gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עומקא דפרשה · Omke Deparsha — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: עומקא דפרשה · Omke Deparsha

שבוע: נח (2026-10-12)

עומקא דפרשה · Omke Deparsha — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫עומקא דפרשה‬ ‫במה ללומדי התורה ‪ -‬מודיעין עילית‬ ‫גניבא בר גנבתא‬ ‫תשלום גזל ללא איסור‬ ‫גזל נכרי פחות מש"פ‬ ‫גזל נכרי למצוה‬ ‫פר' נח ‪ -‬בענייני גניבה וגזילה‬ ‫שער הציון‬ ‫גזל בהעתקה וחיקוי‬ ‫בס"ד ערב ש"ק ו' במרחשון תשפ"ז‬ ‫גזל בדור המבול‬ ‫שנה י"ט‬ ‫בגדרי איסורי גזל וגניבה‬ ‫גליון‬ ‫בהעתקה וחיקוי‬ ‫תתע"ב‬ ‫גזלצ ברה‬ ‫אם יש איסורתור יב‬ ‫תשלומי גזילה אי תליין באיסור‬ ‫הרב אברהם לוי – מח”ס זכויות היוצרים‬ ‫הרב א‪ .‬גלעזר‬ ‫א‪ .‬שאלות רבות מצויות בנושא העתקת שיטות עבודה וחיקוי מוצרים‪ ,‬אם יש‬ ‫יש לדון אי חיובי התשלומין דחייבה תורה בגנב וגזלן מישך שייכי לאיסור לא‬ ‫בכך משום גזל‪ .‬ויסוד הענין תלוי במה שנחלקו האחרונים אם יש בעלות על‬ ‫תגנוב ולא תגזול שעבר ומשום לתא דידהו מתחייב‪ ,‬או דהמעשה מחייב ולא‬ ‫יצירה‪ ,‬אכן דעת הרבה מהפוסקים שאין בעלות על עצם ההמצאה והיצירה‪,‬‬ ‫משום האיסור‪[ .‬ויש מקום לחלק בין חיוב קרן לשאר חיובים‪ ,‬דקרן שאינו קנס‬ ‫אבל יש איסור מצד השגת גבול‪ .‬כמו שכ’ בשו”ת מהרש”ם (ח”ב סי’ רב ד”ה‬ ‫אף בלא האיסור מתחייב אבל חיוב כפל וכן חומרא שהחמירה תורה בגנב‬ ‫ועוד) לגבי מי שהמציא מסחר שאפשר להפיק מפסולת תעשייתית‪ ,‬דאף שטרח‬ ‫שנמכר בגנבתו מסתברא דתלוי באיסור‪].‬‬ ‫והמציא המסחר ההוא וזכה בו‪ ,‬מ”מ הרי הוא רק איסורא שחל על הבא להשיג‬ ‫גבולו‪ ,‬ואין בו קנין הגוף‪ ,‬כי הוא דבר שלא בא לעולם ואין בו ממש‪ .‬וכך נקט‬ ‫והנה מצינו בב’ דוכתי חיוב תשלום דגניבה וגזילה גם בלא איסור‪ .‬א) בשו”ת‬ ‫להלכה בפתחי חושן (ח”ה פ”ט סי”א) שכל המצאה או חידוש באומנות או‬ ‫מהרי”ל סי’ קצ”ח כתב חידוש גדול דאע”ג דקיי”ל שואל שלא מדעת גזלן‪ ,‬אין‬ ‫במלאכה כגון פטנט‪ ,‬יש בו משום השגת גבול‪ .‬והנפק”מ היא כשאין השגת גבול‪,‬‬ ‫הכונה שעובר בלא תגנוב‪ ,‬דבדבר שאין קפידא לבעלים לא תגנוב ליכא‪ ,‬אלא‬ ‫כגון כגון כשעושה לצורך פרטי שלא בדרך מסחר‪ ,‬או בכל אופן שהממציא אינו‬ ‫דחייב באונסין כיון שנחשב למעשה גזלה‪ .‬ב) בדברי התוס’ הרא”ש קידושין‬ ‫ניזוק עי”ז‪.‬‬ ‫סט‪ .‬דכ’ אושפזיכניה דר’ שמלאי דמצי א”ל זיל גנוב ואזדבן בעבד עברי‪ ,‬ופי’‬ ‫ובשו”ת משפטי שמואל (סי’ ל”ה ד”ה לאור) פסק שזכות בעלות על יצירה היא‬ ‫התוס’ הרא”ש שיאמר לנגנב שימחל לו כדי שלא יעבור על איסור גניבה אבל‬ ‫כאויר חצר ולכן תלויה בחפץ כשם שהאויר תלוי בחצר‪ ,‬שאם קונה את החפץ‬ ‫לא ימחל לו על הממון ומשו”ה יתחייב בתשלומין וימכר בע”ע‪ .‬וחזינן דלא‬ ‫מהממציא יתכן שיכול לעכב את הקונה מלחקות את המצאתו‪[ ,‬כיון שחכמת‬ ‫זו בלבד שמתחייב בתשלומין אע”פ שלא עבד איסורא‪ ,‬אלא אף חומרת גנב‬ ‫ההמצאה לא נמכרה יחד עם החפץ והרי”ז כמוכר חצר ומשייר אויר]‪ ,‬אבל אם‬ ‫שנמכר בעבד נוהג בזה‪.‬‬ ‫המחקה אינו משתמש בחפץ של הממציא אינו יכול לעכבו‪.‬‬ ‫אמנם יל”ע דבמכות טז‪ .‬אמרינן דלא תגזול הוי ניתק לעשה דוהשיב את‬ ‫וכך נקט בברכת שלמה (סי’ כד) שיש בעלות לחכמה‪ ,‬אולם הבעלות מתייחסת‬ ‫הגזלה‪ ,‬ולפי’ התוס’ שם מסקינן דאף כשאינו בעין ומשלם דמיו חשיב ניתק‬ ‫דוקא לענין שלא יבואו להפקיע ממנו את בעלות היצירה‪ ,‬אבל לענין השחתה‬ ‫לעשה‪ ,‬והא קיי”ל התם יד‪ :‬דלאו שקדמו עשה דלוקין עליו‪ ,‬ופי’ רש”י ותוס’‬ ‫ואיבוד אין מייחסים לו שום בעלות‪ ,‬דהחכמה היא דבר שאין בו ממש ולא שייך‬ ‫דהיינו כשאפשר לקיים העשה אף בלא עברת הלאו‪ ,‬דכה”ג לא‬ ‫בה קנינים‪ .‬וכך הורה הגר”מ הלברשטאם זצ”ל שאמנם יש בעלות על חכמה‬ ‫מיקרי ניתק לעשה‪ .‬והרי להנ”ל תשלומי גזלה נוהגין אף‬ ‫אבל אין בה ממש‪ ,‬וממילא לא שייך בזה גזל‪.‬‬ ‫בלא הלאו‪ ,‬וא”כ אמאי חשיב ניתק לעשה‪ ,‬וצ”ע‪.‬‬ ‫העתקת פטנטים‬ ‫ב‪ .‬אך מכיון שמנהג המדינה ותקנת הסוחרים שיש זכות על פטנטים‪ ,‬לכן נראה‬ ‫שגם כאשר אין השגת גבול‪ ,‬מ”מ בכל אופן שההמצאה נחשבת כפטנט (מצד‬ ‫חשיבותו‪ ,‬ואע”פ שאינו רשום) יש זכות מדין תורה לעכב על אחר מלהשתמש‬ ‫גזל עכו”ם עבור קיום מצוה‬ ‫בו‪ ,‬וכמו שכתב השואל ומשיב (ח”א סי’ מד) וז”ל אם מדפיסים או מחדשים‬ ‫הרב שלמה זלמן כהן‬ ‫איזה מלאכה אינו רשאי אחר לעשות בלא רשותו והרי נודע שר’ אברהם יעקב‬ ‫מהרובשוב שעשה החשבון במאשין‪ ,‬כל ימיו קבל שכרו מהקיר”ה בווארשא‬ ‫א‪ .‬יש להק’ ב’ קושיות בהאי סוגיא‪ :‬א)‪ .‬בגמ’ סוכה (ל‪ ).‬אמר להו רב הונא להנהו‬ ‫ולא יהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלהם‪ ,‬עכ”ל‪.‬‬ ‫אונכרי‪ ,‬כי זבניתו אסא מעכו”ם‪ ,‬לא תגזזו אתון‪ ,‬אלא לגזזוה אינהו ויהבו לכו‪,‬‬ ‫אכן מכח מנהג המדינה ותקנת הסוחרים‪ ,‬הבעלות היא דוקא על מוצר זהה‬ ‫מ”ט סתם עובדי כוכבים גזלני ארעתא נינהו‪ ,‬וקרקע אינה נגזלת וכו’‪ .‬וכתב‬ ‫רש”י דסתם עכו”ם גזלני ארעתא מישראל נינהו‪ ,‬ושמא אותו קרקע מישראל‬ ‫בדיוק‪ ,‬אבל אם משנה מעט‪ ,‬בין לגריעותא ובין למעליותא‪ ,‬כבר לא נחשב‬ ‫הוה‪ .‬ורבות הפליאו בו כל חכמי לב‪ ,‬אמאי פרש”י דשמא מישראל הוה‪ ,‬דמשמע‬ ‫הפטנט הראשון ואין לו זכות יוצרים‪ .‬ועוד‪ ,‬שחוק הפטנטים הוא חוק מסחרי‪,‬‬ ‫דאי מעכו”ם הוה‪ ,‬לא איכפת לן‪ ,‬והא קיי”ל דגזל עכו”ם אסור‪ .‬וביותר‪ ,‬דרב הונא‬ ‫אבל אינו אוסר על אדם להעתיק פטנט לשימוש אישי בביתו פנימה‪ .‬ולכן לכאו’‬ ‫איהו מריה דהאי שמעתתא‪ ,‬ואיהו גופיה ס”ל בב”ק (קיג‪ ):‬דגזל עכו”ם אסור‪.‬‬ ‫לשימוש אישי מותר גם אם לא שינה כלל‪[ .‬ועוד יש לדעת שמצד מנהג המדינה‬ ‫ב)‪ .‬הקשו המפרשים‪ ,‬בהא דיצחק אמר לעשו (תולדות כז‪,‬ג) ”ועתה שא נא כליך‬ ‫לא כל המצאה נחשבת פטנט רשום‪ ,‬כיון שרוב ההמצאות אינן מקוריות לגמרי]‪,‬‬ ‫תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי ציד”‪ .‬ופרש”י‪ ,‬וצודה לי מן ההפקר ולא מן‬ ‫ולכן בכל כה”ג אין איסור גזל‪.‬‬ ‫הגזל‪ .‬וקשיא אמאי הוצרך להזהירו על הגזל‪ ,‬הא גזל הוא מז’ מצות דב”נ‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬דיש ב’ איסורים בשימוש בהמצאה‪ :‬הא’ מצד השגת גבול‪ ,‬ובזה הוא דוקא‬ ‫ב‪ .‬והנראה בזה בעזה”י‪ ,‬ובהקדם דהנה הקשו רבוותא‪ ,‬אמאי קיי”ל דלולב הגזול‬ ‫באופן שמפסיד‪ ,‬ולא לצורך פרטי‪[ .‬אכן יש להדגיש שהחילוק בין שימוש פרטי‬ ‫פסול אף לאחר יאוש‪ ,‬מטעמא דמצוה הבאה בעבירה‪ ,‬הא כיון דעשה דוחה‬ ‫למסחרי‪ ,‬הוא דוקא כשהפטנט המקורי נמכר ומופץ ע”י חברת שיווק‪ ,‬אבל‬ ‫ל”ת‪ ,‬נימא דהעשה דנטילת לולב‪ ,‬ידחה לל”ת דלא תגזול‪ ,‬ועי’ בזה בתפאר”י‬ ‫כשההמצאה משווקת ע”י אדם פרטי‪ ,‬אין הבדל בין שימוש פרטי למסחרי‪ ,‬דגם‬ ‫במשניות ועוד‪ .‬ומחוורתא בזה כדייסדו לן רבותינו האחרונים‪ ,‬דבלאוין דבנ”א‬ ‫לצורך פרטי אסור]‪.‬‬ ‫לחבירו לא אמרינן עדל”ת‪ ,‬דכיון דהאיסור בא מזכויות חבירו בממונו‪ ,‬בכה”ג‬ ‫והב’ איסור גזל מצד שיש בעלות מסויימת לחכמה‪ ,‬אך זה הוא דוקא באותו‬ ‫אין עדל”ת‪.‬‬ ‫הפטנט בדיוק‪[ .‬והאיסור הוא בעצם השימוש‪ ,‬ולכן גם אם אחר העתיק‪ ,‬אסור‬ ‫ועוד יש להקדים בזה‪ ,‬מאי דהנחילנו החכם צבי (ר”ס כו)‪ ,‬דחלוקים הם ביסוד‬ ‫לקנות ממנו ואסור להשתמש בו]‪.‬‬ ‫דינם איסורא דגזל עכו”ם מאיסורא דגזל ישראל‪ ,‬דבגזל ישראל האיסור הוא‬ ‫העתקת מתכונים‬ ‫מחמת הנגזל‪ ,‬דאית ליה בעלות וזכות בממונו‪ ,‬משא”כ בגזל עכו”ם איכא רק‬ ‫ג‪ .‬לגבי העתקת מתכון לאפיה ובישול‪ ,‬אפילו אם הוא יצירה מיוחדת‪ ,‬מ”מ מאחר‬ ‫איסורא לשמים שלא ירגיל עצמו במעשים רעים לגנוב‪ ,‬וזהו דין בגברא הגזלן‬ ‫ואין מנהג המדינה להחשיב מתכון ביתי כפטנט והמצאה‪ ,‬ממילא אין‬ ‫שלא יעשה מעשה גזילה‪ ,‬אבל אינו מזכויות העכו”ם הנגזל בממונו‪ .‬ולפי”ז‬ ‫בזה איסור גזל של העתקת פטנט‪ .‬אא”כ מעתיק ממי שפרנסתו‬ ‫נפקא לן דבר חידוש‪ ,‬דכל מאי דלולב הגזול פסול‪ ,‬הני מילי כשגוזל‬ ‫בכך‪ ,‬שאז יש איסור משום השגת גבול באופנים דלעיל‬ ‫מישראל‪ ,‬אבל כשגוזל מעכו”ם כשלית ליה לולב אחר‪ ,‬אינו‬ ‫פסול‪ ,‬משום דעשה דלולב קמדחי לאיסורא דגזל‪ ,‬דהא‬ ‫המשך בעמ’ ‪4‬‬ ‫המשך בעמ’ ‪4‬‬ ‫מוקדש לזכות החתן קלונימוס יהודה בן באשא דבורה יוכבד‬ ‫והכלה מרים גיטל ברכה בת אסתר מלכה‬ ‫הציותורה‬ ‫לקבלת התורה‬ ‫היחוס‬‫שער‬ ‫מלחמתה של‬ ‫גנבא בר גנבתא –‬ ‫וגזילה‬ ‫הציו‬ ‫גניבהתורה‬ ‫בגדרי שער‬ ‫וטעמי של‬ ‫מלחמתה‬ ‫הרב ישראל מנחם וינגרטן‬ ‫הרב שלמה זלמן ברגר‬ ‫א‪ .‬ב”מ סא‪‘ :‬לא תגנובו דכתב רחמנא למה לי לכדתניא‪ ...‬לא תגנוב על מנת‬ ‫על הפס’ “ותשחת הארץ לפני האלקים ותמלא הארץ חמס”‪ ,‬פירש”י “ותשחת” הוא‬ ‫לשלם תשלומי כפל’‪ .‬וצ”ב מדוע אסור לגנוב ע”מ לשלם לחברו הנצרך‬ ‫לשון גילוי עריות ועבודת כוכבים‪ ,‬ואעפ”כ לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל‪ ,‬שנא’ (ו’‬ ‫תשלומי כפל‪ ,‬והרי זה חסד גדול שהסכים לבזות עצמו ע”מ ליתן ממון לחבירו‬ ‫י”ג) “קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ”‪.‬‬ ‫דרך כבוד‪.‬‬ ‫ובכלי יקר כתב וכן הוא בבראשית רבה פרשה ל”א‪ ,‬שבני נח היו גוזלים פחות פחות‬ ‫משוה פרוטה כדי שלא יתחייבו בדין תשלומי הגזילה‪ ,‬וזה שאמר הכתוב “ותשחת‬ ‫ויבואר בהקדם מאמרם במדרש [שמו”ר ל טו] שהיו ישראל עבדים במצרים‬ ‫הארץ לפני האלקים”‪ ,‬פי’ דנשחתה הארץ לפני האלוקים‪ ,‬ואלוקים הוא כינוי לבי”ד‪,‬‬ ‫כדין עברי הנמכר לעבד‪ .‬וצע”ג‪ ,‬הרי העברי נמכר לעבד רק בגנבתו ומה גנבו‬ ‫(וכמש”כ “אלקים לא תקלל” (שמות כ”ב כ”ז)) דנשחתה הארץ משום שלא יכלו‬ ‫ישראל שיענשו במכירה לעבדים‪.‬‬ ‫בי”ד להעמידם בדין לפי שגזלו פחות פחות משו”פ‪( .‬והוסיף שם ע”ד הדרש לפרש‬ ‫מש”כ בתהלים (פרק א’) “לא כן הרשעים” שהרשעים אינם כנים במעשיהם‪“ ,‬כי אם‬ ‫ב‪ .‬ובכאן נבוא לסוגית ה’גניבה’ הפלאית הקשורה ביסודי אומתנו ומתוארת‬ ‫כמוץ אשר תדפנו רוח” שהיו גוזלים דברים שאין בהם שו”פ‪ ,‬דא”א להעמידם בדין‪,‬‬ ‫במשא ומתן הפלאי בינות אבותינו שבטי י‪-‬ה [בר”ר צב ח]‪’...’ :‬וימצא הגביע‬ ‫וכמוץ שתדפנו רוח הדיין‪“ ,‬על כן לא יקומו רשעים במשפט” שא”א להעמידם בדין‬ ‫באמתחת בנימין’‪ ,‬כיון שנמצא הגביע אמרו לו מה גנבא בר גנבתא אמר להון‬ ‫על גזילה זו לפי שהיא פחות משו”פ‪“ ,‬וחטאים בעדת צדיקים” שלא היה חשוב‬ ‫גברא דיוסף‪ ,‬יש כאן שעירים‪ ,‬יש כאן אחים שמכרו אחיהם‪ ,‬אתמהא ויקרעו‬ ‫בעיניהם כגזל‪ ,‬והעמידו עצמם בעדת צדיקים וכאילו לא גזלו מעולם‪ ,‬אבל “יודע ה’‬ ‫שמלותם וגו’’‪.‬‬ ‫דרך צדיקים”‪ ,‬ולכך “ודרך רשעים תאבד”)‪.‬‬ ‫והיינו שהטיחו בבנימין לכשחשדוהו שגנב הגביע ’גנבא בר גנבתא’‪ .‬וכוונתם‬ ‫הרמב”ם (פ”א מהלכות גניבה ה”ג) כ’ אי זהו גנב זה הלוקח ממון אדם בסתר ואין‬ ‫הבעלים יודעים‪ .‬כגון הפושט ידו לתוך כיס חבירו ולקח מעותיו ואין הבעלים‬ ‫לרחל אמנו שגנבה התרפים‪ ,‬והעיר להם מנשה על מכירת אביהם‪ .‬ובאמת‬ ‫רואים וכן כל כיוצא בזה‪ .‬אבל אם לקח בגלוי ובפרהסיא בחוזק יד אין זה גנב אלא‬ ‫שיוסף עצמו כשנתייחס למכירתו ולגלגולו מצרימה קראה ’גניבה’‪’ ,‬כי גנוב‬ ‫גזלן‪ .‬לפיכך ליסטים מזויין שגנב אינו גזלן אלא גנב אף על פי שהבעלים יודעים‬ ‫גונבתי מארץ העברים’‪ ,‬וצע”ג היאך להולמה‪.‬‬ ‫בשעה שגנב‪ .‬ומבואר מדברי הרמב”ם דמבעי לב’ הענינים בהגדרת גניבה‪ .‬בסתר‬ ‫ג‪ .‬ואולם תימה על תימה בידינו‪ ,‬שהנה גניבה זו מיוחסת לישמעאלים וקרויה‬ ‫ושהבעלים לא יודעין‪.‬‬ ‫על שמם בפרקי דר”א [מ]‪’ :‬במדבר פארן’‪ ,‬אמר להם הקב”ה לבני ישמעאל‬ ‫מקור איסור גניבה מהפסוק “לא תגנובו‪ ,‬ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו”‬ ‫מקבלים אתם את התורה אמרו לו ומה כתוב בה אמר להם לא תגנוב‪ ,‬אמרו‬ ‫(ויקרא יט‪ ,‬יא)‪.‬ומקור איסור גזילה מהפסוק “לא תעשוק את רעך ולא תגזול”‬ ‫לו אין אנו יכולין לעזוב את הדבר שעשו אבותינו שגנבו את יוסף והורידוהו‬ ‫(ויקרא יט‪ ,‬יג)‪.‬‬ ‫למצרים שנ’ כי גונוב גונבתי מארץ העברים’ ע”כ‪.‬‬ ‫וטעמו אינו כדי להרחיק את האדם מן העבירה‪ ,‬אלא כדי שהנגזל לא יהיה עשוק‬ ‫(שערי יושר ג‪ ,‬כה ד”ה ונלענ”ד דבאמת)‪.‬‬ ‫ועכשיו הדברים הם פלא על פלא היאך הועתקה זו הגניבה מאחריות ישראל‬ ‫במהותו חילקו רבוותא בין גניבה לגזילה‪ ,‬שבגניבה האיסור בפעולת הלקיחה‪,‬‬ ‫לבעלות ישמעאל‪[ .‬ועי’ בפרשת דרכים א’ מש”כ בזה]‪.‬‬ ‫ובגזילה האיסור בתוצאה שהממון חסר לחבירו (מנחת חינוך רכד‪ ,‬ב )‬ ‫ד‪ .‬ויועמד כאן יסוד הגניבה בישראל‪ ,‬והוא רחב מאד עד שמחד יכול להיות‬ ‫וע”פ יסוד זה יבוארו החילוקים בין גזל לגניבה‪:‬‬ ‫מעשה מצוה משובח כברחל‪ ,‬ומאידך ביכלתו לשעבד לעבדות‪ ,‬ובכוחו אפילו‬ ‫א) על מנת למיקט (לקחת את החפץ על דעת להחזירו) או על מנת לשלם – אסור‬ ‫לאבד הנפשות כבבן סורר שגנב‪ ,‬וגנב הבא במחתרת‪ ,‬עד לגונב הנפשות‪.‬‬ ‫בגניבה‪ ,‬שהרי היתה פעולת לקיחה‪ ,‬ומותר בגזילה‪ ,‬שהרי הממון לא יחסר לחבירו‬ ‫ה‪ .‬דהנה אמר בן בג בג [ב”ק כז‪’ ]:‬אל תיכנס לחצר חברך ליטול את שלך שלא‬ ‫‪ ,‬וכן משמע מספר המצוות לרמב”ם רמד‪ ,‬וכן כתב שדי חמד ח”ב פאת השדה ג‪ ,‬ה‬ ‫ברשות שמא תראה עליו כגנב אלא שבור את שיניו ואמור לו שלי אני נוטל’‪,‬‬ ‫ד”ה גזל)‪.‬‬ ‫ופסק הרי”ף בשערים שמי שנפל לו חפץ לחצר חברו‪ ,‬והתגנב לשם כדי ליטלו‪,‬‬ ‫ב) העושק את חבירו‪ ,‬דהיינו שלא פורע לו את חובו – עובר בגזל אך לא בגניבה‪,‬‬ ‫עובר בלאו דלא תגנובו‪ .‬וגם זה בכלל הנידון מה היא ’גניבה’‪.‬‬ ‫שהרי הממון חסר לחבירו‪ ,‬אך לא היתה פעולת לקיחה‬ ‫ו‪ .‬והביאור הוא שה’גנב’ מתנהג כאילו הוא ’רשות בתוך רשות’‪ ,‬כביכול יש לו‬ ‫ג) הרמב”ם כלל את הלכות אבידה עם גזילה‪ ,‬אך את הלכות גניבה בנפרד‪ .‬משום‬ ‫שאבידה דומה לגזילה בכך שחסר לחבירו‪ ,‬אך אין נטילה אסורה מחבירו‪.‬‬ ‫רשות חופשית לעצמו לנצל פירצה ולגנוב מרשות חברו נגד רצונו וכנגד עין‬ ‫ד) הרמב”ם מגדיר שואל שלא מדעת וכובש שכר שכיר כגזלן (הלכות גזילה‬ ‫של מעלה‪[ .‬ולעומתו הגזלן תובע בכח ובלי רשות‪ ,‬ובזה תלויים חילוקי דיניהם‬ ‫פ”ג הט”ו) ותמהו המפרשים דהלא אין ידיעת הבעלים והו”ל כגנב אמנם‬ ‫ע’ היטב ברמב”ם ריש הל’ גניבה וריש הל’ גזילה ואכמ”ל]‪.‬‬ ‫לפי ההגדרה של חסר לחבירו יל”ד בהא‪ .‬במהות האיסור ייסדו האחרונים‬ ‫ז‪ .‬ועל כן‪ ,‬גנב שכל גניבתו איננה אלא לחזק את רשותו של הבעלים הנגנב‪ ,‬לא‬ ‫שיש שני איסורים בגזילה‪ :‬איסור על מעשה הגזילה‪ ,‬דהיינו הנטילה מרשות‬ ‫’גנב’ שמו‪ ,‬וזה המכוון במנהג גניבת האפיקומן שמקורו באליה רבא או”ח תעב‪,‬‬ ‫חבירו לרשותו‪ ,‬ואפילו אם לא קנאה‪ ,‬ואיסור על קניית הגזילה גם אם לא‬ ‫ותמוה שדוקא בליל החינוך הגדול הזה נטמיע תאות גניבה בילדינו‪ ,‬אלא שהיא‬ ‫נטלה (קהילות יעקב בבא קמא לז ד”ה אלא דלענין‪ ,‬קובץ הערות עד‪ ,‬ב ד”ה‬ ‫והא‪ .‬ולפי זה כתב הקובץ הערות שם שבגזילת קרקע עובר רק על האיסור‬ ‫הגניבה המחזקת את החיבור של הבן לרשות האב‪’ ,‬והגדת לבנך’‪.‬‬ ‫הראשון‪ ,‬כי אין בה קנייני גזילה‪ ,‬ובגזילת מטלטלין עובר על שני האיסורים)‬ ‫ולכן ס”ד שאפשר לגנוב ע”מ לשלם כפל‪ ,‬והדרשה המיוחדת היא מפני שסוף‬ ‫והמשאת משה (ב”מ סו ד”ה ונראה) הוסיף שחוץ מאיסור לא תגזול יש איסור נוסף‪:‬‬ ‫כל סוף בשביל זה עליו להראות ולהישפט כגנב העושה רשות לעצמו וזהו‬ ‫איסור אכילה והנאה מדבר שאינו שלו‪ ,‬ונלמד מהפסוק (בראשית ב‪ ,‬טז) “מכל עץ‬ ‫הדבר האסור‪ ,‬וכבנכנס לחצר חבירו שלא ברשות‪.‬‬ ‫הגן אכול תאכל” – ולא מגזל [כמו שלומדים משם איסור גזל לבני נח (סנהדרין‬ ‫נז‪.]):‬‬ ‫ח‪ .‬ולכן גנבה רחל את התרפים כדי למנוע אביה מע”ז‪ ,‬והאחים ששיתפו רשות‬ ‫בזמן האיסור כתב הקצוה”ח שהגזלן עובר רק ברגע הגזילה ולא אח”כ (דן בדבריו‬ ‫שמים במכירת יוסף‪ ,‬איננה ’גניבה’ להם אלא ’מכירה’‪ .‬אבל הישמעאלים‬ ‫הקובץ ביאורים בבא קמא טו‪ .‬ומשמע מדבריו שבגזילה האיסור דווקא בפעולה‬ ‫שקנאוהו מחמת תאות הגניבה שבמהותם הם עשאוה ל’גניבה’ העושה עין של‬ ‫ולא בתוצאה)‪.‬‬ ‫מעלה כאינה רואה‪.‬‬ ‫והנה ביד רמה לסנהדרין בסוגיא דבן נח ששבת חייב מיתה ‪,‬ביאר דהוא משום גזל‬ ‫ט‪ .‬ומה שנמכרו למצרים כעבדים הוא כדי לזקק מעשה גניבתם ולהוכיח‬ ‫שגוזל להקב”ה וכנסת ישראל את המושג שבת גם אם זה ביום אחר בשבוע וכפי‬ ‫שאינם ’גנבים’ כי לא הפקיעו רשות אלא חיזקו רשות אביהם ואביהם שבשמים‪,‬‬ ‫שנאמר בתפלה “ולא נתתו וכו’ לגויי הארצות ולא הנחלתו וכ’ כי לישראל עמך‪..‬‬ ‫ובהליכתם בספירתם לקבל תורתם ולהיכנס לרשות אביהם שבשמים הוכיחו‬ ‫ויל”ד לפי הגדר הנ”ל האם גוי ששבת הוא מחסר לעם ישראל את המושג שבת‬ ‫כן‪.‬‬ ‫ודו”ק‬ ‫יש מן האחרונים שכתבו לחלק בין גניבה לגזילה בגדר איסור פחות משו”פ‪ .‬ויסוד‬ ‫י‪ .‬והנה העבד הוא כבהמה חסרת חייס ולכן מאכלו שעורים ולכאורה כן הוא‬ ‫דבריהם לחלק ביסוד האיסור בין גנב וגזלן‪ .‬ובעוד בגזילה אין מהות העבירה‬ ‫קרבן העומר מאכל הבהמה ביציאה ממצרים‪ .‬אך לאמיתו אינו כן אלא שהוא‬ ‫במעשה אלא בתוצאה במה שהזיק ממון חבירו‪ ,‬בגניבה לעומת זאת הוי האיסור‬ ‫במידת ה’עומר’ של אכילת האדם‪ ,‬ובא להורות ש’עבד’ זה באמת אינו כבהמה‬ ‫בעצם מעשה הגניבה‪.‬‬ ‫אלא לקראת גילויו שהוא אדם‪ ,‬ולכן בסוף הדרך עתיד לקבל ב’עומר’ שלו שתי‬ ‫ובשיעורי הגר”ש רוזובסקי עמ”ס מכות (אות תל”א) כתב בשם הגרי”ז דאיסור‬ ‫הלחם של חיטים שהם מאכל אדם‪.‬‬ ‫גניבה משום עצם המעשה הוא אין בין הגונב פרוטה או מאה מנה לעולם אינו עובר‬ ‫וכבר את זה רמזו האחים לבנימין ’גנבא בר גנבתא’‪ ,‬לאמור ’דוקא‬ ‫אלא בלאו אחד‪ ,‬ומשו”כ כתב הרמב”ם דעובר בלאו בגונב משו”פ ומעלה‪,‬‬ ‫מתוך מעשה ה’גנבה’ שאיננו מכוון לשפלות יוכח שיש לך‬ ‫אבל בגזילה שאיסורו משום התוצאה דהיינו הפסד ממון חבירו‬ ‫עובר בכל פרוטה ופרוטה ומשו”כ לא כתב אלא הגוזל שו”פ‬ ‫חייס’‪.‬‬ ‫עובר‪ ,‬עי”ש‪.‬‬ ‫לקביעת חברותא נא להתקשר [‪ 24‬שעות] לטל' ‪072-23456-13‬‬ ‫הציותורה‬ ‫שער‬ ‫מלחמתה של‬ ‫של הציו‬ ‫תורה‬ ‫מפרוטה‬ ‫מלחמתהשער‬ ‫פחות‬ ‫גזל מנכרי‬ ‫הרב חיים יצחק ויזל‬ ‫איסור גזל‬ ‫כתב השאילתות בפר’ נח (ד) דאסיר להון לדבית ישראל למיגזל ולמיחטף חד מחבריה דחמיר‬ ‫קיי”ל שגזל עכו”ם אסור וחייב להשיבו‪ ,‬ויש לדון באופן שגזל‬ ‫עונשא דגזילה טפי מן כל איסורי‪ ,‬דהכי אשכחן בבני דרא דטופנא (מבול) דלא איתחתם גזר‬ ‫מהנכרי פחות מפרוטה האם חייב להשיבו‪ ,‬והצד שאינו חייב‬ ‫דין עליהון אלא עילוי גזילה‪.‬‬ ‫להשיב הינו מטעם דלהלן‪ ,‬דהנה הרדב”ז (הו”ד באבני מילואים‬ ‫וגדר האיסור כ’ הרמב”ם בסה”מ (ל”ת רמה) שהזהירנו שלא לגזול‪ ,‬והוא ליטול מה שאין לנו‬ ‫סי’ ל”א סקכ”ד) נסתפק במקדש אשה בכסף באופן שכשיצא‬ ‫בו זכות באונס והכרח‪ .‬והחינוך (רכט) הוסיף ”בכח ובזרוע ובפרסום” מפני שלשון גזלה נופל‬ ‫מידי המקדש היה שוה פחות מפרוטה ולכשהגיע לידה הוי שוה‬ ‫על החוטף דבר מיד חברו או הוציאו מרשותו בעל כרחו דרך אונס ובפרסום‪( ,‬ועי’ לק’ בגדר‬ ‫פרוטה‪ ,‬ויסוד הספק האם הולכים בתר הנותן ואינה מקודשת‬ ‫גזילה)‪.‬‬ ‫שלגביו זה פחות מפרוטה‪ ,‬או שמא הולכים לפי המקבל ומקודשת‬ ‫הובא בכתבי הגר”ח (רנט) בשם הגרי”ז‪ ,‬שהגוזל בבת אחת כמה פרוטות פשוט שעובר על‬ ‫משום שלגביה זה שו”פ‪.‬‬ ‫כמה לאוין‪ ,‬כמו האוכל איסור שחייב על כל כזית‪ .‬ובפחות משו”פ כ’ הרמב”ם (פ”א ה”ב)‬ ‫והאבני מילואים (שם) הוכיח כצד שהולכים לפי המקבל וכה”ג‬ ‫דאסור מדאורייתא אפילו בכל שהוא‪ .‬וכ’ הה”מ (גניבה פ”א ה”ב) דהוא כדין חצי שיעור‬ ‫מקודשת‪ ,‬דבעירובין (סב‪ ).‬מבואר שאם ישראל וגוי יש להם חצר‬ ‫באיסורין‪.‬‬ ‫משותפת‪ ,‬צריכים לשכור מן הגוי כדי שיוכל לטלטל‪ ,‬ואפשר‬ ‫וכ’ הרי”ף בתשו’ (קלג‪ ,‬והובא גם בתשו’ הרשב”א ח”ו רפו) שהגונב עובר גם בלאו דגזילה‪” ,‬לפי‬ ‫לשכור ממנו בפחות מפרוטה משום שגוי נהרג על פחות מפרוטה‬ ‫שהוא גוזל שלא מדעת‪ ,‬ואע”פ שהגזלה בכלל הגניבה הוא אלא שנסתר בלקיחתן”‪.‬‬ ‫ונחשב ממון כלפיו‪ ,‬ומוכח שהולכים לפי המקבל שרק לגוי זה‬ ‫נחשב ממון ובכל זאת מועיל‪ ,‬וה”נ בקידושין בכה”ג מועיל מה”ט‬ ‫גדרי גניבה וגזילה‬ ‫משום ששווה לאשה שהיא המקבלת‪.‬‬ ‫החילוק בין גניבה לגזילה מבואר בב”ק (עט‪ ):‬שגניבה בסתר וגזל בגלוי‪ .‬ולשון הרמב”ם‬ ‫ויל”ע בזה‪ ,‬דברמב”ם (עירובין פ”ב הי”ב) כתב שהטעם ששוכרים‬ ‫(גניבה פ”א ה”ג) איזה הוא גנב זה הלוקח ממון אדם בסתר ואין הבעלים יודעין‪ ,‬כגון הפושט‬ ‫בפחות מפרוטה משום שהשכירות כביטול רשות היא ואינה‬ ‫ידו לתוך כיס חבירו ולקח מעותיו ואין הבעלים רואין וכן כל כיו”ב‪ ,‬אבל אם לקח בגלוי‬ ‫שכירות ודאית אלא היכר בלבד‪[ ,‬וכ”מ בגמ’ שם]‪ ,‬וחזינן מהא‬ ‫ובפרהסיא בחוזק יד אין זה גנב אלא גזלן‪.‬‬ ‫שהוצרך לזה שסובר דבעלמא הולכים לפי הנותן או גם לפי הנותן‪.‬‬ ‫ועי’ מאירי בב”ק דעיקר הענין תלוי בכוונתו‪ ,‬דאם מתכוון להסתתר הוי גנב אפי’ אם ראוהו‪,‬‬ ‫ועוד הקשו על האבנ”מ מהמבואר בתוס’ בקידושין (ג‪ .‬ד”ה ואשה)‬ ‫ואם עושה בגלוי הוי גזלן אע”פ שלא ראוהו‪ .‬וכ”מ בטור (סי שמח) שכ’ ואפי’ רואין אותו‪ ,‬כיון‬ ‫שמטמין עצמו להסתיר דבריו נקרא גנב‪.‬‬ ‫שאשה אינה מתקדשת בפחות משו”פ משום דגמרינן בג”ש משדה‬ ‫עפרון דכתיב ביה ”כסף”‪ ,‬ובפחות משו”פ לא מיקרי כסף‪ .‬ומבואר‬ ‫ואמרו שם בגמ’ ואלא גזלן היכי דמי אמר ר’ אבהו כגון בניהו בן יהוידע שנא’ ויגזול את‬ ‫החנית מיד המצרי‪ .‬ועפי”ז כ’ רש”י בר”ה (כב‪ ).‬אינו קרוי גזלן אלא החוטף מיד איש כדכתיב‬ ‫בתוס’ שהקנין כסף לגבי עפרון היה צריך להיות בשו”פ‪ ,‬ולכאורה‬ ‫ויגזול את החנית מיד המצרי‪ .‬וכ”כ בכ”מ אין גזל אלא בשעת נטילה‪.‬‬ ‫אם נאמר שמספיק כששוה למקבל‪ ,‬א”כ למה אצל עפרון לא היה‬ ‫מועיל פחות מפרוטה והרי הקונה נכרי ולגביו הוי ממון‪.‬‬ ‫עוד חילוק‪ ,‬כתב המחנ”א (גזילה יב) דגזלן חייב אף אם לא עשה מעשה [משא”כ גניבה שחייב‬ ‫דוקא על מעשה]‪ .‬וכעי”ז הובא בשם הגר”ח שחילק בין גנב לגזלן‪ ,‬דגניבה הוא דין על מעשה‬ ‫ולכאורה מוכח בכך שלענין מקח וממכר בעלמא צריך שיהא שוה‬ ‫גניבה‪ ,‬משא”כ בגזל שגדר הדין אינו משום המעשה אלא מצד שמעכב ממון שאינו שלו‪.‬‬ ‫הן כלפי המקנה והן כלפי הקונה‪ ,‬שמהות קנין הוא בין שניהם גם‬ ‫אך דעת הקצוה”ח (סי’ שמח‪ ,‬ב) שגם בגזל אינו מתחייב עד שיעשה מעשה‪( ,‬ולכן בהמה‬ ‫יחד‪ ,‬שהקונה נותן ממון והמקנה מקבל ממון מחמתו‪ ,‬שזה מחייב‬ ‫שנכנסה מעצמה לרשותו לא נעשה גזלן אע”פ שהתכוון לקנותה)‪ .‬וע”ע בקצוה”ח סי’ לד‬ ‫ליתן לו כנגד זה החפץ הנקנה‪ ,‬שהמקנה מחוייב כלפי הקונה‪,‬‬ ‫דאיסור גזל הוא דוקא במה שלוקח הממון מהנגזל‪ ,‬אבל במה שמעכב את הגזילה בידו אין‬ ‫שהרווח של המקנה באה מכח החיסרון של הקונה‪ ,‬וכדמוכח‬ ‫איסור גזילה‪[ .‬איפכא מד’ הגר”ח]‪ .‬ועי’ אמרי משה (סי’ לב‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫שכך הדין מדברי התוס’ בקידושין‪ ,‬וכיו”ב לגבי קידושי אשה‬ ‫צריך שהנתינה שקיבלה האשה יהא ע”י מה שהאיש נחסר‪ ,‬שזה‬ ‫גדרי גזל וחמס‬ ‫מחייב אותה כלפיו להתקדש לו‪ .‬ולכן בכה”ג שלא היה שו”פ לאיש‬ ‫בגמ’ ב”ק (סב‪ ).‬מה בין גזלן לחמסן‪ ,‬חמסן יהיב דמי גזלן לא יהיב דמי‪[ ,‬וכ”פ השו”ע חו”מ לד]‪.‬‬ ‫לכאורה אינה מקודשת‪.‬‬ ‫ועי’ תוס’ שם שבלישנא דקרא אין חילוק ביניהם והגמ’ איירי בגזלן דרבנן וחמסן דרבנן‪[ .‬ועי’‬ ‫אבל לגבי שכירות מהעכו”ם אינו גדר קנין בין הישראל לעכו”ם‪,‬‬ ‫שו”ע אה”ע סי’ כח (א‪-‬ב) שהשווה חמס לגזל‪ ,‬ועי’ בערוה”ש שם ס”ג]‪.‬‬ ‫אלא זה כ’ביטול’ כדברי הרמב”ם‪ ,‬והיינו שזהו ’סילוק רשות’ שזה‬ ‫אכן במד”ר פר’ נח (פ’ לא) אי’ איזהו חמס ואיזה היא גזל‪ ,‬א”ר חנינא חמס אינו שוה פרוטה‪,‬‬ ‫מעין הפקר [שזהו גדר דין ביטול וכפי המבואר בעירובין שם‬ ‫וגזל ששוה פרוטה‪ .‬וכ”מ בירוש’ ב”מ (פ”ד ה”ב)‪ ,‬כי מלאה הארץ חמס מפניהם‪ ,‬ומה היה‬ ‫עא‪ ,].‬ומכיון שזה סילוק מועיל בפחות משו”פ‪ ,‬משום שהגיע‬ ‫חמסן הוה בר נש נפיק טעין קופה מלאה תורמוסין והיו מתכוונין ונוטלין פחות משוה פרוטה‬ ‫לידי העכו”ם כסף שלגביו נחשב שווי ממון והוא מסתלק מרשותו‬ ‫דבר שאינו יוצא בדיינין‪ ,‬ופי’ הפני משה דכיון שחמס משמע לאו גזל ממש וכדאמרינן חמסן‬ ‫בחצר‪ ,‬שאי”צ שיהא הישראל נחסר מפני שאין חיובו כלפי‬ ‫דיהיב דמי והן היו גוזלין ממש הלכך מפרש לה שהיו מתכוונין ליטול פחות משו”פ‪.‬‬ ‫הישראל ואין בזה מו”מ עם הישראל שאינו קונה ממנו את החצר‬ ‫לשכירות אלא העכו”ם רק מסתלק מהרשות‪ ,‬ולכן אי”צ שיהא‬ ‫חמס וגזל בדור המבול‬ ‫שוה ממון כלפי הישראל וסגי בכך שהעכו”ם קיבל‪.‬‬ ‫דור המבול נתחייבו כליה על הגזל כדאי’ בסנהדרין (קח‪ ).‬שלא נחתם גזר דינם עד שפשטו‬ ‫ועפי”ז יש לדון שהגוזל מנכרי פחות מפרוטה אינו חייב להשיבו‪,‬‬ ‫ידיהם בגזל‪ ,‬שנאמר ”כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ”‪.‬‬ ‫שהגם דגזל עכו”ם אסור וחייב להשיב את הגזילה‪ ,‬מ”מ בכה”ג‬ ‫ורש”י כ’ בפס’ זה חמס ‪ -‬גזל‪ ,‬והק’ המפרשים דהלא חמס אינו גזל‪ ,‬שחמסן משלם כמבו’‬ ‫פטור מלהשיב‪ ,‬דלהנ”ל י”ל דהן אמנם ששווה כלפי הנגזל הנכרי‬ ‫בב”ק (סב‪ ,).‬ותי’ הרא”ם דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד [כד’ התוס’ ב”ק סב]‪ .‬ועי’ גור‬ ‫אבל מ”מ אינו שווה כלפי הגזלן היהודי‪ ,‬וא”כ אין לנגזל תביעה‬ ‫אריה דהק’ א”כ למה נכתב חמס ולא גזל‪ ,‬וביאר דודאי רשעי דור המבול לא היו נותנים דמים‪,‬‬ ‫של ’ממוני גבך’‪ ,‬והיינו שהישראל רק הפסיד ממון לנכרי והוי‬ ‫אבל כיון שכל אחד היה גוזל מחברו‪ ,‬נמצא שגזל תחת גזל והם דמים למה שלקח ממנו‪ ,‬וא”כ‬ ‫כמזיק נכרי שפטור (ב”ק לז‪.):‬‬ ‫זהו חמס‪ ,‬ולכן נאמר ”ותמלא הארץ חמס” שכולם היו חומסין זה מזה עד שהגזל נהיה חמס‪.‬‬ ‫ובירוש’ (הנ”ל) מבו’ שדור המבול היו מתכוונין ליטול פחות משו”פ כדי שלא יתחייבו‪ ,‬וכ”ה‬ ‫אמנם העירני הרב יהודה קליין שליט”א שהחיוב להשיב גזל‬ ‫בב”ר‪ .‬והק’ המהרש”א (סנהדרין קח‪ ).‬שהרי ב”נ נהרג על פחות משו”פ ומה הועילו‪ .‬וכ’ דע”ז‬ ‫עכו”ם הינו מחמת קידוש השם (שו”ע אה”ע כח ס”א)‪ ,‬והיינו‬ ‫דרשו בגמ’ שם ”ימותו ולא בחכמה” דהחמס שעשו באופן שלא יהיו נדונים עליו אינן כן לפי‬ ‫שהגם שמצד גדרי החיוב בדיני ישראל היה מן הדין שפטור גם‬ ‫חכמת התורה‪ ,‬וע”ז נדונו‪ .‬והאוה”ח (ו‪,‬יב) תי’ דעשו כן כדי שהנגזל לא יתבע אותם‪ ,‬ועוד תי’‬ ‫בשו”פ מ”מ מחוייב לדון כפי דיניהם משום קידוש השם‪ ,‬וא”כ‬ ‫דחיוב ב”נ הוא רק בדרך גזלה ולא בהקפה‪.‬‬ ‫הוא הדין כשגזל פחות מפרוטה הגם שבדיני ישראל היה מן הדין‬ ‫ועי’ בסנהדרין (נז‪ ).‬דאף למ”ד גזל עכו”ם מותר‪ ,‬מ”מ הוא רק לישראל‪ ,‬אבל לגוי גזל עכו”ם‬ ‫שיהיה פטור משום שגזל עכו”ם אין חיוב להשיב מן הדין‪ ,‬וגם אילו‬ ‫אסור ונהרג על זה‪ .‬ואסור אף פחות משוה פרוטה כיון שאינם חייבים בהשבה כמ”ש רש”י‬ ‫היה חיוב מ”מ בפחות מפרוטה הוי כמזיק וכנ”ל‪ ,‬בכל זאת חייב‬ ‫שם (ד”ה צערא) דלאו בר השבון הוא שכל דינו למיתה‪ ,‬לא נפיק פחות משו”פ מכלל‬ ‫להשיב משום שלפי דיניהם מחוייבים להחזיר גם פחות‬ ‫פרוטה‪ .‬ועי”ש באוה”ח (ו‪,‬יג) שהק’ למה לא מחלו זה לזה על הגזל ואז לא היה‬ ‫מפרוטה‪ ,‬שזה נאמר בדין קידוש השם שצריך‬ ‫נחתם דינם‪ .‬וכ’ שלא מועילה מחילה בעכו”ם שגזל‪ ,‬כיון שחייב מיתה‬ ‫לדון לפי היחס והמבט של העכו”ם‪.‬‬ ‫סוכות‬ ‫שער‬ ‫לגליון‬ ‫של תורה‬ ‫תגובות‬ ‫מלחמתה‬ ‫המשך מעמ’ ‪:1‬‬ ‫גזל בהעתקה וחיקוי‬ ‫ובנוגע להעתקת מתכון שנמסר בקורס אפיה בתשלום‪,‬‬ ‫הרב איתמר אביב האריך בטו”ט אם ענין ההקפה‬ ‫פנינים‬ ‫תלוי מה העיקר בקורס‪ ,‬שאם מטרתו בשביל לקבל‬ ‫מתכונים ייחודיים‪ ,‬פשיטא שאסור להעבירם הלאה‬ ‫בהושענות הוא סביב הבימה או סביב הס”ת‪ ,‬יש להוסיף‬ ‫בזה שבדרשות חתם סופר (ח”א לט‪ .‬ובמהדו”ח בכרך‬ ‫מליבא דעומקא‬ ‫מכיון שהתשלום הוא על עצם המידע‪ ,‬וכאשר נותנים‬ ‫ב עמ’ יח) כתב “לזכר זאת מקיפין הבימה גימטריא‬ ‫אותו בחינם לאחר הוא היזק גמור‪ .‬אבל אם העיקר הוא‬ ‫מזבח ועליה ספר תורה”‪ ,‬ומבואר מדבריו שגם הבימה‬ ‫כי מלאה הארץ חמס‬ ‫לימוד טכניקות‪ ,‬יש להקל שבהעברת מתכון אין איסור‬ ‫היא בכלל ענין ההקפה‪ .‬עוד יש להוסיף בזה‪ ,‬שבבכור”י‬ ‫רש”י פירש חמס ‪ -‬גזל‪ .‬וצ”ב א”כ‬ ‫מכיון שאין זה פוגע בפרנסת מוסרי הקורס‪ .‬ואפילו‬ ‫(סק”ב) כתב שצריך להקיף את כל הבימה ולא לעבור‬ ‫למה כתוב ”חמס” ולא כתוב גזל‪.‬‬ ‫אם מודיעים או כותבים במפורש שאין להעביר את‬ ‫באמצעה‪ ,‬וכוונתו היא על המקום המוגבה שעליו עומדת‬ ‫המתכונים‪ ,‬אין לכך תוקף במקום שאין פגיעה בפרנסה‪,‬‬ ‫התיבה שקוראין עליה‪ ,‬דהיינו מקום עמידת הקורא‬ ‫ונראה דכיון שאמרו בגמ’ (ב”ק‬ ‫סב‪ ).‬שהחילוק בין גזלן לחמסן‬ ‫מאחר ואין בעלות על עצם היצירה וכנ”ל‪.‬‬ ‫בתורה‪ ,‬ומבואר מדבריו שגם כל מקום זה הוא בבחינת‬ ‫המזבח‪ .‬ועי’ במקור חיים להחו”י בהל’ ביהכנ”ס שכתב‬ ‫הוא שחמסן נותן את דמי החפץ‪,‬‬ ‫חיקוי שיטת אומנות‬ ‫שמקום זה קדוש יותר משאר ביהכנ”ס ואין לעשות בו‬ ‫הוקשה לרש”י וכי אנשי דור‬ ‫ד‪ .‬כל הנ”ל לגבי העתקת פטנט ויצירה‪ ,‬אך לגבי חיקוי‬ ‫קפנדריא‪ ,‬ודבריו מסייעין לדברי הבכור”י כאן‪.‬‬ ‫המבול היו יראים את ה’ שהיו‬ ‫בעל מקצוע באומנות ועיצוב‪ ,‬הנה הדברי מלכיאל (ח”ג‬ ‫הרב י‪.‬ש‪.‬שטראוס‬ ‫נותנים דמים‪ ,‬אלא ודאי ש”חמס”‬ ‫סי’ קנז ד”ה וכעין) הביא בשם העמודי אש שאם העתיק‬ ‫זה הוא גזל בלא דמים‪ ,‬אלא שלפי‬ ‫מספר של חברו שכתוב שם אופני מלאכת הצביעה‪,‬‬ ‫מה שעורר הרב משה רייך מדוע פסק המ’’ב שצריך‬ ‫לסמוך גאולה לתפילה בשמ’’ע והלא אינו יום דין‪ ,‬יש‬ ‫האמת היה חמס‪ ,‬מפני שכולם‬ ‫שחייב לשלם מה שנהנה‪ ,‬לפי שגרם לו חסרון שעי”ז‬ ‫לומר שהוא בכלל שלושת רגלים ולא אמרו שהוא‬ ‫גזלו זה את זה‪ ,‬וממילא כל גזילה‬ ‫שיוכל לעשות באופן זה‪ ,‬יקפח את פרנסתו‪ .‬ושיעור‬ ‫רגל בפני עצמו אלא לפז’’ר קש’’ב‪ .‬ודומיא דר’’ה שהוא‬ ‫היתה דמים תחת מה שלקח‬ ‫התשלום הוא כשכר לימוד שאומן נוטל כדי ללמד‬ ‫יום הדין גם אחרי שנגמר הדין בשמים וה’’ה כאן אע’’פ‬ ‫ממנו‪ ,‬והרי הוא חמס‪ .‬וזהו שאמר‬ ‫לאחרים אומנות זו‪.‬‬ ‫שנגמר הדין בהו’’ר מ’’מ שמ’’ע המשך של חג הסוכות‪.‬‬ ‫הכתוב ”ותמלא הארץ חמס”‬ ‫ובפתחי חושן (ח”ה פ”ט סוף הע’ כו) תמה דלפי”ז כל‬ ‫באיבעיא של הרב י‪.‬ש‪ .‬שטראוס‪ ,‬יתכן שמנהג מערבא‬ ‫שהרבו לגזול כל כך עד שהגזל‬ ‫המסתכל על צורת עבודת אומן יהיה אסור לו לעשות‬ ‫פעם בג’ שנים היה רק בימי האמוראים ולא בזמן‬ ‫הפך לחמס‪.‬‬ ‫כמותו‪ .‬דמסברא נראה שאין כאן חיוב תשלומין‪ ,‬ומאי‬ ‫התנאים‪.‬‬ ‫עפ”י גור אריה‬ ‫נפק”מ אם מעתיק מספרו‪ ,‬לבין שרואה אותו במלאכתו‬ ‫באיבעיא של הרב טוביה שפיגל‪ ,‬בענין מה שרוקדים‬ ‫‬ ‫ועושה כמוהו‪ .‬ועוד הקשה שאף ביורד לאומנות חברו‬ ‫לפני הסיום של התורה יש לומר כיון שמתחילים מיד‬ ‫שלוקח ממנו דבר שהשקיע בו הוצאות וטירחה‪ ,‬מ”מ‬ ‫בראשית ועושים לזה פתיחה חשובה ביותר של קריאה‬ ‫נחתם דינם על הגזל‬ ‫אינו פשוט שצריך לשלם לו‪[ ,‬אע”פ שודאי אסור‬ ‫בתורה עם ברכות לכן לא שייך לרקוד אחרי לעיני כל‬ ‫ונקרא גם כן ”גזל”‪ ,‬מניעת השלום‬ ‫לכתחילה לעשות כן]‪ ,‬וכל שכן כאן שאינו נוטל ממנו‬ ‫ישראל כי מיד מתחילים בראשית‪ ,‬וזה שרוקדים קודם‬ ‫למי שראוי‪ ,‬כדרשתם‪ ,‬ז”ל (ברכות‬ ‫דבר‪ ,‬אלא שגורם למעט פרנסתו‪ .‬אמנם מסיק דאף אם‬ ‫הסיום הוא חיזוק יותר גדול לזה שאנחנו מתחילים‬ ‫ו‪ ):‬על ”גזלת העני בבתיכם”‪ .‬גם‬ ‫אין כאן חיוב תשלומין‪ ,‬מ”מ פשוט שלכתחילה אסור‬ ‫מיד את בראשית ולכן לא עושים השמחה אחרי‬ ‫בלתי ‪ -‬עשות הדין כראוי קראו‬ ‫להעתיק אומנות מחברו‪.‬‬ ‫הקריאה ול’’ד לכל פעם בסיום שמתחילים דאין זה‬ ‫אלא התחלה מעטה וכמדומה שיש קוראים אפי כמה‬ ‫הכתוב ”גניבה”‪ ,‬כאמרו ”שריך‬ ‫אכן לגבי העתקת עצם הדוגמא‪ ,‬כ’ בשו”ת שלמת חיים‬ ‫מילים במשנה הראשונה של המסכת ולא‬ ‫סוררים וחברי גנבים‪ ...‬יתום לא‬ ‫(סי’ תשעג) שבהעתקת מראה אין שייך על כך טענה‬ ‫עושים פתיחה חשובה‪.‬‬ ‫ישפוטו” וגו’‪ ,‬וכמה גופי עבירות‬ ‫דכיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו (ב”מ לה‪,):‬‬ ‫הרב אורי שחר‬ ‫אחרות‪ ,‬שכולם יקראו בשם‬ ‫מכיון שהוא על ידי מעשה עצמו‪ .‬ושם איירי לגבי‬ ‫”גזל”‪ .‬וצדקו מאוד במה שאמרו‬ ‫צילום אדם ללא רשותו‪ ,‬והכא נמי כשמעתיק עיצוב‬ ‫ז”ל (סנהדרין קח‪ ).‬על דור המבול‬ ‫י”ל דמהאי טעמא לא נחשב נהנה ממלאכת חברו כיון‬ ‫שלא נחתם דינם אלא על הגזל‪,‬‬ ‫שעושה מעשה בעצמו‪.‬‬ ‫המשך מעמ’ ‪:1‬‬ ‫עם היות נמצאו בהם עבירות‬ ‫אמנם אם מעתיק את העיצוב לצורך מסחרי‪ ,‬הרי זה‬ ‫גזל עכו”ם עבור קיום מצוה‬ ‫חמורות‪ ,‬כי רובן יכנסו תחת‬ ‫בכלל השגת גבולו‪ ,‬כמשנ”ל לאיסורא‪ .‬וכמו שכ’ החתם‬ ‫גזל עכו”ם הוי ככלאים בציצית דאמרינן עדל”ת‪.‬‬ ‫סוג זה‪ ,‬אלא שהגזל המפורסם‬ ‫סופר (שו”ת חו”מ סי’ עט ד”ה ולכאורה) שאינו בדין‬ ‫ג‪ .‬ומעתה מיושבים היטב הקושיות דאייתינן‪ ,‬קושיא‬ ‫והפשוט מהממון ממש עשה‬ ‫מי שמשקיע וטרח לאפשר זכיה בממון שיבוזו אחרים‬ ‫קמייתא‪ ,‬דאמאי פרש”י דשמא הקרקע מישראל‪,‬‬ ‫רושם‪.‬‬ ‫יגיעו‪ ,‬ואין ראוי להתיר לכתחילה שיהנה אחר ממה‬ ‫הא אפילו אי הקרקע מעכו”ם‪ ,‬דהא גזל עכו”ם אסור‪,‬‬ ‫בינה לעיתים (דרוש סד)‬ ‫שזימן חברו‪ .‬אכן הוא דוקא אם הראשון מפסיד ממון‬ ‫ולהמבואר אתי שפיר‪ ,‬דאי הוי מעכו”ם הוי שרי משום‬ ‫כגון אומן שמלאכתו בכך‪ ,‬או שמסר נפשו על כך‪ ,‬אבל‬ ‫מטירחה בעלמא מותר ליהנות‪ ,‬עי”ש‪.‬‬ ‫דעשה דלקחתם ענף עץ עבות‪ ,‬קמדחי לאיסורא דגזל‬ ‫ותשחת הארץ‬ ‫עכו”ם‪ ,‬והא מיירי דהאוונכרי נטלו זאת למצותם‪,‬‬ ‫חיקוי עיצוב ומוצרים‬ ‫וכדאמרינן בגמ’ לא צריכא בהושענא דאוונכרי גופייהו‪,‬‬ ‫ואם הענין של משא ומתן באמונה‬ ‫ה‪ .‬לפי”ז המעתיק יצירת אומנות של אומן אחר‪ ,‬כגון‬ ‫ולכך כתב רש”י מישראל‪ ,‬דבכה”ג איירי סוגיין בכל‬ ‫כל כך אפילו בהבטחה בעלמא‬ ‫צביעה או אריגה‪ ,‬ע”פ מה שראה אצל אותו אומן‬ ‫גוונא‪ ,‬אף היכא דלית להו הדסים אחרים‪.‬‬ ‫[כמ”ש על מחוסר אמנה]‪ ,‬קל‬ ‫שהשקיע השקעה וטרח בה‪ ,‬כדי ליצור דגם מיוחד‪,‬‬ ‫ומה יונעם ליישב בזאת‪ ,‬הא דיצחק הוצרך להזהיר את‬ ‫וחומר בנו של קל וחומר אלף‬ ‫אסור להעתיקה ממנו לשם מסחר‪ .‬אבל דגם פשוט‬ ‫עשו על הגזל אף שהוא מז’ מצות דב”נ‪ ,‬ולהמבואר אתי‬ ‫פעמים‪ ,‬שיהיה אדם נזהר שלא‬ ‫שאין בו טירחה והשקעה מיוחדת מותר להעתיק‪ .‬וכן‬ ‫שפיר דהוצרך להזהירו כדי שאם לא ימצא מן ההפקר‪,‬‬ ‫יבא לידי גזל‪ ,‬ולא לידי ספק גזל‪,‬‬ ‫לצורך פרטי מותר להעתיק [אפילו דגם מיוחד]‪ ,‬מפני‬ ‫שלא יטול מן הגזל‪ ,‬ושלא יאמר דהעשה דכיבוד אב‬ ‫אפילו בפחות מפרוטה‪ ,‬כי אין עון‬ ‫שאינו מפסיד מכך‪ ,‬וקי”ל דמותר להנות מממון או‬ ‫קמדחי לל”ת דגזל עכו”ם‪ ,‬דהא עשה דכיבוד אב נמי‬ ‫שנאוי כמו גזל‪.‬‬ ‫ממלאכת חברו כשאינו מפסיד‪.‬‬ ‫דוחה ל”ת‪ ,‬לדעת הריטב”א הישנים ב”מ ל ע”ב‪ ,‬וכ”כ‬ ‫של”ה (חולין נמ”צ נד)‬ ‫וכן לגבי חיקוי מוצרים שלפי החת”ס הנ”ל שמותר‬ ‫הדרישה חו”מ שילהי סי’ רסו בדעת הרמב”ם‪ ,‬וכן הובא‬ ‫בשושנת העמקים להפמ”ג כלל ח’‪.‬‬ ‫להנות ממלאכת חברו אע”פ שהשקיע בה טירחה‪,‬‬ ‫בתנאי שלא השקיע ממון‪ ,‬אע”פ שמפסיד בעתיד‪ .‬ולפי‬ ‫ומן הבאר הזה‪ ,‬יש ליישב קושית התוס’ בסוכה (ט‪.‬‬ ‫זה אם מעתיק צורה של מוצר אין בזה איסור‪ ,‬וגם מצד‬ ‫ד”ה ההוא)‪ ,‬אמאי בעינן לקרא דחג הסוכות תעשה לך‪,‬‬ ‫נושאי הגליונות הבאים אי"ה‬ ‫מנהג הסוחרים אין בזה איסור‪ ,‬כיון שהנוהג בעולם‬ ‫למעוטי גזולה‪ ,‬תיפו”ל משום מצוה הבאה בעבירה‪.‬‬ ‫שחברות מייצרות בעקבות החברה המתחרה מוצרים‬ ‫ולהנתבאר איכא למימר דנפק”מ כשגוזל סוכת עכו”ם‪,‬‬ ‫דומים במזון ובמכשירים וכו’‪ .‬אבל אם הושקע ממון‬ ‫דאי משום מצהב”ע‪ ,‬אזי כיון דבגזל עכו”ם האיסור‬ ‫לך לך ‪ -‬ברכת מגן אברהם‬ ‫או זמן עבודה בפיתוח המוצר‪ ,‬אסור להעתיק ממנו‬ ‫הוא רק בגברא כדי שלא ירגיל עצמו בעבירה‪ ,‬א”כ‬ ‫וירא ‪ -‬ברית כרותה לשפתיים‬ ‫כל זמן שגורם לו הפסד כל דהו‪ .‬אולם אם אינו מעתיק‬ ‫ליכא ריעותא בחפצא‪ ,‬ובכה”ג ליכא משום מצוה הבאה‬ ‫חיי שרה ‪ -‬בירורי שידוכים‬ ‫בדיוק אלא עושה שינוי‪ ,‬אפילו קטן‪ ,‬כבר אין בזה תקנת‬ ‫בעבירה (עי’ בשער”י ש”ג פי”ט)‪ ,‬ומשו”ה בעינן לקרא‬ ‫למעוטי סוכה גזולה‪[ .‬ועוד עמנו אריכות דברים‬ ‫הסוחרים לאסור את ההעתקה‪ ,‬ומותר‪.‬‬ ‫ד”ת [עד ‪ 700‬מילים]‬ ‫בהאי ענינא‪ ,‬אך אינם לפי מכסת המצע‬ ‫יתקבלו בצירוף שם מלא‬ ‫נכתב ונתרם לרגל השמחה בהולדת הנכד נ”י‬ ‫שלפנינו‪ ,‬וניתן לקבלם בדוא”ל‬ ‫בדוא”ל‪a740700@gmail.com :‬‬ ‫ולהצלחת הכותב וכל המשפחה‬ ‫ממערכת העומקא]‪.‬‬ ‫באותו שבוע‪ ,‬עד יום שלישי בלילה‬ ‫בבריאות ושפע לאוי”ט‬