gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אור המאיר · Ohr Hameir — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: אור המאיר · Ohr Hameir

שבוע: נח (2026-10-12)

אור המאיר · Ohr Hameir — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מ‬ ‫שי מתו דוג‬ ‫יצ ך א‬ ‫א ה‬ ‫פרי ב לאור ספר‬ ‫ו‬ ‫ר‬ ‫האר ע"ה בק‬ ‫ב‬ ‫‪-‬‬ ‫בר ץ‬ ‫מ‬ ‫אשי ו‬ ‫ח‬ ‫ת ש‬ ‫שיעורים בחסידות‬ ‫שנמסרו ע”י הגה”ח‬ ‫רבי אברהם מרדכי א_לתר שליט”א‬ ‫מאת הרה”ק‬ ‫רבי מנחם מנדל מוויטעפסק זי”ע‬ ‫שמותנח‬ ‫פרשת‬ ‫ההתקשרות אל השי"ת על ידי המצוות‬ ‫מהדורת גוטמן ·‬ ‫ה’תשפ”ה‬ ‫ימי·החנוכה‬ ‫שגיאות מי יבין‬ ‫להארות והערות ולכל ענייני הספר‬ ‫וכן לספרים קודמים ולקבלת הגיליונות השבועיים‬ ‫ניתן לפנות אל כתובת המערכת‪tam522511@gmail.com :‬‬ ‫©‬ ‫כל הזכויות שמורות למכון ‘תורת א"ם’‬ ‫עימוד‪ ,‬עיצוב והדפסה‪:‬‬ ‫"ואנוהו"‬ ‫‪05331.05646‬‬ ‫מפתחות‪:‬‬ ‫‪0548488550‬‬ ‫המערכת הטלפונית ‘דברי אמת ואמונה’‬ ‫בקו זה ניתן להאזין לשיעורים שנדפסו בספר זה‬ ‫ולכלל שיעורי הרב שליט”א בספרי תומר דבורה‪ ,‬תורת המגיד‪ ,‬אור המאיר‪ ,‬שער היחוד‬ ‫והאמונה‪ ,‬דעת תבונות‪ ,‬דרך ה’‪ ,‬שפת אמת ושיעורים למועדים ובנושאים שונים‪:‬‬ ‫אירופה‬ ‫ארה”ב‬ ‫ארץ ישראל‬ ‫‪44-3303-9004-84‬‬ ‫‪518-329-9186‬‬ ‫‪*5265‬‬ ‫(‪)02-5011430‬‬ ‫שלוחה ‪3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫דברי אמת ‪ Û‬פ רי הארץ‬ ‫תוכ ן הﬠניינים‬ ‫פרשת נח‬ ‫ההתקשרות אל השי"ת על ידי המצוות‬ ‫פרק א‪ :‬יראת הרוממות מפני קדושת המצוות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬א‬ ‫בעשיית המצוה מתלבש בו כח רוחני‪ ,‬וכביכול הקב"ה בעצמו נמצא בו ‪ ‬ההתבוננות‬ ‫לפחד לקיים המצוה‬ ‫מביאה עליו יראה גדולה מפני קדושת המצוה ‪ ‬היראה מביאה אותו ַ ַ‬ ‫מרוב קדושתו‬ ‫פרק ב‪ :‬האמונה בכח ציווי ה' המקשר עליונים ותחתונים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ג‬ ‫השייכות עם המצוה‪ ,‬הוא ע"י האמונה בקדושתו ‪ ‬ציווי ה' הוא המקשר בין האור האלוקי‬ ‫הרוחני למעשה המצוה הגשמי ‪ ‬קיום מצווה בשביל שאמר ונעשה רצונו‪ ,‬זהו הכוונה‬ ‫הגדולה ביותר ‪ ‬ענין טעמי המצוות הוא רק כדי לקרב את האדם לעשותו ברצון ובכוונה‬ ‫‪ ‬הטעמים הפנימיים הוא כדי לחבר את האדם לקדושת המצוות‬ ‫פרק ג‪ :‬הארת אור התורה בקיום המצוות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ו‬ ‫התורה הוא בחינת 'אור'‪ ,‬והמצוות הם בבחינת 'נר'‪ ,‬כלי המקבלת את אור ה' ‪ ‬השכינה‬ ‫כל האדם‬ ‫הק' היא כנגד מדת מלכות‪ ,‬שעניינה לדבק את כל מעשי העולם הזה לקב"ה ‪ֶ ֵ ‬‬ ‫בקדושת המצוה מאיר את המצוה ומקשרה עם אור ה' ‪ ‬הטעם שמצוות צריכות כוונה‬ ‫)ולכו"ע צריך איזה דרגה של כוונה( ‪ ‬מנהג צדיקים ללמוד הל' המצוה לפני קיומה ‪ ‬חיבור‬ ‫החכמה והבינה עם המצוה‪ ,‬הוא ענין ייחוד קוב"ה ושכינתיה‬ ‫פרק ד‪ :‬הקדמת היראה והאמונה לכל מדה עליונה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ט‬ ‫ההכרה כי רק ציווי ה' פועלת התקשרות‪ ,‬מביאה אותו לידי אהבת ה' ‪ ‬ע"י עשיית המצוות‬ ‫ממשיכים השפעה חדשה מהקב"ה כמו בהתחלת הבריאה ‪ ‬העבודה עם המידות הרוחניות‬ ‫באמיתיות הוא רק דרך אמונה ויראה‬ ‫פרק ה‪ :‬יחוד יראה ואהבה השפעה וקבלה בעבודת ה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יא‬ ‫האיש הוא משפיע בחינת אהבה‪ ,‬והאשה היא מדת המקבל בחינת יראה ‪ ‬כל הבריאה‬ ‫היא באופן של זכר ונקבה‪ ,‬משפיע מקבל ‪ ‬כל קיום הבריאה הוא ע"י התנועה‪ ,‬המורכבת‬ ‫תוכ ן הﬠניינים‬ ‫‪2‬‬ ‫משני' כוחות המנוגדים ‪ ‬בעבודת ה' יש ענין השתוקקות בחינת מקבל‪ ,‬וענין דעת בחינת‬ ‫משפיע ‪ ‬רמז ענין זה בב' הגירסאות בברכת התורה ‪ ‬הדרך האמיתית הוא להקדים ענין‬ ‫היראה בחינת מקבל ‪ ‬האדם בתחילתו הוא רק מקבל וצריך להתהפך למשפיע גמור ‪‬‬ ‫קיום מצוות ה' צריך להיות במטרה להשפיע‬ ‫פרק ו‪ :‬המשכת תולדות על ידי הקדמת היראה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬טו‬ ‫בעשיית מצווה בכוונה רוחנית‪ ,‬מהפך רגע כלה לרגע נצחי ‪ ‬כשמבין פחיתותו בא לידי‬ ‫שפלות ועי"ז זוכה להמשכת האור ‪ ‬כשהולך בגדלות כל האהבה והשמחה הם דמיונות ‪‬‬ ‫ההבחנה בין דמיונות המקרבים לעבודת ה'‪ ,‬לדמיונות שווא המרחיקים ‪ ‬כל המשכה‬ ‫שנולדת באופן הנכון מטיל מורא על הנבראים‬ ‫פרק ז‪ :‬האדם צריך להתעלות מלהיות 'נברא' אל בחי' 'שלא נברא' ‪ . . . . . . . . . . . .‬יח‬ ‫העוסק בדברים גשמיים שתחת השמש‪ ,‬נוח לו שלא נברא‪ ,‬כי אין למעשיו קיום אמיתי ‪‬‬ ‫המצווה ‪ ‬הגוף הוא‬ ‫הפשפוש הוא התבוננות בשפלותו‪ ,‬והמשמוש הוא התבוננות שה' הוא ְ ַ ֶ‬ ‫רק 'בשר האדם'‪ ,‬ולא האדם עצמו‬ ‫פרק ח‪ :‬התקשרות האדם אל הבורא ית"ש על ידי מעשה המצוה הגשמי ‪ . . . . .‬כ‬ ‫ממעשה המצוה הגשמי בא עד השכינה‬ ‫פרק ט‪ :‬ההכנה הופכת את המצוה מגשמיות לרוחניות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כא‬ ‫המצוה עצמה היא כבוד השכינה‪ ,‬ומעשה המצוה היא רק הלבוש ‪ ‬על ידי ההכנה‬ ‫וההתבוננות נעשית מעשה המצוה הגשמית לרוחניות‬ ‫פרק י‪ :‬ההתקשרות אל השי"ת הוא בכח קיום הציווי העליון ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כג‬ ‫ציווי התורה ממשיך את הכח הרוחני אל המעשה הגשמי ‪ ‬היראה פותחת שער להכנס‬ ‫אל המצוה באמת‬ ‫א‬ ‫דברי אמת ‪ Û‬פ רי הארץ‬ ‫פ רשת נח‬ ‫ההתקשרות אל השי"ת ﬠל ידי המצוות‬ ‫‪ì"æç úùøã ,àåä ïéðòä‬‬ ‫)ב"ר כו‪ ,‬א עיי"ש(‬ ‫"‪íéîú ÷éãö ùéà çð çð úåãìåú äìà‬‬ ‫'‪êìä àì øùà' ,çð äæ 'ùéàä éøùà‬‬ ‫‪) 'åëå "åéúåøåãá äéä‬ו‪ ,‬ט(‪é"ùø ùøéôå ,‬‬ ‫‪êøãáå' ,ìåáîä øåã äæ 'íéòùø úöòá‬‬ ‫‪ìù íäéúåãìåú ø÷éòù êãîì' ì"æ‬‬ ‫‪.äâìôä øåã äæ 'íéàèç‬‬ ‫‪.'íéáåè íéùòî íé÷éãö‬‬ ‫פ רק א‬ ‫יראת הרוממות מפני קדושת המצוות‬ ‫הרי הוא עושה בזה את הדבר שהקב"ה‬ ‫‪,äåöî úàøé úéàã ,íéøáãä ùøåùå‬‬ ‫ציוה אותו לעשות‪ ,‬וזה הוא עיקר ענין‬ ‫‪äùòî úåéäì ïðåáúî íãàäùë‬‬ ‫המצוה מצד האדם‪ ,‬לעשות נחת רוח‬ ‫‪) òåãéë úå÷ìà ïéðò äåöîä‬עיין זוה"ק ח"ג‬ ‫להקב"ה שאמר ונעשה רצונו‪ .‬אבל יש‬ ‫רכח‪äúåùòì ìéçúî àåäùëå .(:‬‬ ‫לדעת ולהבין עוד‪ ,‬שאין עשיית המצוה‬ ‫‪íâ äåöî éùéîùúå ,íéîùâä åéøáàá‬‬ ‫סתם פעולה גשמית שנצטוינו לעשותה‪,‬‬ ‫‪íòôúîå ìäáúî àåä ,íééîùâ ïë‬‬ ‫אלא על ידי עשיה זאת נפעלים עניינים‬ ‫‪,úå÷ìà ïéðò íùâî àåä êéà ,åçåø‬‬ ‫אלוקיים ורוחניים גדולים מאד‪ ,‬כמו‬ ‫‪.äìéìç éîùâ àåä íé÷ìà éëå‬‬ ‫)שפת אמת כי תצא‬ ‫שמבואר בספרי חסידות‬ ‫ועוד(‪ ,‬כי כל מצוה היא עצם וכח רוחני‬ ‫בעשיית המצוה מתלבש בו כח רוחני‪,‬‬ ‫נעלה‪ ,‬אשר הקב"ה מכניסה בתוכינו‬ ‫וכביכול הקב"ה בעצמו נמצא בו‬ ‫בשעת המצוה‪ .‬גם בעל התניא מאריך‬ ‫‪ øùàë‬אדם מקיים מצוה‪ ,‬ראשית כל דבר‬ ‫פ רשת נח‬ ‫ב‬ ‫לפחד לקיים‬ ‫היראה מביאה אותו ַ ַ‬ ‫המצוות‬ ‫עשיית‬ ‫שבשעת‬ ‫זה‪,‬‬ ‫בענין‬ ‫המצוה מרוב קדושתו‬ ‫העולמות‬ ‫מן‬ ‫רוחני‬ ‫כח‬ ‫משתלשל‬ ‫זו בכוחה להביא את האדם‬ ‫‪úåððåáúäå‬‬ ‫האדם‬ ‫ואברי‬ ‫אלינו‪,‬‬ ‫עד‬ ‫העליונים‬ ‫לידי יראת הרוממות גדולה‬ ‫העוסקים בקיום המצוה נהיים מרכבה‬ ‫כל כך‪ ,‬עד שיוכל להגיע למצב שלא יהיה‬ ‫לעניינים נעלים ביותר הנקראים 'איברין‬ ‫ביכולתו לקיים את המצוה מרוב פחד‪.‬‬ ‫דשכינתא'‪ .‬והישמח משה מבאר בנוסח‬ ‫כמו ששמעתי ממי שהיה נוכח בעובדא‬ ‫ברכת המצוות 'אשר קדשנו במצותיו'‪,‬‬ ‫שאירעה לפני כארבעים שנה אצל אחד‬ ‫את‬ ‫מקיים‬ ‫כביכול‬ ‫שהקב"ה‬ ‫דהיינו‬ ‫מצדיקי הדור שליט"א‪ ,‬שעמד מחוץ‬ ‫בשעה‬ ‫אשר‬ ‫והיינו‬ ‫דרכנו‪.‬‬ ‫מצוותיו‬ ‫לסוכה בליל חג הסוכות למשך כארבעים‬ ‫שהאדם עושה את המצוה‪ ,‬מתלבש בו כח‬ ‫דקות‪ ,‬כי מרוב יראה לא הצליח לפעול‬ ‫רוחני אדיר ועליון‪ ,‬וכביכול כוחו של‬ ‫בנפשו את האומץ להיכנס אליה‪ ,‬זה נקרא‬ ‫הקב"ה בעצמו נמצא בו‪ .‬והאדם מצידו‬ ‫יראת מצוה‪ .‬ובספה"ק אור המאיר )סוכות(‬ ‫רק עושה את המצוה במעשיו הגשמיים‪,‬‬ ‫מבאר שכאשר האדם ניגש לקיים מצוה‪,‬‬ ‫ובזה הרי הוא מרעיד את כל העולמות‪.‬‬ ‫צריך הוא להתבונן איך יכול הוא לעשות‬ ‫את המצוה‪ ,‬עם כל אחיזתו בקליפות‬ ‫ההתבוננות מביאה עליו יראה גדולה‬ ‫והדברים הרעים שבו‪ .‬ואכן במצות סוכה‬ ‫מפני קדושת המצוה‬ ‫שנכנסים בגשמיות בפועל ממש אל תוך‬ ‫‪ íàå‬האדם מתבונן בכך בכובד ראש‪ ,‬הרי‬ ‫הסוכה הקדושה בקדושת המצוה‪ ,‬נקל‬ ‫הוא ניגש לעשיית המצוה בחשיבות‬ ‫יותר להרגיש זאת‪ ,‬כי החלק השכלי תופס‬ ‫הראויה‪ ,‬ועל ידי זה נופלת עליו יראה‬ ‫את זה יותר‪ ,‬שהאדם נכנס בזה במציאות‬ ‫עליונה ואדירה מאד מפני קדושת המצוה‪,‬‬ ‫עם גופו וכל מהותו‪ ,‬אל תוך מקום‬ ‫שהרי בעשיה זו עומד הוא להכניס בתוכו‬ ‫המקודש בקדושה עליונה של מצות ה'‪.‬‬ ‫קדושה והתרוממות נפלאה כל כך‪ .‬והרי‬ ‫אבל האמת היא שבכל מצוה מתלבש כח‬ ‫היד שעליה מניחים את התפילין היא יד‬ ‫רוחני באדם‪ ,‬והיא מקיפה את כולו עם‬ ‫גשמית‪ ,‬עור ובשר גידים ועצמות גשמיים‬ ‫כל פחיתותו‪ .‬ואם היינו רואים במוחש‬ ‫וכך גם התפילין עצמם מיוצרים מעור קלף‬ ‫איך הכח הרוחני מתלבש בנו וממלא‬ ‫ודיו גשמיים‪ .‬וזה מביא את האדם לידי‬ ‫אותנו‪ ,‬בודאי היתה נופלת עלינו יראה‬ ‫התפעמות‪ ,‬איך יכול אדם גשמי העוסק‬ ‫אמתית‪ .‬והעיסוק ביראה זו‪ ,‬היא ההקדמה‬ ‫בגשמיות‪ ,‬לקיים מצוה שהרבש"ע בעצמו‬ ‫וההכנה למצוה‪ ,‬וכמה שהאדם עוסק בזה‬ ‫כביכול נמצא בתוכו ומחיה אותו‪ .‬דבר זה‬ ‫יותר‪ ,‬יש לו יותר שייכות אל המצוה‪,‬‬ ‫מסעיר לגמרי את האדם‪ ,‬עד שאינו מבין‬ ‫כאשר יתבאר בעז"ה‪.‬‬ ‫בכלל מה קורה כאן‪.‬‬ ‫ג‬ ‫דברי אמת ‪ Û‬פ רי הארץ‬ ‫פרק ב‬ ‫האמונה בכח ציווי ה' המקשר ﬠליונים ותחתונים‬ ‫הוא הכח המקשר את הרוחניות עם‬ ‫‪ìò óà ,íòôá íòôë åîòôúä øçàå‬‬ ‫היכולת‬ ‫שורש‬ ‫הוא‬ ‫וזה‬ ‫הגשמיות‪,‬‬ ‫‪,êøáúé åúðåîàá ÷æçúî àåä ïë éô‬‬ ‫להמשכת קדושת המצוות‪ ,‬שיוכל האדם‬ ‫‪éøáãå úåøù÷úä àåä äåöîäù‬‬ ‫לפעול ענין של אלקות בעשיית מצוה‬ ‫‪øîàù' ïåéìòä ïåöøä ïî ,íééç íé÷ìà‬‬ ‫בגשמיות‪ .‬והרי הקב"ה הוא 'מפליא‬ ‫‪úåìùìúùä óåñ ãò ,'åðåöø äùòðå‬‬ ‫לעשות' בכך שהוא מקשר את הנשמה‬ ‫‪.íéìôùä úâéøãî‬‬ ‫הרוחנית בגוף גשמי )רמ"א או"ח ו(‪ ,‬שזה הוא‬ ‫דבר שאינו ניתן להבנה‪ ,‬ולכן זה מכונה‬ ‫השייכות עם המצוה‪ ,‬הוא ע"י‬ ‫'פלא' בנוסח הברכה 'ומפליא לעשות'‪.‬‬ ‫האמונה בקדושתו‬ ‫והיינו לפי שאפילו דבר שכלי אינו יכול‬ ‫‪ úåëééùä‬שיש לנו עם דבר שהוא לגמרי‬ ‫להתלבש בצורה גשמית‪ ,‬וכל שכן הנשמה‬ ‫למעלה מהשגתינו‪ ,‬הוא רק‬ ‫הרוחנית ונעלית הרבה יותר מסתם דבר‬ ‫בכח האמונה והביטול אל האמת שאינה‬ ‫שכלי‪ .‬ובכל זאת עושה ה' פלא זה‪ ,‬ולוקח‬ ‫נתפסת בשכלינו‪ .‬וזה הוא ענין האמונה‬ ‫את הנשמה הרוחנית ומכניסה בתוך‬ ‫בקדושת המצוות‪ ,‬אשר אנו מקבלים‬ ‫המערכת הגשמית של הגוף‪ .‬וכח זה‬ ‫בביטול ואמונה את מציאות קדושת‬ ‫ה'מפליא לעשות' הוא המחזיק את הנשמה‬ ‫המצוות‪ ,‬שבהם יש התקשרות מן הרצון‬ ‫מלובשת בגוף‪ ,‬ובכוחה נמשכים חיי האדם‬ ‫העליון עד המציאות הגשמית‪ ,‬כי הקב"ה‬ ‫בכל שנותיו‪ .‬כי אם יפסיק כח פלא זה‬ ‫בעצמו רוצה ומאיר את אלוקותו ית'‬ ‫אפילו לרגע אחד‪ ,‬מיד תעזוב הנשמה את‬ ‫במעשי מצוות אלו‪ .‬ואף על פי שאיננו‬ ‫הגוף‪ .‬ואכן בעת סיום ציווי ה' על הנשמה‬ ‫מבינים כיצד יתכן הדבר ואיך הוא פועל‪,‬‬ ‫להתלבש בגוף‪ ,‬הרי היא מסתלקת ונפרדת‬ ‫אבל אנו מאמינים באמונת אומן בקדושת‬ ‫מן הגוף‪ ,‬והיא עולה אל העולם העליון‬ ‫המצוות‪ ,‬ובהכרה זאת אנו ניגשים לקיימם‬ ‫כמו שנאמר "והרוח תשוב אל האלקים‬ ‫כאשר ציוה ה'‪.‬‬ ‫אשר נתנה"‪ .‬כי בעצם אין ביכולתה של‬ ‫הנשמה להיות בעולם הזה‪ ,‬כי היא שייכת‬ ‫ציווי ה' הוא המקשר בין האור האלוקי‬ ‫לעולם הרוחני‪ ,‬וכל הימצאותה בגוף‬ ‫הרוחני למעשה המצוה הגשמי‬ ‫הגשמי הוא נגד טבעה‪ ,‬וצריכים להחזיקה‬ ‫שכתב רבינו כי 'המצוה הוא‬ ‫‪äîå‬‬ ‫כל הזמן בתוך הגוף‪.‬‬ ‫התקשרות'‪ ,‬היינו לפי שציווי ה'‬ ‫פ רשת נח‬ ‫ד‬ ‫והבנה‪ ,‬אלא על ידי ביטול ואמונה‪ ,‬כי‬ ‫‪ åîë‬כן הוא בענין המצוות‪ ,‬אשר רק ציווי‬ ‫האדם המקבל את הציוויים באמונה‬ ‫ה' לעשות את המצוה באמצעות‬ ‫שלימה‪ ,‬הרי הוא בטל אל הציווי ומקושר‬ ‫דברים גשמיים‪ ,‬הוא מה שיוצר את‬ ‫לעצם קדושת המצוות כמבואר‪.‬‬ ‫החיבור בין האלוקות הנעלית הנמשכת‬ ‫בקיום המצוות‪ ,‬למציאות הגשמית של‬ ‫מעשי המצוות‪.‬‬ ‫ענין טעמי המצוות הוא רק כדי לקרב‬ ‫את האדם לעשותו ברצון ובכוונה‬ ‫שיסוד כל המצוות ושורש‬ ‫‪øçàîå‬‬ ‫קיום מצווה בשביל שאמר ונעשה‬ ‫קדושתם הם הביטול והאמונה‬ ‫רצונו‪ ,‬זהו הכוונה הגדולה ביותר‬ ‫בכח הציווי העליון‪ ,‬יש לבאר ולהסביר‬ ‫ענין מה שמבואר בספרים הק'‬ ‫‪åäæå‬‬ ‫למה באמת יש בכלל ענין של טעמי‬ ‫בעשיית‬ ‫לכוין‬ ‫צריך‬ ‫שהאדם‬ ‫הכוונות‬ ‫בכל‬ ‫הענין‬ ‫ומה‬ ‫המצוות‬ ‫המצוות לדעת § © ‪¤‬‬ ‫המצוה‪ ,‬וכמבואר בדברי‬ ‫שמכוונים בעת קיום המצוות‪ ,‬והרי עיקר‬ ‫רבינו בכ"מ שכוונת קיום המצוות היא‬ ‫הכל הוא רק הביטול אל הרצון העליון‪.‬‬ ‫'מפני שאמר ונעשה רצונו'‪ ,‬וזו היא‬ ‫אכן באמת כל טעמי וכוונות המצוות‬ ‫הכוונה הגבוהה ביותר שיכול האדם לבוא‬ ‫נועדו רק בשביל לקרב את האדם לעשיית‬ ‫אליה‪ .‬והטעם הוא על פי המבואר‪ ,‬כי יסוד‬ ‫המצוות ברצון ובכוונה‪ ,‬כי האדם מתקרב‬ ‫ושורש הכח הנעלה של קדושת המצוות‪,‬‬ ‫יותר בלבו ונפשו לעשות דברים שיש לו‬ ‫אינו אלא מכח מה שיש ציווי ה' המקשר‬ ‫בהם איזה תפיסה והשגה‪ ,‬ולכן נמסרו לנו‬ ‫מעשים אלו עם אלוקותו ית'‪ ,‬ולכן צריכים‬ ‫המצוות בטעמיהם וכוונותיהם‪ .‬אבל אין‬ ‫לכוין למען ציווי זה‪ .‬וכאשר האדם מחובר‬ ‫התכלית לעשות את המצוות מפני אותם‬ ‫לנקודה זו‪ ,‬הרי הוא מקושר אל החבל‬ ‫טעמים‪ ,‬אלא המכוון הוא להמשיך ולעסוק‬ ‫המקשר את הכל‪ .‬כי גם אילו יכוין האדם‬ ‫עוד ועוד בקיום המצוות באהבה ורצון‪,‬‬ ‫את כל הכוונות הגדולים ביותר‪ ,‬אין‬ ‫עד שסוף כל סוף יבוא האדם ויגיע אל‬ ‫ביכולתו לקשר דבר רוחני בחפץ ופעולה‬ ‫הכוונה הנכונה בעשיית המצוה 'מפני‬ ‫גשמיים‪ ,‬כי אין שום שייכות בין הגשמיות‬ ‫שאמר ונעשה רצונו'‪ ,‬וכן מבואר להדיא‬ ‫והרוחניות‪ .‬אלא ציווי ה' לבדו הוא‬ ‫בדברי רבינו )פרשת לך לך ובכ"מ(‪ .‬וכ"כ גם‬ ‫המקשר ביניהם‪ ,‬ולכן כאשר מתקשר‬ ‫בשפת אמת )פרשת אחרי תרל"ב( בשם החידושי‬ ‫האדם בעצם הציווי‪ ,‬הרי הוא מחזיק בחבל‬ ‫הרי"ם‪ ,‬אשר נדב ואביהוא כיוונו כל‬ ‫המקשר בין הרוחניות לגשמיות‪ .‬וככל‬ ‫הכוונות הנעלות ביותר בהקריבם אש זרה‪,‬‬ ‫שמתבוננים וחשים את זה יותר‪ ,‬נפעלת‬ ‫אלא שהיה בזה את החיסרון "אשר לא‬ ‫התקשרות זו במצוה ביתר שאת וביתר‬ ‫ציוה אותם" שהיה חסר בזה את ציווי ה'‪.‬‬ ‫עוז‪ .‬והתקשרות זו אינה באה על ידי השגה‬ ‫ה‬ ‫דברי אמת ‪ Û‬פ רי הארץ‬ ‫עצמם לגמרי בביטול גמור לרצון ה'‪ ,‬וכל‬ ‫ואמר החידושי הרי"ם כי מזה ניתן ללמוד‪,‬‬ ‫רצונם העצמי אינו אלא לקיים את 'שאמר‬ ‫שאם אדם מקיים מצוה מחמת ציווי ה' אף‬ ‫ונעשה רצונו'‪ .‬ואחר שזה נקבע בנפשם‬ ‫בלי שום כוונה‪ ,‬כבר יש לו את הכל‪ ,‬וכל‬ ‫היטב‪ ,‬וזו היא כל מהותם הפרטית‬ ‫טעמי המצוות נועדו רק להקל על עבודת‬ ‫כנבראים‪ .‬הרי הם כבר יכולים לעסוק בכל‬ ‫האדם לבוא לכך‪.‬‬ ‫המצוות כמו שהקב"ה כביכול רואה‬ ‫כל‬ ‫את‬ ‫מכוונים‬ ‫הם‬ ‫ולכן‬ ‫אותם‪,‬‬ ‫הטעמים הפנימיים הוא כדי לחבר את‬ ‫ההמשכות והעניינים הפנימיים הנפעלים‬ ‫האדם לקדושת המצוות‬ ‫בכח המצוות‪.‬‬ ‫אמת שיש טעמים פנימיים בכל‬ ‫]‪ïä‬‬ ‫שאינם‬ ‫נעלים‬ ‫דברים‬ ‫המצוות‪,‬‬ ‫לאמתו של דבר יש להעיר בזה‬ ‫‪ìáà‬‬ ‫באים לעורר את רצון האדם‪ ,‬שהרי אינם‬ ‫נקודה נוספת‪ ,‬אשר כל ההמשכות‬ ‫עוסקים כלל בדברים מן העולם הזה‪,‬‬ ‫שבעולמות העליונים‪ ,‬בסופו של דבר בא‬ ‫אלא בהמשכות השפעות רוחניות מעולם‬ ‫הכל לידי איזה גילוי בעולם הזה‪ ,‬כי‬ ‫לעולם וממדרגה למדרגה‪ .‬אבל באמת אין‬ ‫תכלית כל העולמות הם 'בשביל ישראל'‬ ‫טעמי‬ ‫להיות‬ ‫מיועדות‬ ‫כוונות‬ ‫אותן‬ ‫וזו היא מטרת כל הנבראים מן הדברים‬ ‫המצוות וסיבות לקיומן‪ ,‬אלא הם מגלים‬ ‫הנמוכים והשפלים ביותר עד הנמצאים‬ ‫לנו את המציאות של מה שנפעל בכח כל‬ ‫הדקים והמרוממים ביותר‪ .‬ואם כן אין‬ ‫מצוה‪ .‬והענין בכוונת אותן כוונות בקצרה‬ ‫שום דבר הנמצא באיזה מקום בבריאה‪,‬‬ ‫הוא‪ ,‬שהאדם יתחבר לקדושת המצוות‬ ‫הרוחנית‬ ‫ובמדרגה‬ ‫במקום‬ ‫אפילו‬ ‫כמו שרואים אותם בהסתכלות אלקית‪,‬‬ ‫והנעלית ביותר‪ ,‬שאין לזה איזו השפעה‬ ‫דהיינו שהאדם יקיים את המצוה באותו‬ ‫ותועלת לכלל ישראל‪ .‬ואם כן הרי שהכל‬ ‫אופן שבו רואים את התועלת של המצוות‬ ‫מתקשר זה בזה‪ ,‬גם התקשרות האדם‬ ‫בעולמות העליונים‪ ,‬ובכלל לא כמו אדם‬ ‫בעצמו‪ ,‬עם כל מה שנפעל בעולמות‬ ‫נברא העושה את מה שנצטוה‪ .‬ולכן ענין‬ ‫העליונים‪ ,‬ואכמ"ל[‪.‬‬ ‫זה שייך בעיקר לצדיקים שכבר מסרו את‬ ‫פ רשת נח‬ ‫ו‬ ‫פ רק ג‬ ‫הארת אור התורה בקיום המצוות‬ ‫‪àåä ,äæ éîùâá äðéëùä úåùáìúäå‬‬ ‫‪äúåàá äðéëùä úåùáìúä ïéðò ïéáîe‬‬ ‫‪¥‬‬ ‫‪íééîùâä ìë úåøù÷úä øåáò‬‬ ‫‪ïéðò àåä äåöî ìëù òåãéë ,äåöî‬‬ ‫‪íé÷åñòä åéøáà é"ò ,íéìôùä‬‬ ‫‪) äðéëùä‬עיין זוה"ק ח"א כד‪.(.‬‬ ‫‪.äåöîä äùòîá‬‬ ‫התורה הוא בחינת 'אור'‪ ,‬והמצוות הם‬ ‫בבחינת 'נר'‪ ,‬כלי המקבלת את אור ה'‬ ‫השכינה הק' היא כנגד מדת מלכות‪,‬‬ ‫שעניינה לדבק את כל מעשי העולם‬ ‫‪ øäåæá‬הקדוש איתא כי התורה היא בחי'‬ ‫הזה לקב"ה‬ ‫אות ו' שבשם הוי"ה‪ ,‬שהוא בחי'‬ ‫האלוקות הנעלה מכל גדרי העולם המכונה‬ ‫‪ ä"á÷ä‬מנהיג את כל העולמות בסדר של‬ ‫'קודשא בריך הוא'‪ .‬ואילו המצוה היא‬ ‫עשר ספירות‪ ,‬והשכינה הק' היא‬ ‫בחי' האות ה' תתאה שבשם הוי"ה‪ ,‬שהיא‬ ‫מדת‬ ‫שהיא‬ ‫האחרונה‬ ‫הספירה‬ ‫כנגד‬ ‫בחי' השכינה המקבלת מהקב"ה‪ ,‬דהיינו‬ ‫המלכות‪ ,‬ועליה נאמר "ומלכותו בכל‬ ‫האלקות השוכנת בתוך הבריאה וגדריה‪.‬‬ ‫משלה" )תהלים קג‪ ,‬יט(‪ ,‬וכן "רגליה יורדות‬ ‫ואכן התורה היא דבר ה'‪ ,‬כביכול מה‬ ‫מות" )משלי ה‪ ,‬ה(‪ ,‬כי היא מתפשטת עד‬ ‫שהקב"ה בעצמו אומר לנו‪ ,‬ולכן היא בחי'‬ ‫והיא‬ ‫והנמוכות‪,‬‬ ‫התחתונות‬ ‫המדרגות‬ ‫'קודשא בריך הוא'‪ ,‬ולכן התורה נקראת‬ ‫מחיה את העולם הזה הגשמי‪ .‬ותכלית‬ ‫"נעלמה מעיני כל חי"‪ ,‬כענין 'הקדוש‬ ‫המשכת חיות זו לרדת כל כך למטה‪ ,‬הוא‬ ‫ברוך הוא' אשר 'קדוש' פירושו שהוא‬ ‫למען נקודת החיבור אל הקב"ה הנעשה‬ ‫מובדל ומופרש בלתי מושג‪ .‬והמצוות הן‬ ‫ע"י המצוות‪ ,‬והוא חיות השכינה הק'‬ ‫מעשי הנבראים‪ ,‬שהם עושים מכח החיות‬ ‫המתקשרת עם הקב"ה בכל מצוה‪ ,‬ועל ידי‬ ‫האלקית השוכנת בתוכם‪ ,‬ולכן הם בחי'‬ ‫זה מתעלה החיות מתוך מעשי העולם הזה‬ ‫'שכינתיה'‪ ,‬וכך גם נקראת התורה שבע"פ‪,‬‬ ‫להתדבק בהקב"ה‪ ,‬וזהו ענין 'יחוד קודשא‬ ‫דהיינו החלק המושג לנו ונמצא בתוכינו‬ ‫בריך הוא ושכינתיה' כאשר יתבאר בעז"ה‪.‬‬ ‫ובמעשינו‪ .‬וזהו ביאור הכתוב "כי נר מצוה‬ ‫‪,úåãîä úåìùìúùä êøã íéøù÷úîå‬‬ ‫ותורה אור"‪ ,‬דהיינו שהמצוות הן בחי'‬ ‫‪íúòâäå ,íàöåî ùøåù åúðéá úòãå‬‬ ‫השכינה הק' שהיא ה'נר' דהיינו הכלי‬ ‫‪.àåä êåøá óåñ ïéà ãò‬‬ ‫המקבל את האור‪ ,‬כי היא מאירה מאור‬ ‫התורה הרוחני המאיר לה מאת הקב"ה‪ ,‬כי‬ ‫‪) "äåöî øð" åäæå‬משלי ו‪ ,‬כג( ‪äåöîäù‬‬ ‫הקב"ה מאיר את השכינה אשר 'לית לה‬ ‫‪äîëçä éë ."øåà äøåú"ä é"ò øð àåä‬‬ ‫מגרמה כלום'‪.‬‬ ‫ז‬ ‫דברי אמת ‪ Û‬פ רי הארץ‬ ‫אור"‪ .‬וכשם שהוא בנוגע להסתכלות על‬ ‫‪,åùåøéôå ,'äøåú øåà' àø÷ð äðéáå‬‬ ‫הבריאה‪ ,‬כמו כן הרי זה משנה גם איך‬ ‫‪ñéðëî íãàäù äðéáå äîëç éãé ìòù‬‬ ‫מטרת‬ ‫שהרי‬ ‫המצוות‪.‬‬ ‫על‬ ‫מסתכלים‬ ‫‪äøåú" ùåøéô àåäù ,äøéàäì äåöîá‬‬ ‫המצוות איננה רק עשייתם בגשמיות‪ ,‬אלא‬ ‫‪äøéàîå "øð" äåöîä ïë éãé ìò ,"øåà‬‬ ‫צריכים גם להכניס בהם אור‪ ,‬דהיינו לקשר‬ ‫‪.ïë íâ‬‬ ‫אותם עם אור ה'‪ .‬וזה הוא על ידי החכמה‬ ‫והבינה שהאדם מכניס במצוות‪ ,‬וזה נקרא‬ ‫‪úåéîùâ àéä äåöîä ,éëä åàìá ìáà‬‬ ‫שהוא 'מאיר' אותם‪.‬‬ ‫‪åá úåøù÷úä àåä äîáå .ãøôðå‬‬ ‫‪ïåùì 'äåöî' úàø÷ðù ,äãé ìò êøáúé‬‬ ‫הטעם שמצוות צריכות כוונה )ולכו"ע צריך‬ ‫'‪) 'äæì úååöì‬ברכות ו‪ïåùì àåäù (:‬‬ ‫איזה דרגה של כוונה(‬ ‫‪ìëùä éãé ìò àåä ìáà ,úåøù÷úä‬‬ ‫‪ äòåãé‬המחלוקת אם מצוות צריכות כוונה‬ ‫‪.äåöîá ñéðëîù äðéáå‬‬ ‫או שאין הן צריכות כוונה‪ ,‬וכלל‬ ‫הענין הוא מפני שאין מטרת המצוה רק‬ ‫לעשותה בפועל‪ ,‬אלא גם בעיקר לעשותה‬ ‫‪ł‬כל האדם בקדושת המצוה מאיר את‬ ‫ֵֶ‬ ‫מתוך 'אור' וחיבור‪ .‬ולמאן דאמר מצוות‬ ‫המצוה ומקשרה עם אור ה'‬ ‫צריכות כוונה‪ ,‬צריכים ממש את הכוונה‬ ‫התורה גורם להאיר את נר המצוה‪,‬‬ ‫‪øåà‬‬ ‫מחמת כן‪ ,‬שהאדם יכוין ויתחבר בכוונתו‬ ‫המצוות‬ ‫מאירים‬ ‫זה‬ ‫ידי‬ ‫ועל‬ ‫אל מעשה המצוה‪ .‬ולמאן דאמר מצוות‬ ‫ומקשרים את האדם עם הקב"ה‪ .‬והביאור‬ ‫אין צריכות כוונה‪ ,‬אין הכוונה שאין כלל‬ ‫בזה‪ ,‬למשל אדם הנמצא בחדר חשוך ובא‬ ‫שהאריכו‬ ‫כמו‬ ‫אלא‬ ‫בכוונה‪,‬‬ ‫עניין‬ ‫אחד ומדליק את האור‪ ,‬הרי לא נוצר כאן‬ ‫האחרונים לחקור ולדון בגדר הדבר‪,‬‬ ‫שום דבר חדש‪ ,‬ולא נהיה שום שינוי‬ ‫שהמצוה גם מסתמא נעשית לשמה‪,‬‬ ‫מציאות בחדר‪ ,‬ובכל זאת מרגישים ממש‬ ‫שבעצם העשיה יש ממילא גם כוונה‬ ‫כי 'פנים חדשות באו לכאן'‪ ,‬כי עכשיו‬ ‫מסויימת‪ ,‬דמסתמא עומדת עשיה זו לכך‪.‬‬ ‫רואים איך כל דבר נמצא במקומו‪ ,‬ומה הם‬ ‫אכן זה ברור שצריכים לכולי עלמא איזו‬ ‫כל הדברים הנמצאים כאן‪ .‬כמו כן כאשר‬ ‫דרגא של כוונה‪ ,‬דהיינו איזו דרגא של‬ ‫מאיר אור שכלי לאדם שהיה שרוי בחושך‬ ‫חיבור האדם אל מעשה המצוה‪ .‬וזה מוכח‬ ‫והעדר אור ההשגה‪ ,‬נפעל אותו דבר כמו‬ ‫ממה שמוסכם לכולי עלמא ש'כוונה‬ ‫אור שנדלק בחדר חשוך‪ .‬כי כאשר האדם‬ ‫הפכית' מעכבת ביציאת חובת המצוה‪ ,‬כי‬ ‫מקבל‬ ‫הוא‬ ‫הרי‬ ‫שכלי‪,‬‬ ‫אור‬ ‫מקבל‬ ‫הכל מודים שצריכים לעשות את המצוה‬ ‫הסתכלות שונה על כל העולם‪ ,‬החכמה‬ ‫בתוספת איזו כוונה‪ ,‬בין אם כוונה‬ ‫והבינה משנים את מבטו על כל הבריאה‬ ‫מפורשת או כוונה סתמית המתגלית מתוך‬ ‫למבט חדש ומרומם יותר‪ ,‬הוא רואה את‬ ‫המעשים‪ ,‬אבל לא שהכוונה של האדם‬ ‫תכלית הבריאה כולה‪ ,‬וזהו ענין "ותורה‬ ‫פ רשת נח‬ ‫ח‬ ‫סוד מה שאמרו צדיקים כי האור של כל‬ ‫תסתור את מעשה המצוה‪ .‬וענין הכוונה‬ ‫יום טוב מונח במסכתא שלו‪ ,‬שהרי היא‬ ‫הוא כי צריכים להאיר את המצוה באור‬ ‫אור התורה של מצוה פרטית זו‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬באור של חכמה ובינה‪ .‬ולכן ככל‬ ‫שהאדם מצליח יותר להכניס את אור‬ ‫חיבור החכמה והבינה עם המצוה‪ ,‬הוא‬ ‫ענין ייחוד קוב"ה ושכינתיה‬ ‫התורה בתוך המצוה‪ ,‬הרי הוא מצליח‬ ‫להאיר את מוח החכמה והבינה שבמצוה‬ ‫שהאדם מצליח להכניס את אור‬ ‫‪ìëëå‬‬ ‫באור גדול יותר‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬אור החכמה והבינה‪ ,‬בתוך‬ ‫המצוה‪ ,‬כך הוא מצליח לשנות את כל‬ ‫מנהג צדיקים ללמוד הל' המצוה‬ ‫הבריאה כולה‪ .‬וזהו ענין לשם יחוד קוב"ה‬ ‫לפני קיומה‬ ‫ושכינתיה‪ ,‬וכמ"ש במ"א שבכל יחוד‬ ‫סוד ענין מה שהיו הרבה צדיקים‬ ‫‪åäæå‬‬ ‫נעשה העלאת מ"ן ]מ'יין נ'וקבין‪ ,‬ענין‬ ‫נוהגים להקפיד ללמוד את הלכות‬ ‫מ'סירות נ'פש[ ומזה נעשה המשכת מ"ד‬ ‫כל מצוה ומצוה לפני קיומה‪ ,‬ובדור‬ ‫]מ'יין ד'כורין‪ ,‬המשכת מ'וחין וד'עת[‬ ‫האחרון ידוע על הרה"ק ר' אהרן מבעלזא‬ ‫לכלליות הבריאה‪ .‬וזהו עומק ענין מאמר‬ ‫זי"ע שהיה חוזר על פרטי הלכות כל מצוה‬ ‫רז"ל )קידושין מ‪' (:‬עשה מצוה אחת אשריו‬ ‫לפני שעשאה‪ .‬ולפי המבואר מבינים שלא‬ ‫שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף‬ ‫היה זה רק כדי לזכור ולדעת כל פרטיה‬ ‫זכות'‪ ,‬כי אכן ע"י מצוה אחת משתנה‬ ‫ודקדוקיה של המצוה‪ ,‬אלא היה בזה ענין‬ ‫המוחין והחיות בכל העולם‪ ,‬כי הוא‬ ‫נעלה יותר‪ ,‬להכניס ולקשר את אור התורה‬ ‫ממשיך אור חדש מהקב"ה אל השכינה‬ ‫בתוך המצוה‪ ,‬להכניס את אור התורה‬ ‫הק' המחיה את העולם )א(‪.‬‬ ‫בתוך ביצוע ועשיית המצוה‪ .‬וזהו גם כן‬ ‫א‪ .‬והוא ענין הנוגע 'הלכה למעשה' בימים אלו )אחר פרעות שמחת תורה תשפ"ד לא תקפ"ץ(‪ ,‬צריך לדעת שבכל‬ ‫מצוה ובכל לימוד שכל בר ישראל לומד‪ ,‬הרי הוא מכריע את כל הבריאה לכף זכות‪ ,‬כי על ידי שהוא‬ ‫מוסיף מוחין חדשים בבריאה‪ ,‬הרי חלק הסטרא אחרא הולך וכלה‪ .‬שהרי כל אומץ ותעוזת הישמעאלים ימ"ש‪,‬‬ ‫היא רק יניקה מחוסר האומץ והעוז שלנו להילחם במלחמת היצר כראוי‪ .‬הרי הני ערבאי טיפשאי נינהו‪ ,‬לפני‬ ‫פחות משישים שנה נפל עליהם אימה ופחד משמיעת רעש חביות שהתגלגלו עם אבנים שבתוכם‪ ,‬והיו‬ ‫בטוחים שיורים עליהם בכלי משחית‪ ,‬ונסו וברחו בבהלה עצומה‪ ,‬כידוע ומפורסם ממעשים שהיו‪ .‬ואם כן יש‬ ‫לנו להתבונן‪ ,‬איך בזמנינו הם משתוללים כל כך בחכמתם להרע‪ ,‬הרי מילתא דפשיטא היא שיניקתם באה‬ ‫מרפיון התעסקותינו בעומק ובעיון שכלנו בתורה הקדושה‪ ,‬ומזה נמסר להם להתגבר לעומת זה להיות חכמים‬ ‫להרע ח"ו‪.‬‬ ‫והראה לי הרה"ג ר' מרדכי ברוך בלעך שליט"א את דברי הרב חיד"א )פר' בשלח( על המבואר בתנא דבי אליהו‬ ‫)איש שלום פר' יא( על הכתוב )שופטים ה‪ ,‬ח( "יבחר אלהים חדשים"‪ ,‬וז"ל‪' :‬מיכן אמרו ארבעים אלף מישראל‬ ‫שנתקבצו ויצאו למלחמה‪ ,‬ויש ביניהן זוג אחד של תלמידי חכמים‪ ,‬דומה שהוא מסרם בידן'‪ .‬וכתבו המפרשים‬ ‫שע"י שמחדשים חידושי תורה‪ ,‬מנצחים במלחמה בלי כלי זיין‪ .‬ומבאר החיד"א בטעם הדבר‪ ,‬שבחטא העגל‬ ‫ט‬ ‫דברי אמת ‪ Û‬פ רי הארץ‬ ‫פ רק ד‬ ‫הקדמת היראה והאמונה לכל מדה ﬠליונה‬ ‫‪íéãçàì‬‬ ‫‪äùòðå‬‬ ‫‪,åúà íãçéìå‬‬ ‫רבינו‪ ,‬כי המשכה זו של חכמה‬ ‫‪ó éñåî‬‬ ‫‪.øåîâä úå÷éáãá‬‬ ‫ובינה המאירה את אור התורה‬ ‫בנר המצוה‪ ,‬הרי היא נובעת מן היראה‬ ‫ההכרה כי רק ציווי ה' פועלת‬ ‫הקודמת לכלל ענין המצוות‪ .‬והוא‪:‬‬ ‫התקשרות‪ ,‬מביאה אותו לידי אהבת ה'‬ ‫‪àìù ,åäúæçàù úúøå ãçôä úîçî‬‬ ‫‪ àöîðå‬כי הסדר הוא‪ ,‬ראשית דבר צריך‬ ‫‪àì ãçô åúåàáå .úé÷ìà ïéðò íùâì‬‬ ‫האדם להתבונן בזה שהוא מצידו‬ ‫‪äáäà êéùîîù ,åúðåîà çéðä‬‬ ‫אין ביכולתו כלל להכניס אלוקות בתוך‬ ‫‪,úåãîä ïéðò àåäù äçîùå‬‬ ‫הגשמיות‪ ,‬ומזה נופלים עליו יראה ופחד )ב(‬ ‫‪åéãñçå êøáúé åúìåãâá úåððåáúäå‬‬ ‫איך הוא יכול לעשות זאת‪ ,‬ואחר כך הרי‬ ‫‪ïéàî åéúåøàô çìùî úåéäì .íéìåãâä‬‬ ‫הוא בא להכרה ואמונה כי ציווי ה' לעשות‬ ‫‪,ïåéìòä ïåöøå àåä êåøá óåñ‬‬ ‫הפועלת‬ ‫היא‬ ‫בגשמיות‪,‬‬ ‫המצוה‬ ‫את‬ ‫‪íøù÷ì ,íéðåúçúá äðéëù úåùáìúä‬‬ ‫נפלו הרבה ניצוצות קדושה לסטרא אחרא‪ ,‬וע"י החידושי תורה הם יוצאים מהם‪ ,‬וממילא אין צריכים כלי‬ ‫זיין‪ .‬ואין זה שייך לעבר‪ ,‬אלא זה נוגע גם לנו בהוה ממש‪ .‬אם יושבים ברגעים אלו ולומדים ומחדשים בתורה‬ ‫הקדושה‪ ,‬וחידושים אינם צריכים להיות דברים מופלגים‪ ,‬אלא כל בהירות וברירות בדברי רש"י נקרא חידוש‪,‬‬ ‫שהרי הוא מוציא ומגלה את אור חכמת התורה הגנוז בדבריו‪ .‬הרי על ידי זה נהיים כלל ישראל במצב של‬ ‫'דומה שהוא מסרן בידן'‪ ,‬ואזי יורד הדבר בהשתלשלות עד שנהיה בגשמיות ממש "תיפול עליהם אימתה‬ ‫ופחד"‪ ,‬ואפילו מרעש 'רעשן של המן' בעלמא יברחו ויכנעו‪ .‬אופן הפעולה בתוך שטח האויב הגשמי אינו‬ ‫נוגע‪ ,‬מרכז המאבק באויב הוא בתוך הבית מדרש‪ ,‬והניצוח במאבק זה מתפשט עד החזית ממש‪.‬‬ ‫לימוד אור תורה זהו אור חכמה ובינה‪ ,‬וצריכים להכניס את אור תורה זה ב"נר מצוה"‪ ,‬לעשות את המצוות‬ ‫עם יותר אור‪ ,‬כוונה ידיעה ומשמעות‪ .‬אמרתי לאחד שמתוקף תפקידו עוסק בימים אלו בעשיית חסדים רבים‪,‬‬ ‫אשר מאחר ובין כה וכה הוא עוסק בכך‪ ,‬כדאי לו שיכוין כי הוא עושה זאת לשם מצוות חסד‪ .‬מסופר שהחפץ‬ ‫חיים אמר לרוקח בבית מרקחת שלא היה שומר תורה ומצוות‪ ,‬שבעת שהוא ער ב'תורנות לילה'‪ ,‬שיכוין‬ ‫שעושה זאת לשם עשיית מצות חסד‪ ,‬בטענו אליו 'הרי בין כה אתה ער בלילה‪ ,‬מה איכפת לך לכוין שאתה‬ ‫עושה זאת לשם מצוה'‪ .‬קיבל הרוקח את דבריו‪ ,‬ולאחר תקופה קצרה חזר בתשובה‪ .‬משום שעל ידי כוונתו‬ ‫לעשיית מצות חסד‪ ,‬האיר עליו יותר האור הרוחני‪ ,‬עד שזכה עי"ז לחזור בתשובה‪ .‬והרי אנו עושים אין ספור‬ ‫מצוות במשך היום‪ ,‬וכדאי מאד לכוין שעושים זאת לשם מצוה‪ ,‬ואזי מחברים למצוה את אור התורה‪ ,‬וזה‬ ‫משפיע יותר‪ ,‬זהו החלק שאנו יכולים לשנות את הבריאה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הרי עכשיו חוטפים אנשים פחד מדברים קטנים הרבה יותר‪ ,‬מדאגות על עניינים גשמיים ופחד מפני‬ ‫הרשעים‪ .‬ואילו היינו מתבוננים בענין זה כראוי‪ ,‬היה ודאי נופל עלינו פחד גדול‪ ,‬והיה זה פחד נעלה ומרומם‪,‬‬ ‫פחד שגנוז בו קרבת אלקים וגודל רוממות המצוות שנצטוינו בהם מרוב אהבת ה' אותנו‪ ,‬ואז לא היינו צריכים‬ ‫להתעורר מן הפחדים האחרים הנמוכים והמגושמים‪.‬‬ ‫פ רשת נח‬ ‫י‬ ‫המשכה חדשה מה'‪ ,‬וע"י המשכה זו‬ ‫התקשרות זאת‪ ,‬אף שאין זה מובן על פי‬ ‫מתגלה איך שכל העולם מקושר לה'‪.‬‬ ‫דעת והיגיון‪ .‬ודבר זה מביא את האדם‬ ‫לאהוב את ה'‪ ,‬ולהודות לו על כך שנתן‬ ‫‪øçà àìà ,ìåçú àì äæ ìë ìáà‬‬ ‫לנו יכולת לפעול דברים גדולים כאלו‪.‬‬ ‫‪.ìéòì øëæðë äìçú ãçôäå äàøéä‬‬ ‫‪íãàäù äçîùäå úåãîä ìëù éðôî‬‬ ‫ע"י עשיית המצוות ממשיכים השפעה‬ ‫‪åðåöøù ,äîëñäá åîöò ìò àéáî‬‬ ‫חדשה מהקב"ה כמו בהתחלת הבריאה‬ ‫‪éë ,íééúéîà íðéà ,äãéî äúåàá‬‬ ‫כי עשיית המצוות מקשרת את‬ ‫‪øàáúðå‬‬ ‫‪.åðåéîãá íéîãúî íðéà‬‬ ‫כל העולמות התחתונים באין‬ ‫סוף ברוך הוא ורצון העליון‪ ,‬והיינו לפי‬ ‫‪àåäå ,'ä ãçô åúåà äîã÷ù àì íà‬‬ ‫אשר לולא עשיית המצוות נראה עולם‬ ‫‪ë"çà êùîðù äîå .åúðåîàá ÷æçúî‬‬ ‫הגשמי כדבר נפרד ח"ו‪ ,‬שהרי אין בו‬ ‫‪åà äçîù åà äáäà äæéà äðåîàä ïî‬‬ ‫ביטוי וגילוי לחיבורו אל ה'‪ .‬ועל ידי‬ ‫‪àåäù ,íééúéîà äîä ,äãîå äãî ìë‬‬ ‫עשיית המצוות מתאחדים כל העולמות‬ ‫‪.ùãå÷ä çåø‬‬ ‫להתקשר אל ה'‪ ,‬לאין סוף ברוך הוא‪.‬‬ ‫)ח"א‬‫‪íéîòô äîë øäåæá øëæåîù åäæå‬‬ ‫והתקשרות זו אל האין סוף‪ ,‬פירוש הדבר‬ ‫ז‪ :‬ועוד( ‪) ñ"ùáå‬שבת לא‪íéã÷äì êéøöù (:‬‬ ‫הוא שבכל מצוה נמשכת השפעה חדשה‬ ‫‪ìëä ,äàøéä úîéã÷ éúìáå ,äàøéä‬‬ ‫מהקב"ה שהוא האין סוף ברוך הוא‪ ,‬ואין‬ ‫‪.ùãå÷ä çåø àìå çåø úåòøå ìáä‬‬ ‫זאת המשכה מאיזה היכל או עולם נעלה‪,‬‬ ‫אלא כביכול הקב"ה בכבודו ובעצמו‬ ‫העבודה עם המידות הרוחניות‬ ‫ממשיך שפע חדש כמו שהיה בתחלת‬ ‫באמיתיות הוא רק דרך אמונה ויראה‬ ‫הבריאה לפני היות כל עולם או היכל‪ .‬וזה‬ ‫להיכנס אל העבודה עם המדות‬ ‫‪çúôä‬‬ ‫הוא יסוד גדול שצריכים לדעת‪ ,‬וכן כתב‬ ‫הרוחניות באופן אמיתי‪ ,‬הוא רק‬ ‫שעושים‬ ‫מצוה‬ ‫שבכל‬ ‫הק'‬ ‫האר"י‬ ‫אחר הקדמת היראה והאמונה‪ ,‬והיא‬ ‫ממשיכים שפע מאין סוף ברוך הוא‪ ,‬ואף‬ ‫ה'תרעא לדרתא' שאי אפשר להיכנס‬ ‫שיש כל מיני כוונות פרטיות והמשכות‬ ‫בלעדיה‪ .‬ומי שלא נכנס דרך פתח זה של‬ ‫מוחין פרטיים‪ ,‬מכל מקום צריך לדעת‬ ‫אמונה ויראה‪ ,‬והוא חושב שיש לו רגשות‬ ‫שהכל נמשך מחדש מאין סוף‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫קדושים ויש לו שייכות לעניינים נעלים‪,‬‬ ‫שאין איזה 'מחסן' גדול של הרבה שפע‬ ‫הרי הוא חי בעולם הדמיון‪ .‬כי כשם‬ ‫באחד מן העולמות העליונים‪ ,‬ובכל מצוה‬ ‫שבבית גשמי אין אפשרות להיכנס אליו‬ ‫יורד עוד מעט שפע משם‪ .‬אלא בכל מצוה‬ ‫אלא דרך הפתח‪ ,‬ומי שינסה להיכנס אליו‬ ‫ומצוה נפעלת התחלה חדשה‪ ,‬והקב"ה‬ ‫דרך הכותל אינו אלא שוטה‪ .‬כמו כן הוא‬ ‫יוצר המשכה של שפע חדש‪ .‬כשם‬ ‫בעולם הרוחני‪ ,‬צריכים להיכנס דרך‬ ‫שבשעת בריאת העולם היתה המשכה‬ ‫האמונה והיראה שהם השער לה'‪ ,‬ורק‬ ‫חדשה‪ ,‬כך בכל מצוה ומצוה נמשכת‬ ‫יא‬ ‫דברי אמת ‪ Û‬פ רי הארץ‬ ‫רבינו שהמדות הנמשכות אחר‬ ‫‪áúëå‬‬ ‫משם יכולים להמשיך עוד אל כל המדות‬ ‫הקדמת האמונה‪ ,‬הם אמיתיים‬ ‫העליונות ]במקו"א נתבאר פנימיות הענין‬ ‫ורוח הקודש‪ .‬והיינו לא 'רוח הקודש' כמו‬ ‫בזה‪ ,‬כי היראה והאמונה שייכים למדת‬ ‫שחושבים בהסתכלות של ילדים צעירים‪,‬‬ ‫המלכות‪ ,‬ואי אפשר להיכנס אל הקודש‬ ‫כח לדעת מה קורה מעבר לקיר‪ .‬אלא הכח‬ ‫אלא דרך מעבר מדת המלכות המכונה "זה‬ ‫להיכנס אל העולם הרוחני‪ ,‬אשר לפניו יש‬ ‫השער לה'"‪ .‬כי היא המדה האחרונה‬ ‫'קיר' יותר חזק וכבד‪ ,‬החוצץ בין אנשי‬ ‫בסדר השתלשלות עשר הספירות‪ ,‬ומי‬ ‫העולם הזה לבין העולם הרוחני‪ ,‬ו'קיר' זה‬ ‫שרוצה להתעלות ולהתקרב אל ה'‪ ,‬הרי‬ ‫מסתיר הרבה יותר מאשר קיר גשמי‪ .‬וזה‬ ‫הוא צריך להתחיל מן המדה התחתונה‬ ‫נקרא 'רוח הקודש'‪ ,‬דהיינו רוח של קדושה‬ ‫היותר קרובה אליו‪ .‬ובפרט מאחר שכל‬ ‫והתרוממות‪ ,‬והיא הינה רוח הקודש‬ ‫עניינה של מדה זו היא היותה כלליות‬ ‫המבוארת בסוף סדר העבודה המבואר‬ ‫החיות של הנבראים‪ ,‬ולכן ודאי צריכים‬ ‫בברייתא דרבי פינחס בן יאיר‪.‬‬ ‫להתחיל בעבודת מדה זו[‪.‬‬ ‫פ רק ה‬ ‫יחוד יראה ואה בה השפﬠה וקבלה בﬠבודת ה'‬ ‫‪äòéøæä úòùáù òåãéë ,äáäàäå‬‬ ‫‪) ì"æø åøîàù åäæå‬עה"פ ויקרא יב‪ ,‬ב( "‪äùà‬‬ ‫‪åìà úåãî éðù íãàä ìò íéìç‬‬ ‫‪.'åëå "òéøæú éë‬‬ ‫‪åçåø íòôúîå ,ãçé äáäàäå äàøéä‬‬ ‫‪) øäåæá øàåáîë‬ח"ג מג‪éøùáî"å ,(.‬‬ ‫‪ åùøãù‬חז"ל כי אם התחלת יצירת הולד‬ ‫‪) "äåìà äæçà‬איוב יט‪ ,‬כו(‪.‬‬ ‫היא מכח האשה‪ ,‬אזי "וילדה‬ ‫זכר"‪ .‬ואם התחלת היצירה היא מכח‬ ‫האיש‪ ,‬אזי היא יולדת נקבה‪ .‬ובא רבינו‬ ‫האיש הוא משפיע בחינת אהבה‪,‬‬ ‫לבאר את עומק פנימיות הענין בזה‪ ,‬איזה‬ ‫והאשה היא מדת המקבל בחינת יראה‬ ‫חלק ומדה בעבודת ה' נקרא חלק האשה‪,‬‬ ‫‪ äòéøæä‬היא התחלת היצירה‪ ,‬והיא באה‬ ‫ומה הוא ענין המעלה היוצאת על ידי‬ ‫על ידי יראה ואהבה ביחד‪ ,‬כמו‬ ‫הקדמת עבודה זו המרומז בדברי חז"ל על‬ ‫שיתבאר בהמשך הדברים‪ .‬והיינו לפי‬ ‫לידת זכר‪.‬‬ ‫שבניית העולם מוכרחת להיות משילוב‬ ‫של יראה ואהבה יחד‪ ,‬בלי זה לא יכול‬ ‫‪äàøéä ïéðò àåä äòéøæä ,ùåøéôå‬‬ ‫פ רשת נח‬ ‫יב‬ ‫הצמחים ]כמו שכתוב בגמ' פסחים שהיו‬ ‫להיות קיום לשום דבר כדלהלן‪ .‬ויראה‬ ‫מרכיבים דקלים 'זכרים' בדקלים 'נקבות'‬ ‫ואהבה ביחד הוא ענין יחוד בחי' זכר‬ ‫כדי שיצמחו פירותיהם[‪.‬‬ ‫שהוא ענין‬ ‫נקיבה‪ ,‬כי האיש‬ ‫ובחי'‬ ‫המשפיע הוא בחי' אהבה‪ ,‬שהוא ענין של‬ ‫כל קיום הבריאה הוא ע"י התנועה‪,‬‬ ‫ענין‬ ‫שהיא‬ ‫והאשה‬ ‫וחסד‪.‬‬ ‫השפעה‬ ‫המורכבת משני' כוחות המנוגדים‬ ‫המקבל היא בחי' יראה כמו שנאמר‬ ‫יותר‪ ,‬גם כל כח אלקטרוני‬ ‫‪äáçøäáå‬‬ ‫"אשה יראת ה' היא תתהלל"‪ ,‬כי היראה‬ ‫בנוי משני כחות מנוגדים‬ ‫היא מדת המקבל הירא מפני המשפיע‬ ‫)'פאזיטיוו'‬ ‫ו'שלילי'‬ ‫'חיובי'‬ ‫המכונים‬ ‫הנעלה ממנו‪ .‬ועל זה אמרו חז"ל כי‬ ‫ו'נעגאטיוו'(‪ ,‬שבהם צד אחד דוחף בכח‬ ‫הזריעה הנכונה הנקרא "וילדה זכר" ]כמו‬ ‫חיובי שהוא תנועה של השפעה‪ ,‬והצד‬ ‫שאמרו חז"ל )פסחים סה‪' (.‬אשרי מי שבניו‬ ‫השני מושך בתנועה של החזרת השפע‪,‬‬ ‫זכרים'[‪ ,‬היא כאשר התחלת יצירת הולד‬ ‫ורק על ידי שניהם נפעל הכח האלקטרוני‪.‬‬ ‫היא מכח האשה דהיינו הקדמת היראה‬ ‫והאמת היא שכל כח התנועה שיש בכל‬ ‫אל האהבה‪ .‬וזה הוא אופן השילוב הנכון‬ ‫חומר וחומר ]והוא ענין כח ה'אטום'‬ ‫בין היראה והאהבה‪ ,‬כאשר מקדימים את‬ ‫שהוא יסוד מציאות כל הבריאה‪ ,‬אשר כח‬ ‫היראה‪ .‬וכל ענין זה יתבאר עוד בהמשך‬ ‫זה מבוסס על תנועה מתמידה של חלקי‬ ‫הדברים בעז"ה‪.‬‬ ‫חומר קטנים[‪ ,‬הרי תנועה זו נובעת משני‬ ‫כוחות מנוגדים‪ ,‬כח השפעה וכח קבלה‬ ‫כל הבריאה היא באופן של זכר ונקבה‪,‬‬ ‫שהם בחי' זכר ונקבה שיש בכל הבריאה‬ ‫משפיע מקבל‬ ‫כולה‪ ,‬ועל ידי החיבור התמידי ביניהם יש‬ ‫‪ øåàéáå‬הענין בזה‪ ,‬הנה מה שאמר הכתוב‬ ‫תנועה קבועה המקיימת את הבריאה‪.‬‬ ‫על אדם הראשון ]וחוה[ "זכר‬ ‫וכאשר מפרידים בין שני כוחות אלו נוצר‬ ‫ונקיבה בראם" )בראשית ה‪ ,‬ב(‪ ,‬הרי בעומק‬ ‫חורבן‪ ,‬כי לבנין העולם צריכים יחוד בין‬ ‫הדברים נאמר זה הדבר על כל בריאת‬ ‫שני הכוחות ביחד‪.‬‬ ‫העולם ]כי האדם הוא 'עולם קטן' ודוגמא‬ ‫של כל הבריאה כדאיתא[‪ .‬וכן ידוע‬ ‫בעבודת ה' יש ענין השתוקקות בחינת‬ ‫ליודעים בחכמת הטבע‪ ,‬שכל הנבראים הם‬ ‫מקבל‪ ,‬וענין דעת בחינת משפיע‬ ‫באופן של זכר ונקבה‪ .‬ולדוגמא זריעת‬ ‫כן הוא בעולם הרוחני‪ ,‬שהאדם‬ ‫‪åîëå‬‬ ‫הגרעין בארץ‪ ,‬יש בזה את כח הגרעין‬ ‫נברא באופן שהוא מקבל‪ ,‬אבל לא‬ ‫שהוא בחי' הזכר המשפיע‪ ,‬וכח האדמה‬ ‫במטרה שיהיה מקבל בלבד‪ ,‬אלא כדי שגם‬ ‫המקבל‪ .‬וכמו כן בצמיחת פירות האילן‬ ‫יעסוק בהשפעה‪ ,‬והוא כאשר ימשיך שפע‬ ‫וכל הצמחים‪ ,‬יש באילנות ובעשבים גם כן‬ ‫מלמעלה על ידי עבודתו‪ ,‬שאז יחשב‬ ‫חלק של משפיע וחלק של מקבל‪ ,‬ורק על‬ ‫בבחי' משפיע‪ ,‬ונמצא מאחד השפעה‬ ‫ידי השילוב ביניהם צומחים הפירות וכל‬ ‫יג‬ ‫דברי אמת ‪ Û‬פ רי הארץ‬ ‫‪àéäù äåöîä àåä 'äùà' ùåøéôå‬‬ ‫וקבלה במציאותו‪ .‬וזהו סוד העלאת מ"ן‬ ‫‪) äðéëù‬עיין תיקו"ז סח‪ ;.‬עט‪éë äùà" åäæå ,(:‬‬ ‫]מיין נוקבין[ ע"י מ'סירות נ'פש‪ ,‬והמשכת‬ ‫‪äìç ãçôä íàù "øëæ äãìéå òéøæú‬‬ ‫מ"ד ]מיין דכורין[ שהיא השפעת מ'וחין‬ ‫‪íùâî àåäù ,äåöîä ïî íãàä ìò‬‬ ‫וד'עת‪ .‬ויחוד זה בין היראה והאהבה שהיא‬ ‫‪ãçôä ïîù ãò .ìéòì øëæðë äúåà‬‬ ‫יחוד בין בחי' משפיע ומקבל כנזכר‪ ,‬בא‬ ‫‪,êøáúé åá äçîùäå ,úåãîä ìà òéâî‬‬ ‫בכמה אופנים גם בפרטיות העבודה‪ ,‬כענין‬ ‫‪.ïåéìòä ïåöø åðåöø äùòðå øîàù‬‬ ‫מה שיש עבודת הלב שהיא התלהבות‬ ‫‪íééçäå ïåøëæäå ,íéøëæä íìåò àåäù‬‬ ‫והשתוקקות‪ ,‬והיא באה בתנועה של‬ ‫‪àøá ïåöøá éë ,äòôùäå äëøáäå‬‬ ‫כעבודת‬ ‫למעלה‬ ‫מלמטה‬ ‫התעוררות‬ ‫‪äùòî ãéîú íåé ìëá ùãçîå íìåòä‬‬ ‫המקבל‪ ,‬ועבודת המח שהיא השגות‬ ‫‪,äãìåää àåä íùîå .úéùàøá‬‬ ‫בגדלות המוחין באה באופן של המשכה‬ ‫‪,ììë íìåòá äéä àìù øáã ãéìåîù‬‬ ‫מלמעלה למטה כענין השפעה‪ ,‬והאדם‬ ‫‪éøäù ,äàéøáä íãå÷ àåä ïåöøä éë‬‬ ‫צריך לאחד ביניהם‪.‬‬ ‫‪.àøá åðåöøá‬‬ ‫הדרך האמיתית הוא להקדים ענין‬ ‫רמז ענין זה בב' הגירסאות בברכת התורה‬ ‫היראה בחינת מקבל‬ ‫לומר שזהו סוד שני הגירסאות‬ ‫‪øùôàå‬‬ ‫ההקדמה שיצירה אמיתית נובעת‬ ‫‪øçà‬‬ ‫בברכת התורה המבוארים בטור‬ ‫מאהבה ויראה המתאחדים‪ ,‬דהיינו‬ ‫)או"ח סי' מז(‪ ,‬שהאשכנזים מברכים 'לעסוק‬ ‫אשר קיום אמיתי בעבודת ה' בא עם יראה‬ ‫בדברי תורה'‪ ,‬ובני ספרד מברכים 'על‬ ‫ואהבה גם יחד‪ .‬כותב רבינו את הכלל‬ ‫דברי תורה'‪ .‬כי הנה ראשי התיבות ע'ל‬ ‫בדרכי העבודה‪ ,‬שצריכים להקדים מקודם‬ ‫ד'ברי ת'ורה הוא 'דעת'‪ ,‬המורה על‬ ‫את היראה‪ ,‬ורק אז יכולים להגיע לבחינת‬ ‫המשכת דעת ומוחין ממעלה למטה‪.‬‬ ‫"וילדה זכר" שמתעורר שפע חדש של‬ ‫ואילו ראשי התיבות ל'עסוק ב'דברי‬ ‫מוחין ומדות מן הרצון העליון‪.‬‬ ‫ת'ורה הם 'לבת'‪ ,‬המורה על התלהבות‬ ‫ושני‬ ‫למעלה‪.‬‬ ‫ממטה‬ ‫וכיסופיו‬ ‫הלב‬ ‫האדם בתחילתו הוא רק מקבל וצריך‬ ‫דברים‬ ‫ואלו‬ ‫ואלו‬ ‫נכונים‬ ‫הגירסאות‬ ‫להתהפך למשפיע גמור‬ ‫אלקים חיים כי שניהם נצרכים‪ ,‬יש אנשים‬ ‫הדבר יש נקודה עמוקה בענין‬ ‫‪÷îåòáå‬‬ ‫שעוסקים יותר בדעת ובמוחין שבתורה‪,‬‬ ‫"זכר ונקיבה בראם"‪ ,‬דהיינו‬ ‫ויש אנשים העוסקים בתורה יותר עם לב‬ ‫ה'‪,‬‬ ‫בעבודת‬ ‫ומקבל‬ ‫משפיע‬ ‫בחי'‬ ‫"בלבת אש מתוך הסנה"‪ ,‬ושניהם כאחד‬ ‫המבוארת הרבה בתורת בעל הסולם‪.‬‬ ‫טובים כל אחד בחלקו‪ ,‬כי צריך האדם‬ ‫צריך‬ ‫שהאדם‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫הדבר‬ ‫ותמצית‬ ‫לכלול את שניהם באחדות‪.‬‬ ‫פ רשת נח‬ ‫יד‬ ‫קיום מצוות ה' צריך להיות במטרה‬ ‫אל‬ ‫גמור‬ ‫'מקבל'‬ ‫מלהיות‬ ‫להתהפך‬ ‫להשפיע‬ ‫'משפיע' גמור‪ ,‬וזהו כלל עבודת האדם כל‬ ‫זה ודאי שצריכים גם בעשיית‬ ‫‪éôìå‬‬ ‫ימי חייו‪ .‬כי האדם נולד 'מקבל' גדול‬ ‫המצוות לעסוק בהם באופן זה‪,‬‬ ‫ביותר‪ ,‬אין עוד 'מקבל' גדול כל כך כמו‬ ‫לא לחפש את הריווח האישי שיקבל על‬ ‫תינוק בעת לידתו ובקטנותו‪ ,‬כל אחד‬ ‫ידי המצוה‪ ,‬בין אם זה ריוח גשמי או‬ ‫משאר הנבראים יכול להתקיים באיזה‬ ‫שהוא הרווחה רוחנית‪ ,‬כי את המצוות אין‬ ‫אופן גם בלי לקבל מאחר‪ ,‬ואילו האדם‬ ‫עושים כדי לקבל‪ .‬אלא צריכים לעשות את‬ ‫הוא כל כולו 'מקבל' מכף רגל ועד ראש‪,‬‬ ‫המצוה בשם כל ישראל ]כמבואר בשפת‬ ‫שהרי הוא מקבל את מזונותיו ומלבושיו‬ ‫אמת בכ"מ[‪ ,‬לשם שמים‪ ,‬עבור הקב"ה‬ ‫בלי להיות מסוגל להספיק לעצמו את‬ ‫'שאמר ונעשה רצונו'‪ .‬וע"י עשיית מצוות‬ ‫צרכיו בכלל‪ .‬וגם בהמשך חייו מלמדים‬ ‫והקבלה‬ ‫ההמשכה‬ ‫הרי‬ ‫זה‪,‬‬ ‫באופן‬ ‫לו‬ ‫דואגים‬ ‫הזמן‬ ‫וכל‬ ‫הכל‪,‬‬ ‫אותו‬ ‫שמקבלים מכח המצוה‪ ,‬הוא באופן נעלה‬ ‫ומשפיעים אליו‪ .‬וכאשר הוא מתגדל‬ ‫ביותר‪ .‬שהרי בכל מצוה נמשך המשכה‪,‬‬ ‫והולך‪ ,‬הרי לאט לאט הוא מתחיל להיות‬ ‫של‬ ‫באופן‬ ‫המצוה‬ ‫כשנעשתה‬ ‫אבל‬ ‫מעט נותן ו'משפיע'‪ ,‬אבל עדיין איננו‬ ‫משפיע‪ ,‬ההשפעה יותר רחבה ומתקבל‬ ‫נותן אמיתי )ג(‪ .‬והאדם צריך להפוך את‬ ‫שפע יותר רחב‪ .‬אלא שצריך להיזהר לא‬ ‫כשם‬ ‫גמור‪,‬‬ ‫'משפיע'‬ ‫להיות‬ ‫עצמו‬ ‫להיות 'משפיע' בשביל 'לקבל' יותר‪ ,‬כי‬ ‫שהקב"ה הוא משפיע גמור שהרי אינו‬ ‫אם כן לא יעבוד סדר זה‪ ,‬כי רק המשפיע‬ ‫צריך לבריותיו‪ ,‬וכל מה שהקב"ה מגלה‬ ‫לשם השפעה מעורר את הנחת רוח‬ ‫ונותן לנו אינו אלא השפעה ונתינה בלי‬ ‫הנכונה למעלה‪ .‬ולכן צריך להחזיק ראש‬ ‫שום קבלה כלל‪ .‬כך צריך האדם לדבק‬ ‫להיות באמת משפיע‪ ,‬ולא להיאבד בסופו‬ ‫בבוראו‪' ,‬מה הוא רחום אף אתה רחום'‬ ‫ה'רווחים'‬ ‫של‬ ‫בחשבונות‬ ‫דבר‬ ‫של‬ ‫)שבת קלג‪ ,(:‬להתהפך להיות יותר ויותר‬ ‫שמרויחים על ידי זה‪.‬‬ ‫משפיע‪ ,‬ובזה הוא נדבק בבורא‪.‬‬ ‫ג‪ .‬דבר רגיל הוא בשנים הצעירות‪ ,‬אשר בני אדם רגילים להרגיש כי הכל מגיע להם‪ ,‬וטענותיהם בפיהם למה‬ ‫לא נותנים להם דבר פלוני ולמה אין להם דבר אלמוני‪ .‬וצריכים לדעת כי אכן אלו הם תחושות ה'מקבל'‪,‬‬ ‫שאינו מסתכל על מה שהוא צריך 'להשפיע' אל העולם‪ ,‬אלא מה הוא יכול וצריך הוא 'לקבל' מן העולם‪ ,‬ומי‬ ‫שאינו עובד על מידה זו נשאר 'מקבל' לכל ימי חייו‪ .‬וימי הבחרות צריכים להיות סוף תקופת ה'קבלה'‪ ,‬ותחלת‬ ‫ההכשרה להיות 'משפיע' אמיתי‪ .‬כמו שהוא במשל הגשמי של זה העולם‪ ,‬שימי הנערות הם התקופה שהנער‬ ‫צריך להפסיק להיות תלוי על מה שנותנים לו‪ ,‬והוא כבר צריך להכין את עצמו לכלכל בעצמו את כל צרכיו‪.‬‬ ‫וכן הוא באופן אמיתי ועמוק יותר בעולם האמיתי‪ ,‬שהבחור כבר עומד על דעתו‪ ,‬וצריך הוא להיות משפיע‬ ‫ולא מקבל‪.‬‬ ‫טו‬ ‫דברי אמת ‪ Û‬פ רי הארץ‬ ‫פ רק ו‬ ‫המשכ ת תולדות ﬠל ידי הקדמת היראה‬ ‫גם במצות פריה ורביה מצד היותה מצוה‬ ‫‪íé÷éãö ìù íäéúåãìåú ø÷éò' åäæå‬‬ ‫בין המצוות‪ ,‬הרי זה גם בא בסדר היראה‬ ‫‪ãéìåî àåä íùîù ,'íéáåè íéùòî‬‬ ‫ואהבה כנזכר לעיל בבחי' "אשה כי‬ ‫‪äéøô úåöî éøäù .ïë íâ íééîùâ‬‬ ‫תזריע"‪ ,‬וזה מעורר את ה"וילדה זכר"‬ ‫‪äðåùàø àéäå ,äåöî ïë íâ äéáøå‬‬ ‫ברוחניות ובגשמיות באופן הנכון‪.‬‬ ‫‪íé÷ñåò íé÷éãö úåéä øçàå .úåöîáù‬‬ ‫‪äìåòå ,øëæðä êøã ìò åæ äåöîá‬‬ ‫בעשיית מצווה בכוונה רוחנית‪ ,‬מהפך‬ ‫‪êéùîî íùî ,äàéøáä øãñî äìòîì‬‬ ‫רגע כלה לרגע נצחי‬ ‫‪.éîùâá øöåðä ãìåì äãìåúäå úåéçä‬‬ ‫‪ïë íâ äùòðù äîöò äåöîî ãáìî‬‬ ‫רבינו 'שהוא דבר קיום ונצח‬ ‫‪áúëå‬‬ ‫‪øáã àåäù ãáìî ,äãìåä êøã ìò‬‬ ‫שאדם‬ ‫דבר‬ ‫כל‬ ‫כי‬ ‫לעולם'‪,‬‬ ‫÷‪íìåòî "íäá éçå" ,íìåòì çöðå íåé‬‬ ‫עושה בחיות רוחנית ועם כוונה רוחנית‪,‬‬ ‫‪.íìåò ãòå‬‬ ‫הרי הוא פועל בזה שהדבר יהיה נצחי‪,‬‬ ‫שהרי הרוחניות אינה באה לידי כליון‬ ‫‪ ÷ñåòùë‬במצוות הולדה בכוונה להמשיך‬ ‫כמו המציאות הגשמית‪ .‬אדם המניח‬ ‫אור מהקב"ה‪ ,‬אזי גם ההולדה‬ ‫תפילין‪ ,‬אומר קידוש‪ ,‬מתפלל לרבש"ע‬ ‫הגשמית נמשך אחר חלק הנשמה‬ ‫בעת צרה שזהו מצוות עשה דאורייתא‪,‬‬ ‫יש בזה המשכה מאד חזקה‪ .‬כל המצוות‬ ‫פריה ורביה מתקיימת על ידי‬ ‫‪úåöî‬‬ ‫שאנו עושים במשך היום‪ ,‬אם נעשה זאת‬ ‫שהאדם נושא אשה ונולדים לו‬ ‫עם כוונה אמיתית שעל ידיהם נתחבר‬ ‫תולדות‪ ,‬והרי הוא ממשיך בזה אל העולם‬ ‫להקב"ה‪ ,‬בכוונת 'לשם יחוד קוב"ה‬ ‫תולדות גשמיות‪ ,‬אבל בעצם הוא ממשיך‬ ‫ושכינתיה'‪ ,‬נהיה יותר נצחיות‪ ,‬הרי זה‬ ‫נשמות‪ .‬ואם האדם יתבונן בכך שכל‬ ‫דביקות בבורא ית' שהוא נצחי‪ .‬ועל ידי‬ ‫נישואי איש ואשה‪ ,‬מעוררת המשכת‬ ‫זה משנה האדם את הרגע הכלה להיות‬ ‫נשמות קדושות מן העולם העליון‪ ,‬אזי גם‬ ‫רגע נצחי‪ ,‬ככל שהאדם עושה את המצוה‬ ‫בהמשכה הגשמית יהיה נמשך אחר חלק‬ ‫ביותר דביקות ותשוקה‪ ,‬הרי זה נהיה‬ ‫הנשמה שבדבר‪ .‬ואז יבא אל בחי' הלידה‬ ‫דבר נצחי‪.‬‬ ‫הנכונה‪ ,‬שהרי נתבאר כי כל מצוה באה על‬ ‫דרך לידה‪ ,‬כי מתעוררים באדם יראה‬ ‫‪ìò íà éë úåéäì øùôà éà äæ øáãå‬‬ ‫ואהבה הממשיכים יצירה חדשה‪ ,‬שהיא‬ ‫‪ìëúñîùë ,çåø úåëãå úåìôù éãé‬‬ ‫המשכה מחודשת מן הרצון העליון‪ .‬ולכן‬ ‫פ רשת נח‬ ‫טז‬ ‫אזי אין לו קיום והמשכה אמיתית של‬ ‫‪äæî ,åúúéçôå åîöò úåìôù ïðåáúîå‬‬ ‫מדות עליונות‪ ,‬וכל האהבה והשמחה‬ ‫‪.äåöîä íùâì àìù ìäáúî‬‬ ‫שהוא מרגיש מכוחם של מצוות אלו‪ ,‬אינם‬ ‫כשמבין פחיתותו בא לידי שפלות ועי"ז‬ ‫אלא דמיונות‪ ,‬שהרי הוא לא עבר עדיין את‬ ‫זוכה להמשכת האור‬ ‫מפתן הבית‪ ,‬ואיך יתכן שנכנס לתוך הבית‪.‬‬ ‫יודע ומכיר בעצמו כמה היצר‬ ‫‪íãàä‬‬ ‫ההבחנה בין דמיונות המקרבים לעבודת‬ ‫שולט עליו ובאיזו מהירות הוא‬ ‫ה'‪ ,‬לדמיונות שווא המרחיקים‬ ‫נופל‪ ,‬וכמ"ש רבינו במקו"א שאפילו צדיק‬ ‫יש לו אלפים פעמים נסיונות‪ ,‬וכל שכן אנו‬ ‫‪ ùéå‬לדעת כי בכלליות אין צריך להיבהל‬ ‫שאין בנו שום צדקות‪ ,‬וכדברי האור‬ ‫מעבודת ה' בדמיונות‪ ,‬כמ"ש השפת‬ ‫המאיר שהובאו לעיל שכמה קליפות יש‬ ‫אמת )פר' מטות( כי מחמת שעולם הזה היא‬ ‫בנו‪ ,‬וידע איניש בנפשיה איך בשביל טובת‬ ‫עלמא דשקרא‪ ,‬לכן אחד מן הדרכים‬ ‫הנאה קטנה מיד הוא נמשך בקלי קלות‬ ‫לעבוד את ה' הוא ע"י דמיונות‪ .‬וכגון מה‬ ‫לחשוב רק על עצמו‪ .‬ואחר כך הוא‬ ‫שמבואר בספה"ק על הפסוק )תהלים טז‪ ,‬ח(‬ ‫מתבונן וחושב 'איך אני המגושם כל כך‬ ‫"שויתי ה' לנגדי תמיד"‪ ,‬דהיינו לכוין את‬ ‫הולך לקיים מצוה'‪ ,‬וזה מביא אותו‬ ‫אותיות שם הוי"ה‪ ,‬הרי זה גם כן עבודה‬ ‫לשפלות ודכות רוח‪ .‬ודוקא על ידי זה הרי‬ ‫עם דמיונות‪ ,‬שהרי שם הוי"ה ושאר‬ ‫הוא זוכה אחר כך להמשכת האור הפנימי‬ ‫השמות גבוהים ונעלים הרבה מצורה של‬ ‫של המצוה‪.‬‬ ‫אותיות גשמיים ]וכוונת הפסוק בעצם הוא‬ ‫על זכירת שם הוי"ה הנעלה והרוחני[‪,‬‬ ‫‪úåìâúäá ãñçúîä ïë ïéàù äî‬‬ ‫אולם אף על פי כן נתן ה' אופן זה בשביל‬ ‫‪÷ñåò åúåéä éðôî ,ùòøå íòø ìå÷á‬‬ ‫שנוכל להידבק בו‪ .‬אולם יש להבדיל בין‬ ‫‪úåìãâá äãé ìò ìãâúîå ,'ä úåöîá‬‬ ‫'דמיונות' המקרבים לעבודת ה'‪ ,‬ל'דמיונות‬ ‫‪ìë ,äìéçú åá äéäù äîî øúåé‬‬ ‫שוא' המרחקים את האדם מן האמת‪.‬‬ ‫‪íðéà íä ,åòéâéù úåçîùäå úåãîä‬‬ ‫והסימן להכיר דמיונות שוא הוא כל דבר‬ ‫‪ìëå ,ìéòì øëæðë úåðåéîã àìà‬‬ ‫שיש בו גיאות‪ ,‬שהרי אז אומר הקב"ה 'אין‬ ‫‪éìá íéôåâå ,íìåë íééîùâ íä åéúåöî‬‬ ‫אני והוא יכולין לדור בכפיפה אחת'‪.‬‬ ‫‪.íäá úåéç íåù‬‬ ‫משא"כ סתם דמיונות‪ ,‬אם הם מביאים את‬ ‫האדם להיוץ עוסק בטוב ובמחשבות‬ ‫טובות‪ ,‬הרי טוב שימשיך לעסוק בזה‪ .‬אבן‬ ‫כשהולך בגדלות כל האהבה והשמחה‬ ‫הבוחן אם לעסוק בזה הוא רק האם הוא‬ ‫הם דמיונות‬ ‫מתגאה או לא‪ ,‬ולא לבחון האם זה אמת‬ ‫‪ éî‬שחושב לעצמו 'מי כמוני שקיים מצוה‬ ‫או דמיונות‪.‬‬ ‫כזו‪ ,‬כאלו חסדים וכזה לימוד תורה'‪,‬‬ ‫יז‬ ‫דברי אמת ‪ Û‬פ רי הארץ‬ ‫מלפניו‪ .‬כי בעשיית מצוה‪ ,‬בהמשכה‬ ‫‪ìë ìò äéäé íëúçå íëàøåîå" åäæå‬‬ ‫רוחנית כזאת‪ ,‬נפעל "ומוראכם וחתכם‬ ‫‪) "õøàä úéç‬בראשית ט‪ ,‬ב(‪øçà áåúëä ,‬‬ ‫יהיה על כל חית הארץ"‪.‬‬ ‫‪å÷ñòúùë ,ïéðòäå ."åáøå åøô" úåöî‬‬ ‫‪øãñ ïå÷éúë äéáøå äéøô úåöîá‬‬ ‫‪ïî äìòîì åòéâäá åîöòá àåä ïëå‬‬ ‫‪ìù ãçôäå äàøéä íéã÷äì ,úåöîä‬‬ ‫‪íå÷îä àøåð äî" ,åúàøéá äàéøáä‬‬ ‫‪åæ äàøéä ïîå ,ìéòì øëæðë äåöî‬‬ ‫‪) øîàîë .íéàøáðä ìë ìò "äæä‬שמות‬ ‫‪úåéçäå ïåéìòä ïåöøä ìà åòéâú‬‬ ‫כג‪ ,‬ב( "‪÷éãöäå ,"úåèäì íéáø éøçà‬‬ ‫‪àøáð äðîîù äàéøáä íãå÷ù‬‬ ‫‪.íùøùå íøå÷î àåä éë ,íéáøä àåä‬‬ ‫‪ãìåì úåéç êùîúé íùîå ,íìåòä‬‬ ‫‪.íéàøáðä ìë ìò åàøåîå ,øöåðä‬‬ ‫נקרא 'רבים'‪ ,‬כי הוא מחזיק את‬ ‫‪÷éãöä‬‬ ‫הנשמות השייכים אליו‪ ,‬והוא‬ ‫כצינור הממשיך עליהם את כל השפע‪,‬‬ ‫כל המשכה שנולדת באופן הנכון מטיל‬ ‫ולכן יש יראה ופחד ממנו‪.‬‬ ‫מורא על הנבראים‬ ‫ורביה היא המצוה הראשונה‪ ,‬ויש‬ ‫‪äéøô‬‬ ‫‪éðôî éë ,ãìåä úåéç äæ êøã ìòå‬‬ ‫בה עסק גשמי‪ .‬אבל מי שעושה‬ ‫‪íãå÷ åàøåîå ãìåä úåéç úåéä‬‬ ‫עסק זה באופן של 'מצוה' כראוי‪ ,‬נמשך‬ ‫‪ïî àåäù ,íéàøáðä ìë ïî äìòîìå‬‬ ‫דרכו המשכה גדולה מאד‪ ,‬להיות הולד‬ ‫‪åäæå ,äàéøáä íãå÷ù ïåöøä‬‬ ‫הנולד מעסק זה מעולה ונמשך ממקור‬ ‫"‪ì"æ é"ùø ùøôîù "íëúçå íëàøåîå‬‬ ‫גבוה‪ .‬וכמובן שכן הוא גם בכל המצוות‪.‬‬ ‫'‪.ù"åòé 'íëúåéçå‬‬ ‫אשר האדם הנכנס אליהם ביראה הראויה‪,‬‬ ‫מגיע ועולה עד ההמשכה הראשונה‬ ‫רש"י שהוא לשון חיות‪ ,‬מפני 'שכל‬ ‫‪'éô‬‬ ‫ממקור הבריאה‪ .‬ובן שנולד על ידי שאביו‬ ‫זמן שהתינוק בן יומו חי אין אתה‬ ‫קיים את מצוותו ביראה הראויה‪ ,‬מטיל‬ ‫צריך לשומרו מן העכברים‪ ,‬עוג מלך‬ ‫מורא על כל הנבראים‪ .‬וכך גם כל המשכה‬ ‫הבשן מת צריך לשומרו מן העכברים' )שבת‬ ‫ה'נולדת' מכח העסק הראוי בכל שאר‬ ‫קנא‪ .(:‬ונראה מדברי רבינו דנקט 'תינוק'‬ ‫המצוות‪ ,‬הרי היא מביאה מורא על כל‬ ‫דוקא‪ ,‬והרי חיות זו נמצאת אצל כל אדם‬ ‫הנבראים‪ .‬וכמבואר מצדיקי עולם‪ ,‬שבעלי‬ ‫חי‪ ,‬אבל התינוק הוא נברא הסמוך ללידתו‬ ‫חיים ברחו מהם מרוב יראתם‪ .‬בעיר‬ ‫והמשכתו אל העולם‪ ,‬וזה מרמז על כך‬ ‫קושטא ברח פעם האריה מגן החיות‪,‬‬ ‫שהמורא מן האדם החי תלוי איך שאביו‬ ‫והחיילים הסתובבו ברחובות העיר כדי‬ ‫המשיכו אל העולם ע"י יראת שמים וכו'‬ ‫ללכדו‪ ,‬והזהירו את כל בני העיר שיסתגרו‬ ‫כמבואר לעיל‪ ,‬ועל ידי זה מוטלת אימתו‬ ‫בביתם‪ .‬ואחד הצדיקים יצא לרחוב העיר‬ ‫על הבריות‪.‬‬ ‫כשהוא עטור בתפילין‪ ,‬והאריה נכנע‬ ‫פ רשת נח‬ ‫יח‬ ‫‪ éøä‬כל לידתו לא היתה אלא מעשה גשמי‬ ‫‪àøåîä íéã÷ä àìùë ïë ïéàù äîå‬‬ ‫בלי אור רוחני‪ ,‬ואין הוא אלא בריאה‬ ‫‪,ìéòì øëæðë ãìåä úåéç úåëùîäå‬‬ ‫גשמית בין כל הנבראים‪ ,‬ולמה יטיל אימה‬ ‫‪ìë ìò åàøåîå åúúç äéäé äîì‬‬ ‫ופחד על שאר הנבראים‪.‬‬ ‫‪.õøàä úéç‬‬ ‫פ רק ז‬ ‫האדם צריך להתﬠלות מלהיות 'נברא' אל בחי' 'שלא נברא'‬ ‫‪,"ùîùä úçú ìåîòéù åìîòá" íãàì‬‬ ‫‪) ì"æç åøîàù åäæå‬עירובין יג‪åì çåð' (:‬‬ ‫‪'ùîùä ïî äìòîì' òéâéù íà éë‬‬ ‫‪'àøáðù åéùëòå àøáð àìù íãàì‬‬ ‫‪.äàéøáä íãå÷å‬‬ ‫‪ì"æç åøîà àä 'ñåúä åù÷äå ,'åëå‬‬ ‫)ע"ז ה‪åðéúåáàì äáåè ÷éæçðå åàåá' (.‬‬ ‫העוסק בדברים גשמיים שתחת‬ ‫‪,'íìåòì åðàá àì íä àìîìàù‬‬ ‫השמש‪ ,‬נוח לו שלא נברא‪ ,‬כי אין‬ ‫‪,àøáðù íãàì åì áåè øúåé òîùîã‬‬ ‫למעשיו קיום אמיתי‬ ‫‪.íéòùøå íé÷éãöá åöøúîå‬‬ ‫שאמרו חז"ל כי נח לו לאדם שלא‬ ‫‪äî‬‬ ‫נברא‪ ,‬היינו אשר העיסוק בדברי‬ ‫מקשים למה לנו להחזיק טובה‬ ‫‪'ñåúä‬‬ ‫העולם הזה אין בו שום תכלית אמיתית‪,‬‬ ‫לאבותינו על כך שבאנו לעולם‬ ‫ולכן נח יותר לאדם שלא להיות 'נברא'‪.‬‬ ‫]עי' שם בגמ' אם הכוונה שלא היינו‬ ‫אלא כל התכלית היא להתעלות למעלה מן‬ ‫באים לעולם כלל‪ ,‬או שלא היה לנו‬ ‫הבריאה‪ ,‬כאשר יתבאר‪ .‬ולפי דרכנו למדנו‬ ‫חשיבות[‪ ,‬והרי אמרו חז"ל שנח לו לאדם‬ ‫לגבי אותם אנשים הבטוחים שהם שינו‬ ‫שלא נברא בכלל‪ ,‬ואם כן מה טובה היא‬ ‫את העולם‪ ,‬והם באמת מקבלים על כך‬ ‫שבאנו לעולם‪ .‬ומתרצים כי רק הרשעים‬ ‫פרסים וכבוד בעולם הזה‪ .‬אבל האמת היא‬ ‫נח להם שלא נבראו‪ ,‬אבל צדיקים יש‬ ‫שכל עיסוק בכל מה שנמצא "תחת‬ ‫להם להחזיק טובה לאבותיהם‪ ,‬כי להם נח‬ ‫השמש" אין בו שום יתרון‪ ,‬שהרי הכל‬ ‫יותר שנבראו‪.‬‬ ‫כלה ואבד ואין לו קיום אמיתי‪ .‬וכל‬ ‫בדברים‬ ‫רק‬ ‫היא‬ ‫והתכלית‬ ‫היתרון‬ ‫‪,ïáåé ì"ðä åðéøáã é"ôò ïéðòäå‬‬ ‫שנחשבים 'למעלה מן השמש' כמבואר‬ ‫‪åì áåè ïéà 'àøáðù åéùëò' åìéôàù‬‬ ‫יט‬ ‫דברי אמת ‪ Û‬פ רי הארץ‬ ‫שנברא'‪ ,‬שהאדם מגושם ומשוייך לעולם‬ ‫בחז"ל )שבת ל‪ ,(:‬דהיינו הדברים הרוחניים‬ ‫הזה‪' ,‬אמרי לה יפשפש במעשיו' שיתבונן‬ ‫שהם למעלה מהבריאה והגשמיות‪.‬‬ ‫בשפלותו‪ ,‬ולאחר מכן 'ואמרי לה ימשמש‬ ‫‪ êéùîîå‬רבינו לבאר‪ ,‬איך יגיע האדם אל‬ ‫במעשיו' שיתבונן שבכל זאת ה' ציוה‬ ‫העולמות הרוחניים ש'למעלה‬ ‫אותו לעשות המצוות‪ ,‬ועל ידי זה יבוא‬ ‫מהשמש' וכיצד יוכל להמשיך משם‪.‬‬ ‫לבחי' 'לא נברא' ולבחי' קודם השמש‪,‬‬ ‫ומתרץ שזה הוא מה שאמרו חז"ל 'ועכשיו‬ ‫ויהיה מחובר ודבק ברבש"ע‪.‬‬ ‫לה‬ ‫ואמרי‬ ‫במעשיו‪,‬‬ ‫יפשפש‬ ‫שנברא‬ ‫‪äáåè ÷éæçðå åàåá'î éãéî äù÷ àìå‬‬ ‫ימשמש במעשיו'‪ ,‬והוא ענין ההתבוננות‬ ‫‪'ñåúä åöøúù àåäå ,'åðéúåáàì‬‬ ‫בקדושת המצוות‪ ,‬אשר למרות שפלותו‬ ‫‪.'åëå íé÷éãöá‬‬ ‫וחומריותו של האדם‪ ,‬בכל זאת הקב"ה‬ ‫מצווהו במצוותיו‪ ,‬כאשר יתבאר‪.‬‬ ‫‪ éë‬גם אחר שנברא האדם‪' ,‬בואו ונחזיק‬ ‫טובה לאבותינו'‪ ,‬מפני האפשרות‬ ‫‪'åéùòîá ùôùôé'ù ,íùì òéâé äîáå‬‬ ‫והיכולת לחזור לבחי' 'שלא נברא'‬ ‫‪,àðáùåçã éøàîî úåéäì ,åøáòù‬‬ ‫וקודם השמש‪.‬‬ ‫‪åúåùòá ìäáúéå åúåúéçô øéëéå‬‬ ‫‪úåöîä äùòîá 'ùîùîé'å .'ä úåöî‬‬ ‫‪úå÷æçúä àåä ùåîùéîäå ,àúùäã‬‬ ‫הגוף הוא רק 'בשר האדם'‪ ,‬ולא‬ ‫‪ìåçé àìéîîå .åúåãçô éøçà åúðåîàá‬‬ ‫האדם עצמו‬ ‫‪òéâéå ,äçîùäå ùãå÷ä çåø åùàø ìò‬‬ ‫‪ ïéðòå àåäù äàéøáä íãå÷ù ïåöøä ìà‬זה של ההתעלות לבחי' 'לא נברא'‪,‬‬ ‫יתבאר על פי מה שכתב רבינו‬ ‫'‪.'àøáð àìù‬‬ ‫במקו"א כי 'בשר האדם' הוא דרגא נמוכה‬ ‫ולא זהו עיקר האדם‪ ,‬ועיקר האדם הוא‬ ‫‪'àøáð àìù íãàì åì çåð' 'éô äæå‬‬ ‫באמת החלק הנעלה שלו‪ ,‬והוא חלק‬ ‫‪òéâé 'àøáðù åéùëòå' ,êëì òéâéù‬‬ ‫הנעלה מן הבריאה הגשמית‪ .‬ובאמת הרי‬ ‫‪ùåôùô é"ò 'àøáð àìù' ìà‬‬ ‫לפני חטא אדם הראשון היה האדם יכול‬ ‫‪.ì"ðë ùåîùîå‬‬ ‫להשיל מעצמו את הגוף ולאחר מכן לשוב‬ ‫אל הגוף‪ ,‬והיה זה דבר הנראה במוחש‬ ‫שהגוף אינו האדם‪ ,‬ולא היה כל קושי‬ ‫הפשפוש הוא התבוננות בשפלותו‪,‬‬ ‫להרגיש את אמיתת החיים הרוחניים‪.‬‬ ‫והמשמוש הוא התבוננות שה' הוא‬ ‫אולם מאז אחר החטא אנו מלופפים כל‬ ‫המצווה‬ ‫ְ ֶַ‬ ‫הזמן עם הגוף‪ ,‬ומרגישים כי אנחנו בבחי'‬ ‫הפשפוש והמשמוש יבוא האדם‬ ‫‪é"ò‬‬ ‫'ועכשיו שנברא'‪ .‬אולם עדיין צריכים אנו‬ ‫לבחינת 'לא נברא'‪ ,‬עד למעלה מן‬ ‫להתבונן ולהכיר את האמת‪ ,‬שהגוף הוא‬ ‫הבריאה‪ .‬וזהו ביאור מאמר רז"ל 'ועכשיו‬ ‫פ רשת נח‬ ‫כ‬ ‫לו להרגיש ולחוש זאת‪ ,‬והוא ענין יסודי‬ ‫רק 'בשר האדם' ולא האדם עצמו‪ .‬וככל‬ ‫בעבודת ה' )ד(‪.‬‬ ‫שהאדם זך ורוחני יותר‪ ,‬הרי יותר בניקל‬ ‫פ רק ח‬ ‫התקשרות האדם אל ה בורא ית"ש ﬠל ידי מﬠשה המצוה הגשמי‬ ‫‪ìà äåöîä äùòîá òéâäù ,ïë íâ‬‬ ‫‪ùåøéô ,"çð úåãìåú äìàå" 'éô åäæå‬‬ ‫÷‪øùôà äæ êøã ìòå .äàéøáä íãå‬‬ ‫'‪,ïåéìòä ïåöø íå÷îî ,'àøáð àìù‬‬ ‫‪úåöîä ìë éøäù ,úåöîä ìëá øîåì‬‬ ‫‪äéä íéîú ÷éãö ùéà çð" ãåñ åäæå‬‬ ‫‪.'úåãìåú' íéàø÷ð‬‬ ‫‪,íéáåè íéùòî íäù "åéúåøåãá‬‬ ‫‪ïåöø íå÷î àåä "åéúåøåãá" ùåøéôå‬‬ ‫שנוהג זה הכלל בענין המשכת‬ ‫‪åîë‬‬ ‫‪.úåøåãä øãñ àåäù ,ïåéìòä‬‬ ‫תולדות‪ ,‬כן הוא בכל המצוות‬ ‫'עיקר‬ ‫שאמרו‬ ‫כמו‬ ‫בהם‪,‬‬ ‫שעסק‬ ‫נח' היינו שהמשיך מן המקור‬ ‫'‪úåãìåú‬‬ ‫תולדותיהם של צדיקים מעשיהם הטובים'‪.‬‬ ‫העליון שהוא בחי' 'לא נברא'‪,‬‬ ‫להיות משתלשל עד למטה‪ ,‬כי זה הוא דרך‬ ‫‪) ë"çà øîàù åäæå‬ו‪ ,‬ט( "‪çð ãìåéå‬‬ ‫המשכת התולדות האמיתיים‪ ,‬על ידי‬ ‫‪úåöî ÷ñò øãñ ïîù "íéðá äùìù‬‬ ‫העסק בעשיית מצוות עם חיבור למקור‪ .‬כי‬ ‫‪íéðá äùìù ãéìåä ,ì"ðë äéáøå äéøô‬‬ ‫ענין דורות היינו סדר השתלשלות‪ ,‬בבחי'‬ ‫‪.ì"ðë éîùâá‬‬ ‫"דור לדור ישבח מעשיך" )תהלים קמה‪ ,‬ד(‪,‬‬ ‫מקור הנמשך מדבר לדבר‪ ,‬וזה בא על ידי‬ ‫‪ùåøéô øîåì øùôà äæ êøã ìòå‬‬ ‫הדביקות ברצון העליון בקיום המצוות‪.‬‬ ‫‪ìù éîùâä àåä "íç" àåäå ,úåîùä‬‬ ‫‪ì"æ é"ùøéôë ïè÷ä àåäù ,äåöî‬‬ ‫‪úåöîá ùåøéô "åéúåøåãá" øîàé åà‬‬ ‫‪) øãñä òöîàá‬ט‪ ,‬כד(‪àåäù íç ïîå .‬‬ ‫‪"íéîú ÷éãö ùéà" äéä ,äéáøå äéøô‬‬ ‫ד‪ .‬בימים אלו עלו הרבה נשמות השמימה‪ ,‬והאדם החי חיים גשמיים וחיי עולם הזה‪ ,‬מתעורר צערו על ניתוק‬ ‫הנשמה מן הגוף‪ .‬אולם ככל שהאדם מתרומם יותר וחייו חיי רוחניות‪ ,‬הרי צערו הוא רק צער הנשמות‬ ‫מזה ]שאין הם יכולים לחיות בעולם הזה ולעשות מצוות וכו'[‪ ,‬ולמעלה מזה צער השכינה‪ .‬כשם שלילד קטן‬ ‫נוגע אם שוברים לו את בנין ה'לגו' שבנה‪ ,‬יותר מאשר פטירת זקנתו‪ .‬כך כל אדם מגושם‪ ,‬אכפת לו דברים‬ ‫קטנים הנוגעים אליו‪ ,‬יותר מאשר צער אמיתי על דברים גדולים‪ .‬כמו כן הצער בסילוק הנשמות למעלה יש‬ ‫בזה הרבה דרגות‪ ,‬וכל אחד כפי דרגתו ומדרגתו אכפת לו‪ ,‬כפי העולם בו הוא חי‪.‬‬ ‫כא‬ ‫דברי אמת ‪ Û‬פ רי הארץ‬ ‫‪,àåä êéøá àùãå÷á äì àøáçì úò éàä‬‬ ‫‪"íù"ì òéâäå ìäáúð ,éîùâä íù‬‬ ‫ובאור המאיר בהרבה מקומות )עיי' שיר‬ ‫)עיין זוה"ק ח"ג ערה‪(:‬‬ ‫‪äðéëùä àåäù‬‬ ‫‪) øîàîë‬שמואל ב' ח‪ ,‬יג( "‪ ãåã ùòéå‬השירים ד"ה שיר השירים ועוד רבים( מביא פסוק זה‬ ‫על בנין השכינה‪.‬‬ ‫‪"úôé"ì òéâä äðéëùä ïîå ,"íù‬‬ ‫‪ åðéáøå‬השפ"א גם רומז באופן נפלא ענין‬ ‫‪äáäàä àåäù ,ìåãâä àåäù‬‬ ‫הקשור לדברים האלו‪ ,‬והוא‬ ‫‪) øîàîë‬בראשית ט‪ ,‬כז( "‪íé÷ìà úôé‬‬ ‫בפרשת בא )תרנ"ו ד"ה בענין( שכתב וז"ל‪:‬‬ ‫‪äãîä àéä äáäàù ,"úôéì‬‬ ‫‪æ"òå ,äùòîá ïë ,øåáéãá äøåú ùéù åîë‬‬ ‫‪.ì"ðä øãñëå ,ì"ðë äçîùäå‬‬ ‫)אבות‬ ‫‪äùòîä àìà ø÷éò ùøãîä àì åæîø‬‬ ‫ממעשה המצוה הגשמי בא עד השכינה‬ ‫פ"א מי"ז(‪äøåúä ÷ø úåöîä äùòî ãáì ,‬‬ ‫הוא הגשמי בין בני נח‪ ,‬וגם ענין‬ ‫‪íç‬‬ ‫‪ùòéå 'ëù ïéðòë ,äùòîá úîéé÷úî äîöò‬‬ ‫התחזקות‬ ‫על‬ ‫מורה‬ ‫החמימות‬ ‫‪äåöî äùòî ìëá íâ úîàáå ,íù ãåã‬‬ ‫הגשמיות‪ ,‬כי כאשר מדות האדם הגשמיות‬ ‫‪äøîàð åáù ÷åñôä åúåà äæá øøåòúî‬‬ ‫בוערות בקרבו‪ ,‬מתחמם עליו בשרו‪ .‬וגם‬ ‫‪) íúåà íúéùòå ù"îëå ,äåöîä‬ויקרא יט‪ ,‬לז(‬ ‫חם היה המגושם שבאחיו‪ ,‬וחם הוא הקטן‬ ‫‪íëéîöò íúéùò åìéàë íëéìò éðà äìòî‬‬ ‫כלומר המדרגה הקטנה והגשמית‪.‬‬ ‫)ויק"ר לה‪ ,‬ז(‪ ,‬עכ"ד‪ .‬והיינו אשר במעשה‬ ‫ידי שהאדם מתפעל ונפחד מענין‬ ‫‪ìòå‬‬ ‫המצות באים עד השכינה‪.‬‬ ‫'חם' אשר בו‪ ,‬איך דבר גשמי עומד‬ ‫כיון דעל ידי 'חם' הגשמי הרי‬ ‫‪àìéîîå‬‬ ‫לעשות מצוה רוחנית ועילאית‪ ,‬הרי הוא‬ ‫שהוא‬ ‫'שם'‬ ‫עד‬ ‫בא‬ ‫הוא‬ ‫בא לבחי' 'שם' דהיינו השכינה המכונה‬ ‫הוא‬ ‫'יפת'‬ ‫אצלו‬ ‫מתעורר‬ ‫השכינה‪,‬‬ ‫'שם'‪ ,‬כמו שכתב "ויעש דוד שם"‪,‬‬ ‫ה'גדול'‪ ,‬כי גדול נקרא מידת החסד שהיא‬ ‫ודרשו בזוה"ק )וירא קטז‪ (:‬עה"פ הזה ‪ìëã‬‬ ‫אהבה‪ ,‬אשר כוחה להגדיל ולהשפיע‪.‬‬ ‫‪ï÷úå ãéáò åìéàë àúééøåàá ìãúùàã ïàî‬‬ ‫פ רק ט‬ ‫ההכנה הופכ ת את המצוה מגשמיות לרוחניות‬ ‫‪) øîàîë ,úåöîä‬שה"ש א‪ ,‬ו( "‪éìù éîøë‬‬ ‫‪) êë øçà øîàù åäæå‬ט‪ ,‬כ( "‪çð ìçéå‬‬ ‫‪.íéîùåâî ë"â úåöîäå ,"éúøèð àì‬‬ ‫‪ùåøéô ,"íøë òèéå äîãàä ùéà‬‬ ‫‪é"ùø ùåøéôë 'ïéìåç äùòð' çðùë‬‬ ‫‪ ùéà‬האדמה‪ ,‬מורה על כך שהוא נוצר מן‬ ‫‪àåäù "äîãàä ùéà" äùòðå ,ì"æ‬‬ ‫האדמה‪ ,‬ולכן הגשמיות ניכרת בו‪ ,‬כי‬ ‫‪äùòî åðééä "íøë òèéå" .íùåâî‬‬ ‫פ רשת נח‬ ‫כב‬ ‫התלבשות השכינה מגושמת אצלו‪ .‬הרי‬ ‫חלק הנשמה אינו נקרא אדמה‪ .‬וכאשר‬ ‫הוא 'מתיירא מערות אביו'‪ ,‬כביכול מן‬ ‫'איש האדמה' נוטע כרם‪ ,‬הרומז על מעשי‬ ‫הבזיון כלפי מעלה‪ ,‬לבזות ח"ו את הבורא‬ ‫המצות‪ ,‬כמו שדרשו בירושלמי עירובין‬ ‫ית' בגישום המצוה‪ .‬והוא אומר 'לשני‬ ‫)פ"ג ה"ט( דכיון שלא הפרישו חלה "כרמי‬ ‫אחיו' שהם שני הכוחות הנעלים‪ ,‬הכח של‬ ‫שלי לא נטרתי" )שיר השירים א‪ ,‬ו(‪ ,‬ולכן נעשנו‬ ‫גילוי השכינה הנקרא 'שם'‪ ,‬וכח האהבה‪.‬‬ ‫בגלות‪ ,‬וכיוצא בזה דרשו במדרש רבה שם‬ ‫והאמירה הזו נקראת 'ויגד'‪ ,‬דהיינו שהוא‬ ‫)א‪ ,‬מא( על חסרון בשמירת כמה מצות אשר‬ ‫מקשר אותם אל הדבר‪ ,‬כי ההתקשרות היא‬ ‫נענשו בגללם‪ .‬והרי כי הכרם מורה על‬ ‫בכח הדיבור‪ .‬והיינו לפי שהדיבור מורה‬ ‫קיום המצות‪ ,‬ו'איש האדמה' הנוטע 'כרם'‪,‬‬ ‫על הנהגה‪ ,‬כמו 'דבר אחד לדור' דהיינו‬ ‫היינו שהוא ניגש אל המצוות עם גשמיות‬ ‫מנהיג אחד לדור‪.‬‬ ‫וחמריות העולם הזה‪.‬‬ ‫הוא מנהיג את הכוחות להתבונן‬ ‫‪éøäå "åéáà úåøò úà íç àøéå" åäæå‬‬ ‫בעשיית המצות‪ ,‬איך שהכל הוא‬ ‫‪úåéäì ,íéîùáù åéáà ïåéæá ùåøéô‬‬ ‫הלבשה על השכינה‪ .‬ולכן נקרא 'שמלה'‪,‬‬ ‫‪åéçà éðùì ãâéå" .ë"ë éîùâ íé÷ìà‬‬ ‫כמו שמלה המלבישה את האדם‪ ,‬כן‬ ‫‪äëùîä ïåùì ãâéå ùåøéô "õåçá‬‬ ‫עשיית המצוה היא רק הלבשה על המצוה‪,‬‬ ‫‪) øîàîë‬דניאל ז‪ ,‬י( "‪éë ,"ãâð 'åëå øäð‬‬ ‫אבל המצוה עצמה היא כבוד השכינה‪.‬‬ ‫‪úåéðçåøä ìë úà âéäðîä àåä øåáéãä‬‬ ‫ולכן "והם לא ראו"‪ ,‬היינו כמו השפל‬ ‫‪,òåãéë ë"â úåéîùâäå ,íéøøåòîù‬‬ ‫שמביט כלפי מטה‪ ,‬כן הם מתמלאים‬ ‫‪.äâäðä ïåùì øåáéã àø÷ð ïëìå‬‬ ‫בבושה ויראה‪ .‬ובזה נעשה כבוד דלעילא‪,‬‬ ‫‪) ìù åîåâøúëå‬בראשית ב‪ ,‬ז( "‪íãàä éäéå‬‬ ‫ולכן אצלם נאמר "ערות אביהם לא ראו"‪.‬‬ ‫‪çåøì' ïúðåé íâøú ,"äéç ùôðì‬‬ ‫‪íãà úåøù÷úä ,àúìéîã àììë‬‬ ‫‪åäæå .úåéçä àåä øåáéãä éë ,'àììîî‬‬ ‫‪úåìôùä é"ò ïåéìòä ïåöøá ìôùä‬‬ ‫"‪àåäù "äìîùä úà úôéå íù åç÷éå‬‬ ‫‪úåððåáúä ìà òéâî äðîîå ,äàøéäå‬‬ ‫‪"úéðøåçà íäéðôå" ,ì"ðä úåùáìúä‬‬ ‫‪ñéðëäì ,äîëçäå ìëùä úéðåéòå‬‬ ‫‪øåçà âåñðù äàøéäå úåìôùä àåäù‬‬ ‫‪.ì"ðë äá ÷ñåò àåäù äåöî ìëá‬‬ ‫‪úåøò úàå" äæáå ,åéìà úùâî àøéå‬‬ ‫‪äåöîä ,äâùäå úåððåáúä éúìá ìáà‬‬ ‫‪."åàø àì íäéáà‬‬ ‫‪.éîùâ ë"â‬‬ ‫המצוה עצמה היא כבוד השכינה‪,‬‬ ‫על ידי ההכנה וההתבוננות נעשית‬ ‫ומעשה המצוה היא רק הלבוש‬ ‫מעשה המצוה הגשמית לרוחניות‬ ‫הגשמיות מבין את חומר הענין‪,‬‬ ‫‪øùàë‬‬ ‫מובן מה שהחמירו בספה"ק כל‬ ‫‪äæáå‬‬ ‫כיצד הוא מביט ורואה 'מצוה' רק‬ ‫למעשה‬ ‫ההכנה‬ ‫בחשיבות‬ ‫כך‬ ‫מהות‬ ‫כל‬ ‫ואיך‬ ‫הגשמית‪,‬‬ ‫בפעולתה‬ ‫כג‬ ‫דברי אמת ‪ Û‬פ רי הארץ‬ ‫התלבשות השכינה‪ ,‬והמצוה מאירה לו‬ ‫המצוות‪ ,‬שהרי בלי ההכנה תשאר המצוה‬ ‫מתמלאת‬ ‫וממילא‬ ‫פנימית‪,‬‬ ‫בהארה‬ ‫גשמית‪ .‬ורק ע"י התבוננות בשפלות‬ ‫המצוה בהארת השכינה‪.‬‬ ‫עצמו וגסות החומר‪ ,‬אז מתעורר אצלו‬ ‫פ רק י‬ ‫ההתקשרות אל השי"ת הוא בכח קיום הציווי הﬠליון‬ ‫הכח הרוחני לתוך הגשמיות‪ .‬ולכן שלמה‬ ‫‪÷ñò ,äåöîä éúìá êôéäì ïëå‬‬ ‫המלך אף שהיה חכם מכל אדם‪ ,‬ובוודאי‬ ‫‪øù÷î äâùäå úåððåáúää ïéà ,éîùâä‬‬ ‫היה יכול לכוון כוונות עליונות בעל‬ ‫‪äéàøäå ,ù"úé àøåáäì íãàä úà‬‬ ‫מעשיו‪ ,‬עם כל זה כיון שהיה חסר אצלו‬ ‫‪) øîàðù ä"ò êìîä äîìù äæì‬מלכים‬ ‫הציווי‪ ,‬שוב חוזר להיות גשם בלבד‪ ,‬ולכן‬ ‫א' ה‪ ,‬יא( "‪ïåéë ,"íãàä ìëî íëçéå‬‬ ‫נכשל בזה‪.‬‬ ‫‪ìò äåöîä àìá íëçúäì äöøù‬‬ ‫‪àì"å "íéñåñ åì äáøé àì" úøäæà‬‬ ‫‪) øîàù "íéùð åì äáøé‬סנהדרין כא‪(:‬‬ ‫‪äæ "ùéàä éøùà" ì"æç åùøãù åäæ‬‬ ‫‪äæ "íéòùø úöòá êìä àì øùà" ,çð‬‬ ‫'‪.ìùëð ë"ôòàå ,'øåñà àìå äáøà‬‬ ‫‪ìëùá ùîúùäì ùåøéô ,ìåáîä øåã‬‬ ‫‪éåáø éë ,úåöî ÷ñò àìá åîöò‬‬ ‫ציווי התורה ממשיך את הכח הרוחני‬ ‫‪) øîàîë ìåáî àø÷ð äâùää‬תהלים כט‪,‬‬ ‫אל המעשה הגשמי‬ ‫י( "‪êìî 'ä áùéå áùé ìåáîì 'ä‬‬ ‫שכאן מוסיף רבינו עוד נקודה‪,‬‬ ‫‪äàøð‬‬ ‫‪) ÷"äåæá øëæåîëå "íìåòì‬ח"א נו‪ìò (.‬‬ ‫מכח‬ ‫באה‬ ‫ההתבונות‬ ‫אשר‬ ‫"‪"äéä ìåáîäå äðù úåàî ùù úðùá‬‬ ‫המצוה‪ ,‬היינו כיון שציוה לנו הבורא‪ ,‬ואז‬ ‫)בראשית ז‪ ,‬ו( ‪.ù"ééò 'åëå‬‬ ‫יש לנו כח לתפוס בציווי כמו שנתבאר‬ ‫בריש המאמר‪ ,‬ומכח זה באים לגרום‬ ‫‪ ìåáî‬מורה על כמות גדולה בלי הגבלה‪,‬‬ ‫התלבשות‬ ‫הגשמי‬ ‫בענין‬ ‫גם‬ ‫שיהיה‬ ‫ואילו המצוה היא כח המגביל‪.‬‬ ‫השכינה‪ .‬אבל בדבר שאין בו ציווי התורה‪,‬‬ ‫וריבוי השגה היא כמו מבול‪ ,‬שהוא משיג‬ ‫לא יועיל שום חכמה להמשיך איזה כח‬ ‫דברים ואינו יכול להכניסם אל הציווי‪ .‬ואז‬ ‫רוחני‪ ,‬כי רק הציווי הוא הממשיך את‬ ‫פ רשת נח‬ ‫כד‬ ‫היראה פותחת שער להכנס אל‬ ‫אין הגשמיות מתלבשת על הציווי‪ ,‬ונשאר‬ ‫המצוה באמת‬ ‫גשם לחוד מריבוי החכמה‪ .‬ועל זה מביא‬ ‫חכמה בלי הציווי הוא חסרון‬ ‫‪éåáéø‬‬ ‫רבינו את דברי הזוה"ק שקורא למבול‬ ‫אחד‪ ,‬והדבר השני שצריך הוא‬ ‫'פתיחת שערי החכמה'‪ ,‬ולכאורה הכוונה‬ ‫יראת מצוה כמבואר‪ .‬ואם לאו הרי הוא‬ ‫היא לזוה"ק בפרשת וירא )קיז‪äàî úéùáå' (.‬‬ ‫נפוץ"‬ ‫"פן‬ ‫דעלמא‪,‬‬ ‫ביראה‬ ‫מתלבש‬ ‫‪àúîëçã éòøú ïåçúôúé äàðúéúùì ïéðù‬‬ ‫וכיוצא בו כל מיני הפחדים‪ ,‬אשר כולם‬ ‫‪ï÷úúéå àúúì àúîëçã éòåáîå àìéòì‬‬ ‫בפחד‬ ‫השתמשו‬ ‫שלא‬ ‫מחמת‬ ‫באים‬ ‫‪ï÷úúîã ùð øáë äàòéáùá äìòàì àîìò‬‬ ‫למטרתו‪ .‬וזה גרם לדור ההפלגה לירא‬ ‫‪àìòàì àùîù áøò éëî äàúéúù àîåéá‬‬ ‫בפחדים של "פן נפוץ"‪ ,‬וכן מה שפחדו‬ ‫‪) êéðîéñå ,éîð éëä óåà ,àúáùá‬בראשית ז‪ ,‬יא(‬ ‫שנים‬ ‫שהרקיע מתמוטט אחד לכמה‬ ‫‪ìë åò÷áð 'åâå çð ééçì äðù úåàî ùù úðùá‬‬ ‫וכדו'‪ ,‬וממילא באו לידי חטא‪ .‬אבל‬ ‫‪ ,'äáø íåäú úåðééòî‬עכ"ל‪ ,‬והביא רבינו את‬ ‫להיפך מזה‪ ,‬מי שעוסק ביראת מצוה‪,‬‬ ‫זה המאמר רק לראיה על כך שהמבול‬ ‫הרי הוא מניח את כל מדת היראה שלו‬ ‫נקרא ריבוי חכמה‪.‬‬ ‫במציאות עשיית המצוה‪ .‬כאשר הוא‬ ‫עוצר לחשוב‪' :‬עומד אני לעשות רצון‬ ‫"‪øåã äæ "ãîò àì íéàèç êøãáå‬‬ ‫קוני‪ ,‬איך אגש למצוה רוחנית ואני "איש‬ ‫‪úåéðåöéç äàøé íäì äéäù ,äâìôä‬‬ ‫היראה‬ ‫זו‬ ‫הרי‬ ‫גשם'‪,‬‬ ‫מלא‬ ‫אדמה"‬ ‫‪) øîàîë‬בראשית יא‪ ,‬ד( "‪,'åëå "õåôð ïô‬‬ ‫פותחת לו את השער להיכנס לקדושת‬ ‫‪úåøù÷úä àìá àåä úåéîùâå‬‬ ‫המצוה באמת‪.‬‬ ‫‪íëç ìë áìá ïúé 'äå .ìëùäå äðåîàä‬‬ ‫‪) ïîæä éðéðò ìò åøáéã øåòéùä íåéñá‬ה(‬ ‫‪.ïîà ïåéöá íé÷ìà úòãå äîëç áì‬‬ ‫ה‪ .‬הרבה עוסקים בימים אלו אם הוא עת ביאת המשיח או לא‪ ,‬הרי עיסוק זה הוא סתם ביטול תורה‪ ,‬ודבר‬ ‫זה בוודאי אינו מקרב לביאת המשיח‪ .‬במקום זאת‪ ,‬כל אחד שעוסק בתורה‪ ,‬ובפרט כפי הנלמד בדברי‬ ‫רבינו‪ ,‬עם הקדמת היראה והאמונה ואהבה ויראה‪ ,‬זהו מה שמביא את המשיח‪ .‬והמשיח בוודאי יבוא אף על‬ ‫פי שיתמהמה‪ ,‬ובמקום לעסוק אם הוא עת ביאת המשיח שהוא ביטול התורה המרחיק את ביאתו‪ ,‬נכניס‬ ‫ראשינו בתורה ונקרב את ביאתו‪ ,‬ונהיה חלק מביאתו‪.‬‬ ‫מאויבי תחכמני‪ ,‬להתחזק ולהתחיל מחדש‬ ‫הרה"ק הבית אברהם זי"ע התרומם פעם בסוף שולחנו הטהור בשביעי של פסח‪ ,‬ואמר‪' :‬מאויבי תחכמני'‬ ‫)תהלים קיט‪ ,‬צח(‪ ,‬אם פרעה הרשע אחר עשרת המכות רומם את עצמו עוד פעם למלחמה‪ ,‬למרות שכבר היה‬ ‫אבוד לגמרי‪ ,‬וכל מצרים כבר היתה מוכה וממוטטת‪ ,‬בכל זאת התחיל שוב לרדוף אחר בני ישראל‪' ,‬מאויבי‬ ‫תחכמני' בוודאי שאנו בני ישראל צריכים ללמוד מזה שגם אם ניסינו שוב ושוב להתרומם ולא הצלחנו‪ ,‬לנסות‬ ‫שוב עם כל ההתלהבות‪.‬‬ ‫כה‬ ‫דברי אמת ‪ Û‬פ רי הארץ‬ ‫אנו רואים ששונאי ישראל ימ"ש עומדים עלינו לכלותינו דור אחר דור‪ ,‬לא שנה ולא שנתיים‪ ,‬אלא כבר אלפי‬ ‫שנים הם מנסים לכלותינו‪ ,‬ותמיד הקב"ה מצילנו מידם‪ ,‬ואעפ"כ הם מנסים שוב עם כל ההתלהבות והעוצמה‬ ‫ומוסרים גופם למיתה לכך‪" ,‬מסירות נפש להרוג"‪' ,‬מאויבי תחכמני'‪ ,‬אנו צריכים ללמוד מזה לא להתלונן ניסיתי‬ ‫ונפלתי כל כך הרבה‪ ,‬כבר אין לי סיכוי‪ ,‬אין זה נכון‪ .‬וזהו קל וחומר בן בנו של קל וחומר‪ ,‬אם שונאי ישראל‬ ‫ימ"ש שהינם צד הרע הכלה‪ ,‬שיאבדו כשיבוא יומם ורוח הטומאה אעביר מן הארץ ובלע המות לנצח‪ ,‬מנסים‬ ‫שוב ושוב‪ ,‬וודאי שאנו נצח ישראל‪ ,‬שהחיים הנצחיים נמצאים בידנו‪ ,‬בוודאי ש'מאויבי תחכמני' להוסיף‬ ‫להשתנות למעליותא עוד ועוד‪.‬‬ ‫רווחים שאפשר להוציא מתקופה זו‬ ‫בימים אלו יכול האדם לקנות בניקל ב' מעלות טובות‪ ,‬א' לשנות על ידי פעולותיו את כל המערכה‪ ,‬כדברי‬ ‫חז"ל )קידושין מ‪' (:‬לעולם יראה אדם עצמו חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אחת אשריו שהכריע את עצמו‬ ‫לכף זכות'‪ ,‬וכן הוא בנוגע לכל העולם‪ ,‬כל פעולה טובה שהאדם עושה וכל זהירות מרע ששומר את עצמו‬ ‫מרע‪ ,‬הרי הוא פועל בזה שמירה עליונה לכל כלל ישראל‪ ,‬כל תוספת רוחנית מכריעה לטובה את כל המערכה‪.‬‬ ‫ב' קנייני חיים שהאדם יכול לקנות לעצמו למשך כל ימי חייו‪ ,‬קנייני אמונה לכל חייו‪ ,‬קנייני בטחון לכל חייו‪,‬‬ ‫התנהלות של ריכוז בתורה ועבודת ה' גם כשיש דברים המבלבלים‪ ,‬כשבחור מתגבר וגם כשיש חדשה מסעירה‬ ‫הוא משאירה לאחר הלימוד‪ ,‬עי"ז פועלים לעצמינו לכל החיים שבכל התמודדות והתמודדות שתבוא עליו‬ ‫יצליח לדוחקה ולשקוע בתוך לימוד התורה הקדושה‪.‬‬ ‫שמעתי מדודי הראש ישיבה ר' דניאל חיים אלתר שליט"א‪ ,‬אולי בשם מי‪ ,‬שאמר רבא 'אי קרצתן כינה לא‬ ‫תנאי' )עירובין סה‪ ,(.‬שאין ביכולתו לסבול אפילו צער עקיצת כינה‪ ,‬אולם רבא בעצמו היה שקוע בתוך לימוד‬ ‫התורה הקדושה עד שלא חש כלל בדם שנטף מאצבעות ידיו )שבת פח‪ .(.‬והלימוד מזה הוא‪ ,‬שקודם שמתחילים‬ ‫ללמוד‪ ,‬כל דבר קטן מפריע ללמוד‪ ,‬אולם אחר שנכנסים ומשקיעים הראש בתוך לימוד התורה הקדושה‪ ,‬כבר‬ ‫לא מרגישים מאומה‪.‬‬ ‫ונראה שב' מעלות טובות הנ"ל הינם הא בהא תליא‪ ,‬כמה שאנו קונים ומסגלים לעצמינו קניינים רוחניים‪,‬‬ ‫אמונה ובטחון ולימוד התורה בהתרחקות מכל דברים המעכבים ומפריעים‪ ,‬כמה שאנו משנים את עצמינו‪,‬‬ ‫בזה באמת ישתנה כל המערכה‪ ,‬כי נגיע לתכלית הנרצה בלי לעבור את החלק הקשה‪ .‬וה' יהיה בעזרינו‪.‬‬