gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

רחשי לב · Rachashei Leiv — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: רחשי לב · Rachashei Leiv

שבוע: נח (2026-10-12)

רחשי לב · Rachashei Leiv — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת נח‬ ‫ו' חשון ה'תשפ"ז‬ ‫שנה ט"ו גליון ה'‬ ‫סו"ז קר"ש‬ ‫מוצש"ק‬ ‫הדלקת‬ ‫לשב"ק‬ ‫ר"ת‬ ‫הנרות‬ ‫‪9:15/9:55‬‬ ‫‪7:27‬‬ ‫‪5:57‬‬ ‫לעיקוואוד‬ ‫‪9:14/9:55‬‬ ‫‪7:25‬‬ ‫‪5:56‬‬ ‫ברוקלין‬ ‫‪8:57/9:34‬‬ ‫‪7:22‬‬ ‫‪5:30‬‬ ‫ירושלים‬ ‫‪8:59/9:35‬‬ ‫‪7:19‬‬ ‫‪5:45‬‬ ‫בני ברק‬ ‫‪8:58/9:35‬‬ ‫‪7:20‬‬ ‫‪5:38‬‬ ‫אלעד‬ ‫‪8:58/9:34‬‬ ‫‪7:21‬‬ ‫‪5:29‬‬ ‫בית שמש‬ ‫דבר הוא‪...‬‬ ‫אלה תולדות נח נח וכו'‪.‬‬ ‫‪...‬כי הנה בעשיה אמר לו בפירוש עשה לך תיבת וגו'‪ ,‬פירוש בשבילך לבד‬ ‫דרך הלציי אפשר לזמר אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו‬ ‫ולצרכך‪ ,‬ועל כן אמר לו בשם אלוקים כי הוא היה ניזון בזרוע וגם הדין‬ ‫את האלקים התהלך נח‪ ,‬הכונה אלה תולדות בתולדות בני אדם אשר‬ ‫הסכים להיטיב עמדו‪ ,‬ולא כן עתה שאמר לו בוא אתה וכל ביתך בזה הזכיר‬ ‫נבראו בכל הארץ‪ ,‬יש שתי סברות‪ ,‬נח נח‪ ,‬כלומר או לומר נח לאדם שנברא‬ ‫שם הרחמים כי הם ניזונין בצדקה על ידי צדקת אביהם ומעשה אבות ירשו‬ ‫או נח לו לאדם שלא נברא‪ ,‬והכרעה בין שתי סברות אלו לדעת אמיתות‬ ‫בנים להנצל גם המה בזכותו ברוב חסדי א‪-‬ל‪... ,‬ואמר לו בוא אתה וכל‬ ‫הדבר הוא איש צדיק תמים היה בדורותיו‪ ,‬כלומר שראינו דאיש צדיק‬ ‫ביתך איני מקפיד מי הם אם ראויין או לא‪ ,‬כיון שהם ביתך ואפילו אם יהיו‬ ‫תמים הוא‪ ,...‬ומאחר שכן הדבר מוכרע דנח לאדם שלא נברא יען הוא קרוב‬ ‫מרובין בני ביתך לא הייתי מקפיד שתבוא עם כל ביתך והכל בשבילך לקיום‬ ‫להפסד‪ ,‬וז"ש את האלקים התהלך נח‪...‬‬ ‫העולם כי נמתק הדין על הדבר הזה‪ ,‬כמדובר‪.‬‬ ‫הרה"ק בעל החיד"א זי"ע‪ ,‬לחם מן השמים אות ו בתו"ד‬ ‫דהיינו‪ :‬אלה תולדות נח נח‪ ,‬ומח' הוא אי נח שנברא או נח שלא נברא‪ ,‬ואומר הכתוב את האלוקים התהלך‬ ‫הרה"ק בעל הבאר מים חיים זי"ע‪ ,‬בתו"ד‬ ‫נח‪ ,‬ואם אדם מתהלך עם האלוקים‪ ,‬אז נח לו שנברא‪.‬‬ ‫ויעש נח ככל אשר צוהו ה'‪.‬‬ ‫נח איש צדיק‪.‬‬ ‫פירש"י‪ ,‬זה ביאתו לתיבה‪.‬‬ ‫(וברש"י‪ ,‬יש מרבותינו דורשים אותו לשבח כו' ויש שדורשים אותו לגנאי)‪.‬‬ ‫וצ"ע הא לקמן עה"פ מפני מי המבול‪ ,‬פירש"י דנח מקטני אמנה היה שלא‬ ‫‪...‬ולפי זה י"ל דבמה שדורשין את נח לגנאי‪ ,‬דרק לפי דורו הי' צדיק‪ ,‬יש‬ ‫נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים‪.‬‬ ‫לימוד זכות לבני ישראל שיוכלו לבקש מהשי"ת שיושיע להם כמו שהציל‬ ‫ואמר הרב זצ"ל דבדור של רשעים ובגודל הנסיונות‪ ,‬גם כשמתעוררת‬ ‫את נח‪ ,‬דאף שאיננו ראויין‪ ,‬מכל מקום לעומת אומות העולם אנו חשובים‬ ‫האמונה אצל האדם רק לבסוף כשכבר מתחיל לראות עונשם של רשעים‪,‬‬ ‫כצדיקים‪.‬‬ ‫גם הוא עוד בגדר מאמין נחשב‪ ,‬ומתקיימת אצלו האמירה לקיים ככל אשר‬ ‫הרה"ק רבי יוסף גרינוואלד מפאפא זי"ע‪ ,‬ויחי יוסף עמוד נא בתו"ד‬ ‫צווהו‪.‬‬ ‫כי אותך ראיתי צדיק וגו'‪.‬‬ ‫הגה"צ רבי יצחק זאב הלוי (הרב) מבריסק זצ"ל‪ ,‬הגרי"ז הלוי‬ ‫עיקר הנסיון של כל הנבראים הי' ההסתפקות וקבלת מרות מנח ובניו‪ ,‬כן‬ ‫ויהי הגשם על הארץ‪.‬‬ ‫נסיון של נח הי' העמל והסבלנות לכלכל כל מינים שונים לפי כלכלתם‬ ‫ולהלן הוא אומר ויהי המבול‪ ,‬אלא כשהורידן הורידן ברחמים‪ ,‬אם יחזרו‬ ‫ולעשות רצונם וכמו שספר שם אליעזר (בפ' חלק) (דף קח עמוד ב) ולסבול‬ ‫יהיו גשמי ברכה וכשלא חזרו היו למבול‪ ,‬רש"י‪.‬‬ ‫טרדתם מה שלא ישוער בשכל‪...‬‬ ‫כאן יש צוהר להתבונן עד כמה נפלאת אהבתו האין סופית של הקב"ה‬ ‫הגה"צ רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק זצ"ל‪ ,‬משך חכמה בתו"ד‬ ‫לברואיו‪ ,‬ועד כמה מחכה (הקב"ה) בכליון עינים שישובו אליו‪ ,‬בכל מצב‬ ‫כי מלאה הארץ חמס וגו'‪.‬‬ ‫שהם‪ .‬הלא מצב הדור היה 'ותמלא הארץ חמס'‪ ,‬מדרגה נוראה כזו של‬ ‫ופרש"י לא נחתם גז"ד אלא על הגזל‪.‬‬ ‫קלקול מוחלט של כל הבריאה כולה‪ ,‬ובחזקוני מבואר שדור המבול היה‬ ‫לכאורה אינו מובן מה בכך שגזלו הרשעים איש מאת רעהו ומה כל חייהם‬ ‫בשפל המדרגה כזה שהיה ברור וגלוי להקב"ה שאינם מעותדים לשוב‪ .‬בכל‬ ‫וממונם חביב לפני הש"י שהקפיד על ממונם שגזלו איש מאת רעהו הלא‬ ‫אופן הקב"ה שולח את נח שיוכיחם‪ ,‬לא יום או יומיים‪ ,‬מאה (ו)עשרים שנה!‬ ‫כחיות היער נחשבו שטורפים וחומסים ואין חטא להם‪.‬‬ ‫ונח בונה את התיבה ומזהיר בלי הרף את אנשי דורו על המבול שעתיד‬ ‫אכן הנה מבואר במד"ר ששאל אברהם אבינו ע"ה את שם בן נח איך נצלתם‬ ‫לבוא‪ ,‬ושום דבר לא משתנה‪ .‬לאחר מכן הקב"ה ממתין עוד שבוע נוסף‪,‬‬ ‫אתם ממי המבול ומחרון אף הגדול שהיה בעולם‪ ,‬ואמר לו שאיננו יודע‬ ‫אולי אבלו של מתושלח הצדיק ישפיע עליהם לשוב מדרכם הרעה‪ ,‬ועדיין‬ ‫דבר רק בזכות שרחמנו על העוף והבהמה והחיה אשר כל ימי המבול עסקנו‬ ‫הם עומדים בסורם‪.‬‬ ‫בצרכם להספיק לכל אחד ואחד בזמנו ובזכות זה רחם עלינו ה'‪.‬‬ ‫לכאורה האם יש עוד שמץ של תקוה שישובו בתשובה?‬ ‫ובאמת כן הוא כי ע"י שהתעוררו מדת הרחמנות במעשיהם הטובים על כל‬ ‫אבל הקב"ה לא כן מדתו‪ ,‬אפילו אחרי כל זה‪ ,‬כשמגיע המבול‪ ,‬הוא מתחיל‬ ‫אשר היו בתיבה עי"כ התגוללו רחמים משמים עליהם‪ ,‬אדם ובהמה תושיע‬ ‫בגשם‪ .‬מדוע? שמא‪ ,‬אולי‪ ,‬אולי עוד ישובו‪...‬‬ ‫ה' ‪ -‬אדם בזכות בהמה‪ .‬וכן דור המבול אילו היו להם רחמנות איש על‬ ‫חסדי השם כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו!‬ ‫רעהו אז מדה כנגד מדה היה מתעורר רחמנות ה' עליהם‪ ,‬אבל כי מלאה‬ ‫לתתך עליון (מכבשונם של רבותינו בעלי המוסר ותלמידיהם)‬ ‫הארץ חמס מפניהם ולא היה בהם רחמנות לכן נחתם גזר דינם‪.‬‬ ‫וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה וכו' לא אוסיף כו' עוד וגו'‪.‬‬ ‫הרה"ק בעל התפארת שלמה זי"ע‬ ‫יש ללמוד מכאן מוסר השכל עצום‪ ,‬איך שפעולת אדם אחד שעושה בלב‬ ‫ויאמר ה' לנח בא אתה וגו'‪.‬‬ ‫שלם ומכוין לשם שמים לעשות נחת רוח לבוראו‪ ,‬זה לבד יכול להועיל‬ ‫יש לדקדק למה בעשיית התיבה הזכיר שם אלוקים באומרו ויאמר אלוקים‬ ‫ולפעול תיקון והגנה לכל העולם כולו‪ ,‬כמש"כ ולא אוסיף עוד וגו'‪.‬‬ ‫לנח וגו' עשה לך תיבת וגו' וכאן בביאה אל התיבה הזכיר שם הוי"ה הלא‬ ‫הרה"ק ר' יצחק אייזיק מזוטשקא זי"ע‪ ,‬נחל יצחק‬ ‫פסקי הלכות‬ ‫מהלכות בורר‬ ‫א‪ .‬ברירה בתערובת אוכל ופסולת‪ :‬אוכל ופסולת המעורבים זה בזה אסור להוציא את הפסולת אפילו ביד וכ"ש בכלי אף שברצונו לאכול את האוכל מיד (שו"ע סי'‬ ‫שי"ט ס"ד‪ ,‬ועי"ש בבה"ל ד"ה הבורר פסולת דיש מקילין כשבורר בשעת אכילה ממש ואי אפשר למחות ביד המקילין)‪ ,‬ואם בא לברור את האוכל מן הפסולת אין היתר אלא בשני תנאים א)‬ ‫שיברור בידו ולא בכלי‪ ,‬ב) שיברור את האוכל סמוך לסעודה (שו"ע ורמ"א שם ס"א)‪ ,‬ואפילו אם הסעודה מתארכת כמה שעות כל שבורר סמוך לתחילת הסעודה מותר אף‬ ‫כשיאכלו בסוף הסעודה (משנ"ב סק"ד)‪ ,‬ושיעור זה הוא כחצי שעה קודם הסעודה‪ ,‬ומותר להתחיל לברור חצי שעה סמוך לסעודה אפילו כשיודע שאינו צריך לעסוק בהכנות‬ ‫במשך כל החצי שעה ורוצה אח"כ לטייל או לעסוק בדברים אחרים (קובץ מבית לוי חי"ט הלכות בורר בשם מרן זצ"ל)‪.‬‬ ‫דין זה הוא אפילו כשבורר לסעודה שהוא עצמו אינו אוכל בה שכל שלאחרים הוא סמוך לסעודה מותר לו לברור להם (רמ"א ס"א ומשנ"ב סק"ו)‪.‬‬ ‫ב‪ .‬דין ברירה בעצמות בשר ודגים‪ :‬האוכל דג או בשר שיש בו עצמות ורוצה להפריד את הבשר מהעצמות לא יטול את העצם מהבשר אלא יחזיק את העצם ויטול‬ ‫את הבשר מעליו שבאופן זה הוא בורר אוכל מתוך פסולת‪ ,‬והמקילים להוציא את העצמות מהדגים והבשר סמוך לסעודה אי אפשר למחות בידם (כ"כ בבה"ל סי' שי"ט ס"ד ד"ה‬ ‫מתוך‪ ,‬ובחזו"א סי' נ"ד סק"ג חלק עליו אמנם בשבה"ל ח"א סי' פ"ג הסכים לדברי הבה"ל ועי' באריכות בברורי הלכות הכא)‪ ,‬אבל מותר להוציא עצם מהבשר והדגים כשיש על העצם מעט בשר‬ ‫דבאופ"ז נחשב כבורר אוכל מאוכל (בה"ל שם ד"ה הבורר‪ ,‬ולדעת החזו"א (שם) גם באופ"ז נחשב כבורר פסולת מאוכל שאסור לעשותו אפי' סמוך לסעודה‪ ,‬אבל כשנוטל את העצם עם מעט בשר ואוכל את‬ ‫הבשר שעליו מותר הדבר גם לד' החזו"א דבאופ"ז לא נחשב כבורר אלא כעוסק במעשה שהוא דרך אכילה)‪.‬‬ ‫בירורי הלכות‬ ‫האם יש לימוד זכות על הנוהגין להוציא עצמות מהדגים והבשר סמוך לאכילה‬ ‫אלא שבשבה"ל ח"א סי' פ"ג כ' מרן זצ"ל ואני בעניי לא זכיתי לעמוד על דברי מרן החזו"א‬ ‫שאלה‪ :‬האם הנוהגין להוציא עצמות מהבשר והדגים בשבת סמוך לאכילה עוברים על‬ ‫דאם ראיית הבה"ל היתה מקילוף בצלים ופירות אז היה בודאי חילוק רב ביניהם אבל המעיין‬ ‫איסור בורר ויש למחות בהם או שיש מקום ללמד עליהם זכות?‬ ‫היטב יראה דראיית הבה"ל היתה מדברי היש"ש דשם איירי בלוזים ובטנים שכבר נשתברו‬ ‫תשובה‪ :‬כ' המחבר בשו"ע סי' שי"ט ס"ד הבורר פסולת מתוך אוכל אפי' בידו אחת חייב‬ ‫דמותר לקחת את הפסולת ואין עליו שם בורר דתקון אוכל בעלמא הוא‪ ,‬הרי דאף דיש ב'‬ ‫(והיינו אפי' לאלתר וכמש"כ במשנ"ב סקי"ז)‪ ,‬ובבה"ל (ד"ה מתוך) הביא מש"כ המאמר‬ ‫דרכים דאפשר ליקח האוכל מתוך הפסולת וגם אפשר ליקח הפסולת מע"ג האוכל אעפ"כ‬ ‫מרדכי (סק"ז) דלפי דברי השו"ע נראה ברור דמה שנוהגין בסעודות גדולות לקרוע הדג מגבו‬ ‫התירו לקחת את הפסולת משום דנחשב כתקון אוכל ולא כבורר ולפי"ז שפיר כ' הבה"ל דגם‬ ‫ולהסיר השדרה שבאמצע דיש להזהר בשבת מלעשות כן דהו"ל בורר פסולת מתוך אוכל‬ ‫בעצמות ובשר דינא הכי‪ ,‬ואף שהמג"א מפקפק על היש"ש מקולף לאח"ז דאסור משום‬ ‫דחייב אפי' בלאלתר וכן יזהר כל אדם שלא להשליך עצמות הבשר לחוץ אלא בדרך אכילה‬ ‫בורר היינו משום שהבין דהיש"ש התיר אפי' בבורר אלאחר זמן אבל אלאלתר אינו מפקפק‬ ‫דהיינו עצם שיש עליו קצת בשר יאחז בו לאכול ממנו ולהשליכו אח"כ מידו ואותו שאין עליו‬ ‫עליו‪ ,‬וכ"כ בפשיטות בא"ר (תק"י סק"ד) והביא כן בשם רבינו ירוחם‪ ,‬וכ' מרן זצ"ל ועיינתי‬ ‫בשר אל יגע בו אלא יאכל הבשר והעצמות ישארו בקערה‪ ,‬וכ' הבה"ל והנה אין העולם נזהרין‬ ‫ברבינו ירוחם וראיתי שהעתיק דין דלוזים ב' פעמים פעם א' לענין שבת ופעם א' לענין יו"ט‬ ‫בזה ומסירין העצמות מן הבשר אף קודם האכילה וכגון האנשים ונשים שמכינין המאכל‬ ‫ומתוך דבריו נראה להדיא דגם בעצמות מותר ודלא כחזו"א דרק בקליפים מותר‪ ,‬דבנתיב ד'‬ ‫להביא להשולחן ואין נזהרין כלל וקולפין העצמות מעל הבשר וא"כ נכשלים באיסור חיוב‬ ‫ח"ב (ל"א ע"ג) דאיירי רבינו ירוחם לענין יו"ט כ' דבפסולת מרובה על האוכל אין האוכל‬ ‫חטאת ואמרתי לחפש עליהם זכות דלא מבעיא אם העצמות רכים וראויים ג"כ לאכילה‬ ‫נאסר בטלטול ומותר ליטול האוכל מתוך הפסולת (וכשי' הרמב"ם והמחבר בשו"ע סי' תק"י‬ ‫דמצוי הוא דאף לאחר שמפרידם חוזר ואוכלם דבודאי אין שם פסולת עליהם כלל‪ ,‬אלא‬ ‫ס"ב דהחילוק בין פסולת מרובה לאוכל מרובה ביו"ט הוא לענין ברירה דבפסולת מרובה‬ ‫אפי' הם קשים‪ ,‬והוא משום דכיון דהעצמות והבשר מחוברים יחד שייך בעניננו מש"כ‬ ‫נוטל האוכל ובאוכל מרובה נוטל הפסולת ודלא כטור ורא"ש דבפסולת מרובה גם האוכל‬ ‫המג"א סי' תק"י סק"ד בשם היש"ש (פ"א דביצה סי' מ"ב) לענין לוזים ובטנים שנשתברו‬ ‫אסור בטלטול דבטל לפסולת ובאוכל מרובה נוטל הפסולת‪ ,‬ובלוזים המונחים בקליפתן אין‬ ‫ועדיין הם בקליפתם דאף לענין בורר מין אחד הוא ואין שם פסולת עליו ובאיזה ענין שמתקן‬ ‫האוכל נחשב לפסולת וגם בפסולת מרובה מותר ליטול האוכל מן הפסולת) וכ' אח"כ וכתבו‬ ‫האוכל מתוך השומר תקון אוכל בעלמא הוא ואין שם מלאכה עליו‪ ,‬ואף שדחה המג"א דבריו‬ ‫המפרשים ואגוזים ובטנים ששברן ומונחין עדיין בקליפתן אע"פ שהקליפה מרובה על‬ ‫מהא דכ' הב"י סו"ס שכ"א בשם הירושלמי דקולף שומים ובצלים הוי בורר‪ ,‬דחיתו היתה רק‬ ‫האוכל מותר לברור כדרכו ולא מיקרי פסולת מרובה על האוכל כיון דדרכייהו בהכי והוי‬ ‫למה שסתם היש"ש דאין שם מלאכה עליו דמשמע גם כשכוונתו אלאחר זמן (וע"ז השיג‬ ‫שומר לפרי ולא דמי לעצמות וקליפות שכבר נפרדו לגמרי וכ"כ הרא"ש‪ ,‬ועכצ"ל דאין כוונתו‬ ‫מהא דקולף שומים)‪ ,‬אבל לאלתר גם המג"א מודה דאין שם בורר עליו וכדאי' שם בב"י‬ ‫להתיר ברירת האוכל שאינו מוקצה (וכשי' הטור) שהרי כ' מקודם דגם בפסולת מרובה‬ ‫גופא דמותר לקלוף שומים לאכלן לאלתר‪ ,‬וא"כ ה"ה הכא לענין עצמות המחוברים בבשר‬ ‫מותר לטלטל את האוכל אלא ע"כ דכוונתו דבאופ"ז אפי' בפסולת מרובה מותר ליטול‬ ‫תקון אוכל בעלמא הוא ואין שם מלאכה עליו כשחולץ העצמות מעל הבשר סמוך לסעודה‬ ‫הקליפים משום שאין עליהם שם פסולת כלל דכיון שמחוברים עדיין לאוכל שם אוכל‬ ‫וכמו בקולף שומין ובצלים סמוך לסעודה דמותר אף דיש על הקליפה שם פסולת וע"כ‬ ‫עלייהו ומש"כ רבינו ירוחם דלא דמי לעצמות וקליפות שכבר נפרדו לגמרי הוא משום‬ ‫משום דלאלתר אין שם פסולת על הקליפה אלא תקון אוכלא בעלמא דאינו דומה לפסולת‬ ‫שכשנפרדו לגמרי שם פסולת עליהם‪ ,‬וא"כ מפורש להדיא ברבינו ירוחם שמותר להסיר‬ ‫דעלמא שהוא פסולת גמור דזהו משום שהוא נפרד מן האוכל משא"כ בענינינו שהוא מחובר‬ ‫העצמות כמו שמותר להסיר קליפת הפרי סמוך לאכילה‪ ,‬וכן בהלכות שבת נתיב י"ב ח"ח‬ ‫ביחד עם האוכל‪ ,‬ולכן לא נוכל למחות ביד הנוהגין להקל עכ"ד‪.‬‬ ‫(ע"ו ע"ד) כ' רבינו ירוחם להדיא דין בורר באגוזים שנשתברו ועודם בקליפתן דלא נחשבים‬ ‫אמנם בחזו"א (סי' נ"ד סק"ג) כ' וז"ל במשנ"ב סי' שי"ט ס"ד בבה"ל ד"ה מתוך צדד להתיר‬ ‫כפסולת מרובה על האוכל וכמש"כ בה' יו"ט ומוכח ג"כ ממה שהק' שם ע"ז מקליפות‬ ‫להוציא העצמות מן הדגים קודם הסעודה ודימה אותו לקילוף בצלים דמותר לאלתר אע"ג‬ ‫תורמסין דלענין בורר מיירי ולא לענין טלטול ומבואר דגם לענין שבת לא נחשב הדבר‬ ‫דנוטל הפסולת‪ ,‬ולא נראה כן דודאי שאני התם שאין שם שתי דרכים אבל דגים ועצמות‬ ‫כבורר פסולת מאוכל משום שהם עדיין מחוברים וכמו שכ' הא"ר בשם רבינו ירוחם‪.‬‬ ‫דיש בו ב' דרכים אפשר ליקח הבשר מעל העצמות ואפשר להוציא העצמות מתוך הבשר‬ ‫וע"כ להלכה למעשה אף שבודאי יש להחמיר שלא ליטול העצמות מתוך הבשר והדגים אפי'‬ ‫ה"ז כשאר פסולת ואוכל דלא הותר לאלתר רק בנוטל את האוכל ומניח את הפסולת‪ ,‬והיינו‬ ‫סמוך לאכילה מ"מ אי אפשר למחות ביד הנוהגין להקל משום שיש ללמד עליהם זכות‬ ‫שהבין החזו"א דראיית הבה"ל היא מקילוף שומין ובצלים לאלתר דמותר ולכן הקשה‬ ‫שכיון שהעצמות עדיין מחוברין לבשר אין על העצמות שם פסולת ונחשב הדבר כתקון‬ ‫דקילוף שאני שא"א בדרך אחר ולכך לא חשיב כבורר אלא כמתקן אוכל אבל בעצמות‬ ‫אוכל המותר בסמוך לאכילה‪.‬‬ ‫שאפשר גם ליטול הבשר מעל העצמות נמצא שכשנוטל העצמות הוא עובר על איסור‬ ‫בורר‪.‬‬ ‫נלב"ע‬ ‫הרה"ק‬ ‫ז' חשון תר"ח‬ ‫רבי יהודה צבי אייכנשטיין זי"ע‬ ‫בעמח"ס דעת קדושים‬ ‫מראזלא‬ ‫היטב‪ ...‬וכאשר נשאלה מחבירתה על המקום בו‬ ‫שכפי הנראה לו שחותנו רוצה למסור נפשו היום‬ ‫אלה תולדות‬ ‫החביאה את המחט היתה התשובה‪ :‬במקום מסויים‬ ‫באמירת התחנון‪ .‬על כן מיהר לסיים תפילת שמו"ע‪,‬‬ ‫רבינו 'כבוד קדושת‪ ,‬הרב הגאון המפורסים בנגלה‬ ‫במעי הבהמה‪ ...‬מיד הבין שהכוונה היא למחט שנשאל‬ ‫ולקח מסכתא בידו‪ ,‬ולמד במהירות וגמרה‪ .‬כשסיים‬ ‫ובנסתר‪ ,‬דמטמרין גליא ליה‪ ,‬בוצינא דנהורא‪ ,‬רבים‬ ‫עליה כי נמצאה במעים‪ ,‬ואחרי שחקר אותן נתברר לו כי‬ ‫חותנו את תפילת שמו"ע‪ ,‬ניגש לחזרת הש"ץ‪ ,‬כיון שגמר‬ ‫הלכו לאורו‪ ,‬מופת הדור‪ ,‬פאר הזמן והדרו‪ ,‬כבוד שמו‬ ‫כן הוא האמת‪ ,‬ונתן שבח והודיה להשי"ת‪ ,‬על כך שפסק‬ ‫שמו"ע מיד אמר קדיש לאחריה‪ ,‬הראה לו חותנו‬ ‫תפארתו'‪( ,‬נוסח שער הספר דעת קדושים)‪' ,‬הרב הה"ג‬ ‫כהלכה‪ ,‬ולא יצאה תקלה מתחת ידו‪ ,‬ונתקיים בו‪ :‬לא‬ ‫בפליאה אמאי לא אמר תחנון? אמר‪ ,‬כי שעושה סיום‬ ‫החריף ובקי‪ ,‬החסיד‪ ,‬בוצינא דנהורא‪ ...‬אשר היה גדול‬ ‫יאונה לצדיק כל און‪( .‬עשר קדושות מע' ז סי' ז)‪.‬‬ ‫מסכת! חייך הרה"ק מזידיטשוב‪ .‬לאחר התפילה אמר לו‬ ‫בתורה בתלמוד ופוסקים כאחד מחכמים מובהקים‬ ‫פועל ישועות‬ ‫חותנו‪ :‬תדע שהארכת בזה ימי‪ ,‬שהיום בתפילה אכן‬ ‫שבדור‪ ,‬ונוסף על זה זכה לראות מאורי אור בסודות‬ ‫פעם כאשר שבת רבינו בעיר בראד על שבת קודש‪ ,‬היה‬ ‫התכוונתי למסור נפשי באמירת תחנון‪ ,‬ואתה שדילגת‬ ‫התורה עד כי היה משנתו סדורה לו בחכמת אמת‪ ,‬וכל‬ ‫שם גביר אחד אשר אשתו היתה רח"ל כמה שנים‬ ‫על תחנון השארת אותי בעוה"ז‪...‬‬ ‫כתבי האריז"ל היו רגילים על לשונו עד תכליתם‪ ,‬וכבוד‬ ‫חולנית‪ ,‬והרופאים אמרו לה נואש‪ ,‬והיתה מתפללת על‬ ‫על כס הרבנות‬ ‫חותנו הרב הקדוש אוד חכמת אמת ומגלה מצפוניה‬ ‫עצמה שהשי"ת ירחם עליה שתלך לעולם העליון ר"ל‪.‬‬ ‫זכה רבינו לשבת על כס הרבנות בעירו ראזלא‪ ,‬ולימים‬ ‫מוהר"ר צבי הירש זצלה"ה מזידטשוב גלה לו כל מטמון‬ ‫כאשר הגיע רבינו לשבות שם ראה בעלה איך שרבינו‬ ‫אחר פטירת חותנו הק' הכתירוהו חסידיו שישב וימלא‬ ‫הצפון והנעלה בחכמת אמת‪ ,‬ולבו השכיל בחכמה עד כי‬ ‫הולך עם טלית קרוע וישן‪ ,‬עלה בדעתו שיקנה לו טלית‬ ‫מקום חותנו‪ ,‬ומתחילה לא רצה לקבל עליו עול‬ ‫הפליא לעשות והוציא מלבו חדשות במאמרי נעימים‬ ‫חדש‪ .‬והלך במוצ"ש אצל מוכר טליתים‪ ,‬ולקח טלית‬ ‫ההנהגה‪ ,‬אבל לאחר הפצרות מרובות נענה לבקשתם‪,‬‬ ‫באזני כל שומעיהם‪ ,‬ונתקבצו אליו רבים לשמוע אמריו‬ ‫נאה ויפה והדר מאד עם העטרה וציצית‪ ,‬וכתב לעצמו‬ ‫והתחיל לקבל קהל לעצה ולברכה‪.‬‬ ‫כי נעמו‪ ,‬וירדו חדרי בטן להלהיב בתוכם אהבת המקום‬ ‫פיתקא וכתב שהשי"ת ירחם עליה ויפדנה מצרותיה‪,‬‬ ‫וכך העיד רבינו על עצמו‪ ,‬כי לפני שהלך לקבל סמיכה‬ ‫לשמור מצותיו וחוקיו‪ ,‬ומרוב קדושתו פי ישתו מאס‬ ‫ותנו לרבינו במתנה‪ .‬רבינו שמח שמחה גדולה ע"ז ואמר‬ ‫להוראה‪ ,‬חזר ושינן שבעים פעמים כל הלכות מליחה‪,‬‬ ‫בחינת העולם הזה רוחו שב לאלהים להלוך בין‬ ‫שבודאי השי"ת ישלח לה רפואה שלימה מן השמים‪,‬‬ ‫בשר בחלב‪ ,‬תערובות!‬ ‫העומדים‪( '...‬הסכמת הרה"ק רבי שמואל שמעלקי‬ ‫ואמר בדרך רמז‪ ,‬כי הפסוק 'א‪-‬ל נא רפא נא לה' (במדבר‬ ‫כ"כ היה רבינו ידוע כפועל ישועות בקרב הארץ‪ ,‬ורבים‬ ‫טויבש ע"ס הנ"ל)‪ ,‬ה"ה הרה"ק רבי יהודה צבי‬ ‫יב‪ ,‬יג)‪ ,‬עולה מספר טלית‪ ,‬וע"י הטלית יהיה לה רפואה‬ ‫מכל הגלילות שחרו לפתחו לשמוע בדבר ה' ולהיוושע‬ ‫אייכנשטיין זי"ע אבד"ק ראזלא [ראזדיל] והגלילות‪ ,‬נולד‬ ‫שלימה‪ ,‬וכן הוה שנתרפאה‪( .‬זכרונם לברכה ערך רבינו)‪.‬‬ ‫בכל מילי דמיטב‪ .‬וכמובן דרך זו עורר עליו זעמת‬ ‫בשנת תקנ"א לאביו הרה"ק רבי משה מסאמבור זי"ע‪,‬‬ ‫אשכבתיה דרבי‬ ‫המתנגדים לדרך החסידות שגרמו רעות רבות וצרות‪,‬‬ ‫[אחי הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב זי"ע‪ ,‬בני הרה"ק‬ ‫בשנה האחרונה לחייו‪ ,‬שנת תר"ח בהיותו בן נ"ז שנים‬ ‫פעם נשאל על ידי קרוביו ובני משפחתו‪ ,‬הלא כוחו גדול‬ ‫רבי יצחק אייזיק מכפר סאפרין זי"ע]‪ ,‬ולאמו הרבנית‬ ‫בהושענא רבא‪ ,‬שבועיים לפני הסתלקותו‪ ,‬אחרי‬ ‫מאד ומדוע אינו דואג להעניש ולהשתיק את הרשעים‬ ‫הצדקנית בת הגה"ק רבי יהודה זי"ע בן הרה"ק רבי יוסף‬ ‫ההושענות והתפלה‪" ,‬סגר עצמו עם כותב אחד‪ ,‬וסידר‬ ‫הללו‪ ,‬נענה הרה"ק ואמר בחכמה "הלא כל כוחי לפעול‬ ‫משה מדראגיטשין זי"ע בעמח"ס 'מגיד משנה על הספר‬ ‫לפניו את צוואתו‪ ,‬וגילה לו כי בקרוב אחר החג יסתלק‬ ‫ישועות הוא מחמתם‪ ,‬שהם מצערים אותי ואני שותק‪,‬‬ ‫הקדוש 'משנת חסידים' זי"ע‪.‬‬ ‫לעולמו‪ ,‬והזהירו שלא יגלה זאת לשום אדם‪ .‬הכותב יצא‬ ‫ואם אענישם אאבד מיד את כל כוחי‪....‬‬ ‫כשהגיע לפרקו נשא לו לאשה הרבנית הצדקנית מרת‬ ‫מביתו ודמעתו על לחיו‪ ,‬בעינים אדומות מבכי‪ ,‬אבל לא‬ ‫בד בבד עם גאונותו זכה להיות נשמר מהשמים שלא‬ ‫שרה ע"ה בת דודו שר בית הזוה"ר‪ ,‬הרה"ק רבי צבי‬ ‫גילה לשום אדם עד לאחר יציאת נשמתו הקדושה"‪.‬‬ ‫תהיה תקלה על ידו בהלכה‪ .‬היה זה בימי עלומיו‪ ,‬כאשר‬ ‫הירש מזידיטשוב זי"ע‪.‬‬ ‫ביום א' ז' מרחשון תר"ח‪ ,‬מספר רגעים לפני פטירתו‬ ‫הובא לפניו שאלה על מחט שנמצא בתוך מעי הבהמה‪,‬‬ ‫בצל חותנו הק'‬ ‫אמר בקול רעש גדול את עשרת הדברות ופרשיות‬ ‫ולאחר שהכשיר אותה ונמכר הבשר בערב שבת‪ ,‬התבונן‬ ‫מסופר כי פעם אמר הרה"ק רבי צבי הירש מזידיטשוב‬ ‫קריאת שמע ברעש כזה אשר לא נשמע מימיו‪ ,‬והיה‬ ‫בפסק ההלכה‪ ,‬וחששו גבר שלא הורה כדת‪ ,‬וביקש‬ ‫לחתנו רבינו הרה"ק מראזלא בעת שהיה קור גדול ומזיק‬ ‫נראה בחוש שמוסר נפשו להשם בקדושה ובטהרה‪.‬‬ ‫לחזור בו ולפרסם שטעה‪ ,‬אך לפני כן החליט שאין‬ ‫לבני אדם ובפרט לעניים‪ ,‬שלא היה להם דמי עצים‬ ‫זוגתו הרבנית שהבינה כי קרבו רגעיו האחרונים פרצה‬ ‫לעשות דבר זה‪ ,‬מבלי שאלת דודו ‪ -‬חותנו הקדוש רבי‬ ‫להחם בביתם‪ ,‬אמר לו בדרך צחות‪ ,‬אתה צריך בתור רב‬ ‫בבכי‪ ,‬אך רבינו ביקשה שלא תפריע לו‪ ,‬כי הוא עוסק‬ ‫צבי הירש מזידיטשוב זי"ע‪ ,‬אלא שבבואו אליו‪ ,‬עמד כבר‬ ‫ואב"ד לעורר רחמים ולבטל הקור גדול הזה! ואם תאמר‬ ‫כעת ביחודים שמסר האריז"ל לייחד בשעה זו‪ ,‬ועלתה‬ ‫חותנו באמצע תפלת המנחה של ערב שבת שכידוע היה‬ ‫מה זה שייך לרב אב"ד‪ ,‬הנה כן הוא‪ ,‬כי אם הייתם דן דין‬ ‫נשמתו הטהורה ביום ז' מרחשון‪ ,‬שבו שאילת הגשמים‬ ‫דרכו בקודש להאריך בתפלה זו כמה שעות ולכן נהג‬ ‫אמת לאמיתו‪ ,‬שעליו אמרו חז"ל (שבת י‪ ).‬שנעשה שותף‬ ‫בארץ ישראל‪ ,‬ויבכו אותו רבבות מישראל‪.‬‬ ‫להתחיל להתפלל בעוד היום גדול‪ ,‬ורבינו הרה"ק‬ ‫להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית‪ ,‬והנה העולם נקרא‬ ‫הוא היה אומר‬ ‫מראזלא נותר אובד עצות‪ .‬צערו היה ללא נשוא‪ .‬ויהי‪,‬‬ ‫בשם 'קדירה' (ראה עירובין ג‪ ,).‬וקי"ל כי 'קדירה דבי‬ ‫הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים (כתובות ל‪ .).‬פירש‬ ‫מיד כאשר סיים הרה"ק תפלת שמונה עשרה‪ ,‬ופסע ג'‬ ‫שותפי לא חמימי ולא קרירי'‪ ,‬ואז היה בעולם האויר‬ ‫הרה"ק רבי יהדה צבי מראזלא זי"ע‪ ,‬דהנה כשבא האדם‬ ‫פסיעות לאחוריו‪ ,‬החזיר את פניו הקדושות אליו בפנים‬ ‫ממוזג גם בימות החורף‪ ,‬לא קור גדול‪ ,‬עד כאן דבריו‬ ‫לדבר מצוה צריך שיהיה לו חמימות‪ ,‬ולדברי הרשות‬ ‫שוחקות‪ ,‬ואמר לו‪ :‬תנוח דעתך‪ ,‬ואין לך ממה לחשוש‪,‬‬ ‫הקדושים‪ .‬ומי יעמוד בסוד קדושים‪( .‬דברי תורה‬ ‫צריך קרירות‪ ,‬וזהו 'צינים ופחים'‪ .‬ולפ"ז מתורץ קושית‬ ‫כי גם בשמים הורו כדבריך להכשיר את הבהמה!‬ ‫[מונקאטש] מהדורא ו אות ס)‪.‬‬ ‫התוס'‪ ,‬דהא אמרינן 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים'‬ ‫אם כי באותה שעה נתקררה דעתו‪ ,‬כי סמך על הוראת‬ ‫עוד מסופר‪ ,‬כאשר רבינו עדיין היה יושב בצל חותנו‬ ‫(ברכות לג‪ ,):‬ולהנ"ל ב' המימרות אחד הם‪ ,‬דאי אפשר‬ ‫חותנו הקדוש שהסכים עמו‪ ,‬תוך כדי גילוי רוח הקודש‪.‬‬ ‫בזידיטשוב‪ ,‬כי הרה"ק העטרת צבי מזידיטשוב דרכו היה‬ ‫לבא לב' בחינות אלו‪ ,‬חמימות למצוה וקרירות לדבר‬ ‫אך עדיין לבו לא היה עמו על זה‪ ,‬עד שבשבת בבוקר‬ ‫לומר תחנון במסירות נפש ממש‪ ,‬עד שחששו הסובבים‬ ‫הרשות רק עם יראת שמים‪ ,‬שהירא דבר ה' באמת אינו‬ ‫פתח רבינו הרה"ק מראזלא את החלון והביט החוצה‪,‬‬ ‫בכל פעם שיתדבק בחי החיים עד מסירות נפש ממש‪.‬‬ ‫עושה דבר הרשות בחמימות רק כפי ההכרח בקרירות‪,‬‬ ‫והנה שומע איך שתי נערות קטנות הולכות ומדברות‬ ‫פעם כאשר התפלל אצלו רבינו ‪ -‬חתנו שהיה מקובל‬ ‫ובבואו למצוה עושה בחמימות ובהתלהבות‪ ,‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫ביניהן‪ ...‬ומה הופתע לשמוע את שיחתן‪ ,‬כשהאחת שחה‬ ‫גדול‪ ,‬ובתפילת שחרית ראה את חותנו הרה"ק‬ ‫(עשר קדושות מערכת ז אות מ)‪ .‬זי"ע ועכי"א‪.‬‬ ‫לרעותה לא יכולת למצוא את המחט‪ ,‬כי החבאתי אותה‬ ‫מזידיטשוב שהיה באופן נעלה ביותר‪ ,‬אמר לעצמו‪ ,‬הנה‬ ‫קדושת שבת‬ ‫ו חשון – ספר חפץ חיים ‪ -‬הלכות אסורי לשון הרע – כלל ב‬ ‫שבתי בית השם כל ימי חיי‪ ,‬לחזות בנועם בנועם השם ולבקר בהיכלו‪ ,‬אוי‪ -‬שבתי בבית השם‪,...‬‬ ‫ָׁשים‬ ‫אנ ִ‬ ‫ׁש ַה ְר ֵבה ֲ‬ ‫יתי ֶ‬ ‫יתי ִל ְכ ֹתב ָד ָבר ֶא ָחד ְב ֵפרּוׁש ִמ ְפנֵי ֶׁש ָר ִא ִ‬ ‫עוד ָר ִא ִ‬ ‫יב‪ֹ .‬‬ ‫השירה האדירה נישאת בקול נעים‪ ,‬מפיות בני החבורה המתוועדים יחדיו לרגל נעילת ירח‬ ‫דו ֵרׁש ֶא ָחד ְב ֵבית ַה ִמ ְד ָרׁש ‪ָ -‬אסּור ַעל ִפי ַה ִדין‬ ‫ׁש ֹ‬ ‫ָלין ָבזֶה‪ְ ,‬והּוא ְכ ֶ‬ ‫ֻמ ְרג ִ‬ ‫האיתנים‪ ,‬בלבבות כולם בוער רצון עז לחקוק בקרבם בנפשם ונשמתם עבודת הימים הנשגבים לבר‬ ‫ׁש ֵאין ַמה ִל ְׁש ֹמ ַע‪,‬‬ ‫ׁשו ָתיו ַמ ָמׁש ְו ֶ‬ ‫ׁש ֵאין ִב ְד ָר ֹ‬ ‫ְלו ַמר‪ֶ ,‬‬ ‫ְל ַה ְל ִעיג ִמ ֶמּנּו ו ֹ‬ ‫יסור מהם לעולם‪ .‬השירה נפסקה לפתע כשרבני החבורה שמים לב שר' זלמן חיים מניח ידיו על‬ ‫ַח ְׁשבּו‬ ‫רּוצין ָבזֶה‪ְ ,‬ו ֹלא י ְ‬ ‫ָׁשים ְפ ִ‬ ‫אנ ִ‬ ‫ׁש ַה ְר ֵבה ֲ‬ ‫נו ֵתינּו ָה ַר ִבים‪ָ ,‬ר ִאינּו ֶ‬ ‫ּוב ֲע ֹו ֹ‬ ‫ַ‬ ‫מצחו ועל זקנו המאפיר לחילופין‪ ,‬שזה סימן ניכר שעוד רגע קט שפתותיו קולחים פניני קדש‬ ‫ְדי‬ ‫ׁש ַעל י ֵ‬ ‫מּורה‪ֶ ,‬‬ ‫ׁשון ָה ָרע ְג ָ‬ ‫ַה ַל ַעג ַהזֶה ְל ִאּסּור ְכ ָלל‪ְ ,‬ו ַעל ִפי ַה ִדין הּוא ָל ֹ‬ ‫ומרגליות יקרות מכבשונן של רבוה"ק מאורי החסידות‪.‬‬ ‫נו ְו ַכ ָמה ְפ ָע ִמים ַצ ַער‬ ‫מו ֹ‬ ‫רו ְב ָמ ֹ‬ ‫גו ֵרם ֶהזֵק ַל ֲח ֵב ֹ‬ ‫ׁש ֹ‬ ‫ִדבּור ָכזֶה ָמצּו י הּוא ֶ‬ ‫אה ‪ --‬צדיקים היו אומרים בנעילת ימים טובים‪' ,‬דער זעלבער באשעפער פון אתה בחרתנו איז‬ ‫א ִפלּו‬ ‫ׁשון ָה ָרע ָאסּור ֲ‬ ‫ה ֹלא ָל ֹ‬ ‫א ֶמת‪ֲ ,‬‬ ‫ׁשהּוא ְד ַבר ֱ‬ ‫ְהי ֶ‬ ‫ּובּיּוׁש ַגם ֵכן‪ִ ,‬כי לּו י ִ‬ ‫ִ‬ ‫דער זעלבער באשפער פון אתה חוננתנו' [אותו הקב"ה של אתה בחרתנו הוא אותו קב"ה של אתה‬ ‫חוננתנו]‪ ,‬קשה מאוד להיפרד מהימים הקדושים‪ ,‬ובאמת אל לנו להיפרד כלשונו הקדוש של בעל‬ ‫נּותו‪ִ ,‬כי‬ ‫יצ ֹ‬ ‫לו ֵצץ ַא ַחר זֶה ְב ֵל ָ‬ ‫ּומ ְת ֹ‬ ‫תו ֶע ֶלת ְמ ַכּוֵן ַה ַמ ְל ִעיג ִ‬ ‫א ֶמת‪ִ ,‬כי ַמה ֹ‬ ‫ַעל ֱ‬ ‫החרדים שאמרנו בחיל ורעדה בליל שמחת תורה‪ ,‬תגלה אור מלכותך עלינו‪ .‬בך נדבק ויעלו לבנו‪.‬‬ ‫מו‬ ‫ינו ְל ֵבין ַע ְצ ֹ‬ ‫לו ַא ַחר ָכ ְך ֵב ֹ‬ ‫ַעץ ֹ‬ ‫יך ְלי ֵ‬ ‫ֶפׁש הּוא‪ַ ,‬א ְד ַר ָבה‪ָ ,‬צ ִר ְ‬ ‫ִאם ַב ַעל נ ֶ‬ ‫לעולם ועד לא תהיה בינינו פרידה‪.‬‬ ‫או ֵמר ַע ָתה‪,‬‬ ‫ׁשהּוא ֹ‬ ‫א ֵח ִרים‪ֶׁ ,‬ש ְב ֹא ֶפן זֶה ֶ‬ ‫א ָפ ִנים ֲ‬ ‫אמר ָב ֳ‬ ‫ׁש ֹּי ַ‬ ‫יך ְל ָפנָיו‪ֶ ,‬‬ ‫ּול ַה ֲע ִר ְ‬ ‫ְ‬ ‫יענקלה‪ ,‬אינו מצליח להתאפק וקוטע את ר' זלמן חיים באמצע דבריו הקולחים‪ ,‬איך? איך שייך?‬ ‫מו ָך"‪.‬‬ ‫"ו ָא ַה ְב ָת ְל ֵר ֲע ָך ָכ ֹ‬ ‫זו ָהיָה ְמ ַקּיֵם ַגם ֵכן ְ‬ ‫ּוב ֵע ָצה ֹ‬ ‫ֵאין ְד ָב ָריו ִנ ְׁש ָמ ִעים‪ְ ,‬‬ ‫איך מימים שכל שבוע יש לנו יו"ט או שנים‪ ,‬מצוות מקיפין אותנו כל עת וכל שעה‪ ,‬תשובה‪ ,‬מחילת‬ ‫א ֶמת‪ַ ,‬אף‬ ‫ֲפלּו ָהיּו ָכל ִד ְב ֵרי ַה ַמ ְל ִעיג ֱ‬ ‫[הגה"ה ‪ְ -‬ו ַדע ָא ִחי ְד ָכל זֶה הּוא א ִ‬ ‫עוונות‪ ,‬המלכה‪ ,‬ד' מינים‪ ,‬מאני קרבא‪ ,‬סוכה‪ ,‬אושפיזין‪ ,‬צילא דמהימנותא‪ ,‬סעודה קטנה‪ ,‬חבוקה‬ ‫ּנות ָלזֶה‪,‬‬ ‫ּׁשו ֵמ ַע ְכ ֵדי ְל ַג ֹ‬ ‫ַעל ִפי ֵכן ָאסּור ְל ַה ְט ִעים ֶאת ַה ָד ָבר ִל ְפנֵי ַה ֹ‬ ‫ודבוקה בך‪ ,‬בעי קודש בריך הוא למיחדי בבנוהי‪ ,‬מצות שמחה‪ ,‬הושענות‪ ,‬ועוד ועוד אין שיעור‪ ,‬איך‬ ‫ׁש ַה ַמ ְל ִעיג ְמ ָע ֵרב ַגם ֵכן ַה ְר ֵבה ְׁש ָק ִרים‬ ‫יטב‪ִ ,‬ת ְמ ָצא ֶ‬ ‫א ֶׁשר ַת ְח ֹׁשב ֵה ֵ‬ ‫ְו ַכ ֲ‬ ‫שייך במציאות שלא נרגיש פרידה? וכי שייך להתחזק במאמר זה דער זעלבער‪ ...‬פון אתה חוננתנו?‬ ‫יהם‬ ‫פו ְת ִחין ִפ ֶ‬ ‫ׁש ֹ‬ ‫יגין‪ְ ,‬כ ֶ‬ ‫ׁש ַה ַמ ְל ִע ִ‬ ‫תּולו‪ִ ,‬כי ַה ְר ֵבה ְפ ָע ִמים ָמצּוי הּוא ֶ‬ ‫ֹ‬ ‫ְב ִה‬ ‫הרי ההרגשה היא לגמרי אחרת‪ ,‬בשבת בראשית עוד טבלנו החלה בדבש‪ ,‬החיינו נפשנו ברוח‬ ‫יו ֵד ַע ַמה הּוא ְמ ַד ֵבר‬ ‫ינו ֹ‬ ‫מו ֵא ֹ‬ ‫ׁשן ְב ַע ְצ ֹ‬ ‫ׁש ַה ַד ְר ָ‬ ‫או ְמ ִרים ֶ‬ ‫ׁשן‪ֹ ,‬‬ ‫ְל ַה ְל ִעיג ֵמ ַה ַד ְר ָ‬ ‫ההתחדשות‪ ,‬הפרוכת הלבנה עדיין עמדה לנגד עיננו תלויה על ארון הקדש‪ ,‬אבל כעת הגבאים‬ ‫מחליפי הפרוכת‪ ,‬ו' וזהו‪ !!! ,‬חלפו להם הימים המתוקים?!‬ ‫יתים ֶאת‬ ‫ׁשר ַמ ְב ִע ִ‬ ‫אֶ‬‫יצנּות‪ֲ ,‬‬ ‫תּולים ְו ֵל ָ‬ ‫ּיו ֵצא ְב ִה ִ‬ ‫ְוהּוא ְמ ַת ְע ֵת ַע ִב ְד ָב ָריו‪ְ ,‬ו ַכ ֹ‬ ‫אה ‪ --‬יענקלה פותח ר' זלמן חיים בדבריו‪ ,‬ביטאת הרגשים עמוקים באופן הכי ברור‪ ,‬אמת‬ ‫ׁש ָכל ַה ְד ָר ָׁשה‬ ‫או ְמ ִרים‪ֶ ,‬‬ ‫יאין ַל ַעז ָע ָליו ְו ֹ‬ ‫מו ִצ ִ‬ ‫ׁש ֹ‬ ‫יו ֵתר ִמזֶה‪ֶ ,‬‬ ‫(ו ֹ‬ ‫יהן‪ְ .‬‬ ‫ׁשו ְמ ֵע ֶ‬ ‫ֵלב ֹ‬ ‫שבעבודת השם ישנם ימים שבהם חשים ביותר קרבת ה'‪ ,‬וישנם ימים שחשים פחות‪ ,‬וזה עבודתנו‬ ‫א ֶמת ֹלא ֵכן ַה ָד ָבר‪,‬‬ ‫ּוב ֱ‬ ‫מו ֶ‬‫ָאת ַע ְצ ֹ‬ ‫הנ ַ‬ ‫ָתו‪ַ ,‬רק ִב ְׁש ִביל ֲ‬ ‫דו ֵרׁש ‪ֵ -‬אין ַכ ָּונ ֹ‬ ‫ׁשהּוא ֹ‬ ‫ֶ‬ ‫לעבוד את ה' בכל זמן ובכל שעה‪.‬‬ ‫יתו‬ ‫נו ֵס ַע ִמ ֵב ֹ‬ ‫יתו‪ֹ ,‬לא ָהיָה ֹ‬ ‫אמר ‪ֶׁ ,‬ש ִאם ֹלא ְד ָח ָקהּו ֶה ְכ ֵר ַח ֵב ֹ‬ ‫א ִפלּו ִאם ֹנ ַ‬ ‫ִכי ֲ‬ ‫עם כל זה בשביל שלא נרגיש ריחוק מהשם עד למועדים ולרגלים הבאים לקראתנו לשלום‪ ,‬נתן‬ ‫ָתו ַרק‬ ‫לו ַמר ֶׁש ֵאין ַכ ָּונ ֹ‬ ‫קום ִמ ַּנ ִין ְל ַה ַמ ְל ִעיג ֹ‬ ‫א ָבל ִמ ָכל ָמ ֹ‬ ‫יח‪ֲ ,‬‬ ‫הו ִכ ַ‬ ‫ְכ ֵדי ְל ֹ‬ ‫לנו הקדוש ב"ה ברחמיו וחסדיו את יום השבת קודש‪ ,‬ואם נשכיל להתבונן בקדושת ימי השבת נוכל‬ ‫עו ָלם‬ ‫ׁש ָה ֹ‬ ‫דו ֵרׁש‪ְ ,‬מ ַכּוֵן ָה ִע ָקר ֶ‬ ‫ׁשהּוא ֹ‬ ‫מו? ִד ְל ָמא‪ְ ,‬ב ָׁש ָעה ֶ‬ ‫ִב ְׁש ִביל ַע ְצ ֹ‬ ‫לחוש בכל שבת רוממות קדושת‪ ,‬ולהמשיך קדשות לכל ימות השבוע‪ ,‬וזה נשתדל בכל שבוע‬ ‫תו‪..‬‬ ‫או ֹ‬ ‫ַס ִפיקּו ֹ‬ ‫עו ָלם י ְ‬ ‫ׁש ָה ֹ‬ ‫נו ַגם ֵכן ֶ‬ ‫צו ֹ‬ ‫ִר ַאת ה'‪ַ ,‬רק ֶׁש ְר ֹ‬ ‫מּוסר ְוי ְ‬ ‫ִׁש ְמעּו ִד ְב ֵרי ָ‬ ‫יְ‬ ‫למצוא בדברי רבוה"ק רועי החסידות מה שרמזו בפרשתנו בעניין נועם השבת וקדושתה‪ ,‬בשביל‬ ‫וממשיכים עד סוף סעיף יב‬ ‫שנוכל להסתפח בנחלת עובדי השם‪ ,‬המתרוממים בקדושת השבת‪.‬‬ ‫והנה השבוע לא נשאר לנו די זמן להאריך בקדושת השבת נלמד חלקים מלשון קדשו של רבינו‬ ‫הק' בעל הסידורו של שבת שהשאיר לנו אורו הגדול לרומם עם בני ישראל בקדושת השבת‪ .‬רבינו‬ ‫הסדש"ש (ח"א שורש ג'‪-‬ד') מבאר שבעת קידוש ליל שבת הוא זמן המתקת הדינין וזל"ק ולכן כתב‬ ‫בפע"ח (שער סעודה דליל שבת פ"ב) בכוונת הקידוש שהעיקר לכוין שיהיו נמתקים החמשה גבורות‬ ‫הנרמזים בחמשה אותיות א‪-‬ל‪-‬הי"ם‪ ,‬כי מאחר שאנחנו עושין מעשה כזה להסיר מאתנו הס"א‪,‬‬ ‫ולפשוט ולהשליך בגדי חול מעלינו‪ ,‬כן נעשה גם כן בקדושה עליונה נגדנו ענין הזה בהפיכת הדין‬ ‫לרחמים ולהיות נמתקים‪ ,‬ועבור זה תקנו רבותינו ז"ל לתבל את המצוה הלז לקדש על היין‪ ,‬וסמכוהו‬ ‫אקרא "זכור את יום השבת לקדשו"‪ ,‬זכרהו על היין‪ ,‬כדאי' בגמ' (פסחים ק"ו ע"א) וכפי חלוקת דיעות‬ ‫סגולה לאריכות ימים!‬ ‫הפוסקים בזה‪ ,‬שלרבינו תם וקצת רבוותא אם אין לו יין לא יקדש כלל‪ ,‬ואף שרבו הדיעות שאם אין‬ ‫לו יין יקדש על הפת מ"מ הכל מודים שחיוב גדול להדר דווקא אחר יין שיקדש‪ ,‬והטעם לשבח בזה‬ ‫הגאון הצדיק גאב"ד דעברעצין זצ"ל מח"ס שו"ת 'באר משה'‪ ,‬שהיה מגדולי‬ ‫הוא מאחר שבא להמתיק את הדין ולהפכו לרחמים צריך להיות דוקא על ידי דבר המשמח את‬ ‫הפוסקים בארה"ב‪ ,‬סיפר בשם אביו זצ“ל בעל המליצי אש‪ ,‬מה שאירע אצלו‪:‬‬ ‫אלקים ואנשים‪ ,‬וכמאמר הקרא "ויין ישמח לבב אנוש"‪ ,‬כי המתקת והעברת הדין נקרא חדוה‬ ‫פעם אחת דרש (המליצי אש) דרשה בפני הציבור בבית מדרשו‪ ,‬ובתוך הדברים‬ ‫ושמחה‪ ,‬וכו' ורק מדוחק יקדש על הפת‪ ,‬הכל מטעם שתהיה מצות הקידוש שהוא המתקת והעברת‬ ‫אמר דברי תוכחה על חומר איסור שיחה בביהכנ“ס ובביהמ“ד‪ ,‬ואמר הרמז בשם‬ ‫הדין בענג ושמחה ומתובל במתק הטעם ושמחת הלב‪ .‬ע"כ לשה"ק‪ .‬למדנו מדבריו ענין המתקת‬ ‫הספה"ק כי תיבת שיב"ה ר"ת ש'תיקה י'פה ב'שעת ה'תפלה ‪ -‬כלומר בזכות‬ ‫הדינין שנהפך מדין לרחמים שנפעל בליל שבת קודש בעת קידוש‪.‬‬ ‫שתיקה בשעת התפלה – יזכה האדם לאריכות ימים ולשיבה טובה‪.‬‬ ‫וזה המשך תוכן דבריו הק'‪ ,‬ידבר ענין אמירתנו בקידוש היום‪ ,‬אשר קדשנו במצוותיו ורצה בנו‬ ‫ויהי ממחרת אחרי דרשת הרב‪ ,‬נעשה רעש גדול בביהמ“ד ותהום העיר כולה‪,‬‬ ‫וכו'‪ .‬עין בעין תראה את דברינו הענין אשר נעשה בליל שבת בהמתקת הדינים‪ ,‬כאשר בארנו‪ ,‬ועתה‬ ‫וגופא דעובדא הכי הוי‪ :‬כי אחד ממתפללי ביהמ“ד חלם לו בלילה ההוא‪ ,‬כי הוא‬ ‫באנו לספר גודל השבח היוצא מבחינת המתקה‪ .‬אנו אומרים בקידוש היום אשר קדשנו במצותיו‬ ‫חולה מוטל במיטה ונוטה למות‪ ,‬ויהי בחלומו והנה הוא מובא לפני בית דין של‬ ‫ורצה בנו‪ ,‬ולכאורה היא לשפת יתר כי זה אשר קידש אותנו במצותיו היא מעלה יתירה מאשר רצה‬ ‫מעלה‪ ,‬שמה יושבים כסאות למשפט‪ ,‬לדון אותו אם ימות או יחיה‪ ,‬ונשאו ונתנו‬ ‫בנו‪ .‬כעת מתחיל רבינו ולבאר דברים עמוקים ונדלג להמשך לשון קדשו וברצות ה' דרכי בני אדם‬ ‫בדינו‪ ,‬ויהי בראותו כי כפסע בינו לבין המות‪ ,‬התחיל להתחנן בפניהם‪" :‬הלא צעיר‬ ‫על ידי הטבת מעשיהם נתרצה הקב"ה לעמו ישראל'‪ ,‬ונתהפך להם מצר"ה שהוא מספר הזה‪,‬‬ ‫אנכי לימים‪ ,‬ועוד רבות בשנים לפני‪ ,‬ולמה אגווע בקוצר שנים"?‬ ‫לרצ"ה ועונג‪ ,‬להיותן מרוצין ברצוים לפני הקב"ה‪ ,‬וגם הרצ"ה הלז נעשה בחינת צה"ר להיות מצהיר‬ ‫ויענו ויאמרו לו‪" :‬הרי היום שמעת את דרשת הרב בביהמ"ד‪ ,‬שהזהיר על איסור‬ ‫על עמו ישראל בגודל אור כצהרים‪ ,‬ואז ויראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליהם‪ ,‬והוא ענין היפוי‬ ‫שיחה בשעת התפלה‪ ,‬ומדוע לא לקחת מוסר‪ ,‬ועדיין הנך עומד במרדך ומדבר‬ ‫שיופיים וחינם עולה לפני הקב"ה בעת הרצון‪ ,‬שיהיה נעשה ונתהפך מצר"ה לרצ"ה וצה"ר‪ ,‬ע"כ‬ ‫בשעת התפילה? והרי ידעת וגם שמעת מה שאמר הרב כי שיב"ה ר"ת שתיקה‬ ‫דה"ק ובהמשך דבריו וזל"ק ואך על עצמו (על נח) ולהתקיים העולם על ידו הועיל תמימותו‬ ‫יפה בשעת התפלה‪ ,‬וכשם שהנזהר בזה זוכה לאריכות ימים ושנים כך ח"ו להיפך‪...‬‬ ‫והתהלכותו את האלקים לרצותו שיהיה נעשה בבחינת רצ"ה‪ ,‬ואהני מעשיו שנתרצה לו הקב"ה‬ ‫ואמר לו צה"ר תעשה לתיבה שיצאת מבחינת צר"ה כמאסר רז"ל (מ"ר בראשית פ' ל"ד) "ויצא מצרה‬ ‫התנפל לפניהם והבטיח וקבל על עצמו שלא ישוב לכסלה עוד‪ ,‬ומהיום והלאה‬ ‫צדיק" זה נח שיצא מתוקף הדין שלא יהיה עליו לצרה והיפך שיעלה ממנו ש"צוהר תעשה לתיבה"‬ ‫יזהר מאד בקדושת ביהכנ"ס‪ .‬ויהי בבקר ותתפעם רוחו‪ ,‬ויזכור את החלום אשר‬ ‫וצוהר לשון הארה שהאיר עליך ועל כל אש בתיבה אתך לחיות זרע על פני כל הארץ‪ .‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫חלם‪ ,‬ותהום כל העיר לקראתו‪ ,‬ומאז והלאה נזהר מאד באיסור שיחה בביהמ“ד‪.‬‬ ‫חברים יקרים מסיים ר' זלמן‪ ,‬הלוואי שיכולנו לשבת עוד ללבן דבריו הק' ואי"ה עוד חזון למועד‪.‬‬ ‫שי למורא‪ ,‬בהקדמה‬ ‫לכל עניני הגליון נא להתקשר 'ולהשאיר הודעה' ע"י ‪ 1-732-372-0092‬מארץ ישראל ‪ · 03-686-1344‬פקס ‪ · 1-732-647-2222‬בארץ ישראל לגבי ההפצה יכולים להתקשר ע"י ‪052-764-8605‬‬