נראה אור · Nireh Ohr — נח (2026-10-12)

פרשת נח תשפ"ז
גליון שמח שנה ז
דב>רות קו>דש
דרכי העבודה בזמני גדלות ובזמני קטנות
מהרה"ק ר' בונם מפרשיסחא איתא ,שלכל יהודי צריך ואינו כדאי ,ואין זה אלא מחסד ה' עליו .וכדרך שאחר תפילת אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו וגו',
שיהיו שני כיסים ,באחד יהיה בשבילי נברא העולם (סנהדרין שמונה עשרה פוסע לאחוריו ומשתחווה כעבד שנפטר וברש"י בדורותיו -יש מרבותינו דורשים אותו לשבח ,כל
לז ,).ובאחד 'ואנכי עפר ואפר' (יח כז) .בעת שמרגיש בשפלות בהכנעה מרבו. שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר ,ויש דורשים
ויצרו מבקש לייאשו מעבודתו ,ישתמש בכיס של בשבילי אותו לגנאי ,לפי דורו היה צדיק ,ואילו היה בדורו של אברהם
והדרך לבוא להכנעה על ידי שיתבונן שעל אף מה שהשיג
נברא העולם ,ובעת שיצרו מבקש להגביה לבו ,ישתמש לא היה נחשב לכלום (בראשית ו ט) .ויש לבאר ,כיון שיש לדרוש
בעבודתו ,הלא יש יותר ויותר מדרגות למעלה מזה שעדיין
בכיס של 'ואנכי עפר ואפר'. הכתוב לשבח ,מה טעם הדורשים לגנאי ,הלא יש לדון כל
לא השיג .וכדרך שאמרו (תנא דבי אליהו רבא כה) חייב כל אדם לומר
אדם לכף זכות.
ויש להוסיף על זה ,כי אמנם היאך יוכל בכל עת לבוא מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי ,שבראותו גודל דרגת מעשי
להרגשה הנכונה במצב זה .הוא על ידי שבזמני גדלות יביט האבות ,לא יתגאה במעשיו.
הנה תכלית בריאת האדם לעבוד את יוצרו בכל עת,
למעלה ממנו וישפיל עצמו בראותו שעדיין רחוק הוא ובזמני קטנות יש להיזהר שלא יפול ברוחו ויתייאש במחשבה דיבור ומעשה .ועל ידי כל מעשה דיבור ומחשבה
מדרגות אלו ,ובזמני קטנות יביט למטה ממנו וידע שלא נפל מעבודתו מחמת שפלותו ,אלא ידע גודל ערך עבודתו של קדושה ,עושה לבוש לנשמתו .אמנם מצד ההרגש
כל כך ובזה יתחזק להתחדש בעבודתו. והנחת רוח שנעשה על ידה לשם יתברך ,ויתחזק להיות הפנימי בעבודה ,אין כל העתים שווים .כי יש זמני גדלות,
מוסיף והולך בעבודתו על אף עוצם שפלותו .והדרך לחזק שבעוסקו בתורה ותפילה מרגיש קרבת אלקים וכל עבודתו
נח היה דורש עצמו עצמו בזמנים אלו היא על ידי שיתבונן שעל אף עוצם בהרגש וחיות פנימית .ויש זמני קטנות ,שאין מרגיש לבבו
לפעמים לשבח ולפעמים לגנאי שפלותו ,הלא יש כמה וכמה דרגות למטה מזה שלגביהם בעבודתו ,בעת שעומד להתפלל ,מרגיש כאילו עומדת כנגדו
עומד בדרגה גבוהה. חומה גבוהה שחוצצת בעדו מלכוון בתפלתו ,וכן בעסק
בזה יש לבאר דברי רש"י יש מרבותינו דורשים אותו
התורה והמצוות ושאר עניני העבודה ,אין מרגיש טעם
לשבח וכו' ,ויש דורשים אותו לגנאי ,שהכוונה לשני כדרך דאיתא בישמח ישראל (וירא אות י) בשם הרה"ק מהר"ש
וחיות.
אופנים שהיה נח דורש את עצמו .יש דורשים אותו לשבח מבעלזא על הפסוק (שמואל א ב ו) 'ה' ממית ומחיה מוריד שאול
-הנהגתו בזמני שבח וגדלות ,שהשפיל עצמו על ידי ויעל' ,שפעמים מרגיש היהודי עצמו בשפל המדרגה וסובר
התגברות היצר בזמני גדלות ובזמני קטנות
שהתבונן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר ,וכיון שח"ו אין לו תקוה ,ואזי הבורא יתברך 'מוריד שאול' -
שיש עוד כמה וכמה מעלות שעדיין לא השיג ,אין לו שמוריד ומשפיל השאול כדי להראותו שעל אף שנמצא והנה בזמני גדלות יש להיזהר לא לבוא לידי גבהות הלב,
להתגאות באשר נתעלה והשיג .ויש דורשים אותו לגנאי - בשפלות עצומה ,עדיין לא נפל לתחתית המדרגה ,ועל ידי שלא יסבור 'כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה' (דברים ח יז)
הנהגתו בזמני גנאי וקטנות ,שנתחזק על ידי שהתבונן זה 'ויעל' -שמתחזק לעלות ולשוב אל יוצרו. -שבכחו ובזכותו השיג זאת .אלא ידע שמצד עצמו אינו ראוי
נח זכה להנהגה מעל הטבע ע"י לימוד התורה
מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה (ז ,ב) .ופירש"י מכאן שלמד נח תורה ,שידע סימני הטהרה .וצ"ב דהרי להלן (פסוק ט) כתיב 'באו אל נח' ופירש"י שבאו מאליהן ,ומי שלא
היה ראוי להכנס היתה התיבה פולטתו ,וא"כ מנלן שלמד נח תורה הרי מאליהם באו אל התיבה.
וי"ל עפ"י מה דאיתא מהמגיד הק' ממעזריטש זי"ע שיש ב' הנהגות בעולם יש הנהגה של ז' ימי הבנין ,שזהו הנהגה ע"פ הטבע .ויש הנהגה שמתנהג העולם ע"פ אותיות התורה
ואז הטבע משועבד לתורת ה' ,והאדם המתנהג ע"פ התורה ודבוק בתורה מקבל השפעה זו שלמעלה מן הטבע.
על כן מז ה גופא שבאו בעלי החיים מאליהן אל התיבה ומי שלא היה ראוי להכנס פלטתו התיבה -שלא כדרך הטבע ,מזה מוכח שלמד נח תורה וזכה להנהגה על טבעית על פי
התורה.
כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א ,נח תשס"ה -קידושא רבא
א
הנהגת ימי הקטנות ,שמביט בחלון התיבה לראות אנשי הדור שלפי דורו שהיו רשעים מאוד היה צדיק ,ולא נפל רוחו
שביבי או>ר שרשעים ביותר ובזה מתחזק ואינו מתייאש ומתרפה ונתייאש אף שאילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב
מחודש סיון כבר מתחילה ההכנה לימים הקדושים. בעבודתו. לכלום.
מתכוננים ומתכוננים והנה הם כבר מאחורינו .שוב
יעזור ה' יתברך שנזכה להמשיך עוד קדושת חודש תשרי בזה יש לבאר דברי רש"י על הפסוק (ו טז) 'צוהר תעשה
חוזרים לשגרה הרגילה ,מנסים לשמר את טעם
שעבר עלינו לטובה ,שנוכל להתחזק בכל המצבים לתיבה' ,יש אומרים חלון ויש אומרים אבן טובה המאירה
הזמנים הנפלאים שעברו עלינו לטובה.
ולהשתמש בשני הכיסים באופן הנכון ולא להיפך .שנזכה להם .הגם דאיתא בזוהר הק' (תיקונים תיקון ו כב ).שהתיבה מורה
האמת היא שהזמנים המקודשים לא הסתיימו .כל
על דרגה עליונה מאוד בחינת יום הכיפורים ,בדרך רמז יש
שישה ימים מקבלים אנחנו מתנה טובה מבית גנזיו לכל השפעות טובות בגשמיות וברוחניות ובני ישראל ינצלו
לפרש שמורה על שני בחינות אלו .אבן טובה המאירה להם,
של הקדוש ברוך הוא -יום מנוחה וקדושה לעמך מכל צרה וצוקה ומכל נגע ומחלה ,ונזכה לביאת משיח
נתת .עתה הזמן להתעורר לנצל כראוי את השבתות, מורה על הנהגת ימי האור והגדלות ,שמתבונן שיש עוד
צדקנו במהרה בימינו.
מהן נשאב כחות רוחניים לכל ימות השבוע. נח תשפ"א ,רעוא דרעוין מעלות והארות יותר ויותר שעדיין לא השיג .וחלון מורה על
נשאלתי פעם על ידי יהודי שזכה להתקרב מרחוק
לחיי תורה ומצוות ,אמרו חז"ל שהשבת היא מתנה עזרני יוצרי להודות את שמך עבודת נח מכח
טובה מה' יתברך לישראל .הלא כל יהודי מחויב וידבר אלקים אל נח לאמור צא מן התיבה וגו' .ובמדרש
איתערותא דלעילא
לשמור שבת ונענש אם מחלל אותה ח"ו ,וכי זו מתנה
(בראשית רבה לד א) על כתוב זה 'הוציאה ממסגר נפשי להודות אלה תולדות נח וגו' את האלקים התהלך נח (ו ט) .וברש"י
היא שמכריחים לקבל אותה?
את שמך' (תהלים קמב ח) וגו'' .הוציאה ממסגר נפשי' ,זה נח שהיה 'את האלקים התהלך נח' -ובאברהם הוא אומר 'אשר
הבאתי את השאלה לפני אבי מורי זצ"ל ,והשיב לי - סגור בתיבה י"ב חודש' ,להודות את שמך' ,לתת הודיה התהלכתי לפניו' (כד מ) ,נח היה צריך סעד לתומכו ,אבל
לפי דעתו של השואל ,השבת היא יום מנוחה ושביתה
לשמך' ,בי יכתירו צדיקים' ,יתכללון בי צדיקיא' ,כי תגמול אברהם היה מתחזק והולך בצדקו מאליו.
מכל עניני החולין שטורדים את מנוחת הנפש .אמנם,
עלי' שגמלת עלי ואמרת לי 'צא מן התיבה' .יש לבאר מה
לאדם אין את הכח להתנתק באמת מעניני החיים איתא במאור עינים כי נח היתה עבודתו מכח איתערותא
שהביא הכתוב 'הוציאה ממסגר נפשי' על כתוב זה .כי אחר
שמוטלים עליו כעול. דלעילא ,שעל ידי שנשפע לו כח מלעילא נתחזק בעבודתו,
שכבר אמר לו ה' יתברך "צא מן התיבה" ,מה לו לבקש
המציאות מוכיחה שגם בעת שמחליט לצאת אבל אברהם החל בעבודתו באיתערותא דלתתא מכח עצמו.
להוציאו ממסגר.
לחופשה ,אינו מתנתק באמת מכל הענינים המפריעים ושם מבאר מה טעם נקרא נח 'צדיק תמים' אחר שנחסר
את מנוחתו .לעיתים מחמת נסיבות כלשהן הוא הביאור כי בכל עת יש לאדם להכיר בטובתו של מקום בשלמותו דרגת אברהם אבינו ,עיין שם.
מוכרח לקחת פסק זמן ממטלות החיים ,או אז הוא ולהודות לו על הטובות והחסדים שגומל עמו .וכן בזמנים
יש לבאר עוד ,כי אמרו חז"ל (סנהדרין צז ).שית אלפי שנין
טועם טעם מנוחה אמיתית. אלו [ -זמני המלחמה בארה"ק] ,יש לעצור להתבונן ולהודות
הוי עלמא ,שני אלפים תוהו ,שני אלפים תורה ,שני אלפים
לכן ,כאשר חפץ הקדוש ברוך הוא לתת ליהודי יום על כל הטובות נסים ונפלאות שנעשים עמנו כבר שנה
ימות המשיח .וברש"י (שם ד"ה ב' אלפים) איתא ששני אלפים
מנוחה ,הדרך היחידה היא להכריח אותו להתנתק שלמה.
תורה החלו בימי אברהם אבינו .והנה באמת אין ביכולת
מהכל ולנוח .רק כך הוא אכן יזכה באמת למתנת
והנה בגמרא (סנהדרין קח ).איתא שדור המבול חטאו מרוב האדם להתחיל בעבודתו בכח עצמו שלא על ידי סיוע
השבת .הרציתי את הדברים לפני אותו יהודי ,וברוך ה'
טובה ועושר שהיה להם ,והוא על ידי שלא נתנו ליבם שכל מלעילא .אמנם מעת שניתנה תורה יכול האדם להתחיל
הם התיישבו על ליבו.
שפע הטובה הוא ממנו יתברך .וכדכתיב 'פן תאכל ושבעת בעבודתו בכח עצמו ,כי התורה היא כח אלקי שנמצא בעולם
כפי שקיימת מנוחה גשמית ,קיימת גם מנוחה
ובתים טובים תבנה וישבת וכו' ,ורם לבבך ושכחת את ה' הזה ,ונמצא שאין התחלת האדם בכחו אלא על ידי הכח
רוחנית .בספרים הקדושים מבואר שהמנוחה הנכונה
אלקיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים' וגו' (דברים ח יב- האלקי שבתורה.
היא חיבור האדם למקומו ומציאותו האמיתית .וכיון
שרצונו הפנימי של היהודי הוא להתקרב לה' יתברך, יד).
ולזה אברהם שכבר החלו בימיו שני אלפים תורה ,היה
ממילא בעת מחובר הוא בכל מציאותו לרצון זה -
וכיון שהיה זה חטאם ,בבוא נח בתיבה נתחזק לתקן ענין מהלך בצדקו מאליו באיתערותא דלתתא .אבל נח שהיה
זוכה למנוחה שלמה.
זה ,להודות לה' יתברך על חסדו הגדול שהצילו ממי המבול קודם זמן התורה ,היה צריך סעד לתומכו באיתערותא
וכפי שהמנוחה הגשמית אפשרית רק על ידי הכרח, ועל כל הטובות והחסדים שגומל עמו. דלעילא.
המנוחה הרוחנית אף היא ניתנת להשגה רק באופן זה.
האדם החומרי אינו מסוגל להתנתק בכחות עצמו אמנם בעת שנצטווה לצאת מן התיבה ,נתיירא פן אחר בזה יש לבאר מה דאיתא בזוהר הק' (ראה פרשתן סט ).נח רומז
מעניני הגוף ולהתחבר לרצון הנשמה. צאתו ישתכח ממנו חסד ה' שניצול מהמבול ,ויתרפה על שבת קודש .כי בימות החול העבודה באיתערותא
בהודאתו לה' יתברך .לכן ביקש 'הוציאה ממסגר נפשי דלתתא ,וביום השבת נשפע בנפש היהודי אהבת ה' ויראתו
לכן ציוה אותנו הקדוש ברוך הוא על מנוחת השבת.
האיש המשכיל מבין ואף מרגיש שמצות השבת להודות את שמך' ,שאף בשובו לחיי עולם הרגילים ,לא תהא באיתערותא דלעילא למעלה ממדרגתו ,ומכח זה יכול
מכריחה להתנתק מעניני חולין ולהתרומם למקומות נפשו מסוגרת מלהכיר בטובתו של מקום ולהודות לו יתברך להתגבר בעבודתו בימות החול .ולזה נח שהיתה עבודתו
נעלים יותר. על טובו וחסדו ,ובפרט על שהצילו ממי המבול. באיתערותא דלעילא ,רומז על שבת קודש.
כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א ,נח תשפ"ה ,ליל שבת כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א ,נח תשפ"א ,ליל שבת
כך ורק כך זוכים למתנת השבת.
ב
