gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בנתיבות הפרשה · B'nsivis Haparsha — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: בנתיבות הפרשה · B'nsivis Haparsha

שבוע: נח (2026-10-12)

בנתיבות הפרשה · B'nsivis Haparsha — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת נח תשפ"ז‬ ‫יש דורשים‬ ‫אלה תולדות נח‪ ,‬נח איש צדיק תמים היה בדורותיו‪ ,‬את האלוקים התהלך נח [נח ו ט]‪ ,‬וברש''י‪ ,‬בדורותיו‪ .‬יש‬ ‫מרבותינו דורשים אותו לשבח‪ ,‬כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר‪ ,‬ויש שדורשים אותו לגנאי‪,‬‬ ‫לפי דורו היה צדיק‪ ,‬ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב כלום [רש''י‪ ,‬וכ''ה בסנהדרין קח א]‪ ,‬מה הפשט יש‬ ‫דורשים לגנאי‪ ,‬והרי התורה מעידה עליו נח איש צדיק תמים‪ ,‬ומה כל כך משנה ה'אילו' היה בדורו של אברהם‪,‬‬ ‫הרי בדורו של נח צדיק תמים היה‪.‬‬ ‫כתב החפץ חיים‪ ,‬יש דברים שאסורין מטעם אבק לשון הרע וכו'‪ ,‬וכן המספר בשבחו של חבירו בפני‬ ‫שונאיו‪ ,‬גם כן בכלל אבק לשון הרע הוא‪ ,‬דזה גורם להם שיספרו בגנותו‪ .‬ואם הוא מרבה לספר בשבחו‪ ,‬אפילו‬ ‫שלא בפני שונאיו אסור‪ .‬כי עי"ז רגיל בעצמו לגנותו לבסוף לומר חוץ ממדה רעה זו שיש לו‪ ,‬או שהשומעין‬ ‫ישיבוהו למה אתה מרבה בשבחו והלא מדת כך וכך בידו‪ .‬וכל זה אם אינו משבחו ברבים‪ ,‬אבל ברבים אסור‬ ‫בכל גווני‪ ,‬כי במסיבת אנשים רבים רגיל להמצא מימינים ומשמאילים או מקנאים‪ ,‬ועל ידי שיזכיר בשבחיו‬ ‫יבואו לספר בגנותו [ח"ח כלל ט אות א]‪ ,‬מבואר בחפץ חיים שהמספר בשבח חברו בפני שונאו‪ ,‬או המרבה בשבח‬ ‫חברו‪ ,‬או המספר בשבח חברו ברבים עובר משום אבק לשון הרע [ח"ח ט א]‪.‬‬ ‫למה סיפור 'שבח' על חבירו נחשב אבק לשון הרע‪ ,‬הרי לא סיפר גנות‪ ,‬רק סיפר 'בשבח' חברו‪ .‬מתבאר‬ ‫מדברי החפץ חיים שטעם האיסור בכל אלו המשבחים הוא‪ ,‬שלבסוף יטיל אחד השומעים דופי לומר 'חוץ'‬ ‫מ‪' ...‬אילו'‪ ...‬וסיפור דברים שנותן אפשרות להטיל דופי‪ ,‬הרי זה כמתן גנות בעצם הדבר‪.‬‬ ‫ובחז"ל‪ ,‬אמר רב יהודה אמר רב‪ ,‬רוב בגזל מיעוט בעריות והכל באבק לשון הרע [ב''ב קסה א]‪ ,‬מדוע מי שנזהר‬ ‫בלשון הרע אינו נזהר באבק לשון הרע‪ ,‬והוא בא לידי מכשול באבק לשון הרע‪ ,‬ומה יש בו באיסור אבק לשון‬ ‫הרע‪ ,‬בשונה משאר איסורי תורה‪ ,‬שרק בו 'הכל' נכשלים‪.‬‬ ‫נראה שכתב החפץ חיים זצ"ל‪ ,‬שיסוד איסור לשון הרע הוא ראיית גנות בחברו‪ ,‬כי מי שדן את חברו לכף‬ ‫זכות‪ ,‬כמצות התורה בצדק תשפוט עמיתך [ויקרא יט טו]‪ ,‬אינו רואה רע בחברו‪ ,‬וממילא לא יספר עליו לשון הרע‪,‬‬ ‫כי אין בידו גנות על חבירו‪ ,‬אולם מי שעבר על בצדק תשפוט עמיתך‪ ,‬ולא דן את חברו לכף זכות‪ ,‬ראיית הרע‬ ‫בחבירו תביא אותו לבסוף לספר לשון הרע‪ ,‬נמצא שמי שנזהר לדון את חברו לכף זכות לא יבוא לידי לשון‬ ‫הרע‪ ,‬כי לא יראה רע בחברו‪ ,‬וממילא לא יהיה לו גנות לספר עליו‪.‬‬ ‫לא כן אבק לשון הרע שאינו סיפור גנות‪ ,‬ואין בו אמירת גנות‪ ,‬שכן מספר 'בשבח' חבירו‪ ,‬אולם מתוך סיפור‬ ‫השבח על חבירו נראה שהשבח אינו מוחלט‪ ,‬כי 'אילו' היה חבירו בחברת אנשים רמי מעלה לא היה נחשב‬ ‫ביניהם‪ ,‬או 'אילו' לא היה בחבירו דברים אחרים כאלה וכאלה‪ ,‬היה חבירו ראוי לשבח שנאמר עליו‪ .‬וכיון‬ ‫שמחשבת ה'אילו' היא מציאות‪ ,‬ואין בה כדי לדון לכף זכות‪ ,‬ממילא 'הכל' באבק לשון הרע‪ ,‬כי אפילו מי‬ ‫שנזהר לדון את חבירו לכף זכות‪ ,‬ומתוך כך אינו נכשל בלשון הרע‪ ,‬אפשר שיעבור בו מחשבת ה'אילו'‪ ,‬ומתוך‬ ‫כך יכשל באבק לשון הרע‪.‬‬ ‫עוד כתב החפץ חיים‪ ,‬ואם יחפוץ לשבח אדם אשר כבר הוחזק לרבים‪ ,‬ונודע לכשר וצדיק‪ ,‬אשר לא נמצא‬ ‫בו רעה ואשמה‪ ,‬גם על פני שונא ומקנא יש לשבחו‪ ,‬כי לא יוכל לגנותו‪ ,‬ואם יגנהו ידעו הכל אשר פיו דבר שוא‬ ‫[ח"ח כלל ט אות ב]‪ ,‬מבואר בחפץ חיים שמותר לשבח אדם שנודע לכשר וצדיק‪ ,‬ואין בזה איסור אבק לשון הרע‪.‬‬ ‫והטעם שנשתנה אדם זה משאר בני אדם שמותר לספר בשבחו‪ ,‬ואין בסיפור אודותיו משום אבק לשון‬ ‫הרע‪ ,‬כי באדם זה שנודע לכשר וצדיק‪ ,‬אשר לא נמצא בו רעה ואשמה‪ ,‬לא שייך לומר 'אילו'‪ ,‬ובמקום שלא‬ ‫שייך לומר 'אילו'‪ ,‬סיפור השבח לעולם לא ישתמע לגנאי‪ ,‬לפיכך מותר לספר בשבחו‪.‬‬ ‫וברש''י‪ ,‬יש מרבותינו דורשים אותו לשבח‪ ,‬כל שכן ש'אילו' היה בדור צדיקים היה צדיק יותר‪ ,‬ויש שדורשים‬ ‫אותו לגנאי‪ ,‬לפי דורו היה צדיק‪ ,‬ו'אילו' היה בדורו של אברהם לא היה נחשב כלום [רש''י נח ו ט ובסנהדרין קח א]‪,‬‬ ‫מבואר מדבריהם ש'היש דורשין' היא הטלת גנות‪ ,‬כי המחשבה 'אילו' היה בדורו של אברהם לא היה שוה‬ ‫כלום‪ ,‬תובעת להיות צדיק בדרגה של דורו של אברהם‪ ,‬ולפיכך נח שלא היה צדיק בדרגת דורו של אברהם‪,‬‬ ‫אף שצדיק תמים היה בדורו‪ ,‬יש חסרון בצדקותו‪.‬‬ ‫על דברי חז"ל אלו אמר רבי ירוחם זצ"ל‪ ,‬הנה כל מחלקותם היא רק מה כיוונה התורה במילת 'בדורותיו'‪,‬‬ ‫אם לשבח אם לגנאי‪ ,‬אבל בזה אין מחלוקת שאם היה האמת ש'אילו' היה בדורו של אברהם לא היה אז‬ ‫נחשב לצדיק‪ ,‬כי אז הוא אמנם גנאי גדול וגם בקורת על נח‪ .‬רואים אנו מזה דבר מבהיל‪ ,‬שטעות הוא אצלנו‪,‬‬ ‫שהאדם חושב מאחר שבדור הזה הוא מהחשובים הנה מה לו עוד יותר‪ .‬כי לו יהא אפילו שהאמת הוא כמו‬ ‫שהוא חושב‪ ,‬אבל הסוד הוא שכל מעשה ומעשה של האדם נשקל ונמדד [ווערט צוגעשטעלט]‪ ,‬ודנים אותו למראה‬ ‫הדרגות הכי גדולות‪ ,‬איך היה 'אילו' היה בדורו של אברהם אבינו‪ ,‬אם גם אז היה נחשב למעשה רב אם לא‪.‬‬ ‫אבל הטענה לפי הזמן; שכהיום הנהו צדיק ‪ -‬זה אינו‪ ,‬ולא מספיק‪' .‬אילו' היה בדורו של אברהם אבינו ‪ -‬זוהי‬ ‫המדה! מבהיל מאד! [דעת תורה נח ו ט]‪.‬‬ ‫רואים מדברי רבי ירוחם זצ"ל על דרך מה שהתבאר‪ ,‬שמחשבת 'האילו' היא מציאות‪ ,‬ומשום כך אדם נשקל‬ ‫ונמדד על פי מחשבת 'האילו'‪ ,‬תובעים ממנו את הדרגות הגדולות ביותר‪ ,‬ודנים אותו על פיהם‪ ,‬והוספנו‬ ‫מקודם שמשום כך 'הכל' באבק לשון הרע‪,‬‬ ‫רבי חיים ויטאל זצ"ל מביא בספר החזיונות בשם האר"י על מעלת דורות אחרונים‪ ,‬מעשה קטון מאד בדור‬ ‫הזה‪ ,‬שקול כנגד כמה מצות גדולות שבדורות ראשונים‪ ,‬כי בדורות אלו הקליפה גוברת מאד מאד לאין קץ‪,‬‬ ‫מה שאין כן בדורות הראשונים [הובא ב'בנתיבות ההלכה' כרך מ"ה עמ' ‪ .]102‬נראה מכאן שמדה טובה מרובה‪ ,‬ומעשה קטן‬ ‫בדור שלנו 'אילו' היה בדורות ראשונים היה קטן‪ ,‬אולם כיון שנעשה בדור שלנו הוא גדול עד אין שעור‪ ,‬והוא‬ ‫מורה שהמעלה הזו מוברכת היום בכל מעשה שלנו‪ ,‬והיא מעצימה את מעשינו‪ ,‬ומגדילה אותם‪.‬‬ ‫מתוכנם של דברים למדנו‪ ,‬שבכל מעשה ומעשה ראוי להביט אל 'האילו'‪ ,‬כשאדם מביט על מעשיו הטובים‬ ‫ועל דרגתו‪ ,‬עליו לחשוב 'אילו' הייתי בדורות קודמים לא הייתי שוה כלום‪ ,‬מחשבת ה'אילו' תובעת מהאדם‬ ‫להעפיל לפסגה גדולה יותר‪.‬‬ ‫ומאידך‪ ,‬כשאדם נמצא במקום קושי‪ ,‬בתגבורת הנסיונות‪ ,‬יחשוב 'אילו' הייתי בדורות ראשונים היה‬ ‫העמידה בנסיון וההתגברות על היצר 'מעשה קטן'‪ ,‬אולם עכשיו שאני מצוי בדורות אחרונים‪ ,‬שרבו ועצמו‬ ‫הנסיונות‪ ,‬מחמת קושי הנסיונות‪ ,‬העמידה בנסיון וההתגברות על היצר הוא 'מעשה גדול'‪ ,‬דבר זה נותן און‬ ‫וכוח להתגבר על מכשולי היצר‪.‬‬ ‫יתן ה' שנשכיל ללכת במשעולי ה'אילו'‪ ,‬ננצל את מחשבת 'האילו' להעפיל לפסגות נישאות יותר‪ ,‬ולהתגבר‬ ‫על כל מכשולי היצר‪ ,‬לאהבה את ה' ‪-‬‬ ‫ולעבדו בלבב שלם‪.‬‬