בנתיבות הפרשה · B'nsivis Haparsha — נח (2026-10-12)

פרשת נח תשפ"ז
יש דורשים
אלה תולדות נח ,נח איש צדיק תמים היה בדורותיו ,את האלוקים התהלך נח [נח ו ט] ,וברש''י ,בדורותיו .יש
מרבותינו דורשים אותו לשבח ,כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר ,ויש שדורשים אותו לגנאי,
לפי דורו היה צדיק ,ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב כלום [רש''י ,וכ''ה בסנהדרין קח א] ,מה הפשט יש
דורשים לגנאי ,והרי התורה מעידה עליו נח איש צדיק תמים ,ומה כל כך משנה ה'אילו' היה בדורו של אברהם,
הרי בדורו של נח צדיק תמים היה.
כתב החפץ חיים ,יש דברים שאסורין מטעם אבק לשון הרע וכו' ,וכן המספר בשבחו של חבירו בפני
שונאיו ,גם כן בכלל אבק לשון הרע הוא ,דזה גורם להם שיספרו בגנותו .ואם הוא מרבה לספר בשבחו ,אפילו
שלא בפני שונאיו אסור .כי עי"ז רגיל בעצמו לגנותו לבסוף לומר חוץ ממדה רעה זו שיש לו ,או שהשומעין
ישיבוהו למה אתה מרבה בשבחו והלא מדת כך וכך בידו .וכל זה אם אינו משבחו ברבים ,אבל ברבים אסור
בכל גווני ,כי במסיבת אנשים רבים רגיל להמצא מימינים ומשמאילים או מקנאים ,ועל ידי שיזכיר בשבחיו
יבואו לספר בגנותו [ח"ח כלל ט אות א] ,מבואר בחפץ חיים שהמספר בשבח חברו בפני שונאו ,או המרבה בשבח
חברו ,או המספר בשבח חברו ברבים עובר משום אבק לשון הרע [ח"ח ט א].
למה סיפור 'שבח' על חבירו נחשב אבק לשון הרע ,הרי לא סיפר גנות ,רק סיפר 'בשבח' חברו .מתבאר
מדברי החפץ חיים שטעם האיסור בכל אלו המשבחים הוא ,שלבסוף יטיל אחד השומעים דופי לומר 'חוץ'
מ' ...אילו' ...וסיפור דברים שנותן אפשרות להטיל דופי ,הרי זה כמתן גנות בעצם הדבר.
ובחז"ל ,אמר רב יהודה אמר רב ,רוב בגזל מיעוט בעריות והכל באבק לשון הרע [ב''ב קסה א] ,מדוע מי שנזהר
בלשון הרע אינו נזהר באבק לשון הרע ,והוא בא לידי מכשול באבק לשון הרע ,ומה יש בו באיסור אבק לשון
הרע ,בשונה משאר איסורי תורה ,שרק בו 'הכל' נכשלים.
נראה שכתב החפץ חיים זצ"ל ,שיסוד איסור לשון הרע הוא ראיית גנות בחברו ,כי מי שדן את חברו לכף
זכות ,כמצות התורה בצדק תשפוט עמיתך [ויקרא יט טו] ,אינו רואה רע בחברו ,וממילא לא יספר עליו לשון הרע,
כי אין בידו גנות על חבירו ,אולם מי שעבר על בצדק תשפוט עמיתך ,ולא דן את חברו לכף זכות ,ראיית הרע
בחבירו תביא אותו לבסוף לספר לשון הרע ,נמצא שמי שנזהר לדון את חברו לכף זכות לא יבוא לידי לשון
הרע ,כי לא יראה רע בחברו ,וממילא לא יהיה לו גנות לספר עליו.
לא כן אבק לשון הרע שאינו סיפור גנות ,ואין בו אמירת גנות ,שכן מספר 'בשבח' חבירו ,אולם מתוך סיפור
השבח על חבירו נראה שהשבח אינו מוחלט ,כי 'אילו' היה חבירו בחברת אנשים רמי מעלה לא היה נחשב
ביניהם ,או 'אילו' לא היה בחבירו דברים אחרים כאלה וכאלה ,היה חבירו ראוי לשבח שנאמר עליו .וכיון
שמחשבת ה'אילו' היא מציאות ,ואין בה כדי לדון לכף זכות ,ממילא 'הכל' באבק לשון הרע ,כי אפילו מי
שנזהר לדון את חבירו לכף זכות ,ומתוך כך אינו נכשל בלשון הרע ,אפשר שיעבור בו מחשבת ה'אילו' ,ומתוך
כך יכשל באבק לשון הרע.
עוד כתב החפץ חיים ,ואם יחפוץ לשבח אדם אשר כבר הוחזק לרבים ,ונודע לכשר וצדיק ,אשר לא נמצא
בו רעה ואשמה ,גם על פני שונא ומקנא יש לשבחו ,כי לא יוכל לגנותו ,ואם יגנהו ידעו הכל אשר פיו דבר שוא
[ח"ח כלל ט אות ב] ,מבואר בחפץ חיים שמותר לשבח אדם שנודע לכשר וצדיק ,ואין בזה איסור אבק לשון הרע.
והטעם שנשתנה אדם זה משאר בני אדם שמותר לספר בשבחו ,ואין בסיפור אודותיו משום אבק לשון
הרע ,כי באדם זה שנודע לכשר וצדיק ,אשר לא נמצא בו רעה ואשמה ,לא שייך לומר 'אילו' ,ובמקום שלא
שייך לומר 'אילו' ,סיפור השבח לעולם לא ישתמע לגנאי ,לפיכך מותר לספר בשבחו.
וברש''י ,יש מרבותינו דורשים אותו לשבח ,כל שכן ש'אילו' היה בדור צדיקים היה צדיק יותר ,ויש שדורשים
אותו לגנאי ,לפי דורו היה צדיק ,ו'אילו' היה בדורו של אברהם לא היה נחשב כלום [רש''י נח ו ט ובסנהדרין קח א],
מבואר מדבריהם ש'היש דורשין' היא הטלת גנות ,כי המחשבה 'אילו' היה בדורו של אברהם לא היה שוה
כלום ,תובעת להיות צדיק בדרגה של דורו של אברהם ,ולפיכך נח שלא היה צדיק בדרגת דורו של אברהם,
אף שצדיק תמים היה בדורו ,יש חסרון בצדקותו.
על דברי חז"ל אלו אמר רבי ירוחם זצ"ל ,הנה כל מחלקותם היא רק מה כיוונה התורה במילת 'בדורותיו',
אם לשבח אם לגנאי ,אבל בזה אין מחלוקת שאם היה האמת ש'אילו' היה בדורו של אברהם לא היה אז
נחשב לצדיק ,כי אז הוא אמנם גנאי גדול וגם בקורת על נח .רואים אנו מזה דבר מבהיל ,שטעות הוא אצלנו,
שהאדם חושב מאחר שבדור הזה הוא מהחשובים הנה מה לו עוד יותר .כי לו יהא אפילו שהאמת הוא כמו
שהוא חושב ,אבל הסוד הוא שכל מעשה ומעשה של האדם נשקל ונמדד [ווערט צוגעשטעלט] ,ודנים אותו למראה
הדרגות הכי גדולות ,איך היה 'אילו' היה בדורו של אברהם אבינו ,אם גם אז היה נחשב למעשה רב אם לא.
אבל הטענה לפי הזמן; שכהיום הנהו צדיק -זה אינו ,ולא מספיק' .אילו' היה בדורו של אברהם אבינו -זוהי
המדה! מבהיל מאד! [דעת תורה נח ו ט].
רואים מדברי רבי ירוחם זצ"ל על דרך מה שהתבאר ,שמחשבת 'האילו' היא מציאות ,ומשום כך אדם נשקל
ונמדד על פי מחשבת 'האילו' ,תובעים ממנו את הדרגות הגדולות ביותר ,ודנים אותו על פיהם ,והוספנו
מקודם שמשום כך 'הכל' באבק לשון הרע,
רבי חיים ויטאל זצ"ל מביא בספר החזיונות בשם האר"י על מעלת דורות אחרונים ,מעשה קטון מאד בדור
הזה ,שקול כנגד כמה מצות גדולות שבדורות ראשונים ,כי בדורות אלו הקליפה גוברת מאד מאד לאין קץ,
מה שאין כן בדורות הראשונים [הובא ב'בנתיבות ההלכה' כרך מ"ה עמ' .]102נראה מכאן שמדה טובה מרובה ,ומעשה קטן
בדור שלנו 'אילו' היה בדורות ראשונים היה קטן ,אולם כיון שנעשה בדור שלנו הוא גדול עד אין שעור ,והוא
מורה שהמעלה הזו מוברכת היום בכל מעשה שלנו ,והיא מעצימה את מעשינו ,ומגדילה אותם.
מתוכנם של דברים למדנו ,שבכל מעשה ומעשה ראוי להביט אל 'האילו' ,כשאדם מביט על מעשיו הטובים
ועל דרגתו ,עליו לחשוב 'אילו' הייתי בדורות קודמים לא הייתי שוה כלום ,מחשבת ה'אילו' תובעת מהאדם
להעפיל לפסגה גדולה יותר.
ומאידך ,כשאדם נמצא במקום קושי ,בתגבורת הנסיונות ,יחשוב 'אילו' הייתי בדורות ראשונים היה
העמידה בנסיון וההתגברות על היצר 'מעשה קטן' ,אולם עכשיו שאני מצוי בדורות אחרונים ,שרבו ועצמו
הנסיונות ,מחמת קושי הנסיונות ,העמידה בנסיון וההתגברות על היצר הוא 'מעשה גדול' ,דבר זה נותן און
וכוח להתגבר על מכשולי היצר.
יתן ה' שנשכיל ללכת במשעולי ה'אילו' ,ננצל את מחשבת 'האילו' להעפיל לפסגות נישאות יותר ,ולהתגבר
על כל מכשולי היצר ,לאהבה את ה' -
ולעבדו בלבב שלם.
