gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אמרי מנחם · Imrei Menachem — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: אמרי מנחם · Imrei Menachem

שבוע: נח (2026-10-12)

אמרי מנחם · Imrei Menachem — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ניצוצי אורה ומאמרים יקרים‬ ‫מפה מפיק מרגליות‬ ‫ניצוצי אורה ומאמרים יקרים‬ ‫מפה מפיק מרגליות‬ ‫פרשת נח‬ ‫גיליון זה נתנדב לעילוי נשמת אחותי הצדקת האשה החשובה‬ ‫מרת פראדל ע"ה‬ ‫אחותי הצדקת האשה החשובה‬ ‫מרת רחל לאה ע"ה‬ ‫בת הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‬ ‫פרשת נח‬ ‫נח זכה לחן על ידי המעשים טובים שעשה‬ ‫אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח‬ ‫(ו‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫והפסוק הקודם הוא 'ונח מצא חן בעיני ה'‪ ,‬וכתב האור החיים הק' וז"ל‪ ,‬יש‬ ‫לך לדעת כי יש מצות שתועלתם היא להמשיך חן על האדם או בבחינת ג' או ד'‬ ‫מצוות ידועות‪ ,‬וה' לא הודיע תועליו המצוה לטעם שאמרו ז"ל שירוצו כל העולם‬ ‫לתועליות‪ ,‬וזה נח זכה ומצא החן גם שמו יגיד כן כי נח כן‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫פירוש‪ ,‬שקיום כל התורה מביאה על האדם חוט של חן וחסד‪ ,‬ובאמת יש כמה‬ ‫מצוות המיוחדות לסגולה לחן‪ ,‬אך אינם ידועות‪ ,‬וכשמקיים האדם את כל התורה‬ ‫הרי מצוות אלו בכלל וזוכה לסגולת החן‪.‬‬ ‫בדברי האוה"ח יש לפרש 'אלה תולדות נח נח איש צדיק'‪ ,‬וברש"י 'עיקר‬ ‫תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים'‪ ,‬הוא המשך ופירוש למאמר הכתוב 'ונוח‬ ‫מצא חן' שעל ידי מעשיו הטובים במה שקיים את כל התורה והמצוות בלא‬ ‫להחסיר מצוה אחת‪ ,‬זכה לסגולת החן‪.‬‬ ‫'נח' – 'חן'‬ ‫אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח‬ ‫(ו‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫והפסוק הקודם הוא 'ונח מצא חן בעיני ה''‪.‬‬ ‫הנה הכלל הוא שתיבות אשר אותיותיהם מופיעות כסדר האל"ף בי"ת מרמזות‬ ‫לרחמים‪ ,‬ותיבות שיש בהם מוקדם ומאוחר מסדר האל"ף בי"ת מרמזות להיפך‬ ‫רחמים‪ .‬והקשה בנועם אלימלך (פר' פנחס ד"ה א"י בא"ד עוד)‪ ,‬האיך יתכן שאותיות שם‬ ‫הרחמים 'הוי"ה' אינן כסדר האל"ף בי"ת‪ .‬ומביא מהזוה"ק (הקדמת הזוה"ק ב‪ ):‬שסדר‬ ‫האותיות בעולם העליון הוא הפוך מהסדר שלנו‪ ,‬ומתחיל בת' ומסתיים בא'‪ .‬ולפי‬ ‫הסדר העליון שם 'הוי"ה' מרמז לרחמים‪.‬‬ ‫לפי יסוד זה‪ ,‬שבשמים סדר האותיות הוא הפוך‪ ,‬יש לפרש 'ונח מצא חן'‪ ,‬היינו‬ ‫***** ב ******‬ ‫ששמו 'נח' נקרא בשמים בסדר ההפוך‪ ,‬מסופו לתחילתו‪' ,‬חן'‪ ,‬וזהו משום שהיה‬ ‫'איש צדיק תמים' שהיה ראוי לכך‪.‬‬ ‫וזה דאיתא בזוהר הק' (ח"א נח‪ ).‬שהקב"ה הוא שקרא נח‪ ,‬והיינו משום הרמז‬ ‫בשמו שנתבאר‪.‬‬ ‫הטעם שלא לימד נח זכות על בני דורו‬ ‫אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח‬ ‫(ו‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫יש להבין‪ ,‬דאם כן‪ ,‬שנח היה 'צדיק תמים'‪ ,‬מאי טעמא לא התפלל על בני דורו‬ ‫שינצלו מן המבול‪.‬‬ ‫ויובן‪ ,‬על פי מה שכתבו בספה"ק (חתם סופר; דברי יואל) דמה שיש לצדיקים ללמד‬ ‫זכות על בני דורם‪ ,‬היינו רק בינם לבין עצמם‪ ,‬אך כלפי הדור יש להוכיח אותם‪,‬‬ ‫וכמו שנהג משה רעיא מהימנא ואמר לבני ישראל 'ממרים הייתם' ופירט בפניהם‬ ‫את כל עוונותיהם‪ .‬והטעם לזה‪ ,‬בכדי שלא ילמדו מלימודי הזכות כי מצבים טוב‬ ‫ונכון‪.‬‬ ‫ונח‪ ,‬אף בצינעא לא היה יכול ללמד זכות ולדבר בשבח בני דורו‪ ,‬מפני שצאצאיו‬ ‫היו בתוך ביתו‪ ,‬והיו שומעים את דיבוריו ולומדים כי הם צודקים במעשיהם‪.‬‬ ‫ריש לקיש דורש לשבח משום שהוא בעל תשובה‬ ‫אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח‬ ‫(ו‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫וברש"י 'בדורותיו‪ .‬יש מרבותינו דורשים אותו לשבח‪ ,‬כל שכן שאילו היה בדור‬ ‫צדיקים היה צדיק יותר‪ ,‬ויש שדורשים אותו לגנאי‪ ,‬לפי דורו היה צדיק‪ ,‬ואילו היה‬ ‫בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום'‪.‬‬ ‫ובגמרא (סנהדרין קח‪ ).‬איתא דרבי יוחנן הוא שדרש לגנאי‪ ,‬וריש לקיש דרש‬ ‫לשבח‪.‬‬ ‫ויש לומר הטעם לכך‪ ,‬דרבי יוחנן היה קדוש מרחם וצדיק תמים מילדותו ועל‬ ‫כן לא ידע את כח הרשעים ולא הבין את הכח של מי שמתבדל מרשעים‪.‬‬ ‫אך ריש לקיש שהיה בעל תשובה‪ ,‬ידע היטיב את מעלתו של מי שדר בסביבת‬ ‫רשעים ומתרחק מהם‪.‬‬ ‫מעלת 'תמים' מול מעלת 'גדול'‬ ‫אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח‬ ‫(ו‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫***** ג ******‬ ‫וברש"י 'בדורותיו‪ .‬יש מרבותינו דורשים אותו לשבח‪ ,‬כל שכן שאילו היה בדור‬ ‫צדיקים היה צדיק יותר‪ ,‬ויש שדורשים אותו לגנאי‪ ,‬לפי דורו היה צדיק‪ ,‬ואילו היה‬ ‫בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום'‪.‬‬ ‫כתב הרה"ק מלובלין זי"ע בספר זכרון זאת‪ ,‬כי שלם עדיף מגדול‪ ,‬והדין הוא‪,‬‬ ‫שאם יש לאדם לחם גדול שאינו שלם ולחם שלם שהוא יותר קטן‪ ,‬השלם עדיף‪.‬‬ ‫בזה יש לפרש מה שאמרו רבותינו על נח‪ ,‬דיש מהם שדורשים אותו לשבח‪,‬‬ ‫משום שלשיטתם אף שלא היה גדול כל כך‪ ,‬עד שאילו היה בדורו של אברהם‬ ‫היה גם נקרא גדול‪ ,‬עדיין הוא נחשב ביותר‪ ,‬משום שהיה תמים‪.‬‬ ‫ורבותינו שדרשוהו לגנאי‪ ,‬סברו כי מעלת הגדול הוא העדיף‪ ,‬ומאחר שלא היה‬ ‫גדול עד מאוד‪ ,‬הוא נדרש במקצת לגנאי‪.‬‬ ‫יראתו קודמת לחכמתו‬ ‫אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח‬ ‫(ו‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫כתב בבעל הטורים כי 'האלקים התהלך נח' הוא סופי תיבות 'חכם'‪.‬‬ ‫ויש לומר רמז בכך‪ ,‬כי אחר ש'את האלקים התהלך נח'‪ ,‬ביראת שמים מופלגת‪,‬‬ ‫ומרוב פחד ה' והדר גאונו לא חטא כמו כל בני דורו‪ ,‬היתה חכמתו מתקיימת‪,‬‬ ‫ונקרא 'חכם'‪.‬‬ ‫כי כך אמרו במשנה 'כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת'‪ .‬וקנין‬ ‫תורה תלוי במעלת 'יראתו קודמת לחכמתו'‪.‬‬ ‫נח למד תורה מפי הקב"ה‬ ‫אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח‬ ‫(ו‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫איתא (רש"י להלן ז‪ ,‬ב) כי נח למד תורה‪.‬‬ ‫ויש להבין ממאן למד נח תורה‪.‬‬ ‫ויש לומר על פי מה שכתב הרה"ק מקאמרנא זי"ע (זהר חי בראשית נט‪ ;.‬וכ"ה‬ ‫בתולדות יעקב יוסף) כי אמר הבעש"ט זי"ע‪ ,‬שיש ששומע תורה בכל יום מפי הקב"ה‬ ‫בעצמו‪.‬‬ ‫וזהו הרמז 'האלקים התהלך נח' סופי תיבות 'חכם' (בעל הטורים)‪ ,‬כי היה חכם‬ ‫על ידי לימוד תורה מפי האלקים בעצמו‪.‬‬ ‫***** ד ******‬ ‫הדרך לזכות לתולדות הגונים‬ ‫אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח‬ ‫(ו‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫וברש"י 'אלה תולדות נח נח איש צדיק‪ .‬ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים‬ ‫מעשים טובים'‪.‬‬ ‫יש לרמז בזה דרך חינוך והוראה לאבות החפצים לזכות להעמיד דורות הגונים‪,‬‬ ‫שעיקר הדרך לכך הוא 'מעשים טובים'‪ ,‬על ידי שירבו הם במעשים טובים‪ ,‬יזכו‬ ‫לבנים טובים וראויים‪.‬‬ ‫כי כך הוא טבע הבנים‪ ,‬שהולכים אחר מעשי האב‪ ,‬ובראותם את אביהם עושים‬ ‫מעשים טובים‪ ,‬נוהגים אף הם בדרכי ישרים‪.‬‬ ‫בנין התיבה משך ק"כ הוא תולדות נח‬ ‫אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח‬ ‫(ו‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫וברש"י 'אלה תולדות נח נח איש צדיק‪ .‬ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים‬ ‫מעשים טובים'‪.‬‬ ‫יש להבין איזה מעשים טובים עשה נח בדורו דור רשע‪ ,‬שלא היה אפשר לקיים‬ ‫מעשים טובים‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬כי כוונת הכתוב על כך שבנה את התיבה במשך ק"כ שנה‪ ,‬כמו‬ ‫שכתב רש"י (ו‪ ,‬י)‪.‬‬ ‫ועל זה אומר הכתוב (פסוק ה) 'ויעש נח ככל אשר צוהו ה''‪ ,‬עולה על כך שהיה‬ ‫עוסק בבנין התיבה‪ ,‬שנים ארוכות ללא לאות‪ ,‬לקיים מצוות ה'‪.‬‬ ‫ואכן היינו טעמא דהטריחו הקב"ה בבנין זה‪ ,‬לזכות אותו במעשים טובים‪ ,‬שהם‬ ‫תולדותיו‪.‬‬ ‫דברי מוסר שנשא נח לא נשמעו‬ ‫אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורתיו את האלקים התהלך נח‪.‬‬ ‫ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת (ו‪ ,‬ט‪-‬י)‪.‬‬ ‫בפסוק נרמז תשובה לתמיהה על נח‪ ,‬נח שהיה צדיק תמים מדוע לא הוכיח‬ ‫את אנשי דורו‪.‬‬ ‫והוא‪ ,‬דהאמת היא דנח הוכיח את בני דורו‪ ,‬אלא משום שילדיו 'שם חם ויפת'‬ ‫היו רבים על דבריו‪ ,‬ובעוד ששם הצדיק ביקש להעביר את דבריו כמו שהם‪,‬‬ ‫ולזכות את הדור בשמיעת דברי תוכחה‪ ,‬ביקשו הרשעים לסלף את דבריו שלא‬ ‫ישמעו אנשי הדור וישובו בתשובה‪.‬‬ ‫***** ה ******‬ ‫וזהו 'איש צדיק תמים היה בדורותיו'‪ ,‬ואמר מוסר להציל את הדור‪ ,‬אולם מכיון‬ ‫ש'ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת'‪ ,‬היו מבניו שסילפו את דבריו‪.‬‬ ‫הרשעים מנעו מנח להתהלך לפני אלקים‬ ‫אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורתיו את האלקים התהלך נח וגו'‬ ‫ותשחת הארץ לפני האלקים ותמלא הארץ חמס (ו‪ ,‬ט‪-‬יא)‪.‬‬ ‫איתא בזוהר הק' (פקודי רסא‪ ,‬א; פע"ח שער כב פ"ג) דהמתקת שם 'אלקים' המורה‬ ‫על דין הוא באותיות שלפני אותיות 'אלקים' שהם אותיות 'אכדט"מ'‪ ,‬ומהות שם‬ ‫זה מבואר בכתבי האר"י ז"ל (פע"ח שער חג המצות פרק ב) אשר סוד הבטחון הוא‬ ‫בשם אכדט"מ‪ ,‬שהוא בגימטריא 'ע"ד' המורה על בטחון שנאמר (ישעי כו‪ ,‬ד) בטחו‬ ‫בה' עדי עד‪.‬‬ ‫ואברהם אבינו ע"ה אמר 'האלקים אשר התהלכתי לפניו'‪ ,‬ביקש לרמז על כך‬ ‫שהגין על בני דורו והמתיק מעליהם את מדת הדין על ידי שם 'אכדט"מ'‪.‬‬ ‫אך נח איש צדיק ביקש להציל את בני דורו ולהמשיך חסדים ורחמים‪ ,‬לבטל‬ ‫את מדת הדין אשר היתה מרחפת על בני דור המבול‪ .‬אולם לא היה יכול‪ ,‬משום‬ ‫שכשם שהוא היה עוסק בהמתקת הדינים ובהיפוך מדת הדין למדת הרחמים‪ ,‬היו‬ ‫הרשעים עומדים כנגד ומהפכים מדת הרחמים למדת הדין‪.‬‬ ‫וזהו שאמר הכתוב 'את האלקים התהלך נח' ולא כמו אברהם שאמר 'התהלכתי‬ ‫לפני אלקים'‪ ,‬משום ש'ותשחת הארץ לפני האלקים'‪ ,‬היינו שהרשעים עמדו וחיזקו‬ ‫את מדת הדין‪ ,‬שלא להרשות לנח לעמוד 'לפני אלקים'‪.‬‬ ‫בני דור המבול לא היו ראויים שיתפלל עליהם נח‬ ‫עשה לך תבת עצי גופר (ו‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫וברש"י 'עשה לך תבת‪ .‬הרבה ריוח והצלה לפניו‪ ,‬ולמה הטריחו בבנין זה‪ ,‬כדי‬ ‫שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה‪ ,‬ושואלין אותו מה זאת לך‪ ,‬והוא‬ ‫אומר להם עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם‪ ,‬אולי ישובו'‪.‬‬ ‫הנה אברהם אבינו התפלל על אבימלך ונענה‪ ,‬ונח אמאי לא התפלל על בני‬ ‫דורו‪.‬‬ ‫ויש לומר שהוא משום שיש לרשעים להיות להם שייכות לצדיקים בכדי שיוכלו‬ ‫הצדיקים להתפלל עליהם‪.‬‬ ‫ואבימלך נתן מתנות לאברהם והתקשר עמו‪ ,‬אך אנשי דור המבול לעגו‬ ‫והתרחקו מנח ולכך לא היה בכחו לבקש עבורם רחמים‪.‬‬ ‫וכענין הזה היה במיתת בני אהרן‪ ,‬דאיתא במדרש (תנ"י אחרי יב) כי ארבע בני‬ ‫אהרן היו ראויים למות‪ ,‬אלא שמשה התפלל עליהם‪ .‬והנה‪ ,‬יש לומר הטעם מדוע‬ ‫***** ו ******‬ ‫לא הועילה תפילת משה ואהרן על נדב ואביהו‪ ,‬משום דאיתא בגמרא (סנהדרין נב‪).‬‬ ‫שהיו אומרים 'מתי ימותו הזקנים הללו ואנו נכנסין במקומם'‪.‬‬ ‫וכמו שנתבאר‪ ,‬דהצדיק אינו יכול להתפלל ולפעול ישועה עבור מי שאינו‬ ‫דורש בשלום טובתו‪.‬‬ ‫בן נח מותר בלימוד הלכות שהוא מחויב בהם‬ ‫מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא‬ ‫טהורה הוא שנים איש ואשתו (ז‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫וברש"י 'הטהורה‪ .‬העתידה להיות טהורה לישראל‪ ,‬למדנו שלמד נח תורה'‪.‬‬ ‫קשה‪ ,‬דהרי בן נח אסור בלימוד התורה‪ ,‬ואם כן האיך הותר לנח ללמוד תורה‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דכל האיסור הא לא נאמר אלא בחלקי התורה שאינם שייכים לו‪,‬‬ ‫ודברי התורה הנוגעים בעניני שבע מצוות‪ ,‬מותר וצריך הוא ללמוד‪.‬‬ ‫ובזה יש לומר שאף נח לא למד אלא את חלקי התורה הללו שהיו נצרכים לו‪,‬‬ ‫בכדי לדעת איזה בהמות להכניס לתוך התיבה‪.‬‬ ‫מנלן דלמד נח תורה‬ ‫מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא‬ ‫טהורה הוא שנים איש ואשתו (ז‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫וברש"י 'הטהורה‪ .‬העתידה להיות טהורה לישראל‪ ,‬למדנו שלמד נח תורה'‪.‬‬ ‫יש לתמוה‪ ,‬והלא איתא שהיו באים מאליהם‪ ,‬ואם כן אולי אכן לא למד נח‬ ‫תורה כי לא היה צריך לבחור וליקח‪.‬‬ ‫אלא יש ללמוד כן מכך שאמר לו הקב"ה 'מכל הבהמה הטהורה וגו' ומן הבהמה‬ ‫אשר לא טהורה'‪ ,‬הרי שידע והבין את כוונת הכתוב‪ ,‬מי היא בהמה טהורה ומי‬ ‫היא טמאה‪.‬‬ ‫וזהו שהוכיח רש"י ד'למד נח תורה'‪.‬‬ ‫מותר ללמוד תורה בזמן שאין איסור אשת איש‬ ‫מכל הבהמה הטהורה תקח לך וגו' (ז‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫וברש"י 'הטהורה‪ .‬העתידה להיות טהורה לישראל‪ ,‬למדנו שלמד נח תורה'‪.‬‬ ‫וקשה‪ ,‬והלא אסור לבן נח ללמוד תורה‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דטעם איסור בן נח בלימוד התורה‪ ,‬הוא משום דהתורה 'מורשה‬ ‫לבני ישראל'‪ ,‬והיינו 'מאורשה'‪ ,‬וממילא יש איסור 'אשת איש' למי שאינו בן ישראל‬ ‫ללמוד תורה שהיא 'מאורשה' לישראל‪.‬‬ ‫***** ז ******‬ ‫אם כן יש לחדש‪ ,‬דכל האיסור אינו נוהג אלא לאחר שניתנה תורה ונאמר בה‬ ‫איסור אשת איש‪ ,‬דעד שלא ניתנה תורה‪ ,‬כלל לא נהג איסור אשת איש‪.‬‬ ‫בזכות התורה‬ ‫מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא‬ ‫טהורה הוא שנים איש ואשתו (ז‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫וברש"י 'הטהורה‪ .‬העתידה להיות טהורה לישראל‪ ,‬למדנו שלמד נח תורה'‪.‬‬ ‫להלן (ז‪ ,‬ט) כתוב 'שנים שנים באו אל נח אל התבה'‪ ,‬ופירש רש"י 'מאליהן'‪.‬‬ ‫ויש לומר כי מה שנח למד תורה‪ ,‬הוא הזכות שגרמה לכך שלא יצטרך לעמול‬ ‫ולבחור איזה בהמה טהורה וטמאה להביא מספר כזה וזה‪ ,‬אלא שהגיעו מאליהן‪,‬‬ ‫בכח התורה‪.‬‬ ‫עבודת 'גפ"ן'‬ ‫ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר (ט‪ ,‬כ‪-‬כא)‪.‬‬ ‫וברש"י 'ויטע כרם‪ .‬כשנכנס לתיבה הכניס עמו זמורות ויחורי תאנים'‪.‬‬ ‫איתא בספה"ק (ישמח ישראל תהלים) כי עבודת הצדיקים להפוך אותיות 'נג"ף'‬ ‫להיות 'גפ"ן'‪.‬‬ ‫ויש לומר כי בעבודה זו היה עוסק נח‪ ,‬שאחר שהביא הקב"ה נג"ף על דורו במי‬ ‫המבול‪ ,‬עסק בהמתקת הדינים‪ ,‬ובהמשכת גפ"ן‪.‬‬ ‫תיקון חטא אדם הראשון‬ ‫ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה (ט‪,‬‬ ‫כ‪-‬כא)‪.‬‬ ‫וברש"י 'ויטע כרם‪ .‬כשנכנס לתיבה הכניס עמו זמורות ויחורי תאנים'‪.‬‬ ‫יש לפרש הטעם שנטע נח עץ גפן בדוקא‪.‬‬ ‫דידע נח כי כל הפגם נבע מחטא אדם הראשון‪ ,‬ואיתא בגמרא (ברכות מ‪' ).‬דעץ‬ ‫הדעת גפן היה'‪ .‬וכן איתא במדרש (בר"ר יט‪ ,‬ה) ''ותקח מפריו ותאכל' (בראשית ג‪ ,‬ו‬ ‫) א"ר איבי‪ ,‬סחטה ענבים ונתנה לו'‪ .‬וזה בא נח לתקן‪ ,‬חטא אדם הראשון שעל‬ ‫ידי זה יתוקן הכל‪.‬‬ ‫ויש להוסיף כי בזה מובן הענין ש'ויתגל'‪ ,‬שהוא כענין שהיה אצל אדם הראשון‬ ‫וחוה קודם החטא‪ ,‬שהיו ערומים ולא יתבוששו‪ ,‬כך נח ביקש להיות ערום ולא‬ ‫להתבייש אחר התיקון השלם‪.‬‬ ‫***** ח ******‬ ‫תיקון פגם האדמה‬ ‫ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר (ט‪ ,‬כ‪-‬כא)‪.‬‬ ‫יש לומר‪ ,‬כי נח היה עוסק בתיקונו של עולם‪ ,‬וידע כי הפגם הראשון שנעשה‬ ‫בעולם‪ ,‬הוא מה ששינתה האדמה מציווי הבורא‪.‬‬ ‫ולכך 'ויחל נח איש האדמה'‪ ,‬לתקן פגם האדמה‪ ,‬בכדי להביא בכך תיקון‬ ‫לעולם‪.‬‬ ‫משמים לא הניחו את נח לתקן את העולם‬ ‫ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר (ט‪ ,‬כ‪-‬כא)‪.‬‬ ‫וברש"י 'ויטע כרם‪ .‬כשנכנס לתיבה הכניס עמו זמורות ויחורי תאנים'‪.‬‬ ‫יש לומר הטעם שהביאו משמים את נח לכדי 'וישכר'‪.‬‬ ‫כי לאחר שנחרב העולם‪ ,‬ביקש נח לתקן עולם במלכות שדי‪ ,‬לתקן הפגמים‬ ‫אשר נעשו ואשר מונעים את תיקון העולם‪.‬‬ ‫ועל כן בא ליטע גפ"ן כנגד פגם עץ הדעת שהיה בעץ הגפ"ן‪ ,‬ובא לעשות‬ ‫עבודת האדמה בכדי לתקן את מה שפגמה ולא קיימה את ציווי הבורא‪.‬‬ ‫אמנם לא היה עדיין העת הראוי והנכון לתיקון השלם‪ ,‬ולכן הביאו את נח‬ ‫לשכרות בכדי שירפה מעבודתו‪.‬‬ ‫נח טעם מטעם גן העדן ושכח מעבודתו‬ ‫ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר (ט‪ ,‬כ‪-‬כא)‪.‬‬ ‫בתרגום יונתן (בראשית יט‪ ,‬כ) כתב דהגפן שנטע נח היה מן גן עדן‪.‬‬ ‫ויש להמליץ‪ ,‬דהנה נח היה עוסק בתיקונו של עולם‪ ,‬ולאחר שראה כי העולם‬ ‫חרב ונחרב‪ ,‬וסבר כי אין העולם יכול עוד להתקיים באם לא יהא התיקון השלם‪,‬‬ ‫ביקש לתקן עולם במלכות שדי‪.‬‬ ‫אמנם עדיין לא היה העת לכך‪ ,‬ומשום הכי עשו משמים עצה איך למנוע מנח‬ ‫לתקן עולם‪.‬‬ ‫והוא‪ ,‬על פי מה שאמר הרה"ק בעל הישמח משה זי"ע‪ ,‬אשר כל ימיו עסק‬ ‫בציפיה והשתוקקות לגאולה‪ ,‬כי כאשר יבוא לעולם העליון‪ ,‬אזי יעצר ולא יסכים‬ ‫שישאו אותו לשום מקום‪ ,‬וידרוש את ביאת המשיח‪.‬‬ ‫אמנם לאחר פטירתו עדיין לא הגיעה הגאולה‪ ,‬ואמרו הצדיקים כי משמים עשו‬ ‫עצה כנגד הישמח משה‪ ,‬ונתנו לו לשמוע את ניגוני דוד המלך בגן עדן‪ ,‬וכך נמשך‬ ‫לתוך הגן עדן‪ ,‬ושוב שכח מהבטחתו‪.‬‬ ‫***** ט ******‬ ‫כך גם‪ ,‬את נח נתנו להרגיש טעם גן עדן‪' ,‬וישת מן היין וישכר'‪ ,‬ויחדל מלבקש‬ ‫לתקן את העולם‪.‬‬ ‫ובהאי ענינא שביקש נח לתקן עולם‪ ,‬יש ליתן טעם כי הוא משום שנח התבייש‬ ‫בכך שלא הציל את דורו ולא הגין עליהם מן כליה‪ ,‬על כן ביקש לתקן את מה‬ ‫שהחסיר‪ ,‬ולבוא כעת לתקן את העולם ולהביאו לתיקון השלם‪.‬‬ ‫היתר ערלה‬ ‫ויחל נח איש האדמה ויטע כרם‪ .‬וישת מן היין וישכר (ט‪ ,‬כ‪-‬כא)‪.‬‬ ‫וברש"י 'איש האדמה‪ .‬אדוני האדמה‪ ,‬כמו 'איש נעמי' (רות א‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫המהרי"ל דיסקין (ד"ה ויחל) תמה מהו הלשון 'איש האדמה'‪.‬‬ ‫וכותב‪ ,‬דהנה אמרו במדרש (בר"ר לו‪ ,‬ד) ד'בו ביום נטע‪ ,‬בו ביום שתה'‪ .‬ולפי זה‬ ‫מתעוררת קושיא‪ ,‬דהא 'נח למד תורה' (רש"י לעיל ז‪ ,‬ב)‪ ,‬ואם כן האיך שתה מן יין‬ ‫ערלה‪.‬‬ ‫ומיישב על פי מה שאמרו במשנה (ערלה פ"א מ"ב) דאמר ר' יהודה‪ ,‬הנוטע לצורך‬ ‫רבים פטור מן הערלה‪.‬‬ ‫ואמר הכתוב שהיה נח 'איש האדמה'‪ ,‬היינו 'בעל האדמה' של כל העולם‪,‬‬ ‫ומשום שהיה נח בעל האדמה‪ ,‬ומאדמתו אכלו כל אנשי העולם‪ ,‬הוי נח בכלל‬ ‫היתר נוטע לרבים‪ ,‬ופטור מן הערלה‪.‬‬ ‫אמנם אף אחר תירוצו יש לתמוה‪ ,‬דהא נח למד תורה וידע שהכלל הוא 'יחיד‬ ‫ורבים הלכה כרבים'‪ ,‬ומאחר שחכמים חולקים על רבי יהודה בדין זה‪ ,‬היה לו‬ ‫לנהוג כשיטת חכמים‪ .‬וכן נפסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' רצד סכ"ה) דהנוטע בתוך‬ ‫שלו לצורך רבים חייב‪.‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דהנה חכמים מודים לרבי יהודה בנוטע ברשות הרבים‪ ,‬וזה היה‬ ‫היתרו של נח‪.‬‬ ‫ויש להוסיף ולדייק היתר זה‪ ,‬בלשון הכתוב 'ויחל'‪ ,‬היינו שבא להתחיל בישובו‬ ‫של עולם‪ ,‬ולאחר חרבנו הגמור של העולם‪ ,‬עשה מעשה התחלה לתקן ולבסס‬ ‫את העולם‪.‬‬ ‫וזה הוא צורך הרבים‪ ,‬להחזיר את העולם לקדמותו‪ ,‬ומשום הכי 'וישת' בתוך‬ ‫שני הערלה‪.‬‬ ‫עוד יש לתרץ הקושיא האיך אכל ערלה‪ ,‬דבתרגום יונתן (להלן יט‪ ,‬כ) כתב דהגפן‬ ‫היה מן גן עדן‪ ,‬והרי הוא על פי מה שאמרו במשנה (שם) דהעולה מאליו פטור מן‬ ‫הערלה‪ ,‬דכתיב 'ונטעתם' פרט להעולה מאליו‪.‬‬ ‫וכן יש לומר על פי מה שאמרו בגמרא (סנהדין נט‪' ):‬אין דבר טמא יורד מן‬ ‫השמים'‪ ,‬ולכך‪ ,‬מאחר שהגפן היה מן גן עדן לא היה בו משום ערלה‪.‬‬ ‫***** י ******‬ ‫עוד יש לומר‪ ,‬כי מה שהיה אוכל נח באותו יום של הנטיעה‪ ,‬הוא על ידי נס‬ ‫ופלא‪ ,‬שהרי אינו בדרך הטבע שיוכלו לאכול פרי מן עץ שניטע בו ביום‪ ,‬ובמה‬ ‫שבא לעולם על ידי נס‪ ,‬יש לומר דלא שייך איסור‪.‬‬ ‫והוא כענין שהאריכו האחרונים (עי' בית יצחק סימן קי) בענין מה שבא מן השמים‪,‬‬ ‫לגבי הלכותיו‪.‬‬ ‫שמות הקודש‬ ‫ותהי שרה עקרה אין לה ולד (יא‪ ,‬לא)‪.‬‬ ‫הרה"ק ר' שלום מבעלזא זי"ע כותב בפסוק (בראשית יח‪ ,‬יג) 'האף אמנם אלד ואני‬ ‫זקנתי'‪ ,‬שיש ב' שמות בסדר הע"ב שמות הקודש המסוגלות לבנים‪ ,‬השם אל"ד‬ ‫והשם אנ"י‪ ,‬והם נרמזות בדברי שרה אמנו 'האם אמנם אלד ואני זקנתי'‪.‬‬ ‫וזה נרמז אף בלשון הכתוב כאן 'אין לה ולד'‪' ,‬לה' בגמטריא שם 'אל"ד'‪' ,‬אין'‬ ‫הוא רמז לשם 'אנ"י'‪ ,‬שהאותיות שווות‪.‬‬ ‫שם המלאך הממונה על הריון‬ ‫ותהי שרה עקרה אין לה ולד (יא‪ ,‬לא)‪.‬‬ ‫מסופר (אילה שלוחה וכתבי הר"ן)‪ ,‬כי הגאון רבי דוד מפדהייץ בן הגה"ק בעל‬ ‫הקצות החושן הדפיס את ספר 'אבני מלואים' לאביו והלך בין הערים למכור את‬ ‫הספר‪ .‬ידיד אחד פגש אותו והציע בפניו הצעה טובה‪ ,‬לאמר שהוא יתן לו ממון‪,‬‬ ‫ורבי דוד יסע אל הרה"ק העבודת ישראל מקאזניץ זי"ע ויבקש ממנו הסכמה‬ ‫על הספר‪ ,‬ובתוך הדברים יזכיר אותו על שאין לו ילדים‪ .‬הגאון רבי דוד הסכים‬ ‫להצעה‪ ,‬ובא אל העבודת ישראל‪ ,‬כאשר הזכיר את הידיד המצפה לבנים‪ ,‬אמר לו‬ ‫המגיד הק' כי הנה המלאך הממונה על ההריון הוא בגמטריא ע"ה‪ ,‬ושאלו מנין‬ ‫מקור‪ .‬השיבו רבי דוד מן הגמרא (נדה טז‪ ):‬דמלאך הממונה על הריון לילה שמו'‪.‬‬ ‫אמר לו המגיד‪ ,‬יפה אמרת‪ ,‬אולם אנכי אביא לך מקור ממקום אור ולא ממקום‬ ‫חושך‪ .‬דכתיב שהמלאך אמר להגר 'הנך הרה וילדת בן'‪' ,‬הנ"ך' בגימטריא 'ע"ה'‪,‬‬ ‫והרי זה רמז‪ .‬וסיים הרה"ק ואמר על כן יפקד האיש הנ"ל בבני‪ .‬ואכן באותה שנה‬ ‫זכה האיש לבני‪.‬‬ ‫ויש לרמז שם זה בפסוק‪' ,‬אין לה ולד'‪' ,‬לה ולד' הוא בגימטריא 'ע"ה'‪.‬‬ ‫***** אי ******‬ ‫השלמה לבראשית‬ ‫רמזים בראשי תיבות של פס' "בראשית"‬ ‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (א‪ ,‬א)‬ ‫הראשי תיבות של התיבות "ב'ראשית ב'רא" עולה בגימטריא ד'‪ ,‬לרמז על‬ ‫ארבעת העולמות אצילות‪ ,‬בריאה‪ ,‬יצירה ועשיה‪.‬‬ ‫הראשי תיבות של התיבות "ב'ראשית ב'רא א'לקים" עולה בגימטריא ה'‪ ,‬לרמז‬ ‫שהקב"ה ברא את העולם הזה באות ה' כמאמר חז"ל (מנחות כט‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫והראשי תיבות של כל הפסוק‪" ,‬ב'ראשית ב'רא א'לקים א'ת ה'שמים ו'את‬ ‫ה'ארץ"‪ ,‬עולה בגימטריא כ"ב – לרמז שהקב"ה ברא את העולם בכ"ב אותיות‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫התורה וארץ ישראל‬ ‫בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (א‪ ,‬א)‬ ‫כתב רש"י‪ :‬אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש‬ ‫הזה לכם‪ ,‬שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל‪ ,‬ומה טעם פתח בבראשית?‬ ‫משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" (תהילים קיא)‪ ,‬שאם יאמרו‬ ‫אומות העולם לישראל "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים"‪ ,‬הם אומרים‬ ‫להם‪ :‬כל הארץ של הקב"ה היא‪ ,‬הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו‪ ,‬ברצונו נתנה‬ ‫להם‪ ,‬וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו‪.‬‬ ‫והנה איתא בערבי נחל (פר' בהעלותך)‪ ,‬שהחלק שיש לכל אחד מישראל בארץ‬ ‫ישראל תלוי בחלקו בתורה‪ ,‬וכל זמן שלא זכה לחלק בתורה לא יכול לזכות‬ ‫לחלקו בארץ ישראל בשלימות‪.‬‬ ‫ויש לומר שדברי רש"י מורים על יסוד זה‪ ,‬שהרי אילו לא היה בתורה אותו חלק‬ ‫שמ"בראשית" עד "החודש" – לא היתה בידינו תשובה לטענת האומות‪ ,‬ובמילא‬ ‫היה ערעור על ארץ ישראל‪ .‬נמצא שדוקא הוספת חלק זה בתורה‪ ,‬בזכותה זכינו‬ ‫לארץ ישראל‪ .‬והם הם הדברים‪.‬‬ ‫***** בי ******‬ ‫השייכות בין "בראשית" ו"לעיני כל ישראל"‬ ‫בראשית (א‪ ,‬א)‬ ‫התוה"ק מתחלת באות ב'‪" ,‬בראשית"‪ ,‬ומסיימת באות ל'‪" ,‬לעיני כל ישראל"‪.‬‬ ‫וידוע הרמז המובא בספרים‪ ,‬שאותיות תחילת התורה וסיומה הן תיבת "לב"‪.‬‬ ‫יש לבאר בזה‪ ,‬דהנה גבי הגאולה העתידה אמרו "לבא לפומא לא גליא"‪,‬‬ ‫שהגאולה תבוא אך ורק מאת הקב"ה בעצמו‪ .‬וזהו "ישראל נושע בה' תשועת‬ ‫עולמים"‪ ,‬בה' דייקא‪ ,‬דאין שום נברא‪ ,‬שום אדם ושום כוח שיכול לסייע בזה ח"ו‪,‬‬ ‫ורק הקב"ה בכבודו ובעצמו יושיע את ישראל‪.‬‬ ‫וזהו על דרך מה שבפסוק "בראשית"‪ ,‬אף על פי שהוא אחד מעשרת המאמרות‬ ‫(ר"ה לב‪ ,‬א)‪ ,‬לא נאמר "ויאמר" כמו בשאר המאמרות‪ .‬ומבואר במפרשים שבריאה‬ ‫זו היתה במחשבה ולא במאמר‪ ,‬כדי שלא תהיה נתינת מקום לטעות ח"ו כאילו‬ ‫היה מי שסייע בידו יתברך בבריאה זו‪.‬‬ ‫ובזה יש לבאר מה שאומרים (בנוסח קדושת כתר) "הן גאלתי אתכם אחרית‬ ‫כבראשית"‪ ,‬שכשם שבראשית‪ ,‬בבריאת העולם‪ ,‬היה הקב"ה לבדו הבורא והיוצר‬ ‫ושום כוח אחר לא היה יכול ולא היה רשאי לסייע בידו כביכול‪ ,‬כך הגאולה‬ ‫העתידה תהיה מאתו יתברך לבדו‪ ,‬בבחינת לבא לפומא לא גליא‪.‬‬ ‫***‬ ‫בייטב פנים מביא בשם ספר "בינה לעתים"‪ ,‬מהו החילוק בין המאמין בהקב"ה‬ ‫באמונה פשוטה‪ ,‬וכן מחמת הנסים שעשה הקב"ה (ביציאת מצרים ושאר כל הנסים‬ ‫שהראה הקב"ה בזמנים שונים)‪ ,‬לבין הבא אל האמונה מתוך התבוננות וחקירה בשכלו‪.‬‬ ‫ומבאר בזה כמה חילוקים‪ :‬ראשית הכל הוא שהמעמיד את אמונתו על יסוד‬ ‫החקירה והשכל עלול להיכשל‪ .‬וכידוע בדברי ימי ישראל‪ ,‬וכמ"ש בבני יששכר‬ ‫בשם ספרים שקדמוהו‪ ,‬שראינו בגלויות כי המאמינים באמונה פשוטה בגלל‬ ‫מסורת אבות עמדו תמיד חזק באמונתם גם במקום של נסיונות וקשיים וכו'‪,‬‬ ‫משא"כ ההולכים בדרך החקירה לא צלחו את הנסיונות ולא עמדו באמונה‪ .‬וכמו‬ ‫שנאמר "יראת ה' טהורה" – היא דייקא – "עומדת לעד"‪.‬‬ ‫חילוק נוסף ביניהם – שהמאמין על פי חקירה הולך מן המאוחר אל המוקדם‪,‬‬ ‫ואילו המאמין עפ"י מסורת אבות ועל פי הנסים שרואים בעינינו הולך כסדר‪,‬‬ ‫מן המוקדם אל המאוחר‪ .‬ובודאי שיכול לאחרי זה גם לחקור ולהתבונן להבין‬ ‫הדברים בשכלו‪ ,‬אלא שלא זה היסוד שעליו עומדת אמונתו‪ ,‬כי אם התחילה הוא‬ ‫באמונה ומזה בא אל החקירה [ויש לומר שעל זה מורה לשון הכתוב (קהלת ז‪ ,‬ח)‬ ‫"טוב אחרית דבר מראשיתו"‪ ,‬היינו ש"אחרית דבר"‪ ,‬הבנת עניני האמונה בשכל‪,‬‬ ‫באה מתוך "ראשיתו"‪ ,‬כהמשך לאמונה‪ ,‬ולא שהופך הסדר ומקדים "אחרית דבר"‬ ‫לפני "ראשיתו"]‪.‬‬ ‫ועוד‪ ,‬שהמאמין על פי חקירה הרי הוא מוגבל עד כמה שיכול להשיג ביד‬ ‫***** גי ******‬ ‫ִשׂ כְ לוֹ ‪ ,‬לעומת המאמין באמונה פשוטה שיכול להגיע לדרגות בעבודת ה' עד בלי‬ ‫סוף‪.‬‬ ‫ויש לומר שגם ענין זה נרמז בסמיכות "אשר עשה משה לעיני כל ישראל"‬ ‫בסיום התוה"ק‪ ,‬ולאחרי זה מתחילים שוב "בראשית ברא אלקים"‪ ,‬היינו שעיקר‬ ‫האמונה הוא מה שקיבלנו במסורת "לעיני כל ישראל"‪ ,‬ועל ידי זה באים לידי‬ ‫אמונה ב"בראשית ברא אלקים"‪.‬‬ ‫גם נרמז בלשון "לעיני כל ישראל" המעלות הנ"ל שבאמונה פשוטה על פני‬ ‫אמונה התלויה בחקירה‪ :‬א) האמונה והיראת שמים באופן זה יש לה קיום כנ"ל‪,‬‬ ‫והיא נשארת גם לדורות הבאים‪ .‬לכן נאמר "לעיני כל ישראל"‪ ,‬היינו גם העתידים‬ ‫לבוא בדורות הבאים‪ .‬ב) כיון שאמונה זו אינה מוגבלת עד כמה שיד ִשׂ כְ לוֹ מגעת‪,‬‬ ‫לכן הרי זה שייך ל"כל ישראל" ולא רק לבעלי שכל‪.‬‬ ‫***‬ ‫יש לבאר בדרך נוספת השייכות של "אשר עשה משה לעיני כל ישראל" עם‬ ‫"בראשית ברא אלקים"‪.‬‬ ‫דהנה מבואר בדברי יואל בכמה מקומות‪ ,‬על יסוד דברי הרמב"ם‪ ,‬שכל הנסים‬ ‫והברכות שנזכרו בתורה הרי הם בעצם טבע‪ .‬דכיון שהקב"ה ברא את העולם על‬ ‫פי התורה (וכמו שאמרו חז"ל (ב"ר פ"א‪ ,‬א) "התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של‬ ‫הקב"ה"‪" ,‬היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא את העולם")‪ ,‬נמצא שכל מה‬ ‫שנאמר בתורה כך הוא גדר העולם‪ ,‬ואף שבפשטות נראה שדבר זה יוצא מגדר‬ ‫הטבע‪ ,‬הרי אליבא דאמת העולם מוכרח להתנהג כך מצד עצם בריאתו‪ .‬ונמצא‬ ‫שזהו טבע העולם‪.‬‬ ‫ולפי זה יש לפרש‪ :‬כיון ש"בראשית ברא אלקים"‪ ,‬היינו הבריאה על פי התורה‬ ‫כנ"ל‪ ,‬הנה מהאי טעמא יכול להיות "לעיני כל ישראל"‪ ,‬שישראל זוכים להנות‬ ‫מהנסים וכו' אשר עשה משה‪ ,‬ואין זה מנגד לטבע העולם‪.‬‬ ‫ויש להוסיף בזה בעומק יותר על פי המסופר על הבעש"ט הק'‪ ,‬שפעם בהלכו‬ ‫עם אחד מתלמידיו באחד ממסעותיו נזקקו למים לשתיה‪ ,‬ואמר הבעש"ט לתלמידו‬ ‫שהרי כבר בששת ימי בראשית נקבע מה יהיה עם כל אחד בכל זמן ובכל מצב;‬ ‫ובמילא‪ ,‬באם אתה מאמין באמונה שלימה שהקב"ה כבר צפה שתזדקק כעת‬ ‫למים‪ ,‬ודאג לך למים – הרי יומשכו לכאן המים שכבר נקבע מששת ימי בראשית‬ ‫שיגיעו אליך‪ .‬ואכן כך הוה‪ ,‬שמיד עבר שם פריץ אחד והביא כלים מלאים מים‪,‬‬ ‫מבלי שתהיה ברורה הסיבה שהגיע לשם באותה העת‪.‬‬ ‫לפי זה‪ ,‬שכל הנסים וכל הסייעתא דשמיא שזוכה לה האדם‪ ,‬אין זה חידוש כי‬ ‫אם מה שנקבע לו כבר מששת ימי בראשית‪ ,‬ורק שבכוח האמונה זוכה לגלות‬ ‫ולהמשיך את זה – הרי שפירוש הסמיכות הוא כך‪ :‬כל המורא הגדול וכו' "אשר‬ ‫***** די ******‬ ‫עשה משה לעיני כל ישראל"‪ ,‬אינו אלא מה שכבר נקבע בעת הבריאה‪" ,‬בראשית‬ ‫ברא אלקים"‪.‬‬ ‫***‬ ‫במדרש ובפירוש רש"י מובא‪ ,‬שהעולם נברא בשביל ישראל‪.‬‬ ‫ידוע הסיפור מחסיד אחד שהלך בדרך והיו גשמים עזים שלא היה יכול לעמוד‬ ‫בהם‪ ,‬ולפתע הבחין בארמון גדול ונכנס לתוכו‪ ,‬ולאחר מכן נעלם הארמון‪ .‬דהיינו‬ ‫שכל בריאתו של הארמון לא היתה אלא בשביל להגן על אותו חסיד‪.‬‬ ‫כך כל פרט בבריאה‪ ,‬יש בו מטרה לסייע לישראל‪.‬‬ ‫[ועל זה מורה הלשון (בנוסח "מודים דרבנן") "יוצרנו יוצר בראשית"‪ ,‬תחילה‬ ‫אומרים "יוצרנו"‪ ,‬היינו שהקב"ה יצר אותנו בני ישראל; וכהמשך לזה ובעבור זה‬ ‫יצר הקב"ה גם את כל שאר פרטי מעשה בראשית‪.‬‬ ‫וזהו גם הטעם שראש השנה‪ ,‬יום הדין‪ ,‬הוא ביום א' תשרי יום בריאת האדם‬ ‫– כיון שהעיקר הוא האדם‪ ,‬וביום בריאתו שופט אותו הקב"ה‪ ,‬אלא שאגב כך‬ ‫כביכול הוא שופט גם את שאר הברואים שנבראו לצרכו]‪.‬‬ ‫לפי זה תתפרש הסמיכות כך – "בראשית ברא אלקים" בא כתוצאה מתוך "לעיני‬ ‫כל ישראל"‪ :‬ישראל הם העיקר והתכלית‪ ,‬ולצורך זה נבראה הבריאה כולה‪.‬‬ ‫לשון צער בבריאת האור‬ ‫ויהי אור (א‪ ,‬ג)‬ ‫מדוע נאמר "ויהי"‪ ,‬שהוא בכל מקום לשון צער (עי' מגילה י‪ ,‬ב‪ :‬כל מקום שנאמר‬ ‫ויהי אינו אלא לשון צער)?‬ ‫הנה אמרו שאור שנברא והאיר בששת ימי בראשית – גנזו הקב"ה‪ ,‬והניחו‬ ‫לצדיקים לעתיד לבוא‪.‬‬ ‫בזה יש לפרש פשטות הלשון "ויהי" לשון עתיד‪ ,‬ובזה מובן גם מדוע הוא לשון‬ ‫צער – הצער הוא על כך שחסר לנו אור זה‪.‬‬ ‫כיצד נרמזו "אש ומים" ב"שמים"‬ ‫ויקרא אלקים לרקיע שמים (א‪ ,‬ח)‬ ‫פירש רש"י‪ :‬אש ומים‪ ,‬שעירבן זה בזה ועשה מהם שמים‪.‬‬ ‫וכ' הרא"ם‪ :‬אש ומים‪ ,‬כי השי"ן הקמוצה של מלת שמים אחריה אל"ף נחה‪,‬‬ ‫ובהפוך האותיות יהיה "אש מים"‪ .‬כך פירש אותו בעל הפליאה‪ ,‬ואמר שמה שאין‬ ‫האש מסודר בסדרו הוא להודיענו שכשם שאין מוקדם ומאוחר בפסוקים כך אין‬ ‫מוקדם ומאוחר באותיות‪.‬‬ ‫והנה בגמ' (שבת פט‪ ,‬א) איתא‪ :‬א"ל ההוא מרבנן לרב כהנא‪ ,‬מי שמיע לך מאי‬ ‫***** וט ******‬ ‫"הר סיני"? א"ל‪ :‬הר שנעשו בו נסים לישראל‪" .‬הר ניסאי" מיבעי ליה? עד כאן‬ ‫הנוגע לענייננו (ועיי"ש המשך הדברים)‪ .‬וממאמר זה קשה לכאורה על הרא"ם‪ ,‬דהלא‬ ‫רואים שם שמקפידים גם על סדר האותיות בתוך התיבה ואין אומרים "אין‬ ‫מוקדם ומאוחר באותיות"‪ ,‬דאי לאו הכי הרי אין מקום לשאלת הגמ' "הר ניסאי‬ ‫מיבעי ליה"‪ ,‬דהוה ליה לתרץ "אין מוקדם ומאוחר באותיות"‪.‬‬ ‫ואולי יש ליישב שזהו אחרי מתן תורה דוקא‪ .‬דלפני מתן תורה אין מוקדם‬ ‫ומאוחר אפילו באותיות‪ ,‬והחל ממתן תורה אין מוקדם ומאוחר בפרשיות דוקא‬ ‫אבל יש באותיות מוקדם ומאוחר‪.‬‬ ‫עוד יש לומר‪ ,‬על פי מ"ש רבי אלימלך זיע"א מליז'עסק בספרו נועם אלימלך‬ ‫(פר' פנחס)‪ ,‬שהרי ידוע דא"ב כסדרן מרמז למידת הרחמים‪ ,‬וידוע ששם הוי"ה מרמז‬ ‫על רחמים‪ .‬ואם כן לכאורה קשה‪ ,‬למה בשם הרחמים היו"ד קודמת להה"א‪ ,‬דמורה‬ ‫על ההיפך‪ .‬וביאר‪ ,‬כי אף על פי שיו"ד קודמת לה"א והוי שלא כסדרן‪ ,‬אך מפני‬ ‫שהאותיות העליונות הן על פי סדר תשר"ק (עי' הקדמת הזוהר הקדוש ב‪ ,‬ב) וממילא‬ ‫היו"ד קודמת בהן לה"א‪ ,‬לכן הוא מורה על רחמים‪ ,‬עדכה"ק‪.‬‬ ‫לפי זה נראה שאכן למעלה היו האותיות בסדר ש"א‪ ,‬ורק כשבאו למטה‬ ‫התהפכו כביכול לבוא בסדר א"ש‪.‬‬ ‫חטא כדי שיזכה חברך‬ ‫ויאמר אלקים תדשא הארץ וגו' עץ פרי וגו' (א‪ ,‬יא)‬ ‫פירש רש"י ז"ל‪ :‬עץ פרי‪ ,‬שיהא טעם העץ כטעם הפרי‪ .‬והיא לא עשתה כך‬ ‫אלא ותוצא הארץ גו' ועץ עושה פרי‪ ,‬לפיכך כשנתקלל אדם נפקדה גם היא על‬ ‫חטאה‪ .‬עד כאן‪.‬‬ ‫וכ' הרה"ק מאפטא זיע"א (אוהב ישראל על הפסוק)‪ ,‬שהאדמה שינתה ציווי הבורא‬ ‫ית'‪ ,‬כדי שאח"כ כשיחטא האדם ח"ו תהיה לו אמתלא נכונה‪ .‬והוא‪ ,‬מפני ששורש‬ ‫גופו הוא מן האדמה ששינתה מכבר רצון הבורא ית'‪ ,‬ותולין הקלקלה במקולקל‪,‬‬ ‫ולא יתלו החסרון והסרחון בנשמה הרוחנית‪.‬‬ ‫לפי זה מובן מדוע לעתיד לבוא יהיה "עץ השדה יתן פריו" (ויקרא כו‪ ,‬ד)‪ ,‬דהיינו‬ ‫שאף העץ עתיד להיות מאכל כמו הפרי (ילקוט שם) – שהרי אז לא יהיה חטא ח"ו‪.‬‬ ‫הנטפל לעושי מצוה‬ ‫ועץ עושה פרי (א‪ ,‬יב)‬ ‫נאמר בתהלים (א‪ ,‬א) "ועלהו לא יבול"‪ .‬ופירש הגאון מפלאצק‪ ,‬מהרא"ל צינץ‪,‬‬ ‫ש"עלהו" הוא כינוי לצרכי הגוף‪ ,‬שהם קיום הנפש לעבודתו יתברך‪ .‬היינו שגם‬ ‫דבר הטפל אל לימוד התורה וקיום המצוות‪ ,‬נכלל גם כן בברכה‪.‬‬ ‫לפי זה יש לפרש "עץ עושה פרי"‪ :‬העיקר הם פירות‪ ,‬דהיינו תורה ומצוות‪,‬‬ ‫***** זט ******‬ ‫אלא שגם העץ העושה את הפרי – דהיינו מחזיקי התורה המאפשרים את הלימוד‬ ‫– מקבל מחשיבות הפירות‪ .‬וזהו שאמרו שלעתיד לבוא יהיה טעם העץ כטעם‬ ‫הפרי‪ ,‬לרמז שגם מי שמסייע ביד לומדי התורה‪ ,‬וכן המקיים "בכל דרכיך דעהו"‪,‬‬ ‫יקבלו אף הם שכר‪.‬‬ ‫כוונה במצות פו"ר‬ ‫פרו ורבו (א‪ ,‬כח)‬ ‫המנ"ח (מצוה א) חוקר האם יש בפו"ר דין מצוות צריכות כוונה‪ .‬ובתו"ד כתב‬ ‫סברא דזה הוי רק הכשר מצוה‪ ,‬ואם כן כשם שבעשיית המצה או קניית האתרוג‬ ‫אין צריך כוונה הכא נמי אין צריך כוונה‪ .‬רק כשנולדו לו הבן ובת אז צריך כוונה‪.‬‬ ‫והנה בגמ' יומא (מח‪ ,‬ב) שאלו‪" :‬חישב בחתיית גחלים מהו"‪ ,‬היינו האם מחשבה‬ ‫פוסלת אף בחתיית הגחלים‪ ,‬ומבואר בגמ' שצדדי הספק הם‪ ,‬אם מכשירי מצוה‬ ‫כמצוה דמו או לא‪ .‬ונשארו בתיקו‪.‬‬ ‫והרמב"ם פסק (הל' עבודת יוהכ"פ פ"ה הכ"ז)‪ :‬חתיית הגחלים לקטורת נפסלת‬ ‫במחשבה‪ ,‬שמכשירי קרבן כקרבן‪ .‬ותמה הלח"מ‪ ,‬שהרי זו בעיא דלא איפשיטא‬ ‫בגמ'‪ ,‬עיי"ש שנשאר בצ"ע‪.‬‬ ‫ונראה בסייעתא דשמיא ליישב שיטת הרמב"ם‪ ,‬דהנה מצינו בכמה מקומות‬ ‫שנקט הרמב"ם שמכשירי מצוה כמצוה‪ :‬א) בגמ' פסחים (צ‪ ,‬א)‪ ,‬שהמפריש מעות‬ ‫לקרבן פסח יכול להשתמש במותר לעצים לצליית הפסח‪ ,‬דכיון דמכשירין דפסח‬ ‫נינהו‪ ,‬כפסח דמי‪ .‬וכן פסק הרמב"ם בהל' קרבן פסח (פ"ד הי"א)‪ .‬ב) על דרך זה‬ ‫מצינו גבי סוכה‪ ,‬דהלכה פסוקה היא שאסור ליהנות מסכך הסוכה‪ ,‬ונחלקו‬ ‫ראשונים האם כן הוא הדין גם לגבי הדפנות‪ .‬הרא"ש ס"ל שבדפנות מותר להנות‪,‬‬ ‫ולהרמב"ם גם על הדפנות חל האיסור‪ .‬ומבואר בב"י (סי' תרלח‪ ,‬בשם מהר"ר אליה‬ ‫מזרחי)‪ ,‬דמשום דדפנות צריכי לה לסוכה‪ ,‬דאי לאו דפנות לא קיימא סככה‪ ,‬הו"ל‬ ‫כאילו בטלינהו לגבי סככה והוה להו כסכך‪ .‬ג) בהל' כלי המקדש (פ"ג ה"ו)‪ :‬וחליל‬ ‫זה דוחה שבת‪ ,‬מפני שהוא חליל של קרבן‪ ,‬וחליל של קרבן עבודה היא ודוחה‬ ‫את השבת‪.‬‬ ‫ואם כן מובן היטב‪ ,‬שהרמב"ם כאן אזיל לשיטתיה דכל מה שנכלל בגדר‬ ‫מכשירי מצוה הרי הוא כמצוה‪ ,‬ולכן מחשבה פוסלת בזה‪ .‬ואע"פ שביומא לא‬ ‫פשטה הגמ' את הבעיא‪ ,‬יש להוכיח זאת משאר הסוגיות שמהן עולה שמכשירי‬ ‫מצוה כמצוה [וכל זה לפי הגירסא שלפנינו בגמ' יומא שם‪ ,‬אבל יש להעיר שלר"ח‬ ‫היתה גירסא אחרת בגמ'‪ ,‬ואכן פשטו שמחשבה פוסלת‪ .‬עכ"פ חזינן ששיטת‬ ‫הרמב"ם היא שהכשר מצוה הוי כמצוה]‪.‬‬ ‫ולפי כל זה נראה דלא כסברת המנ"ח דלעיל‪ ,‬אלא אפילו אי נימא דהוי הכשר‬ ‫מצוה‪ ,‬סוף סוף הכשר מצוה כמצוה‪ ,‬וצריכה כוונה‪.‬‬ ‫***** זי ******‬ ‫תוספת על עיקר הקדושה – בתורה‪ ,‬בשבת ובישראל‬ ‫ויכל אלקים ביום השביעי (ב‪ ,‬ב)‬ ‫וברש"י‪ :‬ר' שמעון אומר‪ ,‬בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול‬ ‫על הקודש‪ ,‬אבל הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה כאלו‬ ‫כלה בו ביום‪.‬‬ ‫ולפי זה קשה‪ ,‬דאם כן לכאורה אין חיוב בעצם להוסיף מן החול על הקודש‬ ‫(אלא רק מצד שאין אדם יודע עתיו ורגעיו)‪ ,‬שהרי אילו היה הדין שצריך להוסיף מחול‬ ‫על הקודש אזי גם הקב"ה היה בודאי נוהג כך‪.‬‬ ‫אמנם הרמב"ם ס"ל שלא ציוותה תורה להוסיף מן החול על הקודש‪ ,‬שהרי לא‬ ‫הביא כלל בחיבורו שצריך להוסיף מן החול על הקודש (לענין איסור מלאכה)‪ .‬אך‬ ‫לאידך יש ראשונים שפסקו שחובה מן התורה להוסיף מחול על הקודש ולשבות‬ ‫ממלאכה כבר לפני כניסת שבת‪ ,‬יום טוב ויום הכיפורים (ראה הה"מ הל' שביתת עשור‬ ‫פ"א ה"ו‪ .‬תוס' כתובות מז‪ ,‬א ד"ה דמסר‪ .‬ועוד)‪.‬‬ ‫[והנה הישמח משה מביא (פר' כי תשא עה"פ כי אות היא ביני וביניכם) שיש ששים‬ ‫רבוא שבתות‪ ,‬היינו שלושים ריבוא (ש' אלפים) בשית אלפי שני דהוי עלמא‪ ,‬ועוד‬ ‫שלושים ריבוא שבתות באלף השביעי שכולו שבת‪ .‬וכמו כן הרי יש ששים רבוא‬ ‫נשמות ישראל‪ ,‬וכל נשמה נחצבה משבת אחת‪ .‬עד כאן‪ .‬ויש לתמוה דאם כן מנין‬ ‫נחצבו נשמות הגרים? אלא שהם באו מההוספה שמוסיפים מחול על הקודש‪.‬‬ ‫ועל דרך זה בתורה‪ ,‬שידוע שיש ששים רבוא אותיות בתורה וכל נשמה‬ ‫מישראל שייכת לאות אחת שבתורה; ושוב קשה‪ ,‬להיכן שייכות נשמות הגרים?‬ ‫אלא שגם בזה שייכותן היא להוספה שבתורה‪ ,‬כמו גזירות חכמים‪ ,‬וכן התגים‬ ‫שבתורה [ולכן ר"ע דוקא היה דורש כל קוץ וכל תג‪ ,‬כיון שהיה מנשמת גרים‪,‬‬ ‫לכן היה שייך לתוספת שעל האותיות]‪.‬‬ ‫ונראה לבאר שהרמב"ם אזיל לשיטתיה‪ ,‬דבהלכות ביכורים (פ"ד ה"ג) פסק‬ ‫הרמב"ם "הגר מביא וקורא שנאמר לאברהם אב המון גוים נתתיך‪ ,‬הרי הוא אב‬ ‫כל העולם כולו שנכנסין תחת כנפי שכינה"‪ ,‬ובמילא יכול אף הוא לומר "אשר‬ ‫נשבע ה' לאבותינו"‪ .‬לפי זה הגרים אינם כעין תוספת‪ ,‬אלא חלק ממש מכלל‬ ‫ישראל‪ .‬לכן אין צריך להרמב"ם תוספת מחול על הקודש‪ ,‬כי גם הגרים מקבלים‬ ‫כבר מעצם השבת כמו כל בנ"י; וכן לענין תורה‪ ,‬הרי לשיטת הרמב"ם כל גזירות‬ ‫חכמים הן בכלל דברי תורה שנאמר "לא תסור" (עי' הל' ממרים פ"א ה"ב‪ .‬וראה מה‬ ‫שהשיג עליו הרמב"ן‪ ,‬על סהמ"צ שורש א' (בדפוסים דף ד‪ ,‬א)‪ .‬ומ"ש בזה הלח"מ בריש הל'‬ ‫ממרים)‪ ,‬ונמצא שגם נשמות הגרים הם חלק מגוף התורה ואינם תוספת]‪.‬‬ ‫ואם כן לפי הרמב"ם אכן א"צ להוסיף מחול על הקודש‪ ,‬ואתי שפיר‪.‬‬ ‫ולשאר הראשונים נראה לבאר בדרך אפשר‪ ,‬דהנה אמרו במשנה (אבות פ"ה מ"ו)‬ ‫עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות כו'‪ .‬ואילו היה הקב"ה מוסיף מחול‬ ‫***** חי ******‬ ‫על הקודש‪ ,‬הרי היו חסרים דברים אלו‪ ,‬שמשמע שבריאתם היתה צריכה להיות‬ ‫דוקא בזמן זה‪ .‬ואין זה סותר לכך שאנו נצטווינו להוסיף מחול על הקודש‪ ,‬דיש‬ ‫לומר שזהו כדי להכניע כוח הקליפות הקשורות בדברים אלו‪ ,‬כגון המזיקין‪.‬‬ ‫בין "שבת" ל"יום השביעי"‬ ‫ויכל אלקים ביום השביעי (ב‪ ,‬ב)‬ ‫לכאורה יש לעיין‪ ,‬מדוע לא נאמר במעשה הבריאה הלשון "שבת" – וכפי‬ ‫שנאמר כמה פעמים בתורה במקומות אחרים – אלא רק "יום השביעי"?‬ ‫לפי פשט הדברים נראה לומר‪ ,‬על פי מה שהבאנו לעיל מרש"י שהקב"ה לא‬ ‫הוסיף מחול על הקודש‪ ,‬דבא הכתוב לומר ששבת הראשונה היתה אכן ביום‬ ‫השביעי בלבד‪ ,‬בלי שום תוספת לפניו ולאחריו‪ .‬משא"כ שבת שנצטווינו לדורות‬ ‫הרי היא כוללת – מחמת דין תוספת שבת – גם מעט מיום הששי וכן ממוצאי‬ ‫שבת‪ ,‬ושוב אי אפשר לקראה "יום השביעי"‪.‬‬ ‫עוד יש לומר בדרך הדרוש‪:‬‬ ‫כ' הפנים יפות (פר' בהר)‪ ,‬וכן כ' רביה"ק זיע"א בדברי יואל‪ ,‬שנוסף על זה‬ ‫שהשבת משפיעה על ימי החול שיבואו אחריה‪ ,‬הרי שיש השפעה מהשבת אפילו‬ ‫על ששת הימים שלפניה‪.‬‬ ‫[וכיון דאתינן להכי יש להזכיר‪ ,‬דלכאורה על זה רומז "לחם משנה"‪ ,‬שתיקנו‬ ‫לברך בשבת על ב' לחמים – לרמוז על ב' מיני הברכה שנותנת השבת‪ ,‬הן לימים‬ ‫שלפניה והן לימים שלאחריה‪.‬‬ ‫גם יש לבאר בזה הא דאמרו (ביצה טז‪ ,‬א)‪ :‬אמרו עליו על שמאי הזקן‪ ,‬כל ימיו‬ ‫היה אוכל לכבוד שבת‪ .‬מצא בהמה נאה אומר זו לשבת‪ ,‬מצא אחרת נאה הימנה‬ ‫מניח את השניה ואוכל את הראשונה [רש"י‪ :‬נמצא אוכלה לזו כדי שתהא היפה‬ ‫נאכלת בשבת‪ ,‬דהויא לה אכילתה של הראשונה לכבוד שבת]‪ .‬אבל הלל הזקן‬ ‫מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים‪ ,‬שנאמר 'ברוך ה' יום יום'‪ .‬עד כאן‪.‬‬ ‫ויש לומר ששמאי עשה בכל יום הכנה לקראת שבת ואמר "זו לשבת" – כדי‬ ‫להמשיך אליו את הברכה משבת הבאה אל ששת הימים שעומד בהם עתה‪.‬‬ ‫משא"כ להלל נמצא שהשבת שעברה היא זו המשפיעה אל הימים הבאים‪ ,‬ולכן‬ ‫לא הוצרך להמשיך הברכה משבת הבאה ע"י שיעשה הכנה בכל יום אל השבת‬ ‫הבאה]‪.‬‬ ‫ובאמת זה שייך בכל השבתות שלאחרי זה‪ .‬אבל בששת ימי הבריאה‪ ,‬הרי‬ ‫לא היתה אף שבת לפניהם‪ ,‬וכל הברכה יכולה היתה לבוא רק בזכות השבת‬ ‫הראשונה שעתידה לבוא לאחריהם‪.‬‬ ‫וזהו שנאמר "יום השביעי"‪ ,‬כי כל הששת ימים היו תלויים כביכול ומצפים‬ ‫ליום השביעי שיתן תוקף וצידוק לקיומם‪ .‬משא"כ בשבתות הבאות לאחרי זה‪,‬‬ ‫***** טי ******‬ ‫שהרי יש כבר זכות לכל ששה ימים גם מהשבת שלפניהם – לכן לא נאמר בהם‬ ‫"יום השביעי" אלא "שבת"‪.‬‬ ‫חצי שיעור התלוי בטעם‬ ‫ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה‪ ,‬וישבות ביום השביעי מכל‬ ‫מלאכתו אשר עשה (ב‪ ,‬ב)‬ ‫לענין חצי שיעור‪ ,‬דהיינו העושה מעשה אסור בפחות מהשיעור שחייבים עליו‪,‬‬ ‫דקיי"ל כרבי יוחנן שחצי שיעור אסור מן התורה – נחלקו רבותינו האם שייך דין‬ ‫זה גם במלאכות שבת‪:‬‬ ‫החכם צבי (סי' פו) ס"ל שלא נאמר איסור חצי שיעור אלא באיסורי אכילה‪,‬‬ ‫דאית לן קרא ד"כל חלב" וכו'‪ .‬אבל בכל שאר איסורי תורה‪ ,‬כגון התולש שער‬ ‫אחד בשבת‪ ,‬אין בו איסור תורה כלל‪.‬‬ ‫אמנם כבר כתב המל"מ (הל' שבת ריש פי"ח) שכל השיעורים דמלאכות שבת‬ ‫נאמרו לענין חיוב בלבד‪ ,‬אבל איסור מן התורה איכא אף בפחות מכשיעור‪ .‬והביא‬ ‫שכן כתב רש"י להדיא (שבת עד‪ ,‬א ד"ה וכי מותר לאפות פחות מכשיעור) [וכתב המגיה שם‬ ‫להשיג מכח זה על החכ"צ הנ"ל]‪ .‬וכן פסקו המגן אברהם (סי' שמ סק"ב)‪ ,‬המחצית‬ ‫השקל (סי' שטז סקי"ז)‪ ,‬השו"ע הרב (סי' שמ ס"א)‪ ,‬המשנ"ב (סי' שיח סק"א)‪ ,‬ועוד‪.‬‬ ‫ונראה לתלות מחלוקת זו במחלוקת ראשונים בטעם איסורי שבת‪ :‬הרמב"ם‬ ‫ס"ל (מו"נ ח"ב פל"א)‪ ,‬שמה שנאמר בדברות ראשונות (בפרשת יתרו) "כי ששת ימים‬ ‫עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו' וינח ביום השביעי" הוא טעם רק על מצות‬ ‫"זכור" שנאמרה שם‪ ,‬דהיינו כבוד היום והידורו; ואילו מצות "שמור" שנאמרה‬ ‫בדברות האחרונות (בפרשת ואתחנן) – דהיינו איסור מלאכה – היא מטעם "וזכרת כי‬ ‫עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלקיך משם גו'‪ ,‬על כן צוך ה' אלהיך לעשות‬ ‫את יום השבת" הנאמר שם‪ ,‬ואינה זכר למעשה בראשית‪.‬‬ ‫והרמב"ן (בפירושו על התורה‪ ,‬דברים ה‪ ,‬טו) נחלק עליו ומפרש שגם איסור מלאכה‬ ‫הוא זכר למעשה בראשית (ועיי"ש מה שביאר מדוע אעפ"כ נאמר בדברות אחרונות "וזכרת כי‬ ‫עבד היית וגו'"‪ .‬ועי' גם ראב"ע שמות כ‪ ,‬א‪ .‬שו"ת חת"ס או"ח סי' קפה‪ .‬ובאוה"ח הק' דברים שם)‪.‬‬ ‫ועפ"ז י"ל‪:‬‬ ‫לשיטת הרמב"ם שטעם המצוה הוא זכר ליציאת מצרים‪ ,‬הרי ַה ּ ִמ ְצ ִרים העבידו‬ ‫את אבותינו ללא שיעור‪ ,‬ושפיר צריך לומר שאף חצי שיעור אסור‪.‬‬ ‫משא"כ להרמב"ן וסיעתו שאף איסור המלאכה הוא זכר ואות למעשה בראשית‪,‬‬ ‫ׁ ֶש ׁ ּ ָש ַבת ה' יתברך ממעשה שמים וארץ; והרי בבריאת שמים וארץ כל מעשה‬ ‫ומעשה שעשה הקב"ה היה בשלימות‪ ,‬כך שלא היה שום דבר בבחינת חצי שיעור‬ ‫– במילא גם גדר "מלאכה" שנאסרה הנלמדת ממנו תלויה בשיעור שלם וחשוב‪,‬‬ ‫ואין סברא לאסור חצי שיעור‪.‬‬ ‫***** כ ******‬ ‫ברכת השותף‬ ‫ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אתו (ב‪ ,‬ג)‬ ‫אמרו חז"ל (שבת קיט‪ ,‬ב)‪ :‬אמר רב המנונא‪ ,‬כל המתפלל בערב שבת ואומר‬ ‫ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית‪ .‬ומבאר‬ ‫בזה האוה"ח הק'‪ ,‬שהקב"ה ברא את העולם לששה ימים‪ ,‬וכאשר ישראל שומרים‬ ‫את השבת הרי הם נותנים קיום לעולם לעוד ששה ימים עד שבת הבאה‪ ,‬וכן‬ ‫הלאה‪.‬‬ ‫הרמב"ן על הפסוק מביא בשם הרס"ג‪ ,‬שהברכה והקידוש ("ויברך"‪" ,‬ויקדש") היא‬ ‫על השומרים‪ ,‬שישראל השומרים שבת יהיו מבורכים ומקודשים‪ .‬עד כאן‪ .‬ולפי‬ ‫דברי האוה"ח כנ"ל מובן היטב‪ ,‬שהרי השומרים שבת הם שותפים כביכול בעצם‬ ‫הבריאה‪.‬‬ ‫בל תוסיף‬ ‫ויצו ה' אלקים על האדם לאמר (ב‪ ,‬טז)‬ ‫האוה"ח הק' מדייק מהי כוונת הכתוב "לאמר"‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫והנה בגמ' (פסחים מב‪ ,‬א) מבוארת תיבת "לאמר" – לאו אמור [רש"י‪ :‬אמור להן‬ ‫שיש איסור לאו בדברים]‪ .‬לפי זה יש לפרש‪ ,‬שהקב"ה ציווה "לאו אמור"‪ ,‬היינו‬ ‫שלא יאמר ויוסיף עוד דברים על האיסור‪.‬‬ ‫ובדומה לזה יש לפרש גם לפי פשט תיבת "לאמר" שפירושה לומר – שהקב"ה‬ ‫ציווה לומר את האיסור כמות שהוא‪ ,‬בלא תוספת ובלא מגרעת‪.‬‬ ‫כך היא אומנתו של הס"מ‬ ‫ויאמר אל האשה אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן (ג‪ ,‬א)‬ ‫לכאורה תמוה‪ ,‬מה ראה הנחש לנחוץ להקדים את דברי הקב"ה?‬ ‫אלא שכך היא דרכו של הנחש‪ ,‬הס"מ‪ ,‬שתמיד מנסה להציג את דבריו לפני‬ ‫האדם כאילו שכוונתו לשם שמים‪ ,‬והכל בא מן התורה‪.‬‬ ‫חטא הדעת‬ ‫לדעת טוב ורע (ג‪ ,‬כב)‬ ‫לפני החטא ידעו אדם וחוה שאין בכוחם להשיג את הבורא יתברך‪ .‬רק לאחר‬ ‫החטא נוצרה לראשונה מציאות של "לדעת טוב ורע"‪ ,‬שאדם עלול לחשוב לעצמו‬ ‫כאילו הוא כבר יודע הכל‪.‬‬ ‫***** אכ ******‬ ‫האות שניתן לקין‬ ‫קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה (ד‪ ,‬י)‬ ‫איתא בכתבי האריז"ל‪ ,‬שיתרו היה גלגול נשמת קין‪ ,‬ובזה שנתן את צפורה בתו‬ ‫למשה תיקן את חטא קין‪ .‬משא"כ קרח היה מהרוח הרע שבקין‪ ,‬והוא לא תיקן‬ ‫החטא‪ ,‬אדרבא‪ ,‬חלק על משה רבינו – שהוא (משה) גלגול של הבל שנהרג על ידי‬ ‫קין – היינו שהמשיך לחטוא בחטאו של קין (עי' שער הפסוקים פר' בראשית עה"פ כי‬ ‫שבעתים יוקם קין‪ ,‬ספר הגלגולים פל"ב ואילך)‪.‬‬ ‫ויש לומר שכלפי זה דייק הכתוב‪ ,‬שקול דמי אחיך צועקים אלי "מן האדמה"‬ ‫דייקא‪ ,‬רומז לקרח שהחזיק במחלוקת‪ ,‬ונבלע באדמה‪.‬‬ ‫גלגוליו של קין ומחלוקת קרח‬ ‫וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו (ד‪ ,‬טו)‬ ‫הרבה מהמפרשים עוסקים בשאלה מהו אותו "אות" שנתן לו הקב"ה‪ .‬יש‬ ‫אומרים שהוא האות י'‪ ,‬יש אומרים שזהו השבת‪ ,‬ובכתבי האריז"ל מצינו שהוא‬ ‫אות ו'‪.‬‬ ‫וכל זה נרמז בתיבת "וישם"‪ ,‬היינו מהו האות שנתן ה' לקין – "וישם"‪ :‬אותיות‬ ‫ו'‪ ,‬י'‪ ,‬ש' ר"ת שבת; והאות מ' רומזת לימי המשיח בב"א‪ ,‬שאז כמובן לא יהיו‬ ‫רוצחים וכו'‪.‬‬ ‫עוד יש לומר‪ ,‬שבשמו קין נרמז שם קדוש שניתן לו‪ ,‬שהוא שם ק"ס בגימטריא‬ ‫"קין"‪.‬‬ ‫מי שאין לו אשה אינו אדם‬ ‫זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם (ה‪ ,‬ב)‬ ‫רק אחר שנבראה גם הנקבה‪ ,‬אזי "ויקרא את שמם אדם"‪ .‬וכמאמר חז"ל (יבמות‬ ‫סג‪ ,‬א)‪ ,‬כל אדם שאין לו אשה אינו אדם‪ ,‬שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם‬ ‫אדם‪ .‬וכן אמרו בזוה"ק (ח"ג ה‪ ,‬ב) עה"פ "אדם כי יקריב" (ויקרא א‪ ,‬ב) – לאפוקי מאן‬ ‫דלא אתנסיב כו'‪ ,‬דלאו איהו אדם ולא בכללא דאדם הוא‪ ,‬ושכינתיה לא שריא‬ ‫עלוהי‪.‬‬ ‫לכן נאמר ויקרא את "שמם"‪ ,‬היינו שם אחד לשניהם יחד‪ ,‬שדוקא שניהם יחד‬ ‫נקראים בתואר "אדם"‪.‬‬ ‫חיי אדם בגופו של דוד‬ ‫ויהיו כל ימי אדם אשר חי (ה‪ ,‬ה)‬ ‫***** בכ ******‬ ‫יש לבאר מהו "אשר חי"‪ ,‬דהלא פשיטא שימי האדם היינו השנים שחי‪ ,‬ואילו‬ ‫השנים שלא חי בהן אינן "ימי אדם" (וראה מ"ש בזה האוה"ח הק' והחת"ס)‪.‬‬ ‫ויש לבאר‪ ,‬שכיון שיעקב אבינו תיקן את חטא אדם הראשון הרי ש"ימי אדם"‬ ‫היו על ידי יעקב‪ ,‬שיעקב הוא בבחינת "אשר חי"‪ ,‬כי אמרו חז"ל "יעקב אבינו לא‬ ‫מת"‪.‬‬ ‫עוד יש לומר על פי מה שאמרו שאדם הראשון נתן מימי חייו שבעים שנה‬ ‫לדוד המלך ע"ה‪ ,‬ולכן חיי דוד נחשבים לאדם‪ ,‬וזהו "ימי אדם" – אשר חלק מימיו‬ ‫הם חיי דוד שעליו אמרו "דוד מלך ישראל חי וקיים"‪ ,‬היינו שהוא בבחינת "אשר‬ ‫חי"‪.‬‬ ‫ַרק ֵריק‬ ‫וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום (ו‪ ,‬ה)‬ ‫יש לבאר דיוק הלשון "רק רע"‪ ,‬על פי מה שאמרו (ירושלמי פאה פ"א ה"א) על‬ ‫הפסוק (בפר' נצבים לב‪ ,‬מז) "כי לא דבר ֵרק הוא מכם"‪ :‬אמר רבי מנא‪" ,‬כי לא דבר‬ ‫רק הוא מכם"‪ ,‬ואם הוא ֵרק – מכם הוא; למה‪ ,‬שאין אתם יגיעין בתורה‪.‬‬ ‫ועל דרך זה כ' הרמב"ם (הל' אסו"ב פכ"ב הכ"א)‪ ,‬שאין מחשבת עריות מתגברת‬ ‫אלא בלב פנוי מן החכמה‪.‬‬ ‫ויש לפרש כך גם בפסוק דידן‪ ,‬ולדרוש "רק" במשמעות ֵריק‪ :‬כיון שלבו ריק‬ ‫ופנוי מן החכמה‪ ,‬זה מביא עליו רע ר"ל‪.‬‬ ‫***** גכ ******‬ ‫שפתי ישנים‬ ‫הרה"ק רבי אהרן מבעלז זי"ע‬ ‫דער הילייגער בעלזער רב רבי אהרלע זי"ע‪ ,‬כ'האב גהערט פון מיין טאטן‪ ,‬אז מען‬ ‫פלעגט ברענען די פיש אויף שבת שוין מיטוואך‪ ,‬לעבעדיגע פיש פין פעסט (בודעפעסט)‪,‬‬ ‫אין ער פלעגט קוקן‪ ,‬אין טאמער ס'האט אים געפלאן‪ ,‬אין ס'איז געווען א' חידוש ער‬ ‫איז געווען א' איש פלא א' מלאך האלוקים‪ ,‬האט ער געזאגט‪ ,‬ער מאכט מיטן מויל‪,‬‬ ‫ער מאכט מיטן מויל‪ ,‬א' חסיד א' חסיד‪ ,‬אריין אין די קיך‪ .‬אסאך מאל ווען ס'האט‬ ‫עם נישט געפלאן דאס פיש האט ער געזאגט‪ ,‬נע‪ ,‬ברענג א' אן אנדערע פיש‪ ,‬אבער‬ ‫טאמער האט עם עס יא געפלאן פלעגט ער זאגן גראד‪.‬‬ ‫***‬ ‫ער פלעגט זייער שנעל דאווענען‪ ,‬מ'האט נישט געקענט מיט דאווענען מיט אים‪ ,‬ער‬ ‫פלעגט צומאל מכבד זיין א'חשובע יוד צו דאווענען פארן עמוד‪ ,‬האט די יוד געזאגט‬ ‫פארן בעלזער רב אז ער קען נישט אזוי שנעל דאווענען ווי די רב‪ ,‬האט עם דער בעלזער‬ ‫רב געזאגט חס ושלום שנעל דאווענען‪ ,‬מי יבין דרכו הויעך הויעך‪.‬‬ ‫***‬ ‫ס'איז באקאנט ווען ער איז געקומען אויף אונגערין ביי די צייט פון די מלחמה‪ ,‬האט‬ ‫ער געפרעגט אויב ס'איז דא נאך א'הערליכע יוד וואס דאוונט אזוי שפעט‪ ,‬האט מען‬ ‫עם געזאגט אז ס'איז דא סאטמער רב וואס דאוונט אויך אזוי שפעט‪ ,‬האט זיך די רבי‬ ‫זייער געפרייט‪ .‬שפעטער איז די סאטמער רבי זי"ע געקומען אויף א'בעזיט צום בעלזן‬ ‫רב זי"ע‪ ,‬האט אים דער בעלזער רב געפרעגט‪ ,‬סאטמער רב איך הער אז איר דאוונט‬ ‫אויך אזוי שפעט‪ ,‬האט אים סאטעמר רב געזאגט יא‪ ,‬אבער נישט אזוי ווי בעלזער רב‪.‬‬ ‫עכ"פ ווער פארשטייט‪.‬‬ ‫***‬ ‫שפעטער מיט די יארן איז ער אריין זייער שפעט צום דאווענען‪ ,‬אין ער האט‬ ‫געפירט מוצאי שבת שפעט פארטאגס פון זונטיג‪.‬‬ ‫***‬ ‫***** דכ ******‬ ‫אין ער פלעגט זאגן אז די רשע ימ"ש פון די מלחמה‪ ,‬הער האט אים פאדרייט די‬ ‫צייט‪ .‬אזוי האב איך גהערט נאך זאגן‪.‬‬ ‫***‬ ‫יעצט איז געווען שבת בראשית‪ ,‬איך דערמאן זיך צוריק‪ ,‬זכרתי ימים מקדם‪ ,‬אין בין‬ ‫געווען ביין רבי'ן זכרונו לברכה‪ ,‬ווער סי'געדענקט שמחת תורה ווען מהאט געליינט חתן‬ ‫בראשית‪ ,‬ער איז געווען בעל קורא א' יעדע שבת‪ ,‬אין ווען ס'איז געווען שבת בראשית‬ ‫ווען מ'האט געליינט דעם חתן בראשית שמחת תורה ביי 'בראשית ברא אלוקים'‪ ,‬איז‬ ‫דאס געווען מיט קולי קולות‪ ,‬מיט אזעכע כוחות עצומות‪ .‬יעדע שבת בויכולו איז געווען‬ ‫גרויסע כוחות‪ ,‬אזוי וואס ער האט אריינגעלייגט אין יעדע זאך‪ .‬ער האט זיך געפלעגט‬ ‫זייער קאכן אין אמונה‪.‬‬ ‫הרה"ק העטרת צבי מזידיטשויב זי"ע‬ ‫מדערציילט הויכט אז דער הייליגער עטרת צבי מזידיטשויב זי"ע האט געפלעגט‬ ‫זאגן תורה ממש בהתפשטות א'גשמיות‪ ,‬אין מהאט געמוסט נעמען א' גבאי‪ ,‬א'‬ ‫אינטרעסאנטע גבאי וואס האט געהייסן ר' יענקל‪ ,‬אין האט ער פלעגט האב האכט‬ ‫געבן ער זאל נישט אויסגיין פון דביקות‪ .‬ער פלעגן זאגן אין זענען מיר העכער‪ ,‬אזוי‬ ‫ווייט אז די גבאי האט מורא גהעאט‪ ,‬אין ער פלעגט אים דערמאנען אין אוויפוועקן ער‬ ‫זאל נישט אויסגויין‪.‬‬ ‫ער איז געווען למעלה מן הטבע למעלה מן הכוחות‪ ,‬איך ווייס נישט צו ס'איז‬ ‫באנקייט‪ .‬ס'איז געווען א' יוד וואס איז געפארן אויף ארץ ישראל‪ ,‬האט ער אים‬ ‫געשריבן אין מיט געשיקט קיין מירון‪ .‬אין ווען ער האט געליינט דאס קוויטל האט ער‬ ‫געזען צו געשריבן אונטן‪ ,‬אני תלמידו אין זיך אונטער געשריבן זיין נאמען צבי הירש‪.‬‬ ‫ער האט זיך געהאלטן א'תלמיד פון רבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬דאס אין געווען דער הייליגער‬ ‫עטרת צבי‪.‬‬ ‫סאיז באקיינט אז דער אמאליגע זייגערס האבן יעדע שעה געמאכט א' מין קול‪.‬‬ ‫אין ווען ער געהאלטן אינמיטן שלישידעס תורה האט דאס געקלינגען‪ ,‬האט ער זיך‬ ‫אנגערופן שא דרך ארץ‪ ,‬אין די זייגער האט זיך אפגעשטעלט‪ ,‬אין מעט פראבירט צו‬ ‫פארעכטן‪ ,‬אין מהאט דעס געגבן פאר די גרעסטע זייגער'ס מאכערס אין מהאט בשום‬ ‫אופן נישט געקענט פארעכטן‪.‬‬ ‫בעל שם טוב הק' זי"ע‬ ‫דער הייליגע שינאווא רב זי"ע האט געזאגט אויף דעם‪ ,‬אז מזעט די כוח פון א'‬ ‫צדיק אז סאיז אזוי גרויס‪ ,‬אז אפילו אויף א' דבר גשמי א' דומם האט ער א' כוח‬ ‫צו שולט זיין אויף אים‪ .‬אין דער אמת איז אז ביי דער בעל שם טוב וויסט מען דאך‬ ‫הויכט‪ ,‬אז קבלת שבת איז געווען אין פעלד‪ ,‬אין ער איז געגאנגען אויף התבודדות‪ ,‬מיט‬ ‫***** הכ ******‬ ‫גרויסע כוחות געדינט דעם אייבערשטן‪ ,‬אז די בהמות האבן זיך געפלעגט אויף הייבן‬ ‫אויף זייער צווי פוס‪ ,‬אין געשטאנען‪ ,‬פון די גרויסקייט אין פחד וואס איז געווען דארטן‬ ‫ארום דער הייליגע בעל שם טוב‪.‬‬ ‫מזאגט דאך הויכט אז זיינע ציצית האבן געהאט א' חיות‪ ,‬אין מהאט געקענט זען א'‬ ‫לעבנקייט ביי דעם‪.‬‬ ‫סאיז באקיינט דער הייליגע בעל שם טוב ביים הייליגן טאג איז ארוייס געגאנגען‬ ‫פון בית המדרש וועגן עפעס א' סיבה‪ ,‬אין דער רבי רבי בער דער גרויסע מגיד האט‬ ‫צוגערורט צום טלית פון הייליגן בעש"ט‪ ,‬ער האט געוואלט פארעכטן עפעס וואס איז‬ ‫געווען אראפ געשלעפעט‪ ,‬ווי ער האט צו גערורט צום בעש"ט טלית‪ ,‬איז געפאלן אויף‬ ‫עם אזא מין פחד‪ ,‬אין ער האט אנגעהויבן צו צוטערן‪ ,‬אין ער האט געמוזט אנכאפן‬ ‫א'טיש‪ ,‬דער הייליגע מגיד וואס אונז האבן נישט קיין השגה אין זיין גרוייסקייט‪ ,‬ווען‬ ‫ער האט צו גערורט צום טלית פון בעש"ט הק' האט ער נישט געקנעט צוקומען צו‬ ‫זיך פון גרויס פחד‪ ,‬אין ער האט זיך געמוזט אנכאפן מיט אלע כוחות ער זאל האבן א'‬ ‫קיום‪ ,‬ממש ווי מלאכים‪.‬‬ ‫אין רבי מנדעלע וויטעפסק זי"ע ברענגט אויפן בעל שם טוב הק' אז ואחריו לא‬ ‫יהיה‪ ,‬בוז משיח'ס טאג וועט שוין נישט זיין אזא מלאך אין אזא צדיק ווי דער הייליגער‬ ‫בעש"ט הק'‪.‬‬ ‫אין דער רבי רבי אלימלך האט געזאגט‪ ,‬אז בוז משיח'ס טאג ווען סי וועט זיין א'‬ ‫יוד וואס וועט וועלן דינען דעם אייבערשטן‪ ,‬איז דעס אלעס פון די כח פון בעש"ט הק'‪,‬‬ ‫אלעס פון זיינע כוחות‪ ,‬פון זיין קדושה וואס ער האט אראפ געברענגט אויף די וועלט‪.‬‬ ‫רבי פנחס מקוריץ זי"ע פלעגט זאגן‪ ,‬אז די קינדער וואס זענען געבוירן געווארן נאכן‬ ‫פטירה פון די בעש"ט הק' דארפן האבן דרך ארץ פאר די קינדער וואס זענען געבוירן‬ ‫געווארן פאר די פטירה‪ .‬פשט איז‪ ,‬אז ווי לאנג דער בעל שם טוב הק' איז געווען אויף‬ ‫די וועלט‪ ,‬וואס פאר א' קדושה איז געווען דארט‪ ,‬אזוי ווייט אז אלע וואס זענען געבוירן‬ ‫געווארן ביים צייט פון בעל שם טוב הק' האבן גהעאט גרעסערע כוחות פון די נשמות וואס‬ ‫זענען געבוירן געווארן שפעטער‪ .‬אזוי האט רבי פינחס מקוריץ זי"ע וואס איז אויך געווען‬ ‫פון די הייליגע חבריא קדישא פון בעל שם טוב הק' אזוי ווייט האט ער ארויס געברענגט‪.‬‬ ‫הרה"ק הדברי חיים מצאנז זי"ע‬ ‫עכ"פ וויסט מען וואס צדיקים האבן געזאגט‪ ,‬אין צאנזער רב אליין האט געזאגט‬ ‫אויף זיך‪ ,‬אז די קינדער וואס זענען געבוירן געווארן סוף ימיו וועלן זיך נישט קענען‬ ‫פארשטעלן וואס פארא נשמות האט ער אראפ געברענגט לעת זקנה‪ ,‬אין ער האט‬ ‫געזאגט אז געווענליך אז א' צדיק וואס אין אויף די עלטער דארף האבן דרך ארץ‪,‬‬ ‫אבער דא איז פאקערט‪ ,‬אז די קינדער וואס זענען געבוירן געווארן ווען ער האט שוין‬ ‫גהאלטן ביי גרעסערע מדריגות‪ ,‬קומט אויס אז די עלטער דארפן האבן דרך ארץ פאר‬ ‫די יונגערע‪ ,‬ווייל זיי זענען געבוירן געווארן ווען ער איז שוין געווען א' עלטערע יוד‪.‬‬ ‫***** וכ ******‬ ‫אויך האט ער געזאגט‪ ,‬אז די בעלזער רב רבי ישכר דוב זי"ע איז געווען אין‬ ‫ראצפערט‪ ,‬ביי די ערשטע וועלטס קריג תרע"ד אדער תרע"ה‪ ,‬האט ער געמוזט אוועק‬ ‫לויפן פון פולין אין פון גאליציע וואס דארטן איז געווען גרויסע מלחמות‪ ,‬אין ווייסט‬ ‫מען דאך אז דארט איז געווען דער הייליגע רבי שלום אליעזר זי"ע איינע פון די יונגסטע‬ ‫קינדער ביין צאנזער רב‪ .‬איינמאל חנוכה ביים לעכט צונדן האט זיך רבי שלום אליעזר‬ ‫אנגעמאלדן אין געשיקט א'הודעה מיט איינעם אז ער וויל קומען צום בעלזן רב אויף‬ ‫חנוכה לעכט צונדן‪ ,‬אין טאקע אזוי געווען‪ ,‬אבער ער איז געקומען זייער שפעט‪ ,‬אין די‬ ‫יושבים האבן געטאנעט אז ס'איז זייער שפעט אין די רב זאל נישט ווארטן‪ ,‬כדרכם של‬ ‫חסידים שוין דעמאלטס געווען אויך די זעלבע זאך‪ .‬האט זיך בעלזער רב אנגערופן שא‪,‬‬ ‫דרך ארץ‪ ,‬האט דרך ארץ פאר א'יוד וואס זיין פאטער האט געקלויבן נשמות פון הימל‪,‬‬ ‫פאר אזא יוד דארף מען האבן דרך ארץ‪ ,‬ער האט געוואלט ארויס ברענגען דערפון ווי‬ ‫ווייט ער איז געווען‪.‬‬ ‫אין אמת אריין מטראכט אריין זעט מען אין גמרא אויך אזוי (בבא בתרא ז‪ ,):‬אז די‬ ‫גמרא ברענגט אז רבי חסדא איינער פון די אמוראים האט געהאט עטליכע קינדער‪,‬‬ ‫צווי גרויסע אומראים איינער האט געהייסן מר ינוקא איינער האט געהייסן מר קשישא‪,‬‬ ‫איינער האט ער גערופן מר ינוקא דער יונגער‪ ,‬אין מר קשישא איז דער רבי‪ ,‬דער‬ ‫עלטערע רבי אין די יונגערע רבי‪ .‬אין קריגט מען זיך ארום ווער זיי זענען וואס די פשט‬ ‫איז‪ ,‬צו די פשט איז אז ער איז געבוירן געווארן אויפן עלטער אין ער איז מר קשישא‪,‬‬ ‫אין בר ינוקא טייטש אז די יונגערע‪ ,‬רש"י אין תוספות קריגן זיך ארום דארטן‪ .‬אדער‬ ‫פשט פונקט פארקערט‪ ,‬ער איז געבוירן געווארן ווען ער איז געווען יונג‪ ,‬אין ער איז‬ ‫געבוירן געווארן ווען ער איז געווען האלט‪ ,‬אז די האלטער מיינט מען נישט אז ער איז‬ ‫די העלטערער‪ ,‬פארקערט ער איז די יונגערער‪ ,‬נאר ער איז געבוירן געווארן אין זיינע‬ ‫עלטער יארן‪ ,‬האט מען אים גערופן דעם האלטן‪ ,‬אין די יונגן וואס איז געבוירן געווארן‬ ‫ביי די יונגע יארן האט מען אים גערופן בר ינוקא‪.‬‬ ‫וואס איז פשט‪ ,‬נאר לויט דעם פארשטייט מען‪ ,‬אז די צדיק ווי עלטער ער איז‪ ,‬איז‬ ‫זיין גרוייסקייט ביים דינען דעם אייבערשטן‪ ,‬ווי עלטער ווערט ער‪ ,‬האלטס גרעסער אין‬ ‫מער הייליג‪ .‬דאס איז פשט‪ ,‬אז אין דע יוגערע יארן כאטשיק די קינדער זענען יונג‪,‬‬ ‫אבער סוף כל סוף זענען זיי געבוירן געווארן ווען די טאטע איז געווען א' עלטערע יוד‬ ‫א' גרויסע צדיק‪.‬‬ ‫זעט מען פון דעם וואס מהאט פריער געשמועסט וואס בעלזער רב האט געזאגט‬ ‫פאר רבי שלום אליעזר'ל‪ ,‬אז אונז האבן נישט קיין השגה וואס פארא נשמות האט דער‬ ‫הייליגע צאנזער רב אראפ געברענגט ביי די עלטער יארן‪ ,‬עכ"פ זעט מען פון דעם די‬ ‫גרויסקייט פון די צדיקים‪.‬‬ ‫זאל דער אייבישטער העלפן אז אלע צדיקים זאלן מגין זיין אויף אונז‪ ,‬אין שוין‬ ‫טרעפן משיח'ן אי"ה‪.‬‬ ‫***** זכ ******‬ ‫גליון זו מוקדש לעילוי נשמת‬ ‫אבי מורי‬ ‫הרה"צ ר' מאיר בן הרה"צ ר' מנחם זצ"ל‬ ‫אמי מורתי‬ ‫האישה הצדקת חיה שרה בת הרב יוסף חיים זצ"ל‬ ‫ברכת מזל טוב מעומק הלב לבני היקר המופלג בתוי"ש‬ ‫ובמדות טובות‪ ,‬במעשה הצדקה וחסד בלב טוב‬ ‫ר' עוזר נתנאל נ"י‬ ‫לאירוסי בנו הבחור החשוב המופלג‬ ‫ר' משה נ"י‬ ‫יהי רצון שיהיה בנין עדי עד ונרווה ממנו רוב נחת דקדושה‬ ‫וכל הברכות יחולו על ראשו‬