ודעת לנפשך · V'daas Lenafshechu — נח (2026-10-12)

כי תבוא חכמה בלבך
ודעת לנפשך
(משלי ב ,י) ינעם
בירורי הלכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא בעזהשי"ת
פרשת נח תשפ"ז גליון פ"ד
וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם (ב)
עיבוד על ידי כח חשמל * עיבוד בסיד או בעפצים * קלף עם ליצ'ה
ובודאי גם ההשראה של קדושה עולה על ידי להרמב"ם דעכו"ם עושה אדעתא דנפשיה ,ואף על א .עיבוד על ידי כח חשמל
פעולת ישראל כשר לשמה בכל שלבי העבודה, פי שהעכו"ם אומר ששומע לישראל ,אין פיו ולבו
בודאי יש ענין נכבד להתעורר בזה בדרך זריזות שוין בזה ,אבל הרא"ש סבירא ליה ,דכיון שהוא בגליון העבר (פ"ג) כתבנו בענין עיבוד הקלף,
ולכתחילה ,כי חובבי מצות סתו"מ הקונים היום עומד על גביו בתחילה בעת שמשים העורות ודעת השולחן ערוך (סי' ל"ב סל"ז) שצריך שיהיה
בודאי מבקשים המובחר והלכתחילה ,ע"כ. לתור הסיד ,ואומר לו שיתנם אז לתוך הסיד מעובד לשמו היכא דאפשר ,על פי דעת הרא"ש
לשמה ,ולא בעינן הכוונה של העכו"ם לזה רק בעת ועוד ראשונים .ברצוני להתייחס השבוע לעוד
ולמעשה ,בחלק מהכשרויות מקפידים לעשות רגע נתינתם לסיד ,ציית ליה אשעה מועטת כזו חלק בדיני העיבוד ,דהנה יש להקפיד שהעיבוד
הכל עבודת יד ,גם את הכנסת העורות לסיד וגם ונותנם אדעתא דהכי ,ע"כ. ייעשה על ידי ישראל גדול (עיין סי' ל"ב ס"ט וביאור
את סיבוב החבית לאחר כמה ימים שהעור שורה הלכה שם ד"ה אם עבדו) שיודע לכוון לשמה ,ואם כן לנו
בסיד מסובבים ידני ,ויש אשר מקפידים להכניס אמנם החזון איש (או"ח סי' ו' אות י') ביאר באופן לדון ,מה הדין בעיבוד על ידי כח החשמל ,שסדר
את העורות בצורה ידנית ,ולאחר שלשה ימים אחר וז"ל ,והנה אינו מובן ,מה לי רגע אחת ומה לי העיבוד הוא שמכניסים את העורות לתוך חבית
כשהעור כבר מעובד חלקית ,מסובבים את החבית דבר הנמשך ,אם באמת רגע ראשונה היא אדעתא ענקית עם סיד,
עם חשמל. דישראל וחשיב בזה לשמה ,כי נמשך הדבר מאי שרויים העורות
הוי ,למה יחזור הנכרי ויעשה אדעתא דנפשיה, בסיד לעיבודם ,אחר
עיבוד בסיד או בעפצים ב. ואי עביד הנכרי אחר כך סתמא ,נימא על דעת כך מוציאים (ושורים
ראשונה ,דגם כשישראל עושה אינו אסור בהה"ד צ'רצ'יק) הנקרא בחומר
ובעסקנו בענין עיבוד הקלף ,יש לנו לגעת וכל השערות יורדים
אלא כל מה שעושה סתמא חשיב לשמה.
במעט ,נגיעה של חיבה ,בשאלת עיבוד הקלף על על ידי שטיפה או על
ידי עפצים או בסיד .וכך שמעתי ממומחה ליצור ועל פי זה ממשיך החזון איש ,ולפי זה ,כל ידי מברשת ,בעת שהעורות שרויים בתוך הסיד,
קלף ,תיקון עורות הבהמה לכתיבה כפי הידוע שנעשה התחלת עבודה על ידי ישראל לשמו סגי, יש לערבב את הסיד מפעם לפעם ,שאם לא כן כל
היום ,תיתכן בשני אופנים .א' ,תיקון קל ,על ידי ואין צריך ישראל לעמוד על האינו יהודי בשאר הסיד ישקע למטה והעורות ישארו שרויים במים
ששורים את העור בסיד עד שהשיער נושר (לאחר
פעולות ,שהרי אפילו עומד על גביו אינו עושה ולא ייעבדו ,ופעולה זו של הערבוב ,יש העושים
השריה בסיד ,שורים גם בחומר הנקרא צ'רצ'יק שמשיר את
על דעת ישראל בדבר הנמשך ,אלא אנו מכשירין זאת על ידי כח גברא ויש שעושים ע"י כח חשמל,
השיער) ,ואחר כך מותחים אותו היטב עד שמתלבן,
משום סתמא לשמה ,אם כן כי אינו עומד על גביו וכך תיאר הדברים בשבט הלוי (ח"י סי' קע"ג) וז"ל,
ומייבשים אותו .בצורה זו הוא ראוי לכתיבה
גם כן ,ומיהו אם אין ישראל מתחיל בפעולה על ניעור העורות בבריכת מי הסיד מתבצע היום
בלבד ,ובצד בשר בלבד ,וכל עוד שהוא יבש ,והם
ידי עצמו או על ידי שעומד על האינו יהודי ברוב מפעלים על ידי מכונת עלעקטריק,
הקלפים שלנו שנהגו לכתוב עליהם סת"ם (והמנהג
ומצוהו ,לא סגי ,אף על גב דהבעלים אמר בפיו המסבבת גלגל לאורך חלק העליון של הבריכה,
הזה הוא כבר מימות הגאונים והראשונים) .הצורה השניה,
שנותן העור לעבדו לשם ספר תורה ,שאין ונתברר שמטרה כפולה בתנועה ,א' ,כדי שלא
תיקון גמור על ידי חומרים נוספים ,כגון עפצים,
מחשבת בעלים קובע ,אלא בעינן מחשבת פועל, ישקע הסיד בתחתית הבור ,והעורות למעלה
שמשנים את טבעו של העור ,ואז העור ראוי
ואפשר דהיינו דהצריכו הגאונים שיסייע ישראל במים צלולים אפשר שיתרקבו ,ב' ,על ידי ההנעה
לייעודים רבים כמלבושים ונעליים ,וכמו
בתחילה ,שעל ידי סיוע מקרי עובד ,ומהני הנמרצת נספג כח הסיד היטב בפנימיות העורות
שעושים היום רצועות תפילין ,ולהבדיל ,חגורות
מחשבתו לקבוע לספר תורה ,ומוסיף החזון איש וכו' ,ולפי זה השאלה ,דלפי מציאות זו פעולת
נעליים וכדו' ,וזהו מליח וקמיח ועפיץ שאמרו
חידוש גדול ,ואפשר דאף לדעת הרמב"ם דלא מכונת הניעור בזמנינו הוא ממש מיסודי העיבוד,
בגמרא כדלהלן.
מהני ישראל עומד על גבי אינו יהודי ,דלא מאי טעמא שלא לדרוש מבעלי המפעלים
והנה ,איתא במשנה (מגילה יז ,).היתה כתובה כהרא"ש ,מכל מקום אם ישראל עצמו התחיל שמכונת הניעור יתבצע על ידי כח יד אדם לשמה,
בסם ובסיקרא ובקומוס ובקנקנתום ,על הנייר ועל בעבודה והאינו יהודי גומר סגי ,משום דעכשיו כמו בהנעת הגלגלים לטויית ציצית ,ולא מעשה
הדפתרא לא יצא ,עד שתהא כתובה אשורית ,על סתמא לשמה. קוף על ידי מכונה אלעקטרית ,ע"כ.
הספר ובדיו ,ע"כ .ובגמרא (שם יט .וכן בגיטין כב).
ומסיים דבריו הנוגעים לענינינו ,ונראה דאין הנה כתב הרא"ש בשם רבינו ברוך בעל ספר
ביארו' ,דיפתרא' דמליח וקמיח ולא עפיץ ,ע"כ.
צריך עבודת אדם ,אלא אפילו גמר קוף עבודתו, התרומה (הלכות ספר תורה סי' ג') וז"ל ,אבל בעיבוד לא
כלומר שהעיבוד הנצרך לקלפים הוא על ידי
(ולא דמי לגט דבעינן כתיבה ,וגם בנכרי פסול התם) ,וכן בטוית בעינן אלא תחילת העיבוד ,כשישים העור בתוך
עיפוץ -עם עפצים .ובגמרא (שם ט ).משמע דכן
ציצית ,אי טוה על ידי דשקיל בדקא דמיא על הסיד שיאמר אז 'אני עושה לשם ספר תורה' ,ואז
הוא הדין בתפילין ומזוזות.
מכונה שטוה סגי ,דכיון דכח ראשון הוי לשמה, יעשה העובד כוכבים לדעת ישראל כשאמר לו
אמנם ,בגמרא (מנחות לא ):לגבי ספר תורה הוי ליה אילך סתמא לשמה ,ואין צריך כח אדם, עשה כך ,וכיוצא בזה מצינו פרק אין מעמידין (כו,):
שנקרע איתא ,אמר רב זעירא אמר רב חננאל אמר ע"כ. לרבי יהודה בעי מילה לשמה ,ואפילו הכי ימול
רב ,קרע הבא בשני שיטין יתפור ,בשלש אל עובד כוכבים ואל ימול כותי ,ולא אמרינן עובד
ובשבט הלוי (בתשובה הנ"ל) הכריע בזה בזה"ל, כוכבים אדעתא דנפשיה קא עביד ,כיון דברגע
יתפור ,אמר ליה רבה זוטי לרב אשי ,הכי אמר רבי
נהי דאנו מחמירים לכתחילה כראוי לנו שיהיה נעשית ודאי הוא עושה על דעת מה שישראל אומר
ירמיה מדיפתי משמיה דרבא ,הא דאמרינן בשלש
לשמה כל הזמן ,מכל מקום אם בתחילה הניח לו ,וכן כ' בעל העיטור ז"ל דסגי בעובד כוכבים
אל יתפור לא אמרן אלא בעתיקתא ,אבל חדתתא
ישראל לשמה ,ובאמצע מפעיל גם כן לשמה את שיעבדנו לשמן ,ע"כ.
לית לן בה ,ולא עתיקתא עתיקתא ממש ולא
מכונת הניעור ,אלא אולי יש חסרון כח גברא שאין
חדתתא חדתתא ממש ,אלא הא דלא אפיצן הא
לנו מקור כל כך לפסלו ,לפענ"ד מעיקר יסוד בשולחן ערוך (סי' ל"ב ס"ט) הביא מחלוקת
דאפיצן ,ע"כ .וביאר רש"י ,אפיצן ,הוי שחור
ההלכה אין להרהר לפסלו ,ומודינא דמחשיבות הרמב"ם (פ"א מתפילין הי"א) והרא"ש (הנ"ל) אם מותר
כעתיקא ,אפיצן מתוקן הקלף בעפצין שקורין
המצוה לעשות בעצמו לכתחילה ,וכן היה דעת לעבד על נכרי וישראל עומד על גביו ,ודעת
גל"ש ,ע"כ.
גאוני ישראל ,כי עלינו להחמיר בעבוד לשמה הרא"ש שכשר אם ישראל עומד על גביו וסייעו,
מתחלת העבוד עד סופו בכל הפעולות המשתנות, וביאר המשנה ברורה (סקכ"ח) וז"ל ,דסבירא ליה
0
ומסיים החתם סופר דבריו ,ולפי זה ,כל ולהחליקו ,ואפילו אם היו חולקים העור לשנים ובתוס' (שם ד"ה דלא אפיצן) כתבו וז"ל ,דלא
שנקלף הנוגע בבשר ממש ,שוב לא איכפת לן אי היה צריך לגרר ממנו כך ,ומצד הבשר גוררים אפיצן ,משמע דספר תורה כשר בלא אפיצן,
איכא עור דק שהיה אפשר לגררו ולא גררו ,רק הרבה ,עד שאין נשאר אלא הקלף בלבד ,ע"כ. והקשה ר"מ מהא דאמרינן פרק המוציא יין (שבת
שלא יהיה מאותו הנוגע בבשר ממש ,ולזה כל עט ):גבי ספר תורה על הגויל ועל הדוכסוסטוס
הסופרים העובדים קלפים מומחים הם ,ואין ולהבנה נכונה ,נתאר את מציאות הדברים, כשירה ,משמע אבל דיפתרא דמליח וקמיח ולא
לחוש שלא יסירו הנוגע בבשר ,והתפילין כשרים, בקלף יש שלשה שכבות ,השכבה החיצונה מצד עפיץ לא ,ועוד קשה היאך אנו כותבין ספר תורה
וכן דעת נשמת אדם ,אלא שבפירוש הענין נטיתי שיער נקרא 'ליצה' והוא מבריק ,השכבה על הקלפים שלנו ,הא אינם מעופצין ,וכן גיטין
מדרכו קצת ,ע"כ. האמצעית הוא עור רגיל ,והשכבה הפנימית מצד שאנו כותבין בקלפין שלנו ,ובפרק שני דגיטין
הבשר זהו שכבה שמגררים אותו והוא נראה כמו (יט ).משמע דווקא בדאפיצן כותבין אבל לא אפיצן
ובביאור הלכה (סי' ל"ב ס"ז ד"ה לתקנו) הזכיר בשר רך ושומן ,והוא קרומים דקים נוצצים לא ,דיכול להזדייף ,ומיישבים התוס' ,ומפרש
בקיצור דברי החיי אדם וז"ל ,ואם גרד יותר מזה, ומבריקים כעין קשקשים ומתקלפים בקלות על ר"מ דתיקון שלנו חשיב כאפיצן ,תדע דהא קמן
עיין בנשמת אדם ,דעתו דלא מקרי תו קלף ,אמנם ידי מחט או סכין ,וכהיום מסירין מצד הבשר את דאין יכול להזדייף ,והא דמשמע בגיטין בדלא
מציין הביאור הלכה ,ובחתם סופר (או"ח סי' ג') כל מה ששייך לגרר ,דהיינו את כל הקרומים, אפיצן יכול להזדייף ,היינו בקלפים שלהם שהיו
משמע שמקל בזה ,ע"כ. והחלק האמצעי נשאר ,יש קלף שנשאר עליו עושים בהם תיקון של עיפוץ דקודם עיפוץ יכול
השכבה החיצונית ה'ליצה' ,ויש שמגררים גם את להזדייף ,ונקרא דיפמרא ופסול ,ע"כ .וכך כתבו גם
ובאמת ,אף שהחתם סופר כתב שכדבריו כן שכבה זו ,ונשאר רק החלק האמצעי. במגילה (יט .ד"ה דיפתרא) וז"ל ,ותירץ רבינו תם
דעת הנשמת אדם ,לכאורה נראה שאין דבריהם
שהסיד שאנו נותנין בקלפים שלנו מהני כעפצים,
מכוונים ,שלדעת החיי אדם לא סגי במה שקילף אמנם יש לנו להבין איזה שכבה מהעור נקרא
ע"כ.
קצת מה שנוגע בבשר ,אלא צריך לקלוף הרבה, 'קלף' ,ואיזה שכבה נקרא 'דוכסוסטוס' ,דהנה
כדי שלא יקרא דוכסוסטוס ,וכמו כן יש להיזהר כתב בשולחן ערוך (הובא לעיל) 'וקלפים שלנו שאין והרא"ש (גיטין פ"א סי' י"א) הביא דברי רבינו תם
מאוד שלא לקלוף רק מעט מן המעט מצד השער חולקים אותם ,יש להם דין קלף ,וכותבים עליהם וקבלם למעשה ,אבל דחה ראייתו מהגמרא
כדי שלא לבטל ממנו שם קלף כפי שביאר בארוכה, לצד בשר ,שמה שמגרדים קליפתו העליונה במנחות הנ"ל וז"ל ,ועוד הביא ר"ת ז"ל ראיה
אבל החתם סופר לא נחית לחלק כמה גירר מצד שבמקום שער אינו אלא כדי מה שצריך לתקנו דאשכחן ספר תורה כשרה בלא עפיץ ,דאמרינן
השער ,העיקר שגירר מצד הבשר מה שנוגע ולהחליקו ,ואפילו אם היו חולקים העור לשנים בפ' הקומץ רבה (מנחות לא ):גבי קרע הבא בשני
בבשר ,ובזה מכשיר הקלף באופן שהוא 'טובה היה צריך לגרר ממנו כך ,ומצד הבשר גוררים שיטין יתפור ,דמשני הא דעפיץ הא דלא עפיץ,
כפולה' כלשונו. הרבה ,עד שאין נשאר אלא הקלף בלבד', אלמא דכתבינן ספר תורה בדלא עפיצן ,וה"ר
יחיאל ז"ל היה דוחה ראיה זו ,והיה מפרש הא
ומה שיוצא מזה למעשה ,שלדעת החיי אדם, ברם ,כתב החיי אדם (נשמת אדם כלל י"ד סק"ג) וז"ל,
דעפיץ שהקרע מתחבר יפה אז אפילו בג' שיטין
יש להקפיד ליקח קלף שישעליו השכבה העליונה ולכן נראה לי דהקליפה הדקה הסמוכה לבשר היא
יתפור ,כמו כוורת אפוצה בפרק תשיעי דאהלות,
הנקרא 'ליצה' ,שעל ידי זה מסיר ממנו החשש נקראת 'דוכסוסטוס' ,והקליפה הדקה שבמקום
ע"כ.
שגירד את השכבה הנקרא 'קלף' ,אבל לדעת השער היא נקראת 'קלף' ,וכשחולקין לשנים אזי
החתם סופר לכאורה אין קפידא בדבר. כל חלק נקרא על שם הקליפה הדקה ,ועכשיו שאין אמנם הרא"ש עצמו (סוף הלכות ספר תורה) הביא
חולקין ,אם יגרור לצד השיער אם מעט אם הרבה, תשובה בשם ספר העיתים ,וכתב שם בין הדברים
ובשבט הלוי (ח"י סי' קע"ה) כתב בענין זה וז"ל, על כרחך מה שנשאר הוא דוכסוסטוס ,ואם יגרור וז"ל ,מיהו בשנים האלה כיון שאין מי שיודעים
השאלה וספק בענין גרירת הליצה העליונה מצד לצד הבשר יהיה הנשאר קלף ,אך כיון דבעל כרחך לעשות אותו גויל כתיקנו וכי אתו לעפוצינהו
השער של הקלף ,שסופרים מומחים מענה בפיהם צריכין לגרור לצד השיער הקליפה הדקה ,אם כן טורחין הרבה ,ורוב הציבור סמכו עליו כדאשכחן
דקשה להם הכתיבה אם לא נגררת קליפה כלל, קשה ,הא נשאר הדוכסוסטוס ,על זה כתבו דרב משה סמך עליו ,וקא קרו ביה בציבור ,לבד
וטענתם שאם מה שנקרא ליצה עדין בקלף ,קשה הפוסקים שמה שאנו מגררים לצד השיער הוא רק המהדרין ומדקדקין במצוות לא קרו אלא בגויל
גמישת הקלף ,והסופרים החשובים ומומחים לתיקון להעביר השיער ,ובלאו הכי צריך לגרר זה, כהוגן ,ע"כ .ומשמע דהקלף שלנו שאינו מעובד
מעידים מנסיונם שמתהוים סדקים בדיו מקשיות והקליפה הנשאר תחתיו הוא נקרא קלף ,ואמנם בעפצים אינו מהודר ,והא רק מכורח המציאות.
הקלף בפרשיות של ראש שנפסלו תוך זמן קצר אם לא יגרור מצד הבשר גם כן רק מעט הוא גם כן ואכן יש קהילות מבני תימן שמקפידים עד היום
מכתיבתם ,ועל כן נפשו בשאלתו ,אם יש לסמוך רק לתיקון ,ואם כן נשאר הקליפה הנקרא לכתוב הסת"ם על קלף המעובד בעפצים הנקרא
הלכה למעשה לכתחילה על תשובת מרן החתם דוכסוסטוס ,ומאי חזית ליתן לו שם קלף ,על זה 'גויל' (לאחר שמפרידים הקלף מהדוכסוסטוס ,מה שלא
סופר (או"ח סי' ג') ,שמקיל בזה נגד הנשמת אדם כתבו הפוסקים שגוררין הרבה לצד הבשר ,ואם כן מתאפשר בקלפים שלנו ,כדלקמן).
שמחמיר לפסול בזה ,ודן בזה ומכריע למעשה לא נשאר רק חלק העבה ונקרא קלף ,ע"כ.
בזה"ל ,ועל כן אומר בטח ,דאם נכון הדבר שבלי קלף עם ליצ'ה ג.
הסרת הליצה יתכן שמתקלקל הכתב על ידי ובחתם סופר (או"ח סי' ג') השיב לשואל מה
סדקים ,ואם נכון שהליצה הוא רק חלק דק ,שיש דעתו על דברי החיי אדם ,ושקיל וטרי בדברים כתב בשולחן ערוך (סי' ל"ב ס"ז) וז"ל ,הלכה
לתלות שבודאי נשאר עוד עור של קלף מתחתיו, אלו ,וכך כתב שם ,לדידן דאינן בקיאים לחלוק למשה מסיני ,תפלין על הקלף ולא על
אז מטינא שיבא מכשורא אם רבנים מובהקים העור לשנים ,אבל מכל מקום מקלפים ממנו עור הדוכסוסטוס ולא על הגויל ,כותבין על הקלף
יסכימו עמהם ,ע"כ. דק על ידי גרירה ,ומשליכים אותה כי לא תצלח במקום בשר ,ואם שנה פסול ,מהו קלף ומהו
למלאכה ,אם אותו גרירה הוא מצד עליון ,וצד דוכסוסטוס ,העור בשעת עבודו חולקין אותו
והנה במה שכתב השבט הלוי שקלף עם ליצה הבשר לא נגרר כלל ,הרי הוא כעין דוכסוסטוס לשנים ,וחלק החיצון שהוא לצד השער נקרא קלף,
קשה לכתוב עליו ,שמעתי מכמה סופרים שבימיהם שאי אפשר לכתוב בנחושתו ,ועל כרחך והפנימי הדבוק לבשר נקרא דוכסוסטוס ,ולפי זה
מומחים ,שכהיום דוקא הקלף עם הליצה הוא לכתוב במקום שיער ,דכשר למזוזה ופסול כי אמרינן כותבין על הקלף במקום בשר ,היינו
היותר מובחר לכתיבה טובה יפה ומהודרת ,אמנם לתפילין ,ואם נגררה בתחתיתו אפילו קליפה דקה במקום היותר קרוב לבשר ,דהיינו במקום חבורו
ברוב ככל הכשרויות המהודרות אין מקפידים מן הדקה רק שהוסר משם פנים הנוגע בבשר ממש, כשהוא דבוק לדוכסוסטוס ,וקלפים שלנו שאין
להשאיר הליצה על הקלף ,אם כי מצוי הרבה מאוד אם כן הרי הוא טובה כפולה שכותבין בנחושתו חולקים אותם ,יש להם דין קלף ,וכותבים עליהם
קלף עם ליצה. וגם הרי הוא עבה ומעובה יותר מדוכסוסטוס לצד בשר ,שמה שמגרדים קליפתו העליונה
שבימיהם ,ויפה ומתקיים למזוזה גם כן. שבמקום שער אינו אלא כדי מה שצריך לתקנו
היוצא למעשה מכל הנתבאר:
נכון להקפיד שכל העיבוד ,כולל היפוך העורות בתוך החבית ,יהיה ע"י ישראל לשמה ,אמנם יש להקל אחר שלשה ימים שכבר נעשה העור מעובד. א.
בזמן חז"ל עיבדו את העורות עם עפצים ,מזמן הגאונים והראשונים ועד זמנינו העיבוד נעשה על ידי סיד ,ויש מקהילות תימן שמעבדים בעפצים. ב.
הרצועות לתפילין מעבדים גם כהיום על ידי עפצים (וגם על ידי סיד). ג.
יש הידור ליקח קלף לתפילין עם השכבה החיצונית המבריקה הנקראת 'ליצה'. ד.
יו"ל לזכות ולרפואת מרן רבינו ישראל בן לאה אסתר,
נערך ע"י :לוי יצחק בהגה"צ רצ"ה ויזניצר ,מודיעין עילית.
הרב שמואל שמעלקא בן פייגא לאה ,הרב חיים מאיר בן גיטל ,הבה"ח יוסף יששכר דב בן מרגלית,
להערות והארות L7133800@gmail.com 05271-33800 היניק פסח בן ביילא מלכה .רעכיל בת פייגא פעסיל ,שרה בת קריינדל דישנא ,לרפו"ש בתושח"י
