gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

משנת אברהם · Mishnas Avraham — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: משנת אברהם · Mishnas Avraham

שבוע: נח (2026-10-12)

משנת אברהם · Mishnas Avraham — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫משנת אברהם‬ ‫פרשת‬ ‫נח‬ ‫שנת תשפ"ז‬ ‫שנה גליון‬ ‫ג ה‬ ‫מתורתו של הגה"צ רבי אברהם יעקב הכהן פאם זצ"ל‬ ‫ספר בראשית – הלימוד שלנו למידות טובות וישרות‬ ‫הגמרא (סנהדרין קח‪ ,‬ב) מתארת את החיים בתיבה‪ ,‬כאשר אליעזר עבד אברהם‬ ‫לימוד המידות והיושר מתוך עובדות בהנהגת האבות‬ ‫שאל את שם בן נח כיצד הסתדרו שם‪ ,‬שם השיב לו שהיה להם טורח גדול עד‬ ‫ספר בראשית נקרא בפי חז"ל "ספר הישר"‪ .‬בגמרא (עבודה זרה כה‪ ,‬א) מובא‪:‬‬ ‫מאוד‪ ,‬כיון שהיה צריך להאכיל את כל בעלי החיים בדיוק בזמן שלהם‪ ,‬אלו ביום‬ ‫"וידום השמש וירח עמד עד ִיִ קֹום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר"‬ ‫ואלו בלילה‪ .‬זוהי הוכחה ברורה למידותיו של נח‪ ,‬שהיה מסוגל לסבול ולדאוג‬ ‫(יהושע י‪ ,‬יג)‪ ,‬מאי ספר הישר‪ ,‬אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן‪ ,‬זה ספר‬ ‫לכל החיות והבהמות במשך שנה שלימה‪.‬‬ ‫אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים‪ ,‬שנאמר (במדבר כג‪ ,‬י) "תמות נפשי מות‬ ‫ישרים"‪ ,‬ע"כ‪ .‬יש כמה תארים שניתנו לאנשי מעלה‪ ,‬אך התואר שהתורה בחרה‬ ‫דיבורו של תלמיד חכם‬ ‫לתת לאבות הוא "ישרים"‪ .‬זהו התואר הגדול ביותר ששייך באדם‪ ,‬כמו שכתוב‬ ‫עוד לימוד חשוב שביכולתנו ללמוד הוא ענין הדיבור בלשון נקיה‪ .‬בגמרא (פסחים‬ ‫(קהלת ז‪ ,‬כט) "אשר עשה האלקים את האדם ישר"‪ .‬הקב"ה רוצה שיהיה האדם‬ ‫ג‪ ,‬א) מובא‪ :‬אמר רבי יהושע בן לוי‪ ,‬לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו‪ ,‬שהרי‬ ‫ישר – בעל השקפה ישרה‪ ,‬מידות ישרות והנהגה ישרה‪.‬‬ ‫עיקם הכתוב שמונה אותיות‪ ,‬ולא הוציא דבר מגונה מפיו‪ ,‬שנאמר (ז‪ ,‬ח) "מן‬ ‫הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה"‪ .‬התורה יכלה לכתוב בקיצור‬ ‫רש"י בתחילת פרשת בראשית מקשה מדוע התחילה התורה בבריאת העולם‪ ,‬הרי‬ ‫"הטמאה"‪ ,‬אך האריכה וכתבה "אשר איננה טהורה" כדי ללמדנו שצריך לדבר‬ ‫היה עליה להתחיל מהמצוה הראשונה שנצטוו בה ישראל – "החודש הזה לכם"‬ ‫תמיד בלשון נקיה‪ .‬ופירש רש"י שם‪ ,‬שאף על פי שבמקומות אחרים רגילה התורה‬ ‫(שמות יב‪ ,‬ב)‪ .‬ותירץ רש"י על פי הפסוק (תהלים קיא‪ ,‬ו) "כח מעשיו הגיד לעמו‬ ‫לכתוב "טמא" כשהדבר נצרך לגופו‪ ,‬כאן האריכה התורה בשמונה אותיות נוספות‬ ‫לתת להם נחלת גוים"‪ .‬אולם‪ ,‬אפשר לתת עוד טעם‪ ,‬שכיון שספר בראשית הוא‬ ‫כדי להרגילנו לחזר אחר לשון נקיה‪" ,‬א שענערע אויסדרוק" [ביטוי יפה יותר]‪.‬‬ ‫לימוד על ישרות‪ ,‬הדרך הטובה ביותר ללמוד כיצד להיות ישר אינה על ידי ציוויים‪,‬‬ ‫אלא על ידי דוגמא חיה ומעשה רב‪ .‬האדם צריך לראות כיצד גדולי המידות הנהיגו‬ ‫במסכת עירובין (סה‪ ,‬ב) נאמר‪" :‬בשלשה דברים אדם ניכר – בכוסו‪ ,‬ובכיסו‪ ,‬ובכעסו‪.‬‬ ‫את חייהם‪ .‬בתורה אין הרבה אזהרות מפורשות לגבי מידות‪ ,‬אף על פי שהן העיקר‪,‬‬ ‫ואמרי ליה אף בשחקו"‪ .‬ובמסכת דרך ארץ זוטא (פרק ד הלכה ג) מובא ענין זה בנוסח‬ ‫משום שמידות אינן נמסרות בדיבור בלבד – מהי מידה טובה ומהי מידה רעה‪.‬‬ ‫אחר‪" :‬בארבעה דברים תלמידי חכמים ניכרים – בכיסן‪ ,‬בכוסן‪ ,‬בכעסן ובעטיפתן‪ .‬ויש‬ ‫ואפשר שמשום כך התחילה התורה בבראשית‪ ,‬שהוא ספר של דוגמאות וסיפורים‬ ‫אומרים אף בדיבור"‪ .‬ואין מדובר כאן רק על הימנעות מדיבורים אסורים כמו לשון‬ ‫על האבות הישרים‪ ,‬שממנו אנו יכולים אנו ללמוד כיצד להנהיג את חיינו‪.‬‬ ‫הרע ורכילות‪ ,‬אלא על עצם סגנון הדיבור‪ .‬דיבורו של תלמיד חכם שונה ומכובד יותר‬ ‫משל שאר בני אדם‪" .‬אן אנדערע שפראך" [שפה אחרת]‪ ,‬שהרי אדם ניכר בדיבורו‪,‬‬ ‫מידותיו ותאריו של נח‬ ‫ועל כך יש להמליץ את הפסוק (שיר השירים ה‪ ,‬ו) "נפשי יצאה בדברו"‪.‬‬ ‫גם פרשת נח מלאה בשיעורים שאפשר ללמוד על הנהגה וישרות המידות‪ .‬מנח‪,‬‬ ‫למשל‪ ,‬אפשר ללמוד את מידת הסבלנות‪ .‬התורה נותנת לו את התואר "צדיק‬ ‫דוגמה חיה לכך היתה אמי מורתי ע"ה [שנפטרה בגיל מופלג מעל שנות התשעים‪,‬‬ ‫תמים"‪ ,‬ורש"י (עבודה זרה ו‪ ,‬א ד"ה תמים) מפרש שהכוונה היא לאדם עניו ושפל‬ ‫והיארצייט שלה חל בו' במרחשון]‪ .‬במשך כל שנות חייה הארוכות‪ ,‬מעולם לא‬ ‫רוח‪ .‬וכתב הרמב"ן על זה שזוהי מידה טובה ביותר‪ ,‬מפני שכאשר האדם עניו‪ ,‬הוא‬ ‫נשמע מפיה דיבור שאינו "איידל" [עדין ואצילי]‪ .‬דיבורה היה תמיד כסולת‬ ‫רחוק ממידת הכעס והקפדנות‪ ,‬אינו צריך לכבוד‪ ,‬ואינו דורש מאחרים שיעשו‬ ‫נקיה‪ .‬היא מעולם לא כעסה‪ ,‬וכאשר הוצרכה להזהיר ילד מפני סכנה‪ ,‬עשתה זאת‬ ‫רצונו‪ ,‬והוא "ריין" [נקי] מתרעומת והקפדות‪.‬‬ ‫בלשון נקיה ורכה‪ ,‬מה שהעיד על כך שגם מחשבתה ודעתה היו נקיות וטהורות‪.‬‬ ‫בפסוק (ו‪ ,‬ט) כתוב "אלה תולדות נח נח איש צדיק"‪ .‬חז"ל מפרשים את כפל הלשון‬ ‫ההשפעת הדיבור על חינוך הילדים‬ ‫של השם "נח" בכך שהוא היה נוח לשמים ונוח לבריות‪ .‬מלבד התואר "צדיק תמים"‪,‬‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬לפעמים שומעים הורים המשתמשים כלפי ילדיהם בלשונות גנאי [כמו‬ ‫יש לו תואר של אדם שהוא נוח‪" .‬א גרינגער מענטש‪ ,‬א לייכטער מענטש און א זיסער‬ ‫"חמור"‪" ,‬טיפש"‪" ,‬בהמה"‪" ,‬שוטה"]‪ ,‬או ביטויי זלזול מעליבים [כגון "שלומיאל"‬ ‫מענטש [אדם נוח‪ ,‬אדם קליל‪ ,‬ואדם מתוק לבריות]‪ .‬ובמדרש (בראשית רבה פרשה‬ ‫(‪" ,)clumsy‬טיפש מטופש"‪ ,‬או "סתום את הפה" (‪ .])shut up‬וקשה לומר‪ ,‬אבל‬ ‫ל סימן ה‪ ,‬והובא גם בדעת זקנים‪ ,‬נאמר עליו שהיה נוח לעליונים ונוח לתחתונים‪.‬‬ ‫לתועלת הענין‪ ,‬גם כאשר ההורה לא מקלל את הילד עצמו אלא רק את המעשה‬ ‫ובזכות מידת הסבלנות שלו‪ ,‬זכה נח להינצל ולהציל את העולם כולו‪ .‬בגמרא מובא‬ ‫שלו‪ ,‬כגון שאומר לו "עבודה גרועה" (‪" ,)lousy job‬געשמאקע לשונות!" ["איזה‬ ‫שנח היה בכלל גזירת המבול‪ ,‬אלא שבפסוק האחרון בפרשת בראשית כתוב "ונח‬ ‫לשונות 'יקרות ויפות'!"]‪ ,‬קשה מאוד על האוזן לשמוע שפה כזו‪ ,‬והיא משאירה‬ ‫מצא חן בעיני ה'"‪ .‬ומהו החן שלו? בספר חרדים (מצות התשובה פרק ד) מובא שמי‬ ‫על הילד רושם רע ועמוק מאוד! וברבות השנים‪ ,‬כאשר הילד גדל‪ ,‬ההורים צריכים‬ ‫שאינו כועס מוצא חן בעיני ה'‪ ,‬ובאדם שאינו כועס קיימת מידת הסבלנות‪ .‬בתוספת‬ ‫לקחת אותו לאנשי טיפול (‪ )therapist‬ופסיכולוגים‪ ,‬והם אומרים שהילד סובל‬ ‫לתפילת מוסף של ראש השנה‪ ,‬בברכת הזכרונות‪ ,‬אנו אומרים‪" :‬וגם את נח באהבה‬ ‫מרגשי נחיתות עמוקים (‪ ,)inferiority complex‬וכאשר הם מנסים לברר כיצד‬ ‫זכרת‪ ,‬ותפקדהו בדבר ישועה ורחמים בהביאך את מי המבול"‪ .‬מדוע באמת זכה‬ ‫נראו חייב בילדותו‪ ,‬מתגלה בסופו של דבר שההורים דיברו אליו בשפה המזלזלת‬ ‫לאהבה כזו מאת ה'? בגמרא (פסחים קיג‪ ,‬ב) נאמר שיש שלשה שהקב"ה אוהבם‪,‬‬ ‫הזו‪ ,‬והמילים הללו נחרתו בנפשו והותירו בה פצע‪ ,‬שגורם לו לאחר מכן לתרעומת‬ ‫והראשון שבהם הוא מי שאינו כועס‪ .‬המהרש"א שם מבאר שמי שהוא אהוב ונחמד‬ ‫קשה כלפי הוריו וכלפי החינוך שקיבל‪ .‬ושורש כל הנזק הזה הוא מדיבור שאינו נקי‪.‬‬ ‫למטה‪ ,‬בין הבריות‪ ,‬הוא ממילא אהוב ונחמד גם למעלה‪ ,‬בשמים‪ .‬ומכאן מבואר שמי‬ ‫שאינו כועס‪ ,‬הקב"ה אוהבו‪ ,‬ובזכות זה הציל נח את עצמו ואת כל העולם כולו‪.‬‬ ‫לשון נקיה בשלום בית ובחיי היום‪-‬יום‬ ‫גם בענין שלום בית‪ ,‬דיבור שאינו נקי הוא עיכוב וסכנה גדולה‪ .‬אדם המטיח‬ ‫צדיק יסוד עולם כפשוטו‬ ‫באשתו מילים קשות בשעת כעס‪ ,‬צריך לדעת שלנשים יש תשעה קבים של‬ ‫דבר זה מסביר כפשוטו ממש את המאמר "צדיק יסוד עולם"‪ .‬בדרך כלל מפרשים‬ ‫רגישות (‪ ,)sensitivity‬ומילים כאלו נשארות בזיכרון לאורך זמן ומחריבות את‬ ‫שבזכותו של הצדיק יש הצלה לעולם‪ ,‬אך אצל נח אפשר לפרש זאת ממש‬ ‫שלום הבית‪ .‬יש פתגם ביידיש‪" :‬א קלאּפ פארגייט‪ ,‬און א ווארט באשטייט" [מכה‬ ‫כפשוטו‪ ,‬שהוא הציל את העולם על ידי המידות שלו‪ .‬אדם שאין בו מידות כאלו‬ ‫עוברת‪ ,‬אך מילה נשארת בזיכרון לתמיד]‪.‬‬ ‫של עניו‪ ,‬סבלן ושפל רוח‪ ,‬אינו מסוגל לחיות בתוך התיבה במשך שנה שלימה‪.‬‬ ‫מדבר בצורה כזאת‪ ,‬אף על פי שלצערי אני שומע זאת כסדר‪ .‬אמנם אין בזה‬ ‫ובכלל‪ ,‬הדבר נכון גם לגבי שימוש בלשונות רחוב‪ ,‬סלנג‪ ,‬או דיבור מרושל‬ ‫איסור לשון הרע‪ ,‬רכילות או אונאת דברים‪ ,‬אך האם זו לשון נקיה? בן תורה‬ ‫(‪ )sloppy‬שאינו מתאים לבן תורה‪ ,‬כמו “‪"[ ”Whatchamacallit‬איך קוראים‬ ‫צריכה להיות כולו כבוד; דיבורו בנחת ובנעימות עם הבריות‪ ,‬ו"איידעלע שפראך"‬ ‫לזה?"]‪ ,‬שמלבד הלשון המרושלת‪ ,‬מילים אלו מראות שהאדם לא חשב לפני‬ ‫[שפה אצילית ועדינה]‪ ,‬וסגנון זה הוא הסימן לכך שגם מחשבתו ודעתו נקיות‪.‬‬ ‫שדיבר‪ .‬איזה סגנון דיבור זה? קשה לאוזן לשמוע מילים כאלו‪ .‬אדם חשוב אינו‬ ‫פולמוס חידוש מצות התכלת של האדמו"ר מראדזין‬ ‫היכן מצינו מלאכת קושר ומתיר במשכן‪ ,‬ומתרץ בגמרא‪" :‬שכן ציידי חלזון קושרין‬ ‫כתוב בפרשה (ט‪ ,‬כג)‪" :‬ויקח שם ויפת את השמלה"‪ .‬ומפרש רש"י שהתורה כתבה‬ ‫ומתירין הרשתות לצוד אותם"‪ .‬והקשה הרדב"ז‪ ,‬מהיכן היה להם חלזון במדבר‪ ,‬הלא‬ ‫"ויקח" בלשון יחיד‪ ,‬כי ֵֵׁשם היה זה שהזדרז והתאמץ ראשון בשביל המצוה‪,‬‬ ‫הוא נמצא בחלקו של זבולון‪ .‬ותירץ שבחלקו של זבולון היה‪ ,‬ושם היה עולה מאליו‬ ‫ובזכות המאמץ הזה זכו בניו למצות ציצית‪ .‬בעקבות זאת נבוא לדבר על אחד‬ ‫מן הים אל היבשה‪ ,‬והיו מלקטין אותן‪ ,‬ואחר שגלו ישראל לא היה עולה מאליו‪ ,‬וכן‬ ‫הענינים הנוגעים למצות ציצית‪ ,‬שהסעיר את עולם התורה בדורות האחרונים –‬ ‫המדבר לא היה רחוק מים סוף‪ ,‬ולא היה שם אלא בכמות מועטת‪ ,‬והולכין לשם‬ ‫פולמוס התכלת של האדמו"ר מראדזין‪.‬‬ ‫וצדין אותו‪ ,‬עיי"ש‪ .‬הרי מבואר להדיא כבעל התכלת ממש‪ ,‬שיש נפק"מ בין חלקו‬ ‫חידוש התכלת על ידי האדמו"ר מראדזין‬ ‫של זבולון ששם עולה מאליו‪ ,‬לבין המדבר ששם היה צריך לצוד אותו‪.‬‬ ‫ו) כאמור לעיל‪ ,‬מצות עשה מן התורה להטיל תכלת בציצית‪ ,‬כמו שכתוב "ונתנו‬ ‫ומה שהקשו מהרמב"ם שכתב שנמצא בים המלח‪ ,‬צ"ל שאין כוונתו למה שאנו‬ ‫על ציצית הכנף פתיל תכלת"‪ .‬אכן‪ ,‬כתב החינוך (מצוה שפו)‪" :‬וזה ימים רבים‬ ‫קוראים ים המלח‪ ,‬שהרי שם אי אפשר לבעלי חיים לחיות כמובן‪ ,‬רק הכוונה‬ ‫לישראל לא שמענו מי שזכה לתכלת בטליתו"‪ .‬והרי מחבר ספר החינוך מיוחס‬ ‫לימים גדולים (‪ )oceans‬שיש בהם מלח‪ ,‬שלא כנהרות גדולים שהמים בהם‬ ‫לדעת רבים לרבי אהרן הלוי [הרא"ה]‪ ,‬והוא נפטר בשנת נ"ג [לפני למעלה משבע‬ ‫מתוקים ואין בהם מלח‪ .‬וראיה לדבר‪ ,‬שהרמב"ם באגרות כותב‪" :‬אני עולה‬ ‫מאות שנה]‪ ,‬וכבר בימיו כתב "זה ימים רבים"‪ ,‬ומן הסתם קרוב הדבר לאלף שנה‬ ‫בספינה בים המלח"‪ ,‬וידוע שאין ספינות הנוסעות בים שאנו קוראים ים המלח‪,‬‬ ‫ויותר שאין לנו תכלת‪ .‬ולמה באמת אין לנו תכלת? הטעם הפשוט הוא משום‬ ‫ובהכרח צ"ל שכוונת הרמב"ם שהחלזון נמצא בים המלח היא לים הגדול שיש בו‬ ‫שאין לנו את החלזון כדי להוציא הצבע מדמו‪ .‬או משום דברי הרמב"ם בפירוש‬ ‫מים מלוחים‪ ,‬ושם באמת נמצא החלזון‪.‬‬ ‫המשניות (מנחות פרק ד) שכתב‪" :‬ואין נמצא בעדתינו היום‪ ,‬לפי שאין אנו יודעים‬ ‫לצבעו"‪ ,‬כלומר‪ ,‬אין לנו את האומנות והבקיאות לצבוע אותו‪ .‬ומשמע מהרמב"ם‬ ‫האם יש ללבוש התכלת מדין ספק דאורייתא לחומרא‬ ‫שהחלזון היה מצוי אצלם‪ ,‬ורק חסרה להם הידיעה איך להפוך את הדם לצבע‪.‬‬ ‫עוד טען בעל התכלת‪ ,‬ואפשר שזוהי הטענה החזקה ביותר שלו על המתנגדים‬ ‫לשיטתו‪ ,‬דלּו יהא שאינם מסכימים לראיותיו‪ ,‬מכל מקום לא יהא אלא לבן‪ ,‬שהרי‬ ‫והנה בעל התכלת‪ ,‬הגאון רבי גרשון הענך זצ"ל‪ ,‬האדמו"ר מראדזין‪ ,‬שחי לפני‬ ‫'לבן' בציצית אינו בדוקא‪ ,‬אלא כל צבע שאינו תכלת נחשב לבן וכשר לציצית‬ ‫למעלה ממאה שנה‪ ,‬מספר בספרו 'שפוני טמוני חול' (נדפס בשנת תרמ"ז) שנסע‬ ‫[כמבואר בגמרא (מנחות מ‪ ,‬א)]‪ ,‬ואם כן ממה נפשך‪ ,‬אם צבע זה הוא באמת התכלת‬ ‫לעיר נאפולי שבאיטליה‪ ,‬השוכן על שפת הים התיכון‪ ,‬ושם מצא דג בשם 'דיונון'‬ ‫האמיתית‪ ,‬הרי שהאדם מקיים את מצות תכלת מהתורה בהידור‪ ,‬ואם אינו תכלת הרי‬ ‫המתאים מאוד לתיאורי חז"ל על החלזון‪ ,‬והוציא הצבע מהחלזון בעודו חי‪ ,‬והיו לו‬ ‫הוא נחשב לצבע לבן שכשר לציצית‪ ,‬ואיזה הפסד יש בלבישתו‪ ,‬ואם כן יש להטילו‬ ‫שִצבעו אינו משתנה בזמן‪ .‬ובשנת תרמ"ח כתב עוד ספר בשם 'פתיל תכלת'‬ ‫סימנים ִ‬ ‫בציצית כדי לקיים את מצות תכלת מדין ספק דאורייתא לחומרא‪ .‬וכבר הזכרנו‬ ‫לברר מה שמצא‪ ,‬ובו גם דברי התעוררות בנגלה ובנסתר בענין מצות תכלת‪ .‬ובשנת‬ ‫שמטעם זה יש מן הגדולים שלבשו את התכלת הזו בצנעה‪ ,‬אלא שלא רצו לקבל‬ ‫תרנ"ב כתב ספר שלישי בשם 'עין התכלת' לתרץ כמה קושיות שהקשו העולם על‬ ‫אחריות וליתן לזה הכשר בפרהסיא ולשנות המנהג המקובל מהדורות הקודמים‪,‬‬ ‫שיטתו‪ .‬ואחד מגאוני הזמן שלא רצה להסכים עמו בפרהסיא‪ ,‬לבש תכלת בצנעה‪.‬‬ ‫ואפשר שזה היה החשבון שלהם עכ"פ ללבוש בצנעה‪ ,‬דאין הפסד ללבוש תכלת זו‪.‬‬ ‫גם המהרש"ם שהיה גדול בדורו‪ ,‬לבש תכלת בצנעה‪ ,‬וכתב בצוואתו שיקברו אותו‬ ‫עם טלית שיש בה תכלת‪ .‬וכמדומה שהגאון ר' איצל'ה פוניביז'ר גם כן לבש בצנעה‪.‬‬ ‫אולם אחד מן הגדולים השיב שיש הפסד בלבישת החוטים האלו‪ ,‬והוא על פי מה‬ ‫אבל שאר גדולים לא לבשו אפילו בצנעה‪ ,‬כי מכיון שפסקה התכלת מישראל לפני‬ ‫שפסק הרמב"ם (פרק ב מהלכות ציצית הלכה ח) שחוטי הלבן צריכים להיות ממין‬ ‫למעלה מאלף שנה ואין עליו מסורת‪ ,‬אין להתחיל שוב מחדש‪ .‬ושמעתי שפעם‬ ‫הכנף‪ ,‬דהיינו מאותו המין והצבע של הטלית עצמה‪ .‬ומעתה‪ ,‬לפי הצד שצבע זה‬ ‫שאלו את החפץ חיים בענין זה‪ ,‬והשיב‪" :‬איך האב נישט קיין כח פאר נייע זאכן"‬ ‫אינו התכלת האמיתית‪ ,‬אם כן אינו מצבע הטלית‪ ,‬שהרי טליתות שלנו לבנים הם‪,‬‬ ‫[אין לי כח לדברים חדשים]‪ ,‬ולא אמר הן או לאו‪ ,‬רק "איך האב נישט כח"‪.‬‬ ‫אם לא שיהא חוט אחד תכלת ממש‪ ,‬ונמצא שלכאורה יש הפסד אם מטילים חוט‬ ‫תכלת שהוא רק ספק‪.‬‬ ‫הטענות של גדולי הפוסקים כלפי תכלת ראדזין‬ ‫וכאן כדאי להזכיר כמה מן הטענות של גדולי דורו של בעל התכלת נגד חידושו‪,‬‬ ‫אולם בעל התכלת תירץ קושיא זו בב' דרכים‪ .‬ראשית‪ ,‬שדין "מין כנף" אינו אלא‬ ‫אשר הוא עצמו דן בהרחבה בטענות אלו ומיישבם‪ .‬א‪ .‬במסכת מנחות (מד‪ ,‬א) איתא‪,‬‬ ‫לכתחילה בדאפשר‪ ,‬אבל בדיעבד כשאי אפשר אינו מעכב כמבואר למעיין ברמב"ם‬ ‫שהחלזון עולה מן הים אחת לשבעים שנה‪ ,‬והרי דג זה שנקרא דיונון נמצא בים בשפע‬ ‫שם‪ ,‬ואם כן‪ ,‬מאחר שזכינו למצוא את התכלת‪ ,‬אפילו מי שמסופק בדבר מחויב‬ ‫כל הזמן‪ ,‬ולא רק אחת לשבעים שנה‪ .‬ב‪ .‬במסכת מגילה (ו‪ ,‬א) מבואר שהחלזון נמצא‬ ‫להטילו מדין ספק דאורייתא לחומרא‪ ,‬ואינו מפסיד כלום‪ ,‬דכיון שמחויב להטילו‬ ‫בחלקו של זבולון‪ ,‬על שם הפסוק בברכתו של זבולון (דברים לג‪ ,‬יט) "ושפוני טמוני‬ ‫מספק‪ ,‬המצב הזה נחש כבר למצב של דיעבד‪ ,‬ובדיעבד לכולי עלמא אינו מעכב מה‬ ‫חול"‪ ,‬וכל ישראל צריכים לו‪ ,‬ואילו בעל התכלת מצא אותו בנאפולי שבאיטליה ולא‬ ‫שאינו מצבע הטלית‪ .‬עוד כתב ליישב – וקשה להבין סברתו בזה – שהחובה לעשות‬ ‫בארץ ישראל‪ .‬ג‪ .‬עוד קשה ממה שכתב הרמב"ם (פרק ב מהלכות ציצית הלכה ב)‪:‬‬ ‫החוטים בצבע של הבגד נאמרה רק לגבי החוטים שמגיעים במקום חוטי הלבן‪ ,‬והם‬ ‫"ודמו שחור כדיו‪ ,‬ובים המלח מצוי"‪ ,‬והרי ים המלח נמצא בארץ ישראל ולא באיטליה‪.‬‬ ‫ארבעה חוטי הציצית [לשיטת רש"י‪ ,‬או ששה לשיטת הראב"ד‪ ,‬או שבעה לשיטת‬ ‫הרמב"ם]‪ ,‬שעליהם נכתב בתורה המילה "הכנף" שמזה דרשו חז"ל שצריך לעשותם‬ ‫התשובות של בעל התכלת לגבי זמן ומקום החלזון‬ ‫ממין הכנף לכתחילה‪ ,‬והיינו שיהיו ממין הכנף גם בצבע‪ .‬אבל אותן חוטי הלבן שבאים‬ ‫וכתב בעל התכלת ליישב‪ ,‬שכוונת הגמרא היא שאחת לשבעים שנה החלזון עולה‬ ‫במקום חוטי התכלת‪ ,‬אפילו לכתחילה אין שום חיוב שיהיו בצבע של הבגד‪ ,‬שהרי‬ ‫מעצמו ובשפע‪ ,‬ואין צריך להתאמץ לצודו‪ ,‬אבל בשאר שנים הוא נמצא בעומק הים‬ ‫עליהם לא נכתב "הכנף" מין כנף‪ .‬ואפשר שסברתו היא‪ ,‬שאם האדם שם את החוט‬ ‫וצריך לצוד אותו‪ .‬וכעין זה יישב דברי הגמרא במגילה‪ ,‬שבחלקו של שבט זבולון‬ ‫הזה במקום שהוא ספק תכלת‪ ,‬אין בזה קפידא‪ ,‬וצ"ע‪ .‬ועכ"פ במסקנתו טען בעל‬ ‫נמצא החלזון בשפע‪ ,‬אבל אפשר למוצאו בשאר מקומות גם כן בכמות קטנה‪.‬‬ ‫התכלת נגד כל אלו שלא הסכימו עמו‪ ,‬שבוודאי נכון לכולם ללבוש את חוטי התכלת‬ ‫ובאמת יש סיוע לביאורו מדברי הרדב"ז בתשובותיו (חלק א סימן תרפה)‪ ,‬דהנה‬ ‫הללו עכ"פ מטעם ספק‪ .‬חובת טוויית חוטי הציצית לשמה‪.‬‬ ‫איתא בגמרא (שבת עד‪ ,‬ב) שכל מלאכות האסורות בשבת היו במשכן‪ ,‬ומקשינן‬ ‫נערך משיעורים שנמסרו‬ ‫הדפסת הגליון מוקדשת על ידי הר"ר מנשה פרענקל ומשפחתו‬ ‫בשנים‪ :‬תשנ"ג (שלח)‪,‬‬ ‫מכון עלה זית‬ ‫לעילוי נשמת אביו הר"ר נפתלי הערץ בן הר"ר מנשה פרענקל ז"ל (נפטר י חשון)‬ ‫עריכת ספרים מרישא עד גמירא‬ ‫‪publish@alehzayis.com 732.513.3466‬‬ ‫תשנ"ו‪ ,‬תשנ"ח‬ ‫להקדשות‪ ,‬הערות‪ ,‬ולקבלת הגליון‪For dedications, comments and to receive the gilyon: ravpam1229@gmail.com 908.956.1540 :‬‬ ‫‪FAX: 732.865.7002‬‬ ‫‪732.387.7841‬‬ ‫נא לא לקרוא בשעת חזרת הש"ץ וקריאת התורה‬