עומקא דפרשה · Omke Deparsha — נח (2026-10-12)

עומקא דפרשה
במה ללומדי התורה -מודיעין עילית
גניבא בר גנבתא תשלום גזל ללא איסור
גזל נכרי פחות מש"פ גזל נכרי למצוה
פר' נח -בענייני גניבה וגזילה
שער הציון גזל בהעתקה וחיקוי
בס"ד ערב ש"ק ו' במרחשון תשפ"ז
גזל בדור המבול שנה י"ט בגדרי איסורי גזל וגניבה
גליון
בהעתקה וחיקוי תתע"ב
גזלצ ברה
אם יש איסורתור יב תשלומי גזילה אי תליין באיסור
הרב אברהם לוי – מח”ס זכויות היוצרים הרב א .גלעזר
א .שאלות רבות מצויות בנושא העתקת שיטות עבודה וחיקוי מוצרים ,אם יש יש לדון אי חיובי התשלומין דחייבה תורה בגנב וגזלן מישך שייכי לאיסור לא
בכך משום גזל .ויסוד הענין תלוי במה שנחלקו האחרונים אם יש בעלות על תגנוב ולא תגזול שעבר ומשום לתא דידהו מתחייב ,או דהמעשה מחייב ולא
יצירה ,אכן דעת הרבה מהפוסקים שאין בעלות על עצם ההמצאה והיצירה, משום האיסור[ .ויש מקום לחלק בין חיוב קרן לשאר חיובים ,דקרן שאינו קנס
אבל יש איסור מצד השגת גבול .כמו שכ’ בשו”ת מהרש”ם (ח”ב סי’ רב ד”ה אף בלא האיסור מתחייב אבל חיוב כפל וכן חומרא שהחמירה תורה בגנב
ועוד) לגבי מי שהמציא מסחר שאפשר להפיק מפסולת תעשייתית ,דאף שטרח שנמכר בגנבתו מסתברא דתלוי באיסור].
והמציא המסחר ההוא וזכה בו ,מ”מ הרי הוא רק איסורא שחל על הבא להשיג
גבולו ,ואין בו קנין הגוף ,כי הוא דבר שלא בא לעולם ואין בו ממש .וכך נקט והנה מצינו בב’ דוכתי חיוב תשלום דגניבה וגזילה גם בלא איסור .א) בשו”ת
להלכה בפתחי חושן (ח”ה פ”ט סי”א) שכל המצאה או חידוש באומנות או מהרי”ל סי’ קצ”ח כתב חידוש גדול דאע”ג דקיי”ל שואל שלא מדעת גזלן ,אין
במלאכה כגון פטנט ,יש בו משום השגת גבול .והנפק”מ היא כשאין השגת גבול, הכונה שעובר בלא תגנוב ,דבדבר שאין קפידא לבעלים לא תגנוב ליכא ,אלא
כגון כגון כשעושה לצורך פרטי שלא בדרך מסחר ,או בכל אופן שהממציא אינו דחייב באונסין כיון שנחשב למעשה גזלה .ב) בדברי התוס’ הרא”ש קידושין
ניזוק עי”ז. סט .דכ’ אושפזיכניה דר’ שמלאי דמצי א”ל זיל גנוב ואזדבן בעבד עברי ,ופי’
ובשו”ת משפטי שמואל (סי’ ל”ה ד”ה לאור) פסק שזכות בעלות על יצירה היא התוס’ הרא”ש שיאמר לנגנב שימחל לו כדי שלא יעבור על איסור גניבה אבל
כאויר חצר ולכן תלויה בחפץ כשם שהאויר תלוי בחצר ,שאם קונה את החפץ לא ימחל לו על הממון ומשו”ה יתחייב בתשלומין וימכר בע”ע .וחזינן דלא
מהממציא יתכן שיכול לעכב את הקונה מלחקות את המצאתו[ ,כיון שחכמת זו בלבד שמתחייב בתשלומין אע”פ שלא עבד איסורא ,אלא אף חומרת גנב
ההמצאה לא נמכרה יחד עם החפץ והרי”ז כמוכר חצר ומשייר אויר] ,אבל אם שנמכר בעבד נוהג בזה.
המחקה אינו משתמש בחפץ של הממציא אינו יכול לעכבו. אמנם יל”ע דבמכות טז .אמרינן דלא תגזול הוי ניתק לעשה דוהשיב את
וכך נקט בברכת שלמה (סי’ כד) שיש בעלות לחכמה ,אולם הבעלות מתייחסת הגזלה ,ולפי’ התוס’ שם מסקינן דאף כשאינו בעין ומשלם דמיו חשיב ניתק
דוקא לענין שלא יבואו להפקיע ממנו את בעלות היצירה ,אבל לענין השחתה לעשה ,והא קיי”ל התם יד :דלאו שקדמו עשה דלוקין עליו ,ופי’ רש”י ותוס’
ואיבוד אין מייחסים לו שום בעלות ,דהחכמה היא דבר שאין בו ממש ולא שייך דהיינו כשאפשר לקיים העשה אף בלא עברת הלאו ,דכה”ג לא
בה קנינים .וכך הורה הגר”מ הלברשטאם זצ”ל שאמנם יש בעלות על חכמה מיקרי ניתק לעשה .והרי להנ”ל תשלומי גזלה נוהגין אף
אבל אין בה ממש ,וממילא לא שייך בזה גזל. בלא הלאו ,וא”כ אמאי חשיב ניתק לעשה ,וצ”ע.
העתקת פטנטים
ב .אך מכיון שמנהג המדינה ותקנת הסוחרים שיש זכות על פטנטים ,לכן נראה
שגם כאשר אין השגת גבול ,מ”מ בכל אופן שההמצאה נחשבת כפטנט (מצד
חשיבותו ,ואע”פ שאינו רשום) יש זכות מדין תורה לעכב על אחר מלהשתמש גזל עכו”ם עבור קיום מצוה
בו ,וכמו שכתב השואל ומשיב (ח”א סי’ מד) וז”ל אם מדפיסים או מחדשים
הרב שלמה זלמן כהן
איזה מלאכה אינו רשאי אחר לעשות בלא רשותו והרי נודע שר’ אברהם יעקב
מהרובשוב שעשה החשבון במאשין ,כל ימיו קבל שכרו מהקיר”ה בווארשא א .יש להק’ ב’ קושיות בהאי סוגיא :א) .בגמ’ סוכה (ל ).אמר להו רב הונא להנהו
ולא יהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלהם ,עכ”ל. אונכרי ,כי זבניתו אסא מעכו”ם ,לא תגזזו אתון ,אלא לגזזוה אינהו ויהבו לכו,
אכן מכח מנהג המדינה ותקנת הסוחרים ,הבעלות היא דוקא על מוצר זהה מ”ט סתם עובדי כוכבים גזלני ארעתא נינהו ,וקרקע אינה נגזלת וכו’ .וכתב
רש”י דסתם עכו”ם גזלני ארעתא מישראל נינהו ,ושמא אותו קרקע מישראל
בדיוק ,אבל אם משנה מעט ,בין לגריעותא ובין למעליותא ,כבר לא נחשב
הוה .ורבות הפליאו בו כל חכמי לב ,אמאי פרש”י דשמא מישראל הוה ,דמשמע
הפטנט הראשון ואין לו זכות יוצרים .ועוד ,שחוק הפטנטים הוא חוק מסחרי, דאי מעכו”ם הוה ,לא איכפת לן ,והא קיי”ל דגזל עכו”ם אסור .וביותר ,דרב הונא
אבל אינו אוסר על אדם להעתיק פטנט לשימוש אישי בביתו פנימה .ולכן לכאו’ איהו מריה דהאי שמעתתא ,ואיהו גופיה ס”ל בב”ק (קיג ):דגזל עכו”ם אסור.
לשימוש אישי מותר גם אם לא שינה כלל[ .ועוד יש לדעת שמצד מנהג המדינה ב) .הקשו המפרשים ,בהא דיצחק אמר לעשו (תולדות כז,ג) ”ועתה שא נא כליך
לא כל המצאה נחשבת פטנט רשום ,כיון שרוב ההמצאות אינן מקוריות לגמרי], תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד” .ופרש”י ,וצודה לי מן ההפקר ולא מן
ולכן בכל כה”ג אין איסור גזל. הגזל .וקשיא אמאי הוצרך להזהירו על הגזל ,הא גזל הוא מז’ מצות דב”נ.
נמצא ,דיש ב’ איסורים בשימוש בהמצאה :הא’ מצד השגת גבול ,ובזה הוא דוקא ב .והנראה בזה בעזה”י ,ובהקדם דהנה הקשו רבוותא ,אמאי קיי”ל דלולב הגזול
באופן שמפסיד ,ולא לצורך פרטי[ .אכן יש להדגיש שהחילוק בין שימוש פרטי פסול אף לאחר יאוש ,מטעמא דמצוה הבאה בעבירה ,הא כיון דעשה דוחה
למסחרי ,הוא דוקא כשהפטנט המקורי נמכר ומופץ ע”י חברת שיווק ,אבל ל”ת ,נימא דהעשה דנטילת לולב ,ידחה לל”ת דלא תגזול ,ועי’ בזה בתפאר”י
כשההמצאה משווקת ע”י אדם פרטי ,אין הבדל בין שימוש פרטי למסחרי ,דגם במשניות ועוד .ומחוורתא בזה כדייסדו לן רבותינו האחרונים ,דבלאוין דבנ”א
לצורך פרטי אסור]. לחבירו לא אמרינן עדל”ת ,דכיון דהאיסור בא מזכויות חבירו בממונו ,בכה”ג
והב’ איסור גזל מצד שיש בעלות מסויימת לחכמה ,אך זה הוא דוקא באותו אין עדל”ת.
הפטנט בדיוק[ .והאיסור הוא בעצם השימוש ,ולכן גם אם אחר העתיק ,אסור ועוד יש להקדים בזה ,מאי דהנחילנו החכם צבי (ר”ס כו) ,דחלוקים הם ביסוד
לקנות ממנו ואסור להשתמש בו]. דינם איסורא דגזל עכו”ם מאיסורא דגזל ישראל ,דבגזל ישראל האיסור הוא
העתקת מתכונים מחמת הנגזל ,דאית ליה בעלות וזכות בממונו ,משא”כ בגזל עכו”ם איכא רק
ג .לגבי העתקת מתכון לאפיה ובישול ,אפילו אם הוא יצירה מיוחדת ,מ”מ מאחר איסורא לשמים שלא ירגיל עצמו במעשים רעים לגנוב ,וזהו דין בגברא הגזלן
ואין מנהג המדינה להחשיב מתכון ביתי כפטנט והמצאה ,ממילא אין שלא יעשה מעשה גזילה ,אבל אינו מזכויות העכו”ם הנגזל בממונו .ולפי”ז
בזה איסור גזל של העתקת פטנט .אא”כ מעתיק ממי שפרנסתו נפקא לן דבר חידוש ,דכל מאי דלולב הגזול פסול ,הני מילי כשגוזל
בכך ,שאז יש איסור משום השגת גבול באופנים דלעיל מישראל ,אבל כשגוזל מעכו”ם כשלית ליה לולב אחר ,אינו
פסול ,משום דעשה דלולב קמדחי לאיסורא דגזל ,דהא
המשך בעמ’ 4 המשך בעמ’ 4
מוקדש לזכות החתן קלונימוס יהודה בן באשא דבורה יוכבד
והכלה מרים גיטל ברכה בת אסתר מלכה
הציותורה
לקבלת התורה היחוסשער
מלחמתה של
גנבא בר גנבתא – וגזילה הציו
גניבהתורה בגדרי שער
וטעמי של
מלחמתה
הרב ישראל מנחם וינגרטן הרב שלמה זלמן ברגר
א .ב”מ סא‘ :לא תגנובו דכתב רחמנא למה לי לכדתניא ...לא תגנוב על מנת על הפס’ “ותשחת הארץ לפני האלקים ותמלא הארץ חמס” ,פירש”י “ותשחת” הוא
לשלם תשלומי כפל’ .וצ”ב מדוע אסור לגנוב ע”מ לשלם לחברו הנצרך לשון גילוי עריות ועבודת כוכבים ,ואעפ”כ לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל ,שנא’ (ו’
תשלומי כפל ,והרי זה חסד גדול שהסכים לבזות עצמו ע”מ ליתן ממון לחבירו י”ג) “קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ”.
דרך כבוד. ובכלי יקר כתב וכן הוא בבראשית רבה פרשה ל”א ,שבני נח היו גוזלים פחות פחות
משוה פרוטה כדי שלא יתחייבו בדין תשלומי הגזילה ,וזה שאמר הכתוב “ותשחת
ויבואר בהקדם מאמרם במדרש [שמו”ר ל טו] שהיו ישראל עבדים במצרים הארץ לפני האלקים” ,פי’ דנשחתה הארץ לפני האלוקים ,ואלוקים הוא כינוי לבי”ד,
כדין עברי הנמכר לעבד .וצע”ג ,הרי העברי נמכר לעבד רק בגנבתו ומה גנבו (וכמש”כ “אלקים לא תקלל” (שמות כ”ב כ”ז)) דנשחתה הארץ משום שלא יכלו
ישראל שיענשו במכירה לעבדים. בי”ד להעמידם בדין לפי שגזלו פחות פחות משו”פ( .והוסיף שם ע”ד הדרש לפרש
מש”כ בתהלים (פרק א’) “לא כן הרשעים” שהרשעים אינם כנים במעשיהם“ ,כי אם
ב .ובכאן נבוא לסוגית ה’גניבה’ הפלאית הקשורה ביסודי אומתנו ומתוארת כמוץ אשר תדפנו רוח” שהיו גוזלים דברים שאין בהם שו”פ ,דא”א להעמידם בדין,
במשא ומתן הפלאי בינות אבותינו שבטי י-ה [בר”ר צב ח]’...’ :וימצא הגביע וכמוץ שתדפנו רוח הדיין“ ,על כן לא יקומו רשעים במשפט” שא”א להעמידם בדין
באמתחת בנימין’ ,כיון שנמצא הגביע אמרו לו מה גנבא בר גנבתא אמר להון על גזילה זו לפי שהיא פחות משו”פ“ ,וחטאים בעדת צדיקים” שלא היה חשוב
גברא דיוסף ,יש כאן שעירים ,יש כאן אחים שמכרו אחיהם ,אתמהא ויקרעו בעיניהם כגזל ,והעמידו עצמם בעדת צדיקים וכאילו לא גזלו מעולם ,אבל “יודע ה’
שמלותם וגו’’. דרך צדיקים” ,ולכך “ודרך רשעים תאבד”).
והיינו שהטיחו בבנימין לכשחשדוהו שגנב הגביע ’גנבא בר גנבתא’ .וכוונתם הרמב”ם (פ”א מהלכות גניבה ה”ג) כ’ אי זהו גנב זה הלוקח ממון אדם בסתר ואין
הבעלים יודעים .כגון הפושט ידו לתוך כיס חבירו ולקח מעותיו ואין הבעלים
לרחל אמנו שגנבה התרפים ,והעיר להם מנשה על מכירת אביהם .ובאמת
רואים וכן כל כיוצא בזה .אבל אם לקח בגלוי ובפרהסיא בחוזק יד אין זה גנב אלא
שיוסף עצמו כשנתייחס למכירתו ולגלגולו מצרימה קראה ’גניבה’’ ,כי גנוב גזלן .לפיכך ליסטים מזויין שגנב אינו גזלן אלא גנב אף על פי שהבעלים יודעים
גונבתי מארץ העברים’ ,וצע”ג היאך להולמה. בשעה שגנב .ומבואר מדברי הרמב”ם דמבעי לב’ הענינים בהגדרת גניבה .בסתר
ג .ואולם תימה על תימה בידינו ,שהנה גניבה זו מיוחסת לישמעאלים וקרויה ושהבעלים לא יודעין.
על שמם בפרקי דר”א [מ]’ :במדבר פארן’ ,אמר להם הקב”ה לבני ישמעאל מקור איסור גניבה מהפסוק “לא תגנובו ,ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו”
מקבלים אתם את התורה אמרו לו ומה כתוב בה אמר להם לא תגנוב ,אמרו (ויקרא יט ,יא).ומקור איסור גזילה מהפסוק “לא תעשוק את רעך ולא תגזול”
לו אין אנו יכולין לעזוב את הדבר שעשו אבותינו שגנבו את יוסף והורידוהו (ויקרא יט ,יג).
למצרים שנ’ כי גונוב גונבתי מארץ העברים’ ע”כ. וטעמו אינו כדי להרחיק את האדם מן העבירה ,אלא כדי שהנגזל לא יהיה עשוק
(שערי יושר ג ,כה ד”ה ונלענ”ד דבאמת).
ועכשיו הדברים הם פלא על פלא היאך הועתקה זו הגניבה מאחריות ישראל
במהותו חילקו רבוותא בין גניבה לגזילה ,שבגניבה האיסור בפעולת הלקיחה,
לבעלות ישמעאל[ .ועי’ בפרשת דרכים א’ מש”כ בזה]. ובגזילה האיסור בתוצאה שהממון חסר לחבירו (מנחת חינוך רכד ,ב )
ד .ויועמד כאן יסוד הגניבה בישראל ,והוא רחב מאד עד שמחד יכול להיות וע”פ יסוד זה יבוארו החילוקים בין גזל לגניבה:
מעשה מצוה משובח כברחל ,ומאידך ביכלתו לשעבד לעבדות ,ובכוחו אפילו א) על מנת למיקט (לקחת את החפץ על דעת להחזירו) או על מנת לשלם – אסור
לאבד הנפשות כבבן סורר שגנב ,וגנב הבא במחתרת ,עד לגונב הנפשות. בגניבה ,שהרי היתה פעולת לקיחה ,ומותר בגזילה ,שהרי הממון לא יחסר לחבירו
ה .דהנה אמר בן בג בג [ב”ק כז’ ]:אל תיכנס לחצר חברך ליטול את שלך שלא ,וכן משמע מספר המצוות לרמב”ם רמד ,וכן כתב שדי חמד ח”ב פאת השדה ג ,ה
ברשות שמא תראה עליו כגנב אלא שבור את שיניו ואמור לו שלי אני נוטל’, ד”ה גזל).
ופסק הרי”ף בשערים שמי שנפל לו חפץ לחצר חברו ,והתגנב לשם כדי ליטלו, ב) העושק את חבירו ,דהיינו שלא פורע לו את חובו – עובר בגזל אך לא בגניבה,
עובר בלאו דלא תגנובו .וגם זה בכלל הנידון מה היא ’גניבה’. שהרי הממון חסר לחבירו ,אך לא היתה פעולת לקיחה
ו .והביאור הוא שה’גנב’ מתנהג כאילו הוא ’רשות בתוך רשות’ ,כביכול יש לו ג) הרמב”ם כלל את הלכות אבידה עם גזילה ,אך את הלכות גניבה בנפרד .משום
שאבידה דומה לגזילה בכך שחסר לחבירו ,אך אין נטילה אסורה מחבירו.
רשות חופשית לעצמו לנצל פירצה ולגנוב מרשות חברו נגד רצונו וכנגד עין
ד) הרמב”ם מגדיר שואל שלא מדעת וכובש שכר שכיר כגזלן (הלכות גזילה
של מעלה[ .ולעומתו הגזלן תובע בכח ובלי רשות ,ובזה תלויים חילוקי דיניהם
פ”ג הט”ו) ותמהו המפרשים דהלא אין ידיעת הבעלים והו”ל כגנב אמנם
ע’ היטב ברמב”ם ריש הל’ גניבה וריש הל’ גזילה ואכמ”ל]. לפי ההגדרה של חסר לחבירו יל”ד בהא .במהות האיסור ייסדו האחרונים
ז .ועל כן ,גנב שכל גניבתו איננה אלא לחזק את רשותו של הבעלים הנגנב ,לא שיש שני איסורים בגזילה :איסור על מעשה הגזילה ,דהיינו הנטילה מרשות
’גנב’ שמו ,וזה המכוון במנהג גניבת האפיקומן שמקורו באליה רבא או”ח תעב, חבירו לרשותו ,ואפילו אם לא קנאה ,ואיסור על קניית הגזילה גם אם לא
ותמוה שדוקא בליל החינוך הגדול הזה נטמיע תאות גניבה בילדינו ,אלא שהיא נטלה (קהילות יעקב בבא קמא לז ד”ה אלא דלענין ,קובץ הערות עד ,ב ד”ה
והא .ולפי זה כתב הקובץ הערות שם שבגזילת קרקע עובר רק על האיסור
הגניבה המחזקת את החיבור של הבן לרשות האב’ ,והגדת לבנך’.
הראשון ,כי אין בה קנייני גזילה ,ובגזילת מטלטלין עובר על שני האיסורים)
ולכן ס”ד שאפשר לגנוב ע”מ לשלם כפל ,והדרשה המיוחדת היא מפני שסוף והמשאת משה (ב”מ סו ד”ה ונראה) הוסיף שחוץ מאיסור לא תגזול יש איסור נוסף:
כל סוף בשביל זה עליו להראות ולהישפט כגנב העושה רשות לעצמו וזהו איסור אכילה והנאה מדבר שאינו שלו ,ונלמד מהפסוק (בראשית ב ,טז) “מכל עץ
הדבר האסור ,וכבנכנס לחצר חבירו שלא ברשות. הגן אכול תאכל” – ולא מגזל [כמו שלומדים משם איסור גזל לבני נח (סנהדרין
נז.]):
ח .ולכן גנבה רחל את התרפים כדי למנוע אביה מע”ז ,והאחים ששיתפו רשות
בזמן האיסור כתב הקצוה”ח שהגזלן עובר רק ברגע הגזילה ולא אח”כ (דן בדבריו
שמים במכירת יוסף ,איננה ’גניבה’ להם אלא ’מכירה’ .אבל הישמעאלים הקובץ ביאורים בבא קמא טו .ומשמע מדבריו שבגזילה האיסור דווקא בפעולה
שקנאוהו מחמת תאות הגניבה שבמהותם הם עשאוה ל’גניבה’ העושה עין של ולא בתוצאה).
מעלה כאינה רואה. והנה ביד רמה לסנהדרין בסוגיא דבן נח ששבת חייב מיתה ,ביאר דהוא משום גזל
ט .ומה שנמכרו למצרים כעבדים הוא כדי לזקק מעשה גניבתם ולהוכיח שגוזל להקב”ה וכנסת ישראל את המושג שבת גם אם זה ביום אחר בשבוע וכפי
שאינם ’גנבים’ כי לא הפקיעו רשות אלא חיזקו רשות אביהם ואביהם שבשמים, שנאמר בתפלה “ולא נתתו וכו’ לגויי הארצות ולא הנחלתו וכ’ כי לישראל עמך..
ובהליכתם בספירתם לקבל תורתם ולהיכנס לרשות אביהם שבשמים הוכיחו ויל”ד לפי הגדר הנ”ל האם גוי ששבת הוא מחסר לעם ישראל את המושג שבת
כן. ודו”ק
יש מן האחרונים שכתבו לחלק בין גניבה לגזילה בגדר איסור פחות משו”פ .ויסוד
י .והנה העבד הוא כבהמה חסרת חייס ולכן מאכלו שעורים ולכאורה כן הוא דבריהם לחלק ביסוד האיסור בין גנב וגזלן .ובעוד בגזילה אין מהות העבירה
קרבן העומר מאכל הבהמה ביציאה ממצרים .אך לאמיתו אינו כן אלא שהוא במעשה אלא בתוצאה במה שהזיק ממון חבירו ,בגניבה לעומת זאת הוי האיסור
במידת ה’עומר’ של אכילת האדם ,ובא להורות ש’עבד’ זה באמת אינו כבהמה בעצם מעשה הגניבה.
אלא לקראת גילויו שהוא אדם ,ולכן בסוף הדרך עתיד לקבל ב’עומר’ שלו שתי ובשיעורי הגר”ש רוזובסקי עמ”ס מכות (אות תל”א) כתב בשם הגרי”ז דאיסור
הלחם של חיטים שהם מאכל אדם. גניבה משום עצם המעשה הוא אין בין הגונב פרוטה או מאה מנה לעולם אינו עובר
וכבר את זה רמזו האחים לבנימין ’גנבא בר גנבתא’ ,לאמור ’דוקא אלא בלאו אחד ,ומשו”כ כתב הרמב”ם דעובר בלאו בגונב משו”פ ומעלה,
מתוך מעשה ה’גנבה’ שאיננו מכוון לשפלות יוכח שיש לך אבל בגזילה שאיסורו משום התוצאה דהיינו הפסד ממון חבירו
עובר בכל פרוטה ופרוטה ומשו”כ לא כתב אלא הגוזל שו”פ
חייס’. עובר ,עי”ש.
לקביעת חברותא נא להתקשר [ 24שעות] לטל' 072-23456-13
הציותורה שער
מלחמתה של של הציו
תורה
מפרוטה מלחמתהשער
פחות גזל מנכרי
הרב חיים יצחק ויזל
איסור גזל
כתב השאילתות בפר’ נח (ד) דאסיר להון לדבית ישראל למיגזל ולמיחטף חד מחבריה דחמיר קיי”ל שגזל עכו”ם אסור וחייב להשיבו ,ויש לדון באופן שגזל
עונשא דגזילה טפי מן כל איסורי ,דהכי אשכחן בבני דרא דטופנא (מבול) דלא איתחתם גזר מהנכרי פחות מפרוטה האם חייב להשיבו ,והצד שאינו חייב
דין עליהון אלא עילוי גזילה. להשיב הינו מטעם דלהלן ,דהנה הרדב”ז (הו”ד באבני מילואים
וגדר האיסור כ’ הרמב”ם בסה”מ (ל”ת רמה) שהזהירנו שלא לגזול ,והוא ליטול מה שאין לנו סי’ ל”א סקכ”ד) נסתפק במקדש אשה בכסף באופן שכשיצא
בו זכות באונס והכרח .והחינוך (רכט) הוסיף ”בכח ובזרוע ובפרסום” מפני שלשון גזלה נופל מידי המקדש היה שוה פחות מפרוטה ולכשהגיע לידה הוי שוה
על החוטף דבר מיד חברו או הוציאו מרשותו בעל כרחו דרך אונס ובפרסום( ,ועי’ לק’ בגדר פרוטה ,ויסוד הספק האם הולכים בתר הנותן ואינה מקודשת
גזילה). שלגביו זה פחות מפרוטה ,או שמא הולכים לפי המקבל ומקודשת
הובא בכתבי הגר”ח (רנט) בשם הגרי”ז ,שהגוזל בבת אחת כמה פרוטות פשוט שעובר על משום שלגביה זה שו”פ.
כמה לאוין ,כמו האוכל איסור שחייב על כל כזית .ובפחות משו”פ כ’ הרמב”ם (פ”א ה”ב) והאבני מילואים (שם) הוכיח כצד שהולכים לפי המקבל וכה”ג
דאסור מדאורייתא אפילו בכל שהוא .וכ’ הה”מ (גניבה פ”א ה”ב) דהוא כדין חצי שיעור מקודשת ,דבעירובין (סב ).מבואר שאם ישראל וגוי יש להם חצר
באיסורין. משותפת ,צריכים לשכור מן הגוי כדי שיוכל לטלטל ,ואפשר
וכ’ הרי”ף בתשו’ (קלג ,והובא גם בתשו’ הרשב”א ח”ו רפו) שהגונב עובר גם בלאו דגזילה” ,לפי לשכור ממנו בפחות מפרוטה משום שגוי נהרג על פחות מפרוטה
שהוא גוזל שלא מדעת ,ואע”פ שהגזלה בכלל הגניבה הוא אלא שנסתר בלקיחתן”. ונחשב ממון כלפיו ,ומוכח שהולכים לפי המקבל שרק לגוי זה
נחשב ממון ובכל זאת מועיל ,וה”נ בקידושין בכה”ג מועיל מה”ט
גדרי גניבה וגזילה משום ששווה לאשה שהיא המקבלת.
החילוק בין גניבה לגזילה מבואר בב”ק (עט ):שגניבה בסתר וגזל בגלוי .ולשון הרמב”ם ויל”ע בזה ,דברמב”ם (עירובין פ”ב הי”ב) כתב שהטעם ששוכרים
(גניבה פ”א ה”ג) איזה הוא גנב זה הלוקח ממון אדם בסתר ואין הבעלים יודעין ,כגון הפושט בפחות מפרוטה משום שהשכירות כביטול רשות היא ואינה
ידו לתוך כיס חבירו ולקח מעותיו ואין הבעלים רואין וכן כל כיו”ב ,אבל אם לקח בגלוי שכירות ודאית אלא היכר בלבד[ ,וכ”מ בגמ’ שם] ,וחזינן מהא
ובפרהסיא בחוזק יד אין זה גנב אלא גזלן. שהוצרך לזה שסובר דבעלמא הולכים לפי הנותן או גם לפי הנותן.
ועי’ מאירי בב”ק דעיקר הענין תלוי בכוונתו ,דאם מתכוון להסתתר הוי גנב אפי’ אם ראוהו,
ועוד הקשו על האבנ”מ מהמבואר בתוס’ בקידושין (ג .ד”ה ואשה)
ואם עושה בגלוי הוי גזלן אע”פ שלא ראוהו .וכ”מ בטור (סי שמח) שכ’ ואפי’ רואין אותו ,כיון
שמטמין עצמו להסתיר דבריו נקרא גנב. שאשה אינה מתקדשת בפחות משו”פ משום דגמרינן בג”ש משדה
עפרון דכתיב ביה ”כסף” ,ובפחות משו”פ לא מיקרי כסף .ומבואר
ואמרו שם בגמ’ ואלא גזלן היכי דמי אמר ר’ אבהו כגון בניהו בן יהוידע שנא’ ויגזול את
החנית מיד המצרי .ועפי”ז כ’ רש”י בר”ה (כב ).אינו קרוי גזלן אלא החוטף מיד איש כדכתיב בתוס’ שהקנין כסף לגבי עפרון היה צריך להיות בשו”פ ,ולכאורה
ויגזול את החנית מיד המצרי .וכ”כ בכ”מ אין גזל אלא בשעת נטילה. אם נאמר שמספיק כששוה למקבל ,א”כ למה אצל עפרון לא היה
מועיל פחות מפרוטה והרי הקונה נכרי ולגביו הוי ממון.
עוד חילוק ,כתב המחנ”א (גזילה יב) דגזלן חייב אף אם לא עשה מעשה [משא”כ גניבה שחייב
דוקא על מעשה] .וכעי”ז הובא בשם הגר”ח שחילק בין גנב לגזלן ,דגניבה הוא דין על מעשה ולכאורה מוכח בכך שלענין מקח וממכר בעלמא צריך שיהא שוה
גניבה ,משא”כ בגזל שגדר הדין אינו משום המעשה אלא מצד שמעכב ממון שאינו שלו. הן כלפי המקנה והן כלפי הקונה ,שמהות קנין הוא בין שניהם גם
אך דעת הקצוה”ח (סי’ שמח ,ב) שגם בגזל אינו מתחייב עד שיעשה מעשה( ,ולכן בהמה יחד ,שהקונה נותן ממון והמקנה מקבל ממון מחמתו ,שזה מחייב
שנכנסה מעצמה לרשותו לא נעשה גזלן אע”פ שהתכוון לקנותה) .וע”ע בקצוה”ח סי’ לד ליתן לו כנגד זה החפץ הנקנה ,שהמקנה מחוייב כלפי הקונה,
דאיסור גזל הוא דוקא במה שלוקח הממון מהנגזל ,אבל במה שמעכב את הגזילה בידו אין שהרווח של המקנה באה מכח החיסרון של הקונה ,וכדמוכח
איסור גזילה[ .איפכא מד’ הגר”ח] .ועי’ אמרי משה (סי’ לב ,ב). שכך הדין מדברי התוס’ בקידושין ,וכיו”ב לגבי קידושי אשה
צריך שהנתינה שקיבלה האשה יהא ע”י מה שהאיש נחסר ,שזה
גדרי גזל וחמס מחייב אותה כלפיו להתקדש לו .ולכן בכה”ג שלא היה שו”פ לאיש
בגמ’ ב”ק (סב ).מה בין גזלן לחמסן ,חמסן יהיב דמי גזלן לא יהיב דמי[ ,וכ”פ השו”ע חו”מ לד]. לכאורה אינה מקודשת.
ועי’ תוס’ שם שבלישנא דקרא אין חילוק ביניהם והגמ’ איירי בגזלן דרבנן וחמסן דרבנן[ .ועי’ אבל לגבי שכירות מהעכו”ם אינו גדר קנין בין הישראל לעכו”ם,
שו”ע אה”ע סי’ כח (א-ב) שהשווה חמס לגזל ,ועי’ בערוה”ש שם ס”ג]. אלא זה כ’ביטול’ כדברי הרמב”ם ,והיינו שזהו ’סילוק רשות’ שזה
אכן במד”ר פר’ נח (פ’ לא) אי’ איזהו חמס ואיזה היא גזל ,א”ר חנינא חמס אינו שוה פרוטה, מעין הפקר [שזהו גדר דין ביטול וכפי המבואר בעירובין שם
וגזל ששוה פרוטה .וכ”מ בירוש’ ב”מ (פ”ד ה”ב) ,כי מלאה הארץ חמס מפניהם ,ומה היה עא ,].ומכיון שזה סילוק מועיל בפחות משו”פ ,משום שהגיע
חמסן הוה בר נש נפיק טעין קופה מלאה תורמוסין והיו מתכוונין ונוטלין פחות משוה פרוטה לידי העכו”ם כסף שלגביו נחשב שווי ממון והוא מסתלק מרשותו
דבר שאינו יוצא בדיינין ,ופי’ הפני משה דכיון שחמס משמע לאו גזל ממש וכדאמרינן חמסן בחצר ,שאי”צ שיהא הישראל נחסר מפני שאין חיובו כלפי
דיהיב דמי והן היו גוזלין ממש הלכך מפרש לה שהיו מתכוונין ליטול פחות משו”פ. הישראל ואין בזה מו”מ עם הישראל שאינו קונה ממנו את החצר
לשכירות אלא העכו”ם רק מסתלק מהרשות ,ולכן אי”צ שיהא
חמס וגזל בדור המבול שוה ממון כלפי הישראל וסגי בכך שהעכו”ם קיבל.
דור המבול נתחייבו כליה על הגזל כדאי’ בסנהדרין (קח ).שלא נחתם גזר דינם עד שפשטו ועפי”ז יש לדון שהגוזל מנכרי פחות מפרוטה אינו חייב להשיבו,
ידיהם בגזל ,שנאמר ”כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ”. שהגם דגזל עכו”ם אסור וחייב להשיב את הגזילה ,מ”מ בכה”ג
ורש”י כ’ בפס’ זה חמס -גזל ,והק’ המפרשים דהלא חמס אינו גזל ,שחמסן משלם כמבו’ פטור מלהשיב ,דלהנ”ל י”ל דהן אמנם ששווה כלפי הנגזל הנכרי
בב”ק (סב ,).ותי’ הרא”ם דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד [כד’ התוס’ ב”ק סב] .ועי’ גור אבל מ”מ אינו שווה כלפי הגזלן היהודי ,וא”כ אין לנגזל תביעה
אריה דהק’ א”כ למה נכתב חמס ולא גזל ,וביאר דודאי רשעי דור המבול לא היו נותנים דמים, של ’ממוני גבך’ ,והיינו שהישראל רק הפסיד ממון לנכרי והוי
אבל כיון שכל אחד היה גוזל מחברו ,נמצא שגזל תחת גזל והם דמים למה שלקח ממנו ,וא”כ
כמזיק נכרי שפטור (ב”ק לז.):
זהו חמס ,ולכן נאמר ”ותמלא הארץ חמס” שכולם היו חומסין זה מזה עד שהגזל נהיה חמס.
ובירוש’ (הנ”ל) מבו’ שדור המבול היו מתכוונין ליטול פחות משו”פ כדי שלא יתחייבו ,וכ”ה אמנם העירני הרב יהודה קליין שליט”א שהחיוב להשיב גזל
בב”ר .והק’ המהרש”א (סנהדרין קח ).שהרי ב”נ נהרג על פחות משו”פ ומה הועילו .וכ’ דע”ז עכו”ם הינו מחמת קידוש השם (שו”ע אה”ע כח ס”א) ,והיינו
דרשו בגמ’ שם ”ימותו ולא בחכמה” דהחמס שעשו באופן שלא יהיו נדונים עליו אינן כן לפי שהגם שמצד גדרי החיוב בדיני ישראל היה מן הדין שפטור גם
חכמת התורה ,וע”ז נדונו .והאוה”ח (ו,יב) תי’ דעשו כן כדי שהנגזל לא יתבע אותם ,ועוד תי’ בשו”פ מ”מ מחוייב לדון כפי דיניהם משום קידוש השם ,וא”כ
דחיוב ב”נ הוא רק בדרך גזלה ולא בהקפה. הוא הדין כשגזל פחות מפרוטה הגם שבדיני ישראל היה מן הדין
ועי’ בסנהדרין (נז ).דאף למ”ד גזל עכו”ם מותר ,מ”מ הוא רק לישראל ,אבל לגוי גזל עכו”ם שיהיה פטור משום שגזל עכו”ם אין חיוב להשיב מן הדין ,וגם אילו
אסור ונהרג על זה .ואסור אף פחות משוה פרוטה כיון שאינם חייבים בהשבה כמ”ש רש”י היה חיוב מ”מ בפחות מפרוטה הוי כמזיק וכנ”ל ,בכל זאת חייב
שם (ד”ה צערא) דלאו בר השבון הוא שכל דינו למיתה ,לא נפיק פחות משו”פ מכלל להשיב משום שלפי דיניהם מחוייבים להחזיר גם פחות
פרוטה .ועי”ש באוה”ח (ו,יג) שהק’ למה לא מחלו זה לזה על הגזל ואז לא היה מפרוטה ,שזה נאמר בדין קידוש השם שצריך
נחתם דינם .וכ’ שלא מועילה מחילה בעכו”ם שגזל ,כיון שחייב מיתה לדון לפי היחס והמבט של העכו”ם.
סוכות שער
לגליון
של תורה תגובות
מלחמתה המשך מעמ’ :1
גזל בהעתקה וחיקוי
ובנוגע להעתקת מתכון שנמסר בקורס אפיה בתשלום,
הרב איתמר אביב האריך בטו”ט אם ענין ההקפה פנינים תלוי מה העיקר בקורס ,שאם מטרתו בשביל לקבל
מתכונים ייחודיים ,פשיטא שאסור להעבירם הלאה
בהושענות הוא סביב הבימה או סביב הס”ת ,יש להוסיף
בזה שבדרשות חתם סופר (ח”א לט .ובמהדו”ח בכרך מליבא דעומקא מכיון שהתשלום הוא על עצם המידע ,וכאשר נותנים
ב עמ’ יח) כתב “לזכר זאת מקיפין הבימה גימטריא אותו בחינם לאחר הוא היזק גמור .אבל אם העיקר הוא
מזבח ועליה ספר תורה” ,ומבואר מדבריו שגם הבימה כי מלאה הארץ חמס לימוד טכניקות ,יש להקל שבהעברת מתכון אין איסור
היא בכלל ענין ההקפה .עוד יש להוסיף בזה ,שבבכור”י רש”י פירש חמס -גזל .וצ”ב א”כ מכיון שאין זה פוגע בפרנסת מוסרי הקורס .ואפילו
(סק”ב) כתב שצריך להקיף את כל הבימה ולא לעבור למה כתוב ”חמס” ולא כתוב גזל. אם מודיעים או כותבים במפורש שאין להעביר את
באמצעה ,וכוונתו היא על המקום המוגבה שעליו עומדת המתכונים ,אין לכך תוקף במקום שאין פגיעה בפרנסה,
התיבה שקוראין עליה ,דהיינו מקום עמידת הקורא ונראה דכיון שאמרו בגמ’ (ב”ק
סב ).שהחילוק בין גזלן לחמסן מאחר ואין בעלות על עצם היצירה וכנ”ל.
בתורה ,ומבואר מדבריו שגם כל מקום זה הוא בבחינת
המזבח .ועי’ במקור חיים להחו”י בהל’ ביהכנ”ס שכתב הוא שחמסן נותן את דמי החפץ, חיקוי שיטת אומנות
שמקום זה קדוש יותר משאר ביהכנ”ס ואין לעשות בו הוקשה לרש”י וכי אנשי דור ד .כל הנ”ל לגבי העתקת פטנט ויצירה ,אך לגבי חיקוי
קפנדריא ,ודבריו מסייעין לדברי הבכור”י כאן. המבול היו יראים את ה’ שהיו בעל מקצוע באומנות ועיצוב ,הנה הדברי מלכיאל (ח”ג
הרב י.ש.שטראוס נותנים דמים ,אלא ודאי ש”חמס” סי’ קנז ד”ה וכעין) הביא בשם העמודי אש שאם העתיק
זה הוא גזל בלא דמים ,אלא שלפי מספר של חברו שכתוב שם אופני מלאכת הצביעה,
מה שעורר הרב משה רייך מדוע פסק המ’’ב שצריך
לסמוך גאולה לתפילה בשמ’’ע והלא אינו יום דין ,יש האמת היה חמס ,מפני שכולם שחייב לשלם מה שנהנה ,לפי שגרם לו חסרון שעי”ז
לומר שהוא בכלל שלושת רגלים ולא אמרו שהוא גזלו זה את זה ,וממילא כל גזילה שיוכל לעשות באופן זה ,יקפח את פרנסתו .ושיעור
רגל בפני עצמו אלא לפז’’ר קש’’ב .ודומיא דר’’ה שהוא היתה דמים תחת מה שלקח התשלום הוא כשכר לימוד שאומן נוטל כדי ללמד
יום הדין גם אחרי שנגמר הדין בשמים וה’’ה כאן אע’’פ ממנו ,והרי הוא חמס .וזהו שאמר לאחרים אומנות זו.
שנגמר הדין בהו’’ר מ’’מ שמ’’ע המשך של חג הסוכות. הכתוב ”ותמלא הארץ חמס” ובפתחי חושן (ח”ה פ”ט סוף הע’ כו) תמה דלפי”ז כל
באיבעיא של הרב י.ש .שטראוס ,יתכן שמנהג מערבא שהרבו לגזול כל כך עד שהגזל המסתכל על צורת עבודת אומן יהיה אסור לו לעשות
פעם בג’ שנים היה רק בימי האמוראים ולא בזמן הפך לחמס. כמותו .דמסברא נראה שאין כאן חיוב תשלומין ,ומאי
התנאים. עפ”י גור אריה נפק”מ אם מעתיק מספרו ,לבין שרואה אותו במלאכתו
באיבעיא של הרב טוביה שפיגל ,בענין מה שרוקדים ועושה כמוהו .ועוד הקשה שאף ביורד לאומנות חברו
לפני הסיום של התורה יש לומר כיון שמתחילים מיד שלוקח ממנו דבר שהשקיע בו הוצאות וטירחה ,מ”מ
בראשית ועושים לזה פתיחה חשובה ביותר של קריאה נחתם דינם על הגזל אינו פשוט שצריך לשלם לו[ ,אע”פ שודאי אסור
בתורה עם ברכות לכן לא שייך לרקוד אחרי לעיני כל ונקרא גם כן ”גזל” ,מניעת השלום לכתחילה לעשות כן] ,וכל שכן כאן שאינו נוטל ממנו
ישראל כי מיד מתחילים בראשית ,וזה שרוקדים קודם למי שראוי ,כדרשתם ,ז”ל (ברכות דבר ,אלא שגורם למעט פרנסתו .אמנם מסיק דאף אם
הסיום הוא חיזוק יותר גדול לזה שאנחנו מתחילים ו ):על ”גזלת העני בבתיכם” .גם אין כאן חיוב תשלומין ,מ”מ פשוט שלכתחילה אסור
מיד את בראשית ולכן לא עושים השמחה אחרי בלתי -עשות הדין כראוי קראו להעתיק אומנות מחברו.
הקריאה ול’’ד לכל פעם בסיום שמתחילים דאין זה
אלא התחלה מעטה וכמדומה שיש קוראים אפי כמה הכתוב ”גניבה” ,כאמרו ”שריך אכן לגבי העתקת עצם הדוגמא ,כ’ בשו”ת שלמת חיים
מילים במשנה הראשונה של המסכת ולא סוררים וחברי גנבים ...יתום לא (סי’ תשעג) שבהעתקת מראה אין שייך על כך טענה
עושים פתיחה חשובה. ישפוטו” וגו’ ,וכמה גופי עבירות דכיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו (ב”מ לה,):
הרב אורי שחר אחרות ,שכולם יקראו בשם מכיון שהוא על ידי מעשה עצמו .ושם איירי לגבי
”גזל” .וצדקו מאוד במה שאמרו צילום אדם ללא רשותו ,והכא נמי כשמעתיק עיצוב
ז”ל (סנהדרין קח ).על דור המבול י”ל דמהאי טעמא לא נחשב נהנה ממלאכת חברו כיון
שלא נחתם דינם אלא על הגזל, שעושה מעשה בעצמו.
המשך מעמ’ :1
עם היות נמצאו בהם עבירות אמנם אם מעתיק את העיצוב לצורך מסחרי ,הרי זה
גזל עכו”ם עבור קיום מצוה חמורות ,כי רובן יכנסו תחת בכלל השגת גבולו ,כמשנ”ל לאיסורא .וכמו שכ’ החתם
גזל עכו”ם הוי ככלאים בציצית דאמרינן עדל”ת. סוג זה ,אלא שהגזל המפורסם סופר (שו”ת חו”מ סי’ עט ד”ה ולכאורה) שאינו בדין
ג .ומעתה מיושבים היטב הקושיות דאייתינן ,קושיא והפשוט מהממון ממש עשה מי שמשקיע וטרח לאפשר זכיה בממון שיבוזו אחרים
קמייתא ,דאמאי פרש”י דשמא הקרקע מישראל, רושם. יגיעו ,ואין ראוי להתיר לכתחילה שיהנה אחר ממה
הא אפילו אי הקרקע מעכו”ם ,דהא גזל עכו”ם אסור, בינה לעיתים (דרוש סד) שזימן חברו .אכן הוא דוקא אם הראשון מפסיד ממון
ולהמבואר אתי שפיר ,דאי הוי מעכו”ם הוי שרי משום כגון אומן שמלאכתו בכך ,או שמסר נפשו על כך ,אבל
מטירחה בעלמא מותר ליהנות ,עי”ש.
דעשה דלקחתם ענף עץ עבות ,קמדחי לאיסורא דגזל ותשחת הארץ
עכו”ם ,והא מיירי דהאוונכרי נטלו זאת למצותם, חיקוי עיצוב ומוצרים
וכדאמרינן בגמ’ לא צריכא בהושענא דאוונכרי גופייהו, ואם הענין של משא ומתן באמונה
ה .לפי”ז המעתיק יצירת אומנות של אומן אחר ,כגון
ולכך כתב רש”י מישראל ,דבכה”ג איירי סוגיין בכל כל כך אפילו בהבטחה בעלמא
צביעה או אריגה ,ע”פ מה שראה אצל אותו אומן
גוונא ,אף היכא דלית להו הדסים אחרים. [כמ”ש על מחוסר אמנה] ,קל שהשקיע השקעה וטרח בה ,כדי ליצור דגם מיוחד,
ומה יונעם ליישב בזאת ,הא דיצחק הוצרך להזהיר את וחומר בנו של קל וחומר אלף אסור להעתיקה ממנו לשם מסחר .אבל דגם פשוט
עשו על הגזל אף שהוא מז’ מצות דב”נ ,ולהמבואר אתי פעמים ,שיהיה אדם נזהר שלא שאין בו טירחה והשקעה מיוחדת מותר להעתיק .וכן
שפיר דהוצרך להזהירו כדי שאם לא ימצא מן ההפקר, יבא לידי גזל ,ולא לידי ספק גזל, לצורך פרטי מותר להעתיק [אפילו דגם מיוחד] ,מפני
שלא יטול מן הגזל ,ושלא יאמר דהעשה דכיבוד אב אפילו בפחות מפרוטה ,כי אין עון שאינו מפסיד מכך ,וקי”ל דמותר להנות מממון או
קמדחי לל”ת דגזל עכו”ם ,דהא עשה דכיבוד אב נמי שנאוי כמו גזל. ממלאכת חברו כשאינו מפסיד.
דוחה ל”ת ,לדעת הריטב”א הישנים ב”מ ל ע”ב ,וכ”כ של”ה (חולין נמ”צ נד) וכן לגבי חיקוי מוצרים שלפי החת”ס הנ”ל שמותר
הדרישה חו”מ שילהי סי’ רסו בדעת הרמב”ם ,וכן הובא
בשושנת העמקים להפמ”ג כלל ח’. להנות ממלאכת חברו אע”פ שהשקיע בה טירחה,
בתנאי שלא השקיע ממון ,אע”פ שמפסיד בעתיד .ולפי
ומן הבאר הזה ,יש ליישב קושית התוס’ בסוכה (ט. זה אם מעתיק צורה של מוצר אין בזה איסור ,וגם מצד
ד”ה ההוא) ,אמאי בעינן לקרא דחג הסוכות תעשה לך, נושאי הגליונות הבאים אי"ה מנהג הסוחרים אין בזה איסור ,כיון שהנוהג בעולם
למעוטי גזולה ,תיפו”ל משום מצוה הבאה בעבירה. שחברות מייצרות בעקבות החברה המתחרה מוצרים
ולהנתבאר איכא למימר דנפק”מ כשגוזל סוכת עכו”ם, דומים במזון ובמכשירים וכו’ .אבל אם הושקע ממון
דאי משום מצהב”ע ,אזי כיון דבגזל עכו”ם האיסור לך לך -ברכת מגן אברהם
או זמן עבודה בפיתוח המוצר ,אסור להעתיק ממנו
הוא רק בגברא כדי שלא ירגיל עצמו בעבירה ,א”כ וירא -ברית כרותה לשפתיים כל זמן שגורם לו הפסד כל דהו .אולם אם אינו מעתיק
ליכא ריעותא בחפצא ,ובכה”ג ליכא משום מצוה הבאה חיי שרה -בירורי שידוכים בדיוק אלא עושה שינוי ,אפילו קטן ,כבר אין בזה תקנת
בעבירה (עי’ בשער”י ש”ג פי”ט) ,ומשו”ה בעינן לקרא
למעוטי סוכה גזולה[ .ועוד עמנו אריכות דברים הסוחרים לאסור את ההעתקה ,ומותר.
ד”ת [עד 700מילים]
בהאי ענינא ,אך אינם לפי מכסת המצע יתקבלו בצירוף שם מלא
נכתב ונתרם לרגל השמחה בהולדת הנכד נ”י
שלפנינו ,וניתן לקבלם בדוא”ל בדוא”לa740700@gmail.com : ולהצלחת הכותב וכל המשפחה
ממערכת העומקא]. באותו שבוע ,עד יום שלישי בלילה בבריאות ושפע לאוי”ט
