gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

ללמוד ולקיים · Lilmod Ulekayem — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: ללמוד ולקיים · Lilmod Ulekayem

שבוע: נח (2026-10-12)

ללמוד ולקיים · Lilmod Ulekayem — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫ללמוד ‪ -‬ולקיים‬ ‫בס"ד‬ ‫הערות מעשיות להלכה ‪ -‬על סדר הדף היומי‬ ‫"וכאשר תקום מן הספר‪ :‬תחפש באשר למדת‪ ,‬אם יש בו דבר אשר תוכל לקיימו" ‪ -‬אגרת הרמב"ן‬ ‫בכורות דף כג ‪ -‬כט‬ ‫נח ⚫ תשרי תשפ"ז‬ ‫גליון שנ‬ ‫גליון זה מיועד לעורר לב המעיין ולא לסמוך עליו למעשה‬ ‫דף כד ‪ -‬כה‬ ‫מפרווה טבעית או משטיח העשוי מעור טבעי שיש עליו שערות‬ ‫(מ"ב סי' ש"מ ס"ק ה) ועיי"ש שכאשר תולש מן העור לאחר מיתת‬ ‫התולש את הכנף וכו' התולש חייב משום גוזז‬ ‫הבע"ח אורחיה לעשות כן אף ביד‪.‬‬ ‫בענין תלישת נוצות כנף עוף וסרוק שטרימל‬ ‫הסרת נוצות מעור עוף מבושל‬ ‫האם מותר לסרוק שטריימל בשבת כאשר הוא עשוי מזנב מקורי‬ ‫יש שהזהירו שלא להסיר מעור העוף את הנוצות המחוברות בו‬ ‫ויתכן שיתלש ממנו שיער ע"י הסרוק?‬ ‫ואפילו הוא מבושל מחשש איסור גוזז (דעת הזית רענן ח"א הל"א‬ ‫והאם יש איסור לתלוש סיבים ממעיל פרווה מעור בעלי חיים?‬ ‫אות י"ב מובא במנחת שבת סי' פ' במנחה חדשה סל"א‬ ‫ומה נעשה בכנף עוף מבושל שבקצהו מחוברות כמה נוצות האם‬ ‫ובקצוה"ש סי' קמ"ג בבדה"ש ס"ק א' ד"ה והנה) ועיי"ש מש"כ‬ ‫תלישתן אסורה מן התורה?‬ ‫לצדד להקל בזה ובארחות שבת (פי"ז הערה יב) הביא מהגר"ש‬ ‫האם תולש מבע"ח חייב משום גוזז‬ ‫אויערבך זצ"ל שדעת מהרי"ל דיסקין זצ"ל היתה להתיר בזה‬ ‫כפשיטות משום דלא שייך איסור גוזז בבשר מבושל‪.‬‬ ‫יש לעיין האם תולש נחשב גוזז ואסור מן התורה בשבת וכן‬ ‫בבהמת קרבן שנאסרה בגזיזה האם גם תלישה אסורה או שמא‬ ‫דבר שאינו מתכוון‬ ‫תלישה אינה נחשבת בכלל מלאכת גוזז ואין בה מלאכה מן‬ ‫התורה?‬ ‫לסרוק שער הגוף בשבת‬ ‫ונתבאר בגמרא שיש חילוק בין בהמה לעוף שגם למאן דאומר‬ ‫אסור לסרוק בשבת את שער הגוף במסרק משום שבשעת‬ ‫שתולש אינו נחשב גוזז בבהמה אבל בעוף אם תולש את הנוצה‬ ‫הסריקה נתלשות שערות והרי זה בכלל איסור גוזז‪.‬‬ ‫גדולה מכנף העוף חייב שכן דרכו בתלישה‪.‬‬ ‫אינו בגדר 'דבר שאינו מתכוון'‪ :‬בגמ' נזיר דף מב איתא דנזיר‬ ‫תלישה ממתה‪ :‬נחלקו הפוסקים האם תולש מבהמה מתה חייב‬ ‫אסור לסרוק את שער ראשו משום שעלולות להתלש שערות‬ ‫או לא‪ ,‬דיתכן שמה שאמרו בגמרא שתולש מבהמה אינו נחשב גוזז‬ ‫ואפילו לר"ש הסובר בעלמא דדבר שאינו מתכוין מותר‪ ,‬מ"מ יש‬ ‫זה רק כשהיא חיה שאין דרך לתלוש אבל כשהיא מתה ולובש עור‬ ‫בזה איסור משום דכל הסורק להסיר נימין מדולדלות מתכוין‪,‬‬ ‫פרווה אסור לתלוש מן התורה‪ ,‬או שאין חילוק בין חיה למתה‬ ‫ומבואר בגמ' שאפילו באופן שאין זה פ"ר שיתלשו שערות מ"מ‬ ‫ובבהמה פטור בין מחיים בין לאחר מיתה‪ ,‬ובעוף חייב בין מחיים‬ ‫אסור משום שהסורק מתכוין להשרת הנימין‪ ,‬ואין זה בגדר דבר‬ ‫ובין לאחר מיתה‪.‬‬ ‫שאינו מתכוין כלל‪ .‬ומבאר הריב"ש בסי' שצ"ד דמתוך שהנימין‬ ‫שיטת הט"ז להחמיר בזה (וכן פסק המ"ב)‪ :‬הט"ז (ס' שלו סק"י)‬ ‫המדולדלות והנקשרות מונעות את המסרק מלעבור והן הגורמות‬ ‫כתב שיש ליזהר במלבוש שנעשה מעור בהמה שלא יתלוש שיער‬ ‫לצורך בסירוק‬ ‫ממנה‪ ,‬שאסור מן התורה והביא לזה מקור מירושלמי בשבת‬ ‫וא"א לסירוק בלי השרת הנימין האלו נמצא שכשאדם בא לסרוק‬ ‫שהתולש מבהמה מתה חייב שתלישתה זו היא גיזתה‪ .‬והמג"א‬ ‫את עצמו יש בזה כוונה להשיר את הנימין המדולדלות וברש"י‬ ‫(ס' שמ סק"ג) כתב שתולש כנף מעוף חייב אבל אם תולש מבהמה‬ ‫שבת דף נ כותב שהאיסור לסרוק הוא משום דהוי פ"ר שיתלשו‬ ‫פטור‪ ,‬ופי' הפמ"ג כוונתו שבין אם חיה בין אם מתה פטור‪ .‬והבאר‬ ‫שערות וכבר העירו עליו תוס' שם מהגמ' בנזיר דמשמע דהוי‬ ‫היטב הביא שהיד אהרן השיג על הט"ז איך פסק כהירושלמי נגד‬ ‫מתכוין ממש ולא רק בגדר פ"ר ועי' בדברי הריב"ש שם ובקרן‬ ‫המבואר בגמרא בסוגייתנו שתולש בבהמה אינו חייב ורק בעוף‬ ‫אורה נזיר דף מב מה שדחקו בדברי רש"י‪( .‬ע"פ הערת ארחות‬ ‫חייב‪ ,‬אך ביאור שיטת הט"ז כדכתב המהרי"ט אלגאזי שסובר‬ ‫שבת פי"ז הערה יג)‪.‬‬ ‫דדווקא כאשר הבהמה חיה אין דרך לתלוש כיון שכואב לה אבל‬ ‫ובשו"ע (סי' ש"ג סכ"ז) כתב שאיסור הסריקה במסרק הוא משום‬ ‫כשמתה חייב משום גוזז‪.‬‬ ‫שאי אפשר שלא יעקרו שערות ועי"ש במשנ"ב (ס"ק פו) שהביא‬ ‫ברמב"ן בסוגייתנו משמע שדווקא בעוף חייב משום תולש והביא‬ ‫את הגמ' בנזיר הנ"ל וכתב דלפי הגמ' יהיה איסור אף אם סורק‬ ‫את הירושלמי בנוסח התולש מן המתה חייב‪ ,‬ולא כתוב הבהמה‬ ‫במברשת רכה באופן שאינו פ"ר שיתלשו שערות דמ"מ אם יתלשו‬ ‫ופי' שהירושלמי מדבר רק על עוף וכן מראה בחי' הר"ן בשבת דף‬ ‫שערות הרי תלשן בכוונה אם לא במי שאינו מתכוין להשיר הנימין‬ ‫עד ביותר מפורש כן במאירי שם שכתב דאין חילוק בין מחיים‬ ‫המדולדלות הנ"ל‪.‬‬ ‫ולאחר מיתה ע"ש‪.‬‬ ‫להלכה‪ :‬המשנ"ב (סי' ש"מ סק"ה) פסק כהט"ז שתולש בבהמה‬ ‫אוי לעינים שכך רואות‬ ‫מתה חייב וכתב בשעה"צ שגם דעת המג"א כן ומה שפטר בתולש‬ ‫וכתב המשנה ברורה (ס' שג ס"ק פו) מספר ישועות יעקב ראיתי‬ ‫מבהמה זהו כשהיא חיה ודלא כפמ"ג והאריך בבה"ל להוכיח‬ ‫אנשים מקילים לסרוק ראשם בשבת וכמעט נעשה הדבר כהיתר‬ ‫כהט"ז לפי"ז יש איסור תורה לתלוש שיער מפרווה או משטריימל‬ ‫אצלם ואוי לעינים שכך רואות לעבור בשאט נפש לחלל שבת‬ ‫כשמחובר באופן טבעי ויש לבדוק בין סוגי השטריימלך (ע"פ ס'‬ ‫בידים ומהראוי לכל חכם בעירו להזהיר ע"ז אולי ישמעו ויקחו‬ ‫בם חייתני)‪.‬‬ ‫וכ"כ בארחות שבת (פי"ז סע' ח) יש להזהר שלא לתלוש שערות‬ ‫חיתוך יבלת‬ ‫מוסר עכ"ד ומה שמשיבין שמוכרח לתקן שערותיו כדי שלא יתגנה‬ ‫בפני חבריו הלא יכול לעשות באופן ההיתר כנ"ל וגם כדלקמיה‬ ‫איתא בשו"ע (ס' שמ סע' ב) אסור לחתוך יבלת מגופו‪ ,‬בין ביד בין‬ ‫בסקפ"ז ומלבד כ"ז הלא יכול לחוף ולפספס שערותיו ביד ולמה‬ ‫בכלי בין לו בין לאחר‪ .‬וכתב המשנה ברורה (שם ס"ק ו) ואפילו‬ ‫יעבור איסור חמור כזה בידים עכ"ד‪.‬‬ ‫היא יבשה דעומדת להתפרך לבסוף מעצמה אפילו הכי אסור‪ .‬וכל‬ ‫וע"פ זה כתב בארחות שבת (שם) אבל מותר להפריד שערותיו‬ ‫זה לענין איסורא‪ ,‬אבל לענין חיובא אינו חייב אלא אם כן נוטלה‬ ‫באצבעותיו‪ ,‬וכן מותר לסדר שערו מעט במברשת שאין שערותיה‬ ‫כשהיא לחה ובכלי דאז הוא בכלל גוזז‪.‬‬ ‫קשות באופן שאין השערות נתלשות‪ ,‬ויעשה זאת במברשת‬ ‫לתלוש ציצין של עור‪ :‬אסור לתלוש שאר ציצין של עור שפרשו‬ ‫מיוחדת לשבת ולא במסרק או במברשת העשויים לשימוש בימות‬ ‫קצת מעל גבי ידו או ממקומות אחרים (מ"ב שמ ס"ק ז)‪.‬‬ ‫החול‪.‬‬ ‫לתלוש ציצין דרך שיניו‪ :‬אסור (מ"ב שם ס"ק ח)‪.‬‬ ‫דף כז‬ ‫שהוא מבצק שנעשה בנפרד (ע' שו"ע הל' חלה ס' שכג‪ ,‬משפטי‬ ‫אין תרומת חוץ לארץ אסורה אלא במי שהטומאה‬ ‫ארץ חלה פ"ה סע' ו)‪.‬‬ ‫כתב בשו"ע הרב ס' תנז סע' ו שבחלת חו"ל יש מידת חסידות‬ ‫יוצאה עליו מגופו‬ ‫להפריש מהבצק לפני האפיה (ובחלת א"י זה מעיקר הדין)‪ ,‬וכן‬ ‫משמע בפרישה ס' תנז ס"ק ג שכתב על הטור שמצוה לתרום‬ ‫לתת לכהן קטן חלה טמאה (בחלת חוץ לארץ)‬ ‫מהעיסה‪ ,‬למרות שהטור מדבר בחוץ לארץ‪.‬‬ ‫איתא בשו"ע הל' חלה ס' שכט סע' י יש ליזהר מללוש במי פירות‬ ‫בשמירת שבת כהלכתה (פמ"ב הערה נז) הביא מהגרש"ז‬ ‫שאינם משבעה משקים אלא אם כן יערב עמהם אחד משבעה‬ ‫אויערבך זצ"ל שכשמפריש לאחר שאכל לא מברך (ע"ש‬ ‫משקים‪ .‬ובהג"ה ואם עבר ולא בלא שבעה משקין לא ישרוף את‬ ‫ובמילואים ח"ג)‪ ,‬ומשום הדרכי משה בשם מהרי"ו שחלת‬ ‫החלה אלא יתן אותה לכהן קטן‪.‬‬ ‫חו"ל שאוכל ואח"כ מפריש הטעם הוא משום שההפרשה חלה‬ ‫וביארו הש"ך והט"ז שם דאם ילוש שיעור חלה מה יעשה בחלתה‪,‬‬ ‫למפרע וכאילו אמר כשמתחיל לאכול מה שאפריש לבסוף יחול‬ ‫לשרפה אינו יכול כיון שהיא טהורה ואין שורפין קדשים טהורים‪,‬‬ ‫מעכשיו (הו"ד בש"ך ס' שכג ס"ק ה ובט"ז ס' שכד ס"ק טו)‪,‬‬ ‫לאכול אינו יכול דרובן בחזקת טמאי מתים‪ .‬ומיהו יכול ליתנה‬ ‫וכיון שמ"מ לא מתנה במפורש א"כ לא יכול לברך בשעה‬ ‫לכהן קטן שלא ראה קרי כדאיתא בבכורות דף כז‪ .‬וכל זה‬ ‫שמתחיל לאכול שלא עושה בפועל כלום ואין מברכים על‬ ‫בתרומת חו"ל דהקילו החלה אבל לא בארץ ישראל (ע"ש) [וע'‬ ‫דברים שבלב‪ ,‬ואילו אח"כ כשמפריש כבר חל למפרע ושוב לא‬ ‫שו"ע ס' שכב סע' ה דבחלה של ארץ ישראל אינו נוהג היתר זה]‪.‬‬ ‫יכול לברך כמבואר בחזון איש דמאי ס' ט ס"ק טו שכשמפריש‬ ‫ע"ע להלן‪.‬‬ ‫שיחול למפרע מדין ברירה מברך בשעת האמירה ולא‬ ‫כשמפריש לבסוף‪ .‬ואילו במקדש מעט ס' שכג ס"ק יח כתב‬ ‫הפרשת חלה בזמננו בעידן 'הפלסטיק וחד פעמי'‬ ‫שמברך כשמפריש לבסוף וכ"כ בבית מאיר (ס' תנז ס"ק ז)‪,‬‬ ‫יש מקום לשים לב לא לעשות הפרשת חלה באופן שזה חלה‬ ‫וכ"כ בערוך השולחן (יו"ד ס' שכג סע' ג)‪ ,‬וכן נראה בשערי‬ ‫טהורה (כגון שלובשים כפפות מפלסטיק)‪ .‬כיון שאסור בשריפה‬ ‫תשובה או"ח ס' תנז ס"ק יד במה שהביא הפנים מאירות (וגם‬ ‫וכן איתא בשו"ע הנ"ל‪.‬‬ ‫מסתימת כל הפוסקים שלא הזכירו שלא מברך נראה לכאורה‬ ‫ואמנם בהרבה המקרים העיסה כבר מקבל טומאה‪ .‬אכן יש‬ ‫שמברך כ"ז מס' משפטי ארץ חלה פ"ח הערה ‪.)15‬‬ ‫אופנים דשייך להגיע לחלה טהורה ובפרט וכדלהלן‪:‬‬ ‫איסור להפריש בשבת ויו"ט‪ :‬אסור להפריש בשבת וביו"ט אף‬ ‫אוכל אינו מקבל טומאה עד שהוכשר לקבל טומאה ע"י מים (או‬ ‫בחוץ לארץ (אא"כ הבצק נעשה ביו"ט) (שו"ע ס' תקו סע' ג)‬ ‫אחד מז' משקים)‪ .‬וע"כ‪:‬‬ ‫והנה האיסור להפריש חלה בשבת הוא משום מתקן או משום‬ ‫אם הקמח‪ ,‬שמן קנולה‪ ,‬מלח‪ ,1‬שמרים‪ ,‬היו מיוצרים בלי מגע עם‬ ‫שהוי כמקדיש שאסור משום גזירה אטו מקח וממכר‪ .‬אמנם‬ ‫מים‪ ,‬ועכ"פ גם אם הוכשרו לקבל טומאה (כגון סוכר שמבושל)‬ ‫האם דין זה נאמר גם ביו"ט וגם בחלת חו"ל שנוי במחלק'‪ .‬לכן‬ ‫עדיין לא נגעו בהם יד אדם‪ ,‬ולשו את החלות לבוש כפפות חד‬ ‫מי ששכח להפריש חלה בערב שבת או בערב יו"ט‪ ,‬אינו רשאי‬ ‫פעמיות (של פלסטיק)‪ ,‬בתוך קערה של פלסטיק (לפי מה שנוהגים‬ ‫שאינו מקבל טומאה‪ ,‬ואינו טעון טבילה)‪ ,‬ועושים העיסה באופן‬ ‫להפריש בשבת או ביו"ט‪ ,‬אך יכול לאכול בלי הפרשת חלה‬ ‫ידני בלי שימוש עם מיקסר שיש חלקים ממתכת‪ .‬ולא היה נגיעה‬ ‫ולהשאיר מעט כדי להפריש ממנו אחרי שבת ויו"ט וכדלעיל (ע'‬ ‫עם מתכת‪ ,‬לכאורה יש בזה הקפדת השו"ע הנ"ל לא לעשות עיסה‬ ‫משפטי ארץ שם סע' ז)‪.‬‬ ‫באופן הזה‪ ,‬כיון שעושה חלה טהורה שעלול לבוא לידי מכשול‪.‬‬ ‫להפריש חלת חוץ לארץ שלא מן המוקף‬ ‫קמח‪ :‬יש לעיין אם הקמח הלבן הנמכר בחנויות הוכשר לקבל‬ ‫טומאה ע"י מעט מים שרחצו בו‪ ,‬דאם כבר הוכשר במפעל‪ ,‬יש‬ ‫חלת חוץ לארץ אפשר להקל להפריש אף שלא מן המוקף‪,‬‬ ‫לעיין כבר קיבל טומאה ע"י נגיעה במתכת עד שהגיע לאריזות‪.‬‬ ‫דהיינו שהחתיכה שקובע לחלה אינה צריכה להיות סמוכה‬ ‫וקמח מלא וכן קמח לבן של מצות ומיד אחר פסח בדרך כלל לא‬ ‫לבצק או המאפה שהיא מופרשת עליהם‪ .‬אך כל זה דווקא‬ ‫רחוץ (ולכן לא הוכשר לקבל טומאה)‪.‬‬ ‫כאשר היה הכל מבצק אחד או מכמה בצקים או מיני מאפה‬ ‫וטבול יום וטמא מת שנגע בקמח אינו מטמא אלא מקום מגעו‪,‬‬ ‫שהצטרפו יחד לשיעור אחד בלבד של חיוב (כ"כ הט"ז ס'‬ ‫ולכן הרבה פעמים הקמח יכול להיות קמח טהור‪.‬‬ ‫תנז ס"ק ב וע' מ"ב שם ס"ק י ושער הציון ס"ק כג שחושש‬ ‫הפרשת חלה בחלת חוץ לארץ‬ ‫לכתחילה לדבריו)‪ .‬אבל אם מפריש לחלה ממה שלא התחייב‬ ‫ביחד עם מה שהוא מופרש עליו‪ ,‬כגון שני בצקים שבכל אחד‬ ‫בדברים החייבים בהפרשת חלת חוץ לארץ לא חייבים להפריש‬ ‫יש שיעור חיוב חלה ורוצה לקחת חתיכה לחלה מבצק אחד‬ ‫לפני שאוכל אלא אפשר לאכול תחילה ולשייר‪ ,‬ואח"כ להפריש‬ ‫כדי להתיר את הבצק השני‪ ,‬צריך שיהיו דוקא מן המוקף‬ ‫ממה שנשאר‪ .‬ויש להשאיר קצת יותר ממה שקובע לחלה כדי‬ ‫(רמ"א ס' שכג ובש"ך ס"ק יב)‪.‬‬ ‫שכשמפריש תהא הפרשה על מה שקיים ולא רק על מה שנאכל‪.‬‬ ‫בד"א שאפשר להפריש אחרי שאכל רק כשמשייר מאותה עיסה‬ ‫שאכל והיה בה שיעור חלה או ממה שהתחייב ביחד‪ ,‬אבל אינו‬ ‫יכול לאכול ממאפה אחד על סמך שיפריש לבסוף ממאפה אחר‬ ‫‪ 1‬נחלקו הראשונים האם מלח מקבל טומאה‪ ,‬ע' תוס' ב"ב דף כ‬ ‫שמשמע שאינו מקבל טומאה‪ ,‬ורמב"ם בטומאת אוכלין פ"י שמקבל‬ ‫טומאה‪.‬‬ ‫דף כט‬ ‫האיסור ללמד תורה בשכר היינו כשנוטל שכר עבור הלימוד גופא‬ ‫הנוטל שכרו לדון וכו' מה אני בחנם אף אתם בחנם‬ ‫דוקא‪ ,‬וכמו שהבאנו לעיל אבל שכר בטילה שרי וכמבואר‬ ‫בכתובות קה ע"ש והיינו טעמא שאינו נוטל אלא הפסידו‬ ‫שכר טירחא‬ ‫מאומנתו ולא עבור הלימוד עצמו‪.‬‬ ‫יכול לקחת שכר כשאפשר לעשות ע"י אחרים (רק שאלה‬ ‫יעוין בשדי חמד (ח"ט עמ' מערכת ר"ה סימן ב יז) שדן על מה‬ ‫באקראי חייב לענות)‪ :‬וא"כ נראה שמדין תורה חייב ללמד חבירו‬ ‫שנהגו העולם ליטול שכר על תקיעת שופר והרי קיי"ל מה אני‬ ‫בלי תשלום אבל אינו משועבד לו בכל עת ושעה‪ ,‬שיכול לעשות נמי‬ ‫בחנם ואחרי שהאריך בדברי המערכי לב והבית מאיר מסיק‬ ‫צרכי עצמו‪ ,‬וא"כ ברוצה לשעבדו כל היום או לשעות מסויימות‬ ‫דעיקר השכר הוא על ריבוי התקיעות שהם מדרבנן יעו"ש‪.‬‬ ‫כמו מלמד שרי לו לקבל שכר שאין עליו שיעבוד לזה מדינא שאין‬ ‫שכר טירחא‪ :‬לקחת שכר כדי להגיע למקום הקהלה שמרוחק‬ ‫השכר עבור הלימוד גופא‪ ,‬רק מה שמשעבד עצמו שזאת אינו חייב‪,‬‬ ‫מביתו לא היה בזה שום איסור וכמו שנאמר במסכת בכורות שם‬ ‫וע"כ קוצץ לעצמו כל שכר שרוצה ואינו חושש שיש בזה איזה‬ ‫הנוטל שכר להזות ולקדש מימיו מי מערה אפרו אפר מקלה‬ ‫נדנוד איסור‪ ,‬עוד צד להתיר כשיש אחר עדיף ממנו‪ ,‬וביותר הלא‬ ‫ורמינהו המקדש במי חטאת באפר חטאת הרי זו מקודשת אמר‬ ‫בעצם קשה כיון שמדין תורה מלמדים בחנם הלא לכאורה מן‬ ‫אביי לא קשיא כאן בשכר הבאה ומלוי כאן בשכר הזאה וקידוש‬ ‫הדין כל מי שקורין אותו ללמד חייב‪.‬‬ ‫וה"ה בנידוננו מותר לקבל שכר על הנסיעה (חשוקי חמד יומא דף‬ ‫וקשה דהלא יטעון בצדק למה דוקא הוא והלא יש עוד בעיר כמוהו‬ ‫עה)‪.‬‬ ‫ולמה עליו לבטל תורתו להיות מלמד‪ ,‬רק נראה שאין הכי נמי‬ ‫וכשם שהוא ית"ש בחנם ואין אחר כמוהו גם לדידן דאסור בשכר‬ ‫איך עשו סעודות גדולות לעדות החודש‬ ‫היינו כשאין אחר כמוהו‪ ,‬ובזמנם לא היה להם ספרי דפוס רק כל‬ ‫הסעודות שהיו עושים לעדות החודש‪ ,‬יעוין במהרי"ק (שורש ט)‬ ‫אחד קיבל מרבותיו‪ ,‬ואם זקוקים לו חייב ללמד אפילו בחנם‪ ,‬אבל‬ ‫שכתב שבכמה מקומות מצינו שחז"ל מחזיקין ידי עושי מצוה בכל‬ ‫כשיש רבים כמוהו יכול באמת לטעון דאפשר באחרים ולכן‬ ‫עוז ומשתדלים היו להרגילו בכך‪ ,‬וכן ראוי לעשות לכל ירא שמים‬ ‫הציבור נהגו לשלם שכר שישתעבד לכך דוקא‪ ,‬ואם מלמדו בלי‬ ‫והולך בעקבותיהם‪ ,‬ומביא לזה ראיה מעדות החדש שהיו עושים‬ ‫שישתעבד לכך וכגון שבא אחד לשאול ממנו שאלה‪ ,‬אסור לדרוש‬ ‫סעודות גדולות כדי שיהיו רגילים לבא וגם התקין ר"ג הזקן שיהיו‬ ‫שכר‪ ,‬אבל להשתעבד בקביעות מותר לו לקבל שכר שאין עליו‬ ‫מהלכים אלפים אמה לכל רוח כמו ששנינו שם ואע"ג דמן הדין‬ ‫חובת שיעבוד ולא חל על גופו דוקא‪ ,‬ולכן מדורי דורות נהגו לשכור‬ ‫לא היו יכולים להלך אלא ד' אמות לפי שבאו מחוץ לתחום הרי‬ ‫רבנים או מלמדים שמשועבדים לזמנים מסויימים או כל היום‬ ‫שהיו עושים להם סעודות ודוחים שבת כדי לחזק את ידם במצוה‬ ‫ואי אפשר להו לדחות לאדם אחר או זמן אחר וכה"ג אין שום‬ ‫ולהרגילם בכך‪ ,‬עיי"ש מה שהאריך בזה‪ .‬ויעוין גם בענין זה‬ ‫איסור וכדמשמע נמי בירושלמי שם בפ"ד נדרים‪.‬‬ ‫בשו"ת מהרש"ם (ח"ה סימן עז) כמו כן ברבנו יונתן פירש שהיו‬ ‫ולפי זה המשנה דמתיר במודר הנאה ללמד חבירו תורה שבע"פ‬ ‫עושים סעודות גדולות כדי להראות לעדים שהבי"ד שמחים שבאו‬ ‫מיידי באקראי שדורש ממנו ללמדו שרי שחובתו בחנם אבל‬ ‫ויעוין גם בט"ז או"ח סימן קע סק"ז שכתב שבירושלים היו‬ ‫להשתעבד לכך בקביעות מותר לדרוש שכר‪ ,‬וא"כ אסור במודר‬ ‫רגילים בסעודות גדולות ועל פי זה ביאר בחשוקי חמד (שם) שלכן‬ ‫הנאה ללמדו כשמשתעבד‪ ,‬ומיהו אפשר דבמודר הנאה מאחר‬ ‫אין בזה חסרון של מה אני בחנם כיון שהיה זה דבר רגיל‬ ‫דשרינן פורע חובו שאינו אלא הנאה דממילא‪ ,‬הוא הדין בזה ג"כ‬ ‫בירושלים‪ ,‬ויש טעם נוסף ששם לא היה איסור של מה אני בחנם‬ ‫שרי שאינו דורש שכר עבור גוף הלימוד רק מוותר על שכר שיכול‬ ‫שהרי היו את הסעודות לכל מי שבא ואף עד שלא קבלו אותו היה‬ ‫לדרוש עבור שיעבודו‪ ,‬וזה דומה לפורע חובו דמבריח ארי ושרי‬ ‫מקבל את הסעודה אם לא היה זה תשלום עבור העדות וצ"ע‪.‬‬ ‫וד"ז צ"ב חובת הציבור לפרנס רב ומלמד בכבוד ובריות דוקא‪.‬‬ ‫וע' בשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ק אבה"ע ס' כט) שמוכיח‬ ‫חיוב על הציבור לדאוג לעצמם לרב ומלמד‪ :‬וכתב הגר"מ‬ ‫מסעודות גדולות שעד שלוקח שכר אין עדותו פסולה בעדות אשה‬ ‫שטרנבוך שליט"א (שם) נראה שכל ציבור מישראל חייבין לדאוג‬ ‫שהוא יותר קל מעדות החודש ע"ש‪.‬‬ ‫לעצמם לרב ומלמד וכדומה והם מתפרנסים מהציבור ומכבודם‬ ‫שיתפרנס בכבוד וברווח דוקא‪ ,‬ולכן אפילו הוא מסכים להתפרנס‬ ‫לקחת תשלום למג"ש או ללמד בן חבירו תורה‬ ‫בצמצום בחיי צער ודוחק לא הותר לציבור להניחו‪ ,‬אם כחם‬ ‫ר"מ או מורה הוראה שכבר יש לו פרנסה האם מותר לקחת שכר‪:‬‬ ‫לפרנסו כפי צרכו‪ ,‬וכן מבואר ברמב"ם פ"ד דשקלים ת"ז דמגיהי‬ ‫כתב הגר"מ שטרנבוך שליט"א (הו"ד בתשובות והנהגות חלק‬ ‫ספרים וכן דיינים שמקבלין שכרם מתרומת הלשכה אם לא‬ ‫מועדים חג השבועות עמ' קנ) והנני מעתיק כאן תיכף תשובה‬ ‫הספיק להם המשכורת אף שלא רצו מוסיפין להם כדי צרכן הם‬ ‫שהשבתי בזמנו כאשר שאלוני אם מותר להיות רב או ר"מ או‬ ‫ונשיהם ובניהם ובני ביתן ע"ש היטב‪ ,‬והיינו טעמא דאף שלא רצו‬ ‫מורה לגמרא לבנים גדולים‪ ,‬וכן בן תורה בכולל‪ ,‬אם הותר לו‬ ‫מוסיפין להם דמאחר שמתפרנסים מהציבור מכבודם שיהיה לו‬ ‫לקבל שכר כשאינו זקוק לכך‪ ,‬שיש לו בלאו הכי פרנסתו ברווח או‬ ‫פרנסה כפי צרכו בכבוד‪ ,‬וע"כ חייבין להספיק לו כן‪ ,‬ומלשון‬ ‫ממלאכת אשתו שמעשי ידיה שלו או מספיק לו ברווח מה שמקבל‬ ‫הרמב"ם מבואר שחייבין לדאוג גם לב"ב שיהיה להם בכבוד‬ ‫מהוריו או הוריה או בירושה או כה"ג אסור מדינא ואם דורש כסף‬ ‫והיינו נמי להשיאם בכבוד וכדומה אבל אם יש לו בלאו הכי כדי‬ ‫אסורא קעביד ותן לחכם ויחכם עוד‪.‬‬ ‫להתפרנס עם ב"ב בכבוד אין הכרח שעליהם להספיק לו מדידהו‬ ‫ודברינו כדי להעיר בעזהשי"ת שורש האיסור בנטילת שכר על‬ ‫כשיש לו בכבוד בלאו הכי מדידיה‪.‬‬ ‫לימודו‪ ,‬והנה שורש האיסור ללמד תורה בשכר דרשינן מקרא‬ ‫שוב הביא את שו"ת חתם סופר ח"מ קס"ד שחייב מת"ת בעת‬ ‫ראה אנכי למדתי אתכם חוקים ומשפטים מה אני בחנם אף אתה‬ ‫שלומד ללמד בחנם אבל הציבור מחוייבין לשעבד מישהו בשכר‬ ‫בחנם ולכן מבואר במשנה בנדרים לה שהמודר הנאה מחבירו‬ ‫שיהיה פנוי להם בכל עת אבל מסיים שאם יש לו פרנסה בלעדם‬ ‫מלמדו תורה שבע"פ בחנם שאינו מהנהו רק חובתו כן מדין תורה‪,‬‬ ‫מחוייב לעשות כן‪ ,‬אבל נראה שם דמיירי בציבור עניים שמעמיס‬ ‫וכן מבואר בבכורות כט דאסור ורק שכר בטילה דמוכח שכוונתו‬ ‫עליהם‪ ,‬וכן זהו רק חובת גברא להתחסד בזה‪ ,‬ועיין עוד בדבריו‬ ‫לשכר בטילה שרי אבל לא משכורת‪.‬‬ ‫להלן סימן קס"ו ברב שאין מלאכתו בקודש דוקא‪ ,‬גם בעשיר‬ ‫ועוד יש בזה איסור שנהנה מדברי תורה והנהנה מדברי תורה נוטל‬ ‫דורש שכר‪.‬‬ ‫חייו מן העולם ואל תעשם עטרה להתגדל בו ולא קרדום לחפור‬ ‫רב שצריך גם לדרוש באסיפות‪ ,‬לויות וחתונות‪ :‬וכתב (שם) אמנם‬ ‫בו‪ ,‬ולכן חז"ל אמרו אהב את המלאכה וכמבואר כל זה ברמב"ם‬ ‫לכאורה ראוי לחוש שנהנה מדברי תורה והרמב"ם החמיר מאד‬ ‫פ"ד דת"ת ה"ג‪ ,‬ובפיהמ"ש אבות פ"ד‪ ,‬ואף שהכ"מ ותשב"ץ‬ ‫באיסור זה ואף שהפוסקים דחו דבריו שעת לעשות לה' שאין‬ ‫והאחרונים העלו שלדידן שרי ואין לחוש כלל‪ ,‬מ"מ ביש לו בלאו‬ ‫לחוש לזה כלל היינו כשאין לו פרנסה ברווח מצד אחר אבל ביש‬ ‫הכי כדי צרכו אסור וכמבואר ברמ"א יו"ד רמ"ו ס"ק כ"א ע"ש‬ ‫לו פרנסתו ברווח אין בזה עת לעשות לה' רק אדרבה יש להעמיד‬ ‫בביאור הגר"א וכן ראוי לחוש שמתפרנס מצדקה ואין אצלו מצוה‬ ‫הדין על תילה שיהנה מפרנסתו ולא מתורתו וצ"ע אי שרי גם‬ ‫או צורך והנותן לא נתכוון לכה"ג ומכל טעמים הנ"ל אין היתר‬ ‫כה"ג‪ ,‬אבל ברב שדורשים ממנו היום לא רק ללמד אלא לדרוש‬ ‫לקבל שכר כשאינו זקוק לכך עבור ללמד בשעות מסוימות רשאי‬ ‫באסיפות לויות וחתונות וכדומה ואין מלאכתו דקודש דוקא‬ ‫ליטול שכר‪.‬‬ ‫אפילו יש לו בלאו הכי פרנסה דורש שכר שרוצה שבזה שרי לכ"ע‬ ‫שכר בטילה – אין השכר על הלימוד עצמו‪ :‬אמנם נראה דשורש‬ ‫מותר]‪.‬‬ ‫משום עת לעשות לד"' יש להתיר שיהא השיעבוד בשכר אף‬ ‫בעשיר‪.‬‬ ‫הנוטל שכר לדון‬ ‫כשרב מקבל שכר מרגיש שיעבוד – עת לעשות לד'‪ :‬אמנם מגדול‬ ‫כתב השו"ע (הלכות דיינים סימן ט סעיף ה) הנוטל שכר לדון‪ ,‬כל‬ ‫אחד זצ"ל שמעתי שאפילו ר"מ או מלמד וכדומה מותר לקבל‬ ‫דיניו שדן‪ ,‬בטלים‪ ,‬אלא א"כ ידוע שלא נטל בהם שכר‪ .‬ואם אינו‬ ‫שכר אפילו עשיר שרבותינו ז"ל התירו ללמד בשכר משום עת‬ ‫נוטל אלא שכר בטילתו‪ ,‬מותר‪ ,‬והוא שיהיה ניכר לכל שאינו נוטל‬ ‫לעשות ושייך בכל אחד ואפילו הוא עשיר שאם מקבל משכורת‬ ‫אלא שכר בטלתו‪ ,‬כגון שיש לו מלאכה ידועה לעשות בשעה שיש‬ ‫דוקא הוא מרגיש שיעבוד ואז העבודה שלו יעילה ובאמונה יותר‬ ‫לו לדון‪ ,‬אומר לבעלי הדין‪ :‬תנו לי שכר פעולה של אותה מלאכה‬ ‫שאינו מתנדב רק מוכרח שמקבל ע"ז שכר וכה"ג דוקא נאה ויאה‬ ‫שאתבטל ממנה‪ ,‬והוא שיקבל משניהם בשוה; אבל אם אינו ניכר‪,‬‬ ‫וכן מבואר כעין זה במהר"ל מפראג שבשעת מתן תורה אמרו‬ ‫כגון (שאין לו מלאכה ידועה אלא) שאומר‪ :‬שמא יזדמן לי שכר‬ ‫נעשה ונשמע ומ"מ כפה עליהם הר כגיגית שבשיעבוד עדיף והכי‬ ‫בקניית סחורה וסרסרות‪ ,‬ובשביל זה מבקש שכר‪ ,‬אסור‪ .‬וכתב‬ ‫נמי ראוי לטובת הדבר שיעבוד בשכר דאז יכולים לדרוש ממנו‬ ‫הפתחי תשובה (שם ס"ק יב) עיין בתשובת שבו"י ח"א סי' קמ"ב‬ ‫וזהו חיזוק התורה ואפילו הוא עשיר מופלג שאינו זקוק להכסף‬ ‫שכתב טעם אחר לישב המנהג קלקלתם תקנתם‪ ,‬אחר דלית‬ ‫רצוי שילמד בשיעבוד דוקא והמחמיר שלא לקבל עלול לגרום‬ ‫האידנא דידע (למידע) [למידן] דין תורה הוי כמו פשר דמותר‬ ‫רפיון וביטולה של תורה זהו קיומה למעבד בשכר דוקא‪.‬‬ ‫ליטול שכר‪ ,‬כמ"ש הב"ח והוא הסכמת האחרונים [עיין בס"ק‬ ‫וע"ע בשו"ת תשובות והנהגות ח"א סימן תקס"ח שהביא מבנו‬ ‫שאח"ז]‪ ,‬ואפשר שלזה אמרו בש"ס [כתובות ק"ה ע"א] מכוער‬ ‫הרב אפרים זלמן (שטרנבוך) נ"י סמך לזה מקרא דכתיב לתת מנת‬ ‫הדיין כו'‪ ,‬ע"ש‪.‬‬ ‫הכהנים הלויים למען יחזקו בתורת ד' ופירש"י יותר ברצון ע"ש‬ ‫וכתב בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סימן תרצז) שהדיינים‬ ‫שוב מצאתי שכדבריו מפורש ברדב"ז פ"ו דשבועות שאפילו אפשר‬ ‫הקבועים שנוטלים פרנסתם מקופת הציבור כדי שיהיו פנויים‬ ‫להשיג מלמד תינוקות בחנם יש לשלם דאסיא דמגן מגן שויא‬ ‫לדון מותר‪ ,‬וכמבואר בפרק דייני גזירות [כתובות דף קה‪,‬‬ ‫ובמודר הנאה מהעיר אפילו מוכן ללמד בני העיר בחנם מתירין‬ ‫ובתוד"ה גוזרי ע"ש]‪ .‬וע"ע בעה"ש חו"מ סימן ט' מ"ש בזה‪.‬‬ ‫נדרו שיעבוד בשכר שזהו טובת התינוקות והיינו כמ"ש‪.‬‬ ‫ואמנם כל זה כשדנים דין תורה אבל בפשרה מותר ליטול שכר‬ ‫סיכום דברי הגר"מ שטרנבוך שליט"א‪ :‬א‪ .‬מותר למלמד או ר"מ‬ ‫פשרה וכמבואר בש"ך שם ס"ק ז'‪ ,‬וע"ש ב"פתחי תשובה" דנהגו‬ ‫לקבל שכר להתפרנס עם ב"ב ברווח והציבור חייבין לפרנסו כן‬ ‫הדיינים להקל כן בפשרה‪ ,‬ומיהו מביא בשם פמ"א שאוסר גם‬ ‫ואפילו הוא עשיר שיש לו בלאו הכי פרנסתו ג"כ יעבוד במשכורת‬ ‫בפשרה‪ ,‬וטעמו דחושש דכיון שמצוה לפשר אסור ליקח שכר על‬ ‫דוקא ואם ירצה אז לתתו לצדקה שיעבוד למצוה לבד שרי ועביד‬ ‫מצוה אלא שכר בטלה דמוכח‪ ,‬ע"ש‪ ,‬ולכן באופן שלא הסכימו‬ ‫מצוה‪ .‬ב‪ .‬רב בקהלה עם הרבה תפקידים ולא רק ללמד תורה‬ ‫לפשרה אלא קרוב לדין תורה‪ ,‬והיינו שבאמת רצו דין תורה ממש‪,‬‬ ‫מותר לו גם בעשיר לקבל שכר ואינו חושש כלל‪ .‬ג‪ .‬בן תורה שיש‬ ‫והדיינים לא רצו בזה שחששו שמא ייכשלו‪ ,‬אבל הסכימו שיהיה‬ ‫לו כל צרכו משלו או מאשתו כדאי לו ללמוד לש"ש ואין לו ליקח‬ ‫קרוב לדין תורה‪ ,‬ולפ"ז אם יקבלו שכר גבוה כה"ג נראה דאסור‬ ‫מכולל ואם מרגיש שבשכר ישתעבד טפי מותר ויכול לעשות כמו‬ ‫שאין זה כהשכר לפשרה סתם אלא כדין תורה‪.‬‬ ‫בסס"ק א [לתת לצדקה]‪.‬‬ ‫ד‪ .‬תורה שלומד ומצליח ורצונו להמשיך אין לו לעזוב כדי‬ ‫החשוד על השביעית‬ ‫שיתפרנס משלו דמעלת לימוד התורה טפי עדיף מהמעלה תהנה‬ ‫מיגיע כפיו‪.‬‬ ‫לקנות מיץ גזר של שביעית‬ ‫ה‪ .‬תורה שמתפרנס מהוריו או חמיו או מצדקה נראה שאם לא‬ ‫כתב בחוט שני (שביעית עמ' רס) שאין לעשות מיץ גזר מגזר של‬ ‫יפריעו לו ההורים לעתיד ללמוד עדיף מדידהו מצדקה שאין צורך‬ ‫שביעית כיון שהוא בגדר 'שימוש פירות שביעית שלא כדרך'‪.‬‬ ‫מדידהו לצמצם כלל‪ ,‬ולכן אף שגם בזה לומד מתמיכה דוקא‬ ‫וע"כ כתב בחוט שני (שם עמ' רסא) אסור לקנות בהבלעה מיץ גזר‬ ‫מדידהו מ"מ נראה דעדיף דידהו מלקח מכספי צדקה שעלול‬ ‫וכדו' של שביעית שנסחט באיסור שביעית משום שמסייע לעוברי‬ ‫למעול אם לוקח מעות צדקה וחי בהם עם פאר ומותרות‪.‬‬ ‫עבירה (וציין כמקור בכורות דף כט החשוד על השביעית אין‬ ‫גדר הדין דמותר ללמוד אצל חבירו בשכר‪ :‬לא מצא מי שילמדו‬ ‫לוקחים ממנו פשתן)‪.‬‬ ‫בחנם ילמד בשכר שנאמר אמת קנה ואל תמכור העתקנו הגירסא‬ ‫ומוכר לולבים או אתרוגים שקנה אותם מסוחר החשוד על‬ ‫"ילמד" בשכר כקצת נוסחאות דעדיף מגירסא "ילמדנו" והקשה‬ ‫שביעית כתב הגר"ח קניבסקי זצ"ל (קיצור דיני שביעית עמ' קעה‬ ‫הגר"מ שטרנבוך שליט"א למה מותר ללמוד אצל חבירו בשכר‬ ‫תשובה קיג) שכיון שהמוכר עבר על איסור במה שקנה מן החשוד‬ ‫והלוא המלמד עובר באיסור דילפינן מקרא מה אני בחנם וא"כ‬ ‫נחשב אף הוא לחשוד ואסור לקנות ממנו לולבים‪.‬‬ ‫הלומד מכשילו באיסור רק כיון שאי אפשר לו ללמוד בענין אחר‬ ‫ומי שאוכל פירות שביעית אחר הביעור מבואר בדר"א (שביעית‬ ‫מותר וצ"ב‪.‬‬ ‫פ"ח ס"ק נד ונז) שאף הוא נחשב חשוד על השביעית‪.‬‬ ‫והשיב דשורש האי דינא שלימוד התורה בחנם עיקרה שראוי‬ ‫ומי שעובר על דיני הקדושה שבפירות שביעית כגון שהוא סוחט‬ ‫לקיים מצות תלמוד תורה כמצותה כנתינתה בחנם ולכן אסור‬ ‫פירות שביעית שאסור לסוחטן ביאר הגר"ח קניבסקי זצ"ל (שיח‬ ‫ללמד בשכר שאין זה כמצותה אבל כשדורש שכר בטלה דמוכח‬ ‫השמיטה עמ' פ) שהוא נחשב חשוד על השביעית‪.‬‬ ‫אינו דורש שכר ללימוד כלל רק שכר בטלה ואין בזה איסור‪[ ,‬ויש‬ ‫להקשות שהרמב"ם סתם ולא ביאר גם כאן ששכר בטלה דמוכח‬ ‫ניתן לקבל הגיליון במייל ‪ g089285647@gmail.com‬לתרומות‪ ,‬הערות והארות ‪0533163916‬‬