שלח לחמך · Shlaach Laachmecha — נח (2026-10-12)

פרשת נח
©
כל הזכויות שמורות
יוצא לאור
ע"י מחלקת 'הוצאה לאור'
בית הכנסת המרכזי
בית מנחם חב״ד -ליובאוויטש
'מארינה רושצ׳ה' ,מוסקבה רוסיא
HI
עימוד ועיצוב:
MTM
מחלקת הגרפיקה
של סוכנות החדשות היהודיות במוסקבה
מבשר טוב מוסקבה
ג +++לחמך פרשת נח ש+++לח
“יהיו מזונותי מרורין כזית בידו של הקב"ה"
ויתר מזאת תמוה ,שרש"י בפירושו זה הוספת 'מדרש אגדה' על חזרת היונה
שילב שתי מימרות מדברי חז"ל לנח עם עלה זית בפיה
שסותרות זו לזו (כמבואר בפי' הרא"ם על
לאחר שנח שילח את היונה לראות האם
רש"י) ,כי במדרש רבה (פל"ג ,ט) איתא:
קלו מי המבול מעל האדמה ,נאמר
"אילו מגן עדן הביאה אותו ,לא היה לה
"וַ ָּתבֹא ֵאלָ יו ַה ּיוֹ נָ ה לְ ֵעת ֶע ֶרב וְ ִה ֵנּה ֲעלֵ ה
להביא אלא דבר מעולה . .אלא רמז
יה וַ ֵ ּי ַדע נ ַֹח ִּכי ַקלּ ּו ַה ַּמיִ ם
זַ יִ ת ָט ָרף ְ ּב ִפ ָ
רמזה לו ,אמרה לו :נח ,מר מזה מתחת
ֵמ ַעל ָה ָא ֶרץ" (ח ,יא) ,ופירש רש"י :טרף
ידו של הקב"ה ,ולא מתוק מתחת ידך".
– חטף; ומדרש אגדה ,לשון מזון ,ודרשו
אך בגמרא (עירובין יח ,ב .סנהדרין קח,
'בפיה' לשון מאמר ,אמרה יהיו מזונותי
ב) איתא שאמרה זאת לפני הקב"ה ולא
מרורין כזית בידו של הקב"ה ולא מתוקין
לנח" :אמ
כדבש בידי בשר ודם.
רה יונה לפני הקב"ה ,ריבונו של עולם יהו
והנה ענינו של הפירוש הראשון בדרך
מזונותי מרין כזית ומסורין בידך ואל
פשוטו של מקרא נתבאר היטב
יהו מתוקין כדבש ומסורין ביד בשר ודם".
בלקו"ש (שיחה ג לפרשת נח) ,שהיונה
וביארו מפרשי רש"י שלפי דברי המדרש
חטפה את עלה הזית בכוח מן העץ ולא
מובן שרק רמזה לנח כי אין ביכולתה
רק מצאה אותו על פני המים ,וכך ידע
לדבר ,אך לפי דברי הגמ' שהיה זה כלפי
נח שהמים קלו מן הארץ שכן עצי הזית
הקב"ה – מובן שאמרה לפניו ,כי לגבי
(שהם חזקים במיוחד ונותרו גם בעת
יודע מחשבות מחשבתה היא אמירתה
המבול) התחילו להצמיח עלים חדשים.
(ועי' יפ"ת ובבאר שבע עמ"ס סנהדרין
אך צריך להבין מפני מה לא הסתפק רש"י
קח ,ב ד"ה אמר).
בפירוש זה בדרך הפשט והוצרך להביא
והנה רש"י פירש כוונת הכתוב 'בפיה' פירוש נוסף מ'מדרש אגדה' שלכאורה
שהיונה אמרה (כדברי הש"ס) ,אך הוא רחוק מדרך הפשט ,1ואם כן בהכרח
לאידך סגנון פירושו מורה שלא הייתה שהביאו כדי ליישב קושי מהותי שאינו
אמירה זו כלפי הקב"ה אלא אודות מיושב בפירוש הראשון.
ועיין 'כללי רש"י' (מהדורת תשע"ח) ע' 124ועוד שהגדרת 'מדרש אגדה' בלשון רש"י מורה על ענין רחוק ביותר 1
מפשוטו של מקרא (אמנם לאידך עי' לקו"ש ח"ה ע' 42ואילך ,ואכ"מ).
+++לחמך פרשת נח ש+++לח ד
הדעת מובן חומר העניין של כפיות טובה, הקב"ה ,דהיינו אמירה לנח( 2כדברי
כמו שפירש רש"י (לעיל ג ,יב) "אשר המדרש) .וצריך ביאור מדוע הוזקק
נתתה עמדי – כאן כפר בטובה". לפרש שהיונה באה ללמד את נח (ואת
בריות העולם) ולא שאמרה כן לה' ,על
שליחות לבעל חי – בדרך הפשט אף שפירוש זה דחוק בלשון הכתוב שהוא
לשון אמירה ממש.3
בכדי לעמוד על סודו של רש"י הבה
ניתנה ראש ונתבונן בפירושו בסמוך
האם יש כפיות טובה במעשה
על מטרת שליחות היונה אל מחוץ היונה?
לתיבה .כי הנה לעיל על הפסוק "וַ יְ ׁ ַש ַּלח
עוד יש לעורר בתוכן הפירוש שלכאורה
ֶאת ַה ּיוֹ נָ ה ֵמ ִא ּתוֹ לִ ְראוֹ ת ֲה ַקלּ ּו ַה ַּמיִ ם ֵמ ַעל הוא תמוה ביותר:
ּ ְפנֵ י ָה ֲא ָד ָמה" (ח ,ח) ,פירש רש"י "אין זה
לאחר 'שנה תמימה' שבה אכלה היונה
לשון שליחות ,אלא לשון שילוח .שילחה
מפתו ולחמו של נח בהיותה בתיבה,
ללכת לדרכה ,ובזו יראה אם קלו המים,
אשר כידוע נח טרח רבות לפרנסת בעלי
שאם תמצא מנוח לא תשוב אליו" .בפעם החיים שבתיבה ,כפי שפירש רש"י לעיל
הראשונה שיצאה היונה ,לא מצאה מנוח (ז ,כג) ש"היה גונח וכוהה דם מטורח
לכף רגלה ולכן חזרה לתיבה; לאחר הבהמות והחיות ,ויש אומרים שאיחר
שבוע יצאה היונה ושבה עם עלה של מזונות לארי והכישו" .אחר כל הדברים
זית ,אף שנח לא ביקש ממנה לעשות שום האלה ,היאך יתכן שמיד בצאתה מן
שליחות ולהביא לו דבר מה; ורק לאחר התיבה ,הנה הדבר הראשון שעשתה הוא
שבוע נוסף כאשר שלח את היונה "וְ לֹא לכפור בטובתו של נח ולהודיעו שקצה
יָ ְס ָפה ׁשוּב ֵאלָ יו עוֹ ד" ,אז התקיים רצונו נפשה בטובתו?!
של נח בשליחתה – שתמצא מנוח ולא דבר זה קשה בייחוד בדרך פשוטו של
תשוב. מקרא ,כאשר כבר מפרשת חטא עץ
ולהעיר שבמדרש אגדה (בובר) שלפנינו עה"פ ,הנוסח הוא שאמרה יונה לפני הקב"ה כו' ,כנוסח הגמ' .אך רש"י 2
להדיא שינה נוסח המדרש ,ומזה מוכח שמפרש שלא אמרה כן (רק) לפני הקב"ה אלא גם לפני נח ושאר העולם.
ובודאי אין מקום לומר (ובפרט בדרך הפשט) שהיונה אכן דיברה בפה ,שהרי הוא דבר מופלא ביותר והיה הכתוב 3
צריך לפרשו ולא להסתפק ברמז שבתיבת 'בפיה' ,כעין שנאמר “ויפתח ה' את פי האתון" (ואכן היה נס גדול ועצום,
כפי שהודיעונו חז"ל שהוזקק הקב"ה לברוא את פי האתון בעת ראשית הבריאה ,בערב שבת בין השמשות – אבות
פ"ה מ"ו); וכן בפ' בראשית נאמר “והנחש היה ערום מכל . .ויאמר" (כמבואר בלקו"ש חלק י שיחה ב לפרשת
בראשית ,שהקב"ה הטביע בו טבע זה בברייתו ולכן היה ערום מכל ,שהיה בו יכולת הדיבור שאינה באף בעל חי עד
שנתקלל) .ועל כן יש לפרש כוונת רש"י ,דכיון שלפירוש זה 'טרף' הוא לשון מזון ,והמזון ניטל בפיה ,הרי שנטילת
מזון זה של עלה זית מר דוקא בפיה הייתה כעין אמירה וגילוי דעת שמוטב שיהיו מזונותיה מרורין וכו' (וכן פי' בכלי
יקר) .אמנם עדיין לא נתרווחה שמעתתא וצריך להבין מפני מה הוזקק רש"י לפרש כן ולבוא לידי דוחק ,כמשי"ת
בפנים.
ה +++לחמך פרשת נח ש+++לח
ההבדל בין שליחות העורב לשילוח ודקדקו המפרשים בזה שלא הייתה זו
היונה שליחות ליונה אלא רק שילוח מן
והנה בדרך הפשט נראה לומר שהעורב התיבה ,וביארו שאין שליחות שייכת לבעל
יצא בשליחות נח ולא גורש ,כמ"ש חי שאינו בר שכל ואינו מכיר בשליחותו
הרד"ק שאילו היה שב ובשר נבלות בפיו, (עי' רא"ם ,מנח"י ועוד) .והטעם שהוצרך
היה נח יודע שקלו המים – אלא שהעורב רש"י לפרש זאת כאן ולא פירש זאת קודם
לא הלך כלל לקיים השליחות והיה יוצא לגבי שליחות העורב ,משום שבשילוח
יצוא ושוב סביב התיבה .אך לעומת זאת העורב לא נאמר כלל שהיה זה "לראות
היונה לא יצאה בשליחות נח אלא נשלחה הקלו המים" ,ומובן מאליו שהעורב לא
לדרכה ,אך יחד עם זאת דוקא היא חזרה יצא בשליחות נח אלא גורש מן התיבה
אל התיבה שוב ושוב ,ואף הביאה עלה (כמבואר בארוכה באוה"ח ,ועי' קיצור
זית בפיה. מזרחי שפירש כן בדברי רש"י); אך
וזהו הקושי הקיים בפירוש הראשון של בשליחת היונה שהייתה בכדי לדעת אם
רש"י "טרף – חטף" ,שאף שהוא קלו המים ,היה מקום לחשוב שמילאה
מתאים ממש לפשוטו של כתוב זה ,מכל שליחות נח ממש.
מקום אינו מתיישב עם כללות מהלך
אך לכאורה ביאור זה בדברי רש"י קשה
הכתובים ,שכן נח לא שלח את היונה כדי
להולמו ,כי כל מהלך פירושי רש"י
שתביא לו סימנים לכך שהמים קלו ,אלא
מורה שבדרך הפשט כן שייכת שליחות
שלח אותה לדרכה ולא היה מוטל עליה
גם לעופות אלו שאינן ברי דעת ,שהרי
להוכיח לו שחטפה עלה רענן שצמח
אחרי המבול .ולכן הוצרך רש"י להביא כל סגנון לשונו ופירושו בשליחות העורב
מדרש אגדה לבאר שעלה זה בפיה לא מורה על כך ,שכתב שהעורב "לא הלך
היה בתורת שליחות להראות לנח שקלו בשליחותו" ,היינו שהיה בר שליחות,
המים ,אלא רצתה להביע בפניו ענין אחר ויתרה מזו הביא מדרש אגדה שהעורבים
לגמרי על מעלת המזונות מידי הקב"ה, מילאו שליחות ממש" :מוכן היה העורב
אף שבפועל עי"ז ידע נח ש"קלו המים לשליחות אחרת בעצירת גשמים בימי
מעל הארץ". אליהו ,שנאמר והעורבים מביאים לו לחם
ובשר" (לעיל ח ,ז) .וכן כל פירוש רש"י דנן
המסר המיוחד שבהבאת עלה זית על דברי היונה שמוטב מזונות מרים ביד
ומעתה יש להבין מפני מה הביאה היונה הקב"ה ,הרי מורה שהביעה תוכן עמוק,
דוקא עלה זית ,והלא לפי פירוש זה ואם כן בודאי גם יכולה הייתה לעשות
שרצתה להראות לנח שמוטב לה מזונות שליחות נח.
+++לחמך פרשת נח ש+++לח ו
הקב"ה נראים מרים מתחילתן – התכלית מרים מידי הקב"ה עצמו ,הייתה יכולה
היא להמתיק אותם ע"י העבודה; ואילו להביא שאר עלים של עצים מרים?4
כאשר מקבלים מזונות מתוקנים מבשר
ויש לומר שדוקא מפרי הזית ניתן להבין
ודם ,הרי זהו נהמא דכסופא ולא מתקיימת
בבירור את תוכן מאמרה של היונה
בהם תכלית עבודת האדם בעולמו.
לנח ,כי הנה הזית הוא פרי מר רק מצד
ובעצם זה היה שורש חטאם של דורות טבע ברייתו ,אמנם הדרך לאכול ולהנות
שלפני המבול ,כדאי' בגמ' מן הזית היא על ידי זה שפועלים לבטל
(פסחים קיח ,א) על דורות הראשונים את מרירותו ולהפכו לפרי ראוי למאכל
"שברא הקב"ה בעולמו ולא נתן להם אדם ,כמו שמצינו במשנה שביעית (פ"ד
תורה וזן אותם בחסדו" ,ולא עסקו בתיקון מ"ט) על זיתים ש"פוצע ואוכל בשדה",
העולם בעבודתם ויגיעתם (ועי' לקוטי ופירש רע"ב "דרך הזיתים לפצען כדי
שיחות חט"ו שיחה ה לפ' נח) .ובזה יובן למתק מרירותן" ,וכן ארז"ל "הזית
מדוע שינה רש"י מלשון הגמ' ולא פירש כשכותשין אותו נותן שמנו" (שמות רבה
שהיונה אמרה זאת כלפי הקב"ה ,כי עיקר רפל"ו ,ועי' מנחות נג ,ב) ,עד שכל שבחו
הבאת עלה הזית היה ללמד דוקא את נח של הזית שהוא משבעה מינים שנשבחה
והיוצאים מן התיבה כיצד לנהוג ביישוב בהם ארץ ישראל – הוא דוקא על שם
העולם מכאן ולהבא. התיקון שעושים בו בני האדם להוציא
ממנו שמן.5
ללמוד ממעשי היונה
ובזה יובן שכוונת מאמר היונה לא הייתה
ראוי ללמוד מזה הוראה לחיינו ,הן בכללות
לכפור בטובתו וחסדו של נח
החיים והן בעבודת השליחות של כל
ולהראות המעלה במזונות מיד הקב"ה על
אחד ואחד:
מזונות בשר ודם מצד עצמם ,אלא להורות
לא כל העיתים שוות ,ולפעמים נראה על סדר העבודה הראוי לנבראים :הקב"ה
שהמזונות ביד הקב"ה הם מרורים עבור מסר עולמו לבריותיו בכדי שיתקנו אותו,
האדם ח"ו ,אבל כמשל הזית שפוצעים אותו "לעבדה ולשמרה" ,ועל כן אף שמזונות
והדיוק המבואר בלקו"ש הנ"ל בתחילת דברינו ,שרק בעץ זית ניתן להבחין שקלו המים ,משום שעציו חזקים ולא 4
כולם הושחתו במבול ,ועל כן יכלה להביא עלה רענן שצמח אחרי שקלו המים – אי"ז מועיל לפירוש הב' ברש"י,
משום שלפי פירוש זה לא הייתה לה שום שליחות להראות זאת לנח ,וממילא יכלה להראותו עלה מר משאר עצים
שהיה כבוש במים במשך המבול ,וגם ממנו ללמד מוסר.
עד"ז ביאר כ"ק אדמו"ר את פרטי הסיפור הידוע על חסיד שנכנס לאדמו"ר האמצעי והשיח צערו שבכל עת שחוזר 5
דא"ח ברבים מתעורר בו רגש גאוה ,ויענהו “א ציבעלע זאל פון דיר ווערן ,אבער חסידות וועסטו חזר'ן" (=תהפוך
אפילו לבצל ,ובלבד שתחזור חסידות) .וביאר הרבי שאע"פ שהבצל הוא חריף ואינו מתאים לטעם האדם ,אך
כאשר מוסיפים אותו למאכל פועל בו עריבות מיוחדת; כך גם כאשר חסיד חוזר דא"ח מבלי הבט על מה שנעשה
מזה למצבו הרוחני ,הרי אדרבה ענין זה עצמו נעשה דבר ערב ביותר (סיפורים והוראות ע' .)96
ז +++לחמך פרשת נח ש+++לח
לשוב – בכל זאת טרחה לחזור ולהראות לנח ונעשה מתוק ,כך גם על האדם מוטל להפוך
שקלו המים מעל הארץ ,ויתרה מזו שעיקר את המרירות למתיקות ,ועל ידי העבודה
חזרתה הייתה לחדש דבר שלא היה כלל לעשות לו ית' דירה בתחתונים ולהאיר את
לפני שילוחה; על אחת כמה וכמה שאנו החושך ,בודאי יזכה להמתיק כל המרירות
שזכינו למלאות שליחותו של כ"ק אדמו"ר
בחייו הפרטיים.
למלא רצון ה' בעולם ,עלינו לחזור לעיתים
תכופות אל המשלח ולבשר בשורות טובות וכן יש ללמוד ממעשי היונה לעבודת
מפעלנו ,ובעיקר להצמיח פירות מתוקים השליחות :מה היונה שלא יצאה כלל
לנחת רוח המשלח. בשליחות נח ,אלא רק נשלחה לצאת ולא
גיליון זה מוקדש
לחיזוק ההתקשרות
לרבי נשיא דורנו
HI
לזכות
מורנו הרב הראשי לרוסיא
הגאון רבי שלמה דובער פינחס לאזאר שליט״א
HI
לזכות
כלל שלוחי הרבי במדינות חבר העמים
HI
לעילוי נשמת
האיש היקר שהיה מסור ונאמן למלאכתו הקדושה
ר' צבי הירש ב"ר ישראל ע"ה גרז'וי
אשר שימש כעשרים שנה שמש בבית הכנסת המרכזי
ומסר שיעורי תורה במרכז החסד שערי צדק
