gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

כתרי תורה · Kisrei Torah — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: כתרי תורה · Kisrei Torah

שבוע: נח (2026-10-12)

כתרי תורה · Kisrei Torah — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫רבי חלפון (הראשון) ב"ר מצ'מון הנגיד זלה"ה‬ ‫נגיד ארץ תימן ‪ -‬ז' מרחשון ד'תתקל"ג‬ ‫רבי אברהם ב"ר סלימאן גברא זלה"ה‬ ‫מחכמי סוד‪ -‬ז' מרחשון תשמ"ח‬ ‫לק"י | ה ' תשפ" ז ב'של " ח | גיליון שכ" ד | פרשת אלה תולדת נח‬ ‫רבי סעדיה ב"ר שלום אלמגור זלה"ה‬ ‫מחכמי עיריאב – ח' מרחשון תשנ"ה‬ ‫רבי שלמה ב"ר אהרן שרוי זלה"ה‬ ‫מחכמי ראש העין ‪ -‬ח' מרחשון תשע"ב‬ ‫רבי יהודה ב"ר אברהם חבשוש זלה"ה‬ ‫מחכמי מנאכה ראש ישיבת תורת משה וחבר בד"צ ק"ק תימן‬ ‫בירושלים ‪ -‬ט' מרחשון תש"ד‬ ‫רבי סעדיה ב"ר חיים קאפח זלה"ה‬ ‫ראש השוחטים בירושלים – ט' מרחשון תשל"ג‬ ‫רבי שלום ב"ר יוסף קלזאן זלה"ה‬ ‫רב כניס בית צאלח ‪ -‬י' מרחשון תשי"א‬ ‫רבי יחיא ב"ר חיים קיפי זלה"ה‬ ‫רבה של חימה‪ ,‬ורב בפרוזדור ירושלים ‪ -‬י' מרחשון תשמ"ז‬ ‫רבי שלום ב"ר צאלח צאהרי זלה"ה‬ ‫מחכמי רדאע ‪ -‬י"א מרחשון תרצ"ז‬ ‫רבי יוסף חייא ב"ר שלום אלשיך זלה"ה‬ ‫מחכמי ירושלים ‪ -‬י"ב מרחשון תשל"ה‬ ‫לע"נ מרן ראש הישיבה הגאון רבי ירחמיאל גרשון בן הגאון רבי צבי יהודה אדלשטיין זלה"ה‪ .‬מרן הגאון הגדול רבי שמריהו יוסף חיים בן מרן הגאון רבי יעקב ישראל קניבסקי זלה"ה‪ .‬מרן הגאון‬ ‫רבי זכריה ב"ר סעדיה הכהן זלה"ה‬ ‫הגדול רבי שמעון ב"ר דוד בעדני זלה"ה • זקנתי אצילת המידות מרת ברכה שרעבי ע"ה ב"ר ישראל מגארי זלה"ה – כ"ג סיון התשפ"ו‪ ,‬ואחיה רבי ישראל מגארי זצ"ל י"ב מרחשון תשל"א‪ .‬זקנתי אצילת‬ ‫רב נוה צדק שבזי וכרם התימנים בת"א‬ ‫המידות מרת שולמית מורחי ע"ה ב"ר שלום עצאר זלה"ה – ט"ז אב התשפ"ג‪ ,‬ואחיה רבי שלום ב"ר שלום עצאר זצ"ל ‪ -‬כ"ב מרחשון תשע"ו‪ .‬ר' עזרא ב"ר יעקב שרעבי זצ"ל – ל' סיון התשפ"ג‪ ,‬דודי הרב‬ ‫‪ -‬י"ב מרחשון תשנ"ג‬ ‫אברהם ב"ר דוד בדיחי זצ"ל‪ ,‬הרב אלעזר עוזרי זצ"ל בן יבלחט"א רבי אברהם‪ ,‬הבה"ח נפתלי צבי יעיש זצ"ל בן יבלחט"א רבי יגיל‪ .‬הרב יהודה זצ"ל ואחותו מרת יהודית ב"ר יוסף שרעבי ע"ה‪ .‬מרת‬ ‫בתיה שאלתיאל הלוי ב"ר עזר שרעבי זצ"ל – ט' סיון תשפ"ג • ולזכות הרבנים הגאונים הרב אהרן ב"ר יוסף שליט"א • הרב אלעזר ב"ר אהרן שליט"א‪ .‬מרת אסנת ב"ר צדוק תחי'‪ ,‬מרת צביה ב"ר יוסף‬ ‫תחי'‪ ,‬הנערה שרה בת שלומית תחי'‪ .‬לרפו"ש במהרה בתושח"י‪ ,‬ולהצלת והצלחת אחב"י‪ ,‬הנתונים בצרה ובשביה באה"ק ובשאר גליותיהם‪ ,‬והשם ירחם‪ ,‬עמו ינחם‪ ,‬על יד מנחם‪ ,‬אכי"ר‪.‬‬ ‫ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים‬ ‫הנוגע בבגד רטוב מזיעה האם צריך נטילת ידים‬ ‫ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ (י"א‪ ,‬ד')‪.‬‬ ‫א] במהלך ימי שמחת החג שעברו עלינו לטובה בהם יצאו רבים במחול של מצוה‪ ,‬ישנם שפיזזו וכרכרו עד‬ ‫איתא בזוה"ק (בראשית כה‪ ,‬א)‪ ,‬חמשה מינים יש ערב‬ ‫שבגדיהם היו ספוגים מזיעה‪ .‬ונשאלתי האם הנגיעה בבגד רטוב מזיעה מצריכה נטילת ידיים כנגיעה במקומות‬ ‫רב‪ ,‬נפילים גבורים ענקים רפאים ועמלקים וסימנך‬ ‫המכוסים‪ .‬תשובה‪ :‬בעניין זיעה שעל הבגד ישנם שלוש שיטות בפוסקים‪ .‬י"א כי רק בנגיעה בגופו במקומות‬ ‫נג"ע ר"ע‪ .‬ועל הגבורים כתב שם‪ ,‬דאנון מסטרא‬ ‫המכוסים הצריכו חכמים נטילה [ואפילו לאחר רחיצה שאז אותם מקומות נקיים לא פלוג רבנן]‪ ,‬אבל נגיעה‬ ‫דאתאמר בהון‪ ,‬הבה נבנה לנו עיר ונעשה לנו שם‪.‬‬ ‫בבגד רטוב מזיעה אף כשהזיעה היא מהמקומות המכוסים‪ ,‬אין צריך נטילה‪ .‬ומ"מ ממידת חסידות ליטול ידיים‬ ‫ובנין בת כנסיות ומדרשות‪ ,‬ושווין בהון ספר תורה‬ ‫או לנקותם כאשר נטפה עליהם זיעה מהמקומות המכוסים (אשל אברהם בוטשאטש סי' ד' סע' כ"א)‪ .‬וי"א שאין ליגע‬ ‫ועטרה על רישוי‪ ,‬ולא לשמא דה'‪ ,‬אלא למעבד לון‬ ‫בבגד שידוע שיש בו הרבה זיעה והנוגע צריך נטילה (ביה"ל סי' קס"ד ד"ה שיש‪ ,‬שבה"ל ח"ח סי' ב')‪ .‬וישנה שיטה‬ ‫שם‪ ,‬הדא הוא דכתיב ונעשה לנו שם‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ממוצעת כי רק זיעה מרובה שיש בה שכבת לכלוך הנקראת מלמולי זיעה היא זו שמצריכה נטילה‪ ,‬אך הנגיעה‬ ‫מבואר‪ ,‬כי גם הפועל למען חיזוק התורה והמצוות‪,‬‬ ‫בזיעה רטובה על בגד אפי' בטופח על מנת להטפיח איננה בכלל זה והנוגע בה לא צריך נטילת ידיים (כה"ח‬ ‫אם עושה כן כדי לגדל את שמו‪ ,‬זהו מערב רב‪ ,‬על‬ ‫סי' ד' ס"ק צ"ה)‪ .‬והלכה למעשה אמר לי מרן הגר"י רצאבי שליט"א שיש להורות כדעת הסוברים שהנוגע בזיעה‬ ‫כן צריכה להיות כוונתו בזאת‪ ,‬לה' לבדו‪.‬‬ ‫אסור בדברים שבקדושה עד שיטול או ינקה את ידיו‪ .‬והוסיף‪ ,‬כי בלאו הכי צריך לדעת כי יש סכנה בזיעת‬ ‫ובעניין זה ראיתי להביא מש"כ מוהר"ר יחיא מני‬ ‫האדם שלא להכניסה לפה וכמובא ברמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פי"ב ה"ד) ובשו"ע (יו"ד סי' קט"ז ס"ד) שכל‬ ‫זלה"ה מדייני רדאע (הובאו דבריו בילקוט רועים למוה"ר‬ ‫זיעת אדם סם המות היא חוץ מזיעת הפנים וסימנך בזיעת אפך תאכל לחם‪.‬‬ ‫יחיא עומיסי זלה"ה ראב"ד רדאע)‪ ,‬ונעשה לנו שם‪,‬‬ ‫הנחת דפי עיתון על סירים המונחים על פלאטה האם נחשבת הטמנה‬ ‫ראשי תיבות 'שינוי מנהגים'‪ .‬כי בזמן שחשבו‬ ‫ב] ישנם המניחים דפי עיתון על הסירים שבפלאטה‪ ,‬כדי שיתאסף החום סביב הסירים ולא יתפזר למעלה‪ .‬ויש‬ ‫לשנות סדרי עולם‪ ,‬שינו מקום ישיבתם ורצו לדור‬ ‫לשאול האם זה נחשב כהנחת מגבת וכדומה ויש בכך הטמנה במקצת ואסור לדעת מרן השו"ע (סי' רנ"ג ס"א)‪,‬‬ ‫על ראש המגדל (דהיינו בשמים‪ .‬עי' סנהדרין קט‪ ,‬א‪ .‬כת‬ ‫או שאין עיתון דומה למגבת כיון שאינו נוגע כ"כ בסיר ויש אויר בינתיים‪ .‬תשובה‪ :‬הנה בטור (סי' רנ"ז) מובא‬ ‫אחת אומרת נעלה ונשב שם‪ .‬אבש"ר)‪ ,‬וגרמו לעצמם‬ ‫שכעין זה היה מנהגו של אביו הרא"ש שהניח לוח על כירה גרופה מגחלים שדפנותיה היו גבוהות מן הקדירות‬ ‫הפצה‪ ,‬שנאמר ויפץ ה' אותם משם על פני כל‬ ‫שבתוכה‪ ,‬ועל הלוח הניח בגדים באופן שהם לא נגעו כלל בקדרה ובכך לא נחשב הטמנה‪ .‬הרי שאף שהלוח‬ ‫הארץ‪ ,‬ע"כ‪ .‬כלומר העונש היה על שרצו לשנות‬ ‫המונח על פי הכירה אצר בכך את החום שבתוכה‪ ,‬אין זה בכלל איסור הטמנה כי לא גזרו חכמים רק בדרך‬ ‫מסדרו של עולם‪ ,‬וסברו כביכול כח זה נתון בידם‪,‬‬ ‫הטמנת הקדרה שבמה שמתעסק עלול לבא לידי חימומה באיסור‪ .‬וכן פסק מרן השו"ע (שם ס"ח) שמותר לתת‬ ‫ונענשו שנשתנו סדריהם ונפוצו על פני כל הארץ‪.‬‬ ‫כלי רחב על הקדרה שאינו נוגע בצדדיה ומותר אף לתת בגדים על הכלי הרחב‪.‬‬ ‫וסיים‪ ,‬ומכאן טרוניא ואזהרה למי שמשנה המנהגים‬ ‫אמנם אמר לי הגר"מ רצאבי שליט"א כי דף עיתון אינו דומה לכלי רחב כיון שהעיתון דק ונצמד לסירים‬ ‫הקבועים בבית הכנסת‪ ,‬או בכל מקום אחר‬ ‫ונראה כהטמנה‪ .‬והוסיף כי הנחת קרטון על הסירים מותרת וכדין כלי רחב‪ ,‬ומותר אף לתת מגבת על הקרטון‬ ‫שמתאספין ומתכנסין אנשים בחבורה‪ .‬כי ע"י שינוי‬ ‫לשמירת החום‪ .‬אמנם בער"ש אפשר להקל ולכסות את הסירים שעל הפלאטה אף במגבת ובלבד שיישארו‬ ‫המנהגים‪ ,‬יגרמו לפיזור כל בני החבורה‪ ,‬שכל אחד‬ ‫רוצה לדבוק במנהגו החדש והישן (כלומר‪ ,‬זה בחדש‬ ‫מקצתם מגולים‪ ,‬כי הטמנה במקצת מערב שבת מותרת‪ ,‬וכמו שכתבו הפוסקים (אור לציון ח"ב פ' י"ז ס"י) וכמובא‬ ‫וזה בישן‪ .‬אבש"ר)‪ ,‬וחס ושלום באין לידי הפצה ונדידה‬ ‫בשע"ה (ח"ב סי' נ"ו ס"י) ובספר בנין משה (ח"ג פ' מ"ח ס"א)‪ .‬נמצא שאין להניח דף עיתון בשבת על הסירים שעל‬ ‫ממקום למקום אחר‪ ,‬מנין לנו‪ ,‬ממילת שם של‬ ‫הפלאטה‪ ,‬ובער"ש מותר כאמור‪.‬‬ ‫ונעשה לנו של דור הפלאה‪ ,‬ע"כ‪ .‬ופעמים רבות‬ ‫היתר תספורת לאבל תוך י"ב חודש האם צריך דווקא גערת רבים שאינם קרוביו‬ ‫שמעתי אזהרה כזו ממרן הגר"י רצאבי שליט"א‪ ,‬כי‬ ‫ג] אבל תוך י"ב חודש אינו מסתפר אף לאחר שלושים יום עד שיגערו בו חבריו (יו"ד סי' ש"צ ס"ד)‪ .‬ונשאלתי‬ ‫זהירות רבה צריך כשבאים לעשות שינויי מנהגים‪,‬‬ ‫האם צריך דווקא שני חברים או די באחד‪ ,‬והאם יועיל שיגערו בו אשתו ובני ביתו‪.‬‬ ‫שלא לגרום מחלוקת ופירוד בבית הכנסת ח"ו‪ ,‬רק‬ ‫תשובה‪ :‬טעם שיעור התספורת לאבל עד שיגערו בו חבריו‪ ,‬כי יותר מכן הוא מתנוול בעיני הבריות ולא‬ ‫שיהיה על דעת הציבור‪.‬‬ ‫החמירו בו להתאבל יותר‪ .‬והעיקר הוא שאין צריך גערה ממש אלא שיעור זמן הראוי לגערה [שהוא כשניים‬ ‫דברים אלו קילורין לעיניים במיוחד בימים אלו‪,‬‬ ‫או שלושה חדשים ותלוי במהירות צמיחת השער]‪ .‬אך אם קיבל גערה קודם זמן זה‪ ,‬יש שכתבו שצריך שיהיו‬ ‫שכולנו פועלים להרבות כבו שמים‪ ,‬אבל צריכים‬ ‫רבים שיגערו בו [ומיעוט רבים שניים] שאז ניכר ניוולו ונראה מכוער בעיניהם אבל גערת יחיד אין בה הוכחה‬ ‫זהירות יתירה‪ ,‬שלא לחרחר ריב ומדון בציבור‪,‬‬ ‫לגודל שערו (תשובות והנהגות ח"ג סי' שפ"ג)‪ .‬וכן יש שכתבו ג"כ שלא תועיל גערת קרובים כי גערתם באה כדי‬ ‫שלא יגרם פיזור ומחלוקת ח"ו‪ .‬ולא מצא הקב"ה‬ ‫להקל מעל האבל שיוכל להסתפר ולאו דווקא מפני שקשה ניוולו בעיניהם (קובץ צפונות בשם תש' זכרון יודא ח"ג‬ ‫כלי מחזיק ברכה‪ ,‬אלא השלום‪ ,‬שנאמר ה' עוז‬ ‫סי' ז') ויש שהורו כן אף בקרובים (נשמת ישראל עמ' שנ"ד ועוד)‪.‬‬ ‫לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום (עוקצין ג' י"ב)‪,‬‬ ‫והוראת מרן שליט"א‪ ,‬כי אבל שאינו ממתין בשיעור גערה‪ ,‬מסתבר שצריכים לפחות שניים שיגערו בו שאז‬ ‫אכי"ר‪ .‬שבת שלום‪.‬‬ ‫ניכר ששערו מגודל‪ ,‬וגערה זו יכולה להיות מכל מי שמכירו ואף מאשתו ובני ביתו‪.‬‬ ‫מראה הקשת בענן‬ ‫שביהמ"ק קיים בשעה שהיו עומדים על דוכנן ומברכים את ישראל‬ ‫את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ (ט'‪ ,‬י"ג)‬ ‫בשם המפורש (ופירש"י שהשכינה שורה על קשרי אצבעותיהם)‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫מראה הקשת דומה למראה כבוד ה'‬ ‫ופי' רבינו חננאל‪ ,‬כי נענש‪ ,‬מפני שאלו כולן אתו להרהורי בכבוד‬ ‫א] בברכות (נט‪ ,‬א) נחלקו אמוראי בדין הרואה את הקשת‪ ,‬ר'‬ ‫ה'‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכוונתו כדלעיל שיבוא לומר זה דמות ה'‪ .‬והטעם שנענש‬ ‫אלכנסדרי בשם רבי יהושע בן לוי אמר‪ ,‬הרואה את הקשת בענן‪,‬‬ ‫דווקא בסימוי עיניים כתב מהרש"א בח"א‪ ,‬כי אי אפשר שיהיה‬ ‫צריך שיפול על פניו שנאמר כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו'‬ ‫אדם חי מסתכל בשכינה כמ"ש כי לא יראני האדם וחי (שמות ל"ג‪,‬‬ ‫ואראה ואפול כל פני (יחזקאל א'‪ ,‬כ"ח)‪ .‬אבל חכמי ארץ ישראל‬ ‫כ')‪ ,‬והמסתכל בדמות זיו השכינה עיניו כהות‪ ,‬שהסומא חשוב כמת‪.‬‬ ‫אדרבה היו מענישים מי שעושה כן‪ ,‬דמחזי כמאן דסגיד לקשתא‬ ‫האם מותר להראות את הקשת לחברו‬ ‫(פי' מהרש"א בח"א‪ ,‬שמחשב שיהיה שם מראה השכינה בעצמה‪ ,‬ע"כ‪ .‬שהרי‬ ‫ה] כתב החיי אדם (כלל ס"ג סעיף ד') ומצאתי בספר א'‪ ,‬שמו נעלם‬ ‫מראה כבוד ה' הנזכר שם הוא 'מראה אש ונגה לו סביב' והוא רק 'דומה' למראה‬ ‫ממני‪ ,‬שאין להגיד לחברו שיש קשת‪ ,‬מטעם מוציא דבה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם‪ .‬וכמו שביאר שם מהר"י קרא‪ ,‬כי כמו שהקשת‬ ‫וכוונתו‪ ,‬כי הקשת מראה שראויה היתה לבוא פורענות לעולם‪,‬‬ ‫מתיש כח הענן ונראה מתוכו‪ ,‬כן מראה הנוגה מתיש את הענן הגדול שראיתי‬ ‫וזכר ה' את בריתו ולא הענישם‪.‬‬ ‫ומפיק נוגה סביב והיא מראה כבוד ה'‪ .‬ודעת ריב"ל‪ ,‬דכיון שהקשת דומה ומזכיר‬ ‫ו] וכמו שביאר הר"י בר יקר בפירוש התפילות את ברכת הקשת‪,‬‬ ‫את מראה כבוד ה'‪ ,‬ראוי ליפול על פניו)‪.‬‬ ‫'זוכר הברית‪ ,‬שנאמר והיתה לאות ברית‪ .‬וזוכר שנשבע שלא יביא‬ ‫ב] ביאור נוסף מצאתי לחכמי תימן‪ ,‬כתב במדרש סגולת ישראל‪,‬‬ ‫עוד מבול‪ ,‬וכשרואה את הרשעים‪ ,‬רוצה להחריב את עולמו‪ ,‬ורואה‬ ‫ריב"ל אומר הרואה את הקשת צריך שיפול על פניו‪ ,‬לפי שהוא‬ ‫הקשת וזוכר הברית ונמנע'‪[ .‬והוסיף‪ ,‬ואין צריך לומר שצריך‬ ‫דוגמת השכינה‪ .‬חיוור וסומק וירוק‪ ,‬חיור מימינא וסומק מסמאלא‪,‬‬ ‫[הקב"ה] זכירה‪ ,‬שהרי אין שכחה לפניו‪ .‬אלא מראה לעולם כשהם‬ ‫ירוק מאמצעיתא‪ ,‬שנאמר כמראה הקשת אשר היה בענן‪.‬‬ ‫רואים את הקשת‪ ,‬שרבו רשעי ישראל ואלמלא השבועה היה‬ ‫וביתר ביאר בספר סגולות למוהר"ר שלום בן יוסף הקרחי זלה"ה‪,‬‬ ‫מחריבו שאין לו הנאה ממנו וכו'‪ ,‬ומתוך כך יש בני אדם שעושין‬ ‫שהוא רומז לשכינה הכלול משלשה אבות שהם גדולה גבורה‬ ‫תשובה כשרואין הקשת ע"כ‪ .‬וע"ע ביאור במשכיל דורש למהר"י‬ ‫תפארת‪ ,‬שלהן המראות הללו‪ ,‬ירוק אברהם‪ ,‬אדום פחד יצחק‪,‬‬ ‫קורח זלה"ה‪ ,‬כי כל הזכירות שנאמרו אצל הקב"ה‪ ,‬הן לשון חיות‬ ‫חיור יעקב‪ ,‬יעו"ש באורך‪.‬‬ ‫וקיום‪ ,‬דוגמת המוח מקום השמירה והזכירה שהוא הנותן חיות וכח‬ ‫וכעי"ז מצאתי למוהר"ר יעיש קורייני זלה"ה במחמדי שמים‪,‬‬ ‫לכל הגוף ולחמשת החושים‪ .‬וכאשר הקב"ה פוקד לתת חיים וקיום‬ ‫הרואה קשת בענן מברך זוכר הברית‪ ,‬לפי שהוא סוד היסוד‪,‬‬ ‫נקרא זוכר (ע"ש שביאר זאת ע"ד הסוד)‪ .‬וזהו שאמר הכתוב ויזכר ﭏהים‬ ‫שמגלה בו אור ג' אבות להאיר במלכות שנעדרה מאורה‬ ‫את נח‪ ,‬רצונו לומר‪ ,‬זכירתו החייתה וקיימה אותו‪ .‬וכן וראיתיה‬ ‫ונתמלאה דינים מפני עונות התחתונים‪ ,‬להצילם‪ ,‬ע"כ (בסוף דבריו‬ ‫לזכור ברית עולם‪ ,‬ר"ל לקיים ברית עולם‪ ,‬יעו"ש באורך]‪' .‬נאמן‬ ‫ציין מ"ח‪ .‬ואולי כוונתו לספר באר מים חיים כאן שהאריך בעניין זה‪ .‬וספר זה היה‬ ‫בבריתו‪ ,‬שלא יעברנו‪ ,‬אע"פ שרבו הרשעים‪ .‬קיים במאמרו‪ ,‬אפילו‬ ‫תח"י בעל מחמ"ש)‪ .‬נמצא שיש רמז בקשת למידותיו של הקב"ה‪,‬‬ ‫לא היה הברית‪ ,‬כיון שאמר בדבור בעלמא ולא יהיה עוד מבול‬ ‫ולכן לריב"ל יפול על פניו‪ .‬ולפי"ז סברת חכמי א"י‪ ,‬כדי שלא‬ ‫לשחת הארץ‪ ,‬ברור שיקיים מאמרו' (והביאו אבודרהם כדרכו פרק ל"ז‪,‬‬ ‫יחשבו שזו השכינה ממש‪.‬‬ ‫וממנו העלה מהרי"ץ בע"ח דף קע"ז‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫אין להסתכל בקשת‬ ‫וכ"כ החזקוני כי הקשת בדווקא מראה את זכירת הברית‪ ,‬לפי‬ ‫ג] ולא רק שאין להשתחוות לקשת‪ ,‬אלא כך דרשו בחגיגה (טז‪ ,‬א)‬ ‫שהיא כביכול דמות ה'‪ .‬ובא לומר שגם שהגשמים מרובים אין‬ ‫על מה ששנינו שם‪ ,‬וכל שלא חס על כבוד קונו‪ ,‬ראוי לו שלא בא‬ ‫דעתי להשחית את העולם‪ ,‬כי אם כן אין אני מראה להם דמות‬ ‫לעולם (שם יא‪ ,‬ב)‪ .‬ר' אבא אמר‪ ,‬זה המסתכל בקשת‪.‬‬ ‫כבודי‪ ,‬שאין דרך המלך לבא בין עבדיו כשהם נזופין ממנו‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫ופירש רבינו חננאל (גרס רבה במקום ר' אבא)‪ ,‬המסתכל בקשת ואומר‬ ‫(וע"ע למרן שליט"א בעולת יצחק ח"ג סי' פ'‪ ,‬מה שדן ע"פ טעם זה)‪.‬‬ ‫זה דמות ה'‪ ,‬שנאמר כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם‬ ‫ז] ומכל מקום‪ ,‬הנה מדברי ר"י בן יקר מתבאר כי יש בני אדם‬ ‫וכו' הוא דמות מראה כבוד ה' (יחזקאל שם)‪ .‬וכ"כ בערוך (ע' קשת) פי'‬ ‫שעושין תשובה ע"י שרואין את הקשת‪ ,‬וא"כ לכאורה אין למנוע‬ ‫מהרהר בלבו שיש דמות‪ .‬ולכך כתב‪ ,‬דאסור להסתכל בו‪ ,‬דהיינו‬ ‫מלומר דבר זה לחבירו‪ .‬וכעין זה הביא מרן הגר"י רצאבי שליט"א‬ ‫הבטה ביותר‪ ,‬ע"ש (וכ"כ אבודרהם והארחות חיים סי' נ"ו בשם הרא"ש דאין‬ ‫בשע"ה (סי' מ"ו‪ ,‬בעיני יצחק סוף ס"ק ז'‪ .‬ואף שסיים שם בצ"ע‪ ,‬בשו"ת נתונים‬ ‫מסתכל כרואה כי המסתכל מוסיף ומדקדק בהבטתו יותר מרואה‪ .‬אבל לראיה‬ ‫המה ח"א סי' ס"ד כתב בשמו שמותר) ממהר"ם אלשיך בפירושו עה"ת‬ ‫בעלמא לצורך הברכה‪ ,‬מותר‪ .‬ועי' שע"ה סי' מ"ו סעיף ד')‪.‬‬ ‫כאן‪ ,‬דנתינת הקשת בענן שיראוה ויתנו לב כי הם חייבים וצריכים‬ ‫ואפשר עוד לפרש‪ ,‬כי אף אם אינו מתכוון שזה דמות ה'‪ ,‬מ"מ כיון‬ ‫תשובה‪ ,‬ואז אזכור להם הברית‪ ,‬יעו"ש‪.‬‬ ‫שמראה הקשת דומה למראה כבוד ה'‪ ,‬אין להתבונן בה‪ ,‬וכלשון‬ ‫ועוד הביא שם בשע"ה מדברי רבי משה כלפון הכהן זלה"ה ראב"ד‬ ‫הלבוש (סי' רכ"ט סעיף א') 'והמסתכל בו הרבה‪ ,‬כאילו לא חס על‬ ‫גרבא בספרו ברית כהונה (ח"א מערכת קו"ף או ג') שכתב שהמנהג‬ ‫כבוד קונו‪ .‬כלומר‪ ,‬כאילו היקל בכבודו' פי' שלא לנסות להשיג‬ ‫פשוט במקומו‪ ,‬דכל מי שרואה הקשת אומר לחבירו או לחבריו‬ ‫בשכלנו את כבוד ה' הנשגב מאיתנו‪.‬‬ ‫לברך על זה‪ ,‬ויפה נהגו‪ .‬ולא חיישי להא דהחיי אדם‪ ,‬דאדרבה‬ ‫ד] ועוד אמרו שם דרש ר' יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש‬ ‫אנחנו שמחים ונותנים תודה וברכה לה' אשר בחסדו כרת הברית‬ ‫לקיש‪ ,‬כל המסתכל בשלשה דברים עיניו כהות‪ ,‬בקשת ובנשיא‬ ‫הזאת שלא להשחית את עולמו עוד‪ .‬והזכיר גם את הטעם דלעיל‪,‬‬ ‫ובכהנים (פי' מהרש"א בח"א שכך היתה קבלה בידו שהמסתכל באלו‪ ,‬עיניו‬ ‫דאדרבה עדיף להגיד לזולתו‪ ,‬כדי שכל אחד הרואה ואחד השומע‪,‬‬ ‫כהות‪ .‬ולא הביאו ראיה מהפסוקים‪ ,‬אלא לכך שיש באלו יש דמות וזיו השכינה)‪,‬‬ ‫ישימו לב לשוב אל ה'‪ ,‬כי בראותם כזאת יכירו וידעו כי העולם‬ ‫בקשת‪ ,‬דכתיב כמראה הקשת וכו' הוא מראה דמות כבוד ה'‪.‬‬ ‫כולו במצב קשה ונורא לולי רחמיו וחסדיו ברוך הוא‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫בנשיא‪ ,‬דכתיב ונתת מהודך עליו (במדבר כ"ז‪ ,‬כ')‪ ,‬בכהנים‪ ,‬בזמן‬