עמק השבוע · Eimek Hashuvia — נח (2026-10-12)

פרשת נח תשפ"ז והימים שסביבותי'ה גליון קלו
שנה ג
Ûלמה "מברכים" המתﬠנים בה"ב אחרי פסח וסוכות Ü
חטאו" ,דבאמת אין אנו יודעים אם חטאו ,אבל עולות וגו' אולי חטאו בני וגו' הכי נמי הואיל וימי הנה מבואר בכל הסידורים שאומרים "מי שבירך"
יש בזה חשש גדול ,ולכן מתענים ,אבל אין אנו המועדות הם ימי המשתה ושמחה חוששין אולי למתענים בה"ב .והנה עיין באו"ח סי' תק"נ דמבואר
יודעים בברירות אם חטאו כיון דהמתענים אינם חטאו .עכ"ל .וכ"ה בשו"ע הרב שם וז"ל נוהגין שיש ענין "להכריז" צום שאינו חובה .אבל למה
דוקא החוטאים. במדינות אלו להתענות שני וחמישי ושני אחר הכא "מברכים" המתענים בה"ב .ובאמת עיין ברא"ש
והנה הראשונים הביאו סמך לתעניות בה"ב מהא פסח וכן אחר חג הסוכות לפי שחוששין שמא במס' תענית פ"א סימן כ' דאיתא וז"ל והראב"ד
דכתיב בריש איוב "והלכו בניו ועשו משתה בית מתוך משתה ושמחת המועד באו לידי עבירה לכן ז"ל כתב דנראה לו דהנך תעניות דמתענין באייר
איש יומו ושלחו וקראו לשלשת אחיתיהם לאכול מתענין לתשובה ולכפרה כמו שמצינו באיוב ובמרחשון כיון דאיכא דעביד להו ואיכא דלא עביד
ולשתות עמהם ,ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח שלאחר שהקיפו ימי המשתה ושמחת בניו העלה להו ולא חובה נינהו ולאו על מילתא ידיעה עבדי
איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עלות מספר עולות מספר כולם כי אמר אולי חטאו בני וגו'. להו ואע"ג דמכרזי עלייהו בבי כנישתא כיחידים
כלם כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים עכ"ל .וכ"ה במ"ב שם וז"ל שחוששין שמא מתוך דמו ואפי' שליח צבור לא יאמר עננו אלא בשומע
בלבבם ככה יעשה איוב כל הימים" .והנה מבואר משתה ושמחה באו לידי עבירה כמו שמצינו באיוב תפלה .עכ"ל .הרי מבואר דמכריזים על הני תעניות.
שם שאיוב הביא הקרבנות ,ולא בניו ,ואם מדמים שהביא קרבנות .עכ"ל. וא"כ צ"ב ,למה אנו "מברכים" המתענים.
תעניות בה"ב להקרבנות של איוב אז מבואר כנ"ל והנה יש הרבה נוסחאות אחרות בראשונים בביאור וי"ל בזה ,ובהקדם ,דהנה ע"ע ברא"ש שם דאיתא
שהמתענים מתענים לכפר על הכלל ,ולא מתענים השורש דתעניות בה"ב ,דעי' בכלבו בסי' ס"א וז"ל תענית שני וחמישי ושני שלאחר הפסח ואחר
לכפר דוקא על עצמם. דאיתא וז"ל נהגו כל ישראל להתענות שני וחמישי החג נהגו בהן כל תפוצות ישראל וכו' סמכו להו
שוב מצאתי בעז"ה שיש מן הראשונים שכתב אחר הפסח עד שבועות ושני וחמישי מסוכות מעשה דאיוב דכי הקיפו בניו לשבעת הימים
להדיא כדברינו ,דעי' בנמוקי יוסף )מהד' בלוי( ועד חנוכה משום דאמרי סקבא דשתא רגלא הקריבו עולות מספר בניו אולי חטאו וברכו השם
במס' מגילה דף לא ע"ב דאיתא וז"ל באותן כלומר שברגל אוכלין ושותין שבעת ימים יותר בלבם וכן בשמחה ומשתה של ימי המועד אולי
תעניות שעושין מראש חדש מרחשון עד כסליו מדאי ומרוב אכילה ושתיה והשמחה פוחזין וחוטאין חטאו .עכ"ל .וכן עי' במרדכי על תענית אות תרכ"ט
שני וחמישי ומראש חדש אייר ואילך שעושין תמיד ומנאפין וצריכין להתענות לכפר עליהם. דאיתא וז"ל ותענית שלאחר הפסח ושלאחר החג
שבע קורין ג"כ בשחרית ובמנחה ויחל אם היו עכ"ל .ועד"ז איתא בארחות חיים בהל' תענית נהגו בכל תפוצות ישראל ולא הוי כתענית יחיד
שלשה מתענין אע"פ שאינן על הצרות שעברו ובספר האשכול הלכות שני וחמישי. וטעמו של דבר שמתענין י"א שמא חטאו בלשונם
לפי שעושין אותן משום הרגלים שעברו שהיה והנה אותם ראשונים לא כתבו דהחשש הוא ובלבבם כדחזינן באיוב אולי חטאו בני .עכ"ל .וכ"ה
אדם שמח ובטל ממלאכה ואי אפשר דליכא אינשי "שמא חטאו" אלא הם כתבו ד"חוטאים תמיד" בטור באו"ח סי' תצ"ב וז"ל נוהגים באשכנז ובצרפת
שבאו לידי עבירה מתוך הבטלה כדאמרינן בפרק ו"באים לידי קלות ראש ויחוד אנשים ונשים" .והנה להתענות שני וחמישי ושני אחר הפסח והחג
עשרה יוחסין סקבא דשתא ריגלא כלומר חבורה בשלמא לפי אותם ראשונים מובן שורש התעניות, ממתינין עד שיעבור כל חודש ניסן ותשרי ואז
של כל השנה דהיינו עבירה היא הרגל ששם דהרי כיון שחוטאים תמיד במועדות לכן צריכים מתענין לפי שאינן רוצין להתענות בניסן ותשרי
מתחברים האנשים עם הנשים בגנות ובפרדסים לכפרה ,אבל להרא"ש ודעימי' )שהובאו להלכה( וסמכו אותם על מקרא דאיוב ויהי כי הקיפו ימי
ופעמים באין לידי עבירה לפיכך הזקנים ואנשי דמתענים משום "אולי חטאו" ,מהו שורש התעניות, המשתה וגו' אולי חטאו בני וגו' ובשביל שימי
מעשה מתענים עליהם לכפרה .עכ"ל. מהו הפירוש דמתענים משום ד"אולי חטאו" ,הרי המועד הם ימי משתה ושמחה אולי חטאו .עכ"ל.
הנה הערנו דלמה אומרים "מי שבירך" להמתענים אם חטאו יתענו ואם לא חטאו לא יתענו. ודברי הני ראשונים הובאו באחרונים להלכה ,עי'
בה"ב .ולפי הנתבאר הוא מובן מאד ,דהני שמתענים ונראה שמוכח מזה דהמתענים בה"ב אינם מתענים בלבוש בריש סי' תצ"ב דאיתא וז"ל יש אומרים
בה"ב אינם מתענים בשביל כפרת עצמם ,אלא משום ד"אולי הם בעצמם חטאו" ,אלא הם מתענים הטעם שמתענין על העבר שמא חטאו בימי
הם מתענים בשביל הציבור ,לכך יש לברכם .וא"ש משום דאולי אחרים חטאו ,דהמתענים באים לכפר המועדים שהם ימי המשתה ושמחה וסמכו אקרא
למאד בס"ד. על כלל ישראל .וי"ל דלכך כתבו הראשונים "אולי דאיוב ויהי כי הקיפו ימי המשתה וגו' העלה איוב
Ûהﬠרה מדברי התמים דﬠים שרק הזכיר קרובים Ü
וחמישי ושני כי שמא בשמחת הרגל נתלכלכו בימי הרגל במאכלים ובמשתאות ובמיני מלבושים אולם יש להעיר לכאורה מדברי התמים דעים
בחטא או הם או אנשי ביתם וצריכים לבקש שהם ימים מחודשים והתאוות מתחדשות סי' קע"ז וז"ל מה שאמרו רבותינו ז"ל סקבא
רחמים לכפר בעדם ובעד ביתם וזה באמת מנהג ומתעוררות בהם ובני אדם קרובים לבא לידי דשתא רגלא שמעתי מפי בקי כי סקבא ענין
יפה הוא וראוי לנהוג בו .עכ"ל .הרי דהתמים קלקול מעשים ולידי מכשול עונות ,ומטעם זה קלקול ופירש הענין קלקול כל השנה הרגל
דעים כתב "שמא" בשמחת הרגל נתלכלכו בחטא, נהגו יחידי הדורות ואנשי מעשה להתענות אחר כלומר בימי הרגל עשוי לקלקל מעשיו יותר
ואפ"ה כתב דהתעניות הן לכפר על עצמם או כל רגל ורגל משלשה רגלים שלש תעניות שני מכל שאר השנה לפי שדרך העולם להתענג
על אינשי דעלמא ,אלא על בניו ,דהיינו אנשי הביא הקרבנות ולא אחרים בזה שכתב "או על אנשי ביתם ,ולא כתב דהתעניות הן לכפר
ביתו (.וצ"ע. אנשי ביתם" ,דאיוב לא הביא הקרבנות לכפר על הכלל) .וי"ל דהתמים דעים יישב הא דאיוב
Ûשורש תﬠניות בה"ב Ü
ריגלא כי רובי עוונות נולדים מימי החג .עכ"ל. בהערת המהדיר שהעיר שאכן רוב הסליחות הנהוג עי' במס' קידושין דף פא ע"א דאיתא סקבא
וע"ע בכלי יקר על ויקרא פכ"ג פ"מ דאיתא וז"ל לאמרם בתעניות בה"ב אכן מכוונות לצרות הגלות(. דשתא ריגלא .ועיי"ש בתוס' דאיתא וז"ל סקבא
ושמחתם לפני ה' אלהיכם אין שמחתם לפני ה' כי ויש להעיר דאולי יש דרך לומר דהתעניות קשורות דשתא ריגלא פירוש ריעוע של ימות השנה לייחוד
אם בזמן שהם באגודה אחת ובפרט שהשמחה דווקא ל"שמחת הרגל" ול"גלות" בהדי הדדי ע"פ הא דאיתא ולעבירה כלומר ימות הרגל שיש קבוצות אנשים
בחג זה לפי שהוא זמן אסיפה אשר מדרך העולם בחת"ס במס' חולין דף כו ע"ב וז"ל משחז"ל פ' ונשים לשמוע הדרשה ונותנין עין זה על זה וי"א
לשמוח בה ביותר ,על כן הזהירם שתהיה השמחה עשרה יוחסין סקבא דשתא רגלא דכל צרות שלא לכך נהגו להתענות לאחר פסח ולאחר סוכות.
לפני ה' דווקא לא כשמחת הרקים אשר כל מזימותם יבואו הוא בחטא שעושים מתוך שמחת הרגל .עכ"ל. עכ"ל .הרי מבואר דתעניות בה"ב מכפרין על עבירות
הרוג בקר ושחוט צאן ,השותים במזרקי יין ,ומרבים ועי' בחת"ס בדרשות דאיתא וז"ל אמנם יש אנשים הרגל ,וכ"ה בלשונות הראשונים והפסוקים הנ"ל.
מחלוקת בישראל ובשמחה זו החריבו ב' בתי שאינם עוצרים חיל כאלה כי אע"פ שהמה אנשים אבל עיין במחזור ויטרי דאיתא וז"ל לאחר הפסח
מקדשים וגלו בראש גולים כמ"ש כי בשמחה תצאו, חשובים ועמך כולם צדיקים מ"מ בשתותם במזרקי מר"ח אייר רגילים בני הגולה לגזור שלש תעניות
כארז"ל סקבא דשתא ריגלא ,כי בעבור שהיו שמחים יין ואוכלם בשר לתאוה בשבתות ויו"ט לבם רואה וכן לאחר סוכות ממרחשון מתענין שני וחמישי
שלא לשם שמים סבבו כל חלי וכל מכה .עכ"ל. הוללות וסכלות הרבה וע"ז אמרו חז"ל סקבא דשתא ושני בהם מפגינין ימי גלותינו .עכ"ל) .עיי"ש
Ûהקשר בין התﬠנית דז' מרחשון להחודש בכללותו Ü
ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלים תשרי) .ויש אומרים דהימים הם ימי שמחה ורצון עיין בנחמי' ט' דכתיב "וביום עשרים וארבעה
לאמר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן כיון שהם הימים אשר בהם נמסרו שני היצרים לחדש הזה נאספו בני ישראל וגו' ,ויבדלו זרע
ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת לעשת סכת הללו בידי בוני ביהמ"ק השני ,ושלכך הרבה אין ישראל מכל בני נכר ויעמדו ויתודו על חטאתיהם
ככתוב ,ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סכות איש אומרים בהם תחנון .והנה לפ"ז פשוט שלא קשה ועונות אבתיהם ,ויקומו על עמדם ויקראו בספר
על גגו ובחצרתיהם ובחצרות בית האלהים וברחוב מהפסוק בנחמי' על הנוהגים שלא לומר תחנון תורת ד' אלקיהם רביעית היום ורביעית מתודים
שער המים וברחוב שער אפרים ,ויעשו כל הקהל ושלא להתענות בסוף תשרי ,דבאותו דור עדיין ומשתחוים לד' אלקיהם ,ויקם על מעלה הלוים
השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו לא היה סיבה שלא ליפול על פניהם בימי סוף ישוע ובני קדמיאל שבניה בני שרביה בני כנני
מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא תשרי ,ורק אחרי שאותו דור התענו ונמסר בידים ויזעקו בקול גדול אל ד' אלקיהם" ,הרי מבואר
ותהי שמחה גדולה מאד" ,ועיין במס' ערכין דף היצרים נהפכו הני ימים לימי שמחה .וא"ש(. דזעקו בקול גדול אל ד' אלקיהם .ועיין במסכת
לב ע"ב דאיתא וישבו בסוכות כי לא עשו מימי הנה לפ"ז נמצא דביטול היצרים קובעים מהותם סנהדרין דף סד ע"א ובמסכת יומא דף סט ע"ב
יהושע בן נון כן בני ישראל וגו' ותהי שמחה דימי סוף תשרי. דאיתא ויזעקו בקול גדול אל ה' אלהיהם מאי
גדולה מאד אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד הנה בחודש תשרי הקב"ה אמר "סלחתי כדבריך" אמור אמר רב יהודה ואיתימא רבי יונתן בייא
שבא עזרא אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם אחרי חטא העגל ,והענני כבוד חזרו אחרי שנסתלקו בייא היינו דאחרביה לביתא וקליא להיכלא
בימי יהושע מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין בחטא העגל )וכמו שביאר הגר"א בפ"ק דשיר וקטלינהו לצדיקי ואגלינהו לישראל מארעייהו
ויובלות וקדשו ערי חומה אף ביאתן בימי עזרא השירים( ,ולפ"ז נמצא דבבחינה מסויימת נתקן ועדיין הוא מרקד בינן כלום יהבתיה לן אלא
מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה ואומר חטא העגל בתשרי .הנה זה שיש סמל בתשרי לקבולי ביה אגרא לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן
והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך לתיקון חטא העגל אינו סמל לתיקון חטא העגל בתר דאביקו ביה יתבו תלתא יומא בתעניתא בעו
וירשתה מקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת לחוד ,דהמהר"ל כתב בפרשת חוקת ד"אין ספק רחמי נפל להו פיתקא מרקיעא דהוה כתיב בה
אבותיך בחידוש כל דברים הללו אף ירושתך כי אין דבר מוכן שיש בו ענין עבודה זרה כמו אמת אמר רבי חנינא שמע מינה חותמו של
בחידוש כל דברים הללו ואידך דבעי רחמי על העגל שהוא מוכן לעבודה זרה ביותר ראש לכל הקדוש ברוך הוא אמת נפק כגוריא דנורא מבית
יצר דעבודה זרה ובטליה ואגין זכותא עלייהו כי העבודה זרה" ,הרי מבואר דהעגל הוא ראש לכל קדשי הקדשים אמר להו נביא לישראל היינו יצרא
סוכה והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע דבכל הע"ז שבעולם ,וא"כ אם תשרי מסמל תיקון לחטא דעבודה זרה בהדי דקתפסי ליה אישתמיט ביניתא
דוכתא כתיב יהושע והכא כתיב ישוע בשלמא העגל יש בזה סמל לתיקון לע"ז בכללות .וא"כ מיניה ואזל קליה בארבע מאה פרסי אמרו היכי
משה לא בעא רחמי דלא הוה זכותא דארץ ישראל א"ש למאד דביטול היצה"ר דע"ז היה בתשרי וכנ"ל. ניעבד דילמא משמיא מרחמי עליה אמר להו נביא
אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל אמאי אולם הדברים צ"ב ,דמהא דהענני כבוד חזרו שדיוהו בדודא דאברא וכסיוה באברא דשייף קליה
לא ליבעי רחמי .הרי מבואר דהאי ענין דביטול אחרי חטא העגל בט"ו תשרי מבואר דהתיקון דכתיב ויאמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך
יצה"ר דע"ז אגין זכותא עלייהו כי סוכה .ומשמע לע"ז הוא כבר בט"ו תשרי ,ולמה ביטול היצרא האיפה וישלך את האבן העופרת אל פיה אמרי
דכבר בסוכות )ט"ו תשרי( ביטלו היצה"ר דע"ז. דע"ז לא היה עד סוף תשרי .וי"ל דמוכח מזה הואיל ועת רצון הוא ניבעי רחמי איצרא דעבירה
וא"כ בע"כ שיש איזה קשר בין המאורע דכ"ד דבהאי עניינא הכל הוי חודש אחד .ובאמת ,גם בעו רחמי אימסר בידייהו חבשוהו תלתא יומי
תשרי לט"ו תשרי דאותה שנה ,וא"כ א"ש לומר בפסוקים בנחמי' משמע דהתיקון לביטול ע"ז היה איבעו ביעתא בת יומא לחולה ולא אשכחו אמרו
כנ"ל דהשורש דהמאורע דאותה שנה היה כבר בט"ו תשרי ,דעיין לעיל שם בפרק ח' דכתיב היכי נעביד ניבעי פלגא פלגא מרקיעא לא יהבי
בתיקון חטא העגל שנתקן בט"ו תשרי. "וביום השני נאספו ראשי האבות לכל העם הכהנים כחלינהו לעיניה אהני ביה דלא איגרי איניש
הנה עיין באורך בבית הלוי שמות פי"ב פמ"ג והלוים אל עזרא הספר ולהשכיל אל דברי התורה, בקרובתיה .ולפ"ז מבואר דעסקו בענין ביטול היצר
שביאר דאחרי שנתקן היצה"ר דע"ז התחיל יצה"ר וימצאו כתוב בתורה אשר צוה ד' ביד משה אשר לששה ימים ,וכיון דהתחילו לעסוק בזה בכ"ד
"חדש" ,יצר הרע דמינות ,לכפור במה שאין עיניו ישבו בני ישראל בסכות בחג בחדש השביעי, תשרי ,נמצא דעסקו בזה בהששה ימים בסוף
בנו של יהויכין ,ואז שקעה הלבנה שחרב בית המלחמה דרך שער בין החומתים גו' ומפורש רואות .והנה יש מקור בחז"ל דהאי "שינוי" בין
המקדש בימיו על ידי נבוכדנצר ,הוא שכתוב בירמיה במדרש והביאו רש"י בסוף ספר מלכים מערה היצה"ר דע"ז להיצה"ר דמינות וכפירה מישך שייך
בשנה התשיעית לצדקיהו מלך יהודה בחודש הולכת מביתו עד ערבות יריחו וברח לו דרך ל"גלות יון" ,דעיין בסדר עולם רבה דאיתא והצפיר
העשירי בא נבוכדראצר מלך בבל וכל חילו אל המערה והקב"ה זימן צבי כו' ולכדהו כו' ע"ש והשעיר מלך יון הוא המלך הראשון הוא אלכסנדר
ירושלים ויצורו עליה ,וכתיב בעשתי עשרה שנה והשתא מדסמך עצמו לברוח בלילה ובמערה הרי מוקדון שמלך י"ב שנה עד כאן היו הנביאים
לצדקיהו בחודש הרביעי בתשעה לחודש הובקעה היו לו עינים לראות מעין דוגמא של מעלה שרואה מתנבאים ברוח הקודש מכאן ואילך הט אזנך
העיר ,וכתיב ובחודש החמישי בעשור לחודש היא בחשך .עכ"ל. ושמע דברי חכמים .הרי מבואר להדיא ד"סוף
שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדראצר בא ועיין ברבנו בחיי על בראשית פל"ח פ"ל דאיתא הנבואה" ו"ביאת יון" היו בפרק אחד .ועיי"ש
נבוזראדן רב טבחים וישרוף את בית ה' ואת בית וז"ל במדרש ואלה שמות רבה סדרו חשבון זה בהגהות הגר"א דאיתא וז"ל פי' משהרגו את היצר
המלך וגו' ,ודרשו חז"ל במסכת הוריות פרק כהן בענין אחר ,והוא שכינו ימות הלבנה בתוספת ופחת הרע בטלה הנבואה .עכ"ל .וביארו המפרשים דידוע
משיח )דף יא ע"ב( הוא שלום הוא צדקיהו ,למה כנגד מלכי יהודה שהיו בהם מי שגברה מלכותם דזה לעומת זה עשה האלקים ,ולכך כל זמן שהיה
נקרא שמו שלום ששלמה מלכות בית דוד בימיו, כנגד ימי התוספת ,ומי שחלשה כנגד ימי הפחת יצה"ר דע"ז קיים היה צריך כנגדו כח של נבואה,
ומה שמו מתניה שמו ,שנאמר וימלך מלך בבל עד שפסקה המלכות לגמרי ,כמו שיארע ללבנה ומשבטל יצה"ר דע"ז ונתמעט כח ההשפעה של
את מתניה דודו תחתיו ויסב את שמו צדקיהו, שהיא מוספת והולכת ואחר כך פוחתת עד ששוקעת טומאה נתמעט ג"כ כח ההשפעה של קדושה
ולמה נקרא שמו צדקיהו ,אמר לו תהי מצדיק לגמרי ,והוא שדרשו )שמות רבה ט"ו:כ"ו( החודש ובטלה הנבואה.
עליך את הדין אם תמרוד בי ,וכתיב וגם במלך הזה לכם עד שלא הוציא הקב"ה לישראל ממצרים הנה לפ"ז ,מזה שמבואר דסוף הנבואה וביאת
נבוכדנאצר מרד אשר השביעו באלהים וגו' .עכ"ל. הודיע להם שאין המלכות עומדת לה אלא שלושים יון היו בפרק א' גם מבואר דסוף היצה"ר דע"ז
ועיין בספר השל"ה הק' פרשת בא דאיתא וז"ל דור שנאמר החודש הזה לכם ,הלבנה שלושים יום וביאת יון היה בפרק א' .והנה מיד בביאת יון בימי
ואמרו במדרש )שמות רבה פט"ו סכ"ו( החדש ומלכות שלהם שלושים דור ,הלבנה מתחלת להאיר אלכסנדר התחיל המלחמה נגדם כדמבואר מסוגיית
הזה לכם ,כי היו ט"ו דורות מאברהם עד שלמה יום ראשון של חודש וכל שהיא הולכת ומאירה הגמ' במגילה דף יא ע"א ,וא"כ מבואר דהמלחמה
שהיה מולך בכפה ,ואז נתמלא אור הלבנה ,כי כן עד חמשה עשר יום דיסקוס שלה מתמלא ומחמשה נגד יון התחיל בסוף המלחמה נגד היצה"ר דע"ז.
הלבנה בט"ו לחדש אז היא באורה הגדול ,ואחר עשר ואילך מתחסר ובשלושים אינה נראית ,כך הנה נתבאר דבתשרי יש הסמל דתיקון חטא
כך מתחיל למעט אורה עד סוף החדש והיא לגמרי ישראל מאברהם עד שלמה חמשה עשר דור, העגל ותיקון ע"ז ,ונתבאר דאחרי זה בא היצה"ר
מכסה ,כן התחיל להתמעט לאחר שלמה המלך עד אברהם התחיל להאיר שנאמר מי האיר ממזרח דיון ולכן הוצרכו להישועה דחנוכה ,וכיון דבין תשרי
דור כ"ט שהוא צדקיה ונתחשכה ,שנאמר ואת עיני צדק וגו' ,וכן הוא אומר אני ה' קראתיך וגו' ,בא לחנוכה הוא חודש מרחשון ממילא י"ל דההגדרה
צדקיהו עור ,אבל יהיה אור הלבנה כאור החמה, יצחק אף הוא האיר שנאמר ויזרע יצחק ,וכתיב דחודש מרחשון היא שליטת מלכות יון.
וביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד ,ויתחדש אור אור זרוע לצדיק ,בא יעקב והוסיף אור ,שנאמר
חדש ועל ציון יאיר ,והיה אור הלבנה כאור החמה, והיה אור ישראל לאש ,ואחר כך יהודה פרץ חצרון הנה לפי הנתבאר נמצא דהגדר דחודש חשון
בסוד נסח הברכה עטרת תפארת לעמוסי בטן רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד ,כיון הוא "גלות יון" אשר הגדרתה היא "חושך וחסרון
שהם עתידין להתחדש כמותה .עכ"ל .ועיין בקרן שבא שלמה נתמלא דיסקוס של לבנה ,שנאמר אור" כמבואר בכ"מ .והנה יש יום אחד מיוחד
אורה במס' סוטה שם דאיתא וז"ל צדקיהו בעיניו וישב שלמה על כסא ה' למלך ,בכסאו של הקב"ה במרחשון שהוזכר בשו"ע ,דאף שאין "ימים טובים"
וכתב רש"י ז"ל )ד"ה צדקיה( לא ידענא מנ"ל מה כתוב בו ודמות פניהם פני אדם ופני אריה, במרחשון ,אבל יש תענית אחת במרחשון ,דעי'
ובמדרש )ילקוט שמעוני מלכים רמז רנ"ב( למדוהו בשלמה כתיב ועל המסגרות אשר בין השלבים באו"ח סי' תק"פ דאיתא וז"ל אלו הימים שאירעו
מסמיכות המקרא ואת בני צדקיהו שחט לעיניו אריות ,וכתיב ומעשה האופנים כמעשה אופן בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם וכו' בז'
ואת עיני צדקיהו עור שלא היה יכול לעור את המרכבה ,בכסאו של הקב"ה אין דבר רע נוגע, במרחשון עוורו עיני צדקיהו ושחטו בניו לעיניו.
עיניו עד ששחט את בניו ומפני הבכי נתעוורו ותני שנאמר לא יגורך רע ,ובשלמה כתיב אין שטן ואין ]עיין בספר מלכים )מלכים ב' פכ"ה פ"ז( דכתיב
התם )שם( בלשון אחר דאלו נבראו כדוגמא של פגע רע וגו' ,הקב"ה עשה ששה רקיעים והוא "ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו ואת עיני צדקיהו
אדם הראשון ולזה נתכוונו נמי בתלמודין מעין בשביעי ,ובכסא שלמה כתיב שש מעלות לכסא, עור ויאסרהו בנחשתים ויבאהו בבל" ,ועיין בספר
דוגמא של מעלה היינו דוגמת אדם הראשון שהיה ויושב על מעלה שביעית ,הרי נתמלא דיסקוס של ירמיה )פל"ט פ"ו ופ"ז( דכתיב "וישחט מלך בבל
יציר כפו של הקב"ה וכו' ,צדקיהו בעיניו כמשאז"ל לבנה ,ומשלמה ואילך התחילו המלכים פוחתים את בני צדקיהו ברבלה לעיניו ואת כל חרי יהודה
)הוריות יא ע"ב( כי נקרא שמו שלום שהיה שלם והולכים ,רחבעם אביה וכן כולם עד צדקיה ,כיון שחט מלך בבל ,ואת עיני צדקיהו עור ויאסרהו
במעשיו ונברא בעיניו דוגמא של מעלה כידוע שבא צדקיהו ואת עיני צדקיהו עור ,חסר אורה של בנחשתים לביא אתו בבלה" ,ועע"ש )פנ"ב פ"י
אמרם ז"ל )זוהר ח"א דף קנ ע"א( אשר מלכות לבנה וכל אותם השנים אף על פי שהיו ישראל ופי"א( דכתיב "וישחט מלך בבל את בני צדקיהו
בית דוד נמשל לירח ושלמה המלך ע"ה היה הדור חוטאים היו האבות מתפללין עליהם ועושים שלום לעיניו וגם את כל שרי יהודה שחט ברבלתה ,ואת
הט"ו דקיימא סיהרא באשלמותא וצדקיה היה בין ישראל לאביהם שבשמים ,שנאמר ישאו הרים עיני צדקיהו עור ויאסרהו בנחשתים ויבאהו מלך
הדור הט"ו מחסרונה וניתן בו כח העין מדוגמא שלום לעם ,ואין הרים אלא אבות שנאמר שמעו בבל בבלה ויתנהו בבית הפקדת עד יום מותו"[.
הראשונה כי המלך הוא על כל העדה ואולי היה הרים את ריב ה' והאיתנים מוסדי ארץ ,הדא הוא וי"ל דהאי תענית יותר משאר תעניות מורה על
ביכלתו להחזיר את דורו למוטב והיה שב מיד אל דכתיב ורוב שלום עד בלי ירח ,עד ששקעה הלבנה חושך וחסרון אור ,ולהנ"ל א"ש שהוא התענית
המילוי אחר החסרון ולא היה נחרב בית קדשנו וחרב בית המקדש לשלושים דור ,עד כאן ,נמצאת דחודש מרחשון.
וזה שביקש ירמיהו הנביא ע"פ ה' )ירמי' כ"ז:י"ב( למד ,מאברהם עד שלמה חמשה עשר דור ,כי דהנה עיין במס' סוטה דף י ע"א דאיתא תנו
מאתו להכניס צוארו בעול מלך בבל כי כבר נגזרה המלך דוד היה ארבעה עשר לאברהם וכן דוד עולה רבנן חמשה נבראו מעין דוגמא של מעלה וכולן
גזירה שתחסר אבל מיד אחר השלמת החסרון היה ארבעה עשר ,ושלמה בנו היה חמשה עשר לאברהם לקו בהן שמשון בכחו שאול בצוארו אבשלום
חוזר ומתמלא אבל כח השטן הצליח ולא שמע כנגד גמר המילוי מהלבנה ,וכן צדקיהו היה חמשה בשערו צדקיה בעיניו אסא ברגליו וכו' צדקיה
אל דברי הנביא וחרב בהמ"ק בעונינו ונסתלק האור עשר לשלמה ,אלא ששלמה כנגד מילוי הלבנה בעיניו דכתיב ואת עיני צדקיהו עור .ועיי"ש
למעלה ונכבה נר ישראל כמו שנאמר ואת עיני וצדקיה כנגד שקיעתה ,וידוע כי רובן של מלכים במהרש"א דאיתא וז"ל צדקיהו בעיניו כו' פירש"י
צדקיהו עור ונעדרו כל כלי מקבלי האור עד עת היו עובדי עבודה זרה עד שבא צדקיהו שהיה לא ידענא מנלן דנשתנה לשבח וכן אסא כו' נראה
קץ אשר יהיה ה' לאור לנו עד עולם .עכ"ל. המלך האחרון שמלך אחרי יהויכין וכו' ולא היה לפרש בצדקיהו ע"פ מ"ש הכתוב וכל אנשי
גליון זה מוקדש לע"נ
ר' יהודה בן ר' חיים שלו' הלוי ע"ה
"גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה ויקח אברם ונחור להם נשים ,שם אשת אברם שרי ,ושם
לחיות זרע על פני כל הארץ" ]ז' ,ג'[ אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה ]י"א ,כ"ט[
עיין בפירוש רש"י ,ד'יסכה' זו שרה ,על שם שסוכה ברוח הקודש ,ושהכל סוכין
בפרשה כתיב "מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה ביפיה .ועוד' ,יסכה' לשון נסיכות ,כמו 'שרה' לשון שררה .ומקורו בגמ' מגילה דף
שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהרה הוא י"ד ע"א ,וסנהדרין דף ס"ט ע"ב.
ולפי זה מבואר ששרה בתו של הרן היתה .וכן הוא מבואר בפירוש רש"י להלן
שנים איש ואשתו ,גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר בפרשת וירא ,על הפסוק 'וגם אמנה אחותי בת אבי היא' ,דבת אחיו היתה ,וחשיבא
ונקבה לחיות זרע על פני כל הארץ" .וקשה למה בבהמה בת אביו משום ש'בני בנים הרי הן כבנים'.
והנה גבי מלכה כתיב 'ושם אשת נחור מלכה בת הרן' ,אולם גבי יסכה ,שהיא
יש חילוק בין טהורה ללא טהורה ,ובעוף ליכא חילוק. שרי ,לא כתיב 'שם אשת אברם שרי בת הרן' ,וכאילו מעלים הכתוב בתו של מי
ועי' ברש"י דאיתא וז"ל גם מעוף השמים וגו' בטהורים היתה ,ורק כשהזכיר הכתוב את שם אשת נחור ,שהיא מלכה בת הרן ,הזכיר שהרן
זה היה 'אבי מלכה ואבי יסכה'.
הכתוב מדבר ולמד סתום מן המפורש .עכ"ל .הרי שרש"י וגם להלן כתיב 'ויקח תרח את אברם בנו ,ואת לוט בן הרן בן בנו ,ואת שרי
פירש שבאמת אין חילוק. כלתו אשת אברם בנו' וגו' ,הרי דרק גבי לוט מפרש הכתוב שהוא היה בן בנו הרן,
אבל גבי שרה נאמר רק 'אשת אברם בנו' ,ולא נזכר כלל שגם היא היתה בת בנו
הרן ,ודבר זה אומר דרשני.
וא"כ קשה קצת לכאורה ,דלמה הפסוקים נכתבו ויתכן לבאר הענין בזה ,על פי מה שהובא משמיה דאא"ז הגרי"ז זצ"ל על הפסוק
באופן דמשמע שיש בהם חילוק .וחשבתי שיש להסביר בסוף פרשת חיי שרה 'ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ותלד לו את זמרן
ואת יקשן' וגו' )בראשית כ"ה( ,שיש חילוק בין ישמעאל לבין שאר בני קטורה,
זה ע"פ המבואר בחז"ל דרוב בהמות טמאות אבל רוב דישמעאל היה נחשב מתחילה בנו של אברהם ,ורק אחר שנאמר לאברהם 'כי
ביצחק יקרא לך זרע' )בראשית כ"א( ,אז הופקע ישמעאל מלהיות בכלל 'זרע
עופות כשרות .וברוך ד' שו"ר במשך חכמה הכא דאיתא אברהם' ,אמנם הפקעה זו הועילה רק לגבי אברהם ,שלגביו לא יחשב ישמעאל
וז"ל גם מעוף השמים שבעה שבעה מה שלא זכר מעתה כבן ,אבל ישמעאל גופיה שפיר נחשב עדיין בן אברהם ,דעל זה לא הועילה
ההפקעה ,מה שאין כן שאר בני קטורה ,שנולדו אחר שנאמר לאברהם 'כי ביצחק
שנים שנים מעוף הטמא משום שגלוי וידוע לפניו יקרא לך זרע' ,ולא היו נחשבים מעולם בני אברהם ,הרי הם מופקעים לגמרי
שעופות הטהורים מרובים יעוין סוף אלו טריפות )חולין מלהיות בני אברהם ,אפילו לגבי עצמם.
וזהו שכתוב בדברי הימים א' א' – 'בני אברהם יצחק וישמעאל' וגו'' ,ובני קטורה
סג ע"ב( אבל בהמות שטמאים מרובים לכן הזכיר פילגש אברהם ילדה את זמרן ואת יקשן' וגו'' ,ויולד אברהם את יצחק' וגו' ,דיצחק
אותם .עכ"ל. וישמעאל נחשבים לגבי עצמם 'בני אברהם' ,וזהו דכתיב 'בני אברהם יצחק וישמעאל',
אמנם לגבי אברהם לא נחשב ישמעאל כבן ,אלא רק ביצחק לבדו יקרא לו זרע,
וזהו דכתיב 'ויולד אברהם את יצחק' ,אבל לגבי שאר בני קטורה ,שהם מופקעים
אולם המשך חכמה רק ביאר בזה למה לא הוזכרו לגמרי מלהיות בניו של אברהם אפילו לגבי עצמם ,לא נאמר בהם 'בני אברהם',
עופות טמאות ,אבל לית מזה ביאור למה לא הזכיר כי אם 'בני קטורה'.
ונמצינו למידים מכל זה ,דיחוס האב לבן לשוויי 'אביו' ,ויחוס הבן לאב לשוויי
שהשבעה הן טהורים .ולזה יש בהמשך דברי המשך 'בנו' ,תרי מילי נינהו ,ושפיר יתכן שיהא נחשב בן האב לגבי עצמו ,ומכל מקום
חכמה ביאור אחר ,וז"ל גם מעוף השמים שבעה כו' לא יהא נחשב בן האב לגבי האב .ואם כן יתכן גם להיפך ,שיהא נחשב בן האב
לגבי האב ,ולא יהא נחשב בן האב לגבי עצמו.
לחיות זרע על פני כל הארץ בטהורים הכתוב מדבר ויש לומר דזהו שחילק הכתוב כאן בין מלכה שהיא 'בת הרן' ,לבין יסכה שאינה
רש"י ,והא דלא כתב בפירוש מעוף הטהור אתי שפיר 'בת הרן' ,ומכל מקום חשיב הרן 'אבי מלכה ואבי יסכה' ,דלגבי הרן חשיבי תרוייהו
בנותיו ,אבל לגבי עצמן חלוקין הן מלכה ויסכה ,דמלכה חשיבא בתו של הרן גם
לפ"מ שכתבו התוס' בנדה דף נ' ע"ב דתרנגולתא לגבי עצמה ,מה שאין כן יסכה לא חשיבא בתו אלא לגבי הרן ,שהוא נחשב אביה,
אבל היא אינה מתייחסת אחריו להיות נחשבת בתו.
דאגמא הזכר טמא והנקבה טהורה יעו"ש א"כ במין ויש לומר הביאור בזה ,דמכיון שנשאת שרה לאברהם ,נתגיירה ונעשית מ'אנשי
כזה צוהו להביא שבעה מפני שאף שהזכר טמא אכן בית אברהם' ,ושוב אינה מתייחסת אחר אביה הרן ,כדין גר שנתגייר דכקטן
שנולד דמי ,אולם לגבי הרן עצמו לא הופקעה מליחשב בתו ,ואף על גב דבגירות
הוא לחיות זרע על כל הארץ ובנקבה הנולדת תהי' דעלמא אין הגר מתייחס לאביו כלל ,ואין הגר נחשב 'בן' גם לגבי האב ,מכל
טהורה וכן מדויק הפסוק שכאן נזכר לחיות זרע מקום בגירות זו של שרה לא הופקע הרן מליחשב אביה ,אלא רק היא הופקעה
מליחשב בתו.
ודו"ק .עכ"ל.
