קול דודי · Kol Doidy — נח (2026-10-12)

גליון קס"ט – נח תשפ"ז
החוץ לתומכו אבל אם לשבח דבדורו של אברהם היה עוד גדול יותר אז היה
גדול מכח עצמו וזה מרומז באבן טובה המאירה מכח עצמה.
אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו וגו' (ו' ט').
וברש״י ד״ה בדרתיו בא״ד ויש שדורשים אותו לגנאי לפי דורו היה צדיק
ואתה קח לך מכל מאכל וגו' והיה לך ולהם לאכלה (ו' כ"א). ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום .תמוה למה יבקשו הני
לכאורה משמע מהכא דאכילת אדם קודמת לאכילת הבהמה והלא קיי״ל רבותינו למצא גנאי באותו צדיק ונראה דלא דרשו הגנאי על נח עצמו אלא על
איפכא וכדלמידין מקרא דכתיב ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת וגו׳ דרכו של נח לגבי דידן דעבורנו שאנחנו כבר קבלנו התורה וגם יש לנו זכות
דאכילת בהמה קודמת ויש אולי לומר דעד שלא הורשה נח לאכול בשר כשיצא אבות אברהם יצחק ויעקב יש לנו לילך בעקבותיו של אברהם להשתדל להתהלך
מן התיבה היתה אכילת אדם קודמת לאכילת בהמה דהנה ד׳ דרגות איכא לפניו ית׳ ולא להסתפק בדרכו של נח שלפי דורו הירוד שהיה לוחם לבדו באנשי
בבריאה דומם צומח חי מדבר והצומח מתגדל מהדומם והחי אוכל הצומח דור המבול היה באמת צדיק תמים שלא היה לו דרך אחרת והוא היה צריך סעד
ומתגדל ממנו והמדבר אוכל את החי וממילא מתקן את הכל ומש״ה צריך שהחי לתומכו.
היינו הבהמה יאכל לפני המדבר היינו האדם כדי שאח״כ יוכל המדבר לתקן את
הצומח שבתוך החי והדומם שבתוך הצומח וכ״ז רק אחרי שיש לאדם רשות
ותשחת הארץ וגו' ותמלא הארץ חמס (ו' י"א).
לאכול בשר אבל לפני כן דבלא״ה אין המדבר מתקן את החי אין צורך לכ״ז. וברש״י ד״ה ותמלא הארץ חמס גזל ואח״כ פסוק י״ג ויאמר אלקים קץ כל
בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם וברש״י ד״ה כי מלאה לא נחתם גזר
ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה דינם אלא על הגזל וצריך להבין למה עון גזל חמור יותר מג״ע וע״א שדוקא
(ז' א'). עליו נחתם גזר דינם וגם למה בכל מקום אצל גזל כתוב לשון ותמלא או מלאה
יש לעיין למה אמר לו הקב״ה כי אותך ראיתי צדיק וגו׳ דוקא עכשיו בזמן לשון מילוי ונראה דאצל גזל גם מי שאינו גוזל יתכן מאוד שיכשל בו וימצא גזל
הכניסה לתבה ולמה לא אמר לו כן כבר בשעת עשית התבה והנה לעיל בתחילת בידו וכגון שהגזלן נותן מעות גזולות לצדיק דהצדיק יש לו גזל בידו ואם
הפרשה ו׳ ט׳ בד״ה את האלקים התהלך נח מפרש רש״י דבאברהם כתוב אשר הבעלים עדיין לא נתייאש אין לו קנין בו וא״א ליזהר מזה וע״כ כתוב בו בכל
התהלכתי לפניו דהיה מתהלך בצדקו מאליו ע״ש ומבואר דלשון לפניו מרמז מקום ותמלא וכדומה דהגזל ממלא את כל העולם וגם הצדיק נכשל בו ע״י
לצדיק ההולך בכח עצמו ועתה י״ל דגם אצל נח רק עתה בזמן הכניסה לתבה האחרים וממילא מובן למה נחתם גזר דינם דוקא עליו דהגזל שביד הצדיק מעכב
אמר לו הקב״ה אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה דעד עכשיו היה בבחינת את ממנו הזכות להציל הדור דאף דהוא שוגג או אנוס אבל מ״מ חסר לו זכות הנקי
האלקים התהלך נח כמו בתחילת הפרשה שהיה צריך סעד לתומכו ורק אחרי מגזל וגם מובן למה כתוב כי מלאה הארץ חמס מפניהם ומה הוא לשון מפניהם
שמסר נפשו לבנות התבה וראו אותו בונה והיה אומר להם שאם לא יעשו תשובה הל״ל כי מלאו הארץ גזל אלא מפניהם בא להורות דהם גרמו גם לצדיקים ליכשל
הקב״ה מביא מבול וזה היה במשך כל הק״כ שנה שבנה התיבה אז נעשה נח בגזל ואף אם הצדיקים לא חטאו אבל נכשלו מפני וע״י הגזלנים.
בחינת צדיק ההולך לפניו שהולך בצדקו במס״נ עבור כבוד שמים ורק אז אמר וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר (ו' י"ד).
לו הקב״ה כן. ברש"י בתיבתו של משה ע"י שהיו המים תשים דיה בחומר מבפנים וזפת
את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ (ט' י"ג). מבחוץ ועוד כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת אבל כאן מפני חוזק המים
יש לומר דהקשת מרמז לשלום ,ששני קצותיה מתעקמין לפנות זה לעומת זפתה מבית ומבחוץ.
זה ,לרמז שיתדברו יחד להגיע להבנה ולשלום .וכעין זה מצינו שהסנהדרין ישבו בגמ׳ סוטה (דף י״ב ע״א) תנא חמר מבפנים וזפת מבחוץ ,כדי שלא יריח
כחצי גורן כדי שיהיו רואין זה את זה ,ולשון רש״י שהיו יושבין בחיבה ובריעות אותו צדיק ריח רע ,והעירו העיון יעקב והבן יהוידע ,דהרי אצל נח נאמר וכפרת
ובאגודה אחת (חולין ד׳.): אותה מבית ומחוץ בכופר ,וברש״י דכופר הוא זפת .ולמה שם לא חס הקב״ה
וע״כ חתם הקב״ה את בריתו שלא להביא עוד מבול דוקא בקשת ,דעיקר שיתן חמר מבפנים ,כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע ,והיה נראה לומר ,דבתיבת
חטא דור המבול היה שלא היו אחדות ,וכמו שפירש רש״י (י״א ט׳) שהיו גזלנים נח בלאו הכי לא היה יכול להישמר מריח רע של כל בעלי החיים שהיו עמו
והיתה מריבה ביניהם לכך נאבדו ,ואילו דור הפלגה ,אף שפשטו יד בעיקר ,היו בתיבה ,עם כל הזבל שלהם ,ועוד יש בזה רמז ,דנח ניצל הוא ומשפחתו בלבד
נוהגים אהבה וריעות ביניהם ולא נאבדו מן העולם ,ויש לרמז בלשון נתתי בענן מכל אנשי דורו ,ולא הצליח להחזירם בתשובה .אבל משה ,שהיה עתיד להוציא
לענן שהיה על הר סיני במתן תורה ,דבכח התורה יכולים לעמוד כל אחד על את ישראל ממצרים ולזכותם בקבלת התורה ובירושת הארץ ,לא הריח ריח רע,
דעתו וגם להבין דעת חברו ולהיכנע לפניו לפי הצורך .דאף כשאינם שוים אלא הריח רק את הריח הטוב שבכל אחד ,ועל ידי זה היה יכול להחזירם למוטב
בדעותיהם ,שייך שלום כשכל אחד מכבד דעת האחר ,דתלמידי חכמים מרבים [קול דודי סוטה ,אות שכ״ט] ולזכותם.
קול דודי ל"ג בעומר שלום בעולם. צהר תעשה לתבה וגו' ופתח התבה בצדה תשים וגו' (ו' ט"ז).
[לברית מילה] את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ (ט' י"ג). בדרך דרוש תבה מרמז לתבות התורה ואומר לנו הפסוק דפתח התבה היינו
ברש״י שבת קל״ז :מפרש ד״אשר קידש ידיד מבטן״ קאי איצחק אבינו, הבנת התבות של התורה והבנת התורה בכללות בצדה תשים שם תחפשנה לא
ותוס׳ שם ובמנחות נ״ג :מביאים דר״ת מפרש דקאי אאברהם אבינו .וצ״ב האיך למעלה ממנה אלא בצדה בהוספת לימוד בצד התבה שהתבה שאתה מתקשה
היה אברהם קדוש מבטן כשנולד מתרח. בה תוסיף ללמוד הכתוב בצדה ואז תמצא פתחה וזה סוד עמל שקידת התורה,
והנה באבות פ״ה תנן דעשרה דורות מאדם עד נח היו מכעיסין ובאים עד ואולי יש גם לרמז זה ברש״י ד״ה בצדה תשים שלא יפלו הגשמים בה והיינו
שהביא עליהם מי המבול ,ועשרה דורות מנח עד אברהם היו מכעיסין ובאים עד דהעצה שלא ליכשל בריבוי הגשמיות הוא להתמיד בתורה וכמש"כ הרמב״ם
שבא אברהם וקיבל שכר כולם .וצ״ב למה הראשונים נענשו והאחרונים לא [הלכ' מקואות] דאין אתה מוצא ריבוי העבירות אלא בלב הפנוי מן החכמה.
נענשו ,ועוד איזה שכר הגיע להם כשכולם היו מכעיסין. צהר תעשה לתבה וגו' (ו' ט"ז).
ונראה דאחרי המבול ,כשאמר הקב״ה את קשתי נתתי בענן ,חל שינוי ברש"י י"א חלון וי"א אבן טובה המאירה להם .ואולי יש לומר דהנ"מ בין
בהנהגה :במקום להעניש את הרשעים ולהציל רק את הצדיקים ,ניתנה לצדיקים חלון לבין אבן טובה הוא דחלון מאיר ע"י אור הבא מן החוץ ואבן טובה מאירה
זכות להציל את כל בני דורם ,וכמו במעשה סדום שאילו נמצאו בה צדיקים ע"י אור עצמה מבפנים ותלויים ממילא שני הפירושים כאן במה שרש"י הביא
במספר מספיק היו כולם ניצולים .וממילא שכר הצדיקים גדול יותר ,שמצילים לעיל אצל צדיק תמים היה בדורותיו דיש דורשים אותו לשבח ויש דורשים אותו
עולם מלא ,וזהו שאברהם קיבל שכר כולם שכר הצלת כולם. לגנאי וכן אצל את האלקים התהלך נח מביא רש"י דנח היה צריך סעד לתומכו
ובדומה לזה י״ל דאברהם זיכה גם את אביו ואמו מטעם ברא מזכה אבא, וזה אם דורשין אותו לגנאי שלא היה גדול כ"כ ובדורו של אברהם לא היה נחשב
וכאילו הם עצמם חזרו בתשובה ,ולמפרע נחשב קדוש מבטן ,שברוב קדושתו לכלום מפני שנח היה צריך סעד וזה מרומז בחלון שהיה צריך אורו לבא מן
וצדקתו זכה לקדש הבטן שנוצר בו.
כולם (אבות פ"ה מ"א) עשרה דורות מאדם עד נח היו מכעיסין ובאים עד שהביא עליהם מי המבול,
בתוי״ט כתב דבעשרה דורות מאדם עד נח שניהם בכלל ,אבל בעשרה דורות ועשרה דורות מנח עד אברהם היו מכעיסין ובאים עד שבא אברהם וקיבל
מנח עד אברהם אין נח בכלל .וי״ל דאדם שחטא בעץ הדעת נכלל בדורות שכר כולם (אבות פ"ה מ"א)
שהוצרכו לתיקון ע״י נח ,אבל נח שהיה צדיק תמים אינו בכלל הדורות שהוצרכו י״ל דאברהם קירב בפועל את בני דורו תחת כנפי השכינה ,כדכתיב ״ואת
לתיקון ע״י אברהם ,וע״כ החשבון מתחיל בדור שלאחריו. הנפש אשר עשו בחרן״ (י״ב ה׳) ,ופירש רש״י דאברהם מגייר את האנשים .ואף
ועוד י״ל דבהגיע הדור העשירי מנח ,כשנח בכלל ,עדיין לא היה צדיק תרח חזר בתשובה ,כדפירש רש״י על ״ואתה תבוא אל אבותיך בשלום״ (ט״ו
הראוי להציל את העולם ,והיה ראוי לאבדו אלמלא השבועה שלא להביא עוד ט״ו) ,ומסתבר שהיה זה בהשפעת אברהם בנו .וכיון שאברהם עמוד החסד וכל
מי נח .נמצא שכשנולד אברהם בדור שלאחריו היה כמחדש הבריאה ,שלולי עניניו חסד ואהבה ,היתה זו תשובה מאהבה ,ונעשו זדונותיו של תרח זכיות,
השבועה כבר היתה נאבדת לפני בואו .ולפ״ז קיבל שכר כולם היינו שכר כל ושפיר נאמר באברהם אשר קידש ידיד מבטן.
הנבראים שבאו אחריו ,שרק בזכותו קיימת הבריאה ממנו והלאה.
עשרה דורות מאדם עד נח וכו' ,ועשרה דורות מנח עד אברהם וכו' וקיבל שכר
בענין איסור גזילה בבן נח פחות משוה פרוטה
בגזל קרקע דשם בלא"ה עדיף טפי דלא חל בו כלל יאוש ובע"כ דדין גזילה שלהם מתחלק דגופם אינו איתא בסנהדרין דף נ"ז[ .בענין שבע מצות דבני
אפילו מעשה גזלה להסירו מבעליו דכל היכן דאיתא נגזל ומעשה גזילה מ"מ איתעביד בהו וא"כ ממילא נח] על הגזל גנב וגזל וכו' וכן כיוצא בהן כותי בכותי
ברשות בעליו איתא ובודאי שלא שייך בהן לאו דלא גם דינם וחיובם מתחלק וכל דיני הגזילה דאיתנהו וכותי בישראל אסור וישראל בכותי מותר וכו' ניתני
תגזול כיון דאינו מקיים בהם והשיב את הגזלה בעצם הגזילה דהם מדין השבה אימעוט עבדים חייב משום דקבעי למיתני סיפא ישראל בכותי מותר
כשמחזירו. מינייהו ומשום דלא חייל על גופם דין גזילה אבל דין תנא רישא אסור וכו' כיוצא בו בגזל מאי היא וכו'
אולם בשו"ע חו"מ סי' שע"ו ס"א פסק המחבר תשלומין שפיר אית בהו ומשום דעל מעשה גזילה אמר רב פפא לא נצרכה אלא לפחות משוה פרוטה
וז"ל המסיג גבול רעהו וכו' אפילו מלא אצבע אם בלחוד ג"כ מתחייב הוא בתשלומין וכו'. אי הכי כותי בישראל אסור הא בר מחילה הוא נהי
בחזקה עשה הרי זה גזלן ואם השיג בסתר הרי זה גנב [היה מקום לומר דמה שחילק הגר"ח בין השבת דבתר הכי מחיל ליה צערא בשעתיה מי לית ליה וכו'.
ואם בא"י הסיג הגבול הר זה עובר בשני לאוין בלאו הגזילה לבין תשלומי גזילה תלוי בפלוגתא דרב וכותב שם רש"י ד"ה צערא בשעתא וכו' וז"ל
גניבה או בלאו גזילה ובלאו דלא תסיג וכו' וכותב ורבא שם בסנהדרין אח"כ בסוגיא דבא במחתרת דף הלכך גזל הוא אלא שאין ב"ד ישראל נזקקין להשיבו
שם הסמ"ע סק"ב וז"ל כן הוא ג"כ לשון הרמב"ם ע"ב .דהכי איתא התם אמר רב הבא במחתרת ונטל דבתר הכי מחיל ליה ובישראל בישראל נמי אסור
אבל בטור לא נזכר לאו דלא תגנוב ולא תגזול משום כלים ויצא פטור מ"ט בדמים קננהו אמר רבא ומעבר לא עבר דכתיב [ויקרא י"ט י"ג] לא תגזול
דקרקע אינה נגזלת כמ"ש בסי' שע"א אלא עבירה מסתברא מילתא דרב בששיבר דליתנהו אבל נטל לא [ויקרא ה' כ"ג] והשיב את הגזילה אמידי דהשבון קרי
היא בידו וכמ"ש סי' שנ"ט וכו'. והאלקים אמר רב אפילו נטל וכו' וע"ש ברש"י ד"ה גזל ואידך לא אבל בכותי דלאו בר השבון הוא שכל
ומבואר בדברי הסמ"ע דלדעת הרמב"ם שפיר והאלקים שכותב בא"ד וז"ל אע"פ דאיתנהו אמרינן דינו למיתה לא נפיק פחות משוה פרוטה מכלל
עובר הגוזל קרקע על לאו דגזל אע"ג דלא חל שם לאו פקדון נינהו אלא ברשותו ובאחריותו קיימי וכי פרוטה ואפילו מישראל דמחיל ליה בתר הכי עכ"ל.
גזילה עליו אבל לדעת הטור כיון דבקרקע ליכא קנין גבו להו בי דינא מיניה יש כאן תשלומין עם חיוב מבואר ברש"י דבישראל תלוי הלאו דלא תגזול
גניבה או גזילה לאחר שגנב או גזל אין בו לאו אלא מיתה כאילו גובין משאר נכסים עכ"ל הרי דלפי במצות השבת הגזלה דכיון דהוקשו הלאו דלא
איסור לבד והיינו לכאורה כדעת רש"י בסנהדרין פירוש רש"י אליבא דרב כל השבת גזילה אפילו בלי תגזול והעשה דהשבון הגזלה למדנו דרק בדאית ליה
כדנ"ל וכן נראה להוכיח עוד יותר מהא דהביא לזה יאוש ושינוי מיחשב תשלומין וכ"ש אי איכא יאוש תיקון דוהשיב את הגזלה אית ביה הלאו דלא תגזול
הסמ"ע סיעתא ממה שכתב סי' שנ"ט דהמחבר או שינוי ומש"ה מיפטר היכן דקלבר"מ אבל רבא ומש"ה לגבי פחות משוה פרוטה כיון דאנן סהדי
והטור שם ס"א כתבו אסור לגזול או לעשוק אפילו דפליג וס"ל דרק בשיבר פטור משום דאית ליה דכל דישראל מחיל ליה ולא שייך קיום העשה דוהשיב
כל שהוא בין מישראל וכו' וכתב שם הסמ"ע סק"ב זמן שהגזילה בעין אין השבתה מיחשבא תשלומין את הגזלה לא שייך לעבור על הלאו אע"ג דאיסורא
דחצי שיעור הוא איסור דאורייתא כמו שאסור חצי דלא קני לה גזלן ואכתי צ"ע]. מיהא איכא משום דמצער ליה בשעת מעשה.
שיעור באיסורין ע"ש והיינו דמתפרש לו דהלאו לא הרי דלדעת הגר"ח ביאור דברי הראב"ד הוא והנה הגר"ח הלוי פ"ט ה"א מהלכות גזילה
שייך אלא על שוה פרוטה ומסתבר דה"ט דרק על דעבדים שאין שם גזלה חל עליהם דבזה הוקשו מאריך בביאור דעת הראב"ד דפליג שם על הרמב"ם
שוה פרוטה אית ביה משום מצות השבה אבל לקרקעות שנתמעטו מפרשת הגזלה שבתורה בגזל עבדים ומתו תחת יד הגזלן דלדעת הרמב"ם
בפחות משוה פרוטה אף דעובר איסור בלקח משל שנאמרה רק על מטלטלין אין בהם דין השבת גזלה אומר לו הרי שלך לפניך ולדעת הראב"ד אע"ג
חבירו מ"מ כיון דלית ביה מצות השבה דמחיל ליה שהיא תלויה בגוף החפצא דגזלה אבל תשלומין דקי"ל דעבדים כקרקע דאין נגזלים מ"מ כיון דמועיל
אין בזה לאו והיינו כדברי רש"י בסנהדרין וא"כ דחיובם לא נלמד מקרא דוהשיב וגו' שפיר שייך בהן יאוש א"כ במתו אצל הגזלן חייב לשלם ומביא
שפיר השוה הסמ"ע דלדעת הטור ה"ה קרקע כיון בהם דאין התשלומין תלוין בחפצא אי נקרא גזלה הגר"ח דברי הרמב"ם תחילת הלכות גזילה פ"א ה"א
דאינה נגזלת נמצא דאין בו מצות השבה והרי גם זו אלא במעשה הגזלה להסירו מרשות בעלים ומעשה שפסק שם וז"ל כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה
דמי לחצי שיעור אלא דבפחות משוה פרוטה הוי גזלה ישנה בעבדים כיון דמועיל בהן יאוש ויוצא עובר בל"ת שנאמר לא תגזול ואין לוקין על לאו זה
ח"ש בכמות ואצל קרקע הוי ח"ש באיכות. מזה דכשהגזלן מחזיר העבד שגזל כשהוא חי או שהרי הכתוב נתקו לעשה שאם גזל חייב להחזיר
ויש להסתפק לדעת רש״י והטור הנ״ל, אפילו הזקין והוא בעין לא מקיים דין השבה כיון שנאמר והשיב את הגזלה אשר גזל זו מ"ע ואפילו
במטלטלין שגנבם ולא קנאם ,כגון שלא נתייאשו דמעיקרא לא היה נגזל. שרף הגזלה אינו לוקה שהרי הוא חייב לשלם דמיה
הבעלים ולא נשתנו ,האם אין בהם לאו אלא איסור ומיהו לא נתבאר בדברי הגר"ח מה דעתו של וכל לאו שניתן לתשלומין אין לוקין עליו עכ"ל ועל
עד שיחול קנין הגניבה ,או דכיון שראויים לקנין הראב"ד וכן גם מה דעתו של הרמב"ם לגבי הלאו סמך דברי הרמב"ם האלו כותב שם הגר"ח וז"ל הרי
גניבה עובר מיד ,דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת דלא תגזול בעבדים דלא ראינו דס"ל דכל דלא חל דמחלק הרמב"ם דבאיתא לגזילה אינו לוקה משום
בו ,ורק בקרקע או בח״ש דלא ניתן להשבה אין לאו. עליו שם גזילה או דלא נתחייב עליו בהשבה שמשום דהוי לאו הניתק לעשה ובליתא לגזילה לא לקי
ונראה דבמטלטלין בע״כ עובר מיד כשגנב או גזל, הא גופא גם לא יעבור על לא תגזול אבל לדעת רש"י משום דהוי לאו שניתן לתשלומין דמבואר בזה דס"ל
דאל״ה לא משכחת לה קיום עשה ד״והשיב את הנ"ל בסנהדרין שפיר נימא לפי דרכו של הגר"ח דתרי חיובי בפ"ע נינהו חיוב השבת עצם הגזלה
הגזילה״ לנתק הלאו ד״לא תגזול״ :לפני הקנין לא דכיון דלא שייך לקיים בו השבת הגזילה גם לא עבר דהוא מקרא דוהשיב את הגזלה וחיוב תשלומין
עבר בלאו ,ולאחר הקנין אינו מחוייב בהשבת על לאו דלא תגזול דומיא דפחות משוה פרוטה דכל משלו דהוא כשאין הגזלה קיימת והוא מקרא דושלם
הגזילה אלא בתשלומין .וכבר ראינו דלהגר״ח הלוי דלא שייך בו והשיב וגו' לא שייך בו לא תגזול וכ"ש וכמבואר להדיא בספרא פ' ויקרא וכו' דבעבדים
חיוב תשלומין בגזילה שנשרפה אינו דאינן נגזלים מ"מ כיון דחזינן דאית
מקרא דוהשיב אלא מקרא דושלם. בהו דין מעשה גזילה וכדחזינן
קול דודי כללים סי' תרמ"ג דמועלת בו הגזלה לחול בהו דין
