אוצרות בן מלך · Oitzrois Ben Melech — נח (2026-10-12)

רשימת ספרי "בן מלך"
אוצרות
בסייעתא דשמיא
שיצאו לאור עד עתה:
בן מ>לך
•ימים נוראים •על התורה -י"ב
•חג הסוכות חלקים
•חנוכה •שבת קודש
•פורים •חכמה ומוסר
•שיר השירים •ביטחון
•עניינים בש"ס •הגדה של פסח
•המצוות התמידיות •חג המצות
שבמקדש •ספירת העומר וחג
•שומע כעונה השבועות
•דרכי החינוך •גלות וגאולה פרשת נח תשפ"ז
ניתן להשיגmechonbenmelech@gmail.com :
גליון מס' 438
מתורתו של מרן רבינו הגדול רבי לייב מינצברג זצוק"ל רבה של קהל עדת ירושלים
בארה"ב ניתן להשיג:
salea@yefenofbooks.com | Warehousa: 8482450220
פרשת נח
יום שמזל כימה עולה ביום ומעינות מתגברים' (ראש בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחודש השני
השנה יא .):והיינו שיום של עליית מזל כימה הוא סיבה בשבעה עשר יום לחודש ביום הזה נבקעו כל
לירידת גשמים ורביעה ראשונה ,ועשה עמהם הקב"ה מעינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו (ז ,יא)
שתחילת הגשם יהיה כדרכו. וברש"י ' -בחודש השני -רבי אליעזר אומר זה
ועיין בגמרא (תענית ו ).שלדעת התנא דמתניתין מרחשון רבי יהושע אומר זה אייר' (ראש השנה יא.):
ויש לבאר הטעם שנבחר דווקא יום זה להתחלת
בגליון: המבול ,שהרי וודאי לא דבר ריק הוא ,ובפרט שהכתוב
מציין את החודש והיום בפרוטרוט.
ביאורי פסוקים והנה איתא במשנה (תענית י ).ששבעה עשר
פרשת נח במרחשוון הוא זמן רביעה ראשונה ,שאם לא ירדו
עמוד 1 גשמים עד אז התחילו היחידים מתענין .ובזה יבואר
המבול -הסתלקות השכינה מן הבריאה שהוריד הקב"ה את המבול בזמן הגשמים ,וכמו שכתב
עמוד 5 רש"י בפסוק יב 'ויהי הגשם על הארץ -ולהלן הוא
אומר ויהי המבול ,אלא כשהורידן הורידן ברחמים,
היכל השבת אם יחזרו יהיו גשמי ברכה ,וכשלא חזרו היו למבול'.
קדושת השבת ולהאמור לא זו בלבד שירדו ברחמים בצורה של
עמוד 9
גשמים ,אלא גם המתין הקב"ה עד לזמן הגשמים,
חכמה ומוסר שאם יחזרו יהיו אלו גשמים בעתם.
לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר ונראה שזה גם עומק כוונת דברי הגמרא 'רבי
עמוד 11
אליעזר אומר אותו היום שבעה עשר במרחשון היה,
פרנס השבוע
חשוון תשפ"ז
עץ חיים היא למחזיקים בה
הוצאות הדפסת גיליון זה נודבו לזיכוי הרבים
ע"י ידידנו הנכבד מחשובי קהילתנו ,ראש וראשון לכל דבר שבקדושה
מקים אהלה של תורה ,מגדולי תומכי מכוננו
הרב משה אהרן גבירץ שליט"א
לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט
זכות הפצת אור תורתו הבהירה של רבינו בעל הבן מלך
תעמוד לו ולמשפחתו להתברך בכל הברכות האמורות למחזיקי התורה
לראות ברכה והצלחה בכל אשר יפנו
להנצחות ותרומות "פרנס השבוע/החודש"
אפשר להתקשר לטלפון מס' 054-8422488
יו"ל ע"י מכון 'כתבי בן מלך'
לתרומות והנצחות נא לפנות ל־054-8422488 לקבלת העלון במייל ,ניתן להצטרף בכתובת
mechonbenmelech@gmail.com
כתובת המכון :אוהב ישראל ,1/9ביתר עילית לתגובות והערות נא לפנות ל־052-7616048
בשורה טובה למבקשי ה' הודעה חשובה ומשמחת
ניתן להאזין לשיעורי רבינו זצוק"ל בקו השיעורים
‘קו בן מלך' לתורמי המכון
03-3077354 ניתן לקבל החזר מס
ישנה אפשרות לבחור במאגר הממוחשב ולהאזין לשיעורים
בפרשת השבוע -ובעניינא דיומא על תרומות למכון בגובה של
שמעו ותחי נפשכם עד 35%מערך התרומה
ויהי רצון שנזכה להגדיל תורה ולהאדירה
מכון כתבי בן מלך
ההנהלה לפי סעיף 46
2
שנתקשה באור החיים על דברי רש"י וביאר בדומה זמן זה הוא המאוחר בזמנה של רביעה ראשונה ,ולכן
לדברי החזקוני ,שתחילה אמר לא אוסיף לקלל עוד אם לא ירדו עד אז התחילו היחידים מתענין .ונראה
את האדמה בעבור האדם ,ועוד אמר לא אוסיף שהוא הטעם שהמבול התאחר עד אז ,כדרך מידת
להכות את כל חי גם מבלי השחתת הארץ. הרחמים שהקב"ה מאריך אפו ככל הניתן .כלומר
אכן צריך ביאור למה שינה הכתוב בלשונו ,פעם שהיה נכון שיתחיל המבול מיד בתחילת השנה אחר
הקדים מילת 'לקלל' קודם תיבת 'עוד' ,ופעם הקדים ראש השנה ,והמתין הקב"ה עד הזמן האחרון של
תיבת 'עוד' לתיבת 'להכות' ,ולא השוה שיעור דבריו, רביעה ראשונה ,שמא יחזרו בתשובה.
עיין מה שכתב בזה האור החיים שם. ובדעת רבי יהושע אמרו בגמרא שם ובברייתא
ונראה על פי הפשט ,שבפירוש 'עוד' כתב האבן דסדר עולם ' -אותו היום שבעה עשר באייר היה יום
עזרא שהוא 'פעם שנית ,וכן (מו ,כט) ויבך על צואריו שמזל כימה שוקע ביום ומעינות מתמעטין ,ומתוך
עוד' .ומעתה יש לומר שברישא קאי ה'עוד' על ששינו מעשיהן שינה הקדוש ברוך הוא עליהם
הקללה ,שלא אוסיף לקלל עוד פעם את האדמה, מעשה בראשית והעלה מזל כימה ביום' ,כלומר
ובסיפא קאי ה'עוד' על ההבטחה ,וכאילו שהיה כתוב שלכן נבחר דווקא יום זה שתכונתו הפכית לגמרי
'ועוד לא אוסיף' דבנוסף שלא אוסיף לקלל ,גם עוד שכוכבי המזל המביאים את הגשם שוקעים ,ושינה
דבר לא אוסיף ,והוא -להכות .וכן מורים הטעמים, עליהם סדרי בראשית שדווקא ביום הזה העלה את
שמפסיקים כך 'ולא אוסיף עוד ,להכות את כל חי'. מזל כימה והוריד עליהם את הגשם.
עוד יש לבאר השינוי 'לקלל עוד' ו'עוד להכות', ונראה לבאר באופן נוסף ,שהזמן הראוי להתחלת
על פי מה שפירש באבן עזרא כאן ש'לא אוסיף המבול הוא בתחילת השנה ,בתשרי לרבי אליעזר
לקלל את האדמה בעבור האדם' ,היינו לא אוסיף ובניסן לרבי יהושע .אלא שהמתין להם הקב"ה
עוד לקלל כאשר קללה ע"י אדם כי כן כתוב 'ארורה תחילה ארבעים יום ,מצד מידת הרחמים ,שכן
האדמה בעבורך' (לעיל ג ,יז) .ולפי זה הוא הבטחה ארבעים יום הם השיעור שיספיקו לשוב בתשובה,
בפני עצמה ,ומבאר שזה טעם הכפילות ,כי הבטיח וכדמצינו ביונה שהזהירם והקציב להם ארבעים
ה' לארץ שני דברים ,הן שלא יוסיף לקלל אותה פעם יום ככתוב 'עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת' (יונה ג,
נוספת ,כמו שקיללה בימי אדם הראשון ,והן שלא ד) .דאף שכבר נגזרה עליהם גזירה ניתנו להם עוד
יוסיף להכות אותה כמו שהיה עתה בזמן המבול. ארבעים יום.
ולפי זה מתבאר שפיר ההבדל בסדר הלשונות, וארבעים יום אלו הסתיימו בי' במרחשוון לר"א
כי לגבי הקללה נמנע רק מלקלל 'עוד' ,כי הקללה ובי' באייר לר"י ,ואז נצטווה נח 'בא אתה וכל ביתך
הראשונה של 'בזיעת אפך תאכל לחם' ו'קוץ ודרדר אל התיבה וגו' כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על
תצמיח לך' הרי לא בטלה ,ומתאים הלשון 'לא הארץ וגו' .הרי שהיתה הקדמה של שבעה ימים מאז
אוסיף לקלל עוד' ,שההדגשה היא שלא יתוסף קללה הציווי עד להתחלת המבול בפועל ,ושבעת ימים אלו
נוספת .אבל לגבי הכאת כל חי ,הרי הובטח כאן שלא הסתיימו בי"ז בחודש.
יהיה כלל הכאה ,ולכן מתאים הלשון 'ולא אוסיף עוד
להכות' .והבן. []
וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' אל לבו לא
[] אוסיף לקלל עוד את האדמה ...ולא אוסיף עוד
כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי (ח ,כא)
להכות את כל חי כאשר עשיתי (ח ,כא) וברש"י 'לא אוסיף -ולא אוסיף .כפל הדבר
צריך ביאור ,שכאן מבואר שזה ש'יצר לב האדם לשבועה' .ובחזקוני כתב 'לפי הפשט חד קאי
רע מנעוריו' ,הוא טעם ולימוד זכות שלא להביא אהאדמה ,ואידך קאי אבעלי חיים ,וראיה לדבר
מבול על העולם .ואילו בסוף פרשת בראשית מבואר שהרי כנגדו מצינו בברית הבטחון ,ולא יכרת כל
להיפך ,שזה ש'יצר מחשבות לבו רק רע כל היום', בשר ,ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ' .ועיין מה
3
והנה מצינו בפסוק זה שהקדים יום ללילה, הוא טעם להביא את המבול ולהשחית את האדם- .
למרות שמצד סדר הזמנים הלילה קודם ליום ,הרי 'וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות
מפורש שלגבי פרקי זמן מסדר אותם הפסוק לפי לבו רק רע כל היום .וינחם ה' כי עשה את האדם
החשיבות ,ולא לפי סדר הזמנים .וממילא זה גם בארץ ויתעצב אל לבו .ויאמר ה' אמחה את האדם
הטעם להקדמת קיץ לחורף ,כי לגבי פרקי זמן הסדר אשר בראתי מעל פני האדמה' (ו ,ה-ז).
הוא לפי החשיבות ולא לפי סדר הזמנים. אכן יש להבחין בהבדלי הלשונות בין שני
וזה פשוט שהקיץ יותר חשוב מהחורף ,והוא הפסוקים .ששם נאמר 'יצר מחשבות לבו' ,וכאן
מקביל ליום ,שהרי היום בו ארוך והבריות יוצאים נאמר 'יצר לב האדם' .והנה 'מחשבות' היינו
על פני חוצות ,וגם הם ימי קציר ואסיף שהמזון תוכניותיו ומגמותיו של האדם כמו 'רבות מחשבות
מצוי [וכדאמרו במשנה שמעצרת עד החג הוא בלב איש' (משלי יט ,א)' .כל מחשבותם עלי' (איכה
זמן שמחה] .לעומת החורף שהוא מקביל ללילה ג ,סא) .כלומר שלפני המבול האדם התדרדר כל
שהימים קצרים והלילות ארוכים ,והם ימות הגשמים כך והתמכר לרע ,עד שכל היום היה הוגה ומתכנן
והאנשים ספונים בביתם והשדות ריקנים[ .וכן איך לבצע את זממו ומזימותיו הרעים .והיינו 'יצר
מועדי ישראל הם בימות החמה]. מחשבות לבו רק רע כל היום' .אבל לאחר המבול
[] לא כתיב 'יצר מחשבות לבו' אלא 'יצר לב האדם רע
מנעוריו' .כלומר שכך נברא שיש בו יצר בלבבו ,ולכן
ויקח אברם ונחור להם נשים שם אשת אברם
יש בכך סנגוריא ולימוד זכות ,שכך טבעו שנופל
שרי ושם אשת נחור מלכה בת הרן אבי מלכה
בידי יצרו .אבל אין כאן את המצב של 'יצר מחשבות
ואבי יסכה (יא ,כט)
לבו רק רע כל היום'.
לשון הפסוק אומר דרשני ,שכיון שאמר מלכה
בת הרן ,לשם מה לו לחזור ולומר אבי מלכה .והביאור זרע וקציר ,וקור וחום ,וקיץ וחורף ,ויום ולילה
בזה הוא שהכתוב בא לציין שעיקר חשיבותו של הרן לא ישבותו (ח ,כב)
היתה משום שהיה אביהם של נשים חשובות אלו, בפסוק נמנים שלשה זוגות ,זרע לעומת קציר,
ובתואר זה היה נחשב בין הבריות שהוא 'אבי מלכה קור לעומת חום ,וקיץ לעומת חורף .אכן מה שצריך
ואבי יסכה'. ביאור שאין סדר הזמנים שוה בכל אלו ,כי בזרע
ומטרת הכתוב להודיע ולהוודע חשיבות שרשי וקציר וכן בקור וחום הקדים זמני החורף לזמני
עם ישראל ,הן שרה אמנו ,וגם מלכה היתה אם הקיץ ,ואילו בקיץ וחורף הקדים הקיץ לחורף.
בתואל שממנו יצאה רבקה ,ובתואל ילד את לבן ונראה לבאר ,כי 'זרע' ו'קציר' וכן 'קור' ו'חום',
אשר ממנו יצאו רחל ולאה אשר בנו את בית ישראל. הם מאורעות במציאות הטבע ,והנה בסדר הטבע
ואמרו חז"ל (כמובא ברש"י) שיסכה היא שרה הזרע הוא קודם לקציר ,וזה גם הטעם שראש השנה
ונקראת יסכה על שם שסוכה ברוח הקודש ,אולם לשנים הוא בתשרי ,כי סדר השנה החקלאית מתחיל
צריך ביאור מדוע דווקא בפסוק זה נקראת יסכה. עם הזריעה ,ומסתיים עם הקצירה .ומטעם זה
ונראה שהשם 'יסכה' היה שמה מבית אביה, גם נגרר אחריו 'קור וחום' ,שהם גם כן מאורעות
והשם 'שרי' נתן לה אברהם משעה שנשא אותה, במציאות הטבע.
ומגודל אצילות רוחו וענוותנותו של אאע"ה כינה אולם 'קיץ' ו'חורף' נראה שאין זה שם למציאות
את רעייתו בשם שרי ,דהיינו השרה שלי ,והוא מידת אקלימית מסויימת ,אלא הוא שם כללי לפרק הזמן
דרך ארץ וכבוד ,ומכיון שעד הנישואין נקראה יסכה של העונה כולה[ .וכשם שיש שם למציאות 'אור'
נאמר כאן על הרן אבי מלכה ואבי יסכה ,אולם ביחס ו'חושך' ,ומלבד זה יש שם לזמן 'יום' ו'לילה' ,כי
לאברהם כבר נאמר כאן באותו פסוק עצמו השם היום הוא זמן של מציאות האור ,והלילה הוא זמן
שרי ,שהוא השם שנתן לה מעת שלקחה אליו. של מציאות החושך .כמו כן החורף הוא זמן מציאות
ואחר שקרא לה אברהם כן ,שוב כל בני העולם הזרע והקור ,והקיץ הוא זמן מציאות הקציר והחום].
4
העולם .ואם מכאן ואילך יקרא אותה שרי ,הרי זה קוראים אותה 'שרי' ,כי 'אין אשה אלא לבעלה' ,וכל
ממעט מכבודה שהרי היא כבר שרה על כל העולם. הבריות מכנים אותה בשם שבעלה קורא לה ,כלומר
אבל כל שאר אנשי העולם אם קוראים אותה שהיא 'שרי' של אברהם.
שרי ,אין בזה פחיתות כבוד ,שהרי אין סיבה מיוחדת והנה כאשר בירך ה' את אברהם ואת שרה בעת
שתהיה שר של אדם מסויים יותר מלכל העולם ,ואם ברית המילה ,נאמר לאברהם ' -ויאמר אלוקים אל
היא שר להם נמצא שהיא שר על כל העולם .ורק אברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה
לאברהם מכיוון שהוא בעלה ויש לה יחס מיוחד שמה' (יז ,טו).
עמו ,אזי כאשר קורא לה שרי ,יש לזה משמעות ואיתא בגמרא ' -תני בר קפרא כל הקורא לאברהם
שהיא שר עליו ,ואין בזה משמעות שהיא שר על אברם עובר בעשה ,שנאמר והיה שמך אברהם ,רבי
כל בני העולם ,ולכן נאסר עליו לקרות כן משעה אליעזר אומר עובר בלאו ,שנאמר ולא יקרא עוד את
שנקראה שרה. שמך אברם ,אלא מעתה הקורא לשרה שרי הכי נמי,
התם קודשא בריך הוא אמר לאברהם ,שרי אשתך לא
ודוגמא לזה מצינו בשם אדנות שמסתיים ב'ני' תקרא את שמה שרי כי שרה שמה' (ברכות יג.).
ומשמעותו 'אדונים שלי' [ולשון הריבוי הוא מצד
וצריך ביאור מה הטעם שלגבי שרה נאסר רק
הכבוד כלפי מעלה] ,ולכאורה מדוע אין בזה מיעוט לאברהם לקרותה 'שרי' ,ואילו לגבי אברהם נאסר
כבודו יתברך שקורא 'אדון שלי' ,ומדוע לא נקרא לכל העולם לקרותו 'אברם' .ועיין מה שנדחק
שמו 'אדון' סתם ,שבזה מתבטא שהוא אדון לכל בזה במהרש"א שם ,אמנם לפי דברינו הוא מבואר
העולם ,אלא התשובה היא שכיון שכל בני העולם בפשטות ,כי כל משמעות השם 'שרי' הוא כלפי
קוראים אותו 'אדון שלי' ,נמצא שהוא אדון לכל אברהם ,שקורא לה דרך כבוד ,וזה שייך רק ביחס
העולם ,ובזה שכל בני העולם קוראים אדון שלי ,יש לאברהם אשר במעמדו כבעלה קורא אותה שרי -
בזה יותר כבוד לשמו שכל אדם מייחס את ה' יתברך שעבורו היא כמו שר ,ועל זה נצטווה שלא יקרא
כאדון שלו. אותה שרי כי אם שרה ,דהיינו שהיא שרה לכל
המבול -הסתלקות השכינה מן הבריאה
ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה אחר המבול -עולמו של האדם
מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי ברש"י – 'עשה לך תיבת עצי גופר – הרבה ריוח
כי עשיתים' (ו ,ו–ז). והצלה לפניו ,ולמה הטריחו בבנין זה ,כדי שיראוהו
וזה הטעם שהקב"ה החריב את העולם במבול אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה ,ושואלין אותו
על ידי מים דווקא[ .שהרי הרבה דרכים למקום, מה זאת לך והוא אומר להם עתיד הקב"ה להביא
וכמו שמצינו בסדום שנחרב על ידי מטר אש מבול לעולם ,אולי ישובו' (ו ,יד).
וגפרית והפיכת הערים ,או במגיפה כמו במכת
ונראה שבעומק הדבר ,טמון כוונה ומטרה
בכורות ובחיל סנחריב] .משום שחורבן העולם במים
בטירחה זו ,והיינו שמעתה חל שינוי בהנהגת
משמעותו שחוזר לתחילתו כמו שהיה ביום הראשון
והשני לבריאה ,בטרם נסתלקו המים מן הארץ. ה' בעולם.
כלומר שכל הבריאה הראשונה כביכול נתבטלה כלומר שביסודו של דבר כבר גמר הקב"ה
וחזרה למקומה .וכעין שמצינו בגמרא שאם לא היו בדעתו להחריב את העולם ונסתלק הרצון העליון
מקבלים ישראל את התורה היה הקב"ה מחזיר את בקיומו .וכמו שכתוב בסוף פרשת בראשית 'וינחם
העולם לתוהו ובוהו (שבת פח[ ,).וכן מצינו בלשון ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו .ויאמר
5
והוא מה דאיתא במדרשי חז"ל – 'וישאר אך נח, הפיוט ('אלה אזכרה' ,בתפילת מוסף של יו"כ) 'אהפוך את
רב הונא בשם ר"י אך מיעוט ,שאף הוא היה גונח דם העולם למים ,לתוהו ובוהו אשית הדומים'].
מפני הצינה' (ב"ר לב ,יא). והיינו דכתיב 'כי מלאה הארץ חמס מפניהם
וכן איתא בתנחומא – 'צא מן התיבה ,זה שאמר והנני משחיתם את הארץ' .וברש"י 'את הארץ – עם
הכתוב 'הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך הארץ ,שאף שלשה טפחים של עומק המחרישה
בי יכתירו צדיקים כי תגמול עלי' (תהלים קמב ,ח), נמוחו ונטשטשו' .כלומר שע"י חזירת העולם למים
'הוציאה ממסגר נפשי' שהיה נח סגור בתיבה ,אמר לא רק שמתו כל בשר ,אלא גם הארץ עצמה נמחתה.
רבי לוי כל אותן י"ב חדש לא טעם טעם שינה לא נח ובזה מבואר גם מה דאיתא בירושלמי פסחים
ולא בניו שהיו זקוקין לזון את הבהמה ואת החיה ואת פ"א שלא שמשו המזלות בזמן המבול ,כלומר
העופות ,רבי עקיבא אומר אפילו שבישתין לפילין שהעולם חרב מעיקרו.
וזכוכית לנעמיות הכניסו בידן לזון אותן ,יש בהמה
שאוכלת לשתי שעות בלילה ויש אוכלת לשלשה הצלת נח -מהלך מחודש בבניין העולם
תדע לך שלא טעמו טעם שינה דאמר רבי יוחנן בשם והנה אף שציווה הקב"ה לנח על בניין התיבה
רבי אליעזר ברבי יוסי הגלילי פעם אחד שהה נח לזון בעבור שינצל מן המבול ,אין בכך חזרה ממה שהיה
את הארי ,הכישו הארי ויצא צולע שנאמר 'וישאר אך ברצונו למחות את העולם ,כי אכן העולם הראשון
נח' אך שלא היה שלם ולא היה כשר להקריב קרבן, חרב ואיננו ,אלא שנתחדש מציאות חן לנח ,שמעכשיו
והקריב שם בנו תחתיו ,ועליו נאמר 'הן צדיק בארץ נותן ה' כח לנח ובניו שהם יבנו ויטפחו את העולם
ישולם' (משלי יח) רב הונא בשם רבי יוסי אמר ,יצא עבור עצמם .ומעתה רצון ה' שקיום העולם יהיה
גונח וכוהה דם מן הצינה ,לפיכך הוא אומר 'הוציאה בצורה כזו שהקב"ה כביכול משאיר את העולם לידיו
ממסגר נפשי וגו' (נח פיסקא ט). של האדם ,שהוא יטרח ויבנהו וישכללהו .והוא עולם
כלומר שבתיבה גם הם נידונו ביסורי המבול, חדש לגמרי ,עולמו של נח כביכול.
ולא נותר נח רק כדי להוות המשך מה לקיום העולם. וזה הטעם שהטריחו הקב"ה כל כך בבניין
וכאילו שבאותם י"ב חודש לא היה נח קיים בעולם. התיבה ,כי אם היה ה' מציל את נח ובניו באופן שהיה
וכן נראה מן הפסוק – 'ויזכור אלוקים את נח ואת איזה מקום מסויים בעולם בלא מבול ,היה משמעות
כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתיבה ויעבר הדבר שהמקום הזה נשאר כמקדם ,ובו ממשיך ה'
אלוקים רוח על הארץ וישוכו המים' (ח ,א) .שמשמע להנהיג את עולמו הראשון וחוזר הכל לכמות שהיה.
שעלה לפני ה' זכרון מחודש והתעורר הזכות לזכור לכך ציווהו על עשיית התיבה דהיינו שיציל הוא
אותו לאחר שהיה אבוד. את עצמו ואת כל בעלי החיים ,ואכן הכל עשה נח
במו ידיו וטרח על כך כל אותם השנים ,כלומר שכל
מאז נח עול קיום העולם הוטל על האדם ההצלה היא בכח מעשיו ועמלו .ומעתה ואילך האדם
והנה אחרי שחטאו ומלאה הארץ חמס ,שוב הוא שידאג ויבנה את העולם בטרחתו ,ואיתא בחז"ל
אין העולם כדאי שה' יהיה בונה אותו כבנין הראשון שנצטווה להכניס לתיבה ייחורים של צמחים ,כלומר
שהיה 'עולם הנתינה והחסד' ,ושניתן באופן של שפע. שאחר המבול היה העולם שמם ,ונח ובניו ושבעים
אלא הוא עולם של עמל ויגיעה ,כי מאז ואילך אין האומות החלו לבנותו.
האדם כדאי וראוי לתת לו עולם מוצלח כזה שהכל
מצוי לו בשפע וה' מטפחו בחביבות בידו הרחבה, הימצאות נח בתיבה חלק מהמבול
אלא ניתן לו עולם מוגבל ומצומצם אשר על האדם ונראה עוד שגם מה שהיו נח ובניו בתיבה ,ולא
מוטל עול קיומו ,ועליו להתאמץ ולעמול קשות בכדי ניצולו באופן של הימלטות מן המבול ,משמעות
שיתמשך קיומו של העולם. הדבר שגם עליהם עבר המבול ,וגם כלפיהם התבטל
ובזה יבואר מדוע רק נח ובניו נצטוו במצוה של מציאות העולם הקודם ,אלא שנותרו בחיים כדי
'יום ולילה לא ישבותו' ,וכפי שדרשו חז"ל (סנהדרין להעמיד את העולם החדש.
6
כאשר סידרו הבורא בתחילה ,אלא הקב"ה נתן נח ):שהוא מצוה על בני נח שלא לשבות מעבודה
לנבראים עולם חדש ,עולם של נח ובניו. ובן נח ששבת חייב מיתה .אבל אדם הראשון לא
ולכן ההצלה מהמבול היתה על ידי שנח בנה את נצטווה על זה ,ולפי מה שביארנו הטעם בזה ,משום
התיבה כלומר שהקב"ה מאפשר לו לשרוד ולקיים שבתחילת הבריאה לא היה התפקיד של בניין העולם
את עצמו ואת המשכיות העולם בכח הנבראים מוטל כל כך על האדם ,ורק בעולם החדש שלאחר
עצמם .וניתן לו רשות להרבות זרעו כעפרות תבל המבול קיום העולם תלוי באדם והוא זה הדואג
וצאצאיו כחול הים .אבל מכאן ואילך כבר אין זה לקיומו ובניינו ,ולכן אסור לו לשבות ממלאכה
אותו עולם מבורך שמתבטא בו הרצון העליון. זו אפילו יום אחד ,בכדי שלא יגרום הרס וחורבן
לעולם' .כי לא תוהו בראה לשבת יצרה'.
מאז המבול מוטל עול עבודת העולם על הבריות ונראה שזה עומק המטרה בסיפורי התורה
ואיתא במדרש שמאז המבול איבד העולם הרבה בפרשיות בראשית נח ,להודיע לדורות עולם,
מן הטובות ,כי עד המבול היה הכל פורח בהצלחה שהעולם עתה אינו במצבו הראוי כמו שהיה בעת
מרובה ,וכן האנשים היו חזקים ובריאים ואדם לא הבריאה .כי בתחילת ימות העולם ,היה העולם
היה חושש בראשו – 'עוד כל ימי הארץ זרע אמר 'עולמו של הקב"ה' ,והיה מלא ומשופע ברוב טובה
רבי יצחק מי גרם להם שימרדו בי לא על שהן זורעין וברכה .וכמו שנאמר – ויטע ה' אלוקים גן בעדן
ולא קוצרין ,דאמר רבי יצחק אחת לארבעים שנה
מקדם (לעיל ב ,ח) ,שמשמעות הדבר הוא שהבריאה
היו זורעים ,ומהלכין מסוף העולם ועד סופו לשעה
היא מקום לשכינת ה' .העולם היה ארץ חפץ של
קלה ,ומתלישין ארזי לבנון בהליכתן ,והיו אריות
הבורא ,וכדאמרו חז"ל – עיקר שכינה בתחתונים
ונמרים חשובים בעיניהם כנימה בבשרו ,הא כיצד
היה להם אויר יפה כמן הפסח ועד העצרת' (בר"ר לד,
היתה (ב"ר יט) ,והאדם היה בעל 'צלם אלוקים',
יא) .ובגמרא (סנהדרין קח' ).ת"ר דור המבול לא נתגאו וביארנו שם שעניינו שאיש האלוקים נמצא בעולם
אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקב"ה'. ומביא את האור האלוקי בבריאה.
והיינו כמו שנתבאר שעד המבול היה העולם חטאי הדורות הראשונים גרמו
מלא שפע וברכה ,כיון שהיה זה עולמו של הקב"ה, הסתלקות השכינה מן הארץ
שה' מטיב עמו מצד חסדו וטובו ומטפחו ומשפיע
עליו מידו הגדולה והרחבה ,וכלום מה חסר בבית אבל בהמשך ימי העולם באו ואירעו פגמים
המלך .אולם מעת המבול איבד העולם את מעמדו שונים שסילקו את החפץ העליון מן הבריאה .תחילה
הנכבד כ'עולמו של הקב"ה' ,ומעתה הוא העולם של היה חטא עץ הדעת ,שהאדם גורש מגן עדן .ונתקללו
הנבראים ,שנתן להם הבורא את העולם שיקיימוהו האדם והאדמה – 'וקוץ ודרדר תצמיח לך'' ,בזיעת
הם במעשיהם. אפיך תאכל לחם' ,ומאז כבר לא היה לבריאה אופי
ואכן מיד בצאת נח מן התיבה נטע כרם ,זאת של גן ה' .העולם איבד את היותו 'עולמו של הקב"ה',
לעומת אדם הראשון שהקב"ה נטע עבורו גן בעדן והפסיד את מהותו כעולם שעומד לרצון ועונג של
מקדם .וכן בכל העולם נבראו האילנות במאמר הקב"ה .אחר כך אירעה ירידה נוספת בדור אנוש,
תדשא הארץ דשא וכו' ועץ עושה פרי וכו' ,ולא ועשרה דורות שהיו מכעיסין ובאין .עד שבא דור
הוצרך אדם הראשון לעסוק בנטיעה ,רק לעבדה המבול .אשר אז כבר כאמור נסתלק לגמרי החפץ
ולשמרה .אבל העולם שאחר המבול הוא שנתן ה' של הבורא מן העולם ,עד שנאמר – 'נחמתי כי
לנבראים לקיים לעצמם את העולם ,והוטל עליהם עשיתים' ,ובא המבול ושטף את הכל .וגם מן האדם
לעסוק בבניין העולם במו ידיהם. ניטל הודו – וכמו שפירש הרמב"ן בפסוק 'לא ידון
והוא מה שאמרו במדרש (מדרש אבכיר ,פירוש רוחי באדם' שניטל מהאדם רוח וצלם האלוקים.
הרא"ש עה"ת) ,שעד נח היו האנשים בלי חילוק ואף שהציל ה' את נח ובניו מן המבול ,אמנם
אצבעות בכפות ידיהם .ומשמעות הדבר שהאצבעות אין משמעות הדבר שהוא המשך העולם כפי שהיה
7
ולכן מני אז נצטוו 'יום ולילה לא ישבותו' (ח, הם מכשירי עבודה ,והידים הוכשרו לעמל ועבודה.
כב) .ובגמרא למדו מכתוב זה שגם בשבת אין לגוי כלומר שעד המבול בני האדם ישבו בטובו של
לשבות ממלאכה – ואמר ריש לקיש עובד כוכבים עולם ,העולם של הקב"ה ,אכלו ושתו כמעט בלי
ששבת חייב מיתה ,שנאמר ויום ולילה לא ישבותו טירחה ועמל .וזרעו אחת לארבעים שנה ,אבל מאחר
(סנהדרין נח.): המבול זהו עולמו של נח ,עולם של בעלי אצבעות,
שעבור קיום וישוב העולם נאלצים כל האנשים
עם ישראל חזרו וזכו לעולמו של הקב"ה לעמול ולעבוד.
אבל אחר עשרה דורות מהמבול ,כשאברהם
אבינו התחיל לחדש את הקשר של הבורא אל העולם דעות הראשונים במשמעות
והחזיר את השכינה לארץ ,וכדאיתא במדרש – כיון הברכה בשבת בראשית
שחטא אדם הראשון נסתלקה שכינה לרקיע הראשון, והנה לעיל בפרשת בראשית כתב האבן עזרא
חטא קין נסתלקה לרקיע השני ,דור אנוש לשלישי, בפירוש הכתוב 'ויברך אלוקים את יום השביעי',
דור המבול לרביעי וכו' עמד אברהם והורידה שהרי ברכה זו אינה ניכרת בעולם ,וכמו שתמה
לשישי ,עמד יצחק והורידה מן שישי לחמישי וכו' הרמב"ן 'אין זה מושג בהרגש לאנשים' .ולפי דברינו
(בר"ר יט ,ז) .אזי אברהם וצאצאיו חזרו להיות בעולמו כאן נראה לבאר שאמנם בעת הבריאה היתה ברכה
של הקב"ה. זו של שבת שרויה על כל העולם ,גם בעולם הזה.
ואכן מאז חזר הקב"ה להתנהג עם אברהם ועם כי העולם בעת הבריאה ,אכן היה עולמו של הקב"ה
ישראל כפי ההנהגה הראשונה שבה נברא העולם שהוא שורה בו וניכר בו מציאותו ,ולכן גם שררו
מתחילה ,באופן של נתינה וחסד ,והוא עצמו שומר בו כל ענייני השבת ,שהרי השבת הוא יומו של
עליהם ודואג להם ,וכפי שנהג הקב"ה עם האבות הקב"ה ,וכיון שמציאותו שורה בעולם ,גם פעלו בו
שברך אותם 'בכל' 'מכל' 'כל' ,ואחר כך בעם ישראל כל חלקי השבת.
שהיו ארבעים שנה במדבר והקב"ה סיפק להם כל ובעולמו זה של הבורא אכן היתה הברכה של
צרכיהם במזון ולבוש ודיורים וכדכתיב 'לא חסרת שבת שרויה על כל המעשה ,וכן דרשו במדרש על
דבר' (דברים ב ,ז) ,וכן בארץ ישראל היה הדבר הפסוק 'ויניחהו בגן עדן' – ויניחהו נתן לו מצות
באופן קבוע ,כדכתיב – 'תמיד עיני ה' אלוקיך בה' שבת כמה דאת אמר 'וינח ביום השביעי' לעבדה
(שם יא ,יב). 'ששת ימים תעבוד' ולשמרה – 'שמור את יום השבת
ולכן האבות גם חזרו וזכו למציאות השבת, לקדשו' (בר"ר טז ,ד).
והיו מקיימים מצות שבת' ,קיים אברהם אבינו וכמו שכתב באבן עזרא ,שפשטות משמעות
אפילו עירובי תבשילין' (יומא כח' ,):שמר יעקב הפסוק ,שיש ברכה בעולם הזה .כי אכן באותו זמן,
את השבת' (בר"ר עט ,ו) .ומתקיימת בהם הברכה – ביום השבת היה העולם מתעלה להיות בו ברכה בכל
ברכה שרויה בעיסה ונר דלוק משבת לשבת (רש"י העניינים.
שם) .ואחר כך ביציאת מצרים ,כאשר ה' לקח את אולם אחר המבול שכאמור אין זה עולמו של
בני ישראל להיות לו לעם ,השבת ניתנה לכל כלל הקב"ה ,אזי נסתלקה גם ברכת השבת מן העולם.
ישראל ,אותה שבת שנגנזה מבני נח חזרה וניתנה ובזה מיושבים דברי האבן עזרא ,שאמנם כיום אין
לישראל .כי ישראל שבו להימצא בעולם של הקב"ה, הברכה מורגשת באומות העולם וכדברי הרמב"ן.
ולכן הם זכו לחזור אל מציאות הברכה של שבת – שמאז הסתלקות השכינה מהארץ אין לאומות
ראו כי ה' נתן לכם השבת על כן הוא נותן לכם לחם העולם כל חלק ושייכות ביום השבת של הקב"ה –
יומיים (שמות טז ,כט). 'ולא נתתו לגויי הארצות'.
8
היכל השבת
קדושת השבת
לסעודת צפרא דשבתא) .ששבת קודש הוא חותמו בשבת נקל להשיג את ידיעת ה'
ושמו של המלך]. 'קדושת השבת' ,אף שעיקרו הוא 'ציווי' לקדש
וכן כתב הסבא מקלם (חכמה ומוסר ח"ב אות לג) את היום ולשמרו בקדושה .הרי יש ב'ויקדש אותו'
בענין מה שהשבת היא עדות על מציאותו ית"ש – גם 'מציאות' של קדושה השורה ביום זה ,משום
'כל שבת ושבת אשר יתבונן בהשגה הזאת ,אשר כילו שקידשו ה'.
הפילוסופים כל ימיהם ולא הבינו זאת ,והשגה כזו והיינו ,שביום זה שורה יותר קדושה בבריאה,
היא שכלית ועמוקה עד אין חקר ,וכל שבת ושבת שהקב"ה משרה את קדושתו בעולם .כלומר שבשבת
יבוא יותר בהעמקת החכמה הזאת ,ויתחדש בו קודש הנבראים מרגישים ומשיגים יותר את אמיתת
חידושים בהעמקתה'. מציאות ה' .ביום זה הקב"ה מראה את כבודו ית"ש,
ובספר 'מנוחה וקדושה' (להר"ר ישראל איסר וכנוסח התפילה ביוצר של שבת – 'לק-ל אשר שבת
תלמיד רבי חיים מוואלוז'ין זצ"ל) – 'מי שטעם פעם אחת מכל המעשים ביום השביעי נתעלה וישב על כסא
אהבת בוראו על ידי הנשמה הזו ,אף שאחר כך סרה כבודו' .מקורו של ענין זה ,הוא במה שכתוב 'ויקדש
ממנו ,כדאמר בגמרא ולמוצאי שבת לוקחה ממנו, אותו' ,דהיינו שביום זה יהיה כבודו של ה' יותר נגלה
מכל מקום הוא אינו צריך שוב בכל ימי חייו ,לידיעת ונראה בבריאה .יום השבת הוא יום העשוי להשיג
בוראו ,לשום ראיה שכלית ,ולא להאמין עבור קבלת יותר את רוממות תפארתו ית"ש.
הספרים ,כי מעצמו יודע הכל'. ומשמעות הדבר בפועל ,שהכרת ה' מאירה בלבו
בבהירות ומתיישבת בלבו כדבר פשוט .ומתוך כך
סגולת השבת לראות את כבוד ה' מתוך הבריאה גם אין לאדם כל תמיהות ותהיות בענין ידיעת ה'
כמו כן ,מתייחדת השבת בכך שרואים בה את והאמונה בו ,אשר צריך להתמודד עמהם ,כי הלב
הבריאה במבט יותר נעלה .בשבת ,הבריאה משמשת מרגיש את מציאות ה' ומשוכנע באמיתתו.
כאמצעי ו'היכי תמצי' לראות את תפארת גדולתו של והכי איתא בדברי הרשב"א – 'שיום השבת
הקב"ה .ודבר זה נובע מתוך מה שקידש ה' את יום נתקדש וכו' שישרה בו כבודו ותפארתו יתברך'
השביעי לשמו ,כלומר נתן בו קדושה ,שניתן יהיה (חידושי אגדות תענית פרק ד).
לראות מתוך הבריאה את כבודו ית"ש ' -נתעלה
ועיין בספר בית הלוי על התורה (פרשת בראשית)
וישב על כסא כבודו'.
– 'בשבת חידש בהעולם ,דגם בזה העולם בתוך
ביום השבת ניתן כח מיוחד של קדושה בעולם, הבריאה ,יהיה גילוי כבוד שמו יתברך ,פירוש דגם
שהבריאה תהא מכשיר וכלי לראות על ידה את כבוד בזה העולם יהיה מקום ויכולת להיות משיגים כבודו
ה' .להכיר אותו ואת דרכיו ,ולהתפעל מרוממות יתברך וכו' ,ויש לומר דזהו כוונת המדרש ,על הא
מעשיו וגודל חסדיו. דכתיב ויכל ביום השביעי ,משל למלך שעשה לו
וכפי האמור ,שבשבת קודש אין זה רק מצוותינו טבעת ,מה חסר בו חותם ,כך מה היה העולם חסר,
ותפקידינו לעסוק בכבודו ,אלא יש בו גם מתנה של שבת ,דעיקר הטבעת הרי של כל אדם הם שוים,
קדושה ,שהקב"ה קידש את המציאות כולה ביום והשינוי שבהם הוא בחותם ,שכל אחד כותב שמו
השבת .מציאות של קדושה ,דהיינו שיהא ניתן לראות על הטבעת שלו ,וכן ממשיל שבת לחותם ,שנכתב
את כבוד הקב"ה מתוך הבריאה .בשבת מזדהרת על העולם שמו של הקב"ה יתברך ,ושיהיה בו שפע
הבריאה לאדם באור מיוחד ,אשר ממנה עולה יותר קדושה מגילוי כבודו יתברך'[ .והוא כענין דאיתא
כבוד ה' .בימות החול אין קדושה זו מתגלית כל כך בזוהר – 'שבת שמא דקודשא בריך הוא' (מאמר הזוהר
9
יכול לספר תהלות ה' .רק בנ"י שנבראו לכבודו בבריאה ,כמו בשבת אשר כל יצור מפאר ומברך
בלבד .וגם לא כל הזמנים מסוגלים לזה רק השבת לא-ל ,וכל הנבראים מספרים כבוד א-ל וקדושתו.
קודש שנקרא סהדותא'. ועיין בזוהר (ח"ב קלו ):שכתב על מזמור השמים
ואפילו כאשר מתפעלים ממעשי טובותיו מספרים כבוד א-ל דקאי על יום השבת – 'כד נהיר
וחסדיו ,אין זה רק מצד רגשי התודה על כך יממא ביומא דשבתא ,סליקו דחדווה סליק בכלהו
שהעניק לנו טובה ,כבימות החול .אלא עיקר עלמין ,בנייחא בחדווה ,כדין 'השמים מספרים כבוד
ההתפעלות היא מגדולת ה' וכבודו המתגלית בכך, א-ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע' .מאן שמים ,אלין
שהוא בעל חסד ובעל הטבה .ביום השבת ,שורה שמים דשמא עלאה אתחזי בהו ,דשמא קדישא
מציאות קדושה ,אשר מביאה את האדם לראות בכל אתרשים בהו .מספרים ,מאי מספרים ,אי תימא
דבר את כבוד ה' שבו. כמאן דמשתעי סיפור דברים ,לאו הכי ,אלא דנהרין
ונציצין בנציצו דנהורא עלאה'.
סגולת השבת להשיג סודות התורה זו היא אחת מענייני הקדושה המיוחדת
וכמו כן ,קידש ה' את יום השבת ,להיות האדם שניתנה ביום השביעי' ,ויקדש אותו' .סגולה ניתנה
מסוגל בו להשגת סודות התורה מעמקיה וטעמיה, ביום זה שיוכלו לראות מתוך הבריאה את גדלו
וכמו שכתב האריז"ל (זמירות לצפרא דשבתא) – 'ויחזי וכבודו .וכמו שכתוב במזמור שיר ליום השבת –
לן סתריה דאתאמר בלחישא .יגלה לן טעמיה 'מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך' .בשבת
דבתריסר נהמי' .ועיין בדרישה (או"ח סימן תל) – קודש משיגים מתוך הבריאה את גודל מעשיו
'יום השבת הוא מוכן ומזומן ללמוד בו ,שיש לו ועומק מחשבותיו.
סגולה מצד יתרון הנפש שבאדם בשבת ,להועיל ועיין בפירוש רבינו ניסים על התורה – 'ענין
לכל מבקש תורה' .ובלבוש (או"ח רפא) – 'אנו קדושתו ,כי כאשר הדבר הקדוש לא ישמש לדבר
משיגים חכמה יתירה בשבת ,לפי שהוא יום מוכן חול כלל ,רק לדברים המקודשים ,כן יום השבת לא
לכל השגה'. יניע דבר גופני כלל ,אבל יחזק השכל וינוע הנפש
וכן כתב בספר ראשית חכמה (שער האהבה ,פרק לצד המעלה ,ולזה אמר המשורר מזמור שיר ליום
ו) – 'ביום שבת מצד נשמה היתירה הבאה ,ירגיש השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון ,כי יום
בנפשו תענוג נפלא ,ואם חכם הוא על ידה יתגלו השבת נאה לזה מכל ימי השבוע'.
לו רזי תורה ,כמו שראיתי זה בעיני במורי ע"ה
(הוא הרמ"ק) וחכמים כיוצא בו' .ועיין במה שאמרו יום השבת מסוגל להרגשת גדולת ה' בכל דבר
בגמרא (גיטין ס' – ).רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש בימות החול עוסקים יותר בשבח ותודה לה'
מעייני בספרא דאגדתא בשבתא' .וכתב שם בהגהות על מה שיש לנו בבריאה ,על זה שהעניק לנו ברוב
מהריעב"ץ דספרא דאגדתא היינו – 'חכמת האמת טובו וחסדו .ואילו ביום השבת חובתנו לעסוק
שאנו קוראים קבלה וכו' ,והיו מעיינין בשבת בדברי יותר בשירה והילול על תפארתו ית"ש .אין זה
אגדה שמושכת הלב ,מפני עונג שבת ,וקדושת היום רק תפקידנו המיוחד ביום השבת .אלא יש בזה
מסייעת להשכיל ולהבין בחכמה הנעלמה ,קודש גם מציאות מיוחדת ,שביום השבת מורגש ומאיר
קדשים היא ,ואמרו רצונך להכיר את מי שאמר בלב ענין זה ביותר .שביום השבת בכל הטבה ובכל
והיה העולם ,עסוק באגדה'. פעולות הבורא וגבורותיו ונפלאותיו ,לב האדם
ועיין בספר 'מאור ושמש' (פרשת ויחי ד"ה הענין) רואה את תפארת גדולת הבורא בעצמה .מכיון
– 'בבוא שבת קודש בא מנוחה ,ואז נתגלה האור שיום השבת קדוש לה' ,אזי בכל ענין שבבריאה,
הגנוז לצדיקים לכל אחד ואחד לפי מדריגתו'. רואים מיד את גדולת ה' ורוממותו ,ועומדים
ובספר אוהב ישראל (פרשת תשא) – 'המתנה משתאים מחכמתו וגבורותיו.
טובה של שבת רצה לומר האור והקדושה עצומה ועיין בספר שפת אמת (חנוכה תרמ"ח) – 'וכתיב
אשר יורד מלמעלה לתוך לבות בני אדם ביום עם זו יצרתי כו' תהלתי יספרו .כי לא כל מי שרוצה
10
שכתב על תלמידי חכמים בשבת קודש – 'בכוחם ש"ק ,והוא רוח קדושה שכליים חדשים אשר האיש
להשיג מדריגות גבוהות והתגלות סודות התורה הישראלי משיג אז ,וחיות רוחניות הבא מעולם
בקרב לבבם מה שאי אפשר להוציאם מן השפה עליון מעולם שכולו שבת וכולו תענוג'.
ולחוץ ולבוא להתגלות שבפה כלל'. ובספר 'פרי צדיק' (קדושת שבת סוף מאמר א)
חכמה ומוסר
לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר
שכתב המהר"ל – 'כי עבודת השי"ת מכח גזירת סיבות קיום התורה -כמה דרגות זו על גבי זו
המלך בלבד אין זה עבודה ,כי העבודה צריך שיהיה בגמרא – 'אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי
עובד לו מרצונו ,ואז נקרא 'עובד' ,אבל אם הוא שמעון בן לקיש ,לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר
מוכרח ,אין זה עובד וכו' .שיעשה המצוה מרצונו הרע ,שנאמר (תהלים ד) רגזו ואל תחטאו .אם נצחו
בלב טוב וכו' ,ולפיכך צריך לקיים כאילו הוא רשות' -מוטב ,ואם לאו -יעסוק בתורה ,שנאמר ,אמרו
(גור אריה שמות כ ,כב). בלבבכם .אם נצחו -מוטב ,ואם לאו -יקרא קריאת
שמע ,שנאמר ,על משכבכם .אם נצחו -מוטב ,ואם
הדרגה השניה -הכרה שכלית לאו -יזכור לו יום המיתה ,שנאמר ודומו סלה'
בצדק ומשפט הדבר (ברכות ה.).
'אם נצחו מוטב ,ואם לאו -יעסוק בתורה' במאמר זה מבואר ,כי ישנם כמה דרגות זו
-זו כבר הדרך השניה במעלתה ,והיינו [בצירוף למעלה מזו ,בדרך להגביר את כח הטוב על עצמו
מחשבתו לקיום ציווי ה'] שיתבונן בחוב המוטל על ולנצח את יצר הרע .ולימדונו חז"ל שלכתחילה
האדם ללכת בדרך האמת והיושר ,הצדק והמשפט. יפתח בדרך הראשונה שהיא הדרך המעולה הראויה
שאף שלא הגיע לידי כך שיהא די לו בהתעוררות לאדם השלם ,ורק אם רואה שלא עלתה בידו ולא
ובתאוות לבו בכדי לנצח את היצר ,בכל זאת עליו נצחו אז ישתמש בדרכים האחרות.
להתבונן בשכלו שכן הוא חובת האדם לקיים את
הראוי לעשות ,ומצד זה ביד האדם להתעורר הדרגה העליונה -מעלת הטוב בעצם
ולהתגבר על יצרו ולקיים את חובתו. הדרך הראשונה והמעולה היא 'ירגיז יצר טוב
ועיין מה שכתב המהר"ל – 'דבר זה סוד גדול, על יצר הרע' -דהיינו שיש בנפש האדם עצמו 'יצר
כי דברי תורה מחוייבים שיהיה כל דיבור ודיבור טוב' אשר די בו להילחם ולהרגיז כנגד יצר הרע
כך ,ולפיכך לא היה התורה כמלך בשר ודם המצוה ולנצחו .כלומר יש רגש נעלה ורוח קדושה בקרב
לעבדו כך וכך תעשה ,שהעיקר הוא גזירתו שחידש האדם המושכים ומטים אותו לדרך הטוב ,והוא
מלבו ,אבל דברי תורה הם מחוייבים מצד עצמם. 'יצר טוב' הצפון בלב האדם אשר שרשו בנשמתו
ולפיכך כתיב אצל התורה 'ויכל לדבר אתו' ,כשנים האלוקית ,ומתאווה ליושר וטוב .וכענין שנאמר
שהם נושאים ונותנים בדבר אחד ,כך השם יתברך באברהם אבינו ע"ה 'מעצמו למד תורה' (בר"ר צה,ג).
ומשה רבינו ע"ה היו שונים ההלכה ביחד ,כי אין והיא הדרך הישרה והרוממה לפני איש להגביר על
התורה גזירת המלך בלא טעם ,ואם היו כך לא שייך עצמו תכונות ורגשות אלו של טוב ויושר ,והקיום
בזה שהיו שונים ההלכה ביחד מה שגזר כפי רצונו המהודר בכל מצוה הוא כאשר בד בבד עם מחשבתו
גזירה על עבדיו .אבל מפני כי הדברים הם מוכרחים לקיים מצוות ה' ,מוצא האדם בלבו שגם מעצמו
על פי החכמה והדעת ,ולפיכך השם יתברך בעצמו הוא נוטה לעשותו ,ועצם נפשו מתאווה לנהוג כן,
חוזר היה ההלכה עם משה המקבל ממנו ,להורות עד שאפילו אילמלא נצטווה היה עושה כן .וכענין
11
ושילם ,ויזכור השפטים הרעים הבאים בעקבות כי זה חכמת השם המחויבת ,ולפיכך אמר שהיו
החטאים ,וכאשר יצייר הדברים בלבו ,וודאי יכנע שונים ההלכה ביחד' (גור אריה שמות לא ,יח).
יצרו בכל דרגה שיהיה .כי אפילו אם אין מצפונו
תקיף ,אבל מצד חשבון הכדאיות יבין שכנגד כל הדרגה השלישית -חובת הציות
הנאתו יפסיד וישלם ביוקר. 'אם נצחו -מוטב ,ואם לאו -יקרא קריאת
וכאמור ,הרי חיזוק זה נחוץ כאשר אין נפשו שמע' -כלומר שאם גם עצם אמיתת משפטי
מאירה באור הרוממות ושאיפות הטוב ,אולם כאשר ומצוות התורה אין די בו להביאו לידי ניצוח יצרו,
הוא עומד במצב יותר נעלה ,וודאי עדיף שיתעורר אזי יתבונן בעוצם גודל החוב מצד הציות להקב"ה
לפעול מצד עצם הטוב שבנפשו ,ואמיתת הטוב שהוא חייב לשמוע בקול ה' ,וכשיזכור גדולתו
שבמשפטי התורה ,ומצד ציווי ה' והציות לדברו, יתברך שהוא אחד ומיוחד מחוייב המציאות וסיבת
כאמור .אלא שגם רגש זה של הכרה בשכר ועונש, כל הנמצאות ,ואיהו רב ושליט מלך העולם ואלוקי
צריך לזכרו בכל עת למען ילך בדרך טובים. ישראל ,הרי הוא דבר נמנע לעבור את פי ה' ,ומצד
הכרה זו בחינת 'יקרא קריאת שמע' יכניע את יצרו
שלימות האדם להתהלך תמיד עם לעשות רצון קונו יתברך.
כל הרגשות לחיזוק ולקיום
ושלימות האדם הוא שיתהלך עם כל הדרגה הרביעית -שכר ועונש
ההתבוננויות הללו יחדיו ,ולא רק כהכנה לזמנים 'ואם לאו -יזכור לו יום המיתה' -אם בכל
של חולשה רוחנית או מצבים של נמנום וקהיית אלו עדיין לא נכנע לבבו הערל ועדיין מסיתו יצרו
רגשות וקטנות המוחין ,אלא משום שכולם הם לעשות מה שלבו חפץ ,אזי העצה היא להתבונן
אמת ,וכל אחד מהם מעניק חלק וגוון מסויים בשכר ועונש .כי גם אם נפשו שפילה וירודה ואינו
לבניינו הרוחני של האדם .ובאופן זה כל הרבדים מתעורר מצד רוממות רגשי הקודש ומצד השמיעה
שבנפשו יהיו משועבדים לעבודתו יתברך ובכולם בקול ה' ,הרי אף האדם הפחות ביותר אם רק בר-
תהא פועלת הארת יראת ה' .וכאשר מכלול כל דעת הוא ואינו שוטה ,דואג על גופו ועל נפשו שלא
הרגשות הללו יפעלו תמיד בלבו ,אז יעלה אורח יבוא לידי צער ומכאוב ולכן 'יזכור לו יום המיתה'
חיים למעלה למשכיל. דהיינו שיתבונן וישיב אל לבו כי יש עונש ונקם
התודה והברכה לידידנו הנכבדים מתומכי מכוננו שנטלו חלק בהוצאות גיליון זה
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו
הרב שמואל מאיר גוטליב שליט"א הרב משה חיים בלוי שליט"א
לרגל אירוסי הבן עב"ג למזל"ט לרגל היכנס הבן לעול תומ"צ למזל"ט
ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו ברכת מזל טוב לידידנו הנכבד ,מחשובי אברכי קהילתנו
הרב שמואל ברא"ח חשין שליט"א הרב יוסף נחום גוטליב שליט"א
לרגל אירוסי הבת עב"ג למזל"ט לרגל הולדת הבן למזל"ט
המעוניינים לתרום את הוצאות הגיליון לזיכוי הרבים,
בחסות נא לפנות ל־ 054-8422488או למייל mechonbenmelech@gmail.com
12
