gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

א קוואל פון חיזוק · A Kvell Fin Chizuk — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: א קוואל פון חיזוק · A Kvell Fin Chizuk

שבוע: נח (2026-10-12)

א קוואל פון חיזוק · A Kvell Fin Chizuk — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בים‬ ‫בסיעתא דשמיא‬ ‫הר‬ ‫כות‬ ‫גליון פרדס התורה‬ ‫ב לז‬ ‫תנד‬ ‫נ‬ ‫פרשת נח תשפ"ז‬ ‫לשה"ק‬ ‫מעיין‬ ‫של חיזוק‬ ‫מאמר הפרשה • תפילה •‬ ‫הילולא דצדיקיא • טבריא של מעלה‬ ‫י"ל ע"י מערכת‬ ‫פרנס הגליון‬ ‫'פרדס התורה' לכתיבת‬ ‫נתנדב לז"נ‬ ‫ועריכת שיעורי מורינו‬ ‫הרה"ק רבינו יואל‬ ‫הרב שליט"א‬ ‫בן הרה"ק רבינו חנני' יו"ט‬ ‫ליפא זצוקללה"ה מסאטמאר‬ ‫•••‬ ‫ע"י הרוצה בעילום שמו הי"ו‬ ‫הגליון יצא לאור בהסכמת גדולי‬ ‫ולזכות ברכה והצלחה בכל ענינים‬ ‫ישראל בארץ הקודש‪ ,‬דייני העדה‬ ‫החרדית‪ ,‬וגדולי רבני ארה"ב‬ ‫(ההסכמות במילואם נמצא‬ ‫בספר 'טבריא של מעלה'‬ ‫שיצא לאור ע"י מורינו הרב שליט"א)‬ ‫•••‬ ‫די גליונות קען מען באקומען‬ ‫ביי די פאלגענדיגע לאקאלן‪:‬‬ ‫קרית יואל‬ ‫בארא פארק‬ ‫כתר דזשודעיקא‬ ‫ביהמ״ד שומרי שבת‬ ‫‪97 Acres Rd.‬‬ ‫‪5302 13 Ave.‬‬ ‫ביהמ״ד עדת יראים וויען‬ ‫לעיקוואד‬ ‫‪1350 50 St.‬‬ ‫כתר דזשודעיקא‬ ‫ביהמ״ד הדרת קודש‬ ‫‪12 America Ave.‬‬ ‫סוואליווע‬ ‫ביהמ״ד סאטמאר‬ ‫‪4801 15 Ave.‬‬ ‫‪405 Forest Ave.‬‬ ‫וויליאמסבורג‬ ‫ביהמ״ד צאנז‬ ‫בנין בראך למטה‬ ‫קלויזענבורג‬ ‫לאקער ‪#405‬‬ ‫‪25 Havens Ave.‬‬ ‫‪Bedford Cor. Park‬‬ ‫ביהמ״ד בעלזא‬ ‫כתר דזשודעיקא‬ ‫‪44 Grove Springs‬‬ ‫‪801 Bedford Ave.‬‬ ‫‪Ct.‬‬ ‫מאורות‬ ‫טאמס ריווער‬ ‫‪218 Wallabout St.‬‬ ‫ביהמ״ד קהל בני יששכר‬ ‫מאנסי‬ ‫‪1767 Whitesville Rd.‬‬ ‫ביהמ״ד זוועהיל‬ ‫פלטבוש‬ ‫‪101 W Maple Ave.‬‬ ‫‪MB VINEYARD‬‬ ‫שיינער'ס שול‬ ‫‪3012 AVE J‬‬ ‫‪18 Forshay Rd.‬‬ ‫•••‬ ‫©‬ ‫להצטרפות קבלת שיעורי מורינו‬ ‫הרב שליט"א והגליונות באימייל‪,‬‬ ‫ניתן לפנות‪:‬‬ ‫‪shiurimlishmo@gmail.com‬‬ ‫להצטרפות קבלת הגליונות לבד‬ ‫באימייל‪ ,‬ניתן לפנות‪:‬‬ ‫‪pardesgilyones@gmail.com‬‬ ‫פ ‪+‬רדס‬ ‫פרשת נח‬ ‫תשפ"ז‬ ‫שיעורי‬ ‫הרה''ג רבי יששכר יהודה‬ ‫ה ‪+‬ת ור‪+‬ה‬ ‫גליון ‪50‬‬ ‫בערקוי שליט''א‬ ‫אב''ד פרדס התורה‬ ‫מח"ס שו"ת יהודה מחוקקי‬ ‫זכות פטרון השנה נתנדב לעילוי נשמת‬ ‫אלטע פערל רויזא בת הרה"ח ר' חיים משה ע"ה‬ ‫נפטרה ו' ניסן תשפ"ו אחר קבלת יסורים באהבה ובאמונה ובטחון‪,‬‬ ‫לשה''ק‬ ‫והיתה למופת לזה לכל משפחתה ומכירי' • ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫מאמר הפרשה‬ ‫לילך בדרכי האבות הקדושים בתוך‬ ‫אינעם גליון‪:‬‬ ‫חיי היום יום‬ ‫‪ 3‬מאמר הפרשה‬ ‫מעשי למעשי אבותי"‪ ,‬שיהא‬ ‫"מתי יגיעו מעשי למעשי‬ ‫בידי לחבר מעשי למעשיהם‪.‬‬ ‫אבותי"‪ :‬ליגע בדרכיהם‬ ‫וזהו שאמר הקאצקער "ליגע"‬ ‫בקודש‬ ‫‪ 5‬תפילה‬ ‫– שיהיו המעשים יכולים‬ ‫להדבק זה בזה‪ ,‬שנזכה לחבר‬ ‫הנה ידוע לכל מה שאמר ה'תנא‬ ‫‪ 6‬הילולא דצדיקיא‬ ‫דרכינו עם דרכי האבות‬ ‫דבי אליהו' (פרק כה)‪" :‬חייב אדם‬ ‫והאמהות הקדושים‪.‬‬ ‫לומר מתי יגיעו מעשי למעשי‬ ‫‪ 8‬טבריא של מעלה‬ ‫והנה באנו לפרשת נח‪,‬‬ ‫אבותי‪ ,‬למעשי אברהם"‪.‬‬ ‫ובלומדנו חומש עם רש"י הנה‬ ‫וידוע מה שהקשה הרה"ק‬ ‫בסוף הסדרה כבר נולד אברהם‬ ‫מקאצק זי"ע‪ ,‬וכי איך שייך לאדם‬ ‫אבינו‪ .‬ובדרך כלל כשמגיעים‬ ‫פשוט שיהיה בעל דמיון לומר‬ ‫פירוש הדבר‪ ,‬שכל אחד בתוך‬ ‫לסוף הפרשה בערב שבת קודש‪,‬‬ ‫שיוכל להגיע למדרגת מעשי‬ ‫ביתו‪ ,‬כיון שהוא האב‪ ,‬יש לו תפקיד‬ ‫אין האדם שם אל לבו שכבר נולד‬ ‫האבות הקדושים?‬ ‫ומציאות מיוחדת‪ .‬בבואו לביתו‬ ‫אברהם‪ ,‬ובפרשת לך לך כבר‬ ‫אלא פירש הרה"ק מקאצק‬ ‫בליל שבת קודש‪ ,‬כשבניו ובנותיו‬ ‫עומדים אנו בעיצומו של עבודת‬ ‫דלשון "יגיעו" הוא מלשון נגיעה‬ ‫סובבים את שולחנו וממתינים‬ ‫אברהם אבינו ושרה אמנו‪.‬‬ ‫שהאב יפתח בזמר 'שלום עליכם'‬ ‫– שצריך המעשה של האדם ליגע‬ ‫ויקדש על היין‪ ,‬הרי כל הבית כולו‬ ‫ועתה‪ ,‬נתבונן נא בדרכי‬ ‫בדרכי האבות‪ .‬וביאר בזה ה'סבא‬ ‫מצפה להנהגת האב‪ .‬האב הוא‬ ‫הקדושים אבותינו ואמותינו‪ ,‬מה‬ ‫מקעלם' זי"ע‪ ,‬שמוטל עלינו לראות‬ ‫הרבי בביתו‪ ,‬הוא הראש ישיבה‬ ‫יש לנו ללמוד מהם לעבודתנו‪.‬‬ ‫שיהיו מעשינו הולכים על אותו‬ ‫בביתו‪ ,‬והוא הדיין בביתו‪ .‬ואם‬ ‫הדרך ועל אותו הנתיב שסללו לנו‬ ‫תתעורר שאלה להלכה בבית‪,‬‬ ‫כל יהודי צריך להיות "רבי"‬ ‫האבות הקדושים‪ .‬ונהי שאין האדם‬ ‫שואלים את פי האב‪.‬‬ ‫בתוך ביתו‬ ‫יכול לחיות בדמיונות שמעשיו הם‬ ‫ואמר על זה הרה"ק מאלכסנדר‪:‬‬ ‫הרה"ק ה'ישמח ישראל'‬ ‫ממש כמעשי אברהם יצחק ויעקב‪,‬‬ ‫צריך האדם לידע‪ ,‬שכשם שרבי‬ ‫מאלכסנדר זי"ע אמר פתגם בזה‬ ‫מכל מקום עכ"פ צריכים המעשים‬ ‫עם חסידיו‪ ,‬או ראש ישיבה עם‬ ‫הלשון‪:‬‬ ‫להיות על אותו הסגנון ועל אותו‬ ‫תלמידיו‪ ,‬או רב עם קהל עדתו יש‬ ‫"כל יהודי בתוך ביתו צריך‬ ‫הדרך‪.‬‬ ‫להם השפעה‪ ,‬כך יש לאדם השפעה‬ ‫להיות רבי קטן!"‬ ‫וזהו עומק הפשט "מתי יגיעו‬ ‫‪3‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫סביבו ורואה את כל העולם‪.‬‬ ‫בדרך של בדיעבד או מתוך כפייה‬ ‫עצומה ונוראה על בני ביתו‪ .‬ואף‬ ‫העולם אומר אחרת‪ ,‬והבריות‬ ‫ועצבון‪ ,‬אלא אדרבה‪ ,‬עשה זאת‬ ‫אם נדמה לאדם שאינו ראוי לכך‬ ‫מסתכלים עליו כעל אדם מיושן‬ ‫בגאון ובשמחה‪ ,‬ביופי ובגאוה‬ ‫או שאינו במדרגה רמה‪ ,‬הרי זהו‬ ‫ותמהים עליו‪" :‬למה אתה שומר‬ ‫דקדושה‪ .‬וכשבא נמרוד וחימם את‬ ‫המציאות והעובדא‪ ,‬וכך הוא‬ ‫עיניך כל כך? למה אתה חסיד‬ ‫כבשן האש ג' ימים כדי להשליך את‬ ‫ה'פסק'‪.‬‬ ‫ופרוש כל כך? למה אתה לומד‬ ‫אברהם‪ ,‬הנה מחמת עוצם החום‬ ‫בהתמדה שעות רבות קודם אור‬ ‫נשרפו כל האנשים עוד קודם‬ ‫"אחד היה אברהם"‪ :‬לעמוד‬ ‫היום? די לך בחצי שעה! מה לך‬ ‫שהשליכוהו‪.‬‬ ‫איתן כנגד כל העולם‬ ‫ללמוד שתי שעות או שלוש שעות‬ ‫עד שניגש אברהם אבינו אל‬ ‫הגדולים‬ ‫הדברים‬ ‫אחד‬ ‫בבוקר? ומה לך להכנס לבית‬ ‫נמרוד ואמר לו‪ :‬חבל שכל אנשיך‬ ‫המעכבים את האדם מלחנך את בני‬ ‫המדרש לכמה שעות בלילה? הלא‬ ‫נשרפים‪ ..‬אם רצונך שאכנס לכבשן‬ ‫ביתו שיהיה ביתו בית של תורה‪,‬‬ ‫בעל הבית אתה‪ ,‬ודי לך בשעה אחת‬ ‫האש – הנני נכנס בעצמי‪ .‬ונכנס‬ ‫בית של השראת השכינה‪ ,‬נקי‬ ‫בבוקר ושעה אחת בערב!"‪ .‬כנגד‬ ‫אברהם אבינו לתוך האש בגאון‪,‬‬ ‫מלשון הרע ורכילות‪ ,‬ומלא שמחה‬ ‫כל זה צריך האדם לידע ולהתחזק‬ ‫כשהוא הולך כנגד כל העולם כולו‬ ‫וחיות דקדושה – הוא מה שהאדם‬ ‫בדרכו של אברהם אבינו‪.‬‬ ‫וכנגד כל החולקים עליו‪.‬‬ ‫שם 'פקק' ומחסום על מחשבותיו‬ ‫שגור בפי העולם לומר‪" :‬היאך‬ ‫וביאר הרמב"ם בשמונה פרקים‪,‬‬ ‫ורגשותיו‪ .‬הוא אומר בלבו שאינו‬ ‫יכול האדם להיות ריין מחטא‬ ‫שאפילו יהיה האדם צדיק גמור‪,‬‬ ‫יכול‪ ,‬לפי שמסתכל על העולם‬ ‫לשון הרע ורכילות? הרי דורנו‬ ‫אם הוא מוקף רשעים יכול הדבר‬ ‫סביבו וסובר שכיון שהעולם נראה‬ ‫זה נשתנה‪ ,‬ובעוונותינו הרבים‬ ‫להשפיע עליו חלילה‪ ,‬ועל כן צריך‬ ‫כך‪ ,‬הרי הוא מוכרח להיות כמותם‪.‬‬ ‫נמצאים אנו ב'עידן אלקטרוני'‪,‬‬ ‫הוא לברוח למדבריות‪.‬‬ ‫אך עלינו לידע מה שלימדנו‬ ‫עולם המקושר לאלפי בני אדם‪,‬‬ ‫אברהם אבינו ע"ה‪.‬‬ ‫ועל כן אי אפשר להיות נשמר‬ ‫"הכוללים ובתי המדרשות‪,‬‬ ‫אמרו חז"ל על הפסוק (יחזקאל לג‪,‬‬ ‫מחטאים אלו"‪.‬‬ ‫המה המדבריות השומרים‬ ‫"א ָחד ָהיָ ה ַא ְב ָר ָהם" – שאברהם‬ ‫כד) ֶ‬ ‫כנגד זה צריך האדם לעמוד‬ ‫עלינו!‪"...‬‬ ‫אבינו היה יחידי בעולם‪ .‬וידוע לכל‬ ‫ולהכריז‪" :‬אחד היה אברהם" –‬ ‫וידוע שכשנפגש מרן ה'חזון‬ ‫שמסר נפשו וקפץ לכבשן האש‬ ‫הנני עומד בגאון ומתייצב כנגד כל‬ ‫איש' זי"ע עם הרה"ק מסאטמאר‬ ‫באור כשדים‪ .‬והנה אנו רגילים‬ ‫העולם כולו!‬ ‫זי"ע‪ ,‬דיברו בענין דברי הרמב"ם‬ ‫להסתכל על נסיון זה כחלק‬ ‫הללו שצריך האדם לילך‬ ‫מעשרה נסיונות של מסירות נפש‬ ‫זעק בקול גדול "הנני בחינת‬ ‫על עצם הכניסה לאש‪ ,‬אך כתבו‬ ‫למדבריות אם שכיניו רעים‪.‬‬ ‫אברהם אבינו ‪ -‬לכתחילה!‪"...‬‬ ‫הראשונים‪ ,‬ע"פ דברי הרמב"ם‬ ‫אמר אז החזון איש להרה"ק‬ ‫וידע האדם‪ ,‬כי כאשר מקבל‬ ‫מסאטמאר‪" :‬אכן כן‪ ,‬אלא‬ ‫ב'שמונה פרקים'‪ ,‬שהיה בזה נסיון‬ ‫עליו עול שמירת עיניים‪ ,‬התמדה‬ ‫שהתלמודי תורה של ימינו‪,‬‬ ‫עמוק ונורא מלבד עצם הכניסה‬ ‫בתורה‪ ,‬או זהירות מלשון הרע‬ ‫ובתי‬ ‫והכוללים‬ ‫והישיבות‪,‬‬ ‫לאש‪.‬‬ ‫ורכילות‪ ,‬אל יעשה זאת בתחושת‬ ‫המדרשות המלאים בשיעורי תורה‬ ‫נתבונן נא בדבר‪ :‬אברהם‬ ‫'בדיעבד' או בלב נשבר‪ .‬עשה זאת‬ ‫– וכשיש לאדם חדר ספרים בביתו‬ ‫אבינו הולך בחוצות קריה וזועק‬ ‫כדרך שעשה אברהם אבינו‪ ,‬בקומה‬ ‫והוא מוקף בספרי קודש – אלו‬ ‫"ה' הוא האלקים!"‪ .‬אביו ואמו‬ ‫זקופה וברוממות בעת שצעד אל‬ ‫הם ה'מדבריות' הקולטים אותנו‬ ‫עומדים כנגדו‪ ,‬אחיו ואחיותיו‬ ‫כבשן האש‪ ,‬ואז תראה כי כל העולם‬ ‫ושומרים עלינו"‪.‬‬ ‫וכל משפחתו כולם נגדו‪ .‬אנשי‬ ‫כולו יעריכוך וישאו עיניהם אליך‪.‬‬ ‫עלינו לידע‪ ,‬שאברהם אבינו‬ ‫עירו כולם מלעיגים עליו‪ .‬נדמה‬ ‫כפי שמצינו אצל אליעזר בן‬ ‫לימדנו שאפשר לילך כנגד כל‬ ‫בנפשנו אדם ההולך בתוך מדינה‬ ‫נמרוד‪ ,‬אשר ראוי היה להיות‬ ‫העולם כולו‪ .‬וזהו דבר שצריך‬ ‫של ישמעאלים‪ ,‬או בירכתי ארץ‬ ‫משנה למלך‪ ,‬אך בחר להתגייר‬ ‫האדם ללמוד לחייו הפרטיים‪.‬‬ ‫רוסיא‪ ,‬וזועק בחוצות בין הנכרים‬ ‫ולהיות 'אליעזר עבד אברהם'‪ ,‬וזכה‬ ‫האדם צריך לעמול בתורה‪,‬‬ ‫"השם הוא האלקים!" – כך ממש‬ ‫להיכנס בחייו לגן עדן ולשמש‬ ‫בתפלה‪ ,‬בשמירת עינים ובשמירת‬ ‫היה המצב אצל אברהם אבינו‪...‬‬ ‫את האבות הקדושים במערת‬ ‫המחשבה‪ ,‬אלא שהוא מסתכל‬ ‫ואברהם אבינו לא עשה זאת‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪4‬‬ ‫בתוך ביתי שלי"‪.‬‬ ‫ובמעשיו אחר ריעיו וחבריו"‪ ,‬ומה‬ ‫המכפלה‪ .‬סופך שכולם יבואו אליך‬ ‫כדי שיצליח האדם ולא ימשך‬ ‫יעשה האדם ולא יצטנן?‬ ‫ללמוד מדרכיך‪.‬‬ ‫אחר הרחוב‪ ,‬אלא יהיה בבחינת‬ ‫אמר רבי ישראל סלנטר‪" :‬צריך‬ ‫וכן הוא בענין חינוך הבנים‬ ‫"אחד היה אברהם" העומד בגאון‬ ‫האדם להעשות אברהם אבינו"‪.‬‬ ‫והבנות ובהנהגת הבית‪ .‬לעיתים‬ ‫נגד כל הרחוב‪ ,‬עליך להחליט‪" :‬לא‬ ‫ומהו הביאור בזה?‬ ‫מהרהר האדם בקרבו‪" :‬האם‬ ‫המשיך רבי ישראל ואמר‪ ,‬כי‬ ‫באמת בכחי לשנות את הליכות‬ ‫אהיה תלמיד או עבד של הרחוב‪,‬‬ ‫ביתי? הרי הרחוב סוער בחוץ‪ ,‬ומה‬ ‫אדרבה‪ ,‬אני אהיה הרבי שלהם"‪.‬‬ ‫האדם או שהוא נעשה 'נמשך' אחר‬ ‫יאמרו הבריות? ומי יאמר שאוכל‬ ‫כאשר קונה האדם גאוה‬ ‫הרחוב‪ ,‬או שהוא נעשה ה'רבי'‬ ‫להצליח?"‬ ‫של הרחוב‪ .‬על האדם להחליט‬ ‫דקדושה זו – "אני הוא הרבי של‬ ‫עמוד והתייצב כאברהם אבינו‬ ‫בנפשו‪ :‬האם אהיה תלמיד של‬ ‫הרחוב‪ ,‬אני הוא האדון‪ ,‬אני ראש‬ ‫ואמור‪" :‬ביתי יהיה בית להשראת‬ ‫עולם החיצון‪ ,‬עבד כנעני או פועל‬ ‫הישיבה המלמדם מהי שמחת‬ ‫המשועבד להם – שאז‪ ,‬אף אם‬ ‫השכינה‪ ,‬בית מלא צניעות וקדושה‬ ‫חיים אמיתית‪ ,‬אני הוא הרב המבין‬ ‫היה האדם בחור או אברך ירא‬ ‫ושמחת החיים‪ ,‬בית אשר שבת‬ ‫מהו תכלית החיים" – אז יהיה לו‬ ‫שמים ולוהט בעבודת השם‪ ,‬סופו‬ ‫קודש תהיה בו מאירה ומתוקה"‪.‬‬ ‫הכח שלא להמשך ולא להתפעל‬ ‫להתקרר מעט מעט‪.‬‬ ‫יאמר האדם לעצמו‪" :‬הנני‬ ‫מן החוץ‪ ,‬וישאר לוהט בעבודתו‬ ‫אך יש ברירה אחרת‪ :‬אל תהיה‬ ‫בבחינת אברהם אבינו!"‬ ‫מבלי להצטנן‪.‬‬ ‫עבד כנעני או פועל לעולם החיצון‪,‬‬ ‫להיות "אדון" ולא "עבד"‬ ‫ואדרבה‪ ,‬הבריות ירדפו אחריך‪,‬‬ ‫אלא היה ה'אדון' לעולם החיצון‪.‬‬ ‫היה אתה הבעלים עליהם‪ ,‬היה‬ ‫לעולם החיצון‪  ‬‬ ‫ולאחר זמן מה‪ ,‬כל אלו שלעגו לך‬ ‫והביטו עליך מלמעלה‪ ,‬יתהפכו‬ ‫אתה הרבי שלהם‪.‬‬ ‫הנה פתגם נורא מאבי תנועת‬ ‫להיות תלמידיך וחסידיך‪ ,‬והכל‬ ‫וזהו שעשה אברהם אבינו‪.‬‬ ‫המוסר‪ ,‬רבי ישראל מסלנט זי"ע‪,‬‬ ‫יפארו וישבחו את דרכיך‪.‬‬ ‫אברהם אבינו ראה עולם שהוא‬ ‫שאמר‪:‬‬ ‫כך אמנם אירע לאברהם אבינו‪.‬‬ ‫בבחינת 'בירה דולקת'‪ ,‬עולם בוער‬ ‫"ברזל לוהט המונח בתוך מים‬ ‫ותוסס‪ ,‬ומה הרהר בדעתו? "מי בעל‬ ‫קרים – מרתיח את המים"‪ ,‬אולם‬ ‫לאחר שנכנס בגאון ובאמונה‬ ‫הבירה?" מי הוא בעל הבית כאן?‬ ‫לאחר זמן מה‪ ,‬הברזל עצמו נעשה‬ ‫לכבשן האש‪ ,‬הכריזו הכל‪" :‬נשיא‬ ‫הקדוש ברוך הוא‪ .‬אמר אברהם‬ ‫קר‪ .‬ואמר רבי ישראל‪ ,‬כי כאשר‬ ‫אלקים אתה בתוכנו!"‬ ‫האדם מתהלך בסביבה מסוימת‪ ,‬אף‬ ‫אבינו‪" :‬אהיה דבוק בקוני‪ .‬כשם‬ ‫היה גם אתה אברהם‪ ,‬היה אדון‪,‬‬ ‫שהקדוש ברוך הוא הוא בעל הבית‬ ‫אם הוא לוהט ברוחניות‪ ,‬הרי הוא‬ ‫היה נשיא אלקים‪ ,‬ותראה ברכה‬ ‫על העולם‪ ,‬כך אהיה גם אני בעל‬ ‫עלול ברבות הזמן להתקרר ח"ו‪.‬‬ ‫והצלחה בך ובכל בני משפחתך‪,‬‬ ‫הבית‪ .‬אהיה האדון‪ ,‬הרבי‪ ,‬ראש‬ ‫ומהי העצה לזה? הרי פסק‬ ‫אמן‪.‬‬ ‫הישיבה‪ ,‬הרב‪ ,‬הדיין והמגיד שיעור‬ ‫הרמב"ם‪" ,‬האדם נמשך בדעותיו‬ ‫תפילה‬ ‫גודל כח התפילה ‪ -‬הפועלת מיד!‬ ‫בדברי חז"ל ובספרי קודש‪ .‬וכפי‬ ‫זי"ע‪ ,‬שהיה רגיל לומר בזה הלשון‪:‬‬ ‫ה'מפתח' שמסר לנו הרה"ק‬ ‫המובן‪ ,‬בוודאי צריך האדם ליגיעה‬ ‫בוודאי ובוודאי‪ ,‬בכל הנוגע‬ ‫מסטרעליסק זי"ע‬ ‫רבה‪ ,‬כמאמרם ז"ל‪" :‬יגעת ומצאת‬ ‫למלחמת היצר‪ ,‬בין במצוות שבין‬ ‫תאמין"‪.‬‬ ‫אדם למקום ובין במצוות שבין‬ ‫הנה הובא בספר 'אמרי קדוש'‬ ‫אולם הרה"ק מסטרעליסק‬ ‫אדם לחבירו‪ ,‬נמצאות עצות רבות‬ ‫(אות כ"ט) מהרה"ק מסטרעליסק‬ ‫‪5‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫החילוק בין "שועת עניים"‬ ‫פעמים חפץ האדם לעשות‬ ‫זי"ע אמר‪ ,‬שעצתו היא עצה‬ ‫ל"צעקת הדל"‬ ‫עסק מסוים‪ ,‬אך מנין לך שטוב‬ ‫כללית לכל דבר וענין‪ .‬והיה‬ ‫הוא?‬ ‫זה בבחינת מפתח הפותח כל‬ ‫ופירש הרה"ק היסוד העבודה‬ ‫שמא לימים‪ ,‬לאחר שנתיים או‬ ‫השערים‪ .‬ומה הוא המפתח?‬ ‫"שׁוְ ַעת‬ ‫על הפסוק באיוב (לד‪ ,‬כח)‪ַ :‬‬ ‫שלש שנים‪ ,‬יצמחו מזה קשיים‬ ‫התפילה‪ .‬על כל ענין של יצר הרע‬ ‫ֲענִ יִ ּים ַא ָתּה ִת ְש ָׁמע‪ַ ,‬צ ֲע ַקת ַה ָדּל‬ ‫ובעיות?‬ ‫היה מתפלל לפני השי"ת‪ ,‬ובאמת‬ ‫תֹוש ַׁיע"‪ ,‬וזהו פירושו‪:‬‬‫ַת ְּק ִשׁיב וְ ִ‬ ‫העיד על עצמו‪ ,‬שהשי"ת עזרו‪,‬‬ ‫הלא כל אחד מכיר מעשיות‬ ‫"שׁוְ ַעת ֲענִ יִ ּים" – ישנה צעקה‬ ‫ַ‬ ‫וכל דבר שהתפלל עליו‪ ,‬מילא‬ ‫רבות על עניני גשמיות שהתפללו‬ ‫השי"ת את בקשתו‪.‬‬ ‫של עני‪ .‬כשאתה צועק על עניני‬ ‫עליהם הרבה ולא נענו מן השמים‪,‬‬ ‫גשמיות‪ ,‬נקרא הדבר 'עני'‪ ,‬לפי‬ ‫ולאחר זמן נוכחו לדעת שהיה זה‬ ‫ובאמת מקור הדברים כבר‬ ‫שאין הדבר ברור אם יביא תוצאה‬ ‫לטובתם מתחילה ועד סוף‪ ,‬לפי‬ ‫נמצא מקדם ב'ספר חסידים'‬ ‫שלא היה הדבר לטובתו כלל‪.‬‬ ‫(סימן קל"א)‪ .‬והוסיף שם בעל ספר‬ ‫"א ָתּה ִת ְש ָׁמע"‬ ‫טובה‪ .‬על זה נאמר ַ‬ ‫חסידים‪ ,‬דאפילו אם אין הדבר‬ ‫– שהשי"ת שומע אמנם‪ ,‬אך לא‬ ‫אמר היסוד העבודה‪ ,‬שאין‬ ‫בידו – היינו שאפילו המתפלל אין‬ ‫הבטיח שימלא את הבקשה‪.‬‬ ‫האדם יודע תמיד מה הוא הטוב‬ ‫בידו מעשים טובים וזכויות‪ ,‬ואין‬ ‫"צ ֲע ַקת ַה ָדּל" – דל הוא‬ ‫אולם ַ‬ ‫האמיתי עבורו‪ .‬אולם ישנו‬ ‫לו מאומה ואף אם הוא רשע גמור‬ ‫מלשון "דלו עיני למרום" (ישעיה לח‪,‬‬ ‫סוג שני של תפילה‪ :‬תפילה‬ ‫– מכל מקום‪ ,‬אם מתפלל ומבקש‬ ‫יד)‪ .‬כשישראל נושא עיניו למרום‬ ‫על בנים מאירים‪ ,‬תפילה על‬ ‫על עניני רוחניות‪ ,‬השי"ת עוזרו‪.‬‬ ‫ומתפלל על עניני רוחניות‪ ,‬אזי‬ ‫שבתות קדושות‪ ,‬תפילה לזכות‬ ‫"ת ְּק ִשׁיב" – הקב"ה מאזין לו‪,‬‬ ‫ַ‬ ‫ללמוד בהתמדה‪ ,‬תפילה על‬ ‫תפילה על גשמיות ותפילה על‬ ‫ׁיע" – והוא עוזרו ומושיעו‬ ‫תֹוש ַ‬ ‫"וְ ִ‬ ‫תיקון המדות‪ ,‬תפילה על עיניים‬ ‫רוחניות‬ ‫מיד!‬ ‫קדושות וטהורות‪ ,‬פה קדוש‬ ‫ושמירת הלשון‪.‬‬ ‫העבודה'‬ ‫ה'יסוד‬ ‫הרה"ק‬ ‫השי"ת יעזור שנזכה להתפלל‬ ‫מסלאנים זי"ע כתב גם הוא יסוד‬ ‫בזה כבר אין שום ספקות על‬ ‫לפניו יתברך על עניני רוחניות‪.‬‬ ‫זה‪.‬‬ ‫התוצאות‪ ,‬שהכל יודעים שהם‬ ‫והנה עצה נמצאת בספרי‬ ‫וכה דבריו‪ :‬ישנם שני מיני‬ ‫הם התורה והמצוות‪" ,‬כי הם חיינו‬ ‫חסידות‪ ,‬וכן מהרה"ק רבי ישראל‬ ‫תפילות‪ .‬ישנה תפילה על 'גשמיות'‪.‬‬ ‫ואורך ימינו"‪ .‬על זה אמרנו 'נעשה‬ ‫סאלאנטער זי"ע‪:‬‬ ‫ונשמע'‪ ,‬ולזה מצפה הקב"ה‬ ‫בתפילה על גשמיות‪ ,‬פעמים‬ ‫כל ענין גשמי שאתה צריך לו‪,‬‬ ‫"ה ְש ִׁמ ִיעינִ י ֶאת‬ ‫כביכול‪ ,‬ומבקש‪ַ :‬‬ ‫שמבקש האדם בקשה‪ ,‬כגון שחפץ‬ ‫עשה אותו לענין רוחני‪ ,‬וממילא‬ ‫ּומ ְר ַאיִ ְך נָ אוֶ ה"‬ ‫קֹולְך ָע ֵרב ַ‬ ‫קֹולְך כִ ּי ֵ‬ ‫ֵ‬ ‫להשתתף עם פלוני בעסק‪ ,‬אך מי‬ ‫כשתעשהו רוחני‪ ,‬יעזרך השי"ת‪,‬‬ ‫(שיה"ש ב‪ ,‬יד)‪ .‬הקב"ה ממתין לתפילה‬ ‫יודע אם באמת לטובתו הוא?‬ ‫אמן!‬ ‫כזו‪ ,‬ובוודאי ימלא את הבקשה‪.‬‬ ‫שמא אותו פלוני רמאי הוא?‬ ‫הילולא דצדיקיא‬ ‫הרה"ק רבי מנחם נחום זי"ע בעל "מאור עינים" – יומדה"ק י"א חשון‬ ‫מן הנביא אחיה השילוני‪ ,‬ובהם‬ ‫רבי נחום גאון‪ ,‬המכונה "רבי אדם‬ ‫זקן החבורה וממשיך דרך‬ ‫למד עם מרן הבעל שם טוב הקדוש‬ ‫בעל שם"‪ ,‬זכותו יגן עלינו ועל כל‬ ‫המגיד הקדוש‬ ‫זי"ע‪ .‬לאחר הסתלקותו‪ ,‬למד הבעל‬ ‫ישראל אמן‪.‬‬ ‫יום י"א חשון הוא יומא דהילולא‬ ‫שם טוב הקדוש בכתבים אלו עם‬ ‫נודע הדבר כי ביד רבי אדם בעל‬ ‫קדישא של הרה"ק רבי מנחם נחום‬ ‫בנו הרה"ק רבי צבי זי"ע‪.‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬בן הרה"ק רבי צבי‪ ,‬בן הרה"ק שם היו גנוזים כתבי יד אשר יסודם‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪6‬‬ ‫עלינו ללמוד מכך‪ :‬כאשר אנו‬ ‫אולם יש לדעת את אשר כתב‬ ‫המאור עינים זכה אף הוא לקבל‬ ‫הולכים למקוה בימינו‪ ,‬ברוך השם‪,‬‬ ‫הרה"ק ה'בית אהרן' מקארלין זי"ע‬ ‫תורה מפי הבעל שם טוב הקדוש‪,‬‬ ‫בית המדרש חם והמקוה חמה‪,‬‬ ‫על האבות הקדושים אברהם יצחק‬ ‫ולאחר הסתלקותו של הבעל‬ ‫עלינו להודות להשם יתברך וללכת‬ ‫ויעקב – כי כל השגותיהם באו‬ ‫שם טוב‪ ,‬דבק ברבו המגיד הגדול‬ ‫לעבודתו בחשק ובהתלהבות‪.‬‬ ‫להם אך ורק מחמת שעבדו את ה'‬ ‫ממעזריטש זי"ע והיה לתלמידו‬ ‫במסירות נפש עצומה‪ .‬על כן נספר‬ ‫המובהק‪.‬‬ ‫עבודת הטבילה בקרה‬ ‫מסיפורי המאור עינים‪ ,‬מהם נראה‬ ‫מקובל כי הרה"ק ה'בעל התניא'‬ ‫הרוסית‬ ‫כיצד עמל ויגע ביגיעת הקודש כדי‬ ‫זי"ע התבטא על המאור עינים כי‬ ‫לזכות להשגותיו הנוראות‪.‬‬ ‫הוא נמנה על התלמידים הוותיקים‬ ‫סיפור נוסף סיפר הסקווערער‬ ‫רבי זי"ע‪ ,‬כפי שקיבל מאבותיו‬ ‫הסיפור הראשון הובא מפי‬ ‫ועל כן נחשב ל"זקן החבורה"‪.‬‬ ‫הקדושים‪ ,‬כי הרה"ק המאור עינים‬ ‫הרה"ק הבעלזא רב זי"ע‪ ,‬אשר‬ ‫כאשר חלתה אמו של ה'צמח צדק'‬ ‫היה רגיל לטבול בנהר קפוא‪.‬‬ ‫סיפרו לפני הראחמיסטריווקא רבי‬ ‫זי"ע‪ ,‬שלח הבעל התניא קוויטל‬ ‫כידוע‪ ,‬בקור העז של רוסיה יש‬ ‫זי"ע בעל 'אמרות טהורות'‪ .‬הוא‬ ‫להמאור עינים לבקש רחמים‬ ‫לחצוב בקרח 'פלאטקע' (פתח)‪,‬‬ ‫סיפר כי זקנו המאור עינים היה עני‬ ‫עבורה‪.‬‬ ‫היינו שנוטלים גרזן וחוצבים‬ ‫מרוד‪ .‬כידוע‪ ,‬ברוסיה שורר קור‬ ‫עוד נודע‪ ,‬כי בעת המאסר‬ ‫בקרח העבה עד שמגיעים למים‪,‬‬ ‫עז וקרה בימי החורף‪ ,‬ובתקופה‬ ‫המפורסם של בעל התניא‬ ‫ושם טובלים‪.‬‬ ‫הראשונה לאחר נישואיו לא היה‬ ‫בפטרבורג‪ ,‬שלח הבעל התניא‬ ‫בידו ממון לקנות ּ‬ ‫'פעלץ' (בגד עור)‬ ‫אלא שיש בדבר סכנה גדולה‪,‬‬ ‫קוויטל ופדיון נפש להרה"ק‬ ‫עבורו ועבור הרבנית‪ .‬על כן היו‬ ‫המאור עינים‪.‬‬ ‫שכן לאחר הטבילה תחת המים‪,‬‬ ‫שניהם משתמשים בפעלץ אחד‪.‬‬ ‫לא תמיד מוצא הטובל את הפתח‬ ‫כאשר הלך המאור עינים לבית‬ ‫הרה"ק ה'דברי חיים' מצאנז‬ ‫הקטן שחצב‪ .‬כיוון שהפתח‬ ‫המדרש לבש את הבגד והרבנית‬ ‫זי"ע כתב בספרו שו"ת 'דברי חיים'‬ ‫מצומצם‪ ,‬קשה לראותו מבעד‬ ‫נותרה בביתה‪ ,‬וכאשר הוצרכה‬ ‫(חו"מ ח"ב סימן ל"ב)‪ ,‬כי היו שלושה‬ ‫למים‪ ,‬וזו סכנת נפשות ממש‪.‬‬ ‫הרבנית לצאת לקנות צרכי הבית‪,‬‬ ‫ממשיכים עיקריים להנהגת "הרב‬ ‫פעם אחת לא מצא המאור‬ ‫לבשה היא את הבגד והמאור עינים‬ ‫הקדוש איש אלהים‪ ,‬רבן של כל‬ ‫עינים את הפתח ושהה תחת המים‬ ‫נותר בביתו‪.‬‬ ‫בני הגולה‪ ,‬מורינו הרב דוב בער‬ ‫זמן רב‪ .‬בחסדי שמים מצא את‬ ‫זכרונו לברכה לחיי העולם הבא‬ ‫עוד סיפר הבעלזא רב‪ ,‬כי‬ ‫הפתח לאחר דקה או שתיים ועלה‬ ‫ממזריטש"‪ .‬שם מנה שלושה‬ ‫בלילות היה המאור עינים הולך‬ ‫מן המים‪ ,‬אך מרוב סכנה וקור‬ ‫תלמידים‪ :‬הרה"ק רבי לוי יצחק‬ ‫לטבול בנהר כדרכו בקודש‪ ,‬והנהר‬ ‫נעשה בשרו כחול לגמרי‪.‬‬ ‫מברדיטשוב‪ ,‬הרה"ק המאור‬ ‫היה קפוא ומוקף קרח‪ .‬הרבנית לא‬ ‫כשבא לביתו‪ ,‬אמרה לו הרבנית‬ ‫עינים‪ ,‬והרה"ק רבי זאב (וועלוועלע)‬ ‫רצתה שילך לבדו ועל כן ליוותה‬ ‫הצ'‪" :‬נחום‪ ,‬האם שכחת מהרבונו‬ ‫אותו לשמירה‪.‬‬ ‫מזיטומיר‪ ,‬זכותם יגן עלינו ועל כל‬ ‫של עולם?"‬ ‫ישראל אמן‪.‬‬ ‫בדרך אל המקוה לבשה הרבנית‬ ‫כששמע המאור עינים דברים‬ ‫את הפעלץ מחמת הקור הנורא‬ ‫אלו‪ ,‬נתלהב בלהבת אש‪ ,‬שכן‬ ‫עבודת השם במסירות נפש‬ ‫והקרה השוררת בחוץ‪ .‬אולם בדרך‬ ‫החל להרהר בענין "שויתי ה'‬ ‫חזרה מן הטבילה‪ ,‬לאחר ששהה‬ ‫נביא בזה סיפורים הממחישים‬ ‫לנגדי תמיד" בעוצמה כה גדולה‪,‬‬ ‫במים הקפואים תחת הקרח‪ ,‬לבש‬ ‫את עוצם עבודתו ומסירות נפשו‬ ‫עד שמיד כוסה בזיעה מרוב פחד‬ ‫המאור עינים את הפעלץ כדי‬ ‫של הרה"ק המאור עינים‪.‬‬ ‫ויראת השם!‬ ‫להתחמם מעט מצינת המים‪.‬‬ ‫בעומדנו לפני צדיקים קדושים‬ ‫ויש לדעת‪ ,‬כי ודאי לא הסיח‬ ‫זוהי דוגמא ראשונה המראה‬ ‫כאלו‪ ,‬אשר אין לנו שום השגה‬ ‫המאור עינים דעתו מן הבורא‬ ‫כיצד צדיקים קדושים‪ ,‬אף שלא‬ ‫בגדולתם‪ ,‬הרי עצם הזכרת שמם‬ ‫אף לרגע‪ ,‬אלא שכששמע זאת‬ ‫היה להם לחם לאכול‪ ,‬עבדו את‬ ‫הוא זכות נשגבה‪ .‬מאידך גיסא‪,‬‬ ‫מרעייתו נתעורר עוד יותר‪,‬‬ ‫בוראם במסירות נפש כזו‪ .‬הוא‬ ‫בעת שמיעת סיפורי צדיקים‪ ,‬עלול‬ ‫וממחשבה זו בלבד נתלהט גופו‬ ‫הלך לטבול בקרה הרוסית‪ ,‬ובדרכו‬ ‫אדם לחשוב כי נולדו הצדיקים‬ ‫בחום עד שנתחמם לגמרי‪.‬‬ ‫לשם אף לא היה לו בגד עור‬ ‫במדרגתם העליונה בלא צורך‬ ‫זו היתה עבודת הצדיקים‪,‬‬ ‫להתעטף בו‪.‬‬ ‫בעמל ויגיעה‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫היום בעלות השחר‪ ,‬ראו בני‬ ‫מעשה בשאיבת מים לסעודת‬ ‫שעמלו ללא הרף‪ .‬וזאת עלינו‬ ‫העיר את שני הצדיקים הקדושים‬ ‫מלוה מלכה‬ ‫ללמוד‪ ,‬כי אף שאין ביכולתנו‬ ‫שקועים בשיחתם‪ ,‬והתחילו לומר‪:‬‬ ‫להגיע למדרגותיהם‪ ,‬עלינו לדעת‬ ‫"רבותינו‪ ,‬הגיע זמן קריאת שמע‬ ‫מעשה נורא סיפר הרה"ח רבי‬ ‫כי אצל המאור עינים לא באו‬ ‫של שחרית!‪"...‬‬ ‫המדרגות מאליהן‪ ,‬אלא הכל בא חיים שניאורסאהן מחברון זצ"ל –‬ ‫שהיה נכד לבעל התניא וחתן של‬ ‫וזהו הלימוד והמוסר השכל‬ ‫מכח יגיעה עצומה בעבודת השם‪.‬‬ ‫רבי מאטקע לידער זי"ע מחסידי‬ ‫שעלינו ללמוד ממעשה זה‪ .‬הן‬ ‫הקשר עם ה'בעל התניא' זי"ע סלאנים המפורסמים – והוא‬ ‫אמת שאין אנו יכולים להגיע‬ ‫היה בעל מספר נפלא‪ ,‬ומסר את‬ ‫למדרגות קדושים אלו‪ ,‬לשוחח‬ ‫המעשה כפי שהיה מקובל בבית‬ ‫והרביים לבית חב"ד‬ ‫כל הלילה ולא להרגיש בעלות‬ ‫כידוע‪ ,‬דרכי החסידות של רבנו‪.‬‬ ‫השחר‪ ...‬אך מה שמוטל עלינו‬ ‫ללמוד מן המעשה הוא גודל‬ ‫פעם אחת נמצא רבנו בעל‬ ‫המאור עינים ושל בעל התניא זי"ע‬ ‫היו בשני נתיבים נפרדים‪ ,‬אולם התניא סמוך לעיר טשערנאביל‪.‬‬ ‫הענוה‪ .‬שהרי המאור עינים אמר‬ ‫עם כל זה היתה האהבה שביניהם במוצ"ש אמר רבנו שנוסעים‬ ‫לבעל התניא שהוא בעצמו הולך‬ ‫איומה ונוראה‪ .‬וכפי שכבר סופר‪ ,‬להמאור עינים‪ ,‬כי רצה להיוועץ‬ ‫לשאוב מים‪ ,‬ולא עלה על דעתו‬ ‫שלח בעל התניא פעמיים 'קוויטל' עמו בענין מסוים‪.‬‬ ‫כלל לבקש מגבאי‪ ,‬משמש או‬ ‫מחסיד שיעזור לו‪.‬‬ ‫אמר המאור עינים לבעל‬ ‫(פתקא) להמאור עינים‪ ,‬ודבר זה‬ ‫מפורסם הוא‪ .‬ואפשר ששלח התניא‪" :‬בא ונאכל סעודת מלוה‬ ‫ומאידך גיסא‪ ,‬בעל התניא רץ‬ ‫פעמים רבות יותר‪ ,‬אך שתי פעמים מלכה"‪ .‬והנה לא היו מים בבית‪,‬‬ ‫מיד לעזור להמאור עינים באמרו‪:‬‬ ‫ידועות ומפורסמות‪ :‬פעם אחת והיו צריכים לילך לשאוב מים מן‬ ‫"אלך לסייע לכם"‪ .‬מזה יש ללמוד‬ ‫הנהר‪ .‬אמר המאור עינים לבעל‬ ‫בעבודת הצדיקים‪.‬‬ ‫כשלא היתה בתו בקו הבריאות‪,‬‬ ‫התניא שהוא הולך לנהר לשאוב‬ ‫והשי"ת יעזור שנזכה ללמוד‬ ‫ופעם שנית כשנסע לעיר פטרבורג‪.‬‬ ‫מים לנטילת ידים‪ .‬נענה בעל‬ ‫מדרכיהם וללכת בעקבותיהם‪,‬‬ ‫וכן היה הדבר בדורות התניא ואמר‪" :‬מה טוב הדבר‪ ,‬אלך‬ ‫"צ ִאי לָ ְך ְ ּב ִע ְק ֵבי ַהצּ ֹאן‪,‬‬ ‫כדכתיב‪ְ :‬‬ ‫המאוחרים‪ ,‬שכל צדיקי בית עמכם לסייע לכם"‪.‬‬ ‫ְ‬ ‫ו ְּר ִעי ֶאת ְ ּג ִד ּי ַֹתיִ ך ַעל ִמ ׁ ְש ְּכנוֹ ת‬ ‫טשערנאביל עם אדמו"רי חב"ד‬ ‫הלכו שניהם לשאוב מים‪,‬‬ ‫ָהר ִֹעים" (שה"ש א‪ ,‬ח)‪ .‬ונזכה לבני‪ ,‬חיי‬ ‫היו מקורבים מאד זה לזה‪ .‬וידועה ומחמת כובד הדליים המלאים‬ ‫ומזוני רויחי‪ ,‬ולעבוד את השי"ת‬ ‫הידידות המופלגת של הרה"ק רבי מים‪ ,‬נעצרו בדרך אצל אבן אחת‬ ‫מתוך הרחבת הדעת‪.‬‬ ‫איציקל מסקווירא זי"ע עם הרה"ק והתחילו לדבר‪ .‬והיו מעמיקים‬ ‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל‪,‬‬ ‫ה'צמח צדק' זי"ע‪ ,‬שהיתה באופן בשיחתם כל כך‪ ,‬עד שלא הרגישו‬ ‫אמן‪.‬‬ ‫כלל כי עבר כל הלילה‪ .‬כשהאיר‬ ‫נעלה ונשגב מאד‪.‬‬ ‫תולדות העיה"ק 'טבריא של מעלה'‪ ,‬הצדיקים שהאירו את‬ ‫הישוב‪ ,‬וקדושי עליון הטמונים שם‬ ‫טבריא של מעלה‬ ‫השם של עיר הקודש "טבריא"‬ ‫עוד נבאר ענין המקומות‬ ‫רבותינו זכרונם לברכה בגמרא‬ ‫הקדמה‬ ‫הנקראים 'גינוסר' ו'בית שאן'‬ ‫ובמדרשים‪ ,‬ורזין טמירין מספר‬ ‫בעזרת השי"ת‪ ,‬הנה באנו‬ ‫הסמוכים לה‪ ,‬ונראה טעם‬ ‫הזוהר הקדוש; הן בענין שמה של‬ ‫בשערי "עיר הקודש טבריא"‬ ‫שמותיהם‪.‬‬ ‫העיר הנקרא 'טבריא'‪ ,‬והן בענין‬ ‫תובב"א‪ .‬בפרק זה נבוא לבאר‬ ‫כמו כן מצינו בדברי רבותינו כי‬ ‫שמו של הים הנקרא 'כנרת'‪ ,‬מה‬ ‫ענינים נשגבים ומרוממים במעלת‬ ‫'בארה של מרים' נגנז בתוך ימה‬ ‫טעם קראו לו בשם זה‪.‬‬ ‫העיר הקדושה הזאת‪ ,‬מתוך דברי‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪8‬‬ ‫הגמרא שדימתה מתיקות הפירות‬ ‫ועל דא נפל הספק האם דין ים‬ ‫של טבריא‪ .‬ובספר 'טבור הארץ'‬ ‫לקול הכינור‪ ,‬והרי אלו שני חושים‬ ‫כדין חומה אם לאו‪.‬‬ ‫מהרה"ק רבי משה קליערס זי"ע‪,‬‬ ‫נפרדים?!‬ ‫ועל זה אמר רבי יוחנן‪ ,‬כי מה‬ ‫רבה של טבריא‪ ,‬איתא כי זהו‬ ‫וביאר רבי יוסף ענגיל על פי‬ ‫שנאמר בכתוב "חמת"‪ ,‬הכוונה‬ ‫הטעם שמתיקות פירות טבריא‬ ‫דברי הגמרא במסכת ערכין (י‪ ,‬ב)‪,‬‬ ‫היא לעיר טבריא‪ .‬ושאל רבי‬ ‫והגליל מפורסמת בכל העולם‪,‬‬ ‫שם שאלו למה נקרא ה'חליל'‬ ‫יוחנן‪" :‬ולמה נקרא שמה חמת?"‬ ‫לפי שהם יונקים ונהנים ממימי‬ ‫שבבית המקדש בשם זה‪ ,‬והשיבו‪:‬‬ ‫והשיב‪" :‬על שם חמי טבריא"‪ .‬שכן‬ ‫הכנרת ששם גנוז בארה של מרים‪.‬‬ ‫"דחלי קליה"‪ .‬ופירש רש"י‪" :‬קולו‬ ‫מפורסמים הם המעיינות החמים‬ ‫עוד מובא בפירוש רד"ל על‬ ‫מתוק לשמוע"‪ .‬הרי לן שגם על‬ ‫בטבריא‪ ,‬שהם שיריים שנשארו‬ ‫פרקי דרבי אליעזר (פרק כ)‪ ,‬כי טעם‬ ‫קול הנשמע באוזן משתמש רש"י‬ ‫מזמן המבול‪ ,‬והוא גם 'פתחו של‬ ‫מתיקות הפירות הוא לפי שהם‬ ‫בלשון 'מתיקות'‪ ,‬אף שבאמת שייך‬ ‫גיהנם' כדאיתא לקמן‪ ,‬ועל כן‬ ‫עומדים "על פתחו של גן עדן"‪.‬‬ ‫ענין זה ל'חוש הטעם'‪.‬‬ ‫המים חמים ביותר‪.‬‬ ‫וביאר הענין על פי דברי ה'אבן‬ ‫עוד אמר רבי יוחנן‪" :‬רקת זו‬ ‫דברי הגמרא במסכת מגילה‪:‬‬ ‫עזרא' בקהלת (יא‪ ,‬ז) על הפסוק‬ ‫ציפורי"‪ .‬והיא העיר הסמוכה‬ ‫"חמת"‪" ,‬רקת" ו"כנרת"‬ ‫"ו ָּמתוֹ ק ָהאוֹ ר"‪ .‬והקשה שם‪:‬‬ ‫לטבריא‪" .‬ולמה נקרא שמה רקת?‬ ‫ראשית דבר נפתח בדברי‬ ‫כיצד שייך לומר על האור שהוא‬ ‫משום דמדלאה כרקסא דנהרא"‬ ‫הגמרא במסכת מגילה (ה‪ ,‬א)‪" :‬אמר‬ ‫"מתוק"‪ ,‬והלא האור שייך לחוש‬ ‫– לפי שהיא שוכנת במקום גבוה‬ ‫רבי יוחנן"‪ .‬הנה ידוע כי רבי יוחנן‬ ‫הראיה והמתיקות לחוש הטעם?‬ ‫על ההר‪ ,‬וכשם ששפת הנהר‬ ‫הוא התנא של 'תלמוד ירושלמי'‬ ‫והביא האבן עזרא עוד מקומות‬ ‫גבוהה מן הנהר עצמו‪ ,‬כך העיר‬ ‫ומחברו‪ ,‬ומקום מושבו היה בעיר‬ ‫שבהם מצינו כהאי גוונא‪ .‬ביעקב‬ ‫ציפורי גבוהה מן הים ומכל הערים‬ ‫טבריא‪ ,‬ושם מנוחת כבודו סמוך‬ ‫אבינו כשהלך לקבל הברכות‬ ‫שסביבותיה‪ .‬וזהו פירוש "רקת"‪,‬‬ ‫לחלקת רבי יוחנן בן זכאי‪.‬‬ ‫מלשון "רקסא דנהרא"‪ ,‬שהוא‬ ‫אמר ְר ֵאה‬ ‫נאמר (בראשית כז‪ ,‬כז)‪” :‬וַ ּיֹ ֶ‬ ‫כה אמר רבי יוחנן‪" :‬כי הוינא‬ ‫ש ֶדה ֲא ֶׁשר ֵ ּב ֲרכוֹ ה'"‪.‬‬ ‫שפת הים‪.‬‬ ‫יח ְ ּבנִ י ְּכ ֵר ַ‬ ‫יח ָ ׂ‬ ‫ֵר ַ‬ ‫טליא" – בעודני נער‪" ,‬אמינא‬ ‫הרי שהשתמש יצחק אבינו בלשון‬ ‫והוסיף רבי יוחנן‪" :‬כנרת זו‬ ‫מילתא דלא שאילנא לאבא" –‬ ‫'ראיה' השייכת לחוש הראיה‪ ,‬על‬ ‫גינוסר"‪ ,‬שהיא סמוכה לטבריא‪.‬‬ ‫אמרתי דבר תורה מעצמי‪ ,‬ולאחר‬ ‫ענין של 'ריח' השייך לחוש הריח‪.‬‬ ‫"ולמה נקרא שמה כנרת? דמתיקי‬ ‫זמן שאלתי את הזקנים "ואשתכח‬ ‫פירותיה כקלא דכינרא" – לפי‬ ‫כוותייהו" – ומצאתי שכיוונתי‬ ‫עוד הביא ממה שנאמר במתן‬ ‫שפירות גינוסר מתוקים וערבים‬ ‫לדעתם של התנאים הקדושים‪.‬‬ ‫תורה (שמות כ‪ ,‬יד) "וְ כָ ל ָה ָעם רוֹ ִאים‬ ‫כקולו של הכינור‪.‬‬ ‫ֶאת ַהקוֹ לוֹ ת וגו'"‪ .‬הנה השתמשו‬ ‫וזהו הדבר‪ :‬בכתוב נאמר (יהושע‬ ‫ב'חוש הראיה' על קולות השייכים‬ ‫"מתיקי פירותיה כקלא‬ ‫יט‪ ,‬לה) על חלוקת הארץ לשבט‬ ‫ל'חוש השמיעה'‪ .‬ובאמת כבר‬ ‫נפתלי‪" :‬וְ ָע ֵרי ִמ ְב ָצר ַה ִ ּצ ִ ּדים צֹר‬ ‫דכינרא" – בענין התחלפות‬ ‫וְ ַח ַּמת ַר ַּקת וְ כִ ֶנ ֶּרת"‪.‬‬ ‫אמרו חז"ל במסכת שבת (פח‪ ,‬ב)‬ ‫שהיה זה למעלה מהשגת אנוש‪,‬‬ ‫החושים‬ ‫והנה דנה הגמרא שם בענין‬ ‫שהיו "רואים את הנשמע"‪.‬‬ ‫והנה כתב המהרש"א הקדוש‪,‬‬ ‫קריאת המגילה בטבריא‪ ,‬האם‬ ‫ומזה הסיק האבן עזרא‪ ,‬כי‬ ‫שאף שמדובר כאן במתיקות‬ ‫נחשבת היא "מוקף חומה מימות‬ ‫בהרבה מקומות בתנ"ך מצינו‬ ‫הפירות‪ ,‬כוונת הגמרא לומר‬ ‫יהושע בן נון" אם לאו‪ .‬ולכאורה‬ ‫שמשתמשים בחוש אחד כנגד‬ ‫שהנאתם גדולה כשם שנעים וערב‬ ‫הרי מפורש בכתוב שהיו אלו ערי‬ ‫חברתו‪ ,‬כגון חוש הראיה על חוש‬ ‫לשמוע קול 'כינור'‪.‬‬ ‫מבצר‪ ,‬ואם כן הרי היא מוקפת‬ ‫השמיעה‪ ,‬או חוש הטעם על‬ ‫ובזה מצינו דבר פלא מהגאון‬ ‫חומה מימות יהושע‪.‬‬ ‫חוש השמיעה‪ .‬והטעם בזה הוא‪,‬‬ ‫הקדוש רבי יוסף ענגיל זצ"ל‬ ‫ועל זה אמרה הגמרא כי אמת‬ ‫לפי שכל חמשת החושים שורש‬ ‫בספרו 'גליוני הש"ס'‪ .‬והקשה‬ ‫הדבר שהיתה מוקפת חומה‬ ‫אחד להם‪ .‬וגילה האבן עזרא‬ ‫שם‪ :‬הנה קול הכינור הערב נתפס‬ ‫מימות יהושע‪ ,‬אלא שהספק הוא‬ ‫סוד‪ ,‬ששורש כל החושים הוא‬ ‫בחוש השמיעה שבאוזניים‪ ,‬ואילו‬ ‫מפני שצד אחד של העיר לא היה‬ ‫ב'חוש המצח'‪ ,‬היינו במוח‪ ,‬ששם‬ ‫מתיקות הפירות שייכת לחוש‬ ‫לו חומה ממש‪ ,‬אלא הים הוא‬ ‫מתקבצים כל החושים יחד‪ .‬וכיון‬ ‫הטעם‪ .‬ואם כן‪ ,‬מהו פשט דברי‬ ‫שהיה לו לחומה‪ ,‬והוא ים כנרת‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫הריקנין שבך‪ ,‬שהם ה'מיעוט'‬ ‫"רקת" כשלעצמה אין רמז לזה‬ ‫ש'שורשם חד'‪ ,‬יכולים להשתמש‬ ‫שבכלל ישראל‪ ,‬גם הם סופם‬ ‫שיהיו מלאים מצוות כרימון‪ ,‬אלא‬ ‫בלשון חוש אחד על חברתו‪ .‬ועל‬ ‫לעשות תשובה‪.‬‬ ‫שהדבר מוסב על הכתוב בשיר‬ ‫כן גם בגמרא דידן דימו מתיקות‬ ‫עוד מהלך שהביא הבן איש‬ ‫"כ ֶפלַ ח ָה ִר ּמוֹ ן ַר ָּק ֵת ְך"‪.‬‬ ‫השירים (ו‪ ,‬ז) ְּ‬ ‫הפירות – שהוא חוש הטעם – לקול‬ ‫חי על פי הרשב"א‪ :‬הנה ידועה‬ ‫ואיתא בגמרא במסכת חגיגה (כ‪,‬‬ ‫הכינור הנשמע‪.‬‬ ‫המחלוקת שבין רבי יהודה לרבי‬ ‫א)‪" :‬אל תקרי ַר ָ ּק ֵת ְך אלא ֵר ָיקנֵ ְך"‪,‬‬ ‫(ורבי יוסף ענגיל האריך שם במראי מקומות‪,‬‬ ‫מאיר על הפסוק (דברים יד‪ ,‬א) ָ ּ‬ ‫"בנִ ים‬ ‫שדרשו חז"ל על פסוק זה שאפילו‬ ‫והביא גם תשובת התשב"ץ בענין זה של‬ ‫ַא ֶּתם לַ ה' ֱאל ֵֹקיכֶ ם"‪ .‬רבי מאיר סובר‬ ‫פושעי ישראל‪ ,‬שהם ה"ריקנין"‬ ‫"התחלפות החושים"‪ ,‬עי"ש באריכות)‪.‬‬ ‫"בין כך ובין כך אתם קרויים בנים"‪,‬‬ ‫שבך‪ ,‬מלאים הם מצוות כרימון‪.‬‬ ‫בין בשוגג ובין במזיד‪ .‬וביאור‬ ‫וע"כ קראו לשם העיר "רקת"‪,‬‬ ‫"רקת זו טבריא"‪ :‬אפילו ריקנין‬ ‫הדבר‪ ,‬שאף כאשר בני ישראל אינם‬ ‫לרמז על פסוק זה שבשיר השירים‪.‬‬ ‫שבה מלאים מצוות כרימון‬ ‫נוהגים כהוגן‪ ,‬מכל מקום סובר רבי‬ ‫והקשה בזה ה'טורי אבן'‪ :‬למה‬ ‫מ"מ‪ ,‬נחזור לענין דברי הגמרא‪.‬‬ ‫מאיר ששם "בנים" עלינו‪ ,‬ונשארנו‬ ‫נתנו שם זה "רקת" דוקא לעיר‬ ‫הנה רבי יוחנן מבאר לפנינו‬ ‫בנים למקום‪ .‬וזהו שבאה הגמרא‬ ‫טבריא מחמת שריקנין שבה‬ ‫טעמי שמותיה של העיר טבריא‪.‬‬ ‫לרמז לנו‪ ,‬שאפילו ריקנים שבך‬ ‫מלאים מצוות כרימון? והלא דבר‬ ‫ויש להעיר בזה מה שהקשה‬ ‫מלאים מצוות כרימון‪.‬‬ ‫זה‪ ,‬שאפילו הריקנים שבכלל‬ ‫הרש"ש‪ ,‬דהנה במדרש רבה (כג‪,‬‬ ‫והנה ישנו מהלך מעניין להגאון‬ ‫ישראל מלאים מצוות כרימון‪,‬‬ ‫א) איתא דנקראת טבריא על שם‬ ‫המהרש"ם בהגהותיו על הש"ס‪,‬‬ ‫נאמר על כללות כנסת ישראל‬ ‫הקיסר הרומי "טבריא" (טיבריוס‬ ‫וזה תוכן דבריו‪ :‬ידוע מה שאמרה‬ ‫כולה ולאו דוקא על העיר טבריא‬ ‫בלע"ז)‪ ,‬שקרא שם העיר על שמו‪.‬‬ ‫הגמרא במסכת שבת (לט‪ ,).‬כי‬ ‫בלבד?‬ ‫וכתב בזה היעב"ץ‪ ,‬דאף‬ ‫'חמי טבריא' חמים הם מפני שהם‬ ‫שהקיסר הרומי הוא שנתן את‬ ‫מהלכי המפרשים מדוע דוקא‬ ‫עוברים על פתחו של גיהנום‪ .‬ואמר‬ ‫השם טבריא‪ ,‬מכל מקום גלגלו מן‬ ‫בזה‪ ,‬שאם כן היו בני טבריא נותנים‬ ‫בטבריא הריקנים מלאים‬ ‫השמים שיהא שמה נקרא כן‪ ,‬לפי‬ ‫אל לבם תמיד את ענין פתחו של‬ ‫מצוות כרימון‬ ‫שגנוזים בה סודות עמוקים וסיבות‬ ‫גיהנום‪ ,‬ומתוך כך היו כל ימיהם‬ ‫הנה ישנם כמה מהלכים נפלאים‬ ‫קדושות‪ .‬ונמצא שהקיסר דימה‬ ‫בתשובה‪ .‬וזהו שאמרה הגמרא‪,‬‬ ‫המובאים במפרשים בענין זה‪.‬‬ ‫בנפשו שהוא הקורא שם העיר על‬ ‫שאפילו הריקנים שבך מלאים‬ ‫מהלך א'‪ :‬ידוע אשר רבי מאיר‬ ‫שמו‪ ,‬אך באמת מן השמים הוסב‬ ‫מצוות כרימון‪ ,‬מפני שהיו עוסקים‬ ‫טמון בעיר טבריא‪ ,‬וידוע כי רבו של‬ ‫הדבר לרמז על ענינים קדושים‬ ‫בתשובה תדיר‪.‬‬ ‫רבי מאיר היה 'אחר' (אלישע בן אבויה)‪,‬‬ ‫ונשגבים‪ .‬וכפי שראינו‪ ,‬אמר רבי‬ ‫אולם בעצם הקשה הבן איש‬ ‫ועליו אמרה הגמרא "תוכו אכל‬ ‫יוחנן דבאמת שמה "חמת" על‬ ‫חי קושיא‪ :‬אם הריקנים מלאים הם‬ ‫וקליפתו זרק"‪ .‬עוד איתא בגמרא כי‬ ‫שם חמי טבריא‪ ,‬ולהלן נראה עוד‬ ‫מצוות כרימון‪ ,‬מדוע זה נקראים‬ ‫רבי מאיר התפלל על 'אחר' שישוב‬ ‫טעמים על שם טבריא‪.‬‬ ‫הם בשם "ריקנים"? ובפרט לפי‬ ‫בתשובה‪ ,‬ולבסוף אכן הועילה‬ ‫והנה אמר רבא בגמרא טעם‬ ‫דברי המהרש"ם שהיו מהרהרים‬ ‫תפילתו ושב 'אחר' בתשובה‪ .‬ועל‬ ‫אחר בשמות הערים חמת וטבריא‪,‬‬ ‫בתשובה תמיד‪ ,‬קשה הדבר טובא‪.‬‬ ‫כן רצו לרמז בזה "אפילו ריקנין‬ ‫והוא חולק בזה על דברי רבי יוחנן‬ ‫וביאר הבן איש חי‪ ,‬כי דברים‬ ‫שבך מלאים מצוות כרימון"‪ ,‬כדי‬ ‫ונוקט במהלך אחר בשמות הערים‪.‬‬ ‫אלו אמורים על ה'עשירים'‪ ,‬שהיו‬ ‫להורות על פסק ההלכה של רבי‬ ‫ואמר רבא‪" :‬חמת זו חמי גרר‪ ,‬רקת‬ ‫מחזיקי תורה ותומכי תורה‪.‬‬ ‫מאיר‪.‬‬ ‫זו טבריא"‪ .‬הרי שרקת אינה ציפורי‬ ‫שאף שהיו מלאים מצוות כרימון‬ ‫מהלך ב'‪ :‬ידוע כי רבי מאיר‬ ‫אלא היא טבריא‪ .‬וכנרת זו גנוסר‪.‬‬ ‫והחזיקו תלמידי חכמים בממונם‪,‬‬ ‫טמון בטבריא‪ ,‬ואחד מן הטעמים‬ ‫ומבאר רבא‪" :‬למה נקרא שמה‬ ‫מכל מקום הם בעצמם לא עסקו‬ ‫בזה ‪ -‬כפי שהאריך בזה ה'בן איש‬ ‫רקת" – מפני מה נקרא שמה של‬ ‫בלימוד התורה‪ .‬וממילא‪ ,‬מחד‬ ‫חי' על פי דברי תשובות הרשב"א‬ ‫טבריא בשם רקת? "שאפילו ריקנין‬ ‫גיסא מלאים הם מצוות כרימון‪,‬‬ ‫‪ -‬הוא משום ש"רבי מאיר חייש‬ ‫שבה מלאים מצוות כרימון"‪ ,‬דהיינו‬ ‫אך מאידך גיסא "ריקנים" הם מן‬ ‫למיעוטא"‪ .‬פירוש הדבר‪ ,‬שרבי‬ ‫שאפילו החוטאים שבעיר טבריא‬ ‫התורה‪ .‬ועל כן נקראו "ריקנים‬ ‫מאיר סובר כי המיעוט אינו בטל‪.‬‬ ‫מלאים הם מצוות כרימון‪.‬‬ ‫שבך"‪ ,‬ואף על פי כן היו "מלאים‬ ‫ובזה רמז רבי מאיר‪ ,‬כי אפילו‬ ‫וכתב המהרש"א‪ ,‬דבתיבת‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫‪10‬‬ ‫נחמד ויפה‪.‬‬ ‫המיוחד של ארץ ישראל‪.‬‬ ‫מצוות כרימון"‪.‬‬ ‫והנה המהרש"א הקדוש‪ ,‬לאחר‬ ‫ובאמת התוס' במסכת ראש‬ ‫שהביא פשט התוס'‪ ,‬כתב‪" :‬ועוד יש‬ ‫השנה (כג‪ :‬ד"ה קמא) הקשו קושיא זו‪:‬‬ ‫טבורה של ארץ ישראל‬ ‫לומר טובה ראייתה בחכמים שהיו‬ ‫איך ייתכן שירושלים היא אמצע‬ ‫איתא בגמרא‪" :‬רבי ירמיה אמר‬ ‫יושבים שם סנהדרין בימי רבי‪,‬‬ ‫ארץ ישראל‪ ,‬והרי ארץ ישראל היא‬ ‫רקת שמה"‪ .‬טבריא היא רקת‪.‬‬ ‫כדאמרינן סוף פרק ב' במסכת ראש‬ ‫ארבע מאות פרסה‪ ,‬וירושלים אינה‬ ‫"ולמה נקרא שמה טבריא? שהיא‬ ‫השנה דף ל"א ע"ב"‪ .‬נמצא לפי זה‬ ‫רחוקה מגבול המזרח אלא מהלך‬ ‫יושבת בטבורה של ארץ ישראל"‪.‬‬ ‫דנקראת "טובה ראייתה" על שם‬ ‫יום אחד בלבד?‬ ‫ופירש רש"י‪" :‬באמצעיתה" ‪-‬‬ ‫תלמידי חכמים ששכנו בה‪.‬‬ ‫ועל זה עמדו ה'פני יהושע'‬ ‫שטבריא היא מרכז ארץ ישראל‪.‬‬ ‫והגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל‬ ‫וה'ערוך לנר' במסכת ראש השנה‬ ‫והנה יש להבין בזה‪ ,‬שהרי בספר‬ ‫ב'גליוני הש"ס' ציין לדברי‬ ‫והקשו קושיא גדולה‪ ,‬כקושיית‬ ‫'כפתור ופרח' (פרק י"א) ‪ -‬אשר ה'בית‬ ‫המהרש"א‪ ,‬דהוא כעין מה שמצינו‬ ‫המהרש"א אצלנו‪ .‬וביארו שמה‬ ‫יוסף' מביאו כמה פעמים בספרו‬ ‫בדוד המלך ע"ה (שמואל א טז‪ ,‬יב) "יְ ֵפה‬ ‫שאמרה הגמרא על ירושלים שהיא‬ ‫‪ -‬וכידוע שהוא אחד מהמקורות‬ ‫ֵעינַ יִ ם וְ טוֹ ב ר ִֹאי"‪ ,‬שפירשוהו שהיה‬ ‫האמצע‪ ,‬אין הכוונה לאמצע ארץ‬ ‫הגדולים בענייני קברי צדיקים‬ ‫'יפה תואר'‪ .‬והענין בזה‪ ,‬שראיית‬ ‫ישראל‪ ,‬אלא שהיא "טבורו של‬ ‫וגבולי ארץ ישראל ‪ -‬הקשה‬ ‫תלמידי חכמים וצדיקים היא‬ ‫עולם" – האמצע של העולם כולו‪.‬‬ ‫קושיא עצומה בזה‪:‬‬ ‫המראה היפה ביותר בעולם‪.‬‬ ‫אבל האמצע של ארץ ישראל ממש‪,‬‬ ‫ראשית לכל‪ ,‬אי אפשר לומר‬ ‫וה'שפתי חכמים' פירש בזה‬ ‫זוהי דוקא טבריא‪.‬‬ ‫שטבריא היא באמצע הארץ‬ ‫פשט נפלא‪ .‬דהנה ידוע שרבינו‬ ‫(אולם הריטב"א במסכת תענית (י‪).‬‬ ‫כשמודדים מצפון לדרום‪ ,‬שהרי‬ ‫הקדוש סידר וחיבר את ה'משניות'‬ ‫נקט כשיטת התו' בראש השנה‪,‬‬ ‫טבריא שוכנת בגליל העליון‬ ‫בטבריא‪ ,‬וכן רבי יוחנן שחיבר את‬ ‫שירושלים אינה רק טבורו של‬ ‫שבצפון‪ ,‬ואינה באמצע הארץ‪ .‬ואם‬ ‫התלמוד 'ירושלמי' עשאו בטבריא‪.‬‬ ‫עולם‪ ,‬אלא היא גם האמצע של‬ ‫נמדוד ממזרח למערב‪ ,‬הרי ידוע‬ ‫[ויש להוסיף בזה ענין רבי חייא‬ ‫ארץ ישראל‪ .‬ואיך יתיישב זה עם‬ ‫לנו שטבריא שוכנת ממש סמוך‬ ‫ובניו שעלו מבבל‪ ,‬ואמרו עליהם‬ ‫המציאות‪ ,‬הוא ענין לאריכות‬ ‫לגבול המזרחי‪ .‬ואם כן‪ ,‬מהו הביאור‬ ‫"אלמלא רבי חייא ובניו נשתכחה‬ ‫דברים‪ ,‬ועוד חזון למועד)‪.‬‬ ‫בזה שטבריא היא "באמצעותה של‬ ‫תורה מישראל"‪ ,‬שהיו מחזרים‬ ‫ארץ ישראל"?‬ ‫מעיר לעיר להרביץ תורה כדאיתא‬ ‫"טובה ראייתה"‪ :‬התורה‬ ‫וביאר ה'כפתור ופרח' בדרך זו‪,‬‬ ‫בבבא מציעא (פה‪ ,‬ב) – ואף רבי‬ ‫שחשבון זה הוא כשמודדים את‬ ‫איתא בגמרא‪" :‬רבה אמר רקת‬ ‫חייא מטבריא היה]‪ .‬וזהו פשט‬ ‫טבריא כנגד 'עכו' מצד מזרח‪ ,‬ואחר‬ ‫שמה" – שטבריא נקראת 'רקת'‪.‬‬ ‫דברי המהרש"א "טובה ראייתה"‪,‬‬ ‫כך מחשבים את 'הור ההר'‪ ,‬ומדרום‬ ‫ומפני מה ניתן לה השם טבריא?‬ ‫שהתלמידי חכמים הם הם יפיה‬ ‫מחשבים את 'נחל מצרים'‪ .‬ולפי‬ ‫אמר רבה‪" :‬שטובה ראייתה" –‬ ‫ושבחה‪.‬‬ ‫חשבון זה עולה שטבריא היא אכן‬ ‫שהראיה‪ ,‬עצם המבט על העיר‬ ‫וכתב השפתי חכמים‪ ,‬שמכאן‬ ‫טבריא‪ ,‬יפה ונעים הוא מאד‬ ‫הטבור של ארץ ישראל‪.‬‬ ‫יצא ה"אור התורה" לכלל ישראל‪,‬‬ ‫לעינים‪.‬‬ ‫והנה ידועה הגמרא במסכת‬ ‫ועליה נאמר "כי נר מצוה ותורה‬ ‫סנהדרין (לז‪ ).‬על הפסוק (שיה"ש ז‪ ,‬ג)‬ ‫ובפשטות‪ ,‬בשיטת התוס' ושאר‬ ‫אור" ו"מצות ה' ברה מאירת‬ ‫"ש ְר ֵר ְך אֹגַ ן ַה ַּס ַהר"‪ ,‬שלשכת הגזית‬ ‫ָׁ‬ ‫מפרשים‪ ,‬פירשו לשון זה "שהיו‬ ‫עינים"‪ .‬התורה המאירה את העינים‬ ‫‪ -‬מושב הסנהדרין של כלל ישראל‬ ‫שם גנות ופרדסים"‪ .‬כי עיר טבריא‬ ‫יצאה מעיר טבריא‪.‬‬ ‫‪ -‬יושבת "בטבורו של עולם"‪.‬‬ ‫מלאה היא גנות ופרדסים‪ ,‬ועד‬ ‫היום הזה גדלים שם בכל סביבות‬ ‫ואם כן יש להבין‪ ,‬אם ירושלים‬ ‫"טובה ראייתה"‪ :‬ומשם עתידין‬ ‫היא טבורו של עולם‪ ,‬איך יתאימו‬ ‫טבריא כל מיני פירות‪ ,‬וכדמצינו‬ ‫ליגאל‬ ‫הדברים עם דברי הגמרא כאן‬ ‫בגמרא בענין "פירות גינוסר"‪.‬‬ ‫עוד פירש השפתי חכמים‬ ‫והבא לטבריא מצד 'בית שאן'‪ ,‬ואף‬ ‫האומרת כי טבריא היא "בטבורה‬ ‫פשט נפלא‪ :‬הנה איתא בגמרא‬ ‫הנכנס לתוך העיר‪ ,‬רואה תמרים‬ ‫של ארץ ישראל"?‬ ‫בראש השנה (לא‪ ,‬ב) בשם רבי יוחנן‪:‬‬ ‫וכל מיני פירות בגנות נפלאות‪.‬‬ ‫ותירץ המהרש"א תירוץ נפלא‪:‬‬ ‫"ומשם עתידין ליגאל" – שמטבריא‬ ‫וזהו "טובה ראייתה"‪ ,‬שכאשר‬ ‫ירושלים היא הטבור של כל העולם‬ ‫תהיה הגאולה‪" ,‬שנאמר (ישעיה נב‪,‬‬ ‫מביטים על טבריא נגלה מראה‬ ‫כולו‪ ,‬אולם טבריא היא הטבור‬ ‫‪11‬‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫קיים‪ ,‬היו קדשים קלים נאכלים‬ ‫בבירור השיטות השונות במקום‬ ‫ב)‪ִ ,‬ה ְתנַ ֲע ִרי ֵמ ָע ָפר קו ִּמי"‪ .‬והיינו‬ ‫"בכל הרואה" – היינו בכל מקום‬ ‫גניזת הבאר‪ ,‬מ"מ לשיטת המדרש‬ ‫מהמקום הנמוך ביותר‪ ,‬שהוא‬ ‫שממנו ניתן לראות את משכן‬ ‫שהעומד על פני הישימון רואה‬ ‫המקום האחרון שגלתה שכינה‪,‬‬ ‫שילה‪ .‬ומבארת הגמרא שזכה לכך‬ ‫אותה‪ ,‬פירשו המפרשים שצריך‬ ‫משם תהיה התחלת הגאולה‪.‬‬ ‫יוסף הצדיק לפי ששילה היתה‬ ‫לעלות על ההר הסמוך לכנרת‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬שאנו מצפים ומביטים‬ ‫בחלקו‪ ,‬ובשכר שלא זנו עיניו ממה‬ ‫ולפי זה יש לומר שמה שאמרו‬ ‫בעינינו‪" ,‬ועינינו תראינה מלכותך‬ ‫שאינו שלו ‪ -‬כדכתיב (בראשית מט‪ ,‬כב)‬ ‫בגמרא "ראש הכרמל" היינו "ראש‬ ‫כדבר האמור בשירי עוזך"‪ .‬וכשאנו‬ ‫"בן ּפֹ ָרת יוֹ ֵסף ֵ ּבן ּפֹ ָרת ֲעלֵ י ָעיִ ן ָ ּבנוֹ ת‬ ‫ֵּ‬ ‫הישימון"‪( .‬ועיין בספר 'טבור הארץ' להרה"ק‬ ‫מצפים לישועה ומייחלים לביאת‬ ‫המשיח‪ ,‬עינינו נשואות לטבריא רבי משה קליערס זי"ע‪ ,‬רבה של טבריא‪ ,‬שהביא‬ ‫ָצ ֲע ָדה ֲעלֵ י ׁשוּר" ‪ -‬זכה שנאכלו‬ ‫שיטת רבינו חננאל שראש הישימון וראש הכרמל‬ ‫קדשים בחלקו בכל מקום שהעין‬ ‫שהיא המקום הראשון לגאולה‪.‬‬ ‫וא"כ "טובה ראייתה" – שיש הר אחד הם)‪ .‬נמצאנו למדים‪ ,‬שכאשר‬ ‫שולטת לראות‪.‬‬ ‫לטבריא עין טובה‪ ,‬שכל ישראל עומד אדם על ההר בטבריא‪ ,‬הרי‬ ‫והגמרא שם מבקשת לברר עד‬ ‫מביטים עליה בעין טובה ומצפים הוא רואה את בארה של מרים‪.‬‬ ‫היכן הוא גבול המקומות שניתן‬ ‫וכן מצינו בלשון המדרש‬ ‫שממנה תצמח הישועה‪.‬‬ ‫לראות מהם את המשכן ועל כן‬ ‫ב'ויקרא רבה' (כב)‪" :‬והיכן היא בארה‬ ‫מותר לאכול שם קדשים קלים‪,‬‬ ‫של מרים? אמר רבי חייא בר אבא‪,‬‬ ‫בענין טובה ראייתה של‬ ‫ומביאה הגמרא‪" :‬בי כנישתא‬ ‫כתיב 'ונשקפה על פני הישימון'‪,‬‬ ‫טבריא ‪ -‬ראיית "בארה של‬ ‫דמעון" – היינו בית הכנסת של‬ ‫שכל מי שהוא עולה על ראש הר‬ ‫מרים"‬ ‫מקום הנקרא מעון‪.‬‬ ‫ישימון ורואה כמין כברה קטנה בים‬ ‫והנה בגמרא במסכת שבת (קלט‪,‬‬ ‫בספר 'באר יוסף' פירש בזה טבריא‪ ,‬זהו בארה של מרים"‪.‬‬ ‫א) איתא‪" :‬הוה עובדא בבי כנישתא‬ ‫פשט נפלא‪ ,‬על פי מה שידוע‬ ‫הרי מבואר בכל המדרשים‪,‬‬ ‫דמעון בי רבי יוחנן"‪ .‬ומאחר שנודע‬ ‫ש'בארה של מרים' נגנזה בתוך ים‬ ‫שבעלות האדם על ההר בטבריא‬ ‫כנרת‪ .‬והנה על הפסוק (במדבר כא‪,‬‬ ‫שרבי יוחנן היה בטבריא‪ ,‬נמצא‬ ‫והוא מביט אל הים‪ ,‬רואה הוא‬ ‫כ) "וְ נִ ְׁש ָק ָפה ַעל ּ ְפנֵ י ַהיְ ִׁשימֹן" מביא‬ ‫שבית הכנסת של מעון שהיה‬ ‫את בארה של מרים‪ .‬ובזה יובן‬ ‫רש"י מה'מדרש תנחומא'‪" :‬דבר‬ ‫בו רבי יוחנן‪ ,‬מקום הוא הסמוך‬ ‫היטב מה שאמרו "טובה ראייתה"‪,‬‬ ‫אחר‪' ,‬ונשקפה' ‪ -‬הבאר על פני‬ ‫לטבריא‪ .‬ומשם העידה הגמרא‬ ‫שראייה טובה ומבורכת היא זו‪,‬‬ ‫הישימון‪ ,‬שנגנזה בימה של טבריא‪,‬‬ ‫שניתן לראות את משכן שילה‪.‬‬ ‫שזוכה לראות מתוך טבריא את‬ ‫והעומד על הישימון מביט ורואה‬ ‫וזהו שאמרו "טובה ראייתה" של‬ ‫כמין כברה בים‪ ,‬והוא הבאר‪ .‬כך בארה של מרים‪.‬‬ ‫טבריא‪ ,‬שיש לה מראה טוב ומעלה‬ ‫דרש רבי תנחומא"‪.‬‬ ‫יתירה‪ ,‬שממקום מעון הסמוך‬ ‫ראיית "משכן שילה" מסביבות‬ ‫העיר טבריא‬ ‫וכן איתא בגמרא במסכת שבת‬ ‫לטבריא היו יכולים לראות את‬ ‫(לה‪ ,‬א)‪" :‬הרוצה לראות בארה של‬ ‫משכן שילה ולאכול שם קדשים‬ ‫פשט נפלא נוסף מובא בספר 'יד‬ ‫מרים‪ ,‬יעלה לראש הכרמל ויצפה‬ ‫קלים‪.‬‬ ‫ויראה כמין כברה בים‪ ,‬וזו היא אליהו'‪ ,‬וזה תוכן דבריו‪:‬‬ ‫ויהי רצון שנזכה למה שאמרו‬ ‫איתא בגמרא במסכת זבחים‬ ‫בארה של מרים"‪.‬‬ ‫חז"ל "ומשם עתידין להיגאל"‪ ,‬אמן!‬ ‫ואף שאי"כ המקום להאריך (קיח‪ ,‬ב)‪ ,‬שבזמן שהיה "משכן שילה"‬ ‫יון בלשה"ק‬ ‫נתנדב‬ ‫ליון באידיש‬ ‫נתנדב‬ ‫עורים על הטע‬ ‫גל‬ ‫הג‬ ‫לעפאון‬ ‫השי‬ ‫ע"‬ ‫ע"‬ ‫ליין‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫הרה"ח ר' חיים צבי הירש הי"ו‬ ‫נתנדב ע"י‬ ‫הרה"ח ר' שמעון‬ ‫לע"נ אמו האה"ח חנצי ע"ה‬ ‫הרה"ח ר' חיים מנחם‬ ‫דרוממער הי"ו‬ ‫בת יבלחט"א ר' מרדכי הי"ו‬ ‫ראזינגער הי"ו‬ ‫לזכות ברכה והצלחה‬ ‫נלב"ע א' תשרי ‪ -‬ראש השנה‬ ‫לזכות ברכה והצלחה‬ ‫בכל הענינים‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫בכל הענינים‬ ‫זכות לימוד התורה דרבים תגן בעדם להתברך בכל מילי דמיטב‪ ,‬וישלם ה' פעלם הטוב ותהי משכורתם שלימה מעם ה’‬ ‫קול‬ ‫שיעורים פון‬ ‫‪12‬‬ ‫אלע נייע‬ ‫חיזוק יומי ‪ -‬צו א‬ ‫וועכנטליכע‬ ‫שיעורים‬ ‫גליקליכע לעבן‬ ‫פ‪+‬רדס ה‪+‬תור‪+‬ה‬ ‫שיעורים‬ ‫הגה"צ ר' יודא‬ ‫קול‬ ‫אלע נייע‬ ‫חיזוק יומי ‪ -‬צו א‬ ‫וועכנטליכע‬ ‫שיעורים פון‬ ‫שליט"א‬ ‫מאנדעל‬ ‫‪00‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪22‬‬ ‫‪33‬‬ ‫שיעורים‬ ‫גליקליכע לעבן‬ ‫שיעורים‬ ‫הגה"צ ר' יודא‬ ‫מאנדעל שליט"א‬ ‫עמוד יומי‬ ‫סדר הש"ס‬ ‫סיפורי צדיקים‬ ‫פיל מיט חיזוק‬ ‫קברי צדיקים ‪-‬‬ ‫יארצייט צדיקים‬ ‫שיעורים על‬ ‫שבת קודש‬ ‫פרדס‬ ‫פרדס‬