gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

האור לחיים · Ha'or Lechaim — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: האור לחיים · Ha'or Lechaim

שבוע: נח (2026-10-12)

האור לחיים · Ha'or Lechaim — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ר"ת‬ ‫צאת השבת‬ ‫הדלקת נרות‬ ‫‪19:20‬‬ ‫‪18:40‬‬ ‫י‪-‬ם ‪*17:50‬‬ ‫‪19:16‬‬ ‫‪18:38‬‬ ‫ת"א ‪17:48‬‬ ‫‪19:17‬‬ ‫‪18:39‬‬ ‫חיפה ‪17:49‬‬ ‫‪19:19‬‬ ‫‪18:40‬‬ ‫ב"ש ‪17:50‬‬ ‫* לנוהגים ‪ 40‬דק'‪17:30 :‬‬ ‫להארות או הערות‪ ,‬ניתן לפנות‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫דיסקים של שיעורי הרב ניתן להשיג‬ ‫במשרדי אור החיים ‪02-5000455 -‬‬ ‫בס"ד ניתן לשמוע את השיעורים בשידור חי‬ ‫בימים שלישי וחמישי בין השעות ‪21:00-22:00‬‬ ‫קול הדף ‪02-6400000 -‬‬ ‫‪orhachaim.co.il‬‬ ‫המעוניינים לסייע בהדפסת החוברת לשם זיכוי הרבים‪,‬‬ ‫או להקדיש את העלון לרפואה‪ ,‬להצלחה‪ ,‬או לעילוי נשמה וכדו'‪,‬‬ ‫יוכלו לפנות באמצעות מייל‪:‬‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫או בטלפון‪02-5380014 02-5000455 :‬‬ ‫‪052-7129793‬‬ ‫יוצא לאור ע"י "מכון אור החיים"‬ ‫רח' עזרא ‪ 1‬ת‪.‬ד‪ 5512 .‬ירושלים‬ ‫תוכן עניינים‬ ‫פרשת נח תשפ”ז‬ ‫חלק מהמאמרים נלקטו מתוך הספר "משכני אחריך" ‪ -‬חומש בראשית‬ ‫‪1‬‬ ‫תולדות הצדיקים ‪ -‬מעשיהם הטובים ‪...............................................‬‬ ‫פרשה למעשה‪:‬‬ ‫‪6‬‬ ‫שכחת הטובה הובילה להתדרדרות ‪....................................................‬‬ ‫‪12‬‬ ‫התנהג כ’איש’ החייב בתורה ומצוותיה ‪................................................‬‬ ‫‪17‬‬ ‫מסירותו של נח לבעלי החיים ‪............................................................‬‬ ‫‪19‬‬ ‫ה”נוח לשמים” קודם לכל ‪..................................................................‬‬ ‫‪21‬‬ ‫צדיק בפרווה ‪...................................................................................‬‬ ‫תולדות הצדיקים ‪ -‬מעשיהם הטובים‬ ‫תולדות הצדיקים ‪ -‬מעשיהם הטובים‬ ‫המצוות והמעשים הטובים‪.‬‬ ‫ֵֵאֶּלֶ ה ּתֹוְלְ ֹדֹת ֹנ ַַֹח ֹנ ַַֹח ִִאיׁש ַצַ ִּדִ יק ָָּת ִִמים‬ ‫הפסוק לא מדבר על עצם התולדות‬ ‫ֹלִקים ִִה ְְת ַַהֶּלֶ ְך ֹנ ַַֹח‪.‬‬ ‫ָָהָיָ ה ְּבְ ֹדֹֹר ָָֹתיו ֶֶאת ָָה ֱֱא ִ‬ ‫שלו (דהיינו על בניו) ‪ -‬אלא על מעשיו‬ ‫ֹלָׁשה ָבָ ִנִ ים ֶֶאת ֵֵׁשם ֶֶאת ָָחם‬ ‫ַוַ ּיֹוֶלֶ ד ֹנ ַַֹח ְְׁש ָ‬ ‫הטובים‪ .‬והראיה‪ ,‬שהפסוק ממשיך‬ ‫ְוְ ֶֶאת ָיָ ֶֶפת (בראשית ו‪ ,‬ט‪-‬י)‪.‬‬ ‫"נח איש צדיק‬ ‫התורה הקדושה‬ ‫לומר‬ ‫תמים"‪,‬‬ ‫שהמעשים הטובים‬ ‫"צריך האדם‬ ‫מתחילה לדבר על‬ ‫תולדותיו של נח‪,‬‬ ‫של האדם הם עיקר‬ ‫"ֵאֶּלֶ ה ּתֹוְלְ ֹדֹת ֹנ ַַֹח"‪,‬‬ ‫ֵ‬ ‫תולדותיו‪.‬‬ ‫גם לדאוג‬ ‫ממשיכה‬ ‫ומיד‬ ‫הערך של המצוות‬ ‫לדבר על נח בעצמו‪,‬‬ ‫והמעשים הטובים‬ ‫"ֹנ ַַֹח ִִאיׁש ַַצִּדִ יק ָָּת ִִמים‬ ‫שהאדם עושה‪,‬‬ ‫לתורה‬ ‫ָָהָיָ ה ְּבְ ֹדֹֹר ָָֹתיו ֶֶאת‬ ‫גבוה הרבה יותר‬ ‫ִִה ְְת ַַהֶּלֶ ְך‬ ‫ָָה ֱֱאֹלקים‬ ‫הולדת‬ ‫הבנים‪.‬‬ ‫מאשר‬ ‫והמצוות שלו"‬ ‫ֹנ ַַֹח"‪ .‬בלי להזכיר את‬ ‫התולדות עצמם‪.‬‬ ‫מה שנח הוליד‬ ‫וכי 'נח' הוא‬ ‫ופעל בעצמו‪ ,‬הוליד מצוות ומעשים‬ ‫התולדה של 'נח'? ‪ -‬הרי זה כמו‬ ‫טובים‪ ,‬הוליד צידקּות ותמימות עם‬ ‫שנאמר "אלה תולדות יצחק ‪' -‬יצחק‬ ‫ה' יתברך ‪ -‬אלו התולדות האמתיות‬ ‫הוליד את יצחק'‪?...‬‬ ‫של נח!‬ ‫זו הקושיא שהתקשה ה"אור החיים"‬ ‫ורק אח"כ התורה מתייחסת לילדים‬ ‫הקדוש‪ .‬ולכן מסביר (עפ"י המדרש)‬ ‫ֹלָׁשה‬ ‫שהוליד בפועל‪ַ" :‬וַ ּיֹוֶלֶ ד ֹנ ַַֹח ְְׁש ָ‬ ‫שעיקר תולדותיהם של צדיקים אלו‬ ‫‪1‬‬ ‫תולדות הצדיקים ‪ -‬מעשיהם הטובים‬ ‫יהיו בעלי יראת שמים ומידות‬ ‫ָָבִנִ ים"‪ ,‬התולדות שהוליד כדי לקיים‬ ‫טובות ‪ -‬מ"מ אסור להתעלם‬ ‫את מצוות התורה (בראשית א‪ ,‬כח)‬ ‫מהעיקר ‪ -‬צריך האדם לדעת שעיקר‬ ‫ּוִמְלְ אּו ֶֶאת ָָה ָָא ֶֶרץ"‪.‬‬ ‫"ְּפרּו ְּוְרבּו ִ‬ ‫ְ‬ ‫ההשקעה היא ההשקעה שמשקיע‬ ‫ומכאן אנו למדים שעיקר תולדות‬ ‫בעצמו‪.‬‬ ‫האדם הם תולדותיו הרוחניות ‪-‬‬ ‫נח לא זלזל בעצמו כיון שידע שאם‬ ‫התורה המצוות והמעשים הטובים‬ ‫אין אני לי מי לי (אבות פ"א מי"ג) ‪ -‬קודם‬ ‫‪ -‬וכמו שנאמר במדרש (בראשית רבה ל‪,‬‬ ‫כל אני‪ ...‬וכן אמרו בסנהדרין (לז‪).‬‬ ‫ו)‪ :‬מה הן פירותיו של צדיק? מצוות‬ ‫'לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר‪,‬‬ ‫ומעשים טובים!‬ ‫בשבילי נברא העולם'‪.‬‬ ‫העדיפות הראשונה היא על‬ ‫צריך האדם לתת את עיקר הדעת על‬ ‫המעשים הטובים וקיום המצוות‪,‬‬ ‫עצמו‪ ,‬כיצד לגדול בתורה ובמצוות‪.‬‬ ‫ורק לאחר מכן מתחילה החשיבות‬ ‫של בניו של האדם‪.‬‬ ‫נכון שצריך להוליד ילדים‪ ,‬ללא‬ ‫ספק! הקב"ה נתן לך את המתנות‬ ‫הרבה פעמים בני האדם מפנים‬ ‫הנפלאות הללו‪ ,‬הילדים‪ ,‬כדי לחנך‬ ‫את עיקר דאגתם על בניהם‪ ,‬שיהיו‬ ‫ולהדריך אותם ולעזור להם‪ .‬אך‬ ‫צדיקים ויראי שמים ‪ -‬וממילא‬ ‫אם כל זאת צריך האדם גם לדאוג‬ ‫מזלזלים בעצמם‪.‬‬ ‫לתורה והמצוות שלו‪.‬‬ ‫על אף שצריך האדם לדאוג שבניו‬ ‫‪2‬‬ ‫תולדות הצדיקים ‪ -‬מעשיהם הטובים‬ ‫זהו יסוד גדול‪ .‬האדם צריך לדאוג‬ ‫יש ילדים? חזק וברוך‪ ...‬אעזור להם‬ ‫לעצמו‪ ,‬נכון צריך גם לדאוג לבניו‪,‬‬ ‫ואדריך אותם אך בשום אופן לא‬ ‫לחנך אותם טוב ולכבד אותם‪,‬‬ ‫אוותר על המצוות שלי‪ ,‬על התורה‬ ‫אבל לא ישקיע את הראש שלו רק‬ ‫והמעשים הטובים שלי בגלל‬ ‫בזה‪ ,‬בנים זה עוד דבר‪ ,‬אבל הדבר‬ ‫הילדים!‬ ‫הראשון זה אתה! ֵ'ֵאֶּלֶ ה ּתֹוְלְ ֹדֹת ֹנ ַַֹח‪,‬‬ ‫אחנך ואדריך במה שצריך‪ ,‬אבל‬ ‫ֹנ ַַֹח' אתה בעצמך‪...‬‬ ‫'עד כאן תחום שבת' (מושאל מעירובין‬ ‫היו גדולי ישראל שילדיהם לא‬ ‫פ"ה מ"ה)‪ ,‬עלי לדאוג לעצמי תחילה‬ ‫הלכו בדרכם‪ ,‬מה יעשו מסכנים‪...‬‬ ‫לראות לקיים מצוות‪ ,‬תורה ומעשים‬ ‫אותם גדולים המשיכו לגדול ולגדל‬ ‫טובים!‬ ‫את עצמם‪ ,‬ולא נשברו‪ ,‬שהרי מה‬ ‫זו הדרך שכל אדם צריך לנהוג‪.‬‬ ‫ביכולתם לעשות? הם בסך הכל‬ ‫ויש בזה רווח עצום‪ ,‬שממילא‬ ‫מצווים להדריך ולחנך את ילדיהם‪,‬‬ ‫האדם לא ישבר‪ ,‬כאשר ח"ו אחד‬ ‫ואכן עשו את כל שביכולתם‪ :‬שלחו‬ ‫מהבנים לא מתהלך בדרך המצוות‪,‬‬ ‫אותם לתלמוד תורה‪ ,‬ישיבה קטנה‬ ‫לא רוצה את דרך התורה‪ ,‬את דרך‬ ‫וגדולה‪ ,‬עזרו להם‪ ,‬תמכו בהם‬ ‫היראת שמים ‪ -‬האבא יכול לגשת‬ ‫וסעדו אותם ‪ -‬מה עוד היה עליהם‬ ‫אליו ולומר לו‪" :‬חביבי הגהינום‬ ‫לעשות? וכי הם צריכים להפסיד‬ ‫פתוחה לפניך‪ ,‬מה שתרצה תעשה‪...‬‬ ‫את כל הלימוד שלהם‪ ,‬את כל‬ ‫אני האבא שלך ואעזור לך! ודאי‬ ‫התורה והמצוות שלהם בגלל זה?‬ ‫כואב לי עד עמקי נשמתי ואבכה‬ ‫חס וחלילה‪ ,‬בשום פנים!‬ ‫עליך‪ ,‬אבל אני לא אהיה איתך‬ ‫באותו גיהינום!" ‪ -‬הילד חייב לדעת‬ ‫הולדת המצוות והמעשים הטובים‬ ‫שהאבא לא ייטמן איתו ביחד‪ .‬ובכך‬ ‫הם בעצם הבנים האמיתיים של‬ ‫הוא לא ישבר בשום פנים ואופן‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫תולדות הצדיקים ‪ -‬מעשיהם הטובים‬ ‫ומעשים טובים‪ ,‬הדבוקים אליו‪.‬‬ ‫האדם‪.‬‬ ‫תתבונן בעצמך‪ ,‬תראה מה חסר לך‬ ‫הבן יתכן שיבחר בדרך התורה ובידו‬ ‫ומה צריך לתקן‪ ,‬תבנה ותוליד את‬ ‫גם הבחירה לבחור בדרך שונה‪ ,‬ח"ו‪.‬‬ ‫עצמך!‬ ‫ִ'ִאם ָָחַכַ ְְמ ָָּת ‪ָָ -‬חַכַ ְְמ ָָּת ָּלָ ְך‪ְ ,‬וְ ַלַ ְְצ ָָּת ‪-‬‬ ‫ְלְ ַַב ְְּדָך ִִת �ָָּׂשא' (משלי ט‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫בדורו של נח‪ ,‬כולם עסקו בפריה‬ ‫בין האדם לבניו קיימת הפרדה‪,‬‬ ‫ורביה בגיל מוקדם יחסית ‪ -‬מאה או‬ ‫מרחק מסויים‪ .‬זה לא אותו גוף‪,‬‬ ‫מאתיים שנה‪...‬‬ ‫אלא גופים שונים‪.‬‬ ‫ואילו נח לא עסק בכך אלא בגיל‬ ‫מה שאין כן המצוות שהאדם‬ ‫חמש מאות שנה! "ַוַ ְיְ ִִהי ֹנ ַַֹח ֶֶּבן ֲֲח ֵֵמׁש‬ ‫עושה‪ ,‬הם קשורים בו‪ֻ' ,‬מֻ ְלְ ָָח ִִמים'‬ ‫ֵֵמאֹות ָָׁשָנָ ה ַוַ ּיֹוֶלֶ ד ֹנ ַַֹח ֶֶאת ֵֵׁשם ֶֶאת‬ ‫בו‪ ...‬הם חלק מהאדם‪ .‬המצוות הם‬ ‫ָָחם ְוְ ֶֶאת ָיָ ֶֶפת" (בראשית ה‪ ,‬לב) ‪ -‬כיון‬ ‫קניין גמור של האדם שלא יכול‬ ‫שידע והכיר בעצמו שהוא עדיין‬ ‫להחליף או למכור ‪ -‬המצווה בתוך‬ ‫לא מוכן כדי להביא ילדים לעולם‪,‬‬ ‫הנשמה שלך‪ ,‬חלק ממך‪ ,‬זה המהות‬ ‫שעדין לא השלים את עצמו‪ ,‬ועלול‬ ‫שלך! המצווה הופכת להיות אתה‪,‬‬ ‫הוא להיסחף 'אחר הזרם' של דור‬ ‫המצווה זה אתה בעצמך!!!‬ ‫המבול‪...‬‬ ‫לכן המצוות נקראים תולדות‬ ‫אם הוא יסחף חס ושלום אחר הזרם‬ ‫אמיתיות!‬ ‫‪ -‬ודאי שגם בניו ילכו באותה הדרך‪,‬‬ ‫כדי שהאדם יוכל להגיע לגדר של‬ ‫ויסחפו גם הם‪ .‬לכן הוא המתין חמש‬ ‫"הולדת עצמו"‪ ,‬עליו להתבונן‬ ‫מאות שנה עד שעיצב והעמיד את‬ ‫בעצמו‪ .‬וברגע שיש התבוננות ‪-‬‬ ‫עצמו הדק היטב היטב הדק‪ ,‬ורק אז‬ ‫לראות מה אתה חסר ומה אתה‬ ‫הוליד בנים‪.‬‬ ‫צריך לתקן ‪ -‬בזה אתה מוליד את‬ ‫עצמך‪ ,‬ומזה זוכה לעוד מצוות‬ ‫‪4‬‬ ‫תולדות הצדיקים ‪ -‬מעשיהם הטובים‬ ‫צריך לחתן אותו‪ ,‬שיקים את ביתו‪.‬‬ ‫בעבר‪ ,‬בישיבות הליטאיות (ישיבת מיר‪,‬‬ ‫ההורים שלו יעזרו לו שיוכל‬ ‫חברון וכדו') היו הבחורים מתחתנים‬ ‫בגיל ‪ .28-32‬לא היו מתחתנים‬ ‫להמשיך בלימודיו גם לאחריו‬ ‫מוקדם‪ .‬כל אותה העת היו שוקדים‬ ‫נישואיו ‪ -‬ריחיים בצווארו ואעפ"כ‬ ‫בתורה יומם ולילה‪ ,‬ולכן לא יכלו‬ ‫יעסוק בתורה!‪.‬‬ ‫להתחתן ‪ -‬ריחיים בצווארו ויעסוק‬ ‫יהיו לו אישה וילדים‪ ,‬ובכל זאת‬ ‫בתורה?! (קידושין כט ע"ב)‪ .‬זו הייתה‬ ‫לא יפסיק את לימוד התורה שלו‪.‬‬ ‫השיטה שלהם‪.‬‬ ‫ואדרבה להיפך ‪ -‬הוא ילמד את‬ ‫אולם ישנה שיטה אחרת‪ ,‬והיא‬ ‫התורה מתוך קדושה וטהרה‪ ,‬שיש‬ ‫שיטת החסידות והעולם הספרדי‬ ‫בזה מעלות גדולות מאוד מאוד‪ ,‬ולא‬ ‫‪ -‬בן שמונה עשרה לחופה (אבות פ"ה‬ ‫ישאר עם הרהורי עבירה‪ ,‬שקשים‬ ‫מכ"א)‪.‬‬ ‫מהעבירה (יומא כט ע"א)‪.‬‬ ‫כאשר מגיע הבן לגיל שמונה עשרה‬ ‫‪5‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫שכחת הטובה הובילה להתדרדרות‬ ‫אחד תווי פנים שונים ויחודיים! וכמה‬ ‫ֹלִקים ַוַ ִִּת ָָּמֵלֵ א‬ ‫ַוַ ִִּת �ָָּׁש ֵֵחת ָָה ָָא ֶֶרץ ִלִ ְְפֵנֵ י ָָה ֱֱא ִ‬ ‫מיני בעלי חיים מצויים בעולם! כמה‬ ‫ָָה ָָא ֶֶרץ ָָח ָָמס (בראשית ו‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫סוגי ציפורים ‪ -‬ולכל ציפור מקור‬ ‫הקב"ה ברא את העולם בחכמה‬ ‫שונה! והציפורים נתפסות בענפי העץ‬ ‫מופלאה‪ ,‬והבריאה כולה מעידה על‬ ‫בעזרת ציפורניהם‪ ...‬האם יתכן שרק‬ ‫יוצרה‪ .‬המתבונן בלב פתוח בסדר‬ ‫במקרה מתאימות רגלי הציפורים‬ ‫המופתי והמדויק של הבריאה‪,‬‬ ‫לאחיזה בעצים?‬ ‫בהתאמה בין חלקיה‪ ,‬בריבוי הפרטים‬ ‫ההרים והבקעות‪ ,‬הימים והנהרות‪,‬‬ ‫והמינים שבה וביופי המיוחד של כל‬ ‫האילנות העושים פרי ועצי הסרק –‬ ‫חלק וחלק שבה – מגיע מעצמו‬ ‫כולם בחכמה עשית!‬ ‫להכרה שיש בורא עולם‪ ,‬אשר יצר‬ ‫צאו וראו כמה חכמה טמונה בתפוז‪,‬‬ ‫את כל אלו בחכמה אלוקית נשגבת‪,‬‬ ‫בתחילת גידולו הוא ירוק לגמרי‪,‬‬ ‫"ָמה ַַרּבּו ַַמ ֲֲע ֶֶׂשיָך ה' ֻּכֻ ָּלָ ם ְּבְ ָָחְכְ ָָמה‬ ‫ָ‬ ‫בצבעם של העלים הסובבים אותו‪.‬‬ ‫ָָע ִִׂש ָיָת" (תהלים קד‪ ,‬כד)‪.‬‬ ‫ככל שמתקדם תהליך הבשלתו –‬ ‫וכמה בני אדם נולדו בעולם‪ ,‬ולכל‬ ‫‪6‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫כל אדם שחי בעולם – מקור חיותו‬ ‫משתנה צבעו לכתום‪ .‬לשם מה‪ ,‬מדוע‬ ‫הוא בנשמת החיים שנפח בו הקב"ה‪,‬‬ ‫שלא נאכל תפוזים ירוקים?‬ ‫ויש לו קשר לאמונה באלוקים‪ ,‬הבורא‬ ‫כי עצי פירות ההדר מרובי עלים הם‪,‬‬ ‫והמשגיח‪ .‬חובתו של כל אחד ‪ -‬כך‬ ‫ואם התפוזים הבשלים יישארו‬ ‫אומר הרמב"ם בהלכות דעות ‪ -‬להגיע‬ ‫ירוקים‪ ,‬קשה יהיה להבחין בהם‪ .‬לכן‬ ‫לאמונה‪ .‬גם אם לא התחנך לכך‬ ‫קבע הקב"ה את טבעם שישנו את‬ ‫ומעולם לא לימדוהו – בכוחו להגיע‬ ‫צבעם‪ ,‬וכך כאשר מגיע זמנם להיקטף‬ ‫בעצמו לאמונה בה' מתוך התבוננות‬ ‫– מאתרים אותם בקלות ועל פי צבעם‬ ‫בבריאה‪.‬‬ ‫גם יודעים שכבר ראויים הם לאכילה‪.‬‬ ‫אומנם‪ ,‬אמונה אין פירושה להבין את‬ ‫כיצד ניתן לתלות תהליך כזה באיזו‬ ‫מהותו של הבורא על כל רבדיו או‬ ‫התפרצות? במפץ? וכי מפץ יכול‬ ‫לדעת כיצד בדיוק התרחשה הבריאה;‬ ‫לייצר דבר מורכב כל כך כמו תפוז‬ ‫הלא כל עניינה של אמונה הוא דווקא‬ ‫העשוי מפלחים פלחים‪ ,‬אשר בכל‬ ‫כאשר חסרה הידיעה המוחשית! וכי‬ ‫אדם היושב על כיסא צריך להאמין‬ ‫אחד מהם בקבוקים קטנטנים‬ ‫שהרהיט הזה הוא כיסא?! הדבר ידוע‬ ‫המכילים את המיץ? הן ניכר בו‪,‬‬ ‫לו בבירור‪ ,‬ללא צורך באמונה‪ .‬עולמו‬ ‫בתפוז‪ ,‬שיצירה מחושבת ומדוקדקת‬ ‫המופלא של הקב"ה מסייע לנו לדעת‬ ‫הוא!‬ ‫שיש בורא ומשגיח‪ ,‬ולהאמין גם במה‬ ‫והאמונה נמצאת בלבו של כל נברא!‬ ‫לעילוי נשמת‬ ‫אריה בן יונה חממה ז"ל‪ ,‬אריה בן שירלי ז"ל‬ ‫‪7‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫יצרו את החללית המשוכללת‪ ,‬וגרמו‬ ‫שאיננו משיגים בחושנו ובשכלנו‪.‬‬ ‫לכך שכרגע נראה לך שהיא נדלקת‪,‬‬ ‫נכבית‪ ,‬ומתרוממת לבד‪.‬‬ ‫אם אדם היה מתבונן מעט‪ ,‬היה מבין‬ ‫אלא שמבחינת אותו אדם הנמצא על‬ ‫כי לא יתכן שהבריאה כולה נוצרה‬ ‫הירח‪ ,‬זהו כוח נעלם‪ ,‬בלתי נראה! "אני‬ ‫לבד‪ ,‬ללא בורא‪.‬‬ ‫לא מאמין עד שאראה את הכוח הזה‪,‬‬ ‫את אלו שיצרו את החללית"‪.‬‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ ,‬חללית גדולה‬ ‫ומשוכללת נשלחת ממרכז החלל‬ ‫הבעיה היא‪ ,‬שהוא נמצא על הירח‬ ‫ביוסטון ארצות הברית‪ ,‬ובשעה טובה‬ ‫והם ‪ -‬יוצרי החללית ‪ -‬נמצאים על‬ ‫נוחתת על הירח‪.‬‬ ‫כדור הארץ‪ ,‬והוא פשוט לא יכול‬ ‫לראותם‪ ,‬אלא אם כן יבוא מישהו‬ ‫באותה שעה עובר שם אדם שעלה‬ ‫ויורידהו למטה‪ ,‬לכדור הארץ‪ ,‬יכניסהו‬ ‫לטייל על הירח‪ .‬הוא מביט סביבו‪,‬‬ ‫למרכז החלל ביוסטון ויראה לו את‬ ‫ולפתע נגלית לעיניו החללית במלוא‬ ‫חדר הבקרה‪ ,‬משם מנווטים המדענים‬ ‫הדרה‪ :‬נוסעת ועוצרת‪ ,‬מדליקה‬ ‫את החללית שעל הירח‪ .‬אז יראה‬ ‫אורות‪ ,‬חופרת ומתרוממת ‪ -‬והכל‬ ‫בבירור שהחללית לא נעשתה מאליה‪,‬‬ ‫לבד‪ ,‬בלי שאף אחד מפעיל אותה‪...‬‬ ‫מ"מפץ" כלשהו‪...‬‬ ‫הוא מביט נדהם‪ :‬איזו מכונה פלאית‪.‬‬ ‫נו‪ ,‬וכש"נדלקת" בכל בוקר שמש‬ ‫והוא מעודו לא שמע ולא ידע!‬ ‫גדולה וענקית‪ ,‬וכל העולם מוצף אור‪,‬‬ ‫כנראה ‪ -‬כך הוא חושב לעצמו ‪ -‬ארע‬ ‫זה נעשה לבד?‬ ‫"מפץ גדול"‪ ,‬התרחשה התפוצצות‬ ‫ודאי שלא! ויאמר השוטה ‪ -‬אבל זה‬ ‫בתוך הגלקסיות‪ ,‬וממנה נוצרה‬ ‫מין טבע‪...‬‬ ‫החללית הזו על כל חלקיה‪...‬‬ ‫כן? ואיך פתאום קורה שהשמש‬ ‫שוטה שבעולם! מפץ?! הלא למטה‪,‬‬ ‫"ֶׁש ֶֶמׁש ְְּבִגִ ְְבעֹון ּדֹום ְוְ ָיָ ֵֵר ַַח‬ ‫עומדת ‪ֶ -‬‬ ‫בכדור הארץ‪ ,‬ישנם מדענים שהם‬ ‫‪8‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫שהעניק להם את כל זאת‪ ,‬אך פרשתנו‬ ‫ְְּב ֵֵע ֶֶמק ַַאָּיָ לֹון‪ַ ,‬וַ ַּיַ ֲֲעֹמֹד ַַה �ֶֶּׁש ֶֶמׁש ַַּב ֲֲח ִִצי‬ ‫מלמדת אותנו שלעיתים דווקא‬ ‫ַַה �ָָּׁש ַַמִיִ ם ְוְ ֹלא ָָאץ ָלָ בֹוא ְּכְ יֹום ָָּת ִִמים"‬ ‫השפע והברכה אוטמים את ליבו של‬ ‫(יהושע י‪ ,‬יב‪-‬יג)‪ .‬מהו הכוח הגורם לכך?‬ ‫האדם‪ .‬אם במקום להודות לה'‬ ‫זהו כוח נעלם‪ ,‬עצום ומופלא‪ .‬אלא‬ ‫ולראות את גדלותו‪ ,‬האדם מתייחס‬ ‫שהמוח שלנו כה קטן‪ ,‬שאיננו‬ ‫לכל אשר לו ובסביבתו כאל מובן‬ ‫מסוגלים להשיגו‪ .‬אין לנו את הכוח‬ ‫מאליו‪ ,‬וגס ליבו בכל הטובה שמרעיף‬ ‫והעוצמה להשיג את הבורא הגדול‬ ‫עליו השי"ת‪ ,‬עלול הוא להגיע לדיוטות‬ ‫שיצר את הכל‪ ,‬אבל אנחנו כן רואים‬ ‫תחתונות‪.‬‬ ‫את מעשיו‪ .‬קמים בבוקר‪ ,‬העיניים‬ ‫דור המבול חי בשפע שלא היה‬ ‫רואות‪ ,‬האוזניים שומעות והרגליים‬ ‫כדוגמתו מימות עולם‪ .‬הקב"ה ברכם‬ ‫הולכות‪.‬‬ ‫בברכות עצומות בכל שטחי החיים‪,‬‬ ‫זה בהחלט לא דבר טבעי‪ .‬הכל מופעל‬ ‫כדי שתהיה דעתם פנויה להתבונן‬ ‫מרחוק ונמצא בשליטתו מוחלטת של‬ ‫במעשי הבורא ולהידבק בו‪ .‬ומה היתה‬ ‫בורא כל העולמים‪.‬‬ ‫התוצאה? "דור המבול לא נתגאו אלא‬ ‫בשביל טובה שהשפיע להם הקדוש‬ ‫ברוך הוא" (סנהדרין קח ע"א)‪.‬‬ ‫לכאורה היינו מצפים‪ ,‬שעולם שיש בו‬ ‫שפע וטובה וברכה רבים כל כך‪ ,‬יחזק‬ ‫ואיזו טובה השפיע עליהם?‬ ‫את האמונה בלב הנבראים ויעורר‬ ‫אותם לעשות את רצון הבורא‬ ‫‪9‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫היין שבתוכו‪.‬‬ ‫המדרש (בראשית רבה לד‪ ,‬יג) מספר לנו‬ ‫ב‪" .‬מהלכין מסוף העולם ועד סופו‬ ‫על כמה וכמה ברכות מיוחדות שהיו‬ ‫בימי דור המבול‪:‬‬ ‫לשעה קלה ומתלישין ארזי לבנון‬ ‫בהליכתן"‪ .‬כוחם הפיזי של בני דור‬ ‫א‪" .‬אחת למ' שנה היו זורעים"‪ .‬דור‬ ‫המבול היה עצום‪ .‬בריצה אחת היו‬ ‫המבול היו זורעים חיטה פעם אחת‬ ‫מגיעים מתחילת העולם ועד סופו‪,‬‬ ‫בארבעים שנה; כל חיטה היתה בגודל‬ ‫ותוך כדי ריצה‪ ,‬או תוך כדי רכיבה על‬ ‫כליה של שור הבר [ששוקל הרבה‬ ‫סוס אביר‪ ,‬היו תופסים עץ ארז‬ ‫יותר משור רגיל]‪ ,‬והחיטים לא היו‬ ‫מתקלקלות לעולם‪.‬‬ ‫שבלבנון ועוקרים אותו בידיהם!‬ ‫גם גודלם של הגפנים היה מחוץ לגדרי‬ ‫על מנת להבין באילו כוחות מדובר‪,‬‬ ‫הטבע‪ :‬האנשים כלל לא היו מביאים‬ ‫נציין כי כיום‪ ,‬על מנת לעקור עץ ארז‬ ‫אשכולות ענבים לביתם‪ ,‬אלא היו‬ ‫משתמשים בבולדוזר או מסור‬ ‫בוצרים ענב אחד‪ ,‬מניחים אותו על‬ ‫חשמלי משוכלל!‬ ‫ראשם ומוליכים אותו לביתם‪ ,‬ולאחר‬ ‫ג‪" .‬והיו אריות ונמרים חשובים‬ ‫מכן היו מנקבים בו חור ושותים את‬ ‫‪10‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫הלך הילד לחדר הסמוך כדי להביא‬ ‫בעיניהם כנימה בבשרו"‪ .‬באותו אופן‬ ‫סלע חד ופגע בו שד‪ .‬החלו השד‬ ‫שאדם מתייחס לכינה ‪ -‬בביטול ובלי‬ ‫והתינוק שזה עתה נולד להתגושש‪,‬‬ ‫שמץ של פחד‪ ,‬כך היו מתייחסים‬ ‫ולפתע האיר היום‪.‬‬ ‫לאריות ונמרים ומועכים אותם‬ ‫אמר השד לתינוק‪" :‬לך תשתבח לפני‬ ‫באצבע קטנה‪.‬‬ ‫אימך ואמור לה שהיה לך מזל שהאיר‬ ‫ד‪" .‬היה להם אויר יפה כמן הפסח ועד‬ ‫היום‪ ,‬ואין לי עוד רשות להיות כאן [כי‬ ‫העצרת"‪ .‬לאורך כל השנה היה מזג‬ ‫זמנם של השדים הוא בלילה]‪ ,‬שאם‬ ‫האוויר נעים ואביבי – כמו בימים שבין‬ ‫לא כן הייתי הורג אותך"‪.‬‬ ‫פסח לעצרת‪ ,‬ולא סבלו מחום או‬ ‫השיב לו התינוק מנה אחת אפיים‬ ‫מקור ומשאר פגעי מזג האוויר‪.‬‬ ‫ואמר‪" :‬לך תשתבח לפני אימך ואמור‬ ‫לה שהיה לך מזל שאני עדיין קשור‬ ‫בילקוט שמעוני (איוב‪ ,‬רמז תתקח) מציין‬ ‫לאמי בחבל הטבור ‪ -‬ולכן איני יכול‬ ‫נקודה נוספת‪ :‬הפסוק באיוב (כא‪ ,‬יא)‬ ‫להיאבק בחופשיות‪ ,‬שאם לא כן הייתי‬ ‫אומר‪ְ" :‬יְ ַַׁשְּלְ חּו ַכַ ֹּצֹאן ֲֲעִוִ יֵלֵ ֶיֶהם"‪ ,‬ואומר‬ ‫אני הורג אותך!"‬ ‫המדרש כי בדור המבול היו התינוקות‬ ‫נולדים בגבורתם ובשכלם ובעלי‬ ‫את כל השפע והטובה האלו נתן‬ ‫יכולת דיבור‪ ,‬והיו נשלחים מיד לשדות‬ ‫הבורא יתברך לבני דור המבול כדי‬ ‫ולכרמים וגדלים בכוחות עצמם‪ ,‬כמו‬ ‫שיתבוננו במעשיו ויגיעו לידי אמונה‬ ‫הצאן שגדל לבדו ואינו זקוק להוריו‪.‬‬ ‫בה' והודאה לו‪ ,‬אך הם השתמשו‬ ‫ומספר המדרש‪ :‬אישה אחת ילדה בן‬ ‫בבריאה להנאתם ושכחו מי עשה כל‬ ‫באמצע הלילה‪ ,‬ולא היה לה במה‬ ‫אלה‪ .‬ולא עוד‪ ,‬אלא שגאווה נכנסה‬ ‫לחתוך את טבורו‪ .‬אמרה האשה‬ ‫בליבם‪ ,‬כאילו היה העולם שייך להם‬ ‫לבנה‪" :‬לך הבא לי צור ‪ -‬סלע חד‪ ,‬כדי‬ ‫וכל השפע שבו נתון להם ללא תנאי –‬ ‫שאכרות את טבורך"‪.‬‬ ‫‪11‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫כך הגיעו למצב הנורא של‪ַ" :‬וַ ִִּת �ָָּׁש ֵֵחת‬ ‫ֹלֶקיָך"‬ ‫"ְוְ ָָרם ְלְ ָבָ ֶבֶ ָך ְוְ ָָׁשַכַ ְְח ָָּת ֶֶאת ה' ֱֱא ֶ‬ ‫ָָה ָָא ֶֶרץ ִלִ ְְפֵנֵ י האלוקים ַוַ ִִּת ָָּמֵלֵ א ָָה ָָא ֶֶרץ‬ ‫(דברים ח‪ ,‬יד)‪ .‬כיון שלא חסר להם‬ ‫ָָח ָָמס"‪ .‬עולמו המופלא של הקב"ה‪,‬‬ ‫מאומה – לא התפללו לה'‪ ,‬לא ביקשו‬ ‫שאמור היה להיטיב עם הבריות‬ ‫שישאיר את הטובה וגם לא הודו‬ ‫עליה‪.‬‬ ‫ולגרום להם שידבקו בבורא‪ ,‬התמלא‬ ‫ֹלִקים ֶֶאת ָָה ָָא ֶֶרץ ְוְ ִִהֵּנֵ ה‬ ‫חמס‪ַ" .‬וַ ַּיַ ְְרא ֱֱא ִ‬ ‫בני דור המבול נטשו את האמונה‬ ‫ִנִ ְְׁש ָָח ָָתה" (בראשית ו‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫שהטביע אדם הראשון בכל הברואים‬ ‫‪ -‬שהקב"ה ברא את העולם ואת כל‬ ‫לא נותרה ברירה אלא להביא מבול‬ ‫אשר בו‪ ,‬ועשו בעולם כבשלהם‪ :‬גזלו‪,‬‬ ‫לעולם‪ ,‬למחות את הרוע שדבק בו‬ ‫ֹאְמרּו לא‪-‬ל‬ ‫חמסו והתאוו לעריות‪ַ" ,‬וַ ֹּי ְ‬ ‫ולכונן אותו מחדש‪.‬‬ ‫סּור ִִמ ֶֶּמּנּו" (איוב כא‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫התנהג כ'איש' החייב בתורה ומצוותיה‬ ‫הזאת?‬ ‫ֵֵאֶּלֶ ה ּתֹוְלְ ֹדֹת ֹנ ַַֹח ֹנ ַַֹח ִִאיׁש ַצַ ִִּדיק ָָּת ִִמים‬ ‫נאמר בגמרא (פסחים סה ע"א)‪" :‬אי‬ ‫ָָהָיָ ה ְּבְ ֹדֹֹר ָָֹתיו ֶֶאת ָָה ֱֱאֹלִִק�ִ ים ִִה ְְת ַַהֶּלֶ ְך ֹנ ַַֹח‬ ‫אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות‪,‬‬ ‫(בראשית ו‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫אשרי מי שבניו זכרים אוי לו מי שבניו‬ ‫מה הכוונה "איש"?‬ ‫נקבות"‪.‬‬ ‫בתפילת הימים הנוראים אומרים אנו‪:‬‬ ‫המאמר הזה מעורר כמה תמיהות‪:‬‬ ‫"ַא ְְׁש ֵֵרי ִִאיׁש ֶֶׁשֹּלא ִיִ ְְׁשָּכָ ֶֶחָך ּוֶבֶ ן ָָא ָָדם‬ ‫ַ‬ ‫ראשית ‪ -‬וכי מין הילוד תלוי באדם?‬ ‫ִיִ ְְת ַַא ֶֶּמץ ָּבָ ְך"‪ .‬גם כאן משתמשים‬ ‫מה הוא יכול לעשות אם נולדים לו‬ ‫במושג 'איש'‪ .‬מהי משמעות ההגדרה‬ ‫‪12‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫ולא פוטרים עצמם מהמצוות היקרות‪,‬‬ ‫בנות‪ ,‬עד שאומרים עליו חז"ל 'אוי לו‬ ‫ואוי למי שבניו מתנהגים כבנות ואינם‬ ‫למי שבניו נקבות'? עליו לבקש‬ ‫לומדים את התורה או שאינם‬ ‫רחמים ממי שהבנים שלו‪ ,‬כדברי‬ ‫מקיימים את המצוות‪.‬‬ ‫חז"ל (נידה עא ע"א)‪ ,‬אבל מעבר לכך אין‬ ‫זהו שנאמר על נח שהיה 'איש'‪,‬‬ ‫הדבר תלוי בו‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬הוא התנהג כ'איש' החייב‬ ‫שנית ‪ -‬מה פשר דברי הגמרא 'אוי לו‬ ‫במצוות ובתלמוד תורה‪ ,‬שלא כמו‬ ‫למי שבניו נקבות'‪ ,‬היה על חז"ל לומר‬ ‫אשה הפטורה מכך‪ ,‬כמבואר בדברי‬ ‫‪' -‬אוי לו למי שבנותיו נקבות'?‬ ‫חז"ל (קידושין כט ע"ב)‪.‬‬ ‫ברם שתי השאלות מיישבות זו את זו‪.‬‬ ‫נח ניצל כל שעה פנויה לעסוק בלימוד‬ ‫אין כוונת חז"ל לחלק בין מי שנולדים‬ ‫התורה וקיום מצוות הבורא‪ .‬ואף‬ ‫לו בנים או בנות ‪ -‬שהרי כאמור אין‬ ‫שעדיין לא ניתנה תורה לישראל‪ ,‬מכל‬ ‫הדבר תלוי באדם ‪ -‬אלא כוונתם לחלק‬ ‫מקום תורת 'בני נח' היתה‪ ,‬כפי‬ ‫בין שני סוגי בנים‪ .‬בין מי 'שבניו זכרים'‬ ‫שאמרו חז"ל על בית מדרשם של שם‬ ‫לבין מי 'שבניו נקבות'‪ ,‬היינו שבניו‬ ‫בנו של נח ושל עבר נכדו‪ ,‬שעסקו‬ ‫מתנהגים כבנות‪.‬‬ ‫בתורת ה'‪.‬‬ ‫הבנים חייבים בכל המצוות‪ .‬אשרי מי‬ ‫שבניו מניחים תפילין‪ ,‬מתפללים‬ ‫אגב כך‪ ,‬מסופר על מקים עולה של‬ ‫במניין‪ ,‬יושבים בסוכה‪ ,‬מנענעים לולב‬ ‫להצלחת‬ ‫שלמה בן מלכה‬ ‫‪13‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫חזרה‪.‬‬ ‫תורה בארץ ישראל‪ ,‬הכהן הגדול‬ ‫העשיר תרם סכום כסף גדול‪ ,‬והבטיח‬ ‫מאחיו‪ ,‬מרן הגאון רבי יוסף שלמה‬ ‫לבקר במוסד שיוקם מכספו‪.‬‬ ‫כהנמן ‪ -‬הרב מפוניבז' זצ"ל‪ ,‬שנסע‬ ‫לחו"ל לאסוף כספים לישיבה‪ ,‬ובדרכו‬ ‫לאחר תקופה התקשר העשיר לביתו‬ ‫נפגש עם עשיר גדול שלא הכיר‬ ‫של הרב והודיע כי הוא נמצא בארץ‪,‬‬ ‫בערכה של תורה‪.‬‬ ‫וברצונו לבקר במוסד שהוקם מכספו‪.‬‬ ‫הוא הביע נכונות לתרום סכום כסף‬ ‫הרב הזמינו לביקור‪ ,‬וכאשר הגיע‬ ‫גדול‪ ,‬אבל תנאי היה עימו‪ :‬הוא מוכן‬ ‫העשיר נטל אותו הרב מפוניבז' אל‬ ‫לתרום למוסד‪ ,‬רק בתנאי שלא ילכו‬ ‫המוסד שהקים‪ ...‬מוסד לבנות‪.‬‬ ‫שם עם כיפה על הראש!‬ ‫"הינך רואה" – אמר הרב לעשיר –‬ ‫למרבה הפלא‪ ,‬הסכים הרב מפוניבז'‬ ‫"אין כאן אפילו אחד שהולך עם‬ ‫לתנאי והבטיח לו שאכן לא ילכו‬ ‫כיפה"‪...‬‬ ‫במוסד שיקים עם כיפה‪ ,‬ואם יתברר‬ ‫העשיר כל כך נהנה מגאונותו של הרב‪,‬‬ ‫שעבר על התנאי ‪ -‬ישיב לו את כספו‬ ‫‪14‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫עד שהכפיל את תרומתו למוסדות‬ ‫"צדיק" – הגמרא (בבא בתרא פח ע"ב)‬ ‫שהקים‪.‬‬ ‫אומרת‪" :‬צדק משלך ותן לו"‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫'צדיק' הוא אדם העושה חסד עם‬ ‫עוד אפשר לבאר‪ ,‬כי נח 'איש'‪ ,‬היינו‬ ‫הזולת‪ ,‬ונח היה עושה חסדים רבים‪,‬‬ ‫בעודו איש חזק וצעיר לימים‪ ,‬עמד‬ ‫עם הכלל ועם הפרט‪.‬‬ ‫מול כל בני דורו‪ ,‬ולא נגרר אחריהם‪.‬‬ ‫"תמים היה בדורותיו" – במשך שני‬ ‫כך דרשו חז"ל (עבודה זרה יט ע"א) את‬ ‫הדורות‪ ,‬דור המבול ודור הפלגה ‪-‬‬ ‫"ַא ְְׁש ֵֵרי ִִאיׁש‬ ‫הפסוק בתהלים (קיב‪ ,‬א)‪ַ :‬‬ ‫דורות שהתמשכו על פני מאות שנים‬ ‫ָיָ ֵֵרא ֶֶאת ה'" ‪ -‬ושאלה הגמ'‪" :‬אשרי‬ ‫‪ -‬המשיך נח להלך בתמימותו עם‬ ‫איש ולא אשרי אשה? ‪ -‬אמר רב‬ ‫השי"ת‪ .‬אף שחי בדורות של רשעים‪,‬‬ ‫עמרם אמר רב‪ :‬אשרי מי שעושה‬ ‫נזהר ונשמר נח לבל ייסחף אחריהם‪,‬‬ ‫תשובה כשהוא איש"‪ ,‬ומבאר רש"י‬ ‫וזו מעלה גדולה מאוד‪.‬‬ ‫שם‪" :‬כשהוא איש ‪ -‬כשהוא בחור‬ ‫אנשי דור המבול חטאו בחמס‪,‬‬ ‫בכוחו‪ ,‬כלומר ממהר להכיר בוראו‬ ‫שנאמר (בראשית ו‪ ,‬יא)‪ַ" :‬וַ ִִּת ָָּמֵלֵ א ָָה ָָא ֶֶרץ‬ ‫קודם ימי הזקנה"‪ .‬זו היתה מעלתו של‬ ‫ָָח ָָמס"‪ ,‬ובגילוי עריות‪ ,‬כפי שנאמר‬ ‫נח‪ ,‬שכבר בצעירותו הכיר את בוראו‬ ‫בתורה (שם פסוק יב)‪ִּ" :‬כִ י ִִה ְְׁש ִִחית ָּכָ ל‬ ‫ולא התפתה ללכת אחרי אנשי דור‬ ‫ָּבָ ָָׂשר ֶֶאת ַַּד ְְרּכֹו ַַעל ָָה ָָא ֶֶרץ"‪ .‬אנשי דור‬ ‫המבול‪.‬‬ ‫לרפואת‬ ‫תקוה בת רחל רוחאם‬ ‫‪15‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫בעומדו מול אנשי דור הפלגה שחטאו‬ ‫הפלגה חטאו במינות ואפיקורסות‪,‬‬ ‫במינות‪ ,‬כפי שאמרה התורה (דברים יח‪,‬‬ ‫באומרם כי העולם נברא מאליו ולא‬ ‫ֹלֶקיָך"‪.‬‬ ‫יג)‪ָָּ " :‬ת ִִמים ִִּת ְְהֶיֶ ה ִִעם ה' ֱֱא ֶ‬ ‫הקב"ה בראו‪ ,‬ורק בשל העובדה‬ ‫וכעת מובן מדוע בהמשך הפסוקים (ז‪,‬‬ ‫שהקב"ה נמצא בשמים ממעל‪ ,‬אין‬ ‫א) אמר ה' לנח‪ִּ" :‬כִ י ֹא ְְֹתָך ָָר ִִא ִיִתי ַצַ ִִּדיק‬ ‫אפשרות לגבור עליו‪ ,‬לכן הם חשבו‬ ‫ְלְ ָָפַנַ י ַּבַ ּדֹור ַַהֶּזֶ ה" ‪ -‬צדיק ולא יותר‪ ,‬כיון‬ ‫לבנות בניין גבוה ולהגיע אליו יתברך‬ ‫שהיה זה בדור המבול‪ ,‬ואין אומרים‬ ‫כדי להילחם נגדו‪ .‬וזו אפיקורסות‬ ‫שבחו של אדם אלא רק "באשר הוא‬ ‫גמורה‪ ,‬לחשוב שיכול האדם להגיע‬ ‫שם"‪ ,‬לכן אמר רק "כי אותך ראיתי‬ ‫אל השי"ת וכביכול להילחם נגדו‪.‬‬ ‫צדיק" ‪ -‬כלפי הדור הזה הינך צדיק‪.‬‬ ‫נמצא שנח ניצל הן מחטאם של אנשי‬ ‫אך בתחילת הפרשה שהתורה כותבת‬ ‫המבול שחטאו בגזל וגילוי עריות‪ ,‬והן‬ ‫באופן כללי את תולדותיו של נח ‪-‬‬ ‫מחטאם של אנשי דור הפלגה שחטאו‬ ‫שחי גם בדור המבול וגם בדור הפלגה‪,‬‬ ‫בכפירה ומינות‪ .‬לכן נאמר כי נח היה‬ ‫ובשני הדורות לא הלך בדרך איתם ‪-‬‬ ‫צדיק "בדורותיו" ‪ -‬בשני הדורות‬ ‫נאמר שנח היה "צדיק תמים"‪ ,‬כלומר‪:‬‬ ‫הללו‪ .‬הוא זכה לתואר 'צדיק'‪ ,‬כיון‬ ‫כלפי דור המבול היה "צדיק" במעשיו‬ ‫שנשמר מעריות‪ ,‬כפי שזכה יוסף‬ ‫שבין אדם לחברו‪ ,‬וכלפי דור הפלגה‬ ‫להיקרא 'יוסף הצדיק' כיון שנזהר‬ ‫היה "תמים" בדעותיו‪.‬‬ ‫מעריות‪ ,‬וכן זכה לתואר 'תמים'‪,‬‬ ‫‪16‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫מסירותו של נח לבעלי החיים‬ ‫את מאכל הבהמות רק מממונו הפרטי‪,‬‬ ‫ַַקח ְלְ ָך ִִמָּכָ ל ַַמ ֲֲאָכָ ל ֲֲא ֶֶׁשר ֵיֵ ָָאֵכֵ ל ְוְ ָָא ַַס ְְפ ָָּת‬ ‫לא משל אחרים ולא משל הגזל‪.‬‬ ‫ֵֵאֶלֶ יָך ְוְ ָָהָיָ ה ְלְ ָך ְוְ ָלָ ֶֶהם ְלְ ָָאְכְ ָלָ ה (בראשית ו‪,‬‬ ‫ואכן כך הוא עשה – מכר את ביתו‪ ,‬עם‬ ‫כא)‪.‬‬ ‫כל הריהוט שבו וכל הרכוש שצבר‬ ‫גודלה של התיבה היה קטן יחסית‬ ‫במשך שש מאות שנות חייו‪ ,‬ובתמורה‬ ‫לכמות שהיתה צריכה להכיל‪ .‬סך הכל‬ ‫שקיבל קנה אוכל לבהמות והחיות‬ ‫שלוש מאות אמה אורכה וחמישים‬ ‫שהיו איתו בתיבה במשך שנה שלמה‪.‬‬ ‫אמה רוחבה‪ ,‬ובכל זאת הכילה את נח‬ ‫בספר "שיחות מוסר" מובא מהגאון‬ ‫ובני משפחתו‪ ,‬את כל הבהמות‬ ‫רבי חיים שמואלביץ זצ"ל‪ ,‬שהסיבה‬ ‫והחיות שבעולם‪ ,‬ואת כל המאכלים‬ ‫לכך שה' יתברך ציווה על נח שיבנה‬ ‫והמשקאות שהיו זקוקים להם למשך‬ ‫את התיבה ויקנה את המאכלים‬ ‫שנה שלמה!‬ ‫מכספו האישי‪ ,‬היא כדי שיהיו לנח‬ ‫נעשה בה נס שהמעט הכיל את‬ ‫רחמים על החיות אשר איתו בתיבה‪.‬‬ ‫המרובה‪ ,‬כמו ארץ ישראל הנקראת‬ ‫הנתינה והענקה משלו תגרום לו‬ ‫'ארץ הצבי'‪ ,‬ויכולים להתגורר בה‬ ‫שיתמלא עליהם רחמים‪ ,‬אהבה‬ ‫עשרות מיליונים‪.‬‬ ‫וחמלה‪ ,‬כיון שכך טבעו של האדם –‬ ‫על ידי שהוא נותן ומעניק למישהו‬ ‫נח הצטווה לדאוג למאכל כל החיות‬ ‫הוא נקשר ומתחבר אליו‪.‬‬ ‫והבהמות אשר בתיבה‪ ,‬ולא מתרומות‬ ‫המחשבה הרגילה אצל בני אדם היא‬ ‫או מכספים שקיבל לצורך העניין‪ .‬על‬ ‫הפוכה‪ .‬אדם נוטה לחשוב‪' :‬אני אוהב‬ ‫"ַקח ְלְ ָך" דרשו רבותינו (יומא ג‬ ‫המילים ַ‬ ‫את פלוני‪ ,‬משום שהוא נתן לי'‪ ,‬אך‬ ‫ע"א)‪ַ"ַ :‬קח ְלְ ָך – משלך"‪ ,‬וביאר ה"כלי‬ ‫האמת היא שההפך הוא הנכון – אתה‬ ‫יקר" (בראשית ו‪ ,‬כא)‪ ,‬שנח נצטווה לקחת‬ ‫‪17‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫שעה מסוימת שבה היא צריכה‬ ‫אוהב אדם יותר ככל שאתה נותן‬ ‫לאכול‪ ,‬וכל הזמן היה עליהם לטפל‬ ‫ומעניק לו יותר‪ .‬האהבה תלויה בנתינה‬ ‫בבעלי החיים‪.‬‬ ‫ולא בקבלה!‬ ‫חז"ל מספרים (תנחומא נח‪ ,‬ב) שפעם‬ ‫אב אוהב את ילדיו‪ ,‬מכיון שהוא‬ ‫אחת לא הזדרז נח להביא לאריה את‬ ‫השקיע בהם‪ ,‬עבד עבורם‪ ,‬נתן להם‬ ‫מאכלו בזמן‪ ,‬והאריה תפס ברגלו‪ ,‬נתן‬ ‫כסף והעניק להם‪.‬‬ ‫לו מכה בצלעות ושבר לו צלע אחת‪,‬‬ ‫זהו שאמרו רבותינו (דרך ארץ פ"א הכ"ח)‬ ‫שנאמר "ַוַ ִּיִ ָָּׁש� ֶֶאר ַַאְך ֹנ ַַֹח" (בראשית ז‪ ,‬כג)‪.‬‬ ‫"אם חפץ אתה לידבק באהבת חברך‪,‬‬ ‫''ַאְך'' פירושו‪ -‬נשאר רק עם עשרים‬ ‫ַ‬ ‫הוי נושא ונותן בטובתו" – ככל שתשא‬ ‫ואחת צלעות‪ ,‬וכל הזמן גנח 'אך‪ ,‬אך'‬ ‫ותתן יותר בטובתו של חברך‪ ,‬תגדל‬ ‫מכאב‪...‬‬ ‫אהבתך אליו‪ ,‬שעל ידי כן הנך נעשה‬ ‫ואף על פי כן‪ ,‬המשיך נח להאכיל‬ ‫אוהבו‪.‬‬ ‫ולהשקות את האריה‪.‬‬ ‫הקב"ה רצה שתהיה לנח אהבה לבעלי‬ ‫מה גרם לו לעשות זאת? ההשקעה‬ ‫החיים אשר איתו בתיבה והוא יתקשר‬ ‫הגדולה שהשקיע בו ‪ -‬את ביתו הוא‬ ‫אליהם‪ ,‬לכן ציווה עליו לקחת מממונו‬ ‫מכר כדי לתת לו אוכל! והתמסרותו‬ ‫הפרטי – ממון שעמל להשיגו במשך‬ ‫גרמה שתהיה לו אהבה וחיבה גדולה‬ ‫שש מאות שנה – ולקנות בו מזון‬ ‫כלפיו‪.‬‬ ‫לבהמות ולחיות‪ ,‬ועל ידי כך תרבה‬ ‫אהבתו וחיבתו אליהם‪.‬‬ ‫סוד אהבת הזולת טמון בנתינה‬ ‫שנותנים לו‪ .‬ככל שניתן יותר ונשקיע‬ ‫בזולת יותר‪ ,‬כך נחוש כלפיו אהבה‬ ‫לא קל היה לנח בתיבה – הוא ובניו לא‬ ‫וחיבה גדולים יותר‪.‬‬ ‫נתנו שינה לעיניהם‪ .‬כל חיה יש לה‬ ‫‪18‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫ה"נוח לשמים" קודם לכל‬ ‫בנוחות ובדרך ארץ ולא הקניטם בכל‬ ‫ֹלִקים‬ ‫ֵֵאֶּלֶ ה ּתֹוְלְ ֹדֹת ֹנ ַַֹח‪ֹ ,‬נ ַַֹח‪ֶֶ ...‬את ָָה ֱֱא ִ‬ ‫עת על כך שהם רשעים‪.‬‬ ‫ִִה ְְת ַַהֶּלֶ ְך ֹנ ַַֹח (בראשית ו‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫כך היה רגיל הגאון רבי יהודה צדקה‬ ‫התורה הקדושה כופלת את המילה‬ ‫זצ"ל לומר בדרשותיו על פרשה זו‪:‬‬ ‫"נח" פעמיים‪ ,‬ללמדנו שהאדם צריך‬ ‫"ֵאֶּלֶ ה ּתֹוְלְ ֹדֹת ֹנ ַַֹח‪ֹ ,‬נ ַַֹח"‪ ,‬מה התולדות‬ ‫ֵ‬ ‫להיות נח שמים ונח לבריות (מדרש‬ ‫של האדם? ‪ -‬להיות נח!‬ ‫אגדה בראשית ו‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫ולמה נכתב פעמיים "נח"? כדי ללמדנו‬ ‫על אף שדורו של נח היה מלא בגזל‪,‬‬ ‫שיהיה נח לשמים ונוח לבריות‪.‬‬ ‫חמס‪ ,‬שינאה‪ ,‬עבודה זרה גילוי עריות‬ ‫אם אדם מסתכל רק על השמים ולא‬ ‫ושפיכות דמים (בראשית רבה לא‪ ,‬ו)‪ ,‬עם‬ ‫מעניינים אותו בני האדם‪ ,‬רק הקב"ה‬ ‫כל זאת הצליח נח לשרוד ולא להיסחף‬ ‫מעניין אותו ‪ -‬זה פסול ולא נכון‪ .‬עלינו‬ ‫אחר דורו‪.‬‬ ‫להיות נוחים גם עם בני האדם ולהיות‬ ‫נח לא זז מהבורא יתברך אלא כל הזמן‬ ‫בעלי מידות טובות‪ְ" .‬וְ ָָהַלַ ְכְ ָָּת ִּבִ ְְד ָָרָכָ יו"‬ ‫ֹלִקים ִִה ְְת ַַהֶּלֶ ְך‬ ‫"ֶאת ָָה ֱֱא ִ‬ ‫נשאר דבוק בו ‪ֶ -‬‬ ‫(דברים כח‪ ,‬ט)‪ ,‬מחויב אדם ללכת בדרכי‬ ‫ה' יתברך ‪" -‬מה הוא רחום אף אתה‬ ‫ֹנ ַַֹח"‪.‬‬ ‫היה רחום‪ ,‬מה הוא חנון אף אתה היה‬ ‫ומכל מקום‪ ,‬התנהג נח עם בני דורו‬ ‫‪19‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫(כתובות יז ע"א)‪ ,‬היינו שידע שנמצא בין‬ ‫חנון" (שבת קלג ע"ב)‪.‬‬ ‫הבריות ויזהר בכבוד הזולת‪ .‬ואפילו‬ ‫אסור לאדם לומר‪' :‬אני הולך רק בדרך‬ ‫עם אדם רחוק משמירת תורה ומצוות‬ ‫ה' ולא מעניין אותי בני אדם‪ ,‬אל‬ ‫צריך להתנהג בצורה טובה ונוחה‪,‬‬ ‫תבקשו ממני עזרה‪ ,‬חבל לי על כל‬ ‫ובמידות טובות‪.‬‬ ‫רגע‪ - '...‬אדם כזה לא הולך בדרך‬ ‫נח לשמים ונח לבריות!‬ ‫הנכונה ולא עושה מעשה ה' שהוא ‪-‬‬ ‫להיות רחום וחנון‪ ,‬רחמן‪ ,‬ארך אפיים‬ ‫ורב חסד‪.‬‬ ‫ומכל מקום‪ ,‬ממשיכה התורה‬ ‫ֹלִקים ִִה ְְת ַַהֶּלֶ ְך ֹנ ַַֹח"‪.‬‬ ‫"ֶאת ָָה ֱֱא ִ‬ ‫ומספרת‪ֶ :‬‬ ‫הוא יכול להיות למדן וחריף‪ ,‬אך מצבו‬ ‫ולכאורה זה מיותר‪ ,‬הרי כבר אמרנו‬ ‫הרוחני בסכנה! אדם כזה‪ ,‬אם חלילה‬ ‫שהוא היה נח לשמים ונח לבריות ואם‬ ‫וחס יפול ‪ -‬הוא עלול להתנפץ כליל!‬ ‫כן ודאי שהתהלך את האלוקים ושמר‬ ‫לכן‪ ,‬תמיד צריך להנהיג בהם מנהג‬ ‫את מצוותיו?‬ ‫דרך ארץ (ברכות לה ע"ב)‪" ,‬לעולם תהא‬ ‫אלא‪ ,‬באה התורה ללמדנו דרך והנהגה‬ ‫דעתו של אדם מעורבת עם הבריות"‬ ‫‪20‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫הם לא רוצים שתעשה את המצוה‪,‬‬ ‫בעבודת ה'‪:‬‬ ‫והקב"ה מצוה אותך לעשותה‪ ,‬למי‬ ‫בדרך כלל צריך האדם להיזהר‪ ,‬שגם‬ ‫תשמע?‬ ‫כשעושה את המצוות ‪ -‬יעשה זאת‬ ‫ֹלִקים ִִה ְְת ַַהֶּלֶ ְך‬ ‫"ֶאת ָָה ֱֱא ִ‬ ‫על זה נאמר‪ֶ :‬‬ ‫באופן שיהיה נח גם לבריות ולא יפגע‬ ‫ֹנ ַַֹח"‪ ,‬תקיים את מצוות ה' יתברך!‬ ‫באחרים‪.‬‬ ‫ה"נוח לשמים" גובר על ה"נוח‬ ‫אולם יש מצבים שה"נוח לשמים" בא‬ ‫לבריות"‪.‬‬ ‫בתמורה ועל חשבון ה"נוח לבריות"‪,‬‬ ‫צדיק בפרווה‬ ‫בדורו של נח כולם מתו מפני המבול‪,‬‬ ‫ֵֵאֶּלֶ ה ּתֹוְלְ ֹדֹת ֹנ ַַֹח ֹנ ַַֹח ִִאיׁש ַצַ ִִּדיק ָָּת ִִמים‬ ‫וגם בדורו של משה נגזרה גזרת "ָּכָ ל‬ ‫ָָהָיָ ה ְּבְ ֹדֹֹר ָָֹתיו ֶֶאת ָָה ֱֱאֹלִִק�ִ ים ִִה ְְת ַַהֶּלֶ ְך ֹנ ַַֹח‬ ‫ַַהֵּבֵ ן ַַהִּיִ ּלֹוד ַַהְיְ ֹא ָָֹרה ַַּת ְְׁשִלִ יֻכֻ הּו" (שמות א‪,‬‬ ‫(בראשית ו‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫כב)‪.‬‬ ‫הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל בספרו‬ ‫נח ניצל מפני מי המבול‪ ,‬והיה בתיבת‬ ‫"תוכחות לחיים" (פרשת נח עמוד יח) וכן‬ ‫עץ מצופה זפת‪ ,‬וגם משה רבנו ניצל‬ ‫בספרו של 'מר בריה דרבינא' הגאון‬ ‫מהגזירה והיה בתוך תיבת גומא‬ ‫רבי אברהם פלאג'י זצ"ל ‪" -‬אברהם‬ ‫מצופה זפת‪.‬‬ ‫את ידו" (דרושים לשבת שובה‪ ,‬דרוש א) כותב‬ ‫נח בנה את התיבה מאה ועשרים שנה‬ ‫דבר נפלא‪:‬‬ ‫ומשה רבנו חי מאה ועשרים שנה‪.‬‬ ‫משה רבנו היה התיקון של נח‪ ,‬וכל מה‬ ‫המבול היה על הארץ ארבעים יום‪,‬‬ ‫שקרה לנח קרה למשה רבנו‪:‬‬ ‫‪21‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫'ַוַ ִּיִ ַַּקח ִִמֹּכֹל ַַהְּבְ ֵֵה ָָמה ַַה ְְּטֹה ָָֹרה ִּוִמֹּכֹל‬ ‫ומשה רבנו עלה לשמים ארבעים יום‪.‬‬ ‫ָָהעֹוף ַַה ָָּטהֹור ַוַ ַּיַ ַַעל ֹעֹֹלת ַּבַ ִִּמְזְ ֵּבֵ ַַח'‬ ‫אומנם‪ ,‬חז"ל מעוררים‪ ,‬שמכל מקום‬ ‫(בראשית ח‪ ,‬כ)"‪.‬‬ ‫היה הבדל גדול בין שני המנהיגים‪,‬‬ ‫כשנח יצא מן התיבה‪ ,‬וראה את‬ ‫ואת החיסרון שהיה בהנהגתו של נח‪,‬‬ ‫העולם החרב‪ ,‬החל לבכות‪ ,‬וטען‬ ‫משה רבינו תיקן‪.‬‬ ‫לקב"ה שהיה עליו לרחם על העולם‬ ‫ולא להביא את המבול‪ .‬הקב"ה‪ ,‬בדברי‬ ‫איתא בזוהר הקדוש (כרך א פרשת נח‪ ,‬דף‬ ‫תשובתו‪ִּ ,‬כִ ָּנָ ה אותו בלשון "רועה‬ ‫לח ע"ב)‪" :‬תנו רבנן‪ ,‬מה השיב הקדוש‬ ‫שוטה"‪ ,‬ואמר לו‪ :‬מדוע רק כעת אתה‬ ‫ברוך הוא לנח‪ ,‬כשיצא מן התיבה‬ ‫מתחנן ומבקש רחמים על העולם?‬ ‫וראה כל העולם חרב‪ ,‬והתחיל לבכות‬ ‫מדוע כשדיברתי איתך בנחת‪,‬‬ ‫עליו‪ ,‬ואמר‪ :‬ריבונו של עולם‪ ,‬נקראת‬ ‫והודעתי לך על בואו המתקרב של‬ ‫רחום ‪ -‬היה לך לרחם על בריותיך!‬ ‫המבול‪ ,‬מדוע אז לא ביקשת רחמים?‬ ‫השיבו הקב"ה ואמר‪ :‬רועה שוטה‪,‬‬ ‫מדוע כשהתעכבתי עימך בדיבורים‬ ‫עתה אתה אומר זה‪ ,‬למה לא אמרת‬ ‫ממושכים כדי לתת לך את האפשרות‬ ‫זאת בשעה שאמרתי לך בלשון רכה‪.‬‬ ‫לבקש רחמים על העולם‪ ,‬לא ביקשת‬ ‫כל כך התעכבתי עימך ואמרתי לך כדי‬ ‫רחמים? מדוע כששמעת שאתה‬ ‫שתבקש רחמים על העולם‪ ,‬וכיון‬ ‫תינצל‪ ,‬בכניסתך אל התיבה‪ ,‬אמרת‬ ‫ששמעת שאתה תנצל בתיבה ‪ -‬לא‬ ‫לעצמך 'שלום עלי נפשי' ולא פתחת‬ ‫עלה על ליבך לבקש רחמים על ישוב‬ ‫את פיך לבקש רחמים על העולם?‬ ‫העולם ועשית תיבה וניצלת‪ ,‬וכעת‬ ‫שהעולם נאבד‪ ,‬פתחת את פיך לדבר‬ ‫נח‪ ,‬כאמור‪ ,‬דאג לעצמו‪ ,‬ולבני ביתו‪,‬‬ ‫לפני תפילה ותחנונים?‬ ‫לבל ייסחפו אחרי הרוח השולטת‬ ‫"כיון שראה נח כך הקריב קורבנות‬ ‫בסביבה ולא ילמדו ממעשיהם של‬ ‫ועולות [אע"פ שלא חטא]‪ ,‬דכתיב‪:‬‬ ‫‪22‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫יש שואלים‪ ,‬מדוע הקב"ה היה צריך‬ ‫אנשי הדור‪.‬‬ ‫להביא מבול לעולם‪ ,‬ולהכניס את נח‬ ‫הוא אכן‪ ,‬באופן אישי‪ ,‬מצא חן בעיני‬ ‫לתוך תיבה במשך שנה שלימה‪ ,‬וכי‬ ‫ה'‪ ,‬ומשום כך זכה להינצל מן המבול‪,‬‬ ‫לא יכול היה להרוג באופן ישיר‬ ‫ומכל מקום היתה תביעה כלפיו שהוא‬ ‫ונקודתי את מי שחייב מיתה‪,‬‬ ‫"רעיא שטיא"‪ ,‬כיון שלא דאג די‬ ‫ולהשאיר בחיים את מי שצריך‬ ‫הצורך לבני דורו‪ ,‬לא התפלל עליהם‬ ‫להישאר בחיים?‬ ‫ולא השתדל להחזירם בתשובה‪.‬‬ ‫כבר ראינו מקרים רבים כיוצא בזה‪,‬‬ ‫הוא היה "צדיק בפרווה"‪...‬‬ ‫שפרצה שריפה ושרפה כמה נפשות‬ ‫הרבי הקדוש מקוצק הסביר את‬ ‫שנגזר עליהם להישרף‪ ,‬ואילו אחרים‬ ‫המושג הזה בדרך הבאה‪:‬‬ ‫שהיו באותו מקום נצלו!?‬ ‫כאשר קר בבית‪ ,‬ישנן שתי אפשרויות‬ ‫אבי הדרשנים רבנו האלשיך הקדוש‬ ‫כיצד לנהוג‪ :‬או לחמם את הבית‪ ,‬או‬ ‫מפרש פירוש נפלא‪ :‬היתה זו גזירה‬ ‫להתלבש בפרווה ובבגדים חמים‪.‬‬ ‫שנגזרה על נח להיות שנה שלימה‬ ‫ההבדל הוא‪ ,‬שבדרך הראשונה חם‬ ‫בתוך תיבה‪ ,‬משועבד עשרים וארבע‬ ‫בכל הבית וחם לכל הדיירים‪ ,‬ואילו‬ ‫שעות ביממה להאכיל את כל החיות‪,‬‬ ‫בדרך השנייה חם רק ללובש הפרווה‬ ‫וכמעט שלא לתת שינה לעיניו‪ ,‬וכפי‬ ‫ואילו האחרים מוסיפים לקפוא‬ ‫שהעיד ֵֵׁשם בנו (סנהדרין קח ע"ב)‪" :‬צער‬ ‫מקור‪...‬‬ ‫גדול היה לנו בתיבה‪ .‬בריה שדרכה‬ ‫יש צדיק שכאשר הוא רואה כי "קר"‬ ‫להאכילה ביום ‪ -‬האכלנוה ביום‪,‬‬ ‫בענייני יהדות‪ ,‬הריהו משתדל לחמם‬ ‫שדרכה להאכילה בלילה ‪ -‬האכלנוה‬ ‫את הסביבה כולה‪ .‬ויש צדיק שכביכול‬ ‫בלילה"‪ ,‬וכשפעם אחת איחר להביא‬ ‫"לובש פרווה" ‪ -‬מסתגר בד' אמותיו‬ ‫לאריה את מזונו‪ ,‬כתיב (ז‪ ,‬כג)‪ַ" :‬וַ ִּיִ �ָָּׁש ֶֶאר‬ ‫ודואג רק לעצמו שלא ייסחף עם‬ ‫ַַאְך ֹנ ַַֹח" – הוא נותר עם א"ך צלעות‪ ,‬כי‬ ‫הזרם‪.‬‬ ‫‪23‬‬ ‫פרשה למעשה‬ ‫את העולם מן המבול‪ .‬שכן נח ואשתו‪,‬‬ ‫צלע אחת ‪ -‬מתוך עשרים ושתיים‬ ‫שלושת בניו ונשותיהם היו שמונה‬ ‫הצלעות – נשברה לו ע"י האריה!‬ ‫צדיקים‪ ,‬ואם היו עוד שניים‪ ,‬כבר אמר‬ ‫זאת משום שנח בחיי חיותו התבצר‬ ‫הקב"ה לאברהם (בראשית יח‪ ,‬לב)‪ֹ" :‬לא‬ ‫בתוך ה"תיבה" האישית שלו‪ .‬הוא חי‬ ‫ַַא ְְׁש ִִחית ַּבַ ֲֲעבּור ָָה ֲֲע ָָׂש ָָרה"‪.‬‬ ‫בתוך עצמו‪ ,‬דאג לעצמו‪ ,‬לא הסתכל‬ ‫מטעם זה ‪ -‬אומר הזוהר הקדוש ‪-‬‬ ‫על העולם ולא דאג להציל גם אחרים‪.‬‬ ‫האריך הקב"ה בדברים עם נח‪ ,‬ואמר‬ ‫משום כך ‪ -‬מידה כנגד מידה ‪ -‬נגזר‬ ‫לו‪ֵ"ֵ :‬קץ ָּכָ ל ָּבָ ָָׂשר ָּבָ א ְלְ ָָפַנַ י ִּכִ י ָָמְלְ ָָאה‬ ‫עליו להיכנס לתוך תיבה‪ ,‬ולדאוג‬ ‫ָָה ָָא ֶֶרץ ָָח ָָמס ִִמ ְְּפֵנֵ ֶיֶהם"‪ ,‬די היה להודיע‬ ‫בתוכה לכל הנמצאים בה‪.‬‬ ‫"ִהְנְ ִנִ י ַַמ ְְׁש ִִח ָיָתם ֶֶאת ָָה ָָא ֶֶרץ" ותו לא!‬ ‫לו ִ‬ ‫התיבה היתה‪ ,‬אפוא‪ ,‬עונש לנח! ֵֵמ ֵֵעין‬ ‫אלא‪ ,‬רצה הקב"ה שנח יהרהר בליבו‪,‬‬ ‫משפט רשעים בגיהנום י"ב חודש‪ ,‬על‬ ‫מה הוא יכול לעשות למענם?‬ ‫כך שהתבצר בתוך ד' אמותיו‪,‬‬ ‫להתעורר ולהתפלל עליהם‪ ,‬לבכות‬ ‫משתדל להתרחק תמיד כמה שיותר‬ ‫לפני הקב"ה ֶֶׁשִּיִ ָּנָ ֵֵחם על הרעה‪.‬‬ ‫מבני דורו לבל יושפע מהם חלילה‬ ‫אך נח‪ ,‬כאמור‪ ,‬לא עשה כפי שהקב"ה‬ ‫לרעה‪ ,‬מבלי להשתדל להשפיע‬ ‫ציפה שיעשה‪ ,‬והתבצר בתוך ד'‬ ‫עליהם לטובה ולהשיבם בתשובה‪.‬‬ ‫אמותיו‪ ,‬מבלי לתת את דעתו על‬ ‫אם נח היה גורם לכך ששני אנשים‬ ‫אחרים‪.‬‬ ‫בלבד היו שבים בתשובה – היה מציל‬ ‫‪24‬‬ ‫החוברת הודפסה על ידי התורמים והמסייעים הי"ו‬ ‫לחסויות‪ ,‬להפצה‪,‬להנצחות‬ ‫לרפואת והצלחת‪ :‬מיכל בת אסתר הי"ו‪ ,‬נטע בת ג'והנה הי"ו‪,‬‬ ‫רּוַחאם הי"ו‪,‬‬ ‫רמי בן חוה הי"ו‪ ,‬רמי בן אסתר הי"ו‪ ,‬תקוה בת רחל ַ‬ ‫ולקבלת העלון‬ ‫ראובן בן יערית הי"ו‪ ,‬זכריה בן ציונה טנג'י הי"ו‪,‬‬ ‫דוד וראובן בני שרית הי"ו‪ ,‬אילה בת שושנה הי"ו‪ ,‬ישראל בן רימה הי"ו‪,‬‬ ‫‪orhachaim4@gmail.com‬‬ ‫מאיר מאור בן חיה רבקה הי"ו‪ ,‬ליאת בת בלה סעדה הי"ו‬ ‫ולעילוי נשמת‪ :‬ר' דוד בן איזה ז"ל‪ ,‬מרים בת זהרה ז"ל‪,‬‬ ‫או בטלפון‪02-5000455 :‬‬ ‫מזל בת מרים ז"ל‪ ,‬אליעזר בן רגינה ז"ל‪ ,‬ר' יהודה בן עישה ז"ל‪ ,‬גרשון חי בן רחל ז"ל‪,‬‬ ‫נא לציין "עבור חוברת האור לחיים"‬ ‫רחל רוחאם ַלַ ֵלֵ ה בת נרקיס ז"ל‪ ,‬תמר בת רגינה ז"ל‪ ,‬עופר בן ציונה ז"ל‪,‬‬ ‫רחל בת נג'מה כוכבה ז"ל‪ ,‬לאה בת פנינהז"ל‪ ,‬חיים בן חביבהז"ל‪,‬‬ ‫מרדכי צבי בן רגינה ז"ל‪ ,‬ר' יגאל בן מלכה ז"ל‪ ,‬יעקב בן ברטה ז"ל‪,‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫יהונתן בן מרים ז"ל‪ ,‬יוסף בן ציונה ז"ל‪ ,‬ר' יצחק בן נעימה ז"ל‬