בוא אל התיבה · Boi El Hateivu — נח (2026-10-12)

ב"ה
פרשת נ ח
ב"ה
ֹצהַר ַתע ֲשֶׂה ל ֵַּתבָה – נ ח
אֵ לֶּה ּתוֹלְ דֹת נח ,נח – ...וכי נֹ חַ הוליד את נֹ חַ ? 2
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 2
ֹלקים ִה ְתהַ לְֶּך נֹ ַח" .על כפל המלים "נח פרשתנו פותחת בפסוק "אֵ לֶּה ּתוֹלְ דֹת נֹ חַ ,נֹ חַ ִאיׁש צַ ִדיק ָּּת ִמים הָּ יָּה בְ ֹדר ָֹּתיו אֶּ ת הָּ אֱ ִ
נח" אומר המדרש "נֹ חַ לעליונים ,נֹ חַ לתחתונים ,נֹ ַח לשמים ונֹ חַ לבריות" ,דבר המצדיק את קריאת הפרשה על שם
הצדיק .המדרש מייחס לנח את המצאת המחרשה ,שהקלה מאוד על האדם (בריות) בעבודת האדמה (תחתונים).
בּורָך תרומה זו לאנושות היתה חשובה במיוחד לאחר שהאדמה נתקללה בשל חטא עץ הדעת" ,אֲ ָּ
רּורה הָּ אֲ ָּדמָּ ה בַ עֲ ֶּ
בְ ִעצָּ בוֹן ּתֹא ֲכ ֶּלנָּה כֹל יְמֵ י חַ יֶּיָך :וְ קוֹץ וְ דַ ְר ַדר ַּתצְ ִמיחַ לְָּך וְ ָאכַלְ ָּּת אֶּ ת עֵ ֶּשב הַ ָּשדֶּ ה :בְ זֵעַ ת אַ פֶּ יָך ּתֹאכַל לֶּחֶּ ם".
לכאורה ,הפסוק הנ"ל בנוסף על הפסוק החותם את הפרש הקודמת" ,וְ נֹ חַ מָּ צָּ א חֵ ן בְ עֵ ינֵי ה'" ,מפליגים בשבחו של נח,
אך תחושה זו משתנה כאשר אנו מעמיקים ברש"י או מעיינים בהפטרה לפרשה .רש"י מתקשה למשל ,במילה
" ְב ֹדר ָֹּתיו" ,וכותב "יש מרבותינו דורשים אותו לשבח ויש דורשים אותו לגנאי" .לימוד הזכות על נח בנוי על הטיעון ,שאם
נח הצליח להיות צדיק תמים ,למרות שחי בדור כה מושחת ומרושע ,אזי ההיגיון הפשוט מחייב ,שאילו חי בדור צדיק
יותר ,היה בוודאי מתעלה יותר בצדיקותו .הדרשה לגנאי לעומת זאת ,בנויה על כך שכל המוסיף גורע .זה כמו ההבדל
בין לומר על מישהו ש"הוא נחמד" ,ובין לומר עליו את אותו המשפט ,אך עם התוספת "כשהוא יָשֵ ן" .כאשר אומרים
דברי שבח על מישהו ,אך מסייגים ומגבילים את הדברים לנסיבות מסוימות דווקא ,הרי ברור שהשבח אינו תקף
בהכרח בנסיבות אחרות ,כמו זמן וסביבה .אלא באותן נסיבות בלבד .ואכן ,לפי הדורשים לגנאי" ,אילו היה בדורו של
אברהם ,לא היה נחשב לכלום" .ומעניין שרש"י עושה בפירושו הקבלה ,דווקא לדורו של אברהם אבינו.
דוגמה לקושי נוסף במחמאות להן זוכה נוח בפרשתנו ,מצויה בהפטרה ,בדברי הנביא ישעיהו" ,כִ י מֵ י נֹ ַח זֹאת לִ י אֲ ֶּׁשר
ּומגְ עָּ ר בָּ ך" .אנו רואים שהנביא מכנה פעמיים את המבול בשם ָארץ כֵן נִ ְׁשבַ עְ ִּתי ִמ ְקצֹף עָּ ַליְִך ִ
נִ ְׁשבַ ְע ִּתי מֵ עֲ בֹר מֵ י נֹ ַח עוֹד עַ ל הָּ ֶּ
"מֵ י נֹ ַח" .הקושי הוא בייחוסו של המבול לנֹ חַ .מי המבול המכונים גם בשם "הַ ַמיִם הַ זֵידוֹנִ ים" ,משויכים ונקשרים אליו,
ואינם מוזכרים עוד בשם אחר בתנ"ך .והרי יש בכך משום פגיעה קשה בכבודו של נח? ברור שכריכת מי המבול בשמו
של נֹ חַ ,לא זו בלבד שאינה מדברת בשבחו ,אלא כמו מורידה חלילה מערכו.
מעניין לגלות שבתורה מופיעה דמות נוספת וחשובה מאוד ,שקשורה בחוטים סמויים לדמותו של נח ,והעימות בין
שתי הדמויות עשוי לסייע בהבהרת התמונה .המכנה המשותף הבולט ביותר שניתן למצוא בין שתי הדמויות ,הינו
המילה הייחודית אך להן במקרא ֵּ " -תבָּ ה " .מילה זו אינה מופיעה בכל המקרא כולו ,מלבד בסיפור המבול (תיבת נח)
ובסיפורו של משה התינוק ,המושם אף הוא ב ֵּתבָּ ה ,כדי להצילו .לפי פנימיות ,תופעה כזו אמורה ללמד על קיומה של
זיקה מיוחדת ,על קשר פנימי ורוחני בין הסיפורים ובין הדמויות אליהם מתייחסת המילה .ומעניין להשוות בין שתי
ּומחּוץ בַ כֹפֶּ ר" .התיבה מרוחה ה ֵתבֹות :בפרשתנו הקב"ה מצווה את נח "עֲ ֵשה לְ ָך ֵּתבַ ת עֲ צֵ י גֹ פֶּ ר ...וְ כָּפַ ְר ָּּת א ָֹּתּה ִמבַ יִת ִ
מחוץ ,וגם מבפנים ,בזפת שצבעו שחור וריחו רע ,עובדה שאינה תורמת להרגשתם הטובה של הנמצאים בתיבה (למעט
לאיכות האיטום) .לעומת זאת ,התורה מספרת לנו על התיבה שאימו של משה בונה בעבורו" ,וַ ִּת ַקח ל ֹו ֵּתבַ ת גֹמֶּ א
וַ ַּת ְח ְמ ָּרה בַ חֵ ָּמר ּובַ זָּפֶּ ת וַ ָּּת ֶּשם בָּ ּה אֶּ ת הַ ֶּילֶּד וַ ָּּת ֶּשם בַ ּסּוף עַ ל ְשפַ ת הַ יְאֹר" .וכפי שמפרש רש"י ,משה כמו מופלה לטובה,
"זפת מבחוץ וטיט מבפנים ,כדי שלא יריח אותו צדיק ריח של זפת" .תיבתו של נח ,שנבנתה מעצי גפֶר (מלשון גופרית),
מיטלטלת לה במשך קרוב לשנה על פני המים הזֵידֹונים ,ואילו תיבת הגֹ מֶּ א הקלה בה הושם משה ,מונחת ביאור,
במקום מסתור בין קני הסוף ,מצב שאת התיאור המיטבי בעבורו ,אפשר למצוא בתהילים" ,עַ ל מֵ י ְמנֻחוֹת ְינַהֲ לֵנִ י".
לעומת זאת ,בכמה מקומות בספרי הנביאים ,וגם בכתובים ,קרויה תורתנו הקדושה "תֹורת משֶ ה" ,כמו בדברי הנביא
מלאכי ,אחרון הנביאים ,המצווה אותנו בשמו של הקב"ה "זִ כְ רּו ּתו ַֹרת מֹ ֶּׁשה עַ בְ ִדי" .כלומר ,שמשה רבינו עליו השלום,
זכה "בגדול" שהתורה קרויה על שמו .מנגד ,נכון לשאול מה חטאו ומה פשעו של נח ,עד שנקרא המבול על שמו?
צד נוסף וחשוב ,המשותף גם לנח וגם למשה הוא העובדה שגם נח וגם משה ניצלו מכליה .בימי נח חשב הקב"ה
למחות את כל היקום ,ורק נח הצדיק (עם בני ביתו) נשאר לפליטה ,וממנו שב ונבנה העולם ,שהרי כולנו צאצאיו של
נח .ובדומה ,גם אצל משה רבינו (לאחר חטא העגל) ,מבקש הקב"ה לחזור על הסיפור ,לכלות את עם ישראל ולבנות
את ה"עם הנבחר" מחדש ,מזרעו של משה רבינו .בפנותו אל משה ,אומר לו הקב"ה "וְ עַ ָּּתה הַ נִ ָּ
יחה לִ י וְ יִחַ ר אַ פִ י בָּ הֶּ ם
ֱשה או ְֹתָך לְ גוֹי גָּדוֹל" .אך משה רבינו ,להבדיל מנֹ ַח ,אינו משתף פעולה עם ה' ,ומשיב בהגשת "הצעה נגדית" וַ אֲ ַכלֵם ,וְ אֶּ ע ֶּ
אתם ,וְ ִאם ַאיִן ְמחֵ נִ י נָּא ִמ ִּספְ ְרָך אֲ ֶּׁשר כ ָָּּתבְ ָּּת" .כאן מתחיל להיסגר המעגל ,והקצוות מתחילים משלו" ,וְ עַ ָּּתה ִאם ִּת ָּשא חַ טָּ ָּ
להיקשר .התורה מעידה על נחֶ " ,את הָ אֱ ֹלקים ִה ְתהַ לְֶּך נח".
ננסה להיכנס אל תוך המילים פנימה .משמעות המילה 'אֶּ ת' היא ' ִעם' ( ִא ִּתיִ ,א ְִּתָךִ ,אּת ֹו וכיו"ב) .ולמה עושה הכתוב
ֹלקים' מייצג את מידת הדין ,שעניינה ֹלקים? כידוע ,השם 'אֱ ִ שימוש בלשון ציורית ,לפיה נח התהלך "לצידו" של הָּ אֱ ִ
להיטיב רק לטובים ולהעניש את הרעים .נח הסתדר היטב עם מידה זו וקיבל אותה ברצון (התהלך "יד ביד" עם מידת
הדין) .ולכן ,כאשר רש"י מציג את יתרונותיו של נח ,סדר ההצגה הוא בהתאם :נח הוא קודם לכל ,נח לשמים (לעליונים)
ורק אחר כך הוא גם נח לבריות .וכאשר הקב"ה מצווה אותו "עֲ ֵשה לְ ָך ֵּתבַ ת עֲ צֵ י גֹ פֶּ ר" ,הוא קם ובונה לו ולמשפחתו
תיבה ,הגם שברור לו שכל היקום עומד להימחות.
כאן מתחילה להתחוור לנו ההשוואה שעורך רש"י בינו ובין אברהם אבינו .כאשר הקב"ה מודיע לאברהם שהוא עומד
להחריב את סדום ועמורה ,בשל רשעת תושביהן ,פונה אליו אברהם בשאלה שיש בה מעין מחאה " :הַ ַאף ִּת ְספֶּ ה צַ ִדיק
יקם אֲ ֶּׁשר בְ ִק ְרבָּ ּה?!" .ולמרות
יקם בְ תוְֹך הָּ ִעיר הַ ַאף ִּת ְספֶּ ה וְ ֹלא ִת ָּשא לַמָּ קוֹם לְ מַ עַ ן חֲ ִמ ִשים הַ צַ ִד ִ עִ ם ָּר ָּׁשע?! אּולַי יֵׁש חֲ ִמ ִשים צַ ִד ִ
אתם כִ י כָּבְ ָּדה ְמאֹ ד" ,שהוא כועס מאוד על אוכלוסיה זו ,עדיין שברור לו מדברי קב"ה ש"זַעֲ ַקת ְסדֹם וַ עֲ מ ָֹּרה כִ י ָּרבָּ ה וְ חַ טָּ ָּ
אין זה מרתיע את אברהם מלשוב ולבקש על ביטול הגזירה ,אפילו בעבור מספר מצומצם יותר של צדיקים (והוא
ממשיך ויורד עד לעשרה) .ואכן ,אברהם אבינו מייצג את מידת החסד ,את החנינה.
ניתן ליישב את השאלות הנ"ל ,על דרך פנימיות התורה ,בהתייחס לדברי האר"י הקדוש ,בספר 'שער-הפסוקים'" ,ודע
כי נֹ חַ היה מֹ ֶּׁשה" .כלומר שעל פי קבלה ,מֹ ֶּׁשה רבינו הינו גלגול של נח ,והוא בא לעולם בין השאר ,כדי לתקן את נח.
מֹ ֶּׁשה הוא בעצם נח ,אך הפעם ,בגלגולו החדש ,התייחסותו אל הדברים שונה משמעותית מזו שבגלגול הקודם .ניתן
למצוא רמזים שונים נוספים לקשר ההדוק שבין שתי הדמויות השונות לכאורה ,אך עם אותה הנשמה.
לפי המדרש ,נמשכה בניית התיבה מאה ועשרים שנה ,כדי להבטיח שלאנשי הדור תהיה האפשרות לשאול לפשר
הבנייה ,לקבל את תשובתו של נח על המבול הקרב ,להפנים את הדברים ולשוב בתשובה .משֶ ה רבינו חי מאה ועשרים
שנה בדיוק ,תקופה המהווה תיקון למה שנח לא עשה באותן מאה ועשרים שנה .כאשר הקב"ה אומר למשֶ ה "וְ עַ ָּּתה
ֱשה או ְֹתָך לְ גוֹי גָּדוֹל" ,יש בדבריו מעין רמז למשה .הקב"ה כמו אומר למשֶ ה "הֶ יֶה נח (=הניחָ ה),
הַ נִ יחָּ ה לִ י...וַ אֲ ַכלֵם וְ אֶּ ע ֶּ
הרי הנחת לי בשעתו להביא את המבול (מבלי לגלות התנגדות) .אני מבקשך לחזור שוב על אותו הסיפור" .אך את משֶ ה
רבינו ,זה "מקפיץ"" .הקב"ה מבקש ממני להניח לו ,מכאן משמע שיש לי את היכולת והזכות להתנגד! ואם דרושה גם
הסכמתי ,אז למה שאסכים? עלי לסרב!" .הוא פונה אל הקב"ה ומבקש ממנו לשאת את חטאתם" ,וְ ִאם ַאיִןְ ,מחֵ נִ י נָּא
ִמ ִּספְ ְרָך אֲ ֶּׁשר כ ָָּּתבְ ָּּת" .בתשובתו זו של משֶ ה ,ניתן לראות מעין רמז לכך שמשה מודע לשורש נשמתו ,ולתיקון הדרוש.
אם נקרא את שתי המילים " ְמחֵ נִ י נָּא" מהסוף להתחלה ,נקבל 'אני נח' (ואם נשתף את כל האותיות ' אני מנֹ ַח') .מֹ ֶּׁשה
מוכן לקבל את מידת הדין ,אך רק לגבי עצמו .כאשר מדובר בזולת ,בעם ישראל ,יש מצידו מקום רק למידת הרחמים!
ואולי לכך רומז הכתוב באמרו "כִ י מֵ י נֹ ַח זֹאת לִ י" .שהמקור ל"מֵ י נח" הוא קבלת ה"-לי" ע"י נח .הקב"ה אומר לי ,לנח,
"עֲ ֵשה לְ ָך ֵּתבַ ת עֲ צֵ י גֹ פֶּ ר" ,ואני מציית ,בונה לי ולמשפחתי תיבה (מבלי להתפלל על האחרים או לדרוש בעבורם) .גם
לאברהם אבינו אומר הקב"ה "לְֶּך לְ ָך ,"...דהיינו לטובתך ,והקב"ה מבטיח לו" ,וְ אֶּ עֶּ ְשָך לְ גוֹי גָּדוֹל וַ אֲ בָּ ֶּרכְ ָך וַ אֲ ג ְַדלָּה ְׁשמֶּ ָך
ו ְֶּהיֵה בְ ָּרכָּה" .אך אברהם ,הוא הולך כדי לעשות רצונו של הקב"ה" ,וַ ֵילְֶּך ַאבְ ָּרם כַאֲ ֶּׁשר ִדבֶּ ר אֵ לָּיו ה'" .לכן ,לפני המבול,
כאשר הכל עוד לפניו ,קרוי נח "צדיק ָתמים" .אך בסמוך ולפני כניסתו של נח לתיבה ,כמו חל פיחות במעמדו" :בֹא
יתי צַ ִדיק לְ פָּ נַי בַ דוֹר הַ זֶּה" (" ָראיתי" -בלשון עבר" .צַ ִדיק" -אך כבר לא ' ָתמים'). אֹתָך ָּר ִא ִ
יתָך אֶּ ל הַ ּתֵ בָּ ה כִ י ְ
אַ ָּּתה וְ כָּל בֵ ְ
יכולתו זו של משֶ ה ,לתקן את קלקולם של המים הזֵידֹונים ,מי המבול שמחו את היקום ,באה לידי ביטוי גם בשמו.
יתהּו" .אך אם היא משתה אותו, כאשר בתיה בת פרעה נותנת לו את שמו ,היא מנמקת זאת באמרה "כִ י ִמן הַ מַ יִם ְמ ִׁש ִ
מן הראוי היה שייקרא מָּ שּוי ולא מֹ ֶּׁשה? אלא ששמו כמו בא ללמד עליו שהוא מו ֶֹּׁשה את עם ישראל מן הַ ַמיִם הַ זֵידוֹנִ ים,
בהם הם אמורים לטבוע .הוא קורע להם את ים סוף ,בו טובעים אח"כ המצרים .אך משֶ ה אינו מסתפק בכך ,הוא מו ֶֹּׁשה
אותם גם ברוחני ,מן הגשמיות החומרית ,ע"י "ּתו ַֹרת מֹ ֶּׁשה" המחייה אותם .מֹ ֶּׁשה משלים את הציווי שניתן לנח "בא
יתָך ֶאל הַ ֵּתבָּ ה" .מבחינתו של מֹ ֶּׁשה כל יהודי הוא מבני ביתו ,וממילא הוא ראוי להינצל אפילו לפניו .הוא מביא ַא ָּתה וְ כָל בֵ ְ
אותם אל ה ֵתבָ ה ,למעמד הר סיני ונותן להם את התורה ,את ה ֵּתבָּ ה ,את המילה הכתובה והמאירה ,את דבר ה'.
התורה נמשלה למים חיים ,כפי שאנו רואים אצל הנביא ישעיהו ,הקורא לעם ישראל לרוות את צמאונם הרוחני בתורה,
"הוֹי כָּל צָּ מֵ א לְ כּו ל ַַמיִם" .אל "מֵ י ְמנֻחוֹת" אלה ,שעל פיהם ,מנהל מֹ ֶּׁשה את בני ישראל .מֹ ֶּׁשה הוא זה המביא לידי ביטוי
את מהות נשמתו של נח ,החֵ ן ,החנינה והרחמים .ברור איפוא ,שנח אינו ראוי לגנאי ,שכן מדובר כאן בתהליך של תיקון
לאורך הדורות ,ובלי השלב הקודם ,והנמוך יותר בסולם ,בלי נח ,לא ניתן להגיע לשלב הגבוה יותר -מֹ ֶּׁשה.
דבר חסידות
פעם ציוה הרבי הרש"ב על בנו ,הרבי הריי"צ ,לנסוע למקום מסויים בכדי לעזור לחסיד אחד ,בעל עסק.
כשחזר הריי"צ מנסיעתו ,נכנס אל אביו ואמר :קיימתי ככל אשר ציוויתני .עשיתי את הטובה לפלוני ,בהידור.
ענה לו אביו :טעות בידך .את הטובה עשית לעצמך ,לא לפלוני .לפלוני ,עשה הקב"ה את הטובה ;
הוא הזמין שלוחים שיוציאו לפועל את כוונת ההשגחה העליונה .הטובה שעשית ,לעצמך היא,
כפי שנאמר במדרש רבה "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני ,העני עושה עם בעל הבית".
( אדמו"ר הריי"צ) (בחשבון אמיתי אלוקי ,הנותן את הצדקה יוצא בסופו של דבר נשכר יותר ,מזה שמקבל אותה).
שבת שלום ומבורך
ח נ ן ח ס ן
אם ברצונך לקבל את הגיליון במסרון או במייל ,פנה אל hhananv@gmail.comאו לטלפון 052-569-9691
