gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

עינים מאירות · Eniyim Meherot — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: עינים מאירות · Eniyim Meherot

שבוע: נח (2026-10-12)

עינים מאירות · Eniyim Meherot — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בס"ד‬ ‫דברי תורה מאת‬ ‫רבי מנחם מנדל‬ ‫פומרנץ שליט"א‬ ‫גיליון נ"א‬ ‫(פר' נח‬ ‫פרשת נח‬ ‫ע‪ ú‬התורה והמועדים‬ ‫תשפ"ה ‪ -‬ביהמ"ד‬ ‫באר ישראל)‬ ‫תשפ"ז‬ ‫תפילה על רשעים‬ ‫האם יש מקום להתפלל על רשעים ומסוכנים לבריאה?‬ ‫רָאִיתִי צ ַּד ִיק לְפ ָנ ַי ּב ַּדוֹר הַזּ ֶה’‪.‬‬ ‫הוא בפירוש (שם) 'קֵץ ּכ ָל ּבָשָׂר ּב ָא לְפ ָנ ַי ּכ ִי מָלְאָה‬ ‫מי נח‬ ‫ועוד יש להוסיף‪ ,‬כי הנה אמר הנביא (חבקוק ב ד) ‘וְצ ַּד ִיק‬ ‫ַשחִיתָם אֶת הָאָר ֶץ'‪,‬‬ ‫הָאָר ֶץ חָמָס מ ִּפ ְנ ֵיה ֶם וְה ִנ ְנ ִי מׁ ְ‬ ‫הבין נח כי אין כאן מקום לתפילה‪ .‬מה שאין כן אצל‬ ‫איש צדיק תמים היה נח בדורותיו‪ ,‬והיה היחיד מכל‬ ‫ּבֶאֱמוּנ ָתוֹ יִחְי ֶה’‪ ,‬אם כן האמונה היא תנאי עיקרי‬ ‫בני דורו אשר ראוי היה להינצל מן המבול‪ ,‬יחד עם כל‬ ‫בצדקות‪ ,‬והיאך יתכן לומר כי דווקא תנאי זה חסר‬ ‫אברהם אבינו בא הקדוש ברוך הוא והודיעו דבר‬ ‫שאינו שייך אליו לכאורה‪ ,‬על כי עומד הוא להפוך את‬ ‫משפחתו‪ .‬נח מצא חן בעיני ה’‪ ,‬ואת האלקים התהלך‪.‬‬ ‫לו לנח הצדיק‪.‬‬ ‫סדום‪ ,‬ומזה הבין אברהם שלא נאמר לו הדבר אלא‬ ‫אך הנה‪ ,‬דבר פלא נמצא בפסוק בהפטרת פרשתנו‬ ‫בין נח לאברהם ומשה‬ ‫בכדי שיתפלל‪ .‬וכן אצל משה רבינו אמר לו הקדוש‬ ‫(ישעיה נד ט)‪ ,‬כי נקרא המבול על שמו של נח הצדיק‬ ‫ברוך הוא בחטא העגל (שמות לב י) 'ה ַּנ ִיחָה ּל ִי'‪ ,‬וכן אחר‬ ‫ּ‘כ ִי מֵי נֹחַ זֹאת ל ִי אֲׁשֶר נׁ ִש ְּבַע ְּתִי מֵ ֲעבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל‬ ‫והנה אמרו בזוהר הקדוש (ח"א רנד‪ :‬זוהר חדש לח‪ ,):‬כי‬ ‫חטא המרגלים אמר לו (במדבר יד יא‪-‬יב) 'עַד אָנ ָה י ְנ ַ ֲאצ ֻנ ִי‬ ‫הָאָר ֶץ’‪ .‬אותו המבול הקשה והנורא‪ ,‬אשר הכחיד את‬ ‫בשעה שיצא נח מן התיבה לאחר המבול וראה את‬ ‫כל יושבי הארץ ולא הותיר זכר ממה שהיה לפניו ‪-‬‬ ‫העולם חרב‪ ,‬פרץ בבכי עליו‪ ,‬ואמר‪" :‬ריבונו של עולם‪,‬‬ ‫הָעָם הַזּ ֶה וגו' א ַּכ ֶּנוּ ב ַּדֶב ֶר ו ְאוֹרִׁש ֶּנוּ'‪ ,‬ומזה הבין משה‬ ‫כי המחתרת חתורה לפניו אם יעמוד בתפילה‪ .‬אולם‬ ‫נקרא על שם נח‪‘ ,‬מי נח’‪.‬‬ ‫הרי נקראת 'רחום'‪ ,‬והיה לך לרחם על בריותיך"‪.‬‬ ‫אמר לו הקדוש ברוך הוא‪" :‬רעיא שטיא ‪ -‬רועה‬ ‫אצל נח נאמרו הדברים במוחלט בלא שום פתח‪ ,‬לכן‬ ‫יתירה מכך‪ ,‬כי הובא הפסוק בזוהר הקדוש (ח"א סז‪,):‬‬ ‫שוטה‪ ,‬עכשיו נזכרת לומר כן‪ ,‬הלא היה לך להתחנן‬ ‫לא עמד להתפלל‪.‬‬ ‫ושם באו בטענה על נח‪ ,‬שלא התפלל על בני דורו‬ ‫באופן אחר כתב הרה"ק המגיד מקאז'ניץ זיע"א‬ ‫שיינצלו גם הם מן המבול‪ ,‬ומשום כך נקרא על שמו‪.‬‬ ‫לפני בשעה שאמרתי לך בלשון רכה 'כי אותך ראיתי‬ ‫צדיק לפני בדור הזה'‪' ,‬והנני מביא את המבול מים‬ ‫בספה"ק עבודת ישראל בפרשתן‪ ,‬וכן פירשו עוד‬ ‫צדיקים‪ ,‬כי בוודאי שנים הרבה התפלל נח על בני‬ ‫המרחם על אכזרים‬ ‫על הארץ'‪ ,‬וציויתיך לעשות תיבת עצי גופר‪ ,‬ולעסוק‬ ‫ועצם הדבר תמוה מאוד‪ ,‬וכי מוטל היה על נח‬ ‫בבניינה שנים הרבה‪ ,‬שמא יחזרו בני דורך בתשובה‪,‬‬ ‫דורו‪ ,‬שהרי מאה ועשרים שנה היה עוסק בבנין‬ ‫התיבה‪ ,‬והיו בני דורו שואלים אותו לשם מה טורח‬ ‫להתפלל על אותם רשעים‪ ,‬אשר התורה הקדושה‬ ‫ומפני מה לא ביקשת רחמים אז על כל העולם‪ .‬וכי‬ ‫העידה עליהם כי כל יצר מחשבות ליבם היה רק רע‬ ‫משום שידעת כי עתיד אתה להינצל בתיבה‪ ,‬לא‬ ‫הוא בבנין זה‪ ,‬והוא היה מתרה בהם כי עתיד הקדוש‬ ‫ברוך הוא להביא מבול מים על הארץ‪ .‬אם כן בוודאי‬ ‫כל היום (ראה בראשית ו ה)‪.‬‬ ‫עלה בליבך לבקש רחמים עליהם‪ .‬והנה עתה רואה‬ ‫כשם שהיה מוכיחם‪ ,‬כך היה מתפלל עליהם לבל‬ ‫ואם תאמר‪ ,‬כי צריך היה להתפלל שיחזרו בהם‬ ‫הנך את כל העולם חרב ולא נותר בו מאומה‪ ,‬ועכשיו‬ ‫ימותו במבול‪ .‬אלא‪ ,‬שהתפלל ולא נענתה תפילתו‪,‬‬ ‫מדרכם הרעה וישובו בתשובה‪ ,‬הלא גם זה תמוה‪,‬‬ ‫מבקש אתה להתפלל"‪.‬‬ ‫ולכאורה איפכא מסתברא‪ ,‬כי רחמנות על אכזרים‬ ‫אך באמת איש צדיק תמים היה‪ ,‬כפי עדות התורה‬ ‫כיון שראה נח כך‪ ,‬עמד והקריב עולות וקרבנות‪,‬‬ ‫כאלו אינה אלא דרך אכזריות כלפי הטובים‬ ‫הקדושה עליו‪ ,‬אשר כמעט ולא נמצא כן על אדם‬ ‫לכפר על מה שלא ביקש רחמים קודם המבול‪.‬‬ ‫והרחמנים‪.‬‬ ‫בעולם שמפורש עליו בתורה כי צדיק הוא‪.‬‬ ‫וסיימו שם‪" :‬אמר ר' יוחנן‪ ,‬בא וראה מה בין הצדיקים‬ ‫ואם נתבונן במעשי אנשי דור המבול כפי המבואר‬ ‫שהיו לישראל אחר כך ובין נח‪ .‬נח לא הגין על דורו ולא‬ ‫מקטני אמנה היה‬ ‫בדברי חז”ל‪ ,‬הן אפילו בין איש לרעהו היו מתאכזרים‪,‬‬ ‫התפלל עליו כאברהם‪ ,‬דכיון דאמר הקדוש ברוך הוא‬ ‫אכן‪ ,‬לא נוכל להתעלם מדברי הזוהר הקדוש‪ ,‬אשר‬ ‫כמו שאמרו (ב”ר לא ה) שכשהיה רוכל בא לשוק למכור‬ ‫לאברהם (בראשית יח כ) 'זעקת סדום ועמורה כי רבה'‪,‬‬ ‫יש בהם ביקורת על נח בשל כך שלא התפלל על בני‬ ‫תורמוסין‪ ,‬היה כל אחד מהם נוטל פחות משווה‬ ‫מיד (שם פסוק כג) 'ויגש אברהם ויאמר'‪ .‬והרבה דברים‬ ‫דורו‪.‬‬ ‫פרוטה‪ ,‬עד שהיה המוכר נותר בלא כלום‪.‬‬ ‫כנגד הקדוש ברוך הוא‪[ ,‬עד] ששאל שאם ימצא שם‬ ‫עשרה צדיקים שיכפר לכל הדור בשבילם‪ ,‬וחשב‬ ‫ובאמת גם ברש"י בפרשתנו מצינו שהביא טענה‬ ‫אחרת על נח‪ ,‬בפסוק (בראשית ז ז) 'ו ַּיָבֹא נֹחַ וּ ב ָנ ָיו וְאִׁש ְּתוֹ‬ ‫מפני מה נמנע נח מן התפילה‬ ‫אברהם שהיו י' בעיר עם לוט ואשתו ובניו ובנותיו‬ ‫וּנׁ ְשֵי ב ָנ ָיו א ִּתוֹ אֶל ה ַּתֵב ָה מ ִּפ ְנ ֵי מֵי ה ַּמ ַּבוּל'‪ ,‬וכתב‪" :‬אף‬ ‫אך קודם שנבוא להרחיב בדבר השאלה‪ ,‬יש לנו‬ ‫וחתניו ולכן לא התפלל יותר‪ .‬בא משה והגין על כל‬ ‫נח מקטני אמנה היה‪ ,‬מאמין ואינו מאמין שיבא‬ ‫להתבונן גם בעצם דברי הזוהר הקדוש‪ ,‬אשר כמה מן‬ ‫הדור‪ ,‬כיון שאמר הקדוש ברוך הוא למשה (שמות לב ח)‬ ‫המבול‪ ,‬ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים"‪.‬‬ ‫המפרשים עמדו לבאר כוונתו‪.‬‬ ‫ישראל חטאו‪' ,‬סרו מהר מן הדרך'‪ ,‬מה כתיב ביה (שם‬ ‫בספה”ק תפארת שלמה (פר' נח ד"ה ויבא) כתב‪ ,‬כי הטעם‬ ‫אך דברים אלו נשגבים מבינתנו‪ ,‬וכי כל אותם מאה‬ ‫פסוק יא) 'ויחל משה'‪ .‬מהו 'ויחל'‪ ,‬מלמד שהתפלל עד‬ ‫ועשרים שנה שהטריח נח את עצמו בבנין התיבה‪,‬‬ ‫אשר מחמתו מנע עצמו נח מן התפילה‪ ,‬הוא משום‬ ‫שאחזתו חלחלה‪ .‬רבנן אמרי‪ ,‬לא הניח משה לקדוש‬ ‫לא ידע אם יבוא מבול‪ ,‬ואת כל זאת לא עשה אלא‬ ‫ענוותנותו הגדולה‪ ,‬אשר לא הבין את כוחו בזה‪ ,‬אלא‬ ‫ברוך הוא עד שנתן נפשו עליהם מן העולם הזה ומן‬ ‫לרווחא דמילתא‪ ,‬שמא יבוא המבול‪ ,‬ורק אחר‬ ‫אמר לעצמו‪" :‬וכי ראוי אני לבטל גזירתו של הקדוש‬ ‫העולם הבא‪ ,‬דכתיב (שם פסוק לב) 'ועתה אם תשא‬ ‫שהחלו הגשמים יורדים ודחקוהו המים נכנס לתיבה‪.‬‬ ‫ברוך הוא"‪ .‬כי קטן היה בעיניו‪ ,‬ולא האמין שיבטל‬ ‫חטאתם ואם אין מחני מספרך אשר כתבת'‪ .‬אמר ר'‬ ‫הקדוש ברוך הוא את גזירתו מפני תפילתו‪ .‬וזהו‬ ‫יוסי מהכא (תהלים קו כג)‪' ,‬ויאמר להשמידם לולי משה‬ ‫נח איש צדיק‬ ‫'מקטני אמנה היה'‪ ,‬כיון שהיה מקטין עצמו‪ ,‬חסרה‬ ‫בחירו עמד בפרץ לפניו'‪ ,‬וכן כל הצדיקים הגינו על‬ ‫ועוד‪ ,‬כי כל הענין טעון ביאור‪ .‬הלא התורה הקדושה‬ ‫אמונתו‪ .‬אך אברהם אבינו ומשה רבינו לא נהגו כן‪,‬‬ ‫דורם ולא הניחו מדת הדין לשלוט בהם‪ .‬ונח התעכב‬ ‫מעידה על נח ואומרת (בראשית ו ח) ‘וְנֹחַ מָצ ָא חֵן ּבְעֵינ ֵי‬ ‫כי אברהם התפלל אפילו על אנשי סדום‪ ,‬וכן משה‬ ‫עמו הקדוש ברוך הוא ואמר ליה רבוי דברים שמא‬ ‫ה’’‪ ,‬ואם נדחוק ונאמר כי אותה מציאת חן לא היתה‬ ‫התפלל על ישראל בשעה שחטאו‪ ,‬כי הבינו שזהו‬ ‫יבקש עליהם רחמים ולא השגיח ולא ביקש עליהם‬ ‫מחמת צדקתו‪ ,‬הרי המקרא הבא טופח על פנינו‬ ‫גופא רצון ה'‪.‬‬ ‫רחמים ועשה התיבה ונאבד כל העולם"‪.‬‬ ‫ואומר (שם פסוק ט) ‘נֹחַ א ִׁיש צ ַּד ִיק ּתָמִים ה ָי ָה ּבְדֹרֹתָיו’‪,‬‬ ‫גם רבינו האור החיים הקדוש (בראשית ו יג) עומד ומלמד‬ ‫עוד הובא שם מאמר רבי יהושע‪ ,‬כי הטעם שלא‬ ‫והקדוש ברוך הוא בעצמו אמר לו (שם ז א) ּ‘כ ִי אֹתְך ָ‬ ‫זכות על נח‪ ,‬וכותב כי מאחר שאמר לו הקדוש ברוך‬ ‫א‬ ‫עינים מאירות‬ ‫רבינו הבעל שם טוב הקדוש זיע"א בדרכו בלוויית‬ ‫חסדים‪ ,‬אלא אמר (בראשית יח כה) ‘חָלִל ָה ּלְך ָ מֵ ֲעשֹׂת‬ ‫התפלל נח על בני דורו‪ ,‬הוא משום שחשש שמא‬ ‫כמה מתלמידיו הקדושים‪ ,‬והנה באמצע הדרך שינה‬ ‫ּכ ַּדָב ָר הַזּ ֶה לְהָמִית צ ַּד ִיק עִם רָׁשָע וְה ָי ָה כ ַּצ ַּד ִיק ּכָרָׁשָע‬ ‫אפילו הוא עצמו לא יזכה להימלט‪ ,‬על כן כשאמר‬ ‫העגלון הקבוע אלכסיי את טעמו‪ ,‬הוציא סכין גדולה‬ ‫חָלִל ָה ּלָך ְ הֲׁשֹפ ֵט ּכ ָל הָאָר ֶץ לֹא י ַ ֲעשֶׂה מִׁש ְּפ ָט’‪ .‬וכל‬ ‫לו הקדוש ברוך הוא כי צדיק הוא לפניו 'בדור הזה'‪,‬‬ ‫מחיקו והכריז כי עומד הוא לרצוח את רבינו נפש‬ ‫טענתו היתה שלא יתכן לספות צדיק עם רשע‪ ,‬על כן‬ ‫ועתיד הוא להינצל‪ ,‬הבין כי רק כלפי דורו חשוב הוא‬ ‫רח"ל‪ .‬אמר לו הבעל שם טוב‪" ,‬עשה כרצונך‪ ,‬אולם‬ ‫שאל אם יש צדיקים בתוך העיר‪ .‬ומשלא נמצא אפילו‬ ‫לצדיק‪ ,‬ואילו היה בדור אחר‪ ,‬כגון בדורו של אברהם‬ ‫כל אדם ראוי לכך שימלאו את בקשתו האחרונה‪,‬‬ ‫מנין של צדיקים שיגן על העיר‪ ,‬לא הועילה הטענה‬ ‫אבינו‪ ,‬או בדור מקבלי התורה ‪ -‬לא היה נחשב לכלום‪.‬‬ ‫ובקשתי כי לא תהרגני כאן במקום זה‪ ,‬אלא תיסע‬ ‫להצילה‪ .‬אולם לוט בא בדרך תחנונים ובקשת רחמים‪,‬‬ ‫על כן בחשש זה היה שרוי‪ ,‬ומיד כששמע כי ינצל מן‬ ‫עוד מעט ושם תעשה מה שתרצה"‪ .‬מילא אלכסיי את‬ ‫ואמר (שם יט יט) ‘ה ִּנ ֵה נ ָא מָצ ָא עַב ְּדְך ָ חֵן ּבְעֵינ ֶיך ָ ו ַּתַג ְּד ֵל‬ ‫המבול‪ ,‬לא העז לבקש יותר מזה‪.‬‬ ‫בקשת רבינו‪ ,‬והנה תיכף ומיד נפלה עליו רוח חרטה‪,‬‬ ‫חַס ְּדְך ָ אֲׁשֶר עָשִׂיתָ ע ִּמָד ִי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְׁשִי וְאָנֹכ ִי לֹא‬ ‫אכן אם כנים הדברים‪ ,‬יש להבין מהי הטענה על נח‪.‬‬ ‫והוא התנפל לרגלי הבעל שם טוב והתחנן כי ימחל‬ ‫אוּ כ ַל לְה ִּמָל ֵט הָהָר ָה ּפ ֶן ּתִד ְּבָקַנ ִי הָרָעָה וָמ ַּתִי’‪ .‬וכיון‬ ‫לו‪ ,‬באומרו כי הוא עצמו אינו מבין כלל מה עלה על‬ ‫שהתחנן על נפשו ‪ -‬נתקבלה תפילתו‪.‬‬ ‫המה לבדם ינצלו‬ ‫דעתו‪ ,‬וכיצד נכנס לליבו רצון רע ומשונה כזה‪.‬‬ ‫ויסוד גדול למדנו מכאן‪ ,‬כי בקשה הבאה מתוך הכרה‬ ‫אך הנה כתב הספורנו (בראשית ו ח) כי נח ניצל מן המבול‬ ‫ויאמר הבעל שם טוב לתלמידיו‪ ,‬כי במקום שבו‬ ‫במידת חסדו של מקום ‪ -‬יכולה היא שתועיל אפילו‬ ‫בחסד ולא בזכות‪ ,‬ובפרט מה שניצלו בניו ממימי‬ ‫התעוררה בקרב העגלון תאוות הרציחה‪ ,‬עמד פעם‬ ‫במקום רע ועושי רע‪ ,‬כל זמן שלא נתמלאה סאתן‪.‬‬ ‫המבול‪ ,‬אשר לא היו ראויים לזה‪ ,‬כי אם בחסד ה'‬ ‫רוצח אחד ורצח אדם‪ ,‬ובזה השחית את המקום‪ ,‬ומאז‬ ‫ועל כן‪ ,‬העיר צוער ‪ -‬הצעירה משאר הערים ‪ -‬נותרה‬ ‫עליהם‪ .‬וכתוב מפורש בדבר בספר יחזקאל (יד יג‪-‬טז)‪:‬‬ ‫כל העובר שם מתעורר בו יצר הרציחה‪ .‬ומשום כך‬ ‫קיימת‪ ,‬ונתקבלה בקשת לוט עליה‪ .‬אין ספק‪ ,‬כי ללא‬ ‫ּ'ב ֶן אָד ָם אֶר ֶץ ּכ ִי תֶחֱטָא ל ִי לִמְעָל מַעַל ו ְנָטִיתִי יָד ִי עָל ֶיה ָ‬ ‫ביקש מאת העגלון לנסוע משם והלאה‪ ,‬ובזה שב‬ ‫זכותו של אברהם לא היתה זכותו של לוט עצמו‬ ‫ִשלַח ְּתִי ב ָּה רָעָב וְהִכְר ַּתִי‬ ‫וׁ ְָשבַר ְּתִי ל ָּה מ ַּטֵה לָחֶם וְהׁ ְ‬ ‫לטבעו הרגיל‪.‬‬ ‫מועלת כלום‪ ,‬אך בזכות אברהם לא היה די‪ ,‬אלא‬ ‫שלֹׁשֶת הָאֲנׁ ָשִים הָא ֵּל ֶה ּב ְתוֹכ ָּה‬ ‫מ ִּמ ֶּנ ָה אָד ָם וּ בְהֵמָה‪ :‬וְה ָיוּ ׁ ְ‬ ‫ובדומה לזה מסופר בזוהר הקדוש (ח"ב מט‪ ):‬על אודות‬ ‫הוצרכה בקשת החסד‪ ,‬ודביקות במידתו של אברהם‬ ‫נֹחַ ּד ָנ ִּי ֵאל וְאִ ּיוֹב ה ֵּמָה בְצִדְקָתָם י ְנ ַּצ ְלוּ נַפְׁשָם נְא ֻם ה'‬ ‫רבי חייא ורבי יוסי שפעם אחת הלכו בדרך והתלווה‬ ‫אבינו ‪ -‬מידת החסד‪.‬‬ ‫אֱלֹקִים‪ :‬לוּ חַ ּי ָה רָעָה אַ ֲעב ִיר ּבָאָר ֶץ וׁ ְש ִּכְל ָּתָה וְה ָיְתָה‬ ‫אליהם אדם אחד‪ ,‬אשר אמר להם כי דרך זו מסוכנת‬ ‫ובאמת‪ ,‬לא לנו לעמוד ולבקש את החילוקים בין‬ ‫שלֹׁשֶת הָאֲנׁ ָשִים הָא ֵּל ֶה‬ ‫שמָמָה מ ִּבְל ִי עוֹב ֵר מ ִּפ ְנ ֵי הַחַ ּי ָה‪ְ ׁ :‬‬ ‫ׁ ְ‬ ‫היא‪ ,‬יען כי פעם הלכו בה תלמיד חכם ועם הארץ‪,‬‬ ‫התפילות‪ ,‬ולומר מפני מה הועילה זו ולא זו‪ .‬והרבה‬ ‫ּב ְתוֹכ ָּה חַי אָנ ִי נְא ֻם ה' אֱלֹקִים אִם ּב ָנ ִים וְאִם ּב ָנוֹת י ַּצ ִילוּ‬ ‫וקם אותו עם הארץ והרג את התלמיד חכם‪ ,‬ומחמת‬ ‫האריכו בספרי חסידות כי תועלת גדולה היתה‬ ‫שמָמָה'‪.‬‬ ‫ה ֵּמָה לְב ַּד ָם י ִּנָצ ֵלוּ וְהָאָר ֶץ ּתִהְי ֶה ׁ ְ‬ ‫שנעשה בדרך זו חטא גדול כזה‪ ,‬הרי כל העובר שם‬ ‫בתפילתו של אברהם אבינו‪ ,‬לו ולדורות‪.‬‬ ‫הרי מבואר להדיא‪ ,‬כי שלושת הצדיקים ‪ -‬נח דניאל‬ ‫מסכן עצמו‪ .‬כי רוח הטומאה השורה שם עלולה‬ ‫להזיק לכל העוברים במקום‪.‬‬ ‫ונשאתי לכל המקום‬ ‫ואיוב ‪ -‬לא היו יכולים להציל את בניהם מן הפורענות‪,‬‬ ‫אלא רק את עצמם‪.‬‬ ‫למדנו מכאן‪ ,‬כי אדם העובר עבירה במקום‪ ,‬לא את‬ ‫אך אנו שבים ומעמידים את הקושיה הפשוטה‬ ‫וזהו כפי שהבאנו למעלה מרבינו האור החיים הקדוש‪,‬‬ ‫עצמו בלבד הוא מטמא‪ ,‬אלא גם את המקום שבו עבר‬ ‫והשאלה המתבקשת‪ ,‬מה ראה אברהם לבקש על‬ ‫שהבין נח כי לא תועיל תפילתו‪.‬‬ ‫את העבירה הוא מטמא‪.‬‬ ‫אנשי סדום הרעים והחטאים‪ .‬הלא כמה היה העולם‬ ‫סובל ומצטער אם היתה תפילתו נשמעת‪.‬‬ ‫וטעם הדבר ‪ -‬מפרש הספורנו ‪ -‬כי אלו שלושת‬ ‫ומעתה יובן‪ ,‬כי ביקש אברהם אבינו לטהר את אדמת‬ ‫הצדיקים לא לימדו את בני דורם לדעת את ה'‪ ,‬ולא‬ ‫סדום מן החוטאים בה‪ .‬שהרי סוף סוף סדום בגבול‬ ‫ואכן יש מן המפרשים (ראה רד”ק בראשית יח כד) שפירשו‬ ‫עשו כמעשי אברהם אבינו‪ ,‬משה רבינו ושמואל‬ ‫נחלת ארץ ישראל המובטחת היא‪ ,‬על כן היה אברהם‬ ‫כי עיקר התפילה לא היתה על החוטאים הרשעים‪,‬‬ ‫הנביא‪ ,‬אשר חגרו מתניהם להפיץ את דבר ה' בכל‬ ‫מתרעם על הפיכתה‪.‬‬ ‫כי אם על המקום עצמו‪ .‬כי ודאי את הרשעים יש‬ ‫מקום‪ .‬וכדברי הרמב"ם (עבודה זרה פ"א ה"ג) על אברהם‬ ‫ראיה נוספת נוכל להביא על הדבר‪ ,‬ממאמר רבי‬ ‫אבינו‪" :‬התחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם‬ ‫חנינא בן תרדיון (אבות פ"ג מ"ב) "שנים שיושבין ואין‬ ‫בקשה הבאה מתוך הכרה במידת חסדו‬ ‫ולהודיעם שיש שם אלוק אחד לכל העולם ולו ראוי‬ ‫ביניהן דברי תורה הרי זה מושב לצים"‪ .‬והרי לא אמר‬ ‫רבי חנינא שאותם השניים שחים ביניהם בדברי‬ ‫של מקום ‪ -‬יכולה היא שתועיל אפילו‬ ‫לעבוד‪ ,‬והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר‬ ‫ליצנות‪ ,‬אלא שאין ביניהם דברי תורה‪ .‬אלא‪ ,‬מפני מה‬ ‫במקום רע ועושי רע‪ ,‬כל זמן שלא‬ ‫ומממלכה לממלכה" וכו'‪.‬‬ ‫לא נתנו ליבם לדברי תורה‪ ,‬אין זאת אלא שפעם עברו‬ ‫נתמלאה סאתן‬ ‫זה היה עוון סדום‬ ‫שם לצים וטימאו את המקום בדברי ליצנותם‪ ,‬על‬ ‫אכן‪ ,‬כל אלו הדברים הנשמעים מפי חז”ל ורבותינו‬ ‫כן משוכה רוח טומאה על המקום ואינו ראוי לדברי‬ ‫הראשונים‪ ,‬יש בהם כמין טענה וטרוניא כלפי נח‪.‬‬ ‫להעניש‪ ,‬ואין די במה שייענשו בעולם הבא‪ ,‬ובעולם‬ ‫תורה‪.‬‬ ‫ובעינינו יפלא‪ ,‬כי לכאורה דווקא את מעשיו של‬ ‫הזה להמתין להם ולהניחם כדי שיגדל עונשם בעולם‬ ‫על פי דברי הגאון הבית הלוי זצ"ל על השפעת האדם‬ ‫האמת‪ ,‬כי עצם מה שנשארים בריות כאלו בעולם‬ ‫אברהם אשר התפלל על רשעי סדום אין אנו מבינים‪.‬‬ ‫על המקום‪ ,‬אפשר לבאר את דברי המדרש (ב"ר לא‬ ‫הלא התורה חורצת משפטה עליהם (בראשית יג יג)‬ ‫יש בזה סכנה לכלל האנושות‪ .‬אך תפילת אברהם‬ ‫ז)‪ ,‬שהוצרך המבול למחות ג' טפחים בעומק הארץ‪,‬‬ ‫היתה על כך שיאבדו חטאים מן הארץ‪ ,‬וסדום עצמה‬ ‫‘וְאַנׁ ְשֵי סְדֹם רָעִים וְח ַּטָאִים ל ַה’ מְאֹד’‪ ,‬וידועים דברי‬ ‫כעומק המחרישה‪ :‬כי חטאי דור המבול היו גדולים‬ ‫תישאר כפי שהיתה‪ ,‬כולה משקה‪ ,‬כגן עדן התחתון‪,‬‬ ‫חז”ל (סנהדרין קט‪ ):‬על אותה ריבה אשר נתנה פרוסת‬ ‫כל כך‪ ,‬עד שהיתה כל האדמה ספוגה מטומאתם‪,‬‬ ‫ולא תהפוך לארץ מלחה אשר לא תשב‪ .‬והצדיקים‬ ‫לחם לעני‪ ,‬ובאו אנשי סדום ומשחוה בדבש והעמידוה‬ ‫והיה צורך להסיר את שכבת אדמה זו כדי למנוע את‬ ‫אשר ישארו בחיים יוכלו ליהנות מן הארץ הטובה‪.‬‬ ‫על חומת העיר עד שמתה מעקיצות הדבורים‪ .‬הרי‬ ‫השפעתם על העולם המחודש‪.‬‬ ‫כאן אכזריות נוראה ואיומה‪ ,‬וכי בחייהם של אלו היה‬ ‫אכן ביאור זה אינו כפי הנראה מפשטן של כתובים‪,‬‬ ‫הרי לנו עד כמה צריך אדם להיזהר ממקום של‬ ‫אברהם חפץ‪ .‬הרי מחמת גודל הרשעות היו אפילו‬ ‫ומבקשים אנו הסבר אשר יניח את דעתנו גם לפי‬ ‫טומאה‪.‬‬ ‫העופות מונעים עצמם מלעוף שם‪ ,‬כמו שנאמר על‬ ‫ביאור שאר המפרשים‪ ,‬אשר פירשו דברים ככתבן‪,‬‬ ‫ומידה טובה מרובה‪ ,‬כי מקומות שמקיימים בהם‬ ‫שהתפלל אברהם על חיי אנשי סדום‪.‬‬ ‫סדום (איוב כח ז) ‘נָתִיב לֹא יְד ָעוֹ עָי ִט’ (ראה פרקי דר”א פכ"ה)‪.‬‬ ‫מצוות‪ ,‬כבתי כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬אשר כתליהם‬ ‫ולא זו בלבד‪ ,‬הרי כאשר שמע אברהם אבינו בברית‬ ‫ספוגים בתורה ותפילה ‪ -‬ודאי משפיעים מאוד על‬ ‫ותשחת הארץ‬ ‫בין הבתרים על השעבוד שעתידים בניו להשתעבד‬ ‫האדם לטובה‪ ,‬ומביאים את העומד בהם לידי דביקות‬ ‫ובפרט יש להבין את דברי חז”ל שהבאנו למעלה‪,‬‬ ‫בארץ לא להם‪ ,‬לא עמד לבקש עליהם‪ ,‬ודווקא על‬ ‫בקדוש ברוך הוא‪.‬‬ ‫כי מכח תפילותיו ובקשותיו של אברהם אבינו‪ ,‬באו‬ ‫סדום עמד לבקש‪.‬‬ ‫אם כן כאמור‪ ,‬יש המבארים כי תפילתו של אברהם‬ ‫וביקרו את נח אשר לא עשה כן‪ ,‬ולא התפלל על אנשי‬ ‫אם כן‪ ,‬לכאורה אין התמיהה על נח שלא התפלל על‬ ‫היתה על הארץ עצמה‪ ,‬לבל תיהפך סדום‪ ,‬וביקש‬ ‫דורו‪.‬‬ ‫דור המבול‪ ,‬כי אם על אברהם שהתפלל על אנשי‬ ‫להמליץ טוב על המקום‪ .‬אך כבר הערנו כי לא כן‬ ‫הלא את כל התועבות עשו אנשי דור המבול‪ ,‬ותמלא‬ ‫סדום‪ ,‬ופעם אחר פעם אינו מוותר‪ ,‬אלא נושא ונותן‬ ‫משמע מפשוטן של כתובים‪ ,‬ובעיקר קמה קושייתנו‬ ‫הארץ חמס מפניהם‪ .‬פרוצים היו בעריות‪ ,‬ונחתם גזר‬ ‫עם הקדוש ברוך הוא להציל את סדום‪.‬‬ ‫וגם ניצבה על עצם הטענה שהעמידו חז"ל כנגד נח‬ ‫על שלא התפלל על בני דורו‪ ,‬ואנו ראינו כן תמהנו‬ ‫דינם על הגזל‪ ,‬ואפילו בהמה ועוף השחיתו דרכם עקב‬ ‫מעשי בני האדם‪ .‬וכל כך נשחתה הארץ‪ ,‬עד שהוצרך‬ ‫לבקש תפילה ותחנונים‬ ‫דווקא על תפילת אברהם‪ ,‬וגם אם את תפילת אברהם‬ ‫המבול לבוא ולמחות שלושה טפחים מן האדמה‪,‬‬ ‫עוד יש להעיר‪ ,‬כי לכאורה משמע מן הכתובים שלא‬ ‫נוכל ליישב‪ ,‬הטענה על נח אינה מבוררת‪.‬‬ ‫כעומק המחרישה‪ .‬וכפי שדרשו חז”ל (ב”ר לא ז)‪:‬‬ ‫התקבלה תפילתו של אברהם אבינו‪ ,‬ונהפכה סדום‬ ‫ובנותיה‪ .‬ואילו כאשר בא לוט וביקש על העיר צוער‬ ‫כוונת האמוראים בתפילה‬ ‫“’הנני משחיתם את הארץ’‪ ,‬ר’ הונא ורבי ירמיה בשם‬ ‫רב כהנא בר מלכיה‪ ,‬אפילו ג’ טפחים שהמחרישה‬ ‫‪ -‬נתקבלה בקשתו לפני ה’‪ .‬וכי גדול כוחו של לוט‬ ‫כדי להבין פשר דבר‪ ,‬נביא בזה דברים מפליאים‬ ‫שולטת בארץ נימוחו”‪.‬‬ ‫מכוחו של אברהם‪.‬‬ ‫מן התלמוד ירושלמי (ברכות פ"ב ה"ד יז‪ ,):‬אשר סיפרו‬ ‫אך זאת נוכל ליישב‪ ,‬כי האמת תורה דרכה‪ ,‬וכל‬ ‫רבותינו האמוראים על עצמם‪.‬‬ ‫המקום גורם‬ ‫המתבונן בפסוקים בפרשת וירא‪ ,‬יראה כי בא אברהם‬ ‫שם עוסק הירושלמי בענין הכוונה בתפילה‪ ,‬ולפי‬ ‫יש בנותן טעם להביא את המסופר‪ ,‬כי פעם אחת נסע‬ ‫אבינו לבקש מכוחה של מידת הצדק‪ ,‬ולא ביקש על‬ ‫ב‬ ‫עינים מאירות‬ ‫ולפי זה שוב אין להקשות מדין בל תלין‪ ,‬כי לא נאמר‬ ‫אלא נטעם מהם מעט בדברים הנוגעים לביאור דברי‬ ‫פשוטן של דברים נראה כי רבותינו גדולי האמוראים‬ ‫איסור הלנה אלא בשכר הבא כתמורה על פעולת‬ ‫הירושלמי הנזכרים‪.‬‬ ‫לא היו מכוונים בתפילה כראוי‪ ,‬ולהלן נראה האם אכן‬ ‫שכיר‪ ,‬ולא על מתנה הבאה ברצון טוב ולא בחיוב‪.‬‬ ‫כמה מהלכים מביא 'הכתונת פסים' בביאור הענין‪,‬‬ ‫הדברים כפשוטם‪.‬‬ ‫אשר כל אחד מהם מגלה טפח מהנהגת הקדוש ברוך‬ ‫והובא שם כי רבי חייא רובא ‪ -‬הוא רבי חייא הגדול‬ ‫לי בני ישראל עבדים‬ ‫הוא בעולמו‪ ,‬ובהבנת מהות השכר הרוחני והיחס‬ ‫‪ -‬אמר על עצמו כי מימיו לא הצליח לכוון בתפילתו‪.‬‬ ‫אכן הא גופא קשיא‪ ,‬הרי האדם עמל וטורח בקיום‬ ‫הנכון לעבודת ה' בעולם הזה‪.‬‬ ‫ופעם אחת התאמץ במיוחד בתפילה‪ ,‬אולם גם אז‬ ‫המצוות‪ ,‬ומדוע לא יחשב כפועל הראוי לשכר‪.‬‬ ‫נכנסו לליבו מחשבות אחרות‪ ,‬מיהו הנכנס ראשון‬ ‫אלא מבאר הכתונת פסים על פי מה דאיתא בגמרא‬ ‫שכר קבלנות‬ ‫אצל המלך‪ ,‬האם הממונה או ראש הגולה‪ .‬לאחריו‬ ‫(ב”ק צז‪ ).‬כי התוקף עבדו של חבירו וכופהו שיעשה‬ ‫תחילה כותב ‘הכתונת פסים’‪ ,‬כי עובדי ה’ בעולם הזה‬ ‫בא שמואל ואמר כי גם הוא בשעה שביקש לכוון‬ ‫עבורו מלאכה בזמן שבלאו הכי לא היה עובד עבור‬ ‫אינם כפועלים העוסקים במלאכת בעל הבית‪ ,‬אלא‬ ‫בתפילתו‪ ,‬מצא עצמו מונה אפרוחים‪ ,‬ורבי בון בר‬ ‫בעליו ‪ -‬פטור מלשלם‪ ,‬שכן לא הפסידו כלום‪.‬‬ ‫כאומן הנשכר בקבלנות לעשות מלאכה בעבור אדם‬ ‫חייא סיפר כי היה מונה שורות של אבני בנין‪ .‬הוסיף‬ ‫אם כן‪ ,‬בני ישראל היו עובדים את פרעה במצרים‬ ‫אחר‪ .‬מצות ‘ביומו תתן שכרו’ נאמרה לשוכר פועל‬ ‫על דבריהם רבי מתניה‪ ,‬ואמר כי מחזיק הוא טובה‬ ‫כעבדים‪ ,‬ולא היו מקבלים שכר‪ ,‬והקדוש ברוך הוא‬ ‫למלאכה‪ ,‬אולם הנותן חומרי גלם ביד האומן ומבקש‬ ‫לראשו‪ ,‬על אשר בשעה שבא הוא לאמירת 'מודים' ‪-‬‬ ‫הוציאם משם על מנת שיהיו עבדיו‪ ,‬ככתוב (שמות ג יב)‬ ‫מאיתו להשביחם ולעשות מהם כלי ‪ -‬כל זמן שהכלי‬ ‫כורע ומשתחווה מאליו‪ ,‬כי לבו בל עמו‪.‬‬ ‫ּ‘ב ְהוֹצ ִי ֲאך ָ אֶת הָעָם מ ִּמִצְר ַי ִם ּתַעַב ְדוּן אֶת הָאֱלֹקִים עַל‬ ‫ביד האומן אין בעל הבית עובר בבל תלין‪ ,‬ורק משעה‬ ‫כל הקורא דברים אלו כפשטם‪ ,‬סבור כי אפילו גדולי‬ ‫הָה ָר ה ַזּ ֶה’‪ .‬אם כן עבודת ישראל לה’ יתברך נחשבת‬ ‫שהחזירו חל חיוב תשלום השכר בזמנו (שו”ע חו”מ סי’‬ ‫החכמים היה להם קושי לעמוד ולכוון בתפילה‪,‬‬ ‫כעבודת עבד עבור אדם אחר שאינו בעליו‪ ,‬שאינו‬ ‫שלט ס”ו)‪ .‬וגם כל אדם כך‪ ,‬שהרי קיבל מאת ה’ יתברך‬ ‫ונראה כי עיקר הדבר בא ללמדנו שלא לייאש עצמנו‬ ‫צריך לשלם עליה שכר‪ ,‬כי זה נהנה וזה אינו חסר‪.‬‬ ‫נשמה יקרה‪ ,‬ונצטוה לזככה ולתקנה על ידי קיום‬ ‫בראותנו כי אין אנו מצליחים לכוון‪ ,‬אלא נאמר כי גם‬ ‫אם כן בידינו לעת עתה שני מהלכים‪ ,‬האחד משום‬ ‫המצוות‪ ,‬ועל זה יטול שכרו בעולם הנשמות‪ ,‬אך כאן‬ ‫גדולי רבותינו עמדו על קושי זה‪ ,‬ובכל זאת התאמצו‬ ‫שאומן קונה בשבח כלי‪ ,‬והשני משום שהתוקף עבדו‬ ‫בעולם הזה הרי הכלי עדיין נמצא בידו‪ ,‬ואין כאן הלנת‬ ‫להתפלל בכוונה‪ ,‬וכמעשיהם נעשה גם אנו‪.‬‬ ‫של חבירו פטור‪.‬‬ ‫שכר‪.‬‬ ‫אכן‪ ,‬לא נוכל לקבל את דברי הגמרא הללו כפשוטם‪.‬‬ ‫אך הדבר הקשה הוא‪ ,‬כי בתנא דבי אליהו (רבה פ"ב)‬ ‫הרי אלו אמוראים קדושי עליון‪ ,‬ולא יעלה על הדעת‬ ‫יד שליח באמצע‬ ‫איתא‪ ,‬כי בכל יום ויום רוחו של אדם ניטלת הימנו‬ ‫שלא כיוונו בתפילתם‪ .‬ואין ספק כי יש כאן רמז‬ ‫על כך מוסיף מהלך שלישי‪ ,‬בשם גיסו המאור הגדול‬ ‫וניתנת לבעל הפקדון‪ ,‬ולבוקר מחזירין אותה אליו‪.‬‬ ‫לסודות עליונים‪ ,‬אין כאן סתם אפרוחים ולא סתם‬ ‫החריף הרב ר' יצחק גאב"ד הרובשוב‪ ,‬המבאר על פי‬ ‫וכמו שאומרים אנו בקריאת שמע שעל המיטה‬ ‫ממונים‪ .‬ואכן‪ ,‬הרבה דברים נאמרו לבאר את דברי‬ ‫מה שכתבו הפוסקים (שו"ע חו"מ סי' שלט ס"ז) כי השוכר‬ ‫(תהלים לא ו) ּ'ב ְיָדְך ָ אַפְקִיד רוּ חִי'‪ .‬ואם כן‪ ,‬נחשב האדם‬ ‫חז"ל אלו‪.‬‬ ‫בכל לילה כמי שכבר החזיר את הכלי לבעליו‪ ,‬אלא‬ ‫פועל על ידי שליח‪ ,‬ואמר השליח ששכרו על בעל‬ ‫הבית‪ ,‬והלין בעל הבית את שכרו‪ ,‬אינו עובר עליו‬ ‫שבבוקר ניתן לו שוב כדי שיוסיף לתקנו‪ ,‬אך מדוע‬ ‫עיון תפילה‬ ‫בבל תלין‪ ,‬וגם השליח אינו עובר‪ ,‬שכן לא קיבל עליו‬ ‫אינו מקבל בכל יום את שכרו כדין מי שכבר אין החפץ‬ ‫כדי לבאר פשר דבר‪ ,‬נביא בזה מהלך מספר הדרושים‬ ‫לשלם את השכר‪ .‬ואמנם ודאי חייב לשלם‪ ,‬אך אינו‬ ‫אצלו‪.‬‬ ‫'כתונת פסים' שחיבר הגאון רבי יוסף אשכנזי זצ"ל‬ ‫עובר באיסור בל תלין אם אינו משלם בזמנו‪.‬‬ ‫בעל 'צפנת פענח' לפני כשלוש מאות וחמישים שנה‪,‬‬ ‫והנה‪ ,‬מצוות התורה נחלקו לשנים‪' :‬אנכי' ו'לא יהיה‬ ‫וזה לא מכבר נדפס ספרו בהוצאה חדשה ומהודרת‪.‬‬ ‫לך' מפי הגבורה שמענום (ראה מכות כד‪ ,).‬אך לאחריהן‬ ‫מקומות שמקיימים בהם מצוות‪ ,‬כבתי‬ ‫הנה אמרו חז"ל (ברכות לב‪" :):‬אמר רבי חייא בר אבא‬ ‫בקשו ממשה רבינו (שמות כ טז) ּ'ד ַּב ֵר א ַּתָה ע ִּמָנוּ‬ ‫כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬אשר כתליהם ספוגים‬ ‫אמר רבי יוחנן‪ ,‬כל המאריך בתפלתו ומעיין בה ‪ -‬סוף‬ ‫ו ְנׁ ְִשמָעָה'‪ ,‬ואכן ממנו שמעו את שאר תרי"א המצוות‪.‬‬ ‫בתורה ותפילה ‪ -‬ודאי משפיעים מאוד על‬ ‫בא לידי כאב לב‪ ,‬שנאמר (משלי יג יב) 'תוחלת ממשכה‬ ‫מחלה לב'"‪ .‬וכפי שפירש רש"י שם‪ ,‬שהמאריך‬ ‫לפי זה‪ ,‬על כל המצוות אין הקדוש ברוך הוא עובר‬ ‫בבל תלין‪ ,‬כי יד שליח באמצע‪ .‬ורק על מצות האמונה‬ ‫האדם לטובה‪ ,‬ומביאים את העומד בהם‬ ‫בתפילתו מצפה כי תתקבל בקשתו מחמת ריבוי‬ ‫הנכללת באנכי ולא יהיה לך משלם הקדוש ברוך הוא‬ ‫לידי דביקות בקדוש ברוך הוא‬ ‫הכוונה‪ ,‬אך יתכן שלא תתקבל מחמת כמה סיבות‪,‬‬ ‫שכר בעולם הזה‪ ,‬כי עליהן ציוונו בעצמו‪.‬‬ ‫כי פעמים שאינו ראוי לכך מן הדין‪ ,‬אך עתה שנכזבה‬ ‫תוחלתו ‪ -‬יכאב לבו‪.‬‬ ‫ועל פי זה יתבארו דברי המדרש (ראה שמו"ר כג ה וביפה‬ ‫תואר שם) "כל מה שישראל אוכלים בעולם הזה אינו‬ ‫אומן קונה בשבח כלי‬ ‫ויש לשאול בזה‪ ,‬ממה נפשך‪ ,‬אם אכן מצד מעשיו‬ ‫ראוי האדם שתתקבל בקשתו‪ ,‬מדוע לא יזכה מן‬ ‫אלא בשביל האמונה"‪ ,‬כי על מצות האמונה משלם‬ ‫כדי ליישב את הדבר‪ ,‬מציע לפנינו הצפנת פענח את‬ ‫השמים‪ ,‬ואם באמת אינו ראוי ‪ -‬כיצד יבוא לידי כאב‬ ‫הקדוש ברוך הוא כבר בעולם הזה‪ ,‬כדי שלא יהא בזה‬ ‫סוגיית הגמרא (ב”מ קיב‪ ).‬האם אומן קונה בשבח כלי‪.‬‬ ‫לב‪ ,‬הרי מן הסתם יודע הוא שאין בידו זכויות ואינו‬ ‫משום בל תלין‪.‬‬ ‫כלומר‪ ,‬האם כאשר משביח האומן את כליו של בעל‬ ‫מבקש אלא על מתנת חינם‪ ,‬אשר פעמים זוכה לה‬ ‫אלו הם דברי הכתונת פסים‪ ,‬אשר מתוכם בא לבאר‬ ‫הבית‪ ,‬שייך השבח לאומן‪ ,‬אלא שלאחר מכן מוכרו‬ ‫ופעמים שאינו זוכה‪.‬‬ ‫את דברי הירושלמי בענין כוונה בתפילה‪ ,‬וכדלהלן‪.‬‬ ‫לבעלים תמורת השכר‪ ,‬או שמא מלכתחילה שייך‬ ‫הכל לבעלים‪ ,‬ואין כאן אלא תשלום שכר הפעולה‪.‬‬ ‫שכר מצוה בהאי עלמא‬ ‫נח ומשה‬ ‫וממילא יש לנו לדון כמו כן בשכר התורה והמצוות‪,‬‬ ‫אלא‪ ,‬שורש הענין במה שהשרישו חז”ל (קידושין לט‪ ):‬כי‬ ‫עתה נשוב לשאלתנו על נח‪ .‬את ההבדל שבינו ובין‬ ‫המשביחים את נשמתו של כל בן ישראל‪ .‬כי אמנם‪,‬‬ ‫“שכר מצוה בהאי עלמא ליכא”‪ ,‬שכר המצוות ‪ -‬זמנו‬ ‫משה הדגישו חז”ל (דב”ר יא ג) באמרם‪“ :‬נח אמר למשה‪,‬‬ ‫אם אין היהודי קונה את שבח נשמתו‪ ,‬והרי היא‬ ‫ומקומו בעולם הבא‪ .‬לא מיבעיא שאין בכל חללי‬ ‫‘אני גדול ממך‪ ,‬שניצלתי מדור המבול’‪ .‬אמר לו משה‪,‬‬ ‫כפקדון אצלו‪ ,‬יש כאן מקום קושיא מדוע אין שכרו‬ ‫עלמא ליתן שכר מצוה אחת‪ ,‬אלא שאפילו אם היה‬ ‫‘אני נתעליתי יותר ממך‪ ,‬אתה הצלת את עצמך ולא‬ ‫משתלם לו בכל לילה כשחוזרת הנשמה אל אביה‬ ‫הדבר באפשר ‪ -‬לא כאן הוא מקום הגמול‪ ,‬על כן לא‬ ‫היה בך כח להציל את דורך‪ ,‬אבל אני הצלתי את עצמי‬ ‫שבשמים‪ .‬אולם אם קונה האדם את נשמתו בשבח‬ ‫יצפה אדם לשכר מצוותיו‪ .‬ומשום כך עלול האדם‬ ‫והצלתי את דורי’”‪.‬‬ ‫שהוא משביחה‪ ,‬אם כן אין כאן שכר פעולה כלל‪ ,‬אלא‬ ‫לבוא לידי תוחלת ממושכה וכאב לב‪ ,‬כי יודע הוא‬ ‫כבוד הרב וכבוד המלך‬ ‫קנין ותמורתו‪ ,‬ולא על זה נאמרה פרשת איסור הלנת‬ ‫שכר‪.‬‬ ‫בעצמו כי מעשיו טובים ורבים‪ ,‬ובכל אופן אין בקשתו‬ ‫מתקבלת‪.‬‬ ‫כתשובה לדבר‪ ,‬נביא את המשך דבריו הנפלאים של‬ ‫אחר שמפלפל רבינו בדברים ומאריך לבאר כי גם לפי‬ ‫ה’כתונת פסים’‪ ,‬המקשר את שלושת המהלכים שכתב‬ ‫השיטה שאומן קונה בשבח כלי יש כאן עדיין כמה‬ ‫איסור 'בל תלין'‬ ‫כדי לתרץ את ענין שכר המצוות‪ ,‬לדברי האמוראים‬ ‫קושיות‪ ,‬מביא בזה רבינו מהלך נוסף‪.‬‬ ‫אכן כאן ידועה ומפורסמת שאלה‪ .‬הן כבר נודע הדבר‬ ‫הקדושים בירושלמי‪.‬‬ ‫שהקדוש ברוך הוא מקיים את כל המצוות (ראה שמו”ר‬ ‫וביאר שם‪ ,‬כי רבי חייא רבה סבר כי שכר מצוה אינו‬ ‫שלא על מנת לקבל פרס‬ ‫ל ט‪ ,‬פסיקתא רבתי פכ"ג)‪ ,‬והרי אחת מתרי"ג מצוות היא‬ ‫בזה העולם משום שאומן קונה בשבח כלי‪ .‬והנה‬ ‫כך שנינו במסכת אבות (פ"א מ"ג)‪" :‬אנטיגנוס איש‬ ‫איסור הלנת שכר שכיר‪ ,‬כמו שנאמר (ויקרא יט יג) 'לֹא‬ ‫איתא בגמרא (קידושין לב‪ ).‬כי נחלקו אמוראים בדין הרב‬ ‫סוכו קבל משמעון הצדיק‪ ,‬הוא היה אומר‪ ,‬אל תהיו‬ ‫שׂכ ִיר א ִּתְך ָ עַד ּבֹקֶר'‪ ,‬וגם מצות עשה יש‬ ‫תָל ִין ּפְע ֻּל ַת ָ‬ ‫שמחל על כבודו‪ ,‬לדעת רב חסדא אין כבודו מחול‪,‬‬ ‫כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס‪ ,‬אלא‬ ‫בדבר (דברים כד טו) ּ'ב ְיוֹמוֹ ת ִּתֵן ְ‬ ‫שׂכ ָרוֹ'‪ ,‬ואם אין הקדוש‬ ‫ולדברי רב יוסף כבודו מחול‪ ,‬משום שלאחר שעסק‬ ‫הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל‬ ‫ברוך הוא משלם שכר מצוות בעולם הזה‪ ,‬יש כאן‬ ‫בתורה‪ ,‬נעשית היא כשלו‪ .‬ולעומת זאת אמרו (שם‬ ‫פרס"‪ .‬הרי מבואר‪ ,‬כי מעיקר הדין אין האדם ראוי‬ ‫לכאורה הלנת שכר‪.‬‬ ‫לב‪ ,):‬כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול‪ ,‬כי כבוד‬ ‫כלל לשכר על מעשיו‪ ,‬ויש לו לעשות מעשים טובים‬ ‫כדי לבוא אל מקום ישוב‪ ,‬מאריך הכתונת פסים‬ ‫הציבור הוא ואין בידו למחול על כבוד הציבור‪.‬‬ ‫ולקיים מצוות גם אם אינו מקבל שכר כלל‪ ,‬כי אין‬ ‫בדברי דרוש נפלאים‪ ,‬ובולל בבלילה אחת את עניני‬ ‫מעתה עולה בידינו חידוש מופלא‪ :‬כי אם התורה של‬ ‫השכר אלא חסד לאדם‪ ,‬ואין לו עליו טענה ותביעה‬ ‫חג הסוכות וימי החנוכה‪ ,‬ומיישב בתוך דבריו כמה‬ ‫הקדוש ברוך הוא היא‪ ,‬אם כן גדול כבוד תלמיד חכם‬ ‫כלל‪.‬‬ ‫סוגיות‪ .‬ואנחנו לא נביא כאן את כל אריכות הדברים‪,‬‬ ‫ג‬ ‫עינים מאירות‬ ‫לעמוד בין ה’ ובין בני דורו‪ ,‬ולא החשיב עצמו שליח‬ ‫לישראל בידי משה‪ ,‬סבור כי ישנה שליחות בקידושין‪,‬‬ ‫יותר מכבודו של מלך‪ ,‬כי כבוד חכמים הוא פרט מדיני‬ ‫נאמן כמשה רבינו אשר זכה שתינתן התורה על ידו‪.‬‬ ‫ויש כאן יד שליח באמצע‪ ,‬על כן לא נאסרה הלנת‬ ‫כבוד שמים‪ ,‬ואילו כבוד המלך ‪ -‬כבוד הציבור הוא‪,‬‬ ‫ואכן‪ ,‬גדול היה כוחו של משה לא רק כדי ליתן את‬ ‫השכר‪ .‬אך הסובר שכל הדברות ניתנו מיד ה’ לישראל‪,‬‬ ‫הפחות מכבוד שמים‪ .‬ואם כן‪ ,‬זהו שחקר רבי חייא‬ ‫התורה לבני ישראל‪ ,‬אלא גם בכדי להסיר פורענות‬ ‫בהכרח סובר כי אין שליחות בקידושין‪ ,‬ודלא כדברי‬ ‫מי קודם למי‪ ,‬הממונה או ריש גלותא‪ ,‬כי הממונה‬ ‫מעל ראשם‪ ,‬כי ציר נאמן היה לשולחיו‪.‬‬ ‫הגמרא (קידושין מא‪ ).‬הלומדת כן מפסוק‪ .‬ולפי זה מפלפל‬ ‫הוא בבחינת המלך‪ ,‬וריש גלותא הוא נשיא ישראל‬ ‫הכתונת פסים בעניני המקדש והמשכן‪ ,‬קחהו משם‪.‬‬ ‫ותלמיד חכם‪ ,‬ועל כך חקר רבי חייא האם התורה של‬ ‫תפילה לדורות‬ ‫הלומד היא או של הקדוש ברוך הוא‪ .‬וכאשר הסיק‬ ‫אכן‪ ,‬לעומת נח אשר לא יכול היה להיות שלוחם של‬ ‫תפילת האמוראים ‪ -‬בלא כאב לב‬ ‫כי הממונה נכנס ראשון‪ ,‬הבין שהתורה שייכת ללומד‪,‬‬ ‫בני דורו‪ ,‬ומשום כך לא התפלל עליהם ‪ -‬בא אברהם‬ ‫לפי ביאור זה עלה בידינו‪ ,‬כי כל אחד ואחד מן‬ ‫ומשום כך יכול למחול על כבודו ולהכניס את המלך‬ ‫אבינו והתפלל על אנשי סדום‪ .‬והטעם‪ ,‬לא משום‬ ‫האמוראים הקדושים ביאר בדבריו את אחת הדרכים‬ ‫לפניו‪ ,‬אך מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ולא‬ ‫שסבר שתתקבל תפילתו‪ ,‬אלא שהבין את עומק‬ ‫ליישוב השאלה‪ ,‬מה טעם שכר מצוה בהאי עלמא‬ ‫יוכל להכניס את הריש גלותא קודם לו‪ .‬ואם כן‪ ,‬כשם‬ ‫הענין הגנוז ב’שכר מצוה בהאי עלמא ליכא’‪ ,‬כי גם אם‬ ‫ליכא‪ .‬ומה שאמרו כי מימיהם לא כיוונו‪ ,‬אין הכוונה‬ ‫שהאומן קונה בשבח כלי‪ ,‬כך הלומד תורה קונה את‬ ‫אין התפילה מתקבלת בפועל ‪ -‬ובוודאי לא רצה גם‬ ‫כלל לחסרון בכוונה בפירוש המילות‪ ,‬אלא למאמר‬ ‫תורתו‪ ,‬ואין בשכרה משום בל תלין‪.‬‬ ‫הגמרא שבו פתח ה’כתונת פסים’‪ ,‬שהמאריך ומעיין‬ ‫הוא שיישאר בעולם הרוע הנורא שעשו‪ ,‬וכדלעיל ‪-‬‬ ‫בתפילתו סופו בא לידי כאב לב‪ ,‬ועל זה אמרו כי‬ ‫סוגיית 'צדיק ורע לו'‬ ‫הועילה תפילתו לאחר זמן מרובה‪.‬‬ ‫מימיהם לא עשו כן‪ ,‬ולא כיוונו לבקש שכר על‬ ‫לעומת זאת חקר שמואל בסוגיית צדיק ורע לו רשע‬ ‫הבין אברהם אבינו שכוחה של תפילה אינו דווקא‬ ‫מצוותיהם בעולם הזה‪ ,‬כל אחד מטעמו שביאר לאחר‬ ‫וטוב לו‪ ,‬אשר עליה אמרו בגמרא (ברכות ז‪ ).‬כי צדיק‬ ‫במה שמתקבלת מיד‪ ,‬אך פועלת היא לדורי דורות‬ ‫מכן מפני מה אין שכר המצוות משתלם מיד‪.‬‬ ‫וטוב לו הוא צדיק בן צדיק‪ ,‬וצדיק ורע לו הוא צדיק‬ ‫באופנים אשר נפלאו מהשגתנו‪.‬‬ ‫בן רשע‪.‬‬ ‫אם ניקח את שלושת המהלכים אשר נתבארו כאן נוכל‬ ‫תפילה מתוך חיבור‬ ‫עוד יש להוסיף‪ ,‬כי כאשר ספר שמואל את האפרוחים‪,‬‬ ‫להשיבם אל דרכי עבודתנו‪ ,‬ובפרט בעבודת התפילה‪.‬‬ ‫על פי כל האמור‪ ,‬נוכל לסלול דרך מחודשת בתשובת‬ ‫ישב ודן בהלכות שילוח הקן‪ ,‬כי הנה שנינו (חולין קמ‪):‬‬ ‫אם מעשי האדם בעולם נחשבים כאומן הקונה בשבח‬ ‫השאלה מדוע לא התפלל נח בעד בני דורו‪ .‬כי נח‬ ‫כי על שילוח הקן חייבים גם באפרוח אחד או בביצה‬ ‫כלי‪ ,‬הרי שהתפילה פועלת שבח בעולם‪ ,‬ומרוממת‬ ‫עצמו עמד בפני שאלה זו‪ ,‬האם יש מקום להתפלל‬ ‫אחת‪ ,‬ולמדו כן מפסוק‪ ,‬ובגמרא (שם קמא‪ ).‬דנו בכך‬ ‫את המתפלל עצמו‪ .‬אם כן‪ ,‬גם אם אינה מתקבלת‬ ‫תפילה אשר יודע האדם שלא תתקבל‪ ,‬או שמא יש‬ ‫שמא יש לדרוש את הפסוק באופן אחר ואין לחייב‬ ‫באופן שבו ביקש המתפלל‪ ,‬תועיל התפילה לו ולזרעו‬ ‫לחוש כי יבוא בסופו לידי כאב לב‪ .‬והרי בתפילה על‬ ‫אלא בשני אפרוחים‪.‬‬ ‫בדרך אחרת‪ ,‬כי אין שכירות משתלמת אלא לבסוף‪,‬‬ ‫אנשי דור המבול‪ ,‬ברי היה לנח כי לא תתקבל בקשתו‪,‬‬ ‫ובסוגיא זו דן שמואל‪ ,‬לפי מה שאמרו חז”ל (סנהדרין‬ ‫וגם סופו של שכר התפילה לבוא‪.‬‬ ‫ובהאי פחדא הוי יתיב‪.‬‬ ‫קד‪“ :).‬ברא מזכי אבא‪ ,‬אבא לא מזכי ברא”‪ .‬כלומר‪,‬‬ ‫הן אמת‪ ,‬כבר בא קיצם של אנשי סדום‪ ,‬כי כבר עלתה‬ ‫והנה‪ ,‬לפי שיטת רבי חייא שאומן קונה בשבח כלי‪,‬‬ ‫שהבן מזכה את אביו בזכויות ובחיי העולם הבא‪ ,‬אך‬ ‫צעקת העניים השמימה ולא ניתן עוד להבליג על‬ ‫ומשום כך אין בשכר המצוות משום בל תלין‪ ,‬הבין נח‬ ‫האב אינו מוסיף זכויות עבור בנו‪ .‬ואמרו במדרש (ראה‬ ‫מעשיהם‪ ,‬וראויים הם לעונש‪ .‬אך מכל מקום לא בא‬ ‫שתתקבל תפילתו רק אם תהא בבחינת ‘תורה דיליה’‪,‬‬ ‫דב”ר ו ה) כי גם שילוח הקן יסודו מענין זה‪ ,‬כי כשם‬ ‫אברהם לידי כאב לב בתפילתו‪ ,‬כי הבין את מעלת‬ ‫שהבן מזכה את אביו בחיי העולם הבא‪ ,‬כך האפרוח‬ ‫התפילה‪ .‬והיודע שלא יבוא לידי כאב לב ‪ -‬יוכל‬ ‫מזכה את אמו בחיי העולם הזה‪.‬‬ ‫להתפלל גם כאשר ידוע לו שלא תועיל התפילה‬ ‫הבין אברהם אבינו שכוחה של תפילה אינו‬ ‫ומעתה דן שמואל‪ ,‬כי יש להוכיח מזה שבשילוח הקן‬ ‫בפועל‪ .‬ומאחר שראה אברהם אבינו את עצמו כשליח‬ ‫דווקא במה שמתקבלת מיד‪ ,‬אך פועלת היא‬ ‫אין נצרכים שני אפרוחים‪ ,‬שהרי הבן מזכה את אביו‬ ‫האחראי על כל יושבי תבל‪ ,‬לא היה לו לחוש לכאב‬ ‫לב‪.‬‬ ‫לדורי דורות באופנים אשר נפלאו מהשגתנו‬ ‫גם כשהוא לבדו‪ ,‬ואין נצרכים שני בנים‪.‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬יש להוכיח גם לאידך גיסא‪ ,‬כי אילו הוצרכו‬ ‫אם כן‪ ,‬פעל נח לפי שורת הסברא הפשוטה‪ ,‬כי אם‬ ‫שני אפרוחים לשילוח הקן‪ ,‬היה מקום לדון אם אפשר‬ ‫אין תועלת ‪ -‬אין עבור מה להתפלל‪ ,‬ומכיון שידע‬ ‫שקנויה היא אצל הלומד על ידי השבח שמשבח בה‬ ‫ללמוד מכאן שבן אחד מזכה את אביו‪.‬‬ ‫שתועלת לא תצמח מתפילתו ‪ -‬לא ראה מקום לעמוד‬ ‫את נשמתו‪ .‬ובדומה לזה‪ ,‬צריך שיהיה לו חיבור של‬ ‫והנה במדרש (קה”ר פ”ד א) איתא שאם אין הבן מזכה את‬ ‫בתפילה‪ .‬אכן‪ ,‬אברהם אבינו בא וגילה דרך חדשה‬ ‫ממש עם בני דורו‪ .‬אולם בני דורו היו מושחתים כל‬ ‫אביו‪ ,‬קל וחומר שגם אינו נענש מחמת אביו‪ .‬מעתה‬ ‫בעבודת התפילה‪ ,‬כי גם כאשר אין התפילה עצמה‬ ‫כך‪ ,‬עד שלא היה לו שום קשר עימם‪ ,‬ולא היה מקום‬ ‫יחזור ויקשה מה בין צדיק ורע לו לצדיק וטוב לו‪ ,‬כי‬ ‫נענית‪ ,‬הרי היא מתקנת את העולם‪.‬‬ ‫לתפילתו שתחול עליהם‪.‬‬ ‫שוב לא נוכל לתרץ שצדיק ורע לו הוא צדיק בן רשע‪,‬‬ ‫לעומת זאת אברהם אבינו‪ ,‬אף שבוודאי גם לו לא‬ ‫כי אין לו להפסיד מחמת אביו‪.‬‬ ‫מעלת התפילה עומדת לעצמה‬ ‫היתה שום שייכות עם מעשיהם של אנשי סדום‪ ,‬אך‬ ‫ובהכרח הטעם לזה שאין בל תלין בשכר המצוות‪,‬‬ ‫כך צריכים גם אנו לראות את התפילה‪ ,‬כמעלה‬ ‫מכל מקום לוט בן אחיו היה דר שם‪ ,‬ובזה היתה לו‬ ‫הוא משום שאין שכירות משתלמת אלא לבסוף‪,‬‬ ‫העומדת בפני עצמה‪ ,‬ואינה שייכת רק לענין האם‬ ‫נקודת חיבור עימם והיה יכול להתפלל עליהם‪ .‬זאת‬ ‫ומשום כך אף שצדיק הוא‪ ,‬אינו נוטל שכרו בעולם‬ ‫נתקבלה הבקשה או לא‪.‬‬ ‫ועוד אחרת‪ ,‬כי פעלו המלאכים והביאו לידי כך שלוט‬ ‫הזה‪ ,‬כמו שאמרו חז”ל (ב”ר פד ג‪ ,‬הובא ברש”י בראשית לז ב)‪:‬‬ ‫פעמים הרבה באים בני אדם ושואלים‪ ,‬הלא תפילות‬ ‫עצמו עסק במידת החסד בתוככי סדום בהכנסת‬ ‫“לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא‪ ,‬אלא‬ ‫כה רבות התפללתי‪ ,‬כל כך כיוונתי וכל כך השתדלתי‬ ‫האורחים שבאו אליו‪ ,‬ועל ידי זה נתקבלה אפילו‬ ‫שמבקשים לישב בשלוה בעולם הזה”‪.‬‬ ‫‪ -‬ולבסוף לא נעניתי‪ .‬אך כל מבט זה בטעות יסודו‪ ,‬כי‬ ‫תפילתו שלו על הצלת צוער‪.‬‬ ‫[לפי הדברים האלה יש להוסיף ולרמוז‪ ,‬כי האפרוחים‬ ‫התפילה ענין בפני עצמו היא‪ ,‬תיקון העולם כולו בא‬ ‫זהו לפי הביאור שהצענו בדברי רבי חייא‪ ,‬ולפיו לא‬ ‫קטנים הם ולא באו עדיין לכלל שלימות גופם‪ ,‬וזהו‬ ‫על ידה‪ ,‬וגם אם אין הדבר ניכר לעת עתה בעיני בשר‪.‬‬ ‫התפלל נח כי לא מצא חיבור לבני דורו‪.‬‬ ‫רמז לשכרן של צדיקים שהולך ומתרבה בעולם הזה‬ ‫ולא בא עדיין זמן תשלומו]‪.‬‬ ‫לפי הביאור שהובא‪ ,‬רבותינו האמוראים הקדושים‬ ‫נחתם גזר דינם‬ ‫שאמרו כי מימיהם לא כיוונו‪ ,‬באו לומר בזה כי מעולם‬ ‫אכן לשיטת שמואל המיישב את השאלה על פי היסוד‬ ‫שליחות במתן תורה‬ ‫לא העלו על דעתם כי התפילה תביא להם בהכרח את‬ ‫שאין שכירות משתלמת אלא לבסוף‪ ,‬וכענין צדיק‬ ‫אכן‪ ,‬שיטת רבי בון בירושלמי היא כפי הפירוש‬ ‫אשר ביקשו‪ ,‬ולא סברו כי התפילה והתוצאה כרוכות‬ ‫השלישי כאן‪ ,‬שאת המצוות קיבלו ישראל על ידי‬ ‫ורע לו המתיישב לפי זה‪ ,‬הבין נח כי אנשי דור המבול‬ ‫זו בזו בקשר הכרחי‪ .‬כי ידעו את ענין השכר והעונש‪,‬‬ ‫שליח‪ ,‬ובזה אין בל תלין‪ .‬ולכן היה מונה אבני בנין‪,‬‬ ‫עומדים במקום שבו כבר אין מקום לתיקון‪ ,‬ומשום כך‬ ‫אשר אינו בעולם הזה‪.‬‬ ‫כבר נגזרה עליהם גזירת כליה‪ ,‬כי כשם שהשכר אינו‬ ‫כי לפי דרכו של עולם אין אדם שוכר בעצמו פועלים‬ ‫ויהי רצון שנזכה כולנו להגיע לתפילה שלימה‪ ,‬הבאה‬ ‫משתלם אלא לבסוף‪ ,‬כך גם לענין מידת פורענות‪,‬‬ ‫לבנות לו בית‪ ,‬אלא משלם לקבלן והוא השוכרם‬ ‫מתוך חיבור אמיתי לה’ יתברך‪ ,‬כלשון הכתוב (בראשית‬ ‫אם כן מאחר שכבר נגזר דינם על הגזל ועל שאר‬ ‫בעבורו‪ .‬ובשעה שמנה אבנים אלו בתפילתו‪ ,‬היה‬ ‫ל ח) ‘נַפ ְּתוּ ל ֵי אֱלֹקִים נִפ ְּתַל ְּתִי’ (ראה רש”י שם)‪ ,‬אשר לה‬ ‫העבירות החמורות‪ ,‬ודאי כבר נתמלאה סאתם ואין‬ ‫מהרהר בדבר‪ ,‬האם אכן יוכל להיות שניתנה תורה‬ ‫ניתן כתר התפילה האמיתית‪ ,‬ואשר על ידה יוכל אדם‬ ‫להם תקנה‪ .‬ומשום כך לא התפלל עליהם‪.‬‬ ‫לישראל על ידי שליח‪ ,‬אשר בדבר זה נחלקו במדרש‬ ‫לתקן עולם‪ ,‬הן בחיי העולם הזה‪ ,‬והן לחיי העולם‬ ‫שיר השירים רבה (פ”א ב ב)‪ .‬ותלוי הדבר בדיני שליחות‬ ‫הבא‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬אשר על ידה נזכה במהרה לראות‬ ‫שלח להם ציר נאמן‬ ‫בקידושין‪ ,‬האם אפשר לקדש אשה על ידי שליח‪ ,‬שכן‬ ‫את אשר אנו מצפים‪ ,‬ותחזינה עינינו בשובך לציון‬ ‫ברם רבי בון אמר כי אין בל תלין בשכר המצוות משום‬ ‫מעמד מתן תורה היה בבחינת קידושין ונישואין בין‬ ‫ברחמים במהרה בימינו אמן‪.‬‬ ‫שניתנו על ידי שליח‪ .‬אך נח לא ראה עצמו כמי שיכול‬ ‫הקדוש ברוך הוא לישראל‪ .‬והסובר כי הדברות ניתנו‬ ‫לשמיעת השיעורים ‪ -‬קול הלשון‪ | 03-6171077 :‬לקבלת הגיליון בדוא"ל‪newsletter.mechubarim@gmail.com :‬‬ ‫ד‬