gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

שיעורי הרב צבי שורץ שליטא · Shiurey Harav Tzvi Shvartz Shlita — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: שיעורי הרב צבי שורץ שליטא · Shiurey Harav Tzvi Shvartz Shlita

שבוע: נח (2026-10-12)

שיעורי הרב צבי שורץ שליטא · Shiurey Harav Tzvi Shvartz Shlita — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת נח תשפ"ז‬ ‫מעשי האדם משפיעים גם על מלאכים‬ ‫כותרת‬ ‫נח בן ארבע מאות ושמונים שנה‪ ,‬מצדיקי הדור‪ ,‬מחכה כבר מאות שנים לילדים‪ .‬בניו נולדו רק עשרים שנה לאחר מיכן בהיותו בן חמש מאות‪.‬‬ ‫בטעם הדבר מבאר רש"י (בראשית ה‪ ,‬לב)‪ " ,‬אמר רבי יודן מה טעם כל הדורות הולידו למאה שנה וזה לחמש מאות‪ ,‬אמר הקב"ה אם רשעים‬ ‫הם יאבדו במים ורע לצדיק זה‪ ,‬ואם צדיקים הם אטריח עליו לעשות תיבות הרבה‪ ,‬כבש את מעיינו ולא הוליד עד שהיה בן חמש מאות שנה‪,‬‬ ‫כדי שלא יהא יפת הגדול שבבניו ראוי לעונשין לפני המבול דכתיב (ישעיה סה‪ ,‬כ)‪" ,‬כי הנער בן מאה שנה ימות"‪ ,‬וראוי לעונש לעתיד‪ ,‬וכן לפני‬ ‫מתן תורה"‪ .‬מקשה הרב שטיינמן באילת השחר‪" ,‬צריך ביאור מה בכך שיטרח לעשות עוד תיבות דהא יעשה ציווי ה' ויקיים מצוה‪ ,‬ועוד יש‬ ‫להעיר דהא בעצם התיבה לא היתה מספיק גדולה להחזיק כל מה שהכניס‪ ,‬אלא דהיה נס (כמבואר ברמב"ן להלן ו' י"ט)‪ ,‬אם כן מאי נפקא מינא‬ ‫הרי גם הרבה בנים יוכלו להיכנס בתיבה זו"?‬ ‫אומר לו הקב"ה (בראשית ו‪ ,‬יג‪ -‬יד)‪" ,‬קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ‪ .‬עשה לך תבת עצי גפר"‪ .‬יש‬ ‫מצב נוראי‪ ,‬הדור פרוץ בגילוי עריות‪ ,‬גזל‪ ,‬שפיכות דמים‪ ,‬בין אדם לחברו‪ ,‬אין ברירה אלא להשחיתם‪ .‬תפקידך לבנות תיבה‪ ,‬ובה יהיו הראויים‬ ‫להנצל‪ .‬נח החל בבניית תיבה במשך מאה ועשרים שנה‪ .‬כל אותם השנים‪ ,‬עוברים אנשים ומגחכים‪ ,‬נח הצדיק נעשית למהנדס אניות?! בתגובה‬ ‫לדבריהם‪ ,‬נח פותח בדרשה‪ :‬הדור כולו חטאים‪ ,‬אם לא תשובו בתשובה יהיה מבול‪ .‬לא יוותר מהעולם כולו זכר! למשמע התשובה השואלים‬ ‫גיחכו עוד יותר‪ ,‬נהנו מהדרמה והמשיכו בדרכם‪ ,‬בדרך לחטא נוסף‪ .‬אף אחד לא השתכנע! זהו ניסיון עצום לדבר מאה עשרים שנה בלא תועלת!‬ ‫בזמן בניית התיבה‪ ,‬קודם שנולדו ילדיו‪ ,‬שאלוהו בני דורו‪ ,‬מדוע הנך בונה תיבה? משיב נח‪ ,‬עוד מאה עשרים יהיה מבול אם לא תשובו‬ ‫מחטאיכם‪ .‬כהצלה מהפורענות אני בונה אניה לי ולזרעי שננצל מהמבול‪ .‬אומרים לו בני דורו בלגלוג‪ ,‬הרי אתה ורעייתך עקרים‪ ,‬בגילך כבר‬ ‫היינו עם נכדים ונינים‪ .‬וכי עבור זרעך שאינו קיים אתה בונה תיבה?! ונח ממשיך בשלו ובנה תיבה‪ ,‬ולכך זכה וניצלה הבריאה מחמתו‪.‬‬ ‫העולם החל להדרדר‬ ‫על חטאי הדור אומר הפסוק (בראשית ו‪ ,‬א‪-‬ז)‪:‬‬ ‫ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות ילדו להם‪ .‬ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טבת הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו (מבאר בתרגום‬ ‫יונתן בן עוזיאל‪ " ,‬וחמון בני רברביא ית בנת אנשא ארום שפירן הינון (ויראו בני הגדולים את בנות האדם כי יפות הן) וכחלן ופקסן ומהלכין בגילוי בשרא (ומתאפרות ומיפות שערותיהן ומהלכות בגילוי‬ ‫בשר) והרהירו לזנו ונסיבו להון נשין מכל דאתרעיו (והרהרו לזנות ויקחו להן נשים מכל שחשקו))‪ .‬ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעלם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים‬ ‫שנה‪ .‬הנפלים היו בארץ בימים ההם וגם אחרי כן (א ף על פי שראו באבדן של דור אנוש שעלה אוקיינוס והציף שליש העולם‪ ,‬לא נכנע דור המבול ללמוד מהם ‪ -‬רש"י)‬ ‫אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם המה הגברים אשר מעולם אנשי השם‪ .‬וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק‬ ‫רע כל היום‪ .‬וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו ( גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה‪ ,‬אמר לו אין אתם מודים שהקב"ה רואה את הנולד‪ ,‬אמר לו (רבי‬ ‫יהושע בן קרחה) הן‪ .‬אמר לו (הגוי)‪ ,‬והא כתיב "ויתעצב אל לבו"‪ .‬אמר לו (רבי יהושע בן קרחה)‪ ,‬נולד לך בן זכר מימיך? אמר לו (הגוי)‪ ,‬הן‪ .‬אמר לו (רבי יהושע בן קרחה)‪ ,‬ומה עשית? אמר לו (הגוי)‪,‬‬ ‫שמחתי ושימחתי את הכל‪ .‬אמר לו (רבי יהושע בן קרחה)‪ ,‬ולא היית יודע שסופו למות? אמר לו (הגוי)‪ ,‬בשעת חדותא חדותא‪ ,‬בשעת אבלא אבלא‪ .‬אמר לו (רבי יהושע בן קרחה)‪ ,‬כך מעשה‬ ‫הקב"ה ‪ ,‬אף על פי שגלוי לפניו שסופן לחטוא ולאבדן לא נמנע מלבראן בשביל הצדיקים העתידים לעמוד מהם ‪ -‬רש"י)‪ .‬ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני‬ ‫האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם"‪.‬‬ ‫הנפילים הם אלו שגרמו לחטאי בני האדם‪ .‬רש"י מבאר‪" ,‬הנפלים"‪ ,‬על שם שנפלו והפילו את העולם‪ ,‬ובלשון עברית לשון ענקים הוא"‪ .‬אך‬ ‫בפרקי דרבי אליעזר (ז) מובא‪ " ,‬והמלאכים שנפלו מגדלתן וממקום קדשתן מן השמים בימי דור אנוש"‪ .‬גם מלאך שיורד לארץ‪ ,‬יש לו כוח‬ ‫בחירה‪ ,‬הוא יכול לרדת מקדושתו‪ ,‬ולחטוא בחטאים השפלים ביותר‪ .‬מבאר באזנים לתורה‪:‬‬ ‫בפרשה סתומה זו רבתה המבוכה‪ :‬א) מי המה בני האלהים? יש אומרים בני השופטים‪ ,‬שהיו צריכים לשמור על הסדר‪ ,‬וידם היתה ראשונה במעל‬ ‫לקחת נשים בחזקה מכל אשר בחרו ואפילו אשת איש‪ ,‬ויש אומרים‪ ,‬כי המה בני אדם‪ ,‬שת ואנוש‪ ,‬שנולדו בצלם ודמות והיו מצוינים‪ ,‬ולפיכך קראו‬ ‫אותם בני אלהים‪ .‬אבל יש אומרים‪ ,‬שהמה מלאכים ממש‪ ,‬שקבל‪ :‬רשות לרדת לארץ‪ ,‬כדי להוכיח‪ ,‬שאפשר לעבוד את ה' אפילו בעולם השפל‪ ,‬ונכשלו‬ ‫בעצמם בבנות האדם‪ ,‬והמה עוזא ועזאל המוזכרים ביומא (דף סז‪ .).‬ב) למה הזכיר את חטא בני האלהים שני פעמים והפסיק בין שני הפסוקים בפסק‬ ‫ניתן לקבל את השיעור מידי שבוע בכתובת‬ ‫‪3246347@gmail.com‬‬ ‫לתרומות לחץ כאן‬ ‫דין‪" :‬לא ידון רוחי ‪ ...‬והיו ימיו מאה ועשרים שנה"? ולמה שינה וקרא אותם אחר כך "נפילים"? ובפסוק הראשון נאמר "ויקחו להם נשים"‪ ,‬ובנפילים‬ ‫‪" -‬אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם"? ג) אחרי הפסק דין של מאה עשרים שנה בא פסק דין שני‪" :‬האדם‪ ...‬עד בהמה‪ "...‬וקדם לפסק דין זה‪:‬‬ ‫ש"וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ"‪ ,‬וכי מה ראה בשניה‪ ,‬שהוציא פסק דין חדש? ד) למה נאמר ב' פעמים "בארץ"‪" :‬רבה רעת האדם בארץ"‪, ,‬וינחם‬ ‫ה' כי עשה את האדם בארץ"‪ ,‬וכי אין אנו יודעים‪ ,‬שהאדם נתון בארץ? ה) למה הזכיר בפרשה זו את השם הנכבד‪ ,‬המורה על רחמים? ו) אחרי שאמר‬ ‫"אמחה את האדם ‪ ...‬עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים" ‪ -‬הוסיף הכתוב‪ :‬שונח מצא חן בעיני השם"‪ ,‬ועל ידו נתן ה' שם ושארית לכל הברואים‬ ‫לבנות מהם עולם חדש‪ ,‬ולא הזכיר שום טעם לפשרה זו?‬ ‫ונראים בעיני דברי "המכריע" יונתן בן עוזיאל‪ ,‬שתרגם "בני האלהים"‪ ,‬שבפסוק א' ‪ -‬בני רברביא‪ ,‬רצה לומר בני השופטים או בני אדם הראשון‪ ,‬שת‬ ‫ואנוש המצוינים‪ ,‬ובפסוק "הנפילים" תרגם‪ :‬שמחזאי ועוזיאל הנון נפילין מן שמיא והוו בארעא ביומיא האינון ואוף בתר כן‪ .‬ומעתה נבוא לפרש את‬ ‫הפסוקים ולבאר את המשך הענינים‪ :‬הפרצה התחילה מהגדולים‪ ,‬בני השופטים‪ ,‬שהתחילו לקחת להם נשים מכל אשר בחרו‪ ,‬שלא מדעת הנשים‪,‬‬ ‫ואפילו נשואות‪ ,‬והיה בזה משום זנות ומשום כפיה וגזל‪ ,‬ואז אמר ה'‪ :‬שלא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר" ‪ -‬אני אמרתי‪ ,‬שרוחי‪ ,‬אשר נתתי‬ ‫באדם‪" ,‬ידון" וימשול בו‪ ,‬ויהפך גם את הגוף לרוח‪ ,‬והאדם כולו‪ ,‬בכל חלקיו יהיה קודש כמלאכי אלהים‪ ,‬אבל אני רואה‪ ,‬ש"לא ידון רוחי באדם‬ ‫לעולם"‪ ,‬יש אמנם רגעים טובים‪ ,‬שבהם הוא מתדבק בדרכי‪ ,‬אבל לא לעולם‪ ,‬לא לאורך ימים‪ ,‬וכרגע הוא נופל תחת השפעת הגוף וצרכיו‪ ,‬בשגם הוא‬ ‫בשר"‪ ,‬ככל החי אשר על פני האדמה‪ ,‬ולפיכך גמרתי‪" :‬והיו ימיו מאה ועשרים שנה"‪ .‬ותחת השפעת המות הקרוב אולי יכנע לבו הערל‪ .‬ואם ילך בדרך‬ ‫ה' אפשר לו לקנות עולמו בשנים אלו‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬הלא טוב מותו מחייו ולא יוסיף לחטוא עוד‪ .‬זה היה הפסק דין הראשון על תחלת התפרצות הזנות‬ ‫בדור המבול‪ ,‬סימן לדבר שכל השטוף בזימה זקנה קופצת עליו" וימיו מתקצרים‪ .‬ולהלן מספרת לנו תורה"ק התפתחות הנגע‪ ,‬שבימים ההם‪ ,‬וגם אחרי‬ ‫כן היו הנֹ פילים בארץ‪ ,‬המלאכים שירדו (או נפלו) לארץ במטרה להטיף מוסר לבני האדם ולהראות להם‪ ,‬שאפשר לעבוד את ה' אף בארץ‪ ,‬וכראותם‬ ‫את מעשה "בני האלהים" ‪ -‬בני השופטים ‪ -‬עם בנות האדם‪" ,‬נפלו" בעצמם משמים ארץ‪ ,‬מחיי מלאכים לחיי בהמה‪ ,‬ולא הסתפקו במעשה "בני‬ ‫האלהים" לקחת "להם נשים מכל אשר בחרו"‪ ,‬רק "באו" אל בנות האדם‪ ,‬כבהמה‪ ,‬היום עם זו ומחר עם אחרת‪" .‬וילדו להם"‪ ,‬כדמותם וגדלם‪" ,‬המה‬ ‫הגבורים אשר מעולם אנשי השם"‪ .‬ומאז יצאה תורה חדשה בעולם‪ ,‬וכמפורסם בסיפורי המיתיאולוגיה של אומות העולם‪ ,‬שאושר גדול הוא לאשה‬ ‫(ואפילו לבעלה)‪ ,‬אם אחד מהנפילים או מצאצאיו‪ ,‬אליל או חצי אליל‪ ,‬התאהב בה ורוצה לבוא עליה‪ ,‬כי הלא תלד ענק ‪ -‬שחצי אליל"‪" ,‬המה הגבורים‬ ‫אשר מעולם אנשי השם"‪ .‬מהם נולדו הענקים המהלכים בגבה קומה ומשלחים ידם בכל גזלה וחמס ושפיכת דמים" (פרקי דרבי אליעזר‪ ,‬כב)‪ .‬והנה‬ ‫מלבד הזימה היותר שפלה שנתפשטה אז בין כל בני האדם‪ ,‬אחרי רואם‪ ,‬כי גם מלאכי אלהים יורדים בתועבותיהם עד המדרגה התחתונה‪ - ,‬הלא היה‬ ‫זה למקור חדש של עבודת אלילים על ידי זנות עם הנפילים או יוצאי חלציהם‪ ,‬ו"בית חרשת" לתוצרת אלילים וחצי אלילים "גבורים ואנשי שם"‪,‬‬ ‫ששלחו את ידיהם בגזלה וחמס ושפיכת דמים‪ ,‬ומהם נתפשט החמס ומלא את הארץ‪ .‬ובמכלתא משפטים פרק כ' דרש רבי נתן‪" :‬ונעשה לנו שם" –‬ ‫עבודה זרה וכמו שנאמר (שמות כג‪ ,‬יג)‪" :‬ושם אלהים אחרים"‪ .‬ומשם נקח גם ל"אנשי השם" שבדור המבול‪ .‬שהגבורים והענקים עשו את עצמם‬ ‫לאלהים (וזה היה לא רק שבימים ההם"‪ ,‬אך "גם אחרי כן"‪ ,‬אחרי המבול‪ ,‬כמו נמרד וחבריו‪ ,‬שעשו עצמם לאלוה והפילו חתתם על בני האדם) ואז‬ ‫נחתם הגזר דין החדש‪ ,‬אחרי אשר ראה ה'‪ :‬ש"כי רבה רעת האדם בארץ" ‪ -‬הרעה רבה והולכת (בראשית רבה כז‪ ,‬ג)‪" ,‬וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל‬ ‫היום"‪" - ,‬אמחה את האדם‪ ...‬מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים"‪ .‬אבל הנפילים‪ ,‬שהביאו אנדרלמוסיה לעולם‪ ,‬למדו יחד עם זה זכות על בני‬ ‫האדם‪ ,‬כי הם הראו בעליל‪ ,‬שהארץ ושפלותה אשמה לא מעט בנפילתו של האדם‪ ,‬וכי קשה בכלל לתחתונים לעמוד בתפקידיו של הקב"ה‪ .‬שהרי דרי‬ ‫מעלה שירדו למטה לא יכלו לעמוד בנסיון‪ ,‬ומדת הרחמים המתיקה את הגזר דין‪" :‬וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וינחם ה' כי עשה את האדם‬ ‫בארץ (כי לו הניחו בשמים‪ ,‬היה שומע למצוותיו)‪ .‬וכהשחית ראה ה' וינחם על הרעה וצוה על נח‪ ,‬שמצא חן בעיניו‪ ,‬לבנות תיבה ולבוא אליה מפני‬ ‫מי המבול ולהביא שם שנים שנים מכל החי מכל בשר‪ ,‬שיבנה מהם עולם חדש‪.‬‬ ‫גם מלאך יכול להיות מושפע מבני אדם ולרדת בדרגתו‪ ,‬אותם נפילים שירדו בדרגתם‪ ,‬ירדו עד הדיוטה התחתונה‪ ,‬והורידו את העולם כולו יחד‬ ‫עמם‪.‬‬ ‫קביעות היצר הטוב‬ ‫קודם המבול היצר הרע יכל להשפיע גם על מלאכים‪ .‬רע מלשון חלק‪ ,‬תרועה היא חלק מהקול‪" .‬ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יח‪ ,‬יט)‪ ,‬רעך הוא‬ ‫חלק מהשלם‪ ,‬על האדם להסתכל על חברו‪ ,‬כחלק ממכלול בו נמצא גם הוא‪ .‬היצר הרע‪ ,‬הוא חלק מהגוף האדם‪ ,‬המנסה לגרום לאדם להסתכל‬ ‫על חלק מסוים כעומד בעצמו‪ ,‬לא כחלק ממכלול‪ .‬אולם אחרי המבול העולם השתנה‪ ,‬העולם מתקיים בדרך הטבע‪ ,‬אינו יכול להשתנות‪ .‬גם‬ ‫היצר הרע השתנה‪ ,‬כוחו נחלש‪ .‬מבאר המלבי"ם (ארצות השלום‪ ,‬ב)‪:‬‬ ‫כבר נתנו החכמים‪ ,‬ארבעה סיבות‪ ,‬למה ישמע האדם יותר אל עצת התאווה‪ ,‬מאל עצת השכל‪ ,‬שלשה סבות הם תלויים בטבע החומר בעצמו‪ ,‬מצד‬ ‫האיכות והכמות והאנה; והטעם הרביעי‪ ,‬מצד הזמן והמתי‪ .‬האחד‪ ,‬כי כוחות התאווה שמושם תדיר‪ ,‬כי הכוח המתעורר‪ ,‬אשר הוא המעורר אותם‪ ,‬לא‬ ‫ישקוט בכל עת להזהיר את הכוח המתאווה‪ ,‬אל הערב והעידונים‪ ,‬ויתר התאוות; וגם הכוח המדמה יעוררהו תמיד‪ ,‬אל אהבת המועיל‪ ,‬מהעושר‬ ‫והכבוד‪ ,‬ויתר חמודות‪ ,‬אשר יובילו אליו החושים החיצונים; לא כן אהבת הטוב אשר יבא מצד השכל‪ ,‬אשר הוא לא יתעורר מעצמו; ימים יעבורו‬ ‫ועתים יחלופו‪ ,‬והכוח הזה השכלי יהיה כאיש נדהם‪ ,‬אם אין מקיצו לעמוד על המשמר‪.‬‬ ‫ב‪ .‬כי כוח התאווה מתפשט בכל הגוף וכוחותיו; אין מקום‪ ,‬אשר לא יפוזו שם תעלותיה; ואפס פנה‪ ,‬אשר לא יאיר אל עבר פניה; וכן יעש הכח המדמה‬ ‫אל אהבת המועיל‪ ,‬מצד החושים‪ ,‬אשר ימלאוהו בדמיונות מהבילות באפס מקום; לא כן כוח השכל‪ ,‬בודד הוא‪ ,‬יחיד ואין עוזר עמו במלאכתו‪.‬‬ ‫ב‬ ‫ג‪ .‬התאוה והדמיון‪ ,‬תושבים הם פה‪ ,‬בעולם הגופים‪ ,‬בעמק עכור‪ ,‬ועל צאצאי הארץ יחשבו גם המה; לא כן השכל‪ ,‬הוא גר בעולם החומרי‪ ,‬ויט אהלו‬ ‫מבית אל מצבא השמים‪ ,‬אל מערת המכפלה שדה עפרון‪ ,‬ותשובתו הרמתה‪ ,‬כי שם ביתו‪ ...‬ועוד בזה טעם רביעי‪ ,‬מצד הקדימה והאיחור; כי הכוח‬ ‫המתעורר ‪ ,‬מתחיל למלוך בכוחות האדם‪ ,‬מעת יצא מרחם אימו‪ ,‬וכן כוח הדמיון; כי מעת ההוא‪ ,‬כבר החלו החושים לפעול פעולתם‪ ,‬והיונק משדי‬ ‫אימו כבר יתעורר לקראת אבנים מזהירים‪ ,‬ומן הקולות הנעימים‪ ,‬ירגיש היופי וההידור‪ ,‬ויתעורר לקראתם‪ ,‬אבל הכוח השכל‪ ,‬המורהו דעת לבחור‬ ‫בטוב ואושר‪ ,‬ה וא לא יפקח את עיניו הפנימים‪ ,‬עד עת יגדל ויהיה לאיש‪ ,‬ואז עת יקרע השכל סגור לבבו‪ ,‬לנטוע בתוכו הטוב והאושר‪ ,‬שישובו אצלו‬ ‫טבע שני‪ ,‬כבר ימצאהו מלא משרשי ראש ולענה‪ ,‬פרי החמדה והתאווה‪ ,‬ותנובת אהבת המועיל להצלחת מדומות‪ ,‬אשר שלחו שרשיהם מנעוריו‪ ,‬והיה‬ ‫בקרבו טבע ראשון; ואין ספק‪ ,‬כי יתעצמו התושבים בנפש ההיא מלפנים‪ ,‬ויעשו לאורח הבא אליהם כרצונם‪ ,‬לדכא כחות השכל תחת רגלם‪ ,‬בל יסור‬ ‫מעצתם‪ ,‬ולעבוד עמו עבודת עבד‪.‬‬ ‫על שלשה פשעי החומר הראשונים‪ ,‬ריחק ה' את האדם‪ ,‬עת הכניעו נפשם אל חומרם בדור המבול‪ ,‬ויקלל את האדמה בעבור האדם‪ ,‬יען שהחומר‬ ‫בעצמו עלול לרע‪ ,‬והיה ברעתו‪ ,‬להכניע השכל תחתיו; כמו שכתוב (בראשית ו‪ ,‬ה‪-‬ו) "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע‬ ‫כל היום‪ .‬וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו"‪ ,‬יאמר‪ ,‬כי ראה ה'‪ ,‬כי האדם מצד חומרו נוטה יותר אל היצר מאל הנפש‪ ,‬א‪ .‬מצד שרבה‬ ‫רעת האדם (הוא הטעם השני שכתבתי למעלה) שכוחות התאווה מתפשטים בכל הגוף ועוזריהם רבים‪ ,‬מה שאין כן השכל שהוא בודד במלאכתו‪ .‬ב‪.‬‬ ‫בארץ‪ ,‬מצד שהוא תושב בארץ‪ ,‬והשכל הוא מארץ נכריה‪( ,‬כמו שכתבתי בטעם השלישי) ג‪" .‬וכל יצר מחשבות לבו רק רע"‪ ,‬הוא מטעם‪" ,‬כל היום"‪,‬‬ ‫מפני שכוחות התאווה שמושם תדיר שמשתמש בהם כל היום‪( ,‬כנזכר לעיל בטעם הראשון)‪ :‬וכל אלה השלושה טעמים תלויים בחסרון החומר‬ ‫בעצמו; ועל זה אמר "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ"‪ ,‬שמצד הטעם שמקשיב יותר אל התאווה‪ ,‬מפני שהיא מתושבי הארץ‪ ,‬והשכל ניתן ממרומים‬ ‫רבים; ניחם למה עשה אותו בארץ‪ ,‬שיהיו בה יד החומר על העליונה‪ :‬ומצד שני הטעמים האחרים‪ ,‬שנתפשטת בכל הגוף ושמושה תדיר‪ ,‬ששני אלה‬ ‫הסבות באים מכת רוח החיים והמתעורר אשר מקורו מן הלב‪ ,‬על זה אמר "ויתעצב אל לבו" של אדם‪ :‬ועל כן קלל את האדמה בעבור האדם‪ ,‬יען‬ ‫שהחסרון הוא מצד החומר אשר חוצב מן האדמה; אמנם עת התרצה אל האדם אחרי המבול‪ ,‬כתיב (בראשית ח‪ ,‬כא) "ויאמר ה' לא אוסף עוד לקלל‬ ‫את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו" כי השקיף על הסבה הרביעית‪ ,‬כי אין הדבר תלוי מצד הפסד החומר בעצמו‪ ,‬רק מצד הקדימה‬ ‫והאיחור‪ ,‬שבאמת אם יצויר שיתפקחו עיני השכל‪ ,‬תיכף בעת לדת האדם‪ ,‬להוביל אליו ציורי השכל‪ ,‬בעת שיחלו החושים החיצונים‪ ,‬להוביל ציוריהם‬ ‫אל הנפש‪ ,‬אזי היה האדם שומע יותר לעצת השכל‪ ,‬כי טבע הנפש נוטה יותר אל הטוב המוחלט; אך החסרון הוא‪ ,‬מה שציורי השכל אחרו פעמי‬ ‫מרכבותיהם‪ ,‬לפעם במחנה הכוחות הנפשיות‪ ,‬ובתוך כך התישבו שם ציורי החושים ונעשו אזרחיים‪ ,‬והטביעו בו טבע ראשון‪ ,‬על כל דבר פשע‪ ,‬ובעת‬ ‫בוא צבאי השכל לגרשם מעל גבולם‪ ,‬לא יצליחו עוד‪ ,‬כי כבר נוטעו הציורים הראשונים‪ ,‬גם שורשו; כי גם הציורים והמדות אשר תקנה נפש האדם‪,‬‬ ‫מן החוץ‪ ,‬כמו מן שכנים הרעים‪ ,‬ואנשי בליעל אשר יתהלך עמהם‪ ,‬וילמוד ממעשיהם‪ ,‬קשה לגרשם אם לא ביגיעה רבה‪ ,‬ובזמן אחר זמן‪ ,‬וכמו שנראה‬ ‫לפי דעתי‪ ,‬הטעם מה שראתה החכמה העליונה‪ ,‬להניע את עדת בני ישראל ארבעים שנה במדבר‪ ,‬ולא הכניסם תיכף לארץ אבותיהם? הוא‪ ,‬כי יען‬ ‫בהיותם במצרים הושקעו עד מאד בטומאת מצרים‪ ,‬עד ששב אצלם טבע שני‪ ,‬וחלאה דבוקה בנפשם לא יוכלו להטהר ממנה‪ ,‬עד שכמה עצבוהו‬ ‫במדבר‪ ,‬מרו פיו בישימון‪ ,‬כי גלולי טומאת מצרים היה כמו שאור שבעיסה‪ ,‬אשר החמיץ משארתם בכל עת וצרורה בשמלותם על שכמם; ועל כן‬ ‫הניעם במדבר הגדול והנורא‪ ,‬לחם לא אכלו‪ ,‬וכל התלאות שעברו עליהם‪ ,‬וכבוד ה' אשר ראו‪ ,‬עד שנצרפו צירוף אחר צירוף אל טבע אחרת‪ ,‬של‬ ‫הטהרה והקדושה‪ ,‬וכמו שכתוב (דברים כט‪ ,‬א‪ -‬ה) "אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ‪ ,‬ולא נתן ה' לכם לב לדעת עד היום הזה‪( ,‬ומצד‬ ‫זה הטעם) ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר‪ ,‬למען תדעו כי אני ה' אלוקיכם"‪.‬‬ ‫האדם חטא בשל יצרו הרע שהוא גדול מיצרו הטוב‪ ,‬מארבע סיבות‪ .‬היצר הרע בא מלידתו‪ ,‬ועמו באים כוחות התאווה‪ ,‬והם פועלים בו כל העת‪.‬‬ ‫ובכוח הדמיון הם קבועים בו ואזרחיים בנפשו‪ .‬ולכך אין בכוחו לעמוד כנגד היצר הרע‪ .‬לכך כשיצאו עם ישראל ממצרים‪ ,‬הקב"ה נתן להם את‬ ‫התורה במדב ר‪ ,‬למדו אותה ארבעים שנה‪ ,‬ורק לאחריהם נכנסו לארץ ישראל‪ .‬כדי שיקבע יצר הטוב בליבם‪ ,‬ויוכלו להתמודד בארץ ישראל‬ ‫בקיום התורה והמצוות‪ .‬כשהיצר הטוב נקבע באדם‪ ,‬הוא יכול להילחם כנגד היצר הרע‪ ,‬על אף עדיפותו‪.‬‬ ‫העולם החל להדרדר‬ ‫דור המבול חי כשבע מאות שנה אחרי מות אדם הראשון‪ ,‬הם היו בדור העשירי לבריאת העולם‪ ,‬עדיין היה להם מהיכן לשמוע על הקב"ה שברא‬ ‫את העולם‪ .‬אך דורם היה גם הדור השביעי לדור אנוש‪ .‬עליו אומר הרמב"ם (עבודה זרה א‪ ,‬א)‪:‬‬ ‫בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה‪ ,‬וזו היתה טעותם‪ ,‬אמרו הואיל והאלוקים ברא‬ ‫כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד‪,‬‬ ‫וזהו רצון הק ל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו‪ ,‬כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך‪ ,‬כיון שעלה דבר זה על לבם‬ ‫התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה‪ ,‬וזה היה‬ ‫עיקר עבודת כוכבים‪.‬‬ ‫היו שחשבו שהקב"ה נמצא בשמים‪ ,‬ורצונו שיעבדו לשריו וסריסיו כדי שיעניקו מכוחותיהם בעולם‪ .‬על כך אמר הקב"ה‪" ,‬אמחה את האדם‬ ‫אשר בראתי מעל פני האדמה"‪ ,‬וברש"י‪" ,‬הוא עפר ואביא עליו מים ואמחה אותו"‪ .‬העולם ישוב ליומו השני של הבריאה‪ ,‬טרם היה רקיע‪ .‬בו‬ ‫הבריאה הייתה מלאה במים‪ ,‬שאין להם כל צורה וחומר‪ .‬רק ביום השלישי נראתה היבשה‪ ,‬נוצרה האפשרות לחיים אנושיים בעולם‪.‬‬ ‫על כך כותב הרמב"ן (בראשית ב‪ ,‬ג)‪:‬‬ ‫ג‬ ‫ביום השלישי נראית היבשה והצמיחה ועשתה פירות‪ ,‬הוא האלף השלישי המתחיל בהיות אברהם בן ארבעים ושמונה שנה (בראשית רבה סד‪ ,‬ד)‪,‬‬ ‫ואז החל לקרוא בשם ה' (בראשית ד‪ ,‬כו)‪ ,‬וצמח צמח צדיק‪ ,‬כי משך רבים לדעת את ה'‪ ,‬כמו שדרשו ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית יב‪ ,‬ה)‪ ,‬וצוה‬ ‫את ביתו ואת בניו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט‪ ,‬ועלה הענין עד שקבלו זרעו את התורה בסיני‪ ,‬ונבנה הבית ביום ההוא‪ ,‬ואז נתקיימו‬ ‫כל המצות שהם פירות העולם‪.‬‬ ‫באלף השלישי של הבריאה החלו החיים הרוחניים בבריאה‪ ,‬לכך בסופו של האלף השני בו השחיתו בני האדם את דרכם‪ ,‬הקב"ה השיב את‬ ‫הבריאה אל מצבה הראשוני‪ ,‬בו אין קיום למין האנושי בבריאה‪ ,‬כדי להכין את הדרך אל אברהם אבינו‪ ,‬מנחיל החיים הרוחניים בבריאה‪.‬‬ ‫השפיעו רע בעצם החיים‬ ‫מבאר רבי משה שפירא (שובי ונחזה נח‪ ,‬ברית הקשת)‪:‬‬ ‫הנה מה שנשאר לנו לדורות מהמבול הוא הקשת‪ .‬ועלינו להבין קצת בעניינה והקשר שלה למבול‪ ,‬ובמה הקשת מהווה בטחון שלא יבוא עוד מבול‬ ‫על הארץ‪ ,‬ומה מונח בה לרמוז וללמד על זה‪ .‬והנה מפורש בתורה שהמבול לא בא בתורת עונש‪ ,‬אלא בגלל שהבורא יתברך כביכול היו לו חרטה על‬ ‫הבריאה שהייתה אז‪ ,‬וכפירוש המילים (בראשית ו‪ ,‬ז) "כי נחמתי כי עשתים"‪ ,‬והיינו שהבריאה הגיעה למצב כזה שהיא נתהפכה להיות מקח טעות‪,‬‬ ‫עד שהבורא יתברך אמר עליה שלא אליה הייתה כוונתו‪ ,‬וממילא הבריאה מסתלקת ונעלמת ונלקחת בחזרה‪ .‬אבל הסוגיא של שכר ועונש הוא חלק‬ ‫מעצם סדר הבריאה‪ ,‬שהבריאה נבראה עם בחירה וצורת הבריאה היא ששכר מגיע לעושי טוב ועונש לעושי רע‪ .‬אךהמבול היה מחו לסדר העולם‪,‬‬ ‫דהמבול היה ביטול העולם וכדין כל דבר הנעשה בטעות שהטעות חוזרת‪ ,‬ועל זה נאמר "כי נחמתי כי עשתים"‪ ,‬והיינו שהבריאה כפי שנראתה אז‬ ‫הייתה בריאה בטעות ודלא כפי הכוונה העליונה ולכן חזרה הטעות‪.‬‬ ‫אלא דצריך להבין מהו עומק ההבדל שבין דרגת הרע אליה יכולה הבריאה להגיע היום ולא יבוא מבול בעקבותיה‪ ,‬ובין דרגת הרע אליה הגיעה‬ ‫הבריאה אז אשר בגללה בא המבול‪ ,‬ואנו מסתכלים על הבריאה ועל כל הרע הנעדרת בה מאז ומעולם ובפרט היום‪ ,‬וקשה לנו להבחין בין זה ובין מה‬ ‫שנעשה בדור המבול‪ .‬וזה פשוט דהשבועה שלא להביא עוד מבול על הארץ לא הייתה על אף שיצטרך המבול לבוא‪ ,‬דאם עדיין היה שייך שהבריאה‬ ‫תצא לגמרי מהמכוון ותתהפך להיות טעות הא ודאי שהטעות חוזרת‪ ,‬אלא השבועה הייתה שלא יהיה עוד פתח להגיע למצב כזה‪ ,‬וזה צריך ביאור‬ ‫מהו החילוק בעצם בין כל דרגות הרע שאנו מכירים‪ ,‬שנראה שאין שייך יותר רע מזה‪ ,‬ובין מה שהיה בדור המבול שהביא לידי "כי נחמתי כי עשתים"‪.‬‬ ‫והנה המשמעות הפשוטה בדברי חז"ל היא‪ ,‬שהיה שינוי בעיקר ההנהגה בין קודם המבול ואחריו‪ ,‬ומה שהיה אפשרי קודם המבול‪ ,‬נעשה בלתי אפשר‬ ‫אחרי המבול‪ ,‬ועל זה נאמר (תהילים כט‪ ,‬י)‪" ,‬ה' למבול ישב וישב ה' מלך לעולם"‪ ,‬ומבואר דזה לא היה המצב בעולם קודם המבול‪ ,‬אלא דצריך להבין‬ ‫מהו נקודת ההבדל בין שני המצבים עד כדי שמה שהיה אפשרי אז נעשה עתה בלתי אפשר‪.‬‬ ‫והנראה בזה דהנה מצינו בדברי חז"ל תיאורים נפלאים ומשונים על השפע והכוחות של הדורות שקדמו למבול‪ ,‬ומעשה שהיה שהאם שלחה את‬ ‫התינוק הנולד לה עתה להביא סכין כדי לחתוך את חבל הטבור (בראשית רבה לו‪ ,‬א)‪ .‬והרי שמיד בלידתו היה האדם בר דעת ובר שליחות והיה שייך‬ ‫לדבר עמו‪ .‬ומבואר דכל אדם מתחילתו כבר היה אדם שלם‪ .‬וכן מצינו שקודם המבול היו בני אדם חיים קרוב לאלף שנה ואילו אחרי המבול הייתה‬ ‫ירידה גדולה ולא היו חיים כי אם בסביבות מאתים שנה‪ ,‬וכל המציאות השתנתה‬ ‫ונמצא שהחיים שלפני המבול היו מעין החיים של אדם הראשון‪ ,‬אשר מיד שנברא עמד על דעתו והיה שלם בכל כוחו‪ .‬ועל אף שנגזרה עליו גזירת‬ ‫מיתה‪ ,‬הרי מכל מקום זה לא יהיה כי אם בסוף סוף חייו‪ ,‬אבל עד אז הוא היה במלא כוחו‪ ,‬כי עדיין לא היה זקנה וחולי (בראשית רבה סה‪ ,‬ט)‪ .‬וכמו‬ ‫כן בני האדם שקודם המבול היו חייהם שלמים ומלאים עם כוח עצום והמון אפשרויות‪ ,‬וכדאיתא בחז"ל (בראשית רבה לד‪ ,‬א) שילדים קטנים היו‬ ‫יכולים לעקור עצים בידיהם‪ ,‬וגם השפע היה רב עד שכל הדברים היו צומחים מיד‪ .‬ונמצא שהבריאה לא הייתה שונה בהרבה מגן עדן‪ ,‬אלא כל ההבדל‬ ‫היה במה שהאדם לא היה חי לעולם‪ ,‬אבל כל משך החיים עד לרגע האחרון ממש‪ ,‬היה עם כל מלא הכוח‪ ,‬בלי מהלך של זקנה ובלי חולי‪.‬‬ ‫שפע עצום של חיים‬ ‫והנה השפע הגדול של חיים שלפני המבול היה החכמה שהיא עצם החיים‪ ,‬וכמו שכתוב (קהלת ז‪ ,‬יב)‪" ,‬החכמה תחיה בעליה"‪ ,‬וכן חכם בגימטריא‬ ‫חיים‪ .‬ומאידך כתיב (איוב ד‪ ,‬כא)‪" ,‬ימותו ולא בחכמה"‪ .‬ובכן קודם המבול הייתה השפעה עצומה של המון חכמה‪ ,‬והכל היה גלוי וידוע וברור ומלא‬ ‫טע ם‪ .‬ובזה הייתה נקודת הבחירה שלהם אם להעתיק את תפיסת החיים אל הגוף‪ .‬כי הרי הגוף שלהם היה באמת מציאות חיה‪ ,‬ודלא כהיום שהגוף‬ ‫הוא בריאה חלשה ביותר‪ ,‬עלול לכל מיני מחלות ופגעים‪ ,‬אשר בשביל גוף עלוב כזה לא יחליף שום בר דעת את החיים האמיתיים להחשיב אותו‬ ‫כעצם החיים‪ ,‬והרי הדבר הקטן ביותר יוכל להפסיד אותו לגמרי‪ ,‬ובודאי שאין זה מציאות של חיים‪ ,‬אלא לפי דרגת השכל שלנו גם גוף כזה מספיק‬ ‫כדי להעמיד אותנו בבחירה‪ .‬ולא עוד אלא שבדרך כלל הבחירה היא לצד הגוף‪ ,‬וסכלה דעתם של בני אדם להשקיע כוחם בדבר כל כך חלש ועלוב‬ ‫שהעתיד להתבטל‪ .‬אבל בשביל דרגת השכל שלנו זהו הבחירה‪ .‬וזה בעצמו די מעליב‪.‬‬ ‫אך בני אדם שקודם המבול באמת קבלו שפע עצום של חיים‪ ,‬ובחכמתם הגדולה הייתה להם אחיזה גדולה מאד בעצם החיים‪ ,‬דחכמה נותנת טעם‬ ‫ואור בכל דבר ודבר‪ ,‬והכל מלא חיים עד שבשביל החכם הרי העולם הוא באמת דבר חי‪ .‬וגם לדידן אם הייתה לנו תפיסה אפילו במשהו במה שאנו‬ ‫אומרים יום יום "ואתה מחיה את כולם" (נחמיה ט‪ ,‬ו)‪ ,‬אשר הכוונה בזה היא שהעולם מלא אך ורק חיים‪ ,‬משמי השמים וכל צבאם כגון השמש ועד‬ ‫לארץ וכל אשר עליה‪ ,‬כולל עצים ואבנים ובני אדם ובעלי חיים‪ ,‬דכל זה הוא חיים‪ ,‬אזי כפי מדת התפיסה שלנו בזה‪ ,‬היינו חיים את החיים המלאים‬ ‫שהבורא יתבר ך נתן לנו לחיות‪ .‬אלא הבחירה שניתנה לנו היא להעתיק את את כל הרגשת החיים למערכת החושים העלובה והקטנה והמצומצמת‬ ‫ד‬ ‫להפליא‪ ,‬דהיינו הטעם שבחיך ובאזנים ובאץ ובחוש המימוש‪ ,‬אשר משך הזמן של כל אלו ההנאות אינן אלא לרגע כמימריה‪ ,‬ועל כגון דא נאמר‬ ‫"ימותו ולא בחכמה"‪.‬‬ ‫אולם הדורות ההם היו חיים במערכת אחרת לגמרי‪ ,‬ואיתא בדברי האריז"ל דזה מרומז במה שנאמר שגזירת המבול הייתה "כי מלאה הארץ חמס"‬ ‫(בראשית ו‪ ,‬יג)‪ ,‬ראשי תיבות חכמה‪ .‬אך כיום שהגוף שלהם היה בעצם הגוף של אדם הראשון‪ ,‬אשר לולא הגזירה הוא היה צריך לחיות לעולם‪ ,‬וגם‬ ‫אחרי הג זירה לא היה האדם מרגיש על בשרו שהוא בן מוות‪ ,‬ולא כהאידנא שאנו חיים את גזירת המוות של הגוף יום יום‪ ,‬באשר כל דבר של פוגע בו‬ ‫ומכאיב לו‪ ,‬ויש לנו תחושה חזקה מאד שאנחנו בני מוות‪ ,‬אלא הגופים שלהם היו כמעט מחוברים לעצם החיים ממש‪ ,‬על כל פנים בהרגשה‪ .‬והיינו‬ ‫דהם לא היו חיים את עובדת היותם בני מוות‪ ,‬אלא כל משך זמן חייהם‪ ,‬שזה היה משך זמן רב מאד‪ ,‬היו בלי זנק הומחלות‪ ,‬מהרגע הראשון ועד הרגע‬ ‫האחרון‪ .‬ולזה נכשלו והעתיקו את תפיסת החיים אל הגוף והחומר‪ .‬וזה היה נקודת הבחירה של הדורות ההם‪ ,‬ואין לנו שום ציור כלל בצורת חיים כזו‪,‬‬ ‫דמה שהם עשו אין זה כמו שאנו עושין‪ ,‬לקחת את הכוח העצום של חיים שהבורא יתברך העניק לנו‪ ,‬ולצמצם את כל זה בתוך קופסה קטנה שיש לה‬ ‫כמה אפשרויות של ביטוי חיים‪ ,‬אלא אצלם הגוף היה גדול מאד‪ ,‬וזה היה בחירה אמיתית‪ ,‬דמערכת הגוף הייתה בהקבלה ממש לעצם‪ ,‬החיים‪ ,‬והרי‬ ‫הגוף ואפילו הגוף שלנו עתיד לקום בתחיית המתים ולחיות לעולם‪ ,‬ביחד עם כל מערכת חיים שסביבו‪ ,‬דכל זה יהיה חיי נצח‪.‬‬ ‫ונמצא דהמצב אז היה שהעולם היה מלא חכמה‪ ,‬אלא זה הביא לידי "כי מלאה הארץ חמס" וכדברי הרב‪ ,‬ואיתא בחז"ל (סנהדרין דף קח‪ ,).‬שאפילו‬ ‫בעלי חיים נזקקים לשאינם מינן‪ ,‬והיינו דהיה שינוי בבריאה בעצם (ולכך המבול קעקע את הקרקע בעומק שלושה טפחים‪ ,‬לבער כל זכר לעולם שהתקלקל‪ .‬ואם כך‬ ‫במדת פורענות‪ ,‬כל שכן במדה טובה‪ ,‬כל החיות שהגיעו לתיבה‪ ,‬לא קלקלו מעשיהם מכוחו של נח‪ ,‬צדיק הדור)‪ .‬אולם בבחירה שלנו היום אין לנו אפשרות לעשות כן‪,‬‬ ‫דאמנם בני אדם יכולים להרע מאד ולרדת ולהיות רעים מאד‪ ,‬אבל אין העולם יכול לשנות טבעים וליצור מערכות אחרות של חיים‪ ,‬דזה תו אינו בכלל‬ ‫הבחירה‪ .‬אך לפני המבול הרי החיים בעצמם ניתנו‪ ,‬דהיינו "החכמה תחיה בעליה"‪ ,‬והבחינה של "ואתה מחיה את כולם"‪ ,‬דכל זה נתן הבורא יתברך‬ ‫לבני אדם‪ ,‬ובידיהם היה לקלקל את עצם החיים‪ ,‬כדרך שבידינו לקלקל את מה שניתן בידינו‪ ,‬אלא דאין בידינו לשנות את העולם ולעוות את החיים‬ ‫ב עצמם‪ ,‬וליצור מערכות חיים אחרות כי זה לא ניתן לנו‪ .‬אבל להם זה ניתן וממילא כוח הבחירה התפשט על עצם כוח החיים‪ ,‬והם אמנם העבירו‬ ‫והעתיקו את החיות עצמה כפי רצונם‪ .‬ובכן בדור המבול היה קלקול בעצם מערכת החיים‪ ,‬וזה סוד "כי נחמתי כי עשתים"‪ ,‬והיינו משום שהבורא‬ ‫יתברך ל א ברא את החיים האלה‪ ,‬ואם בעלי החיים נזקקים לשאנם מינן‪ ,‬על כרחך שהיה שינוי בעצם השפעת החיים‪ ,‬דבני אדם קלקלול את הדבר‬ ‫הנפלא והנורא ביותר שניתן להם‪...‬‬ ‫הגדרת כוחו של הקשת‬ ‫ומעתה ניחזי אנן בעניין הקשת‪ ...‬יש בזה עניין מיוחד מאד‪ ,‬דכפי שכתוב בתורה בכל מקום‪ ,‬הרי הקשת היא כלי מלחמה‪ ...‬ותוכן הפנימי של הקשת‬ ‫הוא כשלוקחים עץ שטבעו להיות ישר ומעקמים אותו ובזה מוציאים אותו מטבעו‪ ,‬והיינו שהמיתר (שהוא החוט שעל הקשת‪ )...‬נמתח על העץ מקצה‬ ‫אל קצה בכוח גדול‪ ,‬כי אם הוא רפוי לא יעשה שום פגיעה‪ ,‬והרובה קשת מושך על המיתר בכל כוחו‪ ,‬וכאשר הוא מסיר את הקשת‪ ,‬אזי הקשת משליך‬ ‫את הקץ למרחקים‪ .‬והעומק בזה הוא‪ ,‬שהכוח העצום שבו העץ מושך את המיתר וזורק את החץ הוא‪ ,‬מחמת הרצון לחזור למצבו הנכון‪ ,‬דכאשר‬ ‫הרובה קשת הש קיע את כל כוחו ומשך את המיתר‪ ,‬הרי עיקם את החץ ושינה אותו מטבעו להיות ישר‪ ,‬ולכן הוא שואף לחזור להיות ישר כמו שהוא‬ ‫באמת‪ ,‬ובזה הוא מושך את המיתר בעוצמה רבה מאד‪ ,‬ושולח את החץ למרחקים עצומים‪ .‬וזהו כוחו של הקשת‪ ,‬ליצור מצב שבו אפשר לו לאדם‬ ‫לקחת דבר שהוא נמתח מאד להיות ישר‪ ,‬ולפעול כנגדו להוציא אותו מטבעו‪ ,‬אשר בהסרת ידו יחזור הדבר לטבעו הישר בכוח חזק מאד וזהו מה‬ ‫שנותן כוח בח ץ‪ ,‬וככל השעץ נשתנה יותר‪ ,‬כך גדול כוחו לחזור לעצמו‪ .‬ובכוח הזה הולך החץ למרחקים עצומים‪ ...‬ונתבאר לן‪ ,‬כי הרמז של הקשת‬ ‫הוא מה שנשאר לנו מדור המבול‪ ,‬דהקשת אומרת שהמצב הטבעי והאמיתי של העולם הוא מה שהעולם משלים את מה שנתגלה בקשת מכבוד‬ ‫השכינה‪ .‬והיינו דאותו כבוד שכינה שמתגלה בקשת נשלם על ידי מציאות העולם‪ ,‬ובזה הקשת מלמדת שהטעם שלא יבוא עוד מבול על הארץ‪ ,‬הוא‬ ‫משום שהעולם בעצם לא יסטה מהכוונה העליונה‪ ,‬אלא הוא חייב להישאר לעולם בתוך המסגרת שלה‪.‬‬ ‫בדור המבול לבני האדם היה כוח להשפיע על עצם החיים‪ ,‬לשנות את הבריאה‪ .‬אחר המבול‪ ,‬נחלש היצר הרע‪ ,‬אין בכוח בני אדם להשפיע על‬ ‫עצם החיים‪ ,‬רק חיותם עצמם‪ .‬באה הקשת לרמז‪ ,‬אם תמשיכו כך‪ ,‬העולם ראוי להיחרב‪ .‬אולם אין בכוחכם להחריב את העולם‪ ,‬אך דעו לכם‪,‬‬ ‫יש בכוחכם לחזור בתשובה‪ ,‬לשוב מתוך החטא‪ ,‬אל מעלתכם הראשונה‪.‬‬ ‫הצדיק משפיע טהרה בעולם‬ ‫אולם בכוח הרשעים להשפיע על הבריאה כולה‪ ,‬וכן להיפך‪ ,‬כוח הצדיקים לשנות את הבריאה כולה‪ .‬הבית הלוי (בראשית ו‪ ,‬יב) מבאר‪:‬‬ ‫ו בזה יתבאר היטב מה דאיתא במסכת חגיגה (דף טו‪" ).‬זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן‪ ,‬נתחייב רשע נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנום"‪.‬‬ ‫ולכאורה אינו מובן הסברא מדוע יהיה זה שהצדיק יזכה בחלק חבירו מה שהוא לא עמל בו‪ ,‬וכן להיפוך מדוע יתחייב הרשע במה שלא חטא בו?‬ ‫ולדברים הנזכרים לעיל מובן היטב בסברא‪ .‬כיון דכל אדם עושה במעשיו‪ ,‬טבע שניה לזולתו להיות גם חבירו טבעו נמשך קצת למעשיו‪ ,‬ונמצא לכל‬ ‫אחד יש גם כן חלק במעשה חבירו‪ ,‬דהרשע בחטאו מגביר התשוקה להרע עד שמגיע קצת ממנו גם להצדיק‪ ,‬וכשהצדיק נכשל לפעמים באיזו חטא‪,‬‬ ‫הרי יש ל הרשע חלק גדול בזה החטא‪ ,‬והוא היה בעוכריו יען כי הוא הגביר בו התשוקה‪ ,‬ויכול להיות לפעמים שיהיה לו חלק גדול בהחטא יותר‬ ‫מהצדיק שעשה‪ ,‬ולהצדיק הרי מענישים על חטאו בעולם הזה כדי שיהיה נשאר נקי לעולם הבא‪ ,‬ולהרשע הרי אין מענישים לו בעולם הזה כלל‪ .‬הרי‬ ‫נשאר על הרשע חלקו בחטאו של הצדיק בגיהנם‪ .‬וכן להיפך הצדיק יש לו חלק גדול במעשים טובים של הרשע‪ ,‬דעל ידי שהצדיק הגביר התשוקה‬ ‫להטוב‪ ,‬נמשך ממנו זו התשוקה קצת גם להרשע ועושה לפעמים טוב‪ ,‬ולהרשע הרי משלמים לו עבור הטוב שעשה בעולם הזה וכמאמר הכתוב‬ ‫ה‬ ‫(דברים ז‪ ,‬י) "ומשלם לשונאיו אל פניו"‪ ,‬ולהצדיק הרי שמור הטוב לעולם הבא‪ ,‬וזהו שאמרו "זכה צדיק נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן"‪ ,‬ובהרשע‬ ‫הוא להיפך‪.‬‬ ‫אבל על נח‪ ...‬דמצד עצמו היה בוחר בטוב‪ ,‬ומה שחסר לו לפעמים מלהשלים מדרגתו היה רק מצד עשייתם שהם גרמו לו ומצדם נמשך קצת מן הקצת‬ ‫לו‪ ,‬ועל כן גמלו טובה ואמר לו "בא אתה וכל ביתך אל התיבה"‪ ,‬דאחר שנפרד מהם ונכנס אל התיבה ישאר הוא צדיק גמור‪ .‬דהתיבה היה בבחינת‬ ‫עולם אחר והקב"ה שמרו להתיבה ולהאויר שבה שלא יכנס לה הרע הנמשך בהטבע ממעשיהם הרעים ועל כן נשאר צדיק גמור‪ ...‬קרא להתיבה ביתך‬ ‫שהיתה בקדושתה ולא נכנס בה הקלקול של מעשה הדור‪ ...‬דאחרי שנמחו הרשעים נשאר נח בצדקו יסוד עולם‪.‬‬ ‫אברהם מעצמו בחר בטוב‬ ‫ואפשר לומר דבזה היה החילוק בין נח לאברהם אבינו‪ ,‬דבמדרש רבה (בראשית רבה ל‪ ,‬י) אמר דהחילוק הוא דבאברהם כתיב (בראשית יז‪ ,‬א) "התהלך‬ ‫לפני" דלא היה צריך לסיוע מן השמים‪ ,‬ומעצמו בחר בטוב‪ .‬ובנח כתיב (בראשית ו‪ ,‬ט) "את האלוקים התהלך נח" דהיה צריך לסיוע‪ .‬ולפי הנזכר לעיל‬ ‫יש לומר דגם נח מעצמו היה צדיק תמים‪ ,‬ורק להתגבר נגד היצר הרע שהגבירו דורו היה צריך שיסייעו לו מן השמים‪ ,‬וזהו שאמר הכתוב "נח איש‬ ‫צדיק תמים בדורותיו את האלוקים התהלך נח" ‪ -‬דלהיות צדיק בדורו ולבל להכשל ברשת זו אשר טמנו לו הם‪ .‬היה צריך לסיוע והוקשה לו הדבר‬ ‫ב עצמו‪ ,‬ומשום הכי לא הגין זכותו על דורו שלא יכלו גם הם‪ ,‬כיון דבמעשיהם היו יכולים להכשיל גם אותו אם לא שיסייעו לו‪ ,‬ולכך הוצרך להיות‬ ‫נפרד ונבדל מהם בתיבה‪ .‬ונשאר צדיק תמים גמור‪ .‬אבל אברהם לא היה צריך סיוע‪ ,‬והתגבר בעצמו גם נגד יצר הרע של אחרים‪ ,‬דגם בדורו נמצאו‬ ‫ר שעים גדולים כנמרוד וחביריו‪ ,‬והוא התגבר גם כנגדם‪ .‬ונמצא דכל מה שהרבו הרשעים שבדורו לחטוא‪ ,‬נתווסף לאברהם זכות ושכר טוב בעמלו‪,‬‬ ‫יען כי בחטאם הכבידו על אברהם עבודתו‪ ,‬ועם כל זה נשאר בצדקתו‪.‬‬ ‫וזהו שאמרו באבות (ה‪ ,‬ב) "עשרה דורות מאדם עד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו‪ ,‬שכל הדורות היו מכעיסין ובאים עד שהביא עליהם את מי‬ ‫המבול‪ ,‬עשרה דורות מנח ועד אברהם להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקיבל שכר כולם"‪ .‬דבכל מה‬ ‫שחטאו העשרה דורות נגדל בזה השכר לאברהם דבחטאם נתוסף זכות לאברהם ועל כן לא נדונו בכליה ועונש כמו בימי נח‪ ,‬דכמו דהקב"ה ברא ליצר‬ ‫הרע כדי שיזכו בו הצדיקים כשכובשים אותו ומתגברים עליו‪ ,‬כמו כן באותו בחינה ממש היו הרשעים שבדורו של אברהם אבינו עליו השלום‪,‬‬ ‫והחזיקם בעולם כדי שיוגדל זכותו של אברהם אבינו (שהיה צריך להתמודד כגנד כל הרדיפות כנגדו‪ ,‬ולהתעלות)‪ .‬וזהו שאמרו "וקיבל שכר כולם" דהכוונה שכר‬ ‫כנגד כולם דכל מה שהוסיפו לחטא נתוסף לו שכר (כיון שככל שרדפו אותו‪ ,‬כך היה צריך להתעלות יותר‪ .‬לכך זכה לשכר רב יותר)‪ ,‬וכן איזו מצות שעשו המכעיסין‬ ‫קיבל אברהם שכרו דזכה צדיק נוטל חלק חבירו בגן עדן וכמו שפירשנו דלאברהם היה לו חלק בהטוב שעשו הם‪ ,‬וכמו שהם במעשיהם הרעים‬ ‫הכבידו עליו העבודה להנצל מהיצר הרע שלהם הרי כמו כן מגיע לו עבור זה השכר מהטוב שלהם‪ .‬אבל נח שהיה צריך לסיוע מן השמים שלא יקלקלו‬ ‫אותו אנשי דורו הרי לא נגדל זכותו בחטאים שלהם (דהרי במעשיהם הם לא גרמו לנח להתעלות מעצמו‪ ,‬אלא לקבל סיוע מהשמים‪ ,‬לכך אין להם קיום‪ .‬אין ממחמתם‬ ‫תוספת התעלות רוחנית בעולם)‪ ,‬ועל כן לא הגין עליהם רק השם יתברך הפריש אותו מהם ואז נשאר הוא צדיק גמור והם נאבדו‪.‬‬ ‫ידועים דברי רבי ישראל סלנטר‪ ,‬כשיהודי לומד גמרא בקובנא‪ ,‬יהודי לא מחלל שבת בפריז‪ .‬דוגמא לדבר באדם שיבוא לשמים לאחר מאה‬ ‫ועשרים שנה בטוב ובנעימים‪ ,‬יפגוש שם אדם שיאמר ישר כוח לך על מעשיך בזכותך קיימתי תורה ומצוות ‪ -‬והלא איני מכירך? ‪ -‬אמת שאינך‬ ‫מכירני‪ ,‬וגם אני ל א מכיר אותך‪ ,‬אך מחמת חטאיך השפעת בעולם קושי גדול לקיים תורה ומצוות‪ ,‬ואני התאמצתי רבות לקיים מצוות‪ ,‬ועל כן‬ ‫בזכותך התחזקתי וזכיתי לשכר גדול יותר‪ .‬זכות זו מספיקה כדי לקיים את הבריאה‪ .‬הכסף משנה (עבודה זרה א‪ ,‬א) מבאר‪" :‬שאברהם היה‬ ‫בבבל‪ ,‬ושם ועבר היו בארץ כנען‪ ,‬ו שם לא שיבר אברהם הצלמים‪ ,‬אלא שהיה קורא ומכריז אמונת היחוד‪ .‬ושם ועבר היו מודיעים דרך ה'‬ ‫לתלמידיהם‪ ,‬אבל לא נתעוררו לקרוא ולהכריז כמו אברהם‪ ,‬ועל כן גדלה מעלתו ביותר"‪ .‬אברהם אבינו הפיץ תורה בכל מקום‪ ,‬מסר נפשו על‬ ‫הפצת התורה‪ ,‬לכך זכה להשפיע קדושה על בני דורו‪ ,‬ונ שארו בחיים למרות חטאם‪ .‬נח שלא הפיץ תורה‪ ,‬אלא רק הוכיח את בני דורו כשבנה‬ ‫את התיבה‪ ,‬לא זכה שבני דורו ינצלו בזכותו‪.‬‬ ‫אברהם הכיר האמונה מעצמו‬ ‫אברהם במעשיו אף בנה את האמונה בקב"ה בבריאה כולה‪ .‬הרמב"ם (עבודה זרה א‪ ,‬ג) פוסק‪:‬‬ ‫כ יון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן‪ ,‬והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה‬ ‫אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד‪ ,‬והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם‬ ‫בשם ה' אל עולם‪ ,‬וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו‬ ‫אליו אלפים ורבבות (מדויק ברמב"ם שהיו לאברהם אבינו לפחות עשרים ושנים אלף תלמידים‪ ,‬מיעוט רבים שנים‪ ,‬מיעוט אלפים ורבבות הוא עשרים ושנים אלף איש) והם‬ ‫אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו‪.‬‬ ‫האמונה הייתה קיימת לעולם במסורת אף בימי אברהם‪ .‬היה בית מדרש של שם ועבר‪ ,‬שקיבלו את התורה במסורת מנח אביהם‪ ,‬שקיבל‬ ‫ממתושלח‪ .‬שקיבל מאנוש‪ ,‬שקיבל מאברהם‪ .‬אברהם אבינו לא קיבל את האמונה מהם‪ ,‬הוא עמל ויגע להבין את עיקרי האמונה‪ .‬לכך זכה שכל‬ ‫האמונות בעולם יצאו מחלציו‪ .‬וכשהגיע לארץ כנען‪ ,‬התחזקה אמונתו ממסורתם‪.‬‬ ‫הכסף משנה מבאר‪" ,‬שאברהם היה בבבל‪ ,‬ושם ועבר היו בארץ כנען‪ ,‬ושם לא שיבר אברהם הצלמים‪ ,‬אלא שהיה קורא ומכריז אמונת היחוד‪.‬‬ ‫ו‬ ‫ושם ועבר היו מודיעים דרך ה' לתלמידיהם‪ ,‬אבל לא נתעוררו לקרוא ולהכריז כמו אברהם‪ ,‬ועל כן גדלה מעלתו ביותר"‪ .‬כיון שאברהם אבינו‬ ‫עמל להגיע לאמונה‪ ,‬עמל ללמוד תורה מעצמו‪ ,‬הוא עמל לפרסם את האמונה לשאר באי עולם‪ .‬ולכך זכה שכל האמונות בעולמנו מצאצאיו‪.‬‬ ‫הנצרות מעשו‪ ,‬האיסלאם מישמעאל‪ ,‬אמונות המזרח הרחוק מבני הפילגשים‪.‬‬ ‫רק שנבין‪ ,‬אם יאמרו לכם‪ ,‬יש כאן זוג שעוד שלושת אלפים שנה כל באי עולם יהיו מצאצאיהם‪ ,‬יאמינו באמונתם‪ .‬הלא למשוגע ייחשב! אך‬ ‫כך הוא באברהם ושרה‪ ,‬היהדות מצאצאיהם‪ ,‬הנצרות יצאה מעשו‪ ,‬האיסלאם מישמעאל‪ ,‬שבטי המזרח הרחוק מבני הפילגשים‪ .‬מכל שבעים‬ ‫האומות שהיו בימי אברהם‪ ,‬לא נותר דבר‪ .‬צאצאיהם קיבלו את אמונת בני אברהם ביחידו של עולם‪ ,‬ואמונתם המקורית אבדה‪.‬‬ ‫מבאר הרמב"ם בהלכות מלכים (יא‪ ,‬ד)‪:‬‬ ‫א ף ישוע הנצרי שדמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין‪ ,‬כבר נתנבא בו דניאל שנאמר (דניאל יא‪ ,‬ד) "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו"‪ .‬וכי‬ ‫יש מכשול גדול מזה‪ .‬שכל הנביאים דברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצותן‪ .‬וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם‬ ‫ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוק מבלעדי ה'‪ .‬אבל מחשבות בורא עולם אין כוח באדם להשיגם כי לא דרכינו דרכיו ולא‬ ‫מחשבותינו מחשבותיו‪ .‬וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם‬ ‫כולו לעבוד את ה' ביחד‪ .‬שנאמר (צפניה ג‪ ,‬ט) "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד"‪ .‬כיצד‪ .‬כבר נתמלא העולם‬ ‫כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב והם נושאים ונותנים בדברים אלו‬ ‫ובמצוות התו רה אלו אומרים מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם ואינן כפשוטן‬ ‫וכבר בא משיח וגלה נסתריהם‪ .‬וכשיעמוד המלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם‬ ‫ואבותיהם הטעום‪.‬‬ ‫כדי שבביאת המשיח במהרה בימינו כולם יאמינו בקל אחד‪ ,‬צריך שבטבעם תהא האמונה בקל אחד‪ .‬אין בכוחם להאמין באמונה שלימה‪ ,‬לכך‬ ‫יש שהגיעו לאמונה דרך נביא שקר‪ ,‬ויש בדרך שילוש‪ ,‬אך שורש אמונת כולם באמונה בקל אחד‪ .‬וכפי שהושרש בנו מאבותינו "רחמנים‪,‬‬ ‫וביישנין‪ ,‬וגומלי חסדים " (יבמות דף עט‪ ,).‬כך בהם הושרש מאבותיהם האמונה בקל אחד‪ ,‬וכך בביאת המשיח יקל עליהם להאמין בקב"ה‪.‬‬ ‫החומריות לא תיחשב בימים אלו למאומה‪ ,‬כל אחד ידע את תפקידו בבריאה‪ .‬וכך נגיע לתכלית הבריאה‪" ,‬יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך‬ ‫תכרע כל ברך תשבע כל לשון"‪ .‬וכך בזמנים אלו‪ ,‬הבחירות לכנסת מתקרבות‪ ,‬תפקידו של כל אחד ואחד לפעול ולהפעיל את קרוביו וידידיו‬ ‫להצביע למפלגות החרדיות‪ ,‬לקדש שם שמים‪ ,‬להראות כמה אנשים בארץ מצהירים שהם נאמנים לה' ולתורתו‪.‬‬ ‫צריך זכויות להקים עולם חדש‬ ‫הבריאה בעצמה מושפעת מבני האדם‪ .‬נח היה בתיבה י"ב חודש‪ ,‬מי"ז בחשון עד שנה לאחר מיכן בכ"ז חשון‪ .‬יש להבין‪ ,‬איתא במשנה בעדויות‬ ‫(ב‪ ,‬י)‪" ,‬משפט דור המבול שנים עשר חדש"‪ ,‬מי נשפט שנים עשר חודש‪ ,‬הלא כולם מתו מיד‪ ,‬ונשאר בבריאה רק נח? עוד יש להבין‪ ,‬המדרש‬ ‫תהלים (שוחר טוב לז‪ ,‬א) אומר‪:‬‬ ‫"אמר (אברהם) למלכי צדק כיצד יצאת מן התיבה? אמר ליה (מלכי צדק)‪ :‬בצדקה שהיינו עושים שם‪ .‬אמר לו (אברהם)‪ :‬וכי מה צדקה היה לכם לעשות‬ ‫בתיבה‪ ,‬וכי עניים היו שם‪ ,‬והלא לא היו שם אלא נח ובניו‪ ,‬ולמי הייתם עושין צדקה? אמר ליה (מלכי צדק)‪ :‬על הבהמה ועל החיה ועל העוף‪ ,‬לא היינו‬ ‫ישנים‪ ,‬אלא נותנים היינו לפני זה ולפני זה כל הלילה‪ .‬אותה שעה אמר אברהם‪ :‬ומה אילולי שעשו צדקה עם בהמה וחיה ועוף לא היו יוצאין‪ ,‬וכיון‬ ‫שעשו צדקה יצאו‪ ,‬ואני אם אעשה עם בני אדם על אחת כמה וכמה‪ ,‬באותה שעה נטע אשל בבאר שבע‪ ,‬אכילה שתיה לויה‪.‬‬ ‫מהי קושיית אברהם כיצד יצאתם מן התיבה‪ ,‬יצאנו כיון שהיינו צדיקים? למדים אנו בזה‪ ,‬צדקותם היא הזכות להיכנס לתיבה‪ .‬לצאת מהתיבה‬ ‫צריך זכות נוספת‪ ,‬לפרנס את בעלי החיים יומם ולילה‪ .‬דהרי המצאות אוכל בתיבה לכל מליוני החיות היא ניסית‪ ,‬יכל להיות נס נוסף שכולם‬ ‫ישבעו ממעט אוכל לשבוע שלם‪ .‬אך הקב"ה רצה שיאכילו את החיות יום ולילה‪ .‬נח ובניו היו צריכים יום ולילה לפעול למען קיום העולם‪.‬‬ ‫מצוות החסד העצומה הזו נתנה להם את הזכות לצאת מן התיבה‪ ,‬ולקיים את העולם מחדש‪ .‬עשה אברהם אבינו קל וחומר בעצמו‪ :‬אם מחמת‬ ‫שמסרו נפשם נח ובניו להחיות את החיות והבהמות‪ ,‬זכו שנקרא העולם על שמם בני נח‪ ,‬וזהו מה שגרם שזכו לצאת מן התיבה שלא כשאר בני‬ ‫דורם שנמחו מעל פני האדמה‪ ,‬ובלא חסד זה לא היו זוכים לצאת מן התיבה‪ ,‬אלך אף אני בדרכם‪ ,‬וגם אקים עולם חדש‪ ,‬מיד נטע אשל בבאר‬ ‫שבע להחיות את בני האדם‪ .‬וזכה ויצאו עם ישראל‪ ,‬נזר הבריאה מחלציו‪.‬‬ ‫ולכך איתא במדרש (קהלת רבה‪ ,‬י) על נח‪" ,‬נכנס אל התיבה ברשות‪ ,‬ויצא ברשות"‪ .‬נח לא יצא מן התיבה עד שהקב"ה אמר לו לצאת‪ ,‬ולכך‬ ‫שלח את העורב והיונה לראות האם יבשה הארץ‪ ,‬אך לא יצא קודם שנצטווה‪ .‬והנה רש"י (בראשית ח‪ ,‬יא) מביא‪ ,‬היונה חזרה עם עלה זית בפיה‪,‬‬ ‫"לשון מאמר‪ ,‬אמרה יהיו מזונותי מרורין כזית בידו של הקב"ה‪ ,‬ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם"‪ .‬יש להבין‪ ,‬מדוע לא ביאר רש"י שהיא מצאה‬ ‫זית מארץ ישראל‪ ,‬אלא הביא מדרש? מבאר רבי משה חגיז‪ ,‬מכיון ובגן עדן לא היה מבול‪ ,‬אין ראיה מעלה הזית מה המצב בחוץ‪ ,‬האם יבשה‬ ‫הארץ‪ ,‬לכך ביאר רש"י שעלה הזית אכן לא ה עיד על המצב בחות‪ ,‬אלא לומר לו שעליו לבטוח בקב"ה‪ ,‬לעולם עדיף לסמוך על יד ה'‪ ,‬מעל יד‬ ‫האדם‪ .‬כשנח הפנים את החיוב לבטוח בקב"ה‪ ,‬זכה בדין‪ ,‬זכה לצאת מהתיבה‪.‬‬ ‫ז‬