מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — נח (2026-10-12)

לע''נ הגאון רבי ברוך מרדכי בן בס"ד
רבי ישראל אזרחי זצוק''ל
הערות והנצחות טל' 0548449853או מייל
MABADAF12@ GMAIL.COM
גליון 356פרשת נח תשפ''ז בכורות ל-לו
שפסולי המוקדשים הנאתם להקדש אם מדובר אחר פדיון ודאי הנאתם לבעלים ואם מדובר דף ל טבח אחד היה חשוד למכור את חלב הירך כחלב של הכנתא שהוא טהור ,ורבא קנס
לפני פדיון לא ניתן לשחטם שהרי הם צריכים העמדה והערכה ,וזה מובן רק למ''ד שקדשי אותו שהוא לא ימכור אפילו אגוזים ,ורב פפא אמר לו שאם קנסת כר' יהודה יש לקנוס אפילו
מזבח אינם בכלל הצורך להעמדה והערכה אך קשה למ''ד שגם בקדשי מזבח צריך העמדה מים ומלח ,אמר לו רבא שאפילו לר''ש יש לקנוס באיסור עצמו שהוא היה מפתה את בני
והערכה ,ויש לומר שמדובר לאחר פדיון והנאתם להקדש הכוונה בפדיון עצמו שכיון שמותר השוחטים באגוזים כדי שיביאו לו את חלב הירך ואז הוא מכר את זה כחלב טהור.
למכרם ולשחטם באטליז ולהשקל בליטרא לכן הוא מוסיף מתחילה בפדיון. משנה מי שחשוד על שביעית לא נעשה חשוד על מעשרות ומי שחשוד על מעשרות אינו
משמע במשנה שבכור לא נמכר באטליז ובביתו הוא נמכר ,וקשה שמעשר לא נמכר אף בביתו חשוד על השביעית ,מי שחשוד על מעשרות ושביעית הוא חשוד אף לטהרות ,ומי שחשוד על
ששנינו שבבכור נאמר רק לא תפדה ולכן הוא נמכר חי אך במעשר שנאמר לא יגאל ואינו נמכר טהרות אינו חשוד על שביעית ומעשרות ,והכלל הוא שמי שחשוד על דבר אינו יכול לדון
כלל לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום ,ורב ששת התקשה בלילה בדבר זה ובהשכמה ולהעיד בו .גמרא יש מי שחשוד יותר על מעשרות משביעית ששביעית לא צריכה חומה ,ויש
הוא תירץ על כך מברייתא שמדובר במעשר בהמה של יתומים ומותר למכור משום השבת שחשוד יותר בשביעית ממעשר שבמעשר יש פדיון ובשביעית אין פדיון לכן היא חמורה יותר.
אבידה ,רב אידי היה משרתו של רב ששת ואחר שהוא שמע ממנו הוא אמר את זה בביהמ''ד מי שחשוד על מעשרות ושביעית ודאי הוא חשוד על טהרות כי אם הוא נחשד לעבור על
אך לא בשם רב ששת והוא הקפיד עליו ואמר שמי שעקץ יעקצנו עקרב ,והיה לרב ששת ענין דאורייתא כ''ש שהוא חשוד לעבור על דרבנן ,ומי שחשוד על טהרות שהם רק מדרבנן אינו
בכך שיאמרו משמו כמו שאמר רב יהודה בשם רב על הפסוק אגורה באהלך עולמים איך אדם חשוד לעבור על דאורייתא ,ויש להקשות ממה ששנינו שהנאמן על טהרות נאמן על שביעית
יכול לגור בשני עולמות אלא שדוד התפלל שיאמרו דבר שמועה מפיו בעוה''ז שר' יוחנן אמר משמע שאם הוא חשוד על טהרות הוא חשוד על שביעית ,ור' אילעא מבאר שהמשנה מדברת
בשם רשב''י שת''ח שמת ואומרים דבר שמועה משמו שפתותיו דובבות בקבר ,ורב יצחק בר כשראינו שהוא מחמיר בשביעית ומעשר בביתו אפילו בצינעא שאין לומר שהוא עושה רק
זעירי למד את זה מהפסוק וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים וזה לפנים ,ור' ינאי בן ר' ישמעאל מבאר שהברייתא מדברת באופן שראינו שהוא חשוד על
ככומר של ענבים שכשאדם נוגע בו הוא דובב כך ת''ח שאומרים דבר שמועה משמו שפתיו שביעית וטהרות וקיבל עליו להזהר בשניהם ואם ראינו שאח''כ הוא נחשד על אחד מהם
דובבות בקבר. אפילו על טהרות הקלים הוא נחשד גם על שביעית החמורה ,ורבה בר בר חנה מבאר בשם ר'
הברייתא שממנה הוכיח רב ששת היא מה ששנינו שמעשר בהמה של יתומים מותר למכרו יוחנן שמשנתינו סתמא כדעת ר''ע אך לחכמים החשוד על שביעית הוא חשוד גם על מעשר,
וכשמוכר מעשר בהמה מבליעו בעורו וחלבו וגידו וקרניו ,ומבאר אביי שהכוונה למעשר וחכמים זה דעת ר' יהודה שבמקומו שביעית חמורה יותר שאחד קרא לחבירו גר בן גיורת
בהמה של יתומים שהוא ימכר רק בהבלעה ,ומשמע שמעשר של גדול לא ימכר אפילו והוא ענה לו יבא עלי שכר שאיני אוכל פירות שביעית כמותך ,וללישנא בתרא רבה בר בר חנה
בהבלעה ואף שלגבי אתרוג של שביעית שנינו מי שלוקח לולב מחבירו בשביעית נותן לו אמר בשם ר' יוחנן שהמשנה סתמה כר''ע אך לדעת חכמים החשוד על מעשר חשוד גם על
המוכר אתרוג במתנה ואם לא רצה לתת לו במתנה אמר רב הונא שמבליע לו דמי אתרוג שביעית וזה כדעת ר''מ שהחשוד לאיסור אחד הוא נחשד לכל התורה כולה.
בלולב ,ויש לומר ששם לא מוכח שהאתרוג נמכר אך במעשר בהמה לא התירו כי מוכח שהוא ר' יונה ור' ירמיה היו תלמידי ר' זעירא ויש אומרים שר' יונה ור' זעירא תלמידי ר' יוחנן נחלקו
מוכר את המעשר עצמו ,ורבא מקשה מדוע כתוב בברייתא פעמיים מעשר בהמה משמע שאחד אמר שלחכמים החשוד על שביעית עמוד ב חשוד על המעשר וכ''ש שהחשוד על
שמדובר במעשר אף של גדול ,ויש לבאר שמעשר בהמה של יתומים נמכר כדרכו אך של גדול מעשר חשוד על שביעית וזה כר' יהודה ששביעית חמורה יותר ואחד אמר שהחשוד על מעשר
ימכר אחר ששחטו בהבלעה ,ורבא מוכיח את זה מהפסוק והיה הוא ותמורתו יהיה קודש לא חשוד על שביעית וחכמים זה דעת ר''מ ששנינו שלר''מ אם עם הארץ קיבל עליו דברי חברות
יגאל שרק מחיים הוא עושה תמורה ועל זה מדובר שלא יגאל אך לאחר שחיטה הוא נגאל, והוא נחשד לדבר אחד הוא נחשד לכל התורה וחכמים סוברים שהוא נחשד רק לאותו דבר ,אך
ורבנן גזרו לאחר שחיטה משום קודם שחיטה והם גזרו רק במה שנישום מחיים, גר שקיבל עליו דברי תורה אפילו אם נחשד על דבר אחד הוא נחשד לכל התורה אך הוא
דף לב ורבנן לא גזרו על עור וגידים שאינם נישומים מחיים וביתומים הם העמידו על דין כישראל מומר לענין שאם קידש הקידושין חלים.
תורה שניתן למכור ,ורב שמואל בר יצחק סובר כרבא שהוא אמר מנין שמוכרים מעשר בהמה שנו בברייתא שמי שקיבל עליו דברי חברות חוץ מדבר אחד לא מקבלים אותו ועכו''ם שבא
של יתומים שכתוב רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר ומעשר הוא דבר שאין בו ברכה לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד לא מקבלים אותו ור' יוסי בן ר' יהודה אומר שאפילו אם הוא
מחיים אלא לאחר שחיטה. לא מקבל עליו אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים לא מקבלים אותו ,וכן בן לוי שבא לקבל
נחלקו ר' חייא ור''ש בן רבי אם יכול להבליע בעצמות ואין ביניהם מחלוקת אלא בדקה לא דברי לויה וכהן שבא לקבל דברי כהונה חוץ מדבר אחד לא מקבלים אותו שכתוב המקריב את
יכול להבליע כי אינם ראויים לכלום ובגסה שהעצמות ראויים יכול להבליע בהם ,ועוד יש דם השלמים ונאמר בעבודה שמסורה לבני אהרן שכהן שאינו מודה בה אין לו חלק בכהונה.
לומר ששניהם דברו בגסה אלא במקום של אחד השתמשו בעצמות ולכן יכול להבליע בהם שנו בברייתא שמי שבא לקבל עליו דברי חברות אם ראינו שהוא נוהג בזה אפילו בצינעא
ובמקומו של האחר לא השתמשו בעצמות ולכן לא מבליעים בהם. בתוך ביתו מקבלים אותו ואח''כ מלמדים אותו ואם לא מלמדים אותו ואח''כ מקבלים אותו
רב חיננא אומר בשם רב ורב דימי אמר בשם ר' יוחנן מנין שמעשר לא נמכר כלל שכתוב ורשב''י אומר שבכל מקרה מקבלים אותו והוא ילמד כדרכו וילך.
במעשר לא יגאל וגם בחרמים נאמר לא יגאל וכמו ששם אסור מכירה כך מעשר לא ימכר, שנו בברייתא שבתחילה מקבלים אדם שמחמיר בנטילת ידים לאכילה וקודם תרומה ואח''כ
ואמר ר''נ בר יצחק לרב הונא בר רב יהושע שהגזירה שוה מופנית שאם לא אכן ניתן לפרוך מקבלים לטהרות ואם אמר שהוא מקבל רק לכך מקבלים אותו ואם הוא קיבל לטהרות ולא
שחרמים חלים על הכל ואילו מעשר זה רק בבהמה ,ולכאורה זה מופנה שלא צריך לכתוב לא לכל נטילת ידים לא מקבלים אותו אף לטהרות.
יגאל בחרמים והיינו לומדים בבנין אב ממעשר שהוא קדוש ואינו נגאל כך חרמים ,וא''כ לא שנו בברייתא שלב''ש מקבלים לטהרות של משקים כשנהג חברות עד ל' יום ולהחזיק את
יגאל פנוי ללמד למעשר ,אך יש לדחות שלא ילמדו חרמים ממעשר כי הוא חמור שהוא קדוש כסותו בטהרות צריך י''ב חודש ולב''ה גם למשקים צריך י''ב חודש ,ולגירסא זו יוצא שזה
לפניו ולאחריו ,אלא יש לומר שיכלו ללמוד חרמים מבכור שהוא קדוש ואינו נגאל כך חרמים מקולי ב''ש ומחומרי ב''ה ,וקשה שבמסכת עדויות זה לא נמנה מקולי ב''ש ,ויש לומר
וא''כ לא יגאל פנוי ,אך יש לפרוך שבכור קדושתו מרחם אלא יש לומר שלא יגאל במעשר שגורסים בדעת ב''ה שבין למשקין ובין לכסות ל' יום.
מיותר שיכלו ללמוד בגזרה שוה העברה העברה מבכור שכמו שבכור קדוש ואינו נגאל כך שנו בברייתא שמי שבא לקבל דברי חברות צריך לקבל בפני ג' חברים אך בניו ובני ביתו לא
מעשר ולא יגאל במעשר מיותר ,אך יש לומר שגם במעשר לא יגאל אינו פנוי שהרי יש לפרוך צריכים לקבל בפני ג' חברים ,ורשב''ג סובר שגם בניו ובני ביתו צריכים לקבל בפני ג' חברים
שבכור קדושתו מרחם ,אלא יש לומר שוהעברת הוא מיותר ,אך יש להקשות שנלמד גם בכור שאינו דומה חבר שקיבל לבן של חבר שקבלתו מכח אביו.
בגזירה שוה גאולה גאולה מחרמים ,ויש לומר שרק לא יגאל של מעשר פנוי ולא של בכור ,אך שנו בברייתא שצריך לקבל חברות בפני ג' וגם ת''ח צריך בפני ג' חברים אך זקן ויושב
יש להקשות מדוע עדיף לומר שלא תפדה של בכור הוא לגופו ושל מעשר פנוי שנאמר להיפך בישיבה אינו צריך לקבל בפני ג' חברים כי כבר קיבל כשישב ,ואבא שאול אומר שגם ת''ח לא
שלא יגאל של מעשר לגופו ושל בכור פנוי ללמוד מחרמים ,ויש לומר שעדיף ללמוד גאולה צריך לקבל בפני ג' חברים ולא עוד אלא שגם אחרים מקבלים לפניו ,ור' יוחנן אמר שברייתא
מגאולה ולא פדיה מגאולה ,אך קשה שאין נ''מ בגזירה שוה כמו ששנו אצל ר' ישמעאל זו נשנתה בימי בנו של ר' חנינא בן אנטיגנוס.
שלומדים גזירה שוה שיבה מביאה כמו שבושב הכהן חולצים את נגעי הבית כך בובא הכהן לר' יהודה ור' יוסי היה ספק בהלכות טהרות והחכמים שלחו לבנו של ר' חנינא בן אנטגנוס
חולצים ,ויש לומר שזה דוקא כשאין דומה יותר אך אם יש דומה יותר לומדים מהדומה ,אך והודיעו לו שיעיין בה ומצאוהו טוען טהרות והוא הושיב תלמיד משלו לשמור על הטהרות
קשה שנלמד בכור העברה העברה ממעשר שהרי גם מעשר למדו גאולה גאולה מחרמים ויש והוא עיין בזה ובאו ואמרו לר' יוסי ור' יהודה ור' יהודה אמר שר' חנינא אביו ביזה ת''ח וגם
לומר שיש מיעוט בחרמים הוא ולא בכור ואין לדרוש הוא ולא מעשר שהרי במעשר נאמר הוא מבזה ת''ח ור' יוסי אמר שכבוד הזקן מונח במקומו שלא היה לו כוונה לבזות אלא שמיום
לשון גאולה כמו חרמים ,ורבא אומר שלא יגאל בחרמים מיותר שהרי כשהחרם נמצא אצל שחרב ביהמ''ק נהגו הכהנים סלסול בעצמם לא למסור טהרות לכל אדם.
הבעלים זה שייך להקדש וכשהוא אצל הכהן הוא כחולין כמו ששנינו שחרמים שבבית בעלים שנו בברייתא שאם חבר מת בניו ואשתו בחזקתם עד שיחשדו וכן חצר שמוכרים בה תכלת
הם כהקדש לכל דבריהם שכתוב כל חרם קדש קדשים הוא לה' וכשנתנם לכהן הם כחולין לכל היא בחזקתה עד שהיא תפסל.
דבריהם שכתוב כל חרם בישראל לך יהיה ,וכשכתוב לא יגאל עמוד ב בחרמים הוא מיותר שנו בברייתא שאשת עם הארץ שנשאה לחבר וכן בת עם הארץ שנישאה לחבר וכן עבדו של
ולומדים את זה למעשר ואין לומר שנלמד בכור מחרמים שהרי במעשר כתוב גאולה כמותו, עם הארץ שנמכר לחבר הם צריכים לקבל דברי חברות בתחלה ,אך אשת חבר שנשאה לעם
ורב אשי מבאר שלא יגאל של מעשר הכוונה לא ימכר שהרי נאמר בפסוק והיה הוא ותמורתו הארץ או בתו של חבר שנשאה לעם הארץ ועבדו של חבר שנמכר לעם הארץ אינם צריכים
יהיה קודש לא יגאל וכמו שבתמורה מדובר מחיים כך לגבי גאולה מדובר מחיים וא''כ לאחר לקבל דברי חברות בתחילה ,ור''מ אומר שהם צריכים לקבל עליהם דברי חברות לכתחילה
שחיטה הוא נגאל אך זה לא יתכן שהרי צריך העמדה והערכה א''כ לא יגאל הכוונה לא ימכר, ור''ש בן אלעזר אמר בשם ר''מ שהיה מעשה באשה שנשאה לחבר והיא היתה קושרת לו
אך סברא זו היא רק למ''ד שקדשי מזבח הם בכלל העמדה והערכה אך אם נאמר שהם לא תפילין ואח''כ נשאה עם הארץ והיא קשרה לו קשרי מוכס.
בכלל העמדה והערכה אין הוכחה שלא יגאל הכוונה לא ימכר ,ויש לומר שההוכחה היא שלא דף לא שנו בברייתא שלר''מ מי שקיבל עליו חברות או כהונה ולויה וחזרו בהם לא מקבלים
מצאנו דבר שמחיים אינו נפדה ולאחר שחיטה הוא נפדה ,אך יש לדחות שמחיים שקדושתו אותו עולמית ,ור' יהודה סובר שאם חזרו בהם בהסתר לא מקבלים אותם ואם חזרו בפרהסיא
חמורה אינו נפדה ולאחר שחיטה שקדושתו קלה יותר הוא יפדה ,אך יש לומר שזה ק''ו שאם מקבלים אותם ,ויש אומרים שאם עשו דבריהם בהסתר מקבלים אותם אך אם עשו בפרהסיא
מחיים שבכוחו לתפוס פדיונו ובכ''ז הוא לא נפדה ולאחר שחיטה שאין לו כוח לתפוס פדיונו לא מקבלים אותם ,ור''ש ור' יהושע בן קרחה אומרים שגם אם עשו בפרהסיא מקבלים אותם
הוא יפדה אלא מוכח שלא יגאל הכוונה לא ימכר ,אך קשה מדוע התורה לא כתבה במפורש שנאמר שובו בנים שובבים ,ואמר ר' יצחק איש כפר עכו בשם ר' יוחנן שהלכה כאותו הזוג.
לא ימכר ,ויש לומר שאם היה כתוב לא ימכר היינו אומרים שרק מכירה נאסרה כי זה דרך חול שנו בברייתא שבתחילה אמרו שחבר שנעשה גבאי של המלך דוחים אותו מחברות ואם פרש
אך הוא יפדה שהרי הדמים הולכים להקדש לכן נאמר לא יגאל שהוא לא ימכר ולא יפדה. מגבאותו לא מקבלים אותו וחזרו לומר שאם פרש הוא ככל אדם.
משנה ב''ש אומרים שישראל לא ימנה עם כהן בבכור בעל מום לאכלו וב''ה מתירים אפילו חכמים הוצרכו לשאול את רב הונא בר חייא ונכנסו אליו רבה ורב יוסף ועוד ד' מאות זוגות
עכו''ם .גמרא משנתינו כדעת ר''ע ששנינו שב''ש אומרים שנמנים על בכור רק חבורה שכולה תלמידים וכששמע שהם באים קשר להם ד' מאות כסאות ,אח''כ הם שמעו שהוא נעשה גבאי
כהנים וב''ה אומרים אפילו זרים ור''ע מתיר אפילו עכו''ם ,וב''ש למדו מהפסוק שנאמר בחזה ושלחו לו שילך לחשיבותו כמוכס ולא נלך אליו והוא שלח להם שהוא חוזר בו ורב יוסף לא
ושוק ובשרם יהיה לך כמו ששם רק כהנים כך בבכור רק כהנים. הלך ששנינו פירש לא מקבלים אותו ,ורבה הלך ששנינו שחזרו לומר פירש הוא ככל אדם.
דף לג וב''ה סוברים שזה נאמר בתם אך בבעל מום נאמר הטמא והטהור יחדיו יאכלנו ואם שנו בברייתא שאדם יכול לראות את כל הבכורות חוץ משל עצמו אך יכול לראות את קדשיו
טמא שאינו אוכל בקדשים אוכל בבכור ק''ו זר שאוכל בקדשים קלים שיאכל בבכור אך ניתן ומעשרותיו ולהשאל על טהרותיו ,ולכאורה ברואה את כל הבכורות לא מדובר שרואה לבד
לפרוך שטמא הותר מכלל איסורו בעבודת ציבור וב''ה סוברים שזה לא פירכא כי אנו לא ואם מדובר בג' אנשים והוא בתוכם הוא לא יחשד להורות שלא כדין שהרי שנינו שאם מיאנה
מדברים בעבודה אלא באכילה וזר עדיף מטמא ,ור''ע מתיר גם לעכו''ם שלומדים מהפסוק או חלצה בפניו ישאנה מפני שהם ב''ד ,ויש לומר שמדובר שרואה ביחיד וכדברי רב חסדא
כצבי וכאיל וכמו שצבי ואיל נאכלים לעכו''ם כך פסולים מותרים לעכו''ם ,וב''ה סוברים בשם ר' יוחנן שיחיד מומחה יכול לראות בכורות ,ובכ''ז הוא יכול לראות את קדשיו שהוא
שנאמרו ג' פעמים צבי ואיל מאחד לומדים כמו שדרשו ר' יצחק ור' אושעיא ומאחד לומדים בכל מקרה יכול להתיר ע''י שאלה ולכן לא יחשד על כך ,ובמעשר בהמה יש לו מיגו שיכול
כר''א הקפר ומאחד לומדים שכמו שצבי ואיל פטורים מבכורה כך פסולי המוקדשים פטורים לעשות מום בכל עדרו ,והוא נאמן על טהרותיו שבכל מקרה הם ראוים לו בימי טומאתו.
מבכורה וא''כ לא לומדים מזה לרבות עכו''ם. פרק כל פסולי המוקדשים
שנו בברייתא שלב''ש לא מאכילים בכור לנדות וב''ה מתירים ב''ש למדו מהפסוק ובשרם משנה כל קדשים שנפסלו במום ניתן למכרם באטליז ולהשחט באטליז ונשקלים בליטרא חוץ
יהיה לך וכמו שלא מאכילים חזה ושוק לנדות כך בכור לא נאכל לנדות ,וב''ה סוברים שזה מבכור ומעשר שהנאתם לבעלים ופסולי המוקדשים הנאתם להקדש ומותר לשקול בבכור בשר
נאמר רק על תם אך בבעל מום נאמר הטמא והטהור יחדיו יאכלנו וב''ש סוברים שהפסוק קודש כנגד מנה של חולין שכבר נשקלה בפני עצמה .עמוד ב גמרא יש לדקדק בדברי המשנה
רב פפא אומר שלא רק בבעט בו בשעת רדיפה מותר אלא גם אם בעט בו אחר כך מותר כי הוא הטמא והטהור נאמר על טומאה שלא יוצאת מגופו אך בטומאה שיוצאת מגופו הוא אסור
נזכר בצערו. בבכור ומצאנו חילוק בין טומאה שיוצאת מגופו לשאינה יוצאת מגופו לגבי פסח שבא
ר' יהודה אומר שמותר להטיל מום בבכור קודם צאתו לאויר העולם ורבא אומר שבגדי עושה בטומאת מת שזבים ומצורעים וזבות נדות ויולדות אסורים בו ,וב''ה סוברים שרק לגבי פסח
מום באזנו ובכבש בשפתיו ויש אומרים שגם בכבש עושה באזנו שהוא יוצא דרך צדעיו. יש חילוק שכתוב טמא לנפש אך לגבי בכור כתוב טמא סתם וכולם מותרים בו.
רבא אומר שאם כשהבכור אוכל לא נראה בו המום אך כשהוא פועה הוא נראה זה מום, שנו בברייתא שהשוחט ביו''ט אסור להפשיט כדרכו דרך רגליו כדי שישאר העור בשלמות,
ולכאורה זה משנה מפורשת לקמן שחוטים חיצוניות שנפגמו או שנגממו והפנימיות שנעקרו וכן לא מרגילים בבכור ובפסולי המוקדשים ,וביו''ט מובן שאסור כך כי זה טירחא שאינו צריך
ולכאורה הסיבה שזה מום כי זה נראה כשהוא פועה ורב פפא אומר שאכן רבא בא לפרש את ולגבי בכור מבאר רב חסדא שזה כדעת ב''ש שאינו נאכל לנדות שהוא עדיין בקדושתו ,ולגבי
הטעם של המשנה שמדוע נעקרו פנימיות זה נחשב מום כי זה נראה כשהוא פועה. פסולי המוקדשים מבאר רב חסדא זה כדעת ר''א בן ר''ש ,ששנינו שאם היו לפניו שתי חטאות
משנה כל המומים שראויים לבא בידי אדם רועים שהם ישראלים נאמנים עליהם ורועים כהנים אחת תמימה ואחת בעלת מום התמימה תקרב ובעלת מום תפדה ,ואם נשחטה בעלת מום אם
אינם נאמנים עליהם ורשב''ג אומר שרועה כהן נאמן על של חבירו אך לא על של עצמו ,ור''מ קודם שנזרק דמה של התמימה היא מותרת ואם נזרק דמה של התמימה היא אסורה ,ור''א בן
אומר שהחשוד על דבר לא דן ולא מעיד עליו .גמרא נחלקו ר' יוחנן ור' אלעזר שאחד סובר ר''ש אומר שאפילו אם הבשר בקדרה ונזרק דמה של התמימה היא אסורה ,ורב חסדא לא
שרועה ישראל שאצל כהנים נאמן שלא חששו יעיד שקר כדי שרבו הכהן יאכל עמו ורועה כהן העמיד את כל הברייתא כב''ש שיתכן שב''ש דברו רק על בכור שקדושתו מרחם ולא בפסולי
שאצל ישראל לא נאמן שהוא אומר שכיון שאני טורח בו הבעלים לא ישכחו אותי ויתנו לי וכן המוקדשים שאין קדושתו מרחם עמוד ב ורב חסדא לא העמיד גם לגבי בכור כר''א בן ר''ש
בכהן אצל כהן חוששים לגומלים ורשב''ג אומר שנאמן על של חבירו ולא על של עצמו ור''מ שיתכן שהוא דיבר רק על פסולי המוקדשים שיש לו כח לתפוס את פדיונו אך בבכור שאין בו
סובר שהחשוד על הדבר לא דן בו ולא מעיד עליו ,ואחד אמר שרועי ישראל והם כהנים פדיון לא ישאר בו קדושה ,ויש להקשות וכי ר''א בן ר''ש לא סובר כמשנתינו שפסולי
נאמנים עמוד ב שהוא לא חשוד שהוא עושה עבור עצמו שהוא חושב שהבעלים לא יעזוב המוקדשים נמכרים באטליז ונשקלים בליטרא וא''כ עדיף להרויח להקדש ומבאר רב מרי בר
כהנים ת''ח ויתן לו ורועי כהנים שהם ישראל לא נאמנים שחוששים שהוא מעיד לו כדי רב כהנא שמה שמשביח בעור בהפשטה דרך רגליו הוא פוגם בבשר ,בא''י ביארו בשם רבינא
שיאכל עמו ,ורשב''ג אומר שנאמן על של חבירו ולא על של עצמו שלא חוששים שיעיד כדי שמה שנאסר להרגיל בפסולי המוקדשים זה מטעם שהוא נראה כעובד עבודה בקדשים ,ור'
שיאכל עמו ,ור''מ סובר שהחשוד על דבר לא דן בו ולא מעיד עליו ,לכאורה למ''ד שרועי יוסי בר אבין מבאר שגזרו שהוא ישהה את הבהמה כדי לגדל עדרים עדרים.
ישראל והן כהנים נאמנים מובן שר''מ בא לומר שמי שחשוד על דבר לא דן ולא מעיד בו אך משנה אם אחז דם בבכור לר' יהודה אפילו הוא יכול למות לא מקיזים לו וחכמים סוברים
אם נאמר שרועי ישראל והם כהנים לכו''ע לא נאמנים מה בא ר''מ לומר שהחשוד לא מעיד שיקיז לו ובלבד שלא יעשה בו מום ,ואם עשה בו מום לא ישחט עליו ולר''ש מותר להקיז
עליו ,ויש לומר שנחלקו כדברי ר' יהושע בן קפוסאי שאומר שבכור שנולד אצל כהן צריך אפילו במקום שעושה בו מום .גמרא שנו בברייתא שלר''מ אם אחז דם בבכור מקיזים רק
שנים מהשוק להעיד עליו ואפילו כהנים ולר''מ כהן אינו נאמן כלל ,ורשב''ג אומר שאפילו בנו במקום שלא עושה בו מום ולא במקום שעושה בו מום וחכמים מתירים להקיז אף כשעושה בו
או בתו נאמנים ור' יוסי אומר שבני ביתו אפילו אם הם עשרה אינם נאמנים עליו ,ולפ''ז מה מום אך לא ישחט על אותו מום ,ולר''ש יכול להשחט על אותו מום ור' יהודה סובר שלא
שאמר רב חסדא בשם רב קטינא שאם נולד ספק בכור אצל ישראל צריך שנים מהשוק להעיד מקיזים לו אפילו אם ימות ,ר' אלעזר שנה לבנו ויש אומרים שר' חייא שנה לבנו שכמו
עליו זה כדעת ר' יהושע בן קפוסאי ,ור''נ סובר שהבעלים נאמן עליו שאם לא כן איך אדם שנחלקו לגבי בכור שאחזו דם כך נחלקו לגבי תרומה ששנינו שאם נולד ספק טומאה בחבית
נאמן על מעשר בהמה ויש לומר שאדם נאמן כי יכל לפטור ממעשר ע''י שהיה נותן מום בכל של תרומה ר''א סובר שאם החבית היתה במקום תורפה שיכולה להטמאות שם יניחנה במקום
עדרו ,אלא הראיה היא שבכל ספק בכור לר''מ מי יכול להעיד עליו ואין לומר שהוא סובר מוצנע ואם היא היתה מגולה יכסנה ,ור' יהושע סובר שגם אם היתה במקום מוצנע יניחנה
שאין לו תקנה שהרי שנינו שר' יוסי אמר שכל שחליפיו ביד כהן פטור ממתנות ור''מ מחייב במקום תורפה ואם היתה מכוסה יגלנה ויכול לגרום לה טומאה ,ור''ג אומר שלא יחדש בה
אלא ודאי הבעליו נאמנים עליו ורק כהנים נחשדו על מומים וישראל אינם חשודים על מומים. דבר ,ולכאורה ר''מ סובר כר''א ורבנן כר' יהושע ור' יהודה כר''ג ,ויש לדחות שבבכור ר'מ
ר''נ פסק כרשב''ג ורבא פסק כר' יוסי ,יש להקשות שרבא אמר שאם הבעלים היו עמנו בחוץ אסר רק בידים אך לגבי חבית הוא יתיר לגרום טומאה כר' יהושע ,ויתכן שגם ר''א שהחמיר
ונכנס הבכור שלם ויצא חבול מעידים עליו אותם שבבית רואים שבני ביתו של הכהן נאמנים בחבית שמא אליהו יטהרנה והוא יקל בבכור כרבנן שאם לא יקיזו הוא ימות ,ויתכן שרבנן
ויש לומר שמדובר שכל בעליו עמנו בחוץ ואחרים מעידים על כך והחידוש הוא שלא חוששים שהקילו בבכור שאם לא יקיזו הוא ימות בכ''ז הם יחמירו בחבית כר''א שמא אליהו יטהרנה
שהרועה הטיל בו מום ,וההלכה כרשב''ג ,ודוקא בנו ובתו אך אשתו לא נאמנת כי אשתו ור' יהודה שהחמיר בבכור כי זה מעשה בידים ויתכן שבחבית הוא יקל כר' יהושע שזה רק גרם
כגופו. טומאה ,ור''ג שמחמיר בחבית כי יתכן שאליהו יטהרנה אך יתכן שבבכור הוא יקל כרבנן שאם
רב פפא מקשה לאביי לר''מ שכהן חשוד על בכורות ור''מ סובר גם שמי שחשוד לדבר אחד לא יקיזו הוא ימות ,ועוד שבבכור ובחבית נחלקו בפסוקים כמו שאמר ר' חייא בר אבא בשם
הוא חשוד לכל התורה א''כ כהנים לא ידונו כלל והרי כתוב ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, ר' יוחנן שלכו''ע המחמץ אחר מחמץ במנחה חייב ,שכתוב לא תאפה חמץ ולא תעשה ,ומסרס
דף לו ויש לומר שאמנם ר''מ חשש שהם יטילו מום אך הוא לא החזיק אותם כמטילי מום. אחר מסרס חייב שכתוב ומעוך וכתות ונתוק וכרות אם על כורת חייב ק''ו שחייב על מנתק
נחלקו אם עד מפי עד מועיל לעדות בכור ,רב אסי אסר ורב אמי התיר והקשה רב אסי הרי שנו אלא הפסוק מלמד שהמנתק אחר כורת חייב ,ונחלקו במטיל מום בבעל מום שר''מ אסר שהוא
אצל בית מנשה שעד מפי עד כשר רק לעדות אשה ,ויש לגרוס בדבריו שעד מפי עד כשר דרש בפסוק לא יִהיֶה לא יהיֶה וחכמים למדו מהפסוק תמים יהיה לרצון ור''מ למד מזה למעט
לעדות שהאשה כשרה לה ,ורב יימר התיר עד מפי עד בבכור ומרימר קרא עליו יימר מתיר בעל מום מעיקרו ,אך לכאורה זה פשוט שהרי הוא כדקל בעלמא אלא זה בא למעט פסולי
בכורות ,ולהלכה עד מפי עד כשר בעדות בכור. המוקדשים לאחר פדיונם שלא נאמר שכמו שהם נאסרו בגיזה ועבודה כך יאסרו לעשות בהם
ר' אילעא אומר שאם לא החזיקו בו שהוא בכור ואחד ואמר שהוא בכור ומומו עמו נאמן מום קמ''ל שמותר ,ולרבנן לומדים מהפסוק כל מום לא יהיה לאסור בגרמא כמו ששנינו על
ולכאורה שנינו שאשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה הפסוק כל מום לא יהיה
שהתיר ,יש לומר ששם היינו אומרים שהיא יכלה לשתוק אך כאן הוא חייב לומר שהרי זה דף לד ומשמע שלא יתן בו מום ומנין שאסור להביא דבילה ובצק ולהניח באזנו כדי שכלב
קדשים בחוץ וזה לא נקרא הפה שאסר ,קמ''ל שמשום קדשים היה מספיק לעשות בו מום ניכר יבא ויאכלנה שכתוב מום וכל מום ,ולגבי טהרת תרומה יש לבאר כמו שאמר רב יהודה בשם
ולאכלו בחוץ ,ומר בר רב אשי מקשה מהמקרה שאדם השכיר חמור לחבירו ואמר לו אל תלך שמואל וכן אמר ר''ל וכן אמר ר''נ בשם רבה בר אבוה שנחלקו בפסוק ואני נתתי לך את
בדרך נהר פקוד שיש שם מים אלא בדרך נרש שאין שם מים והוא הלך בדרך נהר פקוד ומת משמרת תרומותי ולר''א זה נאמר על שתי תרומות טהורה ותלויה שגם על תלויה נאמר שצריך
החמור ואמר השוכר אכן הלכתי בדרך נהר פקוד אך לא היה שם מים ,אמר רבא שהוא נאמן כי שימור ,ור' יהושע דרש שכתוב תרומתִ י ,אך קשה שיוצא לפ''ז שר''א סובר יש אם למקרא
מה לו לשקר שהוא יכל לומר הלכתי בדרך נרש ,ואביי אומר שזה מיגו במקום עדים שהרי וקשה ממה ששנינו על הפסוק באמה עבריה בבגדו בה ודרש ר''ע שאחרי שפרש האדון את
יודעים שיש מים בדרך נהר פקוד ,ויש לומר שבדרך נהר פקוד ידוע שיש מים אך אצלינו הרי טליתו עליה ליעוד אין האב יכול למכור ,ור''א דרש שכיון שבגד בה האב במכירתה הוא לא
יש מום אלא שחוששים שהוא הטיל אותו ובמקום חשש כזה יש לו נאמנות במיגו ,ורבינא יכול לשוב ולמכרה ,אלא יש לומר שנחלקו בתרומה שלר' יהושע רק את הראויה לך שמור ולא
אמר שמועה זו בלי שמות ורבא זוטי אמר לו שאנו שמענו את זה בשם ר' אילעא. את שאינה ראויה לך ור''א סבר שגם התלויה היא ראויה שמא יבא אליהו ויטהרנה.
לר' צדוק היה בכור והוא הטיל לו שעורים בסל של ערבה קלופה וכשהוא אכל נסדקו שפתיו רב יהודה אמר בשם שמואל שהלכה כר''ש והקשה ר''נ בר יצחק שאם כוונתו לר''ש של
והוא בא לפני ר' יהושע והוא אמר האם יש לחלק בין חבר לעם הארץ אמר לו ר' יהושע שכן משנתינו זה פשוט ושמואל לא צריך לחדש את זה שהרי ר' חייא בר אשי אמר בשם רב שהלכה
והוא שאל את ר''ג ור''ג אמר שאין לחלק בין חבר לעם הארץ אמר לו הרי ר' יהושע התיר לי כר' יהודה וכן אמר בר חנין בשם שמואל שהלכה כר''ש ,ורב חייא בר אבין שנה בלי שמות
אמר לו המתן עד שיבואו בעלי תריסים לכאן ,וכשנכנסו הת''ח שאל השואל ור' יהושע אמר תלמידיהם שרב פסק כר' יהודה ושמואל פסק כר''ש ,אלא מדובר על ר''ש בברייתא שנשחט
שאין לחלק בין חבר לעם הארץ ,אמר לו ר''ג הרי משמך אמרו שכן אמר ר''ג עמוד על רגלך על אותו מום ,וכך שנה רב שישא בר רב אידי שרב יהודה אמר בשם שמואל שהלכה כר''ש.
ויעידו בך אמר ר' יהושע אם אני חי והוא מת ניתן להכחישו אך אני והוא חי ואין חי יכול משנה ר''א אומר שכהן שצרם אזנו של בכור לא ישחט לעולם וחכמים אומרים שהוא ישחט
להכחיש את החי ,ור''ג עמד ודרש ור' יהושע עדיין עמד על רגליו עד שכל העם ריננו ואמרו על מום אחר .גמרא יש להקשות וכי ר''א קנס לעולם הרי שנינו שאם היתה בהרת ונקצצה הוא
לחוצפית המתורגמן להפסיק לתרגם את דברי ר''ג והוא הפסיק. טהור עמוד ב ואם קצץ אותה בכוונה לר''א הוא יטהר כשיולד לו נגע אחר וחכמים סוברים
משנה כהן נאמן לומר הראתי מום זה לחכם והוא בעל מום .גמרא רב יהודה אומר בשם רב שהוא יטהר רק כשתפרח בכולו או שהבהרת תתמעט מגריס ,רבה ורב יוסף מבארים שר''א
שכהן נאמן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו שכל דבר שעתיד להתגלות אדם לא משקר בו, סובר שרק בממונו קונסים אותו לעולם שהרי אם נתיר ע''י מום אחר הוא לא מפסיד כלל אך
ורב אשי מוכיח את זה מהמשנה שכהן נאמן לומר הראתי בכור זה והוא בעל מום ולכאורה זה בגופו לא קנסו שממילא הוא חושש שלא יהיה בו לעולם נגע נוסף ומוטב לו להניח את זה,
מצד שדבר שעתיד להתגלות לא משקרים בו ,ויש לדחות ששם זה קדשים בחוץ ולא יבא ורבא מקשה וכי לא קשה גם מרבנן על רבנן ויש לומר שלא קשה על ר''א כמו שאמרו רבה
לאכלו אך אינו נאמן לגבי החשד שהוא הטיל מום ,ורב שיזבי מקשה ממה ששנינו שאם אמר ורב יוסף וגם על רבנן לא קשה שבכל מקום קנסו לפי מה שעשה שבאותו מום שעשה קנסוהו
למי שאינו נאמן על המעשרות קח לי מהנאמן או מהמעשר אינו נאמן ולא אומרים שדבר ולא על מום אחר ,וכן באותה קציצה שעשה שרצה לטהר עצמו קנסוהו לעולם.
שעתיד להתגלות אדם לא משקר בו ,עמוד ב ויש לומר ששם הוא לא מפחד כי הוא יכול רב פפא מסתפק אם ר''א אמר יטהר או שהוא אמר ויטהר והנ''מ היא בחתן ששנינו שחתן
להשתמט ולומר לי הוא נאמן ,אך יש להוכיח מהסיפא של המשנה שאם אמר לו מאיש פלוני שנראה בו נגע נותנים לו ז' ימים לו לאיצטליתו ולכסותו וברגל נותנים לו את כל ימי הרגל ואם
הוא נאמן ,ויש לדחות ששם יש תובע ולכן הוא מפחד לשקר ,ורב ירמיה בר אבא אמר מנין שנו יטהר לא ימנו לו מהראשון ולנגע השני יחכו עד ז' ימי המשתה ואם נגרוס ויטהר הרי לא
ליהודה דברים אלו אני שניתי לגידול והוא קבע ואמר שנאמן ישראל לומר בכור זה נתתי לכהן חל השני כל עוד הוא לא נטהר מהראשון ,ונשאר בתיקו.
במומו ולכאורה ישראל ודאי נאמן ויש לומר שמדובר בקטן שהגדיל והיינו אומרים שאינו ר' ירמיה שאל את ר' זירא מה הדין כשאדם שצרם אוזן בבכור מת האם קונסים את בנו אחריו
מכיר בו קמ''ל שכן ,בסורא שנו כר' ירמיה שישראל נאמן ובפומבדיתא שנו כלישנא קמא או לא שאמנם במוכר עבדו לעכו''ם קנסו את בנו אחריו כי כל יום הוא מפקיעו ממצוות ,ולגבי
שאפילו כהן נאמן וכן הלכה ,ולרפרם היה בכור בפומבדיתא ונתנו לכהן בלי מום ואותו כהן כוון מלאכתו במועד לא קנסו את בנו אחריו כי הוא לא עשה איסור ,והספק כאן האם קנסו רק
הטיל בו מום וכשרפרם נחלש בעיניו הוא הביא לו לראות ואמר לו שבכור זה נתן לו ישראל אותו והרי הוא נפטר או שקנסו את ממונו והממון עדיין קיים ,אמר לו ר' זירא הרי שנינו שאם
במומו ,ורפרם פתח עיניו בכח והכירו בשקרו והוא אמר לו וכי לא אני נתתי לך ובכ''ז רפרם נטל קוצים משדה בשביעית יכול לזרוע אותה במוצאי שביעית ואם הזדבלה ע''י עגלות זבל
לא החמיר בזה שהוא אמר שרק הוא היה חצוף ושאר האנשים לא מוחזקים בחוצפה. או שנדיירה ע''י דיר בהמות לא יזרע במוצאי שביעית ור' יוסי בר' חנינא אמר שאם זיבלה
לרב אשי הגיע בכור עם מום שרוע והוא אמר שאין לחוש בו בין בכהן ובין בישראל שהרי בשביעית ומת בנו יכול לזרוע אותה רואים שקנסו אותו ולא את בנו.
מומו עמו ורבינא אמר לו אולי הוא ישראל ורב יהודה אמר שלא רואים בכור לישראל אם אין דף לה אביי אומר שאם טימא טהרותיו של חברו ומת לא קנסו את בנו אחריו כי היזק שאינו
כהן עמו שמא הוא יאכל בעצמו ,אמר רב אשי שרב יהודה דיבר רק לענין קדשים בחוץ שרק ניכר לא שמו היזק וקנסו רק אותו ולא את בנו.
כהן לא נחשד על כך אך כאן שזה מום מובהק שמביאים אותו לחכם רק מפני כבודו ואם הוא משנה היה זכר של רחלים שזקנו ושערו היו מדולדלים וקסדור אחד ראהו ושאל מה טיבו של
מקפיד על כבוד החכם ודאי אין לחשוש שהוא יעשה איסור גמור. זה ואמרו לו שהוא בכור שאינו נשחט אלא אם יש בו מום והוא נטל רומח וצרם את אזנו
משנה הכל נאמנים על מומי מעשר .גמרא הטעם לכך הוא שיש מיגו שהוא יכול להטיל בו וחכמים התירוהו ואותו קסדור הלך ועשה כך לבכורות נוספים ואסרו אותם ,ופעם תינוקות
מום מתחילה ,אך יש לדחות שאינו יודע מי יצא ואין לומר שהוא יוציא אותו בראש העשרה שיחקו בשדה וקשרו זנבות טלאים זה אל זה ונפסקה זנבו של אחד מהם והוא היה בכור
שהרי נאמר לא יבקר בין טוב לרע אלא שהוא יכול להטיל מום בכל העדר. וחכמים התירוהו ואחרי שראו כך הלכו וקשרו זנבות של בכורות נוספים וחכמים אסרום
משנה אם נסמא הבכור בעינו או שנקטעה ידו או נשברה רגלו ישחט על פי שלושה בני הכנסת והכלל הוא שאם עשה לדעת ישראל אסור ואם לא מותר .גמרא המשנה מחדשת בעכו''ם
אף שאינם חכמים ,ור' יוסי אומר שגם אם יש שם כ''ג אנשים אינו נשחט אלא על פי מומחה. ובתינוקות שאם היינו שונים בעכו''ם שמותר כי אין חשש שיסרך אח''כ אך בתינוקות לא נתיר
גמרא ר' שמלאי ור' יהודה נשיאה אמרו בשם ריב''ל ויש אומרים שר' שמלאי וריב''ל אמרו שמא ימשיך בכך כשיגדל ואם היינו שונים בקטנים שאין לגזור בהם משום גדול אך בעכו''ם
בשם ר' יהודה נשיאה שהתרת בכור בחו''ל היא גם על פי שלושה בני הכנסת ואמר רבא שזה שמתחלף בגדול נאסור ,קמ''ל שמותר ,ורב חסדא אמר בשם רב קטינא שמותר רק באופן
רק במומים מובהקים ,ולכאורה שנינו כך להדיא במשנתינו ,ויש לומר שבחו''ל הם נאמנים גם שאמר לו אלא א''כ היה בו מום אך אם אמר לעכו''ם אלא אם נעשה בו מום אסור שזה נראה
במומים שאינם מובהקים וכתוב מובהקים לחדש את כוחו של ר' יוסי ,קמ''ל שרק במומים כאילו אומר לו עשה בו מום ,ורבא סובר שאם אינו מצווהו אין חילוק בין אם אמר לו היה בו
מובהקים ,ור' יהודה אמר בשם ר' ירמיה ספק שאמר בשם רב וספק שאמר בשם שמואל שג' מום או נעשה בו מום כי הוא עושה מעצמו.
מתירים בכור במקום שאין מומחה ולכאורה זה כתוב במשנתינו ויש לומר שהיינו אומרים שנינו במשנה כלל שמה שהוא לדעת אסור והכלל בא לרבות גרמא ,והכלל שלא לדעת מותר
שהמשנה דברה אפילו במקום שיש מומחה ,קמ''ל שרק כשאין מומחה ,ור' חייא בר עמרם בא לרבות מסיח לפי תומו.
אמר שג' מתירים בכור במקום שאין מומחה ולהוציא מדעת ר' יוסי ,וג' מתירים נדר כשאין משנה אם בכור רדף אותו ובעט בו ועשה בו מום יכל לשחטו עליו .גמרא רב פפא אומר
חכם. שמותר רק אם בעט בו בשעת רדיפה אך אם בעט בו לאחר מכן לא ,ולכאורה זה פשיטא ויש
לומר שהחידוש הוא שלא נאמר שהוא בעט בו כי נזכר בצערו קמ''ל שאסור ,וללישנא בתרא
