gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

חדוותא דאורייתא · Chedvusa De'oiraysa — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: חדוותא דאורייתא · Chedvusa De'oiraysa

שבוע: נח (2026-10-12)

חדוותא דאורייתא · Chedvusa De'oiraysa — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ב"ה‪ ,‬גליון מס' ‪128‬‬ ‫עש"ק נח תשפז‬ ‫מה ענין מגדלי התאומים ומלחמת נפוליאון לפרשתנו? ‪ -‬לקח רב בצידו‬ ‫‪----‬‬ ‫‪----‬‬ ‫‪----‬‬ ‫שו"ת שנשלח למערכת ע"י הרה"ג רבי אשר שווארץ שליט"א מגדולי מרביצי התורה בדורנו‬ ‫שכוונת הכתוב הוא שהם רצו‬ ‫בס"ד‬ ‫'להשתחרר' כביכול מההשגחה‬ ‫בואו ניסתר מהקב"ה כביכול‪| ...‬‬ ‫האלוקית ולהיות חלילה בלתי‬ ‫תחילת מזימתם של דור הפלגה‬ ‫תלויים בו ית"ש‪ ,‬עפרא לפומייהו‪.‬‬ ‫רש"י בפירושו לפסוק (י"א‪ ,‬א')‬ ‫אנשי הדור ההוא חשבו לעצמם‬ ‫"ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים‬ ‫שאמת ונכון הוא שהבריאה כולה‬ ‫אחדים"‪ ,‬כותב‪ :‬באו בעצה אחת על‬ ‫נוסד בידי אלוקי עולם ה' בורא‬ ‫יחידו של עולם‪ .‬ובהמשך שם (פסוק‬ ‫שמים וארץ‪ ,‬ומאז הוקמה וסודרה‬ ‫ט') כתב‪ :‬פשטו יד בעיקר כביכול‬ ‫על מכונה בידי עצמה‪ .‬באומרם‬ ‫להילחם בו‪.‬‬ ‫יכולים הם להנהיג את חייהם‬ ‫ויש להבין מהו ענין מלחמה זו‬ ‫בעצמם ע"י היכולות שקיימות‬ ‫רצו‬ ‫שכביכול‬ ‫כאן?‬ ‫הכתובה‬ ‫בידם כביכול‪.‬‬ ‫להילחם בבורא כל עולמים?‬ ‫לכן הם ירדו לבקעה שבארץ שנער‪,‬‬ ‫ראש ישיבת טעלז הגאון הגדול רבי‬ ‫בכדי‬ ‫ביותר‬ ‫הנמוך‬ ‫המקום‬ ‫אברהם יצחק בלוך זצ"ל מבאר‬ ‫'להתחיל את חייהם מחדש' ולא‬ ‫זאת בספרו "שיעורי דעת" ואומר‪,‬‬ ‫והקשה על כך‪ ,‬מדוע נתבעו אנשי‬ ‫להשתמש בהרים וגבעות ששם‬ ‫דור הפלגה על 'הכנת הלבנים'‬ ‫כביכול הוא רומו של כדור הארץ‬ ‫שלכאורה מטבע הדברים היא‬ ‫שבו עוד נמצא הקב"ה כביכול‪.‬‬ ‫עבודה טכנית בשונה מבניית‬ ‫המגדל עצמו?‬ ‫לא נתבעו אלא על 'הכנת הלבנים'‬ ‫והשיב מיניה וביה‪.‬‬ ‫| הם ביקשו להראות לכולם‬ ‫שהרי כבר בתהליך הכנת הלבנים‬ ‫שביכולם לברוא יש מאין‬ ‫במחשבותיהם‬ ‫להם‬ ‫התערבה‬ ‫מסופר שלפני כמאה שנים הגיע‬ ‫ההשקפה הכפרנית‪ .‬הם מיאנו‬ ‫נשיא‬ ‫מסריק‬ ‫פרופסור‬ ‫להשתמש באבנים מוכנות וביקשו‬ ‫בארץ‬ ‫לביקור‬ ‫צ'כסלובוקיה‬ ‫היצירה‬ ‫היכולת‬ ‫את‬ ‫להפגין‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫העצמית שלהם מאפס‪.‬‬ ‫ומפני דרכי שלום ודרישת טובת‬ ‫אחינו בני ישראל אשר התגוררו‬ ‫ראו מה שקרה במבול | הוא אשר‬ ‫בארצו‪ ,‬הוחלט בקרב העסקנים‬ ‫נתן להם עצה להילחם כביכול נגד‬ ‫הבכירים והגורמים הרלוונטיים‬ ‫בורא עולם‬ ‫מהיהדות החרדית לערוך לכבודו‬ ‫הווי אומר‪ ,‬שאנשי הדור ההוא‬ ‫מפואר‬ ‫פנים'‬ ‫'קבלת‬ ‫מעמד‬ ‫במקום לראות את יד ההשגחה‬ ‫בטבורה של העיר ירושלים‪.‬‬ ‫העליונה שנראתה בעליל כמה‬ ‫בתור ראש המדברים במעמד כובד‬ ‫קודם לכן בימי המבול‪ ,‬ולהפנים כי‬ ‫רבה הנערץ של ירושלים הגה"צ‬ ‫לה' הארץ ומלואה וכי הוא המושל‬ ‫רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל אשר‬ ‫בכל‪ ,‬וכי ברואי העולם חייבים הם‬ ‫בדבריו הרחיב אודות התלות‬ ‫בדין וחשבון לפני מלך מלכי‬ ‫המוחלטת של הבריאה כולה‬ ‫המלכים‪ .‬והמה עמדו בסורם‬ ‫בהשי"ת שיצרו ובראו‪.‬‬ ‫וביקשו להם תחבולות והעמיקו‬ ‫בתוך דבריו ציטט את הנאמר‬ ‫באיוולתם‪.‬‬ ‫בפרשתנו על דור הפלגה שאמרו‬ ‫ולרשעותם לא היתה מעצורים‪.‬‬ ‫לעצמם "הבה נלבנה לבנים"‪.‬‬ ‫ולחזק את האמונה שתהיה קבוע‬ ‫שהרי לא זו בלבד‪ ,‬אלא אדרבה‪:‬‬ ‫בליבנו תמיד בל תימוט‪.‬‬ ‫כזרז‬ ‫אותם‬ ‫שימש‬ ‫המבול‬ ‫וכאמתלא לשיטתם‪.‬‬ ‫הקב"ה נתן להם תחילה להצליח |‬ ‫"אמרו לעצמם‪ :‬הרי אחת לאלף‬ ‫לשחוק עליהם בסוף לעין כל‬ ‫ושש מאות חמשים ושש שנה‬ ‫דבר פלא מצינו במדרש (תנחומא‬ ‫הרקיע מתמוטט כשם שעשה בימי‬ ‫פרשה כ"ח) שכותב שמן השמים‬ ‫המבול‪ ,‬בואו ונעשה להם סמוכות"‬ ‫עשו כל זאת והטעו את אנשי דור‬ ‫א')‪.‬‬ ‫י"א‪,‬‬ ‫(שם‬ ‫רש"י‬ ‫וכדברי‬ ‫הפלגה שיצליחו בתחילת דרכם‬ ‫התנהגותם היתה כדרך הכופרים‬ ‫כדי לשחוק עליהם לבסוף‪.‬‬ ‫בכל הדורות‪ ,‬הם התכחשו לאמת‬ ‫וכה הם דברי המדרש‪:‬‬ ‫ההיסטורית‪ .‬אנשי המדע קמו‬ ‫"כל מה שהיו עושין – הקב"ה‬ ‫והטילו ספיקות‪.‬‬ ‫מצליח בידם‪ ,‬כדי לשחוק עליהם‬ ‫לתחבולותיהם ולמזימותיהם לא‬ ‫באחרונה שנאמר (תהלים ב'‪ ,‬ד')‬ ‫הועילו מעשיו של הקב"ה כביכול‬ ‫יושב בשמים ישחק‪ .‬שאילולי לא‬ ‫אשר שינה סדרי עולם כדי להוכיח‬ ‫בנו‪ ,‬היו אומרים אילו בנינו את‬ ‫לכל שהוא כל יכול‪ ,‬ואף לא‬ ‫לשמים‬ ‫עולים‬ ‫היו‬ ‫המגדל‬ ‫הבטחתו באות ברית הקשת שלא‬ ‫ומתלחמים עימו‪.‬‬ ‫יבוא עוד מבול לעולם‪ .‬באומרם‬ ‫ממשיך המדרש ואומר‪ :‬מה עשה‬ ‫שלכל דבר המתרחש כאן בעולם‬ ‫הקב"ה? הצליח בידם! להודיעם‬ ‫יש הסבר טבעי המניח את הדעת‪,‬‬ ‫שאינם כלום בעולם‪ .‬ואחר כך‬ ‫שביכלתו להפוך כל דבר עקום‬ ‫שוחק עליהם והגלה אותם"‪.‬‬ ‫ושקרי לאמת ולישר‪.‬‬ ‫ראו איזה כח משחית ניתן לשכל‬ ‫אמריקה הנאורה והגאוותנית |‬ ‫האדם!‬ ‫לפתע התנפץ גאוותם לעין כל כלא‬ ‫לכן צריכים אנו לעמול כל חיינו‬ ‫היה‬ ‫שהמידות הרעות לא יעקמו את‬ ‫השכל‪ ,‬ללמוד תמיד ספרי מוסר‬ ‫הכל התנפץ להם בבת אחת כלא‬ ‫מעין זאת ראינו מה שקרה לפני‬ ‫היה‪ .‬כמובן שכל העולם היה אחוז‬ ‫מעט יותר מעשרים שנה‪.‬‬ ‫בהלם ושוק ממעשה ברברי זה‪,‬‬ ‫ביקשה מלכות ארצות הברית‬ ‫אולם יותר מכך היו האזרחים‬ ‫ואת‬ ‫עצמה‬ ‫את‬ ‫להשליט‬ ‫בהלם‬ ‫אחוזים‬ ‫האמריקאיים‬ ‫האידיאלים שלה על העולם כולו‪.‬‬ ‫מהנורא מכל שקרה להם‪.‬‬ ‫היא טיפחה את עצמה כ'מעצמה‬ ‫יותר מהאבידות בנפש‪ ,‬הפצועים‬ ‫הגדולה' בעולם שמנהיגיה הינם‬ ‫וההרוגים שם שהיו שם כחול הים‬ ‫מנהיגי העולם החופשי אשר על‬ ‫פזורים כדומן על פני האדמה‬ ‫פיהם ישק כל דבר‪ .‬הלוא ארצם‬ ‫בגויים הרבים שהיו שם‪ .‬היו‬ ‫היא ארץ האפשרויות הבלתי‬ ‫האמריקאים רוגזים וכועסים על‬ ‫מוגבלות‪ ,‬והם ה'בעלי בתים' של‬ ‫עצם המחשבה שהצליחו אנשי‬ ‫העולם!‬ ‫מטה פעילי הטרור לפגוע בכבודם‬ ‫רבים מאיתנו עוד זוכרים את‬ ‫אשר מלוא כל העולם‪ ,‬כלשונם‪.‬‬ ‫מושא גאוותה – מגדלי התאומים‪.‬‬ ‫הרי כמה פעילי טרור מארגון‬ ‫צמד הבניינים גודרי השחקים‪ ,‬בני‬ ‫פרימיטיבי‪ ,‬ללא יכולת צבאיות‬ ‫למעלה ממאה קומות כל אחד‪,‬‬ ‫מקצועיות וללא כוחות גדולים של‬ ‫ובגאון‬ ‫להם בעוז‬ ‫שהתנוססו‬ ‫מהמעולים‬ ‫נשק‬ ‫וכלי‬ ‫טנקים‬ ‫במרכז רובע מנהטן שבניו‪-‬יורק‬ ‫והטובים בעולם‪ ,‬הצליחו בעצה‬ ‫והיוו את מרכז הסחר מהגדולים‬ ‫ומזימה להשתלט בקלי קלות על‬ ‫בעולם‪ .‬ועל גביהם היו חרוטות‬ ‫מטוס נוסעים‪ ,‬להיכנס חזיתית‬ ‫באותיות ענק שחור על גבי לבן את‬ ‫הללו‬ ‫הקומות‬ ‫רבי‬ ‫בבניינים‬ ‫המילים הבאות‪" :‬הגעת לפסגת‬ ‫ולמוטט אותם כמעט כליל‪.‬‬ ‫העולם"‪ .‬היינו אנחנו 'העולם' ופה‬ ‫כך שבר בורא עולם את גוה הזקוף‬ ‫הפסגה‪...‬‬ ‫של אמריקה הגדולה והנאורה‪.‬‬ ‫אולם התקיים בהם דברי הכתוב‬ ‫בתהלים 'יושב בשמים ישחק'‪.‬‬ ‫האנשים הפרימטיביים הם אלו‬ ‫להצליח‪,‬‬ ‫להם‬ ‫נתנו‬ ‫משמים‬ ‫שהצליחו להשפיל גאוותה של‬ ‫להתגאות ולהתנשא – וברגע אחד‬ ‫שבין רגע יכול הקב"ה להפוך את‬ ‫אמריקה בבת אחת | זוהי ההשפלה‬ ‫הכל ולהפוך את הקערה על פיה‪,‬‬ ‫הכי גדולה‬ ‫וכי לו המלוכה והוא לבדו המושל‬ ‫לא רק שאותה קבוצה נחשלת‬ ‫בגויים‪.‬‬ ‫השפילה את גאוותה של אמריקה –‬ ‫את סמליה הכלכליים של אמריקה‬ ‫– וקראה תיגר אידואולוגי על‬ ‫לעולם לא עוד | זהו 'כפירה בעיקר'‬ ‫תרבות השפע והעושר‪ ,‬אלא גם‬ ‫שנה‪,‬‬ ‫משלושים‬ ‫למעלה‬ ‫לפני‬ ‫הנחילה ביזיון לצבא ולזרועות‬ ‫במסגרת הועידה השנתית של‬ ‫המודיעין שלו שחלשו על פני כל‬ ‫'אגודת ישראל' בארצות הברית‪,‬‬ ‫המוסד‬ ‫מכוחות‬ ‫הגלובוס‪.‬‬ ‫נשא אחד מזקני ראשי הישיבות‬ ‫האימתניים של ארה"ב‪ ,‬כוחות‬ ‫החרדית‬ ‫היהדות‬ ‫וקברניטי‬ ‫המטוסים‬ ‫נושאות‬ ‫הקומנדו‪,‬‬ ‫באמריקה‪ ,‬רבי אליהו שווי זצ"ל‬ ‫המאיימים ועד לכוח הסייבר‬ ‫ראש ישיבת פידלפיה‪ ,‬דברים‬ ‫והטכנולוגיה של ארה"ב לא הצליח‬ ‫חוצבי להבות אש‪.‬‬ ‫להציל את כבודה ולזהות את‬ ‫הוא דיבר בכאב על כך שלאחרונה‬ ‫בפועל‬ ‫טרם ביצועה‬ ‫המזימה‬ ‫מתגנבות וחודרות בקרב היהודים‬ ‫מול‬ ‫שבורה‬ ‫בשוקת‬ ‫ועמדה‬ ‫החרדים לדבר ה'‪ ,‬דעות זרות של‬ ‫התצלומים והתמונות המזוויעות‬ ‫"כחי ועוצם ידי"‪.‬‬ ‫שיצאו לעיני כל העולם‪.‬‬ ‫בתוך דבריו הוא ציטט משפט‬ ‫עד היום אמריקה חלשה יותר‬ ‫שאמר אחד המנהיגים היהודים‬ ‫כמעצמה עקב אותו אירוע מטלטל‪.‬‬ ‫באותה עת‪.‬‬ ‫בעיני השכל אפשר לשער שגם כאן‬ ‫הלה אמר שהגם שאינו מסכים עם‬ ‫ביקשה ההשגחה העליונה להראות‬ ‫דעותיהם הקיצוניות של אנשי‬ ‫לכולם ולהמחיש לעין כל את‬ ‫הזרם הימני הקיצוני בארץ ישראל‪,‬‬ ‫אפסיות ברירת המחדל העלובה‬ ‫אולם עם סיסמא אחת שהטביעו‪,‬‬ ‫של ההנהגה האנושית‪ .‬זוהי תזכורת‬ ‫הוא מזדהה ומסכים‪ .‬והוא‪" :‬לעולם‬ ‫המתקדמת‬ ‫בתקופה‬ ‫עבורנו‬ ‫לא עוד"!‬ ‫והנאורה ביותר מכל הבחינות‬ ‫לעצמנו האם היתה יכולת למנוע‬ ‫סיסמא זו מתייחסת לשואת יהדות‬ ‫את השואה מלבוא? וכי מישהו‬ ‫נרצחו‬ ‫בה‬ ‫האיומה‬ ‫אירופה‬ ‫העלה בדעתו קודם לכן שאומה‬ ‫באכזריות למעלה מששת מליון‬ ‫מתורבתת ונאורה כמו גרמניה‬ ‫יהודים‪ ,‬אנשים נשים וטף מאחינו‬ ‫תביא לרצח עם לפי תוכנית‬ ‫בני ישראל‪ ,‬ומבטיחה לעשות הכל‬ ‫ומדויקת‪.‬‬ ‫שיטתית‬ ‫מעובדת‪,‬‬ ‫כביכול למנוע את הישנותו של‬ ‫תוכנית אכזרית אשר לא היתה‬ ‫מצב דומה בעתיד‪ ,‬בו עם ישראל‬ ‫כמוהו מאז בריאת העולם?!‬ ‫נתון בעמדת חולשה וחוסר אונים‬ ‫אלא מאמינים בני מאמינים‬ ‫ומגיבים בכניעה ובחולשה מול‬ ‫אנחנו שמי שעשה את הכל הוא‬ ‫שונאים וצוררים‪ .‬אולם עתה יש‬ ‫בכבודו‬ ‫שמו‬ ‫יתברך‬ ‫הבורא‬ ‫לנו מדינה וצבא שיכולים להבטיח‬ ‫ובעצמו‪ ,‬והוא אשר הפך את לב‬ ‫כי "לעולם לא עוד"!‪ ,‬כלשונם‪.‬‬ ‫צוררי ישראל הרשעים לשנוא עמו‬ ‫כמו שנאמר (תהלים ק"ה‪ ,‬כ"ה)‪:‬‬ ‫השואה הראה שהכל ביד ה' ויכול‬ ‫"הפך ליבם לשנוא עמו"‪ ,‬ואיך‬ ‫לעשות כל אשר יחפוץ | שום דבר‬ ‫נאמר בלבבנו שע"י 'כוחי ועוצם‬ ‫לא תלוי בידינו‬ ‫ידי' יכולנו למנוע זאת?!‬ ‫או אז דפק רבי אליהו בחוזקה על‬ ‫ולגבי העתיד‪ ,‬את שבידינו לעשות‬ ‫דוכן הנואם מול אלפי המשתתפים‬ ‫הוא לפרוש ידינו כלפי שמיא‬ ‫ומחה על כך מדם ליבו ואמר‪:‬‬ ‫ולבקש מאיתו יתברך שמו‪ ,‬ה'בעל‬ ‫"רבותי! אין סיסמת טריפה קשה‬ ‫הבית' האמיתי של העולם הוא‬ ‫מזו של 'לעולם לא עוד'‪ .‬מה בעצם‬ ‫ה'שומע תפילת כל פה' ולבקש‬ ‫אנחנו מכריזים במשפט הזה?‬ ‫ממנו יתברך שלא יישנה הדבר‬ ‫שאנחנו ה'בעלי בתים' של העולם!‬ ‫ו'לעולם לא עוד'‪ .‬שיאמר די לצרות‬ ‫האם אנחנו יכולים להכריח את‬ ‫ישראל וימנע מאיתנו חבלי משיח‬ ‫בורא עולם לעשות רצוננו!"‪...‬‬ ‫נוספים‪.‬‬ ‫הלוא האמת אינה כן‪.‬‬ ‫אבל מעבר ל'השתדלות' זו –‬ ‫אין לנו יכולת כלל לוודא ולהבטיח‬ ‫מאומה אין בידינו לעשות‪.‬‬ ‫אם יהיה כך או אחרת‪ .‬בואו נדמיין‬ ‫בקרבו ביתר שאת ועז‪ .‬ראה עליו‬ ‫איך שעמל להחדיר זאת בכל נימי‬ ‫נפשו שאין עוד מלבדו והוא הנותן‬ ‫אחרי חנוכת הבית לישיבה שר‬ ‫לו כח לעשות חיל ולולא ה' שהיה‬ ‫לעצמו שירי ביטחון | הוא אשר‬ ‫לנו אין ביד האדם לעשות כלום‪.‬‬ ‫רצה להראות לסובבים שהכל בידי‬ ‫ה'‬ ‫כשהאדם מרגיש שאין בידו לעשות‬ ‫על רבה של לובלין הגאון רבי‬ ‫כלום | נותנים לו סייעתא מן שמיא‬ ‫יהודה מאיר שפירא זצ"ל מסופר‬ ‫ידוע מה שביארו תלמידי הבעש"ט‬ ‫שבלילה אחרי הפתיחה החגיגית‬ ‫הק' מאמר המשנה באבות (פ"א‬ ‫של 'ישיבת חכמי לובלין'‪ ,‬בה רבים‬ ‫מי"ד)‪" :‬אם אין אני לי – מי לי‪,‬‬ ‫דיברו‬ ‫הנכבדים‬ ‫מהמשתתפים‬ ‫וכשאני לעצמי – מה אני"‪.‬‬ ‫בשבחו‪ ,‬עוז רוחו ותושייתו למען‬ ‫כלומר שאם הגיע האדם למדריגה‬ ‫הכלל‪ ,‬ועשייתו הברוכה למען לא‬ ‫זו של 'אין אני לי'‪ ,‬שאין מרגיש‬ ‫מהתלמידים‬ ‫המזג‬ ‫יחסר‬ ‫בליבו את הרגשת האנוכיות ואין‬ ‫המסולאים בפז אלו בחורי החמד‬ ‫בו שום קורטוב של גאוה‪ ,‬אזי "מי‬ ‫צעירי הצאן אשר כל מאוויים הוא‬ ‫לי"‪ .‬היינו מי יוכל לו‪ ,‬כיוון שאינו‬ ‫תורה ועבודה‪.‬‬ ‫מרגיש בליבו שעשה שום דבר והכל‬ ‫אחרי המעמד מצא אותו אחד‬ ‫הוא מאת הבורא יתברך שמו‪.‬‬ ‫התלמידים מטייל בפרוזדור של‬ ‫לעומת זאת "כשאני לעצמי"‪,‬‬ ‫הקומה השלישית בישיבה‪ .‬היה‬ ‫שמרגיש בליבו את ה'עצמיות' שלו‪,‬‬ ‫תפוס שרעפים‪ ,‬ורעד כולו‪ .‬פניו היו‬ ‫שעשה ועושה והוא אשר הצליח‬ ‫סמוקות מרוב התאמצות‪ ,‬והוא‬ ‫לעשות דברים הרבה מה שלא יכלו‬ ‫פיזם לעצמו בניגון של שבת את‬ ‫כן אחרים – אזי חש הוא בעצם את‬ ‫המילים‪" :‬חלילה לך לחשוב שכל זה‬ ‫נעשה בכוחך‪ ,‬לא‪ ,‬לא ולא! כי הוא‬ ‫ה"כחי ועוצם ידי" – ואז 'מה אני'‬ ‫הנותן לך כח לעשות חיל!"‪...‬‬ ‫כלומר שסוף דבר מראים לו‬ ‫משמים איזה ערך יש למעשיו‪.‬‬ ‫ראה התלמיד איך שבכל פעם‬ ‫שחזר על הפסוק התלהב ליבו‬ ‫'ובאמת!‪ ,‬כותב המשגיח‪.‬‬ ‫'אם נבדוק מעשינו נראה שאנחנו‬ ‫כאשר לפני כל פעולה אומר האדם‬ ‫מעשינו‬ ‫את‬ ‫לייחס‬ ‫רגילים‬ ‫לעצמו 'אם ירצה ה'' | נפתחים לו‬ ‫ופעולותינו ל'כוחי ועוצם ידי'‪ ,‬ואנו‬ ‫שערי סייעתא דשמיא‬ ‫אומרים לעצמנו 'אני אלך' – 'אני‬ ‫המשגיח בישיבת פונביז' רבי‬ ‫וכאשר‬ ‫וכדומה‪.‬‬ ‫זאת'‬ ‫אעשה‬ ‫יחזקאל לוינשטיין זצ"ל בספרו‬ ‫מוסיפים ואומרים "בעזרת השם"‬ ‫"אור יחזקאל" (תורה ודעת רעב‪-‬‬ ‫אף שאין הכוונה בתחילה לשם‬ ‫רעג)‪ ,‬מעורר על כך שבימים‬ ‫שמים‪ ,‬אולם הדברים מקבלים‬ ‫קדמונים היה מקובל על כל יהודי‬ ‫משמעות שונה‪.‬‬ ‫שלפני כל פעולה ופעולה שעושה‬ ‫וכה מוסיף המשגיח ואומר‪:‬‬ ‫'אם ירצה השם'‪ ,‬ואילו היום‬ ‫עלינו לזכור שאדם שאינו משתדל‬ ‫לדאבוננו ענין זה נתמעט מאוד‪.‬‬ ‫להתעלות ולהתחזק תמיד ביסודות‬ ‫וכך הוא כותב‪:‬‬ ‫האמונה‪ ,‬אזי מן ההכרח שנחלש‬ ‫'אין לזלזל בענין זה כלל וכלל‪.‬‬ ‫באמונה ועלול להגיע במידה כזו‬ ‫למרות שבעת אמירת 'אם ירצה‬ ‫או אחרת לכדי מחשבת 'כוחי‬ ‫השם' לא בכל בכל פעם חושבים‬ ‫ועוצם ידי' חלילה‪.‬‬ ‫על כך באמת ובכנות‪ .‬אולם ממשיך‬ ‫לכן‪ ,‬מי שמעצים אמונת אלוקי‬ ‫וכותב‪' ,‬להימנע מהזכרת שם שמים‬ ‫עולם בליבו – זוכה לקרבת‬ ‫בגלל חשש לחוסר כוונה – סכנה‬ ‫אלוקים‪ .‬כיוון שעיניו נשואות‬ ‫גדולה היא ביותר‪ ,‬מפני שנראה‬ ‫תמיד להשי"ת וחי 'חיים אמיתיים'‬ ‫כביכול שבכוחו לעשות הכל‪.‬‬ ‫כפשוטו‪.‬‬ ‫שאמרו‬ ‫למה‬ ‫הדבר‬ ‫ודומה‬ ‫המלאכים בהפיכת סדום‪" :‬כי‬ ‫גדול האחדות והשלום | בכוחה‬ ‫העיר"‪,‬‬ ‫את‬ ‫אנחנו‬ ‫משחיתים‬ ‫לשבר כל המחיצות‬ ‫כאילו‬ ‫נשמע‬ ‫היה‬ ‫ומדבריהם‬ ‫בנוסף לכך מצינו מה שכתב רש"י‬ ‫בכוחם היה לעשות כן‪ ,‬לעשות‬ ‫בענין דור ההפלגה‪ ,‬וז"ל‪:‬‬ ‫משהו מעצמם ללא עזרתו יתברך‪,‬‬ ‫ועל כך אמרו חז"ל שנענשו‪.‬‬ ‫הרי שכל הזמן שחיו בשלום‬ ‫"ומשם הפיצם – לימד שאין להם‬ ‫ואחדות ביניהם‪ ,‬מידת הדין לא‬ ‫[לאנשי דור ההפלגה] חלק לעולם‬ ‫יכלה להם ולא היה ביכולתה‬ ‫הבא‪ .‬וכי איזו [עוון] קשה [יותר]‪,‬‬ ‫לשלוט עליהם‪ .‬ורק ע"י שהקב"ה‬ ‫של דור המבול או של דור‬ ‫ירד ובלבל את שפתם והטיל‬ ‫ההפלגה?‪ ,‬אלו [דור המבול] לא‬ ‫מחלוקת ביניהם ונעשה אצלם‬ ‫פשטו יד בעיקר ואלו [דור ההפלגה]‬ ‫פירוד לבבות‪ ,‬או אז יכלה מידת‬ ‫פשטו יד בעיקר כביכול להילחם‬ ‫הדין לשלוט בהם ומזימתם נעצרה‬ ‫בו‪ .‬ואלו נשטפו‪ ,‬ואלו לא נאבדו מן‬ ‫בבת אחת כלא היה‪.‬‬ ‫העולם?‬ ‫ידועים בזה אומרם ז"ל (דברים‬ ‫אלא‪ ,‬אומר רש"י‪ ,‬ש'דור המבול היו‬ ‫רבה ה'‪ ,‬י') על דורו של אחאב שהיו‬ ‫גזלנים והיתה מריבה ביניהם –‬ ‫רשעים גמורים ועובדי עבודה זרה‪,‬‬ ‫לכך נאבדו‪ ,‬ואלו היו נוהגים אהבה‬ ‫וכשהיו יוצאים למלחמה היו‬ ‫וריעות ביניהם שנאמר שפה אחת‬ ‫מנצחים אך ורק משום ש'לא היה‬ ‫ודברים אחדים‪ .‬למדת ששנוי‬ ‫דלטורין ביניהם'‪ .‬עד כדי כך‪.‬‬ ‫המחלוקת וגדול השלום"‪ .‬עכ"ל‬ ‫ללמדנו בא כמה גדול כח האחדות‬ ‫היינו‪ ,‬שטעם הדבר שאנשי דור‬ ‫שבכוחה לשבר כל המחיצות ואף‬ ‫הפלגה לא נאבדו מן העולם‪,‬‬ ‫שאינה נעשית לשם שמים!‬ ‫בשונה מדור המבול‪ ,‬היא מפני‬ ‫שהיתה אהבה ואחווה ביניהם‪.‬‬ ‫הרי התורה הק' מעידה זאת‪" :‬ועתה‬ ‫מבחינה‬ ‫שווה‬ ‫האחדות‬ ‫כח‬ ‫לא יבצר מהם כל אשר יזמו‬ ‫פרקטית | לא רק מבחינה מהותית‬ ‫לעשות"‪ ,‬כלומר האיחוד הזה‪,‬‬ ‫חכמינו ז"ל (נדרים נ' ע"א) אמרו‪:‬‬ ‫למרות שנוצר עבור מטרות רעות‪,‬‬ ‫'אם לעוברי רצונו כך – לעושי‬ ‫הוא זה שנתן להם יכולת להצליח‬ ‫רצונו על אחת כמה וכמה'‪.‬‬ ‫גם במעשים לא הגיוניים‪ ,‬כמו‬ ‫ואם בדור הפלגה עסקינן שהיה‬ ‫להקים מגדל עד לשמים ולמרוד‬ ‫להם סייעתא מן שמיא למרוד‬ ‫בבורא כל עולמים‪.‬‬ ‫בהקב"ה כביכול בכח האחדות‬ ‫המדינות‪ ,‬שבה איבד הצבא האדיר‬ ‫שהיתה ביניהם‪ ,‬על אחת כמה‬ ‫של צרפת כשמונים אחוז מחייליו‪.‬‬ ‫וכמה ראו והתבוננו כמה גדול 'כח‬ ‫מי שחזה מראש‪ ,‬בניגוד לכל‬ ‫היהודים‬ ‫בין‬ ‫כשיש‬ ‫האחדות'‬ ‫התחזיות‪ ,‬את מפלתו של הקיסר‬ ‫כשהם‬ ‫והחרדים‬ ‫היראים‬ ‫הצרפתי הבלתי מנוצח על אדמת‬ ‫מתלכדים ומתאחדים לעשות דבר‬ ‫רוסיה – היה לא אחר מאשר‬ ‫ה' בעוז ובגאון ובעודם מקנאים‬ ‫מוואלוז'ין‬ ‫חיים‬ ‫רבי‬ ‫הגה"ק‬ ‫קנאת ה' צבקות ונלחמים כנגד‬ ‫זצוק"ל‪.‬‬ ‫והמקטרגים‬ ‫המשטינים‬ ‫עצת‬ ‫בעבודת ה'‪.‬‬ ‫נפוליאון נפגש בחדרו עם רבי חיים‬ ‫הרי שלא רק טוב יותר לחיות‬ ‫מוואלוז'ין | האם אנצח במלחמה –‬ ‫בשלום בין אדם לחבירו – אלא זה‬ ‫שאלו הקיסר‬ ‫משתלם מבחינה פרקטית‪ ,‬מבחינת‬ ‫היה זה בשנת תקע"ב כאשר‬ ‫המציאות!‬ ‫גייסותיו של נפוליאון עשו את‬ ‫דרכם לרוסיה‪.‬‬ ‫הם עברו דרך העיירה וואלוז'ין‬ ‫הוא הגבר אשר חזה מפלתו של‬ ‫והחליטו לנוח בה קימעא‪ ,‬לקחו‬ ‫נפוליאון | רבי חיים מוואלוז'ין חזה‬ ‫לעצמם בית מלון גדול ונחו שם‬ ‫זאת זמן רב לפני‬ ‫כמה ימים מעמל המלחמה‪.‬‬ ‫ידוע שהקיסר הצרפתי נפוליאון‬ ‫שלישו של נפוליאון נכנס להיכל‬ ‫אירופה‪,‬‬ ‫יבשת‬ ‫ברחבי‬ ‫נלחם‬ ‫הישיבה שהיה כבר חשוך ברובו‬ ‫לשלטונו‬ ‫המתנגדות‬ ‫במדינות‬ ‫ולא מצא בה אף אחד חוץ מרבי‬ ‫והצליח להכניע את כולם בכח‬ ‫חיים עצמו – שהיה ראש הישיבה‬ ‫וגבורה‪ ,‬חוץ מיבשת רוסיה הגדולה‪.‬‬ ‫ורב העיירה – שישב ולמד בינו לבין‬ ‫בהתחלה כרת ברית עם הצאר‬ ‫עצמו בפינת ההיכל לאור הנר‪ .‬הוא‬ ‫הרוסי על שווין שליטה במדינות‬ ‫התעניין בו‪ ,‬ולאחר שנודע לו במי‬ ‫אירופה‪ ,‬אולם משנכשלה הברית‬ ‫ביניהם נפתחה מלחמה חזיתית‬ ‫קשה ועקובה מדם בין שתי‬ ‫התהפכה לתוך ביצה אחת גדולה‪,‬‬ ‫המדובר הביאו לפגישה אצל המלך‬ ‫וכל מאמציהם ונסיונותיהם של‬ ‫הגדול נפוליאון ירום הדו‪.‬‬ ‫את‬ ‫לחלץ‬ ‫ומשרתיו‬ ‫הנסיך‬ ‫איתו‬ ‫שוחח‬ ‫לחדרו‪,‬‬ ‫משנכנס‬ ‫המרכבה מהבוץ עלו בתוהו‪.‬‬ ‫נפוליאון שיחה ממושכת ולבבית‪,‬‬ ‫כעבור כמה דקות עבר שם איזה‬ ‫ולקראת תום הפגישה פנה אליו‬ ‫איכר עני שלעגלתו היו רתומים‬ ‫בשאלה‪" :‬מדבריך נראה כי פיקח‬ ‫שלושה סוסים כחושים‪.‬‬ ‫אתה‪ .‬ואי לכך יש לי שאלה אליך‪,‬‬ ‫כשהגיעו לסוסים למקום‪ ,‬נבהלו‬ ‫ותוכל לענות לי עליה ללא חשש‪:‬‬ ‫אף הם מהבור הענק שנפער תחתם‪,‬‬ ‫איך הרב רואה את תוצאות מסע‬ ‫מעדו ונפלו הם לתוכו‪ .‬אולם‬ ‫המלחמה שלי ברוסיה?"‬ ‫האיכר הצליף בשוטו פעם אחת‪,‬‬ ‫והסוסים אזרו את שארית כוחם‬ ‫והוציאו את העגלה מהביצה‪.‬‬ ‫הנסיך לא הצליח להקים את‬ ‫הסוסים מהבור הענק שנפער |‬ ‫סוסיי הם בני משפחה אחת והאחד‬ ‫להפתעתו דווקא האיכר הפשוט‬ ‫מרגיש היטב את צרת השני |‬ ‫הצליח‬ ‫הסוסים שלך הם בעלי יחוס אבל‬ ‫שמע רבי חיים את שאלתו והשיבו‬ ‫לא מרגישים באמת זה את זה‬ ‫במשל למה הדבר דומה‪:‬‬ ‫הנסיך שראה את אשר נעשה‬ ‫הממלכות‬ ‫אחד‬ ‫של‬ ‫בעיירה‬ ‫התמלא ברוגז וכעס על סוסיו‬ ‫הענקיות ברחבי היבשת היה גר‬ ‫האבירים באמרו‪:‬‬ ‫נסיך גדול‪ ,‬ולהנאתו היה נוסע‬ ‫"איך יתכן הדבר שמה שעשו‬ ‫פעמים תכופות במרכבה הדורה‬ ‫הסוסים הכחושים הללו – לא‬ ‫שהיתה רתומה לארבעה סוסים‬ ‫הצליחו לעשות סוסיי האבירים?!"‬ ‫אבירים‪.‬‬ ‫פעם אחת בעת נוסעו עליה‪ ,‬לפתע‬ ‫מעד אחד הסוסים‪ ,‬ובנפלו משך‬ ‫התרגש האיכר ושאל‪:‬‬ ‫אחריו גגם את יתר הסוסים‪ ,‬ובין‬ ‫רגע המרכבה על כל נוסעיה‬ ‫צרפת התפתתה להילחם יחד‬ ‫"מהיכן לקח הוד מעלת הנסיך את‬ ‫בבריטניה | או אז ניגף אותם חיילי‬ ‫הסוסים היפים הללו?"‬ ‫'אמא רוסיה' לבלתי השאיר להם‬ ‫החל הנסיך לפרט כל אחד את‬ ‫שריד ופליט‬ ‫מקור מוצאו ומחירו המפולפל‪:‬‬ ‫פנה רבי חיים לנפוליאון ואמר‪:‬‬ ‫האחד – לקוח ממדינת פרס‪ .‬השני‬ ‫הצבא שהוד מלכותו עומד בראשו‬ ‫–‬ ‫השלישי‬ ‫ערב‪.‬‬ ‫ממדינות‬ ‫–‬ ‫מורכב מכוחות שונים ומגוונים‪.‬‬ ‫בפטרבורג‪.‬‬ ‫הקיסר‬ ‫מאורוות‬ ‫יותר מדי גיבורים‪ ,‬נסיכים ומלכים‬ ‫הרביעי – מגזע הונגרי אציל"‪...‬‬ ‫ישנם בצבא שלך‪ ,‬ולבסוף כל אחד‬ ‫"זהו!"‪ ,‬קרא האיכר‪.‬‬ ‫ינסה למשוך את חבל הניצחון‬ ‫"כאן טמון שורש האסון‪ .‬אף אחד‬ ‫לכיוון שלו‪.‬‬ ‫מהסוסים שלך לא חש את מצוקתו‬ ‫'ובכן!‪ ,‬המשיך רבי חיים ואמר‪.‬‬ ‫של חבירו‪ .‬כל סוסו מיוחד בפני‬ ‫'רוסיה היא אמנם מדינה כחושה‬ ‫עצמו אבל אין להם כל שייכות בין‬ ‫ועניה‪ ,‬אולם בתוך תוכה חי 'עם‬ ‫מושך‬ ‫כשהאחד‬ ‫לשני‪.‬‬ ‫האחד‬ ‫אחד' אשר אוהבים אחד את השני‬ ‫לפטרבורג‪ ,‬השני מושך לפרס‬ ‫וכולם נשלטים תחת מושל אחד‪,‬‬ ‫והשלישי להונגריה‪...‬‬ ‫ולכן אני מטיל ספק ביכולתך‬ ‫אבל הסוסים שלי כולם ממשפחה‬ ‫לנצח"‪...‬‬ ‫אחת‪ ,‬אם ושני סוסים‪ ,‬ולפיכך‬ ‫וכפי שחזה רבי חיים כן היה‪.‬‬ ‫האחד חרד לגורלו של השני‪ .‬לכן‬ ‫נפוליאון הקיסר הגדול וצבאו‬ ‫כשאני רק מניף את השוט הם כבר‬ ‫המפואר התפתו אחר הצעתו של‬ ‫מבינים את השפה ולא רוצים‬ ‫הצאר הרוסי להילחם במשותף‬ ‫שהאחרים ייקלעו לאותה צרה‪ ,‬הם‬ ‫בבריטניה‪ ,‬וכאשר נכנס לעומק‬ ‫כבר מוצאים לעצמם פתאום‬ ‫שטחה של רוסיה התפתח קרב‪-‬‬ ‫כוחות משופתים ומצליחים למשוך‬ ‫אימים בין הצבא הצרפתי לצבא‬ ‫את העגלה החוצה בדקות ספורות"‪.‬‬ ‫הרוסי‪ ,‬והצבא הצרפתי נפל שדוד‬ ‫בתוך רגעים והתפזר לכל עבר‬ ‫מאימת החיילים של 'אמא רוסיה'‬ ‫הוא‪' ,‬האספו ואגידה לכם' היינו‬ ‫שמסרו את נפשם להגן על המולדת‬ ‫התאספו והתאגדו יחד כדי ללחום‬ ‫מפני הכובשים‪...‬‬ ‫נגדו‪ ,‬ואז תוכל לו‪.‬‬ ‫ועל דרך זה מצינו במדרש תנחומא‬ ‫(נצבים פרק א') משל נפלא למה‬ ‫אימרה נפלאה משמו של בעל‬ ‫הדבר דומה‪:‬‬ ‫ההילולא רבי מאיר שפירא – ז'‬ ‫לאגודה‪ ,‬אפילו אם היא של קנים –‬ ‫חשוון | כשעם ישראל יתאחדו יזכו‬ ‫כל זמן שקשורים הם יחד‪ ,‬אפילו‬ ‫לגאולה שלימה‬ ‫גיבור שבגיבורים אינו יכול לשבור‬ ‫לרגל היא"צ של הגאון רבי מאיר‬ ‫את רוחם‪ .‬אבל כשהם אחת ואחת‪,‬‬ ‫שפירא זצ"ל החל ביום ז' מרחשוון‬ ‫קלים הם להישבר‪.‬‬ ‫נביא כאן אימרה נפלאה משמו‬ ‫הרי שהגאולה העתידה תלויה‬ ‫בגודל כח האחדות‪.‬‬ ‫ביותר בענין האחדות‪ ,‬וכדאיתא‬ ‫מתאמרא‬ ‫חביבותא‬ ‫מילתא‬ ‫במדרש (תנחומא שם)‪" :‬וכן אתה‬ ‫משמיה על הפסוק (בראשית מ"ט‪,‬‬ ‫מוצא שאין ישראל נגאלין עד‬ ‫ב') "האספו ואגידה לכם את אשר‬ ‫שיהיו כולן אגודה אחת שנאמר‬ ‫יקרא אתכם באחרית הימים"‪ .‬וכה‬ ‫(ירמיהו נ'‪ ,‬ד') 'בימים ההמה ובעת‬ ‫היה אומר במליצה‪ ,‬שבאחרית‬ ‫ההיא נאם ה' יבואו בני ישראל‬ ‫הימים קודם ביאת המשיח היצר‬ ‫המה ובני יהודה יחדיו וגו'‪ .‬כשהן‬ ‫ירצה לקרר את עם ישראל מלשון‬ ‫אגודין מקבלין פני שכינה"‪.‬‬ ‫'יקרא' היינו מקרה‪ .‬והעצה לכך‬ ‫הילולא דצדיקיא‬ ‫י"א חשוון – יא"צ רחל אמנו ע"ה‬ ‫ידוע מה שאמר לה הקב"ה לרחל‬ ‫מפאת קוצר הזמן אכתוב כאן דברים קצרים‬ ‫ונחוצים שעלינו ללמוד מרחל אמנו‪.‬‬ ‫'מנעי קולך מבכי' ומשיבה לו‪:‬‬ ‫"מיאנה להינחם על בניה"‪ ,‬הרי‬ ‫יצחק‪ ,‬יעקב אבינו‪ .‬ואולי כעת‬ ‫שהקב"ה לא היה יכול כנגד‬ ‫משתוותר על חלקה‪ ,‬תפול חלילה‬ ‫דמעותיה ולכן ביקשה לעצור את‬ ‫לחלקו של עשיו הרשע‪.‬‬ ‫דמעותיה‪.‬‬ ‫לא היה מושג לרחל שלבסוף‬ ‫וכל כך למה? במה שווה יותר‬ ‫יסכים אביה להשיא גם אותה‬ ‫דמעתה על לחיה שהיתה אצל רחל‬ ‫ליעקב באמרו‪" :‬מלא שבוע זאת‬ ‫אימנו שהזילה דמעות הרבה על‬ ‫וניתנה לך גם אותה"‪ .‬ובנוסף לכך‪,‬‬ ‫גלות השכינה מדמעותיהם של‬ ‫רחל מעולם לא חלמה שיעקב ישא‬ ‫האבות הקדושים על גלות בניהם?!‬ ‫אותה ואת אחותה שיש בה משום‬ ‫ובכן‪ ,‬נוסף לשתיקה ולצניעות שהיו‬ ‫חידוש‪ ,‬ובפרט שיעקב קיים את כל‬ ‫אצל רחל אימנו – הרי ש'מידת‬ ‫התורה‪ ,‬וזו אחת מהעריות שבתורה‬ ‫הותרנות' היתה כל מהותה‪.‬‬ ‫לישא שתי אחיות‪ .‬כמובן שרבו בה‬ ‫הפירושים איך נשא יעקב גם את‬ ‫רחל לא ויתרה לאחותה | הויתור‬ ‫לאה‪ ,‬וכל אחד יישב זאת על מכונו‪,‬‬ ‫היה על 'חייה האישיים' לדורי‬ ‫אולם רחל כשויתרה עמדה בגבורה‬ ‫דורות‬ ‫עילאית כיוון שהיתה בטוחה שכעת‬ ‫אותו ויתור ללאה אחותה היה‬ ‫לא לחלקו של יעקב תיפול כי אם‬ ‫מעשה אצילי של נכונות למסור את‬ ‫לחלקו של אחיו הרשע עשיו‪.‬‬ ‫כל חייה ועתידה עבור השני‪ .‬הרי‬ ‫אולם היא מבחינתה‪ ,‬הסכימה‬ ‫לא היה בעולם עוד חתן כמו יעקב‬ ‫במשפחה‬ ‫מקומה‬ ‫את‬ ‫לאבד‬ ‫אבינו‪ .‬הוא היה יחיד בצדקות‬ ‫החשובה של האבות הקדושים‬ ‫ובתמימות בעבודת ה'‪ ,‬וכל היתר‬ ‫אברהם יצחק ויעקב ולתת ללאה‬ ‫היו גויים מצויים בשוק לרוב‪.‬‬ ‫לייסד את עם ישראל‪ ,‬והעיקר שלא‬ ‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא אף השדכניות‬ ‫לבייש את אחותה לאה נגד כל העם‬ ‫כבר קישרו ביניהם‪ ,‬בין שתי‬ ‫ביודעה את ערמומיות אביה‪.‬‬ ‫המשפחות והחליטו שהגדולה ללבן‬ ‫ואע"פ שיעקב ידע מכל זה ולכן‬ ‫הלוא היא לאה לגדול שבבני יצחק‪,‬‬ ‫מסרה לה סימנים כדי שלא יקרה‬ ‫עשיו הרשע‪ .‬ואילו הקטנה שבבנות‬ ‫איזה טעות בדרך‪ ,‬אולם רחל אמנו‬ ‫לבן הלוא היא רחל לקטן שבבני‬ ‫לדורות הבאים וכדאיתא במדרש‬ ‫כה גדול היתה צדקותה שחשבה אך‬ ‫(רש"י ירמיהו ל"א‪ ,‬י"ד)‪:‬‬ ‫ורק על השני‪ ,‬ולא נתנה לה מנוח‬ ‫"הלכו אבות ואמהות לפייס את‬ ‫הבזיונות שיהיו ללאה מערמומיותו‬ ‫הקב"ה על שהעמיד מנשה דמות‬ ‫של אביה‪ ,‬ולכן הסכימה אותה‬ ‫בהיכל ולא נתפייס‪ .‬נכנסה רחל‬ ‫שעה בליבה לוותר על הכל על אף‬ ‫ואמרה לפניו 'רבוש"ע – רחמי מי‬ ‫כל הגדולה האושר והכבוד שיהיה‬ ‫מרובים‪ ,‬רחמיך או רחמי בשר‬ ‫לה כשתיכנס לבית משפחת יצחק‬ ‫ודם?! הווי אומר רחמיך מרובים!‬ ‫אבינו ותידבק בעם ברך ה' זרע‬ ‫והלוא הכנסתי צרתי בתוך ביתי‪,‬‬ ‫קודש‪.‬‬ ‫שכל עבודה שכיבד יעקב את אבי‬ ‫לא עבד אלא בשבילי‪ .‬כשבאתי‬ ‫לולא הויתור היתה עקרה אין לה‬ ‫להיכנס לחופה הכניסו את אחותי‪,‬‬ ‫ולד | היא אשר זכתה לשבר מחיצות‬ ‫ולא די ששתקתי אלא שמסרתי לה‬ ‫של ברזל בשמים ממעל בכח‬ ‫סימני!!!‬ ‫שתיקתה‬ ‫'אף אתה!' אומרת רחל לפני‬ ‫בפסוקי‬ ‫קצת‬ ‫משנעיין‬ ‫אולם‬ ‫הקב"ה‪' .‬אם הכניסו צרתך בביתך‬ ‫התורה נראה ששכר הויתור עולה‬ ‫– שתוק להם!!!‪ ,‬אמר לה‪" :‬יפה‬ ‫על כח הויתור עצמה‪.‬‬ ‫למדת סנגוריא‪ .‬יש שכר לפעולתך‬ ‫שהרי אילו לא היתה רחל מוותרת‬ ‫סימנך‬ ‫שמסרת‬ ‫ולצדקתך‬ ‫לא היתה זוכה כלל לבנים כמו‬ ‫לאחותך!"‪ ,‬עכ"ל המדרש‪.‬‬ ‫שנאמר (בראשית ל'‪ ,‬כ"ב)‪" :‬ויזכור‬ ‫אלוקים את רחל וישמע אליה‬ ‫אלוקים ויפתח את רחמה"‪ .‬מה זכר‬ ‫האבות הקדושים פעלו הרבה‬ ‫אז הקב"ה? כתב רש"י‪' :‬זכר לה‬ ‫במעשיהם הטובים | אולם היא‬ ‫שמסרה סימניה לאחותה כשהיתה‬ ‫ויתרה על 'עצם חיותה' לכן גדול‬ ‫מצרה שמא תעלה בגורלו של‬ ‫כוחה בשמים‬ ‫עשיו'‪.‬‬ ‫וצא ולמד מה הויתור הזה של רחל‬ ‫הולידה לא רק לשעתה אלא גם‬ ‫כמה דמעות נשפכו במשך השנים‬ ‫אם כן‪ ,‬אין זו שאלה כלל במה גדול‬ ‫על קברה‪ .‬אין בית יהודי אשר לא‬ ‫ממעשיהם‬ ‫רחל‬ ‫מעשה‬ ‫יותר‬ ‫מתפאר בזה שזכה ברבות הימים‬ ‫הגדולים של האבות הקדושים‪,‬‬ ‫לפקוד את מקום קבורתה‪ ,‬ולשם‬ ‫ומדוע שערי שמים נפתחים בעדה‬ ‫עיני עמך ישראל נשואות בעיתות‬ ‫ותפילתה בוקעת שערי שמים‪ ,‬מה‬ ‫צרה להיפקד בדבר ישועה ורחמים‪.‬‬ ‫שלא מצינו כן אצל שאר האבות‬ ‫הקדושים?!‬ ‫מעשה של רחל הוא 'בנין אב' לעם‬ ‫התשובה לכך פשוטה מאוד – כיוון‬ ‫ישראל | ללמדנו בא – מויתור לא‬ ‫שההנהגה בשמים עם האדם היא‬ ‫מפסידים אף פעם‬ ‫ב'מידה כנגד מידה'‪.‬‬ ‫המעשה של רחל ייסד 'בנין אב'‬ ‫אכן מעשי האבות גדולים וחשובים‬ ‫אינו‬ ‫שהמוותר‬ ‫ישראל‬ ‫בכלל‬ ‫– אך רחל ויתרה!‬ ‫מפסיד‪.‬‬ ‫וכאשר נדרש כביכול 'ויתור' מצד‬ ‫גם אם בטווח הקרוב משלמים‬ ‫הקב"ה לעם ישראל על קנאתו‬ ‫מחיר כואב‪ ,‬אבל בראיה כללית‬ ‫שבניו עבדו עבודה זרה – צריכים‬ ‫רואים בעליל שלא נהיה מזה שום‬ ‫אנו את זכותה של רחל שתהא‬ ‫הפסד לאדם‪.‬‬ ‫מליצת טוב בעדנו בכח שתיקתה‬ ‫כמו שרחל בזכות הויתור שלה‬ ‫אשר מעלתה היא לאין ערוך‬ ‫זכתה להוליד בנים ותזכה לגאול‬ ‫בשמים‪.‬‬ ‫את עם ישראל מגלותו במהרה –‬ ‫ולא לחינם היתה קבורתה של רחל‬ ‫כמו כן כל מי שמוותר לא יפסיד‬ ‫על אם הדרך כדי שתבקש רחמים‬ ‫מזה באמת‪ .‬ויתכן אפילו שהמוותר‬ ‫על בניה‪ ,‬ויפה כוחה עד עצם היום‬ ‫לא יקשר בין הויתור ובין ההצלחה‬ ‫הזה‪ .‬קברה הוא מקום של תפילה‬ ‫הגדולה שיהיה לו בתחום אחר‬ ‫גם על צרות הפרט‪ .‬כל אחד מגלה‬ ‫לגמרי‪ ,‬אולם עליו לידע נאמנה‬ ‫את ליבו ושוטח את מועקותיו‬ ‫שנאמן בעל הבירה ליתן את שכרו‬ ‫דשמיא‬ ‫לסייעתא‬ ‫ומתפלל‬ ‫משלם כדכתיב "אין אדם שומע לי‬ ‫שיתקבלו תפילותיו במקום זה‪.‬‬ ‫ומפסיד"‪.‬‬ ‫פילפולי דאורייתא‬ ‫שאלות שנשלחו למערכת‬ ‫ע"י מזכה הרבים ידידנו מגדולי מרביצי התורה בדורנו‬ ‫הרה"ג רבי אשר שווארץ שליט"א‬ ‫ראש כולל צאנז ובעמח"ס "מעדני אשר"‬ ‫נח ידע שאין עשרה צדיקים בדורו‬ ‫שאלה א'‪ :‬מדוע לא התפלל נח על‬ ‫ולא יועיל תפילתו משא"כ אברהם‬ ‫דורו שלא יבוא מבול לעולם כמו‬ ‫קיווה לכך‬ ‫שהתפלל אברהם על סדום שלא‬ ‫א‪ .‬הרבינו בחיי (בפרשתן) יישב‬ ‫יתהפך?‬ ‫זאת כך באמרו‪ ,‬שמה שחדל‬ ‫נח להתפלל בעדם לא במרד‬ ‫תשובה‪ :‬נאמר בפרשתנו (ו'‪ ,‬י''ג)‬ ‫ולא במעל אלא מתוך שהיה‬ ‫"ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא‬ ‫יודע שקיום העולם בעשרה‪,‬‬ ‫לפני כי מלאה הארץ חמס והנני‬ ‫ואילו היה בבני הדור עשרה‬ ‫משחיתם את הארץ"‪.‬‬ ‫צדיקים לא היה הקב"ה‬ ‫וקשה‪ ,‬שהרי כיוון שנח היה צדיק‬ ‫מביא מבול עליהם כי היה‬ ‫תמים כמו שהעיד עליו הכתוב‪,‬‬ ‫העולם מתקיים בשבילם‪,‬‬ ‫למה לא התפלל על בני דורו‬ ‫אבל באי התיבה לא היו כי‬ ‫שיחזירם למוטב ולא יבוא מבול‬ ‫אם שמונה בני אדם הלוא‬ ‫לעולם‪ ,‬כמו שמצינו אצל אברהם‬ ‫הם נח ואשתו ושלשת בניו‬ ‫אבינו שמיד כשהודיעו הקב"ה‬ ‫ושלשת נשי בניו‪ ,‬וכיוון שלא‬ ‫שהולך להביא פורענות על סדום‬ ‫היו‬ ‫לא‬ ‫לעשרה‬ ‫נשלמו‬ ‫כיוון שהם רשעים גמורים התפלל‬ ‫הדור‬ ‫שינצל‬ ‫ראויים‬ ‫עליהם כמה וכמה פעמים‪.‬‬ ‫בשבילם‪ ,‬ודי שיציל נח את‬ ‫יש ליישב זאת בכמה אופנים‪:‬‬ ‫נפשו ונפשות ביתו‪.‬‬ ‫מעליהם‪ ,‬כדכתיב "קץ כל‬ ‫וזה מה שתמצא בתפילתו של‬ ‫בשר וגו' והנני משחיתם"‬ ‫אברהם‪ ,‬כיון שהזכיר ה' ואמר לא‬ ‫משמע בהחלט‪ ,‬הרי שלא‬ ‫אשחית בעבור העשרה מיד אמר‬ ‫ניתן לו לנח שום אמתלא‬ ‫'וילך ה'‪ ,‬לפי שגלוי וידוע לפניו שלא‬ ‫להעביר רוע הגזירה ולכן‬ ‫היה שם עשרה‪ ,‬ואברהם לא היה‬ ‫מעיקרא אמר לעצמו נואש‬ ‫רשאי להתחנן בתפילתו לבקש‬ ‫ולא התחיל כלל להתפלל‬ ‫מלפניו על בני הדור בפחות מעשרה‬ ‫עליהם כי מה יועיל תפילתו‬ ‫לפיכך נאבדו מן העולם‪.‬‬ ‫אם כבר ברור ומוחלט‬ ‫משמים להביא על העולם‬ ‫משמים ניתנה לבני דורו ארכה של‬ ‫את רוע הגזירה ואין עוד‬ ‫ק"כ שנה שיחזרו בתשובה ומשלא‬ ‫מקום להתפלל‪.‬‬ ‫עשו לא היתה מועילה ממילא‬ ‫ואילו אצל אברהם הדבר שונה‬ ‫תפילתו של נח‬ ‫בהחלט כמו שמצינו כשדיבר אליו‬ ‫ב‪ .‬עוד זאת תירץ שם הרבינו‬ ‫ה' פתח לפניו פתח ונתן לו רשות‬ ‫בחיי שמשמים ניתן להם זמן‬ ‫להתפלל עבורם ולשמש לפניהם‬ ‫ארוך של מאה ועשרים שנה‬ ‫בדין כסניגור‪ ,‬לכן המשיך ניצל‬ ‫ומשלא‬ ‫בתשובה‪,‬‬ ‫לחזור‬ ‫אברהם פתח זה שניתן לו משמים‬ ‫חזרו לא היה לו לנח על מה‬ ‫והשתדל להתפלל עבורם ביותר עד‬ ‫להתפלל עליהם כי ממילא‬ ‫כלות הכוחות שמא אכן יימצא אלו‬ ‫לא היו לו שערה צדיקים‬ ‫עשרה הצדיקים ותועיל תפילתו על‬ ‫בדורו שתועיל תפילתו בעדם‬ ‫חמשת הכרכים הללו‪.‬‬ ‫שיגנו על בני דורם‪.‬‬ ‫באברהם נתנו לו פתח להצלה לכן‬ ‫התפלל עבורם אבל אצל נח לא‬ ‫שאלה ב'‪ :‬המחזיק בידו אוכל רותח‬ ‫נתנו לו שום פתח מעיקרא‬ ‫האם נאסר משום 'אבר מן החי'‬ ‫ג‪ .‬מדברי ה' לנח גילה דעתו כי‬ ‫כיוון שבלע מידו של אדם?‬ ‫ה'‬ ‫בעיני‬ ‫מוחלט‬ ‫הדבר‬ ‫להשחית ואין עוד מקום‬ ‫להתפלל להסיר רוע הגזירה‬ ‫שאדם כובש צונן בתבשיל‬ ‫בפרשתנו נאמר (ט'‪ ,‬ד') אך בשר‬ ‫או בציר מעת לעת בכדי‬ ‫בנפשו דמו לא תאכלו‪ ,‬ופירש רש''י‬ ‫שיתחיל להרתיח ייאסר עליו‬ ‫שאסר להם אבר מן החי‪.‬‬ ‫בעצמותיו‬ ‫שנגע‬ ‫משום‬ ‫מבחוץ‪.‬‬ ‫ומעתה יש לחקור באופן שאדם‬ ‫זה אינו‪ ,‬כיוון שבשעה שלא נבדל‬ ‫מחזיק בידו אוכל רותח האם נאסר‬ ‫האבר מחיותו לא שייך בזה דין‬ ‫עליו התבשיל משום פליטה של‬ ‫בליעה שהרי האדם בעודו חי אינו‬ ‫אבר מן החי (מעצמו ובשרו) וכמו‬ ‫שייך שפליט כלום מדמו ובשרו‬ ‫כן האם אסור לו לאכול משום‬ ‫ולא שייך בו בליעה כלל‪.‬‬ ‫איסור 'בשר אדם' או דילמא ליכא‬ ‫איסורא‬ ‫אצל האדם לא שייך בכל גווני‬ ‫איסור אבר מן החי בעודו בחיים‬ ‫ובספר "קהילות יעקב" (חולין סימן‬ ‫לכו"ע‬ ‫ה') הקשה‪ ,‬דלמ"ד בשר אדם אסור‬ ‫מן התורה‪ ,‬אם כן כאשר אדם נגע‬ ‫ב‪ .‬ויש ליישב עוד בזה ע"פ מה‬ ‫באצבעו במאכל או משקה רותח‬ ‫דאיתא בגמרא (חולין ק"ג‬ ‫והרגיש בעצמו שנכווה אזי המאכל‬ ‫ע"א) דבהמה בחייה לאו‬ ‫נאסר עליו מדין תורה‪ .‬אבל תמוה‬ ‫לאברים עומדת לכן לא חל‬ ‫הוא שהרי כזאת לא שמענו‬ ‫עליה איסור אבר מן החי‬ ‫שהמאכל ייאסר עליו מדין בליעת‬ ‫אלא אחר שתולש ממנה‬ ‫טעם שנפלט מבשר אדם‪.‬‬ ‫האבר‪ .‬ולפי זה‪ ,‬האבר בעודו‬ ‫ויש ליישב זאת בכמה אופנים‪:‬‬ ‫מחובר אינו אוסר ב'נותן‬ ‫טעם' כיוון שעדיין לא חל‬ ‫לא שייך אצל האדם דין בליעה‬ ‫עליו איסור אבר מן החי‪,‬‬ ‫כלל כי אם בשעה שמת‬ ‫ואם כן נראה לומר שאפילו‬ ‫א‪ .‬בשו''ת "עמודי אור" (סימן‬ ‫בחייה‬ ‫דבהמה‬ ‫למ"ד‬ ‫נ"ד) יישב זאת כך‪ ,‬וז"ל‪ :‬ודבר‬ ‫'לאברים עומדת'‪ ,‬זה שייך‬ ‫ברור הוא דכל זמן שהוא חי‬ ‫רק בבהמה ולא באדם‪.‬‬ ‫אינו מבליע כלל‪ .‬שהרי האם‬ ‫יעלה בדעתנו לומר שבאופן‬ ‫יו"ל בסיוע‬ ‫מרכז "אמונת חיים" קראלי‬ ‫בנשיאות כ"ק מרן רבינו שליט"א‬ ‫עיה"ת אשדוד ת"ו‬ ‫עורך ומתמלל שיחות תורניות‪ ,‬שמועס'ן בהלכה ובאגדה‪,‬‬ ‫סיפורי צדיקים והסטוריה שסופרו ע"י חסידים ואנשי מעשה וכדומה‬ ‫‪ :‬צרו קשר בפלא'‪ ,053-4199-289 :‬או בדוא"ל‪s963096 @gmail.com :‬‬ ‫ברינה יגילו‬ ‫ברכת מזל טוב לידידנו‬ ‫הר"ר ישראל יעקב בריסטובסקי הי"ו‬ ‫לרגל נישואי בנו בכורו כמר שמעון ני"ו‬ ‫יה"ר שמשמחה זו יושפע לכם שפע שמחות ורב טוב‬ ‫ואך ששון ושמחה יישמע באהליכם תמיד‬