gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הבינני - אמונה ובטחון · Havineini - Emineh and Bituchoin — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: הבינני - אמונה ובטחון · Havineini - Emineh and Bituchoin

שבוע: נח (2026-10-12)

הבינני - אמונה ובטחון · Havineini - Emineh and Bituchoin — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫||| שנת תשפ"ז לפ"ק‬ ‫פרשת נח‬ ‫מדור‬ ‫שיעורי‬ ‫אמונה ובטחון‬ ‫הרב שמעון‬ ‫מתוך קונטרס הבינני המלא‬ ‫שפיצער‬ ‫קונטרס תל"ז‬ ‫שליט"א‬ ‫והצנע לכת עם אלוקיך‬ ‫יום שלישי פרשת בראשית כ"ה תשרי תשפ"ז‬ ‫אמונה ובטחון‬ ‫שיעור שמ"ח‬ ‫מכך‪ ,‬אך הוא בוחר לדחותה ואומר‪" :‬לא ולא! הקב"ה מנהיג את‬ ‫תשובה למחשבות ההרסניות‬ ‫העולם ואינני צריך לבקש עבורי תועליות‪ .‬אני בוחר לכבד את‬ ‫ישׁי" שבפרק הרביעי‪ ,‬רבינו המחבר‬ ‫ב"פרּוׁש ַה ֵח ֶלק ַה ֲח ִמ ִ‬ ‫ֵּ‬ ‫הורי אך ורק כדי לעשות רצון ה'"‪ .‬ואז באה מחשבה השואלת‪:‬‬ ‫מלמדנו כיצד להיות בעלי בטחון במצוות שיש בהן מגע‬ ‫"מי אומר שאבי יהיה מרוצה? אולי בסוף הוא דווקא יתאכזב‬ ‫ומשא עם אחרים‪ .‬לשם כך הוא מציג רשימה שלימה של‬ ‫ממה שאני עושה עכשיו?" והוא משיב לה‪" :‬אם אני עושה כעת‬ ‫מצוות כאלה‪ .‬למשל‪ :‬ליתן צדקה ומעשר‪ ,‬ללמד דברי חכמה‪,‬‬ ‫את הדבר הנכון‪ ,‬אני יכול לבטוח בה' שישלים את המעשה"‪.‬‬ ‫להוכיח אחרים‪ ,‬לדבר טוב על אחרים‪ ,‬להסתיר סודות‪ ,‬לכבד‬ ‫את הוריו‪ ,‬וכותב בזה הלשון‪ְ :‬‬ ‫"אֹופנֵ י י ֶֹשׁר ַה ִב ָּטּחֹון ָבּזֶ ה‪ֶ ,‬שׁיִ ְּהיֶ ה‬ ‫כעין זה לגבי צדקה‪ .‬האדם הולך לתת צדקה ואינו יודע אם‬ ‫ּדֹומה ָל ֶהם‪,‬‬ ‫צֹופן (שיחדיר) ִב ְּל ָבבֹו כָ ּל ַה ַמ ֲּע ִשׂים ָה ֵא ֶלּה וְ ַה ֶ‬ ‫ָה ָא ָדם ֵ‬ ‫העני יהיה מרוצה מהסכום ואומר לעצמו‪" :‬הרי יתכן שאחרי‬ ‫יהם (ישתדל ויחתור אליהם‪ ,‬אך רק עם הכוונה‬ ‫ׂשֹותם וִ ַיס ֵבּב ֲא ֵל ֶ‬‫וְ יִ ְב ַחר ֲע ָ‬ ‫כל המאמץ שלי הוא עוד יתלונן עלי‪ ,‬אם כן אולי עדיף לא‬ ‫הנכונה)‪ ,‬כְ ִּפי ַמה ֶש ִׁה ְק ַד ְּמנּו ַב ֵּח ֶלק ָה ְר ִב ִיעי ֵמ ִחּיּוב ַה ְב ִּח ָירה ָע ֵלינּו‬ ‫לתת לו כלל?"‪ .‬אך הוא משיב לעצמו‪" :‬לא! מצוה מוטלת‬ ‫‪ֹ-‬להים ִב ְּל ַבד‪ֹ ,‬לא ִל ְקנֹות ֵשׁם וְ כָ בֹוד ֵבּינֵ ֶיהם‪,‬‬ ‫ְל ִה ְת ָק ֵרב ֶאל ָה ֱא ִ‬ ‫עלי לתת צדקה ואני מקיימה"‪ .‬על כך עולה ספק‪" :‬אבל‬ ‫וְ ֹלא ְל ַקּוֹות ַהגְ ּמּול ֵמ ֶהם וְ ֹלא ְל ִה ְש ָׁת ֵּרר ֲע ֵל ֶיהם‪ ,‬וְ ַא ַחר כָ ְּך יִ ְב ַטח‬ ‫פלוני סבור שאני יכול לתת יותר ויכעס עלי‪ ,‬ובכלל‪ ,‬מי אומר‬ ‫‪ֹ-‬להים ְב ַּה ְש ָׁל ַמת ַה ַמ ֲּע ֶשׂה ֶשׁכִ ּוֵ ּן ַל ֲעׂשֹותֹו ֵמ ֶהם כְ ִּפי ַמה‬ ‫ַעל ָה ֱא ִ‬ ‫שהכסף ילך למקומות טובים? מי אומר שזה אכן יועיל? ואולי‬ ‫ֶשׁהּוא ר ֶֹוצה ּבֹו ִמ ֶמּּנּו ַא ֲח ֵרי ֶשׁיִ ְּת ַפ ֵּלּל ֵא ָליו ַעל זֶ ה"‪.‬‬ ‫העני ייפגע?" על כך הוא עונה‪" :‬אני עושה מה שעלי לעשות‬ ‫ומשתדל לעשותו בכוונה נכונה ומתוך דביקות בה'‪ ,‬ואני בטוח‬ ‫ניקח לדוגמא את מצות התוכחה‪ .‬האדם רוצה לגשת אל‬ ‫בה' שישלים את המעשה ויוציא ממנו תוצאה טובה"‪.‬‬ ‫זולתו ולומר לו שדבר פלוני שהוא עושה אינו הגון‪ .‬הנה‬ ‫קודם לכן הוא לומד את כל הלכות תוכחה – כגון לא לפגוע‬ ‫הצנע לכת עם ה' אלוקיך‬ ‫בו ולא לישא עליו חטא‪ ,‬ולברר שהוא עצמו אינו לקוי בדבר‬ ‫רבינו המחבר ממשיך‪:‬‬ ‫זה‪ ,‬ולכוון רק לשם שמים‪ ,‬ואז כשהוא מתחיל לגשת אליו‬ ‫מיד באה אליו המחשבה המנקרת בו ואינה נותנת לו מנוח‪:‬‬ ‫"וְ יִ זָ ֵּהר כְ ִּפי יְ כָ ְלּתֹו ְבּכָ ל זֶ ה ְל ַה ְס ִתּירֹו ִמ ִמּי ֶש ֵׁאין ָצ ִריְך לֹו‬ ‫"מה יחשוב פלוני עלי?" הוא דוחה אותה‪ ,‬ואז באה המחשבה‬ ‫הֹוד ַיע"‪.‬‬ ‫ְל ִ‬ ‫המבקשת להחליש את רוחו ושואלת‪" :‬מי אומר שהתוכחה‬ ‫תועיל?" והוא עונה לה‪" :‬התוצאה תלויה בהקב"ה‪ ,‬ולא בי"‪.‬‬ ‫כשמדובר בדברים שיש בהם מגע ומשא עם אחרים‪,‬‬ ‫נמצאת אומר שהאדם צריך לבחור לכוון את הכוונה הנכונה‪,‬‬ ‫האדם אומר לעצמו‪" :‬בין כה וכה אחרים יודעים מזה‪ .‬הרי זו‬ ‫וכשהמחשבות המזיקות חודרות פנימה‪ ,‬עליו לענות להן על‪-‬‬ ‫המציאות; אין זה משהו שאני עושה ביני לבין קוני"‪ .‬אומר‬ ‫ידי מחשבות הבטחון‪.‬‬ ‫רבינו המחבר דבר נפלא‪ :‬אל תחשוב שבגלל שאדם אחד יודע‪,‬‬ ‫צריכים עכשיו מאה אנשים לדעת‪ .‬כלל גדול הוא‪ :‬מי שצריך‬ ‫ניקח דוגמא נוספת‪ ,‬כיבוד הורים‪ .‬האדם הולך לכבד את‬ ‫לדעת – שיידע‪ ,‬אך מעבר לזה‪ ,‬היזהר שלא יתוודע הדבר לאף‬ ‫הוריו‪ ,‬ופתאום עולה בלבו מחשבה האומרת שתהיה לו תועלת‬ ‫גליון הבינני || ‪1‬‬ ‫האדם טועים בה; הם אומרים‪" :‬העולם בין כה וכה יודע‪ ,‬הלא‬ ‫אחד נוסף‪ .‬ואף מי שצריך לדעת‪ ,‬היזהר שלא יתגלה לו יותר‬ ‫אין זה סוד‪ ,‬מה זה משנה אם פלוני ופלוני יידעו גם כן או לא?"‬ ‫ממה שהוא צריך לדעת‪.‬‬ ‫והתשובה היא מעשית כל‪-‬כך‪ :‬איני נכנס עמך עכשיו‬ ‫יֹותר גָ ּדֹול ִמ ַמּה ֶשׁיִ ְּהיֶ ה ִאם‬ ‫תר‪ ,‬יִ ְהיֶ ה ְשׂכָ רֹו ֵ‬ ‫"כִ ּי ִב ְּהיֹותֹו נִ ְס ָ ּ‬ ‫לשאלה אם אנשים יודעים או אינם יודעים – לא זהו הנושא‪.‬‬ ‫נֹודע"‪.‬‬ ‫יִ ְהיֶ ה ָ‬ ‫אני מדבר עמך על לבך‪ ,‬שהרי הלב חשוב יותר מכל‪ .‬הנה‪ ,‬לו‬ ‫הנה לכאורה אינו מובן מה השייכות לכאן; הלא רבינו‬ ‫יצויר שכאשר אנשים יודעים‪ ,‬לבך נשאר שלם עם הבורא‬ ‫המחבר יעסוק בענינים אלה בשער הבא‪ ,‬שער יחוד המעשה‪,‬‬ ‫– יתכן באמת שאין שום חילוק אם אחרים יודעים או לא;‬ ‫ומה צורך יש להזכיר כבר עכשיו ענין זה שייזהר להסתירו‬ ‫אבל מסתבר שעדיין אינך במדרגה זו שלא ישנה לך כלל מה‬ ‫ממי שאינו צריך לדעת ממנו? אכן רבינו המחבר ממשיך‪:‬‬ ‫שאחרים יודעים‪ ,‬על כן אומרים לך‪ :‬וכי מפני שמעט אנשים‬ ‫יודעים‪ ,‬אתה צריך שעוד אנשים ידעו?! הלא דבר זה בוודאי‬ ‫"ּומה ֶשֹּׁלא יּוכַ ל ְל ַה ְס ִתּירֹו‪ ,‬יִ זְ כֹּר ּבֹו ַהשֹּ ֶׁרׁש ֲא ֶשׁר ִה ְק ַד ְּמנּו‪ ,‬כִ ּי‬ ‫ַ‬ ‫יעוות את לבך‪ .‬אם מעט אנשים יודעים – יש לך התמודדות‬ ‫ּבֹורא‬‫ּתֹוע ֶלת וְ ַהנֵ ּזֶ ק ֹלא יִ ְהיֶ ה ִמן ַה ְ ּבר ִּואים‪ ,‬כִ ּי ִאם ִב ְּרׁשּות ַה ֵ‬ ‫ַה ֶ‬ ‫קטנה; אם הרבה אנשים יודעים – יש לך התמודדות גדולה‪.‬‬ ‫יִ ְת ָב ַּרְך"‪.‬‬ ‫ברור אפוא שעליך להיזהר שכמה שפחות אנשים ידעו‪ .‬אם‬ ‫קיימת עכשיו כיבוד אב‪ ,‬למה אתה צריך שכל האחים ידעו‬ ‫אל תביא את עצמך לידי נסיון‬ ‫מזה? למה אתה צריך שאשתך תדע מזה? האדם חפץ לשתף‬ ‫רבינו המחבר אינו מבאר כעת את ענין ריבוי השכר על‪-‬‬ ‫את רגשותיו – אם זה כל‪-‬כך חשוב לך? שתף את הקב"ה!‬ ‫ידי הסתרת המעשה מאחרים‪ ,‬אלא על כך שהדחףא להודיע‬ ‫עשית מה שהיית צריך לעשות – התקדם הלאה‪.‬‬ ‫לאחרים נובע מחוסר בטחון וממילא מובן שהעצה לכך היא‬ ‫חיזוק הבטחון‪ .‬מדוע אתה זקוק שאחרים יידעו ממעשיך‬ ‫עוד מעט נראה בסייעתא דשמיא מהיכן צריך האדם ליטול‬ ‫הטובים? כי אתה רוצה למצוא חן בעיניהם ולקבל מהם מנות‬ ‫את תענוגו‪ ,‬באופן שלא יהיה לו כל‪-‬כך צורך להודיע לאחרים‬ ‫גדושות של כבוד או תועלת אחרת‪ ,‬ובכן‪ ,‬דע לך שכל זה‬ ‫על מעשיו הטובים‪ .‬אך לגופו של דבר אומר לנו רבינו המחבר‬ ‫נובע מכך שאתה בוטח בבני אדם ולא באלוקים‪ .‬אתה אומר‬ ‫כך‪ :‬אני מערב כאן נושא של שער יחוד המעשה משום שאני‬ ‫בלבך‪" :‬טוב שפלוני יידע שאני מוצלח בתחום פלוני‪ .‬אי אפשר‬ ‫באמצע לעסוק במידת הבטחון‪ ,‬וברצוני לעבוד עמך באופן‬ ‫לדעת‪ ,‬אולי הדבר יעזור לי בשידוכים‪ ,‬אולי בענינים אחרים"‪.‬‬ ‫מעשי כדי שתצליח להתקדם ולו במעט מהמקום שהיית‬ ‫פירושו של דבר שאתה מרגיש שפלוני יכול לעזור לך‪ ,‬ואם‬ ‫בו‪ .‬זה כלל ישן‪ .‬אין מדברים על שלימות‪ .‬אלא על התקדמות‬ ‫הקב"ה יידע שאתה מוצלח‪ ,‬לא יספיק לך‪ ,‬כי בסופו של דבר‬ ‫מהמקום שבו אתה נמצא‪ .‬עשה את מה שאתה עושה בכוונה‬ ‫מי ילך להודיע לפלוני? הקב"ה הרי לא יתגלה אליו להודיע לו‪.‬‬ ‫נקייה יותר לשם שמים‪ ,‬מתוך כך שאינך רואה צורך שאחרים‬ ‫נמצאנו למדים שאתה סומך על פלוני ולא על הקב"ה‪.‬‬ ‫ידעו‪ ,‬וזאת מחמת ההכרה שבין כה וכה אינם יכולים לעזור לך‬ ‫ולא תהיה לך תועלת אמיתית מכך שיידעו‪.‬‬ ‫ובכן‪ ,‬הכלל המעשי הראשון הוא‪ ,‬שאף אחד לא ידע‪ ,‬כי‬ ‫ברגע שאחרים יודעים‪ ,‬מיד מתחילים לחשוב איזו תועלת‬ ‫בלי שער הבטחון אי אפשר‬ ‫אפשר לקבל מהם‪ .‬הרבה יותר קל יהיה כשאף אחד לא‬ ‫ידע‪ ,‬העבודה תהיה אמיתית יותר‪ ,‬כי כשאחרים יודעים ויש‬ ‫להבין יותר‪ ,‬כל שער יחוד המעשה בא רק לאחר שער‬ ‫כבר מחשבות של תועלת‪ ,‬צריך להתחיל להלחם במחשבות‬ ‫הבטחון‪ .‬קשה מאוד לבוא לאדם ולהורות לו לעבוד את‬ ‫ולומר‪" :‬לא! אינני בוטח בפלוני"‪ .‬ואי אפשר לדעת אם האמירה‬ ‫בוראו עבודה תמה לשמה‪ ,‬ללא פניות ובלי שאחרים ידעו‪,‬‬ ‫באמת מבטאת את הפנימיות ועד כמה‪ .‬עזוב את כל הדבר‬ ‫אם עדיין לא למד שער הבטחון‪ ,‬כי אם באים לדבר עמו על‬ ‫הזה‪ .‬אם אף אחד לא ידע‪ ,‬אין אנו נכנסים בנסיון הזה ואין‬ ‫כך לפני שלמד שער הבטחון (וברוב המקרים זה כך‪ ,‬כי האדם במרבית‬ ‫צורך להילחם‪.‬‬ ‫ימיו‪ ,‬עדיין אינו נמצא בסוגיית הבטחון האמיתית) ומורים לו לכוון בעבודתו‬ ‫בלתי לה' לבדו‪ ,‬הוא אומר‪" :‬קשה לי; אינני שרף‪ ,‬אני איש בין‬ ‫אנשים‪ ,‬בשר ודם‪ ,‬ואני נהנה שאחרים יודעים‪ .‬אני נהנה לראות‬ ‫אל תגדיל את ההתמודדות‬ ‫את אבי רווה נחת ממני ואני זקוק למעמדי בקרב סביבתי‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬החידוש הוא שעוסקים כאן בדברים שאחרים‬ ‫אני מדבר באמת ובלב גלוי‪ .‬אינני זקוק שיכבדו אותי כגדולי‬ ‫קשורים בהם‪ .‬לא במצוות שהאדם מקיים בינו לבין קונו‪ ,‬ולא‬ ‫הנגידים‪ ,‬אבל אני נהנה שאני נחשב כאדם בעל מעמד"‪.‬‬ ‫בלימוד התורה או בביטול האדם להקב"ה לנוכח נסיון שאין‬ ‫איש יודע ממנו‪ ,‬אלא בדברים שהוא עושה עם אחרים‪ .‬אכן‪,‬‬ ‫אכן‪ ,‬לאחר שאדם למד 'שער הבטחון'‪ ,‬אינו צריך למאמצים‬ ‫על זה אומר רבינו המחבר שכאן העניין עדין יותר‪ ,‬ואומר‪:‬‬ ‫כבירים כדי להסתיר מאחרים – הוא פשוט אינו מרגיש‬ ‫אל תחשוב שזהו "הכל או כלום"‪ .‬זוהי באמת טעות שרוב בני‬ ‫‪urge‬‬ ‫א‬ ‫‪ || 2‬גליון הבינני‬ ‫הפרדה בין ההשתדלות לתוצאה‬ ‫צורך בכך‪ .‬כשהוא לומד 'שער יחוד המעשה'‪ ,‬זה נובע ממנו‬ ‫מבאר רבינו המחבר את חלק הבטחון שבדבר‪ .‬בטרם מגיעים‬ ‫בטבעיות; הוא נהנה מכל מילה‪ ,‬עד שהוא מבקש ללמוד את‬ ‫לחלק יחוד המעשה‪ :‬אם אתה רוצה לקיים את המצוות כראוי‬ ‫כולו בבת אחת‪ .‬למה? מפני שהוא מרגיש כי הידיעה של‬ ‫באופן כללי‪ ,‬עליך להפריד בין החלק המסור בידך לבין החלק‬ ‫אחרים על מעשיו אינה אלא הבל‪ .‬הוא עמל שנים ארוכות‬ ‫הנוגע לתוצאה‪ .‬בחלק המסור בידך – עליך לבחור בטוב‬ ‫ב'שער הבטחון'‪ ,‬טעם את הדבר והרגיש כיצד נראים החיים‬ ‫ולעשות את המוטל עליך בצורה הטובה ביותר; ואילו בחלק‬ ‫כשבוטחים בבשר ודם‪ ,‬עכשיו כשהוא בא ללמוד 'שער יחוד‬ ‫הנוגע לתוצאה – עליך לבטוח בהקב"ה‪.‬‬ ‫המעשה'‪ ,‬כל יסוד מתקבל אצלו כדבר המובן מאליו‪.‬‬ ‫כאשר מדובר‪ ,‬כמשל‪ ,‬בלימוד התורה – עליך להתיישב‬ ‫בטרם לומד האדם שער הבטחון‪ ,‬הוא חושק שאחרים‬ ‫ללמוד‪ ,‬לחפש חברותא במידת הצורך ולשאת בבושת הפנים‬ ‫יקנאו בו‪ .‬כמה מעוותים‪ ,‬טיפשיים‪ ,‬מרירים הם חיים כאלה‪.‬‬ ‫הכרוכה בכך‪ .‬כמו כן‪ ,‬עליך להתייגע במאמץ להבין את הלימוד‪.‬‬ ‫כשהוא מגיע למילים "יהי רצון שלא תעלה קנאת אדם עלי‬ ‫וכשמתעוררים בך חששות‪" :‬האם אבין? האם אצליח?" – עליך‬ ‫ולא קנאתי על אחרים"‪ ,‬הוא מוצא את עצמו מהרהר בלבו‪:‬‬ ‫לחזק את בטחונך בה' ולהאמין כי הקב"ה יעשה עמך נס‪ .‬אין‬ ‫"דווקא הייתי רוצה; עזור לי‪ ,‬רבונו של עולם‪ ,‬שאחרים יקנאו‬ ‫הכרח להיות שתוצאה תהיה קשורה להשתדלות‪ ,‬כפי שהכלל‬ ‫בי‪ .‬אינני מסוגל לחיות כאשר איש אינו יודע על מעשיי‬ ‫נוהג בכל תחום‪ :‬האדם עושה את השתדלותו‪ ,‬והקב"ה מביא‬ ‫הטובים‪ .‬אני זקוק שאנשים יידעו‪ .‬מה‪ ,‬האם גם הקרובים אלי‬ ‫את התוצאות בדרכו שלו‪.‬‬ ‫לא יידעו? האם עליי לחיות לבד? אינני רוצה להיות בודד"‪.‬‬ ‫הוא חי בעולם אחר‪.‬‬ ‫וכך גם בנוגע לתפילה‪ .‬מהו החלק המוטל עליך? ללכת‬ ‫לישון מוקדם‪ ,‬להכין שעון מעורר‪ ,‬להישמר משיחה בטלה‬ ‫על כך אומר רבינו המחבר‪ :‬אל תדבר עם אדם כזה על יחוד‬ ‫קודם התפילה ולהתפלל לה' שיסייע בידך לכוון‪ .‬כל אלו‬ ‫המעשה‪ .‬עדיין לא הגיעה השעה לכך‪ .‬דבר אתו סתם ככה‬ ‫תלויים בבחירתך‪ .‬אם אין אתה עושה כן‪ ,‬הרי זה כאילו לא‬ ‫– אמור נא! פלוני באמת עזר לך? אתה זוכר שסמכת עליו‬ ‫באת לבית המדרש‪ .‬סידור‪ ,‬מנין קבוע – הכרחיים הם‪ .‬ולאחר‬ ‫שיעזור לך? אתה זוכר שהוא הבטיח לך סכום נכבד להוצאות‬ ‫שתעשה את כל אלה‪ ,‬תבטח בה' שיעשה לך נס‪.‬‬ ‫הנישואין? –למעשה הוא לא יכול היה לתת לי ונתן לי תרומה‬ ‫קטנה‪ .‬למדת מזה משהו? למדת אולי שאי אפשר לבטוח‬ ‫בנדיבים‪ ,‬בבני אדם שאין להם תשועה? וכך ימשיך לפקוח את‬ ‫השתדלות שלא לבטוח בבני אדם‬ ‫עיניו על הנעשה ויראה זאת שוב ושוב במשך כמה שנים‪ ,‬עד‬ ‫אכן כל זה במצוות שבין אדם למקום‪ ,‬אולם כשמדובר‬ ‫שיתרחק מן התפיסה הזו‪ .‬רק יהיה אפשר לדבר אתו על יחוד‬ ‫במצוות הכרוכות במגע ומשא עם אחרים‪ ,‬מוסיף רבינו‬ ‫המעשה‪ ,‬וישתה את הדברים בצמא‪.‬‬ ‫המחבר פרטים נוספים‪ .‬יש להתבונן ולהבין כיצד יש לבטוח‬ ‫בה' כשמדובר במצוות כאלה‪ ,‬וכיצד מגיעים בהן להצלחה‬ ‫הצדיקים סולדים מהצורך בפרסום‬ ‫אמיתית‪ .‬במצוות כאלה צריך לשים דגש מרכזי בחלק‬ ‫הבחירה על הכוונה לשם שמים‪ .‬הדגשת הכוונה נחוצה תמיד‪,‬‬ ‫הצדיקים‪ ,‬יראי שמים האמיתיים‪ ,‬מתעלים בכל עת בסוגיא‬ ‫אך במיוחד במצוות שבין אדם לחבירו‪ ,‬שכן בהן מתעסק‬ ‫זו‪ .‬משום כך‪ ,‬כשהם פוגשים באדם הרחוק מדרגה זו‪ ,‬ששיחו‬ ‫האדם עם אחרים‪.‬‬ ‫ושיגו שפלים בהתאם‪ ,‬קשה להם להבינו‪ .‬הם אינם יכולים‬ ‫להאמין שישנם אנשים שעדיין שקועים בעולם החושך‪ .‬הם‬ ‫כשם שבמצות לימוד התורה על האדם לבחור לשבת עם‬ ‫אומרים לעצמם‪ :‬הרי זה כעין 'אחור וקדם צרתני' – האדם‬ ‫גמרא פתוחה ולהתייגע בה‪ ,‬כך במצוות אלו עליו לבחור בין‬ ‫עלול לרדת לדרגה נמוכה אף מזו של הדומם‪ .‬הדומם אינו זז‬ ‫השאר לעשותן לשם שמים‪ ,‬וכדי שהשכינה תשרה עליו שכינה‬ ‫ממקומו‪ ,‬ואילו האדם‪ ,‬דווקא מפני שזכה לדעת‪ ,‬יכול ליפול‬ ‫וכדי להתקרב אל ה'‪ .‬כמו כן‪ ,‬מוטל על האדם לשנן לעצמו כי‬ ‫להידרדר‪ .‬הוא מתעניין לדעת מי הסתכל ומי לא‪ ,‬כמה אנשים‬ ‫באמת בני אדם אינם יכולים להועיל לו מאומה‪ ,‬ולהיזכר באמת‬ ‫יודעים כבר‪ ,‬ומבקש לפרסם‪ .‬הצדיקים משתוממים על כך‪:‬‬ ‫הפשוטה והידועה מנסיונו האישי‪' :‬אל תבטחו בנדיבים'‪ .‬פלוני‬ ‫תמיד נדמה היה שהדומם הוא השפל שבנבראים‪.‬‬ ‫חושב רק על עצמו; נראה לך שהוא רוצה לעזור לך? חכה‬ ‫ותראה‪ .‬מן הראוי שיעלה האדם במחשבתו התבוננויות מעין‬ ‫הצדיקים יכולים היו להבחין באנחתו של בעל התפילה‬ ‫אלו – שלא חייבות להיות מחשבות המופיעות בספרים‪ ,‬אלא‬ ‫למי הוא מכוון‪ ,‬והבינו מיד היכן נתונים מעייניו‪ .‬הדבר הותיר‬ ‫נובעות מתוך חוויותיו האישיות‪ .‬לצד זאת‪ ,‬עליו לשנן את‬ ‫אותם נבוכים – כיצד מתמודדים עם תופעה זו? הרי אף לפי‬ ‫עיקרי האמונה האחרים – הקב"ה יודע ועוזר ואיני זקוק לאף‬ ‫ההלכה מורידים לפני התיבה מי שיש לו צער גידול בנים‪,‬‬ ‫אחד חוץ ממנו‪ .‬כל אלו כלולים בחלק הבחירה המסורה לאדם‪.‬‬ ‫כדי שאנחתו תהיה אמיתית‪ .‬בכל אופן‪ ,‬עניין זה טעון פיתוח‬ ‫ועבודה פנימית‪ ,‬שכן ללא לימוד והתבוננות נשאר האדם‬ ‫על כך מוסיף רבינו המחבר יסוד נוסף‪ :‬בכלל חלק הבחירה‬ ‫בקטנות מוחין כילד‪.‬‬ ‫גליון הבינני || ‪3‬‬ ‫השלישי הסביר‪ ,‬שמפני כך ברא הקב"ה את העולם באופן‬ ‫נכללת גם הזהירות שהדבר לא ייוודע לאחרים‪ .‬היזהר שאחרים‬ ‫שיצטרך האדם לעסוק במשא ומתן‪ ,‬כי זה מנסה את האדם‪.‬‬ ‫לא יידעו‪ .‬כי אדם העושה את מעשיו בקול רעש גדול‪ ,‬אינו‬ ‫ובמילים אחרות‪ ,‬זה מה שמנשאו ומרוממו‪ ,‬כי הדבר מכריח‬ ‫עושה מה שמוטל עליו מצד בחירתו‪ .‬אף אם בטח האדם‬ ‫אותו לעבוד את ה'‪ .‬הקב"ה אינו צריך שיהיה חסרון לאדם‬ ‫בעצמו שפרסום הדבר לא ישפיע על לבו‪ .‬ואף אם ניתן להבין‬ ‫ושיצטרך למכור ולקנות כדי לקנות לעצמו לחם‪ .‬הוא יכול‬ ‫אותו‪ ,‬עדיין מדובר טעות‪ .‬רבינו המחבר מורה לאדם לבחור‬ ‫להחיות את האדם בלי כל זה‪ .‬מדוע אפוא‪ ,‬קבע שיוכרח האדם‬ ‫בטוב ולנהוג כראוי‪ ,‬וזה כולל להיזהר שאחרים לא ידעו – זוהי‬ ‫לעשות השתדלות? כי בהשתדלות‪ ,‬יצטרך האדם להיזכר‬ ‫ההשתדלות הנכונה להשגת כוונה טהורה ונקייה‪.‬‬ ‫בהיותו בתוך עולם החושך שהקב"ה מנהל את העולם ושכל‬ ‫אלה הם שני היסודות שרבינו המחבר מצריך להכלילם‬ ‫דבר אחר הוא הבל הבלים‪ .‬כשיהיה לו נסיון לשקר‪ ,‬יאמר‪" :‬לא‬ ‫בחלק הבחירה כשמדובר במצוות כאלה שיש בהם התעסקות‬ ‫זה מה שנותן לי את הכסף‪ .‬הקב"ה נותן לי את הכסף"‪ .‬וכן‬ ‫עם אחרים‪ .‬וכי יטען האדם "הרי אני מוכרח שבעלי הדבר‬ ‫הלאה‪.‬‬ ‫ידעו"‪ ,‬על זה אמר רבינו המחבר‪ :‬כמה שאנשים צריכים לדעת‬ ‫במילים אחרות‪ :‬בעולם הזה נמצאים רק היהודי והקב"ה‪.‬‬ ‫– אין לך ברירה‪ ,‬וכיון שאין לך ברירה‪ ,‬אין זה בכלל חובת‬ ‫חוץ מזה אין כלום‪ .‬וכל דבר אחר שרואים‪ ,‬אינו אלא כדי‬ ‫ההשתדלות‪ .‬אבל אם אתה מודיע לאנשים שאינם צריכים‬ ‫לנסות את היהודי‪ .‬לא קל להגיע להכרה זו‪ .‬הגה"צ רבי שמשון‬ ‫לדעת‪ ,‬אתה פוגע בחובת ההשתדלות שלך‪.‬‬ ‫פינקוס זצ"ל היה אומר‪ :‬כשאדם נכנס למכולת ומוציא מהמקרר‬ ‫בקבוק חלב‪ ,‬עליו להאמין באמונה שלימה שזה לא שהקב"ה‬ ‫אומנות שנרכשת ומתפתחת‬ ‫שלח חמישים בקבוקים בשביל כל השכנים ורק בקבוק אחד‬ ‫אפשר לראות אנשים שעבדו על זה‪ .‬העבודה ארכה להם‬ ‫בשבילו‪ ,‬אלא את כל החמישים הוא הביא בשבילו‪ ,‬כי לא‬ ‫זמן רב‪ ,‬כי מדובר באומנות‪ .‬כמו בכל אומנות‪ ,‬ככל שמוסיפים‬ ‫נעים לקחת את הבקבוק האחרון‪ .‬אפשר להתאים זאת לצורת‬ ‫להתרגל‪ ,‬זה נעשה יותר עדין‪ .‬כשאדם מתחיל לנגן בכינור‪,‬‬ ‫הקנייה של ימינו‪ ,‬כשאדם נכנס לסופרמרקט ורואה עשרות‬ ‫בתחילה הוא לומד את שבעת התווים‪ ,‬לאחר מכן הוא לומד‬ ‫אלפי מוצרים על המדפים ובוחר אחד מתוך כל אלף‪.‬‬ ‫גם את החצאים ואת הרבעים‪ ,‬ואז הוא לומד איך להרעיד את‬ ‫המיתרים‪ ,‬וכן הלאה‪ .‬כך הוא טבעה של אומנות‪ .‬נכנסים ליותר‬ ‫להעלות אותי על נס‬ ‫ויותר דקויות‪.‬‬ ‫הרי כך שנינו בסוף מסכת ברכות‪" :‬בן זומא היה אומר‪ :‬כמה‬ ‫כך גם בעבודה פנימית זו‪ :‬בתחילה היה האדם זקוק‬ ‫יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול וכו' ואני משכים‬ ‫לפרסום ולרעש גדול סביב מעשיו‪ .‬וכשהתחיל לעבוד על כך‪,‬‬ ‫ומוצא כל אלו מתוקנין לפני‪ ,‬וכמה יגיעות יגע אדם הראשון‬ ‫בתחילה התחבא בחדר שחלונותיו אטומים כדי שאף אחד לא‬ ‫עד שמצא בגד ללבוש ‪ ...‬ואני משכים ומוצא כל אלה מתוקנים‬ ‫ידע עליו מאומה‪ ,‬ואז ראה שזה לא עובד‪ ,‬כי בכל עת שאדם‬ ‫לפני"‪ .‬זה כולל לא רק את מה שהוא אוכל ולובש בפועל‪ ,‬אלא‬ ‫הסתכל‪ ,‬הרגיש שעמלו נהרס‪ .‬ועם הזמן הוא התייצב ופיתח‬ ‫גם כל מה שהוא רואה בסביבתו‪ .‬בית הכנסת שהוא מתפלל‬ ‫את היכולת להישאר אדם מן הישוב ובכל זאת לעשות מה‬ ‫ולומד בו‪ ,‬הרחוב שהוא צועד בו‪ ,‬וכן הלאה‪.‬‬ ‫שצריך בהצנע לכת‪ .‬הוא יודע כבר באיזו שעה אנשים אינם‬ ‫גם האנשים האחרים צריכים להאמין שהכל נברא בשבילם‪,‬‬ ‫נמצאים ויודע שאם מישהו ראה‪ ,‬לא קרה כלום‪ .‬הוא לא‬ ‫ואין בזה סתירה‪ ,‬כי הקב"ה הוא אין סוף‪ .‬על כל פנים האדם‬ ‫ש"ּומה ֶׁשֹּלא יּוכַ ל ְל ַה ְס ִּתירֹו יִ זְ ּכֹר ּבֹו‬ ‫ַ‬ ‫עסוק בזה‪ .‬הוא כבר למד‬ ‫לעצמו צריך לחיות עם האמונה הזאת שכל מה שהקב"ה‬ ‫ַהּׁש ֶֹרׁש‪ ."...‬אינני חושש מזה שאירעה טעות ומישהו ראה אותי‪,‬‬ ‫העמיד סביבו‪ ,‬זה בשבילו‪ .‬השכן הקשה הוא בשבילך‪ .‬אפשר‬ ‫למה? כי בין כה וכה אני יודע שפלוני אינו יכול לעזור לי‪ .‬כך‬ ‫היה להעמידו במקום אחר‪ .‬העמידו אותו כאן‪ ,‬כי הוא עושה‬ ‫הוא מפתח את האומנות יותר ויותר ומזכיר לעצמו בכל עת‬ ‫עבודה טובה‪ ,‬והראיה‪ ,‬שאתה מתרגז‪ .‬אתה רואה שהוא‬ ‫ּבֹורא‬ ‫ּתֹוע ֶלת וְ ַהּנֶ זֶ ק ֹלא יִ ְהיֶ ה ִמן ַה ְּבר ִּואים ּכִ י ִאם ִּב ְרׁשּות ַה ֵ‬ ‫ש"ה ֶ‬ ‫ַ‬ ‫מצליח להוציא אותך משלוותך‪ .‬הפלא ופלא‪ .‬תעבוד עם זה‪,‬‬ ‫יִ ְת ָּב ַרְך"‪.‬‬ ‫דבר עם הקב"ה על זה‪ .‬כל נפש‪ ,‬כל מצב‪ ,‬כל מציאות למיניהן‪,‬‬ ‫הכל הוצב כאן בהשגחה פרטית מדוקדקת כדי לעזור לך‬ ‫כל העולם לא נברא אלא בשבילי‬ ‫לעבוד ולהתקרב אל תכליתך‪ .‬כפי שכל הצורך בהשתדלות‬ ‫נרחיב קצת בנסיון זה‪ ,‬בנושא של פניות בעבודת ה'‪ ,‬ובמיוחד‬ ‫בכל תחום‪ ,‬הוא כדי לנסותך ולבחון אותך האם אתה זוכר‬ ‫המציאות המורכבת של עשיית מצוות שיש בהן התעסקות עם‬ ‫את הקב"ה באמת‪ ,‬כך כל האנשים שהוצבו סביבך הם כדי‬ ‫אחרים‪ ,‬כמו כיבוד הורים‪ ,‬לימוד תורה לאחרים‪ ,‬נתינת צדקה‪,‬‬ ‫לנסותך ולרוממך‪ .‬ועבודה שאינה פשוטה היא לחיות באמונה‬ ‫עזרה למשפחה‪ ,‬וכל סוג של ארגון שקיים‪ ,‬ואפילו האדם עם‬ ‫זו‪ .‬היא דורשת הרבה עבודת המדות‪.‬‬ ‫החברותא שלו שרואה את הצלחתו‪.‬‬ ‫וכשהאדם באמת עובד‪ ,‬הוא מתחיל להרגיש תענוג מזה‪.‬‬ ‫נדבר בדרך משל על עניני ממון‪ .‬הנה רבינו המחבר בפרק‬ ‫‪ || 4‬גליון הבינני‬ ‫האדם להחדיר בלבו שוב ושוב שאינו יכול לקבל שום רווח‬ ‫אבל הדבר דורש יגיעה מרובה‪ .‬תחילתו מר וסופו מתוק‪ .‬הוא‬ ‫ושום הפסד מאף אחד בעולם‪ .‬וזה מה שעוזר לו כשמתרעמים‬ ‫מתחיל להודות לה' – זו הפעם הראשונה שהתאפקתי‪ ,‬לא‬ ‫עליו‪ ,‬וגם כשמתרעמים עליו בביתו‪ .‬הוא מנסה לעשות מה‬ ‫כעסתי‪ .‬בפעם הבאה שהוא כועס‪ ,‬זה כל‪-‬כך כואב לו‪ ,‬אבל הוא‬ ‫שהקב"ה רוצה שיעשה‪ ,‬ואם מתברר לו שטעה‪ ,‬הוא מנסה‬ ‫מתחיל להבין שהעובדה שפלוני הוצב לימינו איננה טעות או‬ ‫לתקן‪ .‬כך בכל עת‪.‬‬ ‫מקרה‪ ,‬אלא נעשה בהשגחה פרטית מדוקדקת‪.‬‬ ‫אשה ריח ניחוח לה'‬ ‫מותר נסיון האדם מנסיון הדומם‬ ‫כעת נעמיק עוד בסוגיא זו‪ ,‬לרגל ההילולא קדישא של‬ ‫היות שהאדם צריך לעבוד את ה' אך ורק לשמו יתברך‪,‬‬ ‫הרה"ק מבארדיטשוב זיע"א‪ .‬יש יסוד שמופיע בתורה ושנוי‬ ‫אמר הקב"ה לאדם‪ " :‬אגלה לך סוד‪ .‬כל אדם שאתה נתקל‬ ‫בדברי חז"ל ומצוי יותר מכל יסוד אחר בספה"ק קדושת לוי‪.‬‬ ‫בו אינו שונה מדומם"‪ .‬זה דבר מעניין‪ ,‬כי כשהאדם רואה אבן‬ ‫בתורה כתוב שכאשר האדם מביא קרבן‪ ,‬תכליתו היא שיהיה‬ ‫לנגדו‪ ,‬נסיונו הוא אם להתרגז על מי שהניחה או לחשוב שהיא‬ ‫לריח ניחוח לה'‪ .‬לגבי מצוות אחרות בתורה‪ ,‬כתוב‪" :‬כאשר צוה‬ ‫הגיעה הנה בדרך מקרה‪ ,‬אבל כשאדם עומד לנגדו‪ ,‬יש אמנם‬ ‫ה'"‪ .‬אפשר לשמוע בקולו ה' כעבדים ואפשר לשמוע בקולו‬ ‫שנסיונו דומה לנסיון האבן‪ ,‬היינו לחשוב שאין זה בהשגחה‬ ‫כבנים‪ ,‬אך לגבי הקרבנות מופיעה לשון זו – "לריח ניחוח לה'"‪.‬‬ ‫פרטית‪ ,‬אך יש שנסיונו הוא למצוא חן בעיניו‪.‬‬ ‫האדם מקריב קרבן וזה עולה לריח ניחוח לה'‪ ,‬לפי פירוש רש"י‬ ‫כשמדובר באבן – אין לו נסיון זה‪ .‬אך כשאנשים עומדים‬ ‫הכוונה שזה גורם להקב"ה נחת רוח‪ ,‬הנאה ותענוג‪ .‬יותר מזה‬ ‫סביבו‪ ,‬הוא מיד מתחיל לחשוב‪" :‬נפלא‪ ,‬זה מאוד יכול לעזור‬ ‫מבואר במשנה במסכת זבחים (מו‪ ,‬ב) שצריך לכוון בשעת‬ ‫לי‪ ,‬תודה לך השם על שהבאת הנה את האנשים האלה‪ ,‬נעים‬ ‫הקרבת הקרבן לעשותה לשם כך‪ .‬יש כמה דברים שצריך לכוון‬ ‫לי מאוד שהם רואים את מעשיי הנפלאים"‪ .‬זהו נסיון מסוג‬ ‫לעשותם לשמם‪ ,‬לשם זבח‪ ,‬לשם זובח וכו'‪ ,‬ואחד מהם‪ :‬לשם‬ ‫חדש‪ ,‬לחשוב שהאנשים יכולים להביא לו תועלת‪ .‬והרי זה‬ ‫ניחוח‪ .‬פירש רש"י‪" :‬לשם הנחת רוח להקב"ה שאמר ונעשה‬ ‫שקר גמור‪ .‬אתה חושב שהדבר יכול להביא לך ערך ותענוג‪,‬‬ ‫רצונו"‪.‬‬ ‫ולפי האמת‪ ,‬אינו יכול להביא לך לא ערך ולא תענוג ולא שום‬ ‫האדם מקריב קרבן ומבין בשעת מעשה שהוא מסב בזה‬ ‫דבר בעולם‪ .‬הם חבורה של דוממים‪ .‬אתה צריך להחדיר זאת‬ ‫הנאה להקב"ה‪ ,‬כביכול‪ .‬קשה להוציא מילים כאלה מהפה‪ ,‬מה‬ ‫ללבך‪ .‬אדרבא‪ ,‬הקב"ה העמידם לצדך אך ורק כדי לנסותך‬ ‫גם שאיננו יכולים באמת להבין את המושג הזה כלפי הקב"ה‪.‬‬ ‫ולראות אם תסתכל עליהם באופן זה‪.‬‬ ‫אנו יכולים להבין אותו רק מהמשל‪ ,‬אבל התורה אומרת לנו‪:‬‬ ‫מכאן נעלה במדרגה אחת‪ ,‬ונאמר כך‪ :‬באותה שעה עצמה‬ ‫השתמש במשל‪ ,‬ולאחר מכן תבין שהאמת היא הרבה יותר‬ ‫שהאדם צריך לראות את הסובבים אותו כדוממים‪ ,‬הוא מצווה‬ ‫גבוה מזה‪ ,‬ותברח מהחלק הגשמי שבו מתוך הבנה שאינו לפי‬ ‫לקיים את דברי רבינו הקדוש‪' :‬איזוהי דרך שיבור לו האדם‪,‬‬ ‫השגתך‪.‬‬ ‫עֹוש ָׂה ותפארת לו מן האדם'‪ .‬תחייך לכל‬ ‫כל שהיא תפארת ְל ֶ‬ ‫אחד‪ ,‬תטיב לכל אחד‪ ,‬תאהב כל אחד‪.‬‬ ‫המשל הוא האדם‪ ,‬שיש אצלו מושג פשוט של הנאה ונחת‬ ‫רוח‪ .‬כל אחד יכול לחשוב על הנאות שונות עדינות שהוא‬ ‫מקבל‪ .‬די לפעמים במילה טובה או בהבנה מיוחדת שהאדם‬ ‫דומם שאתה מצווה לחייך אליו‬ ‫מקבל כדי שיקבל נחת רוח גדולה‪ .‬אומרת לנו התורה שהקב"ה‬ ‫האדם מתבלבל‪ :‬אם כן‪ ,‬פלוני אינו דומם‪ .‬חשבתי שהוא‬ ‫כביכול מקבל הנאה ותענוג כשהאדם מביא קרבן‪ ,‬והאדם צריך‬ ‫אבן‪ .‬התשובה היא‪ :‬עליך להבין את חברך ולבכות אתו ביחד‪,‬‬ ‫לכוון להקריב את קרבנו לשם כך‪.‬‬ ‫לעזור לו ככל יכלתך ולהאיר לו פנים‪ ,‬אך הכל רק משום שכך‬ ‫הקב"ה מתנהג ורצונך להתנהג במדותיו‪ .‬אין בזה שום סתירה‪,‬‬ ‫כי באותו שעה אינך מרגיש שום צורך למצוא חן בעיניו‬ ‫ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים‬ ‫ואינך ירא משום דבר‪ .‬אתה רואה אותו כדומם מפותח ואומר‬ ‫עוד אנו מוצאים בזוה"ק (זוהר חדש ז‪ ,‬ב) הלשון "ישראל מפרנסין‬ ‫לעצמך‪ :‬סתם דומם יכול לנסותי רק באופן כזה שיעלו את‬ ‫לאביהם שבשמים"‪ .‬אמר על כך המגיד הק' ממעזריטש‬ ‫חמתי על כך שהוא עומד לי לרועץ‪ ,‬ודומם זה יותר מפותח‬ ‫זיע"א והביאו ה'קדושת לוי' פעמים רבות בספרו שהכוונה‬ ‫מסתם דומם‪ ,‬יש לו יכולת להכריחני לתקן את מדת הסבלנות‬ ‫לתענוג‪ .‬בני ישראל קיבלו את הכח להביא תענוג להקב"ה‪.‬‬ ‫ואת שאר המדות הקיימות בי‪ ,‬אבל אין לי כלום אתו‪ .‬יש לי‬ ‫דוגמא לדיבור כזה בקדושת לוי‪ ,‬הוא בפרשת ויחי על הפסוק‬ ‫עסק אך ורק עם הקב"ה‪ .‬אני מודה לה' על שעוזר לי לתקן‬ ‫"והוא יתן מעדני מלך" (ויחי מט‪ ,‬כ)‪ .‬זה לשונו‪" :‬על פי ששמעתי‬ ‫ולזכך את עצמי‪.‬‬ ‫ממורי הצדיק מורינו דוב בער‪ ,‬על מה שאמרו חכמינו ז"ל‬ ‫'ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים'‪ ,‬היינו שהתענוג נקרא‬ ‫מדובר כאמור בעבודה נפלאה‪ ,‬אבל אין האדם יכול להתחיל‬ ‫פרנסה‪ ,‬והשם יתברך מתענג בעבודת ישראל‪ ,‬וישראל גורמים‬ ‫בה אם הוא עדיין חושב שאנשים יכולים לעזור לו‪ .‬על כן צריך‬ ‫גליון הבינני || ‪5‬‬ ‫תענוג תמידי אינו תענוג‬ ‫תענוג לאביהם שבשמים‪ .‬וזהו 'יתן מעדני מלך'‪ ,‬שמי שזוכה‬ ‫עד כדי כך שה'קדושת לוי' מביא חידוש נפלא‪ .‬כלל ידוע‬ ‫לעבוד השם יתברך באהבה שלימה וגמורה‪ ,‬אהבה בתענוגים‪,‬‬ ‫הוא שתענוג תמידי אינו תענוג‪ ,‬ואפילו ברוחניות‪ ,‬ומטעם זה‬ ‫'הוא יתן מעדני מלך'‪ ,‬שגורם תענוג להשם יתברך‪ ,‬וישמח ה'‬ ‫הקב"ה מביא מוחין דקטנות לבני אדם‪ ,‬ואף לצדיקים‪ ,‬כדי‬ ‫במעשיו"‪.‬‬ ‫שיוכלו להרגיש תענוג כשיהיו במוחין דגדלות‪ .‬כתב על כך‬ ‫ה'קדושת לוי' בפרשת תצוה שכך הוא גם כלפי הקב"ה‪" .‬ולכך‬ ‫הנה זה עתה באנו משמיני עצרת‪ ,‬יום כזה אשר האריז"ל‬ ‫עבור זה עשה השם יתברך שיהיה האדם מרוחק מהשם יתברך‪,‬‬ ‫אומר עליו שהקב"ה מקבל בו תענוג מבני ישראל‪ .‬תמיד הוא‬ ‫דאם היו כל בני ישראל עובדים את השם יתברך בתמידות‪ ,‬לא‬ ‫מקבל מהם תענוג‪ ,‬אבל בשעה זו זה בגלוי‪ .‬יש לו להקב"ה‬ ‫היה השם יתברך מקבל תענוג‪ ,‬כי תענוג תמידי אינו תענוג‪.‬‬ ‫תענוג מעבודת בני ישראל‪ .‬אכן בפרשת בראשית מבאר‬ ‫אבל כשיש התרחקות‪ ,‬ואחר כך האדם משבר כל המסכים‬ ‫ה'קדושת לוי' שהתענוג הבא לו מהם הוא דווקא בגלל‬ ‫ומדבק עצמו בעבודת השם‪ ,‬אז על ידי זה מגיע תענוג גדול‬ ‫שנמצאים בדיוטא התחתונה‪" .‬אלא שזהו עיקר בחירתו בעמו‬ ‫להשם יתברך"‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬שאף על פי שהם בדיוטא התחתונה‪ ,‬אף על פי כן‬ ‫פחד פחדים‪ .‬אבל כך הם דברי ה'קדושת לוי'‪ .‬אין לנו מושג‬ ‫מתמידים תמיד לעבודתו‪ .‬וזהו שאמרה [המשנה] ותפארת‬ ‫למה זה כך‪ ,‬ואיננו יכולים להבינו‪ ,‬כי הקב"ה הוא אין סוף‪.‬‬ ‫לו 'מן האדם'‪ ,‬דהיינו שאף על פי שהאדם הוא בבחינה קטנה‬ ‫בכלל‪ ,‬איננו יכולים להבין כיצד הקב"ה יכול להיות בבחינת‬ ‫שבקטנות‪ ,‬ואף על פי כן עובד את השם יתברך‪ ,‬ודאי הבורא‬ ‫מקבל‪ ,‬אבל כך כתוב בתורה הקדושה שהקב"ה שהוא אין סוף‬ ‫ברוך הוא מתפאר עמו‪ ,‬וזהו ותפארת לו 'מן האדם'‪ ,‬דהיינו מן‬ ‫ויכול לעשות כל דבר‪ ,‬קבע את הסדר באופן זה שהתענוג יגיע‬ ‫האדם מגיע אליו תענוג‪ ,‬ועל זה מתפאר עמו‪ .‬וכשאדם מחשב‬ ‫אליו רק על‪-‬ידי התרחקות וקירוב‪ .‬והדברים עולים יפה עם‬ ‫בעצמו בחינה זו‪ ,‬אז מגיע תענוג להבורא‪ ,‬ואז גורם השפעה‬ ‫מה שכתב בפרשת בראשית שהתענוג מגיע אל הקב"ה כאשר‬ ‫טובה לכל העולמות‪ .‬וידוע הוא ש'נהר' הוא ההשפעה‪ ,‬ועל זה‬ ‫האדם משבר את המסכים‪ .‬נמצא שאם לא היו לו לאדם מוחין‬ ‫אמר הכתוב 'ונהר יוצא מן העדן להשקות'‪ ,‬דהיינו מזה העדן‬ ‫דקטנות‪ ,‬לא היה מגיע אל הקב"ה תענוג‪ ,‬לכן עשה כן הקב"ה‬ ‫והתענוג שמגיע להשם יתברך‪ ,‬יוצא 'נהר' דהיינו השפעה טובה‪,‬‬ ‫שהאדם יצטרך להתמודד ולהלחם עם יצרו ולנסות לקום‪ ,‬ואז‬ ‫'להשקות את הגן' דהיינו העולמות‪ ,‬כי העולמות נקראים גן"‪.‬‬ ‫יאמר לעצמו‪ :‬גרמתי עכשיו נחת רוח להקב"ה‪.‬‬ ‫הקב"ה מקבל תענוג מהמתמודדים‬ ‫הצדיק מוציא יקר מזולל‬ ‫ה'קדושת לוי' מוסיף בפרשת תצוה שהצדיק השלם שאין לו‬ ‫וכן הוא בפרשת שמיני‪" :‬הטעם מה שהשם יתברך מקבל‬ ‫כבר נפילות‪ ,‬הקב"ה נותן לו תפקיד להעלות אחרים‪ ,‬כי בלי זה‬ ‫תענוג מעבודת האדם יותר מאלף אלפי אלפים כתות מלאכים‬ ‫לא יגיע להקב"ה שום תענוג ממנו‪ ,‬ואף העלאת אחרים באה לו‬ ‫שעובדים אותו‪ ,‬כידוע ש'יצר לב האדם רע מנעוריו'‪ ,‬ומיד‬ ‫לצדיק על‪-‬ידי איזו נפילה של מחשבה זרה‪ .‬זה לשונו‪" :‬והנה‬ ‫'לפתח חטאת רובץ'‪ ,‬ואף על פי כן כשאדם פונה עצמו מכל‬ ‫הצדיק צריך להעלות כל המחשבות זרות‪ ,‬ולכך לפעמים נופל‬ ‫עסקיו‪ ,‬ומתחיל לעבוד את הבורא בשמחה ובלב שלם לעשות‬ ‫להצדיק פתאום איזה מחשבה זרה‪ ,‬והוא כדי שיעלה הצדיק‬ ‫נחת ליוצרו‪ ,‬ומתגבר על יצרו שלא לילך אחר תאוות לבו‪ ,‬אזי‬ ‫המחשבה זרה בתפילתו ובדיבורו‪ .‬וזה גם כן עשה השם יתברך‬ ‫השם יתברך יש לו תענוג גדול‪ ,‬במה שהוא מכניע את היצר‬ ‫לכבודו‪ ,‬כי אם לא היה הצדיק מעלה את האחרים‪ ,‬אז לא היה‬ ‫הרע לעבוד את השם יתברך בלב שלם"‪.‬‬ ‫מגיע להשם יתברך תענוג מהצדיק‪ ,‬מחמת שהוא עובד השם‬ ‫יתברך בתמידות‪ ,‬אבל לפי שמעלה בני אדם‪ ,‬אז כיון שמתרבה‬ ‫מבואר מדבריו הקדושים שאין די שיידע האדם שהוא‬ ‫השמחה על ידי הצדיק שמעלה בני אדם אחרים‪ ,‬אז גורם‬ ‫מביא תענוג להקב"ה‪ ,‬אלא הוא צריך גם להבין את הסיבה‬ ‫בעבודתו שמחה אף שהוא בתמידות"‪.‬‬ ‫לכך‪ ,‬והסיבה היא שהוא שוכן בגוף אשר יצרו רע מנעוריו‬ ‫הן ידוע מה דאיתא בזוה"ק שיש לפעמים צדיק שכבר‬ ‫ועליו להילחם עם עצמו לקיים רצון ה'‪ ,‬ומזה יש לו להקב"ה‬ ‫השלים את עבודתו ואינו בא לעולם אלא בשביל אחרים‪ .‬בכל‬ ‫תענוג גדול מאחר שהוא מתאמץ להכניע את יצרו הרע לעבדו‬ ‫הדורות ראינו זאת‪ .‬היו צדיקים שצדקותם התבטאה ביגיעתם‬ ‫בלב שלם‪ .‬וכפי שהדגיש ה'קדושת לוי' בפרשת בראשית‪,‬‬ ‫בשבירת היצר‪ ,‬והיו צדיקים שהיו גבוה מעל גבוה ולא היו‬ ‫דווקא ההכרה בסיבה זו‪ ,‬היא המביאה את התענוג להקב"ה –‬ ‫שייכים כלל לעולם הזה‪ ,‬אבל הגיעו הנה בשביל יהודים‬ ‫"וכשאדם מחשב בעצמו בחינה זו‪ ,‬אז מגיע תענוג להבורא"‪.‬‬ ‫אחרים‪ .‬נשאלת השאלה‪ :‬מאחר שהם עובדים את ה' בתמידות‪,‬‬ ‫ואז כשמגיע התענוג אל אל הבורא‪ ,‬מגיע שפע גדול לכל‬ ‫איך יגיע מהם תענוג אל הקב"ה? על זה מבאר ה'קדושת לוי'‬ ‫העולמות – 'ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן'‪ .‬כך ידועים‬ ‫שכאשר מגיע אל הצדיק יהודי במדרגה נמוכה והוא מעלהו‪,‬‬ ‫דברי הרבי ר' אלימלך זיע"א שעל האדם לומר בכל מה שהוא‬ ‫הוא נאחז בחידוש זה וממילא עבודתו מביאה תענוג להקב"ה‪.‬‬ ‫עושה‪" :‬אני עושה כדי לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו"‪.‬‬ ‫‪ || 6‬גליון הבינני‬ ‫נוגע לו בכלל זה שאחרים יודעים?! הוא מרגיש שזה ביטול‬ ‫בן חכם ישמח אב‬ ‫זמן‪ .‬לא מעניין אותו מה שאחרים אומרים או חושבים עליו‪.‬‬ ‫עוד הוא כותב בפרשת וארא‪" :‬ושמעתי בשם מורי הרב‬ ‫הוא אינו עסוק בכך‪ ,‬אינו מדבר על כך ואינו חושב על כך‪ .‬אמרו‬ ‫מו"ה דוב בער ממעזריטש שאמר על פסוק (משלי י‪ ,‬א) 'בן חכם‬ ‫בני יעקב לאביהם‪ :‬מתי האדם מרגיש כך ביותר? – כשהוא‬ ‫ישמח אב' כו'‪ ,‬דהנה כשאדם עובד את הבורא‪ ,‬יש להבורא‬ ‫באמת עומד ביום המיתה‪ ,‬ובכן‪ ,‬כשם שאתה עומד היום ביום‬ ‫נחת רוח מזה‪ ,‬ולכן כשאחד מלמד זכות על ישראל‪ ,‬יש‬ ‫פטירתך ואין בלבך אלא אחד‪ ,‬אף אנו אין בלבנו אלא אחד‪ ,‬כי‬ ‫להבורא מזה תענוג"‪.‬‬ ‫אנו מסתכלים על העולם בהסתכלות הנכונה‪.‬‬ ‫כך ידוע מה שהביא מתנא דבי אליהו‪" :‬מצוה לספר בשבחן‬ ‫על כל פנים‪ ,‬רבינו המחבר אומר שמי שמכוון בעבודתו‬ ‫של ישראל"‪ ,‬וכן ידוע שכל ימיו היה מתנהג כך‪ ,‬כשהיה מלמד‬ ‫למצוא חן בעיני אחרים‪ ,‬הרי הוא כעובד עבודה זרה בשיתוף‪.‬‬ ‫זכות על העגלון ששימן את הגלגלים באמצע התפילה‪ :‬תראה‪,‬‬ ‫ולפי מה שלמדנו מדברי ה'קדושת לוי' בשם המגיד‪ ,‬הדבר מובן‬ ‫רבונו של עולם‪ ,‬איך היהודי גם כשהוא משמן את הגלגלים‪,‬‬ ‫היטב‪ .‬עבודת הקרבנות‪ ,‬ולאחריה עבודת התפילה שבמקום‬ ‫שפתותיו דובבות בתפילה‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬בן חכם ישמח אב‪.‬‬ ‫תמידין תקנוה‪ ,‬הרי נועדה לכך שהאדם יהיה בקשר עמוק‬ ‫עם הקב"ה‪ ,‬עד שיקבל את הנאתו וחיותו מזה שהוא מעורר‬ ‫הוא מוסיף שם עוד פרט ביסוד זה‪" :‬והאדם צריך לעבוד‬ ‫תענוג אצל הקב"ה‪ .‬זוהי מהות העבודה‪.‬‬ ‫את הבורא לא בשביל הנאת עצמו כלל‪ ,‬רק כדי שיהא להבורא‬ ‫תענוג ולא בשבילו‪ ,‬אף על פי כן אנחנו מתפללים בתפלת י"ח‬ ‫בשבילנו‪ ,‬כגון וחננו‪ ,‬השיבנו‪ ,‬רפאנו‪ ,‬ושאר ברכות‪ ,‬אך כיון‬ ‫חיבור אמיתי ולא ניצול לרעה‬ ‫שיש להבורא תענוג מזה כשיש לישראל טובות וברכות‪,‬‬ ‫הנה מפני מה האדם צריך לדעת בעת עבודתו שהקב"ה‬ ‫ולכן בקשות בשבילנו הוא גם כן טוב‪ ,‬כי הבורא יש לו תענוג‬ ‫מקבל ממנו תענוג? – כי זהו אחד מהאופנים לעזור לו להבין‬ ‫מטובות וברכות שלנו"‪.‬‬ ‫במה הוא עסוק והיכן מוחו ולבו צריכים להיות‪ .‬אפשר לראות‬ ‫זאת אצל רב ותלמיד‪ .‬אם הרב מדבר אל התלמיד‪ ,‬אך מתכוון‬ ‫כעובד עבודה זרה בשיתוף ר"ל‬ ‫אל פלוני למצוא חן בעיניו‪ ,‬אין התלמיד יכול לקבל תענוג‬ ‫מרבו‪ .‬מצוי לראות זאת אפילו אצל ילדים בעלי רגישות‪ .‬אתה‬ ‫לאחר שאנו מבינים יסוד זה‪ ,‬הבה ונראה כיצד האדם נראה‬ ‫פונה אלי‪ ,‬אבל אינך באמת מדבר אלי‪ ,‬אלא אל פלוני כי יש‬ ‫כשהוא עושה מצוות כדי שאחרים יראו‪ .‬רבינו המחבר כותב‬ ‫לך רצון להרשימו‪ .‬אם כן אני נמצא כאן רק כדי לשמש אותך‪.‬‬ ‫בשער יחוד המעשה‪ ,‬שכאשר האדם עובד את ה' ומכוון גם‬ ‫אתה רוצה לקבל תענוג מפלוני ובשביל זה אתה משתמש בי‪.‬‬ ‫שאחרים יראו ויידעו‪ ,‬הרי הוא כעובד עבודה זרה בשיתוף‬ ‫למה אני צריך להיות כאן בכלל? תן לי לקום ולצאת‪.‬‬ ‫ר"ל‪ .‬כך איתא בשם בעל ההילולא מרנא ה'חתם סופר' זיע"א‬ ‫בפרשת ויחי על השקלא וטריא של יעקב אבינו עם בניו‪,‬‬ ‫תחשבו על רב חשוב או אדם גדול שמישהו מתחנן בפניו‬ ‫כדאיתא במסכת פסחים (נו‪ ,‬א)‪" :‬ויקרא יעקב אל בניו ויאמר‬ ‫להיכנס אליו ולהתייעץ עמו באיזה ענין חשוב מאוד בעבודת‬ ‫האספו ואגידה לכם‪ .‬ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין‪,‬‬ ‫השם‪ .‬הוא מתחנן ומתחנן ואחרי שבוע או שבועיים הרב‬ ‫ונסתלקה ממנו שכינה‪ .‬אמר‪ :‬שמא חס ושלום יש במטתי‬ ‫מצליח לפנות לו מעתותיו‪ .‬הוא מזמינו להיכנס אליו והנה‬ ‫פסול‪ ,‬כאברהם שיצא ממנו ישמעאל‪ ,‬ואבי יצחק שיצא ממנו‬ ‫הוא רואה אותו נכנס מלווה בצלם‪ .‬באותו רגע הרב מבין‪ :‬אה‪,‬‬ ‫עשו‪ .‬אמרו לו בניו‪' :‬שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'‪ .‬אמרו‪:‬‬ ‫הוא לא באמת צריך להתייעץ אתי‪ .‬הוא צריך תמונה אתי‪.‬‬ ‫כשם שאין בלבך אלא אחד ‪ -‬כך אין בלבנו אלא אחד‪ .‬באותה‬ ‫ובכן‪ ,‬למה אני נמצא כאן? אתה רוצה לקבל תענוג מאחרים‬ ‫שעה פתח יעקב אבינו ואמר‪ :‬ברוך שם כבוד מלכותו לעולם‬ ‫ואתה רוצה להשתמש בי כדי להשיג את מבוקשך‪ .‬אתה לא‬ ‫ועד"‪ .‬ולכאורה אינו מובן היתכן שיעקב אבינו חשד בבניו‬ ‫רק מבזבז את זמני‪ ,‬אלא אתה ממש מבייש אותי‪.‬‬ ‫שבטי י‪-‬ה שאינם מאמינים בא‪-‬ל אחד?!‬ ‫ביאר ה'חתם סופר' על פי המבואר בשער יחוד המעשה‪,‬‬ ‫שיתוף מפריע ליצירת החיבור‬ ‫שמי שיש לו פניות בעבודתו‪ ,‬הרי הוא כעובד עבודה זרה‬ ‫היסוד הוא שעבודה היא חיבור‪ .‬זהו הסיבה שכאשר האדם‬ ‫בשיתוף‪ ,‬כי לכן ירא היה יעקב אבינו שמא יש להם לבניו עדיין‬ ‫עובד את ה'‪ ,‬הקב"ה מקבל תענוג‪ ,‬כי כך סידר הקב"ה את‬ ‫פניות בלבם‪ .‬השיבו לו בניו‪ :‬הרי אתה עומד קרוב לפטירה‬ ‫הבריאה שכאשר יש חיבור עמוק בין משפיע ומקבל‪ ,‬מתעורר‬ ‫מן העולם‪ ,‬וברור הדבר שאין לך שום צורך שאחרים יידעו‬ ‫תענוג‪ .‬התענוג הוא סימן לחיבור‪ ,‬וככל שהחיבור יותר חזק‬ ‫על עבודתך כי מעיינותיך נתונים כבר בעולם הבא‪ ,‬ובכן‪ ,‬כשם‬ ‫ויותר נכון‪ ,‬כך התענוג יותר עמוק ואמיתי‪ .‬מסבירים לנו‬ ‫שאין בלבך אלא אחד‪ ,‬אף אנו הגם שהחיים עדיין לפנינו‪ ,‬אין‬ ‫הצדיקים שכך הוא בכל אופן של עבודה‪ .‬למשל‪ ,‬כשהאדם‬ ‫בלבנו אלא אחד ואיננו עובדים כלל בשביל אחרים‪.‬‬ ‫לומד תורה‪ ,‬הוא צריך ללמוד לשמה‪ ,‬היינו לעשות נחת רוח‬ ‫להקב"ה‪ ,‬ואם כן הכלל הראשון הוא שאף אחד לא יהיה בחדר‪,‬‬ ‫זו באמת אחת התועליות בהזכרת יום המיתה‪ .‬כי אז מה‬ ‫גליון הבינני || ‪7‬‬ ‫להכריח אותך לעבוד עם עצמך‪ .‬כפי שכאשר מונח לפניך כסף‬ ‫כי אם יהיו אחרים בחדר וילמד בשבילם‪ ,‬לא ייווצר אותו‬ ‫שאינו שלך‪ ,‬אין זה אלא כדי שתתגבר על יצרך ולא תקחנו‪,‬‬ ‫חיבור המעורר תענוג‪.‬‬ ‫וכשמונח לפניך אוכל שאינו כשר‪ ,‬אין זה אלא כדי שתתגבר‬ ‫ולא תאכלנו‪ ,‬כדברי רבינו המחבר בפרק השלישי‪ .‬וכשהרחוב‬ ‫צריך להבין את הנקודה הזאת‪ .‬כשאדם רוצה לדבר עם בנו‬ ‫נראה כפי שהוא נראה‪ ,‬אין זה אלא כדי שתתגבר ותעצום‬ ‫ולהגיע אל לבו‪ ,‬הוא צריך תחילה לדבר אתו ולפייסו – "איך‬ ‫את עיניך ותאמר‪ :‬אינני מקבל תענוג מבחוץ‪ ,‬אלא מהקב"ה‪.‬‬ ‫היה בתלמוד תורה? איך אתה מרגיש? אני רוצה להגיד לך‬ ‫כך כשיש אנשים סביבך אין זה אלא כדי לנסותך ולזכך את‬ ‫משהו‪ .‬אני באמת רוצה לעזור לך"‪ .‬וכך ימשיך לפייסו‪ ,‬ובמשך‬ ‫עצמך‪ ,‬שתלמד תורה ותזכיר לעצמך את האמת ותתפלל‬ ‫דיבורו יעבור לדבר על הנקודה העדינה שבשבילה יזם את‬ ‫לסייעתא דשמיא‪ ,‬אבל האם מפני כך תלך ותביא עוד אנשים‬ ‫השיחה אתו‪ .‬כעת תחשבו על כך שהוא הזמין עוד אנשים‬ ‫שיראוך בעבודתך?!‬ ‫להיות אתם בחדר‪ .‬מה שהוא התכוון לעשות – אינני יודע‪.‬‬ ‫ברור הדבר שמה שנוצר כאן הוא רחוק מאוד מחיבור‪.‬‬ ‫הלא זה דומה למי שהולך במקום פרוץ כשיש דרכא‬ ‫מסבירים לנו הצדיקים שכאשר האדם בא לעבוד את ה'‪ ,‬אם‬ ‫אחרינא‪ ,‬כי אז אינו עושה את הבחירה הנכונה ובוודאי לא‬ ‫יעשה זאת ללא התערבותם של אחרים‪ ,‬אף הוא יהנה מזה‪ ,‬כי‬ ‫תהיה לו סייעתא דשמיא‪ .‬אומר רבינו המחבר‪ :‬עליך ליהנות‬ ‫כשייווצר החיבור ויגיע תענוג אל הקב"ה‪ ,‬ממילא הוא עצמו‬ ‫כשאתה רואה שיהודי אחר נהנה‪ ,‬כי אתה מבין מזה שהשכינה‬ ‫יקבל תענוג‪ ,‬כי האור הוא תמיד אור חוזר‪ .‬על כן אומרים לו‬ ‫נהנית‪ .‬אבל אינך צריך לקבל את תענוגך ממנו‪ ,‬אינך צריך‬ ‫לאדם‪ :‬השתדל לעבוד בצורה זו‪ ...‬אין אף אחד בעולם חוץ‬ ‫שהוא יזכור אותך ואת מעשיך‪.‬‬ ‫ממך רבונו של עולם‪ ,‬ואני מכניע את עצמי אליך‪ ,‬אני רוצה‬ ‫להביא לך ביכורים‪ ,‬רק ביני לבינך‪ ...‬תוציא את כל הפניות‪ ,‬כי‬ ‫מצוה נקייה ללא סיגים‬ ‫אם יהיו לך פניות‪ ,‬לא יהיה לך חיבור אמיתי‪ ,‬ולהיפך‪ ,‬יהיה לך‬ ‫הנה כך כתב הרמב"ם שהדרגה הנעלית ביותר של צדקה‪,‬‬ ‫חיבור אמיתי‪ ,‬בחינת אשת איש‪.‬‬ ‫היא כשהנותן אינו יודע מי המקבל והמקבל אינו יודע מי‬ ‫משתדל האדם להיכנס למקום כזה‪ .‬הוא חושב על הקב"ה‪,‬‬ ‫הנותן ואף אחד אינו מכיר בכך‪ .‬זה לא רק משום שפלוני אין‬ ‫הוא חושב על הקשר העמוק שיש לו עם הקב"ה‪ ,‬ומבין שכל‬ ‫לו שום בושה‪ ,‬אלא הרבה יותר מזה‪ ,‬זו מצוה נקייה‪ .‬באופן‬ ‫ידיעה שמגיעה לאחרים בענין עבודתו‪ ,‬רק מפריעה לו‪ .‬מבאר‬ ‫כזה הנותן יכול לשמוח עם הקב"ה‪ .‬אכן הקב"ה קבע שזה‬ ‫רבינו המחבר‪ ,‬שכך צריך להקפיד על זה גם במצוות הנעשות‬ ‫יהיה קשה‪ .‬יש אנשים מסביב‪ ,‬אנשים שמפריעים‪ ,‬אנשים‬ ‫ביחד עם אחרים‪ .‬אמנם כן‪ ,‬שם העבודה יותר קשה‪ ,‬כי בשאר‬ ‫שמחמיאים‪ .‬כבר למדנו לא מזמן שמי שנותן מחמאות יכול‬ ‫מצוות כגון מצות ארבעת המינים‪ ,‬ידוע שהיו מהצדיקים‬ ‫להיות זה שמפריע לאדם יותר ממי שמבזהו‪ ,‬כי הוא מרחיקו‬ ‫שנזהרו שאף אחד לא יראה אותם בעת הנענועים‪ ,‬אך מה‬ ‫מהקב"ה‪ .‬מדובר אפוא בניסיון‪ ,‬אך האדם עובד מכל צד‬ ‫נעשה במצות צדקה או בשאר מצוות שמצד מהותן מעורבים‬ ‫להתקדם מהמקום שהוא נמצא קצת יותר‪ ,‬ואז הוא מגיע‬ ‫בהן אחרים‪.‬‬ ‫לדביקות אמיתית‪ ,‬כי יש לו קשר עמוק עם הקב"ה אשר אף‬ ‫אחד אינו מתערב בו‪.‬‬ ‫הקב"ה הוא מקור התענוג‬ ‫וכאמור‪ ,‬הקב"ה מקבל נחת רוח מזה שהאדם נלחם עם‬ ‫אומר רבינו המחבר‪ :‬מה שמוכרח – מוכרח‪ .‬אבל עליך‬ ‫המחשבות המזיקות‪ .‬כשיש עולם חשוך שבו בני האדם רודפים‬ ‫להבין בענין מה שהזהרתי אותך מן הפניות‪ ,‬ומה שאמרתי לך‬ ‫אחר הכבוד ואחרי מציאות חן בעיני אחרים‪ ,‬והאדם עצמו יש‬ ‫שתיזהר ֹלא ִל ְקנֹות ֵׁשם וְ כָ בֹוד ֵּבינֵ ֶיהם וְ ֹלא ְל ַקּוֹות ַהּגְ מּול ֵמ ֶהם‬ ‫לו יצר הרע ואחיזה בעולם הזה ומעניין אותו מה אנשים‬ ‫וְ ֹלא ְל ִה ְׂש ָּת ֵרר ֲע ֵל ֶיהם‪ ,‬שהסיבה שאתה נהנה כשאתה רואה‬ ‫אומרים‪ ,‬אבל הוא נלחם עם עצמו ועושה את מצוות ה' באופן‬ ‫את האחרים נהנים‪ ,‬היא שאתה רואה בזה את הארת פניה‬ ‫שאף אחד לא ידע ואינו מגלה לאף אחד כלום ומעמיד פני תם‪,‬‬ ‫של השכינה‪ ,‬ואם כן תאמר לעצמך‪ :‬מקור התענוג שלי הוא‬ ‫אזי הקב"ה אומר‪ :‬אני מכיר את גאוותו‪ ,‬אני מכיר את חולשתו‪,‬‬ ‫הקב"ה‪.‬‬ ‫ואני רואה שהוא‬ ‫כבר כתב רבינו המחבר במקום אחר‪ ,‬שהסימן לראות אם‬ ‫נלחם עם עצמו‬ ‫‪718.686.8300‬‬ ‫‪072.257.7726‬‬ ‫הקב"ה קיבל תענוג הוא לראות אם הוא עצמו מרגיש תענוג‪,‬‬ ‫קול הבינני‬ ‫ארה"ב‬ ‫א"י‬ ‫לעבדני עבודה‬ ‫כי זה משתקף תיכף ומיד אצלו‪ .‬על כן הקב"ה אומר לאדם‪:‬‬ ‫‪072.257.7726‬‬ ‫‪718.686.8300‬‬ ‫א"י‬ ‫ארה"ב‬ ‫תמה‪ .‬מתמלא אני‬ ‫אם אתה רוצה שיקרה מה שצריך לקרות בעת קיום מצוה‪,‬‬ ‫נחת רוח ממנו‪.‬‬ ‫‪0204.586.2115‬‬ ‫בריטניה‬ ‫עזוב את כל ההבלים‪ .‬מה שמוכרח – מוכרח‪ ,‬ואין זה אלא כדי‬ ‫‪0480.20.1618‬‬ ‫בלגיה‬ ‫לקבלת הגליון וקונטרס הבינני המלא‪ ,‬או לקבלת השיעורים‪ ,‬שלחו מייל‪info@machonhavineini.com :‬‬ ‫לתרומות וזכויות בהפצת הגליון ושיעורי הבינני‪ ,‬צרו קשר עם 'מכון הבינני'‪ 718.387.1122 :‬או במייל‪info@machonhavineini.com :‬‬ ‫‪ || 8‬גליון הבינני‬