gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דפירשנו · Daph-irshuni — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: דפירשנו · Daph-irshuni

שבוע: נח (2026-10-12)

דפירשנו · Daph-irshuni — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫הדף‬ ‫מסכת תענית‬ ‫ביאורי‬ ‫גיליון שח שנה ז' פרשת נח חודש חשון שנת ה׳ תשפ״ז לפ״ג‬ ‫בכורות כא‪ – .‬כז‪:‬‬ ‫לד‪.‬‬ ‫לה‪.‬‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫ב‬ ‫לז‪.‬‬ ‫לח‪.‬‬ ‫ג‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫ד‬ ‫• הא דאמר ר' שמעון אני ראיתי גדייה וכו' והקשו בגמ' מאי איכא‬ ‫בין תנא קמא לר' שמעון איכא בינייהו דזעירי וכו' ותירצו‬ ‫ואיבעית אימא דכולי עלמא אמרינן מקצת היום ככולו והכא‬ ‫במחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר קמיפלגי‪ ,‬והיינו דהיה קשה‬ ‫לגמ' מה בא ר' שמעון לחדש בדבריו מה שראה כזה מעשה‬ ‫שגדייה נכנסו בנותיה ובנות בנותיה לדיר להתעשר יחד‪ ,‬הרי כבר‬ ‫תנא קמא אמר דכך היא ההלכה‪ ,‬ומה חידוש איכא במה שראה‬ ‫כן למעשה‪ ,‬ולכך הבינו דודאי איכא איזה חילוק לדינא בין תנא‬ ‫קמא לר' שמעון ולכך אמר ר' שמעון דבריו‪ ,‬ורק זה הקשו מהו‬ ‫אותו חילוק‪ .‬ובהמשך הגמ' הביאו חילוק במחוסר זמן דהיינו‬ ‫בתוך שבע ימים ללידתו אם אפשר להכניסו לדיר להתעשר או‬ ‫לו‪ ,‬דלר' שמעון נכנסות ולכך נכנסות לדיר להתעשר‪ ,‬אבל לת''ק‬ ‫אין נכנסות לדיר להתעשר עד לאחר שבעה ימים ללידתן‪ ,‬וקשה‬ ‫דא''כ איך יהיו לת''ק נכנסות לדיר להתעשר אפי' בסוף שנתה‬ ‫ממש‪ ,‬הרי ודאי לית כאן שבעה ימים קודם סוף השנה כדי שיוכלו‬ ‫להכנס לדיר אפי' בסוף השנה ממש‪ ,‬דהרי לעיל אמרנו דאפי'‬ ‫למקצת היום ככולו לא די לת''ק‪ ,‬ועכשיו דבעינן עוד שבעה ימים‬ ‫קודם ודאי לא יספיקו‪ ,‬ועוד דלפי זה חילוק למעשה ממש איכא‬ ‫דלת''ק לא נכנסות לדיר יחד להתעשר‪ ,‬ואילו לר' שמעון כן‬ ‫נכנסות‪ ,‬ובזה הרי לא נחלקו ת''ק ור' שמעון‪ ,‬דהרי לשניהם אמרו‬ ‫דכן נכנסות לדיר להתעשר בתוך שנה אחת? (הערה ל''ג)‬ ‫ה‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫• מה דאמרו במשנה הבכור נאכל שנה בשנה בין תם בין בעל מום‬ ‫שנאמר לפני ה' אלקיך תאכלנו שנה בשנה נולד לו מום בתוך‬ ‫שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חודש לאחר י''ב חודש אינו‬ ‫רשאי לקיימו אלא ל' יום‪ ,‬והיינו דלכתחלה בעינן לאוכלו לבכור‬ ‫בתוך שנה ראשונה ללידתו‪ ,‬והיינו שנה מיום השמיני ללידתו דרק‬ ‫אז היה ראוי להקרבה‪ ,‬אבל אם נולד לו מום בתוך שנתו יכול‬ ‫לקיימו עוד י''ב חודש מאז שנולד לו המום‪ ,‬ובנולד לו המום אחר‬ ‫שנים עשר חודש אינו רשאי להאריך לקיימו עוד י''ב חודש‪ ,‬אלא‬ ‫רק עוד ל' יום משנולד לו אותו מום‪ ,‬וקשה דאם בשלא נולד לו‬ ‫מום קודם שנתו רשאי לקיימו רק שנה מיום השמיני שלו‪ ,‬א''כ‬ ‫איך שייך שיהא נופל בו מום לאחר שנים עשר חודש‪ ,‬הרי כלל‬ ‫אינו רשאי להשאירו קיים בזמן זה? (הערה ל''ט)‬ ‫• מה דאמר רבינא הילכך נדה קוצה חלה ואוכל לה כהן קטן ואי‬ ‫ליכא כהן קטן שקלה לה בריש מסא ושדיא בתנורא והדר מפרשא‬ ‫חלה אחריתי כי היכי דלא תשתכח תורת חלה ואוכל לה כהן‬ ‫גדול‪ ,‬והיינו דהיות ותרומת חו''ל אסורה רק למי שטומאה יוצאה‬ ‫מגופו‪ ,‬לכך רק לכהן קטן מותר החלה שהפרישה ממנה הנדה‬ ‫דאינו שייך בטומאת קרי‪ ,‬וה''ה לגדול שטבל לקריו‪ ,‬ואם אין שם‬ ‫קטן או גדול טהור שורפת הנדה אותו חלה ומפרישה אחרת‬ ‫תחתיה כדי שלא תשתכח תורת חלה‪ ,‬ואת זה גם כהן גדול שאינו‬ ‫טהור יכול לאוכלה‪ ,‬וקשה דהרי שניהם דרבנן נינהו‪ ,‬ולמה את‬ ‫הראשון שורפת ואילו את השני כהן שאינו טהור אוכלה‪ .‬ועוד‬ ‫קשה למה כלל בעינן לשרוף החלה הראשונה‪ ,‬דלמה לא נמתין‬ ‫וניתנה לכהן גדול אחר שיטבול? (הערה מ''א)‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫ו‬ ‫להתעשר יחד‪ ,‬אלא שכבר בתוך‬ ‫דף כא ע''א‬ ‫שנתה והיינו לפחות כמה ימים‬ ‫לג‪ .‬בגמ' אמר ר' שמעון אני ראיתי‬ ‫קודם סוף שנת המעשר כבר‬ ‫גדייה וכו' מאי איכא בין תנא‬ ‫והיינו‬ ‫יחד‪,‬‬ ‫להתעשר‬ ‫נכנס‬ ‫קמא לר' שמעון איכא בינייהו‬ ‫דנחלקו בהא דאמר זעירי דאין‬ ‫אימא‬ ‫דזעירי וכו' ואיבעית‬ ‫טינוף פחות מל' יום‪ ,‬והיינו דבין‬ ‫דכולי עלמא אמרינן מקצת היום‬ ‫בהא דת''ק ובין בהא דר' שמעון‬ ‫ככולו והכא במחוסר זמן נכנס‬ ‫איירי שטינפו בתחלת חודש‬ ‫לדיר להתעשר קמיפלגי‪ .‬היינו‬ ‫השביעי ללידתן‪ ,‬דלר' שמעון‬ ‫דהיה קשה לגמ' מה בא ר'‬ ‫שלא סבירא ליה דזעירי נתעברו‬ ‫שמעון לחדש בדבריו מה שראה‬ ‫ילדו‬ ‫ולכך‬ ‫אח''כ‪,‬‬ ‫מיד‬ ‫שוב‬ ‫נכנסו‬ ‫שגדייה‬ ‫מעשה‬ ‫כזה‬ ‫בנותיהן כבר בתחלת חודש אחד‬ ‫לדיר‬ ‫בנותיה‬ ‫ובנות‬ ‫בנותיה‬ ‫עשר‪ ,‬והיינו כחודש ימים קודם‬ ‫להתעשר יחד‪ ,‬הרי כבר תנא‬ ‫סוף שנת המעשר‪ ,‬והיינו בתוך‬ ‫קמא אמר דכך היא ההלכה‪ ,‬ומה‬ ‫שנתה‪ ,‬ואילו לת''ק דסבירא ליה‬ ‫חידוש איכא במה שראה כן‬ ‫זעירי לא נתעברו כי אם בתחלת‬ ‫למעשה‪ ,‬ולכך הבינו דודאי איכא‬ ‫שמיני‪ ,‬ולכך לא ילדו כי אם בסוף‬ ‫איזה חילוק לדינא בין תנא קמא‬ ‫ואח''כ‬ ‫ממש‪.‬‬ ‫המעשר‬ ‫שנת‬ ‫לר' שמעון ולכך אמר ר' שמעון‬ ‫ביניהם‪,‬‬ ‫חילוק‬ ‫עוד‬ ‫הביאו‬ ‫דבריו‪ ,‬ורק זה הקשו מהו אותו‬ ‫במקצת היום ככולו ולכולי עלמא‬ ‫חילוק‪ .‬ובתחלה אמרו דהחילוק‬ ‫בעינן לטינוף ל' יום ואית להו‬ ‫הוא דר' שמעון הדגיש בדבריו‬ ‫דזעירי‪ ,‬והחילוק ביניהם אם נולדו‬ ‫דראה הגדייה ובנותיה בתוך‬ ‫בסוף היום האחרון ממש‪ ,‬או כבר‬ ‫שנתה‪ ,‬והיינו דהמעשה שראה ר'‬ ‫בתחלת היום והיינו בתוך שנתה‪,‬‬ ‫שמעון לא איירי שם שנולדו בסוף‬ ‫נוסף‬ ‫חילוק‬ ‫הביאו‬ ‫ואח''כ‬ ‫שנת המעשר ממש ונכנס לדיר‬ ‫במחוסר זמן דהיינו בתוך שבע‬ ‫ז‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫שלא יהיו מחוסרי זמן‪ ,‬מ''מ איכא‬ ‫ימים ללידתו אם אפשר להכניסו‬ ‫כאן די רווח גם אחר השבעה‬ ‫לדיר להתעשר או לו‪ ,‬דלר'‬ ‫ימים כדי שיכנסו יחד להתעשר‪,‬‬ ‫שמעון נכנסות ולכך נכנסות‬ ‫ואילו לר' שמעון כן איירי בטינפו‬ ‫לדיר להתעשר‪ ,‬אבל לת''ק אין‬ ‫נכנסות‬ ‫שנתה‬ ‫בתוך‬ ‫ומ''מ‬ ‫נכנסות לדיר להתעשר עד לאחר‬ ‫אף‬ ‫על‬ ‫דלדעתו‬ ‫להתעשר‬ ‫שבעה ימים ללידתן‪ .‬אבל קשה‬ ‫ננכסות‬ ‫נינהו‬ ‫זמן‬ ‫דמחוסרי‬ ‫דא''כ איך יהיו לת''ק נכנסות‬ ‫להתעשר‪ .‬אבל קשה דא''כ עולה‬ ‫לדיר להתעשר אפי' בסוף שנתה‬ ‫דלר' שמעון איירי ביום האחרון‬ ‫ממש‪ ,‬הרי ודאי לית כאן שבעה‬ ‫של השנה דנכנסות להתעשר‪,‬‬ ‫ימים קודם סוף השנה כדי שיוכלו‬ ‫ואילו לת''ק כחודש קודם סוף‬ ‫להכנס לדיר אפי' בסוף השנה‬ ‫השנה‪ ,‬ועד עכשיו אמרנו איפכא‬ ‫ממש‪ ,‬דהרי לעיל אמרנו דאפי'‬ ‫דלישנא דר' שמעון דנקט בתוך‬ ‫למקצת היום ככולו לא די לת''ק‪,‬‬ ‫שנתה הוא דמשמע קודם סוף‬ ‫ועכשיו דבעינן עוד שבעה ימים‬ ‫השנה ולא בסופו ממש‪ ,‬ואילו‬ ‫קודם ודאי לא יספיקו‪ ,‬וא''כ איך‬ ‫עכשיו ביארו מחלוקתן איפכא‪,‬‬ ‫לדיר‬ ‫דנכנסות‬ ‫ת''ק‬ ‫אמר‬ ‫וצ''ע‪.‬‬ ‫להתעשר יחד‪ ,‬ולפי זה חילוק‬ ‫למעשה ממש איכא דלת''ק לא‬ ‫דף כב ע''א‬ ‫נכנסות לדיר יחד להתעשר‪,‬‬ ‫לד‪ .‬בגמ' תני ר' חייא אינה מטמאה‬ ‫ואילו לר' שמעון כן נכנסות‪ ,‬ובזה‬ ‫לא במגע ולא במשא אמאי‬ ‫הרי לא נחלקו ת''ק ור' שמעון‪,‬‬ ‫תקבר כדי לפרסמה שנפטרה מן‬ ‫דהרי לשניהם אמרו דכן נכנסות‬ ‫הבכורה למימרא דולד מעליא‬ ‫לדיר להתעשר בתוך שנה אחת‪.‬‬ ‫הוא ואמאי אין מטמא לא במגע‬ ‫וראיתי מבארים דלת''ק איירי‬ ‫ולא במשא אמר ר' יוחנן משום‬ ‫דלא היה טינוף כלל‪ ,‬ולכך איכא‬ ‫ביטול ברוב נגעו בה‪ .‬היינו‬ ‫כאן ל' יום נוספות‪ ,‬וממילא נולדו‬ ‫דלמעשה חיישינן שהיה בה וולד‪,‬‬ ‫כחודש קודם סוף שנת המעשר‪,‬‬ ‫ולכך אפי' דבעינן שבעה ימים‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫ח‬ ‫הדבר בספק‪ ,‬ויהא צריך להפריש‬ ‫ומ''מ לא מטמא במגע ובמשא‬ ‫מספק ולהניחו אצלו כדין בכור‬ ‫כיון דגם אם היה בה וולד הרי‬ ‫ספק‪ ,‬הרי אין זה ברור דהיה כאן‬ ‫הוא נמחה בה ובטל ברוב דם‪.‬‬ ‫וולד‪ .‬ואם תאמר דכן ברור דהיה‬ ‫אבל קשה דבתחלה אמרו דאין‬ ‫מן‬ ‫פטורה‬ ‫ולכך‬ ‫וולד‬ ‫כאן‬ ‫לה דין בכור דלכך תקבר‪ ,‬אלא‬ ‫הבכורה‪ ,‬למה אמרו דכל דין‬ ‫רק כדי לפרסמה דפטורה מן‬ ‫קבורה הוא רק כדי לפרסמה‬ ‫הבכורה קבעו דינה להקבר‪ ,‬ואילו‬ ‫דפטורה‪ ,‬הרי בכור ממש הוא‬ ‫אח''כ אמרו דבאמת כן היה בה‬ ‫קבורה‪.‬‬ ‫ובעי‬ ‫בהנאה‬ ‫ואסור‬ ‫וולד ורק בטל ברוב‪ ,‬דמשמע דכן‬ ‫ונראה דצריך לומר דכיון דבטל‬ ‫יש לה דין בכור רק שלגבי‬ ‫לענין‬ ‫שאמרנו‬ ‫וכפי‬ ‫ברוב‪,‬‬ ‫טומאה בטל ברוב ולכך אינו‬ ‫טומאה‪ ,‬כך יש לומר דבטל ברוב‬ ‫מטמא‪ ,‬וא''כ צריך לומר דדינה‬ ‫לגבי קבורה‪ ,‬ולכך מדינא לא‬ ‫דתקבר משום דבכור הוא ולא רק‬ ‫חייב בקבורה על אף דודאי וולד‬ ‫מן‬ ‫דפטורה‬ ‫לפרסמה‬ ‫כדי‬ ‫הוה‪ ,‬ועוד‪ ,‬דגם אם וולד ודאי הוא‬ ‫הבכורה‪ ,‬וממילא למה בתחלה‬ ‫מ''מ אין זה ודאי דבכור הוא‪,‬‬ ‫אמרו איפכא‪ .‬וצריך לומר דגם‬ ‫דדלמא וולד נקבה הוה‪ ,‬וממילא‬ ‫למסקנא אין זה ברור דהיה כאן‬ ‫אין בה חיוב ודאי בקבורה מצד‬ ‫וולד ורק חשש בעלמא הוא‪ ,‬ומ''מ‬ ‫דין בכור‪ ,‬אבל מ''מ למעשה חייב‬ ‫לא מטמא משום דגם על הצד‬ ‫בקבורה כדי לפרסמה דפטורה‬ ‫ברוב‪,‬‬ ‫בטל‬ ‫וולד‬ ‫בה‬ ‫דהיה‬ ‫מן הבכורה‪.‬‬ ‫וממילא גם לדין קבורה אין בה‬ ‫חיוב ממש מדין בכורה דספק‬ ‫דף כג ע''א‬ ‫הוא‪ ,‬אלא דמ''מ בעינן לקוברו‬ ‫לה‪ .‬בגמ' אמר ליה אם טומאה‬ ‫ודאי כדי לפרסמה דפטורה מן‬ ‫עוררת טומאה טהרה עוררת‬ ‫הבכורה‪ .‬אבל קשה דאם בספק‬ ‫טומאה‪ .‬היינו מה שרצו להביא‬ ‫איירי אם היה בה וולד או לא‪,‬‬ ‫ראיה דמין במינו אמרינן דחוזר‬ ‫למה לגבי לפוטרה מן הבכורה‬ ‫וניעור‪ ,‬וממילא גם כאן המים‬ ‫הוא פוטרה לגמרי‪ ,‬דלמה לא יהא‬ ‫ט‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫דף כד ע''א‬ ‫הטהורים שנכנסו עכשיו יעוררו‬ ‫המים הטמאים ויתבטלו בהם‪,‬‬ ‫לו‪ .‬בגמ' וכיון דאמר רב הלכתא‬ ‫ויחד יגברו על הציר ויאסרו‬ ‫בכוליה פרקין בר מפלוגתא‬ ‫אותו‪ ,‬וזה דחו בגמ' דעל אף‬ ‫הלכה כר' יוסי בן המשולם למה‬ ‫שהוכח מכאן דמין במינו חוזר‬ ‫לי אי אמר הלכתא דכוליה‬ ‫בטומאה‬ ‫דווקא‬ ‫זהו‬ ‫וניעור‪,‬‬ ‫פירקין ולא אמר הלכתא כר'‬ ‫שמעוררת הטומאה‪ ,‬אבל במין‬ ‫יוסי בן המשולם הו''א אדר' יוסי‬ ‫במינו שאחד מהם טהור אינו‬ ‫בן המשולם קאי ומאי בכוליה‬ ‫מעורר מינו הטמא‪ ,‬דהרי הוא‬ ‫פירקין דר' יוסי תרתי אמר‬ ‫עצמו טהור ואינו יכול לעורר‬ ‫ופלוגתא דברייתא פלוגתא היא‬ ‫טומאה שהיא כנגדו‪ .‬אבל קשה‬ ‫יוסי‬ ‫כר'‬ ‫הלכה‬ ‫אשמועינן‬ ‫דסוף סוף אזלינן בתר טעמא‪,‬‬ ‫לאשמועינן דאדרבן שמעון בן‬ ‫ובטעמא הרי שניהם שוין ולמה‬ ‫גמליאל קאי ופלוגתא דברייתא‬ ‫גם‬ ‫במינו‬ ‫המין‬ ‫יעורר‬ ‫לא‬ ‫לאו פלוגתא היא‪ .‬היינו דהקשו‬ ‫כשבדינא אינם שוים‪ ,‬ובשלמא‬ ‫למאי בעינן לומר הלכה כר' יוסי‪,‬‬ ‫למ''ד בכל הש''ס דלא אזלינן‬ ‫הרי כבר אמרו להדיא דהלכה‬ ‫בתר טעמא אלא בתר שמא‬ ‫ככוליה פירקין וכולל בתוכו הא‬ ‫ניחא‪ ,‬דהיות ואין דינם שוה אין‬ ‫דר' יוסי‪ ,‬ותירצו דלכך בעינן‬ ‫שמם שוה‪ ,‬אבל למ''ד בתר‬ ‫למימר הא דר' יוסי לחוד‪ ,‬כדי‬ ‫טעמא אזלינן קשה‪ .‬ואולי יש‬ ‫שנבין מכך דהא אמרו הלכה‬ ‫לומר דגם אם מינו הטהור מעורר‬ ‫ככוליה פירקין ברשב''ד איירי‬ ‫הטעם של הטמא שהוא מינו‪,‬‬ ‫ולא בר' יוסי‪ .‬אבל עדיין קשה איך‬ ‫מ''מ אינו יכול לעורר דינו לטמאו‬ ‫הו''א לומר דהלכה ככוליה פירקין‬ ‫שוב‪ ,‬והיות וכבר בטל דינו‬ ‫בר' יוסי איירי ולא ברשב''ג‪,‬‬ ‫להטהר ברוב ציר‪ ,‬ממילא נשאר‬ ‫דלהו''א למאי בעינן לומר הלכה‬ ‫בדינו כך‪ ,‬דגם מינו דמעוררו‬ ‫ככוליה פירקין אי אדר' יוסי קאי‪,‬‬ ‫מטהרו גם כן כמו הציר‪ ,‬וצריך‬ ‫הרי ממילא אין עליו חולקין ולמה‬ ‫עוד עיון בזה‪.‬‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫י‬ ‫ואת בנו או לא‪ .‬אבל באמת עדיין‬ ‫לא יהא הלכתא כמותו‪ ,‬וממילא‬ ‫צריך ביאור למה לגבי בכורה‬ ‫מוכרחים אנו לומר דהלכתא‬ ‫אין נפק''מ‪ ,‬הרי כן יהא נפק''מ‬ ‫ככוליה פירקין אדר' שמעון בן‬ ‫באופן שהיתה עומדת מבכירה‬ ‫גמליאל קאי‪ ,‬וא''כ עדיין יקשה‬ ‫עם בנה הבכור ועוד עגל קטן‬ ‫למאי נאמר הלכתא כר' יוסי‪.‬‬ ‫בצוק‪ ,‬ונפל אחד מן העגלים‪ ,‬דיש‬ ‫ואולי יש לומר דפעמים דאין‬ ‫לחשוש דגם אם ממשיכה להניק‬ ‫הלכה גם כשיטת יחיד‪ ,‬ועל אף‬ ‫זה שנשאר אין זה מוכרח דהוא‬ ‫דאין עליו חולקין‪ ,‬וזה קמ''ל‬ ‫הבכור‪ ,‬דאולי אין זה הבכור‪ ,‬ורק‬ ‫דהלכה כמותו‪.‬‬ ‫משום דכבר ילדה מרחמת גם‬ ‫לז‪ .‬בגמ' איבעיא להו דבר בחזקתו‬ ‫עליו‪ ,‬וממילא יהא נפק''מ לגבי‬ ‫דקאמר רשב''ג דאינה מרחמת‬ ‫הבהמה שלפנינו אם דינו כבכור‬ ‫אלא א''כ יולדת הא היכא‬ ‫או לא‪ ,‬ולמה דווקא על אותו ואת‬ ‫או‬ ‫לרחומי‬ ‫חיישינן‬ ‫דאוליד‬ ‫בנו אמרו נפק''מ‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫דלמא דידה מרחמא דלא דידה‬ ‫לא מרחמא ליה למאי נפקא מינה‬ ‫דף כה ע''א‬ ‫למילקא עלה משום אותו ואת‬ ‫לח‪ .‬בגמ' והאיכא איסורא דרבנן‬ ‫בנו‪ .‬היינו דאיבעיא להו אם‬ ‫אלא שאני פרה דלא שכיחא‬ ‫בשכבר ילדה אחד מרחמת גם מי‬ ‫וליחלה ולפקה לחולין וליגזה‬ ‫שאינה בנה‪ ,‬אבל הנפק''מ אינה‬ ‫והדר ליקדשה‪ .‬היינו הא דהקשו‬ ‫לגבי דין בכורה‪ ,‬דהרי לבכורה‬ ‫למה בפרה התיר ר' יוסי בן‬ ‫של וולד שיוולד ממנה עכשיו אין‬ ‫המשולם לגזוז שתי שערות ולא‬ ‫חשש‪ ,‬דהרי אם מרחמת הבהמה‬ ‫חשש לגיזה דקדשים‪ ,‬ותירצו‬ ‫ילדה‪,‬‬ ‫דכבר‬ ‫משום‬ ‫שלפנינו‬ ‫דקדשי בדק הבית היא ואין בזה‬ ‫ממילא זה שיוולד עכשיו אינו‬ ‫איסור גיזה‪ ,‬ושוב הקשו והא‬ ‫בכור‪ ,‬ולכך אמרו דנפק''מ לגבי‬ ‫מדרבנן אסור ותירצו דפרה לא‬ ‫מלקות דאותו ואת בנו‪ ,‬אם זה‬ ‫שכיחא ולכך לא גזרו בה רבנן‪,‬‬ ‫שלפנינו שמרחמת עליו בנה הוא‬ ‫ועל זה שוב הקשו למה לא‬ ‫ואם נשחטו יחד חייב משום אותו‬ ‫יא‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫חודש לאחר שנים עשר חודש‬ ‫יחללנה וכשהיא חולין יגוז אותה‬ ‫אינו רשאי לקיימו אלא ל' יום‪.‬‬ ‫ורק אח''כ שוב יקדישנה‪ .‬אבל‬ ‫היינו דלכתחלה בעינן לאוכלו‬ ‫קשה דאם לא גזרו בה רבנן למאי‬ ‫ראשונה‬ ‫שנה‬ ‫בתוך‬ ‫לבכור‬ ‫יחללנה וליפקה לחולין בשביל‬ ‫ללידתו‪ ,‬והיינו שנה מיום השמיני‬ ‫גיזתה‪ ,‬הרי אמרנו דאין בה‬ ‫ראוי‬ ‫היה‬ ‫אז‬ ‫דרק‬ ‫ללידתו‬ ‫איסור כלל‪ .‬ויש שרצו לבאר‬ ‫להקרבה‪ ,‬אבל אם נולד לו מום‬ ‫דעדיין אם אפשר לתקן בקל‬ ‫בתוך שנתו יכול לקיימו עוד‬ ‫יתקן‪ .‬אבל עדיין קשה דהרי אם‬ ‫שנים עשר חודש מאז שנולד לו‬ ‫אינה שכיח אין בה כלל איסור‪,‬‬ ‫המום‪ ,‬ובנולד לו המום אחר שנים‬ ‫וממילא גם בקל למאי בעינן‬ ‫עשר חודש אינו רשאי להאריך‬ ‫לתקן‪ .‬ואולי יש לומר דלחלק‬ ‫לקיימו עוד שנים עשר חודש‪,‬‬ ‫בגזירה דרבנן לגזור בזה כן ובזה‬ ‫אלא רק עוד ל' יום משנולד לו‬ ‫לא לא היו מחלקים אם בקל יש‬ ‫אותו מום‪ .‬אבל קשה דאם בשלא‬ ‫לתקנה‪ ,‬ועל אף דטעם נכון הוא‬ ‫נולד לו מום קודם שנתו רשאי‬ ‫דאינה שכיח ולא גזרו בה‪ ,‬מ''מ‬ ‫לקיימו רק שנה מיום השמיני‬ ‫לחינם אין לחלק‪ ,‬ולכך היה קשה‬ ‫שלו‪ ,‬א''כ איך שייך שיהא נופל‬ ‫למה באמת כן חילקו בה‪ .‬וזה‬ ‫בו מום לאחר שנים עשר חודש‪,‬‬ ‫תירצו דמשום דדמיה יקרין לכך‬ ‫הרי כלל אינו רשאי להשאירו‬ ‫אין זה בקל ולכך בעינן לחלק בה‪.‬‬ ‫קיים בזמן זה‪ .‬ואולי יש לומר‬ ‫דף כו ע''ב‬ ‫בשנפל בו מום נוסף אחר שכבר‬ ‫פרק ד‬ ‫נפל בו מום בתוך שנתו‪ ,‬דהיות‬ ‫וכבר היה מותר לקיימו עד שנים‬ ‫לט‪ .‬במשנה הבכור נאכל שנה בשנה‬ ‫עשר חודש משנולד בו המום‬ ‫בין תם בין בעל מום שנאמר‬ ‫הראשון‪ ,‬ממילא נשאר קיים גם‬ ‫לפני ה' אלקיך תאכלנו שנה‬ ‫לאחר שנים עשר חודש מיום‬ ‫בשנה נולד לו מום בתוך שנתו‬ ‫השמיני שלו‪ ,‬ובכהאי גוונא אמרו‬ ‫רשאי לקיימו כל שנים עשר‬ ‫דאם נפל בו עוד מום אחר לאחר‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫יב‬ ‫בדיעבד‬ ‫דרק‬ ‫לסוברים‬ ‫קשה‬ ‫שנתו‪ ,‬אינו רשאי שוב להאריך‬ ‫איירי‪ ,‬דהרי בדברי רב הונא‬ ‫ולקיימו עוד שנים עשר חודש‪,‬‬ ‫בריה דרב יהושע אי אפשר‬ ‫אלא רק עוד ל' יום‪.‬‬ ‫לפרשה דאיירי בדיעבד‪ ,‬דהרי‬ ‫דף כז ע''א‬ ‫בידיים היה לוקח תרי נטלי‬ ‫דחולין וחד נטלא דתרומה ומבטל‬ ‫מ‪ .‬בגמ' אמר שמואל תרומת חוצה‬ ‫דלא‬ ‫הוא‬ ‫דברור‬ ‫התרומה‪,‬‬ ‫לארץ בטילה ברוב רבה מבטלה‬ ‫סברו‬ ‫ואולי‬ ‫היה‪.‬‬ ‫בדיעבד‬ ‫ברוב ואוכל לה בימי טומאתו‬ ‫דמחלוקת איכא בזה אם למבטלין‬ ‫רב הונא בריה דרב יהושע כי‬ ‫איסור לכתחלה בדרבנן‪ ,‬וצריך‬ ‫מתרמי ליה חמרא דתרומה הוה‬ ‫עיון בדברי הראשונים‪ .‬אבל לגבי‬ ‫רמי תרי נטלי דחולין וחדא‬ ‫אופן הביטול שהיה מבטל רב‬ ‫נטלה דתרומה ושקיל חד מיכן‬ ‫הונא היין דתרומה צריך ביאור‪,‬‬ ‫ואילך רמי חדא ושקיל חדא‪.‬‬ ‫דהרי ביטולו היה שלקח אחד מן‬ ‫היינו דבתרומת חוצה לארץ כיון‬ ‫השלשה נטלי ותלה דחולין הוא‬ ‫דרק דרבנן היא מקילים בה‬ ‫והתירו‪ ,‬ואילו אח''כ הוסיף עוד‬ ‫ויכולים לבטלה ברוב ואין צריך‬ ‫נטלא דתרומה לתערובת ושוב‬ ‫לבטלה במאה ואחד‪ .‬אבל צריך‬ ‫נטל אחד בתורת חולין‪ ,‬וכך עשה‬ ‫ביאור דגם אם דרבנן היא ולכך‬ ‫שוב ושוב עד שגמר כל היין‬ ‫די בה בביטול ברוב‪ ,‬מ''מ לבטלה‬ ‫דתרומה‪ ,‬וזה קשה האיך כולן‬ ‫בידיים מי שרי‪ ,‬והרי אין מבטלין‬ ‫יהיו חולין ויהיו מתבטלין ברוב‬ ‫איסור לכתחלה‪ .‬ובאמת לגבי‬ ‫חולין‪ ,‬הרי למעשה היה כאן רק‬ ‫דברי שמואל מצינו מחלוקת‬ ‫נטלי דחולין וכל השאר‬ ‫ב'‬ ‫הראשונים אם בביטול בידיים‬ ‫דתרומה‪ ,‬ועל אף דכל קמא בטיל‪,‬‬ ‫איירי והיינו לכתחלה‪ ,‬והטעם‬ ‫מ''מ כאן ברור להדיא דהרוב‬ ‫דמותר משום דרק בדאורייתא‬ ‫תרומה ואיך יהא מבטל באופן‬ ‫אסרו לבטל איסור לכתחלה‪ ,‬או‬ ‫כזה ברוב‪ ,‬וכי תרומה שהתבטלה‬ ‫דאיירי בשנפל לחולין וביטלה‬ ‫ומבטלת‬ ‫חוזרת‬ ‫חולין‬ ‫ברוב‬ ‫ברוב רק בדיעבד‪ .‬אבל באמת‬ ‫יג‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫חלה‪ ,‬ואת זה גם כהן גדול שאינו‬ ‫תרומה אחרת‪ ,‬דבשלמא שתהא‬ ‫טהור יכול לאוכלה‪ .‬אבל קשה‬ ‫ומשום‬ ‫חולין‬ ‫בתורת‬ ‫עצמה‬ ‫דהרי שניהם דרבנן נינהו‪ ,‬ולמה‬ ‫דנתערבה ברוב ניחא‪ ,‬ואפי'‬ ‫את הראשון שורפת ואילו את‬ ‫לומר שאינה חוזרת וניעורה באם‬ ‫השני כהן שאינו טהור אוכלה‪.‬‬ ‫הוסיפו בה עוד תרומה גם עוד‬ ‫וצריך לומר דהשני אפי' מדרבנן‬ ‫ניחא‪ ,‬אבל למימר דהתרומה‬ ‫אינו חלה ממש אלא רק שלא‬ ‫עצמה תבטל תרומה ומשום‬ ‫תשתכח תורת חלה‪ ,‬ולכך אין לה‬ ‫דנתערבה קודם‪ ,‬זהו תימה‪ .‬דהרי‬ ‫דיני חלה כלל‪ ,‬אלא רק צריך‬ ‫שהכניס‬ ‫דאחר‬ ‫הוא‬ ‫ברור‬ ‫שלא‬ ‫די‬ ‫ובזה‬ ‫לכהן‬ ‫ליתנה‬ ‫לתערובת ארבעה או חמשה‬ ‫תשתכח‪ .‬אבל קשה דהרי בעיסת‬ ‫נטלי דתרומה‪ ,‬דאין שם רוב‬ ‫התרומת חוצה לארץ איירי‪,‬‬ ‫חולין‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬ ‫דהיא אסורה לכהן שטומאה‬ ‫מא‪ .‬בגמ' אמר רבינא הילכך נדה‬ ‫יוצאה עליו מגופו גם בלא שתהא‬ ‫קוצה חלה ואוכל לה כהן קטן ואי‬ ‫חלה ויהיו בה דיני חלה‪ ,‬וממילא‬ ‫ליכא כהן קטן שקלה לה בריש‬ ‫למה את השני שהפרישה מותר‬ ‫והדר‬ ‫בתנורא‬ ‫ושדיא‬ ‫מסא‬ ‫אפי' לכהן שאינו טהור‪ .‬וצריך‬ ‫מפרשא חלה אחריתי כי היכי‬ ‫לומר דלא איירי בעיסת תרומת‬ ‫דלא תשתכח תורת חלה ואוכל‬ ‫חוצה לארץ‪ ,‬אלא בסתם עיסת‬ ‫היינו דהיות‬ ‫גדול‪.‬‬ ‫כהן‬ ‫לה‬ ‫חוצה לארץ‪ ,‬ורק למדו מתרומה‬ ‫ותרומת חוצה לארץ אסורה רק‬ ‫דחוצה לארץ לחלה דחוצה לארץ‬ ‫למי שטומאה יוצאה מגופו‪ ,‬לכך‬ ‫ששניהם יהיו אסורים רק למי‬ ‫קטן מותר החלה‬ ‫לכהן‬ ‫רק‬ ‫שטומאה יוצאה עליו‪ ,‬וממילא‬ ‫שהפרישה ממנה הנדה דאינו‬ ‫השני שאין לה דין תרומה ולא‬ ‫שייך בטומאת קרי‪ ,‬והוא הדין‬ ‫דין חלה‪ ,‬מותר לכהן שאינו‬ ‫לגדול שטבל לקריו‪ ,‬ואם אין שם‬ ‫טהור‪ .‬אבל באמת קשה למה כלל‬ ‫קטן או גדול טהור שורפת הנדה‬ ‫בעינן לשרוף החלה הראשונה‪,‬‬ ‫אחרת‬ ‫ומפרישה‬ ‫חלה‬ ‫אותו‬ ‫וכי לא יהיה אח''כ כהן שיטבול‬ ‫תחתיה כדי שלא תשתכח תורת‬ ‫והערות‬ ‫מסכת בכורות‬ ‫ביאורים‬ ‫יד‬ ‫לקריו‪ ,‬דלמה לא נמתין וניתנה‬ ‫לכהן גדול אחר שיטבול‪ ,‬וצ''ע‪.‬‬