gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

על הצדיקים · Al Hatzadikim — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: על הצדיקים · Al Hatzadikim

שבוע: נח (2026-10-12)

על הצדיקים · Al Hatzadikim — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ַעַל ַַהַּצּ �ִּד�ּיִקִים‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫אהבת השי"ת‬ ‫מידות טובות‬ ‫פרשת השבוע‬ ‫אלומות אור‬ ‫מרבותינו צדיקי עולם‬ ‫פרשת נח | תשפ"ז‬ ‫ועל החסידים‬ ‫נשמתי רועדת‬ ‫כיצד נשאר נח שלם בדעתו ושכלו‪...‬‬ ‫הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א‬ ‫וכל אחד ידמה לעצמו‪ ,‬כיצד הוא היה‬ ‫על זיכוי הרבים‬ ‫נראה אחרי שנה כזאת‪ ,‬והרי את מיטב‬ ‫רופאי הנפשות היו צריכים להזעיק אליו‬ ‫הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א‬ ‫טובע במים הזדונים‪ ,‬ותיבה חתומה זאת‬ ‫היא היא 'מגן ומושיע' עבורו‪ ,‬בוודאי‬ ‫היה שש ושמח בכל רגע על ש'זכה'‬ ‫להיות חתום ונעול תחת מסגר ובריח‪,‬‬ ‫מוסדות אור החיים‬ ‫וכל עבודתו ויגיעתו שמה היו לו למשיב‬ ‫נפש‪ ,‬ביודעו כי רק כך תנצל נפשו‪...‬‬ ‫כיו"ב‪ ,‬יכירו בניו וידעו‪ ,‬כי כל מצב‬ ‫ֵֵאֶּלֶ ה ּתֹוְלְ ֹדֹת ֹנ ַַֹח ֹנ ַַֹח ִִאיׁש ַצַ ִִּדיק (א)‬ ‫הנראה להם כ'בית האסורים' וקושי‬ ‫נורא‪ ,‬כל 'מסגר' ועמל אינו אלא לטובתם‬ ‫ַוַ ִיִ ָָּׁש ֶֶאר ַַאְך ֹנ ַַֹח ַוַ ֲֲא ֶֶׁשר ִִאּתֹו ַַּב ֵֵּת ָָבה (ז)‬ ‫כל אימת שאני מתבונן בדברים הללו‪,‬‬ ‫הגמורה‪ ,‬להצילם ממים הזדונים למען‬ ‫נשמתי רועדת‪ .‬אני מפחד‪ ,‬האם אכן‬ ‫חיותם כהיום הזה בזה ובבא‪.‬‬ ‫הנה נח הצדיק יושב כשנה תמימה‬ ‫מנצלים אנו די הצורך את הכוחות שקיבלנו‬ ‫שהקב"ה 'מגין' עליו‬ ‫סגור ומסוגר בתיבה סגורה וחתומה‪ ,‬בו‬ ‫מהקב"ה‪ ,‬ומקדישים אותם למען כלל‬ ‫ולא סוגר עליו‬ ‫תרמוש כל חיתו יער‪ ,‬חיות טובות ורעות‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬או שאנחנו דואגים רק לעצמנו‪,‬‬ ‫ועליו להאכילם ולהשקותם במשך כל‬ ‫בבחינת "שלום עליך נפשי"‪ ,‬ולא מתמסרים‬ ‫והעירני ת"ח אחד שיש ללמוד זאת‬ ‫היום והלילה‪ ,‬והוא ממש כיושב ב'בית‬ ‫להצלתם של בני הדור המשוועים לעזרה‪.‬‬ ‫מהכתוב בפרשתן (ז טז) 'ויסגור ה' בעדו'‪,‬‬ ‫האסורים' כשהוא משמש ב'עבודות‬ ‫מי לנו גדול ממרן רבינו עובדיה יוסף‬ ‫ובתרגום 'ואגין ה' עלוהי'‪ ,‬הרי לך כי‬ ‫שירות'‪ ,‬ולכאורה כיצד נשאר שלם‬ ‫זצוק"ל‪ ,‬שהקדיש כל כך הרבה מזמנו‬ ‫פעמים נראה לאדם שהקב"ה סגר בעדו‬ ‫בדעתו ושכלו‪ ...‬וכל אחד ידמה לעצמו‪,‬‬ ‫היקר להשיב לב אבות על בנים ולב‬ ‫מכל צד ואופן‪ ,‬וח"ו חשך עליו עולמו‪ ,‬אך‬ ‫כיצד הוא היה נראה אחרי שנה תמימה‬ ‫בנים על אבותם‪ .‬בעיני מרן היה הזמן‬ ‫אדרבה‪ ,‬ב'תרגום' הדבר יתגלה לו שהקב"ה‬ ‫כזאת‪ ,‬והרי את מיטב רופאי הנפשות‬ ‫הדבר היקר ביותר על אדמות! הוא ניצל‬ ‫'מגין' עליו‪ ,‬ולא סוגר עליו ומחשיך‬ ‫(פסיכולוגים) היו צריכים להזעיק אליו‪,‬‬ ‫כל רגע ללימוד התורה‪ ,‬כל שניה הייתה‬ ‫חלילה (כידוע שהתרגום אינו מפרש‬ ‫וכולי האי ואולי‪ ...‬אבל האמת תורה‬ ‫יקרה בעיניו מפז רב!‬ ‫'לשון' המקרא‪ ,‬כי אם את תוכן הענין)‪.‬‬ ‫דרכה‪ ,‬כי כל זה אינו אלא בזמנים‬ ‫כתיקונם‪ ,‬לא כן גבי נח‪ ,‬שידע היטב‬ ‫הכתבה המלאה בעמודים ‪>>> 8-9‬‬ ‫(באר הפרשה נח תשפ"ו)‬ ‫שהמבול משתולל בחוצות‪ ,‬כל העולם‬ ‫‪1‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת חנ פ''ז‬ ‫מדוע אכן ברא הקדוש ברוך הוא מפלצת שכזאת‬ ‫הנקראת יצר‪-‬הרע‪ ,‬שהאדם אינו יכול לעמוד כנגדו ולהימלט‬ ‫ממלתעות שיניו בכוחות עצמו‪ ,‬מבלי סייעתא דשמיא?‬ ‫הגה"צ רבי יצחק קולדצקי שליט"א ‪ -‬לחיות עם הבורא יתב' כל הזמן‬ ‫אלא גם בענייני רוחניות‪ .‬על אף שהאדם נולד עם כח‬ ‫ִּכִ י ֵיֵ ֶצֶ ר ֵלֵ ב ָָה ָָא ָָדם ַַרע ִִמְּנְ ֻעֻ ָָריו (ח)‬ ‫הבחירה‪ ,‬הקדוש ברוך הוא ברא אותו באופן כזה שלא יוכל‬ ‫חז"ל אומרים (סוכה נב)‪" :‬אמר רבי שמעון בן לקיש‪ :‬יצרו‬ ‫להתעלות ולהתקדם ולנצח את יצרו מבלי סייעתא‪-‬דשמיא‪.‬‬ ‫של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו‪ ,‬שנאמר‬ ‫כנגדו עומד יצר הרע ענק ומתוחכם‪ ,‬ותיק ורגיל‪ ,‬שאינו‬ ‫'צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו'‪ ,‬ואלמלא הקדוש ברוך‬ ‫מסוגל לעמוד כנגדו ולהימלט ממלתעות שיניו בכוחות‪-‬עצמו‪,‬‬ ‫הוא שעוזר לו – אינו יכול לו‪ ,‬שנאמר 'השם לא יעזבנו בידו‬ ‫אלא רק אם הקדוש ברוך הוא עוזר לו‪ .‬כי אחרת הוא היה‬ ‫ולא ירשיענו בהישפטו'"‪.‬‬ ‫מאבד את הקשר הרצוף שלו עם בורא עולם‪ ,‬ועלולות היו‬ ‫ָָּת ֵֵמה מרן הגאון הצדיק רבי יצחק בלאזר מפטרבורג זצ"ל‬ ‫להתעורר בו מחשבות כפירה של "כוחי ועוצם ידי"‪ .‬הנה –‬ ‫בספרו 'כוכבי אור' (סימן ט')‪ ,‬בשם רבו אבי תנועת המוסר‬ ‫אני משהו! ניצחתי את יצר‪-‬הרע!‬ ‫מרן הגאון הצדיק רבי ישראל סלאנטר זצ"ל – מדוע אכן ברא‬ ‫מה כן יכול האדם לעשות? להתפלל! לזעוק לקדוש ברוך‬ ‫הקדוש ברוך הוא מפלצת שכזאת הנקראת יצר‪-‬הרע‪ ,‬שהאדם‬ ‫הוא‪" :‬הצילני נא מן היצר‪-‬הרע!"‪ ...‬זה הדבר היחיד שבאמת‬ ‫אינו יכול לגבור עליו בכוחות עצמו‪ ,‬מבלי סייעתא‪-‬דשמיא?‬ ‫מסוגל לעזור ולסייע לו במצוקותיו‪.‬‬ ‫כך לשונו‪" :‬ולכאורה יפלא מאד‪ ,‬לאיזה תכלית ברא הקדוש‬ ‫והפקיד בחשבון הבנק שלה עשרה מיליון דולרים‬ ‫ברוך הוא את האדם באופן זה‪ ,‬אשר לא יהיה הכח בידו לנצח‬ ‫את יצרו‪-‬הרע בלתי עזר מעם השם? ומדוע נתן הקדוש ברוך‬ ‫בפרשה הקודמת‪ ,‬כך היה אצל בני דור המבול‪ .‬כך מתארים‬ ‫הוא ליצר‪-‬הרע את הכח והעוז עד כי לא יוכל האדם לבדו‬ ‫חז"ל (בראשית רבה לד)‪" :‬מי גרם להם [לבני דור המבול]‬ ‫לנצחו כי אם בעזר הקדוש ברוך הוא? מה פרי התועלת מזה?"‬ ‫שימרדו בי? על ידי שהיו זורעים ולא קוצרים‪ .‬פעם אחת‬ ‫ומיישב פליאה זו כך‪ :‬כי מלבד זאת שהקדוש ברוך הוא‬ ‫לארבעים שנה היה זורעים והיה להם אויר יפה כל ארבעים‬ ‫ציווה אותנו לשום מבטחנו בו‪ ,‬גם ציוונו להתפלל לפניו‪.‬‬ ‫שנה כמן פסח ועד עצרת‪ ,‬וכל פעם שהיו צריכים היו הולכים‬ ‫הגם שלכאורה על פניו זה נשמע חוסר נימוס ודרך‪-‬ארץ‬ ‫לשדה ולוקחים כפי צרכם‪ ,‬ולא היתה המלאכה כבדה עליהם‬ ‫להפציר ולבקש ממי שבכל מקרה נותן כסדר מעצמו ומרצונו‪.‬‬ ‫כמו עתה שמוכרחים לקצור פעם אחת מפני החורף המפסיד‬ ‫נצייר לעצמנו‪ ,‬כותב רבי איצל'ה‪ ,‬שאדם יודע שיש עשיר‬ ‫התבואה שבשדות‪ ,‬כי בימיהם היתה התבואה עומדת בשדה‬ ‫מסוים שנותן לו מידי יום ויום כדי מחייתו‪ ,‬וכי ראוי הוא‬ ‫כל ארבעים שנה מזריעה אחת‪ ,‬לפי שהיה להם אויר יפה‬ ‫שיבוא בכל יום מחדש לבקש ממנו שוב ושוב? אלא שאצל‬ ‫תמיד‪ ,‬ואויר צח ונקי וכל העתים היו שוות להם כזמן קציר"‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא אינו כן‪ ,‬והביטחון בו יתברך לבדו אינו‬ ‫משל למה הדבר דומה‪ ,‬לאותו עשיר מופלג שהשיא את‬ ‫מספיק‪ .‬הוא חפץ שיחד עם הביטחון גם יתפללו ויבקשו‬ ‫בתו בשעה טובה‪ ,‬והפקיד בחשבון הבנק שלה עשרה מיליון‬ ‫רחמים מלפניו תמיד על כל הצרכים והעניינים‪ .‬זאת כדי‬ ‫דולרים‪ ,‬שיהיה לה‪ ...‬שלא תרגיש אפילו יום אחד טעם של‬ ‫שיהיה האדם קשור אליו יתברך בלי הפסק‪ ,‬וירגיש תלוי‬ ‫חסר‪ ...‬כך הקדוש ברוך הוא כביכול הפקיד להם ב"חשבון‬ ‫בו בפרנסתו‪ ,‬במשפחתו‪ ,‬בהצלחתו ובכל צרכיו האישיים‪,‬‬ ‫הבנק" שפע עצום מכל הבחינות; העניק להם גבורה מיוחדת‪.‬‬ ‫ועיניו יהיו נשואות אליו בכל עת‪ ,‬וכך יהיה מחוייב לעשות‬ ‫האריך את חייהם לקרוב לאלף שנה‪ .‬הקל מעליהם שלא‬ ‫רצונו‪ .‬אך אילו האדם היה נוצר באופן כזה שיכול להיות‬ ‫יצטרכו להתאמץ הרבה בשביל לזרוע ולהצמיח‪ ,‬כשתבואתם‬ ‫עצמאי‪ ,‬מסתדר לבד כביכול מול יצר‪-‬הרע‪ ,‬בלי צורך של‬ ‫משתמרת ארבעים שנה‪ .‬כל זאת כדי להיטיב להם‪ .‬שלא‬ ‫סיוע מהקדוש ברוך הוא‪ ,‬עלול הוא להגיע לכדי 'וישמן‬ ‫יחסר להם כלום‪.‬‬ ‫ישורון ויבעט'‪.‬‬ ‫ברם‪ ,‬מה קרה לבסוף? ברגע שהושפע עליהם שפע כה גדול‪,‬‬ ‫ומוסיף רבי איצל'ה ואומר‪ ,‬כי אין זה כך רק בענייני גשמיות‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת חנ פ''ז‬ ‫‪2‬‬ ‫וחשו 'מסודרים' כביכול בלעדיו‪ ,‬הם החלו לבעוט‪ .‬להמרות‬ ‫את רצונו יתברך ולהכעיסו במעשיהם הרעים; גזל‪ ,‬עריות‬ ‫ושפיכות‪-‬דמים‪ .‬וזו הסיבה שהקדוש ברוך הוא אחר‪-‬כך‬ ‫הגביל את הטבע‪ :‬הוריד את גיל קצבת החיים‪ ,‬הפחית את‬ ‫גובהם וכן הלאה והלאה‪ ...‬כדי שלא יתגאו במה שאינו שלהם‪.‬‬ ‫ככל שיש לו לאדם יותר‪ ,‬הוא מדמיין שהוא "משהו"‪ .‬כאילו‬ ‫הוא יכול להסתדר לבדו‪ ,‬וזה הפתח שמביא לידי כפירה‬ ‫ותחושה של "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה"‪.‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬ככל שיש לו פחות‪ ,‬מרגיש יותר תלוי בבורא‪-‬‬ ‫עולם‪ ,‬ועומד לפניו כעני בפתח‪ ,‬בהכנעה ובענווה אמיתית‪.‬‬ ‫הגאון הצדיק רבי הלל כגן זצ"ל‪,‬‬ ‫שיצר‪-‬הרע מוצא לו פתח וספק‪ ,‬למען הסר ספק הוא משביעו‬ ‫משגיח ישיבת גרודנא באשדוד‬ ‫שלא ישאר שום פתח‪ ,‬ובדרך זו כובשו‪ .‬כי הספק הוא הפתח‬ ‫והמבוא של היצר הרע לבוא אצלו‪.‬‬ ‫הגאון הצדיק רבי הלל כגן זצ"ל‪ ,‬משגיח ישיבת גרודנא‬ ‫הקמצן הבטיח כי בתוך חודש‬ ‫באשדוד‪ ,‬זכה בצעירותו לקרבה גדולה ממורו ורבו הרב‬ ‫ישיג דירה בת ארבעה חדרים‬ ‫מבריסק‪ ,‬מרן הגאון רבי יצחק זאב סולוביצ'יק זצ"ל‪ .‬במשך‬ ‫חמש‪-‬עשרה שנים הוא זכה להשתתף בשיעור ה'דף' שהיה‬ ‫המגיד מדובנא זצ"ל‪ ,‬ממחיש יסוד זה באמצעות משל מתוק‬ ‫אומר הרב זצ"ל‪ ,‬וליצוק מים על ידו‪ .‬הוא העיד כי פעמים‬ ‫מדבש‪:‬‬ ‫רבות היה הרב אומר בערב ראש חודש כי עדיין אינו יודע‬ ‫היה פעם קמצן גדול שהתקשה למצוא את בת זוגו‪ .‬הוא‬ ‫מהיכן ימצא כסף עבור האברכים המשתכרים על ידו בכולל‬ ‫פקד את בתי השדכנים המפורסמים בעיר‪ ,‬והתחנן בפניהם‬ ‫שיסד והחזיק‪ .‬אולם עם זאת הוא אומר ברורות‪ ,‬כי גם אם‬ ‫שימצאו לו בת זוג מתאימה‪ ,‬עמה יוכל להינשא ולכונן את‬ ‫יבוא נדיב ויתן לו מראש סך של מיליונים שיספיק לו לכדי‬ ‫ביתו‪ .‬אחד השדכנים שניסה לברר אצלו לגבי תכניותיו‬ ‫תקופה ארוכה ובטוחה לא יאות לקבל הכסף מידו‪ .‬כי אינו‬ ‫בעתיד‪ ,‬הבין כי אין בדעתו להוציא מכספו עבור רכישת‬ ‫רוצה להפסיק את מבחן הביטחון שלו בבורא עולם שהוא‬ ‫דירה‪ ,‬ואמר לו 'ברחל בתך הקטנה' ממש מפורשות‪" :‬דע לך‬ ‫נבחן בו מידי חודש בחודשו מחדש‪ .‬הוא לא רוצה לוותר‬ ‫שאין לך דרך אחרת להינשא‪ ,‬ללא שתסכים להיפרד מסך‬ ‫על הרגשת התלות המוחלטת שלו בבורא עולם‪.‬‬ ‫כסף מכובד לרכוש דירה משלך‪ .‬איני רואה אופציה אחרת‬ ‫בספר 'קול אליהו' מובא בשם הגאון מוילנא זצ"ל (בראשית‬ ‫שנערה בת‪-‬גילך תחפוץ בך כחתן ללא דירה"‪.‬‬ ‫ו) שהיצר‪-‬הרע יכול לבסס את שליטתו רק במקום הקיימת‬ ‫הקמצן סבר וקיבל‪ ,‬והבטיח כי בתוך חודש ימים ישיג דירה‬ ‫פירצה קטנה והפתח פתוח לפניו‪ ,‬אבל כאשר האדם עומד‬ ‫בת ארבעה חדרים‪ ,‬גדולה ומרווחת‪ .‬אולם גם אז לא חשב‬ ‫חזק בדעתו ולא מתפשר כנגדו‪ ,‬אין יכולת לשטן להפריעו‬ ‫לרגע להוציא ולו אגורה שחוקה אחת עבור הדירה מכספו‪,‬‬ ‫בדרכו‪.‬‬ ‫ובמוחו קדח רעיון נפלא איך להשיג דירה כזאת מבלי להזדקק‬ ‫כך לשונו‪" :‬אין ליצר הרע שליטה על האדם להטותו מדרך‬ ‫לפתוח את הארנק ולהוציא סך כסף מעבר למה שמסוגל‪:‬‬ ‫הטוב כי אם במקום שיש פתח פתוח לפניו ופרצה נגדו‪,‬‬ ‫הוא פתח עיניים על בית מרשים כלשהו בקצה העיירה‪.‬‬ ‫כמליצת חז"ל פרצה קורא לגנב‪ .‬רצונו שהדבר שעלה על‬ ‫נקש בדלת הבית וביקש לקרוא לבעלים‪ .‬כשעל הבית הגיע‬ ‫רוחו לעשותו לד' עודנו היה בליבו על צד הספק אם לעשותו‬ ‫הציע לו הקמצן עסקה משתלמת‪ ,‬זולה ובטוחה‪ .‬הוא הוציא‬ ‫או לא ולבו לא נכון עמו‪ .‬אז מקום ליצר לבוא להשתרר‬ ‫סכום כסף מכובד מכיסו וביקש תמורתו רשות לתקוע מסמר‬ ‫עליו על ידי הפתח ההוא ועל נקלה יעבירנו לרצונו הרע‬ ‫אחד קטן בכניסה לבית‪ .‬הוא טען כי בכל יום ויום הוא עובר‬ ‫אם לא יכבשנו בחזקה‪ .‬לא כן אם דעתו ורצונו שלם אתו‬ ‫כאן בעת הליכתו היומית הקבועה‪ ,‬והיות ואין לו בית משלו‬ ‫ותמים עם ה' לעשות מה שציוה עליו ודאי כי אין מקום‬ ‫להנחת החפצים‪ ,‬קשה לו להיטלטל בדרכים עם חבילות‬ ‫ליצר לבוא אצלו"‪.‬‬ ‫כבדות‪-‬משקל שנושא על כתפיו‪.‬‬ ‫לאור זאת מסביר הגר"א את כוונת חז"ל (ילקוט ואתחנן)‬ ‫באומרם‪" :‬צדיקים משביעים את יצרם"‪ .‬כאשר הצדיק רואה‬ ‫המשך בעמוד הבא >>>‬ ‫‪3‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת חנ פ''ז‬ ‫לפיכך הוא רוצה לרכוש מסמר קטן עליו הוא יוכל לתלות‬ ‫את חבילותיו‪ ,‬והנה הסכום שמוכן לשלם עליו‪ ,‬פי עשרים‬ ‫ושלושים מדמי מחירו‪ ,‬ובלבד שהבעלים לא יוכל לחזור בו‬ ‫ולהתחרט מהעסקה שתתבצע בשטר ובעדים בשום פנים ואופן‪.‬‬ ‫נכמרו רחמיו של הבעלים עליו‪ ,‬הוא השתכנע מצדקת‬ ‫טענותיו‪ ,‬ונתן לו רשות לתקוע את המסמר‪" .‬מה כבר יש‬ ‫לי להפסיד ממסמר קטן בכניסה לבית‪ ,‬ובפרט כשהלה מוכן‬ ‫לשלם עליו טבין ותקילין"‪ ,‬והעסקה המוזרה הזאת הושלמה‬ ‫ביניהם בכי טוב‪.‬‬ ‫בימים הראשונים תלה הקמצן פריטי לבוש בודדים; מעיל‪,‬‬ ‫חולצה וכדומה‪ ,‬ובני‪-‬הבית כלל לא הרגישו בבואו ובצאתו‪.‬‬ ‫שקטה ללון לילה אחד‪ ,‬לא יותר מלילה אחד‪ .‬אך אז 'וירא‬ ‫הוא הגיח מאן שהוא‪ ,‬התעסק עם חבילותיו‪ ,‬הניח שקית‪,‬‬ ‫מנוחה כי טוב'‪ ,‬הוא מבקש להמשיך ולהתאכסן רק לתקופה‬ ‫לקח אחרת‪ ,‬והמשיך הלאה בדרכו‪ ,‬כך במשך יום אחרי יום‪.‬‬ ‫קצרה‪ ,‬עד שלבסוף משתלט על כל העסק‪ ,‬והופך לבעל‪-‬הבית‪...‬‬ ‫אולם לא עברו כי אם מספר שבועות‪ ,‬והקמצן החל להביא‬ ‫העבודה המוטלת על האדם היא איפוא למנוע ממנו אף את‬ ‫סלים מוזרים ומחוררים עם אוכל מקולקל‪ ,‬אשר הדיפו ריח‬ ‫הפתח הקטן‪ .‬לא לתת לו זכות דריסה‪ ,‬ורק כך ינצל משליטתו‪.‬‬ ‫נורא ואיום‪ ,‬ממש בלתי‪-‬נסבל‪ ,‬שהלך והתפשט בכל הבית‪.‬‬ ‫לפתע רבי אליהו שם לב לזבוב המטייל‬ ‫כל כמה ימים הוא בא עם סל אחר‪ ,‬גרוע מקודמו‪ ,‬הניחו‬ ‫על המסמר והלך לו‪.‬‬ ‫הגאון רבי זלמן כהן שליט"א‪ ,‬ראש כולל 'בית אהרן הכהן'‬ ‫בני‪-‬הבית ניסו להעיר לו על הריח הנורא המתפשט מהשקיות‬ ‫בירושלים‪ ,‬בבחרותו היה תלמיד מן המנין בישיבת 'כנסת‬ ‫שלו‪ ,‬אך הוא השיב לעומתם בפסקנות שאינה משתמעת‬ ‫חזקיהו' בכפר‪-‬חסידים‪ ,‬ושם זכה להשתתף בשיחותיו של‬ ‫לשתי פנים‪" :‬המסמר הוא שלי‪ ,‬קניתי אותו כדת וכדין‪ ,‬ואל‬ ‫המשגיח מרן הגאון הצדיק רבי אליהו לופיאן זצ"ל‪ .‬הוא‬ ‫לכם להתערב לי מה להניח עליו"‪.‬‬ ‫סיפר‪ ,‬כי פעם באחד הועדים דיבר רבי אליהו אודות היסוד‬ ‫בתחילה הם ניסו להידחק לחדרים הפנימיים יותר בבית‪,‬‬ ‫האמור במלחמת היצר‪ ,‬שכאשר האדם מונע אף פתח קטן‬ ‫אולי שם יוכלו לנשום לרווחה‪ .‬אך אט אט הריח התרחב‬ ‫מיצר‪-‬הרע שוב אין לו שליטה עליו‪ ,‬לעומת זה כאשר יצר‪-‬‬ ‫והתפשט גם לתוך החדרים הפנימיים‪ ,‬ולא היה לאן להימלט‪...‬‬ ‫הרע מוצא במה להיתלות‪ ,‬שוב הוא אינו מרפה מהאדם‪,‬‬ ‫הם היו אובדי‪-‬עצות ממש‪ .‬הן על פי ההסכם המפורט‬ ‫ובסוף שולט עליו‪.‬‬ ‫שנכתב ונחתם ביניהם הופיע במפורש הסעיף שבעל הבית‬ ‫הועד הזה נמסר בימי הקיץ החמים‪ ,‬לפתע רבי אליהו שם‬ ‫אינו יכול לחזור בו מהעסקה בשום צורה שהיא ובגלל איזו‬ ‫לב לזבוב המטייל על זרועו של אחד הבחורים‪ ,‬והלה מגרשו‬ ‫טענה שלא תהיה‪ .‬עד שמרוב ייאוש ותסכול החליטו בני‪-‬‬ ‫שוב ושוב‪ ,‬והזבוב אינו מניח לו‪.‬‬ ‫הבית ביום אחד פשוט לברוח מביתם הגדול ורחב‪-‬הידיים‪,‬‬ ‫רבי אליהו ניצל את ההזדמנות בכדי להמחיש לבחורים את‬ ‫כשהם מותירים אותו ריק לרשותו של הקמצן המתוחכם‪.‬‬ ‫מאמר חז"ל (ברכות סא)‪" :‬אמר רב יצר‪-‬הרע דומה לזבוב‬ ‫בדיוק לרגע הזה הוא חיכה‪ ,‬שיוכל לרוץ לשדכן ולומר לו‪:‬‬ ‫ויושב בין שני מפתחי הלב"‪ ,‬וכה אמר‪" :‬הנה הזבוב הזה‪,‬‬ ‫"הבטחתי וקיימתי‪ .‬עלה בידי להשיג בית למגורים"‪...‬‬ ‫אם ימצא על הזרוע החשופה לחלוחית קטנה או מוגלה‪ ,‬ולו‬ ‫אומר המגיד מדובנא‪ :‬כך דרכו של היצר הרע‪ .‬הוא מתחיל‬ ‫הקטנה ביותר‪ ,‬שוב לא יסתלק ממנה כל כך מהר‪ ,‬ויתעכב‬ ‫במשהו קטן‪ ,‬ואט אט משתלט על הכל‪ ,‬ולבסוף הופך לבעל‬ ‫לגעת בה‪ ,‬למצוץ ולחפור ככל שיוכל‪ .‬אמנם אם היד נקיה‬ ‫הבית‪ ,‬ומשאיר את האדם ריק מנכסיו‪ ,‬בעירום וחוסר‪-‬כל‬ ‫מכל רבב‪ ,‬אין עוד לזבוב מה לעשות עליה‪ ,‬והוא מסתלק לו‪.‬‬ ‫ממש‪ .‬כך אומרים חז"ל (סוכה נב)‪" :‬אמר רבא בתחילה קראו‬ ‫כך גם יצר‪-‬הרע‪ ,‬אם חלילה ניתן לו איזו רטיבות של חטא‪,‬‬ ‫[ליצר‪-‬הרע] הלך ולבסוף קראו אורח ולבסוף קראו איש"‪.‬‬ ‫הוא לא יעזוב אותנו‪ ,‬ומה מוטל עלינו להיזהר מהרטיבות‬ ‫מפרש רש"י‪" :‬הלך – עובר‪-‬אורח דרך עליו ואינו מתאכסן‬ ‫הראשונה"‪.‬‬ ‫עימו‪ .‬אורח – אכסנאי‪ ,‬איש – בעל‪-‬הבית"‪.‬‬ ‫(מתוך הספר 'לעשות רצונך')‬ ‫בתחילה הוא מציג את עצמו כעובר‪-‬אורח‪ .‬רק מבקש פינה‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת חנ פ''ז‬ ‫‪4‬‬ ‫כעבור כמה ימים הופיע החייט כשהבגד המוכן בידו ונתנו לפריץ‪.‬‬ ‫וכאשר ראתה הפריצה את בעלה לבוש בבגד זה‬ ‫החלה לזעוק שאין לבגד לא טעם ולא ריח‪ ,‬לא חן ולא יופי‪...‬‬ ‫הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א ‪ -‬העניו זוכה לחן בעיני אלוקים ואדם‬ ‫לבגד לא טעם ולא ריח‪ ,‬לא‬ ‫מצינו בנח שנאמר בו 'איש צדיק תמים'‪ ,‬ופירשו בגמ' (ע"ז‬ ‫חן ולא יופי‪ ...‬ויחר אף הפריץ‬ ‫ו‪' ).‬תמים בדרכיו צדיק במעשיו'‪ ,‬וביאר רש"י תמים בדרכיו‬ ‫וזרקו מהארמון מבלי לשלם‬ ‫‪ -‬עניו ושפל רוח‪ ,‬עפי"ז אמר הגאון רבי חיים שמואלביץ‬ ‫לו מאומה‪ ,‬ויצא הקול בעיר‬ ‫זצ"ל שמשום כך זכה נח למצוא חן‪ ,‬שהרי מקרא מלא דיבר‬ ‫כי לא הצליח החייט להשביע‬ ‫הכתוב (משלי ג) 'ולענוים יתן חן'‪ .‬וכדאיתא בגמ' (סנהדרין‬ ‫רצונו של הפריץ‪ ,‬ומני אז‬ ‫צב‪ ).‬ואמר רבי אלעזר לעולם הוי קבל וקיים (פירש"י‪ ,‬הוי‬ ‫חדלו האנשים להזמין אצלו‬ ‫עניו ותחיה)‪.‬‬ ‫בגדים וקרנו ירדה מטה מטה‬ ‫ובכך כתב הרה"ק ה'ישמח ישראל' זי"ע (מקץ) לבאר את‬ ‫עד לשפל המדרגה כשהוא‬ ‫האמור להלן (מג)‪' ,‬ויאמר הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי‪,‬‬ ‫נשאר ללא פרנסה‪.‬‬ ‫ויאמר אלוקים יחנך בני'‪ ,‬וביאר שהנה חז"ל דרשו 'אחיכם‬ ‫בצר לו הלך החייט אל הרה"ק הרבי ר' בונם מפרשיסחא‬ ‫הקטן ‪ -‬בשביל שהקטין עצמו‪ ,‬כי ידוע שיש מצות סגוליות‪,‬‬ ‫זי"ע לבקש ישועה‪ ,‬הורה לו הרה"ק שישוב לביתו ויקח‬ ‫כגון כיבוד אב שסגולתה אריכות ימים‪ ,‬וכמו שנאמר (שמות‬ ‫את הבגד אשר הכין לפריץ‪ ,‬יפרום את כל התפירות וישוב‬ ‫כ) 'כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך'‪ ,‬ועוד מצוות‬ ‫ויתפור אותו כבראשונה לפי אותם מידות‪ ,‬ובל יהין לשנות‬ ‫אחרות כל אחת וסגולתה‪ ,‬וסגולת מידת ענוה ‪ -‬שזוכה לחן‪,‬‬ ‫אפילו כמלוא נימה‪ ,‬ולא הצליח החייט להבין מה תועיל‬ ‫כמו שנאמר (משלי ג) 'ולענוים יתן חן'‪ ,‬ולהיפוך השוטה‬ ‫עצתו של הרבי‪ ,‬ומה יעזור אם 'יסתור ויבנה במקומו'‪ ...‬אך‬ ‫שמתגאה בעצמו שמדמה בעצמו שהוא צדיק וישר‪ ,‬הריהו‬ ‫בלית ברירה עשה כאשר נצטווה‪ ,‬והלך בשנית אל הפריץ‬ ‫שנאוי ומתועב‪ ,‬וזה מה שרימז להם יוסף‪ ,‬שכיון שיש בו‬ ‫להודיע כי 'תיקן' את הבגד‪ ,‬ואכן עתה התלהב הפריץ עד‬ ‫מידת ענוה ‪' -‬שהקטין את עצמו'‪ ,‬על כן יזכה שימשוך עליו‬ ‫מאוד מיופי הבגד ומצורת העבודה המדוייקת‪ ...‬ונתן לו‬ ‫קוב"ה חוט של חן וחסד‪ ,‬ועל כן בירכו בברכת 'אלוקים יחנך‬ ‫בשכרו זהובים הרבה‪.‬‬ ‫בני'‪ ,‬שהוא ענין נשיאת חן'‪.‬‬ ‫חזר החייט אל הרבי ר' בונם‪ ,‬ושאלו ילמדנו רבינו 'מה‬ ‫בלשון חסידים מסופר‪ ,‬על אותו חייט דמתא אשר היה 'יחיד‬ ‫נשתנה'‪ ,‬הרי לא היה שום הבדל בין צורת הבגד בפעם‬ ‫מומחה' באומנותו‪ ,‬והיה מוציא מתחת ידיו בגדי חמודות‬ ‫השנייה מבראשונה‪ ,‬ומדוע בתחילה היה נראה כדבר מאוס‬ ‫לכבוד ולתפארת המפארים ומכבדים את לובשם‪ ,‬וכמובן‬ ‫ועתה הוא מעלה חן‪ .‬נענה לו הרה"ק ואמר‪ ,‬באמת הבגד‬ ‫שהיה נוטל שכרו משלם‪ ,‬ומאחר שיצא שמו הטוב למרחקים‬ ‫היה יפה וטוב כבר בפעם הראשונה ולא היה בו שום חסרון‬ ‫הייתה פרנסתו בהרחבה גדולה‪ ,‬פ"א קראהו ה'פריץ' וביקש‬ ‫ומום‪ ,‬אלא שכשנתפרת בתחילה היית 'נפוח' בגאווה שאין‬ ‫להזמין אצלו בגד חדש כראוי להוד מעלתו ‪ -‬בגד אשר יוכל‬ ‫כמוך בכל הארץ‪ ...‬והקב"ה הטביע בעולמו 'לענוים יתן חן'‪,‬‬ ‫להתפאר בו בפני מרעיו הפריצים‪ ,‬השיב לו החייט 'מילתא‬ ‫ומכלל הן אתה שומע לאו‪ ,‬כי הגאווה סתירה מובהקת היא‬ ‫זוטרתי' הוא אצלי‪ ,‬ובוודאי אוציא מתחת ידי דבר נאה ומתקבל‪,‬‬ ‫לחן‪ ,‬ועל כן היה הבגד שנאוי ומתועב בעיני אלוקים ואפי'‬ ‫מלבוש אשר עין לא ראתה‪ ...‬נתן לו הפריץ בד יקר ומשובח‬ ‫בעיני אדם‪ ...‬אמנם עתה לאחר שנשברה קומתך חזרה‬ ‫בכדי שיכין ממנו את הבגד‪ .‬כעבור כמה ימים הופיע החייט‬ ‫ותפרת מתוך הכנעה ושברון לב‪ ,‬ודבר הנעשה מתוך ענווה‬ ‫בהיכל הפריץ כשהבגד המוכן בידו ונתנו לפריץ‪ .‬וכאשר‬ ‫מוצא חן ושכל טוב‪.‬‬ ‫ראתה הפריצה את בעלה לבוש בבגד זה החלה לזעוק שאין‬ ‫('באר הפרשה'‪ ,‬נח תשפ"ו)‬ ‫‪5‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת חנ פ''ז‬ ‫הם נמלטו מפניו כמו מאש‪ ...‬מאיש קדוש כולם בורחים כמו‬ ‫עכברים‪ ,‬את זה הם הבינו‪ ...‬בחיים שלי עוד לא ראיתי כזו בריחה‪...‬‬ ‫מרן עמוד ההוראה הגר"י זילברשטיין שליט"א על צדיקים ותורתינו הקדושה‬ ‫ֹנ ַַֹח ִִאיׁש ַצַ ִּדּיק ָּתּ ִִמים ָָהָיָ ה ְּבּ ֹדֹֹר ָָֹתיו (ו)‬ ‫סוגיות הלכתיות סבוכות וענייני פרשת השבוע‪ ,‬כך שכל‬ ‫לומד – מצעירים ועד מבוגרים – יוכל להתחבר אליהן בקלות‪.‬‬ ‫אנו מביאים בפניכם פנינים מיוחדים משיחה מרתקת עם‬ ‫אלפי סיפורים מעניינים מתגלגלים כיום בכל רחבי העולם‬ ‫מרן הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א‪ .‬השיחה‬ ‫היהודי משמו ומאוצרו של מרן הגר"י שליט"א‪ ,‬כפי שהוא‬ ‫פורסמה ב'המבשר התורני' של חג הסוכות‪ ,‬ע"י הרב אלחנן‬ ‫מיטיב תמיד להפיק מכל סיפור מוסר השכל רוחני‪ ,‬אם‬ ‫קלאר והרב יוסף מאיר האס‪.‬‬ ‫לחיזוק האמונה והבטחון בקרב שלומי אמוני עם סגולה‪ ,‬ואם‬ ‫'איך אפשר היום לקרב את הבחורים הצעירים שיש להם‬ ‫כדי להבין את עומק הסוגיא המסובכת על ידי ציור המקרה‬ ‫כל‪-‬כך הרבה פיתויים קורצים ברחוב הפתוח‪ ,‬איך ובמה נוכל‬ ‫והמחשתו בצבעים חיים‪ ,‬כדי שכולם יבינו במה מדובר ועל‬ ‫למשוך את ליבם לחיים שיש בהם אהבת תורה ויראת שמים'?‬ ‫מה נחלקו‪ ,‬למה כל אחד נצמד לסברתו ואיך באמת אפשר‬ ‫מרן הגר"י זילברשטיין מפתיע ועונה נחרצות‪" :‬כל זמן שגיסי‬ ‫לדעת ולהגיע אל חקר האמת לאמיתה‪.‬‬ ‫מרן שר התורה הגאון הגדול רבי חיים קניבסקי זצוק"ל היה‬ ‫כשהרב אלחנן קלאר שואל ומבקש לדעת‪' :‬מהיכן באמת‬ ‫בחיים‪ ,‬היה מספיק רק להביא אותם אליו לביתו ברחוב רשב"ם‪,‬‬ ‫הגיעו כל אלפי הסיפורים האלו שיצאו מבית מדרשו של‬ ‫כי הצצה חפוזה במראהו כשהוא יושב ולומד יומם ולילה בלי‬ ‫רבינו שליט"א אל כל העולם וגם נדפסו בסדרות הספרים‬ ‫הפסקה‪ ,‬היה בה די כדי לקבל אהבת תורה וחיבור לתורה‪.‬‬ ‫הנודעות?'‬ ‫"אבל גם בלי לראות את רבי חיים יושב ולומד‪ ,‬אפשר‬ ‫משיב לו מרן הגר"י שליט"א בחיוך ובצחות‪" :‬אני לא בן ‪...12‬‬ ‫להמתיק עליהם את הלימוד בצורה מוחשית ומעניינת‪.‬‬ ‫מדובר בעשרות רבות של שנים שאנשים שולחים סיפורים‬ ‫כשמלמד ב'חיידר' לומד את המשנה או את הגמרא‪ ,‬ובפרט‬ ‫שהיו להם עם בירורים מעניינים שיכולים להיצמד לסיפורים‬ ‫מגיד‪-‬שיעור או ראש‪-‬ישיבה שבאים למסור שיעור בעומק‬ ‫האלו‪ ,‬וכך ב"ה אנו זוכים לברר מקחה של תורה ולאסוקי‬ ‫העיון בסוגיא הנלמדת בישיבה‪ ,‬שיכינו את עצמם עם דוגמאות‬ ‫שמעתתא אליבא דהלכתא"‪.‬‬ ‫מקוריות וסיפורים מציאותיים שיש בהם מן הדמיון לסוגיא‬ ‫אספר לכם סיפור מדהים בו הייתי נוכח בעצמי‬ ‫הזו‪ ,‬כדי שהתלמידים יפעילו את ראשם וינסו להבין מעצמם‬ ‫מה הם היו עושים במצב שכזה‪.‬‬ ‫במהלך השיחה מזכיר מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א את‬ ‫"דרך הלימוד הזו מאד מאד חשובה בפרט בדור שלנו‪ ,‬כי‬ ‫זכרו הבלתי‪-‬נשכח של מורו ורבו מרן הגאון רבי יחזקאל‬ ‫אנחנו מחויבים להמתיק עליהם את התורה בכל המובנים‬ ‫אברמסקי זצוק"ל ראש ישיבת סלבודקה‪ ,‬ובעל ה'חזון‬ ‫ובכל האופנים‪ .‬אסור לנו ללמוד סוגיא בצורה יבשה בלבד‪,‬‬ ‫יחזקאל'‪ ,‬שהיה אחד מגדולי ענקי הרוח שעמדו לישראל‬ ‫אלא להיכנס לתוך פרטי הפרטים ולהעלות שאלות מעניינות‬ ‫בדור הקודם‪ ,‬ואחרי שכיהן ברבנות העיר לונדון באנגליה‪,‬‬ ‫מתוך החומר הלימודי‪ ,‬כדי שדברי תורה יהיו חביבים עליהם"‪.‬‬ ‫עלה לארץ הקודש ומסר שיעורים בישיבת סלבודקה‪.‬‬ ‫מהיכן באמת הגיעו כל אלפי הסיפורים האלו‬ ‫"אספר לכם סיפור מדהים בו הייתי נוכח בעצמי"‪ ,‬מספר לנו‬ ‫מרן הגר"י שליט"א‪" .‬פעם אחת‪ ,‬תוך כדי השיעור השמיע‬ ‫כשאנו שומעים את הדברים הללו‪ ,‬אי אפשר שלא לראות‬ ‫הגר"י אברמסקי שאלה קשה מאד ואמר שהוא רוצה לדעת‬ ‫מולינו את הדוגמה המובהקת והמקורית לכך‪ .‬הלא זוהי דרכו‬ ‫עליה תשובה ברורה‪ .‬ראיתי איך ניגש בחור אחד שהיה‬ ‫היחודית והמפורסמת של מרן הגר"י זילברשטיין שליט"א‪,‬‬ ‫חרוץ מאד‪ ,‬לחבר שלו מהשיעור שהיה בחור יתום‪ ,‬ולחש‬ ‫להאהיב ולהמתיק את הלימוד על ידי המחשה ויזואלית‬ ‫לו באוזן‪' :‬אני רוצה להגיד לך את התשובה‪ ,‬אבל אל תגיד‬ ‫ומעשית‪ .‬בכל שיעור משתמש הגר"י שליט"א בדוגמאות‬ ‫אותה בשמי‪ ,‬אלא בשמך‪ ,‬אני רוצה שתגדל מעלה מעלה'‪.‬‬ ‫מרתקות מן המציאות ובסיפורים מומחשים‪ ,‬כדי להסביר‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת חנ פ''ז‬ ‫‪6‬‬ ‫"ראיתי את הבחור ניגש אליו ואומר לו את הדברים בלחישה‪.‬‬ ‫הבחור היתום שמע את התשובה‪ ,‬ואמר אותה בקול רם‪.‬‬ ‫כמובן שהגר"י אברמסקי שיבח אותו מאד ברבים והפליא את‬ ‫התשובה המקורית והנכונה‪ .‬הוא כמובן לא גילה כי למעשה‬ ‫חברו הוא זה שהשיב את התשובה‪ ,‬ולא הוא‪" .‬בזמנו הסתפקתי‬ ‫האם היה מותר לעשות ככה‪ ,‬שהרי זוהי גניבת דעת‪ .‬אבל‬ ‫מאחר והוא היה בחור יתום והחבר ידע שמענה התשובה‬ ‫הנכונה ברבים תרומם את קרנו מאד בעיני ראש הישיבה‬ ‫ובעיני התלמידים כולם‪ ,‬מן הסתם היה מותר על פי הדין"‪.‬‬ ‫ממשיך מרן הגר"י שליט"א ומספר‪" :‬אחרי שנים נסעתי לחוץ‬ ‫לארץ ושימשתי מגיד‪-‬שיעור בישיבת לוצרן ארבע שנים‪.‬‬ ‫בחזרתי ארצה ביקשתי לראות מה הקב"ה שילם לאותו בחור‬ ‫'בית ישראל'‪ ,‬שם היה הרה"ק מזוועהיל מתפלל משך שנים‬ ‫שגילה את התשובה הנכונה לבחור היתום‪ .‬ומה ראיתי? יש‬ ‫רבות כאחד האדם‪ ,‬כדרכו בקודש לנהוג בפשטות ובצניעות‬ ‫לו כולל של עשרות אברכים מצוינים‪ ,‬והוא עצמו פורח‬ ‫בלי להתבלט על פני אף אחד מהמתפללים‪ .‬הייתי ילד קטן‬ ‫ומשמש כראש הכולל‪ .‬לא יכולתי להתאפק וניגשתי אליו‪.‬‬ ‫והרבי מזוועהיל החליט לנסוע לשכם‪ .‬הוא לקח מונית של‬ ‫אמרתי לו‪ :‬ראיתי מה שעשית בזמנו ואני רואה איך הקב"ה‬ ‫ערבים ונכנס פנימה‪ .‬בהגיעו לשכם‪ ,‬הוא רואה שמסתובבים‬ ‫משלם שכר טוב ליראיו‪ .‬בזמנו לא ידעתי אם עשית טוב‬ ‫סביבו ערבים ועושים 'שמח'‪' ...‬חינגה' – כלשונם‪ .‬ומה היתה‬ ‫על פי הלכה‪ ,‬אבל אני רואה עכשיו שאכן עשית טוב‪ .‬עזרת‬ ‫ה'חינגה' שלהם? הם רוצים להרוג אותו‪ .‬אני הייתי שם‪,‬‬ ‫לבחור יתום‪ ,‬הוא ענה תשובה טובה בשם עצמו‪ ,‬ויתרת‬ ‫חלחלה תפסה אותי‪.‬‬ ‫על הכבוד שהיית יכול לקבל מראש הישיבה ומהתלמידים‪,‬‬ ‫איך הוא דיבר אליהם? באידיש!‬ ‫לקחת יתום שבור והרמת את קרנו‪ ,‬זיכית אותו באהבת‬ ‫תורה‪ ,‬והנה הקב"ה שילם לך מנה אחת אפיים‪ .‬אתה עוזר‬ ‫"מה עשה הרבי מזוועהיל? הוא קם ממקומו‪ ,‬לבש את‬ ‫ליתום – אני עוזר לך!"‬ ‫ה'גארטל' לפני כולם‪ ,‬יצא מהרכב והתקרב אל הפורעים‬ ‫והערבים‪ ,‬הם ברחו כמו עכברים‪...‬‬ ‫הערבים‪ ,‬כשהוא אומר להם בשפת האידיש‪' :‬שקצים‪ ,‬אוועק‬ ‫פון דא! שקצים‪ ,‬אוועק פון דא' (שקצים‪ ,‬להיעלם מכאן!)‪.‬‬ ‫במהלך השיחה המרוממת מספר לנו מרן הגר"י זילברשטיין‬ ‫והערבים‪ ,‬הם ברחו כמו עכברים‪ ...‬ראיתם פעם עכברים‬ ‫שליט"א בעיניים בורקות על ימי ילדותו בצילו של הרב‬ ‫בורחים? ככה הם ברחו‪ ...‬אחד מהם לא נשאר שם‪."...‬‬ ‫הדומה למלאך‪ ,‬מרן הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע‪.‬‬ ‫מרן הגר"י שליט"א עוצר ואומר לנו‪ :‬ובכן‪ ,‬נשאלת השאלה‪:‬‬ ‫"דמותו הקורנת והמאירה של הרבי הקדוש רבי שלמה‬ ‫אדם קטן ונמוך כמוהו‪ ,‬איך הצליח להטיל עליהם פחד נורא‬ ‫מזוועהיל זי"ע‪ ,‬נחקקה עמוק במוחי ובלבי מאז ימות ילדותי"‪,‬‬ ‫שכזה? ובכלל‪ ,‬איך הוא דיבר אליהם? באידיש! הם הרי לא‬ ‫הוא חוזר ומספר לנו בהתרגשות כשדמעות נקוות בצידי‬ ‫מבינים אידיש‪' ,‬שקצים‪ ,‬אוועק פון דא'‪ ...‬אבל בלי להבין‬ ‫עיניו שזכו לראות עיניים של גדולי ומאורי הדור הקודם‪.‬‬ ‫מילה‪ ,‬הם ברחו כמו עכברים‪ ...‬הם באמת לא יודעים אידיש‪,‬‬ ‫"איש אלוקים קדוש היה אותו צדיק מופלא ונשגב‪ ,‬דמות‬ ‫אבל מה הם יודעים? שיש כאן לפניהם איש אלוקים קדוש‪...‬‬ ‫מופתית שהאירה לארץ ולדרים עליה באור יקרות‪ ,‬ועד עצם‬ ‫מאיש קדוש כולם בורחים כמו עכברים‪ ,‬את זה הם ראו‬ ‫היום הזה אינני מסוגל לשכוח את כל מה שראיתי וחזיתי‬ ‫והבינו‪ ...‬בחיים שלי עוד לא ראיתי כזו בריחה‪ ...‬נתקיים בו‬ ‫אצלו מקרוב‪ ,‬בהיותי במחיצתו הטהורה כמה וכמה פעמים‪.‬‬ ‫באותו צדיק וקדוש הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ד'‬ ‫מרום גילו המופלג לאוי"ט בלעה"ר‪ ,‬זוכר היטב מרן הגר"י‬ ‫נקרא עליך ויראו ממך"‪ ,‬הם נמלטו מפניו מפני האש‪ ...‬הם‬ ‫זילברשטיין שליט"א את הליכותיו והנהגותיו של הרה"ק‬ ‫ידעו והבינו שאסור להם להתעסק עם איש קדוש כזה"‪.‬‬ ‫הרבי ר' שלמ'קה מזוועהיל זי"ע‪ ,‬בהיותו מתפלל בימי שחר‬ ‫טל ילדותו יחד עמו בבית המדרש דחסידי סלונים בשכונת‬ ‫(המבשר תורני‪ ,‬ערב חג הסוכות תשפ"ז)‬ ‫‪7‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת חנ פ''ז‬ ‫כל אימת שאני מתבונן בדברים הללו‪ ,‬נשמתי רועדת‪ .‬אני מפחד‪,‬‬ ‫האם אכן מנצלים אנו את הכוחות שקיבלנו מהקב"ה‪ ,‬ומקדישים‬ ‫אותם למען כלל ישראל‪ ,‬או שאנחנו דואגים רק לעצמינו‬ ‫הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א על זיכוי הרבים‬ ‫ֵֵאֶּלֶ ה ּתֹוְלְ ֹדֹת ֹנ ַַֹח ֹנ ַַֹח ִִאיׁש ַצַ ִִּדיק (א)‬ ‫עליה‪ ,‬כשמבקשים מהם לצאת אל ה"עמך"‪:‬‬ ‫"אני עסוק בלימוד סוגיות עמוקות‪ ,‬או בלימוד קבלה‪ ,‬ואתה‬ ‫חז"ל (בראשית רבה ל) הפליגו במעלותיו של נח ואמרו‪,‬‬ ‫מבקש ממני לסגור את הגמרא?"‪.‬‬ ‫שלפיכך כפלה התורה ואמרה‪" :‬אלה תולדת נח – נח"‪ ,‬ולא‬ ‫"מה כבר אני יכול להשפיע? אין לי את הכוחות לזה!" או‬ ‫אמרה 'אלה תולדות נח – שם'‪ ,‬משום שעשה נח הרבה ניחא‬ ‫לחילופין – "מה הציבור הזה יכול להבין? מקסימום איזה סיפור!‬ ‫בעולם‪" :‬ניחא לו‪ ,‬ניחא לעולם‪ ,‬ניחא לאבות‪ ,‬ניחא לבנים‪ ,‬ניחא‬ ‫האם בשביל לספר סיפור יפה כדאי כל המאמץ והטרחה‪ ,‬והזמן‬ ‫לעליונים‪ ,‬ניחא לתחתונים‪ ,‬ניחא בעולם הזה‪ ,‬ניחא לעולם הבא"‪.‬‬ ‫היקר שמתבזבז?!"‪ .‬רעיה שטיא! נתנו לך משמים כוחות‪ ,‬נתנו‬ ‫מובא בדברי חז"ל במדרש (דברים רבה יא)‪" :‬נח אמר למשה‪:‬‬ ‫לך עוצמות! האם ניצלת אותם ליעוד שלשמן הם ניתנו לך?‬ ‫'אני גדול ממך‪ ,‬שניצלתי מדור המבול'‪ .‬אמר לו משה‪' :‬אני‬ ‫לכל אחד יש עוצמות‪ ,‬השאלה היא האם הוא מוכן למסור את‬ ‫נתעליתי יותר ממך‪ .‬אתה הצלת את עצמך‪ ,‬ולא היה בך כח‬ ‫הנפש‪ ,‬ולנצל את העוצמות הללו‪ ,‬להציל את העולם מהמבול‬ ‫להציל את דורך‪ ,‬אבל אני הצלתי את עצמי‪ ,‬והצלתי את דורי‪,‬‬ ‫השוטף אותו? המאמצים שלך למען קירוב רחוקים‪ ,‬הדמעות‬ ‫כשנתחייבו כליה בעגל"‪.‬‬ ‫שלך עליהם – יכולים להציל אותם מן המבול!‬ ‫ממשיך המדרש‪" :‬למה הדבר דומה? לשתי ספינות שהיו בים‪,‬‬ ‫כל אימת שאני מתבונן בדברים הללו‪ ,‬נשמתי רועדת‪ .‬אני מפחד‪,‬‬ ‫והיו בתוכן שני קברניטין‪ ,‬אחד הציל את עצמו ולא הציל את‬ ‫האם אכן מנצלים אנו די הצורך את הכוחות שקיבלנו מהקב"ה‪,‬‬ ‫ספינתו‪ ,‬ואחד הציל את עצמו ואת ספינתו‪ .‬למי היו מקלסין‪,‬‬ ‫ומקדישים אותם למען כלל ישראל‪ ,‬או שאנחנו דואגים רק‬ ‫לא לאותו שהציל את עצמו ואת ספינתו? כך נח לא הציל אלא‬ ‫לעצמנו‪ ,‬בבחינת "שלום עליך נפשי"‪ ,‬ולא מתמסרים להצלתם‬ ‫את עצמו‪ ,‬אבל משה הציל את עצמו ואת דורו‪ ,‬הוי (משלי לא‪,‬‬ ‫של בני הדור המשוועים לעזרה‪.‬‬ ‫כט)‪' :‬ואת עלית על כלנה'"‪.‬‬ ‫מי לנו גדול ממרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל‪ ,‬שהקדיש כל‬ ‫למדנו מכאן יסוד גדול וחשוב לחיים‪:‬‬ ‫כך הרבה מזמנו היקר להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על‬ ‫לא די בכך שאדם דאג להתעלותו האישית‪ ,‬להיות איש צדיק‬ ‫אבותם‪ .‬בעיני מרן היה הזמן הדבר היקר ביותר על אדמות!‬ ‫תמים‪ ,‬ירא אלוקים ותלמיד חכם‪ .‬גם לא די בכך שדאג לבניו‬ ‫הוא ניצל כל רגע ללימוד התורה‪ ,‬כל שניה הייתה יקרה בעיניו‬ ‫שימשיכו ללכת בדרכיו‪ .‬הכל טוב ויפה‪ ,‬אבל מה עם שאר אנשי‬ ‫מפז רב!‬ ‫העולם? מה עם זיכוי הרבים?‬ ‫אני עדיין זוכר‪ ,‬לפני עשרות שנים‪ ,‬בעת שישבתי בבית מרן‬ ‫האם בכה עליהם?‬ ‫ודיברתי איתו בלימוד‪ ,‬בא בנו ושאלו‪" :‬אבא! מה השעה?"‬ ‫נענה הרב ואמר לו‪" :‬בשביל מה אתה צריך לדעת את השעה?‬ ‫כל אחד יתבע האם ניצל את היותו איש צדיק תמים‪ ,‬כדי‬ ‫שב ותלמד! בכל שעה‪ ,‬תהיה אשר תהיה‪ ,‬צריך ללמוד"‪ .‬לדידו‬ ‫להשפיע על אחרים? האם בכה עליהם? האם התחנן אליהם‬ ‫של מרן לא צריך שעון‪ ,‬לא צריך לדעת מה השעה‪ ,‬כל הזמן‬ ‫שישובו בתשובה? האם ניסה לשבת ולדבר על לבם‪ ,‬שיטעמו‬ ‫צריכים לשבת וללמוד! אף על פי כן‪ ,‬כל אימת שהתבקש‬ ‫את טעמה המתוק של התורה הקדושה?‬ ‫להקדיש מזמנו היקר‪ ,‬ולכתת את רגליו לחזק אחרים – לא חס‬ ‫מי שסבור שעליו להתמסר אך ורק להשתלמותו האישית‪ ,‬וחבל‬ ‫על זמנו‪ ,‬לא הסתכל על התועלת האישית שלו‪ ,‬ויצא בחפץ לב‬ ‫לו לבזבז את זמנו היקר על אנשים ריקים ורחוקים‪ ,‬יושבי‬ ‫למשימה‪ .‬זיכוי הרבים היה אצלו בנשמה‪ .‬הוא התמסר לעולם‬ ‫קרנות – הוא רעיה שטיא!‬ ‫בכל לבו ונפשו‪.‬‬ ‫לעיתים מזומנות אנו שומעים תגובות מאברכים בני תורה‪ ,‬בני‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת חנ פ''ז‬ ‫‪8‬‬ ‫לא תבוא לסיום מסכת שעושה בנך?‬ ‫פעם אחת הזמנתי אותו לדבר בכנס של קירוב רחוקים‬ ‫שערכתי‪ .‬והנה התברר שבאותו ערב עשה אחד מבניו סעודה‬ ‫לרגל סיום מסכת‪ ,‬ביקש מאביו לבוא ולהשתתף‪ .‬הרב סירב‬ ‫לבקשתו! "אבא"! שאל הבן‪" ,‬לא תבוא לסיום מסכת שעושה‬ ‫בנך? האמנם הכנס ההוא חשוב לך יותר מסיום של בנך?"‪.‬‬ ‫"כן"! השיב מרן‪" .‬הכנס הוא זיכוי הרבים‪ ,‬וזהו הדבר שחשוב‬ ‫לי יותר מכל!"‪.‬‬ ‫לא היו אצלו נגיעות‪ ,‬לא היו אצלו אינטרסים אישים! אם יש‬ ‫הזדמנויות לזכות את הרבים – זה קודם לכל‪ ,‬אפילו לבן! כדאי‬ ‫בשביל זה להקדיש את היקר מכל– הזמן!‬ ‫מרן‪ ,‬שכבר מגיל צעיר‪ ,‬עמל והתיגע על התורה הקדושה‬ ‫מוסדות אור החיים‬ ‫יומם ולילה‪ ,‬מיצה את כל כוחותיו לגדול בתורה‪ ,‬כל דקה‬ ‫בכל מקום ששמע שיבואו אנשים לשמוע דברי תורה‪ ,‬ויש סיכוי‬ ‫היתה מחושבת ומנוצלת אצלו עד תום – לא הפסיק במשך‬ ‫שיתחזקו באמונה וישלחו את ילדיהם לתלמודי תורה – היה‬ ‫כל שנות חייו לחיות עבור אחרים‪ ,‬ולא חי את חייו הפרטיים‪,‬‬ ‫שמח לבוא‪ .‬הרגישו שזוהי שמחת חייו‪.‬‬ ‫ודחף אותנו מרן להתחיל במסירת השיעורים לרבים‪ ,‬שמהם‬ ‫כמה היה נהנה לבוא לישיבה‪ .‬הוא מסר כאן‪ ,‬בכל יום חמישי‪,‬‬ ‫צמחה כל תנועת התשובה בארץ ובעולם‪.‬‬ ‫שיעור בהלכה יותר עשרים שנה‪ .‬הוא היה נהנה לראות את כל‬ ‫לכל מקום שביקשתי ממנו לבוא – הוא בא! כשהיה שומע את‬ ‫תלמידי הישיבה‪ ,‬בעלי התשובה‪ ,‬מאזינים ברוב קשב לדבריו‪.‬‬ ‫המילים "זיכוי הרבים" – לא היה לו דבר חשוב יותר מזה! פעם‬ ‫כשהייתי מציג לפניו את כל אחד מהם ומספר לו על עברו‬ ‫ביקשתי ממנו לבוא לאילת‪.‬‬ ‫– לא היה גבול לשמחתו! לראות אנשים שבעבר הלא כל כך‬ ‫יש באילת כאלה שרוצים לשמוע דברי תורה?‬ ‫רחוק היו שקועים במ"ט שערי טומאה‪ ,‬והיום הנם ברוך ד'‬ ‫יראי שמים אמיתיים‪ ,‬תלמידי חכמים‪ ,‬בני תורה – הייתה פסגת‬ ‫"יש באילת כאלה שרוצים לשמוע דברי תורה?" שאל‪" .‬בוודאי"!‬ ‫אושרו! יום אחד הוא פנה אלי ושאל‪" :‬רבי ראובן! מדוע אינך‬ ‫השבתי לו‪" ,‬הקמנו שם סניף של 'אור החיים'"‪ .‬לא היה צריך‬ ‫מגדיל את הישיבה?"‪" .‬אין לי האמצעים"‪ ,‬השבתי לו‪" .‬זה‬ ‫יותר מזה כלום!‬ ‫עולה הרבה מאוד כסף"‪" .‬תצא לחו"ל ותגייס שם כספים"‪,‬‬ ‫כשהגענו למקום‪ ,‬והוא ראה שבאו שלוש מאות איש‪ ,‬אי אפשר‬ ‫הציע‪" .‬אני מפחד לעזוב את הישיבה‪ .‬כאן אני נמצא קרוב‬ ‫לתאר את השמחה הגדולה שהייתה לו‪ ...‬לאחר מכן הזמנתי‬ ‫לתלמידים‪ ,‬מדריך אותם‪ ,‬נותן להם שיעורים‪ ,‬לומד בעצמי‪,‬‬ ‫אותו בשנית לאילת‪ .‬הפעם לכנס של שבע מאות איש‪ ,‬ולפתיחת‬ ‫ספון באוהלה של תורה‪ ,‬ואני מפחד לעזוב את כל זה ולצאת‬ ‫תלמוד תורה‪" .‬שבע מאות איש באילת?" תמה הרב‪ .‬כשהשבתי‬ ‫לחו"ל"‪" .‬אם כך"‪ ,‬השיב מרן‪" ,‬אני אצא לחו"ל במקומך! אבל‬ ‫בחיוב‪ ,‬שברוך ד' יש שם תסיסה גדולה לתשובה‪ ,‬שמח שמחה‬ ‫תכין לי שם זיכוי הרבים‪ .‬תדאג שיהיו שם דרשות‪ ,‬ושאנשים‬ ‫רבה‪ ,‬והסכים לרדת שוב לאילת יחד עם הרבנית מרגלית ע"ה‪.‬‬ ‫יבואו לשמוע!"‪.‬‬ ‫בהזדמנות אחרת‪ ,‬ניגשתי אליו ואמרתי לו‪" :‬אינני יודע אם‬ ‫כך‪ ,‬במסירות נפש‪ ,‬הוא יצא פעמים לצרפת‪ .‬חיזק שם את בני‬ ‫מותר לי להטריד את כבוד הרב‪ ,‬אבל אנחנו הולכים לעשות‬ ‫המקום‪ ,‬דאג שיפתחו שם מוסדות תורה‪ ,‬וליקט תרומות עבור‬ ‫כנס חיזוק בבת ים‪ .‬יש שם בית כנסת גדול‪ ,‬ואפשר לפעול‬ ‫הישיבה‪ ,‬מאה פרנק מזה ועוד מאתיים מזה‪ ,‬והיה מברך את‬ ‫שם הרבה לקירוב יהודים רבים לאביהם שבשמים‪ .‬הייתי‬ ‫התורמים בברכת 'ברוך אשר יקים את התורה הזאת'‪.‬‬ ‫מבקש שהרב יבוא"‪" .‬רבי ראובן!" השיב‪" .‬אל תאמר שאתה‬ ‫לימים חייבני מרן לצאת לחו"ל בעצמי‪ .‬אז כבר זכינו לדרוש‬ ‫מטריד אותי! עניין של זיכוי הרבים אינו טרחה או הטרדה‬ ‫בצרפת לפני קהל המונים בכנס תשובה הנקרא "יום התורה"‬ ‫עבורי! אני בא!"‪.‬‬ ‫שארגן רבה הראשי של צרפת‪ ,‬הגאון הרב יוסף סיטרוק זצ"ל‪.‬‬ ‫כך בכל הזדמנות‪ ,‬קטנה כגדולה‪ .‬כשעשינו סיום מסכת באיזה‬ ‫שהוא בית כנסת קטן‪ ,‬או פתיחה של בית כנסת באזור חדש‪,‬‬ ‫(מתוך 'משכני')‬ ‫‪9‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת חנ פ''ז‬ ‫אבי‪ ,‬רבי יעקב שכטר זצ"ל‪ ,‬היה אומר לשדכנים שבאו להציע‬ ‫שידוכים‪ ,‬כי הוא מעוניין בחתן שאפשר להציע אותו בגשם‪...‬‬ ‫הגה"צ רבי אריה שכטר זצ"ל על צדיקים והתורה הקדושה‬ ‫ֹנ ַַֹח ִִאיׁש ַצַ ִִּדיק ָָּת ִִמים ָָהָיָ ה ְְּבֹדֹֹר ָָֹתיו (ו)‬ ‫תעזובו" (משלי ד)‪ .‬הקב"ה נתן לנו את התורה הקדושה‬ ‫שבכוחה לחולל פלאות ומהפכים‪ .‬ומי שדבק בה ועמל‬ ‫חז"ל (ילקוט שמעוני פרשת יתרו) אומרים‪" :‬לפיכך ניתנה‬ ‫להבין אותה‪ ,‬משתנה מן הקצה אל הקצה‪ .‬לימוד התורה‬ ‫תורה במדבר‪ ,‬בפרהסיה‪ ,‬במקום הפקר‪ ,‬לומר לך כל הרוצה‬ ‫מעדן ומרומם אותו עד שהוא נהפך לאישיות אחרת‪ ,‬לבן‬ ‫לקבל יבוא ויקבל"‪ .‬ועוד אמרו חז"ל‪" :‬בשלושה דברים‬ ‫תורה המרבה שלום וכפרה בעולם‪.‬‬ ‫נמשלה תורה‪ ,‬במדבר באש ובמים‪ .‬לומר לך מה אלו חינם‪,‬‬ ‫שידוך בגשם‬ ‫אף דברי תורה חינם לכל באי עולם"‪.‬‬ ‫התורה מחזרת אחר אכסניה שלה‪ ,‬ונכנסת לכל מקום פתוח‬ ‫מלך מלכי המלכים לקח אותנו לחתן עבור בתו התורה‪.‬‬ ‫המבקש לקבל אותה‪ .‬אין אפוא כל פלא שגם בקרב משפחות‬ ‫וכשם שכאשר אדם עשיר ועני עושים ביניהם שידוך‪ ,‬העני‬ ‫שתרחקו במשך שנות דור משמירת התורה והמצוות‪ ,‬מוצאים‬ ‫לא מבקש מהעשיר בטחונות על התחיבויותיו – כך אנו לא‬ ‫לפתע נין או נכד שחזרו בתשובה שלימה התורה דפקה על‬ ‫זקוקים לבקש מהקב"ה בטחונות על התורה‪ .‬אנו סמוכים‬ ‫דלת הבית‪ ,‬ומצאה סדק צר של רצון לקבל אותה ודרכו‬ ‫ובטוחים כי טוב סחרה מכל סחורה‪ ,‬כי יקרה היא מפנינים‪,‬‬ ‫היא נכנסה‪.‬‬ ‫וכל חפצי העולם לא ישוו לה‪ .‬מדי בוקר אנו מברכים את‬ ‫אני עדיין זוכר את ראשית תקופת החזרה בתשובה‪ .‬כל עוד‬ ‫הקב"ה‪ ,‬ומודים לו על שבחר דוקא בנו מכל העמים ונתן‬ ‫עסקנו במסירת הרצאות בהשקפה‪ ,‬אזי עם כל המתיקות‪,‬‬ ‫לנו את תורתו‪ .‬בכך מביעים אנו את שמחתנו על קבלת‬ ‫העומק‪ ,‬והעוצמה שהיו בהן‪ ,‬עדיין לא היה בכוחן לשנות את‬ ‫התורה‪ .‬שלא נבעה חליליה מפזיזות‪ ,‬אלא מתוך הסכמה‬ ‫השומעים ולהפוך אותם לבני תורה במובן המלא של המילה‪.‬‬ ‫מלאה ובטחון מושלם בנותן התורה‪.‬‬ ‫לא שלא היו בעלי תשובה‪ ,‬היו גם היו‪ ,‬אך באיזשהו מקום‬ ‫אבי‪ ,‬רבי יעקב שכטר זצ"ל‪ ,‬היה אומר לשדכנים שבאו להציע‬ ‫הרגשנו שמשהו חסר להם‪ .‬אולם כאשר החילונו למסור‬ ‫שידוכים לבנותיו‪ ,‬כי הוא מעוניין בחתן שאפשר להציע אותו‬ ‫שיעורי תורה‪ ,‬והציבור ישב ולמד דף גמרא‪ ,‬התחיל לצמוח‬ ‫בגשם‪ ...‬כששאלוהו לפשר דבריו הוא היה מסביר את כונתו‪.‬‬ ‫דור של בעלי תשובה בני תורה לתפארת ממש‪.‬‬ ‫"בדרך כלל כששדכנים מציעים בחור לאבי הבת‪ ,‬צצות מיד‬ ‫הקב"ה אומר לנו‪" :‬כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל‬ ‫שאלות רבות‪'" .‬היכן מקום מגוריו של הבחור?' 'באיזו ישיבה‬ ‫הוא לומד?' 'מה טיבו?' 'מהי רמת התמדתו' עד כמה הוא‬ ‫ירא שמים?' וכיוצא בזה‪ .‬אבל כשעומדים בגשם אי אפשר‬ ‫לשאול את כל השאלות האלו‪ ...‬כשעומדים בגשם אפשר‬ ‫להציע רק חתן כזה‪ ,‬שמיד שמעלים את שמו כולם יודעים‬ ‫מיהו ומהו‪ .‬חתן ששמו צועד לפניו והוא מפורסם ביראתו‪,‬‬ ‫בחכמתו ומדותיו עד שאין צורך לברר עליו‪ .‬בשידוך כזה‬ ‫אני חפץ עבור בנותי‪...‬‬ ‫בדומה לכך‪ ,‬גם אנו יכולנו לקבל בגשם את השידוך שהקב"ה‬ ‫נתן לנו‪ .‬על התורה הקדושה אין לנו שום שאלות‪ ,‬ואנו‬ ‫בטוחים שכל מה שנאמר בה נועד עבורנו ולטובתנו‪.‬‬ ‫בספר "חוט המשולש" מובא שלאחר שה"חתם סופר" זצ"ל‬ ‫התאלמן‪ ,‬הוצעה עבורו בתו של רבי עקיבא איגר זצ"ל כזיווג‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת חנ פ''ז‬ ‫‪10‬‬ ‫שני‪ ,‬אמר ה"חתם סופר" לשדכן‪" :‬לי השידוך מתאים‪ ,‬אולם‬ ‫לפלא בעיני‪ ,‬כלום רבי עקיבא איגר אינו מכיר את הגמרא‬ ‫(פסחים מט) האומרת שעל האדם להשיא את בתו לתלמיד‬ ‫חכם?!"‬ ‫הלך השדכן והציע את השידוך‬ ‫הלך השדכן והציע את השידוך לרבי עקיבא איגר שאמר‬ ‫גם הוא‪" :‬לי השידוך מתאים‪ ,‬אולם לפלא בעיני‪ ,‬וכי ה"חתם‬ ‫סופר" אינו מכיר את דברי הגמרא (שם) האומרת‪' :‬לעולם‬ ‫ימכור אדם כל מה שיש לו‪ ,‬וישא בת תלמיד חכם'?"‬ ‫אמר השדכן‪" :‬אם אלו הם הדיבורים של שניכם‪ ,‬אות הדבר‬ ‫כי אתם מחותנים מתאימים‪ ,‬והשידוך קם ונחתם!‬ ‫אנו אומרים בברכת המזון‪" :‬ונא אל תצריכנו ה' אלקינו לא‬ ‫אבי היה אדם אמיד ובעל נכסים‪ ,‬אבל הוא ידע שהחיים‬ ‫לידי מתנת בשר ודם"‪ .‬מבאר רבי נפתלי מרופשיץ זצ"ל כי‬ ‫בעולם הזה ארעיים וחולפים ובעל הבית הוא בורא העולם‪.‬‬ ‫בכך אנו רומזים שאיננו רוצים לקבל ממי שמרגיש שהכסף‬ ‫יבוא יום והאדם יעזוב את גופו ואת עושרו עלי אדמות‬ ‫שלו‪ ,‬איננו חפצים לקבל ממי שחושב שהוא עשה את ממונו‬ ‫וישאר רק עם אוצרותיו האמיתיים והרוחניים‪.‬‬ ‫בעשר אצבעותיו‪ ,‬איננו מבקשים לקבל ממי שמרגיש שהוא‬ ‫במשך כל חייו‪ ,‬הוא אף פעם לא הרגיש הרגשה של בעל‬ ‫מעניק משלו בתורת מתנה‪.‬‬ ‫הבית‪ ,‬אלא הרגשה של גזבר‪ .‬כך חיו האנשים בדור הקודם‬ ‫לאחר מכן אנו מוסיפים ואומרים‪" :‬ולא לידי הלואתם"‪,‬‬ ‫הם הרגישו את עצמם כגבאים המקבלים משכורת של‬ ‫ובכך אנו מכוונים כי איננו רוצים ללוות ממי שמרגיש שהוא‬ ‫שמונים אחוז עבור העברת עשרים אחוז לטובת העוסקים‬ ‫מלווה לקב"ה כדי לקבל ממנו החזר בריבית דריבית‪" .‬כי‬ ‫בתורה יומם ולילה‪.‬‬ ‫אם לידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה" איננו רוצים‬ ‫הגמרא (מנחות ו) מגדירה זאת במילים‪" :‬כהנים משולחן גבוה‬ ‫לקבל מאדם הנותן רק כדי לקבל‪ ,‬אלא רק ממי שמכיר‬ ‫קא זכו"‪ .‬הישראל שנותן להם‪ ,‬הוא רק בלדר המעביר את‬ ‫שגם כשהוא נותן ומלוה אין זה משלו‪ ,‬אלא מידו הרחבה‬ ‫מה שנתן להם הקב"ה‪.‬‬ ‫של ה' יתברך‪.‬‬ ‫כאשר רואה הקב"ה שהגבאי עושה את שליחותו בנאמנות‬ ‫לאבי‪ ,‬רבי יעקב שכטר זצ"ל היה בית מלון‬ ‫ומעביר לכהנים וללויים את חלקם בלב שלם‪ ,‬מתוך הרגשת‬ ‫שליחות ולא מתוך הרגשת בעל הבית שהכסף שלו‪ ,‬הוא נותן‬ ‫לאבי‪ ,‬רבי יעקב שכטר‪ ,‬זצ"ל היה בית מלון בעיר נתניה‪.‬‬ ‫לו משלוחים נוספים כדי שימשיך בביצוע שליחותו הנאמנה‪.‬‬ ‫באחד הימים התקשר מאן דהו לבית המלון‪ ,‬וביקש לשוחח‬ ‫וכפי שדורשת הגמרא (שבת קיט ע"א)‪" :‬עשר תעשר – עשר‬ ‫עם בעל הבית‪ .‬במקום לצין כי הוא בעל הבית‪ ,‬שאל אבי‪:‬‬ ‫בשביל שתתעשר"‪.‬‬ ‫"מה אתה רוצה?"‬ ‫מאידך‪ ,‬כאשר האדם חושב שהוא בעל הבית על הממון‪,‬‬ ‫האיש חזר על בקשתו‪" :‬רצוני לדבר עם בעל הבית באופן‬ ‫ברצותו יתן לכהן וברצותו ימנע מלתת‪ ,‬הקב"ה לא מפקיד‬ ‫ישיר"‪ .‬ושוב נשמעה תשובה דומה‪" :‬מה אתה צריך?"‬ ‫בידו שליחויות נוספות‪ .‬ובסופו של דבר כל מה שנשאר‬ ‫השיחה המוזרה חזרה ונשנתה מספר פעמים עד שהאיש‬ ‫בידו‪ ,‬הוא רק שיעור המעשר שהיה נותן לכהן‪ .‬וזהו שנרמז‬ ‫שמעבר לקו שאל את אבי‪" :‬מה שמך?"‬ ‫בתורה‪" :‬ואיש את קדשיו לו יהיו" (במדבר ה‪ ,‬י)‪ ,‬כלומר‬ ‫כאשר אבי השיב כי שמו יעקב שכטר‪ ,‬נדהם האיש ושאל‪:‬‬ ‫שלעיתים כל שנותר בידי האדם מכל הונו‪ ,‬הוא רק מה‬ ‫"הרי אתה בעצמך הוא בעל הבית‪ ,‬מדוע התחמקת מלומר‬ ‫שהיה אמור לתת לכהן‪.‬‬ ‫זאת?"‬ ‫"אני אינני בעל הבית האמיתי"‪ ,‬השיב אבי‪" ,‬אני בסך הכל‬ ‫(מתוך הספר אריה שאג)‬ ‫הגזבר‪ ,‬רק בורא העולם הוא בעל הבית!"‬ ‫‪11‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת חנ פ''ז‬ ‫לפני כמה עשרות שנים זעק מרן מנהמת ליבו כלפי בני הקיבוצים‪,‬‬ ‫"במה אתם יהודים?" ביקרתי אצלו כמה שבועות לאחר מכן‪,‬‬ ‫השתוממתי שהוא מספר לי על כך וכששאלני האם נכון דיבר‬ ‫הגאון רבי אברהם צבי מרגלית שליט"א מרא דאתרא כרמיאל‪ ,‬על מרן הגרא"מ שך זצוק"ל‬ ‫ֹנ ַַֹח ִִאיׁש ַצַ ִִּדיק (ו)‬ ‫ואז אמר לו מרן שלאחר מחשבה נראה שהעצה שנתן לו‬ ‫אינה טובה‪ ,‬שלא ינהג על פיה אלא בדרך אחרת‪.‬‬ ‫נח איש צדיק ‪ -‬אנו חבים את חיינו הרוחניים בכרמיאל‬ ‫באמצע התפילה גמר מרן בדעתו שהשיא עצה שאינה ראויה‪.‬‬ ‫למרן הרב שך זצ"ל‪ .‬הרב לימד אותנו מסירות נפש לתורה‬ ‫זו מכשלה גדולה‪ .‬הוא היה איש אמת במלא מובן המילה‪.‬‬ ‫מהי‪ .‬כל מסכת חייו היתה ‪ -‬עשיית רצון הבורא יתברך‪.‬‬ ‫ביצע מה שראה לנכון ללא היסוס‪ .‬שלימות נפלאה‪.‬‬ ‫לפני כמה עשרות שנים זעק מרן מנהמת ליבו כלפי בני‬ ‫היתה לו חולצה אחת בלבד‬ ‫הקיבוצים‪" ,‬במה אתם יהודים?"‬ ‫הרב שך דיבר על כך שבקיבוצים אוכלים נבילות וטרפות‪.‬‬ ‫באחת משיחותינו תיאר לי מרן את הקושי שהיה לו כשלמד‬ ‫עוברים עבירות חמורות‪ .‬לא שומרים שבת ולא שאר המצוות‪.‬‬ ‫בישיבה‪ .‬בן אחת עשרה‪ .‬משפחה עניה מרודה‪ .‬שנים שלא‬ ‫אין להם כל קשר ליהדות‪ .‬הארץ רעשה‪ .‬מהומת אלוקים‪.‬‬ ‫ראה את הוריו‪ .‬היתה לו חולצה אחת בלבד‪ ...‬כשנקרעה‬ ‫איך הרב משמיץ את בני הקיבוצים‪' ,‬מלח הארץ'‪ ,‬משרתים‬ ‫שלח אותה לאשה צדקת שתתקן אותה עבורו‪.‬‬ ‫ביחידות מובחרות בצבא‪...‬‬ ‫היום נוסעים הביתה על כל שטות‪ .‬כדי להגיע לאהבת התורה‬ ‫ביקרתי אצלו כמה שבועות לאחר מכן‪ .‬הרב שך סיפר לי‬ ‫של מרן צריך מסירות נפש‪ .‬אנחנו לא בדרגות העוני שהיו‬ ‫שחבר הכנסת הרב רביץ ז"ל הביא אליו משלחת של בני‬ ‫באותו דור‪ .‬ברוך ה' המצב שונה‪ ,‬לכל בחור יש כמה וכמה‬ ‫קיבוץ כדי לנסות ליישר את ההדורים‪ .‬למרן שאהב כל יהודי‬ ‫חולצות‪ ,‬וכך גם שאר הצרכים הגשמיים‪ .‬כאמור‪ ,‬הרב שך‬ ‫בכל לבו‪ ,‬כאב הריחוק הנורא‪ .‬הוא שמח שיש לו הזדמנות‬ ‫היה מעורה עד מאד בנעשה בישיבתינו‪ .‬תמיד חש חלק‬ ‫להציג לפני אותם יהודים רחוקים את משנתו‪.‬‬ ‫מהישיבה תמיד התענין מה קורה‪.‬‬ ‫השתוממתי על כך שהוא מספר לי על כך‪ ,‬ויותר מזה‪ ,‬כשסיים‬ ‫באחת מפגישותינו האחרונות אמר לי‪ :‬הרב מרגלית תזכור‬ ‫שאלני מה דעתי‪ ,‬האם נכון דיבר‪.‬‬ ‫שאת הישיבה בכרמיאל אני עזרתי לך להקים! ובאמת לולא‬ ‫איזו גדלות‪ .‬גם לאחר מעשה‪ ,‬מרן לא התקבע במה שעשה‬ ‫התמיכה הנמרצת והחד משמעית של מרן‪ ,‬הישיבה לא היתה‬ ‫ובמה שאמר‪ .‬בדק את עצמו‪ ,‬האם ראוי היה לנהוג כך או‬ ‫קמה‪ .‬כאשר ניגשנו להקים את הישיבה התייעצנו עם כמה‬ ‫שמא לא‪.‬‬ ‫רבנים חשובים‪ .‬האם כדאי להקים ישיבה בתוככי עיר חילונית‬ ‫קיבל מרן שיחת טלפון מאחד הרבנים‬ ‫כל כך‪ .‬באותה תקופה בבית הכנסת היחיד הפעיל‪ ,‬לא תמיד‬ ‫היה בו מנין של שומרי מצוות‪ .‬עד כדי כך‪.‬‬ ‫יום אחד לפני זמן תפילת מנחה בישיבה‪ ,‬קיבל מרן שיחת‬ ‫רוב הרבנים סברו שלא כדאי‪ .‬ניגשתי למרן‪ ,‬והוא התלהב‪,‬‬ ‫טלפון מאחד הרבנים‪ .‬הלה שאל שאלה בענין כלשהו‪ ,‬נתן‬ ‫מיד נרתם למשימה‪ .‬אמר‪ :‬הרב מרגלית‪ ,‬אני אעזור לך‪ .‬אם‬ ‫לו הרב שך את עצתו‪ ,‬ואז נפנה ללכת את הישיבה‪.‬‬ ‫יש הורים שמתלבטים האם כדאי לשלח את בנם יקירם‬ ‫היה זה בשנותיו האחרונות‪ ,‬כאשר כל פסיעה שלו היתה‬ ‫לישיבה בכרמיאל‪ ,‬שלח אותם אלי‪...‬‬ ‫כרוכה במאמצים רבים‪ .‬הדרך הקצרה מביתו אל היכל‬ ‫באותה פגישה סיפר מרן סיפור‪ :‬כאשר רצו להקים את‬ ‫הישיבה‪ ,‬כחמישים מטר‪ ,‬ארכה כעשרים דקות‪.‬‬ ‫מסגרת 'בית יעקב' בפולין‪ ,‬היו שהתנגדו ליוזמה‪ .‬היוזמים‬ ‫מרן עמד במקומו‪ ,‬התפלל תפילת שמונה עשרה בלחש‪,‬‬ ‫שלחו שליח שיעבור בין הרבנים ויחתים אותם על תמיכה‬ ‫ומיד לאחר מכן פנה לאחוריו והלך לביתו‪ ,‬שוב בקושי רב‪.‬‬ ‫בהקמה‪ .‬כאשר הגיע האיש אל ה"חפץ חיים"‪ ,‬חתם מיד‪.‬‬ ‫כאשר הגיע ביקש להתקשר לאותו רב‪ ,‬הלה עלה על הקו‪,‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת חנ פ''ז‬ ‫‪12‬‬ ‫הוסיף ואמר‪ :‬יש לי בקשה‪ .‬מעבר לחתימה אני רוצה לתרום‬ ‫תרומה עבור המוסד‪ .‬ועוד בקשה יש לי‪ ,‬כל פעם שתגיע‬ ‫לראדין‪ ,‬תיכנס בבקשה אלי ואתן לך שוב תרומה‪.‬‬ ‫בכל פעם שאתה מגיע לבני ברק‬ ‫תיכנס בבקשה אלי‬ ‫המשיך מרן ואמר לי‪ :‬אני אומר לך אותו דבר ‪ -‬בכל פעם‬ ‫שאתה מגיע לבני ברק‪ .‬תיכנס בבקשה אלי ואתן לך תרומה‪.‬‬ ‫לא היו אלו תרומות גדולות‪ .‬מרן היה מפשפש בכיסים ודולה‬ ‫את אשר מצא‪ .‬לפעמים מאה שקלים‪ ,‬לפעמים מאתיים‪ .‬אבל‬ ‫ערכן היה עצום‪ ,‬העידוד שהדבר נתן לנו לא יסולא בפז‪.‬‬ ‫בערוב ימיו נקלעתי שוב לבני ברק‪ .‬כדרכי פניתי בין היתר‬ ‫לביתו של מרן‪ .‬המשב"ק נכנס אל מרן החדרה ואמר שהנה‬ ‫זה היה הרב שך‪ .‬אדם כה גדול במדרגות כה גבוהות‪ ,‬דאג‬ ‫הרב מרגלית הגיע‪ .‬הרב שך אמר שאינו יכול לקבל אותי‪.‬‬ ‫לכל בחור גם לפרטים הקטנים‪.‬‬ ‫כנראה היה ממש באפיסת כוחות‪ .‬ירדתי במדרגות והתחלתי‬ ‫ישנו סיפור מתוק‪ :‬יום אחד בשעות הצהרים נשמעו דפיקות‬ ‫ללכת ברחוב ראב"ד‪ .‬לא פסעתי יותר מכמה פסיעות‪ ,‬והנה‬ ‫על דלתו של מרן‪ .‬המשמש לא היה בבית באותה עת‪ .‬הרב‬ ‫המשב"ק רץ אחרי‪" :‬מרן קורא לך"‪.‬‬ ‫שך ניגש בעצמו ופתח‪ ,‬והנה בפתח עומדת נערה‪.‬‬ ‫מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר?‬ ‫כששאל למבוקשה סיפרה שהיא עולה חדשה‪ ,‬לומדת ב'אור‬ ‫התברר שהרב שך נזכר פתאום‪ :‬רגע‪ ,‬הרי אמרתי לרב מרגלית‬ ‫החיים' ומתגוררת בפנימיה‪ .‬שמה ז'קלין‪ .‬המנהלת טוענת‬ ‫שבכל פעם שהוא בעיר יכנס אלי ואתן לו תרומה‪ .‬זו היתה‬ ‫שזה שם לא יהודי‪ ,‬וצריך להחליף אותו‪ .‬אבל‪ ,‬הנערה אוהבת‬ ‫התחייבות שלי‪ .‬התחייבות יש לקיים בכל מחיר‪.‬‬ ‫את השם‪...‬‬ ‫כאשר סיים המחזור הראשון בישיבה שיעור ג'‪ ,‬רצינו לסייע‬ ‫תגידי למנהלת שאני אמרתי שזה שם יפה!‬ ‫לבחורים להתקבל בישיבות גדולות טובות‪ .‬אבל‪ ,‬מי מכיר‬ ‫את הישיבה החדשה שבכרמיאל?‬ ‫אמר הרב‪" :‬תגידי למנהלת שאני אמרתי שזה שם יפה!"‬ ‫ניגשתי למרן עם בחור שחשבנו שהינו מתאים לישיבת פוניבז'‪.‬‬ ‫איזו רגישות‪ ,‬איזו חמלה‪ .‬ברור‪ ,‬שגם הרב שך לא סבר שזה‬ ‫הרב שך שלח אותי לראש הישיבה עם בקשה אישית לקבל‬ ‫שם יאה לבת ישראל‪ .‬ודאי העדיף את אחד משמות אמותינו‪,‬‬ ‫את הבחור‪ .‬ראש הישיבה בחן את הנער‪ .‬התרשם לטובה‪,‬‬ ‫שרה רבקה רחל ולאה‪ .‬אבל הוא חש את מצוקתה של‬ ‫וקיבלו לישיבה‪.‬‬ ‫הנערה‪ ,‬ירד מיד לעומק דעתה‪ .‬הבין עד כמה הדבר מפריע‬ ‫אחרי זמן מה‪ ,‬למרבה הצער‪ ,‬עזב הבחור את הישיבה‪.‬‬ ‫לה‪ ,‬ומיד תמך בדעתה כביכול‪.‬‬ ‫הוא הגיע לבדו לפוניבז' מישיבה קטנה ולא מוכרת‪ .‬בחור‬ ‫שילוב כה נפלא‪ .‬מצד אחד גדלות עצומה בתורה‪ ,‬עמקות‬ ‫ביישן ונחבא אל הכלים‪ .‬לא קיבל מספיק עזרה וסיוע‪ .‬חש‬ ‫נפלאה‪ .‬ומצד שני – רגישות מופלאה לענייני בין אדם לחברו‪.‬‬ ‫'אבוד' בין מאות הבחורים ש'הרגישו בבית'‪.‬‬ ‫כאמור‪ ,‬אנו חייבים למרן הכרת הטוב עצומה‪ .‬בשנים‬ ‫שבוע לאחר מכן נתן הרב שך שיחה על כך‪ .‬הוא קבל על‬ ‫האחרונות תמך בנו מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל‪ .‬אבל הכל‬ ‫שלפעמים מגיע בחור זר ולא מקבלים אותו כראוי‪ .‬מרן‬ ‫הוקם על האדנים שיצק מרן הרב שך זצ"ל‪.‬‬ ‫הביע מחאה נמרצת על כך‪ .‬כאב לו שלא תמכו בבחור ולא‬ ‫(נערך מתוך הספר 'שיחות בהיכל')‬ ‫קיבלו אותו לחברה‪ .‬זהו חיסרון בעבודת ה'‪.‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת חנ פ''ז‬ ‫בשכונת 'בתי נייטין' בירושלים התגורר יהודי פרוש וחסיד‪,‬‬ ‫הגה"צ רבי נחמן דוד דובינקי זצ"ל‪ ,‬שהיה ספון כל ימיו באוהלה‬ ‫של תורה‪ .‬מידי פעם הייתי הולך לראותו קורא 'קריאת שמע'‬ ‫הגאון רבי אליעזר טורק שליט"א על מה שזוכים בשמחה בעבודת ד'‬ ‫ֹנ ַַֹח ִִאיׁש ַצַ ִִּדיק (ו)‬ ‫התלהבות ורעננות‪ ,‬באותו חשק גדול ושמחה עצומה‪.‬‬ ‫לפני שהחל בקריאתה נעצר לרגעים ספורים‪ ,‬כדרכם של‬ ‫בסידור 'אשי ישראל' ‪ -‬להגר"א מוילנא (תתכה) מובאים‬ ‫חסידים הראשונים שהיו 'שוהים שעה אחת קודם התפילה'‪,‬‬ ‫כמה עיקרים בשם רבי חיים ויטאל‪ ,‬תלמידו המובהק של‬ ‫בהם עורר את ההתבוננות וההכרה‪ ,‬והחדיר בכל נימי נפשו‬ ‫האר"י הקדוש‪ .‬אחד הדברים המופלאים הוא‪ ,‬המובא על‬ ‫את 'ויהיה שמח בעשותו אותה המצוה בשמחה שאין לה קץ‬ ‫דברי המשנה בקידושין (לט)‪" :‬כל העושה מצוה אחת מטיבין‬ ‫מלב ונפש ובחשק גדול'‪ ...‬ואז מתוך להב האש הפנימית‬ ‫לו‪ ,‬ומאריכין לו ימיו‪ ,‬ונוחל את הארץ"‪.‬‬ ‫המתפרצת של אהבת ה' ויראתו‪ ,‬כשהוא אחוז בשיאה‬ ‫"וכפי גודל שמחתו באמת ובטוב לבב הפנימי‪ ,‬כך יזכה‬ ‫של ההתרגשות‪ ,‬כאילו נעתקו המילים מפיו‪ ,‬זעק באהבה‪:‬‬ ‫לקבל אור העליון‪ .‬ואם יתמיד בזה אין ספק שישרה עליו‬ ‫'ש‪-‬מ‪-‬ע י‪-‬ש‪-‬ר‪-‬א‪-‬ל‪ ...‬ה‪-‬ש‪-‬ם א‪-‬ח‪-‬ד" ‪ - - -‬בחיתוך‬ ‫רוח הקודש‪ .‬וענין זה נוהג בין בקיום כל המצוות כולם‪ ,‬בין‬ ‫הלשון המשיך לומר‪' :‬ו‪-‬א‪-‬ה‪-‬ב‪-‬ת את השם אלוקיך בכל‬ ‫בעת שעוסק בתורה‪ .‬שיהיה בחשק גדול ונמרץ ובהתלהבות‬ ‫לבביך ובכל נפשיך ובכל מאודך" ‪ - - -‬נפשו יצאה בדברו!‬ ‫עצום‪ ,‬כאילו עומד לפני המלך ומשרת לפניו בחשק גדול‪,‬‬ ‫אשרי עין ראתה זאת! החשק המיוחד וההנאה העצומה‬ ‫למצוא חן בעיניו לקבל ממנו מעלה יתירה וגדולה"‪.‬‬ ‫שחזרו על עצמם יום ויום מחדש בעת שניגש לקרוא 'קריאת‬ ‫מבואר בדבריו‪ ,‬שקיום המצוות מתוך התלהבות וחשק‪ ,‬הוא‬ ‫שמע'‪ ,‬מבלי קהות חושים‪ ,‬מבלי התמסמסות רגש‪ ,‬הראו‬ ‫'השורש שהכל נשען עליו'! וכיצד יעורר בליבו חשק‪ ,‬על‬ ‫דוגמא כיצד אמורה להיראות עבודת ה' במיטבה‪ ,‬והותירו‬ ‫ידי כך שיעורר בליבו חשיבותם של המצוות והזכות הגדולה‬ ‫לנו טעם מיוחד של שמחה ודביקות בקיום המצוה‪' .‬לעבדו‬ ‫לקיימן שנתגלגלה על ידו‪ .‬כשיצייר במחשבתו 'כאילו עומד‬ ‫בכל לבבכם'! עבודת לב ‪ -‬הענקת אהבה וחיבה למצוות!‬ ‫לפני המלך ומשרת לפניו'‪ ,‬כך תרבה אהבתו וחיבתו כלפי‬ ‫עובדה נפלאה שמעתי מהגאון רבי משה מרדכי חדש זצ"ל‪,‬‬ ‫התורה והמצוות!‬ ‫ראש ישיבת 'אור אלחנן'‪ ,‬שזוכר הוא בבחרותו את הגה"צ‬ ‫מידי פעם הייתי הולך לראותו קורא 'קריאת שמע'‬ ‫רבי צבי קופשיץ זצ"ל‪ ,‬מגיע להשתתף ביום 'שמחת תורה'‬ ‫במעמד ה'הקפות' בישיבה‪ .‬לאחר ה'הקפות' הזמינו אביו‬ ‫בשכונת 'בתי נייטין' בירושלים התגורר יהודי רם המעלה‬ ‫המשגיח הגה"צ רבי מאיר חדש זצ"ל‪ ,‬לרדת לביתו שהיה‬ ‫פרוש וחסיד‪ ,‬הגה"צ רבי נחמן דוד דובינקי זצ"ל‪ .‬יהודי צדיק‬ ‫ממוקם תחת הישיבה לשמוע 'קידוש'‪ .‬והנה לאחר שקידשו‬ ‫וירא שמים שהיה ספון כל ימיו באוהלה של תורה ודקדק‬ ‫על היין ובירכו מזונות על כיבוד קל שהוגש לפניהם לכבוד‬ ‫במצוות בצניעות ובענוה‪ .‬בירושלים התייחסו אליו הכל כאל‬ ‫היום‪ ,‬לפתע תפס רבי מאיר בחביבות ובהתרגשות את ידו‬ ‫עובד ה' מופלג וכאחד מנקיי הדעת‪.‬‬ ‫של רבי צבי‪ ,‬ואמר לו בקול מתפעל‪" :‬הא! רבי צבי! אשרינו‬ ‫מידי פעם הייתי הולך לראותו קורא 'קריאת שמע' של שחרית‪.‬‬ ‫שזכינו להיות העם הנבחר‪ ...‬הלוא עלינו נאמר בתורה‪' :‬מי‬ ‫מעמד שהצליח להשרות יראת שמים ולהותיר חותם מיוחד‬ ‫גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו'‪ ...‬דוד‬ ‫במינו על השומעים‪ .‬הוא המחיש למול עינינו המשתאות‬ ‫המלך ב'תהילים' קורא לנו‪' :‬עם קרובו'‪ ...‬הא! איזה אושר!‬ ‫את דברי רבי חיים ויטאל‪" :‬וכפי גודל שמחתו באמת ובטוב‬ ‫איזו שמחה וזכות היא לנו להיות קרובים אליו יתברך!‪"...‬‬ ‫לבב הפנימי‪ ,‬כך יזכה לקבל אור עליון"‪ .‬המחזה המרהיב של‬ ‫ומתוך להט הדברים החלו לנגן ניגון שמח על המילים‪:‬‬ ‫'קבלת עול מלכות שמים'‪ ,‬על ידי אותו צדיק ששב ונשנה‬ ‫"וירם קרן לעמו תהילה לכל חסידיו‪ ,‬לבני ישראל עם קרובו‬ ‫מידי בוקר וערב‪ ,‬היה בבחינת 'לא יסולא בפז'‪ .‬תמיד באותה‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת חנ פ''ז‬ ‫‪14‬‬ ‫הללו ק‪-‬ה"‪ .‬כשבסופו של דבר פרצו בריקוד עליז בשמחה‬ ‫אמיתית וכנה‪.‬‬ ‫דבר זה ממחיש לנו את האושר המופלא שליוה את גדולי‬ ‫עולם בחייהם‪ ,‬והשמחה שמילאה את חדרי לבבבם‪ ,‬ונסכה‬ ‫בהם חשק כה עצום והתלהבות לקיום התורה והמצוות‪ .‬הם‬ ‫לא חשו בכך כמעמסה וכעול חס ושלום‪ ,‬אלא כזכות עצומה‬ ‫וכאמצִעי לקרבת אלוקים‪.‬‬ ‫ִ‬ ‫שמעתי מידידי הגאון רבי זונדל שטרן שליט"א‬ ‫שמעתי מידידי הגאון רבי זונדל שטרן שליט"א‪ ,‬רב קהילת‬ ‫'פרושים' בשכונת רמת‪-‬שלמה בירושלים‪ ,‬על הגה"צ רבי זאב‬ ‫צ'צ'יק זצ"ל‪ ,‬מגדולי גאוני וצדיקי ירושלים‪ ,‬ומאנשיו הקרובים‬ ‫הבנין הראשון תפנה שמאלה‪ ."...‬לא עברו רגעים אחדים‬ ‫של מרן הרב מבריסק הגרי"ז הלוי סולוביצ'יק זצ"ל‪ ,‬שהיה‬ ‫ושוב ניגש עובר אורח נוסף וביקש לברר היכן ממוקמת‬ ‫בעל יסורים עצום שהתבטא על עצמו לא אחת שאין לו‬ ‫חנות פלונית? ושוב כיוונו רבי משה אהרן במלוא הסבלנות‪,‬‬ ‫טפח בגופו שאינו מיוסר‪ ,‬ולילות שלימים לא הצליח לעצום‬ ‫כשהוא מחווה לו באצבע כיצד יגיע אל מחוז חפצו‪ .‬וכך‪ ,‬עד‬ ‫עין מרוב יסורים‪ .‬ולמרות זאת היה מחדיר עמוק בלבבות‬ ‫הגיעם לבית הכנסת הזדמנו עוד כמה וכמה שואלים שביררו‬ ‫שומעי ליקחו את המשפט הבא‪" :‬המאושר הגדול ביותר‬ ‫כתובות שונות‪ .‬משהגיעו לבית הכנסת התבטא רבי בן‪-‬ציון‬ ‫שקיים עלי אדמות הוא הלומד תורה‪ ,‬ואילו המסכן הגדול‬ ‫בפני מלווהו‪" :‬רבי משה אהרן! גן העדן רוקד לפניך!‪ ...‬הלוא‬ ‫ביותר הוא מי שלא זכה להימנות על לומדי התורה!‪ "...‬יום‬ ‫יש אנשים שהולכים מביתם לבית הכנסת וכל הדרך הוא‬ ‫אחד פגש בו אחד התלמידי‪-‬חכמים בירושלים‪ ,‬וראה שהוא‬ ‫כשלון אחד גדול‪ ,‬במראות אסורות ובפטפוטי הבל‪ .‬ואילו‬ ‫שמח ומאושר‪ .‬שאלו התלמיד‪-‬חכם לפשר השמחה השרויה‬ ‫אתה כעת בדרכיך לבית הכנסת זכית לקיים מצוות חסד‬ ‫על פניו? והתעניין אם זה משום שהצליח לישון טוב יותר‬ ‫ארבע פעמים!‪ ...‬עליך לשוש ולשמוח על מצוות דאורייתא‬ ‫בלילה האחרון מבשאר הלילות? השיב לו רבי זאב‪" :‬לא!‬ ‫שזיכו אותך בהן מן השמים‪"...‬‬ ‫ממש לא! אדרבה לא הצלחתי לעצום עין כל הלילה האחרון‪,‬‬ ‫מי שזכה לראות את דמותו של המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל‬ ‫והתפתלתי כל העת מצד לצד מחמת הכאבים‪ .‬אולם דוקא‬ ‫לוינשטיין זצ"ל‪ ,‬יכול היה להבחין בדריכות העצומה שניכרה‬ ‫משום כך אני שמח ועליז‪ ,‬שעל אף הכאבים הצלחתי היום‬ ‫בו כל העת לקיים את רצון ה' בשלימות‪ ,‬כעבד המחכה‬ ‫ללמוד ארבע שעות ברצף!‪ ."...‬נפלא מבינתנו!‬ ‫לפקודת אדונו‪ ,‬מחשב בכל רגע נתון מה עליו לעשות‬ ‫וכפי שסיפר פעם הגה"צ רבי משה אהרן שטרן זצ"ל‬ ‫כעת‪ ,‬ואיך יצליח למלאות את תפקידו התכליתי כראוי‪.‬‬ ‫במרבית ימיו ידע המשגיח תלאות רבות ויסורים‪ :‬שנות‬ ‫כך זה בתורה‪ ,‬וכך זה בכל מצוה ומעשה טוב שעושה האדם‪,‬‬ ‫המלחמה‪ ,‬ימי שנחאי ויפן‪ ,‬עניות ודחקות כלכלית נוראה‪,‬‬ ‫הוא אמור לחוש שמחה עצומה ואושר‪ .‬וכפי שסיפר פעם‬ ‫ועוד כהנה וכהנה‪ .‬ולמרות כל זאת הוא לא חש שה'עבדות'‬ ‫הגה"צ רבי משה אהרן שטרן זצ"ל‪ ,‬המשגיח דישיבת קמניץ‪,‬‬ ‫הזו‪ ,‬והנסיונות שעוברים ומעיקים עליו‪ ,‬אינם מטיבים איתו‪.‬‬ ‫שזכה ללוות פעם את המגיד הירושלמי הגה"צ רבי בן‪-‬ציון‬ ‫אדרבה לא אחת העיד על עצמו שלא זכור לו אף יום אחד‬ ‫יאדלר זצ"ל‪ ,‬בדרכו לבית הכנסת‪ .‬רבי בן‪-‬ציון היה סגי נהור‬ ‫בחייו שהוא לא חש בו מאושר! לא עבר עליו אפילו יום‬ ‫בסוף ימיו והוכרח למלווה‪ .‬הוא ציין שהיתה זו הזדמנות‬ ‫אחד בעצבות! וידוע הביטוי שהיה שגור על לשונו של מרן‬ ‫מיוחדת ושעה של קורת‪-‬רוח לזכות לקבל מלוא חופניים‬ ‫ראש הישיבה הגרא"מ שך זצ"ל‪" :‬לא ראיתי בחיי אדם כה‬ ‫בתורה וביראה מאותו צדיק וקדוש‪ ,‬מיקירי קרתא דשופריא‪.‬‬ ‫מאושר כמו המשגיח"‪.‬‬ ‫והנה בעודם בדרכם ניגש אליהם עובר אורח‪ ,‬וביקש לברר‬ ‫היכן מתגורר יהודי פלוני? רבי משה אהרן כיוונו אל היעד‬ ‫(קטעים מתוך 'אוצרותיהם אמלא')‬ ‫בחיוך ובמאור פנים‪" :‬תמשיך ישר‪ ,‬תרד במדרגות‪ ,‬ולאחר‬ ‫‪15‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת חנ פ''ז‬ ‫האם כל הנוסעים שהיו על המטוס מדובאי כבר חזרו בתשובה‬ ‫עשו 'קידושא רבא' ענק ומקפידים עכשיו על קלה כבחמורה?‬ ‫על המבול הגשם ודרכיו של היצר הרע‬ ‫"יודעים" לא לגעת בתיבה? איך שום בול עץ שנעקר או גוש‬ ‫מאת‪ :‬אלחנן נתן ליכטיג‬ ‫ברזל שהתעופף לא פגע בדופן התיבה‪ ,‬לא עשה בה חור קטן‬ ‫בשבועיים האחרונים אין מי שלא שמע‪ ,‬דיבר והצטמרר‬ ‫שהיה ממלא אותה במים תוך שניות ומשקיע אותה למצולות?‬ ‫מסיפור הטיסה ההיא מדובאי‪ .‬לב מי לא רטט כשהרצנו בראש‬ ‫ואיך היא לא מתהפכת? תארו לעצמכם גלי צונאמי מפלצתיים‬ ‫את רצף הניסים? מספיק פרט אחד קטן שהיה משתבש –‬ ‫שמטלטלים אותה‪ ,‬והיא לא מתהפכת‪ ,‬לא מתנפצת על איזה‬ ‫אם דלת הטייס הייתה ננעלת בלי אפשרות פריצה מבחוץ‪,‬‬ ‫הר חבוי‪ ,‬פשוט שטה לה בתוך חורבן מוחלט‪.‬‬ ‫אם במקרה לא היו יושבים במטוס טייסים אחרים שיודעים‬ ‫ועוד לא דיברנו על מה שקורה בפנים‪ :‬מאיפה מגיע חמצן‬ ‫לקחת את ההגאים ברגע האמת‪ ,‬אם היה לוקח עוד דקה‬ ‫לנשום? איך אפשר לחיות חודשים ארוכים‬ ‫אחת לזהות את המצב‪ ...‬כולנו מבינים‬ ‫בתוך צחנה בלתי נסבלת של רבבות חיות‪,‬‬ ‫בדיוק איפה זה היה נגמר‪ ,‬חלילה‪ .‬נס‬ ‫זבל ואשפה שנרקבת‪ ,‬בלי להיחנק?‬ ‫גלוי‪ ,‬שחור על גבי לבן‪.‬‬ ‫כשמתחילים לחשוב על הפרטים הקטנים‪,‬‬ ‫אבל בואו נעצור רגע ונשאל את עצמנו‬ ‫מבינים שזה היה רצף בלתי נתפס של‬ ‫בכנות‪ :‬מה קורה עכשיו? האם כל‬ ‫אלפי ניסים בכל שבריר של שנייה! אז‬ ‫הנוסעים שהיו על המטוס הזה כבר‬ ‫למה הלב שלנו לא רועד בכל שנה מחדש‬ ‫חזרו בתשובה שלימה‪ ,‬קרעו שערי‬ ‫כשאנחנו קוראים את זה? בדיוק מאותה סיבה‪ :‬כי התרגלנו‪,‬‬ ‫שמים עשו 'קידושא רבא' ענק ומקפידים עכשיו על קלה‬ ‫וכי היצר משקיט ומרדים‪.‬‬ ‫כבחמורה? כנראה שלצערינו לא ממש‪...‬‬ ‫והנה עכשיו‪ ,‬ממש בימים אלו‪ ,‬אנחנו מתחילים לבקש "ותן‬ ‫למה? כי ליצר הרע יש פטנט ישן וגאוני‪ .‬הוא לא מתווכח‬ ‫טל ומטר"‪ .‬מבקשים גשם מהקב"ה‪ .‬בואו ניקח דוגמה קטנה‬ ‫עם הנס‪ .‬הוא פשוט מרגיע‪ ,‬משקיט‪ ,‬מלטף ואומר‪" :‬אוי‪,‬‬ ‫מהנס העצום הזה שנקרא גשם‪:‬‬ ‫איזה מזל היה‪ ,‬איזה נס"‪ ,‬ותוך יומיים‪-‬שלושה מחזיר אותך‬ ‫המים האלה מגיעים אלינו מגובה של קילומטרים‪ .‬בדרך הם‬ ‫לשגרה כאילו כלום לא קרה‪ .‬הכל עובר ליד האוזן ונעלם‪.‬‬ ‫פוגשים רוחות עזות ומערבולות אוויר‪ .‬לפי חוקי הפיזיקה‬ ‫זה בכלל לא התחיל בדובאי‬ ‫וכוח המשיכה‪ ,‬המים היו צריכים להתחבר לגושים ענקיים‬ ‫– דליי מים מרוכזים שהיו צונחים עלינו מלמעלה כמו אבני‬ ‫אבל האמת היא שזה בכלל לא התחיל בדובאי‪ .‬תסתכלו‬ ‫בליסטראות או קליעים והורסים כל מה שבדרכם‪.‬‬ ‫על פרשת השבוע שלנו – פרשת נח‪ .‬כל שנה מחדש‬ ‫אבל ראה זה פלא‪ :‬כל טיפה שומרת מרחק מחברתה! הן‬ ‫אנחנו קוראים אותה‪ ,‬בואו לא נעצור ב "ווארטים" יפים על‬ ‫יורדות רכות‪ ,‬מופרדות‪ ,‬טיפה אחר טיפה‪ ,‬בדיוק במידה‬ ‫"בדורותיו – לשבח או לגנאי"‪ ,‬ונעבור הלאה‪ .‬בואו נעצור‬ ‫הנכונה כדי להחיות אותנו ולא להחריב‪ .‬נס שהקב"ה עושה‬ ‫להוריד את הסיפור הזה לקרקע המציאות‪.‬‬ ‫לנו מול העיניים שלנו בכל חורף מחדש! העולם שלנו מלא‬ ‫תחשבו על זה רגע‪ :‬העולם כולו נחרב ונמס‪ .‬מוסדות תבל‬ ‫בניסים בכל רגע ובכל נשימה‪ .‬ההבדל היחיד בין נס גלוי‬ ‫מתפרקים‪ ,‬בתי ענק קורסים‪ ,‬סלעים ועצי ענק נעקרים‬ ‫לבין הטבע הוא רק ההרגל שלנו‪.‬‬ ‫ומתעופפים באוויר כמו קיסמים‪ ,‬פלדה וברזל נמסים ברותחין‪.‬‬ ‫בואו לא ניתן ליצר להשקיט אותנו‪ ,‬לא נחכה שדלת המטוס‬ ‫היקום כולו הפך לתוהו ובוהו מוחלט‪ .‬ובתוך הגיהינום הזה‬ ‫תינעל כדי להרים עיניים לשמיים‪ .‬בואו נפתח את העיניים‪,‬‬ ‫– שטה לה תיבת עץ קטנה‪.‬‬ ‫נתבונן בכל טיפת גשם ובכל חסד קטן‪ ,‬נתעורר‪ ,‬נתרגש –‬ ‫איך בכלל דבר כזה שורד חמש דקות?!‬ ‫ונתקרב באמת לבורא עולם‪.‬‬ ‫איך מים שיורדים בעוצמה של מפלי ענק מהשמים פשוט‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת חנ פ''ז‬ ‫‪16‬‬ ‫לטעות הזו קוראים בעולם העסקי‪" :‬לתפוס סכין נופלת"‪.‬‬ ‫הכלל אומר‪ :‬ממתינים שהיא תיפול על הקרקע ותעצור לגמרי‬ ‫משוק ההון למלחמה ביצר הרע ‪ -‬על סכין נופלת וימי החורף שבפתח‬ ‫מאת‪ :‬אלחנן נתן ליכטיג‬ ‫יש מושג מפורסם בעולם המסחר והכספים‪ ,‬שכל אדם‬ ‫פשוט יכול להבין אותו ברגע‪:‬‬ ‫תארו לעצמכם אדם שרואה מחיר של מניה שהולך וצונח‬ ‫במהירות‪ .‬החברה דיווחה על הפסדים כספיים‪ ,‬או שהשוק‬ ‫כרגע בירידות‪ ,‬ואז קורה שאותה מנייה לפני יומיים נמכרה‬ ‫במאה דולר יותר‪ ,‬אתמול ירדה בחצי‪ ,‬והיום היא ממשיכה‬ ‫ברגע אחד אנו מרגישים נסיגה‪ ,‬תחושה של ירידה וריחוק‪.‬‬ ‫להתרסק‪ .‬בראשו של האדם צצה מיד מחשבה מפתה‪" :‬איזו‬ ‫הסכנה הגדולה ברגעים האלה היא להפוך לסכין נופלת‪.‬‬ ‫הזדמנות פז! הרי רק שלשום היא היתה שווה המון‪ ,‬ברור‬ ‫כשאדם מרגיש שמצבו המרומם מהימים הנוראים התרחקו‬ ‫שמחר היא תחזור לעלות‪ .‬אקנה עכשיו בזול וארוויח בענק"‪.‬‬ ‫ממנו‪ ,‬קל מאוד להיתפס לדכדוך ויאוש‪" :‬אם אני לא באותה‬ ‫הוא מזדרז ומשקיע את כספו‪ ,‬אך המציאות טופחת על‬ ‫מדרגה של נעילה‪ ,‬אז שום דבר כבר לא שווה"‪ ,‬ואז הייאוש‬ ‫פניו‪ :‬המחיר לא נעצר שם‪ .‬הוא ממשיך ליפול ולהתרסק‪,‬‬ ‫גורר רפיון‪ ,‬והרפיון גורר נפילה עמוקה יותר‪ .‬לחלופין‪ ,‬מנסים‬ ‫וההפסד רק הולך וגדל‪.‬‬ ‫לקפוץ בבת אחת על דרגות ענקיות ובלתי מציאותיות‪,‬‬ ‫לטעות הזו קוראים בעולם העסקי‪" :‬לתפוס סכין נופלת"‪.‬‬ ‫נשברים מהר‪ ,‬וצוללים עוד יותר למטה‪ .‬זוהי בדיוק התפיסה‬ ‫ומשמעותה‪ :‬כוס שנשמטת מהשולחן עוד אפשר לנסות‬ ‫של סכין נופלת בידיים חשופות‪ .‬התפקיד שלנו עכשיו הוא‬ ‫להציל ביד‪ ,‬אבל כשסכין חדה צונחת עם החוד מהשיש –‬ ‫לבלום את הצניחה – לא לתת לנפש להיות סכין נופלת!‬ ‫אם תנסה לתפוס אותה כשהיא באמצע באוויר‪ ,‬אתה עלול‬ ‫איך עושים את זה? הולכים לאט ובונים את הרוחניות‪.‬‬ ‫להיחתך ולהיפצע‪.‬‬ ‫קובעים זמנים קבועים ללימוד תורה –ומחליטים שזהו קו‬ ‫הכלל אומר‪ :‬במנייה של סכין צונחת‪ ,‬אסור לגעת כשהיא‬ ‫ששום עייפות ושום טרדה של שגרה לא פורצים אותו‪ .‬זהו‬ ‫בצניחה חופשית‪ .‬ממתינים שהיא תיפול על קרקע יציבה‬ ‫עוגן בלתי מעורער‪ .‬מתחזקים בתפילה‪ .‬מקפידים להגיע בזמן‪,‬‬ ‫ותעצור לגמרי‪ .‬רק כשיש עצירה ובונים נקודת אחיזה חזקה‪,‬‬ ‫להתפלל מילה במילה בכוונה‪ ,‬לפחות בחלקים מסוימים‪ ,‬ולא‬ ‫אפשר להתחיל לעלות מחדש בבטחה‪.‬‬ ‫נותנים לשגרה לגרור אותנו לתפילה חטופה וחסרת לב‪.‬‬ ‫אפעס‪ ...‬היכן הקדושה של הימים הנוראים?‬ ‫מתקדמים צעד אחר צעד‪ :‬מבינים שהרוממות של החורף‬ ‫אינה בנויה על רגשות סוערים של יום אחד‪ ,‬אלא על בניין‬ ‫וזה בדיוק הלקח הגדול לתקופה שבה כולנו עומדים עכשיו‪.‬‬ ‫יציב ועקבי‪ .‬שואלים כל יום מחדש‪ :‬באיזו נקודה קטנה אני‬ ‫החגים הגדולים כבר מאחורינו‪ .‬יצאנו מחודש שלם שהיה‬ ‫מתחזק היום? היכן אני עולה עוד טפח ולא נותן לעצמי‬ ‫כולו רוממות והתעלות‪ :‬הרגעים המרטיטים של אלול‪ ,‬ימי‬ ‫לגלוש אחורה?‬ ‫הדין והתשובה ונעילה ביום הכיפורים‪ ,‬ואחר כך רצף הימים‬ ‫ברגע שמציבים את גבולות ההתנגדות הללו – ביצר הרע‪,‬‬ ‫הטובים של חג הסוכות שבהם כל יום שונה מחברו ואין‬ ‫בעצלות ובייאוש – הנפילה נעצרת מיד‪ .‬במקום סכין שנופלת‬ ‫סדר יום רגיל‪.‬‬ ‫ופוצעת‪ ,‬מייצרים בסיס איתן של עמל ויציבות‪ .‬משם‪ ,‬לאט‬ ‫אבל עכשיו‪ ,‬ימי בין הזמנים חלפו‪ ,‬והשגרה האפורה של‬ ‫לאט‪ ,‬חוזרים לטפס ולהתעלות עוד ועוד‪.‬‬ ‫החורף חוזרת‪ .‬השעון מצלצל באותה שעה‪ ,‬הטרדות של הבית‬ ‫והשגרה חוזרים‪ ,‬ופתאום הלב נצבט‪ :‬אפעס‪ ...‬היכן הקדושה‬ ‫של הימים הנוראים? לאן נעלמו הדמעות וההתעוררות?‬ ‫‪17‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת חנ פ''ז‬ ‫ַַּׁשַעַר ַלַד'‬ ‫ֶז ֶה ַה � � ׁ‬ ‫בּוַע‬ ‫ַַה ַַּׁש ַַער ְלְ ָָפ ָָר ַַׁשת ַַה ָָּׁש ַ‬ ‫ַצִַּד�ִיִקִים‬ ‫ָיָֹבֹאּוּ בֹו ֹ‬ ‫ולמה לא כתוב שהיה‬ ‫ההבדל בין 'איש צדיק' ל'איש אלוקים'‬ ‫נחשב ל"פחות צדיק"‬ ‫פנינים ממרן בעל 'שבט הלוי'‬ ‫הגאון רבי שמואל הלוי ואזנר זיע"א‬ ‫מרן הגאון רבי דוד פוברסקי זצוק"ל‬ ‫ֹנ ַַֹח ִִאיׁש ַצַ ִּדּיק ָּתּ ִִמים ָָהָיָ ה ְּבּ ֹדֹֹר ָָֹתיו (ו)‬ ‫ָּתּ ִִמים ָָהָיָ ה ְּבּ ֹדֹֹר ָָֹתיו (ו‪ ,‬ט)‬ ‫במדרש (ב"ר ל‪ ,‬ט) ר' יהודה אמר בדורותיו היה צדיק‪ ,‬הא אילו היה בדורו של משה או‬ ‫ברש"י‪ :‬יש מרבותינו דורשים אותו לשבח‬ ‫בדורו של שמואל לא היה צדיק‪( .‬ועי' ברש"י כאן)‬ ‫כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה‬ ‫צדיק יותר‪ ,‬ויש שדורשים אותו לגנאי‬ ‫נראה‪ ,‬כי הנה במשה כתיב‬ ‫לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו‬ ‫(דברים לג) איש אלוקים‪,‬‬ ‫של אברהם לא היה נחשב לכלום‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫וכאן בנח כתיב איש צדיק‪.‬‬ ‫וההבדל בין 'איש צדיק' ל'איש‬ ‫עי' בספר משכיל לדוד‪ ,‬שמביא דברי‬ ‫אלוקים' – 'איש צדיק' היינו‬ ‫מו"ר מרן הגאון רבי דוד פוברסקי זצוק"ל‬ ‫שכל מטרת עבודתו להיות‬ ‫שהק' על הלשון של היש דורשים לגנאי‪,‬‬ ‫צדיק במעשיו וללכת ידי חובת‬ ‫שאילו היה בדורו של אברהם היה נחשב‬ ‫בוראו‪ ,‬וזו היא השגתו הגדולה‬ ‫לכלום‪ ,‬למה לא נחשב "לכלום"‪ ,‬ולמה‬ ‫ביותר‪ .‬אבל 'איש אלוקים'‬ ‫לא כתוב שהיה נחשב ל"פחות צדיק"‪,‬‬ ‫היינו שכל מגמתו להגדיל‬ ‫שזהו ההיפך מהיש דורשים לשבח‪,‬‬ ‫כבוד אלוקותו יתב' בעולם‪,‬‬ ‫שאומרים שהיה "צדיק יותר"‪.‬‬ ‫ומבטל רצונו ‪ -‬רצון אנוש לרצון אלוקים‪ ,‬בין כשעל ידי זה נתעלה ובין‬ ‫אם לא נתעלה‪ ,‬ואפילו אם יצטרך לעשות דברים כענין שבירת הלוחות‬ ‫יש צדיק יותר וצדיק פחות‬ ‫ע"י משה‪ ,‬כשנראה שעל ידי זה יתרבה כבוד שמים‪ ,‬וע"ד שאז"ל (נזיר‬ ‫וביאר מרן הגר"ד ז"ל‪ ,‬דדוקא כלפי דרגה‬ ‫כג‪ ):‬גדולה עבירה לשמה‪ .‬וגם על ידי ביטול עצמו לגמרי‪ ,‬כענין (שמות‬ ‫של "צדיקים" יש צדיק יותר וצדיק‬ ‫לב‪ ,‬לב) מחני נא מספרך אשר כתבת‪ ,‬כי הוא ואלקות הוא דבר אחד‪ .‬וזו‬ ‫פחות‪ ,‬אבל הרי לענין דרגתו של אברהם‬ ‫היא גדולת ומעלת 'איש האלקים' יותר מ'איש צדיק'‪ ,‬והבן‪.‬‬ ‫אבינו מצינו שאמרו חז"ל (בראשית‬ ‫רבה מז‪ ,‬ו) שהאבות הן הן המרכבה‪,‬‬ ‫וב"מרכבה" לא שייך בזה דרגות שונות‪,‬‬ ‫דבכל תקופה ותקופה יש יצר הרע לדבר מסוים‬ ‫כי "מרכבה" היא נקיה לגמרי‪ ,‬ומדרגה‬ ‫יש לדקדק‪ ,‬אמאי נכתב בדורותיו לשון רבים‪ ,‬הוה ליה למימר 'בדורו'‬ ‫זאת היתה רק אצל האבות הקדושים‪,‬‬ ‫ונראה בדרך מוסר‪ ,‬דבכל תקופה ותקופה יש יצר הרע לדבר מסוים‪,‬‬ ‫שלא נשארה במהותם שום חומריות‪,‬‬ ‫לפעמים יצר הרע של תרבות הגוף‪ ,‬פעמים של קריאת כתבי עת רח"ל‬ ‫אבל מי שיש לו אפילו מקצת חומריות‪,‬‬ ‫וכד'‪ .‬ובזה נשתבח נח איש צדיק תמים היה 'בדורותיו' ‪ -‬דנח האריך‬ ‫אין לו שום שייכות לדרגת "מרכבה"‪,‬‬ ‫ימים ודורות הרבה‪ ,‬ובמשך ימיו עברו עליו כמה תקופות ודורות‪ ,‬ובהן‬ ‫וא"כ אפילו אם ההבדל בין דרגת נח‬ ‫כל מיני יצרים והשחתה שהיו הבריות לקויים בהם‪ ,‬ואעפ"כ עמד בצדקו‬ ‫לדרגת אברהם אבינו היה רק כחוט‬ ‫ובתמימותו ‪ -‬בכל הדורות ובכל התקופות‪ .‬וביותר על פי דברי בעל הלכות‬ ‫השערה‪ ,‬אעפ"כ לענין המדרגה של‬ ‫גדולות‪ ,‬שכל שתי שנים נקרא דור‪ ,‬יש לומר דתכונת הדור ותאוותיו‬ ‫"מרכבה" אין נח נחשב ל"כלום"‪.‬‬ ‫מתחלפות בכל שנתיים‪ .‬אם כן כמה גדלה צדקת נח שלא להיתפס לדבר‬ ‫עבירה במשך דורות רבים כל כך‪.‬‬ ‫(מסוד חכמים)‬ ‫(שבט הלוי עה"ת)‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת חנ פ''ז‬ ‫‪18‬‬ ‫אני מבקש לשאול שתי שאלות‬ ‫ההצלה ע"י התיבה לא היתה‬ ‫עצומות על היונה‬ ‫מציאות גשמית‪ ,‬כי הרי כל‬ ‫הגאון רבי גואל אלקריף שליט"א‬ ‫היקום כולו נמחה במבול‬ ‫יָה (ח‪ ,‬יא)‬ ‫ַוַ ָָּתֹבֹא ֵֵאָלָ יו ַַהּיֹוָנָ ה ְלְ ֵעֵ ת ֶֶע ֶֶרב ְוְ ִִהֵּנֵ ה ֲֲעֵלֵ ה ַזַ ִיִ ת ָָט ָָרף ְְּב ִִפ ָ‬ ‫הגאון הגדול רבי חיים פיינשטיין שליט"א‬ ‫רש"י מביא את דרשת חז"ל‪" :‬אמרה [היונה]‪ :‬יהיו מזונותי‬ ‫ראש ישיבת עטרת שלמה‬ ‫מרורים כזית בידו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ולא מתוקים כדבש בידי‬ ‫בשר ודם"‪ .‬אני מבקש לשאול שתי שאלות עצומות על היונה‪:‬‬ ‫שאלה ראשונה‪:‬‬ ‫מהי כפיות הטובה הזאת? נח בנה תיבה והכניס אותך לתוכה‪.‬‬ ‫נח דאג לך ופרנס אותך יום יום‪ ,‬במשך שנה שלימה‪ ,‬ואת‬ ‫אומרת לו‪ :‬עדיף לי זית מר ובלבד שלא לקבל ממך?‪ ...‬כלום‬ ‫יש חוצפה גדולה מזאת?‬ ‫אם תאמר שאכן היונה לא דיברה כראוי וכנכון‪ ,‬הרי התורה‬ ‫אומרת שיש להדליק את המנורה במקדש בשמן זית זך‪ .‬אומר‬ ‫‪Wikipedia‬‬ ‫המדרש (ויקרא רבה לא) שהטעם לכך הוא‪ ,‬לפי שהזית הביא‬ ‫אורה לעולם בימי נח‪ ,‬שנאמר‪" :‬ותבא אליו היונה‪ ...‬והנה עלה‬ ‫הנה יש ללמוד דההצלה ע"י התיבה לא הייתה‬ ‫זית טרף בפיה"‪ .‬משמע שהיא עשתה דבר טוב!‬ ‫הצלה של מציאות גשמית ע"י בנין עצים כפשוטו‪,‬‬ ‫כי הרי באמת כל היקום כולו נמחה במבול‪ ,‬וכבר‬ ‫שאלה שניה‪:‬‬ ‫האריך הרמב"ן דגם העצים נמחו‪ ,‬והביא דברי‬ ‫נח שלח את היונה‪" ,‬לראות הקלו המים מעל פני האדמה"‪.‬‬ ‫המדרש שתמה מהיכן היה עלה זית ליונה אחרי שגם‬ ‫תעני על מה ששאלו אותך! הוא לא שאל אותך מה את רוצה‬ ‫העצים נמחו‪ .‬ועיין בפירוש הרמב"ן (י"ט) מה שכתב‬ ‫לאכול‪ ,‬או איפה את מעדיפה לאכול ‪ -‬אצלי או אצל מישהו‬ ‫לבאר איך החזיקה התיבה כל הבעלי חיים שרבות‬ ‫אחר‪ .‬מדוע את עונה על מה שלא שאלו אותך?‬ ‫הן וגדולות מאוד‪ ,‬ובעל כרחך שהיה זה בדרך נס‬ ‫שהחזיק מועט את המרובה‪ ,‬ומה שנצטוה לעשות‬ ‫מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל מתרץ על כך תירוץ נפלא‪:‬‬ ‫התיבה גדולה‪ ,‬הוא בשביל שיראו אותה בני דורו‬ ‫היונה באה לעודד את נח לבל יפול ברוחו! היא ראתה את נח‬ ‫ויתמהו בה ויעשו תשובה‪.‬‬ ‫עובד קשה מבוקר עד ערב‪ ,‬שבור כולו על עולם שחרב‪ ,‬שרוי‬ ‫‪...‬ונראה לומר עוד דהתיבה לא הייה בנין עצים‬ ‫בצער על חרון אף ששרוי בעולם‪ .‬באה היונה ואמרה לו‪ :‬הנה‪,‬‬ ‫בעלמא‪ ,‬אלא היה זה בגדר 'בית ה'‪ ,‬והדבר מפורש‬ ‫אני יצאתי מהתיבה ונוכחתי לראות כי אמנם קלו המים‪ ,‬אך‬ ‫במדרש שדרשו 'שתולים בבית ה'‪ ,‬זה נח ששתלו‬ ‫לא מצאתי שום דבר לאכול‪ .‬אלא שאז הקב"ה שלח לי עלה‬ ‫הקב"ה בתיבה‪ ,‬הרי להדיא דהתיבה הייתה בית ה'‪,‬‬ ‫זית – או מגן עדן‪ ,‬או מארץ ישראל ששם לא היה מבול – כדי‬ ‫ונח שניצל על ידה הוא משום דחשוב שתול בבית ה'‪.‬‬ ‫שיהיה לי מה לאכול‪ .‬כדי לתת לך את התשובה‪ :‬מי שעושה‬ ‫וכן מבואר במדרש עה"פ 'וזה אשר תעשה אותה'‪,‬‬ ‫את רצון ה' – נמצא בידיו של ה'‪ ,‬ומי שמוצא בידיו של ה' – ה'‬ ‫דבאמות האלו עתיד למדוד בנין הבית‪ .‬ולפי המבואר‬ ‫דואג לכל צרכיו‪ ,‬לא יחסר לו מאומה‪ .‬אם לבריה קטנה כמוני‬ ‫דהתיבה הייתה 'בית השם' הרי שהתיבה והבית ענין‬ ‫ה' שלח אוכל‪ ,‬בודאי שגם לך הוא ידאג! גם בזמן שיש חרון‬ ‫אחד הם‪ ,‬ולכן שייך מידת האמה של התיבה למידת‬ ‫אף בעולם – הקב"ה מציל ושומר את כל מי שנמצא בידיו‪.‬‬ ‫האמה של הבית‪.‬‬ ‫ובזוהר הק' איתא שבעת שרצה נח ליכנס לתיבה אמר‬ ‫בדברים אלו רצתה היונה לומר לנח‪ ,‬שמאחר ובתיבה הוא עושה‬ ‫לו הקב"ה שכיון שהוא בעל התיבה ויכנס נח אח"כ‪.‬‬ ‫את רצון ה' – לא יחסר לו מאומה‪ ,‬וממילא אין כל טעם להישבר‬ ‫ומבואר דהקב"ה נקרא בעל התיבה‪ .‬ולפי המבואר‬ ‫ולהרגיש צורך כה חזק לברוח כבר מן התיבה‪.‬‬ ‫כיון שהוא 'בית השם' הרי שהקב"ה הוא בעל התיבה‪.‬‬ ‫מי שמרגיש שהוא בידיו של הקב"ה‪ ,‬ויודע שרק הוא יכול‬ ‫ובזה י"ל טעם דלכן עוג אע"פ שנגזר שינצל מן המבול‬ ‫לעזור ‪ -‬יזכה לכל הברכות‪ ,‬גם אם על פניו נראה שהמצב קשה‪.‬‬ ‫לא הוכנס לתוך התיבה‪ ,‬משום שנאמר לא יבא בך‬ ‫ערל וטמא‪ ,‬ואינו ראוי להיות בתיבה שהיא בית ה'‪.‬‬ ‫(מתוך 'שש באמרתך' בראשית‪ ,‬בהוצאת 'יפה נוף')‬ ‫(גליון 'מערכי תורה' נח תשפ"ו – קובץ גליונות)‬ ‫‪19‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת חנ פ''ז‬ ‫ַצִַּד�ִיק‬ ‫ַּכ ַ� �ָָּתָמָר ִיְפְָרָח‬ ‫תּוָּקִנִ ים‬ ‫צּוִפים ְלְ ַַחִּיִ ים טֹוִבִ ים ְּוְמ ָ‬ ‫ֹנ ֶֶֹפת ִ‬ ‫ועץ פרי גזעו דק‪.‬‬ ‫אני מגיע לפנות בוקר כדי לראות אם אתה נמצא‬ ‫מדוע?‬ ‫חביבות יתרה נודעת למרן הגאון רבי משה‬ ‫שטרנבוך שליט"א בליבו של כ"ק האדמו"ר‬ ‫מגור בעל ה"בית ישראל" זצוק"ל‪ ,‬שהיה מכנה‬ ‫אותו בחיבה "מיין מוישלה"‪( ,‬מוישהלה שלי)‪.‬‬ ‫ופעם כשהיה רבינו אצל הגאון מטשעבין‪ ,‬נכנס‬ ‫הבית ישראל‪ ,‬ואמר לרב מטשעבין "נו וואס‬ ‫זאגט איר אויף מיין משה" [מה אתם אומרים‬ ‫על משה שלי]‪.‬‬ ‫פעם התבטא עליו הרבי באוזני הגה"ח ר'‬ ‫הגאון רבי זלמן סורוצקין‬ ‫מרדכי יוסף קמיונקה ז"ל (רב בית הכנסת‬ ‫זצ"ל‪ ,‬בספרו "אזנים לתורה"‪,‬‬ ‫צעירי אגו"י בלונדון) "לא מצאתי נקי כמותו"‪,‬‬ ‫כותב‪ :‬עץ סרק גזעו עבה‬ ‫והוסיף ואמר "אתה יודע שאני מבין בזה"‪.‬‬ ‫ועץ פרי גזעו דק‪ .‬מדוע?‬ ‫כידוע‪ ,‬רבינו למד בחברותא עם כ"ק האדמו"ר מגור בעל הבית ישראל זצוק"ל‬ ‫כי עץ פרי נותן את כוחותיו‬ ‫מידי ערש"ק בטור ב"י הלכות שבת‪ .‬וסיפר רבינו כיצד החל הלימוד בחברותא‪.‬‬ ‫לפירות שיוצאים ממנו‪ ,‬לכן‬ ‫שפעם כאשר שוחח עמו הרבי‪ ,‬הפטיר לעברו 'לאמיר זעהן ווי דו לערנסט'‬ ‫הוא נכחש וגזעו דק‪ .‬לעומת‬ ‫(‪-‬הבה נראה כיצד אתה לומד)‪ ,‬והוסיף‪' :‬קענסטו קומען ווען דו ווילסט' (‪-‬הנך‬ ‫זאת‪ ,‬עץ סרק משאיר את‬ ‫יכול לבוא מתי שתרצה)‪" .‬באתי אליו בערב שבת"‪ ,‬סיפר רבינו‪" ,‬ומאז והלאה‬ ‫כל כוחותיו לעצמו‪ ,‬לכן גזעו‬ ‫נמשכה הקביעות כשמונה חודשים‪ ,‬בכל פעם כשעה ולעתים שעה ורבע"‪.‬‬ ‫גס ועבה‪ .‬ראו זה פלא‪ :‬עץ‬ ‫סדר הלימוד הקבוע היה בטור ובית‪-‬יוסף עם הנושאי‪-‬כלים‪ ,‬בהלכות שבת‪.‬‬ ‫פרי‪ ,‬למרות גזעו הדק‪ ,‬שורד‬ ‫והרבי זי"ע היה מניח דגש על לימוד הטור‪ ,‬בית יוסף‪ ,‬שולחן ערוך הרב בעל‬ ‫שנים על גבי שנים‪ .‬בני האדם‬ ‫התניא‪ ,‬ועוד‪ .‬הרבי הניח את הספר על השולחן‪ ,‬ורבינו היה קורא מתוכו ("איך‬ ‫שומרים עליו ומטפחים אותו‪,‬‬ ‫האב ָָפאר געלערנט")‪ ,‬והרבי מוסיף ביאורים וחידושים‪.‬‬ ‫כי צריכים את פירותיו‪ .‬אולם‬ ‫עץ סרק‪ ,‬שדאג לעצמו וצימח‬ ‫"געלערנט שטארק"‬ ‫גזע עבה‪ ,‬אינו מאריך ימים‪.‬‬ ‫פעם נשאל רבינו אם הלימוד היה במהירות או בעיון‪ ,‬והשיב רבינו‪" :‬מהר‬ ‫סופו שבאים בני אדם וכורתים‬ ‫שאני לא יכול להחזיק מעמד‪ ."...‬אך הדגיש כי אין משמעות הדבר שהלימוד‬ ‫אותו כדי להשתמש בגזעו‬ ‫היה מקופיא אלא לעומקה של הלכה ("געלערנט שטארק")‪ .‬וכפי שמעיד גם‬ ‫להסקה וליצירת רהיטים‪ .‬עץ‬ ‫בספרו "עניין שהייה והטמנה למדתי בשעתו בעיון עם כ"ק האדמו"ר מגור‬ ‫שלא חשב על עצמו אלא על‬ ‫בעל ה"בית ישראל" זצ"ל‪ ,‬עם הטור ושו"ע ופוסקים‪( ...‬מועדים וזמנים ח"ז‬ ‫אחרים‪ ,‬כדי שבני האדם יהנו‬ ‫סי' קמ"ג)‪.‬‬ ‫מפירותיו‪ ,‬לשם כך היה מוכן‬ ‫גם בשאר ימות השבוע היה מגיע כ"ק הרבי זיע"א מידי פעם לפנות בוקר‬ ‫להקריב את כוחותיו ולדלדל‬ ‫לראות את רבינו יושב ולומד‪ ,‬ואמר פעם לרבינו‪" ,‬אני מגיע לעתים בארבע‬ ‫את גזעו – הוא נשאר עומד‬ ‫לפנות בוקר כדי לראות אם אתה נמצא"‪.‬‬ ‫יציב שנים רבות‪ ,‬כולם דואגים‬ ‫מרן שליט"א‪ ,‬היה סועד על שולחנו סעודת שבת ביחידות במשך תקופה‬ ‫לו ושומרים עליו שלא יפגע‪.‬‬ ‫ארוכה‪ ,‬ובהמשך הסעודה היו באים חסידיו לשמוע ממנו דברי תורה‪ ,‬ולפני‬ ‫אולם העץ שחשב רק על‬ ‫ברכת המזון היה מורה לכולם לצאת‪ ,‬ולא היה מניח להישאר אלא לרבינו‬ ‫טובת עצמו‪ ,‬ושמר את כוחותיו‬ ‫בלבד שסעד עמו את סעודת השבת‪ ,‬ובירכו יחד ברכת המזון בלא זימון‪( .‬הרבי‬ ‫לעצמו‪ ,‬סופו להיכרת ולשמש‬ ‫זי"ע הזמין את רבינו לסעוד על שולחנו גם בליל הסדר בצוותא וביחידות‪ ,‬אך‬ ‫בעל כורחו לתועלת אחרים‪.‬‬ ‫נבצר מרבינו להשתתף‪ ,‬ורבינו מיצר על כך רבות עד היום)‪.‬‬ ‫(הגאון רבי גואל אלקריף שליט"א – שש‬ ‫באמרתך בראשית בהוצאת 'יפה נוף')‬ ‫('גליון 'הלכות והנהגות' נח תשפ"ו)‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת חנ פ''ז‬ ‫‪20‬‬ ‫במה זכה הגאון רבי מאיר שפירא‬ ‫בכל פעם שיוצא אוויר היינו אמורים‬ ‫לזכות הרבים שלא היה כדוגמתו‬ ‫לקפוץ בכל העולם‬ ‫יִתי ַצַ ִִּדיק ְלְ ָָפַנַ י (ז)‬ ‫ִּכִ י ֹא ְְֹתָך ָָר ִִא ִ‬ ‫הגאון רבי ישראל בראג‬ ‫לרגל יומא‬ ‫שליט"א‪" :‬סבא שלי‪ ,‬הרב‬ ‫דהילולא‬ ‫אביגדור מילר זצ"ל‪ ,‬היה‬ ‫(ז' חשון)‬ ‫מגדולי המאמינים בעולם‪,‬‬ ‫של הגאון‬ ‫אתם לא יכולים לתאר‬ ‫רבי מאיר‬ ‫לעצמכם‪ .‬בכל זבוב‪ ,‬בכל‬ ‫שפירא זצ"ל‬ ‫מייסד ה'דף‬ ‫שריטה‪ ,‬היה שואל‪' ,‬מה‬ ‫היומי'‪ ,‬להלן‬ ‫זה רוצה להגיד לי? מה‬ ‫דברים שאמר‬ ‫המסר?' הייתי הולך לטייל‬ ‫תלמידיו מרן‬ ‫איתו בבקרים במשך‬ ‫‪Wikipedia‬‬ ‫‪Wikipedia‬‬ ‫רבי שמואל‬ ‫שנתיים‪ .‬הוא אמר‪' :‬אני‬ ‫הלוי ואזנר זצ"ל בעל 'שבט הלוי'‪:‬‬ ‫מטייל עם הקב"ה‪ ,‬אני מדבר עם אבא שלי שבשמיים‪ .‬אני‬ ‫מרשה לטייל איתי ולשמוע מה שאני מדבר'‪ .‬אצל סבא‬ ‫שאלה‪ :‬במה זכה הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל‬ ‫קניתי אמונה אמיתית‪ ,‬הבנתי מה זה להאמין‪ .‬דבר ראשון‬ ‫לזכות הרבים שלא היה כדוגמתו בלימוד הדף‬ ‫הוא היה נושם שתי נשימות‪ ,‬נשימות עמוקות‪ ,‬ואח"כ היה‬ ‫היומי‪.‬‬ ‫אומר‪ :‬כל הנשמה תהלל קה הללוקה‪ .‬על כל נשימה ונשימה‬ ‫תהלל קה‪ .‬אבא שבשמים! אה! הנשימות דואגות שהריאות‬ ‫תשובה‪ :‬היתה לו שאיפה כל ימיו לרומם קרן‬ ‫יעבדו‪ .‬אתה יודע מה זה ריאות? פעם לקחת בלון של ילד?‬ ‫התורה וקרן ישראל‪ ,‬והי' מנהיג ות"ח עצום‬ ‫כשפותחים אותו‪ ,‬מה קורה? הוא מתעופף בכל החדר‪ .‬למה‬ ‫גדול בתורה ויראה ואוהב ישראל ממדרגה‬ ‫אנחנו לא עפים בכל החדר כשיוצא אוויר? יש שני בלונים‬ ‫ראשנה‪ ,‬ובודאי הי' זה תפקיד נשמתו הטהורה‬ ‫מן השמים‪ ,‬וידוע שהגה"צ כ"ק אדמו"ר מגור ר'‬ ‫אצל כל בנאדם‪ .‬בכל פעם שיוצא אוויר היינו אמורים לקפוץ‬ ‫אברהם מרדכי זצל"ה אמר לו‪ ,‬איני מקנא בכם‬ ‫בכל העולם‪ .‬הקב"ה הכניס באותו בלון הרבה מחיצות‪,‬‬ ‫על המצוה הגדולה הזאת‪ ,‬אבל מקנא אני בכם‬ ‫וכשהן מתמלאות והאוויר צריך לצאת‪ ,‬הוא לא יכול לצאת‬ ‫על המצוה שעשיתם לפני זה שהביאה מצוה‬ ‫בבת אחת‪ .‬הוא יוצא לאט לאט‪ .‬בכל בלון יש הרבה מאד‬ ‫זאת בבחינה מצוה גוררת מצוה‪.‬‬ ‫חדרים‪ .‬אתה יודע כמה לכלוך יש בעולם שיכול להיכנס?‬ ‫כמה חיידקים? יכולים להיות חולים מכל זה‪ .‬והקב"ה שומר‬ ‫(שו"ת שבט הלוי חלק י' סימן י"ג)‬ ‫ומנקה את הריאות‪ .‬אני כבר ‪ 65‬שנה הולך איתן‪ 65 .‬שנה‬ ‫אני נושם ונושם ונושם בלי טירחה‪ .‬אח‪ ,‬אבא שבשמים‪,‬‬ ‫כמה חסד‪ ,‬כמה אהבה הוא שופך עלי!‬ ‫מה קורה שם בתוך הראש?‬ ‫יום אחד אמר לי סבא‪ :‬אח‪ ,‬נתת לי ראש‪ ...‬מה קורה שם‬ ‫ואויביו נופלין לפניו‪ ,‬ויש אומרים‬ ‫בתוך הראש? חושבים שזה קצת בשר ועצמות‪ .‬הראש הזה‪,‬‬ ‫אף יצר הרע משלים אתו‬ ‫הוא מנהל את כל הגוף‪ .‬הוא מחזיק את העיניים‪ ,‬סבא דיבר‬ ‫על כל חלק בעין ממה הוא מורכב ואיך העין מצלמת‪.‬‬ ‫ִּכִ י ֵיֵ ֶצֶ ר ֵלֵ ב ָָה ָָא ָָדם ַַרע ִִמְּנְ ֻֻע ָָריו (ח)‬ ‫האוזניים‪ .‬המוח‪ .‬השיניים‪ ,‬אי אפשר להספיק להודות עליהם‪,‬‬ ‫אי אפשר להפסיק‪ .‬אבא שבשמים‪ .‬כל הזמן היה סבא מספר‬ ‫כתב מטה משה‪ :‬מצאתי כל מי שמכווין בעת‬ ‫וחוזר ומודה‪ ,‬כך במשך חצי עד שלושת רבעי שעה‪ .‬סבא‬ ‫התחלת 'אדון עולם' כתב ר"י חסיד ורב האי‬ ‫היה מלא התפעלות והכרת טובה‪ ,‬ואני – קיבלתי וקיבלתי‪.‬‬ ‫ורב שרירא גאון‪' ,‬ערב אני בדבר שתפילתו‬ ‫בכל שיחה היה יוצא מהכלים מרוב שמחה‪ .‬הוא לא ראה‬ ‫נשמעת ואין שטן מקטרג על תפילתו ואין לו‬ ‫מה קורה סביב‪ .‬היה מוקדם בבוקר והוא היה הולך ומדבר‪.‬‬ ‫שטן ופגע רע בראש השנה ויום כיפור בתפילתו‬ ‫ואויביו נופלין לפניו‪ ,‬ויש אומרים אף יצר הרע‬ ‫על הבסיס הזה גדלתי‪ .‬זה היה הא"ב‪ .‬בסיס של ביטחון אצל‬ ‫משלים אתו'‬ ‫הסבא הדגול‪ .‬הוא לא היה צריך לעבוד על זה – הביטחון‬ ‫היה חלק ממנו‪ .‬כל כך סמך על אבא שבשמיים‪.‬‬ ‫(אליה רבה סוף סימן מ"ו)‬ ‫(מגזין השגחה פרטית‪ ,‬תשרי תשפז)‬ ‫‪21‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת חנ פ''ז‬ ‫ַהַַּצ�ִַּד�ִיִקִים‬ ‫ַהְַּצְ �ִעִי ִִרים‬ ‫המדור שבו תזכו בעוה"ז והשכר הגדול שמור לעתיד לבוא‬ ‫ָּפֲּעָָרה ֶּפּ ה ְּב ַַּת ְְד ֵֵה ָָמה‪ֵֵ .‬איֶזֶה ִִסּפּור! ֵֵאיֶזֶה ֹח ֶֶֹסר ְִזְִהירּות! ֵֵחֶלֶ ק ֵֵמ ַַהְיְָלָ ִִדים‬ ‫ָּכּ ל ַַהִּכּ ָּּתה ֲ‬ ‫ִִה ְְת ִִחילּו ְלְ ַַמְלְ ֵֵמל‪ָ" :‬וָ ואּו‪ֵֵ ,‬איזֹו ִִהְׁשּׁתֹוְלְ לּות‪ָ"ָ ,"...‬אסּור ָלָ רּוץ ָּכָּכָ ה ַּבּ ִּמ ְְּס ְּּדרֹון!"‪.‬‬ ‫ְּמֻּקָּפּ ל‬ ‫ֶּפֶּתק ַַה ֻ‬ ‫'ִׁשְׁמעֹון ַַהַּצִּּדּ יק ּּ' ִוִמ ְְב ַַחן ַַה ֶ‬ ‫ַַחִּיּ ים ְוְ ַיַ ַַעְנְ ִִקי ְְמ ַַס ְִּפִּרים ַַעל ָָה ֶֶרֶּבּ ה ְ‬ ‫ׁשּוָרה‬‫ְׁשׁ מּוִלִ יק ִיִ ְלְ ַַחׁש ְלְ ַַא ֲֲה ְְרֶלֶ ה‪ְ ,‬וְ ָכָ ְך ַַהִּסּ ּפּור ַיַ ֲֲעֹבֹר ִִמֶּיֶּלֶ ד ְלְ ֶיֶֶלֶ ד‪ָ ,‬‬ ‫ְׁמעֹון‬ ‫ּוָמֵלֵ א ָָחְכְ ָָמה ַַעל ָָהֶרֶ ֶּּבה ֶׁׁשָּלּ נּו‪ִׁ' ,‬ש ְ‬ ‫ִִהֵּנּ ה עֹוד ִִסּפּור ְְמ ַַרֵּתּ ק ָ‬ ‫לֹוִמי‪.‬‬ ‫יַע ַלַ ֶּיֶּלֶ ד ָָה ַַא ֲֲחרֹון ַּבּ ִּכָּּתּ ה‪ְׁ ,‬שׁ ִ‬ ‫ׁשּוָרה‪ַַ ,‬עד ֶׁׁשהּוא ַיַ ִּגּ ַ‬ ‫ַַא ַַחר ָ‬ ‫ַּפַּעם – ַַעל ַַהִּנּ ּסּוי ַַהְּמֻּיֻ ָָחד ֶׁׁשהּוא ָָע ָׂׂשה ָלָ נּו ַּבּ ִּכָּּתּ ה‪.‬‬ ‫ַַה ַּּצ ִּּדיק'‪ְ ,‬וְ ַַה ַ‬ ‫ֶאֶָחד ַַחָּיּ ב‬ ‫ַּפֲּע ַַמִיִ ם‪ְ ,‬וְ ָכָ ל ָ‬ ‫ִׂשׂ ימּו ֵלֵ ב‪ָָ :‬אסּור ַלַ ְְחֹזֹר ַַעל ַַהִּסּ ּפּור ֲ‬ ‫יֶׁשהּו‬‫ׁשּוִׁשים ַּבּ ִּכָּּתּ ה‪ִִ .‬מ ׁ‬‫ֶאֶָחד‪ַַ ,‬א ֲֲח ֵֵרי ַַה ַַה ְְפ ָָס ָָקה‪ָָ ,‬היּו ְְק ָָצת ִלִ ְְח ׁ‬ ‫יֹום ָ‬ ‫ָׁשַׁמע‪".‬‬ ‫ְּבִּדּיּוק ֶאֶ ת ָָמה ֶׁׁשהּוא ַ‬ ‫ְלְ ַַה ֲֲע ִִביר ָָהְלְ ָָאה ִ‬ ‫יֶׁשהּו ַַא ֵֵחר ָָע ָׂׂשה ַַמ ֶּׁׁשהּו‪ֲֲ ,‬ח ִִצי ִּכָּּתּ ה ִִה ְְת ִִחיָלָ ה ְלְ ַַה ֲֲע ִִביר‬ ‫ָָא ַַמר ֶׁׁשִּמּ ׁ‬ ‫הרבה ניגש לחיים ולחש לו משהו באוזן‬ ‫ְׁמעֹון ִנִ ְכְ ַנַ ס ַלַ ִּכָּּתּ ה‪,‬‬ ‫יָמה‪ָָ .‬הֶרֶ ֶּּבה ִׁש ְ‬ ‫ְׁשׁ מּועֹות‪ְ ,‬וְ ָָה ֲֲאִוִ ָיָרה ֹלא ָָהְיְ ָָתה ְנְ ִִע ָ‬ ‫ִּבְּמקֹום ִלִ ְְצֹעֹק‬ ‫ּוִמָּיּ ד ֵֵה ִִבין ָָמה קֹוֶרֶ ה‪ְ .‬‬ ‫ֶהֶָחָכָ ם‪ִ ,‬‬ ‫ְּבַּמָּבּ טֹו ָ‬ ‫ִִהִּבּ יט ָּבּ נּו ַ‬ ‫ְּבֶּׁשֶקֶ ט ֻֻמ ְְחָלָ ט‪ָָ .‬הֶרֶ ֶּּבה ִנִ ַּגּׁש ְלְ ַַחִּיּ ים ְוְ ָלָ ַַחׁש לֹו‬ ‫ַַהִּכָּּתּ ה ָָהְיְ ָָתה ׁ‬ ‫אֹו ָלָ ֵֵתת עֹוָנָ ִׁׁשים‪ ,‬הּוא ִִחֵּיּ ְך ֶאֶ ת ִִחּיּוכֹו ַַהְּמֻּיֻ ָָחד ְוְ ָָא ַַמר‪ְ" :‬יְ ָלָ ִִדים‪,‬‬ ‫ּתֹוֵבב‬ ‫ָּתָּעה‪ִִ ,‬ה ְְס ֵ‬ ‫ְּבַּה ְְפ ָ‬ ‫ָּפַּתח ְְק ָָצת ֶאֶ ת ָָה ֵֵעיַנַ ִיִ ם ַ‬ ‫ַַמ ֶּׁׁשהּו ָּבֹּאֶֹזֶ ן‪ַַ .‬חִּיּ ים ַ‬ ‫ָּדִּעי ָָק ָָטן‪ְ ,‬וְ ָכָ ל ַַהִּכָּּתּ ה‬ ‫ֶמְֶח ָָקר ַַמ ִ‬‫ַַהּיֹום ֲֲאַנַ ְְחנּו הֹוְלְ ִכִ ים ַלַ ֲֲעׂשֹות ְ‬ ‫ִלִ ְׁשׁ מּוִלִ יק ְוְ ָלָ ַַחׁש לֹו ָּבֹּאֶֹזֶ ן‪.‬‬ ‫הֹוֶלֶֶכֶ ת ְלְ ִִהְׁשַּׁתֵּּתּ ף ּבֹו!"‬ ‫ּׁשֹוֵמ ַַע‬ ‫ְוְ ָכָ ְך‪ַַ ,‬הִּסּ ּפּור ִִה ְְת ִִחיל ְלְ ַַטֵּיּ ל ַּבּ ִּכָּּתּ ה‪ָָ .‬ר ִִאינּו ֵֵאיְך ָּכּ ל ֶיֶֶלֶ ד ֶׁׁש ֵ‬ ‫ַּבֵּחיֶדֶ ר ֶׁׁשָּלּ נּו?‬ ‫ָּדִּעי? ֵ‬ ‫ֶמְֶח ָָקר ַַמ ִ‬‫ְּפנּו ַּבּ ִּכ ְְּסאֹות‪ְ .‬‬ ‫ְׁשַּׁתַּּתְּקנּו ְוְ ִִהְזְ ַּדּ ַּק ְ‬ ‫ְ‬ ‫ֻּכּ ָּלּ נּו ִִה‬ ‫ָּבַּעת ַַהָּפִּנִ ים ֶׁׁשּלֹו – ֵֵחֶלֶ ק ֻֻה ְְפְּתּ עּו‪,‬‬ ‫ֶאֶ ת ַַהִּסּ ּפּור ְְמַׁשֶּׁנּ ה ְְק ָָצת ֶאֶ ת ַַה ַ‬ ‫הֹוִציא ֵֵמ ַַהִּתּ יק ֶׁׁשּלֹו ַּדּ ף ְנְ ָיָ ר ָָחָלָ ק ְוְ ֵֵעט‪ .‬מּול ֵֵעיֵנֵ ינּו‬ ‫ָָהֶרֶ ֶּּבה ִ‬ ‫ֵֵחֶלֶ ק ִנִ ְְב ֲֲהלּו‪ְ ,‬וְ ֻכֻ ָּלּ ם ִִמ ֲֲהרּו ִלִ ְלְ ֹחֹׁש ַלַ ֶּיֶּלֶ ד ַַהָּבּ א ַּבּּתֹור‪ֶ .‬זֶ ה ָלָ ַַקח‬ ‫ָּכַּתב ַַעל ַַהַּדּ ף ִִסּפּור ָָק ָָצר ֶּּבן ַּכָּּמּ ה ׁשּורֹות‪.‬‬ ‫ַַהְּמ ֻֻּרָּתּ קֹות הּוא ַ‬ ‫לֹוִׁשים ַיַ ְלְ ֵֵדי‬ ‫ִּכ ְְּמ ַַעט ֶעֶֶׂשׂ ר ַּדּּקֹות ַַעד ֶׁׁש ַַהִּסּ ּפּור ָָע ַַבר ֶּדֶּרֶ ְך ָּכּ ל ְׁשׁ ׁ‬ ‫ַּפַּעם ַַא ַַחת‪ְ ,‬וְ ָָאז עֹוד‬ ‫ְּכֶּׁשהּוא ִִסֵּיּ ם ִלִ ְכְ ֹּתּב‪ ,‬הּוא ִִקֵּפּ ל ֶאֶ ת ַַהַּדּ ף ַ‬ ‫ׁ‬ ‫ַַהִּכָּּתּ ה!‬ ‫לֹוִמי‪ַַ ,‬הֶּיֶּלֶ ד ָָה ַַא ֲֲחרֹון‬ ‫ְׁמעֹון ִלִ ְׁשׁ ִ‬ ‫ַּתֲּהִלִ יְך‪ָָ ,‬ק ָָרא ָָהֶרֶ ֶּּבה ִׁש ְ‬ ‫ְּבִּסּיּום ַַה ֲ‬ ‫ִ‬ ‫ְּכֶּׁש ַַהִּסּ ּפּור ָָע ַַבר ֶּדֶּרֶ ְך‬ ‫"ַעְכְ ָׁשׁ יו‪ׁ ,‬‬‫לֹוִמי‪ָָ ",‬א ַַמר ָָהֶרֶ ֶּּבה‪ַ ,‬‬ ‫ַּבַּּׁשְׁר ֶׁׁשֶרֶ ת‪ְׁ" .‬שׁ ִ‬ ‫ְ‬ ‫ְּבַּבָּקָּׁשׁ ה קּום ְוְ ַַסֵּפּ ר ְּבּ קֹול ָָרם ְלְ ֻכֻ ָּלּ נּו ָָמהּו ַַהִּסּ ּפּור‬ ‫ָּכּ ל ַַהִּכָּּתּ ה‪ַ ,‬‬ ‫ָּׁשַׁמ ְְעָּתּ ‪".‬‬ ‫ֶׁׁש ַ‬ ‫ֵּכַּח ִּבְּגְ רֹונֹו ְוְ ִִה ְְת ִִחיל ְלְ ַַסֵּפּ ר‪:‬‬ ‫ֶנֱֶע ַַמד‪ִּ ,‬כ ְְּח ַ‬ ‫לֹוִמי ֱ‬ ‫ְׁשׁ ִ‬ ‫ִׂשֵׂחק ִִעם ָָח ֵֵבר‬ ‫אּוֵבן ֵ‬ ‫"ֶאְֶתמֹול‪ְְ ,‬ר ֵ‬ ‫ָּׁשַׁמ ְְעִּתּ י ָָהָיָ ה ָּכָּכָ ה‪ְ :‬‬ ‫ַַהִּסּ ּפּור ֶׁׁש ַ‬ ‫ֶאֶָחד ַַא ֲֲח ֵֵרי ַַהֵּׁשִׁנִ י‬ ‫ֶׁׁשּלֹו ְוְ ֵֵהם ִִה ְְת ִִחילּו ְלְ ִִהְׁשּׁתֹוֵלֵ ל‪ֵֵ .‬הם ָָר ְְדפּו ָ‬ ‫ָּדֲּחפּו‬ ‫ֻׁשָּׁגִּעים‪ּ ,‬וְכְ ֶׁׁש ֵֵהם ָָרצּו‪ֵֵ ,‬הם ֲ‬ ‫ַּבִּּמְּסְּדּ רֹונֹות ֶׁׁשל ַַה ֵֵחיֶדֶ ר ְּכּ מֹו ְְמ ִ‬ ‫ְ‬ ‫יָטה ֲֲחָזָ ָָקה ְלְ ַכַ ּדּור ֶׁׁש ִִה ְְתַּגְּלְ ֵּגּ ל ָׁשׁ ם‪,‬‬ ‫ְּבִּע ָ‬ ‫ַּבֶּּדֶּרֶ ְך ַּכָּּמּ ה ְיְ ָלָ ִִדים‪ָ ,‬נָ ְְתנּו ִ‬ ‫ּוַבּסֹוף‪ֵֵ ,‬מֹרֹב ֶׁׁש ֵֵהם ָָרצּו ַַמ ֵֵהר‪ִּ ,‬בְּגְ ָלָ ָלָ ם ָנָ ַַפל ֻׁשְׁלְ ָָחן ָׁשֵׁלֵ ם ִִעם ַּכָּּמּ ה‬ ‫ַ‬ ‫נֹוָרא!"‬ ‫ִּכ ְְּסאֹות ֶׁׁש ָָעׂשּו ַַר ַַעׁש ָ‬ ‫ֹחֶסֶ ר ְזְ ִִהירּות!‬ ‫ְּבַּת ְְד ֵֵה ָָמה‪ֵֵ .‬איֶזֶ ה ִִסּפּור! ֵֵאיֶזֶ ה ֹ‬ ‫ָּפֲּע ָָרה ֶּפּ ה ַ‬ ‫ָּכּ ל ַַהִּכָּּתּ ה ֲ‬ ‫ְּכֶּׁשהּוא ְְמ ֻֻקָּפּ ל ְוְ ָָסגּור‪.‬‬ ‫ְּבֶּמְֶרַּכּ ז ַַהֻּׁשְׁלְ ָָחן ֶׁׁשּלֹו ׁ‬ ‫יַח אֹותֹו ְ‬ ‫ַּפַּעם‪ְ ,‬וְ ִִהִּנּ ַ‬ ‫ַ‬ ‫ֵֵחֶלֶ ק ֵֵמ ַַהְיְ ָלָ ִִדים ִִה ְְת ִִחילּו ְלְ ַַמְלְ ֵֵמל‪ָ" :‬וָ ואּו‪ֵֵ ,‬איזֹו ִִהְׁשּׁתֹוְלְ לּות‪,"...‬‬ ‫ְׁשָׁאר ָּכֶּרֶַגַ ע סֹוד‪ָָ ",‬א ַַמר ָָהֶרֶ ֶּּבה‪ֲ .‬‬ ‫"ֲאִנִ י‬ ‫"ָמה ֶׁׁשָּכּ תּוב ַּבַּּדּ ף ַַהֶּזּ ה – ִנִ ָ‬ ‫ָ‬ ‫ַּבִּּמְּסְּדּ רֹון!"‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫"ָאסּור ָלָ רּוץ ָּכָּכָ ה‬ ‫ָ‬ ‫ְּבָּאְזְ נֹו ֶׁׁשל ַַחִּיּ ים‪ֶׁׁ ,‬שּיֹוֵׁשׁ ב‬ ‫ָּכַּת ְְבִּתּ י ָ‬ ‫הֹוֵלֵ ְך ִלִ ְלְ ֹחֹׁש ֶאֶ ת ַַהִּסּ ּפּור ֶׁׁש ַ‬ ‫ְׁמעֹון ַַה ַּּצ ִּּדיק ִִחֵּיּ ְך ִִחּיּוְך ָָר ָָחב‪ .‬הּוא ִנִ ַּגּׁש ְלְ ֻׁשְׁלְ ָָחן ֶׁׁשּלֹו‪,‬‬ ‫ָָהֶרֶ ֶּּבה ִׁש ְ‬ ‫ַּבּּׁשּוָרה ָָה ִִראׁשֹוָנָ ה‪ַַ .‬חִּיּ ים ִיִ ְלְ ַַחׁש אֹותֹו ִלִ ְׁשׁ מּוִלִ יק ֶׁׁשּיֹוֵׁשׁ ב ְלְ ָיָ דֹו‪,‬‬ ‫ָ‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת חנ פ''ז‬ ‫‪22‬‬ ‫ָּכַּתב ַַעל‬ ‫עֹוֵבר‪ְ .‬וְ ָָאז ׁשּוב ָָהֶרֶ ֶּּבה ַ‬ ‫ֻּכּ ָּלּ ם ִנִ ְזְ ָָה ִִרים‪ִ ,‬נִ ְְרֶאֶ ה ֵֵאיְך ֶזֶ ה ֵ‬ ‫ּוָפ ַַתח‬ ‫ִּבְּת ִִחַּלּ ת ַַהִּׁשׁ עּור‪ָ ,‬‬ ‫ֵֵה ִִרים ֶאֶ ת ַַהַּדּ ף ַַהְּמ ֻֻּקָּפּ ל ֶׁׁש ֻֻהַּנּ ח ָׁשׁ ם ְ‬ ‫ְּכֶּׁשהּוא ִִסֵּיּ ם ִלִ ְכְ ֹּתּב‪ ,‬הּוא‬ ‫ַַהַּדּ ף ַַמ ֶּׁׁשהּו ָָק ָָצר ֶּּבן ַּכָּּמּ ה ׁשּורֹות‪ׁ .‬‬ ‫אֹותֹו ְלְ ֵֵעיֵנֵ י ֻּכּ ָּלּ ם‪.‬‬ ‫ְּבֶּמְֶרַּכּ ז‬ ‫יַח אֹותֹו ְ‬ ‫ַּפַּעם‪ְ ,‬וְ ִִהִּנּ ַ‬ ‫ַּפַּעם ַַא ַַחת‪ְ ,‬וְ ָָאז עֹוד ַ‬ ‫ִִקֵּפּ ל ֶאֶ ת ַַהַּדּ ף ַ‬ ‫אתמול‪ ,‬ילד בשם ראובן מיהר מאוד במסדרון‬ ‫ְּכֶּׁשהּוא ְְמ ֻֻקָּפּ ל ְוְ ָָסגּור‪.‬‬ ‫ַַהֻּׁשְׁלְ ָָחן ֶׁׁשּלֹו ׁ‬ ‫ְּבָּאְזְ נֹו ֶׁׁשל ַַחִּיּ ים‪,‬‬‫ָּכַּת ְְבִּתּ י ָ‬ ‫"ֲאִנִ י הֹוֵלֵ ְך ָלָ ׁשּוב ִלִ ְלְ ֹחֹׁש ֶאֶ ת ַַמה ֶׁׁש ַ‬ ‫ֲ‬ ‫"ְיְ ָלָ ִִדים‪ָָ ",‬א ַַמר ָָהֶרֶ ֶּּבה‪,‬‬ ‫ַּבּּׁשּוָרה ָָה ִִראׁשֹוָנָ ה‪ַַ .‬חִּיּ ים ִיִ ְלְ ַַחׁש אֹותֹו ִלִ ְׁשׁ מּוִלִ יק ֶׁׁשּיֹוֵׁשׁ ב‬ ‫ָ‬ ‫ֶׁׁשּיֹוֵׁשׁ ב‬ ‫"ּבֹואּו ִנִ ְְק ָָרא ָָמה ֶּב ֱֱּאֶמֶ ת‬ ‫ְלְ ָיָ דֹו‪ְׁ ,‬שׁ מּוִלִ יק ִיִ ְלְ ַַחׁש ְלְ ַַא ֲֲה ְְרֶלֶ ה‪ְ ,‬וְ ָכָ ְך ַַהִּסּ ּפּור ַיַ ֲֲעֹבֹר ִִמֶּיֶּלֶ ד ְלְ ֶיֶֶלֶ ד‪,‬‬ ‫קֹוִרי‪,‬‬ ‫ָָהָיָ ה ַַהִּסּ ּפּור ַַה ְּּמ ִ‬ ‫לֹוִמי‪".‬‬‫יַע ַלַ ֶּיֶּלֶ ד ָָה ַַא ֲֲחרֹון ַּבּ ִּכָּּתּ ה‪ְׁ ,‬שׁ ִ‬ ‫ׁשּוָרה‪ַַ ,‬עד ֶׁׁשהּוא ַיַ ִּגּ ַ‬ ‫ׁשּוָרה ַַא ַַחר ָ‬‫ָ‬ ‫ָּכַּת ְְבִּתּ י אֹותֹו ַַעל‬ ‫ְּכִּפי ֶׁׁש ַ‬ ‫ִ‬ ‫ְּבִּדּיּוק ֶאֶ ת ַַמה ֶׁׁשהּוא‬ ‫ֶאֶָחד ַַחָּיּ ב ְלְ ַַה ֲֲע ִִביר ָָהְלְ ָָאה ִ‬ ‫ִׂשׂ ימּו ֵלֵ ב‪ָּ :‬כּ ל ָ‬ ‫ַַהַּדּ ף ִלִ ְְפֵנֵ י ֶׁׁש ִִה ְְת ַַחְלְ נּו‪".‬‬ ‫ְּבֶּׁשֶקֶ ט ֻֻמ ְְחָלָ ט‪ָָ .‬הֶרֶ ֶּּבה ִנִ ַּגּׁש ְלְ ַַחִּיּ ים ְוְ ָלָ ַַחׁש‬ ‫ָׁשַׁמע‪ַַ .‬הִּכָּּתּ ה ָָהְיְ ָָתה ׁ‬ ‫ַ‬ ‫ֶהְֶחִזִ יק ֶאֶ ת ַַהַּדּ ף‬ ‫ָָהֶרֶ ֶּּבה ְ‬ ‫ּתֹוֵבב ִלִ ְׁשׁ מּוִלִ יק ְוְ ָלָ ַַחׁש‬ ‫ָּפַּתח ִִחּיּוְך‪ִִ ,‬ה ְְס ֵ‬ ‫לֹו ַַמ ֶּׁׁשהּו ָּבֹּאֶֹזֶ ן‪ַַ .‬חִּיּ ים ַ‬ ‫ְוְ ִִה ְְק ִִריא ְּבּ קֹול ָּבּ רּור‪:‬‬ ‫ּׁשֹוֵמ ַַע ֶאֶ ת ַַהִּסּ ּפּור ְְמַׁשֶּׁנּ ה‬ ‫לֹו ָּבֹּאֶֹזֶ ן‪ְ .‬וְ ָכָ ְך‪ָָ ,‬ר ִִאינּו ֵֵאיְך ָּכּ ל ֶיֶֶלֶ ד ֶׁׁש ֵ‬ ‫"ֶאְֶת מֹול‪ֶ ,‬יֶֶלֶ ד ְּבֵּׁשׁ ם‬ ‫ְ‬ ‫ָּבַּעת ַַהָּפִּנִ ים ֶׁׁשּלֹו – ְוְ ֻכֻ ָּלּ ם ִִמ ֲֲהרּו ִלִ ְלְ ֹחֹׁש ַלַ ֶּיֶּלֶ ד ַַהָּבּ א‬ ‫ְְק ָָצת את ַַה ַ‬ ‫אּוֵב ן ִִמ ֵֵה ר ְְמ ֹאֹד‬ ‫ְְר ֵ‬ ‫ַּבּּתֹור‪ַּ .‬גּ ם ַַעְכְ ָׁשׁ יו ֶזֶ ה ָלָ ַַקח ִּכ ְְּמ ַַעט ֶעֶֶׂשׂ ר ַּדּּקֹות ַַעד ֶׁׁש ַַהִּסּ ּפּור‬ ‫ְּבֵּבית ַַהְּכֶּנֶֶסֶ ת‪ִּ .‬בְּגְ ַלַ ל ֶׁׁשהּוא‬ ‫ְּתִּפָּלּ ה ֵ‬ ‫ְּכֵּדי ֹלא ְלְ ַַא ֵֵחר ַלַ ִ‬ ‫ַּבִּּמְּסְּדּ רֹון ֵ‬ ‫ְ‬ ‫לֹוִׁשים ַיַ ְלְ ֵֵדי ַַהִּכָּּתּ ה!‬ ‫ָָע ַַבר ֶּדֶּרֶ ְך ָּכּ ל ְׁשׁ ׁ‬ ‫ְׁשֵׁמּה ַַרָּבּ א'‪ ,‬הּוא‬ ‫ְּכֵּדי ְלְ ַַה ְְסִּפּ יק ַלַ ֲֲענֹות ָ'ָא ֵֵמן ְיְ ֵֵהא ֵ‬ ‫ָָרץ ַַמ ֵֵהר ֵ‬ ‫הרבה הסתכל עליו‪ :‬קצת מבוהל‪...‬‬ ‫ְּבָּטעּות ְּבֻּׁשְׁלְ ָָחן‪ְ ,‬וְ ַכַ ּדּור ֶׁׁש ָָהָיָ ה ָׁשׁ ם ִִה ְְתַּגְּלְ ֵּגּ ל‪ְ ,‬וְ ִִסּדּור‬ ‫ִנִ ְְת ַַקע ַַקּלֹות ָ‬ ‫אּוֵבן ָָע ַַצר ִִמָּיּ ד ֶאֶ ת‬ ‫ֶהְֶחִלִ יק ְוְ ִכִ ְְמ ַַעט ָנָ ַַפל‪ְְ .‬ר ֵ‬ ‫ֶאֶָחד ֶׁׁש ָָע ַַמד ָָעָלָ יו ְ‬ ‫ָ‬ ‫לֹוִמי‪ַַ ,‬הֶּיֶּלֶ ד ָָה ַַא ֲֲחרֹון‬ ‫ְׁמעֹון ִלִ ְׁשׁ ִ‬ ‫ַּתֲּהִלִ יְך‪ָָ ,‬ק ָָרא ָָהֶרֶ ֶּּבה ִׁש ְ‬ ‫ְּבִּסּיּום ַַה ֲ‬ ‫ִ‬ ‫ָּבֲּאִוִ יר ַּבְּּׁשִׁנִ ָּיּ ה ָָה ַַא ֲֲחרֹוָנָ ה ִלִ ְְפֵנֵ י ֶׁׁשָּפַּגַ ע‬ ‫ָּתַּפס ֶאֶ ת ַַהִּסּּדּור ֲ‬ ‫יָצתֹו‪ַ ,‬‬ ‫ִִר ָ‬ ‫ְּכֶּׁש ָָה ִִעְנְ ָיָ ן ָָע ַַבר ֶּדֶּרֶ ְך‬ ‫"ַעְכְ ָׁשׁ יו‪ׁ ,‬‬ ‫לֹוִמי‪ָָ ",‬א ַַמר ָָהֶרֶ ֶּּבה‪ַ ,‬‬ ‫ַּבַּּׁשְׁר ֶׁׁשֶרֶ ת‪ְׁ" .‬שׁ ִ‬‫ְ‬ ‫ִּבְּמקֹומֹו‪ְ ,‬וְ ָָאז‬ ‫ַּבֲּחָזָ ָָרה ְ‬ ‫יַח אֹותֹו ֲ‬ ‫ְּבַּא ֲֲה ָָבה ְוְ ִִהִּנּ ַ‬ ‫ָּבִּר ְְצָּפּ ה‪ִ ,‬נִ ֵּׁשׁ ק אֹותֹו ַ‬ ‫ִ‬ ‫ָּׁשַׁמ ְְעָּתּ ‪".‬‬ ‫ְּבַּבָּקָּׁשׁ ה קּום ְוְ ַַסֵּפּ ר ְּבּ קֹול ָָרם ְלְ ֻכֻ ָּלּ נּו ַַמה ֶׁׁש ַ‬ ‫ָּכּ ל ַַהִּכָּּתּ ה‪ַ ,‬‬ ‫ִנִ ַּגּׁש ְלְ ִִה ְְתַּפֵּּלּ ל ְּבַּכַ ָּוָּנָ ה‪".‬‬ ‫לֹוִמי‪,‬‬ ‫"ִלִ י ָָא ְְמרּו‪ָָ ",‬א ַַמר ְׁשׁ ִ‬ ‫מּוִמים‪.‬‬ ‫ְׂשָּׂתֵּרר ַּבּ ִּכָּּתּ ה‪ַַ .‬הְיְ ָלָ ִִדים ָָהיּו ֲֲה ִ‬ ‫ֶׁׁשֶקֶ ט ֻֻמ ְְחָלָ ט ִִה ֵ‬ ‫ָּצִּריְך ָלָ ַַד ַַעת ֶׁׁשִּמּ י ֶׁׁשְּמ ַַּדֵּבּ ר‬ ‫"ֶׁש ִ‬ ‫ׁ‬ ‫לֹוִמי‪,‬‬‫יַע ְׁשׁ ִ‬ ‫ְׁשִׁמ ַ‬ ‫"ַהִּסּ ּפּור ֶׁׁש ִִה ִ‬ ‫ּוָמה ֲֲא ַַדֵּבּ ר‪ָָ ",‬א ַַמר ָָהֶרֶ ֶּּבה‪ַ .‬‬ ‫"ָמה ֹא ַַֹמר ָ‬ ‫ָ‬ ‫ָלָ ׁשֹון ָָה ָָרע ַַעל ַַהֵּׁשִׁנִ י ָיָ כֹול‬ ‫ַּבַּּׁשְׁר ֶׁׁשֶרֶ ת‪ָָ ,‬הָיָ ה ִִסּפּור ַַא ֵֵחר ְלְ ַגַ ְְמ ֵֵרי ֵֵמ ָָה ֱֱאֶמֶ ת‬ ‫ְ‬ ‫ַַהֶּיֶּלֶ ד ָָה ַַא ֲֲחרֹון‬ ‫מּוִרים‪:‬‬ ‫ּסּוִרים ֲֲח ִ‬ ‫ַלַ ֲֲעֹבֹר ַַעל ִִא ִ‬ ‫ְּכֵּדי‬ ‫ּוִמ ֵֵהר ֵ‬ ‫ְּתִּפָּלּ ה ִ‬ ‫תּוָבה ָּכּ אן ַַעל ַַהַּדּ ף! ֶיֶֶלֶ ד ַַצ ִּּדיק ֶׁׁש ָָרץ ַלַ ִ‬ ‫ֶׁׁשְּכּ ָ‬ ‫‪ִִ 4‬מ ְְצֹוֹת ֲֲעֵׂשׂ ה‪ָ 7 ,‬לָ אִוִ ין‪,‬‬ ‫ִּפְּתאֹום ֶּדֶּרֶ ְך ַַהְּׁשׁ מּועֹות ְלְ ֶיֶֶלֶ ד‬ ‫ֶנְֶהַּפּ ְך ְ‬ ‫ְלְ ַַה ְְסִּפּ יק ַלַ ֲֲענֹות ָ'ָא ֵֵמן'‪ְ ,‬‬ ‫רּוִרים!"‬ ‫ְוְ ‪ֲֲ 30-‬א ִ‬ ‫ּדּוִרים‬ ‫ּבֹוֵעט ְּבַּכַ ִ‬ ‫ּדֹוֵחף ְיְ ָלָ ִִדים‪ֵ ,‬‬ ‫ַּבִּּמְּסְּדּ רֹונֹות‪ֵ ,‬‬ ‫ְ‬ ‫ֶּפֶּרֶ א ֶׁׁשִּמְּׁשּׁתֹוֵלֵ ל‬ ‫ָָהֶרֶ ֶּּבה ִִה ְְסַּתֵּּכּ ל ָָעָלָ יו‪ְְ :‬ק ָָצת‬ ‫הֹוֵפְך ֻׁשְׁלְ ָָחנֹות! ְוְ ָלָ ָּמּ ה? ִּכּ י ָּכּ ל ֶיֶֶלֶ ד ְּבּ תֹורֹו‪ ,‬אּוַלַ י ְּבִּלִ י ָלָ ִׂשׂ ים‬ ‫ְוְ ֵ‬ ‫הֵׁשם ִיִ ְׁשֹׁמֹר‬ ‫רּוִרים‪ֵ ,‬‬ ‫ְְמֹב ָָֹהל‪ֹ" ...‬לא‪ֹ ...‬לא‪ַַ ...‬חס ְוְ ָָחִלִ יָלָ ה ֹלא ‪ֲֲ 30‬א ִ‬ ‫ֵּפַּח ְְק ָָצת ֶאֶ ת ַַהִּסּ ּפּור‪ַַ ,‬עד ֶׁׁשֶּיֶּלֶ ד ֶׁׁש ָָרץ‬ ‫הֹוִסיף 'ֹנֶֹפֶ ְך ִִמ ֶּׁׁשּלֹו' ְוְ ִנִ ַ‬ ‫ֵלֵ ב‪ִ ,‬‬ ‫אֹוָתנּו‪...‬‬ ‫ָ‬ ‫ִלִ ְְד ַַבר ִִמ ְְצָוָ ה ָָה ַַפְך ְלְ ִִמְׁשּׁתֹוֵלֵ ל ִִס ְְד ָָר ִִתי‪".‬‬ ‫ָּפַּתח ֶאֶ ת ַַהֶּפֶּתֶ ק‬ ‫ָָאז ּבֹוא ִנִ ְְפַּתּ ח ֶאֶ ת ַַהֶּפֶּתֶ ק ְוְ ִנִ ְְרֶאֶ ה"‪ְ :‬וְ ָָאז הּוא ַ‬ ‫"ָהָיָ ה ֶזֶ ה ִׁׁשעּור ִִחּנּוִכִ י‬ ‫אֹוֵהב ְּוְר ִִציִנִ י‪ָ .‬‬ ‫ְּבַּמָּבּ ט ֵ‬ ‫ָָהֶרֶ ֶּּבה ִִהִּבּ יט ָּבּ נּו ַ‬ ‫ָּזֵּהר ִִמְלְ ַּדֵּּבּ ר ָלָ ׁשֹון ָָה ָָרע‪ִּ ,‬כּ י‬ ‫"ָצ ִִריְך ְְמֹאֹד ְלְ ִִה ֵ‬ ‫ּובֹו ָָהָיָ ה ָּכּ תּוב‪ָ :‬‬ ‫יַח ָלָ ֶכֶ ם ֵֵאיְך ָּכּ ל ָלָ ׁשֹון ָָה ָָרע‬ ‫ְְמ ַַאֵּלּ ף ֲֲעבּור ֻּכּ ָּלּ נּו‪ָָ .‬ר ִִצ ִיִתי ְלְ הֹוִכִ ַ‬ ‫ְּבָּעֹוֹן ֶזֶ ה ֹלא ָּפּ חֹות ֵֵמ‪ִִ 14-‬מ ְְצֹוֹת ֲֲעֵׂשׂ ה‪ ,‬עֹוד ‪ָ 17‬לָ אִוִ ין‪ְ ,‬וְ ‪3-‬‬ ‫ֵיֵ ׁש ָ‬ ‫ָּקָּרה‪.‬‬ ‫ַּפַּעם ֹלא ַַהִּסּ ּפּור ַַהְּמ ֻֻּדָּיּ ק ֶׁׁש ָ‬ ‫ׁשֹוְמ ִִעים – הּוא ַַאף ַ‬ ‫ֶׁׁש ֲֲאַנַ ְְחנּו ְ‬ ‫ּתֹוָרה ַַמְזְ ִִה ָיָרה ָּבֶּהֶ ם‪".‬‬ ‫רּוִרים ֶׁׁש ַַה ָ‬ ‫ֲֲא ִ‬ ‫רֹוּפֹוְר ְְצָיָ ה ְּכָּכָ ל‬ ‫ְ‬ ‫ֵּפַּח‪ַַ ,‬מְגְ ִזִ ים ְוְ ֵ‬ ‫יֹוֵצא ִִמָּכּ ל ְּפּ‬ ‫ָּתִּמיד ִִמ ְְתַנַ ַ‬ ‫ַַהִּסּ ּפּור ִ‬ ‫ְּכָּבר‪ָָ ,‬היּו‬ ‫רֹוִאים‪ָָ ,‬א ַַמר ָָהֶרֶ ֶּּבה‪ֲֲ ,‬א ִִפּלּו ַַעְכְ ָׁשׁ יו ֶׁׁשִּנְּזְ ַַה ְְרֶּתּ ם ָ‬ ‫ַַאֶּתּ ם ִ‬ ‫עֹוֵבר ֵֵמֹאֶֹזֶ ן ְלְ ֹאֶֹזֶ ן‪".‬‬ ‫ֶׁׁשהּוא ֵ‬ ‫ָָטעֹויֹות‪.‬‬ ‫יַע ַַעל‬ ‫ְּכֶּׁשהּוא ַַמ ְְצִּבּ ַ‬ ‫ְּדָּב ָָריו ׁ‬ ‫ְׁמעֹון ֶאֶ ת ָ‬ ‫"ְוְ ָלָ ֵכֵ ן‪ִִ ",‬סֵּיּ ם ָָהֶרֶ ֶּּבה ִׁש ְ‬ ‫יֶׁשהּו ַּבּ ִּכָּּתּ ה ִנִ ָּסּ ה ְלְ ַַסֵּפּ ר ַַמ ֶּׁׁשהּו‬ ‫ַּפַּעם ֶׁׁשִּמּ ׁ‬ ‫ֵֵמאֹותֹו יֹום‪ְּ ,‬בָּכָ ל ַ‬ ‫"ַהְּכָּלָ ל הּוא ָּבּ רּור‪ֹ :‬לא זֹו ִּבְּלְ ַַבד ֶׁׁש ֵֵאין ְלְ ַַדֵּבּ ר ְוְ ִלִ ְׁשֹׁמ ַַֹע‬ ‫ַַהַּדּ ף‪ַ ,‬‬ ‫ָּכִּרים ְּבּ ִ'ִמ ְְב ַַחן ַַהֶּפֶּתֶ ק‬ ‫ַַעל ָָח ֵֵבר ַַא ֵֵחר‪ָָ ,‬הִיִ ינּו ִִמ ְְסַּתְּּכִּלִ ים ָָעָלָ יו ְוְ ִנִ ְזְ ִ‬ ‫ָלָ ׁשֹון ָָה ָָרע‪ֶ ,‬אֶ ָּלּ א ַַאף ָָאסּור ְלְ ַַה ֲֲא ִִמין לֹו‪ִּ .‬כּ י ַַעְכְ ָׁשׁ יו ְְר ִִאיֶתֶ ם‬ ‫ְּפִּרים‬‫ַּס ִ‬ ‫יֹוְד ִִעים ֶׁׁשָּמּ ה ֶׁׁשְּמ ַ‬ ‫ְׁמעֹון ַַה ַּּצ ִּּדיק‪ְ ,‬וְ ְ‬ ‫ַַהְּמ ֻֻּקָּפּ ל' ֶׁׁשל ָָהֶרֶ ֶּּבה ִׁש ְ‬ ‫ָּׁשַׁמע‬‫יֶׁשהּו ֶׁׁש ַ‬ ‫ׁשֹוְמ ִִעים‪ֲֲ ,‬א ִִפיּלּו ִִמִּמּ ׁ‬ ‫ְ‬ ‫ְּבּ מֹו ֵֵעיֵנֵ יֶכֶ ם ֶׁׁשָּמּ ה ֶׁׁש ַַאֶּתּ ם‬ ‫ַּכִּּנְּרֶאֶ ה ִִסּפּור ַַא ֵֵחר ְלְ ַגַ ְְמ ֵֵרי ֵֵמ ָָה ֱֱאֶמֶ ת‪.‬‬ ‫ָלָ נּו ַַעְכְ ָׁשׁ יו – הּוא ְ‬ ‫קֹוִרית‪".‬‬ ‫יֶׁשהּו‪ָָ ,‬רחֹוק ְְמֹאֹד ֵֵמ ָָה ֱֱאֶמֶ ת ַַה ְּּמ ִ‬ ‫ִִמִּמּ ׁ‬ ‫ְּכָּבר‬ ‫ְּכֶּׁש ָ‬ ‫ְוְ ִִהֵּנּ ה ּבֹוא ִנִ ַּּקח ַַעְכְ ָׁשׁ יו עֹוד ִִסּפּור‪ָָ ,‬א ַַמר ָָהֶרֶ ֶּּבה‪ְ ,‬וְ ַַעְכְ ָׁשׁ יו ׁ‬ ‫‪23‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת חנ פ''ז‬ ‫ְלְִסִּיּּוָּמָא ְְּד �ִגְִל ְיֹוָֹנ ָא‬ ‫עורך המדור‪ :‬אלחנן נתן ליכטיג‬ ‫לא התיבה היתה ההצלה‬ ‫גזר דינם נחתם כי לקחו במבה בלי רשות?‬ ‫הגה"צ רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א‬ ‫הגאון רבי חזקיהו יוסף קרלנשטיין שליט"א‬ ‫ַוַ ִּיִ ָָּׁש ֶֶאר ַַאְך ֹנ ַַֹח ַוַ ֲֲא ֶֶׁשר ִִאּתֹו ַַּב ֵֵּת ָָבה (ז)‬ ‫לדור המבול היו חטאים‬ ‫'‪ ...‬יש אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו'‪( .‬רש"י)‬ ‫רבים‪ .‬במדרש מובאים‬ ‫דברים מבהילים על חטאים‬ ‫נח‪ ,‬בהיותו בתיבה‪ ,‬עסק כל היום בעשיית חסד‪.‬‬ ‫שהיו באותו דור‪ .‬אך גזר‬ ‫י"ב חודש עסוקים נח ומשפחתו לזון ולפרנס‬ ‫דינם הסופי נחתם על ֲֲעֹוֹון‬ ‫את כל החי אשר בתיבה‪ ,‬עבודה כבירה ורצופה‪.‬‬ ‫הגזל כפי שמביאה הגמרא‬ ‫על פעם אחת שאיחר נח לתת את מזונו של‬ ‫(סנהדרין קח)‪:‬‬ ‫הארי ‪ -‬הכהו זה ופגע בו‪.‬‬ ‫איך אפשר להבין זאת? מצד‬ ‫הדברים נראים תמוהים‪ .‬הן שינה לא ראו‬ ‫אחד מוטלות על כף המאזנים‬ ‫בעיניהם‪ ,‬מנוחה לא נחלו בכל תקופת השהות‬ ‫עבירות חמורות‪ ,‬ומצד שני‬ ‫בתיבה‪ ,‬הם נותנים לכל מין את מזונו בזמנו‪.‬‬ ‫יש אדם שגנב בחנות הירקות‬ ‫האם פעם אחת של איחור כבר דינה הכאה?‬ ‫מספר עגבניות ומלפפונים‪ ,‬או שנטל מהמכולת חבילת במבה‬ ‫ביאור על כך מצינו בדברי רבי אליהו אליעזר‬ ‫בלי רשות‪ .‬האם מעשה זה מקטרג בראש גם מול ֲֲעוֹון עריות?‬ ‫דסלר זצ"ל‪ .‬נתבונן‪ :‬המבול יורד‪ ,‬מציף‪ ,‬מכלה‬ ‫האם יש לו משקל יותר מעבירות חמורות אלו?!‬ ‫את כל היקום עד ג' טפחים של מחרישה‪ .‬תיבה‬ ‫אומר ה"חפץ חיים" זצ"ל‪ :‬מעשה באדם שהיו לו הרבה בעלי‬ ‫אחת מצופה בזפת מבית ומחוץ‪ ,‬האם יכולה‬ ‫חובות‪ .‬הם באו לביתו כששטרי החוב בידיהם‪ ,‬ותבעו ממנו‬ ‫היא לשמש כתריס בפני הפורענות‪ ,‬ולהוות‬ ‫להחזיר את הסכומים שהוא חייב להם‪" .‬אָּנּ א מכם‪ַַ ,‬ר ֲֲחמּו עלי!"‪,‬‬ ‫מסתור מזרם וממטר שכזה? הלכזו תיבה לא‬ ‫ביקש הלווה‪" .‬בעוד שבוע ‪ -‬שבועיים ישתפר המצב הכלכלי‬ ‫יכול המבול?‬ ‫שלי‪ ,‬ואז אשיב לכם את כל החובות"‪ .‬היות וסוף סוף הם בעלי‬ ‫אלא‪ ,‬פירש הרב דסלר זצ"ל‪ ,‬לא התיבה היתה‬ ‫לב יהודי‪ ,‬הם שמעו את דבריו וכמעט ששבו על עקבותיהם‪.‬‬ ‫ההצלה כי אם מה שמתחולל בתוכה פנימה‪ ,‬החסד‬ ‫אך בין הנושים היה אדם חצוף ועז פנים‪ .‬הוא ניגש אל הלווה‬ ‫החובק זרועות עולם אשר אינו פוסק לרגע‪.‬‬ ‫והרעים עליו בקולו‪:‬‬ ‫יורד המבול על כל מקום‪ ,‬אך בפני התיבה הוא‬ ‫נעצר‪ .‬בזמן שהאבדון מקיף כל פינה‪ ,‬ל"עולם‬ ‫"תפסיק עם הסיפורים שלך!"‬ ‫חסד יבנה" אין הוא יכול להגיע – תיבת נח!‬ ‫"תפסיק עם הסיפורים שלך!"‪ .‬תוך כדי דיבור התפרץ לבית‪,‬‬ ‫אם רגע אחד מאחר נח לתת את מזונו של‬ ‫עקר את הוויטרינה ממקומה‪ ,‬והחל להוציא החוצה את‬ ‫האריה – רגע של הפסקת פעילות החסד‪ ,‬אז‬ ‫ְׁשָׁאר הנושים את מעשיו‪ ,‬הצטרפו גם‬ ‫ְּכֶּׁש ָָראּו ָ‬ ‫המקרר והתנור‪ׁ .‬‬ ‫חשוף הוא לסכנה‪ ,‬שכן הוסרה ממנו השמירה‬ ‫הם לחגיגה‪ ,‬ורוקנו את הבית מתכולתו בתוך זמן קצר‪ .‬נמצא‬ ‫– החסד‪ .‬ולצאת ממבול עם נכות בלבד‪ ,‬בעוד‬ ‫שאותו עז פנים גרם לכך שכל הנושים גבו את חובם ברגע‬ ‫שהכל מסביב נאבד וכלה‪ ,‬אכן מחיר זול הוא‪.‬‬ ‫אחד‪ ,‬ולא המתינו כבקשת הלווה‪.‬‬ ‫זה היסוד של העולם שמעמיד אותנו – "עולם‬ ‫הנמשל‪ :‬כל מעשה עבירה יוצר משחית‪ .‬אך בבית דין של‬ ‫חסד יבנה"‪ .‬זוהי התביעה על האדם‪ ,‬וכמו‬ ‫מעלה אינם נפרעים מן האדם מיד‪ ,‬אלא ממתינים עד שתתמלא‬ ‫שכותב רבי איצל'ה מוולוז'ין זצ"ל בהקדמה‬ ‫סאת העוונות‪.‬‬ ‫ל"נפש החיים"‪ ,‬שכמה פעמים אמר לו אביו‪ ,‬רבי‬ ‫אך בשלב זה מתפרץ המשחית שנברא מכוח העבירה‪ ,‬והוא‬ ‫חיים זצ"ל כי האדם לא נברא לצורך עצמו אלא‬ ‫אינו מוכן להמתין עד שתתמלא הסאה‪ ,‬אלא הוא דורש עונש‬ ‫להועיל לאחרים‪ .‬זה כל תפקידו בחיים ‪ -‬כל‬ ‫מידי‪ .‬כך היה גם בדור המבול‪ ,‬שאמנם חטאים רבים וחמורים‬ ‫מה שהגעת לעולם הוא לצורך הזולת‪.‬‬ ‫הצטברו לחובתם‪ ,‬אך המקטרג שנברא מכוח הגזל הוא שתבע‬ ‫(מתוך 'נאה דורש' בהוצאת 'יפה נוף')‬ ‫(מתוך 'נאה דורש' בהוצאת 'יפה נוף')‬ ‫את העונש‪ ,‬וגרם לחתימת הדין‪.‬‬ ‫‪A950850750@gmail.com‬‬ ‫‪073-345-30-95‬‬ ‫גליון 'על הצדיקים'‬ ‫פרשת חנ פ''ז‬ ‫‪24‬‬