gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עמק השבוע · Eimek Hashuvia — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: עמק השבוע · Eimek Hashuvia

שבוע: נח (2026-10-12)

עמק השבוע · Eimek Hashuvia — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת נח תשפ"ז והימים שסביבותי'ה‬ ‫גליון קלו‬ ‫שנה ג‬ ‫‪ Û‬למה "מברכים" המתﬠנים בה"ב אחרי פסח וסוכות ‪Ü‬‬ ‫חטאו"‪ ,‬דבאמת אין אנו יודעים אם חטאו‪ ,‬אבל‬ ‫עולות וגו' אולי חטאו בני וגו' הכי נמי הואיל וימי‬ ‫הנה מבואר בכל הסידורים שאומרים "מי שבירך"‬ ‫יש בזה חשש גדול‪ ,‬ולכן מתענים‪ ,‬אבל אין אנו‬ ‫המועדות הם ימי המשתה ושמחה חוששין אולי‬ ‫למתענים בה"ב‪ .‬והנה עיין באו"ח סי' תק"נ דמבואר‬ ‫יודעים בברירות אם חטאו כיון דהמתענים אינם‬ ‫חטאו‪ .‬עכ"ל‪ .‬וכ"ה בשו"ע הרב שם וז"ל נוהגין‬ ‫שיש ענין "להכריז" צום שאינו חובה‪ .‬אבל למה‬ ‫דוקא החוטאים‪.‬‬ ‫במדינות אלו להתענות שני וחמישי ושני אחר‬ ‫הכא "מברכים" המתענים בה"ב‪ .‬ובאמת עיין ברא"ש‬ ‫והנה הראשונים הביאו סמך לתעניות בה"ב מהא‬ ‫פסח וכן אחר חג הסוכות לפי שחוששין שמא‬ ‫במס' תענית פ"א סימן כ' דאיתא וז"ל והראב"ד‬ ‫דכתיב בריש איוב "והלכו בניו ועשו משתה בית‬ ‫מתוך משתה ושמחת המועד באו לידי עבירה לכן‬ ‫ז"ל כתב דנראה לו דהנך תעניות דמתענין באייר‬ ‫איש יומו ושלחו וקראו לשלשת אחיתיהם לאכול‬ ‫מתענין לתשובה ולכפרה כמו שמצינו באיוב‬ ‫ובמרחשון כיון דאיכא דעביד להו ואיכא דלא עביד‬ ‫ולשתות עמהם‪ ,‬ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח‬ ‫שלאחר שהקיפו ימי המשתה ושמחת בניו העלה‬ ‫להו ולא חובה נינהו ולאו על מילתא ידיעה עבדי‬ ‫איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עלות מספר‬ ‫עולות מספר כולם כי אמר אולי חטאו בני וגו'‪.‬‬ ‫להו ואע"ג דמכרזי עלייהו בבי כנישתא כיחידים‬ ‫כלם כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים‬ ‫עכ"ל‪ .‬וכ"ה במ"ב שם וז"ל שחוששין שמא מתוך‬ ‫דמו ואפי' שליח צבור לא יאמר עננו אלא בשומע‬ ‫בלבבם ככה יעשה איוב כל הימים"‪ .‬והנה מבואר‬ ‫משתה ושמחה באו לידי עבירה כמו שמצינו באיוב‬ ‫תפלה‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי מבואר דמכריזים על הני תעניות‪.‬‬ ‫שם שאיוב הביא הקרבנות‪ ,‬ולא בניו‪ ,‬ואם מדמים‬ ‫שהביא קרבנות‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וא"כ צ"ב‪ ,‬למה אנו "מברכים" המתענים‪.‬‬ ‫תעניות בה"ב להקרבנות של איוב אז מבואר כנ"ל‬ ‫והנה יש הרבה נוסחאות אחרות בראשונים בביאור‬ ‫וי"ל בזה‪ ,‬ובהקדם‪ ,‬דהנה ע"ע ברא"ש שם דאיתא‬ ‫שהמתענים מתענים לכפר על הכלל‪ ,‬ולא מתענים‬ ‫השורש דתעניות בה"ב‪ ,‬דעי' בכלבו בסי' ס"א‬ ‫וז"ל תענית שני וחמישי ושני שלאחר הפסח ואחר‬ ‫לכפר דוקא על עצמם‪.‬‬ ‫דאיתא וז"ל נהגו כל ישראל להתענות שני וחמישי‬ ‫החג נהגו בהן כל תפוצות ישראל וכו' סמכו להו‬ ‫שוב מצאתי בעז"ה שיש מן הראשונים שכתב‬ ‫אחר הפסח עד שבועות ושני וחמישי מסוכות‬ ‫מעשה דאיוב דכי הקיפו בניו לשבעת הימים‬ ‫להדיא כדברינו‪ ,‬דעי' בנמוקי יוסף )מהד' בלוי(‬ ‫ועד חנוכה משום דאמרי סקבא דשתא רגלא‬ ‫הקריבו עולות מספר בניו אולי חטאו וברכו השם‬ ‫במס' מגילה דף לא ע"ב דאיתא וז"ל באותן‬ ‫כלומר שברגל אוכלין ושותין שבעת ימים יותר‬ ‫בלבם וכן בשמחה ומשתה של ימי המועד אולי‬ ‫תעניות שעושין מראש חדש מרחשון עד כסליו‬ ‫מדאי ומרוב אכילה ושתיה והשמחה פוחזין וחוטאין‬ ‫חטאו‪ .‬עכ"ל‪ .‬וכן עי' במרדכי על תענית אות תרכ"ט‬ ‫שני וחמישי ומראש חדש אייר ואילך שעושין‬ ‫תמיד ומנאפין וצריכין להתענות לכפר עליהם‪.‬‬ ‫דאיתא וז"ל ותענית שלאחר הפסח ושלאחר החג‬ ‫שבע קורין ג"כ בשחרית ובמנחה ויחל אם היו‬ ‫עכ"ל‪ .‬ועד"ז איתא בארחות חיים בהל' תענית‬ ‫נהגו בכל תפוצות ישראל ולא הוי כתענית יחיד‬ ‫שלשה מתענין אע"פ שאינן על הצרות שעברו‬ ‫ובספר האשכול הלכות שני וחמישי‪.‬‬ ‫וטעמו של דבר שמתענין י"א שמא חטאו בלשונם‬ ‫לפי שעושין אותן משום הרגלים שעברו שהיה‬ ‫והנה אותם ראשונים לא כתבו דהחשש הוא‬ ‫ובלבבם כדחזינן באיוב אולי חטאו בני‪ .‬עכ"ל‪ .‬וכ"ה‬ ‫אדם שמח ובטל ממלאכה ואי אפשר דליכא אינשי‬ ‫"שמא חטאו" אלא הם כתבו ד"חוטאים תמיד"‬ ‫בטור באו"ח סי' תצ"ב וז"ל נוהגים באשכנז ובצרפת‬ ‫שבאו לידי עבירה מתוך הבטלה כדאמרינן בפרק‬ ‫ו"באים לידי קלות ראש ויחוד אנשים ונשים"‪ .‬והנה‬ ‫להתענות שני וחמישי ושני אחר הפסח והחג‬ ‫עשרה יוחסין סקבא דשתא ריגלא כלומר חבורה‬ ‫בשלמא לפי אותם ראשונים מובן שורש התעניות‪,‬‬ ‫ממתינין עד שיעבור כל חודש ניסן ותשרי ואז‬ ‫של כל השנה דהיינו עבירה היא הרגל ששם‬ ‫דהרי כיון שחוטאים תמיד במועדות לכן צריכים‬ ‫מתענין לפי שאינן רוצין להתענות בניסן ותשרי‬ ‫מתחברים האנשים עם הנשים בגנות ובפרדסים‬ ‫לכפרה‪ ,‬אבל להרא"ש ודעימי' )שהובאו להלכה(‬ ‫וסמכו אותם על מקרא דאיוב ויהי כי הקיפו ימי‬ ‫ופעמים באין לידי עבירה לפיכך הזקנים ואנשי‬ ‫דמתענים משום "אולי חטאו"‪ ,‬מהו שורש התעניות‪,‬‬ ‫המשתה וגו' אולי חטאו בני וגו' ובשביל שימי‬ ‫מעשה מתענים עליהם לכפרה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מהו הפירוש דמתענים משום ד"אולי חטאו"‪ ,‬הרי‬ ‫המועד הם ימי משתה ושמחה אולי חטאו‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הנה הערנו דלמה אומרים "מי שבירך" להמתענים‬ ‫אם חטאו יתענו ואם לא חטאו לא יתענו‪.‬‬ ‫ודברי הני ראשונים הובאו באחרונים להלכה‪ ,‬עי'‬ ‫בה"ב‪ .‬ולפי הנתבאר הוא מובן מאד‪ ,‬דהני שמתענים‬ ‫ונראה שמוכח מזה דהמתענים בה"ב אינם מתענים‬ ‫בלבוש בריש סי' תצ"ב דאיתא וז"ל יש אומרים‬ ‫בה"ב אינם מתענים בשביל כפרת עצמם‪ ,‬אלא‬ ‫משום ד"אולי הם בעצמם חטאו"‪ ,‬אלא הם מתענים‬ ‫הטעם שמתענין על העבר שמא חטאו בימי‬ ‫הם מתענים בשביל הציבור‪ ,‬לכך יש לברכם‪ .‬וא"ש‬ ‫משום דאולי אחרים חטאו‪ ,‬דהמתענים באים לכפר‬ ‫המועדים שהם ימי המשתה ושמחה וסמכו אקרא‬ ‫למאד בס"ד‪.‬‬ ‫על כלל ישראל‪ .‬וי"ל דלכך כתבו הראשונים "אולי‬ ‫דאיוב ויהי כי הקיפו ימי המשתה וגו' העלה איוב‬ ‫‪ Û‬הﬠרה מדברי התמים דﬠים שרק הזכיר קרובים ‪Ü‬‬ ‫וחמישי ושני כי שמא בשמחת הרגל נתלכלכו‬ ‫בימי הרגל במאכלים ובמשתאות ובמיני מלבושים‬ ‫אולם יש להעיר לכאורה מדברי התמים דעים‬ ‫בחטא או הם או אנשי ביתם וצריכים לבקש‬ ‫שהם ימים מחודשים והתאוות מתחדשות‬ ‫סי' קע"ז וז"ל מה שאמרו רבותינו ז"ל סקבא‬ ‫רחמים לכפר בעדם ובעד ביתם וזה באמת מנהג‬ ‫ומתעוררות בהם ובני אדם קרובים לבא לידי‬ ‫דשתא רגלא שמעתי מפי בקי כי סקבא ענין‬ ‫יפה הוא וראוי לנהוג בו‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי דהתמים‬ ‫קלקול מעשים ולידי מכשול עונות‪ ,‬ומטעם זה‬ ‫קלקול ופירש הענין קלקול כל השנה הרגל‬ ‫דעים כתב "שמא" בשמחת הרגל נתלכלכו בחטא‪,‬‬ ‫נהגו יחידי הדורות ואנשי מעשה להתענות אחר‬ ‫כלומר בימי הרגל עשוי לקלקל מעשיו יותר‬ ‫ואפ"ה כתב דהתעניות הן לכפר על עצמם או‬ ‫כל רגל ורגל משלשה רגלים שלש תעניות שני‬ ‫מכל שאר השנה לפי שדרך העולם להתענג‬ ‫על אינשי דעלמא‪ ,‬אלא על בניו‪ ,‬דהיינו אנשי‬ ‫הביא הקרבנות ולא אחרים בזה שכתב "או‬ ‫על אנשי ביתם‪ ,‬ולא כתב דהתעניות הן לכפר‬ ‫ביתו‪ (.‬וצ"ע‪.‬‬ ‫אנשי ביתם"‪ ,‬דאיוב לא הביא הקרבנות לכפר‬ ‫על הכלל‪) .‬וי"ל דהתמים דעים יישב הא דאיוב‬ ‫‪ Û‬שורש תﬠניות בה"ב ‪Ü‬‬ ‫ריגלא כי רובי עוונות נולדים מימי החג‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫בהערת המהדיר שהעיר שאכן רוב הסליחות הנהוג‬ ‫עי' במס' קידושין דף פא ע"א דאיתא סקבא‬ ‫וע"ע בכלי יקר על ויקרא פכ"ג פ"מ דאיתא וז"ל‬ ‫לאמרם בתעניות בה"ב אכן מכוונות לצרות הגלות‪(.‬‬ ‫דשתא ריגלא‪ .‬ועיי"ש בתוס' דאיתא וז"ל סקבא‬ ‫ושמחתם לפני ה' אלהיכם אין שמחתם לפני ה' כי‬ ‫ויש להעיר דאולי יש דרך לומר דהתעניות קשורות‬ ‫דשתא ריגלא פירוש ריעוע של ימות השנה לייחוד‬ ‫אם בזמן שהם באגודה אחת ובפרט שהשמחה דווקא‬ ‫ל"שמחת הרגל" ול"גלות" בהדי הדדי ע"פ הא דאיתא‬ ‫ולעבירה כלומר ימות הרגל שיש קבוצות אנשים‬ ‫בחג זה לפי שהוא זמן אסיפה אשר מדרך העולם‬ ‫בחת"ס במס' חולין דף כו ע"ב וז"ל משחז"ל פ'‬ ‫ונשים לשמוע הדרשה ונותנין עין זה על זה וי"א‬ ‫לשמוח בה ביותר‪ ,‬על כן הזהירם שתהיה השמחה‬ ‫עשרה יוחסין סקבא דשתא רגלא דכל צרות שלא‬ ‫לכך נהגו להתענות לאחר פסח ולאחר סוכות‪.‬‬ ‫לפני ה' דווקא לא כשמחת הרקים אשר כל מזימותם‬ ‫יבואו הוא בחטא שעושים מתוך שמחת הרגל‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬הרי מבואר דתעניות בה"ב מכפרין על עבירות‬ ‫הרוג בקר ושחוט צאן‪ ,‬השותים במזרקי יין‪ ,‬ומרבים‬ ‫ועי' בחת"ס בדרשות דאיתא וז"ל אמנם יש אנשים‬ ‫הרגל‪ ,‬וכ"ה בלשונות הראשונים והפסוקים הנ"ל‪.‬‬ ‫מחלוקת בישראל ובשמחה זו החריבו ב' בתי‬ ‫שאינם עוצרים חיל כאלה כי אע"פ שהמה אנשים‬ ‫אבל עיין במחזור ויטרי דאיתא וז"ל לאחר הפסח‬ ‫מקדשים וגלו בראש גולים כמ"ש כי בשמחה תצאו‪,‬‬ ‫חשובים ועמך כולם צדיקים מ"מ בשתותם במזרקי‬ ‫מר"ח אייר רגילים בני הגולה לגזור שלש תעניות‬ ‫כארז"ל סקבא דשתא ריגלא‪ ,‬כי בעבור שהיו שמחים‬ ‫יין ואוכלם בשר לתאוה בשבתות ויו"ט לבם רואה‬ ‫וכן לאחר סוכות ממרחשון מתענין שני וחמישי‬ ‫שלא לשם שמים סבבו כל חלי וכל מכה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הוללות וסכלות הרבה וע"ז אמרו חז"ל סקבא דשתא‬ ‫ושני בהם מפגינין ימי גלותינו‪ .‬עכ"ל‪) .‬עיי"ש‬ ‫‪ Û‬הקשר בין התﬠנית דז' מרחשון להחודש בכללותו ‪Ü‬‬ ‫ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלים‬ ‫תשרי‪) .‬ויש אומרים דהימים הם ימי שמחה ורצון‬ ‫עיין בנחמי' ט' דכתיב "וביום עשרים וארבעה‬ ‫לאמר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן‬ ‫כיון שהם הימים אשר בהם נמסרו שני היצרים‬ ‫לחדש הזה נאספו בני ישראל וגו'‪ ,‬ויבדלו זרע‬ ‫ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת לעשת סכת‬ ‫הללו בידי בוני ביהמ"ק השני‪ ,‬ושלכך הרבה אין‬ ‫ישראל מכל בני נכר ויעמדו ויתודו על חטאתיהם‬ ‫ככתוב‪ ,‬ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סכות איש‬ ‫אומרים בהם תחנון‪ .‬והנה לפ"ז פשוט שלא קשה‬ ‫ועונות אבתיהם‪ ,‬ויקומו על עמדם ויקראו בספר‬ ‫על גגו ובחצרתיהם ובחצרות בית האלהים וברחוב‬ ‫מהפסוק בנחמי' על הנוהגים שלא לומר תחנון‬ ‫תורת ד' אלקיהם רביעית היום ורביעית מתודים‬ ‫שער המים וברחוב שער אפרים‪ ,‬ויעשו כל הקהל‬ ‫ושלא להתענות בסוף תשרי‪ ,‬דבאותו דור עדיין‬ ‫ומשתחוים לד' אלקיהם‪ ,‬ויקם על מעלה הלוים‬ ‫השבים מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו‬ ‫לא היה סיבה שלא ליפול על פניהם בימי סוף‬ ‫ישוע ובני קדמיאל שבניה בני שרביה בני כנני‬ ‫מימי ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא‬ ‫תשרי‪ ,‬ורק אחרי שאותו דור התענו ונמסר בידים‬ ‫ויזעקו בקול גדול אל ד' אלקיהם"‪ ,‬הרי מבואר‬ ‫ותהי שמחה גדולה מאד"‪ ,‬ועיין במס' ערכין דף‬ ‫היצרים נהפכו הני ימים לימי שמחה‪ .‬וא"ש‪(.‬‬ ‫דזעקו בקול גדול אל ד' אלקיהם‪ .‬ועיין במסכת‬ ‫לב ע"ב דאיתא וישבו בסוכות כי לא עשו מימי‬ ‫הנה לפ"ז נמצא דביטול היצרים קובעים מהותם‬ ‫סנהדרין דף סד ע"א ובמסכת יומא דף סט ע"ב‬ ‫יהושע בן נון כן בני ישראל וגו' ותהי שמחה‬ ‫דימי סוף תשרי‪.‬‬ ‫דאיתא ויזעקו בקול גדול אל ה' אלהיהם מאי‬ ‫גדולה מאד אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד‬ ‫הנה בחודש תשרי הקב"ה אמר "סלחתי כדבריך"‬ ‫אמור אמר רב יהודה ואיתימא רבי יונתן בייא‬ ‫שבא עזרא אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם‬ ‫אחרי חטא העגל‪ ,‬והענני כבוד חזרו אחרי שנסתלקו‬ ‫בייא היינו דאחרביה לביתא וקליא להיכלא‬ ‫בימי יהושע מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין‬ ‫בחטא העגל )וכמו שביאר הגר"א בפ"ק דשיר‬ ‫וקטלינהו לצדיקי ואגלינהו לישראל מארעייהו‬ ‫ויובלות וקדשו ערי חומה אף ביאתן בימי עזרא‬ ‫השירים(‪ ,‬ולפ"ז נמצא דבבחינה מסויימת נתקן‬ ‫ועדיין הוא מרקד בינן כלום יהבתיה לן אלא‬ ‫מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה ואומר‬ ‫חטא העגל בתשרי‪ .‬הנה זה שיש סמל בתשרי‬ ‫לקבולי ביה אגרא לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן‬ ‫והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך‬ ‫לתיקון חטא העגל אינו סמל לתיקון חטא העגל‬ ‫בתר דאביקו ביה יתבו תלתא יומא בתעניתא בעו‬ ‫וירשתה מקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת‬ ‫לחוד‪ ,‬דהמהר"ל כתב בפרשת חוקת ד"אין ספק‬ ‫רחמי נפל להו פיתקא מרקיעא דהוה כתיב בה‬ ‫אבותיך בחידוש כל דברים הללו אף ירושתך‬ ‫כי אין דבר מוכן שיש בו ענין עבודה זרה כמו‬ ‫אמת אמר רבי חנינא שמע מינה חותמו של‬ ‫בחידוש כל דברים הללו ואידך דבעי רחמי על‬ ‫העגל שהוא מוכן לעבודה זרה ביותר ראש לכל‬ ‫הקדוש ברוך הוא אמת נפק כגוריא דנורא מבית‬ ‫יצר דעבודה זרה ובטליה ואגין זכותא עלייהו כי‬ ‫העבודה זרה"‪ ,‬הרי מבואר דהעגל הוא ראש לכל‬ ‫קדשי הקדשים אמר להו נביא לישראל היינו יצרא‬ ‫סוכה והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע דבכל‬ ‫הע"ז שבעולם‪ ,‬וא"כ אם תשרי מסמל תיקון לחטא‬ ‫דעבודה זרה בהדי דקתפסי ליה אישתמיט ביניתא‬ ‫דוכתא כתיב יהושע והכא כתיב ישוע בשלמא‬ ‫העגל יש בזה סמל לתיקון לע"ז בכללות‪ .‬וא"כ‬ ‫מיניה ואזל קליה בארבע מאה פרסי אמרו היכי‬ ‫משה לא בעא רחמי דלא הוה זכותא דארץ ישראל‬ ‫א"ש למאד דביטול היצה"ר דע"ז היה בתשרי וכנ"ל‪.‬‬ ‫ניעבד דילמא משמיא מרחמי עליה אמר להו נביא‬ ‫אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל אמאי‬ ‫אולם הדברים צ"ב‪ ,‬דמהא דהענני כבוד חזרו‬ ‫שדיוהו בדודא דאברא וכסיוה באברא דשייף קליה‬ ‫לא ליבעי רחמי‪ .‬הרי מבואר דהאי ענין דביטול‬ ‫אחרי חטא העגל בט"ו תשרי מבואר דהתיקון‬ ‫דכתיב ויאמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך‬ ‫יצה"ר דע"ז אגין זכותא עלייהו כי סוכה‪ .‬ומשמע‬ ‫לע"ז הוא כבר בט"ו תשרי‪ ,‬ולמה ביטול היצרא‬ ‫האיפה וישלך את האבן העופרת אל פיה אמרי‬ ‫דכבר בסוכות )ט"ו תשרי( ביטלו היצה"ר דע"ז‪.‬‬ ‫דע"ז לא היה עד סוף תשרי‪ .‬וי"ל דמוכח מזה‬ ‫הואיל ועת רצון הוא ניבעי רחמי איצרא דעבירה‬ ‫וא"כ בע"כ שיש איזה קשר בין המאורע דכ"ד‬ ‫דבהאי עניינא הכל הוי חודש אחד‪ .‬ובאמת‪ ,‬גם‬ ‫בעו רחמי אימסר בידייהו חבשוהו תלתא יומי‬ ‫תשרי לט"ו תשרי דאותה שנה‪ ,‬וא"כ א"ש לומר‬ ‫בפסוקים בנחמי' משמע דהתיקון לביטול ע"ז היה‬ ‫איבעו ביעתא בת יומא לחולה ולא אשכחו אמרו‬ ‫כנ"ל דהשורש דהמאורע דאותה שנה היה כבר‬ ‫בט"ו תשרי‪ ,‬דעיין לעיל שם בפרק ח' דכתיב‬ ‫היכי נעביד ניבעי פלגא פלגא מרקיעא לא יהבי‬ ‫בתיקון חטא העגל שנתקן בט"ו תשרי‪.‬‬ ‫"וביום השני נאספו ראשי האבות לכל העם הכהנים‬ ‫כחלינהו לעיניה אהני ביה דלא איגרי איניש‬ ‫הנה עיין באורך בבית הלוי שמות פי"ב פמ"ג‬ ‫והלוים אל עזרא הספר ולהשכיל אל דברי התורה‪,‬‬ ‫בקרובתיה‪ .‬ולפ"ז מבואר דעסקו בענין ביטול היצר‬ ‫שביאר דאחרי שנתקן היצה"ר דע"ז התחיל יצה"ר‬ ‫וימצאו כתוב בתורה אשר צוה ד' ביד משה אשר‬ ‫לששה ימים‪ ,‬וכיון דהתחילו לעסוק בזה בכ"ד‬ ‫"חדש"‪ ,‬יצר הרע דמינות‪ ,‬לכפור במה שאין עיניו‬ ‫ישבו בני ישראל בסכות בחג בחדש השביעי‪,‬‬ ‫תשרי‪ ,‬נמצא דעסקו בזה בהששה ימים בסוף‬ ‫בנו של יהויכין‪ ,‬ואז שקעה הלבנה שחרב בית‬ ‫המלחמה דרך שער בין החומתים גו' ומפורש‬ ‫רואות‪ .‬והנה יש מקור בחז"ל דהאי "שינוי" בין‬ ‫המקדש בימיו על ידי נבוכדנצר‪ ,‬הוא שכתוב בירמיה‬ ‫במדרש והביאו רש"י בסוף ספר מלכים מערה‬ ‫היצה"ר דע"ז להיצה"ר דמינות וכפירה מישך שייך‬ ‫בשנה התשיעית לצדקיהו מלך יהודה בחודש‬ ‫הולכת מביתו עד ערבות יריחו וברח לו דרך‬ ‫ל"גלות יון"‪ ,‬דעיין בסדר עולם רבה דאיתא והצפיר‬ ‫העשירי בא נבוכדראצר מלך בבל וכל חילו אל‬ ‫המערה והקב"ה זימן צבי כו' ולכדהו כו' ע"ש‬ ‫והשעיר מלך יון הוא המלך הראשון הוא אלכסנדר‬ ‫ירושלים ויצורו עליה‪ ,‬וכתיב בעשתי עשרה שנה‬ ‫והשתא מדסמך עצמו לברוח בלילה ובמערה הרי‬ ‫מוקדון שמלך י"ב שנה עד כאן היו הנביאים‬ ‫לצדקיהו בחודש הרביעי בתשעה לחודש הובקעה‬ ‫היו לו עינים לראות מעין דוגמא של מעלה שרואה‬ ‫מתנבאים ברוח הקודש מכאן ואילך הט אזנך‬ ‫העיר‪ ,‬וכתיב ובחודש החמישי בעשור לחודש היא‬ ‫בחשך‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ושמע דברי חכמים‪ .‬הרי מבואר להדיא ד"סוף‬ ‫שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדראצר בא‬ ‫ועיין ברבנו בחיי על בראשית פל"ח פ"ל דאיתא‬ ‫הנבואה" ו"ביאת יון" היו בפרק אחד‪ .‬ועיי"ש‬ ‫נבוזראדן רב טבחים וישרוף את בית ה' ואת בית‬ ‫וז"ל במדרש ואלה שמות רבה סדרו חשבון זה‬ ‫בהגהות הגר"א דאיתא וז"ל פי' משהרגו את היצר‬ ‫המלך וגו'‪ ,‬ודרשו חז"ל במסכת הוריות פרק כהן‬ ‫בענין אחר‪ ,‬והוא שכינו ימות הלבנה בתוספת ופחת‬ ‫הרע בטלה הנבואה‪ .‬עכ"ל‪ .‬וביארו המפרשים דידוע‬ ‫משיח )דף יא ע"ב( הוא שלום הוא צדקיהו‪ ,‬למה‬ ‫כנגד מלכי יהודה שהיו בהם מי שגברה מלכותם‬ ‫דזה לעומת זה עשה האלקים‪ ,‬ולכך כל זמן שהיה‬ ‫נקרא שמו שלום ששלמה מלכות בית דוד בימיו‪,‬‬ ‫כנגד ימי התוספת‪ ,‬ומי שחלשה כנגד ימי הפחת‬ ‫יצה"ר דע"ז קיים היה צריך כנגדו כח של נבואה‪,‬‬ ‫ומה שמו מתניה שמו‪ ,‬שנאמר וימלך מלך בבל‬ ‫עד שפסקה המלכות לגמרי‪ ,‬כמו שיארע ללבנה‬ ‫ומשבטל יצה"ר דע"ז ונתמעט כח ההשפעה של‬ ‫את מתניה דודו תחתיו ויסב את שמו צדקיהו‪,‬‬ ‫שהיא מוספת והולכת ואחר כך פוחתת עד ששוקעת‬ ‫טומאה נתמעט ג"כ כח ההשפעה של קדושה‬ ‫ולמה נקרא שמו צדקיהו‪ ,‬אמר לו תהי מצדיק‬ ‫לגמרי‪ ,‬והוא שדרשו )שמות רבה ט"ו‪:‬כ"ו( החודש‬ ‫ובטלה הנבואה‪.‬‬ ‫עליך את הדין אם תמרוד בי‪ ,‬וכתיב וגם במלך‬ ‫הזה לכם עד שלא הוציא הקב"ה לישראל ממצרים‬ ‫הנה לפ"ז‪ ,‬מזה שמבואר דסוף הנבואה וביאת‬ ‫נבוכדנאצר מרד אשר השביעו באלהים וגו'‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הודיע להם שאין המלכות עומדת לה אלא שלושים‬ ‫יון היו בפרק א' גם מבואר דסוף היצה"ר דע"ז‬ ‫ועיין בספר השל"ה הק' פרשת בא דאיתא וז"ל‬ ‫דור שנאמר החודש הזה לכם‪ ,‬הלבנה שלושים יום‬ ‫וביאת יון היה בפרק א'‪ .‬והנה מיד בביאת יון בימי‬ ‫ואמרו במדרש )שמות רבה פט"ו סכ"ו( החדש‬ ‫ומלכות שלהם שלושים דור‪ ,‬הלבנה מתחלת להאיר‬ ‫אלכסנדר התחיל המלחמה נגדם כדמבואר מסוגיית‬ ‫הזה לכם‪ ,‬כי היו ט"ו דורות מאברהם עד שלמה‬ ‫יום ראשון של חודש וכל שהיא הולכת ומאירה‬ ‫הגמ' במגילה דף יא ע"א‪ ,‬וא"כ מבואר דהמלחמה‬ ‫שהיה מולך בכפה‪ ,‬ואז נתמלא אור הלבנה‪ ,‬כי כן‬ ‫עד חמשה עשר יום דיסקוס שלה מתמלא ומחמשה‬ ‫נגד יון התחיל בסוף המלחמה נגד היצה"ר דע"ז‪.‬‬ ‫הלבנה בט"ו לחדש אז היא באורה הגדול‪ ,‬ואחר‬ ‫עשר ואילך מתחסר ובשלושים אינה נראית‪ ,‬כך‬ ‫הנה נתבאר דבתשרי יש הסמל דתיקון חטא‬ ‫כך מתחיל למעט אורה עד סוף החדש והיא לגמרי‬ ‫ישראל מאברהם עד שלמה חמשה עשר דור‪,‬‬ ‫העגל ותיקון ע"ז‪ ,‬ונתבאר דאחרי זה בא היצה"ר‬ ‫מכסה‪ ,‬כן התחיל להתמעט לאחר שלמה המלך עד‬ ‫אברהם התחיל להאיר שנאמר מי האיר ממזרח‬ ‫דיון ולכן הוצרכו להישועה דחנוכה‪ ,‬וכיון דבין תשרי‬ ‫דור כ"ט שהוא צדקיה ונתחשכה‪ ,‬שנאמר ואת עיני‬ ‫צדק וגו'‪ ,‬וכן הוא אומר אני ה' קראתיך וגו'‪ ,‬בא‬ ‫לחנוכה הוא חודש מרחשון ממילא י"ל דההגדרה‬ ‫צדקיהו עור‪ ,‬אבל יהיה אור הלבנה כאור החמה‪,‬‬ ‫יצחק אף הוא האיר שנאמר ויזרע יצחק‪ ,‬וכתיב‬ ‫דחודש מרחשון היא שליטת מלכות יון‪.‬‬ ‫וביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד‪ ,‬ויתחדש אור‬ ‫אור זרוע לצדיק‪ ,‬בא יעקב והוסיף אור‪ ,‬שנאמר‬ ‫חדש ועל ציון יאיר‪ ,‬והיה אור הלבנה כאור החמה‪,‬‬ ‫והיה אור ישראל לאש‪ ,‬ואחר כך יהודה פרץ חצרון‬ ‫הנה לפי הנתבאר נמצא דהגדר דחודש חשון‬ ‫בסוד נסח הברכה עטרת תפארת לעמוסי בטן‬ ‫רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד ישי דוד‪ ,‬כיון‬ ‫הוא "גלות יון" אשר הגדרתה היא "חושך וחסרון‬ ‫שהם עתידין להתחדש כמותה‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועיין בקרן‬ ‫שבא שלמה נתמלא דיסקוס של לבנה‪ ,‬שנאמר‬ ‫אור" כמבואר בכ"מ‪ .‬והנה יש יום אחד מיוחד‬ ‫אורה במס' סוטה שם דאיתא וז"ל צדקיהו בעיניו‬ ‫וישב שלמה על כסא ה' למלך‪ ,‬בכסאו של הקב"ה‬ ‫במרחשון שהוזכר בשו"ע‪ ,‬דאף שאין "ימים טובים"‬ ‫וכתב רש"י ז"ל )ד"ה צדקיה( לא ידענא מנ"ל‬ ‫מה כתוב בו ודמות פניהם פני אדם ופני אריה‪,‬‬ ‫במרחשון‪ ,‬אבל יש תענית אחת במרחשון‪ ,‬דעי'‬ ‫ובמדרש )ילקוט שמעוני מלכים רמז רנ"ב( למדוהו‬ ‫בשלמה כתיב ועל המסגרות אשר בין השלבים‬ ‫באו"ח סי' תק"פ דאיתא וז"ל אלו הימים שאירעו‬ ‫מסמיכות המקרא ואת בני צדקיהו שחט לעיניו‬ ‫אריות‪ ,‬וכתיב ומעשה האופנים כמעשה אופן‬ ‫בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם וכו' בז'‬ ‫ואת עיני צדקיהו עור שלא היה יכול לעור את‬ ‫המרכבה‪ ,‬בכסאו של הקב"ה אין דבר רע נוגע‪,‬‬ ‫במרחשון עוורו עיני צדקיהו ושחטו בניו לעיניו‪.‬‬ ‫עיניו עד ששחט את בניו ומפני הבכי נתעוורו ותני‬ ‫שנאמר לא יגורך רע‪ ,‬ובשלמה כתיב אין שטן ואין‬ ‫]עיין בספר מלכים )מלכים ב' פכ"ה פ"ז( דכתיב‬ ‫התם )שם( בלשון אחר דאלו נבראו כדוגמא של‬ ‫פגע רע וגו'‪ ,‬הקב"ה עשה ששה רקיעים והוא‬ ‫"ואת בני צדקיהו שחטו לעיניו ואת עיני צדקיהו‬ ‫אדם הראשון ולזה נתכוונו נמי בתלמודין מעין‬ ‫בשביעי‪ ,‬ובכסא שלמה כתיב שש מעלות לכסא‪,‬‬ ‫עור ויאסרהו בנחשתים ויבאהו בבל"‪ ,‬ועיין בספר‬ ‫דוגמא של מעלה היינו דוגמת אדם הראשון שהיה‬ ‫ויושב על מעלה שביעית‪ ,‬הרי נתמלא דיסקוס של‬ ‫ירמיה )פל"ט פ"ו ופ"ז( דכתיב "וישחט מלך בבל‬ ‫יציר כפו של הקב"ה וכו'‪ ,‬צדקיהו בעיניו כמשאז"ל‬ ‫לבנה‪ ,‬ומשלמה ואילך התחילו המלכים פוחתים‬ ‫את בני צדקיהו ברבלה לעיניו ואת כל חרי יהודה‬ ‫)הוריות יא ע"ב( כי נקרא שמו שלום שהיה שלם‬ ‫והולכים‪ ,‬רחבעם אביה וכן כולם עד צדקיה‪ ,‬כיון‬ ‫שחט מלך בבל‪ ,‬ואת עיני צדקיהו עור ויאסרהו‬ ‫במעשיו ונברא בעיניו דוגמא של מעלה כידוע‬ ‫שבא צדקיהו ואת עיני צדקיהו עור‪ ,‬חסר אורה של‬ ‫בנחשתים לביא אתו בבלה"‪ ,‬ועע"ש )פנ"ב פ"י‬ ‫אמרם ז"ל )זוהר ח"א דף קנ ע"א( אשר מלכות‬ ‫לבנה וכל אותם השנים אף על פי שהיו ישראל‬ ‫ופי"א( דכתיב "וישחט מלך בבל את בני צדקיהו‬ ‫בית דוד נמשל לירח ושלמה המלך ע"ה היה הדור‬ ‫חוטאים היו האבות מתפללין עליהם ועושים שלום‬ ‫לעיניו וגם את כל שרי יהודה שחט ברבלתה‪ ,‬ואת‬ ‫הט"ו דקיימא סיהרא באשלמותא וצדקיה היה‬ ‫בין ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬שנאמר ישאו הרים‬ ‫עיני צדקיהו עור ויאסרהו בנחשתים ויבאהו מלך‬ ‫הדור הט"ו מחסרונה וניתן בו כח העין מדוגמא‬ ‫שלום לעם‪ ,‬ואין הרים אלא אבות שנאמר שמעו‬ ‫בבל בבלה ויתנהו בבית הפקדת עד יום מותו"‪[.‬‬ ‫הראשונה כי המלך הוא על כל העדה ואולי היה‬ ‫הרים את ריב ה' והאיתנים מוסדי ארץ‪ ,‬הדא הוא‬ ‫וי"ל דהאי תענית יותר משאר תעניות מורה על‬ ‫ביכלתו להחזיר את דורו למוטב והיה שב מיד אל‬ ‫דכתיב ורוב שלום עד בלי ירח‪ ,‬עד ששקעה הלבנה‬ ‫חושך וחסרון אור‪ ,‬ולהנ"ל א"ש שהוא התענית‬ ‫המילוי אחר החסרון ולא היה נחרב בית קדשנו‬ ‫וחרב בית המקדש לשלושים דור‪ ,‬עד כאן‪ ,‬נמצאת‬ ‫דחודש מרחשון‪.‬‬ ‫וזה שביקש ירמיהו הנביא ע"פ ה' )ירמי' כ"ז‪:‬י"ב(‬ ‫למד‪ ,‬מאברהם עד שלמה חמשה עשר דור‪ ,‬כי‬ ‫דהנה עיין במס' סוטה דף י ע"א דאיתא תנו‬ ‫מאתו להכניס צוארו בעול מלך בבל כי כבר נגזרה‬ ‫המלך דוד היה ארבעה עשר לאברהם וכן דוד עולה‬ ‫רבנן חמשה נבראו מעין דוגמא של מעלה וכולן‬ ‫גזירה שתחסר אבל מיד אחר השלמת החסרון היה‬ ‫ארבעה עשר‪ ,‬ושלמה בנו היה חמשה עשר לאברהם‬ ‫לקו בהן שמשון בכחו שאול בצוארו אבשלום‬ ‫חוזר ומתמלא אבל כח השטן הצליח ולא שמע‬ ‫כנגד גמר המילוי מהלבנה‪ ,‬וכן צדקיהו היה חמשה‬ ‫בשערו צדקיה בעיניו אסא ברגליו וכו' צדקיה‬ ‫אל דברי הנביא וחרב בהמ"ק בעונינו ונסתלק האור‬ ‫עשר לשלמה‪ ,‬אלא ששלמה כנגד מילוי הלבנה‬ ‫בעיניו דכתיב ואת עיני צדקיהו עור‪ .‬ועיי"ש‬ ‫למעלה ונכבה נר ישראל כמו שנאמר ואת עיני‬ ‫וצדקיה כנגד שקיעתה‪ ,‬וידוע כי רובן של מלכים‬ ‫במהרש"א דאיתא וז"ל צדקיהו בעיניו כו' פירש"י‬ ‫צדקיהו עור ונעדרו כל כלי מקבלי האור עד עת‬ ‫היו עובדי עבודה זרה עד שבא צדקיהו שהיה‬ ‫לא ידענא מנלן דנשתנה לשבח וכן אסא כו' נראה‬ ‫קץ אשר יהיה ה' לאור לנו עד עולם‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫המלך האחרון שמלך אחרי יהויכין וכו' ולא היה‬ ‫לפרש בצדקיהו ע"פ מ"ש הכתוב וכל אנשי‬ ‫גליון זה מוקדש לע"נ‬ ‫ר' יהודה בן ר' חיים שלו' הלוי ע"ה‬ ‫"גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה‬ ‫ויקח אברם ונחור להם נשים‪ ,‬שם אשת אברם שרי‪ ,‬ושם‬ ‫לחיות זרע על פני כל הארץ" ]ז'‪ ,‬ג'[‬ ‫אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה ]י"א‪ ,‬כ"ט[‬ ‫עיין בפירוש רש"י‪ ,‬ד'יסכה' זו שרה‪ ,‬על שם שסוכה ברוח הקודש‪ ,‬ושהכל סוכין‬ ‫בפרשה כתיב "מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה‬ ‫ביפיה‪ .‬ועוד‪' ,‬יסכה' לשון נסיכות‪ ,‬כמו 'שרה' לשון שררה‪ .‬ומקורו בגמ' מגילה דף‬ ‫שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא טהרה הוא‬ ‫י"ד ע"א‪ ,‬וסנהדרין דף ס"ט ע"ב‪.‬‬ ‫ולפי זה מבואר ששרה בתו של הרן היתה‪ .‬וכן הוא מבואר בפירוש רש"י להלן‬ ‫שנים איש ואשתו‪ ,‬גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר‬ ‫בפרשת וירא‪ ,‬על הפסוק 'וגם אמנה אחותי בת אבי היא'‪ ,‬דבת אחיו היתה‪ ,‬וחשיבא‬ ‫ונקבה לחיות זרע על פני כל הארץ"‪ .‬וקשה למה בבהמה‬ ‫בת אביו משום ש'בני בנים הרי הן כבנים'‪.‬‬ ‫והנה גבי מלכה כתיב 'ושם אשת נחור מלכה בת הרן'‪ ,‬אולם גבי יסכה‪ ,‬שהיא‬ ‫יש חילוק בין טהורה ללא טהורה‪ ,‬ובעוף ליכא חילוק‪.‬‬ ‫שרי‪ ,‬לא כתיב 'שם אשת אברם שרי בת הרן'‪ ,‬וכאילו מעלים הכתוב בתו של מי‬ ‫ועי' ברש"י דאיתא וז"ל גם מעוף השמים וגו' בטהורים‬ ‫היתה‪ ,‬ורק כשהזכיר הכתוב את שם אשת נחור‪ ,‬שהיא מלכה בת הרן‪ ,‬הזכיר שהרן‬ ‫זה היה 'אבי מלכה ואבי יסכה'‪.‬‬ ‫הכתוב מדבר ולמד סתום מן המפורש‪ .‬עכ"ל‪ .‬הרי שרש"י‬ ‫וגם להלן כתיב 'ויקח תרח את אברם בנו‪ ,‬ואת לוט בן הרן בן בנו‪ ,‬ואת שרי‬ ‫פירש שבאמת אין חילוק‪.‬‬ ‫כלתו אשת אברם בנו' וגו'‪ ,‬הרי דרק גבי לוט מפרש הכתוב שהוא היה בן בנו הרן‪,‬‬ ‫אבל גבי שרה נאמר רק 'אשת אברם בנו'‪ ,‬ולא נזכר כלל שגם היא היתה בת בנו‬ ‫הרן‪ ,‬ודבר זה אומר דרשני‪.‬‬ ‫וא"כ קשה קצת לכאורה‪ ,‬דלמה הפסוקים נכתבו‬ ‫ויתכן לבאר הענין בזה‪ ,‬על פי מה שהובא משמיה דאא"ז הגרי"ז זצ"ל על הפסוק‬ ‫באופן דמשמע שיש בהם חילוק‪ .‬וחשבתי שיש להסביר‬ ‫בסוף פרשת חיי שרה 'ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ותלד לו את זמרן‬ ‫ואת יקשן' וגו' )בראשית כ"ה(‪ ,‬שיש חילוק בין ישמעאל לבין שאר בני קטורה‪,‬‬ ‫זה ע"פ המבואר בחז"ל דרוב בהמות טמאות אבל רוב‬ ‫דישמעאל היה נחשב מתחילה בנו של אברהם‪ ,‬ורק אחר שנאמר לאברהם 'כי‬ ‫ביצחק יקרא לך זרע' )בראשית כ"א(‪ ,‬אז הופקע ישמעאל מלהיות בכלל 'זרע‬ ‫עופות כשרות‪ .‬וברוך ד' שו"ר במשך חכמה הכא דאיתא‬ ‫אברהם'‪ ,‬אמנם הפקעה זו הועילה רק לגבי אברהם‪ ,‬שלגביו לא יחשב ישמעאל‬ ‫וז"ל גם מעוף השמים שבעה שבעה מה שלא זכר‬ ‫מעתה כבן‪ ,‬אבל ישמעאל גופיה שפיר נחשב עדיין בן אברהם‪ ,‬דעל זה לא הועילה‬ ‫ההפקעה‪ ,‬מה שאין כן שאר בני קטורה‪ ,‬שנולדו אחר שנאמר לאברהם 'כי ביצחק‬ ‫שנים שנים מעוף הטמא משום שגלוי וידוע לפניו‬ ‫יקרא לך זרע'‪ ,‬ולא היו נחשבים מעולם בני אברהם‪ ,‬הרי הם מופקעים לגמרי‬ ‫שעופות הטהורים מרובים יעוין סוף אלו טריפות )חולין‬ ‫מלהיות בני אברהם‪ ,‬אפילו לגבי עצמם‪.‬‬ ‫וזהו שכתוב בדברי הימים א' א' – 'בני אברהם יצחק וישמעאל' וגו'‪' ,‬ובני קטורה‬ ‫סג ע"ב( אבל בהמות שטמאים מרובים לכן הזכיר‬ ‫פילגש אברהם ילדה את זמרן ואת יקשן' וגו'‪' ,‬ויולד אברהם את יצחק' וגו'‪ ,‬דיצחק‬ ‫אותם‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וישמעאל נחשבים לגבי עצמם 'בני אברהם'‪ ,‬וזהו דכתיב 'בני אברהם יצחק וישמעאל'‪,‬‬ ‫אמנם לגבי אברהם לא נחשב ישמעאל כבן‪ ,‬אלא רק ביצחק לבדו יקרא לו זרע‪,‬‬ ‫וזהו דכתיב 'ויולד אברהם את יצחק'‪ ,‬אבל לגבי שאר בני קטורה‪ ,‬שהם מופקעים‬ ‫אולם המשך חכמה רק ביאר בזה למה לא הוזכרו‬ ‫לגמרי מלהיות בניו של אברהם אפילו לגבי עצמם‪ ,‬לא נאמר בהם 'בני אברהם'‪,‬‬ ‫עופות טמאות‪ ,‬אבל לית מזה ביאור למה לא הזכיר‬ ‫כי אם 'בני קטורה'‪.‬‬ ‫ונמצינו למידים מכל זה‪ ,‬דיחוס האב לבן לשוויי 'אביו'‪ ,‬ויחוס הבן לאב לשוויי‬ ‫שהשבעה הן טהורים‪ .‬ולזה יש בהמשך דברי המשך‬ ‫'בנו'‪ ,‬תרי מילי נינהו‪ ,‬ושפיר יתכן שיהא נחשב בן האב לגבי עצמו‪ ,‬ומכל מקום‬ ‫חכמה ביאור אחר‪ ,‬וז"ל גם מעוף השמים שבעה כו'‬ ‫לא יהא נחשב בן האב לגבי האב‪ .‬ואם כן יתכן גם להיפך‪ ,‬שיהא נחשב בן האב‬ ‫לגבי האב‪ ,‬ולא יהא נחשב בן האב לגבי עצמו‪.‬‬ ‫לחיות זרע על פני כל הארץ בטהורים הכתוב מדבר‬ ‫ויש לומר דזהו שחילק הכתוב כאן בין מלכה שהיא 'בת הרן'‪ ,‬לבין יסכה שאינה‬ ‫רש"י‪ ,‬והא דלא כתב בפירוש מעוף הטהור אתי שפיר‬ ‫'בת הרן'‪ ,‬ומכל מקום חשיב הרן 'אבי מלכה ואבי יסכה'‪ ,‬דלגבי הרן חשיבי תרוייהו‬ ‫בנותיו‪ ,‬אבל לגבי עצמן חלוקין הן מלכה ויסכה‪ ,‬דמלכה חשיבא בתו של הרן גם‬ ‫לפ"מ שכתבו התוס' בנדה דף נ' ע"ב דתרנגולתא‬ ‫לגבי עצמה‪ ,‬מה שאין כן יסכה לא חשיבא בתו אלא לגבי הרן‪ ,‬שהוא נחשב אביה‪,‬‬ ‫אבל היא אינה מתייחסת אחריו להיות נחשבת בתו‪.‬‬ ‫דאגמא הזכר טמא והנקבה טהורה יעו"ש א"כ במין‬ ‫ויש לומר הביאור בזה‪ ,‬דמכיון שנשאת שרה לאברהם‪ ,‬נתגיירה ונעשית מ'אנשי‬ ‫כזה צוהו להביא שבעה מפני שאף שהזכר טמא אכן‬ ‫בית אברהם'‪ ,‬ושוב אינה מתייחסת אחר אביה הרן‪ ,‬כדין גר שנתגייר דכקטן‬ ‫שנולד דמי‪ ,‬אולם לגבי הרן עצמו לא הופקעה מליחשב בתו‪ ,‬ואף על גב דבגירות‬ ‫הוא לחיות זרע על כל הארץ ובנקבה הנולדת תהי'‬ ‫דעלמא אין הגר מתייחס לאביו כלל‪ ,‬ואין הגר נחשב 'בן' גם לגבי האב‪ ,‬מכל‬ ‫טהורה וכן מדויק הפסוק שכאן נזכר לחיות זרע‬ ‫מקום בגירות זו של שרה לא הופקע הרן מליחשב אביה‪ ,‬אלא רק היא הופקעה‬ ‫מליחשב בתו‪.‬‬ ‫ודו"ק‪ .‬עכ"ל‪.‬‬