gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

רוממות · Roimemis — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: רוממות · Roimemis

שבוע: נח (2026-10-12)

רוממות · Roimemis — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫במחלוקת‬ ‫קין והבל‬ ‫רוממות ‪+‬החידוד‬ ‫הגאון רבי חיים הירשמן שליט"א‬ ‫בראשית‬ ‫א) בשבת‬ ‫שעעל"ט חזרו ישראל לקרוא בתורה מבראשית‪ ,‬נאזרים ברוח‪-‬‬ ‫חדשה ישנה ללומדה כפרוטגמא חדשה מבראשית‪ ,‬ובתוך הפרשה‬ ‫בסיעתא דשמיא‬ ‫ֹאמר ַקיִ ן ֶאל ֶה ֶבל‬ ‫דבראשית קראו באימה מקרא מלא (ד‪ ,‬ח)‪ :‬וַ ּי ֶ‬ ‫יֹותם ַּב ָּׂש ֶדה וַ ּיָ ָקם ַקיִ ן ֶאל ֶה ֶבל ָא ִחיו וַ ּיַ ַה ְרגֵ הּו‪ .‬גילה‬ ‫ָא ִחיו וַ יְ ִהי ִּב ְה ָ‬ ‫הכתוב שאמר לו‪ ,‬וכיסה מה אמר לו [עיין רש"י על אתר]‪.‬‬ ‫ובבראשית רבא (כב‪ ,‬ז) איתא‪" :‬על מה היו מדיינים‪ .‬אמרו‪ ,‬בואו‬ ‫פרשת נח תשפ"ז‬ ‫גליון ‪ 532‬שנה י"ב‬ ‫ונחלוק את העולם‪ ,‬אחד נטל הקרקעות ואחד נטל את המטלטלין‪.‬‬ ‫דין אמר 'ארעא דאת קאים עליה‪ ,‬דידי'; ודין אמר 'מה דאת לביש‪,‬‬ ‫דידי'; דין אמר ַ'חלֹוץ'‪ ,‬ודין אמר ְ'פ ַּרח'‪ .‬מתוך כך 'ויקם קין אל‬ ‫גליון שבועי לבני התורה‬ ‫הבל אחיו ויהרגהו'‪ .‬ע"כ‪[ .‬דברי המדרש הללו הובאו בעוד כ"מ‬ ‫בשינויי לשון]‪.‬‬ ‫ומן המפורסמות לכל מה למד מזה מדרבנא דאומתיה מו"ר רבינו‬ ‫האבי עזרי זיע"א אודות עומק קלקול המידות‪ .‬ומצווה לפרסם‬ ‫מה שלמד מזה מו"ר מרנא הגרי"ש זיע"א (ספר דברי אגדה כאן)‪,‬‬ ‫ליצנותא דעבודה‬ ‫ממוסרי‬ ‫הפרשה‬ ‫רוממות ‪+‬הפרשה‬ ‫חובת הרואה‬ ‫‪1‬‬ ‫הגאון רבי דוד גולדשטוף שליט”א‬ ‫אודות המדברים בקול אודות בית המקדש‪ ,‬ובליבם מכוונים‬ ‫לנגיעות אישיות‪ ,‬עיין לה‪.‬‬ ‫זרה למעשה‬ ‫‘עולם חדש’‬ ‫וַ ּיָ ָמת ָה ָרן ַעל ְּפנֵ י ֶּת ַרח ָאבִ יו ּבְ ֶא ֶרץ מֹולַ ְדּתֹו ּבְ אּור ּכַ ְׂש ִּדים (יא‪ ,‬כח)‪.‬‬ ‫וַ ּיִ ְהיּו בְ נֵ י נ ַֹח ַהּי ְֹצ ִאים ִמן ַה ֵּתבָ ה‪ֵׁ ,‬שם וְ ָחם וָ יָ ֶפת‪ ,‬וְ ָחם הּוא ֲאבִ י כְ נָ ַען‬ ‫ב) אם יורשה לנו להתבונן בדברי המדרש מנקודת הלכה‪ ,‬דהנה‬ ‫מבואר במדרש (ב”ר לח‪ ,‬יג) שעשה אברהם ליצנות מהעבודה‬ ‫(ט‪ ,‬יח)‪ .‬א] איתא במדרש (ב”ר ל‪ ,‬ח) ‘כל מי שנאמר בו ‘היה’‪,‬‬ ‫תוכן טענתו של קין היה ‪" -‬ארעא דאת קאים עליה דידי"‪ ,‬והיינו‬ ‫זרה‪ ,‬שאמר לזקן בן שישים איך אתה קונה פסל בן יומו‪,‬‬ ‫ראה ‘עולם חדש’‪ ,‬ואחד מהם נח‪ .‬אתמול נאמר עליו (איוב‬ ‫שהקרקע של קין‪ ,‬וממילא אין רשות להבל להתהלך שם‪ .‬ובימי‬ ‫ולאביו אמר שהפסלים רבו על המאכל‪ ,‬ואחד שבר את חברו‪.‬‬ ‫“א ָבנִ ים ָׁש ֲחקּו ַמיִ ם”‪ ,‬שאפילו איצטרובלין של ריחיים‬ ‫יד‪ ,‬יט) ֲ‬ ‫המועד שאוכלין ושותין ושמחים ועוסקים בדבשה של תורה‬ ‫וצריך ביאור למה אמר להם הדברים בדרך ליצנות‪ ,‬ולא אמר‬ ‫נמחו במים‪ ,‬והכא את אמר “וַ ּיִ ְהיּו ְבנֵ י נ ַֹח ַהּי ְֹצ ִאים ִמן ַה ֵּת ָבה”‪,‬‬ ‫"פ ַּרח"‪,‬‬ ‫נתקשיתי‪ ,‬מהו שאמר דודנו‪-‬זקננו קין לדודנו‪-‬זקננו הבל ְ‬ ‫להם דברי שכל להעמידם על טעותם‪ .‬ותרח היה משכיל (ראה‬ ‫אתמהא‪ ,‬אלא ראה עולם חדש’‪ .‬והנה כל המנויים במדרש שם‬ ‫אשר משמע מזה דאם יפרח הבל באוויר כבר יצא מרשותו של קין‪.‬‬ ‫שוחר טוב תהלים קיח‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫תחילתם היתה נפילה או מיתה‪ ,‬ונהפך הדבר לחיים‪ .‬ואת זה‬ ‫והרי שולחן ערוך הוא בחושן המשפט (ריד‪ ,‬ה)‪" :‬יש אומרים‬ ‫עוד צריכה ביאור הנהגת אברהם‪ ,‬שהרי כתוב (משלי ט‪ ,‬ח)‬ ‫מכנה המדרש בשם ‘עולם חדש’‪ .‬ויש לעיין מהי הראיה הזו‪.‬‬ ‫דבחצר קנה כל האוויר אע"פ שלא כתב לו רומא"‪ ,‬וכתב על זה‬ ‫“אל ּתֹוכַ ח לֵ ץ ֶּפן יִ ְׂשנָ ֶאּךָ”‪ .‬ומבואר בגמ’ (יבמות סה‪ ,‬ב) שזהו‬ ‫ַ‬ ‫ובעיקר דברי המדרש יש להבין‪ ,‬מה הוסיף המדרש ללמדנו‬ ‫הרמ"א שכן ראוי להורות‪ .‬ולפי זה‪ ,‬הרי גם אם יפרח הבל באוויר‬ ‫בגדר מצוה או אף בגדר חובה‪ ,‬כי התוכחה וההוכחה אינם‬ ‫בזה שראו עולם חדש‪ ,‬והרי עצם הנס שנעשה עמם מפורש‬ ‫הקרקע של קין‪ ,‬עדין יִ ָמ ֵצא ברשותו של קין‪ .‬ומעתה מה נפשך‪,‬‬ ‫מועילים לליצן‪ ,‬כמו שכתב במסילת ישרים (פ”ה) ‘תראה קושי‬ ‫בכתובים‪ .‬ועוד מה אנו למדים מכך‪.‬‬ ‫לשיטתו של קין שכל הארץ שלו‪ ,‬הרי שלו היא בהחלט ‪ -‬מנוקבא‬ ‫הלצון והשחתתו הרבה‪ ,‬שכמו המגן המשוח בשמן אשר ישמיט‬ ‫ביאור הדברים‪ ,‬כי יש נס הנעשה לאדם באופן פרטי‪ ,‬ויש‬ ‫דתהום רבא עד שמי שמיא‪ ,‬ועד בכלל‪[ .‬ואין לומר‪ ,‬דהגם שהן‬ ‫ויפיל מעליו החיצים‪ ,‬ומשליכם לארץ‪ ,‬ולא יניחם שיגיעו לגוף‬ ‫נס שנעשה בעולם‪ ,‬וממילא גם האדם ניצול‪ .‬ההבדל ביניהם‪,‬‬ ‫הקרקע שלו והן האוויר שלו‪ ,‬נתן רשות להבל לפרוח באווירו אך‬ ‫האדם‪ ,‬כן הלצון מפני התוכחה והמרדות‪ ,‬כי בליצנות אחד‬ ‫שבנס פרטי העולם ממשיך לנהוג כמנהגו‪ ,‬והאדם אינו צריך‬ ‫לא לעמוד בקרקעיתו‪ ,‬דמהיכ"ת שיתן רשות לזה ולא לזה]‪.‬‬ ‫ובשחוק קטן יפיל האדם מעליו ריבוי גדול מההתעוררות‬ ‫לשנות הנהגתו‪ .‬אבל נס הנעשה בעולם‪ ,‬והופכו ל’עולם חדש’‪,‬‬ ‫ואף שאין משיבין על האגדות ומשיבין על המדרשים‪ ,‬הנה יעוין‬ ‫וההתפעלות‪ ,‬ולא יעשה בו רושם כלל‪ .‬כי כוח הלצון הורס כל‬ ‫מחייב להתנהג מכאן ואילך בדרך חדשה הראויה לו‪ .‬טעם‬ ‫חתם סופר על התורה אשר שקיל וטרי בטענות קין והבל מנקודת‬ ‫עניני המוסר והיראה’‪ .‬וכבר אמרו הקדמונים ש’ליצנות אחת‬ ‫“אין ּכָ ל ָח ָדׁש ַּת ַחת ַה ָּׁש ֶמׁש”‪ ,‬ואם‬ ‫הדבר‪ ,‬כי נאמר (קהלת א‪ ,‬ט) ֵ‬ ‫הלכה ממש‪ ,‬עי"ש‪ .‬ואם יש את נפשך‪ ,‬מה לך אצל הגדה‪ ,‬כלך‬ ‫דוחה מאה תוכחות’ (וראה הגר”א משלי כ‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫כן העולם ה’חדש’ היה גנוז בעולם ה’ישן’‪ ,‬אלא שעכשיו נגלה‬ ‫לנגעים ואהלות‪ ,‬משנה ערוכה היא לפנינו בכתובות (קט‪ ,‬ב)‪" :‬מי‬ ‫והיינו‪ ,‬כי יש באדם שני כוחות‪ ,‬השכל והרגש‪ ,‬והם סותרים‬ ‫לעיני האדם‪ ,‬כדי שינהג בו בדרך חדשה‪ .‬זהו שחידש המדרש‬ ‫שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו‪ ,‬אדמון אומר ילך לו בקצרה‪,‬‬ ‫זה לזה‪ ,‬ואין משמשים זה עם זה‪ .‬ולכן בעת שהאדם משתמש‬ ‫ש’ראה’ נח‪ ,‬ואלו המנויים עימו‪ ,‬שהנס שנעשה עמהם היה נס‬ ‫וחכמים אומרים יקנה לו דרך במאה מנה או יפרח באוויר"‪ .‬הרי‬ ‫בשכלו‪ ,‬הליצנות בזויה בעיניו‪ ,‬ומאידך כאשר הוא במצב רוח‬ ‫כללי ששינה את העולם‪ ,‬וממילא חייב אותם להתנהג אחרת‪.‬‬ ‫לנו להדיא לשון חכמים מרפא‪ ,‬דהגם דלית ליה רשות לילך בשדה‬ ‫ליצני‪ ,‬השכל מרוחק בעיניו‪ ,‬ואינו חושב כלל על מעשיו אלא‬ ‫חידוש זה מצינו הן בהנהגת העולם הטבעי שניתנה לאומות‬ ‫חברו‪ ,‬אית ליה רשותא לפרוח באוויר חברו‪ ,‬בלי פוצה פה ומצפצף‪.‬‬ ‫הולך בשרירות ליבו‪ ,‬כנאמר (דברים כט‪ ,‬יח) “וְ ָהיָ ה ְּב ָׁש ְמעֹו‬ ‫העולם (ראה קדמת העמק להנצי”ב אות ד)‪ ,‬שכשממציאים‬ ‫וכאן הבן שואל ‪ -‬מי התיר לו לפרוח בתוך אוירו של חברו‪,‬‬ ‫ֶאת ִּד ְב ֵרי ָה ָאלָ ה ַהּזֹאת וְ ִה ְת ָּב ֵרְך ִּבלְ ָבבֹו לֵ אמֹר ָׁשלֹום יִ ְהיֶ ה ּלִ י‪ּ ,‬כִ י‬ ‫המצאה חדשה‪‘ ,‬עולם חדש’ מתגלה‪ ,‬כגון בהמצאת החשמל‪,‬‬ ‫אתמהה‪ .‬ואם תשיבני‪ ,‬דאין הכי נמי‪ ,‬ואך מליצה בעלמא נקטו‬ ‫ִּב ְׁש ִררּות לִ ִּבי ֵאלֵ ְך”‪ ,‬והיינו שהמהלך הרגשי דוחה את המהלך‬ ‫ואז אין מי שנותר לנסוע בסוס ועגלה‪ ,‬או להאיר ביתו בעצים‪.‬‬ ‫כאן‪ ,‬שלא היה היכי תימצי בזמן זמניהם לפרוח באוויר [ולאו כולא‬ ‫השכלי‪ .‬וא”כ צריך ביאור למה הוכיח אברהם כלל ללצים‪.‬‬ ‫והן בהנהגת הרוחנית שניתנה לישראל‪ .‬דרך משל כאשר‬ ‫עלמא דומיא ריש לקיש דשוור לירדנא אבתריה דר' יוחנן‪ ,‬בב"מ‬ ‫מאידך צריך ביאור מהי תקנת הלץ‪.‬‬ ‫הוריד רבנו חיים הלוי זצוק”ל את דרך חשיבתו‪ ,‬עולם חדש‬ ‫פד‪ ,‬א]‪ ,‬והמטבע לשון "יפרח באוויר" בא להשמיע שאין לו רשות‬ ‫ביאור הדברים‪ ,‬שאמנם התוכחה אינה מועילה ללץ‪ ,‬אבל‬ ‫נגלה לעיני הלומדים‪ ,‬וכיוצא בזה שאר גילויי התורה וההנהגה‪.‬‬ ‫כלל וכלל להיכנס לשדה חברו [וידועים דברי הרמב"ם בפיהמ"ש‬ ‫“עם נָ ָבר‬ ‫הליצנות מועילה לו‪ .‬כי נאמר (שמואל ב’ כב‪ ,‬כז) ִ‬ ‫וכשם שבהמצאות העולם‪ ,‬יש חכמים שמיד ‘רואים’ את העולם‬ ‫על ספינה פורחת באוויר‪ ,‬שהביא דוגמא זו כדבר שאין שייך]‪ .‬אל‬ ‫ִּת ָּת ָבר וְ ִעם ִע ֵּקׁש ִּת ַּת ָּפל”‪ ,‬והיינו שיש להלך כנגד רוחו של כל‬ ‫החדש ומשנים הנהגתם בהתאם‪ ,‬ויש הנשֹרכים לאחור‪ ,‬לרוב‬ ‫תשיבני כן‪ ,‬שהרי משכחת לן לפרוח באוויר ברצועת שדה של ד'‬ ‫אדם כדרכו (ראה רש”י במדבר כז‪ ,‬יח)‪ ,‬ואף לענין התוכחה‬ ‫הרגלם‪ ,‬ורק כעבור זמן רב משנים דרכם‪ ,‬ונמצא שהפסידו כל‬ ‫אמות‪ ,‬ד"משכחת לה בקופץ" [עיין תוס' שבת ה‪,‬‬ ‫אמורים הדברים‪ .‬מעתה‪ ,‬כיון שעצם העבודה זרה היא בבחינת‬ ‫אותם שנים בהנהגה החדשה‪ ,‬כך גם ברוחניות‪ ,‬כל עוד אינו‬ ‫המשך בעמוד ‪4‬‬ ‫ב מהירושלמי]‪.‬‬ ‫ליצנות (ראה רש”י בראשית כא‪ ,‬ט‪ ,‬ובירושלמי רפ”א דע”ז)‪,‬‬ ‫‘רואה’‪ ,‬ועושה‪ ,‬מפסיד את העולם החדש שנתגלה‪.‬‬ ‫כי הרי בשכלו כל אדם מבין שיש מנהיג לבירה‪ ,‬לכן הרוצה‬ ‫ב] יש לעיין‪ ,‬למה נרמז ‘העולם החדש’ בפסוק המזכיר את‬ ‫להוכיח עובד עבודה זרה לא יועילו לו דברי שכל וחכמה‪,‬‬ ‫בניו‪ .‬עוד יש להבין למה נזכר גם כנען‪ ,‬ומהו שנאמר ‘היוצאים‬ ‫כי הליצנות תדחה אותם‪ ,‬אלא צריך בדווקא לדבר בדברי‬ ‫מן התיבה’‪.‬‬ ‫הוקדש ע"י ידידנו הרה"ג רבי שלמה זלמן הירשמן שליט"א‬ ‫ליצנות‪ ,‬ורק כאשר יתחיל להבין הדברים אפשר להמשיך עימו‬ ‫ביאור הדברים‪ ,‬שבני נח יצאו באותה שעה מן התיבה בה‬ ‫בן ידידנו הגאון רבי חיים הירשמן שליט"א‬ ‫בדרך הרצויה של המחשבה והחכמה‪.‬‬ ‫נחבאו‪ ,‬ועזבו את העולם הישן‪ ,‬אל העולם החדש שנגלה‬ ‫המזכנו בגליוננו בדבריו המתוקים והנפלאים‬ ‫כל זה נאמר בקשר לתוכחת האדם ללץ‪ ,‬ואם כן יאמר האדם‬ ‫לעיניהם‪ .‬אך לא היתה יציאתם שווה‪ ,‬כי זה לעומת זה עשה‬ ‫לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו‬ ‫בליבו‪ ,‬אני איני בגדר לץ‪ ,‬וממילא אין לי בזה נפקא מינה‬ ‫האלקים‪ ,‬וגם כאשר האדם זוכה ‘לראות’ את העולם החדש‪,‬‬ ‫בהולדת בתו שתחי' בשעטומו"צ‬ ‫למעשה‪ .‬אמנם כשאמרו חכמים ש’ליצנותא דעבודה זרה‬ ‫עדיין שתי דרכים לפניו‪ ,‬איך להשתמש בשינוי‪ ,‬לטובה או‬ ‫שיזכה לגדלה לתורה ולבן תורה לחופה ולמעשים טובים‬ ‫שריא’‪ ,‬הביאו לכך מקור ממה שקראו הכתובים לעבודה זרה‬ ‫לרעה‪ .‬וחם גם הוא ראה עולם חדש‪ ,‬אך השתמש בו לרעה‪,‬‬ ‫לתפארת המשפחות הנכבדות ולהמשך כרם בית ישראל‬ ‫בשם גנאי‪ ,‬וזה לא היה בעת תוכחה‪ ,‬ומבואר כי גם האדם בינו‬ ‫כמבואר שסירס לאביו לבל ילד בן רביעי (רש”י ט‪ ,‬כה)‪ .‬הרי‬ ‫ובין עצמו צריך לזה‪.‬‬ ‫שרצה שיהיה העולם החדש גרוע יותר‪ .‬והנחיל הדבר לכנען‬ ‫והנה אמרו חכמים (שבת קה‪ ,‬ב) שעל היצר הרע נאמר‬ ‫בנו‪ .‬לכן נזכר הדבר כלפי בני נח שבחרו בשתי דרכים בעולם‬ ‫הודעת מערכת‬ ‫(תהלים פא‪ ,‬י) “ֹלא יִ ְהיֶ ה ְבָך ֵאל זָ ר‪ ,‬וְ ֹלא ִת ְׁש ַּת ֲחוֶ ה לְ ֵאל נֵ כָ ר”‪.‬‬ ‫החדש‪ ,‬ונזכר גם כנען שהלך בדרכי אביו‪ .‬והאירו חכמים‬ ‫ניתן לקבל לפי בקשה בכתובת מייל המערכת‬ ‫את המאמר המלא של רבינו ה"דרכי שמואל" זיע"א‬ ‫נמצא שכל אדם השומע ליצרו הריהו בבחינת מה כעובד‬ ‫הדבר‪ ,‬ללמדנו לדורות‪ ,‬ששתי הנהגות שינויים ישנם בעולם‪,‬‬ ‫לפרשת נח ‪ -‬וְנֹחַ ָמצָא חֵ ן‬ ‫עבודה זרה‪ ,‬ומשתחווה לאל נכר‪ .‬כלפי אותו דבר‪ ,‬ובאותה‬ ‫הנהגה פרטית‪ ,‬והנהגה כללית שעושה שינוי בעולם‪ ,‬להיותו‬ ‫כעת בעריכה נוספת מחודשת ומבוארת באופן הראוי להיקבע עלי ספר ‪" -‬לב‬ ‫שעה‪ ,‬צריך הוא לבחינת הליצנות על מנת לבטלה בעת שהיא‬ ‫‘חדש’‪ .‬וכל שרואה האדם שינוי זה עליו להתאים הנהגותיו‬ ‫שמואל"‬ ‫מתעוררת בקרבו‪.‬‬ ‫לעולם החדש‪.‬‬ ‫וכן את המאמרים לפרשיות; קרח‪ ,‬חוקת‪ ,‬בלק‪ ,‬פנחס‪ ,‬מטות‪-‬בין המצרים‪ ,‬דברים‪-‬חזון‪,‬‬ ‫על כן אף שמידת הליצנות גרועה מאוד‪ ,‬עד שאמרו חכמים‬ ‫נמצא שתי חובות מוטלות על כל אדם‪ .‬האחת להתבונן‬ ‫שבת נחמו‪ ,‬עקב‪ ,‬ראה‪ ,‬שופטים‪ ,‬כי תצא‪-‬אלול‪ ,‬כי תבוא‪-‬אלול‪ ,‬נצבים‪-‬סליחות‪ ,‬האזינו‪-‬‬ ‫שובה‪ ,‬חג הסוכות‪ ,‬בראשית‪ ,‬נח‪ ,‬אשר יו"ל לעת עתה‬ ‫(סנהדרין קג‪ ,‬א) ש’כת הליצים היא מארבע הכיתות שאינן‬ ‫ב’עולמו’‪ ,‬אם נעשה עימו נס פרטי‪ ,‬או שעולם חדש נגלה‬ ‫מקבלות פני שכינה’‪ ,‬הותרה ליצנות דעבודה זרה כדי להתגבר‬ ‫לעיניו‪ .‬והשניה כאשר מכיר בעולם החדש‪ ,‬להשתמש בידיעה‬ ‫בהזדמנות זו נבקש מכל מי שיש בידו הערות והארות תיקונים והוספות‬ ‫על כל מאמרי ודברי רבינו שהופיעו בגליון‬ ‫על ליצנות העבודה זרה‪ ,‬הן כלפי עצמו והן בתוכחה לאחרים‪.‬‬ ‫הזו לטובה ולא לרעה ח”ו‪.‬‬ ‫לשולחם למייל המערכת‪b264464@gmail.com :‬‬ ‫‪ .1‬מעובד מתוך כתביו‬ ‫וחפץ ד' בידינו יצלח להעמיד הדבר על מתכונתו הראויה‬ ‫לעילוי נשמת הגאון הגדול והצדיק‬ ‫לעילוי נשמת הר"ר יהושע ב"ר יוסף ליינר זצ"ל‬ ‫לעילוי נשמת מו"ר לשמו ולזכרו תאוות נפש‬ ‫אשר בחכמה ובתבונה השיב רבים מעוון‬ ‫נלב"ע י' מרחשון תשנ"ה‬ ‫מרן ראש ישיבות "מיר" הגאון הגדול‬ ‫והעמיד רבים מבני ישראל למשפחות בני תורה ויראה‬ ‫הונצח ע"י נכדו ידידנו עורך המדור החשוב רוממות ההלכה‬ ‫רבי נתן צבי ב"ר אליהו מאיר פינקל זצוק"ל‬ ‫רבי מרדכי אויערבאך זצוק"ל‬ ‫הרה"ג רבי יעקב ליינר שליט"א‬ ‫רב קהילת אביר יעקב וראש ישיבת הליכות שלמה ‪ -‬תל אביב‬ ‫נלב"ע י"א מרחשוון ה'תשע"ב‬ ‫בנו חביבו של מרן גאון ישראל רבינו שלמה זלמן אויערבאך זצוק"ל‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫אחיו של רבינו הגדול מרן בעל ה"דרכי שמואל" זצוק"ל‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫הונצח בהשתדלות תלמידו ידידנו הרה"ג רבי אהרן צייטלין שליט"א‬ ‫ויבדלחט"א רבינו מרן עמוד ההוראה רבי עזריאל אויערבאך שליט"א‬ ‫הגאון רבי אלכסנדר ב"ר שמואל דינקל זצ"ל‬ ‫מראשי ישיבת קול תורה‬ ‫נלב"ע בשבת קדש –שובה ח' תשרי דהאי שתא‬ ‫נלב"ע ו' חשון תשד"מ‬ ‫הונצח ככלות השלושים להסתלקותו ע"י בני משפחתו שליט"א‬ ‫הוקדש ע"י ידידנו הרה"ג רבי אפרים קרלנשטיין שליט"א‬ ‫הונצח ע"י בני משפחתו שליט"א‬ ‫ראש כולל אהל חנוך סניף מודיעין עילית‬ ‫בן הגאון המופלא רבי חנוך העניך קרלנשטיין זצוק"ל‬ ‫הוקדש לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו‬ ‫הוקדש ע"י ידידנו הרה"ג רבי נחמיה פוקסמן שליט"א‬ ‫וחתן הגאון רבי משה מנחם הכהן שפירא שליט"א‬ ‫של הגאון רבי אהרן י‪ .‬כהן שליט"א‬ ‫לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו‬ ‫מראשי ישיבת כנסת יצחק‪-‬חדרה‬ ‫לרגל השמחה הגדולה השרויה במעונו‬ ‫באירוסי בתו הכלה המהוללה תחי'‬ ‫בהיכנס בנו הבה"ח ישראל מאיר כהן ני"ו‬ ‫בהיכנס בנו הבה"ח אלעזר דוד ני"ו‬ ‫עב"ג המופלג בתורה ויראה וכל מדה נכונה‬ ‫לעול תורה ומצוות לקיימם כ"מצווה ועושה"‬ ‫לעול תורה ומצוות לקיימם כ"מצווה ועושה"‬ ‫שמחת הבר מצוה תתקיים ביום ג' אור לי' מרחשון באולם בוהוש רחוב חגי ב"ב‬ ‫הבה"ח אליהו הלוי מאיר ני"ו‬ ‫מבחירי ישיבת גרודנא‬ ‫שמחת הבר מצוה תתקיים ביום ה' י"א מרחשון באולם שע"י משכן שרגא רמות א' ירושלים‬ ‫יהא רעוא מן שמיא שיזכה לעלות‬ ‫יהא רעוא מן שמיא שיזכה לעלות‬ ‫במעלות התורה והיראה ומידות טובות‬ ‫בן הרב הגאון רבי אהרן הלוי מאיר שליט"א‬ ‫במעלות התורה והיראה ומידות טובות‬ ‫ויזכה הגאון שליט"א לרוות נחת דקדושה מכל יוצאי חלציו‬ ‫יתן ד' ויזכו לקשר של קיימא ולבנות בית נאמן בישראל‬ ‫ויזכה הרה"ג שליט"א לרוות נחת דקדושה מכל יוצאי חלציו‬ ‫בשמחה באושר בריוח ובכבוד וכל טוב‬ ‫כשאיפתם הטהורה בדרך ישראל סבא‬ ‫בשמחה באושר בריוח ובכבוד וכל טוב‬ ‫ולא תמוש התורה מפיו ומפי זרעו עד עולם‪ ,‬אכי"ר‬ ‫בנחת ובשמחה בשפע ברכה והצלחה וכל טוב‬ ‫ולא תמוש התורה מפיו ומפי זרעו עד עולם‪ ,‬אכי"ר‬ ‫לתפארת המשפחות המפוארות ולהמשך כרם בית ישראל‬ ‫רוממות | עמוד ‪1‬‬ ‫פנינים‬ ‫ועובדות‬ ‫מרבותינו‬ ‫רוממות ‪+‬המעשים‬ ‫נושא‬ ‫בפרשה‬ ‫רוממות ‪+‬ההלכה‬ ‫משולחן המערכת‬ ‫הרב יעקב ליינר‬ ‫גדול המחטיאו‬ ‫בן נח חרש או שוטה‬ ‫רבינו האור החיים הקדוש מביא את דברי המדרש שהצדיק נח לא התעסק‬ ‫כתב הרמב”ם (מלכים פ”י ה”ב) ‘בן נח שאנסו אנס לעבור על אחת ממצותיו‪ ,‬מותר לו‬ ‫בפריה ורביה במשך חמש מאות שנה‪ ,‬כי הוא ראה שבני הדור מכעיסים את‬ ‫לעבור‪ ,‬אפילו נאנס לעבוד ע”ז עובד‪ ,‬לפי שאינן מצווין על קדוש השם‪ ,‬ולעולם אין‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ולא רצה שהבנים שלו ימשכו אחריהם‪ ,‬ורק בסמיכות‬ ‫עונשין מהן לא קטן ולא חרש ולא שוטה לפי שאינן בני מצות’‪.‬‬ ‫לגזירת המבול הוליד את בניו‪ ,‬היות שבזמנם לא היו נענשים רק אחרי‬ ‫ובשו”ת מנחת שלמה (ח”א סימן לד) כתב‪ :‬בחרש שאינו שומע ואינו מדבר ואעפ”י כן הוא‬ ‫גיל מאה ולכך חישב שהבכור מבניו לא יגיע לגיל מאה שנה בזמן המבול‪.‬‬ ‫יודע בטיב משא ומתן והוא מבין ומכיר בכל הדברים וגם יודע בעניני מצוות מה מותר‬ ‫ובזה פירש את הפסוק “את האלוקים התהלך נח” – שחשש נח שהבנים‬ ‫ומה אסור‪ ,‬חשבתי לכאורה שלענין בני נח כיון שהוא בר דעת שפיר חייב בכל הז’ מצוות‬ ‫שלו יכעיסו את הקדוש ברוך הוא וישפוט אותם במידת הדין המכונה‬ ‫וגם נהרג עליהם‪ ,‬דאף שפסק הרמב”ם לענין בני נח ‘ולעולם אין עונשין מהם לא קטן‬ ‫‘אלוקים’‪ ,‬ולכן “ויולד נח שלושה בנים” בחשבון שיהיו פחות מגיל מאה‬ ‫ולא חרש ולא שוטה לפי שאינן בני מצוות’‪ ,‬מ”מ נראה כיון שעיקר הטעם דחרש ושוטה‬ ‫בזמן גזירת המבול‪.‬‬ ‫פטורין ממצוות‪ ,‬הוא רק מפני שאין להם דעת‪ ,‬והרי הם כאנוסים וכמו”ש רש”י (שבועות‬ ‫וכהמשך לזה יש לציין שבפרשת לך לך מביא רבינו האור החיים את דברי‬ ‫מב‪ ,‬א) אהא דאין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן משום דכתיב וכי יתן איש ולא קטן‪,‬‬ ‫המדרש שאברהם אבינו חשש שיהיו לו בנים שאינם מהוגנים‪ ,‬וביקש שאם‬ ‫והוא הדין חרש ושוטה מפני “שהחרש והשוטה כקטנים הם בלא דעת”‪ ,‬ואילו בנוגע לקטן‬ ‫כך‪ ,‬שלא יהיו לו ילדים בכלל‪ ,‬וזה לשון המדרש‪‘ :‬שני בני אדם אמרו דבר‬ ‫ממש מבואר בחת”ס (יו”ד שיז) דכיון שהרמב”ם עצמו פסק שם בפ”ט ה”ט “שלא ניתנו‬ ‫אחד‪ ,‬אברהם ודוד‪ ,‬אברהם כתיב ביה ‘ה’ אלוקים מה תתן לי’‪ ,‬אמר לפניו‬ ‫השיעורים אלא לישראל בלבד” ולא לבני נח‪ ,‬לכן צריכים לומר דדוקא בישראל יש שיעור‬ ‫רבונו של עולם אם עתיד אני להעמיד בנים ולהכעיסך מוטב לי ואני הולך‬ ‫של י”ג שנה ושתי שערות לענין גדלות משא”כ בבן נח רק בודקין אותו‪ ,‬ואם שכלו שלם‬ ‫ערירי‪ .‬דוד אמר ‘וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם’‪ ,‬אמר לפניו‬ ‫כראוי דינו כגדול כי לא שייך בו שום פטור אחר חוץ מזה שאין לו דעת‪ .‬וכיון שכן מסתבר‬ ‫רבונו של עולם אם עתיד אני להעמיד בנים להעציבך מוטב לי‪ ,‬ונחני‬ ‫לכאורה דה”ה נמי בחרש הואיל ומה שפטור ממצוות הוא רק מפני שהוא שוטה וחשיב‬ ‫בדרך עולם’‪.‬‬ ‫כאנוס דרחמנא פטרי‪ ,‬אבל כל שבודקין אותו ורואין שיש לו דעת ושכלו שלם‪ ,‬מסתבר‬ ‫דשפיר חייב במצוות וגם נהרג עליהם‪ ,‬שהרי טעמא דפטור הוא לא מפני שהוא בעל מום‬ ‫וידועים דברי האור החיים הקדוש בפרשת ויגש וזה לשונו‪‘ :‬דבר ידוע הוא‪,‬‬ ‫כי אם מפני שאין לו דעת‪.‬‬ ‫כי הצדיקים יותר יחפצו בהיעדר הבן‪ ,‬בהיותו בן מביש…’‬ ‫אך הואיל ולענין חרש אין לזוז ממ”ש הפוסקים שאפילו “פקח גדול ומבין בטוב ויודע‬ ‫לא נחתם דינם‬ ‫בדבר התפלות ונושא ונותן עם כל אדם ויודע לחתום בחתימת ידו” דאפ”ה דינו כחרש‬ ‫סיפר הגה”צ רבי יעקב גלינסקי זצ”ל‪ :‬בחור מישיבת פוניבז’ נכנס לביתו‬ ‫גמור‪ ,‬וכמו”ש הצ”צ בסימן ע”ז על חייט חרש שהכירו והיה “פקח ביותר” דאפ”ה חשיב‬ ‫של מרן הסטייפלער זצ”ל לקנות ספר “קהילות יעקב”‪ .‬בטעות החזיר לו‬ ‫כשוטה‪ .‬נראה דה”ה נמי בבן נח דחרש כזה דינו כקטן שאין לו דעת‪ ,‬ואע”ג דאין שום טעם‬ ‫הסטייפלער פחות מידי עודף‪ .‬משהבחין בדבר – מיהר ללכת לישיבת‬ ‫להא דחרש אין מעשיו כלום כי אם זה מפני שחשיב כשוטה שאין לו דעת‪ ,‬ומצד הסברא‬ ‫פוניבז’‪ ,‬טיפס את המדרגות הרבות‪ ,‬אך כיון שלא ידע מי הבחור‪ ,‬שלח‬ ‫ודאי קשה לומר על חרש שהוא פקח גמור וחריף טובא‪ ,‬דדעתיה קלישתא ואינה שלימה‪,‬‬ ‫לקרוא לנכדו‪ ,‬ומסר לידו את יתרת הכסף‪ ,‬ואמר לו‪“ :‬בחור מהישיבה קנה‬ ‫וקשה לנו להבין מנין ידעו חז”ל לפוטרו ממצוות ולפוסלו משם איש בלא שום ילפותא‬ ‫אצלי זה עתה ספר‪ .‬אני מבקש ממך שתברר מיהו הבחור ותחזיר לו את‬ ‫מקראי או מהלכה‪ ,‬אבל כיון שכן הוא האמת חייבים אנו לומר שידעו חז”ל ברוב חכמתם‬ ‫הכסף”‪ .‬כעבור שעה קלה שב הנכד לסטייפלער ואמר לו כי בסיעתא דשמיא‬ ‫דחרש שאינו שומע ואינו מדבר הוא איש כזה שאי אפשר לראותו כאחראי על מעשיו‪,‬‬ ‫מצא את הבחור והשיב לו את העודף‪ ,‬אך ברצונו לשאול שאלה‪“ :‬מדוע‬ ‫ולכן אין מתחשבין במעשיו אפי’ אם לפי דעתינו הוא זריז וממולח וכל מעשיו הם בפקחות‬ ‫ודעת שלימה‪ .‬וסברא זו כה חזקה ואמת עד שגם בבן נח אמרינן הכי וכדאמרן דלא מצינן‬ ‫צריך היה הסבא לטרוח כל כך‪ ,‬ללכת כברת דרך ולטפס במדרגות‪ ,‬כדי‬ ‫שום הבדל בהגדרת איש בין ישראל לבן נח לענין חרש ושוטה‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫להגיע אלי לישיבה‪ ,‬בה בשעה שאני נמצא אצל הסבא מספר פעמים ביום‪,‬‬ ‫ויכול היה להמתין ולתת לי את הכסף בבואי אליו”? ענה לו הסטייפלער‪:‬‬ ‫ורבינו מרן ראש הישיבה ה”דרכי שמואל” זצ”ל (מנשים באהל עמוד תמ‪ )1‬כתב‪ :‬החת”ס כידוע‬ ‫“אם המרחק מביתי לישיבת פוניבז’ נקרא רחוק – מה תאמר על המרחק‬ ‫העלה‪ ,‬דלהמבואר בתשו’ הרא”ש דשיעור גדלות די”ג לענין עונשים שבתורה מהלכתא‬ ‫שיש לרדת מהשמים עד לכאן? זה הרבה יותר רחוק”‪...‬‬ ‫הוא‪ ,‬וככל שיעורים שנאמרו לממ”ס‪ ,‬מעתה נראה דלא הוה הלכתא אלא בישראל בלבד‪,‬‬ ‫אבל בן נח מחויב במצוות ונענש אף בפחות מבן י”ג‪ ,‬ובלא הביא שערות דלא נאמרו בהם‬ ‫כסף כשר‬ ‫שיעורים‪ ,‬וכמבואר ברמב”ם (מלכים פ”ט ה”י)‪ ,‬וחייב על אבר מן החי ובשר מן החי בכל‬ ‫מסופר כי רגיל היה רבינו חיים מוואלאזי’ן זי”ע לומר‪ ,‬כי מי שכספו כשר‬ ‫שהוא שלא ניתנו השיעורין אלא לישראל בלבד ע”ש‪ ,‬ומש”כ הרמב”ם (מלכים י‪ ,‬ב) דאין‬ ‫מחשש גזל והונאה‪ ,‬אין לו מה לחשוש שמא יגנב ממנו‪ ,‬ומובטח לו שלא‬ ‫עונשים בן נח לא קטן ולא חו”ש לפי שאינם בני מצות עכ”ל‪ ,‬היינו קטן שאינו בר דעת‬ ‫יארע בו שום נזק‪ .‬אירע פעם שהגיעו לביתו כמה עסקנים כדי להתייעץ‬ ‫כ”כ‪ ,‬אבל כל ששכלו שלם כראוי גדול הוא לענין בן נח‪ ,‬אף דלא הגיע לכלל שנים‪ ,‬ובר‬ ‫עמו אודות אחד מבני הקהילה שירד לדיוטה התחתונה והפך למוסר‬ ‫עונשין הוא לכל דבריו‪ ,‬דבישראל דווקא הלכתא הוא‪ ,‬דאפי’ הגיע לפלגות ראובן גדולים‬ ‫למלכות‪ .‬לפתע‪ ,‬משך אחד הנוכחים מבלי משים את מפת השולחן וכל‬ ‫חקרי לב‪ ,‬אינו בכלל איש‪ ,‬מחידוש התורה בכל האיסורים דחיובן בשיעורן דווקא‪ ,‬עיי”ש‪.‬‬ ‫הכלים נפלו ארצה בקול רעש גדול‪ .‬התעוררה בבית מהומה רבה אך רבי‬ ‫ורבותינו האחרונים ז”ל נקטו כן לעיקר‪ ,‬ועיין מנחת חינוך (מצוה תקכז ומצוה קע)‪ ,‬ובנחל‬ ‫חיים הקדים להכריז‪“ :‬אל דאגה‪ ,‬בטוחני שלא נשבר אפילו כלי אחד”‪.‬‬ ‫יצחק להגרי”א מקובנא (סימן ז)‪ ,‬ובאור שמח (פ”ג מאיסורי ביאה ה”ב)‪ ,‬ועיין בתשובה‬ ‫התפלאו כולם לשמע דבריו‪ ,‬אך כאשר בדקו גילו כי הרב צדק וכל הכלים‬ ‫מאהבה (ח”ג בקונטרס פ’ התערובת סימן תלב) ועוד‪.‬‬ ‫נותרו שלמים בדרך פלא‪ .‬לתמיהתם הסביר הרב‪“ :‬כל הכלים הללו נקנו‬ ‫ברם בעניותנו לולי דברי החת”ס ורבוותא דעימיה‪ ,‬נראה בפשוטו דאין שיעורא דגדלות‬ ‫על ידי‪ ,‬מממון כשר שהגיע אלי בתכלית הישר‪ ,‬ולכן ידעתי שנזק לא נגרם‬ ‫די”ג שנים כשאר שיעורים‪ ,‬ולאו בחדא כללא כיילינהו הרא”ש ודעימיה‪ ,‬ואינו ענין לדברי‬ ‫להם”‪ .‬ואז המשיך ואמר‪“ :‬אולי יש כאן רמז בענין המסירה של אותו אדם‪,‬‬ ‫הרמב”ם בשיעורים‪ ,‬דנראה דשעור גדלות וקטנות הוא מציאות טבעי מדרך ברייתו של‬ ‫אם ממונכם כשר וישר‪ ,‬אין לכם מה לחשוש מדברי הלשנה שלו”‪...‬‬ ‫אדם‪ ,‬דבהבאת שערות משנת י”ג נשלם ברייתו ושלמות דעתו לפי דרך גדילתו‪ ,‬דכל‬ ‫חד וחד ונעשה גדול‪ ,‬ואין זה גזיה”כ כשיעור כזית וכיו”ב‪ ,‬וממילא דאין שייך בזה שינוי‬ ‫“ומוראכם וחתכם”‪...‬‬ ‫בדינו דבן נח‪ ,‬דענין הגדלות תאר קבוע בטבעו ואין לנו שיעור אחר בגמר שלמות הדעת‬ ‫הגה”צ רבי שלום שבדרון זצ”ל סיפר‪ ,‬שאמו הישישה של הגאון רבי אשר‬ ‫והגדלות‪ ,‬ולהמבואר ברמב”ם כנ”ל דגם בן נח דינו וחיובו בגדול דווקא‪ ,‬דין אחד לו‬ ‫צימרמן זצ”ל‪ ,‬שהיה מהפוסקים המפורסמים בניו יורק‪ ,‬ספרה לו מרישומי‬ ‫כישראל‪ .‬ונראה דכן מורה סתימת הדברים בלשון הרמב”ם‪ ,‬דהרמב”ם שם כיילינהו לקטן‬ ‫ביקורו של מרן הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ”ל בביתם‪“ .‬בצעירותי” – היא‬ ‫וחרש ושוטה דאין עונשים בבן נח‪ ,‬והרמב”ם בהלכות עדות פ”ט מבאר גדרי השוטה עפ”י‬ ‫סיפרה – “בעלי היה יוצא לכפרים ולעיירות הסמוכות‪ ,‬לעסוק במכירת‬ ‫סוגית הגמ’ דחגיגה ג ע”ש‪ ,‬ובפשוטו דזה גם דין השוטה בבן נח‪ ,‬דאל”כ הו”ל להרמב”ם‬ ‫סחורות‪ .‬הוא היה שב אל ביתנו רק לקראת שבת‪ ,‬כשבאמתחתו דמי פדיון‬ ‫לבאר גדר שוטה בב”נ‪ ,‬והיינו כאמור דזה גדר השוטה במציאות טבעו‪ ,‬ול”ש לחלק בין‬ ‫הסחורה‪ ,‬וכך היינו מתפרנסים מידי שבוע‪ .‬אני הייתי נשארת בבית לבדי‬ ‫ישראל לב”נ‪ ,‬וה”נ בדין הגדלות וכש”נ‪.‬‬ ‫עם ילדיי הרכים‪ ,‬ולא אחת הייתי נתקפת בפחדים‪ ,‬מחשש שיכנסו אלינו‬ ‫וקצת יש לדון לסברת החת”ס‪ ,‬דגם בשוטה דמבואר ברמב”ם (הל’ עדות שם) דכל שדעתו‬ ‫עוברי אורח לא רצויים‪ .‬משום כך הביאו אל הבית כלב שמירה‪ ,‬שעמד‬ ‫משובשת אפי’ בדבר מן הדברים‪ ,‬אע”פ שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים‪ ,‬הר”ז‬ ‫תמיד ליד הדלת השקופה‪ ,‬ואימת שהיה מתקרב אל הבית אדם זר‪ ,‬הוא‬ ‫בכלל השוטים יחשב ע”ש‪ ,‬די”ל דכה”ג בבן נח כיון שהוא מדבר כענין בשאר דברים הוא‬ ‫היה פותח בנביחות רמות‪ ,‬וכך יכולתי להבחין מי ומי המתקרבים אל‬ ‫בר חיוב ועונשין‪ ,‬ושיבוש רק בדבר אחד לא מוציאו מכלל דעת‪.‬‬ ‫הבית‪ ,‬והרגשתי בטוחה יותר”‪ .‬לאחר דברי ההקדמה‪ ,‬המשיכה אמו של רבי‬ ‫אבל לא נראה כלל לחדש כגון דא‪ ,‬ובשו”ע (חו”מ רלה‪ ,‬כ) השוטה אין מקחו מקח וכו’‪,‬‬ ‫אשר צימרמן לספר‪“ :‬רבי אלחנן וסרמן היה ידיד גדול של בעלי‪ ,‬וכשהיה‬ ‫ובבאר הגולה שם דבפ”ק דחגיגה נתבאר איזה שוטה ע”ש‪ ,‬ובחכמת שלמה להגרש”ק שם‬ ‫מגיע לאמריקה כדי לאסוף תרומות לישיבתו בברנוביץ‪ ,‬היה בא לבקר‬ ‫חולק על באר הגולה‪ ,‬ודעתו דכאן צריך שוטה גמור בכל הענינים ע”ש‪ ,‬וכעין סברת‬ ‫בביתנו‪ .‬והנה כאשר רק התקרב רבי אלחנן אל הבית‪ ,‬זינק מיד הכלב‬ ‫הגרש”ק ז”ל יש לדון בזה לדין שוטה דבן נח עפ”י החת”ס כנ”ל‪ .‬ונראה דסתימת דברי רבנו‬ ‫אל דלת הכניסה‪ ,‬הוא קפץ אל החלק העליון כדרכו‪ ,‬אך הוא נדבק אל‬ ‫הגר”א בבאורו בחו”מ שם‪ ,‬מורה דנקט כדעת זקינו בעל באר הגולה [וגם לסברת הגרש”ק‬ ‫דלת הכניסה ונאלם דום‪ ,‬הוא לא חרץ את לשונו ולא השמיע אף נביחה‬ ‫נראה יותר כדאמרן]‪ ,‬וה”נ בשעור הגדלות דאין לחלק בזה בין ישראל לב”נ‪ ,‬וכסתימת‬ ‫אחת‪ .‬נדהמתי מהמראה הלא שגרתי הזה‪ ,‬התקרבתי אל הדלת כדי לפתוח‬ ‫דברי הרמב”ם וכש”נ‪ ,‬ע”כ‪.‬‬ ‫אותה‪ ,‬אך הכלב נשאר דבוק על הדלת‪ ,‬בלי קול ובלי נוע‪“ .‬שעה שלמה‬ ‫ישב אצלנו רבי אלחנן‪ ,‬דיבר על הא ועל דא‪ ,‬התעניין בשלומנו ובקורות‬ ‫לב בעלה אחי הגאון רבי עזריאל ד’ יאריך ימיו ושנותיו לשבת‬ ‫‪ .1‬ספר הזכרון להרבנית לאה אויערבאך ע”ה‪ .‬ורבינו זצ”ל‬ ‫אותנו‪ ,‬וכל אותה העת הכלב נשאר דבוק ותלוי על חלקו העליון של הדלת‪,‬‬ ‫באהלה של תורה‪ ,‬תוך מנוחת הנפש והרחבת הדעת עד‬ ‫פתח בריש דברי תורתו שם‪ :‬זכרון לאשה גדולה בחכמה‪,‬‬ ‫ולא הוציא מפיו אף קול‪ ...‬רק לאחר שיצא רבי אלחנן מהבית‪ ,‬ננער הכלב‬ ‫ביאת גואל צדק בב”א‪.‬‬ ‫ויראתה קודמת לחכמתה‪ ,‬ואהבתה לתורה היתה טבועה‬ ‫מתרדמתו‪ ,‬ירד מהדלת ושב להתנהג כאילו לא ארע דבר‪”...‬‬ ‫וחתומה בה כבת לאדם הגדול בענקים זללה”ה‪ ,‬ובה בטח‬ ‫רוממות | עמוד ‪2‬‬ ‫פנינים‬ ‫פתח השופט את עיניו בתמיהה‪ :‬מה הקשר בין חוסר‬ ‫ועובדות‬ ‫מרבותינו‬ ‫רוממות ‪+‬המעשים‬ ‫כל מה שאינו לימוד התורה‬ ‫הצניעות וסגנון דיבורו של האיש‪ ,‬למיתתם של האנשים‬ ‫הרב יודל צ'צ'יק‬ ‫הצעירים? שאל‪ .‬התוכל להוכיח את טענתך הנשמעת כל‬ ‫‪ -‬אינו אלא בילוי זמן!‪...‬‬ ‫כך זרה?! ענה הרב ואמר‪ :‬הבאתי איתי דוקומנט‪ ,‬מסמך‪...‬‬ ‫איתא בירושלמי (ע”ז פ”ב ה”ח טז‪ ,‬ב)‪‘ ,‬רבי מנא בר תנחום‬ ‫ואז פתח לו הגאון רבי אלעזר משה זצ”ל את הגמרא‬ ‫הספד הגאון רבי שמואל צ'צ'יק שליט"א‬ ‫אזל לצור והתיר תורמוסין שלהן‪ ,‬רבי חייא בר אבא אזל‬ ‫בשבת שמדברת על זה בבירור והקריא את הדברים‪,‬‬ ‫כאשר הוא מסתמך על מתורגמן לרוסית‪ .‬כשהגיע לפסוק‪,‬‬ ‫על הגאון הגדול רבי אהרן פישר זצוק"ל (ח"ג)‬ ‫לצור ואשכח לרבי מנא בר תנחום שהתיר תורמוסין‬ ‫שלהן‪ ,‬אתא גבי רבי יוחנן א”ל מה מעשה אירע לידך‪,‬‬ ‫הושיט לשופט תנ”ך מתורגם לרוסית‪ ,‬שמע השופט ועיין‬ ‫בן מרן הראב"ד בעל "אבן ישראל" זיע"א‬ ‫אמר ליה אשכחית לרבי מנא בר תנחום שהתיר תורמוסין‬ ‫בנביא‪.‬‬ ‫שלהן‪ ,‬א”ל ולא פגעת ביה‪[ ,‬כלומר למה אינך מנדה‬ ‫למרבה הפלא‪ ,‬השופט הגוי הבין אל נכון את מה שמצטטים בפניו וקלט את משמעות‬ ‫אותו]‪ ,‬א”ל אדם גדול הוא והוא יודע למתק את הים גדול [ה’פני משה’ מסביר‪‘ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫הדברים ולבסוף קבע השופט שהקהילה פעלה כשורה‪ ,‬באשר היא הגינה על עצמה כראוי‬ ‫יודע ליקח מים מן הים הגדול בשעה שהמים מתוקין הם’]‪ .‬אמר לו לאו בני [כלומר‪ ,‬אין זו‬ ‫מפני המגיפה‪ ,‬והיתה זו חובתו של הרב לעמוד בפרץ ולעשות את מעשהו‪ ,‬בכדי לעצור‬ ‫גדלות‪ ,‬כי] חשבון מים הוא יודע [מבאר ה”פני משה”‪‘ ,‬ובשביל זה אינו אדם גדול’] ובשעה‬ ‫את המגיפה‪ ,‬וזיכה את הקהילה מכל אשמה‪[ ,‬ראה ספר “המשגיח דקמניץ‪ ,‬עמוד ‪ ]330‬ע”כ‬ ‫שהמים מקלסין את בוראן הן מתמתקין’‪ .‬ממשיכה הגמרא שם בירושלמי‪‘ ,‬א”ר יצחק בר‬ ‫דבריו של מרן ה’אבי עזרי’ זצ”ל‪.‬‬ ‫אלעזר‪ ,‬בא לומר גינויו ואמר שבחו [מבאר ה”פני משה”‪‘ ,‬ר’ יוחנן רצה לומר גינויו ואמר‬ ‫שבחו שיודע את זמן הקילוס‪ ,‬וכי זה לא דבר גדול הוא’]‪ .‬א”ר יוסי בי רבי בון חשבון גדול‬ ‫ומצאנו בהקדמה לספר כוכבי אור מובאת איגרתו של מרן הגאון רבי חיים ברלין זצוק”ל בה‬ ‫הוא [כלומר‪ ,‬שאין בזה גדלות אלא חשבון מים‪ ,‬ו]רבי זכאי דאלכסנדריאה הוה ידע לה‪,‬‬ ‫הוא מספר כי מרנא רבי איצל’ה פטרבורגר זי”ע נגלה אליו בחלום‪ ,‬ושאלו הגר”ח מה נעשה‬ ‫אמר‪ ,‬ואילו בעית ילפתה מיניה’‪ .‬ע”כ‪.‬‬ ‫בדין של מעלה‪ ,‬וענה לו שדין של מעלה חמור מאוד‪ ,‬ואי אפשר לשום אדם בעולם הזה‬ ‫לשער כלל מה נעשה שם‪ ,‬וביחוד מקפידים על דיבורים האסורים שנדברו שלא כהוגן‪.]...‬‬ ‫שואל ה”פני משה”‪ ,‬אם כן‪ ,‬מדוע לא הלך ללמוד אצל ר’ זכאי את החשבון? ומתרץ בזה‬ ‫הלשון‪‘ :‬אלא‪ ,‬שבילוי זמן הוא’!‪...‬‬ ‫תורה עם יראת שמים‬ ‫הידיעה הזאת‪ :‬כי כל מה שאינו שייך ללימוד התורה אינו אלא בילוי זמן‪ ,‬זאת היתה גולת‬ ‫ובעניין התמדה‪ ,‬סיפר רבי מנדל שיינין אודות אבי חמיו של חבר הבד”ץ‪ ,‬הגאון רבי יהודה‬ ‫הכותרת של אותם בני עליה‪ ,‬שום דבר בעולם לא עניין אותם מלבד התורה הקדושה‪.‬‬ ‫פישר שליט”א‪ ,‬הלא הוא הגה”צ רבי הערש קופשיץ זצ”ל‪[ ,‬שהיה חתנו של הגה”צ רבי‬ ‫הגמרא במסכת שבת (לב‪ ,‬ב) מביאה מרבי יהודה הנשיא‪ ,‬שבעוון ביטול תורה בנים מתים‪.‬‬ ‫שמואל הלל שינקר זצ”ל‪ ,‬שהיה חתנו של ‘מרא דארעא דישראל’‪ ,‬הגה”ק רבי יוסף חיים‬ ‫בהמשך (לג‪ ,‬א) הגמרא אומרת שחרב באה לעולם בעוון ביטול תורה‪ ,‬ובהמשך (לג‪ ,‬ב)‬ ‫זוננפלד זי”ע]‪ .‬והוא ‪ -‬ר’ הערש קופשיץ ‪ -‬היה אביו של הגאון רבי ישראל אהרן קופשיץ‬ ‫מביאה הגמרא את רבי שמעון בן יוחאי שאומר‪ ,‬שבעוון ביטול תורה נענשים באסכרה‪,‬‬ ‫זצ”ל חמיו של יבדלחט”א‪ ,‬חבר הבד”ץ‪ ,‬הגאון רבי יהודה פישר שליט”א‪ .‬וסיפר ר’ מנדל‪ ,‬כי‬ ‫בהקשר לזה סיפר אבי‪ ,‬כי בתחילת שנות המדינה היה פעם בישיבה [ב”עץ חיים”]‪ ,‬שהיו‬ ‫כאשר הוצע לר’ שמואל שינקר את השידוך עם ר’ הערש קופשיץ‪ ,‬רצה ר’ שמואל שחמיו‪,‬‬ ‫קבוצה של בחורים שעמדו ודברו במילי דעלמא‪ .‬נגש אליהם ר’ יוד’ל הולצמן ואמר להם‪:‬‬ ‫הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זיע”א יראה אותו טרם סגירת השידוך‪ .‬ואכן נכנס אליו ולאחר‬ ‫‘חי”ת רי”ש בי”ת‪ 1...‬הגמרא במסכת שבת אומרת שהיא באה בעוון ביטול תורה‪ .’...‬כמובן‬ ‫כמה שניות הוא יצא‪ ,‬ואמר לחתנו ר’ שמואל‪ ,‬לסגור את השידוך‪ .‬לאחר מכן שאל החותן‬ ‫‪3‬‬ ‫שהחבורה התפרקה ברגעים ספורים וכולם שבו לגמרא‪ .2‬היה פחד‪ ,‬מעצם הדיבור שלו‪...‬‬ ‫[‪-‬ר’ שמואל] את החתן [‪-‬ר’ הערש] ‪‘ -‬מה שאל אותך הסבא ר’ יוסף חיים’?‪‘ ...‬מה דברתם?‪’...‬‬ ‫אמר לו‪ ,‬שהוא שאל אותו‪ ,‬מה הוא עשה בספינה בדרכו לארץ ישראל? והשיב לו‪ ,‬שהוא‬ ‫למד בספר “חרדים”‪ ,‬הלכות מצוות התלויות בארץ‪ ,‬ובעקבות כן‪ ,‬התרגש ר’ יוסף חיים‬ ‫קדושת הדיבור‬ ‫כאשר הרב זצ”ל‪ ,‬בעל “אבן ישראל”‪ ,‬שימש כראש ישיבה בישיבת “עיטור הרבנים”‪ ,‬נחלה‬ ‫ואמר לחתנו‪‘ ,‬ר’ שמואל‪ ,‬אפשר לעשות את השידוך‪.4’...‬‬ ‫אחד הבחורים ל”ע והיה חשש גדול לחייו התפללו רבות עבורו‪ ,‬אבל הוא נפטר בשבת‪.‬‬ ‫עוד סיפר ר’ מנדל שיינין על ידידו ורעו ר’ הערש קופשיץ‪ ,‬שכאשר נסעו בספינה‪ ,‬בדרך‬ ‫בהלוויתו כאן שיצאה מבית ההלויות “זיו”‪[ ,‬שעל יד בית החולים “ביקור חולים”‪ ,‬שהיה‬ ‫לארץ הקודש‪ ,5‬כאשר התחילו להתקרב לארץ ישראל‪ ,‬ראה את ר’ הערש רץ על סיפון‬ ‫ברחוב יפו בירושלים]‪ ,‬הספידו הרב פישר ובכה בכי תמרורים וכל הבחורים עמו‪ ,‬בתוך‬ ‫האניה‪ ,‬שאלו ר’ מנדל לפשר מעשיו וענהו‪‘ ,‬הרי נכנס הנני לארץ אשר שם אעלה לדוכן‬ ‫דבריו הוא צעק בקול מר‪‘ ,‬הגמרא בשבת (לג‪ ,‬א) אומרת‪‘ ,‬בעוון נבלות פה צרות רבות‬ ‫בכל יום‪ ,‬בגולה הנני עולה לדוכן רק ביום טוב‪ ,‬ועכשיו אזכה בכל יום לברך את עמו‬ ‫וגזרות קשות מתחדשות’‪ ...‬ובכאב גדול מאד המשיך ואמר‪‘ ,‬ובחורי שונאי ישראל מתים‪’...‬‬ ‫ישראל באהבה’‪.6‬‬ ‫והיה זה ממש חרדת אלוקים‪ ,‬כאשר הזכיר דברים אלו‪.‬‬ ‫ועוד סיפר ר’ מנדל‪ ,‬אודות הגה”ק רבי שלמה אליעזר אלפנדרי זצ”ל‪ .‬פעם הוא הגיע לביקור‬ ‫[א‪.‬ה‪ .‬הואיל והוזכר כאן הגמרא בשבת‪ ,‬מקום גדול הוא עבורנו להביא את דברי מרנא ה”אבי‬ ‫אצל רופא ולא רצה לטפל בו‪ .‬נודע הדבר ל”סבא מסלבודקא” ונרעש אודות זה‪ ,‬הפעיל‬ ‫עזרי” זיע”א‪ ,‬רבנו הגדול מרן ראש הישיבה רבי אלעזר מנחם מן שך זצוקללה”ה‪ ,‬מה שהוסיף‬ ‫ה”סבא” את קשריו והגיע לרופא להסביר לו את חומרת אי קבלתו של ה”סבא קדישא”‬ ‫אחרי הזכרת גמרא זו‪ ,‬כמו שמסופר‪ :‬לפני כמה עשרות שנים כאשר אירעה תאונה מחרידה‪,‬‬ ‫הרב אלפנדרי וקבע לו תור‪ .‬היו צריכים להודיע לרב אלפנדרי שנקבע לו תור‪ ,‬אזי שלח‬ ‫בה נספו כמה אברכים צעירים‪ ,‬באו קבוצת אברכים תלמידי חכמים אל כבוד מרנא ורבנא‬ ‫ה”סבא מסלבודקא” את תלמידו ר’ מנדל שיינין לביתו של ר’ שלמה אליעזר אלפנדרי‪,‬‬ ‫ה”אבי עזרי” זיע”א‪ ,‬לשאול אותו כדת מה לעשות ובמה יש להתחזק‪ ,‬מרן זללה”ה האריך‬ ‫להודיע לו על מועד התור‪ .‬אך כאשר הקיש על דלתות הבית אין קול ואין עונה‪ - ...‬הדלת‬ ‫לומר‪ ,‬שצריך מאד להתחזק בלימוד התורה [ואכן כך עשו וכתוצאה מהדברים יצאו קבוצות‬ ‫לא נפתחת‪ .‬לאותו שליח היתה הרגשה‪ ,‬שהרב אלפנדרי נמצא בבית ואינו רוצה לפתוח‬ ‫אברכים ברחבי העיר מבית לבית‪ ,‬לחזק את ענין לימוד התורה ולקבוע שיעורים קבועים‬ ‫ועל כן החליט אותו תלמיד‪ ,‬שאינו זז משם עד שמבצע את השליחות כראוי‪ ,‬ואכן דפק‬ ‫לאנשי העיר] ואז בתוך הדברים הוסיף וציטט רבנו הגדול מרן הרב שך זיע”א את דברי‬ ‫ודפק קרוב לעשרים דקות‪ .‬פתאום הדלת נפתחת‪ ,‬והסבא קדישא עומד בדלת ואומר לו‪,‬‬ ‫הגמ’ בשבת (דף לג‪ ,‬א) האומרת‪ ,‬כי בעוון נבלות פה צרות רבות וגזירות קשות מתחדשות‬ ‫‘מה אתה דופק כל כך הרבה זמן‪ ,‬אתה לא יודע שאין לי זמן לקבל אנשים’?!‪ ...‬בתוך כך‬ ‫ובחורי ישראל מתים‪ ,‬יתומים ואלמנות צועקים ואינם נענים‪ .‬שנאמר (ישעיה ט‪ ,‬טז) “על כן‬ ‫הוא תפס בזקנו ואמר‪‘ ,‬אין לי זמן אני כבר זקן‪ ,‬אני צריך עוד ללמוד‪ ,’...‬כאשר אמר לו‪,‬‬ ‫על בחוריו ֹלא ישמח ה’ ואת יתמיו ואת אלמנתיו ֹלא ירחם כי כלו חנף ומרע וכל פה דבר‬ ‫שיש לו שליחות מה”סבא מסלבודקא”‪ ,‬מיד נענה הגה”ק הרב אלפנדרי ואמר‪‘ ,‬הוא ‪ -‬צדיק‬ ‫נבלה‪ ,‬בכל זאת ֹלא שב אפו ועוד ידו נטויה”‪.‬‬ ‫גדול!‪ ’...‬שאל אותו הרב אלפנדרי‪‘ ,‬מהו השליחות’? אמר לו ר’ מנדל‪ ,‬שנקבע לו תור אצל‬ ‫אחר כך הוסיף עוד וסיפר מרן הרב שך זיע”א סיפור נורא‪ :‬שבשעתו פגעה יד ה’ בעיר‬ ‫אותו רופא‪ .‬אמר הסבא קדישא‪‘ ,‬הרופא לא קבל אותי בפעם הראשונה‪ ,‬אם כן חבל על‬ ‫פינסק‪ ,‬ונפטרו אברכים צעירים בזה אחר זה‪ .‬תלו זאת בני הקהילה בפוחז אחד שהתנהג‬ ‫הזמן היקר‪ ,‬איני חוזר אצלו‪’...‬‬ ‫בחוסר צניעות בולט‪ ,‬והיה משחית את נפש בני הנוער בלשונו הקלוקלת והיה מנבל את‬ ‫אספר גם מה שסיפר אבי‪ ,‬מהגה”ק המונקאטש’ער רב זי”ע אודות “שקידת התורה”‪ .‬הוא‬ ‫פיו להחריד‪ .‬חשבו להפגין ליד ביתו‪ ,‬אך פחדו מכך‪ ,‬היות והאיש היה מקורב לשלטונות ולא‬ ‫הגיע לירושלים‪ ,‬כדי לבקר אצל הסבא קדישא הרב אלפנדרי‪ .‬יום אחד הוא הלך להשתטח‬ ‫חשש ממסירה והלשנה‪ .‬ואם ילכו נגדו בכח‪ ,‬עלולה לאיים סכנה ממשית על כל הקהילה‪,‬‬ ‫על ציונו הקדוש של הרש”ש‪ ,‬יחד אתו היתה כל הפמלייה שלו‪ ,‬וקראו את נוסח המצבה‪.‬‬ ‫לבסוף החליטו שלא יפגינו בגלוי‪ ,‬אך אם חלילה יקרה אסון נוסף‪ ,‬תצא ההלווייה מביתו‬ ‫אמר המונקאטשע’ר רב לנוכחים‪‘ ,‬אתם רואים מה שכתוב כאן’? וענה מיד‪‘ ,‬אני ָספרתי כמה‬ ‫של אותו פוחז המקורב לשלטונות‪.‬‬ ‫תיבות יש על המצבה‪ ,‬ביחד הם עולים חמש עשרה תיבות’‪ ,‬והוא מקריא כך‪ ,‬תוך שהוא‬ ‫‪7‬‬ ‫ואכן‪ ,‬כך היה‪ .‬נפטר צעיר נוסף מיהודי פינסק‪ ,‬והלך לעולמו בטרם עת‪ ,‬לפני ההלווייה‬ ‫מדלג על שתי מילים‪‘ ,‬קבורת ארץ איש האלוקים קדוש הוא‪ ’...‬כאן דילג‪ ...‬והמשיך ‘הרב‬ ‫הוכרז שמסע ההלווייה יצא מביתו‪ ,‬ואכן כל בני העיירה פינסק נתאספו להלווייה מרחבת‬ ‫החסיד המקובל האלוקי בוצינא קדישא כהר”ר‪ ’...‬לאחר מכן קרא את המצבה בהשלמת שני‬ ‫ביתו של אותו האיש‪ .‬בזה אחר זה עלו הספדנים‪ ,‬עוררו את הקהל לצניעות הליכות‪,‬‬ ‫המילים‪‘ :‬השקדן בתורה‪ ,’...‬סיים ה”מנחת אלעזר” ואמר‪‘ ,‬תלמידי הרש”ש חרטו כאן שני‬ ‫ולשמירת הלשון‪ ...‬והכל ידעו במה דברים אמורים‪ .‬כצפוי‪ ,‬תבע אותו פוחז את הקהילה‬ ‫דברים‪ ,‬אחד כפשוטו ‪ -‬שהרש”ש הגדול היה “שקדן בתורה”‪ ...‬אבל בנוסף‪ ,‬יש כאן רמז שזכה‬ ‫למשפט בפני ערכאות של גוים ‪ -‬בבית המקומי שנודע ברשעותו ליהודים וליהדות‪ ,‬על‬ ‫להגיע לכל שאר המעלות על ידי שהיה ‘שקדן בתורה’‪ - ...‬זו היה ההתרגשות של ה”מנחת‬ ‫שביזוהו ברבים‪.‬‬ ‫אלעזר” ממצבת קבורתו של הרש”ש‪.‬‬ ‫בהגיע זמן המשפט‪ ,‬אזי מיד בפתח המשפט עלה לדוכן לא אחר מאשר המרא דאתרא‪ ,‬רבה‬ ‫רבי אהרן‪ ,‬הרב זצ”ל‪ ,‬הנך ה’גפן’ האחרון מתוך כל ה’גפנים’‪ ...‬הנך עולה לכסא הכבוד‪ ,‬כל‬ ‫הנערץ של פינסק הגאון רבי אלעזר משה הלוי הורביץ זצוק”ל [שחידושיו נדפסו בסוף ש”ס‬ ‫אחד מה’גפנים’ למד תורה בדוחק ובמסירות נפש לפי בחינתו ומצבו‪ ,‬במצבים של ‘שברים’‬ ‫וילנא] אשר ניצב בגאון לפני השופט והודה באשמה‪ ,‬ונטל על עצמו את האחריות‪ ,‬כי הוא‬ ‫ו’תרועה’‪ ...‬בבקשה ממך‪ ,‬עלה לפני כסא הכבוד והתפלל ‪ -‬בזכות המלאכים היוצאים‬ ‫זה שהורה לעשות את ההלווייה מביתו של הפוחז‪ .‬וכששאלו השופט מדוע יצאה ההלווייה‬ ‫מה’שברים’ ומן ה’תרועה’‪ ,‬ומן ‘תשר”ת’ ומן תש”ת ומן ‘תר”ת’‪ ...‬ככתוב [ויקרא ט’‪ ,‬כ”ב]‬ ‫מביתו של התובע‪ ,‬השיב שכן התובע הוא האשם בכל האסונות שפקדו את הקהילה‪,‬‬ ‫‘וישא אהרן את ידיו אל העם‪’...‬‬ ‫והסביר‪ ,‬שכיון שהוא מתנהג בחוסר צניעות‪ ,‬הרי שהקהילה היהודית סבורה שהוא ורק הוא‬ ‫התפלל בעד גאולתנו ופדות נפשנו ‘תקע בשופר גדול לחירותינו‪ ’...‬אכי”ר‪.‬‬ ‫אשם בכל האסונות‪ ,‬כי בניבול פיו המיט הוא את האסון על משפחות כה רבות!‬ ‫תלמידים ‪ -‬ר’ מנדל שיינין ור’ הערש קופשיץ [ועוד]‪ ,‬וכשהספיד ר’ מנדל‬ ‫ההזדמנויות דבר תחילה על ר’ בנציון ר’ הער’ש מיכל’ס ואמר‪‘ ,‬היו לו שתי‬ ‫‪ .1‬מרוב צדקותו‪ ,‬לא הוציא מפיו את המילה ‘חרב’‪ ,‬אלא אותיות ח’‬ ‫שיינין את ר’ הערש קופשיץ‪ ,‬הוא סיפר את הסיפורים האלו‪.‬‬ ‫עיניים כמו שני יהלומים’‪ .‬אחר כך דבר על ר’ יוד’ל הולצמן ואמר‪‘ ,‬פניו‬ ‫ר’ ב’‪.‬‬ ‫‪ .6‬היה בחצר גמ”ח “שערי חסד” רופא שיניים‪ ,‬שהוא היה כהן‪ .‬כשנפטר‪,‬‬ ‫האירו כפני הסטאמאר רב‪ - ’...‬מדובר ביהודים קדושי עליון‪ .‬וכך הדפיס‬ ‫‪ .2‬וכה הדפיס רבנו ה”משמר הלוי” זצוק”ל בספר “פנינים ואגרת תורת‬ ‫הייתי בהלוויה יחד עם שכני הרה”צ ר’ בערל בידרמן זצ”ל [‪-‬חתנו של‬ ‫רבנו ה”משמר הלוי” זצוק”ל בספר “פנינים ואגרת תורת זאב”‪ ,‬זה לשונו‪:‬‬ ‫זאב”‪ ,‬זה לשונו‪‘ :‬פעם אחת ראה [‪-‬רבי יהודה הולצמן זצ”ל] קבוצה של‬ ‫הגה”צ ר’ נטע ציינווירט זצוק”ל]‪ ,‬והרב [ה”אבן ישראל”] הספידו‪ .‬חשבנו‬ ‫‘רבי יהודה [‪-‬הולצמן] היתה לו אמא זקנה צדקנית עד למאוד [את אביו‬ ‫בחורים מדברים‪ .‬נגש הקדוש רבי יהודה ואמר בפחד ובאימה‪ ,‬ממש כל‬ ‫כולנו‪ ,‬מה כבר אפשר להספיד את הרופא?‪ ...‬והנה‪ ,‬הרב הרחיב בדבריו‬ ‫לא הכיר ר’ יהודה‪ ,‬ונקרא ע”ש אביו‪ :‬ר’ יהודה בן ר’ יהודה]‪ ,‬וכל יום הלך‬ ‫עצמותיו הקדושים רעדו מפחד‪ :‬הגמרא אומרת בשבת‪ :‬חית ריש בית‬ ‫ואמר‪ ,‬כי במשך שבעים שנה היה לו מצוה של “ברכת כהנים” ‪ -‬לברך את‬ ‫אליה צדיק זה מפני מצות כבוד אם‪ ,‬אולם‪ ,‬סיים אבא ז”ל‪ ,‬רבי יהודה‬ ‫[לא רצה להוציא מפיו הקדוש את המלה “חרב”] בא לעולם מפני עון‬ ‫עם ישראל‪ ...‬נענה ר’ בער’ל בידרמן זצ”ל ואמר‪‘ ,‬אזַ א ֵשיינעֶ שטיקל “אבן‬ ‫הי’ לו שעור מיוחד שלמד ברגעים אלו‪ ,‬מביתו עד לבית אמו ‪ -‬ומבית‬ ‫ביטול תורה!‪ ...‬ופחד נורא נפל על כולם‪ ,‬והחלו להרגיש מאי משמע פחד‬ ‫ישראל”‪-[ ,‬כזה שטיקל “אבן ישראל” יפה]‪ .‬איזה ‘גאונות’‪ ...‬להספיד את‬ ‫אמו לביתו‪ ,’...‬עכ”ל‪‘( .‬פנינים ואגרות תורת זאב’ ‪ -‬תשמ”ז ותש”ס ‪ -‬עמוד‬ ‫מביטול תורה’‪ .‬ע”כ‪‘( .‬פנינים ואגרות תורת זאב’ ‪ -‬תשמ”ז ותש”ס ‪ -‬עמוד‬ ‫הרופא במה שראוי להספידו‪’...‬‬ ‫ל”ב אות ג’)‬ ‫ל”א אות ב’)‬ ‫‪ .7‬ר’ חיים ברלין כותב עליו בהקדמתו לסידור הרש”ש ‘הרב האלקי אור‬ ‫‪ .4‬ספרתי זאת להגה”צ ר’ יעקב מאיר שכטר ‪ -‬שהרי הוא גם נכד של ר’‬ ‫‪ .3‬ר’ יוד’ל לא הכיר את אביו ‪ -‬הוא נקרא על שם אביו ר’ יהודה ב”ר‬ ‫העולם וקדש הקדשים!‪.’...‬‬ ‫יוסף חיים‪ ,‬ואמר לי‪ ,‬שזוהי שאלה יפה ותשובה יפה‪.‬‬ ‫יהודה‪ .‬אמו האריכה ימים והיה לו קביעות ללכת לבקר את אמו מידי‬ ‫‪ .5‬כאשר עלה ה”סבא מסלבודקא” לארץ ישראל‪ ,‬לקח עמו כמה‬ ‫יום‪ .‬בתקופה האחרונה לחיי אבי‪ ,‬דבר אבי רבות אודות רבותיו‪ .‬באחת‬ ‫רוממות | עמוד ‪3‬‬ ‫זמן טובא לבקר חולים ושבורי לב‪ .‬רבינו ראש הישיבה סיפר‬ ‫שכשהיה בא לבית חולים לבקר את אחד ממכריו‪ ,‬הנהגתו‬ ‫עמוד החסד‬ ‫(ועד כ"ו)‬ ‫רוממות ‪+‬החסדים‬ ‫מצות ביקור חולים‬ ‫הייתה לשאול האם יש פה עוד יהודי מוכר שנוכל לבקרו‬ ‫הגאון רבי מרדכי יפה שליט"א‬ ‫מרן החפץ חיים זיע”א בספרו “אהבת חסד” בחלק השלישי‬ ‫ולשמחו‪ ,‬שהרי אין מעבירים על המצוות‪ ,‬בחכמה רבה הוא‬ ‫מבאר ומזרז לקיים כראוי מצות ‘בקור חולים’‪ ,‬שהיא בכלל‬ ‫זכה לשמח הרבה חולים ושבורי לב‪ ,‬ולהדריכם בתפקידם בזמנים של קושי וייסורים‪ .‬הוא הדריך‬ ‫גמילות חסדים‪ ,‬ואוכל אדם פרותיה בעולם הזה‪ ,‬והקרן קיימת לו לעולם הבא‪ .‬והנה מצות בקור‬ ‫את בני המשפחה כיצד לנהוג עם החולה ולחזקם באמונה ובביטחון‪.‬‬ ‫חולים‪ ,‬הזהירו עליה חז’’ל מאד‪ ,‬ואמרו בפרק קמא דסוטה (דף יד‪ ,‬א)‪ :‬מאי דכתיב (דברים יג‪ ,‬ה)‪:‬‬ ‫הוא היה ‘משכיל אל דל’ בחכמתו בפקחותו וביראת ה’ שבערה בו‪ ,‬הוא היה רגיל ללכת לבית‬ ‫‘’אחרי ה’ אלקיכם תלכו’’; וכי אפשר לו לאדם להלך אחר השכינה; והלא כתיב (שם ד‪ ,‬כד)‪’‘ :‬כי‬ ‫חולים כדי לבקר גלמוד ששכב זמן רב מחוסר הכרה‪ ,‬והתעניין אצל צוות הרופאים על מצבו‪.‬‬ ‫ה’ אלקיך אש אכלה הוא אל קנא’’? אלא הלך אחר מידותיו של הקב’’ה‪ ...‬הקב’’ה מבקר חולים‪,‬‬ ‫וכששאלו אותו מפני מה הוא מטריח עצמו לבקר חולה שאינו יודע כלל שביקרו אותו‪ ...‬השיב‪,‬‬ ‫שנאמר (שם יח‪ ,‬א)‪’‘ :‬וירא אליו ה’ באלני ממרא וגו’ ‘’; אף אתה בקר חולים‪...‬‬ ‫כשהרופאים רואים שאני מטריח עצמי הם יעשו השתדלות נוספת‪ .‬וגם כשהרופאים יודעים שיש‬ ‫ומי שמחסר ומתעצל ממצות ביקור חולים גדול עוונו‪ ,‬ופעמים שהוא כשופך דמים‪ .‬כדאיתא‬ ‫מי שמתעניין בשלום החולה הם מכינים עבורי תשובות‪ ,‬ויש בכך תועלת לחולה‪ ,‬ואם אין מי‬ ‫בגמרא בנדרים‪ ,‬מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר’ עקיבא שחלה‪ ,‬ולא נכנסו חכמים לבקרו‪,‬‬ ‫ששואל אותם שאלות הם לא מכינים תשובות‪...‬‬ ‫ונכנס ר’ עקיבא לבקרו‪ .‬ובשביל שכבד ורבץ לפניו‪ ,‬חיה‪ .‬אמר לו‪ ,‬רבי‪ ,‬החייתני‪ .‬יצא ר’ עקיבא‬ ‫הרא”ש כותב בפירושו על הפסוק (תחילת וירא) “וירא אליו”‪ :‬פירש רש”י לבקר את החולה וכו’‪,‬‬ ‫ודרש‪ ,‬כל מי שאינו מבקר חולים‪ ,‬כאלו שופך דמים‪ ,‬וביארו המפרשים; מפני שבני אדם שנכנסין‬ ‫ובא ללמד דרך ארץ שיש לו לאדם לבקר החולה ואפילו לא ידבר עמו דבר כגון שמצאו ישן‪,‬‬ ‫לבקרו‪ ,‬עושין לחולה כל צרכיו‪ ,‬ושמא יודע לו רפואה‪ ,‬או שיכול להשיג לחולה דבר שיועיל לו‪,‬‬ ‫וניחא לו כאשר יגידו לו לחולה כי בא פלוני לראותו‪ ,‬עושה לו נחת רוח‪.‬‬ ‫שעל ידי זה ישיב את נפשו‪.‬‬ ‫סיפר בנו של מרן הגרש”ז‪ ,‬הגאון רבי ברוך זצ”ל שליווה את אביו לבקר מכר ישיש בבית אבות‬ ‫“נוה שמחה”‪ ,‬וכשנכנסו לחדרו מצאוהו ישן‪ ,‬ואביו סבר שראוי להעירו משנתו‪ ,‬והוא שאל את‬ ‫הנהגת רבינו עקיבא איגר‬ ‫רבותינו גדולי הדורות דבקו והידרו במצות ‘ביקור חולים’ והשקיעו כוחות וזמן רב מזמנם היקר‬ ‫אביו‪ ,‬מה הטעם להעיר אדם זקן וחולה משנתו? והשיבו הגרש”ז; הוא לא ישן מעייפות וחולי‪,‬‬ ‫במצוה נשגבה זו‪ .‬כותבי קורותיו של גאון הגאונים רבי עקיבא איגר זיע”א כותבים על מסירותו‬ ‫אלא משום שאין לו מבקרים‪...‬‬ ‫המרובה לבקר חולים‪ ,‬שכאשר שמע מאיזה בר ישראל שנפל למשכב‪ ,‬בא לבקרו‪ ,‬והביא לו מיני‬ ‫ניגש הגרש”ז למיטתו ואמר‪ ,‬ר’ פלוני‪ ,‬יש לך אורחים‪ ...‬הוא התעורר ושמח מאוד לראות את‬ ‫מטעמים למען השב רוחו‪.‬‬ ‫גדול הדור בפניו המאירות עומד לפניו‪ .‬הם שוחחו בידידות ונפרד הגרש”ז זצ”ל ממנו בברכה‬ ‫הגאון רבי הלל מקלאמיי בספרו “משכיל אל דל” כותב; שמעתי ממגידי אמת שהגאון הקדוש‬ ‫ובידידות‪ .‬סיפר להם נכדו שלאחר מכן הסבא אמר לו; כמה פעמים הגיעו אלי אנשים חשובים‪,‬‬ ‫מאור הגולה רבי עקיבא איגר זללה”ה קודם שנתמנה להיות מנהיג ישראל היה הולך בכל יום‬ ‫וכשמצאו אותי ישן השאירו פתק והלכו‪ ,‬וכשקמתי הצטערתי יותר מאשר אם הם לא הגיעו אלי‬ ‫לבקר את בית החולים הנקרא ‘שפיטאל’‪ ...‬ואחר כך כשנתעלה להיות רועה ישראל‪ ,‬ומרבות‬ ‫לבקרני‪ .‬ראה את גודל חכמתו של הגרש”ז‪ ,‬שהוא יחיד ומיוחד בהנהגתו‪ ,‬ויודע להרגיש ולהבין‬ ‫טרדותיו לא היה יכול תמיד לילך לשם‪ ,‬היה שוכר לאיש אחד שילך לשם בכל יום ויום‪ ,‬ויספר‬ ‫את ליבו של כל חולה וחולה‪...‬‬ ‫לו כל הדברים וכל המאורעות כהוייתן‪ .‬וממנו יראה וילמוד כל אדם‪...‬‬ ‫להרגיש ולהשתתף בצערו של השני‬ ‫בספר “חוט המשולש” מסופר שפעמים רבות לן בלילה אצל החולה‪ ,‬והשתדל לרופאים עבורו‪,‬‬ ‫רבנו ראש הישיבה אמר שאביו זצ”ל חינך להרגיש את השני ולהשתתף בצערו‪ ,‬הוא לא תבע‬ ‫וגם שאלו על שמו ושם אמו להתפלל עבורו‪ ,‬וכן עשה בכל יום ויום‪ .‬טרדותיו המרובים לא‬ ‫מבניו להיות בעלי מדרגה גבוהה בחסד‪ ,‬אלא לכאוב את כאבו של השני‪ ,‬להשתתף בצערו‬ ‫עכבוהו מלקיים מצוה יקרה זו‪ .‬וכן נהג כשבא לעיר הגדולה פוזנא‪ ,‬בכל יום ביקר חולים לראות‬ ‫ולנסות לסייע לו‪ .‬מי שאין לו את ההרגשים הללו‪ ,‬חסר לו בצורת אדם‪ ,‬בצורת איש ישראל‪.‬‬ ‫בעין יפה מעמדם ומצבם‪ ,‬להשתדל בטובתם ולהתפלל עבורם‪.‬‬ ‫הוא סיפר להם כבר בילדותם על הגאון רבי ברוך פרנקל תאומים‪ ,‬מגדולי רבני גליציה ומגאוני‬ ‫אמנם כאשר טרדותיו רבו מאוד והשתרגו על צווארו ושבשום אופן לא היה באפשרותו לקיים‬ ‫הדור‪ ,‬בעל ה”ברוך טעם”‪ ,‬שהשתדך עם משפחה עשירה‪ ,‬והמחותנים באו לבקרו‪ ,‬וראו שפניו‬ ‫עוד מצוה יקרה זו במידה גדולה כמקדם‪ ,‬על כן שם עצות בנפשו‪ ,‬ובחר לו שני אנשים נאמנים‬ ‫אינם שמחות‪ ,‬ושאלו אותו האם הוא אינו מרוצה מהשידוך‪ ,‬והוא השיב להם שהוא מרוצה‬ ‫ומינה אותם שיהיו שלוחיו של אדם כמותו‪ ,‬ושילם להם מכיסו למען בכל יום ויום יבקרו את‬ ‫מהשידוך‪ ,‬אולם הוא שרוי בכאב על מחלתו הקשה של שואב המים‪ .‬הגיבה המחותנת לדבריו‬ ‫החולים שבעיר‪ ...‬ובזה יצא ידי חובתו חובת גברא קדישא‪.‬‬ ‫ואמרה‪ ,‬זה טוב שאתה דואג לו ומתפלל עליו‪ ,‬אבל אין זה סיבה שתיקח את מחלתו כל כך ללב‪...‬‬ ‫[רבינו ראש הישיבה זצ”ל לימד להוקיר את כותבי קורותיהם של גדולי ישראל‪ ,‬במיוחד של‬ ‫הדברים הללו גרמו שה”ברוך טעם” הכריע שהשידוך עם משפחה זו אינו מתאים לו‪ ,‬אינני‬ ‫רבותינו שאנו לומדים את תורתם ושותים בצמא את דבריהם‪ .‬כותבי קורותיו של אדוננו הגר”א‬ ‫רוצה להשתדך עם משפחה שיש להם פגם חמור במידות‪ ,‬שאינם מרגישים בצרתו של השני‪ ,‬עד‬ ‫כתבו שיש באמתחתם ספורים רבים מאוד שלא הצליחו מספיק לברר את אמיתותם ולא כתבו‬ ‫כדי שאינם מבינים את מי שכואב לו והוא נושא על ליבו את צרתו של יהודי אחר‪ ,‬גם אם הוא‬ ‫אותם‪ ,‬כמה פעמים ראש הישיבה הביע צער למה מנעו אותם מאיתנו‪ ,‬יכלו לכתוב על המעשים‬ ‫פשוט‪[ ...‬בדומה לכך היתה הנהגתו שהוא לא תבע מהם להיות גאוני עולם‪ ,‬אלא חינך שלהיות‬ ‫הללו שלא הצליחו לברר מספיק אודותם‪ ,‬אבל חבל שאין לנו אותם‪ ,‬שהרי בודאי לפחות מחלק‬ ‫עם הארץ זה בושה גדולה ונוראה‪ ,‬אין בושה גדולה מלא לדעת משנה בטהרות‪ ,‬והיה מספר על‬ ‫יכלנו ללמוד מהם הרבה‪...‬‬ ‫הבושה הגדולה של העגלון משקלוו כשנתפס שלא ידע משנה בטהרות‪ .‬הוא לא תבע מדרגות‬ ‫רבנו ראש הישיבה אמר שזכה כל ימיו לגדול בין החכמים‪ ,‬והשתוקק מאוד ללמוד את דרכי‬ ‫בתפילה‪ ,‬אלא להשתדל לצאת כראוי את חובת התפילה‪ ,‬לעמוד לפני ה’‪ ,‬לא לומר את מילות‬ ‫החכמים את תורתם יראתם ועבודת ה’ שלהם‪ ,‬והשקיע הרבה ללמוד ולחקור את דרכיהם‬ ‫התפילה ללא מחשבה‪ ,‬אלא שיהיה פיו וליבו שוים בתפילה‪ ,‬אחרת זה בושה גדולה]‪.‬‬ ‫בענייני הכלל והפרט‪ .‬הוא סיפר שהסתפק האם לנסוע לחתונה של בחור שלמד בישיבה תקופה‬ ‫ראש הישיבה היה מספר בהתרגשות ובהתפעלות ששמע ממקור מהימן שכאשר הגאון הרב‬ ‫קצרה‪ ,‬בצרוף כמה ספקות נוספים‪ .‬ולבסוף נסע ופגש שם סבא של החתן שלמד אצל הגאון‬ ‫מטשעבין זצ”ל קיבל אישור לצאת מבוכרה‪ ,‬בליל שבת קודם שהיה אמור לצאת‪ ,‬באו אליו‬ ‫הקדוש רבי אלחנן וסרמן זצ”ל הי”ד והגאון רבי דוד הכהן רפפורט זצ”ל בעל ה”מקדש דוד”‪ ,‬והסבא‬ ‫יהודים רבים ובמשך כמה שעות בקשו כל אחד בקשות ושליחויות שיעשה עבורם בארץ ישראל‪,‬‬ ‫הצליח לתאר בצורה חיה מאוד את דרך אמירת השיעורים שלהם‪ ,‬תפילתם והנהגתם עם תלמידי‬ ‫שימסור ד”ש לקרובו במקום פלוני‪ ,‬שפלוני ינסה לשלוח תרופות‪ ,‬שידעו איפה הם נמצאים‪,‬‬ ‫הישיבה‪ .‬הוא סיפר שרבי אלחנן הקפיד מאוד בישיבה על שמירת הסדרים‪ ,‬ובדרך כלל לא‬ ‫ועוד בקשות רבות שישתדלו עבורם‪ ,‬לכל אחד ואחד כפי צורכו‪ .‬המשמש שליווה את הרב כבר‬ ‫התפלל בישיבה מפני שההתבוננות על תפילתם של תלמידי הישיבה‪ ,‬הפריעה לו בתפילתו‪.‬‬ ‫איבד את הסבלנות וציפה שיסיימו והוא ילך לנוח‪ ,‬אולם הרב מטשעבין נשאר ער ואמר לו‪ ,‬בא‬ ‫והיו פעמים שהתפלל בישיבה ועמד במערב בית המדרש‪ ,‬וע”י כך בני הישיבה יכלו לראות‬ ‫ונעשה חזרה על מה שביקשו מאתנו‪ ,‬שלא נשכח שום בקשה‪ ,‬וכשהגיע הרב מטשעבין לא”י‬ ‫את תפילתו‪ ...‬ראש הישיבה אמר שהיה כדאי לו ללכת כמה פרסאות ברגל כדי לשמוע ממנו‬ ‫ביקש לבצע את כל השליחויות שביקשו ממנו‪ ,‬הוא חיפש אחריהם‪ ,‬וזכה להשיג את כולם‪ ,‬מלבד‬ ‫תיאור חי כזה‪.]...‬‬ ‫בקשה אחת שלא הצליח לבצע‪.‬‬ ‫עוד סיפר שזכה פעמים רבות להיכנס אל מרן הגרי”ז מבריסק זצ”ל במוצאי שבת‪ ,‬ואמר שהיה‬ ‫משכיל אל דל‬ ‫ניכר על פניו אור גדול ושמחה מיוחדת‪ .‬באחד הפעמים הגיע לשם יהודי פשוט‪ ,‬פשוט מאוד‪,‬‬ ‫רבינו ראש הישיבה הגר”ש זצ”ל סיפר שאחד מתושבי שכונת ‘כנסת’ עבר ניתוח ושהה בבית‬ ‫משכונת שערי חסד‪ ,‬וביקש מראש הישיבה שיבקש מהרב מבריסק שיתפלל על אשתו שהיא‬ ‫החולים שבוע עד ששב לביתו‪ .‬הוא השתתף קבוע בשעורים בשכונתו‪ ,‬וכשחזר לביתו המגיד‬ ‫צריכה לעבור ניתוח‪ .‬וראש הישיבה הציע לו שיגש לבקש בעצמו‪ .‬הוא ניגש לרב מבריסק וסיפר‬ ‫שיעור בא לבקרו‪ ,‬והתנצל על כך שלא היה לו זמן לבקר אותו בבית החולים‪ ,‬ענה לו החולה;‬ ‫לו על מצבה של אשתו‪ ,‬וביקש שיתפלל עליה‪ .‬ורבינו אמר שממש חשכו משחור תואר פני הרב‬ ‫לרבי שלמה זלמן היה זמן לבקר אותי פעמיים בבית החולים‪ ,‬ולך לא היה זמן‪ ...‬המגיד שיעור‬ ‫מבריסק מצערו של הנ”ל‪ ,‬אפילו שלא הכירו ולא ידע כלל ממנו‪.‬‬ ‫אמר שהמוסר הנוקב שהוא קיבל אינו עוזב אותו‪ ,‬דבריו היו ‘סטירת לחי מטלטלת’‪.‬‬ ‫מו”ר מרן הגרש”ז אויערבאך זצ”ל עסק וטרח הרבה במצוות ‘ביקור חולים’ הוא כתת רגליו והשקיע‬ ‫דינים‪ ,‬שכל שזה נהנה וזה לא חסר כופין על מידת סדום"‪.‬‬ ‫ושמא‪ ,‬אולי‪ ,‬אפשר‪ ,‬כלול בכוונת המ"מ‪ ,‬גם הראיה מלשון‬ ‫במחלוקת‬ ‫קין והבל‬ ‫רוממות ‪+‬החידוד‬ ‫ולבר מהכי‪ ,‬ברור ופשוט בעניותי דחכמים דקדקו ונזהרו‬ ‫בדבריהם באופן דאיכא למישמע מינה הלכה‪ ,‬ואם מרנא אבי‬ ‫חכמים דאדמון "יפרח באוויר"‪ ,‬שמשם למד המ"מ דאין יכול‬ ‫המשך מעמוד ‪1‬‬ ‫הישיבות רבי חיים מוואלאז'ין ע"ה החזיר איגרת של חולין כדי‬ ‫בעל השדה למנוע מחבירו לעבור באווירו לכתחילה‪ ,‬דכופין על‬ ‫לתקן קוצו של יו"ד בשם שהוזכר באיגרת‪ ,‬כדי שלא יבואו‬ ‫מידת סדום‪ .‬אמנם עומד לנגדנו לשון המגיד דהוא "בגמרא"‪ ,‬וזו הרי משנה מפורשת]‪.‬‬ ‫ללמוד מזה לשמות בגיטין‪ ,‬קל וחומר שחז"ל הקדושים נזהרו בכגון דא‪ .‬ומעתה וכי יעלה על‬ ‫אכן נראה דגם אליבא דהתוס'‪ ,‬לא בכל מקום יכול הבעלים למנוע מחברו להשתמש בשלו‬ ‫הדעת‪ ,‬שרבינו הקדוש במשנה יכתוב לשון היכול ח"ו ח"ו להביא לידי תקלה רח"ל‪ ,‬לא יתכן‪ ,‬בשום‬ ‫לכתחילה‪ ,‬דכל סברת התוס' שיכול למנוע לכתחילה ולית ביה משום מנהג סדום‪ ,‬היינו משום דאם‬ ‫פנים ואופן ‪.‬‬ ‫ישתמש ההוא בעל כרחו של הבעלים‪ ,‬פוגע בבעלותו‪ ,‬אך בטיסת אווירונים אין שום אדם רואה‬ ‫ג) ואשר יראה לומר בזה בס"ד‪ ,‬דהנה זה מקטנותי אני מתפלא מדוע שלא יעכב גברא קפדנא‬ ‫פגיעה בבעלותו ובשררתו‪.‬‬ ‫מספינות האוויר המצויים כיום לרוב ‪ -‬שלא יעברו מעל שדותיו‪ .‬ואם תאמר‪ ,‬כופין על מידת סדום‪,‬‬ ‫ספציפי ‪z0556770189@gmail.com -‬‬ ‫ומצאתי להגאון רמ"מ פרבשטיין (שורת הדין חלק ב' מאמרים ופסקים שו"ת בדין כופין על מידת‬ ‫אמנם‪ ,‬הרי מורגלים אנו בלשונו של רבי שמעון (חידושי ר"ש שקופ ב"ק סימן כה) על דעת התוס'‬ ‫סדום)‪ ,‬אשר כסומא בארובא זכינו לכוון מעט לדבריו ולהיות בר מזליה קצת‪ ,‬וכל דברים קילורין‬ ‫שם דלכתחילה ליכא כפיה‪" ,‬משום דאם יכפהו‪ ,‬נוטלים ממנו שליטת ביתו"‪.‬‬ ‫לעיניים‪ ,‬ובסוף דבריו העמיד שלושה כללים‪ :‬ישנם דברים שהם פגיעה בבעלות כאשר עושים‬ ‫ואמנם הגרש"ש העמיד יסוד סברתו על כך ש"על זה קפדי רוב אינשי‪ ,‬ולא חשיבא מדת סדום‬ ‫אותם שלא מדעת (גם בדברים שבד"כ לא גובים בזה תשלום ח‪.‬ה‪ .).‬יש דברים שהם פגיעה בבעלות‪,‬‬ ‫בדבר שקפדי רוב אינשי"‪ ,‬ורובא דרובא דעלמא לא קפדי כלל ועיקר שינועו אווירונים באווירם‬ ‫רק כשעושים אותם בעל כורחם של הבעלים‪ .‬ויש דברים שאינם פגיעה בבעלות‪ ,‬אף כאשר עושים‬ ‫בריחוק כמה פרסאות מן הקרקע‪ ,‬ואטו בשופטני עסקינן [אכן בדוגמא של "קופץ" מעל אוויר שדהו‪,‬‬ ‫אותם בעל כורחם של הבעלים‪.‬‬ ‫מסתמא רובא דאינשי קפדי]‪ .‬אבל בעונג יום טוב (סימן מח בהגהה ראשונה שם) כתב הלשון "שכל‬ ‫ואם כנים אנחנו‪[ ,‬ובעניותי נראה דכנים אנו במאוד מאוד‪ ,‬בחמלת ה' רחמיו ואהבתו]‪ ,‬נמצא‬ ‫אחד יכול להשתרר על שלו כפי מה שירצה"‪ ,‬הרי לנו דביה ובשררתו תליא מילתא‪ ,‬ולאו ברובא‬ ‫דהמציאות של "פריחה באוויר" בחצר חברו מותרת היא [אמנם צריך לידע המידה המדויקת‪ ,‬מאיזה‬ ‫תליא מילתא ולא חשיב 'איש סדום ועמורה' אם יאמר כן‪.‬‬ ‫גובה אין זה מפריע כלל לבעל השדה]‪ .‬ומיושב כמין חומר לשון המדרש בדברי קין‪ ,‬שאמר להבל‬ ‫[אמנם צריך לדעת דדברי התוס' הללו שלכתחילה ליכא לדין 'כופין על מידת סדום'‪ ,‬נתונים‬ ‫ְ'פ ַּרח'‪ ,‬שכן זו ידע גם ידע קין‪ ,‬שאת זאת לא ניתן למנוע בשום פנים ואופן מצד הדין‪ .‬ובכוונה‬ ‫נתונים המה במחלוקת הראשונים‪ ,‬ואנוס אני במכסת המילים להאריך בקיבוץ השיטות‪ ,‬אך זאת‬ ‫תחילה כתבה רבינו הקדוש ושנה בחכמתו בלשון המשנה דעת חכמים "יפרח באוויר"‪ ,‬למימרא‬ ‫נביא דהרמב"ם (שכנים ח‪ ,‬ט) כתב "העמיד סולם קטן‪ ,‬אינו יוכל למנעו‪ ,‬שהרי אומרים לו 'אין עליך‬ ‫דמותר כן לכתחילה‪ .‬ברוך שבחר בהם ובמשנתם‪.‬‬ ‫הפסד בזה‪ ,‬כל זמן שתרצה תטלנו' "‪ ,‬הרי שכופים על מידת סדום גם לכתחילה‪ .‬וכן נפסק בשו"ע‬ ‫יבואו קוראי רוממות ויכתבו ל"קוראים רוממות" בקיצור ותמציות‪ ,‬דברים מושכלים בטוב טעם‬ ‫(חו"מ קנג‪ ,‬יג) באין חולק‪.‬‬ ‫ודעת‪ ,‬יבואו רוממים וירוממו שירת עוז בקהל עם‪ ,‬שטים ופורחים בשמי שמים למעלה למעלה‪.‬‬ ‫והנה כתב הרב המגיד על דברי הרמב"ם הללו‪" :‬זה לא נזכר בטעמו בפרוש‪ ,‬אבל נזכר בגמ' בהרבה‬ ‫בכל ענייני הגליון בארה"ב‪-‬‬ ‫או בטלפון "קו רוממות"‪)+972-722-588-477( 0722-588477 :‬‬ ‫אפשרות להנצחה \ ברכה על גבי הגליון באחת מן האפשרויות הבאות‪:‬‬ ‫ניתן לפנות להרב דוד יהודה פיירסטון שליט"א‬ ‫כמו כן ניתן מענה אנושי בכל עניני הגליון בטלפון הנ"ל‬ ‫בעמדות הממוחשבות של “נדרים פלוס" לפי החיפוש‪ :‬קופות נוספות‬ ‫במס'‪.845-3007324 :‬‬ ‫שלוחה ‪ 3‬או במייל המערכת‪b264464@gmail.com :‬‬ ‫\ "רוממות" ‪ -‬גליון שבועי לבני התורה‬ ‫רוממות | עמוד ‪4‬‬