gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצרות קאמארנא · Oitzres Kamarna — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: אוצרות קאמארנא · Oitzres Kamarna

שבוע: נח (2026-10-12)

אוצרות קאמארנא · Oitzres Kamarna — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גיליון רסז‬ ‫פרשת נח ה'תשפ"ז‬ ‫גליון מוגדל ‪ -‬לרגל שמחת בית צדיקים‬ ‫פנינים על סדר הפרשה‬ ‫מתוך אוצר ספרי רבותינו‬ ‫אבני אוצר‬ ‫אוצרות הפרשה במשנת רבוה"ק‬ ‫מבוארים בשפה שוה לכל נפש‬ ‫אוצר החיים‬ ‫אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים וגו' (ו‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫ושמעתי ממורי כשרואה שיש עליו איזה דינין אזי‬ ‫כתב רביה"ק בספרו היכל הברכה‪ ,‬בזה הלשון‪:‬‬ ‫כלומר כדאמרו רז"ל (מס' יומא דף כב ע"ב) מפני מה‬ ‫ילמוד בבקר בדבוקה וחשוקה שידבק את עצמו בהכנעה‬ ‫"צהר תעשה לתבה" פירש מרן הקדוש הריב"ש טוב‬ ‫לא נמשכה מלכות שאול המלך‪ ,‬מפני שלא היה בו שום צד‬ ‫ובאין ובביטול אל אור אין סוף שבתוך האותיות ויתמתקו‬ ‫שתמשך אור אין סוף לתוך התבות שיהיו הדבורים‬ ‫דופי כדכתיב (שמואל א' יג‪ ,‬א) בן שנה שאול במלכו‪ ,‬בלי‬ ‫כל הדינין ויהיה ניצול ממי המבול מים הזדונים‪ ,‬עיין‬ ‫והאותיות והתיבות מאירין באור אין סוף בהרגש גדול‬ ‫שום חטא‪ ,‬עבור זה לא היה יכול להתקשר ולדבק לתתא עם‬ ‫בתולדות בסופו‪.‬‬ ‫במה שתכלול עצמך עמהם‪.‬‬ ‫בני ישראל‪ ,‬ועבור זה לא נמשך מלכותו כל כך כנודע‪ ,‬אבל‬ ‫ובזה תוכל לעשות כלים לאורות שיהיה להם קיום‬ ‫ושמעתי ממורי סוד 'לך' ביאור סוד אותיות א"ב‬ ‫מלכות בית דוד נמשכה לעולם ועד כנודע‪ ,‬לפי שקופה של‬ ‫והעמדה כטעם 'משלשלין את האומנין בתבות' ואותיות כי אלף הוא אלופו של עולם טמיר וגניז בגווה ואות‬ ‫שרצים תלה לו מאחוריו‪ ,‬והיה ענו מכל אדם אשר על פני‬ ‫שלא יזונו עיניהם מרוב אור ויגרמו שבירה‪ .‬וכן הוא בית הוא שני אלפין שאור אין סוף נתלבש בלבושין‬ ‫האדמה‪ ,‬לזה נמשך מלכות בית דוד לעולם ועד כנודע‪ .‬נמצא‬ ‫לאחר עבודה ותפלה כשהיתה בזכות יותר אם הלך ובבתים להמעיט אור וכן ג' שלשה אלפין עד אות‬ ‫לפי זה אמר הכתוב למה אירע בימי נח כל כך‪ ,‬לפי ש'נח איש‬ ‫יותר ממדריגתו בלי פחד ומורא ובושה והכנעה יכול ת' ארבע מאות לבושין‪ ,‬וברגל העקום נאחז עשו‬ ‫צדיק תמים' בלי שום פגם‪ ,‬לזה לא היה לו שום שייכות עם‬ ‫וארבע מאות איש דשם כל תאות‬ ‫ליפול אח"כ למדות מגונות ר"ל‬ ‫דורו‪ .‬וזהו 'איש צדיק תמים היה בדורותיו' ולא היה משגיח‬ ‫כעס וגאוה וכיוצא‪.‬‬ ‫על דורו‪ ,‬וזהו שאמר הכתוב שתמיד בלי הפסק 'את האלהים‬ ‫עוה"ז ששם ג"כ מלובש אלופו‬ ‫של עולם‪ ,‬ושם הבחירה לעלות‬ ‫אור‬ ‫הקדוש‬ ‫מן‬ ‫שהורנו‬ ‫"כמו‬ ‫מן הקדוש אור ישראל להבת אש ישראל להבת אש מלאך או לירד אחר התאות וכסופין‬ ‫ולכן הדרך הנכונה כמו שהורנו‬ ‫התהלך נח' ולא עם בני דורו כלל‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫(בן ביתי)‬ ‫מלאך אלהים הריב"ש טוב בעת אלהים הריב"ש טוב בעת תפלתך של הקליפות וצדיקים המקשרין‬ ‫ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלשים תעשה (ו‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫עצמן גם שם באלופו של עולם‬ ‫תפלתך ולמודך וכל דבור ודבור ולמודך וכל דבור ודבור ומוצא‬ ‫עולין עד ארבע מאות עלמין‬ ‫אות ואות יש עולמות מלאכים שפתך תכוון לייחד כי בכל אות דכסופין‪ ,‬שקל כסף‪ ,‬תיו תחיה‪,‬‬ ‫ומוצא שפתך תכוון לייחד כי בכל‬ ‫ר"ל הובא בספר תולדות יעקב יוסף כהן הגדול בשם‬ ‫מרן הריב"ש טוב זללה"ה 'חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל‬ ‫ונשמות ואלהות שכינתו יתברך‪ ,‬ואות יש עולמות מלאכים ונשמות א"כ שורש אותיות התורה שקרוב‬ ‫עדתיך' (תהלים קיט‪ ,‬נט)‪ ,‬כלומר כשקם בר ישראל בבקר‬ ‫ועולים ומתקשרים ומתייחדים ואלהות שכינתו יתברך‪ ,‬ועולים יותר אל החיות הרוחני אור אין‬ ‫לא יתחיל תיכף לעבוד את הבורא ב"ה‪ ,‬אלא 'חשבתי'‬ ‫סוף הוא אות אלף‪ ,‬ואח"כ יורד‬ ‫והולך ומתלבש זה בזה ונתרחק מן‬ ‫זה עם זה ואח"כ מתקשרים ומתקשרים ומתייחדים זה עם זה"‬ ‫תחלה 'דרכי' לצרכי עניני ביתי‪ ,‬כדי שלא ירגיש היצר‬ ‫ומתייחדים האותיות ונעשה תיבה‬ ‫הרע שעמדת ממטתך לצורך עבודת הבורא ב"ה‪ ,‬כי יבלבל‬ ‫החיות עד אות תיו שהוא מלכות‬ ‫ומתייחדים יחוד אמיתי באלהות‬ ‫אותך בשטותים ושקרים שלו כדרכו עד שלא תוכל ח"ו‬ ‫ותכלול נשמתך עמהם בכל בחינה ובחינה מהם‪ ,‬כי לא שבמלכות שבעשיה ששם מתלבש מחשבות רעות‬ ‫לעבוד את הבורא ב"ה כרצונך הטוב‪ ,‬אלא דייקא תאמר‬ ‫דבר רק‪ ,‬ואם ריק‪ ,‬הוא מכם‪ ,‬שלא כללת עצמך בכל והירהורים רעים והבחירה חפשית‪.‬‬ ‫תיכף כשתקום ממטתך שצריך אתה לעסוק בעניני ביתך‪,‬‬ ‫וצדיקיא שלוחא דמטרוניתא אינון‪ ,‬לקשר עצמו אל‬ ‫בחינה הנ"ל בעת עוסקך בתורה ותפלה כטעם 'עשה‬ ‫ואחר שראה בך היצר הרע שאתה עוסק בעניני הבלי עולם‬ ‫האותיות והחיות רוחניות שבכלל דברי עוה"ז ואינו נהנה‬ ‫לך תבת' שאתה בעצמך תיכלול נפשך בדבורי תורה‬ ‫הזה‪ ,‬אז תיכף ומיד 'ואשיבה רגלי אל עדתיך' בשירות‬ ‫מחומריות כלל אלא להרחיב דעתו מעט שלא ישתומם‬ ‫ותפלה אז יתמשך לך הארה גדולה ונועם מבחינות‬ ‫ותשבחות תורה בנגלה ובנסתר כל אחד כפי שלבו חפץ בו‪.‬‬ ‫ומקשר עצמו בתענוג כל התענוגים אור אין סוף שבכל‬ ‫אלהות שבכל הדבורים ותחיה נפשך אפילו בעת קטנות‬ ‫לזה כתיב 'ופתח התבה' של לימוד התורה 'בצדה תשים'‪,‬‬ ‫הדברים כמאמר נז"י דוד גל עיני ואביטה בכל מקום‬ ‫הגדול שמתגברין מים הזדונים ומבול שוטף תלמוד‬ ‫שלא ירגיש היצר הרע שאתה רוצה ללמוד‪ ,‬אלא בדרך‬ ‫נפל אות מתורתך וצריך להעלותן וצדיקים מייחדין‬ ‫תורה ותפלה והדבורים אף שהם בקטנות בלתי אור‬ ‫הזה תרגיל עצמך שתחלת כל 'תחתיים' תחת כל ישראל‪,‬‬ ‫בכל דברים שבעולם יחודים קדושים אהבה ושמח'‬ ‫אם לבך לשמים יתמתקו כל הדינין ותחזור למדרגתך‬ ‫שכל ישראל בודאי טובים ממך בשפלות הרוח באמת‬ ‫בתענוגי' רוחניים דביקות יראה ואהבה במחשבה‬ ‫ותראה עולמך בחייך‪.‬‬ ‫לבבו‪ ,‬שאז אין היצר הרע יכול להתגבר עליך כלל‪ ,‬ואח"כ‬ ‫ומעלין האותיות עד מחשבה עליונה תיו רשום רשימו‬ ‫וכשתעשה כך אזי תגרום יחוד גדול ומתייחדים‬ ‫תלך מדרגה לדרגה של 'שניים' שתלמד בנגלה ובנסתר‪,‬‬ ‫לעתיק יומיא ואז מעלה מתהום ארעא עד רום רקיעא‬ ‫כל העולמות כאחד ועולם ונעשה שמחה גדולה לאין‬ ‫ואח"כ 'ושלשים' שמשם התורה הקדושה‪ ,‬כמו שאמרו‬ ‫את נצוצי השכינה שהיו בלבושים הנ"ל וזהו על ידי‬ ‫שיעור‪.‬‬ ‫רבותינו ז"ל (מס' קידושין דף ל ע"א) שליש במקרא ושליש‬ ‫עסקו בדברי עוה"ז ביחודים לשם שמים וכן כל משא‬ ‫ולכן בני הזהר בנפשך ולמוד תורה אחר חצות‬ ‫במשנה שליש בתלמוד‪ ,‬ועתה צריכן לשתף לשלישים‬ ‫ומתן וכל מלאכות חרישה וזריעה צריך לעשות בתחתון‬ ‫ליל בעת רצון בגמרא ובזוהר‪ ,‬וכשתלמוד פוסק הדבק‬ ‫אלו סתרי תורה ג"כ‪ ,‬וזהו שליש במקרא בנגלת התורה‬ ‫ולרמז בעליון‪.‬‬ ‫נפשך בדבורי אש עד שתברר הלכה הכלה‪ ,‬ובכל בירור‬ ‫ובנסתר‪ ,‬שליש במשנה לצורך נשמתך בנגלה ובנסתר‪,‬‬ ‫וידוע מדברי מרן שכל אדם מחויב לעסוק לשם‬ ‫הלכה תקשט הכלה‪ .‬וכן בתפלה העיקר הפתיחה הם‬ ‫שליש בתלמוד בחדושי תורה שבעל פה בנגלה ובנסתר‪,‬‬ ‫שמים בל"ט מלאכות‪ ,‬ושאלו‪ ,‬ת"ח העוסק בתורה‬ ‫אותיות ותבות‪ ,‬אף שלפעמים מתגברין עליך קטנות‬ ‫'תעשיה' כלומר שתדע לכל זה שאין המדרש הוא עיקר‬ ‫מה יעשה‪ ,‬והשיב טל תורה מחייהו שע"י למודו בל"ט‬ ‫וצער אמור הדיבורים מלה במלה כמונה מעות ואז תזכה‬ ‫אלא המעשה‪.‬‬ ‫מלאכות בתורה נעשה למעלה היחוד כאילו עסק בו‬ ‫לחזות בנעם השם ותיעול בלא בר ובבר לבב בהכנעה‬ ‫(בן ביתי)‬ ‫בפועל‪.‬‬ ‫באין ויתייחדו כל העולמות על ידך‪.‬‬ ‫נערך ע"י הרה"ג ר' יוסף מאיר סאפרין שליט"א‬ ‫הנהגות ומנהגי הבעש"ט הק' ותלמידיו זי"ע‬ ‫מלוקטים מתורת רבוה"ק מקאמארנא זי"ע‬ ‫בהי<כ‪ ‬מ‪‬כי<ם‬ ‫כתר יתנו לך ה' אלוקינו‬ ‫שלשה סתירות בין מנהגי קאמארנא לסידור כת"י – וההכרעה ביניהן‬ ‫מרביה"ק הדמשק אליעזר זי"ע‪ ,‬שכן מצאנו במנהגי קאסאן‬ ‫אולם נראים הדברים שגם רביה"ק הדמשק אליעזר‬ ‫"כתר יתנו לך"‬ ‫(הליכות קודש פכ"ב ס"ה) "וישמיענו ברחמיו לעיני כל חי"‪.‬‬ ‫מקאמארנא זי"ע נהג לומר "אומרים פעמיים באהבה" כמובא‬ ‫אחת התפלות המרוממות ביותר בסדר התפילה של שבת‬ ‫האמנם בקאמארנא אומרים "ככתוב על יד נביאך"‬ ‫במנהגי קאמארנא‪ ,‬שכן כל תלמידיו וממשיכי דרכו נהגו‬ ‫היא – "כתר יתנו לך ה' אלוקינו"‪ ,‬תפלה זו נחשבת כאחת‬ ‫לומר כן‪ ,‬וכפי המובא במנהגי קאסאן (הליכות קודש פכ"ב‬ ‫מסימני ההיכר המובהקים ביותר של עדות החסידים‪ ,‬שכן‬ ‫נשוב עתה אל הפיסקא הראשונה בתחילת "כתר"‪ ,‬בה‬ ‫ס"ה) "ואומרים פעמיים באהבה'"‪ .‬וכן הוא במנהגי האדאס‬ ‫לפי נוסח אשכנז מתחילה תפילה זו ב"נעריצך ונקדישך"‪,‬‬ ‫אומרים לנוסח ספרד – "יחד כולם קדושה לך ישלשו כדבר‬ ‫(מנהגי פרי אליעזר עמוד תקלט) "תפילת מוסף התפלל‬ ‫ואילו החסידים הנהיגו לומר "כתר" כנוסח ספרד‪.‬‬ ‫האמור על יד נביאך"‪.‬‬ ‫בנעימה יתירה בנוסח קאמארנא‪ ,‬ובפרט אמירת 'כתר'‪.‬‬ ‫והנה בימות החול ובשחרית דשבת מנהג כל ישראל‬ ‫על גודל מעלתה של נוסחת "כתר" מסופר (שיח שרפי‬ ‫ו'ממקומך' היה מסיים 'ואומרים פעמיים באהבה'"‪ .‬וכן מובא‬ ‫לומר "ככתוב על יד נביאך"‪ ,‬שכן נוסח ספרד ובני עדות‬ ‫קודש‪ ,‬מערכת המגיד מקוזניץ) שכאשר המגיד מקאזניץ‬ ‫בסידור קאלוב ‪" -‬בכל יום תמיד‪ ,‬ואומרים פעמיים באהבה'"‪.‬‬ ‫המזרח הוא – "נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד שרפי‬ ‫זי"ע בא בפעם הראשונה אל המגיד ממעזריטש זי"ע‪ ,‬הוא‬ ‫ובסידור טאהש ‪" -‬בכל יום תמיד‪ ,‬אומרים פעמיים באהבה"‪.‬‬ ‫קדש‪ .‬המשלשים לך קדושה‪ .‬ככתוב על יד נביאך"‪ ,‬וכן נוסח‬ ‫שאל אותו כמה פרסאות יש מקאזניץ לווארשא‪ ,‬והשיב לו‬ ‫נמצא איפוא שכל תלמידי בית קאמארנא נהגו לומר‬ ‫י"ב פרסאות‪ ,‬אז קם המגיד ממעזריטש זי"ע מכסאו ואמר‬ ‫אשכנז הוא – "נקדש את שמך בעולם‪ .‬כשם שמקדישים‬ ‫"אומרים פעמיים באהבה" כנוסח בני עדות המזרח‪ ,‬וכיון שכן‬ ‫אותו בשמי מרום‪ .‬ככתוב על יד נביאך"‪.‬‬ ‫בשמחה "תהלה לא‪-‬ל כי עתה יאמרו בווארשא כתר יתנו לך"‪.‬‬ ‫מובא גם בספר מנהגי קאמארנא מוכח הדבר שמקור נוסח זה‬ ‫אמנם במוסף שבת יש חילוק בזה‪ ,‬שכן לנוסח אשכנז‬ ‫אולם כידוע‪ ,‬ב"נוסח ספרד" נתערבו נוסחאות אשכנז‬ ‫מרביה"ק הדמשק אליעזר זי"ע [ואולי כבר מרביה"ק ההיכל‬ ‫גם כאן אומרים "ככתוב" – "נקדש את שמך בעולם‪ .‬כשם‬ ‫ובני עדות המזרח‪ ,‬כאשר לפעמים ההרכבה המחודשת יוצרת‬ ‫הברכה זי"ע ולמעלה בקודש מרביה"ק מהרצ"ה מזידיטשוב‬ ‫שמקדישים אותו בשמי מרום‪ .‬ככתוב על יד נביאך"‪ .‬אבל‬ ‫נוסחאות שאין להן כל הבנה‪ ,‬נבוא עתה לברר את שרשי‬ ‫זי"ע]‪ ,‬ולפלא הדבר מה מקור הנוסח שבסידור כת"י‪.‬‬ ‫נוסח ספרד ועדות המזרח הוא "כתר יתנו לך ה' אלקינו‬ ‫הנוסחאות של "כתר"‪ ,‬עם בירור מנהג רבוה"ק מקאמארנא‬ ‫"וישמיענו ברחמיו" ולא "ברחמיו שנית"‬ ‫זי"ע למעשה‪.‬‬ ‫מלאכים המוני מעלה‪ .‬עם עמך ישראל קבוצי מטה‪ .‬יחד‬ ‫נעבור עתה אלא הפיסקא הרביעית של "כתר"‪ ,‬בה‬ ‫"ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו‪ ,‬ויחון עמו‬ ‫כלם קדושה לך ישלשו כדבר האמור על יד נביאך"‪.‬‬ ‫אומרים ל"נוסח ספרד" ‪" -‬והוא יושיענו ויגאלנו שנית‪,‬‬ ‫המייחדים שמו"‬ ‫וטעמא בעי‪ ,‬מה נשתנה "כתר" מ"נקדישך" שיאמרו‬ ‫וישמיענו ברחמיו שנית לעיני כל חי לאמור‪ ,‬הן גאלתי אתכם"‪.‬‬ ‫בו "כדבר האמור"‪.‬‬ ‫נתחיל בפיסקא השלישית של "כתר"‪ ,‬בה אומרים לפי‬ ‫וכבר ידוע הקושי בנוסח "וישמיענו ברחמיו שנית לעיני‬ ‫נוסח ספרד – "ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו‪ ,‬ויחון עם‬ ‫והנה הגה"ק מבוטשאטש (אשל אברהם סי' קכה) האריך‬ ‫כל חי"‪ ,‬דצריך ביאור מתי היתה הפעם הראשונה בה השמיענו‬ ‫המיחדים שמו"‪.‬‬ ‫בזה שאין לשנות בין שחרית למוסף‪ ,‬אלא גם לנוסח ספרד‬ ‫הקב"ה את התיבות "הן גאלתי אתכם"‪ ,‬דהנה בשלמא אם‬ ‫שאומרים "כתר"‪ ,‬אזי בהמשך הפיסקא יש לחזור לנוסח אשכנז‬ ‫התיבות "הן גאלתי אתכם" כבר הובאו בספרי הנביאים‪,‬‬ ‫בפיסקא זו ישנה כפילות מסוימת‪ ,‬שכן אחר הבקשה‬ ‫ולומר "ככתוב על יד נביאך"‪ ,‬והוא מבאר שדווקא בדוד המלך‬ ‫אפשר היה לומר‪ ,‬שאחר שהשמיענו פעם ראשונה ע"י עבדיו‬ ‫ש"ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו" מהו הצורך להזכיר שוב‬ ‫ע"ה מצאנו לשון אמירה [כגון בתפילת ר"ח – "ובשירי דוד‬ ‫הנביאים‪ ,‬ישוב להשמיענו שנית 'לעיני כל חי'‪ ,‬אולם הנוסח‬ ‫את "עם המייחדים שמו"‪ ,‬ושמא יש כאן אפילו משמעות‬ ‫עבדך הנשמעים בעירך האמורים לפני מזבחך"]‪ ,‬ולכן אומרים‬ ‫"הן גאלתי אתכם" הלוא אינו פסוק כלל‪ ,‬ואם כן מה הכוונה‬ ‫מסויימת שמבקשים על שני עמים‪ ,‬תחילה מבקשים על‬ ‫בסיום הקדושה בשבת בשחרית "ועינינו תראינה מלכותך‬ ‫"וישמיענו ברחמיו שנית הן גאלתי אתכם"‪.‬‬ ‫"עמו"‪ ,‬ואחר כך מעתירים על עם נוסף – "עם המייחדים‬ ‫כדבר האמור בשירי עוזך"‪ ,‬אבל בשאר נביאים לא מצאנו לשון‬ ‫שמו" – כביכול אין זה עמו ח"ו‪.‬‬ ‫אולם גם כאן‪ ,‬ההסבר לנוסחא זו נעוצה בהרכבה מעניינת‬ ‫אמירה [‪"-‬כאמור"‪"/‬כדבר האמור"] אלא כתיבה [‪"-‬ככתוב"]‪.‬‬ ‫של נוסח אשכנז ובני עדות המזרח‪.‬‬ ‫ההסבר לנוסח זה פשוט‪ ,‬שכן לנוסח אשכנז אומרים –‬ ‫וכן מצינו להדיא נוסח "כתר" עם "ככתוב על יד נביאך"‬ ‫"ממקומו הוא יפן ברחמים‪ ,‬ויחון עם המיחדים שמו"‪ ,‬לעומת‬ ‫דהנה לנוסח אשכנז אומרים ‪" -‬הוא מושיענו‪ ,‬והוא‬ ‫זאת לנוסח בני עדות המזרח אומרים – "ממקומו הוא יפן‬ ‫[במילים אחרות – שילוב כתר הספרדי עם ככתוב האשכנזי]‬ ‫ישמיענו ברחמיו שנית לעיני כל חי‪ ,‬להיות לכם לאלקים"‪,‬‬ ‫בסידור האריז"ל זאלקאווא תקמ"א‪ ,‬סידור רבי אשר‪ ,‬וסידור הרב‬ ‫ברחמיו לעמו המיחדים שמו"‪ ,‬לשני הנוסחאות מזכירים‬ ‫ולפי זה אין כאן תפלה על עצם הגאולה‪ ,‬אלא הכוונה‪,‬‬ ‫בעל התניא [אבל בסידור רבי שבתי הנוסח "כדבר האמור"]‪.‬‬ ‫רק פעם אחת את תיבת "עם"‪ ,‬עד שבאו החסידים והרכיבו‬ ‫שלעתיד יאמר הקב"ה פעם שנית ‪ -‬לעיני כל חי ‪ -‬את‬ ‫את שני הנוסחאות‪ ,‬ויצא להם נוסח משולב ‪" -‬ממקומו הוא‬ ‫והנה בסידור כת"י של רביה"ק הדמשק אליעזר זי"ע מצינו‬ ‫הפסוק המובא כמה פעמים בתורה (ויקרא כב‪ ,‬לג; שם כה‪,‬‬ ‫יפן ברחמיו לעמו‪ ,‬ויחון עם המיחדים שמו"‪.‬‬ ‫בנוסח "כתר" שהוא מביא גם כן את הנוסח "ככתוב על יד‬ ‫לח; במדבר טו‪ ,‬מא) "להיות לכם לאלקים"‪.‬‬ ‫נביאך"‪ ,‬שזהו שילוב נוסח אשכנז בתוך "כתר" של נוסח ספרד‪.‬‬ ‫נוסח בית קאמארנא הוא נוסח ייחודי ‪" -‬ממקומו הוא‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬לנוסח בני עדות המזרח אומרים "הוא‬ ‫יפן ברחמיו לעמו‪ ,‬ויחון עמו המיחדים שמו"‪ ,‬נוסח זה מובא‬ ‫אולם הדבר לפלא מכמה טעמים‪ ,‬תחילה יש לעיין מדוע‬ ‫יושיענו ויגאלנו שנית‪ ,‬וישמיענו ברחמיו לעיני כל חי לאמור‪,‬‬ ‫בסידור כת"י של רביה"ק הדמשק אליעזר זי"ע ובמנהגי‬ ‫נשמטה נוסחא זו מספר מנהגי קאמארנא‪ .‬עוד יש להתבונן‬ ‫הן גאלתי אתכם אחרית כראשית להיות לכם לאלקים"‪ ,‬בנוסח‬ ‫קאמארנא (אות רכו)‪ ,‬וכן נוסח חצרות הקודש קאסאן‬ ‫שלא מצינו אצל שום אחד מתלמידי בית קאמארנא – חצרות‬ ‫זה מבקשים על גאולה שנית [לאחר הגאולה הראשונה בימי‬ ‫(הליכות קודש פכ"ב ס"ה) טאהש (סידור עבודת הלויים)‬ ‫הקודש קאסאן טאהש והאדאס – שיאמרו "ככתוב על יד נביאך"‬ ‫עזרא]‪ ,‬ובאותה גאולה ישמיענו הקב"ה לראשונה את התיבות‬ ‫וקאלוב (סידור תפלה למשה)‪.‬‬ ‫בנוסח "כתר"‪ .‬שמא תאמר ששר של שכחה שלט בכל ממשיכי‬ ‫"הן גאלתי אתכם אחרית כראשית" [שהרי ‪ -‬כאמור ‪ -‬תיבות‬ ‫המסורת וכותבי המנהגים‪ ,‬קשה לומר כן‪ ,‬שהרי תיבות אלו‬ ‫אלו אינן פסוק בתנ"ך]‪.‬‬ ‫לפי נוסח זה אכן אומרים כנוסח ספרד המורכב מאשכנז‬ ‫נאמרות בקול רם על ידי הש"ץ יותר מהמשך נוסח "כתר"‪.‬‬ ‫ובני עדות המזרח‪ ,‬אולם לכל הפחות נשמרים מהמשמעות‬ ‫אמנם בנוסח ספרד יש הרכבה מחודשת ‪" -‬הוא מלכנו‪,‬‬ ‫כאילו מדובר בשני עמים‪...‬‬ ‫ועוד צריך ביאור‪ ,‬דהנה לכל אורך נוסח "כתר" אנו רואים‬ ‫הוא מושיענו‪ ,‬והוא יושיענו ויגאלנו שנית‪ ,‬וישמיענו ברחמיו‬ ‫שכל בית קאמארנא שינו מנוסח ספרד הרגיל שבחצרות‬ ‫שנית לעיני כל חי לאמור‪ ,‬הן גאלתי אתכם אחרית כראשית"‪,‬‬ ‫"אומרים פעמיים באהבה"‬ ‫החסידים‪ ,‬ונמשכו לחלוטין אחר נוסח בני עדות המזרח‪ ,‬ולכן‬ ‫מתפללים איפוא בין על גאולה שנית [כנוסח אשכנז] ובין על‬ ‫נמשיך בפיסקא השלישית של "כתר"‪ ,‬בה אומרים לפי‬ ‫אומרים "אומרים פעמיים באהבה" "וישמיענו ברחמיו לעיני כל‬ ‫השמעה שנית [כנוסח עדות המזרח]‪ ,‬ומה ישמיענו אז ‪" -‬הן‬ ‫"נוסח ספרד" ‪" -‬ערב ובקר בכל יום תמיד‪ ,‬פעמיים באהבה‬ ‫חי"‪ ,‬ואם כן אין כל סברא לכך שבתחילת "כתר" שכל חצרות‬ ‫גאלתי אתכם"‪ ,‬אולם כאמור‪ ,‬תיבות אלו לא נשמעו מפי‬ ‫שמע אומרים"‪ ,‬ומקור נוסח זה בנוסח אשכנז‪.‬‬ ‫החסידים אומרים "כדבר האמור" כנוסח בני עדות המזרח כאן‬ ‫הקב"ה מעולם על ידי נביאיו‪ ,‬ואין שייך לומר "וישמיענו‬ ‫אבל נוסח בני עדות המזרח הוא ‪" -‬ערב ובקר בכל יום‬ ‫ישנו בבית קאמארנא לומר "ככתוב על יד נביאך" כנוסח אשכנז‪.‬‬ ‫ברחמיו שנית" [וכפי שכבר עמד בזה הגה"ק ממונקאטש‬ ‫תמיד‪ ,‬אומרים פעמיים באהבה"‪.‬‬ ‫זי"ע (מאמר נוסח התפלה אות לט)‪].‬‬ ‫רגליים לדבר‪ ,‬שגם בבית קאמארנא אמרו בנוסח "כתר"‬ ‫ובמנהגי קאמארנא כתב בנוסח כתר כנוסח בני עדות‬ ‫‪" -‬כדבר האמור על יד נביאך" ולא ככתוב על יד נביאך"‪,‬‬ ‫והנה במנהגי קאמארנא כתב כנוסח בני עדות המזרח (אות‬ ‫המזרח (אות רכו) "ערב ובקר בכל יום תמיד אומרים פעמיים‬ ‫וכבר מילתנו אמורה מאז‪ ,‬שסידור כת"י אינו מוסמך דיו‬ ‫רכו) "וישמיענו ברחמיו לעיני כל חי"‪ ,‬אבל בסידור כת"י מובא‬ ‫באהבה"‪ ,‬אבל בסידור כת"י מצאנו בזה נוסח מחודש שאין‬ ‫לקבוע עליו נוסחאות בית קאמארנא כנגד המנהג הפשוט‬ ‫כנוסח אשכנז ספרד ‪" -‬וישמיענו ברחמיו שנית לעיני כל חי"‪.‬‬ ‫לו אח ורע ‪" -‬ערב ובקר בכל יום תמיד פעמיים באהבה"‪,‬‬ ‫הנהוג אצל כל תלמידי בית קאמארנא‪.‬‬ ‫ורגלים לדבר שהנוסח שבמנהגי קאמארנא מקורו‬ ‫ללא הסיום "שמע אומרים"‪.‬‬ ‫פתיחת הזמן לאברכי הכוללים‬ ‫אמרי קודש‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫דברות קודש‬ ‫שפוותיה מרחשן אורייתא‏‪.‬‬ ‫ובוודאי שיש דרגות שונות בלימוד התורה‪ ,‬כדי‬ ‫א‬ ‫]תרגום‪ :‬מי שמשתדל בתורה ודבק בה‪ ,‬ואותו‬ ‫לקשט השכינה‪ ,‬ולאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא‪,‬‬ ‫התורה משמחת את האדם‬ ‫ואי אפשר להפריד הלימוד‬ ‫ללמוד על מנת לעשות ולקיים למעשה כדי לדעת את‬ ‫דבר התורה נשמע בפיו ולא לוחש אותו בלחש‪ ,‬אלא‬ ‫המעשה אשר יעשון‪ ,‬כפי פשטות כוונת 'תורה לשמה'‬ ‫מרים בו את קולו‪ ,‬שכך צריכה תורה להרמת קול‪,‬‬ ‫שכתוב (משלי א) בראש המיות תקרא‪ ,‬להרים את‬ ‫דהיינו שהתורה היא מלשון הוראה‪ ,‬וכאשר לומדים‬ ‫התורה כדי לדעת את ההוראה שבה‪ ,‬זו היא פשטות‬ ‫מהשמחה כי הם באים כאחד‬ ‫רנת התורה‪ ,‬ולא בלחש‪ .‬כיין הטוב‪ ,‬כמו יין טוב שלא‬ ‫מובא בשם הבעש"ט ששאלו אותו תלמידיו מה‬ ‫הדרגה של תורה לשמה‪ ,‬כפשוטה ממש‪.‬‬ ‫שותק‪ .‬והוא עתיד להרים קול‪ ,‬כשיצא מן העולם הזה‪.‬‬ ‫לעשות כשמרגישים הנאה בלימוד התורה‪ .‬כי ברוב‬ ‫הולך לדודי למישרים‪ ,‬שלא יסטה לימין ולשמאל‪ ,‬לא‬ ‫ולימוד כזה משמח את השכינה‪ ,‬ולמצוה גדולה‬ ‫דרגתם ביקשו לעבוד את ה' עבודה תמה‪ ,‬בלתי לה'‬ ‫ימצא שימחה בידו‪ .‬דובב שפתי ישנים‪ ,‬ואפלו באותו‬ ‫תיחשב‪ ,‬ולכן מרגיש האדם שמחה בלימודו כי מעורר‬ ‫לבדו‪ ,‬בלי שום פניה והנאה עצמית‪.‬‬ ‫עולם שפתותיו מרחשות בתורה]‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫שמחה בעליונים‪.‬‬ ‫והשיב להם כי התורה מעיקרה משמחת הלב‪,‬‬ ‫וזה כל האדם‪ ,‬כי כל מה שנשאר מהאדם הוא רק‬ ‫כדכתיב (תהלים יט) 'פקודי ה' ישרים משמחי לב'‪,‬‬ ‫הדברי תורה שלמד בעלמא הדין‪ ,‬וכל אחד נקרא על‬ ‫ב‬ ‫והיא באה מעצמה ואי אפשר להפריד הלימוד מהשמחה‬ ‫שמחה נצחית לעלמי עד‬ ‫שם הלימוד שלמד‪ .‬מי שלומד מסכת פסחים נקרא‬ ‫כי שניהם באים כאחד‪.‬‬ ‫מסכת פסחים‪ ,‬כי האדם אינו בשר האדם אלא הרוחניות‬ ‫וראה בסוף ספר דרכי צדק‪ :‬שאלו להבעש"ט ז"ל‬ ‫שבו‪ ,‬וכמו שהזכרנו בענין הקידוש שעושין בפרשת‬ ‫ובענין שמחה זו‪ ,‬יש להסמיך מה שאיתא בתנא‬ ‫מה לעשות לזה שכשהם מחדשים חידושי תורה הם‬ ‫בראשית לכבוד חתן בראשית שאין השמחה משום‬ ‫דבי אליהו (רבה‪ ,‬פרק יח)‪" :‬בזמן שישראל עוסקין‬ ‫שמחים‪ ,‬ויש להם צער על זו השמחה אולי עבירה הוא‪,‬‬ ‫סיום ופתיחת התורה בלבד‪ ,‬אלא משום החביבות של‬ ‫בתורה ועושין צדקה ומשפט הקב"ה שמח בהן ומגיד‬ ‫והשיב הבעש"ט מה לעשות‪ ,‬הנה כתיב (תהלים י"ט)‬ ‫כל תיבה ותיבה שיש לנו בהתחדשות פתיחת התורה‪.‬‬ ‫להן ששמחתן יהא עד סוף כל הדורות שנאמר (תהלים‬ ‫פקודי ה' ישרים משמחי לב‪ ,‬הם בעצמם משמחים‬ ‫קלב) כי בחר ה' בציון אוה למושב לו זאת מנוחתי‬ ‫הלב‪ ,‬וכשהם שמחים במה שעשו קישוטין לשכינה‬ ‫עדי עד וגו'‪.‬‬ ‫ג‬ ‫באמת אין רע‪ ,‬ובודאי למצוה רבה יחשב לו‪ .‬עכד"ק‪.‬‬ ‫וכך אמר להם הקב"ה לישראל בני וכי מה שמחה‬ ‫השמחה בלימוד התורה ‪-‬‬ ‫יש לו לאדם אלא בד"ת בלבד הא כל המשמח בכסף‬ ‫וידועים דברי הרה"ק בעל אבני נזר מסוכטשוב‬ ‫השראת השכינה ושמירה עליונה‬ ‫זי"ע בהקדמתו לספרו אגלי טל בהקדמתו‪" :‬ומדי‬ ‫וזהב באבנים טובות ומרגליות מה שמחתו בהן לאחר‬ ‫מיתה הלא לאחר שמחתך מות א"כ מה יתרון לכל‬ ‫דברי זכור אזכור מה ששמעתי קצת בני אדם טועין‬ ‫ואמרו חז"ל (שבת ל‪ ,‬ב)‪ :‬אין שכינה שורה אלא‬ ‫שמחתו‪ ,‬אבל אתם בני בואו ושמחו עם התורה שמחה‬ ‫מדרך השכל בענין לימוד תוה"ק ואמרו‪ ,‬כי הלומד‬ ‫מתוך דבר שמחה של מצוה‪ ,‬וכאשר ייסדו מקום תורה‪,‬‬ ‫שלמה כדרך שאני משמח בכם לעד ולעולמי עולמים‬ ‫ומחדש חידושים ושמח ומתענג בלימודו אין זה לימוד‬ ‫בראשות מרביצי תורה חשובים‪ ,‬הרי השכינה שורה‬ ‫שנאמר (ישעיה סה) כי אם שישו וגילו עד עד וגו'‪.‬‬ ‫התורה כ"כ לשמה כמו אם היה לומד בפשיטות שאין‬ ‫במקום קדוש זה כשלומדים מתוך שמחה‪.‬‬ ‫לו מהלימוד שום תענוג והוא רק לשם מצוה‪ .‬אבל‬ ‫וממשיך עוד‪ :‬מהו 'לחדשיו יבכר' למחדשי תורה‬ ‫הלומד ומתענג בלימודו הרי מתערב בלימודו גם הנאת‬ ‫ואפריון נמטייה לכל העוסקים ברוח ובגשם שיוכלו‬ ‫שמחדשין את התורה בכל יום תמיד‪[ ,‬משל] לבן‬ ‫עצמו‪ .‬ובאמת זה טעות מפורסם‪ .‬ואדרבא כי זה היא‬ ‫האברכים לעסוק בתורה במנוחת הדעת ושלוות הנפש‪,‬‬ ‫שהוא בכור לאביו ולאמו שמחדש ד"ת שהכל שמחין‬ ‫עיקר מצות לימוד התורה להיות שש ושמח ומתענג‬ ‫כדי לגדל מורי הוראה בישראל‪ ,‬בקיאים בש"ס‬ ‫בו‪ .‬כיצד‪ ,‬אם יש לאדם בן בכור בבית רבו‪ ,‬אם יש בו‬ ‫בלימודו ואז דברי תורה נבלעין בדמו‪ .‬ומאחר שנהנה‬ ‫ופוסקים‪ ,‬מתוך דביקות בנותן התורה‪.‬‬ ‫תורה שמחה מתחדש לו לאביו בכל יום‪ ,‬עליו הכתוב‬ ‫מדברי תורה הוא נעשה דבוק לתורה (ועיין פירש"י‬ ‫ונודע מאמרם ז"ל במסכת חגיגה (ט ב) "אינו דומה‬ ‫אומר (משלי י) 'בן חכם ישמח אב'‪ ,‬אבל אם פשע הבן‬ ‫סנהדרין נח‪ .‬ד"ה ודבק)"‪.‬‬ ‫שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד"‪.‬‬ ‫בחכמה ומוציא חכמתו לדברים של בטלה ולדברים‬ ‫ומקשין העולם הרי הדבר תמוה וכי מה באמת ההבדל‪,‬‬ ‫אחרים ואביו אינו מיסרו עליו הכתוב אומר (שם יג)‬ ‫"ובזוה"ק‪ ,‬דבין יצה"ט ובין יצה"ר אינן מתגדלין‬ ‫שהדבר חמור עד כדי כך שזה נקרא עובד א‪-‬להים‬ ‫'חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר'‪.‬‬ ‫אלא מתוך שמחה‪ .‬יצה"ט מתגדל מתוך שמחה של‬ ‫וזה אינו נקרא כך‪ .‬ומרן בעש"ט פירש (בעש"ט עה"ת‬ ‫תורה‪ .‬יצה"ר כו'‪ .‬ואם אמרת שע"י שמחה שיש לו‬ ‫הרי לנו שהקב"ה עצמו כביכול שש ושמח כשאנו‬ ‫משפטים אות טו) ש"אחד" זה‪ ,‬פי' שה'עובד' מצרף‬ ‫מהלימוד נקרא שלא לשמה או עכ"פ לשמה ושלא‬ ‫עוסקים בתורתו‪ ,‬ומכך נשפע רוב שמחה בכל העולמות‬ ‫עם המאה פעמים את א'לופו של עולם‪ ,‬וזה אינו מצרף‬ ‫לשמה‪ .‬הרי שמחה זו עוד מגרע כח המצוה ומכהה‬ ‫ומורגש גם בתחתונים בשמחת הלב שבלימוד התורה‪.‬‬ ‫ללימודו את אלופו של עולם‪ ,‬ולכן אינו בגדר עובד‬ ‫אורה ואיך יגדל מזה יצה"ט"‪.‬‬ ‫ושמחה זו עתידה להימשך לעד ולעלמי עולמים‪ ,‬עד‬ ‫ה' עיי"ש‪.‬‬ ‫סוף כל הדורות‪ ,‬כדברי התנא דבי אליהו‪.‬‬ ‫"וכיון שיצה"ט מתגדל מזה בוודאי זה הוא עיקר‬ ‫וכאשר זוכים לישב בבית ה' באהלה של תורה‪,‬‬ ‫ולכן‪ ,‬אע"פ שמשכח אדם תלמודו בחייו‪ ,‬אך כל‬ ‫המצוה‪ .‬ומודינא דהלומד לא לשם מצות הלימוד רק‬ ‫דבוקים באלופו של עולם על ידי עצם ההתדבקות‬ ‫הלכה שלומדים בעלמא הדין משתמרת היא לעולם‬ ‫מחמת שיש לו תענוג בלימודו הרי זה נקרא לימוד‬ ‫בידיעת התורה כי הוא וידיעתו אחד‪ ,‬והרי זה ממש‬ ‫הבא‪ ,‬ומזכירים לו לאדם לאחר פטירתו כל מה שלמד‪.‬‬ ‫שלא לשמה‪ ,‬כהא דאוכל מצה שלא לשם מצוה רק‬ ‫מעין עולם הבא כאן בעולם הזה‪ ,‬אשריכם תלמידי‬ ‫כי התורה חקוקה בעצמותיו‪ ,‬והיא נצחית וקיימת לעד‪.‬‬ ‫לשם תענוג אכילה‪ ,‬ובהא אמרו לעולם יעסוק אדם‬ ‫חכמים‪ ,‬חזקו ואמצו‪ ,‬ויהי רצון שיושפע רוב שפע‬ ‫כו' שלא לשמה שמתוך כו'‪ .‬אבל הלומד לשם מצוה‬ ‫ואיתא בזוה"ק פר' שמיני (לט‪ ,‬ב)‪ :‬מאן דאשתדל‬ ‫ומתענג בלימודו הרי זה לימוד לשמה וכולו קודש כי‬ ‫ברוחניות ובגשמיות מתוך נחת והרחבת הדעת ומתוך‬ ‫באורייתא‪ ,‬ודביק בה‪ ,‬וההיא מלה דאורייתא אשתמע‬ ‫רוב שמחה‪ ,‬וגדולה מעלת חדוותא דאורייתא להשפיע‬ ‫גם התענוג מצוה"‪ .‬עכד"ק‪.‬‬ ‫בפומיה‪ ,‬ולא לחיש לה בלחישו‪ ,‬אלא ארים קליה בה‪.‬‬ ‫על העולם כולו להמתיק הדינים‪ ,‬בפרט בימים קשים‬ ‫וראה בפירוש ר' אברהם מן ההר למסכת נדרים‬ ‫דאורייתא הכי בעיא לארמא קלא‪ ,‬דכתיב‪( ,‬משלי‬ ‫אלו השוררים בעידנא דא‪ ,‬כמאמר צדיקים 'כי בשמחה‬ ‫א) בראש הומיות תקרא‪ ,‬לארמא רנה דאורייתא‪,‬‬ ‫(מח‪" :).‬מצות לימוד‪ ,‬עיקר הציווי הוא כדי לצייר האמת‬ ‫תצאו' ‪ -‬שעל ידי השמחה יוצאין מכל הצרות וזוכין‬ ‫ולא בלחישו‪ .‬כיין הטוב‪ ,‬כחמר טב דלא שתיק‪ .‬והוא‬ ‫ולהתענג ולהנות במדע לשמח לבבו ושכלו‪ ,‬כדכתיב‬ ‫לשמירה עליונה בכללות ובפרטות וכן יהי רצון‪.‬‬ ‫עתיד לארמא קלא‪ ,‬כד יפוק מהאי עלמא‪ .‬הולך לדודי‬ ‫'פקודי ה' ישרים משמחי לב'‪ .‬הילכך לא שייך למימר‬ ‫מתוך פתיחת הזמן לאברכי הכוללים "היכלי‬ ‫למשרים‪ ,‬דלא יסטי לימינא ולשמאלא‪ ,‬לא ישתכח‬ ‫במצות תלמוד דלא ניתן ליהנות‪ ,‬שעיקר מצוותו היא‬ ‫הוראה" קאמארנא‪ ,‬חשון תשפ"ד‬ ‫דימחי בידוי‪ .‬דובב שפתי ישנים‪ ,‬אפילו בההוא עלמא‬ ‫ההנאה והתענוג במה שמשיג ומבין בלימודו"‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫פתיחת זמן החורף‬ ‫אמרי קודש‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫דברות קודש‬ ‫דברות קודש‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫במעמד פתיחת זמן החורף‬ ‫לאברכי הכוללים "היכלי הוראה" קאמארנא‬ ‫הלכות כבוד ועונג שבת‬ ‫"יושב בכובד ראש מייחל להקבלת פני‬ ‫השבת"‬ ‫ממתינים להתכלל בשביתת הקב"ה‬ ‫בעש"ט עה"ת פר' בראשית‪ ,‬אות קמ‪-‬קמב‬ ‫אמ"ק כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫בתורתו של הבעש"ט הקדוש‬ ‫אור שבעת הימים‬ ‫דף ע"ה ע"ב)‬ ‫לחשוב שהם בשעבוד נורא‪ ,‬ואז התחילו לצעוק אל ה'‬ ‫אות קמ‬ ‫היצר מפתה את האדם בגבהות‬ ‫שיוציאם מתוך הגלות יען כי קיבלו דעת‪ ,‬אבל קודם‬ ‫כאן נוסף עומק חדש‪ ,‬שלא רק היצר הרע המגיע‬ ‫לכן היה כל מחשבתם עסוקה בקש ותבן ובעבודה‬ ‫לפתות את האדם הוא שליח של המלך העליון‪ ,‬אלא גם‬ ‫כל הרע העובר על האדם‪ ,‬וכל הצער והצרות בענייני‬ ‫הקשה‪ ,‬באופן של קוצר רוח מוחלט‪.‬‬ ‫ובשפלות למנעו מעבודת ה'‬ ‫רוחניות וגשמיות‪ ,‬והוא נראה כלפי חוץ כדבר שאינו‬ ‫קמ‪ .‬הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח‬ ‫חטאת רובץ וגו'‪ .‬בשם הבעל שם טוב הקדוש זכותו‬ ‫טוב‪ ,‬והרי האמת היא שאין מציאות של רע‪ ,‬אלא הכל‬ ‫אות קמא‬ ‫יגן עלינו‪ ,‬האדם צריך להיות תמיד בדרך הממוצע‪,‬‬ ‫יאמין שהקב"ה נמצא בכל צער ובכך‬ ‫רק טוב מוחלט‪ ,‬כי מדרך הטוב להטיב‪ ,‬אלא שמתלבש‬ ‫בלבושים שונים ויורד לעולם עם לבוש של צער‪ ,‬ואם‬ ‫לא בהתנשאות ולא בשפלות חס ושלום‪ ,‬וזהו‪ ,‬אם‬ ‫מגלים את האמת שהכל טוב‪ ,‬והכל לבוש של המלך‪,‬‬ ‫נמתק הדין‬ ‫תיטיב שאת‪ ,‬כשטוב לו יש לו התנשאות‪ ,‬ואם לא‬ ‫מתבטל הרע ונמתק ונהפך לטוב‪.‬‬ ‫קמא‪ .‬ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו‪ .‬משל‬ ‫תיטיב יש לו שפלות‪ ,‬ולפתח חטאת רובץ‪ ,‬אבל כל‬ ‫כי המציאות האלוקית היא מופשטת‪ ,‬וכל כולה רק‬ ‫ששמעתי‪ ,‬שהיה מלך אחד על כמה וכמה מדינות‬ ‫זה לא טוב‪ ,‬רק‪ ,‬נע ונד תהיה בארץ‪ ,‬שתמיד יהיה לא‬ ‫כח של חיות כדי להשפיע ולהטיב‪ ,‬וזהו כל המציאות‬ ‫קרובים ורחוקים‪ ,‬ולמקצת הימים רצה לעמוד על ענין‬ ‫בהתנשאות ולא בשפלות ועצבות‪ ,‬רק פעם כך ופעם‬ ‫שלפנינו‪ ,‬וכל מה שלא נכלל בזה הוא היפך של האמת‬ ‫בני המדינה אם הם עובדים אותו באמת‪ ,‬ושלח אחד‬ ‫כך‪ ,‬דהיינו אם יבוא לו התנשאות יכריע את עצמו‬ ‫והיפך של המציאות‪ ,‬אלא שהקב"ה מסתתר בתוכו‬ ‫מעבדיו וכסות ולשון שינה‪ ,‬כאילו הוא מלך הרוצה‬ ‫לצד השני‪ ,‬ואם ירגיש שיבוא לו עצבות יכריע את‬ ‫ומחיה אותו בדרך של 'לבוש' והסתר‪ ,‬כאילו מתכסה‬ ‫להלחם עם מלך זה‪ ,‬ויש שעמדו להלחם נגדו‪ ,‬ויש‬ ‫עצמו להיפוך‪:‬‬ ‫באופן של רע‪ ,‬וכאשר מגלים ההסתר והלבוש‪ ,‬מתגלה‬ ‫שאמרו מה לנו להלחם‪ ,‬אי מר מלכא אנא עבדא וכו'‪,‬‬ ‫והנה משה הוא בחינת הדעת‪ ,‬והר סיני הוא רומז‬ ‫הפנימיות שהיא טוב מוחלט ומתבטל הרע מאליו כמו‬ ‫עד שבא זה למדינה אחת שהיו חכמים גדולים‪ ,‬וחקרו‬ ‫לשני הפכיים‪ ,‬הר הוא בחינת גאות וסיני הוא בחינת‬ ‫חושך המתבטל מפני אור‪.‬‬ ‫הענין‪ ,‬איך אפשר שיהיה דבר זה כפשוטו‪ ,‬מכמה‬ ‫שפלות וזהו וידבר ה' אל משה בהר סיני (ויקרא כ"ה‪,‬‬ ‫טעמים‪ ,‬ודאי שהוא שליח המלך לנסות לבני אדם אם‬ ‫א')‪ ,‬שצריך האדם ליקח בחינת משה בחינת דעת‬ ‫ימרדו במלך‪ ,‬לכך יצאו לקראתו ואמרו לו הדברים‪,‬‬ ‫לשתי המדות הללו הר וסיני‪ ,‬שיהיה בידו המשקל‬ ‫אות קמב‬ ‫והוטב בעיניו על חכמתם‪ ,‬ופנה לדרכו‪:‬‬ ‫נגד היצר הרע לפעמים בבחינת הר שאומר לעצמו‬ ‫המלך מתלבש לעבד מורד כדי לנסות‬ ‫והנמשל מובן שזהו שנזכר בזוהר (ח"ב קס"ג א)‬ ‫הרי אני בן מלך ואיך אני יכול לחטוא לפניו בדברים‬ ‫העם‬ ‫ענין היצר הרע נמשל לזונה שצוה המלך לפתות‬ ‫פחותים‪ ,‬הרי לא נאה לי לעשות כן‪ ,‬ולפעמים בבחינת‬ ‫את בנו וכו' יעוין שם‪ ,‬הגם שיש בזה ענין פנימי כמו‬ ‫סיני שמחשיב עצמו כאין וכאפס בביטול גמור נגד ה'‬ ‫קמב‪ .‬משל מלך אחד שמושל בכיפה‪ ,‬ושלח אחד‬ ‫ששמעתי ממורי ענין וידוי אשמנו‪ ,‬שהמלך בעצמו‬ ‫ומתיירא לחטוא כנגדו‪ .‬כי דרכו של יצר הרע להגיס‬ ‫מעבדיו שינסה המדינות‪ ,‬כאילו הוא עבד מורד באדונו‪,‬‬ ‫כסות ולשון שינה ובא לכבוש המלכה וכו' ודי בזה‬ ‫דעתו של אדם בבחינת הר‪ ,‬וגורם לו לזלזל במצוות‬ ‫וקצת המדינות עשו עמו מלחמה ושלטו עליו‪ ,‬וקצת‬ ‫למבין‪.‬‬ ‫שהאדם דש בעקביו או שאינם חשובים עבורו‪ ,‬וכמו‬ ‫מדינות השלימו עמו‪ ,‬ובמדינה אחת היו חכמים‬ ‫שהיו פילוסופים שלא התעסקו במצוות מעשיות משום‬ ‫ומכאן אנו למדים שבכל פעם שמתעורר לאדם‬ ‫והרגישו שזהו רצון המלך עושה וכו'‪ ,‬יעוין שם‪.‬‬ ‫שלא היה נאה להם להתעסק בעניינים גופניים וביקשו‬ ‫תשוקה אודות ענין מתאוות העוה"ז‪ ,‬קנאה תאוה וכבוד‪,‬‬ ‫והנמשל מובן‪ ,‬שיש בני אדם שעושין מלחמה‬ ‫אפשר ללחום עם היצר הרע או להכנע אליו‪ ,‬אבל יש‬ ‫להתעסק רק במושכלות‪ ,‬ולפעמים עושה את עצמו‬ ‫עם היצר הרע שעושה עצמו כאילו הוא עבד מורד‬ ‫דרך מחודשת שאומרים ליצר הרע‪ ,‬הרי כל המהות‬ ‫כיצר טוב להשפילו בשפלות‪ ,‬ואז חושב האדם לעצמו‬ ‫באדונו‪ ,‬שמפתה בני אדם שלא יעשו רצון הבורא‬ ‫שלך היא לבדוק ולחבון ולנסות אותנו האם אנו נאמנים‬ ‫מה יוסיף ומה יתן שאוסיף עוד מצוה הרי אנכי שפל‬ ‫ומלך העולם‪ ,‬ועומדין כנגדו עד ששלטו ביצר‪ ,‬על‬ ‫למלך‪ ,‬ותיכף כאשר מגלים את פנימיותו שאינו דבר‬ ‫ונבזה‪ ,‬בכדי למנוע אותו מעבדות ה' יתברך‪ ,‬ואז נקרא‬ ‫ידי גודל המלחמה וסיגופים גדולים‪ ,‬ויש בני אדם‬ ‫נפרד אלא הוא חלק מהמציאות האלוקית‪ ,‬סר כוחו‬ ‫בבחינת סיני‪ .‬ועצה לנגד מדה זאת מדת השפלות‬ ‫שהרגישו שהוא עושה רצון הבורא‪ ,‬ושם מלובש‬ ‫מעליו ויתפרדו כל פועלי און‪.‬‬ ‫הוא לומר הלא יהודי אני‪ ,‬ונגד הגדלות‪ ,‬העצה הוא‬ ‫שמו הקדוש מן ע"ב שמות הקדושים סאל שהוא‬ ‫להשפיל עצמו מצד שפלות החומר‪ ,‬והכל על ידי‬ ‫כי הרע אין לו קיום מחמת עצמו אלא הוא המדריגה‬ ‫ממתיק לסמא"ל‪ ,‬וזהו שכוונת שם הקדוש כוז"ו‬ ‫בחינת הדעת‪ ,‬שאם הוא דבוק למידת הדעת‪ ,‬הוא יכול‬ ‫התחתונה ביותר של הטוב‪ ,‬וכל קיומו של הרע הוא רק‬ ‫שבכל מקום יש כ"ו [גימטריא] שם הוי"ה בזו ובזו‬ ‫כל הזמן להיות מודע להרגשותיו ואז יכול להתגבר‬ ‫משום שנדמה כלפי חוץ למציאות‪ ,‬אבל באמת הוא‬ ‫וכמו ששמעתי זה ממורי והבן‪( :‬תולדות יעקב יוסף‬ ‫על מידת הגאוה והשפלות לפי הענין‪( .‬צרור החיים‬ ‫הוייה שקרית ומדומה שאין בו ממש‪ ,‬בבחינת רקיעים‬ ‫ויקהל דף ע"ה ע"ד)‬ ‫של שוא‪ ,‬כי המציאות האמיתית הוא בבחינת חיים שיש‬ ‫דף י' ע"ב)‬ ‫שם כוז"ו הוא האותיות שלאחר אותיות הוי"ה‪ ,‬וגם‬ ‫בו טובה וברכה לעולם המביא לידי דביקות בה' אלקים‬ ‫וזהו ענין משה שהוא סוד הדעת כדאיתא בזוה"ק‬ ‫בזה יש אותיות כ"ו כמנין שם הוי"ה‪ ,‬להורות שגם‬ ‫אמת‪ ,‬וכל מה ששייך להיפך הטוב ולמנוע את הדביקות‬ ‫וכתבי האריז"ל‪ ,‬והכוונה בזה על פי פשוטו‪ ,‬שמשה‬ ‫בבחינת אחור יש מציאות אלוקית‪ ,‬וזהו הוראת שם‬ ‫האלוקית‪ ,‬שייך לעולם השקר שאין לו רגלים ואין לו‬ ‫רבינו היה רואה איך המצריים משעבדים את ישראל‬ ‫כוז"ו‪ ,‬שהוא מתחלק לאותיות כ"ו ואותיות ז"ו‪ ,‬ונרמז‬ ‫קיום‪ .‬ותיכף כאשר מגלים את אפסיות הרע‪ ,‬מתבטל‬ ‫בגלות מצרים‪ ,‬וידוע מאמר העולם שיותר קשה להוציא‬ ‫בזה שגם בז"ו וגם בז"ו‪ ,‬היינו גם בבחינת פנים וגם‬ ‫הרע ומתברר שהוא חלק מהטוב ומתעלה כולו לטוב‪.‬‬ ‫את הגלות מהיהודים מלהוציא את ישראל מהגלות‪,‬‬ ‫בבחינת אחור‪ ,‬יש מציאות של כ"ו הרומז לשם הוי"ה‪.‬‬ ‫והוא דבר גדול כאשר קבלתי ממורי שבכל צער‬ ‫כי הגלות והעבדות אינה תלויה בעבודה הקשה‪ ,‬כי‬ ‫וכאשר מכיר שהאחור וההסתר הוא שליח של המלך‬ ‫האדם בגשמי וברוחני שאם נותן לב שגם בזה הצער‬ ‫לפעמים עובד האדם במלאכה קשה לצורך ביתו ונהנה‬ ‫ואין מציאות של רע ופירוד בעולם‪ ,‬יתפרדו כל פועלי‬ ‫הוא ה' יתברך בעצמו‪ ,‬אלא שהוא דרך לבוש‪ ,‬וכאשר‬ ‫מכך‪ ,‬אלא עיקר העבדות היא במחשבה‪ ,‬שהאדם מרגיש‬ ‫און ונמתק הכל ונהפך לטוב‪.‬‬ ‫נודע לו זה‪ ,‬הוסר הלבוש ונתבטל הצער וכל גזירות‬ ‫עצמו משועבד כאילו אינו אדם לעצמו וכל מהותו הוא‬ ‫ובספר כתונת פסים (דף מ"ד ע"א) כתב וזה לשונו‪:‬‬ ‫רעות והאריך בזה ודברי פי חכם חן‪ ,‬וכאשר שמעתי‬ ‫לשרת את אדונו‪ ,‬וזה היה גלות הדעת במצרים‪ ,‬שבני‬ ‫קבלתי ממורי זלה"ה שגם בסמא"ל יש בו שם קודש‬ ‫ממנו גם כן ענין ה' אלפי"ן אמר אויב ארדוף אשיג‬ ‫ישראל לא היה להם דעת לעצמם‪ ,‬כמו עבד שמאבד את‬ ‫סאל גימטריא צ"א עולה כמנין יחוד הוי"ה ואדנ"י וכו'‬ ‫אחלק (שמות ט"ו‪ ,‬ט') שאלופו של עולם הוא כאן‬ ‫דעתו לגמרי‪ ,‬ומשה רבינו שהוא סוד הדעת בא לגאול‬ ‫ודברי פי חכם חן‪.‬‬ ‫בהסתר ודברי פי חכם חן‪( :‬תולדות יעקב יוסף ויקהל‬ ‫אותם מתוך גלות הדעת‪ ,‬ופקח את עיניהם שיתחילו‬ ‫תולדותיהם והנהגותיהם‬ ‫של צדיקי עולם זיע"א‬ ‫מעשיהם ש‪ ‬צדיקים‬ ‫ליקוט עניני נישואין‬ ‫התנאים‪ ,‬ובאמרו התיבות 'המגיד מראשית אחרית'‬ ‫החתן יבוא לבית הכנסת כדי שיפטרו‬ ‫נתלהב וקרא אה‪ ,‬עלי הכהן‪ ,‬ויהי הדבר לפלא‪,‬‬ ‫נישואי רביה"ק‬ ‫מתחנון‬ ‫ולא ידעו פתרון הדברים‪ .‬עד שנסתלק החתן דנן‬ ‫בעל 'היכל הברכה'‬ ‫כשמכינים על החתונה עד שבימי הגמרא 'אמרו‬ ‫‪ -‬רביה"ק מהרי"א – ביום י' באייר‪ ,‬יום פטירת‬ ‫זקיננו הרה"ק ר' אברהם מרדכי מפינטשוב ז"ל‬ ‫שהשמחה במעונו' אין אומרים תחנון‪ ,‬ויש שנהגו שאמרו‬ ‫עלי הכהן כמבואר בשולחן ערוך (או"ח סי' תק"פ)‪,‬‬ ‫התנצל את עצמו לפני רבינו הקדוש מלובלין שיש‬ ‫[תחנון] עד החתן מאהל‪ .‬והחתן יבוא לבית הכנסת כדי‬ ‫ואז נתגלה רוח קדשו של רביה"ק מלובלין זי"ע‪.‬‬ ‫לו בת‪ ,‬שהשי"ת יזמין לה שידוך טוב עבורה‪,‬‬ ‫שיפטרו מתחנון‪ ,‬כי בימים שאין אומרים תחנון מן הדין אין‬ ‫עוד עובדא הוה באותו מעמד‪ ,‬כאשר רביה"ק‬ ‫והשיב לו הלוא הרב מקאמארנא יש לו בן טוב וכו'‬ ‫שליטה לימים האלה לסטרא אחרא‪ ,‬ואין ס"מ הרשע שולט‬ ‫מלובלין זי"ע סיים את קריאת שטר התנאים והגיע‬ ‫וראוי להיות חתנו‪.‬‬ ‫בהם‪ ,‬ולמה לא יזכה את הציבור בזה‪ ,‬ומצוה גדולה עושה‬ ‫אל שמות הערבים‪-‬קבלנים‪ ,‬אזי פתח ואמר על‬ ‫(כתבי שם)‬ ‫החתן כשהולך לבית הכנסת לזכות את הרבים‪.‬‬ ‫תלמידו הרה"ק רבי מאיר'ל אפטער זי"ע לאמר‬ ‫התנאים של הרה"ק מוה"ר יצחק אייזיק'ל‬ ‫(שולחן הטהור סי' קלא סי"א וסט"ז)‬ ‫עתיקא קדישא מצד הכלה וכו' [במקום ערב‬ ‫קבלן מצד הכלה]‪.‬‬ ‫מקאמארנא היה בבית רבינו הקדוש בלובלין בשנת‬ ‫תקע"ה לפ"ק‪ ,‬בשנתו האחרונה של הרבי מלובלין‬ ‫מעריב בעוד השמש זורח על הארץ‬ ‫זמן החתונה נקבע לחמשה עשר בשבט תקע"ט‬ ‫עלי אדמות‪ ,‬והיו שני ערבים קבלנים מכל צד‪,‬‬ ‫בבית אבי הכלה בפינטשוב‪,‬שהם עשרה ימים‬ ‫בימי הקיץ כשרוצין לסעוד סעודה גדולה‪ ,‬סעודת‬ ‫מצד החתן היו הגה"צ מוהר"ר מרדכי בנו של הרה"ק‬ ‫קודם היכנס החתן לעול תורה ומצוות‪.‬‬ ‫משתה של ברית מילה‪ ,‬או של חתונה וכיוצא וכו'‪ ,‬אם‬ ‫מוהר"ר פנחס מקאריץ‪ ,‬והרה"ק מוהר"ר שמעון‬ ‫אבל 'רבות מחשבות בלב איש ועצת ד' היא‬ ‫אודענבערג (הנקרא רבי שמעון דייטש)‪ ,‬ומצד‬ ‫הוא קרוב לזייגער זעקס [שעה שש] יתפלל מנחה ואח"כ‬ ‫תקום'‪ ,‬החתונה לא התקיימה בזמן שנקבע‪ ,‬כיון‬ ‫הכלה היו ערבים קבלנים בעל המאור ושמש ובעל‬ ‫מעריב ‪ ,‬אף שהשמש זורח עוד על הארץ כמו שתי שעות‪ ,‬כי‬ ‫שביני וביני נסתלק אבי החתן רביה"ק רבי סנדר‬ ‫האור לשמים‪ .‬והנה בשטר התנאים כותבים 'ע"ק‬ ‫קרוב הדבר בסעודות משתה שישתכר עד שאסור לו להתפלל‬ ‫זי"ע ועלה לשמי מרום‪ ,‬האלמנתה ובנה היתום‬ ‫מצד הכלה' וכו'‪ ,‬והרבי מלובלין בקראו התנאים‪,‬‬ ‫טוב על כן טוב יותר להתפלל מעריב ואח"כ בלילה יקרא‬ ‫הקטן חיו בדחקות נוראה ולא היה מי שישגיח‬ ‫לא קרא ערב קבלן מצד הכלה וכו'‪ ,‬רק קרא [על‬ ‫קריאת שמע של תורה‪ ,‬כי לענין התפלה הקילו רבותינו‬ ‫על הילד בן השנים‪-‬עשר כראוי‪ ,‬והיה נע ונד‬ ‫בעל האור לשמים] 'עקשן קדוש' מצד הכלה וכו'‪.‬‬ ‫הקדושים גאוני ארץ קדושי עליונים מכמה טעמים‪ ,‬וראוי‬ ‫מקאמארנא לזידיטשוב שם שהה לפרקים אצל‬ ‫(ירבה תורה בהקדמה ח"ב הגה"ה ו)‬ ‫לסמוך עליהם לכתחלה בריוח בלי פיקפוק‪.‬‬ ‫דודו רביה"ק מהרצ"ה זי"ע‪ ,‬ומזידיטשוב לקאמארנא‬ ‫(שולחן הטהור סי' רלה ס"ב)‬ ‫אל אמו האלמנה הצדיקת ע"ה‪ ,‬ועם כל זאת היה‬ ‫בחנוכה שנת תקע"ה‪ ,‬כאשר הסתופפו רביה"ק‬ ‫מתייגע בתוה"ק עד מאד‪.‬‬ ‫מהרי"א ואביו זי"ע בצל הקודש בלובלין‪ ,‬היה שם‬ ‫אולם כעבור זמן מה נתעורר רביה"ק מהרצ"ה‬ ‫בעת ההיא גם הרה"ק מפינטשוב זי"ע‪ ,‬שהיה אחד‬ ‫מברכין שם שבע ברכות אף שאין שם חתן‬ ‫זי"ע על‪-‬ידי מעשה שהיה ושלח אחריו‪ ,‬ואמר לו‪,‬‬ ‫מגדולי וחשובי תלמידיו והרבה לשהות בלובלין‪,‬‬ ‫וכלה אבל אין מזמנים‬ ‫אני אלמוד עמך בכל יום תורה‪ ,‬ותקח לעצמך‬ ‫ויהי כאשר הזכיר הרה"ק מפינטשוב זי"ע לפני‬ ‫בסעודות חתן וכלה‪ ,‬בכל בית שאוכלין שם עשרה‬ ‫איזה שיטה ותלמוד בפני עצמך‪ ,‬ואחר כך אלמוד‬ ‫רביה"ק מלובלין זי"ע את יוצ"ח‪ ,‬וביניהם בתו‬ ‫מזמנים מן אבי החתן והכלה‪ ,‬ושולחין להם מסעודת חתן‬ ‫עמך בפילפול גדול כמו שלמדתי בימי נעורי‪.‬‬ ‫האמורה גיטל‪ ,‬שאך מלאו לה שמונה שנים‪ ,‬אמר‬ ‫וכלה‪ ,‬מברכין שם שבע ברכות אף שאין שם חתן וכלה‪ ,‬אבל‬ ‫ומאז השגיח עליו מאד‪ ,‬ומתחילה היה רביה"ק‬ ‫לו רביה"ק מלובלין הלוא הרב מקאמארנא הוא‬ ‫לענין לזמן ביחד לא יזמנו ביחד‪ ,‬אלא כדין שתי חבורות‬ ‫מהרצ"ה לומד עמו בעצמו‪ ,‬ואחר כך שכר לו‬ ‫בכאן עם בנו‪ ,‬יש לו בן טוב וכו' והוא ראוי להיות‬ ‫המבואר בשולחן ערוך (סי' קצה ס"א)‪ ,‬אבל לענין שבע‬ ‫מלמד תלמיד חכם גדול‪ ,‬שילמוד עמו בפילפול‬ ‫חתנך‪ ,‬והוסיף ואמר אעפ"י שאתה מיוחס גדול יותר‬ ‫ברכות אף שכל חבורה מברכת לעצמה‪ ,‬שבע ברכות לא‬ ‫גדול הלכה למעשה‪ .‬וכך היה עד הנישואין‪ ,‬ובתוך‬ ‫מהרב אב"ד דקאמארנא‪ ,‬אעפ"כ תשתדך עם הילד‬ ‫יאמרו אלא חבורה אחת אם הם בבית אחד‪.‬‬ ‫השנים הללו עסק בהסתר גדול בסודות התורה‪,‬‬ ‫הזה‪ ,‬כי החתן הוא טוב מאוד‪ ,‬ואמר בזה הלשון‪,‬‬ ‫(שולחן הטהור סי' קצה ס"א וזר זהב שם סק"א)‬ ‫תיקוני זוהר‪ ,‬זוהר הקדוש‪ ,‬כתבי האר"י זלה"ה‪,‬‬ ‫איך זע אז דער חתן וועט פאר שאנין די גאנצי‬ ‫כי נפשו חשקה מאוד לסודות התורה‪.‬‬ ‫וועלט‪ ,‬ותיכף ומיד נתרצה הרה"ק מפינטשוב זי"ע‪.‬‬ ‫את שמחת החתונה חגגו בסופו של דבר בשנת‬ ‫שמחת התנאים נערכה בבית איש האלקים‬ ‫תיקון לחטא המר‬ ‫תקפ"ב‪ ,‬כאשר דודו רביה"ק מהרצ"ה זי"ע דואג‬ ‫רביה"ק מלובלין זי"ע‪ ,‬ביום שנכפל בו כי טוב‬ ‫תיקון לחטא מר הזה‪ ,‬לשמוח שמחת מצוה‪ ,‬לשמח חתן וכלה‪,‬‬ ‫לכל מחסורו‪ ,‬ושולח את אחיו הרה"ק רבי ר' משה‬ ‫לסדר 'וידגו לרוב בקרב הארץ' ז' טבת תקע"ה‪.‬‬ ‫ולהשיא אותם‪ ,‬בכל טורחו ובכל כחו‪ ,‬ולהזיע זיע‪.‬‬ ‫מסאמבור זי"ע להוליכו תחת החופה‪ ,‬ויביאה יצחק‬ ‫השדכן רביה"ק מלובלין זי"ע אשר כבר היה‬ ‫האהלה‪ ,‬ותלך עמו בכל דרכיו כל ימי חייו‪.‬‬ ‫בשנתו האחרונה עלי אדמות נתכבד בקריאת‬ ‫(היכל הברכה בראשית דף סה ע"א)‬ ‫חיוב תפילת חתן ושושביניו בתפילה וקר"ש‬ ‫בזמן הזה‬ ‫חתן ושושביניו [וכל בני החופה פטורים משום שכיח‬ ‫שכרות וקלות ראש]‪ .‬בזמן הזה כולם חייבים לילך‬ ‫ולהתפלל בצבור ולקרא שמע ולהניח תפילין כדרך כל‬ ‫ישראל‪ ,‬כי זה הוא עיקר היהדות‪ ,‬קריאת שמע ותפלה‬ ‫ותפילין‪ ,‬ובמצות הנ"ל אין כוונתינו כל כך לשמים‪.‬‬ ‫(שולחן הטהור סי' לח ס"ז)‬ ‫שמחת נשואי כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫נראה כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע וזקינו כ"ק מרן אדמו"ר הרמ"מ מלעלוב זי"ע וחותנו כ"ק הרה"צ רבי שמואל עוזר קאפף זצ"ל‬ ‫במשנת רבוה"ק לבית קאמארנא‬ ‫[וראה עוד בספרו ישב רוחו (דף ד ע"ב) מש"כ בזה]‪.‬‬ ‫רביה"ק יוצא להגן בעד נישואי הרה"ק‬ ‫דעת רביה"ק מקאמארנא‬ ‫אמנם אח"כ כשנודע ונתפרסם בעולם הנשואין‬ ‫מרוזין‬ ‫שיש לקדש עם טבעת עגולה מבפנים‬ ‫האלו‪ ,‬הנה יצאו איזו גדולי הדור מן האשכנזים‬ ‫ומרובע מבחוץ‬ ‫הרה"ק מרוזין זיע"א‪ ,‬נשא את הרבנית מחברתו‬ ‫לערער על נישואין האלו על מה שהרוזינ'ער נשא‬ ‫הטהורה של הרה"ק רבי צבי הערש משרת מרימנוב‬ ‫ולזה המנהג בקידושין הכלה מושיטה אצבע‬ ‫אשה שהיה לה שני בעלים שמתו ‪ ,‬והיו מרעישים‬ ‫זיע"א‪ ,‬שהרה"ק מרימנוב נשא אותה אחרי‬ ‫וכו'‪ ,‬והחתן נותן לה טבעת עגולה ורבועא‪ ,‬כך‬ ‫מאד בזה על איש קדוש שיעשה כזאת‪ .‬ולעומתם‬ ‫יש לתקן טבעת כתקנת מורי דודי [מהרצ"ה‬ ‫שהתאלמנה מאיש אחר‪ ,‬ויצאו הרבה מן הגדולים‬ ‫יצא רביה"ק ה'היכל הברכה' זיע"א להצדיק את‬ ‫בדורו לערער אחרי נישואין אלו‪ ,‬שהרי דין קטלנית‬ ‫מזידיטשוב]‪ ,‬מרובע מבחוץ ועגול מבפנים וכו'‪,‬‬ ‫והוא לסימן טוב ולמזל טוב שלא יהיו שני הפכים‬ ‫הצדיק דמעיקרא‪ ,‬וביאר בטוטו"ד את כל דיני 'אשה‬ ‫יש לה‪ ,‬ולעומתם יצא רביה"ק ה'היכל הברכה' זיע"א‬ ‫חלילה‪ ,‬אלא יולידו זה מזה וזו מזו בהתחברות ויחד‬ ‫קטלנית'‪ ,‬וכה דבריו בספה"ק נוצר חסד (פ"ג מ"ד)‪:‬‬ ‫להצדיק את הצדיק דמעיקרא ולבאר למה הותר לו‬ ‫כשר וקדוש בקדושה וטהרה‪.‬‬ ‫וראיתי שאחד קדוש‪ ,‬בדורינו איש אלקים קדוש‬ ‫לינשא להרבנית הנ"ל‪.‬‬ ‫(זוהר חי ח"א דף ד ע"א)‬ ‫ונורא מאד נשא אשה שהיו לה שני בעלים ומתו‪,‬‬ ‫סיפר הרה"ח ר' צבי מושקוביץ ז"ל (אוצר‬ ‫וקבלתי ממורי דודי רבינו צבי הקדוש‬ ‫ומחמת שראה איזה לומדים שקיטרגו על הצדיק‪,‬‬ ‫הסיפורים עמ' ו)‪ :‬מו"ר הרב ישעי' אשר זעליג‬ ‫[מזידיטשוב]‪ ,‬שהטבעת קידושין צריך שיהיה‬ ‫אברר את ההלכה שמעשה הצדיק הוא הלכה קבועה‬ ‫מרגליות (שליט"א) [זצוק"ל] סיפר לי‪ ,‬אשר בימי‬ ‫עגול מבפנים ומרובע מבחוץ בריבוע גמור כעין‬ ‫וברורה כשמש‪ ,‬ומחמת שהוא ענין הנצרך לכל זמן‬ ‫שני דלתין וכו'‪ ,‬וכך נכון לעשות‪ ,‬והעושה טבעת‬ ‫נעוריו שהיה גר בעיר העתיקה והיה מתפלל שם‬ ‫אכתוב כאן אף שאינו מענין החיבור‪ ,‬ועוד להצדיק‬ ‫קידושין כזה מממון בעלה דוקא‪ ,‬יהיה מובטח שלא‬ ‫בבית המדרש 'אהל משה' הנקרא 'ווארשאווער‬ ‫יהיה אשתו עקרה כל ימיה‪.‬‬ ‫הצדיק ולהודיע שכל מעשה הצדיקים הם תורה‬ ‫שוהל' ששם היה מתפלל כ"ק מחותנו זקינו אדמו"ר‬ ‫(זוהר חי ח"א דף כ ע"ב)‬ ‫שלמה‪.‬‬ ‫הרה"צ רבי דוד'ל בידערמאן זצוק"ל הרבי מירושלים‪,‬‬ ‫תנן ניסת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא‬ ‫שדרכו בקדש היה שכל יום אחר תפלת שחרית‬ ‫מדיקלא ריע מזלה ואין לה מזל טוב כי כיון שיש‬ ‫תנשא אמר אבימי משמיה דרב הונא מעיין גורם‬ ‫כשחלץ תפיליו‪ ,‬דיבר וסיפר מאדמורי"ם וצדיקי‬ ‫לה שני מזלות לא טובים איתחזק וכל זה כשאין‬ ‫ורב אשי אמר מזל גורם מאי בינייהו איכא בינייהי‬ ‫קמאי‪ ,‬ופעם אחת סיפר מההחתונה הזאת של הרה"ק‬ ‫לה בנים מן השני אבל אם יש לה בנים מן השני‬ ‫דאירסה ומת אי נמי נפל מדיקלא ומת ובשלהי כיצד‬ ‫קדוש ישראל מרוזין זיע"א [אחרי פטירת מחברתו‬ ‫ידוע שאי אפשר באין פנים שאשה תוליד בהיתר‬ ‫דס"ד מיתה אמיתה וגירושין אגירושין דלא כרבי‬ ‫הרבנית הצדקנית מרת שרה ע"ה ביום אחרון של‬ ‫כל עוד שלא נסתלק רוח הראשון מעתה אם היה‬ ‫ומשני לא מיתה אגירושין וגירושין אמיתה ובפרק‬ ‫פסח שנת תר"ז‪ ,‬נשא את הרבנית הצדקנית מרת‬ ‫לה בנים מן השני מתחיל החשבון מן השני ומותרת‬ ‫נערה טעמא דהשיאה וגירשה השיאה ונתארמלה‬ ‫מלכה ע"ה מחברתו הטהורה של הרה"ק רבי צבי‬ ‫לשלישי וזה הוא שמביא בת"ה מעשים בכל יום‬ ‫אבל נתארמלה תרי זימנא לא קאי סתים לתנא כרבי‬ ‫הערש מרימנוב זיע"א שנלב"ע ביום ל' מרחשוון‬ ‫חכמים גדולים ואנשי מעשה דלא קפדי בודאי היה‬ ‫ותנן בזוהר דהא רוחא דיליה מכשכשא במעהא‬ ‫שנת תר"ז] אשר יום קודם החופה אמר‪' :‬ווער עס‬ ‫כחויא ומקטרגא בהדי רוח אחרא דעאל בה מבעל'‬ ‫וויל זיך באדען אין מיין בלוט זאל קומען אויף דער‬ ‫כשהיה לה בנים מן השני ולכן לא קפדי וזהו שמסיים‬ ‫תניינא ולזמנין דרחי דא קדמאה להאי תניינא עד‬ ‫חתונה' עכ"ל‪ .‬וכמובן ששום איש ואפילו המקורבים‬ ‫ומולידים בנים ובנות ומסתמא גם אצל השני היה‬ ‫דאפיק ליה מעלמא ועל דא תנינן דמתרין ולהלאה לא‬ ‫והגבאים החביאו עצמם ולא היו שם‪.‬‬ ‫לה בנים ואם מת השלישי בלא בנים אסורה לרביעי‬ ‫יסב בר נש להאי איתתא דהא מלאך המות אתתקף‬ ‫דהא חזינן דנצח שני לשלישי ואם גס משלישי היה‬ ‫והרוזינ'ער ראה שהמשמש שלו אינו קורא אותו‬ ‫בה מעתה צריך להבין דברי הזוהר דהא הראשון‬ ‫לה בנים אז הוחזקה אשה זאת שמעיינה טוב ומזלה‬ ‫להחופה‪ ,‬ושאל לו מדוע שאינו מסדר החופה‪ ,‬אמר‬ ‫לא נצח אלא לאחד דהיינו השני ואם כן היאך אמר‬ ‫טוב וראשון ראשון נדחה לכן מרביעי ולהלן אין‬ ‫לו הגבאי ששום איש לא בא ואין עוד כאן עשרה‬ ‫דמתרין ולהלן לא יסב דהא לא הוחזק אלא באחד‬ ‫עוד חשש וספר חסידים פסק כרשב"ג ולכן פסק‬ ‫אנשים‪ ,‬אמר לו הרוזינ'ער טוב שלא בא שום אחד‬ ‫ועל זה מתרץ הסבא כיון דהראשון המתגבר על‬ ‫דלחמישי אין חשש ומחמישי ולהלן כי הוחזקה על‬ ‫ממקורבינו ואנ"ש‪ ,‬וצא החוצה והבא עשרה אנשים‬ ‫השני ומעתה נשאר בה רוח הראשון ורוח השני‬ ‫ידי שהיו לה בנים משני ומשלישי ומרביעי‪.‬‬ ‫מן שואבי מים וכדומה ועשה החופה‪ ,‬וכך היה עושה‬ ‫גם כן נשאר שלא התגבר עליו אלא להמיתו אבל‬ ‫וסידר את החופה לפני מנין עשרה אנשים פשוטים‪.‬‬ ‫וזה הלכה ברורה ולא קאמר שבחסידות אני בא עלי'‪,‬‬ ‫לא להוציאו אם כן מלאך המות אתתקף בה שיש‬ ‫[ביום ר"ח אלול תר"ז התקיים שמחת הנישואין בעיר‬ ‫אביא לך ראיה שאין לה תשובה תנן בת ישראל‬ ‫בה שני רוחות משני מתים ומעתה מעיינה מקולקל‬ ‫סאדיגורא בלי שום פרסום כבקשת מרן הסב"ק‬ ‫שניסת לכהן תאכל בתרומה מת ולה הימנו בן תאכל‬ ‫ונתחזק ברוח של שני מתים וזהו הטעם מאן אמר‬ ‫מרוז'ין זיע"א‪ ,‬הסידור קידושין התקיים ע"י הרה"ק‬ ‫בתרומה ניסת ללוי תאכל במעשר מת ולה הימנו‬ ‫מעיין גרס שבמעיינה יש שני מתים מעתה אם אירסה‬ ‫רבי אלעזר מלאנצהוט זיע"א בנו של הרה"ק בעל ה'בני‬ ‫בן תאכל במעשר ניסת לא תאכל לא בתרומה ולא‬ ‫השני שאין בה רוח מהשני או נפל מדיקלא שלא מת‬ ‫יששכר' זיע"א‪ .‬והגה"ק רבי שלמה דרימער זיע"א‬ ‫במעשר למה לא דייק בגמרא דהכי סתם לן תנא‬ ‫על ידי מלאך המות ולא אתתקף בה מלאך המות‬ ‫אבד"ק סקאלע ובעמח"ס 'בית שלמה' והרה"ק רבי‬ ‫כרשב"ג דהא ניסת לישראל אחר שמתו לה שני‬ ‫מותרת לינשא‪ ,‬ומאן דאמר מזל גורם היינו שמבואר‬ ‫שמעלקא מסאסוב זיע"א היו השושבינין]‪.‬‬ ‫בעלים ולמה לא נקיט באופן המותר גירשה הכהן‬ ‫בזוהר דאם השני היא בן זוגה של אשה והראשון‬ ‫ולה הימנו בן תאכל בתרומה ניסת ללוי גירשה או‬ ‫נטלה ברחמים אז השני דוחה לראשון ואם הראשון‬ ‫והוסיף וביאר הרה"צ ר' דוד'ל ואמר‪ ,‬אשר בחכמה‬ ‫מת ולה הימנו בן תאכל במעשר אלא ודאי ראיה‬ ‫בן זוגה אז הראשון דוחה לשני וידוע שהבעל נותן‬ ‫אמר כך הרוזינ'ער‪ ,‬יען שמובן שהנישואין האלו היו‬ ‫שאין עליה תשובה דהכא כיון שיש לה בנים יצאה‬ ‫בה רוח פנימי בביאה ורוח מקיף על ידי קידושין‬ ‫גבוהים מעל גבוהים מאוד נעלה‪ ,‬לכן צוה הרוזינ'ער‬ ‫מדין קטלנית ומזלה טוב ומעיינה טוב ותו לא מידי‬ ‫ורוח מקיף הוא המזל של האשה כי כל מזל עומד‬ ‫להביא אנשים פשוטים משואבי מים‪ ,‬כדי שלא‬ ‫ודוק היטב‪.‬‬ ‫ומקיף על האדם ומעתה אפילו אירסה אפילו נפל‬ ‫יראו ולא יבינו ולא ירגישו מה שיראו שם‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫לרגל יומא דהילולא ז' חשוון‬ ‫תולדותיהם והנהגותיהם‬ ‫של צדיקי עולם זיע"א‬ ‫מעשיהם ש‪ ‬צדיקים‬ ‫שבחי הרה"ק רבי יהודא צבי אייכנשטיין זיע"א אבדק"ק ראזלא‬ ‫בן הרה"ק רבי משה מסאמבור זיע"א וחתן רביה"ק מהרצ"ה מזידיטשוב זיע"א‬ ‫העטרת צבי] בן הרה"ק מקאלוב וחתן רבינו זיע"א‪.‬‬ ‫אנשי ביתו‪ ,‬הגם שעפ"י הלכה יכולין לברך שהחיינו על‬ ‫רבינו הגאון הקדוש איש אלוקי רבי יהודה צבי‬ ‫בקאלוב היה הראש הקהל רבי יעקב פיש‪ ,‬שהיה גברא‬ ‫כלים חדשים‪ ,‬אבל אם הוא בירך בכזה התרגשות בודאי‬ ‫אייכנשטיין אבד"ק ראזלא זיע"א‪ .‬נולד לערך שנת תקנ"א‪.‬‬ ‫רבא‪ ,‬והבעש"ט היה דוד לאמו וברכו באריכות ימים והורה‬ ‫יש לו כוונה מיוחדת בזה‪ ,‬וסיפר להם‪ :‬שבעת שדודי מו"ח‬ ‫לאביו הרה"ק רבי משה מסאמבור זיע"א בן הרה"ק רבי יצחק‬ ‫לו לעבור לגור בהונגריא‪ ,‬בביתו היו מתאכסנים כל גדולי‬ ‫לקח אותי לחתן הבטיח לי "קעסט" ובאמת היה שם עניות‬ ‫אייזיק מכפר ספרין זיע"א‪ ,‬ולאמו הרבנית הצדקנית בת‬ ‫הדור שהיו מגיעים לקאלוב‪ ,‬והיה לו פנקס מיוחד בו היה‬ ‫גדולה‪ ,‬בשבת היה מה לאכול‪ ,‬וביום א' היה עוד שיריים‬ ‫הרה"ק רבי יודל חריף מסאמבור זיע"א בן הרה"ק רבי משה‬ ‫רושם כל צדיק בעל רוח הקודש שהתאכסן אצלו ובפנקס‬ ‫משבת וביום ב' היה עוד פחות מה לאכול‪ ,‬וכן לא אכלתי‬ ‫מדראגיטשין זיע"א‪.‬‬ ‫הזה היו רשומים שמונים בעלי רוח הקודש‪ .‬פעם התארח‬ ‫כדבעי בכל יום‪ ,‬וחשבתי שזהו לא אכילה ולא תענית‪,‬‬ ‫בהגיעו לפרקו נשא את זו' הרבנית הצדקנית שרה‬ ‫אצלו רבינו זיע"א‪ ,‬והיה מסתפק אם לכלול שמו ברשימת‬ ‫ע"כ גמרתי בדעתי שאתענה משבת לשבת‪.‬‬ ‫ע"ה בת דודו אחי אביו‪ ,‬מרן רבינו שר בית הזוהר הרה"ק‬ ‫בעלי רוח הקודש‪ ,‬אבל רבינו הרגיש ברוח קדשו מחשבותיו‬ ‫פ"א בעש"ק כאשר עמד מו"ח אצל העמוד בתפלת‬ ‫רבי צבי הירש מזידיטשוב זיע"א‪ ,‬רבינו היה כל ימיו דבוק‬ ‫של ר' יעקב‪ ,‬פנה אליו ואמר קענסט מיך אויך אריינשרייבן‪,‬‬ ‫מנחה שהיה מתארך בכל עש"ק לערך ה' שעות‪ ,‬והקהל‬ ‫ברבו המובהק חותנו‪ ,‬אשר ממנו קיבל רזין דרזין בכל‬ ‫ורשמו רבי יעקב‪ .‬זי"ע‪.‬‬ ‫הגיעו לחזרת הש"ץ‪ ,‬ובאתי ממקוה והיה בימות החורף‬ ‫התורה כולה‪ ,‬כאשר בנגלות התורה‪ ,‬היה תלמיד מובהק‬ ‫רבינו היה מפורסם לגאון וקדוש‪ ,‬חיבר ספר 'דעת‬ ‫והקור היה נורא‪ ,‬ונכנסתי לביהמ"ד ועמדתי ע"י התנור‪,‬‬ ‫של דודו הרה"ק רבי אלכסנדר סענדר מקאמארנא זיע"א‬ ‫קדושים' על מועדים‪ ,‬ו'עמוד התורה'‪ ,‬ו'תעלומות חכמה' על‬ ‫והנחתי ידי למעלה מהתנור שהיה שם חורים לחמם הידים‪,‬‬ ‫אחיהם של אביו וחותנו זיע"א‪.‬‬ ‫מדרש רבה‪ .‬הרה"ק בעל דברי חיים מצאנז כותב בהסכמתו‬ ‫ומצאתי שם חתיכות לחם יבשות‪ ,‬ואחזני בולמוס ונחשכו‬ ‫רבו ודודו בעל עטרת צבי מזידיטשוב לקחו לחתן‪,‬‬ ‫על ספר דעת קדושים וזלה"ק‪ :‬מה לכם הסכמתי‪ ,‬הלא גדלו‬ ‫מאור עיני מהתענית‪ ,‬ע"כ חטפתי מהלחם והתחלתי ללעוס‬ ‫ורבינו היה קורא אותו 'דער רבי דער שווער דער פעטער'‪.‬‬ ‫וטוב חכמתו נודע למשגב‪ .‬ומי אנכי להעיד על גודל יקר‬ ‫הפת‪ ,‬וכנראה שזה בילבל את מו"ח מעבודתו הק'‪ ,‬והגביה‬ ‫וישב שם ושקד מאד בנגלות התורה וארבע חלקי שו"ע‪,‬‬ ‫הערך אשר כמעט לא זכיתי להבין דבריו הקדושים וכו'‪.‬‬ ‫קולו אלי ואמר‪ :‬אל תירא מהמצב אשר אתה נמצא בה כעת‬ ‫והיה בעל הוראה גדול מאד‪ ,‬והוראתו היה בקדושה ובטהרה‪,‬‬ ‫כי מי אשר חכמת ה' בקרבו יבין כי רב מעשהו וכו'‪ ,‬אשר‬ ‫שעוד יהיה לך 'זילבערנע לייכטער' ומאז חלפו שנים רבות‬ ‫עד שאמר‪ ,‬כי קודם שנעשה לבעל הוראה‪ ,‬חזר שבעים‬ ‫במרומים ידבר‪ ,‬וחביבין עלי דבריו‪ ,‬אשר המה נמשכין‬ ‫ומו"ח כבר נסתלק ואני נעשיתי לרבי‪ ,‬ועכשיו הביאו לי‬ ‫פעמים הלכות מליחה ובשר בחלב ותערובות‪.‬‬ ‫ממבועי החכמה והמדע וכלתה נפשי בתשוקת אהבה‬ ‫ה'זילבערנע לייכטער' ע"כ עשיתי ברכת שהחיינו שנתקיים‬ ‫עם פטירת חותנו העטרת צבי זיע"א בשנת תקצ"א‪ ,‬ירש‬ ‫לשמוע רזי חכמתו כי נעמו‪ .‬עכ"ל‪ .‬ובהסכמתו לספר עמוד‬ ‫בי ברכת מו"ח‪ ,‬ולא ברכתי שהחיינו על הלייכטער רק‬ ‫את מקומו אחיו הרה"ק רבי ישכר בעריש זיע"א‪ ,‬והתלמידים‬ ‫התורה כותב בזה"ל‪ :‬שהוא דבר הפלא ופלא‪ ,‬ובו יראת‬ ‫על דברי מו"ח‪.‬‬ ‫נתקשרו אליו‪ ,‬אמנם לא האריך ימים ותוך י"א חודש‬ ‫השם ויחודים נפלאים‪ ,‬אשרי הבא בסודו וכו'‪ ,‬כי באמת‬ ‫פעם התאונן רבינו לפני רבו וחותנו הרה"ק מזידיטשוב‬ ‫נסתלק לבית עולמו ואז התחילו ליסוע אל הרה"ק רבי‬ ‫אור גדול אשר הצמיח ה' לנו על ידו‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫על ירידת הדורות שהולך ויורד‪ ,‬ובכה ואמר‪ :‬ולמי כבר‬ ‫משה מסאמבור זיע"א אביו של רבינו‪ ,‬בשנת תר"א כאשר‬ ‫אחרי הסתלקות הרה"ק רבי צבי מזידיטשוב בי"א‬ ‫יבוא המשיח‪ ,‬הרכין הרה"ק את ראשו ואמר‪' :‬וטפכם אשר‬ ‫נסתלק רבי משה זיע"א‪ ,‬התחילו ליסוע אל רבינו זיע"א עד‬ ‫תמוז שנת תקצ"א נסעו החסידים לאחיו הרה"ק רבי ישכר‬ ‫אמרתם לבז יהיה ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע המה‬ ‫שנת תר"ח שאז נסתלק רבינו‪ ,‬ובין הנוסעים הגיעו אליו‬ ‫בעריש אבל לא ארכו הימים כי עלה השמימה כעשרה‬ ‫יבואו שמה ולהם אתננה' דהיינו שלפני ביאת המשיח יהיה‬ ‫גם שני ש"ב הרה"ק רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב זיע"א‪,‬‬ ‫ירחים אחרי פטירת אחיו ביום ב' דחג השבועות תקצ"ב‪,‬‬ ‫דור ירוד מאד‪ ,‬שלא יהיה להם דעת לבחור בין טוב לרע‪,‬‬ ‫והרה"ק רבי יצחק אייזיק מקאמארנא זיע"א אשר קבלו ממנו‬ ‫ואז נסעו החסידים לאחיו הרה"ק רבי משה מסאמבור‪ ,‬בו'‬ ‫ולא ידעו לחלק ביניהם‪ ,‬המה יבואו שמה ולהם אתננה‪,‬‬ ‫הרבה בסתרי תורה ודברים נשגבים‪ ,‬אשר הם השפיעו‬ ‫אייר שנת ת"ר נסתלק הרה"ק רבי משה מסאמבור‪ ,‬עבר‬ ‫להם יבוא המשיח‪.‬‬ ‫אח"כ זאת לתלמידיהם אחריהם‪.‬‬ ‫ההנהגה לבנו ה"ה רבינו הרה"ק רבי יודא צבי מראזלא‬ ‫הרה"ק רבי משולם פייש מטאהש זיע"א‪ ,‬הגיע פעם‬ ‫בימי הנהגתו הביא לו אשה אחת 'זילבערנע לייכטער'‪,‬‬ ‫ורוב חסידי זידיטשוב קבלו מרותו עליהם‪.‬‬ ‫בבחרותו יחד חבריו לראות עבודת רבינו בסעודה שלישית‪,‬‬ ‫ונתרגש רבינו מאד מזה ובירך ברכת שהחיינו‪ ,‬ותמהו‬ ‫רבינו העיד על עצמו שאין פסוק אחד בכל התנ"ך שחותנו‬ ‫ונשאר שם עד אחרי‬ ‫דודו ורבו לא גילה לו בו רזין דאורייתא‪.‬‬ ‫הבדלה‪ ,‬אחרי‬ ‫הגאון רבי ענזיל מסטריא הנקרא די אייזערנע קאפ‬ ‫הבדלה נהג הרה"ק‬ ‫אמר פעם אחת לרבינו‪ :‬כמדומני אשר הנהגת רעבישקייט‬ ‫מראזלא לשתות‬ ‫להיות גיטער יוד‪ ,‬הוא גם כן תאוה ככל התאוות‪ ,‬והשיב לו‬ ‫כוס טיי או קאווע‪,‬‬ ‫ובאותו מוצאי‬ ‫ִּכי ְת ַקדְּ ֶמ ּנ ּו ִּב ְרכוֹת טוֹב‬ ‫ָּת ׁ ִשית ְלרֹ ׁ‬ ‫אשוֹ עֲ ֶט ֶרת ּ ָפז‬ ‫רבינו בחכמתו‪ :‬אמת הדבר‪ ,‬אבל אל זאת התאוה אין יכולין‬ ‫לזכות‪ ,‬עד שמשברין מקודם כל התאוות‪.‬‬ ‫שבת שתה רק מעט‬ ‫מהכוס‪ ,‬וכל הנשאר‬ ‫ביום א' ז' מר חשוון תר"ח מספר רגעים לפני פטירתו‬ ‫נתן אל הרה"ק‬ ‫אמר בקול רעש גדול את עשרת הדברות ופרשיות קר"ש‬ ‫מטאהש זיע"א‬ ‫בקול צהלה ורינה‪ ,‬ממעמקים נגילה ונשמחה‪ ,‬בשמחת כלולות אפריון של ידידנו עוז‪ ,‬דגול מרבבה‬ ‫ברעש כזה אשר לא נשמע מימיו‪ ,‬והיה נראה בחוש שמוסר‬ ‫שעמד אז מאחורי‬ ‫איש סגולה‪ ,‬האי תומך תורה‪ ,‬מוקיר אורייתא בלב ובנפש חפיצה‏‪ ,‬חכם לב יקח מצוה‪ ,‬אשר ידיו‬ ‫נפשו להשי"ת בקדושה ובטהרה‪.‬‬ ‫פתוחות ברוח נדיבה וביד רחבה‪,‬‏למען הרבות תורה והרחבת גבולי הקדושה למען פתגמי אורייתא‪,‬‬ ‫כסאו‪ .‬והיתה פליאה‬ ‫זוג' הרבנית שהבינה כי קרבו רגעיו האחרונים פרצה‬ ‫לבו הטוב פותח בנעימים לכל קדשי ממלכת קאמארנא‪ ,‬עומד בכל עת ועונה לימין מוסדותינו‬ ‫בעיני כולם‪ ,‬למה‬ ‫הקדושים‪ ,‬ומסור בלב ונפש חפיצה אל רעיא מהימנא כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‪ ,‬מתוך חפץ לב‬ ‫בבכי‪ ,‬אך רבינו ביקשה שלא תפריע לו כי הוא עוסק כעת‬ ‫שתה רק מעט מן‬ ‫והארת פנים‪ ,‬חכו ממתקים וכולו מחמדים‬ ‫ביחודים שמסר האריז"ל לייחד בשעה זו‪ ,‬ועלתה נשמתו‬ ‫הכוס‪ ,‬ולמה נתן את‬ ‫הטהורה ביום ז' מר חשוון ויבכו אותו כל בית ישראל‪.‬‬ ‫כ ל שיירי הכוס לבחור‬ ‫הרבני הנגיד החסיד המפואר‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן‪.‬‬ ‫רבינו השאיר אחריו ברכה הסה"ק דעת קדושים על‬ ‫אורח‪ ,‬וכאשר‬ ‫הרבנית שאלה‬ ‫שליט"א‬ ‫רבי איתמר מארגירעטען‬ ‫כל מועדי ה' וסה"ק עמוד התורה מלא יחודין קדישין על‬ ‫אותו על זה‪ ,‬אמר‬ ‫הלא הוא איש אמונים‪ ,‬שמו מפארים בכל מיני הילולים‪ ,‬נודע בשערים‪ ,‬כביר המעש ורב הפעלים‬ ‫אתוון דקריאת שמע ברזין עליונים מלאים זיו ומפיקים‬ ‫ל ה ‪ ,‬דער בחור וועט נאך‬ ‫מה רב חלקו לעולמי עולמים‪ ,‬זכאה חולקייהו להתעטר בכתר הילומים‪ ,‬בעטרת תפארת לשמו נאוה לעולמים‬ ‫נגה וספר תעלומת חכמה על מדרש רבה‪.‬‬ ‫זיין אונזער מחותן‪,‬‬ ‫בונה עולמות של תורה תפילה טהרה וחסד‬ ‫מלבד ספריו הק' הניח אחריו חתנין רבנן ותלמידים‬ ‫ואחר שעבר שנים‬ ‫במרכז היכלי קאמארנא‬ ‫גדולי ישראל‪ .‬חתניו היו‪ :‬הגה"ק המפורסים רבי יחזקאל‬ ‫רבות הבינו דברי‬ ‫קדשו‪ ,‬כי בנו הגדול‬ ‫בעידן עוז וחדוה השרויה באהלו בתת ה' שמחה במעונו‬ ‫שרגא הלברשטאם זיע"א‪ ,‬שמילא את מקומו ברבנות‬ ‫שמחת כלולות אפריון נישואי בנו החתן אליעזר שלום הי"ו‬ ‫בראזלא‪ ,‬ואח"כ היה אבד"ק שינאווא‪.‬‬ ‫של הרה"ק מטאהש‬ ‫הרה"צ ר' יעקילי מזבאלטוב זיע"א אבד"ק יאס‪.‬‬ ‫זיע"א‪ ,‬כקש"ת‬ ‫נעטר לון כתרין במילין יקירין בכסא דברכתא‪ ,‬ארשת שפתינו יערב לפניו ברון שיר ושבח‪ ,‬שיעלה‬ ‫הגה"צ רבי מרדכי‬ ‫הזיווג יפה בקשר של קיימא ובבנין עדי עד‪ ,‬ויזכה להעמיד דורות ישרים ומבורכים בכרם בית ישראל‬ ‫הרה"ג החסיד ר' אלכסנדר טויבש זצ''ל אבד''ק וואסלוי‬ ‫מתוך רוב ברכה והצלחה‪ ,‬וזכות אדונינו רבותינו הקדושים לבית קאמארנא יעמוד לו ולזרעו אחריו עד‬ ‫זצ"ל‪ ,‬נשא את בת‬ ‫עולם לפתוח שערי שפע וישועה למעלה מדרכי הטבע בברכה עליונה‪ ,‬ויצו ה' חסדו מהיכל הברכה‬ ‫ברומניא‪.‬‬ ‫ר ב י שלמה מראזלא‬ ‫ואוצר החיים שיזכה לרוות רוב נחת דקדושה מכל יוצ"ח באורחות רבוה"ק יתהלכון באושר ועושר‬ ‫הרה"ג החסיד ר' שלמה זצ''ל אבד"ק ראזלא‪.‬‬ ‫בן רבי משה חיים‬ ‫והרחבת הדעת וכל טוב מתוך רוב שמחה ונחת‬ ‫(היכל הברכה ויקרא דף רפא ע"א)‬ ‫מראזלא [חתן‬ ‫מכון "אוצרות קאמארנא" שע"י מרכז מוסדות קאמארנא בארה"ק | רח' מרים הנביאה ‪ 14‬רמת בית שמש | טל‪ 072-25-25-800 .‬פקס‪ | 072-25-25-801 .‬להערות ולקבלת הגליון ‪otzrot.komarne@gmail.com‬‬