דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN — נח (2026-10-12)

פטרון
מערכת דעהו
שנת תשפ"ז לך לך גליון רצו
נתנדב לזכות
חיים מרדכי בן יוכבד
פעריל בת יוכבד
מתוך
משנתו דע את אלקי
של כ"ק
מרן
אביך ועבדהו
רבינו
שליט"א
מהדורת זכרון ברוך :לע"נ הרה"ח ברוך ב"ר פנחס ע"ה -וזו' מרת שיינדל מלכה ב"ר אברהם ראובן ע"ה ◆ הרה"ח יעקב צבי ב"ר מנחם ע"ה -וזו' רחל מינדל ב"ר יחזקאל ע"ה
שני סוגי 'ריבוי'; שבקדושה וההיפך ממנו
ויישוב הדבר הוא ,כי ישנם שני סוגים שונים במדת
ביאורים ויסודות מורחבים בתורת מרן הבעש"ט ותלמידיו זיע"א משנת החסידות
ה'ריבוי' ,כי יש ריבוי ויש ריבוי ,ולא הרי כהרי זה.
'ריבוי עם' נחשב כמעלה בכלל ישראל או לא? | הדבוק בנקודת האחדות זוכה להתברך בריבוי גדול | 'הציץ עליו בעל הבירה' לעומת 'וירד
ה' לראות את העיר ואת המגדל' | מדוע היתה ההתגלות הראשונה לאברהם אבינו עם ציווי ללכת ארצה כנען? | 'עתידה ארץ ישראל
ריבוי חיצוני :שמצד עצם מהותו שייך לעולם הריבוי והפירוד שתתפשט בכל הארצות' -כענין 'ושמתי את זרעך כחול הים' | מתי יש לחוש מפני עין הרע ,ואימתי אומרים 'טוב עין הוא יבורך' ' -יברך'?
הסוג הראשון הוא 'ריבוי' בעצם ,והיינו שמצד
עצם מהותו הוא ענין של ריבוי והתפשטות' .ריבוי' ֹ ֹ ֹ
ְְו ִִה ְְפ ֵֵר ִִת י ֹא ְְת ָָך ִ �ִּב ְְמ ֹא ד ְְמ ֹא ד :
סוד התפשטות אור האחדות של הקדושה לריבוי עצום
כזה שייך לעולם החיצוני ,עולם הפירוד ,ששם כל
דבר נמדד ונחשב רק כפי שהוא מופיע בחיצוניות.
בעולם כזה ,דבר שיש לו כמות גדולה -הרי הוא
חשוב ותופס מקום ,ואילו דבר מועט וקטן שאין בו
התפשטות גדול -נחשב לחסר חשיבות .ועל ריבוי דוקא בכך שהם מעטים ,כדכתיב (דברים ז ,ז) 'כי
א
ריבוי המספר בבני ישראל דבוק
כזה הוא שנאמר 'לא מרובכם מכל העמים חשק אתם המעט מכל העמים' ,כלומר ,שאין בהם ריבוי
לעולם בנקודת האחדות
ה' בכם ויבחר בכם ,כי אתם המעט מכל העמים', חיצוני של כמות ,אלא הם קרובים יותר לנקודת
שכן ריבוי זה נובע כל כולו מהעולם החיצוני האחדות ,בבחינת 'יחידה ליחדך' (הושענות) .ומצד
והסטרא אחרא ,ואין לו מקום כלל בעולם הפנימי זה דוקא בחר בהם השי"ת ,כי אין הקב"ה בוחר ֹ ֹ
אֶמר ה' ֶֶאל ַַא ְְב ָָרם ֶלֶ ְְך ְלְ ָָך ֵֵמ ַַא ְְר ְְצ ָָך ּּו ִִממֹוַלַ ְְד �ְְּת ָָך ּּו ִִמ ֵ �ֵּבית ַוַ ֹי ֶ
של הקדושה. בריבוי הכמות ,אלא בבחינת האחדות .ועולה מזה דֹול ַוַ ֲֲא ָָב ֶֶרְכְ ָךָ ֹ �ָ ֹ ָ � ָ
ָָא ִִביָך ֶֶאל ָָה ָָא ֶֶרץ ֲֲא ֶֶׁשר ַַא ְְר ֶֶא �ָּךְ ,וְ ֶֶא ֶֶע ְְׂשָך ְלְ גֹוי ָגָ
לכאורה ,שאין שום מעלה ויתרון בריבוי והתפשטות �
ַוַ ֲֲאַגַ ְְדָלָ ה ְְׁש ֶֶמ ָָך ֶוֶ ְְהֵיֵ ה ְ �ְּב ָָרָכָ ה (יב ,א-ב).
ריבוי פנימי :נקודת האחדות המתפשטת אצל כלל ישראל.
אמנם מאידך ישנו 'ריבוי' ריבוי שאינו אלא ברכה 'ואעשך לגוי גדול' הוא לכאורה סתירה
הבטחות רבות על ריבוי עצום במספר בני ישראל לעצם מהותו של אברהם אבינו
והתרחבות ,והיינו שאינו מנותק מהשורש ,אלא הוא
מהווה התפשטות והרחבה של נקודת האחדות עצמה. אך מאידך גיסא אנו מוצאים שישנה מעלה גדולה יש להתבונן במראה הגדול הזה שהבטיח כאן
פירוש הדבר ,שנקודה הפנימית והאחת נשארת וחשיבות יתרה דוקא בריבוי הגדול של עם ישראל, הקב"ה לאברהם אבינו 'ואעשך לגוי גדול' .שכן
במקומה ובמהותה ,אלא שחלה בה ברכה אלקית שכן התורה והנביאים מלאים בפסוקים המברכים לכאורה כל עצמה של ברכה זו שאברהם יהיה 'גוי
שמרחיבה ומפיצה אותה עוד ועוד .אך למרות הריבוי את ישראל בריבוי עצום לאין שיעור .וכמו שנאמר גדול' רב-כמות בקרב הארץ עומדת בניגוד גמור
הגדול בכמות ,עצם מהותה לא נשתנה ,ולא נעשה בפרשתנו שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו (יג ,טז) לכל הטבע ומהותו הפנימית של אברהם העברי
כלל מציאות עצמי של 'ריבוי' ,אלא היא נקודת 'ושמתי את זרעך כעפר הארץ ,אשר אם יוכל איש (ע"פ להלן יד ,יג) .כי הרי מהותו של אברהם קשורה
האחדות שמתפשטת ,וגם בתוך הריבוי היא נשארת למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה' ,ובהמשך תמיד לנקודת האחדות והצמצום ,ולא להתפשטות
דבוקה ומקושרת למקור האחדות .לכן ,גם לאחר (טו ,ה) 'ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים וריבוי ,כענין שנאמר בנביא (יחזקאל לג ,כד) 'אחד
שחל עליו הריבוי ,הוא שומר על כל המעלות אם תוכל לספור אותם ,ויאמר לו כה יהיה זרעך'. היה אברהם' ,כלומר שאברהם אבינו היה דבוק
הפנימיות של האחדות .וריבוי כזה הדבוק ומקושר וכן ביצחק נאמר (שם כו ,ד) 'והרביתי את זרעך ומקושר כולו למדרגת האחדות .וממילא כל ענין
למקור האחדות ,הוא שנתברך בו אברהם אבינו ככוכבי השמים' ,וביעקב אבינו (שם כח ,יד) 'והיה של ריבוי נראה כסתירה חריפה למדה זו .ואם כן,
בפרשתנו להיותו ל'גוי גדול' ,ובו נתברכו גם זרעו זרעך כעפר הארץ' .ונאמר עוד קרא לאמר (הושע מה מקום יש להבטיח לאברהם אבינו ולברך אותו
אחריו. ב ,א) 'והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא בזכות הליכתו לארץ ישראל ,שיזכה לריבוי עצום,
ימד ולא יספר'. עד שזרעו יהיה מלא הגוים.
עיקר טעם הבחירה באברהם אבינו ובעם
ישראל -הוא מצד בחינת האחדות שבהם רואים מכאן הדגש גדול בתורה על הצורך
הבחירה בעם ישראל בגלל היותם 'מעט מכל העמים'
וממוצא הדברים נמצא ,כי באמת עיקר הבחירה והמעלה של רוב עם בישראל .ודבר זה צריך ביאור,
שבחר הקב"ה בהעם ישראל הוא מצד נקודת האחדות כיצד שני העניינים הללו עולים בקנה אחד .איך איברא ,כי תמיהה זו קיימת לא רק כאן בפרשה
שבהם ,בחינת 'מעט מכל העמים' ,שדוקא בנקודה מתיישבת מהותו של עם ישראל ,שדבוקה בבחינת אצל אברהם אבינו ,כי אם גם לגבי כל מהותו של
הפנימית והמועטת הזו חפץ ה' .כמו כן מה שבחר האחדות ותלויה לכאורה דוקא בהיותם 'מעט מכל עם ישראל בכלל .כי מצד אחד מצינו בפסוקים
השי"ת באברהם אבינו ,כענין דכתיב (נחמיה ט ,ז) העמים' ,עם הברכה והייעוד של ריבוי גדול ועצום. שעיקר מעלתם וחשיבותם של העם הנבחר היא
א
ה'יחידו של עולם' ,ולא ברשות הרבים ובמקומות לעומת כן ,גם הבחירה באברהם אבינו היתה ע"י 'אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם' ,הוא
החיצוניים. הבטה והצצה מיוחדת עליו .וכפי שהובא במדרש מפני היותו 'יחיד' בעולם ' -אחד היה אברהם'
(בר"ר לט ,א) 'משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, -שקרא בשם ה' ,עד שבעת שכל העולם כולו
ההשגחה המיוחדת על אברהם אבינו וכלליות וראה בירה אחת דולקת ,אמר ,תאמר שהבירה זו היה מעבר אחד ,היה הוא מעבר אחד (בר"ר מב,
ישראל -בהיותם דבוקים במדת האחדות
בלא מנהיג ,הציץ עליו בעל הבירה ,אמר לו אני ח) .והקב"ה שהוא 'אחד יחיד ומיוחד' אוהב ובוחר
וזהו עומק הטעם להשגחתו והבטתו של הקב"ה הוא בעל הבירה .כך לפי שהיה אבינו אברהם בבחינת האחדות .אלא שעל נקודת אחדות זו
על אברהם אבינו .כי בהיותו מעוטר ומוכתר במדת אומר ,תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג ,הציץ השפיע ה' ברכה ,עד שהתרחבה והתפשטה לעם
האחדות ,כנ"ל 'אחד היה אברהם' ,הסתכל עליו עליו הקב"ה ואמר לו ,אני הוא בעל העולם ,הוי גדול ועצום כחול הים אשר לא יספר מרוב.
הבורא יתברך באותות אהבה וחיבה בתוך רשות 'ויאמר ה' אל אברם' ,עד כאן לשונם .רואים מכאן
היחיד שלו .כמו כן ,כלליות העם ישראל מקושרים ששורש הבחירה באברהם וההתגלות אליו נעשה הגדלת בני ישראל במצרים היתה
בדרך ברכה למעלה מהטבע
למדרגת האחדות ,כמו שקורא להם הכתוב (ש"ב ז, בכח ההבטה וההשגחה עליו מלמעלה.
כג) 'גוי אחד בארץ' ,לפיכך מביט עליהם הקב"ה ואכן אנו רואים שכל הגדלתם של ישראל לעם
בהשגחה מיוחדת מלמעלה. השי"ת מביט בעיניו כביכול על הארץ הקדושה עצום היתה בדרך של ברכה למעלה מהטבע ,כי
גם הבחירה שבוחר השי"ת בארץ ישראל דומה הם פרו ורבו שלא כדרך העולם ,כענין שמבואר
ארץ ישראל היא 'רשות היחיד' של הקב"ה לזו של אברהם אבינו ,שגם היא נעשה באופן של בחז"ל שבהיותם במצרים היו יולדות ששה בכרס
השגחה והבטה מיוחדת ,וכפי שמקשר אותם הנביא אחד (שמו"ר א ,ח; הובא ברש"י שם א ,ז) .הרי שבדרך
כן הדבר גם לגבי ארץ ישראל ,כי ה'עיני ה'
(יחזקאל שם) 'אחד היה אברהם ויירש את הארץ'. ברכה ממש נתרבו הם והעצימו במאוד מאוד להיותם
אלקיך' המסתכלים עליה תמיד כביכול ,היא מפני
עם גדול ורב.
היותה נקודה אחת מרכזית באמצע העולם ,ובכך כי על הארץ הקדושה הזאת ישנה השגחה תמידית
נחשבת כרשותו היחיד של יחידו של עולם ,בבחינת וייחודית מאת ה' ,כפי שהתורה מעידה (דברים יא,
'כי אחד קראתיו ,ואברכהו וארבהו'
'ארבע אמותיו' של הקב"ה .שהרי שיעור רחבה של יב) 'ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה ,תמיד עיני
ארץ ישראל הוא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה'. ודברים הללו מפורשים המה בהדיא בדברי הנביא
�
פרסה (מגילה ג ,).והרי זה מכוון כנגד שיעור רשות ישעיה (נא ,ב) ַ'ַהִּב�ּ יט ּּו ֶֶאל ַַא ְְב ָָר ָָהם ֲֲא ִִביֶכֶ ם ְוְ ֶֶאל ָׂש ָָׂרה
ֹ
היחיד של מטה ,שהוא ד' אמות על ד' אמות)א( . הבטת הקב"ה על אברהם אבינו -כעין אִתיוַ ,וַ ֲֲא ָָב ְְרֵכֵ ה ּּו ְוְ ַַא ְְר ּ �ֵּבה ּּו' .והיינו
ְּת�ּ חֹוֶלֶ ְלְ ֶכֶ םִּּ� ,כי ֶֶא ָָחד ְְק ָָר ִ
דרישתו את ארץ ישראל ממש כאמור ,שאברהם אבינו הוא בבחינת 'אחדות',
ואכן כפי שמבואר בדברי המדרש הנ"ל ,הבחירה 'כי אחד קראתיו' ,ועל נקודת אחדות זו חלה ברכה
סיכום ותמצית וריבוי' ,ואברכהו וארבהו' ,עד שיצא ממנו העם
באברהם אבינו שבה הציץ עליו ה' באמרו אליו 'אני
הבחירה באברהם אבינו נעשתה ע"י השגחה מיוחדת הוא בעל העולם' ,היתה יחד עם הציווי ללכת ארצה הנבחר ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים.
מלמעלה ' -הציץ עליו בעל הבירה' .ודומה למה שהקב"ה כנען .ומשמע ,שההצצה של בעל הבירה על אברהם
מביט על ארץ ישראל .השי"ת מסתכל רק במקום האחדות, אבינו קשורה ישירות להשגחה המיוחדת שמשגיח 'והיה ברכה'
'עיניך לנכח יביטו' .ארץ ישראל נחשב כרשות היחיד של כביכול על ארץ הקודש.
הקב"ה.
וזהו עומק כוונת הכתוב בפרשתנו ,שאמר הקב"ה
לאברהם אבינו 'לך לך מארצך וממולדתך וגו',
ראייתו של הקב"ה היא במקום האחדות בלבד ואעשך לגוי גדול ואברכך וגו' והיה ברכה' .הבטיח
ג וביאור הענין הוא ,כי הנה ראייתו והשגחתו לטובה הקב"ה לאברהם שהריבוי שלו להיותו 'גוי גדול'
מבטו העליון של השי"ת
של הקב"ה חלה אך ורק על רשות היחיד ,במקום שבו ו'אב המון גוים' (יז ,ד) לא יפגע בבחינת האחדות
ממשיך ברכה
שורה אחדות ,ואין הקב"ה מביט על העלמא דפרודא. שבו ,אלא יבוא בדרך של ברכה וקדושה המחוברת
תמיד אל ה' אחד.
'עיניך לנכח יביטו'
הנה מאחר שנתבאר שההשגחה העליונה מלמעלה
שורה דוקא על בחינת האחדות ,ושזהו סוד ההבטה יסוד זה מבוסס על דברי האריז"ל בפסוק (משלי סיכום ותמצית
וההסתכלות של הקב"ה על אברהם אבינו ועל כלל ד ,כה; ליקוטי תורה שם) 'עיניך לנכח יביטו' .שביאר שם
עיקר הבחירה בבני ישראל הוא בנקודה הפנימית והאחדות
ישראל ,הנה בכך יבואר גם טעם הברכה השורה האריז"ל שזהו סוד מה שאמרו (ראה רש"י מנחות קי .ד"ה
שבהם .וריבוי מספרם הוא ברכה והתפשטות של נקודת
על נקודת אחדות זו ,שנתברכו בו אברהם וזרעו שימי את) על האמורא רב שלא הסתכל חוץ לארבע שורשם ,ולא ריבוי של עולם הפירוד' .אחד קראתיו ,ואברכהו
אחריו להיותם גוי גדול ועצום ,ויובן היטב על פי אמותיו .שהרי אין האדם יכול להושיט את מבטו וארבהו'.
ההבדל והחילוק שנתבאר לעיל בין שני סוגי ה'ריבוי'. אלא לשלשה צדדים; פנים ושני צדדים ,ושם צריך
שלא יסתכל האדם מחוץ לארבע האמות .והנה ג'
ב
השגחת הקב"ה במקום האחדות
'אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין' פעמים ד' ,הן י"ב אמות .וזה כנגד ג' שמות הוי"ה,
שיש בהם י"ב אותיות .וזהו סוד הפסוק 'עיניך לנכח
הנה חז"ל לימדונו בגמרא (ב"מ מב ).ש'אין הברכה
יביטו' ,שכן 'נכח' עולה כמנין ג' הויו"ת ,שלא יושיט
מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין' .והטעם לזה הוא, נבוא בעז"ה להרחיב את הדברים בזה.
האדם את עיניו רק ג' פעמים ד' אמות ,שהן ג'
כי כאשר עינים אנושיות מביטות בדבר שיש בו ריבוי
הויו"ת העולים 'נכח' ,עכת"ד.
ומספר רב ,והן מתפעלות מן הכמות ,הן ממשיכות הבחירה באברהם אבינו ע"י השגחה מיוחדת מלמעלה
בכך 'עין רעה' על אותו הדבר .שכן ע"י התפעלות ונקדים ,דהנה חזינן שבחירתו של הקב"ה באברהם
ארבע אמות של האדם הן רשות היחיד שלו
זו מתעורר קטרוג בשמים; מדוע מגיע לאותו חפץ אבינו נעשתה ע"י ראיה והשגחה מיוחדת עליו
ריבוי כזה ,וכדומה ,ומכח עין הרע הזה נמשך חלילה ועומק הענין הוא ,כי ארבע אמותיו של האדם
נחשבות כרשות היחיד שלו ,אשר לפיכך הן קונות מלמעלה .ראשית כן היה בזמן חטא דור הפלגה,
היפך הברכה .ובכך אין הברכה מצויה אלא בדבר וכנודע שבאותה שעה התחילה הבחירה באברהם
שאין העין שולטת בו. לו בכל מקום (ב"מ י .).לכן ,על האדם להגביל את
ראייתו לרשות היחיד שלו ולא להסתכל החוצה. אבינו ,ושם נאמר (יא ,ה) 'וירד ה' לראות את העיר
ואת המגדל אשר בנו בני האדם' ,כלומר שהשגיח
בראייה פנימית אין מקום לעין הרע ,אלא 'טוב עין הוא יבורך' וכמו שהוא למטה באדם ,כך הוא כביכול למעלה הקב"ה על העיר והמגדל אשר בנו בני האדם ,ומתוך
אולם כל זה נכון רק כאשר הראייה היא חיצונית, אצל כביכול ב"ה .לומר ,כי הבטת הקב"ה והשגחתו ראייה והשגחה זו הפריד השי"ת את אומות העולם
בעיניים חיצוניים המסתכלות ומתפעלות מריבוי לטובה אינן אלא במקום של אחדות וברשותו של והבדיל אותן מן הקדושה.
א.ודבר זה נרמז במאמרם ז"ל במסכת כתובות (קיא' ).כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא'' ,ארבע אמות' דייקא ,כיון שכל עניינה וקדושתה של
ארץ הקדושה היא בבחינת ארבע אמותיו של כביכול ב"ה.
ב
סיכום ותמצית ד חיצוני ,הנה ראייה כזו אכן עלולה להביא עין הרע
שייכות ה'ברכה' לכוחות רח"ל.
הראייה והאור
טבע האור להתפשט בדרך ברכה בלי שיחסר בו כלום -
כענין כח הראיה הגורם ברכה .אברהם אבינו דומה ל'אור'
אמנם מי שיש לו מבט פנימי ומסתכל בעין פנימית,
-הממשיך בברכה .שמן הוא מקור הברכה ,וממנו נמשכת
הברכה על הררי ציון. ה'אור' מתפשט בדרך ברכה אינו מתרשם מריבוי הכמות ,ואינו מתפעל ממנו כלל,
ואכן מצינו שייכות מיוחדת בין כח הראייה לבין אלא הוא דבוק תמיד בבחינת האחדות ,ומחפש את
ענין הברכה .שכן כח הראייה פועל באמצעות מדת הנקודה הפנימית שבכל דבר ,עד שהכמות החיצונית
ה
נקודה הפנימית שבכל איש ישראל
האור ,ואנו מוצאים כסדר שהברכה דבוקה באור. אינה תופסת מקום אצלו .הנה בהבטה פנימית זו
עתידה להאיר את העולם כולו
כעין זה דרשו חז"ל במדרש (בר"ר יא ,ב) על הפסוק אין האדם גורם שום רעה או עין הרע ח"ו ,אלא
(לעיל ב ,ג) 'ויברך אלקים את יום השביעי'' ,ברכו אדרבה ,עליו נאמר 'טוב עין הוא יבורך' (משלי כב ,ט),
באור פניו של אדם ,לא דומה אור פניו של אדם ודרשו חז"ל (סוטה לח ):אל תקרי 'יבורך' אלא 'יברך',
הסתכלותו של הקב"ה ממשיכה ברכות כל ימות השבת כמו שהוא דומה בשבת'. כלומר שבמבטו זה של ה'טוב עין' לא נמשכת על
נמצינו למדים ,שהסתכלותו והשגחתו של הקב"ה, יתרה מזו ,כל עצם טבעו של האור הוא להתפשט הדבר המושגח כי אם ברכה מרובה ,ולא ההיפך
שהיא בעצם המשכת שפע של אור עליון ,מביאות בדרך של ברכה וריבוי ,כמו שמדליקין מנר לנר ,עד ממנה כלל.
רב ברכות לעם ישראל ,להיותם מתרבים ככוכבי שניתן להדליק הרבה נירות מנר אחד ,מבלי שיחסר
השמים אשר לא יספר מרוב .אמנם ,מאחר שריבוי מאורו של הנר הראשון כלום .והרי זה מורה על ברכה מרובה שבעם ישראל -מכח השגחת
זה נעשה באופן של ברכה שמתוך ההשגחה העליונה, ריבוי יתרה הנעשה באופן של ברכה. הבורא על נקודת האחדות שבהם
אין זה ריבוי חיצוני של עולם הפירוד ,אלא הוא מעתה נבין את גודל הברכה שחלה על כלל
התפשטות והתרחבות של בחינת האחדות שבכלל אברהם אבינו הוא בבחינת 'אור' -הדבוק בברכה
ישראל ,שבה נתברך אביהם הראשון בלכתו
ישראל ,ה'מעט מכל העמים'. ואכן בזוהר הקדוש בפרשתן (עח ):המשילו את לארץ 'ואעשך לגוי גדול' .כי הרי מכיון שאמרנו
אברהם אבינו לבחינת 'אור' ,כענין שדרשו שם על שהסתכלותו של השי"ת היא על נקודת ה'אחדות'
ע"י דבקותו של אברהם אבינו בבחינת הפסוק (איוב לח ,טו) 'וימנע מרשעים אורם'' ,דא
האחדות זכה להיות 'אב המון גוים' בלבד ,ועיני השי"ת הרי ודאי אינן מתפעלות מריבוי
נמרוד ובני דריה ,דנפק אברהם מנייהו דהוה אורם', של כמות החיצוני ,כענין שאמר הכתוב (תהלים לד,
מעתה זהו עומק כוונת הפסוק שהזכרנו לעיל [-זהו נמרוד ובני דורו ,שיצא מהם אברהם שהיה
'הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם ,כי יז-יח) 'שקר הסוס לתשועה וברוב חילו לא ימלט,
האור שלהם] ,עד כאן .הרי כי אברהם אבינו נחשב
אחד קראתיו ואברכהו וארבהו' .כלומר ,כי על כל הנה עין ה' אל יראיו' וגו' .מעתה ,הדבוק בבחינת
למהות של 'אור' ,ובכן חלה עליו הברכה העליונה
איש מישראל להסתכל ולהתבונן בהנהגתו של אברהם הדבוקה באור ,וזכה להתרבות ולהיות לגוי עצום ורב. האחדות ,עומד תחת השגחתו הפנימית של הבורא
אבינו וללמוד ממנה לדורות .כי כשם שאברהם היה יתעלה ,וממילא חלה עליו הברכה העליונה ,כענין
כביכול רק נקודה קטנה בעולם ,מכל מקום בגלל 'שמן' -שורש האור -הוא מקור הברכה 'טוב עין הוא יבורך' .ומטעם זה זוכה כלל ישראל
היותו דבוק באור האחדות המוחלטת ' -אחד היה כמו כן ,ה'שמן' -שהוא השורש של האור -נחשב גם להתברך בריבוי עצום לאין שיעור ,אך זהו ריבוי
אברהם' -זכה להשגחה פרטית ומיוחדת מלמעלה, כן למקור הברכה העליונה ,כפי שמובא בזוהר הקדוש קדוש שאינו נפרד משורש האחדות ,ואינו אלא
ומכח זה חלה עליו הברכה להיותו 'אב המון גויים', (ח"א פח ).בענין מה שאמר אלישע הנביא לאשת עובדיה התפשטות לנקודת העצם הפנימית.
ואורו הפנימי התברך והתרבה ,כדכתיב 'ואברכהו 'הגידי לי מה יש לך בבית' (מ"ב ד ,ב) ,וזה לשונם' :דהא
וארבהו' ,עד שהאיר לעולם כולו .וכפי שדרשו חז"ל ברכאן דלעילא לא שריין על פתורא ריקניא ולא באתר ארץ ישראל יש בה כח התפשטות
על הפסוק (ישעיה מא ,ב; בר"ר ב ,ג) 'מי העיר ממזרח ריקניא .מה כתיב' ,ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי
צדק יקראהו לרגלו' אל תקרי 'העיר' אלא 'האיר'. כן הדבר גם לגבי הארץ הנבחרת ,כי גם היא
אם אסוך שמן' ,אמר לה ,נחמתני ,דהא לא ידענא היאך ברוכה ברכה עליונה מפי השם יתברך ,המעניקה לה
ישרון ברכאן דלעילא בדוכתא ריקניא .אבל השתא
נקודת האחדות שבכל איש ישראל את התכונה להתפשט ולהתרחב למעלה מכל שיעור
צריכה להאיר לכל העולם כולו דאית לך שמן ,דא הוא אתר לאשתכחא ביה ברכאן.
וגבול ,כדאמרינן בגמרא (גיטין נז ).בטעם היותה מכונה
כך ממש צריך כל אדם מישראל לדעת ולהשיב מנלן ,דכתיב (תהלים קלג ,ב) 'כשמן הטוב' ,וסיפיה מה
כתיב (פסוק ג') 'כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד 'ארץ הצבי' (דניאל יא ,טז)' ,מה צבי זה אין עורו מחזיק
אל ליבו ,כי כל עצם מהותו של העם ישראל היא את בשרו ,אף ארץ ישראל בזמן שיושבין עליה
אור נפלא ונשגב שהקב"ה נטע בתוך העולם הזה. העולם' ,ובאתרא דא שראן ברכאן'-[ ,שהרי ברכות
שלמעלה אינן שורות על שולחן ריקן ולא במקום רווחא' .הרי ששורה ברכה מיוחדת של התרחבות
מעתה ,הגם שנכון הדבר שהאור הזה אינו אלא
ריקן .מה כתיב' ,ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם והרחבת המקום בארץ הקדושה.
נקודה דקה שכמעט אינה תופסת מקום ,בבחינת
'מעט מכל העמים' ,אך יש בו סגולה שתחול עליו אסוך שמן' ,אמר לה ,נחמתני ,שהרי לא ידעתי כיצד
ישרו ברכות של מעלה במקום ריקן .אבל עכשיו שיש 'עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות'
הברכה העליונה ,והוא עתיד להתפשט ולהתרחב עד
שישפיע על כל יושבי תבל ,כענין דכתיב (צפניה ג ,ט) לך שמן ,זה הוא מקום להימצא בו ברכות .מנין לנו, ולא עוד ,אלא שחכמינו ז"ל גילו לנו והגידו
'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם דכתיב 'כשמן הטוב' ,וסופו מה כתיב 'כי שם צוה ה' את ש'עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות' (ספרי
בשם ה' לעבדו שכם אחד'. הברכה חיים עד העולם' ,ובמקום זה שורות ברכות], דברים א; ילקו"ש ישעיה רמז תק"ג) .ונמצא שנעוצה בארץ
עד כאן לשון הזוהר .הרי שהשמן והאור ,המשמשים את הזאת ברכת ריבוי מופלאה למעלה מן המשוער.
לפיכך צריך כל איש ישראל להעמיד את עצמו כח הראייה ,נחשבים כמקור ושורש הברכה.
תחת השגחת עיני ה' ,ועליו להשתדל ולחפש וכל זה נובע מכח עיני העליון ברוך הוא המביט
תמיד אחר אותה מדרגה פנימית ,אור האחדות הברכה בארץ ישראל ובציון נמשכת מן ה'שמן הטוב'
עליה בחיבה יתרה ובטוב עין ,ובכך ניתנה בה הכח
ורב האיכות ,שעיני ה' משתדלים אחריה .ועל ידי ואכן רואים בפסוקים לגבי הברכה השורה בארץ להתפשט ולהתרחב בדרך 'ברכה' של רשות היחיד,
כך תחול עליו ברכה מרובה ,ויזכה לגדל ולפרסם הקדושה ,ובירושלים עיר הקודש -על דרך שנאמר מבלי שום עיכוב או צמצום של עין הרע ח"ו.
את אור זיו שכינה בכל העולם כולו ,לקרוא כולם (תהלים קכח ,ה) 'יברכך ה' מציון' -כי המה נמשכים
בשם ה' ולעבדו שכם אחד ,אמן. מן השמן הטוב .כי כן כתוב (שם קלג ,שם) 'כשמן
הטוב על הראש יורד על הזקן וגו' ,כטל חרמון סיכום ותמצית
סיכום ותמצית שיורד על הררי ציון ,כי שם צוה ה' את הברכה עין הרע נמשך מהסתכלות חיצונית המתפעלת מריבוי
חיים עד העולם' .והיינו שה'טוב עין' של השי"ת, הכמות .אדם פנימי מחפש רק הפנימיות והאחדות ואינו
אברהם אבינו דבק בבחינת האחדות ,ובכך זכה לברכה
עליונה עד שהתפשט להיות 'אב המון גוים' .כמו כן נקודת
ה'עיני ה'' המשגיחות על הארץ תמיד ,משפיעים מתפעל מריבוי חיצוני' .טוב עין הוא יבורך' ' -יברך' .הברכה
האחדות שבכל איש ישראל עתידה להתברך ולהתפשט אורו בה ברכה וחיים ,עד שבכח זה ניתנה בה היכולת שבכלל ישראל ובארץ ישראל להיותם מתפשטים בלי שיעור
בכל העולם ,עד שכל הגוים יבואו לקרוא בשם ה'. להתפשט ולהתרחב עוד ועוד עד העולם. וגבול -מכח השגחת השי"ת עליהם בטוב עין.
ג
דברים נעימים
התורה ,והוא יכול ללמוד את פשטי התורה ודרושיה עם בזה ,כי בתחילה כתוב ״וילך אברם כאשר דבר אליו ה'״
רמזיה באופן של השגת הסודות הטמונים בהם. (יב ,ד) ,וכאן לא נזכר דבר זה שהיה הילוכו הנגבה על פי
דברי נועם ופרפראות
ולפי זה נמצא כי זה מה שאמר הקב״ה לאברהם אבינו ,שיתן ציוויו של מקום. על הפרשה ומועדי השנה
לו את כל חלקי התורה ,באופן שיראה איך נהר מצרים שהוא ויש לומר כי אכן הקב״ה לא אמר לו אלא שילך לארץ
כנגד דרך הפשט מקושר ומאוחד עם ״הנהר הגדול נהר פרת״ ישראל ,והוא מעצמו הוסיף את הענין ללכת אל ירושלים,
שהוא בחי' סודות התורה .ויש לרמז על כך בשמו של אברהם אשר הוא מקום מקודש יותר .ובמקו״א נתבאר באריכות,
אבינו ,אשר מתחלה נקרא שמו 'אברם' ,ואחר כך הוסיף לו כי ענין ארץ ישראל היא מקום קיום התורה והמצוות א
הקב״ה אות ה' על שמו .ויש לומר דהיינו שצריכים להכפיל בפשטות ,לפי מה שמחוייב כל איש ישראל על פי הלכה
את האות ה' על אותיות 'אברם' [ה' פעמים 'אברם'] ,ועה״כ ותורת הנגלה .ואילו ירושלים היא מקום עבודת הלב בדרך הקב״ה גילה לאברהם אבינו את סוד הקץ
הוא בגי' 'פשט רמז דרוש סוד' ,לרמז על כך שזכה לשלימות החסידות ,אשר אין מחוייבים בה ,וכל אחד נכנס בה מרצונו
ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו' אל הארץ אשר
ארבע חלקי התורה. הטוב .ולכן על הכניסה לארץ ישראל היה ציווי מפורש ,אבל אראך (יב ,א).
את ההליכה לירושלים היה אברהם אבינו צריך להבין מעצמו.
הקב״ה ציוה לאברהם אבינו ללכת אל הארץ אשר יראהו,
ולפי זה יש להוסיף עוד ,כי כל הנסיונות שהיו לו לאברהם
ה אבינו אחר כך ,היו כתוצאה מהליכה זו אל ירושלים .כי כאשר
ונראה בלשון הפסוק שיש כאן הדגשה על ה'ארץ' דוקא ,שהרי
היה יכול לומר 'אל המקום אשר אראך' וכדומה.
הולכים למקום מקודש ביותר ,רוצה הסט״א להיאחז בו ביותר
בבריתו של אברהם אבינו נתגלה 'רזא דאחד' או לנסות למנוע זאת ממנו ,ולכן באים עליו עוד נסיונות. ויש לומר כי רמז לו הקב״ה שהוא הולך לגלות לו את סוד
ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהימלו בשר ערלתו (יז ,כד). ואכן תיכף אחר שנאמר כי הלך לבא אל ירושלים ,כתוב ״ויהי הקץ ,אשר הוא סוד המקושר אל ענין הארץ .כמו שנתבאר
רעב בארץ״ (יב ,י) ,שבאו והתחילו אז נסיונות חדשות .וכמובן בזוה״ק (תיקו״ז ד ):בענין הפסוק ״אמת מארץ תצמח״ (תהלים פה,
מספר צ״ט שנותיו של אברהם אבינו ,יכולים לחלק יב) ,שהוא ענין סוד הקץ הכתוב בספר דניאל ״אלף מאתיים
לשני חלקים של פ״ו י״ג [כנגד פ״ו השנים שהיו עד לידת שאברהם אבינו ידע והבין כל זאת לכתחלה ,ובכל זאת נכנס
לזה 'אדעתא דהכי'. תשעים״ (דניאל יב ,יא) .שכן ראשי התיבות א'לף מ'אתיים
ישמעאל ,וי״ג שנה אחר כך עד המילה] .והנה פ״ו הוא בגי' ת'שעים הוא 'אמת' ,וכן מנין הגי' של מספר זה הוא א'לף
שם 'אלקי״ם' ,וי״ג פעמים 'אלקי״ם' הוא בגי' ״שמע ישראל ה' וכך גם מה שלקחו אחר כך את שרה אל בית פרעה ,היתה
ר״צ הרמוז בתיבת 'ארץ' ,וזהו ענין ״אמת מארץ תצמח״ .ועל
אלקינו ה' אחד״ .ויש לומר כי בזה נרמז ענין 'רזא דאחד' אשר זאת תוצאה מהליכתו אל ירושלים .כי ירושלים היא מקום
ענין זה אמר הכתוב ״מכנף הארץ זמירות שמענו״ (ישעיה כד,
המשיך אברהם אבינו בשעת המילה [וידוע כי 'ברית' במילואו היופי ,כמו שכתוב עליה ״יפה נוף משוש כל הארץ״ (תהלים מח,
טז) ,אשר 'מכנף' הוא בגי' 'קץ' .והוא אכן 'מכנף' ה'ארץ' ,היינו
(בי״ת רי״ש יו״ד תי״ו) הוא בגי' 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד', ג) ,ואמרו חז״ל 'עשרה קבים יופי ירדו לעולם ,תשעה נטלה
ענין הקץ המקושר אל הארץ כנ״ל .וביותר מיוחד ענין הקץ
ובזה נשלם היחוד לגמרי]. ירושלים ,ואחד כל העולם כולו' (קידושין מט .):וכיון שהלכו
לזו הארץ הנקראת 'ארץ כנען' ,אשר 'כנען' הוא בגי' 'קץ'.
אל מקום היופי דקדושה ,רצתה הסט״א גם כן להיאחז בענין
והנה אמר הכתוב ״הוי״ה הוא האלקי״ם״ (דברים ד ,לה) ,ובכן ועוד יש לרמז בענין זה ,כי הנה עיקר תיבת 'ארץ' הוא
היופי .ועל כך אכן התיירא אברהם באמרו ״הנה נא ידעתי
יש לרמז על י״ג פעמים הוי״ה כמו שרמזנו על י״ג פעמים אותיות ר'ץ' שבה ,כמו שאמרו חז״ל 'למה נקרא שמה ארץ,
כי אשה יפת מראה את״ (יב ,יא) ,כי היה ירא שלא יאחזו בה
אלקי״ם .ואכן י״ג פעמים הוי״ה הוא בגי' ראשי התיבות של שרצתה לעשות רצון קונה' (ב״ר ה ,ח) ,הרי שעיקר שמה הוא
החיצונים ח״ו.
ש'מע י'שראל י' א'לקינו י' א'חד ,עם האות ו' אשר תקשר על שם ריצתה או רצונה המרומזים באותיות ר'ץ'[ .ובמקו״א
לעתיד לבא בין ״שמע ישראל״ ו'ברוך שם' כידוע. והנה ידוע כי כל הנסיונות שנתנסה בהם אברהם אבינו היו
כדי לבוא על ידיהם ממדרגה למדרגה עד הנסיון האחרון, נתבאר כי האות א' הנוספת בה ,היא בעצם מן ה'שמים' .שהרי
שהוא נסיון העקידה .אשר נסיון זה האחרון ,היה דומה אל הם נקראו על שם 'אש ומים' (חגיגה יב ,).ולפי זה היו צריכים
להיקרא 'אשמים' ,אלא האות א' עברה ל'ארץ' כדי לאחד
ו הנסיון הראשון של ״לך לך מארצך״ .כמבואר במדרש על
ביניהם ,ואכמ״ל] .וחשבון 'מספר הקודמי' של אותיות ר' וצ'
הפסוק ״ולך לך אל ארץ המוריה״ (כב ,ב) וז״ל' :מהו לך לך,
(מנין כל האותיות מא' עד ר' -תשצ״ה ,ומאות א' עד צ' -תצ״ה) הוא בגי'
אברהם אבינו המתיק את דיני נסיון אחרון כנסיון הראשון ,נסיון הראשון בלך לך מארצך
ה'צדק' על ידי ה'צדקה' אלף ר״צ ,שהוא סוד הקץ כנ״ל .וגם תיבת 'קץ' במילואו (קו״ף
וממולדתך ,ונסיון אחרון בלך לך אל ארץ המוריה' (תנחומא
וירא כב) .והיינו כי בנסיון האחרון נתבררה קדושת ירושלים, צד״י) הוא בגי' ר״צ ,ועה״כ הוא 'ארץ'.
בהפטרה :מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו (ישעיה מא ,ב).
כאשר נתגלה לו כי שם יהיה ״הר ה' יראה״ (כב ,יד) .ובזה ובענין זה היה יתרון לאברהם אבינו על נח ,כי נח לא זכה
איתא בספה״ק זרע קודש (פר' חיי שרה ד״ה במדרש) ,כי פסוק נתגלה למפרע מה הוא קדושת המקום הזה ,אשר אליו ביקש שיתגלה אליו סוד הקץ .וזה הוא ענין מה שנאמר אצל נח ״קץ
זה נאמר על אברהם אבינו ,לפי שעסק לתקן את הדינים לבוא מיד בשעת הנסיון הראשון .אבל כדי שתהיה קדושה כל בשר בא לפני״ (בראשית ו ,יג) ,שהוא בחי' 'קץ הימים' (שם ד ,ג;
הנקראים 'צדק' ,אשר הם דינים גדולים מאד .כדאיתא בזוה״ק זו יכולה להתגלות כראוי ,היה עליו לעבור מתחילה את כל זוה״ק ח״א קלד ,).שהוא קץ שאינו מתוקן כמבואר בזוה״ק בכמה
שאמר רשב״י בעת פטירתו' :אסהדנא עלי ,דכל יומאי הוינא שאר הנסיונות עד נסיון העקידה ,ואז נגמרה ונתגלתה קדושת מקומות .מה שאין כן הקץ הטוב מכונה ״קץ הימין״ (דניאל יב,
מצטער על עלמא דלא יערע בדינוי דצדק ,ולא יוקיד עלמא ירושלים ובית המקדש. יג) ,שהוא ענין הקץ האמיתי .ומפני שאברהם אבינו זכה לגילוי
בשלהובוי' (ח״ג רצב .).ומתקנים דינים אלו על ידי שעושים הקץ האמיתי ,מה שלא זכה בו נח ,לכן 'אברהם' הוא יותר
מ'צדק' להיות 'צדקה' ,וזו היתה עבודתו של אברהם אבינו, ממספר 'נח' כמנין 'קץ'.
כמו שכתוב ״אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד
ה' לעשות צדקה״ וגו' (יח ,יט) ,ולכן נאמר עליו הפסוק ״מי
העיר ממזרח צדק״ ,עיי״ש [ויש לומר כי בתיקון זה התעסק הקב״ה נתן לאברהם אבינו את ב
אברהם אבינו בעת שעזר למלך סדום ,שכן 'מלך סדם' הוא שלימות ד' חלקי התורה
בגי' 'צדק' ,ולכן השתדל עמו ועשה עמו 'צדקה' כדי לתקן הקב״ה ציוה לאברהם אבינו להתכלל
לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול עם מדת יצחק אבינו
את דיניו]. נהר פרת (טו ,יח).
והמשך הפסוק הוא ״מי העיר ממזרח צדק ,יקראהו לרגלו״. ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו' והיה ברכה (יב ,א-ב).
יש להבחין כי הפסוק מקשר כאן בין 'נהר מצרים' ל'נהר
ויש לומר בזה ,כי עיקר אחיזת הדינים ב'צדק' ,הוא ברגל פרת' ,והרי 'נהר מצרים' הוא נהר פישון ,אשר הוא הנהר אברהם אבינו הוא בחי' מדת החסד ,ויצחק אבינו הוא בחי'
האות ק' היורד עד למטה ,אשר שם נאחזים הקליפות .ולכן הראשון בין ד' הנהרות הנזכרות בפרשת בראשית ,ואילו 'נהר מדת הגבורה ,וצריכים לכלול את זה בזה .ויש לומר כי על
תיקונו הוא על ידי שעושים מ'צדק' להיות 'צדקה' ,שהוא פרת' הוא הנהר האחרון בין הנהרות. כך אמר הקב״ה לאברהם אבינו ״והיה ברכה״ ,כי 'אברהם'
מרמז על הפיכת האות ק' לה' ,כאשר מרוממים ומגביהים אכן באמת מתחלה היו כל הנהרות כלולות בנהר אחד, עם 'יצחק' הוא בגי' ב' פעמים 'ברוך' ,ונמצא כי כאשר הם
את הרגל היורדת למטה ,וזהו ענין ַ'ַצד ק' הנהפך להיות 'ה', כמו שנאמר ״ונהר יוצא מעדן וגו' ,ומשם יפרד והיה לארבעה מתכללים זה בזה עולה כל אחד מהם כמספר 'ברוך' ,וזה הוא
ואז אין הקלי' יכולים להיאחז ברגל הק' .ולכן נאמר ״יקראהו ראשים״ (ב ,י) .ואמרו חז״ל כי הנהר הרביעי שנאמר עליו ״הוא מה שאמר לו ״והיה ברכה״ שיתכלל עם יצחק ואז יהיה בגי'
לרגלו״ ,לרמז שעיקר התיקון הוא ברגל הק'. פרת״ (שם ,יד) היינו אשר 'הוא פרת דמעיקרא' (בכורות נה,): 'ברוך'.
וענין זה היה גם כן העסק שהיה עם שרה אמנו ,כי באמת פירוש שהוא עצמו הנהר הראשון היוצא מעדן לפני התחלקות או יש לומר בנוסח אחר ,שהמספר העומד באמצע בין הגי'
לא היה אברהם אבינו צריך להתיירא מלרדת למצרים .שהרי ארבעת הנהרות. של 'אברהם' (רמ״ח) ,למנין הגי' של 'יצחק' (ר״ח) ,הוא מספר
כל יניקת מצרים היא מן הדינים של ג' פעמים 'אלקי״ם' ,שהם ועומק הדברים הוא ,כי איתא בזוה״ק (ח״א כו ):שארבעת 'ברוך' (רכ״ח) ,אשר הוא כ' יותר מיצחק וכ' פחות מאברהם.
דיני ה'גרון' בגי' ג' פעמים 'אלקי״ם' עה״כ ,שהוא בחי' 'הערף' הנהרות הם כנגד ארבע חלקי התורה 'פשט רמז דרוש סוד', ועל כך אמר הכתוב ״לך לך״ ,דהיינו שילך אל מספר כ'
של 'פרעה' (שעה״פ וישב) .ואברהם כבר המתיק את אלו הדינים לפי הסדר של 'פישון גיחון חידקל פרת' .ובזה מובן למה פחות ממספרו ,וכך גם יתקרב יצחק אליו כ' יותר ממספרו,
בצאתו מחרן ,כי 'חרן' הוא גם כן בגי' ג' פעמים 'אלקי״ם'. נקרא כאן נהר פרת בשם ״הנהר הגדול״ ,כי סודות התורה ועל ידי זה ״והיה ברכה״ יגיע למספר 'ברוך' העומד באמצע
אלא כל חששו היה אודות שרה ,אשר היתה ״אשה יפת מכונים בגמ' בשם 'דבר גדול' (סוכה כח .).ולפי זה מבואר ,כי ומקשר ביניהם.
מראה״ (יב ,יא) ,ועל כך נאמר ״שקר החן והבל היופי״ (משלי מה שאמרו בגמ' הנ״ל שנהר פרת הוא הנהר היוצא מעדן ,וגם
לא ,ל) ,שיכולים הקלי' של 'שקר' לאחוז בענין היופי ,על אשר אחר כך 'הוא פרת דמעיקרא' ,היינו אשר הלומד את סודות
ג
גם בתיבת 'שקר' יש אות ק' היורדת מטה .וזה מרומז בענין התורה באופן נכון ,הרי הוא זוכה לראות את כל ד' חלקי
'יפת מראה' אשר הזכיר בדבריו אל שרה ,כי 'יפה' הוא בגי' התורה הכלולים כאחד בסודות התורה [וכן מבואר ב'סבא התגברות הנסיונות כאשר באים לקדושת ירושלים
החילוק שבין ה' לק' ,אשר שם הוא בחי' אחיזת החיצונים .אבל דמשפטים' בזוה״ק (ח״ב צח ,):כי הלומד את התורה באופן נכון,
באמת אצל שרה לא אחזו החיצונים כלל ,כנרמז בשמה 'שרה' הרי הוא זוכה לעמוד על סוד טעמיה ומסתר צפונותיה ,גם ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה (יב ,ט).
שהוא תיבת 'שקר' בהפיכת האות ק' לאות ה' ,והיתה כל כולה מתוך נגלותיה המסתירים עליה] .ועל ידי זה יכול הוא לראות פירש רש״י שכל מסעיו של אברהם אבינו היו ללכת
בבחי' יופי של קדושה. את סודות התורה כמו שהם גנוזים וכלולים בכל אחד מחלקי לדרומה של ארץ ישראל ,שהיא לצד ירושלים .ויש להעיר
ד
בנדבה אזבחה לך:
גילוי האור
פרק י"ט שיעור נו -ב מסילת ישרים
האין סוף שגנוז
פר ש ת ש ל ח ת ש ע " ד
בכל מצווה ש י ע ור י ה ש ק פה ומו ס ר ב ד רך ה ח ס י ד ות
א
ההבדל בין הידור מצווה שבאים בתורת נדבה להידורים שבאים בתורת חובה
ואשמרה עדותיך תמיד:
האם מי שקונה אתרוג נאה נחשב למהדר במצוות | בכל תקופה ובכל מקום יש סטנדרטים אחרים | יש הידורים שיוצאים מכלל הגדר של הידור מצווה והם הופכים להיות חלק מן המצווה | בלי ההנהגה הזאת הוא
מרגיש כמו גוי גמור | מי שלא ראו מושגים בגדלות התורה חושב תיכף שהוא כבר גדול בתורה | לרומם את גדרי הקדושה וההתנזרות מתאוות העולם הזה
בכל אלה ,אלא לקח לו כמה כסאות והצמידם זה וכי מה שמע וידע פעם על כל הרהיטים היקרים עיקר ההידור הוא מה שהאדם מוסיף מעצמו
לצד זה ,ועליהם הוא ישן ...שאל אותו המארח :הלא שמצויים היום כמעט בכל בית בישראל? וכבר היה כאשר מדברים אודות החיוב להדר במצוות (ראה
יש כאן בבית כל כך הרבה מיטות ,למה ישן הרבי מעשה אצל כ"ק רבינו האלטער רב זי"ע ,שפעם אחת גיליון קודם) ,ועומדים על משמעות החובה הזאת –
על גבי כסאות? אמר לו הרבי" :וכי הרגשת אחת התאכסן בביתו של נגיד אחד ,והנה יש מנהג שבשעה 'מען פארשטייט דעם ווארט' – ועל פנימיות הדבר,
בחייך את הטעם הזה ...וכי אתה יודע כמה ערב שגוזזים את הציפורניים לכבוד שבת לוקחים שתי הנה מבינים ,כי עיקר הכוונה הוא לאותם הידורים
ונעים לשכב על גבי כסאות "...כי באמת ככל שאדם פיסות עץ קטנות -הקרויים 'עדות'לעך' -ושורפים שהאדם מוסיף מדיליה ומרצונו כדי להדר ולפאר את
משועבד פחות לגשמיות – כך הוא יותר ויותר מאושר אותן יחד עם הציפורניים .ובערב שבת ניגשו הגבאים המצווה ,ולא כאשר הוא מהדר במצווה רק כפי מה
ומרוצה בחייו .ריבוי הגשמיות שיש בזמננו לא הביא של האלטער רב אל אחד מהרהיטים שעמדו שם שמקובל בזמנו או במקומו :שכך וכך מקיימים את
לעולם יותר שמחה ושלווה ,אלא יותר מרה שחורה בבית ,וללא אומר ודברים התחילו לבקע ממנו פיסות המצווה.
ודיכאון הנפש. עץ עבור העדות'לעך ,עד שהגיע לפתע הבעל הבית וכגון ,בזמננו אנשים מהדרים במצווה באופן
והתחיל לעשות עליהם קולות וברקים ...עד כדי כך נפלא .שולחים משלוח מנות בהידור רב – ולא
רוב ההידורים הם כבר בגדר חיובים היה להם הדבר שנקרא 'רהיטים' זר ומנוכר ,שהם שולחים רק כדי שיעור חובת המצווה ,הולכים עם
ונחזור לעניינו :גם ברוחניות יש מושג של כלל לא הכירו אותו... טלית קטן מצמר ,ומחפשים את האתרוג הנאה
סטנדרטים .ואצל כלל ציבור החרדים לדבר ה', ונמצא שאם ישאלו אדם ,האם רהיטים הם דברים והמהודר ביותר .נו ,וכי מחמת זה נחשב האדם שהוא
הסטנדרט המקובל עומד על רמה גבוהה והכל כשר נחוצים או שהם לוקסוס מיותר ,הרי שהתשובה מהדר במצוות? הלא בזמננו אפשר לומר בהדיא,
ומהודר מאד .ובכלל ,אנשים ממחננו מעולם לא תשתנה מתקופה לתקופה וממקום למקום .ומה שהיה שכל סוגי ההידורים הללו יצאו מכלל הידור ,וכבר
חפשו קולות והיתרים אלא תמיד הלכו לפנים משורת נחשב בדור העבר לדבר מיותר בעליל ולמותרות, הפכו להיות כמעט כמו חיוב .ואדם שילך לשוק ויקח
הדין .תמיד הוסיפו להדר ולדקדק במצוות והחמירו נחשב היום לדבר נחוץ והכרחי שאנשים מרגישים אתרוג מכל הבא ליד – 'אבי אן אתרוג' -והעיקר
על עצמם יותר ממה שמחויבים מצד הדין .וכיון שהם לא יכולים לחיות בלעדיו .ובו בזמן שלפני כמה שיהא 'כשר לברכה' ,אינו נחשב כאדם שאינו מהדר
שכן יצאו כל ההידורים הללו מכלל 'הידור מצווה', דורות לא הרגישו אנשים שהם בעלי מדרגה אם אין במצוות -אלא ל'קל' ייחשב!
והפכו להיות חלק כחלק מן עצם קיום המצווה שכל להם רהיטים בביתם ,ויכלו להסתדר עם איזה שלחן כי הנקודה של הידור מצווה הוא ,שהאדם מביע
יהודי מחויב בהן .אמור מעתה :אדם רעוע ונוטה להישבר ,ולא היה בזה ומבטא שהמצוות חביבים עליו עד מאד ,ועיקר
שקונה מצות מהודרות לפסח ,מצות שום סיגוף ועינוי ,הרי שבזמננו אנשים הביטוי הזה אינו אלא כאשר הוא עושה יותר ממה
שעומדות בכל הסטנדרטים הגבוהים
נקודות: שמסתפקים במועט ואין להם רהיטים, שהוא מחויב בו ,בין מצד ההלכה ובין מצד ההנהגה
כפי שמקובל היום בכל העדות והחוגים, איזו שרוצה מי נחשבים לבעלי מדרגה גדולים ממש. המקובלת .ולכן כל זמן שהוא מהדר בכל ההידורים
אינו יכול להרגיש מכח זה שהוא אדם שייכות עם עבודת שבעולם ,אך ההידורים הללו הם חלק מן ההנהגה
ה' באמת צריך המותרות משעבדים את האדם
שמהדר במצוות .כי בזה שהוא קונה לרומם את סגנון המקובלת אצל שאר המון ,הוא עדיין לא נתן מקום
את המצות הללו ,הוא פשוט עושה החיים הרוחני ואגב הדברים :כל הלוקסוס הזה להשתוקקות שלו ,ועדיין אין בזה ראיה והוכחה שהוא
את מה שנדרש ממנו כמעט מצד הדין שלו! שעבודת ה' וכל המותרות שאנשים הרגילו בהם אוהב ומחבב את מצוות ה' בכל ליבו ונפשו ומאודו.
ממש .ואם יחליט שהוא אוכל מצות במדרגה גבוהה יותר
תהיה אצלו כדבר את עצמם ,לא גורמים להם להיות
שכשרות רק מצד עיקר הדין – ובלי פשוט ומובן מאליו! יותר מאושרים ושמחים .זה שבכל כל דור יש לו את הסטנדרטים שלו
כל ההידורים והחומרות שהתקבלו וכמו שאחר שאדם בית יש מקרר ומזגן ,לא מכניס לבית בענייני העולם הזה רואים איך שמדור לדור
בכל תפוצות ישראל ,הריהו קל דעת הרגיל את עצמו יותר שמחה ואושר ,ואנשים לא חיים הסטנדרים הולכים וגדלים ,ומה שהיה בעבר נחלת
ומזלזל במצוות .כי אם ההידורים הללו לחיות בסטנדרטים
החדשים שישנם מחמת זה עם יותר מנוחת הדעת. עשירים ונגידי העיר ,הפך להיות נחלת הכלל .בילדותי
השתרשו כל כך והתקבלו אצל כולם בזמננו ,אזי אם יחסר אדרבה ,בסופו של דבר ,כל הדברים כמעט לא היה לאנשים בביתם מכונת כביסה ומייבש,
כחלק מן הרמה הרוחנית המקובלת, לו אחד מהם ,הוא הללו משעבדים את האדם ולוקחים היום כבר לא יכולים להתחתן בלי זה ...היום יקבצו
הרי שהם כבר חלק מן המצווה -ולא ירגיש שהוא ממש ממנו את כל חירותו .הוא אינו שולט ממון עבור 'הכנסת כלה' כדי לרכוש מכונת כביסה,
רק הידור מצווה. לא מסוגל לחיות
-כך גם ברוחניות: בהם ,אלא הם שולטים עליו. כל אחד מבין שבכל בית יהודי מוכרח להיות מכונת
בזמננו ה'מנהג ישראל תורה' הוא הוא צריך לרומם אחד מצדיקי דורינו מארה"ק כביסה.
להדר מאד בקיום המצוות ,ורבים את ההשגות שלו התאכסן פעם אצל איזה גביר בחו"ל, וכן על זה הדרך ,מלפנים רק נגידים הרשו לעצמם
וטובים מחמירים ומהדרים לצאת ואת הסטנדרטים
הרוחניים שלו ,עד והיו שם בבית עשרה חדרי שינה לרכוש רהיטים מכובדים ,רוב האנשים הסתפקו בקרש
כמה וכמה שיטות וכדומה ,ואדם אינו שלא יוכל לחיות היה ומיטות מוצעות בפאר והדר ,ולא גס ופשוט ששימש להם כשלחן ,ובעוד כמה קרשים
רשאי להקל על עצמו ולהסתפק בקיום בלעדיהם חסר בו דבר .אמנם הוא לא השגיח פשוטים שמהם הצליחו לבנות ארון לבגדים וכדומה.
ה
בש"ס וכמה סימנים בשלחן ערוך ,והם כבר מרגישים ואחרי התפילה הם מסתובבים להם ששים ושמחים ההלכה כמות שהיא ללא שיעשה שאלת חכם .ונמצא
שהם 'גאנצע תלמידי חכמים' והם כבר יודעים לומר ושבעי רצון שזכו להתפלל כדת וכדין .והנה בצד שאם אדם חפץ באמת להדר במצוות ,הוא רוצה
מהלכים בסוגיות ולהכריע בדבר הלכה .עומד לו הבית מדרש מתהלך לו יהודי עובד ה' ,והוא רואה את באמת לבטא את רגשי לבבו ולהביע את החביבות
שם יהודי בצד ,הוא עוד הכיר כמה רבנים מן הדור היהודים השמחים הללו – 'עס פעלט זיי גארנישט' ואת ההשתוקקות שהוא רוחש בקרבו למצוות ה',
הקודם ,הוא עוד ראה לנגד עיניו גדולים אמיתיים – והם מרוצים ומאושרים ,והוא ממש מקנא :במה אזי עליו לחפש עוד דרכים ועוד הידורים – כאלה
בתורה ,והוא מלא תמיהה :וכי זה נקרא תלמיד הם כל כך מאושרים ,מה הצליח להם היום כל כך? שטרם הפכו להיות מקובלים ומוכרחים אצל כולם,
חכם? וכי אתה כבר יודע ד' חלקי שו"ע בעל פה? אולם התירוץ פשוט עד מאד :האנשים הללו ורק בכך הוא מגלה את השתוקקותו לעשות את רצון
וכי אתה כבר בקי בש"ס עם ראשונים? הלא יש לך כלל לא יודעים שחסר להם דבר! אין להם השגות ה' בתכלית השלימות.
כאלו מושגים קטנים בתורה ,שה' ירחם .אין לך אפילו בתפילה! הם מעולם לא הגביהו את הסטנדרטים
מושג מהו גדול בתורה אמיתי ,מעולם לא ראית אדם שלהם בתפילה .הם מן הסתם מתפללים כך מיום לרומם את הסטנדרטים בעבודת ה'
כזה .המושגים שלך בגדלות בתורה ,הם מושגים של עמדם על דעתם ,ואם לא תתחולל איזו מהפכה הם ובאמת ,כל זה נוגע לכל העניינים בעבודת ה' .כי
'בר מצווה בחור'. יתפללו כך עד המאה ועשרים שלהם ...שום דבר לא כמו שרובא דעלמא חיים היום ברמה יותר גבוהה
וכך זה נראה בכל דבר וענין באידישקייט :בזמננו מציק להם ולא מעיק עליהם .הם אמרו ברוך שאמר מאשר בעבר ,ויש להם מושגים גדולים בכל העניינים
אם בחור או אברך אינו מגושם ממש ,הוא כבר ואז ישיר ,קריאת שמע ושמונה עשרה ,נו ,מה עוד הגשמיים ,ומותרות שהיו מצויים פעם אצל הפריצים,
נחשב לאיש מורם מעם ומשכמו ומעלה ,ואולי אף חסר להם?! כלום! הכל טוב ויפה! זה יכול להימשך נמצאים היום אצל 'סלתה ושמנה' של שלומי אמוני
יוסיפו לומר שהוא אברך קדוש .לא יאומן כי יסופר כך מבחינתם לעד ולנצח נצחים. ישראל ,וכל סגנון החיים הגשמי עלה בכמה מדרגות
עד כמה ההשגות קטנות היום ,אברכים לא יודעים – כך צריך האדם להגביה ולרומם את ההשגות שלו
לאיזה מושגים בקדושה יכולים להגיע. 'שחרית' צריכה לעשות מהפכה בנפש האדם ברוחניות ולחיות במדרגה נעלה וגבוהה יותר.
אכן אמת ,שקדושה בזמננו אין משמעותה אבל באמת צריכים היו לשאול אדם כזה :וכי מי שרוצה איזו שייכות עם עבודת ה' באמת צריך
סיגופים ותעניות ,אבל למה למשל ,צריכים יראי גם בענייני גשמיות אתה כזה מסתפק במועט? וכי לרומם את סגנון החיים הרוחני שלו! שעבודת ה'
ה' לעשות עסק מאכילה? למה צריכים לחפש את גם הרהיטים בביתך נראים כמו השחרית שלך? במדרגה גבוהה יותר תהיה אצלו כדבר פשוט ומובן
ההנאה ואת התאווה כשאוכלים? לאכול צריכים וכי המזגן בביתך גם צולע ומקרטע כמו הפסוקי מאליו! וכמו שאחר שאדם הרגיל את עצמו לחיות
לאכול ,רק כפי הנצרך לבריאות הגוף – לא לשם דזמרה שלך? למה בכל הנוגע לתפילה אתה מרוצה בסטנדרטים החדשים שישנם בזמננו ,אזי אם יחסר
הנאה ולא לשם תענוג! למה צריכים לבדוק במטבח כל כך מהר? למה ה'הללו'קס שלך כל כך דלים לו אחד מהם ,הוא ירגיש שהוא ממש לא מסוגל
מה הכינו היום לאכול? למה צריכים ועלובים? היכן היא ההתחדשות שלך לחיות -כך גם ברוחניות :הוא צריך לרומם את
להוסיף מלח ותבלינים? ומי שמתנזר נקודות: והחיות שלך? אתה אכן לא במדרגה ההשגות שלו ואת הסטנדרטים הרוחניים שלו ,עד
מכל זה ,אכן יכול לפי ערך הדור של רבי איציקל זי"ע שהיה צריך שש שלא יוכל לחיות בלעדיהם .עליו להגיע למצב ,שגם
ואם אדם רוצה
להיות קצת בגדר 'קדוש'. לחיות חיים רוחניים שעות הכנה לשחרית אחת ,אבל למה אם יעברו עליו תקופות של ירידות וקטנות המוחין -
ואם אדם רוצה לחיות חיים במדרגה נעלה יותר 'שחרית' אינו עסק שלם אצלך! הלא ולא יעמוד במדרגה שעמד בה בשעה שקיבל על עצמו
רוחניים במדרגה נעלה יותר – עליו – עליו להוסיף עוד שחרית צריכה לעשות בנפשך מהפכה איזו הנהגה נעלה ,הוא כבר אינו מסוגל להפסיק את
קדושה .שיעשה
להוסיף עוד קדושה .שיעשה לעצמו לעצמו עוד גדר, שלימה – 'עס איז אן איבערלעבעניש' ההנהגה הזאת ,כי הוא פשוט ירגיש כמו 'גוי'...
עוד גדר ,וכגון שיאכל את המאכל וכגון שיאכל את -משחרית אחת אתה צריך לצאת אדם
הערב עליו רק ביומא דפגרא ,או עליו הערב המאכל התפילה, אחר לגמרי! תתבונן קצת בסדר ככל שההשגות קטנות יותר כך מרוצים יותר
רק ביומא דפגרא ,או מה מתחולל כאן לפניך :תפילין של יד
שיאכל את המאכל הלז רק בשעת שיאכל את המאכל ישנם יהודים ,שהם אכן יהודים יקרים וחשובים,
סעודה ולא כמאכל בפני עצמו .וכן הלז רק בשעת ותפילין ראש! קרבנות! פסוקי דזמרה! אבל המושגים שלהם בתפילה קטנים ודלים .כאשר
כלפי כל ענייני קדושה וכלפי כל סעודה ולא כמאכל עליות העולמות! הרי שחרית זה עולם הם מדברים מתפילת שחרית ,הם מתכוונים לתפילה
העניינים בעבודת ה' ,שיעשה ויוסיף בפני עצמו .וכן כלפי ומלואו! שנמשכת לכל היותר ארבעים וחמש דקות ,ואם
כל ענייני קדושה
עוד גדרים והידורים ,וירומם את וכלפי כל העניינים הם עוד נשארים בבית המדרש לומר כמה פרקי
ההשגות שלו ויחיה חיים נעלים יותר, בעבודת ה' ,שיעשה ככל שיהיו לו השגות נעלות תהילים ופרק משניות ,הם כבר ממש מרגישים
ויביא את עצמו לידי מצב שהוא כל כך ויוסיף עוד גדרים יותר כך ידרוש מעצמו יותר
צדיקים גמורים ...ואם הבעל תפילה יאריך כמה
כרוך ומחובר למדרגות הללו עד שהוא והידורים ,וירומם את וכפני הדברים האלה הוא גם בתורה:
ההשגות שלו ויחיה דקות בשמונה עשרה ,אזי הם כבר מאבדים את כל
כבר לא יוכל לחיות בלעדיהם. ישנם אברכים שלמדו כמה מסכתות הסבלנות ,הם כבר רוצים לברוח מהבית המדרש.
חיים נעלים יותר
ב
לגלות את הקשר לאין סוף שיש בכל מצווה
ואוהבם מאד:
כל התורה היא ענין של מדידה והגבלה | בפנימיות היא אין סוף | החידוש של מתן תורה | צריכים להתחבר לאין סוף של המצווה | עיקר ההידור הוא במה שלא חייבים על פי תורה | השי"ת אוהב את הרצונות והכיסופים
של איש ישראל
תורה ,אשר המלאכים לא יכלו להבין אותו :איך ייתכן רק בטלית של ארבע כנפות ,וכדומה וכדומה ,כל בכל מצווה יש אור אין סוף
לקחת אורות קדושים ונשגבים של 'תורה' -ולהכניס סוגי השיעורים והמדידות שיש בתורה. ונבאר עוד מהלך בענין של הידור במצווה ,ובטעם
אותם בכלים ובהגדרות ,ולצמצמם אותם בשיעורים אמנם באמת טמון בכל מצווה עומק ופנימיות עד הדבר שהאדם צריך לחפש דרכים איך להוסיף
של כזיתים ושל טפחים ושל זמן?! איך ייתכן לקחת אין סוף ,ולמעלה למעלה מכל גדר וגבול שבעולם. הידורים והוספות על עצם קיום המצווה :הנה כל
קדושה שאין לה שום קצה וגבול! שעשועים של הפנימיות של המצווה ,כל הסודות והאורות שגנוזים מצוות והלכות התורה ניתנו לקיים אותן ,על פי
אין סוף! גדלות בלי שום הגבלה! אור בלי קצבה בה ,אינה נכנסת תחת שום גדר והגדרה .אין בהם שום אמות מידה של כמה וכמה סוגי שיעורים וגדרים
– ולהוריד אותם לבני אדם שהם כל כך מוגבלים גבול וצמצום! כל מצווה יש לה מדרגות על גבי מדרגות! והגבלות .כל מצווה ומצווה יש לה שיעור וזמן ומקום
ומצומצמים?! איך ייתכן שיהיה לקרוצי חומר ,קשר ממש עד אין סוף. וכדומה .וכגון :שבת יש לה זמן כניסה וזמן יציאה,
ושייכות עם כל האלוקות הזאת? ואכן זה היה החידוש הגדול והנורא של מתן אתרוג נוטלים רק אחד ולא שניים ,וציצית מטילים
ו
המדרגות העליונות ביותר .ואדרבה ,השאיפות הללו ועל ידי זה יקבל קצת השגה וקשר לאור בלי גבול החידוש של מתן תורה :לצמצם
הן הדרך היחידה שלו לקבל שייכות עם המדרגות שהריבונו של עולם גנז בתוך המצווה. ולהוריד את האור של התורה
הללו .ועליו לדעת שעצם הרצון הרוחני שבוער בקרבו ואכן אמת! הריבונו של עולם עשה כאן חידוש
חשוב ויקר מאד אצל הריבונו של עולם .השאיפות הכוחות מוגבלים לא השאיפות נורא ואיום ,שרק הוא יתברך לבדו יכול לחדש חידוש
והרצונות שמקננים בלב כל איש ישראל ,שהוא מצד אחד מן מהדברים שהאדם יכול לגלות בקרבו גדול כזה :לקחת אור שמקומו בעליונים – ולהורידו
עצמו היה רוצה להיות צדיק גמור! הוא לא רוצה בלי שיעור גבול ,הוא הרצון שבקרבו .ויהודי צריך לעולם השפל והפחות הזה .הריבונו של עולם לקח
להיפרד מן הדביקות! הוא רוצה להיות בקי בכל התורה לכסוף ולהשתוקק לריבונו של עולם – גם אם הוא תרי"ג אורות עליונים והכניס אותם בתוך כלים! בתוך
כולה! חביבים ורצויים לפניו יתברך שמו עד מאד. יודע שאין בידו להגיע למדרגה הזאת בפועל .כי רק שיעורים שניתנו לבני אדם! כל מצווה מוגבלת באופן
ומה שבפועל הוא אינו יכול למלא את שאיפותיו, המעשים שלו והכוחות שלו מוגבלים ,אבל השאיפות שתתאים לאדם שהוא בעל גבול .ההלכה היבשה לא
אינו שום סתירה לעצם השאיפות שלו .במילים שלו – 'זיין הארץ צום ריבונו של עולם' – והשתוקקות דורשת מן האדם לצאת מן הגבולות שלו ,והתורה
אחרות :כאשר אדם רוצה להשיג דבר שבקדושה, שלו ,יכולים להיות בלי שום גבול .אף אחד לא אומרת :כך וכך התורה דורשת ממך ואתה מחויב על
עליו להתייחס לזה כך :אני רוצה בזה -כי הריבונו אסר עליו להשתוקק לריבונו של עולם בהשתוקקות פי תורה – ותו לא .ביותר משיעור זה אינך ְְמ ֻֻצ ָָּוה.
של עולם חפץ שאני ארצה בזה ,ואני מקיים רצון אינסופית!
ה' בעצם זה שאני רוצה בכך – גם אם לעולם לא אלא שעל כל זאת נוסף עוד חידוש גדול :שעל
ועל ידי השתוקקות הזאת ,שהוא במדרגה של אין העבודה המוגבלת הזאת ,מקבל האדם את שכרו
אשיג את חפצי.
סוף לפי ערך ,הוא מתקשר ומתחבר לעולם מלא של מושלם בעולם הבא בלי שום גבול .השכר בעולם
ונחזור לענייננו :כאשר אדם מהדר במצווה ויוצא אין סוף .כי בשעה שהאדם משתוקק כך לריבונו של הבא אין לו שום גבול -לא בכמות ולא באיכות!
קמעה מן השיעורים ומן המדידות של המצווה ,הריהו עולם ,הריהו אומר בזאת" :אני חפץ לעבוד אותך בלי במילים אחרות :השכר ניתן לפי ערך המצווה מצד
מבטא בזה את עומק רצונו להשיג את השלימות. שום הגבלה ומדידה! אני רוצה לעבוד אותך בתכלית עצמה – שהיא בלי שום גבול ,ולא לפי ערך מקיים
הוא מגלה בזה שהוא אינו מסתפק ואומר שלום השלימות!" וכאשר האדם מגלה בקרבו רצון של
עלי נפשי ,כאשר הוא יוצא את ידי חובתו על פי המצווה – שהוא כל כולו חטיבה אחת של גבול.
אין סוף ,אזי הוא מקבל שייכות לאורות והקדושות
גבולי ושיעורי התורה ,אלא שמצד השאיפה שבקרבו שטמונים במצוות שהם אין סוף ,וגם השכר שיש
להתקרב לריבונו של עולם – הוא מוכן לעשות עוד הידור מצווה היא השייכות
לו עבור המצוות הוא בלי גבול ,ולא רק כפי ערך לאין סוף של המצווה
ועוד ,ולכן הוא מהדר במצוותיו ככל יכולתו. העשייה הגשמית בפועל. וכאן אכן נכנס הענין של הידור מצווה :כי הגם
הוא אכן בעל גבול ואינו יכול לשבור את
אמת שהתורה ניתנה בכלים ובשיעורים דוקא ,והדרך
ההגבלות שיש לאדם ,אבל הנפש האלוקית היא אין סתירה בין השאיפה הפנימית
ליכולת המעשית בפועל של האדם לקבל את השכר המובטח לו עבור קיום
אינסופית וההשתוקקות שלה היא
התורה הוא באופן של מדידות וגבולות דוקא – עדיין
גדולה ועצומה ,ואת ההשתוקקות מן המותר להבהיר שאין הכוונה
נקודות: צריך האדם להתקשר עם המצווה ,גם באופנים שהם
הזאת הוא מבטא על ידי כל מה שהאדם יחיה עם הרצונות הללו
שהולך וסובב את המצווה :הוא בלי גבול .הוא צריך למצוא איזו נקודת אחיזה עם
אחד מן מהדברים באופן שהם יביאו אותו לידי שברון
מכין את עצמו למצווה בהכנה שהאדם יכול לגלות לב ולהרגשה שהוא כישלון מהלך .כי הבלי גבול שיש בכל מצווה! עם האין סוף של המצווה!
דרבה ,הוא לומד את כל הלכות בקרבו בלי שיעור אין הכוונה לומר שהאדם אכן מגיע ועל ידי זה הוא יכול לקבל קשר ושייכות לכל האין
המצווה ואת המשמעות הפנימית גבול ,הוא הרצון בפועל למדרגות שהוא משתוקק סוף שגנוז בתוך המצווה ולשכר האינסופי שמקבלים
שבקרבו .ויהודי צריך בעולם הבא.
של המצווה ,הוא שופך את נפשו לכסוף ולהשתוקק אליהן ,כי דבר זה תלוי בהרבה עניינים
בתפילה לריבונו של עולם שאכן לריבונו של עולם – גם ובשורשי הנשמות ובתפקיד אשר למענו אפס ,כי את השייכות הזאת לנקודת האין סוף
יזכה לקיים את המצווה כראוי, אם הוא יודע שאין ירד לעולם .אבל יחד עם זה ,אין שום של המצווה ,צריך האדם לעשות – בלי שיחייבו אותו
וכאמור לעיל ,הוא מהדר ומפאר את בידו להגיע למדרגה מניעה לאדם שמצד הנשמה האלוקית כלל .הוא צריך לעשות זאת מחפצו ורצונו לגמרי!
הזאת בפועל .כי רק
עצם קיום המצווה הגשמי ,ומוסיף המעשים שלו והכוחות הוא ימשיך להתגעגע לאלוקות וישתוקק כי אם יחייבו אותו גם בזה ,אזי ממילא כבר צריך
חומרות וגדרים וסייגים .ועל ידי שלו מוגבלים ,אבל להתקרב לריבונו של עולם עד תכלית. להגדיר את החיוב הזה ולתת גם לה גבול וצמצום,
שהוא יוצא מן הגדרים והשיעורים השאיפות שלו – 'זיין אדם צריך להכיר את כוחותיו ולדעת ונמצא ששוב נפל הדבר תחת הגדרות וצמצומים –
של המצווה ,הוא מדבק את עצמו הארץ צום ריבונו של
עולם' – והשתוקקות מה שייך אליו בפועל ומה לא .אמנם בו בזמן שכל המכוון הוא ,שיתקשר למצווה למעלה
באינסוף של המצווה ומקבל שייכות שלו ,יכולים להיות בלי בד בבד ,מצד הנשמה האלוקית שבו, מן הגבול .ולכן צריך הקשר הזה לבוא מן האדם
לאורות הקדושים שהם בלי גבול. שום גבול הוא רשאי וגם צריך ,לשאוף להשיג את עצמו .שייצא מגדר חובה ויעשה אותה בתורת נדבה,
ג
לא להדר במצווה כדי להגדיל את כבוד האדם
וכבודי לאחר לא אתן:
הידור מצוה צריך שמירה יתרה מן החיצונים | בכל דבר הנוגע לחיצונית יש ליצר הרע שליטה מיוחדת | אם אתה באמת מהדר במצוות תלמד קצת את המשמעות של המצווה | הוא צריך את הבית היפה ביותר – וגם את
האתרוג היפה ביותר | למה צריך כל אחד להשיא את צאצאיו כמו שועי הארץ | זה סטייל ולא מנהג ישראל
הידור מצווה -לא על חשבון ובמילים אחרות :חרף כל מה שאמרנו ודברנו העיקר הוא פנימיות העבודה
פנימיות המצווה
אודות המעלה וחובת הענין של הידור מצווה, אחד המקומות שהיצר הרע מוצא לו פתח להיכנס
כי זה כלל גדול :היצר הרע אינו נותן מנוחה עדיין נשאר ועומד על תילו היסוד מוסד שיש לשם הוא בכל הנוגע להידור מצווה .ולפיכך כאשר
לאדם ,והוא תמיד יחפש דרכים איך להתנחל בליבו לנו באידישקייט :שהעיקר הוא פנימיות העבודה. מדברים אודות הידור מצווה ,צריכים בד בבד גם
ולהפריעו מעבודתו .אבל עיקר כוחו הוא בכל הנוגע והריבונו של עולם בוחן כליות ולב לראות אם עובדו
לעניינים של חיצוניות – ובפרט בזמן הזה ,כאשר לדבר אודות הזהירות מן הנחש שיכול להתגנב לתוך
כראוי – באמת ובתמים .ולכן צריך האדם להישמר הענין של הידור מצווה .כי סוף כל סוף הענין של
החיצוניות יש לה כח גדול והיא שולטת בכיפה. שלא להפוך את היוצרות ולעשות את העיקר לטפל
היצר עלול להביא את האדם למצב שיזניח את החלק הידור מצווה כרוך עם ענייני חיצוניות ,וכל עבודה
ואת הטפל לעיקר ,והיינו שלא יעשה את עיקר
הפנימי והאמיתי של המצווה ,ויתעסק בעיקר עם חיצונית צריכה שמירה יתרה מן הסטרא אחרא; שלא
העבודה מן החיצוניות של המצווה.
החלקים החיצוניים שלה .הוא יתעסק עם היופי ועם יבואו ויקבלו יניקה ממנה.
ז
דרכי הצדיקים
הריבוי ועם כל הטפלים שלה .האדם בא להדר בחיצוניות פעם ביום שב״ק בעת שמחת קידושא רבא של
אחד מנכדי כ״ק מרן רבינו ,הגיע גיסו של רבינו כ״ק פרשת לך לך
המצווה – עם תירוץ של הידור מצווה ,בו בזמן שהוא שוכח
האדמו״ר רבי ישראל מבלאזוב זצ״ל להשתתף בשמחה.
שהעיקר הוא הפנימיות .אם אתה כל כך מהדר במצוות, והתחילו לשוחח יחדיו אודות זקינם הק' בעל צבי
תפתח קודם קצת 'חסידות' ותכין את עצמך לקראת קיום לצדיק( ,כ״ק מרן רבינו זי״ע היה חתן בנו הרה״ק בעל 'קרן ישועה'
המצווה ,כדי שתבין קצת את הפנימיות של המצווה. מריבאטיטש זי״ע ).באותה שיחה סיפר האדמו״ר מבלאזוב
את העובדא דלהלן: הרה״ק רבי אלימלך רודניק'ער זי״ע [נכדו של הרה״ק
בחצרות הק' דינוב ובלאזוב היה 'עסק' גדול בכל ליל הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי״ע ותלמידו של הרה״ק
שלא יגדיל את כבוד עצמו חס ושלום מראפשיץ זי״ע] היה בידידות קרובה מאוד עם הרה״ק הרבי
שב״ק מן הזמר 'י-ה רבון' ,והיו משוררים אותו בהתעוררות
וכל כך עלול היצר לקלקל את המצווה ,עד שיגרום לאדם גדולה בניגון המקובל מפי הרה״ק בעל בני יששכר זי״ע ,והיו ר' אליעזר'ל מדזיקוב זי״ע .פעם אחת כאשר הלך הרה״ק
מכנים את הזמר בשם 'רבון עלם' .וסיפר האדמו״ר מבלאזוב מרודניק למסעיו לקבץ ממון ,שהה בשבת פרשת 'לך לך'
לקחת את ההידור מצווה ,כדי להדר בזה את עצמו ולעשות בעיר דזיקוב .בעת עריכת השולחן בליל ש״ק אמר הרר״א
כי בשבת בראשית לא היה זקינו הק' משורר את הזמר 'רבון
לו שם גדול .הוא לא יכול להסתפק באתרוג מהודר מאד, עלם' ,אלא היה רגיל לומר' :די וואך דארף מען נישט זינגען בדברי תורתו 'ויסע אברם ,אז דער צדיק פארט אויף א
אלא הוא מוכרח להיכנס לבית מדרש עם האתרוג היפה 'רבון עלם' ,די תורה הקדושה איז אליינ'ס מעיד ״בראשית וועג ,הלוך ונסוע הנגבה' ,הנגבה' איז גימטריא אדנו״ת [שם
אדנ״י] ,גייט די שכינה מיט מיט'ן צדיק' ('ויסע אברם' כאשר הצדיק
והבולט ביותר ,שכולם יראו איזה אתרוג יקר יש לו ,ממש ברא אלקים את השמים ואת הארץ״ ,דארף מען נאך זאגן
נוסע ,אזי 'הלוך ונסוע הנגבה'' ,הנגבה' הוא בגימטריא שם אדנ״י ,הולכת השכינה
רבון עלם ועלמיא?' (בשבוע זה אין צריכים לשורר 'רבון עלם' ,כאשר
מי ידמה לו ומי ישווה לו ,ובמקום להדר את המצווה של: התורה הקדושה בעצמה מעידה ״בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ״,
יחד עם הצדיק).
"ולקחתם לכם ביום הראשון" ולקיים את רצון ה' בכל ליבו צריכים עוד לשורר רבון עלם ועלמיא?!). ויהי בבוקרו של יום ראשון (פר' וירא) למחרת אותה שבת,
ונפשו ובהידור רב ,הוא רק מוסיף חיצוניות על חיצוניותו גם בשבת אחר כך ,שב״ק פרשת נח ,לא היה משורר 'רבון
נהג הרה״ק מרודניק כדרך האדמורי״ם ,וקיבל קוויטלעך
מתושבי דזיקוב .ראה זאת הרה״ק בעל 'אמרי נועם' זי״ע,
וגאווה על גאוותו! הוא משתמש בענין של הידור מצווה, עלם' ,והיה אומר על כך' :זינגען 'רבון עלם'?! ֶֶעה! ווי קען
והיצר לו על מה שהוא נוהג ברבנות 'באתרא דמר' של אביו
כהיכי תמצי להגדיל את הגאווה הסרוחה שלו .וכמו שהוא מען זינגען 'רבון עלם'?! דער רבונו של עולם האט באשאפן
הרבי ר' אליעזר'ל .ובכן נכנס אל אביו ,ואמר לו בלשון של
א וועלט ,און ער האט עס דערנאך חרוב געמאכטֶֶ ,עה'!
צריך את הבית היפה ביותר ואת הרכב היפה ביותר ,הוא (לשורר 'רבון עלם'?! וכי איך יכולים לשורר 'רבון עלם'?! הרבונו של עולם ברא
תרעומת' :נו ,אוודאי נעמט מיילעך קוויטלעך אין דזיקוב ,אז
דו זאגסט אזוינע תורות ,נעמט ער קוויטלעך( '...ודאי לוקח
גם צריך את האתרוג היפה ביותר .אין לזה שום שייכות עולם ,ואחר כך החריב אותו). רבי אלימלך קוויטלעך כאן בדזיקוב ,כי אם אתה אומר תורות כאלו ,הוא לוקח
להידור מצווה .וכי גם באיסור לשון הרע הוא מהדר כל כך? אבל כאשר הגיעה השבת הבאה פרשת לך לך ,פתח קוויטלעך )...שאל אותו הרר״א' :וועלכע תורות' (אלו תורות?) ,חזר
וכי באיסור שקר ואונאה הוא גם כזה מחמיר? לא! רק בשעה ואמר' :די וואך שטייט אין די פרשה ״ועבדום וענו אותם האמרי נועם בפניו על דברי התורה שאמר בליל שבת.
שהוא יכול להרוויח עוד כבוד ועוד התפארות ולהגדיל את שמו ארבע מאות שנה״ַַ ,א ְְמ ַַחֶיֶ ה! ס'קומט ַַא פסח אויפ'ן וועלט! ענה לו הרר״א' :איך געדענק גאר נישט אז איך האב אזוי
ַַא ְְמ ַַחֶיֶ ה! יעצט קען מען זינגען רבון עלם'! (בזה השבוע כתוב געזאגט ...נו ,און אויב איך האב אזוי געזאגט ,מעג ער נעמען
יותר ויותר ,אז הוא נזכר שהוא צריך להדר במצוות! בפרשה ״ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה״ַַ ,א ְְמ ַַחֶיֶ ה! מגיע חג הפסח לעולם! קוויטלעך( '...אינני זוכר שאמרתי כך ...נו ,ואם אכן אמרתי דברים אלו,
בפתע פתאום הוא גם נהיה אוהב תורה שאין דוגמתו, ַַא ְְמ ַַחֶיֶ ה! כעת יכולים לשורר רבון עלם!) ,ואכן היה משורר את הזמר הרי שמותר לו לקחת קוויטלעך .)...כי בשעת עריכת השולחן היה
בהתעוררות והתלהבות גדולה. מופשט לגמרי מזה העולם ,ולכן לא זכר כלל את מה שאמר
הוא צריך לקנות את העליות היקרות ביותר .היכן הוא היה
[כאשר סיפר זאת האדמו״ר מבלאזוב לפני כ״ק רבינו, בדברי תורתו .אבל אם מן השמים יצאו הדברים ,שאמר עליו
אתמול והיכן הוא היה שלשום? למה הוא נזכר כעת בכבוד שבחים כאלו ,ודאי ראוי הוא לכך.
והזכיר את הפסוק שנקט זקינם הק' :״ועבדום וענו אותם״,
התורה? את כבוד עצמו הוא דורש כאן ולא את כבוד התורה! עצר אותו כ״ק רבינו והגיב בנוסח של תרעומתָ' :יָ א ָיָ א! ַַא
ְְמ ַַחֶיֶ ה! ַַא ְְמ ַַחֶיֶ ה'!].
פעם אחת עמד הרה״ק מרוזין זי״ע בתפלת העמידה של
העשירים הנהיגו להם סטייל וכולם רצים אחריהם הוסיף האדמו״ר מבלאזוב וסיפר ,כי פעם באחת מן מעריב בליל ראש השנה למשך זמן ארוך מאד ,וראו במחזור
ואגב הדברים :אחת התופעות שהשתרשה בזמננו היא, השבתות הנ״ל כאשר לא זימר זקינו בעת ה'טיש' את ה'רבון אשר היה מונח לפניו כי הוא עודנו עומד בברכה הראשונה,
עלם' ,חשב לעצמו 'וכי יתכן הדבר שיעבור ליל שב״ק ,וזקני וכך עמד על מקומו ולא נע ולא זע במשך הרבה זמן.
שכל אחד מהדר לקנות עבור החתן היקר שלו את החפצי הק' לא ישורר רבון עלם'?! וגמר בדעתו כי בוודאי משורר
אחר שהמתינו זמן רב ,ניגש בנו הרה״ק רבי שלום יוסף
מצווה היקרים ביותר .הוא מוכרח לקנות לחתן מנורה זאת זקינו הק' בביתו לעצמו .והסכים על הדבר יחד עם
מסאדיגורה זי״ע אל מקומו ,והפך עבורו את הדף של המחזור.
יקרה לכבוד חנוכה ,וקופסא לאתרוג מכסף לכבוד סוכות, דָסאנּוק,
חברו הקרוב הרה״ג ר' מאטל'ע שפאלטער ז״ל הדיין ָ
ואחר זמן מה ניגש שוב והפך דף נוסף ,וכך עשה כמה פעמים.
והחליטו לעקוב אחר הרה״ק מבלאזוב ולראות מה יעשה
ומגילה מהודרת לכבוד פורים .הוא לא יכול לתת לו מנורה בדבר .וכאשר חשבו כך אכן ראו ,כי כאשר הרה״ק מבלאזוב
עד שכעבור זמן לא רב ,סיים את תפלתו ופסע לאחוריו.
פשוטה ,הוא מוכרח להעניק לחתן שלו מנורה גדולה כזאת, נכנס לחדרו ,הוא התיישב ליד התנור והתחיל לשורר 'רבון שאלו החסידים את רבי שלום יוסף מה היה הפשט בזה
שמלפנים ,גם לרבי הגדול ביותר לא היתה כזאת מנורה. עלם' בבכיות עצומות .וכאשר הגיע אל סוף הפיוט בחלק המעשה ,ואיך העיז לעשות את מה שעשה .ענה ואמר להם:
המתחיל 'למקדשך תוב' ,התחיל לשורר ולפרש את הזמר 'דער טאטע דאוונט פון אינעווייניג ,ער דאוונט נישט פון
אבל מה לעשות הוא צריך להדר במצוות ...הוא מכבד את לעצמו בשפת 'אידיש' המדוברת ,וכך המשיך לשורר עד סוף אויסערווייניג .דער טאטע איז געשטאנען אין אזא פחד
התורה ,ומכבד את המצוות ,והוא מוציא על זה ממון ודמים הזמר בהתעוררות נפלאה. פאר'ן בורא כל עולמים ,אז ער האט נישט געקענט איבער
רבים ויקרים .וכי למה צריך החתן לקבל מנורת כסף גדולה מישן דעם בלעטל .ממילא איז ער געבליבן שטיין ,האט ער
כאשר גמר לשורר ,הבחין בנכדו העומד מרחוק ומביט נישט געקענט ווייטער דאווענען .איך האב איבער געמישט
ויקרה ,גם אם הוא לאו דוקא הבחור הכי טוב בישיבה? וכי עליו ,מיד קרא אליו בחביבות' :ווער איז דארט? ישראל'קע'? דעם בלעטל ,האט ער ווייטער געדאוונט ,און געקענט
המחותן שלו צריך לחנך אותו להדר במצוות?... (מי זה שם? ישראל'קע?) וקראו אל חדרו פנימה ,והתחיל לדבר ענדיגן דאווענען'( .אבי מתפלל מתוך הכתב ,הוא אינו מתפלל בעל פה.
איתו בהתלהבות גדולה על קדושת השב״ק .ובתוך דבריו ועמד אבי בכזה פחד לפני הבורא כל עולמים ,עד שלא היה יכול להפוך את
מנהג זה אין לו שום שייכות לאידישקייט ,להידור הראה על הנרות בהתרגשות' :די לעכט זאגן עדות אז היינט הדף .ולכן נשאר על עמדו ,ולא היה יכול להתפלל הלאה .ואני הפכתי לו את
מצווה או למנהגי ישראל .זה כל כולו מיוסד על 'סטייל' איז שבת! זעסט נישט?! ווי די לעכט צאנגען און זאגן עדות הדף ,והמשיך להתפלל ,וכך היה יכול לסיים את תפלתו).
אז היינט איז שבת'! (הרי הנרות אומרים עדות שהיום הוא שבת! וכי אינך
שהנהיגו העשירים שרצו להגדיל את שמם ואת כבודם, על פי מעשה זה פירש פעם הרה״ק רבי מרדכי חיים (ר'
רואה?! הרי הנרות דולקים ואומרים עדות שהיום הוא שבת!).
ורצו שכל הבית מדרש ידעו שהם רכשו עבור החתן שלהם ָָמאטל) סלאנימ'ער זי״ע את הפסוק שכתוב בפרשת לך לך
אחר כך הוסיף בהתלהבותו והתבטא ואמר' :מען גייט מיר על אברהם אבינו ,שאמר לו הקב״ה ״שא נא עיניך וראה מן
את הכלים היקרים ביותר .דא עקא שבזמננו כבר לא איינרעדן 'מעין עולם הבא יום שבת מנוחה' ,אז שבת איז המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה״ (בראשית
יודעים להבדיל בין עניים לעשירים ,כולם רוצים להתנהג נאר א מעין פון עולם הבא?! איך וואונטש מיך נישט קיין יג ,יד) ,ומפרש שם האור החיים הק' וז״ל' :עשה לו נס עצום,
כמו הנגיד של העיר .זה חלק מן התרבות המקובלת בימינו בעסערע עולם הבא ווי דער טעם וואס איך שפיר יעצט!' שיוכל לראות מצפון לדרום וממערב למזרח ממקום אחד,
בכל תחום .אין הבדלי מעמדות ,וכל נצרך רוצה להשיא (מנסים להגיד לי כי 'מעין עולם הבא יום שבת מנוחה' ,ששבת הוא רק מעין מבלי שיוצרך לסובב' .ובפשטות צריך ביאור מה היה הצורך
ישר 718.484.2189
של עולם הבא?! אני לא מאחל לעצמי עולם הבא טוב יותר מן הטעם שאני בנס עצום זה ,וכי לא יכול היה אברהם אבינו להסתובב
את צאצאיו כמנהג בעלי בתים חשובים דפה ,ולכן גם אם מרגיש עכשיו!). בעצמו לד' הצדדים .ואמר רבי ָָמאט'ל ,כי על פי זה המעשה
הוא מתפרנס בקושי רב ,הוא מוכרח לשפוך הון תועפות ואכן כ״ק מרן רבינו היה נוהג לפרש 'מעין -הוא - מובן הדבר היטב .כי אברהם אבינו היה עומד בפחד עצום
לצרכי הנישואין .איי ,הרי אין לו את הכספים הללו ,נו ,אזי עולם הבא ,יום שבת מנוחה' ,כלומר ,העולם הבא אינו כזה לפני ה' ,עד שלא היה מסוגל לזוז ולהסתובב כלל ,ולכן
עשה הקב״ה נס שיוכל לראות לכל הצדדים בלי להניע את
מגייסים כסף והולכים עבורו ל'הכנסת כלה' ,וכך הוא כבר אלא 'מעין' של יום השבת [והוא על דרך המאמר המובא
אבריו.
בספה״ק בית אהרן לפרש בזה ,שהשב״ק היא 'מעיין' ומקור
יכול לעשות את ההצגה כמו כולם – 'די שפיל גייט ווייטער לעולם הבא].
ָָאן' – ועולם כמנהגו נוהג.
ארה”ק072.3323310 :
לקבל הגליון מדי שבוע במייל, כל הזכויות שמורות יט
סט
תולדות יהודה
ן
לסדר מוקד הפצה ,ולתרומות: ארה"ב718.536.2347 :
מכו
שין
למכון תולדות יהודה סטיטשין
ענגלאנד033.0175.9024 : אין להעתיק שום חלק מגליון
a0765993813@gmail.com | 076.5993813 זה בלי רשות המערכת כ " <ל ה ו צ א ת ס פ רי ט "א
קאנאדע438.771.1003 :
ק מ ר ן ר בי נ ו ש <ל י
