gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הארת השבת · He'aras Hashabbos — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: הארת השבת · He'aras Hashabbos

שבוע: נח (2026-10-12)

הארת השבת · He'aras Hashabbos — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫‬ ‫‬ ‫ח‬ ‫ת ננח‬ ‫פרשת‬ ‫פרש‬ ‫תשפ""ז‬ ‫תשפ‬ ‫‪332‬‬ ‫‪33‬‬ ‫גיליון ‪32‬‬ ‫‪32‬‬ ‫ן‬ ‫ש ּ ָבת‬ ‫שַ‬ ‫יגֶער ַ‬ ‫כ ִטי ֶגער‬ ‫ֶעכ‬ ‫ַא ֶלע ְ‬ ‫­·´‪¬·¼Ã¬ÅðŬŰ½®°¹°¸´Ã°½´ÄŰ»°‬‬ ‫‪ďƌĞƐůĞǀŵĂŝůΛŐŵĂŝů͘ĐŽŵ‬‬ ‫בות הַ ְּת ִפּלָה‬ ‫ִמ ְתחַ ְּב ִרים לְ ּ ֵת ֹ‬ ‫שה‬ ‫ּ ְפ ִנִני ֵנֵיי ּ ַפ ְר ׁ ָ‬ ‫שיזכה פעם אחד כל ימי חיו לדבר דיבור אחד של אמת‬ ‫בפרשתנו אנו קוראים את הפסוק "צהר תעשה לתבה"‪,‬‬ ‫לפני ה' כראוי' – כותב לנו רבינו‪.‬‬ ‫הפירוש הפשוט בפסוק זה הוא שהשי"ת ציוה את נח‬ ‫ועוד מדבריו‪ :‬כשאומר 'ה' הושיעה' יאמרו באמת‪,‬‬ ‫לעשות חלון‪ ,‬או לתלות אבן טוב שיאיר לתוך התיבה‪.‬‬ ‫שירגיש שהוא באמת צריך לישועה‪ .‬וכן כל דיבורי‬ ‫בדברי ה'בעל שם טוב' אנו מוצאים אריכות יתירה‬ ‫התפילה יאמרו באמת לפי מדרגתו‪ ,‬ועל ידי זה יזכה‬ ‫בפסוק זה על עבודת התפילה‪ ,‬כש"תיבה" ‪ -‬הכוונה על‬ ‫ח" ו ט(‬ ‫נח"‬ ‫"‬‫ות נח‬ ‫ת‬ ‫תולדות‬ ‫תוללדד‬ ‫"אלה תו‬ ‫"אלה‬ ‫אל‬ ‫"א‬ ‫לראות הפתחים שבתוך החושך לצאת משם ולהתפלל‬ ‫ת"יבות התפילה"‪ .‬בספר 'בעל שם טוב ‪ -‬על התורה'‬ ‫"נח" אותיות "חן" ויעויין ב'שיחות הר"ן' )שיחה‬ ‫כראוי‪.‬‬ ‫הוקדש לזה קונטרס שלם בפרשייתנו‪ ,‬ובשם 'עמוד‬ ‫מד(‪ :‬שבשמו של האדם מרומז מהותו ובחינתו‪ ,‬וזהו‬ ‫הוי אומר; שמה שנדרש מאתנו בתפילתנו הוא להתחבר‬ ‫התפילה' ייקרא‪.‬‬ ‫הכתוב אצל נח‪" :‬ונח מצא חן בעיני ה'"‪.‬‬ ‫בפנימיות לבבנו האמתי ‪ -‬לתיבות ודיבורי התפילה‪ ,‬שהם‬ ‫וכך כותב נכדו בעל ה'דגל מחנה אפרים'‪' :‬האיר אדוני‬ ‫יהיו תפילות ודיבורים הבוקעים מלב האמת‪.‬‬ ‫אבי זקני הבעל שם טוב נשמתו עדן‪ ,‬תיבה מרמז על‬ ‫ח" )ו ט(‬ ‫נח"‬ ‫"‬‫ת נח‬ ‫ות‬ ‫תולדות‬ ‫לדו‬ ‫תוולד‬ ‫"אלה ת‬ ‫אלה‬ ‫"אל‬ ‫מילה‪ ,‬שהוא נקרא תיבה‪ ,‬וזהו מה שאמר צוהר תעשה‬ ‫אפ"ל בהקדם ע"פ דבריהם )ב''ר פ''ל(‪ :‬דתולדותיהם‬ ‫לעובדא ולמעשה‬ ‫לתבה‪ ,‬ואמר הוא ז"ל‪ ,‬שתראה להאיר התיבה היוצא‬ ‫של צדיקים הם מצות ומעשים טובים‪ .‬וב'ליקוטי‬ ‫וכה מתבטא מוהרנ"ת‪ ,‬על תורה זו בדברים למעשה לכל‬ ‫מפיך'‪.‬‬ ‫מוהר"ן'‪) ,‬תורה כה( דעיקר השארת נצחיות מעשה‬ ‫אחד )נזקי שכנים ה(‪ :‬כי הוא עצה נפלאה בדוק ומנוסה‪,‬‬ ‫וכן הוא בספר 'אור האמת'‪ ,‬בשם ה'בעש"ט'‪' :‬צהר‬ ‫האדם הוא ב'שכל הנקנה' שעָ בד על כך והוא אצלו‬ ‫וכבר זכו רבים על ידי עצה זאת ‪ -‬להתפלל בכוונות הלב‪,‬‬ ‫תעשה לתיבה‪ ,‬שיהא מנהיר התיבה‪ ,‬ואל אמה תכלנה‬ ‫כמתנה‪ .‬ועיין גם ב'רבל"ג' על 'משלי' )פרק ג‪ ,‬כג(‬ ‫אף על פי שהיו בחושך גדול מאוד ונדמה להם שאי אפשר‬ ‫מלמעלה‪ ,‬פירוש שנותן מזון להשכינה ממדרגות‬ ‫להם להרים עצמם להתפלל בכוונה‪ ,‬ועל ידי שקיימו עצה‬ ‫שלמעלה'‪.‬‬ ‫דשכל הנקנה הוא נצחיות אצל האדם‪.‬‬ ‫זאת בפשיטות‪ ,‬שחתרו והתייגעו לדבר הדיבור על כל‬ ‫הוי אומר‪ :‬לבד מכל המעלות וההשפעות שנמשכים‬ ‫וזהו‪ :‬ראשי תיבות של‪ :‬א'לה ת'ולדות נ'ח" הוא‪:‬‬ ‫פנים באמת כמו שהוא‪ ,‬על ידי זה נפתח להם אורו יתברך‬ ‫למתפלל על ידי תפילתו‪ ,‬אף גם עולה ומתעלה‪ ,‬לפרנס‬ ‫'אתן' – לשון 'מתנה' ‪ -‬רמז על התולדות שהם‬ ‫והתחילו פתאום להתפלל בהתלהבות וחיות גדול‪.‬‬ ‫ולזון את השכינה כביכול‪.‬‬ ‫מעשיו הטובים‪ ,‬שיהיו בבחינת 'אתן' – לשון 'מתנה'‬ ‫ובמכתבו לבנו כותב‪ :‬נא מאוד בני‪ ,‬היזהר והיזהר לקיים‬ ‫קנין ב'שכל הנקנה‬ ‫ק‬ ‫כל הנ"ל באופן שתוכל לחטוף מתוך החושך להתפלל‬ ‫עטוף בתפילתו עם המלך‬ ‫ח" )ו ט(‬ ‫נח"‬ ‫"‬‫ות נח‬ ‫ת‬ ‫תולדות‬ ‫תוללדו‬ ‫"אלה תו‬ ‫אלה‬ ‫"א‬ ‫בכוונה‪ .‬כי העצה הנ"ל בדוק ומנוסה אלפים פעמים‪.‬‬ ‫ועוד אנו מוצאים בדברי קדשו של ה'בעל שם טוב'‬ ‫זה ינחמנו מלשון נחמה שנוטע לנו חיזוק לדורות‬ ‫בעבודת התפילה בדבר משל‪:‬‬ ‫שגם לאחר חורבן העולם הוא התחזק‪...‬‬ ‫איך תוכל להיפרד ממני‬ ‫הכריז המלך ביום שמחתו‪ ,‬שכל מי שיבקש דבר מן‬ ‫ומענין לענין‪ ,‬בהתחברות ודביקות לאותיות ותיבות‬ ‫המלך ימלא מבוקשו‪ ,‬יש מי שיבקש שררה וכבוד‪ ,‬ויש‬ ‫ס" )ו י"ג(‬ ‫חמס"‬ ‫"‬‫חמס‬ ‫ץח‬‫הארץ‬ ‫ה הא ר‬ ‫אר‬ ‫אה‬ ‫מלאה‬ ‫מלא‬ ‫"כיי מל‬ ‫"ככ‬ ‫"‬ ‫התפילה‪ ,‬מוצאים אנו בדברי רבינו ‪ -‬על מתיקות תיבות‬ ‫אשר ביקש עושר‪ ,‬ונתנו לכל אחד מבוקשו‪.‬‬ ‫בדברי רש"י‪' ,‬לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל'‪.‬‬ ‫התפילה‪ ,‬וכך הוא לשונו 'ליקוטי מוהר"ן' )ס"ה(‪:‬‬ ‫והיה אחד חכם שאמר‪ ,‬ששאלתו ובקשתו שידבר המלך‬ ‫ואפ"ל 'גזל' בגימטריא 'ארבעים'‪ .‬וזהו הכתוב‪" :‬ויהי‬ ‫'וכשאדם עומד להתפלל‪ ,‬ומדבר דיבורי התפילה‪ ,‬אזי הוא‬ ‫בעצמו עמו שלש פעמים ביום‪ ,‬והוטב הדבר מאוד בעיני‬ ‫המבול על הארץ ארבעים יום"‪.‬‬ ‫מלקט ציצים ופרחים ושושנים נאים‪ .‬כאדם ההולך‬ ‫המלך‪ ,‬מאחר שדיבורו חביב עליו מן העושר והכבוד‬ ‫בשדה‪ ,‬ומלקט שושנים ופרחים נאים אחת לאחת‪ ,‬עד‬ ‫לכן ימולא בקשתו שיתנו לו רשות לכנוס בהיכלו לדבר‬ ‫ח" )ו ט(‬ ‫נח"‬ ‫"‬‫לךך נח‬ ‫התהלך‬ ‫תהל‬ ‫האלקים הת‬ ‫לקיים‬ ‫ם‬ ‫לקים‬ ‫אלק‬ ‫הא‬‫"את ה‬ ‫"את‬ ‫א‬ ‫שעושה אגודה אחת‪ .‬ואחר כך מלקט עוד אחת לאחת‬ ‫עמו‪ ,‬וכשכבר נכנס להיכל המלך – נפתחו לו כל‬ ‫בדרכי עבודת האלוקים‪ ,‬יש להיות 'מתהלך' ולא‬ ‫ועושה אגודה אחרת ומחברם יחד‪ ...‬כמו כן הוא הולך‬ ‫האוצרות של עושר וכבוד‪ ,‬וכל כיוצא בזה‪ .‬וזה שכתוב‬ ‫'עומד'‪ ,‬וכמובא על כך‪ .‬וזהו "את האלוקים התהלך‬ ‫בתפילה מאות לאות‪ ,‬עד שמתחברים כמה אותיות‪,‬‬ ‫"תפילה לעני כי יעטוף" – שהוא מעוטף בתפילה‪ .‬או אז‬ ‫ונעשה מהם דיבור‪ .‬וכן עושה בתיבות שלימות‪ ,‬ואחר כך‬ ‫"ולפני ה' ישפוך שיחו" – שזה מבוקשו שמתקבל לפני‬ ‫נח"‪.‬‬ ‫בוראו‪.‬‬ ‫נתחברין שתי התיבות‪ .‬ואחר כך הולך ומלקט יותר‪ ,‬עד‬ ‫והוא ע"ד הכתוב‪" :‬מי יעלה בהר ה'"‪ ,‬להיות תמיד‬ ‫שגומר ברכה אחת'‪.‬‬ ‫'עולה'‪.‬‬ ‫ובהמשך דבריו‪' :‬ותיכף כשיוצא אות ראשונה‪ ,‬כגון אות‬ ‫לדבר דיבור אחד של אמת‬ ‫ואפשר להוסיף‪ ,‬שהר"ת של זה הפסוק‪" :‬א'ת‬ ‫בי"ת מתיבת ברוך‪ ,‬אזי מבקש ומתחנן מהנפש לבל‬ ‫ובדרך קודש זו בעבודת התפילה‪ ,‬צעד רבינו בדרכו‬ ‫ה'אלוקים ה'תהלך נ'ח" הוא בגימטריא כראשי‬ ‫תיפרד ממנו‪ .‬כי איך תוכל להתפרד ממני‪ ,‬לגודל‬ ‫בקודש‪ :‬שהוא רוצה להחזיר העטרה ליושנה‪ ,‬שיחזרו‬ ‫תיבות של הפסוק שכתבנו‪" :‬מ'י י'עלה ב'הר י'קו"ק"‬ ‫ההתקשרות והאהבה שיש בינינו‪ .‬כי אתה רואה את יקר‬ ‫להתעורר להתפלל בכוונה והתלהבות ובכוח גדול‪ ,‬כמו‬ ‫))עם הכולל(‪.‬‬ ‫יופיי וזיוי והדרי ותפארתי‪ ,‬ואיך תוכל לנתק עצמך ממני‬ ‫החסידים הראשונים‪ ,‬שהיו בימי ה'בעל שם טוב'‬ ‫וליפרד מאיתי‪ ...‬מכל שכן כשגומר תיבה אחת‪ ,‬אזי כל‬ ‫זכרונו לברכה ותלמידיו הקדושים‪ ,‬שהיו בדורות‬ ‫חמס"‬ ‫ס"‬ ‫חמס‬ ‫ץח‬‫הארץ‬ ‫לא האר‬ ‫אר‬ ‫א‬ ‫ותמלא‬ ‫תמל‬ ‫ם ותמ‬ ‫תמ‬ ‫ותמ‬ ‫ים‬ ‫האלוקים‬ ‫וקי‬ ‫אללוק‬ ‫לפני הא‬ ‫לפני‬ ‫ני‬ ‫ץ לפ‬ ‫הארץ‬ ‫אר‬ ‫חת הא‬ ‫"ותשחת‬ ‫תשח‬ ‫"ותש‬‫"ו‬ ‫התיבה מבקשת כל הנ"ל‪ .‬ומלפפת ומחבקת אותו‪ ,‬ואינה‬ ‫שלפנינו‪.‬‬ ‫)ו יא(‪.‬‬ ‫מנחת אותו לילך מאיתה'‪ַ ...‬א כמה מתיקות ישנו בדברים‬ ‫וזאת הם דברי תורתו ב'ליקוטי מוהר"ן‪) ,‬תורה ט'‬ ‫על דרך‪' :‬עבירה גוררת עבירה'‪ ,‬בריש‪" :‬ותשחת‬ ‫אלו !‬ ‫קי"ב( על ההתחברות לתיבות התפילה‪ ,‬מפסוק זה‬ ‫הארץ"‪ ,‬ולאחר מכן "ותמלא הארץ חמס"‪.‬‬ ‫הנזכר‪" :‬צוהר תעשה לתיבה" ‪ -‬בשני הפירושים של‬ ‫בוא אתה וכל ביתך אל התיבה‬ ‫'צוהר' שהביא רש"י‪" :‬יש אומרים אבן טוב‪ ,‬ויש‬ ‫חמס"‬ ‫ס"‬ ‫"‬ ‫חמס‬ ‫ץח‬‫הארץ‬ ‫לא האר‬ ‫אר‬ ‫תמלא‬ ‫ותמלא‬ ‫ם ותמ‬ ‫תמ‬ ‫ים‬ ‫האלוקים‬ ‫האלווקקי‬ ‫לפני האל‬ ‫אל‬ ‫לפני‬ ‫ני‬ ‫ץ לפ‬ ‫הארץ‬ ‫האר‬ ‫אר‬ ‫תשחת הא‬ ‫חת‬ ‫"ותשחת‬ ‫תשח‬ ‫"ותש‬‫"ו‬ ‫היה זה החסיד רבי לוי יצחק בנדר‪ ,‬שהיה רגיל לשנן‬ ‫אומרים חלון"‪.‬‬ ‫)ו יא(‪.‬‬ ‫ולחזור על מה שאמר אחד מגדולי הצדיקים כעין זה על‬ ‫'יש אומרים' – היינו יש ש'אמירתם' –'תפילתם' הוא‬ ‫בדברי רש"י‪ ,‬לשון‪ :‬ערוה‪ .‬ואפשר לומר דזהו הכתוב‬ ‫פסוק דומה בפרשתיינו‪" ,‬ויאמר אלקים אל נח בוא אתה‬ ‫בדרגת 'חלון' שאין לו אור מעצמו‪ ,‬רק מה שנכנס‬ ‫בכאן‪" :‬ותשחת הארץ לפני האלוקים" דהפגם הזה‬ ‫וכל ביתך אל התיבה"‪ ,‬שצריך האדם להיכנס ראש ורובו‬ ‫מבחוץ‪ .‬אך 'יש אומרים' היינו 'שאמירתם' ‪-‬‬ ‫של קדושה הוא פגם בהקב"ה בעצמו כביכול ‪-‬‬ ‫וכל כולו אל תיבות התפילה‪.‬‬ ‫'תפילתם' הוא בדרגת 'אבן טוב' שיש לו אור מעצמו‪.‬‬ ‫וכמובא ע"כ‪ ,‬וזהו‪" :‬לפני האלוקים"‪ .‬וב'ליקוטי‬ ‫התיבה היא שהצילה את נח מימי המבול הסוערים‬ ‫וזהו‪' :‬יש אומרים חלון ויש אומרים אבן טוב'‪.‬‬ ‫מוהר"ן' )תורה כט( שענינו של ברית קודש הוא‬ ‫ששטפו את העולם‪ ,‬היא זו שבזכותה נשאר כל היקום‪.‬‬ ‫והעצה שדיבורי התפילה יאירו לו לאדם כאותו 'צהר'‬ ‫נתחבר גם אנו לתיבה זו‪ ,‬ל'תיבות התפילה' שאנו כה‬ ‫שהאיר ל'תיבה' – לאותיות התפילה‪ ,‬שיוכל להתפלל‬ ‫בשם 'שדי' ‪ -‬שמו של הקב"ה כביכול‪.‬‬ ‫מרבים באמירתם‪ ,‬נכניס בהם נופך של אמת‪ ,‬פנימיות‬ ‫ללא מחשבות זרות ובלבולים הבאים בתוך התפילה‪,‬‬ ‫וזהו גם הכתוב מיד בפסוק שלאחריו פעם‬ ‫ותשוקה‪ ,‬ובכך יאיר לנו תיבות התפילה‪ ,‬אור וחיות‬ ‫הוא בכך; שיאמר את הדיבור באמת לפני ה'‪ ,‬וכדברי‬ ‫נוספת‪ " :‬וירא אלוקים את הארץ והנה נשחתה"‬ ‫לנשמתנו‪ ,‬הם אשר יתנו לנו המשענת להינצל ממימי‬ ‫הכתוב "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו‬ ‫דיוק של‪" :‬וירא אלוקים"‪.‬‬ ‫המבול‪ ,‬ולהגיע בשלום ובשלוה לייעודינו‪.‬‬ ‫באמת"‪' .‬והמשכיל המבין יש לו להתפלל כל ימיו‪,‬‬ ‫טלפון‪02-5829920 :‬‬ ‫מוסדות ברסלב "אהבת משה" ‪ -‬תלמוד תורה * ישיבה לצעירים * הישיבה הגדולה * כוללי אברכים * חבורות בוגרים‬ ‫ש ְך ּ ְפ ִנִני ֵניֵי ּ ַפ ְר ׁ ָ‬ ‫שה‬ ‫ֶהֶה ְמ ׁ ֵ‬ ‫ִסי ּפ ּו ִרים ְמ ִא ִירים‬ ‫זי"ע‬ ‫ע‬ ‫"ע‬ ‫זי"‬ ‫ותלמידיו זי‬ ‫מידיו‬ ‫תלמידי‬ ‫די‬‫מי‬ ‫תלמ‬ ‫מברסלב וותל‬ ‫רסלב‬ ‫לב‬‫ברס‬ ‫רס‬ ‫מוהר"ן מב‬ ‫ב‬ ‫ר"ן‬ ‫והר"‬ ‫והר‬ ‫רביה"ק מוה‬ ‫יה"קק‬ ‫רביה‬ ‫רביה‬ ‫במשנת רב‬ ‫שנת‬ ‫פרשה במ נ‬ ‫רשה‬ ‫סיפורי פ ש‬ ‫רי‬ ‫פורי‬ ‫פור‬ ‫סיפ‬ ‫ס‬ ‫ה" )ו יח(‬ ‫התיבה"‬ ‫"‬‫התייבבה‬ ‫אלל הת‬ ‫את א‬ ‫ובאת‬ ‫אתךך וובב‬ ‫את‬ ‫בריתיי א‬ ‫את בברריית‬ ‫ת‬ ‫תי את‬ ‫ "‬ ‫"והקמותיי‬ ‫מות‬ ‫הקמו‬ ‫"והקמ‬ ‫הק‬ ‫"וה‬ ‫"תמים היה בדורותיו" )בראשית ו ט(‬ ‫בדברי ה'בעל שם טוב' בפרשייתנו‪ ,‬וכן הוא ב'ליקוטי מוהר"ן' )תורה‬ ‫ובפשיטות‬ ‫ת‬ ‫ת ובפשיטו‬ ‫בתמימות‬ ‫ה בתמימו‬ ‫הישיבה‬ ‫ניהולל הישיב‬ ‫נ יה ו‬ ‫קי"ב(‪ ,‬ד'תיבה' רומזת על תיבות הפילה‪.‬‬ ‫וב'ליקוטי מוהר"ן' )תורה ב‪ ,‬נא‪ ,‬פג( דהתפילה תלויה בקדושה‪ ,‬בתיקון‬ ‫היה זה ביום שני ח"י בסיון תשכ"ח‪ ,‬השנה שהונחה בתוך אדמת העיר בני ברק "אבן הפינה"‬ ‫הברית‪ .‬וזהו‪" :‬והקמתי את בריתי אתך" ‪ ,‬בכוח 'שמירת הברית'‪ ,‬או אז‬ ‫לישיבה המפורסמת על שמו של רבינו הקדוש הנחל נובע מקור חכמה – ובשמו ייקרא‬ ‫"ובאת אל התיבה" יכולים להתפלל‪.‬‬ ‫"ישיבת ברסלב בני ברק"‪.‬‬ ‫ וזהו גם המובא בהמשך‪ ,‬הפסוק )ז א( " בא אתה וכל ביתך אל התיבה‬ ‫וכך שח ומספר החסיד רבי בצלאל פרידמן‪ ,‬שנה זו זכיתי לדרוך על מפתנה של הישיבה‬ ‫כי אותך ראיתי צדיק"‪ ,‬דעל ידי דרגת 'צדיק – קדושה' באים אל 'תיבות‬ ‫ולהיות כתלמיד מן המניין יחד עם כלל בחורי הישיבה‪.‬‬ ‫התפילה'‪ ,‬וכדברינו‪.‬‬ ‫אוטובוס שנשכר במיוחד לשם כך הסיע את חסידי ברסלב שרוב מנינו ובנינו גרו אז בעיקר‬ ‫וב'ליקוטי הלכות' )נשיאת כפים ה ט( דעיקר מי המבול בא על פגם‬ ‫בירושלים עיר הקודש‪ ,‬ואשר הצטרפו לאותה נסיעה על זקניהם וטפם אשר חפצו כולם‬ ‫הברית‪ ,‬ובכות התיבה – הדיבורים הקדושים ניצולו מהם‪.‬‬ ‫להיות חלק מאותו מעמד מרומם ונישא‪.‬‬ ‫דלה העט מלתאר את השמחה הרבה שאפפה אז את חסידות ברסלב כולה אשר מנתה מספר‬ ‫" )ז ה(‬ ‫טהורה"‬ ‫הווררה‬ ‫ה‬ ‫ה טה‬ ‫נה‬ ‫איננה‬ ‫שר איינננ‬ ‫אשרר‬ ‫הבהמה אש‬ ‫מה‬ ‫בהמה‬ ‫המ‬ ‫"ו‬ ‫"ומן הבבה‬ ‫"ומן‬ ‫מן‬ ‫מצומצם של חסידים ואוהדים באותם ימים בהם ליקק עם ישראל את הפצעים הפעורים‬ ‫בדברי חז"ל )פסחים ג( למדים מכאן דלעולם ידבר אדם בלשון נקיה‪.‬‬ ‫שהותירה בו השואה האיומה‪ .‬ואילו מייסד הישיב החסיד הבלתי נשכח רבי שמעון‬ ‫ואפ"ל‪ ,‬דיש כאן "חמשה תיבות"‪ ,‬דרומז על הדיבור בחמשה מוצאות‬ ‫ברגשטיין לא נתן לייאוש ולחידלון להשתלט‪ ,‬אלא קם ועשה מעשה שהותיר את כל רואיו‬ ‫הפה‪ .‬וכן ה' רומז על הדיבור‪ ,‬דהוא 'אתא קלילא'‪ ,‬דבו נבראה העולם‪,‬‬ ‫נדהמים‪ .‬ללהקים ישיבה האמונה על דרכו של אותו צדיק רבינו הקדוש מוהר"ן מברסלב‬ ‫וב'ליקוטי הלכות' )נט"י ו קז( אות ה' הוא בחינת אתא קלילא דלית‬ ‫זי"ע ובה יתחנכו דורות של בחורים אשר יתגדלו בתורה ובעבודה על פי עצותיו ודרכיו‬ ‫בה מששותא‪.‬‬ ‫הנעלות והמרוממות של אותו צדיק שהתווה דרך נעלה בעבודת השם בעצותיו ובספריו‬ ‫ו'בערכים בקבלה' להרה"ק המקובל רבי מאיר פאפיראש מגורי‬ ‫המופלאים‪.‬‬ ‫האריז"ל‪" :‬ה' בה כלולות כל הכ"ב אתוון כי ממנה יצאו‪ ,‬ולכן באות ה'‬ ‫רבים מן הסובבים אותו הנידו ראשם לאות כי חבל על המאמצים‪ ,‬ומאומה לא יצא מהם‪,‬‬ ‫ישנה שתי ואוי"ן )שתי רגלי האות( ועוד אות י' )המקף הקטן( שהם יחדיו‬ ‫אחרים לא התביישו ואמרו לו את הדברים בצורה גלויה‪ ,‬אולם הוא לא שת לבו לאלו כמו‬ ‫כ"ב"‪.‬‬ ‫ליתר הקשיים שהיו מנת חלקו‪ .‬לנגד עיניו עמדה הידיעה הברורה כי דבר זה הוא צו וצורך‬ ‫ועיין ב'ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל )פרשת וישלח דף מז( שאות ה' הוא‬ ‫השעה‪.‬‬ ‫הפה‪.‬‬ ‫הייתה בו במייסד הישיבה רבי שמעון ברגשטיין נשיאת הפכים מופלאה – כאשר מחד גיסא‬ ‫היה גבר שבגוברין 'בריה' בלשון העם‪ ,‬אשר נכון היה לעמוד בגבורה נדירה אל מול כל מאמץ‬ ‫ו" )ז יא(‬ ‫נפתחו"‬ ‫"‬ ‫תחו"‬ ‫תחו‬ ‫נפתח‬ ‫נפתח‬ ‫ם נפ‬ ‫השמים‬ ‫מיי‬ ‫השמ‬ ‫וארובות הש‬ ‫רובות‬ ‫רובו‬ ‫בו‬‫ארו‬‫ם ווא‬ ‫תהום‬ ‫הו‬ ‫מעינות תה‬ ‫ינוות‬ ‫ת‬ ‫מע נ‬ ‫כל מע‬ ‫"נבקעו כל‬ ‫עוו‬ ‫"נבקע‬ ‫"נבק‬ ‫בק‬‫"נ‬ ‫וקושי באשר הוא‪ .‬ומאידך גיסא היה בעל חסד ורחמן עצום מאין כמותו‪ ,‬לצד זאת ניכרה‬ ‫אפ"ל דקאי על התורה‪' ,‬מימי התורה'‪ ,‬בריש 'איתערותא דלתתא' ‪-‬‬ ‫עדינות נפשו בתמימותו הרבה אשר עם שהייה כאמור איש עשייה עשוי ללא חת‪ ,‬התמנה‬ ‫'מעינות תהום"‪ ,‬ולאחר מכן 'איתערותא דלעילא' – "וארובות השמים‬ ‫באישיותו גם מידה גדושה של תמימות ברסליבאית שורשית שהביאה אותו להיות מבוטל‬ ‫נפתחו"‪.‬‬ ‫לחסיד רבי לוי יצחק בנדר אשר בקולו שמע לכל אשר ציווהו מבלי סור ימין ושמאל מדבריו‬ ‫בכל עניני הישיבה – הקמתה והמשך ניהולה‪.‬‬ ‫ץ" )ז יז(‬ ‫הארץ"‬ ‫"‬‫ארץ‬ ‫על הא‬ ‫מעלל‬ ‫רם מע‬ ‫ם‬ ‫ותרם‬ ‫ותר‬ ‫ה ות‬ ‫התבה‬ ‫התב‬ ‫תב‬ ‫ת הת‬ ‫את‬‫וישאוו א‬ ‫וישא‬ ‫שא‬ ‫המים ווי‬ ‫מים‬ ‫"וירבו המ‬ ‫"וירבו‬ ‫בו‬‫"ויר‬ ‫יר‬ ‫"‬ ‫מדי שבוע היה ראש הישיבה רבי שמעון נושא בפני הבחורים שמועסי'ן )שיחות( במהלכם‬ ‫"אין מים אלא תורה"‪ ,‬וזה "וירבו המים וישאו את התבה" בכוח התורה‬ ‫נהג לעורר אותם באופן נפלא‪ .‬אולם הרגעים בהם הורם המסווה מעל פניו והבחורים יכלו‬ ‫ותיבותיה‪ ,‬דתיבה רומזת על תיבות קדושות )ליקו"מ קי"ב(‪" ,‬ותרם מעל‬ ‫לחוש ולממש את קצה קצה של נפשו הטהורה והמזוככת היו בעת רעווא דרעווין‪ ,‬אז‪,‬‬ ‫הארץ" מתרוממים מהארציות והגשמיות‪ .‬וכמובא על גודל כוח התורה‪.‬‬ ‫הא‬ ‫באותם רגעים מרוממים‪ ,‬היה מקריא בפניהם את תורתו של רבינו מתוך הספר "ליקוטי‬ ‫מוהר"ן" בדביקות ולהט מופלאים ויחידים במינם‪.‬‬ ‫" )ז כ"ב(‬ ‫מתו"‬ ‫תו‬ ‫בחרבה מת‬ ‫חרבבה‬ ‫אשר בח‬ ‫כל אשר‬ ‫שר‬ ‫באפיו מכל‬ ‫מכל‬ ‫אפיו‬ ‫יו‬ ‫אפיו‬ ‫חיים בא‬ ‫חייים‬ ‫ם‬ ‫רוח חי‬ ‫נשמת ררווח‬ ‫שמת‬ ‫אשר ננשמ‬ ‫שר‬ ‫"כל אש‬ ‫"ככל‬ ‫זכיתי לשמוע ב"ה בעלי השגה רבים ‪ -‬ממשיך ומספר איש שיחנו רבי בצלאל – אשר העמיקו‬ ‫כבר מובא )ליקוטי מוהר"ן ח‪ ,‬ועוד( בגודל מעלת ה'רוח חיים דקדושה'‪,‬‬ ‫עיונם בתורתו העמוקה של רבינו‪ ,‬חזיתי ברבים שצללו כמים אדירים ודלו משם מרגליות‬ ‫ההתלהבות ורוח חיים לעבודת ה'‪ .‬וזהו "כל אשר נשמת רוח חיים‬ ‫נפלאות מאין כמותן‪ ,‬אולם כזו דביקות בדבריו הקדושים‪ ,‬ביטול כזה והרבה תמימות‬ ‫באפיו" – בכוח הרוח חיים‪" ,‬מכל אשר בחרבה מתו" ‪" -‬חרבה" מלשון‬ ‫"חורבן"‪ ,‬דמבטלת חורבנו של האדם‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫פשוטה פלאית כמו זו של ראש הישיבה רבי שמעון לא ראיתי מאז ועד עתה‪.‬‬ ‫ובהמשך‪ " :‬ויעבר אלוקים רוח על הארץ וישכו המים" דבכוח ה'רוח‬ ‫ובכלל ראש הישיבה לא היה רק ראש ישיבה במובן הפשוט והמקובל של המושג‪ .‬הוא היה‬ ‫חיים' של קדושה‪" ,‬וישכו המים" נשקטים גלי הים הסוערים של התאוות‬ ‫אב ואם של הישיבה על כל הנצרך לה ועל כל המשתמע מכך הן ברוחניות והן בגשמיות‪ .‬לצד‬ ‫הרעות העוברים על האדם‪.‬‬ ‫הר‬ ‫היותו ראש וראשון לכל דבר שבקדושה כפשוטו – באשר הוא היה הראשון לפתוח את היכל‬ ‫הישיבה‪ ,‬עורר את השחר ואת תלמידיו האהובים אשר לשמע קולו מיהרו להתעורר משנתם‬ ‫ה" )ח יא(‬ ‫פיה"‬ ‫בפיה"‬ ‫רף בפי‬ ‫פי‬ ‫טרףף‬ ‫ת טר‬‫ית‬ ‫זית‬ ‫לה זי‬ ‫ה‬ ‫עלה‬ ‫נה על‬ ‫ה‬ ‫והנה‬ ‫הנ‬‫ערבב ווה‬ ‫ער‬ ‫תע‬‫לעת‬ ‫היונה ללע‬ ‫ע‬ ‫היווננה‬ ‫אליוו הי‬ ‫אלי‬ ‫לי‬ ‫בא אל‬ ‫"ותבא‬ ‫תב‬ ‫"וות‬ ‫ולהתחיל בהכנה לתפילת השחר‪.‬‬ ‫רש"י בפירושו ממדרש אגדה‪ :‬דזה רומז על פרנסתו של אדם ממעלה‪.‬‬ ‫מדי יום ביומו נהג לכתת את רגליו עבור החזקת הישיבה ולשם כך לא חסך בעמל ובטורח‪.‬‬ ‫ואפשר לומר בדרך רמז‪ :‬דזהו‪" :‬לעת ערב" כשקשה וחשוך לאדם‬ ‫היה זה פעם שהתלוויתי אליו במלאכת הקודש‪ ,‬ולמרות ענוותנותו הטבעית הרי שבעת‬ ‫בפרנסתו – דאז צריכים התחזקות יתירה באמונה בהשי"ת‪ .‬בבחינת‬ ‫שהלך עבור החזקת הישיבה נהג בעזות דקדושה‪ ,‬הוא נכנס אל הבית ומכריז‪" :‬באתי עבור‬ ‫"ואמונתך בלילות"‪.‬‬ ‫הישיבה של רבינו הקדוש" וכך ה יה ממשיך באופן זה ונוטע בנותן את התחושה‪ ,‬כי בכך‬ ‫ואפשר להוסיף דהגימטריא של הר"ת "ל'עת ע'רב" )עם ב' התיבות(‬ ‫שהוא נותן הוא בעצם מקבל וכי אין הוא גומל טובה עם הישיבה – אלא שראש הישיבה‬ ‫הוא 'אמונה'‪ ,‬רמז על אמונה בפרנסת ברואיו‪.‬‬ ‫בכך שהוא נוטל ממנו את מעותיו עושה עמו טובה גדולה‪ ...‬וכך בתמימותו ובפשיטותו זכה‬ ‫להקים דורות רבים של חסידים שבנו ביתם בישראל על אדני התורה והחסידות‪...‬‬ ‫החורף‬ ‫<<‬ ‫ָז ִָוִוית‬ ‫ית‬ ‫עִ בְ דוּ אֶ ת הַ שֶׁ ם בְּ ִשׂ ְמחָ ה‬ ‫מתקרב‬ ‫ם‬ ‫ְיל ִָדים י ְָק ִרים ! ֻכּלָּנוּ מַ כִּ ִירים אֶ ת הַ פָּ סוּק בִּ ְת ִהלִּ ים‪" :‬עִ בְ דוּ אֶ ת הַ ֵשּׁם בְּ ִשׂ ְמחָ ה"‪ֶ ,‬שׁאָנוּ צְ ִריכִ ים‬ ‫אלינו‬ ‫לַעֲ בֹד אֶ ת הַ ֵשּׁם‪ ,‬לִ לְ ֹמד וּלְ ִה ְתפַּ לֵּל‪ ,‬וְ לַעֲ שׂוֹת אֶ ת הַ ִמּצְ ווֹת בְּ ִשׂ ְמחָ ה‪.‬‬ ‫גַּם ִאם ִנ ְראֶ ה לָנוּ לִפְ עָ ִמים זְמַ ִנּים ָק ִשׁים‪ֶ ,‬שׁזֶּה כְּ מ ֹו ח ֶֹשׁ וַאֲ פֵ לָה‪ ,‬אָנוּ צְ ִריכִ ים לְ ִה ְתחַ זֵּק‬ ‫ועמו יחד‬ ‫בְּ ִשׂ ְמחָ ה עִ ם הַ יּ ִָמים ֶשׁהָ יָה לָנוּ יוֹתֵ ר טוֹב‪ ,‬עִ ם הַ יּ ִָמים הַ טּוֹבִ ים ֶשׁהָ יָה לָנוּ‪ֶ ,‬שׁ ָר ִאינוּ זֹאת‪.‬‬ ‫החמימות‬ ‫וְ כֹה ִה ְמ ִשׁיל זֹאת ַרבֵּ נוּ‪ :‬הָ יָה פַּ עַ ם עִ וֵּר‪ֶ ,‬שׁ א עָ לֵינוּ הוּא אֵ ינ ֹו רוֹאֶ ה‪ ,‬הוּא סוּמָ א ֶשׁ ְמּג ֵַשּׁשׁ‬ ‫בָּ אֲ פֵ לָה‪ .‬אַ עִ וֵּר זֶה פַּ עַ ם הוּא כֵּן הָ יָה יָכוֹל לִ ְראוֹת‪ ,‬הוּא פָּ שׁוּט ִאבֵּ ד אֶ ת ְר ִאיָּתוֹ‪.‬‬ ‫והלהט‬ ‫וְ עִ וֵּר זֶה אַף ֶשׁהוּא אֵ ינ ֹו רוֹאֶ ה כָּעֵ ת‪ ,‬אַ הוּא יוֹדֵ עַ ֶשׁיֵּשׁ הַ ְרבֵּ ה ְדּבָ ִרים יָפִ ים וְ נִפְ ל ִָאים‪ ,‬הֲ ֵרי הוּא‬ ‫הטמונים‬ ‫ָראָה פַּ עַ ם‪ ,‬וְ ָלכֵן הוּא מַ כִּ יר אֶ ת הַ ְדּבָ ִרים הַ יָּפִ ים ֶשׁ ָראָה פַּ עַ ם‪ ,‬הוּא ָשׂמֵ חַ בְּ ָכ – ֶשׁפַּ עַ ם ָראָה‬ ‫וּמעַ ְנ ְינִים‪ ,‬הוּא יוֹדֵ עַ ֶשׁיּ ְֶשׁנ ֹו אוֹר גַּם ִאם הוּא א‬ ‫או ָֹתם‪ ,‬וְ הוּא יוֹדֵ עַ ֶשׁאֵ לּוּ ְדּבָ ִרים יָפִ ים ְמאוֹד ְ‬ ‫בלילות‬ ‫רוֹאֶ ה אוֹת ֹו כָּעֵ ת בְּ עֵ י ַניִם ֶשׁלּוֹ‪.‬‬ ‫כְּ אוֹת ֹו דָּ בָ ר – יֵשׁ לָנוּ לְ ִה ְתחַ זֵּק בְּ ִשׂ ְמחָ ה‪ ,‬וּלְ ַקוּוֹת ֶשׁיּ ְִהיֶה לָנוּ עוֹד יוֹתֵ ר טוֹב – כְּ מ ֹו ֶשׁפַּ עַ ם הָ יָה‬ ‫סגוליים‬ ‫לָנוּ י ִָמים טוֹבִ ים‪ ,‬כְּ מ ֹו ֶשׁפַּ עַ ם זָכִ ינוּ לִ ְראוֹת אֶ ת הָ אוֹר כִּ י טוֹב הוּא‪ .‬הֲ ֵרי חָ וִ וינוּ אֶ ת הָ אוֹר כְּ בָ ר‪...‬‬ ‫ומיוחדים אלו‬ ‫לִהיוֹת ְשׂמֵ ִחים‪ ,‬א לָתֵ ת‬ ‫הָ עִ ָקּר ֶשׁיֵּשׁ לָנוּ לָדַ עַ ת; ֶשׁאָנוּ צְ ִריכִ ים לְ חַ פֵּ שׂ ָתּ ִמיד ַתּ ְחבּוּלוֹת אֵ י ְ‬ ‫לְה ְתגַּבֵּ ר עָ לֵינוּ‪ִ .‬נ ְזכֹּר ֶשׁהַ ֵשּׁם רוֹצֶ ה מֵ ִא ָתּנוּ לְ עָ בְ ד ֹו בְּ ִשׂ ְמחָ ה וּבִ ְר ָננָה‪.‬‬ ‫לָעַ צְ בוּת ִ‬ ‫‪ʤʧʥʬʹ ʯʥʹʬʤʬʥʷʡʠʸʩʴʹʩʡʶʤʣʥʤʩʡʸʤʩʸʥʲʩʹʺʲʩʮʹʬ_ ys0527168275@gmail.comʯʥʬʲʤʺʬʡʷʬ‬‬ ‫לעילוי נשמת ר' נחמן ב"ר משה הלוי ז"ל ומרת רחל בת ר' שבתי ע"ה‬