בלבבי משכן אבנה · Bilvuvi Mishkan Evneh — נח (2026-10-12)

בלבבי
תוכן הגיליון שיעורים שבועיים בס"ד
נקודה מתוך הפרשה �����������������������������������������������������������������א' בלבביפדיה מחשבה
יתקיים אי”ה כל יום ד’
לחיות את הפרשה ��������������������������������������������������������������������ב'
רח’ קדמון 4חולון
ליקוטים נח ��������������������������������������������������������������������������ג'-ו' 20:30
סוגיות במחשבה �����������������������������������������������������������������ז'-ט'
שולחן ערוך ביאור בלבבי משכן אבנה -הלכות תפילין����������������������������� י'
שער הכוונות ביאור בלבבי משכן אבנה ' -נטילת ידיים' של הרש"ש����יא-יב'
עץ חיים עם ביאור בלבבי משכן אבנה ������������������������������������������יג-יד''
עץ חיים עם פירושים על התורה – ועל העבודה������������������������������������טו'
חדש
משכן אבנה בלבביפדיה עבודת ה’
יתקיים אי”ה
כל יום ה’ 20:30
עץ חיים 21:00
רח’ הרב בלוי 33י-ם
נח ♦ תשפ"ז #471
שיעורים עדכניים מקול הלשון צורת אדם
בלבביפדיה עבודת ה’ “גזם” #42828797 רכישת ספרי הרב מספרי אברמוביץ שיעור הבא אי”ה
בלבביפדיה מחשבה “דרבן” #42852313 • 03.578.2270משלוח לרחבי העולם טו’ חשון • נושא:
צורת אדם בנושא “שערות האוזן” #42692815 חוטם נקב החוטם
נקודה מתוך הפרשה
נח
האם היא יכולה להחליט אם לטרפו אם לאו? ועוד ,הלא שאלה :נאמר בפרשתנו (ט ה) :וְ ַאְך ֶאת ִּד ְמכֶ ם לְ נַ ְפׁש ֵֹתיכֶ ם
נאמר שהחיה לא שולטת באדם להרגו אלא אם כן נדמה ּומּיַ ד ָה ָא ָדם ִמּיַ ד ִאיׁש ָא ִחיו
ֶא ְדרֹׁשִ ,מּיַ ד ּכָ ל ַחּיָ ה ֶא ְד ְר ֶׁשּנּוִ ,
לה כבהמה ,א"כ לכאורה אין לה להיענש על שטורפת ֶא ְדרֹׁש ֶאת נֶ ֶפׁש ָה ָא ָדם.מהכתוב נראה כי גם חיה שהורגת
אותו. את האדם נענשת .וצריך ביאור :האם לחיה יש בחירה?
א
ביאור מורינו הרב שליט"א
לכן יש בזה קלון ,עיין סנהדרין נה א-ב . כתב הרמב”ן (בראשית ט ה) וז”ל ,מיד כל חיה אדרשנו.
וכן בתורת חיים (סנהדרין לח ב) ביאר שהפגם באדם ,וז”ל, תמה אני אם הדרישה כמשמעה ,מיד החיה כמו מיד
לפי שהאדם נברא בצלם דיוקן יוצרו ,כמ”ש (בפרשתן ט ו) האדם ,להיות "עונש" בדבר ,ואין בחיה דעת שתענש או
כי בצלם אלקים עשה את האדם ,וכל זמן שעליו דמות שתקבל שכר .ואולי יהיה כן בענין דם האדם לבדו ,שכל
תבניתו ית’ ,אימתו מוטלת על החיה והבהמה וכו’ ,ואם החיה שתטרוף אותו תטרף ,כי גזרת מלך היא .וזה טעם
אינו עושה רצונו של מקום הצלם ההוא נסתלק מעליו סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו (שמות כא כח) ,ואיננו
והחיה מושלת בו ,והיינו דקאמר הכא אין חיה רעה המ ְדבר חייבלהעניש את בעליו בממון ,כי אפילו שור ִ
שולטת באדם אלא א”כ נדמה לו כבהמה ,שכל מי שאינו מיתה (ב"ק מד ב) .וכו' ,עכ"ל .עיי"ש .וכבר נודע יסוד ר’
עושה רצונו של מקום הצלם ההוא נסתלק ממנו ואין לו חיים מבריסק ,בגדר שור הפקר מהו גדר חיובו ,ואכמ”ל.
דמות אדם ,אלא דמות בהמה ,ולכן החיה שולטת עליו, עיין בדבריו ב”ק שם.
עכ”ל. ובעומק ,התקלה בבהמה זו ,אינה רק התולדה שהרגה,
וכתב הרמב”ן (בראשית א כט) וז”ל ,והושם בטבע או במנהג, אלא שהרי אינה הורגת אלא א”כ נדמה לה על אדם
שיהיו בעלי החיים זה לזה לאכלה ,עכ"ל ,והרי שזה טבעם שהוא בהמה ,כמ”ש בגמ’ (שבת קנא ב ,סנהדרין לח ב) ,והינו
לאכול דמות בהמה ,ואדם שנדמה לבהמה ,טבעו לאוכלו, שמסתכלת על אדם לא כאדם ,אלא כמותה כבהמה ,וזה
ולא חרגו כלל מדרך הטבע שלהם ,וסיבת התקלה היא שורש קלקולה.
באדם ,וכנ”ל .וכתב הרמ”ז (ויקרא) וז”ל ,החיות שאינן בנות אולם בפשטות זהו קלקול באדם ולא בבהמה ,וכמ”ש
בחירה ,ושיש כח ביניהם לראות סימני החוטא ,וכמ”ש שחללּו השם במשך חכמה (ויקרא כו כא) וז”ל ,כמו ִ
רז”ל אין חיה רעה וכו’ ,עכ”ל .ועיין ישמח משה ,ויקרא, בשבועות שוא ושקר ,וחללו השבת ,ועשו מקדושת שמו
ב
ביאור מחודש בעניין נדמה לו כבהמה . ית’ חולין חלילה ,לכן נתחלל כבודם אצל החיות ונדמו
ומדברי ספר הפליאה (ד”ה התצוד ללביא טרף) נראה ,ש’נדמה כבהמות ,ונחלל יקרת האדם וכבודו אצל חית הארץ ,וזה
ג
לו כבהמה’ הוא מחמת גזירת מיתה שעליו ,ודו”ק בדבריו . ‘כחטאתיכם’ ,עכ”ל .ומכל מקום ,אף אם שורש תחלת
הפגם אינו בבהמה ,למעשה אתעביד תקלה ע”י הבהמה,
א ז”ל רש”י סנהדרין שם :פרשינן במתניתין תרי טעמי ,לפי שבאת לאדם תקלה על ידה ,ושלא תהא עוברת בשוק לאחר זמן ויאמרו וכו' [זו היא שנסקל פלוני על ידה],
דהיינו קלון ,עכ"ל .ועי"ש בגמ' שדנו באריכות בעניין זה.
ב ז”ל הישמח משה בפר’ ויקרא (ד”ה אדם) :על פי מה דכתב בעקדה וכו' דכל מה שיש בעולם יש באדם ,ויש בו כח מכל הברואים ,וכשעובד אלקים מכניע כל הכחות
תחת הנשמה ,מה שאין כן כשהוא נמשך אחר הבהמיות ,ואם כן קל וחומר מה הכח של הברואים הנמצאים אצלו מושלים עליו ,מכל שכן מה שהוא חוץ ממנו ,עד כאן
דבריו ,וכו' .ועל פי זה פירשתי מאמרם ז"ל אין חיה שולטות באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה ,דקשה על זה מהא דאיתא בב"ק (דף לז א) מועד לאדם אין מועד לבהמה.
אבל כונת דבריהם ז"ל שאין חיה שולטות באדם ,אלא אם כן כח הנדמה לאותו חיה שיש באדם הלז – הוא מופשט מצורת האנושיית ודומה לבהמה ,וכמבואר למעלה
בפרשת וישב (בפסוק (בראשית לז לב) וישלחו את כתונת הפסים) ,עיין שם .ועל פי זה יובן ענין הקרבן שבא על שוגג ולא על המזיד ,כי אם הוא מושל על כח הבהמה
שאצלו ובתוכו ,אז הבהמה שחוץ ממנו משועבדת לו ומוראו עליה ,אבל במזיד הבהמה שבו כבר התגבר עליו ,ואיך הבהמה שחוץ ממנו תשמיש לו.
ג ז”ל ספר הפליאה :כאשר המלך צריך לאנשי החסד והרחמים לצורך הנהגת בני המלכות ,וגם צריך לאנשי גבורה ובעלי מלחמות ואכזריות ,וכל זה כדי לייסר הרשעים
ובסדר הזה תיכון מלכותו ,וכו' .וראה והבן בני ,כי כמו שיש בחוקי המלך שהוצאתו וצרכי ביתו מזומנים לו מבלי עמל וטורח ,ויש אוכלים על שולחנו ,מהם בביתו ומהם
לקבלת העלון השבועי
יש לשלוח בקשה במייל bilvavi231 @ gmail.com
לחיות את הפרשה
ובדין אדם שהרג אדם וסבור שהוא בהמה ,עיין שו”ת בית ועיין עוד פתחי שערים ,נתיב אורות אח”פ דא”ק ,פתח
ה
הלוי ,בשו”ת מהגר”ח מוואלאזין ,תשובה ג’ . ט”ז ,שביאר ע”פ שורש העניינים העניין שהחיה אינה
ד
שולטת עליו .
בבני עירו ומהם מבני כפרים ומהם משדות וכרמים ,ומהם מן הקנסות של עוברי דת המלך ,כן בחקת המלך העליון .ולפיכך ברא פני אדם ושבעים אומות ופני אריה וכל
חיה טמאה וטהורה ,ופני שור וכל בהמה ובהמה למינה ,ופני נשר וכל מיני עופות טמאים טהורים .ויש מן הבהמות ומן העופות שהם ניזונים מן המזומן והוא היתר גמור,
ויש מהם ניזונים מן הגזל כמו אריות ונמרים ודובים וזאבים וכיוצא בהם ,ואלו לא היו קונסין את עוברי דת המלך לא תיכון מלכותו .כן אלו לא היו החיות הטורפים את
החייבים לא תתקיים מלכותו .ונתעוררו חז"ל בזה לומר אין החיה טורפת לאדם אלא א"כ נדמה לו כבהמה ,וזהו סר צילם מעליהם ,אז סר מורא השם מן המזיקים ולפיכך
הופקר לכל .ומזה תבין שאין הטורף מזיק אלא ברשות השם .וכמה בהמות וכמה חיות עוברים לפני הטורף ואינם ניזוקין ,כי צל ה' עליהם ומורה השם על הטורף והם לא
נתחייבו להטרף.
ד ז"ל פתחי שערים :וכן מצינו ,שאם האדם הוא בשלימות צורתו ,אז אימתו מוטלת על הבריות ,כמ"ש ומוראכם וחתכם יהיה וכו' ,והיינו כ"ז שיש לו צורתו בשלימות,
כי בצלם אלקים עשה את האדם (בראשית ט ו) ,ובקין אחר חטאו כתיב ויפלו פניו (שם ד ה) ,ולכן אמר (שם פסוק יד) ומפניך אסתר והיה כל מוצאי יהרגני .ואמרו אין חיה
מושלת באדם אא"כ נדמה לו כבהמה .וכל זה סוד עמוק ,והוא כי כבר כתבנו שהאדם הוא מורכב מגוף ונשמה ,ועיקר שם אדם הונח על הרוח ,שבו שהוא עיקר מדרגתו,
משא"כ נפשו הוא למטה ממדרגתו ,והוא בחינת נפש בהמה מן הארץ ,ובזה משותף עם כל בהמה וחיתו ארץ ,וכו' .והנה הרוח הזה בו תלוי כל העבודה ,והוא העולה ויורד
ע"י מעשה ,וכשהוא בשלימותו אז נשמתו מתחברת עם רוחו בסוד אימא שמתלבשת בז"א ,ועי"ז מתחבר ג"כ להשלים נפשו ,והנפש מתחבר עם הרוח בסוד זיווגא דדו"נ,
וכו' .ולזאת ,אדה"ר קודם החטא ,שאז היה שלם במדרגתו ,ובחינת רוח שלו היה פרצוף שלם שגם ג"ר שלו היו שלמים ,והוא ענין חכמתו של אדה"ר שעלה למעלה ,שהיה
מהארת הנשמה אשר נתחבר ברוחו ,היה מוציא זיו הפנים ,והיינו שנתגלה שלימות ערכו על אברי גופו מבחוץ ,שבזה היה נשמר מכל החיצונים אשר הם מקיפים סביב
אברים של האדם וסביב גופו ,כמ"ש חז"ל (ברכות ו א) וקיימא עלן כי כסלא לאוגיא ,כי הסט"א אין לה אחיזה כי אם בבחינה היותר חיצונה שבגוף ,והוא עור האדם קליפת
נוגה ,והזיו הזה שהוא בא מהארת הנשמה הוא מבחינת ג"ר שאין שם אחיזה לס"א ,ולכן עי"ז אין שום בריה יכולה לשלוט עליו ,כי כל התגברות הבעלי חיים על האדם הוא
מצד קלקוליו שבנפשו ,בסוד שם ב"ן שמצד זה יש לחיצונים אחיזה בנפש הבהמית שלו ,אבל כשהנשמה בתוכו ,מוציא זיו הפנים להרחיק ממנו כל סט"א.
ה ז”ל הגר”ח :אמרי' בפ"ב דמכות ד' ט' ע"א ,דלמ"ד אומר מותר לאו שוגג הוא ,סבור בהמה ונמצא אדם כותי ונמצא גר תושב נמי לאו שוגג מקרי לענין גלות ,וכו' .אלא
ודאי מחוורתא דשאני גלות דטובא בשגגה כתיבי ,הא לכל מילי וודאי שוגג גמור הוא למאן דסבירא לי' אומר מותר קרוב למזיד הוא ,וכו' .ואף על גב דהך דסבור בהמה
ונמצא אדם כותי ונמצא גר תושב ודאי לאו אנוס גמור הוא אלא קרוב לאונס (לרב חסדא דסבר כאביי) ,דהא דכוותיה ודאי חייב בקרבן כמש" .,ובהגולין דף ט' ע"א מדמה
להו אהדדי דקאמר התם ואזדו לטעמייהו כו' לאו משום דחד דינא אית להו ,אלא י"ל דהא בהא תלוי ,דלמאן דס"ל אומר מותר דאין רציחה בתורה קרוב למזיד הוא שהיה
לו ללמוד ,הא נמי קרוב למזיד הוא ,וליכא למימר קרוב לאנוס הוא דאבעי ליה לעיוני כמ"ש רש"י שם ד"ה כסבור בהמה ,אבל למאן דס"ל אומר מותר דאין רציחה בתורה
אונס גמור הוא ,שפיר איכא למימר בהא דסבור בהמה כו' דקרוב לאנוס הוא ,עכ"ל ,ועעו"ש.
לחיות את הפרשה -נח תשפ"ז
נקרא נח מלשון 'מנוחה'
ּתֹולדֹת נ ַֹח ,נ ַֹח ִאיׁש ַצ ִדּיק ָת ִּמים ָהיָ ה ְ ּב ֹדר ָֹתיו (בראשית ו ,ט).
אלּה ְ
ֶ
ּומ ִע ְצּבֹון יָ ֵדינּו ִמן ָה ֲא ָד ָמה
נח נקרא כן מלשון 'נחמה' ,כמ"ש בסוף הפרשה הקודמת "זֶ ה יְ נַ ֲח ֵמנּו ִמ ַמ ֲּע ֵשׂנּו ֵ
ֲא ֶשׁר ֵא ְר ָרּה ה'" (בראשית ה ,כט).
וכן נקרא נח מלשון 'מנוחה' ,כי כאשר נעשה נחמה ,נעשה מנוחה.
וזהו נח איש צדיק ,כי מי שדבק בקלקול ובחטא ,אין לו מנוחה .כי טבעו של יהודי ,לעשות את רצון קונו,
ואזי נמצא במקום הראוי לו ,ונח מנוחתו .אולם ,כאשר ח"ו אינו עושה רצון קונו ,הרי שאינו נוהג לפי טבעו,
ולכן אין לו מנוחה .כי כל דבר שנוהג לפי טבעו ,אזי יש לו מנוחה ,כי נמצא במקום הראוי לו ,לפי שורש
טבעו .וכל דבר בשורשו היא מנוחתו ,כי כל דבר הדבק במקומו בשורשו ,היא היא מנוחתו.
למעשה:
הכלי השורשי והיסודו ,הוא מנוחה .ולכן שלמה המלך שהוא בנה את "הכלי" העיקר בבריאה ,כלי להשראת
נּוחה" (דברי הימים א כב ,ט).
"איׁש ְמ ָ
השכינה ,הוא מקום ביהמ"ק ,נקרא ִ
וכמו כן ,כל אדם צריך להכין את לבו שיהא כלי להשרות השכינה בתוכו ,בתוך לבו .ולשם כן נצרך שיהא
'איש מנוחה' ,רחוק מן החטא ,ודבק לעשות רצונו קונו .שזהו טבעו ,ואזי חייו חיי מנוחה.
ירּוׁש ִָלם
תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ
ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ בב
ליקוטים נח
וזה עומק ההגדרה של 'הזורעים בדמעה ברינה יקצורו' (תהלים ּתֹולדֹת נ ַֹח (ו ט)
ֵא ֶּלה ְ
קכו ,ה) – כפשוטו ,היינו שכאשר אדם זורע חיטים ושעורים על הפסוק "אלה תולדות נח" כתב רש"י" :ללמדך ,שעיקר
א
וכדומה ,והדבר צומח ,אזי כאשר קוצרים ואוספים את היבול, תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים" .אם אלו התולדות היכן
אז 'ברינה יקצורו' ,אבל בעומק יותר ,יחד עם זריעת הדבר, החתונה? הרי בכדי שתהיינה תולדות צריך קודם חתונה!
ב
זורעים גם את האמונה ,ולכן ,כמו לגבי זרע שזורעים שמגרעין מהיכן יודע האדם האם מערכת הנישואין שלו הצליחה?
ג
אחד צומחים גרעינים רבים ,כך גם מהאמונה שזרענו ,נעשה בה כאשר ההתעצמות בינו לבין בורא עולם מגיעה לידי כך שהוא
מציאות של צמיחה וברכה. מעמיד את חייו לגלות את בורא עולם לכל ברואיו -זו בעצם
ומצד כך ,מה שדורשים חז"ל על הפסוק (בראשית ו ,ט-י וברש"י מערכת שהולידה תולדות.
שם) "אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את על אברהם אבינו ,שהוא ראש האומה ,נאמר" :למען אשר יצוה
האלקים התהלך נח ויולד נח שלושה בנים וגו' – זכר צדיק את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"
לברכה" ,שכיון שהזכירו את שמו של נח ,מזכירים את שבחו (בראשית יח ,יט) .היתה זו מערכת נישואין שהולידה תולדות.
ואת תולדותיו שזהו ה'לברכה' ,וכפשוטו ,עצם התולדות שנאמר הקב"ה כביכול היה החתן ,אברהם -הכלה ,והתולדות עניינן
בהמשך הפסוק "את שם את חם ואת יפת" זהו ה'לברכה' ,אבל שאת אותה מערכת קשר העביר אברהם לכל הברואים.
בעומק ,נח שנאמר בו "כי אותך ראיתי צדיק לפני דור הזה",
מכח 'וצדיק באמונתו יחיה' ,הזריעה שלו היא זריעה של אמונה, •••
ומצד כך דייקא בו מתגלה שתולדותיו הם המעשים טובים שלו בכל דבר שהאדם מוציא מכוחותיו אל הפועל ,הוא מעורב ויש
"שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים" (-רש"י שם), בו חלקי טוב ורע .דוגמא ברורה למציאות זו היא הצאצאים של
כיון שאצלו הזריעה היא לא זריעה כפשוטו שמצד כך התולדות האדם .כח ההולדה שבאדם מוציא צאצאים מהכח אל הפועל,
שלו הם בניו ,אלא עיקר הזריעה שלו היא זריעה של אמונה ולכן ובזרעו יש את התכונות שקיימות גם בו ,שהם טוב ורע משמשין
עיקר התולדות שלו זה המעשים טובים. בערבוביא.
ובעומק ,זה מונח גם בשמות של בניו שם חם ויפת שהם אמנם ,מלבד תולדותיו הגשמיות ,גם מעשי האדם נחשבים
ראשית תיבות שיח כיון שאצלו מתגלה השיחה שהיא התפילה תולדותיו .וכבר נתבארו הדברים בריש פרשת נח (בראשית ו ,ט):
שבאה משורש האמונה ,שמכח ה'מאמין בחי העולמים וזורע' "אלה תולדות נח ,נח איש צדיק תמים היה בדורותיו" ,ואמרו
הוא מתפלל על ירידתן של הגשמים כמו שאומרים חז"ל על חז"ל (מובא ברש"י שם) שתולדותיהם של צדיקים הם מעשים
הפסוק (בראשית ב ,ה-ו וברש"י שם) "ואדם אין לעבוד את האדמה – טובים .נמצא שגם 'פועל ידיו' וגם 'צאצאיו' נקראים 'תולדות'.
ואד יעלה מן הארץ" וגו' – שאין אדם שמכיר בטובתן של גשמים משום כך אמרו חז"ל (ילקו"ש תרפח) שכל המלמד בן חברו תורה
שיתפלל עליהם שירדו ,וה'יתפלל עליהם שירדו' זהו ה'שיח' כאילו ילדו ,שבזה הפכו 'מעשיו הטובים' ל'צאצאיו' כביכול.
שבא מתוך האמונה ,ואילו הם א"כ שם ,יפת ,חם ר"ת שיח כי זה (שיחית השבוע כי תצא תשע"ח)
שורש הגידול שיוצא מן הקרקע.
דר ָֹתיו (ו ט)
ָּת ִמים ָהיָ ה ְּב ֹ
וכמו שנתחדד ,בעומק מה שהבעל נקרא בעל שבגימטריא
ב"בן נח" אינו פוסל מחוסר אבר מבפנים (עיין זבחים ,קטז ,ע"א),
אמונה זהו הבעבוע שבבעל בבחינת הזריעה כמו שמתגלה
כן כתב במנחת חינוך (מצוה רפ"ו) ,עיי"ש .והיינו שבבן נח יש
בגשמים כלשון הגמרא שהובא לעיל "מיטרא בעלה דארעא",
רק דין של שלילת בעל מום (ועיין סנהדרין ,נט ,ע"א ,שנקרא "קום
כי הזריעה שמתגלה היא זריעה של האמונה וזה שורש הבעבוע
עשה" להביא שאינו מחוסר אבר .אולם היינו קום עשה להביא מי שאין בו
שבזריעה( .בלבביפדיה עבודת ה' ערך בעל)
חסרון ,ולא קום עשה להביא דבר שלם ,ודו"ק .ועיין תוס' ,ע"ז ,ה ,ע"ב .ועיין
לׁשה ָבנִ ים
ּיֹולד נ ַֹח ְׁש ָ
וַ ֶ משנה למלך ,מלכים ,פ"י ,ה"ז .ושיעורי ר' דוד ,סנהדרין ,שם ,אות תשפ"א),
אולם אין לו דין תמים .כי אצל "נח" כתיב איש צדיק תמים היה
ֶאת ֵׁשם ֶאת ָחם וְ ֶאת יָ ֶפת (ו י)
בדורותיו ,וכמ"ש חז"ל בדורותיו דייקא .אולם אצל אברהם כתיב
תיבת חקת הינה קת-ח .בחינת ק-ת מלשון נעתק ,עתק,
התהלך לפני והיה תמים ,ולכך נאמר דין תמים בישראל דייקא.
ע-תק ,העתקה ממצב למצב או ממקום למקום .והיינו שמתנתק
(בלבביפדיה מחשבה ערך אבר)
ממצב זה ונעשה מצב אחר .וזהו נתק ,נ-תק.
וכן העולם נחלק לשנים ,קודם המבול ,ואחר המבול ,ומכאן ֹלהים ִה ְת ַה ֶּלְך נ ַֹח (ו ט)
ֶאת ָה ֱא ִ
ואילך נקראים "בני נח" .והם נולדו מבניו של נח ,שהם עצמם בעומק ,הפנימיות של בעל אינו אלא גילוי של אמונה ,וזהו
כתיב בהם ויהי נח בן "חמש מאות" שנה ויולד נח את שם את חם דייקא הב'-ע' שבבעל מלשון מבעבע ,כיון שכח הבעבוע
ואת יפת ,חמש מאות ת-ק והבן .ומכאן ואילך נתקיים העולם שבזריעתו זהו כח האמונה של 'וצדיק באמונתו יחיה' בעומק
מכח ברית ,שאמר הקב"ה את קשתי נתתי בענן וגו' .קשת, מה שהוא זורע ,כלומר ,כפשוטו האדם זורע בקרקע חיטים
ש-קת .אולם החלק שנחרב הוא בבחינת קרחת ,רח-קת. ושעורים וכדו' ,והאמונה היא ביחס לצמיחה – 'מאמין בחי
ולאחר מכן התחיל עולם התיקון (ויתר ע"כ בימי אברהם) ,תיקן, העולמים [-שהדבר יצמח] וזורע' ,אבל בעומק הזריעה היא
ינ-תק .ואזי נקבעו התקופות .כמ"ש אחר המבול ,זרע וקציר זריעת האמונה – את האמונה גופא הוא זורע ,ולכן בעל זה
וקור וחום וקיץ וחורף לא ישבותו .תקופה ,תק-ופה .ומה שקודם בגימטריא אמונה כיון שכח הזריעה שבבעל זה מה שהוא זורע
לכן היה בחינת עתק כנ"ל ,שע"י המבול הכל נעתק ממקומו, את האמונה.
א שזהו הזמן של השמחה ב'חג האסיף'.
ב או נטיעת עץ שג"כ מגרעין אחד גדל עץ שלם.
ג ע"י ה'ותן של ומטר לברכה' וכפי שנתבאר שה'לברכה' הוא כשהדבר צומח ועושה פרי.
ג בלבבי משכן אבנה • נח • תשפ"ז • #471
ליקוטים נח
החום .ככל שהקור והחום נתקן ,שזה מציאות השמחה ,זוהי ונעשה שם כמקום של ים ,שבו דגים ,שיש בחלקם קשקשת,
דברי חז"ל שהריאה מנשבת על הלב ומצנן את חמימות הלב. קת-קשש( .רל"א שערים ערך ק-ת)
ואז יתגלה "וראך ושמח בלבו"" ,פקודי ה' ישרים משמחי לב" ,זה
צירוף של החמימות והקרירות יחד בהלב – 'קור וחום' בגמטריא וַ ִּת ָּמ ֵלא ָה ָא ֶרץ ָח ָמס (ו יא)
'שמח'. בבא מציעא (כז ,ע"א) – ת"ר ,אשר תאבד ,פרט לאבידה שאין
אבל כאשר נופלת מדרגת צירוף החמימות והקרירות ,אז בה שווה פרוטה ,רבי יהודה אומר ומצאתה ,פרט לאבידה שאין
'שמח' נחלק לשני חלקים. בה שווה פרוטה.
זה מתגלה בתולדות נח שהם שם וחם .כאשר מצרפים והנה מהות הפרוטה עיין ספר הפליאה (ד"ה ויכולו השמים) וז"ל,
המילים 'שם' ו'חם' (כלומר הקור והחום) זה עולה בגמטריא שמ"ח. הפרוטה כלולה בכח שם יהו"ה ,המתחלף באתב"ש ,מצפ"ץ.
ומצפ"ץ ,עולה פרוטה .ראה עתה בני שהפרוטה היא אדום (שורש
זה מתחלק תולדותיו של נח .והחלוקה הזה התגלה להדיא
כאשר נח נפל באות ברית קודש" ,וישכב ויתגל בתוך אהלו", הדינים ,התפרטות ,פרוטה לשון התפרטות) נכנס בפועל יהו"ה להתלבן
ושם נעשה ברכה לשם וקללה לחם וכנען ,ונעשה הבדלה של מאדימומתם ,וכו' ,ואין להם שוה פרוטה ,ר"ל אין להם רחמים
'שמח' להיות 'שם' ו'חם'. כלל ,עכ"ל .ועיי"ש סוד חליפין שקונה בפחות מפרוטה .ועיין
ספר הקנה סוד קידושין וכונותיה .ועיין שושן סודות ,אות שפ"ב,
כאשר נח לא תיקן את העצבות ,נעשה לאחר מכן הפרדה בכסף כיצד.
בין שם וחם .ואז נתקלקל כנען להיות עבד לעבדים ,ובנו היה
מצרים .זה השורש שארץ מצרים נקרא 'ארץ חם'. והבן שמצות השבת אבידה יסודה רחמים ,על המאבד .ולכך
דבר שאין בו שוה פרוטה אין חיוב להשיב כי אין לו הארת
תחילה נאמר "ויתעצב ה' בלבו" ,זה השורש של חמימות רחמים מן שם הוי"ה ,כמבואר בספר הפליאה כנ"ל .והבן
דקלקל ,הבדלה בין חמימות לקרירות שאז ה'שמח' מחתלק ולא שפרוטה לפרוטה מצטרפת (ב"ב ,ט ,ע"ב) והיינו שיש אור האחדות
נתגלה השמחה .זה "ויתעצב ה' בלבו" ,ואז החמימות דקדושה של צרוף ,שהוא אור הרחמים .אולם פחות מפרוטה הוא לאו בר
נופלת ממדרגת הלב לאות ברית קודש ונעשה חמימות דקלקול. צרוף ,ולכך אין דין להשיבו .כי השבת אבידה הוא כח שמצרף בין
ולכן לאחר מכן נאמר "ובני אלוקים נפלו לראות את בנות האובד למוצא .אולם פחות מפרוטה אין בו כח צרוף זה.
הארץ" .ולאחר מכן זה התגלה בנח עצמו .ברור שכאשר הבני והבן שפרוטה היא מנחושת ,נחש-תו ,והיינו תיקון הנחש.
אלוקים נפלו לראות את הארץ ,ומה שנאמר אצל נח "וישכב אולם בפחות מפרוטה אין לו לעת עתה תיקון .וז"ש (סנהדרין,
ויתגל בתוך אהלו" – שורשם חד .אחד מהבני אלוקים נקראים צז ,ע"א) אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס .והיינו
"אשכול" – זה אותיות אש כל .כידוע ,מדת ברית קודש נקרא כל, שנשאר בכיס רק פחות מפרוטה ,ובן דוד בא לתקן את מדרגת
"כל אשר בשמים ובארץ" ,זה חיבור עליון ותחתון ,שמים וארץ, פחות מפרוטה שאין עליה עתה מצות השבת אבידה .והוא בא
אב ובנים .ובקלקול ,זה נעשה אשכול דקלקול ,זה שורש אש של להשיבה.
מלחמה של עשו" :ותהי בית יעקב אש ובית יוסף להבה ותהי
עשו לקש" ,זוהי מלחמה בין האש של יעקב ויוסף לאש של עשו. אולם עתה כח החיבור וההשבה רק בפרוטה .והברכה רק
בפרוטה ,כמ"ש (תענית ,ח ,ע"ב) ואמר רבי יצחק ,גדול יום הגשמים
נח בלידתו היה צריך לתקן את ה"ויתעצב ה' בלבו" .הוא היה שאפילו פרוטה שבכיס מתברכת בו .ושטר אפילו אינו שוה
צריך לצרף את הקור והחום אהדדי ,שמזה נעשה 'שמח' (כי
פרוטה כשר ,ולכך בו נעשה אף גירושין ,כח המבדיל.
קור וחום בגמטריא שמח) .וכאשר העצבות לא נתקן ,אז התגלה
החלוקה של 'שמח' לשם וחם ,אצל תולדותיו כאשר נח הוליד ושורש פגם זה של פחות מפרוטה נגלה בדור המבול ,כמ"ש
את את שם וחם ויפת. (ב"ר ,נח ,לא ,ה) כי מלאה הארץ חמס מפניהם .איזהו חמס ואיזה
גזל ,א"ר חנינא ,חמס אינו שוה פרוטה ,וגזל שוה פרוטה .וכך
מעיקרא ,כל מי שנכנס לתיבה היה צדיק ,כי כל הבריאה כולה היו אנשי המבול עושים ,היה אחד מהם מוציא קופתו מליאה
נתקלקלה בדור המבול מפני קלקול באות ברית קודש ,שזה תורמסים ,והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה ,וזה בא ונוטל
היה אפילו אצל העופות ובהמות כמו שאמרו חז"ל .ומי שעדיין פחות משוה פרוטה ,עד מקום שאינו יכול להוציא ממנו בדין.
המשיך את אותו קלקול בברית קודש – זה היה חם ,ששימש (בלבביפדיה מחשבה ערך אבד)
מטתו בתיבה ,כמו שאומרים חז"ל .חם המשיך את החמימות
דקלקול ,אל תוך מציאות התיבה. •••
יתר על כן ,נאמר על הדור המבול "מלאה הארץ חמס ,כי כאשר האדם שמח ,גופו נעשה חם ,וכאשר האדם עצוב ,גופו
השחית כל דרכו" .כל חמס יש בו שני חלקים ,חם מס .חם - נתקרר .כאשר האדם מתחמם ,זה עלייה מיסוד העפר ליסוד
זה מקום החמימות .מס – זה מקום הגזל .כי בעומק ,הגזל בא האש .כאשר האדם שמח ,מה קורה? במקום קר ויבש שהוא
מחמימות שנתקלקלה .ולכן הגזל נקרא חמס ,מלשון חמימות. עפר ,שם חל חמה ויבש ,שהוא אש.
ובצד התיקון ,ה'חם' דקלקול מתהפך להיות 'חמה' ו'חלב' ,על בני נח הם שם חם ויפת .נח נקרא על שם "זה ינחמנו על
ידי שהשמנוניות בהחלב הופכת להיות 'חמה'. מעשינו ומעצבון ידינו" ,כל ענינו של נח היה לסלק את העצבות.
האם באמת נתקן העצבות בשלימות על ידי נח? לא .לאחר לידת
'חלב' ו'גזל' – זה אותו גימטריא .כלומר כאשר האשה יולדת, נח ,לא רק שלא נתקן העצבות ,אלא העצבות נעשה אף יותר,
מהצד התחתון של הדבר זה מגלה דמים ,ואחרי כן כאשר הולד כמו שנאמר בסוף פרשת בראשית מיד אחר לידת נח" :ויתעצב
יונק ממקום דדים זה נתקן( ,שכידוע זה מקום בינה) ,וזה התיקון ה' בלבו".
של הדם המתגלה בשעת לידה .ואז כל החמימות נעשה לכח
'קר וחם' בגמטריא 'שמח' .נח היה צריך לתקן את הקור ואת
ירּוׁש ִָלם
תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ
ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ דד
ליקוטים נח
דרכו על הארץ" ,והשחתה היא עריות .הרי לנו ,שהדור שנחרב השמנונית ,שמתגלה בחלב האשה ,כחמה( .דע את מידותיך מהות
מן העולם באופן מוחלט ,דור המבול -היו בו שני הדברים הללו: המידות אש כח החמימות ותיקונו)
"רובם בגזל" ו"מיעוטם בעריות" ,ושומה עלינו להבין עומקם
של דברים. ּכִ י ִה ְׁש ִחית ּכָ ל ָּב ָׂשר ֶאת ַּד ְרּכֹו ַעל ָה ָא ֶרץ (ו יב)
אמרו חז"ל (עירובין ק ע"ב) שאילמלי ניתנה תורה היינו לומדים
מדוע באמת העריות הם ְׁשנִ יים במדרגה אל הגזל?
צניעות מחתול וכד' .הענין באמת התורה נמצאת בלב האדם,
כי ההבחנה של הגזל היא למטה מההבחנה של העריות. אלא נעלמת בנשמתו ,והגוף מעלים את הנשמה .ולכך אינו לומד
התאוה לממון נקראת תאות מת" .אין אדם יוצא מן העולם תורה מעצמו ,מעצמותו ,מפנים לחיצוניות ,אלא מן השכל ,מן
[היינו מת] וחצי תאוותו בידו ,יש לו מנה רוצה מאתיים וכו'" החיצוניות לפנימיות.
(קהלת רבה א ,א) .עומק הדבר :כי זו תאוה של מת .משא"כ כל
והנה כל הבריאה צורת אדם כנודע ,והפנים זה נפש האדם,
העריות ,בנויות על חי .ודאי שזהו חי דשלילה ולא חי דקדושה,
והחיצוני לו המלאכים ,ויותר חיצוני הבע"ח .ולכך הבע"ח הוא
אבל כל האיסור של עריות נבנה רק על איבר חי ,כי איבר מת לא
באמת בצורת אדם ,והוא לבוש לאדם .וכשם שהלבוש תואם
בא לידי קושי ולא יגיע לידי עריות .יתכן שאדם יעבור במחשבה למלובש ,כן בע"ח תואם לאדם .ולכך אפשר ללמוד ממנו ,כי
או בראיה ,אבל בפועל -המעשה של עריות הוא רק באיבר חי. באמת הוא חלק מעצמות האדם ,ולבושו .ואין הכונה לבוש
והלא דבר הוא ,טמונה כאן ודאי נקודה עמוקה. כבמשל הגשמי ,לבוש של אדם ,אלא כבחינת מ"ש חז"ל" ,כהדין
התאוה לממון היא תאוה לדבר שאין בו חיות ,זו תאוה שבאה קמצא דלבושיה מיניה וביה" (ב"ר כא ,ה) .כלומר שחיות הלבוש
מהנפילה שבחטא אל יסוד העפר שאין בו חיות .זוהי תאוות מן המלובש ,והוא ממש עצמות ומהות חיות המלובש המתפשט
הממון ,תאוות הגזל ,שעיקרה נכסי דלא ניידי. בלבוש ,אלא שיורד דרגא .ואדם יוכל ללמוד מן הענפים אל
אבל כמו שהזכרנו ,השורש שקדם לחטא היה חטא הנחש, השורש ,מן בהמתו על עצמו ,ועי"כ להכיר את פנימיותו.
שזו תאוה של חיות .אותה תאוה של חיות ,שייכת ליסוד של ולכך הדין שאשת כהן אוכלת בתרומה ,וכן בהמתו ,מפני שהם
"מיעוטן בעריות". לבוש עצמי ממנו ,ומקבלים מהות חיות של כהן והבן.
בדור האחרון ,כשחוזרים בחזרה לשורש ,מאיר אור האחרית וזה הענין שתמצא חטא במלאכים ,כדוגמת המלאכים אצל
של "וחי לעולם" ,ואז נוצר מצב של "רובן בעריות" ,ואף יותר לוט ,שאמרו "משחיתים אנחנו את המקום הזה" (בראשית יט,
מכך ,כמעט כולם .מדוע? כי כח החיּות הולך ומתגלה ,ומחמת ג) .וכן תמצא חטא בבהמות ,כדוגמת "כי השחית כל בשר את
ה"זה לעומת זה" שבדבר ,מתגלה כח התאוה של החיּות בהפכו. דרכו על הארץ" (שם י ,יב) .אפילו חיות ובהמות בדור המבול.
כשאנחנו קוראים את דברי חז"ל "רובן בגזל ומיעוטן וכן תמצא בחינת התדינות בהרים כמ"ש" ,למה תרצדון הרים
גבנונים" (תהלים סח ,יז) .ופרשו חז"ל שכל הר ביקש שעליו ינתן
בעריות" ,לכאורה זה לא מסתדר לנו עם המציאות.
התורה .עומק כל דברים אלו ,שהן המלאכים והן הבהמות והן
טעם הדבר בעומק ,כי בדור האחרון מאיר בו אור של אחרית, ההרים ,לבוש לנפש .ובשעה שיש בנפש גאוה ,או השחתה ,דבר
אור של תחיית המתים שהוא אור של חיות .זה באור .אבל רח"ל זה מתגלה בלבושיו ,כיון שיונקים ממנו ,והוא נותן להם מהות
כיון שהכלים אינם מזוככים כלל וכלל לקבל את האור ,הרי חיותו .וכיון שיש פגם בחיותו ,לכך מקבלים חיות פגומה .והבן
שמקבלים אותו באופן של חי דקליפה .חי דקליפה הוא הפגם לפ"ז כל צורת הבריאה ומאמרי חז"ל .ודו"ק מאוד מאוד( .בלבבי
באיבר היסוד ,פגם של עריות. חלק ה כז)
זהו ה"רובן בעריות" שאנו רואים בדור אחרון .אבל בשורש •••
המטבע של הבריאה ,מצד הנפילה ליסוד העפר של "כי עפר לשון הרמח"ל במסילת ישריםּ :ונְ ַד ֵּבר ַע ָּתה ִמן ָה ֲע ָריֹות ֶׁשּגַ ם
אתה ואל עפר תשוב" -הרי שרובן בגזל .זהו הרצון והתשוקה מּורים ,וְ ֵהם ְׁשנִ ּיִ ים ְּב ַמ ְד ֵרגָ ה ֶאל ַהּגֶ זֶ לּ ,כְ ַמ ֲא ָמ ָרם זִ כְ רֹונָ ם
ֵהם ִמן ַה ֲח ִ
להתחבר לחומר ,אבל לא כמאכל ,כחי ,אלא כמת ,בתאות ממון. עּוטם ַּב ֲע ָריֹות' (בבא בתרא קסה ע"א). ּומ ָ לִ ְב ָרכָ ה'ֻ :ר ָּבם ְּבגֶ זֶ ל ִ
משא"כ ה"מיעוטן בעריות" ,הם שניים במדרגה אל הגזל ,זו הנה בדברי חז"ל אפשר היה להבין שבעצם החומרא של גזל
כבר תאוה דקה יותר ,עליונה יותר ,אלא שבעומק מצד היותה ועריות שוה ,אלא שרובם בגזל ומיעוטם בעריות .אבל בעומק,
עליונה יותר -היא גם קשה יותר .כמו שיש אדם החוטא בשוגג כמו שמחדד הרמח"ל וברור שזה כך ,הם שניים במדרגה אל
ויש אדם החוטא במזיד ,שהחוטא במזיד פוגם גם בכח הדעת הגזל .הם לא ראשונים במדרגה .ומחמת שהם שניים ,לכן רק
שבו. מיעוטם נמצאים בעריות.
בנקודה מסויימת חטא העריות הוא יותר חמור מחטא הגזל. מדוע באמת הרוב בגזל והמיעוט בעריות?
מדוע? כי הוא מכניס את החיות הגמורה שלו לתוכו ,לכן גם שורש המושג עריות התחיל בנחש .ידועים דברי חז"ל שהנחש
התשובה עליו הרבה יותר קשה. התאווה לחוה ,ולכן ביקש להרוג את אדם הראשון כדי לישא את
ודאי שישנה גם נפילה של חיות ליסוד העפר .הרי אילו לא חוה שהיתה אשת איש.
היתה באדם חיות כלל ,הוא גם לא היה מתקיים בקבר .כל קיומו החטא השני ,האכילה מעץ הדעת -כבר היה חטא של גזל ,כי
הוא מכח ה"קיסטא דחיותא" כדברי רבותינו ,אותה מעט חיות הוא לקח דבר שאינו שלו ,אבל החטא הראשון התחיל מנקודה
שקיימת בו ,והיא גם החיות של תאות הממון. של תאוה ,וזו ההבחנה הנקראת עריות.
אם כן ,אף בעפר ישנה חיות ,אלא שזו חיות מועטת ,משא"כ הנפילה של האדם ליסוד העפר ,שורשה הוא גזל .רואים למשל
ביסוד המים שכולו חיות ,ושם התאוה של עריות שנעשה באיבר בדור המבול ,שמחד לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל ,ומאידך
חי. עיקר העוון שמוזכר בדור המבול הוא" :כי השחית כל בשר את
ה בלבבי משכן אבנה • נח • תשפ"ז • #471
ליקוטים נח
יהם (ו יג)
ּכִ י ָמ ְל ָאה ָה ָא ֶרץ ָח ָמס ִמ ְּפנֵ ֶ בדור המבול נענשו הן האדם -החי שבו ,והן האדמה ,ג'
לכאורה קשה מדוע נאמר בפסוק דייקא "מפניהם" ,שלכאורה טפחים בעומק המחרשה שבאדמה .זאת מכיון שהפגם היה הן
היא מילה שאיננה הכרחית להבנת העניין. בעריות ,בחיּות ,והן בגזל שמוריד לעפר( .מסילת ישרים פרק יא)
ובתרגום ביאר כפשוטו ,מן קדם עובדיהון בישיא .ועיין רד"ק •••
על אתר ,שלכך כתיב "בא לפני" .ובעומק "בישיא" מלשון בושת אמרו חז"ל (מד"ר נח פר’ ל"א) אפילו ג' טפחים שמחרישה שולטת
-בושת פנים ,ולפ"ז מבואר חמס "מפניהם" דייקא ,כי החמס נימוחו ,כלומר שטומאת אותו דור חלה בקרקע ,בג’ טפחים של
העלה בושה על פניהם ,אולם היו עזים ככלב ולא בושו ,וכדלהלן . המחרישה ,נח בא לתקן להם מחרישה ,וע"י קילקולם ,כיון
וביתר חדות ,אמרו (סנהדרין קח ע"א) אמר רבי יוחנן :בא וראה שהתחברו לעולם הגשמי ע"י עבודתם וחרישתם להתפרנס,
כמה גדול כוחה של חמס ,שהרי דור המבול עברו על הכל ולא ממילא נהיתה הקרקע שייכת אצלם ,ובכך השפילו את הקרקע.
נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל ,שנאמר כי מלאה (שיעור תפילה "מכלכל חיים")
הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ .וכתיב החמס קם •••
למטה רשע לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם, בפרשת נח נגזר מבול על הבריאה כי השחית כל בשר דרכו
אמר רבי אלעזר :מלמד שזקף עצמו כמקל ,ועמד לפני הקדוש על הארץ .העולם הפך להיות עולם מלא כולו טומאה .נפתחו
ברוך הוא ,ואמר לפניו :רבונו של עולם ,לא מהם ולא מהמונם מעיינות השמים והתהום.
ולא מהמהם ולא נה בהם. אומרים חז"ל 'ממכה עצמה מתקן רטיה' .וא"כ ברור שהעונש
וכפשוטו זקף עצמו ,היינו כאמרם (ויק"ר לג ,ג) סאה מלאה של המבול לא היה רק עונש על הדור ,אלא זה היה ה'מתקן
עוונות ,גזל מקטרג בראש .וזהו זקף עצמו ,כי הוא בראש. רטייה' של הקלקול .מה היה התיקון שהתגלה במימי המבול?
ועיין רבינו בחיי (על אתר פסוק יב) .אולם בדקות יותר ,גזל מחד ,מימי המבול החריבו כל העולם כולו ,או כמעט כל העולם
בראש ,היינו שנמצא על ראשו של אדם על פניו .וזש"כ חמס כולו (וזה תלוי במחלוקת בגמרא אם מי המבול הגיעו לארץ ישראל או לא).
מפניהם דייקא. מי המבול היו מים של חורבן ,וא"כ איזה תיקון היה במבול?
ובאופן נוסף אמרו חז"ל (זוה"ק בראשית ,פה ע"א) כי מלאה אבל ברור הדבר ,אומרים חז"ל 'עשרה דורות מאדם עד נח'.
הארץ חמס מפניהם ,אלין אינון עמלקים וכו' ,ומאלין הרשיעו הדורות ואז בא נח נטל שכר כולם .ועומק הדבר ,מזמן
דאישתארו מנהון בגלותא רביעאה ,אינון בישין בקיומא סגי, נח ואילך ,התחיל עולם חדש .כל בני העולם (זולת בני ישראל)
ואינון קיימין על ישראל כלי חמס .ועיין תיקונים (תיקון סט,
לאחר מכן נקראים 'בני נח' .עד זמן נח היה עולם מסוים ,ומזמן
קיג ע"א) והנה בגלות רביעית ,עליה אמרי (סוטה מט ע"ב) פני נח ואילך ,התחיל עולם אחרת .ההתחלה החדשה הזה הגיע
הדור כפני הכלב ,והוא מכוח עמלק ששולט עליהם ונקרא ממימי המבול.
כלב כמ"ש רבותינו (ועיין זוה"ק ח"ג ,קעב ע"א ,ועמק המלך ש"א פרק
נט ,ובמקומות רבים בדברי רבותינו) .ולכך הופך את פני הדור לפני מחד ,מימי המבול החריב העולם של כל העולם שקדם לכך,
הכלב. של העשרה דורות מאדם עד נח .אבל מאידך מימי המבול
התחיל עולם חדש ,מימי המבול נקראים מי נח ומכאן ואילך כל
וזש"כ "חמס מפניהם" ,שמכח חמס שהוא כח עמלק כנ"ל, יושבי העולם נקראים בני נח .המבול החריב את העולם של אדם
הפכה פניהם לפני כלב .כי מידת הכלב לגזול ולחמוס ,כמ"ש עד נח ,אבל מצד ה'מתקן הרטייה' של הדבר ,התגלה בנין ,טוהר,
בכתב סופר (בראשית ד ,טו) וז"ל ,מידה רעה שבבני האדם ,שאף מכח מימי המבול – ומכאן ואילך התחיל עולם חדש.
להעשיר ולא ישבע ,לא ידע שבעה ומבקש שאינו שלו ,גוזל
וחומס וידוע מהכלב יש בו מידה רעה הלז ,וקרא כתיב (ישעיה מחד ,מימי המבול הם מציאות של חורבן ,הם היו 'מים זדונים',
נו ,יא) והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה ,עכ"ל .ורמז לדבר, כי נפתחו ארובות השמים ומעיינות התהום ,וירד שטף וקצף על
דכתיב ככלוב (לשון כלב) מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה כל העולם להחריב כל העולם כולו .אבל מאידך ,מימי המבול
ד
על כן גדלו ויעשירו .ועיין עוד עקידת יצחק (על אתר ד"ה אמרו הם בבחינת מקוה ' .מה מקוה מטהר את הטמאים' ,מים הם כח
במדרש) ,מעשי ה' (בראשית פרק כג ד"ה ועל אלו הפילוסופים) ,שלל של טהרה" ,יקוו המים אל מקום אחד" ,יש מקוה של מים ,ושמה
דוד (פסוק ט) ,הכתב והקבלה (תולדות כז ,ז) ,חתם סופר (נדרים צא מתגלה טהרה .כל דבר שתשמישו בצונן טהרתו במים .יש כח
ע"ב ד"ה ובפרשת השבוע) ,ותפארת שלמה (על אתר ד"ה כי מלאה). טהרה המתגלה במים.
(נקודה מתוך הפרשה פרשת נח). מחד ,מימי המבול היה חורבן העולם -אבל מאידך ,בעומק,
מימי המבול היה מעין מקוה לטהר כל העולם כולו ,ובדקות
יותר ,מי המבול היו בבחינת מעיין לטהר כל העולם כולו.
מי המבול לא היה רק חורבן להחריב את העולם ,אלא המה
מטהרים את כל העולם כולו .כמו באדם שנטמא יש מים לטהרו
מטומאתו ,כך כאשר יש מציאות של עולם שנתמלא כולו
בטומאה ,כל הארץ כולה" ,השחית כל בשר דרכו על הארץ",
אז כביכול יש מציאות שכל העולם כולו צריך טהרה .וכאשר
העולם כולו נתהפך להיות כולו מלא מים ,אז מתגלה מציאות
של טהרה( .דע את טהרתך)
ד וכך אמר הבעל התניא ,בספר תורה אור
ירּוׁש ִָלם
תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ
ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ וו
סוגיות מחשבה בראשית
והקמתי את בריתי אתך ובאת אל התבה אתה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר (בראשית ,ו ,יד)
ובניך ואשתך ונשי בניך אתך (בראשית ו יח) וכאן בית אינו כפשוטו ,בנין אבנים ,אלא לשון תוך ,היפך
וכתב רש"י וז"ל" :ברית היה צריך על הפירות שלא ירקבו חוץ .וכעין כך להלן כתיב (שמות ,כה ,יא) מבית ומחוץ
ושלא יהרגו רשעים שבדור" .וכתב רבינו בחיי על אתר תצפנו .וכך אמרו (יומא ,עב ,ע"ב) מבית ומחוץ תצפנו ,אמר
וז"ל" :הברית הזאת הוא שמתנה עמו עתה כי המה יאבדו רבא ,כל ת"ח שאין "תוכו" כברו אינו ת"ח.
והוא יעמוד וכולם ימחו במבול והוא ינצל ,או ירמוז
וכתיב (ויקרא ,יז ,ח) איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר
לברית הקשת .וכתב הרמב"ן ז"ל ,ועל דרך האמת הברית
יגור בתוכם .וביאורו ,בית ישראל ,תוך ישראל ,והגר אשר
מעולם היא ,והמלה נגזרת מן בראשית ברא אלקים ,והנה
"יגור בתוכם" ,גר בתוכם ,ואינו תוכם ממש .ועיין שפתי
בריתי כמו ברייתי וכו' ,עכ"ל (הרמב"ן) “וביאורי הברית
כהן (דברים ,יב ,ז).
שהיא נאצלת מעולם הוא הרחמים וסמוכה לעולם שהיא
מנהג העולם תקום ותהיה עם הצדיק יסוד עולם ,ועם זה ולפ"ז ,בית ביאורו ,בי-ת ,בי – תוך ,וז"ש (תהלים ,מה ,יד)
תקבל שפע ותשפיע למטה ,זהו שאמר ואתכם" ,עכ"ל. כל כבודה בת מלך פנימה ,בית ,בת-י ,דייקא בת .כבודה
פנימה ,תוך.
וכמ"ש (זהר חדש מדרש הנעלם ד ע"ב)" :בראשית ,הוצא משם
אש ,ונשאר ברית" .ואמרו (תיקונים סט ע"א) "ברית דא ואמרו חז"ל (פסחים ,נ ,ע"ב) לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו
צדיק" ,וכן בעוד מקומות. שלא לשמה ,ש"מתוך" שלא לשמה בא לשמה .ונראה ,בית
ישראל ,תוך ישראל ,זהו לשמה .והגר הגר בתוכם ,הוא כח
והבן ,שכל סוד הברית מלשון שחקק ברית עם נבראיו,
השלא לשמה .וז"ש ש"מתוך" שלא לשמה ,היינו מתוך כח
וכן להיפך ,כל ברית זהו בחינת בריה .ונקרא ברית מלשון
הגר הגר "בתוכם" דייקא ,יבוא לשמה ,לתוך הגמור ,כנ"ל.
ברור ,דבר מבורר וחזק ויציב .ועיין יריעות שלמה ,חוברת
א ,יריעה א' ,ועיין עוד מילון ערכים בארמית ,ערך זה. וכתיב (בראשית ,ב ,ט) ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת
טוב ורע .וכתיב (שם ,ג ,ג) ומפרי העץ אשר בתוך הגן
וכתב הרש"ר הירש על אתר וז"ל" :ברית ,משורש ברת,
אמר אלקים לא תאכל ממנו .והיינו עץ הדעת .ומתוך
קרוב אל ברד ,פרט ,פרד ,המורים כולם על הפרדה ,מכאן
הפסוקים כפשוטם נראה שבתוך הגן היה הן עץ החיים
כנראה גם ברת ,חתיכה ,כן כברת ארץ (בראשית לה ,ט"ז)
והן עץ הדעת ,וכבר הרחיבו המפרשים בנידון זה .ולהנ"ל
ברית היא הבטחה ללא תנאי ,היא תקוים ללא קשר עם
נראה ,שעץ החיים נמצא בתוך הגן ,בבחינת בית ישראל,
גורמים חיצונים ואף כניגוד גמור אליהם וכו'" ,עכ"ל .והינו
תוך ממש .ולעומת כך עץ הדעת נמצא תוך הגן בבחינת
כריתה מכל סביבותיו ועומדת כמציאות לעצמה.
הגר אשר יגור בתוככם .וע"י אכילתם מעץ הדעת ,נפלו
והפכו ברית ,תביר ,תבר ,שבירה נפרדות דקלקול ,והפכו ממדרגת תוך גמור ,למדרגת תוך של גר בתוככם .וזש"כ
ברת ,כרת ברית. (שם ,ג ,ח) ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלקים בתוך עץ
הגן .ועי"ז נעשה גר בארץ.
ועוד ברית לשון קיים "והקמותי את ברתי" .וכתב בחת"ס
על אתר וז"ל" :עוד היה צריך (ברית) על בריות שאין בהם ובדקות יותר ,יש תוך בפנים ,ויש תוך בבחינת חלל ,בין
עצם שאינם מתקיימים י"ב חודש ,וכו' ואפשר רמזו חז"ל לבין ,כמ"ש (שם ,טו ,י) ויבתר אותם בתוך .והבן ,שישראל
(ע"ז ו א) בדומהלך שאיננו טריפה ,כי טרפה אינו חי י"ב תוך הגמור ,בבחינת ישראל ,יש-רל"א ,כנודע .נמצאים
חודש ,אבל הם יהיו בדומה לך ,שיחיו י"ב חודש" ,עכ"ל. תוך מדרגת היש ,לעומת כך הגרים נמצאים תוך של חלל,
וכך ברית אותיות רת -יב ,זהו מהות הברית ,שיש להם של העדר .וזהו מהותו של גר ,נעתק ממקומו הראשון
קיום .וכל פחות מי"ב חודש הוה טריפה וגדרו שאין לו ונעשה מקומו הראשון חלל ,ולכך אף כאשר נכנס למקומו
קיום מתמשך ,ולכן המבול היה י"ב חודש ,זמן קיום וזמן החדש ,נכנס לחלל ,ודו"ק.
ביטול הקיום ,והבן .יב -ר"ת ,ראשי תיבות ,בחינת ברית
וזש"כ (שם ,מב ,ה) ויבאו בני ישראל לשבר בר בתוך הבאים.
בשורשם ,והבן .ולמעלה מכן יש ברית אבות ,אבות שורש
והיינו שבני ישראל הם ה"תוך" של הבאים ,כנ"ל .אולם
י"ב שבטים .ש -בת ,שלש בת ,סוד שבת ,ברית שבת .ולכך
כל שאר אלו שבאו ,הם באו בין הבאים ,היינו בין לבין
יש בקשת ג' גוונים ,ברית קשת.
האחרים שבאו.
נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבת השמים וזהו מדרגת משה ,שכתיב ביה (שמות ,ג ,ב) וירא מלאך ה'
נפתחו (בראשית ,ז ,יא) אליו בלבת אש מתוך הסנה ,וירא והנה הסנה בער באש
וכתיב (משלי ,ג ,כ) בדעתו תהומות נבקעו ושחקים יערפו והסנה איננו אוכל .והיינו שהתוך מלא ואינו חלל ,אף שיש
טל. שם אש ,ודו"ק.
ז בלבבי משכן אבנה • נח • תשפ"ז • #471
סוגיות מחשבה בראשית
והקמתי את בריתי אתכם וגו' .את קשתי נתתי ופירש רש"י (בראשית ,שם) וז"ל ,נבקעו להוציא מימיהן,
בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ וגו' עכ"ל .וזו בקיעה לצורך הוצאת מים ,וכמ"ש (ישעיה ,לה,
(בראשית ט יא-יג) ו) נבקעו במדבר מים ונחלקים בערבה .ועיין גר"א (אדרת
ודוק ,שיש ברית בין הקב"ה לחי ,כמ"ש ביני ובין כל נפש אליהו ,ישעיה ,ח ,כג) וז"ל ,בקע גובהו של ים עד מקום
חיה אשר אתכם לדרת עולם ,ויש ברית נוספת בין הקב"ה שהמים שוים עם הארץ ,וגזר אותן לגזרים ,עכ"ל.
לארץ ,את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית והיתה אולם מאידך ,כתיב (שמואל ,ב ,כב ,טז) יגלו מוסדות תבל.
ברית ביני ובין הארץ ,ודו"ק במקראות הללו במהות שני וכתב רש"י (שם) וז"ל ,שנבקע התהום כשנבקע ים סוף,
חלקי ברית הללו .ולהלן יבואר מהות ברית עולם (פסוק לז). נבקעו כל מימיות שבעולם (ילק"ש ,רמז שס"א) ,עכ"ל .והיינו
ואות ברית באיבר המילה ,ושם מדרגת הקשת (זוה"ק רטו דכתיב (תהלים ,עח ,יג) בוקע ים .וכן בבקעך ים סוף עמך
ע"א) ונקראת קשתו ,כמ"ש סנהדרין צב א ,קשתו ננערת, ראו (פיוט) .והינו שנבקע הים לגזרים ונעשה "יבשה" ,והוא
ודו"ק ,ששתי בריתות הללו אחד הם ,ובנפש זהו אות ברית היפך בקעה לצורך הוצאת מים .ונראה שתחלה נבקע
קודש ,מילה ,ובעולם זהו קשת ,ובזמן זהו ברית שבת. לצורך יבשה שיעברו בנ"י ביבשה ,אולם אח"כ שב הים
ונתבאר לעיל בשם הרמב"ן ,שברית לשון ברייתי ,בריה. לאיתנו שלא יעברו המצרים ,ואזי נגלה שורש בקיעת
כאשר העולם מצד מעשיו ראוי להחרב ,נעשה ברית כל מימות שבעולם ,ריבוי מים ,וזהו השורש לחזרת הים
קשת ,ומכח כן נעשה ברית -ברייתי ,בריה חדשה ,עולם לאיתנו ,ריבוי מים ,ע"י בקיעת התהום ,ודו"ק .אולם אמרו
חדש ומתעורר כח בריה ראשונה ,וברית קשת אינו רק (אבות דר"נ ,לג) אמר להם משה קומו עברו ,אמרו לו לא
שלא יחרב ,ודו"ק. נעבור עד שיעשה הים בקעה לפנינו ,הכה משה ונעשה
בקעה לפנים ,שנאמר בקע ים ויעבירם ,ונאמר (ישעיה ,סג)
ואמרו (מדרש הנעלם ו) בראשית ,ברית אש ,כשהקב"ה כבהמה בבקעה תרד .ועיין הכתב והקבלה (שמות ,יד ,טז).
ברא עולמו לא היה רק ברית אש ,ואח"כ נתוסף עליו ה'
בריתות ,ברית מילה ,ברית קשת ,ברית מלח ,ברית יסורים, ואמרו (שמו"ר ,כא ,ח) בזכות אברהם אני בוקע וכו' ,שנאמר
ברית כהונה ,וכו'. ויבקע עצי עלה ,ויבקעו המים .והיינו שהבקיעה מלשון
חלוקה ,נגלה בעקידה ,והוא השורש לבקיעת ים סוף –
והבן שתינוק הנולד ,אין גמר ברייתו אלא בשעה שנעשה בקיעה של קריעה שאין בה מים .שמעין כך היה בעקידה,
בו ברית מלשון בריה ,וכן ברית קשת ,ברית -בריה של כמ"ש חז"ל ,שנדמה השטן לאברהם כנהר שבא עד צוארו,
עולם כנ"ל .וזהו עמד ושיתף עמו מדת הרחמים ,שהיה וביקש אברהם הצלני כי באו מים עד נפש (עיין תנחומא,
ראוי להחרב ונתקיים ,אולם מצד מדת הדין ,יש ברית וירא ,כב) ,ואזי גער הקב"ה את המעיין ויבש הנהר ועמדו
מלח וברית יסורים ,וברית כהונה ,יש בה ברית מלח על ביבשה ,עיי"ש .וזה מכח מעשיו אח"כ ויבקע עצי עולה,
כל קרבנך תקריב מלח ,ועולה ונתעלה ונעשה מברית של ודו"ק.
יסורים לברית של רחמים.
וזש"כ (משלי ,ג ,כ) בדעתו תהומות נבקעו ,והיינו כי נודע
ובשורש זהו ברית -תורה ,גימט' שווה (עה"כ) ,כי שורש שדעת כוללת דבר והיפוכו ,ובעניינא דידן ,מחד ע"י
כל הבריתות הוא בתורה הנקראת רחמנא ,לשון רחמים, הדעת נעשה בקיעה שלא יהא מים ,ומאידך ע"י הדעת
ובה אסתכל וברא עלמא ,ובה נתקיים ,עולם -שנה -נפש, נעשה בקיעה שתהומות נבקעו ויוצא מים.
ג' בריתות כנגדם כנ"ל ,עולם -קשת ,שנה -שבת ,נפש-
ברית מילה. ובעומק אדם נקרא בר דעת ,וזש"כ בדעתו תהומות
נבקעו ,והיינו לצורך צירת האדם ,שאד יעלה מן הארץ
וכן בקשת עצמה ,בחינת עולם שבה ,והיתה לאות ברית ואזי גיבל את עפרו מים ועפר ,וזהו מכח דעת המחברת
ביני ובין הארץ ,ובחינת נפש שבה ,אות הברית אשר אני דייקא ,ודו"ק .ומכח כך דייקא נברא אדם שהוא בר דעת,
נתן ביני וביניכם ,ובין כל נפש חיה ,ובזמן ,כתיב (פסוק טז) ע"י בדעתו תהומות נבקעו .משא"כ שאר הנבראים כתיב
"ברית עולם" בין אלקים ובין כל נפש חיה. בהם (שם ,יט) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה ,כי
שאר יושבי ארץ הם במדרגת כולם בחכמה עשית ,לעומת
וכתיב (שמות לח טז) ושמרו בני ישראל את השבת לעשות
כך האדם נברא מכח דעת כנ"ל ,ולכך נוסף בו דעת ,וכמ"ש
את השבת לדרתם "ברית עולם" ,והינו שבת מדרגת ברית
רבינו בחיי (שמות ,ו ,ג) וז"ל ,לימדך שהשמים והארץ
עולם -ברית במדרגת זמן ,בתוך הזמן ודו"ק.
והתהומות וכל אשר בם ,שהם כלל כל הנמצאים כולם,
מעלה ומטה ,כולם נבראו מכח החכמה ,עכ"ל.
ירּוׁש ִָלם
תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ
ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ חח
סוגיות מחשבה בראשית
והדומים להם ,עכ"ל .וטעמים נוספים שנקרא בבל ולא על כן קרא שמה בבל כי שם בלל ה' שפת
בלל ,עיין חת"ס (שם) ,והעמק דבר (שם). כלי הארץ ושם הפיצם ה' על פני כל הארץ
ואף בלעם ,בל-עם ,משורש בל – בלל יש בו ,וכתב רש"י (בראשית ,יא ,ט)
(סנהדרין ,קה ,ע"א) שבלבל ישראל בעצתו ,וכמ"ש השפתי וכתוב כאן דבר והיפוכו במהות ,מחד בלל שפת כל הארץ,
כהן (במדבר ,כז ,ז) וז"ל ,בדרך לשטן לו (לבלעם) ,ר"ת בלל, אחדות של תערובת דקלקול ,שמבלה ,ומאידך הפיצם על
שבלבל לשונו ,עכ"ל .היפך משה שהוא דבר אחד לדור, פני כל הארץ ,פיזור ופירוד.
דר-בר ,מלשון בר – ברור ,היפך בלבול הלשון .ושורשו וביאור מהות בלילה זו ,כתב רש"י (תהלים ,לח ,ג) וז"ל ,בלל
של בלעם ,לבן ,עיין תרגום יונתן (במדבר ,כד ,ה) .וסנהדרין – נבל ,כי שם בלל ה' ונבלה שם שפתם ,עכ"ל ,עיי"ש .ועיין
(קה ,ע"א) .הוא בלעם הוא לבן ,ולבן נתגלגל בבלעם (עיין רש"י (בראשית ,יא ,ז) ,ובשפתי חכמים (שם) ,וברד"ק (שם).
מצת שימורים ,שער המזוזה ,ועוד) .וכתב החת"ס (תורת משה,
בראשית ,כט ,יח) וז"ל ,לאה שהיתה הבכורה ,היה בה קצת וכתיב (ויקרא ,כ ,יב) ואיש אשר ישכב את כלתו מות יומתו
פסולת מלבן ,ע"כ לאה בת לבן ,ר"ת בלל ,והוא מפסולת שניהם תבל עשו ,ופרש"י וז"ל ,תבל עשו – גנאי .לישנא
בבל ,ר"ת לבן בן בתואל ,ושם בלל ה' ,עכ"ל .והיינו שלבן אחרינא ,מבלבלין זרע האב בזרע הבן ,עכ"ל .וכתב בשפתי
– בלעם ,דבקו במדרגת בעל חי טמא שרץ הנקרא שבלול, חכמים (שם ,אות ח) וז"ל ,לפירוש הראשון שורשו תבל (ת-
מלשון בלל ,עיין רד"ק (תהלים ,נח ,ט) .וכנגדו חלזון ,עיין בל) ויכלול לשון גנאי וענין בלילות כל הארצות ,ולפירוש
רש"י (ויקרא ,כא ,כ ,ד"ה או תבלל) .ובלעם שהוא דעת דקלקול, השני שורשו בלל ,עכ"ל .ועיין מלבי"ם (שם ,כ ,יב) .וכתב
לא רק לשונו נבללה ,אלא אף דעתו ,בלבול הדעת .עיין באבן עזרא (שם ,כג ,כא) וז"ל ,ותבל הוא – ויש אומרים כי גם
מצודות ציון (הושע ,ז ,ח ,ד"ה יתבולל) .ועי"ז נעשה חלל מן מבול ממנו ,וקרוב מגזרת בלל ה' שפת כל הארץ ,עכ"ל.
הדעת .עיין מלכים (א ,ו ,ח) .ובמצודות ציון (שם). ועיין ספר השורשים לרד"ק ,ערך בלל .ובלל ובל שורשם
אחד ,כמ"ש הרד"ק (בראשית ,יא ,ל) וז"ל ,דבבל ובלל לשון
ויש בלל דתיקון במנחות ,בלול בשמן ,כגון (שמות ,כט ,ב) הקודש הוא ,והיה לו לומר בלל מן בלל ,מהו בבל ,אלא
וחלת מצת בלולה בשמן .וכן (ויקרא ,ט ,ד) ומנחה בלולה שהמלה (בבל) מורכבת בשתי מילים לפרש בה יותר הענין,
בשמן .וכן (במדבר ,טו ,ד) עשרון בלול בשמן .והוא תערובת כי ענינה בא – בל ,כלומר בא להם הבלבול מן השמים,
דתיקון. ובל הוא שם בתשלומי בלל ,כמו קן מן קנן ,וחן מן חנן,
גודל כיס
8על 11ס”מ
ט בלבבי משכן אבנה • נח • תשפ"ז • #471
שולחן ערוך עם ביאור בלבבי משכן אבנה
הלכות תפילין
סימן כו -סעיף ב' :אם אינו מניח אלא של ראש לבד ,מברך עליה על מצות תפילין לבד .הגה :ולדידן דנוהגים
לברך בכל יום שתי ברכות ,מברך על של ראש לבד שתי ברכות ,ואם מניח של יד לבד מברך להניח לבד.
הלכה פסוקה -סעיף ב' בירור הלכה -סעיף ב'
המניח של ראש לבדו ,יברך 'על מצות' ,וישתדל לצאת ע"י וכמה שיטות בדבר ,עין ב"י ופרי מגדים אות א' ,וב"ח.
אחר בברכת 'להניח' ,אחר ברכת 'על מצות' א' .שתים על של יד ,אחת על של ראש ,והוא שיטת הטור
בסימן כ"ה ,כמו שפירש שם הב"י ,ד"ה ויברך .והטעם לברך על
פירוש על דרך הסוד -סעיף ב' של יד לבדו שתים ,להניח ברור שצריך לברך בכל פעם ,וכאן יש
כתב בספר הפליאה (ד"ה אל ר' אמור כאן מעט) וז"ל ,למה להניח, להוסיף אף על מצות תפילין כיון שתקנו חז"ל שעל גמר ההנחה
אל להניח ברכה אל ביתך ,ובשל ראש על מצות ,כי מן הראש שבדרך כלל הוא בתפילין של ראש ,לברך על מצות תפילין,
מורדים הברכה בבית ,וכו' ,עכ"ל .וביאורו ,כי אימא נמצאת על באופן שאינו מניח אלא של יד ,גמר ההנחה היא ביד עצמו ,ולכן
ראש ז"א ,וממנה נמשך הברכה לתתא ,כנ"ל בתיקונים ,זהר חדש, מברך או על מצות תפילין על תפילין של יד .והיינו כי ס"ל כי
ספרא תנינא. לעולם ברכת על מצות תפילין קאי לא רק על של ראש אלא
וכתב בספר הקנה (ד"ה יראת המקום) וז"ל ,ודע כי טטפת הוא אף על היד על גמר הנחתן ,ולכן גם כאן מברך על גמר הנחתן
תכשיט ,ולא ניתן התכשיט רק לתת ,הוא שנאמר בין עיניך ,מי דידיה ,שהוא בתפילין של יד עצמו .ועוד טעם שאין מברכים על
הוא העומד בין עינים ,הם הפחד והחסד ,הוי אומר נר הת"ת, של ראש לבד להניח ,כתב במקור חיים שלשון להניח הוא לשון
ותכשיט הת"ת הוא שפע הד' פרשיות הללו וכו' ,עכ"ל .וא"כ לשון התחלה ,ובשל ראש לבדו אינו התחלה ,אלא תחילתו וסופו מיד.
טוטפות קאי רק על של ראש ולפ"ז לשון ברכת ראש על מצות אולם בשל יד 'עיקרו' התחלה שיש לו המשך אף שעתה אינו
תפילין הינה על מצות תכשיט ,ודו"ק .ולרמ"א מברך על ראש גם ממשיך כי אינו מניח של ראש ,והבן.
להניח וגם על מצות. ב' .על של יד אחת ועל של ראש אחת ,כ"כ כתב הנמוקי יוסף
וכתב בספר הקנה שם וז"ל ,אל"כ ,מאי האי דקא עבדי רבנן (הל' תפילין ח' ,ב ,ד"ה תפילין) ועל של יד מברך להניח בכל פעם,
מעותן בדרכים במכשולין רבים התורה אמרה וקשרתם ,והם ועל ראש בלבד ,כיון שלא מברך להניח על של יד מברך השתא
מברכים להניח וכו' ,א"ל דע לך כי כוונתי כן הוא ,וקשרתם הד' להניח .והינו כי לעולם כל פעם שמניח שתיהם ומברך להניח,
פרשיות הללו רומזים לד' מאמרות למדה הנקראת אות והיה ברכתו קאי הן על של יד והן על של ראש ,אלא שתקנו עוד ברכה
לאות ברית וכו' ,וע"כ מברך להניח הוא ענין להניח ברכה אל על של ראש ,כי היא מצוה בפני עצמה ,ולכן השתא שמניח רק
ביתך ,עכ"ל .עיי"ש .ולפ"ז לכאורה להניח ברכה אל ביתך הוא של ראש ,מברך עליו להניח ,וכיון שכבר בירך עליו להניח לא
ברית עטרה -מלכות ,הנקראת בית ,ולפ"ז לכאורה אין שייך מברך עוד ברכה ,כי שורש התקנה לברך על מצות תפילין על של
לברך על של ראש "להניח" כי לשון להניח דייקא לביתך .ושל ראש ,כי הוא מצוה בפני עצמה וראוי שיהא עליו ברכה להדיא.
ראש אינו בית וכבר נתבאר לעיל מהי לשון "להניח" ,ולפי ועין פמ"ג ס"ק א' .אולם כיון שבירך להניח אין צורך בעוד ברכה.
הטעמין הנוספים ,שייך גם על של ראש לשון להניח ולהנ"ל ג .על של יד מברך להניח ,ועל של ראש שתי ברכות .כמ"ש
נראה שיש מקום לומר שכאשר מניח רק של ראש ,יברך תחלה הרמ"א .והטעם שעל יד מברך אחת להניח ,בכל פעם שמניח ,ועל
על מצות תפילין ,כי מן הראש מורידים הברכה בבית ,ואח"כ של ראש מברך שנים ,כי לעולם כל פעם שמניח שתים ,ברכת
להניח ,שמוריד ברכה מן הראש לבית ,ויש לעין טובא בחידוש להניח קאי הן על של יד והן על של ראש ,ולכן כיון שלא מניח
זה .ובאמת כן היה ראוי תמיד אלא שכיון שתפילין של יד של יד ,מברך להניח על של ראש .וכן מברך על מצות תפילין ,כי
קודמים לשל ראש ,אי אפשר להקדים ברכת על מצות ללהניח, תקנו לברך על של ראש על מצות ,ותקנה לא זזה ממקומה.
וכן עדין אין כאן תפילין של ראש ,ואיך יברך על מצות תפילין. ד .על של יד אחת ועל של ראש אחרת .על של יד להניח ועל
אולם כאשר מניח רק של ראש ,יש מקום להקדים להיפך ,ודו"ק. של ראש על מצות תפילין .והקשה בפמ"ג (ס"ק א) וז"ל ,יש לעין
ונראה שאע"פ שאינו מניח של יד ,מ"מ יורד שפע מן הראש מנה ליה להר"מ (פ"ד ה"ד) והמחבר כאן דעל של ראש מברך על
אל ביתך אף שאין בית תפילה של יד בפועל ,כי מ"מ יש מדרגת מצות ,דלמא מברך להניח ,עיי"ש .ונראה דס"ל שבשל ראש נאמר
בחינת ביתך. "והיו" לטוטפות בין עינך לשון הויה ולא שיך לברך "להניח",
ועין עוד ספר הגירושין לרמ"ק ,אות פה. משא"כ בשל יד כתיב וקשרתם וכן כתיב גם והיו בפרשת בא,
ולכן שייך לברך בלשון להניח וגם בלשון על מצות ,אלא שתקנו
לשון להניח.
ה .מברכים על של יד שתי ברכות ,והן על של ראש.
ירּוׁש ִָלם
תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ
ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ יי
שער הכוונות עם ביאור בלבבי משכן אבנה
תקציר :בשבוע שעבר נתבאר כי בנטילת ידיים יש שני חלקים – מעשה הנטילה וברכת הנטילה.
ועניין מעשה הנטילה הוא להפריד הגבורות והדינים מהיידים ,וזאת על מנת שנוכל להשפיע שפע
עלידי הברכה ,מבלי שהחיצוניים ינקו ממנו.
השבוע נעסוק סוגיית הדינים הנמצאים על הידיים.
ממותקים יותר ואילו שערות הזקן הם השורש לגבורות מדרגות הגבורות משורשם עד סופם
הקשות יותר .אכן כל זה בפרצוף ז"א ,אולם בפרצוף א"א כאשר האדם קם בבוקר יש טומאה על ידיו כמו שמובא
א
מדרגת השערות הם רחמים ,אלא שגם בא"א שערות בדברי הפוסקים ,מטרת הנטילה לדחות את אותה
ב
הזקן קשים יותר ומתגלה בהם פחות רחמים . טומאה ,אך בטרם נלמד על דחיית הטומאה ראשית עלינו
לברר מהי אותה טומאה.
הדברים מתבארים להדיא בדברי הרב כאן בשער הכוונות
וזה לשונו" :דע יש באדם העליון ב' בחינות שערות אם בכדי לבאר את שורש הטומאה שיש על ידי האדם ,נבאר
שערות הראש ואם שערות דיקנא והנה שערות הזקן את הצורתא דשמעתתא מרישא ועד גמירא.
דז"א הם תקיפין ודינין קשים מאוד שהיותם משתלשלים
בהגדרה הכוללת הטומאה שעל גבי הידיים אלו הם
ויורדין למטה נעשה מהם המותרות שהם סוד הקליפות
גבורות ודינים ,ובכללות יש ג' חלקים בדינים והם :שורש
ואמנם שערות דיקנא דאריך אנפין הם רחמים יען כי הם
ג הדינים ,התפשטות הדינים ,ומקום סיומם שמשם יונקת
לבנים ולכן הם כופין את הדינין אבל בז"א הם שערות
חזקים מאד יען כי הם שחורים והם דינין תקיפין וזהו הקליפה .ונבארם אחד לאחד.
הטעם כי בנוקבא דזעיר אנפין לא יש בה בחינת זקן
לפי שדינין שבדיקנא הם חזקים מאד ואם הנקבה שהיא שורש הדינים
האחרונה שבכולן הסמוכה אל הקליפות היתה לה זקן הדינים שורשם בגבורות ,אלא שבשורש אותן גבורות אלו
היה אל החיצונים אחיזה גדולה בה והיו הדינין מתרבים הן גבורות ממותקות ,ורק בהתפשטותן לתתא הן מתגלות
לאין קץ והנה מסוף הדיקנא יצא ממותרות בחינת באופן של דין ,כאשר אחד מדרכי תיקונם של אותם דינים
הקליפות ומקום יציאת המותר הזה הוא נקב האחור הוא על ידי הגבורות הקדושות הממותקות ,וכמו שמבואר
העומד בין נצח והוד תרי ירכין בבחינה החיצונית שבהם בדברי הרב בכמה מקומות שישנו אופן בו ממתקים את
בסוף אדם דעשיה אשר שם סמוך לו הוא מקום הקליפות הגבורות בשורשם ,והיינו בגבורות דקדושה השורשיות.
וזהו סוד יפנה .אבל שערות הראש אינם כ"כ קשים ולכן שורש הגבורות אלו הן השערות וכמו שמבואר בדברי
הם נמצאים גם בראש הנקבה ועל כן אין נמשכים מותרות הרב בכמה מקומות וגם כאן בסוגיא דידן .השערות עצמן
קליפה כמו אותם שבזקן" ,עכ"ל. נחלקות לשניים ,יש את שערות הראש ויש את שערות
הרי עד עתה נתבאר ששורש הדינים מקומם בשערות. הדיקנא ,בהגדרה הכוללת שערות הראש אלו הם דינים
תקציר :בשבוע שעבר למדנו על שורשי הדינים שבידיים ,השבוע נעסוק במקום התפשטות הדינים
ועד היכן הם מגיעים ,וכן במקורם של אותם גבורות
ומתפשטות לתתא ,ושם הם נגלים באופן של שם אלוקים התפשטות הדינים
-דין .שם אלוקים עצמו מורכב משני חלקים והם' :אלה – בהגדרה הכוללת יש שם הוי"ה ושם אלוקים ,שם הוי"ה
ד
מי' .הדינים נמצאים באותיות 'אלה' הנמצא במקום ז"א , הוא מידת החסד ושם אלוקים הוא מידת הדין.
כאשר אותיות 'מי' שורשם בבינה והם ממתקים את הדינים
גבורות אלו הנמצאות במקום השערות ,יורדות
שב'אלה' .וזה המבואר בכמה מקומות ששם אלוקים הוא
א שו”ע סעיף ב .ועיין במשנה ברורה בריש הסימן שמביא שתי טעמים אחרים ,ובס”ק ח בסעיף ב’ כתב ,שמחמת הרוח רעה לא היו מתקנים ברכה ,ולכן צריך את שתי
הטעמים הללו מלבד הטעם של הרוח רעה .וטעם הדבר היות ולא תיקנו ברכה על סילוק הרע רק על השפעת שפע .ומטעם זה גם לא מברכים על נטילת ידיים מחמת מנהגו
של עולם למרות ששאר הברכות מברכים ,וכמו שכתב בשער הכוונות להלן וזה לשונו“ :כל הח"י ברכות שיש מן ענט"י עד סוף ברכת התורה כולן חייב האדם לסדרם ולברכם
בכל יום אע"פ שלא נתחייב הוא בהם לפי שכולם הם רמזים נפלאים אל אורות עליונים ואין לבטלם אפילו אם האדם לא ישן בלילה או אם לא הסיר מצנפתו או בגדיו או
סודרו או מנעליו וכיוצא בזה צריך לברכן בכל יום כולן אע"פ שלא נתחייב בהם לפי שעל מנהגו ש"ע נתקנו חוץ מברכת שעשה לי כל צרכי ביום ט' באב ויום הכיפורים שאז
כל העולם יחפים וגם חוץ מברכת ענט"י ומברכת אשר יצר ששתי ברכות אלו אם לא נתחייב בהם אין לברך עליהם”
ב עיין ע”ח שער י”ג פרק ה מ”ת ,שם מבאר הרב ששערות דרישא שאריך שורשם בכתר דאריך שנתלבש בו החסד דעתיק ולכן הם יותר רחמים ,ואילו שערות הדיקנא דאריך
שורשם בחכמה דאריך שנתלבש בה הגבורה דעתיק ולכן הם יותר דין.
ג להלן (בחלק ברכת הנטילה) יבואר שכל ברכת ‘על נטילת ידיים’ מקומה במדרגת אריך אנפין ,ושם שורש של מיתוק נוסף לטומאהף וזה תיקון בשורש בשערות ,בבחינת
שערות של א”א ,ודוק היטב.
ד אלה עולה כמנין ל”ו כנגד ו”ק שכל אחד מתקשר עם כולם והרי ופ”ו עולה ל”ו.
אי בלבבי משכן אבנה • נח • תשפ"ז • #471
שער הכוונות עם ביאור בלבבי משכן אבנה
ה
בתוכו ואז הדינים והאחוריים היו מסתלקין ונאחזים באחור בבינה ,כי שורש שם אלוקים בבינה ,והוא מתפשט לתתא
הנוק' ונפרדים זה מזה וזהו אתא חסד ופריש גזעין כו' נמצא במדגת ו"ק ושם מתגלים הגבורות של שם אלוקים.
שכאשר מתעורר ז"א משנתו כבר הנסירה נעשית ולקחתם
הנוק' כל אחוריים שבו שהם כל הדינים שבו ונשאר הוא מלא סיום הדינים.
רחמים וחסדים ואז אורות היוצאות מציפורני הידיים אין הדינים הולכים ומתפשטים עד סיום הגוף ושם במקום סיום
אחיזה ויניקה לחיצונים חו"ש ולגרום הדבר הזה הוא שצריך הגוף הם מוגדרים כאותיות 'מנצפ"ך'.
לנו לרחוץ ידינו על ידי מימי של חסד לדחות יניקת החיצונים
ולכוין לדחותם מעל הידים העליונים" ,עכ"ל. הדברים מבוארים בדברי הרב כאן בסוגיין וזה לשונו" :אמנם
אלו עצמם הנזכרות הם נמשכים ומתפשטין עד סיום האצבעות
ביאור דבריו :בכל לילה נעשה נסירה בין הז"א לנוק' ,כאשר ומשם יונקים החיצונים כי כל גבורות האלו הם מתפשטין
בעת הנסירה הז"א נותן לנוק' את חלקה שהם הגבורות ,אולם דרך הזרוע אל סיום האצבעות ולכן יש ה' אצבעות ביד ימין
כמו שמבואר ביפה שעה ,רושם הגבורות נותרות בידיו של כנגד ה' אותיות מנצפ"ך שהם ה' גבורות הנזכרות אשר סיום
ז"א ,ולזה מגיע נטילת ידיים על מנת לדחות את אותן גבורות. התפשטותם הוא באצבעות".
ולהלן יבוארו דבריו בצורה ברורה יותר.
בכללות מצאנו כמה וכמה הגדרות לשם 'מנצפ"ך' ,וההגדרה
ו
ענין הגבורות שבנוקבא הכוללת היא ,שאלו המנצפ"ך הן הגבורות המתפשטות
לפי המתבאר ,נמצא שדינים אלו שורשם בדיקנא .אכן בהגדרה מלמעלה וכאשר הן מגיעות לסיום הגוף שם הן נקראות בשם
ז
הדקה יותר ,כמו שמבואר בדברי הרב ,הדינים הם בחינת 'אלה' מנצפ"ך ,ואז הן חוזרות ועולות בסוד אור חוזר ונעשים מ"נ .
מאלקים שהם כנגד הו"ק ,ולפי זה בעומק שורש דינים אלו זהו בכללות סדרם של הגבורות משורשם ועד התפשטותם
אינו מכוח כל הי"ג תיקוני דיקנא ,אלא עיקרו אינו אלא רק לתתא.
מכוח מדרגת הו' תיקוני דיקנא ,שאלו הם ו' תיקונים שיש גם
לנוק'. מקור הטומאה שעל גבי הידיים
על פי זה יובן מדוע גם לנשים יש טומאה על הידיים וזאת לאחר שנתבאר סדר הגבורות משורשם ועד סופם ,נבאר מהיכן
למרות שהטומאה מגיעה מהזקן ולנוק' אין זקן ,אלא שהן מגיעים הגבורות בכל בוקר לידיו של האדם.
אמנם שלנוק' אכן אין זקן גמור ,אולם כמו שמבואר בדברי כתב ביפה שעה וזה לשונו" :עיין מ"ש רז"ל בפ"א משער
ח
ט
הרב יש לנוק' ו' תיקוני דיקנא אותם היא מקבלת מהז"א, הנסירה ז"ל לכן אפילו דורמיטא ונסתלקו ממנו המוחין ואז
ומאלו בעומק נעשה הטומאה בידיים של הנוקבא. נשמתו שהם המוחין שנסתלקו היו מושכין לו חסד וחיים אל
ההוא קסטא דחיותא כו' מן החסד דבינה והיה מתפשט בו
ה עיין ע”ח שער טו פרק ו.
ו וכנודע שעיקר הגבורות מתגלים בסוף.
ז ועל דרך הרמז :מ”נ צפ”ך ,מ”נ -מין נוקבין ,צפ”ך – צף ועולה למעלה בסוד אור חוזר.
ח בסוגיין אות ד.
ט עיין דרושי חזרת העמידה דרוש ה’ ,ועוד.
ירּוׁש ִָלם
תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ
ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ ביבי
עץ חיים עם ביאור בלבבי משכן אבנה
שער תיקון נוקבא
פרק ד'
כל המוחין ,אמנם הבוצינא דקרדינותא הנזכר באדרא דקמ"א בחינה ד' מ"ב .היא בזמן שנקרא קטנה שהיא עד י"ב שנים ויום
נקיב ואעבר מאחוריו כו' כי במקום החזה דז"א נקיב נקב א' א' :כלומר המדרגה הרביעית הוא כשהיא כבר בת י"ב שנים
ודרך שם עוברים האורות לאחור ושם עומדת ראש הנוקבא ויום אחד.
ושם עושין צלם א' ע"ג ראש הנוקבא ע"ד הנ"ל בצלם דמוחין
דז"א ונכנסין מעט מעט בהמשך זמן עד תשלום י"ב שנה ויום והענין כי אין האשה נתקנת עד אחר גמר תיקון האדם וכמ"ש
א' ואז נגמרין לכנוס המוחין :בוצינא דקרדינותא הוא שורש לא טוב היות האדם לבדו כי אחר שנתקן האדם והיתה חוה
הגבול שורש מדת הדין ,וכל המוחין שהנוק' מקבלת מן הז"א עדיין בסוד צלע לבד אז תיקנה ועשאה עזר כנגדו שלימה:
הם בסוד אחוריים ,ולא בדרך פנים ,ולכן היא נקראת אחוריים כלומר קודם נעשה תיקון האדם ואח"כ נעשה תיקון האשה,
כי כל חיותה היא מקבלת מאחוריים דייקא ,ושם עומדת ראש ובהגדרה יותר מבוררת הנה הזכר והנק' נבראו אחור באחור,
הנוק' דהיינו שראשה במקום האחוריים ומקבלת דרך הנקב ואע"פ ששניהם בבחינת אחור מ"מ בהגדרה מדוקדקת עיקר
שנעשה מאחורי הז"א. מדרגת הפנים הוא הזכר ועיקר מדרגת האחור היא הנקבה ,כי
הזכר הוא שורש הפנים והנקבה היא שורש האחור ,ולכן היא
ונמצא כי אורות אלו היוצאין אל הנוקבא הם עולין תחלה נבראה 'אחר' האדם .ועוד ,מה שהיא נבראה מן הצלע היינו מן
מלמטה למעלה מן היסוד עד למעלה בחזה ת"ת של ז"א תוך הצד שבערכין הוא בחינת אחור.
פנימית גוף דז"א :והיינו כי יש שפע שבא באור ישר מלעילא
לתתא ויש שפע שבא באור חוזר מתתא לעילא ,והנוק' וביחס דידן פירוש 'אחור וקדם צרתני' היינו כי קדם הוא
מקבלת את שפעה מתתא לעילא דייקא ,בסוד אור חוזר ,כי מדרגת הזכר ואחור הוא מדרגת הנקבה ,ולכן גם ביחס של
הגבורות ירדו ליסוד דז"א כמבואר לעיל וחוזרים ועולים, זמן היא נבראה לאחר שנברא האדם ,כי אחור הוא גם בחינת
והיינו כי אור חוזר הוא בחינת אחור כי האור חוזר לאחור, לאחר זמן .יתר על כן מדרגת הנקבה היא נשלמת לאחר הזכר,
והבן .משא"כ הז"א הוא גדל מלעילא לתתא ,וגם מתתא כלומר שורש השלמתה של האישה היא מכח האיש ,והיינו
לעילא וכפי שהתבאר לעיל שהחסדים יורדים וחוזרים כאשר היא עדיין אב"א עמו ,אולם בשלב הנסירה היא מקבלת
ועולים ואז הוא נגדל. שפעה מאימא שלא דרך ז"א.
ונחדד הנה מה שהז"א נבנה בעיקר מלעילא לתתא הוא מה כי כן אנו רואים בחוש הראות שלעולם האיש גדול בשנים
שגדל להיות ו"ק ,כי יסודו הוא ו"ק ,ואמנם תחילה הוא היה מהאשה :כלומר האיש גדול מן האישה גם בזמן וגם במהות,
ג' גו ג' מ"מ הם נקראים ו"ק בנעלמות ,לעומת כך הגדלת והיינו ביצירתם ואינו בהכרח לדינא אלא כך הוא ע"ד כלל
הג"ר שבו הם נבנים בעיקר מתתא לעילא ,והיינו כי הו"ק שבו בחוש .ברם ,היכא דנולדו באותו זמן נמצא שהנקבה תהיה
שאינן מסתלקים לכן עיקרם נגדלים באור ישר ,משא"כ הג"ר גדולה לפני הזכר ,כי היא נעשית גדולה בת י"ב והוא בן י"ג,
שבו שבאים בסוד תוספת הם באים בסוד אור חוזר ,והיינו ואמנם זה באופן שנולדו בשווה אבל בתפיסה יצירתם הזכר
כי אור חוזר הוא 'חוזר' ומסתלק .ולכן הנוק' שחוזרת להיות קדם לנקבה ,והבן.
נקודה לכן כל גדילתה באור חוזר .ולפ"ז גם ענין מה שהיא
ונמצא כי אחר שנכנסו מוחין דז"א והגדיל אז מאירין מוחין
'חוזרת' מאחור לפנים הוא דבר שחוזר ומסתלק.
אלו בנקבה ונגדלת גם היא ,וכמו שאין הז"א גדל עד שיגמרו
ושם נוקבין ויוצאין לחוץ באחורי החזה על ראש הנוקבא ואז כל המוחין לכנוס בו והוא עד תשלום י"ג שנים ויום א' ,כן
נכפפין ויורדין ונכנסין תוך הנוקבא מלמעלה מן הכתר שלה הנוקבא אינה נגדלת עד שיגמרו כל המוחין לכנוס בה והוא
עד למטה בסיום גוף שלה דרך כפיפת קומה :כפשוטו היינו עד תשלום י"ב שנים ויום א' :כפי שהתבאר לעיל הנוק' ביחס
כי הגבורות עולות מן יסוד דז"א כדי להינתן לנוק' דרך הנקב למה שהיא נקודה אזי היא גדלה בבת אחת ,וכל סדר גדילתה
הנמצא באחורי הת"ת ולכן הם יורדים לנוק' משם ,אולם הוא בהיותה מצורפת לז"א שאז גדילתה היא בהדרגה כגדילת
עומק הענין הוא כי אור חוזר שהוא מתתא לעילא גורם הז"א.
בהכרח ירידה מלעילא לתתא ,וכמו שבענין מ"ן הם מעוררים
ואז תקרא נערה כמ"ש :כלומר אז היא בגדילתה אך אינה
מ"ד הכא נמי בענין עליה באור חוזר של הגבורות גורם שהם
גדולה גמורה כפי שמתבאר במקומות אחרים בדברי הרב
ירדו ,והבן.
שיש גם 'בוגרת'.
וענין לשון ש'נכפפין' היינו כי מהות הנוק' היא בבחינת
והנה מקום הנוקבא עתה היא באחורי החזה של ת"ת ואורות
כפיפת קומה והוא כי ראשה הוא במקום החזה דז"א ,וזה
היוצאות מן ז"א לכנוס בה אינם יוצאים ועוברים דרך כל אור
נקרא כפיפת קומה .מאידך הרי גם בז"א יש בו בחינת של
מחיצת גוף ז"א דא"כ היה הדבר נמצא שברגע היו נכנסין בה
כפיפת קומה שהוא מה שבעיבור היה ג' גו ג' שע"ז נאמר בגמ'
גי בלבבי משכן אבנה • נח • תשפ"ז • #471
עץ חיים עם ביאור בלבבי משכן אבנה
וזהו ענין אותה הבעיא הנזכר במסכת בבא קמא בפרק הכונס שראשו בין ברכיו ,אולם כשהוא גדל אזי ראשו בצורת יושר
על האש נכפפת שהזיקה כי כבר ידעת כי אורות המלכות הם שהוא למעלה .והיינו כי בחינת כפיפת קומה שבנוק' הוא
גבורות הנקרא אש והם יוצאין מבחי' אש נכפפת כמבואר מעין תפיסה של עיבור שהיה בז"א ,ובלשון אחרת כל נקבה
כאן :והיינו כי טבע המים שהולכים ממקום גבוה למקום שהיא 'נקב' הוא בחינת עיבור ,כי עיבור פירושו מעבר ,ונקב
נמוך ,וטבע האש שעולה למעלה ,אולם יש אופן שהאש בשורשו הוא מעבר ג"כ ,כלומר אמנם יש נקב בבחינת כלי,
נכפפת ,והיינו שיורדת למטה .והיינו כי נקבה עליונה שהיא אך בשורש הכלים כפי שהתבאר בשער אח"פ שהם אינם כלי
בינה היא בחינת האש שעולה בסוד האש שעולה מאליה, קיבול אלא כלי מעבר כלומר הם נקבים שהאור עובר דרכם.
לעומתה היא נקבה תחתונה שמתגלה בה בחינת אש נכפפת, וביחס הזה מתגלה ששורש האישה הוא שהיא כלי מעבר,
והיינו שהגבורות עולות בסוד יסוד האש אולם הם עולה והוא עומק המימרא ש'אין אישה אלא לבנים כלומר היא
א
ונכפפות ,דהיינו שעולות בסוד נכפפת ,בסוד עיבור ,כעין 'מעבר' לבנים' ,אולם היא גם בחינת כלי בסוד 'אין האישה
עיבור ז"א ,ובסוד מעבר דרך הנקב ,והבן. כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי' ,והבן.
פרק ה'
מגולים ,והוא היה מחמת הלבושים דאימא שהוא מסך והנה דע כי האורות היוצאין אל הנוקבא מן הז"א מכל ג' ספי'
עטרת היסוד דאימא שבתוכה החסדים ,הכי נמי בנוק' כיון נה"י שבו כמ"ש למטה אינן יוצאין לבדן ,אלא כדרך שבהיותן
שהארת אותם הלבושים מתלבשים בה יש בה ג"כ חסדים תוך ז"א היו מלובשין תוך נה"י דאמא ואח"כ תוך נה"י דז"א
סתומים וחסדים מגולים. כן כשיוצאין משם יוצאין הם ולבושיהן עמהם מבחי' נה"י
ב
דאמא ומבחי' נה"י דז"א ,כי הרי בצאתן עוברין דרך המסכים
והוא ענין חכמא סתימאה ,שהחסדים הסתומים מגלים ההם א"כ כמו שהם יוצאין כך הארת המסכים יוצאין עמהם
חכמה סתימאה ,ובחסדים הגלוים מתגלה חכמה גלויה, ומתלבשים תוך הנוקבא ע"ד שהיו בז"א אורות אלו תוך נה"י
דהיינו כי מתבאר ששפעה של הנוק' מגיע חלקו מכוסה דאמא ונה"י דאמא תוך נה"י דז"א ונה"י דז"א תוך הנוקבא
וחלקו מגולה ,והוא סוד אורייתא סתים וגליא ,וזה מתגלה כולה :ההתגלות בפועל הוא המבואר בגמ' בסנהדרין
גם בנוק'. שהמתים יקומו לתחיה בלבושיהן כפי שהחיטה צומחת עם
לבושה ,אולם בשורש הדבר היינו שכל דבר יוצא עם לבושיו
ביחס הזה מונח כאן ענין צניעות האישה ,בסוד ספרא
שלו ועם הלבושים שקדמו לו ,והוא מעין מה מבואר הרבה
דצניעותא שהוא מהשורש הנעלם שבכתר ,נמצא כי
בדברי הלשם שכל אור תחתון כולל את כל האורות שקדמו
המקומות המגולים באשה שורשם בחסדים המגולים
לו ,ואפילו שהנה הלבושים דאימא מסתיימים עד חזה דז"א
והמקומות המכוסים שיש בהם דין ערוה שורשם בחסדים
וא"כ אינן קיימין משם ולמטה ,אולם היינו שהארת הלבושים
המכוסים שורשם בספר דצניעותא.
ממשיכה גם לתוך הנוק' ,ומ"מ בעומק היא מקבלת לבושים
אולם הרי גם בז"א היו חסדים מכוסים וגלוים אלא שבזכר דאימא בפועל והוא מה שמכח הגבורות שעולות באור חוזר
זה מתגלה בבחינת אורייתא סתים וגליא ,בבחינת מוחין, עד הת"ת שם עטרת יסוד דאימא ,אך מה שממשיך לתוכה
משא"כ אצל האישה שפטורה מת"ת זה מתגלה בגופה הוא הארת לבושים לבד.
בצניעותה ,בחינת גוף בחינת 'מעשה' מצוה.
עומק נוסף מתבאר בדברי הרב ,הנה בפשטות האור
המתגלה לתתא הוא מתגלה אור עצמי שלה ,אולם מבאר
הרב שגם השורשים של האור מתגלים לתתא ,והיינו כי
לבושים דאימא ולבושים דז"א הם שורשיה של הנוק' שיש
לה שורשים הן באימא והן בז"א ,ואע"פ שנתפשטו מ"מ הם
חוזרים ומתלבשים מכח האור חוזר כנ"ל.
עץ חיים בעיון 618שער תיקון נוקבא פרק ד’-ה’ והנה כמש"ל כי כשיצאו האורות מז"א לכנוס בנוקבא יצאו
מספר שיעור בקול הלשון 42695486 הם ונרתקן עמהם שהוא בחי' הארה נה"י דאמא ומנה"י דז"א
עצמו ונכנסו מלובשים בתוכם בתוך הנוקבא ,וא"כ נמצא כי
כמו שיש בז"א חסדים סתומים שהוא עד החזה כי עד שם
הגיע סיום מסך היסוד דאמא ומשם ולמטה מתגלין החסדים
בתוכו כן הענין כאן בנוקבא כי הנרתק שלקחו הגבורות עמהם
מן יסוד דז"א אשר שם היו ומשם יצאו ונכנסו אל הדעת
שבה ואותו נרתק של יסוד דז"א מתפשט תוך קו אמצעי של
הנוקבא :דהיינו שכמו שהיו בז"א חסדים סתומים וחסדים
א הוא מה שכתוב בסוף תענית שכך אומרות המיוחסות שבהן דהיינו שאין להם אלא ענין ייחוסם וייחוס אבותיהן עובר דרכן ,ודו"ק.
ב אינו גילוי כי סתימאה מורה על העלם ,אלא כוונת הדבר שהלבושים המכסים הם משורש חכמה סתימאה ,והבן.
ירּוׁש ִָלם
תֹורה ְּודבַ ר ה' ִמ ָ
ּכִ י ִמ ִּצּיֹון ֵּת ֵצא ָ דידי
על העבודה עץ חיים שער עיגולים ויושר ענף ב' על התורה
אופני העבודה מתתא לעילא ומלעילא לתתא
על העבודה על התורה
ענין זה מה שבפועל סדר העבודה הוא מתתא לעילא ,בא ללמדנו כי בלשםא עמד על דקדוק לשון הרב שכתב 'בתחילה יצאו י"ס דרך עיגול',
תחילת כל עבודת ה' נעשית בקבלת מלכותו יתברך ,ובלא זה אי אפשר דמשמע שהעיגולים יצאו תחילה .ומקשה משער דרושי אבי"ע שם
לעובדו ,ועל כן לעולם כל מדרגת המידות הנעשית בו"ק השייכת למדרגת מתבאר שהיושר יצא תחילה ,ומביא כי הרש"ש עמד בזה בצ"ע.
הרוח – היושר ,לעולם צריך להקדים לה קבל עול מלכותו יתברך מכוח
מדרגת הנפש – מלכות – עיגולים. ומיישב הלשם ,דמדין סדר ההשתלשלות הסדר הוא תחילה יושר ואח"כ
ב
וזה לשון המגן אברהם (טריסק) " :ואף על פי שבחינת מלכות היא באחרונה עיגולים ,והיינו מלעילא לתתא ,יושר בחינת רוח ועיגולים בחינת נפש,
זה על פי סדר המדריגות מעילא לתתא ,אבל לפי סדר דרכי העבודה של וההשתלשלות הייתה מלעילא לתתא.
האדם התחתון מדת המלכות היא הראשונה לכולם וצריכה להיות עם כולם,
כי הראשית צריך האדם לקבל עליו עול מלכותו יתברך ואחר כך יכול לתקן משא"כ בסדר העבודה וההשגה בפועל ,נעשה באופן של מתתא לעילא,
כל המדות ,כגון במדת האהבה שהאדם רוצה וכדאיתא בזוהר ,דמתחילה יהבו לאדם
לאהוב את המלך צריך מקודם לידע שיש מלך נפש זכה יתיר נטיל רוח זכה יתיר נטיל
ולקבל עליו עול מלכותו ואחר זה יכול לאהוב אמנם בתחלה יצאו י”ס דרך נשמה וכו'.
אותו ,וכן במדת היראה והתפארות וכו' צריך
להקדים לכולם מדת המלכות". עגול אלו תוך אלו ואח”כ א אות לו( .בחלק השני של ענף ב)
והנה שני הסדרים הללו בפשטות אלו הם שני
עניינים ,האחד סדר השתלשלות והשני סדר
העבודה.
בתוך העיגולים נמשך דרך
אכן ברור הדבר כי גם סדר ההשתלשלות צורך
עבודת גבוה הוא ,ולא נכתב סתם אלא ללמדנו יושר כציור אדם א’ באורך
דרכי עבודת ה'.
והביאור בזה הוא ,דבפשטות המהלך הוא כל העגולים הנ”ל בציור הזה
שהאדם הולך ומתעלה במדרגותיו ממדרגה
למדרגה ,ותחילה יש לו נפש וזוכה ומקבל רוח וזוכה יותר ומקבל נשמה
וכן הלאה ,והיינו סדר העבודה הרגיל.
אכן ,ישנו אופן בו האדם בוקע לפנימיות נשמתו ומגלה את הניצוץ אלוק
שבקרבו ,ואזי נקודת האמת האמיתית גלוי בקרבו ,אך מאידך עדיין אין
הוא שלם.
ונקודה זו באותה העת אינה אלא ניצוץ קטן הגלוי אצלו במעמקי לבבו,
וכעת עבודתו היא להאיר מלעילא לתתא את אותו ניצוץ בכל רובדי נשמתו
ונפשו ממדרגה למדרגה ,עד אשר יאיר האור הזה בשלמות באתגלייא
ממש בחוש בפועלג .
ב פרשת האזינו.
ג ועיין עוד בישמח ישראל פרשת חיי שרה ד"ה והרמז בזה וזה לשונו" :והרמז בזה
ע"ד עבודה .דנודע התחלת עבודת האדם בדרכי הש"י צריך להיות באתערותא דלתתא
ולעורר בזה אח"כ חיבת הקודש מלעילא ,אך מי יעלה בהר ד' ומי יקום במקום קדשו,
לזאת הבוב"ה האב הרחמן שופע בתוכינו תמיד בתחילה שפע קדושה ונצוצי התעוררות,
לעורר נפשותינו לעבדו ולהעלות לו נח"ר במעשינו ,וכמו"ש הרבי ר' בער זצללה"ה זי"ע
בחי' אהבה היא מלעילא בחי' יראה היא מלתתא בחי' מיין נוקבין ,ואלקים עשה שייראו
מלפניו ,לעבדו באתערותא דלתתא ,כמאה"כ (דברים י' ,י"ב) מה ה' אלקיך שואל מעמך
כי אם ליראה ,והבוב"ה הצופה מראשית אחרית כשראה והביט בדורות אחרונים שא"א
שמצדם יתעוררו לעבדות ה' ,שופע בנו תמיד שפע קדושה לעורר נפשותינו לעבדו
וליראה תמיד מהדר גאונו ית"ש" .ע"ש בכל דבריו .ועיין עוד בספר קדושת לוי פרשת
ויחי שכתב וזה לשונו :ובזה נראה לבאר מאמר חכמינו זכרונם לברכה (ברכות יב ).כל
הכורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם ,כי יש שני מיני עבדות .האחד ,שיקח לעצמו
רמיזא דחכמתא במה שראה בכל יום ויום גדולת הבורא ברוך הוא כאשר הארכנו לעיל
עיין שם ,ומחמת כן מחזיק עצמו לעבודתו ומחמת גודל התלהבות הגדול הבאה אליו
בא יבא בשמחה גדולה כאשר ראינו מכמה בני אדם ומתענג מאוד מחמת השמחה
ההוא וכשמרגיש התענוג ההוא אז רוצה תמיד להתלהב לעבודתו יתברך בכדי שיבא לו
עוד התענוג ההוא ועיקר כוונתו מחמת התענוג ונמצא בעבודה כזו גורם שפע רב לכל
העולמות ולכל נפשות קדושות ולכל רוחות קדושות ולעולם התחתון ,ויש עוד סדר
העבודה אשר למעלה מזו ,דהיינו שעיקר כוונתו הוא רק בכדי שיגיע תענוג להבורא ברוך
הוא כביכול לפי שגורם שיתגדל ויתקדש שמו הגדול לעלם ולעלמי עלמיא וזהו העבודה
הגדולה וגורם גם כן שפע רב לכל העולמות" .ע"ש בדבריו.
וט
וט בלבבי משכן אבנה • נח • תשפ"ז • #471
