חלקינו בתורתיך · Chelkeiny Besoirosaicho — נח (2026-10-12)

בס”ד
זק ןוילג • שנה ג'
חנ תשרפ
תשפ"ז לפ"ק
הוצאה לאור
חידושי תורה
של בעלי בתים
העושים תורתם
קבע ומלאכתם
עראי
מדור תורתם קבע בשער התורה מבוא
דור המבול הפסיד אף את הוא שאף אם הם שרויים במצב של 'אך' ,שיש וישאר אך נח ,והיית אך שמח
להם ענינים המצערים אותם ,אף על פי כן
זכות המחשבה מודים ומשבחים להשי"ת ,מגודל בטחונם בליל שמיני עצרת העעלל"ט זכיתי
אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את בה' הטוב שבודאי יהפוך הכל לטובה ולברכה להשתתף אצל עריכת ההקפות של כ"ק מרן
האלקים התהלך נח (בראשית ו ,ט). ומאתו לא תצא הרעות. אדמו"ר מוויען שליט"א ,וכמנהגו מדי שנה
בסיום פרשת בראשית נאמר“ :ויאמר ה׳ אמחה את וכן יש לפרש על דרך זה הכתוב (שמות לא בשנה לישא דברים בפני קהל הנאספים בשני
האדם אשר בראתי מעל פני האדמה" ,ובסמוך לזה פותחת יג) אך את שבתותי תשמורו ,על פי מה שכתב הלילות של יום טוב קודם ההקפות ,גם בשנה
פרשתנו“ :אלה תולדות נח" .ויש להבין את סמיכות הענינים, האור החיים הק' (שם טז) כי הנשמה היתירה זו השמיע מנועם אמרותיו להלהיב הלבבות
מה ענין תולדותיו של נח לגזירת מחיית האדם. הבאה לישראל בשבת מחצבה מעולם לעבודת היום ,ובתוך הדברים שדרש בליל
ונקדים דברי הגמרא (עירובין יג ,):שנמנו וגמרו נוח לו עליון שאין בו עצבון אלא עונג ושמחה ,ולכן שמיני עצרת אמר רעיון מתוק בנוי על הכתוב
לאדם שלא נברא יותר משנברא .וביאר המהרש"א (סוף מסכת יש להרחיק בשבת עניני החול והמלאכה, בפרשתן וישאר אך נח ,ופירש"י ,שהיה נח
מכות) ,שמנו את מצוות התורה ומצאו שמצוות לא תעשה ולהתנהג כפי הראוי לנשמה העליונה עיי"ש, גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות ,ויש
יתירות על מצוות עשה ,שהרי ישנן שס"ה מצוות לא תעשה וזה בא הכתוב לרמז 'אך' את שבתותי אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו ,הרי
כנגד רמ"ח מצוות עשה .ונמצא שהאדם קרוב להפסד יותר תשמורו ,שאף אם עברו עליו ששת ימי שדרשו תיבת 'אך' מלשון צער.
מלשכר ,ולפיכך נוח לו שלא נברא ,עכת"ד. המעשה שהיו מלאין עצבון בבחינת 'אך' ,עם ולפי זה אמר שיש להעמיס כוונה בלשון
אמנם יש לעיין ,אם כן למה ברא הקב"ה את האדם .ויש כל זה את שבתותי תשמורו ,להיות בשמחה הכתוב (דברים טז טו) והיית אך שמח ,שדרשוהו
לומר ,שהרי אמרו חז"ל (קידושין מ ).שמחשבה טובה הקב"ה ובעונג כראוי להנשמה היתירה. חכמינו ז"ל לרבות לילי יום טוב אחרון של חג
מצרפה למעשה ,ואילו מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה
ואמנם לגודל נחיצות הענין לחיות עם לשמחה ,שעיקר הריבוי הוא שאף אם האדם
למעשה .נמצא שבמצוות עשה יכול האדם לזכות בכפליים,
רעיון זה אף אחרי עבור הימים טובים, הוא במצב של 'אך' ,שיש לו ענינים הכואבים
הן על המחשבה הטובה והן על קיום המצוה בפועל ,ואילו
בלא תעשה אינו נענש על המחשבה בלבד .כשמצטרפת ואדרבה ,בשעה שחוזרין אל ההלך ילך של יום לו ועדיין לא זכה לראות במו עיניו ישועתו
זכות המחשבה לזכות המעשה ,הרי צד הזכות מרובה מצד יום ,יוצאים מהבתי מדרשות ונפגשים פנים הפרטית לצאת ממצר בכל הענינים ,אף על
החובה ,ושוב טובה היא לאדם שנברא. בפנים עם המציאות ,צריכין ביותר להתחזק פי כן יש לו להיות שמח ,והוא על ידי שיאמין
באמונת אומן בהשגחת השי"ת שהכל לטובה, באמת שהבורא ב"ה מנהיג כל הבריאה והוא
אלא שכל זה בשאר עבירות ,אבל בעבודה זרה אף
שלא לאבד מדת השמחה אף בשעה שהדבר לבדו משגיח על כל פרט ופרט ,ובודאי כל מה
מחשבה רעה מצטרפת למעשה ,כמבואר בגמרא שם.
עולה לו בקושי ,יש להרחיב במקצת ענין זה דעביד רחמנא לטב עביד ,ועוד יזכה לראות
ומעתה ,בדור שהשחית דרכו בעבודה זרה ,שוב אין בידו
מעלה זו של ריבוי הזכויות על ידי המחשבה ,שהרי גם מפי ספרים וסופרים בס"ד. הטוב שהכין השי"ת בעבורו ברוב רחמיו
מחשבת העבירה נחשבת לו למעשה. וחסדיו ,ובכח זה יוכל להיות שמח אף בעודו
דוד המלך משורר בתהלים (נו יא) באלקים
בבחינת 'אך' עכתו"ד.
וזה היה ענינו של דור המבול ,שנאמר בהם “כי מלאה אהלל דבר בה' אהלל דבר ,ופירש"י ,על מדת
הארץ חמס מפניהם" ,ואף חטאו בעבודה זרה .לפיכך הדין ועל מדת הרחמים אהלל ,וקודם לכן וחשבתי להוסיף נופך ולפרש על פי זה
נגזרה עליהם מחייה ,כי אצלם חזר החשבון שנוח לו לאדם (פסוק ה) מוסיף ומפרש מה שכתוב באלקים מאמר נעים זמירות ישראל בתהלים (קמ יד)
שלא נברא יותר משנברא ,וזהו שאמר הכתוב“ :אמחה אהלל דברו וז"ל ,אף בשעה שהוא בא עמי אך צדיקים יודו לשמך ,שמעלת הצדיקים
המשך בעמוד ב׳ המשך בעמוד ב׳
הגליון נתנדב ע"י :מוה"ר אברהם ישעי' קליין הי"ו להגדיל תורה ולהאדירה
מבוא בשער התורה מדור תורתם קבע
המשך מעמוד א׳ המשך מעמוד א׳
במדת הדין אהלל דברו ואבטח בו עכ"ל ,והיינו כבחינה את האדם".
הנ"ל ש'אף בשעה שהוא בא במדת הדין' ,שעדיין לא ומעתה תתבאר הסמיכות :לאחר שנאמר “אמחה את האדם" ,בא הכתוב ומלמד שלא כן היה
עבר ממנו הצרה ,הרי הוא מודה ומהלל להשי"ת. נח – “אלה תולדות נח" ,ופירש רש"י“ :עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים" .נח היה צדיק
וכידוע פירושו של הגה"ק מקאצק זי"ע על המאמר והתהלך את האלקים ,ולא נמשך אחר עבודה זרה כבני דורו; אצלו עמדה זכות המחשבה הטובה
חז"ל (סנהדרין צב ):אמר רבי יצחק יוצק זהב רותח לצד המעשה ,ושפיר היה כדאי להינצל ולהעמיד ממנו את העולם מחדש.
לתוך פיו של אותו רשע שאילמלא בא מלאך וסטרו (הרה"ח ר' יצחק שלמה דרעזדנער הי"ו)
על פיו ביקש לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד
בספר תהלים ,שנבוכדנאצר הרשע התחיל לשבח גזרת הגפרית נתקיימה בעצי גפר
ולהלל להשי"ת בשירות נאות עד למאוד ,וחשב
לגנות בזה שירי דוד המלך ,ובא מלאך וסטרו על פיו, עשה לך תבת עצי גפר וגו׳ וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר (בראשית ו ,יד).
היינו לנסותו אם גם אחר שקיבל סטירה על פיו הרי איתא במדרש (מדרש הגדול) ,וז"ל" :ולמה עצי גפר ,על שם גפרית שנדונו דור המבול להמחות בו".
הוא עדיין מוכן לומר שירה להשי"ת ,כי דוד המלך
ובמדרש אחר מצאתי (בראשית רבתי לר"מ הדרשן) ,וז"ל" :עשה לך תיבת עצי גפר ,דבר אחר ,לך
אמר השירות ותשבחות שלו בכל מיני מצבים ,ואף גפר – אבל להם גפרית .ולמה [צוה לו ה׳ שיקח] מעצי גפר ולא משאר עצים .אמר רבי ישמעאל,
כאשר היו לו סטירות לא עזב את מעמדו מלשורר כשם שנחתם גזר דין על דור המבול ,כך נחתם על נח שידון עמהם בגפרית ,אלא שמצא חן ,שנאמר
להשי"ת ,וזה לא היה נבוכדנאצר מסוגל לעשות ,שלא (בראשית ו ,ח) :ונח מצא חן.
ידע לשורר אלא בשעה שהוא נמצא ברום המעלה
"אמר הקדוש ברוך הוא :גזרה היתה [לפני] לדון [גם את] נח בגפרית ,והואיל והוא צדיק ,אי
ומושל בכיפה. אפשר לאבדו ,והואיל ונגזרה גזרה [גם על נח] ,אי אפשר לחזור בו .מה עשה הקדוש ברוך הוא,
ומדריגה זו הוא מסימני היהודים ,שאינם מאבדים גזר עליו שיעשה תיבה מעצי גפר ,שהוא לשון גפרית – נמצאת הגזרה במקומה עומדת ,ונח ניצל",
אמונתם ואהבתם להשי"ת בכל מצב ומצב שהוא, עכת"ד (ועיין רש"י).
ולא עוד אלא שמשבחים להשי"ת בעודם בתוך הצרה והנה "תיבה" משמעותה גם "מלה" .ולפי המדרשים הנ"ל עלה בלבי לומר ,דזו הכוונה בפסוק
מתוך אמונה חזקה שהכל לטובה ,וכמו שהיה אצל מרן "עשה לך תבת עצי גפר" :במקום התיבה "גפרית" ,יעשה לעצמו תיבה אחרת ,והיא "עצי גפר".
רביה"ק מסאטמאר זי"ע כשנפטרה עליו בפתע פתאום והנה "כפר" הוא גם מלשון "תחתיך ,במקומך" ,וכמו שמצינו בכתוב (ישעיהו מג ,ג)" :נתתי כפרך
בתו רחל ע"ה הרבנית מסיגוט בשנת תרצ"א ,כשהודיע מצרים כוש וסבא תחתיך" ,ופירש רש"י ש"כפרך" הוא מלשון פדיון .וזהו "וכפרת אתה מבית
להרבנית ע"ה על הבשורה המרה ,התנה עמה מקודם ומחוץ בכפר" ,שעל ידי שיעשה לעצמו תיבה מעצי גפר ,יפדה את עצמו מן הגזרה שהיתה גם עליו
שתהי' מוכן לקבל את גזר דינו יתברך באהבה ולא לידון בגפרית.
תהרהר אחרי מדותיו יתברך ,ואמר שאינו נוסע אל והנה התיבות "תבת עצי גפר" עולות בגימטריא "והיינו הגזרה במקומה עומדת ,ונח נצל"
הלוי' אלא על תנאי זה שלא תתמרמר יותר מדאי, (עם הכולל).
ובאמצע הדרך כאשר לא יכלה להתאפק ופרצה בבכי', (הרה"ח ר׳ אלי׳ רייכמאן הי"ו)
אמר לה רבינו הלא הבטחתני שתקבל עליך הגזירה
באהבה .ובאותה שנה בשמחת תורה שנת תרצ"ב צהר שבתיבה מאירה לעולם
פירש רבינו באמצע ההקפות הפסוק (תהלים קמה ז) זכר
רב טובך יביעו וצדקתך ירננו ,שאצל צדיקים אמתיים צהר תעשה לתבה וגו׳ ופתח התבה בצדה תשים (בראשית ו ,טז).
אין זה רבותא אצלם לברך על הרעה כשם שמברכין והקשו המפרשים (עי' בספה"ק אורח לחיים) דהלא התורה היא נצחיות ,ומה שייך כהיום ענין צהר
על הטובה ,אלא עיקר המעלה שלהם הוא שלא רק תעשה וכו' ,הלא מאי דהוה הוה.
שמקבלים היסורים באהבה ,אלא כשפוגע בהם מדת וי"ל בזה בס"ד ,דהנה ידוע מה שכתבו בספה"ק דפסוק זה צהר תעשה לתיבה רומז לדיבורי תורה
הדין רח"ל הרי הם מהללים ומשבחים להשי"ת ביתר ותפלה שהאדם מוציא מפיו ,שיאירו ויצהירו התיבות שלומד ומתפלל להשי"ת ,ובספה"ק דגל מחנה
שאת וביתר עז פי כמה מבשעה שמקבלים טובות אפרים הביא בשם זקינו הבעל שם טוב הק' זי"ע ,וזל"ק ,וכן יש לומר הרמז בפסוק כאן ,על פי מה
וחסדים מגולים ,וזהו זכר רב טובך יביעו ,שמדברים שהאיר אא"ז נ"ע תיבה מרומז על מלה שהוא נקרא תיבה ,וכמו שכתוב צוהר תעשה לתיבה ,ואמר
מהטובות שמקבלים מהשי"ת ,אבל וצדקתך ירננו, הוא ז"ל שתראה להאיר התיבה שתוציא מפיך ,והאריך בזה ,עיי"ש.
שכשמצדיקים עליהם את הדין אז מרננים להשי"ת. ובספה"ק בית אהרן כתב ,צוהר תעשה לתיבה .אדערלייכטונג זאלסטו מאכין צו דעם ווארט.
והעידו החסידים שתיכף כאשר גמר לומר הדבר תורה רצונו לומר ,שתאיר את התיבה ,היינו שהדיבורים היוצאים מפיך בתורה ותפלה יהיה עם חיות הבורא
הזה התחיל לרקוד מחדש בכוחות עצומות ובשמחה ב"ה .ואז תעשה צירופים טובים כידוע שיש בזה התיבה שלשה צירופים .צה"ר .צר"ה .רצ"ה .ותעשה
עילאה בבחינת 'הוא היה אומר'. מזה התיבה צירוף .רצ"ה .היינו להשפיע רצונו הטוב לזה העולם עיי"ש.
ומן הענין לציין המאמר הידוע מרבינו זי"ע בדברי גם כתבו בספרים הקדושים שמרומז כאן ענין תשובה ,וכמו שכתב בספה"ק באר מים חיים
יואל פ' וישב (דף ר"מ) בביאור הענין שאמותינו היו (פרשתינו ,אות טז ,ד"ה צהר תעשה לתיבה) וז"ל ,וגם יאמר צהר תעשה לתיבה מלשון צהרים שמצוה היה
עקרות שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים, עליו לעסוק בה בצהרים כדי שיראו הכל וישאלו למה עושה זאת והוא אומר להם שהקב"ה מביא
שצדיקים אמתיים אינם מצטערים על מחסורם ועל מבול לעולם אולי יעשו תשובה כמאמר חז"ל (בראשית רבה ל' ,ז') ,עכדה"ק.
מכאוב גופם ,שעל כל גל וגל ירכינו ראשם לקבל ובבית אהרן כתב וז"ל ,ופתח התיבה בצדה תשים ,זהו פתח לפני בעל תשובה שאינו יכול לכנוס
גזירת בוראם באהבה ,ותאוות נפשם רק לעבוד לפתח הגדול יכנוס בפתח מן הצד .וזהו חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד .וד"ל.
השי"ת ביראה ואהבה ולעשות רצון קונם ,וממילא ובאמת כבר כתב בספה"ק דברי שמואל להרה"ק הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג זי"ע (פרשתינו)
שאר יסורים שבעולם לא יעיר לבם להתפלל, עה"פ צהר תעשה לתיבה ,שתעשה צורה לתשובה ,וגם כן מרמז על אור התשובה וכו' ,ופתח התיבה
אבל על חסרון בנים ידע השי"ת שיאזרו מתניהם הוא פתח התשובה ,בצד"ה תשים לשון מארב ,כי בתחבולות רבות תעשה מלחמה נגד היצה"ר,
2
מבוא בשער התורה מדור תורתם קבע
המשך מעמוד ב׳ המשך מעמוד ב׳
להתפלל ,כי גם הצדיקים מצטערים בחסרון בנים, תחתיים שניים שלישים תעשה ,כי יש ג' מיני תשובה אחד שאינו עושה עבירות ואינו עוסק במצות
כי תשוקתם להעמיד תולדות ולהניח אחריהם זרע וזהו תשובה תתאה ,ואחד שעושה מצות ג"כ ,ואחד שעושה תשובה להתחסד עם קונו זהו תשובה
ברוכי ה' ,לכן מהאי טעמא היו אמותינו עקרות, עילאה .ולזה מרמז תחתיים שניים שלישים תעשה על ג' מיני תשובה הנ"ל ,וה' יראנו נפלאות להיות
שדוקא על זה יתפללו להשי"ת עיי"ש ,ואעפ"כ מן העושים תשובה מאהבה אמן נצח סלה ועד ,עכלה"ק.
כשפגעה ברבינו זי"ע מדת הדין בענין זה זה ונראה לענ"ד להוסיף בדרך רמז ,דענין התשובה מרומז כאן בפסוק במה שאמר ופתח התיבה
הצדיק עליו את הדין ולא עזב את עבודתו בשמחה בצד"ה תשים ,בצד"ה אותיות בצד ה"א ,דאיתא בגמרא (מנחות כט ):מפני מה נברא עולם הזה בה"א ,מפני
ובטוב לבב. שדומה לאכסדרה שכל הרוצה לצאת יוצא .ומאי טעמא תליא כרעיה דה"א ,דאי הדר בתשובה מעיילי
ליה וכו' .וזה י"ל הכוונה ,ופתח התיבה בצד ה"א תשים ,שתעשה תשובה ,שמרומז בזה שאות ה"א
ומספרים על א' מהצדיקים מדור האחרון פתוחה מצדה ,ובזה רמז לו כאן גם כן ענין התשובה.
שהיה פעם בשמחת חתונה וראה אדם א' מפזז
ואפשר לומר דלכן רמז לו הקב"ה לנח כאן שני הענינים ,תפילה ותשובה ,עפימ"ש הרה"ק מהרי"ד
ומכרכר בריקודי שמחה בעוז ובחדוה ,והיה הדבר
מבעלזא זי"ע (מובא בספר מהרי"ד ,בהושענות ,ד"ה 'חי כן תשעשעי') שכתב לפרש מה שאומרים בהושענות' ,חי
קצת תמוה בעיניו שלפום ריהטא לא ידע שיהיה כן תשעשעי ,טוב באנק שעי' ,שאומרים אלו ההושענות ביום שהיה בו יום הכיפורים .ואפשר לפרש
לו שום קשר משפחה עם א' מהמחותנים ,וחשב עפ"י מה דאיתא במסכת יומא (יומא פו ).שיש ד' חילוקי כפרה ,ויש אחד מהם שאין התכלית שיהיה
שיתכן שבכל זאת יש לו איזה קירבה מיוחדת כן ,רק לתקן הכל בחיים .ואמר אדוני אבי (הרה"ק מהר"י) ז"ל שהעצה היא ע"י תפלה ,היינו תשובה עם
לבעלי השמחה עד שאינו יודע את נפשו מרוב תפלה .ופירש בזה דברי הגמרא שם 'והני מילי באתרא דלא תבעי ,באתרא דתבעי לית לן בה' ,שהכונה
חדוה ,אבל כאשר הזדמן עוד הפעם לילך לשמחת 'באתרא דלא תבעי' בלי תפילה ,אבל 'באתרא דתבעי' עם תפלה ,לית לן בה ,שיכולים לתקן הכל בחיים,
נשואין ושוב מצא אותו אדם עורך את עבודת אד"ק ז"ל .וזהו 'חי כן תשעשעי' ,שהתכלית לתקן הכל בחיים' ,טוב באנק שעי' ,היינו על ידי תפלה.
הריקודין כאדם השמח בשמחתו הפרטי ,נגש אליו ושם במאמרי יום הקדוש (כל נדרי ,ד"ה איתא בשו"ע) כתב וז"ל :ואמר אאמו"ר (מהר"י) ז"ל שזהו דוקא אם
ושאל לו הגד נא האם אתה מחותן עם כל האנשים הוא עושה תשובה לבדה ע"י תעניות וכדומה בלא תפלה ,אבל בתפלה ותחנונים לפני השי"ת ,אין לך
המשיאים את צאצאיהם ,ענה לו ואמר האמת אגיד דבר העומד בפני התפלה ,והוא כמו שאר צרכי עולם שמתפללים לפני השי"ת והוא עונה ,וכו' ,עיי"ש.
שאין לי שום שייכות עם בעלי השמחה ,אבל מה ולפי זה י"ל דשפיר שייך הפסוק צהר תעשה לתיבה בכל דור ודור ,כי התורה היא נצחיות ,ושני
אעשה ,לבי שמח עלי עד למאוד על כל הטובה הפירושים עולים בקנה אחד ,דעל ידי התפילה ביחד עם התשובה ,אפשר לתקן הכל בחיים .וזה מרומז
אשר השי"ת גומל עמדי לאלפים ולרבבות ,ורוצה כאן במאמר הקב"ה לנח כעצה לאנשי דור המבול ,שעל ידי שיתפללו ויעשו צהר לתיבות התו"ת
אני לרקוד לכבוד השי"ת כדי להודות לו על כל שלהם כנ"ל ,וגם יעשו תשובה ,ינצלו מן המבול ,כי ביחד עם התפילה מועילה התשובה לכל עון ולכל
החסד ,על כן אני הולך אל כל החתונות שנמצאים חטאת ,אפילו לרשעים כמו שהיו אנשי דור המבול.
שם מעגלי אנשים רוקדים לכבוד השמחה ,ואני (הרה"ג ר' שמחה אברהם קארנרייך שליט"א)
משתתף עמהם בהריקודים ברוב שמחה על טובותי
הפרטיות .שכן ראוי לכל א' לראות תמיד החסדים
המרובים הסובבים אותו מאת השי"ת ולהיות שמח ישראל אינם בטלים ברוב האומות
וטוב לב על זה תמיד.
ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה (בראשית ט ,ז).
ואם נראה לאדם שחסר לו איזה דבר הנצרך לו,
במסורה" :ואתם פרו ורבו"" ,ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"" ,ואתם הדבקים בה' אלקיכם
יש להתחזק כי בודאי יודע השי"ת את הטוב לו יותר חיים כולכם היום" .ויש לבאר שייכות שלשה פסוקים אלו ,שרמוזים בהם שלשה טעמים מדוע אין בני
ממנו ,וכמו שאומרים בשם בעלי המוסר שכשם ישראל בטלים ברוב אומות העולם.
שרואים שהלומדים מפלפלים על השמטת הרי"ף
ונקדים דברי המדרש (ויק"ר פ"ד ס"ו) ,שגוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה :כתיב בתורתכם (שמות
או הרמב"ם ,שמתייגעים להבין מדוע השמיטו דין
כג ,ב) "אחרי רבים להטות" ,והרי אנו מרובים מכם ,מפני מה אין אתם משוין עמנו בעבודה זרה.
פלוני כי בודאי לא לחנם השמיטו אותו אלא מחמת
איזה סיבה ,כמו כן יש לפלפל על השמטה מהבורא
יתברך ,שאם השמיט הקב"ה איזה דבר שנראה
בפשטות שהיה ראוי להיות לו ,בודאי לא לחנם בא מי הם המתחדשים באמת
ההשמטה אלא לתכלית טובה הנעלם מאתנו. ואלה תולדות תרח תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן (בראשית יא ,כז)
והרה"ק מרוזין זי"ע – יודה"ל ג' חשון – אמר רגילים בני אדם לכנות את אלו שסרו מדרך התורה והמצוות בשם "מודרניים" ו"מתחדשים",
(עירין קדישין עמוד תק"י) כי האדם צריך להתנהג כמו כאילו הם נושאים עמם דרך חדשה ,ואילו שומרי התורה נאחזים בדרך הישנה .אולם כשנתבונן
מורה שעות (זייגער) ,שתולין אותו על הכותל והולך, בשורשם של דברים ,נמצא שההיפך הוא הנכון.
ואף אם יש ח"ו שריפה בבית ,כל עוד שלא הגיע
הלא כך אנו אומרים בהגדה של פסח" :מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו ,ועכשיו קרבנו
השריפה להזייגער בעצמו אין לו שום עסק עם
המקום לעבודתו" .תרח אבי אברהם היה עובד עבודה זרה ,ואברהם אבינו הוא שהכיר את בוראו
השריפה ,אלא הולך לו כדרכו כאילו לא היה ,כן ועזב את דרך אבותיו כדי לעבוד את השי"ת .נמצא שעבודת ה' היא החידוש שנתחדש אצל
צריך האדם להיות במעלה הזאת ,שכל עוד שאין אבותינו ,ואילו עבודת האלילים היתה דרכם הישנה מקודם לכן.
מגיעים היסורים להגוף ח"ו יהיה תמיד מקבל אותם
באהבה ,ובאם ח"ו מגיעים להגוף יתחזק באמונה מעתה ,אלו הפורקים מעליהם עול תורה ומצוות ,במה הם מתחדשים? הרי הם חוזרים לאחור,
בהשי"ת ויתפלל אליו הצילני נא בכדי שאוכל אל הדרך שהיתה קודם שקרבנו המקום לעבודתו! ואדרבה ,אנו ,שומרי התורה והחרדים לדבר ה',
לעבדך עכדה"ק. מחזיקים בחידוש הגדול של אברהם אבינו – להכיר את הבורא ולעבדו בלבב שלם.
(הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל)
ואף אמנם שמתפללים להשי"ת הראני ה' חסדך
זק ןוילג 3
מבוא בשער התורה מדור תורתם קבע
המשך מעמוד ג׳ המשך מעמוד ג׳
ולא יהיו לנו הנסיונות הללו ,יש להתחזק ותירץ בחידושי הרי"ם (פרשת במדבר) ,על פי דברי התוספות (בבא מציעא ו :ד"ה קפץ) ,שהקשו לענין מעשר
בכל מצב ומצב שהוא ,שלא להניח מעמדו בהמה ,מדוע אינו בטל ברוב ,והלא מה שקיימא לן דדבר שבמנין אפילו באלף לא בטיל ,אינו אלא מדרבנן,
אלא לקיים מה שכתוב אשרי אדם שומע אבל מן התורה אף דבר שבמנין בטל .וביארו ,שאף שדבר שבמנין חשוב אצל בני אדם ,אין זו חשיבות מן
לי לשקוד על דלתותי יום יום ,ובאמת על התורה; אולם במעשר בהמה ,כיון שצותה התורה למנות כל אחד בפני עצמו ,הרי התורה עצמה החשיבה
ידי האמונה שהכל לטובה ,על ידי זה עצמו אותו ,ועל כן אינו בטל אף מן התורה.
ממשיכין כל ההשפעות טובות שיהיה באמת ומזה הטעם צוה השי"ת למנות את ישראל ,כדי שיהיו דבר שבמנין החשוב מן התורה ,ולא יתבטלו בין
לטובה ,וכהפירוש הידוע של הרה"ק ר' מיכל האומות ,עכת"ד( .ועיין מה שפירש בזה דודי הגאון אברהם אהרן ז"ל בהגדה של פסח בית אברהם בית אהרן ,בפירוש בינת אהרן
מזלאטשוב זי"ע – הובא בספה"ק אוהב ישראל דף מט.):
בפרשתן – על הרש"י בפסוק ויבא נח וגו' מפני ויתכן להוסיף על דבריו ,דכתיב (במדבר כג ,י) "מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל" ,ופירש רש"י:
מי המבול ,אף נח מקטני אמנה היה מאמין ואינו "רביעיותיהן" וכו' .ומעתה ,על ידי שמקיימין מצות פריה ורביה ,הקב"ה מונה את בני ישראל משעת יצירה,
מאמין שיבוא המבול עד שדחקוהו המים ,והלא עוד קודם שנולדו ,וכבר מאז הם בכלל דבר שבמנין ,ואינם בטלים ברוב האומות.
פלא גדול לחשוד את נח הצדיק שהיה מקטני והנה החתם סופר בתורת משה (פרשת משפטים) ,על הכתוב "לנטות אחרי רבים להטות" ,כתב לתרץ באופן
אמנה בהשי"ת ח"ו ,ונ"ל דהנה תיבת אמונה אחר :דין הליכה אחר הרוב נאמר בדבר שיש בו סברות וצדדים לכאן ולכאן ,שאז מכריעים על פי הרוב.
יש לו שני פירושים ,אחד כפשוטו האמנת אבל בדבר הברור לנו ,אפילו אלפי אלפים אומרים להיפך ,אין שומעין להם .ואנו יודעים שה' אלקינו הוא
הדבר שבודאי יהיה כך ,עוד יש לפרש אמונה אלקים אמת ותורתו אמת ,על פי מה שבעינינו ראינו וקבלנו בסיני ,וממילא אין שייך בזה לילך אחר הרוב.
מלשון ויהי אומן את הדסה (אסתר ב ז) והוא לשון וזה שאמר הכתוב "לנטות" – בדבר שיש בו נטיה וצדדים לכאן ולכאן ,אז "אחרי רבים להטות" ,מה שאין כן
המשכה וגידול ,כי באמונה יש כח זה שעל ידי בדבר ברור ,עכת"ד ודפח"ח.
האמונה יומשך הדבר הזה ממקורו ויבוא ,היינו וכ"ק רבינו זי"ע בדברי יואל (פרשת תשא ,עמוד רפ) כתב תירוץ נוסף ,על פי המבואר בגמרא (ביצה לח ).דמידי
על ידי שהוא מאמין בהשי"ת ובוטח בו באמונה דאית ליה בעלים לא בטיל .ומעתה ,בני ישראל יש להם בעלים ,שהרי הם שייכים להקב"ה ,אשר בחר בנו
שלימה על שום איזה דבר אז נמשך הדבר ההוא מכל העמים להיות לו לנחלה .ובזה נדחית טענת אומות העולם שישראל בטלים ברוב ,כי דבר שיש לו
ובא בשלימות .והנה נח הצדיק בוודאי האמין בעלים אינו בטל ברוב ,עכת"ד.
בשלימות בכל אשר דיבר אליו השי"ת בכל לבבו וזאת תורת המסורה ,שרמזה לנו שלשה תירוצים להוכיח שאין ישראל בטלים ברוב האומות:
ובכל נפשו בתמימות כדרכו הטוב מאז ומקדם, "ואתם פרו ורבו" – שעל ידי מצוה זו הקב"ה מונה רביעיותיהן של ישראל ,ונמצא שהם דבר שבמנין,
אך בדבר זה היה ירא להאמין באמונה שלימה ואפילו באלף לא בטיל.
בכל לבבו ,כי אולי יהיה הוא הגורם להבאת
"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" – בני ישראל שייכים להקב"ה ,והרי הם דבר שיש לו בעלים,
המבול ,היינו ע"י שלימות אמונתו יומשך שאינו בטל ברוב.
בוודאי מזה הבאת המבול ,ולא היה יודע איך
"ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום" – אנו דבקים בהשי"ת מתוך ידיעה ברורה כי ה' הוא
ליתן עצות בנפשו מה לעשות .וזהו שפירש"י
האלקים ,ואין הדבר מסופק אצלנו כלל .ובדבר הברור אין שייך לילך אחר הרוב ,ועל כן אין ישראל בטלים
ז"ל מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין ,ר"ל
ברוב אומות העולם.
באמת היה מאמין ,רק שירא להאמין בשלימות (הרה"ח ר' חיים פריעדמאן הי"ו)
שהשי"ת יביא המבול ,כי אולי יהיה הוא הגורם
לזה וכנ"ל ,עד שדחקוהו המים כו' והבן היטב,
ודפח"ח עכל"ק של האוהב ישראל.
ויהי רצון שנזכה לעבוד את השי"ת במשך מרגליות המאירות בחשיכה
כל ימי חיינו מתוך רחמים וחסדים מגולים, צהר תעשה לתבה (בראשית ו ,טז)
ויהיה האמונה בהשי"ת תקוע בלבנו כיתד
נאמן לעבדו בשמחה עדי נזכה לביאת גואל פירש רש"י ,שהיתה בתיבה "אבן טובה המאירה להם" ,ומאורה האיר לנח ולכל אשר עמו בתיבה.
צדק בב"א. ומצינו תיאור נפלא מעין זה בדברי רבי בנימין מטודלה ,אשר ביקר בארצות רבות בימי הראשונים
(הרה"ח ר' אברהם ישעי' קליין הי"ו) וכתב את אשר ראה במסעותיו .בתארו את העיר קוסטנטינא הגדולה ,שהיתה ראש המלכות לכל ארץ
יון ,הוא מספר על ארמון גדול שבנה המלך עמנואל ,ובו היו קבועות מרגליות יקרות עד מאוד ,שאין
אדם יכול לשער את דמיהן.
ולא ביופיין ובשוויין בלבד נתייחדו אותן מרגליות ,אלא אף באורן המופלא ,וכך הוא כותב" :כי
בלילה אין צריכים שם נרות ,כי הכל רואין מאור המרגליות אשר יתנו אורם".
הרי לפנינו עדות על מציאותן של אבנים יקרות המפיצות אור אף בחשכת הלילה ,מעין מה שפירש
רש"י על האבן הטובה שהאירה בתיבתו של נח.
845.210.6668 עימוד
הדפסה
sales@kintress.com (מסעות רבי בנימין מטודלה ,בתיאור העיר קוסטנטינא)
הגליון נערך ע"י מכון קונטרס
טעל | 845.210.6668 :פעקס845.314.8486 : להכניס דברי תורה בתוך מו"ה אברהם ישעי' קליין
אימעילchelkeiny@gmail.com :
עורכים
הגליון ולהערות והארות: מו"ה יואל הכהן מאשקאוויטש
מו"ה משה אברהם לייפער
צו באקומען דעם גליון יעדע וואך אין אימעיל ,שיקט א אימעיל צוchelkeiny@gmail.com : מו"ה שלמה הערשקאוויטש
4
