תמצית העמוד גמרא רש"י · Tamtzis Haamud Gmara Rashi — נח (2026-10-12)

מחזור חדש
בשיעורי 'ללמוד
להנות ולזכור'
פרטים בגליון
מאחורי הקלעים
גליון | 37יומא פ - :סוכה ח | :חשון ה'תשפ"ז
לרב גידל בר מנשה אין הלכה כרבי ,ודווקא בדיעבד אזהרה בעינוי מנלן פ :שיעור ככותבת שוה בכל אדם ,דקים להו לרבנן
ומעט ואינו מזוג ,אבל הרבה או מזוג או לכתחילה לא.
לריש לקיש הא דכתיב "כי כל הנפש אשר תעונה" שבזה מייתבא דעתיה ,ואף עוג מלך הבשן מייתבא
ולא כתיב אזהרה בעינוי ,הטעם הוא מפני שא"א דעתיה זמן מועט בשיעור זה ,וכן האוכל לולבי גפנים
תענית יוה"כ בתינוקות לכתוב בלשון אזהרה ,דאם היה כתוב "לא יאכל" מתיישבת דעתו לזמן מועט ,וזה הטעם ששיעור זמן
מדאורייתא אין קטן חייב במצוות עד שיהיה בן י"ג שנה אכילה בכזית משמע ,והתורה לא חייבה אלא כשמתיישבת אכילת הככותבת ביוה"כ הוא בכדי אכילת פרס חצי
ויביא ב' שערות ,וקטנה מגיל י"ב שנה ותביא ב' שערות,
וממילא לפני כן אינם חייבים בתענית ,ולעיל (ע"ח): דעתו ,ואם היה כתוב "לא תעונה" היה משמע שצריך ככר שהוא מזון ב' סעודות ,ואם שהה מתחילת האכילה לסופה
נתבאר שמותר לתת להם לאכול וכו' (מלבד נעילת לאכול ,ואם היה כתוב "השמר פן (תבוא לידי) לא יותר משיעור זה אין מצטרף( ,אף ששיעור זה נאמר
הסנדל) אף שאסור להאכיל איסור לקטנים ,מפני שזה תעונה" א"כ נפישי לאוי דהשמר ופן שניהם לא תעשה בעלמא לגבי כזית) ,דביותר מזה לא מייתבא דעתיה,
נצרך לגידולם .והנה בכל המצוות יש דין לחנכם ולהרגילם ושמא לא רצה הכתוב להרבות בו לאוין ,ואם היה כתוב אבל בשתיה לא מייתבא דעתיה אלא במלוא לוגמיו
לקיים את המצוה לפני שהם גדולים ,כך אחד לפי
"השמר במצות עינוי" הרי השמר דעשה הוא עשה, שלו.
חריפותו ,וכל מצוה לפי עניינה ,ולהלן יבואר מתי יש דין
חינוך לענין תענית יוה"כ. אך קשה דהוה מצי למיכתב "אל תסור מן העינוי". שיעור טומאת גוויה שמי שאכל אוכלין טמאים הוא פסול
פ"ב .לתנא דמתני' אין מענים תינוקות -אין חייבים לתנא דברייתא לומדים אזהרה בעינוי גז"ש עצם מלאכול בתרומה הוא באכל חצי פרס כשתי ביצים שלוקות
למנוע מהם מאכל ביוה"כ ,אבל מחנכים אותם לתענית
עצם ממלאכה ,ובמלאכה כתיב "וכל מלאכה לא בכדי אכילת פרס ותו לו ,ואף ששיעור אכילת פרס
שעות ,לפני שנה או שנתיים ,כדי להרגילם במצוות. תעשו". נאמר לגבי כזית ,שאני טומאת גוויה שהיא דרבנן,
לרב חסדא בתינוקת חולה (-כחוש ותשוש כח) מחנכים לתנא דבי רבי ישמעאל לומדים מגז"ש עינוי עינוי וקרא שנאמר לגבי מאכלות אסורות "ולא תטמאו בהם
לשעות מבת י' ,ובבריא מבת ט'. מנערה המאורסה. ונטמתם בם" שזו אזהרה על האכילה ,ואין זה אזהרה
לרב הונא ורב נחמן תינוקת בריאה בת ח' וחולה בת לרב אחא בר יעקב לומדים שבת שבתון משבת מלהטמא ,שהרי רק כהנים מוזהרים על הטומאה ,אסמכתא
ט' מחנכים אותה לשעות ,ובת י' בבריאה ובת י"א בראשית .ולרב פפא יוה"כ עצמו קרוי שבת ,דכתיב בעלמא הוא ועיקר כוונת הפסוק לומר שאדם שמטמא את
"תשבתו שבתכם". עצמו מעט מטמאים אותו הרבה.
בחולה משלימה מדרבנן ,ותינוק בן ט' בבריא ובן י'
בחולה מחנכים אותו לשעות ,בן י"א בבריא ובן י"ב
כל האוכלים מצטרפים לככותבת ,ואומצא עם תוספת יוה"כ-
בחולה משלים מדרבנן .והא דתנא במתני' לפני שנה מלח שעליה ,המלח מצטרף לבשר אע"פ שאין דרך
ולפני שנתיים ,היינו בתינוקת חולה שמתענה לשעות אין כרת ולאו על איסור מלאכה ואכילה בתוספת
לאכול מלח ,כיון שדרך לאכול אומצא עם מלח ,וציר
שנתיים קודם הזמן שהם משלימים מדרבנן ,ושלוש יוה"כ ,דכתיב "בעצם היום הזה" לגבי חיוב כרת בין
שע"ג ירק חשיב אוכל לענין להצטרף לירק כיון
שנים לפני שמשלימים מד"ת. לענין מלאכה בין לענין עינוי ,וכן באזהרת מלאכה,
שמשקה הבא להכשיר למתק את האוכל דינו כאוכל.
וכ"ש שאזהרת עינוי אין בתוספת (דמלאכה חמורה
לרבי יוחנן אין דין להשלים מדרבנן ,אלא תינוקת בת
שאסורה גם בשבת ,משא"כ עינוי) ,אבל ביוה"כ עצמו האוכל אכילה גסה ביוה"כ שאכל בליל יוה"כ כשהיה
י' בבריאה ובת י"א בחולה מחנכים אותה לשעות,
בין ביום ובין בלילה יש לאו וכרת על מלאכה ,דחמשה שבע מהסעודה המפסקת ולא נהנה מהאכילה ,פטור ,דכתיב
ובת י"ב משלימה מדאורייתא .וכוונת מתני' לשנה או
קראי כתיבי במלאכה ,והיינו אזהרה ליום וללילה "אשר לא תעונה" פרט למזיק את עצמו ואת האוכל ,ואינו
שתים הסמוכות לפרקן ,ואינו גורס "לפני".
ועונש ליום וללילה ,וחד לאפנויי ללמוד אזהרה לעינוי מבטל ממנו שום עינוי ע"י אכילה זו .וזר שאכל תרומה
חינוך שעות היינו לאכול שעה לאחר הזמן שרגיל יום ולילה ממלאכה ,בגז"ש דעצם עצם.
לאכול. באכילה גסה או שכסס (כל דבר שהוא אוכלו שלא כדרך
פ"א :יש מצוה להוסיף מחול על הקודש בכניסת אכילתו קרי ליה כוסס) שעורים של תרומה אינו חייב
דחית איסורים מפני פיקוח נפש יוה"כ דכתיב "בתשעה לחודש בערב" ,וכן ביציאת חומש ,דכתיב "כי יאכל" פרט למזיק .אכל שזפין של
יוה"כ דכתיב "מערב עד ערב" ,ושבת לומדים תרומה שבלעה חבירו והקיאה ,הראשון משלם קרן
כתיב "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה
אותם האדם וחי בהם" ,ולמדו חז"ל מפסוק זה שקיום מ"תשבתו" וימים טובים לומדים מ"שבתכם" ,או וחומש דגם בליעה היא כדרך אכילה ,והשני אינו משלם
המצוות נעשה באופן שלא יבוא ע"י עשייתם אפילו לידי שלומדים מדכתיב "בעצם" שבא למעט מעונש, אלא דמי עצים לראשון כיון שהראשון קנאם ונתחייב
ספק מיתה( ,וע"ע לקמן פ"ה דרשות נוספות) .ובג' עבירות ומשמע שיש חיוב תוספת. בתשלומיהן ,ואינם ראוים עוד אלא להסקה.
חמורות (עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים) חייב
האדם למסור נפשו ולא לעבור על העבירה .ולהלן (פ"ב– .פ"א .צירוף שתיה ואכילה לשיעור -לתנא דמתני' כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי
פ"ה ):יבוארו מקורות הדינים הללו ,וכמה פרטי דינים אין מצרפים אכילה ושתיה לשיעור ,לריש לקיש ורב ועשירי.
בדברים הנדחים מפני פיקוח נפש ,כיצד ינהג בהם.
חסדא דין זה הוא כרבי יהושע הסובר לענין טומאה אכל אוכלים שאינם ראוים לאכילה או שתה
עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר או ביוה"כ
והיא מתאוה למאכל ,ואם לא תאכל זה סכנה לאם ולעובר,
שאין מצטרף אלא דבר ששוה גם בזמן טומאתו וגם משקין שאינם ראוים לשתיה פטור .והכוסס פלפלי
בשיעורו כגון שני חצאי זיתים משני מתים או משתי נבילות,
או שני חצאי עדשה משני שרצים ,משא"כ כגון מת ונבילה שאף וזנגבילא ,יבשים פטור דאין זה מיישב דעתו כיון שאינו נותנים לה על הפה מקל עם רוטב ,ואם לא נתיישב
ששניהם בכזית זה טומאת שבעה וזה טומאת ערב .ולרבי בדרך אכילתו ,אבל רטובים שהם ראוים לאכילה חייב ,דעתה נותנים לה לאכול רוטב ,ואם לא נתיישב
יוחנן ורב נחמן דין זה הוא לכו"ע ,ומשום שע"י (פלפלי רטיבתא חייבים בערלה ,ונאמר על זה "ארץ דעתה נותנים לה לאכול ממש ,דאין דבר שעומד
הצירוף לא מייתבא דעתיה ,אבל לענין טומאה לא תחסר כל בה" .הימלתא -בשמים עם דבש הבאה בפני פיקוח נפש חוץ מג' עבירות.
מארץ כוש מותרת ואין בה משום בישולי נכרים כיון שזה
סוברים רבנן שמצטרפים אף באינם שוים ,דשם נאכל כמות שהוא חי ,ולא משום גיעולי נכרים כיון שזה נותן מנלן שיהרג ואל יעבור בג' עבירות חמורות-
טומאה חד הוא.
טעם לפגם ,וברכתה בורא פרי האדמה) .והאוכל עלי עבודה זרה מדכתיב "בכל נפשך" ,ונאמר אף בכל
חילוק חטאות -אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב גפנים פטור ,לולבי גפנים שלבלבו רק אחרי ראש מאודך שיש שחביב עליו ממונו מגופו ,ויש שחביב
עליו גופו מממונו. השנה וי"א כל ל' יום ,חייב.
אלא חטאת אחת דשניהם שם אחד ,דאכילה ושתיה מחד
קרא נפקי ,אבל אכל ועשה מלאכה חייב ב' חטאות שתה ציר או מוריס פטור ,חומץ לתנא דמתני' חייב גילוי עריות הוקש לשפיכות דמים דכתיב "כי כאשר
כרבי הסובר שחומץ משיב את הנפש ומבטל את העינוי ,יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה"( .וכן דמתרי קראי נפקי.
פיקוח נפש דבש מועיל לבולמוס מפני שמאיר עיניו של אדם, לומדים מהקש זה שמותר להציל אדם מרציחה ע"י
כפי שנתבאר לעיל פיקוח נפש דוחה שבת ושאר איסורים והני מילי כשאוכלו לאחר אכילתו ,אבל קודם אכילה הריגת הרוצח ,כפי שזה מותר בגילוי עריות דכתיב
חוץ מג' עבירות חמורות .הגמרא לקמן מבארת פרטי מיגרר גריר (מושך את ליבו לאכול עוד) ,וי"א שרפואת "ואין מושיע לה" הא אם יש מושיע יושיענה בכל אופן שיכול).
הדינים בזה. הבולמוס היא אליה (בשר שמן מאד) עם דבש וי"א אף פ"ב :ברציחה יהרג ואל יעבור מסברא ,דמאי חזית
מחממים מים לחולה בשבת בין להשקותו ובין סולת בדבש ,וי"א אף קמח שעורים בדבש ,ורבי דדמא דידך סומק טפי וכו' ,דכיון שההתר הוא משום "וחי
לרוחצו אפילו שיש צד שיבריא מאיליו ,ואפי' אין יוחנן אכל תאנה מצד מזרח של האילן ,מפני בהם" והיינו שנפשו של אדם חביבה לקב"ה יותר מן המצוות,
סכנתו אלא לשבת אחרת אין ממתינים שמא יתרפא שהתאנים שם משובחות מפני שהשמש מכה על הפירות וממילא היכא שבכל מקרה אחד ימות אין התר לבטל מצוה,
מאיליו. מבוקר עד חצות היום ,והשמש ממתקת את הפרי .ורבי דמנין שהוא חביב לקב"ה יותר מחבירו.
יהודה לקח אוכל מרועה אחד מפני שאחזו בולמוס. דין יהרג ואל יעבור כשאינה עושה מעשה -כתב רש"י שדין
חילול שבת לצורך חולה אין עושים ע"י נכרים אלא
יהרג ואל יעבור נאמר על הבועל ,אבל האשה אינה מצווה
רבי מאיר הוה דייק בשמא ,וכשנתארח אצל אדם ע"י גדולי ישראל ,ואפילו היכא דאפשר בנכרי מצוה לעשות למסור נפשה כיון שהיא קרקע עולם ,כדמצינו באסתר.
ששמו כידור לא הפקיד ממונו אצלו מפני שחשש ע"י ישראל ,שמא יתעצל הנכרי ולא יעשה ויבוא לידי סכנה.
שהוא רשע ,דכתיב "כי דור תהפוכות המה" ,אבל תוד"ה אלא. עוברה שהריחה אוכל ביוה"כ לוחשים לה שיוה"כ
רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו ממונם אצלו ,ור"מ לא נשים וכותים שאמרו שצריך לחלל שבת אין מחללים היום .אמו של רבי יוחנן נתרצתה ע"י הלחישה ,ואמו
אמר להם ,מפני שיש לחשוש מפניו אבל אין על פיהם ,אבל מצטרפים לדעת אחרת שאם שנים של שבתאי אוצר הפירות להפקיע שערים לא נתרצתה
להחזיקו כרשע ,וכידור אמר להם לא היו דברים אומרים צריך ושלשה אומרים אין צריך ,וכותי או אשה אומרים ע"י הלחישה.
מעולם ,והשקוהו יין וראו על שפמו עדשים ,ואמרו צריך ,מצרפים אותם והוי פלגא וספק נפשות להקל.
לאשתו שתתן להם ממונם לפי הסימן שאכל פ"ג .מתי מאכילים חולה ביוה"כ-
הזריז לחלל שבת לפיקוח נפש בכל דבר הנצרך לו לנפש
עדשים ,ונתנה להם ,וכידור הרג אותה .ועל זה מתני' -חולה מאכילים אותו על פי בקיאין שני רופאים
להעביר סכנת מות הרי זה משובח ,וא"צ לימלך בבי"ד שיאמרו שזה סכנה אם לא יאכל ,ואם אין שם בקיאים
אמרו שבגלל מים אחרונים נהרגה נפש ,שדרך
הנוטלים ידים לקנח שפמם ,ואם היה עושה כך לא היו רואים אפילו כשיש לו תועלת נוספת בדבר ,ומותר לפרוש מאכילים אותו על פי עצמו ,עד שיאמר די.
שאכל עדשים( .ובבגלל מים ראשונים האכילו אדם מצודה להציל תינוק שנפל לים אעפ"י שצד דגים,
חולה אומר צריך ורופא (דוקא באחד) אומר א"צ
בשר חזיר בפונדק שהיה מוכר לנכרים בשר חזיר ולישראל ולעקור חוליא להציל תינוק שנפל לבור אע"פ שבונה
מאכילים אותו ,ולא אומרים שהרופא יודע יותר ,דלב
מדרגה שהוא משפיל שפת הבור ועי"ז נח להכנס לבור, בשר כשר ,ונכנס ישראל שלא נטל ,ונתנו לו בשר חזיר). יודע מרת נפשו .ולמר בר רב אשי הולכים אחרי
ולשבור דלת שננעלה בפני תינוק והתינוק נבעת אע"פ
החולה להקל אפי' נגד מאה רופאים.
שכוונתו לשיפי -נסרים ,וי"מ קיסמים להדלקה ,ולכבות כלב שוטה
רופא אומר צריך וחולה אומר א"צ מאכילים אותו,
סימני כלב שוטה הם שפיו פתוח ,ורירו נוטף ,ואוזניו הדליקה במים אע"פ שהוא מיישר את הגחלים לצלות
דתונבא (-שטות מחמת חוליו) הוא דנקיט ליה.
סרוחות (-גדולות ומתקפלות כלפי מטה) ,וזנבו מוטל על עליהם לערב ,או להפסיק ע"י מים בכלי מתכת או חרס
ירכותיו ,ומהלך בצידי דרכים .וי"א אף נובח ואין קולו בפני הדליקה שיש בה סכנת נפשות אפי' אם הסכנה חולה ורופא אומרים א"צ ,פשוט שמאכילים אותו
היא בחצר אחרת שיש שם חולים או קטנים .וצריכא. נשמע. ע"פ שני רופאים שאומרים שהוא צריך ,דספק
נפשות להקל.
רוב בפיקוח נפש -ט' ישראל וכותי אחד ונפלה פ"ד .נעשה כלב שוטה ע"י נשים כשפניות ,וי"א ע"י
חולה וב' רופאים אומרים א"צ ,וב' רופאים אומרים
רוח רעה ,ונ"מ שאם זה רוח רעה לא יהרגנו מקרוב
מפולת על אחד מהם ואינו יודע אם הוא ישראל או כותי,
שצריך ,מאכילים אותו ,ואע"פ שבענין התלוי
מחללים ע"פ הרוב ,מחצה על מחצה מחללים דספק אלא ע"י חץ מרחוק. באומדנא כגון בשומא ששמין לבעל חוב הולכים אחרי
המתחכך בכלב שוטה מסתכן ,ומי שנשכו כלב שוטה נפשות להקל ,ט' כותים וישראל אחד מחללים דכל רוב דעות (משא"כ בעדות דתרי כמאה ומאה כתרי),
קבוע כמחצה על מחצה דמי ,ובפרשו לחצר אחרת מת ,והגמ' מבארת מה הרפואה לדברים אלו. הני מילי לענין אומדנא דממונא ,אבל בפיקוח נפש
ושם נפלה על אחד מפולת ,דבעלמא בניידי אמרינן כל דפריש
מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילים אותו מחצר כבד אפי' בספק מותר.
מרובא פריש ,אם פרשו כולם מחללים כיון שהוחזק
ישראל בחצר השניה (אע"פ שיצאו כולם חוץ מאחד מהחצר שלו מפני שאין זה רפואה גמורה להתיר איסור בהמה טמאה, מי שאחזו בולמוס (-חולי הבא מחמת רעבון ,ועיניו כהות,
השניה .תוד"ה הא) ,דאמר שמואל אין הולכים בפיקוח ולר' מתיא בן חרש מותר דס"ל שהיא רפואה גמורה. והוא מסוכן למות) מאכילים אותו אפי' דברים טמאים
נפש אחר הרוב דכתיב "וחי בהם" שלא יוכל לבוא בשום ענין עד שיאורו עיניו ,והיינו משיבחין בין טוב לרע שבזה
לידי מיתת ישראל( .תוד"ה ולפקח) ,ואם פרשו מקצתם
דיני רפואה בשבת
יודעים שנתרפא ,ולאביי היינו בין טעם טוב לטעם רע.
מלבד איסור חילול שבת שהותר לחולה במקום פיקוח
אין מחללים הואיל ולא הוחזק ישראל בחצר השניה. ואם אין מאכלים מותרים מאכילים אותו הקל הקל
נפש ,חכמים אסרו לקחת תרופות בשבת גזירה שמא יבוא
לשחוק סממנים ,ואיסור זה מותר בחולה שנפל למשכב תחילה ,נבילה ושביעית לאחר זמן הביעור קלים מטבל,
פ"ה .מצא תינוק מושלך בעיר שדרים בה ישראל
או שהוא חולה בכל גופו .ולהלן יבואר מתי מותר לקחת דטבל הוא מיתה בידי שמים והשביעית בעשה ,טבל ותרומה
וכותים ,אם רובה כותים ,דנים אותו ככותי ומותר תרופות בשבת. אם יכולים להפריש שיש די בחולין של טבל זה להאכילו
להאכילו נבילות עד שיגדל ויקבל עליו גירות( ,אבל החושש בפיו מטילים סם לתוך פיו בשבת ,מפני לאחר שתינטל תרומתו ,אע"פ ששבת היא מפרישים
לשמואל לענין פיקוח נפש מפקחים וכנ"ל וכ"ש דמצוה
שספק נפשות דוחה את השבת ,ומודים בזה רבנן לר' ויאכל חולין ,ואמר רבה שאפי' אם חיוב התרומה הוא
להחיותו) ,ואם שור שלו נגח שור של ישראל משלם נזק שלם
מתיא בן חרש ,כדמצינו שרבי יוחנן עשה רפואה מדרבנן כגון בעציץ שאינו נקוב ,עדיף לעבור איסור
ככותי (תוד"ה לא) .אם רוב ישראל דינו כישראל לענין בשבת לחולי צפדינא שהוא בשיניים וחניכיים ,הואיל הפרשה בשבת ולא איסור טבל דרבנן שמא יבואו
שמחזירים לו אבידתו ,ומצווים להחיותו ,אבל לייחסו ומתחיל בפה ונגמר בבני מעיים ומסוכן הוא. להתיר בכהאי גוונא גם טבל דאורייתא ,ואם כשיפרישו לא
כגון אם היא נקיבה ובאים להתירה לכהן לא (ואף באופן שאין ישאר לו מספיק לאכול ,לת"ק לא יפרישו (דטבל קל
חוששים לאסופי כגון שאבריה מתוקנים ,חוששים שהיא רבי יוחנן גילתה לו מטרוניתא רפואה ונשבע לה
"לאלוקי ישראל לא מגלינא" ודרש רפואה זו
נכרית ,וגיורת אסורה לכהונה ,ואע"פ שיש רוב ישראל ,עשו
מתרומה מפני שאפשר לתקנו) ,ולבן תימא יפרישו
בפירקא ,שהרי לא נשבע שלא יגלה לעמו ישראל,
מעלה ביוחסין להצריך תרי רובי) .מחצה על מחצה ישראל, ויאכל תרומה (שהיא קלה מטבל לפי שהיא מותרת
ולא היה בזה משום חילול ד' שסבורה שעובר על שבועתו וכגון שנגח שורו תם את שור ישראל שמשלם חצי לכהן).
נזק ,אבל בנגח שור ישראל את שורו פטור עד שיביא פ"ג :מי שנשכו נחש בשבת קורין לו רופא ממקום כי אמר לה שעתיד לגלות.
למקום ,ומקרעים לו את התרנגולת ,וגוזזים לו מן מי שאחזו ירקון מאכילים אותו בשר חמור ,וחכמים ראיה שישראל הוא.
מחללים שבת אפי' לצורך חיי שעה. הכרישין ומאכילים אותו מהם ולרבי א"צ לעשרם ,אוסרים.
אין מצילים את המת מפני הדליקה ,ולרבי יהודה בן ולר"א בר"ש לא יאכל עד שיעשר .הגמ' רוצה לומר מקיזים דם לסרונכי ,וחכמים אוסרים.
שרבה (הנ"ל לענין מי שאחזו בולמוס) סובר כר"א
בר"ש ,והגמ' דוחה שגם רבי מודה שבדגן שחיוב פ"ד :מי שצריך לקחת רפואה ח' ימים והיום לקיש מצילים ,דאדם בהול על מתו ואם לא יוכל
המעשר בו דאורייתא ,אף אם הוא גדל בעציץ שאינו הראשון חל בשבת אפילו אם אין הספק לשבת זו דפשיטא להציל יבוא לכבות ,אבל בפיקוח הגל אם מצאוהו
נקוב יעשרו אטו עציץ נקוב ,ורק בכרישים שהם ירק לן דהיום לא ימות ,מתחיל ליטלה בשבת אע"פ שיקחנה מת אסור להמשיך לפקח לכו"ע כיון שאין חשש
שיעבור איסור דאורייתא אם יבהל. בב' שבתות ,וא"צ להמתין למוצאי שבת. ותרומת ירק דרבנן לא יעשר.
אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל ,לפני מי אתם היכי דמי בעל תשובה כגון שבא דבר עבירה לידו מי שנפלה עליו מפולת ויש ספק אם הוא שם או
מיטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים ,שנאמר פעם ראשונה ושניה ,באותה אשה ובאותו זמן לא ,או שיש ספק אם הוא חי או מת ,או שיש ספק
"וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" ואומר "מקוה ובאותו מקום ,שבזה יצרו מתגבר עלו ואומר לו קום עשה מה אם הוא כותי או ישראל ,מפקחים עליו את הגל .עד
ישראל ד' " ,מה מקוה מטהר את הטמאים אף שעשית כבר וכבש את יצרו. היכן הוא מפקח אם הוא נראה כמת שאינו מזיז אבריו ,אם
אדם עובר עבירה פעם ראשונה ושניה ושלישית הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל. מפקחים מלמטה למעלה שמצאו דרך מרגלותיו ,י"א עד
כפרת הקרבנות -חטאת ואשם ודאי ,מכפרים ,מוחלים לו ,רביעית אין מוחלים לו ,בין בציבור בין חוטמו ואם אינו מוציא רוח מחוטמו ודאי הוא מת ויניחוהו,
ומסתמא איכא תשובה ,שאם לא היה מתחרט לא היה מביא ביחיד. ואף אם אין ליבו דופק ממשיכים לפקח ,דלפעמים אין החיות
ניכרת בליבו וניכרת בחוטמו ,וי"א עד ליבו( ,ואינו תלוי
קרבן .אשם תלוי הבא על שגגת ספק כרת מכפר אך זה
במחלוקת אם הולד נוצר מראשו או מטבורו ,דאפילו
כללי וידוי לא כפרה גמורה ,אלא תולה להגן עליו מן היסורים עד
לאבא שאול לענין יצירה האדם נוצר מהאמצע ,אבל
כתב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ב') ומה היא התשובה שיודע לו שודאי חטא ויביא חטאת ,ואם הגיע יוה"כ א"צ החיות עיקרה באף) ,והני מילי מלמטה ,אבל
הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו להביא אשם תלוי מפני שכבר נתכפר ביוה"כ.
שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו' ,וכן יתנחם מלמעלה אם אין רוח חיים באפיו לכו"ע אין
על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי ,ויעיד עליו יודע מיתה ויוה"כ מכפרים עם התשובה .יוה"כ מכפר על ממשיכים לפקח.
תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר בדק ומצא שעליונים מתו ימשיך לפקח בשביל כל עבירות שבתורה ,לרבי אף בלא תשובה ,חוץ
עוד אלהינו למעשה ידינו וגו' ,וצריך להתודות בשפתיו
מפורק עול (-כופר בקב"ה) ,ומגלה פנים בתורה (-שדורש התחתונים שמא הם חיים ,וכן היה מעשה.
ולומר עניינות אלו שגמר בלבו .עכ"ל .ולהלן יבוארו פרטי
דיני וידוי .ועוד מענייני תשובה והמנעות מחטאים. בלי מכפר יוה"כ שאין מל, שלא ומי לגנאי), אותה
פרסום החטאים -על חטא שאינו מפורסם נאמר
תשובה ,וי"ל שאף לרבי יוה"כ מכפר שאר עבירות מנין שפיקוח נפש דוחה שבת-
לרבי ישמעאל לומדים מדין בא במחתרת שמותר בלא תשובה ,ותשובה בלי יוה"כ לא( .ולרבי יהודה
"אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" שזה כבוד ד' ,שכשאדם
להצילו בנפשו אף שיתכן שבא רק לגנוב ממון ,ועוון בכל העבירות תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר).
חוטא בפרהסיא הוא ממעט כבוד שמים ,ועל המפורסם
שפיכות דמים מטמא את הארץ וגורם לשכינה עשה ולא תעשה הניתק לעשה התשובה מכפרת נאמר "מכסה פשעיו לא יצליח" .וי"א כאן בבין אדם
למקום ,כאן בבין אדם לחבירו שיגלה לרבים כדי שיבקשו בהם. שתסתלק מישראל ,וק"ו שדוחה שבת.
לר"ע לומדים מדכתיב "מעם מזבחי תקחנו למות" פ"ו .לא תעשה י"א שהתשובה מכפרת חוץ מלאו ממנו שימחל לו .משה רצה שיכתבו בתורה שמת בגלל
"יען לא האמנתם בי להקדישני" כדי שלא יחשבו ולא מעל מזבחי להתחייב מיתה אלא משלים עבודתו,
דלא תישא ,וי"א שבכל הלאוים התשובה תולה
שחטא בחטא המרגלים. אבל להחיות כגון ללמד זכות על אדם שנדון בבי"ד ליהרג
ויוה"כ מכפר.
עבירות שהתוודה עליהם יוה"כ אחד ושנה בהם, יש לוקחים אפילו מעל מזבחי ,אע"פ שיש ספק אם
יחזור ויתוודה יוה"כ אחר ,ואם לא שנה י"א שאם שבים. לשאינם ינקה לא לשבים ונקה ק"ו ממש בדבריו ,ואע"פ שעבודה דוחה שבת,
ד' חילוקי כפרה -עבר עשה ושב מוחלים לו מיד ,מתוודה הרי הוא ככלב שב על קיאו ,וי"א שהחוזר שפיקוח נפש דוחה שבת.
ומתוודה משובח ,דכתיב "וחטאתי נגדי תמיד" שאיני פ"ה :לרבי אלעזר אם מילה שהיא לאחד מרמ"ח עבר על לא תעשה ושב ,תשובה תולה ויוה"כ מכפר,
סבור שכיפרת לי ,והרי הוא כאילו הוא עומד נגדי. אברים דוחה שבת מפני שחייבים עליה כרת לאחר זמן ,עבר על כריתות ומיתות בי"ד תשובה ויוה"כ תולים
ויסורים ממרקים ,ובחילול ד' כולם תולים ומיתה עבר עבירה ושנה בה נעשית לו כהתר. כ"ש שתיקון כל גופו דוחה שבת.
לרבי יוסי ברבי יהודה לומדים מדכתיב "אך את ממרקת.
לר"י בן בבא צריך לפרט החטא בוידוי לומר חטא פלוני
חילול ד' -הגמ' מביאה כמה דוגמאות לחילול ד' חטאתי ,ולר"ע א"צ. שבתותי תשמורו" ,אך חילק.
לרבי יונתן בן יוסף לומדים מ"קודש היא לכם" היא אצל ת"ח בדבר שאינו אסור מדינא אבל אינו ראוי תשובה מעכבת את הפורענות אף ברשעים גמורים
לת"ח ,כגון תשלום בזמן במקום שאין רגילים לתבוע שכבר נחתם עליהם גזר דין של פורענות. מסורה בידכם ולא אתם בידה.
לרבי שמעון בן מנסיא לומדים מדכתיב "ושמרו בני את החוב שהוא לומד ממנו לזלזל בגזל ,הליכת ד' אמות
בלא תורה ותפילין שלומדים ממנו לבטל תורה ,ת"ח מפרסמים את החנפים מפני חילול ד' כדי שלא ילמדו
ממעשיהם ,וכדי שכשבאה עליהם פורענות לא יאמרו מה הועיל
ישראל את השבת" ,חלל עליו שבת אחת כדי
שישמור שבתות הרבה כדמסיים קרא "לעשות את שיצא עליו שם רע ,אם אין משא ומתן שלו באמונה,
להם זכותם.
ואין דיבורו בנחת. השבת" והיינו לעשות שבתות אחרות.
שלות הרשעים מביאה לידי תקלה שמחמת השלוה הם
יושבים ומהרהרים בעבירות. לשמואל לומדים מ"אשר יעשה אותם (את המצוות) וחי
כמה עניינים בתשובה בהם" שודאי יחיה על ידם ולא שיגיע לידי ספק שמא ימות
השררה מקברת את בעליה ,ואין לאדם הנאה ממנה, כתב רבינו יונה (תחילת ספר שערי תשובה) מן הטובות בהם.
ולואי שלא יחטא על ידה ,הגמ' מביאה מדברי רב אשר היטיב השם יתברך עם ברואיו ,כי הכין להם הדרך
חוץ פירכא יש הלימודים שלכל אומרת הגמ'
ורבא מה אמרו כשיצאו מביתם לדון דין. לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם ,לחשוך
נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם אפו ,ולמדם והזהירם מהלימוד מ"וחי בהם"( ,מחתרת לפי רבא זה ודאי
פ"ז .הגמ' מביאה דברי רב ורב זוטרא שאמרו ידע הוא כי וישרו טובו לרוב לו, יחטאו כי אליו לשוב ממונו, פיקוח נפש ,דחזקה אין אדם מעמיד עצמו על
כשכיבדום ,כדי שלא יבואו לידי גאוה. יצרם .עכ"ל .ולהלן יבואר המעלות המיוחדות שיש הוא זה דעת וממילא הגנב יהרגהו אם יעמוד כנגדו ועל
בתשובה ,ומתי היא מועילה. בא ,והבא להורגך השכם להוגו .מעם מזבחי -שמא
הכונה כדאמר אביי לענין מה שאם בדרך להסקל הנדון פ"ו :גדולה תשובה שהיא מביאה רפואה לעולם ,לא טוב לרשעים שמקבלים שכר בעוה"ז ,וטוב
לצדיקים שמקבלים עונש בעוה"ז ,הצדיקים מזכים
טוען שיש לו זכות ללמד על עצמו ,שמחזירים אותו אפילו ד' ומגעת עד כסא הכבוד ,ודוחה לא תעשה שבתורה
לבניהם עד סוף כל הדורות ,והרשעים מחייבים וה' פעמים ,והכונה ששולחים זוגא דרבנן ובודקים דבריו
"לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה" ,שאע"פ
לבניהם עד סוף כל הדורות. אם יש בהם ממש ,והוי ודאי ,וכן שאר דרשות י"ל דהוי
שישראל זנו יחזרו ,ומקרבת את הגאולה ,ומארכת
שנותיו של אדם ,ובשביל יחיד שעשה תשובה כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו ,שהקב"ה
ודאי ,ספק מנלן).
מדחה את העבירה מפניו שלא תבוא לידו ,כדי שלא יהיה מוחלים לכל העולם.
תשובה מאהבה עוקרת למפרע ,ותשובה מיראה רק הוא בגיהנום ותלמידיו בגן עדן ,וכל המחטיא את דרך כפרת העוונות
הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה ,כדי שלא כתב הרמב"ם (תחילת הלכות תשובה) בזמן הזה שאין
מכאן ולהבא .בתשובה מאהבה זדונות נעשים בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה אין שם אלא
יהיה הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנום.
כזכויות ,ובתשובה מיראה נעשים כשגגות. תשובה ,התשובה מכפרת על כל העבירות ,אפילו רשע כל
ע"י תשובה מאהבה ומיראה נקראים בנים ,וע"י האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקים ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר
מרשעו שנאמר "רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו
בידו לעשות תשובה ,דאחרי פעמיים נעשה לו יסורים שלא שבו עד שנתייסרו ביסורים נקראים עבדים. מרשעו" ,ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים שנאמר כי
כהיתר. ביום הזה יכפר עליכם .עוד כתב הרמב"ם אף על פי
בוא וראה שלא כמידת הקב"ה בתשובה כמידת בשר שהתשובה מכפרת על הכל ועצמו של יום הכפורים מכפר,
ודם ,שהקב"ה ודאי מתפייס ,ומחזיק לו טובה ,האומר אחטא ויוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר ,אפילו יש עבירות שהן מתכפרים לשעתן ויש עבירות שאין
ומעלה עליו כאילו הקריב פרים בנדבה ,ואין זו מידת לרבי שיוה"כ מכפר בלא תשובה ,מאחר שסומך עליו מתכפרים אלא לאחר זמן .עכ"ל .ולהלן יבוארו דרכי
לחטוא אינו מכפר. בשר ודם. הכפרה בכל סוגי העבירות.
עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד לא על צדקותינו וכו' ,כי עוונותינו רבו ,אלוקי עד שלא וי"א שמתפלל י"ח שלימות מפני שצריך לומר
הבדלה בחונן הדעת. שירצה את חבירו ,דכתיב "מכל חטאותיכם לפני ד' נוצרתי איני כדאי) ,ועיקר הוידוי הוא אנחנו חטאנו.
תטהרו" ,ואפי' מקניטו בדברים צריך לפייסו ,וצריך
טבילה ביוה"כ תפילות יום הכיפורים לפייסו עם שלש שורות של שלשה בני אדם כלומר ג'
כל חייבי טבילות (כגון זב וזבה מצורע ומצורעת ביוה"כ מלבד ערבית שחרית ומנחה שמתפללים בכל יום, פעמים ובכל פעם ג' אנשים ,ולא יבקש ממנו יותר מג'
בועל נדה טמא מת) טובלים כדרכם ביוה"כ ,נדה ותפילת מוסף שמתפללים במועדים ,מוסיפים להתפלל פעמים ,ואם מת מביא י' בני אדם ומעמידם על קברו
גם נעילה ,מפני שכל המרבה בתפילה נענה .הגמרא
ויולדת טובלות בלילה ,ובעל קרי שאסור בדברי תורה ואומר חטאתי לאלוקי ישראל ולפלוני.
מבארת באלו מהתפילות נושאים כפים ,וכמה ברכות יש
מתקנת עזרא ,אם אירע לו קרי לפני מנחה טובל עד המנחה בתפילות אלו ,ומבארת דיני תפילת מעריב של מוצאי רבי זירא היה ממציא עצמו לפני מי שחטא לו כדי
כדי שיוכל להתפלל מנחה ,אבל אם אירע לו קרי אח"כ לא יוה"כ.
יטבול אלא בלילה ,דס"ל כרבנן שתפילת נעילה בלילה .ולרבי שיוכל לבקש מחילה.
יוסי בר יהודה יכול לטבול כל היום אא"כ התפלל של גשמים רב הביא עצמו בערב יוה"כ לפני טבח שחטא לו ,ולא נשיאת כפים בתעניות -בתעניות
כבר תפילת נעילה ,דס"ל שטבילה בזמנה אינה מצוה ובמעמדות ד' ימים בכל שבוע שאנשי משמר ישראל רצה הטבח לבקש מחילה ,ומת הטבח.
(ולכן אשה שחייבת כמה טבילות בכמה ימים מתכנסים בעריהם ומתענים וקוראים במעשה בראשית,
מספיק שתטבול ביום האחרון) .ולחכמים (לרש"י זו
וביוה"כ כהנים נושאים ידיהם בשחרית מוסף (לא קאי פ"ז :רב לא חזר לתחילת הדרשה בשביל רבי חנינא
על תעניות ומעמדות שאין בהם מוסף) מנחה (דבשאר ימות והקפיד רבי חנינא ,וביקש ממנו רב י"ג פעמים בערב
דעה שלישית ,ועיין תוד"ה אי) יכול לטבול אף אם התפלל
השנה אין נושאים כפים במנחה מחשש שכרות ,ותעניות לא
תפילת נעילה ,דס"ל טבילה בזמנה מצוה ומצוה לטבול יוה"כ מחילה (ואע"פ שצריך לבקש רק ג' פעמים ,רב
שייך שכרות) ונעילה.
ביום דכתיב "והיה לפנות ערב ירחץ במים"( ,ורבי יוסי סובר שאני שהחמיר על עצמו) ולא מחל ,ואע"פ שכל
שטבילה בזמנה מצוה ,כדמצינו שמי ששם ד' כתוב המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו ,ראה בנעילה מתפלל ז' ברכות (ושמואל אמר שאומר רק
על בשרו לא ירחץ ולא יסוך שמא ימחוק את השם ,ולא בחלום שרב יעלה לגדולה ,וחשש שימות כדי שרב מה אנו מה חיינו ואינו מתפלל ,והגמרא מקשה על
יעמוד במקום הטינופת ,ואם נזדמנה לו טבילת מצוה יהיה ראש ישיבה במקומו מפני שאין מלכות נוגעת דבריו מברייתא) לר"מ חותם בוידוי הקל הסלחן ,ולא
כורך עליו גמי להגן עליו משטף המים ,ויורד וטובל ,ואם בחברתה ,ורצה לדחותו מלפניו כדי שיברח לבבל ושם יהיה מקדש ישראל ,ולחכמים רק אם רוצה והיינו בנעילה ,וי"מ
אין לו גמי ימתין למחר ויחפש גמי דטבילה בזמנה אינה שלחכמים בכל תפילה של ז' ברכות יכול לחתום בוידוי .עולא ראש ישיבה.
מצוה ,ולרבי יוסי יורד וטובל כדרכו ובלבד שלא זמן מצות וידוי ביוה"כ עם חשיכה לאחר אכילה בר רב פתח בברכת אתה בחרתנו וסיים במה אנו מה
ישפשף ,דטבילה בזמנה מצוה). משקיבל עליו יוה"כ ,ומ"מ יתוודה לפני האכילה שמא חיינו ,ושיבחו רבא ,ויחיד אומרה אחר תפילתו.
הרואה קרי ביוה"כ יורד וטובל ,ולפני יוה"כ ישפשף תיטרף דעתו בסעודה מחמת שכרות ,ויחזור ויתודה לרב נעילה שזמנו משחשיכה פוטרת מלהתפלל ערבית
בחמין כדי שאם יראה קרי למחר יוכל לטבול בלא חציצה. ערבית שמא אירע דבר קלקלה של חטא בסעודה ,וכן אף למ"ד תפילת ערבית חובה .ומסיק שנחלקו בזה
ואיתא בברייתא שהרואה קרי ביוה"כ שלא במתכוין שחרית מוסף מנחה ונעילה( .ונחלקו בירושלמי אם הכונה תנאים ולמ"ד שאין זמנה בלילה אינה פוטרת של ערבית
עוונותיו מחולים לו .ובברייתא אחרת איתא שידאג לנעילת שערי שמים או לנעילת שערי העזרה) ,יחיד אומרו
כל השנה כולה שמא לא קיבלו תעניתו והשביעוהו במה פ"ח .במעריב שחרית ומוסף מתפלל ז' ברכות אחר תפילתו וש"צ באמצע.
שיכולים להשביעו כעבד המוזג כוס לרבו ושפך לו קיתון על ומתוודה ,ובמעריב של מוצאי יוה"כ י"א שמתפלל ז'
פניו ,ואם עלתה לו שנה שלא מת מובטח לו שהוא בן ברכות ואומר באמצעית מעין שמונה עשרה והיינו
נוסח הוידוי -הגמ' מביאה מכמה אמוראים מה
עולם הבא שהמעשים הטובים שלו הגנו עליו ,שהרי כל לומר בוידוי (אתה יודע רזי עולם ,מעמקי הלב ,הביננו שיש בה מעין י"ג ברכות ,והיא תפילה קצרה שתיקנו
העולם רעב והוא שבע ,ויראה זרע ויאריך ימים. ובתורתך כתוב לאמר כי ביום הזה וכו' ,רבון העולמים כי לעוברי דרכים ,ובמוצאי יוה"כ התירו לצאת בה מפני הטורח.
----------------------------------------------------------------------------------------------
למעלה מכ' תני ימעט .דין מבוי הוא שאם המבוי סתום מג' לקנותם בשביעית מעם הארץ ,באלו ימים נוטלים לולב
צדדים והצד הרביעי פתוח לרה"ר ,ובני החצרות עוברים דרך
המבוי לרה"ר ,הרי מדאורייתא המבוי הוא רה"י לבני החצרות
ומותר לטלטל שם ,ומדרבנן אסור להוציא מהחצרות למבוי מפני
מדאורייתא ומדרבנן .עוד מבוארים דיני וצורת אמירת
ההלל. מסכת סוכה
פרק רביעי עוסק במצוות הנוהגות בחג הסוכות שהם
שהמבוי הוא רשות משותפת לכל החצרות וזה דומה לרה"ר ,ואין נטילת לולב ,מצות ערבה (להקיף בה את המזבח,
מותר הטלטול במבוי אא"כ ישתתפו בני כל החצרות בפת או ביין, ומבוארים פרטי מצוה זו) ,אמירת ההלל ,ישיבה בסוכה,
ויניחו אותם באחת החצרות .ובצד שהמבוי פתוח לרה"ר צריך סדר הסוגיות במסכת סוכה
שמחה (-אכילת בשר שלמים) ,ניסוך המים (ומבוארים
להניח שם לחי זקוף ,או קורה מכותל לכותל ,ואם קורה זו גבוהה פרטי מצוה זו) ,שמחת בית השואבה .האם מצוות אלו פרק ראשון במסכת סוכה עוסק בכשרות הסוכה
מכ' אמה צריך להניחה נמוך יותר. נוהגות בכל הימים של סוכות ובשמיני עצרת או לא ,ומה והסיכוך ,גובהה וגודלה ,דין סוכה עגולה ,דיני מחיצות
תירוץ א' -סוכה דאורייתא ומבוי דרבנן .דין כ' אמה הדין בשבת .ודיני שמיני עצרת. הסוכה כגון מספר הדפנות וכללי הכשר הדפנות ע"י גוד
בסוכה נאמרה שיעורה מסיני לפני שנשנית המשנה ,וממילא פרק חמישי עוסק בסדר שמחת בית השואבה אסיק וכדומה ,וכן דיני הסכך האם צריך לעשות את הסכך
שנה התנא שהיא פסולה ,והיינו שלא נעשתה כפי שנאמר לשם חג או לשם צל ,מה כשר לסיכו יהיה עשוי ,ושלא
במקדש ,אלו תקיעות היו תוקעים במקדש בשאיבת
מסיני ,אבל מבוי שא"צ לקורה אלא מדרבנן ,א"כ המשנה היא יהיה חמתה מרובה מצילתה ,ושלא יהיה תחת אילן או בית
המים לניסוך המים ובשאר ימות השנה ,וסדר הקרבת
המקור הראשוני לדין זה ,ולהכי תני ימעט. או סוכה אחרת או קירוי אחר ,כמה מקרים שפסולים
קרבנות החג ,וחלוקת לחם הפנים בחג ובכל השנה.
משום תעשה ולא מן העשוי ,שימוש בתקרת ביתו לסוכה,
תירוץ ב' -סוכה שהלכותיה מרובות ואם היה כותב
מתי אהל שנמצא בתוך סוכה מחשיב את מי שבתוכו
ימעט היה צריך להאריך ובכל דין לכתוב נוסח אחר ,כגון סוכה
שאינו נמצא בסוכה ,פסולים דרבנן בסכך כגון גזירת
שאינה גבוהה י' טפחים יגביה ,להכי תני פסולה ,דלעולם סוכה שגובהה למעלה מכ' אמה חבילות או גזירת תקרה ,ומה הדין כשיש בסכך מקום ללא
ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה ,ומבוי שהלכותיו במשנה זו פרק ראשון במסכת סוכה עוסק בכשרות הסוכה ,והיינו סיכוך או עם סכך פסול.
מועטות ,תני ימעט. בדיני הדפנות והסכך של הסוכה .הדין הראשון שנתבאר
פרק שני ממשיך לעסוק בדיני הסוכה והסיכוך ומבאר
בגמרא הוא שיעור גובה הסוכה ,שנחלקו חכמים ורבי
מקור וטעם הפסול ,והנ"מ בין הטעמים- יהודה האם הסוכה צריכה להיות עד כ' אמה או גם יותר, גם את דיני הישיבה בסוכה ,דין הישן תחת המיטה
ולהלן יובאו כמה דעות בשיטת חכמים שסוכה שהיא בסוכה ,עשית סוכה ע"ג עגלה או ספינה או אילן או בהמה,
לרבה ילפינן מ"למען ידעו דורותיכם כי בסוכות" שימוש בבהמה לדופן סוכה ,דופן שאינה יכולה לעמוד
גבוהה למעלה מכ' אמה פסולה ,והנ"מ בין הטעמים ,וכן
שצריך שהאדם יעשה את הסוכה באופן שידע שהוא יבואר מדוע המשנה נקטה שסוכה הגבוהה מכ' אמה ברוח .אח"כ הגמרא עוסקת בדיני הישיבה בסוכה ,מי
יושב בסוכה ,וסוכה הגבוהה מכ' לא שלטה עינא פסולה ,ואילו במחלוקת חכמים ורבי יהודה לגבי מבוי פטור מסוכה מדין עוסק במצוה או מדין מצטער או הולכי
בסכך וסוכה היינו הסכך ,כשמה( .ואע"פ שלפשוטו של מקרא שהוא גבוה למעלה מכ' אמה המשנה נקטנה שמבוי שהוא דרכים ,דין אכילת עראי חוץ לסוכה ,מצות האכילה
הכונה שיזכרו את ענני הכבוד ,מ"מ דרשינן ליה לדרשה). גבוה למעלה מכ' אמה ימעט. בסוכה ,דין "לכם" בסוכה ,מי חייב בסוכה ,מה צריך
לעשות בסוכה ומה אפשר לעשות מחוץ לסוכה ,ומה
ב .ת"ק פוסל סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה ,ומה שאמר רבי יאשיה שאם הדפנות מגיעות לסכך אסור לעשות בסוכה מפני כבודה.
ורבי יהודה מכשיר ,ובברייתא איתא שר"י מכשיר עד כשרה לכו"ע למעלה מכ'( ,וס"ל שאין נ"מ בגודל
פרק שלישי עוסק בדיני ד' מינים ,מהו כל מין ומנלן,
הסוכה לענין הפסול בלמעלה מכ') ,אתיא כרבה, ארבעים וחמישים אמה. כמה צריך לקחת מכל מין ,אגידת המינים ,שיעורם ,אלו
דכשהדפנות מגיעות לסכך שלטא בה עינא ,דאם דברים פוסלים בד' מינים כגון פסול גזול או פסולי הדר או
הגמ' שואלת למה במתני' דהכא לגבי סוכה גבוהה הטעם משום עראי או צל ,אין סיבה להכשיר כשהדפנות חסר ולקיחה תמה וכדומה ,דיני הנענועים ,אכילה לפני
מכ' תני לשון פסולה ,ואילו במבוי שהוא גבוה מגיעות לסכך. נטילת לולב ,קדושת שביעית באתרוג ובלולב וכיצד ניתן
ד .מיעוט גובה הסוכה -כרים וכסתות לא הוי דיני בית שאין בו ד' על ד' לרבי זירא ילפינן מדכתיב "וסוכה תהיה לצל"
מיעוט מפני שלא יניחם שם לכל ימי החג משום הפסד ממונו, בית שאינו בו ד' אמות על ד' אמות אינו נחשב לבית ,מפני שצריך לשבת בצל הסוכה ,וביותר מכ' קים להו לרבנן
ואע"פ שביטלם לא מהני משום דבטלה דעתו אצל שהוא אינו ראוי לדירה ,ויש בזה נפקא מיניה לכמה דינים, שהאדם יושב בצל הדפנות ולא בצל הסוכה ,דצל
כל אדם .תבן או עפר ,אם ביטלם בפיו הוי מיעוט. וכדלהלן. הדפנות מגיע זה לזה וא"צ סכך .ואמנם בעשתרות קרניים
בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות ,פטור מן ואם עתיד לפנות את העפר ,או תבן אפי' בסתמא, הסוכה כשרה אף שבעמק בין ההרים אין החמה זורחת ,דדל
המזוזה וממעקה ,ואינו מיטמא בנגעים ,ואינו לא הוי מיעוט .ואם אינו עתיד לפנות את התבן ,וכן עשתרות קרנים מהכא איכא צל סוכה.
נחלט בבתי ערי חומה אלא פודהו לעולם ויוצא ביובל עפר אפי' בסתמא וכ"ש אם אין עתיד לפנותו ,זה תלוי ומה שאמר רב הונא שאם יש בסוכה יותר מד' אמות
במחלוקת רבי יוסי ורבנן לגבי טומאה להחשיב בית על ד' אמות כשרה לכו"ע למעלה מכ' ונחלקו מז'
כאילו יש שם חלל טפח לענין שלא תהא טומאת מת שבבית
כקרקע בלא בנין ,ואין חוזרים עליו מעורכי המלחמה
בבנה בית חדש ולא חנכו ,וטעמא דהנ"ל משום שבכל טפחים עד ד' אמות ,אתיא כרבי זירא ,משום שאז גם
עולה עד לרקיע ,שלרבנן אינו בטל ,ולרבי יוסי בטל ,אבל
תבן אינו בטל בסתמא אפי' לרבי יוסי ,מפני שהוא ראוי לבהמה אלו כתיב "בית"" ,מזוזות ביתך" ,כי תבנה בית חדש"" ,ובא למעלה מכ' איכא צל סוכה ,ומ"מ להכשר סוכה י"ל
ולהסקה או לטיט. אשר לו הבית"" ,כי ימכור בית מושב"" ,אשר בנה בית חדש". שרב הונא מודה שא"צ אלא ז' טפחים על ז' טפחים.
ג :ואין מערבים בו ואין משתתפים בו ואין היתה גבוהה מכ' והוצין יורדים לתוך כ' ,אם ומה שאמר רב חנן בר רבה שסוכה שמחזקת יותר
מראשו ורובו (והיינו כשמיסב על מיטה ,כדרך אכילתם)
מניחים בו עירוב ,משום דלא חזי לדירה ,וצריך צילתם מרובה מחמתם אי שקלת לסכך העליון ,כשרה.
ושולחנו ,כשרה לכו"ע אף למעלה מכ' אמה ,זה דלא
להניח את העירוב בבית שבחצר ולא בבית שבחצר היתה גבוהה י' טפחים והוצין יורדים לתוך י' ,אביי כחד שהרי לא שלטא עינא בסכך ,וליכא צל ,וצריך לעשותה
אחרת ,ואם הניח בבית שער (-בית קטן שלפני השער רצה להכשיר אם חמתם מרובה מצילתם ,ואמר לו קבע ,וטעמו אינו ידוע.
מבפנים או מבחוץ ,והשומר יושב שם) ,או אכסדרא ,או רבא שזה דירה סרוחה.
לרבא ילפינן מדכתיב "בסוכות תשבו שבעת מרפסת (מקום מוגבה שעולים אליו בסולם ונכנסים ממנו
ימים" שצריך ישיבה בדירת עראי ,ולמעלה מכ' להרבה בתים) ,אינו עירוב ,מפני שכל מי שיוצא ונכנס עובר היתה בסוכה איצטבא הממעטת מכ' אמה-
צריך לעשותה דירת קבע .אמנם למטה מכ' דרך שם .דהנה חכמים תיקנו שחצר שפתוחים לה הרבה בתים ,אם האיצטבא (-בנין אבנים וטיט) נמצאת בדופן
שיכול לעשותה עראי אף אם עשאה קבע כשרה ,והם יוצאים דרכה לרה"ר ,צריך לערב את החצר ולעשותה רשות האמצעית ,והיא על פני כל רוחב הסוכה ,ויש בה לבד
אחת ,ע"י שכולם יתנו פת בסל אחד ,שבזה נחשב שכולם דרים
שיעור הכשר סוכה ז' טפחים ומשהו ,כשיעור ראשו ורובו דאין סברא לומר שהתורה פוסלת קבע ,דבכלל קבע עראי,
בבית שנתנו בו את העירוב .וכן תיקנו שחצרות הפתוחות למבוי
אלא כוונת התורה ששיעור גובהה היינו שיכולה לעמוד צריכות להשתתף יחד ,ובית פחות מד' על ד' א"צ לתת לעירוב ושלחנו ,כשרה .דעת רש"י שאף שאר הסוכה ששם היא
גבוהה מכ' כשרה ,דכיון שיש שיעור סוכה באיצטבא ,השאר בצורה עראית.
או לשיתוף ,דאין רשותו כלום ,ואין לתת בו עירוב כיון שא"א
דינו כ"פסל היוצא מן הסוכה" שהוא כשר לסוכה( ,ולא הוי סכך
פסול כיון שאינו נפסל אלא מחמת הגובה).
לומר שכולם דרים בו .אבל שיתופי מבואות שאפשר ב :שאר האמוראים לא מתרצים כרבה ,משום
להניח גם בחצר שבמבוי שאינה מקורה ,כיון שהשיתוף ד"למען ידעו דורותיכם" איירי בידיעה לדורות
אבל אם האיצטבא בדפנות הצדדיות והצד הרביעי כולו
מצרף את החצרות שהם עצמם אינם דירה( ,אמנם צריך להניחו
פתח ,אם יש מהאיצטבא עד הדופן שבצד השני ד' שאבותיהם ישבו בענני כבוד .ולא תירצו כרבי זירא ,משום
במקום משתמר) ,אפשר להניח גם בבית שאין בו ד' על
אמות פסולה ,דאין למקום האיצטבא אלא ב' דפנות ,אבל ש"וסוכה תהיה לצל" היינו לימות המשיח( ,ולרבי
ד' ,דסלק הקפו וקירויו נמצא השיתוף עומד באויר החצר ,אבל
אם אין מהאיצטבא עד הדופן שבצד השני ד' אמות זירא מדכתיב וסוכה ולא וחופה ,שמעת מינה תרתי).
בחצר שבמבוי אחר אין להניח שיתופי מבואות.
כשרה ,דאמרינן דופן עקומה ,וכדאמרינן דהיכא ולא תירצו כרבא ,משום קושית אביי למה סוכה
ואין עושים אותו עיבור בין ב' עיירות אף אם אין בינו
שבית נפחת וסיכך על גביו כשר כל זמן שאין מן מברזל כשרה.
לעיירות יותר מע' אמה ושיריים (דאם יש בו ד' על ד' הוא
הכותל לסיכוך ד' אמות ,וטעמא מפני שרואים את הסכך מעשה בהילני המלכה בלוד שהיתה סוכתה גבוהה
העליון כאילו הוא חלק מהדופן ,והדופן מתעקמת ומגיעה עד
מצרפם לעיר אחת למנות אלפים אמה מחוצה להם) ,ולא דמי
לבורגנין (-צריף של שומרי פירות או של ציידי עופות) ,דחזו הסכך הכשר .וקמ"ל הכא שאע"פ שאין הדופן הצדדית מכ' והיו זקנים יוצאים ונכנסים לשם ולא אמרו לה
למילתייהו ללינת לילה אחד ,אבל הוא אינו ראוי לדירה ראויה להיות דופן שהרי היא גבוהה מכשיעור ,אמרינן דבר ,אמרו לו משם ראיה והלא אשה היתה ופטורה
דופן עקומה. קבועה. מן הסוכה ,אמר להם והלא ז' בנים היו לה ,ואין לומר
ואין האחים והשותפים חולקים בו .והיינו דהנה ואם האיצטבא באמצע הסוכה ואין בינה לשום דופן שהיו קטנים ,שהרי היו לה ז' בנים ,וא"א שאין בהם
באחים שחלקו חצר עם כמה בתים ואחד לקח ג' בתים ד' אמות כשרה ,דאמרינן דופן עקומה מכל רוח. אחד שא"צ לאמו ,וקטן שאינו צריך לאמו חייבים לחנכו
קטנים והשני לקח בית גדול ,לרב הונא מחלקים את ולהרגילו למצוה שהוא ראוי לה ,וא"ת שלא הקפידה על
החצר לפי הבתים ומקבל אחד ג' רבעים והשני רביע ,מפני ד :היתה פחותה מי' וחקק בה להשלימה לי' ,ויש מצוות דרבנן ,הרי כל מעשיה לא עשתה אלא ע"פ
שהחצר מיועדת לכניסה ויציאה ,ולהכנסת משאות ולפורקם בגומא שיעור הכשר סוכה באורך וברוחב ,אם אין משפת חכמים.
לפני פתחי הבתים ,ולרב חסדא מקבלים לכל פתח ד' חקק ולדופן ג"ט כשר משום לבוד ,והיינו שכאילו החקיקה
ג .למ"ד שהמחלוקת לגבי הכשר סוכה למעלה מכ'
אמות כנגד הפתח לפי רוחב הפתח ,ושאר החצר מגיעה עד הדופן .והכא לא מהני ד' אמות כמו
מתחלקת בשווה .ובאופן זה בית שאין בו ד' על ד' באיצטבא ,דשם יש דפנות איכא שם דופן עליו כיון
הוא רק בסוכה קטנה ,צ"ל אף שאין דרך מלכה לישב
לא חשיב בית לענין חלוקת החצר בין לרב הונא בין לרב דגבוהות י"ט ,אבל לשוויי דופן צריך פחות מג"ט ,ולא בקיטוניות ,מ"מ היו בסוכה קיטוניות ,ורבנן סברי
חסדא ,משום דלמיסתר קאי .ולענין חלוקה ,בחצר אמרינן דופן עקומה כשאין שם "דופן". שהיא ישבה בקיטוניות משום צניעותא ,אבל בניה
ישבו בסוכה גדולה ,ולכן לא אמרו לה דבר .ור"י סובר
קטנה אין חולקים אין יכולין לכוף זה את זה לחלוק עד היתה גבוהה מכ' ועשה בה עמוד י"ט אע"פ שיש
שיהא בה ד' אמות לכל אחד. שאף בניה ישבו עמה ואעפ"כ לא אמרו לה דבר.
בו שיעור סוכה שבעה ומשהו על שבעה ומשהו ,והוא רחוק
לרש"י במסקנתו זה ניחא לרב הונא ,שהמחלוקת היא עד ד' על
הגמ' אומרת שהדינים הנ"ל הם גם לרבנן שמכשירים הרבה מן הדפנות ,לא אמרינן ביה גוד אסיק מחיצתא ד' ,אבל לרב חנן שנחלקו רק בז' טפחים ,הרי לא שייך שז' בנים
סוכה בפחות מד' על ד' ,דשאני סוכה דדירת עראי להגביה את הדפנות החיצוניות של העמוד ,ומשם אין הסכך ישבו בז' טפחים.
גבוה כ' אמה ,דבעינן מחיצות הניכרות. בעינן ולא בית.
שיעור סוכה -לב"ה די שתהא מחזקת ראשו ורובו,
דיני גוד אסיק וחקיקה במחיצות הסוכה הכשר סוכה גבוהה כ' אמה ולב"ש צריך שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו,
נעץ ד' קונדסין בגג וסיכך על גבם -רבי יעקב או נמוכה מי"ט ולרבי צריך שיהא בה ד' אמות על ד' אמות ,ואמר רב
מכשיר וחכמים פוסלים .לרב הונא נחלקו בשפת סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' פסולה לפי חכמים כפי
שמואל בר יצחק שהלכה כב"ש ,ובעוד ו' מקומות הלכה
הגג ,אי אמרינן גוד אסיק מחיצתא שהרי מחיצות הבית שנתבאר לעיל דף ב' ,ומי שיש לו כזו סוכה והוא רוצה כב"ש( ,סדין פטור מציצית ,צריך לתת בציצית ד' חוטין ולא ג',
נמצאים מתחת בין הקונדסים ,אבל באמצע הגג או להכשירה הוא צריך להניח דבר קבוע בקרקע הסוכה צריך שחוטי הציצית יהיו משולשלים שיעור ד' אצבעות ולא ג',
בקרקע פסולה לכו"ע .והגמ' מוכיחה שהמחלוקת באופן שממנו לסכך אין יותר מכ' אמה ,או להנמיך את מכבדים את הבית ואח"כ נוטלים לידים ,מי שאכל ושכח ולא
הסכך .ולהלן יבואר מה נחשב דבר קבוע להגביה את בירך צריך לחזור).
היא באמצע הגג ,ודלא כרב הונא .ולרב נחמן נחלקו
באמצע הגג היכא שהקונדסים רחבים טפח ,דס"ל לרבי יעקב קרקע הסוכה ,ומה הדין אם אותו דבר קבוע אינו נמצא
בכל הסוכה ,ומה הדין כשראשי הענפים יורדים ללמטה מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית
שיש עליהם שם מחיצות ,וכדלהלן ,והגמ' מסתפקת מכ' .וכן יבואר בסוכה שגובהה י' טפחים האם ענפים לב"ש לא יצא (אף אם הסוכה גדולה כשיעור הנצרך
לדבריו אם נחלקו גם בשפת הגג ,או שבשפת הגג ממעטים את גובהה ,ומה השיעור שצריך לחקוק לשיטתם) ,שמא ימשך אחר שולחנו ,ולב"ה יצא ולא
כשרה לכו"ע דאמרינן גוד אסיק .תיקו. בקרקעיתה כדי להגדיל את גובה הסוכה.
גזרינן שמא ימשך.
דפנות הסוכה מלמטה ,ור"א ברבי יוסי מעיד שראהו ברומי והיה נעץ ד' קונדסין בארץ וסיכך על גבם -לרבי יעקב
אין צריך שיהיו לסוכה ד' מחיצות שלימות מד' הצדדים,
כתוב עליו קדש לד' בשיטה אחת. אם כשיחקקו ויחלקו שירבע את הקונדסים העגולים,
אלא לרבנן צריך ב' דפנות ועוד טפח בצד השלישי ,ולר"ש מסגרת השלחן -יש מחלוקת במנחות אם מסגרת השלחן ואח"כ יחלקם שיהיה בהם ב' דפנות ,יהיה בהם טפח לכאן
צריך ג' דפנות ועוד טפח בצד הרביעי .הגמרא מבארת היתה מלמטה או מלמעלה ,ושיטת רש"י ותוס' שאם היתה וטפח לכאן כשרה כדיומד המועיל לפסי ביראות בעירובין,
במה נחלקו ר"ש וחכמים ,והיכן מעמידים את הטפח למטה היא לא היתה מחוברת בשלחן ,אלא דף השלחן היה וכאן מספיק טפח וא"צ אמה כמו בעירובין .ולחכמים אין
הנוסף הנ"ל ,וכן יבוארו דינים נוספים בהכשר מחיצות מונח עליה ,דאל"כ גם למ"ד זה הוי הכשר כלי. הסוכה כשרה עד שיהיו ב' מחיצות כהלכתם לאורך כל
הסוכה כשהדפנות אינם שלימות.
הסוכה ,ושלישית אפי' טפח.
כמה דפנות צריך בסוכה -לרבנן צריך שתי דפנות שיעורין חציצין ומחיצין
שלימות ,והשלישית יכולה להיות אפי' טפח .ולר"ש הלכה למשה מסיני המקור שסוכה שאינה גבוהה י"ט
צריך ג' שלימות ,ורביעית אפי' טפח.
נאמרו בתורה איסורים שונים כגון איסורי אכילה ודיני פסולה
במה נחלקו- טומאה ,והתורה לא אמרה מהו השיעור המינימלי לדינים
סוכה שאינה גבוהה י' טפחים פסולה ,ולעיל (ד ).נתבאר
אלו ,וכן יש דינים בענין חציצה בטבילה ובכללי מחיצות
אפשרות א' -לרבנן יש אם למסורת ,וכיון דכתיב שאינם כתובים בתורה ,ואמר רב חייא בר אשי בשם רב
שבפחות מי' טפחים היא דירה סרוחה .ולהלן יבואר האם
ב"פ "בסכת" "בסכת תשבו" "ישבו בסכת" ,ופ"א "בסוכות יש ילפותא מהפסוקים לשיעור גובה י' טפחים בסוכה
שדינים אלו נאמרו למשה בסיני ,וכדלהלן.
(ודבר זה תלוי בגובה הארון או בגובה הכרובים שהיו
הושבתי" ,הרי ד' דפנות ,וחד איצטריך לגופיה, מסקנת הגמ' שמה שאמר רב חנין דהא דכתיב ארץ במשכן) ,או שדין זה הוא הלכה למשה מסיני.
וההלכה מלמדת שהשלישית כשרה אפי' בטפח. חיטה ושעורה וכו' כל הפסוק לשיעורים נאמר
ולר"ש יש אם למקרא ,וקרינן ג"פ "בסוכות" הרי כאן ה' הגמ' רוצה לבאר שהמקור של שיעור י' טפחים
(וכדלהלן) ,אינו אלא אסמכתא.
ו' ,וחד קרא איצטריך לגופיה ,וההלכה מלמדת בסוכה הוא מהארון דכתיב ביה "ואמה וחצי קומתו",
שהרביעית כשרה אפי' בטפח. וכפורת גבהה טפח (וכדלהלן) ,הרי כאן י"ט ,וכתיב ו .חיטה -שאם נכנס לבית המנוגע לבוש בבגדיו,
אפשרות ב' -לכו"ע יש אם למקרא ,ונחלקו אי "ונועדתי לך שם ודיברתי איתך מעל הכפורת" ,הוא טמא מיד והם טהורים עד שישהה כדי אכילת
ומעולם לא ירדה שכינה למטה מי' ,אלא רק עד פרס –חצי ככר ,מפת חיטים שזמן אכילתה פחות מפת
סככה בעי קרא ,או לא אלא נפקא ממשמעות הפסוק,
למעלה מי'( ,ולא עלו משה ואליהו למרום ,אלא רק שעורים ,מיסב שאינו טרוד ושוהה בדברים אחרים ,ואוכל דסוכה בלא סכך לא נקראת סוכה.
עד למטה מי') ,וש"מ דלמעלה מי' זה רשות אחרת.
בלפתן ,דכתיב "והשוכב בבית יכבס את בגדיו והאוכל בבית אפשרות ג' -לכו"ע יש אם למסורת ,ונחלקו אם
הגמ' דוחה את הילפותא מהארון ,דא"כ יהיה יכבס את בגדיו" ,ומרבינן אפי' לא אכל ולא שכב מדכתיב ההלכה באה לגרוע או להוסיף.
ב"פ "יכבס בגדיו" ,וא"כ הא דכתיב "האוכל" היינו שהשוכב השיעור כולל הסכך ולא בחלל הסוכה.
טעון כבוס בגדים אם שהה בכדי אכילה ,אבל גופו טמא מיד אפשרות ד' -לכו"ע יש אם למסורת ההלכה באה
הגמ' לומדת משיעור הכרובים דכתיב בהו "פורשי דכתיב "והבא אל הבית יטמא" ,אבל אם נכנס עם בגדיו לגרוע ,ונחלקו אם דורשין תחילות או לא.
כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם וכו' " ושיעור
וטבעותיו בידו ,והוא והם טמאים מיד דגם הם בכלל אפשרות ה' -ר"ש לומד מ"וסוכה תהיה לצל יומם
מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר" ,וסוכה בלי ד' הכרובים י' טפחים ,דילפינן מבית המקדש שעשה "והבא אל הבית יטמא".
שעורה -עצם כשעורה מן המת ,מטמא במגע מחיצות אינה מחסה מזרם.
שלמה ,שכמו ששם שיעור הכרובים הוא י' אמה
שזה שליש מהגובה הכללי שהוא ל' אמה ושם היו
ובמשא ,ואינו מטמא באוהל עד שיהיה שדרה או גולגולת
ז .היכן מעמידים את הטפח הנוסף -לרב וללוי שלימה או רוב מנין איברי אדם.
אמה הכרובים עומדים על הארץ ,כך גם במשכן שגובהו י'
מעמידו כנגד היוצא במקום שאחת המחיצות נגמרת ,וכן טפחים, שזה ס' טפחים ,הכרובים הגיעו לגובה כ'
וכתיב "סוככים בכנפיהם על הכפורת" נמצא גפן -רביעית יין לנזיר.
מורין בבי מדרשא ,ושאלו את רב למה אין להעמידו
כנגד ראש תור –באלכסון ,ורב שתק .וי"א שעושה שסוככים היינו בגובה י' ,והכנפים היו פרושות מעל תאנה -כגרוגרת להוצאת אוכלים בשבת.
הראש דכתיב "למעלה" ,ולא הרבה מעל הראש דהא רימון -כלי בעלי בתים שניקבו שיעורם כרימונים ,טפח שוחק (-ד' אצבעות שאינם נוגעות זו בזו ,שזה טפח
והיינו שאם ניקב נקב שאין רימון יוצא משם הכלי מקבל ומשהו) ,ומעמידו פחות מג"ט לדופן וע"י לבוד יש מחיצה לא כתיב למעלה למעלה.
הגמ' אומרת שלר"מ דאמות בנין וכלים הם בינוניות טומאה ,כיון שבעה"ב חס על כליו ואם אינם ראוים לזיתים הוא ד"ט ,שזה רוב דופן של ז"ט שהוא שיעור הכשר סוכה.
והיינו ו' טפחים (ולא של ה' טפחים כמו אמת היסוד והסובב משתמש בהם לרימונים ,אמנם כלי שעומד להמכר טהור בנקב
סוכה העשויה כמבוי -לרב יהודה מעמיד מחיצה והקרנות ושל ריבוע מזבח הפנימי ,ויש אמה גדולה יותר בחצי כל שהוא.
טפח באיזה רוח שירצה ,ולי"א הנ"ל יעשה מחיצה ד'
אצבע) ,ניחא ,אבל לר"י דס"ל שאמת בנין ו' טפחים ושל זית שמן -שרוב שיעוריה -מת ונבילה וחלב ודם ופיגול
ומשהו ויניחה פחות מג' לדופן כדי שע"י לבוד יהיה כאן
ז"ט ,והכא לא סגי בטפח שוחק ,כיון שאין ב' הדפנות כלים חמשה ,א"כ גובה הארון עם הכפורת היה שמונה ונותר וטמא וגיד הנשה ,כזיתים.
וחצי ,וא"כ הכרובים היו י"א וחצי .ולדבריו צ"ל ששיעור
דבש –והיינו מיני מתיקה כולל תמרים ,ככותבת הגסה צמודות. י"ט של מחיצה לא כולל הסכך ,הוא הלכה למשה מסיני.
לאיסור אכילה ביוה"כ דכתיב ביה "אשר לא תעונה" ולא דעת רבא בענין צורת הפתח בדופן השלישית-
מנין שהכפורת גבהה טפח -כפורת נתנה תורה כתיב ביה אכילה.
י"א שלרבא צריך לעשות צוה"פ ע"י הטפח ,והיינו
שיעור אורכה ורחבה ,ולא שיעור קומתה ,ולומדים חציצין -כתיב "ורחץ את בשרו במים" ,וילפינן שלא שיחלק את הטפח לשתים ,ויניחם בב' הצדדים ,ויתן קנה על
שיעור קומתה מפחות שבכלים ,והיינו המסגרת יהא דבר חוצץ בין בשרו למים ,ומדכתיב "את" ילפינן גביהם ,והצוה"פ נחשבת סתימה מעלייתא .וי"א שלרבא
דכתיב בה "מסגרת טפח" .ולא ילפינן מכלים גופייהו ,שגם בשער ,הטפל (-הדבוק) לבשר ,יש חציצה( ,והיינו צוה"פ מועילה אף ללא מחיצה טפח ,ולפ"ז הקנים
דתפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת ,דמי בנימא אחת קשורה ומקפיד עליה ,אבל בשלש לצוה"פ שיעורם כל שהוא .וי"א שלרבא צריך לעשות גם
שתופס את המרובה הוא נראה כשקרן ,דשמא עליו לתפוס את
קשורות אינו חוצץ כיון דלא מיהדק שפיר ועיילי ביה מיא ,מחיצה טפח בפחות מג"ט סמוך לדופן ,וגם צוה"פ ע"י
שיניח קנה כנגדו וקנה על גביהן.
ב' המועט ,ומשל הוא .ואין לומדים מציץ שהוא רחב
אצבעות דלא ילפינן כלי מתכשיט ,או מהזר ובשתים ספק) .ויש הלכה למשה מסיני שאין חציצה
ששיעורו משהו ,מפני שלומדים מכלי ולא מהכשר אלא ברובו המקפיד כגון אם רוב שערו מטונף בטיט או דיני מחיצה לענין שבת ולענין סוכה-
כלי ,והיינו כמ"ד שהמסגרת היתה למטה .ולמ"ד קשור אחד אחד ,אבל באינו מקפיד זה בטל לגוף כיון שאין סופו
דופן סוכה כדופן שבת כגון לענין שמחיצה של שתי בלא
שהמסגרת היתה למעלה גם היא הכשר כלי ,ולפ"ז ליטלו ואינו חוצץ ,וחכמים גזרו גם ברובו שאינו מקפיד
ערב כשרה לסוכה כמו לשבת ,ובלבד שלא יהיו הקנים
לומדים מהמסגרת ולא מהציץ או הזר ,מפני שבהם או במיעוטו המקפיד ,גזירה אטו רובו המקפיד ,אבל
רחוקים ג"ט זה מזה ,דכיון שהם בתוך ג"ט הוי לבוד וחשיב
כולו עומד ,ומהני אפי' בקנה שאינו אלא בעובי אצבע ויש עומד
לא נתנה תורה מידה כלל .ולרב הונא "פני" הכפורת במיעוט שאינו מקפיד לא גזרו ,מפני שאין גוזרים
מרובה על הפרוץ .וכן מחיצה של ערב בלא שתי כשרה אם אין היינו טפח ,דילפינן גז"ש מ"פני" הכרובים ,דגמירי גזירה לגזירה.
בין החבלים ג"ט .ואם העומד מרובה ויש מיעוט מקומות שיש שלא היו פחותים מטפח ,ד"כרוב" היינו כתינוק
ו :מחיצין -לר"י ילפינן מהלכה למשה סיני ששיעור שם מרחק ג"ט בין הקנים ,כשר משום דהוי כפתחים.
(דבבבל תינוק נקרא רביא) ,והא דכתיב "פני האחד
פני הכרוב ופני השני פני אדם" היינו שאחד היה קטן מחיצת סוכה י' טפחים ,ולר"מ (דס"ל שהאמה היא ו' פרוץ מרובה על העומד כשר בסוכה ,דסגי בשתים
טפחים ,ולדבריו לומדים מחיצת סוכה מהארון כהלכתן ושלישית אפי' טפח ,אפי' אם יש בשתי הדפנות ואחד היה גדול.
וכפורת והכרובים ,וכנ"ל דף ה') ילפינן מהלכה דין פתחים שעל ידם הוי פרוץ מרובה ,ובשבת פסול (חוץ
ציץ דומה כמין טס של זהב ,ומוקף מאוזן לאוזן ,גוד אחית או אסיק כגון פי תקרה יורד וסותם ,לבוד בפחות משבת בסוכות משום מיגו) אם יש בה פתחים הרבה
שאין בהם צוה"פ. וכתוב עליו בב' שורות ,י'ה מלמעלה וקדש ל' מג' טפחים ,ודופן עקומה בפחות מד"א.
צריך חוט של ד' אמות להקיפה .מפני שאנחנו צריכים ב' מחיצות כהלכתן ושלישית טפח לרבא זה מתיר בית שמאי שפוסלים ראשו ורובו בסוכה ושולחנו
מרובע של ד' על ד' בתוך העיגול ולא מחוצה לה. טלטול בשבת של סוכות אף שבשבת רגילה צריך ג' בבית כיון שאינה ראויה לתשמיש.
ואין לומר ששלשה אנשים יושבים בשתי אמות, מחיצות כדי לעשות את המקום לרה"י ולהתיר להעביר מהסוכה
רבי אליעזר שפוסל סוכה העשויה כמין צריף שהיא לבית הסמוך לה ,מיגו דהוי דופן לענין סוכה.
וא"כ ההקף החיצוני של כ"ד אנשים הוא ט"ז ,וכדי משופעת והגג זה הדפנות ,כעין כוורת ,או אם סמכה לכותל
שיהיה בתוך העיגול ריבוע של ד' על ד' צריך היקף באלכסון והגג והדפנות הם אחד ,ואינה נאה לדירה. סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשר לסוכה לרבא
של העיגול להיות י"ז פחות חומש ,ואין לומר דלא בשבת של סוכות ,מיגו דהוי דופן לענין שבת (למ"ד לחי משום
מחיצה) .ואיירי במבוי מפולש ששם לחי בדופן השלישית ,שזה אחרים הפוסלים סוכה העשויה כשובך (-עגולה) ,לפי
דק כיון שיש בזה קולא.
כשר מדאורייתא לחייב הזורק לתוכו מרה"ר אפי' באין שאין לה זויות.
רבנן דקיסרי מבארים שרבי יוחנן התכוין להיקף ח: הלחי רחב טפח.
החיצוני של כ"ד בני אדם היושבים בעיגול ,ואף שעיגול
דין סוכה עגולה ז :סיכך ע"ג פסי ביראות כשרה בשבת דסוכות
שנמצא בתוך ריבוע הוא רבע פחות מהריבוע ,מ"מ וחשבון גודל המרובע והעיגול אע"פ שאין כאן שתי דפנות שלימות אלא רק דיומדין
ריבוע שנמצא בתוך עיגול הוא חצי פחות מהעיגול שיטת רבי ששיעור גודל הסוכה הוא לפחות ד' אמות על בד' הרוחות אמה מכאן ואמה מכאן בכל צד ,מיגו דהוי דופן
דהיינו שהריבוע הוא שני שליש מהעיגול ,וא"כ ריבוע שהיקפו ד' אמות .הגמרא מבארת לפי דבריו מה הגודל שצריכה לענין שבת להתיר למלא מהבור שהוא רה"י לתוך הדיומדין.
להיות סוכה עגולה כדי שיהיה בה שיעור ד' אמות על ד'
ט"ז העיגול שסביבו הוא כ"ד .אך דבר זה אינו נכון
אמות ,לפי כללי היחס בין המרובע לעיגול ,וכדלהלן. מפני סוכה שחמתה מרובה מצילתה פסולה
במציאות אלא אמה מרובעת אלכסונה הוא אמה וב' חומשי
שהמועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו .לר' יאשיה אף
ריו"ח מכשיר סוכה עגולה ,אם יש בהקיפה כדי לישב אמה.
חמה מחמת דפנות פוסלת ,דכתיב "וסכות על הארון כ"ד בני אדם.
את הפרוכת" מבואר שאף פרוכת שהיא מחיצה
כמה דינים בהכשר הסוכה נקראת סכך .ולרבנן דווקא חמה מחמת סיכוך ח .הגמ' מבארת שריו"ח סובר כרבי שצריך סוכה ד'
פוסלת ,וקרא אתא למימר שיכפפו את הפרוכת על ד' ,ואם יושבים כ"ד בני אדם בעיגול ,ומודדים את שתי סוכות של יוצרים שבפנימית מצניע קדרותיו ודר,
העיגול לא כולל מקום ישיבתם ,הרי כאן י"ח אמות ,ובחיצונה עושה מלאכתו ומוכר ,הפנימית אינה סוכה ,דאף מעט.
דקיימא לן כבית הלל שא"צ לעשות את הסוכה לשם חג ,מ"מ הוא החיצוני ההקף ואם אמה, היא אדם ישיבת (דמקום
כ"ד נמצא הרוחב הוא ח' שזה שליש ,ואם נוריד אמה בכל צד
בעינן שיהיה ניכר שהוא דר בה לשם סוכה לאפוקי כאן שדר
שהרי יושבים בשני צידי העיגול נגיע לרוחב ו' אמות ,וההקף
התנאים הסוברים
שם כל השנה ,וחייבת במזוזה לעולם מפני שכל דירתו שם.
והחיצונה כשרה לסוכה דכיון שכל השנה אינו דר בה
שהוא פי שלש הוא י"ח אמה) ,וסוכה שיש בה ד' על ד' שסוכה דירת קבע בעינן
שיעור העיגול שלה הוא שבע עשרה פחות חומש, מצינו כמה מחלוקות בדיני סוכה ,והגמרא מבארת שדעות
איכא היכרא שהוא דר בה לשם סוכה ,ופטורה ממזוזה התנאים דלהלן שורשם אחד ,והוא שצריך שהסוכה תהיה
(מפני שצריך שבתוך חלל העיגול נוכל להכניס ריבוע
לעולם ,מפני שאינה דירה אלא מעבר ,ואין לחייבה מדין "דירת קבע" והיינו שתהיה ראויה לשימוש קבוע ונראית
של ד' על ד' כולל הזויות ,ושיערו חכמים שכל אמה
בית שער שחייב במזוזה מדרבנן ,מפני שגם הפנימית כביתו ,וכתבו התוס' שאף שדעות אלו שורשם אחד ,מ"מ
מרובעת אלכסונה הוא אמה וב' חומשי אמה ,וא"כ ד' אין הדינים דלהלן תלויים זה בזה.
אינה קבועה ואינה חשובה להיות לה בית שער.
אמות אלכסונם הוא חמש אמות וג' חומשי אמה ,והקפם
רבי שסובר שצריך שהסוכה תהיה ד' על ד'.
הוא י"ז פחות חומש ,דבעיגול שיעור ההקף הוא פי סוכת גנב"ך (גויים שעשאוה לדור בה בימות החמה,
ר' יאשיה שסובר שגם חמה שמגיעה מהדפנות שלש משיעור האלכסון ,דכתיב בים שעשה שלמה "עשר נשים ,בהמה ,כותים) ,ורקב"ש (רועים ,בורגנים,
באמה משפתו אל שפתו עגול סביב וקו שלושים באמה יסוב פוסלת בחמתה מרובה מצילתה.
קייצים ,שומרי פירות שעשאוה לישב בה מפני השרב,
אותו") ,ולחומרא לא דק ,ואף שהוסיף כאן ו' חומשי אמה,
מ"מ ברוחב העיגול לא הוסיף אלא שליש שזה ב' חומשי אמה ,והם ישראלים ,ולא עשאוה לשם חג) ,כשרה ,ובלבד ר"י שמכשיר סוכה גבוהה מכ' אמה.
שתהיה מסוככת כהלכתה ,והיינו דמוכחא מילתא ר"ש שמכשיר רק בג' כהלכתן ורביעית טפח ,דכתיב ופורתא לא דק.
ואין לומר שהחשבון הוא שעיגול של ד' על ד' הוא שעשייתה הראשונה היתה לשם צל ולא לצניעות בעלמא, "למחסה ולמסתור מזרם".
ר"ג שפוסל סוכה בראש העגלה דמחזי כעראי כיון דנייד ,י"ב (שזה פי שלש מהרוחב) ,וכשמרבעים את השטח דבעינן סוכה לשם צל מהשמש .י"א שגנב"ך זה יותר
או בראש הספינה שהיא גבוהה ויש שם רוח חזקה העוקרת מסביב לעיגול צריכים להוסיף יותר רביע כדמצינו חידוש להכשירם משום שאינם בני חיובא ,וי"א
שאמה עגולה צריך חוט של ג' אמות להקיפה ,ואמה מרובעת שרקב"ש זה יותר חידוש משום שאינם קבועים. את הסוכה( ,ור"ע מכשיר).
קורס ללמוד להנות ולזכור מבחני 'לדעת' סיכומי 'תמצית'
11שיעורים בהם נלמד בצורה מבחן שבועי על דף היומי ,עמוד היומי, ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית
מקצועית וייחודית כיצד נזכור משנה ברורה ,חפץ חיים ואהבת חסד החודשיים על הדף היומי /משנה ברורה ומוסר
ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי (לפי סדר הדף היומי בהלכה).
את הלימוד ,ונעצים את איכות
וחווית הלימוד. עד יום שלישי בשעה 5:00בבוקר: -בנקודות ההפצה
בטלפון 0737-289-669 - -במייל 7692282@gmail.com
בחודש זה יפתחו בס"ד קבוצות -בפקס 02-3132-641קוד גליון 3133
במייל 7692282@gmail.com -
חדשות לאברכים ובני ישיבות
בירושלים (ישיבת מיר ,נוה יעקב בנדרים פלוס קופת לדעת. - בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל
הגרלות בכל שבוע על ₪ 500במזומן, מסכתות הש"ס ,ועל כל המשנה ברורה ,ועל
פסגת זאב ,בית וגן) אלעד ואופקים.
ו 5זוכים בזכות קניה ₪ 100ביפה נוף. תנ"ך וספרי מוסר ,או סיכומים לפי סדר הלימוד
-למעלה מ 500בוגרים מרוצים. של :העמוד היומי ,חבורת ש"ס ,קנין ירושלמי,
12-כלים לחיבור חזק ללימוד. מבצע סיכומי סוגיות דף הכולל ,קנין הלכה ,תרי דף ,אורייתא ,אהבת
-דרכים לפיתוח הזכרון והריכוז. שלום ,ומפעל הש"ס.
מערכת 'תמצית' יוצאת בתוכנית חדשה של
-מחיר סמלי ,והחזר כספי כתיבת ושליחת סיכומים ע"י כלל הלומדים קו עדכונים ושיעורים02-3131-465 -
למיישמים את הנלמד בשיעורים. ושליחתם למערכת.
לפרטים 055-400-7977 מתווה מיוחד המועיל מאד לבהירות וזכרון.
שיעור הסברה על המתווה בקו תמצית
או 02-3131-465 .02-3131-465שלוחה .7
וכן בגליון מאחורי הקלעים הגרלות מיוחדות לכותבי הסיכומים.
מבחן > 118חיי שרה מבחן > 117פרשת וירא מבחן > 116פרשת לך לך מבחן > 115פרשת נח
סוכה ח :עד י"א: סוכה ה .עד ח. סוכה ב .עד ד: יומא פ"ד :עד פ"ז:
ח :איזו מהסוכות של יוצרי כל חרס כשרה לסוכה, ב .האם מחיצות ברזל קבועות כשרות לסוכה? פ"ד :מי יעשה מלאכה בשבת במקום פיקוח
ה' האם למסקנת הגמרא (ה ):ניתן ללמוד שיעור א' פסולות. נפש?
ואיזו חייבת במזוזה? גובה סוכה י' טפחים מגובה הארון? ב' כשרות. א' נכרי עדיף מישראל.
א' שתיהן חייבות במזוזה ,ורק החיצונה כשרה לסוכה.
א' כן. ג' מחלוקת. ב' ישראל עדיף מנכרי.
ב' שתיהן פטורות ממזוזה ,ורק החיצונה כשרה לסוכה.
ב' לא. ג' מה שירצה יעשה.
ג' החיצונה כשרה לסוכה ופטורה ממזוזה ,והפנימית
ג' מחלוקת. ב :כפי איזה טעם לפסול סוכה הגבוהה מכ' אמה
פסולה לסוכה וחייבת במזוזה.
כמה טפחים היה גובה הארון כולל הכפורת? סובר רב יאשיה שמכשיר כשהדפנות מגיעות פ"ה .תינוק שנמצא בעיר שיש בה נכרים
ט .איזו סוכה כשרה לכולי עלמא? א' עשרה טפחים. לסכך? וישראל ,האם מחזירים לו אבידתו?
א' סוכה שנעשית בחולו של מועד. ב' שמונה וחצי טפחים. א' שאין העין שולטת מעל כ' אמה. א' אם יש לפחות מחצה ישראל מחזירים.
ב' סוכה שנעשית בסתמא בתוך ל' יום לחג. ג' מחלוקת. ב' שכשהסכך מעל כ' אמה האדם יושב בצל הדפנות. ב' רק אם רובה ישראל מחזירים.
ג' סוכה גזולה. ג' שסוכה מעל כ' אמה צריך לעשותה קבע. ג' אף ברובה ישראל אין מחזירים.
ו .איזה הלכה בחציצה נלמדת בהלכה למשה
ט :י .באיזה אופן סוכה תחת סוכה התחתונה כשרה מסיני? ג .מהו שיעור גודל הסוכה לפי בית הלל? פ"ה :על מה יום הכיפורים לא מכפר?
(כשהסכך של העליונה למטה מכ' אמה)? א' עיקר דין חציצה. א' שתהא מחזקת ראשו ורובו. א' אם אמר אחטא ויוה"כ מכפר.
א' אם העליונה חמתה מרובה מצילתה ,או שאינה יכולה ב' דין חציצה בשיער. ב' שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו. ב' בעבירות שבין אדם לחבירו אם לא פייס את חבירו.
לקבל כרים וכסתות כלל. ג' שרק רובו המקפיד חוצץ מדאורייתא. ג' ד' אמות על ד' אמות. ג' שתי התשובות נכונות.
ב' אם התחתונה חמתה מרובה מצילתה והעליונה צילתה
מרובה מחמתה. ו :מהיכן נלמד שאחת מדפנות הסוכה (לרבנן ג :האם מועיל להניח עירוב חצרות או שיתופי פ"ו .באלו עבירות לא מספיק תשובה ויוה"כ,
ג' שתי התשובות נכונות. השלישית ולר"ש הרביעית) היא טפח? מבואות בבית שאין ד' אמות על ד' אמות? וצריך גם יסורים?
א' הלכה למשה מסיני לכו"ע. א' אין מועיל. א' כל לא תעשה.
י .באיזה אופן סדין אינו פוסל את הסכך? ב' י"א הלכה למשה מסיני וי"א מפסוק. ב' עירובי חצרות מועיל ושיתופי מבואות לא מועיל. ב' כריתות ומיתות בי"ד.
א' רק בפורס לנוי. ג' י"א הלכה למשה מסיני וי"א מדרבנן. ג' שיתופי מבואות מועיל ועירובי חצרות לא מועיל. ג' רק חילול השם.
ב' גם בפורס כדי שלא יפלו עלים.
ג' בכל גוונא הסדין פוסל.
ז .למאן דאמר שבסוכה שיש לה ב' דפנות סמוכות ד .סוכה הגבוהה מכ' ויש בה איצטבא ,מהם פ"ו :על אלו עבירות לכו"ע צריך לחזור
צריך לעשות לה טפח שוחק ולהעמידו במרחק התנאים להכשירה? ולהתוודות ביום כיפור אחר?
י :באיזה אופן מותר לישן בכילה בסוכה? פחות מג' טפחים לדופן ,מה הדין בסוכה שיש לה א' שיהיה בה שיעור הכשר סוכה (ז' על ז' טפחים) ,אפילו א' בעבירות שבין אדם לחבירו.
א' באינה גבוהה עשרה ,או במשופעת. ד' דפנות זו מול זו? אם אין לה ג' דפנות. ב' בעבירות ששנה בהם.
ב' צריך שלא תהיה גבוהה עשרה וגם לא תהיה משועת. א' אין חילוק. ב' שיהיה לה ג' דפנות (אפילו ע"י דופן עקומה) ,אפילו ג' בחטא מפורסם.
ג' אפילו גבוהה עשרה ואינה משופעת. ב' יעשה פס ארבעה ומשהו ויעמידו בתוך ג' טפחים אם אין בה שיעור הכשר סוכה.
לאחת הדפנות. ג' שיהיה לה גם שיעור הכשר סוכה וגם ג' דפנות. פ"ז .מדוע כל המזכה את הרבים אין חטא בא על
י"א .איזה דבר פסול לסיכוך לכו"ע? ג' יעשה פס יותר מארבעה באמצע הדופן. ידו?
א' מחובר לקרקע או דבר המקבל טומאה. ד :היתה פחותה מי' טפחים וחקק בה להשלימה לי' א' מפני שהוא מתבייש לחטוא.
ב' גם מחובר שתלשו אחר שסיכך בו אם אין הקציצה
ז :באיזה אופן אמר רבא שהסוכה כשרה בשבת טפחים ,כמה צריך להיות בין החקק לדופן? ב' מפני גודל הזכות בזיכוי הרבים.
ניכרת. מיגו דהוי דופן לענין שבת? א' פחות מג' טפחים. ג' כדי שלא יהיה הוא בגיהנום ותלמידיו בגן עדן.
ג' גם אם הקציצה ניכרת אם לא נענע את הסכך אחרי א' רק בסיכך ע"ג מבוי. ב' פחות מד' טפחים.
הקציצה. ב' רק בסיכך ע"ג דיומדין. ג' פחות מד' אמות. פ"ז :מתי צריך להתוודות בערב יוה"כ?
ג' גם בסיכך ע"ג מבוי וגם בסיכך ע"ג דיומדין. א' לפני הסעודה.
אלו דפנות פסולים לסוכה לכולי עלמא? ב' אחרי הסעודה לפני כניסת יום הכיפורים.
י"א :האם צריך לאגוד את הלולב וההדסים והערבות ח .מהו שיעור העיגול שיש בו חלל ד' אמות על ד' ג' אין קפידא מתי.
יחד או לא? א' דפנות פחותות מי' טפחים ,שחקק למטה במרחק ג'
אמות (לתירוץ שהגמרא לא דוחה)? טפחים להשלימם לי' טפחים.
א' י"א שאין בזה מצוה ,וי"א שיש בזה מצוה.
א' י"ח אמות. ב' אם אומרים גוד אסיק בנעץ ד' עמודים בשפת הגג.
ב' י"א שאין בזה מצוה ,וי"א שיש בזה מצוה אבל אינו
ב' שש עשרה אמות וארבע חמישיות אמה. ג' האם דיומדין שיש בכל אחד טפח לכל צד כשרים
מעכב.
ג' שש עשרה אמות. לסוכה.
ג' י"א שיש בזה מצוה ,וי"א שזה מעכב.
