gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom

שבוע: נח (2026-10-12)

ספיר ויהלום · Sapeer V'yalom — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫מרגליות יקרות ואבני חושן‪,‬‬ ‫פנינים נפלאים וסיפורי צדיקים‬ ‫דברי הגות ורעיון‬ ‫מאוצרות תורת החסידות‬ ‫משובצות זהב ומסודרות‬ ‫משיעוריו ושיחותיו של‬ ‫רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט”א‬ ‫פרשת נח‬ ‫תהילים‬ ‫על התורה‬ ‫אבני חן ונטפי שיח‬ ‫שלהבות קודש והגיונות חכמה‬ ‫בפרקי נעים זמירות ישראל‬ ‫מפרשת השבוע‬ ‫לכן‪ ,‬מנהג אותם עשירים בעלי דירות‬ ‫הוא לקחת להם אנשים מקומיים‪ ,‬אשר‬ ‫בין ידיעת התורה לקנין תורה‬ ‫אינה שולחת עוד את אותם אורות רוחניים‪,‬‬ ‫ומכיון שניטל ממנו החיבור לנשמתו‪ ,‬נחתם‬ ‫אדם ובהמה תושיע‬ ‫כי אם בתורת ה’ חפצו ובתורתו יהגה‬ ‫ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי‬ ‫עיסוקם הוא ניהול בתים‪ .‬אותם מנהלים‬ ‫יומם ולילה (תהלים א ב)‬ ‫גזר דינו מפני שאין עוד תקווה שישוב‬ ‫מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם‬ ‫מבקרים מדי פעם בפעם בדירה‪ ,‬עושים‬ ‫בתשובה‪.‬‬ ‫את הארץ (בראשית ו יג)‬ ‫בה בדק בית‪ ,‬מציבים עליה שמירה‬ ‫בפסוק זה מלמדנו דוד המלך עליו‬ ‫לפי זה יובן מדוע לא הועילה תוכחתו של‬ ‫עם כל חטאיהם החמורים של אנשי דור‬ ‫נאותה‪ ,‬מטפלים במכתבים ובחשבונות‬ ‫השלום‪ ,‬כי אשרי האיש שאינו מסתפק‬ ‫נח הצדיק להחזירם בתשובה‪ ,‬אף שמובא‬ ‫ועוד ככל הנדרש‪.‬‬ ‫בלימוד התורה‪ ,‬אלא הוגה בה יומם‬ ‫המבול‪ ,‬גזר דינם נחתם על מעשי הגזל‬ ‫בספרי המקובלים שבאותו דור היו נשמות‬ ‫ולילה‪ .‬מה בין לימוד התורה לבין‬ ‫והחמס‪ ,‬כמו שפירש רש”י (בראשית ו יג)‪‘ :‬כי‬ ‫ומדי שנה בשנה‪ ,‬כמה ימים לפני שבעל‬ ‫גדולות‪ ,‬ולא עוד אלא שביזו את נח על‬ ‫ההגייה בה‪ ,‬ומהי המעלה המיוחדת‬ ‫מלאה הארץ חמס’ ‪ -‬לא נחתם גזר דינם אלא‬ ‫הבית מתעתד להגיע לארץ הקודש‪ ,‬הרי‬ ‫דבריו‪ .‬מכיון שחטאו בגזל‪ ,‬החיבור הרוחני‬ ‫הטמונה בלשון ״יהגה״?‬ ‫על הגזל‪.‬‬ ‫הוא מודיע לאותו מנהל – והלה מכין‬ ‫בין גופם לנשמתם לא היה קיים‪ ,‬ולא היה‬ ‫את הבית שיעמוד נקי ומצוחצח לקראת‬ ‫ועוד פלא יש בלשון הפסוק‪ :‬בתחילה‬ ‫בידם להתעורר ולשוב בתשובה‪.‬‬ ‫הקשה הרב הקדוש רבי שלמה מראדומסק‬ ‫נקראת התורה ״תורת ה׳״‪ ,‬ואילו בהמשך‬ ‫זי”ע בעל ‘תפארת שלמה’‪ :‬מדוע הקפיד‬ ‫בעליו‪ ,‬וממלא בו את כל המצרכים‬ ‫הנחוצים וגם אשר אינם נחוצים‪ ,‬כדי‬ ‫היא נעשית ״תורתו״ של האדם‪ .‬אימתי‬ ‫הבל שיש בו חטא‬ ‫הקדוש ברוך הוא על כך שרשעי אותו‬ ‫זוכה האדם שתורת ה׳ תיקרא על שמו‬ ‫לאור זאת יובנו היטב דברי הרב הקדוש רבי‬ ‫דור גזלו וחמסו איש מרעהו? האם ממונם‬ ‫להנעים את שהותו של העשיר בביתו‬ ‫ותיעשה לתורתו?‬ ‫מנחם מנדל מרימנוב זי”ע‪ ,‬כפי שהובאו על‬ ‫היה כה חביב בעיניו? הרי מחמת רשעותם‬ ‫אשר קנה לו בירושלים‪ .‬ובזמן מגורי‬ ‫הגמרא במסכת עבודה זרה (יט‪ ).‬דורשת‬ ‫ידי תלמידו הרב הקדוש רבי צבי אלימלך‬ ‫ושפלותם היו אמורים להיחשב כחיות היער‬ ‫האיש בבית‪ ,‬על כל ענין וענין הדורש‬ ‫את מה שנאמר בפסוק זה ‘אשרי האיש‪...‬‬ ‫מדינוב זי”ע‪ ,‬בעל ה’בני יששכר’‪ ,‬בספרו‬ ‫שטורפות וחומסות ואין כל עוון בידיהן!‬ ‫טיפול‪ ,‬הוא מזעיק את המנהל שיסדרו‬ ‫כי אם בתורת ה’ חפצו ובתורתו יהגה‬ ‫‘אגרא דפרקא’ (אות קכו)‪ ,‬שהקשה‪ :‬מדוע‬ ‫אלא שמבואר במדרש תהלים (מזמור לז)‬ ‫על הצד היותר טוב‪.‬‬ ‫נפוצה היא התופעה‪ ,‬בה ניתן לראות ילדים‬ ‫וראו זה פלא‪ :‬בעל הבית‪ ,‬אשר קנהו‬ ‫יומם ולילה’ – פתח ב’תורת ה’’‪ ,‬דהיינו‬ ‫שאברהם אבינו שאל את שם בן נח באיזו‬ ‫קטנים ההולכים לבית רבם ומתמידים‬ ‫זכות ניצלו ממי המבול ומחרון המבול‬ ‫במיטב כספו ועל שמו הוא רשום בספרי‬ ‫שהתורה היא קנין של הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫בלימוד התורה‪ ,‬ומתפללים בכוונה‪ ,‬ועונים‬ ‫הגדול שהיה בעולם‪ ,‬והשיב שהיה זה‬ ‫המדינה – בקושי מכיר את ביתו שלו‪,‬‬ ‫וסיים ב’תורתו’‪ ,‬דהיינו שהתורה היא‬ ‫אמן יהא שמה רבא ואמן‪ ,‬וניכר לכל שהם‬ ‫בזכות שריחמו על בעלי החיים שבתיבה‪,‬‬ ‫והרי הוא בתוכו כאורח במלון; ולעומתו‬ ‫קנין של היהודי ההוגה בה‪ .‬הא כיצד?‬ ‫עתידים לצמוח לתלמידי חכמים‪ ,‬אך כשהם‬ ‫ובמשך כל ימי המבול האכילו אותם ללא‬ ‫המנהל‪ ,‬אשר מכיר בו כל מרצפת וכל‬ ‫מבאר רבא‪ ,‬שבתחילה אכן נקראת‬ ‫גדלים הם מתהפכים לאנשים אחרים‪ ,‬בעלי‬ ‫סדק‪ ,‬כפי שהוא מכיר את ביתו שלו –‬ ‫התורה על שמו של הקדוש ברוך הוא‪,‬‬ ‫הפסקה‪ .‬ומכיון שעוררו את מדת הרחמנות‬ ‫מדות רעות המזלזלים בתורה ובתפילה?‬ ‫במעשיהם הטובים‪ ,‬התגוללו רחמי שמים‬ ‫אין לו שייכות כלל עם הנכס ולא קנין‬ ‫אבל בסוף נקראת על שמו של העמל‬ ‫הלא התורה שלמדו בקטנותם היא הבל שאין‬ ‫בו‪ ,‬מלבד מה שנשכר לשמור עליו‬ ‫בה‪ ,‬לאחר שהוא קונה בה קנין‪.‬‬ ‫עליהם‪ ,‬והתקיים בהם מאמר הפסוק (תהלים‬ ‫בו חטא (שבת קיט‪ ,):‬והיה מהראוי שתעמוד‬ ‫ולטפל בו‪.‬‬ ‫אולם מהו אותו קנין בתורה?‬ ‫לו ז) ‘אדם ובהמה תושיע ה’’‪ ,‬דהיינו שהאדם‬ ‫לזכותם שלא יחטאו‪ ,‬שהרי כבר שנו חכמינו‬ ‫מכאן נבין את משמעות המושג ‘קנין‬ ‫נושע בזכות הבהמה‪.‬‬ ‫דרש הגאון רבי אליהו לופיאן זצ”ל‪:‬‬ ‫(מדרש תנחומא כי תצא א) ‘מצוה גוררת מצוה’!‬ ‫תורה’‪ ,‬אשר הוא נפרד מן המושג ‘ידיעת‬ ‫לו היו אנשי דור המבול מרחמים איש על‬ ‫חזון נפרץ הוא בירושלים‪ ,‬שעשירי‬ ‫והתירוץ נורא‪ :‬אבותיהם של אותם ילדים‬ ‫התורה’‪ .‬קנין אין פירושו ידיעה בעלמא‪.‬‬ ‫רעהו‪ ,‬אזי מדה כנגד מדה היתה מתעוררת‬ ‫ישראל מן הגולה מחזיקים לעצמם בתים‬ ‫ניהלו משא ומתן שלא באמונה‪ ,‬והאכילו‬ ‫יש מי שיודע את התורה ומכיר כל אות‬ ‫רחמנות השי”ת עליהם‪ ,‬אך מכיון שלא היתה‬ ‫בעיר הקודש‪ ,‬וכאשר הם באים אליה‬ ‫אותם מדברים שנקנו בממון שהושג על ידי‬ ‫וכל פינה בה כאת שבילי עירו – ואף על‬ ‫להם כל רחמנות זה על זה – נחתם גזר דינם‪.‬‬ ‫לתקופת השנה‪ ,‬הם מתגוררים בהם כמה‬ ‫גזל‪ ,‬ועל ידי כך נוצרו בגופם תאוות ומדות‬ ‫פי כן היא אינה שלו!‬ ‫שבועות ולאחר מכן חוזרים למקומם‪ .‬כך‬ ‫גרועות שהביאו לירידתם ברוחניות!‬ ‫האור הנעלם‬ ‫ומדה טובה מרובה‪ ,‬שיש מי שלא זכה‬ ‫מדי שנה בשנה‪.‬‬ ‫ראיה לכך‪ :‬זפק העוף אינו קרב על המזבח‪,‬‬ ‫ברם‪ ,‬הקשה הרב הקדוש רבי שמואל‬ ‫לידיעת התורה באופן מושלם‪ ,‬ואף על‬ ‫דירות אלו‪ ,‬בדרך כלל עומדות שוממות‬ ‫כמו שנאמר (ויקרא א טז) ‘והסיר את מראתו‬ ‫מסוכטשוב זי”ע בספרו ‘שם משמואל’ (נח‬ ‫פי כן נחשב לו שקנה קנין בתורה‪.‬‬ ‫וריקות לאורך רוב ימות השנה‪ .‬להשכירן‬ ‫בנצתה והשליך אתה אצל המזבח קדמה אל‬ ‫תרע”ו)‪ :‬הלא בני אותו דור עברו על עבירות‬ ‫פעם נכנס אל מרן ה’חזון איש’ זי”ע‬ ‫קשה‪ ,‬כי מי יקח לו בית אשר אינו יכול‬ ‫מקום הדשן’‪ ,‬זאת משום שהעוף אוכל מן‬ ‫חמורות בהרבה מן הגזל‪ ,‬כמובא במדרש‬ ‫יהודי אשר שימש כר”מ בישיבה קטנה‪,‬‬ ‫לדור בו כחודש או חודשיים בשנה‪,‬‬ ‫הגזל‪ .‬ועל אף שהעוף לא נצטווה על איסור‬ ‫(בראשית רבה לא ו) שעברו על שלוש העבירות‬ ‫ולא נחשב בעיני הציבור לחריף או בקיא‬ ‫ויהיה נאלץ להתפנות ממנו לפי רצונו‬ ‫גזל‪ ,‬ה’ יתברך שונא גזל‪ .‬ואם כך חמור הדבר‬ ‫החמורות – עבודה זרה‪ ,‬גילוי עריות ושפיכות‬ ‫באופן מיוחד‪ .‬כאשר יצא האיש‪ ,‬אמר‬ ‫וסדרי חופשתו של בעל הבית המשכיר?‬ ‫אצל בעלי חיים שאינם מצווים על גזל‪ ,‬קל‬ ‫דמים‪.‬‬ ‫ה’חזון איש’ למקורביו‪‘ :‬אדם גדול הוא!’‬ ‫והבעלים‪ ,‬ממילא הפרוטה מצויה בכיסם‬ ‫וחומר שגדולה חומרתו אצל בני האדם‪ ,‬ועל‬ ‫אומר ה’שם משמואל’‪ :‬מובא בזוהר הקדוש‬ ‫תמהו השומעים‪ ,‬ורמזו כי הלה אינו אלא‬ ‫ואין הם נזקקים לדמי השכירות‪.‬‬ ‫כן יש בכח הנאה מן הגזל להזיק ברוחניות‪.‬‬ ‫(קרח קעו‪ ).‬שכל הרודף אחר דבר שאינו שלו‪,‬‬ ‫למדן ממוצע‪.‬‬ ‫אולם להשאיר דירה ללא דיירים גם‬ ‫צדיק אכל לשבע נפשו‬ ‫הוא בורח מפניו‪ ,‬ולא עוד‪ ,‬אלא שגם מה‬ ‫ביאר להם ה’חזון איש’‪‘ :‬אדם גדול’ אינו‬ ‫אי אפשר‪ ,‬כי עד מהרה היא תהפוך‬ ‫יסוד נוקב בענייני קדושת הממון השמיענו‬ ‫שיש בידו נאבד ממנו‪.‬‬ ‫נמדד במדת למדנותו‪ ,‬אלא במדת קנינו‬ ‫לדירתם של האבק והשרצים והרמשים‪,‬‬ ‫הרב הקדוש רבי מרדכי מנשכיז זי”ע (רשפי‬ ‫לפי זה יבואר חומר חטא הגזל‪ :‬שורש נשמתו‬ ‫בתורה‪ .‬יש מי שהוא למדן גדול ואדם‬ ‫ואינשי דלא מעלי עלולים לפרוץ אליה‬ ‫אש פרשת תרומה) בביאורו לפסוק (שמות כה‬ ‫של כל אדם נמצא בעולם העליון‪ ,‬והנשמה‬ ‫קטן‪ ,‬ויש מי שהוא למדן קטן ואדם‬ ‫ולדור בנחת מבלי שמישהו ידע‪ ,‬ומתקני‬ ‫לא) ‘ועשית מנרת זהב טהור מקשה תעשה‬ ‫משלחת כמין ‘זהרורים’‪ ,‬הם אורות רוחניים‬ ‫גדול‪...‬‬ ‫הבית עלולים להתקלקל מחוסר שימוש‪,‬‬ ‫המנורה’‪ .‬העבודה הקשה ביותר היא שכספו‬ ‫אל הגוף הנמצא למטה‪ .‬כאשר אדם עובר‬ ‫כיצד משיגים קנין בתורה?‬ ‫ורשויות המדינה תובעות את שלהן‬ ‫וזהבו של האדם יהיו בבחינת ‘זהב טהור’‪,‬‬ ‫על אחת מכל העבירות שבתורה‪ ,‬נשמתו‬ ‫התורה עצמה עוסקת רבות בהלכות‬ ‫ומשאינן נענות הרי הן לוקחות בזרוע‪,‬‬ ‫ללא שום איסור ומחשבה פסולה חלילה‪,‬‬ ‫ממשיכה לשלוח את אותם אורות אל הגוף‪,‬‬ ‫קנינים – שלוש דרכים שבהן אשה נקנית‪,‬‬ ‫ועוד כהנה וכהנה נזקים המצויים‬ ‫וככל שאדם מטהר את כספו וזהבו‪ ,‬כך הוא‬ ‫והקדוש ברוך הוא מאריך לו את אפו שמא‬ ‫ודרכים שבהן קונים מטלטלין וקרקעות‬ ‫במקומות שהבעלים אינם משגיחים‬ ‫זוכה ל’תעשה המנורה’ דהיינו שהוא מגיע‬ ‫ישוב בתשובה‪.‬‬ ‫ועבדים ובהמות ועוד‪ .‬לכל דבר ודבר יש‬ ‫עליהם‪.‬‬ ‫למדרגה שבה הוא יכול להאיר את העולם‬ ‫אולם כאשר אדם עובר על עוון גזל‪ ,‬נשמתו‬ ‫המשך בעמוד ג’‬ ‫המשך בעמוד ב’‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫על התורה‬ ‫אדם מקבל את השיריים בדרך חטיפה‪ ,‬הוא‬ ‫ה’דברי חיים’‪ :‬מה פשר מנהג ה’שיריים’ –‬ ‫משה יהושע מויז’ניץ זי”ע בעל ‘ישועות‬ ‫ברוב קדושתו‪.‬‬ ‫יודע שחלקו מגיע לידו רק מידי הקדוש‬ ‫שאריות מסעודת הצדיק‪ ,‬שהחסידים כה‬ ‫משה’ בנאות דשא בשויץ‪ ,‬הזכיר בפניו‬ ‫מפאת חומרתו הגדולה של איסור גזל‪,‬‬ ‫ברוך הוא ולא מידי בשר ודם‪ ,‬אך כאשר‬ ‫משתוקקים לאכול מהן?‬ ‫אחד ממלוויו את המצוקה הכלכלית‬ ‫נזהרו גדולי ישראל עד למאד להשתמש‬ ‫מחלקים את השיריים‪ ,‬חלקו מגיע לידו על‬ ‫השיב לו ה’דברי חיים’‪ :‬ידוע שבכל מאכל‬ ‫הקשה‪ ,‬וסיפר בכאב על האנשים הרבים‬ ‫רק בממון כשר‪ ,‬ולא אבו ליהנות מן‬ ‫ידי בשר ודם‪.‬‬ ‫ישנה פסולת גשמית שאינה מעניקה כח‬ ‫שכורעים תחת נטל החובות הכבד המעיק‬ ‫העבירה‪.‬‬ ‫טעמו וראו‬ ‫אמיתי לנפש‪ .‬עיקר החיות והכחשאדם‬ ‫על צווארם‪.‬‬ ‫הרב הקדוש רבי חיים מצאנז זי”ע בעל‬ ‫כתב הרב הקדוש רבי יקותיאל יהודה‬ ‫מקבל מהמזון מגיע מהחלק הרוחני שבו‬ ‫בהקשר לכך‪ ,‬הרחיב בעל ה’ישועות משה’‬ ‫‘דברי חיים’ היה נוהג לאכול בליל שבת‬ ‫מסיגעט זי”ע בספרו ‘ייטב לב’ (פרשת וירא)‪:‬‬ ‫‪ -‬הם ניצוצות הקדושה הגנוזים במאכל‪,‬‬ ‫והתריע על חסרון רגש האחריות המשתרש‬ ‫לפתן גזר‪ .‬והנה פעם אחת הגישו לשולחן‬ ‫חסידים רבים נוהגים לנסוע לצדיקים‬ ‫כפי שנאמר (דברים ח ג) ‘כי על כל מוצא פי‬ ‫לעתים בקרב אנשים כלפי ממון הזולת‪.‬‬ ‫כבכל שבת את הלפתן‪ ,‬אך להפתעת הכל‬ ‫כדי לבקש מהם להתפלל עבורם לשפע‬ ‫ה’ יחיה האדם’‪.‬‬ ‫הוא קבל בכאב על כך שיש המוכנים‬ ‫לא נגע בו ה’דברי חיים’‪ ,‬ולאחר מספר‬ ‫של פרנסה‪ .‬הצדיקים‪ ,‬מצדם‪ ,‬נוהגים‬ ‫כאשר צדיק אוכל בקדושה ובטהרה‪ ,‬הוא‬ ‫לגרום הפסד לחבריהם במו ידיהם רק כדי‬ ‫רגעים ציווה לקחתו מהשולחן‪.‬‬ ‫להעניק מזון לאורחים המגיעים אליהם‪,‬‬ ‫מזכך ומתקן את המאכל עד שהוא הופך‬ ‫להפיק לעצמם רווח אישי‪ ,‬במקום לאמץ‬ ‫הדבר היה לפלא אצל כל המסובים‪:‬‬ ‫ובעת הנתינה הם נושאים תפילה מיוחדת‪,‬‬ ‫כולו לקודש‪ .‬לכן‪ ,‬בשיריים של הצדיק‬ ‫את מדת ההסתפקות במועט המאפשרת‬ ‫ה’דברי חיים’ היה ידוע בהקפדתו לטעום‬ ‫שכשם שהם מרחמים על האורח ונותנים‬ ‫ישנה עצמה רוחנית רבה‪ ,‬שכן אפילו כמות‬ ‫לאדם לחיות חיי מנוחה והשקט ולפנות‬ ‫מכל מאכלי השבת‪ .‬מדוע לא טעם מן‬ ‫לו לאכול‪ ,‬כך ירחם עליו הקדוש ברוך הוא‬ ‫קטנה מהם פועלת פעולה גדולה לטובה‬ ‫את דעתו ללימוד התורה‪ ,‬לעבודת ה’‬ ‫הלפתן?‬ ‫וימלא את ביתו במזון‪ ,‬ובכל אשר יפנה‬ ‫במי שאוכל אותם‪.‬‬ ‫ולקדושת השבת‪.‬‬ ‫עד מהרה נודעה התשובה‪ :‬הגזר ממנו‬ ‫יצליח‪ ,‬הן בביתו והן בחוץ‪ .‬נמצא שעל ידי‬ ‫על פי יסוד זה‪ ,‬פירש רבי שמעון סופר‬ ‫“כיצד ייתכן שאנשים לווים ואינם‬ ‫נעשה הלפתן היה גזול!‬ ‫נתינת האוכל יוצר הצדיק מציאות קטנה‬ ‫את שקשה לרבים‪ :‬כיצד ייתכן שנח יצליח‬ ‫משלמים?!” – הביע הרבי את פליאתו‬ ‫וכך היה המעשה‪ :‬גוי שנשא סל ובו גזר‬ ‫של שפע‪ ,‬המכינה את הקרקע להמשכת‬ ‫להכין צידה ומזון בתיבה שיספיקו לשנה‬ ‫ותרעומתו על תופעה זו – “הרי זו גזלה‬ ‫למכירה עבר בקרבת בית ה’דברי חיים’‪,‬‬ ‫שפע גדול מן השמים‪.‬‬ ‫תמימה עבור האדם‪ ,‬הבהמות והחיות?‬ ‫גמורה! האם רק משום שאדם זקוק לכסף‬ ‫ושבר את שמשת החלון‪ .‬תפס בו יהודי‬ ‫וכך ניתן לבאר גם את מנהג אכילת‬ ‫ואמנם רבנו הרמב”ן (ו יט) כבר הפליא‬ ‫או לפרנסה‪ ,‬ניתן לו היתר ליטול את ממונו‬ ‫אחד‪ ,‬וחטף ממנו את הגזר שנשא בסלו‬ ‫השיריים‪ :‬על ידי אכילת מעט ממאכלו‬ ‫בשאלה זו‪ ,‬וכתב שהדבר בוודאי נעשה‬ ‫של חברו? מעשה כזה אינו אלא גניבה לכל‬ ‫כתשלום על השמשה השבורה‪.‬‬ ‫המקודש של הצדיק‪ ,‬זוכה האוכל ממנו‬ ‫בדרך נס‪ ,‬שכן מבחינה גשמית לא היה‬ ‫דבר וענין!”‬ ‫הרבי הקדוש חש בדבר‪ ,‬ולפיכך לא אבה‬ ‫להמשכת שפע רוחני וגשמי עליו‪.‬‬ ‫בתיבה מקום להכיל כמות כזו של מזון‪.‬‬ ‫ובאסיפת התחזקות שנשא בבית מדרשו‪,‬‬ ‫לאכול מן הלפתן!‬ ‫מעשה היה בירושלים באשה שנתקפה‬ ‫אולם עומק הנס טמון בדיוק הפסוק ‘והיה‬ ‫הציב ה’ישועות משה’ יסוד נוקב בהנהגת‬ ‫פתאום בייסורים נוראים בפניה‪ ,‬שהאדימו‬ ‫לך ולהם לאכלה’‪ .‬הקדוש ברוך הוא ציווה‬ ‫הממון‪ :‬המושג מותרות אינו נמדד לפי מה‬ ‫הכסף המושב בפי אמתחתיכם‬ ‫והתנפחו באופן מבהיל‪ .‬הרופאים‬ ‫על נח שיאכל מן המזון תחילה‪ ,‬ובכך‬ ‫שיש לאחרים‪ ,‬אלא אך ורק ביחס ליכולת‬ ‫באחת מקהילות הונגריה‪ ,‬נכנסה אל‬ ‫המומחים שבדקוה קבעו כי אין בידם‬ ‫יקדש אותו‪ ,‬על דרך מה שביאר ה’דברי‬ ‫האישית של כל אדם‪ .‬כל פרוטה שאדם‬ ‫הרב המקומי אשה חשוכת בנים שניהלה‬ ‫תרופה למכאובה‪ ,‬וכי יהיה עליה להתייסר‬ ‫חיים’ מצאנז‪ ,‬שכאשר צדיק אוכל בקדושה‬ ‫מוציא מעבר לאפשרויותיו הכספיות‪,‬‬ ‫את עסקי בעלה העשיר ובקשתה בפיה‪:‬‬ ‫במשך שבועות ארוכים עד שהמחלה‬ ‫ובענוה הוא מזכך את ניצוצות הקדושה‬ ‫נחשבת עבורו כמותרות גמורות‪.‬‬ ‫“במשך שנים רבות מצפה אני לחבוק ילד‪,‬‬ ‫תחלוף מאליה‪.‬‬ ‫שבמאכל‪ ,‬ועל ידי כך הופך כל שאר האוכל‬ ‫כדוגמה חיה לכך‪ ,‬הזכיר הרבי אברכים‬ ‫עד שהדבר נדמה בעיני כחלום רחוק‪ .‬כעת‬ ‫במוצאי שבת קודש‪ ,‬הגיעה האשה בלב‬ ‫בתיבה לשיריים של צדיק‪.‬‬ ‫רבים‪ ,‬פליטים ויתומים שהגיעו חסרי‬ ‫עלה בדעתי לתת סכום של ארבע מאות‬ ‫שבור אל גאב”ד ירושלים‪ ,‬הרב הקדוש‬ ‫במצב זה‪ ,‬המזון אינו כפוף עוד לגדרי‬ ‫כל ממחנות המוות‪ ,‬וזכו להקים ברוך‬ ‫זהובים לאחד מצדיקי הדור כ’פדיון נפש’‬ ‫רבי משה אריה פריינד זי”ע‪ ,‬בעת שסעד‬ ‫הטבע הגשמיים‪ ,‬ואפילו כמות קטנה ממנו‬ ‫ה’ משפחות מפוארות ולהיות מסודרים‬ ‫כדי שיתפלל עלי ואיוושע בפרי בטן‪.‬‬ ‫סעודת ‘מלווה מלכה’‪ .‬מששמע הצדיק את‬ ‫הופכת להיות דבר חשוב שיש בו כח להזין‬ ‫בחייהם‪ .‬סוד הצלחתם היה סדר חיים‬ ‫בקשתי ושאלתי‪ ,‬שיורה לי הרב מי הוא‬ ‫צרתה‪ ,‬פתח ואמר כי בספר ‘אוהב ישראל’‬ ‫ולפרנס את האוכל כאילו אכל כמות גדולה‬ ‫קפדני בניהול ביתם‪ :‬הם מעולם לא‬ ‫הצדיק שאליו ראוי להעביר את תרומתי”‪.‬‬ ‫(פרשת משפטים) מובא שאכילת לחמו של‬ ‫מאד‪.‬‬ ‫הוציאו פרוטה אחת יותר ממה שהיה‬ ‫השיב לה הרב‪“ :‬מציע אני לך לשלוח‬ ‫ביכלתם ובהישג ידם‪.‬‬ ‫את הכסף בצירוף בקשתך אל הגאון רבי‬ ‫הצדיק מסוגלת לרפואה‪.‬‬ ‫טרף בפיה‬ ‫יוסף חיים זוננפלד היושב בירושלים עיר‬ ‫הגאב”ד נטל את פרוסת ‘המוציא’ שלו‪,‬‬ ‫אולם ישאל השואל‪ :‬גם אם יש ענין‬ ‫אם ישאלו אותם כיצד הצליחו להשיא‬ ‫נתן לה מעט ממנה וציווה עליה לאכלה‪.‬‬ ‫שמונה‪ ,‬עשרה‪ ,‬ואף שנים עשר ילדים‪,‬‬ ‫הקודש‪ ,‬אשר שמו הולך לפניו כקדוש‬ ‫באכילת השיריים‪ ,‬מדוע נהגו לחטוף מהם‪,‬‬ ‫ישראל ותפארתו”‪.‬‬ ‫למרבה הפלא‪ ,‬כבר למחרת הוטב מצבה‬ ‫ואין מחלקים אותם בצורה מסודרת?‬ ‫הם עצמם לא ידעו להסביר את הנס‪ ,‬אך‬ ‫של האשה במדה ניכרת‪ ,‬ויומיים לאחר‬ ‫דבר אחד ברור להם‪ :‬בעניני ממון הם היו‬ ‫האשה יצאה מבית הרב‪ ,‬וסרה אל בית‬ ‫הרב הקדוש רבי מרדכי דב בער‬ ‫ישרים ונאמנים‪.‬‬ ‫הדואר‪ ,‬שם שלחה את הכסף אל מעונו של‬ ‫מכן נעלמה המחלה כלא היתה והיא‬ ‫מטאמשפיל זי”ע הסביר בשם זקנו הרב‬ ‫הבריאה כליל‪.‬‬ ‫הם אמנם לוו כספים כשנזקקו לכך‪ ,‬אך‬ ‫רבי יוסף חיים‪.‬‬ ‫הקדוש רבי יעקב ישראל מטשערקאס‬ ‫הניסיון הנעלם‬ ‫זי”ע‪ ,‬כי חטיפת השיריים נועדה לתקן את‬ ‫עשו זאת בחישוב מדויק ובאחריות‪,‬‬ ‫וכאשר העריכו מראש שלא יצליחו להחזיר‬ ‫לאחר מספר ימים‪ ,‬נודע הדבר לבעל‪ ,‬והוא‬ ‫נחפז לבית הרב המקומי כשכולו תרעומת‪:‬‬ ‫וימת הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו‬ ‫חטאם המרכזי של אנשי דור המבול – חטא‬ ‫באור כשדים (בראשית יא כח)‬ ‫הגזל‪ .‬על הכתוב (ו יג) ‘כי מלאה הארץ‬ ‫את ההלוואה – הם פשוט לא לקחו אותה‪.‬‬ ‫“כיצד זה סייע הרב לרעייתי לתת סכום‬ ‫חמס’‪ ,‬תרגם אונקלוס ‘ארי אתמליאת‬ ‫עבור אותם יהודים‪ ,‬ההלכה של ‘פריעת‬ ‫כה גדול כתרומה ללא חקירה ודרישה אם‬ ‫מהמילים ‘על פני תרח אביו’ מדייק רש”י‬ ‫אני מסכים לכך? הן הדבר נעשה ללא‬ ‫כי משמעותן שהרן מת עוד בחיי אביו‪,‬‬ ‫ארעא חטופין’ כלומר שהארץ התמלאה‬ ‫בעל חוב מצוה’ (כתובות פו‪ ,).‬שמשמעותה‬ ‫באנשים שחטפו וגזלו איש מרעהו‪.‬‬ ‫שחיובו של הלווה לפרוע את חובו למלווה‬ ‫ידיעתי כלל! דורש אני שהרב יפנה שוב אל‬ ‫והוא מביא מדרש אגדה המספר כיצד‬ ‫רבי יוסף חיים זוננפלד‪ ,‬ויבהיר שהתרומה‬ ‫אירע הדבר‪ :‬תרח התלונן על אברהם לפני‬ ‫כאשר החסידים חוטפים שיריים בקדושה‬ ‫אינו רק חיוב ממוני‪ ,‬אלא זוהי מצוה‪ ,‬לא‬ ‫כדי להתדבק בצדיק‪ ,‬הם מתקנים בזה‬ ‫היתה מליצה נאה בלבד‪ ,‬אלא מציאות‬ ‫ניתנה על ידי אשה שלא על דעת בעלה”‪.‬‬ ‫נמרוד‪ ,‬משום שאברהם שבר את פסליו‪.‬‬ ‫השליך נמרוד את אברהם לכבשן האש‪,‬‬ ‫את שורש החטיפה המקולקלת של דור‬ ‫יומיומית פשוטה‪ .‬הם הקפידו לפרוע כל‬ ‫הרב חש שלא בנוח לפנות אל רבי יוסף‬ ‫ועל כן נקרא ‘אור כשדים’‪ ,‬מלשון אש‪.‬‬ ‫המבול!‬ ‫חוב בזמנו מתוך הכרה עמוקה שאי‪-‬פרעון‬ ‫חיים זוננפלד‪ ,‬ואמר לעשיר‪“ :‬צדקו דבריך!‬ ‫לאור זאת – אומר הרב הקדוש רבי יוסף‬ ‫חוב מכליל את האדם בתואר גנב‪.‬‬ ‫מוכן אני להחזיר את הסכום מכספי‪ ,‬אך לא‬ ‫אמנם שלח הבורא יתברך את מלאכו לקרר‬ ‫אוכל לתתו לך במזומן כי אם בתשלומים”‪.‬‬ ‫את האש‪ ,‬ולא אירע לאברהם מאומה‪.‬‬ ‫מקוידינוב זי”ע ‪ -‬יובן היטב מדוע כאשר‬ ‫בזכות היושר המוחלט הזה‪ ,‬הם זכו לחיות‬ ‫שבה היונה אל התיבה‪ ,‬נאמר (בראשית ח יא)‬ ‫את חייהם במנוחת ושלוות הנפש‪ ,‬ועל‬ ‫עוד הם מדברים‪ ,‬נכנס הדוור לבית הרב‬ ‫הרן ישב מן הצד והמתין לראות מה יקרה‪,‬‬ ‫‘והנה עלה זית טרף בפיה’‪ ,‬ופירש רש”י‪:‬‬ ‫אף שלא היו משופעים בעושר‪ ,‬ראו ברכה‬ ‫ובידו מכתב רשום‪.‬‬ ‫כשהוא אומר בלבו‪“ :‬אם אברהם ינצח –‬ ‫אהיה לצדו‪ ,‬ואם נמרוד ינצח – אהיה לצד‬ ‫טרף – חטף‪.‬‬ ‫בעמלם וזכו לדורות ישרים ההולכים‬ ‫כאשר פתח הרב את המכתב‪ ,‬מצא בו‬ ‫נמרוד”‪.‬‬ ‫בחטיפה זו גנוז תיקון לחטא המרכזי של‬ ‫בדרכי התורה והחסידות‪.‬‬ ‫להפתעתו סכום של ארבע מאות זהובים‪,‬‬ ‫ראה הרן שאברהם אבינו ניצל מהאש בנס‪,‬‬ ‫דור המבול!‬ ‫משולחן גבוה‬ ‫ופתק מצורף בכתב ידו של רבי יוסף חיים‬ ‫זוננפלד‪“ :‬מכיון שכבודו כותב שאשה‬ ‫וכאשר שאלוהו‪“ :‬לצד מי אתה?” הרן ענה‬ ‫אנשי דור המבול השחיתו את דרכם בחטא‬ ‫ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל ואספת‬ ‫הגזל והחמס‪ ,‬עליו תרגם אונקלוס ‘חטופין’‪,‬‬ ‫אליך והיה לך ולהם לאכלה (בראשית ו כא)‬ ‫מסרה לו את הכסף‪ ,‬חושש אני שמא‬ ‫מיד‪“ :‬לצד אברהם אני!” כתוצאה מכך‪,‬‬ ‫וחטפו איש מרעהו כדי למלא את תאוותם‪.‬‬ ‫לא עשתה זאת בהסכמת בעלה‪ .‬לפיכך‬ ‫השליכו גם אותו לכבשן האש‪ ,‬אך הוא לא‬ ‫הקשה הגאון רבי פינחס חיים הורוביץ‬ ‫משיב אני את הסכום‪ ,‬ונא למוסרו לאשה‬ ‫ניצל ונשרף למות‪.‬‬ ‫כדי לתקן את שורש החטיפה המקולקלת‬ ‫מגרוסוורדיין זי”ע בספרו ‘בית פינחס’ (פ’‬ ‫זו‪ .‬למותר לציין‪ ,‬שמחמת זה לא מיעטתי‬ ‫וכאן מתעוררת שאלה גדולה‪ :‬מדוע התורה‬ ‫של אנשי דור המבול‪ ,‬הגיעה היונה לאחר‬ ‫נח)‪ :‬מדוע התורה משתמשת בלשון יחיד‬ ‫בתפלות‪ ,‬ויהי רצון שימלא ה’ משאלות‬ ‫אינה מספרת לנו את כל סיפור הגבורה‬ ‫המבול‪ ,‬כשכבר נמחו הרשעים מן העולם‪,‬‬ ‫ואומרת לנח ‘קח לך’ ו’לך ולהם לאכלה’?‬ ‫לבה”‪.‬‬ ‫הזה במפורש? הרי מדובר במסירות נפש‬ ‫וביצעה חטיפה בהיתר ממתנת הקדוש‬ ‫והלא היה ראוי לומר ‘לכם’ בלשון רבים‪,‬‬ ‫אדירה של אברהם אבינו‪ ,‬שנראית אפילו‬ ‫ברוך הוא ולא מן הגזל‪ ,‬וכמו שמובא‬ ‫שהרי האוכל מיועד לכל מי שנמצא‬ ‫עדי ראייה למעשה סיפרו שהרב והבעל‬ ‫גדולה יותר מניסיון עקדת יצחק! בעקדה‪,‬‬ ‫במסכת עירובין (יח‪ ):‬שאמרה היונה ‘יהיו‬ ‫בתיבה!‬ ‫לא יכלו לעצור בעד הדמעות שזלגו‬ ‫אברהם פעל לפי ציווי מפורש מהקדוש‬ ‫מזונותי מרורין כזית בידי הקדוש ברוך‬ ‫מעיניהם מחמת התרגשות‪.‬‬ ‫וביאר בשם הגאון רבי שמעון סופר‬ ‫ברוך הוא‪ ,‬ואילו באור כשדים הוא מסר‬ ‫הוא ולא מתוקין כדבש בידי בשר ודם’‪.‬‬ ‫מקראקא זצ”ל שסיפר שפעם שאל את‬ ‫המותרות אינן מותרות‬ ‫את נפשו מעצמו‪ ,‬ללא שום ציווי!‬ ‫וזהו פשר מנהג חטיפת השיריים‪ .‬כאשר‬ ‫הרב הקדוש רבי חיים מצאנז זי”ע‪ ,‬בעל‬ ‫באחת הפעמים בה שהה הרב הקדוש רבי‬ ‫המשך מעמוד א’‬ ‫תהילים‬ ‫שבת וערובין לאורך ימי חייו?‬ ‫דרכי הקנין שלו‪ .‬כך הוא גם‬ ‫ירא שמים שהגיע מפולין‪ .‬אותו‬ ‫חסידיו הרבים שהיו מגיעים‬ ‫יתרה מכך‪ :‬באור כשדים היה‬ ‫וכמה פעמים שינן את דיני‬ ‫לתורה הקדושה‪ ,‬אשר נקנית‬ ‫יהודי סיפר לרב כי זכה להסתופף‬ ‫לשאול בעצתו היו שומעים מרבם‬ ‫אברהם בודד לחלוטין מול עולם‬ ‫נטילת ידיים ואת הלכות ברכת‬ ‫בארבעים ושמונה דרכים‪ ,‬אשר‬ ‫בצלו של המגיד ממזריטש בשבת‬ ‫שאין הדבר ראוי ורצוי‪ ,‬וכי מוטב‬ ‫שלם שעבד עבודה זרה‪ ,‬ובכל‬ ‫המזון? אין זה פלא‪ ,‬אם כן‪,‬‬ ‫נמנו בפירוט במשנתנו‪.‬‬ ‫פרשת נח‪ ,‬ושמע ממנו פירוש על‬ ‫להם שיישארו במקומותיהם‪ ,‬שם‬ ‫זאת בחר להאמין בה’‪ .‬למרות‬ ‫שזכר אותן מילה במילה‪.‬‬ ‫אולם הבדל יסודי יש בין‬ ‫הפסוקים המופיעים בפרשה‪.‬‬ ‫לא נשקפת להם ולצאצאיהם‬ ‫זאת‪ ,‬בתפלות ובבקשות אנו‬ ‫שבע עשרה שנים של לימוד‬ ‫קנינים גשמיים לקנין התורה‪.‬‬ ‫בסוף הפרשה נאמר (יא לא‪-‬לב)‪:‬‬ ‫סכנה רוחנית‪.‬‬ ‫מזכירים רק את זכות העקדה‪,‬‬ ‫ואילו את נס אור כשדים התורה‬ ‫רצוף‬ ‫שכן‪ ,‬הרוצה לקנות קרקע‪,‬‬ ‫‘ויקח תרח את אברם בנו ואת‬ ‫אחד מחסידיו‪ ,‬רבי טוביה לייב‬ ‫מזכירה רק ברמז דק‪ ,‬וכך גם‬ ‫מגדולי ירושלים בדור שלפני‬ ‫למשל‪ ,‬די לו שיקנה אותה‬ ‫לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו‬ ‫שטרן ז”ל שהתגורר בעיר‬ ‫בקנין אחד – כסף‪ ,‬שטר או‬ ‫אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור‬ ‫סאטמאר‪ ,‬החליט בכל זאת‬ ‫נאמר בספר נחמיה (ט ז) ‘והוצאתו‬ ‫מלחמת העולם‪ ,‬היה הגאון‬ ‫מאור כשדים’!‬ ‫רבי זליג לייב ברוורמן זצ”ל‪,‬‬ ‫חזקה (קידושין כו‪ .).‬ואם קנה‬ ‫כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו‬ ‫לעלות לארץ ישראל בשלהי ימיו‬ ‫ראש הישיבה במאה שערים‪,‬‬ ‫אותה בכסף‪ ,‬הרי היא שלו‬ ‫עד חרן וישבו שם‪ .‬ויהיו ימי תרח‬ ‫כדי לעסוק בתורה ובעבודה‪ .‬הוא‬ ‫ביאר הרבי מליובאוויטש זי”ע‬ ‫אשר נודע הן בפרישותו והן‬ ‫באופן גמור‪ ,‬ואין לו צורך‬ ‫חמש שנים ומאתים שנה וימת‬ ‫מכר את חנותו המצליחה בכיכר‬ ‫(ליקוטי שיחות כה‪ ,‬פרשת לך לך) את‬ ‫בשקידתו הנוראה בתורה‪.‬‬ ‫להוסיף גם קנין שטר‪ .‬ואם בכל‬ ‫תרח בחרן’‪ .‬ותיכף ומיד‪ ,‬בתחילת‬ ‫השוק בסכום של שלוש מאות‬ ‫הענין באמצעות שאלה מעניינת‪:‬‬ ‫זאת בחר להוסיף ולקנותה‬ ‫פרשת לך לך‪ ,‬נאמר (יב א)‪‘ :‬ויאמר‬ ‫זהובי כסף‪ ,‬אך כיון שהכיר את‬ ‫מי חשוב יותר – עבד שהשתחרר‬ ‫הוא היה מבחירי תלמידיו של‬ ‫או גר שנתגייר?‬ ‫בקנין נוסף – אינו מחזק בכך‬ ‫ה’ אל אברם לך לך מארצך‬ ‫דעת רבו‪ ,‬החליט להסתיר ממנו‬ ‫מהרי”ל דיסקין זצ”ל‪ ,‬שנהג‬ ‫את קנינו בה בכהוא זה‪.‬‬ ‫וממולדתך ומבית אביך אל הארץ‬ ‫את תכנית הנסיעה‪.‬‬ ‫לפי ההלכה‪ ,‬עבד כנעני שיוצא‬ ‫לכנותו בחיבה‪‘ :‬מיין זליג’ל’ –‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬החפץ לקנות את‬ ‫אשר אראך’‪.‬‬ ‫ר’ טוביה לייב תכנן להגיע‬ ‫לחפשי הופך ליהודי גמור מעצמו‬ ‫זליג שלי‪ .‬כאשר הגיע לפרקו‪,‬‬ ‫שידך לו רבו את בתו של רבי‬ ‫התורה הקדושה‪ ,‬עליו לאחוז‬ ‫פסוקים אלו מעוררים שאלות‬ ‫למונקאטש לימים האחרונים של‬ ‫ללא צורך בתהליך גיור מצדו‪.‬‬ ‫נתן ‘בעקער’ רייכמן זצ”ל‪ ,‬אשר‬ ‫בכל אחד ואחד מארבעים‬ ‫רבות וחשובות‪ .‬ראשית‪ ,‬מדוע‬ ‫חג הפסח בשנת תרס”ה‪ ,‬לשהות‬ ‫לעומתו‪ ,‬הגר בוחר להתגייר‬ ‫התפרנס ממלאכת האפייה אך‬ ‫ושמונה הקנינים‪ ,‬וככל שהוא‬ ‫חשו אברהם אבינו ושרה אמנו‬ ‫במחיצת הצדיק ולהיפרד ממנו‬ ‫מתוך מחשבה והבנה אישית שה’‬ ‫מעולם לא פסק פומה מגרסא‪.‬‬ ‫מוסיף בהם‪ ,‬כך הוא קונה קנין‬ ‫צורך להצטרף לתרח וללוט‬ ‫בלבו‪ ,‬ללא ברכת פרדה רשמית‪.‬‬ ‫הוא האלקים‪ .‬אם כן‪ ,‬לכאורה‪,‬‬ ‫תנאי ברור היה לו לשדכן‪ ,‬בעת‬ ‫רב יותר בתורה‪ ,‬והיא נעשית‬ ‫ולצאת אתם יחד מאור כשדים‬ ‫אולם‪ ,‬כפי שאומר הפסוק (קהלת י‬ ‫הגר חשוב יותר משום שהוא‬ ‫אשר הציע את השידוך לאופה‬ ‫יותר ויותר שלו‪.‬‬ ‫לכיוון ארץ כנען? הלא באותם‬ ‫כ) ‘עוף השמים יוליך את הקול’‪.‬‬ ‫פעל מתוך בחירה‪ ,‬בניגוד לעבד‬ ‫ימים הם עסקו באור כשדים‬ ‫שהגרות חלה עליו מעצמה!‬ ‫הירושלמי הצדיק‪ :‬החתן‬ ‫פשוט ללמוד‬ ‫לפרסום‬ ‫נשגבות‬ ‫בפעולות‬ ‫השמועה על מכירת החנות‬ ‫אך הרבי מליובאוויטש האיר‬ ‫המופלג יהיה סמוך על שולחן‬ ‫הקנין הראשון שבו נקנית‬ ‫וההכנות הקדחתניות הגיעה‬ ‫חמיו כל ימי חייו‪ ,‬כדי שיוכל‬ ‫שם השם‪ ,‬כשאברהם מגייר‬ ‫לאזני מקורביו של ה’דרכי‬ ‫נקודה אחרת‪ :‬הגר הפך ליהודי‬ ‫התורה‪ ,‬הוא היסודי ביותר‪:‬‬ ‫את האנשים ושרה מגיירת את‬ ‫לשבת ולעסוק בתורה מבלי‬ ‫תשובה’‪ ,‬והם גילו לרבי שהחסיד‬ ‫מכח השכל האנושי‪ ,‬ואילו העבד‬ ‫‘בתלמוד’‪ .‬כלומר‪ ,‬פשוט‬ ‫הנשים‪ .‬מדוע שיעזבו מקום שבו‬ ‫שיצטרך לתן דעתו לעניני‬ ‫מתכוון לנסוע לארץ ישראל‬ ‫הפך ליהודי מכח גזרת התורה –‬ ‫ללמוד תורה‪ ,‬לחזור עליה‬ ‫הם כל כך מצליחים כדי ללכת‬ ‫הפרנסה‪.‬‬ ‫בניגוד לדעתו המפורשת‪.‬‬ ‫רצון השם המוחלט שקבע כך‪.‬‬ ‫ולשנן אותה‪.‬‬ ‫לארץ כנען‪ ,‬שם איש אינו מכיר‬ ‫ואכן‪ ,‬עם תום שבעת ימי‬ ‫הצדיק החריש ולא אמר דבר‪ ,‬אך‬ ‫המעמד שמגיע ישירות מהתורה‬ ‫בשם הגאון מוילנא זצ”ל אמרו‪:‬‬ ‫אותם? הרי היה קיים ספק גדול‬ ‫ואינו מתבסס על השכל האנושי‬ ‫המשתה עלה רבי זליג אל היכל‬ ‫כפי ש’גזלן’ אינו כינוי למי‬ ‫במהלך עריכת השולחן הטהור‬ ‫ישיבת מאה שערים הסמוכה‬ ‫אם יוכלו להמשיך שם במעשיהם‬ ‫ביום טוב אחרון של פסח‪ ,‬פתח‬ ‫נעלה וחשוב הרבה יותר!‬ ‫שיודע כיצד לגזול‪ ,‬אלא למי‬ ‫הטובים!‬ ‫לביתו‪ ,‬ושב לביתו רק משבת‬ ‫ואמר לחסידיו‪“ :‬הטו אוזן לסיפור‬ ‫כאן טמון הביאור מדוע התורה‬ ‫שגוזל בפועל – כך ‘למדן’ אינו‬ ‫לשבת‪ .‬כך נמשך הדבר שבע‬ ‫בנוסף‪ ,‬אם אכן יצאו במטרה‬ ‫נפלא שקרה עם אחד מתלמידיו‬ ‫אינה מפרטת את סיפור אור‬ ‫כינוי למי ש’יודע ללמוד’‪ ,‬אלא‬ ‫עשרה שנה תמימות‪ .‬חותנו‬ ‫ובכוונה להגיע לארץ כנען‪ ,‬מדוע‬ ‫של המגיד הגדול‪ ,‬הרב הקדוש‬ ‫כשדים‪ .‬עלינו לזכור שהתורה‬ ‫למי שמתייגע בתורה בפועל‬ ‫ורעייתו טיפלו בכל צרכי‬ ‫הם עצרו בחרן והתיישבו שם?‬ ‫רבי דב בער ממזריטש זי”ע‪.‬‬ ‫אינה ספר היסטוריה שנועד‬ ‫ממש‪...‬‬ ‫הבית וגידול הילדים‪ ,‬ורבי זליג‬ ‫ולבסוף‪ ,‬אם פניהם של אברהם‬ ‫אותו תלמיד היה רב ואב בית‬ ‫לספר לנו מה אירע בעבר; שמה‬ ‫פעם השמיע אחד התלמידים‬ ‫של התורה מעיד על מהותה‬ ‫לא ידע מאומה מכל הנעשה‬ ‫ושרה היו מועדות ממילא לארץ‬ ‫דין באחת הערים הגדולות‪ ,‬ופעל‬ ‫מאמר מחודד זה באזניו‬ ‫– היא מלשון הוראה‪ .‬התורה‬ ‫בביתו‪.‬‬ ‫כנען‪ ,‬לשם מה היה צורך בציווי‬ ‫רבות ונצורות למען חיזוק התורה‬ ‫של רבו‪ ,‬הגאון רבי יחזקאל‬ ‫מלמדת אותנו כיצד עלינו לנהוג‬ ‫אף בלילות לא היתה לו שנה‬ ‫מיוחד שעליהם ללכת אל הארץ‬ ‫והיהדות בעירו‪ ,‬אך לעת זקנתו‬ ‫לשמע‬ ‫זצ”ל‪.‬‬ ‫אברמסקי‬ ‫ומהו רצון הבורא מאתנו‪.‬‬ ‫של ממש‪ .‬מעולם לא הלך‬ ‫אותה יראה להם הקדוש ברוך‬ ‫הרגיש שצרכי הציבור המרובים‬ ‫הדברים‪ ,‬פרץ רבי יחזקאל‬ ‫לישון בכוונה תחילה‪ ,‬אלא‬ ‫הוא?‬ ‫מונעים ממנו להיות פנוי ולעסוק‬ ‫אמנם ניסיון אור כשדים היה‬ ‫בבכי מר‪.‬‬ ‫היה נרדם מאליו על הגמרא‪,‬‬ ‫וביאר המגיד‪ ,‬כי השטן בראותו‬ ‫בתורה כאוות נפשו‪ .‬הוא החליט‬ ‫ניסיון אדיר‪ ,‬ואולי אף גדול יותר‬ ‫התפלא התלמיד‪ :‬רבי‪ ,‬מדוע‬ ‫מבחינת הקושי האנושי מניסיון‬ ‫כשראשו נשמט מעייפות‪ .‬כדי‬ ‫את הצלחתם של אברהם ושרה‪,‬‬ ‫לעזוב את הרבנות ולעלות לארץ‬ ‫אתם בוכים? בשלמא אנחנו –‬ ‫העקדה‪ ,‬אך הוא אינו משמש‬ ‫שלא תימשך שנתו יתר על‬ ‫ניסה לשכנע אותם לעזוב את‬ ‫ישראל‪.‬‬ ‫ראוי לנו לבכות‪ .‬אולם רבנו‪,‬‬ ‫עבורנו לימוד לעשות כמותו‪.‬‬ ‫המדה‪ ,‬היה טובל את רגליו‬ ‫מקומם בתירוץ שמוטב להם‬ ‫הרב נפרד מקהילתו בדרשה‬ ‫הרי כל דקה מנוצלת אצלו‬ ‫מסירות הנפש של אברהם אבינו‬ ‫בגיגית מים קרים‪ .‬כך היה‬ ‫לעמל התורה!‬ ‫להיות בארץ ישראל‪ ,‬ובלבד‬ ‫מרגשת בה ביקשם לבל יסטו‬ ‫ישן כשתי שעות בלילה‪ ,‬ומיד‬ ‫שיפסיקו את פעילותם באור‬ ‫מדרכי התורה והיראה כפי‬ ‫באש הכבשן היתה מכח הבנתו‬ ‫בקומו שם אבקה בעיניו‪,‬‬ ‫ומתוך הבכי ענה לו רבי‬ ‫כשדים‪ .‬לכן נאמר ‘ויקח תרח’‪,‬‬ ‫האישית ושכלו הטהור‪ ,‬שעם כל‬ ‫יחזקאל‪ :‬על זה ראוי לכל אחד‬ ‫שהורם וחינכם‪ ,‬אך מרבו המגיד‬ ‫כדי שיתעורר לאלתר ויחזור‬ ‫שכן תרח רומז כאן ליצר הרע‪.‬‬ ‫ממזריטש לא בא להיפרד‪ ,‬משום‬ ‫גדלותו המופלגת‪ ,‬עדיין נחשב‬ ‫ללמוד‪.‬‬ ‫לבכות‪...‬‬ ‫לשכל אנושי‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬ברגע שיצאו לדרך והגיעו‬ ‫שידע את דעתו שאין לרבנים‬ ‫פעם אחת בא בנו אל היכל‬ ‫גדולי התורה שבכל הדורות‪,‬‬ ‫לחרן‪ ,‬הרגיש אברהם אבינו‬ ‫לעזוב את קהילותיהם‪ ,‬ועליהם‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬ניסיון העקדה היה‬ ‫הישיבה לבקרו בלילה‪ ,‬והבחין‬ ‫זכו לה בזכות שחזרו עליה‬ ‫בחסרון הרוחני והחל להרהר אם‬ ‫להישאר ולהורות לצאן מרעיתם‬ ‫ציווי ישיר מהקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫שאביו פתח את הדף הראשון‬ ‫כל חייהם ללא הרף‪ .‬מהרש”ם‬ ‫עשה נכון כשעזב את שליחותו‪.‬‬ ‫את הדרך אשר ילכו בה ואת‬ ‫הזכות הגדולה ביותר שאדם‬ ‫של מסכת גיטין – על מנת‬ ‫מברז’אן זצ”ל היה ידוע בכח‬ ‫המעשה אשר יעשון‪.‬‬ ‫יכול להשיג היא קיום ציווי השם‪,‬‬ ‫זיכרונו המופלא‪ ,‬אשר כל‬ ‫דווקא אז הגיע אליו הציווי ‘לך‬ ‫לחזור עליה‪ .‬כשחזר בבוקר‪,‬‬ ‫לך‪ ...‬אל הארץ אשר אראך’‪.‬‬ ‫המסע היה מפרך‪ ,‬ובכל הדרך‬ ‫וציות זה נעלה הרבה יותר מכל‬ ‫הופתע למצוא את שפתי אביו‬ ‫התורה כולה היתה אצלו‬ ‫מעשה של מסירות נפש שאדם‬ ‫כמונחת בקופסא‪ .‬אבל כדי‬ ‫לאמר‪ :‬הקדוש ברוך הוא אמר‬ ‫הארוכה לאיסטנבול שבטורקיה‪,‬‬ ‫ממללות כבר את ה’הדרן’ על‬ ‫לו‪ :‬עד עתה היצר הרע היה זה‬ ‫היו הרב והרבנית הנוסעים‬ ‫עושה מדעת עצמו‪.‬‬ ‫המסכת‪ ,‬אחר שסיים את כולה‬ ‫להשיג קנין זה‪ ,‬הוא עמל כל‬ ‫לפיכך מזכירים אנו בתפילותינו‬ ‫חייו ללא הרף‪ .‬לפני הסעודה‪,‬‬ ‫שהוליך אותך‪ ,‬אך מכאן ואילך –‬ ‫היהודים היחידים‪ ,‬ושאר הנוסעים‬ ‫בלילה אחד‪...‬‬ ‫אני אהיה זה שצועד עמך‪.‬‬ ‫היו ערב‪-‬רב של גויים שהתנהגו‬ ‫רק את מעשה העקדה ולא את‬ ‫שינן בעל פה את דיני נטילת‬ ‫מעשה אור כשדים‪.‬‬ ‫ממה פחד ה’אור שמח’‬ ‫כששמע הרב הזקן את הדברים‬ ‫בצורה גסה‪ ,‬כך שהנסיעה הסבה‬ ‫ברכה על אם הדרך‬ ‫ידיים וברכת המוציא; ולפני‬ ‫ענין הרציפות בלימוד התורה‬ ‫ברכת המזון חזר בזיכרונו על‬ ‫הללו באיסטנבול‪ ,‬הבין שרבו‬ ‫להם סבל רב‪.‬‬ ‫חשוב עד מאד‪ .‬שלמה המלך‬ ‫הלכות ברכת המזון; בכל שבת‬ ‫המגיד כיוון את דבריו אליו ברוח‬ ‫כאשר סוף סוף הגיעה האנייה‬ ‫ויקח תרח את אברם בנו ואת‬ ‫אמר בחכמתו (משלי כג ה)‬ ‫ושבת חזר על מסכת שבת ועל‬ ‫קדשו‪ ,‬לבל תיפול עליו רוחו‬ ‫לאיסטנבול‪ ,‬וגם בה לא פגש‬ ‫לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו‬ ‫‘התעיף עיניך בו ואיננו’‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫מסכת עירובין‪ ,‬יחד עם הלכות‬ ‫במסעו לארץ הקדושה‪ .‬הוא‬ ‫הרב אף לא יהודי אחד‪ ,‬נפל‬ ‫אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור‬ ‫תסלק מבטך מן התורה אפילו‬ ‫שבת שברמב”ם ובשולחן ערוך‬ ‫המשיך לארץ ישראל בשמחה‬ ‫לבו בקרבו ומחשבות חרטה‬ ‫כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו‬ ‫כהרף עין‪ ,‬והיא כבר משתכחת‬ ‫– ובסעודת מלווה מלכה נהג‬ ‫ועסק שם בתורה ובעבודה בכבוד‬ ‫החלו לנקר בלבו‪ .‬הוא חשש מן‬ ‫עד חרן וישבו שם‪ .‬ויהיו ימי תרח‬ ‫ממך‪ .‬היסח הדעת הקטן ביותר‬ ‫לערוך את הסיום על מסכת‬ ‫ובנחת”‪.‬‬ ‫הבדידות במקום שבו הוא אינו‬ ‫חמש שנים ומאתים שנה וימת‬ ‫עלול לגרום לאדם לאבד את‬ ‫עירובין‪ .‬וכך נהג כל חייו‪ ,‬בכל‬ ‫כשסיים ה’דרכי תשובה’ לספר‬ ‫מוכר‪ ,‬ומכך שלא יוכל להרביץ‬ ‫תרח בחרן (בראשית יא לא‪-‬לב)‬ ‫קניניו בתורה (מגילה יח‪.):‬‬ ‫ענין ובכל מעשה (מרביצי תורה‬ ‫את הסיפור‪ ,‬הבין רבי טוביה‬ ‫תורה כפי שהורגל‪ ,‬שלא לדבר‬ ‫דרכו של הרב הקדוש רבי צבי‬ ‫הגאון רבי מאיר שמחה הכהן‬ ‫מעולם החסידות)‪.‬‬ ‫לייב כי בכך ביקש רבו לרמוז‬ ‫על הפרנסה המובטחת לו בעירו‪,‬‬ ‫הירש ממונקאטש זי”ע‪ ,‬בעל ‘דרכי‬ ‫מדוינסק זי”ע‪ ,‬בעל ‘אור‬ ‫ועתה צא וחשוב‪ :‬כמה פעמים‬ ‫לו‪ ,‬כי למרות התנגדותו הכללית‬ ‫כנושא משרת הרבנות‪.‬‬ ‫תשובה’‪ ,‬היתה שלא להסכים‬ ‫שמח’ ו’משך חכמה’‪ ,‬נודע‬ ‫למד מהרש”ם את מסכתות‬ ‫לנסיעה לארץ ישראל‪ ,‬הוא מברך‬ ‫בעודו מהרהר באפשרות לחזור‬ ‫לחסידיו לעלות לארץ ישראל‪,‬‬ ‫אותו בברכת הדרך וברוב הצלחה‪.‬‬ ‫בו מכל התכנית‪ ,‬פגש לפתע יהודי‬ ‫מטעמים שנשארו כמוסים עמו‪.‬‬ ‫המשך בעמוד ד’‬ ‫המשך מעמוד ג’‬ ‫תהילים‬ ‫משמעות חדשה בעיניו; ‘כה אמר ה’‪ ...‬אני‬ ‫זי”ע בעל ‘פני מנחם’‪.‬‬ ‫רבנו יונה מגירונדי בפירושו לרי”ף על‬ ‫בכל תפוצות ישראל כבעל כישרון עצום‬ ‫ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים‪’...‬‬ ‫יהודים רבים‪ ,‬חסידים ושאינם‪ ,‬חפצים‬ ‫מסכת ברכות (ל‪ ,):‬בביאור דברי האמורא‬ ‫ומיוחד במינו‪ .‬היה לו זיכרון מופלא‪ ,‬והוא‬ ‫כך חלפו עליו שני ימי ראש השנה מתוך‬ ‫להתברך מפי הרבי בברכת השנים‪.‬‬ ‫רבה על הפסוק ‘עבדו את ה’ ביראה וגילו‬ ‫זכר לפרטי פרטים דברים שלמד‪ ,‬ראה או‬ ‫התרגשות והתעלות‪.‬‬ ‫דממה שוררת בחדר ההמתנה‪ .‬הממתינים‬ ‫ברעדה’ – “במקום גילה שם תהא רעדה”‪,‬‬ ‫שמע לפני עשרות שנים‪.‬‬ ‫הימים הבאים סוחפים אותו עמם‪ ,‬עשרת‬ ‫בתור מתכוננים בדחילו לקראת כניסתם‬ ‫ופירש רבנו יונה‪“ :‬תעבדו את ה’ ביראה‬ ‫פעם ביקר אצלו אחד מחכמי הדור‪,‬‬ ‫ימי תשובה‪ ,‬יום הכיפורים שלאחריהם‪,‬‬ ‫אל הקודש פנימה‪ .‬הבעת רצינות נסוכה‬ ‫ובאותו היראה תשמחו ותגילו בה‪ .‬שאף‬ ‫ובשעה שישבו יחד והשתעשעו בדברי‬ ‫ההכנות הקדחתניות לחג הסוכות‪ ,‬קניית‬ ‫על פניהם; האחד מטהר את לבו באמירת‬ ‫על פי שאצל בשר ודם היראה והשמחה‬ ‫תורה‪ ,‬נשמעה דפיקה על הדלת‪ .‬אחת‬ ‫ארבעת המינים ובניית הסוכה‪.‬‬ ‫פרקי תהלים‪ ,‬והאחר מהרהר בתשובה‬ ‫הם דבר והפכו‪ ,‬שבשעה שהאדם מפחד‬ ‫מנשות דוינסק באה לשאול שאלת חכם‪.‬‬ ‫זכה‪ .‬אווירת הימים הנוראים הממשמשים‬ ‫מזולתו הוא עומד נרתע ודואג‪ ,‬אבל‬ ‫רבי מאיר שמחה עצר את הלימוד‪ ,‬אולם‬ ‫והחג עצמו לעלא ולעלא; פניו קורנות‬ ‫ובאים מורגשת היטב בחדר‪.‬‬ ‫הקדוש ברוך הוא איננו כן‪.‬‬ ‫לא הניח את הספר‪ .‬הוא שם אצבעו‬ ‫מאושר‪ ,‬הולך הוא כמעט בצעדי ריקוד‪,‬‬ ‫פיו מלמל שירה ושבח לבורא עולם‪.‬‬ ‫רק אחד מבין הממתינים זע על מקומו‬ ‫אדרבה‪ ,‬כשהאדם מתבונן בגדלתו וירא‬ ‫במקום שבו אחז‪ ,‬נטל בידו את הגמרא –‬ ‫בחוסר נוחות‪ .‬הבעת פניו מתוחה למדי‪.‬‬ ‫מפניו‪ ,‬ישמח ויגיל באותה יראה מפני‬ ‫כרך גדול וכבד במיוחד של תלמוד בבלי‬ ‫ביום שמחת תורה הוא מפזז ומכרכר עם‬ ‫עיניו מתרוצצות בעצבנות מצד לצד‪ ,‬והוא‬ ‫שבאמצעיתה מתעורר לקיים המצות‪,‬‬ ‫– ופנה לחדר האחר‪ ,‬כדי לעיין שם בספרי‬ ‫ספר התורה בהתלהבות כנער צעיר‪ ,‬כולו‬ ‫ושש ושמח בקיומה שיודע כי שכרו אתו‬ ‫השו”ת שלו ולהשיב את האשה דבר‪ .‬כל‬ ‫נוטף פלגי זיעה של מצוה‪.‬‬ ‫לופת באצבעותיו את הקוויטל בחזקה‪.‬‬ ‫ופעלתו לפניו‪”.‬‬ ‫אותה העת‪ ,‬פתח ועיין בספרים בידו‬ ‫כך עברו עליו ימי המועדים‪ ,‬מערים על‬ ‫לפני כמה חודשים הובהל לבית החולים‬ ‫כי אכן‪ ,‬דווקא מי שיש לו יראת שמים הוא‬ ‫השנייה‪ ,‬ולא הניח מידו את הגמרא הכבדה‬ ‫נפשו טללי תחייה והתעוררות‪.‬‬ ‫בעקבות כאבים עזים שתקפוהו‪ .‬לאחר‬ ‫זה היכול לשמוח בלב שלם‪ ,‬מפני שנזהר‬ ‫אפילו לרגע אחד‪.‬‬ ‫במוצאי שמחת תורה נדחק החסיד בין‬ ‫סדרת בדיקות מקיפה הודיעו לו הרופאים‬ ‫הוא מן החטא‪.‬‬ ‫לאחר שיצאה השואלת‪ ,‬תמה האורח‪:‬‬ ‫ההמונים העוברים ביעף על פני הרבי‪,‬‬ ‫כי עליו לעבור בדחיפות ניתוח מציל חיים‪.‬‬ ‫וכך אמרו בזוהר הקדוש (ח”ג נו‪ ,).‬שבטרם‬ ‫ילמדנו רבנו‪ ,‬מדוע אינכם מניחים לרגע‬ ‫לקבל ברכת פרדה וחורף בריא‪.‬‬ ‫הידיעה הפתאומית בלבלה אותו לחלוטין‪,‬‬ ‫יבוא האדם לעבוד את בוראו‪ ,‬יקדים יראת‬ ‫את הגמרא? הרי אפילו אדם צעיר בקושי‬ ‫הרבי סימן לו במפתיע לעצור‪ .‬הוא ניגש‬ ‫וכמעט שהטריפה את דעתו‪.‬‬ ‫שמים‪ ,‬ועל ידי כך יבוא לעסוק בתורה‪,‬‬ ‫יכול לשאתה במשך זמן רב‪ ,‬ואתם בגיל‬ ‫אליו בדחילו‪ ,‬ושמע את הדברים הבאים‪:‬‬ ‫בעוד שבשנים כתיקונן היה עסוק בימים‬ ‫ועל ידה להשיג שמחה‪.‬‬ ‫שיבה‪ ,‬על אחת כמה וכמה‪ .‬ומה נזק היה‬ ‫“אתה תצטרך לעבור את הניתוח‪ ,‬אך אל‬ ‫אלו בהכנה רבתי לקראת ימי הדין‪ ,‬הרי‬ ‫ועל כן מבקשים תחילה ‘ובכן תן פחדך‬ ‫נגרם אם היה כבודו משאיר את הגמרא על‬ ‫דאגה‪ ,‬הכל יעבור בשלום‪ ,‬אתה תצא מזה‬ ‫שבשנה זו היה מוחו עסוק בסיכויי הצלחת‬ ‫על כל מעשיך’‪ ,‬כי על ידי יראת ה’ ופחד‬ ‫השולחן עד שיסיים לעסוק בענין האשה?‬ ‫מהר מאד ותחלים במהרה״‪.‬‬ ‫הניתוח למול סיכוני הכישלון שהציבו‬ ‫מהדר גאונו זוכים לבוא לידי שמחה‪ ,‬וכמו‬ ‫השיב לו רבה של דוינסק‪ :‬אינני מבין את‬ ‫עיניו נפערו בתדהמה‪ ,‬אך בקושי הצליח‬ ‫הרופאים לפניו בסבר פנים חמורות‪.‬‬ ‫שאמר דוד המלך עליו השלום‪“ :‬אני בעולם‬ ‫שאלתך‪ .‬הרי על כגון זה נאמר ‘התעיף‬ ‫לענות‪:‬‬ ‫לא נותרה לו כל פניות נפשית להכין את‬ ‫הזה מה אני? אלא יראתי מתוך שמחתי‬ ‫עיניך בו – ואיננו’!‬ ‫“והלא הרבי אמר שאיני זקוק לניתוח‪”...‬‬ ‫הלב לקראת הימים הנוראים הממשמשים‬ ‫ובאים‪.‬‬ ‫ושמחתי מתוך יראתי” (תנדב”א רבה פ”ג)‪.‬‬ ‫יראתי מתוך שמחתי‬ ‫אמר לו הרבי‪:‬‬ ‫התור מתקדם אט אט‪ ,‬והחסיד נכנס‬ ‫אין מחסור ליראיו‬ ‫עבדו את ה’ ביראה וגילו ברעדה (תהלים ב יא)‬ ‫“ראיתי את המתח העצום בו היית שרוי‪,‬‬ ‫ועל פי יסוד זה ביאר כ”ק אדמו”ר רבי‬ ‫בפסוק זה הובאו יחדיו שתי דרכים‬ ‫רציתי לחזק אותך‪ ,‬להעניק לך לפחות‬ ‫פנימה‪ ,‬מוצא את עצמו עומד לנוכח‬ ‫דוד אביחצירא שליט”א את לשון הפסוק‬ ‫בעבודת הבורא – היראה והגילה –‬ ‫כמה שבועות של שלווה ורוגע‪ ,‬שתוכל‬ ‫דמותו האבהית של הרבי שסוקר אותו‬ ‫(תהלים לד י) ‘יראו את ה’ קדשיו כי אין‬ ‫שלכאורה סותרות האחת את רעותה‪.‬‬ ‫להתנהג בראש השנה‪ ,‬ביום כיפור ובחגים‬ ‫במבט מלא באהבת ישראל טהורה‪.‬‬ ‫מחסור ליראיו’‪:‬‬ ‫ואכן‪ ,‬בענייני העולם אין הן יכולות לשכון‬ ‫כמו יהודי”‪.‬‬ ‫בידיים רועדות הוא מגיש את הקוויטל אל‬ ‫‘קדשיו’ הם אלו הנמצאים במעלה הגבוהה‬ ‫יחד‪ :‬הירא מפני מלך בשר ודם מבקש‬ ‫“אבל ביטלתי את התור לניתוח”‪ ,‬שאל‬ ‫הרבי‪ .‬כתב שנקבע לו תור לאחר שמחת‬ ‫ביותר בעבודת הבורא‪ ,‬וכנוסח תפלת‬ ‫להתרחק ממנו‪ ,‬ואילו השמח בו מבקש‬ ‫במבוכה‪.‬‬ ‫תורה‪ ,‬וביקש ברכה שהניתוח יצליח‬ ‫שחרית של שבת ב’שוכן עד’‪ ,‬שצדיקים‬ ‫את קרבתו‪ .‬אך בעבודת הבורא אין בכך‬ ‫“אל תדאג”‪ ,‬השיב לו הרבי‪“ ,‬לאחר‬ ‫וארוכה תעלה למכתו‪.‬‬ ‫הם למעלה מישרים‪ ,‬חסידים הם למעלה‬ ‫כל סתירה; אדרבה‪ ,‬יראת ה׳ מקרבת את‬ ‫שביטלת את התור‪ ,‬התקשרתי מיד ואמרתי‬ ‫כמו מתוך חלום הוא שומע את קולו של‬ ‫מצדיקים‪ ,‬וקדושים למעלה מכולם‪.‬‬ ‫האדם אל קונו‪ ,‬מחיה את רוחו ומביאה‬ ‫להם שישאירו לך את התור‪”...‬‬ ‫הרבי‪:‬‬ ‫ואמרו בתיקוני הזוהר (הקדמה ה‪ ):‬על פסוק‬ ‫אותו לידי שמחה‪.‬‬ ‫הרבי הוסיף להעתיר ברכות להצלחת‬ ‫“שנה חדשה עומדת בפתח – א פריש יאהר‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬שממנו נלמד שכל מי שיש בו יראת‬ ‫יסוד זה ביאר הרב הקדוש רבי שלמה‬ ‫הניתוח‪ ,‬והחסיד יצא מאת פני הקודש‪.‬‬ ‫בעזרת ה’ אתה תבריא ולא תזדקק כלל‬ ‫שמים לא ידע מחסור לא בביתו‪ ,‬לא‬ ‫הכהן מראדומסק זי״ע בספרו ׳תפארת‬ ‫רק אז החל להבין את גודל הטובה שעשה‬ ‫לניתוח‪”...‬‬ ‫בתורתו‪ ,‬לא בנשמתו ולא במעשיו‪.‬‬ ‫שלמה׳ (ר״ה ד״ה ובכן צדיקים)‪ ,‬על מילות‬ ‫עמו הרבי‪ .‬הלא רק בזכות ‘ביטול’ הניתוח‬ ‫הוא ציפה לקבל את ברכת הרבי שהכל‬ ‫ומהותה של יראה זו נתבארה על ידי הרב‬ ‫התפלה ׳ובכן צדיקים יראו וישמחו׳‪.‬‬ ‫זכה לימים גדושי התעלות‪ ,‬החל מראש‬ ‫יעבור בשלום‪ ,‬לשמוע אי אלו דברי חיזוק‪,‬‬ ‫הקדוש רבי יהודה אריה לייב מגור זי”ע‬ ‫פירושה הפשוט של התפלה נסוב על‬ ‫השנה ויום כיפור בהם שפך את לבו כמים‬ ‫אבל לבטל לחלוטין את הניתוח?! ועוד‬ ‫בספרו ‘שפת אמת’ (לפסח תרנ”ח ד”ה בפסוק)‪,‬‬ ‫הפסקה הקודמת בה מבקשים אנו שיתן‬ ‫נכח פני ה’‪ ,‬עד לימי הסוכות ושמחת‬ ‫אחרי ההתייעצויות הממושכות עם כל‬ ‫שהיא יראת הרוממות המביאה לשמחה‪,‬‬ ‫ה’ כבוד לעמו‪ ,‬תהלה ליראיו ותקווה‬ ‫תורה‪ ,‬בהם שאב מלא חפניו שמחה ורוח‬ ‫העסקנים הרפואיים‪ ,‬והצילומים המראים‬ ‫ושמחה זו היא עדות על היראה שהיא‬ ‫טובה לדורשיו‪ ,‬ופתחון פה למייחלים לו‪,‬‬ ‫קדושה לכל השנה כולה‪.‬‬ ‫ברורות כי זה הצעד שיש לעשות?!‬ ‫שלמה ואמיתית‪.‬‬ ‫שמחה לארצו וששון לעירו וצמיחת קרן‬ ‫די היה לו להיזכר בחרדה שאחזה בו לפני‬ ‫הוא פתח וסגר את פיו חליפות‪ ,‬מנסה‬ ‫ומן היראה יבוא האדם לידי אהבת ה’‪,‬‬ ‫לדוד עבדו ועריכת נר לבן ישי משיחו‪ ,‬ועל‬ ‫ראש השנה‪ ,‬כדי לדעת היאך היו עוברים‬ ‫למצוא את המילים המתאימות‪ ,‬אולם‬ ‫כמו שאמרו בזוהר הקדוש (ח”ב רטז‪ ,).‬שכיון‬ ‫כך ממשיכים אנו לבקש שיזכו הצדיקים‬ ‫עליו חגי תשרי אם היה הניתוח נושף כל‬ ‫בטרם היה סיפק בידו לומר דבר מה‪,‬‬ ‫שיראת שמים חופפת על ראשו של האדם‪,‬‬ ‫לראות זאת בעיניהם ולשמוח‪ ,‬ובעת ההיא‬ ‫העת בערפו‪ ,‬ממתין מעבר לפינה‪.‬‬ ‫המשיך הרבי ואמר לו‪“ :‬בעוד ימים‬ ‫מתעוררת בקרבו אהבת ה’‪.‬‬ ‫הישרים יעלוזו והחסידים ברנה יגילו‪.‬‬ ‫כעת כבר לא נותר לו זמן למחשבות‬ ‫ספורים כולנו עומדים לומר ‘מי יחיה’‪ ,‬הסר‬ ‫וכך כתב רבנו בחיי אבן פקודה בספרו‬ ‫אמנם‪ ,‬פירש בעל ה’תפארת שלמה’ את‬ ‫מזיקות ומיותרות‪ ,‬כבר למחרת נערך‬ ‫דאגה מלבך ותבטל את התור שקבעו לך‬ ‫‘חובות הלבבות’ (שער י פתיחה)‪ ,‬שהיראה‪,‬‬ ‫תבת יראו מלשון יראה ופחד וכבקשה‬ ‫הניתוח כמתוכנן‪ ,‬וזכה‪ ,‬בסייעתא דשמיא‪,‬‬ ‫לניתוח”‪.‬‬ ‫שהיא השער הראשון משערי עבודת‬ ‫בפני עצמה על כך שהצדיקים ייראו מפני‬ ‫להצלחה מרובה‪.‬‬ ‫יצא החסיד מחדרו של הרבי כשתחושת‬ ‫הבורא‪ ,‬קודמת לאהבה וקרובה אליה‬ ‫הבורא וישמחו בו‪ .‬כלומר‪ ,‬שיזכו לעבוד‬ ‫לרוב מספרים את הסיפור כדי להראות‬ ‫הקלה עצומה מתפשטת בלבו‪ .‬צעדיו‬ ‫במדרגות עבודת הבורא‪.‬‬ ‫את הבורא במדות היראה והשמחה כאחד‪.‬‬ ‫את טוב לבו של אוהבן של ישראל הרבי‬ ‫נעשו קלים‪ ,‬הרבי נטל את האבן הכבדה‬ ‫ולאמיתו של דבר‪ ,‬שתי מדות אלו‬ ‫ואף שבטבע העולם סותרות שתי מדות‬ ‫ה’פני מנחם’‪ ,‬שטרח להסיר דאגה מלב‬ ‫שישבה על לבו וניפצה לרסיסים‪.‬‬ ‫משולבות האחת ברעותה‪ ,‬ואין האדם יכול‬ ‫אלו זו את זו‪ ,‬כי הירא מפני אדם‪ ,‬מצטער‬ ‫יהודי‪ ,‬ולו לזמן מועט‪.‬‬ ‫עוד באותו היום התקשר למרפאה וביטל‬ ‫לאחוז באחת מהן בלבד‪ .‬וכתב רבנו ישעיה‬ ‫הוא ואינו שמח בו אלא רוצה להתרחק‬ ‫ברם‪ ,‬נוסף על גודל טוב לבו של הרבי‪,‬‬ ‫את התור לניתוח‪.‬‬ ‫הלוי הורויץ זי”ע ‪ -‬ה’של”ה הקדוש’ (עשרה‬ ‫מפניו ולהיפטר ממנו‪ ,‬והשמח אינו ירא‪.‬‬ ‫יש ללמוד מן המעשה את דרכה של יראת‬ ‫רק עתה חש עצמו מסוגל לנצל את ימיו‬ ‫מאמרות מאמר ב‪-‬ג)‪ ,‬שתבות ‘יראה’ ו’אהבה’‬ ‫אך יראת ה’ שונה מכל מיני יראה‬ ‫שמים אמיתית‪ .‬אין זו חרדה המטלטלת‬ ‫האחרונים של חודש הרחמים והסליחות‬ ‫מחוברות יחד‪ ,‬וניתן לכתבן יחד באופן‬ ‫שבעולם‪ ,‬והיא גורמת לשמחה ולחיים‪.‬‬ ‫את האדם ומונעת ממנו לעבוד את קונו‪,‬‬ ‫לתשובה מעומק הלב ולהכנה רבתי‬ ‫הבא – ‘יראהבה’‪ ,‬לרמוז שאי אפשר לאחת‬ ‫וכדברי חכמינו (פסיקתא דר”כ פי’ כז)‪ ,‬שאמר‬ ‫אלא יראה המלמדת אותו להשליך את‬ ‫לקראת יום הדין‪.‬‬ ‫מהן בלא רעותה‪ ,‬ושעל ידי מדת היראה‬ ‫הקדוש ברוך הוא לדוד המלך‪“ :‬אם חיים‬ ‫דאגותיו על הבורא ולעובדו בלב מיושב‬ ‫את ראש השנה עשה יחד עם עוד אלפי‬ ‫משיגים את אהבת הבורא‪.‬‬ ‫אתה מבקש – צפה ליראה‪ ,‬שנאמר (משלי‬ ‫ומתוך שמחה‪ .‬זהו שאמר דוד המלך עליו‬ ‫חסידים בבית מדרשו של הרבי‪ ,‬מילות‬ ‫עול מלכות שמים‬ ‫י כז)‪‘ :‬יראת ה’ תוסיף ימים’”‪ ,‬והפוכה היא‬ ‫השלום‪ :‬״עבדו את ה׳ ביראה וגילו ברעדה״‬ ‫התפלה יוצאות מפיו בכוונה מרובה‪‘ .‬זכרנו‬ ‫היה זה ימים ספורים טרם התקדש יום‬ ‫מיראת בשר ודם המקצרת את חיי האדם‬ ‫– היראה עצמה פותחת את שערי הגילה‪.‬‬ ‫לחיים מלך חפץ בחיים’‪ ,‬התחנן כשדמעות‬ ‫הדין‪ .‬תור ארוך השתרך ליד פתח חדרו‬ ‫וטורדת את נפשו‪.‬‬ ‫זולגות מעיניו‪ .‬פסוקי המלכויות קיבלו‬ ‫של כ”ק אדמו”ר רבי פינחס מנחם מגור‬ ‫וכאן המקום להציג את לשון הזהב של‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪:‬‬ ‫‪03-6171077‬‬