gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli

שבוע: נח (2026-10-12)

מה בדף - בבלי · Ma Bedaf - Bavli — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫לע''נ הגאון רבי ברוך מרדכי בן‬ ‫בס"ד‬ ‫רבי ישראל אזרחי זצוק''ל‬ ‫הערות והנצחות טל' ‪ 0548449853‬או מייל‬ ‫‪MABADAF12@ GMAIL.COM‬‬ ‫גליון ‪ 356‬פרשת נח תשפ''ז‬ ‫בכורות ל‪-‬לו‬ ‫שפסולי המוקדשים הנאתם להקדש אם מדובר אחר פדיון ודאי הנאתם לבעלים ואם מדובר‬ ‫דף ל טבח אחד היה חשוד למכור את חלב הירך כחלב של הכנתא שהוא טהור‪ ,‬ורבא קנס‬ ‫לפני פדיון לא ניתן לשחטם שהרי הם צריכים העמדה והערכה‪ ,‬וזה מובן רק למ''ד שקדשי‬ ‫אותו שהוא לא ימכור אפילו אגוזים‪ ,‬ורב פפא אמר לו שאם קנסת כר' יהודה יש לקנוס אפילו‬ ‫מזבח אינם בכלל הצורך להעמדה והערכה אך קשה למ''ד שגם בקדשי מזבח צריך העמדה‬ ‫מים ומלח‪ ,‬אמר לו רבא שאפילו לר''ש יש לקנוס באיסור עצמו שהוא היה מפתה את בני‬ ‫והערכה‪ ,‬ויש לומר שמדובר לאחר פדיון והנאתם להקדש הכוונה בפדיון עצמו שכיון שמותר‬ ‫השוחטים באגוזים כדי שיביאו לו את חלב הירך ואז הוא מכר את זה כחלב טהור‪.‬‬ ‫למכרם ולשחטם באטליז ולהשקל בליטרא לכן הוא מוסיף מתחילה בפדיון‪.‬‬ ‫משנה מי שחשוד על שביעית לא נעשה חשוד על מעשרות ומי שחשוד על מעשרות אינו‬ ‫משמע במשנה שבכור לא נמכר באטליז ובביתו הוא נמכר‪ ,‬וקשה שמעשר לא נמכר אף בביתו‬ ‫חשוד על השביעית‪ ,‬מי שחשוד על מעשרות ושביעית הוא חשוד אף לטהרות‪ ,‬ומי שחשוד על‬ ‫ששנינו שבבכור נאמר רק לא תפדה ולכן הוא נמכר חי אך במעשר שנאמר לא יגאל ואינו נמכר‬ ‫טהרות אינו חשוד על שביעית ומעשרות‪ ,‬והכלל הוא שמי שחשוד על דבר אינו יכול לדון‬ ‫כלל לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום‪ ,‬ורב ששת התקשה בלילה בדבר זה ובהשכמה‬ ‫ולהעיד בו‪ .‬גמרא יש מי שחשוד יותר על מעשרות משביעית ששביעית לא צריכה חומה‪ ,‬ויש‬ ‫הוא תירץ על כך מברייתא שמדובר במעשר בהמה של יתומים ומותר למכור משום השבת‬ ‫שחשוד יותר בשביעית ממעשר שבמעשר יש פדיון ובשביעית אין פדיון לכן היא חמורה יותר‪.‬‬ ‫אבידה‪ ,‬רב אידי היה משרתו של רב ששת ואחר שהוא שמע ממנו הוא אמר את זה בביהמ''ד‬ ‫מי שחשוד על מעשרות ושביעית ודאי הוא חשוד על טהרות כי אם הוא נחשד לעבור על‬ ‫אך לא בשם רב ששת והוא הקפיד עליו ואמר שמי שעקץ יעקצנו עקרב‪ ,‬והיה לרב ששת ענין‬ ‫דאורייתא כ''ש שהוא חשוד לעבור על דרבנן‪ ,‬ומי שחשוד על טהרות שהם רק מדרבנן אינו‬ ‫בכך שיאמרו משמו כמו שאמר רב יהודה בשם רב על הפסוק אגורה באהלך עולמים איך אדם‬ ‫חשוד לעבור על דאורייתא‪ ,‬ויש להקשות ממה ששנינו שהנאמן על טהרות נאמן על שביעית‬ ‫יכול לגור בשני עולמות אלא שדוד התפלל שיאמרו דבר שמועה מפיו בעוה''ז שר' יוחנן אמר‬ ‫משמע שאם הוא חשוד על טהרות הוא חשוד על שביעית‪ ,‬ור' אילעא מבאר שהמשנה מדברת‬ ‫בשם רשב''י שת''ח שמת ואומרים דבר שמועה משמו שפתותיו דובבות בקבר‪ ,‬ורב יצחק בר‬ ‫כשראינו שהוא מחמיר בשביעית ומעשר בביתו אפילו בצינעא שאין לומר שהוא עושה רק‬ ‫זעירי למד את זה מהפסוק וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים וזה‬ ‫לפנים‪ ,‬ור' ינאי בן ר' ישמעאל מבאר שהברייתא מדברת באופן שראינו שהוא חשוד על‬ ‫ככומר של ענבים שכשאדם נוגע בו הוא דובב כך ת''ח שאומרים דבר שמועה משמו שפתיו‬ ‫שביעית וטהרות וקיבל עליו להזהר בשניהם ואם ראינו שאח''כ הוא נחשד על אחד מהם‬ ‫דובבות בקבר‪.‬‬ ‫אפילו על טהרות הקלים הוא נחשד גם על שביעית החמורה‪ ,‬ורבה בר בר חנה מבאר בשם ר'‬ ‫הברייתא שממנה הוכיח רב ששת היא מה ששנינו שמעשר בהמה של יתומים מותר למכרו‬ ‫יוחנן שמשנתינו סתמא כדעת ר''ע אך לחכמים החשוד על שביעית הוא חשוד גם על מעשר‪,‬‬ ‫וכשמוכר מעשר בהמה מבליעו בעורו וחלבו וגידו וקרניו‪ ,‬ומבאר אביי שהכוונה למעשר‬ ‫וחכמים זה דעת ר' יהודה שבמקומו שביעית חמורה יותר שאחד קרא לחבירו גר בן גיורת‬ ‫בהמה של יתומים שהוא ימכר רק בהבלעה‪ ,‬ומשמע שמעשר של גדול לא ימכר אפילו‬ ‫והוא ענה לו יבא עלי שכר שאיני אוכל פירות שביעית כמותך‪ ,‬וללישנא בתרא רבה בר בר חנה‬ ‫בהבלעה ואף שלגבי אתרוג של שביעית שנינו מי שלוקח לולב מחבירו בשביעית נותן לו‬ ‫אמר בשם ר' יוחנן שהמשנה סתמה כר''ע אך לדעת חכמים החשוד על מעשר חשוד גם על‬ ‫המוכר אתרוג במתנה ואם לא רצה לתת לו במתנה אמר רב הונא שמבליע לו דמי אתרוג‬ ‫שביעית וזה כדעת ר''מ שהחשוד לאיסור אחד הוא נחשד לכל התורה כולה‪.‬‬ ‫בלולב‪ ,‬ויש לומר ששם לא מוכח שהאתרוג נמכר אך במעשר בהמה לא התירו כי מוכח שהוא‬ ‫ר' יונה ור' ירמיה היו תלמידי ר' זעירא ויש אומרים שר' יונה ור' זעירא תלמידי ר' יוחנן נחלקו‬ ‫מוכר את המעשר עצמו‪ ,‬ורבא מקשה מדוע כתוב בברייתא פעמיים מעשר בהמה משמע‬ ‫שאחד אמר שלחכמים החשוד על שביעית עמוד ב חשוד על המעשר וכ''ש שהחשוד על‬ ‫שמדובר במעשר אף של גדול‪ ,‬ויש לבאר שמעשר בהמה של יתומים נמכר כדרכו אך של גדול‬ ‫מעשר חשוד על שביעית וזה כר' יהודה ששביעית חמורה יותר ואחד אמר שהחשוד על מעשר‬ ‫ימכר אחר ששחטו בהבלעה‪ ,‬ורבא מוכיח את זה מהפסוק והיה הוא ותמורתו יהיה קודש לא‬ ‫חשוד על שביעית וחכמים זה דעת ר''מ ששנינו שלר''מ אם עם הארץ קיבל עליו דברי חברות‬ ‫יגאל שרק מחיים הוא עושה תמורה ועל זה מדובר שלא יגאל אך לאחר שחיטה הוא נגאל‪,‬‬ ‫והוא נחשד לדבר אחד הוא נחשד לכל התורה וחכמים סוברים שהוא נחשד רק לאותו דבר‪ ,‬אך‬ ‫ורבנן גזרו לאחר שחיטה משום קודם שחיטה והם גזרו רק במה שנישום מחיים‪,‬‬ ‫גר שקיבל עליו דברי תורה אפילו אם נחשד על דבר אחד הוא נחשד לכל התורה אך הוא‬ ‫דף לב ורבנן לא גזרו על עור וגידים שאינם נישומים מחיים וביתומים הם העמידו על דין‬ ‫כישראל מומר לענין שאם קידש הקידושין חלים‪.‬‬ ‫תורה שניתן למכור‪ ,‬ורב שמואל בר יצחק סובר כרבא שהוא אמר מנין שמוכרים מעשר בהמה‬ ‫שנו בברייתא שמי שקיבל עליו דברי חברות חוץ מדבר אחד לא מקבלים אותו ועכו''ם שבא‬ ‫של יתומים שכתוב רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר ומעשר הוא דבר שאין בו ברכה‬ ‫לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד לא מקבלים אותו ור' יוסי בן ר' יהודה אומר שאפילו אם הוא‬ ‫מחיים אלא לאחר שחיטה‪.‬‬ ‫לא מקבל עליו אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים לא מקבלים אותו‪ ,‬וכן בן לוי שבא לקבל‬ ‫נחלקו ר' חייא ור''ש בן רבי אם יכול להבליע בעצמות ואין ביניהם מחלוקת אלא בדקה לא‬ ‫דברי לויה וכהן שבא לקבל דברי כהונה חוץ מדבר אחד לא מקבלים אותו שכתוב המקריב את‬ ‫יכול להבליע כי אינם ראויים לכלום ובגסה שהעצמות ראויים יכול להבליע בהם‪ ,‬ועוד יש‬ ‫דם השלמים ונאמר בעבודה שמסורה לבני אהרן שכהן שאינו מודה בה אין לו חלק בכהונה‪.‬‬ ‫לומר ששניהם דברו בגסה אלא במקום של אחד השתמשו בעצמות ולכן יכול להבליע בהם‬ ‫שנו בברייתא שמי שבא לקבל עליו דברי חברות אם ראינו שהוא נוהג בזה אפילו בצינעא‬ ‫ובמקומו של האחר לא השתמשו בעצמות ולכן לא מבליעים בהם‪.‬‬ ‫בתוך ביתו מקבלים אותו ואח''כ מלמדים אותו ואם לא מלמדים אותו ואח''כ מקבלים אותו‬ ‫רב חיננא אומר בשם רב ורב דימי אמר בשם ר' יוחנן מנין שמעשר לא נמכר כלל שכתוב‬ ‫ורשב''י אומר שבכל מקרה מקבלים אותו והוא ילמד כדרכו וילך‪.‬‬ ‫במעשר לא יגאל וגם בחרמים נאמר לא יגאל וכמו ששם אסור מכירה כך מעשר לא ימכר‪,‬‬ ‫שנו בברייתא שבתחילה מקבלים אדם שמחמיר בנטילת ידים לאכילה וקודם תרומה ואח''כ‬ ‫ואמר ר''נ בר יצחק לרב הונא בר רב יהושע שהגזירה שוה מופנית שאם לא אכן ניתן לפרוך‬ ‫מקבלים לטהרות ואם אמר שהוא מקבל רק לכך מקבלים אותו ואם הוא קיבל לטהרות ולא‬ ‫שחרמים חלים על הכל ואילו מעשר זה רק בבהמה‪ ,‬ולכאורה זה מופנה שלא צריך לכתוב לא‬ ‫לכל נטילת ידים לא מקבלים אותו אף לטהרות‪.‬‬ ‫יגאל בחרמים והיינו לומדים בבנין אב ממעשר שהוא קדוש ואינו נגאל כך חרמים‪ ,‬וא''כ לא‬ ‫שנו בברייתא שלב''ש מקבלים לטהרות של משקים כשנהג חברות עד ל' יום ולהחזיק את‬ ‫יגאל פנוי ללמד למעשר‪ ,‬אך יש לדחות שלא ילמדו חרמים ממעשר כי הוא חמור שהוא קדוש‬ ‫כסותו בטהרות צריך י''ב חודש ולב''ה גם למשקים צריך י''ב חודש‪ ,‬ולגירסא זו יוצא שזה‬ ‫לפניו ולאחריו‪ ,‬אלא יש לומר שיכלו ללמוד חרמים מבכור שהוא קדוש ואינו נגאל כך חרמים‬ ‫מקולי ב''ש ומחומרי ב''ה‪ ,‬וקשה שבמסכת עדויות זה לא נמנה מקולי ב''ש‪ ,‬ויש לומר‬ ‫וא''כ לא יגאל פנוי‪ ,‬אך יש לפרוך שבכור קדושתו מרחם אלא יש לומר שלא יגאל במעשר‬ ‫שגורסים בדעת ב''ה שבין למשקין ובין לכסות ל' יום‪.‬‬ ‫מיותר שיכלו ללמוד בגזרה שוה העברה העברה מבכור שכמו שבכור קדוש ואינו נגאל כך‬ ‫שנו בברייתא שמי שבא לקבל דברי חברות צריך לקבל בפני ג' חברים אך בניו ובני ביתו לא‬ ‫מעשר ולא יגאל במעשר מיותר‪ ,‬אך יש לומר שגם במעשר לא יגאל אינו פנוי שהרי יש לפרוך‬ ‫צריכים לקבל בפני ג' חברים‪ ,‬ורשב''ג סובר שגם בניו ובני ביתו צריכים לקבל בפני ג' חברים‬ ‫שבכור קדושתו מרחם‪ ,‬אלא יש לומר שוהעברת הוא מיותר‪ ,‬אך יש להקשות שנלמד גם בכור‬ ‫שאינו דומה חבר שקיבל לבן של חבר שקבלתו מכח אביו‪.‬‬ ‫בגזירה שוה גאולה גאולה מחרמים‪ ,‬ויש לומר שרק לא יגאל של מעשר פנוי ולא של בכור‪ ,‬אך‬ ‫שנו בברייתא שצריך לקבל חברות בפני ג' וגם ת''ח צריך בפני ג' חברים אך זקן ויושב‬ ‫יש להקשות מדוע עדיף לומר שלא תפדה של בכור הוא לגופו ושל מעשר פנוי שנאמר להיפך‬ ‫בישיבה אינו צריך לקבל בפני ג' חברים כי כבר קיבל כשישב‪ ,‬ואבא שאול אומר שגם ת''ח לא‬ ‫שלא יגאל של מעשר לגופו ושל בכור פנוי ללמוד מחרמים‪ ,‬ויש לומר שעדיף ללמוד גאולה‬ ‫צריך לקבל בפני ג' חברים ולא עוד אלא שגם אחרים מקבלים לפניו‪ ,‬ור' יוחנן אמר שברייתא‬ ‫מגאולה ולא פדיה מגאולה‪ ,‬אך קשה שאין נ''מ בגזירה שוה כמו ששנו אצל ר' ישמעאל‬ ‫זו נשנתה בימי בנו של ר' חנינא בן אנטיגנוס‪.‬‬ ‫שלומדים גזירה שוה שיבה מביאה כמו שבושב הכהן חולצים את נגעי הבית כך בובא הכהן‬ ‫לר' יהודה ור' יוסי היה ספק בהלכות טהרות והחכמים שלחו לבנו של ר' חנינא בן אנטגנוס‬ ‫חולצים‪ ,‬ויש לומר שזה דוקא כשאין דומה יותר אך אם יש דומה יותר לומדים מהדומה‪ ,‬אך‬ ‫והודיעו לו שיעיין בה ומצאוהו טוען טהרות והוא הושיב תלמיד משלו לשמור על הטהרות‬ ‫קשה שנלמד בכור העברה העברה ממעשר שהרי גם מעשר למדו גאולה גאולה מחרמים ויש‬ ‫והוא עיין בזה ובאו ואמרו לר' יוסי ור' יהודה ור' יהודה אמר שר' חנינא אביו ביזה ת''ח וגם‬ ‫לומר שיש מיעוט בחרמים הוא ולא בכור ואין לדרוש הוא ולא מעשר שהרי במעשר נאמר‬ ‫הוא מבזה ת''ח ור' יוסי אמר שכבוד הזקן מונח במקומו שלא היה לו כוונה לבזות אלא שמיום‬ ‫לשון גאולה כמו חרמים‪ ,‬ורבא אומר שלא יגאל בחרמים מיותר שהרי כשהחרם נמצא אצל‬ ‫שחרב ביהמ''ק נהגו הכהנים סלסול בעצמם לא למסור טהרות לכל אדם‪.‬‬ ‫הבעלים זה שייך להקדש וכשהוא אצל הכהן הוא כחולין כמו ששנינו שחרמים שבבית בעלים‬ ‫שנו בברייתא שאם חבר מת בניו ואשתו בחזקתם עד שיחשדו וכן חצר שמוכרים בה תכלת‬ ‫הם כהקדש לכל דבריהם שכתוב כל חרם קדש קדשים הוא לה' וכשנתנם לכהן הם כחולין לכל‬ ‫היא בחזקתה עד שהיא תפסל‪.‬‬ ‫דבריהם שכתוב כל חרם בישראל לך יהיה‪ ,‬וכשכתוב לא יגאל עמוד ב בחרמים הוא מיותר‬ ‫שנו בברייתא שאשת עם הארץ שנשאה לחבר וכן בת עם הארץ שנישאה לחבר וכן עבדו של‬ ‫ולומדים את זה למעשר ואין לומר שנלמד בכור מחרמים שהרי במעשר כתוב גאולה כמותו‪,‬‬ ‫עם הארץ שנמכר לחבר הם צריכים לקבל דברי חברות בתחלה‪ ,‬אך אשת חבר שנשאה לעם‬ ‫ורב אשי מבאר שלא יגאל של מעשר הכוונה לא ימכר שהרי נאמר בפסוק והיה הוא ותמורתו‬ ‫הארץ או בתו של חבר שנשאה לעם הארץ ועבדו של חבר שנמכר לעם הארץ אינם צריכים‬ ‫יהיה קודש לא יגאל וכמו שבתמורה מדובר מחיים כך לגבי גאולה מדובר מחיים וא''כ לאחר‬ ‫לקבל דברי חברות בתחילה‪ ,‬ור''מ אומר שהם צריכים לקבל עליהם דברי חברות לכתחילה‬ ‫שחיטה הוא נגאל אך זה לא יתכן שהרי צריך העמדה והערכה א''כ לא יגאל הכוונה לא ימכר‪,‬‬ ‫ור''ש בן אלעזר אמר בשם ר''מ שהיה מעשה באשה שנשאה לחבר והיא היתה קושרת לו‬ ‫אך סברא זו היא רק למ''ד שקדשי מזבח הם בכלל העמדה והערכה אך אם נאמר שהם לא‬ ‫תפילין ואח''כ נשאה עם הארץ והיא קשרה לו קשרי מוכס‪.‬‬ ‫בכלל העמדה והערכה אין הוכחה שלא יגאל הכוונה לא ימכר‪ ,‬ויש לומר שההוכחה היא שלא‬ ‫דף לא שנו בברייתא שלר''מ מי שקיבל עליו חברות או כהונה ולויה וחזרו בהם לא מקבלים‬ ‫מצאנו דבר שמחיים אינו נפדה ולאחר שחיטה הוא נפדה‪ ,‬אך יש לדחות שמחיים שקדושתו‬ ‫אותו עולמית‪ ,‬ור' יהודה סובר שאם חזרו בהם בהסתר לא מקבלים אותם ואם חזרו בפרהסיא‬ ‫חמורה אינו נפדה ולאחר שחיטה שקדושתו קלה יותר הוא יפדה‪ ,‬אך יש לומר שזה ק''ו שאם‬ ‫מקבלים אותם‪ ,‬ויש אומרים שאם עשו דבריהם בהסתר מקבלים אותם אך אם עשו בפרהסיא‬ ‫מחיים שבכוחו לתפוס פדיונו ובכ''ז הוא לא נפדה ולאחר שחיטה שאין לו כוח לתפוס פדיונו‬ ‫לא מקבלים אותם‪ ,‬ור''ש ור' יהושע בן קרחה אומרים שגם אם עשו בפרהסיא מקבלים אותם‬ ‫הוא יפדה אלא מוכח שלא יגאל הכוונה לא ימכר‪ ,‬אך קשה מדוע התורה לא כתבה במפורש‬ ‫שנאמר שובו בנים שובבים‪ ,‬ואמר ר' יצחק איש כפר עכו בשם ר' יוחנן שהלכה כאותו הזוג‪.‬‬ ‫לא ימכר‪ ,‬ויש לומר שאם היה כתוב לא ימכר היינו אומרים שרק מכירה נאסרה כי זה דרך חול‬ ‫שנו בברייתא שבתחילה אמרו שחבר שנעשה גבאי של המלך דוחים אותו מחברות ואם פרש‬ ‫אך הוא יפדה שהרי הדמים הולכים להקדש לכן נאמר לא יגאל שהוא לא ימכר ולא יפדה‪.‬‬ ‫מגבאותו לא מקבלים אותו וחזרו לומר שאם פרש הוא ככל אדם‪.‬‬ ‫משנה ב''ש אומרים שישראל לא ימנה עם כהן בבכור בעל מום לאכלו וב''ה מתירים אפילו‬ ‫חכמים הוצרכו לשאול את רב הונא בר חייא ונכנסו אליו רבה ורב יוסף ועוד ד' מאות זוגות‬ ‫עכו''ם‪ .‬גמרא משנתינו כדעת ר''ע ששנינו שב''ש אומרים שנמנים על בכור רק חבורה שכולה‬ ‫תלמידים וכששמע שהם באים קשר להם ד' מאות כסאות‪ ,‬אח''כ הם שמעו שהוא נעשה גבאי‬ ‫כהנים וב''ה אומרים אפילו זרים ור''ע מתיר אפילו עכו''ם‪ ,‬וב''ש למדו מהפסוק שנאמר בחזה‬ ‫ושלחו לו שילך לחשיבותו כמוכס ולא נלך אליו והוא שלח להם שהוא חוזר בו ורב יוסף לא‬ ‫ושוק ובשרם יהיה לך כמו ששם רק כהנים כך בבכור רק כהנים‪.‬‬ ‫הלך ששנינו פירש לא מקבלים אותו‪ ,‬ורבה הלך ששנינו שחזרו לומר פירש הוא ככל אדם‪.‬‬ ‫דף לג וב''ה סוברים שזה נאמר בתם אך בבעל מום נאמר הטמא והטהור יחדיו יאכלנו ואם‬ ‫שנו בברייתא שאדם יכול לראות את כל הבכורות חוץ משל עצמו אך יכול לראות את קדשיו‬ ‫טמא שאינו אוכל בקדשים אוכל בבכור ק''ו זר שאוכל בקדשים קלים שיאכל בבכור אך ניתן‬ ‫ומעשרותיו ולהשאל על טהרותיו‪ ,‬ולכאורה ברואה את כל הבכורות לא מדובר שרואה לבד‬ ‫לפרוך שטמא הותר מכלל איסורו בעבודת ציבור וב''ה סוברים שזה לא פירכא כי אנו לא‬ ‫ואם מדובר בג' אנשים והוא בתוכם הוא לא יחשד להורות שלא כדין שהרי שנינו שאם מיאנה‬ ‫מדברים בעבודה אלא באכילה וזר עדיף מטמא‪ ,‬ור''ע מתיר גם לעכו''ם שלומדים מהפסוק‬ ‫או חלצה בפניו ישאנה מפני שהם ב''ד‪ ,‬ויש לומר שמדובר שרואה ביחיד וכדברי רב חסדא‬ ‫כצבי וכאיל וכמו שצבי ואיל נאכלים לעכו''ם כך פסולים מותרים לעכו''ם‪ ,‬וב''ה סוברים‬ ‫בשם ר' יוחנן שיחיד מומחה יכול לראות בכורות‪ ,‬ובכ''ז הוא יכול לראות את קדשיו שהוא‬ ‫שנאמרו ג' פעמים צבי ואיל מאחד לומדים כמו שדרשו ר' יצחק ור' אושעיא ומאחד לומדים‬ ‫בכל מקרה יכול להתיר ע''י שאלה ולכן לא יחשד על כך‪ ,‬ובמעשר בהמה יש לו מיגו שיכול‬ ‫כר''א הקפר ומאחד לומדים שכמו שצבי ואיל פטורים מבכורה כך פסולי המוקדשים פטורים‬ ‫לעשות מום בכל עדרו‪ ,‬והוא נאמן על טהרותיו שבכל מקרה הם ראוים לו בימי טומאתו‪.‬‬ ‫מבכורה וא''כ לא לומדים מזה לרבות עכו''ם‪.‬‬ ‫פרק כל פסולי המוקדשים‬ ‫שנו בברייתא שלב''ש לא מאכילים בכור לנדות וב''ה מתירים ב''ש למדו מהפסוק ובשרם‬ ‫משנה כל קדשים שנפסלו במום ניתן למכרם באטליז ולהשחט באטליז ונשקלים בליטרא חוץ‬ ‫יהיה לך וכמו שלא מאכילים חזה ושוק לנדות כך בכור לא נאכל לנדות‪ ,‬וב''ה סוברים שזה‬ ‫מבכור ומעשר שהנאתם לבעלים ופסולי המוקדשים הנאתם להקדש ומותר לשקול בבכור בשר‬ ‫נאמר רק על תם אך בבעל מום נאמר הטמא והטהור יחדיו יאכלנו וב''ש סוברים שהפסוק‬ ‫קודש כנגד מנה של חולין שכבר נשקלה בפני עצמה‪ .‬עמוד ב גמרא יש לדקדק בדברי המשנה‬ ‫רב פפא אומר שלא רק בבעט בו בשעת רדיפה מותר אלא גם אם בעט בו אחר כך מותר כי הוא‬ ‫הטמא והטהור נאמר על טומאה שלא יוצאת מגופו אך בטומאה שיוצאת מגופו הוא אסור‬ ‫נזכר בצערו‪.‬‬ ‫בבכור ומצאנו חילוק בין טומאה שיוצאת מגופו לשאינה יוצאת מגופו לגבי פסח שבא‬ ‫ר' יהודה אומר שמותר להטיל מום בבכור קודם צאתו לאויר העולם ורבא אומר שבגדי עושה‬ ‫בטומאת מת שזבים ומצורעים וזבות נדות ויולדות אסורים בו‪ ,‬וב''ה סוברים שרק לגבי פסח‬ ‫מום באזנו ובכבש בשפתיו ויש אומרים שגם בכבש עושה באזנו שהוא יוצא דרך צדעיו‪.‬‬ ‫יש חילוק שכתוב טמא לנפש אך לגבי בכור כתוב טמא סתם וכולם מותרים בו‪.‬‬ ‫רבא אומר שאם כשהבכור אוכל לא נראה בו המום אך כשהוא פועה הוא נראה זה מום‪,‬‬ ‫שנו בברייתא שהשוחט ביו''ט אסור להפשיט כדרכו דרך רגליו כדי שישאר העור בשלמות‪,‬‬ ‫ולכאורה זה משנה מפורשת לקמן שחוטים חיצוניות שנפגמו או שנגממו והפנימיות שנעקרו‬ ‫וכן לא מרגילים בבכור ובפסולי המוקדשים‪ ,‬וביו''ט מובן שאסור כך כי זה טירחא שאינו צריך‬ ‫ולכאורה הסיבה שזה מום כי זה נראה כשהוא פועה ורב פפא אומר שאכן רבא בא לפרש את‬ ‫ולגבי בכור מבאר רב חסדא שזה כדעת ב''ש שאינו נאכל לנדות שהוא עדיין בקדושתו‪ ,‬ולגבי‬ ‫הטעם של המשנה שמדוע נעקרו פנימיות זה נחשב מום כי זה נראה כשהוא פועה‪.‬‬ ‫פסולי המוקדשים מבאר רב חסדא זה כדעת ר''א בן ר''ש‪ ,‬ששנינו שאם היו לפניו שתי חטאות‬ ‫משנה כל המומים שראויים לבא בידי אדם רועים שהם ישראלים נאמנים עליהם ורועים כהנים‬ ‫אחת תמימה ואחת בעלת מום התמימה תקרב ובעלת מום תפדה‪ ,‬ואם נשחטה בעלת מום אם‬ ‫אינם נאמנים עליהם ורשב''ג אומר שרועה כהן נאמן על של חבירו אך לא על של עצמו‪ ,‬ור''מ‬ ‫קודם שנזרק דמה של התמימה היא מותרת ואם נזרק דמה של התמימה היא אסורה‪ ,‬ור''א בן‬ ‫אומר שהחשוד על דבר לא דן ולא מעיד עליו‪ .‬גמרא נחלקו ר' יוחנן ור' אלעזר שאחד סובר‬ ‫ר''ש אומר שאפילו אם הבשר בקדרה ונזרק דמה של התמימה היא אסורה‪ ,‬ורב חסדא לא‬ ‫שרועה ישראל שאצל כהנים נאמן שלא חששו יעיד שקר כדי שרבו הכהן יאכל עמו ורועה כהן‬ ‫העמיד את כל הברייתא כב''ש שיתכן שב''ש דברו רק על בכור שקדושתו מרחם ולא בפסולי‬ ‫שאצל ישראל לא נאמן שהוא אומר שכיון שאני טורח בו הבעלים לא ישכחו אותי ויתנו לי וכן‬ ‫המוקדשים שאין קדושתו מרחם עמוד ב ורב חסדא לא העמיד גם לגבי בכור כר''א בן ר''ש‬ ‫בכהן אצל כהן חוששים לגומלים ורשב''ג אומר שנאמן על של חבירו ולא על של עצמו ור''מ‬ ‫שיתכן שהוא דיבר רק על פסולי המוקדשים שיש לו כח לתפוס את פדיונו אך בבכור שאין בו‬ ‫סובר שהחשוד על הדבר לא דן בו ולא מעיד עליו‪ ,‬ואחד אמר שרועי ישראל והם כהנים‬ ‫פדיון לא ישאר בו קדושה‪ ,‬ויש להקשות וכי ר''א בן ר''ש לא סובר כמשנתינו שפסולי‬ ‫נאמנים עמוד ב שהוא לא חשוד שהוא עושה עבור עצמו שהוא חושב שהבעלים לא יעזוב‬ ‫המוקדשים נמכרים באטליז ונשקלים בליטרא וא''כ עדיף להרויח להקדש ומבאר רב מרי בר‬ ‫כהנים ת''ח ויתן לו ורועי כהנים שהם ישראל לא נאמנים שחוששים שהוא מעיד לו כדי‬ ‫רב כהנא שמה שמשביח בעור בהפשטה דרך רגליו הוא פוגם בבשר‪ ,‬בא''י ביארו בשם רבינא‬ ‫שיאכל עמו‪ ,‬ורשב''ג אומר שנאמן על של חבירו ולא על של עצמו שלא חוששים שיעיד כדי‬ ‫שמה שנאסר להרגיל בפסולי המוקדשים זה מטעם שהוא נראה כעובד עבודה בקדשים‪ ,‬ור'‬ ‫שיאכל עמו‪ ,‬ור''מ סובר שהחשוד על דבר לא דן בו ולא מעיד עליו‪ ,‬לכאורה למ''ד שרועי‬ ‫יוסי בר אבין מבאר שגזרו שהוא ישהה את הבהמה כדי לגדל עדרים עדרים‪.‬‬ ‫ישראל והן כהנים נאמנים מובן שר''מ בא לומר שמי שחשוד על דבר לא דן ולא מעיד בו אך‬ ‫משנה אם אחז דם בבכור לר' יהודה אפילו הוא יכול למות לא מקיזים לו וחכמים סוברים‬ ‫אם נאמר שרועי ישראל והם כהנים לכו''ע לא נאמנים מה בא ר''מ לומר שהחשוד לא מעיד‬ ‫שיקיז לו ובלבד שלא יעשה בו מום‪ ,‬ואם עשה בו מום לא ישחט עליו ולר''ש מותר להקיז‬ ‫עליו‪ ,‬ויש לומר שנחלקו כדברי ר' יהושע בן קפוסאי שאומר שבכור שנולד אצל כהן צריך‬ ‫אפילו במקום שעושה בו מום‪ .‬גמרא שנו בברייתא שלר''מ אם אחז דם בבכור מקיזים רק‬ ‫שנים מהשוק להעיד עליו ואפילו כהנים ולר''מ כהן אינו נאמן כלל‪ ,‬ורשב''ג אומר שאפילו בנו‬ ‫במקום שלא עושה בו מום ולא במקום שעושה בו מום וחכמים מתירים להקיז אף כשעושה בו‬ ‫או בתו נאמנים ור' יוסי אומר שבני ביתו אפילו אם הם עשרה אינם נאמנים עליו‪ ,‬ולפ''ז מה‬ ‫מום אך לא ישחט על אותו מום‪ ,‬ולר''ש יכול להשחט על אותו מום ור' יהודה סובר שלא‬ ‫שאמר רב חסדא בשם רב קטינא שאם נולד ספק בכור אצל ישראל צריך שנים מהשוק להעיד‬ ‫מקיזים לו אפילו אם ימות‪ ,‬ר' אלעזר שנה לבנו ויש אומרים שר' חייא שנה לבנו שכמו‬ ‫עליו זה כדעת ר' יהושע בן קפוסאי‪ ,‬ור''נ סובר שהבעלים נאמן עליו שאם לא כן איך אדם‬ ‫שנחלקו לגבי בכור שאחזו דם כך נחלקו לגבי תרומה ששנינו שאם נולד ספק טומאה בחבית‬ ‫נאמן על מעשר בהמה ויש לומר שאדם נאמן כי יכל לפטור ממעשר ע''י שהיה נותן מום בכל‬ ‫של תרומה ר''א סובר שאם החבית היתה במקום תורפה שיכולה להטמאות שם יניחנה במקום‬ ‫עדרו‪ ,‬אלא הראיה היא שבכל ספק בכור לר''מ מי יכול להעיד עליו ואין לומר שהוא סובר‬ ‫מוצנע ואם היא היתה מגולה יכסנה‪ ,‬ור' יהושע סובר שגם אם היתה במקום מוצנע יניחנה‬ ‫שאין לו תקנה שהרי שנינו שר' יוסי אמר שכל שחליפיו ביד כהן פטור ממתנות ור''מ מחייב‬ ‫במקום תורפה ואם היתה מכוסה יגלנה ויכול לגרום לה טומאה‪ ,‬ור''ג אומר שלא יחדש בה‬ ‫אלא ודאי הבעליו נאמנים עליו ורק כהנים נחשדו על מומים וישראל אינם חשודים על מומים‪.‬‬ ‫דבר‪ ,‬ולכאורה ר''מ סובר כר''א ורבנן כר' יהושע ור' יהודה כר''ג‪ ,‬ויש לדחות שבבכור ר'מ‬ ‫ר''נ פסק כרשב''ג ורבא פסק כר' יוסי‪ ,‬יש להקשות שרבא אמר שאם הבעלים היו עמנו בחוץ‬ ‫אסר רק בידים אך לגבי חבית הוא יתיר לגרום טומאה כר' יהושע‪ ,‬ויתכן שגם ר''א שהחמיר‬ ‫ונכנס הבכור שלם ויצא חבול מעידים עליו אותם שבבית רואים שבני ביתו של הכהן נאמנים‬ ‫בחבית שמא אליהו יטהרנה והוא יקל בבכור כרבנן שאם לא יקיזו הוא ימות‪ ,‬ויתכן שרבנן‬ ‫ויש לומר שמדובר שכל בעליו עמנו בחוץ ואחרים מעידים על כך והחידוש הוא שלא חוששים‬ ‫שהקילו בבכור שאם לא יקיזו הוא ימות בכ''ז הם יחמירו בחבית כר''א שמא אליהו יטהרנה‬ ‫שהרועה הטיל בו מום‪ ,‬וההלכה כרשב''ג‪ ,‬ודוקא בנו ובתו אך אשתו לא נאמנת כי אשתו‬ ‫ור' יהודה שהחמיר בבכור כי זה מעשה בידים ויתכן שבחבית הוא יקל כר' יהושע שזה רק גרם‬ ‫כגופו‪.‬‬ ‫טומאה‪ ,‬ור''ג שמחמיר בחבית כי יתכן שאליהו יטהרנה אך יתכן שבבכור הוא יקל כרבנן שאם‬ ‫רב פפא מקשה לאביי לר''מ שכהן חשוד על בכורות ור''מ סובר גם שמי שחשוד לדבר אחד‬ ‫לא יקיזו הוא ימות‪ ,‬ועוד שבבכור ובחבית נחלקו בפסוקים כמו שאמר ר' חייא בר אבא בשם‬ ‫הוא חשוד לכל התורה א''כ כהנים לא ידונו כלל והרי כתוב ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע‪,‬‬ ‫ר' יוחנן שלכו''ע המחמץ אחר מחמץ במנחה חייב‪ ,‬שכתוב לא תאפה חמץ ולא תעשה‪ ,‬ומסרס‬ ‫דף לו ויש לומר שאמנם ר''מ חשש שהם יטילו מום אך הוא לא החזיק אותם כמטילי מום‪.‬‬ ‫אחר מסרס חייב שכתוב ומעוך וכתות ונתוק וכרות אם על כורת חייב ק''ו שחייב על מנתק‬ ‫נחלקו אם עד מפי עד מועיל לעדות בכור‪ ,‬רב אסי אסר ורב אמי התיר והקשה רב אסי הרי שנו‬ ‫אלא הפסוק מלמד שהמנתק אחר כורת חייב‪ ,‬ונחלקו במטיל מום בבעל מום שר''מ אסר שהוא‬ ‫אצל בית מנשה שעד מפי עד כשר רק לעדות אשה‪ ,‬ויש לגרוס בדבריו שעד מפי עד כשר‬ ‫דרש בפסוק לא יִהיֶה לא יהיֶה וחכמים למדו מהפסוק תמים יהיה לרצון ור''מ למד מזה למעט‬ ‫לעדות שהאשה כשרה לה‪ ,‬ורב יימר התיר עד מפי עד בבכור ומרימר קרא עליו יימר מתיר‬ ‫בעל מום מעיקרו‪ ,‬אך לכאורה זה פשוט שהרי הוא כדקל בעלמא אלא זה בא למעט פסולי‬ ‫בכורות‪ ,‬ולהלכה עד מפי עד כשר בעדות בכור‪.‬‬ ‫המוקדשים לאחר פדיונם שלא נאמר שכמו שהם נאסרו בגיזה ועבודה כך יאסרו לעשות בהם‬ ‫ר' אילעא אומר שאם לא החזיקו בו שהוא בכור ואחד ואמר שהוא בכור ומומו עמו נאמן‬ ‫מום קמ''ל שמותר‪ ,‬ולרבנן לומדים מהפסוק כל מום לא יהיה לאסור בגרמא כמו ששנינו על‬ ‫ולכאורה שנינו שאשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה‬ ‫הפסוק כל מום לא יהיה‬ ‫שהתיר‪ ,‬יש לומר ששם היינו אומרים שהיא יכלה לשתוק אך כאן הוא חייב לומר שהרי זה‬ ‫דף לד ומשמע שלא יתן בו מום ומנין שאסור להביא דבילה ובצק ולהניח באזנו כדי שכלב‬ ‫קדשים בחוץ וזה לא נקרא הפה שאסר‪ ,‬קמ''ל שמשום קדשים היה מספיק לעשות בו מום ניכר‬ ‫יבא ויאכלנה שכתוב מום וכל מום‪ ,‬ולגבי טהרת תרומה יש לבאר כמו שאמר רב יהודה בשם‬ ‫ולאכלו בחוץ‪ ,‬ומר בר רב אשי מקשה מהמקרה שאדם השכיר חמור לחבירו ואמר לו אל תלך‬ ‫שמואל וכן אמר ר''ל וכן אמר ר''נ בשם רבה בר אבוה שנחלקו בפסוק ואני נתתי לך את‬ ‫בדרך נהר פקוד שיש שם מים אלא בדרך נרש שאין שם מים והוא הלך בדרך נהר פקוד ומת‬ ‫משמרת תרומותי ולר''א זה נאמר על שתי תרומות טהורה ותלויה שגם על תלויה נאמר שצריך‬ ‫החמור ואמר השוכר אכן הלכתי בדרך נהר פקוד אך לא היה שם מים‪ ,‬אמר רבא שהוא נאמן כי‬ ‫שימור‪ ,‬ור' יהושע דרש שכתוב תרומתִ י‪ ,‬אך קשה שיוצא לפ''ז שר''א סובר יש אם למקרא‬ ‫מה לו לשקר שהוא יכל לומר הלכתי בדרך נרש‪ ,‬ואביי אומר שזה מיגו במקום עדים שהרי‬ ‫וקשה ממה ששנינו על הפסוק באמה עבריה בבגדו בה ודרש ר''ע שאחרי שפרש האדון את‬ ‫יודעים שיש מים בדרך נהר פקוד‪ ,‬ויש לומר שבדרך נהר פקוד ידוע שיש מים אך אצלינו הרי‬ ‫טליתו עליה ליעוד אין האב יכול למכור‪ ,‬ור''א דרש שכיון שבגד בה האב במכירתה הוא לא‬ ‫יש מום אלא שחוששים שהוא הטיל אותו ובמקום חשש כזה יש לו נאמנות במיגו‪ ,‬ורבינא‬ ‫יכול לשוב ולמכרה‪ ,‬אלא יש לומר שנחלקו בתרומה שלר' יהושע רק את הראויה לך שמור ולא‬ ‫אמר שמועה זו בלי שמות ורבא זוטי אמר לו שאנו שמענו את זה בשם ר' אילעא‪.‬‬ ‫את שאינה ראויה לך ור''א סבר שגם התלויה היא ראויה שמא יבא אליהו ויטהרנה‪.‬‬ ‫לר' צדוק היה בכור והוא הטיל לו שעורים בסל של ערבה קלופה וכשהוא אכל נסדקו שפתיו‬ ‫רב יהודה אמר בשם שמואל שהלכה כר''ש והקשה ר''נ בר יצחק שאם כוונתו לר''ש של‬ ‫והוא בא לפני ר' יהושע והוא אמר האם יש לחלק בין חבר לעם הארץ אמר לו ר' יהושע שכן‬ ‫משנתינו זה פשוט ושמואל לא צריך לחדש את זה שהרי ר' חייא בר אשי אמר בשם רב שהלכה‬ ‫והוא שאל את ר''ג ור''ג אמר שאין לחלק בין חבר לעם הארץ אמר לו הרי ר' יהושע התיר לי‬ ‫כר' יהודה וכן אמר בר חנין בשם שמואל שהלכה כר''ש‪ ,‬ורב חייא בר אבין שנה בלי שמות‬ ‫אמר לו המתן עד שיבואו בעלי תריסים לכאן‪ ,‬וכשנכנסו הת''ח שאל השואל ור' יהושע אמר‬ ‫תלמידיהם שרב פסק כר' יהודה ושמואל פסק כר''ש‪ ,‬אלא מדובר על ר''ש בברייתא שנשחט‬ ‫שאין לחלק בין חבר לעם הארץ‪ ,‬אמר לו ר''ג הרי משמך אמרו שכן אמר ר''ג עמוד על רגלך‬ ‫על אותו מום‪ ,‬וכך שנה רב שישא בר רב אידי שרב יהודה אמר בשם שמואל שהלכה כר''ש‪.‬‬ ‫ויעידו בך אמר ר' יהושע אם אני חי והוא מת ניתן להכחישו אך אני והוא חי ואין חי יכול‬ ‫משנה ר''א אומר שכהן שצרם אזנו של בכור לא ישחט לעולם וחכמים אומרים שהוא ישחט‬ ‫להכחיש את החי‪ ,‬ור''ג עמד ודרש ור' יהושע עדיין עמד על רגליו עד שכל העם ריננו ואמרו‬ ‫על מום אחר‪ .‬גמרא יש להקשות וכי ר''א קנס לעולם הרי שנינו שאם היתה בהרת ונקצצה הוא‬ ‫לחוצפית המתורגמן להפסיק לתרגם את דברי ר''ג והוא הפסיק‪.‬‬ ‫טהור עמוד ב ואם קצץ אותה בכוונה לר''א הוא יטהר כשיולד לו נגע אחר וחכמים סוברים‬ ‫משנה כהן נאמן לומר הראתי מום זה לחכם והוא בעל מום‪ .‬גמרא רב יהודה אומר בשם רב‬ ‫שהוא יטהר רק כשתפרח בכולו או שהבהרת תתמעט מגריס‪ ,‬רבה ורב יוסף מבארים שר''א‬ ‫שכהן נאמן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו שכל דבר שעתיד להתגלות אדם לא משקר בו‪,‬‬ ‫סובר שרק בממונו קונסים אותו לעולם שהרי אם נתיר ע''י מום אחר הוא לא מפסיד כלל אך‬ ‫ורב אשי מוכיח את זה מהמשנה שכהן נאמן לומר הראתי בכור זה והוא בעל מום ולכאורה זה‬ ‫בגופו לא קנסו שממילא הוא חושש שלא יהיה בו לעולם נגע נוסף ומוטב לו להניח את זה‪,‬‬ ‫מצד שדבר שעתיד להתגלות לא משקרים בו‪ ,‬ויש לדחות ששם זה קדשים בחוץ ולא יבא‬ ‫ורבא מקשה וכי לא קשה גם מרבנן על רבנן ויש לומר שלא קשה על ר''א כמו שאמרו רבה‬ ‫לאכלו אך אינו נאמן לגבי החשד שהוא הטיל מום‪ ,‬ורב שיזבי מקשה ממה ששנינו שאם אמר‬ ‫ורב יוסף וגם על רבנן לא קשה שבכל מקום קנסו לפי מה שעשה שבאותו מום שעשה קנסוהו‬ ‫למי שאינו נאמן על המעשרות קח לי מהנאמן או מהמעשר אינו נאמן ולא אומרים שדבר‬ ‫ולא על מום אחר‪ ,‬וכן באותה קציצה שעשה שרצה לטהר עצמו קנסוהו לעולם‪.‬‬ ‫שעתיד להתגלות אדם לא משקר בו‪ ,‬עמוד ב ויש לומר ששם הוא לא מפחד כי הוא יכול‬ ‫רב פפא מסתפק אם ר''א אמר יטהר או שהוא אמר ויטהר והנ''מ היא בחתן ששנינו שחתן‬ ‫להשתמט ולומר לי הוא נאמן‪ ,‬אך יש להוכיח מהסיפא של המשנה שאם אמר לו מאיש פלוני‬ ‫שנראה בו נגע נותנים לו ז' ימים לו לאיצטליתו ולכסותו וברגל נותנים לו את כל ימי הרגל ואם‬ ‫הוא נאמן‪ ,‬ויש לדחות ששם יש תובע ולכן הוא מפחד לשקר‪ ,‬ורב ירמיה בר אבא אמר מנין‬ ‫שנו יטהר לא ימנו לו מהראשון ולנגע השני יחכו עד ז' ימי המשתה ואם נגרוס ויטהר הרי לא‬ ‫ליהודה דברים אלו אני שניתי לגידול והוא קבע ואמר שנאמן ישראל לומר בכור זה נתתי לכהן‬ ‫חל השני כל עוד הוא לא נטהר מהראשון‪ ,‬ונשאר בתיקו‪.‬‬ ‫במומו ולכאורה ישראל ודאי נאמן ויש לומר שמדובר בקטן שהגדיל והיינו אומרים שאינו‬ ‫ר' ירמיה שאל את ר' זירא מה הדין כשאדם שצרם אוזן בבכור מת האם קונסים את בנו אחריו‬ ‫מכיר בו קמ''ל שכן‪ ,‬בסורא שנו כר' ירמיה שישראל נאמן ובפומבדיתא שנו כלישנא קמא‬ ‫או לא שאמנם במוכר עבדו לעכו''ם קנסו את בנו אחריו כי כל יום הוא מפקיעו ממצוות‪ ,‬ולגבי‬ ‫שאפילו כהן נאמן וכן הלכה‪ ,‬ולרפרם היה בכור בפומבדיתא ונתנו לכהן בלי מום ואותו כהן‬ ‫כוון מלאכתו במועד לא קנסו את בנו אחריו כי הוא לא עשה איסור‪ ,‬והספק כאן האם קנסו רק‬ ‫הטיל בו מום וכשרפרם נחלש בעיניו הוא הביא לו לראות ואמר לו שבכור זה נתן לו ישראל‬ ‫אותו והרי הוא נפטר או שקנסו את ממונו והממון עדיין קיים‪ ,‬אמר לו ר' זירא הרי שנינו שאם‬ ‫במומו‪ ,‬ורפרם פתח עיניו בכח והכירו בשקרו והוא אמר לו וכי לא אני נתתי לך ובכ''ז רפרם‬ ‫נטל קוצים משדה בשביעית יכול לזרוע אותה במוצאי שביעית ואם הזדבלה ע''י עגלות זבל‬ ‫לא החמיר בזה שהוא אמר שרק הוא היה חצוף ושאר האנשים לא מוחזקים בחוצפה‪.‬‬ ‫או שנדיירה ע''י דיר בהמות לא יזרע במוצאי שביעית ור' יוסי בר' חנינא אמר שאם זיבלה‬ ‫לרב אשי הגיע בכור עם מום שרוע והוא אמר שאין לחוש בו בין בכהן ובין בישראל שהרי‬ ‫בשביעית ומת בנו יכול לזרוע אותה רואים שקנסו אותו ולא את בנו‪.‬‬ ‫מומו עמו ורבינא אמר לו אולי הוא ישראל ורב יהודה אמר שלא רואים בכור לישראל אם אין‬ ‫דף לה אביי אומר שאם טימא טהרותיו של חברו ומת לא קנסו את בנו אחריו כי היזק שאינו‬ ‫כהן עמו שמא הוא יאכל בעצמו‪ ,‬אמר רב אשי שרב יהודה דיבר רק לענין קדשים בחוץ שרק‬ ‫ניכר לא שמו היזק וקנסו רק אותו ולא את בנו‪.‬‬ ‫כהן לא נחשד על כך אך כאן שזה מום מובהק שמביאים אותו לחכם רק מפני כבודו ואם הוא‬ ‫משנה היה זכר של רחלים שזקנו ושערו היו מדולדלים וקסדור אחד ראהו ושאל מה טיבו של‬ ‫מקפיד על כבוד החכם ודאי אין לחשוש שהוא יעשה איסור גמור‪.‬‬ ‫זה ואמרו לו שהוא בכור שאינו נשחט אלא אם יש בו מום והוא נטל רומח וצרם את אזנו‬ ‫משנה הכל נאמנים על מומי מעשר‪ .‬גמרא הטעם לכך הוא שיש מיגו שהוא יכול להטיל בו‬ ‫וחכמים התירוהו ואותו קסדור הלך ועשה כך לבכורות נוספים ואסרו אותם‪ ,‬ופעם תינוקות‬ ‫מום מתחילה‪ ,‬אך יש לדחות שאינו יודע מי יצא ואין לומר שהוא יוציא אותו בראש העשרה‬ ‫שיחקו בשדה וקשרו זנבות טלאים זה אל זה ונפסקה זנבו של אחד מהם והוא היה בכור‬ ‫שהרי נאמר לא יבקר בין טוב לרע אלא שהוא יכול להטיל מום בכל העדר‪.‬‬ ‫וחכמים התירוהו ואחרי שראו כך הלכו וקשרו זנבות של בכורות נוספים וחכמים אסרום‬ ‫משנה אם נסמא הבכור בעינו או שנקטעה ידו או נשברה רגלו ישחט על פי שלושה בני הכנסת‬ ‫והכלל הוא שאם עשה לדעת ישראל אסור ואם לא מותר‪ .‬גמרא המשנה מחדשת בעכו''ם‬ ‫אף שאינם חכמים‪ ,‬ור' יוסי אומר שגם אם יש שם כ''ג אנשים אינו נשחט אלא על פי מומחה‪.‬‬ ‫ובתינוקות שאם היינו שונים בעכו''ם שמותר כי אין חשש שיסרך אח''כ אך בתינוקות לא נתיר‬ ‫גמרא ר' שמלאי ור' יהודה נשיאה אמרו בשם ריב''ל ויש אומרים שר' שמלאי וריב''ל אמרו‬ ‫שמא ימשיך בכך כשיגדל ואם היינו שונים בקטנים שאין לגזור בהם משום גדול אך בעכו''ם‬ ‫בשם ר' יהודה נשיאה שהתרת בכור בחו''ל היא גם על פי שלושה בני הכנסת ואמר רבא שזה‬ ‫שמתחלף בגדול נאסור‪ ,‬קמ''ל שמותר‪ ,‬ורב חסדא אמר בשם רב קטינא שמותר רק באופן‬ ‫רק במומים מובהקים‪ ,‬ולכאורה שנינו כך להדיא במשנתינו‪ ,‬ויש לומר שבחו''ל הם נאמנים גם‬ ‫שאמר לו אלא א''כ היה בו מום אך אם אמר לעכו''ם אלא אם נעשה בו מום אסור שזה נראה‬ ‫במומים שאינם מובהקים וכתוב מובהקים לחדש את כוחו של ר' יוסי‪ ,‬קמ''ל שרק במומים‬ ‫כאילו אומר לו עשה בו מום‪ ,‬ורבא סובר שאם אינו מצווהו אין חילוק בין אם אמר לו היה בו‬ ‫מובהקים‪ ,‬ור' יהודה אמר בשם ר' ירמיה ספק שאמר בשם רב וספק שאמר בשם שמואל שג'‬ ‫מום או נעשה בו מום כי הוא עושה מעצמו‪.‬‬ ‫מתירים בכור במקום שאין מומחה ולכאורה זה כתוב במשנתינו ויש לומר שהיינו אומרים‬ ‫שנינו במשנה כלל שמה שהוא לדעת אסור והכלל בא לרבות גרמא‪ ,‬והכלל שלא לדעת מותר‬ ‫שהמשנה דברה אפילו במקום שיש מומחה‪ ,‬קמ''ל שרק כשאין מומחה‪ ,‬ור' חייא בר עמרם‬ ‫בא לרבות מסיח לפי תומו‪.‬‬ ‫אמר שג' מתירים בכור במקום שאין מומחה ולהוציא מדעת ר' יוסי‪ ,‬וג' מתירים נדר כשאין‬ ‫משנה אם בכור רדף אותו ובעט בו ועשה בו מום יכל לשחטו עליו‪ .‬גמרא רב פפא אומר‬ ‫חכם‪.‬‬ ‫שמותר רק אם בעט בו בשעת רדיפה אך אם בעט בו לאחר מכן לא‪ ,‬ולכאורה זה פשיטא ויש‬ ‫לומר שהחידוש הוא שלא נאמר שהוא בעט בו כי נזכר בצערו קמ''ל שאסור‪ ,‬וללישנא בתרא‬