דרושים קדמונים · Drushim Kadmonim — נח (2026-10-12)

שנה ב גליון מט שנת תשפ״ז חנ תשרפ בעזהשי״ת
דרושים נחמדים וקצרים מספרי קדמונים
והשתא אתי שפיר" :אפילו נח לא היה כדאי" – מפני שגם הוא גזל פחות משוה
פרוטה ,והקב"ה צירף וחייב .לכך אמר "ְוְֹנ ַַֹח ָָמ ָָצא ֵֵחן" – וחן אינו אלא מלכות,
ברא מזכי אבא – רק כשהבן לא נולד עדיין
ודין נח תחילה ,ופטור ,מפני שהוא פחות משוה פרוטה .ודו"ק[ .שאין הצירוף ֹלָׁשה ָָבִנִ ים" "ֵאֶּלּ ה ּתֹוְלְֹדֹת ֹנ ַַֹח ֹנ ַַֹח ִִאיׁש ַַצ ִּּדיק ָּּת ִִמים ָָהָיָ ה ְּבֹּדֹֹר ָָֹתיוַ ...וַ ּיֹוֶלֶ ד ֹנ ַַֹח ְׁׁש ׁ
ֵ
אלא כשכל הציבור נידון יחד; אבל נח ,שנכנס לדין תחילה ,לבדו ,שוב אין כאן (בראשית ו ,ט-י) .יש להבין ,למה חזר הכתוב ושנה כאן שהוליד נח שלשה בנים,
צירוף]. ְוְֶאת ָיָ ֶֶפת" והלא כבר נאמר בסוף הפרשה הקודמת "ַוַ ּיֹוֶלֶ ד ֹנ ַַֹח ֶֶאת ֵׁשׁ ם ֶֶאת ָָחם ֶ
(בראשית ה ,לב); ועוד ,מה ענין "צדיק תמים" לכאן ,והיאך תלוי זה בזה.
כת"י ברלין ,ספריית המדינה ,סימן – 1485מהגאון מוהר"ר יונתן אייבשיץ ,ואינו נמצא
ויבואר על פי סמיכות הפסוק הקודםְ" ,וְֹנ ַַֹח ָָמ ָָצא ֵֵחן ְּב ֵֵּעיֵנֵ י ה'" (שם ו ,ח) .דאיתא
בספריו; יִתם. במדרש (בראשית רבה פכ"ח ס"ט) :אמר רבי אבא בר כהנאִּ" ,כּ י ִנִ ַַחְמְִּתּ י ִּכּ י ֲֲע ִׂׂש ִ
ונדפס גם בספר ממשנתם של חכמי פראג (תשל"ה) ,מכתב יד אחר שבאוסף ליהמן ְוְֹנ ַַֹח ָָמ ָָצא ֵֵחן" – אפילו נח שנשתייר מהם לא היה כדאי ,אלא שמצא חן .ובפרשה
שלאחריה (שם פכ"ט ס"ה) :ונח מצא חן בעיני ה' – באיזו זכות? בזכות תולדותיו,
"בדורותיו" – שלכך הוצרך לשנות שמו מנחם והקשה היפה תואר :והלא "ברא מזכי אבא" מצד הדין הוא ,ולא מצד החן –
שנאמר "אלה תולדות נח".
ֹּדֹר ָָֹתיו" (בראשית ו ,ט) .ופירש"י :יש
"ֵאֶּלּ ה ּתֹוְלְֹדֹת ֹנ ַַֹח ֹנ ַַֹח ִִאיׁש ַַצ ִּּדיק ָּּת ִִמים ָָהָיָ ה ְּב ֹ
ֵ ְבְָר ָָהם" (ישעיה כט, "ֲאֶׁשׁר ָּפ ָָּדה ֶֶאת ַַא ָ כדאיתא במדרש (בראשית רבה פס"ג ס"ב) על ֲ
מרבותינו דורשים אותו לשבח ,ויש שדורשים אותו לגנאי ,עיין שם .ותמוה. כב) ,שלא ניצול אברהם מכבשן האש אלא בזכות יעקב .ואם כן ,למה אמרו שרק
ונראה לי ,דאיתא במדרש (ילקוט שמעוני בראשית רמז מב) :לא נח שמו אלא מנחם משום שמצא חן ניצול נח בזכות תולדותיו?
שמו ,והקב"ה שינה שמו משום דור המבול ,שלא יעשו לו כישוף – דכשאין ותירץ ,דלא אמרינן "ברא מזכי אבא" אלא היכא שהבן הטוב עדיין לא נולד ,ואם
יודעין שמו ,אין יכולין לעשות כישוף. ימות האב עכשיו לא יבוא הבן לעולם .וכמו באברהם ,שאילו מת בלא זרע באור
ואיתא בגמרא (חולין ז ע"ב) :ההיא איתתא דהוות מהדרא למשקל עפרא מתותי כשדים לא היה נולד יעקב; ולכך פדה יעקב את אברהם ,שינצל כדי שיוליד את
כרעיה דרבי חנינא; אמר לה :שקול ,דלא מסתייע מילתא .ופריך :איני? והאמר יעקב אחר כך .אבל כשהבן כבר נולד ,והרי הוא בעולם אף בלא הצלת האב –
רבי יוחנן ,למה נקרא שמן כשפים – שמכחישין פמליא של מעלה! ומשני :שאני לא אמרינן "ברא מזכי אבא" .ונח ,כבר נולדו בניו קודם המבול ,ואין לו להינצל
רבי חנינא ,דנפיש זכותיה .ממילא מוכח ,דבצדיק אין יכולין לעשות כישוף; בזכותם מצד הדין.
ולפי זה לא היה צריך לשנות שמו של נח ,אם צדיק היה. ומעתה ,זהו שאמר הכתוב "ְוְֹנ ַַֹח ָָמ ָָצא ֵֵחן ְּב ֵֵּעיֵנֵ י ה'ֵֵ .אֶּלּ ה ּתֹוְלְֹדֹת ֹנ ַַֹח" – שלא היה
וזהו שאמר הכתוב "אלה תולדות נח" – וקשה ,למה לא כתיב "מנחם"? וכי כדאי להינצל אלא בזכות תולדותיו ,ואף זה לא מצד הדין אלא מצד החן והחסד.
תימא שהוצרך לשנות שמו מפני הכשפים – והלא צדיק היה! ומשני הכתוב: ואמנם הכתוב עצמו מקשה קושיית היפה תוארֹ" :נ ַַֹח ִִאיׁש ַַצ ִּּדיק ָּּת ִִמים ָָהָיָ ה
"בדורותיו" – דהיינו לגנאי ,שלא היה צדיק אלא בדורותיו ,ולכך הוצרך לשנות ֹּדֹר ָָֹתיו" – והלא צדיק תמים היה בזכות הדורות שיצאו ממנו ,כאברהם שנחשב ְּב ֹ
שמו .ודו"ק. לצדיק גמור וניצול מכבשן האש בשביל יעקב ,מצד הדין? ומתרץַ" :וַ ּיֹוֶלֶ ד ֹנ ַַֹח
ֹלָׁשה ָָבִנִ ים" – כבר הוליד את שלשת בניו קודם המבול ,ואף אם לא היה ניצול ְׁׁש ׁ
כת"י מאסקווא ,גינצבורג – 1643נראה שהליקוט נעשה בין תע"ח לתצ"ו בקירוב היו בניו הטובים בעולם ,וכהאי גוונא לא אמרינן "ברא מזכי אבא" .ולכך שפיר
אמר "ונח מצא חן" – שלא ניצול בזכות תולדותיו מצד הדין אלא מצד הרחמים,
בגזל אין נשיאת פנים ואילולי מציאת החן לא היה כדאי להינצל בשבילם .ובזה מתורץ גם למה חזר
הכתוב והזכיר כאן את לידת הבנים ,וסמכה ל"צדיק תמים" .וק"ל.
ְוְִהְנְ ִנִ י
יֶהם ִ ְלְָאה ָָה ָָא ֶֶרץ ָָח ָָמס ִִמְּפֵּנֵ ֶ ְלְָפַנַ י ִּכּ י ָָמ ָ ֹלִהים ְלְֹנ ַַֹח ֵֵקץ ָּכּל ָּבָּׂשׂר ָּבּא ָ
ֹּיּאֶמר ֱֱא ִ
"ַוַ ֶ
יָתם ֶֶאת ָָה ָָא ֶֶרץ" (בראשית ו ,יג) .ופירש"י :לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. ַַמ ְׁׁש ִִח ָ דברי שמואל – להג"ר שמואל זנוויל בן הג"ר חנוך ,אב"ד מעניץ
ותמוה ,למה דוקא על הגזל? חתן הג"ר ישעי' מדובנא אחיו של הט"ז
ונראה לי ,דאיתא בגמרא (ברכות כ ע"ב) :אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה :רבונו נדפס ב'אמשטירדאם' שנת תל"ח בהסכמת דודו הטורי זהב
"ֲאֶׁשׁר ֹלא ִיִ ָּׂשׂא ָָפִנִ ים" (דברים י ,יז) ,ואתה נושא פנים של עולם ,כתבת בתורה ֲ
לישראל ,דכתיב "ִיִ ָּׂשׂא ה' ָּפָּנָ יו ֵֵאֶלֶ יָך" (במדבר ו ,כו)! והשיב להם הקב"ה :היאך
ּוֵב ַַרְכְ ָּּת" (דברים ח ,י) ,והם "ְוְָאַכַ ְלְ ָּּת ְוְָׂשׂ ָָבְעְ ָּּת ֵ
לא אשא להם פנים ,שכתבתי בתורה ָ נח נידון לפני שנידונו אנשי דור המבול
מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה. יִתם.במדרש (בראשית רבה פכ"ח ס"ט) :אמר רבי אבא בר כהנאִּ" ,כּ י ִנִ ַַחְמְִּתּ י ִּכּ י ֲֲע ִׂׂש ִ
וזהו רק כשהם אוכלים משלהם ומדקדקים עד כזית; אבל אם אוכלים מגזילה ְוְֹנ ַַֹח ָָמ ָָצא ֵֵחן" (בראשית ו ,ז-ח) – אתמהא! אלא אפילו נח שנשתייר מהם לא היה
ֵּבֵּרְך ִנִ ֵֵאץ ה'" (תהלים י ,ג). שגזלו ,אין ראוי לשאת להם פנים ,דכתיב "ּוֹב ֵֵֹצ ַַע ֵ כדאי ,אלא שמצא חן .וקשה ,היאך הקב"ה נושא פנים?
יָתם". ְוְִהְנְ ִנִ י ַַמ ְׁׁש ִִח ָ
ְלְָאה ָָה ָָא ֶֶרץ ָָח ָָמסִ ,
ְלְָפַנַ יִּ ,כּ י ָָמ ָ"ֵקץ ָּכּל ָּבָּׂשׂר ָּבּא ָ
וזהו שאמר הכתוב ֵ ְלְָאה ָָה ָָא ֶֶרץ ָָח ָָמס ולתרץ נקדים מה דאיתא במדרש (שם פל"א ס"ה) על "ִּכּ י ָָמ ָ
דבשלמא בלאו הכי ,הייתי אומר להקשות :למה לא נשא להם פנים ,שהרי גם יֶהם" (שם ,יג) :איזהו חמס ואיזהו גזל? אמר רבי חנינא :חמס – אינו שוה ִִמְּפֵּנֵ ֶ
הם מדקדקים עד כזית ועד כביצה? אבל עכשיו שגזלו וחמסו ,נמצא שאין נושא פרוטה ,וגזל – שוה פרוטה .וכך היו אנשי דור המבול עושים :היה אחד מהם
להם פנים ,לפי ש"בוצע ברך נאץ ה'"; ושפיר אמר "והנני משחיתם" .ודו"ק. מוציא קופתו מלאה תורמוסין ,והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה ,וזה בא
כת"י מאסקווא הנ"ל ונוטל פחות משוה פרוטה ,עד מקום שאינו יכול להוציאו בדין .ופירש"י :לא
נחתם גזר דינם אלא על הגזל; והקב"ה צירף אותם וחייבם.
ואיתא בגמרא (ראש השנה ח ע"ב) :מלך וציבור – מלך נכנס תחילה לדין ,מקמי
דליתקיף חרון אף .וידוע ,דכל מקום שנאמר "חן" אינו אלא מלכות [לא מצאתי
מקור לזה .ועי' רש"י (דברי הימים א כט ,כה) על "הוד מלכות" – חן מלכות .וכן
המשך בעמוד ב ְלְָפָנָ יוַ ...וַ ַּיְּמְִלִ יֶכֶ ָָה ַּתּ ַַחת ַוַ ְׁׁשִּתּ י" (אסתר ב ,יז)].
באסתרַ" :וַ ִּתּ ָּׂשׂא ֵֵחן ָוָ ֶֶח ֶֶסד ָ
ענינים שונים בדיני קריאת התורה והמסתעף אוצר דרוש וחידוד משנות ש'-תקצ"ט
עמוד ג עמוד א
חנ תשרפ א דרושים קדמונים
המשך מעמוד א
ממעשה דור המבול ,כי דור הפלגה ביקשו לעשות מלחמה עם הקב"ה גופא;
ולמה נענשו דור המבול שלא נשתיירה מהן שריד ופליט ,משא"כ דור הפלגה
שינוי סדר המים במבול
נשתיירה מהם פליטה ,רק שנפוצו? ותירץ ,כי בדור הפלגה היה מעלה שהיו במדרש פ' זו (בראשית רבה פל"ב ס"ז) :אמר ר' לוי ,הם קלקלו סילונות שלהם –
שפה אחת ודברים אחדים ,יע"ש .והגם דבמדרש פירשו על שלום שהיה ביניהם, אף המקום שינה עליהם סידרו של עולם .דרך ארץ ,המטר יורד והתהום עולה,
אבל לי נראה כמשמעו ,שלא שינו את דיבורם מעולם; ואילו ניתן להם כל חללא ּנֹוֶריָך" (תהלים מב ,ח); ברם הכאִ" ,נִ ְבְְקְ עּו ָּכּלקֹוֵרא ְלְ קֹול ִִצ ֶ דכתיב "ְּתּ הֹום ֶֶאל ְּתּ הֹום ֵ
דעלמא לא היו משנין בדיבורם ,ודיבורם היה שפה אחת ודברים אחדים תמיד ַׁמִיִ ם ִנִ ְפְ ָּתּחּו" (בראשית ז ,יא) .ופי' המתנות ַַמְעְְיְֹנֹת ְּתּ הֹום ַַרָּבּ ה" ואח"כ "ַוַ ֲֲא ֻֻרֹּבּת ַַהָּׁש ַ
כנ"ל ,וזכות זה עמד להם. כהונה :סילונות – צינורות ונתיבות דרך העולם.
וא"כ זהו שאמר "מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה" .וקשה ,למה פרט וי"ל ,למה שינה הקב"ה דווקא בזה סדרו של עולם ,שמתחילה נבקעו כל
לאלו שלא נשתיירו ואלו שנשתיירו? אלא על כרחך ,דמעלות דור הפלגה היה מעיינות תהום רבה ואחר כך וארובות השמים נפתחו ,ולא באיזה סדר אחר?
שלא שינו בדיבורם ,משא"כ דור המבול; ולכן הוא עתיד להפרע ג"כ ממי שאינו ומה הוא זה מדה כנגד מדה?
עומד בדיבורו .ודו"ק. ּוְנְֵק ָָבה ִיִ ְהְ יּו" (בראשית
ונ"ל בהקדים מדרש פ' זו (בראשית רבה פל"א סי"ג)ָ" :זָ ָכָ ר ֵ
זרע ברך שלישי – להג"ר ברכיה ברך בן הג"ר אלקים געציל ,חתן בעל 'זרע ברך' הראשון – ו ,יט) – אם ראיתם זכר רץ אחר נקיבה ,קבלוהו; נקיבה רצה אחר הזכר ,אל
תקבלה.
נדפס ב'האלי' שנת תע"ד ,ונדמ"ח תשס"ב
עוד נקדים מדרש ילקוט פ' זו (רמז נו) :ר' צדוק אומר ,בי"ז בחשון ירדו מי המבול
מן השמים ,שהם מים זכרים ,ועלו מי תהומות ,שהם מים נקבות ,ונצמדו אלו
מעונש נח נלמד שדור המבול חייבים על פחות עם אלו וכו'.
משוה פרוטה ממילא הענין הוא ,שכמו שהם שינו סדרו של עולם – שסדרו של עולם הוא
שהזכר רץ אחר הנקיבה ,ולא הנקיבה רצה אחר הזכר ,והם שינו אותו הסדר
ָּבָּא ֶֶרץ ְיְֻׁשָּׁלּ ם" (משלי יא ,לא) – זה נח ,שכשיצא מן התיבה "ֵהן ַַצ ִּּדיק ָ
במדרשֵ : והיתה הנקיבה רצה אחר הזכר – כמו כן באותו מדה שינה המקום עליהם
ְוְחֹוֵטא" – זה דור המבול .והוא ֵ "ַאף ִּכּ י ָָר ָׁׁשע
הכישו ארי עד שנפסל להקריב וכו'; ַ סידורו של עולם .שסדרו של עולם הוא ,המטר יורד מתחילה ,היינו מים זכרים,
תמוה ,דלמאי צריך לדור המבול קל וחומר להענישם ,והלא על גודל פשעם ואחר כך התהום עולה ,שהוא מים הנקיבות; ברם הכא נבקעו כל תהום רבה,
נענשו .ונראה ,דמעונשו של נח נלמד יסוד ,שעל פיו נידונו דור המבול. היינו מים נקיבות ,מתחילה ,ואחר כך וארובות השמים נפתחו ,היינו מים זכרים.
ְלְָאה ָָה ָָא ֶֶרץ ָָח ָָמס" (בראשית ו ,יג) :לא נחתם ויבואר בהקדם מה שפירש"י על "ִּכּ י ָָמ ָ תולדות יצחק בן אברהם – להג"ר יצחק בן הג"ר אברהם כ"ץ – נדפס ב'פרנקפורט דאדרה'
גזר דינם אלא על הגזל .ואיתא במדרש (בראשית רבה פל"א ס"ה) על פסוק זה,
דחמס היינו פחות משוה פרוטה .ואמנם היה פתחון פה לבעל דין לחלוק ולומר, שנת תנ"א ,ונדמ"ח תשנ"ו
שאין ראוין ליענש על פחות משוה פרוטה – שהרי גזלו תורמוסין פחות משוה
פרוטה ,כדאיתא שם ,ובישראל אינו נקרא גזל ,דבני מחילה נינהו (סנהדרין נז
ע"א) – וליכא מידי דלישראל שרי ולבני נח אסור .נמצא שכל דינם תלוי בזה.
למה טען העורב רק כששב
ואף שבגמרא (סנהדרין נט ע"א) פריך על "ליכא מידי"" :והרי פחות משוה פרוטה!" ֵּיֵּצא ָיָ צֹוא ָוָ ׁשֹוב ַַעד ְיְֹבֶֹׁשׁת ַַהַּמִּיִ ם ֵֵמ ַַעל ָָה ָָא ֶֶרץ" (בראשית ח ,ז).
"ַוַ ְיְַׁשַּׁלּח ֶֶאת ָָהֹע ֵֵֹרב ַוַ ֵ
ומשני" :התם משום דלאו בני מחילה נינהו" – הרי דהיכא דאיכא טעמא לא אמר ריש לקיש :תשובה ניצחת השיבו עורב לנח .אמר לו :רבך שונאני ואתה
אמרינן ליכא מידי; מכל מקום צריך ביאור ,מנלן להגמרא הא? דילמא אף היכא שנאתני .רבך שונאני – מן הטהורין שבעה ,מן הטמאים שנים; ואתה שנאתני –
דאיכא טעמא אמרינן ליכא מידי ,ואם כן אין ראוין ליענש. שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים; אם פוגע בי שר חמה או שר צנה,
לא נמצא עולם חסר בריה אחת? שמא לאשתי אתה צריך? (סנהדרין קח ע"ב).
ולבירור זה נקדים מה דאיתא בגמרא בעבודה זרה (ה ע"ב – ו ע"א) ,דדרשינן
"ּוִמָּכּל ָָה ַַחי" (בראשית ו ,יט) למעט מחוסר אבר לקרבן מבני נח .וטריפה ממעטינן ִ וקשה ,למה אמר העורב טענתו כששב ,ולא מיד בצאתו?
מ"ְלְ ַַחּיֹות ֶזֶ ַַרע" (שם ז ,ג) – למאן דאמר טריפה אינה יולדת; ולמאן דאמר טריפה ויש לומר ,דמצינו שלכך שלח נח את העורב ,משום שחשדו שדבק בשאינו
"ִא ָּּתְך" – בדומין לך .ופריך :ודילמא נח גופיה טריפה הוה? ומשני: יולדת ,דרשינן ִ "ֵמ ָָהעֹוף ְלְ ִִמיֵנֵ הּו" (בראשית ו ,כ):
מינו (עי' סנהדרין שם) .ורש"י פירש על הפסוק ֵ
"ָּת ִִמים" כתיב ביה .אמנם התוספות (שם ו ע"א ד"ה והשתא דנפקא) הקשו :למאן ּ אותן שדבקו במיניהם ולא השחיתו דרכם ,ומאליהם באו ,וכל שהתיבה קולטתו
דאמר טריפה אינה יולדת ,ונפקא לן טריפה מ"לחיות זרע"" ,אתך" למה לי? הכניס בה – הרי שהתיבה לא היתה קולטת מי שדבקו לשאינן מינן .אלא שיש
ותירצו ,דדרשינן "אתך" – שיהיו טפלין לך ,ואי אתה טפל להם .הרי שתי דרשות לומר ,אם כבר היה בתיבה ודבק בשאינו מינו ,לא היתה התיבה יכולה להוציאו
ב"אתך" :או "בדומין לך" ,או "שיהיו טפלין לך". לחוץ.
ועוד הקשו התוספות (ד"ה מנין למחוסר אבר)" :מן העוף" (ויקרא א ,יד) ,שממנו ומעתה ,בצאתו לא היה יכול העורב לטעון "למה שנאתני" ,דהוה אמינא שדבק
ממעטינן מחוסר אבר בקרבן ישראל ,למה לי? תיפוק ליה ממה דפסול לבני נח, בשאינו מינו .אבל כשיצא "ָיָ צֹוא ָוָ ׁשֹוב" ,וחזר אל התיבה והיתה התיבה קולטתו
דליכא מידי דלישראל שרי ולבני נח אסור. – בזה ראיה ברורה שלא דבק בשאינו מינו .ושפיר אמר" :רבך שונאני" – שציוה
ונראה ליישב על פי מה שכתב הרשב"א (הובא בש"ך יו"ד סי' נז ס"ק מח) ,דבהמה מן הטמאים שנים; "ואתה שנאתני" – שנאת חנם ששלחתני .והוסיף עוד" :שמא
שיש בה יתרת אבר שנטרפת בו – טריפה ,אף שחיתה י"ב חודש; שלא אמרו לאשתי אתה צריך" – כי כל החושד לחבירו בדבר שאין בו ,סוף הוא נכשל באותו
יתרת אינה חיה ,אלא "כל יתר כנטול דמי" ,דהיתר לבדו הוא כנטול ,ואין הדבר .ודו"ק היטב.
הבהמה מחוסר אבר .ונמצא דיתרת אבר לא נתמעטה מ"מכל החי" ,שהרי ראשי כת"י פראג מספר – 3ונמצא גם בספר אבני שוהם (אות יג) להג"ר שמריה זלמן בן הג"ר
אבריה חיים.
יעקב אברהם ,בשם מחותנו הג"ר הירץ בן הג"ר ליב צינץ ,אב"ד ור"מ בק"ק פינטשוב ,נדפס
ולפי זה מיושבת קושיית התוספות (ד"ה ודלמא) על מה דפריך "ודילמא נח גופיה
טריפה הוה" – והלא חי נח שנים רבות לאחר מכאן ,וטריפה אינה חיה? אלא ב'אמשטרדם' שנת תפ"ד וב'לבוב' תרכ"ב; ונדפס גם בספר אמרי נועם
הכוונה ,שמא היתה בו יתרת אבר ,שאף שחי שנים רבות טריפה היא .ומשני
"תמים כתיב ביה" – שלא היה בו שום מום בגלוי ,ואף לא יתרת אבר .נמצא
ד"אתך" – בדומין לך ,ממעט אף יתרת אבר.
טענת העורב – שאין שמירה מצינים פחים
ומעתה ,לתירוץ התוספות ד"אתך" – שיהיו טפלין לך ,שפיר איצטריך "מן העוף" בגמרא (סנהדרין קח ע"ב)ַ" :וַ ְיְַׁשַּׁלּח ֶֶאת ָָהֹע ֵֵֹרב" (בראשית ח ,ז) – אמר ריש לקיש:
למעט יתרת אבר ,דלבני נח לא נתמעטה כלל ,ואין ללמוד מהם .אבל אי דרשינן תשובה ניצחת השיבו עורב לנח .אמר לו :רבך שונאני ואתה שנאתני .רבך
"אתך" – בדומין לך ,למעוטי יתרת אבר ,הדרא קושיית התוספות לדוכתה ,ו"מן שונאני – מן הטהורין שבעה ,מן הטמאים שנים; ואתה שנאתני – שאתה מניח
העוף" על כרחך בא לדבר אחר ,שבו ישראל ובני נח חלוקים ,וכדלקמן. ממין שבעה ושולח ממין שנים; אם פוגע בי שר חמה או שר צנה ,לא נמצא
עולם חסר בריה אחת?
עוד נקדים מה דמבואר בחולין (עג ע"ב) :בהמה שיש בה אבר מדולדל ,כל זמן
שהיא חיה – האבר נחשב מחובר ,ואינה מחוסר אבר; ומשמתה – נעשית מחוסר ויש לדקדק ,למה הוצרך העורב לומר "שמא יפגע בי שר של צינה או שר של
אבר; אבל אם נשחטה – האבר נשאר מחובר ,ואינה מחוסר אבר .ולפי זה, חמה" .ונראה ,דאי לאו הכי מאי קושיא ,למה שולח אותו ממין השנים – דילמא
עוף שיש בו אבר מדולדל :לישראל ,שהמליקה אצלם כשחיטה ,נשאר האבר היא הנותנת :כיון שאין עוד כיוצא בו ,בודאי ישמרנו הקב"ה שלא יוזק ,דאם לא
מחובר ,ואין העוף מחוסר אבר; אבל לבני נח ,שאין להם שחיטה ומליקה והכל כן לא יהיה המין הזה בעולם.
תלוי במיתה ,הרי הוא מחוסר אבר .נמצא שבאבר המדולדל איכא מידי דלבני לכך אמר שמא יפגע בו הצינה או החמה ,דהא איתא (כתובות ל ע"א) :הכל בידי
נח אסור ולישראל שרי ,אלא שיש בדבר טעם – שישראל בני שחיטה ומליקה, שמים חוץ מצינים פחים .ואם כן ,לפי דעתו ,אין ביד הקב"ה – חלילה – לשמרו
ובני נח לאו. מזה.
ומעתה נבוא לעונשו של נח .דאיתא ביפה תואר ובמפרשים ,שהכישו הארי לנח צנצנת מנחם – להג"ר מנחם מענדל בן הג"ר צבי הירש ,אב"ד הולשוב ,זמיגראד וונגרוב
"ְוְָאַכַ ְלְ ָּּת
ְבְֶהְמְֶּתּ ָך" והדר ָ
משום שאיחר מזונותיו ,דקיימא לן "ְוְָנָ ַַתִּתּ י ֵֵעֶׂשׂב ְּבָּׂשְׂדְ ָך ִלִ ֶ
ְוְָׂשׂ ָָבְעְ ָּּת" (דברים יא ,טו) .אך יש לומר דהדין עם נח ,שהרי כתיב "אתך" – שיהיו – נדפס ב'בערלין' שנת ת"פ; וכן הוא בספר מצודת דוד ,להג"ר דוד בן הג"ר משה – נדפס
טפלין לך ,ואין אתה טפל להם ,וכדברי התוספות הנ"ל. ב'אלטונא' שנת תצ"ו
אכן מדנענש נח ,שהכישו הארי על שאיחר מזונותיו ,שמע מינה דלא דרשינן
"אתך" – שיהיו טפלין לך ,אלא "אתך" – בדומין לך ,למעוטי טריפה ויתרת אבר;
ועל כרחך "מן העוף" בא לאבר המדולדל ,כמבואר לעיל .ואי אמרינן ליכא
זכות העמידה בדיבור שהצילה את דור הפלגה
מידי אפילו היכא דאיכא טעמא ,היה אבר המדולדל נפסל לישראל מכח בני בגמרא (בבא מציעא מד ע"א)" :מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא
נח מאליו ,ו"מן העוף" למה לי? אלא על כרחך ,היכא דאיכא טעמא לא אמרינן ְיְִהי ָכָ ל
עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדיבורו" .ונראה ,דכתיב בדור הפלגה "ַוַ ִ
ליכא מידי – והיינו מקורו של תירוץ הגמרא הנ"ל. ָׂשָׂפה ֶֶא ָָחת ּוְדְ ָָב ִִרים ֲֲא ָָח ִִדים" (בראשית יא ,א) .ויש על זה הרבה פירושים,
ָָה ָָא ֶֶרץ ָ
ולפי זה שפיר קאמר" :הן צדיק בארץ ישולם" – מכח שנענש נח נלמד דהיכא ונראה לי עפ"י פשוטו דהכי פירושו ,שלא שינו בדיבורם; וזהו שאמר שכולם
דאיכא טעמא לא אמרינן ליכא מידי; ושוב "אף כי רשע וחוטא" – זה דור המבול, היו שפה אחת ודברים אחדים ,דלעולם לא שינו דיבורם .כי המשנה מדיבורו לא
שראוין ליענש על חמס פחות משוה פרוטה. נקראו דבריו שפה אחת ודברים אחדים ,משא"כ המקיים דיבורו.
ואיתא במדרש (בראשית רבה פל"ח ס"ו) ,דמעשה דור הפלגה היה גרוע יותר
משביר בר – להג"ר יוסף בן הג"ר מנחם שטיינהארט ,נפטר שנת תקל"ו – נדפס ב'פראג'
שנת תקפ"ח
חנ תשרפ ב דרושים קדמונים
הרב צב"י הירש מייזליש ענינים שונים
מאמר כ חלק א בדיני קריאת
התורה והמסתעף
ביאור יסודי בדעת הרמ"א גדרי "חסירות ויתירות" ו"טעות גמור" בספר
כתב המגן אברהם (שם סק"ז): תורה ,על פי פסק הרמ"א – חלק א
דוקא בחסירות ויתרות לא בקיאינין ,כדאיתא בקידושין (פרק ג) ,וא"כ שמא בגליונות שעברו עסקנו במדור זה בדיני קריאת התורה ,המבוארים בשלחן ערוך
האחרת ג"כ אינו מדויק בחסר ויתיר ,אבל טעות גמור פשיטא דפסול. (או"ח סימן קמב) :דין קורא שטעה בקריאתו ,בדקדוק אות ,בניקוד ובטעמים – אימתי
וכדי לבוא לבירור הענין – נקדים ,שיש שני סוגים למושג "בחסירות ויתירות אין מחזירין אותו ואימתי אין מחזירין .וכבר כתבתי אשתקד ,כשהתחלנו להוציא את
אנו בקיאין": הגליון ,שבדעתי בעזה"י להוציא לאור ספר בענינים אלו ,ורוב המאמרים שנדפסו
כאן לקוחים ממה שהכינותי לאותו ספר.
הראשון – מה שהזכיר המגן אברהם ממסכת קידושין (ל ע"א)" :אינהו [בזמן
התנאים] בקיאי בחסירות ויתירות ,אנן [בזמן האמוראים] לא בקיאינן". והספר נחלק לכמה מדורים .המדור הראשון קראתיו "טעמא דקרא" ,והוא בדיני
הקורא :הספר תורה כשר כדינו ,והטעות היא בפיו של הקורא.
והשני – הוא עניין "טעות סופרים" :שמצוי שהסופרים יטעו בכתיבתם בחסירות
ויתירות ,מחמת שיגרא דלישנא ,או מחמת דמיון התיבות ממקום אחד למשנהו ומעתה נבוא בעזה"י למדור השני" ,טעמא דכתב" .כאן הקורא קרא כהוגן ,אלא
– והדבר פשוט .שאל נא להמגיהים את ספרי התורה – ויאמרו לך ,שדבר זה הוא שהטעות נמצאת בגוף הכתב שבספר תורה ,ח"ו .וזהו הנידון בסימן שלאחריו
מקרה שכיח ומצוי. (סימן קמג) :ספר תורה שנמצא בו טעות בשעת הקריאה – האם מוציאין ספר תורה
אחרת ,או גומרין את הקריאה בזו.
והנה הרמ"א לא הזכיר בדבריו כלל את לשון הגמרא בקידושין ש"אין אנו
בקיאין בחסירות ויתירות" .אלא שהמגן אברהם הבליע בתוך לשונו וציין לגמרא וכשם שבמקרא יש קרי וכתיב ,כן בספר זה – טעמא דקרא וטעמא דכתב.
בקידושין. ועיקר הדיון סובב על הגהת אא"ז הרמ"א (שם סעיף ד) ,שהכריע בין שתי דעות
ובודאי אין כוונת הרמ"א להסתמך על הגמרא בקידושין ,שהרי כתב בעצמו בדרכי קיצוניות .והגהה קצרה זו הולידה אחריה ים של פוסקים .שנים הם עיקרי
משה (יו"ד סימן רעה סק"ב): השאלות :מה טעמו של היתר זה ,ואיזו טעות נכללת בו .היינו ,מה נקרא "חסירות
ויתירות" ,ומה נקרא "טעות גמור".
ומצאתי כתוב מחכם אחד בתרא – היה נקרא הר"ר ליפמן – כתב בענין
פתוחות וסתומות :מי שיוכל לסדרן שיצא ידי כל הגאונים – הרי טוב .ואם מקור הדין
לאו – אל יזוז מדברי הרמב"ם (פרק ח הלכה ד) ומסדרו ,כי כתב דבריו ע"פ כתב הבית יוסף (או"ח סימן קמג):
ספרים ישנים שנמצאים כדבריו ,וכן נמצא בספר תורה שכתב עזרא הסופר
– ולכן אין לנטות מדבריו. כתוב בתשובות הרא"ש ,כלל ג (סימן ח) :ספר תורה שנמצא בו טעות – כיון
שפסול הוא ,הקריאה שקראו לאו כלום היא .נמצא שגם הברכה שברכו –
והרי מפורש יוצא מפי הרמ"א בעצמו ,שהמסורה שלנו מסורה מדויקת היא, אינה ברכה ,והקוראים בכשר צריכים לברך על קריאתה ,כי נתקנה ברכה
ומקובלת מעזרא הסופר. לקריאה זו שמוציאין בה הרבים ...עכ"ל .וכן כתב רבינו בטור יורה דעה
וענין זה מבואר ביותר בלשון החיד"א בספרו מדבר קדמות (מערכת ס אות ז): (סימן רעט) ,וכן נוהגים...
הרב רבינו משה בר מיימון זלה"ה – טרח הרבה להגיה ספר תורה בפתוחות והאגור (סימן קנה) כתב ,שהרא"ש סובר שאע"פ שנמצא טעות בס"ת – אין
וסתומות ,והגיהו מספר תורה שבמצרים ,שהגיהו בן אשר .וספר זה היה להחזירו ולהוציא אחר ,משום דאין לנו ספרי תורה כשרים שלא ימצא בהם
בירושלים ת"ו מכמה שנים להגיה הספרים – כך כתב בחיבורו (ה' ס"ת פרק ח). חסר או יתר .וכן כתב הר"י אור זרוע (הלכות שבת סימן מה) ,וכן כתב המרדכי
וראה זה חדש :שנמצא בחומש קדמון כתב־יד ,שכתב הרמב"ם ,שאח"כ (פרק ב דמגילה ,סימן תשצג) ,ונהוג עלמא כוותיה .ע"כ...
ידע שבמלכות בורגונ"א נמצא ספר תורה מכתב יד הקדש – עזרא הכהן מה שכתב דנהוג עלמא כוותיה – זהו אפשר לבני אשכנז ,אבל בני ספרד אינם
הגדול סופר מהיר – והלך שם ,ומצא בספר עזרא כל פרשיות פתוחות נוהגים אלא כתשובת הרא"ש שכתבתי בסמוך ,וכן ראיתי תמיד ,מעשים בכל יום
וסתומות מכוונות עם ספרו אשר כתב במצרים .וטרח והעתיק מספר עזרא בפני גדולי הדור.
כל תיבות חסרות ויתרות ,ותיבות גדולות ,קטנות ,משונות ומהופכות – כדי וכן פסק בשלחן ערוך (שם סעיף ד):
לעשות ספר תורת ה' בלי חיסור ויתור .ואח"כ כתב ספר תורה כדת ,וממנו
הכל מעתיקים .ושמח מאד ,וקבל לעשות יום משתה ושמחה בכל שנה אם נמצא טעות בס"ת בשעת קריאה – מוציאין ספר תורה אחרת ,ומתחילין
– ביום אשר מצא ספר עזרא .זה תורף דבריו ז"ל ,כפי אשר כתב בחומש ממקום שנמצא הטעות...
שנדפס באמשטרדם עם החינוך ,ע"ש פרשת ויחי – באורך. ופסק אא"ז הרמ"א (שם סעיף ד):
וז"ל החיד"א בשיורי ברכה (יו"ד סימן רע סק"ב): והא דמוציאין אחר ,דוקא שנמצא טעות גמור .אבל משום חסירות ויתירות
ולי ההדיוט נראה ,דכיון דהרמב"ם ז"ל טרח מאד ,והלך מעבר לים – אין להוציא אחר – שאין ספרי תורה שלנו מדוייקים כל כך ,שנאמר
למקום שהיה שם ספר תורה שכתב עזרא הנביא ,ומשם העתיקה – וגם שהאחרות יהיה יותר כשר.
הרב מהר"ם די לונזאנו הפליא לעשות בספר אור תורה – מעתה ,הכותב וחילוק זה – חידושו של הרמ"א בעצמו ,ובו הכריע בין שתי הדעות ,וכמו שציין
ספר תורה על דעת הרמב"ם וספר אור תורה ,מקיים מצות עשה מן התורה. שם:
וכן ראיתי בספר שירת רפאל (עמוד תכג) :דנצטרך לומר על כרחינו ,דאצל האמוראים אגור ,ופסקי מהרי"א ,וריא"ז ,ומהרי"ל ,פסקו דאין להביא ס"ת אחרת .ובית
לא היה מצוי ספר עזרא הסופר – ולכן לא היו בקיאין בחסירות ויתירות .אבל אנן, יוסף פסק דצריך להוציא ס"ת אחרת .לכן צריך לחלק כך.
שהמסורה בידינו על פי כתב עזרא הסופר – יש לנו לומר שהיא מסורה מדוקדקת,
וכן ביאר הגרעק"א בהגהותיו על הרמ"א:
ובקיאינן בחסירות ויתירות.
היינו דרך הכרעה .אבל דעת האגור דאפי' בטעות גמור אין מוציאין ,ודעת
ואף שהדרכי משה שם מיירי בפתוחות וסתומות ,הרי מפורש בדבריו שספר עזרא
הב"י דאפי' בחסרות ויתירות מוציאים ,אלא דהרמ"א לנפשי' הכריע כן
הסופר הוא היסוד לתיקון ספר התורה – וספר זה עצמו ,כמו שהעיד הרמב"ם,
להלכה.
הוא גם המקור לחסירות ויתירות שבידינו.
והיות שלא מצינו מקור קדום להרמ"א להגדרה זו ,עלינו לעיין בדברי הפוסקים
ולפי זה כשכתב הרמ"א" :משום חסירות ויתירות אין להוציא אחר ,שאין ספרי
שלאחריו ,בביאור דבריו – איזה מיני טעויות נכללו בכלל ההיתר שהיקל בו הרמ"א
תורה שלנו מדוייקים כל כך" – אין כוונתו לדברי הגמרא הנ"ל ,ולא כתב "שאין
בענין "חסירות ויתירות".
המשך בעמוד ד
חנ תשרפ ג דרושים קדמונים
המשך מעמוד ג
– המגן אברהם כתב ,שטעם היתר הרמ"א – משום דברי הגמרא בקידושין שאין אנו בקיאים" ,אלא כתב "שאינם מדוייקים כל כך" .וכוונתו – לענין השני ,דהיינו
אנו בקיאים בחסירות ויתירות. שנמצאות הרבה טעויות בספרי תורה שלנו מחמת טעויות הסופרים.
– אבל הרמ"א עצמו ביאר טעמו – מפני שטעות כגון זו מצויה אף בשאר ספרים. וכן כתב הרמ"א בעצמו בדרכי משה (יו"ד סימן רעט סק"ג):
וקצת פלא שבפרי מגדים (אשל אברהם ס"ק ז) ציין על המגן אברהם את דברי הדרכי ובאגור (סימן קנה) כתב בשם מוהר"י מולין (שו"ת החדשות סימן כג) ,דכשנמצא
משה הנ"ל .ולכאורה הם שני טעמים נפרדים. טעות בספר תורה – אין להביא אחרת לקרות בה ,דאין לנו ספר תורה כשר
ואף שהמגן אברהם עצמו חיבר את שניהם – "לא בקיאינן ,ואם כן שמא האחרת שלא ִיִ מצא בה חסר או יתר .וכך כתב ר"י אור זרוע ,וכך כתב בפסקי מהרא"י
גם כן אינו מדויק" – מכל מקום הטעם שנתן לחוסר הדיוק הוא אי הבקיאות, (תרומת הדשן ח"ב ,סימן ע) ,שמורה להלכה למעשה [בשם דודו מורו מהר"ר
והרמ"א לא הזכירו. אהרן] – שאין לקרות בספר תורה אחרת אם נמצא טעות בקריאת התורה.
וכן אנו נוהגין עכשיו אחריו .עכ"ל.
[בבקשת מחילה מהקוראים :פעמים השתמשתי בלשון "היתר" ,ופעמים בלשון
"כשר" ,לשנות בדרך קצרה – ולקושטא דמילתא ,כוונתי אחת היא :שאין צריך ולי נראה ,בודאי אם נמצא בה טעות מעט בחסירות וביתירות וכדומה – יש
להוציא ספר תורה אחרת .אך ודאי – ספר תורה זה טעון תיקון ,ואין להוציאו לנהוג כדברי האגור [שאין להוציא אחרת] ,דבעוונותינו לא נמצא ספר בזמן
לכתחילה]. הזה שאין בו טעות כזה .אבל אם נמצא בה טעות גדול שאינו שכיח בשאר
ספרים – יש לנהוג כדברי הבית יוסף [שמוציאין].
תמיהות
וגם שם בדרכי משה לא הזכיר כלל את המושג של הגמרא בקידושין ש"אין אנו
ולאור האמור עולות כאן כמה תמיהות: בקיאין בחסירות ויתירות".
.1למה שינה המגן אברהם וכתב טעם אחר בדברי הרמ"א ,במקום שהרמ"א ואם כן החילוק מבואר :שדווקא אם הטעות שכיחה גם בשאר ספרים – כגון חסר
בעצמו אינו כותב טעם זה. ויתיר – אין להוציא אחרת .אבל טעות גמור ,שאינו שכיח בשאר ספרים – אם כן
.2בעיקר הדבר למה לן שני טעמים ,ולמה לא סגי בטעם הרמ"א לחודיה ,ולמה ירוויח בספר תורה אחר ,שלא יהיה בו טעות זה – שפיר יש להוציא אחרת.
לא סגי בטעם המגן אברהם. ועל כל פנים – הרי דבריו ברור מללו ,ומקורו טהור מלשון הרמ"א עצמו בדרכי
.3הקושיא המפורסמת ,אם נכונים דברי הרמ"א שכל ספרי התורה שלנו יש בהם משה ,דההיתר תלוי בשכיחות הטעות .וכל שהטעות שכיח בשאר ספרים – אין
חשש פסול ,אם כן למה דוקא ב"חסירות ויתירות" פוסק דאין צריכין להוציא להוציא ספר תורה אחרת.
אחרת ,הלא גם בנמצא טעות גמור בספר תורה זו ,יש לומר דאין תועלת בהוצאת ולא אכחד ,כי בכמה ספרים נמצא שאכן ביארו את דברי הרמ"א על פי דברי
אחרת ,דהלא גם שם יש חשש פסול. הגמרא – דאף בזמן האמוראים לא היו בקיאים בחסירות ויתירות .ואין כאן המקום
ומצאתי שכבר עמד על כך דו"ז במנחת חינוך (מצוה תריג) ,וזה לשונו בקיצור נמרץ לפרט את כולם ,ואעתיק רק שתים מהן.
כדרכו: בשו"ת שבות יעקב (חלק ג ,סימן פז):
וע' באו"ח (סי' קמג) דבחסירות ויתירות אין מוציאין וכו' .וע' במגן אברהם דאף שלפי קבלתינו וספרי אחרונים יודעים אנו חסירות ויתרות מ"מ מקרי
דאין אנו בקיאים .וקצת צ"ע – דרמ"א מביא טעם אחר ,והוי ליה [להרמ"א] שאין אנו יודעין ובקיאין שפיר עפ"י הלכה למשה מסיני איזה יהיה חסר או
לומר טעם זה [של המגן אברהם] – דאפשר ספר הזה כשר. יתיר שהרי אפילו חכמי התלמוד אמרו שאין אנו בקיאין בחסירות ויתירות
ביאור דברי המגן אברהם לפי דעת המנחת חינוך כדאיתא בקידושין דף ל ע"א דאנו לא בקיאין בחסירות ויתירות אפילו בימי
יוסף ומה"ט קי"ל בש"ע סימ' קמג דאין להוציא אחרת משום חסירות
הנה המנחת חינוך ,בלשונו הקצרה ,מפרש לן את דברי המגן אברהם באור חדש:
ויתירות יהי' איזה שיהי' אף על גב דתיקונה סופרים לפנינו ומפרשים איזה
דהיינו ,כיון שאין אנו בקיאים כלל בחסירות ויתירות – אם כן ,במקום שנמצא חסיר או יתיר אפ"ה אין אנו סומכין הסופרים בזה.
בספר תורה חסר או יתיר ,מאן לימא לן שהוא אכן טעות .דלמא כן הוא הכתיבה
ועוד מדברי פוסק קדמון – בשו"ת מעיל צדקה (סימן נה) ,והובאו דבריו בשערי
הנכונה שצריך להיות ,שהרי אין אנו בקיאים .ועוד נשוב לענין זה בעזה"י.
אפרים (שער ו ,סעיף לה ,בפתחי שערים) .וזה לשונו:
ולאור ביאורו של המנחת חינוך ,יש להסביר במילים אחרות את שני הצדדים
דע ,שאין אנו עושים חשבון כל כך ממסורה ,אף כי כתבו תוספות בכמה
בדעת הרמ"א.
מקומות לסמוך על המסורת – אף נגד התלמוד שלנו ...ותדע לך ,שהרי
– לביאור המגן אברהם ,הטעם דאין מוציאין אחרת הוא משום שאולי אין כאן על הרוב נמנו כל חסירות ויתירות במסורות – הגדולים והקטנים – ועכ"ז
טעות כלל ,וגם ספר תורה זה כשר הוא. הסכימו [היינו הרמ"א] שאין לפסול שום ספר תורה בשביל חסירות
– ולביאור הרמ"א בעצמו ,בודאי ספר תורה זה פסול ,אלא שגם שאר ספרי התורה ויתירות .ומסתמא גם הראשונים מצאו להם מסורה מקובלת ,ועכ"ז גזרו
שבארון הקודש פסולים הם. אומר :שאין אנו בקיאין בחסירה ויתירה ,כדאיתא בקידושין – מה נענה אנן
בתרייהו ,שכבר נשתכחו מאתנו גופי התורה.
והנה נפקותא גדולה יש בין שני הטעמים .ובגליון הבא נעמוד בעזה"י על דברי
הנודע ביהודה ,שיצא לחדש מכח זה דין מפתיע :שאפילו במקום שגילו לנו חז"ל וברור אצלי שהרמ"א כתב את הדברים מתוך אנחה כבידה ובשברון עומק הלב
בפירוש שהתיבה כתובה חסר ,ונמצאת בספר תורה מלא – אין מוציאין אחרת. "דבעוונותינו לא נמצא ספר בזמן הזה שאין בו טעות כזה" .ואין זה מפאת שאין
ושוב נבוא לשאלה הגדולה :אם כן ,מה בין חסירות ויתירות ל"טעות גמור"? אנו בקיאים בחסירות ויתירות כבגמרא בקידושין ,דהלא יודעים אנו בודאי
שהמסורה שלנו מסורה מדוקדקת היא .אלא שהסופרים הטועים בחסירות
ויתירות טועים בכתיבה מחמת שיגרא דלישנא ,וכיוצא בזה.
תמצית היוצא:
זיקוקין דנפקא מפומי'
כשהדפסתי את הקדמתו בספרי "דורות שנים עשר" הוספתי הערה עם ליקוט סיפורים: היות שאנו מתחילים עתה ,במדור "טעם הצב"י" ,סדרה של מאמרים בדיני ספר תורה שנמצא
כתב בעלי תמר (ברכות פ"א): בו טעות – נלקט במשבצת זו ,במשך כמה שבועות ,מעשים ודברים מגדולי הדורות על חובת
הבקיאות בהלכות אלו.
אני שמעתי מאת השו"ב הזקן בברעסלא מה"ר פרייער ע"ה ,שהוא הכיר עוד זקנים מליסא
שהיו עוד בזמן שהחו"ד היה רב שם ,וכך ספרו :שבשבת הראשונה כשבא לליסא היתה שאלה כתב אא"ז בעל חוות דעת בהקדמתו לסידור דרך החיים ,בבואו להסביר מה נשאו לבו לחבר
בקריאת התורה ,שאלו להגאון ונעלמה ממנו ההלכה ומתוך כיסופא ענה מיני וביה כלאחר יד: את הסידור:
אצלנו (כלומר בגליציה שהוא היה מקודם רב בקאלוש) שואלים שאלות כאלו להשמש ,שאלו ואחשבה לדעת זאת ,בהעלותי אל לבי ,אף כליותי השיאוני ,אלכה לשוח בשדה ,לעסוק בדיני
להשמש והוא ענה כהלכה ,ומאז עלה על דעת הרב שיש לו לסדר ההלכות בקיצור שיהיה תפלה הנחוצים לכל העולם ,קטן וגדול שם הוא ,והם דברים העומדים ברומו של עולם,
שגור בפיו לענות במקרים כאלו. והמונים נכשלים בהרבה דינים ,הידיעה נעלמה מהם ,אין אתם יודע לחפש ולבקש הדבר,
ואף שהלכות אלו נוגעות להרב המרא דאתרא ולא לבעל הקריאה ,מכל מקום כדאי שיהיו להמצא כתוב ,לדעת אמתתו על בוריו ,כמו בענין חזרת התפלה ,והוא עומד באמצע תפלה
שגורות גם על פיו של בעל הקריאה .שהרי הוא העומד על הבימה ,והוא הראשון שמוצא את בבית הכנסת ,ולפעמים חוזר במקום שאין צריך לחזור ,או להיפך ,וגורם ברכות לבטלה ח"ו.
הטעות – ועליו לדעת מה נחשב טעות ומה לא ,ומה לעשות על אתר אם ח"ו תיקרה שאלה וכמה דינים מוכנים ,וצריכים אף להיודע לדרוש מעל ספר ,אולם כשעומד בבית הכנסת ,או
ואין מי שיורה. להיושבים בכפרים ,שאי אפשר להם לילך לעיר לבקש איזה דין הנחוץ ,כמו דין אונן וכיוצא,
אשר אין עמדו ספרים לבקש הדין על בוריו ,וכגון בטעות ספר תורה ,וכיוצא כמה וכמה דינים.
חנ תשרפ ד דרושים קדמונים
חנ תשרפ
מאא"ז הג"ר יוסף תאומים זצ"ל – אבי אביו מאא"ז הגאון הרבי ר' העשיל זצ"ל אב"ד
של הברוך טעם קראקא
א בל אס ו ר בשאי לת של ום – ול כך שינה ה ק ב "ה את מ הלך "ה פו ך רשע ים ואינם" – למה פגעה מדת הד ין בד ור המבול
ה חמה בנפשו ת תחלה
ְלְִׁשְׁבְַעת ַַהָּיּ ִִמים" וגו' (בראשית ז ,י) – מה טיבן של שבעת הימים
ַ ְיְִהי
בסנהדרין (קח ע"ב)ַ" :וַ ִ ּוֵבית ַַצ ִּּד ִיִקים ַיַ ֲֲעֹמֹד" (משלי
ְוְֵאיָנָ ם ֵ
ִׁעים ֵ
"ָהפֹוְך ְרְ ָׁש ִ
במדרש (בראשית רבה פ"ל ס"א) על הפסוק ָ
הללו? ששינה הקדוש ברוך הוא עליהם מעשה בראשית ,לפי ששינו את מעשיהם – יב ,ז) :הפוך רשעים ואינם – זה דור המבול; ובית צדיקים יעמד – זה נח.
שהיתה חמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח.
ולהבין זאת ,נקדים מה דאיתא במדרש פרשת מצורע (ויקרא רבה פי"ז ס"ד) :אין בעל
ובמדרש (בראשית רבה פל"ב ס"ז) דרשו בענין אחר :אמר רבי יהושע בן לוי ,שבעה ימים הרחמים נוגע בנפשות תחלה .ואף נגעים הבאים על האדם – תחלה הן באים בביתו ,ואחר
ִּיְּתְַעֵּצּב ֶֶאל
נתאבל הקדוש ברוך הוא על עולמו קודם שיבוא מבול לעולם; מאי טעמא – "ַוַ ַ כך על בגדיו ,ואחר כך על גופו .ואם לא שב מדרכו הרעה – אז הרשע ימות.
ִלִ ּבֹו" (בראשית ו ,ו) ,ואין עציבה אלא אבילות ,שנאמר "ֶנֶ ֱֱע ַַצב ַַהֶּמּ ֶלֶ ְך ַַעל ְּבּנֹו" (שמואל ב יט ,ג).
והנה איתא במשנה (נגעים פי"ב מ"ו) :אוי לרשע אוי לשכנו .לפי שכשדר רשע אצל צדיק,
ודבר אחר :הני שבעת ימים – אחר מיתת מתושלח.
ובא נגע בביתו של הרשע ,והוצרך לנתוץ את ביתו ,כדכתיב "ְוְָנָ ַַתץ ֶֶאת ַַהַּבִּיִ ת" (ויקרא יד ,מה)
ונראה לי ,דכל הנך דעות לא פליגי ,וחדא מילתא נינהו .ותחילה שתי הדעות שבמדרש: – הרי "בהדי הוצא לקי כרבא" (בבא קמא צב ע"א) ,שגם הצדיק מפסיד את ביתו ,שהרי כתליו
באמת אחר שמת מתושלח התחיל הקדוש ברוך הוא להתאבל על עולמו ,שכל זמן שהיה סמוכים לכותל ביתו של הרשע .וכל זה לפי שהקדוש ברוך הוא הולך עם הרשע בדרך
חי עדיין היו יכולים להינצל כל בני דורו .וכמו שפירש רש"י (בראשית יח ,לב) ,הא דלא ביקש הישר והרחמים ,ואינו נוגע בנפשות תחלה – ולכך בית הצדיקים נחרב על ידם.
אברהם אלא על עשרה צדיקים ולא פחות – אמר ,דור המבול היו שמונה ,נח ובניו ונשיהם,
וזה שאמר הכתוב "הפוך רשעים ואינם" – רצה לומר :הקדוש ברוך הוא מתהפך עליהם
ולא הצילו את דורם; ועל תשעה על ידי צירוף ,כבר ביקש ולא מצא.
מדרך הישר והרחמים ,ופוגע בהם בנפשותם תחלה ,והופך עליהם את הדרך – ועל ידי זה
והחשבון כך הוא :נח ואשתו ,ושלשת בניו ושלש נשותיהם – הרי שמונה ,ושמונה אינם "ובית צדיקים יעמד" .וק"ל.
מצילים .אבל כל זמן שהיה מתושלח חי ,היה משלימם לתשעה ,ובצירוף צדיקו של עולם
הרי הם עשרה – והוא השיעור המציל .ואין לתמוה ,היאך מועיל צדיק אחד במקום שאין והנה גם בדור המבול מצינו שנתהפכה עליהם מדת הדין ,ופגעה בנפשות תחלה – ומהאי
טעמא גופא ,שלא יהא נח מפסיד על ידם .וזה שאמר המדרש" :הפוך רשעים ואינם" – זה
שמונה מועילים – שאין מתושלח מציל מכח עצמו ,אלא שהוא המשלים את המנין .ובזה
דור המבול; "ובית צדיקים יעמד" – אלו נח ובניו ,כמו שאמרנו לעיל .ודו"ק.
נחלק דורו מסדום :כאן היו תשעה ונצטרפה השכינה לעשרה ,ואילו בסדום לא מצא
אברהם תשעה כלל ,וזהו "כבר ביקש ולא מצא". [לא נתבאר בדבריו למה יהא נח מפסיד על ידם ,אילולי שנתהפכה עליהם מדת הדין .ויש
להוסיף מ"ש בספר דרושים ולקחי מוסר :הצדיק נתפס בעון הדור מצד הרחמים ,ולא
ומשמת מתושלח נשתיירו שמונה בלבד ,שאף בצירוף אינם אלא תשעה ,ונחתם הדין – ואז
משורת הדין; ודור המבול ,שהפכו רחמים לדין – נאבדו הם ,והצדיק קיים .נמצא שהצלת
התחיל הקדוש ברוך הוא להתאבל על עולמו שבעה ימים.
נח היתה תלויה בכך שנדונו הרשעים במדת הדין].
ואף דברי הגמרא ,ששינה עליהם מעשה בראשית ,אינם חולקים על המדרש ,אלא הא
בהא תליא .דהא בפרק חלק (סנהדרין צא ע"ב) שאל אנטונינוס את רבי :מפני מה חמה כת"י ירושלים מספר – 10998המאמר אינו בספר חנוכת התורה
ַׁמִיִ ם
יוצאת במזרח ושוקעת במערב? אמר לו :כדי ליתן שלום לקונה ,שנאמר "ּוְצְ ָָבא ַַהָּׁש ַ
ַּתֲּחִוִ ים" (נחמיה ט ,ו).
ְלְ ָך ִִמ ְׁׁש ֲ מאא"ז הג"ר ברוך כהנא רפאפורט זצ"ל אב"ד
וכתב מהרש"א (ח"א שם) ,דמה ששאל מפני מה חמה יוצאת במזרח – הא אילו היה איפכא,
גם כן היה קשה עליו .ותירץ ,משום דשבעה כוכבי לכת שאנו רואין מהלכין ממזרח למערב,
פיורדא – זקינו של הברוך טעם
ובאמת עיקר מהלכם האמיתי הוא ממערב למזרח ,כמו שכתבו התוכנים; ושאל אנטונינוס
מפני מה חמה יוצאת במזרח ושוקעת במערב ,היפך מהלכה האמיתי .והשיב ,דלכך מהלך
למ ה נא מר בצי ווי " אשר לא טהורה " ובמעשה " אשר איננה
גלגל היומם למערב – כדי ליתן שלום לשכינה שבמערב ,עד כאן לשונו. טה ורה "
והנה קיימא לן דאבל אסור בשאילת שלום (מו"ק טו ע"א; שו"ע יו"ד סי' שפה ס"א) .לכך בגמרא דפסחים (ג ע"א) :אמר רבי יהושע בן לוי ,לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו,
כל אותם שבעה ימים שהיה הקדוש ברוך הוא מתאבל על עולמו ,לא רצה שתהא החמה "ִמן ַַהְּב ֵֵּה ָָמה
שהרי עקם הכתוב שמונה אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו ,שנאמר ִ
הולכת למערב ליתן שלום ,אלא הלכה בהילוכה האמיתי ,ממערב למזרח – והיינו ששינה ּוִמן ַַהְּב ֵֵּה ָָמה ֲֲאֶׁשׁר ֵֵאיֶנֶ ָּנּ ה ְטְֹה ָָֹרה" (בראשית ז ,ח) ,עכ"ל.
הֹוָרה ִ
ַַה ְּּט ָ
עליהם מעשה בראשית .ודוק. "ּוִמן
והקשה החזקוני ,אמאי מייתי הגמרא מן המעשה ולא מן הציווי ,דכתיב נמי שם ִ
ַַהְּב ֵֵּה ָָמה ֲֲאֶׁשׁר ֹלא ְטְֹה ָָֹרה ִִהוא" (בראשית ז ,ב).
מאא"ז הגה"ק ר' דוד הלברשטאם זצ"ל אב"ד ויש לתרץ ,דצריכין להבין באמת :אמאי כתיב בציווי תיבת "לא" ,ובעשיה תיבת "איננה"?
ויש לומר ,דרש"י פירש (שם) "מן הבהמה הטהורה" – העתידה להיות טהורה לישראל,
קשאנוב – בן הגה"ק מצאנז למדנו שלמד נח תורה[ .ומשמע מדבריו ,דבזמן נח עדיין לא נקבעו כטמאים ].ומקשין
העולם ,מנא ליה לרש"י זאת? דילמא אף לנח נצטוותה פרשת טומאה וטהרה.
"יצ וא ו שוב " – למה חש ד הע ורב א ת נח על ב ת ז וג ו
ויש לומר ,דקושיא חדא מתרצת לחברתה .דאיתא במשנה (סוטה כז ע"ב) :בו ביום דרש רבי
ֵּיֵּצא ָיָ צֹוא ָוָ ׁשֹוב ַַעד ְיְֹבֶֹׁשׁת ַַהַּמִּיִ ם ֵֵמ ַַעל ָָה ָָא ֶֶרץ" (בראשית ח ,ז).
"ַוַ ְיְַׁשַּׁלּח ֶֶאת ָָהֹע ֵֵֹרב ַוַ ֵ "ֵהן ִיִ ְקְְטְֵלֵ ִנִ י
יהושע בן הורקנוס ,לא עבד איוב את הקדוש ברוך הוא אלא מאהבה ,שנאמר ֵ
לֹו ֲֲאַיַ ֵֵחל" (איוב יג ,טו) .ופריך (שם לא ע"א) :ונחזי האי "לא" היאך כתיב ,בוי"ו או באל"ף?
ופירש רש"י" :יצוא ושוב" – הולך ומקיף סביבות התיבה ולא הלך בשליחותו ,שהיה חושדו
ומסקינן :משמע הכי ומשמע הכי ,עכ"ל.
על בת זוגו.
ובזה יובן ,דהקדוש ברוך הוא ציוה בכיוון לנח בתיבת "לא טהורה" – קרי וכתיב ,דלהוי
ומקשים :היאך עלה על דעת העורב לחושדו בזה .וכי לא היה בידו של נח לשלוח החוצה
משמע הכי ומשמע הכי" :לֹו טהורה" ,ועתידה להיות "ֹלא טהורה" .ואם כן מיושבים נמי
אחד מן החיות והעופות ,היפים והטובים ממנו?
דברי רש"י ,דמוכח שלמד נח תורה וידע דעתידה להיות טמאה.
ויש לתרץ על פי מה שאמרו חז"ל (עבודה זרה טו ע"א) ,שלכך לא נחשדו עכו"ם על הרביעה
אמנם בעשיה לא הוצרכה התורה לכפול חידוש זה ,דלו לא נאסרה – דכבר אשמועינן
בבהמות שלהם – משום שמתעקרות על ידי כך ,עיין שם.
בציווי.
ואם כן ,ודאי בשביל קיום המין לא היה נח נחשד בשאר הבעלי חיים שבתיבה .שהלא משום
ובזה מתורצת נמי קושיית החזקוני הנזכרת .דמן הציווי לא מוכח דאל יוציא אדם דבר
כך ציוה ה' שיביא לכל הפחות שנים מכל מין ,כדי שיתקיים המין על פני הארץ; ובודאי לא
מגונה מפיו ,ממה שעקם וכתב "לא טהורה" – דזה אינו ,דאי הוה כתיב "טמאה" הוה משמע
היה נח עושה את הנקבה עקרה ,ומבטל את המין.
דאף לנח היתה טמאה ,ולכך כתיב "לא" כנזכר לעיל .אבל מן העשיה ,דכתיב "אשר איננה",
מה שאין כן העורב ,ששימש בתיבה (סנהדרין קח ע"ב) ,וכבר נתעברה הנקבה – שוב אין כאן מדייק ריב"ל שפיר – דהוה ליה לכתוב "טמאה" .ודוק.
חשש עקרות ,ושפיר יש לחושדו .ודפח"ח.
מאמר אברהם – להג"ר אברהם בן הג"ר אשר וואליר שטיין – נדפס ב'פיורדא' שנת תקי"ז
דבש וחלב – להג"ר מנחם מאנדל קרענגיל – נדפס ב'קראקא' שנת תרע"א
המשך בעמוד ו
חנ תשרפ ה דרושים קדמונים
המשך מעמוד ה
איתא בילקוט (רמז סב) שהמגדל בנו אותו גבוה כ"ז מילין ומעלות היה לו וכו'.
והא גופא טעמא בעי ,למה בנו דור הפלגה המגדל כ"ז מילין דוקא ,לא פחות ולא יותר. מאא"ז הג"ר ברוך כהנא רפאפורט זצ"ל אב"ד
ויש לומר ,דאיתא במפרשים (עי' ילקוט ראובני ערך מטטרון בשם הציוני) ,דור הפלגה עבדו פיורדא – זקינו של הברוך טעם
למטטרון ,והוא עומד על משמרתו ופקודתו לסבב גלגל החוזר ,דהוא גלגל התשיעי[ .בגנת
אגוז להגר"י גיקאטיליה (חלק שני) :גלגל במילוי "גימל למד גימל למד" מספרו מטטרון] למ ה ל א נמ נתה שבית ת הגוי ב כל ל שבע מ צ וו ת
והנה עפ"י החשבון ,היקף של גלגל החוזר הוא נ"ד אלפים שנה. בגמרא סנהדרין (נח ע"ב) :אמר ריש לקיש ,כותי ששבת חייב מיתה ,שנאמר "ְוְ יֹום ָוָ ַלַ ְיְָלָ ה ֹלא
ִיִ ְׁׁשֹּבּתּו" (בראשית ח ,כב) ,ואזהרתן זו היא מיתתן .אמר רבינא :ואפילו בשני בשבת .ופריך:
הא כיצד .דהנה כתב הרמב"ם (הל' יסודי התורה פ"ג ה"א) שיש ט' גלגלים ,והם שחז"ל מכנים וליחשבה גבי שבע מצוות! ומשני :קום ועשה לא קא חשיב ,עכ"ל.
רקיעים .וידוע שמן הארץ ועד הרקיע מהלך ת"ק שנה ,ועוביו של רקיע מהלך ת"ק שנה,
וכן בין כל רקיע ורקיע (חגיגה יג ע"א) .נמצא מן הארץ ועד סוף גלגל הט' – ט' רקיעים וט' ומקשין העולם ,היאך תלויה קושיא זו במאמר רבינא – לפרוך בלאו הכי על ריש לקיש.
אוירים – מהלך ט' אלפים שנה .וכשם שיש רקיעים ואוירים מעל הארץ ,כך יש מתחת ויש לומר ,דבלאו הכי לא פריך ,על פי הא דאיתא שם (נט ע"א) :אמר רבי יוחנן ,כותי שעוסק
לארץ ,ונמצא רחבו של גלגל החוזר י"ח אלף שנה .וכיון שהעולם עגול ככדור ,וקיימא לן בתורה חייב מיתה .ופריך :וליחשבה גבי שבע מצוות! ומשני :הא דרבי יוחנן מנא ליה –
כל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו ג' טפחים ,נמצא היקפו של גלגל החוזר נ"ד אלפים שנה. מֹוָר ָׁׁשה" (דברים לג ,ד) ,לנו מורשה ולא להם.
"ּתֹוָרה ִִצָּוּ ה ָלָ נּו ֹמֶֹׁשׁ ה ָ
דכתיב ָ
ואיתא ביפה תואר (שמות רבה טו ,ח) ,מה שאמר אברהם להקב"ה :אם אין אתה נותן לי ואיפליגו אמוראי עלה בפרק ג' דפסחים (מט ע"ב) ,אי קרינן "מורשה" לשון ירושה או
בית המקדש שהוא ת"ק אמה על ת"ק אמה ,אין אתה נותן לי כלום .וכי מה יתרון לו בת"ק "מאורסה" .למאן דאמר "מורשה לנו" – אם כן הוי גזל לדידהו ,וגזל כבר חשיב להו בשבע
אמה זו דוקא? ומפרש ,משום שאותן ת"ק אמות הוא כנגד ת"ק שנה שבין הארץ לרקיע. מצוות .ולמאן דאמר "מאורסה" – הוה ליה כנערה המאורסה ,ובסקילה; ופירש רש"י דבכלל
הרי שכל אמה כנגד שנה. גילוי עריות הוא ,וכבר קא חשיב לה בשבע מצוות.
מעתה צא וחשוב ,כ"ז מילין – והמיל אלפים אמה – הם נ"ד אלפים אמה .ולמ"ש ,עבדו דור הרי דתורה ומצוות הוו להו לדידהו או כגזל או כנערה המאורסה .ואם כן אין מקום
הפלגה למטטרון ,דהוא המנהיג של גלגל החוזר שהיקפו עולה נ"ד אלפים שנה ,כן עשו ג"כ לקושיית הגמרא נמי אשבת ,דהכי קפיד התורה עלייהו באמרה "לא ישבותו" מהאי טעמא.
המגדל גבוה נ"ד אלף אמה ,כנגד נ"ד אלף שנה .ודו"ק היטב ודפח"ח.
[רצונו לומר ,דמהאי טעמא גופיה – או משום גזל או משום גילוי עריות – נאסרה שבת לבני
הו ספת ח תנ ו הג"ר ש למה מפינטש וב ,ז ק ינ ו של ה ג ה " ק בע ל נח .ואולי כוונתו שאף השבת נתייחדה לישראל בשני הפנים :צד הגזל – "מתנה טובה יש
תפא רת שלמה ,בספ ר ו י קהל שלמה (ל יו ורנ ו תקמ "ו, לי בבית גנזי ושבת שמה ,ואני מבקש ליתנה לישראל" (שבת י ע"ב) ,והנוטלה גוזלה .וצד
המאורסה – "אמרה שבת לפני הקדוש ברוך הוא :לכולן יש בן זוג ולי אין בן זוג; אמר לה:
פ רשת ויצא): כנסת ישראל היא בן זוגך" (בראשית רבה יא ,ח) ,והוא ממש כנערה המאורסה שבסוגיא.
ֶׁשָׁהְיְ ָָתה ְּבֹּא ֶֶֹרְך ֲֲח ֵֵמׁש ֵֵמאֹות,
ועפ"ז אפשר לפרש מה שיסד הפייטן ביום שני דסוכותֶֹּ " :גֶּרן ָ ובזה מתורצת הקושיא :אם כן ,כל מצוה שמקיימין בני נח יתחייבו עליה – דזה אינו ,דשאר
ְלְֵפי ַַאּמֹות".
ְקְצּוָבה ַַעל ְׁׁשֹלֶׁשׁת ַַא ֵ ָ ְנְֶטה ַַקו ְׁׁשֹלֶׁשׁת ֲֲאָלָ ִִפים ַַאּמֹות,
ְרְָח ָָבה ַַעל ֲֲח ֵֵמׁש ֵֵמאֹותּ ,דֹוד ִיִ ֶ
ָ המצוות לא נתייחדו לישראל בתורת מתנה ובת זוג ,ואין בהן לא משום גזל ולא משום
כל הנוגע בו יתמה ,למה יהא קוצב הקב"ה בית המקדש לעתיד מדה בחבל כזה דוקא. אירוסין; מה שאין כן שבת ,שהיא עצמה נקראת מתנה לישראל ובת זוגם ,וכן עסק התורה,
הלא דבר הוא. שנקראת "מורשה" – ולכך דוקא בהם נאסרו].
ולדברי היפה תואר אותן ת"ק אמות של בית המקדש הוא כנגד ת"ק שנים שבין שמים אמנם השתא דאמר רבינא בפירוש "ואפילו בשני בשבת" – דזה אינו בכלל תורתנו ,ואם כן
לארץ. אינו בכלל גזל ואינו בכלל גילוי עריות – פריך שפיר "וליחשבה" .ודוק.
ואיתא בשוחר טוב (מזמור קמח)" :הללו את ה' מן השמים" (תהלים קמח ,א) ,מכאן שאינו
מאמר אברהם הנ"ל – וכעין זה כתב בספר עיר דמשק אליעזר ,להג"ר אליעזר ב"ר מנשה –
אלא שלשה שמים.
נדפס ב'זאלקווא' שנת תקכ"ד
ואיתא בחגיגה (יב ע"ב) :ז' רקיעים – וילון אינו משמש כלום וכו' ,זבול שבו בית המקדש של
מעלה וכו' .והנה לדעת הש"ט דיש רק ג' רקיעים ,א"כ בית המקדש של מעלה מסתמא
קבוע ברקיע ג'. מאא"ז הג"ר יחזקאל שרגא פייבל תאומים
והנה לעתיד יקים הקב"ה בית המקדש של מעלה ,מקדש ה' אשר כוננו ידיו ,למטה בארץ זצ"ל אב"ד פרעמישלא – זקינו של הברוך
(רש"י ראש השנה ל ע"א ,וסוכה מא ע"א). טעם
מעתה צא וחשוב ,מהארץ עד בית המקדש של מעלה הוא ג' אלפים שנה ,דהיינו ג' רקיעים
וג' אוירים .לכן יהי' מקדש דלעתיד ג' אלפים על ג' אלפים ,כל אמה כנגד שנה .ודו"ק. למה ב נו דור הפלגה המגד ל כ " ז מי ל ין
ּוִמְגְָּדּל (בראשית יא ,ד).
ָָה ָָבה ִנִ ְבְֶנֶ ה ָּלּנּו ִִעיר ִ
מעלת וחובת לחדש חידושי תורה ולכתבם
מל וקט מספר ים ומסופר ים וממל ק טי ם
ובזה יש לפרש הכתוב" :ויברך אלקים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את כתב הגה"ק רבי הלל מקאלאמיא (שירי משכיל – כלל ג פרט ג):
הארץ .ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים" (בראשית ט ,א–ב). אמרו חז"ל (בראשית רבה פס"ה ס"כ)" :הקול קול יעקב והידים ידי עשו" – בזמן שקולו של
דהנה על הכתוב "כי לא דבר רק הוא מכם" (דברים לב ,מז) פירש רש"י" :ואם ריק הוא יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ,אין הידים ידי עשו.
– מכם הוא ,שאין אתם יגעים בה" ,שהרי ר' יוחנן אמר שלש מאות הלכות פסוקות על
ויש לבאר ,ד"מצפצף בקול" היינו לימוד בעומק העיון ,בבחינת "הפוך בה והפוך בה"
"מהיטבאל בת מטרד".
(אבות פ"ה מכ"ב) .דבר ידוע הוא ,שכשלומדים יחד בעיון ובפלפול לברר וללבן ההלכה על
וזהו "פרו ורבו" – לחדש חידושי תורה ,שהציצין והפרחים שאנו מחדשים הן המה בוריה ,כל אחד צועק לנצח את חבירו ,שדומה לו שחבירו טועה והאמת אתו ,כמאמרם
תולדותיה של תורה" .ומלאו את הארץ" – "ארץ" היא התורה ,כתרגום יונתן על "גבור ז"ל על "אויבים בשער" (קידושין ל ע"ב) .ובשעה שאורייתא מרתחא בהו ,צועקים בקול
בארץ יהיה זרעו" (תהלים קיב ,ב)" .ומלאו" הוא היפך "ריק הוא" :שתייגעו עצמכם להשיג כדרך אנשי מלחמה ,קול ענות גבורה" :דידן נצח" .מה שאין כן כשכל לימודם אינו אלא
ולהבין ,ולדרוש על כל תיבה ועל כל אות ועל כל קוץ טעמי תורה .ועל ידי שתלמדו בבחינת "לגמור" ,ואינם מעמיקים לחדש חידושי תורה ,אין ביניהם לא משא ומתן ולא
בעיון ותולידו חידושי תורה" ,ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ" – הן הן המזיקים מלחמה וניצוח ,ולימודם בקול נמוך.
וכחות הטומאה ,הנכנעים מפני לימוד העיון.
ומלימוד העיון ומחידוש חידושי תורה נמשכת לאדם אהבה גדולה ועזה לתורה ,וממנה
ועל פי זה יש לפרש גם הכתוב" :ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה ,ויקרא שמה רחבות, זוכה ליראה טהורה ,להיות דבוק בקיום כל תרי"ג מצוות ולקיימן מאהבה .כי רק לימוד
ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ" (בראשית כו ,כב)" .ופרינו בארץ" – כעין "פרו העיון הוא החיות והלב המחזק כל קיום התורה ,ומי שלא טעם מעולם שמחת חידושי
ורבו" הנ"ל ,שאנו לומדים בתורה בעיון ומחדשים בה חידושים; ועל ידי זה נכנעת דעת תורה ונעימותם ,לא נתלהב בלבבו אש אהבת ה' ותורתו .ולימוד זה הוא המאיר את דעת
הקליפה ,ו"כי עתה הרחיב ה' לנו" – שלא יהיה עוד עלינו לא עשק ולא שטנה. הקדושה ומכניע את דעת הקליפה ,היא עמלק וכל כת דיליה .ומעתה מובן שיש בכחו
שלא יהיו ידי עשו שולטות.
לקבלת הגליון והארות והערותarichimishemirim@gmail.com : מכון לכתיבת דברי תורה ודרשות של הרבנים שליט"א יצא לאור ע"י מכון ערוכים ושמורים
חנ תשרפ ו דרושים קדמונים
