gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

נועם התורה · Noam Hatorah — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: נועם התורה · Noam Hatorah

שבוע: נח (2026-10-12)

נועם התורה · Noam Hatorah — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫קונטרס‬ ‫נועם התורה‬ ‫פרשת נח‬ ‫לפתוח ולהלהיב הלבבות‬ ‫לאהבה וליראה את ה'‬ ‫מתוך שיחותיו של‬ ‫מורינו הגה"צ רבי נחמן בידרמן שליט"א‬ ‫‪ -‬גליון רנא ‪-‬‬ ‫ברוקלין ניו יארק יצ"ו ‪ -‬תשפ"ז לפ"ק‬ ‫תוכן‬ ‫בנין קומת האדם מכוון כנגד בנין התיבה – תחתיים שניים‬ ‫ושלשיים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬א‬ ‫ונח מצא חן בעיני ה' – נשיאות חן הוא כח טמיר ונעלם ‪.. . . . . . . . . . . . . . .‬ד‬ ‫יש דורשין לשבח ויש דורשין לגנאי ‪ -‬ואין הדבר תלוי אלא בי ‪. . . . . . .‬ח‬ ‫כל הזכויות שמורות‬ ‫להערות והארות‪718-259-5435 :‬‬ ‫ישר‬ ‫‪Publishing & Production‬‬ ‫‪718.484.2189‬‬ ‫פרשת נח‬ ‫בנין קומת האדם מכוון כנגד בנין התיבה – תחתיים שניים ושלשיים‬ ‫‪ øäåö‬תעשה לתיבה וגו' תחתיים שניים ושלישיים תעשה‪ .‬הנה ציוה‬ ‫השי"ת לנח לבנות תבנית התיבה תחתיים שניים ושלישיים‪ ,‬והוא‬ ‫רמז לקומה שלימה של כ"א מישראל‪ ,‬מח לב ואיברים‪ ,‬קומה עליונה‬ ‫היא המוח מקום הדעת והמחשבות של האדם‪ ,‬ושם משכן הנשמה עיקר‬ ‫נפש הישראל‪ ,‬וכמו"כ בתיבת נח בשלישיים הי' משכן בני האדם‪,‬‬ ‫והקומה האמצעית היא הלב משכן הרצונות והחמדות והתאוות‪ ,‬וזה נרמז‬ ‫בשניים מקום החיות והבהמות‪ ,‬ותחתיים הם הכבד וכלי המעשה‪ ,‬ושם‬ ‫מקום הזבל וכו'‪ ,‬וג' קומות אלו הם כנגד נפש רוח ונשמה‪ ,‬נשמה‬ ‫שבמוח‪ ,‬ונפש שזהו הרצון מלה"כ )בראשית כג‪ ,‬ח( 'אם יש את נפשכם'‪,‬‬ ‫זהו בלב‪ ,‬ורוח הם בכלי המעשהא‪.‬‬ ‫‪ úãåáòå‬האדם לטהר ולקדש את המוח בדעת נכונה ובמחשבות טהורות‪,‬‬ ‫ואת הלב שימשוך לבו רק לתשוקות ושאיפות קדושות‪ ,‬וכלי‬ ‫המעשה רק להשתמש בהם לצורך גבוה‪ ,‬לעשות בהם רצון ה'‪ ,‬בבחי'‬ ‫'כל עצמותי תאמרנה ה' וגו'‪ ,‬אמנם איך יוכל האדם קרוץ מחומר לטהר‬ ‫ולקדש את קומת תיבת נח שלו‪ ,‬מאחר שמבית ומחוץ יש מבול נורא‬ ‫בגשמיות וברוחניות‪ ,‬כי השחית כל בשר דרכו ומלאה הארץ חמס רח"ל‪,‬‬ ‫ובעבור זה נתן לנו השי"ת ברו"ר וחסדיו אופנים ועצות איך להאיר‬ ‫ולטהר בהם את כל הקומה שלימה‪ ,‬וזהו 'צוהר תעשה לתיבה'‪ ,‬שצריך‬ ‫א‪ .‬וג' קומות אלו גם מתחלקים לחכמה בינה ודעת‪ ,‬כי החכמה והידיעה הוא במוח‪,‬‬ ‫ובינה הוא בלב מאחר שמבין בלבו דברי חכמתו שבמוח‪ ,‬וכלה"כ )ישעי' ו‪ ,‬י( 'ולבבו‬ ‫יבין ושב'‪ ,‬והדעת הוא החיבור והמקשר בין המוח ללב‪ ,‬מלה"כ )בראשית ד‪ ,‬א(‬ ‫'והאדם 'ידע' את חוה'‪ ,‬וע"י שמקשרם אזי כלי המעשה מוציאים מן הכח אל‬ ‫הפועל‪ ,‬מכח החכמה והבינה לעשות רצון קונו הלכה למעשה‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫ב‬ ‫להאיר את התיבה‪ ,‬שנתן לנו השי"ת את תורתו להאיר את המוח‪,‬‬ ‫שמחשבתו תהיה תמיד עם התורה‪ ,‬וכאשר יכניס את מוחו אל התיבה‪,‬‬ ‫אזי היא שמירה נפלאה‪ ,‬כי אין שמירה כתורה ואין קדושה כתורה ואין‬ ‫סגולה כתורה‪ ,‬שהיא הסגולה הנפלאה ביותר‪ .‬ושניים הוא קומת הלב‪,‬‬ ‫רמז לכח התפלה שהיא עבודה שבלב‪ .‬והן האמת שגם בשעת הלימוד‬ ‫צריך להכניס לב ולדעת שאין אנו לומדים את תורת ה' כחכמה בעלמא‪,‬‬ ‫'פתח לבי בתורתך'‪ ,‬וכן בשעת התפלה צריך מוח‪ ,‬כי צריך לכוין פירוש‬ ‫המילות‪ ,‬אמנם העיקר בלימוד התורה הוא במוח ובמחשבה‪ ,‬והעיקר‬ ‫בתפלה הוא עבודה שבלב‪ ,‬שיעורר את רגשי הלב כעומד לפני המלך‪,‬‬ ‫וכבן המתחטא לפני אביו ומשבחו ומבקש ממנו כל צרכיוב‪.‬‬ ‫‪ íééúçúå‬שהוא קומת כלי המעשה לקדשם ולהאירם‪ ,‬לפיכך הרבה לנו‬ ‫מצוות‪ ,‬יש מהם שע"י קיומם מושך על עצמו אור פנימי‪ ,‬ויש‬ ‫שע"י קיומם זוכה לאור מקיף‪ ,‬וכגון מצוות התלויות באכילה‪] ,‬שבת‬ ‫וערב יוהכ"פ ותענית יוהכ"פ וכדו'[‪ ,‬שהם באיברים הפנימיים של האדם‪,‬‬ ‫וכן תקיעת שופר דמאן דנפח מדיליה נפח‪ ,‬ועוד רבות כהנה‪ ,‬אזי ע"י‬ ‫קיומם נתמלא כל האיברים הפנימיים בקדושה יתירה ובאור פנימי בבחי'‬ ‫'וכל קרבי את שם קדשו'‪ ,‬משא"כ מצוות ציצית ותפילין סוכה ולולב‬ ‫ועוד‪ ,‬שהם מקיפים את האדם‪ ,‬וע"י קיומם ניקף האדם באור גדול המקיף‬ ‫אותו לשומרו מכל החיצונים והרע רח"ל‪ ,‬וזהו שאמה"כ 'וכפרת אותה‬ ‫מבית ומחוץ בכופר'‪ ,‬שע"י קיום מצוות מעשיים אלו עם כלי המעשה‪,‬‬ ‫הן המצוות שהם מ'בית' אור פנימי‪ ,‬והן מ'בחוץ' אור המקיף‪ ,‬הוא מקדש‬ ‫ב‪ .‬אמנם לימוד התורה צריך להיות באופן של קבלת עול שהוא בצירוף תורה‬ ‫עם יר"ש‪ ,‬כמשאחז"ל )שבת לא‪ ,‬א( על אדם שיש בו תורה ואין בו יר"ש‪ ,‬חבל‬ ‫על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד‪ .‬ויש לבאר הענין דהנה כל דלת‬ ‫אפשר לנועלו מבחוץ ואפשר לנעלו גם מבפנים‪ ,‬ויש מי שעוסק בתורה דהיינו‬ ‫שהוא בתוך הבית‪ ,‬אבל מחזיק את המפתחות בידו שבכל עת יכול לצאת‬ ‫לחוץ‪ ,‬והוא נכנס ויוצא והולך ושוב חוזר‪ ,‬וזהו לימוד בלא יראת שמים‪ ,‬אבל‬ ‫מי שיש לו יראת שמים הוא נועל את עצמו מבפנים‪ ,‬ודבר זה למדנו ג"כ‬ ‫מתיבת נח כמ"ש 'ויסגור ה' בעדו' שנעל אותו מבחוץ‪ ,‬ובאופן זה הוא שמור‬ ‫ומוגן מהמבול הנורא‪.‬‬ ‫ג‬ ‫פרשת נח‬ ‫ומאיר את כל איבריו‪ ,‬וכך ניצל ממי המבול הנורא‪ ,‬וזוכה להגנה ממרעין‬ ‫בישין‪ ,‬ולשמירה עליונה בגו"ר‪.‬‬ ‫‪ åäæå‬שאמר השי"ת לנח 'בא אתה וכל ביתך אל התיבה כי אותך ראיתי‬ ‫צדיק לפני בדור הזה' )בראשית ז‪ ,‬א( ע"ד מה דאי' בשם הבעש"ט‬ ‫הק' זי"ע‪ ,‬עה"פ 'צוהר תעשה לתיבה'‪ ,‬שסובב על התיבה שאדם מדבר‬ ‫בתורה ותפלה‪ ,‬שיהיה מצהיר‪ ,‬ע"כ‪ .‬וזהו 'בא אל התיבה' היינו שיכניס‬ ‫את המוח והלב אל תוך תיבות התורה והתפלה להאירם‪ ,‬וכן את כל‬ ‫החושים ואת כל הרמ"ח איברים ושס"ה גידים‪ ,‬את הכל יכניס אל תוך‬ ‫התיבה שהוא התורה והמצוות‪ .‬ואומרו 'כי אותך ראיתי צדיק'‪ ,‬סובב על‬ ‫כאו"א מישראל'‪ ,‬כמ"ש 'ועמך כולם צדיקים'‪ ,‬שהשי"ת אומר לכאו"א‬ ‫מישראל‪ ,‬שיכנס אל תוך התיבה‪ ,‬ועי"ז יתחזק הקשר של המוח והלב‬ ‫אל השי"ת‪ ,‬ואז יהיה משומר מכל רע‪ ,‬ויזכה לכל טוב‪.‬‬ ‫‪ äðäå‬בזמר קה אכסוף משורר‪ ,‬השבת 'נועם הנשמות'‪ ,‬שהשבת היא‬ ‫נועם ל'נשמה' שהוא קומת המוח‪ ,‬והשביעי עונג ה'רוחות' לרוח‬ ‫של האדם שהם כלי המעשה‪ ,‬ועדן ה'נפשות'‪ ,‬ללב האדם‪ ,‬להתעדן‬ ‫באהבתך וביראתך‪ ,‬והאדם מבקש מהשי"ת 'שבת קודש נפשי חולת‬ ‫אהבתך'‪ ,‬ומדוע איני מרגיש שום תענוג ועדן דקדושה לעורר לבי‬ ‫לאהבתך‪ ,‬ומוסיף להתחנן 'שבת קודש נפשות ישראל'‪ ,‬והרי אני גם יהודי‬ ‫ונפש א' מישראל‪ ,‬וגם בתוכי קומה שלימה של נפש רוח ונשמה‪ ,‬ומדוע‬ ‫איני מרגיש שום שייכות לא' מהם‪ .‬וע"ז באה התשובה‪' ,‬בצל כנפיך‬ ‫יחסיון ירויון מדשן ביתך'‪ ,‬אכן גם האדם הפחות שאינו זוכה שקדושת‬ ‫השבת תאיר בתוכו באור פנימי לתוך נר"נ שלו‪ ,‬אבל כח השבת היא‬ ‫ג"כ אור המקיף את האדם מאחר שכל העולם נתמלא באור השבת‪,‬‬ ‫ומקיף את כאו"א מישראל באשר הוא שם שיוכל לחסות בצל כנפיו‬ ‫ולהתקדש בקדושתה‪ .‬וכמטבע ברכה שטבעו חכמים בשבת 'הפורס סוכת‬ ‫שלום עלינו ועל כל עמו ישראל'‪ ,‬וכ"א ראוי לישב בסוכה זו‪ ,‬ובצל‬ ‫כנפיך יחסיון‪.‬‬ ‫גם נח גופא מצינו שהיה לו כוחות הנ"ל‪ ,‬שהרי אחז"ל )ב"ר כו‪ ,‬א(‬ ‫‪äðäå‬‬ ‫והובא בפירש"י עה"פ 'מכל הבהמה הטהורה וגו' )ז‪ ,‬ב(‪ ,‬למדנו‬ ‫נועם התורה‬ ‫ד‬ ‫שלמד נח תורה‪ .‬הרי שעסק בתורה‪ ,‬וגם בעבודה שבלב זה תפלה‪ ,‬כמו‬ ‫שפירש"י עה"פ 'ויזכור אלקים את נח וגו'‪ ,‬ממדרש )ב"ר לג‪ ,‬ג( שזה השם‬ ‫ממידת הדין נהפכה למידת רחמים ע"י תפילת הצדיקים‪ ,‬עי"ש‪ .‬הרי‬ ‫שהיה מתפלל בתיבה‪ ,‬וגם עסק במצוות מעשיות של גמילות חסד בגופו‬ ‫ובנפשו עבור החיות והבהמות‪ ,‬עד שהיה טורח וגונח וכוהה דם )עי' רש"י‬ ‫עה"פ 'וישאר אך נח( וגם הי' לו כח השבת‪ ,‬וכשמו נח כן הוא‪ ,‬יום המנוחה‬ ‫שהוא יום השב"ק‪ ,‬וגם נרמז בזה הנזכר בפסוקים כו"כ פעמים המספר‬ ‫'שבעה' בעת המבול‪' ,‬כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר וגו' )ז‪ ,‬ד( וכן‬ ‫בשילוח היונה 'ויחל עוד שבעת ימים אחרים וגו'‪) ,‬ח‪ ,‬י( 'ויחל עוד שבעת‬ ‫ימים' )שם‪ ,‬יב( וכן נזכר כמ"פ 'ותנח' התיבה‪ ,‬בלשון של מנוחה‪ ,‬הרומז‬ ‫ליום השביעי יום המנוחה‪ ,‬וכח שמירת השבת קודש לשמור ולהציל את‬ ‫האדם ממי המבול השוטפים אותו בששת ימי המעשה‪ ,‬וכל דינין ומרעין‬ ‫בישין מתעברין מינה‪ ,‬והם בורחים מחמת האור הגדול המקיף את האדם‬ ‫כנ"ל‪ ,‬ובצל כנפיך יחסיון‪.‬‬ ‫ונח מצא חן בעיני ה' – נשיאות חן הוא כח טמיר ונעלם‬ ‫‪ óåñá‬פרשת בראשית 'ונח מצא חן בעיני ה' )בראשית ו‪ ,‬ח( הנה נח היה‬ ‫לו מתנה מיוחדת שהיה לו חן‪ ,‬וי"ל בדרך מליצה‪' ,‬מצא חן'‪,‬‬ ‫שצריך למצוא את החן‪ ,‬וכן בברכת המזון 'ונמצא חן ושכל טוב'‪ ,‬שצריך‬ ‫הרבה שכל לדעת איך למצוא חן‪ .‬וכתב האוה"ח הק' )בראשית ו‪ ,‬ז( שנח‬ ‫לא ניצל לצד מעשיו‪ ,‬כי בבחינת החזרה שחזר ה' בו מבריאת האדם‬ ‫לא יצילנו היותו צדיק‪ ,‬ולזה נאמר 'מצא חן'‪ ,‬ואין מזה הוכחה לומר כי‬ ‫לא היה צדיק‪ ,‬כי הגם שהיה צדיק לא תצילנו צדקתו‪ ,‬אלא בחינת החן‬ ‫שהשיג מאמצעות בחינת המצוות‪ .‬כי יש לך לדעת שיש ג' או ד' מצוות‬ ‫ידועות שתועלתם היא להמשיך חן על האדם‪ ,‬וה' לא הודיע תועליות‬ ‫המצוה‪ ,‬לטעם שאמרו ז"ל שירוצו כל העולם לתועליות‪ ,‬וזה נח זכה‬ ‫ומצא החן גם שמו יגיד כן כי נח חן‪ ,‬עכדה"קג‪.‬‬ ‫ג‪ .‬ומצאנו בזה שע"י מידת החן אפשר לבטל גזירות ולהינצל מהם‪ ,‬שהרי כאן ניצל‬ ‫נח מהמבול ע"י החן‪ .‬וכן אי' בגמ' )סנהדרין קח‪ ,‬א( תנא דבי רבי ישמעאל‪ ,‬אף על‬ ‫ה‬ ‫פרשת נח‬ ‫‪ øàåáîä‬מדבריו הק'‪ ,‬שמידת החן הוא סוד כמוס ואין אדם יכול‬ ‫לקנות לעצמו חן‪ ,‬ואם עושה לעצמו חן הוא בגדר 'שקר‬ ‫החן'‪ ,‬ואפי' אם עוסק הרבה בתורה ועבודה‪ ,‬זה אינו תלוי ביגיעתו‬ ‫ועמלו שעי"ז ימצא חן‪ ,‬שהרי המושג של חן הוא שמוצא חן בעיני‬ ‫אחרים ובעיני השי"ת‪ ,‬וכמ"ש ביוסף הצדיק 'ויהי ה' את יוסף ויט אליו‬ ‫חסד ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר' )בראשית לט‪ ,‬כא(‪ ,‬הרי להדיא שחן‬ ‫הוא מתנה מאת ה'‪ ,‬וכן נאמר 'לענוים יתן חן' )משלי ג‪ ,‬לד( שהוא מתנה‬ ‫שהשי"ת נותן לענוים‪ .‬ובספה"ק ישמח ישראל )ריש הפרשה( הביא מ"ש‬ ‫בספר הישר לר"ת‪ ,‬דהגם שהבחירה חפשית ביד האדם לבחור בטוב‬ ‫ולמאוס ברע‪ ,‬אולם אם ימצא האדם חן בעיני אלקים‪ ,‬מגביהו ומנשאו‬ ‫הקב"ה למעלה מהבחירה‪ ,‬ומרחיקו ממנו מכל חטא ועבירה שלא יבוא‬ ‫על ידו‪ ,‬והחן בא לאדם מהקב"ה הצופה ומביט עד סוף כל הדורות‬ ‫וכו'‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫‪ íðîàå‬האדם אשר חפץ לזכות בחן‪ ,‬ורוצה לדעת האיך אפשר לזכות‬ ‫לקבל מתנה זו‪ ,‬פוק חזי מאי עמא דבר‪ ,‬שאם רוצים לדעת על‬ ‫אדם מה מהותו ומה טיבו‪ ,‬יש להתבונן מי הם חביריו ושכניו ואז אפשר‬ ‫לדעת מי הוא ומה הוא‪ .‬ועד"ז אם נתבונן מה מביא לידי חן‪ ,‬נראה‬ ‫ש'השכן' של החן הוא החסד‪ ,‬ביוסף הצדיק נאמר 'ויט אליו חסד ויתן‬ ‫חנו וגו'‪ ,‬וכן במגילת אסתר 'ותשא חן וחסד לפניו'‪ ,‬וכן בברכת המזון‬ ‫'ועל חיים חן וחסד שחוננתנו'‪ ,‬וכן 'הוא יגמלנו לעד לחן ולחסד‬ ‫ולרחמים'‪ ,‬ובתפלת שמונה עשרה 'חיים חן וחסד'‪ .‬ומבואר שמהות החן‬ ‫הוא חסד‪ ,‬שחן קשור למידות טובות וחסד ודרכי נועם‪ ,‬שהמתנהג בחסד‬ ‫בין אדם לחבירו ויש לו עין טובה זוכה למצוא חן‪ .‬וכך אנו מבקשים‬ ‫במטבע ברכה בכל יום 'ותתננו לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל‬ ‫רואינו'‪ .‬וזהו שאחז"ל )סוכה מט‪ ,‬ב( כל אדם שיש עליו חן בידוע שהוא‬ ‫ירא שמים‪ ,‬שנא' 'וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו'‪ ,‬הרי שפתח תנא‬ ‫נח נחתך גזר דין‪ ,‬אלא שמצא חן בעיני ה'‪ ,‬שנאמר 'נחמתי כי עשיתם ונח מצא‬ ‫חן בעיני ה' וינחם ה' כי עשה את האדם'‪ .‬וכמו"כ מצינו במגילת אסתר שביקשה‬ ‫'אם מצאתי חן בעיניך המלך וגו'‪ ,‬שע"י החן ביטלה גזירת המן הרשע‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫ו‬ ‫בחן ומסיים בקרא דחסד‪ ,‬לומר לך דהא בהא תליא‪) .‬ועי' מהרש"א שם‪ ,‬שהביא‬ ‫קרא 'ותשא חן וחסד לפניו' לראי' דהא בהא תליא(‪.‬‬ ‫‪ äëå‬כתב בספר חרדים )פרק א אות מב( שכל מי שאינו כועס מוצא חן‪,‬‬ ‫ע"כ‪ ,‬וכן מצינו על נח‪ ,‬שאחז"ל במדרש )ב"ר פרק ל( עה"פ 'אלה‬ ‫תולדות נח נח'‪ ,‬נח לשמים נח לבריות נח למעלה נח למטה‪ ,‬שכל‬ ‫התנהגותו והתנהלותו היה בנעימות ונח לכל אחד‪ ,‬ונח כשמו כן הוא‪,‬‬ ‫נח ואינו כועס‪ ,‬ולכן מצא חן‪ ,‬כי נח אותיות חן )חיד"א בספר נחל קדומים אות‬ ‫כה(‪ .‬וזהו מש"נ 'לענוים יתן חן'‪ ,‬שמי שהוא עניו ובעל מידות טובות‬ ‫ואינו כועס זוכה לחן‪ .‬וכ"כ בישמח ישראל הנ"ל בשם ספר הישר להר"ת‪,‬‬ ‫שאם נזהר האדם מכעס ומרוגזא‪ ,‬והוא נח בדיבורו והילוכו ובמעשיו‬ ‫הוא זוכה לחן‪.‬‬ ‫‪ äðäå‬תיבת 'חן' אין לו פירוש ותרגום‪ ,‬כי חן אינו 'שיין' כי זהו יופי‪,‬‬ ‫ואינו 'איידל' כי זהו 'עדינות'‪ ,‬ואינו 'געפעלן פאר אנדערע'‪ ,‬וגם‬ ‫לפמש"כ התרגום על 'מצא חן'‪ ,‬אשכח רחמין‪ ,‬וכנראה שרחמין מלשון‬ ‫אהבה‪ ,‬כמו אברהם רחימא‪ ,‬זהו ג"כ אינו פירושו של חן‪ ,‬אלא תוצאה‬ ‫מהחן‪ ,‬שכיון שהאדם נושא חן בעיניו הרי אוהב אותו באהבהד‪ .‬וא"כ‬ ‫ברור שחן הוא דבר שאין לו הסבר‪ ,‬ואינה מידה בפני עצמה‪ ,‬אלא שילוב‬ ‫של עדינות ויופי ואצילות בענינים שבין אדם לחבירו‪ ,‬כרכא דכולא ביה‪,‬‬ ‫ומכל הענינים הנאים הללו בא אדם לידי מציאת חן‪ ,‬ויש צורך בכל‬ ‫הענינים הללו לבוא לידי מציאת חן בעיני אלקים ואדם‪ ,‬ונח אכן זכה‬ ‫ד‪ .‬וראיתי לחכ"א שמפרש תיבת 'חן' מלשון חינם‪ ,‬שהשי"ת הציל את נח במתנת‬ ‫חינם‪ ,‬ולא מחמת צדקותו כמ"ש לעיל‪ ,‬והוא מלשון מידת 'חנון'‪ ,‬שהשי"ת מרחם‬ ‫על האדם ונותן מתנת חינם אע"פ שאינו ראוי ואינו כדאי‪ ,‬כמאה"כ 'וחנותי את‬ ‫אשר אחון וגו'‪ .‬אבל לענ"ד גם זה אינו פירוש של חן‪ ,‬רק הוא תוצאה מאדם‬ ‫שיש לו חן‪ ,‬שנותנים לו מתנת חינם כיון שיש לו חן‪ .‬ועוד הרי 'חנון' הוא שורש‬ ‫אחר לגמרי‪ ,‬שהוא מלשון חנינה‪ ,‬וכמו שמבקשים 'ובדבר ישועה ורחמים חוס‬ ‫וחננו'‪] .‬ואותיות השורש של חנון הוא ח' עם ב' נונין‪ ,‬ולא נון אחד כמו חן[‪,‬‬ ‫וראיה לדבר שתיבת חן הוא ענין נפרד מחינם‪ ,‬שהרי דרשו חז"ל )ספרי פ' נשא‬ ‫מא( עה"פ 'ויחונך' שיתן לך חן‪ ,‬ועוד דרשו )ספרי שם( יתן לך מתנת חינם‪ ,‬ומשמע‬ ‫שהם ב' דרשות נפרדות‪.‬‬ ‫ז‬ ‫פרשת נח‬ ‫לזה‪ .‬וזהו סמיכות הפרשיות‪' ,‬ונח מצא חן' ‪' -‬אלה תולדות נח נח'‪ ,‬פי'‬ ‫התולדות והתוצאה של נח נח לשמים ולבריות‪ ,‬הוא חן‪.‬‬ ‫‪ ãåò‬עצה מצינו לחן‪ ,‬בזכות השבת קודש‪ ,‬כי שבת קודש נקרא נח כמ"ש‬ ‫'וינח ביום השביעי'‪ ,‬וביום הנח ימצא חן‪) .‬עי' זאת זכרון ריש פ' בראשית‬ ‫מהרה"ק מלובלין זי"ע(‪ .‬ויתבאר הדבר עפי"ד האוה"ח הק' הנ"ל‪ ,‬שיש מצוות‬ ‫שתועלתם היא להמשיך חן על האדם‪ ,‬אבל לא הודיע איזה מהמצוות‬ ‫יש להם תועלת זו‪ ,‬לכן העצה היא לקיים מצוה אשר היא שקולה כנגד‬ ‫כל התרי"ג מצוות‪ ,‬כמו מצות ציצית ומצות סוכה‪ ,‬הרי בודאי נכלל בזה‬ ‫גם התועלת הזאת למצא חן‪ ,‬וכן שבת אשר שקולה כנגד כל התורה‬ ‫כולה‪ ,‬דמאן דנטר שבתא כאילו נטר אורייתא כולה )זוה"ק פ' בשלח מו‪ ,‬א(‬ ‫לכן השומר שבת בודאי יזכה לחן‪ .‬וכמו שמידת החן הוא סוד כמוס‪,‬‬ ‫גם השבת קודש הוא סוד כמוס ביני ובין בני ישראל‪) ,‬עי' אוה"ח הק' פרשת‬ ‫כי תשא עה"פ ביני ובין בני ישראל(‪.‬‬ ‫‪ ãåòå‬עצה מצינו לחן‪ ,‬בגמ' מפורשת )עירובין נד‪ ,‬ב( שע"י לימוד התורה‬ ‫זוכה לחן‪ ,‬דאיתא התם‪ ,‬מאי דכתיב אילת אהבים ויעלת חן וכו'‬ ‫שמעלת חן על לומדיה‪ ,‬ע"כ‪ .‬ועוד מצינו עצה לחן בברכת כהנים 'יאר‬ ‫ה' פניו אליך ויחנך'‪ ,‬ופירש"י יתן לך חן עכ"ל‪ ,‬שההולך להתברך מפי‬ ‫הכהנים זוכה לחן‪.‬‬ ‫‪ äðäå‬כתיב 'הוצק חן בשפתותיך' )תהלים מה‪ ,‬ג( והאיך הוא יציקתו‪ ,‬ע"י‬ ‫שיהיה נאה דורש ונאה מקיים‪ ,‬מי שדורש דרשות נאות אבל אינו‬ ‫עומד בזה‪ ,‬אזי אין דבריו מתקבלים על לב השומעים‪ ,‬ואדם שהוא‬ ‫בבחינת 'הוא היה אומר'‪ ,‬אזי רוצים לשמוע דבריו‪ ,‬ונח מצא חן‪ ,‬כי‬ ‫במשך מאה ועשרים שנה היה עומד ומוכיח שעתיד לבוא מבול על‬ ‫הארץ‪ ,‬ובודאי שאם לא היה לו חן לא היו שומעים את דבריו‪ ,‬ואם‬ ‫שמעו את דבריו תמיד בודאי שהיה בבחי' נאה דורש ונאה מקיים‪ ,‬באופן‬ ‫שלא היו יכולים לומר לו טול קורה מבין עיניך‪ .‬ומי שעומד במדרגה‬ ‫זו זוכה לחן בדבריו‪ ,‬שיוצק חן בשפתותיו‪ .‬ובגמ' )תמיד כח‪ ,‬א( כל המוכיח‬ ‫את חבירו לש"ש וכו' ולא עוד אלא שמושכין עליו חוט של חסד‪,‬‬ ‫שנאמר )משלי כח‪ ,‬כג( 'חן' ימצא ממחליק לשון‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫ח‬ ‫‪ äðäå‬אחז"ל )סוכה שם( כל אדם שיש עליו חן בידוע שהוא ירא שמים‪,‬‬ ‫שנאמר חסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו'‪ ,‬ומבואר שהחן‬ ‫האמיתי הוא רק בשילוב של יראת שמים‪ ,‬ובלא זה הוא בגדר 'שקר‬ ‫החן והבל היופי'‪ ,‬וכדמוכח מהמשך המקרא 'אשה יראת ה' היא תתהלל'‪,‬‬ ‫תיבת 'היא' אינו סובב על האשה‪ ,‬אלא על רישא דקרא‪ ,‬שהחן והיופי‬ ‫שהוא שקר‪ ,‬אם ישנו בצירוף יראת שמים‪ ,‬אזי היא תתהלל כי החן‬ ‫והיופי הוא מעלה גדולה ונשגבה‪ ,‬אבל מי שמשיג חן ויופי‪ ,‬אפי' אם‬ ‫מצא אותו באמצעות חן וחסד‪ ,‬אבל אם אין בו יראת שמים הוא בגדר‬ ‫שקר החן‪ .‬וע"ד מ"ש צדיקים אודות זכות אבות‪ ,‬שהוא דבר גדול ונפלא‪,‬‬ ‫אבל אם האדם עצמו אינו ראוי ואינו הולך בדרכי אבותיו‪ ,‬אזי לא יועיל‬ ‫לו זכות אבות‪ ,‬ואדרבה הוא תביעה עליו‪ .‬וכן הוא בענין החן שרק אם‬ ‫האדם הוא ירא שמים אז החן הוא מעלה עליו‪ .‬והשי"ת יזכנו לחיים חן‬ ‫וחסד ורחמים עלינו ועל כל ישראל עמך‪.‬‬ ‫יש דורשין לשבח ויש דורשין לגנאי ‪ -‬ואין הדבר תלוי אלא בי‬ ‫‪ çøéå‬ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף עוד לקלל את‬ ‫האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא אוסיף‬ ‫עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי )בראשית ח‪ ,‬כא(‪ ,‬ולכאו' היא פליאה‬ ‫גדולה‪ ,‬כי בפסוק זה מבואר שענין זה שיצר לב האדם רע מנעוריו הוא‬ ‫נתינת טעם להקל על האדם ושלא יבוא עוד מבול על הארץ‪ ,‬והלא לעיל‬ ‫בפרשת בראשית בגזירת המבול נאמר 'וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ‬ ‫וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום וינחם ה' וגו' )שם ו‪ ,‬ה(‪ ,‬הרי כי‬ ‫רעת יצרו של אדם היא סיבה לגזירת המבול ולא להקל עליהם‪ .‬ובלא"ה‬ ‫צ"ב דמפשטות הפסוקים נראה שהשי"ת התחרט כביכול‪ ,‬וכי שייך שינוי‬ ‫מחשבה בהשי"ת )ועי' משך חכמה(‪.‬‬ ‫‪ ì"éå‬דהנה בספה"ק קדושת לוי עה"פ 'וירח ה' את ריח הניחוח'‪ ,‬הביא‬ ‫בשם בעל הטורים‪ ,‬במסורה ב' 'וירח' הכא ואידך 'וירח את ריח‬ ‫בגדיו' )בראשית כז‪ ,‬כז( עיי"ש‪ .‬וכתב וזל"ק‪ ,‬נראה על פי שאמר כבוד אדוני‬ ‫אבי מורי ורבי‪' ,‬וירח ה' את ריח הניחוח וגו'‪ ,‬מהיכן בא הריח הניחוח‪,‬‬ ‫הוא מחמת שאדם יש יצר בו ואעפי"כ כובש את יצרו ועובד את ה'‪,‬‬ ‫ט‬ ‫פרשת נח‬ ‫גלל כן ויאמר כו' לא אוסיף עוד כי יצר לב האדם רע מנעוריו‪ ,‬כי על‬ ‫ידי יצר הרע הוא התענוג עד כאן דברי אבי‪ .‬ועי"ז השי"ת מתלבש‬ ‫בישראל‪ ,‬כנאמר )ישעיה מט‪ ,‬ג( 'ישראל אשר בך אתפאר'‪ ,‬דאמר הצדיק ר'‬ ‫בער ז"ל‪ ,‬אתפאר ‪ -‬מלשון התלבשות מלשון 'ויתפרו עלי תאנה' )בראשית‬ ‫ג‪ ,‬ז( עכ"ד‪ .‬ולא במלאכי מעלה‪ ,‬כי ההתלבשות מגודל התענוג שיש לו‬ ‫מישראל יותר מכולם‪ ,‬כי יש להם יצה"ר ואעפי"כ כובשים אותו‪) .‬יסוד‬ ‫זה מובא כמ"פ באוה"ח הק'‪ ,‬בפ' קורח עה"פ 'אלקי הרוחות לכל בשר' וכן בפ' ואתחנן עה"פ‬ ‫'ואהבת את ה' אלקיך' ועוד(‪ ,‬וזה 'וירח ה' את ריח הניחוח'‪ ,‬כנ"ל שהריח‬ ‫תענוג זה מה שמגיע מעבודת האדם‪ ,‬וזהו גם כן וירח את ריח בגדיו‪,‬‬ ‫שהריח שבני אדם הם בגדיו שמתלבש בהם ועל ידי כן ריחם עליהם‪,‬‬ ‫והבן‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬ ‫‪ øàåáîå‬בזה כי רעת האדם ויצרו הרע אדרבה הוא הגורם ומעלה נחת‬ ‫רוח להשי"ת יותר מעבודת המלאכים ונשמות הצדיקים‪ .‬ומעתה‬ ‫י"ל דקודם המבול ראה השי"ת את הצד שאינו טוב כי רבה רעת האדם‬ ‫ויש לו יצה"ר והוא חוטא‪ ,‬אבל אחר המבול העדיף לראות לאידך גיסא‬ ‫חלק הטוב שבו‪ ,‬שכאשר האדם כובש את יצרו ומתגבר עליו‪ ,‬אזי מביא‬ ‫נחת רוח נפלאה בהתגברות זו‪ ,‬וזאת היתה סיבה שלא יביא עוד מבול‬ ‫על הארץ‪.‬‬ ‫‪ íðîà‬י"ל עוד‪ ,‬דבאמת אפי' כאשר רואים את הצד שאינו טוב‪ ,‬גם בצד‬ ‫זה אפשר לראות את הטוב ולמצוא צד זכות‪ ,‬כי הנה קודם חטא‬ ‫אדה"ר הטוב והרע היו נפרדים‪ ,‬אבל בעקבות החטא נעשה עירוב טוב‬ ‫ברע‪ ,‬שבכל דבר טוב שבעולם יש בו רע‪ ,‬וכל דבר רע שבעולם יש בו‬ ‫גם טוב‪ ,‬ועל כן גם בצדיק גמור שכל מעשיו טובים וישרים‪ ,‬מ"מ אפשר‬ ‫למצוא איזה דבר שאינו טוב‪ ,‬ולומר שאינו מושלם‪ ,‬וגם המעשים טובים‬ ‫שעושה אינם בתכלית הטוב‪ ,‬וכמאה"כ )קהלת ז‪ ,‬כ( 'כי אין צדיק בארץ‬ ‫אשר יעשה טוב ולא יחטא'‪ ,‬וחטא הוא מלשון חסרון שגם בטוב שעושה‬ ‫אפשר שיהיה בו חסרון‪ .‬ולאידך גיסא גם ברשע הגדול ביותר אפשר‬ ‫למצוא לימוד זכות‪ ,‬שסו"ס אינו אשם כ"כ‪ ,‬כי הוא רק מצד היצר הבוער‬ ‫בקרבו וגובר עליו‪ ,‬ואדרבה יש לרחם עליו כי היצה"ר מענה אותו ואין‬ ‫לו כח להתגבר עליו‪ .‬ומפעם לפעם הוא מתגבר עליו ומשתדל להיות‬ ‫נועם התורה‬ ‫י‬ ‫טוב‪ ,‬וכמו שהביא הבעה"ט הנ"ל דרשת חז"ל )ב"ר פ' תולדות פס"ה( עה"פ‬ ‫'וירח את ריח בגדיו' )בראשית כז‪ ,‬כז( אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו‪ ,‬שאפי'‬ ‫הבוגדים בעם ישראל יש בהם ריח טוב‪ .‬ועכ"פ בכל דבר יש ב' צדדים‪.‬‬ ‫‪ ïëå‬מצינו גם בנח שהתוה"ק העידה עליו 'איש צדיק תמים היה‬ ‫בדורותיו'‪ ,‬ובהמשך הפרשה 'כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה'‬ ‫)בראשית ז‪ ,‬א(‪ ,‬ומ"מ יש מרבותינו דורשים אותו לגנאי‪ ,‬שלפי דורו היה‬ ‫צדיק‪ ,‬ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום‪ .‬וכן מ"ש‬ ‫רש"י עה"פ 'את האלקים התהלך נח'‪ ,‬שנח היה צריך סעד לתומכו‪,‬‬ ‫אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו‪ ,‬הלא גם זה הוא דרשא‬ ‫לגנאי‪ .‬ובהמשך הפסוקים הביא רש"י שנח מקטני אמנה‪ ,‬היה מאמין‬ ‫ואינו מאמין שיבא המבול‪ ,‬ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים‪ .‬הרי‬ ‫שאף שהכתוב מעיד עליו שהיה צדיק עכ"ז יש דורשים לגנאיה‪ .‬ולאידך‬ ‫אע"פ שהיה מקטני אמנה וכו'‪ ,‬עכ"ז יש דורשים לשבח שהיה צדיק‬ ‫תמים כפשוטו‪.‬‬ ‫‪ ÷"äôñáå‬אוהב ישראל הביא בשם הרה"ק המגיד מזלאטשוב זי"ע‪,‬‬ ‫לבאר הא דאי' שנח היה מקטני אמנה מאמין ואינו מאמין‬ ‫שיבוא המבול עד שדחקו המים‪ .‬ותמה ע"ז שהוא פלא גדול לחשוד את‬ ‫נח הצדיק שהיה מקטני אמנה בהשי"ת ח"ו‪ ,‬ופי' שאמונה הוא מלשון‬ ‫המשכה וגידול‪ ,‬כי באמונה יש כח שע"י האמונה יומשך הדבר‪ ,‬שכאשר‬ ‫אדם בוטח ומאמין בהשי"ת באמונה שלמה על איזה דבר‪ ,‬אזי נמשך‬ ‫הדבר ובא בשלימות‪ ,‬ונח הצדיק היה ירא להאמין באמונה שלמה בכל‬ ‫ה‪ .‬וכן מצינו בזוה"ק )ח"א סז‪ ,‬ב ואילך ובעוד מקומות( דנחשב גנאי לנח שלא התפלל‬ ‫על דורו שינצלו גם המה‪ ,‬והיה צריך לסכן א"ע כמרע"ה שאמר 'מחני נא מספרך‬ ‫אשר כתבת' )שמות לב‪ ,‬לב( שמסר נפשו בשביל טובת ישראל‪ ,‬ולכן נקרא 'מי נח'‬ ‫על שמו‪ .‬ובליקוטי תורה )פ' תשא( כ' דמ"ש דתיבות 'מחני נא' הוא אותיות מי‬ ‫נח‪ ,‬כי מרע"ה שהיה גלגול נשמת נח ותיקן בזה מה שלא התפלל בדורו‪ ,‬והפציר‬ ‫בהשי"ת שירחם על בנ"י שעי"ז יהיה תיקון לנח‪ .‬וכן אמרו צדיקים שנח היה‬ ‫בגדר 'א צדיק אין פעלץ'‪ ,‬כלומר שהציל את עצמו ולא את בני דורו‪ .‬ומסופר‬ ‫על הרה"ק בעל תפארת שלמה זי"ע שבשבת פ' נח מיאן להכנס לטיש‪ ,‬מפני‬ ‫שהקפיד על כך שנח לא התפלל עבור בני דורו‪ .‬ואין אתנו יודע עד מה‪.‬‬ ‫יא‬ ‫פרשת נח‬ ‫לבבו‪ ,‬כי אולי יהיה הוא הגורם להבאת המבול ע"י שלמות אמונתו‪ ,‬ולא‬ ‫היה יודע איך ליתן עצות בנפשו מה לעשות‪ ,‬וזה שפירש"י מקטני אמנה‬ ‫מאמין ואינו מאמין‪ ,‬ר"ל באמת היה מאמין‪ ,‬רק שירא להאמין בשלימות‬ ‫שהשי"ת יביא המבול כי אולי יהיה הוא הגורם לזה‪ ,‬עכדה"ק‪ .‬הלא שוב‬ ‫תראה שגם מ"ש בחז"ל שהיה מקטני אמנה‪ ,‬המתיק המגיד מזלאטשוב‬ ‫זי"ע למעלתו של נח‪.‬‬ ‫‪ ô"ëòå‬מבואר מכ"ז שהכל תלוי בבחירת האדם‪ ,‬והוא יכול לדון‬ ‫ולהכריע לב' הצדדים‪ ,‬ולפי השקפתו יכול לקבוע באופן שימצא‬ ‫לימוד זכות אפי' על רשע גמור‪ ,‬ולאידך גם למצוא צד חסרון אפי'‬ ‫בצדיק גמור‪ .‬וע"ד מש"נ )איוב לג‪ ,‬כג( 'אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני‬ ‫אלף להגיד לאדם ישרו'‪ ,‬ואחז"ל )שבת לב‪ ,‬א( אפי' תתקצ"ט מלמדים עליו‬ ‫חובה וא' מלמד עליו זכות ניצול‪ .‬וכן נאמר )תהלים לז‪ ,‬י( 'עוד מעט ואין‬ ‫רשע והתבוננת על מקומו ואיננו'‪ ,‬ואיתא בשם הרה"ק מלובלין זי"ע‬ ‫דאם תראה מעט מזעיר באדם רשע שמקצתו אינו מן המנין רשע‪ ,‬ויש‬ ‫בו עדיין קצת מן הטוב‪ ,‬אל תמהר לדונו לחובה‪ ,‬אלא והתבוננת על‬ ‫מקומו‪ ,‬ע"ד שאחז"ל )אבות ב‪ ,‬ד( אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו‪,‬‬ ‫לזה תתבונן שאם אתה היית על מקומו וערכו‪ ,‬גם זה המועט ‪ -‬ואיננו‪,‬‬ ‫שאתה גרוע הרבה יותר ממנו‪) .‬ועי' ליקו"מ תורה רפב(ו‪ .‬ובגמ' )שבועות לא‪ ,‬א(‬ ‫ילפי' זה מקרא 'בצדק תשפוט עמיתך' )ויקרא יט‪ ,‬טו( הוי דן את כל האדם‬ ‫לכף זכות‪ .‬והיא מ"ע מדאורייתא לדעת כמה ראשונים‪.‬‬ ‫‪ äúòîå‬מבואר היטב‪ ,‬שאותו הסיבה ממש שיצר לבו רע מנעוריו‪ ,‬יש‬ ‫בכוחו להביא חורבן עולם כמו המבול‪ ,‬ולאידך יכול הצלה‬ ‫וישועה לעולם כולו‪ .‬וזהו לימוד גדול על חובת האדם בעולמו‪ ,‬בעבודת‬ ‫חסידים מספרים על הרה"ק הרמ"ל מסאסוב זי"ע‪ ,‬שלא הי' נכנס לביהמ"ד‬ ‫ו‪.‬‬ ‫לעריכת שולחנו עד שידע בנפשו באמת שהוא בעצמו השפל ונבזה מכל הבאים‬ ‫שם‪ ,‬ופ"א הי' שם בביהמ"ד רשע מפורסם ולא יכל הרה"ק לשית עצות בנפשו‬ ‫להיכנס לשולה"ט‪ ,‬אמנם תיכף גמר אומר בלבו‪ ,‬כי הלא אם אני הייתי במדרגת‬ ‫שפלותו לא הייתי בא לביהמ"ד כלל‪ ,‬ואילו השפל הזה כן בא לביהמ"ד‪ ,‬וא"כ‬ ‫חשוב ויקר הוא יותר ממני‪ ,‬והופיע לעריכת השולחן‪.‬‬ ‫נועם התורה‬ ‫יב‬ ‫הבירורים‪ ,‬לברר תמיד אוכל מתוך הפסולת‪ ,‬ולהוציא את החלק הטוב‬ ‫שבכל דבר להפרידו מחלקו הרע ולהעלותו‪ ,‬וביד האדם להכריע את כל‬ ‫העולם כולו לטב או למוטב‪) .‬וע"ע תפארת שלמה על פרקי אבות פ"א מ"ו באריכות(‪.‬‬ ‫‪ -‬ב ‪-‬‬ ‫‪ äðäå‬שבת קודש הוא הזמן שיכול אדם לראות את החלק הטוב‪ ,‬שאפי'‬ ‫הבוגדים מעלים ריח טוב‪ ,‬ולראות הלצת טוב גם על הענינים‬ ‫שאינם טובים‪ ,‬כי הנה איתא בפסוק 'וירח ה' את ריח הניחוח'‪ ,‬וכן בכל‬ ‫הקרבנות כתיב 'אשה ריח ניחוח'‪ ,‬ואי' במשנה זבחים )מו‪ ,‬ב( לשם ששה‬ ‫דברים הזבח נזבח לשם זבח לשם זובח לשם השם לשם אשים לשם‬ ‫ריח לשם ניחוח וכו'‪ .‬ויל"ע דבשלמא מ"ש 'לשם ניחוח' היינו כמשחז"ל‬ ‫)ספרי פנחס כח‪ ,‬ח( שאמר הקב"ה נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני )עי'‬ ‫רש"י פ' תצוה כט‪ ,‬כה( אבל מה שייך 'לשם ריח' מה מטרת הריח‪.‬‬ ‫‪ ïëúéå‬לומר עפ"י הא דאי' בבני יששכר‬ ‫)מאמרי חודש סיון מאמר ד אות ח(‬ ‫שבשעה שחטא אדה"ר נפגמו כל החושים חוץ מחוש הריח‪ ,‬דהרי‬ ‫כתיב נחמד למראה וטוב למאכל ותקח מפריו‪ ,‬שכל החושים הראיה‬ ‫והטעם והמישוש נפגמו‪ ,‬אך הריח נשאר בקדושה‪ ,‬ובזה ביאר דעל כן‬ ‫ס"ד בגמ' )ברכות מג‪ ,‬ב( שאין לברך על הריח‪ ,‬כי הלא כל ענין הברכות‬ ‫הוא לברר ולתקן הכל‪ ,‬אבל חוש הריח שלא נפגם כ"כ אי"צ לתקן‬ ‫ולהעלות‪ ,‬ורק משום שנאמר )תהלים קנ‪ ,‬ו( 'כל הנשמה תהלל י‪-‬ה'‪ ,‬איזהו‬ ‫דבר שהנשמה נהנית בו הוא הריח‪ ,‬ע"כ צריך לברך על הריח‪ ,‬עי"ש‪.‬‬ ‫והנה האדם צריך להביא קרבן על חטאיו משום שע"י מעשיו פגם‬ ‫בקומתו‪ ,‬והקרבן בא לתקן את כל הפגמים‪ ,‬והתכלית הנרצה שע"י הקרבן‬ ‫יבוא למצב הראשון כאילו לא פגם‪ ,‬וזהו ענין הריח שיבוא לידי מצב‬ ‫של רוח‪ ,‬שע"ז מרמז חוש הריח שלא נפגם מעולם‪.‬‬ ‫‪ äæå‬ענין השבת קודש ששרשו הוא מעולם התיקון‪ ,‬והוא מעין עוה"ב‬ ‫יום שבת מנוחה‪ ,‬וכל ענין השבת הוא דוגמת שבת דלעת"ל‪ ,‬כמ"ש‬ ‫הביאור הלכה )סי' רמב( בשם התורת חיים‪ ,‬שהיין שמקדשים עליו הוא‬ ‫כנגד יין המשומר לצדיקים‪ ,‬והבשר ודגים הוא זכר לסעודת שור הבר‬ ‫ולויתן‪ ,‬עי"ש‪ ,‬ועל כן תבשיל של שבת ריחו נודף‪ ,‬כי הריח הוא המצב‬ ‫יג‬ ‫פרשת נח‬ ‫של עולם התיקון‪ ,‬והקיסר הגוי ששאל את רבי יהושע בן חנניא‪ ,‬מפני‬ ‫מה תבשיל של שבת ריחו נודף )שבת קיט‪ ,‬א( כי לא הבין טיבה וטעמה‬ ‫כיון שאין לו שום שייכות לעולם התיקון‪ .‬ועל משיח נאמר )ישעי' יא‪ ,‬ג(‬ ‫שלא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח‪ ,‬אלא 'והריחו ביראת‬ ‫ה'‪ ,‬שזה סימן של עולם התיקון שידון עם הריח שלא נפגם מעולם‪,‬‬ ‫שעי"ז יוכל לדעת מי הוא יר"ש אשר ראוי לאור הגדול דלעת"ל‪.‬‬ ‫‪ ïëìå‬השבת קודש מסוגל ליראת ה'‪ ,‬כי והריחו ביראת ה'‪ ,‬וכמשאחז"ל‬ ‫)ירושלמי דמאי פ"ד ה"א( עם הארץ אימת שבת עליו‪ ,‬וכן בנוסח התפלה‬ ‫ליל שבת אומרים 'לפניו נעבוד ביראה ופחד' מה שלא מצינו לומר בזמן‬ ‫אחר‪ .‬ומעתה י"ל מ"ש 'וירח ריח בגדיו'‪ ,‬ולהלן 'ראה ריח בני כריח‬ ‫שדה אשר ברכו ה'‪ ,‬וברש"י הביא דרשת חז"ל שנתן בו ריח טוב כריח‬ ‫שדה תפוחים‪ .‬והוא ליל שבת שהוא סעודת חקל תפוחין‪ ,‬שאז נתגלה‬ ‫שאפי' הבוגדים ח"ו במשך כל השבוע‪ ,‬אבל בשבת מתגלה הריח הטוב‬ ‫שבהם‪ ,‬והוא הזמן המוכשר להביט רק על הטוב וללמד עליהם זכות‪,‬‬ ‫וגם על עצמו כן למצוא את הנקודות טובות שבו ולהתחזק בהם‪ ,‬וזהו‬ ‫שאחז"ל )שבת יב‪ ,‬א( חייב אדם למשמש בבגדו ]בבוגדו[ ער"ש עם חשיכה‪,‬‬ ‫א"ר יוסף הלכתא רבתא לשבתא‪.‬‬