מה בדף ירושלמי · Ma Bedaf Yerushalmi — נח (2026-10-12)

לשורי ףדב מה
לע''נ הגאון רבי ברוך מרדכי בן בס"ד
ימ
רבי ישראל אזרחי זצוק''ל
הערות והנצחות טל' 0548449853או מייל
MABADAF12@GMAIL.COM
גליון 206פרשת נח תשפ''ז ירושלמי יבמות פ-פו
היינו שאביו או אחיו או אחד ממורישיו הלך למדינת הים ולא ידוע היכן הם, דף פ ר' ירמיה אמר בשם ר' חנינה שבא מעשה לפני רבי שעד אחד שאמר שאדם
ושמואל אומר ששבוי היינו שיצא שלא לדעת שהרי אם יצא לדעת היה מצווה על מת והוא אמר שאם נשאת לא מוציאים אך לכתחילה לא תנשא ,ור' אייבו בר נגרי
נכסיו ,ונטוש היינו שיצא לדעת ועילה מצא להבריחו מנכסיו שהרי יצא לדעת ולא אמר שרק בשעת מלחמה אינו נאמן כי הוא מדמה לעצמו איך ינצל אך אם אומר
ציו הו ,ור' אחא אמר בשם ר' בא בשם ר' יהודה בשם שמואל שבמטלטלין אין דין להשיא שהוא מת הוא נאמן גם בשעת מלחמה.
נכסי רטושים ,ואמר ר' יעקב בר אחא בשם רב יהודה שקמה העומדת להקצר החילוק בין שעת מלחמה ליש שלום בעולם שבשעת מלחמה היא סבורה שמת
וגפנים העומות להבצר הם כמטלטלין ,ורב ששת שאל על הדקלים שבבבל שאינם ובאמת לא מת ,ודוקא כשהמלחמה היתה בצפון והיא באה מהצפון או שהמלחמה
צריכים הרכבה שמסתבר שהם כקמה העומדת להקצר וכגפנים העומדות להבצר. היתה בדרום והיא באה מהדרום אך אם המלחמה בצפון והיא באה מהדרום
הלכה ד משנה כל הנשים נאמנים להעיד על אשה שמת בעלה חוץ מחמותה ובת ואומרת מהצפון באתי ואומרת מת בעלי לכאורה נאסור אותה למרות שאנו יודעים
חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה ,וההבדל בין גט שאותן נשים נאמנות להביא גט שבאה מהדרום או שנאמר שאכן היא באה מהדרום ואומרת שבאה מהצפון כי היא
ולומר בפני נכתב ובפני נחתם למיתה שהכתב מוכיח ,אם עד אחד אומר שמת סבורה שכך יאמינו לה יותר ,וכן יש להסתפק כשהיא אומרת שיש מלחמה אך הוא
ונשאה ועד אחר בא ואמר בעלה לא מת לא תצא אך אם אחד אמר שמת ושנים מת על מיטתו שהיא חושבת שכך יאמינו לה יותר או שאכן הוא מת על מטתו.
אמרו שלא מת אף שנישאה תצא ,אם שנים אומרים מת ואחד אומר לא מת אף שנינו במשנה שאם יש קטטה בינו לבינה היא לא נאמנת ור' בא מבאר בשם ר' חיה
שעדיין לא נשאה תנשא .גמרא שנו בברייתא שכמו שהן לא נאמנות עליה כך היא בר אשי מהי קטטה שאם היא אומרת לא קדשתני ולא גרשתני ולא הייתי אשתך
לא נאמנת עליהן ,בן חמותה הוא כבת חמותה ובן בעלה הוא כבת בעלה מעולם זה לא קטטה אך אם היא אומרת קדשתני וגרשתני אך לא נתת לי כתובתי
דף פב צרתה אינה נאמנת אפילו כבר התגרשה ונשאה לאחר יבמתה אינה נאמנת זוהי קטטה ,ור' בא אמר זאת לפני ר' חייה בר אבא והוא אמר לו הלואי היה צריך
אפילו היא אחותה. קטטה כזו ואפילו היא תובעת להתגרש ממנו בגמירות דעתה זה נקרא קטטה.
ר' יוסי הוכיח שלא עשו זכרים כנקבות ממה ששנינו לקמן שאשה לא נאמנת לומר ר' יהודה אמר שרק בבאה בוכה ובגדיה קרועים היא נאמנת ושאלו אותו שאם באו
מת יבמי שתתיבם ולא מתה אחותי שאכנס לביתה וכן הוא לא נאמן לומר מת אחי שתי נשים של אדם אחד אחת בוכה ואחת לא נאמין רק לבוכה ,ור' חנניה חבר
ליבם את אשתו ומשמע רק כשאין לה בנים אך אם יש לה בנים נאמן האח לומר החכמים שאל אולי היא בוכה בגלל שבנה יצא למדינת הים ומת שם שהיא נזכרה
שמת אחיו א''כ זכרים לא כנקבות. בו ואיך ניתן להוכיח מהבכי.
יש להקשות מה מועיל בגט שהכתב מוכיח הרי צריכים להתיר עלפי דבריה ור' יוסי הלכה ב משנה ב''ה אמרו שאשה נאמנת רק בבאה מהקציר אמרו להם ב''ש בין
בן ר' בון מפרש כמו שאמר ר' בון שאינו חשוד לקלקל אותה בידי שמים ומה לו שבאה מהקציר בין שבאה ממסיק זיתים בין שבאה ממדינת הים ומה שאמרו קציר
לשקר ולהחתים עדים פסולים על הגט וממילא היא אומרת אמת ,אך בעדות מיתה זה רק בדבר הרגיל וב''ה חזרו להורות כדברי ב''ש .גמרא ב''ש טענו לב''ה שכל
שמקלקלים אותה שהיא צריכה לצאת לכן היא חשודה לקלקלה משנאה. השנה נחשב קציר שכשיוצא קציר שעורים מתחיל קציר החיטים וכשיוצא קציר
אם עד אחד אר שמת ונשאה ואח''כ בא עד אחר אינו נאמן ומשמע דוקא כשנשאה החיטים מתחיל הבציר וכשיוצא הבציר מתחיל המסיק נמצא שכל השנה נחשב
כבר ואם בא העד קודם שנשאה היא תצא ואמר ר' יוחנן שזה דעת ר' מנחם בן ר' קציר וקיימו את דברי ב''ש ,וב''ה סברו שדוקא קציר ממש ששכיח אונס שהשמש
יוסי אך לחכמים גם אם אמר קודם שנשאת ונשאה היא לא תצא. קופחת על ראשו של האדם כמו שכתוב ויגדל הילד ויהי היום ויצא אל אביו אל
ר''נ בר יעקב אמר בשם רב שאם נשאת על פי שנים גם אם יבא ויאמר שהוא בעלה הקוצרים ויאמר אל אביו ראשי ראשי ויאמר אל נער שאהו אל אמו וישאהו ויביאהו
יאמרו לו אינך בעלה ושאל ר' שמואל בר רב יצחק האם גם כשהוא מפורסם כמו אל אמו וישב על ברכיה עד הצהרים וימת ,ורבנן אמרו שמצוי נחשים בשעת
אימי אמר ר' יוסי בן ר' בון וכי אין אדם נוסף שדומה לר' אמי ,וכשבא מקרה כזה הקציר ,ור' יוסי בן ר' בון דרש מהפסוק סכותה לראשי ביום נשק ביום שהקיץ נושק
לחכמי בבל הם אמרו שאינך בעלה ואבא בר בא לחש לבעלה השני תן לה גט מספק את החורף ,ועוד פירוש ביום נשק שזה נשקו של גוג ועוד פירוש ביום שנושקים
ובאו תלמידי רב והכוהו והוא אמר שהשוט והספסל שהכוני בהם ישרפו ואמר שני עולמות זה בזה העוה''ז יוצא והעוה''ב נכנס.
שמואל הייתי שם ולא קרה כלום לספסל ולשוט אך אבא עצמו לקה והתרפא, הלכה ג משנה ב''ש סוברים שאשה שהאמינו לה שמת בעלה תנשא ותיטול כתובה
וכשבא מקרה כזה לר' אימי הוא אמר לבעל שעל פי דין היא מותרת לך אך דע לך וב''ה סוברים שלא תיטול כתובתה ואמרו ב''ש אם התרתם את הערוה בחמורה לא
שיתכן שבניך ממזרים כלפי שמיא ור' זירא קילס את ר' אמי שהעמיד את הדבר על תתירו את הממון הקל ,אמרו ב''ה שמצאנו שהאחים לא נכנסים לנחלה על פיה
בוריו. אמרו ב''ש שיש ללמוד מספר הכתובה שכתוב בה לכשתנשאי לאחר תטלי מה
הלכה ה משנה אם באו שני צרות ואחת אומרת שמת ואחת אומרת שלא מת שכתוב לך וב''ה חזרו להודות לדברי ב''ש .גמרא יש להסתפק אם הבנות יכולות
האומרת שמת תנשא ותיטול כתובה והשניה לא תנשא ואם אחת אומרת מת ואחת להכנס למזונות על פיה.
אומרת שנהרג ר''מ אמר שכיון שהן מכחישות זו את זו לא ינשאו ור' יהודה ור''ש ב''ש דרשו את מדרש הכתובה כמשנתינו ,והלל דרש לשון הדיוט שבאלכסנדריה
אומרים שינשאו ששתיהן מודות שהוא לא קיים .גמרא ר' יעקב בר אחא אמר בשם היה אדם מקדש אשה וחברו חוטף אותה ממנו והחכמים בקשו לעשות את בניהם
ר' יוחנן ור' הילא אמר בשם ר''א שר''מ מודה ברישא שאחת אומרת מת ואחת ממזרים ואמר הלל הזקן שיש לבדוק בכתובת אמם ומצאו שכתוב בהם לכשתכנסי
אומרת לא מת שהאומרת שמת תנשא ומצאנו מי ששונה שר''מ חלק גם ברישא לביתי תהיי לי לאשה כדת משה והיהודים ,וגם ר''א בן עזריה דרש מדרש כתובה
ור''א סבר שר''מ מודה ברישא כיון שהאומרת שלא מת אין לה נאמנות כלל ור''א שהוא אמר הבנים ירשו והבנות יזונו כמו שהבנים יורשים רק אחר מיתת אביהם
אמר שר' יהודה ור''ש מודים שאם יש שני עדים שאחד אומר מת ואחד אומר נהרג כך הבנות יזונו רק אחר מיתת אביהם ,וגם ר''מ דרש מדרש כתובה שהוא אמר שמי
שלא מאמינים להם והם מוכחשים ובצרה זה לא הכחשה שדברי הצרה אינם שמקבל שדה מחבירו באריסות שמים אותה כמה היא ראויה לעשות ונותנים לו
מועילים כלל כלפי השניה ,ור' יוחנן אמר שר''א שמע את הדברים הללו ממנו. שהוא כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ,וגם ר' יהודה דרש מדרש
שנינו בנזיר שאם היו שתי כיתות שאחת אומרת שנזר שתים ואחת אומרת שנזר כתובה ששנו בשם ר' יהודה שאדם יביא על אשתו כל קרבן שהיא חייבת ואפילו
חמשה לב''ש נחלקה העדות ואין כאן נזירות ,ולב''ה יש בכלל חמש שתים ויש אכלה חלב או חיללה שבת ואם הוא גירש אותה אינו חייב בה שכך כתוב בה,
נזירות שתים ,ואמר רב שנחלקו כשאמר מספר כולל שתים או חמש אך אם כת אחת דף פא שכך כתוב בכתובה ואחריות שהיתה לי עלייך מקדמת דנא ,וגם ר' יוסי
אמרה שנזר אחת שתים והשניה אמרה שלוש ארבע חמש לכו''ע יש בכלל חמש דרש מדרש כתובה שהוא אמר שבמקום שנהגו לעשות את הכתובת כמלוה גובה
שתים והוא נזיר שתים ור' יוחנן אמר שדוקא במונה נחלקו אך אם אמרו כלל לכו''ע את הכל ואם נהגו לכפול גובה רק מחצה ,ר''א הקפר דרש מדרש כתובה שאדם לא
נחלקה העדות ואין כאן נזירות. רשאי לקנות בהמה חיה ועוף אלא אם התקין להם מזונות ,וגם ר' יהושע בן קרחה
רב סובר עדות שהוכחשה לא בעדות עצמה אלא בדבר צדדי לא בטלה העדות, דרש מדרש כתובה שהוא אמר שמי שמלוה לחבירו לא ימשכן אותו יותר מחובו
דף פג ור' יוחנן סובר שאם יש הכחשה בעדות אפילו לא בעיקר העדות היא בטלה, שהוא כותב לו תשלומין שכנגד המשכון מהנכסים שיבואו לידי שאקנה מעכשיו
ולכו''ע אם סיימו את העדות ואח''כ הוכחשו העדות לא בטלה ,ור' יוחנן לשיטתו והלאה ,וגם רב הונא דרש מדרש כתובה שהוא אמר הבנים ירשו והבנות יזונו כמו
שר' בא בר חייה אמר משמו שאם עד אחד אומר שהמלוה נתן מהכיס ואחד אומר שבנים יורשים ממטלטלין כך בנות יזונו ממטלטלין ,ושמואל אומר שבנות לא
שנתן מהצרור שזה הכחשה בעדות וגם רב מודה שזה הכחשה ונחלקו כשכת אחת ניזונות ממטלטלין ויש ראיה לשמואל ממה שכתוב בכתובה בנן נוקבן דיהויין ליכי
אמרה שמנה מהכיס וכת אחת אומרת שמנה מהצרור שלר' יוחנן הוכחשה העדות מינאי יהויין יתבן בביתי ומתזנן מנכסי ,ושנו על כך שניזונות מקרקעות ולא
ולרב לא בטלה העדות ,אם כת אחת אומרת שהלוה הכניס את המעות לחיקו וכת ממטלטלין ,ור' בא בר זבדא אמר שרב הונא סובר כרבי ושמואל סובר כר''ש בן
אחת אומרת שהכניס לאפונדתו זה הכחשה לאחר עדות ולכו''ע לא בטלה העדות, אלעזר ששנינו שרבי סובר שנפרעים למזון האשה והבנות בין מנכסים שיש להם
עד אחד אומר שהרגו במקל ועד אחד אומר שהרגו בסייף לכו''ע בטלה העדות ואם אחריות ובין מנכסים שאין להם אחריות ,ור''ש בן אלעזר סובר שהבנים מוציאים
כת אחת אומרת שהרגו במקל וכת אחת אומרת שהרגו בסייף לר' יוחנן בטלה מהבנים ומהבנות מנכסים שיש להם אחריות וכן הבנות מהבנות והבנות מהבנים,
העדות ולרב לא בטלה העדות ,אם כת אחת אומרת שהרוצח פנה לדרום אחרי ומנכסים שאין להם אחריות הבנים מוציאים מהבנות והבנות לא מוציאות מהבנים,
הרצח וכת אחת אומרת שפנה לצפון לכו''ע לא בטלה העדות שזה הכחשה שלאחר ואמרו שרב הונא חזר בו ויפה חזר בו כיון שמזון הבנות מדרבנן וכתובה
העדות ,ויש להוכיח מדברי ר' יהודה ור''ש במשנה כדברי רב שצרה אחת אומרת מדאורייתא ודבר מדבריהם אינו דוחה דבר תורה אך נחלקו בכסף כתובת אמם אך
מת ואחת אומרת נהרג ינשאו שזה לא הכחשה אך יש לדחות שר''א אמר שר' יהודה יש לדחות שכתובת האם הוא קרקע.
ור''ש מודים בעדים שזה הכחשה ורק בצרות שהוכחשו ינשאו כיון שעדות של מי שיורד לנכסי אשתו ונתן עיניו לגרשה וקפץ ותלש מהקרקע הוא זריז ונשכר ,ומי
אחת לא משפיעה על השניה ,ויש להוכיח שלא כרב ממה ששנינו בסנהדרין שבין שירד לנכסי שבויים ושמע שהם עומדים לבא וקפץ ותלש מהקרקע הוא זריז
חקירות ובין בדיקות אם הם מכחישים זה את זה עדותם בטלה ור' מנא אמר שרב ונשכר ,ונכסי שבויים הם שאבין או אחיו או אחד ממורישיו הלך למדינת הים ושמע
יעמיד שמדובר שעד אחד הכחיש את השני ור' אבון אמר שגם אם מדובר על הכת עליהם שמתו וירד לנחלתם אך נכסי נטושים מוציאים מידו ונטושים היינו שאביו
החמירו בדיני נפשות כמו שכתוב צדק צדק תרדוף. או אחיו או אחד ממורישיו הלך למדינת הים ולא שמע עליהם שמתו וירד לנחלתם
ורשב''ג אמר ששמע שנטושים כשבויים אך נכסי רטושים מוציאים מידו ורטושים
הלכה ב משנה אם היו שתי יבמות שאחת אומת מת בעלי ואחת אומרת מת בעלי הלכה ו משנה אם עד אחד אומר שמת ועד אחד אומר שלא מת או אשה אמרה
כל אחת אסורה מפני בעלה של השניה שדבריה לא מועילים ליבמתה אם לאחת שמת ואשה אחרת אמרה שלא מת לא תנשא .גמרא גידל בר בנימין אמר בשם רב
יש עדים שמת בעלה ולשניה אין עדים זו שאין לה עדים מותרת וזו שיש לה עדים שבכל מקום שהכשירו עדות אשה כאיש איש מכחיש אשה אך קשה א''כ מדוע לא
אסורה כיון שאי אפשר להתירה על פי יבמתה אם לאחת יש בנים ולאחת אין בנים שנו עד אחד אומר מת ואשה אומרת לא מת או שאשה אומרת מת ועד אומר שלא
זו שיש לה בנים מותרת וזו שאין לה בנים אסורה ואם התיבמו מיבם שהיה כאן מת ואכן בבית רבי שנו כך ,ושנו בשם ר' נחמיה שבנשים הולכים אחר רוב דעות
ומת היבם אסורות להנשא ור''א אומר שאחרי שהותרו ליבם הותרו לכל העולם. שאם שתי נשים העידו כנגד אשה אחת זה כמו שני עדים ועד אחד ודוקא באשה
גמרא אם היו שתי יבמות לאחת יש בנים ועדים ולאחת אין בנים ועדים אחת נתרת ונשים אך אם היו מאה נשים וכנגדם עד אחד הוא כשנים והוא נחשב כמותם.
בבנים ואחת נתרת בעדים. הלכה ז משנה אשה שהלכה עם בעלה למדינת הים ושבה ואמרה מת בעלי היא
ר''א אמר הואיל והותרה ליבם הותרו לכל יש להסתפק אם טעמו הוא שאינה תנשא ותיטול כתובה אך צרתה אסורה ולר' טרפון גם אם היתה בת ישראל שנשואה
חשודה לקלקל לאחר זמן או שהוא סובר שלא חששו שהיא באה לקלקל את לכהן היא יכולה לאכול תרומה ור''ע אומר שדרך זו לא מוציאתה מידי עבירה והיא
יבמתה ,יש להוכיח ממה ששנינו לעל שאשה שהלכה עם בעלה למדינת הים ובאה אסורה להנשא ואסורה מלאכול בתרומה .גמרא אשה אינה נאמנת לגבי צרתה
ואמרה מת בעלי תנשא ותיטול כתובה וצרתה אסורה וסברו לומר שהיא חשודה שהיא חשודה לקלקל אותה אך על עצמה היא נאמנת שהיא יודעת שדבריה לא
לקלקל את עצמה כדי לקלקל את צרתה ור''א לא חלק שם א''כ כאן סבר ר''א שהיא משפיעים כלפי חברתה והיא אומרת אמת ור' הילא אמר שלגבי צרת אינה נאמנת
לא חשודה לקלקל את צרתה ,אך יש לדחות שיתכן שאין לה קלקול שמא בעלה כי היא חשודה לקלקל אותה ושוה לה לקלקל עצמה כדי לקלקל את הצרה.
שלח לה גט אך יש לומר שאם נשאה לכהן היא לא יכולה לומר שהותרה בגט אך הלכה ח משנה אם באה ואמרה מת בעלי ואח''כ מת חמי תנשא ותיטול כתובה אך
יש לומר שלא אכפת לה שבניה יהיו חללים העיקר שבני צרתה יהיו ממזרים. חמותה אסורה ולר' טרפון אם היא בת ישראל שנשואה לכהן היא תאכל תרומה
הלכה ג משנה לא מעידים על אחד שמת אלא בפרצוף הפנים עם החוטם למרות ור''ע אומר שדרך זו לא מוציאה אותה מידי עבירה והיא אסורה להנשא וגם לאכול
שיש סימנים בגופו ובכליו ומעידים רק עד שלושה ימים ולא מעידים על צלוב או תרומה .גמרא יש להקשות מדוע אינה נאמנת לומר שמת חמיה שאמנם היא לא
מגויד ואפילו חיה אוכלת בו עד שראו שיצאה נפשו ,ור' יהודה בן בבא אומר שלא נאמנת כלפי חמותה אך כיון שלדבריה מת בעלה א''כ כבר אינה חמותה ,ור' חנינה
כל האדם והמקומות והשעות שוים .גמרא רב יהודה אומר שמעידים על חוטם עם אומר שמדובר שהיא היתה יחד עם חמיה והיא מעידה על שני הדברים יחד.
הלסתות וכמו שאמר רב ירמיה בשם רב שלמדו מהפסוק הכרת פניהם ענתה בם הלכה ט משנה אם קידש אחת מחמש נשים ולא ידוע את מי קידש וכל אחת ואחת
שהוא החוטם ,ור' חייה בר בא אמר שמי שרוצה שלא יכירוהו יניח אספלנית על אומרת אותי קידש יתן גט לכל אחת ואחת ולר' טרפון יתן כתובה ביניהם ויסתלק
נחיריו כמו שהיה בימי אסריקינס המלך שתבעו את בני ציפורי והם הניחו אספלנית ור'ע סובר שדרך זו לא מוציאה אותו מידי עבירה ויתן כתובה לכל אחת ואחת וכן
על נחיריהם ולא הכירום ובסוף הוציאו עליהם לשון הרע וחייבום. אם גזל מאחד מחמשה ואינו יודע ממי וכל אחד מהם אומר אותי גזל לר' טרפון
נאמר בפסוק על ירבעם ויכו בהם אביה ועמו מכה רבה מאד וביאר ר' אבא בר כהנא יניח את הגזילה ביניהם ויסתלק ור''ע סובר שדרך זו לא מוציאה אותם מידי עבירה
שהעבירו את הכרת פניהם של המתים כמו שכתוב הכרת פניהם ענתה בם שזה וישלם את הגזילה לכל אחד ואחד .גמרא
נאמר על החוטם ,ור' אמי אומר שהושיב עליהם משמרות שלושה ימים עד דף פד ר' אסי אומר שהמשנה בבבא מציעא היא לא כר' טרפון ששנינו שאם אמר
שהתקלקלה צורתם כמו שכתוב עצמו לי אלמנותיו מחול ימים, לשנים גזלתי מאחד מכם מנה ואיני יודע ממי או שאומר אביו של אחד מכם הפקיד
דף פו וכן שנינו אין מעידים אלא על פרצוף פנים עם החוטם. אצלי מנה ואיני יודע מיהו יתן מנה לכל אחד שהודה מפי עצמו ור' יעקב בר אחא
נאמר בפסוק ולא עצר כח ירבעם עוד בימי אביהו ויגפהו ה' וימת ואמר ר' שמואל אמר בשם ר' יוחנן שגם ר' טרפון יודה שם כשהוא בא לצאת ידי שמים ,ור' בא
שסברו שהוא ירבעם ואינו אלא אביה ואמר ר' יוחנן שאביה ניגף כיון שייסר את אמר בשם ר' יהודה ששם מדובר שיש עדים שגזל לכן גם לר' טרפון יש חיוב
ירבעם ברבים כמו שכתוב ואתם המון רב ועמכם עגלי הזהב אשר עשה לכם ירבעם השבה ,ור' הילא אמר בשם ר''א ששם מדובר שיש תובעים ורק הוא לא יודע ממי
לאלוהים ור''ל אמר שהוא ביזה את אחיה השילוני רבו כמו שכתוב ויקבצו עליו לכן ברי ושמא ברי עדיף ,ורב ירמיה אמר בשם רב ששם מדובר בנשבע והודה לכן
אנשים ריקים בני בליעל בגלל שהוא צווח על אחיה בליעל ,ורבנן אמרו שבאה יש לו חיוב השבה אך כשלא נשבע יניח הגזילה ויסתלק ,וכן אמר רב אחא בר חננה
לידו ע''ז ולא ביערה כמו שכתוב וירדוף אביה אחרי ירבעם וילכד ממנו ערים את בשם רב.
בית אל ואת בנותיה ועל העגלים נאמר וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן שנו שם במשנה שהוא יכול לתת לשליח ב''ד אמר ר' יוחנן שמדובר בשליח שעשה
בדן. הגזלן ולא בשליח של הנגזל ורב אמר שמדובר בשליח של הנגזל ,ויש ראיה לרב
שנינו שלא מועיל סימנים בגופו ובכליו יש להקשות שלגבי אבידה שנינו שאם טעה ששנו שם על המשנה שר''ש בן אלעזר אמר שהוא שליח של הנגזל ולא של הגזלן.
חמורו מחזיר בסימנים בין בגופו בין בכליו יש לומר שבאמת אינו מועיל שהסמנים ר' ירמיה הקשה שאם מדובר שנשבע היה לו לשתוק ולא להודות ור' יוסה אמר
עשויים להשתנות. שהיה לו לשתוק ולא להשבע ואחר השבועה הוא צריך להשיב לכל אחד ,ור' יודן
שנינו שמעידים עד שלושה ימים ואמר ר' אבא בר רב פי בשם ר' יהושע מסכנין אמר שבין שותקים ובין תובעים בגזל יש להחמיר להשיב לכל אחד כדברי ר''ע,
בשם ר' לוי שכל שלושה ימים הנפש טסה על הגוף וסוברת שתחזור אליו וכשרואה ובפקדון השותק מרויח והמודה מפסיד כמו ששנינו שאם שנים הפקידו אצל אחד
שזיו פניו השתנה היא עוזבת והולכת לה ומשלושה ימים והלאה הכרס נבקעת על זה מנה וזה מאתים זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי יתן מנה לכל אחד
פניו ואומרת לו קח מה שגזלת וחמסת ונתת בי ,ור' חגי אמר בשם ר' יאשיה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו אך בגזל שנו שם בסיפא שהוא אומר גזלתי
שלומדים את זה מהפסוק וזריתי פרש על פניכם ואפילו פרש חגיכם ועל אותה מאחד מכם ואיני יודע ממי ישיב לכל אחד.
שעה נאמר אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל. הלכה י משנה אם אשה הלכה עם בעלה ובנה למדינת הים ושבה ואמרה מת בעלי
בראוהו מגויד לא מעידים שאומרים שנתנו עליו חרב מלובנת והוא חי אח''כ וכן ואח''כ בני נאמנת ואם אמרה מת בני ואח''כ בעלי אינה נאמנת להתיבם אך
כשראוהו צלוב אומרים שיתכן שמטרונה אחת עברה והצילה אותו וכשחיה אוכלת חוששים לדבריה ולא תצא לשוק בלי חליצה ,ואם יצאה בלי בנים ואמרה ניתן לי
בו יש לומר שמהשמים ריחמו עליו ,ואפילו נפל לבור אריות יש לומר שנעשו לו בן במדינת הים ומת בני ואח''כ בעלי נאמנת ואם אמרה מת בעלי ואח''כ בני אינה
נסים כמו דניאל ,ואם נפל לכבשן האש לא מעידים שיש לומר שנעשו לו ניסים כמו נאמנת להתיבם וחוששים לדבריה והיא מותרת לשוק רק בחליצה ,אם אמרה שניתן
חנניה מישאל ועזריה ,אם נפל לבור נחשים ועקרבים לא מעידים עליו ,ור' יהודה לה יבם במדינת הים ומת בעלי ואח''כ יבמי או שיבמי מת ואח''כ בעלי נאמנת אך
בן בבא מבאר שיתכן שהוא חבר ששולט עליהם ,אם נפל ליורה בין של מים בין אם הלכה היא ובעלה ויבמה למדינת הים ואמרה מת בעלי ואח''כ יבמי או שמת
של שמן לא מעידים עליו שמא כבתה האש ע''י המים או השמן ור' אבא אומר יבמי ואח''כ מת בעלי אינה נאמנת שאשה לא נאמנת לומר מת יבמי להנשא ולא
שבשל שמן מעידים עליו שהשמן שיצא לא מכבה את האש אך במים לא מעידים לומר שמתה אחותה שהיא תכנס לביתה ,ואיש לא נאמם לומר מת אחי לייבם את
עליו. אשתו ולא לומר מתה אשתי ויוכל לשאת את אחותה .גמרא ר' חנניה שאל לפני ר'
ר' זירא אמר בשם ר' חנאל בשם רב שהלכה כר' יהודה בן בבא שאין להשוות בין אילא שמה ששנינו חוששים לדבריה והיא חולצת ומשמע שצרתה מתיבמת וזה רק
אנשים מקומות ושעות ,ור ירמיה חלק על כך שהוא אמר שהיה מעשה באחד שנפל לר' טרפון שהתיר לצרה לאכול תרומה ואמר ר' אילא שגם ר''ע מודה שכאן אין
לירדן והכירו את גופו אחרי שבעה עשר יום והיכרוהו שהצינה צמתה אותו והשיאו ודאי איסור כלפי צרתה שעל הצד שהבעל מת הן זקוקות ליבום.
את אשתו. החילוק בין הרישא לסיפא שכשאמרה ניתן לי בן ומת בני קודם נאמנת כיון שהיא
הלכה ד משנה אם נפל במים בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף אשתו אסורה לא הוחזקה ליבום אך כשיצאה עם בנה שאין לה חזקה ליבום אינה נאמנת לומר
ור''מ אמר שהיה מעשה שאחד נפל לבור הגדול ועלה אחר ג' ימים ור' יוסי אמר שבנה מת קודם.
שהיה מעשה בסומא שירד עם אדם נוסף לטבול במערה ושהו כדי שתצא נפשם ר' יוסי הוכיח ממשנתינו שזכרים אינם כנקבות ויבם נאמן כלפי יבמתו שרק כשאין
והשיאו את נשותיהם והיה מעשה באסיא ששלשלו אחד לים ועלה בידם רגלו בנים לא נאמן היבם לומר מת אחי אך כשיש בנים הוא נאמן לומר מת אחי ואשתו
ואמרו חכמים שאם הרגל היתה מעל הברך היא תנשא אך אם מתחת לברך יתכן מותרת לשוק.
שהוא חי ולא תנשא .גמרא חכמים חילקו שבמים שיש להם סוף אשתו מותרת פרק האשה בתרא
ובמים שאין להם סוף אשתו אסורה ור''מ אמר שהיה מעשה שאדם אחד עלה אחרי הלכה א משנה אשה שבעלה וצרתה הלכו למדינת הים ואמרו לה שמת בעלה לא
ג' ימים אמרו לו שאין להוכיח ממעשה ניסים ,ורבי אמר שהיה מעשה ששנים ירדו תנשא או תתיבם עד שתדע שצרתה אינה מעוברת ואם היתה לה חמות אינה
לכמור בירדן לעת ערב ואחד מהם ראה מחילה של דגים ונכנס לתוכה ורצה לצאת חוששת שהיא ילדה והיא זקוקה ליבום לאותו בן,
ולא מצא את פתחה וחבירו עמד על פתח המערה ושהה עד שתצא נפשו ובא להעיד דף פה אך אם חמותה יצאה מלאה היא חוששת שמא ילדה בן והיא זקוקה לו ור'
שהוא מת ובבוקר זרחה החמה והוא מצא את פתח המערה ויצא ומצא הספד יהושע אומר שהיא לא חוששת לאותו בן .גמרא רב שאל את ר' חייה הגדול שנאמר
בביתו ,ור''ע אמר שהוא פרש בים הגדול וראה ספינה אחת שטבעה והוא הצטער שתמתין שלשה חדשים ותחלוץ שאם לצרתה יש ולד בן קיימה הליצה אינה כלום
על חכם אחד שהיה בה וכשבא למעבר של קפוטקיא הוא הקדים לקראתי ושאלתי ואם אינו בן קיימא החליצה מתירה אותה אמר ר' חייה שרק לגביה שנו שלושה
אותו איך נצלת אמר לי שגל טרף אותי לחבירו וחבירו לחבירו עד שהקיאני ליבשה חדשים אך לגבי צרתה תצטרך ט' חדשים אך קשה שאז יכולה לחלוץ ויועיל ממה
ובאותה שעה אמר ר''ע גדולים דברי חכמים שאמרו שמים שאין להם סוף האשה נפשך שאם צרתה ילדה החליצה אינה כלום ואם לא ילדה החליצה מתירתה ,ור'
אסורה ובמים שיש להם סוף האשה מותרת ,ור' אבהו אמר שאם הים שקט ללא יהודה אמר בשם ר''א בשם ר' חייה הגדול שלא תחלוץ כדי שלא להצריך אותה
גלים והוא רואה לארבע רוחותיו והאדם לא יצא יכולים להשיא את אשתו. כרוז להתיר לכהונה אם החליצה אינה חליצה ,והחברים אמרו בשם ר' יוחנן
שנינו במשנה ששלשלו אחד לים ועלתה בידם רק רגלו ורצו לחתוך ספוגים להצילו שהטעם הוא שנאמר כי ישבו אחים יחדיו שחליצה מועילה רק בודאי ולא בספק.
ואח''כ מצאו אותו שולחני בעכו ,ור' חגי שאל לפני ר' יוסי שמסתבר שיתירו את שנינו שאם יצאה חמותה מלאה חוששת שזה ספק בדברי תורה והולכים לחומרא
אשתו לאחר י''ב חודש שטריפה אינו חי יותר מכך. ור' יהושע סובר שזה שתי ספיקות ספק אם הוא זכר או נקבה ועל הצד שהוא זכר
ספק אם הוא בן קיימא ובשתי ספיקות מקילים גם בדאורייתא.
