gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil

שבוע: נח (2026-10-12)

מעיינות החיים - צאנז זוועהיל · Ma'aynois Hachaim - Tzanz Zvehil — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫קונטרס‬ ‫מעיינות‬ ‫החיים‬ ‫דברי תורה‬ ‫מכ"ק מרן אדמו"ר ‪z‬צוקללה"ה‬ ‫פרשת נח תשפ"ז • גליון תקנג‬ ‫פה יוניאן סיטי יצ"ו‬ ‫©‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫י"ל ע"י‬ ‫מכון שלמה משנתו‬ ‫להוצאת ד"ת של כ"ק מרן אדמו"ר זצוקללה"ה‬ ‫שע"י איגוד חסידי צאנז זוועהיל‬ ‫להערות והארות‬ ‫או להזמנת הגליון נא לפנות לטעל‪:‬‬ ‫‪201-455-7269‬‬ ‫בארה"ק‪:‬‬ ‫‪052-712-6945‬‬ ‫דוא"ל‪:‬‬ ‫‪mayunoshachaim@gmail.com‬‬ ‫א''סשת חנ תשרפל שורד‬ ‫דרוש לפרשת נח‬ ‫תשס"א‬ ‫באזהרת 'יום ולילה לא ישבותו' מנא לן‬ ‫דלבני נח נאמרה ולא לישראל‬ ‫עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו (ח‪,‬‬ ‫כב)‪ .‬ובגמ' (סנהדרין נח‪ ,‬ב) אמר ריש לקיש‪ ,‬נכרי ששבת חייב מיתה‪ ,‬שנאמר‬ ‫ויום ולילה לא ישבותו‪ ,‬ואמר מר‪ ,‬אזהרה שלהן זו היא מיתתן‪ .‬ופירש רש"י‪ ,‬נכרי‬ ‫ששבת‪ ,‬ממלאכתו יום שלם חייב מיתה‪ ,‬שנאמר יום ולילה לא ישבותו‪ ,‬וקא‬ ‫דריש ליה לא ישבותו‪ ,‬ממלאכה‪ ,‬דאבני אדם נמי קאי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫באזהרת יום ולילה לא ישבותו מנא לן דלבני נח נאמרה ולא לישראל‬ ‫א) לכאורה יש לתמוה מניין לנו שאזהרה זו לא נאמרה אלא לבני נח‪ ,‬דילמא‬ ‫אדרבה לישראל נאמרה‪ ,‬כדקיי"ל (סנהדרין נט‪ ,‬א) כל מצוה שנאמרה לבני נח‬ ‫ולא נשנית בסיני‪ ,‬לישראל נאמרה ולא לבני נח‪ ,‬דליכא למימר דלבני נח לבד‬ ‫נאמרה‪ ,‬משום דליכא מידי דלישראל שרי ולבני נח אסור‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬ואם כן בהיות‬ ‫שאזהרת 'יום ולילה לא ישבותו' נאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני‪ ,‬היה לנו‬ ‫לומר שלישראל נאמרה ולא לבני נח‪.‬‬ ‫וכבר עמדו בזה התוס' (שם בד"ה נאמר)‪ ,‬וכתבו דלגבי עובד כוכבים ששבת לא‬ ‫שייך לומר דלא נאמרה לבני נח‪ ,‬דהא ישראל הוזהרו לשבות‪ .‬וכן כתבו‬ ‫עוד (בד"ה ליכא) אהא דאמרינן ליכא מידעם דלישראל שרי ולבני נח אסור‪ ,‬וזה‬ ‫לשונם‪ ,‬בדבר שהוא מצוה לישראל לא אמרינן הכי‪ ,‬דהא עובד כוכבים ששבת‬ ‫חייב ולישראל מצוה‪ ,‬אף על גב דבשני בשבת אין מצוה לישראל‪ ,‬מכל מקום‬ ‫יש עליו מצות שביתת שבת‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫[ג]‬ ‫א''סשת חנ תשרפל שורד‬ ‫בדברי הפנים יפות שלגבי אזהרת יום ולילה‬ ‫לא ישבותו הלילה הולך אחר היום‬ ‫ברם הנה בפנים יפות (בפרשתן) הביא את קושיית המפרשים על מה שאמרו‬ ‫חז"ל (יומא כח‪ ,‬ב) קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה‪,‬‬ ‫איך שמר אברהם שבת שלא נצטווה עליו‪ ,‬ודחה לאו דיום ולילה לא ישבותו‬ ‫שנצטווה עליו מימי נח‪ .‬וכתב לתרץ‪ ,‬שקודם מתן תורה היה הלילה נמשך‬ ‫אחר היום‪ ,‬וכפי סדר הכתוב כאן יום ולילה לא ישבותו‪ ,‬היינו שלא ישבותו יום‬ ‫ואחר כך לילה‪ ,‬עד שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל מערב עד ערב תשבתו‬ ‫שבתכם (ויקרא כג‪ ,‬לב)‪ .‬נמצא שנכרי ששבת אינו חייב מיתה אלא אם שבת‬ ‫עד סוף הלילה‪ ,‬כי אם עשה מלאכה בסוף הלילה לא עבר על הלאו של יום‬ ‫ולילה לא ישבותו‪ ,‬שהוא שביתת כל היום וכל הלילה שלאחריו‪ ,‬אבל שמירת‬ ‫שבת של אברהם אבינו היתה כמו שיהיה אחר מתן תורה‪ ,‬דהיינו שהיום הולך‬ ‫אחר הלילה‪ .‬נמצא שקיים שתיהן‪ ,‬שעשה מלאכה בששי ביום ועשה מלאכה‬ ‫במוצאי שבת‪ ,‬הרי שלא שבת יום ולילה‪ .‬וכן הוא לדורות בבני נח אינם חייבים‬ ‫אלא אם כן שבתו ביום ובלילה שלאחריו‪.‬‬ ‫אלא שהפנים יפות הקשה על דבריו אלה‪ ,‬דלפי”ז הדרא קושיית התוס'‬ ‫בשמעתין לדוכתה‪ ,‬מנא לן דאזהרת יום ולילה לא ישבותו לבני נח‬ ‫נאמרה ולא לישראל‪ ,‬משום דישראל הוזהרו לשבות‪ ,‬הרי יש לומר שבני‬ ‫ישראל הוזהרו לשבות בלילה וביום שלאחריו‪ ,‬והוזהרו מלשבות ביום ובלילה‬ ‫שלאחריו‪ ,‬ועליהם לעשות מלאכה במוצאי שבת כדי שלא יעברו על אזהרת‬ ‫יום ולילה לא ישבותו‪ .‬ותירץ‪ ,‬דמוכח מקרא דכתיב (שמות לה‪ ,‬ב) כל העושה בו‬ ‫מלאכה‪ ,‬ודרשו חז"ל (ירושלמי שבת פרק ז' הלכה א')‪ ,‬בו ולא בו ובחבירו‪ ,‬שאם חל יום‬ ‫הכפורים להיות ערב שבת‪ ,‬ועשה מלאכה בין השמשות פטור‪ ,‬הרי דמשכחת‬ ‫שיהיו שבת ויום הכיפורים סמוכים אהדדי‪ ,‬ובכה"ג אי אפשר לישראל לעשות‬ ‫מלאכה בלילה שלאחריו‪ ,‬ובהכרח שאזהרת יום ולילה לא ישבותו לא נאמרה‬ ‫לישראל‪ ,‬עכ"ד‪.‬‬ ‫ובשו"ת רעק"א (מהדו"ק בהשמטות לסי' קכ"א) כתב לדון אודות אלו המחזיקים‬ ‫משרתת נכרית שמחזקת עצמה להתגייר ונוהגת בכל דבר כישראלית‬ ‫ממש‪ ,‬דלכאורה מצוה זו עבירה היא‪ ,‬דשובתת בשבת לשם שבת‪ ,‬והיא אסורה‬ ‫לעשות כן‪ ,‬דבן נח ששבת חייב מיתה‪ ,‬וראוי למחות בזה‪ ,‬או שתטבול לשם‬ ‫גירות או שתעשה איזה מלאכה בשבת‪ .‬אולם לפי מה שכתב הפנים יפות‬ ‫[ד]‬ ‫א''סשת חנ תשרפל שורד‬ ‫דאזהרת יום ולילה לא ישבותו היא רק שלא יהיו שובתים כל היום ולילה‬ ‫שלאחריו‪ ,‬אם כן אין צריך למחות בשפחות שלנו מלשבות בשבת כיון דעושות‬ ‫מלאכה בערב שבת ובמוצאי שבת‪.‬‬ ‫אולם שוב כתב על כך הגאון רעק"א‪ ,‬שלדעתו אין קיום לדברי הגאון בעל‬ ‫פנים יפות‪ ,‬דאם כן עדיין יקשה לרבי שמעון בן לקיש דס"ל דחצי‬ ‫שיעור מותר מן התורה (יומא עד‪ ,‬א) [ועי' במשנה למלך (הלכות שבת פרק י"ח הלכה‬ ‫א') שנסתפק אם לרבי יוחנן במלאכת שבת ג"כ חצי שיעור אסור מן התורה‪,‬‬ ‫אבל עכ"פ לר"ל בודאי מותר מן התורה]‪ ,‬א"כ אף ביום הכיפורים ושבת‬ ‫הסמוכים להדדי אפשר לקצור ביום השבת כחצי גרוגרת‪ ,‬ובלילה שלאחריו‬ ‫בליל יוה"כ חצי גרוגרת‪ ,‬דלגבי כל אחד הוי חצי שיעור‪ ,‬דשבת ויוה"כ אין‬ ‫מצטרפין כדאיתא במתני' (כריתות יט‪ ,‬א)‪ ,‬ומצד אזהרה דיום ולילה לא ישבותו‬ ‫יש לצרף את הקצירות לכגרוגרת‪ ,‬ולא שבתו יום ולילה שלאחריו מבלי עשות‬ ‫מלאכה בהם‪ ,‬ואם כן הדרא קושיית התוס' לדוכתה‪ ,‬שמא אזהרת יום ולילה‬ ‫לא ישבותו לישראל נאמרה‪ ,‬ובשבת ויוה"כ דסמיכי לאהדדי צריך לעשות חצי‬ ‫שיעור בשבת וחצי שיעור ביוה"כ‪.‬‬ ‫גדר צירוף ב' חצאי שיעור לר"ל דס"ל חצי שיעור מותר מן התורה‬ ‫ואולי היה אפשר ליישב את קושיית הגאון רעק"א‪ ,‬דהנה לכאו' יש להתבונן‬ ‫לרבי שמעון בן לקיש דחצי שיעור מותר מן התורה‪ ,‬נמצא שאת חצי‬ ‫השיעור הראשון עשה בהיתר‪ ,‬ואיך יצטרף אליו החצי השני שעשה לאחר‬ ‫מכן לחייב עליו למפרע‪ .‬ובהכרח לומר‪ ,‬דאף שכל חצי שיעור לר"ל אינו נחשב‬ ‫לכלום‪ ,‬מכל מקום כיון דסוף סוף נעשתה המלאכה מביניהם‪ ,‬ועכשיו יש‬ ‫שיעור מלאכה שלם בעולם מצטרפין אהדדי ומתחייב עליהם‪ ,‬על דרך שמצינו‬ ‫בגמ' (שבת קד‪ ,‬ב) כתב אות אחת בטבריא ואות אחת בציפורי חייב‪ ,‬כתיבה היא‬ ‫אלא שמחוסרת קריבה‪ .‬וכל שכן הוא ממה שאמרו שם בגמ'‪ ,‬כתב אות אחת‬ ‫והשלים לספר חייב‪ ,‬הרי שאף שלמעשה לא עשה את שיעור החיוב בידיו‪,‬‬ ‫מכל מקום כיון שעל ידי מלאכתו נעשה שיעור חשוב‪ ,‬הוא מתחייב עליו‪ ,‬והכי‬ ‫נמי בנידון דידן‪ ,‬אף שבעשותו את החצי שיעור השני לא עשה שיעור חיוב‪,‬‬ ‫מכל מקום בהצטרפות החצי הראשון‪ ,‬יש חשיבות בחצי שיעור זה להתחייב‬ ‫עליו‪ ,‬כיון דסוף סוף איתא להאי חצי גרוגרת בעולם‪.‬‬ ‫[ה]‬ ‫א''סשת חנ תשרפל שורד‬ ‫אמנם סברא זו ניתנה להיאמר דווקא לעניין איסור מלאכה‪ ,‬שקפידת התורה‬ ‫היא על החפצא שלא תיעשה מלאכת מחשבת‪ ,‬ולכן כיון שנעשתה‬ ‫המלאכה מתחייב‪ .‬אבל כשציוותה תורה על מניעת השביתה‪ ,‬הרי איסור‬ ‫השביתה עיקרו על ה'גברא' שהאדם לא ישבות‪ ,‬נמצא דלר"ל שחצי שיעור‬ ‫מותר מן התורה‪ ,‬כל שעשה רק חצי שיעור‪ ,‬הו"ל כאילו לא עשה שום דבר‪,‬‬ ‫שהרי לדעתו חצי שיעור אינו נחשב לכלום‪ ,‬ולא נתבטלה השביתה כלל‪ ,‬וכן‬ ‫אחר כך כשיעשה את החצי השני‪ ,‬ג"כ לא עשה כלום כיון שלא עשה שיעור‬ ‫שלם‪ ,‬ואין שייך לומר שכשישלים את החצי השני‪ ,‬יהא נחשב למפרע כאילו‬ ‫ביטל את השביתה‪ ,‬שלגבי ביטול השביתה אין שייכות בין חצי השיעור הא'‬ ‫לחצי השיעור הב'‪ ,‬מידי דהוי אמי שאוכל ב' חצאי שיעור ומפסיק ביניהם‬ ‫ביותר מכדי אכילת פרס‪ ,‬שאין החצאים מצטרפים‪.‬‬ ‫נמצא שבכדי לקיים מצוות 'יום ולילה לא ישבותו' ההכרח לעשות מלאכה‬ ‫שיעור שלם בבת אחת‪ ,‬ואין מועיל מה שיעשה חצי שיעור בשבת וחצי‬ ‫שיעור ביום הכיפורים‪ ,‬שהרי אינו מקיים את מצוות 'יום ולילה לא ישבותו' אלא‬ ‫כשעושה שיעור שלם בבת אחת‪ ,‬ובהכרח שאזהרת 'יום ולילה לא ישבותו' לא‬ ‫נאמרה לישראל אלא לבני נח‪.‬‬ ‫וממוצא הדברים יש לפלפל גם במה שכתב בשו"ת בנין ציון (סי' קכ"ו) ליישב‬ ‫את קושיית הגאון רעק"א על דברי הפנים יפות הנ"ל דאכתי לרבי‬ ‫שמעון בן לקיש אפשר לישראל לקיים אזהרת יום ולילה לא ישבותו על ידי‬ ‫עשיית חצי שיעור בשבת וחצי שיעור ביום הכיפורים‪ ,‬שהרי לריש לקיש דס"ל‬ ‫חצי שיעור מותר מן התורה‪ ,‬בלאו הכי לא קשה קושיית המפרשים איך קיימו‬ ‫האבות את התורה‪ ,‬ואין צריך לומר כתירוצו של הפנים יפות דבבני נח הלילה‬ ‫הולך אחר היום‪ ,‬שהרי קיי”ל (רמב"ם הל' מלכים פ"ט ה"י) דלא ניתנו שיעורין לבני‬ ‫נח‪ ,‬וא"כ אפשר שעשו מלאכה בשבת חצי שיעור‪ ,‬דלענין לא ישבותו נחשב‬ ‫מלאכה‪ ,‬ואילו לענין שביתת שבת לגבי ישראל לא עשו מלאכה‪ ,‬ואם כן לרבי‬ ‫שמעון בן לקיש אין צריך ליסודו של הפנים יפות דבבן נח הלילה הולך אחר‬ ‫היום‪ ,‬עיי"ש‪ .‬אכן לפי דברינו נראה‪ ,‬שלרבי שמעון בן לקיש דחצי שיעור אינו‬ ‫נחשב כלל לביטול השביתה‪ ,‬אפי' בדיני בני נח לא עשה כלום‪ ,‬שהרי החצי‬ ‫שיעור שעשה אינו נחשב לכלום‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫[ו]‬ ‫א''סשת חנ תשרפל שורד‬ ‫בדברי הבנין ציון שאזהרת יום ולילה לא ישבותו היא על השביתה‬ ‫ממלאכה כבידה ולא על גדרי המלאכות האסורות בשבת‬ ‫ב) עוד כתב שם בבניין ציון ליישב את קושיית המפרשים איך שמרו האבות‬ ‫שבת קודם מתן תורה‪ ,‬דהנה ידוע דענין מלאכת שבת אינו כענין‬ ‫מלאכה לפי הוראת שם מלאכה כפשוטה‪ ,‬שהרי האומן שהוציא מחטו בבגדו‬ ‫בשבת לרה"ר נקרא עושה מלאכה בשבת (שבת יא‪ ,‬א)‪ ,‬ומי שנושא משא כבד‬ ‫ברשות היחיד אפילו כל היום נקרא שובת בשבת‪ .‬ולפי”ז יש לומר‪ ,‬דמה שאמרה‬ ‫תורה יום ולילה לא ישבותו‪ ,‬אין הכוונה לשבות ממלאכה כגדרי מלאכות שבת‬ ‫שנצטוו ישראל‪ ,‬אלא הכוונה לעשיית מלאכה כפשוטה דהיינו מלאכה כבידה‪,‬‬ ‫ולכן שפיר לא עברו האבות על אזהרת יום ולילה לא ישבותו אף ששמרו את‬ ‫השבת‪ ,‬שהיו נושאים משא כבד וכדו' שהיא מלאכה לענין אזהרת יום ולילה‬ ‫לא ישבותו ואינה מלאכה לענין שביתת שבת‪.‬‬ ‫אלא שהקשה על כך‪ ,‬דלפי”ז הדרא קושיית התוס' בסנהדרין הנ"ל לדוכתה‪,‬‬ ‫מנא לן דאזהרת יום ולילה לא ישבותו לבני נח נאמרה ולא לישראל‪,‬‬ ‫שהרי אין להוכיח ממה שהצטוו בני ישראל על השבת‪ ,‬שהרי אין ענין שביתת‬ ‫שבת שוה לאזהרת יום ולילה לא ישבותו‪ ,‬ואכתי יכולים ישראל לעשות‬ ‫מלאכה של יגיעה שאינה מל"ט מלאכות‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫ברם לפי שיטת הרמב"ן (ויקרא כג‪ ,‬כד)‪ ,‬שנצטווינו מן התורה בעשה דשבתון‬ ‫להיות לנו מנוחה אפילו מדברים שאינן מלאכה‪ ,‬שיהיה יום השבת יום‬ ‫שביתה ומנוחה ולא יום טורח‪ ,‬אם כן נשיאת משא כבד ביום השבת אסורה‬ ‫מן התורה כמבואר בלשון הרמב"ן שם‪ ,‬ושוב יש להוכיח ממה שנצטוו ישראל‬ ‫לשבות אפי' מדברים שאינם בגדר מלאכה‪ ,‬שאין ישראל מצווים על יום ולילה‬ ‫לא ישבותו‪.‬‬ ‫ויתכן לומר שהדבר נכלל בלשון התוס' שכתבו וז"ל בדבר שהוא מצוה לישראל‬ ‫לא אמרינן הכי‪ ,‬דהא עובד כוכבים ששבת חייב ולישראל מצוה‪ ,‬אף על‬ ‫גב דבשני בשבת אין מצוה לישראל‪ ,‬מכל מקום יש עליו מצוות שביתת שבת‪,‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬נקטו בלשונם שיש עליו מצוות שביתת שבת ולא מצוות שמירת שבת‬ ‫וכדו'‪ ,‬לכלול כל ענייני שביתה גם השביתה מן היגיעה והטורח כשיטת הרמב"ן‬ ‫דנפקא לן משבתון‪ ,‬ולכן שפיר אי אפשר לומר שיהיו ישראל מצווים על יום‬ ‫ולילה לא ישבותו‪ ,‬ובהכרח שלבני נח נאמרה ולא לישראל‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫[ז]‬ ‫ה"סשת חנ תשרפ ר"דער ןדיעב‬ ‫בעידן רעוא דרעוין פרשת נח‬ ‫תשס"ה‬ ‫בתוה"ק אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים‬ ‫התהלך נח (ו‪ ,‬ט)‪ .‬וצ"ב מה שכפל ושילש תיבת נח בפסוק זה‪ ,‬והן‬ ‫אמנם מה שנאמר ברישא דקרא אלה תולדות נח נח נתיישב ע"פ דברי רש"י‬ ‫הק' (בד"ה אלה תולדות) ללמדך שעיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים‪,‬‬ ‫וא"ש דלפי"ז יתפרש מאה"כ אלה תולדות נח נח‪ ,‬כי תולדותיו של נח הוא נח‬ ‫בעצמו דהיינו מעשיו ופעולותיו הטובים‪ .‬אמנם עדיין צריך לבאר אומרו בסיפא‬ ‫דקרא את האלקים התהלך נח‪ ,‬דהלא עד עתה בנח קמיירי ולמה ליה להזכיר‬ ‫שוב את שמו‪ ,‬והוה ליה למימר את האלקים התהלך ותו לא‪.‬‬ ‫ובבעה"ט כתב האלהי'ם התהל'ך נ'ח ס"ת חכ"ם וזהו שנאמר (משלי יא‪ ,‬ל)‬ ‫ולוקח נפשות חכם‪ .‬ועפ"י זה נתיישב דיוק הנ"ל דבא לרמז בתיבת‬ ‫נח ענין הס"ת חכ"ם‪ .‬ועדיין יש לבאר למה נרמז זה דייקא בסופי תיבות‪.‬‬ ‫ברש"י (ד"ה בדורותיו) הביא מדברי חז"ל (סנהדרין קח‪ ,‬א) יש מרבותינו דורשים‬ ‫אותו לשבח כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר‪ ,‬ויש‬ ‫שדורשים אותו לגנאי לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה‬ ‫נחשב לכלום‪ .‬ויש לדייק בדברי רש"י שנקט אילו היה בדורו של אברהם‪ ,‬ובגמ'‬ ‫איתא אילו היה בדורות אחרים‪ ,‬ובמדרש (בראשית רבה ל‪ ,‬ט) איתא אילו היה‬ ‫בדורו של משה או בדורו של שמואל עיי"ש‪ ,‬ולמה שינה רש"י לכתוב דייקא‬ ‫בדורו של אברהם‪.‬‬ ‫עוד יש להעיר בדברי רש"י דלכאורה הרי"ז תמוה מאוד מה שאמר אילו היה‬ ‫בדורו של אברהם‪ ,‬דהרי לפי החשבון אכן חי נח גם בדורו של אברהם‪,‬‬ ‫ואברהם היה בן נ"ח שנים כשמת נח (וכ"ה באבן עזרא ריש פרשתן)‪ .‬וראה בחתם‬ ‫סופר (ריש פרשתן‪ ,‬ד"ה אלה תולדות נח) שביאר לפי זה את דבר הכתוב אלה תולדות‬ ‫נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו‪ ,‬שבא הכתוב בכאן להזכיר את תולדותיו‬ ‫[ח]‬ ‫ה"סשת חנ תשרפ ר"דער ןדיעב‬ ‫של נח‪ ,‬הלא הוא אברהם אבינו שהיה מיוצאי יריכו של נח‪ ,‬ואברהם היה צדיק‬ ‫תמים בדורותיו כפי שנאמר עליו (להלן יז‪ ,‬א) התהלך לפני והיה תמים‪ ,‬וזה היה‬ ‫עיקר תולדותיו של נח אשר זכה לראות את אברהם בהאי עלמא למשך נ"ח‬ ‫שנים‪ ,‬והיינו דקאמר אלה תולדות נח‪ ,‬נ"ח איש צדיק תמים תולדותיו של נח‬ ‫היה מה שזכה לראות את אברהם הצדיק במשך נ"ח שנים‪ ,‬ואז נסתלק נח מן‬ ‫העולם במנוחה עליונה בבחינת את האלקים התהלך נח אחר שזכה לראות‬ ‫שהעמיד אור עולם מיוצאי חלציו‪ ,‬עכתד"ק‪.‬‬ ‫ויתכן להוסיף ולבאר לפי דבריו מאי דכתיב בהמשך הפרשה (ז‪ ,‬א) כי אותך‬ ‫ראיתי צדיק לפני בדור הזה‪ ,‬וכבר עמדו חז"ל והובא ברש"י הק' במה‬ ‫ששינה הכתוב מלשונו בריש הפרשה שם נאמר צדיק תמים‪ ,‬ולפי דרכו של‬ ‫מרנא החת"ס אתי שפיר‪ ,‬דכאן דיבר הכתוב בשבחו של נח שהיה צדיק בדור‬ ‫הזה‪ ,‬ואילו בריש הפרשה קאי בשבחו של אברהם אבינו אשר הוא נקרא צדיק‬ ‫תמים כפי שנאמר בו התהלך לפני והיה תמים‪ .‬אך עכ"פ חזרנו להקושיא על‬ ‫דברי רש"י דנקט אילו היה בדורו של אברהם‪ ,‬אחר שלפי האמת אכן היה בדורו‬ ‫של אברהם‪.‬‬ ‫טרם נבאר כל אלה נקדים דברי הרמב"ן (ד"ה בדורותיו) שכתב לבאר תיבת‬ ‫בדורותיו וז"ל‪ ,‬כי דורות רבים עברו מעת שהשחיתו ואין צדיק בארץ‬ ‫בלתו עיי"ש עוד בדבריו‪.‬‬ ‫והנראה בביאור דברי הרמב"ן בפשטות דעיקר שבחו של נח ומעלתו היתה‬ ‫ניכרת אחר ההתבוננות בדורותיו‪ ,‬דהיינו שכלפי כל גויי הארצות‬ ‫שחיו במשך כל שנותיו של נח היה נח צדיק תמים‪ ,‬כי לא נמצא שם אף אחד‬ ‫צדיק כמוהו בכל הארץ‪ ,‬אבל אילו היה נח נמדד בפני עצמו באופן פרטי על כל‬ ‫שנה ושנה משני חייו‪ ,‬לא היו שנותיו כולן שוין לטובה בשלימות הרצויה‪ ,‬ורק‬ ‫בכלליות ימי חייו נחשב לצדיק תמים שהרי בכל זאת נשאר בצדקו ולא למד‬ ‫ממעשיהם‪ ,‬אבל כשאתה דן את נח לפי הפרט לא היה נאמר עליו צדיק תמים‬ ‫בדורותיו‪.‬‬ ‫והסברא נותנת שלא היו כל שנותיו שוין בשלימות לגמרי‪ ,‬אלא היו זמנים‬ ‫במשך שני חייו אשר בהם אף שח"ו לא הרשיע כשאר בני דורו‪ ,‬אך‬ ‫אעפ"כ לא היה בתכלית השלימות‪ ,‬וזאת מחמת הסביבה שהיתה כולה אנשי‬ ‫רשע‪ ,‬ודבר זה משפיע במאוד על האדם‪.‬‬ ‫[ט]‬ ‫ה"סשת חנ תשרפ ר"דער ןדיעב‬ ‫מי לנו גדול מאברהם אבינו ע"ה האדם הגדול בענקים‪ ,‬ואף הוא בשעת‬ ‫ירידתו למצרים מקום אנשי רשע נשפע ונפגם במקצת לפי גודל מדריגתו‬ ‫מן המצריים ומידותיהם‪ ,‬וכדאיתא בספה"ק נועם אלימלך (פרשת בראשית‪ ,‬ד"ה‬ ‫והאדם ידע) וזל"ק דאיתא באברהם אבינו ע"ה (בראשית יב‪ ,‬יא) הנה נא ידעתי כי‬ ‫אשה יפת מראה את‪ ,‬ושמעתי דאיתא בספר דמחמת שבא אברהם למצרים‬ ‫ששם היו שטופים בזימה ומחמת מחשבתם בהרהורי זנות הכניסו גם כן הרהור‬ ‫בלבו לאשתו‪ ,‬ולכן אמר הנה נא ידעתי (וכן כתב בספה"ק מאור עינים‪ ,‬פרשת שמות‪ ,‬ד"ה‬ ‫וכמו שאמר‪ ,‬בשם הבעש"ט הק' זי"ע)‪.‬‬ ‫והנה כי כן אף נח בהיותו בדור המבול שהיה כולו רשעות והשחתה‪ ,‬אזי גם‬ ‫הוא נשפע במקצת דמקצת ולא היה ממש צדיק תמים במשך כל ימי‬ ‫חייו‪ ,‬ורק בדרך כלל אפשר לכנותו צדיק תמים בדורותיו‪.‬‬ ‫ויתכן כי בסוף שנותיו של נח‪ ,‬כאשר זרחה בעולם שמשו של אברהם אבינו‬ ‫ע"ה‪ ,‬אז היתה קדושתו של אברהם אבינו לעזר ולסיוע לנח זקינו‪ ,‬ועלה‬ ‫ונתעלה מעלות רמות‪ ,‬ובנ"ח שנים הללו היה במדריגת צדיק תמים בשלימות‪,‬‬ ‫כי יחד עם אברהם היה יכול להתגבר ביתר שאת על טומאת הדור‪ .‬אבל ברוב‬ ‫שנותיו עד אז‪ ,‬אף כי כלפי דורותיו בודאי היה צדיק‪ ,‬שהרי הצדיק את מעשיו‬ ‫יתר על כל בני דורו‪ ,‬ולא נמצא בכל דורותיו צדיק כמוהו‪ ,‬אבל כשלעצמו לא‬ ‫היו ממש כל שנותיו שוין בשלימות הרצויה‪.‬‬ ‫ובזה מובן מה שרמזה תורה תיבת חכ"ם דייקא בסופי תיבות‪ ,‬לומר דתוקף‬ ‫חכמתו וגודל צדקתו היו בסוף שנותיו‪ ,‬בהיותו נשפע מקדושתו של‬ ‫אברהם אבינו‪.‬‬ ‫בדרך זה נבאר דברי רבותינו הדורשים את נח לשבח ואלו הדורשים לגנאי‪,‬‬ ‫דבאמת אין כאן פלוגתא במהותו של נח אם היה צדיק או לא‪ ,‬ומר‬ ‫אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי‪ ,‬דכוונת הדורשים אותו לשבח‪ ,‬כי הרי‬ ‫נח חי בדורות של רשעות והשחתה‪ ,‬ואם התורה העידה עליו שבכל דורותיו‬ ‫היה בבחינת צדיק‪ ,‬והיינו כנ"ל שבכלליות שנותיו הצדיק את מעשיו יותר מכל‬ ‫רשעי דורו ולא למד ממעשיהם‪ ,‬וכל שכן שאילו לא היה לו נסיון קשה הלזה‬ ‫לחיות שנים הרבה כל כך בין רשעים וחטאים‪ ,‬אלא היה בדור של צדיקים‬ ‫בודאי היה צדיק יותר‪.‬‬ ‫[י]‬ ‫ה"סשת חנ תשרפ ר"דער ןדיעב‬ ‫ואילו הדורשים אותו לגנאי נקטו הצד האחר‪ ,‬דהן אמנם כלפי דורותיו נחשב‬ ‫נח לצדיק ותמים‪ ,‬אמנם אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב‬ ‫לכלום‪ ,‬שאברהם אבינו היו כל שנותיו שוין לטובה בצדקותו‪ ,‬ואילו נח לא כן‬ ‫היה‪ ,‬ורק בהתבוננות בכלליות שנות חייו כלפי דורו נחשב לצדיק‪ ,‬ורק בסוף‬ ‫שנותיו עלה ונתעלה להיות צדיק תמים בשלימות באין צורך להשוותו לשאר‬ ‫בני דורו‪ ,‬כאשר קדושתו של אברהם אבינו היא שעמדה לו להשלים עצמו‬ ‫ביתר שאת‪.‬‬ ‫כעין בחינה זו מצינו במצות מחצית השקל אשר צוה השי"ת (שמות ל‪ ,‬יב‪-‬טו) כי‬ ‫תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד‬ ‫אותם ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם‪ ,‬זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית‬ ‫השקל בשקל הקודש וגו'‪ ,‬העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל‬ ‫לתת את תרומת ה' לכפר על נפשותיכם‪ .‬ורבו כמו רבו הפירושים שנאמרו בזה‬ ‫בספרן של צדיקים ליתן טעם לשבח למה שהקפידה התוה"ק שיתן כל אחד‬ ‫דייקא מחצית השקל לא פחות ולא יותר‪.‬‬ ‫ואיתא בספה"ק לבאר הענין כי הנה באם היה מצוה זו מצוה פרטית על כל‬ ‫אחד מישראל ליתן שקל תרומה לה'‪ ,‬אזי היו דנין את כל אחד ואחד‬ ‫לפי מצבו ועניינו‪ ,‬ואז היה ח"ו המצב קשה מנשוא‪ ,‬כי הרי אדם אין צדיק בארץ‬ ‫אשר יעשה טוב ולא יחטא‪ ,‬ובכל איש ישראל יימצא איזה פגם במצוותיו‪ ,‬או‬ ‫שאינו נדיב לב לתת תרומה הגונה לה'‪ ,‬ואז ח"ו לא היה יכול להתקיים דבר‬ ‫הכתוב ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם‪ .‬על כן נצטווינו לתת כל אחד מחצית‬ ‫השקל‪ ,‬ודייקא בצירוף עם חבירו נעשה מזה שקל שלם בשקל הקודש‪ ,‬ונמצא‬ ‫שעניינה של מצוה זו היא צירוף של כלל ישראל כאחד‪ ,‬וכאשר דנין אותם‬ ‫בדרך ובאופן זה‪ ,‬אזי בכלליות ישראל אין שום פגם‪ ,‬ועמך כולם צדיקים‪ ,‬שהרי‬ ‫כל כך תורה ומצוות וצדקה וחסד יש בבני ישראל אשר המה מלאים מצוות‬ ‫ומעשים טובים כרימון‪.‬‬ ‫עוד נראה בביאור מאמר הכתוב תמים היה בדורותיו‪ ,‬ע"פ מה שראיתי לפרש‬ ‫דברי הגמ' (שבת קה‪ ,‬ב) כל המוריד דמעות על אדם כשר וכו'‪ ,‬אשר לכאורה‬ ‫יש לדייק בהא דנקט דייקא הלשון אדם כשר ולא צדיק או חסיד וכיוצ"ב‪,‬‬ ‫דלכאורה הכינוי כשר שייכא טפי בבהמה וכדו' אשר יש לה סימני כשרות‬ ‫ואיננה טריפה‪.‬‬ ‫[אי]‬ ‫ה"סשת חנ תשרפ ר"דער ןדיעב‬ ‫וביארו על פי מה שמצינו גבי דיני טריפות בבהמה‪ ,‬דתליא מילתא באם חיה‬ ‫הבהמה י"ב חודש‪ ,‬דאז הרי זה הוכחה שאיננה טריפה (עיין חולין נז‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫ובטעם הדבר איתא (עיי"ש ברש"י ד"ה תנאי היא) משום שיש בהמה טריפה אשר‬ ‫ימות הגשמים והחורף גורמים לה שתמות ויש שהחום של ימות הקיץ גורמים‬ ‫לה‪ ,‬וכיון שעברו עליה י"ב חודש אשר המה כוללים את כל תקופות השנה‬ ‫דהיינו קיץ וחורף קור וחום‪ ,‬אזי סימן מובהק הוא דהיא חיה וקיימת ואיננה‬ ‫טריפה‪ ,‬כיון שראינו שבכוחה לעבור את כל תקופות השנה וכל סוגי האויר‬ ‫השולטין בעולם ולא ניזוקה‪.‬‬ ‫בכן יובן גדר הכינוי של אדם כשר‪ ,‬כי עיקר אבן הבוחן לבדוק את צדקותו‬ ‫ושלימות נפשו של האדם תלויה בכך שהוא מחזיק בתומו ובצדקותו בכל‬ ‫עת וזמן‪ ,‬ובכל מיני תקופות ומצבים דעדו עליה‪ ,‬והוא מתהלך בצדקו ללא‬ ‫רפיון‪ ,‬זהו סימן מובהק של כשרות וצדקות‪ ,‬כי כאשר האדם שרוי בשלום‬ ‫ובשלוה באין מחסור כל‪ ,‬והוא עובד את בוראו כראוי‪ ,‬עדיין אין זה הוכחה על‬ ‫שלימות צדקותו‪ ,‬וכן להיפך באם במצב כזה יתרשל מלימוד התורה ויכעיס את‬ ‫בוראו לעבור על מצוותיו‪ ,‬אזי לא רק שאיננו צדיק ותמים בדרכיו‪ ,‬אלא הריהו‬ ‫רשע גמור שממרה את פי ה' להכעיס‪ ,‬שהרי לא חסר ממנו מאומה‪ ,‬ומי מונע‬ ‫בעדו מלעבוד את בוראו‪.‬‬ ‫ועיקר ההוכחה על שלימות צדקתו של האדם היא כאשר מחזיק בתומו בכל‬ ‫עוז‪ ,‬ואף אם יארע שיהא שרוי בסביבה שאיננה לפי רוח תורתינו הק'‪,‬‬ ‫אעפ"כ לא יתפעל ולא יהא נשפע מן הרוחות הנושבות סביבו‪ ,‬וכן כאשר יבואו‬ ‫עליו כל מיני נסיונות כגון שמתקשה בפרנסתו‪ ,‬ואעפ"כ הוא מקפיד על קביעת‬ ‫עתים לתורה חק ולא יעבור‪ ,‬או כגון מי שפרנסתו מספקת לו כדי צרכיו אבל‬ ‫עתה נזדמן לו איזה עסק אשר דרכו יוכל להרויח עשרת מונים‪ ,‬אמנם דבר זה‬ ‫כרוך בביטול תורה של זמנו הקבוע לעסק התורה‪ ,‬והוא מתגבר על הכל וקובע‬ ‫עתים לתורה בהתמדה‪ ,‬או כאשר ח"ו אחד מבני ביתו איננו בקו הבריאות‬ ‫ודבר זה טורד את מנוחתו והריהו עייף ויגע‪ ,‬ואעפ"כ איננו מוותר על שיעוריו‬ ‫הקבועים‪ ,‬לזה ייקרא אדם כשר‪ ,‬כי עברו עליו זמן זמנים טובא וכמה מיני‬ ‫מצבים והרפתקאות ורוחות שונות עדו עליה‪ ,‬והוא החזיק בתמימותו ללא שום‬ ‫שינוי‪ ,‬הרי זה סימן כשרות‪ ,‬ולכן נקטה הגמ' דייקא לשון כשר‪ ,‬שזה מורה על‬ ‫האדם שהוכיח את עצמו שמחזיק בתמימתו בכל עת ובכל מצב‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫[בי]‬ ‫ה"סשת חנ תשרפ ר"דער ןדיעב‬ ‫אילו היה אמר הלשון צדיק וכדו' הוא אמינא דסגי שהוא צדיק בדרכיו כאשר‬ ‫הכל מתנהל על מי מנוחות באין מפריע‪.‬‬ ‫כמו כן הדברים אמורים בענייני מצוות ומעשים טובים שבין אדם לחבירו‪ ,‬כגון‬ ‫אם יאמרו על אדם עשיר מופלג בממון ובנכסים שנתן סך גדול לצדקה‪,‬‬ ‫אזי באמת הוא דבר טוב ונאה‪ ,‬אמנם עדיין אינו בגדר אדם כשר אלא אם כן‬ ‫יהא בבחינה זו שבכל מצב שיהא שרוי בו לא ירפה מעשיית צדקה וחסד‪,‬‬ ‫וגם כאשר אין כל כך הרווחה מצויה בביתו ובנכסיו‪ ,‬ואעפ"כ הוא משתדל‬ ‫בכל יכלתו להפריש צדקה לעניים‪ ,‬לזה אדם כשר ייקרא‪ ,‬ולכן לא נקטה‬ ‫הגמ' התואר חסיד וכדו' אשר הוא מורה על עניינים שבין אדם לחבירו‪ ,‬היות‬ ‫ורצו רבותינו ז"ל להדגיש ענין זה שעיקר המדריגה הוא ענין כשרות להחזיק‬ ‫בחסידותו בכל זמן ועידן‪.‬‬ ‫בדרך זה אמרתי לבאר מה שמצינו (סוכה לו‪ ,‬א) שדימו חז"ל ענייני כשרות‬ ‫האתרוג לכמה מדיני כשרות בבהמה‪ ,‬ואם נמצא באתרוג אחד מסימני‬ ‫הטריפות שוב אינו כשר לברך עליו‪ ,‬עיי"ש‪ ,‬ולכאורה צריך להבין מה השייכות‬ ‫והקשר ביו הני תרי ענייני‪ .‬ולהנ"ל יומתק‪ ,‬דהנה האתרוג נקרא פרי עץ הדר‪,‬‬ ‫ודרשו רבותינו ז"ל (סוכה לה‪ ,‬א) הדר באילנו משנה לשנה‪ ,‬ועל כן רומז האתרוג‬ ‫על צדיקים גמורים שיש בהם תורה ומעשים טובים (ויקרא רבה ל‪ ,‬יב)‪ ,‬כי באתרוג‬ ‫מצינו כח וטבע זה אשר הוא מתקיים באילן משנה לשנה‪ ,‬ורצ"ל שכל המצבים‬ ‫והרוחות שיעברו עליו לא יורידוהו ולא יזיזוהו ממקומו‪ ,‬וזהו מדריגתו של‬ ‫האדם הכשר‪ ,‬וכפי שמצינו בדיני טריפות דבהמה שתלוי ביכולת חיותה למשך‬ ‫י"ב חודש‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫והנה בגמ' (ע"ז ו‪ ,‬א) הוכיחו דנח לא היה טריפה מדכתיב ביה תמים‪ ,‬יעו"ש‪,‬‬ ‫ולדרכינו המכוון בזה שהיה בבחינת אדם כשר אשר איננו טריפה‪,‬‬ ‫וזאת ראו אחר שחי במשך כמה וכמה דורות והעידה עליו התוה"ק תמים היה‬ ‫בדורותיו שבמשך כל הדורות וכל המצבים היה שלם בצדקותו‪ ,‬ועל כן שפיר‬ ‫יצדק לכנותו בשם תמים‪.‬‬ ‫ומוטל על כל אחד ואחד להתחזק בענין זה לעסוק בתוה"ק בהתמדה רבה‬ ‫ולקיים מצוות ומעשים טובים בכל עת ובכל זמן‪ ,‬הן כאשר הכל מתנהל‬ ‫והולך על מי מנוחות‪ ,‬והן כאשר ישנם מניעות והפרעות מכל צד ופינה‪ ,‬אעפ"כ‬ ‫לא ישית לבו לזאת ויעסוק בתורה ומצוות כמימים ימימה‪ .‬אמנם זאת צריך‬ ‫[גי]‬ ‫ה"סשת חנ תשרפ ר"דער ןדיעב‬ ‫למודעי כי אף אם אירע לו לאדם שנכשל ונפל ממדריגתו‪ ,‬אל יתייאש ולומר‬ ‫הרי אפסה ממני כל תקוה‪ ,‬אלא אדרבה יאזור כגבר חלציו לחזור למוטב‪ ,‬ויידע‬ ‫נאמנה כי יש ביד כל אחד ואחד מזרע ישראל באשר הוא להתעלות במעלות‬ ‫הצדיקים כרצון השי"ת‪ ,‬ולכן אל ישים לבו לדקדק כל כך במה שעבר עליו‪,‬‬ ‫אלא ישים עיניו ולבו אל העתיד וישתדל לקבל על עצמו לילך בדרך הישרה‪.‬‬ ‫כאשר עינינו רואות לפעמים בחור תלמיד חכם ולמדן גדול אשר כל רואיו‬ ‫ומכיריו גומרין עליו את ההלל והשבח‪ ,‬ואעפ"כ לאחר נישואיו נוטש‬ ‫את הגמרא ופונה לעסקיו וכל ענייני עולם הזה ממלאים את כל ישותו עד‬ ‫ששוכח לגמרי את התוה"ק שהיתה משוש חייו‪.‬‬ ‫אמנם פעמים רבות רואים גם היפך הדברים‪ ,‬שאפשר שיהא אחד אשר‬ ‫בשנות בחרותו לא היה מבין המצויינים והמתמידים אלא היה מבלה‬ ‫הרבה מזמנו לריק‪ ,‬ואחר שהקים את ביתו תוך זמן קט נהפך והיה לאיש אחר‪,‬‬ ‫וזאת אחר שערך את חשבון נפשו והתבונן האיך העביר זמנו לבטלה‪ ,‬ופעמים‬ ‫יש גם אדם אשר דורותיו אחריו גורמים לו ליישר דרכיו ולהיטיב אורחותיו‪,‬‬ ‫אחר שבוודאי כל אחד חפץ לראות דורות ישרים תלמידי חכמים ויראי ה'‪,‬‬ ‫וזאת מבין כל אשר מוח בקדקדו כי אי אפשר שהוא ילך אחר שרירות לבו‬ ‫ולפנות לבו לבטלה‪ ,‬ואילו בניו אחריו יהיו כשתילי זיתים אשר כל רואיהם‬ ‫יעידון ויגידון כי המה זרע ברך ה'‪ ,‬כי הרי צריכין הם לאב שיהא להם לדוגמא‬ ‫ולמופת האיך מתנהג אברך בן תורה וירא שמים‪ ,‬ואחר התבוננות זו יבוא האדם‬ ‫לשנות את דרכו לטוב עד כדי שנהפך לאיש אחר לגמרי‪.‬‬ ‫בדרך צחות יש לבאר על דרך זה כוונת הכתוב תמים היה בדורותיו‪ ,‬היינו‬ ‫שבשביל דורותיו הבאים אחריו נעשה נח צדיק תמים‪ ,‬שחשב לנפשו‬ ‫בענוותנותו מאי דהוה הוה‪ ,‬אך מהיום והלאה מוכרח אני להיטיב דרכי בכדי‬ ‫שאזכה להעמיד דורות נאמנים לה' ולתורתו‪ ,‬ובכך עלה ונתעלה למדריגת‬ ‫צדיק תמים‪.‬‬ ‫ירחם השי"ת‪ ,‬הרי גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שרצונינו לעשות‬ ‫רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה‪ ,‬על כן יחוס השי"ת וירחם על שארית‬ ‫ישראל בכל מקום שהם בכל מקומות מושבותיהם די בכל אתר ואתר‪,‬‬ ‫בכלליות ובפרטיות‪ ,‬ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬וכל המצפים לישועה יוושעו משמי‬ ‫שמים בבני חיי ומזוני רויחי‪ ,‬ונזכה ליגאל בגאולת עולמים במהרה בימינו‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫(אהל שלמה רעד"ר‪ ,‬חלק א‪ ,‬מאמר ט)‬ ‫[די]‬ ‫התודה והברכה לידידנו‬ ‫הרה"ח ר' חיים קנאפלער הי"ו‬ ‫על עזרתו להדפסת הגליון‬ ‫לרגל שמחת הולדת הבן שיחי'‬ ‫יזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח‬ ‫* * *‬ ‫התודה והברכה לידידנו‬ ‫הרה"ח ר' דוד הכהן כ"ץ הי"ו‬ ‫על עזרתו להדפסת הגליון‬ ‫לרגל שמחת הולדת הבת שתחי'‬ ‫יזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח‬ ‫* * *‬ ‫התודה והברכה לידידנו‬ ‫הרה"ח ר' ישראל מאשקאוויטש הי"ו‬ ‫על עזרתו להדפסת הגליון‬ ‫לרגל שמחת הולדת הבן שיחי'‬ ‫יזכה לראות רוב נחת דקדושה מכל יו"ח‬