gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לודמיר · Ludmir — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: לודמיר · Ludmir

שבוע: נח (2026-10-12)

לודמיר · Ludmir — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מקושרים לצדיק מאז ועד היום‬ ‫סמוך לציון קודש הקדשים‬ ‫רבי שלמה מקארלין זי"ע‬ ‫להפצת משנתו ותורתו הבהירה של‬ ‫קודש הקדשים רבי שלמה מקארלין זי"ע‬ ‫| גליון ‪| 302‬‬ ‫סיפורים ותולדותיו‪ ,‬ותולדות זרעו אחריו‬ ‫פרשת נח תשפ"ז‬ ‫אורו הקדוש‬ ‫שאלות ותשובות בחיי היום יום‬ ‫מתורתו של רבינו ותלמידיו הק'‬ ‫במשנת רבינו הקדוש‬ ‫פרשת נח‬ ‫שאלה‬ ‫בכל פעם שאני מנסה לקבל על עצמי קבלה טובה או להתקדם בעבודת‬ ‫ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון‬ ‫השם‪ ,‬עולה בי מחשבה של ייאוש‪' :‬איך אצליח להתמיד בזה ימים‪ ,‬חודשים‬ ‫התיבה (ח‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫ושנים? איך אוכל להחזיק מעמד לאורך זמן?'‪ .‬המחשבה על הדרך הארוכה ועל המחויבות‬ ‫ונוכל לומר כי האבות נקראים חלון‪,‬‬ ‫התמידית גורמת לי להרגיש שזה 'גדול עליי'‪ ,‬ובסופו של דבר אני מוותר מראש‪.‬‬ ‫כי 'חלון' הוא לשון תפילה‪ ,‬מלשון‬ ‫איך אוכל להתקדם בעבודת השם מבלי להתייאש מגודל הדרך שלפניי‪ ,‬ולהתרכז במה שביכולתי לעשות כאן‬ ‫'ויחל משה'‪ .‬כי האבות עומדים תמיד‬ ‫ועכשיו?‬ ‫ומבקשים עבור ישראל‪ ,‬למחול להם‬ ‫עונותיהם ולהשפיע להם כל טוב‪.‬‬ ‫תשובה‪:‬‬ ‫וזהו 'ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח‬ ‫שלמה מקארלין זי"ע‪.‬‬ ‫ראשית דבר‪ ,‬אני מרגיש חובה להביע בפניך את התפעלותי‬ ‫'ל ְר ָג ִעים ִּת ְב ָחנֶ ּנּו'‪ ,‬פירש רבינו הקדוש‪:‬‬ ‫על הפסוק (איוב ז‪ ,‬יח)‪ִ :‬‬ ‫העמוקה מיראת השמים ומבקשת האמת הטהורה הניכרות‬ ‫את חלון התיבה'‪ ,‬היינו מקץ ארבעים‬ ‫"ה' יתברך בוחן את האדם‪ ,‬אפילו רגע אחד טוב לו‪ ,‬וטוב‬ ‫מבין שורות שאלתך‪.‬‬ ‫יום פתח הקב"ה את חלון התיבה‪,‬‬ ‫ששמע התפלות‪ .‬על פי דאיתא בזוהר‬ ‫אליו"‪.‬‬ ‫מחשבות הייאוש שלך אינן נובעות בהכרח מחולשה‪ ,‬אלא‬ ‫חדש הק'‪" :‬מי שמבקש על איזה‬ ‫הקדוש ברוך הוא אינו דן את האדם על מכלול חייו בבת אחת‪,‬‬ ‫דווקא מתחושת אחריות‪ .‬ניכר שאינך נמנה עם האנשים‬ ‫אלא בוחן אותו בכל רגע ורגע בפני עצמו! אם ברגע הזה‬ ‫המפזרים הבטחות באוויר‪ ,‬או מקבלים על עצמם קבלות‬ ‫דבר מ' יום בוודאי נענה"‪ ,‬מדכתיב‬ ‫ממש האדם מתנהג כראוי‪ ,‬עושה טוב או נמנע מרע – הקב"ה‬ ‫מן השפה ולחוץ‪ .‬כשאתה מקבל על עצמך קבלה טובה‪,‬‬ ‫'ארבעים יום'‪.‬‬ ‫אתה באמת מתכוון לעמוד בה לאורך זמן! הרצון הכנה‬ ‫טוב אליו וממשיך עליו חסדים מרובים והשפעות טובות‪.‬‬ ‫ושמעתי מפה קדוש אדומו"ר הרב ר'‬ ‫אלא שטבעו של האדם לשקוע בחשבונות‪ .‬הוא מביט‬ ‫הזה להיות אמיתי עם עצמך ועם קונך הוא מעלה יקרה‬ ‫שלמה זצ"ל על פסוק 'הפותח בכל יום‬ ‫לאחור‪ ,‬נזכר בכישלונות העבר ומתייאש; או שהוא מביט‬ ‫וחשובה מאוד‪.‬‬ ‫דלתות שערי מזרח וכו''‪ ,‬שהקב"ה‬ ‫קדימה‪ ,‬אל העתיד הרחוק‪ ,‬ונבהל מגודל המשא המוטל‬ ‫אולם דווקא כאן טמון אחד המכשולים הגדולים והשכיחים‬ ‫פותח בכל יום לכל הבחינות של דלות‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫בעבודת ה'‪ .‬מטבעו נוטה האדם להביט הרחק קדימה‪,‬‬ ‫ועניות‪ ,‬דלית ליה מגרמיה כלום‪,‬‬ ‫אך החשבון הנכון בעבודת ה' הוא שלא להניח לעבר‬ ‫לאסוף במחשבתו את כל ימי העתיד לצרור אחד כבד‬ ‫פותח להם שערי מזרח ובוקע חלוני‬ ‫להכביד עליך‪ ,‬ולא לאפשר לעתיד להטיל עליך אימה‪ .‬את‬ ‫מנשוא‪ ,‬ולהישבר מעוצמת המשא עוד בטרם עשה את‬ ‫רקיע‪.‬‬ ‫העבר אי אפשר לשנות כעת‪ ,‬והעתיד עדיין אינו בידך‪ .‬מה‬ ‫הצעד הראשון‪.‬‬ ‫(הרה"ק רבי אשר מסטאלין זצוק"ל‪ ,‬בית אהרן)‬ ‫שכן נמצא בידך הוא הרגע הזה ממש!‬ ‫אלא שהתפיסה הזו נובעת מטעות יסודית בהבנת דרך‬ ‫אל תיבהל מן השאלה כיצד תעמוד בקבלה שלך בעוד‬ ‫עבודת השם‪ .‬הקדוש ברוך הוא אינו דורש ממך לעמוד‬ ‫ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית‬ ‫חודש או בשנה הבאה‪ .‬אל תעמיס על כתפיך את כל השנים‬ ‫עכשיו במבחן של עשר השנים הבאות‪ ,‬ואפילו לא במבחן‬ ‫הארץ (ט‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫שעדיין לא הגיעו‪ .‬במקום זאת‪ ,‬שאל את עצמך שאלה אחת‬ ‫של מחר בבוקר‪ .‬מה שנדרש ממך כעת הוא לעבור‬ ‫ופירש רש"י‪ :‬וחיותכם‪ .‬וקשה‪ ,‬למה‬ ‫ויחידה‪:‬‬ ‫בהצלחה את הרגע הזה ממש‪.‬‬ ‫כתיב וחתכם ?ופירש מורי (הרה"ק ר'‬ ‫"מה ה' דורש ממני לעשות ברגע הזה ממש?"‬ ‫תאר לעצמך אדם העומד בתחתיתו של בניין גבוה מאוד‪.‬‬ ‫שלמה מקארלין) לשון וחתכם‪ ,‬ומפני‬ ‫כשאתה מנצל את הרגע הנוכחי לטובה‪ ,‬כבר הנחת יסוד‬ ‫הוא ניצב בכניסה‪ ,‬מרים את ראשו ומביט אל הקומה‬ ‫מה נקרא חית? לפי שאות "ח" הוא‬ ‫איתן גם לרגע הבא‪ .‬רגע טוב מוליד עוד רגע טוב‪ ,‬וצעד‬ ‫העליונה‪ .‬למראה הגובה העצום הוא נתקף סחרחורת‪,‬‬ ‫חיות העולמות‪ ,‬והמילוי של חי"ת הוא‬ ‫קטן של התקדמות פותח פתח לצעד נוסף‪.‬‬ ‫ואומר לעצמו בייאוש‪" :‬אין שום סיכוי בעולם שיש‬ ‫יו"ד ותי"ו‪ ,‬זהו חית הארץ‪ .‬ואמר שמי‬ ‫ולמעשה‪ ,‬בכל פעם שאתה חש שהייאוש מתחיל להתגנב‬ ‫לרגליים שלי כוח לטפס מאות מדרגות עד למעלה!"‪ .‬וכך‪,‬‬ ‫שרוצה להתגבר בלבו עליהם‪ ,‬יש בזה‬ ‫לליבך לנוכח הדרך הארוכה שעליך לעבור‪ ,‬אמור לעצמך‪:‬‬ ‫עוד בטרם החל לעלות‪ ,‬הוא כבר מוותר ונשאר למטה‪.‬‬ ‫סגולה‪.‬‬ ‫"אינני צריך עכשיו לעמוד במבחן של כל החיים‪ .‬עכשיו‪,‬‬ ‫אבל מה יקרה אם אותו אדם יסיר את מבטו מראש הבניין‬ ‫(הרה"ק רבי אשר מסטאלין זי"ע‪ ,‬שם)‬ ‫בדקה הזו‪ ,‬ברגע הזה – אני עושה את מה שצריך לעשות!"‬ ‫ויביט רק במדרגה האחת הניצבת לפניו?‬ ‫כאשר משתחררים מן המשא הכבד של כל השנים הבאות‪,‬‬ ‫לעלות מדרגה אחת – זה הרי קל ופשוט! הוא עולה מדרגה‬ ‫כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה‬ ‫ומתרכזים במה שאפשר וצריך לעשות ברגע הנוכחי‪ ,‬הדרך‬ ‫אחת‪ ,‬וכשהוא מסיים‪ ,‬ניצבת לפניו מדרגה נוספת‪ .‬הוא‬ ‫כירק עשב נתתי לכם את כל (ט‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫כבר אינה נראית מאיימת כל כך‪.‬‬ ‫עולה גם אותה‪ ,‬ושוב עוד מדרגה אחת‪ .‬כך‪ ,‬כשהוא מרוכז‬ ‫היינו שעכשיו שהתיר להם בשר‪ ,‬אמר‬ ‫כי אין מבקשים ממך לטפס ברגע אחד אל ראש הבניין‪.‬‬ ‫בכל פעם רק בצעד היחיד שלפניו‪ ,‬הוא מוצא את עצמו‬ ‫להם שזה יהיה אצלם 'כירק עשב'‪,‬‬ ‫מבקשים ממך לעלות מדרגה אחת בלבד‪.‬‬ ‫מעפיל קומה אחר קומה‪ ,‬עד שלבסוף הוא מגיע לפסגה!‬ ‫שאי אפשר להתגשם על ידי אכילתם‪,‬‬ ‫והמדרגה הזאת – נמצאת ממש לפניך!‬ ‫זהו בדיוק היסוד הגדול שהנחיל לנו מרן הרה"ק רבי‬ ‫כיון שזה מאכל בהמה‪ .‬כן יהיה אצלם‬ ‫גם בשר‪ ,‬שלא יתגשמו מזה‪.‬‬ ‫למסירת שאלות‪ ,‬הערות או הארות למדור זה‪ ,‬ניתן לפנות לקו לודמיר‪ 02-30-111-22 :‬שלוחה ‪99‬‬ ‫או לדואר אלקטרוני‪ A023011122@gmail.com :‬לתשומת לבכם‪ :‬בחירת השאלות לפרסום נעשית על פי שיקול דעתם הבלעדי‬ ‫(הרה"ק רבי משה מקוברין‪ ,‬אמרות משה)‬ ‫של חברי המערכת‪ .‬אין המערכת מתחייבת לבחור או להשיב לכל שאלה שנשלחה‪.‬‬ ‫הרה"ק רבי משה אליקים בריעה מראדום זי"ע‬ ‫הי"ד בהסכמתו על הספר הקדוש שמע שלמה‪:‬‬ ‫כשמש צדקה מרפא בכנפיה‪ ,‬תהל על הארץ‪,‬‬ ‫תשיב נפשות הדרים עליה‪ ,‬כן גיל ושמחה‬ ‫מלאה כל נפש‪ ,‬באור כי יהל‪ ,‬וליהודים היתה‬ ‫אורה‪ ,‬תורה אור‪ ,‬הספר הקדוש שמע שלמה‬ ‫מרבינו הקדוש והנורא הצדיק האלקי אבי זקני‬ ‫ר' שלמה הלוי זצוק"ל מקארלין‪.‬‬ ‫סיפור מאילנא דחיי‬ ‫רבינו הקדוש ⋅ צדיקי דורו ⋅ הדבקים בחיים‬ ‫זה ה' קיוינו לו‬ ‫יענּו‬ ‫יֹוׁש ֵ‬ ‫ֹלקינּו זֶ ה ִק ִּוינּו לֹו ְו ִ‬ ‫ְו ָא ַמר ַּבּיֹום ַההּוא ִהּנֵ ה ֱא ֵ‬ ‫בוקרו של יום ט' בטבת שנת תש"ג‪ .‬יומם האחרון של אלפי יהודי ברנוביץ'‪.‬‬ ‫יׁשּועתֹו ‪- - -‬‬ ‫ָ‬ ‫שעת בוקר מוקדמת בגטו הצפוף והמיוסר‪ .‬לפתע נקרעת דממת הבוקר בצווחות זֶ ה ה' ִק ִּוינּו לֹו נָ ִג ָ‬ ‫ילה ְונִ ְׂש ְמ ָחה ִּב‬ ‫ובשאגות אימה‪ .‬שלושת אלפי היהודים שנותרו בגטו מתעוררים בבהלה‪ ,‬ולנגד מי יוכל לתאר מחזה שכזה?!‬ ‫עיניהם מתגלה מחזה מחריד‪ :‬פלוגות שוטרים אוקראינים‪ ,‬מלווים בכנופיות לטבים ההסתרה גדולה ועבה‪ ,‬הייסורים גבהו למעלה ראש‪ .‬ברנוביץ' חרבה‪ ,‬אלפי יהודיה‬ ‫נרצחו‪ ,‬בני החסידות אינם עוד‪ .‬וכאן‪ ,‬בתוך מחנה העבודה הנורא‪ ,‬בגיהינום עלי‬ ‫ובלארוסים‪ ,‬פורצים אל תוך הגטו ומתנפלים על יושביו בחמת זעם רצחנית‪.‬‬ ‫בתוך זמן קצר מוצאים כל היהודים הנותרים באכזריות אל היער הסמוך‪ ,‬שם נעקדים אדמות‪ ,‬עומד הרבי הצעיר‪ ,‬גופו שבור ורצוץ‪ ,‬פניו שדופות ומעונות – והוא רוקד!‬ ‫על קידוש ה' ועולות נשמותיהם הטהורות בסערה השמיימה‪ ,‬להצטרף אל תשעת אלפי פניו מאירות‪ ,‬ליבו הטהור שש ושמח‪ ,‬ורגליו נישאות בריקוד של אמונה וביטחון‪,‬‬ ‫יהודי העיר שכבר נרצחו בחודשים אדר ואלול‪ .‬ה' יקום דמם ויצרור את נשמותיהם כאילו אין הוא נתון כלל במחנה האיום‪ ,‬אלא ניצב בהיכלו הגדול בברנוביץ'‪ ,‬מוקף‬ ‫בחסידיו כבימים מקדם‪.‬‬ ‫בצרור החיים‪.‬‬ ‫מאה וארבעים שרידים יחידים ובודדים נותרו מכל יהודי ברנוביץ' והסביבה‪ .‬ביניהם זֶ ה ה' ִק ִּוינּו לֹו!‬ ‫היה הרבי הקדוש רבי שלמה דוד יהושע מסלונים זי"ע הי"ד‪ ,‬הרבי הצעיר שנטל על הכול נלקח מהם‪ .‬ביתם‪ ,‬משפחתם‪ ,‬קהילתם‪ ,‬חירותם וכוחות גופם‪ .‬אבל דבר אחד לא‬ ‫שכמו את עול הנהגת חצר הקודש סלונים לאחר פטירתו הפתאומית של אביו הגדול‪ ,‬היה בכוחם של הצוררים ליטול מהם‪ :‬את האמונה בבורא יתברך!‬ ‫גם כשהצרות והייסורים מקיפים מכל עבר‪ ,‬גם כשההסתרה נוראה מאין כמוה‪ ,‬עדיין‬ ‫בעל ה'בית אברהם' זי"ע‪.‬‬ ‫אותם שרידים הועברו למחנה העבודה 'קדליצ'ובה'‪ ,‬כארבעים קילומטרים מחוץ לעיר‪ .‬יוקדת בלב האמונה באבינו אב הרחמים‪ ,‬עדיין אפשר לרקוד מתוך שמחה‪ ,‬ולהכריז‬ ‫יׁשּועתֹו!‬ ‫ָ‬ ‫ילה ְונִ ְׂש ְמ ָחה ִּב‬ ‫מחנה זה‪ ,‬ששמו נודע לשמצה‪ ,‬לא נזקק למתקני השמדה מיוחדים‪ .‬שיטת ההמתה בביטחון איתן‪ :‬נָ ִג ָ‬ ‫בו הייתה איטית ואכזרית לאין שיעור‪ :‬להרעיב את האסירים‪ ,‬לשעבדם לעבודות אלא שליבו של הרבי לא הסתפק בריקוד החשאי שבפינת המחנה‪.‬‬ ‫פרך בלתי אנושיות‪ ,‬ולמצוץ מהם את שארית לשד חייהם‪ ,‬עד שתכלה טיפת החיות‬ ‫למחרת היום‪ ,‬בעיצומו של חג הפורים‪ ,‬נכסף הרבי לרקוד בריש גלי‪ ,‬לעיני כול‪ ,‬ריקוד‬ ‫האחרונה מגופם‪.‬‬ ‫של שמחת פורים!‬ ‫על חייו והליכותיו של הרבי הקדוש בגיא אבדון זה‪ ,‬עד ליומו האחרון‪,‬‬ ‫אבל כיצד אפשר לרקוד בפומבי במקום שכזה? הרי המחנה שורץ‬ ‫העיד אחד מחשובי חסידי סלונים יוצאי ברנוביץ'‪ ,‬הרה"ח רבי יעקב‬ ‫אסירים נוכריים אנטישמיים ומפקדים אכזריים‪ ,‬וכל גילוי של שמחה‬ ‫לכוביצקי‪ ,‬אוד מוצל מאש שניצל בניסי ניסים ממלתעות המוות‪.‬‬ ‫יהודית עלול לעורר את חמתם!‬ ‫"כעשרה חודשים שהיתי יחד עם הרבי בקדליצ'ובה"‪ ,‬סיפר לימים‪" ,‬ואוי‬ ‫והנה הבריק במוחו של הרבי רעיון מקורי‪.‬‬ ‫לעיניים שכך ראו את רבינו!‬ ‫הוא פנה אל האסירים הנוצריים‪ ,‬שכניו לצריף‪ ,‬והציע להם כבדרך אגב‪:‬‬ ‫"הרבי היה מופקר למשיסה בידי העריצים השפלים‪ .‬במיוחד הגדיל‬ ‫"הבה נערוך תחרות בינינו‪ ,‬ונראה מי מיטיב לרקוד!"‬ ‫להתעלל בו הקומנדאנט סטפניוק‪ ,‬גברתן אכזר ממוצא רוסי‪ ,‬שלא חדל‬ ‫ההצעה מצאה חן בעיניהם‪ .‬חיש מהר נענו להזמנה ופתחו במחול סוער‪.‬‬ ‫להציק לו ולענותו שוב ושוב‪.‬‬ ‫אלא שלא חלפו אלא דקות אחדות‪ ,‬והאסירים הגויים התעייפו וחדלו‬ ‫"גוו של הרבי‪ ,‬הצעיר כל כך לימים‪ ,‬הלך ונכפף תחת משא הייסורים‬ ‫מריקודם‪.‬‬ ‫ועבודת הפרך‪ .‬פניו נעשו שדופות ומעונות‪ .‬יום אחר יום נלקח לעבודת‬ ‫עתה פנו אל הרבי ואמרו בלעג‪" :‬נו‪ ,‬ועכשיו הפגינו אתם‪ ,‬הז'ידים‪ ,‬את‬ ‫כפייה ביער‪ ,‬לחטוב עצים בכוחותיו ההולכים וכלים‪.‬‬ ‫הרה''ק רבי שלמה דוד יהושע מסלונים‬ ‫כוחכם!"‬ ‫זצוק''ל הי''ד‬ ‫"פעם אחת פקדו עליו המפקדים להנחית מהלומות במגלב על גבו של‬ ‫לרגע הזה חיכה הרבי‪.‬‬ ‫יהודי אחר‪ .‬אך הרבי‪ ,‬אוהבן של ישראל‪ ,‬לא היה מסוגל להרים יד על יהודי‪ .‬הוא‬ ‫העמיד פנים כאילו הוא מקיים את הפקודה‪ ,‬והניף את המגלב באוויר‪ ,‬סמוך לגבו של בבת אחת יצא במחול!‬ ‫ראשו מוטה לאחוריו בתנועתו האופיינית‪ ,‬גופו הדווי מתנשא אל על‪ ,‬והוא רוקד‬ ‫האומלל‪ ,‬מבלי לפגוע בו‪.‬‬ ‫"אלא שהצוררים הבחינו במעשהו‪ .‬מיד התנפלו עליו בחמת זעם והפליאו בו את ורוקד‪ ,‬עוד ועוד‪ ,‬שעה ארוכה‪...‬‬ ‫אותו גוף שכפף תחתיו משא הייסורים‪ ,‬אותו גוף שהצוררים התעללו בו והפליאו בו‬ ‫מכותיהם בכפל כפליים‪ ,‬עד שכל גופו נתמלא פצעים וחבורות"‪.‬‬ ‫ואולם‪ ,‬דווקא מתוך תהומות החושך והייסורים‪ ,‬נתגלתה באותם ימים אש האמונה את מכותיהם‪ ,‬מתרומם עתה בריקוד של שמחת פורים!‬ ‫כי אפשר לשבור את הגוף‪ ,‬אפשר לענות ולייסר‪ ,‬אפשר ליטול מן האדם את כל אשר‬ ‫היוקדת בליבו של הרבי‪ ,‬אש שלא היה בכוחם של כל הצוררים לכבותה‪.‬‬ ‫לו – אבל את האמונה היוקדת בנשמתו‪ ,‬את הדבקות בבורא יתברך‪ ,‬את השמחה‬ ‫היה זה בחג הפורים של שנת תש"ג‪.‬‬ ‫הפנימית של יהודי הבוטח בישועת ה' – אין שום כוח שבעולם שיוכל לכבות!‬ ‫וכך סיפר רבי יעקב לכוביצקי‪:‬‬ ‫יׁשּועתֹו!‬ ‫ָ‬ ‫ילה ְונִ ְׂש ְמ ָחה ִּב‬ ‫"במסירות נפש זכינו לשמוע בתוך המחנה את קריאת המגילה מפי הרבי‪ ,‬אשר הצליח זֶ ה ה' ִק ִּוינּו לֹו נָ ִג ָ‬ ‫ביום ו' בחשוון שנת תש"ד‪ ,‬בטרם מלאו לו שלושים שנה‪ ,‬עלה הרבי הקדוש בסערה‬ ‫להביא מגילה כשרה מאי שם‪ ,‬ממסתרים נעלמים‪.‬‬ ‫"ויהי באישון ליל הפורים‪ .‬לפתע קרא לי הרבי בחשאי‪ ,‬הוליכני עימו אל פינה חשוכה השמיימה על קידוש ה'‪ .‬זכותו תגן עלינו‪.‬‬ ‫ונסתרת‪ ,‬נטל את שתי ידיי בידיו – והחל לרקוד עימי!‬ ‫"פניו המיוסרות של הרבי האירו באור מופלא‪ ,‬כאילו שב באחת אל בית מדרשו לרגל הילולת הרה"ק מוהרשד"י [רבי שלמה דוד יהושע]‪ ,‬בן הרה"ק רבי אברהם מסלונים זי"ע‪,‬‬ ‫בברנוביץ'‪ ,‬אל הימים השלווים שבהם היה מוקף בחסידיו‪ .‬וכך‪ ,‬בלב גיא צלמוות‪ ,‬ממשיך תלמידיו ונושא שמו הטהור של מרן רבינו שלמה מקארלין זי"ע‪.‬‬ ‫מעומק שאול הייסורים‪ ,‬החל הרבי לשורר בדבקות ובהתלהבות את הניגון הסלונימאי ראה בהרחבה במדור 'ילדי רבינו שלמה'‪.‬‬ ‫הוותיק‪ ,‬פרי לחנו של המלחין החסידי רבי יענקל'ה טלחינער‪:‬‬ ‫החיים בלודמיר‬ ‫ׁשֹלמֹה ‪ִ //‬ח ַידת ַה ָּׁש ַ‬ ‫בּוע‬ ‫יַ ְל ֵדי ַר ֵּבנּו ְ‬ ‫החיים בלודמיר בעבר ובהווה‬ ‫יכן ָמ ִצינּו ְּב ָפ ָר ָׁש ֵתנּו ֶר ֶמז ַל ְּס ֻג ָּלה ַה ְּמ ֻפ ְר ֶס ֶמת‪ֶׁ ,‬ש ַה ִּמ ְת ַּפ ֵּלל ַעל ָּד ָבר ְמ ֻסּיָ ם ְּב ֶמ ֶׁשְך ַא ְר ָּב ִעים יֹום ִּב ְר ִציפּות‬ ‫ֵה ָ‬ ‫– ְּב ַו ַּדאי נַ ֲענָ ה?‬ ‫יע ְּב ָעלֹון זֶ ה‪.‬‬ ‫מֹופ ַ‬ ‫ַה ִּפ ְּתרֹון ִ‬ ‫זכרון יהודי קוברין הי"ד‬ ‫הֹוראֹות‪.‬‬ ‫לּוד ִמיר ‪ְ 023011122‬ל ַה ִּקיׁש ‪ְ 0‬ו ִל ְפעֹל ַעל ִּפי ַה ָ‬ ‫ִּב ְכ ֵדי ַל ֲענֹות יֵ ׁש ְל ַחּיֵ ג ְל ַקו ְ‬ ‫בימים אלו‪ ,‬בתחילת חודש חשוון‪ ,‬מלאו ‪ 84‬שנים להריגת‬ ‫נִ ָּתן ַל ֲענֹות ַעד ְליֹום ִראׁשֹון ֵלְך ְלָך‬ ‫יהודי העיר קוברין‪ ,‬העיר שבה היה מקום מושבו של הרה"ק‬ ‫יׁשת ַמ ָּתנָ ה ְּב ַסְך ‪₪ 50‬‬ ‫ֵּבין ָהעֹונִ ים נָ כֹונָ ה‪ ,‬יֻ ְג ַרל זִ ּכּוי ִל ְר ִכ ַ‬ ‫רבי משה מקוברין‪ ,‬תלמיד רבי מרדכי מלעכוויטש‪ ,‬תלמיד מרן‬ ‫ַהּזֹוכֶ ה לְ ָפ ָר ַׁשת ַה ֲאזִ ינּו‪ַ :‬א ְב ֵר ִמי ָהגֶ ר‪ֵּ ,‬בית ֶׁש ֶמׁש‬ ‫רבינו שלמה זיע"א‪.‬‬ ‫הֹוׁשעַ ִמ ְּסלֹונִ ים‬ ‫ַר ִּבי ְׁשֹלמֹה ָּדוִ ד יְ ֻ‬ ‫קוברין הייתה לעיר ואם בישראל‪ ,‬ובתקופה שבין שתי‬ ‫וְ צָ ֲעדּו לְ אֹורֹו ַהּגָ דֹול‪.‬‬ ‫הֹוׁשעַ ִמ ְּסלֹונִ ים – ַה ַּמ ֲה ַר ְׁש ִּד"י‪ָ ,‬היָ ה‬ ‫ַר ִּבי ְׁשֹלמֹה ָּדוִ ד יְ ֻ‬ ‫מלחמות העולם כבר הייתה לעיירה יהודית גדולה‪ ,‬ובה אלפי‬ ‫נֹודע ָהיָ ה ָה ַר ִּבי ְּבלַ ַהט ּגָ דֹול ְּוב ִה ְתלַ ֲהבּות ֶׁשל ִמצְ וָ ה‬ ‫ַ‬ ‫ׁשֹוׁשלֶ ת ַהּק ֶֹדׁש ִּד ְסלֹונִ ים‪ְּ ,‬בנֹו ֶׁשל‬ ‫ָה ַא ְדמֹו"ר ָה ְר ִב ִיעי ְּב ֶ‬ ‫יהודים שהיוו את רוב תושביה‪.‬‬ ‫ֶׁש ָּבעֲ רּו ּבֹו‪ּ .‬כ ַֹח ְמיֻ ָחד ָהיָ ה לֹו‪ֶׁ ,‬שּכָ ל ְּד ָב ָריו נֶ ֶא ְמרּו ְּב ֵאׁש‬ ‫ָה ַר ִּבי ַּב ַעל ַה ֵ'ּבית ַא ְב ָר ָהם'‪.‬‬ ‫ּׁשֹומעִ ים‪ּ .‬גַ ם ְּת ִפּלָ תֹו‬ ‫ַׁשלְ ֶה ֶבת וְ ָח ְדרּו ַהיְ ֵׁשר לְ לִ ּבֹות ַה ְ‬ ‫ְּביֹום כ"א ְׁש ָבט ְׁשנַ ת תרע"ד נֹולַ ד‪ ,‬וְ נִ ְק ָרא ְׁשמֹו ְּביִ ְׂש ָר ֵאל‬ ‫בתחילת חורף שנת תש"ב רוכזו כ‪ 8,000-‬יהודי קוברין‬ ‫יקּותּה ּכָ ל לֵ ב‬ ‫רֹות ַחת וְ ַה ִּמ ְׁש ַּת ֶּפכֶ ת ָׁש ְב ָתה ִּב ְמ ִת ָ‬ ‫ָה ַ‬ ‫ארלִ ין זיע"א‪ ,‬וְ ַעל‬ ‫עַ ל ֵׁשם ָמ ָרן ַר ֵּבנּו ַר ִּבי ְׁשֹלמֹה ִמ ַּק ְ‬ ‫והסביבה בגטו‪ .‬לאחר זמן חולק הגטו לשני חלקים‪ :‬ל'יעילים'‬ ‫נֹור ָאה עַ ד ְמאֹד‪,‬‬ ‫בֹודת ָק ְדׁשֹו ָהיְ ָתה ָ‬ ‫וְ ִה ְר ִע ָידה לְ ָבבֹות‪ֲ .‬ע ַ‬ ‫אדזִ ִימין ‪ַ -‬ר ִּבי ָּדוִ ד ִמ ָּקאצְ ק‪ ,‬וְ דֹוד‬ ‫ֵׁשם זְ ֵקנָ יו‪ָ :‬ה ַרה"ק ֵמ ַר ְ‬ ‫ול'בלתי יעילים'‪.‬‬ ‫הֹורים‬ ‫נֹותיו ַה ְּט ִ‬ ‫ִּוב ְפ ָרט ְּת ִפּלָ תֹו לִ ְפנֵ י ָהעַ ּמּוד וְ ֻׁשלְ ֲח ָ‬ ‫רֹובא‪.‬‬ ‫אֹוס ְט ָ‬‫הֹוׁשעַ ֵמ ְ‬‫זְ ֵקנֹו ֶׁשל ָא ִביו ‪ַ -‬ר ִּבי יְ ֻ‬ ‫ֲא ֶׁשר ָע ַרְך לִ ְפנֵ י ה'‪.‬‬ ‫ּכְ ֶׁש ָהיָ ה ֶּבן ְּת ַׁשע עֶ ְׂש ֵרה ָׁשנִ ים ִּבלְ ַבד‪ ,‬עֹוד ְּב ֶט ֶרם‬ ‫ביום י"ג באב שנת תש"ב נרצחו יהודי גטו ה'בלתי יעילים'‪,‬‬ ‫ְּביֹום ו' ֶח ְׁשוָ ן ְׁשנַ ת תש"ד נֶ ֱה ַרג ָה ַר ִּבי ַה ָּקדֹוׁש ַעל ִקּדּוׁש‬ ‫ּׂשּואיו‪ ,‬נִ ְפ ַטר ָא ִביו ְּב ֶח ֶטף‪ ,‬וְ הּוא ִה ְת ַמּנָ ה ִמּיָ ד לְ ַמּלֵ א‬‫נִ ָ‬ ‫אנשים‪ ,‬נשים וטף‪ ,‬ביער ברונה גורה‪ ,‬הי"ד‪ .‬וביום ג' במרחשוון‬ ‫ה' ִּב ֵידי ַהּנָ אצִ ים ְּב ַמ ֲחנֵ ה קֹולְ ִדיצֶ 'בֹו‪ .‬ה' יִ ּקֹם ָּדמֹו‪,‬‬ ‫דֹוׁשה‪ .‬לַ ְמרֹות ּגִ ילֹו‬ ‫ֶאת ְמקֹומֹו ְּב ַהנְ ָהגַ ת ָה ֵע ָדה ַה ְּק ָ‬ ‫ּוזְ כּותֹו ָּתגֵ ן עָ לֵ ינּו‪.‬‬ ‫ַהּצָ עִ יר‪ַ ,‬ר ִּבים ִה ְת ַק ְּׁשרּו ֵאלָ יו ַּב ֲעבֹותֹות ַא ֲה ָבה‬ ‫שנת תש"ג נרצחו שאר יהודי‬ ‫קוברין‪.‬‬ ‫מכל יהודי קוברין שרדו ‪ 64‬איש‬ ‫עֹולם ְו ַעד סֹופֹו‪...‬‬ ‫דֹוׁשה‪ֶ ,‬א ְפ ָׁשר ַל ֲעבֹר ִמּסֹוף ָה ָ‬ ‫ִעם ִמ ַּדת ָה ֱא ֶמת ַה ְּק ָ‬ ‫בלבד‪.‬‬ ‫ּתֹורתֹו‬ ‫ַמ ְרּגָ ִלית ִמ ָ‬ ‫ארץ‪ ,‬אל תכסי דמם! יזכרם‬ ‫ֶׁשל ַר ֵּבנּו ְׁשֹלמֹה ְמ ַק ְר ִלין‪:‬‬ ‫אלוקינו לטובה עם שאר צדיקי‬ ‫בית הכנסת השומם והיחיד שנותר בעיירה קוברין‬ ‫עולם‪.‬‬ ‫רוצה לקבל את העלון במייל? שלח הודעה ל‪A023011122@gmail.com -‬‏‬ ‫המעוניין לקחת חלק בהפצת העלון מוזמן להתקשר לקו לודמיר ‪ 02-30-111-22‬שלוחה ‪8‬‬ ‫קו לודמיר למשנתו ותורתו וסיפורי נפלאות מהרב הקדוש רבי שלמה מקארלין זי"ע ‪ 02-30-111-22‬אידיש‪/‬עברית‪ .‬קיים גם מענה אנושי בכל ענייני העלון‬