gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim

שבוע: נח (2026-10-12)

דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫שנה ב‬ ‫גליון מט‬ ‫שנת תשפ״ז‬ ‫חנ תשרפ‬ ‫בעזהשי״ת‬ ‫דרושים נחמדים וקצרים מספרי קדמונים‬ ‫והשתא אתי שפיר‪" :‬אפילו נח לא היה כדאי" – מפני שגם הוא גזל פחות משוה‬ ‫פרוטה‪ ,‬והקב"ה צירף וחייב‪ .‬לכך אמר "ְוְֹנ ַַֹח ָָמ ָָצא ֵֵחן" – וחן אינו אלא מלכות‪,‬‬ ‫ברא מזכי אבא – רק כשהבן לא נולד עדיין‬ ‫ודין נח תחילה‪ ,‬ופטור‪ ,‬מפני שהוא פחות משוה פרוטה‪ .‬ודו"ק‪[ .‬שאין הצירוף‬ ‫ֹלָׁשה ָָבִנִ ים"‬ ‫"ֵאֶּלּ ה ּתֹוְלְֹדֹת ֹנ ַַֹח ֹנ ַַֹח ִִאיׁש ַַצ ִּּדיק ָּּת ִִמים ָָהָיָ ה ְּבֹּדֹֹר ָָֹתיו‪ַ ...‬וַ ּיֹוֶלֶ ד ֹנ ַַֹח ְׁׁש ׁ‬ ‫ֵ‬ ‫אלא כשכל הציבור נידון יחד; אבל נח‪ ,‬שנכנס לדין תחילה‪ ,‬לבדו‪ ,‬שוב אין כאן‬ ‫(בראשית ו‪ ,‬ט‪-‬י)‪ .‬יש להבין‪ ,‬למה חזר הכתוב ושנה כאן שהוליד נח שלשה בנים‪,‬‬ ‫צירוף‪].‬‬ ‫ְוְֶאת ָיָ ֶֶפת"‬ ‫והלא כבר נאמר בסוף הפרשה הקודמת "ַוַ ּיֹוֶלֶ ד ֹנ ַַֹח ֶֶאת ֵׁשׁ ם ֶֶאת ָָחם ֶ‬ ‫(בראשית ה‪ ,‬לב); ועוד‪ ,‬מה ענין "צדיק תמים" לכאן‪ ,‬והיאך תלוי זה בזה‪.‬‬ ‫כת"י ברלין‪ ,‬ספריית המדינה‪ ,‬סימן ‪ – 1485‬מהגאון מוהר"ר יונתן אייבשיץ‪ ,‬ואינו נמצא‬ ‫ויבואר על פי סמיכות הפסוק הקודם‪ְ" ,‬וְֹנ ַַֹח ָָמ ָָצא ֵֵחן ְּב ֵֵּעיֵנֵ י ה'" (שם ו‪ ,‬ח)‪ .‬דאיתא‬ ‫בספריו;‬ ‫יִתם‪.‬‬ ‫במדרש (בראשית רבה פכ"ח ס"ט)‪ :‬אמר רבי אבא בר כהנא‪ִּ" ,‬כּ י ִנִ ַַחְמְִּתּ י ִּכּ י ֲֲע ִׂׂש ִ‬ ‫ונדפס גם בספר ממשנתם של חכמי פראג (תשל"ה)‪ ,‬מכתב יד אחר שבאוסף ליהמן‬ ‫ְוְֹנ ַַֹח ָָמ ָָצא ֵֵחן" – אפילו נח שנשתייר מהם לא היה כדאי‪ ,‬אלא שמצא חן‪ .‬ובפרשה‬ ‫שלאחריה (שם פכ"ט ס"ה)‪ :‬ונח מצא חן בעיני ה' – באיזו זכות? בזכות תולדותיו‪,‬‬ ‫"בדורותיו" – שלכך הוצרך לשנות שמו מנחם‬ ‫והקשה היפה תואר‪ :‬והלא "ברא מזכי אבא" מצד הדין הוא‪ ,‬ולא מצד החן –‬ ‫שנאמר "אלה תולדות נח"‪.‬‬ ‫ֹּדֹר ָָֹתיו" (בראשית ו‪ ,‬ט)‪ .‬ופירש"י‪ :‬יש‬ ‫"ֵאֶּלּ ה ּתֹוְלְֹדֹת ֹנ ַַֹח ֹנ ַַֹח ִִאיׁש ַַצ ִּּדיק ָּּת ִִמים ָָהָיָ ה ְּב ֹ‬ ‫ֵ‬ ‫ְבְָר ָָהם" (ישעיה כט‪,‬‬ ‫"ֲאֶׁשׁר ָּפ ָָּדה ֶֶאת ַַא ָ‬ ‫כדאיתא במדרש (בראשית רבה פס"ג ס"ב) על ֲ‬ ‫מרבותינו דורשים אותו לשבח‪ ,‬ויש שדורשים אותו לגנאי‪ ,‬עיין שם‪ .‬ותמוה‪.‬‬ ‫כב)‪ ,‬שלא ניצול אברהם מכבשן האש אלא בזכות יעקב‪ .‬ואם כן‪ ,‬למה אמרו שרק‬ ‫ונראה לי‪ ,‬דאיתא במדרש (ילקוט שמעוני בראשית רמז מב)‪ :‬לא נח שמו אלא מנחם‬ ‫משום שמצא חן ניצול נח בזכות תולדותיו?‬ ‫שמו‪ ,‬והקב"ה שינה שמו משום דור המבול‪ ,‬שלא יעשו לו כישוף – דכשאין‬ ‫ותירץ‪ ,‬דלא אמרינן "ברא מזכי אבא" אלא היכא שהבן הטוב עדיין לא נולד‪ ,‬ואם‬ ‫יודעין שמו‪ ,‬אין יכולין לעשות כישוף‪.‬‬ ‫ימות האב עכשיו לא יבוא הבן לעולם‪ .‬וכמו באברהם‪ ,‬שאילו מת בלא זרע באור‬ ‫ואיתא בגמרא (חולין ז ע"ב)‪ :‬ההיא איתתא דהוות מהדרא למשקל עפרא מתותי‬ ‫כשדים לא היה נולד יעקב; ולכך פדה יעקב את אברהם‪ ,‬שינצל כדי שיוליד את‬ ‫כרעיה דרבי חנינא; אמר לה‪ :‬שקול‪ ,‬דלא מסתייע מילתא‪ .‬ופריך‪ :‬איני? והאמר‬ ‫יעקב אחר כך‪ .‬אבל כשהבן כבר נולד‪ ,‬והרי הוא בעולם אף בלא הצלת האב –‬ ‫רבי יוחנן‪ ,‬למה נקרא שמן כשפים – שמכחישין פמליא של מעלה! ומשני‪ :‬שאני‬ ‫לא אמרינן "ברא מזכי אבא"‪ .‬ונח‪ ,‬כבר נולדו בניו קודם המבול‪ ,‬ואין לו להינצל‬ ‫רבי חנינא‪ ,‬דנפיש זכותיה‪ .‬ממילא מוכח‪ ,‬דבצדיק אין יכולין לעשות כישוף;‬ ‫בזכותם מצד הדין‪.‬‬ ‫ולפי זה לא היה צריך לשנות שמו של נח‪ ,‬אם צדיק היה‪.‬‬ ‫ומעתה‪ ,‬זהו שאמר הכתוב "ְוְֹנ ַַֹח ָָמ ָָצא ֵֵחן ְּב ֵֵּעיֵנֵ י ה'‪ֵֵ .‬אֶּלּ ה ּתֹוְלְֹדֹת ֹנ ַַֹח" – שלא היה‬ ‫וזהו שאמר הכתוב "אלה תולדות נח" – וקשה‪ ,‬למה לא כתיב "מנחם"? וכי‬ ‫כדאי להינצל אלא בזכות תולדותיו‪ ,‬ואף זה לא מצד הדין אלא מצד החן והחסד‪.‬‬ ‫תימא שהוצרך לשנות שמו מפני הכשפים – והלא צדיק היה! ומשני הכתוב‪:‬‬ ‫ואמנם הכתוב עצמו מקשה קושיית היפה תואר‪ֹ" :‬נ ַַֹח ִִאיׁש ַַצ ִּּדיק ָּּת ִִמים ָָהָיָ ה‬ ‫"בדורותיו" – דהיינו לגנאי‪ ,‬שלא היה צדיק אלא בדורותיו‪ ,‬ולכך הוצרך לשנות‬ ‫ֹּדֹר ָָֹתיו" – והלא צדיק תמים היה בזכות הדורות שיצאו ממנו‪ ,‬כאברהם שנחשב‬ ‫ְּב ֹ‬ ‫שמו‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫לצדיק גמור וניצול מכבשן האש בשביל יעקב‪ ,‬מצד הדין? ומתרץ‪ַ" :‬וַ ּיֹוֶלֶ ד ֹנ ַַֹח‬ ‫ֹלָׁשה ָָבִנִ ים" – כבר הוליד את שלשת בניו קודם המבול‪ ,‬ואף אם לא היה ניצול‬ ‫ְׁׁש ׁ‬ ‫כת"י מאסקווא‪ ,‬גינצבורג ‪ – 1643‬נראה שהליקוט נעשה בין תע"ח לתצ"ו בקירוב‬ ‫היו בניו הטובים בעולם‪ ,‬וכהאי גוונא לא אמרינן "ברא מזכי אבא"‪ .‬ולכך שפיר‬ ‫אמר "ונח מצא חן" – שלא ניצול בזכות תולדותיו מצד הדין אלא מצד הרחמים‪,‬‬ ‫בגזל אין נשיאת פנים‬ ‫ואילולי מציאת החן לא היה כדאי להינצל בשבילם‪ .‬ובזה מתורץ גם למה חזר‬ ‫הכתוב והזכיר כאן את לידת הבנים‪ ,‬וסמכה ל"צדיק תמים"‪ .‬וק"ל‪.‬‬ ‫ְוְִהְנְ ִנִ י‬ ‫יֶהם ִ‬ ‫ְלְָאה ָָה ָָא ֶֶרץ ָָח ָָמס ִִמְּפֵּנֵ ֶ‬ ‫ְלְָפַנַ י ִּכּ י ָָמ ָ‬ ‫ֹלִהים ְלְֹנ ַַֹח ֵֵקץ ָּכּל ָּבָּׂשׂר ָּבּא ָ‬ ‫ֹּיּאֶמר ֱֱא ִ‬ ‫"ַוַ ֶ‬ ‫יָתם ֶֶאת ָָה ָָא ֶֶרץ" (בראשית ו‪ ,‬יג)‪ .‬ופירש"י‪ :‬לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל‪.‬‬ ‫ַַמ ְׁׁש ִִח ָ‬ ‫דברי שמואל – להג"ר שמואל זנוויל בן הג"ר חנוך‪ ,‬אב"ד מעניץ‬ ‫ותמוה‪ ,‬למה דוקא על הגזל?‬ ‫חתן הג"ר ישעי' מדובנא אחיו של הט"ז‬ ‫ונראה לי‪ ,‬דאיתא בגמרא (ברכות כ ע"ב)‪ :‬אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה‪ :‬רבונו‬ ‫נדפס ב'אמשטירדאם' שנת תל"ח בהסכמת דודו הטורי זהב‬ ‫"ֲאֶׁשׁר ֹלא ִיִ ָּׂשׂא ָָפִנִ ים" (דברים י‪ ,‬יז)‪ ,‬ואתה נושא פנים‬ ‫של עולם‪ ,‬כתבת בתורה ֲ‬ ‫לישראל‪ ,‬דכתיב "ִיִ ָּׂשׂא ה' ָּפָּנָ יו ֵֵאֶלֶ יָך" (במדבר ו‪ ,‬כו)! והשיב להם הקב"ה‪ :‬היאך‬ ‫ּוֵב ַַרְכְ ָּּת" (דברים ח‪ ,‬י)‪ ,‬והם‬ ‫"ְוְָאַכַ ְלְ ָּּת ְוְָׂשׂ ָָבְעְ ָּּת ֵ‬ ‫לא אשא להם פנים‪ ,‬שכתבתי בתורה ָ‬ ‫נח נידון לפני שנידונו אנשי דור המבול‬ ‫מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה‪.‬‬ ‫יִתם‪.‬‬‫במדרש (בראשית רבה פכ"ח ס"ט)‪ :‬אמר רבי אבא בר כהנא‪ִּ" ,‬כּ י ִנִ ַַחְמְִּתּ י ִּכּ י ֲֲע ִׂׂש ִ‬ ‫וזהו רק כשהם אוכלים משלהם ומדקדקים עד כזית; אבל אם אוכלים מגזילה‬ ‫ְוְֹנ ַַֹח ָָמ ָָצא ֵֵחן" (בראשית ו‪ ,‬ז‪-‬ח) – אתמהא! אלא אפילו נח שנשתייר מהם לא היה‬ ‫ֵּבֵּרְך ִנִ ֵֵאץ ה'" (תהלים י‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫שגזלו‪ ,‬אין ראוי לשאת להם פנים‪ ,‬דכתיב "ּוֹב ֵֵֹצ ַַע ֵ‬ ‫כדאי‪ ,‬אלא שמצא חן‪ .‬וקשה‪ ,‬היאך הקב"ה נושא פנים?‬ ‫יָתם"‪.‬‬ ‫ְוְִהְנְ ִנִ י ַַמ ְׁׁש ִִח ָ‬ ‫ְלְָאה ָָה ָָא ֶֶרץ ָָח ָָמס‪ִ ,‬‬ ‫ְלְָפַנַ י‪ִּ ,‬כּ י ָָמ ָ‬‫"ֵקץ ָּכּל ָּבָּׂשׂר ָּבּא ָ‬ ‫וזהו שאמר הכתוב ֵ‬ ‫ְלְָאה ָָה ָָא ֶֶרץ ָָח ָָמס‬ ‫ולתרץ נקדים מה דאיתא במדרש (שם פל"א ס"ה) על "ִּכּ י ָָמ ָ‬ ‫דבשלמא בלאו הכי‪ ,‬הייתי אומר להקשות‪ :‬למה לא נשא להם פנים‪ ,‬שהרי גם‬ ‫יֶהם" (שם‪ ,‬יג)‪ :‬איזהו חמס ואיזהו גזל? אמר רבי חנינא‪ :‬חמס – אינו שוה‬ ‫ִִמְּפֵּנֵ ֶ‬ ‫הם מדקדקים עד כזית ועד כביצה? אבל עכשיו שגזלו וחמסו‪ ,‬נמצא שאין נושא‬ ‫פרוטה‪ ,‬וגזל – שוה פרוטה‪ .‬וכך היו אנשי דור המבול עושים‪ :‬היה אחד מהם‬ ‫להם פנים‪ ,‬לפי ש"בוצע ברך נאץ ה'"; ושפיר אמר "והנני משחיתם"‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫מוציא קופתו מלאה תורמוסין‪ ,‬והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה‪ ,‬וזה בא‬ ‫כת"י מאסקווא הנ"ל‬ ‫ונוטל פחות משוה פרוטה‪ ,‬עד מקום שאינו יכול להוציאו בדין‪ .‬ופירש"י‪ :‬לא‬ ‫נחתם גזר דינם אלא על הגזל; והקב"ה צירף אותם וחייבם‪.‬‬ ‫ואיתא בגמרא (ראש השנה ח ע"ב)‪ :‬מלך וציבור – מלך נכנס תחילה לדין‪ ,‬מקמי‬ ‫דליתקיף חרון אף‪ .‬וידוע‪ ,‬דכל מקום שנאמר "חן" אינו אלא מלכות [לא מצאתי‬ ‫מקור לזה‪ .‬ועי' רש"י (דברי הימים א כט‪ ,‬כה) על "הוד מלכות" – חן מלכות‪ .‬וכן‬ ‫המשך בעמוד ב‬ ‫ְלְָפָנָ יו‪ַ ...‬וַ ַּיְּמְִלִ יֶכֶ ָָה ַּתּ ַַחת ַוַ ְׁׁשִּתּ י" (אסתר ב‪ ,‬יז)]‪.‬‬ ‫באסתר‪ַ" :‬וַ ִּתּ ָּׂשׂא ֵֵחן ָוָ ֶֶח ֶֶסד ָ‬ ‫ענינים שונים בדיני קריאת התורה והמסתעף‬ ‫אוצר דרוש וחידוד משנות ש'‪-‬תקצ"ט‬ ‫עמוד ג‬ ‫עמוד א‬ ‫חנ תשרפ‬ ‫א‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫המשך מעמוד א‬ ‫ממעשה דור המבול‪ ,‬כי דור הפלגה ביקשו לעשות מלחמה עם הקב"ה גופא;‬ ‫ולמה נענשו דור המבול שלא נשתיירה מהן שריד ופליט‪ ,‬משא"כ דור הפלגה‬ ‫שינוי סדר המים במבול‬ ‫נשתיירה מהם פליטה‪ ,‬רק שנפוצו? ותירץ‪ ,‬כי בדור הפלגה היה מעלה שהיו‬ ‫במדרש פ' זו (בראשית רבה פל"ב ס"ז)‪ :‬אמר ר' לוי‪ ,‬הם קלקלו סילונות שלהם –‬ ‫שפה אחת ודברים אחדים‪ ,‬יע"ש‪ .‬והגם דבמדרש פירשו על שלום שהיה ביניהם‪,‬‬ ‫אף המקום שינה עליהם סידרו של עולם‪ .‬דרך ארץ‪ ,‬המטר יורד והתהום עולה‪,‬‬ ‫אבל לי נראה כמשמעו‪ ,‬שלא שינו את דיבורם מעולם; ואילו ניתן להם כל חללא‬ ‫ּנֹוֶריָך" (תהלים מב‪ ,‬ח); ברם הכא‪ִ" ,‬נִ ְבְְקְ עּו ָּכּל‬‫קֹוֵרא ְלְ קֹול ִִצ ֶ‬ ‫דכתיב "ְּתּ הֹום ֶֶאל ְּתּ הֹום ֵ‬ ‫דעלמא לא היו משנין בדיבורם‪ ,‬ודיבורם היה שפה אחת ודברים אחדים תמיד‬ ‫ַׁמִיִ ם ִנִ ְפְ ָּתּחּו" (בראשית ז‪ ,‬יא)‪ .‬ופי' המתנות‬ ‫ַַמְעְְיְֹנֹת ְּתּ הֹום ַַרָּבּ ה" ואח"כ "ַוַ ֲֲא ֻֻרֹּבּת ַַהָּׁש ַ‬ ‫כנ"ל‪ ,‬וזכות זה עמד להם‪.‬‬ ‫כהונה‪ :‬סילונות – צינורות ונתיבות דרך העולם‪.‬‬ ‫וא"כ זהו שאמר "מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה"‪ .‬וקשה‪ ,‬למה פרט‬ ‫וי"ל‪ ,‬למה שינה הקב"ה דווקא בזה סדרו של עולם‪ ,‬שמתחילה נבקעו כל‬ ‫לאלו שלא נשתיירו ואלו שנשתיירו? אלא על כרחך‪ ,‬דמעלות דור הפלגה היה‬ ‫מעיינות תהום רבה ואחר כך וארובות השמים נפתחו‪ ,‬ולא באיזה סדר אחר?‬ ‫שלא שינו בדיבורם‪ ,‬משא"כ דור המבול; ולכן הוא עתיד להפרע ג"כ ממי שאינו‬ ‫ומה הוא זה מדה כנגד מדה?‬ ‫עומד בדיבורו‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ּוְנְֵק ָָבה ִיִ ְהְ יּו" (בראשית‬ ‫ונ"ל בהקדים מדרש פ' זו (בראשית רבה פל"א סי"ג)‪ָ" :‬זָ ָכָ ר ֵ‬ ‫זרע ברך שלישי – להג"ר ברכיה ברך בן הג"ר אלקים געציל‪ ,‬חתן בעל 'זרע ברך' הראשון –‬ ‫ו‪ ,‬יט) – אם ראיתם זכר רץ אחר נקיבה‪ ,‬קבלוהו; נקיבה רצה אחר הזכר‪ ,‬אל‬ ‫תקבלה‪.‬‬ ‫נדפס ב'האלי' שנת תע"ד‪ ,‬ונדמ"ח תשס"ב‬ ‫עוד נקדים מדרש ילקוט פ' זו (רמז נו)‪ :‬ר' צדוק אומר‪ ,‬בי"ז בחשון ירדו מי המבול‬ ‫מן השמים‪ ,‬שהם מים זכרים‪ ,‬ועלו מי תהומות‪ ,‬שהם מים נקבות‪ ,‬ונצמדו אלו‬ ‫מעונש נח נלמד שדור המבול חייבים על פחות‬ ‫עם אלו וכו'‪.‬‬ ‫משוה פרוטה‬ ‫ממילא הענין הוא‪ ,‬שכמו שהם שינו סדרו של עולם – שסדרו של עולם הוא‬ ‫שהזכר רץ אחר הנקיבה‪ ,‬ולא הנקיבה רצה אחר הזכר‪ ,‬והם שינו אותו הסדר‬ ‫ָּבָּא ֶֶרץ ְיְֻׁשָּׁלּ ם" (משלי יא‪ ,‬לא) – זה נח‪ ,‬שכשיצא מן התיבה‬ ‫"ֵהן ַַצ ִּּדיק ָ‬ ‫במדרש‪ֵ :‬‬ ‫והיתה הנקיבה רצה אחר הזכר – כמו כן באותו מדה שינה המקום עליהם‬ ‫ְוְחֹוֵטא" – זה דור המבול‪ .‬והוא‬ ‫ֵ‬ ‫"ַאף ִּכּ י ָָר ָׁׁשע‬ ‫הכישו ארי עד שנפסל להקריב וכו'; ַ‬ ‫סידורו של עולם‪ .‬שסדרו של עולם הוא‪ ,‬המטר יורד מתחילה‪ ,‬היינו מים זכרים‪,‬‬ ‫תמוה‪ ,‬דלמאי צריך לדור המבול קל וחומר להענישם‪ ,‬והלא על גודל פשעם‬ ‫ואחר כך התהום עולה‪ ,‬שהוא מים הנקיבות; ברם הכא נבקעו כל תהום רבה‪,‬‬ ‫נענשו‪ .‬ונראה‪ ,‬דמעונשו של נח נלמד יסוד‪ ,‬שעל פיו נידונו דור המבול‪.‬‬ ‫היינו מים נקיבות‪ ,‬מתחילה‪ ,‬ואחר כך וארובות השמים נפתחו‪ ,‬היינו מים זכרים‪.‬‬ ‫ְלְָאה ָָה ָָא ֶֶרץ ָָח ָָמס" (בראשית ו‪ ,‬יג)‪ :‬לא נחתם‬ ‫ויבואר בהקדם מה שפירש"י על "ִּכּ י ָָמ ָ‬ ‫תולדות יצחק בן אברהם – להג"ר יצחק בן הג"ר אברהם כ"ץ – נדפס ב'פרנקפורט דאדרה'‬ ‫גזר דינם אלא על הגזל‪ .‬ואיתא במדרש (בראשית רבה פל"א ס"ה) על פסוק זה‪,‬‬ ‫דחמס היינו פחות משוה פרוטה‪ .‬ואמנם היה פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומר‪,‬‬ ‫שנת תנ"א‪ ,‬ונדמ"ח תשנ"ו‬ ‫שאין ראוין ליענש על פחות משוה פרוטה – שהרי גזלו תורמוסין פחות משוה‬ ‫פרוטה‪ ,‬כדאיתא שם‪ ,‬ובישראל אינו נקרא גזל‪ ,‬דבני מחילה נינהו (סנהדרין נז‬ ‫ע"א) – וליכא מידי דלישראל שרי ולבני נח אסור‪ .‬נמצא שכל דינם תלוי בזה‪.‬‬ ‫למה טען העורב רק כששב‬ ‫ואף שבגמרא (סנהדרין נט ע"א) פריך על "ליכא מידי"‪" :‬והרי פחות משוה פרוטה!"‬ ‫ֵּיֵּצא ָיָ צֹוא ָוָ ׁשֹוב ַַעד ְיְֹבֶֹׁשׁת ַַהַּמִּיִ ם ֵֵמ ַַעל ָָה ָָא ֶֶרץ" (בראשית ח‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫"ַוַ ְיְַׁשַּׁלּח ֶֶאת ָָהֹע ֵֵֹרב ַוַ ֵ‬ ‫ומשני‪" :‬התם משום דלאו בני מחילה נינהו" – הרי דהיכא דאיכא טעמא לא‬ ‫אמר ריש לקיש‪ :‬תשובה ניצחת השיבו עורב לנח‪ .‬אמר לו‪ :‬רבך שונאני ואתה‬ ‫אמרינן ליכא מידי; מכל מקום צריך ביאור‪ ,‬מנלן להגמרא הא? דילמא אף היכא‬ ‫שנאתני‪ .‬רבך שונאני – מן הטהורין שבעה‪ ,‬מן הטמאים שנים; ואתה שנאתני –‬ ‫דאיכא טעמא אמרינן ליכא מידי‪ ,‬ואם כן אין ראוין ליענש‪.‬‬ ‫שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים; אם פוגע בי שר חמה או שר צנה‪,‬‬ ‫לא נמצא עולם חסר בריה אחת? שמא לאשתי אתה צריך? (סנהדרין קח ע"ב)‪.‬‬ ‫ולבירור זה נקדים מה דאיתא בגמרא בעבודה זרה (ה ע"ב – ו ע"א)‪ ,‬דדרשינן‬ ‫"ּוִמָּכּל ָָה ַַחי" (בראשית ו‪ ,‬יט) למעט מחוסר אבר לקרבן מבני נח‪ .‬וטריפה ממעטינן‬ ‫ִ‬ ‫וקשה‪ ,‬למה אמר העורב טענתו כששב‪ ,‬ולא מיד בצאתו?‬ ‫מ"ְלְ ַַחּיֹות ֶזֶ ַַרע" (שם ז‪ ,‬ג) – למאן דאמר טריפה אינה יולדת; ולמאן דאמר טריפה‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דמצינו שלכך שלח נח את העורב‪ ,‬משום שחשדו שדבק בשאינו‬ ‫"ִא ָּּתְך" – בדומין לך‪ .‬ופריך‪ :‬ודילמא נח גופיה טריפה הוה? ומשני‪:‬‬ ‫יולדת‪ ,‬דרשינן ִ‬ ‫"ֵמ ָָהעֹוף ְלְ ִִמיֵנֵ הּו" (בראשית ו‪ ,‬כ)‪:‬‬ ‫מינו (עי' סנהדרין שם)‪ .‬ורש"י פירש על הפסוק ֵ‬ ‫"ָּת ִִמים" כתיב ביה‪ .‬אמנם התוספות (שם ו ע"א ד"ה והשתא דנפקא) הקשו‪ :‬למאן‬ ‫ּ‬ ‫אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו דרכם‪ ,‬ומאליהם באו‪ ,‬וכל שהתיבה קולטתו‬ ‫דאמר טריפה אינה יולדת‪ ,‬ונפקא לן טריפה מ"לחיות זרע"‪" ,‬אתך" למה לי?‬ ‫הכניס בה – הרי שהתיבה לא היתה קולטת מי שדבקו לשאינן מינן‪ .‬אלא שיש‬ ‫ותירצו‪ ,‬דדרשינן "אתך" – שיהיו טפלין לך‪ ,‬ואי אתה טפל להם‪ .‬הרי שתי דרשות‬ ‫לומר‪ ,‬אם כבר היה בתיבה ודבק בשאינו מינו‪ ,‬לא היתה התיבה יכולה להוציאו‬ ‫ב"אתך"‪ :‬או "בדומין לך"‪ ,‬או "שיהיו טפלין לך"‪.‬‬ ‫לחוץ‪.‬‬ ‫ועוד הקשו התוספות (ד"ה מנין למחוסר אבר)‪" :‬מן העוף" (ויקרא א‪ ,‬יד)‪ ,‬שממנו‬ ‫ומעתה‪ ,‬בצאתו לא היה יכול העורב לטעון "למה שנאתני"‪ ,‬דהוה אמינא שדבק‬ ‫ממעטינן מחוסר אבר בקרבן ישראל‪ ,‬למה לי? תיפוק ליה ממה דפסול לבני נח‪,‬‬ ‫בשאינו מינו‪ .‬אבל כשיצא "ָיָ צֹוא ָוָ ׁשֹוב"‪ ,‬וחזר אל התיבה והיתה התיבה קולטתו‬ ‫דליכא מידי דלישראל שרי ולבני נח אסור‪.‬‬ ‫– בזה ראיה ברורה שלא דבק בשאינו מינו‪ .‬ושפיר אמר‪" :‬רבך שונאני" – שציוה‬ ‫ונראה ליישב על פי מה שכתב הרשב"א (הובא בש"ך יו"ד סי' נז ס"ק מח)‪ ,‬דבהמה‬ ‫מן הטמאים שנים; "ואתה שנאתני" – שנאת חנם ששלחתני‪ .‬והוסיף עוד‪" :‬שמא‬ ‫שיש בה יתרת אבר שנטרפת בו – טריפה‪ ,‬אף שחיתה י"ב חודש; שלא אמרו‬ ‫לאשתי אתה צריך" – כי כל החושד לחבירו בדבר שאין בו‪ ,‬סוף הוא נכשל באותו‬ ‫יתרת אינה חיה‪ ,‬אלא "כל יתר כנטול דמי"‪ ,‬דהיתר לבדו הוא כנטול‪ ,‬ואין‬ ‫הדבר‪ .‬ודו"ק היטב‪.‬‬ ‫הבהמה מחוסר אבר‪ .‬ונמצא דיתרת אבר לא נתמעטה מ"מכל החי"‪ ,‬שהרי ראשי‬ ‫כת"י פראג מספר ‪ – 3‬ונמצא גם בספר אבני שוהם (אות יג) להג"ר שמריה זלמן בן הג"ר‬ ‫אבריה חיים‪.‬‬ ‫יעקב אברהם‪ ,‬בשם מחותנו הג"ר הירץ בן הג"ר ליב צינץ‪ ,‬אב"ד ור"מ בק"ק פינטשוב‪ ,‬נדפס‬ ‫ולפי זה מיושבת קושיית התוספות (ד"ה ודלמא) על מה דפריך "ודילמא נח גופיה‬ ‫טריפה הוה" – והלא חי נח שנים רבות לאחר מכאן‪ ,‬וטריפה אינה חיה? אלא‬ ‫ב'אמשטרדם' שנת תפ"ד וב'לבוב' תרכ"ב; ונדפס גם בספר אמרי נועם‬ ‫הכוונה‪ ,‬שמא היתה בו יתרת אבר‪ ,‬שאף שחי שנים רבות טריפה היא‪ .‬ומשני‬ ‫"תמים כתיב ביה" – שלא היה בו שום מום בגלוי‪ ,‬ואף לא יתרת אבר‪ .‬נמצא‬ ‫ד"אתך" – בדומין לך‪ ,‬ממעט אף יתרת אבר‪.‬‬ ‫טענת העורב – שאין שמירה מצינים פחים‬ ‫ומעתה‪ ,‬לתירוץ התוספות ד"אתך" – שיהיו טפלין לך‪ ,‬שפיר איצטריך "מן העוף"‬ ‫בגמרא (סנהדרין קח ע"ב)‪ַ" :‬וַ ְיְַׁשַּׁלּח ֶֶאת ָָהֹע ֵֵֹרב" (בראשית ח‪ ,‬ז) – אמר ריש לקיש‪:‬‬ ‫למעט יתרת אבר‪ ,‬דלבני נח לא נתמעטה כלל‪ ,‬ואין ללמוד מהם‪ .‬אבל אי דרשינן‬ ‫תשובה ניצחת השיבו עורב לנח‪ .‬אמר לו‪ :‬רבך שונאני ואתה שנאתני‪ .‬רבך‬ ‫"אתך" – בדומין לך‪ ,‬למעוטי יתרת אבר‪ ,‬הדרא קושיית התוספות לדוכתה‪ ,‬ו"מן‬ ‫שונאני – מן הטהורין שבעה‪ ,‬מן הטמאים שנים; ואתה שנאתני – שאתה מניח‬ ‫העוף" על כרחך בא לדבר אחר‪ ,‬שבו ישראל ובני נח חלוקים‪ ,‬וכדלקמן‪.‬‬ ‫ממין שבעה ושולח ממין שנים; אם פוגע בי שר חמה או שר צנה‪ ,‬לא נמצא‬ ‫עולם חסר בריה אחת?‬ ‫עוד נקדים מה דמבואר בחולין (עג ע"ב)‪ :‬בהמה שיש בה אבר מדולדל‪ ,‬כל זמן‬ ‫שהיא חיה – האבר נחשב מחובר‪ ,‬ואינה מחוסר אבר; ומשמתה – נעשית מחוסר‬ ‫ויש לדקדק‪ ,‬למה הוצרך העורב לומר "שמא יפגע בי שר של צינה או שר של‬ ‫אבר; אבל אם נשחטה – האבר נשאר מחובר‪ ,‬ואינה מחוסר אבר‪ .‬ולפי זה‪,‬‬ ‫חמה"‪ .‬ונראה‪ ,‬דאי לאו הכי מאי קושיא‪ ,‬למה שולח אותו ממין השנים – דילמא‬ ‫עוף שיש בו אבר מדולדל‪ :‬לישראל‪ ,‬שהמליקה אצלם כשחיטה‪ ,‬נשאר האבר‬ ‫היא הנותנת‪ :‬כיון שאין עוד כיוצא בו‪ ,‬בודאי ישמרנו הקב"ה שלא יוזק‪ ,‬דאם לא‬ ‫מחובר‪ ,‬ואין העוף מחוסר אבר; אבל לבני נח‪ ,‬שאין להם שחיטה ומליקה והכל‬ ‫כן לא יהיה המין הזה בעולם‪.‬‬ ‫תלוי במיתה‪ ,‬הרי הוא מחוסר אבר‪ .‬נמצא שבאבר המדולדל איכא מידי דלבני‬ ‫לכך אמר שמא יפגע בו הצינה או החמה‪ ,‬דהא איתא (כתובות ל ע"א)‪ :‬הכל בידי‬ ‫נח אסור ולישראל שרי‪ ,‬אלא שיש בדבר טעם – שישראל בני שחיטה ומליקה‪,‬‬ ‫שמים חוץ מצינים פחים‪ .‬ואם כן‪ ,‬לפי דעתו‪ ,‬אין ביד הקב"ה – חלילה – לשמרו‬ ‫ובני נח לאו‪.‬‬ ‫מזה‪.‬‬ ‫ומעתה נבוא לעונשו של נח‪ .‬דאיתא ביפה תואר ובמפרשים‪ ,‬שהכישו הארי לנח‬ ‫צנצנת מנחם – להג"ר מנחם מענדל בן הג"ר צבי הירש‪ ,‬אב"ד הולשוב‪ ,‬זמיגראד וונגרוב‬ ‫"ְוְָאַכַ ְלְ ָּּת‬ ‫ְבְֶהְמְֶּתּ ָך" והדר ָ‬ ‫משום שאיחר מזונותיו‪ ,‬דקיימא לן "ְוְָנָ ַַתִּתּ י ֵֵעֶׂשׂב ְּבָּׂשְׂדְ ָך ִלִ ֶ‬ ‫ְוְָׂשׂ ָָבְעְ ָּּת" (דברים יא‪ ,‬טו)‪ .‬אך יש לומר דהדין עם נח‪ ,‬שהרי כתיב "אתך" – שיהיו‬ ‫– נדפס ב'בערלין' שנת ת"פ; וכן הוא בספר מצודת דוד‪ ,‬להג"ר דוד בן הג"ר משה – נדפס‬ ‫טפלין לך‪ ,‬ואין אתה טפל להם‪ ,‬וכדברי התוספות הנ"ל‪.‬‬ ‫ב'אלטונא' שנת תצ"ו‬ ‫אכן מדנענש נח‪ ,‬שהכישו הארי על שאיחר מזונותיו‪ ,‬שמע מינה דלא דרשינן‬ ‫"אתך" – שיהיו טפלין לך‪ ,‬אלא "אתך" – בדומין לך‪ ,‬למעוטי טריפה ויתרת אבר;‬ ‫ועל כרחך "מן העוף" בא לאבר המדולדל‪ ,‬כמבואר לעיל‪ .‬ואי אמרינן ליכא‬ ‫זכות העמידה בדיבור שהצילה את דור הפלגה‬ ‫מידי אפילו היכא דאיכא טעמא‪ ,‬היה אבר המדולדל נפסל לישראל מכח בני‬ ‫בגמרא (בבא מציעא מד ע"א)‪" :‬מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא‬ ‫נח מאליו‪ ,‬ו"מן העוף" למה לי? אלא על כרחך‪ ,‬היכא דאיכא טעמא לא אמרינן‬ ‫ְיְִהי ָכָ ל‬ ‫עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדיבורו"‪ .‬ונראה‪ ,‬דכתיב בדור הפלגה "ַוַ ִ‬ ‫ליכא מידי – והיינו מקורו של תירוץ הגמרא הנ"ל‪.‬‬ ‫ָׂשָׂפה ֶֶא ָָחת ּוְדְ ָָב ִִרים ֲֲא ָָח ִִדים" (בראשית יא‪ ,‬א)‪ .‬ויש על זה הרבה פירושים‪,‬‬ ‫ָָה ָָא ֶֶרץ ָ‬ ‫ולפי זה שפיר קאמר‪" :‬הן צדיק בארץ ישולם" – מכח שנענש נח נלמד דהיכא‬ ‫ונראה לי עפ"י פשוטו דהכי פירושו‪ ,‬שלא שינו בדיבורם; וזהו שאמר שכולם‬ ‫דאיכא טעמא לא אמרינן ליכא מידי; ושוב "אף כי רשע וחוטא" – זה דור המבול‪,‬‬ ‫היו שפה אחת ודברים אחדים‪ ,‬דלעולם לא שינו דיבורם‪ .‬כי המשנה מדיבורו לא‬ ‫שראוין ליענש על חמס פחות משוה פרוטה‪.‬‬ ‫נקראו דבריו שפה אחת ודברים אחדים‪ ,‬משא"כ המקיים דיבורו‪.‬‬ ‫ואיתא במדרש (בראשית רבה פל"ח ס"ו)‪ ,‬דמעשה דור הפלגה היה גרוע יותר‬ ‫משביר בר – להג"ר יוסף בן הג"ר מנחם שטיינהארט‪ ,‬נפטר שנת תקל"ו – נדפס ב'פראג'‬ ‫שנת תקפ"ח‬ ‫חנ תשרפ‬ ‫ב‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫הרב צב"י הירש מייזליש‬ ‫ענינים שונים‬ ‫מאמר כ חלק א‬ ‫בדיני קריאת‬ ‫התורה והמסתעף‬ ‫ביאור יסודי בדעת הרמ"א‬ ‫גדרי "חסירות ויתירות" ו"טעות גמור" בספר ‬ ‫כתב המגן אברהם (שם סק"ז)‪:‬‬ ‫תורה‪ ,‬על פי פסק הרמ"א – חלק א‬ ‫דוקא בחסירות ויתרות לא בקיאינין‪ ,‬כדאיתא בקידושין (פרק ג)‪ ,‬וא"כ שמא‬ ‫בגליונות שעברו עסקנו במדור זה בדיני קריאת התורה‪ ,‬המבוארים בשלחן ערוך‬ ‫האחרת ג"כ אינו מדויק בחסר ויתיר‪ ,‬אבל טעות גמור פשיטא דפסול‪.‬‬ ‫(או"ח סימן קמב)‪ :‬דין קורא שטעה בקריאתו‪ ,‬בדקדוק אות‪ ,‬בניקוד ובטעמים – אימתי‬ ‫וכדי לבוא לבירור הענין – נקדים‪ ,‬שיש שני סוגים למושג "בחסירות ויתירות אין‬ ‫מחזירין אותו ואימתי אין מחזירין‪ .‬וכבר כתבתי אשתקד‪ ,‬כשהתחלנו להוציא את‬ ‫אנו בקיאין"‪:‬‬ ‫הגליון‪ ,‬שבדעתי בעזה"י להוציא לאור ספר בענינים אלו‪ ,‬ורוב המאמרים שנדפסו‬ ‫כאן לקוחים ממה שהכינותי לאותו ספר‪.‬‬ ‫הראשון – מה שהזכיר המגן אברהם ממסכת קידושין (ל ע"א)‪" :‬אינהו [בזמן‬ ‫התנאים] בקיאי בחסירות ויתירות‪ ,‬אנן [בזמן האמוראים] לא בקיאינן"‪.‬‬ ‫והספר נחלק לכמה מדורים‪ .‬המדור הראשון קראתיו "טעמא דקרא"‪ ,‬והוא בדיני‬ ‫הקורא‪ :‬הספר תורה כשר כדינו‪ ,‬והטעות היא בפיו של הקורא‪.‬‬ ‫והשני – הוא עניין "טעות סופרים"‪ :‬שמצוי שהסופרים יטעו בכתיבתם בחסירות‬ ‫ויתירות‪ ,‬מחמת שיגרא דלישנא‪ ,‬או מחמת דמיון התיבות ממקום אחד למשנהו‬ ‫ומעתה נבוא בעזה"י למדור השני‪" ,‬טעמא דכתב"‪ .‬כאן הקורא קרא כהוגן‪ ,‬אלא‬ ‫– והדבר פשוט‪ .‬שאל נא להמגיהים את ספרי התורה – ויאמרו לך‪ ,‬שדבר זה הוא‬ ‫שהטעות נמצאת בגוף הכתב שבספר תורה‪ ,‬ח"ו‪ .‬וזהו הנידון בסימן שלאחריו‬ ‫מקרה שכיח ומצוי‪.‬‬ ‫(סימן קמג)‪ :‬ספר תורה שנמצא בו טעות בשעת הקריאה – האם מוציאין ספר תורה‬ ‫אחרת‪ ,‬או גומרין את הקריאה בזו‪.‬‬ ‫והנה הרמ"א לא הזכיר בדבריו כלל את לשון הגמרא בקידושין ש"אין אנו‬ ‫בקיאין בחסירות ויתירות"‪ .‬אלא שהמגן אברהם הבליע בתוך לשונו וציין לגמרא‬ ‫וכשם שבמקרא יש קרי וכתיב‪ ,‬כן בספר זה – טעמא דקרא וטעמא דכתב‪.‬‬ ‫בקידושין‪.‬‬ ‫ועיקר הדיון סובב על הגהת אא"ז הרמ"א (שם סעיף ד)‪ ,‬שהכריע בין שתי דעות‬ ‫ובודאי אין כוונת הרמ"א להסתמך על הגמרא בקידושין‪ ,‬שהרי כתב בעצמו בדרכי‬ ‫קיצוניות‪ .‬והגהה קצרה זו הולידה אחריה ים של פוסקים‪ .‬שנים הם עיקרי‬ ‫משה (יו"ד סימן רעה סק"ב)‪:‬‬ ‫השאלות‪ :‬מה טעמו של היתר זה‪ ,‬ואיזו טעות נכללת בו‪ .‬היינו‪ ,‬מה נקרא "חסירות‬ ‫ויתירות"‪ ,‬ומה נקרא "טעות גמור"‪.‬‬ ‫ומצאתי כתוב מחכם אחד בתרא – היה נקרא הר"ר ליפמן – כתב בענין‬ ‫פתוחות וסתומות‪ :‬מי שיוכל לסדרן שיצא ידי כל הגאונים – הרי טוב‪ .‬ואם‬ ‫מקור הדין‬ ‫לאו – אל יזוז מדברי הרמב"ם (פרק ח הלכה ד) ומסדרו‪ ,‬כי כתב דבריו ע"פ‬ ‫כתב הבית יוסף (או"ח סימן קמג)‪:‬‬ ‫ספרים ישנים שנמצאים כדבריו‪ ,‬וכן נמצא בספר תורה שכתב עזרא הסופר‬ ‫– ולכן אין לנטות מדבריו‪.‬‬ ‫כתוב בתשובות הרא"ש‪ ,‬כלל ג (סימן ח)‪ :‬ספר תורה שנמצא בו טעות – כיון‬ ‫שפסול הוא‪ ,‬הקריאה שקראו לאו כלום היא‪ .‬נמצא שגם הברכה שברכו –‬ ‫והרי מפורש יוצא מפי הרמ"א בעצמו‪ ,‬שהמסורה שלנו מסורה מדויקת היא‪,‬‬ ‫אינה ברכה‪ ,‬והקוראים בכשר צריכים לברך על קריאתה‪ ,‬כי נתקנה ברכה‬ ‫ומקובלת מעזרא הסופר‪.‬‬ ‫לקריאה זו שמוציאין בה הרבים‪ ...‬עכ"ל‪ .‬וכן כתב רבינו בטור יורה דעה‬ ‫וענין זה מבואר ביותר בלשון החיד"א בספרו מדבר קדמות (מערכת ס אות ז)‪:‬‬ ‫(סימן רעט)‪ ,‬וכן נוהגים‪...‬‬ ‫הרב רבינו משה בר מיימון זלה"ה – טרח הרבה להגיה ספר תורה בפתוחות‬ ‫והאגור (סימן קנה) כתב‪ ,‬שהרא"ש סובר שאע"פ שנמצא טעות בס"ת – אין‬ ‫וסתומות‪ ,‬והגיהו מספר תורה שבמצרים‪ ,‬שהגיהו בן אשר‪ .‬וספר זה היה‬ ‫להחזירו ולהוציא אחר‪ ,‬משום דאין לנו ספרי תורה כשרים שלא ימצא בהם‬ ‫בירושלים ת"ו מכמה שנים להגיה הספרים – כך כתב בחיבורו (ה' ס"ת פרק ח)‪.‬‬ ‫חסר או יתר‪ .‬וכן כתב הר"י אור זרוע (הלכות שבת סימן מה)‪ ,‬וכן כתב המרדכי‬ ‫וראה זה חדש‪ :‬שנמצא בחומש קדמון כתב־יד‪ ,‬שכתב הרמב"ם‪ ,‬שאח"כ‬ ‫(פרק ב דמגילה‪ ,‬סימן תשצג)‪ ,‬ונהוג עלמא כוותיה‪ .‬ע"כ‪...‬‬ ‫ידע שבמלכות בורגונ"א נמצא ספר תורה מכתב יד הקדש – עזרא הכהן‬ ‫מה שכתב דנהוג עלמא כוותיה – זהו אפשר לבני אשכנז‪ ,‬אבל בני ספרד אינם‬ ‫הגדול סופר מהיר – והלך שם‪ ,‬ומצא בספר עזרא כל פרשיות פתוחות‬ ‫נוהגים אלא כתשובת הרא"ש שכתבתי בסמוך‪ ,‬וכן ראיתי תמיד‪ ,‬מעשים בכל יום‬ ‫וסתומות מכוונות עם ספרו אשר כתב במצרים‪ .‬וטרח והעתיק מספר עזרא‬ ‫בפני גדולי הדור‪.‬‬ ‫כל תיבות חסרות ויתרות‪ ,‬ותיבות גדולות‪ ,‬קטנות‪ ,‬משונות ומהופכות – כדי‬ ‫וכן פסק בשלחן ערוך (שם סעיף ד)‪:‬‬ ‫לעשות ספר תורת ה' בלי חיסור ויתור‪ .‬ואח"כ כתב ספר תורה כדת‪ ,‬וממנו‬ ‫הכל מעתיקים‪ .‬ושמח מאד‪ ,‬וקבל לעשות יום משתה ושמחה בכל שנה‬ ‫אם נמצא טעות בס"ת בשעת קריאה – מוציאין ספר תורה אחרת‪ ,‬ומתחילין‬ ‫– ביום אשר מצא ספר עזרא‪ .‬זה תורף דבריו ז"ל‪ ,‬כפי אשר כתב בחומש‬ ‫ממקום שנמצא הטעות‪...‬‬ ‫שנדפס באמשטרדם עם החינוך‪ ,‬ע"ש פרשת ויחי – באורך‪.‬‬ ‫ופסק אא"ז הרמ"א (שם סעיף ד)‪:‬‬ ‫וז"ל החיד"א בשיורי ברכה (יו"ד סימן רע סק"ב)‪:‬‬ ‫והא דמוציאין אחר‪ ,‬דוקא שנמצא טעות גמור‪ .‬אבל משום חסירות ויתירות‬ ‫ולי ההדיוט נראה‪ ,‬דכיון דהרמב"ם ז"ל טרח מאד‪ ,‬והלך מעבר לים –‬ ‫אין להוציא אחר – שאין ספרי תורה שלנו מדוייקים כל כך‪ ,‬שנאמר‬ ‫למקום שהיה שם ספר תורה שכתב עזרא הנביא‪ ,‬ומשם העתיקה – וגם‬ ‫שהאחרות יהיה יותר כשר‪.‬‬ ‫הרב מהר"ם די לונזאנו הפליא לעשות בספר אור תורה – מעתה‪ ,‬הכותב‬ ‫וחילוק זה – חידושו של הרמ"א בעצמו‪ ,‬ובו הכריע בין שתי הדעות‪ ,‬וכמו שציין‬ ‫ספר תורה על דעת הרמב"ם וספר אור תורה‪ ,‬מקיים מצות עשה מן התורה‪.‬‬ ‫שם‪:‬‬ ‫וכן ראיתי בספר שירת רפאל (עמוד תכג)‪ :‬דנצטרך לומר על כרחינו‪ ,‬דאצל האמוראים‬ ‫אגור‪ ,‬ופסקי מהרי"א‪ ,‬וריא"ז‪ ,‬ומהרי"ל‪ ,‬פסקו דאין להביא ס"ת אחרת‪ .‬ובית‬ ‫לא היה מצוי ספר עזרא הסופר – ולכן לא היו בקיאין בחסירות ויתירות‪ .‬אבל אנן‪,‬‬ ‫יוסף פסק דצריך להוציא ס"ת אחרת‪ .‬לכן צריך לחלק כך‪.‬‬ ‫שהמסורה בידינו על פי כתב עזרא הסופר – יש לנו לומר שהיא מסורה מדוקדקת‪,‬‬ ‫וכן ביאר הגרעק"א בהגהותיו על הרמ"א‪:‬‬ ‫ובקיאינן בחסירות ויתירות‪.‬‬ ‫היינו דרך הכרעה‪ .‬אבל דעת האגור דאפי' בטעות גמור אין מוציאין‪ ,‬ודעת‬ ‫ואף שהדרכי משה שם מיירי בפתוחות וסתומות‪ ,‬הרי מפורש בדבריו שספר עזרא‬ ‫הב"י דאפי' בחסרות ויתירות מוציאים‪ ,‬אלא דהרמ"א לנפשי' הכריע כן‬ ‫הסופר הוא היסוד לתיקון ספר התורה – וספר זה עצמו‪ ,‬כמו שהעיד הרמב"ם‪,‬‬ ‫להלכה‪.‬‬ ‫הוא גם המקור לחסירות ויתירות שבידינו‪.‬‬ ‫והיות שלא מצינו מקור קדום להרמ"א להגדרה זו‪ ,‬עלינו לעיין בדברי הפוסקים‬ ‫ולפי זה כשכתב הרמ"א‪" :‬משום חסירות ויתירות אין להוציא אחר‪ ,‬שאין ספרי‬ ‫שלאחריו‪ ,‬בביאור דבריו – איזה מיני טעויות נכללו בכלל ההיתר שהיקל בו הרמ"א‬ ‫תורה שלנו מדוייקים כל כך" – אין כוונתו לדברי הגמרא הנ"ל‪ ,‬ולא כתב "שאין‬ ‫בענין "חסירות ויתירות"‪.‬‬ ‫המשך בעמוד ד‬ ‫חנ תשרפ‬ ‫ג‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫המשך מעמוד ג‬ ‫– המגן אברהם כתב‪ ,‬שטעם היתר הרמ"א – משום דברי הגמרא בקידושין שאין‬ ‫אנו בקיאים"‪ ,‬אלא כתב "שאינם מדוייקים כל כך"‪ .‬וכוונתו – לענין השני‪ ,‬דהיינו‬ ‫אנו בקיאים בחסירות ויתירות‪.‬‬ ‫שנמצאות הרבה טעויות בספרי תורה שלנו מחמת טעויות הסופרים‪.‬‬ ‫– אבל הרמ"א עצמו ביאר טעמו – מפני שטעות כגון זו מצויה אף בשאר ספרים‪.‬‬ ‫וכן כתב הרמ"א בעצמו בדרכי משה (יו"ד סימן רעט סק"ג)‪:‬‬ ‫וקצת פלא שבפרי מגדים (אשל אברהם ס"ק ז) ציין על המגן אברהם את דברי הדרכי‬ ‫ובאגור (סימן קנה) כתב בשם מוהר"י מולין (שו"ת החדשות סימן כג)‪ ,‬דכשנמצא‬ ‫משה הנ"ל‪ .‬ולכאורה הם שני טעמים נפרדים‪.‬‬ ‫טעות בספר תורה – אין להביא אחרת לקרות בה‪ ,‬דאין לנו ספר תורה כשר‬ ‫ואף שהמגן אברהם עצמו חיבר את שניהם – "לא בקיאינן‪ ,‬ואם כן שמא האחרת‬ ‫שלא ִיִ מצא בה חסר או יתר‪ .‬וכך כתב ר"י אור זרוע‪ ,‬וכך כתב בפסקי מהרא"י‬ ‫גם כן אינו מדויק" – מכל מקום הטעם שנתן לחוסר הדיוק הוא אי הבקיאות‪,‬‬ ‫(תרומת הדשן ח"ב‪ ,‬סימן ע)‪ ,‬שמורה להלכה למעשה [בשם דודו מורו מהר"ר‬ ‫והרמ"א לא הזכירו‪.‬‬ ‫אהרן] – שאין לקרות בספר תורה אחרת אם נמצא טעות בקריאת התורה‪.‬‬ ‫וכן אנו נוהגין עכשיו אחריו‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫[בבקשת מחילה מהקוראים‪ :‬פעמים השתמשתי בלשון "היתר"‪ ,‬ופעמים בלשון‬ ‫"כשר"‪ ,‬לשנות בדרך קצרה – ולקושטא דמילתא‪ ,‬כוונתי אחת היא‪ :‬שאין צריך‬ ‫ולי נראה‪ ,‬בודאי אם נמצא בה טעות מעט בחסירות וביתירות וכדומה – יש‬ ‫להוציא ספר תורה אחרת‪ .‬אך ודאי – ספר תורה זה טעון תיקון‪ ,‬ואין להוציאו‬ ‫לנהוג כדברי האגור [שאין להוציא אחרת]‪ ,‬דבעוונותינו לא נמצא ספר בזמן‬ ‫לכתחילה‪].‬‬ ‫הזה שאין בו טעות כזה‪ .‬אבל אם נמצא בה טעות גדול שאינו שכיח בשאר‬ ‫ספרים – יש לנהוג כדברי הבית יוסף [שמוציאין]‪.‬‬ ‫תמיהות‬ ‫וגם שם בדרכי משה לא הזכיר כלל את המושג של הגמרא בקידושין ש"אין אנו‬ ‫ולאור האמור עולות כאן כמה תמיהות‪:‬‬ ‫בקיאין בחסירות ויתירות"‪.‬‬ ‫‪ .1‬למה שינה המגן אברהם וכתב טעם אחר בדברי הרמ"א‪ ,‬במקום שהרמ"א‬ ‫ואם כן החילוק מבואר‪ :‬שדווקא אם הטעות שכיחה גם בשאר ספרים – כגון חסר‬ ‫בעצמו אינו כותב טעם זה‪.‬‬ ‫ויתיר – אין להוציא אחרת‪ .‬אבל טעות גמור‪ ,‬שאינו שכיח בשאר ספרים – אם כן‬ ‫‪ .2‬בעיקר הדבר למה לן שני טעמים‪ ,‬ולמה לא סגי בטעם הרמ"א לחודיה‪ ,‬ולמה‬ ‫ירוויח בספר תורה אחר‪ ,‬שלא יהיה בו טעות זה – שפיר יש להוציא אחרת‪.‬‬ ‫לא סגי בטעם המגן אברהם‪.‬‬ ‫ועל כל פנים – הרי דבריו ברור מללו‪ ,‬ומקורו טהור מלשון הרמ"א עצמו בדרכי‬ ‫‪ .3‬הקושיא המפורסמת‪ ,‬אם נכונים דברי הרמ"א שכל ספרי התורה שלנו יש בהם‬ ‫משה‪ ,‬דההיתר תלוי בשכיחות הטעות‪ .‬וכל שהטעות שכיח בשאר ספרים – אין‬ ‫חשש פסול‪ ,‬אם כן למה דוקא ב"חסירות ויתירות" פוסק דאין צריכין להוציא‬ ‫להוציא ספר תורה אחרת‪.‬‬ ‫אחרת‪ ,‬הלא גם בנמצא טעות גמור בספר תורה זו‪ ,‬יש לומר דאין תועלת בהוצאת‬ ‫ולא אכחד‪ ,‬כי בכמה ספרים נמצא שאכן ביארו את דברי הרמ"א על פי דברי‬ ‫אחרת‪ ,‬דהלא גם שם יש חשש פסול‪.‬‬ ‫הגמרא – דאף בזמן האמוראים לא היו בקיאים בחסירות ויתירות‪ .‬ואין כאן המקום‬ ‫ומצאתי שכבר עמד על כך דו"ז במנחת חינוך (מצוה תריג)‪ ,‬וזה לשונו בקיצור נמרץ‬ ‫לפרט את כולם‪ ,‬ואעתיק רק שתים מהן‪.‬‬ ‫כדרכו‪:‬‬ ‫בשו"ת שבות יעקב (חלק ג‪ ,‬סימן פז)‪:‬‬ ‫וע' באו"ח (סי' קמג) דבחסירות ויתירות אין מוציאין וכו'‪ .‬וע' במגן אברהם‬ ‫דאף שלפי קבלתינו וספרי אחרונים יודעים אנו חסירות ויתרות מ"מ מקרי‬ ‫דאין אנו בקיאים‪ .‬וקצת צ"ע – דרמ"א מביא טעם אחר‪ ,‬והוי ליה [להרמ"א]‬ ‫שאין אנו יודעין ובקיאין שפיר עפ"י הלכה למשה מסיני איזה יהיה חסר או‬ ‫לומר טעם זה [של המגן אברהם] – דאפשר ספר הזה כשר‪.‬‬ ‫יתיר שהרי אפילו חכמי התלמוד אמרו שאין אנו בקיאין בחסירות ויתירות‬ ‫ביאור דברי המגן אברהם לפי דעת המנחת חינוך‬ ‫כדאיתא בקידושין דף ל ע"א דאנו לא בקיאין בחסירות ויתירות אפילו בימי‬ ‫יוסף ומה"ט קי"ל בש"ע סימ' קמג דאין להוציא אחרת משום חסירות‬ ‫הנה המנחת חינוך‪ ,‬בלשונו הקצרה‪ ,‬מפרש לן את דברי המגן אברהם באור חדש‪:‬‬ ‫ויתירות יהי' איזה שיהי' אף על גב דתיקונה סופרים לפנינו ומפרשים איזה‬ ‫דהיינו‪ ,‬כיון שאין אנו בקיאים כלל בחסירות ויתירות – אם כן‪ ,‬במקום שנמצא‬ ‫חסיר או יתיר אפ"ה אין אנו סומכין הסופרים בזה‪.‬‬ ‫בספר תורה חסר או יתיר‪ ,‬מאן לימא לן שהוא אכן טעות‪ .‬דלמא כן הוא הכתיבה‬ ‫ועוד מדברי פוסק קדמון – בשו"ת מעיל צדקה (סימן נה)‪ ,‬והובאו דבריו בשערי‬ ‫הנכונה שצריך להיות‪ ,‬שהרי אין אנו בקיאים‪ .‬ועוד נשוב לענין זה בעזה"י‪.‬‬ ‫אפרים (שער ו‪ ,‬סעיף לה‪ ,‬בפתחי שערים)‪ .‬וזה לשונו‪:‬‬ ‫ולאור ביאורו של המנחת חינוך‪ ,‬יש להסביר במילים אחרות את שני הצדדים‬ ‫דע‪ ,‬שאין אנו עושים חשבון כל כך ממסורה‪ ,‬אף כי כתבו תוספות בכמה‬ ‫בדעת הרמ"א‪.‬‬ ‫מקומות לסמוך על המסורת – אף נגד התלמוד שלנו‪ ...‬ותדע לך‪ ,‬שהרי‬ ‫– לביאור המגן אברהם‪ ,‬הטעם דאין מוציאין אחרת הוא משום שאולי אין כאן‬ ‫על הרוב נמנו כל חסירות ויתירות במסורות – הגדולים והקטנים – ועכ"ז‬ ‫טעות כלל‪ ,‬וגם ספר תורה זה כשר הוא‪.‬‬ ‫הסכימו [היינו הרמ"א] שאין לפסול שום ספר תורה בשביל חסירות‬ ‫– ולביאור הרמ"א בעצמו‪ ,‬בודאי ספר תורה זה פסול‪ ,‬אלא שגם שאר ספרי התורה‬ ‫ויתירות‪ .‬ומסתמא גם הראשונים מצאו להם מסורה מקובלת‪ ,‬ועכ"ז גזרו‬ ‫שבארון הקודש פסולים הם‪.‬‬ ‫אומר‪ :‬שאין אנו בקיאין בחסירה ויתירה‪ ,‬כדאיתא בקידושין – מה נענה אנן‬ ‫בתרייהו‪ ,‬שכבר נשתכחו מאתנו גופי התורה‪.‬‬ ‫והנה נפקותא גדולה יש בין שני הטעמים‪ .‬ובגליון הבא נעמוד בעזה"י על דברי‬ ‫הנודע ביהודה‪ ,‬שיצא לחדש מכח זה דין מפתיע‪ :‬שאפילו במקום שגילו לנו חז"ל‬ ‫וברור אצלי שהרמ"א כתב את הדברים מתוך אנחה כבידה ובשברון עומק הלב‬ ‫בפירוש שהתיבה כתובה חסר‪ ,‬ונמצאת בספר תורה מלא – אין מוציאין אחרת‪.‬‬ ‫"דבעוונותינו לא נמצא ספר בזמן הזה שאין בו טעות כזה"‪ .‬ואין זה מפאת שאין‬ ‫ושוב נבוא לשאלה הגדולה‪ :‬אם כן‪ ,‬מה בין חסירות ויתירות ל"טעות גמור"?‬ ‫אנו בקיאים בחסירות ויתירות כבגמרא בקידושין‪ ,‬דהלא יודעים אנו בודאי‬ ‫שהמסורה שלנו מסורה מדוקדקת היא‪ .‬אלא שהסופרים הטועים בחסירות‬ ‫ויתירות טועים בכתיבה מחמת שיגרא דלישנא‪ ,‬וכיוצא בזה‪.‬‬ ‫תמצית היוצא‪:‬‬ ‫זיקוקין דנפקא מפומי'‬ ‫כשהדפסתי את הקדמתו בספרי "דורות שנים עשר" הוספתי הערה עם ליקוט סיפורים‪:‬‬ ‫היות שאנו מתחילים עתה‪ ,‬במדור "טעם הצב"י"‪ ,‬סדרה של מאמרים בדיני ספר תורה שנמצא‬ ‫כתב בעלי תמר (ברכות פ"א)‪:‬‬ ‫בו טעות – נלקט במשבצת זו‪ ,‬במשך כמה שבועות‪ ,‬מעשים ודברים מגדולי הדורות על חובת‬ ‫הבקיאות בהלכות אלו‪.‬‬ ‫אני שמעתי מאת השו"ב הזקן בברעסלא מה"ר פרייער ע"ה‪ ,‬שהוא הכיר עוד זקנים מליסא‬ ‫שהיו עוד בזמן שהחו"ד היה רב שם‪ ,‬וכך ספרו‪ :‬שבשבת הראשונה כשבא לליסא היתה שאלה‬ ‫כתב אא"ז בעל חוות דעת בהקדמתו לסידור דרך החיים‪ ,‬בבואו להסביר מה נשאו לבו לחבר‬ ‫בקריאת התורה‪ ,‬שאלו להגאון ונעלמה ממנו ההלכה ומתוך כיסופא ענה מיני וביה כלאחר יד‪:‬‬ ‫את הסידור‪:‬‬ ‫אצלנו (כלומר בגליציה שהוא היה מקודם רב בקאלוש) שואלים שאלות כאלו להשמש‪ ,‬שאלו‬ ‫ואחשבה לדעת זאת‪ ,‬בהעלותי אל לבי‪ ,‬אף כליותי השיאוני‪ ,‬אלכה לשוח בשדה‪ ,‬לעסוק בדיני‬ ‫להשמש והוא ענה כהלכה‪ ,‬ומאז עלה על דעת הרב שיש לו לסדר ההלכות בקיצור שיהיה‬ ‫תפלה הנחוצים לכל העולם‪ ,‬קטן וגדול שם הוא‪ ,‬והם דברים העומדים ברומו של עולם‪,‬‬ ‫שגור בפיו לענות במקרים כאלו‪.‬‬ ‫והמונים נכשלים בהרבה דינים‪ ,‬הידיעה נעלמה מהם‪ ,‬אין אתם יודע לחפש ולבקש הדבר‪,‬‬ ‫ואף שהלכות אלו נוגעות להרב המרא דאתרא ולא לבעל הקריאה‪ ,‬מכל מקום כדאי שיהיו‬ ‫להמצא כתוב‪ ,‬לדעת אמתתו על בוריו‪ ,‬כמו בענין חזרת התפלה‪ ,‬והוא עומד באמצע תפלה‬ ‫שגורות גם על פיו של בעל הקריאה‪ .‬שהרי הוא העומד על הבימה‪ ,‬והוא הראשון שמוצא את‬ ‫בבית הכנסת‪ ,‬ולפעמים חוזר במקום שאין צריך לחזור‪ ,‬או להיפך‪ ,‬וגורם ברכות לבטלה ח"ו‪.‬‬ ‫הטעות – ועליו לדעת מה נחשב טעות ומה לא‪ ,‬ומה לעשות על אתר אם ח"ו תיקרה שאלה‬ ‫וכמה דינים מוכנים‪ ,‬וצריכים אף להיודע לדרוש מעל ספר‪ ,‬אולם כשעומד בבית הכנסת‪ ,‬או‬ ‫ואין מי שיורה‪.‬‬ ‫להיושבים בכפרים‪ ,‬שאי אפשר להם לילך לעיר לבקש איזה דין הנחוץ‪ ,‬כמו דין אונן וכיוצא‪,‬‬ ‫אשר אין עמדו ספרים לבקש הדין על בוריו‪ ,‬וכגון בטעות ספר תורה‪ ,‬וכיוצא כמה וכמה דינים‪.‬‬ ‫חנ תשרפ‬ ‫ד‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫חנ תשרפ‬ ‫מאא"ז הג"ר יוסף תאומים זצ"ל – אבי אביו‬ ‫מאא"ז הגאון הרבי ר' העשיל זצ"ל אב"ד‬ ‫של הברוך טעם‬ ‫קראקא‬ ‫א בל אס ו ר בשאי לת של ום – ול כך שינה ה ק ב "ה את מ הלך‬ ‫"ה פו ך רשע ים ואינם" – למה פגעה מדת הד ין בד ור המבול‬ ‫ה חמה‬ ‫בנפשו ת תחלה‬ ‫ְלְִׁשְׁבְַעת ַַהָּיּ ִִמים" וגו' (בראשית ז‪ ,‬י) – מה טיבן של שבעת הימים‬ ‫ַ‬ ‫ְיְִהי‬ ‫בסנהדרין (קח ע"ב)‪ַ" :‬וַ ִ‬ ‫ּוֵבית ַַצ ִּּד ִיִקים ַיַ ֲֲעֹמֹד" (משלי‬ ‫ְוְֵאיָנָ ם ֵ‬ ‫ִׁעים ֵ‬ ‫"ָהפֹוְך ְרְ ָׁש ִ‬ ‫במדרש (בראשית רבה פ"ל ס"א) על הפסוק ָ‬ ‫הללו? ששינה הקדוש ברוך הוא עליהם מעשה בראשית‪ ,‬לפי ששינו את מעשיהם –‬ ‫יב‪ ,‬ז)‪ :‬הפוך רשעים ואינם – זה דור המבול; ובית צדיקים יעמד – זה נח‪.‬‬ ‫שהיתה חמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח‪.‬‬ ‫ולהבין זאת‪ ,‬נקדים מה דאיתא במדרש פרשת מצורע (ויקרא רבה פי"ז ס"ד)‪ :‬אין בעל‬ ‫ובמדרש (בראשית רבה פל"ב ס"ז) דרשו בענין אחר‪ :‬אמר רבי יהושע בן לוי‪ ,‬שבעה ימים‬ ‫הרחמים נוגע בנפשות תחלה‪ .‬ואף נגעים הבאים על האדם – תחלה הן באים בביתו‪ ,‬ואחר‬ ‫ִּיְּתְַעֵּצּב ֶֶאל‬ ‫נתאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו קודם שיבוא מבול לעולם; מאי טעמא – "ַוַ ַ‬ ‫כך על בגדיו‪ ,‬ואחר כך על גופו‪ .‬ואם לא שב מדרכו הרעה – אז הרשע ימות‪.‬‬ ‫ִלִ ּבֹו" (בראשית ו‪ ,‬ו)‪ ,‬ואין עציבה אלא אבילות‪ ,‬שנאמר "ֶנֶ ֱֱע ַַצב ַַהֶּמּ ֶלֶ ְך ַַעל ְּבּנֹו" (שמואל ב יט‪ ,‬ג)‪.‬‬ ‫והנה איתא במשנה (נגעים פי"ב מ"ו)‪ :‬אוי לרשע אוי לשכנו‪ .‬לפי שכשדר רשע אצל צדיק‪,‬‬ ‫ודבר אחר‪ :‬הני שבעת ימים – אחר מיתת מתושלח‪.‬‬ ‫ובא נגע בביתו של הרשע‪ ,‬והוצרך לנתוץ את ביתו‪ ,‬כדכתיב "ְוְָנָ ַַתץ ֶֶאת ַַהַּבִּיִ ת" (ויקרא יד‪ ,‬מה)‬ ‫ונראה לי‪ ,‬דכל הנך דעות לא פליגי‪ ,‬וחדא מילתא נינהו‪ .‬ותחילה שתי הדעות שבמדרש‪:‬‬ ‫– הרי "בהדי הוצא לקי כרבא" (בבא קמא צב ע"א)‪ ,‬שגם הצדיק מפסיד את ביתו‪ ,‬שהרי כתליו‬ ‫באמת אחר שמת מתושלח התחיל הקדוש ברוך הוא להתאבל על עולמו‪ ,‬שכל זמן שהיה‬ ‫סמוכים לכותל ביתו של הרשע‪ .‬וכל זה לפי שהקדוש ברוך הוא הולך עם הרשע בדרך‬ ‫חי עדיין היו יכולים להינצל כל בני דורו‪ .‬וכמו שפירש רש"י (בראשית יח‪ ,‬לב)‪ ,‬הא דלא ביקש‬ ‫הישר והרחמים‪ ,‬ואינו נוגע בנפשות תחלה – ולכך בית הצדיקים נחרב על ידם‪.‬‬ ‫אברהם אלא על עשרה צדיקים ולא פחות – אמר‪ ,‬דור המבול היו שמונה‪ ,‬נח ובניו ונשיהם‪,‬‬ ‫וזה שאמר הכתוב "הפוך רשעים ואינם" – רצה לומר‪ :‬הקדוש ברוך הוא מתהפך עליהם‬ ‫ולא הצילו את דורם; ועל תשעה על ידי צירוף‪ ,‬כבר ביקש ולא מצא‪.‬‬ ‫מדרך הישר והרחמים‪ ,‬ופוגע בהם בנפשותם תחלה‪ ,‬והופך עליהם את הדרך – ועל ידי זה‬ ‫והחשבון כך הוא‪ :‬נח ואשתו‪ ,‬ושלשת בניו ושלש נשותיהם – הרי שמונה‪ ,‬ושמונה אינם‬ ‫"ובית צדיקים יעמד"‪ .‬וק"ל‪.‬‬ ‫מצילים‪ .‬אבל כל זמן שהיה מתושלח חי‪ ,‬היה משלימם לתשעה‪ ,‬ובצירוף צדיקו של עולם‬ ‫הרי הם עשרה – והוא השיעור המציל‪ .‬ואין לתמוה‪ ,‬היאך מועיל צדיק אחד במקום שאין‬ ‫והנה גם בדור המבול מצינו שנתהפכה עליהם מדת הדין‪ ,‬ופגעה בנפשות תחלה – ומהאי‬ ‫טעמא גופא‪ ,‬שלא יהא נח מפסיד על ידם‪ .‬וזה שאמר המדרש‪" :‬הפוך רשעים ואינם" – זה‬ ‫שמונה מועילים – שאין מתושלח מציל מכח עצמו‪ ,‬אלא שהוא המשלים את המנין‪ .‬ובזה‬ ‫דור המבול; "ובית צדיקים יעמד" – אלו נח ובניו‪ ,‬כמו שאמרנו לעיל‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫נחלק דורו מסדום‪ :‬כאן היו תשעה ונצטרפה השכינה לעשרה‪ ,‬ואילו בסדום לא מצא‬ ‫אברהם תשעה כלל‪ ,‬וזהו "כבר ביקש ולא מצא"‪.‬‬ ‫[לא נתבאר בדבריו למה יהא נח מפסיד על ידם‪ ,‬אילולי שנתהפכה עליהם מדת הדין‪ .‬ויש‬ ‫להוסיף מ"ש בספר דרושים ולקחי מוסר‪ :‬הצדיק נתפס בעון הדור מצד הרחמים‪ ,‬ולא‬ ‫ומשמת מתושלח נשתיירו שמונה בלבד‪ ,‬שאף בצירוף אינם אלא תשעה‪ ,‬ונחתם הדין – ואז‬ ‫משורת הדין; ודור המבול‪ ,‬שהפכו רחמים לדין – נאבדו הם‪ ,‬והצדיק קיים‪ .‬נמצא שהצלת‬ ‫התחיל הקדוש ברוך הוא להתאבל על עולמו שבעה ימים‪.‬‬ ‫נח היתה תלויה בכך שנדונו הרשעים במדת הדין‪].‬‬ ‫ואף דברי הגמרא‪ ,‬ששינה עליהם מעשה בראשית‪ ,‬אינם חולקים על המדרש‪ ,‬אלא הא‬ ‫בהא תליא‪ .‬דהא בפרק חלק (סנהדרין צא ע"ב) שאל אנטונינוס את רבי‪ :‬מפני מה חמה‬ ‫כת"י ירושלים מספר ‪ – 10998‬המאמר אינו בספר חנוכת התורה‬ ‫ַׁמִיִ ם‬ ‫יוצאת במזרח ושוקעת במערב? אמר לו‪ :‬כדי ליתן שלום לקונה‪ ,‬שנאמר "ּוְצְ ָָבא ַַהָּׁש ַ‬ ‫ַּתֲּחִוִ ים" (נחמיה ט‪ ,‬ו)‪.‬‬ ‫ְלְ ָך ִִמ ְׁׁש ֲ‬ ‫מאא"ז הג"ר ברוך כהנא רפאפורט זצ"ל אב"ד‬ ‫וכתב מהרש"א (ח"א שם)‪ ,‬דמה ששאל מפני מה חמה יוצאת במזרח – הא אילו היה איפכא‪,‬‬ ‫גם כן היה קשה עליו‪ .‬ותירץ‪ ,‬משום דשבעה כוכבי לכת שאנו רואין מהלכין ממזרח למערב‪,‬‬ ‫פיורדא – זקינו של הברוך טעם‬ ‫ובאמת עיקר מהלכם האמיתי הוא ממערב למזרח‪ ,‬כמו שכתבו התוכנים; ושאל אנטונינוס‬ ‫מפני מה חמה יוצאת במזרח ושוקעת במערב‪ ,‬היפך מהלכה האמיתי‪ .‬והשיב‪ ,‬דלכך מהלך‬ ‫למ ה נא מר בצי ווי " אשר לא טהורה " ובמעשה " אשר איננה‬ ‫גלגל היומם למערב – כדי ליתן שלום לשכינה שבמערב‪ ,‬עד כאן לשונו‪.‬‬ ‫טה ורה "‬ ‫והנה קיימא לן דאבל אסור בשאילת שלום (מו"ק טו ע"א; שו"ע יו"ד סי' שפה ס"א)‪ .‬לכך‬ ‫בגמרא דפסחים (ג ע"א)‪ :‬אמר רבי יהושע בן לוי‪ ,‬לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו‪,‬‬ ‫כל אותם שבעה ימים שהיה הקדוש ברוך הוא מתאבל על עולמו‪ ,‬לא רצה שתהא החמה‬ ‫"ִמן ַַהְּב ֵֵּה ָָמה‬ ‫שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו‪ ,‬שנאמר ִ‬ ‫הולכת למערב ליתן שלום‪ ,‬אלא הלכה בהילוכה האמיתי‪ ,‬ממערב למזרח – והיינו ששינה‬ ‫ּוִמן ַַהְּב ֵֵּה ָָמה ֲֲאֶׁשׁר ֵֵאיֶנֶ ָּנּ ה ְטְֹה ָָֹרה" (בראשית ז‪ ,‬ח)‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫הֹוָרה ִ‬ ‫ַַה ְּּט ָ‬ ‫עליהם מעשה בראשית‪ .‬ודוק‪.‬‬ ‫"ּוִמן‬ ‫והקשה החזקוני‪ ,‬אמאי מייתי הגמרא מן המעשה ולא מן הציווי‪ ,‬דכתיב נמי שם ִ‬ ‫ַַהְּב ֵֵּה ָָמה ֲֲאֶׁשׁר ֹלא ְטְֹה ָָֹרה ִִהוא" (בראשית ז‪ ,‬ב)‪.‬‬ ‫מאא"ז הגה"ק ר' דוד הלברשטאם זצ"ל אב"ד‬ ‫ויש לתרץ‪ ,‬דצריכין להבין באמת‪ :‬אמאי כתיב בציווי תיבת "לא"‪ ,‬ובעשיה תיבת "איננה"?‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דרש"י פירש (שם) "מן הבהמה הטהורה" – העתידה להיות טהורה לישראל‪,‬‬ ‫קשאנוב – בן הגה"ק מצאנז‬ ‫למדנו שלמד נח תורה‪[ .‬ומשמע מדבריו‪ ,‬דבזמן נח עדיין לא נקבעו כטמאים‪ ].‬ומקשין‬ ‫העולם‪ ,‬מנא ליה לרש"י זאת? דילמא אף לנח נצטוותה פרשת טומאה וטהרה‪.‬‬ ‫"יצ וא ו שוב " – למה חש ד הע ורב א ת נח על ב ת ז וג ו‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דקושיא חדא מתרצת לחברתה‪ .‬דאיתא במשנה (סוטה כז ע"ב)‪ :‬בו ביום דרש רבי‬ ‫ֵּיֵּצא ָיָ צֹוא ָוָ ׁשֹוב ַַעד ְיְֹבֶֹׁשׁת ַַהַּמִּיִ ם ֵֵמ ַַעל ָָה ָָא ֶֶרץ" (בראשית ח‪ ,‬ז)‪.‬‬ ‫"ַוַ ְיְַׁשַּׁלּח ֶֶאת ָָהֹע ֵֵֹרב ַוַ ֵ‬ ‫"ֵהן ִיִ ְקְְטְֵלֵ ִנִ י‬ ‫יהושע בן הורקנוס‪ ,‬לא עבד איוב את הקדוש ברוך הוא אלא מאהבה‪ ,‬שנאמר ֵ‬ ‫לֹו ֲֲאַיַ ֵֵחל" (איוב יג‪ ,‬טו)‪ .‬ופריך (שם לא ע"א)‪ :‬ונחזי האי "לא" היאך כתיב‪ ,‬בוי"ו או באל"ף?‬ ‫ופירש רש"י‪" :‬יצוא ושוב" – הולך ומקיף סביבות התיבה ולא הלך בשליחותו‪ ,‬שהיה חושדו‬ ‫ומסקינן‪ :‬משמע הכי ומשמע הכי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫על בת זוגו‪.‬‬ ‫ובזה יובן‪ ,‬דהקדוש ברוך הוא ציוה בכיוון לנח בתיבת "לא טהורה" – קרי וכתיב‪ ,‬דלהוי‬ ‫ומקשים‪ :‬היאך עלה על דעת העורב לחושדו בזה‪ .‬וכי לא היה בידו של נח לשלוח החוצה‬ ‫משמע הכי ומשמע הכי‪" :‬לֹו טהורה"‪ ,‬ועתידה להיות "ֹלא טהורה"‪ .‬ואם כן מיושבים נמי‬ ‫אחד מן החיות והעופות‪ ,‬היפים והטובים ממנו?‬ ‫דברי רש"י‪ ,‬דמוכח שלמד נח תורה וידע דעתידה להיות טמאה‪.‬‬ ‫ויש לתרץ על פי מה שאמרו חז"ל (עבודה זרה טו ע"א)‪ ,‬שלכך לא נחשדו עכו"ם על הרביעה‬ ‫אמנם בעשיה לא הוצרכה התורה לכפול חידוש זה‪ ,‬דלו לא נאסרה – דכבר אשמועינן‬ ‫בבהמות שלהם – משום שמתעקרות על ידי כך‪ ,‬עיין שם‪.‬‬ ‫בציווי‪.‬‬ ‫ואם כן‪ ,‬ודאי בשביל קיום המין לא היה נח נחשד בשאר הבעלי חיים שבתיבה‪ .‬שהלא משום‬ ‫ובזה מתורצת נמי קושיית החזקוני הנזכרת‪ .‬דמן הציווי לא מוכח דאל יוציא אדם דבר‬ ‫כך ציוה ה' שיביא לכל הפחות שנים מכל מין‪ ,‬כדי שיתקיים המין על פני הארץ; ובודאי לא‬ ‫מגונה מפיו‪ ,‬ממה שעקם וכתב "לא טהורה" – דזה אינו‪ ,‬דאי הוה כתיב "טמאה" הוה משמע‬ ‫היה נח עושה את הנקבה עקרה‪ ,‬ומבטל את המין‪.‬‬ ‫דאף לנח היתה טמאה‪ ,‬ולכך כתיב "לא" כנזכר לעיל‪ .‬אבל מן העשיה‪ ,‬דכתיב "אשר איננה"‪,‬‬ ‫מה שאין כן העורב‪ ,‬ששימש בתיבה (סנהדרין קח ע"ב)‪ ,‬וכבר נתעברה הנקבה – שוב אין כאן‬ ‫מדייק ריב"ל שפיר – דהוה ליה לכתוב "טמאה"‪ .‬ודוק‪.‬‬ ‫חשש עקרות‪ ,‬ושפיר יש לחושדו‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫מאמר אברהם – להג"ר אברהם בן הג"ר אשר וואליר שטיין – נדפס ב'פיורדא' שנת תקי"ז‬ ‫דבש וחלב – להג"ר מנחם מאנדל קרענגיל – נדפס ב'קראקא' שנת תרע"א‬ ‫המשך בעמוד ו‬ ‫חנ תשרפ‬ ‫ה‬ ‫דרושים קדמונים‬ ‫המשך מעמוד ה‬ ‫איתא בילקוט (רמז סב) שהמגדל בנו אותו גבוה כ"ז מילין ומעלות היה לו וכו'‪.‬‬ ‫והא גופא טעמא בעי‪ ,‬למה בנו דור הפלגה המגדל כ"ז מילין דוקא‪ ,‬לא פחות ולא יותר‪.‬‬ ‫מאא"ז הג"ר ברוך כהנא רפאפורט זצ"ל אב"ד‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דאיתא במפרשים (עי' ילקוט ראובני ערך מטטרון בשם הציוני)‪ ,‬דור הפלגה עבדו‬ ‫פיורדא – זקינו של הברוך טעם‬ ‫למטטרון‪ ,‬והוא עומד על משמרתו ופקודתו לסבב גלגל החוזר‪ ,‬דהוא גלגל התשיעי‪[ .‬בגנת‬ ‫אגוז להגר"י גיקאטיליה (חלק שני)‪ :‬גלגל במילוי "גימל למד גימל למד" מספרו מטטרון]‬ ‫למ ה ל א נמ נתה שבית ת הגוי ב כל ל שבע מ צ וו ת‬ ‫והנה עפ"י החשבון‪ ,‬היקף של גלגל החוזר הוא נ"ד אלפים שנה‪.‬‬ ‫בגמרא סנהדרין (נח ע"ב)‪ :‬אמר ריש לקיש‪ ,‬כותי ששבת חייב מיתה‪ ,‬שנאמר "ְוְ יֹום ָוָ ַלַ ְיְָלָ ה ֹלא‬ ‫ִיִ ְׁׁשֹּבּתּו" (בראשית ח‪ ,‬כב)‪ ,‬ואזהרתן זו היא מיתתן‪ .‬אמר רבינא‪ :‬ואפילו בשני בשבת‪ .‬ופריך‪:‬‬ ‫הא כיצד‪ .‬דהנה כתב הרמב"ם (הל' יסודי התורה פ"ג ה"א) שיש ט' גלגלים‪ ,‬והם שחז"ל מכנים‬ ‫וליחשבה גבי שבע מצוות! ומשני‪ :‬קום ועשה לא קא חשיב‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬ ‫רקיעים‪ .‬וידוע שמן הארץ ועד הרקיע מהלך ת"ק שנה‪ ,‬ועוביו של רקיע מהלך ת"ק שנה‪,‬‬ ‫וכן בין כל רקיע ורקיע (חגיגה יג ע"א)‪ .‬נמצא מן הארץ ועד סוף גלגל הט' – ט' רקיעים וט'‬ ‫ומקשין העולם‪ ,‬היאך תלויה קושיא זו במאמר רבינא – לפרוך בלאו הכי על ריש לקיש‪.‬‬ ‫אוירים – מהלך ט' אלפים שנה‪ .‬וכשם שיש רקיעים ואוירים מעל הארץ‪ ,‬כך יש מתחת‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דבלאו הכי לא פריך‪ ,‬על פי הא דאיתא שם (נט ע"א)‪ :‬אמר רבי יוחנן‪ ,‬כותי שעוסק‬ ‫לארץ‪ ,‬ונמצא רחבו של גלגל החוזר י"ח אלף שנה‪ .‬וכיון שהעולם עגול ככדור‪ ,‬וקיימא לן‬ ‫בתורה חייב מיתה‪ .‬ופריך‪ :‬וליחשבה גבי שבע מצוות! ומשני‪ :‬הא דרבי יוחנן מנא ליה –‬ ‫כל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו ג' טפחים‪ ,‬נמצא היקפו של גלגל החוזר נ"ד אלפים שנה‪.‬‬ ‫מֹוָר ָׁׁשה" (דברים לג‪ ,‬ד)‪ ,‬לנו מורשה ולא להם‪.‬‬ ‫"ּתֹוָרה ִִצָּוּ ה ָלָ נּו ֹמֶֹׁשׁ ה ָ‬ ‫דכתיב ָ‬ ‫ואיתא ביפה תואר (שמות רבה טו‪ ,‬ח)‪ ,‬מה שאמר אברהם להקב"ה‪ :‬אם אין אתה נותן לי‬ ‫ואיפליגו אמוראי עלה בפרק ג' דפסחים (מט ע"ב)‪ ,‬אי קרינן "מורשה" לשון ירושה או‬ ‫בית המקדש שהוא ת"ק אמה על ת"ק אמה‪ ,‬אין אתה נותן לי כלום‪ .‬וכי מה יתרון לו בת"ק‬ ‫"מאורסה"‪ .‬למאן דאמר "מורשה לנו" – אם כן הוי גזל לדידהו‪ ,‬וגזל כבר חשיב להו בשבע‬ ‫אמה זו דוקא? ומפרש‪ ,‬משום שאותן ת"ק אמות הוא כנגד ת"ק שנה שבין הארץ לרקיע‪.‬‬ ‫מצוות‪ .‬ולמאן דאמר "מאורסה" – הוה ליה כנערה המאורסה‪ ,‬ובסקילה; ופירש רש"י דבכלל‬ ‫הרי שכל אמה כנגד שנה‪.‬‬ ‫גילוי עריות הוא‪ ,‬וכבר קא חשיב לה בשבע מצוות‪.‬‬ ‫מעתה צא וחשוב‪ ,‬כ"ז מילין – והמיל אלפים אמה – הם נ"ד אלפים אמה‪ .‬ולמ"ש‪ ,‬עבדו דור‬ ‫הרי דתורה ומצוות הוו להו לדידהו או כגזל או כנערה המאורסה‪ .‬ואם כן אין מקום‬ ‫הפלגה למטטרון‪ ,‬דהוא המנהיג של גלגל החוזר שהיקפו עולה נ"ד אלפים שנה‪ ,‬כן עשו ג"כ‬ ‫לקושיית הגמרא נמי אשבת‪ ,‬דהכי קפיד התורה עלייהו באמרה "לא ישבותו" מהאי טעמא‪.‬‬ ‫המגדל גבוה נ"ד אלף אמה‪ ,‬כנגד נ"ד אלף שנה‪ .‬ודו"ק היטב ודפח"ח‪.‬‬ ‫[רצונו לומר‪ ,‬דמהאי טעמא גופיה – או משום גזל או משום גילוי עריות – נאסרה שבת לבני‬ ‫הו ספת ח תנ ו הג"ר ש למה מפינטש וב ‪ ,‬ז ק ינ ו של ה ג ה " ק בע ל‬ ‫נח‪ .‬ואולי כוונתו שאף השבת נתייחדה לישראל בשני הפנים‪ :‬צד הגזל – "מתנה טובה יש‬ ‫תפא רת שלמה‪ ,‬בספ ר ו י קהל שלמה (ל יו ורנ ו תקמ "ו‪,‬‬ ‫לי בבית גנזי ושבת שמה‪ ,‬ואני מבקש ליתנה לישראל" (שבת י ע"ב)‪ ,‬והנוטלה גוזלה‪ .‬וצד‬ ‫המאורסה – "אמרה שבת לפני הקדוש ברוך הוא‪ :‬לכולן יש בן זוג ולי אין בן זוג; אמר לה‪:‬‬ ‫פ רשת ויצא)‪:‬‬ ‫כנסת ישראל היא בן זוגך" (בראשית רבה יא‪ ,‬ח)‪ ,‬והוא ממש כנערה המאורסה שבסוגיא‪.‬‬ ‫ֶׁשָׁהְיְ ָָתה ְּבֹּא ֶֶֹרְך ֲֲח ֵֵמׁש ֵֵמאֹות‪,‬‬ ‫ועפ"ז אפשר לפרש מה שיסד הפייטן ביום שני דסוכות‪ֶֹּ " :‬גֶּרן ָ‬ ‫ובזה מתורצת הקושיא‪ :‬אם כן‪ ,‬כל מצוה שמקיימין בני נח יתחייבו עליה – דזה אינו‪ ,‬דשאר‬ ‫ְלְֵפי ַַאּמֹות"‪.‬‬ ‫ְקְצּוָבה ַַעל ְׁׁשֹלֶׁשׁת ַַא ֵ‬ ‫ָ‬ ‫ְנְֶטה ַַקו ְׁׁשֹלֶׁשׁת ֲֲאָלָ ִִפים ַַאּמֹות‪,‬‬ ‫ְרְָח ָָבה ַַעל ֲֲח ֵֵמׁש ֵֵמאֹות‪ּ ,‬דֹוד ִיִ ֶ‬ ‫ָ‬ ‫המצוות לא נתייחדו לישראל בתורת מתנה ובת זוג‪ ,‬ואין בהן לא משום גזל ולא משום‬ ‫כל הנוגע בו יתמה‪ ,‬למה יהא קוצב הקב"ה בית המקדש לעתיד מדה בחבל כזה דוקא‪.‬‬ ‫אירוסין; מה שאין כן שבת‪ ,‬שהיא עצמה נקראת מתנה לישראל ובת זוגם‪ ,‬וכן עסק התורה‪,‬‬ ‫הלא דבר הוא‪.‬‬ ‫שנקראת "מורשה" – ולכך דוקא בהם נאסרו‪].‬‬ ‫ולדברי היפה תואר אותן ת"ק אמות של בית המקדש הוא כנגד ת"ק שנים שבין שמים‬ ‫אמנם השתא דאמר רבינא בפירוש "ואפילו בשני בשבת" – דזה אינו בכלל תורתנו‪ ,‬ואם כן‬ ‫לארץ‪.‬‬ ‫אינו בכלל גזל ואינו בכלל גילוי עריות – פריך שפיר "וליחשבה"‪ .‬ודוק‪.‬‬ ‫ואיתא בשוחר טוב (מזמור קמח)‪" :‬הללו את ה' מן השמים" (תהלים קמח‪ ,‬א)‪ ,‬מכאן שאינו‬ ‫מאמר אברהם הנ"ל – וכעין זה כתב בספר עיר דמשק אליעזר‪ ,‬להג"ר אליעזר ב"ר מנשה –‬ ‫אלא שלשה שמים‪.‬‬ ‫נדפס ב'זאלקווא' שנת תקכ"ד‬ ‫ואיתא בחגיגה (יב ע"ב)‪ :‬ז' רקיעים – וילון אינו משמש כלום וכו'‪ ,‬זבול שבו בית המקדש של‬ ‫מעלה וכו'‪ .‬והנה לדעת הש"ט דיש רק ג' רקיעים‪ ,‬א"כ בית המקדש של מעלה מסתמא‬ ‫קבוע ברקיע ג'‪.‬‬ ‫מאא"ז הג"ר יחזקאל שרגא פייבל תאומים‬ ‫והנה לעתיד יקים הקב"ה בית המקדש של מעלה‪ ,‬מקדש ה' אשר כוננו ידיו‪ ,‬למטה בארץ‬ ‫זצ"ל אב"ד פרעמישלא – זקינו של הברוך‬ ‫(רש"י ראש השנה ל ע"א‪ ,‬וסוכה מא ע"א)‪.‬‬ ‫טעם‬ ‫מעתה צא וחשוב‪ ,‬מהארץ עד בית המקדש של מעלה הוא ג' אלפים שנה‪ ,‬דהיינו ג' רקיעים‬ ‫וג' אוירים‪ .‬לכן יהי' מקדש דלעתיד ג' אלפים על ג' אלפים‪ ,‬כל אמה כנגד שנה‪ .‬ודו"ק‪.‬‬ ‫למה ב נו דור הפלגה המגד ל כ " ז מי ל ין‬ ‫ּוִמְגְָּדּל (בראשית יא‪ ,‬ד)‪.‬‬ ‫ָָה ָָבה ִנִ ְבְֶנֶ ה ָּלּנּו ִִעיר ִ‬ ‫מעלת וחובת לחדש חידושי תורה ולכתבם‬ ‫מל וקט מספר ים ומסופר ים וממל ק טי ם‬ ‫ובזה יש לפרש הכתוב‪" :‬ויברך אלקים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את‬ ‫כתב הגה"ק רבי הלל מקאלאמיא (שירי משכיל – כלל ג פרט ג)‪:‬‬ ‫הארץ‪ .‬ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים" (בראשית ט‪ ,‬א–ב)‪.‬‬ ‫אמרו חז"ל (בראשית רבה פס"ה ס"כ)‪" :‬הקול קול יעקב והידים ידי עשו" – בזמן שקולו של‬ ‫דהנה על הכתוב "כי לא דבר רק הוא מכם" (דברים לב‪ ,‬מז) פירש רש"י‪" :‬ואם ריק הוא‬ ‫יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות‪ ,‬אין הידים ידי עשו‪.‬‬ ‫– מכם הוא‪ ,‬שאין אתם יגעים בה"‪ ,‬שהרי ר' יוחנן אמר שלש מאות הלכות פסוקות על‬ ‫ויש לבאר‪ ,‬ד"מצפצף בקול" היינו לימוד בעומק העיון‪ ,‬בבחינת "הפוך בה והפוך בה"‬ ‫"מהיטבאל בת מטרד"‪.‬‬ ‫(אבות פ"ה מכ"ב)‪ .‬דבר ידוע הוא‪ ,‬שכשלומדים יחד בעיון ובפלפול לברר וללבן ההלכה על‬ ‫וזהו "פרו ורבו" – לחדש חידושי תורה‪ ,‬שהציצין והפרחים שאנו מחדשים הן המה‬ ‫בוריה‪ ,‬כל אחד צועק לנצח את חבירו‪ ,‬שדומה לו שחבירו טועה והאמת אתו‪ ,‬כמאמרם‬ ‫תולדותיה של תורה‪" .‬ומלאו את הארץ" – "ארץ" היא התורה‪ ,‬כתרגום יונתן על "גבור‬ ‫ז"ל על "אויבים בשער" (קידושין ל ע"ב)‪ .‬ובשעה שאורייתא מרתחא בהו‪ ,‬צועקים בקול‬ ‫בארץ יהיה זרעו" (תהלים קיב‪ ,‬ב)‪" .‬ומלאו" הוא היפך "ריק הוא"‪ :‬שתייגעו עצמכם להשיג‬ ‫כדרך אנשי מלחמה‪ ,‬קול ענות גבורה‪" :‬דידן נצח"‪ .‬מה שאין כן כשכל לימודם אינו אלא‬ ‫ולהבין‪ ,‬ולדרוש על כל תיבה ועל כל אות ועל כל קוץ טעמי תורה‪ .‬ועל ידי שתלמדו‬ ‫בבחינת "לגמור"‪ ,‬ואינם מעמיקים לחדש חידושי תורה‪ ,‬אין ביניהם לא משא ומתן ולא‬ ‫בעיון ותולידו חידושי תורה‪" ,‬ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ" – הן הן המזיקים‬ ‫מלחמה וניצוח‪ ,‬ולימודם בקול נמוך‪.‬‬ ‫וכחות הטומאה‪ ,‬הנכנעים מפני לימוד העיון‪.‬‬ ‫ומלימוד העיון ומחידוש חידושי תורה נמשכת לאדם אהבה גדולה ועזה לתורה‪ ,‬וממנה‬ ‫ועל פי זה יש לפרש גם הכתוב‪" :‬ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה‪ ,‬ויקרא שמה רחבות‪,‬‬ ‫זוכה ליראה טהורה‪ ,‬להיות דבוק בקיום כל תרי"ג מצוות ולקיימן מאהבה‪ .‬כי רק לימוד‬ ‫ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ" (בראשית כו‪ ,‬כב)‪" .‬ופרינו בארץ" – כעין "פרו‬ ‫העיון הוא החיות והלב המחזק כל קיום התורה‪ ,‬ומי שלא טעם מעולם שמחת חידושי‬ ‫ורבו" הנ"ל‪ ,‬שאנו לומדים בתורה בעיון ומחדשים בה חידושים; ועל ידי זה נכנעת דעת‬ ‫תורה ונעימותם‪ ,‬לא נתלהב בלבבו אש אהבת ה' ותורתו‪ .‬ולימוד זה הוא המאיר את דעת‬ ‫הקליפה‪ ,‬ו"כי עתה הרחיב ה' לנו" – שלא יהיה עוד עלינו לא עשק ולא שטנה‪.‬‬ ‫הקדושה ומכניע את דעת הקליפה‪ ,‬היא עמלק וכל כת דיליה‪ .‬ומעתה מובן שיש בכחו‬ ‫שלא יהיו ידי עשו שולטות‪.‬‬ ‫לקבלת הגליון והארות והערות‪arichimishemirim@gmail.com :‬‬ ‫מכון לכתיבת דברי תורה ודרשות של הרבנים שליט"א‬ ‫יצא לאור ע"י מכון ערוכים ושמורים‬ ‫חנ תשרפ‬ ‫ו‬ ‫דרושים קדמונים‬