gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שער המלך · Shar Hamelech — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: שער המלך · Shar Hamelech

שבוע: נח (2026-10-12)

שער המלך · Shar Hamelech — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫דבעי רחמי על עלמא‪,‬‬ ‫'ויאמר א'להים לנח‪ :‬קץ כל‬ ‫ואיתחזי לאגנא עלוי; כגון‪ :‬רבי‬ ‫בשר בא לפניי‪ ,‬כי מלאה‬ ‫שמעון בר יוחאי‪ ,‬דלא‬ ‫הארץ חמס מפניהם; והנני‬ ‫איצטריך עלמא ביומוי להאי‬ ‫משחיתם את הארץ‪ .‬עשה לך‬ ‫אות; דהא הוא אות – סימנא‬ ‫תיבת עצי גופר‪ .‬קינים תעשה‬ ‫בעלמא הווה‪ ,‬דלא הווה גזירה‬ ‫את התיבה; וכפרת אותה‬ ‫דאיתגזר על עלמא לעילא‪,‬‬ ‫מבית ומחוץ בכופר‪ .‬וזה אשר‬ ‫דלא מבטל לה! והיינו דכתיב‬ ‫תעשה אותה‪ :‬שלוש מאות‬ ‫(ש"ב כג‪ ,‬ג)‪' :‬מושל באדם';‬ ‫אמה אורך התיבה; חמישים‬ ‫קודשא בריך הוא מושל‬ ‫אמה רוחבה; ושלושים אמה‬ ‫באדם; ומי מושל בקודשא‬ ‫קומתה‪ .‬צוהר תעשה לתיבה;‬ ‫בריך הוא‪ ,‬כביכול? צדיק!‬ ‫ואל אמה תכלנה מלמעלה;‬ ‫דקודשא בריך הוא גזיר –‬ ‫ופתח התיבה בצידה תשים;‬ ‫ואיהו מבטל‪ .‬כגון רבי שמעון‬ ‫תחתיים‪ ,‬שניים ושלישים‬ ‫בר יוחאי‪ :‬דיומא חד‪ ,‬הווה‬ ‫תעשה‪ .‬ואני‪ ,‬הנני מביא את‬ ‫יתיב אבבא דתרעא דלוד‪.‬‬ ‫המבול מים על הארץ‪ ,‬לשחת‬ ‫זקוף עינוי‪ ,‬חזא שימשא‬ ‫כל בשר אשר בו רוח חיים‬ ‫דנהיר‪ ,‬ואסתים נהורא ג'‬ ‫מתחת השמיים‪ .‬כל אשר‬ ‫זימנין‪ .‬אדהכי‪ ,‬איתחשך‬ ‫בארץ – יגווע‪ .‬והקימותי את‬ ‫נהורא‪ ,‬ואתחזי ביה בשימשא‬ ‫בריתי איתך‪ :‬ובאת אל התיבה‪,‬‬ ‫אוכמא וירוקא‪ .‬אמר ליה לרבי‬ ‫אתה‪ ,‬ובניך‪ ,‬ואשתך ונשי בניך‬ ‫אלעזר בריה‪ :‬תא אבתראי‬ ‫איתך' (בראשית ו‪ ,‬יג‪-‬יח)‪.‬‬ ‫ברי‪ ,‬ונחמי‪ :‬דהא ודאי גזירה‬ ‫מי המבול – מי נח‬ ‫איתגזר לעילא‪ ,‬וקודשא בריך‬ ‫הוא בעי לאודעא לי! דודאי‬ ‫כתב הלבוש (או"ח סי' תרסט)‪:‬‬ ‫תלתין יומין תליא ההוא מילתא‬ ‫'לפרשת נח‪ ,‬מפטירין בישעיה‬ ‫דאיתגזר לעילא‪ ,‬ולא עביד‬ ‫(נד‪ ,‬א)‪' :‬רני עקרה'; משום דכתיב‬ ‫קודשא בריך הוא – עד דאודעיה‬ ‫בה (שם‪ ,‬ט)‪' :‬כי מי נח זאת לי וגו''‪,‬‬ ‫לצדיקייא‪ .‬הדא הוא דכתיב (עמוס ג‪ ,‬ז)‪:‬‬ ‫שהיא מעין הפרשה'‪.‬‬ ‫'כי לא יעשה ה' א'להים דבר – כי אם גלה‬ ‫והנה‪ ,‬עניין הכינוי למי המבול‪' ,‬מי נח' –‬ ‫סודו אל עבדיו הנביאים'‪ .‬וכו''‪.‬‬ ‫נתבאר בזוהר (ויקרא טו‪' :).‬אמר ליה נח [לקדוש ברוך‬ ‫הוא]‪ :‬ולי‪ ,‬מה את עביד? אמר ליה‪' :‬והקימותי את בריתי איתך‬ ‫עשה לך ‪ -‬להצלתך‬ ‫וגו'‪ ,‬עשה לך תיבת עצי גופר'‪ .‬ולא בעי רחמי על עלמא‪,‬‬ ‫הביא דברי הזוהר רבינו אברהם סבע בספר צרור המור (פרשת‬ ‫ונחיתו מייא‪ ,‬ואובידו בני עלמא‪ .‬ובגין כך – 'מי נח' כתיב; 'מי‬ ‫נח)‪' :‬ולכן נקרא 'קץ כל בשר'‪ :‬לפי שהוא מכלה מנפש ועד‬ ‫נח' ודאי‪ :‬דביה הוו תליין! דלא בעי רחמי על עלמא!‬ ‫בשר‪ ,‬והוא מחשיך פני הבריות; הוא שטן‪ ,‬הוא יצר הרע (ב"ב‬ ‫'מכאן אמר רבי יוסי‪ :‬מאי דכתיב (בראשית ט‪ ,‬כ)‪' :‬ויחל נח איש‬ ‫טז‪ ,).‬הוא 'צפוני' (זוהר בהר קי‪ .).‬והיינו דתנינן (זבחים ה‪ ,‬ב)‪' :‬פרים‬ ‫האדמה'; 'ויחל' – כמה דאת אמר (במדבר ל‪ ,‬ג)‪' :‬לא יחל דברו';‬ ‫הנשרפים‪[ ,‬ו]שעירים הנשרפים‪ ,‬שחיטתן בצפון' – כדי‬ ‫דאתעביד חול‪' .‬איש האדמה' – דבגיניה אשתציאו בני עלמא‪,‬‬ ‫להשקיט רוח צפוני (זוהר שם)‪ .‬ובכאן‪ ,‬היה ראוי לנח‪ ,‬כשראה‬ ‫דלא בעא רחמי עלייהו‪.‬‬ ‫שה' אמר ליה שהשטן עומד לפני ה' לבקש דין – להתפלל‬ ‫עליהם‪ ,‬או להקריב עליהם קרבן‪ ,‬להסיר חרון אף מן העולם;‬ ‫'דבר אחר‪' :‬איש האדמה' – דבגיניה אתקיימת‪ ,‬לבתר‬ ‫ולמסור נפשו על צאנו‪ ,‬כמו שעשה משה רבינו עליו השלום‪,‬‬ ‫דאשתציאו קדמאי; דכתיב (בראשית ח‪ ,‬כא)‪' :‬לא אוסיף לקלל‬ ‫שאמר (שמות לב‪ ,‬לב)‪' :‬ואם אין – מחני נא'‪ .‬אבל הוא לא עשה‬ ‫עוד את האדמה בעבור האדם וגו''‪.‬‬ ‫כן; אלא שאל צורכו‪ ,‬והצלת עצמו‪ .‬ואמר‪ ,‬כשאמר ה' 'והנני‬ ‫'תאנא‪' :‬מי נח' אקרון; דהוא גרים‪ ,‬דאקרון על שמיה‪ .‬אמר רבי‬ ‫משחיתם את הארץ'‪ :‬ולי מה אתה עושה? ואז השיב לו ה'‪:‬‬ ‫יוסי‪' :‬זאת לי' מה קא מיירי? אלא‪ :‬אמר קודשא בריך הוא‪' :‬מי‬ ‫'עשה לך תיבת עצי גופר'‪ :‬לך‪ ,‬להצלתך‪.‬‬ ‫נח' גרמו לי דאיגלי זאת בעלמא; דכתיב‪' :‬ואני זאת בריתי‬ ‫'ולכן כתבו בזוהר‪ ,‬שאמר הכתוב 'כי מי נח זאת לי'; 'מי‬ ‫אותם' (ישעיה נט‪ ,‬כא)‪' :‬זאת אות הברית וגו'‪ ,‬את קשתי נתתי‬ ‫המבול' נקראו (ז‪ ,‬ז ועוד)‪ ,‬ולא 'מי נח'! ולמה אמר 'מי נח'‪,‬‬ ‫בענן' (בראשית ט‪ ,‬יב); כלומר‪ :‬לית מאן דאשגח אלא ליקרא‬ ‫שנקראו על שמו? לפי שהוא סיבת השחתת העולם; אחר‬ ‫דשמי‪ ,‬דרמיזא ב'זאת'; ומאן גרים לי? 'מי נח'!‬ ‫שלא התפלל‪ ,‬או לא הקריב קרבן עליהם! וזהו 'עשה לך'‪ .‬אבל‬ ‫'מכאן‪ ,‬סימנא לחסידא זכאה‪ :‬דלא אתגלייא האי קשת ביומוי‪,‬‬ ‫משה‪ ,‬רועה נאמן‪ ,‬כשאמר לו הקדוש ברוך הוא (שם‪ ,‬י)‪:‬‬ ‫ולא איצטריך עלמא בימוי להאי 'אות'‪ .‬ומאן איהו? ההוא‬ ‫בריך הוא (שופטים ו‪ ,‬יד)‪' :‬לך בכוחך זה‪ ,‬והושעת את ישראל‬ ‫'ואעשה אותך לגוי גדול' – לא נתקרר דעתו בכך; והתחיל‬ ‫מ[כף] מדין!' מהו 'בכוחך זה'? טיבותא דאמרת על בניי!'‬ ‫להתפלל‪ ,‬ואמר (שם‪ ,‬יא)‪' :‬ויחל משה את פני ה' א'להיו'; שהוא‬ ‫כמו (אסתר ד‪ ,‬ד)‪' :‬ותתחלחל המלכה מאוד'; לומר‪ :‬שבתפילתו‪,‬‬ ‫מי נח זאת לי‬ ‫הכאיב פני ה' א'להיו‪ ,‬שהם פנים של זעם – עד שהעבירה‬ ‫מחוייבות זו‪ ,‬ללמד זכות על בני ישראל‪ ,‬טמונה בפסוק 'כי מי‬ ‫מלפניו (עי' ברכות ז‪ ;.‬תיקו"ז תיקון שבעים קכט‪ ;:‬ושוח"ט מזמור יח)‪,‬‬ ‫נח זאת לי'‪ .‬וכמו שהבאנו שדקדקו בזוהר לשון זו‪ ,‬ש'מי נח'‬ ‫ואמר (שמות שם‪ ,‬יד)‪' :‬וינחם ה' על הרעה'; לומר‪ :‬שכשראה איש‬ ‫גרמו לגלות 'זאת' בעולם‪' ,‬זאת אות הברית‪ :‬את קשתי נתתי‬ ‫כזה רועה נאמן‪ ,‬מסר עצמו על צאנו – לקח נחמה גדולה על‬ ‫בענן'‪ .‬שאין מי שישגיח על העולם ויתפלל עליו‪ ,‬אלא הקדוש‬ ‫הרעה שדיבר לעשות לעמו‪ .‬ואמר‪ :‬אם לא עשיתי זה‪ ,‬אלא‬ ‫ברוך הוא עושה לכבוד שמו הרמוז ב'זאת' (ראה בפי' הסולם שם‬ ‫כדי לבחון זה האיש – די!'א'‪.‬‬ ‫אות רלח)‪.‬‬ ‫רעיא שטיא‬ ‫כן נראה לרבינו יעקב סקילי תלמיד הרשב"א בספר תורת‬ ‫עוד הפליגו בזוהר (השמטות ח"א רנד‪ ,):‬שעל שלא ביקש על בני‬ ‫המנחה (פרשת צו דרוש מא עמ' ‪ )383‬שכתב‪ ,‬אחר שביאר יסוד‬ ‫דורו – כינו את נח 'רעיא שטיא'‪' :‬מה השיב הקדוש ברוך הוא‬ ‫המילה 'זאת'‪ ,‬שבאה כ'סימן ואות להורות על ייחוד ה'‬ ‫לנח‪ ,‬כשיצא מן התיבה וראה את העולם חרב‪ ,‬והתחיל לבכות‬ ‫ואמיתת מציאותו'‪' :‬ועל זה נאמר‪' :‬כי מי נח 'זאת' לי וגו'';‬ ‫לפניו‪ ,‬ואמר‪ :‬ריבונו של עולם! נקראת 'רחום'! היה לך לרחם‬ ‫כלומר‪ :‬ממי המבול שהבאתי‪ ,‬נתתי 'זאת' הברית להנהיג בה‬ ‫על בריותיך וכו'! השיבו הקדוש ברוך הוא ואמר‪ :‬רעיא שטיא!‬ ‫עולמי‪ .‬וזה שייחס מי המבול בנח‪ ,‬ואמר 'מי נח'‪ ,‬ולא אמר 'מי‬ ‫השתא אמרת דא? למה לא אמרת בשעתא דאמרית לך (ז‪ ,‬א)‪:‬‬ ‫המבול'; מפני שהוא גרם לשחת הארץ‪ :‬שלא ביקש רחמים‬ ‫'כי אותך ראיתי צדיק לפניי וגו''‪ ,‬ואחר כךב 'הנני מביא את‬ ‫על אנשי דורו‪ ,‬כדרך שמבקשים הצדיקים על אנשי דורם'‪.‬‬ ‫המבול מים'‪ ,‬ואחר כך 'עשה לך תיבת עצי גופר'; כל האי‬ ‫והיינו דהקדוש ברוך הוא מזכיר 'מי נח' על ידי הקשת‪,‬‬ ‫אתעכבית ואמרית לך‪ ,‬בגין דתיבעי רחמין על עלמא; ומכדין‬ ‫להזכיר הברית; ובכלל זה רמז בלשון 'מי נח' להזכיר לאדם‬ ‫שמעתא דתשתזיב בתיבותא – לא עאל בליבך למיבעי רחמין‬ ‫את מחויבותו ואחריותו על הכלל‪ .‬וגם זה נרמז בקשת‪,‬‬ ‫על יישובא דעלמא‪ ,‬ועבדת תיבותא‪ ,‬ואשתזיבת; וכען‪,‬‬ ‫להזכיר מחוייבות האחריות!‬ ‫דאתאביד עלמא – פתחת פומך למללא קדמי בעיין‬ ‫ותחנונים? כיון דחזא נח כך – אקריב קרבנין ועלוון; דכתיב (ח‪,‬‬ ‫אחריות על הכלל‬ ‫כ)‪' :‬ויקח מכל הבהמה הטהורה‪ ,‬ומכל העוף הטהור וגו''‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬מחוייבות זו – לא רק מ'מי נח'; אלא אחריות שכמוה כדין‬ ‫'אמר רבי יוחנן‪ :‬בוא וראה‪ ,‬מה בין צדיקים שהיו להם לישראל‬ ‫ערבות של ישראל‪ ,‬שעליה אמרו (ע"ז יח‪ .‬שבת נד‪ :):‬מי שבידו‬ ‫אחר נח‪ ,‬ובין נח‪ :‬נח לא הגין על דורו‪ ,‬ולא התפלל עליהם‬ ‫למחות באנשי עירו ולא מוחה – נתפס בעוון אנשי העיר‪.‬‬ ‫כאברהם; דכיון דאמר קודשא בריך הוא לאברהם (בראשית יח‪,‬‬ ‫וכנפסק בשולחן ערוך (הגה יו"ד סי' קנז סע' א)‪.‬‬ ‫כ)‪' :‬זעקת סדום ועמורה כי רבה'‪ ,‬מיד – 'ויגש אברהם ויאמר‬ ‫כך כתב בספר הכתב והקבלה (בראשית לד‪ ,‬כז)‪' :‬אשר טימאו'‪.‬‬ ‫וגו''‪ ,‬והירבה תחנונים לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬עד ששאל‬ ‫כלומר‪ :‬אשר גרמו וסבבו הטומאה‪ .‬כי אף שאנשי שכם לא היו‬ ‫שאם ימצא עשרה צדיקים – שיכפר לכל המקום בעבורם‬ ‫פועלים עצמיים בדבר הנבלה – מכל מקום‪ ,‬מפני שהיו‬ ‫(שם‪ ,‬לב)‪ ,‬וחשב אברהם שהיו בעיר עם לוט ואשתו ובנותיו‬ ‫יודעים בו ושותקים‪ ,‬וגם התרצו להימול‪ ,‬והשתדלו לייפות‬ ‫עשרה צדיקים‪ ,‬ולפיכך לא התפלל‪ .‬אחר כך בא משה‪,‬‬ ‫הדבר – לכן נתייחסה המעשה גם אליהם‪ .‬על דרך 'מי שבידו‬ ‫והתפלל‪ ,‬והגין על דורו; כיון שאמר הקדוש ברוך הוא (שמות‬ ‫למחות ואינו מוחה – הוא נתפס בו'‪.‬‬ ‫שם‪ ,‬ח)‪' :‬סרו מהר מן הדרך'‪ ,‬מיד – עמד משה בתפילה‪' :‬ויחל‬ ‫משה וגו''‪ ,‬עד שאחזתו חלחלה‪ .‬רבנן אמרי‪ :‬לא הניח משה‬ ‫'הלוא תראה‪ :‬כי מי המבול‪ ,‬שהיו באמת לרשעת עוון הדור‬ ‫להקדוש ברוך הוא‪ ,‬עד שנתן נפשו עליהם מן העולם הזה‬ ‫ההוא – וקראו הכתוב 'מי נח'; ככתוב‪' :‬אשר נשבעתי מעבור‬ ‫ומן העולם הבא; דכתיב‪' :‬ואם אין – מחני נא מספרך אשר‬ ‫מי נח [עוד] על הארץ'‪ .‬על שהאשים ונמנע להתפלל עליהם‬ ‫כתבת'‪ .‬אמר רבי יוסי‪ :‬מהכא (תהלים קו‪ ,‬כג)‪' :‬ויאמר להשמידם;‬ ‫ולהצילם – נקראו 'מי נח'‪ ,‬שהוא היה סיבה לאבד הדור ההוא!‬ ‫לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו'‪.‬‬ ‫כדאיתא במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי [ספר הזוהר]; ובזה‬ ‫אין צורך לתוספות דברים'‪.‬‬ ‫'אמר רבי יהושע‪ :‬מה ראה נח שלא ביקש רחמים על דורו?‬ ‫אמר בליבו‪ :‬אולי לא אמלט? דכתיב‪' :‬כי אותך ראיתי צדיק‬ ‫עיקר הלקח מהפרשה‪' :‬מי נח'!‬ ‫לפניי בדור הזה'; כלומר‪ :‬לפי הדור; ולפיכך לא ביקש רחמים‬ ‫העניין מדהים‪ :‬חכמים תיקנו להפטיר הפטרה זו‪ ,‬רק בשביל‬ ‫עליהם‪ .‬אמר רבי אלעזר‪ :‬אפילו הכי – הווה ליה למיבעי רחמי‬ ‫איזכור 'מי נח'! למדנו‪ ,‬שמה שיש ליקח מהפרשה – הוא זה‬ ‫על עלמא‪ ,‬בגין דניחא ליה לקודשא בריך הוא מאן דיימר טבא‬ ‫המסר‪ :‬חובת אחריות היחיד על הכלל! ומנהיג שאינו נוטל‬ ‫על בנוי‪ .‬מנא לן? מגדעון בר יואש‪ :‬דלא הווה זכאי‪ ,‬ולא בר‬ ‫אחריות – הרי האשמה תלויה בו!‬ ‫זכאי; ומשום דאמר טיבותא על ישראל – אמר ליה קודשא‬ ‫ב א"ה‪ .‬בתורה הקדים הכתוב לומר 'הנני מביא'‪ ,‬ואחר כך אמר לו 'כי‬ ‫א א"ה‪ .‬ראה בשמות רבה (פ' מב סי' ט) שבעצם האמירה 'הניחה לי'‬ ‫אותך ראיתי'‪ .‬ועל כל פנים גם בהמשך הכתובים יש בדומה לזה‪ .‬ואין‬ ‫(שם‪ ,‬י) – רמז הקדוש ברוך הוא למשה‪ ,‬שהוא מבקש‬ ‫מוקדם ומאוחר בתורה‪.‬‬ ‫שיפייסנו‪.‬‬ ‫זו לשון הרמח"ל במסילת ישרים (פי"ט)‪' :‬ואמנם עוד עיקר ב'‬ ‫אחריות תפילה על הכלל‬ ‫יש בכוונת החסידות‪ ,‬והוא טובת הדור‪ .‬שהנה‪ ,‬ראוי לכל‬ ‫אולם נראה‪ ,‬דבזה גילו חז"ל‪ :‬שלא רק מי שיכול למחות ואינו‬ ‫חסיד‪ ,‬שיתכוון במעשיו לטובת דורו כולו; לזכות אותם ולהגן‬ ‫מוחה נתפס; אלא אפילו אם אינו יכול למחות‪ ,‬אבל יכול‬ ‫עליהם! והוא עניין הכתוב (ישעיה ג‪ ,‬י)‪' :‬אימרו צדיק כי טוב‪ ,‬כי‬ ‫להתפלל‪ ,‬ואינו מתפלל – גם הוא נתפס!‬ ‫פרי מעלליהם יאכלו'; שכל הדור אוכל מפירותיו! וכן אמרו‬ ‫חז"ל (ב"ב טו‪' :).‬היש בה עץ' (במדבר יג‪ ,‬ח) – אם יש מי שמגין על‬ ‫כן מצאנו ברוצח בשגגה‪ ,‬שנצטווה (במדבר לה‪ ,‬כח)‪' :‬כי בעיר‬ ‫דורו כעץ‪.‬‬ ‫מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול‪ .‬ואחרי מות הכהן הגדול –‬ ‫ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו'ג‪.‬‬ ‫'ותראה‪ ,‬שזהו רצונו של מקום‪ :‬שיהיו חסידי ישראל מזכים‬ ‫ומכפרים על כל שאר המדרגות שבהם‪ .‬והוא מה שאמרו ז"ל‬ ‫ואמרו במשנה מכות (יא‪' :).‬לפיכך‪ ,‬אימותיהן של כהנים‬ ‫בלולב ומיניו (ויק"ר פ' ל סי' יב)‪ :‬יבואו אלה [צדיקים שיש בהם‬ ‫מספקות להן מחיה וכסות‪ :‬כדי שלא יתפללו על בניהם‬ ‫תורה ומעשים טובים כאתרוג שיש בו טעם וריח וכו'] ויכפרו‬ ‫שימותו'‪ .‬ואמרו בגמרא‪' :‬טעמא – דלא מצלו; הא מצלו –‬ ‫על אלה [שאין בהם]; שאין הקדוש ברוך הוא חפץ באובדן‬ ‫מייתי! והכתיב (משלי כו‪ ,‬ב)‪' :‬כציפור לנוד‪ ,‬כדרור לעוף; כן‬ ‫הרשעים; אלא מצוה מוטלת על החסידים להשתדל לזכותם‬ ‫קללת חינם לא תבוא!' אמר ההוא סבא‪ :‬מפירקיה דרבא‬ ‫ולכפר עליהם‪.‬‬ ‫שמיע לי‪ :‬שהיה להן לבקש רחמים על דורן‪ ,‬ולא ביקשו!‬ ‫'וזה צריך שיעשה בכוונת עבודתו‪ ,‬וגם בתפילתו בפועל;‬ ‫'ואיכא דמתני‪ :‬כדי שיתפללו על בניהם שלא ימותו‪ .‬טעמא –‬ ‫דהיינו‪ :‬שיתפלל על דורו‪ ,‬לכפר על מי שצריך כפרה; ולהשיב‬ ‫דמצלו; הא לא מצלו – מייתי! מאי הווה ליה למעבד? הכא‬ ‫בתשובה מי שצריך לה‪ ,‬וללמד סניגוריא על הדור כולו!‬ ‫אמרינן‪ :‬טוביה חטא – וזיגוד מנגיד? התם אמרי‪ :‬שכם נסיב –‬ ‫ומבגאי גזיר? אמר ההוא סבא‪ :‬מפירקיה דרבא שמיע לי‪:‬‬ ‫'וכבר אמרו ז"ל (יומא עז‪ ).‬על הפסוק (דניאל י‪ ,‬יב) 'ואני באתי‬ ‫שהיה להן לבקש רחמים על דורן ולא ביקשו!‬ ‫בדבריך'‪ ,‬שלא חזר גבריאל ונכנס לפנים מן הפרגוד – אלא‬ ‫כשלימד סניגוריא על ישראל‪ .‬וגדעון נאמר לו‪' :‬לך בכוחך זה'‬ ‫'כי הא‪ ,‬דההוא גברא דאכליה אריא ברחוק תלתא פרסי מיניה‬ ‫– לפי שלימד סניגוריא על ישראל; כי אין הקדוש ברוך הוא‬ ‫דרבי יהושע בן לוי‪ ,‬ולא אישתעי אליהו בהדיה תלתא יומי!'‬ ‫אוהב – אלא למי שאוהב את ישראל! וכל מה שאדם מגדיל‬ ‫כלומר‪ :‬האחריות הרובצת – היא גם על תפילה!‬ ‫בתלת עלמין וזמין לגבייהו'‪.‬‬ ‫ג יומא דאשכבתיה דמרן זיע"א ג' חשון‬ ‫דהיינו לא רק בעולם העליון הוא משפיע חיים; אלא גם בזה‬ ‫בשולי המאמר‪ ,‬ביומא דאשכבתיה דמרן מר חמי זיע"א [ג' חשון‬ ‫העולם‪ .‬שכשם שבחייו היה משפיע חיים על בני דורו – כן בפטירתו‬ ‫תשפ"ז] מצאתי שגם יום זה מסוגל‪ ,‬לפי מה שהביא מרן החיד"א‬ ‫משפיע חיים עליהם‪ ,‬ויותר בפטירתו‪ .‬ובעיקר לאלו שהיו קרובים‬ ‫(דבש לפי מערכת כ אות ז)‪' :‬כהן גדול‪ .‬מאי דכתיב 'עד מות הכהן הגדול';‬ ‫אליו‪ ,‬הקרוב קרוב קודם‪ .‬וזהו עניין 'שבק חיים לכל חי'‪.‬‬ ‫הטעם – כי במותו ילקט עימו כל אינון נשמתין דאזלין ערטילאין‪,‬‬ ‫וכבר אמרו בחולין (ז‪' :):‬דאמר רבי חמא בר חנינא‪ :‬גדולים צדיקים‬ ‫ואז עולה עימו נשמת הנרצח‪ .‬ולכן‪ ,‬אחר שזה הנרצח הולך אל‬ ‫במיתתן – יותר מבחייהן; שנאמר (מ"ב יג‪ ,‬כא)‪' :‬ויהי הם קוברים איש‪,‬‬ ‫המנוחה – אז גם כן הרוצח ישוב אל נחלתו‪.‬‬ ‫והנה ראו את הגדוד; וישליכו את האיש בקבר אלישע‪ .‬וילך ויגע‬ ‫'וכן היו נוהגים הכנענים שבארץ ישראל‪ :‬היו מכניסים מתיהם‬ ‫האיש בעצמות אלישע‪ ,‬ויחי ויקם על רגליו'‪ .‬נמצא כי חיות ממש‬ ‫בארונות במערות‪ ,‬עד מות אחד גדול הדור‪ .‬ואז מוליכים כולם‬ ‫הם משפיעים אחר פטירתם‪[ .‬א"ה‪ .‬ראה עוד במאמר 'מסירת‬ ‫לקברו באותו יום; כי על ידי אותו הגדול – ינוחו במשכבותם על‬ ‫התורה' לפרשת בהעלותך]‪.‬‬ ‫מנוחתם כל השאר‪ .‬והנה באותו יום שעברו המרגלים – מת איוב‪,‬‬ ‫בצער ודמעות על פטירת צדיק‪ ,‬נבנות הנשמות שלא זכו‬ ‫שהיה גדול הדור; והוציאו ארונותיהם‪ .‬לכך חשבו המרגלים‬ ‫מצאתי‪ ,‬שהדברים מבוארים יותר בספר מגיד מישרים (פ' כי תצא)‪:‬‬ ‫שהארץ היא 'אוכלת יושביה' (במדבר יג‪ ,‬לב)‪ .‬ליקוטי גורי האר"י ז"ל‬ ‫'וכי היכי דכד אתי צדיקא להאי עלמא‪ ,‬מייתי עימיה כמה נשמתין‬ ‫כתב יד [א"ה‪ .‬וכן הוא בש"ך על התורה (שם‪ ,‬ובגימטריאות)]‪.‬‬ ‫דאתיין לאלוואה יתיה וליקרא ליה‪ ,‬כמא דאמרן; וזכי בהו לאתנבאה‬ ‫ובדף על הדף (מכות יא‪ ).‬הביאו להאדמו"ר הלב שמחה מגור‪ ,‬שכתב‬ ‫[להתבנאה‪ .‬כ ן צריך לומר‪ ,‬וכן העתיקוהו רבים; וכן להלן] בגופי –‬ ‫לפי זה‪' :‬שכמו שבעת מיתת הצדיק יש עלייה לנשמות נידחות – כן‬ ‫הכי כד מסתלק מעלמא‪ ,‬וספדין ליה; אתו הנך נשמתין דלא זכו‬ ‫הוא בכל שנה ביום דהילולא של הצדיק‪ ,‬יש עליה לנשמות‬ ‫למיעל לגנתא‪ ,‬ומתחברי בהדיה בהוא הספדא; ובההוא זכו זכאן‬ ‫הצריכות תיקון'‪.‬‬ ‫לאתנבאה בהאי עלמא בגופי‪ .‬דאיהו מסתלק לעילא‪ ,‬ואינון נחתין‬ ‫ינוחו על משכבותם‬ ‫לאתנבאה בגופי‪.‬‬ ‫לפי זה נראה לבאר הפסוק (ישעיהו נז‪ ,‬ב)‪' :‬יבוא שלום‪ ,‬ינוחו על‬ ‫'והיינו רזא דהספדא ובכיא על צדיקא‪ :‬דבהנהו פתיחו דמתפתחין‬ ‫משכבותם‪ ,‬הולך נכוחו'‪ ,‬שנדרש בכתובות (קד‪ ).‬על פטירת‬ ‫מבועין לאושדא דמעין – מתפתחין מבועין עילאין‪ ,‬לנחתא הנהו‬ ‫הצדיקים‪ .‬לכאורה‪ ,‬יש לתמוה‪ :‬מדוע פתח וסיים בלשון יחיד‪' :‬יבוא'‬ ‫נשמתין דקאמרן‪.‬‬ ‫ו'הולך'‪ ,‬ובאמצע אמר הכתוב בלשון רבים‪' :‬ינוחו על משכבותם'?‬ ‫'והיינו רזא 'ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם וגומ'‪ ,‬ואחיכם כל בית‬ ‫אך לדברי האר"י – מיושב שפיר‪ :‬כי במיתת הצדיק‪ ,‬יבוא שלום‬ ‫ישראל יבכו וגומ'' (ויקרא י‪ ,‬ו)‪ :‬דאי לא יבכו – 'על כל העדה יקצוף'!‬ ‫וינוחו גם אחרים על משכבותם‪.‬‬ ‫'ומשום הכי קרינן ביום הכיפורים מיתת בני אהרן‪ .‬ביום הכיפורים‬ ‫נראה הסבר העניין לפי האמור בדברינו כאן‪ ,‬כי בפטירתו של‬ ‫אסור בתשמיש המיטה‪ ,‬משום דביום הכיפורים מסתלקא מלכות‬ ‫הצדיק‪ ,‬חסרה תפילתו שהיה מתפלל על החיים ועל המתים‪ .‬הרי‬ ‫לנקטא נפשין דתפלג כולי שתא‪ .‬וכיון דקרינן מיתת בני אהרן‪,‬‬ ‫שהיו תלויים בו בחייו; ולכן גם בפטירתו תלויים בו‪ ,‬וזוכים לעלייה‬ ‫ומצטערינן עלייהו – הווי כאילו מיתו בההוא יומא‪ ,‬וספדו עלייהו;‬ ‫בזכותו‪.‬‬ ‫ועל ידי כן מתוספי כמה אלפין ורבוואן נפשין למיחת בההוא שתא‪.‬‬ ‫גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם‬ ‫'והיינו רזא דצדיקים מולידין במיתתהון יותר מבחייהון'‪.‬‬ ‫הראוני‪ ,‬שכן כתב בתניא (איגרת הקדש סי' כז) בביאור דברי הזוהר (אחרי‬ ‫בדברי המגיד מתחדש‪ ,‬שלא רק בפטירת הצדיק וביום זכרונו הוא‬ ‫מות עא‪' :):‬צדיקא‪ ,‬אף על גב דאיתפטר מהאי עלמא – לא איסתלק‬ ‫משפיע חיים; אלא אפילו כשמצטערים עליו ומספידין אותו –‬ ‫ולא איתאביד מכולהו עלמין; דהא בכולהו עלמין אשתכח יתיר‬ ‫נחשב כאילו מת באותו הזמן‪ ,‬וגם אז משפיע חיים כביום מיתתו!‬ ‫מחייוי'‪ .‬דבחייוי – אישתכח בהאי עלמא בלחודוי; ולבתר – אישתכח‬ ‫שמיים‪ ,‬וידי חובת הבריות‪ .‬ויהי רצון שיהיו כל מעשינו לשם‬ ‫אהבתו לישראל – גם הקדוש ברוך הוא מגדיל עליו! ואלה הם‬ ‫שמיים; אמן‪.‬‬ ‫הרועים האמיתיים של ישראל‪ ,‬שהקדוש ברוך הוא חפץ‬ ‫קדיש‬ ‫בהם הרבה‪ :‬שמוסרים עצמם על צאנו‪ ,‬ודורשים ומשתדלים‬ ‫על שלומם וטובתם בכל הדרכים‪ ,‬ועומדים תמיד בפרץ‬ ‫'ויש לכוון באמירת הקדיש המרביץ תורה‪ ,‬לג' דברים‪ :‬על‬ ‫להתפלל עליהם‪ ,‬ולבטל הגזירות הקשות‪ ,‬ולפתוח עליהם‬ ‫התורה – בעבור נפשות המתים המחזיקים בתורה בידינו‪ .‬ועל‬ ‫שערי הברכה!‬ ‫העבודה – בעד נפש אביו ואימו; כי ידוע כי הבן חייב לכבד‬ ‫את אביו ואת אימו‪ ,‬ומכבדו בחייו מכבדו במותו (קדושין לא‪;:‬‬ ‫'הא למה זה דומה? לאב‪ ,‬שאינו אוהב שום אדם – יותר ממי‬ ‫שו"ע יו"ד סי' רמ סע' ט)‪ .‬ואמרו בזוהר הקדוש (תיקו"ז הקדמה ז‪ ):‬כי‬ ‫שהוא רואה שאוהב את בניו אהבה נאמנת‪ .‬והוא דבר שהטבע‬ ‫צריך להיות הבן כעבד לרבו‪ ,‬לגבי אביו ואימוה‪ .‬וזהו עבודה‪.‬‬ ‫יעיד עליו‪ .‬והוא עניין כהן גדול שאמרו עליו‪' :‬שהיה להם‬ ‫ועל גמילות חסד – היינו לכוון בעד נפשות המתים אשר מתו‬ ‫לבקש רחמים על דורם‪ ,‬ולא ביקשו'‪ .‬וכן אמרו‪' :‬ההוא גברא‬ ‫בלא בנים; והרי באמירת קדיש ומכוון לעילוי נשמת המתים‬ ‫דאכליה אריא ברחוק תלת פרסי דרבי יהושע בן לוי‪ ,‬ולא‬ ‫הללו – הרי הוא עושה גמילות חסד‪ ,‬וחסד שעושה עם‬ ‫אישתעי אליהו בהדיה'‪ .‬הרי לך החובה המוטלת על‬ ‫ד‬ ‫המתים הוא חסד של אמת (זוהר אד"ר נשא קלג‪ :‬ועוד)‪ .‬ואשרי‬ ‫החסידים לבקש ולהשתדל על בני דורם!'‬ ‫הזוכה במעשיו לעשותן לשם שמיים‪ ,‬ולעשות נחת רוח‬ ‫אחריות על החיים והמתים‬ ‫למתים ולחיים‪.‬‬ ‫ראיתי להביא כאן‪ ,‬מה שכתב מרן רבינו חיים פלאג'י זצ"ל‬ ‫'וזהו לפי מה שקיבלנו‪ ,‬כי אמירת קדיש המרביץ תורה – הוא‬ ‫בשו"ת חיים ביד (סי' קיד)‪' :‬מה שנהגו בעירנו איזמיר‪ ,‬יגן עליה‬ ‫בעד המתים; וכדברי הגאון מז"ה [מר זקני הרב] ז"ל‪ ,‬וכמו‬ ‫א'להים‪ ,‬ובכמה עיירות‪ ,‬שנותנים קדיש בתרא להרב מ"ץ‬ ‫שכתבתי לעיל‪ .‬ברם‪ ,‬אנוכי אומר‪ ,‬כי הטעם שנתקן לומר‬ ‫[מורה צדק] שבעיר – שמעתי מפי קדוש מורינו ורבינו הרב‬ ‫קדיש בתרא הרב המרביץ תורה – הוא כי חיובא רמיא על כל‬ ‫הגדול מר זקני אור היר"ח [רבינו רפאל יוסף חזן‪ ,‬בעל 'חקרי‬ ‫רב ומנהיג בדורו‪ ,‬להתפלל תמיד על בני דורו‪ .‬ונוסח 'על‬ ‫לב'] ז"ל שהיה אומר‪ :‬כי יען אמירת הקדיש הוא להגן על נפש‬ ‫ישראל ועל רבנן וכו'' – הווי תפלה כוללת לבקש עליהם‬ ‫המת להצילו מן גהינם; והרי יש כמה מתים שבישראל שלא‬ ‫רחמים‪ .‬ובוא וראה בזוהר הקדוש בזוהר חדש (נח לח סע"ב)‪,‬‬ ‫זכו לבנים שיאמרו קדיש עליו – לכן תיקנו שיאמר הרב מ"ץ‬ ‫כמה הפליגו בזה‪ ,‬שחייב כל רב ודיין שהוא ראש על העדה‬ ‫קדיש‪ ,‬והוא מגין לכל נפשות מת שמתו שאין להם מי שיאמר‬ ‫להתפלל תמיד על בני דורו; וכמה נתגנה נח על זה‪ ,‬שלא‬ ‫קדיש בעדם‪ .‬זה תוכן דבריו‪.‬‬ ‫ביקש רחמים על דורו – עד שקראו הקדוש ברוך הוא 'רעיא‬ ‫'והמנהג הוא‪ ,‬דהיכא דהש"ץ [שליח ציבור] נוטל רשות מהרב‬ ‫שטיא'! ועיין מה שכתבתי בספרי הקטן תוכחת חיים סדר נח‪,‬‬ ‫מ"ץ – ועל הרוב נותן לו רשות ואומר‪ .‬ולכאורה היה נראה‪ ,‬כי‬ ‫מה שכתבתי בזה בסייעתא דשמיא‪ .‬והוא טעם נכון; וקל‬ ‫לא נכון ליתנו לאחר‪ ,‬אחרי שיש תועלת לנפשות המתים‬ ‫להבין'‪.‬‬ ‫שאין מי שיאמר קדיש בעדם! ואפשר לומר‪ :‬כי כיון שהוא‬ ‫ש"ץ‪ ,‬וברשות הרב מ"ץ הוא אומר קדיש – אפשר דאהני להו‬ ‫כלומר‪ :‬מוטל עלינו רגש אחריות‪ ,‬לא רק על החיים איתנו;‬ ‫אמירת קדיש זה גם לאלו‪ .‬ואי נמי‪ :‬לפעמים הרב מ"ץ‬ ‫אלא אפילו על המתים‪ :‬להתפלל בעדם ולבקש בעדם‬ ‫ו‬ ‫מלבשתו ענווה ויראה‪ ,‬ואינו רוצה ליטול שררה ולומר קדיש‪.‬‬ ‫רחמים!‬ ‫ובפרט‪ ,‬כשיהיה הש"ץ אדם חשוב ותלמיד חכם‪ .‬או לפעמים‪,‬‬ ‫סנגוריא על ישראל‬ ‫שיש בבית הכנסת בני אדם שהם בתוך י"ב חודש על אביהם‬ ‫עוד ראיתי להרדב"ז בתשובה (ח"ו סי' ב' אלפים רצד)‪ ,‬עד כמה‬ ‫ואימם‪ ,‬והוא מוחל להם; ואפשר כי כל כהאי גוונא‪ ,‬זכות זה‬ ‫הקדוש ברוך הוא שמח בתפילת הצדיקים על בניו‪ ,‬ובלמדם‬ ‫עם אמירת קדיש‪ ,‬ושעונה אמן אחריהם – מהני; והכל לשם‬ ‫עליהם זכות‪' :‬שאלת ממני‪ ,‬אם יש לו אצלי טעם‪ ,‬למה הטריח‬ ‫שמיים‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא את אליהו מהלך ארבעים יום‪ ,‬עד אשר בא‬ ‫'ואנוכי נוהג לומר קדיש אחרי פרשת איזהו מקומן וברייתא‬ ‫אל הר א'להים‪ ,‬והראהו כל אותה מראה (מ"א יט‪ ,‬ח ואילך)?‬ ‫דרבי ישמעאל‪ ,‬קדיש דרבנן‪ .‬וגם אחר התפילה ללמוד פרק‬ ‫והלוא בארץ ישראל‪ ,‬אשר שם עיקר הנבואה והקדושה –‬ ‫אחד משנה‪ ,‬ולומר קדיש דרבנן‪ .‬ובזה אנוכי מכוון בעד נפשות‬ ‫היה יכול להודיעו הנבואה! כי הר חורב‪ ,‬אחר שנסתלקה‬ ‫כל מת הצריכים רחמים לנוח נר"ן [נפש רוח ונשמה] במנוחות‬ ‫השכינה – לא נשאר בו שום קדושה!‬ ‫שאננות בעדן גן א'להים‪ .‬וקדיש בתרא תמיד אנוכי מרשה‬ ‫'תשובה‪ :‬כבר ידעת‪ ,‬שאין הקדוש ברוך הוא חפץ שילמדו על‬ ‫שיאמרו אחרים‪ :‬הש"ץ‪ ,‬או אנשים שהם בתוך י"ב חודש על‬ ‫בניו קטיגוריא‪ ,‬ולא דלטוריא‪ ,‬אלא סנגוריא וזכות; ורוצה‬ ‫אביהם ואימם ושאר קרוביהם‪ ,‬ובזה אנחנו יוצאים ידי חובת‬ ‫הצהרים סהרורי ומרוגש‪ .‬לשאלתי‪ ,‬ביאר‪ :‬הוא חלם חלום המסעיר‬ ‫ד א"ה‪ .‬ראה עוד בזה במאמרים 'שה פזורה ישראל' ו'צופה נתתיך‬ ‫אותו‪ ,‬וסבור כי החלום אמת‪ :‬בשנתו‪ ,‬באו אליו צדיקים שנפטרו‬ ‫לבית ישראל' לפרשת קורח‪.‬‬ ‫מכבר‪ ,‬בטענה‪ :‬למה לא הזכירם היום? אכן‪ ,‬אבא זצ"ל היה ש"ץ ורב‬ ‫ה א"ה‪ .‬תימה ש נעלמו דברי הזוהר הללו מרבינו האור החיים‬ ‫בית הכנסת רבי מאיר בעל הנס בשכונת בקעה‪ ,‬והיה נוהג כשהיה‬ ‫בראשון לציון (יו"ד סי' רמב סע' לד) שאין חיוב תשמיש כעבד אלא‬ ‫מתפלל ומזכיר נשמות – להזכיר בכלל גם נשמות הצדיקים‪ ,‬ואותם‬ ‫ברבו ולא באביו‪ .‬וכמו כן נעלמו ממהר"י עייאש (בני יהודה דף נז ע"א)‬ ‫שלא זכו שיזכירום‪ .‬והנה הוא נזכר‪ ,‬כי אכן באותה השבת‪ ,‬שכח‬ ‫שחלק עליו מסברא גרידא‪ ,‬וממרן החיד"א (ברכ"י יו"ד סי' רמ סק"א)‬ ‫להזכירם! לפיכך באו אלו אליו בטענה‪ ,‬להזכירו‪ .‬מיד קם בזריזות‬ ‫שהעיר עליהם רק מהרמב"ם (פ"ו מממרים ה"ג)‪.‬‬ ‫ללכת לבית הכנסת‪ ,‬ולהזכירם בפתיחת ההיכל של מנחה‪.‬‬ ‫ו זכורני‪ ,‬ששבת אחת ראיתי את אדוני אבי מורי ורבי זצ"ל קם משנת‬ ‫הרעש והאש (שם‪ ,‬יא‪-‬יב)‪ .‬והמתרגם [יונתן בן עוזיאל] אמר‪:‬‬ ‫שהצדיק יתפלל על הדור‪ ,‬כאשר עשה אברהם אבינו עליו‬ ‫'מלאכי רוחא'‪ ,‬ו'מלאכי זיעא'‪ ,‬ו'מלאכי אישתא'‪ ,‬ו'קל‬ ‫השלום‪ ,‬ולא כאשר עשה נח‪ .‬ולכן כתיב 'מי נח'‪ ,‬ונקראת על‬ ‫דמשבחין בחשאי'; ורמז לו‪ :‬אף על פי שיש לפניי שלוחים של‬ ‫שמו‪ .‬ואליהו ז"ל‪ ,‬לעולם היה מקנא; והכי איתא במדרש‬ ‫זעם – חביב לפני קלא דתפילה ושבח בלחש! וזהו 'קול דממה‬ ‫(פדר"א פכ"ט)‪ :‬אמר לו הקדוש ברוך הוא‪ :‬לעולם אתה מקנא!‬ ‫דקה' (שם)‪ .‬ואמרו במדרש (תנדא"ז פ' ח)‪ :‬המתין לו שלוש שעות‬ ‫קינאת בשיטים על גילוי עריות (במדבר כה‪ ,‬יא); קינאת על‬ ‫ועדיין עמד בדבריו הראשונים‪ ,‬ואמר קנוא קנאתי; עד כאן‪.‬‬ ‫הברית‪ ,‬דכתיב (מ"א שם‪ ,‬י)‪' :‬כי עזבו בריתך בית ישראל'; חייך‪,‬‬ ‫כיון שראה הקדוש ברוך הוא שעדיין הוא מקנא – אמר אין‬ ‫שאין ישראל עושין ברית – עד שאתה רואה בעיניך! וכו'‪.‬‬ ‫זה ראוי לעמוד בעולם! אמר לו (שם‪ ,‬טז)‪' :‬ואת אלישע [בן שפט‬ ‫ואתיא כמאן דאמר (פדר"א פמ"ז; זוהר כי תשא קצ‪ ).‬פנחס – זה‬ ‫מאבל מחולה] תמשח לנביא תחתיך'! לקחת נפשו – אי‬ ‫אליהו‪ .‬והכי משמע נמי (שם‪ ,‬ד)‪' :‬קח (נא את) נפשי; כי לא טוב‬ ‫אפשר‪ :‬שכבר נתתי לו את בריתי שלום (במדבר שם‪ ,‬יב); להניחו‬ ‫אנוכי מאבותיי'; משמע‪ :‬שהאריך כבר ימים הרבה‪ .‬וכשראה‬ ‫בעולם – אי אפשר; דלעולם יהיה מקנא‪ ,‬ולא ילמוד סניגוריא‬ ‫הקדוש ברוך הוא שלעולם היה מקנא‪ ,‬ולא היה מלמד על‬ ‫על ישראל! הילכך‪ ,‬יסתלק לעליוניםז‪.‬‬ ‫ישראל זכות‪ ,‬ולא התפלל עליהם; אלא אדרבא‪ :‬נשבע 'אם‬ ‫'ואם תשאל‪ :‬למה לא התפלל אליהו על הדור? לפי שהיו בהם‬ ‫יהיה השנים [האלה] טל ומטר – כי אם לפי דברי' (שם יז‪ ,‬א);‬ ‫שלוש העבירות החמורות‪ :‬עבודה זרה‪ ,‬וגילוי עריות‪,‬‬ ‫וראה בצערן של ישראל שהיו מתים ברעב‪ ,‬ולא התפלל‪ ,‬עד‬ ‫ושפיכות דמים‪ ,‬וחשב שלא תועיל התפילה‪ .‬ומכל מקום‪ ,‬היה‬ ‫שריחם הקדוש ברוך הוא בשנה השלישית‪ ,‬ואמר (שם יח‪ ,‬א)‪:‬‬ ‫לו לעשות מה שעליו; שכבר היו שם צדיקים הרבה‪' :‬כל‬ ‫'לך הראה אל אחאב‪ ,‬ואתנה מטר על פני האדמה'; ואפילו‬ ‫הברכיים אשר לא כרעו לבעל‪ ,‬וכל הפה אשר לא נשק לו'‬ ‫אחר שאמרו כל העם 'ה' הוא הא'להים' (שם‪ ,‬לט) – לא התפלל‬ ‫(מ"א שם‪ ,‬יח); ובזכותם‪ ,‬ובזכות תפילת הצדיק – היו השאר‬ ‫עליהם‪ ,‬אלא אדרבא‪ :‬שאל את נפשו למות; והיה הקדוש‬ ‫ניצולים‪ ,‬ולא יתקיים 'והיה הנמלט מחרב חזאל – ימית יהוא;‬ ‫ברוך הוא מתאווה שיתפלל על בניו!‬ ‫והנמלט מחרב יהוא – ימית אלישע; והשארתי בישראל‬ ‫'ואמר‪ :‬וכי לא למד זה ממשה רבו‪ ,‬שהתפלל לפניי כמה‬ ‫שבעת אלפים‪ :‬כל הברכיים אשר לא כרעו לבעל‪ ,‬וכל הפה‬ ‫פעמים על ישראל‪ ,‬ומסר נפשו עליהם? אמר‪ :‬אעשה לו‬ ‫אשר לא נשק לו' (שם יז‪-‬יח)!'‬ ‫רמזים‪ ,‬ודברים אשר נעשה למשה רבו‪ ,‬ויזכור מעשיו‪ ,‬וילמוד‬ ‫הרי למדנו עד כמה היא המחוייבות לרגש אחריות על הכלל‪:‬‬ ‫לבטל הקטגוריא‪ ,‬וילמד עליהם זכות כאשר עשה משה!‬ ‫הן לסנגר על ישראל ולפעול בעדם; ואפילו אם אינו יכול‬ ‫ולפיכך הלך בכח האכילה ארבעים יום – כאשר עמד משה‬ ‫לפעול – אלא רק להתפלל!‬ ‫'ארבעים יום וארבעים לילה‪ ,‬לחם לא אכל' (שמות לד‪ ,‬כח);‬ ‫והביאו אל הר הא'להים‪ ,‬מקום המעמד הגדול‪ ,‬ומשה מליץ‬ ‫סנגוריא ודילטוריא‬ ‫בין ישראל ובין אביהם; והלינו במערה (מ"א יט‪ ,‬ט)‪ ,‬והיא נקראת‬ ‫וראה כמה חמור עונשו של נח‪ ,‬עד שסיימו בזוהר חדש (נח‬ ‫'הצור'‪ ,‬אשר נתיישב שם משה (שמות יז‪ ,‬ו)‪ ,‬ואמר לו‪' :‬מה לך‬ ‫לט‪ :):‬אמר רבי יהודה בן פזי‪ :‬מה היה עונשו של נח? שיצא‬ ‫פה אליהו?' כלומר‪ :‬מי הביאך פה‪ ,‬מקום משה רבך? אולי‬ ‫חיגר ברגליו מן התיבה; ושכב ונתבזה; והתלוצץ עליו בנו;‬ ‫יזכור‪ ,‬וישוב לבקש רחמים! ואדרבא‪ :‬הוסיף לומר דלטוריא‬ ‫ועשה לו מה שעשה!'‬ ‫(מ"א שם‪ ,‬י)‪' :‬עזבו בריתך בני ישראל‪ :‬את מזבחותיך הרסו; ואת‬ ‫נביאיך הרגו בחרב'; ובכלל 'את מזבחותיך הרסו' – רמז שהיו‬ ‫יישוב המחלוקת בפירוש מי נח‬ ‫בונין מזבחות לעבודה זרה‪.‬‬ ‫ראיתי להערבי נחל (נח דרוש ב) שהעיר‪' :‬שמצינו מחלוקת‬ ‫'אמר לו הקדוש ברוך הוא‪ :‬עדיין אתה מקנא? 'צא ועמדת‬ ‫לרז"ל‪ ,‬אם הוכיח נח את דורו‪ :‬כי במקום אחד אמרו רז"ל שלא‬ ‫בהר לפני ה'' (שם‪ ,‬יא)‪ ,‬כאשר אמר למשה (שמות לג‪ ,‬כא‪-‬כב)‪' :‬הנה‬ ‫הוכיחם ולא התפלל עליהם‪ ,‬לפיכך נקראו מי המבול על שמו‬ ‫מקום איתי‪ ,‬וניצבת על הצור [וכו']; ושמתיך בנקרת הצור וגו''‬ ‫'מי נח'; ובפרק חלק (סנהדרין קח‪ ):‬אמרו רז"ל‪ :‬דרש רבא‪ :‬מאי‬ ‫– והיא המערה – והראהו ולימדו י"ג מידות רחמים (שם לד‪ ,‬ה‪-‬‬ ‫דכתיב (איוב יב‪ ,‬ה)‪' :‬לפיד בוז לעשתות שאנן כו''? מלמד שהיה‬ ‫ז)‪ ,‬ואמר לו‪ :‬אם יעשו לפניי כסדר הזה – מיד אני מרחם‬ ‫נח הצדיק מוכיחן ואומר להם דברים קשים כלפידים כו''; הרי‬ ‫עליהם (ר"ה יז‪ ,):‬כדי שיתן אליהו אל ליבו‪ ,‬ויזכור י"ג מידות של‬ ‫שהוכיחן!'‬ ‫רחמים‪ .‬והעביר לפניו רוח גדולה וגו' (מ"א שם‪ ,‬יא); במדרש (ב"ר‬ ‫לפי המבואר – נראה לבאר שאין סתירה‪ :‬למרות שנח ודאי‬ ‫פ' כד סי' ד; ילקו"ש מלכים רמז ריט)‪ :‬אמר לו‪ :‬בשעה שהרוח יוצא‬ ‫פעל להחזירם בתשובה; אולם עם כל זה הוא נתבע על מה‬ ‫לעולם – הקדוש ברוך הוא מרשלו בהרים ומשברו בסלעים‪,‬‬ ‫שכן יכול היה לפעול‪ ,‬דהיינו להתפלל עליהם; וכמבוארח‪.‬‬ ‫ואומר לו‪ :‬היזהר‪ ,‬שלא תזיק את בריותיי! עד כאן‪ .‬ועל דרך זה‬ ‫פוצץ עצמו ברחוב דיזנגוף‪ ,‬ורבים קיפחו את חייהם‪ .‬פניתי אל אב‬ ‫ז א"ה‪ .‬בזוהר חדש (נח לט‪ ):‬סיימוה איפכא‪' :‬אמר רבי יצחק‪ :‬לא זז‬ ‫בית הדין‪ ,‬הגאון רבי מנחם ציוני זצ"ל‪ ,‬ושאלתי‪ :‬האם לא מוטל‬ ‫אליהו משם – עד שנשבע לפני הקדוש ברוך הוא‪ ,‬להורות זכותן‬ ‫עלינו איזה חיזוק‪ ,‬מצד האחריות לכלל ישראל?‬ ‫של ישראל תמיד‪ .‬וכל מי שעושה זכות – הוא מקדים ואומר לפני‬ ‫הוא לא השיב; אך תיכף‪ ,‬משנכנסה האישה הראשונה לידון בפנינו‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ :‬כך וכך עשה עכשיו פלוני! ואינו זז משם עד‬ ‫– הוא הציע לה מטפחת לכסות את הראש‪ .‬כבר היה חיזוק‬ ‫שיכתבו זכותו דההוא גברא; דכתיב (מלאכי ג‪ ,‬טז)‪' :‬ויכתב ספר זכרון‬ ‫בצניעות‪.‬‬ ‫לפניו''‪.‬‬ ‫[זה עניין לא פשוט‪ .‬לדאבון הלב‪ ,‬אין כל כך מי שאוכף את החוק‬ ‫ח רגש האחריות הזה מחוייב‪ .‬אני זוכר‪ ,‬שפעם ישבתי בבית הדין‬ ‫הזה‪ ,‬המחייב לחבוש כיפה ולהתלבש בצניעות כשבאים לעדת א'ל‪.‬‬ ‫בתל אביב‪ ,‬ופתאום החריד קול נפץ אדיר את העיר‪ .‬מחבל מתאבד‬ ‫בד"ץ ספרדי‬ ‫פעם נכנס אל אולם בית הדין בירושלים שוטר‪ ,‬שהביא אסיר לדיון‪,‬‬ ‫רגש האחריות הזה‪ ,‬פגע בפרנסתו ובכבודו‪ :‬כך סיפר לי‪ :‬בבואו‬ ‫בגילוי ראש ‪ .‬עמיתי אב בית הדין‪ ,‬הגאון רבי יששכר דב הגר זצ"ל‪,‬‬ ‫ממצרים‪ ,‬היה חסר כל ממש‪ ,‬וחיפש פרנסה‪ .‬הוצע לו אז על ידי בית‬ ‫ביקש ממנו שיחבוש לראשו כיפה‪ ,‬אך הוא בחוצפה לא אבה‬ ‫הדין צדק של העדה החרדית‪ ,‬להקים מקביל אליהם 'בד"ץ'‬ ‫לשמוע‪ .‬הרב הגר הפסיק את הדיון עד שמפקדו הופיע‪ ,‬והבטיח כי‬ ‫לספרדים‪ ,‬והם יתמכו בו ובפעילותו‪ .‬רק תנאי אחד להם‪ :‬שיכתוב‬ ‫תירשם הערה בתיק האישי שלו]‪.‬‬ ‫'קול קורא' סמוך לכל מועד בחירות לכנסת‪ ,‬שיש איסור תורה‬ ‫רגש האחריות של מרן זיע"א על כלל ישראל‬ ‫להצביע‪ .‬הוא הביע הסכמה‪ ,‬באם ישוכנע באמיתת האיסור; אך‬ ‫נדמה שאפשר ללמוד אהבת ישראל ורגש אחריות על כלל ישראל‬ ‫כמה וכמה משלחות שנשאו ונתנו עימו – שמעו הימנו כי לדעתו‪,‬‬ ‫– ממרן מר חמי זיע"א‪ :‬זאת‪ ,‬מעצם הדבר שלמרות היותו מתמיד‬ ‫דעת תורה – חובה קדושה להשתתף בבחירות ולהצביע! אי אפשר‬ ‫עצום שניצל כל רגע לתורה – עם כל זה מצא את הזמן לכתת רגליו‬ ‫להשאיר את ענייני היהדות בידי עוקרי הדת‪ ,‬ויש להציל מן הארי‬ ‫מעיר לעיר במסירות נפש ממש‪ ,‬כדי להפיץ תורה ולקרב לבבות‬ ‫והדוב!‬ ‫ישראל לאביהם שבשמיים‪.‬‬ ‫לשם כך‪ ,‬ויתר על פרנסה מכובדת בכהונת גאב"ד הבד"ץ הספרדי!‬ ‫לא היה דבר שמרן לא שם בו את ידו‪ .‬היה לו רגש אחריות‪.‬‬ ‫כמו כן‪ ,‬בשביל הקמת התנועה‪ ,‬הוא גם התפטר כמה לפני הזמן‬ ‫סיפרתי הרבה פעמים (מאמרים 'קניתי איש את ה'' לפרשת בראשית; בהערות‬ ‫מכהונתו בבית הדין הגדול‪ ,‬כדי שיתאפשר לו לעסוק בעניינים‬ ‫למאמרים 'יחזק במעוזי יעשה שלום לי' לפרשת נח‪' ,‬אנוכי מגן לך' לפרשת לך לך‪,‬‬ ‫פוליטיים!‬ ‫'שלוחי מצוה' לפרשת שלח‪ ,‬ו'קנייני תורה' לפרשת מטות‪ ,‬ובהקדמת מטל השמים‬ ‫גופי תורה תלויים בה‬ ‫חלק ד עמ' ‪ ,)24‬כי את ההצעה לכהן כדיין‪ ,‬הציע לי בדרך מקורית‪:‬‬ ‫יתרה מכך‪ :‬כשהחליט להקים את התנועה – עמדו כל הרבנים‬ ‫האם תרצה להיות שותף לקדוש ברוך הוא? כשהוא מכוון למאמר‬ ‫הספרדים מנגד‪ ,‬ולא נחלצו לעזרתו‪ .‬בראותי את צערו‪ ,‬ניגשתי על‬ ‫חז"ל (שבת י‪ :).‬שכל הדן דין אמת לאמיתו – נעשה שותף לקדוש‬ ‫דעתי לישיבת פורת יוסף בתוך הסדר‪ ,‬וישבתי כתלמיד לפני הגאון‬ ‫ברוך הוא במעשה בראשית‪ .‬לכאורה‪ ,‬בעבודת הדיינות גרידא – כבר‬ ‫רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל‪ ,‬ושאלתי‪ :‬מדוע הרב לא נחלץ לעזרתו‬ ‫הוא מקיים חלקו בשותפות!‬ ‫של מרן מר חמי? האם אחריות כלל ישראל מוטלת רק על הרב‬ ‫אך לא‪ :‬זה רק עניין אחד בשותפות‪ .‬היא כוללת כל תחום; כל מעשה‬ ‫עובדיה?‬ ‫בראשית‪ .‬הוא‪ ,‬כשותף – פעל בכל עניין ובכל תחום‪ ,‬והותיר בו‬ ‫ענה לי ראש הישיבה‪ :‬דייך שאני לא יוצא נגד! הן שנינו (תרומות ח‪,‬‬ ‫חותם‪.‬‬ ‫יב)‪' :‬וכן נשים שאמרו להם עובדי כוכבים‪ :‬תנו אחת מכם ונטמא; ואם‬ ‫ירידה למצרים‬ ‫לאו‪ ,‬הרי אנו מטמאים את כולכם – יטמאו את כולן‪ ,‬ואל ימסרו להם‬ ‫כשקיבלתי מינוי לכהן כדיין‪ ,‬ניסיתי לבקש שיפעל שאשובץ בבית‬ ‫נפש אחת מישראל'‪ .‬לדעתו‪ ,‬כניסה לכנסת – זו בחינת 'תנו לנו אחד‬ ‫הדין בירושלים או לכל הפחות בקרבת מקום; הן ילדיי לומדים‬ ‫מכם ונטמאו'!‬ ‫בתלמוד תורה המסורה‪ ,‬וחס לי מלהעבירם אל מוסדות שאיני יודע‬ ‫שוב שאלתי‪ :‬הן יש גם הלכה‪ ,‬שכל 'עת לעשות לה' – הפרו תורתך'‬ ‫מה טיבם‪ .‬גם רעייתי באה לבקש; אך הרב לא הסכים בשום אופן‪:‬‬ ‫(תהלים קיט‪ ,‬קכו; ברכות ט‪ ,‬ה ועוד)! והשיבני‪ :‬לזה – צריך בית דין‪ .‬שאלתי‪:‬‬ ‫איפה שישבצו אותך – תלך! תזכה את הרבים! וכי אני לא חששתי‬ ‫לא מספיק בית דין של הסטייפלר‪ ,‬רבי יעקב ישראל קנייבסקי‪ ,‬רבי‬ ‫על חינוך ילדיי? אך לא נמנעתי מרדה מצריימה! אני יודע שאתה‬ ‫אלעזר מנחם מן שך והרב עובדיה‪ ,‬שתמכו כאחד בהקמת התנועה?‬ ‫תצליח לשמור על הילדים גם בחיפה!‬ ‫על זאת ענה לי‪ :‬זה בית דין בשבילך‪.‬‬ ‫השמש מאירה לכל‬ ‫[אגב‪ ,‬לבסוף הוא שינה קצת דעתו‪ ,‬והיה אומר כי מי שנוהג להצביע‬ ‫[א"ה‪ .‬ראה בהערה למאמר 'יחזק במעוזי שלום יעשה לי' לפרשתן]‪.‬‬ ‫– מחוייב להצביע לתנועתו של מרן‪ ,‬מפני 'ומבשרך לא תתעלם'‬ ‫עד אז‪ ,‬נמנעתי מלדבר בפני נשים‪ .‬עד היום אני משתדל בזה‪ .‬אך‬ ‫(ישעיה נח‪ ,‬ז); כי לא יימצא אחר שידאג לתלמידים הספרדים [א"ה‪.‬‬ ‫אירע בימי כהונתי בחיפה‪ ,‬שהוזמנתי לישא דברים בתיכון בקריית‬ ‫וכן העיד תלמידו בשו"ת ברכת יהודה (ח"ה עמ' טו)]]‪.‬‬ ‫ים‪ .‬משבאתי – חשכו עיניי‪ :‬התיכון מעורב; בנים ובנות יחדיו כבר‬ ‫ניגשתי אחר כך לעמיתו‪ ,‬הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל‪ .‬שוב העילתי‬ ‫ישובים וממתינים לי על מקומותיהם‪ ...‬נחרדתי‪ :‬לפני נשים לבד איני‬ ‫טענתי‪ :‬האם אחריות כלל ישראל מוטלת רק על כתפו של הרב‬ ‫מדבר; כשהם בתערובת אדבר? התקשרתי להיוועץ בו; אך הוא‬ ‫עובדיה?‬ ‫השיב שלוש מילים ותו לא‪' :‬השמש מאירה לכל!' והניח הטלפון‪ .‬זה‬ ‫ענה לי הרב‪ ,‬כי לדידו – בחירות לכנסת‪ ,‬כמוהם כקטניות בפסח‪.‬‬ ‫היה המוטו שלו! חיפה‪ ,‬אינה ירושלים; אם לא תדבר אתה – לא‬ ‫נהגו בהם האשכנזים איסור (הגה בשו"ע או"ח סי' תנג סע' א); היש בו‬ ‫ידבר אף אחד אחר!‬ ‫טעם מספיק לאיסור? לאו; ומכל מקום‪ ,‬כיון שנהגו – נהגו‪ .‬וכמו כן‬ ‫[מה עשיתי? בסייעתא דשמיא‪ ,‬צץ במוחי רעיון‪ ,‬ואמרתי למנהל‬ ‫ההשתתפות בבחירות‪ :‬כבר נהגו איסור בזה‪ ,‬למרות שאין טעם‬ ‫שהכנתי שתי הרצאות‪ :‬אחת לבנות‪ ,‬ואחת לבנים‪ .‬הוא נרתם מיד‪:‬‬ ‫מספיק לאיסור‪.‬‬ ‫אז שאכניס כל קבוצה בנפרד? ברוך ה'‪ .‬ראשונות‪ ,‬היו הבנות;‬ ‫חזרתי אל מרן מר חמי זיע"א‪ ,‬והבאתי לפניו את טענותיי‬ ‫וכשפקחתי עיניי בתום הדרשה – מצאתי את כולן בוכות‪ .‬אחר כך‬ ‫ותשובותיהם של ידידיו; והוא קם בחמת זעם‪ :‬איזו תשובה זו? האם‬ ‫מסרתי את אותה הדרשה לבחורים‪ ,‬אך בצורה שנוגעת אליהם‪.‬‬ ‫אנו נכנסים לטמא חס ושלום??? אנו נכנסים לטהר את עם ישראל‬ ‫היתה התעוררות גדולה‪.‬‬ ‫וילדי ישראל!!! ילדי ישראל הם קטניות??? אלו גופי תורה!!!‬ ‫כשיצאתי‪ ,‬אמר לי המנהל שהתלמידים התחברו אליי‪ ,‬והוא רוצה‬ ‫[כיוצא בזה נהג לומר מחותני‪ ,‬מרן הגאון רבי שלום כהן זצ"ל‪:‬‬ ‫שאבוא שוב‪ .‬אך לא הסתייע הדבר‪ ,‬ולא יצא לפועל שנית]‪.‬‬ ‫'ה'כנסת' היא ביוב; אך לפעמים חובה לקפוץ לביוב‪ ,‬כדי להציל ילד‬ ‫תנועת ש"ס‬ ‫יהודי!' [א"ה‪ .‬ראה עוד במאמר המספד 'ממעון שמיך']]‪.‬‬ ‫ועוד‪ :‬למרות התמדתו בתורה שאין לה אח ורע‪ ,‬וכמו שדיברנו כמה‬ ‫אכן‪ ,‬ארבעים שנה אחרי אותם הימים – אנו חוזים בעינינו את‬ ‫פעמים (ראה לדוג' במאמר המספד 'עוצמות האדם הלומד תורה'); ולמרות‬ ‫מפעלות תנועתו למען הכלל והפרט; למען התורה ועם ישראל!‬ ‫ש התבטא באוזניי כי העיסוק בפוליטיקה הוא לדידו 'עונש'! (כנזכר‬ ‫בתחילה – הציבור החרדי היה מעט מזעיר; וכיום‪ ,‬בן פורת יוסף‪,‬‬ ‫בהע' למאמר 'העושק יהולל חכם' לפרשת וארא) [והנני מעיד על עצמי‪ ,‬כי‬ ‫מאות אלפים הדוגלים בתורה ובדרכי גדולי הדור!‬ ‫מאז‪ ,‬משך שלושים שנה – לא הסכנתי עוד לדבר איתו מזה מאומה]‬ ‫ועוד דבר עצום‪ :‬לא רק שבזכות תנועתו מפלגות אחרות ששלטו‬ ‫– הקציב מזמנו להקמת תנועה פוליטית שתרוץ לכנסת‪ ,‬בראותו כי‬ ‫במוסדות הדת נעלמו; כמה סכנה נשקפה לציבור הספרדי‬ ‫גופי תורה תלויים בה!‬ ‫ממפלגת 'תמ"י'‪ ,‬שבשם העדתיות היתה עלולה לסחוף את הציבור‬ ‫הוא נוכח אז‪ ,‬שגם החלטות בענייני תורה ורבנות – תלויות בחוקי‬ ‫אחריה‪ ,‬בעוד ובראשה עמדו גם אנשים שלא חבשו כיפה! ועתה‪,‬‬ ‫הכנסת‪ .‬אפילו ההחלטה מי יהיה רב ראשי – נתונה לחברי הכנסת;‬ ‫בזכות מרן ותנועתו – כמה הם בני התורה הספרדים בדורנו זה!‬ ‫שהרי החוק שקצב את כהונתו‪ ,‬למרות ההבטחות שניתנו לו על ידי‬ ‫כך נרתם בכל כוחו להקמת התנועה‪ ,‬למרות שחש בודד במערכה;‬ ‫כלל חברי הכנסת – עבר לבסוף בקולותיהם של חברי כנסת דרוזי‬ ‫והכל – מרגש האחריות שבער בו‪.‬‬ ‫וערבי!‬ ‫גם חייב את תושבי בני ברק ליטול אחריות ולהצביע‪ ,‬למרות שהיו‬ ‫[א"ה‪ .‬ראה עוד בהקדמת מטל השמים חלק ד (עמ' ‪.])25‬‬ ‫צריכים לשלם דמי חבר‪.‬‬ ‫אכפת לו הרבנות!‬ ‫כאשר בא אליו אברך‪ ,‬וטען שאין לו את הכסף הדרוש לדמי חבר –‬ ‫הוא אמר לי פעם על איזה רב‪ ,‬שתמך בבחירה של רב זוטר לרבנות‪,‬‬ ‫הורה לו שימכור את התפילין שלו; כי ידי חובת מצות תפילין –‬ ‫'לא אכפת לו הרבנות'! זה חרה לו‪ .‬הוא ראה את האחריות והכח‬ ‫אפשר לצאת בתפילין של חברו; מה שאין כן בהצבעה‪ ,‬שאין‬ ‫שיש בידי הרבנים‪ ,‬והתאמץ בכל כוחו להעמיד בכל מקום את‬ ‫אפשרות לצאת ידי חובה בהצבעת חברו! (פאר הדור ח"ב עמ' צה‪-‬צו;‬ ‫הטובים ביותר‪.‬‬ ‫במחיצת החזו"א עמ' ‪.)229‬‬ ‫הזכרתי פעם (הע' למאמר 'מסירות נפש לתורה' לפרשת אחרי מות)‪ ,‬כי‬ ‫הקריאה המהדהדת מתחילת העולם ועד סופו 'מי נח'‬ ‫הרבנים שלפניו – מסרו שני שיעורים בשנה‪ ,‬וגם זאת – מתוך‬ ‫מעתה‪ ,‬חובה קדושה להטות אוזן לקול הקריאה 'כי מי נח‬ ‫הכתב‪ .‬אצלו – לא היה אפשר לעמוד בהספק של השיעורים שלו!‬ ‫זאת לי'‪ ,‬אשר מהדהדת מתחילת העולם ועד סופו מאז ימי‬ ‫עד כדי שהוצרכו למסוק‪ ,‬כדי להטיסו למסור שיעורים ממקום‬ ‫למקום! זה לא ב'תקנון' של רב ראשי; זה רגש האחריות שלו!‬ ‫נח ועד דורנו אנו‪ .‬קריאה התובעת לא לעמוד מנגד; אלא‬ ‫גם זה היה מסירות בשבילו‪ ,‬לקום מהלימוד‪ .‬אמר לי פעם‪ :‬מאוד‬ ‫לקיים חובתנו‪ ,‬לפעול למען התורה ולמען כלל ישראל!‬ ‫קשה לי לנסוע לחו"ל‪ .‬אבל כשאני עושה שם קבלת עול מלכות‬ ‫זאת‪ ,‬ניתן לקיים בפתקה אחת קטנה; לשלשלה לתיבת‬ ‫שמיים‪ ,‬ורואה אנשים מחפשים מה להשים על הראש; שמים‬ ‫הבחירות‪ .‬שבפתקה של כל אחד ואחד – גופי תורה תלויים‪:‬‬ ‫ניירות‪ ,‬ובוכים – אני מקבל כח!‬ ‫הן עתיד התורה ילדי ישראל ובני הישיבות; והן עתיד עם‬ ‫היתה לו אחריות‪ .‬גם המאמץ שהתאמץ לכתוב ולהספיק יותר –‬ ‫ישראל בארץ ובתפוצות!‬ ‫היה מתוך אחריות כבדה על כלל ישראל!‬ ‫הוא החזיק בכל תואר אפשרי‪ :‬ראש ישיבה; רב; מורה הוראה; דיין;‬ ‫אתה‪ ,‬אולי יכול להסתדר‪ .‬אתה תלמד גם בכלא‪ .‬אבל‬ ‫אב בית דין וכו' וכו'‪ .‬זה לא הספיק לו; גם 'נשיא מועצת חכמי‬ ‫אחרים??? הכל תלוי בזה! חזיוק כאן – הוא חיזוק בכל‬ ‫התורה'! והוא הצליח ושינה בכל מקום! נלחם בכדורגל בשבת;‬ ‫העולם; חולשה כאן – היא חלילה חולשה בכל העולם!!!‬ ‫אפילו ממלחמות עם עמיתיו הרבנים למען עם ישראל – הוא לא‬ ‫האחריות היא על כל פתק הצבעה‪ .‬חייבים לחלץ חושים‪ .‬לפעול‬ ‫התחמק!‬ ‫שכח התורה יעלה‪ .‬אני לא יודע כמה אחריות יש על אנשי מאה‬ ‫הכרת טובה לגדולי ישראל‬ ‫שערים שלא הצביעו‪ .‬אם היה עוד אחד או שניים משם – ודאי היה‬ ‫אכן‪ ,‬אחריות זו רובצת לפתחו של כל אחד ואחת מאיתנו‪.‬‬ ‫עובר כבר חוק!!! התפיסה ההשקפתית שלהם בהחלה היתה‪ ,‬למה‬ ‫עד כמה עלינו להכיר טובה לאותם גדולי ישראל‪ ,‬הנוטלים על‬ ‫לנו להיכנס לסיפור הזה; חילול ה'! כולם חילונים בארץ‪ ,‬עושים מה‬ ‫שכמם את האחריות להנהיג את התנועה‪ ,‬ולקבל החלטות כואבות‬ ‫שרוצים‪ .‬היום‪ ,‬אני לא יודע מי יתיר דבר כזה! הורסים את הדת כאן!‬ ‫וכבדות לטובת עם ישראל כולו! הן להחלטות המתקבלות כאן‬ ‫הוכח מעל לכל ספק שכל הצביון היהודי כאן – תלוי בכוח ובגודל‬ ‫בארץ ישראל – השלכה ישירה גם על קהילות ישראל בגולה!‬ ‫הנציגות החרדית! אי אפשר להתחמק בשום אופן!‬ ‫כל אשר בידו להכריע במערכה – הרי היא מוטלת עליו‪ ,‬ואינו יכול‬ ‫גם רמז יש על האחריות התלויה בפתקה‪ ,‬בתיבות 'כי מי נח זאת‬ ‫לחמוק מהאחריות!!!‬ ‫לי'‪ ,‬אשר עולה מספרן בגימטריה כמספר 'ירושלם'‪ ,‬וכן עולה מספר‬ ‫האחריות מחייבת אפילו למכור את התפילין!‬ ‫'פתקה' [עה"כ; ‪ .]586‬כלומר‪ :‬גם 'פתקה' מחייבת‪ ,‬כי גם 'ירושלם'‬ ‫כידוע (קובץ אגרות חזו"א ח"א אגרת קב‪ .‬וראה עוד בפאר הדור ח"ב עמ' קצב‬ ‫תלויה ב'פתקה'‪ .‬גם הקדושה תלויה ב'פתקה'!‬ ‫בהע')‪ ,‬מרן החזון איש תמך בחובת ההצבעה בבחירות לכנסת‬ ‫[א"ה‪ .‬ראה עוד במאמר 'מנהיגות תורנית' לפרשת דברים]‪.‬‬ ‫ולרשויות המקומיות‪ ,‬מהנימוק שגופי תורה תלויים בהם‪ .‬משום כך‬ ‫מקץ שלוש שנים לגיליונותינו‪ ,‬הננו מתעתדים ברצות ה' יתברך ‪ ,‬לכנס את שיחות מו"ר שליט"א היוצאות לאור במסגרת זו‪ ,‬לכרכן בבת‬ ‫אחת‪ ,‬ולהוציאן לאור עולם בספר‪.‬‬ ‫לתרומות‪ ,‬הנצחות וכדומה‪ ,‬להצטרפות לתפוצת המייל‪ ,‬ולכל ענייני הגיליון‪ ,‬ניתן לפנות לכתובת ‪colelyabiaomer@gmail.com‬‬