הבינני - אמונה ובטחון · Havineini - Emineh and Bituchoin — נח (2026-10-12)

||| שנת תשפ"ז לפ"ק פרשת נח
מדור שיעורי
אמונה ובטחון הרב שמעון
מתוך קונטרס הבינני המלא שפיצער
קונטרס תל"ז שליט"א
והצנע לכת עם אלוקיך
יום שלישי פרשת בראשית כ"ה תשרי תשפ"ז
אמונה ובטחון שיעור שמ"ח
מכך ,אך הוא בוחר לדחותה ואומר" :לא ולא! הקב"ה מנהיג את תשובה למחשבות ההרסניות
העולם ואינני צריך לבקש עבורי תועליות .אני בוחר לכבד את ישׁי" שבפרק הרביעי ,רבינו המחבר ב"פרּוׁש ַה ֵח ֶלק ַה ֲח ִמ ִ ֵּ
הורי אך ורק כדי לעשות רצון ה'" .ואז באה מחשבה השואלת: מלמדנו כיצד להיות בעלי בטחון במצוות שיש בהן מגע
"מי אומר שאבי יהיה מרוצה? אולי בסוף הוא דווקא יתאכזב ומשא עם אחרים .לשם כך הוא מציג רשימה שלימה של
ממה שאני עושה עכשיו?" והוא משיב לה" :אם אני עושה כעת מצוות כאלה .למשל :ליתן צדקה ומעשר ,ללמד דברי חכמה,
את הדבר הנכון ,אני יכול לבטוח בה' שישלים את המעשה". להוכיח אחרים ,לדבר טוב על אחרים ,להסתיר סודות ,לכבד
את הוריו ,וכותב בזה הלשוןְ :
"אֹופנֵ י י ֶֹשׁר ַה ִב ָּטּחֹון ָבּזֶ הֶ ,שׁיִ ְּהיֶ ה
כעין זה לגבי צדקה .האדם הולך לתת צדקה ואינו יודע אם
ּדֹומה ָל ֶהם, צֹופן (שיחדיר) ִב ְּל ָבבֹו כָ ּל ַה ַמ ֲּע ִשׂים ָה ֵא ֶלּה וְ ַה ֶ ָה ָא ָדם ֵ
העני יהיה מרוצה מהסכום ואומר לעצמו" :הרי יתכן שאחרי
יהם (ישתדל ויחתור אליהם ,אך רק עם הכוונה ׂשֹותם וִ ַיס ֵבּב ֲא ֵל ֶוְ יִ ְב ַחר ֲע ָ
כל המאמץ שלי הוא עוד יתלונן עלי ,אם כן אולי עדיף לא
הנכונה) ,כְ ִּפי ַמה ֶש ִׁה ְק ַד ְּמנּו ַב ֵּח ֶלק ָה ְר ִב ִיעי ֵמ ִחּיּוב ַה ְב ִּח ָירה ָע ֵלינּו
לתת לו כלל?" .אך הוא משיב לעצמו" :לא! מצוה מוטלת
ֹ-להים ִב ְּל ַבדֹ ,לא ִל ְקנֹות ֵשׁם וְ כָ בֹוד ֵבּינֵ ֶיהם, ְל ִה ְת ָק ֵרב ֶאל ָה ֱא ִ
עלי לתת צדקה ואני מקיימה" .על כך עולה ספק" :אבל
וְ ֹלא ְל ַקּוֹות ַהגְ ּמּול ֵמ ֶהם וְ ֹלא ְל ִה ְש ָׁת ֵּרר ֲע ֵל ֶיהם ,וְ ַא ַחר כָ ְּך יִ ְב ַטח
פלוני סבור שאני יכול לתת יותר ויכעס עלי ,ובכלל ,מי אומר
ֹ-להים ְב ַּה ְש ָׁל ַמת ַה ַמ ֲּע ֶשׂה ֶשׁכִ ּוֵ ּן ַל ֲעׂשֹותֹו ֵמ ֶהם כְ ִּפי ַמה ַעל ָה ֱא ִ
שהכסף ילך למקומות טובים? מי אומר שזה אכן יועיל? ואולי
ֶשׁהּוא ר ֶֹוצה ּבֹו ִמ ֶמּּנּו ַא ֲח ֵרי ֶשׁיִ ְּת ַפ ֵּלּל ֵא ָליו ַעל זֶ ה".
העני ייפגע?" על כך הוא עונה" :אני עושה מה שעלי לעשות
ומשתדל לעשותו בכוונה נכונה ומתוך דביקות בה' ,ואני בטוח ניקח לדוגמא את מצות התוכחה .האדם רוצה לגשת אל
בה' שישלים את המעשה ויוציא ממנו תוצאה טובה". זולתו ולומר לו שדבר פלוני שהוא עושה אינו הגון .הנה
קודם לכן הוא לומד את כל הלכות תוכחה – כגון לא לפגוע
הצנע לכת עם ה' אלוקיך בו ולא לישא עליו חטא ,ולברר שהוא עצמו אינו לקוי בדבר
רבינו המחבר ממשיך: זה ,ולכוון רק לשם שמים ,ואז כשהוא מתחיל לגשת אליו
מיד באה אליו המחשבה המנקרת בו ואינה נותנת לו מנוח:
"וְ יִ זָ ֵּהר כְ ִּפי יְ כָ ְלּתֹו ְבּכָ ל זֶ ה ְל ַה ְס ִתּירֹו ִמ ִמּי ֶש ֵׁאין ָצ ִריְך לֹו "מה יחשוב פלוני עלי?" הוא דוחה אותה ,ואז באה המחשבה
הֹוד ַיע". ְל ִ המבקשת להחליש את רוחו ושואלת" :מי אומר שהתוכחה
תועיל?" והוא עונה לה" :התוצאה תלויה בהקב"ה ,ולא בי".
כשמדובר בדברים שיש בהם מגע ומשא עם אחרים, נמצאת אומר שהאדם צריך לבחור לכוון את הכוונה הנכונה,
האדם אומר לעצמו" :בין כה וכה אחרים יודעים מזה .הרי זו וכשהמחשבות המזיקות חודרות פנימה ,עליו לענות להן על-
המציאות; אין זה משהו שאני עושה ביני לבין קוני" .אומר ידי מחשבות הבטחון.
רבינו המחבר דבר נפלא :אל תחשוב שבגלל שאדם אחד יודע,
צריכים עכשיו מאה אנשים לדעת .כלל גדול הוא :מי שצריך ניקח דוגמא נוספת ,כיבוד הורים .האדם הולך לכבד את
לדעת – שיידע ,אך מעבר לזה ,היזהר שלא יתוודע הדבר לאף הוריו ,ופתאום עולה בלבו מחשבה האומרת שתהיה לו תועלת
גליון הבינני || 1
האדם טועים בה; הם אומרים" :העולם בין כה וכה יודע ,הלא אחד נוסף .ואף מי שצריך לדעת ,היזהר שלא יתגלה לו יותר
אין זה סוד ,מה זה משנה אם פלוני ופלוני יידעו גם כן או לא?" ממה שהוא צריך לדעת.
והתשובה היא מעשית כל-כך :איני נכנס עמך עכשיו יֹותר גָ ּדֹול ִמ ַמּה ֶשׁיִ ְּהיֶ ה ִאם
תר ,יִ ְהיֶ ה ְשׂכָ רֹו ֵ
"כִ ּי ִב ְּהיֹותֹו נִ ְס ָ ּ
לשאלה אם אנשים יודעים או אינם יודעים – לא זהו הנושא. נֹודע". יִ ְהיֶ ה ָ
אני מדבר עמך על לבך ,שהרי הלב חשוב יותר מכל .הנה ,לו
הנה לכאורה אינו מובן מה השייכות לכאן; הלא רבינו
יצויר שכאשר אנשים יודעים ,לבך נשאר שלם עם הבורא
המחבר יעסוק בענינים אלה בשער הבא ,שער יחוד המעשה,
– יתכן באמת שאין שום חילוק אם אחרים יודעים או לא;
ומה צורך יש להזכיר כבר עכשיו ענין זה שייזהר להסתירו
אבל מסתבר שעדיין אינך במדרגה זו שלא ישנה לך כלל מה
ממי שאינו צריך לדעת ממנו? אכן רבינו המחבר ממשיך:
שאחרים יודעים ,על כן אומרים לך :וכי מפני שמעט אנשים
יודעים ,אתה צריך שעוד אנשים ידעו?! הלא דבר זה בוודאי "ּומה ֶשֹּׁלא יּוכַ ל ְל ַה ְס ִתּירֹו ,יִ זְ כֹּר ּבֹו ַהשֹּ ֶׁרׁש ֲא ֶשׁר ִה ְק ַד ְּמנּו ,כִ ּי
ַ
יעוות את לבך .אם מעט אנשים יודעים – יש לך התמודדות ּבֹוראּתֹוע ֶלת וְ ַהנֵ ּזֶ ק ֹלא יִ ְהיֶ ה ִמן ַה ְ ּבר ִּואים ,כִ ּי ִאם ִב ְּרׁשּות ַה ֵ ַה ֶ
קטנה; אם הרבה אנשים יודעים – יש לך התמודדות גדולה. יִ ְת ָב ַּרְך".
ברור אפוא שעליך להיזהר שכמה שפחות אנשים ידעו .אם
קיימת עכשיו כיבוד אב ,למה אתה צריך שכל האחים ידעו אל תביא את עצמך לידי נסיון
מזה? למה אתה צריך שאשתך תדע מזה? האדם חפץ לשתף רבינו המחבר אינו מבאר כעת את ענין ריבוי השכר על-
את רגשותיו – אם זה כל-כך חשוב לך? שתף את הקב"ה! ידי הסתרת המעשה מאחרים ,אלא על כך שהדחףא להודיע
עשית מה שהיית צריך לעשות – התקדם הלאה. לאחרים נובע מחוסר בטחון וממילא מובן שהעצה לכך היא
חיזוק הבטחון .מדוע אתה זקוק שאחרים יידעו ממעשיך
עוד מעט נראה בסייעתא דשמיא מהיכן צריך האדם ליטול
הטובים? כי אתה רוצה למצוא חן בעיניהם ולקבל מהם מנות
את תענוגו ,באופן שלא יהיה לו כל-כך צורך להודיע לאחרים
גדושות של כבוד או תועלת אחרת ,ובכן ,דע לך שכל זה
על מעשיו הטובים .אך לגופו של דבר אומר לנו רבינו המחבר
נובע מכך שאתה בוטח בבני אדם ולא באלוקים .אתה אומר
כך :אני מערב כאן נושא של שער יחוד המעשה משום שאני
בלבך" :טוב שפלוני יידע שאני מוצלח בתחום פלוני .אי אפשר
באמצע לעסוק במידת הבטחון ,וברצוני לעבוד עמך באופן
לדעת ,אולי הדבר יעזור לי בשידוכים ,אולי בענינים אחרים".
מעשי כדי שתצליח להתקדם ולו במעט מהמקום שהיית
פירושו של דבר שאתה מרגיש שפלוני יכול לעזור לך ,ואם
בו .זה כלל ישן .אין מדברים על שלימות .אלא על התקדמות
הקב"ה יידע שאתה מוצלח ,לא יספיק לך ,כי בסופו של דבר
מהמקום שבו אתה נמצא .עשה את מה שאתה עושה בכוונה
מי ילך להודיע לפלוני? הקב"ה הרי לא יתגלה אליו להודיע לו.
נקייה יותר לשם שמים ,מתוך כך שאינך רואה צורך שאחרים
נמצאנו למדים שאתה סומך על פלוני ולא על הקב"ה.
ידעו ,וזאת מחמת ההכרה שבין כה וכה אינם יכולים לעזור לך
ולא תהיה לך תועלת אמיתית מכך שיידעו. ובכן ,הכלל המעשי הראשון הוא ,שאף אחד לא ידע ,כי
ברגע שאחרים יודעים ,מיד מתחילים לחשוב איזו תועלת
בלי שער הבטחון אי אפשר אפשר לקבל מהם .הרבה יותר קל יהיה כשאף אחד לא
ידע ,העבודה תהיה אמיתית יותר ,כי כשאחרים יודעים ויש
להבין יותר ,כל שער יחוד המעשה בא רק לאחר שער
כבר מחשבות של תועלת ,צריך להתחיל להלחם במחשבות
הבטחון .קשה מאוד לבוא לאדם ולהורות לו לעבוד את
ולומר" :לא! אינני בוטח בפלוני" .ואי אפשר לדעת אם האמירה
בוראו עבודה תמה לשמה ,ללא פניות ובלי שאחרים ידעו,
באמת מבטאת את הפנימיות ועד כמה .עזוב את כל הדבר
אם עדיין לא למד שער הבטחון ,כי אם באים לדבר עמו על
הזה .אם אף אחד לא ידע ,אין אנו נכנסים בנסיון הזה ואין
כך לפני שלמד שער הבטחון (וברוב המקרים זה כך ,כי האדם במרבית
צורך להילחם.
ימיו ,עדיין אינו נמצא בסוגיית הבטחון האמיתית) ומורים לו לכוון בעבודתו
בלתי לה' לבדו ,הוא אומר" :קשה לי; אינני שרף ,אני איש בין
אנשים ,בשר ודם ,ואני נהנה שאחרים יודעים .אני נהנה לראות אל תגדיל את ההתמודדות
את אבי רווה נחת ממני ואני זקוק למעמדי בקרב סביבתי. כאמור ,החידוש הוא שעוסקים כאן בדברים שאחרים
אני מדבר באמת ובלב גלוי .אינני זקוק שיכבדו אותי כגדולי קשורים בהם .לא במצוות שהאדם מקיים בינו לבין קונו ,ולא
הנגידים ,אבל אני נהנה שאני נחשב כאדם בעל מעמד". בלימוד התורה או בביטול האדם להקב"ה לנוכח נסיון שאין
איש יודע ממנו ,אלא בדברים שהוא עושה עם אחרים .אכן,
אכן ,לאחר שאדם למד 'שער הבטחון' ,אינו צריך למאמצים על זה אומר רבינו המחבר שכאן העניין עדין יותר ,ואומר:
כבירים כדי להסתיר מאחרים – הוא פשוט אינו מרגיש אל תחשוב שזהו "הכל או כלום" .זוהי באמת טעות שרוב בני
urge א
|| 2גליון הבינני
הפרדה בין ההשתדלות לתוצאה צורך בכך .כשהוא לומד 'שער יחוד המעשה' ,זה נובע ממנו
מבאר רבינו המחבר את חלק הבטחון שבדבר .בטרם מגיעים בטבעיות; הוא נהנה מכל מילה ,עד שהוא מבקש ללמוד את
לחלק יחוד המעשה :אם אתה רוצה לקיים את המצוות כראוי כולו בבת אחת .למה? מפני שהוא מרגיש כי הידיעה של
באופן כללי ,עליך להפריד בין החלק המסור בידך לבין החלק אחרים על מעשיו אינה אלא הבל .הוא עמל שנים ארוכות
הנוגע לתוצאה .בחלק המסור בידך – עליך לבחור בטוב ב'שער הבטחון' ,טעם את הדבר והרגיש כיצד נראים החיים
ולעשות את המוטל עליך בצורה הטובה ביותר; ואילו בחלק כשבוטחים בבשר ודם ,עכשיו כשהוא בא ללמוד 'שער יחוד
הנוגע לתוצאה – עליך לבטוח בהקב"ה. המעשה' ,כל יסוד מתקבל אצלו כדבר המובן מאליו.
כאשר מדובר ,כמשל ,בלימוד התורה – עליך להתיישב בטרם לומד האדם שער הבטחון ,הוא חושק שאחרים
ללמוד ,לחפש חברותא במידת הצורך ולשאת בבושת הפנים יקנאו בו .כמה מעוותים ,טיפשיים ,מרירים הם חיים כאלה.
הכרוכה בכך .כמו כן ,עליך להתייגע במאמץ להבין את הלימוד. כשהוא מגיע למילים "יהי רצון שלא תעלה קנאת אדם עלי
וכשמתעוררים בך חששות" :האם אבין? האם אצליח?" – עליך ולא קנאתי על אחרים" ,הוא מוצא את עצמו מהרהר בלבו:
לחזק את בטחונך בה' ולהאמין כי הקב"ה יעשה עמך נס .אין "דווקא הייתי רוצה; עזור לי ,רבונו של עולם ,שאחרים יקנאו
הכרח להיות שתוצאה תהיה קשורה להשתדלות ,כפי שהכלל בי .אינני מסוגל לחיות כאשר איש אינו יודע על מעשיי
נוהג בכל תחום :האדם עושה את השתדלותו ,והקב"ה מביא הטובים .אני זקוק שאנשים יידעו .מה ,האם גם הקרובים אלי
את התוצאות בדרכו שלו. לא יידעו? האם עליי לחיות לבד? אינני רוצה להיות בודד".
הוא חי בעולם אחר.
וכך גם בנוגע לתפילה .מהו החלק המוטל עליך? ללכת
לישון מוקדם ,להכין שעון מעורר ,להישמר משיחה בטלה על כך אומר רבינו המחבר :אל תדבר עם אדם כזה על יחוד
קודם התפילה ולהתפלל לה' שיסייע בידך לכוון .כל אלו המעשה .עדיין לא הגיעה השעה לכך .דבר אתו סתם ככה
תלויים בבחירתך .אם אין אתה עושה כן ,הרי זה כאילו לא – אמור נא! פלוני באמת עזר לך? אתה זוכר שסמכת עליו
באת לבית המדרש .סידור ,מנין קבוע – הכרחיים הם .ולאחר שיעזור לך? אתה זוכר שהוא הבטיח לך סכום נכבד להוצאות
שתעשה את כל אלה ,תבטח בה' שיעשה לך נס. הנישואין? –למעשה הוא לא יכול היה לתת לי ונתן לי תרומה
קטנה .למדת מזה משהו? למדת אולי שאי אפשר לבטוח
בנדיבים ,בבני אדם שאין להם תשועה? וכך ימשיך לפקוח את
השתדלות שלא לבטוח בבני אדם
עיניו על הנעשה ויראה זאת שוב ושוב במשך כמה שנים ,עד
אכן כל זה במצוות שבין אדם למקום ,אולם כשמדובר
שיתרחק מן התפיסה הזו .רק יהיה אפשר לדבר אתו על יחוד
במצוות הכרוכות במגע ומשא עם אחרים ,מוסיף רבינו
המעשה ,וישתה את הדברים בצמא.
המחבר פרטים נוספים .יש להתבונן ולהבין כיצד יש לבטוח
בה' כשמדובר במצוות כאלה ,וכיצד מגיעים בהן להצלחה
הצדיקים סולדים מהצורך בפרסום
אמיתית .במצוות כאלה צריך לשים דגש מרכזי בחלק
הבחירה על הכוונה לשם שמים .הדגשת הכוונה נחוצה תמיד, הצדיקים ,יראי שמים האמיתיים ,מתעלים בכל עת בסוגיא
אך במיוחד במצוות שבין אדם לחבירו ,שכן בהן מתעסק זו .משום כך ,כשהם פוגשים באדם הרחוק מדרגה זו ,ששיחו
האדם עם אחרים. ושיגו שפלים בהתאם ,קשה להם להבינו .הם אינם יכולים
להאמין שישנם אנשים שעדיין שקועים בעולם החושך .הם
כשם שבמצות לימוד התורה על האדם לבחור לשבת עם אומרים לעצמם :הרי זה כעין 'אחור וקדם צרתני' – האדם
גמרא פתוחה ולהתייגע בה ,כך במצוות אלו עליו לבחור בין עלול לרדת לדרגה נמוכה אף מזו של הדומם .הדומם אינו זז
השאר לעשותן לשם שמים ,וכדי שהשכינה תשרה עליו שכינה ממקומו ,ואילו האדם ,דווקא מפני שזכה לדעת ,יכול ליפול
וכדי להתקרב אל ה' .כמו כן ,מוטל על האדם לשנן לעצמו כי להידרדר .הוא מתעניין לדעת מי הסתכל ומי לא ,כמה אנשים
באמת בני אדם אינם יכולים להועיל לו מאומה ,ולהיזכר באמת יודעים כבר ,ומבקש לפרסם .הצדיקים משתוממים על כך:
הפשוטה והידועה מנסיונו האישי' :אל תבטחו בנדיבים' .פלוני תמיד נדמה היה שהדומם הוא השפל שבנבראים.
חושב רק על עצמו; נראה לך שהוא רוצה לעזור לך? חכה
ותראה .מן הראוי שיעלה האדם במחשבתו התבוננויות מעין הצדיקים יכולים היו להבחין באנחתו של בעל התפילה
אלו – שלא חייבות להיות מחשבות המופיעות בספרים ,אלא למי הוא מכוון ,והבינו מיד היכן נתונים מעייניו .הדבר הותיר
נובעות מתוך חוויותיו האישיות .לצד זאת ,עליו לשנן את אותם נבוכים – כיצד מתמודדים עם תופעה זו? הרי אף לפי
עיקרי האמונה האחרים – הקב"ה יודע ועוזר ואיני זקוק לאף ההלכה מורידים לפני התיבה מי שיש לו צער גידול בנים,
אחד חוץ ממנו .כל אלו כלולים בחלק הבחירה המסורה לאדם. כדי שאנחתו תהיה אמיתית .בכל אופן ,עניין זה טעון פיתוח
ועבודה פנימית ,שכן ללא לימוד והתבוננות נשאר האדם
על כך מוסיף רבינו המחבר יסוד נוסף :בכלל חלק הבחירה בקטנות מוחין כילד.
גליון הבינני || 3
השלישי הסביר ,שמפני כך ברא הקב"ה את העולם באופן נכללת גם הזהירות שהדבר לא ייוודע לאחרים .היזהר שאחרים
שיצטרך האדם לעסוק במשא ומתן ,כי זה מנסה את האדם. לא יידעו .כי אדם העושה את מעשיו בקול רעש גדול ,אינו
ובמילים אחרות ,זה מה שמנשאו ומרוממו ,כי הדבר מכריח עושה מה שמוטל עליו מצד בחירתו .אף אם בטח האדם
אותו לעבוד את ה' .הקב"ה אינו צריך שיהיה חסרון לאדם בעצמו שפרסום הדבר לא ישפיע על לבו .ואף אם ניתן להבין
ושיצטרך למכור ולקנות כדי לקנות לעצמו לחם .הוא יכול אותו ,עדיין מדובר טעות .רבינו המחבר מורה לאדם לבחור
להחיות את האדם בלי כל זה .מדוע אפוא ,קבע שיוכרח האדם בטוב ולנהוג כראוי ,וזה כולל להיזהר שאחרים לא ידעו – זוהי
לעשות השתדלות? כי בהשתדלות ,יצטרך האדם להיזכר ההשתדלות הנכונה להשגת כוונה טהורה ונקייה.
בהיותו בתוך עולם החושך שהקב"ה מנהל את העולם ושכל
אלה הם שני היסודות שרבינו המחבר מצריך להכלילם
דבר אחר הוא הבל הבלים .כשיהיה לו נסיון לשקר ,יאמר" :לא
בחלק הבחירה כשמדובר במצוות כאלה שיש בהם התעסקות
זה מה שנותן לי את הכסף .הקב"ה נותן לי את הכסף" .וכן
עם אחרים .וכי יטען האדם "הרי אני מוכרח שבעלי הדבר
הלאה.
ידעו" ,על זה אמר רבינו המחבר :כמה שאנשים צריכים לדעת
במילים אחרות :בעולם הזה נמצאים רק היהודי והקב"ה. – אין לך ברירה ,וכיון שאין לך ברירה ,אין זה בכלל חובת
חוץ מזה אין כלום .וכל דבר אחר שרואים ,אינו אלא כדי ההשתדלות .אבל אם אתה מודיע לאנשים שאינם צריכים
לנסות את היהודי .לא קל להגיע להכרה זו .הגה"צ רבי שמשון לדעת ,אתה פוגע בחובת ההשתדלות שלך.
פינקוס זצ"ל היה אומר :כשאדם נכנס למכולת ומוציא מהמקרר
בקבוק חלב ,עליו להאמין באמונה שלימה שזה לא שהקב"ה אומנות שנרכשת ומתפתחת
שלח חמישים בקבוקים בשביל כל השכנים ורק בקבוק אחד אפשר לראות אנשים שעבדו על זה .העבודה ארכה להם
בשבילו ,אלא את כל החמישים הוא הביא בשבילו ,כי לא זמן רב ,כי מדובר באומנות .כמו בכל אומנות ,ככל שמוסיפים
נעים לקחת את הבקבוק האחרון .אפשר להתאים זאת לצורת להתרגל ,זה נעשה יותר עדין .כשאדם מתחיל לנגן בכינור,
הקנייה של ימינו ,כשאדם נכנס לסופרמרקט ורואה עשרות בתחילה הוא לומד את שבעת התווים ,לאחר מכן הוא לומד
אלפי מוצרים על המדפים ובוחר אחד מתוך כל אלף. גם את החצאים ואת הרבעים ,ואז הוא לומד איך להרעיד את
המיתרים ,וכן הלאה .כך הוא טבעה של אומנות .נכנסים ליותר
להעלות אותי על נס ויותר דקויות.
הרי כך שנינו בסוף מסכת ברכות" :בן זומא היה אומר :כמה
כך גם בעבודה פנימית זו :בתחילה היה האדם זקוק
יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול וכו' ואני משכים
לפרסום ולרעש גדול סביב מעשיו .וכשהתחיל לעבוד על כך,
ומוצא כל אלו מתוקנין לפני ,וכמה יגיעות יגע אדם הראשון
בתחילה התחבא בחדר שחלונותיו אטומים כדי שאף אחד לא
עד שמצא בגד ללבוש ...ואני משכים ומוצא כל אלה מתוקנים
ידע עליו מאומה ,ואז ראה שזה לא עובד ,כי בכל עת שאדם
לפני" .זה כולל לא רק את מה שהוא אוכל ולובש בפועל ,אלא
הסתכל ,הרגיש שעמלו נהרס .ועם הזמן הוא התייצב ופיתח
גם כל מה שהוא רואה בסביבתו .בית הכנסת שהוא מתפלל
את היכולת להישאר אדם מן הישוב ובכל זאת לעשות מה
ולומד בו ,הרחוב שהוא צועד בו ,וכן הלאה.
שצריך בהצנע לכת .הוא יודע כבר באיזו שעה אנשים אינם
גם האנשים האחרים צריכים להאמין שהכל נברא בשבילם, נמצאים ויודע שאם מישהו ראה ,לא קרה כלום .הוא לא
ואין בזה סתירה ,כי הקב"ה הוא אין סוף .על כל פנים האדם ש"ּומה ֶׁשֹּלא יּוכַ ל ְל ַה ְס ִּתירֹו יִ זְ ּכֹר ּבֹו
ַ עסוק בזה .הוא כבר למד
לעצמו צריך לחיות עם האמונה הזאת שכל מה שהקב"ה ַהּׁש ֶֹרׁש ."...אינני חושש מזה שאירעה טעות ומישהו ראה אותי,
העמיד סביבו ,זה בשבילו .השכן הקשה הוא בשבילך .אפשר למה? כי בין כה וכה אני יודע שפלוני אינו יכול לעזור לי .כך
היה להעמידו במקום אחר .העמידו אותו כאן ,כי הוא עושה הוא מפתח את האומנות יותר ויותר ומזכיר לעצמו בכל עת
עבודה טובה ,והראיה ,שאתה מתרגז .אתה רואה שהוא ּבֹורא
ּתֹוע ֶלת וְ ַהּנֶ זֶ ק ֹלא יִ ְהיֶ ה ִמן ַה ְּבר ִּואים ּכִ י ִאם ִּב ְרׁשּות ַה ֵ
ש"ה ֶ ַ
מצליח להוציא אותך משלוותך .הפלא ופלא .תעבוד עם זה, יִ ְת ָּב ַרְך".
דבר עם הקב"ה על זה .כל נפש ,כל מצב ,כל מציאות למיניהן,
הכל הוצב כאן בהשגחה פרטית מדוקדקת כדי לעזור לך כל העולם לא נברא אלא בשבילי
לעבוד ולהתקרב אל תכליתך .כפי שכל הצורך בהשתדלות נרחיב קצת בנסיון זה ,בנושא של פניות בעבודת ה' ,ובמיוחד
בכל תחום ,הוא כדי לנסותך ולבחון אותך האם אתה זוכר המציאות המורכבת של עשיית מצוות שיש בהן התעסקות עם
את הקב"ה באמת ,כך כל האנשים שהוצבו סביבך הם כדי אחרים ,כמו כיבוד הורים ,לימוד תורה לאחרים ,נתינת צדקה,
לנסותך ולרוממך .ועבודה שאינה פשוטה היא לחיות באמונה עזרה למשפחה ,וכל סוג של ארגון שקיים ,ואפילו האדם עם
זו .היא דורשת הרבה עבודת המדות. החברותא שלו שרואה את הצלחתו.
וכשהאדם באמת עובד ,הוא מתחיל להרגיש תענוג מזה. נדבר בדרך משל על עניני ממון .הנה רבינו המחבר בפרק
|| 4גליון הבינני
האדם להחדיר בלבו שוב ושוב שאינו יכול לקבל שום רווח אבל הדבר דורש יגיעה מרובה .תחילתו מר וסופו מתוק .הוא
ושום הפסד מאף אחד בעולם .וזה מה שעוזר לו כשמתרעמים מתחיל להודות לה' – זו הפעם הראשונה שהתאפקתי ,לא
עליו ,וגם כשמתרעמים עליו בביתו .הוא מנסה לעשות מה כעסתי .בפעם הבאה שהוא כועס ,זה כל-כך כואב לו ,אבל הוא
שהקב"ה רוצה שיעשה ,ואם מתברר לו שטעה ,הוא מנסה מתחיל להבין שהעובדה שפלוני הוצב לימינו איננה טעות או
לתקן .כך בכל עת. מקרה ,אלא נעשה בהשגחה פרטית מדוקדקת.
אשה ריח ניחוח לה' מותר נסיון האדם מנסיון הדומם
כעת נעמיק עוד בסוגיא זו ,לרגל ההילולא קדישא של היות שהאדם צריך לעבוד את ה' אך ורק לשמו יתברך,
הרה"ק מבארדיטשוב זיע"א .יש יסוד שמופיע בתורה ושנוי אמר הקב"ה לאדם " :אגלה לך סוד .כל אדם שאתה נתקל
בדברי חז"ל ומצוי יותר מכל יסוד אחר בספה"ק קדושת לוי. בו אינו שונה מדומם" .זה דבר מעניין ,כי כשהאדם רואה אבן
בתורה כתוב שכאשר האדם מביא קרבן ,תכליתו היא שיהיה לנגדו ,נסיונו הוא אם להתרגז על מי שהניחה או לחשוב שהיא
לריח ניחוח לה' .לגבי מצוות אחרות בתורה ,כתוב" :כאשר צוה הגיעה הנה בדרך מקרה ,אבל כשאדם עומד לנגדו ,יש אמנם
ה'" .אפשר לשמוע בקולו ה' כעבדים ואפשר לשמוע בקולו שנסיונו דומה לנסיון האבן ,היינו לחשוב שאין זה בהשגחה
כבנים ,אך לגבי הקרבנות מופיעה לשון זו – "לריח ניחוח לה'". פרטית ,אך יש שנסיונו הוא למצוא חן בעיניו.
האדם מקריב קרבן וזה עולה לריח ניחוח לה' ,לפי פירוש רש"י
כשמדובר באבן – אין לו נסיון זה .אך כשאנשים עומדים
הכוונה שזה גורם להקב"ה נחת רוח ,הנאה ותענוג .יותר מזה
סביבו ,הוא מיד מתחיל לחשוב" :נפלא ,זה מאוד יכול לעזור
מבואר במשנה במסכת זבחים (מו ,ב) שצריך לכוון בשעת
לי ,תודה לך השם על שהבאת הנה את האנשים האלה ,נעים
הקרבת הקרבן לעשותה לשם כך .יש כמה דברים שצריך לכוון
לי מאוד שהם רואים את מעשיי הנפלאים" .זהו נסיון מסוג
לעשותם לשמם ,לשם זבח ,לשם זובח וכו' ,ואחד מהם :לשם
חדש ,לחשוב שהאנשים יכולים להביא לו תועלת .והרי זה
ניחוח .פירש רש"י" :לשם הנחת רוח להקב"ה שאמר ונעשה
שקר גמור .אתה חושב שהדבר יכול להביא לך ערך ותענוג,
רצונו".
ולפי האמת ,אינו יכול להביא לך לא ערך ולא תענוג ולא שום
האדם מקריב קרבן ומבין בשעת מעשה שהוא מסב בזה דבר בעולם .הם חבורה של דוממים .אתה צריך להחדיר זאת
הנאה להקב"ה ,כביכול .קשה להוציא מילים כאלה מהפה ,מה ללבך .אדרבא ,הקב"ה העמידם לצדך אך ורק כדי לנסותך
גם שאיננו יכולים באמת להבין את המושג הזה כלפי הקב"ה. ולראות אם תסתכל עליהם באופן זה.
אנו יכולים להבין אותו רק מהמשל ,אבל התורה אומרת לנו: מכאן נעלה במדרגה אחת ,ונאמר כך :באותה שעה עצמה
השתמש במשל ,ולאחר מכן תבין שהאמת היא הרבה יותר שהאדם צריך לראות את הסובבים אותו כדוממים ,הוא מצווה
גבוה מזה ,ותברח מהחלק הגשמי שבו מתוך הבנה שאינו לפי לקיים את דברי רבינו הקדוש' :איזוהי דרך שיבור לו האדם,
השגתך. עֹוש ָׂה ותפארת לו מן האדם' .תחייך לכל
כל שהיא תפארת ְל ֶ
אחד ,תטיב לכל אחד ,תאהב כל אחד.
המשל הוא האדם ,שיש אצלו מושג פשוט של הנאה ונחת
רוח .כל אחד יכול לחשוב על הנאות שונות עדינות שהוא
מקבל .די לפעמים במילה טובה או בהבנה מיוחדת שהאדם דומם שאתה מצווה לחייך אליו
מקבל כדי שיקבל נחת רוח גדולה .אומרת לנו התורה שהקב"ה האדם מתבלבל :אם כן ,פלוני אינו דומם .חשבתי שהוא
כביכול מקבל הנאה ותענוג כשהאדם מביא קרבן ,והאדם צריך אבן .התשובה היא :עליך להבין את חברך ולבכות אתו ביחד,
לכוון להקריב את קרבנו לשם כך. לעזור לו ככל יכלתך ולהאיר לו פנים ,אך הכל רק משום שכך
הקב"ה מתנהג ורצונך להתנהג במדותיו .אין בזה שום סתירה,
כי באותו שעה אינך מרגיש שום צורך למצוא חן בעיניו
ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים
ואינך ירא משום דבר .אתה רואה אותו כדומם מפותח ואומר
עוד אנו מוצאים בזוה"ק (זוהר חדש ז ,ב) הלשון "ישראל מפרנסין
לעצמך :סתם דומם יכול לנסותי רק באופן כזה שיעלו את
לאביהם שבשמים" .אמר על כך המגיד הק' ממעזריטש
חמתי על כך שהוא עומד לי לרועץ ,ודומם זה יותר מפותח
זיע"א והביאו ה'קדושת לוי' פעמים רבות בספרו שהכוונה
מסתם דומם ,יש לו יכולת להכריחני לתקן את מדת הסבלנות
לתענוג .בני ישראל קיבלו את הכח להביא תענוג להקב"ה.
ואת שאר המדות הקיימות בי ,אבל אין לי כלום אתו .יש לי
דוגמא לדיבור כזה בקדושת לוי ,הוא בפרשת ויחי על הפסוק
עסק אך ורק עם הקב"ה .אני מודה לה' על שעוזר לי לתקן
"והוא יתן מעדני מלך" (ויחי מט ,כ) .זה לשונו" :על פי ששמעתי
ולזכך את עצמי.
ממורי הצדיק מורינו דוב בער ,על מה שאמרו חכמינו ז"ל
'ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים' ,היינו שהתענוג נקרא מדובר כאמור בעבודה נפלאה ,אבל אין האדם יכול להתחיל
פרנסה ,והשם יתברך מתענג בעבודת ישראל ,וישראל גורמים בה אם הוא עדיין חושב שאנשים יכולים לעזור לו .על כן צריך
גליון הבינני || 5
תענוג תמידי אינו תענוג תענוג לאביהם שבשמים .וזהו 'יתן מעדני מלך' ,שמי שזוכה
עד כדי כך שה'קדושת לוי' מביא חידוש נפלא .כלל ידוע לעבוד השם יתברך באהבה שלימה וגמורה ,אהבה בתענוגים,
הוא שתענוג תמידי אינו תענוג ,ואפילו ברוחניות ,ומטעם זה 'הוא יתן מעדני מלך' ,שגורם תענוג להשם יתברך ,וישמח ה'
הקב"ה מביא מוחין דקטנות לבני אדם ,ואף לצדיקים ,כדי במעשיו".
שיוכלו להרגיש תענוג כשיהיו במוחין דגדלות .כתב על כך
ה'קדושת לוי' בפרשת תצוה שכך הוא גם כלפי הקב"ה" .ולכך הנה זה עתה באנו משמיני עצרת ,יום כזה אשר האריז"ל
עבור זה עשה השם יתברך שיהיה האדם מרוחק מהשם יתברך, אומר עליו שהקב"ה מקבל בו תענוג מבני ישראל .תמיד הוא
דאם היו כל בני ישראל עובדים את השם יתברך בתמידות ,לא מקבל מהם תענוג ,אבל בשעה זו זה בגלוי .יש לו להקב"ה
היה השם יתברך מקבל תענוג ,כי תענוג תמידי אינו תענוג. תענוג מעבודת בני ישראל .אכן בפרשת בראשית מבאר
אבל כשיש התרחקות ,ואחר כך האדם משבר כל המסכים ה'קדושת לוי' שהתענוג הבא לו מהם הוא דווקא בגלל
ומדבק עצמו בעבודת השם ,אז על ידי זה מגיע תענוג גדול שנמצאים בדיוטא התחתונה" .אלא שזהו עיקר בחירתו בעמו
להשם יתברך". ישראל ,שאף על פי שהם בדיוטא התחתונה ,אף על פי כן
פחד פחדים .אבל כך הם דברי ה'קדושת לוי' .אין לנו מושג מתמידים תמיד לעבודתו .וזהו שאמרה [המשנה] ותפארת
למה זה כך ,ואיננו יכולים להבינו ,כי הקב"ה הוא אין סוף. לו 'מן האדם' ,דהיינו שאף על פי שהאדם הוא בבחינה קטנה
בכלל ,איננו יכולים להבין כיצד הקב"ה יכול להיות בבחינת שבקטנות ,ואף על פי כן עובד את השם יתברך ,ודאי הבורא
מקבל ,אבל כך כתוב בתורה הקדושה שהקב"ה שהוא אין סוף ברוך הוא מתפאר עמו ,וזהו ותפארת לו 'מן האדם' ,דהיינו מן
ויכול לעשות כל דבר ,קבע את הסדר באופן זה שהתענוג יגיע האדם מגיע אליו תענוג ,ועל זה מתפאר עמו .וכשאדם מחשב
אליו רק על-ידי התרחקות וקירוב .והדברים עולים יפה עם בעצמו בחינה זו ,אז מגיע תענוג להבורא ,ואז גורם השפעה
מה שכתב בפרשת בראשית שהתענוג מגיע אל הקב"ה כאשר טובה לכל העולמות .וידוע הוא ש'נהר' הוא ההשפעה ,ועל זה
האדם משבר את המסכים .נמצא שאם לא היו לו לאדם מוחין אמר הכתוב 'ונהר יוצא מן העדן להשקות' ,דהיינו מזה העדן
דקטנות ,לא היה מגיע אל הקב"ה תענוג ,לכן עשה כן הקב"ה והתענוג שמגיע להשם יתברך ,יוצא 'נהר' דהיינו השפעה טובה,
שהאדם יצטרך להתמודד ולהלחם עם יצרו ולנסות לקום ,ואז 'להשקות את הגן' דהיינו העולמות ,כי העולמות נקראים גן".
יאמר לעצמו :גרמתי עכשיו נחת רוח להקב"ה.
הקב"ה מקבל תענוג מהמתמודדים
הצדיק מוציא יקר מזולל
ה'קדושת לוי' מוסיף בפרשת תצוה שהצדיק השלם שאין לו וכן הוא בפרשת שמיני" :הטעם מה שהשם יתברך מקבל
כבר נפילות ,הקב"ה נותן לו תפקיד להעלות אחרים ,כי בלי זה תענוג מעבודת האדם יותר מאלף אלפי אלפים כתות מלאכים
לא יגיע להקב"ה שום תענוג ממנו ,ואף העלאת אחרים באה לו שעובדים אותו ,כידוע ש'יצר לב האדם רע מנעוריו' ,ומיד
לצדיק על-ידי איזו נפילה של מחשבה זרה .זה לשונו" :והנה 'לפתח חטאת רובץ' ,ואף על פי כן כשאדם פונה עצמו מכל
הצדיק צריך להעלות כל המחשבות זרות ,ולכך לפעמים נופל עסקיו ,ומתחיל לעבוד את הבורא בשמחה ובלב שלם לעשות
להצדיק פתאום איזה מחשבה זרה ,והוא כדי שיעלה הצדיק נחת ליוצרו ,ומתגבר על יצרו שלא לילך אחר תאוות לבו ,אזי
המחשבה זרה בתפילתו ובדיבורו .וזה גם כן עשה השם יתברך השם יתברך יש לו תענוג גדול ,במה שהוא מכניע את היצר
לכבודו ,כי אם לא היה הצדיק מעלה את האחרים ,אז לא היה הרע לעבוד את השם יתברך בלב שלם".
מגיע להשם יתברך תענוג מהצדיק ,מחמת שהוא עובד השם
יתברך בתמידות ,אבל לפי שמעלה בני אדם ,אז כיון שמתרבה
מבואר מדבריו הקדושים שאין די שיידע האדם שהוא
השמחה על ידי הצדיק שמעלה בני אדם אחרים ,אז גורם
מביא תענוג להקב"ה ,אלא הוא צריך גם להבין את הסיבה
בעבודתו שמחה אף שהוא בתמידות".
לכך ,והסיבה היא שהוא שוכן בגוף אשר יצרו רע מנעוריו
הן ידוע מה דאיתא בזוה"ק שיש לפעמים צדיק שכבר ועליו להילחם עם עצמו לקיים רצון ה' ,ומזה יש לו להקב"ה
השלים את עבודתו ואינו בא לעולם אלא בשביל אחרים .בכל תענוג גדול מאחר שהוא מתאמץ להכניע את יצרו הרע לעבדו
הדורות ראינו זאת .היו צדיקים שצדקותם התבטאה ביגיעתם בלב שלם .וכפי שהדגיש ה'קדושת לוי' בפרשת בראשית,
בשבירת היצר ,והיו צדיקים שהיו גבוה מעל גבוה ולא היו דווקא ההכרה בסיבה זו ,היא המביאה את התענוג להקב"ה –
שייכים כלל לעולם הזה ,אבל הגיעו הנה בשביל יהודים "וכשאדם מחשב בעצמו בחינה זו ,אז מגיע תענוג להבורא".
אחרים .נשאלת השאלה :מאחר שהם עובדים את ה' בתמידות, ואז כשמגיע התענוג אל אל הבורא ,מגיע שפע גדול לכל
איך יגיע מהם תענוג אל הקב"ה? על זה מבאר ה'קדושת לוי' העולמות – 'ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן' .כך ידועים
שכאשר מגיע אל הצדיק יהודי במדרגה נמוכה והוא מעלהו, דברי הרבי ר' אלימלך זיע"א שעל האדם לומר בכל מה שהוא
הוא נאחז בחידוש זה וממילא עבודתו מביאה תענוג להקב"ה. עושה" :אני עושה כדי לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו".
|| 6גליון הבינני
נוגע לו בכלל זה שאחרים יודעים?! הוא מרגיש שזה ביטול בן חכם ישמח אב
זמן .לא מעניין אותו מה שאחרים אומרים או חושבים עליו. עוד הוא כותב בפרשת וארא" :ושמעתי בשם מורי הרב
הוא אינו עסוק בכך ,אינו מדבר על כך ואינו חושב על כך .אמרו מו"ה דוב בער ממעזריטש שאמר על פסוק (משלי י ,א) 'בן חכם
בני יעקב לאביהם :מתי האדם מרגיש כך ביותר? – כשהוא ישמח אב' כו' ,דהנה כשאדם עובד את הבורא ,יש להבורא
באמת עומד ביום המיתה ,ובכן ,כשם שאתה עומד היום ביום נחת רוח מזה ,ולכן כשאחד מלמד זכות על ישראל ,יש
פטירתך ואין בלבך אלא אחד ,אף אנו אין בלבנו אלא אחד ,כי להבורא מזה תענוג".
אנו מסתכלים על העולם בהסתכלות הנכונה.
כך ידוע מה שהביא מתנא דבי אליהו" :מצוה לספר בשבחן
על כל פנים ,רבינו המחבר אומר שמי שמכוון בעבודתו של ישראל" ,וכן ידוע שכל ימיו היה מתנהג כך ,כשהיה מלמד
למצוא חן בעיני אחרים ,הרי הוא כעובד עבודה זרה בשיתוף. זכות על העגלון ששימן את הגלגלים באמצע התפילה :תראה,
ולפי מה שלמדנו מדברי ה'קדושת לוי' בשם המגיד ,הדבר מובן רבונו של עולם ,איך היהודי גם כשהוא משמן את הגלגלים,
היטב .עבודת הקרבנות ,ולאחריה עבודת התפילה שבמקום שפתותיו דובבות בתפילה .הנה כי כן ,בן חכם ישמח אב.
תמידין תקנוה ,הרי נועדה לכך שהאדם יהיה בקשר עמוק
עם הקב"ה ,עד שיקבל את הנאתו וחיותו מזה שהוא מעורר הוא מוסיף שם עוד פרט ביסוד זה" :והאדם צריך לעבוד
תענוג אצל הקב"ה .זוהי מהות העבודה. את הבורא לא בשביל הנאת עצמו כלל ,רק כדי שיהא להבורא
תענוג ולא בשבילו ,אף על פי כן אנחנו מתפללים בתפלת י"ח
בשבילנו ,כגון וחננו ,השיבנו ,רפאנו ,ושאר ברכות ,אך כיון
חיבור אמיתי ולא ניצול לרעה
שיש להבורא תענוג מזה כשיש לישראל טובות וברכות,
הנה מפני מה האדם צריך לדעת בעת עבודתו שהקב"ה ולכן בקשות בשבילנו הוא גם כן טוב ,כי הבורא יש לו תענוג
מקבל ממנו תענוג? – כי זהו אחד מהאופנים לעזור לו להבין מטובות וברכות שלנו".
במה הוא עסוק והיכן מוחו ולבו צריכים להיות .אפשר לראות
זאת אצל רב ותלמיד .אם הרב מדבר אל התלמיד ,אך מתכוון
כעובד עבודה זרה בשיתוף ר"ל
אל פלוני למצוא חן בעיניו ,אין התלמיד יכול לקבל תענוג
מרבו .מצוי לראות זאת אפילו אצל ילדים בעלי רגישות .אתה לאחר שאנו מבינים יסוד זה ,הבה ונראה כיצד האדם נראה
פונה אלי ,אבל אינך באמת מדבר אלי ,אלא אל פלוני כי יש כשהוא עושה מצוות כדי שאחרים יראו .רבינו המחבר כותב
לך רצון להרשימו .אם כן אני נמצא כאן רק כדי לשמש אותך. בשער יחוד המעשה ,שכאשר האדם עובד את ה' ומכוון גם
אתה רוצה לקבל תענוג מפלוני ובשביל זה אתה משתמש בי. שאחרים יראו ויידעו ,הרי הוא כעובד עבודה זרה בשיתוף
למה אני צריך להיות כאן בכלל? תן לי לקום ולצאת. ר"ל .כך איתא בשם בעל ההילולא מרנא ה'חתם סופר' זיע"א
בפרשת ויחי על השקלא וטריא של יעקב אבינו עם בניו,
תחשבו על רב חשוב או אדם גדול שמישהו מתחנן בפניו כדאיתא במסכת פסחים (נו ,א)" :ויקרא יעקב אל בניו ויאמר
להיכנס אליו ולהתייעץ עמו באיזה ענין חשוב מאוד בעבודת האספו ואגידה לכם .ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין,
השם .הוא מתחנן ומתחנן ואחרי שבוע או שבועיים הרב ונסתלקה ממנו שכינה .אמר :שמא חס ושלום יש במטתי
מצליח לפנות לו מעתותיו .הוא מזמינו להיכנס אליו והנה פסול ,כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ,ואבי יצחק שיצא ממנו
הוא רואה אותו נכנס מלווה בצלם .באותו רגע הרב מבין :אה, עשו .אמרו לו בניו' :שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד' .אמרו:
הוא לא באמת צריך להתייעץ אתי .הוא צריך תמונה אתי. כשם שאין בלבך אלא אחד -כך אין בלבנו אלא אחד .באותה
ובכן ,למה אני נמצא כאן? אתה רוצה לקבל תענוג מאחרים שעה פתח יעקב אבינו ואמר :ברוך שם כבוד מלכותו לעולם
ואתה רוצה להשתמש בי כדי להשיג את מבוקשך .אתה לא ועד" .ולכאורה אינו מובן היתכן שיעקב אבינו חשד בבניו
רק מבזבז את זמני ,אלא אתה ממש מבייש אותי. שבטי י-ה שאינם מאמינים בא-ל אחד?!
ביאר ה'חתם סופר' על פי המבואר בשער יחוד המעשה,
שיתוף מפריע ליצירת החיבור
שמי שיש לו פניות בעבודתו ,הרי הוא כעובד עבודה זרה
היסוד הוא שעבודה היא חיבור .זהו הסיבה שכאשר האדם בשיתוף ,כי לכן ירא היה יעקב אבינו שמא יש להם לבניו עדיין
עובד את ה' ,הקב"ה מקבל תענוג ,כי כך סידר הקב"ה את פניות בלבם .השיבו לו בניו :הרי אתה עומד קרוב לפטירה
הבריאה שכאשר יש חיבור עמוק בין משפיע ומקבל ,מתעורר מן העולם ,וברור הדבר שאין לך שום צורך שאחרים יידעו
תענוג .התענוג הוא סימן לחיבור ,וככל שהחיבור יותר חזק על עבודתך כי מעיינותיך נתונים כבר בעולם הבא ,ובכן ,כשם
ויותר נכון ,כך התענוג יותר עמוק ואמיתי .מסבירים לנו שאין בלבך אלא אחד ,אף אנו הגם שהחיים עדיין לפנינו ,אין
הצדיקים שכך הוא בכל אופן של עבודה .למשל ,כשהאדם בלבנו אלא אחד ואיננו עובדים כלל בשביל אחרים.
לומד תורה ,הוא צריך ללמוד לשמה ,היינו לעשות נחת רוח
להקב"ה ,ואם כן הכלל הראשון הוא שאף אחד לא יהיה בחדר, זו באמת אחת התועליות בהזכרת יום המיתה .כי אז מה
גליון הבינני || 7
להכריח אותך לעבוד עם עצמך .כפי שכאשר מונח לפניך כסף כי אם יהיו אחרים בחדר וילמד בשבילם ,לא ייווצר אותו
שאינו שלך ,אין זה אלא כדי שתתגבר על יצרך ולא תקחנו, חיבור המעורר תענוג.
וכשמונח לפניך אוכל שאינו כשר ,אין זה אלא כדי שתתגבר
ולא תאכלנו ,כדברי רבינו המחבר בפרק השלישי .וכשהרחוב צריך להבין את הנקודה הזאת .כשאדם רוצה לדבר עם בנו
נראה כפי שהוא נראה ,אין זה אלא כדי שתתגבר ותעצום ולהגיע אל לבו ,הוא צריך תחילה לדבר אתו ולפייסו – "איך
את עיניך ותאמר :אינני מקבל תענוג מבחוץ ,אלא מהקב"ה. היה בתלמוד תורה? איך אתה מרגיש? אני רוצה להגיד לך
כך כשיש אנשים סביבך אין זה אלא כדי לנסותך ולזכך את משהו .אני באמת רוצה לעזור לך" .וכך ימשיך לפייסו ,ובמשך
עצמך ,שתלמד תורה ותזכיר לעצמך את האמת ותתפלל דיבורו יעבור לדבר על הנקודה העדינה שבשבילה יזם את
לסייעתא דשמיא ,אבל האם מפני כך תלך ותביא עוד אנשים השיחה אתו .כעת תחשבו על כך שהוא הזמין עוד אנשים
שיראוך בעבודתך?! להיות אתם בחדר .מה שהוא התכוון לעשות – אינני יודע.
ברור הדבר שמה שנוצר כאן הוא רחוק מאוד מחיבור.
הלא זה דומה למי שהולך במקום פרוץ כשיש דרכא
מסבירים לנו הצדיקים שכאשר האדם בא לעבוד את ה' ,אם
אחרינא ,כי אז אינו עושה את הבחירה הנכונה ובוודאי לא
יעשה זאת ללא התערבותם של אחרים ,אף הוא יהנה מזה ,כי
תהיה לו סייעתא דשמיא .אומר רבינו המחבר :עליך ליהנות
כשייווצר החיבור ויגיע תענוג אל הקב"ה ,ממילא הוא עצמו
כשאתה רואה שיהודי אחר נהנה ,כי אתה מבין מזה שהשכינה
יקבל תענוג ,כי האור הוא תמיד אור חוזר .על כן אומרים לו
נהנית .אבל אינך צריך לקבל את תענוגך ממנו ,אינך צריך
לאדם :השתדל לעבוד בצורה זו ...אין אף אחד בעולם חוץ
שהוא יזכור אותך ואת מעשיך.
ממך רבונו של עולם ,ואני מכניע את עצמי אליך ,אני רוצה
להביא לך ביכורים ,רק ביני לבינך ...תוציא את כל הפניות ,כי
מצוה נקייה ללא סיגים אם יהיו לך פניות ,לא יהיה לך חיבור אמיתי ,ולהיפך ,יהיה לך
הנה כך כתב הרמב"ם שהדרגה הנעלית ביותר של צדקה, חיבור אמיתי ,בחינת אשת איש.
היא כשהנותן אינו יודע מי המקבל והמקבל אינו יודע מי משתדל האדם להיכנס למקום כזה .הוא חושב על הקב"ה,
הנותן ואף אחד אינו מכיר בכך .זה לא רק משום שפלוני אין הוא חושב על הקשר העמוק שיש לו עם הקב"ה ,ומבין שכל
לו שום בושה ,אלא הרבה יותר מזה ,זו מצוה נקייה .באופן ידיעה שמגיעה לאחרים בענין עבודתו ,רק מפריעה לו .מבאר
כזה הנותן יכול לשמוח עם הקב"ה .אכן הקב"ה קבע שזה רבינו המחבר ,שכך צריך להקפיד על זה גם במצוות הנעשות
יהיה קשה .יש אנשים מסביב ,אנשים שמפריעים ,אנשים ביחד עם אחרים .אמנם כן ,שם העבודה יותר קשה ,כי בשאר
שמחמיאים .כבר למדנו לא מזמן שמי שנותן מחמאות יכול מצוות כגון מצות ארבעת המינים ,ידוע שהיו מהצדיקים
להיות זה שמפריע לאדם יותר ממי שמבזהו ,כי הוא מרחיקו שנזהרו שאף אחד לא יראה אותם בעת הנענועים ,אך מה
מהקב"ה .מדובר אפוא בניסיון ,אך האדם עובד מכל צד נעשה במצות צדקה או בשאר מצוות שמצד מהותן מעורבים
להתקדם מהמקום שהוא נמצא קצת יותר ,ואז הוא מגיע בהן אחרים.
לדביקות אמיתית ,כי יש לו קשר עמוק עם הקב"ה אשר אף
אחד אינו מתערב בו.
הקב"ה הוא מקור התענוג
וכאמור ,הקב"ה מקבל נחת רוח מזה שהאדם נלחם עם אומר רבינו המחבר :מה שמוכרח – מוכרח .אבל עליך
המחשבות המזיקות .כשיש עולם חשוך שבו בני האדם רודפים להבין בענין מה שהזהרתי אותך מן הפניות ,ומה שאמרתי לך
אחר הכבוד ואחרי מציאות חן בעיני אחרים ,והאדם עצמו יש שתיזהר ֹלא ִל ְקנֹות ֵׁשם וְ כָ בֹוד ֵּבינֵ ֶיהם וְ ֹלא ְל ַקּוֹות ַהּגְ מּול ֵמ ֶהם
לו יצר הרע ואחיזה בעולם הזה ומעניין אותו מה אנשים וְ ֹלא ְל ִה ְׂש ָּת ֵרר ֲע ֵל ֶיהם ,שהסיבה שאתה נהנה כשאתה רואה
אומרים ,אבל הוא נלחם עם עצמו ועושה את מצוות ה' באופן את האחרים נהנים ,היא שאתה רואה בזה את הארת פניה
שאף אחד לא ידע ואינו מגלה לאף אחד כלום ומעמיד פני תם, של השכינה ,ואם כן תאמר לעצמך :מקור התענוג שלי הוא
אזי הקב"ה אומר :אני מכיר את גאוותו ,אני מכיר את חולשתו, הקב"ה.
ואני רואה שהוא
כבר כתב רבינו המחבר במקום אחר ,שהסימן לראות אם
נלחם עם עצמו
718.686.8300
072.257.7726 הקב"ה קיבל תענוג הוא לראות אם הוא עצמו מרגיש תענוג,
קול הבינני
ארה"ב
א"י
לעבדני עבודה
כי זה משתקף תיכף ומיד אצלו .על כן הקב"ה אומר לאדם:
072.257.7726
718.686.8300 א"י
ארה"ב תמה .מתמלא אני
אם אתה רוצה שיקרה מה שצריך לקרות בעת קיום מצוה,
נחת רוח ממנו.
0204.586.2115 בריטניה עזוב את כל ההבלים .מה שמוכרח – מוכרח ,ואין זה אלא כדי
0480.20.1618 בלגיה לקבלת הגליון וקונטרס הבינני המלא ,או לקבלת השיעורים ,שלחו מיילinfo@machonhavineini.com :
לתרומות וזכויות בהפצת הגליון ושיעורי הבינני ,צרו קשר עם 'מכון הבינני' 718.387.1122 :או במיילinfo@machonhavineini.com :
|| 8גליון הבינני
