במשעולי החסידות · Bemisholei Hachasidus — נח (2026-10-12)

גיליון קלה | נח פ"ז
במשעו_לי החסידות
להבין ולהשכיל בדברי רבותינו תלמידי בעש"ט הקדוש
ויסגור ה' בעדו – כיצד מתפללים כשהכול 'סגור'
הנראה הם רק דיבורים פשוטים ,אף על פי כן בפנימיות המחשבה גנוזים בתוכם בפרשתן פ' נח ישנו ביטוי עצום למציאות האדם שהוא יצור מתפלל .יצור שמהותו
דברי תחנונים ותפלות ובקשות ,וכביכול הוא ית"ש מטה אזנו לשמוע הפנימיות היא הכרת הטובות הנצרכות לו מאת ה' לקיומו ,והתפלה התמידית עליהם .וכבגיליון הקודם
הגנוזה בתוכם. בארוכה ,שהאדם מפני מורכבותו מחומר ורוח ,ומ'אחור וקדם' שמהם הוא נוצר ,הנה האלקות
והקדושה שבנפשו זקוקים לחומר הגשמי בכדי להתבטא בעוה"ז כרצון השי"ת ,וגם החומר
וייפלא מאוד מדוע צריכים יראי ה' כאלו ש'בפנימיות המחשבה גנוזים בתוכם דברי זקוק לקיומו לסיוע וברכה משמים .ולכן האדם ובפרט היהודי ,בעצם מציאותו כמי שעומד
תחנונים ותפלות ובקשות' לזאת שאף סיפורי דברים בעלמא שלהם ייחשבו לתפילות גמורות, לפני ה' בקיום מצוותיו ומחבר בין שמים וארץ וגם משלים את הבריאה בעזרת קדושת התורה
ויקשיב להם ה' וישמע אותן ,והרי באהב"ש אין הדברים אמורים בשעה שאינם יכולים למצב של שבת מנוחה וקדושה ,כפי שהניח לו השי"ת להשלימה .הנה הוא ביסוד גופו מציאות
להתפלל ,כמו בנוח לפירוש שבקול שמחה ,ומדוע באמת לא יתפללו ויוציאו בפיהם את של תפילה ובקשה שבאה בזכות האלוקות והתורה והקדושה שבנפשו ,המנמקים ומצדיקים
הגנוזות שבפנימיות מחשבותיהם. זה את זה.
בין תפילה ותורה :ובעניין התפילה והיחס אליה לעומת היחס ללימוד התורה ,צריך 'בא אל התיבה' :ובבעש"ט עה"ת בפרשתן מביא מהרבה תלמידי הבעש"ט את
להבין מאוד את העניין המציאותי שבזמנינו שהוא עומד לכאורה בניגוד גמור להלכה הפשוטה. דבריו על הפסוק 'בא אל התיבה' ו'צהר תעשה לתיבה' ,שהכוונה שהיהודי יבא ויצהיר את
(ושמעתיה בשם הפנ"מ) שהרי ברמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א .ישנם אחת עשרה חיובים בלתי תיבות התפילה ,ויעסוק בם מתוך המבט המחודש הידוע של הבעש"ט על כל העולמות ,שהם
מותנים בלימוד התורה ,ואף עניים או עשירים חולים ובריאים בחורים וזקנים חוטבי עצים 'עולמות נשמות ואלוקות' .ופירשו דברים קדושים ויסודיים אלה ,בעולמות ובצורת התפילה,
ושואבי מים ואף סומים וכו' ,כולם חייבים בלימוד התורה לאורך ימיהם ושנותיהם ועד יום כל אחד בדרכו( .בארוכה בגיליון י"ז י"ח שבועות פ"ד) עד שהמלקט הציב בפרשה זו בנושא נפרד
מותם ממש. בשם ב'עמוד התפילה' ,כמאה ושבעים אמרות מהבעש"ט בענייני תפילה.
(ח) כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין צהר תעשה לתבה וגו' ,האיר אדוני אבי זקיני [הבעל שם טוב] נ"ע ,תבה מרומז
בעל יסורין בין בחור בין שהיה זקן גדול שתשש כחו אפילו היה עני המתפרנס מן על מלה ,שהוא נקרא תיבה ,וזהו מה שאמר צוהר תעשה לתבה ,ואמר הוא ז"ל
הצדקה ומחזר על הפתחים ואפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד שתראה להאיר התבה היוצא מפיך וכו' ,תחתים שנים ושלישים תעשה ,יש לומר
תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה(.ט) גדולי חכמי ישראל היו מהן כאן מרומז מה ששמעתי מן אא"ז נ"ע כי בכל דיבור ודיבור יש עולמות נשמות
חוטבי עצים ומהן שואבי מים ומהן סומים ואף על פי כן היו עוסקין בתלמוד תורה ואלהות.
ביום ובלילה והם מכלל מעתיקי השמועה איש מפי איש מפי משה רבינו(:י) עד
אימתי חייב ללמוד תורה עד יום מותו שנאמר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך וכל ובפשטות נראה כי פירוש הבעש"ט על עניין ביאת נח אל התיבה ,והצהר שעשה בה,
זמן שלא יעסוק בלימוד הוא שוכח: שהם על עבדות התפילה ,הנה הוא בדרך דרושי החסידות שלפעמים אינם קשורים כלל בשום
צורה לפשוטו של עניין ,אלא כרמז מסוד ה' ליריאיו הנתלה בפסוק זה.
ולעומתם יש ברמב"ם הלכות תפלה פרק ד ,עשרה תנאים מצטברים לעצם קיומה של 'ואני תפלה' :אמנם הרר"ב מפרשיסחא בקול שמחה בפרשתן מביא את המדרש
חובת התפילה ואפשרות היתכנותה .ואף בהיעדר רק אחד מהם כבר היהודי פטור מהתפילה. ומפרשו על מצבו של נוח בתיבה ,שלא היה יכול כלל להתפלל ,אמנם חישב השי"ת את נח
וסעיף שלם מסביר מהי ההתכוונות הראויה להיות בעת התפילה והדרכים להגיע אליה. במצבו כאילו הוא עצמו הוא הוא מציאות התפילה ,וקיבל אותו כמתפלל אף שלא התפלל ולא
(א) חמשה דברים מעכבין את התפלה אע"פ שהגיע זמנה טהרת ידים וכיסוי קרא אל ה' בבחי' 'ואני תפילה' ,ושחררו מהתיבה .ובדבריו אלה יסודות עמוקים בעניינה של
הערוה וטהרת מקום תפלה ודברים החופזים אותו וכוונת הלב( :טו) כוונת הלב תפילה בזמנינו ,וכמשי"ת.
כיצד כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל במדרש וידבר אלהים אל נח צא מן התיבה .הוציאה ממסגר נפשי להודות את
בכוונה מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו.... שמך בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי .הוציאה ממסגר נפשי ,זה נח שהיה סגור
(טז) כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא בתיבה י'ב חודש .להודות את שמך ,לתת הודיה לשמך .בי יכתירו צדיקים ,יתכללון
עומד לפני השכינה לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו ואחר בי צדיקיא .כי תגמול עלי ,שגמלת עלי ואמרת לי צא מן התיבה .והמאמר הזה הוא
כך יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה תפלתו כמי שהיה נושא משאוי ומשליכו פלא .למה לא אמר זה תפלת נח .ועוד מה זה לשון שגמלת עלי .ועוד מה חידש
והולך לו לפיכך צריך לישב מעט אחר התפלה ואחר כך יפטר .חסידים הראשונים לנו המדרש בזה הדרוש .אכן נראה לי לפרש המאמר הזה ובתחילה נקדים לפרש
היו שוהין שעה אחת קודם תפלה ושעה אחת לאחר תפלה ומאריכין בתפלה פסוק והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע ,דלכאורה קשה
שעה( :יח) וכן אין עומדין להתפלל לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מה זה שהבטיח לנו השם שניענה בלי קריאה ....דהנה בכל דור ודור יש צדיק יסוד
מתוך שיחה ולא מתוך מריבה ולא מתוך כעס אלא מתוך דברי תורה ולא מתוך עולם שמחבר עולם עליון ועולם תחתון על ידי מיין נוקבין [נ"א מעשים טובים]
דין והלכה אף על פי שהם דברי תורה כדי שלא יהא לבו טרוד בהלכה אלא מתוך ששולח למעלה ,וגם נח היה בעת ההיא צדיק שאמרנו .ומכיון שהביא השם מבול
דברי תורה שאין בה עיון כגון הלכות פסוקות. על כל העולם וסגר השם את נח בתיבה ,היה סגור מכל וכל ,ואף להתפלל לא היה
ובפשטות ההלכה כברמב"ם ,הנה תפילה בלא יישוב הדעת וכוונה בסיסית עכ"פ ,הנה בידו ...וזהו פירוש המדרש ,הוציאה ממסגר נפשי ,שהיה קשה לו למה לא התפלל
הם כהושענות בחנוכה .ועינינו הרואות שלא כן הם הדברים במציאות של ימינו .ומנהגם נח שיצא מן התיבה ,ואמר המדרש הוציאה ממסגר נפשי זהו נח ,שנח עצמו היה
של ישראל שונה לגמרי ,עד שאחת ההגדרות של יהודי חרדי בזמנינו ,בשונה משאר שומרי התפלה כמו שאמרנו ...וזה פירוש הכתוב שאמר דוד המלך עליו השלום ואני
תומ"צ ,בנוסף לשמיעתו וציותו המוחלטים בקול חכמים ורבותיו ובכל תחומי החיים ,הוא תפלה .ודו"ק כי דבר עמוק הוא.
הקפדתו להתפלל במניין במניין בכל ג' התפילות מידי יום ביומו .ואף אם ליבו בל עימו ,ואין 'סיפורי דברים בעלמא' :והם באמת דברים נפלאים להבין מדוע ומתי יחשב
כוונות ליבו ומחשבותיו נתונים לתפילה ,הוא מתייצב לתפילת הציבור .ולעומת זאת בלימוד האדם למתפלל וכתפילה בעצמה אף אם אינו קורא אל ה' ואינו מתפלל כלל .אמנם מצאנו
התורה נוהגים העולם להקל בכל סיבה וטרדה קלה ולהניח מהתמדת לימודם .מלבד העיתים באהבת שלום -פרשת בשלח (שבימים אלו יום ההילולא שלו) גם כדברים הללו ,שהשי"ת מקבל את
הקבועים ללימוד ,שבהם הם יוצאים ידי חובת תלמוד תורה .ואיך נהיו הדברים האלו בזמנינו ה'סיפורי דברים בעלמא' של יראי ה' כאילו הם תפילה גמורה.
הפוכים אצל כה רבים מהציבור ,ובפרט בעולם החסידות ההולכים בדרך הבעש"ט.
ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי גו' .ולכאורה יש לדקדק ,דהרי לא נזכר בכאן
'להאריך בתפילה ערך שעה ומחצה' :ועוד יותר יפלא עד מאוד מה שכתב צעקת משה ,רק ויצעקו בני ישראל אל ה' .ויש לפרש ,דהכתוב בא להשמיענו
והנהיג הלכה למעשה ממש ,בתניא אגרת הקודש א' .לחייב את אנשי שלומו להתפלל מידי גודל ועוצם חסד השי"ת עלינו ,שאפילו בשמעו רק סיפורי דברים בעלמא בין
יום ביומו בימי החול במתינות ובארוכה ,במשך שעה ומחצה ,ולשלוח כש"צ לפני התיבה רק יראי ה' ,הוא ית"ש מחשיב אותם לתפלה ,כמו בכאן שאמר משה לישראל התיצבו
כאלו שעתותיהם בידיהם וסמוכים על שולחן אביהם וכו' ,ויכולים לעמוד בתפילה ארוכה כזו. וראו את ישועת ה' וגו' ,ואמר להם ה' ילחם לכם ,וחשבו הכתוב לתפלה וצעקה.
ועתה הפעם הנני יוסיף שנית ידי בתוספת ביאור ובקשה כפולה שטוחה ופרושה וזהו על דרך הכתוב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ,פירוש דיבורים בעלמא,
לפני כל אנשי שלומים הקרובים והרחוקים לקיים עליהם שכל ימי החול לא ירדו ויקשב ה' וישמע .ועל דרך זה שמעתי לפרש מאמר נעים זמירות ישראל אהבתי
לפני התיבה הבעלי עסקים שאין להם פנאי כ"כ .רק אותם שיש להם פנאי או כי ישמע ה' את קולי תחנוני ,פירוש אף בשמעו רק קול דברים בעלמא ,אף על פי
המלמדים או הסמוכים על שולחן אביהם שיכולים להאריך בתפלת השחר ערך כן הוא ית"ש מחשיב אותם לתחנונים .והטעם ,כי היטה אזנו לי ,פירוש שאף שכפי
הימצאותו בתיבה ובעת צרה ,שפיעמוהו ברצונו ובליבו מאוד ,אך לא יכלו לצאת לבחי' שעה ומחצה לפחות כל ימות החול ,מהם יהיה היורד לפני התיבה ע"פ הגורל
הדיבור ,והיו הרצונות האלו כ'טרם' לתפילותיו ,עד שהוציאו ה' וקיבלם כתפילה. או ע"פ ריצוי הרוב .והוא יאסוף אליו בסביב לו כל הסמוכים על שולחן אביהם
דלכאורה קשה מה זה שהבטיח לנו השם שנענה בלי קריאה .אכן דהנה כשצריך או מלמדים שיוכלו להאריך כמוהו בבל ישונה נא ונא ...וכגון דא צריך לאודועי
אדם לאיזה דבר ורוצה להתפלל להשם שימלא חסרונו ,בתחילה הוא בלב שבדעתי אי"ה לשלוח לכל המנינים מרגלים בסתר לידע ולהודיע כל מי שאפשר
ואחר כך במחשבה ,שהוא מחשב האיך יתפלל ,ואחר כך בדיבור ,שבתחילה לו וכל מי שיש לו פנאי להאריך ולעיין בתפלה ומתעצל ,יהי' נידון בריחוק מקום
להיות נדחה בשתי ידים בבואו לפה לשמוע דא"ח .ומכלל לאו אתה שומע הן
הרצון הוא בלב ,ואח"כ הרצון הזה הולך אל המחשבה ,ונעשה ממנו אותיות
ולשומעים יונעם ותבא עליהם ברכת טוב ואין טוב אלא תורה וכו'.
במחשבה ,ואח"כ הולך אל הדיבור ומתפלל .אכן לזה צריך עיון רב וזכות השכל,
ולפעמים הרצון הזה שהוא בלב אין יכול להתפשט אל הדיבור ,ואף אל האותיות וכל זה כמובן מלמד על החשיבות העצומה שייחס לתפילה שתהיה בארוכה ובמתינות
במחשבה אינו יכול להתפשט ,וזה נקרא טרם ,שעדיין לא יצא מכח אל הפועל. ובכוונת הלב .אך הוא פלא עצום עד מאוד להבין איך ישתמש הרב בעל התניא ,שהוא
והבטיח להם השם שיענה אותם בלי קריאה .ודו"ק ...וגם נח היה בעת ההיא משרפי המעלה שמתלמידי המגיד והרמ"מ מויטעפסק ,שאין לנו מושג בקדושתם העצומה,
צדיק שאמרנו .ומכיון שהביא השם מבול על כל העולם וסגר השם את נח באמצעי ענישה של שלילת שמיעת דא"ח ,ועד כדי שליחת 'מרגלים בסתר' לאכוף את הדבר
בתיבה ,היה סגור מכל וכל ,ואף להתפלל לא היה בידו .ונמצא ,שתפלת נח היה הזה ,של תפילה במתינות ובארוכה .ובפרט בדרכם בתפילה שהיא בדרך העבודה הבאה
בבחינת טרם {יקראו ואני אענה} ,שהיה מלובש בהרצון הזה והרצון לא היה בהתבוננות בגדולת ה' כמובא בארוכה בכל ספרי חב"ד ,א"כ איך אפשר לחייב את כל אנשי
שלומו בתבנית קבועה של תפילה ארוכה בזמן ובמניין מיוחד .ומה יעשה מי שלא הצליח
יכול להתפשט לבא לבחינת הדיבור.
בהכנותיו ובהתבוננויותיו ,לכוון את ליבו לתפילה ארוכה ומתונה.
'קביעות מקום זמן ונפש' :והנה קודם חטא אדה"ר ,היה הוא עומד תמיד לפני ה' 'עיקר הזדככות הוא על ידי תפילה' :אלא שיסוד הדברים למעמדה של
בכל מקום ובכל זמן וליבו ונפשו מכוונים אליו בכול .אבל אחרי החטא נוצרו שלוש הגדרות התפילה בימינו כבר אמור במאור ושמש ואתחנן .בשם הר"מ מפשווערסק .שבדורות הללו
וממדים לתפילה והתקרבות אל ה' ,והיא מתקיימת רק בהם ובמסגרתם .דהיינו לא רק 'עיקר ההזדככות הוא על ידי תפילה' ,ודייקא על תפילה בציבור ובמניין .ומחוייב כל אדם
בנפש ובתודעת האדם המתפלל ,אלא גם במקום מיוחד וגם בזמן מיוחד ,שהם 'עולם שנה 'לדחוק עצמו' להתפלל עימהם וזאת אשר מביא ל'מדריגות גדולות' .וכן בתניא בקו"א בארך
נפש' שהם שלושת ממדי המציאות שבהם מוגדרים כל העניינים שבעוה"ז .וזה מה שהיה ייעו"ש.
בביהמ"ק כבאהבת שלום ויצא. דהנה האדם מחויב לזכך את עצמו בהזדככות גדול ,אבל עיקר הזדככות הוא
דהנה אמרו חכמינו ז"ל כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו ,ויש על ידי תפילה בכוונה והוא העיקר עבדות בדורות הללו ,שיהיה התפילה ביראה
לפרש על דרך ביאור הראב"ד בספר יצירה בסוד הפסוק והר סיני עשן כולו, ואהבה רבה ,ועל ידי זה יוכל לבוא לידי מעלות גדולות ורמות ולידי מדריגות
ראשי תיבות של עשן הוא עולם שנה נפש .והאריך בזה מאוד השל"ה הקדוש. גדולות ,כמו שאמר הרב החסיד בוצינא קדישא מו"ה משה זצוק"ל מפשעווארסק
ותורף דבריו הצריכים לענינינו הם כך ,כי מקודם חטא אדם הראשון היו כל שזה רמז דוד המלך ע"ה פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם תכתב
המקומות וכל הנפשות וכל העתים שוים ,ואחר החטא נפלו ונשברו האורות זאת לדור אחרון ,ודברי פי חכם חן .אבל העיקר הוא להתפלל עם הציבור דוקא,
והכלים ונפלו הכל בקליפות וחיצוניות .ומאז והלאה צריך קביעות מקום הגם שמתפללים במהירות או באריכות מחויב לדחוק את עצמו להתפלל דוקא
וקביעות זמן וקביעות נפש .רצונו לומר קביעות מקום ,היינו בית המקדש הנבחר בציבור ולא ביחידות ואז יוכל לבוא לידי מדריגות גדולות.
מכל המקומות .קביעות נפש ,היינו הכהן עובד העבודה ,וגם לאו כל כהן זוכה 'כערער בערבה' :והם יסוד הדברים שבשפת אמת לסוכות תרס"ה .שדורות שלנו
לזה ,כי כהן בעל מום לא יקרב .זמן ,היינו קביעות זמן ,כי לא כל העיתים שווים, הם 'כערער בערבה' שהם שפלים כערבה בלי טעם וריח ,אין לנו רק מצוות תפילה ,והיא
על דרך הכתוב ואל יבוא בכל עת אל הקודש ,והיינו תמיד של שחר עיקר זמנו מוכנת לנו מהדורות הראשונים ,שבקשו עלינו שתישאר לנו עכ"פ עבודת התפילה.
בבוקר ,ושל בין הערבים זמנו לעת ערב ,אבל קודם החטא היו כל הדברים בענין הערבה שהי' [במקדש] הלכה למשה מסיני ובגבולין מנהג נביאים .דאיתא
שבעולם שווים. במד' ע"פ פנה אל תפלת הערער על דורות הללו שאין לנו רק תפלה זו בלבד .כי
ובאמת 'לתכלית הדבר' הנה הכול עומד תמיד לפני ה' 'וכל אנפין שווין' ,אך לעינינו הד' מינים כוללים אותן שיש בהם תורה ומצות או אחד מהם וערבה שאין לו לא
אחרי שתפיסתנו במציאות ה' נתונה תחת מציאות מוגדרת של 'כלים שבורים' ,הנה גם טעם וריח ע"ש במד' .אבל ערבה שבפ"ע רומז לדורות שכולם ערבה .אך גם כל
מציאות ה' מוגדרת בעינינו במסגרות של מקום זמן ונפש ,ועלינו להיעמד במסגרתם לפני ה'. הדורות הם בנין אחד .וגם בזמן המקדש הי' מכינים הארות גם לדורות השפלים
כמו שכלל הד' מינים להיות מסייעין אלו לאלו כמ"ש במד' .וזה ולקחתם לכם כל
ובאמת אם נתבונן לתכלית הדבר ,השכל מחייב להיות כל אנפין שווין ,כי בערכו אחד ימסור כחו לצבור .כמו ומקבלין דין מן דין שכל א' מקבל ממי שלמעלה ממנו
ית"ש אין שום השתנות והתחלפות ,על דרך הכתוב אני ה' לא שניתי ,אך אחר ומשפיע למי שלמטה ממנו .וזה שרמז במד' ולא בזה את תפלתם לשון רבים על
החטא נפל הכל בסוד השבירה כנודע וזהו על דרך כלל ...וזהו כל הקובע מקום דורות הראשונים שבקשו בעבורינו .והגם דהוא מיירי במנשה שהתפללו עליו
לתפלתו אלקי אברהם בעזרו ,היינו כשמתקן ג' בחינות הנ"ל ,כי הקובע רומז אבותיו כמו כן זה הענין בדורות בכלל.
לבחינת נפש בחינת אדם ,על דרך הכתוב וקבע את קובעיהם נפש ,מקום היינו
עולם ,לתפלתו היינו זמן ,כי כל תפלה יש לה משך זמן ,וכשמתקן ג' בחינות אלו ובהמש"ד שם הוא מוסיף את ההסבר והסיבה שאין לנו שום עבודה אחרת בדורות
הללו ,ולא מפני שאין לנו תורה ומצוות ,אלא שהוא מפני שהכול נעשה כמצוות אנשים
אזי אלקי אברהם בעזרו.
מלומדה ,מפני ש'אין איתנו יודע עד מה' ,להבין ולהשכיל בטעמי ובפנימיות מושגי התורה
ואם יראי ה' נדברים ביניהם ומתאספים יחדיו בזמן ובמקום מיוחדים לעמוד לפני ה', והמצוות לקיימם בעומקם' ,ואין מרגישין להתדבק בפנימיות התורה ומצוות' .לכן התפילה
ומ"מ אינם יכולים להתכוון בנפשם ולהוציא בדיבורם את רצונם שבליבם ,מפני שהם בצערם היא עיקר העבודה בזמנינו.
סגורים במסגר כנוח ,הנה כי אז גם מ'סיפורי הדברים בעלמא' שלהם שומע השי"ת את והנה מ"ש במד' דערבה אותן שאין להם לא תורה ולא מצות וכמ"ש בדורות
ה'גנוזות שבליבם' ומקבלם כתפילה .והנה הם עצמם בעומדם לפני ה' במעשה ,הנה הם גופם הללו ,וח"ו לומר שאין בבנ"י תורה ומצות הלא מלאים מצות כרמון .רק הפי'
הם עצם התפילה וההתקרבות אל ה' ,בבחי' ואני תפילה ,אשר אפשר שגם כל המחשבות שעושין הכל מצות אנשים מלומדה ואין מרגישין להתדבק בפנימיות תורה
זרות שלהם מצטרפים להיות חלק מהתפילה המפרטת את המעיק עליהם מגשמיות ומצות .וזה שערבה מנהג כמו מנהג אבותינו בידינו .ומ"מ מסייע זה לזכות
העוה"ז ,וגם את צרכיהם ושאיפותיהם ,הגנוזות בתוכם. להפנימיות .כמ"ש הבוחר ועושה כמעשיהם פי' שרוצה להתדמות להם ואז
'שלושה עולמות' :ואמנם כמו מי שעומד למעשה עם הציבור במקום ובזמן לפני ה', מסייע זכות אבות .אך ערבה צריך להיות יודע שאין בו כלום ולהתבטל אל שאר
ייחשב לו לתפילה אם אינו יכול להתכוון בנפשו .הנה גם מי שבנפשו עומד לגמרי מכוון לפני המינים .לכן צפצפה שבהרים פסול שסובר שהוא על ההר .אבל צריך לידע
ה' הנה כבר אין צריך כ"כ למקום ולזמן ,וטרם יקראו כבר ישמע ה' .וכמו שיהיה לעתיד וכמו שהיא ערבי נחל שגדל במים במקום נמוך .ומכיר את מקומו זוכה לישועה.
שהיה בקרי"ס .וכדרך הצדיקים שהם למעלה מן הזמן והמקום ,מפני שהעיקר היא העמידה ואף שגם התפילה כמו הערבה היא נעשית רק כמו ומשום 'מנהג אבותיהם בידינו',
במחשבה .כבשפת אמת תרנ"ג. וא"כ מה הועילו במצוות הערבה ובעבודת התפילה .אמנם התשובה היא שבערבה ובעבדות
במדרש בשלח מה תצעק כו' אני אני הוא כו' כשאדם מכוון לבו בתפלה שומע התפילה הנה שם ידועים הדברים עד מאוד למתפללים ולנוטלים 'שאין בהם כלום' והם רק
לו בעוה"ז ובעוה"ב כו' .ע"ש כל המאמר טרם יקראו כו' ואני אשמע כו' .והלא מנסים להתדמות לאבותיהם בכל מה שאפשר .ידיעה זו 'היא המסייעת לזכות אל הפנימיות'
עיקר מצות תפלה בפה ודיבור .אכן באמת הם שלשה עולמות למחשבה דיבור של עבודת ה' שבכל זאת ישנה אף בדורות השפלים הללו .ולכן התפילה שהיא נעשית באופן
ומעשה .ולכן צריכין עתה לדיבור ומעשה לבוא עי"ז לתיקון המחשבה כראוי. הזה שידועים 'שאין בהם כלום' ורק רצונם להתדמות לאבותיהם ולבוא אל בית ה' לעמוד
לפניו יחד עם הציבור ולו אף במובן הגשמי והפשוט ביותר ,כמו הערבה המתבטלת אל שאר
אבל לעתיד כשיהי' התיקון השלם יהי' אחדות אחד בכל העולמות .כמ"ש אני
המינים ,הנה בדורותינו היא מסייעת הרבה יותר מתורה ומצוות 'לזכות להפנימיות' ו'להיות
אני הוא שיהי' ה' אחד ושמו אחד .ולכן (טרם יקראו) [עוד הם מדברים] ואני
מכיר את מקומו לזכות לישועה'.
אשמע .ובקי"ס הי' לפי שעה מעין העתיד לבוא ולכן נאמר מה תצעק.
'תפלת נח היה בבחינת טרם' :והיינו שהתפילה בזמנינו בעצם המעשה החיצוני
ולזאת חייבו תלמידי הבעש"ט את עבודת התפילה המעשית בציבור ובמניין ובתנאים שלה ,אף שאינה מכוונת לרצון הלב ,שייכת יותר לעצם תחושת היהדות ומציאות ה'
מעשיים נוקשים ,ובזמנינו הוא אף נחלת הכלל ,להקפיד במעשה התפילה יותר מאשר וההתקרבות אליו ,מאשר לימוד התורה וקיום המצוות .וכמו שביאר שם בהמש"ד בקול
בתורה ,מפני שזו עיקר ההזדככות וההתקרבות לה' בזמנינו. שמחה ,את נח ואי יכולת התפילה שלו ,שלכן ענהו השי"ת אף ללא תפילה מפני שעצם
להערות והארות 052-7659117
