מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — נח (2026-10-12)

קונטרס
מעיינות
החיים
דברי תורה
מכ"ק מרן אדמו"ר zצוקללה"ה
פרשת נח תשפ"ז • גליון תקנג
פה יוניאן סיטי יצ"ו
©
כל הזכויות שמורות
י"ל ע"י
מכון שלמה משנתו
להוצאת ד"ת של כ"ק מרן אדמו"ר זצוקללה"ה
שע"י איגוד חסידי צאנז זוועהיל
להערות והארות
או להזמנת הגליון נא לפנות לטעל:
201-455-7269
בארה"ק:
052-712-6945
דוא"ל:
mayunoshachaim@gmail.com
א''סשת חנ תשרפל שורד
דרוש לפרשת נח
תשס"א
באזהרת 'יום ולילה לא ישבותו' מנא לן
דלבני נח נאמרה ולא לישראל
עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו (ח,
כב) .ובגמ' (סנהדרין נח ,ב) אמר ריש לקיש ,נכרי ששבת חייב מיתה ,שנאמר
ויום ולילה לא ישבותו ,ואמר מר ,אזהרה שלהן זו היא מיתתן .ופירש רש"י ,נכרי
ששבת ,ממלאכתו יום שלם חייב מיתה ,שנאמר יום ולילה לא ישבותו ,וקא
דריש ליה לא ישבותו ,ממלאכה ,דאבני אדם נמי קאי ,עכ"ל.
באזהרת יום ולילה לא ישבותו מנא לן דלבני נח נאמרה ולא לישראל
א) לכאורה יש לתמוה מניין לנו שאזהרה זו לא נאמרה אלא לבני נח ,דילמא
אדרבה לישראל נאמרה ,כדקיי"ל (סנהדרין נט ,א) כל מצוה שנאמרה לבני נח
ולא נשנית בסיני ,לישראל נאמרה ולא לבני נח ,דליכא למימר דלבני נח לבד
נאמרה ,משום דליכא מידי דלישראל שרי ולבני נח אסור ,עיי"ש ,ואם כן בהיות
שאזהרת 'יום ולילה לא ישבותו' נאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני ,היה לנו
לומר שלישראל נאמרה ולא לבני נח.
וכבר עמדו בזה התוס' (שם בד"ה נאמר) ,וכתבו דלגבי עובד כוכבים ששבת לא
שייך לומר דלא נאמרה לבני נח ,דהא ישראל הוזהרו לשבות .וכן כתבו
עוד (בד"ה ליכא) אהא דאמרינן ליכא מידעם דלישראל שרי ולבני נח אסור ,וזה
לשונם ,בדבר שהוא מצוה לישראל לא אמרינן הכי ,דהא עובד כוכבים ששבת
חייב ולישראל מצוה ,אף על גב דבשני בשבת אין מצוה לישראל ,מכל מקום
יש עליו מצות שביתת שבת ,עכ"ל.
[ג]
א''סשת חנ תשרפל שורד
בדברי הפנים יפות שלגבי אזהרת יום ולילה
לא ישבותו הלילה הולך אחר היום
ברם הנה בפנים יפות (בפרשתן) הביא את קושיית המפרשים על מה שאמרו
חז"ל (יומא כח ,ב) קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה,
איך שמר אברהם שבת שלא נצטווה עליו ,ודחה לאו דיום ולילה לא ישבותו
שנצטווה עליו מימי נח .וכתב לתרץ ,שקודם מתן תורה היה הלילה נמשך
אחר היום ,וכפי סדר הכתוב כאן יום ולילה לא ישבותו ,היינו שלא ישבותו יום
ואחר כך לילה ,עד שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל מערב עד ערב תשבתו
שבתכם (ויקרא כג ,לב) .נמצא שנכרי ששבת אינו חייב מיתה אלא אם שבת
עד סוף הלילה ,כי אם עשה מלאכה בסוף הלילה לא עבר על הלאו של יום
ולילה לא ישבותו ,שהוא שביתת כל היום וכל הלילה שלאחריו ,אבל שמירת
שבת של אברהם אבינו היתה כמו שיהיה אחר מתן תורה ,דהיינו שהיום הולך
אחר הלילה .נמצא שקיים שתיהן ,שעשה מלאכה בששי ביום ועשה מלאכה
במוצאי שבת ,הרי שלא שבת יום ולילה .וכן הוא לדורות בבני נח אינם חייבים
אלא אם כן שבתו ביום ובלילה שלאחריו.
אלא שהפנים יפות הקשה על דבריו אלה ,דלפי”ז הדרא קושיית התוס'
בשמעתין לדוכתה ,מנא לן דאזהרת יום ולילה לא ישבותו לבני נח
נאמרה ולא לישראל ,משום דישראל הוזהרו לשבות ,הרי יש לומר שבני
ישראל הוזהרו לשבות בלילה וביום שלאחריו ,והוזהרו מלשבות ביום ובלילה
שלאחריו ,ועליהם לעשות מלאכה במוצאי שבת כדי שלא יעברו על אזהרת
יום ולילה לא ישבותו .ותירץ ,דמוכח מקרא דכתיב (שמות לה ,ב) כל העושה בו
מלאכה ,ודרשו חז"ל (ירושלמי שבת פרק ז' הלכה א') ,בו ולא בו ובחבירו ,שאם חל יום
הכפורים להיות ערב שבת ,ועשה מלאכה בין השמשות פטור ,הרי דמשכחת
שיהיו שבת ויום הכיפורים סמוכים אהדדי ,ובכה"ג אי אפשר לישראל לעשות
מלאכה בלילה שלאחריו ,ובהכרח שאזהרת יום ולילה לא ישבותו לא נאמרה
לישראל ,עכ"ד.
ובשו"ת רעק"א (מהדו"ק בהשמטות לסי' קכ"א) כתב לדון אודות אלו המחזיקים
משרתת נכרית שמחזקת עצמה להתגייר ונוהגת בכל דבר כישראלית
ממש ,דלכאורה מצוה זו עבירה היא ,דשובתת בשבת לשם שבת ,והיא אסורה
לעשות כן ,דבן נח ששבת חייב מיתה ,וראוי למחות בזה ,או שתטבול לשם
גירות או שתעשה איזה מלאכה בשבת .אולם לפי מה שכתב הפנים יפות
[ד]
א''סשת חנ תשרפל שורד
דאזהרת יום ולילה לא ישבותו היא רק שלא יהיו שובתים כל היום ולילה
שלאחריו ,אם כן אין צריך למחות בשפחות שלנו מלשבות בשבת כיון דעושות
מלאכה בערב שבת ובמוצאי שבת.
אולם שוב כתב על כך הגאון רעק"א ,שלדעתו אין קיום לדברי הגאון בעל
פנים יפות ,דאם כן עדיין יקשה לרבי שמעון בן לקיש דס"ל דחצי
שיעור מותר מן התורה (יומא עד ,א) [ועי' במשנה למלך (הלכות שבת פרק י"ח הלכה
א') שנסתפק אם לרבי יוחנן במלאכת שבת ג"כ חצי שיעור אסור מן התורה,
אבל עכ"פ לר"ל בודאי מותר מן התורה] ,א"כ אף ביום הכיפורים ושבת
הסמוכים להדדי אפשר לקצור ביום השבת כחצי גרוגרת ,ובלילה שלאחריו
בליל יוה"כ חצי גרוגרת ,דלגבי כל אחד הוי חצי שיעור ,דשבת ויוה"כ אין
מצטרפין כדאיתא במתני' (כריתות יט ,א) ,ומצד אזהרה דיום ולילה לא ישבותו
יש לצרף את הקצירות לכגרוגרת ,ולא שבתו יום ולילה שלאחריו מבלי עשות
מלאכה בהם ,ואם כן הדרא קושיית התוס' לדוכתה ,שמא אזהרת יום ולילה
לא ישבותו לישראל נאמרה ,ובשבת ויוה"כ דסמיכי לאהדדי צריך לעשות חצי
שיעור בשבת וחצי שיעור ביוה"כ.
גדר צירוף ב' חצאי שיעור לר"ל דס"ל חצי שיעור מותר מן התורה
ואולי היה אפשר ליישב את קושיית הגאון רעק"א ,דהנה לכאו' יש להתבונן
לרבי שמעון בן לקיש דחצי שיעור מותר מן התורה ,נמצא שאת חצי
השיעור הראשון עשה בהיתר ,ואיך יצטרף אליו החצי השני שעשה לאחר
מכן לחייב עליו למפרע .ובהכרח לומר ,דאף שכל חצי שיעור לר"ל אינו נחשב
לכלום ,מכל מקום כיון דסוף סוף נעשתה המלאכה מביניהם ,ועכשיו יש
שיעור מלאכה שלם בעולם מצטרפין אהדדי ומתחייב עליהם ,על דרך שמצינו
בגמ' (שבת קד ,ב) כתב אות אחת בטבריא ואות אחת בציפורי חייב ,כתיבה היא
אלא שמחוסרת קריבה .וכל שכן הוא ממה שאמרו שם בגמ' ,כתב אות אחת
והשלים לספר חייב ,הרי שאף שלמעשה לא עשה את שיעור החיוב בידיו,
מכל מקום כיון שעל ידי מלאכתו נעשה שיעור חשוב ,הוא מתחייב עליו ,והכי
נמי בנידון דידן ,אף שבעשותו את החצי שיעור השני לא עשה שיעור חיוב,
מכל מקום בהצטרפות החצי הראשון ,יש חשיבות בחצי שיעור זה להתחייב
עליו ,כיון דסוף סוף איתא להאי חצי גרוגרת בעולם.
[ה]
א''סשת חנ תשרפל שורד
אמנם סברא זו ניתנה להיאמר דווקא לעניין איסור מלאכה ,שקפידת התורה
היא על החפצא שלא תיעשה מלאכת מחשבת ,ולכן כיון שנעשתה
המלאכה מתחייב .אבל כשציוותה תורה על מניעת השביתה ,הרי איסור
השביתה עיקרו על ה'גברא' שהאדם לא ישבות ,נמצא דלר"ל שחצי שיעור
מותר מן התורה ,כל שעשה רק חצי שיעור ,הו"ל כאילו לא עשה שום דבר,
שהרי לדעתו חצי שיעור אינו נחשב לכלום ,ולא נתבטלה השביתה כלל ,וכן
אחר כך כשיעשה את החצי השני ,ג"כ לא עשה כלום כיון שלא עשה שיעור
שלם ,ואין שייך לומר שכשישלים את החצי השני ,יהא נחשב למפרע כאילו
ביטל את השביתה ,שלגבי ביטול השביתה אין שייכות בין חצי השיעור הא'
לחצי השיעור הב' ,מידי דהוי אמי שאוכל ב' חצאי שיעור ומפסיק ביניהם
ביותר מכדי אכילת פרס ,שאין החצאים מצטרפים.
נמצא שבכדי לקיים מצוות 'יום ולילה לא ישבותו' ההכרח לעשות מלאכה
שיעור שלם בבת אחת ,ואין מועיל מה שיעשה חצי שיעור בשבת וחצי
שיעור ביום הכיפורים ,שהרי אינו מקיים את מצוות 'יום ולילה לא ישבותו' אלא
כשעושה שיעור שלם בבת אחת ,ובהכרח שאזהרת 'יום ולילה לא ישבותו' לא
נאמרה לישראל אלא לבני נח.
וממוצא הדברים יש לפלפל גם במה שכתב בשו"ת בנין ציון (סי' קכ"ו) ליישב
את קושיית הגאון רעק"א על דברי הפנים יפות הנ"ל דאכתי לרבי
שמעון בן לקיש אפשר לישראל לקיים אזהרת יום ולילה לא ישבותו על ידי
עשיית חצי שיעור בשבת וחצי שיעור ביום הכיפורים ,שהרי לריש לקיש דס"ל
חצי שיעור מותר מן התורה ,בלאו הכי לא קשה קושיית המפרשים איך קיימו
האבות את התורה ,ואין צריך לומר כתירוצו של הפנים יפות דבבני נח הלילה
הולך אחר היום ,שהרי קיי”ל (רמב"ם הל' מלכים פ"ט ה"י) דלא ניתנו שיעורין לבני
נח ,וא"כ אפשר שעשו מלאכה בשבת חצי שיעור ,דלענין לא ישבותו נחשב
מלאכה ,ואילו לענין שביתת שבת לגבי ישראל לא עשו מלאכה ,ואם כן לרבי
שמעון בן לקיש אין צריך ליסודו של הפנים יפות דבבן נח הלילה הולך אחר
היום ,עיי"ש .אכן לפי דברינו נראה ,שלרבי שמעון בן לקיש דחצי שיעור אינו
נחשב כלל לביטול השביתה ,אפי' בדיני בני נח לא עשה כלום ,שהרי החצי
שיעור שעשה אינו נחשב לכלום ,ודו"ק.
[ו]
א''סשת חנ תשרפל שורד
בדברי הבנין ציון שאזהרת יום ולילה לא ישבותו היא על השביתה
ממלאכה כבידה ולא על גדרי המלאכות האסורות בשבת
ב) עוד כתב שם בבניין ציון ליישב את קושיית המפרשים איך שמרו האבות
שבת קודם מתן תורה ,דהנה ידוע דענין מלאכת שבת אינו כענין
מלאכה לפי הוראת שם מלאכה כפשוטה ,שהרי האומן שהוציא מחטו בבגדו
בשבת לרה"ר נקרא עושה מלאכה בשבת (שבת יא ,א) ,ומי שנושא משא כבד
ברשות היחיד אפילו כל היום נקרא שובת בשבת .ולפי”ז יש לומר ,דמה שאמרה
תורה יום ולילה לא ישבותו ,אין הכוונה לשבות ממלאכה כגדרי מלאכות שבת
שנצטוו ישראל ,אלא הכוונה לעשיית מלאכה כפשוטה דהיינו מלאכה כבידה,
ולכן שפיר לא עברו האבות על אזהרת יום ולילה לא ישבותו אף ששמרו את
השבת ,שהיו נושאים משא כבד וכדו' שהיא מלאכה לענין אזהרת יום ולילה
לא ישבותו ואינה מלאכה לענין שביתת שבת.
אלא שהקשה על כך ,דלפי”ז הדרא קושיית התוס' בסנהדרין הנ"ל לדוכתה,
מנא לן דאזהרת יום ולילה לא ישבותו לבני נח נאמרה ולא לישראל,
שהרי אין להוכיח ממה שהצטוו בני ישראל על השבת ,שהרי אין ענין שביתת
שבת שוה לאזהרת יום ולילה לא ישבותו ,ואכתי יכולים ישראל לעשות
מלאכה של יגיעה שאינה מל"ט מלאכות ,עיי"ש.
ברם לפי שיטת הרמב"ן (ויקרא כג ,כד) ,שנצטווינו מן התורה בעשה דשבתון
להיות לנו מנוחה אפילו מדברים שאינן מלאכה ,שיהיה יום השבת יום
שביתה ומנוחה ולא יום טורח ,אם כן נשיאת משא כבד ביום השבת אסורה
מן התורה כמבואר בלשון הרמב"ן שם ,ושוב יש להוכיח ממה שנצטוו ישראל
לשבות אפי' מדברים שאינם בגדר מלאכה ,שאין ישראל מצווים על יום ולילה
לא ישבותו.
ויתכן לומר שהדבר נכלל בלשון התוס' שכתבו וז"ל בדבר שהוא מצוה לישראל
לא אמרינן הכי ,דהא עובד כוכבים ששבת חייב ולישראל מצוה ,אף על
גב דבשני בשבת אין מצוה לישראל ,מכל מקום יש עליו מצוות שביתת שבת,
עכ"ל .נקטו בלשונם שיש עליו מצוות שביתת שבת ולא מצוות שמירת שבת
וכדו' ,לכלול כל ענייני שביתה גם השביתה מן היגיעה והטורח כשיטת הרמב"ן
דנפקא לן משבתון ,ולכן שפיר אי אפשר לומר שיהיו ישראל מצווים על יום
ולילה לא ישבותו ,ובהכרח שלבני נח נאמרה ולא לישראל ,ודו"ק.
[ז]
ה"סשת חנ תשרפ ר"דער ןדיעב
בעידן רעוא דרעוין פרשת נח
תשס"ה
בתוה"ק אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים
התהלך נח (ו ,ט) .וצ"ב מה שכפל ושילש תיבת נח בפסוק זה ,והן
אמנם מה שנאמר ברישא דקרא אלה תולדות נח נח נתיישב ע"פ דברי רש"י
הק' (בד"ה אלה תולדות) ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים,
וא"ש דלפי"ז יתפרש מאה"כ אלה תולדות נח נח ,כי תולדותיו של נח הוא נח
בעצמו דהיינו מעשיו ופעולותיו הטובים .אמנם עדיין צריך לבאר אומרו בסיפא
דקרא את האלקים התהלך נח ,דהלא עד עתה בנח קמיירי ולמה ליה להזכיר
שוב את שמו ,והוה ליה למימר את האלקים התהלך ותו לא.
ובבעה"ט כתב האלהי'ם התהל'ך נ'ח ס"ת חכ"ם וזהו שנאמר (משלי יא ,ל)
ולוקח נפשות חכם .ועפ"י זה נתיישב דיוק הנ"ל דבא לרמז בתיבת
נח ענין הס"ת חכ"ם .ועדיין יש לבאר למה נרמז זה דייקא בסופי תיבות.
ברש"י (ד"ה בדורותיו) הביא מדברי חז"ל (סנהדרין קח ,א) יש מרבותינו דורשים
אותו לשבח כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר ,ויש
שדורשים אותו לגנאי לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה
נחשב לכלום .ויש לדייק בדברי רש"י שנקט אילו היה בדורו של אברהם ,ובגמ'
איתא אילו היה בדורות אחרים ,ובמדרש (בראשית רבה ל ,ט) איתא אילו היה
בדורו של משה או בדורו של שמואל עיי"ש ,ולמה שינה רש"י לכתוב דייקא
בדורו של אברהם.
עוד יש להעיר בדברי רש"י דלכאורה הרי"ז תמוה מאוד מה שאמר אילו היה
בדורו של אברהם ,דהרי לפי החשבון אכן חי נח גם בדורו של אברהם,
ואברהם היה בן נ"ח שנים כשמת נח (וכ"ה באבן עזרא ריש פרשתן) .וראה בחתם
סופר (ריש פרשתן ,ד"ה אלה תולדות נח) שביאר לפי זה את דבר הכתוב אלה תולדות
נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו ,שבא הכתוב בכאן להזכיר את תולדותיו
[ח]
ה"סשת חנ תשרפ ר"דער ןדיעב
של נח ,הלא הוא אברהם אבינו שהיה מיוצאי יריכו של נח ,ואברהם היה צדיק
תמים בדורותיו כפי שנאמר עליו (להלן יז ,א) התהלך לפני והיה תמים ,וזה היה
עיקר תולדותיו של נח אשר זכה לראות את אברהם בהאי עלמא למשך נ"ח
שנים ,והיינו דקאמר אלה תולדות נח ,נ"ח איש צדיק תמים תולדותיו של נח
היה מה שזכה לראות את אברהם הצדיק במשך נ"ח שנים ,ואז נסתלק נח מן
העולם במנוחה עליונה בבחינת את האלקים התהלך נח אחר שזכה לראות
שהעמיד אור עולם מיוצאי חלציו ,עכתד"ק.
ויתכן להוסיף ולבאר לפי דבריו מאי דכתיב בהמשך הפרשה (ז ,א) כי אותך
ראיתי צדיק לפני בדור הזה ,וכבר עמדו חז"ל והובא ברש"י הק' במה
ששינה הכתוב מלשונו בריש הפרשה שם נאמר צדיק תמים ,ולפי דרכו של
מרנא החת"ס אתי שפיר ,דכאן דיבר הכתוב בשבחו של נח שהיה צדיק בדור
הזה ,ואילו בריש הפרשה קאי בשבחו של אברהם אבינו אשר הוא נקרא צדיק
תמים כפי שנאמר בו התהלך לפני והיה תמים .אך עכ"פ חזרנו להקושיא על
דברי רש"י דנקט אילו היה בדורו של אברהם ,אחר שלפי האמת אכן היה בדורו
של אברהם.
טרם נבאר כל אלה נקדים דברי הרמב"ן (ד"ה בדורותיו) שכתב לבאר תיבת
בדורותיו וז"ל ,כי דורות רבים עברו מעת שהשחיתו ואין צדיק בארץ
בלתו עיי"ש עוד בדבריו.
והנראה בביאור דברי הרמב"ן בפשטות דעיקר שבחו של נח ומעלתו היתה
ניכרת אחר ההתבוננות בדורותיו ,דהיינו שכלפי כל גויי הארצות
שחיו במשך כל שנותיו של נח היה נח צדיק תמים ,כי לא נמצא שם אף אחד
צדיק כמוהו בכל הארץ ,אבל אילו היה נח נמדד בפני עצמו באופן פרטי על כל
שנה ושנה משני חייו ,לא היו שנותיו כולן שוין לטובה בשלימות הרצויה ,ורק
בכלליות ימי חייו נחשב לצדיק תמים שהרי בכל זאת נשאר בצדקו ולא למד
ממעשיהם ,אבל כשאתה דן את נח לפי הפרט לא היה נאמר עליו צדיק תמים
בדורותיו.
והסברא נותנת שלא היו כל שנותיו שוין בשלימות לגמרי ,אלא היו זמנים
במשך שני חייו אשר בהם אף שח"ו לא הרשיע כשאר בני דורו ,אך
אעפ"כ לא היה בתכלית השלימות ,וזאת מחמת הסביבה שהיתה כולה אנשי
רשע ,ודבר זה משפיע במאוד על האדם.
[ט]
ה"סשת חנ תשרפ ר"דער ןדיעב
מי לנו גדול מאברהם אבינו ע"ה האדם הגדול בענקים ,ואף הוא בשעת
ירידתו למצרים מקום אנשי רשע נשפע ונפגם במקצת לפי גודל מדריגתו
מן המצריים ומידותיהם ,וכדאיתא בספה"ק נועם אלימלך (פרשת בראשית ,ד"ה
והאדם ידע) וזל"ק דאיתא באברהם אבינו ע"ה (בראשית יב ,יא) הנה נא ידעתי כי
אשה יפת מראה את ,ושמעתי דאיתא בספר דמחמת שבא אברהם למצרים
ששם היו שטופים בזימה ומחמת מחשבתם בהרהורי זנות הכניסו גם כן הרהור
בלבו לאשתו ,ולכן אמר הנה נא ידעתי (וכן כתב בספה"ק מאור עינים ,פרשת שמות ,ד"ה
וכמו שאמר ,בשם הבעש"ט הק' זי"ע).
והנה כי כן אף נח בהיותו בדור המבול שהיה כולו רשעות והשחתה ,אזי גם
הוא נשפע במקצת דמקצת ולא היה ממש צדיק תמים במשך כל ימי
חייו ,ורק בדרך כלל אפשר לכנותו צדיק תמים בדורותיו.
ויתכן כי בסוף שנותיו של נח ,כאשר זרחה בעולם שמשו של אברהם אבינו
ע"ה ,אז היתה קדושתו של אברהם אבינו לעזר ולסיוע לנח זקינו ,ועלה
ונתעלה מעלות רמות ,ובנ"ח שנים הללו היה במדריגת צדיק תמים בשלימות,
כי יחד עם אברהם היה יכול להתגבר ביתר שאת על טומאת הדור .אבל ברוב
שנותיו עד אז ,אף כי כלפי דורותיו בודאי היה צדיק ,שהרי הצדיק את מעשיו
יתר על כל בני דורו ,ולא נמצא בכל דורותיו צדיק כמוהו ,אבל כשלעצמו לא
היו ממש כל שנותיו שוין בשלימות הרצויה.
ובזה מובן מה שרמזה תורה תיבת חכ"ם דייקא בסופי תיבות ,לומר דתוקף
חכמתו וגודל צדקתו היו בסוף שנותיו ,בהיותו נשפע מקדושתו של
אברהם אבינו.
בדרך זה נבאר דברי רבותינו הדורשים את נח לשבח ואלו הדורשים לגנאי,
דבאמת אין כאן פלוגתא במהותו של נח אם היה צדיק או לא ,ומר
אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ,דכוונת הדורשים אותו לשבח ,כי הרי
נח חי בדורות של רשעות והשחתה ,ואם התורה העידה עליו שבכל דורותיו
היה בבחינת צדיק ,והיינו כנ"ל שבכלליות שנותיו הצדיק את מעשיו יותר מכל
רשעי דורו ולא למד ממעשיהם ,וכל שכן שאילו לא היה לו נסיון קשה הלזה
לחיות שנים הרבה כל כך בין רשעים וחטאים ,אלא היה בדור של צדיקים
בודאי היה צדיק יותר.
[י]
ה"סשת חנ תשרפ ר"דער ןדיעב
ואילו הדורשים אותו לגנאי נקטו הצד האחר ,דהן אמנם כלפי דורותיו נחשב
נח לצדיק ותמים ,אמנם אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב
לכלום ,שאברהם אבינו היו כל שנותיו שוין לטובה בצדקותו ,ואילו נח לא כן
היה ,ורק בהתבוננות בכלליות שנות חייו כלפי דורו נחשב לצדיק ,ורק בסוף
שנותיו עלה ונתעלה להיות צדיק תמים בשלימות באין צורך להשוותו לשאר
בני דורו ,כאשר קדושתו של אברהם אבינו היא שעמדה לו להשלים עצמו
ביתר שאת.
כעין בחינה זו מצינו במצות מחצית השקל אשר צוה השי"ת (שמות ל ,יב-טו) כי
תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד
אותם ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם ,זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית
השקל בשקל הקודש וגו' ,העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל
לתת את תרומת ה' לכפר על נפשותיכם .ורבו כמו רבו הפירושים שנאמרו בזה
בספרן של צדיקים ליתן טעם לשבח למה שהקפידה התוה"ק שיתן כל אחד
דייקא מחצית השקל לא פחות ולא יותר.
ואיתא בספה"ק לבאר הענין כי הנה באם היה מצוה זו מצוה פרטית על כל
אחד מישראל ליתן שקל תרומה לה' ,אזי היו דנין את כל אחד ואחד
לפי מצבו ועניינו ,ואז היה ח"ו המצב קשה מנשוא ,כי הרי אדם אין צדיק בארץ
אשר יעשה טוב ולא יחטא ,ובכל איש ישראל יימצא איזה פגם במצוותיו ,או
שאינו נדיב לב לתת תרומה הגונה לה' ,ואז ח"ו לא היה יכול להתקיים דבר
הכתוב ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם .על כן נצטווינו לתת כל אחד מחצית
השקל ,ודייקא בצירוף עם חבירו נעשה מזה שקל שלם בשקל הקודש ,ונמצא
שעניינה של מצוה זו היא צירוף של כלל ישראל כאחד ,וכאשר דנין אותם
בדרך ובאופן זה ,אזי בכלליות ישראל אין שום פגם ,ועמך כולם צדיקים ,שהרי
כל כך תורה ומצוות וצדקה וחסד יש בבני ישראל אשר המה מלאים מצוות
ומעשים טובים כרימון.
עוד נראה בביאור מאמר הכתוב תמים היה בדורותיו ,ע"פ מה שראיתי לפרש
דברי הגמ' (שבת קה ,ב) כל המוריד דמעות על אדם כשר וכו' ,אשר לכאורה
יש לדייק בהא דנקט דייקא הלשון אדם כשר ולא צדיק או חסיד וכיוצ"ב,
דלכאורה הכינוי כשר שייכא טפי בבהמה וכדו' אשר יש לה סימני כשרות
ואיננה טריפה.
[אי]
ה"סשת חנ תשרפ ר"דער ןדיעב
וביארו על פי מה שמצינו גבי דיני טריפות בבהמה ,דתליא מילתא באם חיה
הבהמה י"ב חודש ,דאז הרי זה הוכחה שאיננה טריפה (עיין חולין נז ,ב).
ובטעם הדבר איתא (עיי"ש ברש"י ד"ה תנאי היא) משום שיש בהמה טריפה אשר
ימות הגשמים והחורף גורמים לה שתמות ויש שהחום של ימות הקיץ גורמים
לה ,וכיון שעברו עליה י"ב חודש אשר המה כוללים את כל תקופות השנה
דהיינו קיץ וחורף קור וחום ,אזי סימן מובהק הוא דהיא חיה וקיימת ואיננה
טריפה ,כיון שראינו שבכוחה לעבור את כל תקופות השנה וכל סוגי האויר
השולטין בעולם ולא ניזוקה.
בכן יובן גדר הכינוי של אדם כשר ,כי עיקר אבן הבוחן לבדוק את צדקותו
ושלימות נפשו של האדם תלויה בכך שהוא מחזיק בתומו ובצדקותו בכל
עת וזמן ,ובכל מיני תקופות ומצבים דעדו עליה ,והוא מתהלך בצדקו ללא
רפיון ,זהו סימן מובהק של כשרות וצדקות ,כי כאשר האדם שרוי בשלום
ובשלוה באין מחסור כל ,והוא עובד את בוראו כראוי ,עדיין אין זה הוכחה על
שלימות צדקותו ,וכן להיפך באם במצב כזה יתרשל מלימוד התורה ויכעיס את
בוראו לעבור על מצוותיו ,אזי לא רק שאיננו צדיק ותמים בדרכיו ,אלא הריהו
רשע גמור שממרה את פי ה' להכעיס ,שהרי לא חסר ממנו מאומה ,ומי מונע
בעדו מלעבוד את בוראו.
ועיקר ההוכחה על שלימות צדקתו של האדם היא כאשר מחזיק בתומו בכל
עוז ,ואף אם יארע שיהא שרוי בסביבה שאיננה לפי רוח תורתינו הק',
אעפ"כ לא יתפעל ולא יהא נשפע מן הרוחות הנושבות סביבו ,וכן כאשר יבואו
עליו כל מיני נסיונות כגון שמתקשה בפרנסתו ,ואעפ"כ הוא מקפיד על קביעת
עתים לתורה חק ולא יעבור ,או כגון מי שפרנסתו מספקת לו כדי צרכיו אבל
עתה נזדמן לו איזה עסק אשר דרכו יוכל להרויח עשרת מונים ,אמנם דבר זה
כרוך בביטול תורה של זמנו הקבוע לעסק התורה ,והוא מתגבר על הכל וקובע
עתים לתורה בהתמדה ,או כאשר ח"ו אחד מבני ביתו איננו בקו הבריאות
ודבר זה טורד את מנוחתו והריהו עייף ויגע ,ואעפ"כ איננו מוותר על שיעוריו
הקבועים ,לזה ייקרא אדם כשר ,כי עברו עליו זמן זמנים טובא וכמה מיני
מצבים והרפתקאות ורוחות שונות עדו עליה ,והוא החזיק בתמימותו ללא שום
שינוי ,הרי זה סימן כשרות ,ולכן נקטה הגמ' דייקא לשון כשר ,שזה מורה על
האדם שהוכיח את עצמו שמחזיק בתמימתו בכל עת ובכל מצב ,מה שאין כן
[בי]
ה"סשת חנ תשרפ ר"דער ןדיעב
אילו היה אמר הלשון צדיק וכדו' הוא אמינא דסגי שהוא צדיק בדרכיו כאשר
הכל מתנהל על מי מנוחות באין מפריע.
כמו כן הדברים אמורים בענייני מצוות ומעשים טובים שבין אדם לחבירו ,כגון
אם יאמרו על אדם עשיר מופלג בממון ובנכסים שנתן סך גדול לצדקה,
אזי באמת הוא דבר טוב ונאה ,אמנם עדיין אינו בגדר אדם כשר אלא אם כן
יהא בבחינה זו שבכל מצב שיהא שרוי בו לא ירפה מעשיית צדקה וחסד,
וגם כאשר אין כל כך הרווחה מצויה בביתו ובנכסיו ,ואעפ"כ הוא משתדל
בכל יכלתו להפריש צדקה לעניים ,לזה אדם כשר ייקרא ,ולכן לא נקטה
הגמ' התואר חסיד וכדו' אשר הוא מורה על עניינים שבין אדם לחבירו ,היות
ורצו רבותינו ז"ל להדגיש ענין זה שעיקר המדריגה הוא ענין כשרות להחזיק
בחסידותו בכל זמן ועידן.
בדרך זה אמרתי לבאר מה שמצינו (סוכה לו ,א) שדימו חז"ל ענייני כשרות
האתרוג לכמה מדיני כשרות בבהמה ,ואם נמצא באתרוג אחד מסימני
הטריפות שוב אינו כשר לברך עליו ,עיי"ש ,ולכאורה צריך להבין מה השייכות
והקשר ביו הני תרי ענייני .ולהנ"ל יומתק ,דהנה האתרוג נקרא פרי עץ הדר,
ודרשו רבותינו ז"ל (סוכה לה ,א) הדר באילנו משנה לשנה ,ועל כן רומז האתרוג
על צדיקים גמורים שיש בהם תורה ומעשים טובים (ויקרא רבה ל ,יב) ,כי באתרוג
מצינו כח וטבע זה אשר הוא מתקיים באילן משנה לשנה ,ורצ"ל שכל המצבים
והרוחות שיעברו עליו לא יורידוהו ולא יזיזוהו ממקומו ,וזהו מדריגתו של
האדם הכשר ,וכפי שמצינו בדיני טריפות דבהמה שתלוי ביכולת חיותה למשך
י"ב חודש ,והבן.
והנה בגמ' (ע"ז ו ,א) הוכיחו דנח לא היה טריפה מדכתיב ביה תמים ,יעו"ש,
ולדרכינו המכוון בזה שהיה בבחינת אדם כשר אשר איננו טריפה,
וזאת ראו אחר שחי במשך כמה וכמה דורות והעידה עליו התוה"ק תמים היה
בדורותיו שבמשך כל הדורות וכל המצבים היה שלם בצדקותו ,ועל כן שפיר
יצדק לכנותו בשם תמים.
ומוטל על כל אחד ואחד להתחזק בענין זה לעסוק בתוה"ק בהתמדה רבה
ולקיים מצוות ומעשים טובים בכל עת ובכל זמן ,הן כאשר הכל מתנהל
והולך על מי מנוחות ,והן כאשר ישנם מניעות והפרעות מכל צד ופינה ,אעפ"כ
לא ישית לבו לזאת ויעסוק בתורה ומצוות כמימים ימימה .אמנם זאת צריך
[גי]
ה"סשת חנ תשרפ ר"דער ןדיעב
למודעי כי אף אם אירע לו לאדם שנכשל ונפל ממדריגתו ,אל יתייאש ולומר
הרי אפסה ממני כל תקוה ,אלא אדרבה יאזור כגבר חלציו לחזור למוטב ,ויידע
נאמנה כי יש ביד כל אחד ואחד מזרע ישראל באשר הוא להתעלות במעלות
הצדיקים כרצון השי"ת ,ולכן אל ישים לבו לדקדק כל כך במה שעבר עליו,
אלא ישים עיניו ולבו אל העתיד וישתדל לקבל על עצמו לילך בדרך הישרה.
כאשר עינינו רואות לפעמים בחור תלמיד חכם ולמדן גדול אשר כל רואיו
ומכיריו גומרין עליו את ההלל והשבח ,ואעפ"כ לאחר נישואיו נוטש
את הגמרא ופונה לעסקיו וכל ענייני עולם הזה ממלאים את כל ישותו עד
ששוכח לגמרי את התוה"ק שהיתה משוש חייו.
אמנם פעמים רבות רואים גם היפך הדברים ,שאפשר שיהא אחד אשר
בשנות בחרותו לא היה מבין המצויינים והמתמידים אלא היה מבלה
הרבה מזמנו לריק ,ואחר שהקים את ביתו תוך זמן קט נהפך והיה לאיש אחר,
וזאת אחר שערך את חשבון נפשו והתבונן האיך העביר זמנו לבטלה ,ופעמים
יש גם אדם אשר דורותיו אחריו גורמים לו ליישר דרכיו ולהיטיב אורחותיו,
אחר שבוודאי כל אחד חפץ לראות דורות ישרים תלמידי חכמים ויראי ה',
וזאת מבין כל אשר מוח בקדקדו כי אי אפשר שהוא ילך אחר שרירות לבו
ולפנות לבו לבטלה ,ואילו בניו אחריו יהיו כשתילי זיתים אשר כל רואיהם
יעידון ויגידון כי המה זרע ברך ה' ,כי הרי צריכין הם לאב שיהא להם לדוגמא
ולמופת האיך מתנהג אברך בן תורה וירא שמים ,ואחר התבוננות זו יבוא האדם
לשנות את דרכו לטוב עד כדי שנהפך לאיש אחר לגמרי.
בדרך צחות יש לבאר על דרך זה כוונת הכתוב תמים היה בדורותיו ,היינו
שבשביל דורותיו הבאים אחריו נעשה נח צדיק תמים ,שחשב לנפשו
בענוותנותו מאי דהוה הוה ,אך מהיום והלאה מוכרח אני להיטיב דרכי בכדי
שאזכה להעמיד דורות נאמנים לה' ולתורתו ,ובכך עלה ונתעלה למדריגת
צדיק תמים.
ירחם השי"ת ,הרי גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שרצונינו לעשות
רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ,על כן יחוס השי"ת וירחם על שארית
ישראל בכל מקום שהם בכל מקומות מושבותיהם די בכל אתר ואתר,
בכלליות ובפרטיות ,ברוחניות ובגשמיות ,וכל המצפים לישועה יוושעו משמי
שמים בבני חיי ומזוני רויחי ,ונזכה ליגאל בגאולת עולמים במהרה בימינו ,אמן.
(אהל שלמה רעד"ר ,חלק א ,מאמר ט)
[די]
התודה והברכה לידידנו
הרה"ח ר' חיים קנאפלער הי"ו
על עזרתו להדפסת הגליון
לרגל שמחת הולדת הבן שיחי'
יזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח
* * *
התודה והברכה לידידנו
הרה"ח ר' דוד הכהן כ"ץ הי"ו
על עזרתו להדפסת הגליון
לרגל שמחת הולדת הבת שתחי'
יזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח
* * *
התודה והברכה לידידנו
הרה"ח ר' ישראל מאשקאוויטש הי"ו
על עזרתו להדפסת הגליון
לרגל שמחת הולדת הבן שיחי'
יזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח
