gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru

שבוע: נח (2026-10-12)

לעומקו של מקרא · Le'oimkoi Shel Mikru — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫א‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫נח‬ ‫ה'תשפ''ז‬ ‫בכל ענייני החוברת ניתן לפנות אל‪052-7675895 :‬‬ ‫מודיעין עילית‬ ‫גור‪-‬אריה צור‬ ‫להצטרפות לתפוצת מייל‪leshem895@gmail.com :‬‬ ‫ב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫ומ ְשפָׁ ָּ֑ט‪ .‬ולכן‪,‬‬ ‫ֶּ ִּ֣ד ֶּרְך ה' ַּלע ֲׂ֥שֹות צְ דָׁ ָׁ ָ֖קה ִּ‬ ‫ֵ֚אלֶּה ּתֹולְ ֹ֣דת ֹ֔נחַ ֹ֗נחַ ִ֥איׁש צַ ִּ֛דיק ּתָּ ִ֥מים‬ ‫אע''פ שבאברהם גם נכפל שמו‪:‬‬ ‫הָּ יָּ ָ֖ה ְב ֹֽדר ָּ ָ֑תיו וגו' (ו‪,‬ט')‬ ‫{בראשית כה‪,‬יט'} וְ ֵ ֵ֛אלֶּה ָֽׁתֹולְ ׂ֥דת יִּצְ ָׁחָ֖ק‬ ‫הֹוליד אֶּ ת‪-‬י ְצ ָּ ֹֽחק‪:‬‬ ‫ִ֥‬ ‫בֶּ ן‪-‬אַ ְב ָּר ָּהָ֑ם אַ ְב ָּר ָּהָ֖ם‬ ‫אלֶּה ּתֹולְ דת נחַ נחַ ‪ .‬יש ליתן טעם‬ ‫כל מה שנכפל הוא עבור בנו‪ ,‬ולא עבור‬ ‫מדוע נִּכְ פַּל שמו של נח‪ .‬וכן של שם‪:‬‬ ‫עצמו‪ .‬ולכן משבחו הכתוב‪ֹ֣ :‬כי יְ דַ עְ ֹּ֗תיו‬ ‫אלֶּה ּתֹולְ דת ׁשם ׁשם בֶּ ן ְמאַּ ת שָׁ נָׁה‬ ‫לְ מַ ַע ֩ן ֲאׁשֶֶּׁ֨ ר יְ צַ ֶּ֜ ֶּוה אֶּ ת‪-‬בָּ נָּ ָ֤יו וְ אֶּ ת‪-‬ביתֹוֹ֙‬ ‫(יא‪,‬י')‪ ,‬וכן של תרח‪ :‬וְ אלֶּה ּתֹולְ דת‬ ‫אַ ח ֲָֹּ֔ריו‪.‬‬ ‫ּתֶּ ַרח ּתֶּ ַרח הֹולִּ יד אֶּ ת אַּ בְ ָׁרם‪( ,‬יא‪,‬כז')‪.‬‬ ‫ואילו בנח‪ ,‬שם ותרח‪ ,‬הגם שהיו‬ ‫ובמדרש רבה (פרשה לח)‪ ,‬מובא‪,‬‬ ‫לא ציוו את‬ ‫כנ"ל‪,‬‬ ‫צדיקים‬ ‫אָׁ מַּ ר ִּרבִּ י אַּ בָׁ א בַּ ר ָׁכ ֲה ָׁנא‪ ,‬כָׁל ִּמי שֶּ נִּכְ פַּל‬ ‫תולדותיהם אחריהם‪ .‬ואשר על כן‬ ‫ְשמֹו יֵש לֹו חֵ לֶּק לָׁעֹולָׁם הַּ זֶּה וְ לָׁעֹולָׁם‬ ‫נכפל שמם‪ ,‬שכביכול תולדותיהם‬ ‫הַּ בָׁ א‪ ,‬ועוד שָׁ ם שעשה תרח תשובה‬ ‫ומעשיהם הטובים הם לעצמם‪.‬‬ ‫שנא' לאברהם וְ אַּ תָׁ ה תָׁ בֹוא אֶּ ל ֲאבתֶּ יך‬ ‫לכן נִּכְ פַּל אֵ לֶּה תֹולְ דת נחַ נחַ ‪ ,‬אֵ לֶּה‬ ‫בְ שָׁ לֹום‪.‬‬ ‫תֹולְ דת ׁשם ׁשם וְ אֵ לֶּה תֹולְ דת ּתֶּ ַרח‬ ‫ּתֶּ ַרח‪ .‬לעצמם ולא לדורותיהם‪ .‬עד‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬מדוע אם כן לא נכפל‬ ‫שקם אברהם והנחיל לו ולדורותיו‪.‬‬ ‫שמם של אברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ושאר‬ ‫הצדיקים בסמוך להודעת תולדותיהם‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪,‬‬ ‫את ׁשם אֶּ ת חָּ ם וְ אֶּ ת יָּפֶּ ת‪( .‬ו‪,‬י')‬ ‫שכאן גילה הכתוב תוקף עבודתם‬ ‫וצדיקותם של אברהם יצחק ויעקב‬ ‫פירש רש"י (בסוף בראשית) והלא יפת‬ ‫כנגד הדורות הקודמים‪.‬‬ ‫הוא הגדול‪ .‬אלא בתחילה אתה דורש‬ ‫את שהוא צדיק‪ .‬והקשה השפתי חכמים‬ ‫שכל תוקף עבודתם של האבות הק'‬ ‫ולחשוב יפת לפני חם‪ .‬ותירץ בשם‬ ‫היה כמבואר באברהם בפר' וירא‬ ‫המהרש''ל שלא רצה להפסיק בסדר‬ ‫התולדה‪.‬‬ ‫(יח‪,‬יט) ִּ ִּ֣כי יְדַּ עְ ִִּּ֗תיו לְ מַ עַ ֩ן אֲׁשֶֶּׁ֨ ר יְ צַ ֶּ֜ ֶּוה‬ ‫אֶּ ת‪-‬בָּ נָּ ָ֤יו וְ אֶּ ת‪-‬ביתֹוֹ֙ אַ ח ָּ ֲֹ֔ריו וְ ָׁ ָֽׁש ְמרוּ֙‬ ‫ג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫בו הבורא ית'‪ .‬לכן כתיב‪ :‬כִּ י הִּ ְשחִּ ית כָּל‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪ ,‬שלכן‬ ‫בָּ שָּ ר‪.‬‬ ‫אמר יפת לבסוף‪ ,‬שאף שנראה צדיק‬ ‫יותר מחם‪ ,‬הרי הוא קשה ממנו‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ודורותיו יוכיחו שרצו המתיוונים‬ ‫לשמד את ישראל‪ .‬והמחטיאו קשה מן‬ ‫אֶּ ת הָּ אֱ ֹלקים ה ְתהַ לְֶּך נחַ (ו‪,‬ט')‬ ‫ההורגו‪ .‬לכן הוזכר חם לפני יפת ויפת‬ ‫נזכר רק לבסוף‪.‬‬ ‫פירש רש"י‪ ,‬נח היה צריך סעד‬ ‫לתומכו שנאמר אֶּ ת האלהים התהלך‬ ‫^^^^‬ ‫נח‪ ,‬אבל אברהם היה מתחזק ומהלך‬ ‫בצדקו מאליו שנאמר אשר התהלכתי‬ ‫כי ה ְׁשחית כָּל בָּ שָּ ר אֶּ ת דַ ְרכֹו עַ ל‬ ‫לְ ָּפ ָּניו (כד‪ ,‬מ')]‪.‬‬ ‫הָּ אָּ ֶּרץ (ו‪,‬יב')‬ ‫ועוד מביא רש"י שני אופנים לתיבה‬ ‫ה ְתהַ לְֶּך‪ .‬לשעבר‪ ,‬כמו בנח‪ ,‬ולעתיד‬ ‫ה ְׁשחית כָּל בָּ שָּ ר‪ .‬יש ליתן את הדעת‬ ‫כבאברהם‪ ,‬קום ה ְתהַ לְך (שם יג‪ ,‬יז‪.).‬‬ ‫מדוע נקט הכתוב דוקא בשר‪ .‬ה ְׁשחית‬ ‫כָּל בָּ שָּ ר‪ .‬והרי יכול לומר השחית כל‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪ ,‬שנח‬ ‫אדם או השחיתו כל הבריות וכו'‪ .‬אלא‬ ‫היה צריך סעד לתמכו מא' ועד ת'‪,‬‬ ‫יש לומר כי ההשחתה מן הבשר היא‪,‬‬ ‫ונרמז בתיבה אֶּ ת הָׁ אֱֹלקים הִּ ְתהַּ לְֶּך נחַּ ‪,‬‬ ‫ולא מן הנשמה‪ .‬שהנשמה היא ממה‬ ‫ואע''פ שנאמר כביכול בלשון עבר‪ ,‬הרי‬ ‫שנפח בו הבורא ית'‪ ,‬ככתוב [בראשית‬ ‫יש להבין גם מלשון ציווי‪ ,‬ויבאר‬ ‫ב‪,‬ז'] וַי ַפִ֥ח ְבאַ ָּפָ֖יו נ ְׁש ַ ֹ֣מת חַ יָ֑ים‪ ,‬ולכן‬ ‫הכתוב כיצד היתה התמיכה‪ ,‬שהיה‬ ‫ההשחתה היא לא מרוח אפיו של ה' ית'‬ ‫צריך לעוררו על כל צעד ושעל ולומר‬ ‫אלא מצד הבשר‪ ,‬וכפי שנאמר ְבׁשַ גַ ָ֖ם‬ ‫שר‪[ .‬בראשית‪ ,‬ו‪,‬ג']‪ .‬וכן נאמר‬ ‫ֹ֣הוא בָּ ָּ ָ֑‬ ‫לו ה ְתהַ לְך ה ְתהַ לְך‪ ,‬ה ְתהַ לְך‪.‬‬ ‫[בהאזינו‪ ,‬לב‪,‬ה'] ׁש ִ֥חת לִּ֛ ֹו ָ֖לא בָּ נָּ ֹ֣יו‬ ‫ובאברהם הוא אומר האלקים אשר‬ ‫מומם ופירש רש''י‪ ,‬כתרגומו חבילו‬ ‫ָּ ָ֑‬ ‫להון ולא ליה‪ .‬שחת לעצמו ולבשרו‬ ‫התהַ ַלכְ ּתי לְ ָּפ ָּניו‪ .‬מאי לְ פָּ ָּניו‪,‬‬ ‫ולא לקב''ה‪ ,‬שההשחתה היא מצד‬ ‫שהתהלכתי לפניו עוד לפְ ני שאמר לי‪.‬‬ ‫הבשר ולא מצד הנשמה הטהורה שנפח‬ ‫בהתעוררות עצמית‪.‬‬ ‫ד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫בענין זה ארץ ולא אדמה‪ ,‬מלשון‬ ‫ומה שאמר לו הקב''ה לאברהם‬ ‫לְ ַּרּצֹות עבד את אדוניו‪ .‬וכעין שאמר‬ ‫[בראשית יג‪ ,‬יז'] ֵ֚קום ה ְתהַ ֹ֣לְך בָּ ֹ֔ ָּא ֶּרץ‬ ‫ופקַּ דְ ִּ ׂ֥תי‬ ‫[שמות לב‪,‬לד'] ובְ יִּ֣ ֹום פָׁקְ ִִּ֔די ָׁ ָֽׁ‬ ‫אין זה מצד שהיה צריך תמיכה‪ ,‬אלא‬ ‫אתם‪.‬‬ ‫ֲעל ֵֶּהָ֖ם חַּ טָׁ ָׁ ָֽׁ‬ ‫כפי שאמרו חכמים [גמ' מכות כג‪ ].‬אֵ ין‬ ‫ְמז ְָׁרזִּין אֶּ לָׁא לִּ ְמז ָׁרז‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬כאן גילה רחמיו המרובים‪,‬‬ ‫שאינו חפץ במות המת כי אם בשובו‬ ‫^^^^‬ ‫מדרכו וחיה‪ .‬כי מה האדמה אין לה‬ ‫השחתה‪ ,‬אף האדם‪ ,‬משעשה תשובה‪,‬‬ ‫וְ הנְ ני מַ ְׁשחיתָּ ם אֶּ ת‪-‬הָּ ָּ ֹֽא ֶּרץ (ו‪,‬יג')‬ ‫אין לו השחתה‪.‬‬ ‫ועוד יש לומר שכך אמר‪ :‬הנני‬ ‫פירש רש"י לשון ראשון‪ :‬את הארץ‪.‬‬ ‫משחיתם את הארציות שבבריות‪.‬‬ ‫כמו מן הארץ‪.‬‬ ‫וחכה עשרה דורות אולי יזנחו את‬ ‫ארציותם ויתעוררו לרוח הממללא‬ ‫לשון שני‪ :‬את הארץ עם הארץ‪ .‬שאף‬ ‫שבתוכם‪ .‬עד שבא נח שהכתוב מעיד‬ ‫שלשה טפחים של עומק המחרישה‬ ‫עליו שהוא איש האדמה‪ .‬דייקא נמי‪:‬‬ ‫נמוחו ונטשטשו‪.‬‬ ‫איש הארץ לא כתיב‪ ,‬אלא איש‬ ‫כלומר שעם השחתת הארץ הנני‬ ‫האדמה‪ ,‬וכפי שיבואר לקמן שאדמה‬ ‫משחיתם‪ .‬ויש לשאול‪ ,‬הרי הארץ‬ ‫מבטאת את החלק הרוחני שבארציות‪.‬‬ ‫והשמים קיימים לעולם‪ ,‬ואינם‬ ‫שכן ממנה נברא האדם‪ ,‬שיהיה בעל‬ ‫נשחתים? שהרי כך מבואר בפרשת‬ ‫רוחניות מעבר לגשמיותו‪ .‬ומשראה את‬ ‫האזינו‪ ,‬שהקב''ה מעיד בנו עדים‬ ‫נח מתחבר לאדמה ולא לארץ‪ ,‬אמר‬ ‫שקיימים לעולם‪ .‬אלא שהשחתה זו‬ ‫הנני משחיתם את הארץ‪ .‬את חבורם‬ ‫לארץ היא זמנית‪ ,‬כדי שיאבדו כל עושי‬ ‫לארץ‪ .‬וזה שאמר ואד יעלה מן הארץ‬ ‫עוולה‪ .‬ולכן רק ג' טפחים של עומק‬ ‫והשקה את כל פני האדמה‪ .‬שהאד הוא‬ ‫המחרישה נמוחו ונטשטשו‪.‬‬ ‫הרוח של האדם‪ ,‬יפרד מן הארציות‬ ‫ועוד יש לשאול‪ :‬הארץ מה חטאה‪.‬‬ ‫וישקה בטלליו את הרוחניות‬ ‫אלא לעומקו של מקרא יש לומר‪,‬‬ ‫שבאדמיותו‪ .‬ואז תתגלה פנימיותו‪ .‬לכן‬ ‫שכאן נפרע מן הארץ שלא הוציאה עץ‬ ‫אמר פני האדמה‪ .‬כי כמים הפנים‬ ‫פרי אלא רק עץ עושה פרי‪ .‬ונקראת‬ ‫ה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫ֲשה לְ ךֹ֙ ּת ַ ֹ֣בת עֲצי‪ֹ֔ -‬גפֶּר וגו' וְ ָּ ֹֽכפַ ְר ָּ ִּ֥ת‬ ‫ע ָ֤‬ ‫לפנים‪ .‬שתהיה פנימיותו המתגלית‬ ‫א ָּ ִּ֛תּה מ ַ ִ֥בית ומ ָ֖חוץ בַ ֹֽכפֶּר‪( :‬ו‪,‬יד')‬ ‫עולה ונבדלת מן הארציות‪ ,‬ומשקה את‬ ‫אדמיותו והרי הוא כל יום כנברא מחדש‬ ‫על דרך הרמז ובשימת לב יש לומר‬ ‫על ידי בוראו‪.‬‬ ‫כי התיבה היתה כמין עולם קטן‪ .‬וכשם‬ ‫שהעולם מתנהל על ידי מידותיו של‬ ‫ואשר על כן אומר הנביא [יחזקאל‬ ‫הקב"ה‪ ,‬וכל מידותיו אינן אלא מידה‬ ‫לד‪,‬לא'] אדם אתם‪ .‬ודרש רשב''י‬ ‫כנגד מידה‪ ,‬כן התנהלה התיבה במידה‬ ‫[יבמות סא‪ ].‬אתם קרויין אדם‪ .‬שאתם‬ ‫של מידה כנגד מידה‪.‬‬ ‫מעלים את האד שבכם מתוך‬ ‫ארציותכם ומשקים את אדמיותכם‪,‬‬ ‫כנגד מה שגזלו וחמסו זה מזה‪ ,‬ולא‬ ‫להיות לכם פנימיות של ה''מה''‪ .‬של מה‬ ‫נהגו בחסד וברחמים‪ ,‬יהיו צריכים‬ ‫ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה‬ ‫לנהוג זה עם זה בתיבה בחסד‬ ‫ולאהבה אותו מתוך פנימיותך‪ ,‬מתוך‬ ‫ורחמים‪ ,‬ותחת היותם כופרים בחסדיו‬ ‫פני האדם אשר על כל פני האדמה‪.‬‬ ‫של מקום‪ ,‬יהיו צריכים להיות תלויים‬ ‫וזה שהעידה התורה על משה רבנו הענו‬ ‫בתיבה בחסדי המקום‪ ,‬ותחת אשר‬ ‫מכל האדם אשר על פני האדמה‪ ,‬כי‬ ‫השחית כל בשר וכו' נאסרו בתיבה על‬ ‫צירף את ה"אד" יחד עם אומרו ונחנו‬ ‫פריה ורביה‪.‬‬ ‫"מה"‪ ,‬ובזה הגיע לדרגה כזו של ענו‬ ‫מכל האדם‪ ,‬באשר היה עולה מן‬ ‫והנה המבקש כפרה על כפירתו‬ ‫הארציות להשקות בענותנותו את כל‬ ‫צריך להיות תוכו כברו‪ .‬לכן אמר מבַ ית‬ ‫פני האדמה‪ ,‬כל פני האדם וכל בני‬ ‫ומחוץ בַ כפֶּר‪ .‬והוא בדרך של לשון‬ ‫האדם‪ .‬ולזה אמרו אדם אתם‪ .‬אתם‬ ‫נופל על לשון‪ .‬שכנגד הכופרים בחסדי‬ ‫קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין‬ ‫המקום‪ ,‬מבית ומחוץ‪ ,‬צריך לכסות‬ ‫אדם‪.‬‬ ‫מבית ומחוץ את הגפֶּר בַ כפֶּר‪ .‬שגפר‬ ‫ואשר על כן אמר הכתוב הנני‬ ‫משחיתם את הארץ‪ ,‬כדי שיניחו‬ ‫הנכתבת באות ג' תרמוז על ג' שהוא‬ ‫לארציותם וידבקו באד העולה מן הארץ‬ ‫מלשון גזל ומלשון ניאוף‪ ,‬גייפתא‪.‬‬ ‫אדמיותם‪.‬‬ ‫פני‬ ‫להשקות‬ ‫והמילה כ ֶּפר בכ' הוא מלשון כפוף‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫לכפוף את גבהות לבו שהביאה‬ ‫ו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫יְ צַ והו אלקיו‪ .‬אך ללא התעוררות‬ ‫להשחתה‪ .‬והכפיפות קומה תכסה על‬ ‫מעצמו‪ .‬ותפילה צורך פנימי‬ ‫פשעי הגזילה והניאוף הבאים מן‬ ‫והתעוררות פנימית גדולה היא‪ .‬וזה‬ ‫הגבהות‪ .‬והכ' במילואה היא כ'פ'‪.‬‬ ‫בדרגת אברהם יִּ מָׁ צֵ א ולא בדרגת נח‪.‬‬ ‫שהוא ר"ת כל פה‪ .‬שעל ידי התיבה‬ ‫הנרמזת לתיבה המדוברת‪ ,‬כל פה לך‬ ‫ועל דרך הצח יֵאָׁ מֵ ר‪ ,‬שתרמוז‬ ‫יודה‪ .‬והג' של הניאוף והגזל ייהפך לג'‬ ‫הפרשה לכחה של תפילה‪ .‬שכן דרך‬ ‫של גמילות חסדים כפי שהיה בתיבה‪.‬‬ ‫המתפלל לעיין בתיבה הכתובה לפניו‪.‬‬ ‫ועל פי נקודותיה להפוך אותה להברה‬ ‫^^^^‬ ‫מדוברת על ידי נפיחת הרוח וקריאת‬ ‫הגרון וגלגול הלשון‪ .‬ועל ידי צירוף‬ ‫ֲשה א ָּ ָ֑תּה (ו‪,‬טו')‬ ‫ׁשר ַ ֹּֽתע ֶּ ָ֖‬ ‫וְ ֶֶּ֕זה אֲ ֶּ ִ֥‬ ‫הברה להברה‪ ,‬נוצרת המלה‪ .‬אותה‬ ‫וְ זֶּה‪ .‬לא כאברהם שהתפלל על‬ ‫מלה העולה לפני כסא הכבוד לפני‬ ‫אנשי סדום‪ ,‬נח‪ ,‬אע''פ שהכתוב מעיד‬ ‫קונה‪.‬‬ ‫על צדיקותו‪ ,‬אינו מתפלל על אנשי‬ ‫דורו‪ .‬ואשר על כן ירד מגדולתו שניתנה‬ ‫ונח‪ ,‬שמידתו כנ"ל היתה נייחא‪ ,‬גם‬ ‫לו בתחילה שקראוהו בקריאת חיבה של‬ ‫תיבתו על פני המים היתה נייחא‪ ,‬וכן‬ ‫נבואה זה ינחמנו‪ .‬כמו זה הדבר אשר‬ ‫תיבות תפילותיו היו כולן נייחא‪ ,‬ועדַּ יִּן‬ ‫צוה ה'‪ .‬ונח ירד מדרגה של נבואה‪,‬‬ ‫לא נהפכה אצלו התיבה להברה‪,‬‬ ‫לדרגה של עשייה‪ .‬וְ זֶּה אֲשֶּ ר ּתַ עֲשֶּ ה‬ ‫וההברה לא הפכה למלה‪ .‬וזה שנרמז‬ ‫אתָׁ ּה‪ .‬והוא הסעד והתמיכה שהיה צריך‬ ‫בהיותו צדיק תמים‪ ,‬שאמרו שנולד‬ ‫לקבל מאלקיו להצלת דורו‪.‬‬ ‫מהול‪ ,‬ולא הוצרך למעשה המילה‪,‬‬ ‫הנמשלת למלה בלשון נופל על לשון‪.‬‬ ‫ויש אמנם להתבונן‪ ,‬מדוע לא‬ ‫יתפלל נח על אנשי דורו‪ .‬והרי התורה‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬נח לא זכה‬ ‫העידה כי הוא צדיק תמים‪.‬‬ ‫כאברהם למלל מלה‪ ,‬אלא נשאר‬ ‫בתיבה ללא מלה‪ .‬לכן לא השכיל‬ ‫אלא צריך לומר‪ ,‬שמידותיו רמוזות לו‬ ‫להתפלל על דורו‪ .‬אבל באברהם‪,‬‬ ‫בשמו‪ .‬נח‪ .‬שכל הוויתו היא נייחא‪.‬‬ ‫הפכה התיבה להברה‪ ,‬שהיא חלק בלתי‬ ‫צדיק תמים אשר יעשה ככל אשר‬ ‫ז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫ואשר על כן יש לומר על דרך הסוד‪,‬‬ ‫נפרד משמו‪ .‬אברהם‪ ,‬המרמז על הברה‬ ‫שכאן צירף שם קדוש הנקרא אני‪ ,‬והוא‬ ‫וההברה למלה‪ ,‬והמלה לתפילה‪ .‬לכן‬ ‫כינוי להקב''ה‪ ,‬והוא שֵ ם המלאך‬ ‫זכה אברהם לְ מ ְצ ַות המילה‪ .‬שבזה‬ ‫הממונה על השגחת ה' בארץ ברחמים‪.‬‬ ‫הוציא את התיבה ואת ההברה אל‬ ‫הוא השם היוצא מן הפסוקים ויסע ויבא‬ ‫הפועל של המילה‪ .‬ואף כי מילתו היתה‬ ‫ויט (שמות פרק יד פס' יט‪-‬כא') והוא‬ ‫בערוב ימיו‪ ,‬הרי חכה כל ימיו לציווי‬ ‫של ע"ב שֵ מֹות‪ ,‬אשר כולם חסד‬ ‫ה' בבחינת מתי יבוא לידי ואקיימנה‪.‬‬ ‫ורחמים‪ .‬וכשם שאומרים בהושענות‬ ‫והרי זה יסוד התפילה‪ .‬לצפות תמיד‬ ‫אני והו הושיעה נא‪ .‬וצירפֹו להבאת‬ ‫מתי תבוא לידי התפילה‪ ,‬ואקיימנה‪.‬‬ ‫המבול לשתף רחמים בדין‪.‬‬ ‫וכפי שאמר ר' יוחנן ולוואי שיתפלל‬ ‫אדם כל היום כולו‪( .‬ברכות כא‪,‬א)‪.‬‬ ‫ובאומרו וַאֲ ני‪ ,‬עם ו' הראהו‬ ‫ענותנותו‪ ,‬שמשתף עצמו עם מלאכיו‬ ‫הק' ולכן אמר וַאֲ ני‪ .‬בוו' החיבור‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ובדרך של סרסהו ודרשהו ובדרך של‬ ‫אל תקרי‪ .‬אל תקרי וַאֲ ני הנני‪ ,‬אלא‬ ‫וַאֲ ֹ֗ני הנְ ני מביא אֶּ ת הַ מַ בול מַ ים עַ ל‬ ‫הנני ַואֲני‪ .‬לכן אמר וַאֲ ֹ֗ני הנְ ני מביא‬ ‫הָּ אָּ ֶּרץ (ו‪,‬יז')‬ ‫אֶּ ת הַ מַ בול מַ ים עַל הָּ אָּ ֶּרץ‪.‬‬ ‫הנְ ני מביא‪ .‬כאן לימד הקב"ה את‬ ‫נח כיצד להיות בעל ענוה ובהכנעה‬ ‫^^^^‬ ‫ובזריזות של התעוררות פנימית‪ .‬הנני‪.‬‬ ‫כך אמר אברהם כשקראתיו‪ ,‬אברהם‬ ‫לְ הֹודיעַ‬ ‫אברהם ויאמר הנני‪ .‬משה משה ויאמר‬ ‫הנְ ני‪.‬‬ ‫כַמָּ ה אֶּ ֶּרְך אַ פַ ים לְ פָּ נָּיו‬ ‫וַאֲני הנְ ני‪ .‬ובשימת לב לעיל (פסוק‬ ‫בפרקי אבות (פרק ה‪,‬משנה ב') שנו‪:‬‬ ‫יג') לא אמר ַו ֲאני הנְ ני אלא הנְ ני‬ ‫עֲשָׁ ָׁרה דֹורֹות מֵ אָׁ דָׁ ם וְ עַּד נחַּ ‪ ,‬לְ הֹודיעַ‬ ‫בלבד‪ֵ֤ ֵ :‬קץ כָׁל‪-‬בָׁ שָׁ רּ֙ ָׁבִּ֣א לְ ָׁפ ִַּ֔ני וגו' וְ הנְ נִ֥י‬ ‫כַמָּ ה אֶּ ֶּרְך אַ פַים לְ פָּ נָּיו‪ ,‬שֶּ כָׁל הַּ דֹורֹות‬ ‫יתם אֶּ ת‪-‬הָׁ ָׁ ָֽׁא ֶּרץ‪.‬‬ ‫מַּ ְשחִּ ָׁ ָ֖‬ ‫ח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫דייקא נמי‪ ,‬ממה שֶּ שָׁ נְתָׁ ה המשנה‪ :‬עַּד‬ ‫הָׁ יו מַּ כְ עִּ יסִּ ין ובָׁ ִּאין עַּד שֶּ הֵ בִּ יא ֲעלֵיהֶּ ם‬ ‫שֶּ בָׁ א אַּ בְ ָׁרהָׁ ם וְ קבל ְשכַּר ֻּכלָׁם‪ .‬מאי‬ ‫אֶּ ת מֵ י הַּ מַּ בול‪.‬‬ ‫וְ קבל‪ ,‬קרי ביה‪ :‬וקבל עָּ לָּיו‪ ,‬שקבל‬ ‫וכן עֲשָׁ ָׁרה דֹורֹות ִּמנחַּ וְ עַּד אַּ בְ ָׁרהָׁ ם‪,‬‬ ‫ָּעלָּיו להודיע לדורות הבאים אחריו‬ ‫לְ הֹודי ַע כַמָּ ה אֶּ ֶּרְך אַ פַים לְ ָּפנָּיו‪ ,‬שֶּ כָׁל‬ ‫כַמָּ ה אֶּ ֶּרְך אַ פַים לְ ָּפנָּיו‪ .‬ככתוב‬ ‫הַּ דֹורֹות הָׁ יו מַּ כְ עִּ יסִּ ין ובָׁ ִּאין‪ ,‬עַּד שֶּ בָׁ א‬ ‫(בראשית יח‪,‬יט') כִּ י יְ דַּ עְ ִּתיו לְ מַּ עַּן אֲשֶּ ר‬ ‫אַּ בְ ָׁרהָׁ ם וְ קִּ בֵ ל ָׁעלָׁיו ְשכַּר ֻּכלָׁם‪.‬‬ ‫יְ צַ וֶּה אֶּ ת‪-‬בָּ נָּיו וְ אֶּ ת‪-‬בֵ יתֹו אַּ ח ֲָׁריו‪ .‬ומה‬ ‫שקבל שכר כולם‪ ,‬נכלל במה שנאמר‬ ‫ַוהֲוינָּן בָּ ּה‪ ,‬לְ הֹודי ַע כַּמָׁ ה אֶּ ֶּרְך אַּ ַּפ ִּים‬ ‫לאברהם בהמשך הפסוק‪ :‬לְ מַ עַן הָּ ביא‬ ‫לְ ָׁפנָׁיו‪ ,‬לְ הֹודי ַע למי‪ .‬אם לעשרה דורות‬ ‫ה' ַעל‪-‬אַ ְב ָּרהָּ ם את אֲ ׁשֶּ ר‪-‬דבֶּ ר עָּ ָּ ֹֽליו‪.‬‬ ‫ראשונים‪ ,‬הרי לא קבלו ממנו‪ ,‬ומה שבח‬ ‫ועל דרך הצח יש להוסיף‪ :‬לְ מַ עַ ן הָּ ביא‬ ‫יש כאן‪ .‬אם לעשרה דורות שניים גם‬ ‫ה' ַעל‪-‬אַ ְב ָּרהָּ ם את אֲ ׁשֶּ ר‪-‬דבֶּ ר עָּ ָּ ֹֽליו‬ ‫לא קבלו ממנו‪ ,‬פרט לאברהם שאינו‬ ‫בעבור מה שקבל עָּ לָּיו להודיע לדורות‬ ‫ממנין הדורות שהכעיסו לפניו‪ .‬שהרי‬ ‫הבאים אחריו כַמָּ ה אֶּ ֶּרְך אַ פַים לְ פָּ נָּיו‪.‬‬ ‫לא רק שלא הכעיס לפניו‪ ,‬אלא ִּשכְֵך‬ ‫את כעסו‪ ,‬וגילה אהבתו עד שקבל שכר‬ ‫^^^^‬ ‫כולם‪.‬‬ ‫אלא על כרחך באה המשנה לְ הֹודיעַ‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬וכפי הוזכר לעיל‪:‬‬ ‫לאברהם כַמָּ ה אֶּ ֶּרְך אַ פַים לְ ָּפנָּיו‪ ,‬כדי‬ ‫הׁשניים אינם כוללים‬ ‫עשרה הדורות ְ‬ ‫שיבוא ויקבל שכר כולם‪.‬‬ ‫את אברהם‪ :‬נח‪ ,‬שם‪ ,‬ארפכשד‪ ,‬שלח‪,‬‬ ‫עבר‪ ,‬פלג רעו שרוג‪ ,‬נחור‪ ,‬תרח‪.‬‬ ‫ותויו''ט פירש במשנתנו‪ ,‬בשם דרך‬ ‫שאברהם לא היה נחשב בין הדורות‬ ‫חיים‪ :‬דָׁ בָׁ ר זֶּה הוא מֹודִּ י ַּע לָּנו כַּמָׁ ה הַּ שֵ ם‬ ‫שהכעיסוהו להקב''ה‪.‬‬ ‫י ְִּתבָׁ ַּרְך אֶּ ֶּרְך אַּ ַּפ ִּים‪.‬‬ ‫מה שאין כן בעשרה דורות‬ ‫ולדקדוק דבריו יש לומר שכך היא‬ ‫הראשונים‪ ,‬בהם נחשב גם נח בין‬ ‫מֹודי ַּע לָּנו‬‫ִּ‬ ‫כוונת התויו''ט‪ ,‬שהקב''ה‬ ‫העשרה דורות שהכעיסוהו‪ :‬אדם‪ ,‬שת‪,‬‬ ‫במשנה זו דרך אברהם אבינו כַּמָׁ ה אֶּ ֶּרְך‬ ‫אנוש‪ ,‬קינן‪ ,‬מהללאל‪ ,‬ירד‪ ,‬חנוך‪,‬‬ ‫אַּ ַּפיִּם לְ ָׁפנָׁיו‪.‬‬ ‫מתושלח‪ ,‬למך‪ ,‬נח‪.‬‬ ‫ט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬והרמז‪ ,‬וכפי שדרשו‬ ‫היוצא‪ ,‬איפוא‪ ,‬שנח נחשב לכאן‬ ‫תינוקות של בית רבן‪ ,‬על האותיות‬ ‫ולכאן‪ .‬העשירי מעשרה דורות‬ ‫עשֵ ה בתורה וקנה אותה‪,‬‬ ‫ס'ע' סימנים ֲ‬ ‫הראשונים‪ :‬אדם‪ ,‬שת‪ ,‬אנוש‪ ,‬קינן‪,‬‬ ‫יהיו ראשי תיבות של כל הדורות‬ ‫מהללאל‪ ,‬ירד‪ ,‬חנוך‪ ,‬מתושלח‪ ,‬למך‪,‬‬ ‫מרמזות על נח ועל אברהם‪.‬‬ ‫נח‪ .‬והראשון מעשרה דורות השניים‪:‬‬ ‫נח‪ ,‬שם‪ ,‬ארפכשד‪ ,‬שלח‪ ,‬עבר‪ ,‬פלג רעו‬ ‫עשרה דורות ראשונים אדם‪ ,‬שת‪,‬‬ ‫שרוג‪ ,‬נחור‪ ,‬תרח‪.‬‬ ‫אנוש‪ ,‬קינן‪ ,‬מהללאל‪ ,‬ירד‪ ,‬חנוך‪,‬‬ ‫מתושלח‪ ,‬למך‪ ,‬נח סימנם‪:‬‬ ‫ויש ליתן טעם במה הכעיס נח‬ ‫להקב''ה‪ ,‬והרי מקרא מפורש הוא‬ ‫אׁש אֱקם ַיחֲמל נח‪.‬‬ ‫[בראשית ו‪,‬ח'] וְ נחַ מָּ צָּ א חן ְבעיני ה'‪,‬‬ ‫וכן נאמר [בראשית ו‪,‬ט'] ֹ֗נחַ ִ֥איׁש‬ ‫וכאומרו‪ :‬מיסוד האש תבוא נקמתו‬ ‫צַ ִּ֛דיק ּתָּ ִ֥מים הָּ יָּ ָ֖ה ְב ֹֽדר ָּ ָ֑תיו אֶּ ת‬ ‫ככתוב (דברים לב‪,‬כב') כי אׁש קָּ ְדחָּ ה‬ ‫הָּ אֱ ֹלקים ה ְתהַ לְֶּך נחַ ובמה הכעיסו?‬ ‫ְבאַ פי ו ִַּּתיקַּ ד עַּד ְשאֹול תַּ חְ ִּתית וַּתאכַּל‬ ‫מֹוסדֵ י הָׁ ִּרים‪.‬‬‫ְ‬ ‫אֶּ ֶּרץ וִּ י ֻּבלָּׁה ו ְַּתלַּהֵ ט‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר דהיא‬ ‫ומיסוד המים תבוא חמלתו ככתוב‬ ‫הנותנת‪ .‬לאחר שהכתוב מעיד מציאת‬ ‫(ישעיהו ל‪,‬יד') לא י ְַחמל וְ לא יִּ מָׁ צֵ א‬ ‫חן בעיני ה' אשר קראו צדיק תמים‪ ,‬לא‬ ‫בִּ ְמכִּ תָׁ תֹו חֶּ ֶּרש לַּחְ תֹות אׁש מיָּקוד‬ ‫נכנס נח לתיבה עד שדחקוהו המים‪.‬‬ ‫וְ לַּחְ שֹוף מַ ים מגֶּבֶּ א (ישעיה ל‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫וכפירוש רש''י מאמין ואינו מאמין‪.‬‬ ‫וגם לאחר המבול‪ ,‬לאחר ראותו את‬ ‫וכאומרו‪ :‬אׁש אֱקם על עשרה דורות‬ ‫כל הנסים הגלויים בתיבה‪ ,‬הלך וקלקל‬ ‫ו ַיחֲמל על נח‪.‬‬ ‫ביין‪ .‬ויש מאבד עולמו בשעה אחת‪.‬‬ ‫לכן נחשב נח לכאן ולכאן‪ .‬העשירי‬ ‫השנִּ יִּ ים‪ :‬נח‪ ,‬שם‪,‬‬ ‫ְ‬ ‫ועשרה דורות‬ ‫מעשרה דורות הראשונים והראשון‬ ‫ארפכשד‪ ,‬שלח‪ ,‬עבר‪ ,‬פלג רעו שרוג‪,‬‬ ‫מעשרה דורות השניים שהכעיסו לפני‬ ‫נחור‪ ,‬תרח סימנם‪:‬‬ ‫המקום‪.‬‬ ‫נׁשם(נח שם)‪ ,‬אׁש עָּ פָּ ר שָּ נ(א)תָּ ‪,‬‬ ‫י‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫ונבחרה להיות לעזר כנגדו של נח] מכל‬ ‫ויהיה שָׁ ֵנ(א)תָׁ ‪ ,‬ללא א' להודיע כי‬ ‫מקום נזכרת אחרונה בשושלת‪,‬‬ ‫אברהם אינו בכלל הדורות המכעיסים‪.‬‬ ‫והרי גם בהם מצאנו הכעסה לפני‬ ‫וכאומרו לאברהם‪ :‬באשר נָּׁשַ ְמתָּ‬ ‫המקום כגון יָׁבָׁ ל שבנה בתים לעובדי‬ ‫סיפורי ההשגחה והחסד ִּמנחַּ וְ שֵ ם‪,‬‬ ‫אלילים וכיובָׁ ל שהיה תופש כנור ועוגב‬ ‫(שאברהם היה בן נ''ח כשמת נח‪ ,‬ובן ג'‬ ‫לעבודת אלילים וכפירוש ב' ברש''י שם‬ ‫הכיר את בוראו נמצא חי כל השנים‬ ‫(ד‪ ,‬כא') פרט לנעמה שלא למדה‬ ‫האלו בזמנו של נח‪ ,‬ואולי אף שמע‬ ‫ממעשיהם‬ ‫תולדותיו על ברכיו‪ ,‬וכן תספר הגמ'‬ ‫במסכת סנהדרין קח‪ :‬על דו שיח בין‬ ‫ועל פי מה שנאמר בבראשית רבה‬ ‫אליעזר עבד אברהם ובין שם בן נח‪ ,‬זה‬ ‫והביאו רש''י כאן‪ ,‬נעמה היא אשתו‬ ‫יספר על עפר מלחמת המלכים וזה‬ ‫כזה‪:‬‬ ‫נח‪.‬‬ ‫של‬ ‫יספר על החסד שנעשה בתיבה)‬ ‫אדם‬ ‫קין‬ ‫שת‬ ‫ובאשר שָּ נאתָּ מלסגוד לאש ולעפר‪,‬‬ ‫חנוך‬ ‫אנוש‬ ‫ונהיו בידך כחומר ביד היוצר‪ .‬כגון‬ ‫עירד‬ ‫קינן‬ ‫האש שהושלחת אליה באור כשדים לא‬ ‫מחויאל‬ ‫מהללאל‬ ‫יכלה לך‪ ,‬והעפר שהִּ שלחת על‬ ‫מתושאל‬ ‫ירד‬ ‫כדרלעומר במלחמת המלכים הפך מידך‬ ‫למך‬ ‫חנוך‬ ‫לחִּ ּצִּ ים וחרבות‪.‬‬ ‫יבל‬ ‫מתושלח‬ ‫יובל‬ ‫למך‬ ‫ויש לשאול מדוע לא קא חשיב התנא‬ ‫נעמה‬ ‫נח‬ ‫של משנתנו הנ''ל‪ ,‬גם לעשרה דורות‬ ‫של קין‪ ,‬שהיו במקביל לעשרה דורות‬ ‫ואשר על כן יהיו עשרה דורות של‬ ‫שמאדם ועד נח‪ .‬והם‪:‬‬ ‫קין מאדם ועד נעמה כעשרה דורות‬ ‫שמאדם ועד נח‪.‬‬ ‫אדם‪ ,‬קין‪ ,‬חנוך‪ ,‬עירד‪ ,‬מחויאל‪,‬‬ ‫ומה שקבל אברהם שכר כולם‪ ,‬הרי‬ ‫מתושאל‪ ,‬למך‪ָּ ,‬יבָׁ ל‪ ,‬יובָׁ ל‪ ,‬נעמה‬ ‫גם שכר דורותיו של קין נכלל בהם‪.‬‬ ‫[כנאמר ואחות תובל קין נעמה‪ ,‬ואע''פ‬ ‫שהדורות הכעיסו לפניו‪ ,‬היא לא הכעיסה‬ ‫יא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫ִּאיש צַּ דִּ יק‪ ,‬נקְ ָּרא איׁש אֲדָּ מָּ ה‪ ,‬אֲבָׁ ל‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬והרמז‪ ,‬סימנים‬ ‫משֶּ ה ִּמשֶּ נִּקְ ָׁרא ִּאיש ִּמצְ ִּרי‪ ,‬נקְ ָּרא איׁש‬ ‫עֲשה גם בדורות אלו שמאדם ועד‬ ‫אֹלהים‪( .‬דברים לג‪ ,‬א)‬ ‫הָּ ֱ‬ ‫נעמה‪ ,‬והם‪:‬‬ ‫ואשר על כן‪ ,‬לעומקו של מקרא‬ ‫אדם‪ ,‬קין‪ ,‬חנוך‪ ,‬עירד‪ ,‬מחויאל‪,‬‬ ‫יֵאָׁ מֵ ר‪ :‬נח שהוא איׁש אֲדָּ מָּ ה נשאר‬ ‫מתושאל‪ ,‬למך‪ָּ ,‬יבָׁ ל‪ ,‬יובָׁ ל‪ ,‬נעמה‬ ‫בעולם העשיה‪ .‬לכן כתיב ביה כְְּ֠ כל‬ ‫וסימנך‪:‬‬ ‫ֱֹלהים כִ֥ן עָּ ָּ ֹֽשה‪ .‬והפסיק‬ ‫אֲשֶֶּׁ֨ ר צִּ וָׁ ׂ֥ה א ֵ֛תֹו א ִּ ָ֖‬ ‫העניין‪.‬‬ ‫אֶּ קַ ח עַמָּ ם ַליַין‬ ‫אבל משה שנקְ ָּרא איׁש הָּ אֱ ֹלהים‪,‬‬ ‫ממשיכה התורה ומכתיבה עליו כִ֥ן‬ ‫וכאומרו‪ :‬שלא נותר מהם אלא נעמה‬ ‫שה אֶּ ת הַ ְמנ ָּ ֹֽרה‪.‬‬ ‫ָּע ָּ ָ֖‬ ‫אשת נח שנאמר בו ַּוי ְֵש ְת ִּמן הַ יַין‬ ‫ַּוי ְִּשכָׁר‪ַּ ,‬וי ְִּתגַּל בְ תֹוְך אָׁ הֳֹלָֽׁ ה‪.‬‬ ‫לומר לנו שלא נשאר בעולם העשיה‪,‬‬ ‫אלא כראוי לאיׁש הָּ אֱֹלהים הוא עולה‬ ‫מעולם העשיה עם השלהבת שעולה‬ ‫^^^^‬ ‫מאליה דרך עולם היצירה והבריאה‬ ‫אל עולם האצילות‪ ,‬גבוה מעל גבוה‪.‬‬ ‫וַיַ ָ֖עַש ָ֑נחַ ְּ֠כְ כל אֲׁשֶֶּׁ֨ ר צוָּ ִ֥ה א ִּ֛תֹו‬ ‫שה אֶּ ת הַ ְמנ ָּ ֹֽרה‪.‬‬ ‫לכן נאמר בו כִ֥ן עָּ ָּ ָ֖‬ ‫שה (ו‪,‬כב')‬ ‫אֱֹלהים כִ֥ן עָּ ָּ ֹֽ‬ ‫ָ֖‬ ‫עָּשה מי‬ ‫ָּ ָ֖‬ ‫ופירש רש''י שם‪ :‬כִ֥ן‬ ‫שעשאה‪ .‬ומדרש אגדה על ידי הקב"ה‬ ‫יש לשאול מצינו במשה שהכתיבה‬ ‫נעשית‪ .‬וכן מובא בתנחומא תיעשה‬ ‫שה אֶּ ת‪-‬הַ ְמנ ָּ ֹֽרה‬ ‫עליו התורה כִ֥ן ָּע ָּ ָ֖‬ ‫מאליה‪.‬‬ ‫(במדבר ח‪,‬ד')‪ .‬ומדוע לא תכתב כן בנח‬ ‫כִ֥ן ָּע ָּ ֹֽשה את התיבה‪ ,‬כשם שנכתב‬ ‫ופירוש הדברים שלא הצריכו הכתוב‬ ‫שה אֶּ ת‪-‬הַ ְמנ ָּ ֹֽרה‪.‬‬ ‫במשה כִ֥ן ָּע ָּ ָ֖‬ ‫את משה לעשות את המנורה‪ ,‬כי הוא‬ ‫איש האלהים ולא איש האדמה‪ .‬ואע''פ‬ ‫אלא יש לומר כהמדרש רבה‪,‬‬ ‫שה אֶּ ת‪-‬‬ ‫כן נקראת על שמו‪ ,‬כִ֥ן עָּ ָּ ָ֖‬ ‫בראשית רבה (פרשה לו‪,‬ד) אָׁ מַּ ר ִּרבִּ י‬ ‫הַ ְמנ ָּ ֹֽרה‪ ,‬שרצה לעשותה‪ ,‬ונאנס על פי‬ ‫בֶּ ֶּרכְ יָׁה‪ ,‬חָׁ בִּ יב משֶּ ה ִּמנחַּ ‪ ,‬נחַּ ִּמשֶּ נִּקְ ָׁרא‬ ‫יב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫כמפסקת‪ ,‬אשר לא בהכרח מחוברת‬ ‫הדיבור‪ ,‬ומעלה עליו הכתוב כאילו‬ ‫עם המילה שלאחריה‪.‬‬ ‫עשאה‪.‬‬ ‫ואשר על כן ְי ֻּצפֶּה מן הצדיק להיכנס‬ ‫^^^^‬ ‫לתיבה מפְ נָ֖י ‪ -‬ציווי ה'‪ .‬או לפחות‬ ‫מפְ נָ֖י ‪ -‬הטיפות הראשונות של הגשם‪.‬‬ ‫דרשת‬ ‫מאמין ואינו מאמין‬ ‫והנה הטיפחא כביכול טופחת על‬ ‫וַיָּ ֹ֣בא ֹ֗נחַ ְּ֠ובָּ נָּיו וְ א ְׁש ּּ֧תֹו ונְ ֹֽׁשי‪-‬בָּ נָּ ִּ֛יו‬ ‫הפנים ומפתיעה את הקורא‪ ,‬לומר‬ ‫א ָּ֖תֹו אֶּ ל‪-‬הַ ּת ָּ ָ֑בה מפְ נָ֖י ִ֥מי הַ מַ ֹֽבול‬ ‫מפְ נָ֖י‪ ,‬מפני מה ‪ -‬מפְ נָ֖י ִ֥מי הַ מַ ֹֽבול! וזה‬ ‫(ז‪,‬ז')‪.‬‬ ‫שפירש רש"י‪ ,‬אף נח מקטני אמנה‬ ‫היה‪ ,‬ולא נכנס לתיבה עַ ד ‪-‬שדחקוהו‬ ‫פירש רש"י מפני מי המבול‪ .‬אף נח‬ ‫המים‪ ,‬מי המבול‪.‬‬ ‫מקטני אמנה היה‪ ,‬מאמין ואינו מאמין‬ ‫שיבא המבול‪ ,‬ולא נכנס לתיבה עד‬ ‫יש להתבונן בלשון זו של רש"י על‬ ‫שדחקוהו המים‪.‬‬ ‫נח‪:‬‬ ‫מקטני אמנה היה‪ ,‬מאמין ואינו‬ ‫ַו ֲהוי ָּנן בָּ ּה‪ ,‬מה יכריח לומר עד‬ ‫מאמין‪.‬‬ ‫שדחקוהו המים‪ .‬אלא דייקא נמי‬ ‫מאי קטני אמנה‪ .‬ומאי מאמין ואינו‬ ‫לפשוטו של מקרא‪ ,‬שלא כתב מפני‬ ‫מאמין‪.‬‬ ‫הגשם‪ ,‬אלא מפְ נָ֖י ִ֥מי הַ מַ ֹֽבול‪ ,‬וזה‬ ‫שפירש"י עד שדחקוהו המים‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא נראה לומר‪,‬‬ ‫שהמילה מאמין סובלת שני פירושים‪.‬‬ ‫ועל דרך הטעמים‪ ,‬יש לומר‪ ,‬טעם‬ ‫הא' מאמין לעצמו‪ ,‬כפשוטו‪.‬‬ ‫הטיפחא יוכיח‪ .‬שכן כתיב מפְ נָ֖י‬ ‫שהמאמין הוא אדם בעל אמונה בדבר‪.‬‬ ‫בטיפחא‪ .‬וטיפחא היא מעין הפסקה‬ ‫והוא הנקרא "פועל עומד"‪.‬‬ ‫קלה‪ ,‬ואע''פ שבדין היא מוטעמת כאן‬ ‫לפני סוף פסוק‪ ,‬מכל מקום היא תדרש‬ ‫יג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫היה‪ :‬מאמין לעצמו‪ ,‬בדרגה שאינו‬ ‫והפירוש השני‪ ,‬שהמאמין גורם גם‬ ‫מאמין את זולתו‪.‬‬ ‫לאחרים להאמין‪ .‬ואשר על כן להאמין‬ ‫הוא בנין הפְ עיל‪ .‬שמַּ פְ עִּ יל את האחרים‬ ‫ולכן פירש רש"י את שני‬ ‫לְ הַ ֲאמין‪ .‬וכגון לְ הַ ֲאכיל‪ .‬שגורם לזולתו‬ ‫הפירושים‪ .‬האחד שלא נכנס עד‬ ‫להיות אוכל‪ .‬כן כאן‪ ,‬שעל ידי מעשיו‬ ‫שדחקוהו המים‪ ,‬והשני שהוא סיבת‬ ‫ודיבוריו הקדושים הוא גורם לאחרים‬ ‫הראשון שהיה מאמין לעצמו‪ ,‬ואינו‬ ‫להיות באמונה‪ .‬והיינו להַ אֲ מין את‬ ‫מאמין את זולתו‪ .‬שהרי לא נתן לאנשי‬ ‫זולתו‪ .‬והוא הנקרא "פועל יוצא"‪.‬‬ ‫דורו את הדוגמא המתאימה לאנשי‬ ‫אמנה‪ ,‬וראו כולם שאינו נכנס עד‬ ‫באמונה‪,‬‬ ‫הוא‬ ‫כלל‬ ‫והנה‪,‬‬ ‫שדחקוהו המים‪ .‬וזו כוונתו מאמין‬ ‫שהמאמין לא יאמין את זולתו עד אשר‬ ‫ואינו מאמין‪ .‬מאמין לעצמו‪ ,‬ולא את‬ ‫י ָּראה לעין כל כי המאמין נאמן בעצמו‬ ‫זולתו‪.‬‬ ‫לאמונתו‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ואשר על כן לא תבא פעולת האמונה‬ ‫בצורה של פעַּל עֹומֵ ד‪ ,‬כמו אֹומן‪ .‬כי‬ ‫הֹורה ֹּֽתקַ ח‪-‬לְ ךִּ֛‬ ‫מ ֹ֣כל | הַ ְבה ָּ ֹ֣מה הַ ְט ָּ ֹ֗‬ ‫תכליתה תמיד לְ הַ ֲאמין את האחרים‪.‬‬ ‫ׁש ְב ָּעִ֥ה ׁש ְב ָּעָ֖ה ֹ֣איׁש וְ א ְׁש ָּ֑תֹו ומן‪-‬‬ ‫הַ ְבה ָ֡ ָּמה ְּ֠אֲ ׁשֶּ ר ֹ֣לא ְטה ָּ ִ֥רה ִּ֛הוא ְׁשנַ ַָ֖֖ים‬ ‫ולפי כל הנ"ל יובן מדוע נח לא‬ ‫ִ֥איׁש וְ א ְׁש ֹּֽתֹו‪( :‬ז‪,‬א‪-‬ג)‪.‬‬ ‫האמין את אנשי דורו‪ ,‬מדוע לא גרם‬ ‫להם להאמין‪ .‬שהרי הוא עצמו לא‬ ‫ויש לשאול‪ ,‬כיצד זה ניתנו‬ ‫נכנס עד שדחקוהו המים‪.‬‬ ‫לבהמות כינויים קדושים כאלו כמו‬ ‫איש ואשתו‪ .‬שהרי כינויה של האשה‬ ‫וזו כוונת רש"י בפירושו‪ ,‬מקטני‬ ‫ניתן לה על שם האיש‪ ,‬ככתוב לְ זאת‬ ‫אמנה היה‪ ,‬מאמין ואינו מאמין‪:‬‬ ‫יִּקָׁ ֵרא אשָּ ה כי מאיׁש ֻּלָֽׁקֳ חָׁ ה ָֽׁזאת‪ .‬ועוד‬ ‫שלפי הפשט יהיה פירושו מאמין‬ ‫שדָׁ ַּרש ַּרבִּ י עֲקִּ יבָׁ א‪( :‬סוטה יז‪ִּ ).‬איש‬ ‫באופן חלקי‪ .‬ולעומקו של מקרא‬ ‫וְ ִּאשָׁ ה זָׁכו ְשכִּ ינָׁה בֵ ינֵיהֶּ ם‪.‬‬ ‫תהיה כוונת רש''י שמקטני אמנה‬ ‫יד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫לשונית אחת‪ :‬הוא‪ .‬הנכתבת הוא‬ ‫ונראה לומר שיש לדרוש לשבח‬ ‫ונקראת היא‪ .‬שבתיבה זו‪ ,‬הוא זה היא‬ ‫ויש לדרוש שלא לשבח‪.‬‬ ‫והיא זה הוא‪ .‬כאיש ואשתו שהיא אליו‬ ‫תשוקתה‪ ,‬וְ הוא יִּ ְמשָׁ ל‪-‬בָׁ ּה‪ .‬ולכן‬ ‫שלא לשבח יש לדרוש‪ ,‬על דרך מה‬ ‫פִּ ְר ְסמַּ תָׁ ם התורה לכל הבהמות והעופות‬ ‫שדרשו באשה סוטה‪ .‬היא עשתה‬ ‫בתיבה הוא‪ .‬ותיקונם הוא להיות אחד‪,‬‬ ‫מעשה בהמה לכן קרבנה קרבן‬ ‫כאיש וכאשה‪ .‬שיתנהגו זה עם זה‬ ‫בהמה‪ ,‬ומביאה מנחתה מן השעורים‬ ‫באחוה‪ ,‬כבאחרית הימים שנאמר בהם‬ ‫ולא מן החטים‪( .‬סוטה‪ ,‬טו עמ'ב')‪.‬‬ ‫וְ גָׁר זְאֵ ב עם‪-‬כֶּבֶּ ש וְ נָּמר עם‪-‬גְ די י ְרבָּ ץ‬ ‫וגו'‪( .‬ישעיהו‪ ,‬יא‪,‬ו')‪.‬‬ ‫כמו כן בענינינו‪ ,‬השחית כל בשר דרכו‬ ‫על הארץ והבריות התנהגו כבהמות‪,‬‬ ‫^^^^‬ ‫על כן יקראו לבהמות בשם הבריות‪,‬‬ ‫איש ואשתו‪ ,‬ויהיה זה כתוכחה מן‬ ‫ְׁש ֶַׁ֨נים ְׁש ֶַּ֜נים ָּבּ֧או אֶּ ל‪ִּ֛ -‬נחַ אֶּ ל‪-‬הַ ּת ָּבָ֖ה‬ ‫השמים לדור המבול‪.‬‬ ‫אֱֹלהים אֶּ ת‪-‬‬‫ָ֖‬ ‫ׁשר צוָּ ִ֥ה‬ ‫ז ָָּּכֹ֣ר ונְ ק ָּבָ֑ה ַ ֹֽכאֲ ֶּ ִּ֛‬ ‫ֹֽנחַ ‪( :‬ז‪ ,‬ט')‬ ‫ויש לדרוש לְ ׁשֶּ בַ ח‪ ,‬על ידי קרי וכתיב‬ ‫ומן‪-‬הַּ בְ הֵ ָ֡ ָׁמה ְּ֠ ֲאשֶּ ר ִּ֣לא‬ ‫של המילה הוא‪ִּ .‬‬ ‫פירש רש''י באו אל נח‪ .‬מאליהן‪.‬‬ ‫ְטה ָׁ ׂ֥רה ִּ֛הוא ְשנַּ ַָ֖֖יִּ ם ִ֥איׁש וְ א ְׁש ֹּֽתֹו‪.‬‬ ‫ונתן ה"שפתי חכמים" טעם לדבריו‪:‬‬ ‫דאם לא כן הובאו מיבעי ליה‪[ .‬ומזה‬ ‫וְ יקָּ ְראו איׁש וְ א ְׁשּתֹו‪ ,‬שאע"פ שהם‬ ‫שהביאן הכתוב בלשון ָּ ּ֧באו‪ ,‬ש''מ‬ ‫עכשיו ְׁשנַים‪ ,‬עתידים הם לְ הִּ קָׁ ֵרא‬ ‫מאליהן באו]‪.‬‬ ‫אֶּ חָּ ד‪ ,‬בתיבה לשונית אחת‪ .‬וזה רמזתם‬ ‫התיבה האחת היא תיבת נח‪ ,‬הנקראת‬ ‫ולעומקו של מקרא נראה כתרתי‬ ‫בשם ִּ֛הוא‪ ,‬שנכנסו בה כל הבריות‪.‬‬ ‫דסתרי‪ :‬דאם כן‪ ,‬שבאו מאליהן‪ ,‬יקשה‬ ‫כמשל ונמשל‪.‬‬ ‫אֱֹלהים אֶּ ת‪ֹֽ -‬נחַ ‪ :‬וכן‬ ‫ָ֖‬ ‫ׁשר צוָּ ִ֥ה‬ ‫אומרו ַ ֹֽכ ֲא ֶּ ִּ֛‬ ‫בפסוק טז'‪ :‬וְ הַּ בָׁ ִִּּ֗אים ָׁז ֶָׁׁ֨כר ונְקֵ ָׁבֵ֤ה ִּמכָׁל‪-‬‬ ‫המשל הוא התיבה עצמה שבנה נח‪.‬‬ ‫אֱֹלהים וגו'‪.‬‬‫ָ֑‬ ‫ׁשר צוָּ ִ֥ה א ָ֖תֹו‬ ‫בָׁ שָׁ רּ֙ ִ֔ ָׁבאו ַ ֹֽכאֲ ֶּ ִּ֛‬ ‫והנמשל הוא שהתורה הכניסה כביכול‬ ‫ֲשר צִּ וָׁ ׂ֥ה א ָ֖תם מבעי ליה‪.‬‬ ‫מאי א ָ֖תֹו‪ָֽׁ ַּ ,‬כא ֶּ ֵ֛‬ ‫גם את הבהמות וגם את העופות לתיבה‬ ‫טו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫הם החמישה הנותרים שטרח נח‬ ‫כלומר אם באו מאליהן ‪ -‬כאשר צוה‬ ‫להביאם‪ .‬כפירוש אוה''ח הק'‪.‬‬ ‫אתָּ ם מבעי ליה‪ .‬ואם כאשר צוה אתו‪,‬‬ ‫את נח‪ - ,‬הובאו על ידי נח מבעי ליה‪.‬‬ ‫ועל דרך הצח יבואר‪ :‬נח הוא שתי‬ ‫אותיות‪ ,‬התיבה (כתיב מלא) הן ‪5‬‬ ‫והאוה''ח הק' תירץ‪ :‬כי מה שהוא‬ ‫אותיות‪ ,‬לכן ַּוי ָׁׂ֥באו אֶּ ל‪ָ֖ -‬נחַ ‪ -‬מאליהן‪,‬‬ ‫לקיום המין אינם אלא ב' ואותם הביא‬ ‫הם שנים‪ ,‬זכר ונקבה‪ .‬אֶּ ל הַ ּתי ָּבָ֑ה ‪ -‬הם‬ ‫ה' עד התיבה והוא קבלן‪ ,‬אבל תשלום‬ ‫החמישה הנותרים שטרח נח להביאם‪.‬‬ ‫הז' [כלומר החמש הנותרים] הוא נח‬ ‫טרח בעצמו לקחת אותם כמו שצוה ה'‬ ‫או כלך לדרך זו‪ ,‬מדוע נכתב בטיפחא‬ ‫אליו‪ ,‬תקח לך שאינו לקיום המין הוא‬ ‫בין נח והתיבה‪ :‬אֶּ ל‪ָ֖ -‬נחַ ‪ -‬כדי שיבחין‬ ‫יטרח בשלו‪.‬‬ ‫בין הבהמה הטהורה לבין הבהמה אשר‬ ‫איננה טהורה‪ ,‬ומאחר שהבחין ‪ -‬נתן‬ ‫ועדיין יש ליתן טעם‪ ,‬היכן ימצא‬ ‫להם רשות להכנס אֶּ ל הַ ּת ָּ ָ֑בה‪ .‬וכפי‬ ‫סמך לדבריו מן הפסוק ש ֻּצוָׁה רק על‬ ‫שפירש רש''י לעיל (ז‪,‬א‪-‬ג) שלמד נח‬ ‫החמישה הנותרים‪ ,‬סוף כל סוף כתיב‬ ‫תורה להבדיל בין הטהורה ובין אשר‬ ‫ׁשר צוָּ ִ֥ה‬ ‫ְׁש ֶַׁ֨נים ְׁש ֶַּ֜נים ָׁבָּ֧או אֶּ ל‪ֵ֛ -‬נחַּ ַ ֹֽכ ֲא ֶּ ִּ֛‬ ‫איננה טהורה‪.‬‬ ‫ֹלהים אֶּ ת‪ֹֽ -‬נחַ ‪:‬‬‫ֱא ָ֖‬ ‫ולפירוש אוה''ח הק' שנח טרח על‬ ‫ובשימת לב יש לומר כי יבוא הפסוק‬ ‫החמישה הנותרים‪ ,‬תהיה זו טירחתו‪:‬‬ ‫השלישי הוא פסוק ט''ו וילמד ע''י טעם‬ ‫מה שהקב''ה הביאן ‪ -‬אין צריך בדיקה‪.‬‬ ‫הטיפחא‪ַ :‬וי ִָּ֥באו אֶּ ל‪ָ֖ -‬נחַ אֶּ ל‪-‬הַ ּת ָּבָ֑ה‪,‬‬ ‫שנאמר‪ַ :‬וי ִָּ֥באו אֶּ ל‪ָ֖ -‬נחַ ‪ .‬ומה שנח‬ ‫ְׁשנַ ַָ֤֖ים ְׁש ֶַׁ֨ניםֹ֙ מכָּל‪-‬הַ בָּ שָֹּ֔ ר ֲאׁשֶּ ר‪ָ֖ -‬בֹו ִ֥רוחַ‬ ‫הביאן ‪ -‬צריך בדיקה מלבד אם‬ ‫חַ ֹֽיים‪.‬‬ ‫טהורים או טמאים גם אם יש בהן מום‬ ‫תחת המילה ָ֖נחַ יש טעם טיפחא שהיא‬ ‫אם אין‪ ,‬כדי שיוכלו להיות נקרבים על‬ ‫מעין הפסקה קלה בין המלים אֶּ ל‪ָ֖ -‬נחַ‬ ‫המזבח בצאתו מן התיבה‪ .‬ועל בדיקתם‬ ‫ובין המלים אֶּ ל‪-‬הַ ּת ָּבָ֑ה‪ .‬וטעם הטיפחא‬ ‫זו נאמר אֶּ ל‪-‬הַ ּת ָּבָ֑ה‪.‬‬ ‫במילה ָ֖נחַּ ‪ ,‬הפסיק העניין‪ .‬לומר לך‪:‬‬ ‫ַּוי ָׁׂ֥באו אֶּ ל‪ָ֖ -‬נחַּ ‪ -‬מאליהן‪ .‬אֶּ ל‪-‬הַּ תֵ ָׁבָּ֑ה ‪-‬‬ ‫^^^^‬ ‫טז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫אותם לא תכְ לָּא ִּממֶּ נִּ י‪ ,‬מרוב תשוקתי‬ ‫ַ ֹֽוַ֖יְ ִ֥הי הַ גֶּ ָׁ֖שֶּ ם עַ ל‪-‬הָּ ָּ ָ֑א ֶּרץ וגו' (ז‪,‬יב')‬ ‫אליהם‪.‬‬ ‫פירש רש"י ולהלן הוא אומר ויהי‬ ‫^^^^‬ ‫המבול‪ ,‬אלא כשהורידן הורידן‬ ‫ברחמים שאם יחזרו [בתשובה] יהיו‬ ‫וַיגְ ְב ִ֥רו הַ ַ ָ֖מים עַ ל‪-‬הָּ ָּ ָ֑א ֶּרץ חֲמ ִ֥שים‬ ‫גשמי ברכה‪ ,‬וכשלא חזרו היו למבול‪.‬‬ ‫ומ ַ ָ֖את יֹֽ ֹום (ז‪,‬כד')‬ ‫ְ‬ ‫ועל דרך הלשון‪ ,‬נרמזו דבריו של‬ ‫כאן הודיע הכתוב על תגבורת‬ ‫רש''י שהורידן ברחמים‪ ,‬על ידי‬ ‫החסדים גם בעת עשיית הדין‪ .‬ואשר‬ ‫הניקוד של הגֶּׁשֶּ ם שהוא בסֶּ גול‪ ,‬הוא‬ ‫על כן כתיב וַיגְ ְב ִ֥רו הַ ַ ָ֖מים עַ ל‪-‬הָּ ָּ ָ֑א ֶּרץ‪.‬‬ ‫הניקוד של שם ה' בספירת החֶּ סֶּ ד‪ .‬כזה‪:‬‬ ‫יֶּ'הֶּ 'וֶּ'הֶּ '‪ .‬ולכן יש מקפידים לאמרו‬ ‫ומים היינו חסד כמובא בספרים הק'‬ ‫בתפילה בסגול‪ .‬משיב הרוח ומוריד‬ ‫וכגון בתיקוני הזהר תיקונא שמונה‬ ‫הַ גֶּׁשֶּ ם‪.‬‬ ‫חֶּ סֶּ ד‪,‬‬ ‫דָּ א‬ ‫מַ ים‬ ‫עשרה‬ ‫וארץ היינו דין ומשפט כמובא‬ ‫וגם האומרים אותו בקָּ מָּ ץ‪ ,‬ומוריד‬ ‫במשלי כט‪,‬ד' מֶּ לְֶּך ְבמ ְׁשפָּ ט ַיעֲמיד‬ ‫הַ ָּגׁשֶּ ם‪ ,‬אע"פ שקמץ יכול להידרש כיד‬ ‫אָּ ֶּרץ‪.‬‬ ‫קמוצה‪ ,‬הרי מאידך רומז הקמץ על‬ ‫ובאומרו וַיגְ ְב ִ֥רו הַ ַ ָ֖מים עַ ל‪-‬הָּ ָּ ָ֑א ֶּרץ‬ ‫רחמים גמורים מעולם האצילות‪ ,‬שם‬ ‫יודיע הכתוב שגם בזמן שיקוב הדין את‬ ‫ספירת הכתר המנוקדת בקָּ מָּ ץ כזה‪:‬‬ ‫ההר יגברו החסדים על הדינים‪ ,‬והיא‬ ‫יָּ'הָּ 'וָּ'הָּ '‪ ,‬מקור שפע הברכה‪.‬‬ ‫מידת האמת‪ ,‬ככתוב (תהלים יט‪,‬י')‬ ‫ִּ ָֽׁמ ְשפְ טֵ י יְ 'ה'וָׁ ׂ֥'ה א ֶּ ֱָּ֑מת ָׁ ָֽׁצ ְד ׂ֥קו יַּחְ ָׁ ָֽׁדו‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יֵאָׁ מֵ ר‪ ,‬זה שרמז‬ ‫רש"י (לקמן ח‪,‬ב') בפסוק ַּו ִּי ָׁכלֵא הַ גֶּׁשֶּ ם‬ ‫ַוהֲוינָּן בָּ ּה‪ ,‬מאי יחדיו‪ ,‬אלא ֹֽמ ְׁשפְ טי‬ ‫מן‪-‬הַ שָּ ָּ ֹֽמים‪ .‬ופירש"י מאי וַיכָּלא‪ ,‬כמו‬ ‫היינו דין‪ ,‬יְ 'ה'וָּ ִ֥ 'ה היינו חסד ורחמים‪,‬‬ ‫בפסוק [תהלים מ‪,‬יב'] אַּ תָׁ ה ה' לא‬ ‫יחדיו הם אמת‪ .‬כפי שאברהם במידת‬ ‫תכְ לָּא ַרחֲמֶּ יך ִּממֶּ נִּ י‪ .‬וכאומרו‪ :‬בגשם‬ ‫החסד‪ ,‬יצחק במידת הגבורה והדין‪,‬‬ ‫נאמר וַיכָּלא‪ ,‬מרוב תשוקתו לירד‪ .‬אך‬ ‫ויעקב הנכלל משניהם הוא מידת‬ ‫לא כן תנהג ב ַרחֲמֶּ יך המתגוללים עלי‪,‬‬ ‫יז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫אׁשי‬ ‫ָּ ֹֽבעֲשיריֹ֙ ְבאֶּ ָּחֹ֣ד ל ַֹ֔חדֶּ ׁש נ ְר ָ֖או ָּר ִ֥‬ ‫האמת‪ ,‬היא התפארת כנגד התורה‬ ‫ֶּ ֹֽההָּ ֹֽרים (ח‪,‬ה') פירש רש"י נראו ראשי‬ ‫שנקראת תורת אמת‪.‬‬ ‫ההרים‪ .‬זה [חדש] אב‪.‬‬ ‫וזה שאמר דוד המלך‪( ,‬תהלים קיז‪,‬ב')‬ ‫וכאומרו‪ :‬ההרים ראשיהם‪ ,‬ואין‬ ‫ִ֥כי ָ֘ ָּג ַבָ֤ר עָּ ֶׁ֨לינו חַ ְס ֹ֗דֹו ֶּ ֹֽואֱמֶּ ת ה' לְ עֹו ָֹּ֗לם‬ ‫ראשיהם ההרים‪ .‬שההרים אלו‬ ‫לויֹּֽה‪ .‬כאשר יגבר החסד על הדין‪,‬‬ ‫ַ ֹֽהלְ ָּ‬ ‫האבות‪ ,‬מאצילים על ראשי העם‪ .‬ואין‬ ‫צומחת מידת האמת ככתוב (תהלים‬ ‫ראשי העם מאצילים על האבות‪ .‬אלא‬ ‫פה‪,‬יב) ֱ֭ ֱאמֶּ ת מ ֶּ ֹ֣א ֶּרץ ּת ְצ ָּ ָ֑מח‪ .‬מתי‬ ‫יונקים מהם‪ .‬כדרך שאמרו (תנד"א)‬ ‫תצמח‪ ,‬כאשר י ְַּשקוהַּ מי החסד‪.‬‬ ‫לעולם יאמר אדם מתי יגיעו מעשי‬ ‫למעשי אבותי‪ .‬והיינו נ ְראו ָּראׁשי‬ ‫כן כאן וַיגְ ְברו הַ מַ ים ַעל הָּ אָּ ֶּרץ‪.‬‬ ‫ֶּ ֹֽההָּ ֹֽרים‪ .‬הוא אהרן‪ ,‬אוהב שלום ורודף‬ ‫ַּו ִּיגְ בְ רו הוא ספירת הגבורה‪ ,‬המים היינו‬ ‫שלום‪ ,‬אוהב את הבריות ומקרבן‬ ‫חסד‪ ,‬שהחסד גבר על מידת הגבורה‪,‬‬ ‫לתורה‪ .‬שדבק במידותיו של אברהם‬ ‫שהיא ארץ‪ ,‬ומזה צמחה לה מידת‬ ‫אבינו‪ ,‬ההר הגדול‪ ,‬לקרבן לתורה‪ ,‬שעל‬ ‫האמת‪ ,‬שנאמר אמת מארץ תצמח‪.‬‬ ‫מנת כן תם המבול‪ ,‬להיות שלום בארץ‪.‬‬ ‫וכן על דרך הצח‪ ,‬ליתא מילתא דלא‬ ‫וכן יאָּ מר‪ :‬נ ְראו ָּראׁשי ֶּ ֹֽההָּ ֹֽרים‪ ,‬נראו‬ ‫רמיזא באורייתא‪ .‬וכך הוא החשבון‪.‬‬ ‫מעשי האבות‪ֹֽ ָּ .‬בעֲשירי ְבאֶּ חָּ ד לַחדֶּ ׁש‪,‬‬ ‫ארץ בגימטרי' ‪ ,291‬ועוד חמישים‬ ‫הוא א' מנחם אב‪ ,‬יום פטירתו של‬ ‫ומאת יום‪ ,‬היינו ‪ 441‬בגימטרי' אמת‪.‬‬ ‫אהרון הכהן‪ ,‬עליו אמר הלל הוי‬ ‫והיינו וַיגְ ְברו הַ מַ ים ַעל הָּ אָּ ֶּרץ חֲמשים‬ ‫מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף‬ ‫ומאַ ת יֹום ככתוב [תהלים קי''ז‪,‬ב'] ִ֥כי‬ ‫ְ‬ ‫שלום אוהב את הבריות ומקרבן‬ ‫ָ֘ ָּג ַבָ֤ר עָּ ֶׁ֨לינו | חַ ְס ֹ֗דֹו ֶּ ֹֽואֱמֶּ ת ה' לְ עֹו ָֹּ֗לם‬ ‫לתורה‪ .‬לקיים בזה‪ ,‬והיו עיניך רואות‬ ‫לויֹּֽה‪.‬‬‫ַ ֹֽהלְ ָּ‬ ‫נ ְראו‬ ‫והיינו‬ ‫מוריך‬ ‫את‬ ‫ָּראׁשי ֶּ ֹֽההָּ ֹֽרים‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫וליכא מילתא דלא רמיזא באורייתא‪,‬‬ ‫נ ְראו ָּראׁשי ֶּ ֹֽההָּ ֹֽרים אותיות אהרן‪ ,‬וכן‬ ‫יח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫השליחות כמראה הבזק‪ ,‬והעורב לא‬ ‫נרמז מקום קבורתו הר ההר‪ֹֽ ֶּ .‬ההָּ ֹֽרים‬ ‫רק שלא חזר מיד מן השליחות אלא לא‬ ‫כנוטריקון הר ההר‪.‬‬ ‫יצא כלל‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ועוד מה נאמר במלאכים כמדרש רבה‬ ‫בשיר השירים וְ הַּ חַּ יֹות ָּרצֹוא וָּׁשֹוב‬ ‫וַיְ ׁשַ ַ ָ֖לח אֶּ ת‪ֹֽ ָּ -‬הע ָ֑רב וַי ָ֤צא יָּצֹואֹ֙ ו ָֹּׁ֔שֹוב‬ ‫כְ מַּ ְראֵ ה הַּ בָׁ זָׁק‪ ,‬וְ לא זֶּה ְמכַּבֶּ ה זֶּה וְ לא זֶּה‬ ‫עַד‪-‬יְ ִ֥בׁשֶּ ת הַ ַ ָ֖מים מ ַעִ֥ל הָּ ָּ ֹֽא ֶּרץ‪( :‬ח‪,‬ז')‬ ‫ְמכַּבֶּ ה זֶּה‪ִּ .‬מיכָׁאֵ ל שַּ ר שֶּ ל שֶּ לֶּג‪ ,‬וְ גַּבְ ִּריאֵ ל‬ ‫וַי ָ֤צא יָּצֹואֹ֙ ו ָֹּׁ֔שֹוב‪.‬‬ ‫שֶּ ל אֵ ש‪ ,‬וְ לא זֶּה ְמכַּבֶּ ה זֶּה וְ לא זֶּה מַּ זִּיק‬ ‫זֶּה‪ .‬ואילו העורב חשד בנח שמזיקו‬ ‫פירש רש''י‪ :‬יָּצֹואֹ֙ ו ָֹּׁ֔שֹוב‪ .‬הולך‬ ‫באשת איש‪.‬‬ ‫ומקיף סביבות התיבה‪ ,‬ולא הלך‬ ‫בשליחותו‪ ,‬שהיה חושדו על בת זוגו‪,‬‬ ‫ועוד‪ ,‬נאמר בשה''ש רבה אָׁ מַּ ר ִּרבִּ י‬ ‫וכמו ששנינו באגדת חלק (סנהדרין‬ ‫יֹוחָׁ נָׁן כְ ִּתיב (איוב כה‪ ,‬ב)‪ :‬עשֶּ ה שָׁ לֹום‬ ‫קח‪:):‬‬ ‫בִּ ְמרֹומָׁ יו‪ .‬הָׁ ָׁרקִּ י ַּע שֶּ ל מַּ יִּ ם וְ הַּ כֹוכָׁבִּ ים שֶּ ל‬ ‫אֵ ש וְ אֵ ינָׁן מַּ זִּיקִּ ין זֶּה ָׁלזֶּה‪ .‬מֵ עֹולָׁם לא‬ ‫יש ליתן טעם לאומרו יָּצֹואֹ֙ ו ָֹּׁ֔שֹוב‪.‬‬ ‫ָׁראֲתָׁ ה חַּ מָׁ ה פְ גִּ ימָׁ תָׁ ּה שֶּ ל לְ בָׁ נָׁה‪.‬‬ ‫והרי נשמע כעבודת המלאכים שנאמר‬ ‫בהם רצֹוא ושֹוב‪ :‬וְ הַ חַ יֹות ָּרצֹוא וָּׁשֹוב‬ ‫והעורב החשיב עצמו לחמה ואת נח‬ ‫כְ מַ ְראה הַ בָּ זָּק (יחזקאל א‪ ,‬יד)‪ ,‬ומה בין‬ ‫ללבנה‪ ,‬ובמחשבתו הרעה רצה להראות‬ ‫זה לזה‪.‬‬ ‫את פגימת הלבנה‪ ,‬שנח שנאמר בו איש‬ ‫צדיק תמים היה בדורותיו‪ ,‬כביכול פגום‬ ‫ואכן‪ ,‬לעומקו של מקרא‪ ,‬בא הכתוב‬ ‫הוא ממנו‪ ,‬שהיה חושדו על בת זוגו‪.‬‬ ‫להבדיל בין הטמא לטהור‪ .‬ראה מה‬ ‫בין העורב שהוא עוף טמא למלאכים‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬לכן קורא בקולו רק‪-‬‬ ‫הטהורים‪ .‬העורב מדמה עצמו‬ ‫רע‪ ,‬רק‪-‬רע‪ ,‬רק‪-‬רע‪ ,‬לקיים מה שנאמר‬ ‫למלאכים‪ ,‬אך אינו נוהג כמוהם‪ .‬חדא‪,‬‬ ‫בדור המבול (סוף בראשית) וְ כָׁל‪-‬יֵצֶּ ר‬ ‫שאצל המלאכים ָׁראָׁ ה יחזקאל הנביא‬ ‫מַּ חְ ְשבת לִּ בֹו ַרק ַרע כָׁל‪-‬הַּ יָֽׁ ֹום‪ .‬ותיקונו‬ ‫שהם רצים‪ ,‬ר''ל שיעשו פעולתם בזולת‬ ‫זמן ובמרוצה‪ ,‬וראה שישובו תיכף מן‬ ‫יט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫ויש לומר‪ ,‬היא הַ יונה המשולה‬ ‫של העורב הוא שיעסוק בגמילות‬ ‫לכנסת ישראל‪ ,‬כמובא בחז"ל (ברכות‬ ‫חסדים‪.‬‬ ‫נג עמ'ב') דמתילי כנסת ישראל ליונה‬ ‫דכתיב (תהלים סח‪,‬יד') כַּנְפֵ ִּ֣י י֭ ֹונָׁה נֶּחְ פָׁ ִּ֣ה‬ ‫וכפירוש רש''י על פסוק זה עַד‬ ‫רֹותיהָׁ ִּ ָֽׁב ַּירקְ ַּ ׂ֥רק חָׁ ָֽׁרוץ‪ .‬מה‬‫בַּ כֶּ ָּ֑סֶּ ף ְְ֝ואֶּ בְ ִּ֗ ֶּ‬ ‫יְ ִ֥בׁשֶּ ת הַ ַ ָ֖מים‪ :‬פשוטו כמשמעו‪ .‬אבל‬ ‫יונה אינה ניצולת אלא בכנפיה אף‬ ‫מדרש אגדה (ב"ר שם)‪ ,‬מוכן היה‬ ‫ישראל אינן ניצולין אלא במצות‪.‬‬ ‫העורב לשליחות אחרת‪ ,‬בעצירת‬ ‫גשמים בימי אליהו‪ ,‬שליחות של חסד‬ ‫ומכיון שלא ברא הקב"ה את‬ ‫לכלכל את אליהו הנביא‪.‬‬ ‫העולם אלא בשביל ישראל‪ ,‬חזקה על‬ ‫היונה שתעשה את שליחותה לבשר על‬ ‫וליכא מילתא דלא רמיזא‬ ‫הצלת העולם‪ ,‬באשר נמשלה לכנסת‬ ‫באורייתא‪ .‬שהמלים עַד‪-‬יְ בׁשֶּ ת הן‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫אותיות עד תשבי‪ .‬הוא אליהו הנביא‬ ‫אליהו התשבי‪ ,‬אליו יִּשָׁ לַּח העורב‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬כשם שנאמר בעורב‬ ‫לעתיד לבוא‪ ,‬להאכילו בשר מבית‬ ‫ה''א הידיעה על שם שליחותו העתידה‬ ‫המטבחיים של אחאב‪.‬‬ ‫אל אליהו הנביא‪ ,‬כן נאמר היונה בה''א‬ ‫הידיעה‪ ,‬על שם שליחותה העתידה‬ ‫^^^^‬ ‫לדוד המלך‪ ,‬היא היונה אשר תעשה‬ ‫שליחותה להציל את דוד המלך‬ ‫דרשת וַיְ ׁשַ ַ ִ֥לח אֶּ ת‪-‬הַ יֹונָּ ָ֖ה (ח‪,‬ח')‬ ‫כמבואר במסכת סנהדרין צה‪ .‬וכעין זה‬ ‫נאמר בזוה''ק פרשת שלח קס''ד עמ' ב'‪,‬‬ ‫יש ליתן טעם‪ ,‬מדוע נאמר הַ יֹונָׁה‬ ‫היא היונה העתידה להישלח לשים‬ ‫בה"א הידיעה‪ .‬בשלמא ָּ ֹֽהערב‪ ,‬נאמר‬ ‫עטרת פז על ראשו של מלך המשיח‪,‬‬ ‫בה"א הידיעה שאפשר לומר הוא‬ ‫משיח בן‪-‬דוד‪.‬‬ ‫העורב המיוחד לשליחות אחרת אצל‬ ‫אליהו הנביא‪ ,‬וכנ"ל‪ .‬אלא הַ יֹונָּה בה"א‬ ‫ובשימת לב נכתבה היונה שש פעמים‬ ‫הידיעה מדוע נאמר‪.‬‬ ‫בפרשה‪ .‬ועל דרך הצח יֵאָׁ מֵ ר‪ :‬חמש‬ ‫פעמים כנגד ה' אותיות שבמילה‬ ‫כ‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫ועוד יש לומר‪ ,‬שלכן לא מצאה היונה‬ ‫ישראל‪ ,‬ופעם אחת נוספת כנגד משיח‬ ‫מנוח לכף רגלה אלא ביום השבת‪ .‬שאז‬ ‫בן דוד כנ''ל אשר עתיד למלוך על‬ ‫נשמע קול ה' על המים‪ .‬וכפי פיוטו של‬ ‫ישראל בב''א‪.‬‬ ‫ר' יהודה הלוי‪ ,‬יונה מצאה בו מנוח‪,‬‬ ‫ושם ינוחו יגיעי כח‪.‬‬ ‫או כלך לדרך זו‪ ,‬חמש אותיות‬ ‫שבמלה "היונה" הכתובה שש פעמים‬ ‫ועל דרך הרמז והסוד‪ ,‬מובא בספר‬ ‫הם כנגד ה' חומשי תורה וששה סדרי‬ ‫שרשי השמות להרב רבי משה זכותא‪,‬‬ ‫משנה שנתנו לישראל‪ ,‬לומר לך כעין‬ ‫כי יש שם קדוש של קיבול תפילות‬ ‫מה שאמרו מה יונה אינה ניצולת אלא‬ ‫והוא‪ :‬ז ק ט י ו ְמ ֻּכוָׁן נגד שומע תפילה‬ ‫בכנפיה אף ישראל אינן ניצולין אלא‬ ‫בצירוף עם אותיות יהו'ה‪ .‬כזה‪:‬‬ ‫בתורה שבכתב ובתורה שבע''פ‪ .‬ובזה‬ ‫הם מצילין את כל העולם כולו‪ .‬וזה‬ ‫ֵי הֵ ֵו ז ק ט י הֵ‬ ‫שנאמר‪ :‬לִּ ְראֹותּ֙ ה ַ ֲֹ֣קלו הַ ֹ֔ ַמים (ח‪,‬ח')‬ ‫ולא הֲחַ ְסרו וכו'‪ .‬שאין מים אלא תורה‬ ‫ולא נתפרש מקורו‪ .‬והנראה לומר‬ ‫ואין חיסרון ח''ו כלל בתורה‪ ,‬ומה‬ ‫לעומקו של מקרא כי שם ק' זה‬ ‫שאמר ה ַ ֲֹ֣קלו כוונתו בזה למה שאמר‬ ‫מקורו בפסוק בפרשתנו‪:‬‬ ‫זקטי‬ ‫דוד המלך ע"ה בתהלים (כט) ִ֥קֹול ה'‬ ‫וַּתָׁ בא אֵ לָׁיו הַ יֹונָּה לְ עֵת ע ֶֶּּרב וְ הִּ נֵה ֲעלֵה‬ ‫ַעל‪-‬הַַ֫ ָּ ִ֥מים‪ .‬ששלח את היונה לראות אם‬ ‫זַית טָּ ָּרף בְ פִּ יהָׁ ַּויֵדַּ ע נחַּ כִּ י קַ לו הַּ מַּ יִּם‬ ‫כבר נשמע קול ה' על המים‪ ,‬לרחם על‬ ‫מֵ עַּל הָׁ אָׁ ֶּרץ‪ .‬והוא מיוסד על נוטריקון‪:‬‬ ‫ברואיו‪ .‬לכן נאמר ה ַ ֲֹ֣קלו‪ ,‬שהן אותיות‬ ‫יֹונָׁה‬ ‫טָּ ָׁרף‬ ‫קַ לו‬ ‫ַזיִּת‬ ‫קול ה'‪.‬‬ ‫ונדרש לענין תפילה‪ ,‬שנאמר ְבפיהָּ ‪.‬‬ ‫ואע''פ שהנוטריקון אינו כסדר‬ ‫ובמסכת ברכות (כט‪ ).‬למדו מכאן‬ ‫התיבות שבפסוק‪ ,‬הרי הן כ"רצוא‬ ‫שבע ברכות בתפילת עמידה של שבת‪,‬‬ ‫ושוב" של המלאכים המביאים את‬ ‫שנאמר במזמור זה שבע פעמים קול‬ ‫ה'‪ .‬וכך נאמר שם‪ :‬הני שבע דשבתא‬ ‫התפילות לפני כסא הכבוד‪.‬‬ ‫כנגד מי א''ר חלפתא בן שאול כנגד‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬שם זה מסוגל לקבול‬ ‫שבעה קולות שאמר דוד על המים‪.‬‬ ‫תפילות כפי ששמע הקב''ה תפילת‬ ‫כא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫יש לשאול‪ ,‬לכאורה מה נתינת טעם‬ ‫היונה לקבל מזונותיה כאשר נשלחה‬ ‫יש כאן‪ ,‬והרי יונה תמיד תשוב אל קינה‪.‬‬ ‫על פני המים‪ .‬ונאמר ביונה לעת ערב‪,‬‬ ‫אלא נתינת טעם יש כאן מדוע ֹֽלא‪-‬‬ ‫כפי הפסוק " ִּתכֹון ְתפִּ ל ִָּׁתי קְ ט ֶּרת לְ ָׁפנֶּיָך‬ ‫מָּ ְצאָּ ה הַ יֹונָּה מָּ נֹוחַ לְ כַף ַרגְ לָּּה‪ ,‬וכן‬ ‫עָּרב"‪( .‬תהלים‬ ‫מַּ ְשאַּ ת ַּכפַּי מנְ חַ ת ֶּ‬ ‫מדוע שבה ללא טרף בפיה‪ .‬כי‪-‬מַ ים‬ ‫קמא‪,‬ב')‪.‬‬ ‫ַעל‪-‬פְ ני כָּל‪-‬הָּ אָּ ֶּרץ‪.‬‬ ‫ועוד נראה לומר‪ ,‬שכתוב וישלח‬ ‫ורמז יש כאן לְ מַּ ה שנאמר באחרית‬ ‫את היונה ג' פעמים כנגד ג' בתי‬ ‫הימים‪ ,‬ומלאה הארץ דעה את ה' כמים‬ ‫מקדש‪ .‬ולכן בראשונה ובשניה לא‬ ‫לים מכסים‪ .‬ולעת כזאת אין מנוח לכף‬ ‫מצאה מנוח לכף רגלה‪ ,‬ובפעם‬ ‫רגלה של היונה הנמשלת לישראל‪ ,‬כי‬ ‫השלישית לא נזדקקה לשוב אל התיבה‬ ‫לעת כזאת חכתה וצפתה להתייגע‬ ‫כי מנוח הוא לה באלף השביעי‪ .‬וזה‬ ‫בעמלה של תורה‪ .‬וכן אין צורך בטרף‬ ‫שכתוב (ח‪,‬יב') וַייָּ ֹ֣חֶּ ל ֹ֔עֹוד ׁש ְב ַעִ֥ת י ָָּ֖מים‬ ‫בפיה כי לעת כזאת כל פה לך יודה‪.‬‬ ‫אֲח ָ֑רים וַיְ ׁשַ לַחֹ֙ אֶּ ת‪-‬הַ יֹו ָֹּ֔נה וְ ֹֽלא‪-‬י ְָּס ָּפִ֥ה‬ ‫ׁשוב‪-‬א ָּ ָ֖ליו ֹֽעֹוד‪ .‬ולכן כתוב וַייָּחֶּ ל‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫שלעת כזאת אנו מייחלים‪.‬‬ ‫(ח‪,‬ט')‪.‬‬ ‫וַיקָּ חֶּ הָּ‬ ‫יָּדֹו‬ ‫וַי ְׁשלַח‬ ‫ועוד יש לומר וְ ֹֽלא‪-‬י ְָּספָּה ׁשוב אלָּיו‬ ‫לכאורה קשה‪ ,‬שהרי יונה חוזרת תמיד‬ ‫ֹֽעֹוד‪ ,‬לא יספה לא פסקה‪ׁ .‬שוב אלָּיו‬ ‫לקינה‪ ,‬ומה לו לשלוח ידו‪ .‬אלא כפי‬ ‫אל בן זוגה אל הקב"ה‪ֹֽ .‬עֹוד עד בוא‬ ‫שאמרו נח מקטני אמנה היה‪ ,‬והיה‬ ‫משמיע שלום מבשר טוב‪ .‬וכמובא‬ ‫מתערב במעשה ההשגחה‪ .‬ובאוה"ח‬ ‫בהלכות תשובה להרמב''ם (פרק ז'‬ ‫הק' מצינו שחשש שֶּ ֲע ֵיפָׁה היא ותפול‬ ‫ה''ה) אין ישראל נגאלים אלא‬ ‫למים‪ .‬והם הם הדברים‪ .‬וכנגדו אברהם‬ ‫בתשובה‪.‬‬ ‫אבינו שלא רק שלא התערב בעניני‬ ‫ההשגחה במעשה‪ ,‬אלא אפילו לא‬ ‫^^^^‬ ‫הרהר אחריה‪.‬‬ ‫כָּל‪-‬הָּ אָּ ֶּרץ‬ ‫עַ ל‪-‬פְ ני‬ ‫כי‪-‬מַ ים‬ ‫^^^^‬ ‫(ח‪,‬ט')‬ ‫כב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫טָּ ָּרף ְבפיהָּ‬ ‫וַיָּ ֹ֣חֶּ ל ֹ֔עֹוד ׁש ְב ַעִ֥ת י ָָּ֖מים אֲ ח ָ֑רים ו ִַּ֛יסֶּ ף‬ ‫ׁשַ ַ ִ֥לח אֶּ ת‪-‬הַ יֹונָּ ָ֖ה מן‪-‬הַ ּת ָּ ֹֽבה‪ :‬וַייָּ ֹ֣חֶּ ל‬ ‫טָּ ָּרף ְבפיהָּ ‪ ,‬פירש רש"י טָּ ָּרף בפיה‪,‬‬ ‫ֹ֔עֹוד ׁש ְב ַעִ֥ת י ָָּ֖מים אֲ ח ָ֑רים וַיְ ׁשַ לַחֹ֙‬ ‫אומר אני שזכר היה‪ ,‬לכן קוראו‬ ‫אֶּ ת‪-‬הַ יֹו ָֹּ֔נה וְ ֹֽלא‪-‬י ְָּס ָּפִ֥ה ׁשוב‪-‬א ָּ ָ֖ליו‬ ‫פְ ָׁע ִּמים לשון זכר ופְ ָׁע ִּמים לשון נקבה‪,‬‬ ‫ֹֽעֹוד‪( .‬ח‪,‬י'‪-‬יב')‬ ‫לפי שכל יונה שבמקרא לשון נקבה‪,‬‬ ‫וגו'‪.‬‬ ‫ַויָּחֶּ ל וַייָּחֶּ ל ‪ .‬פירש רש"י לשון‬ ‫הַ ְמּתָּ ָּנה‪ .‬האחד לשון ויפעל והשני לשון‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬רמז הפסוק‪,‬‬ ‫ויתפעל‪ .‬והוא לשון העושה עצמו‪.‬‬ ‫שבאלף השביעי‪ ,‬תהיה היונה לשון‬ ‫שלא היה בו כח יותר לחכות‪ ,‬כעין‪:‬‬ ‫זכר‪ ,‬והוא רמז לגאולה אחרונה שאין‬ ‫וְ ה ְת ַיחל‪ .‬עשה עצמו ְמיַּחֵ ל וממתין‪.‬‬ ‫אחריה גלות‪ .‬וכעין שאמרו שיר חדש‬ ‫עשה עצמו כמו שאמרו גדול הַּ ְמעַּשֶּ ה‬ ‫ולא שירה חדשה‪ .‬שאחרי שירה יש‬ ‫יותר מן העושה‪ .‬הגורם לשני לעשות‪,‬‬ ‫עוד שירות‪ ,‬אבל אחרי שיר זכר אין‬ ‫כן מכריח עצמו להמתין‪.‬‬ ‫אחריו שירות‪ .‬וכן הוא לשון השל"ה‬ ‫הק' בספר תולדות אדם‪ :‬שיר חדש הוא‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‬ ‫שיר הגאולה האחרונה‪.‬‬ ‫שירמוז בזה לסוף גלות המר הזה‪ ,‬לא‬ ‫להיות מקטני אמנה‪ ,‬ולהתאזר עז‬ ‫^^^^‬ ‫ותעצומות לחכות לגאולתנו ופדות‬ ‫נפשנו וגם כי יתמהמה נחכה לו‪ ,‬ונקיים‬ ‫הַ יְ ֹ֣צא א ָּ ָּ֑תְך‪ ,‬וַיָ֖צא‪ָ֑ -‬נחַ‬ ‫בעצמנו וַיָּ ֹ֣חֶּ ל לו בדרך של ַויפְ ַעל‪.‬‬ ‫וזה מה שכתוב (איוב לג כט) הֶּ ן כָׁל אֵ לֶּה‬ ‫כָּל‪ֹֽ ַ -‬החַ ֶָּׁ֨יה אֲׁשֶּ ר‪-‬א ְּת ֶּ֜ך מ ָּכל‪-‬בָּ שָֹּ֗ ר‬ ‫יפְ ַעל אֵ ל ַפעֲמַ ים ׁשָּ ֹלׁש עם גָּבֶּ ר עד בא‬ ‫משיח צדקנו בב"א‪ .‬ובראותנו כי יתמו‬ ‫וב ָּכל‪-‬הָּ ֶּ ִּ֛רמֶּ ש ָּ ֹֽהר ִ֥מש‬ ‫בָּ ּ֧עֹוף ובַ ְבה ָּ ִּ֛מה ְ‬ ‫הימים‪ ,‬ואין בכוחנו להמתין‪ ,‬ניחל לו‬ ‫עַ ל‪-‬הָּ ָּ ָ֖א ֶּרץ (הוצא) הַ יְ ֹ֣צא א ָּ ָּ֑תְך‬ ‫על כל פנים בדרך ההתפעל‪ ,‬בדרך של‬ ‫ופָּרו וְ ָּר ָ֖בו עַ ל‪-‬‬ ‫ִ֥‬ ‫וְ ָּ ֹֽׁש ְר ֹ֣צו בָּ ֹ֔ ָּא ֶּרץ‬ ‫וַייָּחֶּ ל‪.‬‬ ‫הָּ ָּ ֹֽא ֶּרץ‪ :‬וַיָ֖צא‪ָ֑ -‬נחַ ובָּ נָּיִּ֛ ו וְ א ְׁש ִּ֥תֹו‬ ‫ׁשי‪-‬בָּ נָּ ָ֖יו א ֹּֽתֹו‪[ :‬ח‪,‬יז'‪-‬יח']‬ ‫ונְ ֹֽ‬ ‫^^^^‬ ‫כג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫ֱאיָּל וכמו יֶּש‪-‬לְ ֹ֣אל י ִִָּׁ֔די (בראשית‬ ‫פירש רש''י הַ יְ צא אּתָּ ְך‪ .‬הוצא כתיב‬ ‫ל''א‪,‬כט') ופירש רש''י שם‪ :‬יש כח‬ ‫הַ יְ צא קרי‪ ,‬אמור להם שיצאו‪ ,‬הֹוצֵ א‪,‬‬ ‫וחיל בידי וגו' ולא היה לנח אֱ יָּלותֹו‬ ‫אם אינם רוצים לצאת הוציאם אתה‪.‬‬ ‫עמו‪ ,‬לצאת מן התבה‪ .‬לכן מוטעם‬ ‫וַיָ֖צא‪ָ֑ -‬נחַ בטעם מאיילא‪ .‬כי יצאה‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שֶּ כִּ ֵון‬ ‫ממנו איילותו‪ ,‬וזה נרמז במאיילא‬ ‫הכתוב גם לנח עצמו‪ .‬שנאמר אּתָּ ךְ‪:‬‬ ‫שבמלה וַיָ֖צא‪.‬‬ ‫הַּ יְצֵ א אּתָּ ְך‪ .‬שאם גם הוא לא ירצה‬ ‫לצאת יוציא עצמו בעל כרחו‪ .‬אלא‬ ‫^^^^‬ ‫שדבר הכתוב לשון כבוד לנח‪ ,‬שנאמר‬ ‫הַ יְ צא ִּאתָׁ ְך‪.‬‬ ‫וַיָּ ֹ֣ ַַ֖רח ה' אֶּ ת‪ֹ֣ -‬ריחַ הַ ניח ַ ַ֒ח ו ֶַׁ֨יאמֶּ ר‬ ‫יְ ה ֶּ֜ ָּו'ה אֶּ ל‪-‬ל ֹ֗בֹו וגו' (ח‪,‬כא)‬ ‫ועל דרך הרמז והצח‪ ,‬יבוא הטעם‬ ‫הנקרא ְמאַ יְ י ָּלא לרמוז שהיה צריך‬ ‫ויש לשאול מדוע יאמר ה' אל לבו‬ ‫כוחות נפש להוציא עצמו מן התיבה‬ ‫ולא לנח‪ .‬והרי מצינו שהיה מדבר עם‬ ‫שנאמר‪ :‬וַיָ֖צא‪ָ֑ -‬נחַ ‪ .‬שהטעם במילה ויצא‬ ‫נח‪.‬‬ ‫אינו טפחא (או טרחא) שהוא טעם‬ ‫מפסיק‪ ,‬אלא מאיילא הדומה אמנם‬ ‫ויש לומר כי את אשר יצטרך נח‬ ‫במראהו לטיפחא אך בניגוד לטפחא‬ ‫אכן ידבר עמו ה'‪ .‬אך לא יגלה אמרותיו‬ ‫מאיילא הוא טעם מחבר‪ ,‬והוא נקרא‬ ‫הטהורות ומעשיו לעתיד לבא כי אם‬ ‫כמלה אחת‪ :‬וַיָ֖צא‪ָ֑ -‬נחַ ‪ ,‬ושם הטעם יעיד‬ ‫אל עבדיו הנביאים‪ ,‬כמו שנאמר‬ ‫עליו שהיה צריך כוחות ותעצומות‬ ‫באברהם המכסה אני מאברהם אשר‬ ‫להוציא עצמו מן התיבה‪ ,‬כי היה כְ גֶּבֶּ ר‬ ‫אני עושה‪( ,‬בראשית יח‪,‬יז') וכן אצל‬ ‫אין ֱאיָּל‪ ,‬שכן מאיילא ידמה ללשון‬ ‫משה רבנו ושאר עבדיו הנביאים שבכל‬ ‫אֱ יָּל שהוא לשון כח ככתוב [תהלים‬ ‫הדורות‪ .‬לכן נאמר ויאמר ה' אל לבו‪.‬‬ ‫יתי‬ ‫יֹורדֵ י בֹור הָׁ ִּי ִּ‬ ‫פח‪,‬ה'] נֶּחְ שַּ בְ ִּתי עִּ ם ְ‬ ‫וכאומרו אל לבו ולא אל נח‪.‬‬ ‫כְ גֶּבֶּ ר אין ֱאיָּל ופירש רש''י שם‪ :‬אין‬ ‫אֱ יָּל אין כח‪ ,‬כמו‪[ :‬תהלים כ‪,‬ח']‬ ‫ועל דרך הצח ֵיאָׁ מֵ ר מאי אל לב"ו‪.‬‬ ‫ֱאיָּלותי לְ ֶּעז ְָׁר ִּתי חושָׁ ה ופירש רש''י‬ ‫ר"ת אל לב בניו ונביאיו‪.‬‬ ‫יתי כְ גֶּבֶּ ר אין‬ ‫שם‪ :‬כחי כמו (פח) הָׁ ִּי ִּ‬ ‫כד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫והם הם הדברים‪ .‬שהאות ה' הראשונה‬ ‫ובשימת לב‪ ,‬נאמר פעמיים אל לבו‪.‬‬ ‫עדיין במסתרים כנאמר ויד על כס יה‪,‬‬ ‫פעם ראשונה בפרשת בראשית‪,‬‬ ‫שאין ה' שלם עד לעתיד לבא‪ ,‬כאשר‬ ‫וַי ְת ַע ָ֖צב אֶּ ל‪-‬ל ֹֽבֹו (בראשית ו‪,‬ו')‪ ,‬ופעם‬ ‫תעלה גאוותן של ישראל‪ ,‬והה"א‬ ‫שניה בפרשת נח וַיאמֶּ ר ה' אֶּ ל לבֹו‬ ‫השניה היא כאשר יהיה השם שלם‪ ,‬ואין‬ ‫(ח‪,‬כא')‪ .‬ויש ליתן טעם‪ ,‬מה בין זה‬ ‫שמחה כמוה בעולמות‪ .‬ולכן אמר לא‬ ‫לזה‪.‬‬ ‫אסף לְ קַ לל עֹוד אֶּ ת הָּ אֲדָּ מָּ ה בַ עֲבור‬ ‫הָּ אָּ דָּ ם‪ .‬וכוונתו בזה לאחרית הימים‪ ,‬עת‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‬ ‫לא יטריד עוד יצר הרע את האדם‪,‬‬ ‫שבתחילה אמר כביכול בעצב‪ַּ ,‬ו ִּינָׁ ִּ֣חֶּ ם ה'‬ ‫ואשר על כן אמר‪ֹֽ :‬לא‪ְּ֠ -‬אסף לְ קַ ֶׁ֨לל‬ ‫ָׁשה אֶּ ת‪ָֽׁ ָׁ -‬האָׁ ָׁ ָ֖דם בָׁ ָׁ ָּ֑א ֶּרץ וַי ְת ַע ָ֖צב אֶּ ל‪-‬‬ ‫ִּ ָֽׁכי‪-‬ע ָׁ ׂ֥‬ ‫ָ֤עֹוד אֶּ ת‪ֹֽ ָּ -‬האֲ דָּ מָּ הֹ֙ בַ ע ֲֹ֣בור ָּ ֹֽהאָּ ֹ֔ ָּדם ְּ֠כי‬ ‫ל ֹֽבֹו‪ .‬והשני בשמחה‪ .‬שנאמר ַוי ַָּרח ה'‬ ‫יֹ֣צֶּ ר ּ֧לב הָּ אָּ ָּ ִּ֛דם ַ ָ֖רע מנְ ע ָּ ָֻ֑ריו וגו'‪.‬‬ ‫אֶּ ת ריחַ הַ ניחחַ וגו' כמובא במסכת‬ ‫(ח‪,‬כא)‪.‬‬ ‫חגיגה‪( ,‬ה‪ ):‬הָּ א ְבבָּ ּתי גְ ָּואי הָּ א ְבבָּ ּתי‬ ‫ְב ָּראי‪ .‬מה שנאמר וַי ְתעַ ָ֖צב אֶּ ל‪-‬ל ֹֽבֹו‪,‬‬ ‫ויש ליתן טעם מדוע יקלל את האדמה‬ ‫העצב כביכול בחדרים הפנימיים‪,‬‬ ‫בעבור האדם‪ ,‬ומה השייכות של נתינת‬ ‫בבתי גוָּאי‪ ,‬שנאמר בְ ִּמסְ תָׁ ִּרים ִּתבְ ֶּ ָֽׁכה‪-‬‬ ‫הטעם כי יצֶּ ר לב הָּ אָּ דָּ ם ַרע מנְ ע ָֻּריו‬ ‫נַּפְ ִּשי ִּמפְ נֵי ֵגוָׁה (ירמיהו יג‪,‬יז')‪ ,‬ואמר ר'‬ ‫לכך שלא יוסיף עוד לְ קַּ לְ לָּׁה‪.‬‬ ‫שמואל בר נחמני מפני גאוותה של‬ ‫מלכות שמים‪[ ,‬שנשבתה כביכול משום‬ ‫ולעומקו של מקרא יתבאר לפי‬ ‫דור המבול]‪ ,‬והשמחה היא בבתים‬ ‫פירושו של רש''י על הפסוק (בראשית‬ ‫החיצוניים‪ ,‬בבתי ְב ָּראי‪ .‬ומפרש‬ ‫לה‪,‬ח') ו ָּ ַָּ֤תמָּ ת ְדב ָּרהֹ֙ מינֶּ ַֹ֣֖קֶּ ת ר ְבקָֹּ֔ ה‬ ‫המהרש"א הם העמודים החיצוניים‬ ‫ו ִַּּתקָׁ ֵבֵ֛ר ִּמ ַּ ׂ֥תחַּ ת לְ ֵ ָֽׁבית‪ָ֖ ֵ -‬אל ַּ ִּ֣תחַּ ת ָׁ ָֽׁהאַּ לָּ֑ ֹון‬ ‫שעליהם עומד העולם‪ .‬והיינו ריחַ‬ ‫ַּויִּקְ ָׁ ׂ֥רא ְש ָ֖מֹו אַ לִ֥ ֹון בָּ ֹֽכות (ב"ר פא‪ ,‬ה‪).‬‬ ‫הַ ניחחַ דהכא שהוא עמוד העבודה‪.‬‬ ‫מלמד שנתבשר שם באבֶּ ל שני‪,‬‬ ‫ועוד מפרש המהרש"א‪ ,‬בתי גוָּאי‬ ‫שהוגד לו על אמו שמתה‪ .‬והעלימו את‬ ‫היינו האות ה"א הראשונה שבשם‬ ‫יום מותה‪ ,‬שלא יקללו הבריות ֶּכ ֶּרס‬ ‫השם‪ ,‬ובתי ְב ָּראי‪ ,‬היינו האות ה"א‬ ‫השניה שבשם השם‪.‬‬ ‫כה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫עד כאן במידת פורענות‪ .‬ומידה טובה‬ ‫שיצא ממנו עשו‪ ,‬אף הכתוב לא‬ ‫מרובה ככתוב [דברים לב‪,‬מג'] וְ כפֶּר‬ ‫פרסמה‪.‬‬ ‫אַ ְדמָּ תֹו ע ַֹֽמֹו‪ .‬ופירש רש''י שם‪ :‬וכפר‬ ‫עַמֹו‪ ,‬כשעמו‬ ‫אדמתו‪ .‬ומה היא אַ ְדמָּ תֹו‪ֹֽ ,‬‬ ‫וכן מובא בבראשית רבה תולדות פר'‬ ‫מתנחמים ארצו מתנחמת‪.‬‬ ‫טו ִּרבִּ י אַּ בָׁ א בַּ ר ָׁכ ֲהנָׁא אָׁ מַּ ר אָׁ דָׁ ם שֶּ חָׁ טָׁ א‬ ‫ֲרורה‬‫נִּתקַּ לְ לָׁה? שֶּ ֶּנאֱמַּ ר א ָׁ‬ ‫לא ִּאמֹו ְ‬ ‫עוד בענין הנ''ל‪ ,‬אומרו‪ֹֽ ,‬לא‪ְּ֠ -‬אסף‬ ‫ֲבורָך‪ ,‬אַּ ף אַּ תָׁ ה ָׁעלַּי קִּ לְ ל ְָׁתָך‬ ‫הָׁ אֲדָׁ מָׁ ה בַּ ע ֶּ‬ ‫לְ קַּ ֵֶׁ֨לל עֵ֤ ֹוד אֶּ ת‪ָֽׁ ָׁ -‬האֲדָׁ מָׁ הּ֙ יש ליתן טעם‬ ‫בְ נִּ י ‪.‬‬ ‫מדוע כתב ָֽׁלא ְּ֠אסף‪ ,‬חסר ו' וחסר י'‪.‬‬ ‫הכא נמי‪ ,‬נתקללה האדמה בעבור‬ ‫ועל דרך הצח יש לומר כמו שאמרה‬ ‫האדם‪ ,‬כעין ֶּכ ֶּרס שיצא ממנה אדם‬ ‫רחל‪ ,‬אָּ סַ ף ה' את חרפתי‪ .‬ועל דרך אל‬ ‫שחטא‪ ,‬ועל ידי כך נתגלגל מוות‬ ‫תקרי‪ .‬אל תקרי ְּ֠אסף אלא אָּ סַ ף‪ .‬כן‬ ‫לבריות‪ .‬ואשר על כן נכתב הטעם‬ ‫כביכול אומרת האדמה‪ :‬אָּ סַ ף ה' את‬ ‫מדוע לא יקלל עוד את האדמה בעבור‬ ‫חרפתי שלא יתלו את יצר הרע בי‪.‬‬ ‫האדם‪:‬‬ ‫אלא משעה שננער מבטן אמו‪ .‬לכן‬ ‫ְּ֠כי יֹ֣צֶּ ר ּ֧לב הָּ אָּ ָּ ִּ֛דם ַ ָ֖רע מנְ ע ָּ ָֻ֑ריו‪ ,‬שמעתה‬ ‫כתיב לא אסף‪ ,‬חסר ו' וחסר י'‪ .‬שבזה‬ ‫גלוי לעין כל כְִּּ֠ י יֵ ִּ֣צֶּ ר לֵ ָּ֧ב הָׁ אָׁ ָׁ ֵ֛דם ַּ ָ֖רע‬ ‫סרו טענות האדם מן האדמה‪ .‬כי אָּ סַ ף‬ ‫משננער מבטן אמו‪ ,‬ולא משעה‬ ‫ה' את חרפתה‪.‬‬ ‫שננער מאדמתו‪.‬‬ ‫ועל דרך זו יוטעמו דבריו של רבי‬ ‫ואם עד עתה נתקללה האדמה בעבור‬ ‫יהושע בן לוי במסכת ברכות‬ ‫אדם הראשון שיצא ממנה‪ ,‬מכאן‬ ‫(יט‪,‬עמ'א') כל המספר אחר מטתן של‬ ‫ואילך לא יקללו עוד הבריות את‬ ‫תלמידי חכמים [כלומר כל המספר‬ ‫האדמה בעבור האדם‪ ,‬כְִּּ֠ י יֵ ִּ֣צֶּ ר לֵ ָּ֧ב הָׁ אָׁ ָׁ ֵ֛דם‬ ‫בגנותם לאחר מיתתם] נופל בגיהנם‪.‬‬ ‫ַּ ָ֖רע מנְ ע ָּ ָֻ֑ריו‪ ,‬משעה שננער מבטן אמו‪,‬‬ ‫ויש ליתן טעם מדוע יפול בגיהנום‪.‬‬ ‫ואם ירשיע‪ ,‬יקללו הבריות בטן אמו‬ ‫שיצא ממנה‪ ,‬ולא את האדמה‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬שהרי במותם כבר אין להם‬ ‫יצר הרע‪ ,‬וכביכול אָּ סַ ף ה' את חרפתם‬ ‫כו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫בראותו את תהום הגיהנום אשר תחתיו‬ ‫היא חרפת היצר הרע‪ .‬ומה לו לדבר על‬ ‫פעורה‪ .‬ואל תהרהר אחר מיטתו כי כבר‬ ‫יצרם הרע שאיננו כבר‪.‬‬ ‫אסף ה' את חרפתו‪ .‬לכן כל המהרהר‬ ‫אחר מיטתו במותו‪ ,‬כאילו מהרהר אחר‬ ‫ועוד‪ ,‬שהרי אמר הקב"ה בראתי יצר‬ ‫וידויו על מיטתו מחיים‪ ,‬ולכן ראוי‬ ‫הרע בראתי לו תורה תבלין‪ .‬וכל‬ ‫ליפול באותה גיהינום שנמלט ממנה מי‬ ‫המספר אחר מטתו של ת"ח‪ ,‬כלומר‬ ‫שהתוודה סמוך למיטתו‪ .‬כי כבר אסף‬ ‫בגנות יצרו‪ ,‬כאילו מספר בגנות תורתו‬ ‫ה' את חרפתו שהרי התוודה על חטאו‪.‬‬ ‫שהיתה תבלין ליצרו‪ .‬ועל כן ראוי‬ ‫הכא נמי נאמר ֹֽלא‪ְּ֠ -‬אסף לְ קַ ֶׁ֨לל ָ֤עֹוד‬ ‫ליפול בגיהנום‪.‬‬ ‫אֶּ ת‪ֹֽ ָּ -‬האֲדָּ מָּ הֹ֙ כי כבר אסף ה' את‬ ‫חרפתה‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬הרי אמרו (ברכות יט‪ ).‬תנא דבי‬ ‫ר' ישמעאל אם ראית תלמיד חכם‬ ‫^^^^‬ ‫שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו‬ ‫ביום שודאי עשה תשובה‪.‬‬ ‫ֹלהים אֶּ ת‪ָ֖ -‬נחַ וְ אֶּ ת‪-‬בָּ נָּ ָ֑יו‬ ‫וַיְ ָּב ֶֹּ֣רְך אֱ ֹ֔‬ ‫ו ַּ֧יאמֶּ ר ל ֶָּּהִּ֛ם פְ ִ֥רו ְור ָ֖בו ומלְ ִ֥או אֶּ ת‪-‬‬ ‫ובתיקונים (תיקוני הזהר תקונא‬ ‫הָּ ָּ ֹֽא ֶּרץ‪( .‬ט‪,‬א')‬ ‫חמישאה דף קמא ע''ב) נדרש באופן‬ ‫שונה‪ ,‬והחליפו היום עם הלילה‪,‬‬ ‫לית מילתא דלא רמיזא באורייתא‪ .‬כאן‬ ‫שבנוהג שבעולם אדם עולה על יצועו‬ ‫רמז הכתוב על התעצמות בני ישראל‬ ‫בלילה ועושה חשבון הנפש על יום‬ ‫יִּש ָׁראֵ ל פָּרו‬ ‫במצרים‪ ,‬כנאמר ובְ נֵי ְ‬ ‫אתמול כי עבר‪:‬‬ ‫ַּוי ְִּש ְרצו וַי ְרבו ַּו ַּיעַּצְ מו בִּ ְמאד ְמאד‬ ‫וַּתמָּ לא הָּ אָּ ֶּרץ אתָּ ם (שמות א‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫ִּאם ָׁר ִּאיתָׁ תַּ לְ ִּמיד חָׁ כָׁם שֶּ חָׁ טָׁ א בַ יֹום אַּ ל‬ ‫ְתהַּ ְרהֵ ר אַּ ח ֲָׁריו בַ לַיְ לָּה‪ ,‬דְ וַּדַּ אי עָׁשָׁ ה‬ ‫ובשימת לב יעוין שרבתה ברכת בני‬ ‫ְתשובָׁ ה‪.‬‬ ‫ישראל על ברכת בני נח בברכה‬ ‫ששית‪ .‬שלנח נאמרו חמש ברכות‬ ‫ואין לך לילה גדול מזה של יום‬ ‫ולבני ישראל שש ברכות‪.‬‬ ‫המוות שבו כל יציר נברא מחזיר‬ ‫נשמתו בטהרה לאחר שעשה תשובה‬ ‫כז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫יִּש ָׁראֵ ל‪,‬‬‫לִּ ימֹות הַּ מָׁ ִּשיחַּ יַּחְ זְרו וְ יִּהְ יו לְ ְ‬ ‫ומלְ או אֶּ ת‬ ‫לבני נח נאמר פְ רו ְורבו ִּ‬ ‫ובהם נאמר ואם ירחיב ה' אלהיך את‬ ‫הָׁ אָׁ ֶּרץ היינו חמש מלים‪ .‬ועל בני‬ ‫גבולך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר‬ ‫ישראל נאמר פָׁרו ַּוי ְִּש ְרצו ַּוי ְִּרבו‬ ‫לתת לאבותיך (להלן יט ח)‪.‬‬ ‫ַּו ַּיעַּצְ מו בִּ ְמאד ְמאד‪ .‬הרי שש מלים‪.‬‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬ירמזון ִּאלֵין ִּמ ַּל ָׁיא‬ ‫והם רמז לספירה הששית שהיא‬ ‫לנבואת ישעיהו (ו‪,‬ג') וְ קָׁ ָׁרא זֶּה אֶּ ל זֶּה‬ ‫היסוד‪ ,‬שממנה ברכת הדורות‪.‬‬ ‫וְ אָׁ מַּ ר קָׁ דֹוש קָׁ דֹוש קָׁ דֹוש יְה ָׁו'ה צְ בָׁ אֹות‬ ‫ְמלא כָׁל הָׁ אָׁ ֶּרץ כְ בֹודֹו‪ .‬ונרמז ג' פעמים‬ ‫או כלך לדרך זו‪ ,‬כפירוש רש''י שלמד‬ ‫קדוש בר''ת ק'ק'ק'‪ ,‬ואימתי תתקיים‬ ‫נח תורה‪ ,‬והיא תורה שבכתב‪ ,‬הרי בני‬ ‫הנבואה במלואה בזמן שנחזה בג'‬ ‫ישראל הגדילו לעשות שהוגים יומם‬ ‫פעמים ק' הלא הם כנ''ל קְ נִּ זִּי קינִּ י‬ ‫ולילה גם בתורה שבעל פה‪ .‬ולכן‬ ‫וְ קַ ְדמֹונִּ י‪ ,‬ויתקיים אז הכתוב ְמלא כָּל‬ ‫נתברכו בשש ברכות‪.‬‬ ‫הָּ אָּ ֶּרץ כְ בֹודֹו‪ ,‬וזה שברך את נח וממנו‬ ‫הברכה לְ שֵ ם וממנו לאברהם יצחק‬ ‫ועוד‪ ,‬שבבני נח נאמר ומלְ או אֶּ ת‬ ‫ויעקב ומהם לכל בני ישראל‪ ,‬ומלְ ִ֥או‬ ‫הָּ אָּ ֶּרץ‪ .‬ובבני ישראל וַּתמָּ לא הָּ אָּ ֶּרץ‬ ‫אֶּ ת‪-‬הָּ ָּ ֹֽא ֶּרץ‪ ,‬עד אשר תמלא הארץ‬ ‫אתָּ ם‪ .‬שלא רק הם ִּמלְ או את הארץ‪,‬‬ ‫אותם‪ .‬ואם במצרים נאמר כן‪ ,‬בארץ‬ ‫אלא גם הארץ מָׁ לְ אָׁ ה מהם‪ .‬כאדם‬ ‫הצבי על אחת כמה וכמה‪.‬‬ ‫שממלאים את פיו עוד ועוד ואיננו‬ ‫וכאומרו‪ִּ :‬מלְ ׂ֥או אֶּ ת‪-‬הָׁ ָׁ ָֽׁא ֶּרץ ויחד אתכם‬ ‫רווה‪.‬‬ ‫תתקיים נבואת ישעיהו ְמלא כָּל הָּ אָּ ֶּרץ‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬ובדרך הרמז‪,‬‬ ‫כְ בֹודֹו‪.‬‬ ‫יש לומר שכאן רמז הכתוב על לעתיד‬ ‫לבוא‪ ,‬ומלְ או אֶּ ת הָּ אָּ ֶּרץ‪ ,‬עת יהיו‬ ‫^^^^‬ ‫בארץ המובטחת‪ ,‬ויתמתחו גבולותיה‬ ‫כארץ הצבי ותמלא הארץ אותם‪ ,‬ואף‬ ‫אֲכָ֤ם וְ ח ְּתכֶּםֹ֙ ֹֽי ְה ֶֹּ֔יה עֵַ֚ ל כָּל‪-‬חַ יַ ֹ֣ת‬ ‫ומֹור ֶּ‬ ‫ַ‬ ‫יוסיפו עוד שלש ערי מקלט על הערים‬ ‫הָּ ֹ֔ ָּא ֶּרץ וְ ַעָ֖ל כָּל‪ֹ֣ -‬עֹוף הַ שָּ ָּ ָ֑מים ְבכל ֩‬ ‫האלה‪ ,‬עת יפלו לפנינו גם הקיני הקנזי‬ ‫אֲׁשֶֶּׁ֨ ר ּת ְר ּ֧מש ָּ ֹֽהאֲדָּ ָּ ִּ֛מה וֹֽ ְבכָּל‪ְ -‬דגִ֥י הַ יָּ ָ֖ם‬ ‫והקדמוני‪ .‬וכדברי המדרש רבה‬ ‫(בראשית‪-‬סדר לך לך‪-‬פרשה מד)‬ ‫ְבי ְֶּד ֶּכִ֥ם נ ָּ ֹּֽתנו‪( .‬ט‪,‬ב')‬ ‫אע''פ שהם מעשָּ ו ומעַמֹון ומֹואָּ ב‪,‬‬ ‫כח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫מהקב"ה‪.‬‬ ‫ְבי ְֶּד ֶּכִ֥ם נ ָּ ֹּֽתנו‪.‬‬ ‫ומֹוראֲ כֶּם וְ ח ְּתכֶּם מהקב"ה‪ְ ,‬בי ְֶּדכֶּם‬ ‫ַ‬ ‫נּתָּ נו כאומרם ז''ל‪ :‬הכל בידי שמים חוץ‬ ‫יש לעיין‪ ,‬לפשוטו של מקרא‪,‬‬ ‫מיראת שמים‪ ,‬שהיא בידכם‪.‬‬ ‫לכאורה חסרה תיבה המקשרת את‬ ‫ְבי ְֶּדכֶּם נּתָּ נו לכל הפסוק‪ .‬שהרי‬ ‫ומֹור ֲאכֶּם‬ ‫ַ‬ ‫ואשר על כן באומרו‬ ‫אֲכָ֤ם וְ ח ְּתכֶּםֹ֙ ֹֽי ְה ֶֹּ֔יה‬ ‫ומֹור ֶּ‬ ‫ַ‬ ‫בתחילה אמר‬ ‫וְ ח ְּתכֶּם ְבי ְֶּדכֶּם נּתָּ נו‪ ,‬כוונתו כפולה‪.‬‬ ‫וכו'‪ ,‬ולכן אינו מובן מה היא הברכה‬ ‫מֹור ֲאכֶּם וְ ח ְּתכֶּם‬ ‫ַ‬ ‫ְבי ְֶּדכֶּם נּתָּ נו להיות‬ ‫אשר ברך אלקים את נח‪ .‬האם הברכה‬ ‫כלפי שמים‪ ,‬וממילא ְבי ְֶּדכֶּם נּתָּ נו גם‬ ‫ומֹור ֲאכֶּם וְ ח ְּתכֶּם י ְהיֶּה עַּל כָׁל חַּ יַּת‬ ‫ַ‬ ‫היא‬ ‫מֹוראֲ כֶּם וְ ח ְּתכֶּם על החיות וכו'‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫הָׁ אָׁ ֶּרץ וגו'‪ ,‬או הברכה היא ש ְבי ְֶּדכֶּם‬ ‫נּתָּ נו כָׁל חַּ יַּת הָׁ אָׁ ֶּרץ‪.‬‬ ‫וכאומרו‪ :‬כפי יראת שמים שלכם‪,‬‬ ‫שנתנה ְבי ְֶּדכֶּם‪ ,‬כן ינתנו ְבי ְֶּדכֶּם‬ ‫ור' אברהם אבן עזרא פתר בשני‬ ‫מוראכם וחתכם על החיות והעופות‬ ‫אופנים‪ .‬באופן האחד הוסיף את המילה‬ ‫ודגי הים‪.‬‬ ‫כי‪ .‬כי ְבי ְֶּדכֶּם נּתָּ נו‪ .‬ולפי זה תהיה‬ ‫בְ יֶּדְ כֶּם נִּתָׁ נו נתינת טעם‪ ,‬לברכה‬ ‫ועל דרך הרמז ִּתדָׁ ֵרש הסמיכות של‬ ‫ומֹור ֲאכֶּם וְ ח ְּתכֶּם יהיה על כל החיות‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫ְבי ְֶּדכֶּם נּתָּ נו ל ְדגי הַ יָּם‪ ,‬כמין חומר‪.‬‬ ‫כי החיות והעופות כולם ניתנו בידכם‪.‬‬ ‫ולומר‪ :‬שדגי הים בתרגום הם נוני‬ ‫באופן השני פירש האבן עזרא‬ ‫ַימָּ א‪ .‬ונוני ימא מרמזים על הנוני"ם‬ ‫ומֹור ֲאכֶּם‪.‬‬ ‫ַ‬ ‫ש ְבי ְֶּדכֶּם נּתָּ נו דָׁ בֵ ק עם‬ ‫ההפוכים שבפרשת בהעלתך‪ ,‬לפני‬ ‫ומֹור ֲאכֶּם וְ ח ְּתכֶּם ְבי ְֶּדכֶּם נּתָּ נו‬ ‫ַ‬ ‫כלומר‬ ‫ואחרי פרשת ויהי בנסוע הארון‪ .‬ושם‬ ‫על כל החיות וכו'‪ .‬ולפי זה ְבי ְֶּדכֶּם נּתָּ נו‪,‬‬ ‫נדרשים הנוני"ם להפסיק בין פורענות‬ ‫ומֹור ֲאכֶּם‬ ‫ַ‬ ‫הוא חלק מהברכה של‬ ‫לפורענות‪ .‬וכפירוש רש"י שם‪ָׁ :‬עשָׁ ה‬ ‫וְ ח ְּתכֶּם‪.‬‬ ‫לו סימניות מלפניו ומלאחריו לומר‬ ‫שאין זה מקומו‪ ,‬ולמה נכתב כאן כדי‬ ‫ולעומקו של מקרא נראה לפרש‬ ‫להפסיק בין פורענות לפורענות וכו'‪.‬‬ ‫מֹור ֲאכֶּם וְ ח ְּתכֶּם על‬ ‫באופן שלישי‪ ,‬ש ַ‬ ‫כדאיתא בכל כתבי הקדש (שבת קטז)‪.‬‬ ‫מֹור ֲאכֶּם וְ ח ְּתכֶּם‬ ‫החיות‪ ,‬מותנה ב ַ‬ ‫כט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫ׁשפְך דַ ם הָּ אָּ דָּ ם בָּ אָּ דָּ ם דָּ מֹו ישָּ פְך כי‬ ‫לומר לך‪ ,‬שכל הבריאה כולה ניתנת‬ ‫ְבצֶּ לֶּם אלקים עָּשָּ ה אֶּ ת הָּ אָּ דָּ ם (ט‪,‬ו')‬ ‫בידי עמלי התורה‪ ,‬ומתקיים בהם‪:‬‬ ‫ְבי ְֶּדכֶּם נּתָּ נו‪( .‬וכאוה"ח הק' עה"פ וישב‬ ‫בשלח)‪.‬‬ ‫פר'‬ ‫לאיתנו‪,‬‬ ‫הים‬ ‫בָּ אָּ דָּ ם דָּ מֹו ישָּ פְך‪ .‬פירש"י בָּ אָּ דָּ ם על‬ ‫ועוד רמז הכתוב ש ְבי ְֶּדכֶּם נּתָּ נו ללמוד‬ ‫פי עדים‪ .‬ועל דרך הצח‪ ,‬תרמוז המלה‬ ‫כל התורה כולה‪ .‬לכן נסמך לנוני ימא‪.‬‬ ‫בָּ אָּ דָּ ם על שני עדים‪ .‬שהם שני בני‬ ‫הם הדגים הצוללים במעמקי ים התורה‪,‬‬ ‫אדם‪ .‬ב' אָּ דָּ ם‪.‬‬ ‫מהתנאים ואמוראים ועד אחרון‬ ‫התלמידים‪.‬‬ ‫ועוד תרמוז המלה בָּ אָּ דָּ ם על כך‬ ‫שאין בית דין שקול‪ .‬שאם תצרף ְׁשני‬ ‫^^^^‬ ‫בי"ד של כ"ג הרי בי"ד של מ"ו‪ ,‬ואין‬ ‫בי"ד שקול‪ ,‬ובתוספת של דַ יָּן אחד‬ ‫וְ אַ ְך אֶּ ת ד ְמכֶּם לְ נַפְ ׁשתיכֶּם אֶּ ְדרׁש‬ ‫הוי בי"ד של מ"ז‪ ,‬גימטרי'ה בָּ אָּ דָּ "ם‪.‬‬ ‫(ט‪,‬ה')‬ ‫^^^^‬ ‫יש לעיין מדוע שינה הכתוב לומר‬ ‫ד ְמכֶּם בחיריק ולא דַ ְמכֶּם בפתח‪.‬‬ ‫ׁשפְך דַ ם הָּ אָּ דָּ ם בָּ אָּ דָּ ם דָּ מֹו ישָּ פְך‪.‬‬ ‫(ט‪,‬ו')‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שלא‬ ‫רצה הכתוב לפתוח פתח לבעל דבר‬ ‫יש לשאול‪ ,‬מדוע יכתוב הפסוק דבר‬ ‫לומר דַּ מכם בפתח‪ ,‬שלא להחזיר‬ ‫שאינו כפשוטו‪ .‬והרי אין מקרא יוצא‬ ‫השפיכות דמים שהיתה אצל קין‪ ,‬לכן‬ ‫מידי פשוטו‪.‬‬ ‫שינה לחיריק שהיא הקטנה שבנקודות‪.‬‬ ‫וכפי שאמרו חז"ל בכמה מקומות‪,‬‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬ירמוז הפסוק‬ ‫לישנא מעליא נקט‪.‬‬ ‫לכלל של מידה כנגד מידה‪ .‬וכפי‬ ‫שאמרו במסכת סנהדרין (לז‪ ):‬דין‬ ‫ארבע מיתות לא בטלו מי שנתחייב‬ ‫^^^^‬ ‫ל‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫עלבונו‪ .‬ואף כי לא יהיו עדים‪ ,‬הרי בידי‬ ‫סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו‬ ‫שמים מסור הדבר‪ .‬וכנ"ל‪.‬‬ ‫וכו'‬ ‫ועוד י"ל על דרך הצח‪ ,‬בפירוש‬ ‫^^^^‬ ‫ְב ֶּ ֹ֣צלֶּם‪ :‬צ כנגד שמשביעים אותו‬ ‫ביצירתו תהיה צדיק ואל תהיה רשע‪.‬‬ ‫ְב ֶּ ֹ֣צלֶּם‬ ‫ל כנגד לימודו‪ ,‬מה שהקב"ה מלמדו‬ ‫תורה במעי אמו‪ .‬ם כנגד ארבעים יום‬ ‫עָּשה אֶּ ת‪-‬הָּ אָּ ָּ ֹֽדם‬ ‫אֱֹלהים ָּ ָ֖‬ ‫ֹ֔‬ ‫ֵ֚כי ְב ֶּ ֹ֣צלֶּם‬ ‫של יצירת הולד‪ .‬ורוצח זה פגם בכל‬ ‫(ט‪,‬ו')‬ ‫מעשה היצירה האלו‪ .‬והשחית הצל"ם‪,‬‬ ‫על כן יפרע אלקים ממנו במידת הדין ִּ֚ ִּכי‬ ‫כי ְבצֶּ לֶּם‪ .‬היא לכאורה נתינת טעם‬ ‫ָׁשה אֶּ ת‪-‬הָׁ אָׁ ָׁ ָֽׁדם‪.‬‬ ‫ֱֹלהים ע ָׁ ָ֖‬ ‫בְ ֶּ ִּ֣צ ֶּל"ם א ֹ֔‬ ‫מדוע יומת על פי עדים חיים [ולא‬ ‫עדויות של עצמים דוממים] ועל פי‬ ‫ועוד יש ליתן טעם מדוע כאן נאמר‬ ‫דַ יָּנים‪ .‬ויש להבין נתינת טעם זו‪.‬‬ ‫בְ צֶּ לֶּם אלקים עָּ שָּ ה ולעיל בפרק א‬ ‫פסוק כז' נאמר בְ צֶּ לֶּם אֱֹלקים בָּ ָּרא‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪,‬‬ ‫שהרוצח פגם כביכול בצלם אלקים‪,‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר חילק‬ ‫לכן יומת על פי העדים שהם בצלם‬ ‫הכתוב עשייה לגוף‪ ,‬ובריאה לנשמה‪.‬‬ ‫אלקים‪ ,‬לפני השופטים הנקראים‬ ‫אלהים‪.‬‬ ‫וכאן שהרוצח פגע בגופו‪ ,‬נאמר כִּ י‬ ‫בְ צֶּ לֶּם אלקים ָּעשָּ ה אֶּ ת הָׁ אָׁ דָׁ ם‪ .‬ולעיל‬ ‫ועוד אפשר לומר שהוא נתינת‬ ‫במעשה הבריאה נאמר בְ צֶּ לֶּם אֱֹלקים‬ ‫טעם למדה כנגד מדה האמורה לעיל‪.‬‬ ‫בָּ ָּרא אתֹו ָׁזכָׁר ונְקֵ בָׁ ה בָּ ָּרא אתָּ ם‪ .‬נאמר‬ ‫ומדה כנגד מדה תפעל עתים לזכות‬ ‫אתֹו ונאמר אתָּ ם‪ .‬שהמחבר ביניהם‪,‬‬ ‫במידת הרחמים‪ ,‬ועתים לחובה במידת‬ ‫בין איש ואשתו‪ ,‬הם שרש נשמה‬ ‫הדין הנקראת אלקים‪ .‬הרוצח פגם‬ ‫אחד שיש להם‪ ,‬ואותו שרש הוא מרוח‬ ‫כביכול בצלם אלקים של חבירו‪ ,‬תבוא‬ ‫ה'‪ .‬וכפי שאמרו [קידושין ל‪ ].‬ג'‬ ‫מידת הדין של צלם אלקים ותתבע את‬ ‫שותפים באדם‪ .‬אביו ואמו והקב''ה‪.‬‬ ‫לא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫יש ליתן את הדעת מאי ְוראיתיהָּ‬ ‫ובזה הם שונים משאר החיות‬ ‫שאמר הקב''ה‪ ,‬והרי הקב''ה הוא‬ ‫והבהמות‪ .‬ואשר על כן נאמר במעשה‬ ‫שעשאה‪ .‬אלא י"ל‪ְ ,‬וראיתיהָּ כמו‬ ‫ֱֹלהים בָּ ָּ ֹ֣רא א ָ֑תֹו זָׁכָׁ ׂ֥ר‬ ‫הבריאה בְ ֶּ ׂ֥צלֶּם א ִּ ָ֖‬ ‫וירא אלקים כי טוב‪ .‬כבר מאז בריאת‬ ‫ונְקֵ ָׁבָ֖ה בָּ ָּ ִ֥רא א ָּ ֹֽתם‪.‬‬ ‫העולם ְראיתיהָּ להיות אות הברית‬ ‫לסימן טוב‪.‬‬ ‫שכל אחד ונשמתו הוא‪ ,‬לכן נאמר‬ ‫בָּ ָּ ֹ֣רא א ָ֑תֹו ושניהם יחד ושרש נשמתם‬ ‫ועוד י"ל על דרך אל תקרי‪ .‬אל תקרי‬ ‫אחד המקושר לבורא האחד והמיוחד‪.‬‬ ‫ראיתיה אלא הֶּ ְראֶּ תיהָּ ‪ .‬הראתיה‬ ‫לכן נאמר בָׁ ָׁ ׂ֥רא א ָּ ֹֽתם‪.‬‬ ‫לבריות‪ .‬ומה שאמר בלשון וראיתיה‬ ‫לְ שַּ בֵ ר את האזן‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫יתי א ְּת ֶּכָ֑ם‬ ‫ַאֲני הנְ נִ֥י מ ִּ֛קים אֶּ ת‪ְ -‬בר ָ֖‬ ‫ו ֶ֕‬ ‫יכם (ט‪,‬ט')‪.‬‬‫וְ ֶּ ֹֽאת‪-‬ז ְַרע ֲֶּכָ֖ם ַ ֹֽאחֲר ֶּ ֹֽ‬ ‫^^^^‬ ‫וַאֲ ני הנְ ני‪ .‬כאן רמז לשם השולט‬ ‫וְ הָּ ֶָּ֕יה ְב ַ ֹֽענְ נִ֥י עָּנָּ ַָ֖֖ן עַ ל‪-‬הָּ ָּ ָ֑א ֶּרץ וְ נ ְראֲ ָּ ִ֥תה‬ ‫בחדש חשון וההי היוצא מר"ת ו ְדבַּ ש‬ ‫הַ ֶּ ָ֖קׁשֶּ ת בֶּ עָּ ָּנַֹֽ֖ן (ט‪,‬יד')‬ ‫הַ יֹום הַ זֶּה יְ הו"ה [דברים כו‪,‬טז'] כמובא‬ ‫כאן הודיע הכתוב שאין לתת טעם‬ ‫בתיקוני הזהר הק'‪ .‬כן נרמז שם ק' זה‬ ‫טבעי לתכונת הקשת הגם שתבוא בעת‬ ‫כאן‪ ,‬כיצד‪ :‬ואני הנני ר"ת ו"ה ובמילה‬ ‫יהיו שמש ומים יחדיו‪ ,‬לא זאת הקשת‬ ‫הננ"י ה' בתחילה וי' בסוף‪ .‬והיינו‬ ‫של אות הברית‪ .‬כי קשת אות הברית‬ ‫והה"י‪.‬‬ ‫תבוא ברצונו‪ .‬לכן אמר ְב ַ ֹֽענְ נִ֥י עָּ נָּ ַָ֖֖ן‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫לומר לך שאין כאן גילוי חוץ מרצון‬ ‫וְ הָּ יְ תָּ ה הַ קֶּ ׁשֶּ ת בֶּ עָּ נָּן ְוראיתיהָּ לזְכר‬ ‫ה'‪ .‬אלא גילוי שכינה יש כאן‪ ,‬ואשר‬ ‫ְברית עֹולָּם‪( .‬ט‪,‬טז)‬ ‫על כן אמרו (שו''ע סימן רכ''ט) לא‬ ‫לב‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫ׁשר עַ ל‪-‬‬ ‫שר אֲ ֶּ ִ֥‬ ‫נֶּ ֹ֣פֶּׁש חַ ָֹּ֔יה ְבכָּל‪-‬בָּ ָּ ָ֖‬ ‫להתבונן בקשת יתר על המידה אלא רק‬ ‫הָּ ָּ ֹֽא ֶּרץ (ט‪,‬טז')‬ ‫לראותה כדי ברכה‪.‬‬ ‫כאן רמז הכתוב על מלכויות‪ ,‬זכרונות‬ ‫ולעומקו של מקרא ועל דרך הרמז‬ ‫ושופרות‪.‬‬ ‫ְב ַ ֹֽענְ נִ֥י מלשון לְ ה ָּענֹות‬ ‫יֵאָׁ מֵ ר‪:‬‬ ‫ַּלעֲנֹות‬ ‫כשארצה‬ ‫לתפילותיכם‪.‬‬ ‫לזְכרֹ֙ היינו זכרונות‪.‬‬ ‫לתפילותיכם‪ ,‬אַּ ְראֶּ כֶּם הקשת בענן‪.‬‬ ‫ויהיה ָּענָּ ַָ֖֖ן מלשון עֲננו‪.‬‬ ‫ֶּ ָ֖קׁשֶּ ת היינו שופרות‪ .‬והוא ר"ת קול‬ ‫של תרועה‪ .‬והקשת כפופה כשופר‬ ‫ויהיה נרמז בדברי יעקב אבינו שאמר‬ ‫(בראשית מח‪,‬כב') ַּואֲנִּ י נָׁתַּ ִּ ָֽׁתי לְ ָך ְשכֶּם‬ ‫להיות כל השומע אותו נשבר לבו‬ ‫אַּ חַּ ד עַּל‪-‬אַּ חֶּ יָך אֲשֶּ ר לָׁקַּ חְ ִּתי ִּמיַּד ָׁ ָֽׁהאֱמ ִּרי‬ ‫בקרבו‪ ,‬כ בראותו את הקשת ישבר לבו‬ ‫בקרבו מעצמת גילוי השכינה‪.‬‬ ‫ובקַ ְׁש ֹּֽתי‪ .‬ותרגם אונקלוס שם‬ ‫בְ חַּ ְרבִּ י ְ‬ ‫ובבָּ עותי‪.‬‬ ‫מלשון בַ קָּ ׁשָּ תי‪ :‬ב ְצלֹותי ְ‬ ‫אֱֹלהים וביןֹ֙ ָּכל‪-‬נֶּ ֹ֣פֶּ ׁש‬ ‫ומה שאמר ֹ֣בין ֹ֔‬ ‫הכתיב הקשת בלשון בקשה‪.‬‬ ‫חַ ָֹּ֔יה אלו מלכויות‪.‬‬ ‫ועוד יהיה נרמז על דרך הסוד‪ ,‬במה‬ ‫ועוד על דרך הרמז‪ ,‬קש"ת‪ ,‬בראשי‬ ‫שאמר וְ הָּ ֶָּ֕יה‪ .‬וְ הָּ ֶָּ֕יה בְ ַּ ָֽׁענְ ִּנׂ֥י עָׁנָׁ ַָ֖֖ן‪ ,‬שהוא‬ ‫לשון הוי''ה‪ ,‬מידת הרחמים העונה בעת‬ ‫תיבות קשר של תפילין‪ ,‬קבלתה של‬ ‫רצון‪ .‬הוא שם ה' השולט בחדש תשרי‬ ‫תורה‪ .‬קידוש של שבת‪ .‬שבזכות כל‬ ‫חדש הרחמים והסליחות‪ ,‬היוצא מן‬ ‫אלו מתקיים העולם‪ .‬כפי שבאה הקשת‬ ‫הפסוק (בראשית יב‪ ,‬טו') בסופי תיבות‪:‬‬ ‫להודיע לעולם‪.‬‬ ‫ַו ְיִּראו אתָׁ ּה שָׁ ֵרי פ ְַּרעה‪ .‬לכן הקדים‬ ‫ואמר בענני‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫^^^^‬ ‫ַויָּחֶּ ל נחַ איׁש הָּ אֲ דָּ מָּ ה וַיטַ ע כ ֶָּּרם‬ ‫(ט‪,‬כ') ויחל לשון חולין‪ ,‬לשון התחלה‪,‬‬ ‫יתיהָּ לזְכרֹ֙‬ ‫וְ הָּ יְ ָּ ִ֥תה הַ ֶּ ָ֖קׁשֶּ ת ֶּ ֹֽבעָּ נָּ ַָ֑֖ן ְורא ֹ֗‬ ‫ולשון לָּחול‪ .‬כמו ברכות יחולו על‬ ‫אֱֹלהים וביןֹ֙ כָּל‪-‬‬‫ֹ֔‬ ‫ְב ֹ֣רית עֹו ָֹּ֔לם ֹ֣בין‬ ‫ראשו‪.‬‬ ‫לג‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫וַי ְִׁ֥ש ְּת מן‪-‬הַ יַ ַָ֖֖ין וַי ְׁש ָּכָ֑ר וַי ְתגַ ָ֖ל ְב ִ֥תֹוְך‬ ‫ורצה לומר בזה שהתחיל עניני‬ ‫אָּ הֳֹלֹֽ ה‪( .‬ט‪,‬כא')‬ ‫החולין בעולם‪ ,‬וְ הֶּ ֱח ָּלה הַ חֹול על‬ ‫הקדש‪.‬‬ ‫לית מילתא דלא רמיזי באורייתא‪.‬‬ ‫לעומקו של מקרא‪ ,‬ירמזון ִּאלֵין ִּמ ַּליָׁא‬ ‫וממנו למדו דור הפלגה שנאמר (יא‪,‬ו')‬ ‫לנס פורים שנתברכו בו בני ישראל‬ ‫וְ זֶּ ָ֖ה הַ ח ָּ ֹ֣לם ַלע ֲָ֑שֹות‪ .‬וההבדל בין דור‬ ‫מתוך קלקולו של אחשורוש ביין‪.‬‬ ‫הפלגה לנח שנח היה הראשון להתחיל‬ ‫כיצד‪:‬‬ ‫חולין כיחיד‪ .‬ודור הפלגה היו‬ ‫וַי ְִׁ֥ש ְּת אותיות ַו ְׁשּתי‪.‬‬ ‫הראשונים להתחיל חולין ברבים‪.‬‬ ‫מן‪-‬הַ יַ ַָ֖֖ין אותיות הָּ מָּ ן‪.‬‬ ‫וַי ְׁש ָּכָ֑ר רמז לאחשורוש‪.‬‬ ‫וכי תימא והרי היו דורות קודמים לנח‬ ‫שנאמר בהם (בראשית ד‪ ,‬כו') ולְ שֵ ת‬ ‫וַי ְתגַ ָ֖ל רמז למגילה‬ ‫גַּם‪-‬הוא יֻּלַּד‪-‬בֵ ן וַּיִּקְ ָׁרא אֶּ ת‪ְ -‬שמֹו אֱנֹוש אָׁ ז‬ ‫וכן רמז למרדכי‬ ‫ְהו''ה‪ ,‬ופירש רש''י‬ ‫הוחַ ל לִּ קְ רא בְ שֵ ם י ָׁ ָֽׁ‬ ‫אשר הָּ גְ ָּלה עם הגולה‪.‬‬ ‫אז הוחל‪ .‬לשון חולין‪ ,‬לקרא את שמות‬ ‫האדם ואת שמות העצבים בשמו של‬ ‫וכאומרו‪ ,‬כשם שנתברך שֵ ם‬ ‫הקב"ה‪ ,‬לעשותן אלילים ולקרותן‬ ‫מקלקולו של נח ביין‪ ,‬כן נתברכו‬ ‫אלהות‪:‬‬ ‫ישראל מקלקולו של אחשורוש ביין‪.‬‬ ‫יש לומר ההבדל שהדורות שנאמר‬ ‫^^^^‬ ‫ְהו''ה‪ ,‬גם‬ ‫בהם אָׁ ז הוחַּ ל לִּ קְ רא בְ שֵ ם י ָׁ ָֽׁ‬ ‫הם היו יחידים‪ ,‬אלא שנודעו‬ ‫ַוי ְַרא חָּ ם אֲ בי כְ נַעַן את עֶּ ְרוַת אָּ ביו‬ ‫ברשעותם‪ .‬אבל נח היה כביכול איש‬ ‫ַויַגד ל ְׁשני אֶּ חָּ יו בַ חוץ (ט‪ ,‬כב')‬ ‫סודו של הקב"ה‪ .‬והיה הוא הנקרא איש‬ ‫צדיק תמים מתעסק בחולין‪ .‬לכן נחשב‬ ‫יש ליתן טעם לאומרו בחוץ‪ .‬וכי מה‬ ‫לו שהיה הראשון שהחל להחיל חולין‬ ‫לי היכן היו‪ .‬ופירש הרמב''ן והנה‬ ‫בעולם‪ .‬ולעומתו אברהם שהיה הראשון‬ ‫החטא שראה חם ערות אביו ולא נהג בו‬ ‫לקדש שם שמים לעין כל‪.‬‬ ‫כבוד שהיה ראוי לו לכסות ערותו‬ ‫^^^^‬ ‫ולכסות קלונו שלא יגידנו גם לאחיו‬ ‫לד‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫עליו שינוס החוצה‪ ,‬לשוק ולא יחטא‬ ‫והוא הגיד הדבר לשני אחיו בפני רבים‬ ‫לאלקים‪.‬‬ ‫להלעיג עליו וזה טעם "בחוץ" וכן‬ ‫תרגם אונקלוס "בשוקא" וטעם וידע‬ ‫ובמדרש פליאה מובא שהציצית היא‬ ‫את אשר "עשה לו" שגלה חרפתו‬ ‫בגדי החמודות שלקח יעקב מעשו‬ ‫לרבים‪ .‬עכ''ל‪.‬‬ ‫שלקח מנמרוד שלקח מאדם הראשון‪,‬‬ ‫היא הנקראת כתנות אור באל''ף‪ ,‬כפי‬ ‫ולעומקו של מקרא ועל דרך הצח‪ ,‬יש‬ ‫שכתב ר' מאיר בתורתו‪ .‬ויעקב לבשם‬ ‫לומר שתרמוז הפרשה לתוקף מצות‬ ‫בעת אשר קבל ברכת אביו יצחק‪ ,‬ונתנה‬ ‫הציצית‪ .‬שלכן צִּ יוַּנו הבורא ית'‬ ‫ליוסף‪.‬‬ ‫ְוראיתֶּ ם אֹותֹו‪ ,‬לתקן כל ְר ִּאיֹות‬ ‫האסורות‪ .‬וְ ׁשם שנזהר ביותר לכסות‬ ‫ְוראה מה בין יוסף לְ חָׁ ם‪ .‬יוסף יצא‬ ‫אביו בכבוד ונמנע ביותר מלראות‬ ‫השוקא לפני העבירה‪ ,‬וינס מפניה‪ .‬וחם‬ ‫בקלקלתו‪ ,‬בזה זכה כפירוש רש''י‬ ‫יצא השוקא אחרי העבירה באביו‪,‬‬ ‫לכיסוי של כבוד‪ ,‬וזכו בניו לטלית של‬ ‫כמתגאה במעשיו‪ .‬ואשר על כן נתקללו‬ ‫ציצית‪ .‬וכמבואר לקמן‪.‬‬ ‫כנען וחם‪ ,‬ולעומתם שם ויפת נתברכו‪,‬‬ ‫שתיקנו חרפת אביהם‪.‬‬ ‫ולכן הדגיש הכתוב לִּ ְשנֵי אֶּ חָׁ יו בַ חוץ‪.‬‬ ‫רמז למצות הציצית שתכליתה להיות‬ ‫ועוד יש ליתן טעם מדוע יתקלל כנען‪.‬‬ ‫בחוץ‪ .‬לקיים ְוראיתֶּ ם אֹותֹו‪ .‬וגם‬ ‫והרי אביו חם עשה מה שעשה ולא הוא‪.‬‬ ‫להסוברים שיש להסתיר את החוטים‬ ‫ורש''י פירש בשם רבותינו מהמדרש‬ ‫על פי הסוד‪ ,‬על כל פנים יהיה מסתכל‬ ‫רבה כנען ראה והגיד לאביו לכך הוזכר‬ ‫בהם בעת הברכה‪ ,‬כתרגום יונתן בן‬ ‫על הדבר ונתקלל‪.‬‬ ‫עוזיאל‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר שכנען‬ ‫ואונקלוס תרגם בַ חוץ ְבׁשוקָּ א‪ .‬וירמוז‬ ‫לא נמנע מלראות את זקנו בקלקלתו‪,‬‬ ‫ליוסף הצדיק שהשאיר בגדו בידה של‬ ‫ולכן נתקלל‪ .‬ויש לשאול‪ ,‬והרי מעשה‬ ‫אשת פוטיפר וינס ויצא החוצה‪ ,‬ותרגם‬ ‫חם באביו חמור יותר‪ ,‬אלא קללת הבן‬ ‫אונקלוס גם כאן ְבׁשוקָּ א‪ .‬שמתוך‬ ‫כמוה כקללת האב‪ ,‬ובקללתו כלל קללת‬ ‫ששמר על מצות הציצית‪ ,‬שמרה היא‬ ‫לה‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫מראש‪ .‬אשר בעת השתכר נח ונתגלה‬ ‫שניהם‪ .‬ומדה טובה מרובה‪ ,‬ברכת‬ ‫קלונו‪ ,‬באו שם ויפת להציל כבודו של‬ ‫הבנים כמוה כברכת האבות‪ ,‬ובברכתם‬ ‫אביהם‪ ,‬שנתבזה על ידי חם אחיהם‪.‬‬ ‫של הבנים נכללים אבותיהם‪ .‬כברכת‬ ‫וְ שָׁ ם נאמר‪ :‬וַיקַ ח ׁשם ָּויֶּפֶּ ת אֶּ ת‪-‬‬ ‫יעקב לאפרים ומנשה‪ ,‬ויקרא בהם שמי‬ ‫הַ ש ְמלָּה ַויָּשימו עַ ל‪ְׁ -‬שכֶּם ְׁשניהֶּ ם‬ ‫ושם אבותי‪.‬‬ ‫עֶּרוַת אֲביהֶּ ם‬ ‫וַיֹֽלְ כו אֲח ַרנית וַיְ כַּסו את ְ‬ ‫עֶּרוַת אֲביהֶּ ם לא‬ ‫ופְ ניהֶּ ם אֲח ַרנית וְ ְ‬ ‫וזה שנאמר וַּיִּקַּ ֩ח שֵֶׁ֨ ם ָׁו ֶֶּ֜י ֶּפת אֶּ ת‪-‬‬ ‫ָּר ֹֽאו‪.‬‬ ‫ֵיהם‬ ‫הַּ ִּש ְמ ִָּׁ֗לה ַּוי ֶׁ֨ ִָּׁשימוּ֙ עַּל‪ְ -‬שכֶּ ִּ֣ם ְשנ ִ֔ ֶּ‬ ‫(ט‪,‬כג') ופירש''י שם ויקח שם ויפת‪.‬‬ ‫מפרש רש"י‪ :‬פרק ט' פס' י"ח‪ :‬ויקח‬ ‫ויקחו אין כתיב כאן אלא וַיקַ ח‪ ,‬לימד‬ ‫שם ויפת‪ .‬אין כתיב ויקחו אלא ויקח‪,‬‬ ‫(ב"ר לו‪ ,‬ו‪ ).‬על שם שנתאמץ במצוה‬ ‫לימד (ב"ר לו‪ ,‬ו‪ ).‬על שם שנתאמץ‬ ‫יותר מיפת‪ ,‬לכך זכו בניו לטלית של‬ ‫במצוה יותר מיפת‪ ,‬לכך זכו בניו לטלית‬ ‫ציצית‪ .‬וכמפורש לקמן בענין גוג ומגוג‪:‬‬ ‫של ציצית‪ ,‬ויפת זכה לקבורה לבניו‪,‬‬ ‫שנאמר אתן לגוג מקום שם קבר‬ ‫וְ הָּ יָּה בַ יֹום הַ הוא אֶּ ּתן לְ גֹוג ְמקֹום‬ ‫(יחזקאל לט‪ ,‬יא‪.).‬‬ ‫ׁשָּ ם קֶּ בֶּ ר ְבי ְש ָּראל וגו' וְ קָּ ְברו ׁשָּ ם‬ ‫יוצא איפוא ששם ויפת זכו במדה כנגד‬ ‫אֶּ ת גֹוג וְ אֶּ ת כָּל הֲמֹונה וְ קָּ ְראו גיא‬ ‫מדה לכיסוי של כבוד‪ .‬הם כיסוהו‬ ‫הֲמֹון גֹוג‪ :‬וקְ בָּ רום בית י ְש ָּראל‬ ‫בכיסוי של כבוד שלא יתבזה‪ ,‬לכן יזכו‬ ‫לְ מַ עַן טַ הר אֶּ ת הָּ אָּ ֶּרץ ׁש ְבעָּה‬ ‫לכיסוי של כבוד‪ׁ .‬שם‪ ,‬יזכו בניו לטלית‬ ‫חֳדָּ ׁשים‪( .‬יחזקאל‪ ,‬לט‪,‬יב)‬ ‫של ציצית‪ ,‬ויפת יזכו בניו שיכסו את‬ ‫גוג ומגוג וכל חילותיו בעפר‪ ,‬לאחר‬ ‫ויש להבין על מה ולמה נצטוו בני‬ ‫מלחמת גוג ומגוג‪.‬‬ ‫ישראל לקבור את גוג שבעה חדשים‪.‬‬ ‫ורש"י נתן טעם מדוע שפר חלקו‬ ‫ואם תאמר כדי לטהר את הארץ‪ ,‬מדוע‬ ‫של שם‪ ,‬יותר מיפת‪ .‬שהרי שניהם‬ ‫יהיה מוטל דוקא על ישראל‪ .‬והרי בימי‬ ‫נתאמצו במצוה‪ .‬אלא ששם נתאמץ‬ ‫גוג ומגוג יהיו הכל לעבדים לישראל‪.‬‬ ‫יותר‪ .‬שנאמר וַיקַ ח ׁשם ָּויֶּפֶּת אֶּ ת‪-‬‬ ‫ויש לומר שמזמן נח כבר נצטוו‬ ‫הַ ש ְמלָּה‪ ,‬פרסם הכתוב את שם לפני‬ ‫על הדבר‪ ,‬כפי שמביא רש"י בפירושו‬ ‫יפת‪ .‬ועוד שכתוב ויקח ולא ויקחו‪.‬‬ ‫עה"ת‪ .‬והיא תכנית של קורא הדורות‬ ‫לו‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫לֹו הַּ קָׁ דֹוש בָׁ רוְך הוא אַּ ְת אֲמַּ ְר ְת ִּאם‬ ‫כלומר שהאחד נתאמץ יותר ואיזה הוא‬ ‫ִּמחוט‪ ,‬חַ יֶּיך ׁשֶּ אֲ ני נֹותן לְ בָּ נֶּיך מ ְצוַת‬ ‫זה שם שכתוב ראשונה‪ .‬וַיקַ ח ׁשם‪ .‬לכן‬ ‫ציצית‪ ,‬הֵ יְך מָׁ ה דְ אַּ ְת אָׁ מַּ ר (במדבר טו‪,‬‬ ‫מבני בניו של שם יזכו לכיסוי של כבוד‬ ‫לח)‪ :‬וְ נ ְָׁתנו עַּל צִּ יצִּ ת הַּ ָׁכנָׁף פְ ִּתיל ְת ֵכלֶּת‪,‬‬ ‫בחייהם‪ ,‬בתפילה‪ ,‬היא הטלית של‬ ‫ומתַּ ְרגְ ִּמינַּן חוטָּ א ד ְתכֶּלְ ּתָּ א‪.‬‬‫ְ‬ ‫ציצית‪ ,‬וגוג ומגוג מצאצאיו של יפת‬ ‫יזכו לכיסוי של כבוד לאחר מותם‪,‬‬ ‫היוצא איפוא‪ ,‬שמצות טלית שהיא‬ ‫לקבורה‪.‬‬ ‫בגד של כבוד‪ ,‬ניתנה לבני שם‪ .‬ועדיין‬ ‫איני יודע כביכול מי יקבלנה‪ .‬וכאשר‬ ‫ועל כך יש לשאול‪ ,‬והרי יש לפניו‬ ‫בא אברהם ואמר אם אקח מחוט וגו'‬ ‫יתברך דרכים רבות לזכות את ברואיו‪.‬‬ ‫ולא תאמר אני העשרתי את אברם‪,‬‬ ‫ומדוע יבחר ליפת דוקא לזכותו במותו‪,‬‬ ‫נבחר אברהם אבינו מכל צאצאי שם‬ ‫ולא בחייו‪ .‬ויש לומר‪ ,‬על דרך מה‬ ‫להיות זוכים בטלית עם ציצית‪.‬‬ ‫שהכתיב בתורה וחי בהם‪ .‬שהמצוות‬ ‫נתנו לחיות בהם‪ .‬ושם נתאמץ במצות‬ ‫ודייקא נמי ברש"י כדלעיל‪ ,‬על‬ ‫כיבוד אב‪ ,‬ולכן זכה בחייו לטלית נאה‬ ‫שם שנתאמץ במצוה יותר מיפת‪ ,‬לכך‬ ‫לבני בניו‪ ,‬הם עם בני אברהם‪ .‬ויפת‬ ‫זכו בניו לטלית של ציצית‪ .‬והיינו‪,‬‬ ‫שנתאמץ פחות במצוה יזכה במותו‬ ‫שעל ידי שם זכו לטלית בלבד‪ .‬והיא‬ ‫בלבד לכיסוי של כבוד והוא להיקבר‪,‬‬ ‫של ציצית‪ ,‬אבל עדין ללא ציצית‪.‬‬ ‫שתכסהו האדמה ולא יהיה לבזיון‪.‬‬ ‫ובציצית עצמה זכו רק בבא אברהם‪,‬‬ ‫ובזכות שאמר אם אקח מחוט וגו'‪ ,‬זכו‬ ‫ועדַ ין יש לשאול‪ ,‬והרי בנים רבים היו‬ ‫בזכותו לפתיל תכלת הוא הציצית‬ ‫לשם‪ ,‬וממנו עממים רבים‪ ,‬ומנין שיזכו‬ ‫להיות על הטלית שניתנה להם על‬ ‫לטלית דוקא בני אברהם‪ ,‬אלא יש‬ ‫ידי שם‪.‬‬ ‫לומר על פי המדרש רבה‪( ,‬בראשית‪,‬‬ ‫פרשיה מג‪ ,‬ט') שכאשר אמר אברהם‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪,‬‬ ‫למלך סדום (בראשית יד‪ ,‬כג') אם‪-‬‬ ‫שבזכות הכיסוי כבוד של הציצית‪,‬‬ ‫מחוטֹ֙ וְ ַעֹ֣ד ְש ֹֽרֹוְך‪ַֹ֔ -‬נ ַעל וְ אם‪-‬אֶּ ַ ָ֖קח מכָּל‪-‬‬ ‫וציצית דומה לרקיע‪ ,‬זכו אחרי כן כל‬ ‫ֱׁש ְרּתי‬‫אמר ֲאנָ֖י הֶּ ע ַ ִ֥‬ ‫ֲאׁשֶּ ר‪ָ֑ ָּ -‬לְך וְ ֹ֣לא ת ֹ֔ ַ‬ ‫עם ישראל על ידי אהרון גם לכיסוי‬ ‫אֶּ ת‪-‬אַ ְב ָּ ֹֽרם אָׁ מַּ ר ִּרבִּ י אַּ בָׁ א בַּ ר מַּ מָׁ ל אָׁ מַּ ר‬ ‫לז‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫אזי שלום יהיה לו‪ .‬ודוד המלך ראה‬ ‫כבוד של ענני כבוד‪ .‬כי אהרון הכהן‬ ‫לתקן את הדבר הזה משרשו לכן אמר‬ ‫נתכהן בבגדי כבוד‪ ,‬של כהונה‪ ,‬ולכן‬ ‫בני אבשלום בני בני וגו' שמונה‬ ‫ראוי שיהיו ענני כבוד על ידו‪ .‬וכל‬ ‫פעמים‪ ,‬להעלותו ולהחזירו לשרשו‪.‬‬ ‫היקר הזה על ידי התאמצות במצות‬ ‫ואמרו בגמ' (סוטה י' עמ'ב') שבע‬ ‫כיבוד אב‪ ,‬שהיא דוגמא לכיבוד‬ ‫פעמים להוציאו מגיהנום‪ ,‬ופעם שמינית‬ ‫אבינו שבשמים‪ .‬ויפת שלא נתאמץ‬ ‫י"א להביאו לעולם הבא‪ .‬כלומר‬ ‫במצוה זכה לכיסוי הקבר‪ .‬ויש לומר‬ ‫להחזירו לשרשו‪ .‬ויש לומר שעל ידי‬ ‫שלכן קוראים את קבורת גוג בסוכות‪.‬‬ ‫תפילת דוד המלך‪ ,‬החזירו לשרשו של‬ ‫שעל ידי כך מתבררת מתנת קורא‬ ‫אברהם אבינו שאמר ליצחק הנני בני‪,‬‬ ‫הדורות מראש לבני בניהם של שם‬ ‫ונאמר גם שם בני‪ ,‬בני‪ ,‬שבע פעמים‪.‬‬ ‫ואברהם‪ ,‬בעודנו יושבים תחת צילא‬ ‫דמהימנותא היא כיסוי כבוד זכר לענני‬ ‫יש‬ ‫מקרא‬ ‫ולעומקו‬ ‫של‬ ‫הכבוד‪ .‬ולכן נקראת סוכה כך‪ ,‬מלשון‬ ‫לומר‪ ,‬שלכן נצטוו ישראל לקבור את‬ ‫כיסוי‪.‬‬ ‫גוג שבעה חדשים‪ .‬שעל ידי התאמצות‬ ‫וחז"ל רמזו לזה במסכת ברכות‪,‬‬ ‫בקבורתם‪ ,‬שבעה חדשים‪ ,‬מעלים גם‬ ‫(דף י' עמ'א) למה נסמכה פרשת‬ ‫הם שבע פעמים את מצות כיבוד אב‪.‬‬ ‫אבשלום לפרשת גוג ומגוג שאם יאמר‬ ‫לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו‬ ‫^^^^‬ ‫[והכוונה לגוג ומגוג שבא למרוד‬ ‫בהקב"ה] אף אתה אמור לו כלום יש בן‬ ‫וְ זֶּה הַ חלָּם‬ ‫שמורד באביו‪ ,‬אלא הוה [שכך היה עם‬ ‫אבשלום שמרד באביו] הכא נמי הוה‬ ‫ו ַֹ֣יאמֶּ ר יְ ה ֹ֗ ָּו'ה ֹ֣הן ַעָ֤ם אֶּ חָּ דֹ֙ וְ שָּ ָּפָ֤ה‬ ‫כלומר כך יהיה בגוג שימרוד ברבו‪.‬‬ ‫אַ חַ תֹ֙ לְ ֻכ ָֹּ֔לם וְ זֶּ ָ֖ה ַ ֹֽהח ָּ ֹ֣לם ַ ֹֽלע ֲָ֑שֹות‬ ‫כאן גילה הכתוב‪ ,‬על ידי אבשלום‪,‬‬ ‫ׁשר ָּיַֹֽ֖ז ְָ֖מו‬ ‫וְ עַ ּתָּ הֹ֙ ֹֽלא‪-‬יבָּ ֹ֣צר מהֶֹּ֔ ם ִּ֛כל אֲ ֶּ ִ֥‬ ‫שכל מה שגוג מורד ברבו כבר נמצא‬ ‫ַ ֹֽלע ֲֹֽשֹות (יא‪,‬ו')‬ ‫בשרשים של זלזול בכיבוד אב על ידי‬ ‫יפת מאבותיו‪ .‬ושמו מוכיח עליו‪ ,‬אב‪-‬‬ ‫שלום‪ .‬שאם בן יכבד אב ועבד אדוניו‪,‬‬ ‫לח‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫כקלקולו של נח בא מן היין‪ ,‬ועתה לא‬ ‫וְ זֶּה הַ חלָּם ַלעֲשֹות‪.‬‬ ‫יבָּ צר מהם בציר הענבים לעשות מהם‬ ‫יש ליתן טעם מאי וְ זֶּה ומאי הַ חלָּם‪.‬‬ ‫יין לקלקול‪ .‬וזה שפירש"י (ט‪,‬כ') שהיה‬ ‫לו לעסוק תחילה בנטיעה אחרת‪,‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪ ,‬וְ זֶּה‬ ‫שאינה מביאה לידי קלקול‪.‬‬ ‫הכוונה לנח שנאמר בו ֶּזה ינחמנו‪.‬‬ ‫הַ חלָּם שלמדו כולם מנח שנאמר בו‬ ‫ַו ֲהוי ָּנן בָּ ּה‪ ,‬מאי נטיעה אחרת‪ .‬מובא‬ ‫וַיָּ ִ֥חֶּ ל ָ֖נחַ ֹ֣איׁש ָּ ֹֽהאֲדָּ ָּ ָ֑מה וַי ַ ָ֖טע ָּ ֹֽכ ֶּרם‬ ‫במדרש ב"ר נטיעה שאין עמה תקלה‪,‬‬ ‫(ט‪,‬כ') ופירש"י שם עשה עצמו חולין‪.‬‬ ‫כגון עץ הזית‪ ,‬שלא נשטף במבול‪.‬‬ ‫והתחילו כולם לעשות חולין בעולם‬ ‫כמוהו‪ .‬ויהיה הַ חלָּם לשון התחלה‪.‬‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר עוד‪,‬‬ ‫מאי נטיעה שאין עמה תקלה‪ ,‬נטיעת עץ‬ ‫ואשר על כן‪ ,‬יש לומר כאן למדה‬ ‫חיים היא למחזיקים בה ותומכיה‬ ‫התורה כלל גדול בהשגחת השם‬ ‫מאושר‪ .‬וכן נטיעת האמונה‪ ,‬לספר‬ ‫בעולם בענין הכל צפוי והרשות‬ ‫בשבחי ה' והשגחתו אשר הנהיג את‬ ‫נתונה‪ .‬שאע"פ שהכל צפוי‪ ,‬עדיין‬ ‫התיבה‪ ,‬וכו'‪ .‬שהיא נטיעה שאין עמה‬ ‫הרשות נתונה לאדם‪ .‬אבל רק להתחיל‬ ‫תקלה‪.‬‬ ‫את המעשה‪ .‬שנאמר הַ חלָּם‪ .‬כי סופם‬ ‫^^^^‬ ‫שורם‪ ,‬אלא רק‬ ‫של המעשים מי ְי ֵ‬ ‫הקב"ה יודע תעלומות‪.‬‬ ‫וַיָּ ִ֥מָּ ת ֶּ ָּ֖ת ַרח ְבחָּ ָּ ֹֽרן‪( .‬יא‪,‬לב)‬ ‫וזה שסיים הפסוק וְ עַ ּתָּ הֹ֙ ֹֽלא‪-‬יבָּ ֹ֣צר‬ ‫פירש רש''י ְבחָּ ָּ ֹֽרן הנו"ן הפוכה‪,‬‬ ‫ׁשר ָּיז ְָ֖מו ַ ֹֽלע ֲֹֽשֹות‪ .‬ופירש"י‬ ‫מהֶֹּ֔ ם ִּ֛כל ֲא ֶּ ִ֥‬ ‫לומר לך עד אברם חרון אף של מקום‪.‬‬ ‫בתמיהה‪ ,‬יבצר לשון מניעה‪ .‬וכאומרו‪,‬‬ ‫ובמסורה לאחת השיטות‪,‬‬ ‫האם יחשבו שאין מונע מהם והרי‬ ‫נכתבת הנון כך‪:‬‬ ‫ההשגחה המניעה את כל העולמות‪,‬‬ ‫כשרגל הנון לא באמצע ראשה אלא‬ ‫היא תמנע מהם‪.‬‬ ‫כאילו התרחקה שמאלה והראש נוטה‬ ‫ועל דרך הצח‪ ,‬אפשר לומר לא יבָּ צר‬ ‫ימינה‪ .‬ועל דרך הצח‪ :‬הגבורה‬ ‫מהֶּ ם גם בניחותא‪ .‬שכל קלקולם‬ ‫לט‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫שנא' לאברהם וְ אַּ תָׁ ה תָׁ בֹוא אֶּ ל אֲ בתֶּ יך‬ ‫והדינים המרומזים בשמאל התרחקו‪,‬‬ ‫בְ שָׁ לֹום‪ .‬ובזה סר חרון אף של מקום‪.‬‬ ‫וראש הנון נוטה ימינה לכיוון קו החסד‪,‬‬ ‫ומרמז על אברהם עמוד החסד הממשיך‬ ‫^^^^‬ ‫לָׁעֹולָׁם חסדיו של מקום‪ .‬וגם לסוברים‬ ‫הפוכה ממש כזה‪:‬‬ ‫להפטרת נח‬ ‫יש לומר על דרך הצח‪ ,‬שהתהפך‬ ‫ישעיהו‪ ,‬מפרק נד א' עד פרק נה‬ ‫החרון אף להיות רחמים‪ ,‬כהתגלות‬ ‫ה'‬ ‫אברהם שהוא גימטריה ''רחם''‪ ,‬ועל ידו‬ ‫בביאור ההפטרה‬ ‫נפלה מידת הכעס‪ ,‬לא תוסיף קום‪,‬‬ ‫ושייכותה לפרשה‬ ‫להוסי רחמים בעולם בזכות אברהם על‬ ‫{נד‪,‬ט'} כי מי נחַ זאת לי אֲ ׁשֶּ ר‬ ‫עמו ישראל‪.‬‬ ‫נ ְׁשבַ עְ ּתי מעֲבר מי נחַ עֹוד עַ ל הָּ אָּ ֶּרץ‬ ‫ועוד יש לומר כי ה"נון" הפוכה כנונים‬ ‫מובא באבודרהם בספרו על תקנות‬ ‫ההפוכים משני עברי פרשיית "ויהי‬ ‫ההפטרה‪ ,‬כי מימי גזירות היוונים שלא‬ ‫בנסוע הארון" המפסיקים בין פורענות‬ ‫לקרוא בתורה‪ ,‬קבעו להם לישראל‬ ‫לפורענות [מסכת שבת קט"ז‪ ,]:‬כן כאן‬ ‫לקרוא בנביא בעניין שיש בו שייכות‬ ‫הנון הפוכה לומר לך שעד כאן חרון אף‬ ‫לפרשה‪ .‬וכן קבעו להם לישראל‬ ‫של מקום‪.‬‬ ‫בפרשת נח לקרוא בישעיהו‪ ,‬מפרק‬ ‫נד פסוק א‪ ,‬עד פרק נה פסוק ה‪ .‬ובו‬ ‫שתי הפטרות שניתקנו לקרותן גם‬ ‫ובמדרש רבה (פרשה לח)‪ ,‬מובא‪,‬‬ ‫בשבע דנחמתא‪ָּ :‬רני עֲקָּ ָּרה לא ָּילָּדָּ ה‪,‬‬ ‫אָׁ מַּ ר ִּרבִּ י אַּ בָׁ א בַּ ר ָׁכ ֲה ָׁנא‪ ,‬כָׁל ִּמי שֶּ נִּכְ פַּל‬ ‫וכן עֲניָּה סע ֲָּרה לא נֻחָּ מָּ ה‪ .‬ושייכותן‬ ‫ְשמֹו יֵש לֹו חֵ לֶּק לָׁעֹולָׁם הַּ זֶּה וְ לָׁעֹולָׁם‬ ‫לכאורה לפרשת נח‪ ,‬הוא הפסוק‬ ‫הַּ בָׁ א‪ ,‬ועוד שָׁ ם שעשה תרח תשובה‬ ‫{נד‪,‬ט'} כי מי נחַ זאת לי אֲ ׁשֶּ ר‬ ‫שנא' לאברהם וְ אַּ תָׁ ה תָׁ בֹוא אֶּ ל ֲאבתֶּ יך‬ ‫נ ְׁשבַ עְ ּתי מעֲבר מי נחַ עֹוד ַעל הָּ אָּ ֶּרץ‬ ‫בְ שָׁ לֹום‪.‬‬ ‫ומגְ עָׁר בָׁ ְך‪.‬‬ ‫נִּשבַּ עְ ִּתי ִּמקְ צף ָׁעלַּיְִּך ִּ‬ ‫כֵן ְ‬ ‫ומובא במלבי''ם [ביאור העניין] כי מי‬ ‫ועוד ירמוז לכך שעשה תרח תשובה‪,‬‬ ‫נח זאת לי‪ ,‬אומר כמו שנשבעתי בימי‬ ‫כמובא במדרש רבה (פרשה לח)‪,‬‬ ‫מ‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫במשמעות של "כימי"‪ ,‬כלומר כבימיו‬ ‫נח שלא אביא מבול לעולם‪ ,‬כי חסתי‬ ‫של נח‪ ,‬וגם במשמעות של מי המבול‪.‬‬ ‫על העולם כולו שלא תאבד‪ ,‬כן את‬ ‫וכבימיו של נח עת נשבע שלא יביא עוד‬ ‫חשובה בעיני ככלל העולם‪,‬‬ ‫מי מבול‪ ,‬כן יקיים שבועתו לכנסת‬ ‫והאפשריות שאקצוף עליך הוא קשה‬ ‫ישראל לעתיד לבוא‪ ,‬שלא יקצף ולא‬ ‫בעיני כאילו הבאתי מבול מים לשחת‬ ‫יגער בה וכפי שממשיך ואומר‪:‬‬ ‫כל בשר‪ ,‬ואחר שנשבעתי מעבור מי נח‬ ‫לֹומי לא‬ ‫וְ חַּ ְס ִּדי מֵ ִּאתֵ ְך לא יָׁמוש ובְ ִּרית ְש ִּ‬ ‫עוד‪ ,‬כן נשבעתי שתי שבועות‪ .‬א‪.‬‬ ‫מקצף עליך על ידי עוונך ‪ ,‬ב‪ .‬ומגער‬ ‫תָׁ מוט אָׁ מַּ ר ְמ ַּרחֲמֵ ְך יהו'ה‪.‬‬ ‫בך להגלותך ‪.‬‬ ‫ועל דרך הצח אומר הנביא כִּ י מֵ י נחַּ‬ ‫ובשימת לב בזה הפסוק‪ ,‬לכאורה יש‬ ‫זאת לי‪ ,‬מאי זאת‪ ,‬על דרך הפשט זאת‬ ‫לשאול‪ :‬בשלמא חציו הראשון של‬ ‫השבועה שנשבעתי על מי המבול‬ ‫הפסוק קשור לפרשה‪ :‬כִּ י מֵ י נחַּ זאת לִּ י‬ ‫אקיימנה‪ ,‬ולעומקו של מקרא אמר זאת‬ ‫נִּשבַּ עְ ִּתי מֵ עֲבר מי נחַ עֹוד עַּל‬ ‫אֲשֶּ ר ְ‬ ‫היא כנסת ישראל אשר מובטחת‬ ‫הָׁ אָׁ ֶּרץ‪ ,‬אלא חציו השני‪ ,‬שהוא הבטחה‬ ‫ועומדת עוד מימיו של נח‪ ,‬וזה אומרו כִּ י‬ ‫נִּשבַּ עְ ִּתי‬ ‫לכנסת ישראל לעתיד לבוא‪ ,‬כֵן ְ‬ ‫נִּשבַּ עְ ִּתי ִּמקְ צף‬ ‫מֵ י נחַּ זאת לי‪ ,‬ולכן כֵן ְ‬ ‫ומגְ עָׁר בָׁ ְך‪ ,‬יש להבין מה‬ ‫ִּמקְ צף ָׁע ַּליְִּך ִּ‬ ‫ומגְ עָׁר בָׁ ְך‪ .‬וכשם שנשבע‬ ‫ָׁע ַּליְִּך ִּ‬ ‫שייכותו לפרשת נח‪.‬‬ ‫להמשיך קיומו של העולם‪ ,‬מנח ועד‬ ‫ולעומקו של מקרא יש לומר‪ ,‬כי‬ ‫אברהם ומאברהם דרך יצחק ויעקב עד‬ ‫קורא הדורות מראש‪ ,‬בהצילו את נח‬ ‫דורות אחרונים של קץ הימין‪ ,‬וקיים‬ ‫וכל אשר עמו בתיבה ממימי המבול‪,‬‬ ‫שבועתו‪ ,‬כן מבטיחם הנביא כי יבואו‬ ‫הכין כבר מבראשית את הנחמה‬ ‫ימים בצוק העתים‪ ,‬דור דור ומצוקתו‪,‬‬ ‫לכנסת ישראל לעתיד לבוא‪,‬‬ ‫דור דור וגאולתו‪ ,‬כי יבואו ימים‬ ‫להבטיחם כי יקיים שבועתו כפי‬ ‫ויזדקקו ישראל לנבואה זו‪ ,‬ואשר היא‬ ‫שקיים לנח וכל הבאים עמו לתיבה‬ ‫תהיה חלק מן הנחמות שבהן ינחם ה'‬ ‫ולכל הדורות אחריו "כי מֵ י נח זאת‬ ‫לי"‪ ,‬וכי קיומו של העולם תלוי הוא‬ ‫את כנסת ישראל‪ .‬ושבועת ה' לנח‬ ‫בקיומה של כנסת ישראל‪.‬‬ ‫תעמוד לישראל בימים קשים לְ עֵד‪,‬‬ ‫להתעודד ָׁלעַּד‪ ,‬ולהתמלא בתקווה‬ ‫ובאומרו כי מי נחַ זאת לִּ י‪ ,‬יתנבא‬ ‫שיבואו ימים טובים מאלה אשר הם‬ ‫הנביא בלשון נופל על הלשון‬ ‫חווים בזמנים קשים‪ .‬ככתוב‪{ :‬ז} בְ ֶּרגַּע‬ ‫כמשמעות כפולה‪ ,‬ויהיה כי מי גם‬ ‫מא‬ ‫לעומקו של מקרא‬ ‫נח‬ ‫וזה שמובא במדרש רבה‪ ,‬אָׁ מַּ ר ַּרבִּ י‬ ‫קָׁ טן ֲעזַּבְ ִּתיְך ובְ ַּרח ֲִּמים גְ דלִּ ים אֲקַּ בְ צֵ ְך‪:‬‬ ‫לֵוִּ י בְ כָׁל מָׁ קֹום שֶּ ֶּנאֱמַּ ר אֵ ין לָּׁה‪ֲ ,‬הוָּה לָּּה‪.‬‬ ‫{ח} בְ שֶּ צֶּ ף קֶּ צֶּ ף הִּ סְ תַּ ְר ִּתי ָׁפנַּי ֶּרגַּע ִּממֵ ְך‬ ‫[כלומר בסופה היה לה]‪ .‬ו ְַּתהי שָּ ָּרה‬ ‫ובְ חֶּ סֶּ ד עֹולָׁם ִּרחַּ ְמ ִּתיְך אָׁ מַּ ר ג ֲאלְֵך‬ ‫עֲקָּ ָּרה אין לָּּה ָּולָּד‪[ ,‬ובסופה] ֲהוָּה לָּּה‪,‬‬ ‫יהו'ה‪ ,:‬והדרגה גבוהה זאת של הצלה‬ ‫וַה' פָּקַ ד אֶּ ת שָּ ָּרה‪ .‬זה שנאמר ָּרנִ֥י‬ ‫וישועה מן השמים‪ ,‬בימי נח כן תהיה‬ ‫עֲקָּ ָּ ָ֖רה ֹ֣לא י ָּ ָָּ֑לדָּ ה פ ְצ ֶׁ֨חי רנָּ ָ֤ה וְ צַ הֲליֹ֙ וגו'‪.‬‬ ‫כעין זאת הצלתם של ישראל בכל דור‬ ‫ודור‪ .‬ואשר על כן נשבע על הדבר הזה‬ ‫ומסיים המדרש‪ ,‬צִּ יֹון הִּ יא ד ֵרש אין‬ ‫לנח‪{ :‬ט} כִּ י מֵ י נחַּ זאת לִּ י אֲשֶּ ר‬ ‫לָּּה‪ַ ,‬ו ֲהוָּה לָּּה (ישעיה נט‪ ,‬כ)‪ :‬ובָּ א‬ ‫נִּשבַּ עְ ִּתי מֵ עֲבר מֵ י נחַּ עֹוד עַּל הָׁ אָׁ ֶּרץ כֵן‬ ‫ְ‬ ‫לְ ציֹון גֹואל‪( ,‬ישעיה נד‪ ,‬א) ָּרני עֲקָּ ָּרה‬ ‫ומגְ עָׁר בָׁ ְך‪ :‬וכשם‬ ‫נִּשבַּ עְ ִּתי ִּמקְ צף ָׁעלַּיְִּך ִּ‬ ‫ְ‬ ‫לא ָּילָּדָּ ה פ ְצחי רנָּה וְ צַ הֲלי לא‪-‬חָֹּ֔ לָּה‬ ‫שעמד הקב''ה בשבועתו לנח ולדורות‬ ‫ֹֽכי‪ַ -‬ר ּ֧בים [יהיו] ְ ֹֽבני‪ׁ-‬שֹומ ָּ ִּ֛מה [הם עם‬ ‫אחריו‪ ,‬כן יעמוד לכנסת ישראל עד עת‬ ‫ישראל] מבני בעולה [הם הגויים]‪,‬‬ ‫בוא הגואל במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫אָּ ַ ִ֥מר ה'‪ .‬קורא הדורות מראש‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫וכאומרו‪ :‬ההתעוררות של אברהם‬ ‫ועוד יש לומר לעניין שייכות‬ ‫ושרה ללכת ארצה כנען עם ציווי ה'‪,‬‬ ‫ההפטרה לפרשה‬ ‫ממנה תוצאות חיים על ידי קורא‬ ‫הדורות מראש לעורר דרישת ציון‬ ‫לפשוטן של דברים נקשרה ההפטרה‬ ‫וירושלים עת ַו ֲהוָּה לָּּה‪ ,‬ובא לציון‬ ‫לפרשה ע"י הפסוק (ישעיהו נד‪,‬ט') כי‬ ‫גואל‪ ,‬בב"א‪.‬‬ ‫מי נחַ זאת לי ֲאׁשֶּ ר נ ְׁשבַ עְ ּתי מעֲבר מי‬ ‫נחַ עֹוד ַעל הָּ אָּ ֶּרץ וגו' כנ''ל‪.‬‬ ‫^^^^‬ ‫ולעומקו של מקרא‪ ,‬יקשור תחילת‬ ‫ההפטרה לסיום הפרשה‪ .‬שנאמר ו ְַּת ִ֥הי‬ ‫שָּ ַ ָ֖רי עֲקָּ ָּ ָ֑רה ִ֥אין ָּ ָ֖לּה ו ָּ ָֹּֽלד (יא‪,‬ל')‬ ‫ותחילת ההפטרה היא ָּרנִ֥י עֲקָּ ָּ ָ֖רה ֹ֣לא‬ ‫י ָּ ָָּ֑לדָּ ה פ ְצ ֶׁ֨חי רנָּ ָ֤ה וְ צַ הֲליֹ֙ וגו' (ישעיהו‬ ‫בכל ענייני החוברת ניתן לפנות אל‪052-7675895 :‬‬ ‫נד‪,‬א')‪.‬‬ ‫מודיעין עילית‬ ‫גור‪-‬אריה צור‬ ‫להצטרפות לתפוצת מייל‪leshem895@gmail.com :‬‬