gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ודעת לנפשך · V'daas Lenafshechu — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: ודעת לנפשך · V'daas Lenafshechu

שבוע: נח (2026-10-12)

ודעת לנפשך · V'daas Lenafshechu — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫כי תבוא חכמה בלבך‬ ‫ודעת לנפשך‬ ‫(משלי ב‪ ,‬י)‬ ‫ינעם‬ ‫בירורי הלכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא‬ ‫בעזהשי"ת‬ ‫פרשת נח תשפ"ז‬ ‫גליון פ"ד‬ ‫וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם (ב)‬ ‫עיבוד על ידי כח חשמל * עיבוד בסיד או בעפצים * קלף עם ליצ'ה‬ ‫ובודאי גם ההשראה של קדושה עולה על ידי‬ ‫להרמב"ם דעכו"ם עושה אדעתא דנפשיה‪ ,‬ואף על‬ ‫א‪ .‬עיבוד על ידי כח חשמל‬ ‫פעולת ישראל כשר לשמה בכל שלבי העבודה‪,‬‬ ‫פי שהעכו"ם אומר ששומע לישראל‪ ,‬אין פיו ולבו‬ ‫בודאי יש ענין נכבד להתעורר בזה בדרך זריזות‬ ‫שוין בזה‪ ,‬אבל הרא"ש סבירא ליה‪ ,‬דכיון שהוא‬ ‫בגליון העבר (פ"ג) כתבנו בענין עיבוד הקלף‪,‬‬ ‫ולכתחילה‪ ,‬כי חובבי מצות סתו"מ הקונים היום‬ ‫עומד על גביו בתחילה בעת שמשים העורות‬ ‫ודעת השולחן ערוך (סי' ל"ב סל"ז) שצריך שיהיה‬ ‫בודאי מבקשים המובחר והלכתחילה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫לתור הסיד‪ ,‬ואומר לו שיתנם אז לתוך הסיד‬ ‫מעובד לשמו היכא דאפשר‪ ,‬על פי דעת הרא"ש‬ ‫לשמה‪ ,‬ולא בעינן הכוונה של העכו"ם לזה רק בעת‬ ‫ועוד ראשונים‪ .‬ברצוני להתייחס השבוע לעוד‬ ‫ולמעשה‪ ,‬בחלק מהכשרויות מקפידים לעשות‬ ‫רגע נתינתם לסיד‪ ,‬ציית ליה אשעה מועטת כזו‬ ‫חלק בדיני העיבוד‪ ,‬דהנה יש להקפיד שהעיבוד‬ ‫הכל עבודת יד‪ ,‬גם את הכנסת העורות לסיד וגם‬ ‫ונותנם אדעתא דהכי‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫ייעשה על ידי ישראל גדול (עיין סי' ל"ב ס"ט וביאור‬ ‫את סיבוב החבית לאחר כמה ימים שהעור שורה‬ ‫הלכה שם ד"ה אם עבדו) שיודע לכוון לשמה‪ ,‬ואם כן לנו‬ ‫בסיד מסובבים ידני‪ ,‬ויש אשר מקפידים להכניס‬ ‫אמנם החזון איש (או"ח סי' ו' אות י') ביאר באופן‬ ‫לדון‪ ,‬מה הדין בעיבוד על ידי כח החשמל‪ ,‬שסדר‬ ‫את העורות בצורה ידנית‪ ,‬ולאחר שלשה ימים‬ ‫אחר וז"ל‪ ,‬והנה אינו מובן‪ ,‬מה לי רגע אחת ומה לי‬ ‫העיבוד הוא שמכניסים את העורות לתוך חבית‬ ‫כשהעור כבר מעובד חלקית‪ ,‬מסובבים את החבית‬ ‫דבר הנמשך‪ ,‬אם באמת רגע ראשונה היא אדעתא‬ ‫ענקית עם סיד‪,‬‬ ‫עם חשמל‪.‬‬ ‫דישראל וחשיב בזה לשמה‪ ,‬כי נמשך הדבר מאי‬ ‫שרויים‬ ‫העורות‬ ‫הוי‪ ,‬למה יחזור הנכרי ויעשה אדעתא דנפשיה‪,‬‬ ‫בסיד לעיבודם‪ ,‬אחר‬ ‫עיבוד בסיד או בעפצים‬ ‫ב‪.‬‬ ‫ואי עביד הנכרי אחר כך סתמא‪ ,‬נימא על דעת‬ ‫כך מוציאים (ושורים‬ ‫ראשונה‪ ,‬דגם כשישראל עושה אינו אסור בהה"ד‬ ‫צ'רצ'יק)‬ ‫הנקרא‬ ‫בחומר‬ ‫ובעסקנו בענין עיבוד הקלף‪ ,‬יש לנו לגעת‬ ‫וכל השערות יורדים‬ ‫אלא כל מה שעושה סתמא חשיב לשמה‪.‬‬ ‫במעט‪ ,‬נגיעה של חיבה‪ ,‬בשאלת עיבוד הקלף על‬ ‫על ידי שטיפה או על‬ ‫ידי עפצים או בסיד‪ .‬וכך שמעתי ממומחה ליצור‬ ‫ועל פי זה ממשיך החזון איש‪ ,‬ולפי זה‪ ,‬כל‬ ‫ידי מברשת‪ ,‬בעת שהעורות שרויים בתוך הסיד‪,‬‬ ‫קלף‪ ,‬תיקון עורות הבהמה לכתיבה כפי הידוע‬ ‫שנעשה התחלת עבודה על ידי ישראל לשמו סגי‪,‬‬ ‫יש לערבב את הסיד מפעם לפעם‪ ,‬שאם לא כן כל‬ ‫היום‪ ,‬תיתכן בשני אופנים‪ .‬א'‪ ,‬תיקון קל‪ ,‬על ידי‬ ‫ואין צריך ישראל לעמוד על האינו יהודי בשאר‬ ‫הסיד ישקע למטה והעורות ישארו שרויים במים‬ ‫ששורים את העור בסיד עד שהשיער נושר (לאחר‬ ‫פעולות‪ ,‬שהרי אפילו עומד על גביו אינו עושה‬ ‫ולא ייעבדו‪ ,‬ופעולה זו של הערבוב‪ ,‬יש העושים‬ ‫השריה בסיד‪ ,‬שורים גם בחומר הנקרא צ'רצ'יק שמשיר את‬ ‫על דעת ישראל בדבר הנמשך‪ ,‬אלא אנו מכשירין‬ ‫זאת על ידי כח גברא ויש שעושים ע"י כח חשמל‪,‬‬ ‫השיער)‪ ,‬ואחר כך מותחים אותו היטב עד שמתלבן‪,‬‬ ‫משום סתמא לשמה‪ ,‬אם כן כי אינו עומד על גביו‬ ‫וכך תיאר הדברים בשבט הלוי (ח"י סי' קע"ג) וז"ל‪,‬‬ ‫ומייבשים אותו‪ .‬בצורה זו הוא ראוי לכתיבה‬ ‫גם כן‪ ,‬ומיהו אם אין ישראל מתחיל בפעולה על‬ ‫ניעור העורות בבריכת מי הסיד מתבצע היום‬ ‫בלבד‪ ,‬ובצד בשר בלבד‪ ,‬וכל עוד שהוא יבש‪ ,‬והם‬ ‫ידי עצמו או על ידי שעומד על האינו יהודי‬ ‫ברוב מפעלים על ידי מכונת עלעקטריק‪,‬‬ ‫הקלפים שלנו שנהגו לכתוב עליהם סת"ם (והמנהג‬ ‫ומצוהו‪ ,‬לא סגי‪ ,‬אף על גב דהבעלים אמר בפיו‬ ‫המסבבת גלגל לאורך חלק העליון של הבריכה‪,‬‬ ‫הזה הוא כבר מימות הגאונים והראשונים)‪ .‬הצורה השניה‪,‬‬ ‫שנותן העור לעבדו לשם ספר תורה‪ ,‬שאין‬ ‫ונתברר שמטרה כפולה בתנועה‪ ,‬א'‪ ,‬כדי שלא‬ ‫תיקון גמור על ידי חומרים נוספים‪ ,‬כגון עפצים‪,‬‬ ‫מחשבת בעלים קובע‪ ,‬אלא בעינן מחשבת פועל‪,‬‬ ‫ישקע הסיד בתחתית הבור‪ ,‬והעורות למעלה‬ ‫שמשנים את טבעו של העור‪ ,‬ואז העור ראוי‬ ‫ואפשר דהיינו דהצריכו הגאונים שיסייע ישראל‬ ‫במים צלולים אפשר שיתרקבו‪ ,‬ב'‪ ,‬על ידי ההנעה‬ ‫לייעודים רבים כמלבושים ונעליים‪ ,‬וכמו‬ ‫בתחילה‪ ,‬שעל ידי סיוע מקרי עובד‪ ,‬ומהני‬ ‫הנמרצת נספג כח הסיד היטב בפנימיות העורות‬ ‫שעושים היום רצועות תפילין‪ ,‬ולהבדיל‪ ,‬חגורות‬ ‫מחשבתו לקבוע לספר תורה‪ ,‬ומוסיף החזון איש‬ ‫וכו'‪ ,‬ולפי זה השאלה‪ ,‬דלפי מציאות זו פעולת‬ ‫נעליים וכדו'‪ ,‬וזהו מליח וקמיח ועפיץ שאמרו‬ ‫חידוש גדול‪ ,‬ואפשר דאף לדעת הרמב"ם דלא‬ ‫מכונת הניעור בזמנינו הוא ממש מיסודי העיבוד‪,‬‬ ‫בגמרא כדלהלן‪.‬‬ ‫מהני ישראל עומד על גבי אינו יהודי‪ ,‬דלא‬ ‫מאי טעמא שלא לדרוש מבעלי המפעלים‬ ‫והנה‪ ,‬איתא במשנה (מגילה יז‪ ,).‬היתה כתובה‬ ‫כהרא"ש‪ ,‬מכל מקום אם ישראל עצמו התחיל‬ ‫שמכונת הניעור יתבצע על ידי כח יד אדם לשמה‪,‬‬ ‫בסם ובסיקרא ובקומוס ובקנקנתום‪ ,‬על הנייר ועל‬ ‫בעבודה והאינו יהודי גומר סגי‪ ,‬משום דעכשיו‬ ‫כמו בהנעת הגלגלים לטויית ציצית‪ ,‬ולא מעשה‬ ‫הדפתרא לא יצא‪ ,‬עד שתהא כתובה אשורית‪ ,‬על‬ ‫סתמא לשמה‪.‬‬ ‫קוף על ידי מכונה אלעקטרית‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫הספר ובדיו‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובגמרא (שם יט‪ .‬וכן בגיטין כב‪).‬‬ ‫ומסיים דבריו הנוגעים לענינינו‪ ,‬ונראה דאין‬ ‫הנה כתב הרא"ש בשם רבינו ברוך בעל ספר‬ ‫ביארו‪' ,‬דיפתרא' דמליח וקמיח ולא עפיץ‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫צריך עבודת אדם‪ ,‬אלא אפילו גמר קוף עבודתו‪,‬‬ ‫התרומה (הלכות ספר תורה סי' ג') וז"ל‪ ,‬אבל בעיבוד לא‬ ‫כלומר שהעיבוד הנצרך לקלפים הוא על ידי‬ ‫(ולא דמי לגט דבעינן כתיבה‪ ,‬וגם בנכרי פסול התם)‪ ,‬וכן בטוית‬ ‫בעינן אלא תחילת העיבוד‪ ,‬כשישים העור בתוך‬ ‫עיפוץ ‪ -‬עם עפצים‪ .‬ובגמרא (שם ט‪ ).‬משמע דכן‬ ‫ציצית‪ ,‬אי טוה על ידי דשקיל בדקא דמיא על‬ ‫הסיד שיאמר אז 'אני עושה לשם ספר תורה'‪ ,‬ואז‬ ‫הוא הדין בתפילין ומזוזות‪.‬‬ ‫מכונה שטוה סגי‪ ,‬דכיון דכח ראשון הוי לשמה‪,‬‬ ‫יעשה העובד כוכבים לדעת ישראל כשאמר לו‬ ‫אמנם‪ ,‬בגמרא (מנחות לא‪ ):‬לגבי ספר תורה‬ ‫הוי ליה אילך סתמא לשמה‪ ,‬ואין צריך כח אדם‪,‬‬ ‫עשה כך‪ ,‬וכיוצא בזה מצינו פרק אין מעמידין (כו‪,):‬‬ ‫שנקרע איתא‪ ,‬אמר רב זעירא אמר רב חננאל אמר‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫לרבי יהודה בעי מילה לשמה‪ ,‬ואפילו הכי ימול‬ ‫רב‪ ,‬קרע הבא בשני שיטין יתפור‪ ,‬בשלש אל‬ ‫עובד כוכבים ואל ימול כותי‪ ,‬ולא אמרינן עובד‬ ‫ובשבט הלוי (בתשובה הנ"ל) הכריע בזה בזה"ל‪,‬‬ ‫כוכבים אדעתא דנפשיה קא עביד‪ ,‬כיון דברגע‬ ‫יתפור‪ ,‬אמר ליה רבה זוטי לרב אשי‪ ,‬הכי אמר רבי‬ ‫נהי דאנו מחמירים לכתחילה כראוי לנו שיהיה‬ ‫נעשית ודאי הוא עושה על דעת מה שישראל אומר‬ ‫ירמיה מדיפתי משמיה דרבא‪ ,‬הא דאמרינן בשלש‬ ‫לשמה כל הזמן‪ ,‬מכל מקום אם בתחילה הניח‬ ‫לו‪ ,‬וכן כ' בעל העיטור ז"ל דסגי בעובד כוכבים‬ ‫אל יתפור לא אמרן אלא בעתיקתא‪ ,‬אבל חדתתא‬ ‫ישראל לשמה‪ ,‬ובאמצע מפעיל גם כן לשמה את‬ ‫שיעבדנו לשמן‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫לית לן בה‪ ,‬ולא עתיקתא עתיקתא ממש ולא‬ ‫מכונת הניעור‪ ,‬אלא אולי יש חסרון כח גברא שאין‬ ‫חדתתא חדתתא ממש‪ ,‬אלא הא דלא אפיצן הא‬ ‫לנו מקור כל כך לפסלו‪ ,‬לפענ"ד מעיקר יסוד‬ ‫בשולחן ערוך (סי' ל"ב ס"ט) הביא מחלוקת‬ ‫דאפיצן‪ ,‬ע"כ‪ .‬וביאר רש"י‪ ,‬אפיצן‪ ,‬הוי שחור‬ ‫ההלכה אין להרהר לפסלו‪ ,‬ומודינא דמחשיבות‬ ‫הרמב"ם (פ"א מתפילין הי"א) והרא"ש (הנ"ל) אם מותר‬ ‫כעתיקא‪ ,‬אפיצן מתוקן הקלף בעפצין שקורין‬ ‫המצוה לעשות בעצמו לכתחילה‪ ,‬וכן היה דעת‬ ‫לעבד על נכרי וישראל עומד על גביו‪ ,‬ודעת‬ ‫גל"ש‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫גאוני ישראל‪ ,‬כי עלינו להחמיר בעבוד לשמה‬ ‫הרא"ש שכשר אם ישראל עומד על גביו וסייעו‪,‬‬ ‫מתחלת העבוד עד סופו בכל הפעולות המשתנות‪,‬‬ ‫וביאר המשנה ברורה (סקכ"ח) וז"ל‪ ,‬דסבירא ליה‬ ‫‪0‬‬ ‫ומסיים החתם סופר דבריו‪ ,‬ולפי זה‪ ,‬כל‬ ‫ולהחליקו‪ ,‬ואפילו אם היו חולקים העור לשנים‬ ‫ובתוס' (שם ד"ה דלא אפיצן) כתבו וז"ל‪ ,‬דלא‬ ‫שנקלף הנוגע בבשר ממש‪ ,‬שוב לא איכפת לן אי‬ ‫היה צריך לגרר ממנו כך‪ ,‬ומצד הבשר גוררים‬ ‫אפיצן‪ ,‬משמע דספר תורה כשר בלא אפיצן‪,‬‬ ‫איכא עור דק שהיה אפשר לגררו ולא גררו‪ ,‬רק‬ ‫הרבה‪ ,‬עד שאין נשאר אלא הקלף בלבד‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫והקשה ר"מ מהא דאמרינן פרק המוציא יין (שבת‬ ‫שלא יהיה מאותו הנוגע בבשר ממש‪ ,‬ולזה כל‬ ‫עט‪ ):‬גבי ספר תורה על הגויל ועל הדוכסוסטוס‬ ‫הסופרים העובדים קלפים מומחים הם‪ ,‬ואין‬ ‫ולהבנה נכונה‪ ,‬נתאר את מציאות הדברים‪,‬‬ ‫כשירה‪ ,‬משמע אבל דיפתרא דמליח וקמיח ולא‬ ‫לחוש שלא יסירו הנוגע בבשר‪ ,‬והתפילין כשרים‪,‬‬ ‫בקלף יש שלשה שכבות‪ ,‬השכבה החיצונה מצד‬ ‫עפיץ לא‪ ,‬ועוד קשה היאך אנו כותבין ספר תורה‬ ‫וכן דעת נשמת אדם‪ ,‬אלא שבפירוש הענין נטיתי‬ ‫שיער נקרא 'ליצה' והוא מבריק‪ ,‬השכבה‬ ‫על הקלפים שלנו‪ ,‬הא אינם מעופצין‪ ,‬וכן גיטין‬ ‫מדרכו קצת‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫האמצעית הוא עור רגיל‪ ,‬והשכבה הפנימית מצד‬ ‫שאנו כותבין בקלפין שלנו‪ ,‬ובפרק שני דגיטין‬ ‫הבשר זהו שכבה שמגררים אותו והוא נראה כמו‬ ‫(יט‪ ).‬משמע דווקא בדאפיצן כותבין אבל לא אפיצן‬ ‫ובביאור הלכה (סי' ל"ב ס"ז ד"ה לתקנו) הזכיר‬ ‫בשר רך ושומן‪ ,‬והוא קרומים דקים נוצצים‬ ‫לא‪ ,‬דיכול להזדייף‪ ,‬ומיישבים התוס'‪ ,‬ומפרש‬ ‫בקיצור דברי החיי אדם וז"ל‪ ,‬ואם גרד יותר מזה‪,‬‬ ‫ומבריקים כעין קשקשים ומתקלפים בקלות על‬ ‫ר"מ דתיקון שלנו חשיב כאפיצן‪ ,‬תדע דהא קמן‬ ‫עיין בנשמת אדם‪ ,‬דעתו דלא מקרי תו קלף‪ ,‬אמנם‬ ‫ידי מחט או סכין‪ ,‬וכהיום מסירין מצד הבשר את‬ ‫דאין יכול להזדייף‪ ,‬והא דמשמע בגיטין בדלא‬ ‫מציין הביאור הלכה‪ ,‬ובחתם סופר (או"ח סי' ג')‬ ‫כל מה ששייך לגרר‪ ,‬דהיינו את כל הקרומים‪,‬‬ ‫אפיצן יכול להזדייף‪ ,‬היינו בקלפים שלהם שהיו‬ ‫משמע שמקל בזה‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫והחלק האמצעי נשאר‪ ,‬יש קלף שנשאר עליו‬ ‫עושים בהם תיקון של עיפוץ דקודם עיפוץ יכול‬ ‫השכבה החיצונית ה'ליצה'‪ ,‬ויש שמגררים גם את‬ ‫להזדייף‪ ,‬ונקרא דיפמרא ופסול‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכך כתבו גם‬ ‫ובאמת‪ ,‬אף שהחתם סופר כתב שכדבריו כן‬ ‫שכבה זו‪ ,‬ונשאר רק החלק האמצעי‪.‬‬ ‫במגילה (יט‪ .‬ד"ה דיפתרא) וז"ל‪ ,‬ותירץ רבינו תם‬ ‫דעת הנשמת אדם‪ ,‬לכאורה נראה שאין דבריהם‬ ‫שהסיד שאנו נותנין בקלפים שלנו מהני כעפצים‪,‬‬ ‫מכוונים‪ ,‬שלדעת החיי אדם לא סגי במה שקילף‬ ‫אמנם יש לנו להבין איזה שכבה מהעור נקרא‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫קצת מה שנוגע בבשר‪ ,‬אלא צריך לקלוף הרבה‪,‬‬ ‫'קלף'‪ ,‬ואיזה שכבה נקרא 'דוכסוסטוס'‪ ,‬דהנה‬ ‫כדי שלא יקרא דוכסוסטוס‪ ,‬וכמו כן יש להיזהר‬ ‫כתב בשולחן ערוך (הובא לעיל) 'וקלפים שלנו שאין‬ ‫והרא"ש (גיטין פ"א סי' י"א) הביא דברי רבינו תם‬ ‫מאוד שלא לקלוף רק מעט מן המעט מצד השער‬ ‫חולקים אותם‪ ,‬יש להם דין קלף‪ ,‬וכותבים עליהם‬ ‫וקבלם למעשה‪ ,‬אבל דחה ראייתו מהגמרא‬ ‫כדי שלא לבטל ממנו שם קלף כפי שביאר בארוכה‪,‬‬ ‫לצד בשר‪ ,‬שמה שמגרדים קליפתו העליונה‬ ‫במנחות הנ"ל וז"ל‪ ,‬ועוד הביא ר"ת ז"ל ראיה‬ ‫אבל החתם סופר לא נחית לחלק כמה גירר מצד‬ ‫שבמקום שער אינו אלא כדי מה שצריך לתקנו‬ ‫דאשכחן ספר תורה כשרה בלא עפיץ‪ ,‬דאמרינן‬ ‫השער‪ ,‬העיקר שגירר מצד הבשר מה שנוגע‬ ‫ולהחליקו‪ ,‬ואפילו אם היו חולקים העור לשנים‬ ‫בפ' הקומץ רבה (מנחות לא‪ ):‬גבי קרע הבא בשני‬ ‫בבשר‪ ,‬ובזה מכשיר הקלף באופן שהוא 'טובה‬ ‫היה צריך לגרר ממנו כך‪ ,‬ומצד הבשר גוררים‬ ‫שיטין יתפור‪ ,‬דמשני הא דעפיץ הא דלא עפיץ‪,‬‬ ‫כפולה' כלשונו‪.‬‬ ‫הרבה‪ ,‬עד שאין נשאר אלא הקלף בלבד'‪,‬‬ ‫אלמא דכתבינן ספר תורה בדלא עפיצן‪ ,‬וה"ר‬ ‫יחיאל ז"ל היה דוחה ראיה זו‪ ,‬והיה מפרש הא‬ ‫ומה שיוצא מזה למעשה‪ ,‬שלדעת החיי אדם‪,‬‬ ‫ברם‪ ,‬כתב החיי אדם (נשמת אדם כלל י"ד סק"ג) וז"ל‪,‬‬ ‫דעפיץ שהקרע מתחבר יפה אז אפילו בג' שיטין‬ ‫יש להקפיד ליקח קלף שישעליו השכבה העליונה‬ ‫ולכן נראה לי דהקליפה הדקה הסמוכה לבשר היא‬ ‫יתפור‪ ,‬כמו כוורת אפוצה בפרק תשיעי דאהלות‪,‬‬ ‫הנקרא 'ליצה'‪ ,‬שעל ידי זה מסיר ממנו החשש‬ ‫נקראת 'דוכסוסטוס'‪ ,‬והקליפה הדקה שבמקום‬ ‫ע"כ‪.‬‬ ‫שגירד את השכבה הנקרא 'קלף'‪ ,‬אבל לדעת‬ ‫השער היא נקראת 'קלף'‪ ,‬וכשחולקין לשנים אזי‬ ‫החתם סופר לכאורה אין קפידא בדבר‪.‬‬ ‫כל חלק נקרא על שם הקליפה הדקה‪ ,‬ועכשיו שאין‬ ‫אמנם הרא"ש עצמו (סוף הלכות ספר תורה) הביא‬ ‫חולקין‪ ,‬אם יגרור לצד השיער אם מעט אם הרבה‪,‬‬ ‫תשובה בשם ספר העיתים‪ ,‬וכתב שם בין הדברים‬ ‫ובשבט הלוי (ח"י סי' קע"ה) כתב בענין זה וז"ל‪,‬‬ ‫על כרחך מה שנשאר הוא דוכסוסטוס‪ ,‬ואם יגרור‬ ‫וז"ל‪ ,‬מיהו בשנים האלה כיון שאין מי שיודעים‬ ‫השאלה וספק בענין גרירת הליצה העליונה מצד‬ ‫לצד הבשר יהיה הנשאר קלף‪ ,‬אך כיון דבעל כרחך‬ ‫לעשות אותו גויל כתיקנו וכי אתו לעפוצינהו‬ ‫השער של הקלף‪ ,‬שסופרים מומחים מענה בפיהם‬ ‫צריכין לגרור לצד השיער הקליפה הדקה‪ ,‬אם כן‬ ‫טורחין הרבה‪ ,‬ורוב הציבור סמכו עליו כדאשכחן‬ ‫דקשה להם הכתיבה אם לא נגררת קליפה כלל‪,‬‬ ‫קשה‪ ,‬הא נשאר הדוכסוסטוס‪ ,‬על זה כתבו‬ ‫דרב משה סמך עליו‪ ,‬וקא קרו ביה בציבור‪ ,‬לבד‬ ‫וטענתם שאם מה שנקרא ליצה עדין בקלף‪ ,‬קשה‬ ‫הפוסקים שמה שאנו מגררים לצד השיער הוא רק‬ ‫המהדרין ומדקדקין במצוות לא קרו אלא בגויל‬ ‫גמישת הקלף‪ ,‬והסופרים החשובים ומומחים‬ ‫לתיקון להעביר השיער‪ ,‬ובלאו הכי צריך לגרר זה‪,‬‬ ‫כהוגן‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומשמע דהקלף שלנו שאינו מעובד‬ ‫מעידים מנסיונם שמתהוים סדקים בדיו מקשיות‬ ‫והקליפה הנשאר תחתיו הוא נקרא קלף‪ ,‬ואמנם‬ ‫בעפצים אינו מהודר‪ ,‬והא רק מכורח המציאות‪.‬‬ ‫הקלף בפרשיות של ראש שנפסלו תוך זמן קצר‬ ‫אם לא יגרור מצד הבשר גם כן רק מעט הוא גם כן‬ ‫ואכן יש קהילות מבני תימן שמקפידים עד היום‬ ‫מכתיבתם‪ ,‬ועל כן נפשו בשאלתו‪ ,‬אם יש לסמוך‬ ‫רק לתיקון‪ ,‬ואם כן נשאר הקליפה הנקרא‬ ‫לכתוב הסת"ם על קלף המעובד בעפצים הנקרא‬ ‫הלכה למעשה לכתחילה על תשובת מרן החתם‬ ‫דוכסוסטוס‪ ,‬ומאי חזית ליתן לו שם קלף‪ ,‬על זה‬ ‫'גויל' (לאחר שמפרידים הקלף מהדוכסוסטוס‪ ,‬מה שלא‬ ‫סופר (או"ח סי' ג')‪ ,‬שמקיל בזה נגד הנשמת אדם‬ ‫כתבו הפוסקים שגוררין הרבה לצד הבשר‪ ,‬ואם כן‬ ‫מתאפשר בקלפים שלנו‪ ,‬כדלקמן)‪.‬‬ ‫שמחמיר לפסול בזה‪ ,‬ודן בזה ומכריע למעשה‬ ‫לא נשאר רק חלק העבה ונקרא קלף‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫בזה"ל‪ ,‬ועל כן אומר בטח‪ ,‬דאם נכון הדבר שבלי‬ ‫קלף עם ליצ'ה‬ ‫ג‪.‬‬ ‫הסרת הליצה יתכן שמתקלקל הכתב על ידי‬ ‫ובחתם סופר (או"ח סי' ג') השיב לשואל מה‬ ‫סדקים‪ ,‬ואם נכון שהליצה הוא רק חלק דק‪ ,‬שיש‬ ‫דעתו על דברי החיי אדם‪ ,‬ושקיל וטרי בדברים‬ ‫כתב בשולחן ערוך (סי' ל"ב ס"ז) וז"ל‪ ,‬הלכה‬ ‫לתלות שבודאי נשאר עוד עור של קלף מתחתיו‪,‬‬ ‫אלו‪ ,‬וכך כתב שם‪ ,‬לדידן דאינן בקיאים לחלוק‬ ‫למשה מסיני‪ ,‬תפלין על הקלף ולא על‬ ‫אז מטינא שיבא מכשורא אם רבנים מובהקים‬ ‫העור לשנים‪ ,‬אבל מכל מקום מקלפים ממנו עור‬ ‫הדוכסוסטוס ולא על הגויל‪ ,‬כותבין על הקלף‬ ‫יסכימו עמהם‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫דק על ידי גרירה‪ ,‬ומשליכים אותה כי לא תצלח‬ ‫במקום בשר‪ ,‬ואם שנה פסול‪ ,‬מהו קלף ומהו‬ ‫למלאכה‪ ,‬אם אותו גרירה הוא מצד עליון‪ ,‬וצד‬ ‫דוכסוסטוס‪ ,‬העור בשעת עבודו חולקין אותו‬ ‫והנה במה שכתב השבט הלוי שקלף עם ליצה‬ ‫הבשר לא נגרר כלל‪ ,‬הרי הוא כעין דוכסוסטוס‬ ‫לשנים‪ ,‬וחלק החיצון שהוא לצד השער נקרא קלף‪,‬‬ ‫קשה לכתוב עליו‪ ,‬שמעתי מכמה סופרים‬ ‫שבימיהם שאי אפשר לכתוב בנחושתו‪ ,‬ועל כרחך‬ ‫והפנימי הדבוק לבשר נקרא דוכסוסטוס‪ ,‬ולפי זה‬ ‫מומחים‪ ,‬שכהיום דוקא הקלף עם הליצה הוא‬ ‫לכתוב במקום שיער‪ ,‬דכשר למזוזה ופסול‬ ‫כי אמרינן כותבין על הקלף במקום בשר‪ ,‬היינו‬ ‫היותר מובחר לכתיבה טובה יפה ומהודרת‪ ,‬אמנם‬ ‫לתפילין‪ ,‬ואם נגררה בתחתיתו אפילו קליפה דקה‬ ‫במקום היותר קרוב לבשר‪ ,‬דהיינו במקום חבורו‬ ‫ברוב ככל הכשרויות המהודרות אין מקפידים‬ ‫מן הדקה רק שהוסר משם פנים הנוגע בבשר ממש‪,‬‬ ‫כשהוא דבוק לדוכסוסטוס‪ ,‬וקלפים שלנו שאין‬ ‫להשאיר הליצה על הקלף‪ ,‬אם כי מצוי הרבה מאוד‬ ‫אם כן הרי הוא טובה כפולה שכותבין בנחושתו‬ ‫חולקים אותם‪ ,‬יש להם דין קלף‪ ,‬וכותבים עליהם‬ ‫קלף עם ליצה‪.‬‬ ‫וגם הרי הוא עבה ומעובה יותר מדוכסוסטוס‬ ‫לצד בשר‪ ,‬שמה שמגרדים קליפתו העליונה‬ ‫שבימיהם‪ ,‬ויפה ומתקיים למזוזה גם כן‪.‬‬ ‫שבמקום שער אינו אלא כדי מה שצריך לתקנו‬ ‫היוצא למעשה מכל הנתבאר‪:‬‬ ‫נכון להקפיד שכל העיבוד‪ ,‬כולל היפוך העורות בתוך החבית‪ ,‬יהיה ע"י ישראל לשמה‪ ,‬אמנם יש להקל אחר שלשה ימים שכבר נעשה העור מעובד‪.‬‬ ‫א‪.‬‬ ‫בזמן חז"ל עיבדו את העורות עם עפצים‪ ,‬מזמן הגאונים והראשונים ועד זמנינו העיבוד נעשה על ידי סיד‪ ,‬ויש מקהילות תימן שמעבדים בעפצים‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬ ‫הרצועות לתפילין מעבדים גם כהיום על ידי עפצים (וגם על ידי סיד)‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫יש הידור ליקח קלף לתפילין עם השכבה החיצונית המבריקה הנקראת 'ליצה'‪.‬‬ ‫ד‪.‬‬ ‫יו"ל לזכות ולרפואת מרן רבינו ישראל בן לאה אסתר‪,‬‬ ‫נערך ע"י‪ :‬לוי יצחק בהגה"צ רצ"ה ויזניצר‪ ,‬מודיעין עילית‪.‬‬ ‫הרב שמואל שמעלקא בן פייגא לאה‪ ,‬הרב חיים מאיר בן גיטל‪ ,‬הבה"ח יוסף יששכר דב בן מרגלית‪,‬‬ ‫להערות והארות ‪L7133800@gmail.com 05271-33800‬‬ ‫היניק פסח בן ביילא מלכה‪ .‬רעכיל בת פייגא פעסיל‪ ,‬שרה בת קריינדל דישנא‪ ,‬לרפו"ש בתושח"י‬