אמרי מנחם · Imrei Menachem — נח (2026-10-12)

ניצוצי אורה ומאמרים יקרים
מפה מפיק מרגליות
ניצוצי אורה ומאמרים יקרים
מפה מפיק מרגליות
פרשת נח
גיליון זה נתנדב לעילוי נשמת אחותי הצדקת האשה החשובה
מרת פראדל ע"ה
אחותי הצדקת האשה החשובה
מרת רחל לאה ע"ה
בת הרה"ג ר' מאיר מאשקאוויטש זצ"ל
ת.נ.צ.ב.ה
פרשת נח
נח זכה לחן על ידי המעשים טובים שעשה
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח
(ו ,ט).
והפסוק הקודם הוא 'ונח מצא חן בעיני ה' ,וכתב האור החיים הק' וז"ל ,יש
לך לדעת כי יש מצות שתועלתם היא להמשיך חן על האדם או בבחינת ג' או ד'
מצוות ידועות ,וה' לא הודיע תועליו המצוה לטעם שאמרו ז"ל שירוצו כל העולם
לתועליות ,וזה נח זכה ומצא החן גם שמו יגיד כן כי נח כן ,עכ"ל.
פירוש ,שקיום כל התורה מביאה על האדם חוט של חן וחסד ,ובאמת יש כמה
מצוות המיוחדות לסגולה לחן ,אך אינם ידועות ,וכשמקיים האדם את כל התורה
הרי מצוות אלו בכלל וזוכה לסגולת החן.
בדברי האוה"ח יש לפרש 'אלה תולדות נח נח איש צדיק' ,וברש"י 'עיקר
תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים' ,הוא המשך ופירוש למאמר הכתוב 'ונוח
מצא חן' שעל ידי מעשיו הטובים במה שקיים את כל התורה והמצוות בלא
להחסיר מצוה אחת ,זכה לסגולת החן.
'נח' – 'חן'
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח
(ו ,ט).
והפסוק הקודם הוא 'ונח מצא חן בעיני ה''.
הנה הכלל הוא שתיבות אשר אותיותיהם מופיעות כסדר האל"ף בי"ת מרמזות
לרחמים ,ותיבות שיש בהם מוקדם ומאוחר מסדר האל"ף בי"ת מרמזות להיפך
רחמים .והקשה בנועם אלימלך (פר' פנחס ד"ה א"י בא"ד עוד) ,האיך יתכן שאותיות שם
הרחמים 'הוי"ה' אינן כסדר האל"ף בי"ת .ומביא מהזוה"ק (הקדמת הזוה"ק ב ):שסדר
האותיות בעולם העליון הוא הפוך מהסדר שלנו ,ומתחיל בת' ומסתיים בא' .ולפי
הסדר העליון שם 'הוי"ה' מרמז לרחמים.
לפי יסוד זה ,שבשמים סדר האותיות הוא הפוך ,יש לפרש 'ונח מצא חן' ,היינו
***** ב ******
ששמו 'נח' נקרא בשמים בסדר ההפוך ,מסופו לתחילתו' ,חן' ,וזהו משום שהיה
'איש צדיק תמים' שהיה ראוי לכך.
וזה דאיתא בזוהר הק' (ח"א נח ).שהקב"ה הוא שקרא נח ,והיינו משום הרמז
בשמו שנתבאר.
הטעם שלא לימד נח זכות על בני דורו
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח
(ו ,ט).
יש להבין ,דאם כן ,שנח היה 'צדיק תמים' ,מאי טעמא לא התפלל על בני דורו
שינצלו מן המבול.
ויובן ,על פי מה שכתבו בספה"ק (חתם סופר; דברי יואל) דמה שיש לצדיקים ללמד
זכות על בני דורם ,היינו רק בינם לבין עצמם ,אך כלפי הדור יש להוכיח אותם,
וכמו שנהג משה רעיא מהימנא ואמר לבני ישראל 'ממרים הייתם' ופירט בפניהם
את כל עוונותיהם .והטעם לזה ,בכדי שלא ילמדו מלימודי הזכות כי מצבים טוב
ונכון.
ונח ,אף בצינעא לא היה יכול ללמד זכות ולדבר בשבח בני דורו ,מפני שצאצאיו
היו בתוך ביתו ,והיו שומעים את דיבוריו ולומדים כי הם צודקים במעשיהם.
ריש לקיש דורש לשבח משום שהוא בעל תשובה
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח
(ו ,ט).
וברש"י 'בדורותיו .יש מרבותינו דורשים אותו לשבח ,כל שכן שאילו היה בדור
צדיקים היה צדיק יותר ,ויש שדורשים אותו לגנאי ,לפי דורו היה צדיק ,ואילו היה
בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום'.
ובגמרא (סנהדרין קח ).איתא דרבי יוחנן הוא שדרש לגנאי ,וריש לקיש דרש
לשבח.
ויש לומר הטעם לכך ,דרבי יוחנן היה קדוש מרחם וצדיק תמים מילדותו ועל
כן לא ידע את כח הרשעים ולא הבין את הכח של מי שמתבדל מרשעים.
אך ריש לקיש שהיה בעל תשובה ,ידע היטיב את מעלתו של מי שדר בסביבת
רשעים ומתרחק מהם.
מעלת 'תמים' מול מעלת 'גדול'
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח
(ו ,ט).
***** ג ******
וברש"י 'בדורותיו .יש מרבותינו דורשים אותו לשבח ,כל שכן שאילו היה בדור
צדיקים היה צדיק יותר ,ויש שדורשים אותו לגנאי ,לפי דורו היה צדיק ,ואילו היה
בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום'.
כתב הרה"ק מלובלין זי"ע בספר זכרון זאת ,כי שלם עדיף מגדול ,והדין הוא,
שאם יש לאדם לחם גדול שאינו שלם ולחם שלם שהוא יותר קטן ,השלם עדיף.
בזה יש לפרש מה שאמרו רבותינו על נח ,דיש מהם שדורשים אותו לשבח,
משום שלשיטתם אף שלא היה גדול כל כך ,עד שאילו היה בדורו של אברהם
היה גם נקרא גדול ,עדיין הוא נחשב ביותר ,משום שהיה תמים.
ורבותינו שדרשוהו לגנאי ,סברו כי מעלת הגדול הוא העדיף ,ומאחר שלא היה
גדול עד מאוד ,הוא נדרש במקצת לגנאי.
יראתו קודמת לחכמתו
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח
(ו ,ט).
כתב בבעל הטורים כי 'האלקים התהלך נח' הוא סופי תיבות 'חכם'.
ויש לומר רמז בכך ,כי אחר ש'את האלקים התהלך נח' ,ביראת שמים מופלגת,
ומרוב פחד ה' והדר גאונו לא חטא כמו כל בני דורו ,היתה חכמתו מתקיימת,
ונקרא 'חכם'.
כי כך אמרו במשנה 'כל שמעשיו מרובים מחכמתו חכמתו מתקיימת' .וקנין
תורה תלוי במעלת 'יראתו קודמת לחכמתו'.
נח למד תורה מפי הקב"ה
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח
(ו ,ט).
איתא (רש"י להלן ז ,ב) כי נח למד תורה.
ויש להבין ממאן למד נח תורה.
ויש לומר על פי מה שכתב הרה"ק מקאמרנא זי"ע (זהר חי בראשית נט ;.וכ"ה
בתולדות יעקב יוסף) כי אמר הבעש"ט זי"ע ,שיש ששומע תורה בכל יום מפי הקב"ה
בעצמו.
וזהו הרמז 'האלקים התהלך נח' סופי תיבות 'חכם' (בעל הטורים) ,כי היה חכם
על ידי לימוד תורה מפי האלקים בעצמו.
***** ד ******
הדרך לזכות לתולדות הגונים
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח
(ו ,ט).
וברש"י 'אלה תולדות נח נח איש צדיק .ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים
מעשים טובים'.
יש לרמז בזה דרך חינוך והוראה לאבות החפצים לזכות להעמיד דורות הגונים,
שעיקר הדרך לכך הוא 'מעשים טובים' ,על ידי שירבו הם במעשים טובים ,יזכו
לבנים טובים וראויים.
כי כך הוא טבע הבנים ,שהולכים אחר מעשי האב ,ובראותם את אביהם עושים
מעשים טובים ,נוהגים אף הם בדרכי ישרים.
בנין התיבה משך ק"כ הוא תולדות נח
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח
(ו ,ט).
וברש"י 'אלה תולדות נח נח איש צדיק .ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים
מעשים טובים'.
יש להבין איזה מעשים טובים עשה נח בדורו דור רשע ,שלא היה אפשר לקיים
מעשים טובים.
ויש לומר ,כי כוונת הכתוב על כך שבנה את התיבה במשך ק"כ שנה ,כמו
שכתב רש"י (ו ,י).
ועל זה אומר הכתוב (פסוק ה) 'ויעש נח ככל אשר צוהו ה'' ,עולה על כך שהיה
עוסק בבנין התיבה ,שנים ארוכות ללא לאות ,לקיים מצוות ה'.
ואכן היינו טעמא דהטריחו הקב"ה בבנין זה ,לזכות אותו במעשים טובים ,שהם
תולדותיו.
דברי מוסר שנשא נח לא נשמעו
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורתיו את האלקים התהלך נח.
ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת (ו ,ט-י).
בפסוק נרמז תשובה לתמיהה על נח ,נח שהיה צדיק תמים מדוע לא הוכיח
את אנשי דורו.
והוא ,דהאמת היא דנח הוכיח את בני דורו ,אלא משום שילדיו 'שם חם ויפת'
היו רבים על דבריו ,ובעוד ששם הצדיק ביקש להעביר את דבריו כמו שהם,
ולזכות את הדור בשמיעת דברי תוכחה ,ביקשו הרשעים לסלף את דבריו שלא
ישמעו אנשי הדור וישובו בתשובה.
***** ה ******
וזהו 'איש צדיק תמים היה בדורותיו' ,ואמר מוסר להציל את הדור ,אולם מכיון
ש'ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת' ,היו מבניו שסילפו את דבריו.
הרשעים מנעו מנח להתהלך לפני אלקים
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורתיו את האלקים התהלך נח וגו'
ותשחת הארץ לפני האלקים ותמלא הארץ חמס (ו ,ט-יא).
איתא בזוהר הק' (פקודי רסא ,א; פע"ח שער כב פ"ג) דהמתקת שם 'אלקים' המורה
על דין הוא באותיות שלפני אותיות 'אלקים' שהם אותיות 'אכדט"מ' ,ומהות שם
זה מבואר בכתבי האר"י ז"ל (פע"ח שער חג המצות פרק ב) אשר סוד הבטחון הוא
בשם אכדט"מ ,שהוא בגימטריא 'ע"ד' המורה על בטחון שנאמר (ישעי כו ,ד) בטחו
בה' עדי עד.
ואברהם אבינו ע"ה אמר 'האלקים אשר התהלכתי לפניו' ,ביקש לרמז על כך
שהגין על בני דורו והמתיק מעליהם את מדת הדין על ידי שם 'אכדט"מ'.
אך נח איש צדיק ביקש להציל את בני דורו ולהמשיך חסדים ורחמים ,לבטל
את מדת הדין אשר היתה מרחפת על בני דור המבול .אולם לא היה יכול ,משום
שכשם שהוא היה עוסק בהמתקת הדינים ובהיפוך מדת הדין למדת הרחמים ,היו
הרשעים עומדים כנגד ומהפכים מדת הרחמים למדת הדין.
וזהו שאמר הכתוב 'את האלקים התהלך נח' ולא כמו אברהם שאמר 'התהלכתי
לפני אלקים' ,משום ש'ותשחת הארץ לפני האלקים' ,היינו שהרשעים עמדו וחיזקו
את מדת הדין ,שלא להרשות לנח לעמוד 'לפני אלקים'.
בני דור המבול לא היו ראויים שיתפלל עליהם נח
עשה לך תבת עצי גופר (ו ,יד).
וברש"י 'עשה לך תבת .הרבה ריוח והצלה לפניו ,ולמה הטריחו בבנין זה ,כדי
שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה ,ושואלין אותו מה זאת לך ,והוא
אומר להם עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם ,אולי ישובו'.
הנה אברהם אבינו התפלל על אבימלך ונענה ,ונח אמאי לא התפלל על בני
דורו.
ויש לומר שהוא משום שיש לרשעים להיות להם שייכות לצדיקים בכדי שיוכלו
הצדיקים להתפלל עליהם.
ואבימלך נתן מתנות לאברהם והתקשר עמו ,אך אנשי דור המבול לעגו
והתרחקו מנח ולכך לא היה בכחו לבקש עבורם רחמים.
וכענין הזה היה במיתת בני אהרן ,דאיתא במדרש (תנ"י אחרי יב) כי ארבע בני
אהרן היו ראויים למות ,אלא שמשה התפלל עליהם .והנה ,יש לומר הטעם מדוע
***** ו ******
לא הועילה תפילת משה ואהרן על נדב ואביהו ,משום דאיתא בגמרא (סנהדרין נב).
שהיו אומרים 'מתי ימותו הזקנים הללו ואנו נכנסין במקומם'.
וכמו שנתבאר ,דהצדיק אינו יכול להתפלל ולפעול ישועה עבור מי שאינו
דורש בשלום טובתו.
בן נח מותר בלימוד הלכות שהוא מחויב בהם
מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא
טהורה הוא שנים איש ואשתו (ז ,ב).
וברש"י 'הטהורה .העתידה להיות טהורה לישראל ,למדנו שלמד נח תורה'.
קשה ,דהרי בן נח אסור בלימוד התורה ,ואם כן האיך הותר לנח ללמוד תורה.
ויש לומר ,דכל האיסור הא לא נאמר אלא בחלקי התורה שאינם שייכים לו,
ודברי התורה הנוגעים בעניני שבע מצוות ,מותר וצריך הוא ללמוד.
ובזה יש לומר שאף נח לא למד אלא את חלקי התורה הללו שהיו נצרכים לו,
בכדי לדעת איזה בהמות להכניס לתוך התיבה.
מנלן דלמד נח תורה
מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא
טהורה הוא שנים איש ואשתו (ז ,ב).
וברש"י 'הטהורה .העתידה להיות טהורה לישראל ,למדנו שלמד נח תורה'.
יש לתמוה ,והלא איתא שהיו באים מאליהם ,ואם כן אולי אכן לא למד נח
תורה כי לא היה צריך לבחור וליקח.
אלא יש ללמוד כן מכך שאמר לו הקב"ה 'מכל הבהמה הטהורה וגו' ומן הבהמה
אשר לא טהורה' ,הרי שידע והבין את כוונת הכתוב ,מי היא בהמה טהורה ומי
היא טמאה.
וזהו שהוכיח רש"י ד'למד נח תורה'.
מותר ללמוד תורה בזמן שאין איסור אשת איש
מכל הבהמה הטהורה תקח לך וגו' (ז ,ב).
וברש"י 'הטהורה .העתידה להיות טהורה לישראל ,למדנו שלמד נח תורה'.
וקשה ,והלא אסור לבן נח ללמוד תורה.
ויש לומר ,דטעם איסור בן נח בלימוד התורה ,הוא משום דהתורה 'מורשה
לבני ישראל' ,והיינו 'מאורשה' ,וממילא יש איסור 'אשת איש' למי שאינו בן ישראל
ללמוד תורה שהיא 'מאורשה' לישראל.
***** ז ******
אם כן יש לחדש ,דכל האיסור אינו נוהג אלא לאחר שניתנה תורה ונאמר בה
איסור אשת איש ,דעד שלא ניתנה תורה ,כלל לא נהג איסור אשת איש.
בזכות התורה
מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו ומן הבהמה אשר לא
טהורה הוא שנים איש ואשתו (ז ,ב).
וברש"י 'הטהורה .העתידה להיות טהורה לישראל ,למדנו שלמד נח תורה'.
להלן (ז ,ט) כתוב 'שנים שנים באו אל נח אל התבה' ,ופירש רש"י 'מאליהן'.
ויש לומר כי מה שנח למד תורה ,הוא הזכות שגרמה לכך שלא יצטרך לעמול
ולבחור איזה בהמה טהורה וטמאה להביא מספר כזה וזה ,אלא שהגיעו מאליהן,
בכח התורה.
עבודת 'גפ"ן'
ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר (ט ,כ-כא).
וברש"י 'ויטע כרם .כשנכנס לתיבה הכניס עמו זמורות ויחורי תאנים'.
איתא בספה"ק (ישמח ישראל תהלים) כי עבודת הצדיקים להפוך אותיות 'נג"ף'
להיות 'גפ"ן'.
ויש לומר כי בעבודה זו היה עוסק נח ,שאחר שהביא הקב"ה נג"ף על דורו במי
המבול ,עסק בהמתקת הדינים ,ובהמשכת גפ"ן.
תיקון חטא אדם הראשון
ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה (ט,
כ-כא).
וברש"י 'ויטע כרם .כשנכנס לתיבה הכניס עמו זמורות ויחורי תאנים'.
יש לפרש הטעם שנטע נח עץ גפן בדוקא.
דידע נח כי כל הפגם נבע מחטא אדם הראשון ,ואיתא בגמרא (ברכות מ' ).דעץ
הדעת גפן היה' .וכן איתא במדרש (בר"ר יט ,ה) ''ותקח מפריו ותאכל' (בראשית ג ,ו
) א"ר איבי ,סחטה ענבים ונתנה לו' .וזה בא נח לתקן ,חטא אדם הראשון שעל
ידי זה יתוקן הכל.
ויש להוסיף כי בזה מובן הענין ש'ויתגל' ,שהוא כענין שהיה אצל אדם הראשון
וחוה קודם החטא ,שהיו ערומים ולא יתבוששו ,כך נח ביקש להיות ערום ולא
להתבייש אחר התיקון השלם.
***** ח ******
תיקון פגם האדמה
ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר (ט ,כ-כא).
יש לומר ,כי נח היה עוסק בתיקונו של עולם ,וידע כי הפגם הראשון שנעשה
בעולם ,הוא מה ששינתה האדמה מציווי הבורא.
ולכך 'ויחל נח איש האדמה' ,לתקן פגם האדמה ,בכדי להביא בכך תיקון
לעולם.
משמים לא הניחו את נח לתקן את העולם
ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר (ט ,כ-כא).
וברש"י 'ויטע כרם .כשנכנס לתיבה הכניס עמו זמורות ויחורי תאנים'.
יש לומר הטעם שהביאו משמים את נח לכדי 'וישכר'.
כי לאחר שנחרב העולם ,ביקש נח לתקן עולם במלכות שדי ,לתקן הפגמים
אשר נעשו ואשר מונעים את תיקון העולם.
ועל כן בא ליטע גפ"ן כנגד פגם עץ הדעת שהיה בעץ הגפ"ן ,ובא לעשות
עבודת האדמה בכדי לתקן את מה שפגמה ולא קיימה את ציווי הבורא.
אמנם לא היה עדיין העת הראוי והנכון לתיקון השלם ,ולכן הביאו את נח
לשכרות בכדי שירפה מעבודתו.
נח טעם מטעם גן העדן ושכח מעבודתו
ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר (ט ,כ-כא).
בתרגום יונתן (בראשית יט ,כ) כתב דהגפן שנטע נח היה מן גן עדן.
ויש להמליץ ,דהנה נח היה עוסק בתיקונו של עולם ,ולאחר שראה כי העולם
חרב ונחרב ,וסבר כי אין העולם יכול עוד להתקיים באם לא יהא התיקון השלם,
ביקש לתקן עולם במלכות שדי.
אמנם עדיין לא היה העת לכך ,ומשום הכי עשו משמים עצה איך למנוע מנח
לתקן עולם.
והוא ,על פי מה שאמר הרה"ק בעל הישמח משה זי"ע ,אשר כל ימיו עסק
בציפיה והשתוקקות לגאולה ,כי כאשר יבוא לעולם העליון ,אזי יעצר ולא יסכים
שישאו אותו לשום מקום ,וידרוש את ביאת המשיח.
אמנם לאחר פטירתו עדיין לא הגיעה הגאולה ,ואמרו הצדיקים כי משמים עשו
עצה כנגד הישמח משה ,ונתנו לו לשמוע את ניגוני דוד המלך בגן עדן ,וכך נמשך
לתוך הגן עדן ,ושוב שכח מהבטחתו.
***** ט ******
כך גם ,את נח נתנו להרגיש טעם גן עדן' ,וישת מן היין וישכר' ,ויחדל מלבקש
לתקן את העולם.
ובהאי ענינא שביקש נח לתקן עולם ,יש ליתן טעם כי הוא משום שנח התבייש
בכך שלא הציל את דורו ולא הגין עליהם מן כליה ,על כן ביקש לתקן את מה
שהחסיר ,ולבוא כעת לתקן את העולם ולהביאו לתיקון השלם.
היתר ערלה
ויחל נח איש האדמה ויטע כרם .וישת מן היין וישכר (ט ,כ-כא).
וברש"י 'איש האדמה .אדוני האדמה ,כמו 'איש נעמי' (רות א ,ג).
המהרי"ל דיסקין (ד"ה ויחל) תמה מהו הלשון 'איש האדמה'.
וכותב ,דהנה אמרו במדרש (בר"ר לו ,ד) ד'בו ביום נטע ,בו ביום שתה' .ולפי זה
מתעוררת קושיא ,דהא 'נח למד תורה' (רש"י לעיל ז ,ב) ,ואם כן האיך שתה מן יין
ערלה.
ומיישב על פי מה שאמרו במשנה (ערלה פ"א מ"ב) דאמר ר' יהודה ,הנוטע לצורך
רבים פטור מן הערלה.
ואמר הכתוב שהיה נח 'איש האדמה' ,היינו 'בעל האדמה' של כל העולם,
ומשום שהיה נח בעל האדמה ,ומאדמתו אכלו כל אנשי העולם ,הוי נח בכלל
היתר נוטע לרבים ,ופטור מן הערלה.
אמנם אף אחר תירוצו יש לתמוה ,דהא נח למד תורה וידע שהכלל הוא 'יחיד
ורבים הלכה כרבים' ,ומאחר שחכמים חולקים על רבי יהודה בדין זה ,היה לו
לנהוג כשיטת חכמים .וכן נפסק בשולחן ערוך (יו"ד סי' רצד סכ"ה) דהנוטע בתוך
שלו לצורך רבים חייב.
ויש לומר ,דהנה חכמים מודים לרבי יהודה בנוטע ברשות הרבים ,וזה היה
היתרו של נח.
ויש להוסיף ולדייק היתר זה ,בלשון הכתוב 'ויחל' ,היינו שבא להתחיל בישובו
של עולם ,ולאחר חרבנו הגמור של העולם ,עשה מעשה התחלה לתקן ולבסס
את העולם.
וזה הוא צורך הרבים ,להחזיר את העולם לקדמותו ,ומשום הכי 'וישת' בתוך
שני הערלה.
עוד יש לתרץ הקושיא האיך אכל ערלה ,דבתרגום יונתן (להלן יט ,כ) כתב דהגפן
היה מן גן עדן ,והרי הוא על פי מה שאמרו במשנה (שם) דהעולה מאליו פטור מן
הערלה ,דכתיב 'ונטעתם' פרט להעולה מאליו.
וכן יש לומר על פי מה שאמרו בגמרא (סנהדין נט' ):אין דבר טמא יורד מן
השמים' ,ולכך ,מאחר שהגפן היה מן גן עדן לא היה בו משום ערלה.
***** י ******
עוד יש לומר ,כי מה שהיה אוכל נח באותו יום של הנטיעה ,הוא על ידי נס
ופלא ,שהרי אינו בדרך הטבע שיוכלו לאכול פרי מן עץ שניטע בו ביום ,ובמה
שבא לעולם על ידי נס ,יש לומר דלא שייך איסור.
והוא כענין שהאריכו האחרונים (עי' בית יצחק סימן קי) בענין מה שבא מן השמים,
לגבי הלכותיו.
שמות הקודש
ותהי שרה עקרה אין לה ולד (יא ,לא).
הרה"ק ר' שלום מבעלזא זי"ע כותב בפסוק (בראשית יח ,יג) 'האף אמנם אלד ואני
זקנתי' ,שיש ב' שמות בסדר הע"ב שמות הקודש המסוגלות לבנים ,השם אל"ד
והשם אנ"י ,והם נרמזות בדברי שרה אמנו 'האם אמנם אלד ואני זקנתי'.
וזה נרמז אף בלשון הכתוב כאן 'אין לה ולד'' ,לה' בגמטריא שם 'אל"ד'' ,אין'
הוא רמז לשם 'אנ"י' ,שהאותיות שווות.
שם המלאך הממונה על הריון
ותהי שרה עקרה אין לה ולד (יא ,לא).
מסופר (אילה שלוחה וכתבי הר"ן) ,כי הגאון רבי דוד מפדהייץ בן הגה"ק בעל
הקצות החושן הדפיס את ספר 'אבני מלואים' לאביו והלך בין הערים למכור את
הספר .ידיד אחד פגש אותו והציע בפניו הצעה טובה ,לאמר שהוא יתן לו ממון,
ורבי דוד יסע אל הרה"ק העבודת ישראל מקאזניץ זי"ע ויבקש ממנו הסכמה
על הספר ,ובתוך הדברים יזכיר אותו על שאין לו ילדים .הגאון רבי דוד הסכים
להצעה ,ובא אל העבודת ישראל ,כאשר הזכיר את הידיד המצפה לבנים ,אמר לו
המגיד הק' כי הנה המלאך הממונה על ההריון הוא בגמטריא ע"ה ,ושאלו מנין
מקור .השיבו רבי דוד מן הגמרא (נדה טז ):דמלאך הממונה על הריון לילה שמו'.
אמר לו המגיד ,יפה אמרת ,אולם אנכי אביא לך מקור ממקום אור ולא ממקום
חושך .דכתיב שהמלאך אמר להגר 'הנך הרה וילדת בן'' ,הנ"ך' בגימטריא 'ע"ה',
והרי זה רמז .וסיים הרה"ק ואמר על כן יפקד האיש הנ"ל בבני .ואכן באותה שנה
זכה האיש לבני.
ויש לרמז שם זה בפסוק' ,אין לה ולד'' ,לה ולד' הוא בגימטריא 'ע"ה'.
***** אי ******
השלמה לבראשית
רמזים בראשי תיבות של פס' "בראשית"
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (א ,א)
הראשי תיבות של התיבות "ב'ראשית ב'רא" עולה בגימטריא ד' ,לרמז על
ארבעת העולמות אצילות ,בריאה ,יצירה ועשיה.
הראשי תיבות של התיבות "ב'ראשית ב'רא א'לקים" עולה בגימטריא ה' ,לרמז
שהקב"ה ברא את העולם הזה באות ה' כמאמר חז"ל (מנחות כט ,ב).
והראשי תיבות של כל הפסוק" ,ב'ראשית ב'רא א'לקים א'ת ה'שמים ו'את
ה'ארץ" ,עולה בגימטריא כ"ב – לרמז שהקב"ה ברא את העולם בכ"ב אותיות
התורה.
התורה וארץ ישראל
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ (א ,א)
כתב רש"י :אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש
הזה לכם ,שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל ,ומה טעם פתח בבראשית?
משום "כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים" (תהילים קיא) ,שאם יאמרו
אומות העולם לישראל "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים" ,הם אומרים
להם :כל הארץ של הקב"ה היא ,הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ,ברצונו נתנה
להם ,וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו.
והנה איתא בערבי נחל (פר' בהעלותך) ,שהחלק שיש לכל אחד מישראל בארץ
ישראל תלוי בחלקו בתורה ,וכל זמן שלא זכה לחלק בתורה לא יכול לזכות
לחלקו בארץ ישראל בשלימות.
ויש לומר שדברי רש"י מורים על יסוד זה ,שהרי אילו לא היה בתורה אותו חלק
שמ"בראשית" עד "החודש" – לא היתה בידינו תשובה לטענת האומות ,ובמילא
היה ערעור על ארץ ישראל .נמצא שדוקא הוספת חלק זה בתורה ,בזכותה זכינו
לארץ ישראל .והם הם הדברים.
***** בי ******
השייכות בין "בראשית" ו"לעיני כל ישראל"
בראשית (א ,א)
התוה"ק מתחלת באות ב'" ,בראשית" ,ומסיימת באות ל'" ,לעיני כל ישראל".
וידוע הרמז המובא בספרים ,שאותיות תחילת התורה וסיומה הן תיבת "לב".
יש לבאר בזה ,דהנה גבי הגאולה העתידה אמרו "לבא לפומא לא גליא",
שהגאולה תבוא אך ורק מאת הקב"ה בעצמו .וזהו "ישראל נושע בה' תשועת
עולמים" ,בה' דייקא ,דאין שום נברא ,שום אדם ושום כוח שיכול לסייע בזה ח"ו,
ורק הקב"ה בכבודו ובעצמו יושיע את ישראל.
וזהו על דרך מה שבפסוק "בראשית" ,אף על פי שהוא אחד מעשרת המאמרות
(ר"ה לב ,א) ,לא נאמר "ויאמר" כמו בשאר המאמרות .ומבואר במפרשים שבריאה
זו היתה במחשבה ולא במאמר ,כדי שלא תהיה נתינת מקום לטעות ח"ו כאילו
היה מי שסייע בידו יתברך בבריאה זו.
ובזה יש לבאר מה שאומרים (בנוסח קדושת כתר) "הן גאלתי אתכם אחרית
כבראשית" ,שכשם שבראשית ,בבריאת העולם ,היה הקב"ה לבדו הבורא והיוצר
ושום כוח אחר לא היה יכול ולא היה רשאי לסייע בידו כביכול ,כך הגאולה
העתידה תהיה מאתו יתברך לבדו ,בבחינת לבא לפומא לא גליא.
***
בייטב פנים מביא בשם ספר "בינה לעתים" ,מהו החילוק בין המאמין בהקב"ה
באמונה פשוטה ,וכן מחמת הנסים שעשה הקב"ה (ביציאת מצרים ושאר כל הנסים
שהראה הקב"ה בזמנים שונים) ,לבין הבא אל האמונה מתוך התבוננות וחקירה בשכלו.
ומבאר בזה כמה חילוקים :ראשית הכל הוא שהמעמיד את אמונתו על יסוד
החקירה והשכל עלול להיכשל .וכידוע בדברי ימי ישראל ,וכמ"ש בבני יששכר
בשם ספרים שקדמוהו ,שראינו בגלויות כי המאמינים באמונה פשוטה בגלל
מסורת אבות עמדו תמיד חזק באמונתם גם במקום של נסיונות וקשיים וכו',
משא"כ ההולכים בדרך החקירה לא צלחו את הנסיונות ולא עמדו באמונה .וכמו
שנאמר "יראת ה' טהורה" – היא דייקא – "עומדת לעד".
חילוק נוסף ביניהם – שהמאמין על פי חקירה הולך מן המאוחר אל המוקדם,
ואילו המאמין עפ"י מסורת אבות ועל פי הנסים שרואים בעינינו הולך כסדר,
מן המוקדם אל המאוחר .ובודאי שיכול לאחרי זה גם לחקור ולהתבונן להבין
הדברים בשכלו ,אלא שלא זה היסוד שעליו עומדת אמונתו ,כי אם התחילה הוא
באמונה ומזה בא אל החקירה [ויש לומר שעל זה מורה לשון הכתוב (קהלת ז ,ח)
"טוב אחרית דבר מראשיתו" ,היינו ש"אחרית דבר" ,הבנת עניני האמונה בשכל,
באה מתוך "ראשיתו" ,כהמשך לאמונה ,ולא שהופך הסדר ומקדים "אחרית דבר"
לפני "ראשיתו"].
ועוד ,שהמאמין על פי חקירה הרי הוא מוגבל עד כמה שיכול להשיג ביד
***** גי ******
ִשׂ כְ לוֹ ,לעומת המאמין באמונה פשוטה שיכול להגיע לדרגות בעבודת ה' עד בלי
סוף.
ויש לומר שגם ענין זה נרמז בסמיכות "אשר עשה משה לעיני כל ישראל"
בסיום התוה"ק ,ולאחרי זה מתחילים שוב "בראשית ברא אלקים" ,היינו שעיקר
האמונה הוא מה שקיבלנו במסורת "לעיני כל ישראל" ,ועל ידי זה באים לידי
אמונה ב"בראשית ברא אלקים".
גם נרמז בלשון "לעיני כל ישראל" המעלות הנ"ל שבאמונה פשוטה על פני
אמונה התלויה בחקירה :א) האמונה והיראת שמים באופן זה יש לה קיום כנ"ל,
והיא נשארת גם לדורות הבאים .לכן נאמר "לעיני כל ישראל" ,היינו גם העתידים
לבוא בדורות הבאים .ב) כיון שאמונה זו אינה מוגבלת עד כמה שיד ִשׂ כְ לוֹ מגעת,
לכן הרי זה שייך ל"כל ישראל" ולא רק לבעלי שכל.
***
יש לבאר בדרך נוספת השייכות של "אשר עשה משה לעיני כל ישראל" עם
"בראשית ברא אלקים".
דהנה מבואר בדברי יואל בכמה מקומות ,על יסוד דברי הרמב"ם ,שכל הנסים
והברכות שנזכרו בתורה הרי הם בעצם טבע .דכיון שהקב"ה ברא את העולם על
פי התורה (וכמו שאמרו חז"ל (ב"ר פ"א ,א) "התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של
הקב"ה"" ,היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא את העולם") ,נמצא שכל מה
שנאמר בתורה כך הוא גדר העולם ,ואף שבפשטות נראה שדבר זה יוצא מגדר
הטבע ,הרי אליבא דאמת העולם מוכרח להתנהג כך מצד עצם בריאתו .ונמצא
שזהו טבע העולם.
ולפי זה יש לפרש :כיון ש"בראשית ברא אלקים" ,היינו הבריאה על פי התורה
כנ"ל ,הנה מהאי טעמא יכול להיות "לעיני כל ישראל" ,שישראל זוכים להנות
מהנסים וכו' אשר עשה משה ,ואין זה מנגד לטבע העולם.
ויש להוסיף בזה בעומק יותר על פי המסופר על הבעש"ט הק' ,שפעם בהלכו
עם אחד מתלמידיו באחד ממסעותיו נזקקו למים לשתיה ,ואמר הבעש"ט לתלמידו
שהרי כבר בששת ימי בראשית נקבע מה יהיה עם כל אחד בכל זמן ובכל מצב;
ובמילא ,באם אתה מאמין באמונה שלימה שהקב"ה כבר צפה שתזדקק כעת
למים ,ודאג לך למים – הרי יומשכו לכאן המים שכבר נקבע מששת ימי בראשית
שיגיעו אליך .ואכן כך הוה ,שמיד עבר שם פריץ אחד והביא כלים מלאים מים,
מבלי שתהיה ברורה הסיבה שהגיע לשם באותה העת.
לפי זה ,שכל הנסים וכל הסייעתא דשמיא שזוכה לה האדם ,אין זה חידוש כי
אם מה שנקבע לו כבר מששת ימי בראשית ,ורק שבכוח האמונה זוכה לגלות
ולהמשיך את זה – הרי שפירוש הסמיכות הוא כך :כל המורא הגדול וכו' "אשר
***** די ******
עשה משה לעיני כל ישראל" ,אינו אלא מה שכבר נקבע בעת הבריאה" ,בראשית
ברא אלקים".
***
במדרש ובפירוש רש"י מובא ,שהעולם נברא בשביל ישראל.
ידוע הסיפור מחסיד אחד שהלך בדרך והיו גשמים עזים שלא היה יכול לעמוד
בהם ,ולפתע הבחין בארמון גדול ונכנס לתוכו ,ולאחר מכן נעלם הארמון .דהיינו
שכל בריאתו של הארמון לא היתה אלא בשביל להגן על אותו חסיד.
כך כל פרט בבריאה ,יש בו מטרה לסייע לישראל.
[ועל זה מורה הלשון (בנוסח "מודים דרבנן") "יוצרנו יוצר בראשית" ,תחילה
אומרים "יוצרנו" ,היינו שהקב"ה יצר אותנו בני ישראל; וכהמשך לזה ובעבור זה
יצר הקב"ה גם את כל שאר פרטי מעשה בראשית.
וזהו גם הטעם שראש השנה ,יום הדין ,הוא ביום א' תשרי יום בריאת האדם
– כיון שהעיקר הוא האדם ,וביום בריאתו שופט אותו הקב"ה ,אלא שאגב כך
כביכול הוא שופט גם את שאר הברואים שנבראו לצרכו].
לפי זה תתפרש הסמיכות כך – "בראשית ברא אלקים" בא כתוצאה מתוך "לעיני
כל ישראל" :ישראל הם העיקר והתכלית ,ולצורך זה נבראה הבריאה כולה.
לשון צער בבריאת האור
ויהי אור (א ,ג)
מדוע נאמר "ויהי" ,שהוא בכל מקום לשון צער (עי' מגילה י ,ב :כל מקום שנאמר
ויהי אינו אלא לשון צער)?
הנה אמרו שאור שנברא והאיר בששת ימי בראשית – גנזו הקב"ה ,והניחו
לצדיקים לעתיד לבוא.
בזה יש לפרש פשטות הלשון "ויהי" לשון עתיד ,ובזה מובן גם מדוע הוא לשון
צער – הצער הוא על כך שחסר לנו אור זה.
כיצד נרמזו "אש ומים" ב"שמים"
ויקרא אלקים לרקיע שמים (א ,ח)
פירש רש"י :אש ומים ,שעירבן זה בזה ועשה מהם שמים.
וכ' הרא"ם :אש ומים ,כי השי"ן הקמוצה של מלת שמים אחריה אל"ף נחה,
ובהפוך האותיות יהיה "אש מים" .כך פירש אותו בעל הפליאה ,ואמר שמה שאין
האש מסודר בסדרו הוא להודיענו שכשם שאין מוקדם ומאוחר בפסוקים כך אין
מוקדם ומאוחר באותיות.
והנה בגמ' (שבת פט ,א) איתא :א"ל ההוא מרבנן לרב כהנא ,מי שמיע לך מאי
***** וט ******
"הר סיני"? א"ל :הר שנעשו בו נסים לישראל" .הר ניסאי" מיבעי ליה? עד כאן
הנוגע לענייננו (ועיי"ש המשך הדברים) .וממאמר זה קשה לכאורה על הרא"ם ,דהלא
רואים שם שמקפידים גם על סדר האותיות בתוך התיבה ואין אומרים "אין
מוקדם ומאוחר באותיות" ,דאי לאו הכי הרי אין מקום לשאלת הגמ' "הר ניסאי
מיבעי ליה" ,דהוה ליה לתרץ "אין מוקדם ומאוחר באותיות".
ואולי יש ליישב שזהו אחרי מתן תורה דוקא .דלפני מתן תורה אין מוקדם
ומאוחר אפילו באותיות ,והחל ממתן תורה אין מוקדם ומאוחר בפרשיות דוקא
אבל יש באותיות מוקדם ומאוחר.
עוד יש לומר ,על פי מ"ש רבי אלימלך זיע"א מליז'עסק בספרו נועם אלימלך
(פר' פנחס) ,שהרי ידוע דא"ב כסדרן מרמז למידת הרחמים ,וידוע ששם הוי"ה מרמז
על רחמים .ואם כן לכאורה קשה ,למה בשם הרחמים היו"ד קודמת להה"א ,דמורה
על ההיפך .וביאר ,כי אף על פי שיו"ד קודמת לה"א והוי שלא כסדרן ,אך מפני
שהאותיות העליונות הן על פי סדר תשר"ק (עי' הקדמת הזוהר הקדוש ב ,ב) וממילא
היו"ד קודמת בהן לה"א ,לכן הוא מורה על רחמים ,עדכה"ק.
לפי זה נראה שאכן למעלה היו האותיות בסדר ש"א ,ורק כשבאו למטה
התהפכו כביכול לבוא בסדר א"ש.
חטא כדי שיזכה חברך
ויאמר אלקים תדשא הארץ וגו' עץ פרי וגו' (א ,יא)
פירש רש"י ז"ל :עץ פרי ,שיהא טעם העץ כטעם הפרי .והיא לא עשתה כך
אלא ותוצא הארץ גו' ועץ עושה פרי ,לפיכך כשנתקלל אדם נפקדה גם היא על
חטאה .עד כאן.
וכ' הרה"ק מאפטא זיע"א (אוהב ישראל על הפסוק) ,שהאדמה שינתה ציווי הבורא
ית' ,כדי שאח"כ כשיחטא האדם ח"ו תהיה לו אמתלא נכונה .והוא ,מפני ששורש
גופו הוא מן האדמה ששינתה מכבר רצון הבורא ית' ,ותולין הקלקלה במקולקל,
ולא יתלו החסרון והסרחון בנשמה הרוחנית.
לפי זה מובן מדוע לעתיד לבוא יהיה "עץ השדה יתן פריו" (ויקרא כו ,ד) ,דהיינו
שאף העץ עתיד להיות מאכל כמו הפרי (ילקוט שם) – שהרי אז לא יהיה חטא ח"ו.
הנטפל לעושי מצוה
ועץ עושה פרי (א ,יב)
נאמר בתהלים (א ,א) "ועלהו לא יבול" .ופירש הגאון מפלאצק ,מהרא"ל צינץ,
ש"עלהו" הוא כינוי לצרכי הגוף ,שהם קיום הנפש לעבודתו יתברך .היינו שגם
דבר הטפל אל לימוד התורה וקיום המצוות ,נכלל גם כן בברכה.
לפי זה יש לפרש "עץ עושה פרי" :העיקר הם פירות ,דהיינו תורה ומצוות,
***** זט ******
אלא שגם העץ העושה את הפרי – דהיינו מחזיקי התורה המאפשרים את הלימוד
– מקבל מחשיבות הפירות .וזהו שאמרו שלעתיד לבוא יהיה טעם העץ כטעם
הפרי ,לרמז שגם מי שמסייע ביד לומדי התורה ,וכן המקיים "בכל דרכיך דעהו",
יקבלו אף הם שכר.
כוונה במצות פו"ר
פרו ורבו (א ,כח)
המנ"ח (מצוה א) חוקר האם יש בפו"ר דין מצוות צריכות כוונה .ובתו"ד כתב
סברא דזה הוי רק הכשר מצוה ,ואם כן כשם שבעשיית המצה או קניית האתרוג
אין צריך כוונה הכא נמי אין צריך כוונה .רק כשנולדו לו הבן ובת אז צריך כוונה.
והנה בגמ' יומא (מח ,ב) שאלו" :חישב בחתיית גחלים מהו" ,היינו האם מחשבה
פוסלת אף בחתיית הגחלים ,ומבואר בגמ' שצדדי הספק הם ,אם מכשירי מצוה
כמצוה דמו או לא .ונשארו בתיקו.
והרמב"ם פסק (הל' עבודת יוהכ"פ פ"ה הכ"ז) :חתיית הגחלים לקטורת נפסלת
במחשבה ,שמכשירי קרבן כקרבן .ותמה הלח"מ ,שהרי זו בעיא דלא איפשיטא
בגמ' ,עיי"ש שנשאר בצ"ע.
ונראה בסייעתא דשמיא ליישב שיטת הרמב"ם ,דהנה מצינו בכמה מקומות
שנקט הרמב"ם שמכשירי מצוה כמצוה :א) בגמ' פסחים (צ ,א) ,שהמפריש מעות
לקרבן פסח יכול להשתמש במותר לעצים לצליית הפסח ,דכיון דמכשירין דפסח
נינהו ,כפסח דמי .וכן פסק הרמב"ם בהל' קרבן פסח (פ"ד הי"א) .ב) על דרך זה
מצינו גבי סוכה ,דהלכה פסוקה היא שאסור ליהנות מסכך הסוכה ,ונחלקו
ראשונים האם כן הוא הדין גם לגבי הדפנות .הרא"ש ס"ל שבדפנות מותר להנות,
ולהרמב"ם גם על הדפנות חל האיסור .ומבואר בב"י (סי' תרלח ,בשם מהר"ר אליה
מזרחי) ,דמשום דדפנות צריכי לה לסוכה ,דאי לאו דפנות לא קיימא סככה ,הו"ל
כאילו בטלינהו לגבי סככה והוה להו כסכך .ג) בהל' כלי המקדש (פ"ג ה"ו) :וחליל
זה דוחה שבת ,מפני שהוא חליל של קרבן ,וחליל של קרבן עבודה היא ודוחה
את השבת.
ואם כן מובן היטב ,שהרמב"ם כאן אזיל לשיטתיה דכל מה שנכלל בגדר
מכשירי מצוה הרי הוא כמצוה ,ולכן מחשבה פוסלת בזה .ואע"פ שביומא לא
פשטה הגמ' את הבעיא ,יש להוכיח זאת משאר הסוגיות שמהן עולה שמכשירי
מצוה כמצוה [וכל זה לפי הגירסא שלפנינו בגמ' יומא שם ,אבל יש להעיר שלר"ח
היתה גירסא אחרת בגמ' ,ואכן פשטו שמחשבה פוסלת .עכ"פ חזינן ששיטת
הרמב"ם היא שהכשר מצוה הוי כמצוה].
ולפי כל זה נראה דלא כסברת המנ"ח דלעיל ,אלא אפילו אי נימא דהוי הכשר
מצוה ,סוף סוף הכשר מצוה כמצוה ,וצריכה כוונה.
***** זי ******
תוספת על עיקר הקדושה – בתורה ,בשבת ובישראל
ויכל אלקים ביום השביעי (ב ,ב)
וברש"י :ר' שמעון אומר ,בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול
על הקודש ,אבל הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה כאלו
כלה בו ביום.
ולפי זה קשה ,דאם כן לכאורה אין חיוב בעצם להוסיף מן החול על הקודש
(אלא רק מצד שאין אדם יודע עתיו ורגעיו) ,שהרי אילו היה הדין שצריך להוסיף מחול
על הקודש אזי גם הקב"ה היה בודאי נוהג כך.
אמנם הרמב"ם ס"ל שלא ציוותה תורה להוסיף מן החול על הקודש ,שהרי לא
הביא כלל בחיבורו שצריך להוסיף מן החול על הקודש (לענין איסור מלאכה) .אך
לאידך יש ראשונים שפסקו שחובה מן התורה להוסיף מחול על הקודש ולשבות
ממלאכה כבר לפני כניסת שבת ,יום טוב ויום הכיפורים (ראה הה"מ הל' שביתת עשור
פ"א ה"ו .תוס' כתובות מז ,א ד"ה דמסר .ועוד).
[והנה הישמח משה מביא (פר' כי תשא עה"פ כי אות היא ביני וביניכם) שיש ששים
רבוא שבתות ,היינו שלושים ריבוא (ש' אלפים) בשית אלפי שני דהוי עלמא ,ועוד
שלושים ריבוא שבתות באלף השביעי שכולו שבת .וכמו כן הרי יש ששים רבוא
נשמות ישראל ,וכל נשמה נחצבה משבת אחת .עד כאן .ויש לתמוה דאם כן מנין
נחצבו נשמות הגרים? אלא שהם באו מההוספה שמוסיפים מחול על הקודש.
ועל דרך זה בתורה ,שידוע שיש ששים רבוא אותיות בתורה וכל נשמה
מישראל שייכת לאות אחת שבתורה; ושוב קשה ,להיכן שייכות נשמות הגרים?
אלא שגם בזה שייכותן היא להוספה שבתורה ,כמו גזירות חכמים ,וכן התגים
שבתורה [ולכן ר"ע דוקא היה דורש כל קוץ וכל תג ,כיון שהיה מנשמת גרים,
לכן היה שייך לתוספת שעל האותיות].
ונראה לבאר שהרמב"ם אזיל לשיטתיה ,דבהלכות ביכורים (פ"ד ה"ג) פסק
הרמב"ם "הגר מביא וקורא שנאמר לאברהם אב המון גוים נתתיך ,הרי הוא אב
כל העולם כולו שנכנסין תחת כנפי שכינה" ,ובמילא יכול אף הוא לומר "אשר
נשבע ה' לאבותינו" .לפי זה הגרים אינם כעין תוספת ,אלא חלק ממש מכלל
ישראל .לכן אין צריך להרמב"ם תוספת מחול על הקודש ,כי גם הגרים מקבלים
כבר מעצם השבת כמו כל בנ"י; וכן לענין תורה ,הרי לשיטת הרמב"ם כל גזירות
חכמים הן בכלל דברי תורה שנאמר "לא תסור" (עי' הל' ממרים פ"א ה"ב .וראה מה
שהשיג עליו הרמב"ן ,על סהמ"צ שורש א' (בדפוסים דף ד ,א) .ומ"ש בזה הלח"מ בריש הל'
ממרים) ,ונמצא שגם נשמות הגרים הם חלק מגוף התורה ואינם תוספת].
ואם כן לפי הרמב"ם אכן א"צ להוסיף מחול על הקודש ,ואתי שפיר.
ולשאר הראשונים נראה לבאר בדרך אפשר ,דהנה אמרו במשנה (אבות פ"ה מ"ו)
עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות כו' .ואילו היה הקב"ה מוסיף מחול
***** חי ******
על הקודש ,הרי היו חסרים דברים אלו ,שמשמע שבריאתם היתה צריכה להיות
דוקא בזמן זה .ואין זה סותר לכך שאנו נצטווינו להוסיף מחול על הקודש ,דיש
לומר שזהו כדי להכניע כוח הקליפות הקשורות בדברים אלו ,כגון המזיקין.
בין "שבת" ל"יום השביעי"
ויכל אלקים ביום השביעי (ב ,ב)
לכאורה יש לעיין ,מדוע לא נאמר במעשה הבריאה הלשון "שבת" – וכפי
שנאמר כמה פעמים בתורה במקומות אחרים – אלא רק "יום השביעי"?
לפי פשט הדברים נראה לומר ,על פי מה שהבאנו לעיל מרש"י שהקב"ה לא
הוסיף מחול על הקודש ,דבא הכתוב לומר ששבת הראשונה היתה אכן ביום
השביעי בלבד ,בלי שום תוספת לפניו ולאחריו .משא"כ שבת שנצטווינו לדורות
הרי היא כוללת – מחמת דין תוספת שבת – גם מעט מיום הששי וכן ממוצאי
שבת ,ושוב אי אפשר לקראה "יום השביעי".
עוד יש לומר בדרך הדרוש:
כ' הפנים יפות (פר' בהר) ,וכן כ' רביה"ק זיע"א בדברי יואל ,שנוסף על זה
שהשבת משפיעה על ימי החול שיבואו אחריה ,הרי שיש השפעה מהשבת אפילו
על ששת הימים שלפניה.
[וכיון דאתינן להכי יש להזכיר ,דלכאורה על זה רומז "לחם משנה" ,שתיקנו
לברך בשבת על ב' לחמים – לרמוז על ב' מיני הברכה שנותנת השבת ,הן לימים
שלפניה והן לימים שלאחריה.
גם יש לבאר בזה הא דאמרו (ביצה טז ,א) :אמרו עליו על שמאי הזקן ,כל ימיו
היה אוכל לכבוד שבת .מצא בהמה נאה אומר זו לשבת ,מצא אחרת נאה הימנה
מניח את השניה ואוכל את הראשונה [רש"י :נמצא אוכלה לזו כדי שתהא היפה
נאכלת בשבת ,דהויא לה אכילתה של הראשונה לכבוד שבת] .אבל הלל הזקן
מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים ,שנאמר 'ברוך ה' יום יום' .עד כאן.
ויש לומר ששמאי עשה בכל יום הכנה לקראת שבת ואמר "זו לשבת" – כדי
להמשיך אליו את הברכה משבת הבאה אל ששת הימים שעומד בהם עתה.
משא"כ להלל נמצא שהשבת שעברה היא זו המשפיעה אל הימים הבאים ,ולכן
לא הוצרך להמשיך הברכה משבת הבאה ע"י שיעשה הכנה בכל יום אל השבת
הבאה].
ובאמת זה שייך בכל השבתות שלאחרי זה .אבל בששת ימי הבריאה ,הרי
לא היתה אף שבת לפניהם ,וכל הברכה יכולה היתה לבוא רק בזכות השבת
הראשונה שעתידה לבוא לאחריהם.
וזהו שנאמר "יום השביעי" ,כי כל הששת ימים היו תלויים כביכול ומצפים
ליום השביעי שיתן תוקף וצידוק לקיומם .משא"כ בשבתות הבאות לאחרי זה,
***** טי ******
שהרי יש כבר זכות לכל ששה ימים גם מהשבת שלפניהם – לכן לא נאמר בהם
"יום השביעי" אלא "שבת".
חצי שיעור התלוי בטעם
ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה ,וישבות ביום השביעי מכל
מלאכתו אשר עשה (ב ,ב)
לענין חצי שיעור ,דהיינו העושה מעשה אסור בפחות מהשיעור שחייבים עליו,
דקיי"ל כרבי יוחנן שחצי שיעור אסור מן התורה – נחלקו רבותינו האם שייך דין
זה גם במלאכות שבת:
החכם צבי (סי' פו) ס"ל שלא נאמר איסור חצי שיעור אלא באיסורי אכילה,
דאית לן קרא ד"כל חלב" וכו' .אבל בכל שאר איסורי תורה ,כגון התולש שער
אחד בשבת ,אין בו איסור תורה כלל.
אמנם כבר כתב המל"מ (הל' שבת ריש פי"ח) שכל השיעורים דמלאכות שבת
נאמרו לענין חיוב בלבד ,אבל איסור מן התורה איכא אף בפחות מכשיעור .והביא
שכן כתב רש"י להדיא (שבת עד ,א ד"ה וכי מותר לאפות פחות מכשיעור) [וכתב המגיה שם
להשיג מכח זה על החכ"צ הנ"ל] .וכן פסקו המגן אברהם (סי' שמ סק"ב) ,המחצית
השקל (סי' שטז סקי"ז) ,השו"ע הרב (סי' שמ ס"א) ,המשנ"ב (סי' שיח סק"א) ,ועוד.
ונראה לתלות מחלוקת זו במחלוקת ראשונים בטעם איסורי שבת :הרמב"ם
ס"ל (מו"נ ח"ב פל"א) ,שמה שנאמר בדברות ראשונות (בפרשת יתרו) "כי ששת ימים
עשה ה' את השמים ואת הארץ וגו' וינח ביום השביעי" הוא טעם רק על מצות
"זכור" שנאמרה שם ,דהיינו כבוד היום והידורו; ואילו מצות "שמור" שנאמרה
בדברות האחרונות (בפרשת ואתחנן) – דהיינו איסור מלאכה – היא מטעם "וזכרת כי
עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלקיך משם גו' ,על כן צוך ה' אלהיך לעשות
את יום השבת" הנאמר שם ,ואינה זכר למעשה בראשית.
והרמב"ן (בפירושו על התורה ,דברים ה ,טו) נחלק עליו ומפרש שגם איסור מלאכה
הוא זכר למעשה בראשית (ועיי"ש מה שביאר מדוע אעפ"כ נאמר בדברות אחרונות "וזכרת כי
עבד היית וגו'" .ועי' גם ראב"ע שמות כ ,א .שו"ת חת"ס או"ח סי' קפה .ובאוה"ח הק' דברים שם).
ועפ"ז י"ל:
לשיטת הרמב"ם שטעם המצוה הוא זכר ליציאת מצרים ,הרי ַה ּ ִמ ְצ ִרים העבידו
את אבותינו ללא שיעור ,ושפיר צריך לומר שאף חצי שיעור אסור.
משא"כ להרמב"ן וסיעתו שאף איסור המלאכה הוא זכר ואות למעשה בראשית,
ׁ ֶש ׁ ּ ָש ַבת ה' יתברך ממעשה שמים וארץ; והרי בבריאת שמים וארץ כל מעשה
ומעשה שעשה הקב"ה היה בשלימות ,כך שלא היה שום דבר בבחינת חצי שיעור
– במילא גם גדר "מלאכה" שנאסרה הנלמדת ממנו תלויה בשיעור שלם וחשוב,
ואין סברא לאסור חצי שיעור.
***** כ ******
ברכת השותף
ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אתו (ב ,ג)
אמרו חז"ל (שבת קיט ,ב) :אמר רב המנונא ,כל המתפלל בערב שבת ואומר
ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית .ומבאר
בזה האוה"ח הק' ,שהקב"ה ברא את העולם לששה ימים ,וכאשר ישראל שומרים
את השבת הרי הם נותנים קיום לעולם לעוד ששה ימים עד שבת הבאה ,וכן
הלאה.
הרמב"ן על הפסוק מביא בשם הרס"ג ,שהברכה והקידוש ("ויברך"" ,ויקדש") היא
על השומרים ,שישראל השומרים שבת יהיו מבורכים ומקודשים .עד כאן .ולפי
דברי האוה"ח כנ"ל מובן היטב ,שהרי השומרים שבת הם שותפים כביכול בעצם
הבריאה.
בל תוסיף
ויצו ה' אלקים על האדם לאמר (ב ,טז)
האוה"ח הק' מדייק מהי כוונת הכתוב "לאמר" ,עיי"ש.
והנה בגמ' (פסחים מב ,א) מבוארת תיבת "לאמר" – לאו אמור [רש"י :אמור להן
שיש איסור לאו בדברים] .לפי זה יש לפרש ,שהקב"ה ציווה "לאו אמור" ,היינו
שלא יאמר ויוסיף עוד דברים על האיסור.
ובדומה לזה יש לפרש גם לפי פשט תיבת "לאמר" שפירושה לומר – שהקב"ה
ציווה לומר את האיסור כמות שהוא ,בלא תוספת ובלא מגרעת.
כך היא אומנתו של הס"מ
ויאמר אל האשה אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן (ג ,א)
לכאורה תמוה ,מה ראה הנחש לנחוץ להקדים את דברי הקב"ה?
אלא שכך היא דרכו של הנחש ,הס"מ ,שתמיד מנסה להציג את דבריו לפני
האדם כאילו שכוונתו לשם שמים ,והכל בא מן התורה.
חטא הדעת
לדעת טוב ורע (ג ,כב)
לפני החטא ידעו אדם וחוה שאין בכוחם להשיג את הבורא יתברך .רק לאחר
החטא נוצרה לראשונה מציאות של "לדעת טוב ורע" ,שאדם עלול לחשוב לעצמו
כאילו הוא כבר יודע הכל.
***** אכ ******
האות שניתן לקין
קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה (ד ,י)
איתא בכתבי האריז"ל ,שיתרו היה גלגול נשמת קין ,ובזה שנתן את צפורה בתו
למשה תיקן את חטא קין .משא"כ קרח היה מהרוח הרע שבקין ,והוא לא תיקן
החטא ,אדרבא ,חלק על משה רבינו – שהוא (משה) גלגול של הבל שנהרג על ידי
קין – היינו שהמשיך לחטוא בחטאו של קין (עי' שער הפסוקים פר' בראשית עה"פ כי
שבעתים יוקם קין ,ספר הגלגולים פל"ב ואילך).
ויש לומר שכלפי זה דייק הכתוב ,שקול דמי אחיך צועקים אלי "מן האדמה"
דייקא ,רומז לקרח שהחזיק במחלוקת ,ונבלע באדמה.
גלגוליו של קין ומחלוקת קרח
וישם ה' לקין אות לבלתי הכות אותו כל מוצאו (ד ,טו)
הרבה מהמפרשים עוסקים בשאלה מהו אותו "אות" שנתן לו הקב"ה .יש
אומרים שהוא האות י' ,יש אומרים שזהו השבת ,ובכתבי האריז"ל מצינו שהוא
אות ו'.
וכל זה נרמז בתיבת "וישם" ,היינו מהו האות שנתן ה' לקין – "וישם" :אותיות
ו' ,י' ,ש' ר"ת שבת; והאות מ' רומזת לימי המשיח בב"א ,שאז כמובן לא יהיו
רוצחים וכו'.
עוד יש לומר ,שבשמו קין נרמז שם קדוש שניתן לו ,שהוא שם ק"ס בגימטריא
"קין".
מי שאין לו אשה אינו אדם
זכר ונקבה בראם ויברך אתם ויקרא את שמם אדם (ה ,ב)
רק אחר שנבראה גם הנקבה ,אזי "ויקרא את שמם אדם" .וכמאמר חז"ל (יבמות
סג ,א) ,כל אדם שאין לו אשה אינו אדם ,שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם
אדם .וכן אמרו בזוה"ק (ח"ג ה ,ב) עה"פ "אדם כי יקריב" (ויקרא א ,ב) – לאפוקי מאן
דלא אתנסיב כו' ,דלאו איהו אדם ולא בכללא דאדם הוא ,ושכינתיה לא שריא
עלוהי.
לכן נאמר ויקרא את "שמם" ,היינו שם אחד לשניהם יחד ,שדוקא שניהם יחד
נקראים בתואר "אדם".
חיי אדם בגופו של דוד
ויהיו כל ימי אדם אשר חי (ה ,ה)
***** בכ ******
יש לבאר מהו "אשר חי" ,דהלא פשיטא שימי האדם היינו השנים שחי ,ואילו
השנים שלא חי בהן אינן "ימי אדם" (וראה מ"ש בזה האוה"ח הק' והחת"ס).
ויש לבאר ,שכיון שיעקב אבינו תיקן את חטא אדם הראשון הרי ש"ימי אדם"
היו על ידי יעקב ,שיעקב הוא בבחינת "אשר חי" ,כי אמרו חז"ל "יעקב אבינו לא
מת".
עוד יש לומר על פי מה שאמרו שאדם הראשון נתן מימי חייו שבעים שנה
לדוד המלך ע"ה ,ולכן חיי דוד נחשבים לאדם ,וזהו "ימי אדם" – אשר חלק מימיו
הם חיי דוד שעליו אמרו "דוד מלך ישראל חי וקיים" ,היינו שהוא בבחינת "אשר
חי".
ַרק ֵריק
וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום (ו ,ה)
יש לבאר דיוק הלשון "רק רע" ,על פי מה שאמרו (ירושלמי פאה פ"א ה"א) על
הפסוק (בפר' נצבים לב ,מז) "כי לא דבר ֵרק הוא מכם" :אמר רבי מנא" ,כי לא דבר
רק הוא מכם" ,ואם הוא ֵרק – מכם הוא; למה ,שאין אתם יגיעין בתורה.
ועל דרך זה כ' הרמב"ם (הל' אסו"ב פכ"ב הכ"א) ,שאין מחשבת עריות מתגברת
אלא בלב פנוי מן החכמה.
ויש לפרש כך גם בפסוק דידן ,ולדרוש "רק" במשמעות ֵריק :כיון שלבו ריק
ופנוי מן החכמה ,זה מביא עליו רע ר"ל.
***** גכ ******
שפתי ישנים
הרה"ק רבי אהרן מבעלז זי"ע
דער הילייגער בעלזער רב רבי אהרלע זי"ע ,כ'האב גהערט פון מיין טאטן ,אז מען
פלעגט ברענען די פיש אויף שבת שוין מיטוואך ,לעבעדיגע פיש פין פעסט (בודעפעסט),
אין ער פלעגט קוקן ,אין טאמער ס'האט אים געפלאן ,אין ס'איז געווען א' חידוש ער
איז געווען א' איש פלא א' מלאך האלוקים ,האט ער געזאגט ,ער מאכט מיטן מויל,
ער מאכט מיטן מויל ,א' חסיד א' חסיד ,אריין אין די קיך .אסאך מאל ווען ס'האט
עם נישט געפלאן דאס פיש האט ער געזאגט ,נע ,ברענג א' אן אנדערע פיש ,אבער
טאמער האט עם עס יא געפלאן פלעגט ער זאגן גראד.
***
ער פלעגט זייער שנעל דאווענען ,מ'האט נישט געקענט מיט דאווענען מיט אים ,ער
פלעגט צומאל מכבד זיין א'חשובע יוד צו דאווענען פארן עמוד ,האט די יוד געזאגט
פארן בעלזער רב אז ער קען נישט אזוי שנעל דאווענען ווי די רב ,האט עם דער בעלזער
רב געזאגט חס ושלום שנעל דאווענען ,מי יבין דרכו הויעך הויעך.
***
ס'איז באקאנט ווען ער איז געקומען אויף אונגערין ביי די צייט פון די מלחמה ,האט
ער געפרעגט אויב ס'איז דא נאך א'הערליכע יוד וואס דאוונט אזוי שפעט ,האט מען
עם געזאגט אז ס'איז דא סאטמער רב וואס דאוונט אויך אזוי שפעט ,האט זיך די רבי
זייער געפרייט .שפעטער איז די סאטמער רבי זי"ע געקומען אויף א'בעזיט צום בעלזן
רב זי"ע ,האט אים דער בעלזער רב געפרעגט ,סאטמער רב איך הער אז איר דאוונט
אויך אזוי שפעט ,האט אים סאטעמר רב געזאגט יא ,אבער נישט אזוי ווי בעלזער רב.
עכ"פ ווער פארשטייט.
***
שפעטער מיט די יארן איז ער אריין זייער שפעט צום דאווענען ,אין ער האט
געפירט מוצאי שבת שפעט פארטאגס פון זונטיג.
***
***** דכ ******
אין ער פלעגט זאגן אז די רשע ימ"ש פון די מלחמה ,הער האט אים פאדרייט די
צייט .אזוי האב איך גהערט נאך זאגן.
***
יעצט איז געווען שבת בראשית ,איך דערמאן זיך צוריק ,זכרתי ימים מקדם ,אין בין
געווען ביין רבי'ן זכרונו לברכה ,ווער סי'געדענקט שמחת תורה ווען מהאט געליינט חתן
בראשית ,ער איז געווען בעל קורא א' יעדע שבת ,אין ווען ס'איז געווען שבת בראשית
ווען מ'האט געליינט דעם חתן בראשית שמחת תורה ביי 'בראשית ברא אלוקים' ,איז
דאס געווען מיט קולי קולות ,מיט אזעכע כוחות עצומות .יעדע שבת בויכולו איז געווען
גרויסע כוחות ,אזוי וואס ער האט אריינגעלייגט אין יעדע זאך .ער האט זיך געפלעגט
זייער קאכן אין אמונה.
הרה"ק העטרת צבי מזידיטשויב זי"ע
מדערציילט הויכט אז דער הייליגער עטרת צבי מזידיטשויב זי"ע האט געפלעגט
זאגן תורה ממש בהתפשטות א'גשמיות ,אין מהאט געמוסט נעמען א' גבאי ,א'
אינטרעסאנטע גבאי וואס האט געהייסן ר' יענקל ,אין האט ער פלעגט האב האכט
געבן ער זאל נישט אויסגיין פון דביקות .ער פלעגן זאגן אין זענען מיר העכער ,אזוי
ווייט אז די גבאי האט מורא גהעאט ,אין ער פלעגט אים דערמאנען אין אוויפוועקן ער
זאל נישט אויסגויין.
ער איז געווען למעלה מן הטבע למעלה מן הכוחות ,איך ווייס נישט צו ס'איז
באנקייט .ס'איז געווען א' יוד וואס איז געפארן אויף ארץ ישראל ,האט ער אים
געשריבן אין מיט געשיקט קיין מירון .אין ווען ער האט געליינט דאס קוויטל האט ער
געזען צו געשריבן אונטן ,אני תלמידו אין זיך אונטער געשריבן זיין נאמען צבי הירש.
ער האט זיך געהאלטן א'תלמיד פון רבי שמעון בר יוחאי ,דאס אין געווען דער הייליגער
עטרת צבי.
סאיז באקיינט אז דער אמאליגע זייגערס האבן יעדע שעה געמאכט א' מין קול.
אין ווען ער געהאלטן אינמיטן שלישידעס תורה האט דאס געקלינגען ,האט ער זיך
אנגערופן שא דרך ארץ ,אין די זייגער האט זיך אפגעשטעלט ,אין מעט פראבירט צו
פארעכטן ,אין מהאט דעס געגבן פאר די גרעסטע זייגער'ס מאכערס אין מהאט בשום
אופן נישט געקענט פארעכטן.
בעל שם טוב הק' זי"ע
דער הייליגע שינאווא רב זי"ע האט געזאגט אויף דעם ,אז מזעט די כוח פון א'
צדיק אז סאיז אזוי גרויס ,אז אפילו אויף א' דבר גשמי א' דומם האט ער א' כוח
צו שולט זיין אויף אים .אין דער אמת איז אז ביי דער בעל שם טוב וויסט מען דאך
הויכט ,אז קבלת שבת איז געווען אין פעלד ,אין ער איז געגאנגען אויף התבודדות ,מיט
***** הכ ******
גרויסע כוחות געדינט דעם אייבערשטן ,אז די בהמות האבן זיך געפלעגט אויף הייבן
אויף זייער צווי פוס ,אין געשטאנען ,פון די גרויסקייט אין פחד וואס איז געווען דארטן
ארום דער הייליגע בעל שם טוב.
מזאגט דאך הויכט אז זיינע ציצית האבן געהאט א' חיות ,אין מהאט געקענט זען א'
לעבנקייט ביי דעם.
סאיז באקיינט דער הייליגע בעל שם טוב ביים הייליגן טאג איז ארוייס געגאנגען
פון בית המדרש וועגן עפעס א' סיבה ,אין דער רבי רבי בער דער גרויסע מגיד האט
צוגערורט צום טלית פון הייליגן בעש"ט ,ער האט געוואלט פארעכטן עפעס וואס איז
געווען אראפ געשלעפעט ,ווי ער האט צו גערורט צום בעש"ט טלית ,איז געפאלן אויף
עם אזא מין פחד ,אין ער האט אנגעהויבן צו צוטערן ,אין ער האט געמוזט אנכאפן
א'טיש ,דער הייליגע מגיד וואס אונז האבן נישט קיין השגה אין זיין גרוייסקייט ,ווען
ער האט צו גערורט צום טלית פון בעש"ט הק' האט ער נישט געקנעט צוקומען צו
זיך פון גרויס פחד ,אין ער האט זיך געמוזט אנכאפן מיט אלע כוחות ער זאל האבן א'
קיום ,ממש ווי מלאכים.
אין רבי מנדעלע וויטעפסק זי"ע ברענגט אויפן בעל שם טוב הק' אז ואחריו לא
יהיה ,בוז משיח'ס טאג וועט שוין נישט זיין אזא מלאך אין אזא צדיק ווי דער הייליגער
בעש"ט הק'.
אין דער רבי רבי אלימלך האט געזאגט ,אז בוז משיח'ס טאג ווען סי וועט זיין א'
יוד וואס וועט וועלן דינען דעם אייבערשטן ,איז דעס אלעס פון די כח פון בעש"ט הק',
אלעס פון זיינע כוחות ,פון זיין קדושה וואס ער האט אראפ געברענגט אויף די וועלט.
רבי פנחס מקוריץ זי"ע פלעגט זאגן ,אז די קינדער וואס זענען געבוירן געווארן נאכן
פטירה פון די בעש"ט הק' דארפן האבן דרך ארץ פאר די קינדער וואס זענען געבוירן
געווארן פאר די פטירה .פשט איז ,אז ווי לאנג דער בעל שם טוב הק' איז געווען אויף
די וועלט ,וואס פאר א' קדושה איז געווען דארט ,אזוי ווייט אז אלע וואס זענען געבוירן
געווארן ביים צייט פון בעל שם טוב הק' האבן גהעאט גרעסערע כוחות פון די נשמות וואס
זענען געבוירן געווארן שפעטער .אזוי האט רבי פינחס מקוריץ זי"ע וואס איז אויך געווען
פון די הייליגע חבריא קדישא פון בעל שם טוב הק' אזוי ווייט האט ער ארויס געברענגט.
הרה"ק הדברי חיים מצאנז זי"ע
עכ"פ וויסט מען וואס צדיקים האבן געזאגט ,אין צאנזער רב אליין האט געזאגט
אויף זיך ,אז די קינדער וואס זענען געבוירן געווארן סוף ימיו וועלן זיך נישט קענען
פארשטעלן וואס פארא נשמות האט ער אראפ געברענגט לעת זקנה ,אין ער האט
געזאגט אז געווענליך אז א' צדיק וואס אין אויף די עלטער דארף האבן דרך ארץ,
אבער דא איז פאקערט ,אז די קינדער וואס זענען געבוירן געווארן ווען ער האט שוין
גהאלטן ביי גרעסערע מדריגות ,קומט אויס אז די עלטער דארפן האבן דרך ארץ פאר
די יונגערע ,ווייל זיי זענען געבוירן געווארן ווען ער איז שוין געווען א' עלטערע יוד.
***** וכ ******
אויך האט ער געזאגט ,אז די בעלזער רב רבי ישכר דוב זי"ע איז געווען אין
ראצפערט ,ביי די ערשטע וועלטס קריג תרע"ד אדער תרע"ה ,האט ער געמוזט אוועק
לויפן פון פולין אין פון גאליציע וואס דארטן איז געווען גרויסע מלחמות ,אין ווייסט
מען דאך אז דארט איז געווען דער הייליגע רבי שלום אליעזר זי"ע איינע פון די יונגסטע
קינדער ביין צאנזער רב .איינמאל חנוכה ביים לעכט צונדן האט זיך רבי שלום אליעזר
אנגעמאלדן אין געשיקט א'הודעה מיט איינעם אז ער וויל קומען צום בעלזן רב אויף
חנוכה לעכט צונדן ,אין טאקע אזוי געווען ,אבער ער איז געקומען זייער שפעט ,אין די
יושבים האבן געטאנעט אז ס'איז זייער שפעט אין די רב זאל נישט ווארטן ,כדרכם של
חסידים שוין דעמאלטס געווען אויך די זעלבע זאך .האט זיך בעלזער רב אנגערופן שא,
דרך ארץ ,האט דרך ארץ פאר א'יוד וואס זיין פאטער האט געקלויבן נשמות פון הימל,
פאר אזא יוד דארף מען האבן דרך ארץ ,ער האט געוואלט ארויס ברענגען דערפון ווי
ווייט ער איז געווען.
אין אמת אריין מטראכט אריין זעט מען אין גמרא אויך אזוי (בבא בתרא ז ,):אז די
גמרא ברענגט אז רבי חסדא איינער פון די אמוראים האט געהאט עטליכע קינדער,
צווי גרויסע אומראים איינער האט געהייסן מר ינוקא איינער האט געהייסן מר קשישא,
איינער האט ער גערופן מר ינוקא דער יונגער ,אין מר קשישא איז דער רבי ,דער
עלטערע רבי אין די יונגערע רבי .אין קריגט מען זיך ארום ווער זיי זענען וואס די פשט
איז ,צו די פשט איז אז ער איז געבוירן געווארן אויפן עלטער אין ער איז מר קשישא,
אין בר ינוקא טייטש אז די יונגערע ,רש"י אין תוספות קריגן זיך ארום דארטן .אדער
פשט פונקט פארקערט ,ער איז געבוירן געווארן ווען ער איז געווען יונג ,אין ער איז
געבוירן געווארן ווען ער איז געווען האלט ,אז די האלטער מיינט מען נישט אז ער איז
די העלטערער ,פארקערט ער איז די יונגערער ,נאר ער איז געבוירן געווארן אין זיינע
עלטער יארן ,האט מען אים גערופן דעם האלטן ,אין די יונגן וואס איז געבוירן געווארן
ביי די יונגע יארן האט מען אים גערופן בר ינוקא.
וואס איז פשט ,נאר לויט דעם פארשטייט מען ,אז די צדיק ווי עלטער ער איז ,איז
זיין גרוייסקייט ביים דינען דעם אייבערשטן ,ווי עלטער ווערט ער ,האלטס גרעסער אין
מער הייליג .דאס איז פשט ,אז אין דע יוגערע יארן כאטשיק די קינדער זענען יונג,
אבער סוף כל סוף זענען זיי געבוירן געווארן ווען די טאטע איז געווען א' עלטערע יוד
א' גרויסע צדיק.
זעט מען פון דעם וואס מהאט פריער געשמועסט וואס בעלזער רב האט געזאגט
פאר רבי שלום אליעזר'ל ,אז אונז האבן נישט קיין השגה וואס פארא נשמות האט דער
הייליגע צאנזער רב אראפ געברענגט ביי די עלטער יארן ,עכ"פ זעט מען פון דעם די
גרויסקייט פון די צדיקים.
זאל דער אייבישטער העלפן אז אלע צדיקים זאלן מגין זיין אויף אונז ,אין שוין
טרעפן משיח'ן אי"ה.
***** זכ ******
גליון זו מוקדש לעילוי נשמת
אבי מורי
הרה"צ ר' מאיר בן הרה"צ ר' מנחם זצ"ל
אמי מורתי
האישה הצדקת חיה שרה בת הרב יוסף חיים זצ"ל
ברכת מזל טוב מעומק הלב לבני היקר המופלג בתוי"ש
ובמדות טובות ,במעשה הצדקה וחסד בלב טוב
ר' עוזר נתנאל נ"י
לאירוסי בנו הבחור החשוב המופלג
ר' משה נ"י
יהי רצון שיהיה בנין עדי עד ונרווה ממנו רוב נחת דקדושה
וכל הברכות יחולו על ראשו
