gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

תמצית העמוד גמרא רש"י · Tamtzis Haamud Gmara Rashi — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: תמצית העמוד גמרא רש"י · Tamtzis Haamud Gmara Rashi

שבוע: נח (2026-10-12)

תמצית העמוד גמרא רש"י · Tamtzis Haamud Gmara Rashi — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מחזור חדש‬ ‫בשיעורי 'ללמוד‬ ‫להנות ולזכור'‬ ‫פרטים בגליון‬ ‫מאחורי הקלעים‬ ‫גליון ‪ | 37‬יומא פ‪ - :‬סוכה ח‪ | :‬חשון ה'תשפ"ז‬ ‫לרב גידל בר מנשה אין הלכה כרבי‪ ,‬ודווקא בדיעבד‬ ‫אזהרה בעינוי מנלן‬ ‫פ‪ :‬שיעור ככותבת שוה בכל אדם‪ ,‬דקים להו לרבנן‬ ‫ומעט ואינו מזוג‪ ,‬אבל הרבה או מזוג או לכתחילה לא‪.‬‬ ‫לריש לקיש הא דכתיב "כי כל הנפש אשר תעונה"‬ ‫שבזה מייתבא דעתיה‪ ,‬ואף עוג מלך הבשן מייתבא‬ ‫ולא כתיב אזהרה בעינוי‪ ,‬הטעם הוא מפני שא"א‬ ‫דעתיה זמן מועט בשיעור זה‪ ,‬וכן האוכל לולבי גפנים‬ ‫תענית יוה"כ בתינוקות‬ ‫לכתוב בלשון אזהרה‪ ,‬דאם היה כתוב "לא יאכל"‬ ‫מתיישבת דעתו לזמן מועט‪ ,‬וזה הטעם ששיעור זמן‬ ‫מדאורייתא אין קטן חייב במצוות עד שיהיה בן י"ג שנה‬ ‫אכילה בכזית משמע‪ ,‬והתורה לא חייבה אלא כשמתיישבת‬ ‫אכילת הככותבת ביוה"כ הוא בכדי אכילת פרס חצי‬ ‫ויביא ב' שערות‪ ,‬וקטנה מגיל י"ב שנה ותביא ב' שערות‪,‬‬ ‫וממילא לפני כן אינם חייבים בתענית‪ ,‬ולעיל (ע"ח‪):‬‬ ‫דעתו‪ ,‬ואם היה כתוב "לא תעונה" היה משמע שצריך‬ ‫ככר שהוא מזון ב' סעודות‪ ,‬ואם שהה מתחילת האכילה לסופה‬ ‫נתבאר שמותר לתת להם לאכול וכו' (מלבד נעילת‬ ‫לאכול‪ ,‬ואם היה כתוב "השמר פן (תבוא לידי) לא‬ ‫יותר משיעור זה אין מצטרף‪( ,‬אף ששיעור זה נאמר‬ ‫הסנדל) אף שאסור להאכיל איסור לקטנים‪ ,‬מפני שזה‬ ‫תעונה" א"כ נפישי לאוי דהשמר ופן שניהם לא תעשה‬ ‫בעלמא לגבי כזית)‪ ,‬דביותר מזה לא מייתבא דעתיה‪,‬‬ ‫נצרך לגידולם‪ .‬והנה בכל המצוות יש דין לחנכם ולהרגילם‬ ‫ושמא לא רצה הכתוב להרבות בו לאוין‪ ,‬ואם היה כתוב‬ ‫אבל בשתיה לא מייתבא דעתיה אלא במלוא לוגמיו‬ ‫לקיים את המצוה לפני שהם גדולים‪ ,‬כך אחד לפי‬ ‫"השמר במצות עינוי" הרי השמר דעשה הוא עשה‪,‬‬ ‫שלו‪.‬‬ ‫חריפותו‪ ,‬וכל מצוה לפי עניינה‪ ,‬ולהלן יבואר מתי יש דין‬ ‫חינוך לענין תענית יוה"כ‪.‬‬ ‫אך קשה דהוה מצי למיכתב "אל תסור מן העינוי"‪.‬‬ ‫שיעור טומאת גוויה שמי שאכל אוכלין טמאים הוא פסול‬ ‫פ"ב‪ .‬לתנא דמתני' אין מענים תינוקות ‪-‬אין חייבים‬ ‫לתנא דברייתא לומדים אזהרה בעינוי גז"ש עצם‬ ‫מלאכול בתרומה הוא באכל חצי פרס כשתי ביצים שלוקות‬ ‫למנוע מהם מאכל ביוה"כ‪ ,‬אבל מחנכים אותם לתענית‬ ‫עצם ממלאכה‪ ,‬ובמלאכה כתיב "וכל מלאכה לא‬ ‫בכדי אכילת פרס ותו לו‪ ,‬ואף ששיעור אכילת פרס‬ ‫שעות‪ ,‬לפני שנה או שנתיים‪ ,‬כדי להרגילם במצוות‪.‬‬ ‫תעשו"‪.‬‬ ‫נאמר לגבי כזית‪ ,‬שאני טומאת גוויה שהיא דרבנן‪,‬‬ ‫לרב חסדא בתינוקת חולה (‪-‬כחוש ותשוש כח) מחנכים‬ ‫לתנא דבי רבי ישמעאל לומדים מגז"ש עינוי עינוי‬ ‫וקרא שנאמר לגבי מאכלות אסורות "ולא תטמאו בהם‬ ‫לשעות מבת י'‪ ,‬ובבריא מבת ט'‪.‬‬ ‫מנערה המאורסה‪.‬‬ ‫ונטמתם בם" שזו אזהרה על האכילה‪ ,‬ואין זה אזהרה‬ ‫לרב הונא ורב נחמן תינוקת בריאה בת ח' וחולה בת‬ ‫לרב אחא בר יעקב לומדים שבת שבתון משבת‬ ‫מלהטמא‪ ,‬שהרי רק כהנים מוזהרים על הטומאה‪ ,‬אסמכתא‬ ‫ט' מחנכים אותה לשעות‪ ,‬ובת י' בבריאה ובת י"א‬ ‫בראשית‪ .‬ולרב פפא יוה"כ עצמו קרוי שבת‪ ,‬דכתיב‬ ‫בעלמא הוא ועיקר כוונת הפסוק לומר שאדם שמטמא את‬ ‫"תשבתו שבתכם"‪.‬‬ ‫עצמו מעט מטמאים אותו הרבה‪.‬‬ ‫בחולה משלימה מדרבנן‪ ,‬ותינוק בן ט' בבריא ובן י'‬ ‫בחולה מחנכים אותו לשעות‪ ,‬בן י"א בבריא ובן י"ב‬ ‫כל האוכלים מצטרפים לככותבת‪ ,‬ואומצא עם תוספת יוה"כ‪-‬‬ ‫בחולה משלים מדרבנן‪ .‬והא דתנא במתני' לפני שנה‬ ‫מלח שעליה‪ ,‬המלח מצטרף לבשר אע"פ שאין דרך‬ ‫ולפני שנתיים‪ ,‬היינו בתינוקת חולה שמתענה לשעות‬ ‫אין כרת ולאו על איסור מלאכה ואכילה בתוספת‬ ‫לאכול מלח‪ ,‬כיון שדרך לאכול אומצא עם מלח‪ ,‬וציר‬ ‫שנתיים קודם הזמן שהם משלימים מדרבנן‪ ,‬ושלוש‬ ‫יוה"כ‪ ,‬דכתיב "בעצם היום הזה" לגבי חיוב כרת בין‬ ‫שע"ג ירק חשיב אוכל לענין להצטרף לירק כיון‬ ‫שנים לפני שמשלימים מד"ת‪.‬‬ ‫לענין מלאכה בין לענין עינוי‪ ,‬וכן באזהרת מלאכה‪,‬‬ ‫שמשקה הבא להכשיר למתק את האוכל דינו כאוכל‪.‬‬ ‫וכ"ש שאזהרת עינוי אין בתוספת (דמלאכה חמורה‬ ‫לרבי יוחנן אין דין להשלים מדרבנן‪ ,‬אלא תינוקת בת‬ ‫שאסורה גם בשבת‪ ,‬משא"כ עינוי)‪ ,‬אבל ביוה"כ עצמו‬ ‫האוכל אכילה גסה ביוה"כ שאכל בליל יוה"כ כשהיה‬ ‫י' בבריאה ובת י"א בחולה מחנכים אותה לשעות‪,‬‬ ‫בין ביום ובין בלילה יש לאו וכרת על מלאכה‪ ,‬דחמשה‬ ‫שבע מהסעודה המפסקת ולא נהנה מהאכילה‪ ,‬פטור‪ ,‬דכתיב‬ ‫ובת י"ב משלימה מדאורייתא‪ .‬וכוונת מתני' לשנה או‬ ‫קראי כתיבי במלאכה‪ ,‬והיינו אזהרה ליום וללילה‬ ‫"אשר לא תעונה" פרט למזיק את עצמו ואת האוכל‪ ,‬ואינו‬ ‫שתים הסמוכות לפרקן‪ ,‬ואינו גורס "לפני"‪.‬‬ ‫ועונש ליום וללילה‪ ,‬וחד לאפנויי ללמוד אזהרה לעינוי‬ ‫מבטל ממנו שום עינוי ע"י אכילה זו‪ .‬וזר שאכל תרומה‬ ‫חינוך שעות היינו לאכול שעה לאחר הזמן שרגיל‬ ‫יום ולילה ממלאכה‪ ,‬בגז"ש דעצם עצם‪.‬‬ ‫לאכול‪.‬‬ ‫באכילה גסה או שכסס (כל דבר שהוא אוכלו שלא כדרך‬ ‫פ"א‪ :‬יש מצוה להוסיף מחול על הקודש בכניסת‬ ‫אכילתו קרי ליה כוסס) שעורים של תרומה אינו חייב‬ ‫דחית איסורים מפני פיקוח נפש‬ ‫יוה"כ דכתיב "בתשעה לחודש בערב"‪ ,‬וכן ביציאת‬ ‫חומש‪ ,‬דכתיב "כי יאכל" פרט למזיק‪ .‬אכל שזפין של‬ ‫יוה"כ דכתיב "מערב עד ערב"‪ ,‬ושבת לומדים‬ ‫תרומה שבלעה חבירו והקיאה‪ ,‬הראשון משלם קרן‬ ‫כתיב "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה‬ ‫אותם האדם וחי בהם"‪ ,‬ולמדו חז"ל מפסוק זה שקיום‬ ‫מ"תשבתו" וימים טובים לומדים מ"שבתכם"‪ ,‬או‬ ‫וחומש דגם בליעה היא כדרך אכילה‪ ,‬והשני אינו משלם‬ ‫המצוות נעשה באופן שלא יבוא ע"י עשייתם אפילו לידי‬ ‫שלומדים מדכתיב "בעצם" שבא למעט מעונש‪,‬‬ ‫אלא דמי עצים לראשון כיון שהראשון קנאם ונתחייב‬ ‫ספק מיתה‪( ,‬וע"ע לקמן פ"ה דרשות נוספות)‪ .‬ובג' עבירות‬ ‫ומשמע שיש חיוב תוספת‪.‬‬ ‫בתשלומיהן‪ ,‬ואינם ראוים עוד אלא להסקה‪.‬‬ ‫חמורות (עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים) חייב‬ ‫האדם למסור נפשו ולא לעבור על העבירה‪ .‬ולהלן (פ"ב‪– .‬‬‫פ"א‪ .‬צירוף שתיה ואכילה לשיעור‪ -‬לתנא דמתני' כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי‬ ‫פ"ה‪ ):‬יבוארו מקורות הדינים הללו‪ ,‬וכמה פרטי דינים‬ ‫אין מצרפים אכילה ושתיה לשיעור‪ ,‬לריש לקיש ורב ועשירי‪.‬‬ ‫בדברים הנדחים מפני פיקוח נפש‪ ,‬כיצד ינהג בהם‪.‬‬ ‫חסדא דין זה הוא כרבי יהושע הסובר לענין טומאה אכל אוכלים שאינם ראוים לאכילה או שתה‬ ‫עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר או ביוה"כ‬ ‫והיא מתאוה למאכל‪ ,‬ואם לא תאכל זה סכנה לאם ולעובר‪,‬‬ ‫שאין מצטרף אלא דבר ששוה גם בזמן טומאתו וגם משקין שאינם ראוים לשתיה פטור‪ .‬והכוסס פלפלי‬ ‫בשיעורו כגון שני חצאי זיתים משני מתים או משתי נבילות‪,‬‬ ‫או שני חצאי עדשה משני שרצים‪ ,‬משא"כ כגון מת ונבילה שאף וזנגבילא‪ ,‬יבשים פטור דאין זה מיישב דעתו כיון שאינו נותנים לה על הפה מקל עם רוטב‪ ,‬ואם לא נתיישב‬ ‫ששניהם בכזית זה טומאת שבעה וזה טומאת ערב‪ .‬ולרבי בדרך אכילתו‪ ,‬אבל רטובים שהם ראוים לאכילה חייב‪ ,‬דעתה נותנים לה לאכול רוטב‪ ,‬ואם לא נתיישב‬ ‫יוחנן ורב נחמן דין זה הוא לכו"ע‪ ,‬ומשום שע"י (פלפלי רטיבתא חייבים בערלה‪ ,‬ונאמר על זה "ארץ דעתה נותנים לה לאכול ממש‪ ,‬דאין דבר שעומד‬ ‫הצירוף לא מייתבא דעתיה‪ ,‬אבל לענין טומאה לא תחסר כל בה"‪ .‬הימלתא ‪-‬בשמים עם דבש הבאה בפני פיקוח נפש חוץ מג' עבירות‪.‬‬ ‫מארץ כוש מותרת ואין בה משום בישולי נכרים כיון שזה‬ ‫סוברים רבנן שמצטרפים אף באינם שוים‪ ,‬דשם נאכל כמות שהוא חי‪ ,‬ולא משום גיעולי נכרים כיון שזה נותן מנלן שיהרג ואל יעבור בג' עבירות חמורות‪-‬‬ ‫טומאה חד הוא‪.‬‬ ‫טעם לפגם‪ ,‬וברכתה בורא פרי האדמה)‪ .‬והאוכל עלי עבודה זרה מדכתיב "בכל נפשך"‪ ,‬ונאמר אף בכל‬ ‫חילוק חטאות‪ -‬אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב גפנים פטור‪ ,‬לולבי גפנים שלבלבו רק אחרי ראש מאודך שיש שחביב עליו ממונו מגופו‪ ,‬ויש שחביב‬ ‫עליו גופו מממונו‪.‬‬ ‫השנה וי"א כל ל' יום‪ ,‬חייב‪.‬‬ ‫אלא חטאת אחת דשניהם שם אחד‪ ,‬דאכילה ושתיה מחד‬ ‫קרא נפקי‪ ,‬אבל אכל ועשה מלאכה חייב ב' חטאות שתה ציר או מוריס פטור‪ ,‬חומץ לתנא דמתני' חייב גילוי עריות הוקש לשפיכות דמים דכתיב "כי כאשר‬ ‫כרבי הסובר שחומץ משיב את הנפש ומבטל את העינוי‪ ,‬יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה"‪( .‬וכן‬ ‫דמתרי קראי נפקי‪.‬‬ ‫פיקוח נפש‬ ‫דבש מועיל לבולמוס מפני שמאיר עיניו של אדם‪,‬‬ ‫לומדים מהקש זה שמותר להציל אדם מרציחה ע"י‬ ‫כפי שנתבאר לעיל פיקוח נפש דוחה שבת ושאר איסורים‬ ‫והני מילי כשאוכלו לאחר אכילתו‪ ,‬אבל קודם אכילה‬ ‫הריגת הרוצח‪ ,‬כפי שזה מותר בגילוי עריות דכתיב‬ ‫חוץ מג' עבירות חמורות‪ .‬הגמרא לקמן מבארת פרטי‬ ‫מיגרר גריר (מושך את ליבו לאכול עוד)‪ ,‬וי"א שרפואת‬ ‫"ואין מושיע לה" הא אם יש מושיע יושיענה בכל אופן שיכול)‪.‬‬ ‫הדינים בזה‪.‬‬ ‫הבולמוס היא אליה (בשר שמן מאד) עם דבש וי"א אף‬ ‫פ"ב‪ :‬ברציחה יהרג ואל יעבור מסברא‪ ,‬דמאי חזית‬ ‫מחממים מים לחולה בשבת בין להשקותו ובין‬ ‫סולת בדבש‪ ,‬וי"א אף קמח שעורים בדבש‪ ,‬ורבי‬ ‫דדמא דידך סומק טפי וכו'‪ ,‬דכיון שההתר הוא משום "וחי‬ ‫לרוחצו אפילו שיש צד שיבריא מאיליו‪ ,‬ואפי' אין‬ ‫יוחנן אכל תאנה מצד מזרח של האילן‪ ,‬מפני‬ ‫בהם" והיינו שנפשו של אדם חביבה לקב"ה יותר מן המצוות‪,‬‬ ‫סכנתו אלא לשבת אחרת אין ממתינים שמא יתרפא‬ ‫שהתאנים שם משובחות מפני שהשמש מכה על הפירות‬ ‫וממילא היכא שבכל מקרה אחד ימות אין התר לבטל מצוה‪,‬‬ ‫מאיליו‪.‬‬ ‫מבוקר עד חצות היום‪ ,‬והשמש ממתקת את הפרי‪ .‬ורבי‬ ‫דמנין שהוא חביב לקב"ה יותר מחבירו‪.‬‬ ‫יהודה לקח אוכל מרועה אחד מפני שאחזו בולמוס‪.‬‬ ‫דין יהרג ואל יעבור כשאינה עושה מעשה‪ -‬כתב רש"י שדין‬ ‫חילול שבת לצורך חולה אין עושים ע"י נכרים אלא‬ ‫יהרג ואל יעבור נאמר על הבועל‪ ,‬אבל האשה אינה מצווה‬ ‫רבי מאיר הוה דייק בשמא‪ ,‬וכשנתארח אצל אדם ע"י גדולי ישראל‪ ,‬ואפילו היכא דאפשר בנכרי מצוה לעשות‬ ‫למסור נפשה כיון שהיא קרקע עולם‪ ,‬כדמצינו באסתר‪.‬‬ ‫ששמו כידור לא הפקיד ממונו אצלו מפני שחשש ע"י ישראל‪ ,‬שמא יתעצל הנכרי ולא יעשה ויבוא לידי סכנה‪.‬‬ ‫שהוא רשע‪ ,‬דכתיב "כי דור תהפוכות המה"‪ ,‬אבל תוד"ה אלא‪.‬‬ ‫עוברה שהריחה אוכל ביוה"כ לוחשים לה שיוה"כ‬ ‫רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו ממונם אצלו‪ ,‬ור"מ לא נשים וכותים שאמרו שצריך לחלל שבת אין מחללים‬ ‫היום‪ .‬אמו של רבי יוחנן נתרצתה ע"י הלחישה‪ ,‬ואמו‬ ‫אמר להם‪ ,‬מפני שיש לחשוש מפניו אבל אין על פיהם‪ ,‬אבל מצטרפים לדעת אחרת שאם שנים‬ ‫של שבתאי אוצר הפירות להפקיע שערים לא נתרצתה‬ ‫להחזיקו כרשע‪ ,‬וכידור אמר להם לא היו דברים אומרים צריך ושלשה אומרים אין צריך‪ ,‬וכותי או אשה אומרים‬ ‫ע"י הלחישה‪.‬‬ ‫מעולם‪ ,‬והשקוהו יין וראו על שפמו עדשים‪ ,‬ואמרו צריך‪ ,‬מצרפים אותם והוי פלגא וספק נפשות להקל‪.‬‬ ‫לאשתו שתתן להם ממונם לפי הסימן שאכל‬ ‫פ"ג‪ .‬מתי מאכילים חולה ביוה"כ‪-‬‬ ‫הזריז לחלל שבת לפיקוח נפש בכל דבר הנצרך לו לנפש‬ ‫עדשים‪ ,‬ונתנה להם‪ ,‬וכידור הרג אותה‪ .‬ועל זה‬ ‫מתני'‪ -‬חולה מאכילים אותו על פי בקיאין שני רופאים‬ ‫להעביר סכנת מות הרי זה משובח‪ ,‬וא"צ לימלך בבי"ד‬ ‫שיאמרו שזה סכנה אם לא יאכל‪ ,‬ואם אין שם בקיאים‬ ‫אמרו שבגלל מים אחרונים נהרגה נפש‪ ,‬שדרך‬ ‫הנוטלים ידים לקנח שפמם‪ ,‬ואם היה עושה כך לא היו רואים אפילו כשיש לו תועלת נוספת בדבר‪ ,‬ומותר לפרוש‬ ‫מאכילים אותו על פי עצמו‪ ,‬עד שיאמר די‪.‬‬ ‫שאכל עדשים‪( .‬ובבגלל מים ראשונים האכילו אדם מצודה להציל תינוק שנפל לים אעפ"י שצד דגים‪,‬‬ ‫חולה אומר צריך ורופא (דוקא באחד) אומר א"צ‬ ‫בשר חזיר בפונדק שהיה מוכר לנכרים בשר חזיר ולישראל ולעקור חוליא להציל תינוק שנפל לבור אע"פ שבונה‬ ‫מאכילים אותו‪ ,‬ולא אומרים שהרופא יודע יותר‪ ,‬דלב‬ ‫מדרגה שהוא משפיל שפת הבור ועי"ז נח להכנס לבור‪,‬‬ ‫בשר כשר‪ ,‬ונכנס ישראל שלא נטל‪ ,‬ונתנו לו בשר חזיר)‪.‬‬ ‫יודע מרת נפשו‪ .‬ולמר בר רב אשי הולכים אחרי‬ ‫ולשבור דלת שננעלה בפני תינוק והתינוק נבעת אע"פ‬ ‫החולה להקל אפי' נגד מאה רופאים‪.‬‬ ‫שכוונתו לשיפי ‪-‬נסרים‪ ,‬וי"מ קיסמים להדלקה‪ ,‬ולכבות‬ ‫כלב שוטה‬ ‫רופא אומר צריך וחולה אומר א"צ מאכילים אותו‪,‬‬ ‫סימני כלב שוטה הם שפיו פתוח‪ ,‬ורירו נוטף‪ ,‬ואוזניו הדליקה במים אע"פ שהוא מיישר את הגחלים לצלות‬ ‫דתונבא (‪-‬שטות מחמת חוליו) הוא דנקיט ליה‪.‬‬ ‫סרוחות (‪-‬גדולות ומתקפלות כלפי מטה)‪ ,‬וזנבו מוטל על עליהם לערב‪ ,‬או להפסיק ע"י מים בכלי מתכת או חרס‬ ‫ירכותיו‪ ,‬ומהלך בצידי דרכים‪ .‬וי"א אף נובח ואין קולו בפני הדליקה שיש בה סכנת נפשות אפי' אם הסכנה‬ ‫חולה ורופא אומרים א"צ‪ ,‬פשוט שמאכילים אותו‬ ‫היא בחצר אחרת שיש שם חולים או קטנים‪ .‬וצריכא‪.‬‬ ‫נשמע‪.‬‬ ‫ע"פ שני רופאים שאומרים שהוא צריך‪ ,‬דספק‬ ‫נפשות להקל‪.‬‬ ‫רוב בפיקוח נפש‪ -‬ט' ישראל וכותי אחד ונפלה‬ ‫פ"ד‪ .‬נעשה כלב שוטה ע"י נשים כשפניות‪ ,‬וי"א ע"י‬ ‫חולה וב' רופאים אומרים א"צ‪ ,‬וב' רופאים אומרים‬ ‫רוח רעה‪ ,‬ונ"מ שאם זה רוח רעה לא יהרגנו מקרוב‬ ‫מפולת על אחד מהם ואינו יודע אם הוא ישראל או כותי‪,‬‬ ‫שצריך‪ ,‬מאכילים אותו‪ ,‬ואע"פ שבענין התלוי‬ ‫מחללים ע"פ הרוב‪ ,‬מחצה על מחצה מחללים דספק‬ ‫אלא ע"י חץ מרחוק‪.‬‬ ‫באומדנא כגון בשומא ששמין לבעל חוב הולכים אחרי‬ ‫המתחכך בכלב שוטה מסתכן‪ ,‬ומי שנשכו כלב שוטה נפשות להקל‪ ,‬ט' כותים וישראל אחד מחללים דכל‬ ‫רוב דעות (משא"כ בעדות דתרי כמאה ומאה כתרי)‪,‬‬ ‫קבוע כמחצה על מחצה דמי‪ ,‬ובפרשו לחצר אחרת‬ ‫מת‪ ,‬והגמ' מבארת מה הרפואה לדברים אלו‪.‬‬ ‫הני מילי לענין אומדנא דממונא‪ ,‬אבל בפיקוח נפש‬ ‫ושם נפלה על אחד מפולת‪ ,‬דבעלמא בניידי אמרינן כל דפריש‬ ‫מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילים אותו מחצר כבד‬ ‫אפי' בספק מותר‪.‬‬ ‫מרובא פריש‪ ,‬אם פרשו כולם מחללים כיון שהוחזק‬ ‫ישראל בחצר השניה (אע"פ שיצאו כולם חוץ מאחד מהחצר‬ ‫שלו מפני שאין זה רפואה גמורה להתיר איסור בהמה טמאה‪,‬‬ ‫מי שאחזו בולמוס (‪-‬חולי הבא מחמת רעבון‪ ,‬ועיניו כהות‪,‬‬ ‫השניה‪ .‬תוד"ה הא)‪ ,‬דאמר שמואל אין הולכים בפיקוח‬ ‫ולר' מתיא בן חרש מותר דס"ל שהיא רפואה גמורה‪.‬‬ ‫והוא מסוכן למות) מאכילים אותו אפי' דברים טמאים‬ ‫נפש אחר הרוב דכתיב "וחי בהם" שלא יוכל לבוא בשום ענין‬ ‫עד שיאורו עיניו‪ ,‬והיינו משיבחין בין טוב לרע שבזה‬ ‫לידי מיתת ישראל‪( .‬תוד"ה ולפקח)‪ ,‬ואם פרשו מקצתם‬ ‫דיני רפואה בשבת‬ ‫יודעים שנתרפא‪ ,‬ולאביי היינו בין טעם טוב לטעם רע‪.‬‬ ‫מלבד איסור חילול שבת שהותר לחולה במקום פיקוח‬ ‫אין מחללים הואיל ולא הוחזק ישראל בחצר השניה‪.‬‬ ‫ואם אין מאכלים מותרים מאכילים אותו הקל הקל‬ ‫נפש‪ ,‬חכמים אסרו לקחת תרופות בשבת גזירה שמא יבוא‬ ‫לשחוק סממנים‪ ,‬ואיסור זה מותר בחולה שנפל למשכב‬ ‫תחילה‪ ,‬נבילה ושביעית לאחר זמן הביעור קלים מטבל‪,‬‬ ‫פ"ה‪ .‬מצא תינוק מושלך בעיר שדרים בה ישראל‬ ‫או שהוא חולה בכל גופו‪ .‬ולהלן יבואר מתי מותר לקחת‬ ‫דטבל הוא מיתה בידי שמים והשביעית בעשה‪ ,‬טבל ותרומה‬ ‫וכותים‪ ,‬אם רובה כותים‪ ,‬דנים אותו ככותי ומותר‬ ‫תרופות בשבת‪.‬‬ ‫אם יכולים להפריש שיש די בחולין של טבל זה להאכילו‬ ‫להאכילו נבילות עד שיגדל ויקבל עליו גירות‪( ,‬אבל‬ ‫החושש בפיו מטילים סם לתוך פיו בשבת‪ ,‬מפני‬ ‫לאחר שתינטל תרומתו‪ ,‬אע"פ ששבת היא מפרישים‬ ‫לשמואל לענין פיקוח נפש מפקחים וכנ"ל וכ"ש דמצוה‬ ‫שספק נפשות דוחה את השבת‪ ,‬ומודים בזה רבנן לר'‬ ‫ויאכל חולין‪ ,‬ואמר רבה שאפי' אם חיוב התרומה הוא‬ ‫להחיותו)‪ ,‬ואם שור שלו נגח שור של ישראל משלם נזק שלם‬ ‫מתיא בן חרש‪ ,‬כדמצינו שרבי יוחנן עשה רפואה‬ ‫מדרבנן כגון בעציץ שאינו נקוב‪ ,‬עדיף לעבור איסור‬ ‫ככותי (תוד"ה לא)‪ .‬אם רוב ישראל דינו כישראל לענין‬ ‫בשבת לחולי צפדינא שהוא בשיניים וחניכיים‪ ,‬הואיל‬ ‫הפרשה בשבת ולא איסור טבל דרבנן שמא יבואו‬ ‫שמחזירים לו אבידתו‪ ,‬ומצווים להחיותו‪ ,‬אבל לייחסו‬ ‫ומתחיל בפה ונגמר בבני מעיים ומסוכן הוא‪.‬‬ ‫להתיר בכהאי גוונא גם טבל דאורייתא‪ ,‬ואם כשיפרישו לא‬ ‫כגון אם היא נקיבה ובאים להתירה לכהן לא (ואף באופן שאין‬ ‫ישאר לו מספיק לאכול‪ ,‬לת"ק לא יפרישו (דטבל קל‬ ‫חוששים לאסופי כגון שאבריה מתוקנים‪ ,‬חוששים שהיא‬ ‫רבי יוחנן גילתה לו מטרוניתא רפואה ונשבע לה‬ ‫"לאלוקי ישראל לא מגלינא" ודרש רפואה זו‬ ‫נכרית‪ ,‬וגיורת אסורה לכהונה‪ ,‬ואע"פ שיש רוב ישראל‪ ,‬עשו‬ ‫מתרומה מפני שאפשר לתקנו)‪ ,‬ולבן תימא יפרישו‬ ‫בפירקא‪ ,‬שהרי לא נשבע שלא יגלה לעמו ישראל‪,‬‬ ‫מעלה ביוחסין להצריך תרי רובי)‪ .‬מחצה על מחצה ישראל‪,‬‬ ‫ויאכל תרומה (שהיא קלה מטבל לפי שהיא מותרת‬ ‫ולא היה בזה משום חילול ד' שסבורה שעובר על שבועתו וכגון שנגח שורו תם את שור ישראל שמשלם חצי‬ ‫לכהן)‪.‬‬ ‫נזק‪ ,‬אבל בנגח שור ישראל את שורו פטור עד שיביא‬ ‫פ"ג‪ :‬מי שנשכו נחש בשבת קורין לו רופא ממקום כי אמר לה שעתיד לגלות‪.‬‬ ‫למקום‪ ,‬ומקרעים לו את התרנגולת‪ ,‬וגוזזים לו מן מי שאחזו ירקון מאכילים אותו בשר חמור‪ ,‬וחכמים ראיה שישראל הוא‪.‬‬ ‫מחללים שבת אפי' לצורך חיי שעה‪.‬‬ ‫הכרישין ומאכילים אותו מהם ולרבי א"צ לעשרם‪ ,‬אוסרים‪.‬‬ ‫אין מצילים את המת מפני הדליקה‪ ,‬ולרבי יהודה בן‬ ‫ולר"א בר"ש לא יאכל עד שיעשר‪ .‬הגמ' רוצה לומר מקיזים דם לסרונכי‪ ,‬וחכמים אוסרים‪.‬‬ ‫שרבה (הנ"ל לענין מי שאחזו בולמוס) סובר כר"א‬ ‫בר"ש‪ ,‬והגמ' דוחה שגם רבי מודה שבדגן שחיוב פ"ד‪ :‬מי שצריך לקחת רפואה ח' ימים והיום לקיש מצילים‪ ,‬דאדם בהול על מתו ואם לא יוכל‬ ‫המעשר בו דאורייתא‪ ,‬אף אם הוא גדל בעציץ שאינו הראשון חל בשבת אפילו אם אין הספק לשבת זו דפשיטא להציל יבוא לכבות‪ ,‬אבל בפיקוח הגל אם מצאוהו‬ ‫נקוב יעשרו אטו עציץ נקוב‪ ,‬ורק בכרישים שהם ירק לן דהיום לא ימות‪ ,‬מתחיל ליטלה בשבת אע"פ שיקחנה מת אסור להמשיך לפקח לכו"ע כיון שאין חשש‬ ‫שיעבור איסור דאורייתא אם יבהל‪.‬‬ ‫בב' שבתות‪ ,‬וא"צ להמתין למוצאי שבת‪.‬‬ ‫ותרומת ירק דרבנן לא יעשר‪.‬‬ ‫אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל‪ ,‬לפני מי אתם היכי דמי בעל תשובה כגון שבא דבר עבירה לידו‬ ‫מי שנפלה עליו מפולת ויש ספק אם הוא שם או‬ ‫מיטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים‪ ,‬שנאמר פעם ראשונה ושניה‪ ,‬באותה אשה ובאותו זמן‬ ‫לא‪ ,‬או שיש ספק אם הוא חי או מת‪ ,‬או שיש ספק‬ ‫"וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" ואומר "מקוה ובאותו מקום‪ ,‬שבזה יצרו מתגבר עלו ואומר לו קום עשה מה‬ ‫אם הוא כותי או ישראל‪ ,‬מפקחים עליו את הגל‪ .‬עד‬ ‫ישראל ד' "‪ ,‬מה מקוה מטהר את הטמאים אף שעשית כבר וכבש את יצרו‪.‬‬ ‫היכן הוא מפקח אם הוא נראה כמת שאינו מזיז אבריו‪ ,‬אם‬ ‫אדם עובר עבירה פעם ראשונה ושניה ושלישית‬ ‫הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל‪.‬‬ ‫מפקחים מלמטה למעלה שמצאו דרך מרגלותיו‪ ,‬י"א עד‬ ‫כפרת הקרבנות‪ -‬חטאת ואשם ודאי‪ ,‬מכפרים‪ ,‬מוחלים לו‪ ,‬רביעית אין מוחלים לו‪ ,‬בין בציבור בין‬ ‫חוטמו ואם אינו מוציא רוח מחוטמו ודאי הוא מת ויניחוהו‪,‬‬ ‫ומסתמא איכא תשובה‪ ,‬שאם לא היה מתחרט לא היה מביא ביחיד‪.‬‬ ‫ואף אם אין ליבו דופק ממשיכים לפקח‪ ,‬דלפעמים אין החיות‬ ‫ניכרת בליבו וניכרת בחוטמו‪ ,‬וי"א עד ליבו‪( ,‬ואינו תלוי‬ ‫קרבן‪ .‬אשם תלוי הבא על שגגת ספק כרת מכפר אך זה‬ ‫במחלוקת אם הולד נוצר מראשו או מטבורו‪ ,‬דאפילו‬ ‫כללי וידוי‬ ‫לא כפרה גמורה‪ ,‬אלא תולה להגן עליו מן היסורים עד‬ ‫לאבא שאול לענין יצירה האדם נוצר מהאמצע‪ ,‬אבל‬ ‫כתב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ב') ומה היא התשובה‬ ‫שיודע לו שודאי חטא ויביא חטאת‪ ,‬ואם הגיע יוה"כ א"צ‬ ‫החיות עיקרה באף)‪ ,‬והני מילי מלמטה‪ ,‬אבל‬ ‫הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו‬ ‫להביא אשם תלוי מפני שכבר נתכפר ביוה"כ‪.‬‬ ‫שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו'‪ ,‬וכן יתנחם‬ ‫מלמעלה אם אין רוח חיים באפיו לכו"ע אין‬ ‫על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי‪ ,‬ויעיד עליו יודע‬ ‫מיתה ויוה"כ מכפרים עם התשובה‪ .‬יוה"כ מכפר על‬ ‫ממשיכים לפקח‪.‬‬ ‫תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר‬ ‫בדק ומצא שעליונים מתו ימשיך לפקח בשביל כל עבירות שבתורה‪ ,‬לרבי אף בלא תשובה‪ ,‬חוץ‬ ‫עוד אלהינו למעשה ידינו וגו'‪ ,‬וצריך להתודות בשפתיו‬ ‫מפורק עול (‪-‬כופר בקב"ה)‪ ,‬ומגלה פנים בתורה (‪-‬שדורש‬ ‫התחתונים שמא הם חיים‪ ,‬וכן היה מעשה‪.‬‬ ‫ולומר עניינות אלו שגמר בלבו‪ .‬עכ"ל‪ .‬ולהלן יבוארו פרטי‬ ‫דיני וידוי‪ .‬ועוד מענייני תשובה והמנעות מחטאים‪.‬‬ ‫בלי‬ ‫מכפר‬ ‫יוה"כ‬ ‫שאין‬ ‫מל‪,‬‬ ‫שלא‬ ‫ומי‬ ‫לגנאי)‪,‬‬ ‫אותה‬ ‫פרסום החטאים‪ -‬על חטא שאינו מפורסם נאמר‬ ‫תשובה‪ ,‬וי"ל שאף לרבי יוה"כ מכפר שאר עבירות‬ ‫מנין שפיקוח נפש דוחה שבת‪-‬‬ ‫לרבי ישמעאל לומדים מדין בא במחתרת שמותר בלא תשובה‪ ,‬ותשובה בלי יוה"כ לא‪( .‬ולרבי יהודה‬ ‫"אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" שזה כבוד ד'‪ ,‬שכשאדם‬ ‫להצילו בנפשו אף שיתכן שבא רק לגנוב ממון‪ ,‬ועוון בכל העבירות תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר)‪.‬‬ ‫חוטא בפרהסיא הוא ממעט כבוד שמים‪ ,‬ועל המפורסם‬ ‫שפיכות דמים מטמא את הארץ וגורם לשכינה עשה ולא תעשה הניתק לעשה התשובה מכפרת נאמר "מכסה פשעיו לא יצליח"‪ .‬וי"א כאן בבין אדם‬ ‫למקום‪ ,‬כאן בבין אדם לחבירו שיגלה לרבים כדי שיבקשו‬ ‫בהם‪.‬‬ ‫שתסתלק מישראל‪ ,‬וק"ו שדוחה שבת‪.‬‬ ‫לר"ע לומדים מדכתיב "מעם מזבחי תקחנו למות" פ"ו‪ .‬לא תעשה י"א שהתשובה מכפרת חוץ מלאו ממנו שימחל לו‪ .‬משה רצה שיכתבו בתורה שמת בגלל‬ ‫"יען לא האמנתם בי להקדישני" כדי שלא יחשבו‬ ‫ולא מעל מזבחי להתחייב מיתה אלא משלים עבודתו‪,‬‬ ‫דלא תישא‪ ,‬וי"א שבכל הלאוים התשובה תולה‬ ‫שחטא בחטא המרגלים‪.‬‬ ‫אבל להחיות כגון ללמד זכות על אדם שנדון בבי"ד ליהרג‬ ‫ויוה"כ מכפר‪.‬‬ ‫עבירות שהתוודה עליהם יוה"כ אחד ושנה בהם‪,‬‬ ‫יש‬ ‫לוקחים אפילו מעל מזבחי‪ ,‬אע"פ שיש ספק אם‬ ‫יחזור ויתוודה יוה"כ אחר‪ ,‬ואם לא שנה י"א שאם‬ ‫שבים‪.‬‬ ‫לשאינם‬ ‫ינקה‬ ‫לא‬ ‫לשבים‬ ‫ונקה‬ ‫ק"ו‬ ‫ממש בדבריו‪ ,‬ואע"פ שעבודה דוחה שבת‪,‬‬ ‫ד' חילוקי כפרה‪ -‬עבר עשה ושב מוחלים לו מיד‪ ,‬מתוודה הרי הוא ככלב שב על קיאו‪ ,‬וי"א שהחוזר‬ ‫שפיקוח נפש דוחה שבת‪.‬‬ ‫ומתוודה משובח‪ ,‬דכתיב "וחטאתי נגדי תמיד" שאיני‬ ‫פ"ה‪ :‬לרבי אלעזר אם מילה שהיא לאחד מרמ"ח עבר על לא תעשה ושב‪ ,‬תשובה תולה ויוה"כ מכפר‪,‬‬ ‫סבור שכיפרת לי‪ ,‬והרי הוא כאילו הוא עומד נגדי‪.‬‬ ‫אברים דוחה שבת מפני שחייבים עליה כרת לאחר זמן‪ ,‬עבר על כריתות ומיתות בי"ד תשובה ויוה"כ תולים‬ ‫ויסורים ממרקים‪ ,‬ובחילול ד' כולם תולים ומיתה עבר עבירה ושנה בה נעשית לו כהתר‪.‬‬ ‫כ"ש שתיקון כל גופו דוחה שבת‪.‬‬ ‫לרבי יוסי ברבי יהודה לומדים מדכתיב "אך את ממרקת‪.‬‬ ‫לר"י בן בבא צריך לפרט החטא בוידוי לומר חטא פלוני‬ ‫חילול ד'‪ -‬הגמ' מביאה כמה דוגמאות לחילול ד' חטאתי‪ ,‬ולר"ע א"צ‪.‬‬ ‫שבתותי תשמורו"‪ ,‬אך חילק‪.‬‬ ‫לרבי יונתן בן יוסף לומדים מ"קודש היא לכם" היא אצל ת"ח בדבר שאינו אסור מדינא אבל אינו ראוי תשובה מעכבת את הפורענות אף ברשעים גמורים‬ ‫לת"ח‪ ,‬כגון תשלום בזמן במקום שאין רגילים לתבוע שכבר נחתם עליהם גזר דין של פורענות‪.‬‬ ‫מסורה בידכם ולא אתם בידה‪.‬‬ ‫לרבי שמעון בן מנסיא לומדים מדכתיב "ושמרו בני את החוב שהוא לומד ממנו לזלזל בגזל‪ ,‬הליכת ד' אמות‬ ‫בלא תורה ותפילין שלומדים ממנו לבטל תורה‪ ,‬ת"ח מפרסמים את החנפים מפני חילול ד' כדי שלא ילמדו‬ ‫ממעשיהם‪ ,‬וכדי שכשבאה עליהם פורענות לא יאמרו מה הועיל‬ ‫ישראל את השבת"‪ ,‬חלל עליו שבת אחת כדי‬ ‫שישמור שבתות הרבה כדמסיים קרא "לעשות את שיצא עליו שם רע‪ ,‬אם אין משא ומתן שלו באמונה‪,‬‬ ‫להם זכותם‪.‬‬ ‫ואין דיבורו בנחת‪.‬‬ ‫השבת" והיינו לעשות שבתות אחרות‪.‬‬ ‫שלות הרשעים מביאה לידי תקלה שמחמת השלוה הם‬ ‫יושבים ומהרהרים בעבירות‪.‬‬ ‫לשמואל לומדים מ"אשר יעשה אותם (את המצוות) וחי‬ ‫כמה עניינים בתשובה‬ ‫בהם" שודאי יחיה על ידם ולא שיגיע לידי ספק שמא ימות‬ ‫השררה מקברת את בעליה‪ ,‬ואין לאדם הנאה ממנה‪,‬‬ ‫כתב רבינו יונה (תחילת ספר שערי תשובה) מן הטובות‬ ‫בהם‪.‬‬ ‫ולואי שלא יחטא על ידה‪ ,‬הגמ' מביאה מדברי רב‬ ‫אשר היטיב השם יתברך עם ברואיו‪ ,‬כי הכין להם הדרך‬ ‫חוץ‬ ‫פירכא‬ ‫יש‬ ‫הלימודים‬ ‫שלכל‬ ‫אומרת‬ ‫הגמ'‬ ‫ורבא מה אמרו כשיצאו מביתם לדון דין‪.‬‬ ‫לעלות מתוך פחת מעשיהם ולנוס מפח פשעיהם‪ ,‬לחשוך‬ ‫נפשם מני שחת ולהשיב מעליהם אפו‪ ,‬ולמדם והזהירם‬ ‫מהלימוד מ"וחי בהם"‪( ,‬מחתרת לפי רבא זה ודאי‬ ‫פ"ז‪ .‬הגמ' מביאה דברי רב ורב זוטרא שאמרו‬ ‫ידע‬ ‫הוא‬ ‫כי‬ ‫וישרו‬ ‫טובו‬ ‫לרוב‬ ‫לו‪,‬‬ ‫יחטאו‬ ‫כי‬ ‫אליו‬ ‫לשוב‬ ‫ממונו‪,‬‬ ‫פיקוח נפש‪ ,‬דחזקה אין אדם מעמיד עצמו על‬ ‫כשכיבדום‪ ,‬כדי שלא יבואו לידי גאוה‪.‬‬ ‫יצרם‪ .‬עכ"ל‪ .‬ולהלן יבואר המעלות המיוחדות שיש‬ ‫הוא‬ ‫זה‬ ‫דעת‬ ‫וממילא הגנב יהרגהו אם יעמוד כנגדו ועל‬ ‫בתשובה‪ ,‬ומתי היא מועילה‪.‬‬ ‫בא‪ ,‬והבא להורגך השכם להוגו‪ .‬מעם מזבחי‪ -‬שמא‬ ‫הכונה כדאמר אביי לענין מה שאם בדרך להסקל הנדון פ"ו‪ :‬גדולה תשובה שהיא מביאה רפואה לעולם‪ ,‬לא טוב לרשעים שמקבלים שכר בעוה"ז‪ ,‬וטוב‬ ‫לצדיקים שמקבלים עונש בעוה"ז‪ ,‬הצדיקים מזכים‬ ‫טוען שיש לו זכות ללמד על עצמו‪ ,‬שמחזירים אותו אפילו ד' ומגעת עד כסא הכבוד‪ ,‬ודוחה לא תעשה שבתורה‬ ‫לבניהם עד סוף כל הדורות‪ ,‬והרשעים מחייבים‬ ‫וה' פעמים‪ ,‬והכונה ששולחים זוגא דרבנן ובודקים דבריו‬ ‫"לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה"‪ ,‬שאע"פ‬ ‫לבניהם עד סוף כל הדורות‪.‬‬ ‫אם יש בהם ממש‪ ,‬והוי ודאי‪ ,‬וכן שאר דרשות י"ל דהוי‬ ‫שישראל זנו יחזרו‪ ,‬ומקרבת את הגאולה‪ ,‬ומארכת‬ ‫שנותיו של אדם‪ ,‬ובשביל יחיד שעשה תשובה כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫ודאי‪ ,‬ספק מנלן)‪.‬‬ ‫מדחה את העבירה מפניו שלא תבוא לידו‪ ,‬כדי שלא יהיה‬ ‫מוחלים לכל העולם‪.‬‬ ‫תשובה מאהבה עוקרת למפרע‪ ,‬ותשובה מיראה רק הוא בגיהנום ותלמידיו בגן עדן‪ ,‬וכל המחטיא את‬ ‫דרך כפרת העוונות‬ ‫הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה‪ ,‬כדי שלא‬ ‫כתב הרמב"ם (תחילת הלכות תשובה) בזמן הזה שאין‬ ‫מכאן ולהבא‪ .‬בתשובה מאהבה זדונות נעשים‬ ‫בית המקדש קיים ואין לנו מזבח כפרה אין שם אלא‬ ‫יהיה הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנום‪.‬‬ ‫כזכויות‪ ,‬ובתשובה מיראה נעשים כשגגות‪.‬‬ ‫תשובה‪ ,‬התשובה מכפרת על כל העבירות‪ ,‬אפילו רשע כל‬ ‫ע"י תשובה מאהבה ומיראה נקראים בנים‪ ,‬וע"י האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקים‬ ‫ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר‬ ‫מרשעו שנאמר "רשעת הרשע לא יכשל בה ביום שובו‬ ‫בידו לעשות תשובה‪ ,‬דאחרי פעמיים נעשה לו‬ ‫יסורים שלא שבו עד שנתייסרו ביסורים נקראים עבדים‪.‬‬ ‫מרשעו"‪ ,‬ועצמו של יום הכפורים מכפר לשבים שנאמר כי‬ ‫כהיתר‪.‬‬ ‫ביום הזה יכפר עליכם‪ .‬עוד כתב הרמב"ם אף על פי‬ ‫בוא וראה שלא כמידת הקב"ה בתשובה כמידת בשר‬ ‫שהתשובה מכפרת על הכל ועצמו של יום הכפורים מכפר‪,‬‬ ‫ודם‪ ,‬שהקב"ה ודאי מתפייס‪ ,‬ומחזיק לו טובה‪ ,‬האומר אחטא ויוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר‪ ,‬אפילו‬ ‫יש עבירות שהן מתכפרים לשעתן ויש עבירות שאין‬ ‫ומעלה עליו כאילו הקריב פרים בנדבה‪ ,‬ואין זו מידת לרבי שיוה"כ מכפר בלא תשובה‪ ,‬מאחר שסומך עליו‬ ‫מתכפרים אלא לאחר זמן‪ .‬עכ"ל‪ .‬ולהלן יבוארו דרכי‬ ‫לחטוא אינו מכפר‪.‬‬ ‫בשר ודם‪.‬‬ ‫הכפרה בכל סוגי העבירות‪.‬‬ ‫עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד לא על צדקותינו וכו'‪ ,‬כי עוונותינו רבו‪ ,‬אלוקי עד שלא וי"א שמתפלל י"ח שלימות מפני שצריך לומר‬ ‫הבדלה בחונן הדעת‪.‬‬ ‫שירצה את חבירו‪ ,‬דכתיב "מכל חטאותיכם לפני ד' נוצרתי איני כדאי)‪ ,‬ועיקר הוידוי הוא אנחנו חטאנו‪.‬‬ ‫תטהרו"‪ ,‬ואפי' מקניטו בדברים צריך לפייסו‪ ,‬וצריך‬ ‫טבילה ביוה"כ‬ ‫תפילות יום הכיפורים‬ ‫לפייסו עם שלש שורות של שלשה בני אדם כלומר ג'‬ ‫כל חייבי טבילות (כגון זב וזבה מצורע ומצורעת‬ ‫ביוה"כ מלבד ערבית שחרית ומנחה שמתפללים בכל יום‪,‬‬ ‫פעמים ובכל פעם ג' אנשים‪ ,‬ולא יבקש ממנו יותר מג'‬ ‫בועל נדה טמא מת) טובלים כדרכם ביוה"כ‪ ,‬נדה‬ ‫ותפילת מוסף שמתפללים במועדים‪ ,‬מוסיפים להתפלל‬ ‫פעמים‪ ,‬ואם מת מביא י' בני אדם ומעמידם על קברו‬ ‫גם נעילה‪ ,‬מפני שכל המרבה בתפילה נענה‪ .‬הגמרא‬ ‫ויולדת טובלות בלילה‪ ,‬ובעל קרי שאסור בדברי תורה‬ ‫ואומר חטאתי לאלוקי ישראל ולפלוני‪.‬‬ ‫מבארת באלו מהתפילות נושאים כפים‪ ,‬וכמה ברכות יש‬ ‫מתקנת עזרא‪ ,‬אם אירע לו קרי לפני מנחה טובל עד המנחה‬ ‫בתפילות אלו‪ ,‬ומבארת דיני תפילת מעריב של מוצאי‬ ‫רבי זירא היה ממציא עצמו לפני מי שחטא לו כדי‬ ‫כדי שיוכל להתפלל מנחה‪ ,‬אבל אם אירע לו קרי אח"כ לא‬ ‫יוה"כ‪.‬‬ ‫יטבול אלא בלילה‪ ,‬דס"ל כרבנן שתפילת נעילה בלילה‪ .‬ולרבי‬ ‫שיוכל לבקש מחילה‪.‬‬ ‫יוסי בר יהודה יכול לטבול כל היום אא"כ התפלל‬ ‫של גשמים‬ ‫רב הביא עצמו בערב יוה"כ לפני טבח שחטא לו‪ ,‬ולא נשיאת כפים בתעניות‪ -‬בתעניות‬ ‫כבר תפילת נעילה‪ ,‬דס"ל שטבילה בזמנה אינה מצוה‬ ‫ובמעמדות ד' ימים בכל שבוע שאנשי משמר ישראל‬ ‫רצה הטבח לבקש מחילה‪ ,‬ומת הטבח‪.‬‬ ‫(ולכן אשה שחייבת כמה טבילות בכמה ימים‬ ‫מתכנסים בעריהם ומתענים וקוראים במעשה בראשית‪,‬‬ ‫מספיק שתטבול ביום האחרון)‪ .‬ולחכמים (לרש"י זו‬ ‫וביוה"כ כהנים נושאים ידיהם בשחרית מוסף (לא קאי‬ ‫פ"ז‪ :‬רב לא חזר לתחילת הדרשה בשביל רבי חנינא‬ ‫על תעניות ומעמדות שאין בהם מוסף) מנחה (דבשאר ימות‬ ‫והקפיד רבי חנינא‪ ,‬וביקש ממנו רב י"ג פעמים בערב‬ ‫דעה שלישית‪ ,‬ועיין תוד"ה אי) יכול לטבול אף אם התפלל‬ ‫השנה אין נושאים כפים במנחה מחשש שכרות‪ ,‬ותעניות לא‬ ‫תפילת נעילה‪ ,‬דס"ל טבילה בזמנה מצוה ומצוה לטבול‬ ‫יוה"כ מחילה (ואע"פ שצריך לבקש רק ג' פעמים‪ ,‬רב‬ ‫שייך שכרות) ונעילה‪.‬‬ ‫ביום דכתיב "והיה לפנות ערב ירחץ במים"‪( ,‬ורבי יוסי סובר‬ ‫שאני שהחמיר על עצמו) ולא מחל‪ ,‬ואע"פ שכל‬ ‫שטבילה בזמנה מצוה‪ ,‬כדמצינו שמי ששם ד' כתוב‬ ‫המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו‪ ,‬ראה בנעילה מתפלל ז' ברכות (ושמואל אמר שאומר רק‬ ‫על בשרו לא ירחץ ולא יסוך שמא ימחוק את השם‪ ,‬ולא‬ ‫בחלום שרב יעלה לגדולה‪ ,‬וחשש שימות כדי שרב מה אנו מה חיינו ואינו מתפלל‪ ,‬והגמרא מקשה על‬ ‫יעמוד במקום הטינופת‪ ,‬ואם נזדמנה לו טבילת מצוה‬ ‫יהיה ראש ישיבה במקומו מפני שאין מלכות נוגעת דבריו מברייתא) לר"מ חותם בוידוי הקל הסלחן‪ ,‬ולא‬ ‫כורך עליו גמי להגן עליו משטף המים‪ ,‬ויורד וטובל‪ ,‬ואם‬ ‫בחברתה‪ ,‬ורצה לדחותו מלפניו כדי שיברח לבבל ושם יהיה מקדש ישראל‪ ,‬ולחכמים רק אם רוצה והיינו בנעילה‪ ,‬וי"מ‬ ‫אין לו גמי ימתין למחר ויחפש גמי דטבילה בזמנה אינה‬ ‫שלחכמים בכל תפילה של ז' ברכות יכול לחתום בוידוי‪ .‬עולא‬ ‫ראש ישיבה‪.‬‬ ‫מצוה‪ ,‬ולרבי יוסי יורד וטובל כדרכו ובלבד שלא‬ ‫זמן מצות וידוי ביוה"כ עם חשיכה לאחר אכילה בר רב פתח בברכת אתה בחרתנו וסיים במה אנו מה‬ ‫ישפשף‪ ,‬דטבילה בזמנה מצוה)‪.‬‬ ‫משקיבל עליו יוה"כ‪ ,‬ומ"מ יתוודה לפני האכילה שמא חיינו‪ ,‬ושיבחו רבא‪ ,‬ויחיד אומרה אחר תפילתו‪.‬‬ ‫הרואה קרי ביוה"כ יורד וטובל‪ ,‬ולפני יוה"כ ישפשף‬ ‫תיטרף דעתו בסעודה מחמת שכרות‪ ,‬ויחזור ויתודה לרב נעילה שזמנו משחשיכה פוטרת מלהתפלל ערבית‬ ‫בחמין כדי שאם יראה קרי למחר יוכל לטבול בלא חציצה‪.‬‬ ‫ערבית שמא אירע דבר קלקלה של חטא בסעודה‪ ,‬וכן אף למ"ד תפילת ערבית חובה‪ .‬ומסיק שנחלקו בזה‬ ‫ואיתא בברייתא שהרואה קרי ביוה"כ שלא במתכוין‬ ‫שחרית מוסף מנחה ונעילה‪( .‬ונחלקו בירושלמי אם הכונה תנאים ולמ"ד שאין זמנה בלילה אינה פוטרת של ערבית‬ ‫עוונותיו מחולים לו‪ .‬ובברייתא אחרת איתא שידאג‬ ‫לנעילת שערי שמים או לנעילת שערי העזרה)‪ ,‬יחיד אומרו‬ ‫כל השנה כולה שמא לא קיבלו תעניתו והשביעוהו במה‬ ‫פ"ח‪ .‬במעריב שחרית ומוסף מתפלל ז' ברכות‬ ‫אחר תפילתו וש"צ באמצע‪.‬‬ ‫שיכולים להשביעו כעבד המוזג כוס לרבו ושפך לו קיתון על‬ ‫ומתוודה‪ ,‬ובמעריב של מוצאי יוה"כ י"א שמתפלל ז'‬ ‫פניו‪ ,‬ואם עלתה לו שנה שלא מת מובטח לו שהוא בן‬ ‫ברכות ואומר באמצעית מעין שמונה עשרה והיינו‬ ‫נוסח הוידוי‪ -‬הגמ' מביאה מכמה אמוראים מה‬ ‫עולם הבא שהמעשים הטובים שלו הגנו עליו‪ ,‬שהרי כל‬ ‫לומר בוידוי (אתה יודע רזי עולם‪ ,‬מעמקי הלב‪ ,‬הביננו שיש בה מעין י"ג ברכות‪ ,‬והיא תפילה קצרה שתיקנו‬ ‫העולם רעב והוא שבע‪ ,‬ויראה זרע ויאריך ימים‪.‬‬ ‫ובתורתך כתוב לאמר כי ביום הזה וכו'‪ ,‬רבון העולמים כי לעוברי דרכים‪ ,‬ובמוצאי יוה"כ התירו לצאת בה מפני הטורח‪.‬‬ ‫‪----------------------------------------------------------------------------------------------‬‬ ‫למעלה מכ' תני ימעט‪ .‬דין מבוי הוא שאם המבוי סתום מג'‬ ‫לקנותם בשביעית מעם הארץ‪ ,‬באלו ימים נוטלים לולב‬ ‫צדדים והצד הרביעי פתוח לרה"ר‪ ,‬ובני החצרות עוברים דרך‬ ‫המבוי לרה"ר‪ ,‬הרי מדאורייתא המבוי הוא רה"י לבני החצרות‬ ‫ומותר לטלטל שם‪ ,‬ומדרבנן אסור להוציא מהחצרות למבוי מפני‬ ‫מדאורייתא ומדרבנן‪ .‬עוד מבוארים דיני וצורת אמירת‬ ‫ההלל‪.‬‬ ‫מסכת סוכה‬ ‫פרק רביעי עוסק במצוות הנוהגות בחג הסוכות שהם‬ ‫שהמבוי הוא רשות משותפת לכל החצרות וזה דומה לרה"ר‪ ,‬ואין‬ ‫נטילת לולב‪ ,‬מצות ערבה (להקיף בה את המזבח‪,‬‬ ‫מותר הטלטול במבוי אא"כ ישתתפו בני כל החצרות בפת או ביין‪,‬‬ ‫ומבוארים פרטי מצוה זו)‪ ,‬אמירת ההלל‪ ,‬ישיבה בסוכה‪,‬‬ ‫ויניחו אותם באחת החצרות‪ .‬ובצד שהמבוי פתוח לרה"ר צריך‬ ‫סדר הסוגיות במסכת סוכה‬ ‫שמחה (‪-‬אכילת בשר שלמים)‪ ,‬ניסוך המים (ומבוארים‬ ‫להניח שם לחי זקוף‪ ,‬או קורה מכותל לכותל‪ ,‬ואם קורה זו גבוהה‬ ‫פרטי מצוה זו)‪ ,‬שמחת בית השואבה‪ .‬האם מצוות אלו‬ ‫פרק ראשון במסכת סוכה עוסק בכשרות הסוכה‬ ‫מכ' אמה צריך להניחה נמוך יותר‪.‬‬ ‫נוהגות בכל הימים של סוכות ובשמיני עצרת או לא‪ ,‬ומה‬ ‫והסיכוך‪ ,‬גובהה וגודלה‪ ,‬דין סוכה עגולה‪ ,‬דיני מחיצות‬ ‫תירוץ א'‪ -‬סוכה דאורייתא ומבוי דרבנן‪ .‬דין כ' אמה‬ ‫הדין בשבת‪ .‬ודיני שמיני עצרת‪.‬‬ ‫הסוכה כגון מספר הדפנות וכללי הכשר הדפנות ע"י גוד‬ ‫בסוכה נאמרה שיעורה מסיני לפני שנשנית המשנה‪ ,‬וממילא‬ ‫פרק חמישי עוסק בסדר שמחת בית השואבה‬ ‫אסיק וכדומה‪ ,‬וכן דיני הסכך האם צריך לעשות את הסכך‬ ‫שנה התנא שהיא פסולה‪ ,‬והיינו שלא נעשתה כפי שנאמר‬ ‫לשם חג או לשם צל‪ ,‬מה כשר לסיכו יהיה עשוי‪ ,‬ושלא‬ ‫במקדש‪ ,‬אלו תקיעות היו תוקעים במקדש בשאיבת‬ ‫מסיני‪ ,‬אבל מבוי שא"צ לקורה אלא מדרבנן‪ ,‬א"כ המשנה היא‬ ‫יהיה חמתה מרובה מצילתה‪ ,‬ושלא יהיה תחת אילן או בית‬ ‫המים לניסוך המים ובשאר ימות השנה‪ ,‬וסדר הקרבת‬ ‫המקור הראשוני לדין זה‪ ,‬ולהכי תני ימעט‪.‬‬ ‫או סוכה אחרת או קירוי אחר‪ ,‬כמה מקרים שפסולים‬ ‫קרבנות החג‪ ,‬וחלוקת לחם הפנים בחג ובכל השנה‪.‬‬ ‫משום תעשה ולא מן העשוי‪ ,‬שימוש בתקרת ביתו לסוכה‪,‬‬ ‫תירוץ ב'‪ -‬סוכה שהלכותיה מרובות ואם היה כותב‬ ‫מתי אהל שנמצא בתוך סוכה מחשיב את מי שבתוכו‬ ‫ימעט היה צריך להאריך ובכל דין לכתוב נוסח אחר‪ ,‬כגון סוכה‬ ‫שאינו נמצא בסוכה‪ ,‬פסולים דרבנן בסכך כגון גזירת‬ ‫שאינה גבוהה י' טפחים יגביה‪ ,‬להכי תני פסולה‪ ,‬דלעולם‬ ‫סוכה שגובהה למעלה מכ' אמה‬ ‫חבילות או גזירת תקרה‪ ,‬ומה הדין כשיש בסכך מקום ללא‬ ‫ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה‪ ,‬ומבוי שהלכותיו במשנה זו‬ ‫פרק ראשון במסכת סוכה עוסק בכשרות הסוכה‪ ,‬והיינו‬ ‫סיכוך או עם סכך פסול‪.‬‬ ‫מועטות‪ ,‬תני ימעט‪.‬‬ ‫בדיני הדפנות והסכך של הסוכה‪ .‬הדין הראשון שנתבאר‬ ‫פרק שני ממשיך לעסוק בדיני הסוכה והסיכוך ומבאר‬ ‫בגמרא הוא שיעור גובה הסוכה‪ ,‬שנחלקו חכמים ורבי‬ ‫מקור וטעם הפסול‪ ,‬והנ"מ בין הטעמים‪-‬‬ ‫יהודה האם הסוכה צריכה להיות עד כ' אמה או גם יותר‪,‬‬ ‫גם את דיני הישיבה בסוכה‪ ,‬דין הישן תחת המיטה‬ ‫ולהלן יובאו כמה דעות בשיטת חכמים שסוכה שהיא‬ ‫בסוכה‪ ,‬עשית סוכה ע"ג עגלה או ספינה או אילן או בהמה‪,‬‬ ‫לרבה ילפינן מ"למען ידעו דורותיכם כי בסוכות"‬ ‫שימוש בבהמה לדופן סוכה‪ ,‬דופן שאינה יכולה לעמוד‬ ‫גבוהה למעלה מכ' אמה פסולה‪ ,‬והנ"מ בין הטעמים‪ ,‬וכן‬ ‫שצריך שהאדם יעשה את הסוכה באופן שידע שהוא‬ ‫יבואר מדוע המשנה נקטה שסוכה הגבוהה מכ' אמה‬ ‫ברוח‪ .‬אח"כ הגמרא עוסקת בדיני הישיבה בסוכה‪ ,‬מי‬ ‫יושב בסוכה‪ ,‬וסוכה הגבוהה מכ' לא שלטה עינא‬ ‫פסולה‪ ,‬ואילו במחלוקת חכמים ורבי יהודה לגבי מבוי‬ ‫פטור מסוכה מדין עוסק במצוה או מדין מצטער או הולכי‬ ‫בסכך וסוכה היינו הסכך‪ ,‬כשמה‪( .‬ואע"פ שלפשוטו של מקרא‬ ‫שהוא גבוה למעלה מכ' אמה המשנה נקטנה שמבוי שהוא‬ ‫דרכים‪ ,‬דין אכילת עראי חוץ לסוכה‪ ,‬מצות האכילה‬ ‫הכונה שיזכרו את ענני הכבוד‪ ,‬מ"מ דרשינן ליה לדרשה)‪.‬‬ ‫גבוה למעלה מכ' אמה ימעט‪.‬‬ ‫בסוכה‪ ,‬דין "לכם" בסוכה‪ ,‬מי חייב בסוכה‪ ,‬מה צריך‬ ‫לעשות בסוכה ומה אפשר לעשות מחוץ לסוכה‪ ,‬ומה‬ ‫ב‪ .‬ת"ק פוסל סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה‪ ,‬ומה שאמר רבי יאשיה שאם הדפנות מגיעות לסכך‬ ‫אסור לעשות בסוכה מפני כבודה‪.‬‬ ‫ורבי יהודה מכשיר‪ ,‬ובברייתא איתא שר"י מכשיר עד כשרה לכו"ע למעלה מכ'‪( ,‬וס"ל שאין נ"מ בגודל‬ ‫פרק שלישי עוסק בדיני ד' מינים‪ ,‬מהו כל מין ומנלן‪,‬‬ ‫הסוכה לענין הפסול בלמעלה מכ')‪ ,‬אתיא כרבה‪,‬‬ ‫ארבעים וחמישים אמה‪.‬‬ ‫כמה צריך לקחת מכל מין‪ ,‬אגידת המינים‪ ,‬שיעורם‪ ,‬אלו‬ ‫דכשהדפנות מגיעות לסכך שלטא בה עינא‪ ,‬דאם‬ ‫דברים פוסלים בד' מינים כגון פסול גזול או פסולי הדר או‬ ‫הגמ' שואלת למה במתני' דהכא לגבי סוכה גבוהה הטעם משום עראי או צל‪ ,‬אין סיבה להכשיר כשהדפנות‬ ‫חסר ולקיחה תמה וכדומה‪ ,‬דיני הנענועים‪ ,‬אכילה לפני‬ ‫מכ' תני לשון פסולה‪ ,‬ואילו במבוי שהוא גבוה מגיעות לסכך‪.‬‬ ‫נטילת לולב‪ ,‬קדושת שביעית באתרוג ובלולב וכיצד ניתן‬ ‫ד‪ .‬מיעוט גובה הסוכה‪ -‬כרים וכסתות לא הוי‬ ‫דיני בית שאין בו ד' על ד'‬ ‫לרבי זירא ילפינן מדכתיב "וסוכה תהיה לצל"‬ ‫מיעוט מפני שלא יניחם שם לכל ימי החג משום הפסד ממונו‪,‬‬ ‫בית שאינו בו ד' אמות על ד' אמות אינו נחשב לבית‪ ,‬מפני‬ ‫שצריך לשבת בצל הסוכה‪ ,‬וביותר מכ' קים להו לרבנן‬ ‫ואע"פ שביטלם לא מהני משום דבטלה דעתו אצל‬ ‫שהוא אינו ראוי לדירה‪ ,‬ויש בזה נפקא מיניה לכמה דינים‪,‬‬ ‫שהאדם יושב בצל הדפנות ולא בצל הסוכה‪ ,‬דצל‬ ‫כל אדם‪ .‬תבן או עפר‪ ,‬אם ביטלם בפיו הוי מיעוט‪.‬‬ ‫וכדלהלן‪.‬‬ ‫הדפנות מגיע זה לזה וא"צ סכך‪ .‬ואמנם בעשתרות קרניים‬ ‫בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות‪ ,‬פטור מן ואם עתיד לפנות את העפר‪ ,‬או תבן אפי' בסתמא‪,‬‬ ‫הסוכה כשרה אף שבעמק בין ההרים אין החמה זורחת‪ ,‬דדל‬ ‫המזוזה וממעקה‪ ,‬ואינו מיטמא בנגעים‪ ,‬ואינו לא הוי מיעוט‪ .‬ואם אינו עתיד לפנות את התבן‪ ,‬וכן‬ ‫עשתרות קרנים מהכא איכא צל סוכה‪.‬‬ ‫נחלט בבתי ערי חומה אלא פודהו לעולם ויוצא ביובל עפר אפי' בסתמא וכ"ש אם אין עתיד לפנותו‪ ,‬זה תלוי‬ ‫ומה שאמר רב הונא שאם יש בסוכה יותר מד' אמות‬ ‫במחלוקת רבי יוסי ורבנן לגבי טומאה להחשיב בית‬ ‫על ד' אמות כשרה לכו"ע למעלה מכ' ונחלקו מז'‬ ‫כאילו יש שם חלל טפח לענין שלא תהא טומאת מת שבבית‬ ‫כקרקע בלא בנין‪ ,‬ואין חוזרים עליו מעורכי המלחמה‬ ‫בבנה בית חדש ולא חנכו‪ ,‬וטעמא דהנ"ל משום שבכל‬ ‫טפחים עד ד' אמות‪ ,‬אתיא כרבי זירא‪ ,‬משום שאז גם‬ ‫עולה עד לרקיע‪ ,‬שלרבנן אינו בטל‪ ,‬ולרבי יוסי בטל‪ ,‬אבל‬ ‫תבן אינו בטל בסתמא אפי' לרבי יוסי‪ ,‬מפני שהוא ראוי לבהמה‬ ‫אלו כתיב "בית"‪" ,‬מזוזות ביתך"‪ ,‬כי תבנה בית חדש"‪" ,‬ובא‬ ‫למעלה מכ' איכא צל סוכה‪ ,‬ומ"מ להכשר סוכה י"ל‬ ‫ולהסקה או לטיט‪.‬‬ ‫אשר לו הבית"‪" ,‬כי ימכור בית מושב"‪" ,‬אשר בנה בית חדש"‪.‬‬ ‫שרב הונא מודה שא"צ אלא ז' טפחים על ז' טפחים‪.‬‬ ‫ג‪ :‬ואין מערבים בו ואין משתתפים בו ואין היתה גבוהה מכ' והוצין יורדים לתוך כ'‪ ,‬אם‬ ‫ומה שאמר רב חנן בר רבה שסוכה שמחזקת יותר‬ ‫מראשו ורובו (והיינו כשמיסב על מיטה‪ ,‬כדרך אכילתם)‬ ‫מניחים בו עירוב‪ ,‬משום דלא חזי לדירה‪ ,‬וצריך צילתם מרובה מחמתם אי שקלת לסכך העליון‪ ,‬כשרה‪.‬‬ ‫ושולחנו‪ ,‬כשרה לכו"ע אף למעלה מכ' אמה‪ ,‬זה דלא‬ ‫להניח את העירוב בבית שבחצר ולא בבית שבחצר היתה גבוהה י' טפחים והוצין יורדים לתוך י'‪ ,‬אביי‬ ‫כחד שהרי לא שלטא עינא בסכך‪ ,‬וליכא צל‪ ,‬וצריך לעשותה‬ ‫אחרת‪ ,‬ואם הניח בבית שער (‪-‬בית קטן שלפני השער רצה להכשיר אם חמתם מרובה מצילתם‪ ,‬ואמר לו‬ ‫קבע‪ ,‬וטעמו אינו ידוע‪.‬‬ ‫מבפנים או מבחוץ‪ ,‬והשומר יושב שם)‪ ,‬או אכסדרא‪ ,‬או רבא שזה דירה סרוחה‪.‬‬ ‫לרבא ילפינן מדכתיב "בסוכות תשבו שבעת מרפסת (מקום מוגבה שעולים אליו בסולם ונכנסים ממנו‬ ‫ימים" שצריך ישיבה בדירת עראי‪ ,‬ולמעלה מכ' להרבה בתים)‪ ,‬אינו עירוב‪ ,‬מפני שכל מי שיוצא ונכנס עובר היתה בסוכה איצטבא הממעטת מכ' אמה‪-‬‬ ‫צריך לעשותה דירת קבע‪ .‬אמנם למטה מכ' דרך שם‪ .‬דהנה חכמים תיקנו שחצר שפתוחים לה הרבה בתים‪ ,‬אם האיצטבא (‪-‬בנין אבנים וטיט) נמצאת בדופן‬ ‫שיכול לעשותה עראי אף אם עשאה קבע כשרה‪ ,‬והם יוצאים דרכה לרה"ר‪ ,‬צריך לערב את החצר ולעשותה רשות האמצעית‪ ,‬והיא על פני כל רוחב הסוכה‪ ,‬ויש בה לבד‬ ‫אחת‪ ,‬ע"י שכולם יתנו פת בסל אחד‪ ,‬שבזה נחשב שכולם דרים‬ ‫שיעור הכשר סוכה ז' טפחים ומשהו‪ ,‬כשיעור ראשו ורובו‬ ‫דאין סברא לומר שהתורה פוסלת קבע‪ ,‬דבכלל קבע עראי‪,‬‬ ‫בבית שנתנו בו את העירוב‪ .‬וכן תיקנו שחצרות הפתוחות למבוי‬ ‫אלא כוונת התורה ששיעור גובהה היינו שיכולה לעמוד צריכות להשתתף יחד‪ ,‬ובית פחות מד' על ד' א"צ לתת לעירוב ושלחנו‪ ,‬כשרה‪ .‬דעת רש"י שאף שאר הסוכה ששם היא‬ ‫גבוהה מכ' כשרה‪ ,‬דכיון שיש שיעור סוכה באיצטבא‪ ,‬השאר‬ ‫בצורה עראית‪.‬‬ ‫או לשיתוף‪ ,‬דאין רשותו כלום‪ ,‬ואין לתת בו עירוב כיון שא"א‬ ‫דינו כ"פסל היוצא מן הסוכה" שהוא כשר לסוכה‪( ,‬ולא הוי סכך‬ ‫פסול כיון שאינו נפסל אלא מחמת הגובה)‪.‬‬ ‫לומר שכולם דרים בו‪ .‬אבל שיתופי מבואות שאפשר‬ ‫ב‪ :‬שאר האמוראים לא מתרצים כרבה‪ ,‬משום‬ ‫להניח גם בחצר שבמבוי שאינה מקורה‪ ,‬כיון שהשיתוף‬ ‫ד"למען ידעו דורותיכם" איירי בידיעה לדורות‬ ‫אבל אם האיצטבא בדפנות הצדדיות והצד הרביעי כולו‬ ‫מצרף את החצרות שהם עצמם אינם דירה‪( ,‬אמנם צריך להניחו‬ ‫פתח‪ ,‬אם יש מהאיצטבא עד הדופן שבצד השני ד'‬ ‫שאבותיהם ישבו בענני כבוד‪ .‬ולא תירצו כרבי זירא‪ ,‬משום‬ ‫במקום משתמר)‪ ,‬אפשר להניח גם בבית שאין בו ד' על‬ ‫אמות פסולה‪ ,‬דאין למקום האיצטבא אלא ב' דפנות‪ ,‬אבל‬ ‫ש"וסוכה תהיה לצל" היינו לימות המשיח‪( ,‬ולרבי‬ ‫ד'‪ ,‬דסלק הקפו וקירויו נמצא השיתוף עומד באויר החצר‪ ,‬אבל‬ ‫אם אין מהאיצטבא עד הדופן שבצד השני ד' אמות‬ ‫זירא מדכתיב וסוכה ולא וחופה‪ ,‬שמעת מינה תרתי)‪.‬‬ ‫בחצר שבמבוי אחר אין להניח שיתופי מבואות‪.‬‬ ‫כשרה‪ ,‬דאמרינן דופן עקומה‪ ,‬וכדאמרינן דהיכא‬ ‫ולא תירצו כרבא‪ ,‬משום קושית אביי למה סוכה‬ ‫ואין עושים אותו עיבור בין ב' עיירות אף אם אין בינו‬ ‫שבית נפחת וסיכך על גביו כשר כל זמן שאין מן‬ ‫מברזל כשרה‪.‬‬ ‫לעיירות יותר מע' אמה ושיריים (דאם יש בו ד' על ד' הוא‬ ‫הכותל לסיכוך ד' אמות‪ ,‬וטעמא מפני שרואים את הסכך‬ ‫מעשה בהילני המלכה בלוד שהיתה סוכתה גבוהה‬ ‫העליון כאילו הוא חלק מהדופן‪ ,‬והדופן מתעקמת ומגיעה עד‬ ‫מצרפם לעיר אחת למנות אלפים אמה מחוצה להם)‪ ,‬ולא דמי‬ ‫לבורגנין (‪-‬צריף של שומרי פירות או של ציידי עופות)‪ ,‬דחזו הסכך הכשר‪ .‬וקמ"ל הכא שאע"פ שאין הדופן הצדדית‬ ‫מכ' והיו זקנים יוצאים ונכנסים לשם ולא אמרו לה‬ ‫למילתייהו ללינת לילה אחד‪ ,‬אבל הוא אינו ראוי לדירה ראויה להיות דופן שהרי היא גבוהה מכשיעור‪ ,‬אמרינן‬ ‫דבר‪ ,‬אמרו לו משם ראיה והלא אשה היתה ופטורה‬ ‫דופן עקומה‪.‬‬ ‫קבועה‪.‬‬ ‫מן הסוכה‪ ,‬אמר להם והלא ז' בנים היו לה‪ ,‬ואין לומר‬ ‫ואין האחים והשותפים חולקים בו‪ .‬והיינו דהנה ואם האיצטבא באמצע הסוכה ואין בינה לשום דופן‬ ‫שהיו קטנים‪ ,‬שהרי היו לה ז' בנים‪ ,‬וא"א שאין בהם‬ ‫באחים שחלקו חצר עם כמה בתים ואחד לקח ג' בתים ד' אמות כשרה‪ ,‬דאמרינן דופן עקומה מכל רוח‪.‬‬ ‫אחד שא"צ לאמו‪ ,‬וקטן שאינו צריך לאמו חייבים לחנכו‬ ‫קטנים והשני לקח בית גדול‪ ,‬לרב הונא מחלקים את‬ ‫ולהרגילו למצוה שהוא ראוי לה‪ ,‬וא"ת שלא הקפידה על‬ ‫החצר לפי הבתים ומקבל אחד ג' רבעים והשני רביע‪ ,‬מפני ד‪ :‬היתה פחותה מי' וחקק בה להשלימה לי'‪ ,‬ויש‬ ‫מצוות דרבנן‪ ,‬הרי כל מעשיה לא עשתה אלא ע"פ‬ ‫שהחצר מיועדת לכניסה ויציאה‪ ,‬ולהכנסת משאות ולפורקם בגומא שיעור הכשר סוכה באורך וברוחב‪ ,‬אם אין משפת‬ ‫חכמים‪.‬‬ ‫לפני פתחי הבתים‪ ,‬ולרב חסדא מקבלים לכל פתח ד' חקק ולדופן ג"ט כשר משום לבוד‪ ,‬והיינו שכאילו החקיקה‬ ‫ג‪ .‬למ"ד שהמחלוקת לגבי הכשר סוכה למעלה מכ'‬ ‫אמות כנגד הפתח לפי רוחב הפתח‪ ,‬ושאר החצר מגיעה עד הדופן‪ .‬והכא לא מהני ד' אמות כמו‬ ‫מתחלקת בשווה‪ .‬ובאופן זה בית שאין בו ד' על ד' באיצטבא‪ ,‬דשם יש דפנות איכא שם דופן עליו כיון‬ ‫הוא רק בסוכה קטנה‪ ,‬צ"ל אף שאין דרך מלכה לישב‬ ‫לא חשיב בית לענין חלוקת החצר בין לרב הונא בין לרב דגבוהות י"ט‪ ,‬אבל לשוויי דופן צריך פחות מג"ט‪ ,‬ולא‬ ‫בקיטוניות‪ ,‬מ"מ היו בסוכה קיטוניות‪ ,‬ורבנן סברי‬ ‫חסדא‪ ,‬משום דלמיסתר קאי‪ .‬ולענין חלוקה‪ ,‬בחצר אמרינן דופן עקומה כשאין שם "דופן"‪.‬‬ ‫שהיא ישבה בקיטוניות משום צניעותא‪ ,‬אבל בניה‬ ‫ישבו בסוכה גדולה‪ ,‬ולכן לא אמרו לה דבר‪ .‬ור"י סובר‬ ‫קטנה אין חולקים אין יכולין לכוף זה את זה לחלוק עד היתה גבוהה מכ' ועשה בה עמוד י"ט אע"פ שיש‬ ‫שיהא בה ד' אמות לכל אחד‪.‬‬ ‫שאף בניה ישבו עמה ואעפ"כ לא אמרו לה דבר‪.‬‬ ‫בו שיעור סוכה שבעה ומשהו על שבעה ומשהו‪ ,‬והוא רחוק‬ ‫לרש"י במסקנתו זה ניחא לרב הונא‪ ,‬שהמחלוקת היא עד ד' על‬ ‫הגמ' אומרת שהדינים הנ"ל הם גם לרבנן שמכשירים הרבה מן הדפנות‪ ,‬לא אמרינן ביה גוד אסיק מחיצתא‬ ‫ד'‪ ,‬אבל לרב חנן שנחלקו רק בז' טפחים‪ ,‬הרי לא שייך שז' בנים‬ ‫סוכה בפחות מד' על ד'‪ ,‬דשאני סוכה דדירת עראי להגביה את הדפנות החיצוניות של העמוד‪ ,‬ומשם אין הסכך‬ ‫ישבו בז' טפחים‪.‬‬ ‫גבוה כ' אמה‪ ,‬דבעינן מחיצות הניכרות‪.‬‬ ‫בעינן ולא בית‪.‬‬ ‫שיעור סוכה‪ -‬לב"ה די שתהא מחזקת ראשו ורובו‪,‬‬ ‫דיני גוד אסיק וחקיקה במחיצות הסוכה‬ ‫הכשר סוכה גבוהה כ' אמה‬ ‫ולב"ש צריך שתהא מחזקת ראשו ורובו ושולחנו‪,‬‬ ‫נעץ ד' קונדסין בגג וסיכך על גבם‪ -‬רבי יעקב‬ ‫או נמוכה מי"ט‬ ‫ולרבי צריך שיהא בה ד' אמות על ד' אמות‪ ,‬ואמר רב‬ ‫מכשיר וחכמים פוסלים‪ .‬לרב הונא נחלקו בשפת‬ ‫סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' פסולה לפי חכמים כפי‬ ‫שמואל בר יצחק שהלכה כב"ש‪ ,‬ובעוד ו' מקומות הלכה‬ ‫הגג‪ ,‬אי אמרינן גוד אסיק מחיצתא שהרי מחיצות הבית‬ ‫שנתבאר לעיל דף ב'‪ ,‬ומי שיש לו כזו סוכה והוא רוצה‬ ‫כב"ש‪( ,‬סדין פטור מציצית‪ ,‬צריך לתת בציצית ד' חוטין ולא ג'‪,‬‬ ‫נמצאים מתחת בין הקונדסים‪ ,‬אבל באמצע הגג או‬ ‫להכשירה הוא צריך להניח דבר קבוע בקרקע הסוכה‬ ‫צריך שחוטי הציצית יהיו משולשלים שיעור ד' אצבעות ולא ג'‪,‬‬ ‫בקרקע פסולה לכו"ע‪ .‬והגמ' מוכיחה שהמחלוקת‬ ‫באופן שממנו לסכך אין יותר מכ' אמה‪ ,‬או להנמיך את‬ ‫מכבדים את הבית ואח"כ נוטלים לידים‪ ,‬מי שאכל ושכח ולא‬ ‫הסכך‪ .‬ולהלן יבואר מה נחשב דבר קבוע להגביה את‬ ‫בירך צריך לחזור)‪.‬‬ ‫היא באמצע הגג‪ ,‬ודלא כרב הונא‪ .‬ולרב נחמן נחלקו‬ ‫באמצע הגג היכא שהקונדסים רחבים טפח‪ ,‬דס"ל לרבי יעקב‬ ‫קרקע הסוכה‪ ,‬ומה הדין אם אותו דבר קבוע אינו נמצא‬ ‫בכל הסוכה‪ ,‬ומה הדין כשראשי הענפים יורדים ללמטה‬ ‫מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית‬ ‫שיש עליהם שם מחיצות‪ ,‬וכדלהלן‪ ,‬והגמ' מסתפקת‬ ‫מכ'‪ .‬וכן יבואר בסוכה שגובהה י' טפחים האם ענפים‬ ‫לב"ש לא יצא (אף אם הסוכה גדולה כשיעור הנצרך‬ ‫לדבריו אם נחלקו גם בשפת הגג‪ ,‬או שבשפת הגג‬ ‫ממעטים את גובהה‪ ,‬ומה השיעור שצריך לחקוק‬ ‫לשיטתם)‪ ,‬שמא ימשך אחר שולחנו‪ ,‬ולב"ה יצא ולא‬ ‫כשרה לכו"ע דאמרינן גוד אסיק‪ .‬תיקו‪.‬‬ ‫בקרקעיתה כדי להגדיל את גובה הסוכה‪.‬‬ ‫גזרינן שמא ימשך‪.‬‬ ‫דפנות הסוכה‬ ‫מלמטה‪ ,‬ור"א ברבי יוסי מעיד שראהו ברומי והיה‬ ‫נעץ ד' קונדסין בארץ וסיכך על גבם‪ -‬לרבי יעקב‬ ‫אין צריך שיהיו לסוכה ד' מחיצות שלימות מד' הצדדים‪,‬‬ ‫כתוב עליו קדש לד' בשיטה אחת‪.‬‬ ‫אם כשיחקקו ויחלקו שירבע את הקונדסים העגולים‪,‬‬ ‫אלא לרבנן צריך ב' דפנות ועוד טפח בצד השלישי‪ ,‬ולר"ש‬ ‫מסגרת השלחן‪ -‬יש מחלוקת במנחות אם מסגרת השלחן‬ ‫ואח"כ יחלקם שיהיה בהם ב' דפנות‪ ,‬יהיה בהם טפח לכאן‬ ‫צריך ג' דפנות ועוד טפח בצד הרביעי‪ .‬הגמרא מבארת‬ ‫היתה מלמטה או מלמעלה‪ ,‬ושיטת רש"י ותוס' שאם היתה‬ ‫וטפח לכאן כשרה כדיומד המועיל לפסי ביראות בעירובין‪,‬‬ ‫במה נחלקו ר"ש וחכמים‪ ,‬והיכן מעמידים את הטפח‬ ‫למטה היא לא היתה מחוברת בשלחן‪ ,‬אלא דף השלחן היה‬ ‫וכאן מספיק טפח וא"צ אמה כמו בעירובין‪ .‬ולחכמים אין‬ ‫הנוסף הנ"ל‪ ,‬וכן יבוארו דינים נוספים בהכשר מחיצות‬ ‫מונח עליה‪ ,‬דאל"כ גם למ"ד זה הוי הכשר כלי‪.‬‬ ‫הסוכה כשרה עד שיהיו ב' מחיצות כהלכתם לאורך כל‬ ‫הסוכה כשהדפנות אינם שלימות‪.‬‬ ‫הסוכה‪ ,‬ושלישית אפי' טפח‪.‬‬ ‫כמה דפנות צריך בסוכה‪ -‬לרבנן צריך שתי דפנות‬ ‫שיעורין חציצין ומחיצין‬ ‫שלימות‪ ,‬והשלישית יכולה להיות אפי' טפח‪ .‬ולר"ש‬ ‫הלכה למשה מסיני‬ ‫המקור שסוכה שאינה גבוהה י"ט‬ ‫צריך ג' שלימות‪ ,‬ורביעית אפי' טפח‪.‬‬ ‫נאמרו בתורה איסורים שונים כגון איסורי אכילה ודיני‬ ‫פסולה‬ ‫במה נחלקו‪-‬‬ ‫טומאה‪ ,‬והתורה לא אמרה מהו השיעור המינימלי לדינים‬ ‫סוכה שאינה גבוהה י' טפחים פסולה‪ ,‬ולעיל (ד‪ ).‬נתבאר‬ ‫אלו‪ ,‬וכן יש דינים בענין חציצה בטבילה ובכללי מחיצות‬ ‫אפשרות א'‪ -‬לרבנן יש אם למסורת‪ ,‬וכיון דכתיב‬ ‫שאינם כתובים בתורה‪ ,‬ואמר רב חייא בר אשי בשם רב‬ ‫שבפחות מי' טפחים היא דירה סרוחה‪ .‬ולהלן יבואר האם‬ ‫ב"פ "בסכת" "בסכת תשבו" "ישבו בסכת"‪ ,‬ופ"א "בסוכות‬ ‫יש ילפותא מהפסוקים לשיעור גובה י' טפחים בסוכה‬ ‫שדינים אלו נאמרו למשה בסיני‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫(ודבר זה תלוי בגובה הארון או בגובה הכרובים שהיו‬ ‫הושבתי"‪ ,‬הרי ד' דפנות‪ ,‬וחד איצטריך לגופיה‪,‬‬ ‫מסקנת הגמ' שמה שאמר רב חנין דהא דכתיב ארץ‬ ‫במשכן)‪ ,‬או שדין זה הוא הלכה למשה מסיני‪.‬‬ ‫וההלכה מלמדת שהשלישית כשרה אפי' בטפח‪.‬‬ ‫חיטה ושעורה וכו' כל הפסוק לשיעורים נאמר‬ ‫ולר"ש יש אם למקרא‪ ,‬וקרינן ג"פ "בסוכות" הרי כאן‬ ‫ה' הגמ' רוצה לבאר שהמקור של שיעור י' טפחים‬ ‫(וכדלהלן)‪ ,‬אינו אלא אסמכתא‪.‬‬ ‫ו'‪ ,‬וחד קרא איצטריך לגופיה‪ ,‬וההלכה מלמדת‬ ‫בסוכה הוא מהארון דכתיב ביה "ואמה וחצי קומתו"‪,‬‬ ‫שהרביעית כשרה אפי' בטפח‪.‬‬ ‫וכפורת גבהה טפח (וכדלהלן)‪ ,‬הרי כאן י"ט‪ ,‬וכתיב ו‪ .‬חיטה‪ -‬שאם נכנס לבית המנוגע לבוש בבגדיו‪,‬‬ ‫אפשרות ב'‪ -‬לכו"ע יש אם למקרא‪ ,‬ונחלקו אי‬ ‫"ונועדתי לך שם ודיברתי איתך מעל הכפורת"‪ ,‬הוא טמא מיד והם טהורים עד שישהה כדי אכילת‬ ‫ומעולם לא ירדה שכינה למטה מי'‪ ,‬אלא רק עד פרס –חצי ככר‪ ,‬מפת חיטים שזמן אכילתה פחות מפת‬ ‫סככה בעי קרא‪ ,‬או לא אלא נפקא ממשמעות הפסוק‪,‬‬ ‫למעלה מי'‪( ,‬ולא עלו משה ואליהו למרום‪ ,‬אלא רק שעורים‪ ,‬מיסב שאינו טרוד ושוהה בדברים אחרים‪ ,‬ואוכל דסוכה בלא סכך לא נקראת סוכה‪.‬‬ ‫עד למטה מי')‪ ,‬וש"מ דלמעלה מי' זה רשות אחרת‪.‬‬ ‫בלפתן‪ ,‬דכתיב "והשוכב בבית יכבס את בגדיו והאוכל בבית אפשרות ג'‪ -‬לכו"ע יש אם למסורת‪ ,‬ונחלקו אם‬ ‫הגמ' דוחה את הילפותא מהארון‪ ,‬דא"כ יהיה יכבס את בגדיו"‪ ,‬ומרבינן אפי' לא אכל ולא שכב מדכתיב ההלכה באה לגרוע או להוסיף‪.‬‬ ‫ב"פ "יכבס בגדיו"‪ ,‬וא"כ הא דכתיב "האוכל" היינו שהשוכב‬ ‫השיעור כולל הסכך ולא בחלל הסוכה‪.‬‬ ‫טעון כבוס בגדים אם שהה בכדי אכילה‪ ,‬אבל גופו טמא מיד אפשרות ד'‪ -‬לכו"ע יש אם למסורת ההלכה באה‬ ‫הגמ' לומדת משיעור הכרובים דכתיב בהו "פורשי דכתיב "והבא אל הבית יטמא"‪ ,‬אבל אם נכנס עם בגדיו לגרוע‪ ,‬ונחלקו אם דורשין תחילות או לא‪.‬‬ ‫כנפיים למעלה סוככים בכנפיהם וכו' " ושיעור‬ ‫וטבעותיו בידו‪ ,‬והוא והם טמאים מיד דגם הם בכלל אפשרות ה'‪ -‬ר"ש לומד מ"וסוכה תהיה לצל יומם‬ ‫מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר"‪ ,‬וסוכה בלי ד'‬ ‫הכרובים י' טפחים‪ ,‬דילפינן מבית המקדש שעשה "והבא אל הבית יטמא"‪.‬‬ ‫שעורה‪ -‬עצם כשעורה מן המת‪ ,‬מטמא במגע מחיצות אינה מחסה מזרם‪.‬‬ ‫שלמה‪ ,‬שכמו ששם שיעור הכרובים הוא י' אמה‬ ‫שזה שליש מהגובה הכללי שהוא ל' אמה ושם היו‬ ‫ובמשא‪ ,‬ואינו מטמא באוהל עד שיהיה שדרה או גולגולת‬ ‫ז‪ .‬היכן מעמידים את הטפח הנוסף‪ -‬לרב וללוי‬ ‫שלימה או רוב מנין איברי אדם‪.‬‬ ‫אמה‬ ‫הכרובים עומדים על הארץ‪ ,‬כך גם במשכן שגובהו י'‬ ‫מעמידו כנגד היוצא במקום שאחת המחיצות נגמרת‪ ,‬וכן‬ ‫טפחים‪,‬‬ ‫שזה ס' טפחים‪ ,‬הכרובים הגיעו לגובה כ'‬ ‫וכתיב "סוככים בכנפיהם על הכפורת" נמצא גפן‪ -‬רביעית יין לנזיר‪.‬‬ ‫מורין בבי מדרשא‪ ,‬ושאלו את רב למה אין להעמידו‬ ‫כנגד ראש תור –באלכסון‪ ,‬ורב שתק‪ .‬וי"א שעושה‬ ‫שסוככים היינו בגובה י'‪ ,‬והכנפים היו פרושות מעל תאנה‪ -‬כגרוגרת להוצאת אוכלים בשבת‪.‬‬ ‫הראש דכתיב "למעלה"‪ ,‬ולא הרבה מעל הראש דהא רימון‪ -‬כלי בעלי בתים שניקבו שיעורם כרימונים‪ ,‬טפח שוחק (‪-‬ד' אצבעות שאינם נוגעות זו בזו‪ ,‬שזה טפח‬ ‫והיינו שאם ניקב נקב שאין רימון יוצא משם הכלי מקבל ומשהו)‪ ,‬ומעמידו פחות מג"ט לדופן וע"י לבוד יש מחיצה‬ ‫לא כתיב למעלה למעלה‪.‬‬ ‫הגמ' אומרת שלר"מ דאמות בנין וכלים הם בינוניות טומאה‪ ,‬כיון שבעה"ב חס על כליו ואם אינם ראוים לזיתים הוא ד"ט‪ ,‬שזה רוב דופן של ז"ט שהוא שיעור הכשר סוכה‪.‬‬ ‫והיינו ו' טפחים (ולא של ה' טפחים כמו אמת היסוד והסובב משתמש בהם לרימונים‪ ,‬אמנם כלי שעומד להמכר טהור בנקב‬ ‫סוכה העשויה כמבוי‪ -‬לרב יהודה מעמיד מחיצה‬ ‫והקרנות ושל ריבוע מזבח הפנימי‪ ,‬ויש אמה גדולה יותר בחצי כל שהוא‪.‬‬ ‫טפח באיזה רוח שירצה‪ ,‬ולי"א הנ"ל יעשה מחיצה ד'‬ ‫אצבע)‪ ,‬ניחא‪ ,‬אבל לר"י דס"ל שאמת בנין ו' טפחים ושל זית שמן‪ -‬שרוב שיעוריה ‪-‬מת ונבילה וחלב ודם ופיגול‬ ‫ומשהו ויניחה פחות מג' לדופן כדי שע"י לבוד יהיה כאן‬ ‫ז"ט‪ ,‬והכא לא סגי בטפח שוחק‪ ,‬כיון שאין ב' הדפנות‬ ‫כלים חמשה‪ ,‬א"כ גובה הארון עם הכפורת היה שמונה ונותר וטמא וגיד הנשה‪ ,‬כזיתים‪.‬‬ ‫וחצי‪ ,‬וא"כ הכרובים היו י"א וחצי‪ .‬ולדבריו צ"ל ששיעור‬ ‫דבש –והיינו מיני מתיקה כולל תמרים‪ ,‬ככותבת הגסה צמודות‪.‬‬ ‫י"ט של מחיצה לא כולל הסכך‪ ,‬הוא הלכה למשה מסיני‪.‬‬ ‫לאיסור אכילה ביוה"כ דכתיב ביה "אשר לא תעונה" ולא דעת רבא בענין צורת הפתח בדופן השלישית‪-‬‬ ‫מנין שהכפורת גבהה טפח‪ -‬כפורת נתנה תורה כתיב ביה אכילה‪.‬‬ ‫י"א שלרבא צריך לעשות צוה"פ ע"י הטפח‪ ,‬והיינו‬ ‫שיעור אורכה ורחבה‪ ,‬ולא שיעור קומתה‪ ,‬ולומדים חציצין‪ -‬כתיב "ורחץ את בשרו במים"‪ ,‬וילפינן שלא שיחלק את הטפח לשתים‪ ,‬ויניחם בב' הצדדים‪ ,‬ויתן קנה על‬ ‫שיעור קומתה מפחות שבכלים‪ ,‬והיינו המסגרת יהא דבר חוצץ בין בשרו למים‪ ,‬ומדכתיב "את" ילפינן גביהם‪ ,‬והצוה"פ נחשבת סתימה מעלייתא‪ .‬וי"א שלרבא‬ ‫דכתיב בה "מסגרת טפח"‪ .‬ולא ילפינן מכלים גופייהו‪ ,‬שגם בשער‪ ,‬הטפל (‪-‬הדבוק) לבשר‪ ,‬יש חציצה‪( ,‬והיינו צוה"פ מועילה אף ללא מחיצה טפח‪ ,‬ולפ"ז הקנים‬ ‫דתפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת‪ ,‬דמי בנימא אחת קשורה ומקפיד עליה‪ ,‬אבל בשלש לצוה"פ שיעורם כל שהוא‪ .‬וי"א שלרבא צריך לעשות גם‬ ‫שתופס את המרובה הוא נראה כשקרן‪ ,‬דשמא עליו לתפוס את‬ ‫קשורות אינו חוצץ כיון דלא מיהדק שפיר ועיילי ביה מיא‪ ,‬מחיצה טפח בפחות מג"ט סמוך לדופן‪ ,‬וגם צוה"פ ע"י‬ ‫שיניח קנה כנגדו וקנה על גביהן‪.‬‬ ‫ב'‬ ‫המועט‪ ,‬ומשל הוא‪ .‬ואין לומדים מציץ שהוא רחב‬ ‫אצבעות דלא ילפינן כלי מתכשיט‪ ,‬או מהזר ובשתים ספק)‪ .‬ויש הלכה למשה מסיני שאין חציצה‬ ‫ששיעורו משהו‪ ,‬מפני שלומדים מכלי ולא מהכשר אלא ברובו המקפיד כגון אם רוב שערו מטונף בטיט או דיני מחיצה לענין שבת ולענין סוכה‪-‬‬ ‫כלי‪ ,‬והיינו כמ"ד שהמסגרת היתה למטה‪ .‬ולמ"ד קשור אחד אחד‪ ,‬אבל באינו מקפיד זה בטל לגוף כיון שאין סופו‬ ‫דופן סוכה כדופן שבת כגון לענין שמחיצה של שתי בלא‬ ‫שהמסגרת היתה למעלה גם היא הכשר כלי‪ ,‬ולפ"ז ליטלו ואינו חוצץ‪ ,‬וחכמים גזרו גם ברובו שאינו מקפיד‬ ‫ערב כשרה לסוכה כמו לשבת‪ ,‬ובלבד שלא יהיו הקנים‬ ‫לומדים מהמסגרת ולא מהציץ או הזר‪ ,‬מפני שבהם או במיעוטו המקפיד‪ ,‬גזירה אטו רובו המקפיד‪ ,‬אבל‬ ‫רחוקים ג"ט זה מזה‪ ,‬דכיון שהם בתוך ג"ט הוי לבוד וחשיב‬ ‫כולו עומד‪ ,‬ומהני אפי' בקנה שאינו אלא בעובי אצבע ויש עומד‬ ‫לא נתנה תורה מידה כלל‪ .‬ולרב הונא "פני" הכפורת במיעוט שאינו מקפיד לא גזרו‪ ,‬מפני שאין גוזרים‬ ‫מרובה על הפרוץ‪ .‬וכן מחיצה של ערב בלא שתי כשרה אם אין‬ ‫היינו טפח‪ ,‬דילפינן גז"ש מ"פני" הכרובים‪ ,‬דגמירי גזירה לגזירה‪.‬‬ ‫בין החבלים ג"ט‪ .‬ואם העומד מרובה ויש מיעוט מקומות שיש‬ ‫שלא היו פחותים מטפח‪ ,‬ד"כרוב" היינו כתינוק‬ ‫ו‪ :‬מחיצין‪ -‬לר"י ילפינן מהלכה למשה סיני ששיעור שם מרחק ג"ט בין הקנים‪ ,‬כשר משום דהוי כפתחים‪.‬‬ ‫(דבבבל תינוק נקרא רביא)‪ ,‬והא דכתיב "פני האחד‬ ‫פני הכרוב ופני השני פני אדם" היינו שאחד היה קטן מחיצת סוכה י' טפחים‪ ,‬ולר"מ (דס"ל שהאמה היא ו' פרוץ מרובה על העומד כשר בסוכה‪ ,‬דסגי בשתים‬ ‫טפחים‪ ,‬ולדבריו לומדים מחיצת סוכה מהארון כהלכתן ושלישית אפי' טפח‪ ,‬אפי' אם יש בשתי הדפנות‬ ‫ואחד היה גדול‪.‬‬ ‫וכפורת והכרובים‪ ,‬וכנ"ל דף ה') ילפינן מהלכה דין פתחים שעל ידם הוי פרוץ מרובה‪ ,‬ובשבת פסול (חוץ‬ ‫ציץ דומה כמין טס של זהב‪ ,‬ומוקף מאוזן לאוזן‪ ,‬גוד אחית או אסיק כגון פי תקרה יורד וסותם‪ ,‬לבוד בפחות משבת בסוכות משום מיגו) אם יש בה פתחים הרבה‬ ‫שאין בהם צוה"פ‪.‬‬ ‫וכתוב עליו בב' שורות‪ ,‬י'ה מלמעלה וקדש ל' מג' טפחים‪ ,‬ודופן עקומה בפחות מד"א‪.‬‬ ‫צריך חוט של ד' אמות להקיפה‪ .‬מפני שאנחנו צריכים‬ ‫ב' מחיצות כהלכתן ושלישית טפח לרבא זה מתיר בית שמאי שפוסלים ראשו ורובו בסוכה ושולחנו‬ ‫מרובע של ד' על ד' בתוך העיגול ולא מחוצה לה‪.‬‬ ‫טלטול בשבת של סוכות אף שבשבת רגילה צריך ג' בבית כיון שאינה ראויה לתשמיש‪.‬‬ ‫ואין לומר ששלשה אנשים יושבים בשתי אמות‪,‬‬ ‫מחיצות כדי לעשות את המקום לרה"י ולהתיר להעביר מהסוכה‬ ‫רבי אליעזר שפוסל סוכה העשויה כמין צריף שהיא‬ ‫לבית הסמוך לה‪ ,‬מיגו דהוי דופן לענין סוכה‪.‬‬ ‫וא"כ ההקף החיצוני של כ"ד אנשים הוא ט"ז‪ ,‬וכדי‬ ‫משופעת והגג זה הדפנות‪ ,‬כעין כוורת‪ ,‬או אם סמכה לכותל‬ ‫שיהיה בתוך העיגול ריבוע של ד' על ד' צריך היקף‬ ‫באלכסון והגג והדפנות הם אחד‪ ,‬ואינה נאה לדירה‪.‬‬ ‫סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשר לסוכה לרבא‬ ‫של העיגול להיות י"ז פחות חומש‪ ,‬ואין לומר דלא‬ ‫בשבת של סוכות‪ ,‬מיגו דהוי דופן לענין שבת (למ"ד לחי משום‬ ‫מחיצה)‪ .‬ואיירי במבוי מפולש ששם לחי בדופן השלישית‪ ,‬שזה אחרים הפוסלים סוכה העשויה כשובך (‪-‬עגולה)‪ ,‬לפי‬ ‫דק כיון שיש בזה קולא‪.‬‬ ‫כשר מדאורייתא לחייב הזורק לתוכו מרה"ר אפי' באין שאין לה זויות‪.‬‬ ‫רבנן דקיסרי מבארים שרבי יוחנן התכוין להיקף‬ ‫ח‪:‬‬ ‫הלחי רחב טפח‪.‬‬ ‫החיצוני של כ"ד בני אדם היושבים בעיגול‪ ,‬ואף שעיגול‬ ‫דין סוכה עגולה‬ ‫ז‪ :‬סיכך ע"ג פסי ביראות כשרה בשבת דסוכות‬ ‫שנמצא בתוך ריבוע הוא רבע פחות מהריבוע‪ ,‬מ"מ‬ ‫וחשבון גודל המרובע והעיגול‬ ‫אע"פ שאין כאן שתי דפנות שלימות אלא רק דיומדין‬ ‫ריבוע שנמצא בתוך עיגול הוא חצי פחות מהעיגול‬ ‫שיטת רבי ששיעור גודל הסוכה הוא לפחות ד' אמות על‬ ‫בד' הרוחות אמה מכאן ואמה מכאן בכל צד‪ ,‬מיגו דהוי דופן‬ ‫דהיינו שהריבוע הוא שני שליש מהעיגול‪ ,‬וא"כ ריבוע שהיקפו‬ ‫ד' אמות‪ .‬הגמרא מבארת לפי דבריו מה הגודל שצריכה‬ ‫לענין שבת להתיר למלא מהבור שהוא רה"י לתוך הדיומדין‪.‬‬ ‫להיות סוכה עגולה כדי שיהיה בה שיעור ד' אמות על ד'‬ ‫ט"ז העיגול שסביבו הוא כ"ד‪ .‬אך דבר זה אינו נכון‬ ‫אמות‪ ,‬לפי כללי היחס בין המרובע לעיגול‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫מפני‬ ‫סוכה שחמתה מרובה מצילתה פסולה‬ ‫במציאות אלא אמה מרובעת אלכסונה הוא אמה וב' חומשי‬ ‫שהמועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו‪ .‬לר' יאשיה אף‬ ‫ריו"ח מכשיר סוכה עגולה‪ ,‬אם יש בהקיפה כדי לישב אמה‪.‬‬ ‫חמה מחמת דפנות פוסלת‪ ,‬דכתיב "וסכות על הארון כ"ד בני אדם‪.‬‬ ‫את הפרוכת" מבואר שאף פרוכת שהיא מחיצה‬ ‫כמה דינים בהכשר הסוכה‬ ‫נקראת סכך‪ .‬ולרבנן דווקא חמה מחמת סיכוך ח‪ .‬הגמ' מבארת שריו"ח סובר כרבי שצריך סוכה ד'‬ ‫פוסלת‪ ,‬וקרא אתא למימר שיכפפו את הפרוכת על ד'‪ ,‬ואם יושבים כ"ד בני אדם בעיגול‪ ,‬ומודדים את שתי סוכות של יוצרים שבפנימית מצניע קדרותיו ודר‪,‬‬ ‫העיגול לא כולל מקום ישיבתם‪ ,‬הרי כאן י"ח אמות‪ ,‬ובחיצונה עושה מלאכתו ומוכר‪ ,‬הפנימית אינה סוכה‪ ,‬דאף‬ ‫מעט‪.‬‬ ‫דקיימא לן כבית הלל שא"צ לעשות את הסוכה לשם חג‪ ,‬מ"מ‬ ‫הוא‬ ‫החיצוני‬ ‫ההקף‬ ‫ואם‬ ‫אמה‪,‬‬ ‫היא‬ ‫אדם‬ ‫ישיבת‬ ‫(דמקום‬ ‫כ"ד נמצא הרוחב הוא ח' שזה שליש‪ ,‬ואם נוריד אמה בכל צד‬ ‫בעינן שיהיה ניכר שהוא דר בה לשם סוכה לאפוקי כאן שדר‬ ‫שהרי יושבים בשני צידי העיגול נגיע לרוחב ו' אמות‪ ,‬וההקף‬ ‫התנאים הסוברים‬ ‫שם כל השנה‪ ,‬וחייבת במזוזה לעולם מפני שכל דירתו שם‪.‬‬ ‫והחיצונה כשרה לסוכה דכיון שכל השנה אינו דר בה‬ ‫שהוא פי שלש הוא י"ח אמה)‪ ,‬וסוכה שיש בה ד' על ד'‬ ‫שסוכה דירת קבע בעינן‬ ‫שיעור העיגול שלה הוא שבע עשרה פחות חומש‪,‬‬ ‫מצינו כמה מחלוקות בדיני סוכה‪ ,‬והגמרא מבארת שדעות‬ ‫איכא היכרא שהוא דר בה לשם סוכה‪ ,‬ופטורה ממזוזה‬ ‫התנאים דלהלן שורשם אחד‪ ,‬והוא שצריך שהסוכה תהיה‬ ‫(מפני שצריך שבתוך חלל העיגול נוכל להכניס ריבוע‬ ‫לעולם‪ ,‬מפני שאינה דירה אלא מעבר‪ ,‬ואין לחייבה מדין‬ ‫"דירת קבע" והיינו שתהיה ראויה לשימוש קבוע ונראית‬ ‫של ד' על ד' כולל הזויות‪ ,‬ושיערו חכמים שכל אמה‬ ‫בית שער שחייב במזוזה מדרבנן‪ ,‬מפני שגם הפנימית‬ ‫כביתו‪ ,‬וכתבו התוס' שאף שדעות אלו שורשם אחד‪ ,‬מ"מ‬ ‫מרובעת אלכסונה הוא אמה וב' חומשי אמה‪ ,‬וא"כ ד'‬ ‫אין הדינים דלהלן תלויים זה בזה‪.‬‬ ‫אינה קבועה ואינה חשובה להיות לה בית שער‪.‬‬ ‫אמות אלכסונם הוא חמש אמות וג' חומשי אמה‪ ,‬והקפם‬ ‫רבי שסובר שצריך שהסוכה תהיה ד' על ד'‪.‬‬ ‫הוא י"ז פחות חומש‪ ,‬דבעיגול שיעור ההקף הוא פי סוכת גנב"ך (גויים שעשאוה לדור בה בימות החמה‪,‬‬ ‫ר' יאשיה שסובר שגם חמה שמגיעה מהדפנות שלש משיעור האלכסון‪ ,‬דכתיב בים שעשה שלמה "עשר נשים‪ ,‬בהמה‪ ,‬כותים)‪ ,‬ורקב"ש (רועים‪ ,‬בורגנים‪,‬‬ ‫באמה משפתו אל שפתו עגול סביב וקו שלושים באמה יסוב‬ ‫פוסלת בחמתה מרובה מצילתה‪.‬‬ ‫קייצים‪ ,‬שומרי פירות שעשאוה לישב בה מפני השרב‪,‬‬ ‫אותו")‪ ,‬ולחומרא לא דק‪ ,‬ואף שהוסיף כאן ו' חומשי אמה‪,‬‬ ‫מ"מ ברוחב העיגול לא הוסיף אלא שליש שזה ב' חומשי אמה‪ ,‬והם ישראלים‪ ,‬ולא עשאוה לשם חג)‪ ,‬כשרה‪ ,‬ובלבד‬ ‫ר"י שמכשיר סוכה גבוהה מכ' אמה‪.‬‬ ‫שתהיה מסוככת כהלכתה‪ ,‬והיינו דמוכחא מילתא‬ ‫ר"ש שמכשיר רק בג' כהלכתן ורביעית טפח‪ ,‬דכתיב ופורתא לא דק‪.‬‬ ‫ואין לומר שהחשבון הוא שעיגול של ד' על ד' הוא שעשייתה הראשונה היתה לשם צל ולא לצניעות בעלמא‪,‬‬ ‫"למחסה ולמסתור מזרם"‪.‬‬ ‫ר"ג שפוסל סוכה בראש העגלה דמחזי כעראי כיון דנייד‪ ,‬י"ב (שזה פי שלש מהרוחב)‪ ,‬וכשמרבעים את השטח דבעינן סוכה לשם צל מהשמש‪ .‬י"א שגנב"ך זה יותר‬ ‫או בראש הספינה שהיא גבוהה ויש שם רוח חזקה העוקרת מסביב לעיגול צריכים להוסיף יותר רביע כדמצינו חידוש להכשירם משום שאינם בני חיובא‪ ,‬וי"א‬ ‫שאמה עגולה צריך חוט של ג' אמות להקיפה‪ ,‬ואמה מרובעת שרקב"ש זה יותר חידוש משום שאינם קבועים‪.‬‬ ‫את הסוכה‪( ,‬ור"ע מכשיר)‪.‬‬ ‫קורס ללמוד להנות ולזכור‬ ‫מבחני 'לדעת'‬ ‫סיכומי 'תמצית'‬ ‫‪ 11‬שיעורים בהם נלמד בצורה‬ ‫מבחן שבועי על דף היומי‪ ,‬עמוד היומי‪,‬‬ ‫ניתן להשיג את גליונות סיכומי תמצית‬ ‫מקצועית וייחודית כיצד נזכור‬ ‫משנה ברורה‪ ,‬חפץ חיים ואהבת חסד‬ ‫החודשיים על הדף היומי ‪ /‬משנה ברורה ומוסר‬ ‫ניתן לעשות את המבחנים מיום שישי‬ ‫(לפי סדר הדף היומי בהלכה)‪.‬‬ ‫את הלימוד‪ ,‬ונעצים את איכות‬ ‫וחווית הלימוד‪.‬‬ ‫עד יום שלישי בשעה ‪ 5:00‬בבוקר‪:‬‬ ‫‪ -‬בנקודות ההפצה‬ ‫בטלפון ‪0737-289-669‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ -‬במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫בחודש זה יפתחו בס"ד קבוצות‬ ‫‪ -‬בפקס ‪ 02-3132-641‬קוד גליון ‪3133‬‬ ‫במייל ‪7692282@gmail.com‬‬ ‫‪-‬‬ ‫חדשות לאברכים ובני ישיבות‬ ‫בירושלים (ישיבת מיר‪ ,‬נוה יעקב‬ ‫בנדרים פלוס קופת לדעת‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫בנוסף ניתן לקבל במייל סיכומים על כל‬ ‫הגרלות בכל שבוע על ‪ ₪ 500‬במזומן‪,‬‬ ‫מסכתות הש"ס‪ ,‬ועל כל המשנה ברורה‪ ,‬ועל‬ ‫פסגת זאב‪ ,‬בית וגן) אלעד ואופקים‪.‬‬ ‫ו‪ 5‬זוכים בזכות קניה ‪ ₪ 100‬ביפה נוף‪.‬‬ ‫תנ"ך וספרי מוסר‪ ,‬או סיכומים לפי סדר הלימוד‬ ‫‪-‬למעלה מ‪ 500‬בוגרים מרוצים‪.‬‬ ‫של‪ :‬העמוד היומי‪ ,‬חבורת ש"ס‪ ,‬קנין ירושלמי‪,‬‬ ‫‪ 12-‬כלים לחיבור חזק ללימוד‪.‬‬ ‫מבצע סיכומי סוגיות‬ ‫דף הכולל‪ ,‬קנין הלכה‪ ,‬תרי דף‪ ,‬אורייתא‪ ,‬אהבת‬ ‫‪-‬דרכים לפיתוח הזכרון והריכוז‪.‬‬ ‫שלום‪ ,‬ומפעל הש"ס‪.‬‬ ‫מערכת 'תמצית' יוצאת בתוכנית חדשה של‬ ‫‪-‬מחיר סמלי‪ ,‬והחזר כספי‬ ‫כתיבת ושליחת סיכומים ע"י כלל הלומדים‬ ‫קו עדכונים ושיעורים‪02-3131-465 -‬‬ ‫למיישמים את הנלמד בשיעורים‪.‬‬ ‫ושליחתם למערכת‪.‬‬ ‫לפרטים ‪055-400-7977‬‬ ‫מתווה מיוחד המועיל מאד לבהירות וזכרון‪.‬‬ ‫שיעור הסברה על המתווה בקו תמצית‬ ‫או ‪02-3131-465‬‬ ‫‪ .02-3131-465‬שלוחה ‪.7‬‬ ‫וכן בגליון מאחורי הקלעים‬ ‫הגרלות מיוחדות לכותבי הסיכומים‪.‬‬ ‫מבחן ‪ > 118‬חיי שרה‬ ‫מבחן ‪ > 117‬פרשת וירא‬ ‫מבחן ‪ > 116‬פרשת לך לך‬ ‫מבחן ‪ > 115‬פרשת נח‬ ‫סוכה ח‪ :‬עד י"א‪:‬‬ ‫סוכה ה‪ .‬עד ח‪.‬‬ ‫סוכה ב‪ .‬עד ד‪:‬‬ ‫יומא פ"ד‪ :‬עד פ"ז‪:‬‬ ‫ח‪ :‬איזו מהסוכות של יוצרי כל חרס כשרה לסוכה‪,‬‬ ‫ב‪ .‬האם מחיצות ברזל קבועות כשרות לסוכה?‬ ‫פ"ד‪ :‬מי יעשה מלאכה בשבת במקום פיקוח‬ ‫ה' האם למסקנת הגמרא (ה‪ ):‬ניתן ללמוד שיעור‬ ‫א' פסולות‪.‬‬ ‫נפש?‬ ‫ואיזו חייבת במזוזה?‬ ‫גובה סוכה י' טפחים מגובה הארון?‬ ‫ב' כשרות‪.‬‬ ‫א' נכרי עדיף מישראל‪.‬‬ ‫א' שתיהן חייבות במזוזה‪ ,‬ורק החיצונה כשרה לסוכה‪.‬‬ ‫א' כן‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫ב' ישראל עדיף מנכרי‪.‬‬ ‫ב' שתיהן פטורות ממזוזה‪ ,‬ורק החיצונה כשרה לסוכה‪.‬‬ ‫ב' לא‪.‬‬ ‫ג' מה שירצה יעשה‪.‬‬ ‫ג' החיצונה כשרה לסוכה ופטורה ממזוזה‪ ,‬והפנימית‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫ב‪ :‬כפי איזה טעם לפסול סוכה הגבוהה מכ' אמה‬ ‫פסולה לסוכה וחייבת במזוזה‪.‬‬ ‫כמה טפחים היה גובה הארון כולל הכפורת?‬ ‫סובר רב יאשיה שמכשיר כשהדפנות מגיעות‬ ‫פ"ה‪ .‬תינוק שנמצא בעיר שיש בה נכרים‬ ‫ט‪ .‬איזו סוכה כשרה לכולי עלמא?‬ ‫א' עשרה טפחים‪.‬‬ ‫לסכך?‬ ‫וישראל‪ ,‬האם מחזירים לו אבידתו?‬ ‫א' סוכה שנעשית בחולו של מועד‪.‬‬ ‫ב' שמונה וחצי טפחים‪.‬‬ ‫א' שאין העין שולטת מעל כ' אמה‪.‬‬ ‫א' אם יש לפחות מחצה ישראל מחזירים‪.‬‬ ‫ב' סוכה שנעשית בסתמא בתוך ל' יום לחג‪.‬‬ ‫ג' מחלוקת‪.‬‬ ‫ב' שכשהסכך מעל כ' אמה האדם יושב בצל הדפנות‪.‬‬ ‫ב' רק אם רובה ישראל מחזירים‪.‬‬ ‫ג' סוכה גזולה‪.‬‬ ‫ג' שסוכה מעל כ' אמה צריך לעשותה קבע‪.‬‬ ‫ג' אף ברובה ישראל אין מחזירים‪.‬‬ ‫ו‪ .‬איזה הלכה בחציצה נלמדת בהלכה למשה‬ ‫ט‪ :‬י‪ .‬באיזה אופן סוכה תחת סוכה התחתונה כשרה‬ ‫מסיני?‬ ‫ג‪ .‬מהו שיעור גודל הסוכה לפי בית הלל?‬ ‫פ"ה‪ :‬על מה יום הכיפורים לא מכפר?‬ ‫(כשהסכך של העליונה למטה מכ' אמה)?‬ ‫א' עיקר דין חציצה‪.‬‬ ‫א' שתהא מחזקת ראשו ורובו‪.‬‬ ‫א' אם אמר אחטא ויוה"כ מכפר‪.‬‬ ‫א' אם העליונה חמתה מרובה מצילתה‪ ,‬או שאינה יכולה‬ ‫ב' דין חציצה בשיער‪.‬‬ ‫ב' שתהא מחזקת ראשו ורובו ושלחנו‪.‬‬ ‫ב' בעבירות שבין אדם לחבירו אם לא פייס את חבירו‪.‬‬ ‫לקבל כרים וכסתות כלל‪.‬‬ ‫ג' שרק רובו המקפיד חוצץ מדאורייתא‪.‬‬ ‫ג' ד' אמות על ד' אמות‪.‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫ב' אם התחתונה חמתה מרובה מצילתה והעליונה צילתה‬ ‫מרובה מחמתה‪.‬‬ ‫ו‪ :‬מהיכן נלמד שאחת מדפנות הסוכה (לרבנן‬ ‫ג‪ :‬האם מועיל להניח עירוב חצרות או שיתופי‬ ‫פ"ו‪ .‬באלו עבירות לא מספיק תשובה ויוה"כ‪,‬‬ ‫ג' שתי התשובות נכונות‪.‬‬ ‫השלישית ולר"ש הרביעית) היא טפח?‬ ‫מבואות בבית שאין ד' אמות על ד' אמות?‬ ‫וצריך גם יסורים?‬ ‫א' הלכה למשה מסיני לכו"ע‪.‬‬ ‫א' אין מועיל‪.‬‬ ‫א' כל לא תעשה‪.‬‬ ‫י‪ .‬באיזה אופן סדין אינו פוסל את הסכך?‬ ‫ב' י"א הלכה למשה מסיני וי"א מפסוק‪.‬‬ ‫ב' עירובי חצרות מועיל ושיתופי מבואות לא מועיל‪.‬‬ ‫ב' כריתות ומיתות בי"ד‪.‬‬ ‫א' רק בפורס לנוי‪.‬‬ ‫ג' י"א הלכה למשה מסיני וי"א מדרבנן‪.‬‬ ‫ג' שיתופי מבואות מועיל ועירובי חצרות לא מועיל‪.‬‬ ‫ג' רק חילול השם‪.‬‬ ‫ב' גם בפורס כדי שלא יפלו עלים‪.‬‬ ‫ג' בכל גוונא הסדין פוסל‪.‬‬ ‫ז‪ .‬למאן דאמר שבסוכה שיש לה ב' דפנות סמוכות‬ ‫ד‪ .‬סוכה הגבוהה מכ' ויש בה איצטבא‪ ,‬מהם‬ ‫פ"ו‪ :‬על אלו עבירות לכו"ע צריך לחזור‬ ‫צריך לעשות לה טפח שוחק ולהעמידו במרחק‬ ‫התנאים להכשירה?‬ ‫ולהתוודות ביום כיפור אחר?‬ ‫י‪ :‬באיזה אופן מותר לישן בכילה בסוכה?‬ ‫פחות מג' טפחים לדופן‪ ,‬מה הדין בסוכה שיש לה‬ ‫א' שיהיה בה שיעור הכשר סוכה (ז' על ז' טפחים)‪ ,‬אפילו‬ ‫א' בעבירות שבין אדם לחבירו‪.‬‬ ‫א' באינה גבוהה עשרה‪ ,‬או במשופעת‪.‬‬ ‫ד' דפנות זו מול זו?‬ ‫אם אין לה ג' דפנות‪.‬‬ ‫ב' בעבירות ששנה בהם‪.‬‬ ‫ב' צריך שלא תהיה גבוהה עשרה וגם לא תהיה משועת‪.‬‬ ‫א' אין חילוק‪.‬‬ ‫ב' שיהיה לה ג' דפנות (אפילו ע"י דופן עקומה)‪ ,‬אפילו‬ ‫ג' בחטא מפורסם‪.‬‬ ‫ג' אפילו גבוהה עשרה ואינה משופעת‪.‬‬ ‫ב' יעשה פס ארבעה ומשהו ויעמידו בתוך ג' טפחים‬ ‫אם אין בה שיעור הכשר סוכה‪.‬‬ ‫לאחת הדפנות‪.‬‬ ‫ג' שיהיה לה גם שיעור הכשר סוכה וגם ג' דפנות‪.‬‬ ‫פ"ז‪ .‬מדוע כל המזכה את הרבים אין חטא בא על‬ ‫י"א‪ .‬איזה דבר פסול לסיכוך לכו"ע?‬ ‫ג' יעשה פס יותר מארבעה באמצע הדופן‪.‬‬ ‫ידו?‬ ‫א' מחובר לקרקע או דבר המקבל טומאה‪.‬‬ ‫ד‪ :‬היתה פחותה מי' טפחים וחקק בה להשלימה לי'‬ ‫א' מפני שהוא מתבייש לחטוא‪.‬‬ ‫ב' גם מחובר שתלשו אחר שסיכך בו אם אין הקציצה‬ ‫ז‪ :‬באיזה אופן אמר רבא שהסוכה כשרה בשבת‬ ‫טפחים‪ ,‬כמה צריך להיות בין החקק לדופן?‬ ‫ב' מפני גודל הזכות בזיכוי הרבים‪.‬‬ ‫ניכרת‪.‬‬ ‫מיגו דהוי דופן לענין שבת?‬ ‫א' פחות מג' טפחים‪.‬‬ ‫ג' כדי שלא יהיה הוא בגיהנום ותלמידיו בגן עדן‪.‬‬ ‫ג' גם אם הקציצה ניכרת אם לא נענע את הסכך אחרי‬ ‫א' רק בסיכך ע"ג מבוי‪.‬‬ ‫ב' פחות מד' טפחים‪.‬‬ ‫הקציצה‪.‬‬ ‫ב' רק בסיכך ע"ג דיומדין‪.‬‬ ‫ג' פחות מד' אמות‪.‬‬ ‫פ"ז‪ :‬מתי צריך להתוודות בערב יוה"כ?‬ ‫ג' גם בסיכך ע"ג מבוי וגם בסיכך ע"ג דיומדין‪.‬‬ ‫א' לפני הסעודה‪.‬‬ ‫אלו דפנות פסולים לסוכה לכולי עלמא?‬ ‫ב' אחרי הסעודה לפני כניסת יום הכיפורים‪.‬‬ ‫י"א‪ :‬האם צריך לאגוד את הלולב וההדסים והערבות‬ ‫ח‪ .‬מהו שיעור העיגול שיש בו חלל ד' אמות על ד'‬ ‫ג' אין קפידא מתי‪.‬‬ ‫יחד או לא?‬ ‫א' דפנות פחותות מי' טפחים‪ ,‬שחקק למטה במרחק ג'‬ ‫אמות (לתירוץ שהגמרא לא דוחה)?‬ ‫טפחים להשלימם לי' טפחים‪.‬‬ ‫א' י"א שאין בזה מצוה‪ ,‬וי"א שיש בזה מצוה‪.‬‬ ‫א' י"ח אמות‪.‬‬ ‫ב' אם אומרים גוד אסיק בנעץ ד' עמודים בשפת הגג‪.‬‬ ‫ב' י"א שאין בזה מצוה‪ ,‬וי"א שיש בזה מצוה אבל אינו‬ ‫ב' שש עשרה אמות וארבע חמישיות אמה‪.‬‬ ‫ג' האם דיומדין שיש בכל אחד טפח לכל צד כשרים‬ ‫מעכב‪.‬‬ ‫ג' שש עשרה אמות‪.‬‬ ‫לסוכה‪.‬‬ ‫ג' י"א שיש בזה מצוה‪ ,‬וי"א שזה מעכב‪.‬‬