gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

פרפראות בפרשה - חידושי תורה · Parpera'ot Beparshah - Chidishei Torah — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: פרפראות בפרשה - חידושי תורה · Parpera'ot Beparshah - Chidishei Torah

שבוע: נח (2026-10-12)

פרפראות בפרשה - חידושי תורה · Parpera'ot Beparshah - Chidishei Torah — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מרחשון תשפ"ז‬ ‫בס"ד‬ ‫מפטיר ׇר ִּני ע ֲָק ָרה (ישעיה נד)‬ ‫פרשת נח‬ ‫עלון חידושי תורה ופרפראות על פרשת השבוע בעניינא דיומא ממפרשי ומדרשי חז"ל‬ ‫ֹלהים‬ ‫בפרשת נח ‪ 153‬פסוקים = בְ נֵי הָ אֱ ִּ‬ ‫ָשים ִּמכֹל אֲ שֶ ר בָ חָ רּו‪( .‬ו ב)‬ ‫טבֹת הֵ נָה ַוי ְִּקחּו לָהֶ ם נ ִּ‬ ‫ֹלהים ֶאת בְ נֹות הָ ָאדָ ם כִּ י ֹ‬ ‫ַוי ְִּראּו בְ נֵי הָ אֱ ִּ‬ ‫האדם שהוא נח במי דותיו ודיבורו עם הבריות‪ ,‬הנה בזה יהיה לו חן בעיני הבריות הרבה שהכל יהיו אוהבים אותו‪ .‬נמצא שהתולדה‬ ‫והפרי הנמשך מן הנח הוא החן‪ ,‬וזהו שאמר ֵאלֶּה ּתֹו ְלדֹת נֹח‪ ,‬רוצה לומר מי שהוא טבעו נח עם הבריות‪ ,‬נח אותיות חן‪ ,‬שיהיה לו חן‬ ‫וחסד בעיני הבריות‪( .‬אדרת אליהו) נח שבת בגימטריא לשם שמים‪( )760( .‬אהבת ישראל) ֹנח ִּאיׁש צַ ִּדיק ס"ת חשק זכה לתקן מדת יסוד‪( .‬צמח צדיק)‬ ‫ֹלהים ִה ְתהַ לְֶּך נֹ חַ ‪( .‬ו ט)‬‫אֵ לֶּה ּתֹולְ דֹ ת נֹ חַ נֹ חַ ִאיׁש צַ ִדיק ּתָּ ִמים הָּ יָּה ְבדֹ רֹ תָּ יו אֶּ ת הָּ א‪ִ -‬‬ ‫ֹלהים ִה ְתהַ לְֶּך נֹ חַ וכתיב נֹ חַ ִאיׁש צַ ִדיק‪ ,‬מהי ההדגשה שהיה גם ּתָּ ִמים‪ .‬מה ההבדל ביניהם‪ .‬ולמה כתוב שהיה ִאיׁש‪.‬‬ ‫שאלה – כתיב אֶּ ת הָּ א‪ִ -‬‬ ‫תשובה – צַ ִדיק הכוונה בין אדם למקום ורשע הוא להיפך‪ ,‬אבל צַ ִדיק ּתָּ ִמים משמע שהוא צדיק גם בין אדם לחבירו וסיפר הכתוב דנח היה צַ ִדיק‬ ‫ּתָּ ִמים שנגמר צדקו בכל הדורות שעברו עליו כי גם היה טוב עם אנשי דורותיו‪ .‬ולא שהיה טוב המזג בטבעו וא״כ אע״ג שמכ״מ ראוי היה לקבל‬ ‫שכרו בעוה״ז‪ .‬מכ״מ אינו אלא להגן עליו בדרך הטבע‪ .‬אבל לא במקום סכנה ושיש ריתחא בעולם כמו בשעת המבול‪ .‬אבל נח היה טוב לבריות‬ ‫בהתגברות על טבעו ורק לשם ה׳ שידע כי כך הוא רצונו יתברך ומש״ה כדאי היה להיות ניצול בהשגחה פרטית אפילו בעת השטף‪( .‬העמק דבר)‬ ‫א"נ נוסף על היותו צַ ִדיק סתם‪ ,‬הגיעה דרגתו אף יותר מכך וזכה להיקרא ּתָּ ִמים‪ .‬דאמרו ז"ל (מגילה כט‪ ).‬אָ מַ ר ַרב אָ שֵׁ י‪ְׁ :‬שמַ ע ִמי ַנּה הַ אי מַ אן ִדיהִ יר‬ ‫בַ ַעל מּום הּוא‪ .‬התמימות הדרושה לצדיק היא כדי שלא יהיה ח"ו בגדר בעל מום מחמת הגאווה‪ .‬נח אע"פ שכבר כינה אותו הקב"ה צַ ִדיק עם כל‬ ‫זאת עדיין נשאר ּתָּ ִמים ממום הגאווה‪( .‬בא"ח דרושים) הטעם שכתוב ִאיׁש לומר שהיה מעורב עם הבריות ועם כל זה נשאר צַ ִדיק ּתָּ ִמים‪.‬‬ ‫ֹלהים לְ נֹ חַ קֵ ץ כׇּל בָּ שָּ ר בָּ א לְ פָּ נַי כִ י מָּ לְ אָּ ה הָּ אָּ ֶּרץ חָּ מָּ ס ִמפְ ֵניהֶּ ם וְ ִהנְ נִ י מַ ְׁש ִחיתָּ ם אֶּ ת הָּ אָּ ֶּרץ‪( .‬ו יג)‬ ‫וַי ֹאמֶּ ר א‪ִ -‬‬ ‫"מּסֹוף"‪ ,‬וְׁ כָל לְׁ שֹון "קֵׁ ץ"‬ ‫שאלה – מהו לשון קֵ ץ שיש פה‪ ,‬ולא שייך קֵ ץ אלא בדבר הקצוב מתחלה‪{ .‬כתיב וַיְׁ הִ י ִמקֵׁ ץ ְׁשנָתַ יִ ם י ִָמים‪ .‬פרש"י ‪ -‬כְׁ תַ ְׁרּגּומֹו ִ‬ ‫סֹוף הּוא‪}.‬ועוד מאי דכתיב ִמפְ נֵיהֶּ ם‪ ,‬הול"ל מהם‪ .‬ומאי וְׁ הִ נְׁ נִ י מַ ְׁשחִ יתָ ם אֶּ ת הָּ אָּ ֶּרץ היה צ"ל וְ ִהנְ נִ י מַ ְׁש ִחיתָּ ם‪ ,‬וידוע שהוא מן הָּ אָּ ֶּרץ‪.‬‬ ‫הֹודי ַע כַמָ ה אֶ ֶרְך אַ פַיִ ם לְׁ ָפנָיו; שֶ ָכל הַ דֹורֹות הָ יּו מַ כְׁ עִ יסִ ין ּובָ ִאין‪ ,‬עַד שֶ הֵׁ בִ יא ֲעלֵׁיהֶ ם אֶ ת‬ ‫תשובה – שנינו (אבות פ"ה מ"ה) עֲשָ ָרה דֹורֹות מֵׁ אָ דָ ם וְׁ עַד נֹ חַ ‪ ,‬לְׁ ִ‬ ‫מֵׁ י הַ מַ בּול‪ .‬איוב אמר (איוב כד כ) יִ ְׁשכָּחֵ הּו ֶּרחֶּ ם ְמתָּ קֹו ִרמָּ ה עֹוד ל ֹא יִ ָּזכֵר ו ִַּתשָּ בֵ ר ָּכעֵץ עַ וְ ָּלה‪ .‬פרש"י ‪ -‬בשנה אחת נעקרו ועל ארכא שניתן להם‬ ‫מתחילה היה איוב קובל שהרבה מתו ולא ראו בפורענות זה‪ .‬איוב היה קורא תיגר על אותם שמתו בשלוה תוך עשרה דורות ולא ראו פורענות של‬ ‫כלום‪ ,‬ורק הדור האחרון סבלו עוונות כולם‪ .‬אמנם התירוץ לזה הוא שכשנגזרה הגזרה של המבול על הדור האחרון נמחו גם המתים שכבר מתו‪,‬‬ ‫ובוודאי שהביא עליהם עונש אחר מיתתם כאילו היו בחיים‪ ,‬כי אין מעצור לה' להיפרע מן הרשעים בין בחייהם בין במותם‪ ,‬ואמרו ז"ל (יבמות סג‪):‬‬ ‫בַ עֲֹון חַ יִ ים — מֵׁ ִתים ִמ ְׁתחַ ְׁטטִ ין שֶ ֶנ ֱאמַ ר (שמ"א יב) וְ הָּ יְ תָּ ה יַד יְ ‪-‬הֹ וָּה בָּ כֶּם ּובַ אֲ בֹ תֵ יכֶּם‪ .‬פירש הרד"ק דהיינו המתים שהיו ממרים‪ .‬וזהו שכתוב קֵ ץ כׇּל‬ ‫בָּ שָּ ר בָּ א לְ פָּ נַי‪ ,‬כי הקצבה של אריכות אפים שלי הוא עד עשרה דורות‪ ,‬וכבר הגיעו עשרה דורות‪ ,‬לפי שאין אלו שבדורך לבד רשעים אלא מָּ לְ אָּ ה‬ ‫הָּ אָּ ֶּרץ חָּ מָּ ס כבר ִמפְ נֵיהֶּ ם‪ ,‬לשון קודם‪ ,‬כלומר מקודם של אלו מָּ לְ אָּ ה הָּ אָּ ֶּרץ חָּ מָּ ס‪( .‬צמח דוד)‬ ‫ֵיהנֹ ם (‪ ,)108‬כלומר שהרתיח כל טיפה וטיפה לתוך ּגֵׁיהִ נֹ ם‪( .‬הרא"ש)‬ ‫חָּ מָּ ס בגימטריא מֵ י ֹ֛ ֹנחַ ובגימטריא ג ִ‬ ‫וְ אַ ּתָּ ה קַ ח לְ ָך ִמכׇּל מַ אֲכָּל אֲׁשֶּ ר יֵאָּ כֵל וְ אָּ סַ פְ ּתָּ אֵ לֶּיָך וְ הָּ יָּה לְ ָך וְ לָּהֶּ ם לְ אׇּ כְ לָּה‪( .‬ו כא)‬ ‫שאלה – כתיב קַ ח לְ ָך ִמכׇּל מַ אֲ כָּל ולכאורה אֲ ׁשֶּ ר יֵאָּ כֵל הוא מיותר‪ .‬דאם הוא לְ ָך מַ אֲ כָּל הוא ראוי להיאכל‪.‬‬ ‫תשובה – אמרו ז"ל (חולין קכט‪ (:‬לענין קבלת טומאת אוכלים אֹוכֶל שֶ אַ תָ ה יָכֹול לְׁ הַ אֲכִ ילֹו ַלאֲחֵׁ ִרים – קָ רּוי אֹוכֶל‪ ,‬אֹוכֶל שֶ ִאי אַ תָ ה ָיכֹול לְׁ הַ אֲכִ ילֹו‬ ‫ַלאֲחֵׁ ִרים – אֵׁ ין קָ רּוי אֹוכֶל‪ .‬ורק לבהמת הפקר מותר דלא נהנה ולא מידי רק הכא מזונתן עליך שחייבים לזונם‪ .‬ולכן בעי דווקא מַ אֲ כָּל אֲ ׁשֶּ ר יֵאָּ כֵל‬ ‫שתוכל להאכילן לא איסור הנאה‪( .‬משך חכמה) א"נ קַ ח לְ ָך כלומר לך למאכל הוא מאכל אדם‪ ,‬ואשר יאכל גם כן ליתר בעלי חיים ובזכות מה‬ ‫שאֲ ׁשֶּ ר יֵאָּ כֵל לבעלי חיים שוְ אָּ סַ פְ ּתָּ אֵ לֶּיָך‪ ,‬שאתה משתדל עליהם‪ ,‬תזכה גם אתה שיתקיים זה וזה‪ ,‬באופן שיהיה לְ ָך וְ לָּהֶּ ם לְ אׇּ כְ לָּה‪ ,‬שגם מאכלך‬ ‫יתקיים‪( .‬אלשיך) לְ ָך משמע משלך לא משל אחרים‪ ,‬כדרך ּולְ קַ ְחּתֶּ ם ָּלכֶּם משלכם הנאמר בד' מינים‪ .‬כדי שלא יחשוב נח הרי היום או מחר ימותו‬ ‫כולם וממונם כלה סד"א שמותר ליקח משלהם ת"ל קַ ח לְ ָך משלך דווקא‪ ,‬להגדיל הנס אע"פ שכפי הטבע לא יספיק כי אם לך לבד שהרי ודאי לא‬ ‫היה לנח מותרות‪ ,‬מ"מ על צד הנס ישלח ה' אֶ ת הַ בְׁ ָרכָה בַ אֲסָ מֶ יָך וְ הָּ יָּה לְ ָך וְ לָּהֶּ ם לְ אׇּ כְ לָּה‪( .‬כלי יקר)‬ ‫מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש‪.‬‬ ‫ֹלהים לֵאמֹ ר פְ רּו ּו ְרבּו ּו ִמלְ אּו אֶּ ת הַ מַ יִ ם בַ י ִַמים‬ ‫לפי שבמעשה בראשית נאמרו ג' ברכות ג' ימים זה אחר זה‪ ,‬ביום ה' ברכה לדגים וַיְ בָּ ֶּרְך אֹ תָּ ם א‪ִ -‬‬ ‫ֹלהים פְ רּו ְּורבּו ּו ִמלְ אּו אֶּ ת הָּ אָּ ֶּרץ וְ כִ ְבׁשֻׁ הָּ ‪ ,‬ביום ז' ברכה לשבת‬ ‫ֹלהים ַוי ֹאמֶּ ר לָּהֶּ ם א‪ִ -‬‬ ‫וְ הָּ עֹוף יִ ֶּרב בָּ אָּ ֶּרץ‪ ,‬ביום ו' ברכה לאדם וַיְ בָּ ֶּרְך אֹ תָּ ם א‪ִ -‬‬ ‫ֹלהים אֶּ ת יֹום הַ ְש ִביעִ י וַיְ קַ דֵ ׁש אֹ תֹו‪ .‬הנה בששת ימי המעשה יש ל"ט מלאכות‪ ,‬אשר נתהוו בעולם על ידי ל"ט קללות שנתקללו על ידי‬ ‫וַיְ בָּ ֶּרְך א‪ִ -‬‬ ‫חטא אדם הראשון בפיתוי הנחש הקדמוני‪ .‬כדאמרינן (תיקו"ז פה‪ ).‬אַ ְׁרבָ עִ ים ְׁמלָאכֹות חָ סֵׁ ר חַ ד ִאינּון לָקֳ בֵׁ ל אַ ְׁרבָ עִ ים מַ לְׁ קִ יֹות חָ סֵׁ ר חַ ד בְׁ שַ בָ ת‪ ,‬וְׁ ִאינּון‬ ‫יתין אֵׁ ין לֹוקִ ין בְׁ שַ בָ ת‪ְׁ ,‬ד ִאלֵׁין ְׁמלָאכֹות ִאינּון ח ֲִשיבִ ין‬ ‫ארי מַ ְׁת ִנ ִ‬ ‫עֲשָ ָרה ְׁדלָקָ ה אָ דָ ם ַועֲשָ ָרה לְׁ חַ ּוָה ַועֲשָ ָרה לְׁ נָחָ ש וְׁ ִת ְׁשעָה לְׁ אַ ְׁרעָא‪ּ ,‬ובְׁ גִ ין דָ א אָ ְׁמרּו מָ ֵׁ‬ ‫לְׁ יִ ְׁש ָראֵׁ ל לָקֳ בֵׁ ל מַ לְׁ קִ יֹות‪ .‬ביום השבת אנו מצווים לשבות מן ל"ט מלאכות‪ ,‬והוא יום ברכה‪ .‬על כן האדם הישראלי המבורך‪ ,‬האוכל דגים‬ ‫המבורכים‪ ,‬לכבוד יום השבת המבורך‪ ,‬הנה הוא ברכה משולשת‪ ,‬וְ הַ חּוט הַ ְמׁשֻׁ לָּׁש ל ֹא ִב ְמהֵ ָּרה יִ נָּתֵ ק (קהלת ד יב)‪ .‬וסימנך ִבנְ אֹות דֶּ ׁשֶּ א ַי ְר ִביצֵ נִ י‬ ‫(תהלים כג ב) דֶּ ׁשֶּ א ראשי תיבות דגים שבת אדם‪( .‬בני יששכר אדר מאמר ד אות ב)‬ ‫כתב הכף החיים ‪ -‬גם בכל שלש סעודות צריך לאכול דגים כמו שכתב הבאר היטב סימן רמ"ב ס"ק א'‪ ,‬ובספר גדי מקולס כתב‪ ,‬דמי שאינו אוכל דגים‬ ‫בשבת הוא בא בגלגול‪ ,‬וכתב בספר מחזיק ברכה סימן רע"א משם רש"ל‪ ,‬דטפי עדיף לאכול דגים בסעודה שניה ביום ולא בלילה להורות דכבוד יום‬ ‫עדיף‪ .‬והזריז במצוות כה יעשה‪ ,‬דישלש הדגים דיהיה לכל סעודה‪( .‬כף החיים סימן לו נו)‬ ‫אֹלת לִ בֶ ָך‪ .‬כְׁ שֶ הּוא אֹומֵׁ ר (ישעיה נח)‬ ‫נֹותנִין לֹו ִמ ְׁשאֲלֹות לִ בֹו‪ ,‬שֶ ֶנ ֱאמַ ר (תהלים לז)‪ :‬וְׁ הִ ְׁת ַענַג עַל יְׁ ‪-‬הֹ וָה וְׁ יִ תֶ ן לְׁ ָך ִמ ְׁש ֲ‬ ‫בגמרא (שבת קיח ‪ ):‬כׇּל הַ ְׁמ ַענֵׁג אֶ ת הַ שַ בָ ת ְׁ‬ ‫וְ קָּ ָּראתָּ לַשַ בָּ ת עֹ נֶּג — ֱהוֵׁי אֹומֵׁ ר זֶה עֹונֶג שַ בָ ת‪ .‬בַ מֶ ה ְׁמעַנְׁ גֹו? ַרב יְׁהּודָ ה בְׁ ֵׁריּה דְׁ ַרב ְׁשמּואֵׁ ל בַ ר ִשי ַלת ִמ ְׁשמֵׁ יּה ְׁד ַרב אָ מַ ר‪ :‬בְׁ תַ בְׁ ִשיל שֶ ל ְׁת ָר ִדין וְׁ דָ גִ ים‬ ‫שּומין‪.‬‬ ‫ּגְׁ דֹולִ ים וְׁ ָראשֵׁ י ִ‬ ‫‪1‬‬ ‫כתב בספר אור הישר מצוה גדולה הוא לקנות דגים לכבוד שבת לכל ג' סעודות בפרט בסעודה שלישית וראיתי שאין לאכול דג בחול באומרו אין‬ ‫בחול כח להעלות הניצוצות רק הכל בזכות שבת‪ .‬בספר דברי אמת (מטות) כתב דבשבת מצוה לאכול דווקא דגים גדולים‪ ,‬כי דג מרמז לעולם‬ ‫ש ָּראֵ ל‪( .‬טעמי המנהגים ש"ה)‬ ‫היותר גבוה דהוא העינא פקיחא עינא דלא ניים ונטיר תדירא כמו דכתיב (תהלים קכא) ִהנֵה ל ֹא יָּנּום וְ ל ֹא יִ יׁשָּ ן ׁשֹומֵ ר יִ ְ‬ ‫נֹותנִ ין לֹו ִמ ְׁשאֲ לֹות לִ בֹו'‪ .‬לפי שהיא מדה כנגד מדה דשומר שבת במעשה ודבור אין נחשב בזה‬ ‫מה הטעם שאמרו רז"ל 'כָּל הַ ְמעַ נֵג אֶּ ת הַ שַ בָּ ת‪ְ ,‬‬ ‫מענג את השבת‪ ,‬כי בזה האדם חייב מן הדין ואין עונג אלא במותרות‪ ,‬לכן השומר שבת גם בהרהור זה נקרא מענג שבת‪ ,‬דהרהור אינו אסור מן‬ ‫נֹות ִנין לֹו ִמ ְׁשאֲלֹות לִ בֹו‪ ,‬דשמירתו בהרהור הוא בלב‪( .‬בן יהוידע ‪ -‬שבת קיח‪):‬‬ ‫הדין ואין עונג אלא במותרות‪ ,‬ולכן מדה כנגד מדה ְׁ‬ ‫כתב רבי יעקב רקח ‪ -‬רמזו ז"ל‪' ,‬כל האוכל דג ביום דג ניצול מדג'‪ ,‬כי יום ד"ג היינו שבת‪ ,‬כי ד"ג עולה ז'‪ ,‬ניצול מד"ג‪ ,‬מדין גהינם‪(.‬שולחן לחם הפנים רמב)‬ ‫״מכֹל‬ ‫כתיב (ז כב) כֹ ל אֲ ׁשֶּ ר נִ ְׁשמַ ת רּוחַ חַ יִ ים ְבאַ פָּ יו ִמכֹ ל אֲ ׁשֶּ ר בֶּ חָּ ָּרבָּ ה מֵ תּו‪ .‬אָ מַ ר ַרב חִ ְׁסדָ א‪ :‬בְׁ דֹור הַ מַ בּול ל ֹא נִ גְׁ ז ְָׁרה ּגְׁ ז ֵָׁרה ַעל דָ גִ ים שֶ בַ יָם‪ ,‬שֶ ֶנ ֱאמַ ר‪ִ :‬‬ ‫אֲשֶ ר בֶ חָ ָרבָ ה מֵׁ תּו״ – וְׁ ל ֹא דָ גִ ים שֶ בַ יָם‪( .‬סנהדרין קח‪ .‬זבחים קיג‪ ):‬כי לא נגזרה גזירה על הדגים שבים‪ ,‬כי אינם עם בני אדם ביבשה‪ ,‬גם לא השחיתו‬ ‫את דרכם על דעת חז"ל‪( .‬מחוקקי יהודה קרני אור זבחים שם) דדגים אינן נזקקין לשאינן מינן‪( .‬תורה תמימה) כִ י הִ ְׁשחִ ית כׇּל בָּ שָּ ר אבל לא דגים‪ ,‬לפיכך לא‬ ‫נגזרה גזירה על הדגים שבים‪ ,‬היינו דכתיב ִמכֹ ל אֲ ׁשֶּ ר בֶּ חָּ ָּרבָּ ה מֵ תּו‪( .‬החזקוני)‬ ‫טעם נוסף ‪ -‬כדי להורות שאין אש גיהנם שולט בשבת כמו"כ הדגים לא שלט בהם אש הפורענות של המבול שנדונו ברותחין‪( .‬בן יהוידע שם)‬ ‫ּובכׇּ ל ְדגֵי הַ יָּם ְבי ְֶּדכֶּ ם נִ ּתָּ נּו‪( .‬ט ב) נִ ּתָּ נּו בגימטריא לוייתן (‪ )506‬רמז שע ִָתיד הקב"ה ַלעֲשֹות ְׁסעּודָ ה לַצַ ִדיקִ ים ִמבְׁ שָ רֹו שֶ ל לִ וְׁ יָתָ ן (בב"ב עה‪( ).‬שפתי כהן)‬ ‫ְ‬ ‫הטעם שקוראים לה ְסעּודַ ת לִ וְ יָּתָּ ן‪ ,‬כי סְׁ עּודָ ה היא אותיות 'סוד ע"ה' ראשי תיבות עֵ ץ הַ חַ יִ ים אֲשֶ ר בְׁ תֹוְך הַ ּגָן (בראשית ב‪ ,‬ט) כי באכילה זו ישיגו סוד‬ ‫עץ החיים אשר בתוך הגן אשר לא זכה אליו אדם הראשון‪( .‬בן יהוידע – בב"ב עה‪).‬‬ ‫ֹלהים וַיִ ְסגֹ ר יְ ‪-‬הֹ וָּה בַ עֲדֹו‪( .‬ז טז)‬ ‫וְ הַ בָּ ִאים זָּכָּ ר ּונְ קֵ בָּ ה ִמכׇּל בָּ שָּ ר בָּ אּו כַאֲ ׁשֶּ ר ִצּוָּה אֹ תֹו א‪ִ -‬‬ ‫מדרש פליאה – ואף תיבתו של נח במידת הרחמים ומדת הדין נעשית‪ ,‬צא ולמד ממדותיה‪ .‬והוא תמוה‪.‬‬ ‫הביאור בזה – ידוע דשם י"ה לבדו הוא בחינת דין‪ ,‬והשם בשלימות כשיתחברו י"ה ו"ה הוא רחמים‪ ,‬וזהו וַיִ ְסגֹ ר יְ ‪-‬הֹ וָּה רוצה לומר נסגר ונתחבר‬ ‫שם השם י"ה ו"ה בַ עֲדֹו רוצה לומר בשבילו‪ ,‬כדי שיהיה לו רחמים וינצל‪.‬‬ ‫א"נ על דרך שכתב 'מגלה עמוקות' ‪ ,‬שהתיבה היתה אורכה ש' ורחבה נ' וקומתה ל'‪ ,‬סה"כ ש"ף כמספר שם 'הוי‪-‬ה' ושם 'אדנ‪-‬י' בהכאה כזה‪ :‬יו"ד‬ ‫פעם א'‪ .‬ה' פעם ד'‪ .‬ו' פעם נ'‪ .‬ה' פעם יו"ד‪ .‬סך הכל גימטריא 'שף'‪ ,‬פעולת 'הכאה' פירושה הכפלת האותיות המקבילות של שני השמות זו בזו (האות‬ ‫הראשונה של הוי‪-‬ה כפול האות הראשונה של אדנ‪-‬י‪ ,‬השנייה כפול השנייה‪ ,‬וכן הלאה) ‪ 10 + 20 + 300 + 50 = 380‬בגימטריא 'שף'‪ ,‬ועם הכולל וד'‬ ‫אותיות בגימטריא 'שכינה'‪ .‬ע"כ‪ .‬וַיִ ְס ֹגר יְ ‪-‬הֹ וָּה בַ עֲדֹו רוצה לומר נתחבר שם 'הוי‪-‬ה' ושם 'אדנ‪-‬י' בהכאה כנזכר‪( .‬אדרת אליהו)‬ ‫וַיְ ׁשַ לַח אֶּ ת הָּ עֹ ֵרב ַויֵצֵ א יָּצֹוא וָּׁשֹוב עַ ד יְבֹ ׁשֶּ ת הַ מַ יִ ם מֵ עַל הָּ אָּ ֶּרץ‪( .‬ח ז)‬ ‫שאלה – למה ש לח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה‪ ,‬והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם‪ .‬ועוד קשה מנין היה רשות לנח להוציאם‬ ‫מן התיבה לפני זמן היציאה לכולם בדבר ה'‪.‬‬ ‫תשובה – עורב ו יונה הללו לא היו מן הזוגות שנכנסו להחיות זרע בדבר ה'‪ ,‬אלא בשביל שהיה נח לפני מי המבול כאחד מן השרים שמנהגם היה‬ ‫יתָך אֶּ ל הַ ּתֵ בָּ ה‪ ,‬והיה מנהג העורב הגדל בבית שלא‬ ‫גם אז לגדל עורבים ויונים (כדאיתא שבת קכח‪ ).‬ונכנסו גם המה לתיבה במאמר ה' ב ֹא אַ ּתָּ ה וְ כׇּל בֵ ְ‬ ‫לשלחו במרחקים‪ ,‬משא"כ יונה זה דרכו להתלמד לכך לשאת מכתבים למרחוק ולהביא בחזרה איזה דבר בפיה‪ ,‬ע"כ כששלח נח את העורב‬ ‫ובראותו מים סביב התיבה לא הלך למרחוק אלא יצא ושוב כמה פעמים סמוך לתיבה‪ ,‬משא"כ היונה המלומדת להביא דבר שליחות גם מרחוק‬ ‫כתיב בה וַיְ ׁשַ לַח אֶּ ת הַ יֹונָּה מֵ ִאּתֹו דמשמעו שתתרחק מחברתו כי תעוף גם למרחוק‪( .‬העמק דבר)‬ ‫שאלה – איך שלח יונה את העורב והיונה לִ ְראֹות הֲקַ לּו הַ מַ יִ ם מאחר ולא היה אורה בעולם שהרי לא שמשו המזלות היינו חמה לבנה וכוכבים‪.‬‬ ‫תשובה – אע"ג שלא שמשו המזלות מכל מקום היה אור וראיה לדבר (ח ה) נִ ְראּו ָּראׁשֵ י הֶּ הָּ ִרים‪ .‬ובמדרש (ב"ר לג ד) איתא ששימשו אלא שלא היה‬ ‫רישומן ניכר‪( .‬החזקוני)‬ ‫ֵׁש ְּת ִמן הַ יַיִ ן וַיִ ְׁשכָּר וַיִ ְתגַל ְבתֹוְך אׇּ הֳֹלה‪( .‬ט כ‪-‬כא)‬ ‫ַויָּחֶּ ל נֹ חַ ִאיׁש הָּ אֲ דָּ מָּ ה וַיִ טַ ע כָּ ֶּרם‪ַ .‬וי ְ‬ ‫הֹורה פרש"י ‪ -‬הָ ע ֲִתידָ ה לִ הְׁ יֹות ְׁטהֹו ָרה לְׁ יִ ְׁש ָראֵׁ ל‪ .‬לָמַ ְׁדנּו שֶ לָמַ ד‬ ‫שאלה – כיצד שתה נח מהיין ולא עבר על איסור ערלה‪ .‬כתיב (ז ב) ִמכֹ ל הַ ְבהֵ מָּ ה הַ ְט ָּ‬ ‫תֹורה‪ .‬וכן בירושלמי ‪ -‬ר' אבא בריה דרבי פפי ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי הגה נח תורה מתוך תורה‪ ,‬אמר‪ :‬כבר נאמר לי כְ י ֶֶּּרק עֵ שֶּ ב נָּתַ ִּתי‬ ‫נֹ חַ ָ‬ ‫ָּלכֶּם אֶּ ת כֹ ל לאיזה דבר ריבה הכתוב בטהורין ? לקרבנות‪( .‬מגילה א יא)‬ ‫תשובה – איתא במדרש (תנחומא נח כ) אמר ר' חייא בר אבא בו ביום שנטעה‪ ,‬בו ביום הפריחה‪ ,‬בו ביום עשתה פרי‪ ,‬בו ביום קטפה ובצרה ודרכה‬ ‫ושתה‪ ,‬שנאמר (ט כא) ַוי ְֵׁש ְּת ִמן הַ יַיִ ן וַיִ ְׁש ָּכר וַיִ ְתגַל ְבתֹוְך אׇּ הֳֹלה‪( .‬וכן במד"ר לו ד) אם כן מעשה ניסים הוא ואינו חייב בערלה‪.‬‬ ‫א"נ שנינו (ערלה ל ב) הַ נֹוטֵׁ ַע ל ַָרבִ ים‪ ,‬חַ יָב‪ַ .‬רבִ י יְׁהּודָ ה פֹוטֵׁ ר‪ .‬נח נטע לרבים וסבר כרבי יהודה שפטור‪( .‬מהרי"ל דסקין)‬ ‫א"נ לפי שהכניס הזמורות לתיבה עם גוש עפר שיכול להתקיים בו ובאופן כזה אינו צריך למנות משעת הנטיעה השניה‪.‬‬ ‫א"נ סבר דזיעא בעלמא הוא ופטור מערלה כמו שמצינו לאדם הראשון שטעה בזה‪ ,‬כדאיתא במדרש (ב"ר פי"ט) רבי יהודה בר אילעאי אמר‪ :‬ענבים‬ ‫ׁשכְ ֹלת ְמרֹ ֹרת לָּמֹו‪ ,‬אותן האשכולות הביאו מרורות לעולם‪ .‬סחטה ענבים ונתנה לו‪( .‬טעמא דקרא)‬ ‫היו‪ ,‬דכתיב (דברים לב) ֲענָּבֵ מֹו עִ נְ בֵ י רֹוׁש אַ ְ‬ ‫עוד י"ל דס"ל בכרם רבעי שאין ערלה נוהגת אלא בכרם שלם אבל באילן אחד אינו נוהג‪( .‬מעדני אשר ע"פ רש"י סוטה מג‪):‬‬ ‫עוד י"ל כתיב (ח ד) וַּתָּ נַח הַ ּתֵ בָּ ה בַ חֹ דֶּ ׁש הַ ְש ִביעִ י ְב ִׁש ְבעָּ ה עָּ שָּ ר יֹום לַחֹ דֶּ ׁש עַל הָּ ֵרי אֲ ָּר ָּרט‪ .‬תרגום יונתן ‪ּ -‬ונְׁ חַ ת תֵׁ יבּותָ א בְׁ י ְַׁרחָ א ְׁשבִ יעָאָ ה הּוא י ְַׁרחָא‬ ‫יֹומין לְׁ י ְַׁרחָ א עַל טַ וְׁ ֵׁורי דְׁ קַ ְׁדרֹון שּום טַ וְׁ ָורא חַ ד קַ ְׁרדַ נְׁ יָא וְׁ שּום טַ וְׁ ָורא חַ ד אַ ְׁר ִמי ְׁניָא וְׁ תַ מָ ן ִמ ְׁתבַ ְׁניָא קַ ְׁרתָ א ְׁדאַ ְׁרמַ נְׁ יָא בְׁ אַ ְׁרעָא מַ דִ ינְׁ חָ א‪.‬‬ ‫ְׁדנִ יסָ ן בְׁ שֶ בְׁ ְׁס ֵׁרי ִ‬ ‫קֹורה שֶ ל חַ ִמ ִשים אַ מָ ה וְׁ ל ֹא‬ ‫כתב המלבי"ם ‪ -‬אחר שעמדה התיבה על הר קטן סמוך לבבל ששם הארץ שפלה‪ .‬ובמדרש (ילקו"ש) ‪ -‬וְׁ הָ יָה הָ מָ ן ְׁמבַ קֵׁ ש ָ‬ ‫קֹורה שֶ הָ יְׁ תָ ה בְׁ בֵׁ יתֹו‪ ,‬שֶ הָ יָה בְׁ נֹו פ ְַׁרשַ ְׁנדָ תָ א הֶ גְׁ מֹון בְׁ קַ דְׁ רֹונְׁ יָא‪ ,‬וְׁ נָטַ ל נֶסֶ ר אֶ חָ ד ִמתֵׁ בָ תֹו שֶ ל נֹ חַ ‪ ,‬שֶ עָשָ ה הַ קָ דֹוש בָ רּוְך הּוא ִזכָרֹון לָעֹולָם‬ ‫ְׁמצָ אָ ּה אֶ לָא ָ‬ ‫שֶ יֵׁדְׁ עּו דֹורֹות עֹולָם שֶ הֵׁ בִ יא מַ בּול לָעֹולָם‪ .‬ואם כן הנטיעה היתה במקום בו נחה התיבה בחו"ל לפיכך אין נוהג בה ערלה‪( .‬מילי דאבות אות ל"ו)‬ ‫קּודשָ א הֲוֹו ְׁממַ לְׁ לִ ין ְׁד ִא ְׁתבָ ַריָא בֵׁ יה עַלְׁ מָ א ִמן שֵׁ רּויָא‪.‬‬ ‫ּודבָּ ִרים אֲחָּ ִדים‪( .‬יא א) פרש"י ‪ -‬לְׁ שֹון הַ קֹודֶ ש‪ .‬תרגום יונתן ‪ -‬בְׁ לִ ישָ ן ְׁ‬ ‫וַיְ ִהי כׇּל הָּ אָּ ֶּרץ שָּ פָּ ה אֶּ חָּ ת ְ‬ ‫שאלה – והא לעיל כתיב (י כ) אֵׁ לֶה בְׁ נֵׁי חָ ם לְׁ ִמ ְׁשפְׁ חֹ תָ ם לִ לְ ׁשֹ נֹ תָּ ם בְׁ אַ ְׁרצֹ תָ ם בְׁ גֹויֵׁהֶ ם‪ .‬משמע שהיו חלוקים בלשונם והיו להם כמה לשונות‪.‬‬ ‫תשובה – שפה אחת ופה אחד היה לכולם‪ ,‬שכולם היו יודעים שבעים לשון‪( .‬מושב זקנים) עד דור ההפלגה אע"פ שלשון הקודש היה לשון כללי‬ ‫לכל העולם בכל זאת היו לשונות מיוחדות קבועות לכל אומה ואומה‪ ,‬וכמו שנמצא דוגמא לזה בזה"ז‪ ,‬שלשון המדינה שומעים כל בני המדינה‪,‬‬ ‫ולבד זה כל אומה שבמדינה יש לה לשון קבוע לעצמה‪ ,‬ואך כשהחלו לעסוק בבנין והיו צריכים שיבינו איש את לשון אחיו בכל העולם הסכימו‬ ‫ביניהם שיהיו מדברים רק בלה"ק שכל העולם היו שומעים אותו‪ ,‬וענין בלבול הלשונות היה שהשכיח הקב"ה מהם את לשון הקודש ושבה כל‬ ‫אומה לדבר בשפתה המיוחדת לה‪ ,‬וממילא לא שמעו איש את שפת רעהו‪ ,‬ולכן חדלו לבנות מה שהתחילו‪( .‬תורה תמימה)‬ ‫א"נ כוונת הכתוב לומר שהיו שווים זה לזה באופן הוצאת הקולות על ידי כלי הדיבור‪( .‬אברבנאל)‬ ‫אֹומ ִרים שֶ עַל ְׁידֵׁ י אָ בִ יו מֵׁ ת‪ ,‬שֶ קָבַ ל‬ ‫ּומ ְׁד ַרש אַ ּגָדָ ה (בראשית רבה לח‪,‬יג)‪ :‬יֵׁש ְׁ‬ ‫כַש ִדים‪( .‬יא כח) פרש"י ‪ִ -‬‬ ‫ַויָּמׇּ ת הָּ ָּרן עַל פְ נֵי ּתֶּ ַרח אָּ ִביו ְבאֶּ ֶּרץ מֹול ְַדּתֹו ְבאּור ְ‬ ‫תֶ ַרח עַל אַ בְׁ ָרם בְׁ נֹו לִ פְׁ נֵׁי נִ ְׁמרֹוד עַל שֶ כִ תֵׁ ת אֶ ת צְׁ לָמָ יו‪ ,‬וְׁ הִ ְׁשלִ יכֹו לְׁ כִ בְׁ שַ ן הָ אֵׁ ש‪ .‬וְׁ הָ ָרן יֹושֵׁ ב וְׁ אֹומֵׁ ר בְׁ לִ בֹו‪ִ :‬אם אַ בְׁ ָרם נֹוצֵׁ חַ אֲנִ י ִמשֶ לֹו‪ ,‬וְׁ ִאם ִנ ְׁמרֹוד נֹוצֵׁ ַח‬ ‫אֲנִ י ִמשֶ לֹו‪ּ .‬וכְׁ שֶ נִ צַ ל אַ בְׁ ָרם אָ ְׁמרּו לֹו לְׁ הָ ָרן‪ִ :‬משֶ ל ִמי אַ תָ ה? אָ מַ ר לָהֶ ם הָ ָרן‪ִ :‬משֶ ל אַ בְׁ ָרם ֲא ִני! הִ ְׁשלִ יכּוהּו לְׁ כִ בְׁ שַ ן הָ אֵׁ ש וְׁ נִ ְׁש ַרף‪ ,‬וְׁ זֶהּו 'אּור כ ְַׁש ִדים'‪.‬‬ ‫שאלה – למה לא פרסמה התורה את קידוש השם שמסר אברהם אבינו את עצמו בְׁ אּור כ ְַׁשדִ ים וניצול‪ .‬כדכתיב בדניאל (פרק ג) אמר נבוכדנצר‬ ‫בָ רּוְך ֱאֹלהֵׁ יהֶ ם שֶ ל שַ ְׁד ַרְך‪ ,‬מֵׁ ישַ ְך ַועֲבֵׁ ד נְׁגֹו‪ ,‬אֲשֶ ר שָ לַח מַ לְׁ אָ כֹו וְׁ הִ צִ יל אֶ ת עֲבָ דָ יו אֲשֶ ר בָ ְׁטחּו ָעלָיו‪ְּׁ .‬ודבַ ר הַ מֶ לְֶך ִשנּו וְׁ נ ְָׁתנּו אֶ ת ּגּופָם ‪,‬שֶ ל ֹא ַיעַבְׁ דּו וְׁ ל ֹא‬ ‫יִ ְׁסּגְׁ דּו לְׁ כָל ֱאלֹוּהַ ‪ ,‬אֶ לָא לֵׁאֹלהֵׁ יהֶ ם‪.‬‬ ‫תשובה – לא רצתה התורה לכתוב מעשה אברהם אבינו שלא ילמדו ממנו הדורות אחריו לעשות כמעשהו‪ ,‬שהלך בבחירתו וכתת כל הצלמים‪ ,‬ומי‬ ‫הכריחו לזה‪ .‬אבל דניאל היה מוכרח לקדש השם‪ .‬ומה שעשה אברהם אבינו היה הוראת שעה‪ ,‬כי הדור היה צריך לכך‪( .‬אוצרות השל"ה)‬ ‫שבעים פנים לתורה ‪ ,‬לעיתים תהיה יותר מתשובה אחת‬ ‫התשובות אינם להלכה למעשה ‪ ,‬הערות והארות יתקבלו בברכה‬ ‫לעילוי נשמת הרב חפץ בן אסתר זצ"ל‬