gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

בנתיבות החיים · B'nisivis Hachaim — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: בנתיבות החיים · B'nisivis Hachaim

שבוע: נח (2026-10-12)

בנתיבות החיים · B'nisivis Hachaim — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫נקודות למחשבה‪ :‬פנינים‪ ,‬עיונים ורעיונות נבחרים בפרשת השבוע‪ ,‬והדרכה בעבודת ה׳ פרשת נח ‪ -‬תשפ״ז‬ ‫מאת הרב יעקב יוסף ווייס שליט״א‬ ‫מחבר סדרת הספרים "בנתיבות החיים" משפיע ומחנך בעיה״ת מאנסי יצ״ו‬ ‫***** בענין‪ :‬בא אל התיבה ‪ -‬בניין הנפש וחינוך מתוך אהבה בתוך ניסיונות הדור‬ ‫******‬ ‫****‬ ‫ב ּד ֹּור הַ זֶּה״ (בראשית ז‪ ,‬א')‬ ‫יתי צַ ִּ ּדיק לְ פָּ נַי ּ ַ‬ ‫ָּ‬ ‫ָּ‬ ‫יתך ֶאל הַ ּ ֵּתבָּ ה ִּּכי א ְֹּתך ָּר ִּא ִּ‬ ‫ּבֹּא ַא ּ ָּתה ְוכָּ ל ּ ֵּב ְ‬ ‫״וַ ּיֹּאמֶ ר ה׳ לְ נֹּחַ‬ ‫מתחילה העבודה להכניס את האור שקיבלנו‬ ‫יתברך‪ ,‬ו‬ ‫ת זמן החורף תשפ״ז‪ ,‬לאחר ימים קדושים ונעלים‪ ,‬ימים של קרבת ה׳‪ ,‬קבלות טובות והתחדשות בעבודתועתה‬ ‫אין בו יום טובותענות‬ ‫החורף מתחיל בחודש חשון הרמז שחודש זו‬ ‫זמן ה‬ ‫הלימוד‪ ,‬בתורה ובתפילה‪ ,‬במידות טובות וישרות וביחסנו אל הסובבים אותנו‪,‬‬ ‫היום־יום‪,‬‬ ‫בסדרי‬ ‫אל תוך חיי‬ ‫החול‪,‬כחסידות בתחילתו״‪ ,‬עלינו לנצל את כוח ההתחלה‪ ,‬להשקיע בתורה ובתפילה‪ ,‬לקבוע‬ ‫״איןימיתוקף‬ ‫בתוך‬ ‫להמשיך את רוממות הימים הקדושיםואם‬ ‫ציבור‪ ,‬רקיש בו מקום‬ ‫התחזק בעבודת ה׳‪ ,‬עד שתיעשה ההתעוררות בניין של קביעות לכל המשך השנה‪.‬‬ ‫ֱֹלהים אֶ ת כָּל‬ ‫דושהי ְַרא א ִ‬ ‫ם ומתחילים בלימוד פרשת בראשית‪ ,‬הטומנת בחובה יסודות רבים לחיי האדם‪ .‬נתבונן בנקודה אחת‪ ,‬העולה מעדותה של התורה הק ״ ַו‬ ‫בתוכו את האדם כדי שיכיר בטובתו ויעבוד אותו מתוך הכרה זו‪ ,‬וכמבאר‬ ‫וועלט—‬ ‫והעמיד‬ ‫לא)אייבערשטער האָ ט באַ שאַ ֿפןזייער א גיט‬ ‫דער‬‫ְהנֵּה טֹוב ְמאֹד״ (בראשית א‪,‬‬ ‫שה ו ִ‬ ‫אֲשר עָּ ָּ‬ ‫ֶ‬ ‫בריאת האדם ניכר טובו של מעשה בראשית בכללותו‪ .‬בלא האדם‪ ,‬מי יכיר בטובת הבריאה ומי יודה למיטיב? האדם הוא המבחיןבטוב‬ ‫באמצעות' (שם)‬ ‫אור החיים הק‬ ‫‪ ,‬ב‬ ‫שדווקא‬ ‫בידו הבחירה להרע או להיטיב‪.‬‬ ‫שנית‬ ‫לו‪ .‬עוד מבאר‪ ,‬שהלשון ״והנה טוב מאוד״ מתייחסת לבריאה כפי שיצאה מידי הבורא; הקלקול בא לאחר מכן מצד האדם‪ ,‬נה‬ ‫הקדוש ‪,‬האדם‪ ,‬וכל הנבראים נבראו בשבילו‪ .‬ומהי תכלית בריאתו של האדם עצמו? לעלות במעלות הטוב‪ .‬אף שנשמתו‬ ‫הבריאה הוא‬ ‫שעיקרהחיים‬ ‫האור‬ ‫ובהמשך דבריו מוסיף‬ ‫שניתן בו הוא התחלה לעבודתו‪ ,‬ובכוחו להגדילו ולהעלותו‪.‬‬ ‫מאוד״‬ ‫״טובהטוב‬ ‫צד שורשה‪ ,‬ניתנה לו האפשרות להוסיף ולהתעלות על ידי מעשיו‪ ,‬ממדרגה למדרגה‪ .‬וזהו‬ ‫שלתהפוך בקשת‬ ‫לימוד על הגבול שבין הנאה ראויה לבין רדיפה אחר מותרות‪ .‬האדם רשאי ליהנות מטובת העולם‪ ,‬אך עליו לשמור על המידה‪ ,‬א‬ ‫ובפרדס יוסף‬ ‫א בדרך צחות‬ ‫הבא‪,‬על פי כן ברא הקב״ה את‬ ‫הבריאה היא שישלים האדם את נפשו בעולם הזה ויזכה לחיי העולם ואף‬ ‫סופר ‪,‬‬ ‫שתכלית‬ ‫התענוג לתכלית חייו ותביא עליו רעה‪.‬וכן מבארהכתב‬ ‫בעולםלח‪).‬בריות טובות ואילנות טובים ליהנות בהם בני אדם‪ .‬גם לטובת העולם הזה יש אפוא‬ ‫(סנהדרין‬‫וברא‬ ‫רכי האדם קודם לבריאתו‪ ,‬כדי שייכנס לסעודה מיד‪ ,‬כדברי חז״ל‬ ‫האדם מיושבת‪ ,‬ויוכל לשמור ולקיים את המצוות מתוך הרחבת הדעת‪ ,‬בלי מונע‪ .‬אולם כאשר הוא מבלה את זמנו בהבלי העולם ושוכח את‬ ‫בעבודת ה׳‬‫דעתו של‬ ‫תפקיד‬‫שתהא‬ ‫שכבר בתחילת הבריאה אנו פוגשים קושי‬ ‫במעשיו‪,‬‬ ‫שהאדם הונח בעולם טוב כדי להכיר בטובת בוראו‪ ,‬לעבוד אותו ולהיטיב אלא‬ ‫שניתנה לו‪.‬‬ ‫נמצא‬‫כליתו‪ ,‬הוא מחמיץ את הטובה‬ ‫ֲשר‬ ‫שה א ֶ‬‫״הָּ ִא ָּ‬ ‫כאשרו נשאל אדם הראשון על מעשיו‪ ,‬השיב‬‫כישלון קשה לו להודות באחריותו‪ ,‬והוא מבקש לתלות את הדבר בזולתו‪,‬‬ ‫הדורות‪ ,‬ש‬ ‫המלווה את האדם בכלבשעת‬ ‫שניתנה לו לעזר נעשתה בפיו סיבה לתלונה ולהטלת האחריות על אחר‪ ,‬ובבעל‬ ‫בטובה״ ‪.‬‬ ‫האישה‬ ‫״כאן כפר‬ ‫נָּתַ תָּ ה ִעמָּ ִדי ִהוא נ ְָּתנָּה לִ י ִמן הָּ עֵּ ץ ָּואֹכֵּל״ (בראשית ג‪ ,‬יב)ופירשרש״י ‪:‬‬ ‫רמז לכפיות הטובה‬ ‫אשה״—‬ ‫שסופי התיבות ״רעה תחת טובה״ הם ״‬ ‫ומצייןיז‪ ,‬יג)‬ ‫תחַ ת טֹובָּ ה ל ֹא תָּ מּוש ָּרעָּ ה ִמבֵּ יתֹו״‪( ,‬משלי‬ ‫יב‪ָּ :‬רעָּ ה ַ‬ ‫לפסוק‬ ‫קושר את דברי האדם ״מֵּ ִש‬ ‫הטורים (שם)‬ ‫לדבריה‪.‬הלצה אפשר לומר‪ :‬אפילו מען באַ קומט‬ ‫תן לו הקב״ה לעזר‪ .‬עוד מביא בדרך הפשט על הלשון ״היא נתנה לי מן העץ״‪ ,‬שהכתה אותו בעץ עד ששמע ובדרך‬ ‫״חַ‪.‬כְ מֹות נ ִָּשים‬‫להפוך קושי אחד למחיקה של כל הטוב‬ ‫ֿפון דער ווייב‪ ,‬טאָ ר מען נישט ֿפאַ רגעסן אַ לע גוטע זאַ כן וואָ ס זי טוט… יש דברים הטעונים בירור ותיקון‪ ,‬אך אין‬ ‫וברכה מקבל האדם בביתו‪ ,‬שלעתים מרוב הרגל אינו נותן את דעתו עליהן‪.‬‬ ‫טובה‬ ‫יד‪ ,‬א)‬ ‫וכמה(משלי‬ ‫בָּ נְ תָּ ה בֵּ‪,‬יתָּ ּה״‬ ‫נופל על לשון ״חיה״‪ ,‬שמחיה את ולדותיה‪.‬יש‬‫רש״ישח‬‫שם ִא ְשתֹו חַ ּוָּה כִ י ִהוא הָּ יְתָּ ה אֵּ ם כָּל חָּ י״ (בראשית ג‪ ,‬כ)‪,‬ופירשוה״‬‫נאמר ‪:‬הָּ אָּ דָּ ם ֵּ‬ ‫והעונשוַיִ ְק ָּרא‬ ‫״‬ ‫הנה‪ ,‬לאחר דברי התוכחה‬ ‫נפלאה‪:‬היה מקום להמשיך בטענות‪ :‬״ווער האָ ט דיר געבעטן?״‪ ,‬״מדוע שמעת לנחש?״‪ ,‬״בגללך אנו סובלים״‪ .‬אולם בתוך פרשת החטא‬ ‫נקודה כל כך‬ ‫משבר גדול‬ ‫לאחר מכאן‬ ‫ללמוד‬ ‫ולהמשיכם‪.‬פירוש מפורש בכוונתו של אדם הראשון‪,‬‬ ‫אין זה‬ ‫קורא לאשתו בשם המבטא את כוחה להעמיד חיים‬ ‫האדם חי״ ‪.‬‬ ‫״אם כל‬ ‫העונש משמיעה התורה גם קריאה של חיים‬ ‫אפשר לבטא זאת במילים חמות״דו ביסט‬ ‫כישלוןשומריבה אפשר לשוב ולראות את מעלתו של הזולת‪ ,‬להכיר בטוב שבו ולתת לו כוח לבנות‪.‬‬ ‫לעבודתנו‪:‬‬ ‫לימודלאחר‬ ‫אך יש כאן גם‬ ‫לעשות את הצעד המוטל עליו‪ :‬להתקרב‪ ,‬לפייס ולהכיר בטובה‪ .‬מתוך כך אפשר גם לבררבזמןהנכון ומישובאת הטעון‬ ‫לבנות יחד‪,‬‬ ‫חייםהבעל‬ ‫יקרה לי‪ ,‬ויש לנו על‬ ‫לעבן״—‬ ‫מיין את‬ ‫״מה אני יכול לעשות עתה כדי‬ ‫יכולים להיבנות כאשר האדם מניח לפי שעה את השאלה ״מה אירע ומי אשם?״‪ ,‬ושואל‬ ‫בתיםאשתו‪.‬‬ ‫כמה כבוד‬ ‫תיקון‪ ,‬תוך שמירה על הקשר ועל‬ ‫עתה יש לפתוח את הלב‬ ‫— הרוחות‪ ,‬יהיה מקום לחשבון ולהתבוננות‪ ,‬לשיחה ולקבלה על העתיד‪,‬‬ ‫יירגעו‬ ‫לאחר זמן‬ ‫ויש מחרכאשר‬ ‫להשיב את השלום ולבנות חיים טובים יחד?״‬ ‫השבת״החטא נפתח לפני האדם פתח של תשובה ושירה‪ ,‬ובכוחו‬ ‫גם לאחר‬ ‫״מזמור שיר ליום‬ ‫לבנין‪,‬של התחדשות מצינו בדברי חז״ל על אדם הראשון ואמירת‬ ‫כוח נוסף‬ ‫ולתתויסוד‬ ‫לקשר זאת למנהגנו למנות בכל יום את הימים לקראת שבת‪ :‬״היום יום ראשון בשבת״‪,‬‬ ‫בוראו‪,‬‬ ‫אפשר‬ ‫בעבודת‬ ‫תרומם מן השבר‪ ,‬לקבל עליו להיטיב את דרכו ולהמשיךובדרך‬ ‫קשה יכול האדם למצוא נקודה טובה המחזקת את לבו‬ ‫ושמחה‪ ,‬ש‬ ‫בשבת״‪ .‬בכל יום מימות החול אנו זוכרים את השבת ושואבים ממנה כוח של אמונה‪ ,‬מנוחה גם ביום‬ ‫השמחה בעבודת ה׳ מחזקת את הלב לשוב‪ ,‬לתקן ולבנות‪.‬‬ ‫נותנת לו כוח להמשיך במעשים המועילים ‪.‬‬ ‫הרי הציווי שלא לאכול מעץ הדעת נאמר לאדם קודם שנבראה‬ ‫(בראשית ג‪,‬לאיג)נפטרה בכך מאחריותה‪ .‬בתולדות יצחק‬ ‫שואל‪(:‬שם)‬ ‫‪,‬‬ ‫שהשיבהנָּחָּ ש ִה ִשיאַ נִ י ָּואֹכֵּל״‬ ‫״הַ‬ ‫ואף חוה‪,‬‬ ‫ונמצא שאף היא הייתה בכלל‬ ‫שה אף היא? ומבאר שבשעת הציווי עדיין הייתה חלק מגופו של אדם‪ ,‬שהרי רק לאחר מכן נלקחה אחת מצלעותיו ונבנתה לאישה‪,‬‬ ‫שומעין?״ להם לשמוע לציווי הבורא‬ ‫היה‬ ‫דברי מי‬ ‫״דברי הרב ודברי התלמיד—‬‫דברי ה׳ לנחש‪ ,‬מובאת הטענה שהיה הנחש יכול להשיב‬ ‫התורה ‪,‬‬ ‫הציווי‪.‬ובפירוש הט״זעל‬ ‫בעניין‬ ‫נצטווה‪).‬באזהרת מסית‪ ,‬ולכן הייתה טענה זו עשויה להועיל לו; ואילו אדם המוזהר שלא להסית אחראי על עצם‬ ‫לאסנהדרין כט‬ ‫התוספות (‬ ‫ולא לדברי המסית‪ .‬ומביא מדברישהנחש‬ ‫אשמתו של האחד אינה מוחקת את אחריותו של‬ ‫המסית אחראי על ההסתה‪ ,‬והניסת אחראי על בחירתו‪,‬‬‫אותו‪.‬כאן יסוד גדול לעבודת האדם‬ ‫ההסתה‪ ,‬ואין טענה זו פוטרת ויש‬ ‫עתה?קבלה ראויה לתחילת הזמן‪ :‬להכיר בטוב‬ ‫שר מישהו השפיע עליי לרעה‪ ,‬עליי להתבונן‪ :‬מה היה בידי לעשות? היכן היה עליי לעצור? ומה מוטל עליי לתקןוזוהי‬ ‫מהו ‪:‬הצעד הטוב שאני יכול לעשות‬ ‫להשתמש בו לעבודתו ולקבל אחריות על מעשינו‪ .‬וכאשר אירע כישלון‪ ,‬להתחזק בתשובה‪ ,‬בהכרת הטוב ובשמחה‪ ,‬ולשאול‬ ‫ה׳‪ ?,‬זמן של תורה ועבודה‪ ,‬מידות טובות ושלום‪ ,‬ונמשיך את אורם של הימים הקדושים אל תוך השנה כולה‪.‬‬ ‫עכשיו‬ ‫ה‪ ,‬בעזרת‬ ‫ראשית התיקון — להכיר באמת‬ ‫רמז ו')אפשר לקשר פסוק זה לעבודת תיקון המידות‪ ,‬על פי דברי הרה״ק רבי אלימלך מליז'ענסק‬ ‫שה״ בדרך‬ ‫(בראשית ח‪,‬‬ ‫ֲשר עָּ ָּ‬ ‫י ִמ ֵּקץ אַ ְרבָּ ִעים יֹום וַיִ ְפתַ ח נֹחַ אֶ ת חַ לֹון הַ ֵּתבָּ ה א ֶ‬ ‫הטבע״ ‪,‬מדריך את האדם להרגיל את עצמו במשך ארבעים יום רצופים במעשה המנוגד‬‫ובהמשך דבריו‬ ‫״האדם לא נברא בעולם רק לשבר את‬ ‫שפתח ואמר‬ ‫זי״ע (בצעטיל קטן או'‪,‬טז)‬ ‫יתרגל להתפלל ולברך בקול‬ ‫בעל העקשנות יתרגל לוותר על רצונו; העצל יתרגל לעשות את מעשיו בזריזות; ומי שיש בו בושה רעה‪ ,‬המעכבת אותו בעבודת ה׳‪,‬‬ ‫״ויהי מקץ ארבעים‬‫עבודתו יזכה לסייעתא דשמיא להוסיף ולהתקדם בתיקון מידותיו‪.‬וזהו הרמז ‪:‬‬ ‫שלטון״ ‪,‬‬ ‫ם‪,‬הרגל של כל דבר נעשהומתוך‬‫״כי‬ ‫ובהתעוררות‪ .‬וכן בשאר הענייני‬ ‫פותח לעצמו חלון של אור ותקווה‬ ‫הוא—‬ ‫״ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה״‬ ‫יוםמסתפק בהתעוררות חולפתאז‬ ‫ואינו‬ ‫ברגליות מ'‬ ‫— האדם מתמיד בעבודה מעשית‬ ‫כאשר‬ ‫יום״‬ ‫להתחיל בעבודה זו צריך האדם להסכים להביט בעצמו ולקבל אחריות‪ ,‬וזהו מן‬ ‫כנ"ל‪,‬‬ ‫יוםכדי‬ ‫אולם‬ ‫המעשים שבהם הרגיל את עצמו‪ ,‬יום אחר‬ ‫עשה״ ‪-‬‬ ‫״אשר בכוח‬ ‫בתוך מצבו‪,‬‬ ‫עלול לעסוק בשאלה מי גרם לו לחטוא‪ ,‬ולהתרחק מן השאלה מה מוטל עליו לתקן‪ .‬ודאי שיש השפעה לסביבה ולזולת‪ ,‬אך כל עודהוא‬ ‫ביותר‪,‬‬ ‫הקשיםהוא‬ ‫הדברים כישלון‬ ‫לאחר‬ ‫התיקון היא להכיר באמת‪ ,‬להודות בטובה שקיבל ולקבל אחריות על חלקו במעשה‪.‬‬ ‫מחדש‪,‬‬ ‫ראשית‬ ‫בהם את כל האחריות‪ ,‬קשה לו להתחיל לבנות את עצמו‬ ‫״האשה אשר נתתה‬ ‫על הפסוק‬ ‫תו תלו את חטאם באחרים‪ :‬האדם באישה‪ ,‬והאישה בנחש‪ .‬ובדברי האדם הייתה גם משמעות עמוקה יותר‪ ,‬כפי שמבאר הספורנו‬ ‫חטאתי״‪.‬הפנה את טענתו גם כלפי נותן המתנה‪,‬‬ ‫יב) אשמתו לקונו‪ ,‬תמורת התשובה שהיתה ראויה לו‪ ,‬כמו שעשה דוד באמרו אל נתן האדם‬ ‫יחס‬ ‫עמדי״ ״ובזה‬ ‫(בראשית ג‪,‬‬ ‫ההודאה בחטא פותחת לפני האדם דרך‬ ‫‪.‬‬ ‫(שמואל ב יב‪ ,‬יג)‬ ‫אתי לַה׳״‬ ‫״חָּ‪:‬טָּ ִ‬ ‫הספורנואת דרך התיקון‪ .‬דוד המלך‪ ,‬כאשר הוכיחו נתן הנביא‪ ,‬אמר‬ ‫במקום להודות בחטאו‪.‬דברימאירים‬ ‫אין‪ .‬בידינו לקבוע כיצד‬ ‫סוק בהצדקת מעשיו‪ ,‬הוא מתקשה לשנותם; כאשר הוא אומר באמת ״חטאתי״‪ ,‬הוא יכול להתחיל לשאול מה עליו לעשות מכאן ולהבא‬ ‫הספורנוהייתה המענה הראוי באותה שעה‪ .‬וזוהי השאלה הנוגעת אלינו‪ :‬כאשר אנו נכשלים‪ ,‬האם‬ ‫שהתשובה‬ ‫למדנומדברי‬ ‫ה משתנה דינו של אדם הראשון אילו הודה מיד‪ ,‬אך‬ ‫״נכשלתי‪ ,‬ועליי לתקן״?‬ ‫פשים על מי להטיל את האשמה‪ ,‬או פותחים פתח לתשובה באומרנו‬ ‫הוא קושר את העניין לגילוי כוחה של התשובה‪ ,‬שנבראה קודם העולם;‬ ‫הראשון‪,‬‬ ‫הדברים‬‫אדם‬‫ביאורים בדרך דרוש לעומק עניינו של חטאבין‬ ‫ובש״ךעל התורה הובאו‬ ‫(בראשית ג‪ ,‬יב)‬ ‫אלוה‪,‬דבריו עומדת ההוראה העולה מדברי‬ ‫דם ראה את הדורות העתידים לעשות עצמם אלוהות‪ ,‬וביקש שיתגלה כי האדם הוא בן־תמותה‪ ,‬ילוד אישה‪ ,‬ואינו ‪ .‬לצד‬ ‫לעבודת ארבעים היום‪ :‬לאחר שהכיר האדם במה שעליו לתקן‪ ,‬יבחר מעשה‬ ‫אחריות‪.‬‬ ‫ומכאן נשוב‬ ‫האדם נתבע על מעשיו‪ ,‬המענה הראוי הוא הודאה‪ ,‬חרטה וקבלת‬ ‫הספורנו‬ ‫כאשר‬ ‫בדבר?לוותר‪ ,‬יתרגל בוויתור במקום הראוי; ומי שדוחה את המוטל עליו‪ ,‬יתרגל להתחיל‬ ‫שקשה לו‬ ‫מי שלי‬ ‫יתמיד בו‪ .‬מי שממהר להאשים‪ ,‬יתרגל לעצור ולומר‪ :‬״מהו החלק‬ ‫— סגור ומכביד אפשר לפתוח חלון‪ .‬תחילתו בהכרה אמיתית‪ ,‬והמשכו‬ ‫מצב‬‫עשה״‬ ‫אשרבתוך‬ ‫״ויפתח נח את חלון התבה גם‬ ‫ריזות‪ .‬כך נעשית קבלת האחריות למעשה של בניין‪.‬‬ ‫טוב ובהתמדה‪ ,‬עד שיזכה האדם לראות אור בעבודתו ולהוסיף ולעלות בסייעתא דשמיא‪.‬‬ ‫כך הוא כוחה של תשובה‬ ‫התחיל אדם הראשון מטפח על פניו ואמר״כך היא‬‫״עשיתי תשובה ונתפשרתי״‬ ‫שפגש אדם הראשון את קין ושאלו‪ :‬״מה נעשה בדינך?״ השיב קין‬ ‫ובמדרש (בר"ר‬ ‫מסופר כב‪ ,‬יג)‬ ‫לאחר החטא והעונש יש כוח לתשובה לפעול ולשנות‪,‬‬ ‫את הדרך‪,‬‬ ‫השבת״לנו שכישלון אינו סוגר גם‬ ‫״מזמור שיר ליום הרי‬ ‫כוחה של תשובה‪ ,‬ואני לא הייתי יודע!״מיד עמד ואמר‬ ‫לתקן‪.‬שאנו לוקחים עמנו בתחילת זמן החורף‪ :‬להכניס את ההתעוררות של‬ ‫העבודה‬ ‫ולבקש‬ ‫להסתתר מאחורי אשמת הזולת‪ ,‬להכיר בחלקנו וזו‬ ‫אליה ו‬ ‫להפסיק‬‫אלא שצריך לפנות‬ ‫בכל יום בצעד של בניין‪.‬‬ ‫ל המעשים‪ .‬להכיר בטובת הבורא ובטובת הסובבים אותנו‪ ,‬לקבל אחריות על לימודנו‪ ,‬על מידותינו ועל הנהגת ביתנו‪ ,‬ולהתחיל‬ ‫יא)‪,‬העולם הזה עמד נח‪ ,‬שמר על דרכו‬ ‫בתוך‬ ‫ַתמָּ לֵּא הָּ אָּ ֶרץ חָּ מָּ ס״ (בראשית ו‪,‬‬ ‫אֱֹלהים ו ִ‬ ‫לִפנֵּי הָּ ִ‬‫שנאמרת הָּ אָּ ֶרץ ְ‬ ‫שחֵּ‬ ‫ההשחתה הלכה והתרבתה‪ ,‬עד ״ו ִַת ָּ‬ ‫ומתוך כך אנו באיםלפרשתנו‬ ‫הקדושה') היא נצחית‪ .‬גם כאשר העולם שסביבנו מלא סערה ובלבול‪ ,‬הקריאה מופנית‬ ‫התורהבראשית ז‪ ,‬ה‬ ‫אֲשר צִ ּוָּהּו ה׳״ (‬‫הקב״הש נֹחַ כְ כֹל ֶ‬ ‫קיבל עליו את העבודה שהטיל עליו ״ ַויַעַ‬ ‫ובהמשך הדורות הלכה ההשחתה‬ ‫מקום של אמונה‪ ,‬קדושה וחיים‪,‬‬ ‫אחריות על דרכך‪ ,‬היכנס אל תיבות התורה והתפילה‪ ,‬ובנהא"ע וביתך‬ ‫קבל תֵּ בָּ ה״‬ ‫יתָך אֶ ל הַ‬ ‫אלינואַ תָּ ה וְכָּל בֵּ ְ‬ ‫״ב ֹא‬ ‫שנברא ״טוב מאוד״ הושחת במעשי בני האדם‪ ,‬עד שבא עליו המבול‪ .‬ומתוך דור‬ ‫אֱֹלהים ו ִַתמָּ לֵּא הָּ אָּ ֶרץ חָּ מָּ ‪.‬ס״העולם‬ ‫(בראשית ו‪ ,‬יא)‬ ‫לִפנֵּי הָּ ִ‬ ‫שנאמרת הָּ אָּ ֶרץ ְ‬‫שחֵּ‬‫והתרבתה‪,‬עד ״ו ִַת ָּ‬ ‫שסביבו הולך ומשחית את דרכו‪ ,‬הוא מקבל עליו את העבודה המוטלת‬ ‫בעוד ש‬‫העולם‬ ‫ותמים‪ ,‬השומר על דרכו ונענה לקריאת ה׳ לבנות תיבה של הצלה‪,‬‬ ‫נח‪ ,‬כ‬ ‫צדיק‬ ‫מתגלה‬ ‫זה איש‬ ‫פרשת המבול מלמדת כיצד יכול האדם לשמור על‬ ‫הקדושה היא נצחית‪ ,‬ודבריה מאירים לכל יהודי בכל דור ובכל מצב‪,‬‬ ‫התורהז‪ ,‬ה')‬ ‫אֲשר צִ ּוָּהּו ה׳ (בראשית‬ ‫עליוַעַ‪:‬ש נֹחַ כְ כֹל ֶ‬ ‫״ ַוי‬ ‫יתי‬ ‫״כִ י א ְֹתָך ָּר ִא ִ‬ ‫נח העיד הקב״ה בעצמו‬ ‫על ש‬ ‫מעמד‬ ‫‪,‬‬ ‫בשעה שהעולם שסביבו מלא סערה‪ ,‬פיתויים ובלבול; כיצד לקבל אחריות על דרכו‪ ,‬ומה עליו לבנות כדי להחזיק‬ ‫בני אדם רואיםרק‬ ‫לבבות‪ ,‬היודע את מחשבות האדם‪ ,‬את רצונותיו ואת מלחמתו הפנימית‪,‬‬ ‫״לפני״‬ ‫הבוחן‬ ‫תיבת‬ ‫לפני‬ ‫רמז להדגיש את‬ ‫צַ ִדיק לְפָּ נַי בַ דֹור הַ זֶ ה״ (בראשית ז‪ ,‬א)‪.‬ובדרך יש‬ ‫יתָך אֶ ל הַ ֵּתבָּ ה״‪,‬זוהי גם‬ ‫הקריאהֹא‪ :‬אַ ָּתה וְכָּל בֵּ ְ‬ ‫״ב‬ ‫ומתוך כך באה‬ ‫ניות‪ ,‬אבל הקב״ה יודע כמה כוח נדרש מן האדם כדי לעמוד בניסיון‪ ,‬וכמה יקרה כל התגברות שלו‪,‬‬ ‫נעשות הקבלות הטובות של הימים הנעלים‬ ‫והתפילהכנ"ל‪,‬‬ ‫כך‬ ‫נו בתחילת הזמן‪ :‬להכיר בטוב שהקב״ה נתן לנו‪ ,‬לקבל אחריות על עבודתנו ולהיכנס אל תיבות התורה‬ ‫דרך חיים‪ ,‬ומתוכן נבנה האדם ונבנה ביתו‪.‬‬ ‫אולם אנו‪ ,‬גם לאחר שאנו יוצאים‬ ‫מתוך דיבוק חברים‪ :‬נח נכנס לתיבה‪ ,‬ובשעת המבול היה שמור בתוכה‪ ,‬ואילו העולם שבחוץ נשטף ונמחה‪,‬‬ ‫המדרש‪,‬‬ ‫(יום ה')‬ ‫ושאלתיהיום‬‫בבית‬ ‫״עס ווענדט‬ ‫והשיב?אחד האברכים החשובים יסוד נפלא‬ ‫פוגשים ברחובות העיר את אותם ניסיונות ופיתויים‪ .‬כיצד נישא עמנו את שמירת התיבה גם בצאתנו לחוץ‬ ‫לראות את היושב בתיבה כמי שסגור ומוגבל‪ ,‬ואפשר לראותו כמי שזכה להיות‬ ‫אויסגעשּפאַ רט״‪,‬‬ ‫אפשר‬ ‫איינעראָּ ן‪,‬איז אײַ נגעשּפאַ רט‪ ,‬און איינער איז‬ ‫זיך ווי אַ זוי מען קוקט עס‬ ‫שמביט מבחוץ עשוי לראות קירות הסוגרים עליו; נח ידע שבין‬ ‫וחיי ביתו‪,‬‬‫היה בתוך התיבה‪ ,‬ושם נשמרו חייו מי‬ ‫בחוץ‪.‬‬ ‫ים‪ ,‬במקום השמירה והחיים‪ ,‬בעוד הסכנה נשארתנח‬ ‫בעבודתנו‪ :‬כאשר יהודי שומר על גבולות ביתו‪ ,‬על עיניו ועל זמנו‪ ,‬עליו להכיר בטובה שבשמירה הזאתאיז עראינעווייניג—‬ ‫גםשל הצלה‪,‬‬‫מקום‬ ‫הקירות הללו נתן לו הקב״ה וכך‬ ‫מה יקר בעיניו ולאיזו‬ ‫שהוא 'בן מלך'‪,‬‬ ‫בצאתו לרחוב הוא יכול לשאת עמו את השייכות הזאת‪,‬הוא יודע‬ ‫גםלעבן‪,‬‬ ‫שייכות צו תורה‪ ,‬צו קדושה און צו אַ ן אמת׳ן‬ ‫טב"ה‬‫ער האָּ אַ‬ ‫להישמר מן המעשים הרעים ומהשפעתם‪ ,‬ולהודות להקב״ה‬ ‫תפקידנו לו‪ ,‬ו‬ ‫ההפקרות שבחוץ‪ ,‬ומתחזק בו הרצון לשמור על החיים שניתנו‬ ‫אינו מתפעל‬ ‫תכלית הוא הולך‪,‬מתוך כךמן‬ ‫ובמצוותי‪.‬של כל יהודי אין אנו יודעים‪ .‬יהודי המתחזק בתוך ניסיונותיו‪ ,‬שומר על עצמו ומבקש לעשות את רצון קונו—עבודתו‬ ‫זאת‪ ,‬את לבו‬ ‫בתורה‬ ‫ועם‬ ‫על שזיכנו להיות קשורים‬ ‫זעט נישט דער גאנמע בילד לכן יש חיוב‬ ‫מנהל‬ ‫שהואמען‬ ‫‪,‬‬ ‫למדוד את חברו לפי מה שנראה לעיניו‪ ,‬שהרי אינו יודע מה עובר בלבו ומהי המלחמה‬ ‫הקב״ה‪,‬‬‫אדם יכול‬ ‫אין לפני‬ ‫יקרה‬ ‫הּוא״דאַ רף האַ לטן יעדן איד גרעסער‬ ‫ש לִ י כָּל בְ כֹור… בָּ אָּ דָּ ם ּובַ בְ הֵּ מָּ ה לִ י מען‬ ‫הפסוק‬ ‫״קדֶ‬‫על ַ‬ ‫מטשערנאביל זי״ע‬ ‫ָ‬ ‫זכות‪,‬דרך האמרה המובאת בשם הרה״ק המגיד‬ ‫לדנו לכף ועל‬ ‫מיר‪,‬לנו לזלזל במלחמת הזולת‪ ,‬כך אין לאדם לזלזל בעבודתו שלו ולומר‪ :‬מה‬ ‫שאין‬‫ֿפאַ ר‬ ‫וכשם‬ ‫דאָ ס לאָ ז‬‫זיך; אָ בער צו וויסן ווער איז אַ מענטש און ווער איז אַ בהמה—״לי הוא״‪,‬‬ ‫תגברות קטנה שלי? הקב״ה רואה גם אותה‪ ,‬יודע מה נדרש ממנו ומכיר ברצונו להתקרב‪.‬‬ ‫בחוץ ותאמר‪ :‬מי אני שאוכל להתגבר על ניסיונות הדור? היכנס אל המקום שבו תוכל לקבל כוח‪,‬‬ ‫תעמוד בָּ ה״‬ ‫אלָך אֶ ל הַ תֵּ‬ ‫ית‬‫אחדֹא אַ ָּתה וְכָּל בֵּ ְ‬ ‫ומכאן נשמעת הקריאה לכל ״ב‬ ‫השייכות לתיבה תוכל לשאת את אורה גם בצאתך אל חיי‬ ‫קדושה‪,‬‬ ‫מקומך בתורה ובתפילה‪ ,‬התחבר לחברים טובים‪ ,‬ובנה בביתך סדרים וגבולות שלמתוך‬ ‫שמירה וחיים‪,‬‬ ‫קבע את‬ ‫לתיבות התורה והתפילה‪ :‬על האדם להכניס את מחשבתו ולבו בתוך הדיבור הקדוש‪ ,‬עד שיהיו התיבות מקום‬ ‫רומזתזי״ע ‪,‬‬ ‫התיבהטוב הק'‬ ‫היום־יום‪.‬וכידוע מתורת הבעל שם‬ ‫הפה אומר והמחשבה משוטטת בחוץ‪ ,‬חסרה ההתקשרות‬ ‫והתפילה‪,‬‬ ‫מבואר‪,‬עניין הארת תיבות התורהכאשר‬ ‫״צהר תעשה לתיבה״‬ ‫עה)בעניין‬ ‫שהוא חי בתוכו‪( .‬בצוואת הריב״ש אות ‪,‬‬ ‫גם בתוך‬ ‫ידן אל הקב״ה‪ ,‬ש‬ ‫ה היא להיכנס אל התיבות‪ :‬להקשיב לדברי התורה שלומדים ולתיבות התפילה שמוציאים מן הפה‪ ,‬להבין מה שאומרים ולהתקשר על‬ ‫מען לייגט זיך אַ רײַ ן אין סידור‪,‬‬ ‫בחינה של התבודדות בשעת התפילה‬‫זוהיה׳‪ ,‬ו‬ ‫טרדות ובלבול הדעת יכול האדם למצוא בתורה ובתפילה מקום של יישוב הדעת וקרבת‬ ‫המרוצה‪ ,‬שבה הנפש שבה אל מקורה ומקבלת כוח להמשך עבודתה‪,‬והתכנסות‬ ‫הפוגהוַיִ נמןָּפַ ש״‬ ‫״שבַ ת‬ ‫ובדרך רמז יש בכך מעיןָּ‬ ‫און ֿפאַ ר אַ ווײַ לע לאָּ זט מען די וועלט אינדרויסן‪,‬‬ ‫אפילו צדיק היכול‬ ‫לבדו)את מעלת עשיית דבר שבקדושה באגודה‪,‬‬ ‫הציבור כדאי' במאור ושמש (פרשת וישלח‪ ,‬עה"פ ויותר יעקב‬ ‫מבאר‬ ‫‪,‬‬ ‫ו של הלב יכולה להיות דווקא בתוך תפילת‬ ‫ומביא‪ ,‬ראיה מכך שגם הצדיק המתרומם בעולמות‬ ‫ם בתפילתו ביחידות למדרגות גבוהות‪ ,‬עלול להיות נתון לקטרוג; ואילו בעבודת הציבור יש שמירה מכוח האגודה‬ ‫יכול לעמוד בין המתפללים‪ ,‬להצטרף אל הציבור‪ ,‬ובה בשעה לכנס את מחשבתו ולבו בתוך תיבות התפילה ‪.‬בפיו‬ ‫מעשרה‪.‬‬‫שהאדם‬ ‫בפחות‬ ‫נמצא‬ ‫עליונים אינו יכול לומר קדושה‬ ‫קונו‪,‬האגודה וההתקשרות האישית‪ :‬החבורה מחזקת אותו‪ ,‬והוא מכניס בתפילתו את לבו ואת בקשתו‪.‬‬ ‫לפניכוח‬ ‫מצטרפים‬‫הוא עומד‬ ‫הוא מתפלל עם הציבור‪ ,‬ובלבו כך‬ ‫עצה לכל בר ישראל‪:‬‬ ‫מביא בשם מורו הרה״ק מפרשיסחא זי״ע‬ ‫זה עם הקב״ה יכול ללוות את האדם גם לאחר שיצא מבית הכנסתכדאי' (בבית יעקב מאלכסנדר ‪ -‬פרשת ויצא)‬ ‫כאשר המקום נקי וראוי‪ ,‬יוכל‬ ‫להתפלל ולבקש מהשי״ת על כל דבר‪ ,‬מקטן ועד גדול‪ .‬ואל יחשוב שלשם כך עליו להתבודד בטלית ותפילין; גם בשעה שהוא בשוק‪,‬‬ ‫הוא לשון תפילה‪ ,‬ו״במקום״ רומז למקום שבו האדם‬ ‫קֹום״ ‪-‬‬ ‫״ויפגע״‬ ‫הלשון ְפגַע בַ מָּ‬ ‫ובזה מבאר את ״וַיִ‬ ‫״ועל ידי זה יהיה תמיד דבוק בה׳״‪,‬‬ ‫לפנות אל הקב״ה ולבקש ממנו את צורכו‪,‬‬ ‫ָּשם ְמ ַראֲ שֹתָּ יו״ ‪:‬‬ ‫ח מֵּ אַ ְבנֵּי הַ מָּ קֹום ַוי ֶ‬ ‫הכתוב‬ ‫עוד‪ .‬מבאר שם את ״וַיִ ַק‬ ‫שעה שטרדות הפרנסה מעכבות אותו מלעסוק בתורה‪ ,‬בידו לפנות אל הקב״ה ולהחזיק בקשר עמו‬ ‫ומתוך כך יכיר כי״סֻ לָּם‬ ‫מושכים את האדם למקומות שאינם ראויים עליו להשיב אל הקדושה‪ .‬את כוח האהבה יפנה לאהבת ה׳‪ ,‬ואת כוח היראה—ליראתו יתברך‬ ‫לשאת עמנו את אור התיבה‪ :‬בשעת התורה והתפילה להיכנס אל התיבות‬ ‫שבשמים‪.‬‬ ‫וזוהי הדרך‬‫ה״עסקי הארץ אפשר להתקשר אל אבינו‬ ‫מתוך‬ ‫שמָּ יְמָּ‬ ‫גם‬ ‫מֻ צָּ ב אַ ְרצָּ ה וְר ֹאשֹו מַ גִ יעַ הַ ָּ‬ ‫רצונךנעשית התפילה קשר חי‬ ‫״ריבונו של עולם‪ ,‬תן לי דעת וכוח לעשות את כך‬ ‫לפני התמודדות אפשר לבקש‬ ‫לבנו‪ ,‬ובצאתנו אל טרדות היום להמשיך לפנות אל הקב״ה‪,‬‬ ‫כנגד אותה רוח‬ ‫אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות״ (סוטה ג‪ ,).‬ו‬ ‫אמרו ‪:‬‬ ‫״אין‬ ‫וחז״ל‬ ‫וה את האדם בכל דרכיו‪ ,‬ומזכיר לו שיש לו אל מי לפנות ובמי להיאחזעכתו"ד‪.‬‬ ‫מפני‪ ,‬הכישלון‪ ,‬יש לתת לאדם דרך לחיות בקדושה‪ :‬לימוד המחיה את נפשו‪ ,‬תפילה שיש בה קשר‪ ,‬וסדר‬ ‫האזהרהנכונה‬ ‫ובמחשבה‬ ‫ת יש למלא את החיים בחכמה‪ ,‬בתורהלצד‬ ‫עליו את העבודה שהטיל עליו הקב״ה‪ ,‬גם כשהיה עליו ללכת בדרך יוצאת מגדר‬ ‫(בראשית ז‪ ,‬ה)‪,‬‬ ‫ֲשר צִ ּוָּהּו ה׳״נח קיבל‬ ‫מעידהַעַ ש נֹחַ כְ כֹל א ֶ‬ ‫יום שיש בו תוכן ותכלית‪.‬והתורה ״ ַוי‬ ‫עליו‪.‬בתוך הכאב והשאלות יכול‬ ‫לעבודת האמונה‪ :‬להיות נאמן לרצון ה׳ בשעה שהכול מאיר‪ ,‬ולהחזיק בנאמנות זו גם בשעה שאין האדם מבין את אשר עוברגם‬ ‫ואפשר ללמוד מכאן‪,‬‬ ‫״נייחא לעליונים‪ ,‬נייחא לתחתונים״ (בראשית רבה ‪,‬ל‪ ,‬ה)‪,‬‬ ‫להיאחז באמונה‪ ,‬לפנות לעזרה ולעשות את הצעד הנכון המוטל עליו עתה‪ .‬ועל נח דרשו‬ ‫ך הרצויה לפני הקב״ה בכוחה להכניס נחת ויישוב הדעת גם אל חיי האדם למטה‪ ,‬ולתת לו כוח לשאת את קשייו‪.‬‬ ‫התיבה של הבית והמוסד — חינוך מתוך אהבה‪ ,‬גבולות ובניין הנפש‬ ‫יש כאן הוראה לעבודתנו‪ :‬בשעת ניסיון חפש אדם ראוי להתחזק עמו—‬ ‫רמז ז‪ ,‬ט)‬ ‫בדרך‬ ‫(בראשית‬ ‫נאמר ‪ְׁ :‬ש ַניִם בָ אּו אֶ ל נֹחַ אֶ ל הַ תֵּ בָ ה״‬ ‫״ש ַניִם‬ ‫ם בתוך התיבה יש מקום להתחזקות יחד‪ְׁ .‬‬ ‫האדם זקוק לקבל חיזוק‪ ,‬ובכוחו‬ ‫ש ַניִם ִמן הָ אֶ חָ ד… כִ י ִאם יִּפֹ לּו הָ אֶ חָ ד י ִָקים אֶ ת חֲ בֵּ רֹו (קהלת ד‪ ,‬ט–י')‬ ‫המלך ‪ְׁ:‬‬ ‫״טֹובים הַ‬ ‫שפיע‪ ,‬חבר נאמן או בן משפחה המבין ללבך‪ .‬וכדברי שלמה ִ‬ ‫״איש אֶ ת ֵּרעֵּ הּו‬ ‫ועה׳‪ ,‬שבה ִ‬ ‫בודת‬ ‫חזקים‪ :‬להקשיב לחברו‪ ,‬לראות את מאמציו ולהזכיר לו את כוחותיו בשעה שקשה לו לראותם בעצמו‪ .‬כך נבנית חבורה של תורה‬ ‫להיות מקום שהוא יודע שיש בו מי שרואה את נשמתו הטהורה‪ ,‬מקשיב לו‬ ‫מתחנך—‬ ‫צריכה‬ ‫ביתו והמוסד שבו הוא‬ ‫והתיבה של הצעיר—‬ ‫יַעְׁ זֹרּו ּולְׁ אָ ִחיו י ֹאמַ ר חֲ זָק״ (ישעיהו מא‪ ,‬ו')‪,‬‬ ‫שביוכל לגדול‪.‬‬ ‫להיכנס אל התיבה ולהישמר מניסיונות הדור‪ ,‬עליו להרגיש שבתוכה יש חיים של תורה ותפילה‪ ,‬חום וקשר‪ ,‬שמחה ומקום ו‬ ‫בכוחותיו‪,‬‬ ‫קוראים לו‬ ‫ומאמין‬‫אשר אנו‬ ‫כולם נראים‬ ‫סביבו עולם מלא רעש ופיתויים‪ ,‬והמפגש עמהם הוא בתוך סביבתו הקרובה‪ :‬בכיתה‪ ,‬בין חברים או אצל השכנים‪,‬‬ ‫רואהשלו‪,‬‬ ‫בקושי‬ ‫לעיתיםגםהוא‬ ‫אולם עלינו להכיר‬ ‫שגוממנו הנאה ושאין מבינים ללבו‪.‬‬ ‫זלים‬ ‫אותו חוג‪ ,‬והוא שואל‪ :‬מדוע לאחרים מותר ולי אסור? מדוע דווקא ממני דורשים לוותר? הוא עלול להרגיש שחונקים אותו‪,‬‬ ‫בו‪,‬צריך לשמוע את דבריו‪ ,‬להבין מה מושך אותו ומה חסר לו‪,‬‬ ‫לחזקו‬ ‫לעמוד‬ ‫כאשר הגבול נחוץ ונכון‪ ,‬קשה לצעירכדי‬ ‫גםמקום‪,‬‬ ‫ער שהוא מרגיש הוא צער אמיתי‪ ,‬ועלינו לתת לו‬ ‫בשמירתו‪,‬המלך‪ ,‬בשעה שהוא מוסר דברי חכמה ומוסר‪,‬‬ ‫ההקשבה אפשר להסביר את הגבול ולעזור לו לשאת את המאמץ הכרוך שלמה‬ ‫אויסשמועסמיט זיי ו‬‫מתוך ן‬ ‫מען דאַ רף עס‬ ‫שם‪ ,‬אזהרותיו על‬ ‫וכפי שמבאררש״י‬ ‫שמֹר ִמצְ ֹותַ יו ְֶחיֵּה״ (משלי ד‪ ,‬ג–ד)‬ ‫לִפנֵּי ִא ִמי‪ .‬וַיֹ ֵּרנִ י וַי ֹאמֶ ר לִ י י ְִתמָּ ְך ְדבָּ ַרי לִבֶ ָך ְ‬ ‫ִיתי לְ אָּ בִ י ַרְך ְוי ִָּחיד ְ‬ ‫מאביו י ִ‬ ‫״כִ י בֵּ ן הָּ‬ ‫מספר על ההדרכה שקיבל‬ ‫שם‪ ,‬שהדרכת‬ ‫המלבי״ם‬‫ם מתאווה להם‪ ,‬כגזל ועריות‪ ,‬נמסרות מתוך אהבה; הרי אביו דוד המלך‪ ,‬שאהב אותו‪ ,‬לימדו והזהירו על כך‪ .‬וכן עולה מדברימצודות דוד ו‬ ‫האב נובעת מרצונו בטובת בנו‪.‬‬ ‫לתכנים הפוגעים באמונה‪ ,‬בקדושה ובמידות‪ ,‬כמה גדלה האחריות לשמור עליו‬ ‫להיחשףאותנו‬ ‫רך חינוך יש ללמוד מכאן לימינו‪ :‬כאשר באמצעות כלי אחד עלול הצעירוגם‬ ‫לשאת בעול עם בנינו‬ ‫ומתוך הכרת גודל הניסיון‪ ,‬עלינו‬ ‫ם כבר אז נצרכה אזהרת האב האוהב‪ ,‬על אחת כמה וכמה בדור שבו הפיתויים נעשו קרובים וזמינים כל כך‪,‬‬ ‫מבקשים את חייך ואת טובתך‪ ,‬ורוצים שתגדל בכוחות בריאים‪,‬‬‫אנווחיה״—‬ ‫״שמור מצוותי‬ ‫הבןבו‪.‬להרגיש את האהבה שממנה יוצאת ההדרכה‬ ‫לעמוד‬ ‫ולעזור להם על‬ ‫ותלמידינו ‪,‬‬ ‫גבולות התורה שומרים על חיי הנפש‪ ,‬על הטהרה ועל‬ ‫יקרים לו—‬ ‫חה‪ .‬כמו אב המזהיר את ילדו שלא לרוץ לכביש‪ ,‬להתקרב לאש או לשחק בסכין‪ ,‬מפני שחיי ילדו כך‬ ‫האם מגיעים לאוזניו רק ביקורת‬ ‫לו‪.‬כך צריך להתבונן כיצד הבן שומע את הגבול‪,‬‬ ‫ובתוך‬ ‫אותו לבדו מול דבר העלול להזיק‬ ‫מניח‬ ‫תידו של האדם‪ .‬דווקא מפני שהבן אהוב‪ ,‬אין ים‬ ‫ההורים והמחנכים מעמידים גבולות‪ ,‬עליהם למסור‬ ‫ובשמחה״ ?‬ ‫לנו‪ ,‬נשמתך חשובה לנו‪ ,‬ואנו רוצים לעזור לך לגדול בטהרה‪ ,‬בחכמה כאשר‬ ‫יקרגם ‪:‬‬ ‫שומע‬‫״אתה‬ ‫וחשד‪ ,‬או שהוא‬ ‫ממנו‪.‬מוטלת אחריות מיוחדת על המוסד‪ .‬כאשר‬ ‫בה שבתוכם‪ .‬הצעיר צריך לדעת שמכירים בכוחותיו‪ ,‬מבינים את קשייו ומוכנים ללוות אותו במאמץ הנדרש וכאן‬ ‫יכול לתת לדברים מקום משותף‬ ‫וסדהמ‬ ‫רק בין ההורים לבנם‪ ,‬עלול הבן לראות בהם מאבק אישי‪ :‬נדמה לו שהוריו מחמירים עליו יותר מכולם‪ ,‬ושאין מבינים אותו‪.‬‬ ‫שהמלמד או המגיד שיעור יכלול גם את עצמו‬ ‫שבשמירתה‪.‬‬ ‫וראוי‬ ‫מרבותינו‪ ,‬ולשוחח עמם גם על הקושי‬ ‫בד‪ ,‬להסביר לכלל התלמידים את דרך התורה ואת ההדרכה שקיבלנו‬ ‫ה׳ במה‬‫בעולם הזה‪ ,‬גם אנו מכירים את כוח המשיכה ואת הקושי שבוויתור‪ .‬כולנו צריכים שמירה וחיזוק‪ ,‬ויחד נשתדל לעמוד‪ ,‬בעזרת ‪,‬‬ ‫חייםויאמר ‪:‬‬ ‫הזאת‬ ‫בעבודהאנו‬ ‫״גם‬ ‫התלמיד שהמחנך עומד לצדו‪ ,‬נושא עמו בעול ומראה לו דרך להתקדם‪.‬‬ ‫מרבותינו״ ‪.‬‬ ‫שקיבלנוכך מרגיש‬ ‫לבאר לצעיר את מקומן של תקנות‬ ‫חיינו‪,‬‬ ‫רבותינאור יש‬ ‫ו‬ ‫נה אתוהתיבה ונשמר בתוכה‪ ,‬כך עלינו לבנות את מסגרות השמירה שלנו‪ ,‬מתוך נאמנות לתורה ולהוראות‬ ‫ואין להתרשם‬‫זקוקה להבנה‪ ,‬לקשר ולהרגלים מעשיים שיאפשרו לו לעמוד בה גם בשעת ניסיון‪,‬‬ ‫השמירהישראל‬ ‫ם וגדרי התורה‪ ,‬ואת חשיבות ההליכה בדרך שהורו לנו גדולי‬ ‫א"א אויסנער"ן‬ ‫השבוע לחיות מתוך פיזור הדעת ורדיפה אחר גירויים‪,‬‬ ‫שלו‬ ‫ובימות‬ ‫ותפארת לפי‪,‬החוג‬ ‫אפשר ללבוש בשבת את כל בגדי הכבוד‬ ‫המעכטיגקיי"טבימינו‬ ‫‪,‬‬ ‫מן החיצוניות ו‬ ‫ריבוי האפשרויות‬‫מכובד וחשוב‪ ,‬ועמו נדרשת עבודה פנימית של קדושה‪ ,‬אחריות וישוב הדעת‪ ,‬ש‬ ‫הלבושוק"ל‪,‬‬ ‫ינו‪ ,‬ותלמדינו‪ ,‬הכלל הוא כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת‬ ‫התיבה שאנו בונים‬‫עליו לכן‬ ‫מנוחת הנפש; לעיתים הוא מרגיל את האדם לחפש בכל שעה דבר נוסף‪ ,‬ומקשה עליו לשמוח במה שיש לו ולהתמסר למה שמוטל ‪,‬‬ ‫כאשר‪ ,‬יש בתוכה אהבה‪ ,‬הקשבה ותוכן‪,‬‬‫חייםטעם‪ ,‬תפילה שיש בה קשר‪ ,‬חברה טובה‪ ,‬שמחה ועיסוק מועיל המתאים לכוחותיו‬ ‫שיש בה‬ ‫שמירה וגם‬ ‫צריכה לתת לצעיר גם תורה‬ ‫לעזור לו להכיר בטובה שבה‪ ,‬ולחזק בו את הרצון לשמור עליה ולהיבנות בתוכה‪.‬‬ ‫חינוך כהכנה למלכות‬ ‫ש‪ֹ:‬למֹה עַ ל כִ סֵּ א ה׳ לְמֶ לְֶך תַ חַ ת דָּ וִיד אָּ בִ יו ַויַצְ לַח וַיִ ְש ְמעּו אֵּ לָּיו כָּל‬ ‫נאמר‬ ‫ֵּשב ְ‬ ‫ועליוי ֶ‬ ‫(פרק יד)‪ ,‬״ ַו‬ ‫סדר עולם רבה‬ ‫בהיותו בן שתים־עשרה שנה עלה שלמה למלוכה‪ ,‬כמבואר ב‬ ‫ִיתי לְ אָּ ִבי… וַיֹ ֵּרנִי וַי ֹאמֶ ר לִ י״ (משלי ד‪ ,‬ג–‬ ‫ילד ‪:‬בֵּ ן הָּ י ִ‬ ‫בחכמתו ובגדולתו‪ ,‬חוזר שלמה ומזכיר בספר משלי את המוסר שקיבל מדוד אביו בעודו ״כִ י‬ ‫הימים א כט‪ ,‬כג)‪,‬‬ ‫והנה‪,‬‬‫ִש ָּראֵּ ל״ (דברי‬ ‫י ְ‬ ‫דווקא בשנים שבהן‬ ‫עמוק רישומו של חינוך הנמסר מתוך אהבה בשנות הילדות‬ ‫שנה‪ ,‬ו‬ ‫כמה‬‫חשבון ד)זה‪ ,‬דברי החינוך שקיבל מאביו נמסרו לו עד היותו בן שתים־עשרה‬ ‫הנמסרים מתוך אהבה ונקלטים בלב הבן‪/‬והתלמיד ועשויים‬ ‫ש מתעוררים והרצונות מתגברים‪ ,‬זקוק הבן להדרכה חמה שתיתן לו דעת וכוח להנהיגם‪ .‬דברי האב‪,‬ומחנכו‬ ‫ההדרכה שניתנה לו בהיותו ״רך ויחיד״ נעשית יסוד‬ ‫יוכך שלמה המלך‪ ,‬גם בגדולתו ובשעה שנשא באחריות המלוכה‪ ,‬שב והזכיר את דברי אביו שקיבל בהיותו ילד‪ ,‬ש‬ ‫לדורות‪.‬גדולי ישראל‪ ,‬שקיבלו עול הנהגה בשנות צעירותם‪ ,‬והמסורה שקיבלו מאבותיהם ומרבותיהם הקדושים ליוותה‬ ‫ראינו אצל‬ ‫ומוסר‬ ‫חכמה זה‬ ‫חייו‪ ,‬ומכוחה הוא מוסר ומעין‬ ‫ּותבּונָּה הַ ְרבֵּ ה ְמאֹד״ (מלכים א ה‪, ,‬ט)הם זוכים‬ ‫עבודתם למען הכלל‪ .‬מתוך נאמנות למסורה ובסייעתא דשמיא‪ ,‬מעין הנאמר בשלמה המלך״וַיִ תֵּ ןים ֱאלחָּ ֹקכְ מָּ ה לִ ְשֹלמֹה ְ‬ ‫בענווה ולבנות על פיה את‬ ‫לקבל‬ ‫ה בהנהגת צאן מרעיתם‪ ,‬ועומדים על משמר התורה ופועלים להצלת הדור גם כנגד רוחות הזמן‪ .‬ועלינו להטות אוזן להדרכתם‪ ,‬ה‬ ‫בתינו ואת חינוך ילדינו‪.‬‬ ‫לו״זו‪.‬קריאה למחנך להביט מעבר להתנהגות ולברר מה מכביד על הילד‪ .‬גם‬ ‫באמרה‬ ‫ילד שרע‬ ‫יש יש‬ ‫״אין ילד רע—‬ ‫תוך כך יש להתבונן באחריותנו כלפי הנוער‪ .‬רגילים לומר ‪:‬‬ ‫נושא‪ .‬הבנה זו תסייע לנו להדריכו‬ ‫עונים תיקון‪ ,‬אין להגדיר את כולו על פי כישלונו; יש לראות את הנשמה הטהורה שבו‪ ,‬להכיר בכוחותיו ולהבין את הקושי שהוא‬ ‫הצעיר בתוך בלבולים וסתירות‪ .‬בכיתה אחת‪ ,‬בין חבריו ואצל השכנים‪ ,‬הוא רואה אנשים השייכים לכאורה לאותה דרך‪,‬‬‫חילעשות‪.‬‬ ‫שביכולתו‬ ‫בימינו בפרט‬ ‫ולקבל ממנו את המאמץ‬ ‫ביתו‪,‬לדרך מסוימת‪ ,‬ואילו בבית הוא שומע זלזול באותה הדרכה או רואה שאין מקיימים אותה—אף‬ ‫בתוךמחנך‬‫המוסד‬ ‫ולעיתים הסתירה נמצאת‬ ‫ובכל זאת הנהגותיהם שונות‪,‬‬ ‫להקשיב‪,‬הדרישה מן הילד לעמוד בגבולות‪ ,‬מוטל על ההורים והמחנכים‬ ‫ם שבחרו לחנכו במוסד הזה‪ .‬במצב כזה קשה לו להבין מה מבקשים ממנו ולמי עליולכן‪ ,‬לצד‬ ‫קבלת תקנות הקהילה והמוסד ומתוך קשר‬ ‫מתוךזה ‪,‬‬ ‫הילד ‪.‬זקוק לבית ולמוסד המחזקים זה את‬ ‫ביניהם את הדרך‪ ,‬לכבד את החינוך שהם מוסרים לו ולתת דוגמה אישית‬ ‫השפעה עמוקה יותר מאלף דרשות‪ .‬הוא לומד מן‬ ‫ונשמע״ ‪,‬‬ ‫״נעשה הרי זו‬ ‫רואה שבביתו מקבלים בשמחה את הגדרים והסייגים‪ ,‬ברוח של‬ ‫למחנכים‪ ,‬ו‬ ‫מכבד בין ההוריםכאשר ילד‬ ‫רבותיהם ומן הנכונות שלהם לעמוד בעצמם במה שהם דורשים ממנו‪ .‬וכאשר יש שאלה‬ ‫להוראותוהכנעה‬‫בניהם‪ ,‬וכן הרצעה‬ ‫ופן שבו אביו ואמו מדברים‪ ,‬מן הכבוד שהם נותנים‬ ‫שותפות זו אפשר לחנכו להכיר במעלתו ובאחריות‬ ‫למחנכיו‪ ,‬ו‬ ‫יש לבררם באחריות ובכבוד‪ ,‬בלי להעמיד את הילד בלב המחלוקת ולדרוש ממנו להכריע בין הוריו מתוך‬ ‫הבחירות שאתה בוחר היום‬ ‫נאמרת‪:‬ם ִת ְהיּו לִ י מַ ְמלֶכֶת כֹהֲ נִים וְגֹוי ָּקדֹוש״ (שמות יט‪,‬ישו)‪,‬להשמיע באוזני כל צעיר ‪:‬‬ ‫נובעת ממנה‪ :‬כל יהודי הוא בן מלך‪ ,‬ועל כלל ישראל ״וְאַ ֶ‬ ‫מתגבר עתה ואינך נמשך אחר כל הנאה הניצבת מול עיניך‪ ,‬ובפרט אחר דברים שאין רוח חכמים‬ ‫אתהמחר‪,‬‬ ‫הממתינות לך‬ ‫נות את כוחך לשאת בשליחות ובאחריות כאשר‬ ‫כוחות אלו ילוו אותך‬ ‫ה בנפשך כוח של בחירה‪ ,‬נאמנות ועמידה בדעת‪ .‬אתה לומד להמתין‪ ,‬לשקול את תוצאות מעשיך ולתת מקום למה שיקר וחשוב לךבאמת‪,‬‬ ‫קשה לך‪ ,‬או כאשר נכשלת‪ ,‬כוחותיך ומעלתך עומדים בעינם‪ .‬יש לך דרך לשוב‪ ,‬לבקש עזרה ולהתחיל מחדש ‪.‬אנו‬ ‫כאשר עליך‪.‬‬ ‫וגםשתוטל‬ ‫בלימודך‪ ,‬בבניין ביתך ובכל אחריות‬ ‫חינוך הנותן‬ ‫נמסר‪ .‬חינוך שיש בו אהבה וגבולות‪ ,‬אמון ואחריות—‬ ‫כך לצדך‬ ‫ם בך‪ ,‬ולכן אנו מבקשים ממך להתאמץ; ואנו יודעים שהמאמץ קשה‪ ,‬ולכן אנו רוצים לעמוד‬ ‫את עצמך ומכין את כוחותיך להקים בעזרת ה׳ בית נאמן‪ ,‬לעבוד את בוראך ולהיטיב‬ ‫בונה‪,‬ורק‬ ‫בהמשך חייך‬ ‫ובשמחה‪,‬לעמוד איתן גםכך אתה‬ ‫כוח‬ ‫צעיר כוח לבנות את חייו בקדושה‬ ‫עם אחרים‪.‬‬ ‫להתבונן ולבחור‪ ,‬וללוות אותו‬ ‫הן שנים של הכנה לכל ימי החיים‪ .‬דווקא בשעה שהרצונות מתעוררים וכוחות הנפש הולכים ונבנים‪ ,‬צריך ללמד את הצעיר לעצור‪,‬‬ ‫שכאשר מפתים אדם לדבר עבירה‪,‬‬ ‫ויש ל‬ ‫מספרתיְמָּ אֵּ ן וַי ֹאמֶ ר״ (בראשית לט‪, ,‬ח)באר‪,‬‬ ‫״ ַו‬ ‫הצדיק היה צעיר בשעה שעמד בניסיון הקשה‪ ,‬והתורה‬ ‫אהבה ואמון‪,‬‬ ‫במאמץ הזה מתוך יוסף‬ ‫תחילה עליו להחליט שלא יעשה את העבירה‬ ‫ברשתו‪,‬‬‫ת בטענות כדי לדחות את הפיתוי; אולם אם המפתה בעל לשון‪ ,‬הוא עשוי לסתור את טענותיו וללכוד אותו לכן‬ ‫מבאר שטעם המקרא‬ ‫ואחר כך ״ויאמר״‪,‬גם רבנו בחיי (שם)‬ ‫תחילה ״וימאן״ ‪-‬‬ ‫ם‪ ,‬גם אם אין בידו להשיב על כל הטענות‪ .‬לאחר מכן יוכל להסביר את סירובו‪ .‬זהו הסדר ‪:‬‬ ‫האאפשר להכיר את כוונתו‪.‬‬ ‫מלמד על תוקף המיאון‪ :‬הדבר היה אסור ונמנע בעיניו‪ .‬טעמי התורה מגלים כאן את עוצמת ההחלטה שבלבו‪ ,‬כשם שמתנועותדם‬ ‫עמוהדברים ביישוב הדעת‪ ,‬אך‬ ‫שובה בחינוך‪ :‬במקום שהאיסור ברור‪ ,‬אין שמירתו תלויה בכך שהצעיר יצליח לנצח בכל ויכוח‪ .‬יש לתת מקום לשאלותיו ולברר את‬ ‫נאמן לדרך התורה ולהדרכה שקיבלתי‪ ,‬ולכן את הדבר הזה איני עושה״ וגם‬ ‫חכמים‪,‬‬‫יציב ‪:‬אין זו שעה לוויכוח‪ ,‬אלא לקבלת גזירת אני‬ ‫״עתה‬ ‫בשעת הפיתוי הוא זקוק ליסוד‬ ‫וחז״ל מתארים כיצד בשעת‬ ‫הבירור יוכל לעשות לאחר מכן‪ ,‬בזמן הראוי וביישוב הדעת‪.‬‬ ‫לשמור‪,‬‬ ‫בפיו תשובה לכל טענה‪ ,‬בכוחו להישאר נאמן למה שהוא יודע שעליואת‬ ‫יש ללמוד כמה גדול כוחו של קשר עמוק עם אב ומחנך‪,‬‬ ‫שקיבל‪,‬‬ ‫האב וחינוכו הזכירו לו את שייכותו ואת הדרךמכאן‬ ‫דמותלו‪):‬‬ ‫הניסיון נראתה ליוסף דמות דיוקנו של אביו (סוטה‬ ‫דמותו של מי שמחנך מתוך אהבה ויראת שמים‬ ‫תקשרות לרבו‪ :‬גם כאשר הבן והתלמיד רחוקים מהם‪ ,‬דבריהם ודמותם יכולים ללוות אותם ולחזקם לבחור בטוב‪,‬‬ ‫המוטלת עלינו בחינוך בנינו ותלמידינו‪ :‬לעודד אותם ולסייע להם לקנות בנפשם את הכוח לומר״וימאן״‬ ‫ניסיון‪,‬‬ ‫העבודה‬ ‫וזוהיבשעת‬‫חקקת בלב‪ ,‬ויכולה לעמוד לפני תלמידו גם‬ ‫ֹשה עַ בְ דֹו״‬ ‫ַאֲמינּו בַ ה׳ ּובְ מ ֶ‬ ‫ולמוסריה ִ‬ ‫״ ַוי‬ ‫מושך אותם לדבר שאינו ראוי‪ .‬כוח זה נבנה מתוך קשר ואהבה‪ ,‬מתוך אמונה באבינו שבשמים ומתוך התקשרות לתורה‬ ‫ללמוגם מאמירת‬ ‫תורה נותנת לאדם דרך ושמירה‪ .‬גם כאשר הוא רואה סביבו הנהגות אחרות‪ ,‬יש לו יסוד שאליו הוא נאמן‪ .‬ובדרך עבודה אפשר ד‬ ‫לדעתיד‪ ,‬לא)‬ ‫כנעה (שמות‬ ‫הצעיר להכיר בשייכותו ובשליחותו‪ ,‬ומתוכן להנהיג את בחירותיו״אני‬ ‫למלא‪,‬‬ ‫צריך‬‫שעליו‬ ‫יודע את מי הוא מייצג ומהי השליחות כך‬ ‫הואכד‪ ,‬לד)‬‫אליעזרבֶ ד אַ ְב ָּרהָּ ם אָּ נֹכִ י״ (בראשית‬ ‫״עֶ‬ ‫ללמוד אַ זוי צו לעבן על קידוש ה׳ —כיצד‬ ‫ווי‬ ‫עליהן״‪.‬ה׳‪ ,‬בחיי היום־יום שלנו עיקר העבודה היא‬ ‫בן מלך‪ ,‬קשור לתורה ולרבותיי‪ ,‬ויש לי דרך ושליחות שעליי לשמור וברוך‬ ‫ועל הדיבור‪ ,‬להקדיש זמן לתורה‪ ,‬לכבד את הזולת‪ ,‬לשמור את הגבולות שקיבלנו ולהכניע את רצוננו לדעת תורה‪.‬‬ ‫העינייםם״ ‪:‬‬ ‫ברוחוָּחַ י בָּ הֶ‬ ‫לשמור על״‬ ‫לחיות חיים של קידוש השם‪,‬‬ ‫לאחריות על חייו ועל הבית‬ ‫יום‪.‬לומד להנהיג את רצונותיו‪ ,‬הוא מכין את עצמו ל״מלכות״ שלו—‬ ‫אחרהבן‬ ‫כאשר‬ ‫האדם‪ ,‬בתוך בחירותיו הרגילות‪ ,‬יום‬ ‫נאמנותו‬ ‫בכל אלה נבחנת של‬ ‫שהוא קונה היום נעשה כוח של‬ ‫ה״וימאן״‬ ‫ה׳‪ .‬כל התגברות קטנה בשנות הנעורים מניחה יסוד לעתידו ומחזקת את יכולתו לשאת בעול‪ ,‬להתמיד ולעמוד בניסיון ‪.‬‬ ‫לשםעם רבותיו ולחבורה טובה‪ ,‬שיחזקו אותו ויעזרו לו לעמוד כנגד הרעש והליצנות ולבחור את דרכו מתוך דעת‪ ,‬בלי להיסחף‬ ‫לקשר‬ ‫זקוקחייו‪ ,‬ו‬ ‫הוא ימי‬ ‫ואחריות לכל‬ ‫כך‬ ‫נאמנות‬ ‫אהבת האב והמחנך‬ ‫או החבר‪ .‬וכאשר קשה לו‪ ,‬צריך שיהיה לו למי לפנות‪ ,‬לשאול ולקבל חיזוק‪ ,‬מתוך ידיעה שגם בשעת קושי יש מי שמאמין בו ומוכן לעזור לו‪.‬‬ ‫כך הבית והמוסד‬ ‫דעת‪ ,‬לחזק את אמונתו בכוחות שהקב״ה נתן בו וללוות אותו בדרכו להיות אדם הנאמן לתורה ונושא באחריות‪,‬‬ ‫הבןלולחיים‪:‬‬ ‫מתבטאת בהכנתלתת‬ ‫יבה של שמירה ובניין‪ ,‬שבתוכה הוא קונה כוחות לחיות ביראת שמים ובשמחה‪.‬‬ ‫לראות את הנשמה ולהבין את הניסיון‬ ‫מתווכח או נמשך לדבר שאינו טוב‪ ,‬נשאר יקר ובעל כוחות‪ .‬מעשהו עשוי לדרוש תיקון‪ ,‬אך אין להפוך את כישלונו‬ ‫שטועה‪,‬‬ ‫(אבות ג‪ ,‬יד)‬ ‫ילדבצלם״‬ ‫שנברא‬ ‫״חביב אדם ‪ .‬גם‬ ‫חז״ל אמרו‬ ‫נשמרת מעלתו של הילד‪ ,‬ומתוכה אפשר‬ ‫תיקון״ ‪.‬‬ ‫בך כוחות טובים‪ ,‬והמעשה הזה צריך כך‬ ‫לומר‬ ‫הבדל גדול בין לומר ״אתה ילד לא טוב״‪ ,‬לבין״יש‬ ‫אישיותו‪,‬‬ ‫להגדרה של כל יש‬ ‫היטב מה מותר ומה אסור‪ ,‬מתחנכים במוסדות התורה ושומעים הדרכות רבות‪ ,‬ואף על פי כן אינם מוצאים מנוחת הנפש‪.‬‬ ‫ולהתקדם‪ .‬ש‬ ‫צעירים היודעים‬ ‫ישנםאחריות‬ ‫לעזור לו לקבל‬ ‫ההקשבה מאפשרת‬ ‫אין‪ ,‬ולבטל את הכאב הזה‪,‬‬ ‫ש לחבריהם ולשכניהם‪ ,‬מרגישים שחסר להם דבר‪ ,‬ולעיתים חשים שהגבולות גוזלים מהם את השמחה ואת ה״כיף״‬ ‫גם לנו‪ ,‬המבוגרים‪ ,‬יש‬ ‫שומע שקשה לך‪ ,‬ושכאשר אתה רואה מה שיש לאחרים אתה מרגיש שחסר לך‪,‬‬ ‫לומר לו‬ ‫״אני‬ ‫הבין היכן קשה לצעיר ואיזו עזרה נחוצה לו‪ .‬אפשר‬ ‫הבה נחשוב יחד כיצד לשמור על‬ ‫עליהם‪.‬זו המסירת נפש לחיות על קידוש ה'‪ ,‬לאמיר זיך צוזאמןמחזק זיין בניסון הדורהזה ‪-‬‬ ‫ניסיונות ודברים שקשה לנו לוותר אבל‬ ‫קרובים אליו גם בשעה שקשה לו‪ ,‬לשמוע את כאבו ולסייע‬ ‫להיות ָּרה״‬ ‫״עמֹו אָּ נֹכִ י ְבצָּ‬ ‫ברוח‬ ‫ִ‬ ‫וסיפוק״‪.‬נשיאה בעול עם הצעיר‪,‬‬ ‫דרך הישרה שקיבלנו‪ ,‬ולמצוא בתוכה שמחה זוהי‬ ‫בכוח הרצון ובכוח התאווה‪ ,‬ומדריכה את האדם‬ ‫מכירההק'‬ ‫יסיון‪ .‬כאשר הוא מרגיש שמבינים אותו ומאמינים בו‪ ,‬קל לו יותר לשתף בקשייו ולקבל הדרכה‪.‬שהלאהתורה‬ ‫ללמוד ז)שגם כאשר הוא מרגיש רצון חזק וחווה קושי‪ ,‬יש בו כוח לעצור‪ ,‬לבקש עזרה ולבחור בטוב‪ .‬את הכוח הזה בונים‬ ‫צריך‬ ‫(בראשית ד‪,‬‬ ‫הצעירבֹו״‬ ‫של‬ ‫להנהיגםְאַ תָּ ה ִת ְמ ָּ‬ ‫״ו‬ ‫כיצד‬ ‫ה׳ מחזקת בו את האמון שביכולתו להנהיג את עצמו‪ ,‬וכל צעד טוב נעשה יסוד לצעד הבא‪.‬‬ ‫התגברות‬ ‫עידוד ועזרת‬ ‫בהדרגה‪ ,‬מתוך תרגול‪ ,‬כל‬ ‫להבין את קשייו של הדור הצעיר‬ ‫מניסיונות דורנו‪ ,‬ובתוך מציאות‬ ‫וסכנות‪ .‬ז‬ ‫הו‬ ‫מהירות דברים רבים מתקבלים מיד‪ ,‬ובכל עת מופיעים כלים חדשים‪ ,‬המביאים עמם אפשרויות חדשות וגם ניסיונות‬ ‫הצעיר אומר‪ :‬״משעמם לי״‪ ,‬״אין לי כוח״‪ ,‬״אני עצבני״‪ ,‬או‬ ‫בכל רגע‪ .‬ו‬ ‫לעיתים‬ ‫נו לתת מקום מיוחד לבניית הסבלנות‪ ,‬הריכוז והיכולת להתמיד בדבר גם כאשר אין בו חידוש‬ ‫הוא רואה עוד ועוד‬ ‫יֹוסיף מַ כְ אֹוב״ (קהלת א‪ ,‬יח)‬ ‫ְיֹוסיף דַ עַ ת ִ‬ ‫עליורֹב חָּ כְ מָּ ה ָּרב כָּעַ ס ו ִ‬ ‫״כִ י ְב‬ ‫הידיעות והחשיפה לנעשה סביבו עלולים אף להכביד‬ ‫נערוון״‪,‬‬ ‫״איך האָּ ב נישט קייןריבוי‬ ‫לו מבין שקשה לך‪ ,‬ושאתה רואה אצל‬ ‫״אני‬ ‫לשמוע את קשייו בכבוד ולהדריכו אל האמת‪ .‬אפשר לומר‬ ‫צריךולכן‬ ‫רים‪ ,‬רוצה להשיגם‪ ,‬ומתקשה להשלים עם מה שאין בידו‪,‬‬ ‫שקיבלת״‪,‬דבריו עשויות לעמוד עייפות‪ ,‬תחושת עומס‪ ,‬קושי בלימוד‪ ,‬חוסר‬ ‫רים דברים שאין אצלך‪ .‬נחשוב יחד כיצד להקל על הקושי ולעזור לך לעמוד בדרך מאחורי‬ ‫במילים ‪.‬סערה יש לפעמים לתת לו שהות ומקום שקט להירגע;‬ ‫הרגשה שאין מי שמבין אותו‪ .‬לעיתים הוא נושא מתח ולחץ פנימי שעדיין אינו יודע להסביר בשעת‬ ‫להבין מה הוא מבקש לבטא‪ ,‬ולהתאים את ההדרכה למצבו‪.‬‬ ‫עליו ‪.‬‬ ‫נוכל‬ ‫עובר‬ ‫כאשר נרגע‪ ,‬אפשר להקשיב‪ ,‬לשאול ולברר מה כך‬ ‫להתבונן גם בסדר יומו‪ :‬האם‬ ‫דדים ועם קשיי קשב‪ ,‬רגישות‪ ,‬חרדה או קשיים בבית ובמוסד‪ ,‬וכל אחד זקוק להתייחסות מכבדת ולעזרה המתאימה לו‪ .‬לצד זאת יש‬ ‫ההשוואה לאחרים עלולה להכביד עליו‪ .‬הצעיר רואה את‬ ‫גם דעתו?‬ ‫כראוי? האם יש לו אפשרות לתנועה ולפעילות גופנית‪ ,‬לקשר נעים ולזמן רגוע שבו יוכל ליישב את‬ ‫לתחושתו ותעזור לו להכיר גם‬ ‫וםמק‬ ‫ך אינו רואה תמיד את התמונה השלמה‪ ,‬ועלול לחשוב‪ :‬״לכולם טוב יותר רק אני מפסיד״‪ .‬כאן נדרשת שיחה סבלנית‪ ,‬שתיתן‬ ‫הקשבה‪ ,‬קשר והדרכה עקבית‪ ,‬אפשר לחזק בו את הכוח לשאת קושי‪ ,‬להתגבר ולשמוח בחלקו‪.‬‬ ‫הצלחהוסיפוק ‪.‬‬ ‫וב שבחייו‪ ,‬להבין את דרכו ולמצוא בה מקום של מתוך‬ ‫לא רק להרחיק — אלא לקרב ולבנות‬ ‫חלל של בדידות ושעמום‪ ,‬יהיה קשה לו יותר לעמוד בגבול‪ .‬יש לבנות עמו קשר‪,‬‬ ‫מקומו‪,‬‬ ‫נשאר‬ ‫אם את‬ ‫מרחיקים מן הצעיר דבר המושך אותו‪ ,‬צריך לדאוג לדבר חיובי שימלא‬ ‫ואילך)שנשאל על נער שנתפס בגניבה‪,‬‬ ‫מסופר‬‫זה עולה מן המעשים המובאים על מרן החזון איש זצ״ל (במעשה איש ח"א‪ ,‬עמ׳ סג‬‫להתקדם‪ ,‬ו‬ ‫יסוד‬ ‫תוכן ושמחה‪ ,‬שייתנו לו סיפוק וכוח‬ ‫הנער חייב מיתה בגלל מעשהו‪.‬‬ ‫ובוודאי א‬ ‫שיבה‪ .‬השיב לשואל בתוכחה‪ :‬האם לא דיברת לשון הרע מימיך‪ ,‬ומשום כך הוציאו אותך? מה בין לאו זה ללאו אחר? ין‬ ‫ומעין זה הובא שכאשר‬ ‫ררות על כובד האחריות שבהרחקת תלמיד‪ :‬חומרת המעשה מחייבת תיקון‪ ,‬ועם זאת צריך לחפש כיצד לתקן את מעשיו בלי לאבד אותו‪.‬‬ ‫מבית הספר‪ ,‬התבטא שלדיני נפשות צריך בית דין של עשרים ושלושה‪ .‬ואף במקרים שבהם אין אפשרות להשאירה במסגרת‪ ,‬הדגיששיש‬ ‫תלמידהאיש‬ ‫נשאלהחזון‬ ‫הוצאת‬ ‫לעיתים טובת‬ ‫יתומות החוצה‪ .‬ו‬ ‫עבורה ולא להוציאה לרחוב‪ .‬עוד הובא בשמו‪ ,‬שמחמת השפעת הרחוב יש צעירות שהן בבחינת יתומות בחיי האב‪ ,‬ואין משליכים‬ ‫אתז בכך שהרב יקרב אותו‬ ‫הוציא תלמיד מן המסגרת‪ ,‬אך גם אז האחריות כלפיו נמשכת‪ .‬באחד המעשים מסופר שהורה להוציא בחור מן הישיבה‪ ,‬אולם התנה‬ ‫חדש‪ .‬כך יוקל עליו לשאת את כאב ההוצאה‪ ,‬והוא יישאר‬ ‫מקוםעב‬ ‫שיימצא‬ ‫לימוד בחברותא עוד קודם שיודיעו לו על ההוצאה‪ ,‬וימשיך ללמוד עמו גם לאחר מכן‪ ,‬עד ורו‬ ‫אם הייתי נשאר יהודי‪.‬‬ ‫אדם הדואג לו‪ .‬לפי המסופר‪ ,‬אותו בחור גדל ונעשה תלמיד חכם גדול‪ ,‬ולימים אמר למי שקירבו‪ :‬לולא קירבת אותי אז‪ ,‬מי יודע‬ ‫לתת לצעיר לטעום את הטוב‬ ‫לנתק את קשריו עם תנועת נוער‪ .‬החזון איש שוחח עמו בלימוד‪ ,‬שאל איזו מסכת לומדים בישיבה והציע לו ללמוד‬ ‫איש ‪,‬‬ ‫החזוןלבו‬ ‫שידבר על‬ ‫שהובא אל‬ ‫עוד מסופר על בחור כדי‬ ‫ממנו את מה שישלו בלי לתת‬ ‫ת הישיבה‪ .‬כאשר נשאל מדוע לא דיבר עמו ישירות על עזיבת התנועה‪ ,‬הסביר שלבחור יש סיפוק מחברותו בה‪ ,‬ואי אפשר לקחת‬ ‫עדיין לא טעם את טעמה‪ .‬לכן קירבו והזמינו ללמוד עמו‪ ,‬כדי לעזור לו לגלות את מתיקות‬ ‫צופים—‬ ‫שהבחור‬ ‫ונופת‬ ‫— מתוקה מדבשאלא‬‫תורה‬ ‫בוודאי יש לנו מה להציע‬ ‫לו תמורה‪ ,‬ו‬ ‫שלוקחים מן הצעיר את המקום שבו הוא מוצא סיפוק‪ ,‬צריך לפתוח‬ ‫לפנייסוד זה‪:‬‬ ‫כמה עמוק‬ ‫כאשר יאיר לו אורה‪ ,‬ימצא כוח להתרחק מן הדברים המרחיקים אותו ממנה‪.‬‬ ‫ומספרים שזה הבחור נעשה אחד‬‫ובונה אותו‬ ‫‪,‬‬ ‫ומשמעות ‪.‬מן המזיק צריכה להיות מלווה בהתקרבות אל דבר המחיה‬ ‫פניו מקום טוב שיוכל למצוא בו קשר‪ ,‬הצלחהההתרחקות‬ ‫מרביצי תורה הכי בארה"ק‪.‬‬ ‫למשגיח‪ ,‬נימק שיש לו לב טוב‪ ,‬והוא יעזור לבחורים וישתתף בצערם‪ .‬ולעומת זאת‪ ,‬על אדם אחר אמר שהוא תקיף מדי ואינו‬ ‫החזון איש‬ ‫מסוים‬ ‫ביקש‬ ‫שכאשראדם‬ ‫וכן נמסר למנות‬ ‫אותו‪ ,‬ויש לבנות עם הצעיר חיים שיש בהם קשר חם‪ ,‬סדר‬ ‫מתוך כך‬ ‫פקיד זה‪ .‬המחנך צריך לדעת את הדרך‪ ,‬ולהיות בעל לב המסוגל לפגוש את התלמיד בקשייו וללוות‬ ‫כולים לפתוח לפניו דרך לשמחה‬ ‫אה‪ ,‬פעילות גופנית‪ ,‬לימוד המתאים לכוחותיו וזמן משותף עם ההורים‪ .‬נגינה‪ ,‬טיול‪ ,‬משחק כשר‪ ,‬חברותא או תפקיד בעל ערך י‬ ‫לשאול ווכי כבר יש לנער דרך סלולה משלו‪ ,‬והלא הוא זקוק לחינוך ולהדרכה?‬ ‫(משלי כב‪ ,‬ו)‪,‬‬ ‫נאמר נְֹך ַלנַעַ ר עַ ל ִּפי דַ ְרכֹו״ יש‬ ‫להצלחה‪ ,‬בהתאם להדרכת הבית והמוסד‪,‬ועל כך ״חֲ‬ ‫כוחות‪ ,‬תכונות וצרכים משלו‪ ,‬ויש דרך שבה דברי החינוך יכולים להיכנס אל לבו‪ :‬אחד זקוק‬ ‫הישרה‪,‬‬ ‫בדרך יש‬ ‫לכל ילד‬ ‫כדי להוליכו‬ ‫אלא שעל המחנך למצוא אתהמסילות אל לבו ‪,‬‬ ‫להכיר את נפשו של התלמיד‪ ,‬להבין מה מעכב אותו ומה מחזקו‪ ,‬ולמצוא‬ ‫להתקדם‪.‬‬ ‫רצוןהמחנך‬ ‫שכלי‪ ,‬אחר לחום ולקשר‪ ,‬ואחר לתפקיד שיגלה לו שהוא מסוגל ויעורר בו על‬ ‫בקשר‪ ,‬במשמעות ובבנין‪,‬‬ ‫מלאי‬ ‫בל את ההדרכה ולצמוח מתוכה‪ .‬וכאשר הצעיר מוצא טעם בלימוד‪ ,‬שמחה בבית ומקום בחבורה טובה‪ ,‬הוא מגלה שחיי התורה ם‬ ‫ששומר עליו‪ ,‬מאמין בו ונותן לו כוח לחיות ולגדול בעבודת ה׳‪.‬‬ ‫מקום—‬ ‫נעשית מקום שהוא רוצה להשתייך אליו‬ ‫כך התיבה(קהלתו)‬ ‫עמל ואחריות — לגלות את הכוחות שבפנים‬ ‫ההתמודדות עם משימה מלמדת אותו להמתין‪ ,‬להתאמץ‬ ‫בנין האדם דורש עמל‪,‬‬ ‫לא נתבטל‪,‬‬ ‫שדָּ ם לְ עָּ מָּ ל יּולָּד״ (איוב ה‪ ,‬ז)‬ ‫בתקופה שבה דברים רבים נעשים במהירות‪,‬שהכלל ״אָּ‬ ‫בקלות‪.‬חדרו ולעזור בבית‪ ,‬ותלמיד המתרגל להחזיר ספר למקומו‪ ,‬להרים דבר העלול להזיק או לאסוף פסולת הנמצאת בדרכו‬ ‫לסדר את‬ ‫אינו בא‬ ‫הלומד‬ ‫כאשר‬ ‫להשלים דבר גם ילד‬ ‫ש תפקיד קטן המתאים לכוחותיו‪ ,‬הילד שומע מסר‬ ‫באמצעות‬ ‫ולשאול אני יכול לעשות כאן?‬ ‫מה‬ ‫לסביבתם‪,‬לומדים לראות מה נצרך‬ ‫הם‬ ‫הרגל של אחריות ושל תשומת לב‬ ‫קונים—‬ ‫אחריות‪.‬להתאים את הדרישה לכוחותיו‬ ‫יש‬ ‫נבנית בו תחושת שייכות שיש עמה‬ ‫לתרום״‬ ‫סומכים עליך; יש לך מקום בבית הזה ובחבורה הזאת‪ ,‬ויש בכוחך כך‬ ‫חשוב‬ ‫״אנו‬ ‫מגלה ‪:‬לי כוח לעצור‪ ,‬לחשוב‪ ,‬לעמול ולבנות‬ ‫גה‪ .‬מתחילים בדבר שיוכל לעמוד בו‪ ,‬מכירים במאמציו ומסייעים לו כשהוא מתקשה‪ .‬מתוך הצלחות קטנות הוא ״יש‬ ‫מעשים שבאמצעותם נבנית ההתמדה‪ .‬וכאשר המחנך‬ ‫משימה—‬‫ללימוד התורה לשבת עוד מעט‪ ,‬לחזור על מה שלמד‪ ,‬לשאול כשאינו מבין ולסיים אלו‬ ‫עצמי״‪ ,‬ו‬ ‫נכנס גם‬ ‫ח זהאת‬ ‫ולהתייגעהצעיר שהעמל נושא פרי‪ ,‬ושגם צעד קטן של אחריות והתמדה בונה‬ ‫המאמץ‪ ,‬מעודד אותו ומראה לתלמיד במה התקדם‪ ,‬הוא נותן לו כוח להוסיףכך לומד‬ ‫את האדם שהוא עתיד להיות‪.‬‬ ‫הטכנולוגיה וכוח הבחירה‬ ‫השימוש בכלים אלו עלול‬ ‫פיתויים‪ ,‬תכנים שאינם ראויים וביטול זמן עלולים‬ ‫דשים יכולים לשמש לדברים מועילים‪ ,‬אך יש לבחון מה נכנס באמצעותם אל הבית ואל הלב‪,‬‬ ‫משתמש בכלי המשחק? האם‬ ‫נוך ובקדושת הבית‪ .‬לכן צריך להסביר לצעיר את הגבולות שנקבעו בהדרכת רבותינו‪ ,‬וללמדו להתבונן גם בהנהגתו‪ :‬לשם מה הוא‬ ‫מנהיג כאן את הזמן שלך? האם אתה בוחר כיצד‬ ‫אותו ‪:‬‬ ‫אפשר לשאול״מי‬ ‫גל להפסיק בזמן שנקבע? האם השימוש מותיר מקום ללימוד‪ ,‬לשינה‪ ,‬למשפחה ולחבריו? ו‬ ‫כזאת אפשר לעזור לו להכיר בהרגליו ולבנות כוח בחירה‪ .‬בתוך כך עליו לשמוע גם את האמון בכוחותיו ‪:‬‬‫כשצריך?״‬ ‫מתוך שיחה‬ ‫להשתמש בכלי‪ ,‬והאם אתה מצליח לעצור‬ ‫קרים‪ .‬אנו רוצים שתוכל להשתמש בהם‪ ,‬לחשוב‪ ,‬ללמוד ולבנות את עצמך‪ ,‬ולכן אנו שומרים עמך על הגבולות״‪.‬‬ ‫יהנות מהם‪ ,‬המתאימים לגילם‬ ‫ציאות‪ :‬יש ילדים שבשעות שהותם בבית חסרים להם עיסוק מתאים‪ ,‬חברה וסיפוק‪ .‬עלינו למצוא עבורם דברים של היתר שיוכלו ל‬ ‫קשר‪ ,‬שמחה ועיסוק ראוי‪ ,‬ובה בשעה לעמוד על הגבולות שקיבלנו מרבותינו‪ .‬ובהדרכות‬ ‫כגעבן״ ‪-‬‬ ‫לתת חום‪,‬‬ ‫נישט נאָּ‬ ‫הכלל הוא‪ :‬״געבן—‬‫ולכוחותיהם ומועילים לגוף ולנפש ‪.‬‬ ‫צל מנפילה גדולה‬ ‫שמתוך הכרת כוחו של היצר וגודל המלחמה עמו‪ ,‬עלול האדם לטעות ולחשוב שכדאי לוותר לו מעט ולעשות עמו פשרה‪ ,‬כדי להינ‬ ‫ישרות‬ ‫) מבואר‪,‬‬ ‫אולם מבואר שם שהוויתור ליצר‬ ‫כך הוא מורה לעצמו שלא לדקדק כל כך במה שהוא רואה וקורא ובמקומות שאליהם הוא הולך‪ ,‬בתקווה שכך יוקל מעליו המאבק‪.‬‬ ‫והעולהג) צריך לשמור על אחיזתו ולהיזהר מהחלקה‪.‬‬ ‫״מ‪:‬י ַי ֲעלֶה בְ הַ ר ה׳״ ‪,‬‬ ‫(תהלים כד‪,‬‬ ‫בהר‬ ‫ִ‬ ‫ח מנוחה ממלחמתו‪ ,‬אלא עלול להוסיף לו כוח ושלטון‪ .‬עבודת ה׳ נמשלה לעלייה‬ ‫ומכאן יש לחדד את‬ ‫—עלול להגביר את תביעתה‪ ,‬והעמידה כנגדה מחזקת את יכולתו של האדם למשול בה‪.‬‬ ‫התאווה‬ ‫מילוי שבע״‬ ‫״משביעו רעב‪ ,‬מרעיבו‬ ‫וכן מובא שם היסוד ‪:‬‬ ‫כאשר אנו‬‫בניית נפשו‪ ,‬והיא מסייעת לו לעמוד בניסיון ‪.‬‬ ‫היתר—‬ ‫לתתלו ‪.‬לילד אהבה‪ ,‬מנוחה‪ ,‬חברה ושמחה של זו‬ ‫הבדל שבין מילוי צורכי הילד לבין כניעה לדבר המזיק‬ ‫בנתינה המחיה ובונה את הילד‪ ,‬ולעמוד בעקביות על השמירה‬ ‫כגעבן״‬‫להרבות‬ ‫נישט נאָּ‬ ‫בצרכיו ונותנים להם מענה ראוי‪ ,‬אנו מחזקים אותו לשמור על הגבולות‪.‬וזהו״געבן ‪-‬‬ ‫חום‪ ,‬קשר‪ ,‬שמחה ועיסוק ראוי‪ ,‬ובה בשעה לעמוד‬ ‫בטוב‪ .‬ו‬ ‫לתת‬‫ך יוכל להרגיש שאנו מבינים את קשייו ועומדים לצדו‪ ,‬ומתוך אהבתנו אליו מבקשים לתת לו כוח לבחור‬ ‫מתפקידם של המחנכים במוסדות התורה‪,‬‬ ‫אליה‪.‬‬ ‫חוצים‪ .‬כאשר נותנים לילד את מה שהוא זקוק לו‪ ,‬מסייעים לו למצוא סיפוק בתוך הדרך שאנו מבקשים לחנכווזהו‬ ‫הנולד‪ .‬גם כאשר קשה לו עתה‪,‬‬ ‫וף תקופת הישיבה הגדולה‪ :‬לדבר עם כל אחד בשפה המתאימה לגילו ולהבנתו‪ ,‬להבין את קשייו ולחזקו‪ ,‬ולתת לו כוח לראות את‬ ‫התגברות הולכת לאיבוד; הקב״ה רואה את מאמציו וישלם לו שכרו‪.‬‬ ‫ממנה ‪.‬‬ ‫אין שום‬ ‫עזור לו להכיר בערכה של ההתגברות ובטובה הצומחת‬ ‫אין הכול אבוד‪ .‬כל התגברות חשובה‪ :‬שמירה על העיניים‪ ,‬על הדיבור‪ ,‬על הזמן ועל ההנהגות שקיבל‪ .‬וגם לאחר כישלון יש‬ ‫תקווה ש‬ ‫פעם אחת‪,‬‬ ‫נכשללצעיר‬ ‫אםלתת‬‫החינוך צריך‬ ‫ללמוד על כוחו של אדם לעמוד בניסיון‪ ,‬ולחזק בצעיר את האמונה שגם בו‬ ‫ישלט‪ ,‬ח)‬ ‫לשוב ולתקן‪ .‬יוסף הצדיק עמד בתוך ניסיון קשה‪ ,‬ובכל זאת נאמר״‪ַ :‬ויְמָּ אֵּ ‪.‬ן״מכאן‬ ‫(בראשית‬ ‫(עבודה זרה ג ‪ .).‬עלינו‬ ‫הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו״‬ ‫ליווי ‪.‬‬ ‫בטוב‪.‬מתקשה‪ ,‬עליו לדעת שיש לו למי לפנות‪ ,‬ושיוכל לבקש עזרה ולקבל״אין‬ ‫לבחור הוא‬ ‫יש כוחוכאשר‬ ‫הקימה לאחר הנפילה היא חלק מעבודתו‪,‬‬ ‫גם טז)—‬ ‫שבַ ע יִּפֹול צַ ִדיק ו ָָּּקם״ (משלי כד‪,‬‬‫צעדי‪ֶ .‬‬ ‫בכוחותיו ובקשייו של הצעיר‪ ,‬ולבנות עמו דרך שבה יוכל להתקדם‪ ,‬צעד אחר ״כִ‬ ‫וגם בה מתגלים כוחותיו‪.‬‬ ‫מטרת ההדרכה היא‬ ‫במעשה ‪.‬המדרש הוא העיקר אלא המעשה״ (אבות א‪ ,‬יז) ש‬ ‫החכמה והבינה צריך להתקיים גם ״לא‬ ‫כפי שהכזרתי לעיל הדברי רבנו יונה (משלי‬ ‫קניין‬ ‫ד‪ ,‬ה‪),‬‬ ‫ו‬ ‫יודע שקשה לך‪ ,‬ואני רוצה להבין מה עובר עליך‪ .‬אתה יקר לי‪,‬‬ ‫״אניאלו‬ ‫בשעה שמציבים גבול‪ ,‬ראוי שיישמעו גם מילים‬ ‫לכן‪,‬פיהם‬ ‫הצעיר יקנה הרגלים טובים ויוכל לחיות על‬ ‫טובה״‪ ,‬של הבית‪ :‬גבולות ברורים‪ ,‬הקשבה‪ ,‬אמון וליווי‪ .‬בתוכה יכול הבן להרגיש אהוב‪ ,‬לקבל אחריות‬ ‫דרך התיבה‬ ‫נבנית‬ ‫עמך‬‫ואני כאן כדי לעזור לך לעמוד בניסיון ולבנותכך‬ ‫אתה יקר לנו; יש בך כוחות‬ ‫להתבונן כיצד הבן שומע את הגבול‪ .‬האם הוא שומע רק ביקורת וחשד‪ ,‬או שהוא שומע גם‪,‬‬ ‫עלינוחיים‪,‬‬ ‫ובשמחת‬ ‫לגדול בתורה‪ ,‬ביראת שמים אולם‬ ‫בין?לומר לילד ״אתה ילד לא טוב״‪ ,‬לבין לומר‪ :‬״אתה ילד טוב‪ ,‬והדבר הזה אינו טוב בשבילך״‪ .‬באמירה‬ ‫אותם‬ ‫ולבנותגדול‬ ‫עליהם הבדל‬ ‫גדולים; אנו רוצים לעזור לך לשמור יש‬ ‫כשהילד מתקשה‪ ,‬מתווכח או נכשל‪ ,‬אין ערכו‬ ‫(אבות ג‪ ,‬יד)‪,‬‬ ‫״חביב אדם שנברא בצלם״ גם‬ ‫חז״ל לימדונו‬ ‫ה נשמרת מעלתו של הילד‪ ,‬ומתוכה אפשר להדריכו לתקן את המעשה‪,‬‬ ‫‪ .‬אדרבה‪ ,‬בשעה זו הוא זקוק למי שיעזור לו להכיר בכוחותיו ולהנהיגם בדרך טובה‪.‬‬ ‫להכ הבית תכנים המזיקים לקדושה‪,‬‬ ‫ניס אל‬ ‫תיו‪ .‬בדורנו רבים מן הפיתויים נעשו קרובים ונגישים מאוד‪ .‬כלים שיש בהם תועלת גדולה עלולים‪ ,‬בשימוש שאינו ראוי‪,‬‬ ‫ותועלת בחידושים שהתפתחו בעולם‪ ,‬ועל האדם לבחון כיצד להשתמש‬ ‫חכמהב‪ ,‬יג)‬ ‫״חכמה בגויים תאמין״ יש‬ ‫(איכה רבה ‪,‬‬ ‫ול זמן ולמשוך את המחשבה בלי מנוחה‪ .‬חז״ל אמרו ‪:‬‬ ‫מחקרים לאורך זמן בילדים‬ ‫המדעי מצביע על סיכונים בשימוש מרובה במסכים‪ .‬סקירה שפורסמה בשנת‪2026‬וכללה‪58‬‬ ‫רבותיו‪.‬‬ ‫המחקר‬ ‫ולהדרכת‬ ‫בהם בהתאם לדרך התורה גם‬ ‫היכולת להתמקד‪ ,‬לעכב תגובה ולנהל משימותולכן אלו‬ ‫ובהם—‬ ‫לפחות קשר שלילי מובהק אחד בין שימוש במסכים לבין תפקודים ניהוליים‬ ‫שב־‪47‬‬ ‫מצאהנמצא‬ ‫ובני נוער מהם‬ ‫לברר אם הוא מתמודד גם‬ ‫כאשר רואים ילד המתקשה בלימודו או שרוי במתח‪ ,‬ישגם‬ ‫לכן‪,‬צודק‬ ‫תהיה‬ ‫ברשות המוסד יש לדון ע"ז‪ ,‬תהיה חכם ועל ‪.‬‬ ‫משחק‬ ‫כשר‬ ‫שמקילים בסרטאו‬ ‫השמירה מן המזיק וההקשבה לנפש הילד צריכות ללכת‬ ‫שב‪ ,‬רגישות‪ ,‬חרדה‪ ,‬קושי בלימוד או מתח בבית‪ ,‬ולהתאים לו עזרה‪ ,‬ובמידת הצורך לפנות לבירור מקצועי‪,‬‬ ‫בין מה מכביד עליו‪ ,‬לחזק את כוחותיו ולבנות עמו סדר יום שיש בו לימוד‪ ,‬שינה‪ ,‬תנועה‪ ,‬קשר ושמחה‪.‬‬ ‫האדם‪ :‬הוא לומד שלא כל רצון מוכרח להתמלא מיד‪ ,‬ושיש בו כוח להתאמץ גם כשאינו מתחשק‬ ‫אתה‪ ,‬ז)‬ ‫בונה(איוב‬ ‫העמליּולָּד״‬ ‫ולאחריות דָּ ם לְ עָּ מָּ ל‬ ‫״אָּ‬ ‫בתוךו כך יש להרגיל לעמל‬ ‫קטנים בלבד‪ .‬באמצעותם הוא מגלה‬‫ת חדרו‪,‬לו‪.‬עוזר בבית‪ ,‬מחזיר ספר למקומו או מרים דבר העלול להזיק‪ ,‬קונה הרגל של אחריות ושל ראיית הזולת‪ .‬אין אלו עניינים‬ ‫הבית אפשר להרגיל להמתנה ולמחשבה‪ .‬כשמתאים ואפשר‪ ,‬הליכה לחנות שבסביבה במקום רכישה מידית‬ ‫ולבנות‪.‬‬ ‫ובהנהגת‬ ‫בקניות לתת‬‫ושיש בכוחו‬ ‫הוא שייך לבית ולציבור‪ ,‬גם‬ ‫שאחרים עושים אינו מכריע מה נכון לנו לעשות‪ .‬איסור מפורש אינו‬ ‫לשקול ולבחור‪.‬‬ ‫לעצור‪ ,‬מה‬ ‫יות הזדמנות לאחריות‪ ,‬למפגש ולתמיכה בפרנסת אחינו‪ .‬העיקר הוא ההרגל‬ ‫קהילותנותן לנו רשות לזלזל באחרים‪.‬‬ ‫הילה או לבושו של האדם; ובענייני גדרים ותקנות יש ללכת לפי הוראת רבותינו‪ .‬עם זאת‪ ,‬עצם ההבדל בין הנהגות של אינו‬ ‫בעיקר את ההנאה הקרובה ואת מה שיש לחברו‪ .‬אחריות ההורים והמחנכים‬ ‫רואהלב‪).‬‬ ‫הצעיר (תמיד‬ ‫״איזהו חכם? הרואה את הנולד״‬ ‫את דרכנו נשמור‪ ,‬ואת חברנו נדון לכףזכות‪.‬‬ ‫במניעה‪ .‬כאשר מרחיקים דבר המושך את הצעיר‪ ,‬צריך למלא את החיים בקשר‪,‬‬ ‫שהואדיקונה‪,‬‬ ‫לכן אין‬‫ר לו לראות גם מה נבנה בנפשו במשך הזמן‪ ,‬ולאן מובילים ההרגלים‬ ‫אלו יכולים לסייע לבניין הנפש‪,‬‬ ‫כל—‬ ‫בהצלחה‪ .‬זמן עם ההורים‪ ,‬חברות בריאה‪ ,‬פעילות גופנית‪ ,‬טיול‪ ,‬נגינה‪ ,‬משחק מתאים‪ ,‬לימוד בחברותא ותפקיד שיש בו ערך‬ ‫אחדו)זקוק להסבר‪ ,‬אחר לחום וקשר‪ ,‬ואחר לתפקיד שיגלה לו שהוא‬ ‫״חֲ נְֹך ַלנַעַ ר עַ ל ִּפי דַ ְרכֹו״ ילד‬ ‫(משלי כב‪,‬‬ ‫והמוסדשהלא הכלל‬ ‫‪,‬‬ ‫ובהתאלהדרכת הבית‬ ‫לפי דרכו של הילד ם‬ ‫סוגל‪ .‬צריך למצוא את הדרך שבה דברי ההדרכה ייכנסו אל לבו‪.‬‬ ‫להתבונן‪ :‬הלא היו בידם גם עבירות חמורות אחרות‪ ,‬ומדוע‬ ‫(סנהדרין קח‪,).‬‬ ‫נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל״ ויש‬ ‫״לאאמרו‬ ‫נוגע לעומק עניין הגזל שבפרשתנו‪ .‬חז״ל‬ ‫רצונו נעשה בעיניו היתר ליטול‬‫שהגזל מבטא את אובדן הגבול‪ :‬האדם רואה דבר שהוא רוצה בו‪ ,‬ואינו עוצר אף שהוא שייך לחברו‪,‬‬ ‫הגזל? ו‬ ‫לבאר‪,‬‬ ‫אפשר על‬ ‫נחתם גזר דינם דווקא‬ ‫אחדהמעכבות את רצונו של האחר ‪.‬‬ ‫אשר הנהגה זו מתפשטת בארץ כולה‪ ,‬נפגע עצם היסוד שעליו עומדים חיי החברה‪ :‬אין אדם בטוח בממונו‪ ,‬ואין זכויותיו של‬ ‫ממון הזולת‪ ,‬על מקומו ועל כבודו מחנכת את האדם להכיר שיש דבר שאינו שלו‪ ,‬ויש‬ ‫שהלא‬‫השמירה על‬‫ההשחתה נעשתה מציאות המקיפה את החיים‪,‬‬ ‫״ו ִַתמָּ לֵּא הָּ אָּ ֶרץ חָּ מָּ ס״ ‪-‬‬ ‫האם הדבר נכון? האם הוא מותר?‬ ‫הוא ולומד לעצור‪ ,‬להתבונן ולשאול‬ ‫שמירתו הגבול הזה הוא בונה בנפשו כוח לשמור גם על שאר גדרי התורה‪,‬‬ ‫רשות למלא‪,‬‬ ‫רצון שאין לו מתוך‬ ‫לקנות בהן תורה‪ ,‬יראת שמים ומידות שילוו את האדם כל‬ ‫בנין; ו‬ ‫אפשר‬ ‫הנוערהנעורים הן שנים יקרות של‬ ‫בקרב בני שנות‬ ‫כחו זה צריך להיכנס‬ ‫והאם רצוני מתיישב עם רצון ה׳?‬ ‫מחנכו צריך להבין שעיקר ההפסד הוא שלו אלו שנותיו‪ ,‬כוחותיו ועתידו‪ .‬ומתוך אמון בכוחותיו יש לעוררו לקבל אחריות על‬ ‫שבאי־השקעתו‬ ‫הוא מרמה את‬ ‫חייו‪ .‬בחור החושב‬ ‫ולכאורה יש לשאול‪ :‬הרי יצרו‬ ‫ף לְ ַקלֵּל עֹוד אֶ ת הָּ אֲדָּ מָּ ה בַ עֲבּור הָּ אָּ דָּ ם כִ י יֵּצֶ ר לֵּב הָּ אָּ דָּ ם ַרע ִמנְ ע ָֻּריו״ (בראשית ח‪ ,‬כא)‬ ‫נאמר‬ ‫המבולֹא א ִֹס‬ ‫ולאחר ״ל‬ ‫המתנה היקרה שהופקדה בידו‪.‬‬ ‫דרכנו? אפשר שיש הבדל בין עולם שיש בו בני אדם המתמודדים‬ ‫ולפיכל חי‬ ‫יה בו גם קודם המבול‪ ,‬ומה נתחדש עתה? כיצד נעשה כאן קושי זה טעם להימנע מהכאת‬ ‫הגבולותשהארץ כולה נשחתה;‬ ‫עד‬ ‫‪ ,‬לבין עולם שההשחתה נעשתה בו דרך הכלל‪ ,‬עד שנתמלא חמס ונתערערו יסודות החיים המשותפים‪ .‬בדור המבול נפרצו‬ ‫מעשיו‪ ,‬קיומו של היצר אינו שולל את האפשרות‬ ‫יצרו‪,‬עלנדרש לשמור על הגבולות‪ ,‬לקבל אחריות ולתקן את עצם‬ ‫האדם‪,‬‬ ‫לו לאחר המבול נפתח פתח לבניין עולם שבו אף‬ ‫יש‪ -‬לפניו דרך של תיקון‪,‬וזהו היסוד‬ ‫האדם מכיר שיש דין‪ ,‬שיש לזולתו מקום וזכות‪ ,‬ושעליו לשוב כאשר נכשל‬ ‫עודהבית ‪.‬‬ ‫בנות; העבודה היא שלא להניח לו להיעשותכלבעל‬ ‫וניסיונות‪ ,‬ובכוחך ללמוד להנהיגם; לשמור על שלך ועל של חברך‪ ,‬ולעשות מן הכוחות שניתנו לך בניין של תורה וחיים‪.‬‬ ‫רצונותלצעיר ש‬‫להקנות‬ ‫שעלינובך‬ ‫יש‬ ‫בין חומרה אישית למסורת הבית‬ ‫הגד ראוי לחקות מיד; על האדם‬ ‫מרה שאדם גדול נוהג בה לעצמו‪ ,‬בהתאם למדרגתו‪ ,‬לבין מנהג שקיבלו אבותיו והנהיגו בביתם‪ .‬לא כל הנהגה שרואים אצלולים‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬מנהגי הבית ומסורת‬ ‫לידי בניין בעבודת ה׳‪,‬‬ ‫ולהבי‬ ‫קומו ולברר עם רבותיו איזו הנהגה מתאימה לעבודתו‪ .‬חומרה צריכה לצמוח מתוך דעת ויראת שמים‪ ,‬א‬ ‫שאדם אינו במדרגת אביו בהנהגה פרטית‪ ,‬שיוכל להניח גם את המנהגים שאביו מסר לבני‬ ‫מכךָך״‪,‬‬ ‫ללמודת ִאמֶ‬ ‫תֹור‬ ‫איןֹש ַ‬ ‫בבחינת ל ִתט‬ ‫״וְאַ‬ ‫אבות מחייבים יחס של נאמנות וכבוד‪,‬‬ ‫שני עניינים הטעונים הבחנה‪ :‬עבודתו האישית של האב‪ ,‬והדרך שהנחיל לביתו ולבניו‪.‬‬ ‫לעיתים גדרים וסייגים בהתאם‬‫שיםנדר‬ ‫שאין לקבל חומרה רק מפני שאחרים עושים כן‪ ,‬כך אין לדחות הנהגה ראויה רק מפני שאחרים אינם נוהגים בה‪ .‬בכל דור‬ ‫וזהו יסוד חשוב בחינוך ‪:‬יש ללמד את‬ ‫התורה והמסורה‪,‬‬‫מתחדשים בו‪ .‬כאשר רבותינו מורים על שמירה הנצרכת למציאות הדור‪ ,‬קבלתה היא המשך הנאמנות לדרך‬ ‫אישית‪,‬יוכל לשמור על הדרך שקיבל בלי למדוד את עבודתו לפי הנהגתו של כל חבר או שכן‪.‬‬ ‫וחומרההבנה זו‬ ‫עיר להבחין בין עיקר הדין‪ ,‬מנהג אבות‪ ,‬הוראת רבותיו מתוך‬ ‫חומרות יש לבחון את תוצאותיהן‪ :‬האם הן מוסיפות יראת שמים‪ ,‬ענווה ויישוב הדעת? האם‬ ‫בקבלתכוחותיו‪,‬‬ ‫דרכו ואת‬ ‫ר מתעוררת שאלה‪ ,‬יברר אותה אצל רבו‪ ,‬המכיר את גם‬ ‫ובפרט יש להרבות‬‫זלזובתחום אחר‪.‬‬ ‫פגוע בחובות אחרות‪ ,‬בשלום הבית או בכבוד הזולת? זהירות יתרה בתחום אחד מחייבת תשומת לב שלא לבוא מכוחה לידי ל‬ ‫נבנית הנהגה שיש בה נאמנות‬ ‫בעול‪,‬‬‫בעבודת ה׳ צריך להעמיק גם את עדינות הלב ואת הנשיאהכך‬ ‫הזולת‪,‬‬‫ההידור‬ ‫בממונו‪ ,‬בכבודו ובצערו של‬ ‫בזהירות בעניינים שבין אדם לחברו‬ ‫ורה‪ ,‬קבלת הדרכה והכרה אמיתית במקומו של האדם ובאחריותו‪.‬‬ ‫שופטים ושוטרים תתן לך — שלא לרמות את עצמנו‬ ‫שמתאספים בחורי חמד לבית המדרש יש לעורר על נקודה חשובה‪ :‬שלא ירמה‬ ‫בשעה הזמן ש‬ ‫פתיחת‬ ‫כ״ק אדמו״ר הגה״ק בעל ה״פני מנחם״ מגור זצוק״ל‬ ‫אמר פעם בעת דרשה‬ ‫כנא'ש ְֹפ ִטים‬ ‫אל יחשוב שמפני שלמד כמה דפים או קיבל על עצמו הנהגה טובה‪ ,‬כבר נעשה אדם מושלם‪ .‬מחשבה זו עלולה להפילו ברשת הגאווהוהמרמה‪ .‬״‬ ‫שופטיםלךושוטרים‪ .‬אתה עצמך צריך להתבונן בדרכך ולשמור עליה‪ ,‬ולא‬ ‫בתורה‪ ,‬ביראה ובמידות—תתן‬ ‫ְוש ְֹט ִרים ִת ֶתןלְָך ְבכָּל ְשעָּ ֶריָך״ (דברים טז‪ ,‬יח)בכל שערי עבודתך—‬ ‫להמתין עד שאחרים יעשו זאת בעבורך‪.‬‬ ‫מארץ רחוקה ומסר לו את בנו‪.‬‬ ‫לך שהיה לו‪ ,‬לדאבון לבו‪ ,‬בן יחיד שלא הצליח בשום מלאכה‪ .‬החליט המלך ללמדו את אומנות החייטות‪ ,‬ומפני הבושה קרא לחייט‬ ‫חייטהשהבן כבר למד את החלק‬ ‫ך שאומנות זו נחלקת לשלושה חלקים‪ ,‬ובגמר לימודו של כל חלק יודיע לו המלמד‪ ,‬והמלך ישלח את שכרו‪ .‬לאחר זמן קצר הודיע‬ ‫שכרו‪.‬לאחר מכן עבר זמן רב ולא הגיעה‬ ‫הכסף‪ .‬עבר עוד זמן קצר‪ ,‬והגיעה בשורה שהבן למד גם את החלק השני; שוב שמח המלך ושלח את אולם‬ ‫שמח‬ ‫את‬‫הראשון‪,‬‬ ‫המלך ושלח‬ ‫שהחייט מזמר בשעת עבודתו‪ ,‬גניבת שיירי הבד הנשארים‪ ,‬ועצם אומנות‬ ‫חלקים—‬ ‫הזמרה‬ ‫השיב‪ .‬החייט‪ :‬באומנות זו שלושה‬ ‫קרא המלך לחייט ושאלו לפשר הדבר‬ ‫כל ידיעה‪,‬‬ ‫והנמשל…מובן‪ :‬את הדברים הטפלים המתלווים סביב הלימוד‬ ‫שני החלקים הראשונים כבר הצלחתי ללמד את בנך; אבל את התפירה עצמה עדיין לא הצלחתי ללמדו‬ ‫לעמול‪—,‬להבין‪ ,‬לחזור‪ ,‬לזכור ולהשתנות על ידי הלימוד—דורש זמן‬ ‫עצם קניין התורה‬ ‫מוד במהירות‪ .‬אפשר לקנות סגנון דיבור‪ ,‬ניגון והנהגות חיצוניות של בן תורה; אבל‬ ‫עצמו ביושר‪ :‬האם אני עוסק במלאכה עצמה‪ ,‬או מסתפק בדברים שסביבה? האם התורה שאני לומד נעשית חלק‬ ‫תתן לך״‬ ‫לבחון את‬ ‫ושוטרים‬ ‫האדם‬ ‫״שופטים‬ ‫ויגיעה‪.‬לכן נאמר ‪:‬על‬ ‫ממני‪ ,‬והאם היא ניכרת בהנהגתי?‬ ‫המכיר את מקומו ‪ -‬להכיר את מעלותיו ואת חסרונותיו‬ ‫צריך להכיר את מעלותיו ואת חסרונותיו‪ .‬מי שמחשיב את עצמו יותר‬ ‫״המכיר את מקומו״ (אבות ו‪ ,‬ו) ומבאר המהר״ל (בדרך חיים בביאור קניין‬ ‫שהאדם זה)‬ ‫בין קנייני התורה נמנה‬ ‫את עצמו מסוגל להודות גם בחסרון שבידיעתו ובהבנתו‪ ,‬ומתוך כך ללמוד‬ ‫היא״ ‪.‬‬ ‫המכיר‬‫אמת‬‫ואילו‬ ‫התורה ראויה להיות במקום טעות‪ ,‬רק תורת‬ ‫עצמו ‪,‬‬ ‫״ואין‬ ‫מערכו טועה בהכרת‬ ‫הכנה לקבלת התורה‪ :‬כאשר האדם יודע שהוא חסר תורה‪ ,‬הוא מבקש ללמוד ולהשלים את עצמו; אבל כאשר הוא מחשיב את‬ ‫המהר״ל ‪,‬‬ ‫החיסרון היא‬ ‫ועוד מבאר‬ ‫שהכרת‬‫ולתקן‪,‬‬ ‫״המכיר את מקומו הוא שורש גדול אל התורה״‪.‬‬ ‫ו לחכם ושלם‪ ,‬חסרה בו ההכרה שהוא זקוק להשלמה‪ .‬ולכן‬ ‫בהן‪ ,‬שהרי האדם קרוב אצל‬ ‫בונן‪ :‬מדוע דווקא הטעות בהכרת עצמו נוגעת כל כך לקבלת התורה? בדרך ביאור אפשר לומר‪ ,‬שזו מן הטעויות הקשות ביותרירלהכ‬ ‫שהדבר נוגע לכבודו‪ .‬וכדבריהמהר״לבהמשך ‪:‬״הוא‬ ‫במקו‬ ‫ו לראות את חסרונותיו בלי להצדיקם‪ .‬מי שמוכן לבחון גם את עצמו ביושר מגלה שהוא מבקש אמת אף ם‬ ‫חז״ל ‪:‬אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ״ (עבודה זרה יט‪,).‬‬ ‫ואפשר להוסיף‪ ,‬על פי מאמר ״אין‬ ‫ש אמת‪ ,‬שאפילו בעצמו אינו טועה ומשקר‪ ,‬ומכל שכן בשאר דברים״‪.‬‬ ‫אגדותאל האדם המקבל אותה‪ ,‬עד שהיא נקראת ״תורתו״‪ .‬האדם מקבל את התורה באמצעות דעתו ולבו; משום כך עליו להכיר‬ ‫לתורה יחס‬ ‫בחידושי‬ ‫המהר״לשיש‬ ‫וביאור שם‪,‬‬ ‫וע‪ ,‬לשאול ולקבל‬ ‫הוא פתוח לשמ‬‫רר את הבנתו בענווה‪ .‬כאשר הוא מתעלם מנגיעותיו‪ ,‬הוא עלול לערב אותן גם בלימודו‪ .‬וכאשר הוא מכיר במה שעדיין חסר לו‪,‬‬ ‫בחלקו״את השייכות ביניהם‪ :‬האדם צריך להכיר בחסרונו כדי לבקש השלמה בתורה‪ ,‬ובה בשעה להיות‬ ‫והמהר״ל מבאר‬ ‫״השמח‬‫״המכיר את מקומו״נמנה גם‬‫תיקון‪.‬והנה‪ ,‬לצד‬ ‫שזכה להשיג‪.‬שתי המידות‬ ‫בה שהוא קונה‪ .‬מי שסבור שהוא כבר שלם אינו מרגיש צורך ללמוד; ומי שלעולם אינו שמח בחלקו מתקשה למצוא סיפוק גם במה‬ ‫חשוב גם בחינוך הצעיר‪ .‬יש לעזור לו להכיר בכוחותיו ובמעלותיו‪ ,‬ובתוך כך‬ ‫לקנות‪,‬‬ ‫זכיתייסוד‬ ‫בונות דרך של צמיחה‪ :‬לדעת במה עליי להתקדם‪ ,‬ולשמוח במה שכבר זהו‬ ‫שלו‪,‬בדרך רמז‪ ,‬יש ללמוד גם על הכרת ערכו של המקום‬ ‫ומכאן‪,‬‬ ‫במה הוא זקוק לעבודה‪ .‬כך יוכל לקבל הדרכה מתוך אמון‪ ,‬ולהתאמץ מתוך הכרה שיש ערך לכל צעד‬ ‫עליו להתאמץ לקנות שייכות‬ ‫ית המדרש‪ ,‬הישיבה והחבורה הטובה‪ .‬כשם שבן תורה מתאמץ למצוא מקום שיוכל לראות ממנו את פני רבו ולשמוע את דבריו‪ ,‬כך‬ ‫פנימית לתורה ולדרך רבותיו‪.‬‬ ‫דעת‪ ,‬מתרגל להקשיב ולקבל‪ ,‬לומד להנהיג את רצונותיו ומעמיד יסודות שילוו אותו גם כאשר יצא לעסוק בצורכי‬ ‫קונה חייו‪,‬‬ ‫בונה את‬ ‫הוא הוא‬ ‫ית המדרש הוא המקום שבו שם‬ ‫לימוד התורה‬ ‫חז״ל‪ .‬אמרו על התורה שהיא״מגנאומצלא״ (סוטה כא‪).‬‬ ‫הציבור‪ .‬ההכרה בשייכותו למקום הזה נותנת משמעות לשעות לימודו ומחזקת את אחריותו לנצלן‬ ‫שהצעיר ‪.‬מוצא טעם ושייכות בלימודו‪ ,‬ומכיר בכוחותיו ובדרך שעליו להתקדם בה‪ ,‬כך הוא קונה כוח פנימי‬ ‫ולייקר את זמנו‬ ‫חיים‪ ,‬שמירה ובניין‪ ,‬ועלינו להכיר בערכו ככל‬ ‫עמוד מול הרוחות שבחוץ ולהישאר נאמן לתורה ולדרך שקיבל‪.‬‬ ‫אחריות הציבור — שמירה על הנכנס לעיניים וללב‬ ‫מועד‪ ,‬דורשות דעת תורה ואחריות‬ ‫גם על העוסקים בצורכי הציבור‪ .‬שאלות הנוגעות לסרטים‪ ,‬להצגות‪ ,‬לפרסומות ולתכנים המוצעים לצעירים‪ ,‬ובפרט בימי חול ה‬ ‫רציני; אין די בה כדי להכשיר כל תוכן‪ ,‬ואין להשאיר הכרעה חינוכית לשיקולים מסחריים‪ .‬יש לבחון‬ ‫בירוריותר״‬ ‫מחייבתגרוע‬ ‫לא ניתן להם זאת‪ ,‬ילכו למקום‬ ‫הטענה‬ ‫חינוכית‪ .‬״אם‬ ‫הקלושה‪ ,‬אין להסתפק באמירה כללית ש״התוכן נבדק על ידי צוות‬ ‫התורה‪.‬‬ ‫ולדעתי‬ ‫ע לצעירים‪ ,‬כיצד הוא מוצג ומה השפעתו על החינוך שהם מקבלים בבית ובמוסדות‬ ‫הן את התוכן והן את צורת הצגתו‪ .‬האישור‬ ‫המקום ‪,‬‬ ‫מוסמכת מטעם ועד מוסדות התורה‪ ,‬תחת פיקוחם ובהנחייתם של רבנישתבחן‬ ‫עיר ועיר‬ ‫מסגרת‬ ‫מחנכים״‪ .‬ראוי להעמיד בכל‬ ‫שרבני העיר‪ ,‬יחד עם נציגי המוסדות ומערכות העיתונים‪ ,‬יקבעו‬ ‫התוכן‪.‬‬ ‫מיועדראוי‬ ‫ברור ומזוהה‪ ,‬כדי שההורים ידעו מי הגוף הנושא באחריות‪ ,‬מה נבדק ולאילו גילים וכן‬ ‫במקום שבו נקבע שתוכן‬ ‫רסומות המתפרסמות מדי שבוע‪ :‬אילו פרסומות אפשר לקבל‪ ,‬אילו אירועים ותכנים טעונים אישור‪ ,‬וכיצד יש לציין את האישורבפרסום ‪.‬‬ ‫רבותיהם‪.‬שאנו מקפידים על מה שנכנס לפה‪ ,‬כך‬ ‫להורים אפשרות לבחור מתוך ידיעה‪ ,‬בהתאם לדרך ביתם ולהדרכת כשם‬ ‫בלעדיו ‪.‬‬ ‫לפרסמותינתן‬ ‫כך‬ ‫מסוים טעון אישור‪ ,‬אין‬ ‫המתקבלמתפרשת כהסכמה וכאישור‪.‬‬ ‫ת על מה שנכנס לעיניים וללב‪ .‬הפרסום עצמו מעורר רצון ומעניק לדבר מעמד ציבורי‪ ,‬ולעיתים עצם הופעתו בעיתון בבית‬ ‫האחריות על הפרסום היא חלק מן האחריות לחינוך הבנים ולשמירת קדושת הבית‪.‬‬ ‫גםמשום כך ‪,‬‬ ‫ולגלות את כוחותיו בתוך הדרך‬ ‫למענה חיובי‪ :‬שמחה כשרה‪ ,‬פעילות מתאימה ותוכן שיש בו הנאה ובניין‪ .‬הצעיר צריך להרגיש שיש לו מקום לשמוח‪ ,‬להתרענן‬ ‫לבואא)עם הסברה‪ ,‬דוגמה אישית וחום‪ .‬כשהצעיר מרגיש שמקשיבים לו ומשתתפים בקשייו‪ ,‬נפתח פתח לעזור‬ ‫צריכים‬ ‫(אבות א‪,‬‬ ‫לתורה״‬ ‫הסייגים‬ ‫״עשו סייג‬ ‫שבה אנו מחנכים אותו‪.‬‬ ‫לתת תקווה‪ .‬חז״ל אמרו ‪:‬״יצרו‬ ‫רכה ולעמוד בה‪ .‬כך נבנית התיבה של דורנו‪ :‬גבולות השומרים על הבית‪ ,‬ותורה‪ ,‬אהבה ושמחה הממלאות אותו מבפנים‪.‬והעיקר—‬ ‫נדרש‪):‬להשתדל‪ ,‬והוא גם מתפלל לעזרת ה׳‪ .‬אין עליו לשאת את כל המלחמה‬ ‫האדם‬ ‫(קידושין ל‬ ‫יכול לו״‬ ‫ל אדם מתגבר עליו בכל יום… ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין ‪.‬‬ ‫שבדורנו צריך לדעת שיש ערך לכל פעם שבה הוא עוצר ובוחר נכון‪ .‬ואם נכשל‪ ,‬עליו‬ ‫הצעירלט‪ ,‬ח)‬ ‫גם(בראשית‬ ‫הצדיק עמד בניסיון קשה‪ ,‬ובתוך הניסיון נאמר״‪ַ :‬ויְמָּ אֵּ‪ .‬ן״‬ ‫לבדו‪.‬‬ ‫יוסף‬ ‫ההדרכה צריכה להתחשב בכוחות האדם ובמצבו‪,‬‬ ‫בריותיו״ (ע"ז ג‪).‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״איןטז)הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם‬ ‫שבַ ע יִּפֹול צַ ִדיק ו ָָּּקם״ (משלי כד‪,‬‬‫ולהמשיךי‪ֶ :‬‬ ‫״כִ‬ ‫לקום‪ ,‬לבקש עזרה‬ ‫ֲשר ִאתֹו בַ ֵּתבָּ ה״ (בראשית ז‪ ,‬כג)‪.‬‬ ‫ש‪:‬אֶ ר אַ ְך נֹחַ ַוא ֶ‬‫נאמר‬ ‫ובסוף המבול ״וַיִ ָּ‬ ‫חיילך לאורייתא‪.‬‬ ‫עמו דרך שבה יוכל להתקדם‪ .‬כך יפנה את כוחותיו לתורה‪ ,‬לקדושה ולעבודת ה׳—‬ ‫לבנות בית שבו הגבולות‬ ‫״בא אתה וכל ביתך אל התיבה״ —‬ ‫סערה גדולה‪ ,‬יש לאדם מקום להיאחז בו‪ :‬תורה ותפילה‪ ,‬אמונה‪ ,‬הדרכת רבותיו וקשר עם אנשים טובים‪.‬‬ ‫חריות‪ ,‬והלבבות מתחזקים מתוך אהבה; בית שבו מכירים בניסיון‪ ,‬מאמינים בכוחות הבנים ומלווים אותם בדרכם‪.‬‬ ‫הו רך ומתוק‪ ,‬וחייו כעין גן עדן‪.‬‬ ‫חייוילד‬ ‫עולה מסיום פרשתנו‪ ,‬בעניין דור הפלגה‪ .‬בדרך רמז אפשר לראות בפרשיות אלו גם תחנות בהתפתחות האדם‪ :‬בראשית א‬ ‫לאחר מכן עלולה לבוא גם בחינה של ״דור הפלגה״—שאלות‪,‬‬ ‫ונות‪.‬וניסי‬ ‫גדל‪ ,‬מתעוררים בו רצונות וכוחות חדשים‪ ,‬ולעיתים הוא פוגש בתוכו מעין ״מבול״ של רגשות‬ ‫ובסיום עניין דור הפלגה מלמדנו‬‫ומקומו‪,‬מוטלת עליו העבודה להתחזק וללכת בדרכו של אברהם אבינו‪ ,‬שהכיר את בוראו ונעשה נאמן לו‪.‬‬ ‫דרכוכל אלה‬ ‫ומתוך‬ ‫בלבול ומאבק על‬ ‫שדור המבול היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם‪,‬‬ ‫המבול ‪:‬‬ ‫שאנשי דור הפלגה פשטו יד בעיקר וביקשו להילחם בו‪ ,‬לא נאבדו מן העולם כאנשי דור ״אלא‬‫הקדוש‬‫גדול‪ .‬אף‬ ‫יסודרש״י‬ ‫כהט')גדול כוחם של אהבה ורעות אפילו אצל מי שמעשיהם‬ ‫נאבדו; ואלו היו נוהגים אהבה ורעות ביניהם… למדת ששנאוי המחלוקת וגדול השלום״ אם‬ ‫(בראשית יא‪,‬‬ ‫כשהם מצטרפים לתורה‪ ,‬ליראת שמים ולבקשת האמת! זו האחריות המוטלת עלינו בבית‪ ,‬במוסדות ובחבורה‪ :‬להרבות שלום‪,‬‬ ‫מרובה —‬ ‫כוחם‬ ‫טובה‬ ‫מידהגדול‬ ‫כמה‬ ‫מקולקלים ‪,‬‬ ‫להתקדם בעבודתה׳‪.‬התיבה‬ ‫ת חברו‪ ,‬לשאת יחד בעול ולתת כוח למי שמתקשה‪ .‬מתוך קשר כזה אפשר להתמודד עם ניסיונות‪ ,‬לתקן את הטעון תיקון ולהוסיף ו‬ ‫הבית והמוסד מחזקים זה את זה‪ ,‬והצעיר יודע שיש‬ ‫בהם ו‬ ‫כאשר‬ ‫ם לבנינו צריכה להיות תיבה של תורה וקדושה‪ ,‬של אהבה ורעות ושל אמון בכוחות שהקב״ה נטע‬ ‫יש לו עם מי ללכת‪ ,‬הוא מקבל כוח לבנות את דרכו ולהישאר נאמן לה גם בשעת קושי‪.‬‬ ‫ויהי רצון שנזכה להכניס בלבנו ובלב בנינו אהבת תורה ויראת שמים‪ ,‬דעת ומנוחת הנפש‪ ,‬ולבקש בכל יום ‪:‬״קדשנו במצוותיך ותן חלקנו בתורתך״ ‪.‬ונזכה לגדל‬ ‫דורות ההולכים בדרך התורה מתוך שלום‪ ,‬שמחה ודבקות בה'‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫****‬ ‫יסודות למעשה — לבנות תיבה של תורה וחיים‬ ‫א‪ .‬להפוך התעוררות לקביעות‪ :‬לקבל קבלה מעשית שאפשר להתמיד בה‪ :‬זמן קבוע ללימוד‪ ,‬תשומת לב בתפילה‬ ‫או עבודה על מידה אחת‪ .‬לבנות את ההתקדמות במעשים קטנים ועקביים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬לקבל אחריות לאחר כישלון לשאול‪ :‬״מהו החלק שלי‪ ,‬ומה עליי לתקן עכשיו?״ להתרגל להודות בטעות‪,‬‬ ‫לבקש סליחה ולעשות צעד של תיקון‪.‬‬ ‫ג‪ .‬להיכנס לתיבות התורה והתפילה‪ :‬להקדיש תשומת לב להבנת הנאמר‪ ,‬ולפנות אל הקב״ה גם במהלך היום‬ ‫— בבקשה ובהודאה‪.‬‬ ‫ד‪ .‬לראות את הילד שמעבר למעשה‪ :‬ולעודד אותו מכל הלב ״אתה יקר ויש בך כוחות אדירים; עס פאסט נישט‬ ‫פאר דיר לכן רק המעשה הזה צריך תיקון״‪ ,‬ולהקשיב לקושי שלו‪ ,‬ובשעת סערה לתת לו שהות להירגע ולשוחח‬ ‫עמו לאחר מכן ביישוב הדעת‪.‬‬ ‫ה‪ .‬להציב גבולות מתוך אהבה‪ :‬להסביר את ההדרכה שקיבלנו מרבותינו‪ ,‬ולהראות לצעיר שאנו מוכנים ללוות‬ ‫אותו במאמץ הנדרש ממנו‪ .‬בשעת פיתוי לחזק אותו לעמוד בגבול; את השאלות לברר בזמן רגוע‪.‬‬ ‫נאכגעבן‪ :‬לתת חום‪ ,‬זמן משותף‪ ,‬חברה טובה ועיסוק של היתר‪ .‬כשמרחיקים דבר מזיק‪ ,‬לדאוג‬ ‫ו‪ .‬״געבן — נישט ָ‬ ‫למענה ראוי לצורך שהצעיר ביקש למלא באמצעותו‪.‬‬ ‫ז‪ .‬לחזק את השותפות בין הבית למוסד‪ :‬לתת דוגמה אישית‪ ,‬לכבד את ההדרכה שנמסרת לילד‪ ,‬ולברר חילוקי‬ ‫דעות בין המבוגרים בלי להעמיד אותו ביניהם‪.‬‬ ‫ח‪ .‬לבנות אחריות והתמדה בהדרגה‪ :‬להפקיד בידיו תפקיד המתאים לכוחותיו‪ ,‬לעודד אותו להשלים משימות‬ ‫ולהכיר במאמץ ובהתקדמות‪ .‬כך ילמד ‪:‬״סומכים עליי‪ ,‬ויש בכוחי לתרום״‪.‬‬ ‫ט‪ .‬לבדוק מה באמת מכביד עליו‪ :‬לשים לב לשינה‪ ,‬לתנועה‪ ,‬להרגלי השימוש במסכים‪ ,‬לקשיים בלימוד ולמתח‬ ‫רגשי‪ .‬כשנדרש‪ ,‬לפנות לעזרה מתאימה ולבירור מקצועי‪.‬‬ ‫י‪ .‬לדאוג שלא יתמודד לבדו‪ :‬לחזק את הקשר עם רב‪ ,‬מחנך וחבר נאמן‪ ,‬ולהרגיל את הצעיר לפנות לעזרה‪ .‬גם‬ ‫לאחר נפילה להזכיר לו ‪:‬אין התגברות הולכת לאיבוד‪ ,‬ויש בכוחך לקום ולהמשיך‪.‬‬ ‫יא‪ .‬לשאת באחריות ציבורית‪ :‬לבחון תכנים ופרסומים המוצעים לצעירים‪ ,‬בהנחיית הרבנים ותוך אחריות‬ ‫חינוכית ברורה‪.‬‬ ‫יב‪ .‬להרבות שלום ועין טובה‪ :‬לראות את מעלת הזולת‪ ,‬להכיר בטובתו ולחזק אותו בקשייו‪ .‬תיבה של תורה‬ ‫נבנית גם במילים טובות‪ ,‬בכבוד ובנשיאה בעול‪.‬‬ ‫****‬ ‫להגהות‪ ,‬הערות והארות‪nurbismcha@gmail.com‬‬ ‫‪845.384.2779‬‬ ‫לקביעת פגישה ולהשארתהודעה‬ ‫— והדרכה בעבודת ה׳‪ ,‬בחינוך ובשלום־בית‬ ‫ייעוץ‬ ‫מבין ומאזין‬