דרכי אורה · Darchei Oiru — נח (2026-10-12)

בס"ד
דרכי אורה
נח תשפ"ז ()151 משולחנו של רבינו הגדול מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א
'בדורותיו'
ריו״ח ור״ל באלו מעשים מתגלית מעלתו של נח ,ולד' ר״ל מעלתו מתגלית במעשים ֵֵא �ֶּּלה ּתֹּוֹ ְלְֹדֹת ֹנ ַַֹח ֹנ ַַֹח ִִא ׁיׁש ַצַ ִּד�ּ יק ָּת ִ
�ִּמים ָָהָיָ ה ּ�ְּבֹדֹֹר ָָֹתיו (ו ,ט)
המעולים שעשה בפועל בתוך דורו הרשע ,וכ״ש שאילו הי' בדור צדיקים היו מעשיו בפירש״י יש מרבותינו דורשים אותו לשבח כ״ש שאילו הי׳ בדור צדיקים הי׳ צדיק יותר,
מעולים יותר ,ואילו לריו״ח המעלה מתגלית במעשים שהי' נח עושה אילו חי בדורו ויש שדורשים אותו לגנאי לפי דורו הי׳ צדיק ואילו הי׳ בדורו של אברהם לא הי׳ נחשב
של אברהם ,אלא שתנאי דורו לא אפשרו לו להוציאם מן הכוח אל הפועל .נמצא שאין לכלום עכ״ל .ומקור הדברים בגמ׳ סנהדרין דק״ח א׳ 'בדורותיו' רבי יוחנן אמר 'בדורותיו
המחלוקת במדרגתו של נח ,אלא באלו מעשים יש לראות את גילויה ,במעשים שעשה -ולא בדורות אחרים' וריש לקיש אמר 'בדורותיו -כ״ש בדורות אחרים' .וצ״ע מנ״ל
בפועל בתנאי דורו או במעשים שהי' עושה בתנאים נעלים יותר. לרש״י להרחיק לכת בלשון ר' יוחנן ולומר 'לא היה נחשב לכלום' ,אחר שהתורה מעידה
ויסוד הדברים ,שאין מעלת האדם נמדדת לפי מעשיו בפועל בלבד ,אלא אף לפי עליו 'נח איש צדיק תמים'.
התביעה המוטלת עליו ותנאי החיים שבהם נדרש לעמוד .משל למלך שציוה את עבדו ונראה דודאי לכו״ע אילו הי' נח בדורו של אברהם הי' מתעלה יותר ,שהרי אף בדור רשע
להביא ק' מטבעות והביא חמישים ,אף שהביא חמישים לא קיים את ציווי המלך שהרי הי' צדיק תמים ופשיטא שלא היה ממעט בעבודתו בדור זכאי וצדיק .אלא שנחלקו
אין המעשה נמדד לעצמו אלא ביחס לתביעה שהוטלה על עושהו .ומאידך גיסא ,אין
לדון אדם לפי מדרגתו של חברו בלי להכיר את כחותיו ותנאי חייו ,ע״ד שאחז״ל אל
תדין את חברך עד שתגיע למקומו .מקומו של אדם כולל את מוצאו ותכונותיו ,פרשות אמונה ובטחון " -כי לא תשכח מפי זרעו"
הדרכים שעמד בהן ,מצבו הרפואי ויכולתו הגופנית עד שא״א להשוות שום ברי׳
לחברתה .רק היודע את כל אלה ושוקל את מעשיו של כל אדם לפי מידתו ,יכול לדון דברי רבינו שליט"א בעת שמחת החג ומעמד הקבלת פני רבו ברגל במעונו
דין אמת ,וכמאחז״ל עליונים למטה ותחתונים למעלה ,וזהו ״עולם ברור״ דאי׳ בגמ׳. "מורי ורבותי ,אנחנו נמצאים בחג הסוכות ,בצילא דמהימנותא .וזמן זה הוא
וכ"נ ללמוד במ״ש האריז״ל בשער הגלגולים (הקדמה לח) :דע לך ,כי אין גדולת הנפש מסוגל לחיזוק באמונה שהקב"ה מנהיג את הטבע ,חיזוק לאמונה וביטחון
תלויה כפי מעשה האדם ,רק כפי הזמן והדור ההוא .כי מעשה קטן מאד בדור הזה שקול בהשגחה פרטית.
בכמה מצות גדולות שבדורות אחרים ,כי בדורות אלו הקליפה גוברת מאד מאד לאין וזה טעם המצוה "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל",
קץ מש״כ בדורות ראשונים ,ואילו הייתי בדורות הראשונים ,היו מעשי וחכמתי נפלאים שהקב"ה עשה לנו נס תמידי כל הארבעים שנה במדבר ,שהיו לנו את הענני כבוד
מכמה צדיקים הראשונים ,ושחז״ל על נח תמים היה בדורותיו ואילו הי' בדורות צדיקים להגן עלינו מהשרב והשמש.
הי' יותר צדיק וכו' עי"ש ,הרי שמעלת הנפש נמדדת אף לפי הזמן והדור שבהם נעשו
ולכן נצטווינו לצאת מדירת קבע ולעבור לדירת עראי ,כדי להשריש בקרבנו בכל
המעשים ,ואין לדון את האדם במנותק מן התנאים שבהם פעל.
שנה שאנו יושבים תמיד על שולחנו של מקום ,בבית של הקב״ה.
ובזה נבין דברי המד'( /ב״ר לט ,מד׳ רות ח) במשל המלך שנפלה מרגלית מעל ראשו.
הנה בכל התקופה האחרונה אנו זוכים לראות ניסים גלויים ,כשמכל צד וצד קמים
צבר המלך את העפר והביא מכברות ,וכיבר את הא׳ ולא מצאה ,ואת הב׳ ולא מצאה,
עד שבשלישית מצאה .אמר המלך מצאתי את מרגליתי .כך אמר הקב״ה לאברהם: עלינו להשמידנו והקב"ה עושה איתנו ניסים גלויים .ורואים בחוש איך שהקב"ה
'לך לך' אתה הייתי מצפה .מה צורך הי"ל לייחס שם ארפכשד שלח עבר נחור ותרח, מסוכך עלינו ,ושומר עלינו בהשגחה מיוחדת.
אלא בשבילך שנא׳ ומצאת את לבבו נאמן לפניך .וכן בדוד :מה צורך הי"ל לייחס פרץ רק אתמול ראינו כזה נס גדול שהיה עם המטוס ,שזה יכול היה להסתיים באסון
חצרון רם עמינדב נחשון שלמון בועז עובד וישי ,אלא בשבילך שנא׳ מצאתי דוד עבדי גדול ח"ו .הרי זה נורא נוראות איך שרואים את יד ה'.
ע״כ .והדברים מפליאים ,וכי שם ועבר אבות העולם ומעמידי התורה ,נחשון בן עמינדב מורי ורבותי ,אנחנו כבר נמצאים תקופה ארוכה במצב של מלחמה על עולם
שקפץ ראשון לים ,בועז גדול הדור וישי שעליו אמרו חז״ל שמת בעטיו של נחש ,אינם התורה ,על השלימות של עולם התורה .שנדע שזו המלחמה האמיתית ,מה שיש
אלא ציבור עפר שבתוכו נמצאה המרגלית? ולמה נמעיט כ״כ בערכם מפני מעלתם של כאלו שרוצים להחריב את כלל ישראל ח"ו.
אברהם ודוד .ולהנ״ל י״ל שאין כל הדורות חסרי ערך מצד עצמם ,אלא שביחס לתכלית ב"ה הבחורים והאברכים ,עומדים בזה באופן מיוחד ,ומוסרים על זה את נפש
שאליה מכוון המהלך הם נידונים גם מצד תפקידם בהבאתה לידי גילוי. כמו שנפסק בהלכה .ואני יכול להגיד ,שהלוואי שגם אני אזכה להיות בחלקם
ובאמת יל״ד בלשון המד׳ הנז׳ ,שהתחיל בשם וארפכשד וכו׳ ולא משת ואנוש ושאר של מוסרי הנפש.
הדורות שקדמו לנח ,והנה גם נח עצמו לא נזכר שם .ואכן לשון המשנה באבות (ה ,ב) ועכשיו מגיע זמן שכולם עסוקים בפוליטיקה .כולם מדברים מי יהיה בראש?
'עשרה דורות מאדם עד נח ,ועשרה דורות מנח עד אברהם' .וגם שם יל״ד כיון שנכלל אנחנו צריכים לדעת ,שאין זה מתפקידנו .אנחנו צריכים רק לשבת וללמוד תורה.
נח בעשרת הדורות הראשונים ואח״כ מתחיל למנות משם ,א״כ למה אמרו 'עשרה לעשות מה שצריך ,אבל העיקר זה לשבת וללמוד.
דורות מנח ועד אברהם' .ומכ״ז מבואר מעמדו המיוחד של נח שנטל שכר עשרת אנחנו מאמינים בני מאמינים ,בהבטחה הנצחית "כי לא תשכח מפי זרעו" .וזה לא
הדורות הראשונים כמ״ש באדר״נ ,וגם שימש נקודת ייחוס לעשרת הדורות שאח״כ עד תלוי באף אחד .התורה הקדושה תנצח.
אברהם .אבל הוא עומד בפני עצמו .אין הכרח שמעלת שם ועבר פחותה ממעלתו של אנחנו יושבים בערב הושענא רבא ,שזה זמן החיתום ,הקב"ה יעזור שכל אחד
נח ,ויתכן שהיו גדולים ממנו ,ומ״מ יש להבחין בין מעלת האדם שנבחנת מצד עצמה יזכה ל"פתקא טבא" וננצל כולנו מכל הגזירות הנוראות .ונזכה לביאת משיח
במקומו ובדורו ,למעלתו ביחס לתכלית שאליה מכוון המהלך. במהרה בימינו אמן".
ות״ל שמצאתי הדברים כמעט להדיא בתנחומא וישב :משל למלך שהיתה לו מרגלית
מושלכת בתוך העפר ובתוך הצרורות ,הוצרך המלך לפשפש בעפר ובצרורות להוציא
המרגלית מתוכן .כשהגיע המלך למרגלית הניח את העפר ואת הצרורות ונתעסק
במרגלית .כך נתעסק הקב״ה בדורות לשעבר וכללן ומניחן :אדם שת אנוש ,קינן
מהללאל ירד וגו׳ ,וכן בי׳ דורות השניים :שם ארפכשד שלח וגו׳ ,והתינוק נוטל את
הספר וקורא י׳ דורות מאדם עד נח בב״א ,כשהגיע להי' דורות שמנח ועד אברהם כמו
כן קוראם בב״א ,כשהגיע למרגליות אברהם יצחק ויעקב התחיל מתעסק עי״ש .הרי
שחלוקים הדורות לב׳ קבוצות של עשרה דורות ,מאדם ועד נח ומנח ועד אברהם ,כל
אחת מהן קורא התינוק 'בבת אחת' ,עד שמגיע לאברהם יצחק ויעקב שהם המרגליות,
ומתחיל להתעסק בהם .ולכאו׳ אם כל הדורות שקדמו לאברהם אינם אלא עפר
וצרורות ביחס למרגלית ,למה לא כוללם כא׳ מאדם ועד אברהם.
ונראה שהמפתח הוא במעמדו של נח שמסיים את י' הדורות הראשונים וג"כ פותח את
המהלך שמוליך לאברהם .בדורו הי' נח המרגלית שעל ידו ניצל העולם ונבנה מחדש,
והוא האיש הראוי לאותה שעה ולתפקידה ,אלא שאי"ז תכלית המהלך כולו ,כי שימור
הבריאה והעמדתה הי' כדי שתגיע לתכליתה באברהם יצחק ויעקב ובנין עם ישראל,
עמוד 12
את הבריאה ולהכשירה לתכליתה ,לבין מי שמגלה את תכליתה. וביחס לתכלית זו נח עצמו ג"כ נכלל בעפר ובצרורות שביניהם נמצאה המרגלית .אין
הדבר גורע ממעלתו של נח מצד עצמו ,אלא מגלה את ההבדל בין מי שתפקידו לשמר
'מאמר' מגן עדן
מרורין כזית בידו של הקב״ה ,ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם' .נמצא שהעלה לא היה ְלְֵעת ֶעֶֶרֶ ב ְִוְִה ּ�ֵּנה ֲֲעֵלֵ ה ַזִַיִ ת ָָט ָָרף ּ�ְּב ִִפ ָיָה וגו' (ח ,י"א)
ַוַ �ָּתֹּבֹא ֵֵאָלָ יו ַַהּיֹּוֹ ָנָ ה ֵ
עיקר המתנה ,אלא המאמר שנשאה היונה בפיה. בגמ' עירובין די"ח ב' אמרה היונה לפני הקב״ה ,רבש"ע ,יהיו מזונותי מרורין כזית
אכן ,בגן עדן היו פירות משובחים ובשמים יקרים ,ואף פרי הזית משובח מן העלה .אולם ומסורין בידך ,ואל יהיו מתוקין כדבש ותלויין ביד בשר ודם.
היונה הביאה לנח מתנה יקרה מהם :השקפת חיים של ביטחון בה׳ ,שאין ערך לשפע לפי פשוטם של דברי הגמ׳ ,העלה לא נלקח עבור נח ,אלא היה בפיה של היונה כששבה
ולמתיקות הכרוכים בתלות בבשר ודם .וכדברי המהרש״א ,שהעלה מר והפרי מתוק, אל התיבה .אולם במד״ר שהביא הרמב״ן נאמר שנפתחו לפני היונה שערי גן עדן ,ומשם
ובכך רמזה היונה שעל האדם להסתפק במועט הבא מידו של הקב״ה ולא לרדוף אחר הביאה את עלה הזית .והקשה רבי אבהו ,מדוע לא הביאה דבר משובח יותר כגון קינמון
המותר הבא מידי בשר ודם ,וכמאחז״ל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות .וכ"פ או פלסמון? ותירץ ,שבכך נרמז היסוד שאמרה היונה' :מוטב מר מזה ולא מתוק מתחת
הרמב״ם (פ"י ממתנות עניים הי״ח) לעולם ידחוק אדם עצמו ויתגלגל בצער ואל יצטרך ידיך'.
לבריות ,ועליו ועל כיוצ"ב נא' ברוך הגבר אשר יבטח בשם. ונראה שעומק כוונתו ,שאכן הביאה היונה את הדבר המשובח ביותר ,שכן לא את העלה
היונה פתחה לנח צוהר לגן עדן ,אך לא הביאה משם את מתיקות פירותיו אלא את לבדו הביאה מגן עדן ,אלא גם מוסר נעלה שנולד באווירת גן עדן עצמה :מוטב להסתפק
הלקח הטמון בעלה המר .טוב המעט הבא מידו של הקב״ה מן השפע המתוק התלוי במועט הבא מידו של הקב״ה אף אם מר הוא כזית ,מלהתענג על שפע מתוק התלוי
בבשר ודם. בבשר ודם .זהו שפי' רש״י על 'בפיה' שהוא לשון מאמר .היונה אמרה' :יהיו מזונותי
נתאמץ במצוה
יחד לאסוף צדקה ובאו לבית אשה פלונית ולא מצאוה ,ואח"כ אשת הגאון הבחינה בה ַוַ �ִּי ּ�ַּּקח ֵׁש�ׁ ם ָוָ ֶיֶֶפֶ ת ֶאֶ ת ַַהִּׂש��ְׂמְָלָ ה (ט ,כ"ג)
בצדו השני של הרחוב ותורה עליה באצבעה ,והלכו אלי' לקבל תרומה לצדקה .ואמרה פירש״י :אין כתיב כאן 'ויקחו' אלא 'ויקח' ,לימד על שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת
לה הנפטרת :דעי לך ,שאותה הנתינה נזקפת בשמים לזכות שתינו בשוה ככל המעשים ע״כ .מבואר מדבריו ,שאף שיפת הי' שותף למעשה המצוה ,לא הי' חלקו כחלקו של
שעשינו יחד ,אולם לזכותך נרשם דבר נוסף ,והוא עצם ההוראה באצבע לכך שאותה שם שנתאמץ במצוה יותר ממנו .לפיכך תלתה התורה את עיקר הלקיחה בשם ,ונאמר
אשה נמצאת שם .ע"כ כפי ששמעתי ממור"ח מרן זצוק״ל. 'ויקח שם' ולא 'ויקחו' ,אף שבסיום הפסוק נזכרו שניהם .הרי שהתאמצותו של שם
ות״ל מצאתי לכך יסוד נפלא בדברי חז״ל במד"ר (ויחי) עה"פ 'ויבואו עד גורן האטד', העניקה לו מעלה מיוחדת במצוה.
א"ר יהודה בר שלום :הראו באצבע ואמרו 'אבל כבד זה למצרים' והרי דברים ק"ו ,ומה מכאן ילמד האדם שלא להסתפק בעצם קיום המצוה ,אלא להוסיף בה יגיעה
אלו שלא הלכו לא בידיהם ולא ברגליהם ,אלא ע"י שהראו באצבע ניצולו מן הפורענות, והשתדלות .אי"ז תוספת צדדית למעשה המצוה ,אלא מעלה בפני עצמה ,הנזקפת
ישראל שעושין חסד עם גדוליהם ועם קטניהם בידיהם וברגליהם עאכו"כ ע"כ ,הרי לזכותו של המתאמץ .ושמעתי מפי מו״ח רבינו הגדול ראש הישיבה זצ״ל ,בשם מרן
שאף הוראה באצבע ,פעולה קטנה המסייעת למעשה החסד ,יש בה זכות בפ"ע ,ומכאן הגרי״ז מבריסק זצוק״ל ,שהי' מקובל בבית אבותיו עד רבינו הגר״ח מוולוז׳ין זצ״ל,
נלמד עד כמה יקרה לפני הקב״ה כל תוספת של השתדלות במצוה .לא רק גוף המעשה שאשת הגאון מוילנא זצ״ל היתה גבאית צדקה יחד עם אשה נוספת מנשות וילנא,
נזקף לזכות האדם ,אלא אף הפעולה הקטנה המסייעת לו .זהו עומק דברי רש״י על שם ושתיהם תקעו כף ביניהן ,שמי שתסתלק ראשונה מן העולם תבוא אל חברתה בחלום
שנתאמץ במצוה יותר מיפת ,כי ההתאמצות אינה רק הדרך לקיום המצוה ,אלא היא ותספר לה מה נעשה עמה בעולם העליון .לימים נפטרה אותה אשה ובאה אל חברתה
עצמה חלק ממעלתה. בחלום ,וא"ל כי מן השמים אין מרשים לגלות דבר ממה שנעשה שם ,אלא כיון
שנתחייבתי לך בתקיעת כף ,ניתנה לי רשות לספר מעשה א' בלבד .והזכירה לה שהלכו
"כי יצפנני בסוכו" | מקולמוס של א' התלמידים
ילד ממתין בסבלנות לרגע שלו ,נכנס ומקבל את ברכתו של רבינו שליט״א. יש רגעים שנדמה כי העולם עצר ושינה את פניו .כך בשעת הכניסה לסוכה
עוד יהודי נכנס ועוד יהודי יוצא .בתוך התנועה הזאת מורגש קשר מיוחד בליל ט"ו תשרי .מביטים סביב ,ואותם הבתים והחצרות שהכרנו מתמיד,
בין רבינו לבין הציבור ,תנועת נפש מלב אל לב. נראים כ"כ שונים מתמיד .לא עברנו למקום אחר ,ובכל זאת במשך שבעה
ויש גם רגעים של שקט .רבינו שליט״א יושב ואומר ימים נפתחת בפנינו דלת לעולם שבו החיים עצמם
פרקי תהלים ,ומסביב ממשיכים האנשים לנוע, מקבלים גוון אחר.
להיכנס ולצאת ,לדבר ולהמתין .אבל בתוך כל זהו עניינו של ה״צילא דמהימנותא״ .לא רק צל המגן
ההמולה נשמע קול מזמורי התהלים ,והכל מתכנס מן השרב והשמש ,אלא צל שמכניס אותנו למרחב
לנקודה אחת .ברגע כזה אין צורך להסביר מהו שבו אפשר לראות את החיים באור אחר .האדם
״צילא דמהימנותא״ .די להביט .כאן הדברים אינם יוצא מבית הקבע ונכנס לדירת עראי ,ולהפתעתו
נשארים רעיונות ,הם נראים בפועל. הוא מגלה שם תחושה עמוקה יותר של בית.
ודווקא משום כך ,כשהחג מתחיל להסתיים, ובמחיצת רבינו שליט״א התחושה הזאת מקבלת
מתחדדת השאלה :מה אנחנו נושאים איתנו משמעות מיוחדת .כאן בתוך הסוכה ,מפעמת
ממחיצת רבינו שליט״א? הרי המראות הללו ההכרה כי תורה ותפילה ,אמונה ושמחה אינן
מבקשים להיכנס איתנו אל החיים .ומה ניקח? עניינים נפרדים ,אלא מסכת אחת של חיים שהן
את היסודות הפשוטים שראינו במוחש :שהתורה עצם מציאותם.
היא כל מציאותו של אדם ,שהתפילה היא עמידתו חדר תלמודו של מרן שליט״א מלא מתפללים
לפני קונו ,שהשמחה צומחת מתוך קרבת אלוקים, עטופים בטליתות צחורות ,ארבעת המינים בידיהם,
ושקשר של רב ותלמיד הוא מהלך שבו התורה קול ההלל הולך ומתגבר ,ונענועי ההושענא הופכות
עוברת דרך הלב. את הבית לתנועה אחת גדולה של תפילה ושמחה.
זאת ניטול אל ימי החול ,אל הבית והרחוב ,אל סדר בתווך עומד רבינו שליט״א ,והתפילה מקבלת עומק
היום והעיסוקים הקטנים .נכניס משהו מן החיים אחר של תורה ודבקות.
שראינו :ללמוד עם יותר בהירות ,להתפלל ביתר ואחר כך הסוכה .קטנה יחסית למספר האנשים
ישוב הדעת ,לשמוח במה שיש בו קדושה ,ולבקש העוברים בה ,אבל דומה שאינה קטנה כלל .ספרים
שגם החיים הרגילים יקבלו משהו מן האור שדלינו פתוחים ,דברי תורה ,שיחות ,ברכות ושירה .גדולי
במחיצת רבינו שליט״א. תורה ומרביצי תורה עוברים בסוכה ,יהודים מכל
הסוכה התקפלה ,החג עבר ,והרחובות חזרו למראה הרגיל שלהם .אבל אנו גווני עולם התורה נכנסים להקביל פני רבינו ,ילדים ממתינים לברכה,
זכינו לקבל שאיפה שנכנסת איתנו אל הבית ,אל הרחוב ואל ימי החול, ולרגע נדמה שהסוכה הקטנה נעשתה מקום המכיל עולם שלם :תורה,
לחיות "בצילא דמהימנותא" גם כשהסוכה כבר איננה. מסורת וקשר חי בין רב לתלמיד.
יו"ל על ידי מערכת "דרכי אורה" | להנצחות ולקבלת העלון במייל ניתן לפנות לדוא"ל62112dw@gmail.com :
עמוד 2
