gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עצה ותבונה · Eitzah Isvunah — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: עצה ותבונה · Eitzah Isvunah

שבוע: נח (2026-10-12)

עצה ותבונה · Eitzah Isvunah — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נדבת‬ ‫הרה"ח ר' צבי רבר שליט"א‬ ‫לע"נ אמו האה"ח‬ ‫מרת דליה רבר ע"ה‬ ‫בת ר' אברהם בליטשטיין ז"ל‬ ‫אלמנת הרה"ח ר' יוסף רבר ז"ל‬ ‫נלב"ע בשב"ק ד' חשון תשפ"ג‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫קובץ רכ"ו‬ ‫ערש"ק‬ ‫פרשת נח‬ ‫תשפ"ז‬ ‫לתרומות והנצחות‪:‬‬ ‫‪052-7620204‬‬ ‫לקבלת הגליון בדוא"ל‪:‬‬ ‫‪a609200101002@gmail.com‬‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫רחוב דוד ‪ 32‬ירושלים‬ ‫ניתן להאזין לשיעורי‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫סדרי הלימודים בחבורת ההלכה – משנ"ב ח"ב‬ ‫חבורת "בני עולם הבא"‬ ‫מדי ליל שישי בשידור חי‬ ‫דחסידי סטריקוב‬ ‫במערכת 'קול סטריקוב'‬ ‫בייסודו ובנשיאותו‬ ‫קע"ח א'‪-‬ד'‬ ‫השבוע ‪ -‬פר' נח‬ ‫של כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫מס' ‪ 072-3371263‬שלוחה ‪.4‬‬ ‫•••‬ ‫כמו כן ניתן להאזין לאחר השיעור‬ ‫חזרה קע"ה – קע"ח ד'‬ ‫שבוע הבא – פר' לך לך‬ ‫קו הבחינות‪077-437-9774 :‬‬ ‫מידי יום חמישי מתקיימת הבחינה‬ ‫וכן בקו שיעורי כ"ק מרן‬ ‫ניתן לענות על התשובות עד ליום ב' שלאחמ"כ בערב‬ ‫אדמו"ר שליט"א ב'קול הלשון'‬ ‫מס' ‪ 073-2951269‬שלוחה ‪.1‬‬ ‫ג‬ ‫לב‬ ‫נח‬ ‫עומק‬ ‫נח‬ ‫יתבונן ביקר תפארת נשמתו ומהיכן‬ ‫נח איש צדיק תמים היה בדרתיו (ו‪,‬‬ ‫חוצבה‪ ,‬לא יאבה ולא ישמע לקול היצר‬ ‫יש‬ ‫"בדורותיו‪,‬‬ ‫וברש"י‪:‬‬ ‫ט)‪.‬‬ ‫המפתהו לחבק אשפתות‪.‬‬ ‫מרבותינו דורשים אותו לשבח‪ ,‬כל שכן‬ ‫שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר‪,‬‬ ‫והאופן השני להינצל מפגעי הזמן‪ ,‬היא‬ ‫ויש שדורשים אותו לגנאי‪ ,‬לפי דורו היה‬ ‫דרך ההכנעה והשפלות‪ ,‬כי‬ ‫צדיק‪ ,‬ואילו היה בדורו של אברהם לא‬ ‫מחמת שפלותו והכנעת לבו לפני ה'‪ ,‬לא‬ ‫היה נחשב לכלום"‪.‬‬ ‫יבוא לכלל עבירה‪.‬‬ ‫וכבר תמהו בספה"ק שאם אפשר‬ ‫וזהו שנחלקו רבותינו‪ ,‬יש אומרים שנח‬ ‫לדרוש את הצדיק לשבח למה‬ ‫הצדיק כאשר ביקש עצות איך‬ ‫לדורשו לגנאי‪ ,‬ובפרט שהתורה מעידה‬ ‫להינצל ממעשי הרשעים בני דור המבול‬ ‫עליו שהיה צדיק תמים‪ .‬ואא"ז כ"ק‬ ‫היה תמיד חושב ומתבונן בשבח ובמעלת‬ ‫אדמו"ר הרמ"מ זי"ע פירש דברי‬ ‫נשמתו‪ ,‬שאם היה בדור צדיקים היה‬ ‫רש"י‪ ,‬כי הנה לאיש היהודי הרוצה‬ ‫צדיק הרבה יותר‪ ,‬וממילא לא היה יכול‬ ‫לעבוד את ה' ולא להיגרר אחר‬ ‫להרשות לעצמו להתערב עם אותם‬ ‫ההפקרות השוררת ברחוב‪ ,‬יש שתי‬ ‫במצולות‬ ‫ששקעו‬ ‫ותועבים‬ ‫שפלים‬ ‫הנהגות‪ ,‬האחת‪ ,‬לחשוב תמיד כי‬ ‫תאוותיהם הנבזות ומרדו בהקב"ה‪ ,‬וזה‬ ‫"בשבילי נברא העולם" (סנהדרין לז‪,).‬‬ ‫בתיבת‬ ‫התורה‬ ‫שהדגישה‬ ‫מה‬ ‫ומכח מחשבה זו יתחזק שלא ליפול בטיט‬ ‫'בדורותיו'‪ ,‬שמחשבה זו שייקר את‬ ‫היוון זוהמת החטאים והעוונות הסובבת‬ ‫מעלתו בקדושה‪ ,‬היא שעמדה לו‬ ‫אותו‪ ,‬וכמו שלא יקח אבן יקרה השווה‬ ‫להישאר בצדקו‪.‬‬ ‫הון רב וישליך אותה לאשפה‪ ,‬כך כאשר‬ ‫לב‬ ‫נח‬ ‫עומק‬ ‫ד‬ ‫שנאמר (שמות טז‪ ,‬ח) "ונחנו מה"‪ .‬היינו‬ ‫ואילו יש מרבותינו שאומרים שנח נהג‬ ‫כי שני בחינות אלו ה' אלוקינו שואל‬ ‫דווקא בהנהגה השנייה‪ ,‬שחשב‬ ‫מעמנו‪ ,‬להשתמש בהם כל אחד באשר‬ ‫על פחיתות עצמו והכניע את לבו עד‬ ‫הוא נצרך‪.‬‬ ‫עפר‪ ,‬בזה שאם היה בדורו של אברהם‬ ‫ולכן גם רבותינו שנחלקו בעניין זה‪ ,‬אם‬ ‫לא היה נחשב לכלום‪ ,‬והכנעה זו היא‬ ‫נח נהג במידת 'ויגבה לבו בדרכי‬ ‫שסייעה בעדו שלא להיגרר אחר בני דורו‬ ‫ה''‪ ,‬או במידת ההכנעה והשפלות‪ ,‬לא‬ ‫המושחתים‪ ,‬וזה הכוונה 'בדורותיו'‪,‬‬ ‫נחלקו רק מה הייתה מידתו העיקרית‬ ‫שניצל מדרך רשעים על ידי שהתבונן‬ ‫אשר בה השתמש ביותר‪ ,‬אבל כולי עלמא‬ ‫בשפלותו שרק בדורותיו הוא ראוי‬ ‫מודי שהוצרך קצת גם למידה השנייה‪,‬‬ ‫להיקרא צדיק‪.‬‬ ‫וגם הימנה לא הניח את ידו‪.‬‬ ‫ובאמת שני הדרכים הללו יש לאחוז‬ ‫בהם יחדיו‪ ,‬מזה ומזה אל תנח‬ ‫ידך‪ ,‬וכמאמר הרה"ק הרבי ר' בונים‬ ‫ותבא אליו היונה לעת ערב והנה‬ ‫(הובא בישמח‬ ‫מפרשיסחא זי"ע הידוע‬ ‫עלה זית טרף בפיה וידע נח‬ ‫ישראל בפרשתן אות ב‪ ,‬ועיי"ש באריכות) שכל איש‬ ‫כי קלו המים מעל הארץ (ח‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫מישראל צריך שיהיו לו שני בחינות אלו‪,‬‬ ‫וברש"י‪" :‬אמרה יהיו מזונותי מרורין‬ ‫לומר בשבילי נברא העולם‪ ,‬ומידת‬ ‫כזית בידו של הקב"ה‪ ,‬ולא מתוקין כדבש‬ ‫אברהם אבינו ע"ה "ואנכי עפר ואפר"‬ ‫בידי בשר ודם"‪.‬‬ ‫(בראשית יח‪ ,‬כז)‪ ,‬וצריך האדם לדעת מתי‬ ‫ונראה שדבר זה נאמר על ידי היונה‬ ‫ישתמש בבחינה זו ומתי ישתמש בבחינה‬ ‫דווקא כעת‪ ,‬כאשר על ידי זה‬ ‫זו‪ .‬ובזה יש לפרש הכתוב (דברים י‪ ,‬יב)‬ ‫נתבשר יונה על גמר המבול‪ .‬כי זהו‬ ‫"ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שואל‬ ‫התיקון לחטאם של דור המבול‪ .‬ש"לא‬ ‫מעמך"‪ ,‬שתיבת 'מה' מרמז על שני‬ ‫נחתם גזר דינם אלא על הגזל" (רש"י לעיל‬ ‫בחינות אלו‪ ,‬שמורה על עניין של גדלות‪,‬‬ ‫ו‪ ,‬יג)‪ ,‬והנה בחטא הגזל נכלל גם כן מה‬ ‫כמו שנאמר (תהלים קד‪ ,‬כד) "מה רבו‬ ‫שהגזלן הוא חסר ביטחון בהקב"ה‪,‬‬ ‫מעשיך ה'"‪ ,‬והוא ג"כ לשון שפלות כמו‬ ‫ה‬ ‫לב‬ ‫נח‬ ‫עומק‬ ‫עריות‪ ,‬עבודה זרה וגזל‪ ,‬וכמו שנאמר‬ ‫שאינו בוטח שמה שמיועד לו יגיע אליו‬ ‫לעיל (ו‪ ,‬יא) "ותשחת הארץ לפני האלקים‬ ‫בדרכים כשרות‪ .‬והתיקון לזה הוא על ידי‬ ‫ופירש"י‪,‬‬ ‫חמס"‪,‬‬ ‫הארץ‬ ‫ותמלא‬ ‫שיתנהגו ההיפך מזה‪ ,‬וכדברי הרמב"ם‬ ‫"ותשחת‪ ,‬לשון ערוה ועבודת אלילים‪,‬‬ ‫הנודעים (פ"ב מהל' דעות ה"ב) שבעל‬ ‫וכו'‪ ,‬ותמלא הארץ חמס‪ ,‬גזל"‪ ,‬ועל זה‬ ‫תשובה אין לו להלך בדרך האמצעי אלא‬ ‫בא עונש המבול‪ ,‬כמו שפירש רש"י‬ ‫בקצה השני‪ ,‬עד שירגיל עצמו לעמוד על‬ ‫עה"פ (שם‪ ,‬יג) "ויאמר אלהים לנח קץ כל‬ ‫הדרך הישרה‪ ,‬וזהו במה שאמרה היונה‬ ‫בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס‬ ‫'יהיו מזונותי מרורין כזית בידו של‬ ‫מפניהם"‪" ,‬קץ כל בשר‪ ,‬כל מקום‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ולא מתוקין כדבש בידי בשר‬ ‫שאתה מוצא זנות ועבודת אלילים‪,‬‬ ‫ודם'‪ ,‬אף שהבשר ודם נותן לה מרצונו‪,‬‬ ‫אנדרלמוסיא באה לעולם‪ ,‬והורגת טובים‬ ‫מכל מקום היא רוצה להתפרנס מיד‬ ‫ורעים‪ ,‬כי מלאה הארץ חמס‪ ,‬לא נחתם‬ ‫הקב"ה בעצמו בלי שום יד אדם באמצע‪,‬‬ ‫גזר דינם אלא על הגזל"‪.‬‬ ‫וזהו שלימות הביטחון‪ ,‬ועל ידי זה יבשה‬ ‫הארץ‪.‬‬ ‫ושלושה עבירות אלו הם פוסלים‬ ‫שפירש"י‬ ‫כמו‬ ‫בקרבן‪,‬‬ ‫עה"פ (ויקרא א‪ ,‬ב) "אדם כי יקריב מכם‬ ‫ויבן נח מזבח לה' ויקח מכל הבהמה‬ ‫קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן‬ ‫הטהרה ומכל העוף הטהור ויעל‬ ‫תקריבו את קרבנכם"‪" ,‬אדם‪ ,‬למה‬ ‫עלת במזבח‪ ,‬וירח ה' את ריח הניחח‬ ‫נאמר‪ ,‬מה אדם הראשון לא הקריב מן‬ ‫ויאמר ה' אל לבו לא אסף לקלל עוד‬ ‫הגזל שהכל היה שלו‪ ,‬אף אתם לא‬ ‫את האדמה (שם‪ ,‬כ‪-‬כא)‪.‬‬ ‫תקריבו מן הגזל"‪ ,‬הרי גזל‪" ,‬מן‬ ‫הבהמה‪ ,‬ולא כולה‪ ,‬להוציא את הרובע‬ ‫ולהבין העניין שדווקא על ידי ריח‬ ‫ואת הנרבע"‪ ,‬הרי גילוי עריות‪" ,‬מן‬ ‫קרבנו של נח ניחם ה' ואמר‬ ‫הבקר‪ ,‬להוציא את הנעבד"‪ ,‬הרי עבודה‬ ‫שלא יביא עוד מבול לעולם‪ ,‬נראה שהנה‬ ‫זרה‪.‬‬ ‫דור המבול חטאו בשלוש עבירות‪ ,‬גילוי‬ ‫לב‬ ‫נח‬ ‫עומק‬ ‫ו‬ ‫"על שלושה דברים העולם עומד‪ ,‬על‬ ‫ונח איש צדיק ידע שהשחתת דור המבול‬ ‫התורה ועל העבודה ועל גמילות‬ ‫היה בשלושה עבירות אלו‪ ,‬ולכן‬ ‫חסדים" (אבות פ"א מ"ב)‪ .‬והנה תורה למד‬ ‫בצאתו מן התיבה הקריב קרבנות לפני‬ ‫נח עוד לפני המבול‪ ,‬שהרי ידע להבחין‬ ‫ה' מבהמות שהיו נקיות ומרוחקות מכל‬ ‫בין הבהמות והעופות הטהורים ובין‬ ‫שלושה דברים אלו‪ ,‬והיה בזה הוראה‬ ‫הטמאים‪ ,‬לקחת מן הטהורים שבעה‬ ‫שמהיום והלאה ישמרו הברואים על‬ ‫שבעה להכניס לתיבה וכמו שפירש"י‬ ‫עצמם שלא להיכשל בעבירות אלו‪.‬‬ ‫(לעיל ז‪ ,‬ב) "למדנו שלמד נח תורה"‪,‬‬ ‫והקב"ה ראה את כוונתו ומעשיו של נח‪,‬‬ ‫וקיבל ברצון את קרבנו‪ ,‬ואמר שלא יוסיף‬ ‫וגמילות חסדים עשה נח במשך זמן‬ ‫עוד לקלל את האדמה‪ ,‬כי בקרבנותיו של‬ ‫המבול עם כל הבעלי חיים שהיו עמו‬ ‫נח נתקנו כל הפרטים שגרמו למבול‪,‬‬ ‫בתיבה‪ ,‬שזנם ופרנסם‪ .‬ולכן כאשר יצא‬ ‫ונקבע עי"ז חובת הזהירות שלא להיכשל‬ ‫הקריב מיד קרבן לה'‪ ,‬להשלים גם את‬ ‫בהם שוב‪.‬‬ ‫עמוד העבודה‪ ,‬אשר בלעדיה אין העולם‬ ‫יכול לעמוד‪ .‬ואז ממילא 'וירח ה' את ריח‬ ‫הניחח ויאמר ה' אל לבו לא אסף לקלל‬ ‫עוד י"ל בעניין קרבנות נח אחר המבול‪,‬‬ ‫עוד את האדמה'‪ ,‬כי נשלמו כל עמודי‬ ‫שגרמו לנחת רוח לפני ה' עד‬ ‫העולם אשר יחזיקו אותה לבל תימוט‪.‬‬ ‫שאמר שלא יוסיף לקלל את האדמה‪ .‬כי‬ ‫ז‬ ‫התבונה‬ ‫פר' נח תש"ע‬ ‫דולה‬ ‫דולה התבונה‬ ‫דברי תורה‬ ‫מאת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫נח‬ ‫אפילו יחיד העובד ה' מול כל העולם של רשעים‬ ‫גדול כוחו לקיים את כל העולם בזכותו‬ ‫קידושא רבה‪ ,‬שב"ק פר' נח תש"ע‬ ‫לאחר המבול השלים נח את עמוד העבודה שהיה חסר‬ ‫כ"ק אא"ז אדמו"ר זצ"ל הגיד הטעם במה שהקריב נח קרבנות תיכף בצאתו מהתיבה‬ ‫לאחר המבול‪ ,‬על פי מאמר המשנה (אבות פ"א מ"ב) "על שלשה דברים העולם‬ ‫עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים"‪ .‬והנה לאחר המבול הרי העולם‬ ‫שהיה עד אז חלף ועבר‪ ,‬ונעשה כעולם חדש‪ ,‬והיה נצרך להעמיד את העולם על‬ ‫יסודותיו‪ ,‬שהם ‪ -‬תורה עבודה וגמילות חסדים‪.‬‬ ‫והנה עמוד התורה היה בנמצא אצל נח‪ ,‬וכמו שמצינו שאמרו חז"ל (ירושלמי מגילה פ"א‬ ‫הי"א) שנח למד תורה (וע"ע ויק"ר ב י)‪ .‬וכן פירש רש"י על הפסוק (בראשית ז ב) 'מכל‬ ‫הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה' וגו'‪ ,‬שמכאן למדנו שלמד נח תורה‪ .‬וכן עמוד‬ ‫גמילות חסדים היה אצל נח‪ ,‬וכמו שמצינו שבהיותו בתיבה עסק בגמילות חסד עם‬ ‫התבונה‬ ‫דברי תורה‬ ‫דולה‬ ‫ח‬ ‫החיות והבהמות ונתן להם מזון ומחיה והיה טרוד ורצוץ מטורח החיות והבהמות‪ .‬וגם‬ ‫עצם הכנסתם לתיבה היה מעשה של גמילות חסדים שבזה הצילם מכיליון‪.‬‬ ‫אמנם העמוד השלישי שהוא עמוד העבודה עדיין היה חסר בעולם‪ .‬ולכן תיכף בצאתו‬ ‫מן התיבה עמד והקריב קרבנות‪ ,‬שעבודת הקרבנות היא עמוד העבודה‪ ,‬כי‬ ‫השכיל על דבר אמת להשלים העדר וחסרון עמוד העבודה‪ ,‬שבזה יושלם ג' עמודי‬ ‫העולם ויסודותיו‪ ,‬ויוכל העולם לעמוד על מכונו ותילו ולהתקיים כראוי‪ ,‬עכתד"ה‪.‬‬ ‫אפילו פינה אחת בעולם של קדושה מציל על כל העולם‬ ‫ונראה להוסיף ולבאר עפי"ז הא דמצינו שאחר שהקריב נח את הקרבנות הבטיח‬ ‫הקב"ה שלא יביא עוד מבול לעולם‪ ,‬ככתוב תיכף בסמוך (בראשית ח כא) "וירח‬ ‫ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם‬ ‫וגו' ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי" וגו'‪ ,‬והבטיח הדבר בשבועה וכמו‬ ‫שדרשו חז"ל (שבועות לו ע"א‪ ,‬הובא בפירש"י) מהא דכתיב פעמיים "לא אוסיף"‪ ,‬דזה נאמר‬ ‫לאות שבועה שלא יביא עוד מבול לעולם‪ ,‬כי אם "זאת אות הברית וגו' את קשתי נתתי‬ ‫בענן" וגו' (שם ט יב‪-‬יג)‪ ,‬שכאשר חלילה לא יתנהגו כשורה‪ ,‬יתראה אות הקשת‪.‬‬ ‫ולכאורה יש להבין הענין‪ ,‬דממה נפשך‪ ,‬אם לא יהיה החטא גדול כערך חטאם של‬ ‫דור המבול‪ ,‬אם כן אמאי נצרך שבועה על זה שלא יביא מבול לעולם‪ ,‬דלמה‬ ‫יביאו‪ ,‬ואם מיירי על זמן שתגדל חטאם כחטאות דור המבול‪ ,‬אם כן מאיזה טעם באמת‬ ‫לא יביא עליהם מבול‪ ,‬ומאי שנא מדור המבול שכן הביא עליהם המבול‪.‬‬ ‫אמנם על פי האמור יש לומר הביאור‪ ,‬כי החסרון של דור המבול שבגינו בא המבול‬ ‫לעולם‪ ,‬היה מחמת שהיה חסר לגמרי בעולם עמוד העבודה‪ ,‬ובהעדר עמוד‬ ‫אח ד מעמודי העולם אין לעולם כח קיום‪ ,‬ולכן הוצרך להביא המבול‪ ,‬אבל אחר שנח‬ ‫הקריב קרבנות וביסס והעמיד את עמוד העבודה‪ ,‬ממילא כבר היה קיים בעולם ג'‬ ‫עמודי העולם‪ ,‬ואף שהיה זה רק במקום אחד בעולם אצל אדם אחד ותו לא‪ ,‬כבר היה‬ ‫די בזה בשביל להציל את כל העולם כולו מהשחתה‪ ,‬כי אע"פ שכל באי עולם היו‬ ‫מושחתים בכל עבירות החמורות‪ ,‬אבל כיון שיש מקום אחד של עבודה שבו עובדים‬ ‫ט‬ ‫התבונה‬ ‫פר' נח תש"ע‬ ‫דולה‬ ‫את השי"ת‪ ,‬הרי זה עומד כנגד כל ההשחתה של כל העולם ומכריע את הכף לזכות‪.‬‬ ‫וכמו בית המקדש שהיה מגן על כל הדור‪ ,‬וכשהקריבו בו בחג הסוכות שבעים פרים‬ ‫כנגד השבעים אומות‪ ,‬ועם היותו רק מקום אחד על פני האדמה שבו הקריבו את הפרים‬ ‫לשם ה'‪ ,‬כבר היה כדאי זכות בית המקדש להציל בזה ולהיות חופף ומגן ומחסה על‬ ‫כל העולם כולו על אף היו ת הארץ מלאה חמס‪ ,‬כי כן היא המדה‪ ,‬שבהמצא בעולם‬ ‫אפילו מקום אחד שמוצאים בו מקום לה'‪ ,‬די בזה בשביל להביא הצלה וזכות קיום לכל‬ ‫העולם בעבור זה‪.‬‬ ‫טעם שהמבול נקרא על שם נח 'מי נח'‬ ‫ובזה יובן הא דמבואר בזוה"ק (בפרשתן‪ ,‬סז ע"ב) על הפסוק הנאמר בהפטרת השבוע‬ ‫(ישעיה נד ט) 'כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח'‪ ,‬שלכך נקראים מי‬ ‫המבול "מי נח"‪ ,‬מפני שנח לא התפלל על בני דורו ולא השגיח עליהם להוכיחם על‬ ‫מעשיהם‪ ,‬ולכן נחשב כאילו על ידו בא המבול‪ .‬וכבר הקשו המפרשים דמה טענה יש‬ ‫על נח‪ ,‬דמאיזה סיבה יתפלל עליהם‪ ,‬הרי הם היו מושחתים בכל מיני השחתה שבעולם‬ ‫וטבעם ושורשם הוא רע גמור‪ ,‬ומשה רבינו שהתפלל לא התפלל אלא על בני ישראל‬ ‫ששורשם טוב‪ ,‬רק שחטאו ונכשלו באיזה חטא‪ ,‬אבל דור המבול היו מושחתים בעצם‪,‬‬ ‫ולמה זה יתפלל ויבקש עליהם‪ .‬וגם מה יועיל תפילתו עליהם מאומה‪.‬‬ ‫אך על פי האמור נוכל לומר‪ ,‬שהתביעה כלפי נח היתה מדוע לא עשה פעולות כדי‬ ‫לקיים את עמוד העבודה בעולם‪ ,‬שאילו היה מבסס את עמוד העבודה מיד‬ ‫בתחילה‪ ,‬היה גורם בזה למנוע שלא יבוא המבול‪ ,‬כי אז הגם שכל העולם היו מושחתים‬ ‫לגמרי היה מצילם באמצעות כך שבמקום אחד נמצא אדם אחד שעובד להשי"ת בג'‬ ‫עמודי העולם‪ .‬והרי התפילה הוא גם כן עמוד העבודה‪ ,‬ועתה בזמן הזה התפילה היא‬ ‫במקום קרבן וכמו שכתוב (הושע יד ג) 'ונשלמה פרים שפתינו'‪ ,‬ואם כן אם היה נח מתפלל‬ ‫על דורו‪ ,‬היה בכח תפילתו משלים את עמוד העבודה והיה מציל בזה את כל דורו שלא‬ ‫יבוא המבול‪ ,‬ושפיר נקרא המבול על שמו "מי נח"‪ ,‬מאחר שבידו היה למנעו על ידי‬ ‫העמדת וביסוס עמוד העבודה שהיה חסר אז‪.‬‬ ‫התבונה‬ ‫דברי תורה‬ ‫דולה‬ ‫י‬ ‫הלימוד מהפרשה‬ ‫ובעמדנו בפרשה זו שבה רואים את גודל ערך ומעלת העבודה לה' שעובד כל יחיד‬ ‫ויחיד‪ ,‬עד שעל ידי שעובדים באיזה מקום להשי"ת‪ ,‬הרי זה מציל על‬ ‫ההשחתות שיש ב כל העולם‪ ,‬הזמן גרמא להתחזק ביתר שאת וביתר עוז בעבודת‬ ‫התפילה‪ ,‬שהוא גם כן עמוד העבודה כאמור‪ ,‬ועל ידי זה יציל מהשחיתות של כל העולם‬ ‫ויהא נחת רוח להבורא יתברך על אף כל ההשחתה הקיים ושורה בעולם‪ ,‬וכמאמר‬ ‫הבעש"ט הק' זי"ע על הפסוק בפרשה (בראשית ז א) 'בוא אתה וכל ביתך אל התיבה'‪,‬‬ ‫וכן בפסוק (בראשית ו טז) 'צהר תעשה לתיבה'‪ ,‬דקאי על תיבות התורה והתפילה‪ ,‬שיש‬ ‫להתחזק בהם שיהיו מאירים באור נפלא‪ ,‬ולהתפלל בכל רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו‬ ‫ובכל חושיו וכוחותיו‪ ,‬ועל ידי זה יציל את כל העולם מהשחיתות ויעלה נחת רוח‬ ‫להבורא ית"ש‪ ,‬ונזכה בזכות זה לבנין בית המקדש במהרה בימינו‪.‬‬ ‫לימוד עבודת האמונה בה' מנח‬ ‫סעודה שלישית רעוא דרעוין‪ ,‬שב"ק פר' נח תש"ע‬ ‫ויבוא נח אל התיבה מפני מי המבול (ז ז)‪ .‬ופירש רש"י "אף נח מקטני אמנה היה‪,‬‬ ‫מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול‪ ,‬ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים"‪.‬‬ ‫והקושיא מפורסמת ומובנת‪ ,‬היתכן לומר על נח ‪ -‬שהתורה מעידה עליו "איש צדיק‬ ‫תמים היה בדורותיו"‪ ,‬והשי"ת אמר לו "כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה" ‪ -‬שלא‬ ‫האמין כל כך והיה מקטני אמנה‪ .‬ובפרט שהקב"ה והתורה כינוהו בשם "צדיק"‪ ,‬שהוא‬ ‫תואר השייך לענין האמונה‪ ,‬על דרך הכתוב (חבקוק ב ד) 'וצדיק באמונתו יחיה'‪ ,‬ואיך‬ ‫שייך לומר עליו שהיה מקטני אמנה‪.‬‬ ‫הרה"ק מאפטא זי"ע הביא מהרה"ק רבי מיכל זלוטשובער זי"ע לפרש‪ ,‬ש'אמונה'‬ ‫יש בו שני מובנים‪ ,‬אחד כפשוטו‪ ,‬להאמין בהשי"ת ובכל יסודות האמונה‪ .‬וגם‬ ‫"אמונה" מלשון המשכה‪ ,‬על דרך הכתוב (אסתר ב ז) 'ויהי אומן את הדסה'‪ ,‬שפירושו‬ ‫יא‬ ‫התבונה‬ ‫פר' נח תש"ע‬ ‫דולה‬ ‫לשון גידול‪ .‬וזה תלוי בזה‪ ,‬שעל ידי האמונה ממשיך רחמים וחסדים‪ ,‬וכפי גודל האמונה‬ ‫כך גודל ההמשכה‪ ,‬ועל ידי שמאמין בדבר ממשיך הדבר‪ .‬ולכן אם היה נח מאמין שיבוא‬ ‫המבול היה יכול להמשיך את המבול על ידי האמונה‪ ,‬ולכן פעל בעצמו שלא יאמין‬ ‫שיבוא המבול‪ ,‬כדי שלא ימשיך את המבול על ידי האמונה‪ ,‬ומהאי טעמא לא האמין‬ ‫שיבוא המבול‪.‬‬ ‫ויסוד הדברים כבר כתב הרה"ק המגיד מקאזניץ זי"ע על דברי רש"י אלו‪ ,‬שלא רצה‬ ‫נח להמשיך על ידי מחשבתו והרהורי לבו את המבול‪ ,‬ולכן התחזק שלא להאמין‬ ‫בזה‪ ,‬וחשב שבוודאי יחזרו הרשעים בתשובה ועל ידי זה לא יבוא המבול‪ .‬ובאמת כבר‬ ‫איתא בגמרא (מו"ק יח ע"א) שאין לאדם לדבר רע‪ ,‬כי על ידי זה יכול לבוא עליו אותו רע‬ ‫ח"ו‪ .‬וזהו הענין שהיה אצל נח‪ ,‬שבוודאי האמין בהשי"ת‪ ,‬רק כאן לא האמין בזה‪ ,‬כי‬ ‫האמין שהרשעים יעשו תשובה‪.‬‬ ‫נח היה מאמין ונותן תקוה גם בקטני אמנה‬ ‫ומשמא דהרה"ק מווארקא זי"ע מטו שפירש דברי רש"י על דרך זה‪ ,‬שיש להפסיק‬ ‫ולקרוא את התיבות הכי‪" ,‬אף נח מקטני אמנה היה מאמין"‪ ,‬שנח היה מאמין‬ ‫גם בקטני אמנה שלא האמינו במבול ולא שבו בתשובה‪ ,‬והאמין בהם‪ ,‬שיעשו תשובה‬ ‫לבסוף‪ ,‬וממילא "ואינו מאמין שיבוא המבול"‪ ,‬שמאחר שיעשו תשובה שוב לא יהיה‬ ‫מבול‪ .‬אבל באמת בכל דבר האמין בהשי"ת בתכלית השלימות‪ ,‬ורק כאן לא האמין‬ ‫שיבוא המבול‪ ,‬מאחר והאמין וקיוה בכל לב שיחזרו למוטב‪.‬‬ ‫נח היה תמיד במלחמה בעליות וירידות‬ ‫ובאמרי אמת להרה"ק מלובלין זי"ע דרך אחרת לו בביאור הענין‪ ,‬ומקדים לדקדק‬ ‫במה שכתב רש"י "אף נח מקטני אמנה היה‪ ,‬מאמין ואינו מאמין שיבוא‬ ‫המבול"‪ ,‬דמה שייך לומר גם מאמין וגם אינו מאמין בחדא מחתא‪ ,‬דאם הוא מאמין‬ ‫הרי מאמין‪ ,‬ואם לאו ח"ו הרי אינו מאמין‪ ,‬והאיך שייך לומר מאמין ואינו מאמין‪ .‬ומבאר‬ ‫דמעמדו ומצבו של נח היה בדרך של עליות וירידות‪ ,‬כי באמת היה מאמין בכל לבו‪,‬‬ ‫אלא של פעמים נתגבר עליו כח הרע ובילבל אותו שלא יאמין‪ ,‬וכמו שכתב רש"י בריש‬ ‫התבונה‬ ‫דברי תורה‬ ‫דולה‬ ‫יב‬ ‫הפרשה שנח היה צריך סעד לתומכו‪ ,‬ואילו אברהם היה מתהלך בצדקו מאיליו‪ .‬כי נח‬ ‫היה לו תמיד כסדר עליות וירידות‪ ,‬והשי"ת עזר וסייע בעדו להוציאו ולהעלותו‬ ‫מירידתו ולחזור לעלות ולאור באור החיים‪.‬‬ ‫וזהו הכוונה "מאמין ואינו מאמין"‪ ,‬שתמיד היה במצב של עליות וירידות‪ ,‬פעמים היה‬ ‫מאמין ופעמים לא היה אצלו בהירות האמונה‪ ,‬והיה במצב של מלחמה תמידית‬ ‫בין כח הטוב וכח הרע שבקרבו‪ ,‬והשי"ת שלח עזרו מקודש לסייעו לערוך מלחמה וקרב‬ ‫נגד התגברות כח הרע‪.‬‬ ‫העיקר שלבסוף כח הקדושה על העליונה ומנצח‬ ‫ומבאר בזה הא דאמרו במדרש (ב"ר כט ה) "אמר רבי סימון מצינו שהקב"ה עושה חסד‬ ‫עם האחרונים בזכות הראשונים‪ ,‬ומנין שהקב"ה עושה עם הראשונים בזכות‬ ‫האחרונים‪ ,‬ונח מצא חן בעיני ה'‪ ,‬באיזו זכות בזכות תולדותיו"‪ .‬כי באמת נח לפי מצבו‬ ‫שעמד בו אז לא היה ראוי לעשות עמו חסד ולסייעו‪ ,‬כי היה מצבו שפל בהיותו שרוי‬ ‫במלחמה כבידה בין כח הטוב וכח הרע‪ ,‬והיה מאמין ואינו מאמין‪ ,‬רק שהשי"ת סייעו‬ ‫בזכות תולדותיו‪ ,‬בהיותו צופה ומביט באחריתו וגלוי וידוע לפניו שבסוף יהיה מצבו‬ ‫שפיר כראוי וכנכון‪ ,‬שתתחזק אמונתו בתכלית השלימות‪ ,‬ולבסוף תתפשט האמונה‬ ‫בעולם עוד ועוד‪ ,‬עד שאברהם אבינו ובניו אחריו באו למדרגה השלימה באמונה‪,‬‬ ‫כדכתיב (נחמיה ט ח) 'ומצאת את לבבו נאמן לפניך'‪.‬‬ ‫כל מה שמשיג אינו כי אם במציאה מה'‬ ‫ובזה מבאר עוד הא דאיתא במדרש (ב"ר כט ו) "אמר רבי סימון ג' מציאות מצא הקב"ה‪,‬‬ ‫'ומצאת את לבבו נאמן' וגו' (נחמיה ט ח)‪' ,‬מצאתי דוד עבדי' וגו' (תהלים פט כא)‪,‬‬ ‫'כענבים במדבר מצאתי ישראל' (הושע ט י)"‪ .‬ושואל המדרש "והכתיב 'ונח מצא חן בעיני‬ ‫ה'"‪ .‬ומשני "הוא מצא‪ ,‬הקב"ה לא מצא"‪ .‬והוא פלאי‪ ,‬דאם הקב"ה לא מצא רק הוא‬ ‫בעצמו מצא‪ ,‬למה ניצול מהמבול‪ ,‬הרי לא מצא בו השי"ת דבר‪ .‬וגם הרי מפשטות‬ ‫הכתוב "ונח מצא חן בעיני ה'"‪ ,‬מוכח שה' מצא‪.‬‬ ‫יג‬ ‫התבונה‬ ‫פר' נח תש"ע‬ ‫דולה‬ ‫אלא דהנה אמרו חז"ל (מגילה ו ע"ב) "יגעת ומצאת תאמין"‪ ,‬ומקשים העולם דאם יש‬ ‫יגיעה‪ ,‬הרי אין זה מציאה‪ ,‬כי מציאה באה בהיסח הדעת‪ ,‬והוא הרי יגע‪.‬‬ ‫וידוע התירוץ ‪ -‬ויש מוסרים כן בשם החידושי הרי"ם ‪ -‬שכשאדם מתייגע‪ ,‬אעפ"כ כל‬ ‫מה שמשיג הוא רק מציאה‪ .‬ומסביר הרה"ק מלובלין כי כשהאדם מתייגע בתורה‬ ‫ובעבודת השי"ת‪ ,‬הוא בא לידי הכרה ורואה שהוא כשלעצמו לבדו אין ביכלתו לעשות‬ ‫שום דבר ואינו יכול לנצח המלחמה‪ ,‬רק השי"ת מסייעו‪ ,‬ומציאה מצא מאת השי"ת‪.‬‬ ‫וכפי גודל היגיעה‪ ,‬כן רואה ומשיג כי משלו אין לו כלום והכל הוא רק מציאה ומתנה‬ ‫מאת השי"ת‪.‬‬ ‫וזהו שאמרו "נח מצא"‪ ,‬היינו שמצא סיוע מאת השי"ת על דרך יגעת ומצאת‪ ,‬שהשי"ת‬ ‫עזר לו וסייעו במלחמתו התמידית שהיה לו בהיותו מאמין ואינו מאמין ועולה‬ ‫ויורד‪ ,‬אבל "הקב"ה לא מצא"‪ ,‬שלא מצאו שיהיה שלם בתכלית השלימות‪ ,‬כי היה בו‬ ‫עדיין מלחמה של מאמין ואינו מאמין‪ ,‬משא"כ אברהם שהיה מאמין בשלימות והיה‬ ‫מתהלך בצדקו מאיליו‪ ,‬ממילא הקב"ה מצא אותו‪ ,‬ככתוב "ומצאת את לבבו נאמן‬ ‫לפניך"‪ ,‬שמצאו שלם בתכלית‪.‬‬ ‫מנח יכול כל אחד לשאוב חיזוק לאמץ לבבו לייחל לה'‬ ‫ובזה מפרש הרה"ק מלובלין מה שאמר נעים זמירות ישראל (תהלים לא כד‪-‬כה) 'אהבו את‬ ‫ה' כל חסידיו אמונים נוצר ה' ומשלם על יתר עושה גאוה‪ ,‬חזקו ויאמץ לבבכם‬ ‫כל המייחלים ל ה'"‪ .‬כי "אמונים" הוא לשון רבים‪ ,‬ומרמז על הבחינה של מאמין ואינו‬ ‫מאמין‪ ,‬היינו שיש בקרבו מלחמה גדולה‪ ,‬ויש לו עליה ומאמין‪ ,‬ואח"כ יש לו ירידה‪,‬‬ ‫ושוב עולה ומאמין‪ ,‬וזהו "אמונים"‪ .‬והשי"ת הוא "אמונים נוצר"‪" ,‬נוצר"‪ ,‬מלשון שומר‬ ‫ומצפה‪ ,‬על דרך 'ואביו שמר את הדבר' (בראשית לז יא)‪ ,‬והיינו שהשי"ת ממתין ומצפה‬ ‫שהאדם יתגבר וישוב ויאמין‪ ,‬אף שהוא בבחינת "אמונים"‪ ,‬ונופל ממדרגת האמונה כל‬ ‫העת‪ ,‬מ"מ הקב"ה נוצר ושומר ומצפה לו שישוב ויאמין‪ ,‬וזה קאי על נח שהיה במדרגה‬ ‫זו של מאמין ואינו מאמין‪" ,‬ומשלם על יתר עושה גאוה"‪ ,‬שאנשי דור המבול שהיו בעלי‬ ‫גאוה ובוז ולא הכניעו עצמם לפני השי"ת ולא האמינו בו לחזור בתשובה‪ ,‬להם שילם‬ ‫התבונה‬ ‫דברי תורה‬ ‫דולה‬ ‫יד‬ ‫השי"ת כל תגמולם והאבידם מן העולם‪ .‬ומסיים הכתוב "חזקו ויאמץ לבבכם כל‬ ‫המייחלים לה'"‪ ,‬שמנח ודור המבול מהם יכולים ללמוד כל המייחלים לה' להתחזק‬ ‫ולהתאמץ‪ ,‬שאף שיש להם נפילה ומועדים מאמונתם במלחמת פנים ואחור שיש להם‬ ‫עם כח הרע החפץ להתגבר‪ ,‬אבל השי"ת הוא "אמונים נוצר"‪ ,‬ששומר ומצפה שיחזור‬ ‫לאמונה תמה ושלימה‪ ,‬וכמו שסייע בעד נח‪ ,‬ולבסוף התגבר וניצח כח הטוב את כח‬ ‫הרע‪ ,‬עד שהגיע לדרגת האמונה בשלימות‪ ,‬והקב"ה אמר עליו "כי אותך ראיתי צדיק‬ ‫לפני בדור הזה"‪ ,‬ומזה ילמד כל אחד שלא להתייאש ויחזק ויאמץ לבבו לקוות ולייחל‬ ‫לה'‪ ,‬שלבסוף יתגבר כח הטוב על כח הרע‪ ,‬וכן יה"ר אמן‪.‬‬