gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

משך חכמה המבואר · Meshech Chochmu Hamivoyer — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: משך חכמה המבואר · Meshech Chochmu Hamivoyer

שבוע: נח (2026-10-12)

משך חכמה המבואר · Meshech Chochmu Hamivoyer — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫משך חכמה‬ ‫פרשת נח פסקא יג ‪ -‬יט‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ה תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫להורדת כל המשך חכמה עם בינת החכמה חינם לחץ כאן‬ ‫וקיומו אותם כל זמן היותו בתיבה‪ ,‬והכין להם מדור לקיים‬ ‫פרשת אכילת דם ופריה ורביה‬ ‫מיניהם‪ ,‬לכן בשכר זה ניתנו לו לאכלה‪ ,‬והדגים שבים שלא‬ ‫בראשית ט א ‪ -‬ז‬ ‫נימוחו במבול ]קידושין יג‪ ,‬א[ ניתנו לאכילה‪ ,‬שלא להטיל קנאה‬ ‫פסקאות‪ :‬יג ‪ -‬יט‬ ‫במעשה בראשית ]מגילה כה‪ ,‬א[ ‪.2‬‬ ‫]יג[‬ ‫‪‬‬ ‫)ט‪ ,‬ג( ָכּל ֶרמֶ שׂ אֲ שֶׁ ר הוּא חַ י לָ ֶכם י ְִהיֶה ל ְָאכְ לָ ה כְּ י ֶֶרק עֵ שֶׂ ב נ ַָת ִתּי‬ ‫ָל ֶכם ֶאת כֹּל‪:‬‬ ‫]יד[‬ ‫מדוע נאסר לאדם לאכול דגים ובעלי חיים‪ ,‬ולנח הותר‬ ‫)ט‪ ,‬ד( ַא� בָּ שָׂ ר בְּ נַפְ שׁוֹ דָ מוֹ ל ֹא ת ֹאכֵלוּ‪:‬‬ ‫דין בשר טהורה מפרכסת לפני מתן תורה‬ ‫)ט‪ ,‬ג( כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה‪ .‬דאדם ‪ 1‬לא הותר‬ ‫לו בשר לאכילה )סנהדרין נט‪ ,‬ב(‪ ,‬רק נח זכה בהן בשכר טיפולו‬ ‫)ט‪ ,‬ד( אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו‪ .‬תרגם ‪ 3‬יונתן בהמה‬ ‫‪] 1‬יג[ )ט‪ ,‬ג( "כָּל ֶרמֶ שׂ אֲשֶׁ ר הוּא חַ י ָלכֶם יִהְ יֶה לְ אָכְ לָה כְּ י ֶֶרק עֵ שֶׂ ב נָתַ תִּ י ָלכֶם‬ ‫אֶ ת כֹּ ל" ע"כ‪ .‬גרסינן בסנהדרין )נט‪ ,‬ב( "אמר רב יהודה אמר רב‪ :‬אדם‬ ‫הראשון לא הותר לו בשר לאכילה‪ ,‬דכתיב )א‪ ,‬כט( לכם יהיה לאכלה ולכל‬ ‫]יד[‬ ‫חית הארץ ‪ -‬ולא חית הארץ לכם‪ .‬וכשבאו בני נח התיר להם‪ ,‬שנאמר )ט‪ ,‬ג(‬ ‫‪] 3‬יד[ )ט‪ ,‬ד( "אַ � בָּ שָׂ ר בְּ נַפְ שׁ ֹו ָדמ ֹו �א תֹ אכֵלוּ" ע"כ‪ .‬פשט הכתוב צריך‬ ‫כירק עשב נתתי לכם את כל"‪ ,‬ולא נתנו חז"ל טעם בדבר‪.‬‬ ‫ביאור‪ ,‬מה הכונה "בשר בנפשו"‪ ,‬ובתרגום יונתן מפרש )בפירוש שני( וז"ל‬ ‫ונראה הטעם בזה‪ ,‬דבאמת לא נתן ה' לאדם להרוג בעל חי למאכלו‪ ,‬אבל‬ ‫"בְּ ַרם בִּ ְשׂ ָרא ְדתָ לִ ישׁ ִמן חַ יוּתָ א נְכִ יסְ תָּ א וְ עַ ד ְדלָא נַפְ קָ א כּ ֹולָא נ ְִשׁמָ תָ א לָא‬ ‫נח בשכר טיפולו וקיומו אותם כל זמן היותו בתיבה‪ ,‬והכין להם מדור לקיים‬ ‫תֵ יכְ לוּן" עכ"ל פירוש בשר שנתלש מבהמה שנשחטה ולא יצאה כל נפשה‪,‬‬ ‫מיניהם‪ ,‬ניתנו לו לאכלה‪.‬‬ ‫לא תאכלו‪ .‬מבואר דבא הכתוב ללמד שבשר בהמה מפרכסת לאחר שחיטה‬ ‫אלא שלפי זה יש להקשות‪ ,‬דהנה הא דאדם הראשון לא הותר לאכול בשר‪,‬‬ ‫אסור לבני נח‪.‬‬ ‫היינו גם דגים‪ ,‬כדכתיב )א‪ ,‬כט( " ַויֹּאמֶ ר אֱ�הִ ים הִ נֵּה נָתַ תִּ י ָלכֶם אֶ ת כָּל עֵ שֶׂ ב‬ ‫אלא שיש לדקדק בזה‪ ,‬דהרי פסק הרשב"א )תורת הבית הארוך בית ב שער‬ ‫אָרץ וְ אֶ ת כָּל הָ עֵ ץ אֲשֶׁ ר בּ ֹו פְ ִרי עֵ ץ ז ֵֹרעַ ז ַָרע ָלכֶם‬ ‫ז ֵֹרעַ ז ֶַרע אֲשֶׁ ר עַ ל פְּ נֵי כָל הָ ֶ‬ ‫ג( ועוד פוסקים‪ ,‬דבני נח מותרים לאכול בשר מפרכסת טהורה לאחר‬ ‫יִהְ יֶה לְ אָכְ לָה"‪ ,‬מפורש‪ ,‬דרק גידולי קרקע ולא דגים הותר לאדם‪ .‬והנה אמרו‬ ‫שנשחטה‪ ,‬ומקורו בסוגיא דחולין )לג‪ ,‬א( ]ואין כאן המקום להאריך בביאור‬ ‫בקידושין )יג‪ ,‬א(‪ ,‬דדגים שבים לא מתו במבול‪ ,‬אם כן מדוע הותר לנח‬ ‫הסוגיא[‪ ,‬ודעת הרמב"ם )מלכים ט‪ ,‬יג( דלבני נח אסור בשר מפרכסת היא‬ ‫לאכול דגים‪ ,‬והרי לא טיפל בהם‪ ,‬ובאיזה שכר זכה לאכול דגים שבים‪.‬‬ ‫דעת יחיד‪ ,‬אם כן איך ניישב המקרא לדעת הפוסקים‪.‬‬ ‫ומיישב המשך חכמה‪ ,‬כדי שלא להטיל קנאה במעשה בראשית‪ .‬והוא‪ ,‬על‬ ‫ונראה דבאמת אפילו הפוסקים שהתירו לגוי בשר מפרכסת‪ ,‬אינו אלא‬ ‫פי מה שאמרו במגילה )כה‪ ,‬א( שלא יאמר על קן ציפור הגיעו רחמיך‪ ,‬כדי‬ ‫מטעם שהותר לישראל בשר מפרכסת )חולין לג‪ ,‬א(‪ ,‬ואמרו בסנהדרין )נט‪,‬‬ ‫שלא יטיל קנאה במעשה בראשית‪ ,‬והיינו‪ ,‬שיאמרו שעל ציפור חס ועל‬ ‫א( דאין דבר שאסור לבני נח ומותר לישראל‪ ,‬וכיון שלישראל מותר בשר‬ ‫אחרים לא חס‪ ,‬כמו כן הכא‪ ,‬כדי שלא יאמרו שעל דגים חס‪ ,‬ועל בעלי חיים‬ ‫מפרכסת‪ ,‬על כורחך גם לבני נח מותר‪ ,‬וזה לאחר מתן תורה‪ ,‬שהותר‬ ‫לא חס‪ ,‬לכן‪ ,‬כיון שהותר בעלי חיים ‪ -‬הותר לאכול דגים‪.‬‬ ‫לישראל בשר מפרכסת הותר לבני נח‪ ,‬אבל לפני מתן תורה שכולם היו בני‬ ‫‪ 2‬תמצית דבריו‪ :‬בעלי חיים הותרו לנח בשכר טיפולו בהם וקיומם‬ ‫נח‪ ,‬היה אסור בשר מפרכסת לבני נח ולישראל שהיו אז בני נח‪ ,‬לפיכך אף‬ ‫בזכותו‪ ,‬אבל הדגים שלא מתו במבול‪ ,‬הותר לאכול‪ ,‬כדי שלא‬ ‫לשיטת הפוסקים שאוסרים לגוי בשר טהורה מפרכסת אתי שפיר דקדוק‬ ‫יאמרו על הדגים חס‪ ,‬ועל בעלי החיים לא חס‪.‬‬ ‫הפסוקים‪.‬‬ ‫ועל פי זה יש ליישב שינוי לשון הפסוק כאן‪ ,‬לפרשת ראה‪ .‬כאן כתוב "אַ �‬ ‫א‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת נח פסקא יג ‪ -‬יט‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ה תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫ומלת עם הוא על הדביקות האמיתי‪ ,‬אבל אם נשחטה אף על פי‬ ‫שנשחטה ועדיין מפרכסת‪ .‬כי אף על פי שדעת הפוסקים )תורת‬ ‫שמפרכסת‪ ,‬אין הנפש דבוק בו‪ ,‬מותר‪ ,‬והבן ‪.5‬‬ ‫הבית הארוך בית ב שער ג‪ .‬ועוד( דהיא מותרת‪ ,‬דלא כרמב"ם‬ ‫)מלכים ט‪ ,‬יג(‪ ,‬הוא משום הואיל ושריא לישראל )חולין לג‪ ,‬א(‪,‬‬ ‫‪‬‬ ‫דמי איכא מידי דלישראל שרי ולעובדי גילולים אסור ‪) 4‬סנהדרין‬ ‫]טו ‪ -‬המשך[‬ ‫נט‪ ,‬א(‪ ,‬אבל קודם מתן תורה הוה אסור מפרכסת לדידהו‪ ,‬ולזה‬ ‫דין בשר טמאה מפרכסת לגוי לאחר מתן תורה‬ ‫כתיב בנפשו דמו‪ ,‬שב' הוא ייחס קצת‪ ,‬שעדיין קצת נפשו בו‪ ,‬אבל‬ ‫ולפי זה ‪ 6‬יתכן דחזקיה דסבר דעובד גילולים ששחט בהמה‬ ‫בפרשת ראה )דברים יב‪ ,‬כג( כתיב ולא תאכל הנפש עם הבשר‪,‬‬ ‫דין אבר מן החי לישראל רק כאשר הנפש דבוקה בבשר‪ ,‬אבל במפרכסת‪,‬‬ ‫בָּ שָׂ ר בְּ נַפְ שׁ ֹו ָדמ ֹו �א תֹ אכֵלוּ"‪ ,‬ובפרשת ראה )דברים יב‪ ,‬כג( כתוב "וְ �א‬ ‫דינה כמתה‪ ,‬ונפקא מינא שמטמאה כנבלה דהיא כמתה‪ ,‬אבל לבן נח יש‬ ‫תֹ א ַכל הַ נֶּפֶ שׁ עִ ם הַ בָּ שָׂ ר"‪ .‬דבפרשת ראה איירי לבני ישראל דמותר להם‬ ‫לומר דנשאר דינו כמו לפני מתן תורה‪ ,‬שאם יש קצת נפש עם הבשר דינו‬ ‫לאכול בשר בהמה לאחר שנשחטה אפילו שהיא מפרכסת‪ ,‬לכן כתוב ולא‬ ‫כאבר מן החי‪ ,‬והיא כחיה‪.‬‬ ‫תאכל הנפש עם הבשר‪ ,‬ומלת עם הוא על הדביקות האמיתי‪ ,‬אבל אם‬ ‫ועל פי זה‪ ,‬יתבאר לנו ביאור חדש במחלוקת חזקיה ורבי יוחנן בחולין )קכא‪,‬‬ ‫נשחטה אף על פי שמפרכסת‪ ,‬אין הנפש דבוק בו ומותר‪ ,‬אבל כאן דאיירי‬ ‫ב(‪ ,‬דנחלקו בשחט בהמה טמאה והיא מפרכסת‪ ,‬אם מותרת לגוי משום אבר‬ ‫בבני נח לפני מתן תורה כמבואר לעיל‪ ,‬כתוב "בָּ שָׂ ר בְּ נַפְ שׁוֹ"‪ ,‬והבי"ת‬ ‫מן החי‪ ,‬דחזקיה מתיר משום אבר מן החי דהיא כמתה‪ ,‬ורבי יוחנן מטמא‬ ‫משמעו אפילו קצת הנפש היא עם הבשר לא תאכל‪ ,‬דהיינו אפילו שיש קצת‬ ‫משום אבר מן החי דהיא כחיה‪ ,‬והיא אבר מן החי‪.‬‬ ‫נפש בבשר‪ ,‬אסור לאכול‪ ,‬דהיינו מפרכסת‪ .‬ומבואר הכל בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫ולפי המבואר יש לומר דלא נחלקו אלא בישראל‪ ,‬שאמרה תורה בבהמה‬ ‫‪ 4‬בנדפס‪ :‬לישראל אסור ולעו"ג שרי‪ .‬והוא טעות סופר דמוכח‪ ,‬לכן תיקנו‪.‬‬ ‫טהורה שלא נאסר אבר מן החי רק כאשר הנפש דבוקה בבשר‪ ,‬אבל בקצת‬ ‫‪ 5‬תמצית דבריו‪ :‬בהמה שנשחטה והיא מפרכסת‪ ,‬מותרת‬ ‫נפש כמפרכסת אין אבר מן החי‪ ,‬ובזה נחלקו בבהמה טמאה מפרכסת‬ ‫לישראל‪ ,‬ונחלקו הפוסקים האם מותרת לגוי‪ .‬ואפילו למתירים‬ ‫לישראל‪ ,‬דחזקיה סובר שגם בטמאה לא אמרה תורה שיש דין אבר מן החי‬ ‫לגוי‪ ,‬היינו לאחר מתן תורה‪ ,‬דכל שמותר לישראל מותר לגוי‪ ,‬אבל‬ ‫לישראל‪ ,‬רק בכל הנפש עם הבשר‪ ,‬ורבי יוחנן סובר שדוקא בטהורה אינה‬ ‫לפני מתן תורה הכל מודים שהיה בשר מפרכסת אסור לבני נח‪,‬‬ ‫כחיה‪ ,‬אבל בבהמה טמאה אין דינה כאבר מן החי‪ .‬וכל זה בישראל‪ ,‬אבל‬ ‫דליכא טעם זה‪ .‬ובזה מיושב היטב דקדוק לשון הכתוב כאן‪,‬‬ ‫בגוי גם חזקיה מודה שהיא אסורה משום אבר מן החי כמו לפני מתן תורה‪.‬‬ ‫דכתיב "בשר בנפשו"‪ ,‬ובפרשת ראה כתיב "הנפש עם הבשר"‪.‬‬ ‫ומה שהקשו )שם( על חזקיה מברייתא דאמרה שהיא כמתה‪ ,‬ולא תירצו‬ ‫דאיירי בגוי‪ ,‬כיון שמוכח בברייתא שאיירי ברישא בישראל‪ ,‬ורק בסיפא‬ ‫איירי בבן נח‪.‬‬ ‫]טו[‬ ‫ועל פי זה מיושב קושיא גדולה שהקשה בתוס' רבי עקיבא איגר במסכת‬ ‫‪] 6‬טו[ ועל פי המבואר לעיל‪ ,‬יתבאר ביאור חדש בסוגיא בחולין‪ ,‬ומיושב‬ ‫טהרות )א‪ ,‬ג(‪ ,‬דתנן "נבלת העוף הטמא‪ ,‬אין שחיטתה מטהרתה"‪ .‬ופירש‬ ‫קושיא גדולה מאוד‪ .‬דהנה נתבאר שבני נח נאסרו בבשר בהמה מפרכסת‪,‬‬ ‫הברטנורא וז"ל "ואין שחיטתה מטהרתה ‪ -‬באכילה‪ ,‬לבן נח שמותר בעוף‬ ‫ורק לאחר מתן תורה הותר לישראל‪ ,‬ואגב ישראל הותר לבני נח‪ .‬והנה‬ ‫טמא ואסור באבר מן החי‪ ,‬ואם שחטה והיא מפרכסת לא טיהרתה שחיטתה‬ ‫בהמה טמאה אסורה לישראל באכילה‪ ,‬לפי זה יש לומר‪ ,‬דבבהמה טמאה‬ ‫באכילה עד שתמות‪ .‬אף על גב דבטהורה אפילו מפרכסת מתרת השחיטה‬ ‫אין טעם להתיר לגוי מפרכסת מטעם דליכא מידי דשרי לישראל ולגוי אסור‪,‬‬ ‫לבן נח מיגו דמכשרא לישראל‪ .‬והכי מיפרשה מתניתין בשלהי פרק גיד‬ ‫דבלאו הכי ישראל אסור בבהמה טמאה‪] ,‬וסברא זו כבר כתבו התוס' בחולין‬ ‫הנשה" עכ"ל‪ .‬והקשה רבי עקיבא אייגר וז"ל "מכאן תמוה לי‪ ,‬דהא חזקיה‬ ‫לג‪ ,‬א ד"ה אחד[‪ ,‬אם כן יש לומר‪ ,‬שלענין בהמה טמאה‪ ,‬אפילו לאחר מתן‬ ‫סבירא ליה בחולין דף קכא‪ ,‬ב‪ ,‬דשחט טמאה ומפרכסת ליכא אבר מן החי‬ ‫תורה‪ ,‬יש הבדל בין ישראל לגוי בשחט בהמה טמאה והיא מפרכסת‪,‬‬ ‫לבן נח‪ ,‬איך יפרש מתניתין זו דעל כורחך מיירי לענין בן נח‪ ,‬והא הכא גם‬ ‫דלישראל יהיה דינה כמתה‪ ,‬שכבר אמרה תורה לישראל בפרשת ראה שאין‬ ‫כן דשחטה ישראל‪ ,‬כדקתני ברישא גבי עוף טהור דשחיטתו מטהרתו‪,‬‬ ‫ב‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת נח פסקא יג ‪ -‬יט‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ה תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫‪‬‬ ‫ומפרכסת‪ ,‬דיצאה מכלל חיה‪ ,‬אפשר דרק לישראל‪ ,‬דכתיב‬ ‫)דברים יב‪ ,‬כג( הנפש עם הבשר‪ ,‬שמורה על דבוק אמיתי‪ ,‬לא‬ ‫]טז[‬ ‫היכי ששחט בה רוב שנים‪ ,‬שהדביקות אינו גמורה‪ ,‬שנפשה‬ ‫�הים עָ ָשׂה ֶאת‬ ‫)ט‪ ,‬ו( שֹׁפֵ � ַדּם הָ ָא ָדם בָּ ָא ָדם ָדּמוֹ ִישָּׁ ֵפ� כִּ י בְּ צֶ ֶלם אֱ ִ‬ ‫מפרכסת לצאת‪ ,‬וכמו שאמרו חי הוא וסופו למות ]ריש מי שאחזו‬ ‫הָ ָא ָדם‪:‬‬ ‫)גיטין ע‪ ,‬ב([‪ .‬אבל בן נח לחזקיה גם כן מוזהר כל זמן שמפרכס‪,‬‬ ‫מה הפירוש שופך דם האדם באדם‬ ‫דכתיב )ט‪ ,‬ד( בנפשו‪ ,‬והבי"ת בא על ייחס קצת ]ויש לעיין לפי זה‬ ‫)ט‪ ,‬ו( שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלקים וכו'‪ .‬על‬ ‫בהא דמייתי מברייתא דלא כחזקיה‪ ,‬הוא מדתני אבר הפורש‬ ‫דרך מליצה יתכן ‪ ,8‬כי באדם קאי על דיין‪ ,‬שנהרג בן נח ]בימים‬ ‫ממנה כפורש מן החי‪ ,‬דזה לישראל‪ ,‬דלסוף תני ואסור לבן נח[‪,‬‬ ‫הקדמונים[ בדיין אחד‪ .‬עיין אונקלוס על מימר דיניא‪ ,‬ובסנהדרין‬ ‫ואם כן לפי זה מצאנו תירוץ להא דתנן בריש טהרות )א‪ ,‬ג( ומייתי‬ ‫)נז‪ ,‬ב( יעוין שם‪ .‬וזה שאמר כי בצלם וכו'‪ ,‬בדמיון צלמו‪ ,‬מה הוא‬ ‫לה בחולין )קב‪ ,‬א( באבר מן החי מן עוף טמא ואין שחיטה‬ ‫דן ביחידי )אבות ד‪ ,‬ח( אף את תהא דן ביחידי‪ ,‬כי שכל האדם‬ ‫מטהרתה‪ ,‬דמפרש‪ ,‬לבן נח‪ ,‬ולאכילה אמר‪ ,‬דלחזקיה גם כן אסור‬ ‫אשר הוא השופט בצדק‪ ,‬הוא חלק מהכל האמיתי יתברך שמו ‪.9‬‬ ‫לבן נח‪ ,‬ובתוספות רבי עקיבא )טהרות‪ ,‬שם( הניח זה בתימה‪.‬‬ ‫ודו"ק ‪.7‬‬ ‫והמשך הכתוב הוא‪ ,‬שכל כך חמורה רציחה‪ ,‬כי הבורא ברא את האדם‬ ‫וצ"ע" עכ"ל‪.‬‬ ‫בצלמו‪ ,‬וכן פירש רש"י וז"ל "באדם דמו ישפך ‪ -‬אם יש עדים המיתוהו‬ ‫ולאור המבואר יש לומר דלא קשה מידי‪ ,‬דכבר נתבאר דלא אמר חזקיה‬ ‫אתם‪ ,‬למה‪ ,‬כי בצלם אלהים וגו'‪ :‬עשה את האדם ‪ -‬זה מקרא חסר‪ ,‬וצריך‬ ‫שהיא מתה אלא לישראל‪ ,‬אבל לבן נח מודה שהיא כחיה ויש בה דין אבר‬ ‫להיות עשה העושה את האדם‪ ,‬וכן הרבה במקרא" עכ"ל‪ .‬אבל קשה דלשון‬ ‫מן החי‪ ,‬והמשנה איירי לבן נח באכילה‪ ,‬ולא לענין טומאה לישראל‪] ,‬ונפקא‬ ‫"אדם" משמע אחד ולא עדים‪ .‬ואונקלוס תירגם‪ ,‬דבאדם זה סנהדרין דז"ל‬ ‫מינא‪ ,‬אם מותר ישראל להאכיל לבן נח‪ ,‬או אם בן נח שמקיים ז' מצוות בני‬ ‫"דיישוד דמא דאנשא בסהדין‪ ,‬על מימר דייניא‪ ,‬דמיה יתאשד‪ ,‬ארי בצלם‬ ‫נח בא לפנינו לשאול אם מותר[‪ ,‬ולא קשה מידי‪ .‬ומבואר הכל בסייעתא‬ ‫אלהים עבד ית אנשא"‪ .‬וגם לפירוש זה קשה‪ ,‬דאדם אינו משמע דיינין אלא‬ ‫דשמיא‪.‬‬ ‫סתם בני אדם‪.‬‬ ‫‪ 7‬תמצית דבריו‪ :‬נתבאר‪ ,‬דהטעם שמפרכסת מותרת לבן נח‪ ,‬כיון‬ ‫ונראה לפרש פשט הכתוב על פי הא דאיתא בסנהדרין )נז‪ ,‬ב( "בן נח נהרג‬ ‫שלישראל היא מותרת‪ .‬ולפי זה יש לומר‪ ,‬דבהמה טמאה‬ ‫בדיין אחד"‪ .‬אם כן אפשר לפרש דאדם היינו עד אחד‪ ,‬דבן נח נהרג על פי‬ ‫ששחטה ומפרכסת‪ ,‬דבלאו הכי אסורה לישראל ‪ -‬דטמאה היא ‪-‬‬ ‫עד אחד‪ ,‬ואין פירוש לא עדים ולא סנהדרין‪.‬‬ ‫יש לומר דדינה כחיה לענין אבר מן החי לבן נח כמו לפני מתן‬ ‫אלא שלפי זה קשה מה טעם הוא מה שכתוב "כִּ י בְּ צֶ לֶם אֱ�הִ ים עָ שָׂ ה אֶ ת‬ ‫תורה‪ .‬ומה שנחלקו רבי יוחנן וחזקיה בבהמה טמאה מפרכסת‬ ‫אָדם"‪ ,‬ונראה מדוע נהרג בדיין אחד‪ ,‬כיון שהאדם נברא בצלם אלוקים‪,‬‬ ‫הָ ָ‬ ‫אם יש בה אבר מן החי‪ ,‬היינו לישראל ולענין טומאה‪ ,‬דנחלקו‬ ‫וכמו שה' יתברך דן יחידי‪ ,‬כדתנן באבות )ד‪ ,‬ח( "הוא היה אומר אל תהי דן‬ ‫אם גם בטמאה אמרה תורה מפרכסת כמתה‪ ,‬אבל לבן נח‬ ‫יחידי שאין דן יחידי אלא אחד"‪ ,‬כך האדם שנברא בצלם‪ ,‬דן יחידי‪ .‬כיון‬ ‫ולאכילה הכל מודים שאסורה‪.‬‬ ‫ששכל האדם ששופט צדק הוא חלק מהבורא יתברך‪ ,‬שברא את האדם‬ ‫בצלמו‪] .‬ולאחר מתן תורה דנין על פי התורה‪ ,‬ועל פי התורה צריך שלושה‬ ‫דיינין‪ .‬ובסנהדרין )שם( הביאו מקור אחר שעל פי דיין אחד בן נח נהרג[‪.‬‬ ‫]טז[‬ ‫‪ 9‬תמצית דבריו‪ :‬בן נח נהרג בדיין אחד‪ ,‬ואולי זה פירוש הכתוב‬ ‫אָדם ָדּמ ֹו יִשָּׁ פֵ � כִּ י בְּ צֶ לֶם אֱ�הִ ים עָ שָׂ ה אֶ ת‬ ‫אָדם בָּ ָ‬ ‫‪] 8‬טז[ )ט‪ ,‬ו( "שֹׁפֵ � ַדּם הָ ָ‬ ‫כאן "שֹׁפֵ � ַדּם הָ ָא ָדם" פירוש רוצח‪" .‬בָּ ָא ָדם" פירוש על ידי דיין‬ ‫אָדם" ע"כ‪ .‬פשט הכתוב הוא‪ ,‬שמי שישפוך דם אדם‪ ,‬דהיינו שירצח אדם‪,‬‬ ‫הָ ָ‬ ‫�הים עָ ָשׂה ֶאת‬ ‫אחד‪ָ " ,‬דּמוֹ ִי ָשּׁפֵ�"‪ .‬ומבאר הטעם‪" ,‬כִּ י בְּ צֶ לֶ ם אֱ ִ‬ ‫אָדם"‪ ,‬פירושו בעדים‪ ,‬יהרג‪.‬‬ ‫וישפך דמו על ידי עדים יהרג‪ ,‬ומה שכתוב "בָּ ָ‬ ‫הָ ָא ָדם"‪ ,‬וכמו שה' דן יחידי‪ ,‬כך הדיין יכול לדון יחידי שנברא‬ ‫ג‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת נח פסקא יג ‪ -‬יט‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ה תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫אברהם אבינו כלים מאיליו ולא על ידי עובדי כוכבים‪ ,‬רש"י‪ ,‬לזה‬ ‫‪‬‬ ‫אמר‪ ,‬כי אף בשעה שיש חרב ושפיכות דם הרבה‪ ,‬אין לכם להביט‬ ‫]יז[‬ ‫על זה‪ ,‬כי אנכי אדרוש את נפש האדם‪ ,‬ושופך דם האדם דמו‬ ‫ישפך‪ ,‬רק אתם פרו ורבו‪ ,‬ולא תאמרו כי למה נלד לבהלה ולכליון‪,‬‬ ‫�הים עָ שָׂ ה‬ ‫שׁפֵ� ַדּם ָה ָא ָדם בָּ ָאדָ ם דָּ מוֹ ִישָּׁ פֵ� כִּ י בְּ צֶ לֶם אֱ ִ‬ ‫)ט‪ ,‬ו‪-‬ז( ֹ‬ ‫מוטב שיהיה כלה מאליו‪ ,‬אין לכם להביט על זה‪ .‬ולכן כתיב‬ ‫ֶאת הָ ָאדָ ם‪ :‬וְ ַא ֶתּם פְּ רוּ ְוּרבוּ ִשׁ ְרצוּ בָ ָא ֶרץ ְוּרבוּ בָ הּ‪:‬‬ ‫בשאלתות דרב אחאי‪ ,‬פרשה ברכה )שאילתא קסה(‪ ,‬דמצוה‬ ‫אם יש מצות פריה ורביה בזמן שישראל נרדפין ומומתין ע"י הגויים‬ ‫ליקח נשים ולהוליד בנים מקרא דירמיה )כט‪ ,‬ו( דאמר קחו לכם‬ ‫)ט‪ ,‬ו( שופך דם האדם כו' ואתם פרו ורבו כו'‪ .‬שטחיות‬ ‫נשים והולידו בנים‪ ,‬כוונתו דאף בעת הגזירה והגלות‪ ,‬מצוה‬ ‫הכתובים ‪ 10‬על פי הברייתא בסוף חזקת הבתים )בבא בתרא ס‪,‬‬ ‫לפרות ולרבות כמו ירמיה שציוה לבני הגולה בבבל‪ .‬ועיין הגהות‬ ‫ב(‪ ,‬בדין שנגזור על עצמינו שלא נישא נשים כו'‪ ,‬ונמצא זרעו של‬ ‫נ ִָשׁים וְ אֶ ת בְּ נוֹתֵ יכֶם תְּ נוּ ַל ֲאנ ִָשׁים וְ תֵ ל ְַד ָנה בָּ נִים וּבָ נוֹת ְוּרבוּ שָׁ ם וְ אַל תִּ ְמעָ טוּ"‪,‬‬ ‫בצלם אלוקים‪ ,‬הוא השכל השופט צדק‪.‬‬ ‫והוא תימה‪ ,‬מדוע לא מביא את הפסוק )א‪ ,‬כח( " ַויְבָ ֶר� אֹ תָ ם אֱ�הִ ים ַויֹּאמֶ ר‬ ‫אָרץ וְ כִ בְ שֻׁהָ "‪ ,‬וכן הוא בכל מוני המצוות‬ ‫וּמלְ אוּ אֶ ת הָ ֶ‬ ‫לָהֶ ם אֱ�הִ ים פְּ רוּ ְוּרבוּ ִ‬ ‫שהביאו פסוק זה לחיוב פריה ורביה‪ .‬ואף על פי שלבני נח נאמרה לפני מתן‬ ‫]יז[‬ ‫תורה‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬אמרו בסנהדרין )נט‪ ,‬א( דמצוה שנאמרה לפני מתן תורה‬ ‫אָדם ָדּמ ֹו יִשָּׁ פֵ � כִּ י בְּ צֶ לֶם אֱ�הִ ים עָ שָׂ ה‬ ‫אָדם בָּ ָ‬ ‫‪] 10‬יז[ )ט‪ ,‬ו – ז( ")ו( שֹׁפֵ � ַדּם הָ ָ‬ ‫ולא נשנית בהר סיני‪ ,‬רק ישראל חייבים בה ולא בני נח‪.‬‬ ‫אָרץ ְוּרבוּ בָ הּ" ע"כ‪ .‬צריך ביאור מה‬ ‫אָדם‪) :‬ז( וְ אַ תֶּ ם פְּ רוּ ְוּרבוּ ִשׁ ְרצוּ בָ ֶ‬ ‫אֶ ת הָ ָ‬ ‫אבל לאור המבואר לעיל נראה‪ ,‬דהשאילתות נתכון בזה כונה גדולה מאוד‪,‬‬ ‫הקשר בין איסור שפיכת דם האדם‪ ,‬למצות פרו ורבו‪ .‬ונראה על פי שאמרו‬ ‫דהנה בירמיהו איירי בזמן שהיו ישראל בגולה ונרדפין‪ ,‬ואף על פי כן אמר‬ ‫בבבא בתרא )ס‪ ,‬ב( וז"ל "תניא‪ ,‬אמר רבי ישמעאל בן אלישע‪ :‬מיום‬ ‫להם ירמיה שישאו נשים וילדו בנים ובנות‪ ,‬ולזה נתכון השאילתות‪ ,‬להביא‬ ‫שפשטה מלכות הרשעה‪ ,‬שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות‪ ,‬ומבטלת ממנו‬ ‫ראיה‪ ,‬שאף בזמן הגלות יש מצות פריה ורביה‪.‬‬ ‫תורה ומצות‪ ,‬ואין מנחת אותנו ליכנס לשבוע הבן‪ ,‬ואמרי לה‪ :‬לישוע הבן‪,‬‬ ‫והנה מבואר ביבמות )סד‪ ,‬א( דמי שנשא אשה ולאחר עשר שנים לא ילדה‬ ‫דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים‪ ,‬ונמצא זרעו של‬ ‫אין לו להבטל ממצות פריה ורביה‪ ,‬ויוציא ויתן כתובה‪ ,‬וכתב בהגהות‬ ‫אברהם אבינו כלה מאליו‪ ,‬אלא הנח להם לישראל‪ ,‬מוטב שיהיו שוגגין ואל‬ ‫מיימוניות הלכות אישות )פרק טו‪ ,‬הלכה ח‪ ,‬אות ד( בשם אביאסף‪ ,‬דבזמנינו‬ ‫יהיו מזידין" ע"כ‪ .‬ופירש רשב"ם ]א‪ .‬ה‪ .‬רבינו כתב רש"י וכונתו לרשב"ם[‪,‬‬ ‫אין כופין להוציא‪ .‬וז"ל "וכתב עוד‪ ,‬דאין כופין להוציא אפילו בארץ ישראל‬ ‫וז"ל "ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו ‪ -‬בענין טוב ולא על ידי‬ ‫מהא דגרסינן סוף פרק חזקת הבתים‪ ,‬מיום שחרב ביהמ"ק דין הוא שנגזור‬ ‫עובדי כוכבים ומצות לא יבטלו עוד‪ :‬אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו‬ ‫על עצמינו שלא לישא ושלא להוליד בנים‪ ,‬אלא שאין גוזרין גזירה על‬ ‫שוגגין ‪ -‬במה שלוקחין נשים‪ ,‬שאינם סבורים שיש איסור בדבר‪ :‬ואל יהיו‬ ‫הציבור אלא א"כ רוב הציבור יכולין לעמוד בה‪ ,‬הילכך לכל הפחות אין‬ ‫מזידין ‪ -‬דמשום דלא יוכלו לעמוד בה יבטלוה‪ ,‬ונמצאו מזידין‪ ,‬הלכך לא‬ ‫כופין להוציא אפילו בארץ ישראל ע"כ באביאסף" עכ"ל‪ ,‬הנה מבואר‬ ‫גזרינן" עכ"ל רשב"ם‪.‬‬ ‫בדברי אביאסף‪ ,‬דאפילו בזמן הגלות יש מצות פריה ורביה‪ ,‬לכן מעיקר הדין‬ ‫ועל פי זה יש לומר‪ ,‬דבא הכתוב לומר‪" ,‬אף בשעה שיש חרב ושפיכות דם‬ ‫היה צריך להוציא‪ ,‬אלא שמחמת הגזירות אין כופין להוציא‪ .‬ואין זה סותר‬ ‫הרבה‪ ,‬אין לכם להביט על זה‪ ,‬כי אנכי אדרוש את נפש האדם‪ ,‬ושופך דם‬ ‫לדברי השאילתות‪ ,‬דגם השאילתות יכול לומר כן‪ ,‬דמחמת הגזירות אין‬ ‫האדם דמו ישפך‪ ,‬רק אתם פרו ורבו‪ ,‬ולא תאמרו כי למה נלד לבהלה‬ ‫כופין להוציא‪ ,‬דהא דחייב להוציא הוא דינא דרבנן‪ ,‬דמדאוריתא עשה מה‬ ‫ולכליון‪ ,‬מוטב שיהיה כלה מאליו‪ ,‬אין לכם להביט על זה"‪.‬‬ ‫שמוטל עליו‪ ,‬אלא שתיקנו חכמים שיוציא‪ ,‬ובזמן הגזירות לא תיקנו‬ ‫ועל פי זה יתיישב מה שיש להקשות על דברי השאלתות בפרשת וזאת‬ ‫שיוציא‪ ,‬לזה הביא את דברי ההגהות‪ ,‬לומר‪ ,‬דאף על פי שיש מצות פריה‬ ‫הברכה )שאילתא קסה(‪ ,‬דכתב שהמקור לחיוב מצות פריה ורביה בישראל‬ ‫ורביה בגלות ‪ -‬אין חייב להוציא‪.‬‬ ‫וּקחוּ לִ בְ נֵיכֶם‬ ‫הוא מדכתיב בירמיה )כט‪ ,‬ו( " ְקחוּ נ ִָשׁים וְ הוֹלִ ידוּ בָּ נִים וּבָ נוֹת ְ‬ ‫ד‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת נח פסקא יג ‪ -‬יט‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ה תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫)ט‪ ,‬ז( פרו ורבו וכו'‪ .‬לא ‪ 12‬רחוק הוא לאמר‪ ,‬הא שפטרה התורה‬ ‫מיימוני פרק טו‪ ,‬ח מהלכות אישות בזה‪ ,‬ודו"ק היטב ‪.11‬‬ ‫נשים מפריה ורביה וחייבה רק אנשים‪ ,‬כי משפטי ה' ודרכיו‬ ‫דרכי נועם‪ ,‬וכל נתיבותיה שלום )משלי ג‪ ,‬יז(‪ ,‬ולא עמסה על‬ ‫הישראלי מה שאין ביכולת הגוף לקבל‪ ,‬ומכל דבר האסור לא‬ ‫‪‬‬ ‫מנעה התורה בסוגה ההיתר‪ ,‬כמו שאמרו פרק כל הבשר )חולין‬ ‫]יח[‬ ‫קט‪ ,‬ב(‪ .‬ומשום זה לא מצאנו מצוה להתענות רק יום אחד בשנה‬ ‫)ט‪ ,‬ז( וְ ַא ֶתּם פְּ רוּ ְוּרבוּ ִשׁ ְרצוּ בָ ָא ֶרץ ְוּרבוּ בָ הּ‪:‬‬ ‫)ויקרא כג‪ ,‬לב(‪ ,‬וקודם הזהירה וחייבה לאכול )יומא פא‪ ,‬ב(‪ .‬וכן‬ ‫מדוע פטרה תורה נשים ממצוות פריה ורביה‪ ,‬והרי הם יסוד האומה היהודית‪ ,‬ומדוע‬ ‫לא מנעה המשגל מכל בניה לבד ממשה רבינו )שבת פז‪ ,‬א(‪ ,‬לפי‬ ‫ציותה על חוה בפריה ורביה‬ ‫התירה התורה בכל סוג של איסור‪ ,‬דבר המותר מעין זה‪ ,‬כדאיתא בחולין‬ ‫‪ 11‬תמצית דבריו‪ :‬אפילו בזמן שיש גלות‪ ,‬וישראל נהרגין‪ ,‬מצוה‬ ‫)קט‪ ,‬ב(‪ ,‬ולכן לא ציוה ה' להתענות אלא יום אחד בשנה ביום כיפור )ויקרא‬ ‫לקיים פריה ורביה‪" ,‬כי אף בשעה שיש חרב ושפיכות דם הרבה‪,‬‬ ‫כג‪ ,‬לב(‪ ,‬וגם אז ציוה לאכול בערב יום כיפור )יומא פא‪ ,‬ב(‪ ,‬ולכן לא אסרה‬ ‫אין לכם להביט על זה‪ ,‬כי אנכי אדרוש את נפש האדם‪ ,‬ושופך דם‬ ‫התורה לאף איש ישראל את המשגל‪ ,‬אפילו לגדול ביותר‪ ,‬אלא למשה רבינו‬ ‫האדם דמו ישפך‪ ,‬רק אתם פרו ורבו"‪ .‬אלא שמכל מקום‪ ,‬אם נשא‬ ‫עליו השלום בלבד )שבת פז‪ ,‬א(‪ ,‬מפני שלמשה בלבד לא היה צער ממניעת‬ ‫אשה ולא ילדה אפילו לאחר עשר שנים ‪ -‬אין חייב להוציא בגלות‪.‬‬ ‫המשגל‪ ,‬לגודל מעלתו ולזהירות גופו‪.‬‬ ‫ולכן התירה תורה אשת יפת תואר אפילו אשת איש )קידושין כא‪ ,‬ב(‪ ,‬כיון‬ ‫שבשעת נצחון מלחמה מתרחב הלב‪ ,‬וקשה לאדם לעמוד על נפשו כשרואה‬ ‫]יח[‬ ‫אשה יפת תואר‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל בקידושין )שם(‪ ,‬שמזה הטעם התירה‬ ‫אָרץ ְוּרבוּ בָ הּ" ע"כ‪ .‬יש לתת טעם‪,‬‬ ‫‪] 12‬יח[ )ט‪ ,‬ז( "וְ אַ תֶּ ם פְּ רוּ ְוּרבוּ ִשׁ ְרצוּ בָ ֶ‬ ‫תורה יפת תואר‪ .‬וכן על דרך זה כל דרכי התורה הם רק לנועם‪ ,‬לכן לא‬ ‫מדוע פטרה תורה את הנשים ממצווה זו כדאיתא ביבמות )סה‪ ,‬ב(‪ ,‬והרי‬ ‫ציותה התורה על האשה מצוה שבאה על ידי לידי סכנה‪ ,‬ולכן מותר לאשה‬ ‫בכל מצוות עשה שאין הזמן גרמא נשים חייבות )קידושין כט‪ ,‬א(‪ ,‬וביותר‬ ‫לשתות כוס עיקרין )יבמות סה‪ ,‬ב(‪ ,‬אבל כדי שיהיה קיום למין‪ ,‬טבע ה'‬ ‫הוא תמוה‪ ,‬שהרי קיום המשך של עם ישראל תלוי רק בנשים‪ ,‬שהרי גוי הבא‬ ‫יתברך בטבע האשה תשוקה עזה להוליד יותר מהאיש‪ ,‬ומצאנו לרחל‬ ‫על בת ישראל הולד ישראל‪ ,‬וישראל הבא על גויה הולד גוי )קידושין סו‪,‬‬ ‫שאמרה )בראשית ל‪ ,‬א( הבה לי בנים‪ ,‬ואם אין מתה אנכי‪ .‬וטעם זה היה‬ ‫ב(‪ ,‬אם כן הנשים הם עיקר יסוד עם ישראל‪ ,‬ומדוע דוקא אותן פטרה התורה‬ ‫אבן פינה לאבות הקבלה‪ ,‬הם האמוראים שבש"ס‪ ,‬שפטרו מיבום מי שמתו‬ ‫ממצות פריה ורביה‪ .‬ועוד יש לדקדק בשינוי לשון המצוה‪ ,‬דלאדם וחוה‬ ‫בניו אחרי כן‪ ,‬משום דרכיה דרכי נועם‪ ,‬שאם תתחייב ביבום‪ ,‬אם כן אם‬ ‫ציוה ה' על שניהם בפריה ורביה כדכתיב )בראשית א‪ ,‬כח( " ַויְבָ ֶר� אֹ תָ ם‬ ‫נשאת ולאחר מכן מת בנה מבעלה הראשון אסורה לבעלה‪ ,‬וצריכה להנשא‬ ‫אֱ�הִ ים ַויֹּאמֶ ר לָהֶ ם אֱ�הִ ים פְּ רוּ ְוּרבוּ"‪ ,‬ולאחר מכן ציוה רק על יעקב בלשון‬ ‫ליבם‪.‬‬ ‫יחיד‪ ,‬דכתיב )בראשית לה‪ ,‬יא( " ַויֹּאמֶ ר ל ֹו אֱ�הִ ים ֲאנִי אֵ ל שַׁ ַדּי פְּ ֵרה ְוּרבֵ ה"‪.‬‬ ‫ועל פי זה יתיישב‪ ,‬מדוע לאדם וחוה ציוה בפריה ורביה‪ ,‬כי הציוי היה לפני‬ ‫ונראה‪ ,‬שהטעם שלא ציוה ה' על האשה מצות פריה ורביה‪ ,‬כי האשה‬ ‫החטא‪ ,‬שלא היה לחוה סכנה בעיבור ולידה‪ ,‬לכן ציוה גם על חוה מצות‬ ‫מסתכנת בעיבור ובלידה‪] ,‬כדאיתא בשבת )לב‪ ,‬א([‪ ,‬ולכן אמרו בכתובות‬ ‫פריה ורביה‪ ,‬אבל לאחר החטא‪ ,‬כבר לא ציוה על האשה‪ ,‬לכן ליעקב ציוה‬ ‫)פג‪ ,‬ב( שמיתה שכיחא‪ ,‬על פי ביאור התוס' )שם(‪ ,‬ועוד אמרו )נדה לא‪ ,‬ב(‬ ‫בלשון יחיד ולא לנשיו‪.‬‬ ‫"בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה" ע"כ‪ .‬לכן לא‬ ‫והא דכתיב כאן בלשון רבים "וְ אַ תֶּ ם פְּ רוּ ְוּרבוּ"‪ ,‬לא קשה‪ ,‬דלשון רבים לא‬ ‫ציותה תורה מצוה לאשה שבאה על ידה לידי סכנה‪.‬‬ ‫עולה על הנשים‪ ,‬אלא על נח ובניו‪ ,‬והרי בתחלת הפרשה כבר ציוה בפירוש‬ ‫ואל תתמה על זה‪ ,‬מדוע לא ציוה ה' מצוה זו אפילו שיכולה לבוא לידי‬ ‫על נח ובניו‪ ,‬כדכתיב לעיל )פסוק א( " ַויְבָ ֶר� אֱ�הִ ים אֶ ת נֹ חַ וְ אֶ ת בָּ נָיו ַויֹּאמֶ ר‬ ‫סכנה‪ ,‬והרי מצוה רבה היא מאוד מאוד‪ ,‬כיון שדרכי התורה‪ ,‬דרכי נועם וכל‬ ‫אָרץ"‪ ,‬והמהרש"א בסנהדרין )נט‪ ,‬ב ד"ה והרי(‬ ‫וּמלְ אוּ אֶ ת הָ ֶ‬ ‫לָהֶ ם פְּ רוּ ְוּרבוּ ִ‬ ‫נתיבותיה שלום )משלי ג‪ ,‬יז(‪ ,‬ולא ציותה תורה מצוה שקשה לקיימה‪ ,‬לכן‬ ‫הקשה זאת‪ ,‬וכתב ויש ליישב‪ ,‬ונתכון לזה‪ ,‬ומיושב הכל בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫ה‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת נח פסקא יג ‪ -‬יט‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ה תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫אנכי‪ .‬ובזה ניחא הך דאמר רב יוסף פרק הבא על יבמתו )סה‪ ,‬ב(‪,‬‬ ‫שלא היה צריך לגודל מעלתו ולזהירות גופו‪ .‬ויותר מזה‪,‬‬ ‫דאין נשים מצוות בפריה ורביה מהכא )בראשית לה‪ ,‬יא( אני אל‬ ‫במלחמה‪ ,‬בעת הנצחון‪ ,‬לגודל החום והרחבת הלב‪ ,‬ידע אל דעות‬ ‫שדי פרה ורבה ולא קאמר פרו ורבו‪ ,‬היינו‪ ,‬דבאדם וחוה שבירך‬ ‫כי אז לא יתכן לעצור בעד הרוח בעת חשקו באשה יפת תואר‪,‬‬ ‫אותן קודם החטא שלא היה לה צער לידה‪ ,‬היה מצות שניהם‬ ‫והתירה התורה יפת תואר אשת איש )קידושין כא‪ ,‬ב(‪ ,‬וכמאמרם‬ ‫בפריה וברביה‪ ,‬ואמר להם )בראשית א‪ ,‬כח( פרו ורבו‪ ,‬אבל לאחר‬ ‫)קידושין‪ ,‬שם( לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע‪ .‬וכבר האריך‬ ‫החטא שהיה לה צער לידה‪ ,‬והיא רוב פעמים מסתכנת מזה‪ ,‬עד‬ ‫בזה מחבר אחד‪ .‬ומצאנו )יבמות פז‪ ,‬ב( איך היה זאת לאבן פינה‬ ‫כי אמרו )נדה לא‪ ,‬ב( אשה נשבעת שלא תזדקק כו'‪ .‬לכן בנח‪ ,‬אף‬ ‫לאבות הקבלה‪ ,‬שפטרו מיבום מי שמתו בניו אחרי כן‪ ,‬משום‬ ‫דכתיב ויאמר להם פרו ורבו‪ ,‬הלא כתיב קודם )פסוק א( ויברך את‬ ‫דרכיה דרכי נועם‪ .‬ואם כן‪ ,‬נשים שמסתכנות בעיבור ולידה )שבת‬ ‫נח ואת בניו‪ ,‬אבל נשיהם לא הזכיר‪ ,‬שאינם בכלל מצוה דפרו‬ ‫לב‪ ,‬א(‪ ,‬ומשום זה אמרו )כתובות פג‪ ,‬ב( מיתה שכיחא‪ ,‬עיין‬ ‫ורבו‪ ,‬וביעקב קאמר פרה ורבה‪ ,‬וזה נכון‪ .‬ובמהרש"א )חידושי‬ ‫תוספות כתובות פג‪ ,‬ב ד"ה מיתה שכיחה‪ ,‬לא גזרה התורה לצוות‬ ‫הלכות( סנהדרין נט‪ ,‬ב הניח זה בויש ליישב‪ ,‬וכוון לזה‪ ,‬ודו"ק ‪.13‬‬ ‫לפרות לרבות על האשה‪ ,‬וכן מותרת לשתות כוס עקרין‪ ,‬וכעובדא‬ ‫]יט ‪ -‬המשך[‬ ‫דיהודית דביתהו דרבי חנינא סוף הבא על יבמתו )יבמות סה‪ ,‬ב(‪.‬‬ ‫עוד טעם‪ :‬מדוע פטרה תורה נשים ממצוות פריה ורביה‪ ,‬והרי הם יסוד האומה‬ ‫רק לקיום המין‪ ,‬עשה בטבעה שתשוקתה להוליד עזה משל איש‪,‬‬ ‫היהודית‪ ,‬ומדוע ציותה על חוה בפריה ורביה‬ ‫ומצאנו לרחל שאמרה )בראשית ל‪ ,‬א( הבה לי בנים‪ ,‬ואם אין מתה‬ ‫עוד יתכן ‪ 14‬לאמר בטעם שפטרה התורה נשים מפריה ורביה‪,‬‬ ‫להביא ילדים צריך לישא אשה אחרת‪ ,‬ועדיף לאיש שלא לישא אשה אחרת‬ ‫‪ 13‬תמצית דבריו‪ :‬הטעם שלא ציותה תורה על האשה מצות פריה‬ ‫מלהביא ילדים‪ ,‬לזה ציותה תורה על מצות פריה ורביה‪ ,‬שחייב לישא אשה‬ ‫ורביה ‪ -‬אף על פי שהם יסוד האומה היהודית‪ ,‬כיון שדרכיה דרכי‬ ‫אחרת‪.‬‬ ‫נועם וכל נתיבותה שלום‪ ,‬וכיון שהאשה מסתכנת בעיבור ולידה‪,‬‬ ‫והנה איש יכול לישא שתי נשים‪ ,‬וכדי לקיים מצות פריה ורביה אינו צריך‬ ‫לא ציותה תורה על הנשים מצוה זו‪ .‬וכן בכל מצוות התורה‪ ,‬לא‬ ‫לגרש את אשתו הראשונה‪ ,‬לכן ציותה תורה לאיש על פריה ורביה‪ ,‬כי אינו‬ ‫ציוה ה' מה שאין האדם יכול לקיים‪ .‬ולכן חוה‪ ,‬שלפני החטא‬ ‫יוצא מגדר דרכיה דרכי נועם‪ ,‬שבכל זאת נשאר עם אשתו הראשונה‪ ,‬אבל‬ ‫שלא היתה מסתכנת בעיבור ולידה נצטוותה על פריה ורביה‪.‬‬ ‫האשה שאינה מותרת להנשא לשני אנשים‪ ,‬אם היה ציווי מהתורה על‬ ‫האשה‪ ,‬על פריה ורביה‪ ,‬היתה צריכה האשה לעזוב את בעלה‪ ,‬דהיינו לעזוב‬ ‫את אהוב נפשה‪ ,‬ולהנשא לשנוא עליה‪ ,‬שהוא תחת בעלה‪ ,‬לכן לא ציותה‬ ‫]יט[‬ ‫התורה על האשה מצות פריה ורביה‪ ,‬כיון שכל דרכי דרכי נועם וכל‬ ‫‪] 14‬יט[ עוד טעם מדוע פטרה התורה מפריה ורביה את האשה‪ ,‬וציותה על‬ ‫נתיבותיה שלום‪ ,‬ולא רצתה התורה לחייב את האשה נגד טבעה‪ ,‬ודי בזה‬ ‫חוה‪ .‬דהנה‪ ,‬הקדוש ברוך הוא הטביע בטבע הבריאה‪ ,‬הן לאנשים והן‬ ‫שיש לה תשוקה עזה להביא תולדות בטבע הבריאה‪ ,‬ולכן הטביע ה' בטבע‬ ‫לנשים‪ ,‬תשוקה עזה להביא תולדות‪ ,‬ובנשים עוד יותר מאנשים‪ ,‬דיותר ממה‬ ‫האשה הטבע להביא ולדות‪ ,‬עוד יותר מהאיש‪.‬‬ ‫שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא )גיטין מט‪ ,‬ב(‪ ,‬ואמרו בקידושין‬ ‫ובזה מיושב היטב מדוע לא ציוה ה' על האשה מצוה זו‪ ,‬וכן מיושב מדוע‬ ‫)מא‪ ,‬א( שאומרות הנשים "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו"‪] ,‬ופירש‬ ‫ציוה על חוה מצוה זו‪ ,‬כיון שאדם הראשון נברא בשלמות‪ ,‬ותלד ממנו‬ ‫רש"י‪ :‬אמר ר"ל טב למיתב טן דו ‪ -‬משל הוא‪ ,‬שהנשים אומרות על בעל כל‬ ‫ולדות‪ ,‬ולא תצא לאיש אחר‪.‬‬ ‫דהו‪ ,‬שהוא טוב לשבת עם שני גופים‪ ,‬משבת אלמנה‪ .‬טן – גוף[‪.‬‬ ‫ועל פי זה יתבאר לנו היטב דברי חז"ל ביבמות )סה‪ ,‬ב(‪ ,‬דגרסינן‪ ,‬על הא‬ ‫וכיון שבטבע הבריאה יש תשוקה לאיש לישא אשה‪ ,‬ולהביא בנים‪ ,‬מדוע‬ ‫דתנן שאשה פטורה מפריה ורביה‪ ,‬וז"ל "אמר ר' אילעא משום ר' אלעזר‬ ‫ציוה ה' על פריה ורביה‪ ,‬והרי גם ללא ציווי יעשו כן‪ ,‬אבל עיקר הציווי הוא‬ ‫בר' שמעון‪ ,‬אמר קרא )א‪ ,‬כח(‪ :‬ומלאו את הארץ וכבשוה‪ ,‬איש דרכו לכבש‪,‬‬ ‫באופן שאין לאיש תשוקה להביא בנים‪ ,‬כגון שנשא אשה ולא ילדה‪ ,‬וכדי‬ ‫ואין אשה דרכה לכבש כו'‪ ,‬ואמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון‬ ‫ו‬ ‫משך חכמה‬ ‫פרשת נח פסקא יג ‪ -‬יט‬ ‫מאת הגה"ק רבי מאיר שמחה הכהן זצוק"ל מדווינסק‬ ‫עם ביאור בינת החכמה ‪ -‬מאת יצחק בירך דסקל‬ ‫גליון מס' ה תשפ"ז טל‪ 052-7611435 :‬מייל‪y.b.daskal@ybdaskal.com :‬‬ ‫תנשא לאיש ולא יוליד‪ ,‬תצא מאהוב נפשה ותקח איש אחר‪ ,‬זה‬ ‫משום דבאמת הלא הטביעה בטבע התשוקה‪ ,‬ובנקבה עוד יותר‪,‬‬ ‫נגד הטבע‪ ,‬לאהוב השנוא ולשנוא האהוב‪ .‬ורק האיש‪ ,‬שיכול‬ ‫כמו שאמרו )קדושין מא‪ ,‬א( טב למיתב טן דו וכו'‪ ,‬ודי במה שהיא‬ ‫לישא עוד אחרת‪ ,‬עליו הטילה התורה מצוה‪ .‬וזה המשך‬ ‫מוכרחת בטבע‪ .‬ועל כרחך‪ ,‬דעיקר המצוה היא כמו דתנן ביבמות‬ ‫המאמרים שאמר רבי אליעזר ברבי שמעון סוף פרק הבא על‬ ‫)סא‪ ,‬ב(‪ ,‬לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים כו'‪,‬‬ ‫יבמתו )סה‪ ,‬ב(‪ ,‬ודו"ק ‪.15‬‬ ‫דאם נשא אשה ולא ילדה‪ ,‬מחויב ליקח אשה שיש לה בנים‪.‬‬ ‫ומדרך התורה לבלי לגדור הטבע‪ ,‬וכיוצא בזה אמרו דרכיה דרכי‬ ‫נועם כמו שכתבתי )לעיל בפסקא יח(‪ ,‬ולכן‪ ,‬לגזור על האשה כי‬ ‫‪‬‬ ‫באמת הטביע הקדוש ברוך הוא בטבע האיש והאשה תשוקה עזה‬ ‫כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע‪ ,‬כך מצוה על אדם שלא לומר דבר‬ ‫להביא ולדות‪ ,‬וזה שהיה צריך ציווי על פריה ורביה הוא בהכרח‬ ‫שאינו נשמע כו'‪ ,‬וא"ר אילעא משום רבי אלעזר בר' שמעון‪ :‬מותר לו לאדם‬ ‫על אופן שאינו רוצה בטבע להביא ולדות‪ ,‬כגון שאשתו אינה בת‬ ‫לשנות בדבר השלום‪ ,‬שנאמר )בראשית נ‪ ,‬טז(‪ :‬אביך צוה וגו' כה תאמרו‬ ‫בנים‪ ,‬וצריך לישא אשה אחרת‪ ,‬ולכן לא ציותה על האשה שתעזוב‬ ‫ליוסף אנא שא נא וגו'‪ ".‬ע"כ‪.‬‬ ‫את בעלה‪ ,‬ותנשא לאחר שהוא נגד טבעה‪ ,‬לעזוב אהוב ליבה‬ ‫וצריך ביאור מה ענין שלושת המאמרים זה לזה‪ ,‬אבל לאור המבואר הוא‬ ‫ולהנשא לשנוא עליה‪ ,‬ודרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום‪,‬‬ ‫נפלא מאוד‪ ,‬דבתחלה אמר שאשה פטור מפריה ורביה‪ ,‬ואם תאמר מדוע‪,‬‬ ‫אבל האיש‪ ,‬יכול לישא שתי נשים‪ ,‬מה שאין כן חוה‪ ,‬בודאי היה‬ ‫על זה הביא שמצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע‪ ,‬ואשה לא תשמע לתורה‬ ‫לה בנים מאדם שנברא בשלמות‪.‬‬ ‫לעזוב אהוב נפשה ולהנשא לאחר‪ ,‬וראיה לזה שכך ראוי לנהוג‪ ,‬שהרי מותר‬ ‫לשנות מפני השלום‪ ,‬ולכן פטורה האשה מפריה ורביה‪ ,‬שלא תבוא לידי‬ ‫מחלוקת עם בעלה האחר שנשאת למי ששנאוי לה‪.‬‬ ‫‪ 15‬תמצית דבריו‪ :‬עוד טעם שאשה פטור ממצות פריה ורביה‪ ,‬כי‬ ‫ז‬