אור המאיר · Ohr Hameir — נח (2026-10-12)

מ שי מתו דוג
יצ ך א
א ה
פרי ב לאור ספר
ו ר האר ע"ה בק
ב - בר ץ
מ אשי ו
ח
ת ש
שיעורים בחסידות
שנמסרו ע”י הגה”ח
רבי אברהם מרדכי א_לתר שליט”א
מאת הרה”ק
רבי מנחם מנדל מוויטעפסק זי”ע
שמותנח
פרשת
ההתקשרות אל השי"ת על ידי המצוות
מהדורת גוטמן ·
ה’תשפ”ה ימי·החנוכה
שגיאות מי יבין
להארות והערות ולכל ענייני הספר
וכן לספרים קודמים ולקבלת הגיליונות השבועיים
ניתן לפנות אל כתובת המערכתtam522511@gmail.com :
©
כל הזכויות שמורות למכון ‘תורת א"ם’
עימוד ,עיצוב והדפסה:
"ואנוהו"
05331.05646
מפתחות:
0548488550
המערכת הטלפונית ‘דברי אמת ואמונה’
בקו זה ניתן להאזין לשיעורים שנדפסו בספר זה
ולכלל שיעורי הרב שליט”א בספרי תומר דבורה ,תורת המגיד ,אור המאיר ,שער היחוד
והאמונה ,דעת תבונות ,דרך ה’ ,שפת אמת ושיעורים למועדים ובנושאים שונים:
אירופה ארה”ב ארץ ישראל
44-3303-9004-84 518-329-9186 *5265
()02-5011430
שלוחה 3
1 דברי אמת Ûפ רי הארץ
תוכ ן הﬠניינים
פרשת נח
ההתקשרות אל השי"ת על ידי המצוות
פרק א :יראת הרוממות מפני קדושת המצוות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .א
בעשיית המצוה מתלבש בו כח רוחני ,וכביכול הקב"ה בעצמו נמצא בו ההתבוננות
לפחד לקיים המצוה
מביאה עליו יראה גדולה מפני קדושת המצוה היראה מביאה אותו ַ ַ
מרוב קדושתו
פרק ב :האמונה בכח ציווי ה' המקשר עליונים ותחתונים . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ג
השייכות עם המצוה ,הוא ע"י האמונה בקדושתו ציווי ה' הוא המקשר בין האור האלוקי
הרוחני למעשה המצוה הגשמי קיום מצווה בשביל שאמר ונעשה רצונו ,זהו הכוונה
הגדולה ביותר ענין טעמי המצוות הוא רק כדי לקרב את האדם לעשותו ברצון ובכוונה
הטעמים הפנימיים הוא כדי לחבר את האדם לקדושת המצוות
פרק ג :הארת אור התורה בקיום המצוות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ו
התורה הוא בחינת 'אור' ,והמצוות הם בבחינת 'נר' ,כלי המקבלת את אור ה' השכינה
כל האדם
הק' היא כנגד מדת מלכות ,שעניינה לדבק את כל מעשי העולם הזה לקב"ה ֶ ֵ
בקדושת המצוה מאיר את המצוה ומקשרה עם אור ה' הטעם שמצוות צריכות כוונה
)ולכו"ע צריך איזה דרגה של כוונה( מנהג צדיקים ללמוד הל' המצוה לפני קיומה חיבור
החכמה והבינה עם המצוה ,הוא ענין ייחוד קוב"ה ושכינתיה
פרק ד :הקדמת היראה והאמונה לכל מדה עליונה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .ט
ההכרה כי רק ציווי ה' פועלת התקשרות ,מביאה אותו לידי אהבת ה' ע"י עשיית המצוות
ממשיכים השפעה חדשה מהקב"ה כמו בהתחלת הבריאה העבודה עם המידות הרוחניות
באמיתיות הוא רק דרך אמונה ויראה
פרק ה :יחוד יראה ואהבה השפעה וקבלה בעבודת ה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .יא
האיש הוא משפיע בחינת אהבה ,והאשה היא מדת המקבל בחינת יראה כל הבריאה
היא באופן של זכר ונקבה ,משפיע מקבל כל קיום הבריאה הוא ע"י התנועה ,המורכבת
תוכ ן הﬠניינים 2
משני' כוחות המנוגדים בעבודת ה' יש ענין השתוקקות בחינת מקבל ,וענין דעת בחינת
משפיע רמז ענין זה בב' הגירסאות בברכת התורה הדרך האמיתית הוא להקדים ענין
היראה בחינת מקבל האדם בתחילתו הוא רק מקבל וצריך להתהפך למשפיע גמור
קיום מצוות ה' צריך להיות במטרה להשפיע
פרק ו :המשכת תולדות על ידי הקדמת היראה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .טו
בעשיית מצווה בכוונה רוחנית ,מהפך רגע כלה לרגע נצחי כשמבין פחיתותו בא לידי
שפלות ועי"ז זוכה להמשכת האור כשהולך בגדלות כל האהבה והשמחה הם דמיונות
ההבחנה בין דמיונות המקרבים לעבודת ה' ,לדמיונות שווא המרחיקים כל המשכה
שנולדת באופן הנכון מטיל מורא על הנבראים
פרק ז :האדם צריך להתעלות מלהיות 'נברא' אל בחי' 'שלא נברא' . . . . . . . . . . . .יח
העוסק בדברים גשמיים שתחת השמש ,נוח לו שלא נברא ,כי אין למעשיו קיום אמיתי
המצווה הגוף הוא
הפשפוש הוא התבוננות בשפלותו ,והמשמוש הוא התבוננות שה' הוא ְ ַ ֶ
רק 'בשר האדם' ,ולא האדם עצמו
פרק ח :התקשרות האדם אל הבורא ית"ש על ידי מעשה המצוה הגשמי . . . . .כ
ממעשה המצוה הגשמי בא עד השכינה
פרק ט :ההכנה הופכת את המצוה מגשמיות לרוחניות . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .כא
המצוה עצמה היא כבוד השכינה ,ומעשה המצוה היא רק הלבוש על ידי ההכנה
וההתבוננות נעשית מעשה המצוה הגשמית לרוחניות
פרק י :ההתקשרות אל השי"ת הוא בכח קיום הציווי העליון . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .כג
ציווי התורה ממשיך את הכח הרוחני אל המעשה הגשמי היראה פותחת שער להכנס
אל המצוה באמת
א דברי אמת Ûפ רי הארץ
פ רשת נח
ההתקשרות אל השי"ת ﬠל ידי המצוות
ì"æç úùøã ,àåä ïéðòä
)ב"ר כו ,א עיי"ש( "íéîú ÷éãö ùéà çð çð úåãìåú äìà
'êìä àì øùà' ,çð äæ 'ùéàä éøùà ) 'åëå "åéúåøåãá äéäו ,ט(é"ùø ùøéôå ,
êøãáå' ,ìåáîä øåã äæ 'íéòùø úöòá ìù íäéúåãìåú ø÷éòù êãîì' ì"æ
.äâìôä øåã äæ 'íéàèç .'íéáåè íéùòî íé÷éãö
פ רק א
יראת הרוממות מפני קדושת המצוות
הרי הוא עושה בזה את הדבר שהקב"ה ,äåöî úàøé úéàã ,íéøáãä ùøåùå
ציוה אותו לעשות ,וזה הוא עיקר ענין äùòî úåéäì ïðåáúî íãàäùë
המצוה מצד האדם ,לעשות נחת רוח ) òåãéë úå÷ìà ïéðò äåöîäעיין זוה"ק ח"ג
להקב"ה שאמר ונעשה רצונו .אבל יש רכחäúåùòì ìéçúî àåäùëå .(:
לדעת ולהבין עוד ,שאין עשיית המצוה íâ äåöî éùéîùúå ,íéîùâä åéøáàá
סתם פעולה גשמית שנצטוינו לעשותה, íòôúîå ìäáúî àåä ,íééîùâ ïë
אלא על ידי עשיה זאת נפעלים עניינים ,úå÷ìà ïéðò íùâî àåä êéà ,åçåø
אלוקיים ורוחניים גדולים מאד ,כמו .äìéìç éîùâ àåä íé÷ìà éëå
)שפת אמת כי תצא שמבואר בספרי חסידות
ועוד( ,כי כל מצוה היא עצם וכח רוחני בעשיית המצוה מתלבש בו כח רוחני,
נעלה ,אשר הקב"ה מכניסה בתוכינו וכביכול הקב"ה בעצמו נמצא בו
בשעת המצוה .גם בעל התניא מאריך øùàëאדם מקיים מצוה ,ראשית כל דבר
פ רשת נח ב
לפחד לקיים
היראה מביאה אותו ַ ַ המצוות עשיית שבשעת זה, בענין
המצוה מרוב קדושתו העולמות מן רוחני כח משתלשל
זו בכוחה להביא את האדם úåððåáúäå האדם ואברי אלינו, עד העליונים
לידי יראת הרוממות גדולה העוסקים בקיום המצוה נהיים מרכבה
כל כך ,עד שיוכל להגיע למצב שלא יהיה לעניינים נעלים ביותר הנקראים 'איברין
ביכולתו לקיים את המצוה מרוב פחד. דשכינתא' .והישמח משה מבאר בנוסח
כמו ששמעתי ממי שהיה נוכח בעובדא ברכת המצוות 'אשר קדשנו במצותיו',
שאירעה לפני כארבעים שנה אצל אחד את מקיים כביכול שהקב"ה דהיינו
מצדיקי הדור שליט"א ,שעמד מחוץ בשעה אשר והיינו דרכנו. מצוותיו
לסוכה בליל חג הסוכות למשך כארבעים שהאדם עושה את המצוה ,מתלבש בו כח
דקות ,כי מרוב יראה לא הצליח לפעול רוחני אדיר ועליון ,וכביכול כוחו של
בנפשו את האומץ להיכנס אליה ,זה נקרא הקב"ה בעצמו נמצא בו .והאדם מצידו
יראת מצוה .ובספה"ק אור המאיר )סוכות( רק עושה את המצוה במעשיו הגשמיים,
מבאר שכאשר האדם ניגש לקיים מצוה, ובזה הרי הוא מרעיד את כל העולמות.
צריך הוא להתבונן איך יכול הוא לעשות
את המצוה ,עם כל אחיזתו בקליפות ההתבוננות מביאה עליו יראה גדולה
והדברים הרעים שבו .ואכן במצות סוכה מפני קדושת המצוה
שנכנסים בגשמיות בפועל ממש אל תוך íàåהאדם מתבונן בכך בכובד ראש ,הרי
הסוכה הקדושה בקדושת המצוה ,נקל הוא ניגש לעשיית המצוה בחשיבות
יותר להרגיש זאת ,כי החלק השכלי תופס הראויה ,ועל ידי זה נופלת עליו יראה
את זה יותר ,שהאדם נכנס בזה במציאות עליונה ואדירה מאד מפני קדושת המצוה,
עם גופו וכל מהותו ,אל תוך מקום שהרי בעשיה זו עומד הוא להכניס בתוכו
המקודש בקדושה עליונה של מצות ה'. קדושה והתרוממות נפלאה כל כך .והרי
אבל האמת היא שבכל מצוה מתלבש כח היד שעליה מניחים את התפילין היא יד
רוחני באדם ,והיא מקיפה את כולו עם גשמית ,עור ובשר גידים ועצמות גשמיים
כל פחיתותו .ואם היינו רואים במוחש וכך גם התפילין עצמם מיוצרים מעור קלף
איך הכח הרוחני מתלבש בנו וממלא ודיו גשמיים .וזה מביא את האדם לידי
אותנו ,בודאי היתה נופלת עלינו יראה התפעמות ,איך יכול אדם גשמי העוסק
אמתית .והעיסוק ביראה זו ,היא ההקדמה בגשמיות ,לקיים מצוה שהרבש"ע בעצמו
וההכנה למצוה ,וכמה שהאדם עוסק בזה כביכול נמצא בתוכו ומחיה אותו .דבר זה
יותר ,יש לו יותר שייכות אל המצוה, מסעיר לגמרי את האדם ,עד שאינו מבין
כאשר יתבאר בעז"ה. בכלל מה קורה כאן.
ג דברי אמת Ûפ רי הארץ
פרק ב
האמונה בכח ציווי ה' המקשר ﬠליונים ותחתונים
הוא הכח המקשר את הרוחניות עם ìò óà ,íòôá íòôë åîòôúä øçàå
היכולת שורש הוא וזה הגשמיות, ,êøáúé åúðåîàá ÷æçúî àåä ïë éô
להמשכת קדושת המצוות ,שיוכל האדם éøáãå úåøù÷úä àåä äåöîäù
לפעול ענין של אלקות בעשיית מצוה øîàù' ïåéìòä ïåöøä ïî ,íééç íé÷ìà
בגשמיות .והרי הקב"ה הוא 'מפליא úåìùìúùä óåñ ãò ,'åðåöø äùòðå
לעשות' בכך שהוא מקשר את הנשמה .íéìôùä úâéøãî
הרוחנית בגוף גשמי )רמ"א או"ח ו( ,שזה הוא
דבר שאינו ניתן להבנה ,ולכן זה מכונה השייכות עם המצוה ,הוא ע"י
'פלא' בנוסח הברכה 'ומפליא לעשות'. האמונה בקדושתו
והיינו לפי שאפילו דבר שכלי אינו יכול úåëééùäשיש לנו עם דבר שהוא לגמרי
להתלבש בצורה גשמית ,וכל שכן הנשמה למעלה מהשגתינו ,הוא רק
הרוחנית ונעלית הרבה יותר מסתם דבר בכח האמונה והביטול אל האמת שאינה
שכלי .ובכל זאת עושה ה' פלא זה ,ולוקח נתפסת בשכלינו .וזה הוא ענין האמונה
את הנשמה הרוחנית ומכניסה בתוך בקדושת המצוות ,אשר אנו מקבלים
המערכת הגשמית של הגוף .וכח זה בביטול ואמונה את מציאות קדושת
ה'מפליא לעשות' הוא המחזיק את הנשמה המצוות ,שבהם יש התקשרות מן הרצון
מלובשת בגוף ,ובכוחה נמשכים חיי האדם העליון עד המציאות הגשמית ,כי הקב"ה
בכל שנותיו .כי אם יפסיק כח פלא זה בעצמו רוצה ומאיר את אלוקותו ית'
אפילו לרגע אחד ,מיד תעזוב הנשמה את במעשי מצוות אלו .ואף על פי שאיננו
הגוף .ואכן בעת סיום ציווי ה' על הנשמה מבינים כיצד יתכן הדבר ואיך הוא פועל,
להתלבש בגוף ,הרי היא מסתלקת ונפרדת אבל אנו מאמינים באמונת אומן בקדושת
מן הגוף ,והיא עולה אל העולם העליון המצוות ,ובהכרה זאת אנו ניגשים לקיימם
כמו שנאמר "והרוח תשוב אל האלקים כאשר ציוה ה'.
אשר נתנה" .כי בעצם אין ביכולתה של
הנשמה להיות בעולם הזה ,כי היא שייכת ציווי ה' הוא המקשר בין האור האלוקי
לעולם הרוחני ,וכל הימצאותה בגוף הרוחני למעשה המצוה הגשמי
הגשמי הוא נגד טבעה ,וצריכים להחזיקה שכתב רבינו כי 'המצוה הוא äîå
כל הזמן בתוך הגוף. התקשרות' ,היינו לפי שציווי ה'
פ רשת נח ד
והבנה ,אלא על ידי ביטול ואמונה ,כי åîëכן הוא בענין המצוות ,אשר רק ציווי
האדם המקבל את הציוויים באמונה ה' לעשות את המצוה באמצעות
שלימה ,הרי הוא בטל אל הציווי ומקושר דברים גשמיים ,הוא מה שיוצר את
לעצם קדושת המצוות כמבואר. החיבור בין האלוקות הנעלית הנמשכת
בקיום המצוות ,למציאות הגשמית של
מעשי המצוות.
ענין טעמי המצוות הוא רק כדי לקרב
את האדם לעשותו ברצון ובכוונה
שיסוד כל המצוות ושורש øçàîå קיום מצווה בשביל שאמר ונעשה
קדושתם הם הביטול והאמונה רצונו ,זהו הכוונה הגדולה ביותר
בכח הציווי העליון ,יש לבאר ולהסביר ענין מה שמבואר בספרים הק' åäæå
למה באמת יש בכלל ענין של טעמי בעשיית לכוין צריך שהאדם
הכוונות בכל הענין ומה המצוות המצוות לדעת § © ¤
המצוה ,וכמבואר בדברי
שמכוונים בעת קיום המצוות ,והרי עיקר רבינו בכ"מ שכוונת קיום המצוות היא
הכל הוא רק הביטול אל הרצון העליון. 'מפני שאמר ונעשה רצונו' ,וזו היא
אכן באמת כל טעמי וכוונות המצוות הכוונה הגבוהה ביותר שיכול האדם לבוא
נועדו רק בשביל לקרב את האדם לעשיית אליה .והטעם הוא על פי המבואר ,כי יסוד
המצוות ברצון ובכוונה ,כי האדם מתקרב ושורש הכח הנעלה של קדושת המצוות,
יותר בלבו ונפשו לעשות דברים שיש לו אינו אלא מכח מה שיש ציווי ה' המקשר
בהם איזה תפיסה והשגה ,ולכן נמסרו לנו מעשים אלו עם אלוקותו ית' ,ולכן צריכים
המצוות בטעמיהם וכוונותיהם .אבל אין לכוין למען ציווי זה .וכאשר האדם מחובר
התכלית לעשות את המצוות מפני אותם לנקודה זו ,הרי הוא מקושר אל החבל
טעמים ,אלא המכוון הוא להמשיך ולעסוק המקשר את הכל .כי גם אילו יכוין האדם
עוד ועוד בקיום המצוות באהבה ורצון, את כל הכוונות הגדולים ביותר ,אין
עד שסוף כל סוף יבוא האדם ויגיע אל ביכולתו לקשר דבר רוחני בחפץ ופעולה
הכוונה הנכונה בעשיית המצוה 'מפני גשמיים ,כי אין שום שייכות בין הגשמיות
שאמר ונעשה רצונו' ,וכן מבואר להדיא והרוחניות .אלא ציווי ה' לבדו הוא
בדברי רבינו )פרשת לך לך ובכ"מ( .וכ"כ גם המקשר ביניהם ,ולכן כאשר מתקשר
בשפת אמת )פרשת אחרי תרל"ב( בשם החידושי האדם בעצם הציווי ,הרי הוא מחזיק בחבל
הרי"ם ,אשר נדב ואביהוא כיוונו כל המקשר בין הרוחניות לגשמיות .וככל
הכוונות הנעלות ביותר בהקריבם אש זרה, שמתבוננים וחשים את זה יותר ,נפעלת
אלא שהיה בזה את החיסרון "אשר לא התקשרות זו במצוה ביתר שאת וביתר
ציוה אותם" שהיה חסר בזה את ציווי ה'. עוז .והתקשרות זו אינה באה על ידי השגה
ה דברי אמת Ûפ רי הארץ
עצמם לגמרי בביטול גמור לרצון ה' ,וכל ואמר החידושי הרי"ם כי מזה ניתן ללמוד,
רצונם העצמי אינו אלא לקיים את 'שאמר שאם אדם מקיים מצוה מחמת ציווי ה' אף
ונעשה רצונו' .ואחר שזה נקבע בנפשם בלי שום כוונה ,כבר יש לו את הכל ,וכל
היטב ,וזו היא כל מהותם הפרטית טעמי המצוות נועדו רק להקל על עבודת
כנבראים .הרי הם כבר יכולים לעסוק בכל האדם לבוא לכך.
המצוות כמו שהקב"ה כביכול רואה
כל את מכוונים הם ולכן אותם, הטעמים הפנימיים הוא כדי לחבר את
ההמשכות והעניינים הפנימיים הנפעלים האדם לקדושת המצוות
בכח המצוות. אמת שיש טעמים פנימיים בכל ]ïä
שאינם נעלים דברים המצוות,
לאמתו של דבר יש להעיר בזה ìáà באים לעורר את רצון האדם ,שהרי אינם
נקודה נוספת ,אשר כל ההמשכות
עוסקים כלל בדברים מן העולם הזה,
שבעולמות העליונים ,בסופו של דבר בא אלא בהמשכות השפעות רוחניות מעולם
הכל לידי איזה גילוי בעולם הזה ,כי לעולם וממדרגה למדרגה .אבל באמת אין
תכלית כל העולמות הם 'בשביל ישראל' טעמי להיות מיועדות כוונות אותן
וזו היא מטרת כל הנבראים מן הדברים המצוות וסיבות לקיומן ,אלא הם מגלים
הנמוכים והשפלים ביותר עד הנמצאים לנו את המציאות של מה שנפעל בכח כל
הדקים והמרוממים ביותר .ואם כן אין מצוה .והענין בכוונת אותן כוונות בקצרה
שום דבר הנמצא באיזה מקום בבריאה, הוא ,שהאדם יתחבר לקדושת המצוות
הרוחנית ובמדרגה במקום אפילו כמו שרואים אותם בהסתכלות אלקית,
והנעלית ביותר ,שאין לזה איזו השפעה דהיינו שהאדם יקיים את המצוה באותו
ותועלת לכלל ישראל .ואם כן הרי שהכל אופן שבו רואים את התועלת של המצוות
מתקשר זה בזה ,גם התקשרות האדם בעולמות העליונים ,ובכלל לא כמו אדם
בעצמו ,עם כל מה שנפעל בעולמות נברא העושה את מה שנצטוה .ולכן ענין
העליונים ,ואכמ"ל[. זה שייך בעיקר לצדיקים שכבר מסרו את
פ רשת נח ו
פ רק ג
הארת אור התורה בקיום המצוות
àåä ,äæ éîùâá äðéëùä úåùáìúäå äúåàá äðéëùä úåùáìúä ïéðò ïéáîe ¥
íééîùâä ìë úåøù÷úä øåáò ïéðò àåä äåöî ìëù òåãéë ,äåöî
íé÷åñòä åéøáà é"ò ,íéìôùä ) äðéëùäעיין זוה"ק ח"א כד.(.
.äåöîä äùòîá
התורה הוא בחינת 'אור' ,והמצוות הם
בבחינת 'נר' ,כלי המקבלת את אור ה'
השכינה הק' היא כנגד מדת מלכות,
שעניינה לדבק את כל מעשי העולם øäåæáהקדוש איתא כי התורה היא בחי'
הזה לקב"ה אות ו' שבשם הוי"ה ,שהוא בחי'
האלוקות הנעלה מכל גדרי העולם המכונה
ä"á÷äמנהיג את כל העולמות בסדר של
'קודשא בריך הוא' .ואילו המצוה היא
עשר ספירות ,והשכינה הק' היא
בחי' האות ה' תתאה שבשם הוי"ה ,שהיא
מדת שהיא האחרונה הספירה כנגד
בחי' השכינה המקבלת מהקב"ה ,דהיינו
המלכות ,ועליה נאמר "ומלכותו בכל
האלקות השוכנת בתוך הבריאה וגדריה.
משלה" )תהלים קג ,יט( ,וכן "רגליה יורדות
ואכן התורה היא דבר ה' ,כביכול מה
מות" )משלי ה ,ה( ,כי היא מתפשטת עד
שהקב"ה בעצמו אומר לנו ,ולכן היא בחי'
והיא והנמוכות, התחתונות המדרגות
'קודשא בריך הוא' ,ולכן התורה נקראת
מחיה את העולם הזה הגשמי .ותכלית
"נעלמה מעיני כל חי" ,כענין 'הקדוש
המשכת חיות זו לרדת כל כך למטה ,הוא
ברוך הוא' אשר 'קדוש' פירושו שהוא
למען נקודת החיבור אל הקב"ה הנעשה
מובדל ומופרש בלתי מושג .והמצוות הן
ע"י המצוות ,והוא חיות השכינה הק'
מעשי הנבראים ,שהם עושים מכח החיות
המתקשרת עם הקב"ה בכל מצוה ,ועל ידי
האלקית השוכנת בתוכם ,ולכן הם בחי'
זה מתעלה החיות מתוך מעשי העולם הזה
'שכינתיה' ,וכך גם נקראת התורה שבע"פ,
להתדבק בהקב"ה ,וזהו ענין 'יחוד קודשא
דהיינו החלק המושג לנו ונמצא בתוכינו
בריך הוא ושכינתיה' כאשר יתבאר בעז"ה.
ובמעשינו .וזהו ביאור הכתוב "כי נר מצוה
,úåãîä úåìùìúùä êøã íéøù÷úîå ותורה אור" ,דהיינו שהמצוות הן בחי'
íúòâäå ,íàöåî ùøåù åúðéá úòãå השכינה הק' שהיא ה'נר' דהיינו הכלי
.àåä êåøá óåñ ïéà ãò המקבל את האור ,כי היא מאירה מאור
התורה הרוחני המאיר לה מאת הקב"ה ,כי
) "äåöî øð" åäæåמשלי ו ,כג( äåöîäù הקב"ה מאיר את השכינה אשר 'לית לה
äîëçä éë ."øåà äøåú"ä é"ò øð àåä מגרמה כלום'.
ז דברי אמת Ûפ רי הארץ
אור" .וכשם שהוא בנוגע להסתכלות על ,åùåøéôå ,'äøåú øåà' àø÷ð äðéáå
הבריאה ,כמו כן הרי זה משנה גם איך ñéðëî íãàäù äðéáå äîëç éãé ìòù
מטרת שהרי המצוות. על מסתכלים äøåú" ùåøéô àåäù ,äøéàäì äåöîá
המצוות איננה רק עשייתם בגשמיות ,אלא äøéàîå "øð" äåöîä ïë éãé ìò ,"øåà
צריכים גם להכניס בהם אור ,דהיינו לקשר .ïë íâ
אותם עם אור ה' .וזה הוא על ידי החכמה
והבינה שהאדם מכניס במצוות ,וזה נקרא úåéîùâ àéä äåöîä ,éëä åàìá ìáà
שהוא 'מאיר' אותם. åá úåøù÷úä àåä äîáå .ãøôðå
ïåùì 'äåöî' úàø÷ðù ,äãé ìò êøáúé
הטעם שמצוות צריכות כוונה )ולכו"ע צריך
') 'äæì úååöìברכות וïåùì àåäù (:
איזה דרגה של כוונה(
ìëùä éãé ìò àåä ìáà ,úåøù÷úä
äòåãéהמחלוקת אם מצוות צריכות כוונה .äåöîá ñéðëîù äðéáå
או שאין הן צריכות כוונה ,וכלל
הענין הוא מפני שאין מטרת המצוה רק
לעשותה בפועל ,אלא גם בעיקר לעשותה łכל האדם בקדושת המצוה מאיר את
ֵֶ
מתוך 'אור' וחיבור .ולמאן דאמר מצוות המצוה ומקשרה עם אור ה'
צריכות כוונה ,צריכים ממש את הכוונה התורה גורם להאיר את נר המצוה, øåà
מחמת כן ,שהאדם יכוין ויתחבר בכוונתו המצוות מאירים זה ידי ועל
אל מעשה המצוה .ולמאן דאמר מצוות ומקשרים את האדם עם הקב"ה .והביאור
אין צריכות כוונה ,אין הכוונה שאין כלל בזה ,למשל אדם הנמצא בחדר חשוך ובא
שהאריכו כמו אלא בכוונה, עניין אחד ומדליק את האור ,הרי לא נוצר כאן
האחרונים לחקור ולדון בגדר הדבר, שום דבר חדש ,ולא נהיה שום שינוי
שהמצוה גם מסתמא נעשית לשמה, מציאות בחדר ,ובכל זאת מרגישים ממש
שבעצם העשיה יש ממילא גם כוונה כי 'פנים חדשות באו לכאן' ,כי עכשיו
מסויימת ,דמסתמא עומדת עשיה זו לכך. רואים איך כל דבר נמצא במקומו ,ומה הם
אכן זה ברור שצריכים לכולי עלמא איזו כל הדברים הנמצאים כאן .כמו כן כאשר
דרגא של כוונה ,דהיינו איזו דרגא של מאיר אור שכלי לאדם שהיה שרוי בחושך
חיבור האדם אל מעשה המצוה .וזה מוכח והעדר אור ההשגה ,נפעל אותו דבר כמו
ממה שמוסכם לכולי עלמא ש'כוונה אור שנדלק בחדר חשוך .כי כאשר האדם
הפכית' מעכבת ביציאת חובת המצוה ,כי מקבל הוא הרי שכלי, אור מקבל
הכל מודים שצריכים לעשות את המצוה הסתכלות שונה על כל העולם ,החכמה
בתוספת איזו כוונה ,בין אם כוונה והבינה משנים את מבטו על כל הבריאה
מפורשת או כוונה סתמית המתגלית מתוך למבט חדש ומרומם יותר ,הוא רואה את
המעשים ,אבל לא שהכוונה של האדם תכלית הבריאה כולה ,וזהו ענין "ותורה
פ רשת נח ח
סוד מה שאמרו צדיקים כי האור של כל תסתור את מעשה המצוה .וענין הכוונה
יום טוב מונח במסכתא שלו ,שהרי היא הוא כי צריכים להאיר את המצוה באור
אור התורה של מצוה פרטית זו. התורה ,באור של חכמה ובינה .ולכן ככל
שהאדם מצליח יותר להכניס את אור
חיבור החכמה והבינה עם המצוה ,הוא
ענין ייחוד קוב"ה ושכינתיה
התורה בתוך המצוה ,הרי הוא מצליח
להאיר את מוח החכמה והבינה שבמצוה
שהאדם מצליח להכניס את אור ìëëå באור גדול יותר.
התורה ,אור החכמה והבינה ,בתוך
המצוה ,כך הוא מצליח לשנות את כל מנהג צדיקים ללמוד הל' המצוה
הבריאה כולה .וזהו ענין לשם יחוד קוב"ה לפני קיומה
ושכינתיה ,וכמ"ש במ"א שבכל יחוד סוד ענין מה שהיו הרבה צדיקים åäæå
נעשה העלאת מ"ן ]מ'יין נ'וקבין ,ענין נוהגים להקפיד ללמוד את הלכות
מ'סירות נ'פש[ ומזה נעשה המשכת מ"ד כל מצוה ומצוה לפני קיומה ,ובדור
]מ'יין ד'כורין ,המשכת מ'וחין וד'עת[ האחרון ידוע על הרה"ק ר' אהרן מבעלזא
לכלליות הבריאה .וזהו עומק ענין מאמר זי"ע שהיה חוזר על פרטי הלכות כל מצוה
רז"ל )קידושין מ' (:עשה מצוה אחת אשריו לפני שעשאה .ולפי המבואר מבינים שלא
שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף היה זה רק כדי לזכור ולדעת כל פרטיה
זכות' ,כי אכן ע"י מצוה אחת משתנה ודקדוקיה של המצוה ,אלא היה בזה ענין
המוחין והחיות בכל העולם ,כי הוא נעלה יותר ,להכניס ולקשר את אור התורה
ממשיך אור חדש מהקב"ה אל השכינה בתוך המצוה ,להכניס את אור התורה
הק' המחיה את העולם )א(. בתוך ביצוע ועשיית המצוה .וזהו גם כן
א .והוא ענין הנוגע 'הלכה למעשה' בימים אלו )אחר פרעות שמחת תורה תשפ"ד לא תקפ"ץ( ,צריך לדעת שבכל
מצוה ובכל לימוד שכל בר ישראל לומד ,הרי הוא מכריע את כל הבריאה לכף זכות ,כי על ידי שהוא
מוסיף מוחין חדשים בבריאה ,הרי חלק הסטרא אחרא הולך וכלה .שהרי כל אומץ ותעוזת הישמעאלים ימ"ש,
היא רק יניקה מחוסר האומץ והעוז שלנו להילחם במלחמת היצר כראוי .הרי הני ערבאי טיפשאי נינהו ,לפני
פחות משישים שנה נפל עליהם אימה ופחד משמיעת רעש חביות שהתגלגלו עם אבנים שבתוכם ,והיו
בטוחים שיורים עליהם בכלי משחית ,ונסו וברחו בבהלה עצומה ,כידוע ומפורסם ממעשים שהיו .ואם כן יש
לנו להתבונן ,איך בזמנינו הם משתוללים כל כך בחכמתם להרע ,הרי מילתא דפשיטא היא שיניקתם באה
מרפיון התעסקותינו בעומק ובעיון שכלנו בתורה הקדושה ,ומזה נמסר להם להתגבר לעומת זה להיות חכמים
להרע ח"ו.
והראה לי הרה"ג ר' מרדכי ברוך בלעך שליט"א את דברי הרב חיד"א )פר' בשלח( על המבואר בתנא דבי אליהו
)איש שלום פר' יא( על הכתוב )שופטים ה ,ח( "יבחר אלהים חדשים" ,וז"ל' :מיכן אמרו ארבעים אלף מישראל
שנתקבצו ויצאו למלחמה ,ויש ביניהן זוג אחד של תלמידי חכמים ,דומה שהוא מסרם בידן' .וכתבו המפרשים
שע"י שמחדשים חידושי תורה ,מנצחים במלחמה בלי כלי זיין .ומבאר החיד"א בטעם הדבר ,שבחטא העגל
ט דברי אמת Ûפ רי הארץ
פ רק ד
הקדמת היראה והאמונה לכל מדה ﬠליונה
íéãçàì äùòðå ,åúà íãçéìå רבינו ,כי המשכה זו של חכמה ó éñåî
.øåîâä úå÷éáãá ובינה המאירה את אור התורה
בנר המצוה ,הרי היא נובעת מן היראה
ההכרה כי רק ציווי ה' פועלת
הקודמת לכלל ענין המצוות .והוא:
התקשרות ,מביאה אותו לידי אהבת ה' àìù ,åäúæçàù úúøå ãçôä úîçî
àöîðåכי הסדר הוא ,ראשית דבר צריך àì ãçô åúåàáå .úé÷ìà ïéðò íùâì
האדם להתבונן בזה שהוא מצידו äáäà êéùîîù ,åúðåîà çéðä
אין ביכולתו כלל להכניס אלוקות בתוך ,úåãîä ïéðò àåäù äçîùå
הגשמיות ,ומזה נופלים עליו יראה ופחד )ב( åéãñçå êøáúé åúìåãâá úåððåáúäå
איך הוא יכול לעשות זאת ,ואחר כך הרי ïéàî åéúåøàô çìùî úåéäì .íéìåãâä
הוא בא להכרה ואמונה כי ציווי ה' לעשות ,ïåéìòä ïåöøå àåä êåøá óåñ
הפועלת היא בגשמיות, המצוה את íøù÷ì ,íéðåúçúá äðéëù úåùáìúä
נפלו הרבה ניצוצות קדושה לסטרא אחרא ,וע"י החידושי תורה הם יוצאים מהם ,וממילא אין צריכים כלי
זיין .ואין זה שייך לעבר ,אלא זה נוגע גם לנו בהוה ממש .אם יושבים ברגעים אלו ולומדים ומחדשים בתורה
הקדושה ,וחידושים אינם צריכים להיות דברים מופלגים ,אלא כל בהירות וברירות בדברי רש"י נקרא חידוש,
שהרי הוא מוציא ומגלה את אור חכמת התורה הגנוז בדבריו .הרי על ידי זה נהיים כלל ישראל במצב של
'דומה שהוא מסרן בידן' ,ואזי יורד הדבר בהשתלשלות עד שנהיה בגשמיות ממש "תיפול עליהם אימתה
ופחד" ,ואפילו מרעש 'רעשן של המן' בעלמא יברחו ויכנעו .אופן הפעולה בתוך שטח האויב הגשמי אינו
נוגע ,מרכז המאבק באויב הוא בתוך הבית מדרש ,והניצוח במאבק זה מתפשט עד החזית ממש.
לימוד אור תורה זהו אור חכמה ובינה ,וצריכים להכניס את אור תורה זה ב"נר מצוה" ,לעשות את המצוות
עם יותר אור ,כוונה ידיעה ומשמעות .אמרתי לאחד שמתוקף תפקידו עוסק בימים אלו בעשיית חסדים רבים,
אשר מאחר ובין כה וכה הוא עוסק בכך ,כדאי לו שיכוין כי הוא עושה זאת לשם מצוות חסד .מסופר שהחפץ
חיים אמר לרוקח בבית מרקחת שלא היה שומר תורה ומצוות ,שבעת שהוא ער ב'תורנות לילה' ,שיכוין
שעושה זאת לשם עשיית מצות חסד ,בטענו אליו 'הרי בין כה אתה ער בלילה ,מה איכפת לך לכוין שאתה
עושה זאת לשם מצוה' .קיבל הרוקח את דבריו ,ולאחר תקופה קצרה חזר בתשובה .משום שעל ידי כוונתו
לעשיית מצות חסד ,האיר עליו יותר האור הרוחני ,עד שזכה עי"ז לחזור בתשובה .והרי אנו עושים אין ספור
מצוות במשך היום ,וכדאי מאד לכוין שעושים זאת לשם מצוה ,ואזי מחברים למצוה את אור התורה ,וזה
משפיע יותר ,זהו החלק שאנו יכולים לשנות את הבריאה.
ב .הרי עכשיו חוטפים אנשים פחד מדברים קטנים הרבה יותר ,מדאגות על עניינים גשמיים ופחד מפני
הרשעים .ואילו היינו מתבוננים בענין זה כראוי ,היה ודאי נופל עלינו פחד גדול ,והיה זה פחד נעלה ומרומם,
פחד שגנוז בו קרבת אלקים וגודל רוממות המצוות שנצטוינו בהם מרוב אהבת ה' אותנו ,ואז לא היינו צריכים
להתעורר מן הפחדים האחרים הנמוכים והמגושמים.
פ רשת נח י
המשכה חדשה מה' ,וע"י המשכה זו התקשרות זאת ,אף שאין זה מובן על פי
מתגלה איך שכל העולם מקושר לה'. דעת והיגיון .ודבר זה מביא את האדם
לאהוב את ה' ,ולהודות לו על כך שנתן
øçà àìà ,ìåçú àì äæ ìë ìáà
לנו יכולת לפעול דברים גדולים כאלו.
.ìéòì øëæðë äìçú ãçôäå äàøéä
íãàäù äçîùäå úåãîä ìëù éðôî ע"י עשיית המצוות ממשיכים השפעה
åðåöøù ,äîëñäá åîöò ìò àéáî חדשה מהקב"ה כמו בהתחלת הבריאה
éë ,íééúéîà íðéà ,äãéî äúåàá כי עשיית המצוות מקשרת את øàáúðå
.åðåéîãá íéîãúî íðéà כל העולמות התחתונים באין
סוף ברוך הוא ורצון העליון ,והיינו לפי
àåäå ,'ä ãçô åúåà äîã÷ù àì íà אשר לולא עשיית המצוות נראה עולם
ë"çà êùîðù äîå .åúðåîàá ÷æçúî הגשמי כדבר נפרד ח"ו ,שהרי אין בו
åà äçîù åà äáäà äæéà äðåîàä ïî ביטוי וגילוי לחיבורו אל ה' .ועל ידי
àåäù ,íééúéîà äîä ,äãîå äãî ìë עשיית המצוות מתאחדים כל העולמות
.ùãå÷ä çåø להתקשר אל ה' ,לאין סוף ברוך הוא.
)ח"אíéîòô äîë øäåæá øëæåîù åäæå והתקשרות זו אל האין סוף ,פירוש הדבר
ז :ועוד( ) ñ"ùáåשבת לאíéã÷äì êéøöù (: הוא שבכל מצוה נמשכת השפעה חדשה
ìëä ,äàøéä úîéã÷ éúìáå ,äàøéä מהקב"ה שהוא האין סוף ברוך הוא ,ואין
.ùãå÷ä çåø àìå çåø úåòøå ìáä זאת המשכה מאיזה היכל או עולם נעלה,
אלא כביכול הקב"ה בכבודו ובעצמו
העבודה עם המידות הרוחניות ממשיך שפע חדש כמו שהיה בתחלת
באמיתיות הוא רק דרך אמונה ויראה הבריאה לפני היות כל עולם או היכל .וזה
להיכנס אל העבודה עם המדות çúôä הוא יסוד גדול שצריכים לדעת ,וכן כתב
הרוחניות באופן אמיתי ,הוא רק שעושים מצוה שבכל הק' האר"י
אחר הקדמת היראה והאמונה ,והיא ממשיכים שפע מאין סוף ברוך הוא ,ואף
ה'תרעא לדרתא' שאי אפשר להיכנס שיש כל מיני כוונות פרטיות והמשכות
בלעדיה .ומי שלא נכנס דרך פתח זה של מוחין פרטיים ,מכל מקום צריך לדעת
אמונה ויראה ,והוא חושב שיש לו רגשות שהכל נמשך מחדש מאין סוף .כלומר,
קדושים ויש לו שייכות לעניינים נעלים, שאין איזה 'מחסן' גדול של הרבה שפע
הרי הוא חי בעולם הדמיון .כי כשם באחד מן העולמות העליונים ,ובכל מצוה
שבבית גשמי אין אפשרות להיכנס אליו יורד עוד מעט שפע משם .אלא בכל מצוה
אלא דרך הפתח ,ומי שינסה להיכנס אליו ומצוה נפעלת התחלה חדשה ,והקב"ה
דרך הכותל אינו אלא שוטה .כמו כן הוא יוצר המשכה של שפע חדש .כשם
בעולם הרוחני ,צריכים להיכנס דרך שבשעת בריאת העולם היתה המשכה
האמונה והיראה שהם השער לה' ,ורק חדשה ,כך בכל מצוה ומצוה נמשכת
יא דברי אמת Ûפ רי הארץ
רבינו שהמדות הנמשכות אחר áúëå משם יכולים להמשיך עוד אל כל המדות
הקדמת האמונה ,הם אמיתיים העליונות ]במקו"א נתבאר פנימיות הענין
ורוח הקודש .והיינו לא 'רוח הקודש' כמו בזה ,כי היראה והאמונה שייכים למדת
שחושבים בהסתכלות של ילדים צעירים, המלכות ,ואי אפשר להיכנס אל הקודש
כח לדעת מה קורה מעבר לקיר .אלא הכח אלא דרך מעבר מדת המלכות המכונה "זה
להיכנס אל העולם הרוחני ,אשר לפניו יש השער לה'" .כי היא המדה האחרונה
'קיר' יותר חזק וכבד ,החוצץ בין אנשי בסדר השתלשלות עשר הספירות ,ומי
העולם הזה לבין העולם הרוחני ,ו'קיר' זה שרוצה להתעלות ולהתקרב אל ה' ,הרי
מסתיר הרבה יותר מאשר קיר גשמי .וזה הוא צריך להתחיל מן המדה התחתונה
נקרא 'רוח הקודש' ,דהיינו רוח של קדושה היותר קרובה אליו .ובפרט מאחר שכל
והתרוממות ,והיא הינה רוח הקודש עניינה של מדה זו היא היותה כלליות
המבוארת בסוף סדר העבודה המבואר החיות של הנבראים ,ולכן ודאי צריכים
בברייתא דרבי פינחס בן יאיר. להתחיל בעבודת מדה זו[.
פ רק ה
יחוד יראה ואה בה השפﬠה וקבלה בﬠבודת ה'
äòéøæä úòùáù òåãéë ,äáäàäå ) ì"æø åøîàù åäæåעה"פ ויקרא יב ,ב( "äùà
åìà úåãî éðù íãàä ìò íéìç .'åëå "òéøæú éë
åçåø íòôúîå ,ãçé äáäàäå äàøéä
) øäåæá øàåáîëח"ג מגéøùáî"å ,(. åùøãùחז"ל כי אם התחלת יצירת הולד
) "äåìà äæçàאיוב יט ,כו(. היא מכח האשה ,אזי "וילדה
זכר" .ואם התחלת היצירה היא מכח
האיש ,אזי היא יולדת נקבה .ובא רבינו
האיש הוא משפיע בחינת אהבה,
לבאר את עומק פנימיות הענין בזה ,איזה
והאשה היא מדת המקבל בחינת יראה
חלק ומדה בעבודת ה' נקרא חלק האשה,
äòéøæäהיא התחלת היצירה ,והיא באה
ומה הוא ענין המעלה היוצאת על ידי
על ידי יראה ואהבה ביחד ,כמו
הקדמת עבודה זו המרומז בדברי חז"ל על
שיתבאר בהמשך הדברים .והיינו לפי
לידת זכר.
שבניית העולם מוכרחת להיות משילוב
של יראה ואהבה יחד ,בלי זה לא יכול äàøéä ïéðò àåä äòéøæä ,ùåøéôå
פ רשת נח יב
הצמחים ]כמו שכתוב בגמ' פסחים שהיו להיות קיום לשום דבר כדלהלן .ויראה
מרכיבים דקלים 'זכרים' בדקלים 'נקבות' ואהבה ביחד הוא ענין יחוד בחי' זכר
כדי שיצמחו פירותיהם[. שהוא ענין נקיבה ,כי האיש ובחי'
המשפיע הוא בחי' אהבה ,שהוא ענין של
כל קיום הבריאה הוא ע"י התנועה, ענין שהיא והאשה וחסד. השפעה
המורכבת משני' כוחות המנוגדים המקבל היא בחי' יראה כמו שנאמר
יותר ,גם כל כח אלקטרוני äáçøäáå "אשה יראת ה' היא תתהלל" ,כי היראה
בנוי משני כחות מנוגדים היא מדת המקבל הירא מפני המשפיע
)'פאזיטיוו' ו'שלילי' 'חיובי' המכונים הנעלה ממנו .ועל זה אמרו חז"ל כי
ו'נעגאטיוו'( ,שבהם צד אחד דוחף בכח הזריעה הנכונה הנקרא "וילדה זכר" ]כמו
חיובי שהוא תנועה של השפעה ,והצד שאמרו חז"ל )פסחים סה' (.אשרי מי שבניו
השני מושך בתנועה של החזרת השפע, זכרים'[ ,היא כאשר התחלת יצירת הולד
ורק על ידי שניהם נפעל הכח האלקטרוני. היא מכח האשה דהיינו הקדמת היראה
והאמת היא שכל כח התנועה שיש בכל אל האהבה .וזה הוא אופן השילוב הנכון
חומר וחומר ]והוא ענין כח ה'אטום' בין היראה והאהבה ,כאשר מקדימים את
שהוא יסוד מציאות כל הבריאה ,אשר כח היראה .וכל ענין זה יתבאר עוד בהמשך
זה מבוסס על תנועה מתמידה של חלקי הדברים בעז"ה.
חומר קטנים[ ,הרי תנועה זו נובעת משני
כוחות מנוגדים ,כח השפעה וכח קבלה כל הבריאה היא באופן של זכר ונקבה,
שהם בחי' זכר ונקבה שיש בכל הבריאה משפיע מקבל
כולה ,ועל ידי החיבור התמידי ביניהם יש øåàéáåהענין בזה ,הנה מה שאמר הכתוב
תנועה קבועה המקיימת את הבריאה. על אדם הראשון ]וחוה[ "זכר
וכאשר מפרידים בין שני כוחות אלו נוצר ונקיבה בראם" )בראשית ה ,ב( ,הרי בעומק
חורבן ,כי לבנין העולם צריכים יחוד בין הדברים נאמר זה הדבר על כל בריאת
שני הכוחות ביחד. העולם ]כי האדם הוא 'עולם קטן' ודוגמא
של כל הבריאה כדאיתא[ .וכן ידוע
בעבודת ה' יש ענין השתוקקות בחינת ליודעים בחכמת הטבע ,שכל הנבראים הם
מקבל ,וענין דעת בחינת משפיע באופן של זכר ונקבה .ולדוגמא זריעת
כן הוא בעולם הרוחני ,שהאדם åîëå הגרעין בארץ ,יש בזה את כח הגרעין
נברא באופן שהוא מקבל ,אבל לא שהוא בחי' הזכר המשפיע ,וכח האדמה
במטרה שיהיה מקבל בלבד ,אלא כדי שגם המקבל .וכמו כן בצמיחת פירות האילן
יעסוק בהשפעה ,והוא כאשר ימשיך שפע וכל הצמחים ,יש באילנות ובעשבים גם כן
מלמעלה על ידי עבודתו ,שאז יחשב חלק של משפיע וחלק של מקבל ,ורק על
בבחי' משפיע ,ונמצא מאחד השפעה ידי השילוב ביניהם צומחים הפירות וכל
יג דברי אמת Ûפ רי הארץ
àéäù äåöîä àåä 'äùà' ùåøéôå וקבלה במציאותו .וזהו סוד העלאת מ"ן
) äðéëùעיין תיקו"ז סח ;.עטéë äùà" åäæå ,(: ]מיין נוקבין[ ע"י מ'סירות נ'פש ,והמשכת
äìç ãçôä íàù "øëæ äãìéå òéøæú מ"ד ]מיין דכורין[ שהיא השפעת מ'וחין
íùâî àåäù ,äåöîä ïî íãàä ìò וד'עת .ויחוד זה בין היראה והאהבה שהיא
ãçôä ïîù ãò .ìéòì øëæðë äúåà יחוד בין בחי' משפיע ומקבל כנזכר ,בא
,êøáúé åá äçîùäå ,úåãîä ìà òéâî בכמה אופנים גם בפרטיות העבודה ,כענין
.ïåéìòä ïåöø åðåöø äùòðå øîàù מה שיש עבודת הלב שהיא התלהבות
íééçäå ïåøëæäå ,íéøëæä íìåò àåäù והשתוקקות ,והיא באה בתנועה של
àøá ïåöøá éë ,äòôùäå äëøáäå כעבודת למעלה מלמטה התעוררות
äùòî ãéîú íåé ìëá ùãçîå íìåòä המקבל ,ועבודת המח שהיא השגות
,äãìåää àåä íùîå .úéùàøá בגדלות המוחין באה באופן של המשכה
,ììë íìåòá äéä àìù øáã ãéìåîù מלמעלה למטה כענין השפעה ,והאדם
éøäù ,äàéøáä íãå÷ àåä ïåöøä éë צריך לאחד ביניהם.
.àøá åðåöøá
הדרך האמיתית הוא להקדים ענין רמז ענין זה בב' הגירסאות בברכת התורה
היראה בחינת מקבל לומר שזהו סוד שני הגירסאות øùôàå
ההקדמה שיצירה אמיתית נובעת øçà בברכת התורה המבוארים בטור
מאהבה ויראה המתאחדים ,דהיינו )או"ח סי' מז( ,שהאשכנזים מברכים 'לעסוק
אשר קיום אמיתי בעבודת ה' בא עם יראה בדברי תורה' ,ובני ספרד מברכים 'על
ואהבה גם יחד .כותב רבינו את הכלל דברי תורה' .כי הנה ראשי התיבות ע'ל
בדרכי העבודה ,שצריכים להקדים מקודם ד'ברי ת'ורה הוא 'דעת' ,המורה על
את היראה ,ורק אז יכולים להגיע לבחינת המשכת דעת ומוחין ממעלה למטה.
"וילדה זכר" שמתעורר שפע חדש של ואילו ראשי התיבות ל'עסוק ב'דברי
מוחין ומדות מן הרצון העליון. ת'ורה הם 'לבת' ,המורה על התלהבות
ושני למעלה. ממטה וכיסופיו הלב
האדם בתחילתו הוא רק מקבל וצריך דברים ואלו ואלו נכונים הגירסאות
להתהפך למשפיע גמור אלקים חיים כי שניהם נצרכים ,יש אנשים
הדבר יש נקודה עמוקה בענין ÷îåòáå שעוסקים יותר בדעת ובמוחין שבתורה,
"זכר ונקיבה בראם" ,דהיינו ויש אנשים העוסקים בתורה יותר עם לב
ה', בעבודת ומקבל משפיע בחי' "בלבת אש מתוך הסנה" ,ושניהם כאחד
המבוארת הרבה בתורת בעל הסולם. טובים כל אחד בחלקו ,כי צריך האדם
צריך שהאדם הוא, הדבר ותמצית לכלול את שניהם באחדות.
פ רשת נח יד
קיום מצוות ה' צריך להיות במטרה אל גמור 'מקבל' מלהיות להתהפך
להשפיע 'משפיע' גמור ,וזהו כלל עבודת האדם כל
זה ודאי שצריכים גם בעשיית éôìå ימי חייו .כי האדם נולד 'מקבל' גדול
המצוות לעסוק בהם באופן זה, ביותר ,אין עוד 'מקבל' גדול כל כך כמו
לא לחפש את הריווח האישי שיקבל על תינוק בעת לידתו ובקטנותו ,כל אחד
ידי המצוה ,בין אם זה ריוח גשמי או משאר הנבראים יכול להתקיים באיזה
שהוא הרווחה רוחנית ,כי את המצוות אין אופן גם בלי לקבל מאחר ,ואילו האדם
עושים כדי לקבל .אלא צריכים לעשות את הוא כל כולו 'מקבל' מכף רגל ועד ראש,
המצוה בשם כל ישראל ]כמבואר בשפת שהרי הוא מקבל את מזונותיו ומלבושיו
אמת בכ"מ[ ,לשם שמים ,עבור הקב"ה בלי להיות מסוגל להספיק לעצמו את
'שאמר ונעשה רצונו' .וע"י עשיית מצוות צרכיו בכלל .וגם בהמשך חייו מלמדים
והקבלה ההמשכה הרי זה, באופן לו דואגים הזמן וכל הכל, אותו
שמקבלים מכח המצוה ,הוא באופן נעלה ומשפיעים אליו .וכאשר הוא מתגדל
ביותר .שהרי בכל מצוה נמשך המשכה, והולך ,הרי לאט לאט הוא מתחיל להיות
של באופן המצוה כשנעשתה אבל מעט נותן ו'משפיע' ,אבל עדיין איננו
משפיע ,ההשפעה יותר רחבה ומתקבל נותן אמיתי )ג( .והאדם צריך להפוך את
שפע יותר רחב .אלא שצריך להיזהר לא כשם גמור, 'משפיע' להיות עצמו
להיות 'משפיע' בשביל 'לקבל' יותר ,כי שהקב"ה הוא משפיע גמור שהרי אינו
אם כן לא יעבוד סדר זה ,כי רק המשפיע צריך לבריותיו ,וכל מה שהקב"ה מגלה
לשם השפעה מעורר את הנחת רוח ונותן לנו אינו אלא השפעה ונתינה בלי
הנכונה למעלה .ולכן צריך להחזיק ראש שום קבלה כלל .כך צריך האדם לדבק
להיות באמת משפיע ,ולא להיאבד בסופו בבוראו' ,מה הוא רחום אף אתה רחום'
ה'רווחים' של בחשבונות דבר של )שבת קלג ,(:להתהפך להיות יותר ויותר
שמרויחים על ידי זה. משפיע ,ובזה הוא נדבק בבורא.
ג .דבר רגיל הוא בשנים הצעירות ,אשר בני אדם רגילים להרגיש כי הכל מגיע להם ,וטענותיהם בפיהם למה
לא נותנים להם דבר פלוני ולמה אין להם דבר אלמוני .וצריכים לדעת כי אכן אלו הם תחושות ה'מקבל',
שאינו מסתכל על מה שהוא צריך 'להשפיע' אל העולם ,אלא מה הוא יכול וצריך הוא 'לקבל' מן העולם ,ומי
שאינו עובד על מידה זו נשאר 'מקבל' לכל ימי חייו .וימי הבחרות צריכים להיות סוף תקופת ה'קבלה' ,ותחלת
ההכשרה להיות 'משפיע' אמיתי .כמו שהוא במשל הגשמי של זה העולם ,שימי הנערות הם התקופה שהנער
צריך להפסיק להיות תלוי על מה שנותנים לו ,והוא כבר צריך להכין את עצמו לכלכל בעצמו את כל צרכיו.
וכן הוא באופן אמיתי ועמוק יותר בעולם האמיתי ,שהבחור כבר עומד על דעתו ,וצריך הוא להיות משפיע
ולא מקבל.
טו דברי אמת Ûפ רי הארץ
פ רק ו
המשכ ת תולדות ﬠל ידי הקדמת היראה
גם במצות פריה ורביה מצד היותה מצוה íé÷éãö ìù íäéúåãìåú ø÷éò' åäæå
בין המצוות ,הרי זה גם בא בסדר היראה ãéìåî àåä íùîù ,'íéáåè íéùòî
ואהבה כנזכר לעיל בבחי' "אשה כי äéøô úåöî éøäù .ïë íâ íééîùâ
תזריע" ,וזה מעורר את ה"וילדה זכר" äðåùàø àéäå ,äåöî ïë íâ äéáøå
ברוחניות ובגשמיות באופן הנכון. íé÷ñåò íé÷éãö úåéä øçàå .úåöîáù
äìåòå ,øëæðä êøã ìò åæ äåöîá
בעשיית מצווה בכוונה רוחנית ,מהפך êéùîî íùî ,äàéøáä øãñî äìòîì
רגע כלה לרגע נצחי .éîùâá øöåðä ãìåì äãìåúäå úåéçä
ïë íâ äùòðù äîöò äåöîî ãáìî
רבינו 'שהוא דבר קיום ונצח áúëå øáã àåäù ãáìî ,äãìåä êøã ìò
שאדם דבר כל כי לעולם',
÷íìåòî "íäá éçå" ,íìåòì çöðå íåé
עושה בחיות רוחנית ועם כוונה רוחנית,
.íìåò ãòå
הרי הוא פועל בזה שהדבר יהיה נצחי,
שהרי הרוחניות אינה באה לידי כליון
÷ñåòùëבמצוות הולדה בכוונה להמשיך
כמו המציאות הגשמית .אדם המניח
אור מהקב"ה ,אזי גם ההולדה
תפילין ,אומר קידוש ,מתפלל לרבש"ע
הגשמית נמשך אחר חלק הנשמה
בעת צרה שזהו מצוות עשה דאורייתא,
יש בזה המשכה מאד חזקה .כל המצוות פריה ורביה מתקיימת על ידי úåöî
שאנו עושים במשך היום ,אם נעשה זאת שהאדם נושא אשה ונולדים לו
עם כוונה אמיתית שעל ידיהם נתחבר תולדות ,והרי הוא ממשיך בזה אל העולם
להקב"ה ,בכוונת 'לשם יחוד קוב"ה תולדות גשמיות ,אבל בעצם הוא ממשיך
ושכינתיה' ,נהיה יותר נצחיות ,הרי זה נשמות .ואם האדם יתבונן בכך שכל
דביקות בבורא ית' שהוא נצחי .ועל ידי נישואי איש ואשה ,מעוררת המשכת
זה משנה האדם את הרגע הכלה להיות נשמות קדושות מן העולם העליון ,אזי גם
רגע נצחי ,ככל שהאדם עושה את המצוה בהמשכה הגשמית יהיה נמשך אחר חלק
ביותר דביקות ותשוקה ,הרי זה נהיה הנשמה שבדבר .ואז יבא אל בחי' הלידה
דבר נצחי. הנכונה ,שהרי נתבאר כי כל מצוה באה על
דרך לידה ,כי מתעוררים באדם יראה
ìò íà éë úåéäì øùôà éà äæ øáãå ואהבה הממשיכים יצירה חדשה ,שהיא
ìëúñîùë ,çåø úåëãå úåìôù éãé המשכה מחודשת מן הרצון העליון .ולכן
פ רשת נח טז
אזי אין לו קיום והמשכה אמיתית של äæî ,åúúéçôå åîöò úåìôù ïðåáúîå
מדות עליונות ,וכל האהבה והשמחה .äåöîä íùâì àìù ìäáúî
שהוא מרגיש מכוחם של מצוות אלו ,אינם
כשמבין פחיתותו בא לידי שפלות ועי"ז
אלא דמיונות ,שהרי הוא לא עבר עדיין את
זוכה להמשכת האור
מפתן הבית ,ואיך יתכן שנכנס לתוך הבית.
יודע ומכיר בעצמו כמה היצר íãàä
ההבחנה בין דמיונות המקרבים לעבודת שולט עליו ובאיזו מהירות הוא
ה' ,לדמיונות שווא המרחיקים נופל ,וכמ"ש רבינו במקו"א שאפילו צדיק
יש לו אלפים פעמים נסיונות ,וכל שכן אנו
ùéåלדעת כי בכלליות אין צריך להיבהל
שאין בנו שום צדקות ,וכדברי האור
מעבודת ה' בדמיונות ,כמ"ש השפת
המאיר שהובאו לעיל שכמה קליפות יש
אמת )פר' מטות( כי מחמת שעולם הזה היא
בנו ,וידע איניש בנפשיה איך בשביל טובת
עלמא דשקרא ,לכן אחד מן הדרכים
הנאה קטנה מיד הוא נמשך בקלי קלות
לעבוד את ה' הוא ע"י דמיונות .וכגון מה
לחשוב רק על עצמו .ואחר כך הוא
שמבואר בספה"ק על הפסוק )תהלים טז ,ח(
מתבונן וחושב 'איך אני המגושם כל כך
"שויתי ה' לנגדי תמיד" ,דהיינו לכוין את
הולך לקיים מצוה' ,וזה מביא אותו
אותיות שם הוי"ה ,הרי זה גם כן עבודה
לשפלות ודכות רוח .ודוקא על ידי זה הרי
עם דמיונות ,שהרי שם הוי"ה ושאר
הוא זוכה אחר כך להמשכת האור הפנימי
השמות גבוהים ונעלים הרבה מצורה של
של המצוה.
אותיות גשמיים ]וכוונת הפסוק בעצם הוא
על זכירת שם הוי"ה הנעלה והרוחני[,
úåìâúäá ãñçúîä ïë ïéàù äî
אולם אף על פי כן נתן ה' אופן זה בשביל
÷ñåò åúåéä éðôî ,ùòøå íòø ìå÷á
שנוכל להידבק בו .אולם יש להבדיל בין
úåìãâá äãé ìò ìãâúîå ,'ä úåöîá
'דמיונות' המקרבים לעבודת ה' ,ל'דמיונות
ìë ,äìéçú åá äéäù äîî øúåé
שוא' המרחקים את האדם מן האמת.
íðéà íä ,åòéâéù úåçîùäå úåãîä
והסימן להכיר דמיונות שוא הוא כל דבר
ìëå ,ìéòì øëæðë úåðåéîã àìà
שיש בו גיאות ,שהרי אז אומר הקב"ה 'אין
éìá íéôåâå ,íìåë íééîùâ íä åéúåöî
אני והוא יכולין לדור בכפיפה אחת'.
.íäá úåéç íåù
משא"כ סתם דמיונות ,אם הם מביאים את
האדם להיוץ עוסק בטוב ובמחשבות
טובות ,הרי טוב שימשיך לעסוק בזה .אבן כשהולך בגדלות כל האהבה והשמחה
הבוחן אם לעסוק בזה הוא רק האם הוא הם דמיונות
מתגאה או לא ,ולא לבחון האם זה אמת éîשחושב לעצמו 'מי כמוני שקיים מצוה
או דמיונות. כזו ,כאלו חסדים וכזה לימוד תורה',
יז דברי אמת Ûפ רי הארץ
מלפניו .כי בעשיית מצוה ,בהמשכה ìë ìò äéäé íëúçå íëàøåîå" åäæå
רוחנית כזאת ,נפעל "ומוראכם וחתכם ) "õøàä úéçבראשית ט ,ב(øçà áåúëä ,
יהיה על כל חית הארץ". å÷ñòúùë ,ïéðòäå ."åáøå åøô" úåöî
øãñ ïå÷éúë äéáøå äéøô úåöîá
ïî äìòîì åòéâäá åîöòá àåä ïëå ìù ãçôäå äàøéä íéã÷äì ,úåöîä
íå÷îä àøåð äî" ,åúàøéá äàéøáä åæ äàøéä ïîå ,ìéòì øëæðë äåöî
) øîàîë .íéàøáðä ìë ìò "äæäשמות úåéçäå ïåéìòä ïåöøä ìà åòéâú
כג ,ב( "÷éãöäå ,"úåèäì íéáø éøçà àøáð äðîîù äàéøáä íãå÷ù
.íùøùå íøå÷î àåä éë ,íéáøä àåä ãìåì úåéç êùîúé íùîå ,íìåòä
.íéàøáðä ìë ìò åàøåîå ,øöåðä
נקרא 'רבים' ,כי הוא מחזיק את ÷éãöä
הנשמות השייכים אליו ,והוא
כצינור הממשיך עליהם את כל השפע, כל המשכה שנולדת באופן הנכון מטיל
ולכן יש יראה ופחד ממנו. מורא על הנבראים
ורביה היא המצוה הראשונה ,ויש äéøô
éðôî éë ,ãìåä úåéç äæ êøã ìòå בה עסק גשמי .אבל מי שעושה
íãå÷ åàøåîå ãìåä úåéç úåéä עסק זה באופן של 'מצוה' כראוי ,נמשך
ïî àåäù ,íéàøáðä ìë ïî äìòîìå דרכו המשכה גדולה מאד ,להיות הולד
åäæå ,äàéøáä íãå÷ù ïåöøä הנולד מעסק זה מעולה ונמשך ממקור
"ì"æ é"ùø ùøôîù "íëúçå íëàøåîå גבוה .וכמובן שכן הוא גם בכל המצוות.
'.ù"åòé 'íëúåéçå אשר האדם הנכנס אליהם ביראה הראויה,
מגיע ועולה עד ההמשכה הראשונה
רש"י שהוא לשון חיות ,מפני 'שכל 'éô ממקור הבריאה .ובן שנולד על ידי שאביו
זמן שהתינוק בן יומו חי אין אתה קיים את מצוותו ביראה הראויה ,מטיל
צריך לשומרו מן העכברים ,עוג מלך מורא על כל הנבראים .וכך גם כל המשכה
הבשן מת צריך לשומרו מן העכברים' )שבת ה'נולדת' מכח העסק הראוי בכל שאר
קנא .(:ונראה מדברי רבינו דנקט 'תינוק' המצוות ,הרי היא מביאה מורא על כל
דוקא ,והרי חיות זו נמצאת אצל כל אדם הנבראים .וכמבואר מצדיקי עולם ,שבעלי
חי ,אבל התינוק הוא נברא הסמוך ללידתו חיים ברחו מהם מרוב יראתם .בעיר
והמשכתו אל העולם ,וזה מרמז על כך קושטא ברח פעם האריה מגן החיות,
שהמורא מן האדם החי תלוי איך שאביו והחיילים הסתובבו ברחובות העיר כדי
המשיכו אל העולם ע"י יראת שמים וכו' ללכדו ,והזהירו את כל בני העיר שיסתגרו
כמבואר לעיל ,ועל ידי זה מוטלת אימתו בביתם .ואחד הצדיקים יצא לרחוב העיר
על הבריות. כשהוא עטור בתפילין ,והאריה נכנע
פ רשת נח יח
éøäכל לידתו לא היתה אלא מעשה גשמי àøåîä íéã÷ä àìùë ïë ïéàù äîå
בלי אור רוחני ,ואין הוא אלא בריאה ,ìéòì øëæðë ãìåä úåéç úåëùîäå
גשמית בין כל הנבראים ,ולמה יטיל אימה ìë ìò åàøåîå åúúç äéäé äîì
ופחד על שאר הנבראים. .õøàä úéç
פ רק ז
האדם צריך להתﬠלות מלהיות 'נברא' אל בחי' 'שלא נברא'
,"ùîùä úçú ìåîòéù åìîòá" íãàì ) ì"æç åøîàù åäæåעירובין יגåì çåð' (:
'ùîùä ïî äìòîì' òéâéù íà éë 'àøáðù åéùëòå àøáð àìù íãàì
.äàéøáä íãå÷å ì"æç åøîà àä 'ñåúä åù÷äå ,'åëå
)ע"ז הåðéúåáàì äáåè ÷éæçðå åàåá' (.
העוסק בדברים גשמיים שתחת
,'íìåòì åðàá àì íä àìîìàù
השמש ,נוח לו שלא נברא ,כי אין
,àøáðù íãàì åì áåè øúåé òîùîã
למעשיו קיום אמיתי
.íéòùøå íé÷éãöá åöøúîå
שאמרו חז"ל כי נח לו לאדם שלא äî
נברא ,היינו אשר העיסוק בדברי מקשים למה לנו להחזיק טובה 'ñåúä
העולם הזה אין בו שום תכלית אמיתית, לאבותינו על כך שבאנו לעולם
ולכן נח יותר לאדם שלא להיות 'נברא'. ]עי' שם בגמ' אם הכוונה שלא היינו
אלא כל התכלית היא להתעלות למעלה מן באים לעולם כלל ,או שלא היה לנו
הבריאה ,כאשר יתבאר .ולפי דרכנו למדנו חשיבות[ ,והרי אמרו חז"ל שנח לו לאדם
לגבי אותם אנשים הבטוחים שהם שינו שלא נברא בכלל ,ואם כן מה טובה היא
את העולם ,והם באמת מקבלים על כך שבאנו לעולם .ומתרצים כי רק הרשעים
פרסים וכבוד בעולם הזה .אבל האמת היא נח להם שלא נבראו ,אבל צדיקים יש
שכל עיסוק בכל מה שנמצא "תחת להם להחזיק טובה לאבותיהם ,כי להם נח
השמש" אין בו שום יתרון ,שהרי הכל יותר שנבראו.
כלה ואבד ואין לו קיום אמיתי .וכל
בדברים רק היא והתכלית היתרון ,ïáåé ì"ðä åðéøáã é"ôò ïéðòäå
שנחשבים 'למעלה מן השמש' כמבואר åì áåè ïéà 'àøáðù åéùëò' åìéôàù
יט דברי אמת Ûפ רי הארץ
שנברא' ,שהאדם מגושם ומשוייך לעולם בחז"ל )שבת ל ,(:דהיינו הדברים הרוחניים
הזה' ,אמרי לה יפשפש במעשיו' שיתבונן שהם למעלה מהבריאה והגשמיות.
בשפלותו ,ולאחר מכן 'ואמרי לה ימשמש
êéùîîåרבינו לבאר ,איך יגיע האדם אל
במעשיו' שיתבונן שבכל זאת ה' ציוה
העולמות הרוחניים ש'למעלה
אותו לעשות המצוות ,ועל ידי זה יבוא
מהשמש' וכיצד יוכל להמשיך משם.
לבחי' 'לא נברא' ולבחי' קודם השמש,
ומתרץ שזה הוא מה שאמרו חז"ל 'ועכשיו
ויהיה מחובר ודבק ברבש"ע.
לה ואמרי במעשיו, יפשפש שנברא
äáåè ÷éæçðå åàåá'î éãéî äù÷ àìå ימשמש במעשיו' ,והוא ענין ההתבוננות
'ñåúä åöøúù àåäå ,'åðéúåáàì בקדושת המצוות ,אשר למרות שפלותו
.'åëå íé÷éãöá וחומריותו של האדם ,בכל זאת הקב"ה
מצווהו במצוותיו ,כאשר יתבאר.
éëגם אחר שנברא האדם' ,בואו ונחזיק
טובה לאבותינו' ,מפני האפשרות
'åéùòîá ùôùôé'ù ,íùì òéâé äîáå
והיכולת לחזור לבחי' 'שלא נברא'
,àðáùåçã éøàîî úåéäì ,åøáòù
וקודם השמש.
åúåùòá ìäáúéå åúåúéçô øéëéå
úåöîä äùòîá 'ùîùîé'å .'ä úåöî
úå÷æçúä àåä ùåîùéîäå ,àúùäã
הגוף הוא רק 'בשר האדם' ,ולא
ìåçé àìéîîå .åúåãçô éøçà åúðåîàá
האדם עצמו
òéâéå ,äçîùäå ùãå÷ä çåø åùàø ìò
ïéðòå àåäù äàéøáä íãå÷ù ïåöøä ìàזה של ההתעלות לבחי' 'לא נברא',
יתבאר על פי מה שכתב רבינו '.'àøáð àìù
במקו"א כי 'בשר האדם' הוא דרגא נמוכה
ולא זהו עיקר האדם ,ועיקר האדם הוא
'àøáð àìù íãàì åì çåð' 'éô äæå
באמת החלק הנעלה שלו ,והוא חלק
òéâé 'àøáðù åéùëòå' ,êëì òéâéù
הנעלה מן הבריאה הגשמית .ובאמת הרי
ùåôùô é"ò 'àøáð àìù' ìà
לפני חטא אדם הראשון היה האדם יכול
.ì"ðë ùåîùîå
להשיל מעצמו את הגוף ולאחר מכן לשוב
אל הגוף ,והיה זה דבר הנראה במוחש
שהגוף אינו האדם ,ולא היה כל קושי הפשפוש הוא התבוננות בשפלותו,
להרגיש את אמיתת החיים הרוחניים. והמשמוש הוא התבוננות שה' הוא
אולם מאז אחר החטא אנו מלופפים כל המצווה
ְ ֶַ
הזמן עם הגוף ,ומרגישים כי אנחנו בבחי' הפשפוש והמשמוש יבוא האדם é"ò
'ועכשיו שנברא' .אולם עדיין צריכים אנו לבחינת 'לא נברא' ,עד למעלה מן
להתבונן ולהכיר את האמת ,שהגוף הוא הבריאה .וזהו ביאור מאמר רז"ל 'ועכשיו
פ רשת נח כ
לו להרגיש ולחוש זאת ,והוא ענין יסודי רק 'בשר האדם' ולא האדם עצמו .וככל
בעבודת ה' )ד(. שהאדם זך ורוחני יותר ,הרי יותר בניקל
פ רק ח
התקשרות האדם אל ה בורא ית"ש ﬠל ידי מﬠשה המצוה הגשמי
ìà äåöîä äùòîá òéâäù ,ïë íâ ùåøéô ,"çð úåãìåú äìàå" 'éô åäæå
÷øùôà äæ êøã ìòå .äàéøáä íãå ',ïåéìòä ïåöø íå÷îî ,'àøáð àìù
úåöîä ìë éøäù ,úåöîä ìëá øîåì äéä íéîú ÷éãö ùéà çð" ãåñ åäæå
.'úåãìåú' íéàø÷ð ,íéáåè íéùòî íäù "åéúåøåãá
ïåöø íå÷î àåä "åéúåøåãá" ùåøéôå
שנוהג זה הכלל בענין המשכת åîë .úåøåãä øãñ àåäù ,ïåéìòä
תולדות ,כן הוא בכל המצוות
'עיקר שאמרו כמו בהם, שעסק נח' היינו שהמשיך מן המקור 'úåãìåú
תולדותיהם של צדיקים מעשיהם הטובים'. העליון שהוא בחי' 'לא נברא',
להיות משתלשל עד למטה ,כי זה הוא דרך
) ë"çà øîàù åäæåו ,ט( "çð ãìåéå המשכת התולדות האמיתיים ,על ידי
úåöî ÷ñò øãñ ïîù "íéðá äùìù העסק בעשיית מצוות עם חיבור למקור .כי
íéðá äùìù ãéìåä ,ì"ðë äéáøå äéøô ענין דורות היינו סדר השתלשלות ,בבחי'
.ì"ðë éîùâá "דור לדור ישבח מעשיך" )תהלים קמה ,ד(,
מקור הנמשך מדבר לדבר ,וזה בא על ידי
ùåøéô øîåì øùôà äæ êøã ìòå הדביקות ברצון העליון בקיום המצוות.
ìù éîùâä àåä "íç" àåäå ,úåîùä
ì"æ é"ùøéôë ïè÷ä àåäù ,äåöî úåöîá ùåøéô "åéúåøåãá" øîàé åà
) øãñä òöîàáט ,כד(àåäù íç ïîå . "íéîú ÷éãö ùéà" äéä ,äéáøå äéøô
ד .בימים אלו עלו הרבה נשמות השמימה ,והאדם החי חיים גשמיים וחיי עולם הזה ,מתעורר צערו על ניתוק
הנשמה מן הגוף .אולם ככל שהאדם מתרומם יותר וחייו חיי רוחניות ,הרי צערו הוא רק צער הנשמות
מזה ]שאין הם יכולים לחיות בעולם הזה ולעשות מצוות וכו'[ ,ולמעלה מזה צער השכינה .כשם שלילד קטן
נוגע אם שוברים לו את בנין ה'לגו' שבנה ,יותר מאשר פטירת זקנתו .כך כל אדם מגושם ,אכפת לו דברים
קטנים הנוגעים אליו ,יותר מאשר צער אמיתי על דברים גדולים .כמו כן הצער בסילוק הנשמות למעלה יש
בזה הרבה דרגות ,וכל אחד כפי דרגתו ומדרגתו אכפת לו ,כפי העולם בו הוא חי.
כא דברי אמת Ûפ רי הארץ
,àåä êéøá àùãå÷á äì àøáçì úò éàä "íù"ì òéâäå ìäáúð ,éîùâä íù
ובאור המאיר בהרבה מקומות )עיי' שיר )עיין זוה"ק ח"ג ערה(: äðéëùä àåäù
) øîàîëשמואל ב' ח ,יג( " ãåã ùòéåהשירים ד"ה שיר השירים ועוד רבים( מביא פסוק זה
על בנין השכינה. "úôé"ì òéâä äðéëùä ïîå ,"íù
åðéáøåהשפ"א גם רומז באופן נפלא ענין
äáäàä àåäù ,ìåãâä àåäù
הקשור לדברים האלו ,והוא
) øîàîëבראשית ט ,כז( "íé÷ìà úôé
בפרשת בא )תרנ"ו ד"ה בענין( שכתב וז"ל:
äãîä àéä äáäàù ,"úôéì
æ"òå ,äùòîá ïë ,øåáéãá äøåú ùéù åîë .ì"ðä øãñëå ,ì"ðë äçîùäå
)אבות äùòîä àìà ø÷éò ùøãîä àì åæîø ממעשה המצוה הגשמי בא עד השכינה
פ"א מי"ז(äøåúä ÷ø úåöîä äùòî ãáì , הוא הגשמי בין בני נח ,וגם ענין íç
ùòéå 'ëù ïéðòë ,äùòîá úîéé÷úî äîöò התחזקות על מורה החמימות
äåöî äùòî ìëá íâ úîàáå ,íù ãåã הגשמיות ,כי כאשר מדות האדם הגשמיות
äøîàð åáù ÷åñôä åúåà äæá øøåòúî בוערות בקרבו ,מתחמם עליו בשרו .וגם
) íúåà íúéùòå ù"îëå ,äåöîäויקרא יט ,לז( חם היה המגושם שבאחיו ,וחם הוא הקטן
íëéîöò íúéùò åìéàë íëéìò éðà äìòî כלומר המדרגה הקטנה והגשמית.
)ויק"ר לה ,ז( ,עכ"ד .והיינו אשר במעשה
ידי שהאדם מתפעל ונפחד מענין ìòå
המצות באים עד השכינה.
'חם' אשר בו ,איך דבר גשמי עומד
כיון דעל ידי 'חם' הגשמי הרי àìéîîå לעשות מצוה רוחנית ועילאית ,הרי הוא
שהוא 'שם' עד בא הוא בא לבחי' 'שם' דהיינו השכינה המכונה
הוא 'יפת' אצלו מתעורר השכינה, 'שם' ,כמו שכתב "ויעש דוד שם",
ה'גדול' ,כי גדול נקרא מידת החסד שהיא ודרשו בזוה"ק )וירא קטז (:עה"פ הזה ìëã
אהבה ,אשר כוחה להגדיל ולהשפיע. ï÷úå ãéáò åìéàë àúééøåàá ìãúùàã ïàî
פ רק ט
ההכנה הופכ ת את המצוה מגשמיות לרוחניות
) øîàîë ,úåöîäשה"ש א ,ו( "éìù éîøë ) êë øçà øîàù åäæåט ,כ( "çð ìçéå
.íéîùåâî ë"â úåöîäå ,"éúøèð àì ùåøéô ,"íøë òèéå äîãàä ùéà
é"ùø ùåøéôë 'ïéìåç äùòð' çðùë
ùéàהאדמה ,מורה על כך שהוא נוצר מן àåäù "äîãàä ùéà" äùòðå ,ì"æ
האדמה ,ולכן הגשמיות ניכרת בו ,כי äùòî åðééä "íøë òèéå" .íùåâî
פ רשת נח כב
התלבשות השכינה מגושמת אצלו .הרי חלק הנשמה אינו נקרא אדמה .וכאשר
הוא 'מתיירא מערות אביו' ,כביכול מן 'איש האדמה' נוטע כרם ,הרומז על מעשי
הבזיון כלפי מעלה ,לבזות ח"ו את הבורא המצות ,כמו שדרשו בירושלמי עירובין
ית' בגישום המצוה .והוא אומר 'לשני )פ"ג ה"ט( דכיון שלא הפרישו חלה "כרמי
אחיו' שהם שני הכוחות הנעלים ,הכח של שלי לא נטרתי" )שיר השירים א ,ו( ,ולכן נעשנו
גילוי השכינה הנקרא 'שם' ,וכח האהבה. בגלות ,וכיוצא בזה דרשו במדרש רבה שם
והאמירה הזו נקראת 'ויגד' ,דהיינו שהוא )א ,מא( על חסרון בשמירת כמה מצות אשר
מקשר אותם אל הדבר ,כי ההתקשרות היא נענשו בגללם .והרי כי הכרם מורה על
בכח הדיבור .והיינו לפי שהדיבור מורה קיום המצות ,ו'איש האדמה' הנוטע 'כרם',
על הנהגה ,כמו 'דבר אחד לדור' דהיינו היינו שהוא ניגש אל המצוות עם גשמיות
מנהיג אחד לדור. וחמריות העולם הזה.
הוא מנהיג את הכוחות להתבונן éøäå "åéáà úåøò úà íç àøéå" åäæå
בעשיית המצות ,איך שהכל הוא
úåéäì ,íéîùáù åéáà ïåéæá ùåøéô
הלבשה על השכינה .ולכן נקרא 'שמלה',
åéçà éðùì ãâéå" .ë"ë éîùâ íé÷ìà
כמו שמלה המלבישה את האדם ,כן äëùîä ïåùì ãâéå ùåøéô "õåçá
עשיית המצוה היא רק הלבשה על המצוה,
) øîàîëדניאל ז ,י( "éë ,"ãâð 'åëå øäð
אבל המצוה עצמה היא כבוד השכינה. úåéðçåøä ìë úà âéäðîä àåä øåáéãä
ולכן "והם לא ראו" ,היינו כמו השפל
,òåãéë ë"â úåéîùâäå ,íéøøåòîù
שמביט כלפי מטה ,כן הם מתמלאים .äâäðä ïåùì øåáéã àø÷ð ïëìå
בבושה ויראה .ובזה נעשה כבוד דלעילא,
) ìù åîåâøúëåבראשית ב ,ז( "íãàä éäéå
ולכן אצלם נאמר "ערות אביהם לא ראו". çåøì' ïúðåé íâøú ,"äéç ùôðì
íãà úåøù÷úä ,àúìéîã àììë åäæå .úåéçä àåä øåáéãä éë ,'àììîî
úåìôùä é"ò ïåéìòä ïåöøá ìôùä "àåäù "äìîùä úà úôéå íù åç÷éå
úåððåáúä ìà òéâî äðîîå ,äàøéäå "úéðøåçà íäéðôå" ,ì"ðä úåùáìúä
ñéðëäì ,äîëçäå ìëùä úéðåéòå øåçà âåñðù äàøéäå úåìôùä àåäù
.ì"ðë äá ÷ñåò àåäù äåöî ìëá úåøò úàå" äæáå ,åéìà úùâî àøéå
äåöîä ,äâùäå úåððåáúä éúìá ìáà ."åàø àì íäéáà
.éîùâ ë"â
המצוה עצמה היא כבוד השכינה,
על ידי ההכנה וההתבוננות נעשית ומעשה המצוה היא רק הלבוש
מעשה המצוה הגשמית לרוחניות הגשמיות מבין את חומר הענין, øùàë
מובן מה שהחמירו בספה"ק כל äæáå כיצד הוא מביט ורואה 'מצוה' רק
למעשה ההכנה בחשיבות כך מהות כל ואיך הגשמית, בפעולתה
כג דברי אמת Ûפ רי הארץ
התלבשות השכינה ,והמצוה מאירה לו המצוות ,שהרי בלי ההכנה תשאר המצוה
מתמלאת וממילא פנימית, בהארה גשמית .ורק ע"י התבוננות בשפלות
המצוה בהארת השכינה. עצמו וגסות החומר ,אז מתעורר אצלו
פ רק י
ההתקשרות אל השי"ת הוא בכח קיום הציווי הﬠליון
הכח הרוחני לתוך הגשמיות .ולכן שלמה ÷ñò ,äåöîä éúìá êôéäì ïëå
המלך אף שהיה חכם מכל אדם ,ובוודאי øù÷î äâùäå úåððåáúää ïéà ,éîùâä
היה יכול לכוון כוונות עליונות בעל äéàøäå ,ù"úé àøåáäì íãàä úà
מעשיו ,עם כל זה כיון שהיה חסר אצלו ) øîàðù ä"ò êìîä äîìù äæìמלכים
הציווי ,שוב חוזר להיות גשם בלבד ,ולכן א' ה ,יא( "ïåéë ,"íãàä ìëî íëçéå
נכשל בזה. ìò äåöîä àìá íëçúäì äöøù
àì"å "íéñåñ åì äáøé àì" úøäæà
) øîàù "íéùð åì äáøéסנהדרין כא(:
äæ "ùéàä éøùà" ì"æç åùøãù åäæ
äæ "íéòùø úöòá êìä àì øùà" ,çð '.ìùëð ë"ôòàå ,'øåñà àìå äáøà
ìëùá ùîúùäì ùåøéô ,ìåáîä øåã
éåáø éë ,úåöî ÷ñò àìá åîöò ציווי התורה ממשיך את הכח הרוחני
) øîàîë ìåáî àø÷ð äâùääתהלים כט, אל המעשה הגשמי
י( "êìî 'ä áùéå áùé ìåáîì 'ä שכאן מוסיף רבינו עוד נקודה, äàøð
) ÷"äåæá øëæåîëå "íìåòìח"א נוìò (. מכח באה ההתבונות אשר
""äéä ìåáîäå äðù úåàî ùù úðùá המצוה ,היינו כיון שציוה לנו הבורא ,ואז
)בראשית ז ,ו( .ù"ééò 'åëå יש לנו כח לתפוס בציווי כמו שנתבאר
בריש המאמר ,ומכח זה באים לגרום
ìåáîמורה על כמות גדולה בלי הגבלה, התלבשות הגשמי בענין גם שיהיה
ואילו המצוה היא כח המגביל. השכינה .אבל בדבר שאין בו ציווי התורה,
וריבוי השגה היא כמו מבול ,שהוא משיג לא יועיל שום חכמה להמשיך איזה כח
דברים ואינו יכול להכניסם אל הציווי .ואז רוחני ,כי רק הציווי הוא הממשיך את
פ רשת נח כד
היראה פותחת שער להכנס אל אין הגשמיות מתלבשת על הציווי ,ונשאר
המצוה באמת גשם לחוד מריבוי החכמה .ועל זה מביא
חכמה בלי הציווי הוא חסרון éåáéø רבינו את דברי הזוה"ק שקורא למבול
אחד ,והדבר השני שצריך הוא 'פתיחת שערי החכמה' ,ולכאורה הכוונה
יראת מצוה כמבואר .ואם לאו הרי הוא היא לזוה"ק בפרשת וירא )קיזäàî úéùáå' (.
נפוץ" "פן דעלמא, ביראה מתלבש àúîëçã éòøú ïåçúôúé äàðúéúùì ïéðù
וכיוצא בו כל מיני הפחדים ,אשר כולם ï÷úúéå àúúì àúîëçã éòåáîå àìéòì
בפחד השתמשו שלא מחמת באים ï÷úúîã ùð øáë äàòéáùá äìòàì àîìò
למטרתו .וזה גרם לדור ההפלגה לירא àìòàì àùîù áøò éëî äàúéúù àîåéá
בפחדים של "פן נפוץ" ,וכן מה שפחדו ) êéðîéñå ,éîð éëä óåà ,àúáùáבראשית ז ,יא(
שנים שהרקיע מתמוטט אחד לכמה ìë åò÷áð 'åâå çð ééçì äðù úåàî ùù úðùá
וכדו' ,וממילא באו לידי חטא .אבל ,'äáø íåäú úåðééòîעכ"ל ,והביא רבינו את
להיפך מזה ,מי שעוסק ביראת מצוה, זה המאמר רק לראיה על כך שהמבול
הרי הוא מניח את כל מדת היראה שלו נקרא ריבוי חכמה.
במציאות עשיית המצוה .כאשר הוא
עוצר לחשוב' :עומד אני לעשות רצון
"øåã äæ "ãîò àì íéàèç êøãáå
קוני ,איך אגש למצוה רוחנית ואני "איש
úåéðåöéç äàøé íäì äéäù ,äâìôä
היראה זו הרי גשם', מלא אדמה"
) øîàîëבראשית יא ,ד( ",'åëå "õåôð ïô
פותחת לו את השער להיכנס לקדושת
úåøù÷úä àìá àåä úåéîùâå
המצוה באמת.
íëç ìë áìá ïúé 'äå .ìëùäå äðåîàä
) ïîæä éðéðò ìò åøáéã øåòéùä íåéñáה( .ïîà ïåéöá íé÷ìà úòãå äîëç áì
ה .הרבה עוסקים בימים אלו אם הוא עת ביאת המשיח או לא ,הרי עיסוק זה הוא סתם ביטול תורה ,ודבר
זה בוודאי אינו מקרב לביאת המשיח .במקום זאת ,כל אחד שעוסק בתורה ,ובפרט כפי הנלמד בדברי
רבינו ,עם הקדמת היראה והאמונה ואהבה ויראה ,זהו מה שמביא את המשיח .והמשיח בוודאי יבוא אף על
פי שיתמהמה ,ובמקום לעסוק אם הוא עת ביאת המשיח שהוא ביטול התורה המרחיק את ביאתו ,נכניס
ראשינו בתורה ונקרב את ביאתו ,ונהיה חלק מביאתו.
מאויבי תחכמני ,להתחזק ולהתחיל מחדש
הרה"ק הבית אברהם זי"ע התרומם פעם בסוף שולחנו הטהור בשביעי של פסח ,ואמר' :מאויבי תחכמני'
)תהלים קיט ,צח( ,אם פרעה הרשע אחר עשרת המכות רומם את עצמו עוד פעם למלחמה ,למרות שכבר היה
אבוד לגמרי ,וכל מצרים כבר היתה מוכה וממוטטת ,בכל זאת התחיל שוב לרדוף אחר בני ישראל' ,מאויבי
תחכמני' בוודאי שאנו בני ישראל צריכים ללמוד מזה שגם אם ניסינו שוב ושוב להתרומם ולא הצלחנו ,לנסות
שוב עם כל ההתלהבות.
כה דברי אמת Ûפ רי הארץ
אנו רואים ששונאי ישראל ימ"ש עומדים עלינו לכלותינו דור אחר דור ,לא שנה ולא שנתיים ,אלא כבר אלפי
שנים הם מנסים לכלותינו ,ותמיד הקב"ה מצילנו מידם ,ואעפ"כ הם מנסים שוב עם כל ההתלהבות והעוצמה
ומוסרים גופם למיתה לכך" ,מסירות נפש להרוג"' ,מאויבי תחכמני' ,אנו צריכים ללמוד מזה לא להתלונן ניסיתי
ונפלתי כל כך הרבה ,כבר אין לי סיכוי ,אין זה נכון .וזהו קל וחומר בן בנו של קל וחומר ,אם שונאי ישראל
ימ"ש שהינם צד הרע הכלה ,שיאבדו כשיבוא יומם ורוח הטומאה אעביר מן הארץ ובלע המות לנצח ,מנסים
שוב ושוב ,וודאי שאנו נצח ישראל ,שהחיים הנצחיים נמצאים בידנו ,בוודאי ש'מאויבי תחכמני' להוסיף
להשתנות למעליותא עוד ועוד.
רווחים שאפשר להוציא מתקופה זו
בימים אלו יכול האדם לקנות בניקל ב' מעלות טובות ,א' לשנות על ידי פעולותיו את כל המערכה ,כדברי
חז"ל )קידושין מ' (:לעולם יראה אדם עצמו חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו
לכף זכות' ,וכן הוא בנוגע לכל העולם ,כל פעולה טובה שהאדם עושה וכל זהירות מרע ששומר את עצמו
מרע ,הרי הוא פועל בזה שמירה עליונה לכל כלל ישראל ,כל תוספת רוחנית מכריעה לטובה את כל המערכה.
ב' קנייני חיים שהאדם יכול לקנות לעצמו למשך כל ימי חייו ,קנייני אמונה לכל חייו ,קנייני בטחון לכל חייו,
התנהלות של ריכוז בתורה ועבודת ה' גם כשיש דברים המבלבלים ,כשבחור מתגבר וגם כשיש חדשה מסעירה
הוא משאירה לאחר הלימוד ,עי"ז פועלים לעצמינו לכל החיים שבכל התמודדות והתמודדות שתבוא עליו
יצליח לדוחקה ולשקוע בתוך לימוד התורה הקדושה.
שמעתי מדודי הראש ישיבה ר' דניאל חיים אלתר שליט"א ,אולי בשם מי ,שאמר רבא 'אי קרצתן כינה לא
תנאי' )עירובין סה ,(.שאין ביכולתו לסבול אפילו צער עקיצת כינה ,אולם רבא בעצמו היה שקוע בתוך לימוד
התורה הקדושה עד שלא חש כלל בדם שנטף מאצבעות ידיו )שבת פח .(.והלימוד מזה הוא ,שקודם שמתחילים
ללמוד ,כל דבר קטן מפריע ללמוד ,אולם אחר שנכנסים ומשקיעים הראש בתוך לימוד התורה הקדושה ,כבר
לא מרגישים מאומה.
ונראה שב' מעלות טובות הנ"ל הינם הא בהא תליא ,כמה שאנו קונים ומסגלים לעצמינו קניינים רוחניים,
אמונה ובטחון ולימוד התורה בהתרחקות מכל דברים המעכבים ומפריעים ,כמה שאנו משנים את עצמינו,
בזה באמת ישתנה כל המערכה ,כי נגיע לתכלית הנרצה בלי לעבור את החלק הקשה .וה' יהיה בעזרינו.
