משנת אברהם · Mishnas Avraham — נח (2026-10-12)

משנת אברהם
פרשת
נח
שנת תשפ"ז
שנה גליון
ג ה מתורתו של הגה"צ רבי אברהם יעקב הכהן פאם זצ"ל
ספר בראשית – הלימוד שלנו למידות טובות וישרות
הגמרא (סנהדרין קח ,ב) מתארת את החיים בתיבה ,כאשר אליעזר עבד אברהם לימוד המידות והיושר מתוך עובדות בהנהגת האבות
שאל את שם בן נח כיצד הסתדרו שם ,שם השיב לו שהיה להם טורח גדול עד ספר בראשית נקרא בפי חז"ל "ספר הישר" .בגמרא (עבודה זרה כה ,א) מובא:
מאוד ,כיון שהיה צריך להאכיל את כל בעלי החיים בדיוק בזמן שלהם ,אלו ביום "וידום השמש וירח עמד עד ִיִ קֹום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר"
ואלו בלילה .זוהי הוכחה ברורה למידותיו של נח ,שהיה מסוגל לסבול ולדאוג (יהושע י ,יג) ,מאי ספר הישר ,אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן ,זה ספר
לכל החיות והבהמות במשך שנה שלימה. אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים ,שנאמר (במדבר כג ,י) "תמות נפשי מות
ישרים" ,ע"כ .יש כמה תארים שניתנו לאנשי מעלה ,אך התואר שהתורה בחרה
דיבורו של תלמיד חכם
לתת לאבות הוא "ישרים" .זהו התואר הגדול ביותר ששייך באדם ,כמו שכתוב
עוד לימוד חשוב שביכולתנו ללמוד הוא ענין הדיבור בלשון נקיה .בגמרא (פסחים
(קהלת ז ,כט) "אשר עשה האלקים את האדם ישר" .הקב"ה רוצה שיהיה האדם
ג ,א) מובא :אמר רבי יהושע בן לוי ,לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו ,שהרי
ישר – בעל השקפה ישרה ,מידות ישרות והנהגה ישרה.
עיקם הכתוב שמונה אותיות ,ולא הוציא דבר מגונה מפיו ,שנאמר (ז ,ח) "מן
הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה" .התורה יכלה לכתוב בקיצור רש"י בתחילת פרשת בראשית מקשה מדוע התחילה התורה בבריאת העולם ,הרי
"הטמאה" ,אך האריכה וכתבה "אשר איננה טהורה" כדי ללמדנו שצריך לדבר היה עליה להתחיל מהמצוה הראשונה שנצטוו בה ישראל – "החודש הזה לכם"
תמיד בלשון נקיה .ופירש רש"י שם ,שאף על פי שבמקומות אחרים רגילה התורה (שמות יב ,ב) .ותירץ רש"י על פי הפסוק (תהלים קיא ,ו) "כח מעשיו הגיד לעמו
לכתוב "טמא" כשהדבר נצרך לגופו ,כאן האריכה התורה בשמונה אותיות נוספות לתת להם נחלת גוים" .אולם ,אפשר לתת עוד טעם ,שכיון שספר בראשית הוא
כדי להרגילנו לחזר אחר לשון נקיה" ,א שענערע אויסדרוק" [ביטוי יפה יותר]. לימוד על ישרות ,הדרך הטובה ביותר ללמוד כיצד להיות ישר אינה על ידי ציוויים,
אלא על ידי דוגמא חיה ומעשה רב .האדם צריך לראות כיצד גדולי המידות הנהיגו
במסכת עירובין (סה ,ב) נאמר" :בשלשה דברים אדם ניכר – בכוסו ,ובכיסו ,ובכעסו.
את חייהם .בתורה אין הרבה אזהרות מפורשות לגבי מידות ,אף על פי שהן העיקר,
ואמרי ליה אף בשחקו" .ובמסכת דרך ארץ זוטא (פרק ד הלכה ג) מובא ענין זה בנוסח משום שמידות אינן נמסרות בדיבור בלבד – מהי מידה טובה ומהי מידה רעה.
אחר" :בארבעה דברים תלמידי חכמים ניכרים – בכיסן ,בכוסן ,בכעסן ובעטיפתן .ויש ואפשר שמשום כך התחילה התורה בבראשית ,שהוא ספר של דוגמאות וסיפורים
אומרים אף בדיבור" .ואין מדובר כאן רק על הימנעות מדיבורים אסורים כמו לשון על האבות הישרים ,שממנו אנו יכולים אנו ללמוד כיצד להנהיג את חיינו.
הרע ורכילות ,אלא על עצם סגנון הדיבור .דיבורו של תלמיד חכם שונה ומכובד יותר
משל שאר בני אדם" .אן אנדערע שפראך" [שפה אחרת] ,שהרי אדם ניכר בדיבורו, מידותיו ותאריו של נח
ועל כך יש להמליץ את הפסוק (שיר השירים ה ,ו) "נפשי יצאה בדברו". גם פרשת נח מלאה בשיעורים שאפשר ללמוד על הנהגה וישרות המידות .מנח,
למשל ,אפשר ללמוד את מידת הסבלנות .התורה נותנת לו את התואר "צדיק
דוגמה חיה לכך היתה אמי מורתי ע"ה [שנפטרה בגיל מופלג מעל שנות התשעים,
תמים" ,ורש"י (עבודה זרה ו ,א ד"ה תמים) מפרש שהכוונה היא לאדם עניו ושפל
והיארצייט שלה חל בו' במרחשון] .במשך כל שנות חייה הארוכות ,מעולם לא
רוח .וכתב הרמב"ן על זה שזוהי מידה טובה ביותר ,מפני שכאשר האדם עניו ,הוא
נשמע מפיה דיבור שאינו "איידל" [עדין ואצילי] .דיבורה היה תמיד כסולת
רחוק ממידת הכעס והקפדנות ,אינו צריך לכבוד ,ואינו דורש מאחרים שיעשו
נקיה .היא מעולם לא כעסה ,וכאשר הוצרכה להזהיר ילד מפני סכנה ,עשתה זאת
רצונו ,והוא "ריין" [נקי] מתרעומת והקפדות.
בלשון נקיה ורכה ,מה שהעיד על כך שגם מחשבתה ודעתה היו נקיות וטהורות.
בפסוק (ו ,ט) כתוב "אלה תולדות נח נח איש צדיק" .חז"ל מפרשים את כפל הלשון
ההשפעת הדיבור על חינוך הילדים של השם "נח" בכך שהוא היה נוח לשמים ונוח לבריות .מלבד התואר "צדיק תמים",
לעומת זאת ,לפעמים שומעים הורים המשתמשים כלפי ילדיהם בלשונות גנאי [כמו יש לו תואר של אדם שהוא נוח" .א גרינגער מענטש ,א לייכטער מענטש און א זיסער
"חמור"" ,טיפש"" ,בהמה"" ,שוטה"] ,או ביטויי זלזול מעליבים [כגון "שלומיאל" מענטש [אדם נוח ,אדם קליל ,ואדם מתוק לבריות] .ובמדרש (בראשית רבה פרשה
(" ,)clumsyטיפש מטופש" ,או "סתום את הפה" ( .])shut upוקשה לומר ,אבל ל סימן ה ,והובא גם בדעת זקנים ,נאמר עליו שהיה נוח לעליונים ונוח לתחתונים.
לתועלת הענין ,גם כאשר ההורה לא מקלל את הילד עצמו אלא רק את המעשה ובזכות מידת הסבלנות שלו ,זכה נח להינצל ולהציל את העולם כולו .בגמרא מובא
שלו ,כגון שאומר לו "עבודה גרועה" (" ,)lousy jobגעשמאקע לשונות!" ["איזה שנח היה בכלל גזירת המבול ,אלא שבפסוק האחרון בפרשת בראשית כתוב "ונח
לשונות 'יקרות ויפות'!"] ,קשה מאוד על האוזן לשמוע שפה כזו ,והיא משאירה מצא חן בעיני ה'" .ומהו החן שלו? בספר חרדים (מצות התשובה פרק ד) מובא שמי
על הילד רושם רע ועמוק מאוד! וברבות השנים ,כאשר הילד גדל ,ההורים צריכים שאינו כועס מוצא חן בעיני ה' ,ובאדם שאינו כועס קיימת מידת הסבלנות .בתוספת
לקחת אותו לאנשי טיפול ( )therapistופסיכולוגים ,והם אומרים שהילד סובל לתפילת מוסף של ראש השנה ,בברכת הזכרונות ,אנו אומרים" :וגם את נח באהבה
מרגשי נחיתות עמוקים ( ,)inferiority complexוכאשר הם מנסים לברר כיצד זכרת ,ותפקדהו בדבר ישועה ורחמים בהביאך את מי המבול" .מדוע באמת זכה
נראו חייב בילדותו ,מתגלה בסופו של דבר שההורים דיברו אליו בשפה המזלזלת לאהבה כזו מאת ה'? בגמרא (פסחים קיג ,ב) נאמר שיש שלשה שהקב"ה אוהבם,
הזו ,והמילים הללו נחרתו בנפשו והותירו בה פצע ,שגורם לו לאחר מכן לתרעומת והראשון שבהם הוא מי שאינו כועס .המהרש"א שם מבאר שמי שהוא אהוב ונחמד
קשה כלפי הוריו וכלפי החינוך שקיבל .ושורש כל הנזק הזה הוא מדיבור שאינו נקי. למטה ,בין הבריות ,הוא ממילא אהוב ונחמד גם למעלה ,בשמים .ומכאן מבואר שמי
שאינו כועס ,הקב"ה אוהבו ,ובזכות זה הציל נח את עצמו ואת כל העולם כולו.
לשון נקיה בשלום בית ובחיי היום-יום
גם בענין שלום בית ,דיבור שאינו נקי הוא עיכוב וסכנה גדולה .אדם המטיח צדיק יסוד עולם כפשוטו
באשתו מילים קשות בשעת כעס ,צריך לדעת שלנשים יש תשעה קבים של דבר זה מסביר כפשוטו ממש את המאמר "צדיק יסוד עולם" .בדרך כלל מפרשים
רגישות ( ,)sensitivityומילים כאלו נשארות בזיכרון לאורך זמן ומחריבות את שבזכותו של הצדיק יש הצלה לעולם ,אך אצל נח אפשר לפרש זאת ממש
שלום הבית .יש פתגם ביידיש" :א קלאּפ פארגייט ,און א ווארט באשטייט" [מכה כפשוטו ,שהוא הציל את העולם על ידי המידות שלו .אדם שאין בו מידות כאלו
עוברת ,אך מילה נשארת בזיכרון לתמיד]. של עניו ,סבלן ושפל רוח ,אינו מסוגל לחיות בתוך התיבה במשך שנה שלימה.
מדבר בצורה כזאת ,אף על פי שלצערי אני שומע זאת כסדר .אמנם אין בזה ובכלל ,הדבר נכון גם לגבי שימוש בלשונות רחוב ,סלנג ,או דיבור מרושל
איסור לשון הרע ,רכילות או אונאת דברים ,אך האם זו לשון נקיה? בן תורה ( )sloppyשאינו מתאים לבן תורה ,כמו “"[ ”Whatchamacallitאיך קוראים
צריכה להיות כולו כבוד; דיבורו בנחת ובנעימות עם הבריות ,ו"איידעלע שפראך" לזה?"] ,שמלבד הלשון המרושלת ,מילים אלו מראות שהאדם לא חשב לפני
[שפה אצילית ועדינה] ,וסגנון זה הוא הסימן לכך שגם מחשבתו ודעתו נקיות. שדיבר .איזה סגנון דיבור זה? קשה לאוזן לשמוע מילים כאלו .אדם חשוב אינו
פולמוס חידוש מצות התכלת של האדמו"ר מראדזין
היכן מצינו מלאכת קושר ומתיר במשכן ,ומתרץ בגמרא" :שכן ציידי חלזון קושרין כתוב בפרשה (ט ,כג)" :ויקח שם ויפת את השמלה" .ומפרש רש"י שהתורה כתבה
ומתירין הרשתות לצוד אותם" .והקשה הרדב"ז ,מהיכן היה להם חלזון במדבר ,הלא "ויקח" בלשון יחיד ,כי ֵֵׁשם היה זה שהזדרז והתאמץ ראשון בשביל המצוה,
הוא נמצא בחלקו של זבולון .ותירץ שבחלקו של זבולון היה ,ושם היה עולה מאליו ובזכות המאמץ הזה זכו בניו למצות ציצית .בעקבות זאת נבוא לדבר על אחד
מן הים אל היבשה ,והיו מלקטין אותן ,ואחר שגלו ישראל לא היה עולה מאליו ,וכן הענינים הנוגעים למצות ציצית ,שהסעיר את עולם התורה בדורות האחרונים –
המדבר לא היה רחוק מים סוף ,ולא היה שם אלא בכמות מועטת ,והולכין לשם פולמוס התכלת של האדמו"ר מראדזין.
וצדין אותו ,עיי"ש .הרי מבואר להדיא כבעל התכלת ממש ,שיש נפק"מ בין חלקו
חידוש התכלת על ידי האדמו"ר מראדזין
של זבולון ששם עולה מאליו ,לבין המדבר ששם היה צריך לצוד אותו.
ו) כאמור לעיל ,מצות עשה מן התורה להטיל תכלת בציצית ,כמו שכתוב "ונתנו
ומה שהקשו מהרמב"ם שכתב שנמצא בים המלח ,צ"ל שאין כוונתו למה שאנו על ציצית הכנף פתיל תכלת" .אכן ,כתב החינוך (מצוה שפו)" :וזה ימים רבים
קוראים ים המלח ,שהרי שם אי אפשר לבעלי חיים לחיות כמובן ,רק הכוונה לישראל לא שמענו מי שזכה לתכלת בטליתו" .והרי מחבר ספר החינוך מיוחס
לימים גדולים ( )oceansשיש בהם מלח ,שלא כנהרות גדולים שהמים בהם לדעת רבים לרבי אהרן הלוי [הרא"ה] ,והוא נפטר בשנת נ"ג [לפני למעלה משבע
מתוקים ואין בהם מלח .וראיה לדבר ,שהרמב"ם באגרות כותב" :אני עולה מאות שנה] ,וכבר בימיו כתב "זה ימים רבים" ,ומן הסתם קרוב הדבר לאלף שנה
בספינה בים המלח" ,וידוע שאין ספינות הנוסעות בים שאנו קוראים ים המלח, ויותר שאין לנו תכלת .ולמה באמת אין לנו תכלת? הטעם הפשוט הוא משום
ובהכרח צ"ל שכוונת הרמב"ם שהחלזון נמצא בים המלח היא לים הגדול שיש בו שאין לנו את החלזון כדי להוציא הצבע מדמו .או משום דברי הרמב"ם בפירוש
מים מלוחים ,ושם באמת נמצא החלזון. המשניות (מנחות פרק ד) שכתב" :ואין נמצא בעדתינו היום ,לפי שאין אנו יודעים
לצבעו" ,כלומר ,אין לנו את האומנות והבקיאות לצבוע אותו .ומשמע מהרמב"ם
האם יש ללבוש התכלת מדין ספק דאורייתא לחומרא
שהחלזון היה מצוי אצלם ,ורק חסרה להם הידיעה איך להפוך את הדם לצבע.
עוד טען בעל התכלת ,ואפשר שזוהי הטענה החזקה ביותר שלו על המתנגדים
לשיטתו ,דלּו יהא שאינם מסכימים לראיותיו ,מכל מקום לא יהא אלא לבן ,שהרי והנה בעל התכלת ,הגאון רבי גרשון הענך זצ"ל ,האדמו"ר מראדזין ,שחי לפני
'לבן' בציצית אינו בדוקא ,אלא כל צבע שאינו תכלת נחשב לבן וכשר לציצית למעלה ממאה שנה ,מספר בספרו 'שפוני טמוני חול' (נדפס בשנת תרמ"ז) שנסע
[כמבואר בגמרא (מנחות מ ,א)] ,ואם כן ממה נפשך ,אם צבע זה הוא באמת התכלת לעיר נאפולי שבאיטליה ,השוכן על שפת הים התיכון ,ושם מצא דג בשם 'דיונון'
האמיתית ,הרי שהאדם מקיים את מצות תכלת מהתורה בהידור ,ואם אינו תכלת הרי המתאים מאוד לתיאורי חז"ל על החלזון ,והוציא הצבע מהחלזון בעודו חי ,והיו לו
הוא נחשב לצבע לבן שכשר לציצית ,ואיזה הפסד יש בלבישתו ,ואם כן יש להטילו שִצבעו אינו משתנה בזמן .ובשנת תרמ"ח כתב עוד ספר בשם 'פתיל תכלת' סימנים ִ
בציצית כדי לקיים את מצות תכלת מדין ספק דאורייתא לחומרא .וכבר הזכרנו לברר מה שמצא ,ובו גם דברי התעוררות בנגלה ובנסתר בענין מצות תכלת .ובשנת
שמטעם זה יש מן הגדולים שלבשו את התכלת הזו בצנעה ,אלא שלא רצו לקבל תרנ"ב כתב ספר שלישי בשם 'עין התכלת' לתרץ כמה קושיות שהקשו העולם על
אחריות וליתן לזה הכשר בפרהסיא ולשנות המנהג המקובל מהדורות הקודמים, שיטתו .ואחד מגאוני הזמן שלא רצה להסכים עמו בפרהסיא ,לבש תכלת בצנעה.
ואפשר שזה היה החשבון שלהם עכ"פ ללבוש בצנעה ,דאין הפסד ללבוש תכלת זו. גם המהרש"ם שהיה גדול בדורו ,לבש תכלת בצנעה ,וכתב בצוואתו שיקברו אותו
עם טלית שיש בה תכלת .וכמדומה שהגאון ר' איצל'ה פוניביז'ר גם כן לבש בצנעה.
אולם אחד מן הגדולים השיב שיש הפסד בלבישת החוטים האלו ,והוא על פי מה
אבל שאר גדולים לא לבשו אפילו בצנעה ,כי מכיון שפסקה התכלת מישראל לפני
שפסק הרמב"ם (פרק ב מהלכות ציצית הלכה ח) שחוטי הלבן צריכים להיות ממין
למעלה מאלף שנה ואין עליו מסורת ,אין להתחיל שוב מחדש .ושמעתי שפעם
הכנף ,דהיינו מאותו המין והצבע של הטלית עצמה .ומעתה ,לפי הצד שצבע זה
שאלו את החפץ חיים בענין זה ,והשיב" :איך האב נישט קיין כח פאר נייע זאכן"
אינו התכלת האמיתית ,אם כן אינו מצבע הטלית ,שהרי טליתות שלנו לבנים הם,
[אין לי כח לדברים חדשים] ,ולא אמר הן או לאו ,רק "איך האב נישט כח".
אם לא שיהא חוט אחד תכלת ממש ,ונמצא שלכאורה יש הפסד אם מטילים חוט
תכלת שהוא רק ספק. הטענות של גדולי הפוסקים כלפי תכלת ראדזין
וכאן כדאי להזכיר כמה מן הטענות של גדולי דורו של בעל התכלת נגד חידושו,
אולם בעל התכלת תירץ קושיא זו בב' דרכים .ראשית ,שדין "מין כנף" אינו אלא
אשר הוא עצמו דן בהרחבה בטענות אלו ומיישבם .א .במסכת מנחות (מד ,א) איתא,
לכתחילה בדאפשר ,אבל בדיעבד כשאי אפשר אינו מעכב כמבואר למעיין ברמב"ם
שהחלזון עולה מן הים אחת לשבעים שנה ,והרי דג זה שנקרא דיונון נמצא בים בשפע
שם ,ואם כן ,מאחר שזכינו למצוא את התכלת ,אפילו מי שמסופק בדבר מחויב
כל הזמן ,ולא רק אחת לשבעים שנה .ב .במסכת מגילה (ו ,א) מבואר שהחלזון נמצא
להטילו מדין ספק דאורייתא לחומרא ,ואינו מפסיד כלום ,דכיון שמחויב להטילו
בחלקו של זבולון ,על שם הפסוק בברכתו של זבולון (דברים לג ,יט) "ושפוני טמוני
מספק ,המצב הזה נחש כבר למצב של דיעבד ,ובדיעבד לכולי עלמא אינו מעכב מה
חול" ,וכל ישראל צריכים לו ,ואילו בעל התכלת מצא אותו בנאפולי שבאיטליה ולא
שאינו מצבע הטלית .עוד כתב ליישב – וקשה להבין סברתו בזה – שהחובה לעשות
בארץ ישראל .ג .עוד קשה ממה שכתב הרמב"ם (פרק ב מהלכות ציצית הלכה ב):
החוטים בצבע של הבגד נאמרה רק לגבי החוטים שמגיעים במקום חוטי הלבן ,והם
"ודמו שחור כדיו ,ובים המלח מצוי" ,והרי ים המלח נמצא בארץ ישראל ולא באיטליה.
ארבעה חוטי הציצית [לשיטת רש"י ,או ששה לשיטת הראב"ד ,או שבעה לשיטת
הרמב"ם] ,שעליהם נכתב בתורה המילה "הכנף" שמזה דרשו חז"ל שצריך לעשותם התשובות של בעל התכלת לגבי זמן ומקום החלזון
ממין הכנף לכתחילה ,והיינו שיהיו ממין הכנף גם בצבע .אבל אותן חוטי הלבן שבאים וכתב בעל התכלת ליישב ,שכוונת הגמרא היא שאחת לשבעים שנה החלזון עולה
במקום חוטי התכלת ,אפילו לכתחילה אין שום חיוב שיהיו בצבע של הבגד ,שהרי מעצמו ובשפע ,ואין צריך להתאמץ לצודו ,אבל בשאר שנים הוא נמצא בעומק הים
עליהם לא נכתב "הכנף" מין כנף .ואפשר שסברתו היא ,שאם האדם שם את החוט וצריך לצוד אותו .וכעין זה יישב דברי הגמרא במגילה ,שבחלקו של שבט זבולון
הזה במקום שהוא ספק תכלת ,אין בזה קפידא ,וצ"ע .ועכ"פ במסקנתו טען בעל נמצא החלזון בשפע ,אבל אפשר למוצאו בשאר מקומות גם כן בכמות קטנה.
התכלת נגד כל אלו שלא הסכימו עמו ,שבוודאי נכון לכולם ללבוש את חוטי התכלת ובאמת יש סיוע לביאורו מדברי הרדב"ז בתשובותיו (חלק א סימן תרפה) ,דהנה
הללו עכ"פ מטעם ספק .חובת טוויית חוטי הציצית לשמה. איתא בגמרא (שבת עד ,ב) שכל מלאכות האסורות בשבת היו במשכן ,ומקשינן
נערך משיעורים שנמסרו הדפסת הגליון מוקדשת על ידי הר"ר מנשה פרענקל ומשפחתו
בשנים :תשנ"ג (שלח), מכון עלה זית
לעילוי נשמת אביו הר"ר נפתלי הערץ בן הר"ר מנשה פרענקל ז"ל (נפטר י חשון) עריכת ספרים מרישא עד גמירא
publish@alehzayis.com 732.513.3466
תשנ"ו ,תשנ"ח להקדשות ,הערות ,ולקבלת הגליוןFor dedications, comments and to receive the gilyon: ravpam1229@gmail.com 908.956.1540 : FAX: 732.865.7002 732.387.7841
נא לא לקרוא בשעת חזרת הש"ץ וקריאת התורה
