gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN

שבוע: נח (2026-10-12)

דעהו – סטיטשין · DEHEU - STITCHEN — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פטרון‬ ‫מערכת דעהו‬ ‫שנת תשפ"ז‬ ‫לך לך‬ ‫גליון רצו‬ ‫נתנדב לזכות‬ ‫חיים מרדכי בן יוכבד‬ ‫פעריל בת יוכבד‬ ‫מתוך‬ ‫משנתו‬ ‫דע את אלקי‬ ‫של כ"ק‬ ‫מרן‬ ‫אביך ועבדהו‬ ‫רבינו‬ ‫שליט"א‬ ‫מהדורת זכרון ברוך‪ :‬לע"נ הרה"ח ברוך ב"ר פנחס ע"ה ‪ -‬וזו' מרת שיינדל מלכה ב"ר אברהם ראובן ע"ה ◆ הרה"ח יעקב צבי ב"ר מנחם ע"ה ‪ -‬וזו' רחל מינדל ב"ר יחזקאל ע"ה‬ ‫שני סוגי 'ריבוי'; שבקדושה וההיפך ממנו‬ ‫ויישוב הדבר הוא‪ ,‬כי ישנם שני סוגים שונים במדת‬ ‫ביאורים ויסודות מורחבים בתורת מרן הבעש"ט ותלמידיו זיע"א‬ ‫משנת החסידות‬ ‫ה'ריבוי'‪ ,‬כי יש ריבוי ויש ריבוי‪ ,‬ולא הרי כהרי זה‪.‬‬ ‫'ריבוי עם' נחשב כמעלה בכלל ישראל או לא? | הדבוק בנקודת האחדות זוכה להתברך בריבוי גדול | 'הציץ עליו בעל הבירה' לעומת 'וירד‬ ‫ה' לראות את העיר ואת המגדל' | מדוע היתה ההתגלות הראשונה לאברהם אבינו עם ציווי ללכת ארצה כנען? | 'עתידה ארץ ישראל‬ ‫ריבוי חיצוני‪ :‬שמצד עצם מהותו שייך לעולם הריבוי והפירוד‬ ‫שתתפשט בכל הארצות' ‪ -‬כענין 'ושמתי את זרעך כחול הים' | מתי יש לחוש מפני עין הרע‪ ,‬ואימתי אומרים 'טוב עין הוא יבורך' ‪' -‬יברך'?‬ ‫הסוג הראשון הוא 'ריבוי' בעצם‪ ,‬והיינו שמצד‬ ‫עצם מהותו הוא ענין של ריבוי והתפשטות‪' .‬ריבוי'‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫ְְו ִִה ְְפ ֵֵר ִִת י ֹא ְְת ָָך ִ �ִּב ְְמ ֹא ד ְְמ ֹא ד ‪:‬‬ ‫סוד התפשטות אור האחדות של הקדושה לריבוי עצום‬ ‫כזה שייך לעולם החיצוני‪ ,‬עולם הפירוד‪ ,‬ששם כל‬ ‫דבר נמדד ונחשב רק כפי שהוא מופיע בחיצוניות‪.‬‬ ‫בעולם כזה‪ ,‬דבר שיש לו כמות גדולה ‪ -‬הרי הוא‬ ‫חשוב ותופס מקום‪ ,‬ואילו דבר מועט וקטן שאין בו‬ ‫התפשטות גדול ‪ -‬נחשב לחסר חשיבות‪ .‬ועל ריבוי‬ ‫דוקא בכך שהם מעטים‪ ,‬כדכתיב (דברים ז‪ ,‬ז) 'כי‬ ‫א‬ ‫ריבוי המספר בבני ישראל דבוק‬ ‫כזה הוא שנאמר 'לא מרובכם מכל העמים חשק‬ ‫אתם המעט מכל העמים'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שאין בהם ריבוי‬ ‫לעולם בנקודת האחדות‬ ‫ה' בכם ויבחר בכם‪ ,‬כי אתם המעט מכל העמים'‪,‬‬ ‫חיצוני של כמות‪ ,‬אלא הם קרובים יותר לנקודת‬ ‫שכן ריבוי זה נובע כל כולו מהעולם החיצוני‬ ‫האחדות‪ ,‬בבחינת 'יחידה ליחדך' (הושענות)‪ .‬ומצד‬ ‫והסטרא אחרא‪ ,‬ואין לו מקום כלל בעולם הפנימי‬ ‫זה דוקא בחר בהם השי"ת‪ ,‬כי אין הקב"ה בוחר‬ ‫ֹ‬ ‫ֹ‬ ‫אֶמר ה' ֶֶאל ַַא ְְב ָָרם ֶלֶ ְְך ְלְ ָָך ֵֵמ ַַא ְְר ְְצ ָָך ּּו ִִממֹוַלַ ְְד �ְְּת ָָך ּּו ִִמ ֵ �ֵּבית‬ ‫ַוַ ֹי ֶ‬ ‫של הקדושה‪.‬‬ ‫בריבוי הכמות‪ ,‬אלא בבחינת האחדות‪ .‬ועולה מזה‬ ‫דֹול ַוַ ֲֲא ָָב ֶֶרְכְ ָךָ‬ ‫ֹ‬ ‫�ָ ֹ‬ ‫ָ‬ ‫�‬ ‫ָ‬ ‫ָָא ִִביָך ֶֶאל ָָה ָָא ֶֶרץ ֲֲא ֶֶׁשר ַַא ְְר ֶֶא �ָּך‪ְ  ,‬וְ ֶֶא ֶֶע ְְׂשָך ְלְ גֹוי ָגָ‬ ‫לכאורה‪ ,‬שאין שום מעלה ויתרון בריבוי והתפשטות‬ ‫�‬ ‫ַוַ ֲֲאַגַ ְְדָלָ ה ְְׁש ֶֶמ ָָך ֶוֶ ְְהֵיֵ ה ְ �ְּב ָָרָכָ ה (יב‪ ,‬א‪-‬ב)‪.‬‬ ‫ריבוי פנימי‪ :‬נקודת האחדות המתפשטת‬ ‫אצל כלל ישראל‪.‬‬ ‫אמנם מאידך ישנו 'ריבוי' ריבוי שאינו אלא ברכה‬ ‫'ואעשך לגוי גדול' הוא לכאורה סתירה‬ ‫הבטחות רבות על ריבוי עצום במספר בני ישראל‬ ‫לעצם מהותו של אברהם אבינו‬ ‫והתרחבות‪ ,‬והיינו שאינו מנותק מהשורש‪ ,‬אלא הוא‬ ‫מהווה התפשטות והרחבה של נקודת האחדות עצמה‪.‬‬ ‫אך מאידך גיסא אנו מוצאים שישנה מעלה גדולה‬ ‫יש להתבונן במראה הגדול הזה שהבטיח כאן‬ ‫פירוש הדבר‪ ,‬שנקודה הפנימית והאחת נשארת‬ ‫וחשיבות יתרה דוקא בריבוי הגדול של עם ישראל‪,‬‬ ‫הקב"ה לאברהם אבינו 'ואעשך לגוי גדול'‪ .‬שכן‬ ‫במקומה ובמהותה‪ ,‬אלא שחלה בה ברכה אלקית‬ ‫שכן התורה והנביאים מלאים בפסוקים המברכים‬ ‫לכאורה כל עצמה של ברכה זו שאברהם יהיה 'גוי‬ ‫שמרחיבה ומפיצה אותה עוד ועוד‪ .‬אך למרות הריבוי‬ ‫את ישראל בריבוי עצום לאין שיעור‪ .‬וכמו שנאמר‬ ‫גדול' רב‪-‬כמות בקרב הארץ עומדת בניגוד גמור‬ ‫הגדול בכמות‪ ,‬עצם מהותה לא נשתנה‪ ,‬ולא נעשה‬ ‫בפרשתנו שהבטיח הקב"ה לאברהם אבינו (יג‪ ,‬טז)‬ ‫לכל הטבע ומהותו הפנימית של אברהם העברי‬ ‫כלל מציאות עצמי של 'ריבוי'‪ ,‬אלא היא נקודת‬ ‫'ושמתי את זרעך כעפר הארץ‪ ,‬אשר אם יוכל איש‬ ‫(ע"פ להלן יד‪ ,‬יג)‪ .‬כי הרי מהותו של אברהם קשורה‬ ‫האחדות שמתפשטת‪ ,‬וגם בתוך הריבוי היא נשארת‬ ‫למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה'‪ ,‬ובהמשך‬ ‫תמיד לנקודת האחדות והצמצום‪ ,‬ולא להתפשטות‬ ‫דבוקה ומקושרת למקור האחדות‪ .‬לכן‪ ,‬גם לאחר‬ ‫(טו‪ ,‬ה) 'ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים‬ ‫וריבוי‪ ,‬כענין שנאמר בנביא (יחזקאל לג‪ ,‬כד) 'אחד‬ ‫שחל עליו הריבוי‪ ,‬הוא שומר על כל המעלות‬ ‫אם תוכל לספור אותם‪ ,‬ויאמר לו כה יהיה זרעך'‪.‬‬ ‫היה אברהם'‪ ,‬כלומר שאברהם אבינו היה דבוק‬ ‫הפנימיות של האחדות‪ .‬וריבוי כזה הדבוק ומקושר‬ ‫וכן ביצחק נאמר (שם כו‪ ,‬ד) 'והרביתי את זרעך‬ ‫ומקושר כולו למדרגת האחדות‪ .‬וממילא כל ענין‬ ‫למקור האחדות‪ ,‬הוא שנתברך בו אברהם אבינו‬ ‫ככוכבי השמים'‪ ,‬וביעקב אבינו (שם כח‪ ,‬יד) 'והיה‬ ‫של ריבוי נראה כסתירה חריפה למדה זו‪ .‬ואם כן‪,‬‬ ‫בפרשתנו להיותו ל'גוי גדול'‪ ,‬ובו נתברכו גם זרעו‬ ‫זרעך כעפר הארץ'‪ .‬ונאמר עוד קרא לאמר (הושע‬ ‫מה מקום יש להבטיח לאברהם אבינו ולברך אותו‬ ‫אחריו‪.‬‬ ‫ב‪ ,‬א) 'והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא‬ ‫בזכות הליכתו לארץ ישראל‪ ,‬שיזכה לריבוי עצום‪,‬‬ ‫ימד ולא יספר'‪.‬‬ ‫עד שזרעו יהיה מלא הגוים‪.‬‬ ‫עיקר טעם הבחירה באברהם אבינו ובעם‬ ‫ישראל ‪ -‬הוא מצד בחינת האחדות שבהם‬ ‫רואים מכאן הדגש גדול בתורה על הצורך‬ ‫הבחירה בעם ישראל בגלל היותם 'מעט מכל העמים'‬ ‫וממוצא הדברים נמצא‪ ,‬כי באמת עיקר הבחירה‬ ‫והמעלה של רוב עם בישראל‪ .‬ודבר זה צריך ביאור‪,‬‬ ‫שבחר הקב"ה בהעם ישראל הוא מצד נקודת האחדות‬ ‫כיצד שני העניינים הללו עולים בקנה אחד‪ .‬איך‬ ‫איברא‪ ,‬כי תמיהה זו קיימת לא רק כאן בפרשה‬ ‫שבהם‪ ,‬בחינת 'מעט מכל העמים'‪ ,‬שדוקא בנקודה‬ ‫מתיישבת מהותו של עם ישראל‪ ,‬שדבוקה בבחינת‬ ‫אצל אברהם אבינו‪ ,‬כי אם גם לגבי כל מהותו של‬ ‫הפנימית והמועטת הזו חפץ ה'‪ .‬כמו כן מה שבחר‬ ‫האחדות ותלויה לכאורה דוקא בהיותם 'מעט מכל‬ ‫עם ישראל בכלל‪ .‬כי מצד אחד מצינו בפסוקים‬ ‫השי"ת באברהם אבינו‪ ,‬כענין דכתיב (נחמיה ט‪ ,‬ז)‬ ‫העמים'‪ ,‬עם הברכה והייעוד של ריבוי גדול ועצום‪.‬‬ ‫שעיקר מעלתם וחשיבותם של העם הנבחר היא‬ ‫א‬ ‫ה'יחידו של עולם'‪ ,‬ולא ברשות הרבים ובמקומות‬ ‫לעומת כן‪ ,‬גם הבחירה באברהם אבינו היתה ע"י‬ ‫'אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם'‪ ,‬הוא‬ ‫החיצוניים‪.‬‬ ‫הבטה והצצה מיוחדת עליו‪ .‬וכפי שהובא במדרש‬ ‫מפני היותו 'יחיד' בעולם ‪' -‬אחד היה אברהם'‬ ‫(בר"ר לט‪ ,‬א) 'משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום‪,‬‬ ‫‪ -‬שקרא בשם ה'‪ ,‬עד שבעת שכל העולם כולו‬ ‫ההשגחה המיוחדת על אברהם אבינו וכלליות‬ ‫וראה בירה אחת דולקת‪ ,‬אמר‪ ,‬תאמר שהבירה זו‬ ‫היה מעבר אחד‪ ,‬היה הוא מעבר אחד (בר"ר מב‪,‬‬ ‫ישראל ‪ -‬בהיותם דבוקים במדת האחדות‬ ‫בלא מנהיג‪ ,‬הציץ עליו בעל הבירה‪ ,‬אמר לו אני‬ ‫ח)‪ .‬והקב"ה שהוא 'אחד יחיד ומיוחד' אוהב ובוחר‬ ‫וזהו עומק הטעם להשגחתו והבטתו של הקב"ה‬ ‫הוא בעל הבירה‪ .‬כך לפי שהיה אבינו אברהם‬ ‫בבחינת האחדות‪ .‬אלא שעל נקודת אחדות זו‬ ‫על אברהם אבינו‪ .‬כי בהיותו מעוטר ומוכתר במדת‬ ‫אומר‪ ,‬תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג‪ ,‬הציץ‬ ‫השפיע ה' ברכה‪ ,‬עד שהתרחבה והתפשטה לעם‬ ‫האחדות‪ ,‬כנ"ל 'אחד היה אברהם'‪ ,‬הסתכל עליו‬ ‫עליו הקב"ה ואמר לו‪ ,‬אני הוא בעל העולם‪ ,‬הוי‬ ‫גדול ועצום כחול הים אשר לא יספר מרוב‪.‬‬ ‫הבורא יתברך באותות אהבה וחיבה בתוך רשות‬ ‫'ויאמר ה' אל אברם'‪ ,‬עד כאן לשונם‪ .‬רואים מכאן‬ ‫היחיד שלו‪ .‬כמו כן‪ ,‬כלליות העם ישראל מקושרים‬ ‫ששורש הבחירה באברהם וההתגלות אליו נעשה‬ ‫הגדלת בני ישראל במצרים היתה‬ ‫בדרך ברכה למעלה מהטבע‬ ‫למדרגת האחדות‪ ,‬כמו שקורא להם הכתוב (ש"ב ז‪,‬‬ ‫בכח ההבטה וההשגחה עליו מלמעלה‪.‬‬ ‫כג) 'גוי אחד בארץ'‪ ,‬לפיכך מביט עליהם הקב"ה‬ ‫ואכן אנו רואים שכל הגדלתם של ישראל לעם‬ ‫בהשגחה מיוחדת מלמעלה‪.‬‬ ‫השי"ת מביט בעיניו כביכול על הארץ הקדושה‬ ‫עצום היתה בדרך של ברכה למעלה מהטבע‪ ,‬כי‬ ‫גם הבחירה שבוחר השי"ת בארץ ישראל דומה‬ ‫הם פרו ורבו שלא כדרך העולם‪ ,‬כענין שמבואר‬ ‫ארץ ישראל היא 'רשות היחיד' של הקב"ה‬ ‫לזו של אברהם אבינו‪ ,‬שגם היא נעשה באופן של‬ ‫בחז"ל שבהיותם במצרים היו יולדות ששה בכרס‬ ‫השגחה והבטה מיוחדת‪ ,‬וכפי שמקשר אותם הנביא‬ ‫אחד (שמו"ר א‪ ,‬ח; הובא ברש"י שם א‪ ,‬ז)‪ .‬הרי שבדרך‬ ‫כן הדבר גם לגבי ארץ ישראל‪ ,‬כי ה'עיני ה'‬ ‫(יחזקאל שם) 'אחד היה אברהם ויירש את הארץ'‪.‬‬ ‫ברכה ממש נתרבו הם והעצימו במאוד מאוד להיותם‬ ‫אלקיך' המסתכלים עליה תמיד כביכול‪ ,‬היא מפני‬ ‫עם גדול ורב‪.‬‬ ‫היותה נקודה אחת מרכזית באמצע העולם‪ ,‬ובכך‬ ‫כי על הארץ הקדושה הזאת ישנה השגחה תמידית‬ ‫נחשבת כרשותו היחיד של יחידו של עולם‪ ,‬בבחינת‬ ‫וייחודית מאת ה'‪ ,‬כפי שהתורה מעידה (דברים יא‪,‬‬ ‫'כי אחד קראתיו‪ ,‬ואברכהו וארבהו'‬ ‫'ארבע אמותיו' של הקב"ה‪ .‬שהרי שיעור רחבה של‬ ‫יב) 'ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה‪ ,‬תמיד עיני‬ ‫ארץ ישראל הוא ארבע מאות פרסה על ארבע מאות‬ ‫ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה'‪.‬‬ ‫ודברים הללו מפורשים המה בהדיא בדברי הנביא‬ ‫�‬ ‫פרסה (מגילה ג‪ ,).‬והרי זה מכוון כנגד שיעור רשות‬ ‫ישעיה (נא‪ ,‬ב) ַ'ַהִּב�ּ יט ּּו ֶֶאל ַַא ְְב ָָר ָָהם ֲֲא ִִביֶכֶ ם ְוְ ֶֶאל ָׂש ָָׂרה‬ ‫ֹ‬ ‫היחיד של מטה‪ ,‬שהוא ד' אמות על ד' אמות)א( ‪.‬‬ ‫הבטת הקב"ה על אברהם אבינו ‪ -‬כעין‬ ‫אִתיו‪ַ ,‬וַ ֲֲא ָָב ְְרֵכֵ ה ּּו ְוְ ַַא ְְר ּ �ֵּבה ּּו'‪ .‬והיינו‬ ‫ְּת�ּ חֹוֶלֶ ְלְ ֶכֶ ם‪ִּּ� ,‬כי ֶֶא ָָחד ְְק ָָר ִ‬ ‫דרישתו את ארץ ישראל‬ ‫ממש כאמור‪ ,‬שאברהם אבינו הוא בבחינת 'אחדות'‪,‬‬ ‫ואכן כפי שמבואר בדברי המדרש הנ"ל‪ ,‬הבחירה‬ ‫'כי אחד קראתיו'‪ ,‬ועל נקודת אחדות זו חלה ברכה‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫וריבוי‪' ,‬ואברכהו וארבהו'‪ ,‬עד שיצא ממנו העם‬ ‫באברהם אבינו שבה הציץ עליו ה' באמרו אליו 'אני‬ ‫הבחירה באברהם אבינו נעשתה ע"י השגחה מיוחדת‬ ‫הוא בעל העולם'‪ ,‬היתה יחד עם הציווי ללכת ארצה‬ ‫הנבחר ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים‪.‬‬ ‫מלמעלה ‪' -‬הציץ עליו בעל הבירה'‪ .‬ודומה למה שהקב"ה‬ ‫כנען‪ .‬ומשמע‪ ,‬שההצצה של בעל הבירה על אברהם‬ ‫מביט על ארץ ישראל‪ .‬השי"ת מסתכל רק במקום האחדות‪,‬‬ ‫אבינו קשורה ישירות להשגחה המיוחדת שמשגיח‬ ‫'והיה ברכה'‬ ‫'עיניך לנכח יביטו'‪ .‬ארץ ישראל נחשב כרשות היחיד של‬ ‫כביכול על ארץ הקודש‪.‬‬ ‫הקב"ה‪.‬‬ ‫וזהו עומק כוונת הכתוב בפרשתנו‪ ,‬שאמר הקב"ה‬ ‫לאברהם אבינו 'לך לך מארצך וממולדתך וגו'‪,‬‬ ‫ראייתו של הקב"ה היא במקום האחדות בלבד‬ ‫ואעשך לגוי גדול ואברכך וגו' והיה ברכה'‪ .‬הבטיח‬ ‫ג‬ ‫וביאור הענין הוא‪ ,‬כי הנה ראייתו והשגחתו לטובה‬ ‫הקב"ה לאברהם שהריבוי שלו להיותו 'גוי גדול'‬ ‫מבטו העליון של השי"ת‬ ‫של הקב"ה חלה אך ורק על רשות היחיד‪ ,‬במקום שבו‬ ‫ו'אב המון גוים' (יז‪ ,‬ד) לא יפגע בבחינת האחדות‬ ‫ממשיך ברכה‬ ‫שורה אחדות‪ ,‬ואין הקב"ה מביט על העלמא דפרודא‪.‬‬ ‫שבו‪ ,‬אלא יבוא בדרך של ברכה וקדושה המחוברת‬ ‫תמיד אל ה' אחד‪.‬‬ ‫'עיניך לנכח יביטו'‬ ‫הנה מאחר שנתבאר שההשגחה העליונה מלמעלה‬ ‫שורה דוקא על בחינת האחדות‪ ,‬ושזהו סוד ההבטה‬ ‫יסוד זה מבוסס על דברי האריז"ל בפסוק (משלי‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫וההסתכלות של הקב"ה על אברהם אבינו ועל כלל‬ ‫ד‪ ,‬כה; ליקוטי תורה שם) 'עיניך לנכח יביטו'‪ .‬שביאר שם‬ ‫עיקר הבחירה בבני ישראל הוא בנקודה הפנימית והאחדות‬ ‫ישראל‪ ,‬הנה בכך יבואר גם טעם הברכה השורה‬ ‫האריז"ל שזהו סוד מה שאמרו (ראה רש"י מנחות קי‪ .‬ד"ה‬ ‫שבהם‪ .‬וריבוי מספרם הוא ברכה והתפשטות של נקודת‬ ‫על נקודת אחדות זו‪ ,‬שנתברכו בו אברהם וזרעו‬ ‫שימי את) על האמורא רב שלא הסתכל חוץ לארבע‬ ‫שורשם‪ ,‬ולא ריבוי של עולם הפירוד‪' .‬אחד קראתיו‪ ,‬ואברכהו‬ ‫אחריו להיותם גוי גדול ועצום‪ ,‬ויובן היטב על פי‬ ‫אמותיו‪ .‬שהרי אין האדם יכול להושיט את מבטו‬ ‫וארבהו'‪.‬‬ ‫ההבדל והחילוק שנתבאר לעיל בין שני סוגי ה'ריבוי'‪.‬‬ ‫אלא לשלשה צדדים; פנים ושני צדדים‪ ,‬ושם צריך‬ ‫שלא יסתכל האדם מחוץ לארבע האמות‪ .‬והנה ג'‬ ‫ב‬ ‫השגחת הקב"ה במקום האחדות‬ ‫'אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין'‬ ‫פעמים ד'‪ ,‬הן י"ב אמות‪ .‬וזה כנגד ג' שמות הוי"ה‪,‬‬ ‫שיש בהם י"ב אותיות‪ .‬וזהו סוד הפסוק 'עיניך לנכח‬ ‫הנה חז"ל לימדונו בגמרא (ב"מ מב‪ ).‬ש'אין הברכה‬ ‫יביטו'‪ ,‬שכן 'נכח' עולה כמנין ג' הויו"ת‪ ,‬שלא יושיט‬ ‫מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין'‪ .‬והטעם לזה הוא‪,‬‬ ‫נבוא בעז"ה להרחיב את הדברים בזה‪.‬‬ ‫האדם את עיניו רק ג' פעמים ד' אמות‪ ,‬שהן ג'‬ ‫כי כאשר עינים אנושיות מביטות בדבר שיש בו ריבוי‬ ‫הויו"ת העולים 'נכח'‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬ ‫ומספר רב‪ ,‬והן מתפעלות מן הכמות‪ ,‬הן ממשיכות‬ ‫הבחירה באברהם אבינו ע"י השגחה מיוחדת מלמעלה‬ ‫בכך 'עין רעה' על אותו הדבר‪ .‬שכן ע"י התפעלות‬ ‫ונקדים‪ ,‬דהנה חזינן שבחירתו של הקב"ה באברהם‬ ‫ארבע אמות של האדם הן רשות היחיד שלו‬ ‫זו מתעורר קטרוג בשמים; מדוע מגיע לאותו חפץ‬ ‫אבינו נעשתה ע"י ראיה והשגחה מיוחדת עליו‬ ‫ריבוי כזה‪ ,‬וכדומה‪ ,‬ומכח עין הרע הזה נמשך חלילה‬ ‫ועומק הענין הוא‪ ,‬כי ארבע אמותיו של האדם‬ ‫נחשבות כרשות היחיד שלו‪ ,‬אשר לפיכך הן קונות‬ ‫מלמעלה‪ .‬ראשית כן היה בזמן חטא דור הפלגה‪,‬‬ ‫היפך הברכה‪ .‬ובכך אין הברכה מצויה אלא בדבר‬ ‫וכנודע שבאותה שעה התחילה הבחירה באברהם‬ ‫שאין העין שולטת בו‪.‬‬ ‫לו בכל מקום (ב"מ י‪ .).‬לכן‪ ,‬על האדם להגביל את‬ ‫ראייתו לרשות היחיד שלו ולא להסתכל החוצה‪.‬‬ ‫אבינו‪ ,‬ושם נאמר (יא‪ ,‬ה) 'וירד ה' לראות את העיר‬ ‫ואת המגדל אשר בנו בני האדם'‪ ,‬כלומר שהשגיח‬ ‫בראייה פנימית אין מקום לעין הרע‪ ,‬אלא 'טוב עין הוא יבורך'‬ ‫וכמו שהוא למטה באדם‪ ,‬כך הוא כביכול למעלה‬ ‫הקב"ה על העיר והמגדל אשר בנו בני האדם‪ ,‬ומתוך‬ ‫אולם כל זה נכון רק כאשר הראייה היא חיצונית‪,‬‬ ‫אצל כביכול ב"ה‪ .‬לומר‪ ,‬כי הבטת הקב"ה והשגחתו‬ ‫ראייה והשגחה זו הפריד השי"ת את אומות העולם‬ ‫בעיניים חיצוניים המסתכלות ומתפעלות מריבוי‬ ‫לטובה אינן אלא במקום של אחדות וברשותו של‬ ‫והבדיל אותן מן הקדושה‪.‬‬ ‫א‪.‬ודבר זה נרמז במאמרם ז"ל במסכת כתובות (קיא‪' ).‬כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא'‪' ,‬ארבע אמות' דייקא‪ ,‬כיון שכל עניינה וקדושתה של‬ ‫ארץ הקדושה היא בבחינת ארבע אמותיו של כביכול ב"ה‪.‬‬ ‫ב‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫ד‬ ‫חיצוני‪ ,‬הנה ראייה כזו אכן עלולה להביא עין הרע‬ ‫שייכות ה'ברכה' לכוחות‬ ‫רח"ל‪.‬‬ ‫הראייה והאור‬ ‫טבע האור להתפשט בדרך ברכה בלי שיחסר בו כלום ‪-‬‬ ‫כענין כח הראיה הגורם ברכה‪ .‬אברהם אבינו דומה ל'אור'‬ ‫אמנם מי שיש לו מבט פנימי ומסתכל בעין פנימית‪,‬‬ ‫‪ -‬הממשיך בברכה‪ .‬שמן הוא מקור הברכה‪ ,‬וממנו נמשכת‬ ‫הברכה על הררי ציון‪.‬‬ ‫ה'אור' מתפשט בדרך ברכה‬ ‫אינו מתרשם מריבוי הכמות‪ ,‬ואינו מתפעל ממנו כלל‪,‬‬ ‫ואכן מצינו שייכות מיוחדת בין כח הראייה לבין‬ ‫אלא הוא דבוק תמיד בבחינת האחדות‪ ,‬ומחפש את‬ ‫ענין הברכה‪ .‬שכן כח הראייה פועל באמצעות מדת‬ ‫הנקודה הפנימית שבכל דבר‪ ,‬עד שהכמות החיצונית‬ ‫ה‬ ‫נקודה הפנימית שבכל איש ישראל‬ ‫האור‪ ,‬ואנו מוצאים כסדר שהברכה דבוקה באור‪.‬‬ ‫אינה תופסת מקום אצלו‪ .‬הנה בהבטה פנימית זו‬ ‫עתידה להאיר את העולם כולו‬ ‫כעין זה דרשו חז"ל במדרש (בר"ר יא‪ ,‬ב) על הפסוק‬ ‫אין האדם גורם שום רעה או עין הרע ח"ו‪ ,‬אלא‬ ‫(לעיל ב‪ ,‬ג) 'ויברך אלקים את יום השביעי'‪' ,‬ברכו‬ ‫אדרבה‪ ,‬עליו נאמר 'טוב עין הוא יבורך' (משלי כב‪ ,‬ט)‪,‬‬ ‫באור פניו של אדם‪ ,‬לא דומה אור פניו של אדם‬ ‫ודרשו חז"ל (סוטה לח‪ ):‬אל תקרי 'יבורך' אלא 'יברך'‪,‬‬ ‫הסתכלותו של הקב"ה ממשיכה ברכות‬ ‫כל ימות השבת כמו שהוא דומה בשבת'‪.‬‬ ‫כלומר שבמבטו זה של ה'טוב עין' לא נמשכת על‬ ‫נמצינו למדים‪ ,‬שהסתכלותו והשגחתו של הקב"ה‪,‬‬ ‫יתרה מזו‪ ,‬כל עצם טבעו של האור הוא להתפשט‬ ‫הדבר המושגח כי אם ברכה מרובה‪ ,‬ולא ההיפך‬ ‫שהיא בעצם המשכת שפע של אור עליון‪ ,‬מביאות‬ ‫בדרך של ברכה וריבוי‪ ,‬כמו שמדליקין מנר לנר‪ ,‬עד‬ ‫ממנה כלל‪.‬‬ ‫רב ברכות לעם ישראל‪ ,‬להיותם מתרבים ככוכבי‬ ‫שניתן להדליק הרבה נירות מנר אחד‪ ,‬מבלי שיחסר‬ ‫השמים אשר לא יספר מרוב‪ .‬אמנם‪ ,‬מאחר שריבוי‬ ‫מאורו של הנר הראשון כלום‪ .‬והרי זה מורה על‬ ‫ברכה מרובה שבעם ישראל ‪ -‬מכח השגחת‬ ‫זה נעשה באופן של ברכה שמתוך ההשגחה העליונה‪,‬‬ ‫ריבוי יתרה הנעשה באופן של ברכה‪.‬‬ ‫הבורא על נקודת האחדות שבהם‬ ‫אין זה ריבוי חיצוני של עולם הפירוד‪ ,‬אלא הוא‬ ‫מעתה נבין את גודל הברכה שחלה על כלל‬ ‫התפשטות והתרחבות של בחינת האחדות שבכלל‬ ‫אברהם אבינו הוא בבחינת 'אור' ‪ -‬הדבוק בברכה‬ ‫ישראל‪ ,‬שבה נתברך אביהם הראשון בלכתו‬ ‫ישראל‪ ,‬ה'מעט מכל העמים'‪.‬‬ ‫ואכן בזוהר הקדוש בפרשתן (עח‪ ):‬המשילו את‬ ‫לארץ 'ואעשך לגוי גדול'‪ .‬כי הרי מכיון שאמרנו‬ ‫אברהם אבינו לבחינת 'אור'‪ ,‬כענין שדרשו שם על‬ ‫שהסתכלותו של השי"ת היא על נקודת ה'אחדות'‬ ‫ע"י דבקותו של אברהם אבינו בבחינת‬ ‫הפסוק (איוב לח‪ ,‬טו) 'וימנע מרשעים אורם'‪' ,‬דא‬ ‫האחדות זכה להיות 'אב המון גוים'‬ ‫בלבד‪ ,‬ועיני השי"ת הרי ודאי אינן מתפעלות מריבוי‬ ‫נמרוד ובני דריה‪ ,‬דנפק אברהם מנייהו דהוה אורם'‪,‬‬ ‫של כמות החיצוני‪ ,‬כענין שאמר הכתוב (תהלים לד‪,‬‬ ‫מעתה זהו עומק כוונת הפסוק שהזכרנו לעיל‬ ‫[‪-‬זהו נמרוד ובני דורו‪ ,‬שיצא מהם אברהם שהיה‬ ‫'הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם‪ ,‬כי‬ ‫יז‪-‬יח) 'שקר הסוס לתשועה וברוב חילו לא ימלט‪,‬‬ ‫האור שלהם]‪ ,‬עד כאן‪ .‬הרי כי אברהם אבינו נחשב‬ ‫אחד קראתיו ואברכהו וארבהו'‪ .‬כלומר‪ ,‬כי על כל‬ ‫הנה עין ה' אל יראיו' וגו'‪ .‬מעתה‪ ,‬הדבוק בבחינת‬ ‫למהות של 'אור'‪ ,‬ובכן חלה עליו הברכה העליונה‬ ‫איש מישראל להסתכל ולהתבונן בהנהגתו של אברהם‬ ‫הדבוקה באור‪ ,‬וזכה להתרבות ולהיות לגוי עצום ורב‪.‬‬ ‫האחדות‪ ,‬עומד תחת השגחתו הפנימית של הבורא‬ ‫אבינו וללמוד ממנה לדורות‪ .‬כי כשם שאברהם היה‬ ‫יתעלה‪ ,‬וממילא חלה עליו הברכה העליונה‪ ,‬כענין‬ ‫כביכול רק נקודה קטנה בעולם‪ ,‬מכל מקום בגלל‬ ‫'שמן' ‪ -‬שורש האור ‪ -‬הוא מקור הברכה‬ ‫'טוב עין הוא יבורך'‪ .‬ומטעם זה זוכה כלל ישראל‬ ‫היותו דבוק באור האחדות המוחלטת ‪' -‬אחד היה‬ ‫כמו כן‪ ,‬ה'שמן' ‪ -‬שהוא השורש של האור ‪ -‬נחשב גם‬ ‫להתברך בריבוי עצום לאין שיעור‪ ,‬אך זהו ריבוי‬ ‫אברהם' ‪ -‬זכה להשגחה פרטית ומיוחדת מלמעלה‪,‬‬ ‫כן למקור הברכה העליונה‪ ,‬כפי שמובא בזוהר הקדוש‬ ‫קדוש שאינו נפרד משורש האחדות‪ ,‬ואינו אלא‬ ‫ומכח זה חלה עליו הברכה להיותו 'אב המון גויים'‪,‬‬ ‫(ח"א פח‪ ).‬בענין מה שאמר אלישע הנביא לאשת עובדיה‬ ‫התפשטות לנקודת העצם הפנימית‪.‬‬ ‫ואורו הפנימי התברך והתרבה‪ ,‬כדכתיב 'ואברכהו‬ ‫'הגידי לי מה יש לך בבית' (מ"ב ד‪ ,‬ב)‪ ,‬וזה לשונם‪' :‬דהא‬ ‫וארבהו'‪ ,‬עד שהאיר לעולם כולו‪ .‬וכפי שדרשו חז"ל‬ ‫ברכאן דלעילא לא שריין על פתורא ריקניא ולא באתר‬ ‫ארץ ישראל יש בה כח התפשטות‬ ‫על הפסוק (ישעיה מא‪ ,‬ב; בר"ר ב‪ ,‬ג) 'מי העיר ממזרח‬ ‫ריקניא‪ .‬מה כתיב‪' ,‬ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי‬ ‫צדק יקראהו לרגלו' אל תקרי 'העיר' אלא 'האיר'‪.‬‬ ‫כן הדבר גם לגבי הארץ הנבחרת‪ ,‬כי גם היא‬ ‫אם אסוך שמן'‪ ,‬אמר לה‪ ,‬נחמתני‪ ,‬דהא לא ידענא היאך‬ ‫ברוכה ברכה עליונה מפי השם יתברך‪ ,‬המעניקה לה‬ ‫ישרון ברכאן דלעילא בדוכתא ריקניא‪ .‬אבל השתא‬ ‫נקודת האחדות שבכל איש ישראל‬ ‫את התכונה להתפשט ולהתרחב למעלה מכל שיעור‬ ‫צריכה להאיר לכל העולם כולו‬ ‫דאית לך שמן‪ ,‬דא הוא אתר לאשתכחא ביה ברכאן‪.‬‬ ‫וגבול‪ ,‬כדאמרינן בגמרא (גיטין נז‪ ).‬בטעם היותה מכונה‬ ‫כך ממש צריך כל אדם מישראל לדעת ולהשיב‬ ‫מנלן‪ ,‬דכתיב (תהלים קלג‪ ,‬ב) 'כשמן הטוב'‪ ,‬וסיפיה מה‬ ‫כתיב (פסוק ג') 'כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד‬ ‫'ארץ הצבי' (דניאל יא‪ ,‬טז)‪' ,‬מה צבי זה אין עורו מחזיק‬ ‫אל ליבו‪ ,‬כי כל עצם מהותו של העם ישראל היא‬ ‫את בשרו‪ ,‬אף ארץ ישראל בזמן שיושבין עליה‬ ‫אור נפלא ונשגב שהקב"ה נטע בתוך העולם הזה‪.‬‬ ‫העולם'‪ ,‬ובאתרא דא שראן ברכאן'‪-[ ,‬שהרי ברכות‬ ‫שלמעלה אינן שורות על שולחן ריקן ולא במקום‬ ‫רווחא'‪ .‬הרי ששורה ברכה מיוחדת של התרחבות‬ ‫מעתה‪ ,‬הגם שנכון הדבר שהאור הזה אינו אלא‬ ‫ריקן‪ .‬מה כתיב‪' ,‬ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם‬ ‫והרחבת המקום בארץ הקדושה‪.‬‬ ‫נקודה דקה שכמעט אינה תופסת מקום‪ ,‬בבחינת‬ ‫'מעט מכל העמים'‪ ,‬אך יש בו סגולה שתחול עליו‬ ‫אסוך שמן'‪ ,‬אמר לה‪ ,‬נחמתני‪ ,‬שהרי לא ידעתי כיצד‬ ‫ישרו ברכות של מעלה במקום ריקן‪ .‬אבל עכשיו שיש‬ ‫'עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות'‬ ‫הברכה העליונה‪ ,‬והוא עתיד להתפשט ולהתרחב עד‬ ‫שישפיע על כל יושבי תבל‪ ,‬כענין דכתיב (צפניה ג‪ ,‬ט)‬ ‫לך שמן‪ ,‬זה הוא מקום להימצא בו ברכות‪ .‬מנין לנו‪,‬‬ ‫ולא עוד‪ ,‬אלא שחכמינו ז"ל גילו לנו והגידו‬ ‫'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם‬ ‫דכתיב 'כשמן הטוב'‪ ,‬וסופו מה כתיב 'כי שם צוה ה' את‬ ‫ש'עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות' (ספרי‬ ‫בשם ה' לעבדו שכם אחד'‪.‬‬ ‫הברכה חיים עד העולם'‪ ,‬ובמקום זה שורות ברכות]‪,‬‬ ‫דברים א; ילקו"ש ישעיה רמז תק"ג)‪ .‬ונמצא שנעוצה בארץ‬ ‫עד כאן לשון הזוהר‪ .‬הרי שהשמן והאור‪ ,‬המשמשים את‬ ‫הזאת ברכת ריבוי מופלאה למעלה מן המשוער‪.‬‬ ‫לפיכך צריך כל איש ישראל להעמיד את עצמו‬ ‫כח הראייה‪ ,‬נחשבים כמקור ושורש הברכה‪.‬‬ ‫תחת השגחת עיני ה'‪ ,‬ועליו להשתדל ולחפש‬ ‫וכל זה נובע מכח עיני העליון ברוך הוא המביט‬ ‫תמיד אחר אותה מדרגה פנימית‪ ,‬אור האחדות‬ ‫הברכה בארץ ישראל ובציון נמשכת מן ה'שמן הטוב'‬ ‫עליה בחיבה יתרה ובטוב עין‪ ,‬ובכך ניתנה בה הכח‬ ‫ורב האיכות‪ ,‬שעיני ה' משתדלים אחריה‪ .‬ועל ידי‬ ‫ואכן רואים בפסוקים לגבי הברכה השורה בארץ‬ ‫להתפשט ולהתרחב בדרך 'ברכה' של רשות היחיד‪,‬‬ ‫כך תחול עליו ברכה מרובה‪ ,‬ויזכה לגדל ולפרסם‬ ‫הקדושה‪ ,‬ובירושלים עיר הקודש ‪ -‬על דרך שנאמר‬ ‫מבלי שום עיכוב או צמצום של עין הרע ח"ו‪.‬‬ ‫את אור זיו שכינה בכל העולם כולו‪ ,‬לקרוא כולם‬ ‫(תהלים קכח‪ ,‬ה) 'יברכך ה' מציון' ‪ -‬כי המה נמשכים‬ ‫בשם ה' ולעבדו שכם אחד‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫מן השמן הטוב‪ .‬כי כן כתוב (שם קלג‪ ,‬שם) 'כשמן‬ ‫הטוב על הראש יורד על הזקן וגו'‪ ,‬כטל חרמון‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫סיכום ותמצית‬ ‫שיורד על הררי ציון‪ ,‬כי שם צוה ה' את הברכה‬ ‫עין הרע נמשך מהסתכלות חיצונית המתפעלת מריבוי‬ ‫חיים עד העולם'‪ .‬והיינו שה'טוב עין' של השי"ת‪,‬‬ ‫הכמות‪ .‬אדם פנימי מחפש רק הפנימיות והאחדות ואינו‬ ‫אברהם אבינו דבק בבחינת האחדות‪ ,‬ובכך זכה לברכה‬ ‫עליונה עד שהתפשט להיות 'אב המון גוים'‪ .‬כמו כן נקודת‬ ‫ה'עיני ה'' המשגיחות על הארץ תמיד‪ ,‬משפיעים‬ ‫מתפעל מריבוי חיצוני‪' .‬טוב עין הוא יבורך' ‪' -‬יברך'‪ .‬הברכה‬ ‫האחדות שבכל איש ישראל עתידה להתברך ולהתפשט אורו‬ ‫בה ברכה וחיים‪ ,‬עד שבכח זה ניתנה בה היכולת‬ ‫שבכלל ישראל ובארץ ישראל להיותם מתפשטים בלי שיעור‬ ‫בכל העולם‪ ,‬עד שכל הגוים יבואו לקרוא בשם ה'‪.‬‬ ‫להתפשט ולהתרחב עוד ועוד עד העולם‪.‬‬ ‫וגבול ‪ -‬מכח השגחת השי"ת עליהם בטוב עין‪.‬‬ ‫ג‬ ‫דברים נעימים‬ ‫התורה‪ ,‬והוא יכול ללמוד את פשטי התורה ודרושיה עם‬ ‫בזה‪ ,‬כי בתחילה כתוב ״וילך אברם כאשר דבר אליו ה'״‬ ‫רמזיה באופן של השגת הסודות הטמונים בהם‪.‬‬ ‫(יב‪ ,‬ד)‪ ,‬וכאן לא נזכר דבר זה שהיה הילוכו הנגבה על פי‬ ‫דברי נועם ופרפראות‬ ‫ולפי זה נמצא כי זה מה שאמר הקב״ה לאברהם אבינו‪ ,‬שיתן‬ ‫ציוויו של מקום‪.‬‬ ‫על הפרשה ומועדי השנה‬ ‫לו את כל חלקי התורה‪ ,‬באופן שיראה איך נהר מצרים שהוא‬ ‫ויש לומר כי אכן הקב״ה לא אמר לו אלא שילך לארץ‬ ‫כנגד דרך הפשט מקושר ומאוחד עם ״הנהר הגדול נהר פרת״‬ ‫ישראל‪ ,‬והוא מעצמו הוסיף את הענין ללכת אל ירושלים‪,‬‬ ‫שהוא בחי' סודות התורה‪ .‬ויש לרמז על כך בשמו של אברהם‬ ‫אשר הוא מקום מקודש יותר‪ .‬ובמקו״א נתבאר באריכות‪,‬‬ ‫אבינו‪ ,‬אשר מתחלה נקרא שמו 'אברם'‪ ,‬ואחר כך הוסיף לו‬ ‫כי ענין ארץ ישראל היא מקום קיום התורה והמצוות‬ ‫א‬ ‫הקב״ה אות ה' על שמו‪ .‬ויש לומר דהיינו שצריכים להכפיל‬ ‫בפשטות‪ ,‬לפי מה שמחוייב כל איש ישראל על פי הלכה‬ ‫את האות ה' על אותיות 'אברם' [ה' פעמים 'אברם']‪ ,‬ועה״כ‬ ‫ותורת הנגלה‪ .‬ואילו ירושלים היא מקום עבודת הלב בדרך‬ ‫הקב״ה גילה לאברהם אבינו את סוד הקץ‬ ‫הוא בגי' 'פשט רמז דרוש סוד'‪ ,‬לרמז על כך שזכה לשלימות‬ ‫החסידות‪ ,‬אשר אין מחוייבים בה‪ ,‬וכל אחד נכנס בה מרצונו‬ ‫ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו' אל הארץ אשר‬ ‫ארבע חלקי התורה‪.‬‬ ‫הטוב‪ .‬ולכן על הכניסה לארץ ישראל היה ציווי מפורש‪ ,‬אבל‬ ‫אראך (יב‪ ,‬א)‪.‬‬ ‫את ההליכה לירושלים היה אברהם אבינו צריך להבין מעצמו‪.‬‬ ‫הקב״ה ציוה לאברהם אבינו ללכת אל הארץ אשר יראהו‪,‬‬ ‫ולפי זה יש להוסיף עוד‪ ,‬כי כל הנסיונות שהיו לו לאברהם‬ ‫ה‬ ‫אבינו אחר כך‪ ,‬היו כתוצאה מהליכה זו אל ירושלים‪ .‬כי כאשר‬ ‫ונראה בלשון הפסוק שיש כאן הדגשה על ה'ארץ' דוקא‪ ,‬שהרי‬ ‫היה יכול לומר 'אל המקום אשר אראך' וכדומה‪.‬‬ ‫הולכים למקום מקודש ביותר‪ ,‬רוצה הסט״א להיאחז בו ביותר‬ ‫בבריתו של אברהם אבינו נתגלה 'רזא דאחד'‬ ‫או לנסות למנוע זאת ממנו‪ ,‬ולכן באים עליו עוד נסיונות‪.‬‬ ‫ויש לומר כי רמז לו הקב״ה שהוא הולך לגלות לו את סוד‬ ‫ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהימלו בשר ערלתו (יז‪ ,‬כד)‪.‬‬ ‫ואכן תיכף אחר שנאמר כי הלך לבא אל ירושלים‪ ,‬כתוב ״ויהי‬ ‫הקץ‪ ,‬אשר הוא סוד המקושר אל ענין הארץ‪ .‬כמו שנתבאר‬ ‫רעב בארץ״ (יב‪ ,‬י)‪ ,‬שבאו והתחילו אז נסיונות חדשות‪ .‬וכמובן‬ ‫בזוה״ק (תיקו״ז ד‪ ):‬בענין הפסוק ״אמת מארץ תצמח״ (תהלים פה‪,‬‬ ‫מספר צ״ט שנותיו של אברהם אבינו‪ ,‬יכולים לחלק‬ ‫יב)‪ ,‬שהוא ענין סוד הקץ הכתוב בספר דניאל ״אלף מאתיים‬ ‫לשני חלקים של פ״ו י״ג [כנגד פ״ו השנים שהיו עד לידת‬ ‫שאברהם אבינו ידע והבין כל זאת לכתחלה‪ ,‬ובכל זאת נכנס‬ ‫לזה 'אדעתא דהכי'‪.‬‬ ‫תשעים״ (דניאל יב‪ ,‬יא)‪ .‬שכן ראשי התיבות א'לף מ'אתיים‬ ‫ישמעאל‪ ,‬וי״ג שנה אחר כך עד המילה]‪ .‬והנה פ״ו הוא בגי'‬ ‫ת'שעים הוא 'אמת'‪ ,‬וכן מנין הגי' של מספר זה הוא א'לף‬ ‫שם 'אלקי״ם'‪ ,‬וי״ג פעמים 'אלקי״ם' הוא בגי' ״שמע ישראל ה'‬ ‫וכך גם מה שלקחו אחר כך את שרה אל בית פרעה‪ ,‬היתה‬ ‫ר״צ הרמוז בתיבת 'ארץ'‪ ,‬וזהו ענין ״אמת מארץ תצמח״‪ .‬ועל‬ ‫אלקינו ה' אחד״‪ .‬ויש לומר כי בזה נרמז ענין 'רזא דאחד' אשר‬ ‫זאת תוצאה מהליכתו אל ירושלים‪ .‬כי ירושלים היא מקום‬ ‫ענין זה אמר הכתוב ״מכנף הארץ זמירות שמענו״ (ישעיה כד‪,‬‬ ‫המשיך אברהם אבינו בשעת המילה [וידוע כי 'ברית' במילואו‬ ‫היופי‪ ,‬כמו שכתוב עליה ״יפה נוף משוש כל הארץ״ (תהלים מח‪,‬‬ ‫טז)‪ ,‬אשר 'מכנף' הוא בגי' 'קץ'‪ .‬והוא אכן 'מכנף' ה'ארץ'‪ ,‬היינו‬ ‫(בי״ת רי״ש יו״ד תי״ו) הוא בגי' 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'‪,‬‬ ‫ג)‪ ,‬ואמרו חז״ל 'עשרה קבים יופי ירדו לעולם‪ ,‬תשעה נטלה‬ ‫ענין הקץ המקושר אל הארץ כנ״ל‪ .‬וביותר מיוחד ענין הקץ‬ ‫ובזה נשלם היחוד לגמרי]‪.‬‬ ‫ירושלים‪ ,‬ואחד כל העולם כולו' (קידושין מט‪ .):‬וכיון שהלכו‬ ‫לזו הארץ הנקראת 'ארץ כנען'‪ ,‬אשר 'כנען' הוא בגי' 'קץ'‪.‬‬ ‫אל מקום היופי דקדושה‪ ,‬רצתה הסט״א גם כן להיאחז בענין‬ ‫והנה אמר הכתוב ״הוי״ה הוא האלקי״ם״ (דברים ד‪ ,‬לה)‪ ,‬ובכן‬ ‫ועוד יש לרמז בענין זה‪ ,‬כי הנה עיקר תיבת 'ארץ' הוא‬ ‫היופי‪ .‬ועל כך אכן התיירא אברהם באמרו ״הנה נא ידעתי‬ ‫יש לרמז על י״ג פעמים הוי״ה כמו שרמזנו על י״ג פעמים‬ ‫אותיות ר'ץ' שבה‪ ,‬כמו שאמרו חז״ל 'למה נקרא שמה ארץ‪,‬‬ ‫כי אשה יפת מראה את״ (יב‪ ,‬יא)‪ ,‬כי היה ירא שלא יאחזו בה‬ ‫אלקי״ם‪ .‬ואכן י״ג פעמים הוי״ה הוא בגי' ראשי התיבות של‬ ‫שרצתה לעשות רצון קונה' (ב״ר ה‪ ,‬ח)‪ ,‬הרי שעיקר שמה הוא‬ ‫החיצונים ח״ו‪.‬‬ ‫ש'מע י'שראל י' א'לקינו י' א'חד‪ ,‬עם האות ו' אשר תקשר‬ ‫על שם ריצתה או רצונה המרומזים באותיות ר'ץ'‪[ .‬ובמקו״א‬ ‫לעתיד לבא בין ״שמע ישראל״ ו'ברוך שם' כידוע‪.‬‬ ‫והנה ידוע כי כל הנסיונות שנתנסה בהם אברהם אבינו היו‬ ‫כדי לבוא על ידיהם ממדרגה למדרגה עד הנסיון האחרון‪,‬‬ ‫נתבאר כי האות א' הנוספת בה‪ ,‬היא בעצם מן ה'שמים'‪ .‬שהרי‬ ‫שהוא נסיון העקידה‪ .‬אשר נסיון זה האחרון‪ ,‬היה דומה אל‬ ‫הם נקראו על שם 'אש ומים' (חגיגה יב‪ ,).‬ולפי זה היו צריכים‬ ‫להיקרא 'אשמים'‪ ,‬אלא האות א' עברה ל'ארץ' כדי לאחד‬ ‫ו‬ ‫הנסיון הראשון של ״לך לך מארצך״‪ .‬כמבואר במדרש על‬ ‫ביניהם‪ ,‬ואכמ״ל]‪ .‬וחשבון 'מספר הקודמי' של אותיות ר' וצ'‬ ‫הפסוק ״ולך לך אל ארץ המוריה״ (כב‪ ,‬ב) וז״ל‪' :‬מהו לך לך‪,‬‬ ‫(מנין כל האותיות מא' עד ר' ‪ -‬תשצ״ה‪ ,‬ומאות א' עד צ' ‪ -‬תצ״ה) הוא בגי'‬ ‫אברהם אבינו המתיק את דיני‬ ‫נסיון אחרון כנסיון הראשון‪ ,‬נסיון הראשון בלך לך מארצך‬ ‫ה'צדק' על ידי ה'צדקה'‬ ‫אלף ר״צ‪ ,‬שהוא סוד הקץ כנ״ל‪ .‬וגם תיבת 'קץ' במילואו (קו״ף‬ ‫וממולדתך‪ ,‬ונסיון אחרון בלך לך אל ארץ המוריה' (תנחומא‬ ‫וירא כב)‪ .‬והיינו כי בנסיון האחרון נתבררה קדושת ירושלים‪,‬‬ ‫צד״י) הוא בגי' ר״צ‪ ,‬ועה״כ הוא 'ארץ'‪.‬‬ ‫בהפטרה‪ :‬מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו (ישעיה מא‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫כאשר נתגלה לו כי שם יהיה ״הר ה' יראה״ (כב‪ ,‬יד)‪ .‬ובזה‬ ‫ובענין זה היה יתרון לאברהם אבינו על נח‪ ,‬כי נח לא זכה‬ ‫איתא בספה״ק זרע קודש (פר' חיי שרה ד״ה במדרש)‪ ,‬כי פסוק‬ ‫נתגלה למפרע מה הוא קדושת המקום הזה‪ ,‬אשר אליו ביקש‬ ‫שיתגלה אליו סוד הקץ‪ .‬וזה הוא ענין מה שנאמר אצל נח ״קץ‬ ‫זה נאמר על אברהם אבינו‪ ,‬לפי שעסק לתקן את הדינים‬ ‫לבוא מיד בשעת הנסיון הראשון‪ .‬אבל כדי שתהיה קדושה‬ ‫כל בשר בא לפני״ (בראשית ו‪ ,‬יג)‪ ,‬שהוא בחי' 'קץ הימים' (שם ד‪ ,‬ג;‬ ‫הנקראים 'צדק'‪ ,‬אשר הם דינים גדולים מאד‪ .‬כדאיתא בזוה״ק‬ ‫זו יכולה להתגלות כראוי‪ ,‬היה עליו לעבור מתחילה את כל‬ ‫זוה״ק ח״א קלד‪ ,).‬שהוא קץ שאינו מתוקן כמבואר בזוה״ק בכמה‬ ‫שאמר רשב״י בעת פטירתו‪' :‬אסהדנא עלי‪ ,‬דכל יומאי הוינא‬ ‫שאר הנסיונות עד נסיון העקידה‪ ,‬ואז נגמרה ונתגלתה קדושת‬ ‫מקומות‪ .‬מה שאין כן הקץ הטוב מכונה ״קץ הימין״ (דניאל יב‪,‬‬ ‫מצטער על עלמא דלא יערע בדינוי דצדק‪ ,‬ולא יוקיד עלמא‬ ‫ירושלים ובית המקדש‪.‬‬ ‫יג)‪ ,‬שהוא ענין הקץ האמיתי‪ .‬ומפני שאברהם אבינו זכה לגילוי‬ ‫בשלהובוי' (ח״ג רצב‪ .).‬ומתקנים דינים אלו על ידי שעושים‬ ‫הקץ האמיתי‪ ,‬מה שלא זכה בו נח‪ ,‬לכן 'אברהם' הוא יותר‬ ‫מ'צדק' להיות 'צדקה'‪ ,‬וזו היתה עבודתו של אברהם אבינו‪,‬‬ ‫ממספר 'נח' כמנין 'קץ'‪.‬‬ ‫כמו שכתוב ״אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך‬ ‫ד‬ ‫ה' לעשות צדקה״ וגו' (יח‪ ,‬יט)‪ ,‬ולכן נאמר עליו הפסוק ״מי‬ ‫העיר ממזרח צדק״‪ ,‬עיי״ש [ויש לומר כי בתיקון זה התעסק‬ ‫הקב״ה נתן לאברהם אבינו את‬ ‫ב‬ ‫אברהם אבינו בעת שעזר למלך סדום‪ ,‬שכן 'מלך סדם' הוא‬ ‫שלימות ד' חלקי התורה‬ ‫בגי' 'צדק'‪ ,‬ולכן השתדל עמו ועשה עמו 'צדקה' כדי לתקן‬ ‫הקב״ה ציוה לאברהם אבינו להתכלל‬ ‫לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול‬ ‫עם מדת יצחק אבינו‬ ‫את דיניו]‪.‬‬ ‫נהר פרת (טו‪ ,‬יח)‪.‬‬ ‫והמשך הפסוק הוא ״מי העיר ממזרח צדק‪ ,‬יקראהו לרגלו״‪.‬‬ ‫ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו' והיה ברכה (יב‪ ,‬א‪-‬ב)‪.‬‬ ‫יש להבחין כי הפסוק מקשר כאן בין 'נהר מצרים' ל'נהר‬ ‫ויש לומר בזה‪ ,‬כי עיקר אחיזת הדינים ב'צדק'‪ ,‬הוא ברגל‬ ‫פרת'‪ ,‬והרי 'נהר מצרים' הוא נהר פישון‪ ,‬אשר הוא הנהר‬ ‫אברהם אבינו הוא בחי' מדת החסד‪ ,‬ויצחק אבינו הוא בחי'‬ ‫האות ק' היורד עד למטה‪ ,‬אשר שם נאחזים הקליפות‪ .‬ולכן‬ ‫הראשון בין ד' הנהרות הנזכרות בפרשת בראשית‪ ,‬ואילו 'נהר‬ ‫מדת הגבורה‪ ,‬וצריכים לכלול את זה בזה‪ .‬ויש לומר כי על‬ ‫תיקונו הוא על ידי שעושים מ'צדק' להיות 'צדקה'‪ ,‬שהוא‬ ‫פרת' הוא הנהר האחרון בין הנהרות‪.‬‬ ‫כך אמר הקב״ה לאברהם אבינו ״והיה ברכה״‪ ,‬כי 'אברהם'‬ ‫מרמז על הפיכת האות ק' לה'‪ ,‬כאשר מרוממים ומגביהים‬ ‫אכן באמת מתחלה היו כל הנהרות כלולות בנהר אחד‪,‬‬ ‫עם 'יצחק' הוא בגי' ב' פעמים 'ברוך'‪ ,‬ונמצא כי כאשר הם‬ ‫את הרגל היורדת למטה‪ ,‬וזהו ענין ַ'ַצד ק' הנהפך להיות 'ה'‪,‬‬ ‫כמו שנאמר ״ונהר יוצא מעדן וגו'‪ ,‬ומשם יפרד והיה לארבעה‬ ‫מתכללים זה בזה עולה כל אחד מהם כמספר 'ברוך'‪ ,‬וזה הוא‬ ‫ואז אין הקלי' יכולים להיאחז ברגל הק'‪ .‬ולכן נאמר ״יקראהו‬ ‫ראשים״ (ב‪ ,‬י)‪ .‬ואמרו חז״ל כי הנהר הרביעי שנאמר עליו ״הוא‬ ‫מה שאמר לו ״והיה ברכה״ שיתכלל עם יצחק ואז יהיה בגי'‬ ‫לרגלו״‪ ,‬לרמז שעיקר התיקון הוא ברגל הק'‪.‬‬ ‫פרת״ (שם‪ ,‬יד) היינו אשר 'הוא פרת דמעיקרא' (בכורות נה‪,):‬‬ ‫'ברוך'‪.‬‬ ‫וענין זה היה גם כן העסק שהיה עם שרה אמנו‪ ,‬כי באמת‬ ‫פירוש שהוא עצמו הנהר הראשון היוצא מעדן לפני התחלקות‬ ‫או יש לומר בנוסח אחר‪ ,‬שהמספר העומד באמצע בין הגי'‬ ‫לא היה אברהם אבינו צריך להתיירא מלרדת למצרים‪ .‬שהרי‬ ‫ארבעת הנהרות‪.‬‬ ‫של 'אברהם' (רמ״ח)‪ ,‬למנין הגי' של 'יצחק' (ר״ח)‪ ,‬הוא מספר‬ ‫כל יניקת מצרים היא מן הדינים של ג' פעמים 'אלקי״ם'‪ ,‬שהם‬ ‫ועומק הדברים הוא‪ ,‬כי איתא בזוה״ק (ח״א כו‪ ):‬שארבעת‬ ‫'ברוך' (רכ״ח)‪ ,‬אשר הוא כ' יותר מיצחק וכ' פחות מאברהם‪.‬‬ ‫דיני ה'גרון' בגי' ג' פעמים 'אלקי״ם' עה״כ‪ ,‬שהוא בחי' 'הערף'‬ ‫הנהרות הם כנגד ארבע חלקי התורה 'פשט רמז דרוש סוד'‪,‬‬ ‫ועל כך אמר הכתוב ״לך לך״‪ ,‬דהיינו שילך אל מספר כ'‬ ‫של 'פרעה' (שעה״פ וישב)‪ .‬ואברהם כבר המתיק את אלו הדינים‬ ‫לפי הסדר של 'פישון גיחון חידקל פרת'‪ .‬ובזה מובן למה‬ ‫פחות ממספרו‪ ,‬וכך גם יתקרב יצחק אליו כ' יותר ממספרו‪,‬‬ ‫בצאתו מחרן‪ ,‬כי 'חרן' הוא גם כן בגי' ג' פעמים 'אלקי״ם'‪.‬‬ ‫נקרא כאן נהר פרת בשם ״הנהר הגדול״‪ ,‬כי סודות התורה‬ ‫ועל ידי זה ״והיה ברכה״ יגיע למספר 'ברוך' העומד באמצע‬ ‫אלא כל חששו היה אודות שרה‪ ,‬אשר היתה ״אשה יפת‬ ‫מכונים בגמ' בשם 'דבר גדול' (סוכה כח‪ .).‬ולפי זה מבואר‪ ,‬כי‬ ‫ומקשר ביניהם‪.‬‬ ‫מראה״ (יב‪ ,‬יא)‪ ,‬ועל כך נאמר ״שקר החן והבל היופי״ (משלי‬ ‫מה שאמרו בגמ' הנ״ל שנהר פרת הוא הנהר היוצא מעדן‪ ,‬וגם‬ ‫לא‪ ,‬ל)‪ ,‬שיכולים הקלי' של 'שקר' לאחוז בענין היופי‪ ,‬על אשר‬ ‫אחר כך 'הוא פרת דמעיקרא'‪ ,‬היינו אשר הלומד את סודות‬ ‫ג‬ ‫גם בתיבת 'שקר' יש אות ק' היורדת מטה‪ .‬וזה מרומז בענין‬ ‫התורה באופן נכון‪ ,‬הרי הוא זוכה לראות את כל ד' חלקי‬ ‫'יפת מראה' אשר הזכיר בדבריו אל שרה‪ ,‬כי 'יפה' הוא בגי'‬ ‫התורה הכלולים כאחד בסודות התורה [וכן מבואר ב'סבא‬ ‫התגברות הנסיונות כאשר באים לקדושת ירושלים‬ ‫החילוק שבין ה' לק'‪ ,‬אשר שם הוא בחי' אחיזת החיצונים‪ .‬אבל‬ ‫דמשפטים' בזוה״ק (ח״ב צח‪ ,):‬כי הלומד את התורה באופן נכון‪,‬‬ ‫באמת אצל שרה לא אחזו החיצונים כלל‪ ,‬כנרמז בשמה 'שרה'‬ ‫הרי הוא זוכה לעמוד על סוד טעמיה ומסתר צפונותיה‪ ,‬גם‬ ‫ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה (יב‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫שהוא תיבת 'שקר' בהפיכת האות ק' לאות ה'‪ ,‬והיתה כל כולה‬ ‫מתוך נגלותיה המסתירים עליה]‪ .‬ועל ידי זה יכול הוא לראות‬ ‫פירש רש״י שכל מסעיו של אברהם אבינו היו ללכת‬ ‫בבחי' יופי של קדושה‪.‬‬ ‫את סודות התורה כמו שהם גנוזים וכלולים בכל אחד מחלקי‬ ‫לדרומה של ארץ ישראל‪ ,‬שהיא לצד ירושלים‪ .‬ויש להעיר‬ ‫ד‬ ‫בנדבה אזבחה לך‪:‬‬ ‫גילוי האור‬ ‫פרק י"ט שיעור נו ‪ -‬ב‬ ‫מסילת ישרים‬ ‫האין סוף שגנוז‬ ‫פר ש ת ש ל ח ת ש ע " ד‬ ‫בכל מצווה‬ ‫ש י ע ור י ה ש ק פה ומו ס ר ב ד רך ה ח ס י ד ות‬ ‫א‬ ‫ההבדל בין הידור מצווה שבאים בתורת נדבה להידורים שבאים בתורת חובה‬ ‫ואשמרה עדותיך תמיד‪:‬‬ ‫האם מי שקונה אתרוג נאה נחשב למהדר במצוות | בכל תקופה ובכל מקום יש סטנדרטים אחרים | יש הידורים שיוצאים מכלל הגדר של הידור מצווה והם הופכים להיות חלק מן המצווה | בלי ההנהגה הזאת הוא‬ ‫מרגיש כמו גוי גמור | מי שלא ראו מושגים בגדלות התורה חושב תיכף שהוא כבר גדול בתורה | לרומם את גדרי הקדושה וההתנזרות מתאוות העולם הזה‬ ‫בכל אלה‪ ,‬אלא לקח לו כמה כסאות והצמידם זה‬ ‫וכי מה שמע וידע פעם על כל הרהיטים היקרים‬ ‫עיקר ההידור הוא מה שהאדם מוסיף מעצמו‬ ‫לצד זה‪ ,‬ועליהם הוא ישן‪ ...‬שאל אותו המארח‪ :‬הלא‬ ‫שמצויים היום כמעט בכל בית בישראל? וכבר היה‬ ‫כאשר מדברים אודות החיוב להדר במצוות (ראה‬ ‫יש כאן בבית כל כך הרבה מיטות‪ ,‬למה ישן הרבי‬ ‫מעשה אצל כ"ק רבינו האלטער רב זי"ע‪ ,‬שפעם אחת‬ ‫גיליון קודם)‪ ,‬ועומדים על משמעות החובה הזאת –‬ ‫על גבי כסאות? אמר לו הרבי‪" :‬וכי הרגשת אחת‬ ‫התאכסן בביתו של נגיד אחד‪ ,‬והנה יש מנהג שבשעה‬ ‫'מען פארשטייט דעם ווארט' – ועל פנימיות הדבר‪,‬‬ ‫בחייך את הטעם הזה‪ ...‬וכי אתה יודע כמה ערב‬ ‫שגוזזים את הציפורניים לכבוד שבת לוקחים שתי‬ ‫הנה מבינים‪ ,‬כי עיקר הכוונה הוא לאותם הידורים‬ ‫ונעים לשכב על גבי כסאות‪ "...‬כי באמת ככל שאדם‬ ‫פיסות עץ קטנות ‪ -‬הקרויים 'עדות'לעך' ‪ -‬ושורפים‬ ‫שהאדם מוסיף מדיליה ומרצונו כדי להדר ולפאר את‬ ‫משועבד פחות לגשמיות – כך הוא יותר ויותר מאושר‬ ‫אותן יחד עם הציפורניים‪ .‬ובערב שבת ניגשו הגבאים‬ ‫המצווה‪ ,‬ולא כאשר הוא מהדר במצווה רק כפי מה‬ ‫ומרוצה בחייו‪ .‬ריבוי הגשמיות שיש בזמננו לא הביא‬ ‫של האלטער רב אל אחד מהרהיטים שעמדו שם‬ ‫שמקובל בזמנו או במקומו‪ :‬שכך וכך מקיימים את‬ ‫לעולם יותר שמחה ושלווה‪ ,‬אלא יותר מרה שחורה‬ ‫בבית‪ ,‬וללא אומר ודברים התחילו לבקע ממנו פיסות‬ ‫המצווה‪.‬‬ ‫ודיכאון הנפש‪.‬‬ ‫עץ עבור העדות'לעך‪ ,‬עד שהגיע לפתע הבעל הבית‬ ‫וכגון‪ ,‬בזמננו אנשים מהדרים במצווה באופן‬ ‫והתחיל לעשות עליהם קולות וברקים‪ ...‬עד כדי כך‬ ‫נפלא‪ .‬שולחים משלוח מנות בהידור רב – ולא‬ ‫רוב ההידורים הם כבר בגדר חיובים‬ ‫היה להם הדבר שנקרא 'רהיטים' זר ומנוכר‪ ,‬שהם‬ ‫שולחים רק כדי שיעור חובת המצווה‪ ,‬הולכים עם‬ ‫ונחזור לעניינו‪ :‬גם ברוחניות יש מושג של‬ ‫כלל לא הכירו אותו‪...‬‬ ‫טלית קטן מצמר‪ ,‬ומחפשים את האתרוג הנאה‬ ‫סטנדרטים‪ .‬ואצל כלל ציבור החרדים לדבר ה'‪,‬‬ ‫ונמצא שאם ישאלו אדם‪ ,‬האם רהיטים הם דברים‬ ‫והמהודר ביותר‪ .‬נו‪ ,‬וכי מחמת זה נחשב האדם שהוא‬ ‫הסטנדרט המקובל עומד על רמה גבוהה והכל כשר‬ ‫נחוצים או שהם לוקסוס מיותר‪ ,‬הרי שהתשובה‬ ‫מהדר במצוות? הלא בזמננו אפשר לומר בהדיא‪,‬‬ ‫ומהודר מאד‪ .‬ובכלל‪ ,‬אנשים ממחננו מעולם לא‬ ‫תשתנה מתקופה לתקופה וממקום למקום‪ .‬ומה שהיה‬ ‫שכל סוגי ההידורים הללו יצאו מכלל הידור‪ ,‬וכבר‬ ‫חפשו קולות והיתרים אלא תמיד הלכו לפנים משורת‬ ‫נחשב בדור העבר לדבר מיותר בעליל ולמותרות‪,‬‬ ‫הפכו להיות כמעט כמו חיוב‪ .‬ואדם שילך לשוק ויקח‬ ‫הדין‪ .‬תמיד הוסיפו להדר ולדקדק במצוות והחמירו‬ ‫נחשב היום לדבר נחוץ והכרחי שאנשים מרגישים‬ ‫אתרוג מכל הבא ליד – 'אבי אן אתרוג' ‪ -‬והעיקר‬ ‫על עצמם יותר ממה שמחויבים מצד הדין‪ .‬וכיון‬ ‫שהם לא יכולים לחיות בלעדיו‪ .‬ובו בזמן שלפני כמה‬ ‫שיהא 'כשר לברכה'‪ ,‬אינו נחשב כאדם שאינו מהדר‬ ‫שכן יצאו כל ההידורים הללו מכלל 'הידור מצווה'‪,‬‬ ‫דורות לא הרגישו אנשים שהם בעלי מדרגה אם אין‬ ‫במצוות ‪ -‬אלא ל'קל' ייחשב!‬ ‫והפכו להיות חלק כחלק מן עצם קיום המצווה שכל‬ ‫להם רהיטים בביתם‪ ,‬ויכלו להסתדר עם איזה שלחן‬ ‫כי הנקודה של הידור מצווה הוא‪ ,‬שהאדם מביע‬ ‫יהודי מחויב בהן‪ .‬אמור מעתה‪ :‬אדם‬ ‫רעוע ונוטה להישבר‪ ,‬ולא היה בזה‬ ‫ומבטא שהמצוות חביבים עליו עד מאד‪ ,‬ועיקר‬ ‫שקונה מצות מהודרות לפסח‪ ,‬מצות‬ ‫שום סיגוף ועינוי‪ ,‬הרי שבזמננו אנשים‬ ‫הביטוי הזה אינו אלא כאשר הוא עושה יותר ממה‬ ‫שעומדות בכל הסטנדרטים הגבוהים‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫שמסתפקים במועט ואין להם רהיטים‪,‬‬ ‫שהוא מחויב בו‪ ,‬בין מצד ההלכה ובין מצד ההנהגה‬ ‫כפי שמקובל היום בכל העדות והחוגים‪,‬‬ ‫איזו‬ ‫שרוצה‬ ‫מי‬ ‫נחשבים לבעלי מדרגה גדולים ממש‪.‬‬ ‫המקובלת‪ .‬ולכן כל זמן שהוא מהדר בכל ההידורים‬ ‫אינו יכול להרגיש מכח זה שהוא אדם‬ ‫שייכות עם עבודת‬ ‫שבעולם‪ ,‬אך ההידורים הללו הם חלק מן ההנהגה‬ ‫ה' באמת צריך‬ ‫המותרות משעבדים את האדם‬ ‫שמהדר במצוות‪ .‬כי בזה שהוא קונה‬ ‫לרומם את סגנון‬ ‫המקובלת אצל שאר המון‪ ,‬הוא עדיין לא נתן מקום‬ ‫את המצות הללו‪ ,‬הוא פשוט עושה‬ ‫החיים הרוחני‬ ‫ואגב הדברים‪ :‬כל הלוקסוס הזה‬ ‫להשתוקקות שלו‪ ,‬ועדיין אין בזה ראיה והוכחה שהוא‬ ‫את מה שנדרש ממנו כמעט מצד הדין‬ ‫שלו! שעבודת ה'‬ ‫וכל המותרות שאנשים הרגילו בהם‬ ‫אוהב ומחבב את מצוות ה' בכל ליבו ונפשו ומאודו‪.‬‬ ‫ממש‪ .‬ואם יחליט שהוא אוכל מצות‬ ‫במדרגה גבוהה יותר‬ ‫תהיה אצלו כדבר‬ ‫את עצמם‪ ,‬לא גורמים להם להיות‬ ‫שכשרות רק מצד עיקר הדין – ובלי‬ ‫פשוט ומובן מאליו!‬ ‫יותר מאושרים ושמחים‪ .‬זה שבכל‬ ‫כל דור יש לו את הסטנדרטים שלו‬ ‫כל ההידורים והחומרות שהתקבלו‬ ‫וכמו שאחר שאדם‬ ‫בית יש מקרר ומזגן‪ ,‬לא מכניס לבית‬ ‫בענייני העולם הזה רואים איך שמדור לדור‬ ‫בכל תפוצות ישראל‪ ,‬הריהו קל דעת‬ ‫הרגיל את עצמו‬ ‫יותר שמחה ואושר‪ ,‬ואנשים לא חיים‬ ‫הסטנדרים הולכים וגדלים‪ ,‬ומה שהיה בעבר נחלת‬ ‫ומזלזל במצוות‪ .‬כי אם ההידורים הללו‬ ‫לחיות בסטנדרטים‬ ‫החדשים שישנם‬ ‫מחמת זה עם יותר מנוחת הדעת‪.‬‬ ‫עשירים ונגידי העיר‪ ,‬הפך להיות נחלת הכלל‪ .‬בילדותי‬ ‫השתרשו כל כך והתקבלו אצל כולם‬ ‫בזמננו‪ ,‬אזי אם יחסר‬ ‫אדרבה‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬כל הדברים‬ ‫כמעט לא היה לאנשים בביתם מכונת כביסה ומייבש‪,‬‬ ‫כחלק מן הרמה הרוחנית המקובלת‪,‬‬ ‫לו אחד מהם‪ ,‬הוא‬ ‫הללו משעבדים את האדם ולוקחים‬ ‫היום כבר לא יכולים להתחתן בלי זה‪ ...‬היום יקבצו‬ ‫הרי שהם כבר חלק מן המצווה ‪ -‬ולא‬ ‫ירגיש שהוא ממש‬ ‫ממנו את כל חירותו‪ .‬הוא אינו שולט‬ ‫ממון עבור 'הכנסת כלה' כדי לרכוש מכונת כביסה‪,‬‬ ‫רק הידור מצווה‪.‬‬ ‫לא מסוגל לחיות‬ ‫‪ -‬כך גם ברוחניות‪:‬‬ ‫בהם‪ ,‬אלא הם שולטים עליו‪.‬‬ ‫כל אחד מבין שבכל בית יהודי מוכרח להיות מכונת‬ ‫בזמננו ה'מנהג ישראל תורה' הוא‬ ‫הוא צריך לרומם‬ ‫אחד מצדיקי דורינו מארה"ק‬ ‫כביסה‪.‬‬ ‫להדר מאד בקיום המצוות‪ ,‬ורבים‬ ‫את ההשגות שלו‬ ‫התאכסן פעם אצל איזה גביר בחו"ל‪,‬‬ ‫וכן על זה הדרך‪ ,‬מלפנים רק נגידים הרשו לעצמם‬ ‫וטובים מחמירים ומהדרים לצאת‬ ‫ואת הסטנדרטים‬ ‫הרוחניים שלו‪ ,‬עד‬ ‫והיו שם בבית עשרה חדרי שינה‬ ‫לרכוש רהיטים מכובדים‪ ,‬רוב האנשים הסתפקו בקרש‬ ‫כמה וכמה שיטות וכדומה‪ ,‬ואדם אינו‬ ‫שלא יוכל לחיות‬ ‫היה‬ ‫ומיטות מוצעות בפאר והדר‪ ,‬ולא‬ ‫גס ופשוט ששימש להם כשלחן‪ ,‬ובעוד כמה קרשים‬ ‫רשאי להקל על עצמו ולהסתפק בקיום‬ ‫בלעדיהם‬ ‫חסר בו דבר‪ .‬אמנם הוא לא השגיח‬ ‫פשוטים שמהם הצליחו לבנות ארון לבגדים וכדומה‪.‬‬ ‫ה‬ ‫בש"ס וכמה סימנים בשלחן ערוך‪ ,‬והם כבר מרגישים‬ ‫ואחרי התפילה הם מסתובבים להם ששים ושמחים‬ ‫ההלכה כמות שהיא ללא שיעשה שאלת חכם‪ .‬ונמצא‬ ‫שהם 'גאנצע תלמידי חכמים' והם כבר יודעים לומר‬ ‫ושבעי רצון שזכו להתפלל כדת וכדין‪ .‬והנה בצד‬ ‫שאם אדם חפץ באמת להדר במצוות‪ ,‬הוא רוצה‬ ‫מהלכים בסוגיות ולהכריע בדבר הלכה‪ .‬עומד לו‬ ‫הבית מדרש מתהלך לו יהודי עובד ה'‪ ,‬והוא רואה את‬ ‫באמת לבטא את רגשי לבבו ולהביע את החביבות‬ ‫שם יהודי בצד‪ ,‬הוא עוד הכיר כמה רבנים מן הדור‬ ‫היהודים השמחים הללו – 'עס פעלט זיי גארנישט'‬ ‫ואת ההשתוקקות שהוא רוחש בקרבו למצוות ה'‪,‬‬ ‫הקודם‪ ,‬הוא עוד ראה לנגד עיניו גדולים אמיתיים‬ ‫– והם מרוצים ומאושרים‪ ,‬והוא ממש מקנא‪ :‬במה‬ ‫אזי עליו לחפש עוד דרכים ועוד הידורים – כאלה‬ ‫בתורה‪ ,‬והוא מלא תמיהה‪ :‬וכי זה נקרא תלמיד‬ ‫הם כל כך מאושרים‪ ,‬מה הצליח להם היום כל כך?‬ ‫שטרם הפכו להיות מקובלים ומוכרחים אצל כולם‪,‬‬ ‫חכם? וכי אתה כבר יודע ד' חלקי שו"ע בעל פה?‬ ‫אולם התירוץ פשוט עד מאד‪ :‬האנשים הללו‬ ‫ורק בכך הוא מגלה את השתוקקותו לעשות את רצון‬ ‫וכי אתה כבר בקי בש"ס עם ראשונים? הלא יש לך‬ ‫כלל לא יודעים שחסר להם דבר! אין להם השגות‬ ‫ה' בתכלית השלימות‪.‬‬ ‫כאלו מושגים קטנים בתורה‪ ,‬שה' ירחם‪ .‬אין לך אפילו‬ ‫בתפילה! הם מעולם לא הגביהו את הסטנדרטים‬ ‫מושג מהו גדול בתורה אמיתי‪ ,‬מעולם לא ראית אדם‬ ‫שלהם בתפילה‪ .‬הם מן הסתם מתפללים כך מיום‬ ‫לרומם את הסטנדרטים בעבודת ה'‬ ‫כזה‪ .‬המושגים שלך בגדלות בתורה‪ ,‬הם מושגים של‬ ‫עמדם על דעתם‪ ,‬ואם לא תתחולל איזו מהפכה הם‬ ‫ובאמת‪ ,‬כל זה נוגע לכל העניינים בעבודת ה'‪ .‬כי‬ ‫'בר מצווה בחור'‪.‬‬ ‫יתפללו כך עד המאה ועשרים שלהם‪ ...‬שום דבר לא‬ ‫כמו שרובא דעלמא חיים היום ברמה יותר גבוהה‬ ‫וכך זה נראה בכל דבר וענין באידישקייט‪ :‬בזמננו‬ ‫מציק להם ולא מעיק עליהם‪ .‬הם אמרו ברוך שאמר‬ ‫מאשר בעבר‪ ,‬ויש להם מושגים גדולים בכל העניינים‬ ‫אם בחור או אברך אינו מגושם ממש‪ ,‬הוא כבר‬ ‫ואז ישיר‪ ,‬קריאת שמע ושמונה עשרה‪ ,‬נו‪ ,‬מה עוד‬ ‫הגשמיים‪ ,‬ומותרות שהיו מצויים פעם אצל הפריצים‪,‬‬ ‫נחשב לאיש מורם מעם ומשכמו ומעלה‪ ,‬ואולי אף‬ ‫חסר להם?! כלום! הכל טוב ויפה! זה יכול להימשך‬ ‫נמצאים היום אצל 'סלתה ושמנה' של שלומי אמוני‬ ‫יוסיפו לומר שהוא אברך קדוש‪ .‬לא יאומן כי יסופר‬ ‫כך מבחינתם לעד ולנצח נצחים‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬וכל סגנון החיים הגשמי עלה בכמה מדרגות‬ ‫עד כמה ההשגות קטנות היום‪ ,‬אברכים לא יודעים‬ ‫– כך צריך האדם להגביה ולרומם את ההשגות שלו‬ ‫לאיזה מושגים בקדושה יכולים להגיע‪.‬‬ ‫'שחרית' צריכה לעשות מהפכה בנפש האדם‬ ‫ברוחניות ולחיות במדרגה נעלה וגבוהה יותר‪.‬‬ ‫אכן אמת‪ ,‬שקדושה בזמננו אין משמעותה‬ ‫אבל באמת צריכים היו לשאול אדם כזה‪ :‬וכי‬ ‫מי שרוצה איזו שייכות עם עבודת ה' באמת צריך‬ ‫סיגופים ותעניות‪ ,‬אבל למה למשל‪ ,‬צריכים יראי‬ ‫גם בענייני גשמיות אתה כזה מסתפק במועט? וכי‬ ‫לרומם את סגנון החיים הרוחני שלו! שעבודת ה'‬ ‫ה' לעשות עסק מאכילה? למה צריכים לחפש את‬ ‫גם הרהיטים בביתך נראים כמו השחרית שלך?‬ ‫במדרגה גבוהה יותר תהיה אצלו כדבר פשוט ומובן‬ ‫ההנאה ואת התאווה כשאוכלים? לאכול צריכים‬ ‫וכי המזגן בביתך גם צולע ומקרטע כמו הפסוקי‬ ‫מאליו! וכמו שאחר שאדם הרגיל את עצמו לחיות‬ ‫לאכול‪ ,‬רק כפי הנצרך לבריאות הגוף – לא לשם‬ ‫דזמרה שלך? למה בכל הנוגע לתפילה אתה מרוצה‬ ‫בסטנדרטים החדשים שישנם בזמננו‪ ,‬אזי אם יחסר‬ ‫הנאה ולא לשם תענוג! למה צריכים לבדוק במטבח‬ ‫כל כך מהר? למה ה'הללו'קס שלך כל כך דלים‬ ‫לו אחד מהם‪ ,‬הוא ירגיש שהוא ממש לא מסוגל‬ ‫מה הכינו היום לאכול? למה צריכים‬ ‫ועלובים? היכן היא ההתחדשות שלך‬ ‫לחיות ‪ -‬כך גם ברוחניות‪ :‬הוא צריך לרומם את‬ ‫להוסיף מלח ותבלינים? ומי שמתנזר‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫והחיות שלך? אתה אכן לא במדרגה‬ ‫ההשגות שלו ואת הסטנדרטים הרוחניים שלו‪ ,‬עד‬ ‫מכל זה‪ ,‬אכן יכול לפי ערך הדור‬ ‫של רבי איציקל זי"ע שהיה צריך שש‬ ‫שלא יוכל לחיות בלעדיהם‪ .‬עליו להגיע למצב‪ ,‬שגם‬ ‫ואם אדם רוצה‬ ‫להיות קצת בגדר 'קדוש'‪.‬‬ ‫לחיות חיים רוחניים‬ ‫שעות הכנה לשחרית אחת‪ ,‬אבל למה‬ ‫אם יעברו עליו תקופות של ירידות וקטנות המוחין ‪-‬‬ ‫ואם אדם רוצה לחיות חיים‬ ‫במדרגה נעלה יותר‬ ‫'שחרית' אינו עסק שלם אצלך! הלא‬ ‫ולא יעמוד במדרגה שעמד בה בשעה שקיבל על עצמו‬ ‫רוחניים במדרגה נעלה יותר – עליו‬ ‫– עליו להוסיף עוד‬ ‫שחרית צריכה לעשות בנפשך מהפכה‬ ‫איזו הנהגה נעלה‪ ,‬הוא כבר אינו מסוגל להפסיק את‬ ‫קדושה‪ .‬שיעשה‬ ‫להוסיף עוד קדושה‪ .‬שיעשה לעצמו‬ ‫לעצמו עוד גדר‪,‬‬ ‫שלימה – 'עס איז אן איבערלעבעניש'‬ ‫ההנהגה הזאת‪ ,‬כי הוא פשוט ירגיש כמו 'גוי'‪...‬‬ ‫עוד גדר‪ ,‬וכגון שיאכל את המאכל‬ ‫וכגון שיאכל את‬ ‫‪ -‬משחרית אחת אתה צריך לצאת אדם‬ ‫הערב עליו רק ביומא דפגרא‪ ,‬או‬ ‫עליו‬ ‫הערב‬ ‫המאכל‬ ‫התפילה‪,‬‬ ‫אחר לגמרי! תתבונן קצת בסדר‬ ‫ככל שההשגות קטנות יותר כך מרוצים יותר‬ ‫רק ביומא דפגרא‪ ,‬או‬ ‫מה מתחולל כאן לפניך‪ :‬תפילין של יד‬ ‫שיאכל את המאכל הלז רק בשעת‬ ‫שיאכל את המאכל‬ ‫ישנם יהודים‪ ,‬שהם אכן יהודים יקרים וחשובים‪,‬‬ ‫סעודה ולא כמאכל בפני עצמו‪ .‬וכן‬ ‫הלז רק בשעת‬ ‫ותפילין ראש! קרבנות! פסוקי דזמרה!‬ ‫אבל המושגים שלהם בתפילה קטנים ודלים‪ .‬כאשר‬ ‫כלפי כל ענייני קדושה וכלפי כל‬ ‫סעודה ולא כמאכל‬ ‫עליות העולמות! הרי שחרית זה עולם‬ ‫הם מדברים מתפילת שחרית‪ ,‬הם מתכוונים לתפילה‬ ‫העניינים בעבודת ה'‪ ,‬שיעשה ויוסיף‬ ‫בפני עצמו‪ .‬וכן כלפי‬ ‫ומלואו!‬ ‫שנמשכת לכל היותר ארבעים וחמש דקות‪ ,‬ואם‬ ‫כל ענייני קדושה‬ ‫עוד גדרים והידורים‪ ,‬וירומם את‬ ‫וכלפי כל העניינים‬ ‫הם עוד נשארים בבית המדרש לומר כמה פרקי‬ ‫ההשגות שלו ויחיה חיים נעלים יותר‪,‬‬ ‫בעבודת ה'‪ ,‬שיעשה‬ ‫ככל שיהיו לו השגות נעלות‬ ‫תהילים ופרק משניות‪ ,‬הם כבר ממש מרגישים‬ ‫ויביא את עצמו לידי מצב שהוא כל כך‬ ‫ויוסיף עוד גדרים‬ ‫יותר כך ידרוש מעצמו יותר‬ ‫צדיקים גמורים‪ ...‬ואם הבעל תפילה יאריך כמה‬ ‫כרוך ומחובר למדרגות הללו עד שהוא‬ ‫והידורים‪ ,‬וירומם את‬ ‫וכפני הדברים האלה הוא גם בתורה‪:‬‬ ‫ההשגות שלו ויחיה‬ ‫דקות בשמונה עשרה‪ ,‬אזי הם כבר מאבדים את כל‬ ‫כבר לא יוכל לחיות בלעדיהם‪.‬‬ ‫ישנם אברכים שלמדו כמה מסכתות‬ ‫הסבלנות‪ ,‬הם כבר רוצים לברוח מהבית המדרש‪.‬‬ ‫חיים נעלים יותר‬ ‫ב‬ ‫לגלות את הקשר לאין סוף שיש בכל מצווה‬ ‫ואוהבם מאד‪:‬‬ ‫כל התורה היא ענין של מדידה והגבלה | בפנימיות היא אין סוף | החידוש של מתן תורה | צריכים להתחבר לאין סוף של המצווה | עיקר ההידור הוא במה שלא חייבים על פי תורה | השי"ת אוהב את הרצונות והכיסופים‬ ‫של איש ישראל‬ ‫תורה‪ ,‬אשר המלאכים לא יכלו להבין אותו‪ :‬איך ייתכן‬ ‫רק בטלית של ארבע כנפות‪ ,‬וכדומה וכדומה‪ ,‬כל‬ ‫בכל מצווה יש אור אין סוף‬ ‫לקחת אורות קדושים ונשגבים של 'תורה' ‪ -‬ולהכניס‬ ‫סוגי השיעורים והמדידות שיש בתורה‪.‬‬ ‫ונבאר עוד מהלך בענין של הידור במצווה‪ ,‬ובטעם‬ ‫אותם בכלים ובהגדרות‪ ,‬ולצמצמם אותם בשיעורים‬ ‫אמנם באמת טמון בכל מצווה עומק ופנימיות עד‬ ‫הדבר שהאדם צריך לחפש דרכים איך להוסיף‬ ‫של כזיתים ושל טפחים ושל זמן?! איך ייתכן לקחת‬ ‫אין סוף‪ ,‬ולמעלה למעלה מכל גדר וגבול שבעולם‪.‬‬ ‫הידורים והוספות על עצם קיום המצווה‪ :‬הנה כל‬ ‫קדושה שאין לה שום קצה וגבול! שעשועים של‬ ‫הפנימיות של המצווה‪ ,‬כל הסודות והאורות שגנוזים‬ ‫מצוות והלכות התורה ניתנו לקיים אותן‪ ,‬על פי‬ ‫אין סוף! גדלות בלי שום הגבלה! אור בלי קצבה‬ ‫בה‪ ,‬אינה נכנסת תחת שום גדר והגדרה‪ .‬אין בהם שום‬ ‫אמות מידה של כמה וכמה סוגי שיעורים וגדרים‬ ‫– ולהוריד אותם לבני אדם שהם כל כך מוגבלים‬ ‫גבול וצמצום! כל מצווה יש לה מדרגות על גבי מדרגות!‬ ‫והגבלות‪ .‬כל מצווה ומצווה יש לה שיעור וזמן ומקום‬ ‫ומצומצמים?! איך ייתכן שיהיה לקרוצי חומר‪ ,‬קשר‬ ‫ממש עד אין סוף‪.‬‬ ‫וכדומה‪ .‬וכגון‪ :‬שבת יש לה זמן כניסה וזמן יציאה‪,‬‬ ‫ושייכות עם כל האלוקות הזאת?‬ ‫ואכן זה היה החידוש הגדול והנורא של מתן‬ ‫אתרוג נוטלים רק אחד ולא שניים‪ ,‬וציצית מטילים‬ ‫ו‬ ‫המדרגות העליונות ביותר‪ .‬ואדרבה‪ ,‬השאיפות הללו‬ ‫ועל ידי זה יקבל קצת השגה וקשר לאור בלי גבול‬ ‫החידוש של מתן תורה‪ :‬לצמצם‬ ‫הן הדרך היחידה שלו לקבל שייכות עם המדרגות‬ ‫שהריבונו של עולם גנז בתוך המצווה‪.‬‬ ‫ולהוריד את האור של התורה‬ ‫הללו‪ .‬ועליו לדעת שעצם הרצון הרוחני שבוער בקרבו‬ ‫ואכן אמת! הריבונו של עולם עשה כאן חידוש‬ ‫חשוב ויקר מאד אצל הריבונו של עולם‪ .‬השאיפות‬ ‫הכוחות מוגבלים לא השאיפות‬ ‫נורא ואיום‪ ,‬שרק הוא יתברך לבדו יכול לחדש חידוש‬ ‫והרצונות שמקננים בלב כל איש ישראל‪ ,‬שהוא מצד‬ ‫אחד מן מהדברים שהאדם יכול לגלות בקרבו‬ ‫גדול כזה‪ :‬לקחת אור שמקומו בעליונים – ולהורידו‬ ‫עצמו היה רוצה להיות צדיק גמור! הוא לא רוצה‬ ‫בלי שיעור גבול‪ ,‬הוא הרצון שבקרבו‪ .‬ויהודי צריך‬ ‫לעולם השפל והפחות הזה‪ .‬הריבונו של עולם לקח‬ ‫להיפרד מן הדביקות! הוא רוצה להיות בקי בכל התורה‬ ‫לכסוף ולהשתוקק לריבונו של עולם – גם אם הוא‬ ‫תרי"ג אורות עליונים והכניס אותם בתוך כלים! בתוך‬ ‫כולה! חביבים ורצויים לפניו יתברך שמו עד מאד‪.‬‬ ‫יודע שאין בידו להגיע למדרגה הזאת בפועל‪ .‬כי רק‬ ‫שיעורים שניתנו לבני אדם! כל מצווה מוגבלת באופן‬ ‫ומה שבפועל הוא אינו יכול למלא את שאיפותיו‪,‬‬ ‫המעשים שלו והכוחות שלו מוגבלים‪ ,‬אבל השאיפות‬ ‫שתתאים לאדם שהוא בעל גבול‪ .‬ההלכה היבשה לא‬ ‫אינו שום סתירה לעצם השאיפות שלו‪ .‬במילים‬ ‫שלו – 'זיין הארץ צום ריבונו של עולם' – והשתוקקות‬ ‫דורשת מן האדם לצאת מן הגבולות שלו‪ ,‬והתורה‬ ‫אחרות‪ :‬כאשר אדם רוצה להשיג דבר שבקדושה‪,‬‬ ‫שלו‪ ,‬יכולים להיות בלי שום גבול‪ .‬אף אחד לא‬ ‫אומרת‪ :‬כך וכך התורה דורשת ממך ואתה מחויב על‬ ‫עליו להתייחס לזה כך‪ :‬אני רוצה בזה ‪ -‬כי הריבונו‬ ‫אסר עליו להשתוקק לריבונו של עולם בהשתוקקות‬ ‫פי תורה – ותו לא‪ .‬ביותר משיעור זה אינך ְְמ ֻֻצ ָָּוה‪.‬‬ ‫של עולם חפץ שאני ארצה בזה‪ ,‬ואני מקיים רצון‬ ‫אינסופית!‬ ‫ה' בעצם זה שאני רוצה בכך – גם אם לעולם לא‬ ‫אלא שעל כל זאת נוסף עוד חידוש גדול‪ :‬שעל‬ ‫ועל ידי השתוקקות הזאת‪ ,‬שהוא במדרגה של אין‬ ‫העבודה המוגבלת הזאת‪ ,‬מקבל האדם את שכרו‬ ‫אשיג את חפצי‪.‬‬ ‫סוף לפי ערך‪ ,‬הוא מתקשר ומתחבר לעולם מלא של‬ ‫מושלם בעולם הבא בלי שום גבול‪ .‬השכר בעולם‬ ‫ונחזור לענייננו‪ :‬כאשר אדם מהדר במצווה ויוצא‬ ‫אין סוף‪ .‬כי בשעה שהאדם משתוקק כך לריבונו של‬ ‫הבא אין לו שום גבול ‪ -‬לא בכמות ולא באיכות!‬ ‫קמעה מן השיעורים ומן המדידות של המצווה‪ ,‬הריהו‬ ‫עולם‪ ,‬הריהו אומר בזאת‪" :‬אני חפץ לעבוד אותך בלי‬ ‫במילים אחרות‪ :‬השכר ניתן לפי ערך המצווה מצד‬ ‫מבטא בזה את עומק רצונו להשיג את השלימות‪.‬‬ ‫שום הגבלה ומדידה! אני רוצה לעבוד אותך בתכלית‬ ‫עצמה – שהיא בלי שום גבול‪ ,‬ולא לפי ערך מקיים‬ ‫הוא מגלה בזה שהוא אינו מסתפק ואומר שלום‬ ‫השלימות!" וכאשר האדם מגלה בקרבו רצון של‬ ‫עלי נפשי‪ ,‬כאשר הוא יוצא את ידי חובתו על פי‬ ‫המצווה – שהוא כל כולו חטיבה אחת של גבול‪.‬‬ ‫אין סוף‪ ,‬אזי הוא מקבל שייכות לאורות והקדושות‬ ‫גבולי ושיעורי התורה‪ ,‬אלא שמצד השאיפה שבקרבו‬ ‫שטמונים במצוות שהם אין סוף‪ ,‬וגם השכר שיש‬ ‫להתקרב לריבונו של עולם – הוא מוכן לעשות עוד‬ ‫הידור מצווה היא השייכות‬ ‫לו עבור המצוות הוא בלי גבול‪ ,‬ולא רק כפי ערך‬ ‫לאין סוף של המצווה‬ ‫ועוד‪ ,‬ולכן הוא מהדר במצוותיו ככל יכולתו‪.‬‬ ‫העשייה הגשמית בפועל‪.‬‬ ‫וכאן אכן נכנס הענין של הידור מצווה‪ :‬כי הגם‬ ‫הוא אכן בעל גבול ואינו יכול לשבור את‬ ‫אמת שהתורה ניתנה בכלים ובשיעורים דוקא‪ ,‬והדרך‬ ‫ההגבלות שיש לאדם‪ ,‬אבל הנפש האלוקית היא‬ ‫אין סתירה בין השאיפה הפנימית‬ ‫ליכולת המעשית בפועל‬ ‫של האדם לקבל את השכר המובטח לו עבור קיום‬ ‫אינסופית וההשתוקקות שלה היא‬ ‫התורה הוא באופן של מדידות וגבולות דוקא – עדיין‬ ‫גדולה ועצומה‪ ,‬ואת ההשתוקקות‬ ‫מן המותר להבהיר שאין הכוונה‬ ‫נקודות‪:‬‬ ‫צריך האדם להתקשר עם המצווה‪ ,‬גם באופנים שהם‬ ‫הזאת הוא מבטא על ידי כל מה‬ ‫שהאדם יחיה עם הרצונות הללו‬ ‫שהולך וסובב את המצווה‪ :‬הוא‬ ‫בלי גבול‪ .‬הוא צריך למצוא איזו נקודת אחיזה עם‬ ‫אחד מן מהדברים‬ ‫באופן שהם יביאו אותו לידי שברון‬ ‫מכין את עצמו למצווה בהכנה‬ ‫שהאדם יכול לגלות‬ ‫לב ולהרגשה שהוא כישלון מהלך‪ .‬כי‬ ‫הבלי גבול שיש בכל מצווה! עם האין סוף של המצווה!‬ ‫דרבה‪ ,‬הוא לומד את כל הלכות‬ ‫בקרבו בלי שיעור‬ ‫אין הכוונה לומר שהאדם אכן מגיע‬ ‫ועל ידי זה הוא יכול לקבל קשר ושייכות לכל האין‬ ‫המצווה ואת המשמעות הפנימית‬ ‫גבול‪ ,‬הוא הרצון‬ ‫בפועל למדרגות שהוא משתוקק‬ ‫סוף שגנוז בתוך המצווה ולשכר האינסופי שמקבלים‬ ‫שבקרבו‪ .‬ויהודי צריך‬ ‫בעולם הבא‪.‬‬ ‫של המצווה‪ ,‬הוא שופך את נפשו‬ ‫לכסוף ולהשתוקק‬ ‫אליהן‪ ,‬כי דבר זה תלוי בהרבה עניינים‬ ‫בתפילה לריבונו של עולם שאכן‬ ‫לריבונו של עולם – גם‬ ‫ובשורשי הנשמות ובתפקיד אשר למענו‬ ‫אפס‪ ,‬כי את השייכות הזאת לנקודת האין סוף‬ ‫יזכה לקיים את המצווה כראוי‪,‬‬ ‫אם הוא יודע שאין‬ ‫ירד לעולם‪ .‬אבל יחד עם זה‪ ,‬אין שום‬ ‫של המצווה‪ ,‬צריך האדם לעשות – בלי שיחייבו אותו‬ ‫וכאמור לעיל‪ ,‬הוא מהדר ומפאר את‬ ‫בידו להגיע למדרגה‬ ‫מניעה לאדם שמצד הנשמה האלוקית‬ ‫כלל‪ .‬הוא צריך לעשות זאת מחפצו ורצונו לגמרי!‬ ‫הזאת בפועל‪ .‬כי רק‬ ‫עצם קיום המצווה הגשמי‪ ,‬ומוסיף‬ ‫המעשים שלו והכוחות‬ ‫הוא ימשיך להתגעגע לאלוקות וישתוקק‬ ‫כי אם יחייבו אותו גם בזה‪ ,‬אזי ממילא כבר צריך‬ ‫חומרות וגדרים וסייגים‪ .‬ועל ידי‬ ‫שלו מוגבלים‪ ,‬אבל‬ ‫להתקרב לריבונו של עולם עד תכלית‪.‬‬ ‫להגדיר את החיוב הזה ולתת גם לה גבול וצמצום‪,‬‬ ‫שהוא יוצא מן הגדרים והשיעורים‬ ‫השאיפות שלו – 'זיין‬ ‫אדם צריך להכיר את כוחותיו ולדעת‬ ‫ונמצא ששוב נפל הדבר תחת הגדרות וצמצומים –‬ ‫של המצווה‪ ,‬הוא מדבק את עצמו‬ ‫הארץ צום ריבונו של‬ ‫עולם' – והשתוקקות‬ ‫מה שייך אליו בפועל ומה לא‪ .‬אמנם‬ ‫בו בזמן שכל המכוון הוא‪ ,‬שיתקשר למצווה למעלה‬ ‫באינסוף של המצווה ומקבל שייכות‬ ‫שלו‪ ,‬יכולים להיות בלי‬ ‫בד בבד‪ ,‬מצד הנשמה האלוקית שבו‪,‬‬ ‫מן הגבול‪ .‬ולכן צריך הקשר הזה לבוא מן האדם‬ ‫לאורות הקדושים שהם בלי גבול‪.‬‬ ‫שום גבול‬ ‫הוא רשאי וגם צריך‪ ,‬לשאוף להשיג את‬ ‫עצמו‪ .‬שייצא מגדר חובה ויעשה אותה בתורת נדבה‪,‬‬ ‫ג‬ ‫לא להדר במצווה כדי להגדיל את כבוד האדם‬ ‫וכבודי לאחר לא אתן‪:‬‬ ‫הידור מצוה צריך שמירה יתרה מן החיצונים | בכל דבר הנוגע לחיצונית יש ליצר הרע שליטה מיוחדת | אם אתה באמת מהדר במצוות תלמד קצת את המשמעות של המצווה | הוא צריך את הבית היפה ביותר – וגם את‬ ‫האתרוג היפה ביותר | למה צריך כל אחד להשיא את צאצאיו כמו שועי הארץ | זה סטייל ולא מנהג ישראל‬ ‫הידור מצווה ‪ -‬לא על חשבון‬ ‫ובמילים אחרות‪ :‬חרף כל מה שאמרנו ודברנו‬ ‫העיקר הוא פנימיות העבודה‬ ‫פנימיות המצווה‬ ‫אודות המעלה וחובת הענין של הידור מצווה‪,‬‬ ‫אחד המקומות שהיצר הרע מוצא לו פתח להיכנס‬ ‫כי זה כלל גדול‪ :‬היצר הרע אינו נותן מנוחה‬ ‫עדיין נשאר ועומד על תילו היסוד מוסד שיש‬ ‫לשם הוא בכל הנוגע להידור מצווה‪ .‬ולפיכך כאשר‬ ‫לאדם‪ ,‬והוא תמיד יחפש דרכים איך להתנחל בליבו‬ ‫לנו באידישקייט‪ :‬שהעיקר הוא פנימיות העבודה‪.‬‬ ‫מדברים אודות הידור מצווה‪ ,‬צריכים בד בבד גם‬ ‫ולהפריעו מעבודתו‪ .‬אבל עיקר כוחו הוא בכל הנוגע‬ ‫והריבונו של עולם בוחן כליות ולב לראות אם עובדו‬ ‫לעניינים של חיצוניות – ובפרט בזמן הזה‪ ,‬כאשר‬ ‫לדבר אודות הזהירות מן הנחש שיכול להתגנב לתוך‬ ‫כראוי – באמת ובתמים‪ .‬ולכן צריך האדם להישמר‬ ‫הענין של הידור מצווה‪ .‬כי סוף כל סוף הענין של‬ ‫החיצוניות יש לה כח גדול והיא שולטת בכיפה‪.‬‬ ‫שלא להפוך את היוצרות ולעשות את העיקר לטפל‬ ‫היצר עלול להביא את האדם למצב שיזניח את החלק‬ ‫הידור מצווה כרוך עם ענייני חיצוניות‪ ,‬וכל עבודה‬ ‫ואת הטפל לעיקר‪ ,‬והיינו שלא יעשה את עיקר‬ ‫הפנימי והאמיתי של המצווה‪ ,‬ויתעסק בעיקר עם‬ ‫חיצונית צריכה שמירה יתרה מן הסטרא אחרא; שלא‬ ‫העבודה מן החיצוניות של המצווה‪.‬‬ ‫החלקים החיצוניים שלה‪ .‬הוא יתעסק עם היופי ועם‬ ‫יבואו ויקבלו יניקה ממנה‪.‬‬ ‫ז‬ ‫דרכי הצדיקים‬ ‫הריבוי ועם כל הטפלים שלה‪ .‬האדם בא להדר בחיצוניות‬ ‫פעם ביום שב״ק בעת שמחת קידושא רבא של‬ ‫אחד מנכדי כ״ק מרן רבינו‪ ,‬הגיע גיסו של רבינו כ״ק‬ ‫פרשת לך לך‬ ‫המצווה – עם תירוץ של הידור מצווה‪ ,‬בו בזמן שהוא שוכח‬ ‫האדמו״ר רבי ישראל מבלאזוב זצ״ל להשתתף בשמחה‪.‬‬ ‫שהעיקר הוא הפנימיות‪ .‬אם אתה כל כך מהדר במצוות‪,‬‬ ‫והתחילו לשוחח יחדיו אודות זקינם הק' בעל צבי‬ ‫תפתח קודם קצת 'חסידות' ותכין את עצמך לקראת קיום‬ ‫לצדיק‪( ,‬כ״ק מרן רבינו זי״ע היה חתן בנו הרה״ק בעל 'קרן ישועה'‬ ‫המצווה‪ ,‬כדי שתבין קצת את הפנימיות של המצווה‪.‬‬ ‫מריבאטיטש זי״ע‪ ).‬באותה שיחה סיפר האדמו״ר מבלאזוב‬ ‫את העובדא דלהלן‪:‬‬ ‫הרה״ק רבי אלימלך רודניק'ער זי״ע [נכדו של הרה״ק‬ ‫בחצרות הק' דינוב ובלאזוב היה 'עסק' גדול בכל ליל‬ ‫הרבי ר' אלימלך מליזענסק זי״ע ותלמידו של הרה״ק‬ ‫שלא יגדיל את כבוד עצמו חס ושלום‬ ‫מראפשיץ זי״ע] היה בידידות קרובה מאוד עם הרה״ק הרבי‬ ‫שב״ק מן הזמר 'י‪-‬ה רבון'‪ ,‬והיו משוררים אותו בהתעוררות‬ ‫וכל כך עלול היצר לקלקל את המצווה‪ ,‬עד שיגרום לאדם‬ ‫גדולה בניגון המקובל מפי הרה״ק בעל בני יששכר זי״ע‪ ,‬והיו‬ ‫ר' אליעזר'ל מדזיקוב זי״ע‪ .‬פעם אחת כאשר הלך הרה״ק‬ ‫מכנים את הזמר בשם 'רבון עלם'‪ .‬וסיפר האדמו״ר מבלאזוב‬ ‫מרודניק למסעיו לקבץ ממון‪ ,‬שהה בשבת פרשת 'לך לך'‬ ‫לקחת את ההידור מצווה‪ ,‬כדי להדר בזה את עצמו ולעשות‬ ‫בעיר דזיקוב‪ .‬בעת עריכת השולחן בליל ש״ק אמר הרר״א‬ ‫כי בשבת בראשית לא היה זקינו הק' משורר את הזמר 'רבון‬ ‫לו שם גדול‪ .‬הוא לא יכול להסתפק באתרוג מהודר מאד‪,‬‬ ‫עלם'‪ ,‬אלא היה רגיל לומר‪' :‬די וואך דארף מען נישט זינגען‬ ‫בדברי תורתו 'ויסע אברם‪ ,‬אז דער צדיק פארט אויף א‬ ‫אלא הוא מוכרח להיכנס לבית מדרש עם האתרוג היפה‬ ‫'רבון עלם'‪ ,‬די תורה הקדושה איז אליינ'ס מעיד ״בראשית‬ ‫וועג‪ ,‬הלוך ונסוע הנגבה‪' ,‬הנגבה' איז גימטריא אדנו״ת [שם‬ ‫אדנ״י]‪ ,‬גייט די שכינה מיט מיט'ן צדיק' ('ויסע אברם' כאשר הצדיק‬ ‫והבולט ביותר‪ ,‬שכולם יראו איזה אתרוג יקר יש לו‪ ,‬ממש‬ ‫ברא אלקים את השמים ואת הארץ״‪ ,‬דארף מען נאך זאגן‬ ‫נוסע‪ ,‬אזי 'הלוך ונסוע הנגבה'‪' ,‬הנגבה' הוא בגימטריא שם אדנ״י‪ ,‬הולכת השכינה‬ ‫רבון עלם ועלמיא?' (בשבוע זה אין צריכים לשורר 'רבון עלם'‪ ,‬כאשר‬ ‫מי ידמה לו ומי ישווה לו‪ ,‬ובמקום להדר את המצווה של‪:‬‬ ‫התורה הקדושה בעצמה מעידה ״בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ״‪,‬‬ ‫יחד עם הצדיק)‪.‬‬ ‫"ולקחתם לכם ביום הראשון" ולקיים את רצון ה' בכל ליבו‬ ‫צריכים עוד לשורר רבון עלם ועלמיא?!)‪.‬‬ ‫ויהי בבוקרו של יום ראשון (פר' וירא) למחרת אותה שבת‪,‬‬ ‫ונפשו ובהידור רב‪ ,‬הוא רק מוסיף חיצוניות על חיצוניותו‬ ‫גם בשבת אחר כך‪ ,‬שב״ק פרשת נח‪ ,‬לא היה משורר 'רבון‬ ‫נהג הרה״ק מרודניק כדרך האדמורי״ם‪ ,‬וקיבל קוויטלעך‬ ‫מתושבי דזיקוב‪ .‬ראה זאת הרה״ק בעל 'אמרי נועם' זי״ע‪,‬‬ ‫וגאווה על גאוותו! הוא משתמש בענין של הידור מצווה‪,‬‬ ‫עלם'‪ ,‬והיה אומר על כך‪' :‬זינגען 'רבון עלם'?! ֶֶעה! ווי קען‬ ‫והיצר לו על מה שהוא נוהג ברבנות 'באתרא דמר' של אביו‬ ‫כהיכי תמצי להגדיל את הגאווה הסרוחה שלו‪ .‬וכמו שהוא‬ ‫מען זינגען 'רבון עלם'?! דער רבונו של עולם האט באשאפן‬ ‫הרבי ר' אליעזר'ל‪ .‬ובכן נכנס אל אביו‪ ,‬ואמר לו בלשון של‬ ‫א וועלט‪ ,‬און ער האט עס דערנאך חרוב געמאכט‪ֶֶ ,‬עה'!‬ ‫צריך את הבית היפה ביותר ואת הרכב היפה ביותר‪ ,‬הוא‬ ‫(לשורר 'רבון עלם'?! וכי איך יכולים לשורר 'רבון עלם'?! הרבונו של עולם ברא‬ ‫תרעומת‪' :‬נו‪ ,‬אוודאי נעמט מיילעך קוויטלעך אין דזיקוב‪ ,‬אז‬ ‫דו זאגסט אזוינע תורות‪ ,‬נעמט ער קוויטלעך‪( '...‬ודאי לוקח‬ ‫גם צריך את האתרוג היפה ביותר‪ .‬אין לזה שום שייכות‬ ‫עולם‪ ,‬ואחר כך החריב אותו)‪.‬‬ ‫רבי אלימלך קוויטלעך כאן בדזיקוב‪ ,‬כי אם אתה אומר תורות כאלו‪ ,‬הוא לוקח‬ ‫להידור מצווה‪ .‬וכי גם באיסור לשון הרע הוא מהדר כל כך?‬ ‫אבל כאשר הגיעה השבת הבאה פרשת לך לך‪ ,‬פתח‬ ‫קוויטלעך‪ )...‬שאל אותו הרר״א‪' :‬וועלכע תורות' (אלו תורות?)‪ ,‬חזר‬ ‫וכי באיסור שקר ואונאה הוא גם כזה מחמיר? לא! רק בשעה‬ ‫ואמר‪' :‬די וואך שטייט אין די פרשה ״ועבדום וענו אותם‬ ‫האמרי נועם בפניו על דברי התורה שאמר בליל שבת‪.‬‬ ‫שהוא יכול להרוויח עוד כבוד ועוד התפארות ולהגדיל את שמו‬ ‫ארבע מאות שנה״‪ַַ ,‬א ְְמ ַַחֶיֶ ה! ס'קומט ַַא פסח אויפ'ן וועלט!‬ ‫ענה לו הרר״א‪' :‬איך געדענק גאר נישט אז איך האב אזוי‬ ‫ַַא ְְמ ַַחֶיֶ ה! יעצט קען מען זינגען רבון עלם'! (בזה השבוע כתוב‬ ‫געזאגט‪ ...‬נו‪ ,‬און אויב איך האב אזוי געזאגט‪ ,‬מעג ער נעמען‬ ‫יותר ויותר‪ ,‬אז הוא נזכר שהוא צריך להדר במצוות!‬ ‫בפרשה ״ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה״‪ַַ ,‬א ְְמ ַַחֶיֶ ה! מגיע חג הפסח לעולם!‬ ‫קוויטלעך‪( '...‬אינני זוכר שאמרתי כך‪ ...‬נו‪ ,‬ואם אכן אמרתי דברים אלו‪,‬‬ ‫בפתע פתאום הוא גם נהיה אוהב תורה שאין דוגמתו‪,‬‬ ‫ַַא ְְמ ַַחֶיֶ ה! כעת יכולים לשורר רבון עלם!)‪ ,‬ואכן היה משורר את הזמר‬ ‫הרי שמותר לו לקחת קוויטלעך‪ .)...‬כי בשעת עריכת השולחן היה‬ ‫בהתעוררות והתלהבות גדולה‪.‬‬ ‫מופשט לגמרי מזה העולם‪ ,‬ולכן לא זכר כלל את מה שאמר‬ ‫הוא צריך לקנות את העליות היקרות ביותר‪ .‬היכן הוא היה‬ ‫[כאשר סיפר זאת האדמו״ר מבלאזוב לפני כ״ק רבינו‪,‬‬ ‫בדברי תורתו‪ .‬אבל אם מן השמים יצאו הדברים‪ ,‬שאמר עליו‬ ‫אתמול והיכן הוא היה שלשום? למה הוא נזכר כעת בכבוד‬ ‫שבחים כאלו‪ ,‬ודאי ראוי הוא לכך‪.‬‬ ‫והזכיר את הפסוק שנקט זקינם הק'‪ :‬״ועבדום וענו אותם״‪,‬‬ ‫התורה? את כבוד עצמו הוא דורש כאן ולא את כבוד התורה!‬ ‫עצר אותו כ״ק רבינו והגיב בנוסח של תרעומת‪ָ' :‬יָ א ָיָ א! ַַא‬ ‫ְְמ ַַחֶיֶ ה! ַַא ְְמ ַַחֶיֶ ה'!]‪.‬‬ ‫פעם אחת עמד הרה״ק מרוזין זי״ע בתפלת העמידה של‬ ‫העשירים הנהיגו להם סטייל וכולם רצים אחריהם‬ ‫הוסיף האדמו״ר מבלאזוב וסיפר‪ ,‬כי פעם באחת מן‬ ‫מעריב בליל ראש השנה למשך זמן ארוך מאד‪ ,‬וראו במחזור‬ ‫ואגב הדברים‪ :‬אחת התופעות שהשתרשה בזמננו היא‪,‬‬ ‫השבתות הנ״ל כאשר לא זימר זקינו בעת ה'טיש' את ה'רבון‬ ‫אשר היה מונח לפניו כי הוא עודנו עומד בברכה הראשונה‪,‬‬ ‫עלם'‪ ,‬חשב לעצמו 'וכי יתכן הדבר שיעבור ליל שב״ק‪ ,‬וזקני‬ ‫וכך עמד על מקומו ולא נע ולא זע במשך הרבה זמן‪.‬‬ ‫שכל אחד מהדר לקנות עבור החתן היקר שלו את החפצי‬ ‫הק' לא ישורר רבון עלם'?! וגמר בדעתו כי בוודאי משורר‬ ‫אחר שהמתינו זמן רב‪ ,‬ניגש בנו הרה״ק רבי שלום יוסף‬ ‫מצווה היקרים ביותר‪ .‬הוא מוכרח לקנות לחתן מנורה‬ ‫זאת זקינו הק' בביתו לעצמו‪ .‬והסכים על הדבר יחד עם‬ ‫מסאדיגורה זי״ע אל מקומו‪ ,‬והפך עבורו את הדף של המחזור‪.‬‬ ‫יקרה לכבוד חנוכה‪ ,‬וקופסא לאתרוג מכסף לכבוד סוכות‪,‬‬ ‫דָסאנּוק‪,‬‬ ‫חברו הקרוב הרה״ג ר' מאטל'ע שפאלטער ז״ל הדיין ָ‬ ‫ואחר זמן מה ניגש שוב והפך דף נוסף‪ ,‬וכך עשה כמה פעמים‪.‬‬ ‫והחליטו לעקוב אחר הרה״ק מבלאזוב ולראות מה יעשה‬ ‫ומגילה מהודרת לכבוד פורים‪ .‬הוא לא יכול לתת לו מנורה‬ ‫בדבר‪ .‬וכאשר חשבו כך אכן ראו‪ ,‬כי כאשר הרה״ק מבלאזוב‬ ‫עד שכעבור זמן לא רב‪ ,‬סיים את תפלתו ופסע לאחוריו‪.‬‬ ‫פשוטה‪ ,‬הוא מוכרח להעניק לחתן שלו מנורה גדולה כזאת‪,‬‬ ‫נכנס לחדרו‪ ,‬הוא התיישב ליד התנור והתחיל לשורר 'רבון‬ ‫שאלו החסידים את רבי שלום יוסף מה היה הפשט בזה‬ ‫שמלפנים‪ ,‬גם לרבי הגדול ביותר לא היתה כזאת מנורה‪.‬‬ ‫עלם' בבכיות עצומות‪ .‬וכאשר הגיע אל סוף הפיוט בחלק‬ ‫המעשה‪ ,‬ואיך העיז לעשות את מה שעשה‪ .‬ענה ואמר להם‪:‬‬ ‫המתחיל 'למקדשך תוב'‪ ,‬התחיל לשורר ולפרש את הזמר‬ ‫'דער טאטע דאוונט פון אינעווייניג‪ ,‬ער דאוונט נישט פון‬ ‫אבל מה לעשות הוא צריך להדר במצוות‪ ...‬הוא מכבד את‬ ‫לעצמו בשפת 'אידיש' המדוברת‪ ,‬וכך המשיך לשורר עד סוף‬ ‫אויסערווייניג‪ .‬דער טאטע איז געשטאנען אין אזא פחד‬ ‫התורה‪ ,‬ומכבד את המצוות‪ ,‬והוא מוציא על זה ממון ודמים‬ ‫הזמר בהתעוררות נפלאה‪.‬‬ ‫פאר'ן בורא כל עולמים‪ ,‬אז ער האט נישט געקענט איבער‬ ‫רבים ויקרים‪ .‬וכי למה צריך החתן לקבל מנורת כסף גדולה‬ ‫מישן דעם בלעטל‪ .‬ממילא איז ער געבליבן שטיין‪ ,‬האט ער‬ ‫כאשר גמר לשורר‪ ,‬הבחין בנכדו העומד מרחוק ומביט‬ ‫נישט געקענט ווייטער דאווענען‪ .‬איך האב איבער געמישט‬ ‫ויקרה‪ ,‬גם אם הוא לאו דוקא הבחור הכי טוב בישיבה? וכי‬ ‫עליו‪ ,‬מיד קרא אליו בחביבות‪' :‬ווער איז דארט? ישראל'קע'?‬ ‫דעם בלעטל‪ ,‬האט ער ווייטער געדאוונט‪ ,‬און געקענט‬ ‫המחותן שלו צריך לחנך אותו להדר במצוות?‪...‬‬ ‫(מי זה שם? ישראל'קע?) וקראו אל חדרו פנימה‪ ,‬והתחיל לדבר‬ ‫ענדיגן דאווענען'‪( .‬אבי מתפלל מתוך הכתב‪ ,‬הוא אינו מתפלל בעל פה‪.‬‬ ‫איתו בהתלהבות גדולה על קדושת השב״ק‪ .‬ובתוך דבריו‬ ‫ועמד אבי בכזה פחד לפני הבורא כל עולמים‪ ,‬עד שלא היה יכול להפוך את‬ ‫מנהג זה אין לו שום שייכות לאידישקייט‪ ,‬להידור‬ ‫הראה על הנרות בהתרגשות‪' :‬די לעכט זאגן עדות אז היינט‬ ‫הדף‪ .‬ולכן נשאר על עמדו‪ ,‬ולא היה יכול להתפלל הלאה‪ .‬ואני הפכתי לו את‬ ‫מצווה או למנהגי ישראל‪ .‬זה כל כולו מיוסד על 'סטייל'‬ ‫איז שבת! זעסט נישט?! ווי די לעכט צאנגען און זאגן עדות‬ ‫הדף‪ ,‬והמשיך להתפלל‪ ,‬וכך היה יכול לסיים את תפלתו)‪.‬‬ ‫אז היינט איז שבת'! (הרי הנרות אומרים עדות שהיום הוא שבת! וכי אינך‬ ‫שהנהיגו העשירים שרצו להגדיל את שמם ואת כבודם‪,‬‬ ‫על פי מעשה זה פירש פעם הרה״ק רבי מרדכי חיים (ר'‬ ‫רואה?! הרי הנרות דולקים ואומרים עדות שהיום הוא שבת!)‪.‬‬ ‫ורצו שכל הבית מדרש ידעו שהם רכשו עבור החתן שלהם‬ ‫ָָמאטל) סלאנימ'ער זי״ע את הפסוק שכתוב בפרשת לך לך‬ ‫אחר כך הוסיף בהתלהבותו והתבטא ואמר‪' :‬מען גייט מיר‬ ‫על אברהם אבינו‪ ,‬שאמר לו הקב״ה ״שא נא עיניך וראה מן‬ ‫את הכלים היקרים ביותר‪ .‬דא עקא שבזמננו כבר לא‬ ‫איינרעדן 'מעין עולם הבא יום שבת מנוחה'‪ ,‬אז שבת איז‬ ‫המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה״ (בראשית‬ ‫יודעים להבדיל בין עניים לעשירים‪ ,‬כולם רוצים להתנהג‬ ‫נאר א מעין פון עולם הבא?! איך וואונטש מיך נישט קיין‬ ‫יג‪ ,‬יד)‪ ,‬ומפרש שם האור החיים הק' וז״ל‪' :‬עשה לו נס עצום‪,‬‬ ‫כמו הנגיד של העיר‪ .‬זה חלק מן התרבות המקובלת בימינו‬ ‫בעסערע עולם הבא ווי דער טעם וואס איך שפיר יעצט!'‬ ‫שיוכל לראות מצפון לדרום וממערב למזרח ממקום אחד‪,‬‬ ‫בכל תחום‪ .‬אין הבדלי מעמדות‪ ,‬וכל נצרך רוצה להשיא‬ ‫(מנסים להגיד לי כי 'מעין עולם הבא יום שבת מנוחה'‪ ,‬ששבת הוא רק מעין‬ ‫מבלי שיוצרך לסובב'‪ .‬ובפשטות צריך ביאור מה היה הצורך‬ ‫ישר ‪718.484.2189‬‬ ‫של עולם הבא?! אני לא מאחל לעצמי עולם הבא טוב יותר מן הטעם שאני‬ ‫בנס עצום זה‪ ,‬וכי לא יכול היה אברהם אבינו להסתובב‬ ‫את צאצאיו כמנהג בעלי בתים חשובים דפה‪ ,‬ולכן גם אם‬ ‫מרגיש עכשיו!)‪.‬‬ ‫בעצמו לד' הצדדים‪ .‬ואמר רבי ָָמאט'ל‪ ,‬כי על פי זה המעשה‬ ‫הוא מתפרנס בקושי רב‪ ,‬הוא מוכרח לשפוך הון תועפות‬ ‫ואכן כ״ק מרן רבינו היה נוהג לפרש 'מעין ‪ -‬הוא ‪-‬‬ ‫מובן הדבר היטב‪ .‬כי אברהם אבינו היה עומד בפחד עצום‬ ‫לצרכי הנישואין‪ .‬איי‪ ,‬הרי אין לו את הכספים הללו‪ ,‬נו‪ ,‬אזי‬ ‫עולם הבא‪ ,‬יום שבת מנוחה'‪ ,‬כלומר‪ ,‬העולם הבא אינו‬ ‫כזה לפני ה'‪ ,‬עד שלא היה מסוגל לזוז ולהסתובב כלל‪ ,‬ולכן‬ ‫עשה הקב״ה נס שיוכל לראות לכל הצדדים בלי להניע את‬ ‫מגייסים כסף והולכים עבורו ל'הכנסת כלה'‪ ,‬וכך הוא כבר‬ ‫אלא 'מעין' של יום השבת [והוא על דרך המאמר המובא‬ ‫אבריו‪.‬‬ ‫בספה״ק בית אהרן לפרש בזה‪ ,‬שהשב״ק היא 'מעיין' ומקור‬ ‫יכול לעשות את ההצגה כמו כולם – 'די שפיל גייט ווייטער‬ ‫לעולם הבא]‪.‬‬ ‫ָָאן' – ועולם כמנהגו נוהג‪.‬‬ ‫ארה”ק‪072.3323310 :‬‬ ‫לקבל הגליון מדי שבוע במייל‪,‬‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫יט‬ ‫סט‬ ‫תולדות יהודה‬ ‫ן‬ ‫לסדר מוקד הפצה‪ ,‬ולתרומות‪:‬‬ ‫ארה"ב‪718.536.2347 :‬‬ ‫מכו‬ ‫שין‬ ‫למכון תולדות יהודה סטיטשין‬ ‫ענגלאנד‪033.0175.9024 :‬‬ ‫אין להעתיק שום חלק מגליון‬ ‫‪a0765993813@gmail.com | 076.5993813‬‬ ‫זה בלי רשות המערכת‬ ‫כ " <ל ה ו צ א ת ס פ רי ט "א‬ ‫קאנאדע‪438.771.1003 :‬‬ ‫ק מ ר ן ר בי נ ו ש <ל י‬