gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אור החיים · Ohr Hachaim — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: אור החיים · Ohr Hachaim

שבוע: נח (2026-10-12)

אור החיים · Ohr Hachaim — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫קטעים מספר אור החיים הק'‬ ‫מחודש‬ ‫פרשת נח‬ ‫במה נבדל נח מהשאר‬ ‫פניני וחידושי אור החיים הק'‬ ‫יש צַ ִ ּדיק ּ ָת ִמים הָ יָ ה ְּבדֹר ָֹתיו ֶאת‬ ‫ֵא ּלֶה ּת ֹולְ דֹת נֹחַ נֹחַ ִא ׁ‬ ‫ְ‬ ‫הָ אֱ ל ִֹהים ִה ְתהַ ּלֶך נֹחַ ‪) :‬בראשית ו‪ ,‬ט(‬ ‫יש מיני עופות עד אין קץ‬ ‫עוף לְ ִמינֵה ּו וגו' )ו‪ ,‬כ(‪ ... .‬ואולי כי העוף יש בו צד מעלה כי‬ ‫מֵ הָ ֹ‬ ‫אלה תולדות נח‪ .‬אומרו אלה שיורה על פיסול זולתם‪ .‬יש‬ ‫הוא מרובה אין קץ‪ ,‬וצא ולמד שהמועטים שבעופות הם הטמאים‬ ‫מקום לומר שנתכוון לפסול דורו‪ ,‬אלא שלא היה צריך להודיע זה‬ ‫והם כ"ד )חולין סג‪ ,(.‬ואמרו ז"ל )שם ע"ב( שק"ך מיני עופות בהר הבית‬ ‫שכבר נפסלו ונחתמו לימחות‪ .‬אכן יתבאר על דרך אומרם ז"ל )ב"ר‬ ‫וכלן מן איה‪ ,‬וצא ולמד לטהורים שהם הרבים כמה וכמה‪.‬‬ ‫ל ו‪ ,‬וברש"י כאן( 'עיקר תולדותיהם של צדיקים מצוות ומעשים‬ ‫והבהמה המועטים הם הטהורים עשרה‪ ,‬ואין במינם כל כך מרובה‬ ‫טובים' ע"כ‪ ,‬דקדקו לומר 'עיקר' ולא הספיק להם לומר שגם‬ ‫בכל מין כעופות‪ ,‬אשר על כן ציוהו על העופות שהם רבים‬ ‫תחילה‪ ,‬וצריך להביא מכל מין ומין שבכל פרט ופרט‪ ,‬ואחר כך‬ ‫מעשים טובים יתייחס להם שם תולדות‪ ,‬לדייק תיבת אלה‪,‬‬ ‫הזכיר הבהמה שהיא במינה מועטת‪ ,‬ואחר כך מינים השורצים‬ ‫פירוש אלה הם העיקר לצדיקים‪ ,‬ופסל בערכם הבנים המוזכרים‬ ‫בארץ‪ .‬וכפי זה סידרם הכתוב דרך טרחתם ממעלה למטה‪:‬‬ ‫בפרשה הקודמת דכתיב )לעיל ה לב( ַויּוֹ לֶ ד נֹחַ וגו'‪:‬‬ ‫תשלום השבעה מיני הטהורים טרח נח בעצמו להביאם‬ ‫עוד יתבאר על דרך אומרם ז"ל )דב"ר יא ג( וזה לשונם‪' :‬נח‬ ‫ְׁשנַיִ ם ְׁשנַיִ ם ּ ָבא ּו ֶאל נֹחַ )ז‪ ,‬ט(‪ .‬דקדק לומר באו‪ ,‬כי לא‬ ‫אומר למשה אני גדול ממך‪ ,‬ומשה אומר לו אתה הצלת עצמך ולא‬ ‫הצריכו לחזור אחריהם אלא מעצמן באו‪ .‬ואמר שנים שנים על‬ ‫היה בך כח להציל את דורך' ע"כ‪ .‬והוא אומרו אלה תולדות נח‪,‬‬ ‫כל פרטי הבאים וכלל בזה בהמה טהורה ועוף‪ ,‬הגם שצוה‬ ‫עליהם שבעה )פס' ב‪-‬ג(‪ ,‬לפי מה שפירשתי למעלה ידוייק הכתוב‬ ‫נח לבד‪ ,‬ושלל זולתו‪ ,‬כי לא היה בו תועלת לבני דורו‪ ,‬ולא הועילו‬ ‫על נכון‪ ,‬כי מה שהוא לקיום המין אינם אלא שנים‪ ,‬ואותם הביא‬ ‫זכיותיו אלא לו לעצמו‪ .‬ובזה מתיישב כפל נח‪ ,‬גם אומרו‬ ‫ה' עד התיבה והוא קבלן‪ ,‬אבל תשלום השבעה הוא נח טרח‬ ‫בדורותיו‪ ,‬לומר שלא הועיל כלום להטיב לדורותיו להחזירם‬ ‫בעצמו לקחת אותם‪ ,‬כמו שצוה ה' אליו )פס' ב( 'תקח לך'‪ ,‬שאינו‬ ‫למוטב‪ ,‬כי אם הוא לבדו ובניו‪ ,‬שהם ענף ממנו ובשמו נכללים‪:‬‬ ‫לקיום המין הוא יטרח בשלו‪ ,‬ולא יטריחו מהשמים עליו‪ .‬וכן‬ ‫עוד ירצה להגדיל שבח נח‪ ,‬כי יחיד הוא בשבח זה ממה‬ ‫תמצא עוד בפסוק אחר זה )טו( 'ויבואו אל נח אל התיבה שנים‬ ‫שנים'‪ ,‬פירוש מה שבאו מעצמן היו שנים שנים‪:‬‬ ‫שלפניו‪ ,‬כי הגם שקדמוהו צדיקים‪ ,‬היו לומדים מוסר השכל מבני‬ ‫רוח של רחמים המתיקו גבורות המים‬ ‫הדור הצדיקים‪ ,‬מה שאין כן נח שכל דורותיו הגם שהיו רשעים‬ ‫וַ ַ ּי ֲעבֵ ר אֱ ל ִֹהים רוּחַ עַ ל הָ ָא ֶרץ וַ ָ ּי ׁש ֹּכ ּו הַ ּ ָמיִ ם‪) :‬ח‪ ,‬א(‪ ... .‬עד‬ ‫היה צדיק‪ ,‬וכנגד פרט זה אמר אלה‪ ,‬לשלול מה שלפניו שאינם‬ ‫שזכר ה' לנח‪ ,‬ואז צוה למים להיות נחים מתגבורתם‪ ,‬והוא אומרו‬ ‫בערכו‪:‬‬ ‫ויעבר אלהים רוח חסד ורחמים ונמתקו גבורות המים‪ ,‬והוא‬ ‫חמש מעלותיו של נח‬ ‫שתרגם אונקלוס וישוכו המים 'ונחו מיא'‪ ,‬שלא התגברו עוד‪:‬‬ ‫נח גירש את העורב מן התיבה‬ ‫עוד יתבאר כל הכתוב על זה הדרך‪ ,‬אלה תולדות נח וגו'‪,‬‬ ‫ֹשת הַ ּ ַמיִ ם וגו'‬ ‫צוא וָ ׁש ֹוב עַ ד יְ ב ׁ ֶ‬ ‫ש ּלַח ֶאת הָ ע ֵֹרב וַ ֵ ּיצֵ א יָ ֹ‬ ‫וַ יְ ׁ ַ‬ ‫פירוש אלה סדר תולדותיו מה שהוליד מהטובות באמצעותו‪ .‬א'‪,‬‬ ‫)ח‪ ,‬ז(‪ .‬אכן כוונת הכתוב הוא על פי מאמר רבותינו ז"ל )סנהדרין קח‪(:‬‬ ‫נח‪ ,‬והוא על דרך אומרם ז"ל בבראשית רבה )כה ב( וזה לשונם‪:‬‬ ‫כי העורב שמש בתיבה‪ ,‬וידע בו נח‪ ,‬ולזה כשפתח חלון התיבה‬ ‫'בשעה שברא הקדוש ברוך הוא האדם השליטו על הכל‪ ,‬פרה‬ ‫גרש העורב מהתיבה תיכף ומיד‪ ,‬והוא אומרו וישלח את העורב‬ ‫היתה נשמעת לחורש תלם וכו'‪] ,‬כיון שחטא אדם[ מרדו בו וכו'‪,‬‬ ‫ולא הזכיר 'לראות הקלו המים' כמו שאמר אחר כך בשליחות‬ ‫]הפרה לא היתה נשמעת לחורש‪ ,‬והתלם לא היה נשמע לחורש‪ [,‬כיון שבא‬ ‫היונה )פס' ח(‪ .‬והוא העורב היה יוצא ושוב‪ ,‬פירוש נח מגרשו והוא‬ ‫נח ]נחו[ וכו'‪ .‬ריש לקיש אמר קודם נח היו המים עולים ומציפין‬ ‫חוזר‪ ,‬ונשאר בדרך זה עד יבושת המים‪: ... .‬‬ ‫היונה היתה עיפה ויגעה‬ ‫אותם מקבריהן ]שני פעמים‪ ,‬אחת בשחרית ואחת בערבית[‪ ,‬כיון שבא‬ ‫דו וַ ִּי ָ ּקחֶ הָ‬ ‫לָה וגו' וַ ִּי ְׁשלַח יָ ֹ‬ ‫ְולֹא ָמ ְצ ָאה הַ י ֹּונָ ה ָמ ֹנוחַ לְ כַ ף ַרגְ ּ‬ ‫נח נחו וכו'‪ ,‬ע"כ‪ .‬זה הוא שמונה בסדר תולדותיו באומרו פעם‬ ‫וַ ָ ּיבֵ א א ָֹת ּה וגו' )ח‪ ,‬ט(‪ .‬וישלח ידו וגו'‪ .‬פירוש להיותה עייפה‬ ‫שניה נח‪:‬‬ ‫ויגיעה כי לא מצאה מנוח וגו'‪ ,‬ולזה חש עליה שמא אין לה כח‬ ‫תולדת שנית‪ ,‬איש‪ ,‬פירוש היותו איש אדמה‪ ,‬והוא על דרך‬ ‫לעוף יותר ותפול במים‪ ,‬ושלח ידו חוץ לתיבה והביאה אל התיבה‪:‬‬ ‫אומרם ז"ל )תנחומא בראשית יא( וּמֵ ִע ְ ּצבוֹ ן ָידֵינ ּו )לעיל ה כט( עד שלא בא‬ ‫חשיבות אברהם בעיני משפחתו‬ ‫נח לא היה להם כלי מחרישה‪ ,‬והוא הכין להם וכו'‪ ,‬ע"כ‪ .‬והוא‬ ‫נו וגו' וַ ֵ ּי ְצא ּו ִא ּ ָתם וגו' )יא‪ ,‬לא(‪.‬‬ ‫וַ ִּי ַ ּקח ּ ֶת ַרח ֶאת ַא ְב ָרם ְּב ֹ‬ ‫שרמז בתיבת איש‪:‬‬ ‫הכונה היא על דרך שאמרו ז"ל )ב"מ עה‪' (:‬מאן דביש ליה בהאי‬ ‫מתא' וכו'‪ ,‬כי שינוי מקום גורם‪ .‬לזה אמר הכתוב כי כאשר ראה‬ ‫ג'‪ ,‬צדיק‪ ,‬רמז כי הוא יסוד העולם‪ ,‬על דרך אומרו )משלי י כה(‬ ‫תרח שאברם בנו לא נולדו לו בנים‪ ,‬עשה שינוי מקום‪ ,‬ולקח את‬ ‫וְ ַצ ִ ּדיק יְסוֹ ד עוֹ לָ ם‪ ,‬שאילו לא היה הוא לא היה העולם במציאות‪,‬‬ ‫אברם ושרי להוליכם למקום אחר‪ .‬והודיענו עוד הכתוב בזה‪,‬‬ ‫והיה הכל כלא היה במבול‪ ,‬ובו יסד ה' עולמו‪:‬‬ ‫שכל כך היה חשוב אברהם בעיניהם‪ ,‬שבשבילו נסעו כל בית‬ ‫אביו לשנות המקום בשבילו‪ ,‬והוא אומרו ויצאו אתם‪:‬‬ ‫ד'‪ ,‬תמים‪ ,‬על דרך אומרם ז"ל )בחולין( ]בעבודה זרה[ דף ו'‬ ‫)ע"א( וזה לשונם‪' :‬צדיק במעשיו תמים בדרכיו'‪ ,‬ופירש רש"י )ד"ה‬ ‫א‬ ‫קטעים מספר אור החיים הק'‬ ‫ה'‪ ,‬את האלהים וגו'‪ ,‬פירוש שגם עם ה' הנהיג נייחא‬ ‫תמים( וזה לשונו‪' :‬בדרכיו'‪ ,‬עניו ושפל רוח‪ ,‬ע"כ‪ .‬זה יגיד עוצם‬ ‫ומנוחה‪ ,‬והוא על דרך אומרם ז"ל )ב"ר כה ב( וזה לשונם‪' :‬רבי‬ ‫אישורו ]חוזקו‪ ,‬או שבחו[‪ ,‬שאפילו בדורותיו הרעים‪ ,‬את כולם היה‬ ‫אליעזר אומר על שם קרבנו נקרא‪ ,‬שנאמר )לקמן ח כא( ַויָּרַ ח ה'‬ ‫עניו וכו'‪ ,‬והוא לפנים משורת הדין‪ ,‬כי שורת הדין נותנת ִעם‬ ‫אֶ ת רֵ יחַ הַ ִ ּניחֹחַ '‪ ,‬ע"כ‪ .‬ולזה חזר לומר פעם שניה נח‪ ,‬ולא‬ ‫חָ ִסיד ] ִּת ְתחַ ָּסד[ וגו' וְ ִעם ִע ֵּק ׁש ] ִּת ְת ּ ַפ ּ ָתל[ וגו' )תהלים יח כו‪-‬כז(‪ ,‬והוא לא‬ ‫הספיק במה שהזכירו בתחלת הפסוק‪ .‬ואמר לשון הליכה‪ ,‬כי כן‬ ‫כן עשה‪ .‬ועוד שאפילו בעיני דורותיו הוכר היותו עניו‪ ,‬והוא‬ ‫יאמר גם על הנהגה הטובה‪ ,‬כדרך אומרו )דברים כח ט( וְ הָ לַ כְ ּ ָת‬ ‫אומרו תמים בדורותיו‪ .‬ואמר לשון רבים‪ ,‬להגיד מעלתו‪ ,‬והנה‬ ‫ִ ּב דְ רָ כָ יו‪ .‬ודקדק לומר התהלך‪ ,‬לומר בתמידות היה מרצה קונו‬ ‫כל אדם ישיג הכרת שלשה דורות‪ ,‬האחד דור אביו‪ ,‬ושני דורו‪,‬‬ ‫יתברך‪ ,‬וקרבנו יוכיח על הכלל‪ .‬ובזה נתישבו כל הדקדוקים‪ ,‬גם‬ ‫ושלישי דור בניו‪ ,‬והגיד הכתוב כי בכולם היה הוא מסוים‪ .‬והגם‬ ‫אומרו אלה‪ ,‬כי אין בקודמים כיוצא בתולדותיו‪:‬‬ ‫שהיה מתושלח‪ ,‬זה הוא לבדו נשאר מיתר הראשונים שלפני פניו‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ברבות הפשעים‪ ,‬המקטרגים יכולים להזיק קודם המשפט‬ ‫שר ֶאת‬ ‫שחֵ ת הָ ָא ֶרץ לִ ְפנֵי הָ אֱ ל ִֹהים וַ ִּת ּ ָמלֵא הָ ָא ֶרץ חָ ָמס‪ :‬וַ ַ ּי ְרא אֱ ל ִֹהים ֶאת הָ ָא ֶרץ ְו ִה ּנֵה נִ ְׁשחָ ָתה ִּכי ִה ְׁש ִחית ּ ָכל ּ ָב ָׂ‬ ‫וַ ִּת ּ ׁ ָ‬ ‫ַ ּד ְר ּכ ֹו ַעל הָ ָא ֶרץ‪) :‬ו‪ ,‬יא‪-‬יב(‬ ‫מהכתובים יעויין שם דבריהם‪ .‬והגם שמדתו יתברך להיות נושא‬ ‫ותשחת הארץ וגו'‪ .‬כל הכתוב לא היה צריך לאומרו‪ ,‬כי‬ ‫עון עד עת בא דבר משפט‪ ,‬הדור ההוא גדל עונם מנשוא במדת‬ ‫כבר כתב בפרשה הקודמת )פס' ה( ַויַּרְ א ְי ָי ִ ּכי רַ ָ ּבה וגו'‪ .‬ואם לפרט‬ ‫נושא עון‪ ,‬על דרך אומרו קין )לעיל ד יג( ָ ּגדוֹ ל עֲ וֹ נִ י ִמ ְ ּנשׂ ֹא‪:‬‬ ‫החטא נתכוין‪ ,‬יותר מפורשת בפרשה הקודמת דכתיב רַ ָ ּבה רָ ַעת‬ ‫או יאמר ותשחת הארץ הם מעשיהם הרעים‪ ,‬ומצד זה‬ ‫הָ אָ דָם ] ָ ּבאָ רֶ ץ[ וְ כָ ל ֵיצֶר וגו'‪ ,‬ואם לצד שלא הזכיר שם החמס‪ ,‬היה‬ ‫נתמלאה הארץ מקטרגים המתייחסים בשם חמס‪ .‬והוא שהודיע‬ ‫לו להזכירו‪ .‬ועוד למה בפרשה הקודמת אמר שם הרחמים וכאן‬ ‫שר ּ ָבא לְ פָ נַי‪ ,‬פירוש אותם‬ ‫הכתוב לנח באומרו )פסוק יג( ֵקץ ּ ָכל ּ ָב ָׂ‬ ‫אמר שם אלהים‪ .‬עוד למה הוצרך לומר תיבת לפני האלהים‪.‬‬ ‫המקטרגים שנבראו מיושבי הארץ שנקרא קץ‪ ,‬כמו שמפורש‬ ‫עוד למה חזר עוד לומר וירא אלהים וגו'‪ ,‬אם להודיע בא כי ה'‬ ‫בדברי הזוהר )ח"א סג‪ ,(.‬בא לפני וקובל למהר לאבדם‪:‬‬ ‫יודע כל הווה‪ ,‬דבר זה ידוע הוא‪:‬‬ ‫וטעם הודעת כל הכתובים‪ ,‬הוא לומר כי זולת זה היה ה'‬ ‫אכן יתבאר הענין על דרך אומרם באבות )פ"ד מי"א( וזה‬ ‫מאריך אפו זמן מה‪ ,‬והגם שאמר בפרשה הקודמת )פסוק ז( ַויֹּאמֶ ר‬ ‫לשונם‪' :‬העושה עבירה אחת קונה לו קטיגור'‪ ,‬פירוש מלאך‬ ‫ְי ָי אֶ ְמחֶ ה אֶ ת הָ אָ דָם וגו'‪ ,‬עם כל זה ינחם ה' על הרעה והיה‬ ‫משחית‪ .‬אך צריך אתה לדעת‪ ,‬כי אין המשחית יכול עשות דבר‬ ‫מאריך אפו‪ ,‬אלא לצד הפלגת המשחית‪ ,‬והוא אומרו וירא אלהים‬ ‫קודם שישפוט שופט כל הארץ‪ ,‬שה' מונעם מעשות רע‪ ,‬והוא סוד‬ ‫וגו' והנה נשחתה בהפלגה‪ ,‬לטעם זה מיהר ה' לומר לנח )פסוק‬ ‫פירוש )שמות לד ז( נ ֵ ֹׂשא ָעוֹ ן‪ ,‬ואחר שישפוט האלהים אז י ְַׁש ְ ּלחֵ ם ְ ּביַד‬ ‫יד( עֲ ֵ ׂשה לְ ָך וגו'‪ .‬וטעם שהזכיר בפרשה זו שם אלהים‪ ,‬הראה כי‬ ‫ִּפ ְ ׁש ָעם )איוב ח ד(‪ ,‬שהם קטגורים שנבראים במעשיהם הרעים‪,‬‬ ‫גם מדת רחמים נתהפכה למדת הדין‪ ,‬לצד מעשה הרשעים‪:‬‬ ‫כאומרו )ירמי' ב יט( ְּתי ְַּסרֵ ְך רָ ָעתֵ ְך‪ .‬ויש לך לדעת‪ ,‬כי הגם שימנע ה'‬ ‫המקטרג מהזיק לעושהו‪ ,‬עם כל זה כשירבה‪ ,‬יקבול שלא יסבול‬ ‫[‬ ‫חטא הגזל של דור המבול‬ ‫עוד‪ ,‬וידחוק למהר מעשהו לאבד בעליו קודם שיגמר דינו‪ ,‬כי‬ ‫הארץ חמס‪ .‬במדרש )בר"ר לא ה( וזה לשונם‪ :‬היה מביא‬ ‫משפטו מפורש‪ .‬והוא אומרו ותשחת הארץ לפני האלהים‪,‬‬ ‫קופה תורמוסים‪ ,‬וכל אחד לוקח תורמוס אחד‪ ,‬ואינו יכול‬ ‫פירוש קודם שיגמר דינם‪ ,‬נשחתה הארץ פירוש משלו בה‬ ‫להוציאו בדיינים‪ ,‬ע"כ‪ .‬כבר קדמו ראשונים והקשו דבני נח‬ ‫משחיתים לצד מעשיהם‪ .‬ודקדק לומר הארץ‪ ,‬הכוונה שגם גוף‬ ‫נהרגו על פחות משוה פרוטה )סנהדרין נז‪ .(.‬ולי נראה כי המדרש‬ ‫הארץ לצד הפלגת החטאים תקולל חלקתם בארץ‪ ,‬כי ישכינו בה‬ ‫מגלה כי מלבד שבטלו עיקר תורת שבע מצות‪ ,‬עוד להם שהיו‬ ‫התיעוב הנוצר ממעשיהם‪:‬‬ ‫חומסים מתורת האדם השכליית‪ ,‬כי הגוזל פרוטה הוא דבר‬ ‫ואומרו ותמלא הארץ‪ ,‬מן הראוי היה להקדים הסיבה‪,‬‬ ‫שהיו תובעים אותו ולא פחות משוה פרוטה‪ ,‬והיו מתחכמים‬ ‫ואחר כך המסובב שהוא יצירת המשחית‪ .‬אלא נתכוין להודיע‪,‬‬ ‫לגזול באופן שלא יתבעו אותם‪ .‬גם כפי הדין נראה לי‪ ,‬כי לא‬ ‫שאחר שהגיעו לגדר זה עוד הוסיפו להתעיב יותר מהקודם‪.‬‬ ‫חייבה תורה לבני נח אלא על ממון הבא לידם בדרך גזילה‪,‬‬ ‫חמס‪ ,‬פירוש חמס הוא כללות הרשע‪ ,‬בו גזל בו גילוי עריות בו‬ ‫אבל בהקפה לא יתחייבו‪... :‬‬ ‫שפיכות דמים בו עבודה זרה‪ ,‬וכמו שהוכיחו רבותינו ז"ל )בר"ר לא ו(‬ ‫‪-‬‬ ‫ההבדל בין אברהם‪ ,‬לנח ‪ -‬שלא התפלל על דורו‬ ‫א ֶרץ‪) :‬ו‪ ,‬יג(‬ ‫יתם ֶאת הָ ָ‬ ‫שר ּ ָבא לְ פָ נַי ִּכי ָמלְ ָאה הָ ָא ֶרץ חָ ָמס ִמ ּ ְפנֵיהֶ ם ְו ִהנְ נִ י מַ ְׁש ִח ָ‬ ‫ֵקץ ּ ָכל ּ ָב ָׂ‬ ‫וַ ּיֹאמֶ ר אֱ ל ִֹהים לְ נֹחַ‬ ‫כי אבינו הגדול הוא אברהם למד ממנו‪ ,‬כאומרם ז"ל )בר"ר מט יג(‬ ‫‪ ...‬ויש לתת לב מדוע העלים ]נח[ עין מעשות צדקה בבני‬ ‫שלא בקש רחמים על פחות מעשרה ממה שראה שנח לא בקש‬ ‫דורו לבקש רחמים עליהם מלפני ה'‪ .‬ועוד תגדל הקושיא שראינו‬ ‫ב‬ ‫קטעים מספר אור החיים הק'‬ ‫בתוכחות על עון ישראל‪ ,‬לא החליט הגזרה ]דכתיב )שמות לב י( וְ ַע ּ ָתה‬ ‫וכו'‪ ,‬וקשה כי מי אמר לו שאם היה מבקש לא היה מתקבל‪:‬‬ ‫הַ ּנִיחָ ה ִ ּלי )וראה רש"י שם([‪ ,‬ובזה מצא מקום להתפלל‪ ,‬וכמו שפירשנוהו‬ ‫אכן מדברי ה' אשר דיבר לנח‪ ,‬גילה דעתו לנח כי הדבר‬ ‫במקומו )פרשת שלח; במדבר יד יא(‪ ,‬מה שאין כן נח סתם ה' תפלתו‪:‬‬ ‫מוחלט בעיני ה' להשחית‪ ,‬ולא נתן מקום לנח להתפלל‪ ,‬כאומרו‬ ‫ועוד לו‪ ,‬כי לא מצא פתח כאברהם ומשה שטעמם ונימוקם‬ ‫קץ כל בשר וגו' והנני משחיתם בהחלט‪ ,‬מה מקום לו‬ ‫עמם‪ ,‬להיות שלא היה צד הכרח בדבר להודיעם ה'‪ ,‬והרי זה‬ ‫להתפלל‪ ,‬מה שאין כן כשדבר דבריו לאברהם לא מצאנוהו שדבר‬ ‫מורה באצבע כי שואל מהם שיתפללו‪ ,‬מה שאין כן נח שאין מקום‬ ‫כדברים האלה‪ ,‬אלא נתן לו מקום להתפלל דכתיב )להלן יח כא(‬ ‫לומר למה הודיע ה'‪ ,‬כי יש טעם בדבר שהוא להכין תיבה‬ ‫אֵ ֲרדָה ּנָא וְ אֶ רְ אֶ ה הַ ְ ּכצַעֲ ָקתָ הּ וגו'‪ .‬והגם שאחר האמת גם שם‬ ‫וצורכה‪ ,‬ונוסף שהחליט הגזרה‪ ,‬לזה לא התפלל‪ .‬ומהמעשה למד‬ ‫עלתה להם הגזירה‪ ,‬אף על פי כן עשה ה' אשר זמם להראות‬ ‫אברהם כיון שה' לא נתן לו מקום להתפלל‪ ,‬אמור מעתה כי פחות‬ ‫לאברהם הנהגתו‪ ,‬וכמו שפירשנוהו במקומו‪ ,‬ואמר דברים שישמע‬ ‫מעשרה לא יספיקו‪:‬‬ ‫מהם אברהם שיש לו רשות לבקש רחמים‪ .‬וכן תמצא בדברו למשה‬ ‫‪-‬‬ ‫בני נח לא נצלו אלא בזכות אביהם‬ ‫ב ּד ֹור הַ זֶּה‪) :‬ז‪ ,‬א(‬ ‫ית ָך ֶאל הַ ּ ֵתבָ ה ִּכי א ְֹת ָך ָר ִא ִ‬ ‫יתי צַ ִ ּדיק לְ פָ נַי ּ ַ‬ ‫וַ ּיֹאמֶ ר יְ יָ לְ נֹחַ ּבֹא ַא ּ ָתה ְוכָ ל ּ ֵב ְ‬ ‫ביתך‪ ,‬לא לטעם היותם ראוים‪ ,‬ולא לטעם היותם קודם הגעת‬ ‫ויאמר ה' לנח בא וגו' כי אותך ראיתי‪ .‬צריך לדעת‬ ‫שני העונש‪ ,‬אלא מטעם זכותך כי אותך ראיתי וגו'‪ ,‬ומעתה כל‬ ‫למה הוצרך לטעם זה מחדש‪ .‬ונראה כי חש ה' על נח לבל יטעה‬ ‫שאין אביו צדיק ילכד במוקש‪ .‬וכאן הודיעו כי כל שלא הגיעו לכלל‬ ‫במשמעות דברי ה' באומרו בא אתה וכל ביתך אל התיבה‬ ‫עונש נענשים בעון אביהם‪ ,‬ערירים ימותו כל האבות‪ ,‬לא כן נח‪:‬‬ ‫באחד משני דרכים‪ ,‬או יחשוב כי כולן צדיקים הם ולזה נמלטו‬ ‫עוד יתבאר על דרך אומרם בש"ס )סנהדרין קי‪' (:‬קטני ישראל יש‬ ‫בזכותן‪ ,‬ולסיבה זו קשה מה שהקשינו בפסוק עשה לך )לעיל ו יד( ]שאם‬ ‫להם חלק לעולם הבא‪ ,‬אבל קטני אומות העולם אין להם חלק‬ ‫היו צדיקים‪ ,‬הם בצדקתם ימלטו עצמן מבלי מפלט‪ ,‬כי הם למעלה מג'[‪ .‬או‬ ‫לעולם הבא'‪ ,‬ובדור המבול כולם דין אומות העולם יש להם‪,‬‬ ‫יחשוב כי בניו ונשי בניו הצלתם היא לצד שעדיין לא הגיעו לכלל‬ ‫שהגם שלא הגיעו לעונש יש לדון בהם משפט כמשפט רשע‪ ,‬כי‬ ‫העונש‪ ,‬ויצא מזה שיחשוב נח להכניס להציל מקטני הדור קרוביו‬ ‫מעשה אבות יעשו בנים זֶרַ ע ְמרֵ ִעים ָ ּבנִ ים מַ ְ ׁש ִח ִ‬ ‫יתים )ע"פ ישעי' א ד(‪,‬‬ ‫ומיודעיו‪ ,‬וידין בדעתו כי אינם ראוים לעונש‪ .‬ולו יהיה שלא יעשה‬ ‫ונח דן בו משפט קטני ישראל וינצלו בזכות אביהם‪ ,‬גם בבוא חרון‬ ‫כן‪ ,‬על כל פנים תהיה לו בדעתו לדבר זר למה לא ינצלו מי שאינו‬ ‫אף לעולם יגן ה' בעדם‪:‬‬ ‫בן עונש‪ .‬לזה אמר ה' אליו כי אותך וגו'‪ ,‬נתינת טעם לאומרו וכל‬ ‫‪-‬‬ ‫עוד ֶאת הָ אֲ ָד ָמה ּ ַב ֲעבוּר הָ ָא ָדם ִּכי ֵיצֶ ר לֵב הָ ָא ָדם ַרע‬‫וַ ָ ּי ַרח יְ יָ ֶאת ֵריחַ הַ ִ ּניחֹחַ וַ ּיֹאמֶ ר יְ יָ ֶאל לִ ּב ֹו לֹא א ִֹסף לְ ַק ּלֵל ֹ‬ ‫יתי‪) :‬ח‪ ,‬כא(‬ ‫שר ָע ִ ׂש ִ‬ ‫עוד לְ הַ ּכ ֹות ֶאת ּ ָכל חַ י ּ ַכאֲ ׁ ֶ‬ ‫ִמ ְ ּנ ֻע ָריו ְולֹא א ִֹסף ֹ‬ ‫מקומות שאמר הכתוב ריח ניחוח‪ ,‬לא מצינו שנתנדב לעשות‬ ‫ה' מתרצה במה שמקריבים ממה ששייך אליו‬ ‫טובה מעצמו כזה‪ ,‬אלא שיתרצה בו או ימחול לו חטאו‪:‬‬ ‫וירח ה' וגו'‪ .‬כוונת ההודעה לומר שהגם שהקרבן שהקריב‬ ‫[‬ ‫נח מנכסיו הם נכסי שמים אשר ברא ה' בעולמו‪ ,‬אף על פי כן‬ ‫התנצלות האדם על חטאיו ‪ -‬שמורגל לרע מנעוריו‬ ‫נתרצה בהם‪ ,‬ובאמצעות הקרבתם נדב להטיב ונשבע שלא יכרית‬ ‫כי יצר לב וגו'‪ .‬פירוש על דרך אומרם ז"ל במסכת בבא‬ ‫עוד כל בשר‪ ,‬מבלי שאלת דבר ממנו‪ ,‬אלא כביכול מעצמו נתרצה‬ ‫קמא )לט‪' (.‬שור האצטדין שנגח פטור‪ ,‬דכתיב )שמות כא כח( וְ כִ י ִי ּגַח‪,‬‬ ‫כאילו מה שקבל הוא של המקריב ואינו שלו‪ .‬ועל פי דרך זה היה‬ ‫ולא שיגיחוהו' ע"כ‪ .‬והן האדם מנעוריו קודם שיבחין למאוס ברע‬ ‫מפרש מורי ורבי אדוני זקני ]רבי חיים בן עטר הראשון[ זצ"ל מאמר‬ ‫ולבחור בטוב‪ ,‬יקדמנו הרע משננער ממעי אמו )בר"ר לד י(‪ ,‬והרע‬ ‫אחד )עירובין סה‪ (.‬וזה לשונם‪' :‬כל המתפתה מיינו יש בו מדעת קונו‬ ‫מדריכו בבחינתו‪ ,‬והיה כי יגדל כבר הטביע בו הרע‪ ,‬כמו‬ ‫שנאמר וירח ה' את ריח הניחוח'‪ ,‬ע"כ‪ .‬פירש הוא ז"ל כל‬ ‫שהטביעו הנגיחה בשור האצטדין‪ .‬וטעם זה יועיל לבל דנו‬ ‫המתפתה מיין שלו‪ ,‬כי יגיש אליו אורח כוס של יין מיינו של בעל‬ ‫בהכרת‪ ,‬אבל על כל פנים ענוש יענש על אשר איננו שומע בקול‬ ‫הבית‪ ,‬ובאמצעותו יעשה לו מבוקשו ממנו מעצמו‪ ,‬יש בו מדעת‬ ‫האלהים‪ ,‬וישתנה משור המתלמד‪ ,‬כי הוא מותר האדם מן הבהמה‬ ‫קונו כי כן עשה ה' כמו שפירשתי בסמוך‪ .‬ודקדק לומר מתפתה‪,‬‬ ‫‪ -‬למאוס ברע בהכירו ולבחור בטוב‪ ,‬והועיל טענת רע‬ ‫לומר שנתפתה באמצעות המוגש אליו מבלי שיצטרך אליו דבר‪,‬‬ ‫מנעוריו‪ ,‬שלא יתכעס ה' עליו כל כך‪ ,‬שנראה שהפליא לעשות‪,‬‬ ‫וכפי זה באה הודעת הכתוב דבר זה למי שירצה ללכת בדרכי‬ ‫כי יש לו סיבה להרשיע לצד לימודו מנעוריו‪:‬‬ ‫קונו‪ ,‬גם להכרתו אצלנו שיש בו מדעת קונו‪ .‬והגם שמצינו בכמה‬ ‫יו"ל ע"י‪ :‬מערכת "שיעור אור החיים הק'"‪ .‬לתגובות והערות בטל‪ .052-7137506 :‬או בדוא"ל ‪.7617506@gmail.com :‬‬ ‫ג‬