gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הכתוב לחיים · Hakusiv Lechaim — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: הכתוב לחיים · Hakusiv Lechaim

שבוע: נח (2026-10-12)

הכתוב לחיים · Hakusiv Lechaim — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫גיליון ‪ | 259‬שנה ו'‬ ‫בסייעתא‬ ‫פרשת נח תשפ"ז‬ ‫דשמיא‬ ‫הכתוב לחיים‬ ‫סילוקו‬ ‫• מאמרו השבועי של הגאון רבי חיים יוסף אקרמן שליט"א •‬ ‫של‬ ‫צדיק‬ ‫• מפורים ועד כיפורים •‬ ‫הספד ודברי קינה על הג"ר מרדכי אוירבך זצ"ל‬ ‫גיליון ‪ | 259‬שנה ו'‬ ‫בסייעתא‬ ‫פרשת נח תשפ"ז‬ ‫דשמיא‬ ‫הכתוב לחיים‬ ‫• מאמרו השבועי של הגאון רבי חיים יוסף אקרמן שליט"א •‬ ‫מפורים ועד כיפורים‬ ‫הספד ודברי קינה על הג"ר מרדכי בן הגרש"ז אוירבך זצ"ל‬ ‫ב‪.‬‬ ‫והטיל עליו הבורא לעסוק ק”כ שנים בבנין‬ ‫פרשת בראשית המקפלת בתוכה עשרה דורות‬ ‫התבה כדי לענות לבני דורו שעתיד הקב”ה‬ ‫שמיציר כפיו של הבורא ועד לנח שמצא‬ ‫דבר אחר‪:‬‬ ‫להביא מבול לעולם ואולי ישובו מדרכם‪.‬‬ ‫חן בעיני ה’ מתוארת בפי החכם מכל אדם‬ ‫ומפורשת במדרש רבא‪( :‬קהלת ט’ יד)‬ ‫עיר קטנה ‪ -‬זה בית הכנסת‪ ,‬ואנשים בה מעט ‪-‬‬ ‫וזה דרכם כסל למו שבקשו להרגו ולשבור‬ ‫זה הצִבור‪ ,‬ובא אליה מלך גדול ‪ -‬זה מלך מלכי‬ ‫את התבה עד שהוצרך הקב”ה להקים בריתו‬ ‫עיר קטנה ‪ -‬זה העולם‪.‬‬ ‫המלכים הקדוש ברוך הוא‪ ,‬וסבב אותה ובנה‬ ‫עם נח שלא יהרגוהו הרשעים ושיוכל להכנס‬ ‫בעצומו של יום אל התבה‪.‬‬ ‫ואנשים בה מעט ‪ -‬זה דור אנוש ודור המבול‪.‬‬ ‫עליה מצודים גדולים ‪ -‬זה כמנון ועקמון‪.‬‬ ‫ובא אליה מלך גדול וסבב אותה ‪ -‬זה מלך מלכי‬ ‫ומצאו בה איש מסכן וחכם ‪ -‬זה הזקן החכם‬ ‫המלכים הקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫שבשעה שיושב ודורש ועונים אחריו אמן יהי‬ ‫שמו הגדול מבורך אפילו יש לו שטר גזירות‬ ‫עיר קטנה ‪ -‬זו קהילת‬ ‫ובנה עליה מצודים גדולים ‪ -‬כמנון ועקמון‬ ‫של ק’ שנה הקב”ה מוחל לו על כל עוונותיו‪.‬‬ ‫“אביר יעקב” שבכרך‬ ‫שהקיף ה’ את העולם בים אוקינוס שהוא‬ ‫(קה”ר ט’ כא)‬ ‫הגדול המתנהל ללא‬ ‫כמצודה ומארב על כל העולם לשטפו כאשר‬ ‫לא ישעו רצונו‪.‬‬ ‫הוסיף המדרש בזה שגם המתקבצים לדבר‬ ‫שבקדושה והם מעשרה בני חורין גדולים‬ ‫הפסקה‪ ,‬ואנשים ‪ -‬יראי‬ ‫ומצא בה איש מסכן ‪ -‬זה נח שנאמר כי אותך‬ ‫שבישראל ויותר עלולים למצוא עצמם מוקפים‬ ‫ה’ וחפצי חיים ‪ -‬בה‬ ‫ראיתי צדיק לפני בדור הזה‪.‬‬ ‫במצודים גדולים של מציקים ועושי רשעה‬ ‫שיעמדו להם לקטרוגים מכאן ועד גיחון‪,‬‬ ‫מעט‪ ,‬ובא אליה מלך‬ ‫ומלט הוא את העיר בחוכמתו ‪ -‬שהתרה בהם‬ ‫ואשריהם וטוב להם באם יכתיבו לראשם את‬ ‫גדול ‪ -‬זה השטן וכל‬ ‫והזהירם מהמבול שעתיד לבא וראוי לכם‬ ‫הזקן החכם שכלפי חוץ נראה הוא כמסכן‬ ‫וכמי שאינו ראוי ליטול עטרת מנהיגות‪ ,‬אך לו‬ ‫חילותיו‪ ,‬ולמה הוא נקרא‬ ‫לשוב בתשובה‪ ,‬והשיבוהו בעזותן כאשר‬ ‫תתחיל הצרה הרי שמביתו של נח תתחיל ‪,‬‬ ‫יחכמו וישכילו לענות אחר דרשתו יהי’ שמו‬ ‫גדול שהוא גדול מיצר‬ ‫והוכיחו זאת ממיתתו של מתושלח שנסמך‬ ‫הגדול מבורך יזכו לקריעת שטרי חובותיהם‬ ‫ומחילת עוונותיהם‪.‬‬ ‫טוב ולקראת עלות שחר‬ ‫לתחילת המבול‪.‬‬ ‫הגאולה העולמית מקבץ‬ ‫ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא ‪ -‬שבני‬ ‫וגם כאן מודיע השי”ת שגם אם הקהל והצבור‬ ‫דורו זלזלו בו ולא הקשיבו בקולו‪.‬‬ ‫לא יזכרו את טובתו של החכם שהצילם הוא‬ ‫הוא את כל כליי ומכשירי‬ ‫יטרח לפרסמו ולהודיעו ויחוש לכבודו בצווי‬ ‫הטומאה המסורים בידו‬ ‫אמר להם הקב”ה אף שאתם לא זכרתם אותו‪,‬‬ ‫הריני מזכירו כנאמר ויזכר אלקים את נח‪.‬‬ ‫של מפני שיבה תקום‪.‬‬ ‫להלחם ולהשחית כל‬ ‫(קהלת רבא ט טו’)‬ ‫ללמדנו שגם הצלה רוחנית כקריעת שטרי‬ ‫חובות ומחילת עוונות נזקפת לזכויותיו של‬ ‫פנת יקרת וכל חלקה‬ ‫עשרה דורות מאדם ועד נח שהיו מכעיסים‬ ‫האיש החכם שהביא הצבור ל”איתקלס עילאה”‬ ‫טובה וסבב את מחזות‬ ‫ובאים והוא יתברך האריך אפו עמהם עד‬ ‫שהביא עליהם את מי המבול‪ .‬וכל גאותם‬ ‫ורבוי כבוד שמים באמירת אמן יהא שמיה‬ ‫רבה‪ ,‬והיא שהמביאתו שבורא עולם יזכרהו‬ ‫הקדושה ובנה עליהם‬ ‫היתה מתוך הטובה שהשפיע עליהם הקב”ה‬ ‫מזכרת נצח‪ ,‬גם באם הצבור בז ואינו מעריך‬ ‫מצודים גדולים‬ ‫עד שאמרו לקל סור ממנו ואין אנו צריכים‬ ‫לטפה של גשמים הבאה ממך שהרי יש לנו‬ ‫זאת‪.‬‬ ‫נהרות ומעינות שאנו מסתפקים מהם‪ ,‬והשחית‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ובסופם של הגשמים והמבול נמחה העולם‬ ‫כל בשר ‪ -‬אפילו בהמה חיה ועוף ‪ -‬את‬ ‫כלו‪ ,‬ורק נח בניו ונשותיהם יצאו וחדשו את‬ ‫דרכם על הארץ‪ ,‬והארץ נתמלאה בחטופין‬ ‫ואף אנו נאמר ברוח הימים‪.‬‬ ‫העולם המתחדש הקרוי על שמו‪ ,‬בני נח שהוא‬ ‫ובחמס עד כי נחם ה’ כי עשה את האדם‪ ,‬וגם‬ ‫הכנוי והשם המוצמד לכל עמי וגוי הארץ‪.‬‬ ‫באנדרלמוסיה זו נמצא איש מסכן שמצא‬ ‫עיר קטנה ‪ -‬זו קהילת “אביר יעקב” שבכרך‬ ‫חן בעיני ה’ בהיתו איש צדיק ותמים שאינו‬ ‫הגדול המתנהל ללא הפסקה‪ ,‬ואנשים ‪ -‬יראי‬ ‫אמר הקב”ה‪ :‬אף שאתם לא זכרתם אותו‪ ,‬הריני‬ ‫משאית דרכו כבני דורו החייבים ואדרבה‬ ‫ה’ וחפצי חיים ‪ -‬בה מעט‪ ,‬ובא אליה מלך‬ ‫מזכירו כי מי נח זאת לי‪ ,‬אשר נשבעתי מעבור‬ ‫התהלך לבדו ליראה את השם הנכבד ולילך‬ ‫גדול ‪ -‬זה השטן וכל חילותיו‪ ,‬ולמה הוא נקרא‬ ‫מי נח עוד על הארץ‪.‬‬ ‫בדרך אשר בחר ה’ או אשר יורה אותו‪.‬‬ ‫מהם ‪ -‬הסברת פנים וכגלוי השמחה במפגש‬ ‫הדלים‪.‬‬ ‫גדול שהוא גדול מיצר טוב ולקראת עלות‬ ‫עמם‪ ,‬ביחד עם הכניעה והשפלות לכולם‪.‬‬ ‫שחר הגאולה העולמית מקבץ הוא את כל‬ ‫כי מרדכי היהודי אף שרצוי רק לרוב אחיו‬ ‫כליי ומכשירי הטומאה המסורים בידו להלחם‬ ‫ומהם‪ -‬הרחמים והחנינה עליהם וזכרם בטוב‬ ‫ולא לכל אחיו מלמד שמאחר וקבע איתן‬ ‫ולהשחית כל פנת יקרת וכל חלקה טובה וסבב‬ ‫ועשות חסד עמהם בשלא נקוה ליהנות מהם‪.‬‬ ‫מושבו ב”אחוזת בית” שנדחה קראו לה‪ ,‬וכל‬ ‫את מחזות הקדושה ובנה עליהם מצודים‬ ‫החושש על נפשו ורוחניותו מדיר רגליו ממנה‬ ‫גדולים‪.‬‬ ‫ומהם‪ -‬עזרתם בתקנת תורתם ועולמם‪ ,‬והורתם‬ ‫וכמוקצה מחמת מיאוס עשאוה פרשו ממנו‬ ‫הדרך אשר ירצהו הבורא יתברך‪.‬‬ ‫החכמים משופרי קרתא דשופריא שייחלן‬ ‫ונמצא בה איש שערי חסד שהורתו ולידתו‬ ‫בקוצר רוח לעלייתו ירושלימה כמה פעמים‬ ‫בקרתא דשופריא‪ ,‬בן וענף עץ אבות לפוסק‬ ‫ד‪.‬‬ ‫בשנה ונשאו ונתנו עמו במלחמתה של תורה‬ ‫הדור הגרש”ז זצ”ל שהואיל לילך ולישב בארץ‬ ‫כימי נעוריו וזיקוקין די נור נפקין ביניהם‬ ‫זרועה “לא” שנתרוקנה כמעט מכל החרדים‬ ‫נסתלק הוא מעמנו במוצאי שבת שובה בערב‬ ‫שגדשוה בעבר ובתי מקדש מעט שבה שממו‬ ‫ורווחא שמעתתא מבינייהו‪.‬‬ ‫יום הכיפורים וגם זה כדי שלא להטריח על‬ ‫מיושביהם‪ ,‬והכריז קבל עם ובלא עדה‪ :‬פה‬ ‫משפחתו‪ ,‬וכדי להדליק משואה לדור היחצן‬ ‫גדול ליהודים יושבי חשך וצלמות שנמשכים‬ ‫אשב כי אויויתיה‪.‬‬ ‫שכל מפגש חייב להיות אצלו מסוקר ומצולם‪,‬‬ ‫אחר כל קרן אור הדוחה הרבה מהחשך‪ ,‬ואחר‬ ‫כשעל כל גדול עומד משב”ק מאחוריו ורולאפ‬ ‫כל מאור וסבר פנים מיטבות בעלות עינים‬ ‫ותקע יתד נאמן הוא וביתו שתחיה לשמורת‬ ‫מסוגנן תלוי מאחור באותיות קדוש לבנה‬ ‫טבע יהודית שרשית‪ ,‬שגלי הים הלוככים‬ ‫וכל העם רואים את הקולות‪ .‬והוא ככהן‬ ‫הגדול הפורש מביתו שבעת ימים קודם ליום‬ ‫ואף הוא חי באמונה‬ ‫את חופי העיר ומערטלים את יושביה לילך‬ ‫במלבושי אדם הראשון שקודם החטא‪,‬‬ ‫הכיפורים כדי להיות רגיל בעבודת יחיד‪,‬‬ ‫שלימה כי לא בכדי שערי‬ ‫והמוסיף הבל העולה ברחובות מחם הקיץ‬ ‫עבודה שכולה נעשית רק על ידו ובלא ששום‬ ‫חסד גדלה שעשועיה‪,‬‬ ‫הלוהט המניס את בני העיר לקניונים ומרכזי‬ ‫המסחר הממוזגים לא יכלו למגדלור והמבצר‬ ‫עין תשוזפנו [עיין גיטין נד‪- :‬דילמא דחזיניה‬ ‫בפשפש]‪ ,‬וכאותו דוד שאומן את היתומה ובכל‬ ‫ושלחה יונקותיה להכות‬ ‫שעמד שנים איתן כנגד כל רוחות שבעולם‬ ‫יום ויום מתהלך לפני בית הנשים כדי לדעת‬ ‫שרש ולהוציא ציץ ולגמול‬ ‫בבחינת והירא את דבר ה’ הניס את אשר לו‬ ‫ביתה‪.‬‬ ‫את שלומה ומה יעשה בה בהאמינו כי ודאי‬ ‫לא בכדי נשלחה אותה הצדקת לדור במעון‬ ‫שקדים בתוככי תל אביב‬ ‫וכשלמה בבנינו ‪ -‬בית עולמים ‪ -‬עשה לבית‬ ‫הרשע‪.‬‬ ‫כדי לבשם את אוירה‬ ‫חלוני שקֻפִים אטומים‪( .‬מלכים א’ ו’ ד’)‬ ‫ואף הוא חי באמונה שלימה כי לא בכדי שערי‬ ‫ולהיות עץ הדעת טוב‬ ‫רבותינו פרשו שקופים לשון ראיה ופתיחה‬ ‫חסד גדלה שעשועיה‪ ,‬ושלחה יונקותיה להכות‬ ‫שרש ולהוציא ציץ ולגמול שקדים בתוככי תל‬ ‫ועץ החיים שבתוככי‬ ‫והשקפה פתוחים מבחוץ ואטומים מבפנים‪.‬‬ ‫אביב כדי לבשם את אוירה ולהיות עץ הדעת‬ ‫הגיהנם המלהט בלהט‬ ‫להראות שאינו צריך לחשכה המדומה‬ ‫טוב ועץ החיים שבתוככי הגיהנם המלהט‬ ‫החרב המתהפכת‪ ,‬ולשמש‬ ‫והקרויה בלשון בני אדם “אורותיה” של כרך‬ ‫המרצדים ומשובבי לב ועין לתור אחריהם‬ ‫בלהט החרב המתהפכת‪ ,‬ולשמש כמגדלור‬ ‫המפיץ אלומותיו והמושך אליו ספינות‬ ‫כמגדלור המפיץ אלומותיו‬ ‫‪ ,‬אלא עמיה שריא נהורא פנימית ואטומה‬ ‫החותרות ליעדן ולממוש תפקידיהם‪.‬‬ ‫והמושך אליו ספינות‬ ‫מבפנים שחובה על כל הרואה אותה להכנס‬ ‫לבית בביאת כולו לרבות חוטמו ואזי לומר‬ ‫נסע הוא למנוחות ואת קהילתו נטש לאנחות‪,‬‬ ‫החותרות ליעדן ולממוש‬ ‫ברקאי בראותו את זיו פניו של החסיד‬ ‫אך הורה להם הלכה לדורות (תרתי משמע)‪:‬‬ ‫תפקידיהם‬ ‫המתואר בחובת הלבבות‪( .‬שער הפרישות פרק ד’)‬ ‫שצהלתו בפניו מתוך שלבו רחב מאד ונפשו‬ ‫“הליכתא כנחמני”‬ ‫שפלה מאד‪ ,‬מואס בגדולה ושונא השררה‬ ‫טובות החודרות ללבבות פנימה ושואלות את‬ ‫והפרסום‪ ,‬שחוקו ‪ -‬ריוח שפתים‪ ,‬רך מחמאה‬ ‫על שם שרבה בר נחמני גדל אביי בביתו‬ ‫השאלה האלקית שנשמעה בינות עצי גן עדן‬ ‫ומתוק מדבש‪ ,‬רצוי וזך‪ ,‬חברתו ‪ -‬שמחה‪.‬‬ ‫ולמדו תורה שהיה יתום [כי עברתו אמו‪-‬מת אביו‪,‬‬ ‫מקדם‪ :‬איכָּה‪.‬‬ ‫ילדתו‪ -‬מתה אמו‪ .‬קדושין לא‪ ]:‬השיאו את שם אביו‬ ‫כמי שנולד סמוך ונראה ליום הפורים זכה הוא‬ ‫נחמני‪( .‬גיטין לד‪):‬‬ ‫וזאת מהיותו כאותו חסיד הדורש טוב לעמו‬ ‫בעטרת זהב של תכלת מרדכי אשר היה אומן‬ ‫אך מקפיד בראשונה להיות דובר שלום לכל‬ ‫את אותה שאין לה אב מהשעה שראוי לקרותו‬ ‫ואף המנוח שדר כל ימיו [ברחוב] נחמני ללמד‬ ‫זרעו וכפרוש והדגשת האבן עזרא (סוף אסתר)‬ ‫אב‪ ,‬ושמתה עליה אמה בשעת לידתה ולקחה‬ ‫בא שהילכתא כאביי ויאוש שלא מדעת לאו‬ ‫שראוי בתחילה להיות דובר שלום אפילו לבניו‬ ‫לו לבת כדי להקים ולהמשיך שושלת בית‬ ‫שמיה יאוש‪ ,‬וכדאי הוא “אביר יעקב” שמשם‬ ‫שהם כעבדיו ולעולם פוחדים המה מאביהם‬ ‫צדיקים וכדי שיאמר נא בית אהרן כי לעולם‬ ‫רעה את ישראל שישב באיתן מקומו‪ ,‬וברכות‬ ‫ולאחר מכן לדבר שלום לכל זרעו הקרובים‬ ‫חסדו‪.‬‬ ‫אביו יגברו עליו להיותן עטרת לראשו‪ ,‬ויחזה‬ ‫ואפילו הרחוקים‪.‬‬ ‫צדיק מה פעל‪.‬‬ ‫וכך היה כל ימיו אוהב את האלקים רודף‬ ‫ולכי תידוק זו היא משנת ה”פרוש” המבוארת‬ ‫רצונו‪ ,‬חבר ליראי ה’ ועם זאת יושב עם העניים‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫בדברי החובות הלבבות (שם פרק ה) דרך‬ ‫ממעט המבקשים וחפצים להתחבר אל החיים‬ ‫הפרישות הראויה לנו בהתחברותנו עם בני‬ ‫ולהיות מאנשי הצדק‪ ,‬עוזר לרש ואב ליתום‪,‬‬ ‫אדם‪.‬‬ ‫בעל לאלמנה שנותרה בדד עם צאצאיה ומכבד‬ ‫יו"ל ע"י המכון להוצאת כתבי הגאון רבי חיים יוסף אקרמן שליט"א | לקבלת הגיליון בדוא"ל‪mlkr8114@gmail.com :‬‬