gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech

שבוע: נח (2026-10-12)

אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫רשימת ספרי "בן מלך"‬ ‫אוצרות‬ ‫בסייעתא דשמיא‬ ‫שיצאו לאור עד עתה‪:‬‬ ‫בן מ>לך‬ ‫•ימים נוראים‬ ‫•על התורה ‪ -‬י"ב‬ ‫•חג הסוכות‬ ‫חלקים‬ ‫•חנוכה‬ ‫•שבת קודש‬ ‫•פורים‬ ‫•חכמה ומוסר‬ ‫•שיר השירים‬ ‫•ביטחון‬ ‫•עניינים בש"ס‬ ‫•הגדה של פסח‬ ‫•המצוות התמידיות‬ ‫•חג המצות‬ ‫שבמקדש‬ ‫•ספירת העומר וחג‬ ‫•שומע כעונה‬ ‫השבועות‬ ‫•דרכי החינוך‬ ‫•גלות וגאולה‬ ‫פרשת נח תשפ"ז‬ ‫ניתן להשיג‪mechonbenmelech@gmail.com :‬‬ ‫גליון מס' ‪438‬‬ ‫מתורתו של מרן רבינו הגדול רבי לייב מינצברג זצוק"ל רבה של קהל עדת ירושלים‬ ‫בארה"ב ניתן להשיג‪:‬‬ ‫‪salea@yefenofbooks.com | Warehousa: 8482450220‬‬ ‫פרשת נח‬ ‫יום שמזל כימה עולה ביום ומעינות מתגברים' (ראש‬ ‫בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחודש השני‬ ‫השנה יא‪ .):‬והיינו שיום של עליית מזל כימה הוא סיבה‬ ‫בשבעה עשר יום לחודש ביום הזה נבקעו כל‬ ‫לירידת גשמים ורביעה ראשונה‪ ,‬ועשה עמהם הקב"ה‬ ‫מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו (ז‪ ,‬יא)‬ ‫שתחילת הגשם יהיה כדרכו‪.‬‬ ‫וברש"י ‪' -‬בחודש השני ‪ -‬רבי אליעזר אומר זה‬ ‫ועיין בגמרא (תענית ו‪ ).‬שלדעת התנא דמתניתין‬ ‫מרחשון רבי יהושע אומר זה אייר' (ראש השנה יא‪.):‬‬ ‫ויש לבאר הטעם שנבחר דווקא יום זה להתחלת‬ ‫בגליון‪:‬‬ ‫המבול‪ ,‬שהרי וודאי לא דבר ריק הוא‪ ,‬ובפרט שהכתוב‬ ‫מציין את החודש והיום בפרוטרוט‪.‬‬ ‫ביאורי פסוקים‬ ‫והנה איתא במשנה (תענית י‪ ).‬ששבעה עשר‬ ‫פרשת נח‬ ‫במרחשוון הוא זמן רביעה ראשונה‪ ,‬שאם לא ירדו‬ ‫עמוד ‪1‬‬ ‫גשמים עד אז התחילו היחידים מתענין‪ .‬ובזה יבואר‬ ‫המבול ‪ -‬הסתלקות השכינה מן הבריאה‬ ‫שהוריד הקב"ה את המבול בזמן הגשמים‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫עמוד ‪5‬‬ ‫רש"י בפסוק יב 'ויהי הגשם על הארץ ‪ -‬ולהלן הוא‬ ‫אומר ויהי המבול‪ ,‬אלא כשהורידן הורידן ברחמים‪,‬‬ ‫היכל השבת‬ ‫אם יחזרו יהיו גשמי ברכה‪ ,‬וכשלא חזרו היו למבול'‪.‬‬ ‫קדושת השבת‬ ‫ולהאמור לא זו בלבד שירדו ברחמים בצורה של‬ ‫עמוד ‪9‬‬ ‫גשמים‪ ,‬אלא גם המתין הקב"ה עד לזמן הגשמים‪,‬‬ ‫חכמה ומוסר‬ ‫שאם יחזרו יהיו אלו גשמים בעתם‪.‬‬ ‫לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר‬ ‫ונראה שזה גם עומק כוונת דברי הגמרא 'רבי‬ ‫עמוד ‪11‬‬ ‫אליעזר אומר אותו היום שבעה עשר במרחשון היה‪,‬‬ ‫פרנס השבוע‬ ‫חשוון תשפ"ז‬ ‫עץ חיים היא למחזיקים בה‬ ‫הוצאות הדפסת גיליון זה נודבו לזיכוי הרבים‬ ‫ע"י ידידנו הנכבד מחשובי קהילתנו‪ ,‬ראש וראשון לכל דבר שבקדושה‬ ‫מקים אהלה של תורה‪ ,‬מגדולי תומכי מכוננו‬ ‫הרב משה אהרן גבירץ שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט‬ ‫זכות הפצת אור תורתו הבהירה של רבינו בעל הבן מלך‬ ‫תעמוד לו ולמשפחתו להתברך בכל הברכות האמורות למחזיקי התורה‬ ‫לראות ברכה והצלחה בכל אשר יפנו‬ ‫להנצחות ותרומות "פרנס השבוע‪/‬החודש"‬ ‫אפשר להתקשר לטלפון מס' ‪054-8422488‬‬ ‫יו"ל ע"י מכון 'כתבי בן מלך'‬ ‫לתרומות והנצחות נא לפנות ל־‪054-8422488‬‬ ‫לקבלת העלון במייל‪ ,‬ניתן להצטרף בכתובת‬ ‫‪mechonbenmelech@gmail.com‬‬ ‫כתובת המכון‪ :‬אוהב ישראל ‪ ,1/9‬ביתר עילית‬ ‫לתגובות והערות נא לפנות ל־‪052-7616048‬‬ ‫בשורה טובה למבקשי ה'‬ ‫הודעה חשובה ומשמחת‬ ‫ניתן להאזין לשיעורי רבינו זצוק"ל בקו השיעורים‬ ‫‘קו בן מלך'‬ ‫לתורמי המכון‬ ‫‪03-3077354‬‬ ‫ניתן לקבל החזר מס‬ ‫ישנה אפשרות לבחור במאגר הממוחשב ולהאזין לשיעורים‬ ‫בפרשת השבוע ‪ -‬ובעניינא דיומא‬ ‫על תרומות למכון בגובה של‬ ‫שמעו ותחי נפשכם‬ ‫עד ‪ 35%‬מערך התרומה‬ ‫ויהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫מכון כתבי בן מלך‬ ‫ההנהלה‬ ‫לפי סעיף ‪46‬‬ ‫‪2‬‬ ‫שנתקשה באור החיים על דברי רש"י וביאר בדומה‬ ‫זמן זה הוא המאוחר בזמנה של רביעה ראשונה‪ ,‬ולכן‬ ‫לדברי החזקוני‪ ,‬שתחילה אמר לא אוסיף לקלל עוד‬ ‫אם לא ירדו עד אז התחילו היחידים מתענין‪ .‬ונראה‬ ‫את האדמה בעבור האדם‪ ,‬ועוד אמר לא אוסיף‬ ‫שהוא הטעם שהמבול התאחר עד אז‪ ,‬כדרך מידת‬ ‫להכות את כל חי גם מבלי השחתת הארץ‪.‬‬ ‫הרחמים שהקב"ה מאריך אפו ככל הניתן‪ .‬כלומר‬ ‫אכן צריך ביאור למה שינה הכתוב בלשונו‪ ,‬פעם‬ ‫שהיה נכון שיתחיל המבול מיד בתחילת השנה אחר‬ ‫הקדים מילת 'לקלל' קודם תיבת 'עוד'‪ ,‬ופעם הקדים‬ ‫ראש השנה‪ ,‬והמתין הקב"ה עד הזמן האחרון של‬ ‫תיבת 'עוד' לתיבת 'להכות'‪ ,‬ולא השוה שיעור דבריו‪,‬‬ ‫רביעה ראשונה‪ ,‬שמא יחזרו בתשובה‪.‬‬ ‫עיין מה שכתב בזה האור החיים שם‪.‬‬ ‫ובדעת רבי יהושע אמרו בגמרא שם ובברייתא‬ ‫ונראה על פי הפשט‪ ,‬שבפירוש 'עוד' כתב האבן‬ ‫דסדר עולם ‪' -‬אותו היום שבעה עשר באייר היה יום‬ ‫עזרא שהוא 'פעם שנית‪ ,‬וכן (מו‪ ,‬כט) ויבך על צואריו‬ ‫שמזל כימה שוקע ביום ומעינות מתמעטין‪ ,‬ומתוך‬ ‫עוד'‪ .‬ומעתה יש לומר שברישא קאי ה'עוד' על‬ ‫ששינו מעשיהן שינה הקדוש ברוך הוא עליהם‬ ‫הקללה‪ ,‬שלא אוסיף לקלל עוד פעם את האדמה‪,‬‬ ‫מעשה בראשית והעלה מזל כימה ביום'‪ ,‬כלומר‬ ‫ובסיפא קאי ה'עוד' על ההבטחה‪ ,‬וכאילו שהיה כתוב‬ ‫שלכן נבחר דווקא יום זה שתכונתו הפכית לגמרי‬ ‫'ועוד לא אוסיף' דבנוסף שלא אוסיף לקלל‪ ,‬גם עוד‬ ‫שכוכבי המזל המביאים את הגשם שוקעים‪ ,‬ושינה‬ ‫דבר לא אוסיף‪ ,‬והוא ‪ -‬להכות‪ .‬וכן מורים הטעמים‪,‬‬ ‫עליהם סדרי בראשית שדווקא ביום הזה העלה את‬ ‫שמפסיקים כך 'ולא אוסיף עוד‪ ,‬להכות את כל חי'‪.‬‬ ‫מזל כימה והוריד עליהם את הגשם‪.‬‬ ‫עוד יש לבאר השינוי 'לקלל עוד' ו'עוד להכות'‪,‬‬ ‫ונראה לבאר באופן נוסף‪ ,‬שהזמן הראוי להתחלת‬ ‫על פי מה שפירש באבן עזרא כאן ש'לא אוסיף‬ ‫המבול הוא בתחילת השנה‪ ,‬בתשרי לרבי אליעזר‬ ‫לקלל את האדמה בעבור האדם'‪ ,‬היינו לא אוסיף‬ ‫ובניסן לרבי יהושע‪ .‬אלא שהמתין להם הקב"ה‬ ‫עוד לקלל כאשר קללה ע"י אדם כי כן כתוב 'ארורה‬ ‫תחילה ארבעים יום‪ ,‬מצד מידת הרחמים‪ ,‬שכן‬ ‫האדמה בעבורך' (לעיל ג‪ ,‬יז)‪ .‬ולפי זה הוא הבטחה‬ ‫ארבעים יום הם השיעור שיספיקו לשוב בתשובה‪,‬‬ ‫בפני עצמה‪ ,‬ומבאר שזה טעם הכפילות‪ ,‬כי הבטיח‬ ‫וכדמצינו ביונה שהזהירם והקציב להם ארבעים‬ ‫ה' לארץ שני דברים‪ ,‬הן שלא יוסיף לקלל אותה פעם‬ ‫יום ככתוב 'עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת' (יונה ג‪,‬‬ ‫נוספת‪ ,‬כמו שקיללה בימי אדם הראשון‪ ,‬והן שלא‬ ‫ד)‪ .‬דאף שכבר נגזרה עליהם גזירה ניתנו להם עוד‬ ‫יוסיף להכות אותה כמו שהיה עתה בזמן המבול‪.‬‬ ‫ארבעים יום‪.‬‬ ‫ולפי זה מתבאר שפיר ההבדל בסדר הלשונות‪,‬‬ ‫וארבעים יום אלו הסתיימו בי' במרחשוון לר"א‬ ‫כי לגבי הקללה נמנע רק מלקלל 'עוד'‪ ,‬כי הקללה‬ ‫ובי' באייר לר"י‪ ,‬ואז נצטווה נח 'בא אתה וכל ביתך‬ ‫הראשונה של 'בזיעת אפך תאכל לחם' ו'קוץ ודרדר‬ ‫אל התיבה וגו' כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על‬ ‫תצמיח לך' הרי לא בטלה‪ ,‬ומתאים הלשון 'לא‬ ‫הארץ וגו'‪ .‬הרי שהיתה הקדמה של שבעה ימים מאז‬ ‫אוסיף לקלל עוד'‪ ,‬שההדגשה היא שלא יתוסף קללה‬ ‫הציווי עד להתחלת המבול בפועל‪ ,‬ושבעת ימים אלו‬ ‫נוספת‪ .‬אבל לגבי הכאת כל חי‪ ,‬הרי הובטח כאן שלא‬ ‫הסתיימו בי"ז בחודש‪.‬‬ ‫יהיה כלל הכאה‪ ,‬ולכן מתאים הלשון 'ולא אוסיף עוד‬ ‫להכות'‪ .‬והבן‪.‬‬ ‫[]‬ ‫וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' אל לבו לא‬ ‫[]‬ ‫אוסיף לקלל עוד את האדמה‪ ...‬ולא אוסיף עוד‬ ‫כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא אוסיף עוד‬ ‫להכות את כל חי כאשר עשיתי (ח‪ ,‬כא)‬ ‫להכות את כל חי כאשר עשיתי (ח‪ ,‬כא)‬ ‫וברש"י 'לא אוסיף ‪ -‬ולא אוסיף‪ .‬כפל הדבר‬ ‫צריך ביאור‪ ,‬שכאן מבואר שזה ש'יצר לב האדם‬ ‫לשבועה'‪ .‬ובחזקוני כתב 'לפי הפשט חד קאי‬ ‫רע מנעוריו'‪ ,‬הוא טעם ולימוד זכות שלא להביא‬ ‫אהאדמה‪ ,‬ואידך קאי אבעלי חיים‪ ,‬וראיה לדבר‬ ‫מבול על העולם‪ .‬ואילו בסוף פרשת בראשית מבואר‬ ‫שהרי כנגדו מצינו בברית הבטחון‪ ,‬ולא יכרת כל‬ ‫להיפך‪ ,‬שזה ש'יצר מחשבות לבו רק רע כל היום'‪,‬‬ ‫בשר‪ ,‬ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ'‪ .‬ועיין מה‬ ‫‪3‬‬ ‫והנה מצינו בפסוק זה שהקדים יום ללילה‪,‬‬ ‫הוא טעם להביא את המבול ולהשחית את האדם‪- .‬‬ ‫למרות שמצד סדר הזמנים הלילה קודם ליום‪ ,‬הרי‬ ‫'וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות‬ ‫מפורש שלגבי פרקי זמן מסדר אותם הפסוק לפי‬ ‫לבו רק רע כל היום‪ .‬וינחם ה' כי עשה את האדם‬ ‫החשיבות‪ ,‬ולא לפי סדר הזמנים‪ .‬וממילא זה גם‬ ‫בארץ ויתעצב אל לבו‪ .‬ויאמר ה' אמחה את האדם‬ ‫הטעם להקדמת קיץ לחורף‪ ,‬כי לגבי פרקי זמן הסדר‬ ‫אשר בראתי מעל פני האדמה' (ו‪ ,‬ה‪-‬ז)‪.‬‬ ‫הוא לפי החשיבות ולא לפי סדר הזמנים‪.‬‬ ‫אכן יש להבחין בהבדלי הלשונות בין שני‬ ‫וזה פשוט שהקיץ יותר חשוב מהחורף‪ ,‬והוא‬ ‫הפסוקים‪ .‬ששם נאמר 'יצר מחשבות לבו'‪ ,‬וכאן‬ ‫מקביל ליום‪ ,‬שהרי היום בו ארוך והבריות יוצאים‬ ‫נאמר 'יצר לב האדם'‪ .‬והנה 'מחשבות' היינו‬ ‫על פני חוצות‪ ,‬וגם הם ימי קציר ואסיף שהמזון‬ ‫תוכניותיו ומגמותיו של האדם כמו 'רבות מחשבות‬ ‫מצוי [וכדאמרו במשנה שמעצרת עד החג הוא‬ ‫בלב איש' (משלי יט‪ ,‬א)‪' .‬כל מחשבותם עלי' (איכה‬ ‫זמן שמחה]‪ .‬לעומת החורף שהוא מקביל ללילה‬ ‫ג‪ ,‬סא)‪ .‬כלומר שלפני המבול האדם התדרדר כל‬ ‫שהימים קצרים והלילות ארוכים‪ ,‬והם ימות הגשמים‬ ‫כך והתמכר לרע‪ ,‬עד שכל היום היה הוגה ומתכנן‬ ‫והאנשים ספונים בביתם והשדות ריקנים‪[ .‬וכן‬ ‫איך לבצע את זממו ומזימותיו הרעים‪ .‬והיינו 'יצר‬ ‫מועדי ישראל הם בימות החמה]‪.‬‬ ‫מחשבות לבו רק רע כל היום'‪ .‬אבל לאחר המבול‬ ‫[]‬ ‫לא כתיב 'יצר מחשבות לבו' אלא 'יצר לב האדם רע‬ ‫מנעוריו'‪ .‬כלומר שכך נברא שיש בו יצר בלבבו‪ ,‬ולכן‬ ‫ויקח אברם ונחור להם נשים שם אשת אברם‬ ‫יש בכך סנגוריא ולימוד זכות‪ ,‬שכך טבעו שנופל‬ ‫שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה‬ ‫בידי יצרו‪ .‬אבל אין כאן את המצב של 'יצר מחשבות‬ ‫ואבי יסכה (יא‪ ,‬כט)‬ ‫לבו רק רע כל היום'‪.‬‬ ‫לשון הפסוק אומר דרשני‪ ,‬שכיון שאמר מלכה‬ ‫בת הרן‪ ,‬לשם מה לו לחזור ולומר אבי מלכה‪ .‬והביאור‬ ‫זרע וקציר‪ ,‬וקור וחום‪ ,‬וקיץ וחורף‪ ,‬ויום ולילה‬ ‫בזה הוא שהכתוב בא לציין שעיקר חשיבותו של הרן‬ ‫לא ישבותו (ח‪ ,‬כב)‬ ‫היתה משום שהיה אביהם של נשים חשובות אלו‪,‬‬ ‫בפסוק נמנים שלשה זוגות‪ ,‬זרע לעומת קציר‪,‬‬ ‫ובתואר זה היה נחשב בין הבריות שהוא 'אבי מלכה‬ ‫קור לעומת חום‪ ,‬וקיץ לעומת חורף‪ .‬אכן מה שצריך‬ ‫ואבי יסכה'‪.‬‬ ‫ביאור שאין סדר הזמנים שוה בכל אלו‪ ,‬כי בזרע‬ ‫ומטרת הכתוב להודיע ולהוודע חשיבות שרשי‬ ‫וקציר וכן בקור וחום הקדים זמני החורף לזמני‬ ‫עם ישראל‪ ,‬הן שרה אמנו‪ ,‬וגם מלכה היתה אם‬ ‫הקיץ‪ ,‬ואילו בקיץ וחורף הקדים הקיץ לחורף‪.‬‬ ‫בתואל שממנו יצאה רבקה‪ ,‬ובתואל ילד את לבן‬ ‫ונראה לבאר‪ ,‬כי 'זרע' ו'קציר' וכן 'קור' ו'חום'‪,‬‬ ‫אשר ממנו יצאו רחל ולאה אשר בנו את בית ישראל‪.‬‬ ‫הם מאורעות במציאות הטבע‪ ,‬והנה בסדר הטבע‬ ‫ואמרו חז"ל (כמובא ברש"י) שיסכה היא שרה‬ ‫הזרע הוא קודם לקציר‪ ,‬וזה גם הטעם שראש השנה‬ ‫ונקראת יסכה על שם שסוכה ברוח הקודש‪ ,‬אולם‬ ‫לשנים הוא בתשרי‪ ,‬כי סדר השנה החקלאית מתחיל‬ ‫צריך ביאור מדוע דווקא בפסוק זה נקראת יסכה‪.‬‬ ‫עם הזריעה‪ ,‬ומסתיים עם הקצירה‪ .‬ומטעם זה‬ ‫ונראה שהשם 'יסכה' היה שמה מבית אביה‪,‬‬ ‫גם נגרר אחריו 'קור וחום'‪ ,‬שהם גם כן מאורעות‬ ‫והשם 'שרי' נתן לה אברהם משעה שנשא אותה‪,‬‬ ‫במציאות הטבע‪.‬‬ ‫ומגודל אצילות רוחו וענוותנותו של אאע"ה כינה‬ ‫אולם 'קיץ' ו'חורף' נראה שאין זה שם למציאות‬ ‫את רעייתו בשם שרי‪ ,‬דהיינו השרה שלי‪ ,‬והוא מידת‬ ‫אקלימית מסויימת‪ ,‬אלא הוא שם כללי לפרק הזמן‬ ‫דרך ארץ וכבוד‪ ,‬ומכיון שעד הנישואין נקראה יסכה‬ ‫של העונה כולה‪[ .‬וכשם שיש שם למציאות 'אור'‬ ‫נאמר כאן על הרן אבי מלכה ואבי יסכה‪ ,‬אולם ביחס‬ ‫ו'חושך'‪ ,‬ומלבד זה יש שם לזמן 'יום' ו'לילה'‪ ,‬כי‬ ‫לאברהם כבר נאמר כאן באותו פסוק עצמו השם‬ ‫היום הוא זמן של מציאות האור‪ ,‬והלילה הוא זמן‬ ‫שרי‪ ,‬שהוא השם שנתן לה מעת שלקחה אליו‪.‬‬ ‫של מציאות החושך‪ .‬כמו כן החורף הוא זמן מציאות‬ ‫ואחר שקרא לה אברהם כן‪ ,‬שוב כל בני העולם‬ ‫הזרע והקור‪ ,‬והקיץ הוא זמן מציאות הקציר והחום]‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫העולם‪ .‬ואם מכאן ואילך יקרא אותה שרי‪ ,‬הרי זה‬ ‫קוראים אותה 'שרי'‪ ,‬כי 'אין אשה אלא לבעלה'‪ ,‬וכל‬ ‫ממעט מכבודה שהרי היא כבר שרה על כל העולם‪.‬‬ ‫הבריות מכנים אותה בשם שבעלה קורא לה‪ ,‬כלומר‬ ‫אבל כל שאר אנשי העולם אם קוראים אותה‬ ‫שהיא 'שרי' של אברהם‪.‬‬ ‫שרי‪ ,‬אין בזה פחיתות כבוד‪ ,‬שהרי אין סיבה מיוחדת‬ ‫והנה כאשר בירך ה' את אברהם ואת שרה בעת‬ ‫שתהיה שר של אדם מסויים יותר מלכל העולם‪ ,‬ואם‬ ‫ברית המילה‪ ,‬נאמר לאברהם ‪' -‬ויאמר אלוקים אל‬ ‫היא שר להם נמצא שהיא שר על כל העולם‪ .‬ורק‬ ‫אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה‬ ‫לאברהם מכיוון שהוא בעלה ויש לה יחס מיוחד‬ ‫שמה' (יז‪ ,‬טו)‪.‬‬ ‫עמו‪ ,‬אזי כאשר קורא לה שרי‪ ,‬יש לזה משמעות‬ ‫ואיתא בגמרא ‪' -‬תני בר קפרא כל הקורא לאברהם‬ ‫שהיא שר עליו‪ ,‬ואין בזה משמעות שהיא שר על‬ ‫אברם עובר בעשה‪ ,‬שנאמר והיה שמך אברהם‪ ,‬רבי‬ ‫כל בני העולם‪ ,‬ולכן נאסר עליו לקרות כן משעה‬ ‫אליעזר אומר עובר בלאו‪ ,‬שנאמר ולא יקרא עוד את‬ ‫שנקראה שרה‪.‬‬ ‫שמך אברם‪ ,‬אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי‪,‬‬ ‫התם קודשא בריך הוא אמר לאברהם‪ ,‬שרי אשתך לא‬ ‫ודוגמא לזה מצינו בשם אדנות שמסתיים ב'ני'‬ ‫תקרא את שמה שרי כי שרה שמה' (ברכות יג‪.).‬‬ ‫ומשמעותו 'אדונים שלי' [ולשון הריבוי הוא מצד‬ ‫וצריך ביאור מה הטעם שלגבי שרה נאסר רק‬ ‫הכבוד כלפי מעלה]‪ ,‬ולכאורה מדוע אין בזה מיעוט‬ ‫לאברהם לקרותה 'שרי'‪ ,‬ואילו לגבי אברהם נאסר‬ ‫כבודו יתברך שקורא 'אדון שלי'‪ ,‬ומדוע לא נקרא‬ ‫לכל העולם לקרותו 'אברם'‪ .‬ועיין מה שנדחק‬ ‫שמו 'אדון' סתם‪ ,‬שבזה מתבטא שהוא אדון לכל‬ ‫בזה במהרש"א שם‪ ,‬אמנם לפי דברינו הוא מבואר‬ ‫העולם‪ ,‬אלא התשובה היא שכיון שכל בני העולם‬ ‫בפשטות‪ ,‬כי כל משמעות השם 'שרי' הוא כלפי‬ ‫קוראים אותו 'אדון שלי'‪ ,‬נמצא שהוא אדון לכל‬ ‫אברהם‪ ,‬שקורא לה דרך כבוד‪ ,‬וזה שייך רק ביחס‬ ‫העולם‪ ,‬ובזה שכל בני העולם קוראים אדון שלי‪ ,‬יש‬ ‫לאברהם אשר במעמדו כבעלה קורא אותה שרי ‪-‬‬ ‫בזה יותר כבוד לשמו שכל אדם מייחס את ה' יתברך‬ ‫שעבורו היא כמו שר‪ ,‬ועל זה נצטווה שלא יקרא‬ ‫כאדון שלו‪.‬‬ ‫אותה שרי כי אם שרה‪ ,‬דהיינו שהיא שרה לכל‬ ‫המבול ‪ -‬הסתלקות השכינה מן הבריאה‬ ‫ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה‬ ‫אחר המבול ‪ -‬עולמו של האדם‬ ‫מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי‬ ‫ברש"י – 'עשה לך תיבת עצי גופר – הרבה ריוח‬ ‫כי עשיתים' (ו‪ ,‬ו–ז)‪.‬‬ ‫והצלה לפניו‪ ,‬ולמה הטריחו בבנין זה‪ ,‬כדי שיראוהו‬ ‫וזה הטעם שהקב"ה החריב את העולם במבול‬ ‫אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה‪ ,‬ושואלין אותו‬ ‫על ידי מים דווקא‪[ .‬שהרי הרבה דרכים למקום‪,‬‬ ‫מה זאת לך והוא אומר להם עתיד הקב"ה להביא‬ ‫וכמו שמצינו בסדום שנחרב על ידי מטר אש‬ ‫מבול לעולם‪ ,‬אולי ישובו' (ו‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫וגפרית והפיכת הערים‪ ,‬או במגיפה כמו במכת‬ ‫ונראה שבעומק הדבר‪ ,‬טמון כוונה ומטרה‬ ‫בכורות ובחיל סנחריב]‪ .‬משום שחורבן העולם במים‬ ‫בטירחה זו‪ ,‬והיינו שמעתה חל שינוי בהנהגת‬ ‫משמעותו שחוזר לתחילתו כמו שהיה ביום הראשון‬ ‫והשני לבריאה‪ ,‬בטרם נסתלקו המים מן הארץ‪.‬‬ ‫ה' בעולם‪.‬‬ ‫כלומר שכל הבריאה הראשונה כביכול נתבטלה‬ ‫כלומר שביסודו של דבר כבר גמר הקב"ה‬ ‫וחזרה למקומה‪ .‬וכעין שמצינו בגמרא שאם לא היו‬ ‫בדעתו להחריב את העולם ונסתלק הרצון העליון‬ ‫מקבלים ישראל את התורה היה הקב"ה מחזיר את‬ ‫בקיומו‪ .‬וכמו שכתוב בסוף פרשת בראשית 'וינחם‬ ‫העולם לתוהו ובוהו (שבת פח‪[ ,).‬וכן מצינו בלשון‬ ‫ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו‪ .‬ויאמר‬ ‫‪5‬‬ ‫והוא מה דאיתא במדרשי חז"ל – 'וישאר אך נח‪,‬‬ ‫הפיוט ('אלה אזכרה'‪ ,‬בתפילת מוסף של יו"כ) 'אהפוך את‬ ‫רב הונא בשם ר"י אך מיעוט‪ ,‬שאף הוא היה גונח דם‬ ‫העולם למים‪ ,‬לתוהו ובוהו אשית הדומים']‪.‬‬ ‫מפני הצינה' (ב"ר לב‪ ,‬יא)‪.‬‬ ‫והיינו דכתיב 'כי מלאה הארץ חמס מפניהם‬ ‫וכן איתא בתנחומא – 'צא מן התיבה‪ ,‬זה שאמר‬ ‫והנני משחיתם את הארץ'‪ .‬וברש"י 'את הארץ – עם‬ ‫הכתוב 'הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך‬ ‫הארץ‪ ,‬שאף שלשה טפחים של עומק המחרישה‬ ‫בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי' (תהלים קמב‪ ,‬ח)‪,‬‬ ‫נמוחו ונטשטשו'‪ .‬כלומר שע"י חזירת העולם למים‬ ‫'הוציאה ממסגר נפשי' שהיה נח סגור בתיבה‪ ,‬אמר‬ ‫לא רק שמתו כל בשר‪ ,‬אלא גם הארץ עצמה נמחתה‪.‬‬ ‫רבי לוי כל אותן י"ב חדש לא טעם טעם שינה לא נח‬ ‫ובזה מבואר גם מה דאיתא בירושלמי פסחים‬ ‫ולא בניו שהיו זקוקין לזון את הבהמה ואת החיה ואת‬ ‫פ"א שלא שמשו המזלות בזמן המבול‪ ,‬כלומר‬ ‫העופות‪ ,‬רבי עקיבא אומר אפילו שבישתין לפילין‬ ‫שהעולם חרב מעיקרו‪.‬‬ ‫וזכוכית לנעמיות הכניסו בידן לזון אותן‪ ,‬יש בהמה‬ ‫שאוכלת לשתי שעות בלילה ויש אוכלת לשלשה‬ ‫הצלת נח ‪ -‬מהלך מחודש בבניין העולם‬ ‫תדע לך שלא טעמו טעם שינה דאמר רבי יוחנן בשם‬ ‫והנה אף שציווה הקב"ה לנח על בניין התיבה‬ ‫רבי אליעזר ברבי יוסי הגלילי פעם אחד שהה נח לזון‬ ‫בעבור שינצל מן המבול‪ ,‬אין בכך חזרה ממה שהיה‬ ‫את הארי‪ ,‬הכישו הארי ויצא צולע שנאמר 'וישאר אך‬ ‫ברצונו למחות את העולם‪ ,‬כי אכן העולם הראשון‬ ‫נח' אך שלא היה שלם ולא היה כשר להקריב קרבן‪,‬‬ ‫חרב ואיננו‪ ,‬אלא שנתחדש מציאות חן לנח‪ ,‬שמעכשיו‬ ‫והקריב שם בנו תחתיו‪ ,‬ועליו נאמר 'הן צדיק בארץ‬ ‫נותן ה' כח לנח ובניו שהם יבנו ויטפחו את העולם‬ ‫ישולם' (משלי יח) רב הונא בשם רבי יוסי אמר‪ ,‬יצא‬ ‫עבור עצמם‪ .‬ומעתה רצון ה' שקיום העולם יהיה‬ ‫גונח וכוהה דם מן הצינה‪ ,‬לפיכך הוא אומר 'הוציאה‬ ‫בצורה כזו שהקב"ה כביכול משאיר את העולם לידיו‬ ‫ממסגר נפשי וגו' (נח פיסקא ט)‪.‬‬ ‫של האדם‪ ,‬שהוא יטרח ויבנהו וישכללהו‪ .‬והוא עולם‬ ‫כלומר שבתיבה גם הם נידונו ביסורי המבול‪,‬‬ ‫חדש לגמרי‪ ,‬עולמו של נח כביכול‪.‬‬ ‫ולא נותר נח רק כדי להוות המשך מה לקיום העולם‪.‬‬ ‫וזה הטעם שהטריחו הקב"ה כל כך בבניין‬ ‫וכאילו שבאותם י"ב חודש לא היה נח קיים בעולם‪.‬‬ ‫התיבה‪ ,‬כי אם היה ה' מציל את נח ובניו באופן שהיה‬ ‫וכן נראה מן הפסוק – 'ויזכור אלוקים את נח ואת‬ ‫איזה מקום מסויים בעולם בלא מבול‪ ,‬היה משמעות‬ ‫כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתיבה ויעבר‬ ‫הדבר שהמקום הזה נשאר כמקדם‪ ,‬ובו ממשיך ה'‬ ‫אלוקים רוח על הארץ וישוכו המים' (ח‪ ,‬א)‪ .‬שמשמע‬ ‫להנהיג את עולמו הראשון וחוזר הכל לכמות שהיה‪.‬‬ ‫שעלה לפני ה' זכרון מחודש והתעורר הזכות לזכור‬ ‫לכך ציווהו על עשיית התיבה דהיינו שיציל הוא‬ ‫אותו לאחר שהיה אבוד‪.‬‬ ‫את עצמו ואת כל בעלי החיים‪ ,‬ואכן הכל עשה נח‬ ‫במו ידיו וטרח על כך כל אותם השנים‪ ,‬כלומר שכל‬ ‫מאז נח עול קיום העולם הוטל על האדם‬ ‫ההצלה היא בכח מעשיו ועמלו‪ .‬ומעתה ואילך האדם‬ ‫והנה אחרי שחטאו ומלאה הארץ חמס‪ ,‬שוב‬ ‫הוא שידאג ויבנה את העולם בטרחתו‪ ,‬ואיתא בחז"ל‬ ‫אין העולם כדאי שה' יהיה בונה אותו כבנין הראשון‬ ‫שנצטווה להכניס לתיבה ייחורים של צמחים‪ ,‬כלומר‬ ‫שהיה 'עולם הנתינה והחסד'‪ ,‬ושניתן באופן של שפע‪.‬‬ ‫שאחר המבול היה העולם שמם‪ ,‬ונח ובניו ושבעים‬ ‫אלא הוא עולם של עמל ויגיעה‪ ,‬כי מאז ואילך אין‬ ‫האומות החלו לבנותו‪.‬‬ ‫האדם כדאי וראוי לתת לו עולם מוצלח כזה שהכל‬ ‫מצוי לו בשפע וה' מטפחו בחביבות בידו הרחבה‪,‬‬ ‫הימצאות נח בתיבה חלק מהמבול‬ ‫אלא ניתן לו עולם מוגבל ומצומצם אשר על האדם‬ ‫ונראה עוד שגם מה שהיו נח ובניו בתיבה‪ ,‬ולא‬ ‫מוטל עול קיומו‪ ,‬ועליו להתאמץ ולעמול קשות בכדי‬ ‫ניצולו באופן של הימלטות מן המבול‪ ,‬משמעות‬ ‫שיתמשך קיומו של העולם‪.‬‬ ‫הדבר שגם עליהם עבר המבול‪ ,‬וגם כלפיהם התבטל‬ ‫ובזה יבואר מדוע רק נח ובניו נצטוו במצוה של‬ ‫מציאות העולם הקודם‪ ,‬אלא שנותרו בחיים כדי‬ ‫'יום ולילה לא ישבותו'‪ ,‬וכפי שדרשו חז"ל (סנהדרין‬ ‫להעמיד את העולם החדש‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫כאשר סידרו הבורא בתחילה‪ ,‬אלא הקב"ה נתן‬ ‫נח‪ ):‬שהוא מצוה על בני נח שלא לשבות מעבודה‬ ‫לנבראים עולם חדש‪ ,‬עולם של נח ובניו‪.‬‬ ‫ובן נח ששבת חייב מיתה‪ .‬אבל אדם הראשון לא‬ ‫ולכן ההצלה מהמבול היתה על ידי שנח בנה את‬ ‫נצטווה על זה‪ ,‬ולפי מה שביארנו הטעם בזה‪ ,‬משום‬ ‫התיבה כלומר שהקב"ה מאפשר לו לשרוד ולקיים‬ ‫שבתחילת הבריאה לא היה התפקיד של בניין העולם‬ ‫את עצמו ואת המשכיות העולם בכח הנבראים‬ ‫מוטל כל כך על האדם‪ ,‬ורק בעולם החדש שלאחר‬ ‫עצמם‪ .‬וניתן לו רשות להרבות זרעו כעפרות תבל‬ ‫המבול קיום העולם תלוי באדם והוא זה הדואג‬ ‫וצאצאיו כחול הים‪ .‬אבל מכאן ואילך כבר אין זה‬ ‫לקיומו ובניינו‪ ,‬ולכן אסור לו לשבות ממלאכה‬ ‫אותו עולם מבורך שמתבטא בו הרצון העליון‪.‬‬ ‫זו אפילו יום אחד‪ ,‬בכדי שלא יגרום הרס וחורבן‬ ‫לעולם‪' .‬כי לא תוהו בראה לשבת יצרה'‪.‬‬ ‫מאז המבול מוטל עול עבודת העולם על הבריות‬ ‫ונראה שזה עומק המטרה בסיפורי התורה‬ ‫ואיתא במדרש שמאז המבול איבד העולם הרבה‬ ‫בפרשיות בראשית נח‪ ,‬להודיע לדורות עולם‪,‬‬ ‫מן הטובות‪ ,‬כי עד המבול היה הכל פורח בהצלחה‬ ‫שהעולם עתה אינו במצבו הראוי כמו שהיה בעת‬ ‫מרובה‪ ,‬וכן האנשים היו חזקים ובריאים ואדם לא‬ ‫הבריאה‪ .‬כי בתחילת ימות העולם‪ ,‬היה העולם‬ ‫היה חושש בראשו – 'עוד כל ימי הארץ זרע אמר‬ ‫'עולמו של הקב"ה'‪ ,‬והיה מלא ומשופע ברוב טובה‬ ‫רבי יצחק מי גרם להם שימרדו בי לא על שהן זורעין‬ ‫וברכה‪ .‬וכמו שנאמר – ויטע ה' אלוקים גן בעדן‬ ‫ולא קוצרין‪ ,‬דאמר רבי יצחק אחת לארבעים שנה‬ ‫מקדם (לעיל ב‪ ,‬ח)‪ ,‬שמשמעות הדבר הוא שהבריאה‬ ‫היו זורעים‪ ,‬ומהלכין מסוף העולם ועד סופו לשעה‬ ‫היא מקום לשכינת ה'‪ .‬העולם היה ארץ חפץ של‬ ‫קלה‪ ,‬ומתלישין ארזי לבנון בהליכתן‪ ,‬והיו אריות‬ ‫הבורא‪ ,‬וכדאמרו חז"ל – עיקר שכינה בתחתונים‬ ‫ונמרים חשובים בעיניהם כנימה בבשרו‪ ,‬הא כיצד‬ ‫היה להם אויר יפה כמן הפסח ועד העצרת' (בר"ר לד‪,‬‬ ‫היתה (ב"ר יט)‪ ,‬והאדם היה בעל 'צלם אלוקים'‪,‬‬ ‫יא)‪ .‬ובגמרא (סנהדרין קח‪' ).‬ת"ר דור המבול לא נתגאו‬ ‫וביארנו שם שעניינו שאיש האלוקים נמצא בעולם‬ ‫אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה'‪.‬‬ ‫ומביא את האור האלוקי בבריאה‪.‬‬ ‫והיינו כמו שנתבאר שעד המבול היה העולם‬ ‫חטאי הדורות הראשונים גרמו‬ ‫מלא שפע וברכה‪ ,‬כיון שהיה זה עולמו של הקב"ה‪,‬‬ ‫הסתלקות השכינה מן הארץ‬ ‫שה' מטיב עמו מצד חסדו וטובו ומטפחו ומשפיע‬ ‫עליו מידו הגדולה והרחבה‪ ,‬וכלום מה חסר בבית‬ ‫אבל בהמשך ימי העולם באו ואירעו פגמים‬ ‫המלך‪ .‬אולם מעת המבול איבד העולם את מעמדו‬ ‫שונים שסילקו את החפץ העליון מן הבריאה‪ .‬תחילה‬ ‫הנכבד כ'עולמו של הקב"ה'‪ ,‬ומעתה הוא העולם של‬ ‫היה חטא עץ הדעת‪ ,‬שהאדם גורש מגן עדן‪ .‬ונתקללו‬ ‫הנבראים‪ ,‬שנתן להם הבורא את העולם שיקיימוהו‬ ‫האדם והאדמה – 'וקוץ ודרדר תצמיח לך'‪' ,‬בזיעת‬ ‫הם במעשיהם‪.‬‬ ‫אפיך תאכל לחם'‪ ,‬ומאז כבר לא היה לבריאה אופי‬ ‫ואכן מיד בצאת נח מן התיבה נטע כרם‪ ,‬זאת‬ ‫של גן ה'‪ .‬העולם איבד את היותו 'עולמו של הקב"ה'‪,‬‬ ‫לעומת אדם הראשון שהקב"ה נטע עבורו גן בעדן‬ ‫והפסיד את מהותו כעולם שעומד לרצון ועונג של‬ ‫מקדם‪ .‬וכן בכל העולם נבראו האילנות במאמר‬ ‫הקב"ה‪ .‬אחר כך אירעה ירידה נוספת בדור אנוש‪,‬‬ ‫תדשא הארץ דשא וכו' ועץ עושה פרי וכו'‪ ,‬ולא‬ ‫ועשרה דורות שהיו מכעיסין ובאין‪ .‬עד שבא דור‬ ‫הוצרך אדם הראשון לעסוק בנטיעה‪ ,‬רק לעבדה‬ ‫המבול‪ .‬אשר אז כבר כאמור נסתלק לגמרי החפץ‬ ‫ולשמרה‪ .‬אבל העולם שאחר המבול הוא שנתן ה'‬ ‫של הבורא מן העולם‪ ,‬עד שנאמר – 'נחמתי כי‬ ‫לנבראים לקיים לעצמם את העולם‪ ,‬והוטל עליהם‬ ‫עשיתים'‪ ,‬ובא המבול ושטף את הכל‪ .‬וגם מן האדם‬ ‫לעסוק בבניין העולם במו ידיהם‪.‬‬ ‫ניטל הודו – וכמו שפירש הרמב"ן בפסוק 'לא ידון‬ ‫והוא מה שאמרו במדרש (מדרש אבכיר‪ ,‬פירוש‬ ‫רוחי באדם' שניטל מהאדם רוח וצלם האלוקים‪.‬‬ ‫הרא"ש עה"ת)‪ ,‬שעד נח היו האנשים בלי חילוק‬ ‫ואף שהציל ה' את נח ובניו מן המבול‪ ,‬אמנם‬ ‫אצבעות בכפות ידיהם‪ .‬ומשמעות הדבר שהאצבעות‬ ‫אין משמעות הדבר שהוא המשך העולם כפי שהיה‬ ‫‪7‬‬ ‫ולכן מני אז נצטוו 'יום ולילה לא ישבותו' (ח‪,‬‬ ‫הם מכשירי עבודה‪ ,‬והידים הוכשרו לעמל ועבודה‪.‬‬ ‫כב)‪ .‬ובגמרא למדו מכתוב זה שגם בשבת אין לגוי‬ ‫כלומר שעד המבול בני האדם ישבו בטובו של‬ ‫לשבות ממלאכה – ואמר ריש לקיש עובד כוכבים‬ ‫עולם‪ ,‬העולם של הקב"ה‪ ,‬אכלו ושתו כמעט בלי‬ ‫ששבת חייב מיתה‪ ,‬שנאמר ויום ולילה לא ישבותו‬ ‫טירחה ועמל‪ .‬וזרעו אחת לארבעים שנה‪ ,‬אבל מאחר‬ ‫(סנהדרין נח‪.):‬‬ ‫המבול זהו עולמו של נח‪ ,‬עולם של בעלי אצבעות‪,‬‬ ‫שעבור קיום וישוב העולם נאלצים כל האנשים‬ ‫עם ישראל חזרו וזכו לעולמו של הקב"ה‬ ‫לעמול ולעבוד‪.‬‬ ‫אבל אחר עשרה דורות מהמבול‪ ,‬כשאברהם‬ ‫אבינו התחיל לחדש את הקשר של הבורא אל העולם‬ ‫דעות הראשונים במשמעות‬ ‫והחזיר את השכינה לארץ‪ ,‬וכדאיתא במדרש – כיון‬ ‫הברכה בשבת בראשית‬ ‫שחטא אדם הראשון נסתלקה שכינה לרקיע הראשון‪,‬‬ ‫והנה לעיל בפרשת בראשית כתב האבן עזרא‬ ‫חטא קין נסתלקה לרקיע השני‪ ,‬דור אנוש לשלישי‪,‬‬ ‫בפירוש הכתוב 'ויברך אלוקים את יום השביעי'‪,‬‬ ‫דור המבול לרביעי וכו' עמד אברהם והורידה‬ ‫שהרי ברכה זו אינה ניכרת בעולם‪ ,‬וכמו שתמה‬ ‫לשישי‪ ,‬עמד יצחק והורידה מן שישי לחמישי וכו'‬ ‫הרמב"ן 'אין זה מושג בהרגש לאנשים'‪ .‬ולפי דברינו‬ ‫(בר"ר יט‪ ,‬ז)‪ .‬אזי אברהם וצאצאיו חזרו להיות בעולמו‬ ‫כאן נראה לבאר שאמנם בעת הבריאה היתה ברכה‬ ‫של הקב"ה‪.‬‬ ‫זו של שבת שרויה על כל העולם‪ ,‬גם בעולם הזה‪.‬‬ ‫ואכן מאז חזר הקב"ה להתנהג עם אברהם ועם‬ ‫כי העולם בעת הבריאה‪ ,‬אכן היה עולמו של הקב"ה‬ ‫ישראל כפי ההנהגה הראשונה שבה נברא העולם‬ ‫שהוא שורה בו וניכר בו מציאותו‪ ,‬ולכן גם שררו‬ ‫מתחילה‪ ,‬באופן של נתינה וחסד‪ ,‬והוא עצמו שומר‬ ‫בו כל ענייני השבת‪ ,‬שהרי השבת הוא יומו של‬ ‫עליהם ודואג להם‪ ,‬וכפי שנהג הקב"ה עם האבות‬ ‫הקב"ה‪ ,‬וכיון שמציאותו שורה בעולם‪ ,‬גם פעלו בו‬ ‫שברך אותם 'בכל' 'מכל' 'כל'‪ ,‬ואחר כך בעם ישראל‬ ‫כל חלקי השבת‪.‬‬ ‫שהיו ארבעים שנה במדבר והקב"ה סיפק להם כל‬ ‫ובעולמו זה של הבורא אכן היתה הברכה של‬ ‫צרכיהם במזון ולבוש ודיורים וכדכתיב 'לא חסרת‬ ‫שבת שרויה על כל המעשה‪ ,‬וכן דרשו במדרש על‬ ‫דבר' (דברים ב‪ ,‬ז)‪ ,‬וכן בארץ ישראל היה הדבר‬ ‫הפסוק 'ויניחהו בגן עדן' – ויניחהו נתן לו מצות‬ ‫באופן קבוע‪ ,‬כדכתיב – 'תמיד עיני ה' אלוקיך בה'‬ ‫שבת כמה דאת אמר 'וינח ביום השביעי' לעבדה‬ ‫(שם יא‪ ,‬יב)‪.‬‬ ‫'ששת ימים תעבוד' ולשמרה – 'שמור את יום השבת‬ ‫ולכן האבות גם חזרו וזכו למציאות השבת‪,‬‬ ‫לקדשו' (בר"ר טז‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫והיו מקיימים מצות שבת‪' ,‬קיים אברהם אבינו‬ ‫וכמו שכתב באבן עזרא‪ ,‬שפשטות משמעות‬ ‫אפילו עירובי תבשילין' (יומא כח‪' ,):‬שמר יעקב‬ ‫הפסוק‪ ,‬שיש ברכה בעולם הזה‪ .‬כי אכן באותו זמן‪,‬‬ ‫את השבת' (בר"ר עט‪ ,‬ו)‪ .‬ומתקיימת בהם הברכה –‬ ‫ביום השבת היה העולם מתעלה להיות בו ברכה בכל‬ ‫ברכה שרויה בעיסה ונר דלוק משבת לשבת (רש"י‬ ‫העניינים‪.‬‬ ‫שם)‪ .‬ואחר כך ביציאת מצרים‪ ,‬כאשר ה' לקח את‬ ‫אולם אחר המבול שכאמור אין זה עולמו של‬ ‫בני ישראל להיות לו לעם‪ ,‬השבת ניתנה לכל כלל‬ ‫הקב"ה‪ ,‬אזי נסתלקה גם ברכת השבת מן העולם‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬אותה שבת שנגנזה מבני נח חזרה וניתנה‬ ‫ובזה מיושבים דברי האבן עזרא‪ ,‬שאמנם כיום אין‬ ‫לישראל‪ .‬כי ישראל שבו להימצא בעולם של הקב"ה‪,‬‬ ‫הברכה מורגשת באומות העולם וכדברי הרמב"ן‪.‬‬ ‫ולכן הם זכו לחזור אל מציאות הברכה של שבת –‬ ‫שמאז הסתלקות השכינה מהארץ אין לאומות‬ ‫ראו כי ה' נתן לכם השבת על כן הוא נותן לכם לחם‬ ‫העולם כל חלק ושייכות ביום השבת של הקב"ה –‬ ‫יומיים (שמות טז‪ ,‬כט)‪.‬‬ ‫'ולא נתתו לגויי הארצות'‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫היכל השבת‬ ‫קדושת השבת‬ ‫לסעודת צפרא דשבתא)‪ .‬ששבת קודש הוא חותמו‬ ‫בשבת נקל להשיג את ידיעת ה'‬ ‫ושמו של המלך]‪.‬‬ ‫'קדושת השבת'‪ ,‬אף שעיקרו הוא 'ציווי' לקדש‬ ‫וכן כתב הסבא מקלם (חכמה ומוסר ח"ב אות לג)‬ ‫את היום ולשמרו בקדושה‪ .‬הרי יש ב'ויקדש אותו'‬ ‫בענין מה שהשבת היא עדות על מציאותו ית"ש –‬ ‫גם 'מציאות' של קדושה השורה ביום זה‪ ,‬משום‬ ‫'כל שבת ושבת אשר יתבונן בהשגה הזאת‪ ,‬אשר כילו‬ ‫שקידשו ה'‪.‬‬ ‫הפילוסופים כל ימיהם ולא הבינו זאת‪ ,‬והשגה כזו‬ ‫והיינו‪ ,‬שביום זה שורה יותר קדושה בבריאה‪,‬‬ ‫היא שכלית ועמוקה עד אין חקר‪ ,‬וכל שבת ושבת‬ ‫שהקב"ה משרה את קדושתו בעולם‪ .‬כלומר שבשבת‬ ‫יבוא יותר בהעמקת החכמה הזאת‪ ,‬ויתחדש בו‬ ‫קודש הנבראים מרגישים ומשיגים יותר את אמיתת‬ ‫חידושים בהעמקתה'‪.‬‬ ‫מציאות ה'‪ .‬ביום זה הקב"ה מראה את כבודו ית"ש‪,‬‬ ‫ובספר 'מנוחה וקדושה' (להר"ר ישראל איסר‬ ‫וכנוסח התפילה ביוצר של שבת – 'לק‪-‬ל אשר שבת‬ ‫תלמיד רבי חיים מוואלוז'ין זצ"ל) – 'מי שטעם פעם אחת‬ ‫מכל המעשים ביום השביעי נתעלה וישב על כסא‬ ‫אהבת בוראו על ידי הנשמה הזו‪ ,‬אף שאחר כך סרה‬ ‫כבודו'‪ .‬מקורו של ענין זה‪ ,‬הוא במה שכתוב 'ויקדש‬ ‫ממנו‪ ,‬כדאמר בגמרא ולמוצאי שבת לוקחה ממנו‪,‬‬ ‫אותו'‪ ,‬דהיינו שביום זה יהיה כבודו של ה' יותר נגלה‬ ‫מכל מקום הוא אינו צריך שוב בכל ימי חייו‪ ,‬לידיעת‬ ‫ונראה בבריאה‪ .‬יום השבת הוא יום העשוי להשיג‬ ‫בוראו‪ ,‬לשום ראיה שכלית‪ ,‬ולא להאמין עבור קבלת‬ ‫יותר את רוממות תפארתו ית"ש‪.‬‬ ‫הספרים‪ ,‬כי מעצמו יודע הכל'‪.‬‬ ‫ומשמעות הדבר בפועל‪ ,‬שהכרת ה' מאירה בלבו‬ ‫בבהירות ומתיישבת בלבו כדבר פשוט‪ .‬ומתוך כך‬ ‫סגולת השבת לראות את כבוד ה' מתוך הבריאה‬ ‫גם אין לאדם כל תמיהות ותהיות בענין ידיעת ה'‬ ‫כמו כן‪ ,‬מתייחדת השבת בכך שרואים בה את‬ ‫והאמונה בו‪ ,‬אשר צריך להתמודד עמהם‪ ,‬כי הלב‬ ‫הבריאה במבט יותר נעלה‪ .‬בשבת‪ ,‬הבריאה משמשת‬ ‫מרגיש את מציאות ה' ומשוכנע באמיתתו‪.‬‬ ‫כאמצעי ו'היכי תמצי' לראות את תפארת גדולתו של‬ ‫והכי איתא בדברי הרשב"א – 'שיום השבת‬ ‫הקב"ה‪ .‬ודבר זה נובע מתוך מה שקידש ה' את יום‬ ‫נתקדש וכו' שישרה בו כבודו ותפארתו יתברך'‬ ‫השביעי לשמו‪ ,‬כלומר נתן בו קדושה‪ ,‬שניתן יהיה‬ ‫(חידושי אגדות תענית פרק ד)‪.‬‬ ‫לראות מתוך הבריאה את כבודו ית"ש ‪' -‬נתעלה‬ ‫ועיין בספר בית הלוי על התורה (פרשת בראשית)‬ ‫וישב על כסא כבודו'‪.‬‬ ‫– 'בשבת חידש בהעולם‪ ,‬דגם בזה העולם בתוך‬ ‫ביום השבת ניתן כח מיוחד של קדושה בעולם‪,‬‬ ‫הבריאה‪ ,‬יהיה גילוי כבוד שמו יתברך‪ ,‬פירוש דגם‬ ‫שהבריאה תהא מכשיר וכלי לראות על ידה את כבוד‬ ‫בזה העולם יהיה מקום ויכולת להיות משיגים כבודו‬ ‫ה'‪ .‬להכיר אותו ואת דרכיו‪ ,‬ולהתפעל מרוממות‬ ‫יתברך וכו'‪ ,‬ויש לומר דזהו כוונת המדרש‪ ,‬על הא‬ ‫מעשיו וגודל חסדיו‪.‬‬ ‫דכתיב ויכל ביום השביעי‪ ,‬משל למלך שעשה לו‬ ‫וכפי האמור‪ ,‬שבשבת קודש אין זה רק מצוותינו‬ ‫טבעת‪ ,‬מה חסר בו חותם‪ ,‬כך מה היה העולם חסר‪,‬‬ ‫ותפקידינו לעסוק בכבודו‪ ,‬אלא יש בו גם מתנה של‬ ‫שבת‪ ,‬דעיקר הטבעת הרי של כל אדם הם שוים‪,‬‬ ‫קדושה‪ ,‬שהקב"ה קידש את המציאות כולה ביום‬ ‫והשינוי שבהם הוא בחותם‪ ,‬שכל אחד כותב שמו‬ ‫השבת‪ .‬מציאות של קדושה‪ ,‬דהיינו שיהא ניתן לראות‬ ‫על הטבעת שלו‪ ,‬וכן ממשיל שבת לחותם‪ ,‬שנכתב‬ ‫את כבוד הקב"ה מתוך הבריאה‪ .‬בשבת מזדהרת‬ ‫על העולם שמו של הקב"ה יתברך‪ ,‬ושיהיה בו שפע‬ ‫הבריאה לאדם באור מיוחד‪ ,‬אשר ממנה עולה יותר‬ ‫קדושה מגילוי כבודו יתברך'‪[ .‬והוא כענין דאיתא‬ ‫כבוד ה'‪ .‬בימות החול אין קדושה זו מתגלית כל כך‬ ‫בזוהר – 'שבת שמא דקודשא בריך הוא' (מאמר הזוהר‬ ‫‪9‬‬ ‫יכול לספר תהלות ה'‪ .‬רק בנ"י שנבראו לכבודו‬ ‫בבריאה‪ ,‬כמו בשבת אשר כל יצור מפאר ומברך‬ ‫בלבד‪ .‬וגם לא כל הזמנים מסוגלים לזה רק השבת‬ ‫לא‪-‬ל‪ ,‬וכל הנבראים מספרים כבוד א‪-‬ל וקדושתו‪.‬‬ ‫קודש שנקרא סהדותא'‪.‬‬ ‫ועיין בזוהר (ח"ב קלו‪ ):‬שכתב על מזמור השמים‬ ‫ואפילו כאשר מתפעלים ממעשי טובותיו‬ ‫מספרים כבוד א‪-‬ל דקאי על יום השבת – 'כד נהיר‬ ‫וחסדיו‪ ,‬אין זה רק מצד רגשי התודה על כך‬ ‫יממא ביומא דשבתא‪ ,‬סליקו דחדווה סליק בכלהו‬ ‫שהעניק לנו טובה‪ ,‬כבימות החול‪ .‬אלא עיקר‬ ‫עלמין‪ ,‬בנייחא בחדווה‪ ,‬כדין 'השמים מספרים כבוד‬ ‫ההתפעלות היא מגדולת ה' וכבודו המתגלית בכך‪,‬‬ ‫א‪-‬ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע'‪ .‬מאן שמים‪ ,‬אלין‬ ‫שהוא בעל חסד ובעל הטבה‪ .‬ביום השבת‪ ,‬שורה‬ ‫שמים דשמא עלאה אתחזי בהו‪ ,‬דשמא קדישא‬ ‫מציאות קדושה‪ ,‬אשר מביאה את האדם לראות בכל‬ ‫אתרשים בהו‪ .‬מספרים‪ ,‬מאי מספרים‪ ,‬אי תימא‬ ‫דבר את כבוד ה' שבו‪.‬‬ ‫כמאן דמשתעי סיפור דברים‪ ,‬לאו הכי‪ ,‬אלא דנהרין‬ ‫ונציצין בנציצו דנהורא עלאה'‪.‬‬ ‫סגולת השבת להשיג סודות התורה‬ ‫זו היא אחת מענייני הקדושה המיוחדת‬ ‫וכמו כן‪ ,‬קידש ה' את יום השבת‪ ,‬להיות האדם‬ ‫שניתנה ביום השביעי‪' ,‬ויקדש אותו'‪ .‬סגולה ניתנה‬ ‫מסוגל בו להשגת סודות התורה מעמקיה וטעמיה‪,‬‬ ‫ביום זה שיוכלו לראות מתוך הבריאה את גדלו‬ ‫וכמו שכתב האריז"ל (זמירות לצפרא דשבתא) – 'ויחזי‬ ‫וכבודו‪ .‬וכמו שכתוב במזמור שיר ליום השבת –‬ ‫לן סתריה דאתאמר בלחישא‪ .‬יגלה לן טעמיה‬ ‫'מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך'‪ .‬בשבת‬ ‫דבתריסר נהמי'‪ .‬ועיין בדרישה (או"ח סימן תל) –‬ ‫קודש משיגים מתוך הבריאה את גודל מעשיו‬ ‫'יום השבת הוא מוכן ומזומן ללמוד בו‪ ,‬שיש לו‬ ‫ועומק מחשבותיו‪.‬‬ ‫סגולה מצד יתרון הנפש שבאדם בשבת‪ ,‬להועיל‬ ‫ועיין בפירוש רבינו ניסים על התורה – 'ענין‬ ‫לכל מבקש תורה'‪ .‬ובלבוש (או"ח רפא) – 'אנו‬ ‫קדושתו‪ ,‬כי כאשר הדבר הקדוש לא ישמש לדבר‬ ‫משיגים חכמה יתירה בשבת‪ ,‬לפי שהוא יום מוכן‬ ‫חול כלל‪ ,‬רק לדברים המקודשים‪ ,‬כן יום השבת לא‬ ‫לכל השגה'‪.‬‬ ‫יניע דבר גופני כלל‪ ,‬אבל יחזק השכל וינוע הנפש‬ ‫וכן כתב בספר ראשית חכמה (שער האהבה‪ ,‬פרק‬ ‫לצד המעלה‪ ,‬ולזה אמר המשורר מזמור שיר ליום‬ ‫ו) – 'ביום שבת מצד נשמה היתירה הבאה‪ ,‬ירגיש‬ ‫השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון‪ ,‬כי יום‬ ‫בנפשו תענוג נפלא‪ ,‬ואם חכם הוא על ידה יתגלו‬ ‫השבת נאה לזה מכל ימי השבוע'‪.‬‬ ‫לו רזי תורה‪ ,‬כמו שראיתי זה בעיני במורי ע"ה‬ ‫(הוא הרמ"ק) וחכמים כיוצא בו'‪ .‬ועיין במה שאמרו‬ ‫יום השבת מסוגל להרגשת גדולת ה' בכל דבר‬ ‫בגמרא (גיטין ס‪' – ).‬רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש‬ ‫בימות החול עוסקים יותר בשבח ותודה לה'‬ ‫מעייני בספרא דאגדתא בשבתא'‪ .‬וכתב שם בהגהות‬ ‫על מה שיש לנו בבריאה‪ ,‬על זה שהעניק לנו ברוב‬ ‫מהריעב"ץ דספרא דאגדתא היינו – 'חכמת האמת‬ ‫טובו וחסדו‪ .‬ואילו ביום השבת חובתנו לעסוק‬ ‫שאנו קוראים קבלה וכו'‪ ,‬והיו מעיינין בשבת בדברי‬ ‫יותר בשירה והילול על תפארתו ית"ש‪ .‬אין זה‬ ‫אגדה שמושכת הלב‪ ,‬מפני עונג שבת‪ ,‬וקדושת היום‬ ‫רק תפקידנו המיוחד ביום השבת‪ .‬אלא יש בזה‬ ‫מסייעת להשכיל ולהבין בחכמה הנעלמה‪ ,‬קודש‬ ‫גם מציאות מיוחדת‪ ,‬שביום השבת מורגש ומאיר‬ ‫קדשים היא‪ ,‬ואמרו רצונך להכיר את מי שאמר‬ ‫בלב ענין זה ביותר‪ .‬שביום השבת בכל הטבה ובכל‬ ‫והיה העולם‪ ,‬עסוק באגדה'‪.‬‬ ‫פעולות הבורא וגבורותיו ונפלאותיו‪ ,‬לב האדם‬ ‫ועיין בספר 'מאור ושמש' (פרשת ויחי ד"ה הענין)‬ ‫רואה את תפארת גדולת הבורא בעצמה‪ .‬מכיון‬ ‫– 'בבוא שבת קודש בא מנוחה‪ ,‬ואז נתגלה האור‬ ‫שיום השבת קדוש לה'‪ ,‬אזי בכל ענין שבבריאה‪,‬‬ ‫הגנוז לצדיקים לכל אחד ואחד לפי מדריגתו'‪.‬‬ ‫רואים מיד את גדולת ה' ורוממותו‪ ,‬ועומדים‬ ‫ובספר אוהב ישראל (פרשת תשא) – 'המתנה‬ ‫משתאים מחכמתו וגבורותיו‪.‬‬ ‫טובה של שבת רצה לומר האור והקדושה עצומה‬ ‫ועיין בספר שפת אמת (חנוכה תרמ"ח) – 'וכתיב‬ ‫אשר יורד מלמעלה לתוך לבות בני אדם ביום‬ ‫עם זו יצרתי כו' תהלתי יספרו‪ .‬כי לא כל מי שרוצה‬ ‫‪10‬‬ ‫שכתב על תלמידי חכמים בשבת קודש – 'בכוחם‬ ‫ש"ק‪ ,‬והוא רוח קדושה שכליים חדשים אשר האיש‬ ‫להשיג מדריגות גבוהות והתגלות סודות התורה‬ ‫הישראלי משיג אז‪ ,‬וחיות רוחניות הבא מעולם‬ ‫בקרב לבבם מה שאי אפשר להוציאם מן השפה‬ ‫עליון מעולם שכולו שבת וכולו תענוג'‪.‬‬ ‫ולחוץ ולבוא להתגלות שבפה כלל'‪.‬‬ ‫ובספר 'פרי צדיק' (קדושת שבת סוף מאמר א)‬ ‫חכמה ומוסר‬ ‫לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר‬ ‫שכתב המהר"ל – 'כי עבודת השי"ת מכח גזירת‬ ‫סיבות קיום התורה ‪ -‬כמה דרגות זו על גבי זו‬ ‫המלך בלבד אין זה עבודה‪ ,‬כי העבודה צריך שיהיה‬ ‫בגמרא – 'אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי‬ ‫עובד לו מרצונו‪ ,‬ואז נקרא 'עובד'‪ ,‬אבל אם הוא‬ ‫שמעון בן לקיש‪ ,‬לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר‬ ‫מוכרח‪ ,‬אין זה עובד וכו'‪ .‬שיעשה המצוה מרצונו‬ ‫הרע‪ ,‬שנאמר (תהלים ד) רגזו ואל תחטאו‪ .‬אם נצחו‬ ‫בלב טוב וכו'‪ ,‬ולפיכך צריך לקיים כאילו הוא רשות'‬ ‫‪ -‬מוטב‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬יעסוק בתורה‪ ,‬שנאמר‪ ,‬אמרו‬ ‫(גור אריה שמות כ‪ ,‬כב)‪.‬‬ ‫בלבבכם‪ .‬אם נצחו ‪ -‬מוטב‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬יקרא קריאת‬ ‫שמע‪ ,‬שנאמר‪ ,‬על משכבכם‪ .‬אם נצחו ‪ -‬מוטב‪ ,‬ואם‬ ‫הדרגה השניה ‪ -‬הכרה שכלית‬ ‫לאו ‪ -‬יזכור לו יום המיתה‪ ,‬שנאמר ודומו סלה'‬ ‫בצדק ומשפט הדבר‬ ‫(ברכות ה‪.).‬‬ ‫'אם נצחו מוטב‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬יעסוק בתורה'‬ ‫במאמר זה מבואר‪ ,‬כי ישנם כמה דרגות זו‬ ‫‪ -‬זו כבר הדרך השניה במעלתה‪ ,‬והיינו [בצירוף‬ ‫למעלה מזו‪ ,‬בדרך להגביר את כח הטוב על עצמו‬ ‫מחשבתו לקיום ציווי ה'] שיתבונן בחוב המוטל על‬ ‫ולנצח את יצר הרע‪ .‬ולימדונו חז"ל שלכתחילה‬ ‫האדם ללכת בדרך האמת והיושר‪ ,‬הצדק והמשפט‪.‬‬ ‫יפתח בדרך הראשונה שהיא הדרך המעולה הראויה‬ ‫שאף שלא הגיע לידי כך שיהא די לו בהתעוררות‬ ‫לאדם השלם‪ ,‬ורק אם רואה שלא עלתה בידו ולא‬ ‫ובתאוות לבו בכדי לנצח את היצר‪ ,‬בכל זאת עליו‬ ‫נצחו אז ישתמש בדרכים האחרות‪.‬‬ ‫להתבונן בשכלו שכן הוא חובת האדם לקיים את‬ ‫הראוי לעשות‪ ,‬ומצד זה ביד האדם להתעורר‬ ‫הדרגה העליונה ‪ -‬מעלת הטוב בעצם‬ ‫ולהתגבר על יצרו ולקיים את חובתו‪.‬‬ ‫הדרך הראשונה והמעולה היא 'ירגיז יצר טוב‬ ‫ועיין מה שכתב המהר"ל – 'דבר זה סוד גדול‪,‬‬ ‫על יצר הרע' ‪ -‬דהיינו שיש בנפש האדם עצמו 'יצר‬ ‫כי דברי תורה מחוייבים שיהיה כל דיבור ודיבור‬ ‫טוב' אשר די בו להילחם ולהרגיז כנגד יצר הרע‬ ‫כך‪ ,‬ולפיכך לא היה התורה כמלך בשר ודם המצוה‬ ‫ולנצחו‪ .‬כלומר יש רגש נעלה ורוח קדושה בקרב‬ ‫לעבדו כך וכך תעשה‪ ,‬שהעיקר הוא גזירתו שחידש‬ ‫האדם המושכים ומטים אותו לדרך הטוב‪ ,‬והוא‬ ‫מלבו‪ ,‬אבל דברי תורה הם מחוייבים מצד עצמם‪.‬‬ ‫'יצר טוב' הצפון בלב האדם אשר שרשו בנשמתו‬ ‫ולפיכך כתיב אצל התורה 'ויכל לדבר אתו'‪ ,‬כשנים‬ ‫האלוקית‪ ,‬ומתאווה ליושר וטוב‪ .‬וכענין שנאמר‬ ‫שהם נושאים ונותנים בדבר אחד‪ ,‬כך השם יתברך‬ ‫באברהם אבינו ע"ה 'מעצמו למד תורה' (בר"ר צה‪,‬ג)‪.‬‬ ‫ומשה רבינו ע"ה היו שונים ההלכה ביחד‪ ,‬כי אין‬ ‫והיא הדרך הישרה והרוממה לפני איש להגביר על‬ ‫התורה גזירת המלך בלא טעם‪ ,‬ואם היו כך לא שייך‬ ‫עצמו תכונות ורגשות אלו של טוב ויושר‪ ,‬והקיום‬ ‫בזה שהיו שונים ההלכה ביחד מה שגזר כפי רצונו‬ ‫המהודר בכל מצוה הוא כאשר בד בבד עם מחשבתו‬ ‫גזירה על עבדיו‪ .‬אבל מפני כי הדברים הם מוכרחים‬ ‫לקיים מצוות ה'‪ ,‬מוצא האדם בלבו שגם מעצמו‬ ‫על פי החכמה והדעת‪ ,‬ולפיכך השם יתברך בעצמו‬ ‫הוא נוטה לעשותו‪ ,‬ועצם נפשו מתאווה לנהוג כן‪,‬‬ ‫חוזר היה ההלכה עם משה המקבל ממנו‪ ,‬להורות‬ ‫עד שאפילו אילמלא נצטווה היה עושה כן‪ .‬וכענין‬ ‫‪11‬‬ ‫ושילם‪ ,‬ויזכור השפטים הרעים הבאים בעקבות‬ ‫כי זה חכמת השם המחויבת‪ ,‬ולפיכך אמר שהיו‬ ‫החטאים‪ ,‬וכאשר יצייר הדברים בלבו‪ ,‬וודאי יכנע‬ ‫שונים ההלכה ביחד' (גור אריה שמות לא‪ ,‬יח)‪.‬‬ ‫יצרו בכל דרגה שיהיה‪ .‬כי אפילו אם אין מצפונו‬ ‫תקיף‪ ,‬אבל מצד חשבון הכדאיות יבין שכנגד כל‬ ‫הדרגה השלישית ‪ -‬חובת הציות‬ ‫הנאתו יפסיד וישלם ביוקר‪.‬‬ ‫'אם נצחו ‪ -‬מוטב‪ ,‬ואם לאו ‪ -‬יקרא קריאת‬ ‫וכאמור‪ ,‬הרי חיזוק זה נחוץ כאשר אין נפשו‬ ‫שמע' ‪ -‬כלומר שאם גם עצם אמיתת משפטי‬ ‫מאירה באור הרוממות ושאיפות הטוב‪ ,‬אולם כאשר‬ ‫ומצוות התורה אין די בו להביאו לידי ניצוח יצרו‪,‬‬ ‫הוא עומד במצב יותר נעלה‪ ,‬וודאי עדיף שיתעורר‬ ‫אזי יתבונן בעוצם גודל החוב מצד הציות להקב"ה‬ ‫לפעול מצד עצם הטוב שבנפשו‪ ,‬ואמיתת הטוב‬ ‫שהוא חייב לשמוע בקול ה'‪ ,‬וכשיזכור גדולתו‬ ‫שבמשפטי התורה‪ ,‬ומצד ציווי ה' והציות לדברו‪,‬‬ ‫יתברך שהוא אחד ומיוחד מחוייב המציאות וסיבת‬ ‫כאמור‪ .‬אלא שגם רגש זה של הכרה בשכר ועונש‪,‬‬ ‫כל הנמצאות‪ ,‬ואיהו רב ושליט מלך העולם ואלוקי‬ ‫צריך לזכרו בכל עת למען ילך בדרך טובים‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬הרי הוא דבר נמנע לעבור את פי ה'‪ ,‬ומצד‬ ‫הכרה זו בחינת 'יקרא קריאת שמע' יכניע את יצרו‬ ‫שלימות האדם להתהלך תמיד עם‬ ‫לעשות רצון קונו יתברך‪.‬‬ ‫כל הרגשות לחיזוק ולקיום‬ ‫ושלימות האדם הוא שיתהלך עם כל‬ ‫הדרגה הרביעית ‪ -‬שכר ועונש‬ ‫ההתבוננויות הללו יחדיו‪ ,‬ולא רק כהכנה לזמנים‬ ‫'ואם לאו ‪ -‬יזכור לו יום המיתה' ‪ -‬אם בכל‬ ‫של חולשה רוחנית או מצבים של נמנום וקהיית‬ ‫אלו עדיין לא נכנע לבבו הערל ועדיין מסיתו יצרו‬ ‫רגשות וקטנות המוחין‪ ,‬אלא משום שכולם הם‬ ‫לעשות מה שלבו חפץ‪ ,‬אזי העצה היא להתבונן‬ ‫אמת‪ ,‬וכל אחד מהם מעניק חלק וגוון מסויים‬ ‫בשכר ועונש‪ .‬כי גם אם נפשו שפילה וירודה ואינו‬ ‫לבניינו הרוחני של האדם‪ .‬ובאופן זה כל הרבדים‬ ‫מתעורר מצד רוממות רגשי הקודש ומצד השמיעה‬ ‫שבנפשו יהיו משועבדים לעבודתו יתברך ובכולם‬ ‫בקול ה'‪ ,‬הרי אף האדם הפחות ביותר אם רק בר‪-‬‬ ‫תהא פועלת הארת יראת ה'‪ .‬וכאשר מכלול כל‬ ‫דעת הוא ואינו שוטה‪ ,‬דואג על גופו ועל נפשו שלא‬ ‫הרגשות הללו יפעלו תמיד בלבו‪ ,‬אז יעלה אורח‬ ‫יבוא לידי צער ומכאוב ולכן 'יזכור לו יום המיתה'‬ ‫חיים למעלה למשכיל‪.‬‬ ‫דהיינו שיתבונן וישיב אל לבו כי יש עונש ונקם‬ ‫התודה והברכה לידידנו הנכבדים מתומכי מכוננו שנטלו חלק בהוצאות גיליון זה‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫הרב שמואל מאיר גוטליב שליט"א‬ ‫הרב משה חיים בלוי שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט‬ ‫לרגל היכנס הבן לעול תומ"צ למזל"ט‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד‪ ,‬מחשובי אברכי קהילתנו‬ ‫הרב שמואל ברא"ח חשין שליט"א‬ ‫הרב יוסף נחום גוטליב שליט"א‬ ‫לרגל אירוסי הבת עב"ג למזל"ט‬ ‫לרגל הולדת הבן למזל"ט‬ ‫המעוניינים לתרום את הוצאות הגיליון לזיכוי הרבים‪,‬‬ ‫בחסות‬ ‫נא לפנות ל־‪ 054-8422488‬או למייל ‪mechonbenmelech@gmail.com‬‬ ‫‪12‬‬