gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

חלקינו בתורתיך · Chelkeiny Besoirosaicho — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: חלקינו בתורתיך · Chelkeiny Besoirosaicho

שבוע: נח (2026-10-12)

חלקינו בתורתיך · Chelkeiny Besoirosaicho — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס”ד‬ ‫זק ןוילג • שנה ג'‬ ‫חנ תשרפ‬ ‫תשפ"ז לפ"ק‬ ‫הוצאה לאור‬ ‫חידושי תורה‬ ‫של בעלי בתים‬ ‫העושים תורתם‬ ‫קבע ומלאכתם‬ ‫עראי‬ ‫מדור תורתם קבע‬ ‫בשער התורה‬ ‫מבוא‬ ‫דור המבול הפסיד אף את‬ ‫הוא שאף אם הם שרויים במצב של 'אך'‪ ,‬שיש‬ ‫וישאר אך נח‪ ,‬והיית אך שמח‬ ‫להם ענינים המצערים אותם‪ ,‬אף על פי כן‬ ‫זכות המחשבה‬ ‫מודים ומשבחים להשי"ת‪ ,‬מגודל בטחונם‬ ‫בליל שמיני עצרת העעלל"ט זכיתי‬ ‫אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את‬ ‫בה' הטוב שבודאי יהפוך הכל לטובה ולברכה‬ ‫להשתתף אצל עריכת ההקפות של כ"ק מרן‬ ‫האלקים התהלך נח (בראשית ו‪ ,‬ט)‪.‬‬ ‫ומאתו לא תצא הרעות‪.‬‬ ‫אדמו"ר מוויען שליט"א‪ ,‬וכמנהגו מדי שנה‬ ‫בסיום פרשת בראשית נאמר‪“ :‬ויאמר ה׳ אמחה את‬ ‫וכן יש לפרש על דרך זה הכתוב (שמות לא‬ ‫בשנה לישא דברים בפני קהל הנאספים בשני‬ ‫האדם אשר בראתי מעל פני האדמה"‪ ,‬ובסמוך לזה פותחת‬ ‫יג) אך את שבתותי תשמורו‪ ,‬על פי מה שכתב‬ ‫הלילות של יום טוב קודם ההקפות‪ ,‬גם בשנה‬ ‫פרשתנו‪“ :‬אלה תולדות נח"‪ .‬ויש להבין את סמיכות הענינים‪,‬‬ ‫האור החיים הק' (שם טז) כי הנשמה היתירה‬ ‫זו השמיע מנועם אמרותיו להלהיב הלבבות‬ ‫מה ענין תולדותיו של נח לגזירת מחיית האדם‪.‬‬ ‫הבאה לישראל בשבת מחצבה מעולם‬ ‫לעבודת היום‪ ,‬ובתוך הדברים שדרש בליל‬ ‫ונקדים דברי הגמרא (עירובין יג‪ ,):‬שנמנו וגמרו נוח לו‬ ‫עליון שאין בו עצבון אלא עונג ושמחה‪ ,‬ולכן‬ ‫שמיני עצרת אמר רעיון מתוק בנוי על הכתוב‬ ‫לאדם שלא נברא יותר משנברא‪ .‬וביאר המהרש"א (סוף מסכת‬ ‫יש להרחיק בשבת עניני החול והמלאכה‪,‬‬ ‫בפרשתן וישאר אך נח‪ ,‬ופירש"י‪ ,‬שהיה נח‬ ‫מכות)‪ ,‬שמנו את מצוות התורה ומצאו שמצוות לא תעשה‬ ‫ולהתנהג כפי הראוי לנשמה העליונה עיי"ש‪,‬‬ ‫גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות‪ ,‬ויש‬ ‫יתירות על מצוות עשה‪ ,‬שהרי ישנן שס"ה מצוות לא תעשה‬ ‫וזה בא הכתוב לרמז 'אך' את שבתותי‬ ‫אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו‪ ,‬הרי‬ ‫כנגד רמ"ח מצוות עשה‪ .‬ונמצא שהאדם קרוב להפסד יותר‬ ‫תשמורו‪ ,‬שאף אם עברו עליו ששת ימי‬ ‫שדרשו תיבת 'אך' מלשון צער‪.‬‬ ‫מלשכר‪ ,‬ולפיכך נוח לו שלא נברא‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬ ‫המעשה שהיו מלאין עצבון בבחינת 'אך'‪ ,‬עם‬ ‫ולפי זה אמר שיש להעמיס כוונה בלשון‬ ‫אמנם יש לעיין‪ ,‬אם כן למה ברא הקב"ה את האדם‪ .‬ויש‬ ‫כל זה את שבתותי תשמורו‪ ,‬להיות בשמחה‬ ‫הכתוב (דברים טז טו) והיית אך שמח‪ ,‬שדרשוהו‬ ‫לומר‪ ,‬שהרי אמרו חז"ל (קידושין מ‪ ).‬שמחשבה טובה הקב"ה‬ ‫ובעונג כראוי להנשמה היתירה‪.‬‬ ‫חכמינו ז"ל לרבות לילי יום טוב אחרון של חג‬ ‫מצרפה למעשה‪ ,‬ואילו מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה‬ ‫ואמנם לגודל נחיצות הענין לחיות עם‬ ‫לשמחה‪ ,‬שעיקר הריבוי הוא שאף אם האדם‬ ‫למעשה‪ .‬נמצא שבמצוות עשה יכול האדם לזכות בכפליים‪,‬‬ ‫רעיון זה אף אחרי עבור הימים טובים‪,‬‬ ‫הוא במצב של 'אך'‪ ,‬שיש לו ענינים הכואבים‬ ‫הן על המחשבה הטובה והן על קיום המצוה בפועל‪ ,‬ואילו‬ ‫בלא תעשה אינו נענש על המחשבה בלבד‪ .‬כשמצטרפת‬ ‫ואדרבה‪ ,‬בשעה שחוזרין אל ההלך ילך של יום‬ ‫לו ועדיין לא זכה לראות במו עיניו ישועתו‬ ‫זכות המחשבה לזכות המעשה‪ ,‬הרי צד הזכות מרובה מצד‬ ‫יום‪ ,‬יוצאים מהבתי מדרשות ונפגשים פנים‬ ‫הפרטית לצאת ממצר בכל הענינים‪ ,‬אף על‬ ‫החובה‪ ,‬ושוב טובה היא לאדם שנברא‪.‬‬ ‫בפנים עם המציאות‪ ,‬צריכין ביותר להתחזק‬ ‫פי כן יש לו להיות שמח‪ ,‬והוא על ידי שיאמין‬ ‫באמונת אומן בהשגחת השי"ת שהכל לטובה‪,‬‬ ‫באמת שהבורא ב"ה מנהיג כל הבריאה והוא‬ ‫אלא שכל זה בשאר עבירות‪ ,‬אבל בעבודה זרה אף‬ ‫שלא לאבד מדת השמחה אף בשעה שהדבר‬ ‫לבדו משגיח על כל פרט ופרט‪ ,‬ובודאי כל מה‬ ‫מחשבה רעה מצטרפת למעשה‪ ,‬כמבואר בגמרא שם‪.‬‬ ‫עולה לו בקושי‪ ,‬יש להרחיב במקצת ענין זה‬ ‫דעביד רחמנא לטב עביד‪ ,‬ועוד יזכה לראות‬ ‫ומעתה‪ ,‬בדור שהשחית דרכו בעבודה זרה‪ ,‬שוב אין בידו‬ ‫מעלה זו של ריבוי הזכויות על ידי המחשבה‪ ,‬שהרי גם‬ ‫מפי ספרים וסופרים בס"ד‪.‬‬ ‫הטוב שהכין השי"ת בעבורו ברוב רחמיו‬ ‫מחשבת העבירה נחשבת לו למעשה‪.‬‬ ‫וחסדיו‪ ,‬ובכח זה יוכל להיות שמח אף בעודו‬ ‫דוד המלך משורר בתהלים (נו יא) באלקים‬ ‫בבחינת 'אך' עכתו"ד‪.‬‬ ‫וזה היה ענינו של דור המבול‪ ,‬שנאמר בהם “כי מלאה‬ ‫אהלל דבר בה' אהלל דבר‪ ,‬ופירש"י‪ ,‬על מדת‬ ‫הארץ חמס מפניהם"‪ ,‬ואף חטאו בעבודה זרה‪ .‬לפיכך‬ ‫הדין ועל מדת הרחמים אהלל‪ ,‬וקודם לכן‬ ‫וחשבתי להוסיף נופך ולפרש על פי זה‬ ‫נגזרה עליהם מחייה‪ ,‬כי אצלם חזר החשבון שנוח לו לאדם‬ ‫(פסוק ה) מוסיף ומפרש מה שכתוב באלקים‬ ‫מאמר נעים זמירות ישראל בתהלים (קמ יד)‬ ‫שלא נברא יותר משנברא‪ ,‬וזהו שאמר הכתוב‪“ :‬אמחה‬ ‫אהלל דברו וז"ל‪ ,‬אף בשעה שהוא בא עמי‬ ‫אך צדיקים יודו לשמך‪ ,‬שמעלת הצדיקים‬ ‫המשך בעמוד ב׳‬ ‫המשך בעמוד ב׳‬ ‫הגליון נתנדב ע"י‪ :‬מוה"ר אברהם ישעי' קליין הי"ו להגדיל תורה ולהאדירה‬ ‫מבוא בשער התורה‬ ‫מדור תורתם קבע‬ ‫המשך מעמוד א׳‬ ‫המשך מעמוד א׳‬ ‫במדת הדין אהלל דברו ואבטח בו עכ"ל‪ ,‬והיינו כבחינה‬ ‫את האדם"‪.‬‬ ‫הנ"ל ש'אף בשעה שהוא בא במדת הדין'‪ ,‬שעדיין לא‬ ‫ומעתה תתבאר הסמיכות‪ :‬לאחר שנאמר “אמחה את האדם"‪ ,‬בא הכתוב ומלמד שלא כן היה‬ ‫עבר ממנו הצרה‪ ,‬הרי הוא מודה ומהלל להשי"ת‪.‬‬ ‫נח – “אלה תולדות נח"‪ ,‬ופירש רש"י‪“ :‬עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים"‪ .‬נח היה צדיק‬ ‫וכידוע פירושו של הגה"ק מקאצק זי"ע על המאמר‬ ‫והתהלך את האלקים‪ ,‬ולא נמשך אחר עבודה זרה כבני דורו; אצלו עמדה זכות המחשבה הטובה‬ ‫חז"ל (סנהדרין צב‪ ):‬אמר רבי יצחק יוצק זהב רותח‬ ‫לצד המעשה‪ ,‬ושפיר היה כדאי להינצל ולהעמיד ממנו את העולם מחדש‪.‬‬ ‫לתוך פיו של אותו רשע שאילמלא בא מלאך וסטרו‬ ‫(הרה"ח ר' יצחק שלמה דרעזדנער הי"ו)‬ ‫על פיו ביקש לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד‬ ‫בספר תהלים‪ ,‬שנבוכדנאצר הרשע התחיל לשבח‬ ‫גזרת הגפרית נתקיימה בעצי גפר‬ ‫ולהלל להשי"ת בשירות נאות עד למאוד‪ ,‬וחשב‬ ‫לגנות בזה שירי דוד המלך‪ ,‬ובא מלאך וסטרו על פיו‪,‬‬ ‫עשה לך תבת עצי גפר וגו׳ וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר (בראשית ו‪ ,‬יד)‪.‬‬ ‫היינו לנסותו אם גם אחר שקיבל סטירה על פיו הרי‬ ‫איתא במדרש (מדרש הגדול)‪ ,‬וז"ל‪" :‬ולמה עצי גפר‪ ,‬על שם גפרית שנדונו דור המבול להמחות בו"‪.‬‬ ‫הוא עדיין מוכן לומר שירה להשי"ת‪ ,‬כי דוד המלך‬ ‫ובמדרש אחר מצאתי (בראשית רבתי לר"מ הדרשן)‪ ,‬וז"ל‪" :‬עשה לך תיבת עצי גפר‪ ,‬דבר אחר‪ ,‬לך‬ ‫אמר השירות ותשבחות שלו בכל מיני מצבים‪ ,‬ואף‬ ‫גפר – אבל להם גפרית‪ .‬ולמה [צוה לו ה׳ שיקח] מעצי גפר ולא משאר עצים‪ .‬אמר רבי ישמעאל‪,‬‬ ‫כאשר היו לו סטירות לא עזב את מעמדו מלשורר‬ ‫כשם שנחתם גזר דין על דור המבול‪ ,‬כך נחתם על נח שידון עמהם בגפרית‪ ,‬אלא שמצא חן‪ ,‬שנאמר‬ ‫להשי"ת‪ ,‬וזה לא היה נבוכדנאצר מסוגל לעשות‪ ,‬שלא‬ ‫(בראשית ו‪ ,‬ח)‪ :‬ונח מצא חן‪.‬‬ ‫ידע לשורר אלא בשעה שהוא נמצא ברום המעלה‬ ‫"אמר הקדוש ברוך הוא‪ :‬גזרה היתה [לפני] לדון [גם את] נח בגפרית‪ ,‬והואיל והוא צדיק‪ ,‬אי‬ ‫ומושל בכיפה‪.‬‬ ‫אפשר לאבדו‪ ,‬והואיל ונגזרה גזרה [גם על נח]‪ ,‬אי אפשר לחזור בו‪ .‬מה עשה הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫ומדריגה זו הוא מסימני היהודים‪ ,‬שאינם מאבדים‬ ‫גזר עליו שיעשה תיבה מעצי גפר‪ ,‬שהוא לשון גפרית – נמצאת הגזרה במקומה עומדת‪ ,‬ונח ניצל"‪,‬‬ ‫אמונתם ואהבתם להשי"ת בכל מצב ומצב שהוא‪,‬‬ ‫עכת"ד (ועיין רש"י)‪.‬‬ ‫ולא עוד אלא שמשבחים להשי"ת בעודם בתוך הצרה‬ ‫והנה "תיבה" משמעותה גם "מלה"‪ .‬ולפי המדרשים הנ"ל עלה בלבי לומר‪ ,‬דזו הכוונה בפסוק‬ ‫מתוך אמונה חזקה שהכל לטובה‪ ,‬וכמו שהיה אצל מרן‬ ‫"עשה לך תבת עצי גפר"‪ :‬במקום התיבה "גפרית"‪ ,‬יעשה לעצמו תיבה אחרת‪ ,‬והיא "עצי גפר"‪.‬‬ ‫רביה"ק מסאטמאר זי"ע כשנפטרה עליו בפתע פתאום‬ ‫והנה "כפר" הוא גם מלשון "תחתיך‪ ,‬במקומך"‪ ,‬וכמו שמצינו בכתוב (ישעיהו מג‪ ,‬ג)‪" :‬נתתי כפרך‬ ‫בתו רחל ע"ה הרבנית מסיגוט בשנת תרצ"א‪ ,‬כשהודיע‬ ‫מצרים כוש וסבא תחתיך"‪ ,‬ופירש רש"י ש"כפרך" הוא מלשון פדיון‪ .‬וזהו "וכפרת אתה מבית‬ ‫להרבנית ע"ה על הבשורה המרה‪ ,‬התנה עמה מקודם‬ ‫ומחוץ בכפר"‪ ,‬שעל ידי שיעשה לעצמו תיבה מעצי גפר‪ ,‬יפדה את עצמו מן הגזרה שהיתה גם עליו‬ ‫שתהי' מוכן לקבל את גזר דינו יתברך באהבה ולא‬ ‫לידון בגפרית‪.‬‬ ‫תהרהר אחרי מדותיו יתברך‪ ,‬ואמר שאינו נוסע אל‬ ‫והנה התיבות "תבת עצי גפר" עולות בגימטריא "והיינו הגזרה במקומה עומדת‪ ,‬ונח נצל"‬ ‫הלוי' אלא על תנאי זה שלא תתמרמר יותר מדאי‪,‬‬ ‫(עם הכולל)‪.‬‬ ‫ובאמצע הדרך כאשר לא יכלה להתאפק ופרצה בבכי'‪,‬‬ ‫(הרה"ח ר׳ אלי׳ רייכמאן הי"ו)‬ ‫אמר לה רבינו הלא הבטחתני שתקבל עליך הגזירה‬ ‫באהבה‪ .‬ובאותה שנה בשמחת תורה שנת תרצ"ב‬ ‫צהר שבתיבה מאירה לעולם‬ ‫פירש רבינו באמצע ההקפות הפסוק (תהלים קמה ז) זכר‬ ‫רב טובך יביעו וצדקתך ירננו‪ ,‬שאצל צדיקים אמתיים‬ ‫צהר תעשה לתבה וגו׳ ופתח התבה בצדה תשים (בראשית ו‪ ,‬טז)‪.‬‬ ‫אין זה רבותא אצלם לברך על הרעה כשם שמברכין‬ ‫והקשו המפרשים (עי' בספה"ק אורח לחיים) דהלא התורה היא נצחיות‪ ,‬ומה שייך כהיום ענין צהר‬ ‫על הטובה‪ ,‬אלא עיקר המעלה שלהם הוא שלא רק‬ ‫תעשה וכו'‪ ,‬הלא מאי דהוה הוה‪.‬‬ ‫שמקבלים היסורים באהבה‪ ,‬אלא כשפוגע בהם מדת‬ ‫וי"ל בזה בס"ד‪ ,‬דהנה ידוע מה שכתבו בספה"ק דפסוק זה צהר תעשה לתיבה רומז לדיבורי תורה‬ ‫הדין רח"ל הרי הם מהללים ומשבחים להשי"ת ביתר‬ ‫ותפלה שהאדם מוציא מפיו‪ ,‬שיאירו ויצהירו התיבות שלומד ומתפלל להשי"ת‪ ,‬ובספה"ק דגל מחנה‬ ‫שאת וביתר עז פי כמה מבשעה שמקבלים טובות‬ ‫אפרים הביא בשם זקינו הבעל שם טוב הק' זי"ע‪ ,‬וזל"ק‪ ,‬וכן יש לומר הרמז בפסוק כאן‪ ,‬על פי מה‬ ‫וחסדים מגולים‪ ,‬וזהו זכר רב טובך יביעו‪ ,‬שמדברים‬ ‫שהאיר אא"ז נ"ע תיבה מרומז על מלה שהוא נקרא תיבה‪ ,‬וכמו שכתוב צוהר תעשה לתיבה‪ ,‬ואמר‬ ‫מהטובות שמקבלים מהשי"ת‪ ,‬אבל וצדקתך ירננו‪,‬‬ ‫הוא ז"ל שתראה להאיר התיבה שתוציא מפיך‪ ,‬והאריך בזה‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫שכשמצדיקים עליהם את הדין אז מרננים להשי"ת‪.‬‬ ‫ובספה"ק בית אהרן כתב‪ ,‬צוהר תעשה לתיבה‪ .‬אדערלייכטונג זאלסטו מאכין צו דעם ווארט‪.‬‬ ‫והעידו החסידים שתיכף כאשר גמר לומר הדבר תורה‬ ‫רצונו לומר‪ ,‬שתאיר את התיבה‪ ,‬היינו שהדיבורים היוצאים מפיך בתורה ותפלה יהיה עם חיות הבורא‬ ‫הזה התחיל לרקוד מחדש בכוחות עצומות ובשמחה‬ ‫ב"ה‪ .‬ואז תעשה צירופים טובים כידוע שיש בזה התיבה שלשה צירופים‪ .‬צה"ר‪ .‬צר"ה‪ .‬רצ"ה‪ .‬ותעשה‬ ‫עילאה בבחינת 'הוא היה אומר'‪.‬‬ ‫מזה התיבה צירוף‪ .‬רצ"ה‪ .‬היינו להשפיע רצונו הטוב לזה העולם עיי"ש‪.‬‬ ‫ומן הענין לציין המאמר הידוע מרבינו זי"ע בדברי‬ ‫גם כתבו בספרים הקדושים שמרומז כאן ענין תשובה‪ ,‬וכמו שכתב בספה"ק באר מים חיים‬ ‫יואל פ' וישב (דף ר"מ) בביאור הענין שאמותינו היו‬ ‫(פרשתינו‪ ,‬אות טז‪ ,‬ד"ה צהר תעשה לתיבה) וז"ל‪ ,‬וגם יאמר צהר תעשה לתיבה מלשון צהרים שמצוה היה‬ ‫עקרות שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים‪,‬‬ ‫עליו לעסוק בה בצהרים כדי שיראו הכל וישאלו למה עושה זאת והוא אומר להם שהקב"ה מביא‬ ‫שצדיקים אמתיים אינם מצטערים על מחסורם ועל‬ ‫מבול לעולם אולי יעשו תשובה כמאמר חז"ל (בראשית רבה ל'‪ ,‬ז')‪ ,‬עכדה"ק‪.‬‬ ‫מכאוב גופם‪ ,‬שעל כל גל וגל ירכינו ראשם לקבל‬ ‫ובבית אהרן כתב וז"ל‪ ,‬ופתח התיבה בצדה תשים‪ ,‬זהו פתח לפני בעל תשובה שאינו יכול לכנוס‬ ‫גזירת בוראם באהבה‪ ,‬ותאוות נפשם רק לעבוד‬ ‫לפתח הגדול יכנוס בפתח מן הצד‪ .‬וזהו חתר לו חתירה מתחת כסא הכבוד‪ .‬וד"ל‪.‬‬ ‫השי"ת ביראה ואהבה ולעשות רצון קונם‪ ,‬וממילא‬ ‫ובאמת כבר כתב בספה"ק דברי שמואל להרה"ק הרבי ר' שמעלקא מניקלשבורג זי"ע (פרשתינו)‬ ‫שאר יסורים שבעולם לא יעיר לבם להתפלל‪,‬‬ ‫עה"פ צהר תעשה לתיבה‪ ,‬שתעשה צורה לתשובה‪ ,‬וגם כן מרמז על אור התשובה וכו'‪ ,‬ופתח התיבה‬ ‫אבל על חסרון בנים ידע השי"ת שיאזרו מתניהם‬ ‫הוא פתח התשובה‪ ,‬בצד"ה תשים לשון מארב‪ ,‬כי בתחבולות רבות תעשה מלחמה נגד היצה"ר‪,‬‬ ‫‪2‬‬ ‫מבוא בשער התורה‬ ‫מדור תורתם קבע‬ ‫המשך מעמוד ב׳‬ ‫המשך מעמוד ב׳‬ ‫להתפלל‪ ,‬כי גם הצדיקים מצטערים בחסרון בנים‪,‬‬ ‫תחתיים שניים שלישים תעשה‪ ,‬כי יש ג' מיני תשובה אחד שאינו עושה עבירות ואינו עוסק במצות‬ ‫כי תשוקתם להעמיד תולדות ולהניח אחריהם זרע‬ ‫וזהו תשובה תתאה‪ ,‬ואחד שעושה מצות ג"כ‪ ,‬ואחד שעושה תשובה להתחסד עם קונו זהו תשובה‬ ‫ברוכי ה'‪ ,‬לכן מהאי טעמא היו אמותינו עקרות‪,‬‬ ‫עילאה‪ .‬ולזה מרמז תחתיים שניים שלישים תעשה על ג' מיני תשובה הנ"ל‪ ,‬וה' יראנו נפלאות להיות‬ ‫שדוקא על זה יתפללו להשי"ת עיי"ש‪ ,‬ואעפ"כ‬ ‫מן העושים תשובה מאהבה אמן נצח סלה ועד‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫כשפגעה ברבינו זי"ע מדת הדין בענין זה זה‬ ‫ונראה לענ"ד להוסיף בדרך רמז‪ ,‬דענין התשובה מרומז כאן בפסוק במה שאמר ופתח התיבה‬ ‫הצדיק עליו את הדין ולא עזב את עבודתו בשמחה‬ ‫בצד"ה תשים‪ ,‬בצד"ה אותיות בצד ה"א‪ ,‬דאיתא בגמרא (מנחות כט‪ ):‬מפני מה נברא עולם הזה בה"א‪ ,‬מפני‬ ‫ובטוב לבב‪.‬‬ ‫שדומה לאכסדרה שכל הרוצה לצאת יוצא‪ .‬ומאי טעמא תליא כרעיה דה"א‪ ,‬דאי הדר בתשובה מעיילי‬ ‫ליה וכו'‪ .‬וזה י"ל הכוונה‪ ,‬ופתח התיבה בצד ה"א תשים‪ ,‬שתעשה תשובה‪ ,‬שמרומז בזה שאות ה"א‬ ‫ומספרים על א' מהצדיקים מדור האחרון‬ ‫פתוחה מצדה‪ ,‬ובזה רמז לו כאן גם כן ענין התשובה‪.‬‬ ‫שהיה פעם בשמחת חתונה וראה אדם א' מפזז‬ ‫ואפשר לומר דלכן רמז לו הקב"ה לנח כאן שני הענינים‪ ,‬תפילה ותשובה‪ ,‬עפימ"ש הרה"ק מהרי"ד‬ ‫ומכרכר בריקודי שמחה בעוז ובחדוה‪ ,‬והיה הדבר‬ ‫מבעלזא זי"ע (מובא בספר מהרי"ד‪ ,‬בהושענות‪ ,‬ד"ה 'חי כן תשעשעי') שכתב לפרש מה שאומרים בהושענות‪' ,‬חי‬ ‫קצת תמוה בעיניו שלפום ריהטא לא ידע שיהיה‬ ‫כן תשעשעי‪ ,‬טוב באנק שעי'‪ ,‬שאומרים אלו ההושענות ביום שהיה בו יום הכיפורים‪ .‬ואפשר לפרש‬ ‫לו שום קשר משפחה עם א' מהמחותנים‪ ,‬וחשב‬ ‫עפ"י מה דאיתא במסכת יומא (יומא פו‪ ).‬שיש ד' חילוקי כפרה‪ ,‬ויש אחד מהם שאין התכלית שיהיה‬ ‫שיתכן שבכל זאת יש לו איזה קירבה מיוחדת‬ ‫כן‪ ,‬רק לתקן הכל בחיים‪ .‬ואמר אדוני אבי (הרה"ק מהר"י) ז"ל שהעצה היא ע"י תפלה‪ ,‬היינו תשובה עם‬ ‫לבעלי השמחה עד שאינו יודע את נפשו מרוב‬ ‫תפלה‪ .‬ופירש בזה דברי הגמרא שם 'והני מילי באתרא דלא תבעי‪ ,‬באתרא דתבעי לית לן בה'‪ ,‬שהכונה‬ ‫חדוה‪ ,‬אבל כאשר הזדמן עוד הפעם לילך לשמחת‬ ‫'באתרא דלא תבעי' בלי תפילה‪ ,‬אבל 'באתרא דתבעי' עם תפלה‪ ,‬לית לן בה‪ ,‬שיכולים לתקן הכל בחיים‪,‬‬ ‫נשואין ושוב מצא אותו אדם עורך את עבודת‬ ‫אד"ק ז"ל‪ .‬וזהו 'חי כן תשעשעי'‪ ,‬שהתכלית לתקן הכל בחיים‪' ,‬טוב באנק שעי'‪ ,‬היינו על ידי תפלה‪.‬‬ ‫הריקודין כאדם השמח בשמחתו הפרטי‪ ,‬נגש אליו‬ ‫ושם במאמרי יום הקדוש (כל נדרי‪ ,‬ד"ה איתא בשו"ע) כתב וז"ל‪ :‬ואמר אאמו"ר (מהר"י) ז"ל שזהו דוקא אם‬ ‫ושאל לו הגד נא האם אתה מחותן עם כל האנשים‬ ‫הוא עושה תשובה לבדה ע"י תעניות וכדומה בלא תפלה‪ ,‬אבל בתפלה ותחנונים לפני השי"ת‪ ,‬אין לך‬ ‫המשיאים את צאצאיהם‪ ,‬ענה לו ואמר האמת אגיד‬ ‫דבר העומד בפני התפלה‪ ,‬והוא כמו שאר צרכי עולם שמתפללים לפני השי"ת והוא עונה‪ ,‬וכו'‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫שאין לי שום שייכות עם בעלי השמחה‪ ,‬אבל מה‬ ‫ולפי זה י"ל דשפיר שייך הפסוק צהר תעשה לתיבה בכל דור ודור‪ ,‬כי התורה היא נצחיות‪ ,‬ושני‬ ‫אעשה‪ ,‬לבי שמח עלי עד למאוד על כל הטובה‬ ‫הפירושים עולים בקנה אחד‪ ,‬דעל ידי התפילה ביחד עם התשובה‪ ,‬אפשר לתקן הכל בחיים‪ .‬וזה מרומז‬ ‫אשר השי"ת גומל עמדי לאלפים ולרבבות‪ ,‬ורוצה‬ ‫כאן במאמר הקב"ה לנח כעצה לאנשי דור המבול‪ ,‬שעל ידי שיתפללו ויעשו צהר לתיבות התו"ת‬ ‫אני לרקוד לכבוד השי"ת כדי להודות לו על כל‬ ‫שלהם כנ"ל‪ ,‬וגם יעשו תשובה‪ ,‬ינצלו מן המבול‪ ,‬כי ביחד עם התפילה מועילה התשובה לכל עון ולכל‬ ‫החסד‪ ,‬על כן אני הולך אל כל החתונות שנמצאים‬ ‫חטאת‪ ,‬אפילו לרשעים כמו שהיו אנשי דור המבול‪.‬‬ ‫שם מעגלי אנשים רוקדים לכבוד השמחה‪ ,‬ואני‬ ‫(הרה"ג ר' שמחה אברהם קארנרייך שליט"א)‬ ‫משתתף עמהם בהריקודים ברוב שמחה על טובותי‬ ‫הפרטיות‪ .‬שכן ראוי לכל א' לראות תמיד החסדים‬ ‫המרובים הסובבים אותו מאת השי"ת ולהיות שמח‬ ‫ישראל אינם בטלים ברוב האומות‬ ‫וטוב לב על זה תמיד‪.‬‬ ‫ואתם פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה (בראשית ט‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫ואם נראה לאדם שחסר לו איזה דבר הנצרך לו‪,‬‬ ‫במסורה‪" :‬ואתם פרו ורבו"‪" ,‬ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"‪" ,‬ואתם הדבקים בה' אלקיכם‬ ‫יש להתחזק כי בודאי יודע השי"ת את הטוב לו יותר‬ ‫חיים כולכם היום"‪ .‬ויש לבאר שייכות שלשה פסוקים אלו‪ ,‬שרמוזים בהם שלשה טעמים מדוע אין בני‬ ‫ממנו‪ ,‬וכמו שאומרים בשם בעלי המוסר שכשם‬ ‫ישראל בטלים ברוב אומות העולם‪.‬‬ ‫שרואים שהלומדים מפלפלים על השמטת הרי"ף‬ ‫ונקדים דברי המדרש (ויק"ר פ"ד ס"ו)‪ ,‬שגוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה‪ :‬כתיב בתורתכם (שמות‬ ‫או הרמב"ם‪ ,‬שמתייגעים להבין מדוע השמיטו דין‬ ‫כג‪ ,‬ב) "אחרי רבים להטות"‪ ,‬והרי אנו מרובים מכם‪ ,‬מפני מה אין אתם משוין עמנו בעבודה זרה‪.‬‬ ‫פלוני כי בודאי לא לחנם השמיטו אותו אלא מחמת‬ ‫איזה סיבה‪ ,‬כמו כן יש לפלפל על השמטה מהבורא‬ ‫יתברך‪ ,‬שאם השמיט הקב"ה איזה דבר שנראה‬ ‫בפשטות שהיה ראוי להיות לו‪ ,‬בודאי לא לחנם בא‬ ‫מי הם המתחדשים באמת‬ ‫ההשמטה אלא לתכלית טובה הנעלם מאתנו‪.‬‬ ‫ואלה תולדות תרח תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן (בראשית יא‪ ,‬כז)‬ ‫והרה"ק מרוזין זי"ע – יודה"ל ג' חשון – אמר‬ ‫רגילים בני אדם לכנות את אלו שסרו מדרך התורה והמצוות בשם "מודרניים" ו"מתחדשים"‪,‬‬ ‫(עירין קדישין עמוד תק"י) כי האדם צריך להתנהג כמו‬ ‫כאילו הם נושאים עמם דרך חדשה‪ ,‬ואילו שומרי התורה נאחזים בדרך הישנה‪ .‬אולם כשנתבונן‬ ‫מורה שעות (זייגער)‪ ,‬שתולין אותו על הכותל והולך‪,‬‬ ‫בשורשם של דברים‪ ,‬נמצא שההיפך הוא הנכון‪.‬‬ ‫ואף אם יש ח"ו שריפה בבית‪ ,‬כל עוד שלא הגיע‬ ‫הלא כך אנו אומרים בהגדה של פסח‪" :‬מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו‪ ,‬ועכשיו קרבנו‬ ‫השריפה להזייגער בעצמו אין לו שום עסק עם‬ ‫המקום לעבודתו"‪ .‬תרח אבי אברהם היה עובד עבודה זרה‪ ,‬ואברהם אבינו הוא שהכיר את בוראו‬ ‫השריפה‪ ,‬אלא הולך לו כדרכו כאילו לא היה‪ ,‬כן‬ ‫ועזב את דרך אבותיו כדי לעבוד את השי"ת‪ .‬נמצא שעבודת ה' היא החידוש שנתחדש אצל‬ ‫צריך האדם להיות במעלה הזאת‪ ,‬שכל עוד שאין‬ ‫אבותינו‪ ,‬ואילו עבודת האלילים היתה דרכם הישנה מקודם לכן‪.‬‬ ‫מגיעים היסורים להגוף ח"ו יהיה תמיד מקבל אותם‬ ‫באהבה‪ ,‬ובאם ח"ו מגיעים להגוף יתחזק באמונה‬ ‫מעתה‪ ,‬אלו הפורקים מעליהם עול תורה ומצוות‪ ,‬במה הם מתחדשים? הרי הם חוזרים לאחור‪,‬‬ ‫בהשי"ת ויתפלל אליו הצילני נא בכדי שאוכל‬ ‫אל הדרך שהיתה קודם שקרבנו המקום לעבודתו! ואדרבה‪ ,‬אנו‪ ,‬שומרי התורה והחרדים לדבר ה'‪,‬‬ ‫לעבדך עכדה"ק‪.‬‬ ‫מחזיקים בחידוש הגדול של אברהם אבינו – להכיר את הבורא ולעבדו בלבב שלם‪.‬‬ ‫(הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל)‬ ‫ואף אמנם שמתפללים להשי"ת הראני ה' חסדך‬ ‫זק ןוילג‬ ‫‪3‬‬ ‫מבוא בשער התורה‬ ‫מדור תורתם קבע‬ ‫המשך מעמוד ג׳‬ ‫המשך מעמוד ג׳‬ ‫ולא יהיו לנו הנסיונות הללו‪ ,‬יש להתחזק‬ ‫ותירץ בחידושי הרי"ם (פרשת במדבר)‪ ,‬על פי דברי התוספות (בבא מציעא ו‪ :‬ד"ה קפץ)‪ ,‬שהקשו לענין מעשר‬ ‫בכל מצב ומצב שהוא‪ ,‬שלא להניח מעמדו‬ ‫בהמה‪ ,‬מדוע אינו בטל ברוב‪ ,‬והלא מה שקיימא לן דדבר שבמנין אפילו באלף לא בטיל‪ ,‬אינו אלא מדרבנן‪,‬‬ ‫אלא לקיים מה שכתוב אשרי אדם שומע‬ ‫אבל מן התורה אף דבר שבמנין בטל‪ .‬וביארו‪ ,‬שאף שדבר שבמנין חשוב אצל בני אדם‪ ,‬אין זו חשיבות מן‬ ‫לי לשקוד על דלתותי יום יום‪ ,‬ובאמת על‬ ‫התורה; אולם במעשר בהמה‪ ,‬כיון שצותה התורה למנות כל אחד בפני עצמו‪ ,‬הרי התורה עצמה החשיבה‬ ‫ידי האמונה שהכל לטובה‪ ,‬על ידי זה עצמו‬ ‫אותו‪ ,‬ועל כן אינו בטל אף מן התורה‪.‬‬ ‫ממשיכין כל ההשפעות טובות שיהיה באמת‬ ‫ומזה הטעם צוה השי"ת למנות את ישראל‪ ,‬כדי שיהיו דבר שבמנין החשוב מן התורה‪ ,‬ולא יתבטלו בין‬ ‫לטובה‪ ,‬וכהפירוש הידוע של הרה"ק ר' מיכל‬ ‫האומות‪ ,‬עכת"ד‪( .‬ועיין מה שפירש בזה דודי הגאון אברהם אהרן ז"ל בהגדה של פסח בית אברהם בית אהרן‪ ,‬בפירוש בינת אהרן‬ ‫מזלאטשוב זי"ע – הובא בספה"ק אוהב ישראל‬ ‫דף מט‪.):‬‬ ‫בפרשתן – על הרש"י בפסוק ויבא נח וגו' מפני‬ ‫ויתכן להוסיף על דבריו‪ ,‬דכתיב (במדבר כג‪ ,‬י) "מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל"‪ ,‬ופירש רש"י‪:‬‬ ‫מי המבול‪ ,‬אף נח מקטני אמנה היה מאמין ואינו‬ ‫"רביעיותיהן" וכו'‪ .‬ומעתה‪ ,‬על ידי שמקיימין מצות פריה ורביה‪ ,‬הקב"ה מונה את בני ישראל משעת יצירה‪,‬‬ ‫מאמין שיבוא המבול עד שדחקוהו המים‪ ,‬והלא‬ ‫עוד קודם שנולדו‪ ,‬וכבר מאז הם בכלל דבר שבמנין‪ ,‬ואינם בטלים ברוב האומות‪.‬‬ ‫פלא גדול לחשוד את נח הצדיק שהיה מקטני‬ ‫והנה החתם סופר בתורת משה (פרשת משפטים)‪ ,‬על הכתוב "לנטות אחרי רבים להטות"‪ ,‬כתב לתרץ באופן‬ ‫אמנה בהשי"ת ח"ו‪ ,‬ונ"ל דהנה תיבת אמונה‬ ‫אחר‪ :‬דין הליכה אחר הרוב נאמר בדבר שיש בו סברות וצדדים לכאן ולכאן‪ ,‬שאז מכריעים על פי הרוב‪.‬‬ ‫יש לו שני פירושים‪ ,‬אחד כפשוטו האמנת‬ ‫אבל בדבר הברור לנו‪ ,‬אפילו אלפי אלפים אומרים להיפך‪ ,‬אין שומעין להם‪ .‬ואנו יודעים שה' אלקינו הוא‬ ‫הדבר שבודאי יהיה כך‪ ,‬עוד יש לפרש אמונה‬ ‫אלקים אמת ותורתו אמת‪ ,‬על פי מה שבעינינו ראינו וקבלנו בסיני‪ ,‬וממילא אין שייך בזה לילך אחר הרוב‪.‬‬ ‫מלשון ויהי אומן את הדסה (אסתר ב ז) והוא לשון‬ ‫וזה שאמר הכתוב "לנטות" – בדבר שיש בו נטיה וצדדים לכאן ולכאן‪ ,‬אז "אחרי רבים להטות"‪ ,‬מה שאין כן‬ ‫המשכה וגידול‪ ,‬כי באמונה יש כח זה שעל ידי‬ ‫בדבר ברור‪ ,‬עכת"ד ודפח"ח‪.‬‬ ‫האמונה יומשך הדבר הזה ממקורו ויבוא‪ ,‬היינו‬ ‫וכ"ק רבינו זי"ע בדברי יואל (פרשת תשא‪ ,‬עמוד רפ) כתב תירוץ נוסף‪ ,‬על פי המבואר בגמרא (ביצה לח‪ ).‬דמידי‬ ‫על ידי שהוא מאמין בהשי"ת ובוטח בו באמונה‬ ‫דאית ליה בעלים לא בטיל‪ .‬ומעתה‪ ,‬בני ישראל יש להם בעלים‪ ,‬שהרי הם שייכים להקב"ה‪ ,‬אשר בחר בנו‬ ‫שלימה על שום איזה דבר אז נמשך הדבר ההוא‬ ‫מכל העמים להיות לו לנחלה‪ .‬ובזה נדחית טענת אומות העולם שישראל בטלים ברוב‪ ,‬כי דבר שיש לו‬ ‫ובא בשלימות‪ .‬והנה נח הצדיק בוודאי האמין‬ ‫בעלים אינו בטל ברוב‪ ,‬עכת"ד‪.‬‬ ‫בשלימות בכל אשר דיבר אליו השי"ת בכל לבבו‬ ‫וזאת תורת המסורה‪ ,‬שרמזה לנו שלשה תירוצים להוכיח שאין ישראל בטלים ברוב האומות‪:‬‬ ‫ובכל נפשו בתמימות כדרכו הטוב מאז ומקדם‪,‬‬ ‫"ואתם פרו ורבו" – שעל ידי מצוה זו הקב"ה מונה רביעיותיהן של ישראל‪ ,‬ונמצא שהם דבר שבמנין‪,‬‬ ‫אך בדבר זה היה ירא להאמין באמונה שלימה‬ ‫ואפילו באלף לא בטיל‪.‬‬ ‫בכל לבבו‪ ,‬כי אולי יהיה הוא הגורם להבאת‬ ‫"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" – בני ישראל שייכים להקב"ה‪ ,‬והרי הם דבר שיש לו בעלים‪,‬‬ ‫המבול‪ ,‬היינו ע"י שלימות אמונתו יומשך‬ ‫שאינו בטל ברוב‪.‬‬ ‫בוודאי מזה הבאת המבול‪ ,‬ולא היה יודע איך‬ ‫"ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום" – אנו דבקים בהשי"ת מתוך ידיעה ברורה כי ה' הוא‬ ‫ליתן עצות בנפשו מה לעשות‪ .‬וזהו שפירש"י‬ ‫האלקים‪ ,‬ואין הדבר מסופק אצלנו כלל‪ .‬ובדבר הברור אין שייך לילך אחר הרוב‪ ,‬ועל כן אין ישראל בטלים‬ ‫ז"ל מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין‪ ,‬ר"ל‬ ‫ברוב אומות העולם‪.‬‬ ‫באמת היה מאמין‪ ,‬רק שירא להאמין בשלימות‬ ‫(הרה"ח ר' חיים פריעדמאן הי"ו)‬ ‫שהשי"ת יביא המבול‪ ,‬כי אולי יהיה הוא הגורם‬ ‫לזה וכנ"ל‪ ,‬עד שדחקוהו המים כו' והבן היטב‪,‬‬ ‫ודפח"ח עכל"ק של האוהב ישראל‪.‬‬ ‫ויהי רצון שנזכה לעבוד את השי"ת במשך‬ ‫מרגליות המאירות בחשיכה‬ ‫כל ימי חיינו מתוך רחמים וחסדים מגולים‪,‬‬ ‫צהר תעשה לתבה (בראשית ו‪ ,‬טז)‬ ‫ויהיה האמונה בהשי"ת תקוע בלבנו כיתד‬ ‫נאמן לעבדו בשמחה עדי נזכה לביאת גואל‬ ‫פירש רש"י‪ ,‬שהיתה בתיבה "אבן טובה המאירה להם"‪ ,‬ומאורה האיר לנח ולכל אשר עמו בתיבה‪.‬‬ ‫צדק בב"א‪.‬‬ ‫ומצינו תיאור נפלא מעין זה בדברי רבי בנימין מטודלה‪ ,‬אשר ביקר בארצות רבות בימי הראשונים‬ ‫(הרה"ח ר' אברהם ישעי' קליין הי"ו)‬ ‫וכתב את אשר ראה במסעותיו‪ .‬בתארו את העיר קוסטנטינא הגדולה‪ ,‬שהיתה ראש המלכות לכל ארץ‬ ‫יון‪ ,‬הוא מספר על ארמון גדול שבנה המלך עמנואל‪ ,‬ובו היו קבועות מרגליות יקרות עד מאוד‪ ,‬שאין‬ ‫אדם יכול לשער את דמיהן‪.‬‬ ‫ולא ביופיין ובשוויין בלבד נתייחדו אותן מרגליות‪ ,‬אלא אף באורן המופלא‪ ,‬וכך הוא כותב‪" :‬כי‬ ‫בלילה אין צריכים שם נרות‪ ,‬כי הכל רואין מאור המרגליות אשר יתנו אורם"‪.‬‬ ‫הרי לפנינו עדות על מציאותן של אבנים יקרות המפיצות אור אף בחשכת הלילה‪ ,‬מעין מה שפירש‬ ‫רש"י על האבן הטובה שהאירה בתיבתו של נח‪.‬‬ ‫‪845.210.6668‬‬ ‫עימוד‬ ‫הדפסה‬ ‫‪sales@kintress.com‬‬ ‫(מסעות רבי בנימין מטודלה‪ ,‬בתיאור העיר קוסטנטינא)‬ ‫הגליון נערך ע"י מכון קונטרס‬ ‫טעל‪ | 845.210.6668 :‬פעקס‪845.314.8486 :‬‬ ‫להכניס דברי תורה בתוך‬ ‫מו"ה אברהם ישעי' קליין‬ ‫אימעיל‪chelkeiny@gmail.com :‬‬ ‫עורכים‬ ‫הגליון ולהערות והארות‪:‬‬ ‫מו"ה יואל הכהן מאשקאוויטש‬ ‫מו"ה משה אברהם לייפער‬ ‫צו באקומען דעם גליון יעדע וואך אין אימעיל‪ ,‬שיקט א אימעיל צו‪chelkeiny@gmail.com :‬‬ ‫מו"ה שלמה הערשקאוויטש‬ ‫‪4‬‬