gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אורות הפרשה · Oros Haparsha — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: אורות הפרשה · Oros Haparsha

שבוע: נח (2026-10-12)

אורות הפרשה · Oros Haparsha — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫בעזהשי"ת‬ ‫אורות‬ ‫הפרשה‬ ‫****‬ ‫שיחות ומאמרי חיזוק‬ ‫והתעוררות שנאמרו מפי‬ ‫פמ"מ המשפיע‬ ‫האדמו"ר מדינוב שליט"א‬ ‫****‬ ‫פרשת נח תשפ"ז‬ ‫לעבוד את השי”ת בנאמנות‬ ‫ובתמימות בכל זמן ומצב‬ ‫להזמנת שיחות ושיעורים‬ ‫ניתן ליצור קשר בטל‪054-842-4856 :‬‬ ‫****‬ ‫לשמיעת השיחות והשיעורים ניתן לשמוע‪:‬‬ ‫דרך 'קו הקהילה' ‪02-6205851‬‬ ‫או דרך מס' של 'קול הלשון' (מס' ישיר) ‪073-2951365‬‬ ‫****‬ ‫יו"ל ע"י‬ ‫מכון 'אורות הפרשה ‪ -‬דינוב'‬ ‫המגיד ממעזריטש ‪ 75‬ביתר‬ ‫****‬ ‫לתגובות והערות לתרומות ולהנצחות‬ ‫ולקבלת הגליון‬ ‫ניתן ליצור קשר בפלאפון‪054-8426821 :‬‬ ‫****‬ ‫עקב עלויות מרובות בהוצאות הגליון‪,‬‬ ‫הרוצה לעזור ולסייע בתרומה ונדבה להמשך‬ ‫הוצאת הגליונות‪ ,‬נא לפנות להנ"ל‬ ‫עיצוב ועימוד‪ :‬טוּרנאה ‪050.416.8317‬‬ ‫לקבלת הגליון באימייל‪:‬‬ ‫‪5803862@gmail.com‬‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫לעבוד את השי”ת בנאמנות ובתמימות בכל זמן ומצב‬ ‫רעווא דרעווין פרשת נח תשפ”ו‬ ‫נח התפלל 'הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך' ‪ /‬נח לא מיהר לצאת ולברוח מהתיבה‪,‬‬ ‫אלא חיכה עד שיקבל רשות ‪ /‬כשנמצאים ביד אוהב ומרחם לא ממהרים לצאת ולא נפרדים‬ ‫ממנו ‪ /‬הרשעים בדורו של נח לא הלכו בתמימות רק התחכמו וביקשו חשבונות רבים ועי"ז‬ ‫השחיתו העולם ‪ /‬נח איש צדיק תמים היה ועי"ז זכה להינצל ולהעלות ריח ניחוח להשי"ת‬ ‫וזה כח המסירות נפש בכל הדורות ‪ /‬לא לברוח מימי התשרי הקדושים רק להישאר‬ ‫מקושרים להשי"ת בתמימות ונאמנות בכל זמן ומקום ‪ /‬עי"ז יזכה שהשי"ת יפרוש עליו‬ ‫סוכות שלומו באהבה רבה ולהעלות זכרונו לפניו לטובה ‪ /‬בני יששכר‪ :‬יסוד ופינה לתורה‬ ‫ומצוות – לעבוד את השי"ת בתמימות ובלי חשבונות שונים ‪ /‬המשכילים סילפו התורה‬ ‫לפי דעתם המזוהמת אך אנו יודעים כי אין סוף לטעמי המצוות ואין לשנות כקוצו של‬ ‫יו"ד ‪ /‬גלי הים נעמדים ונעצרים בנאמנות בהגיעם לחול שהוא שפה להם ‪ /‬לימוד גדול‬ ‫לכל אחד לפרוק מעליו חשבונות הרבים ולעבוד השי"ת בנאמנות בכל עת ומקום ומצב‬ ‫‪ /‬נח התפלל והשתוקק לצאת מהתיבה כדי שיוכל להודות לפניו ‪ /‬ע"י תפילה בנאמנות‬ ‫מהפכים וממתיקים מידת הדין לרחמים ‪ /‬להתפלל לפני השי"ת שיוציא ממסגר נפשו כדי‬ ‫להודות לפניו ולהישאר תמיד ברשותו ‪ /‬א"א לברוח מהשי"ת רק תמיד יש לעשות רצונו‬ ‫מתוך אמונת אומן חזקה ותמימה ‪ /‬העובדא של קריעת הסערטיפיקאטן של אאמו"ר זי"ע‬ ‫‪ /‬להודות להשי"ת ולהמשיך הקשר של נח בימים הקדושים שעברו עלינו לטובה ‪ /‬ע"י‬ ‫התגברות והתעצמות קטנה בסור מרע ועשה טוב יזכה לרב טוב לו ולזרעו אחריו ‪ /‬לא‬ ‫להיסחף אחר הפקרות של הדור רק להיות איש צדיק ותמים ‪ /‬לזכור ולהמשיך ההתעלות‬ ‫של הימים הקדושים‬ ‫בהקרבת קרבן תודה על המזבח שבנה‬ ‫נח התפלל 'הוציאה ממסגר נפשי להודות‬ ‫ביציאתו 'בי יכתירו צדיקים '– יתהללון בי‬ ‫את שמך'‬ ‫צדיקא – שהצדיקים יודו להשי"ת ויזכירו‬ ‫איתא בפרשתן 'ויאמר ה' אל נח צא מן‬ ‫את הצלת נח בתפילת זכרונות בר"ה כמ"ש‬ ‫התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך'‪,‬‬ ‫'וגם את נח באהבה זכרת ותפקדהו בדבר‬ ‫ובמדרש מביא ע"ז את הפסוק 'הוציאה‬ ‫ישועה ורחמים'‪' .‬כי תגמול עלי' – שגמלת‬ ‫ממסגר נפשי להודות את שמך‪ ,‬בי יכתירו‬ ‫עלי ואמרת לי 'צא מן התיבה'‪.‬‬ ‫צדיקים כי תגמול עלי'‪ ,‬שנח התפלל להשי"ת‬ ‫ואם כך אנו מוצאים שכאשר יצא נח מן‬ ‫במשך כל השנה שהיה בתיבה‪' ,‬הוציאה‬ ‫התיבה מיד בנה מזבח והקריב עליו קרבנות‬ ‫ממסגר נפשי' שיזכה לצאת כבר מן התיבה‪,‬‬ ‫וזה עלה לריח ניחוח להשי"ת ולנחת רוח‬ ‫כדי 'להודות את שמך' שיוכל להודות לפניו‬ ‫ג‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫אך נח רוח אחרת היתה עמו‪ ,‬ואף אחר‬ ‫גדול לפניו‪ ,‬כמ"ש 'וירח ה' את ריח הניחוח'‬ ‫כל שנות הצער והקושי‪ ,‬עדיין לא רצה‬ ‫ונשבע השי"ת שלא יוסיף לקלל עוד את‬ ‫לצאת אלא 'ברשות'‪ ,‬ויש להתבונן בטעם‬ ‫האדמה וגו'‪ ,‬ונתן ברכתו לפרות ולרבות‪,‬‬ ‫הדבר‪.‬‬ ‫ומכל זה נראה שאופן יציאת נח מן התיבה‬ ‫והודאתו לה' היה לתענוג ולנחת רוח גדול‬ ‫כשנמצאים ביד אוהב ומרחם לא ממהרים‬ ‫לפני הקב"ה‪ .‬ויש להתבונן בעומק הענין‪.‬‬ ‫לצאת ולא נפרדים ממנו‬ ‫אך הנה יש לומר שבזה גנוז וטמון לימוד‬ ‫נח לא מיהר לצאת ולברוח מהתיבה‪ ,‬אלא‬ ‫גדול לדידן בכל המצבים והזמנים‪ ,‬כי כנ"ל‬ ‫חיכה עד שיקבל רשות‬ ‫אכן מי שהוא שבוי ביד שונאו או כל מי‬ ‫אך הנה מצינו במדרש שאף שהיה‬ ‫שאינו דורש שלומו וטובתו‪ ,‬בודאי יסתלק‬ ‫נח מוסגר בתיבה י"ב חודש במדה קשה‬ ‫ויצא מיד כאשר יהיה ביכולתו‪ ,‬אך מי‬ ‫ובעמל וטורח מרובה‪ ,‬וכמ"ש במדרש שם‬ ‫שנמצא ביד אוהבו ומטיבו‪ ,‬שדואג לו עד‬ ‫שלא נתן שינה לעיניו מטורח המזונות של‬ ‫עכשיו וגם להלאה הוא שומרו ומטיבו‪,‬‬ ‫כל בהמה חיה ועוף‪ ,‬שהיה עליו להאכילו‬ ‫וודאי שאף כאשר רוצה לצאת ממקום קשה‬ ‫במאכל המיוחד לו ובזמן המיוחד לו‬ ‫אחד למקום אחר‪ ,‬אינו בורח ויוצא‪ ,‬אלא‬ ‫לאכילתו‪ ,‬כמו"ש במדרש (הובא ברש"י) על‬ ‫מחכה לקבלת רשות וציווי ממטיבו ואדונו‬ ‫הפסוק 'וישאר אך נח' – שהיה נח 'גונח‬ ‫שהכל שלו‪.‬‬ ‫וכובה' מהארי שהיכישו על שאיחר פעם אחת‬ ‫וכמו מי שרח"ל חלה ונפל למשכב‪,‬‬ ‫את מזונותיו‪ ,‬ואעכ"פ לא יצא נח מעצמו‬ ‫ושהה בבית הרפואה למשך כמה חודשים‪,‬‬ ‫בגמר הי"ב חודש כאשר שכו המים‪ ,‬אלא‬ ‫כאשר רופא מומחה אחד התמסר אליו‬ ‫חיכה ונשאר שם עד שקיבל רשות ונצטווה‬ ‫ללוותו ולטפל בו‪ ,‬לתומכו ולהדריכו‬ ‫מאת השי"ת לצאת 'ויאמר ה' אל נח צא מן‬ ‫במסירות ונאמנות במשך כל הזמן‪ ,‬הרי‬ ‫התיבה'‪ ,‬כי אמר 'כשם שנכנסתי ברשות‪ ,‬אין‬ ‫אף כאשר הוא הבריא קצת כבר יכול‬ ‫אני יוצא אלא ברשות'‪.‬‬ ‫בס"ד לצאת מבית הרפואה‪ ,‬מ"מ אינו‬ ‫ואיתא שם במדרש שר' יובן אומר‬ ‫'בורח' ויוצא אלא מחכה להרופא המטיבו‬ ‫שאילו היה הוא שם היה בורח מן התיבה‬ ‫שליווה אותו בכל אורך הדרך כדי להודות‬ ‫מיד בגמר המבול‪ ,‬וכמו שאפשר להמשיל‬ ‫לו ולקבל רשותו ולהיפרד ממנו בטוב‬ ‫אצלינו במי שנגזר עליו להיות אסיר‬ ‫ובנעימים‪ ,‬כי ברצונו להישאר 'מקושר' עמו‬ ‫בזיקים בבית הסוהר למשך כמה שנים‪,‬‬ ‫ובפרט כשיודע שיתכן שבעתיד יצטרך עוד‬ ‫והוא יושב שם ומתענה בצער ובשבי עד‬ ‫לעזרתו‪.‬‬ ‫גמר זמן עונשו‪ ,‬ובודאי כאשר כבר סיים‬ ‫וכן הוא אצל נח‪ ,‬שלא רצה לברוח‬ ‫לרצות את זמנו הקצוב‪ ,‬וכבר יש לאל ידו‬ ‫מהשי"ת מטיבו ומצילו‪ ,‬אלא חיכה בסבלנות‬ ‫לצאת לחופשי‪ ,‬הרי שמיד יקום ויצא ולא‬ ‫עד שקיבל רשות ונצטווה לצאת‪ ,‬כי רצה‬ ‫יחכה ויצפה עד שיקבל 'רשות' לצאת‪ ,‬אלא‬ ‫תמיד להישאר מקושר בה' אלוקיו בנאמנות‬ ‫יקום ויתהלך בחוץ על משענתו‪.‬‬ ‫ד‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫'וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר לא אוסיף‬ ‫ובתמימות‪ ,‬כמ"ש 'נח איש צדיק תמים היה'‪,‬‬ ‫לקלל עוד את האדמה'‪ ,‬שע"י התמימות‬ ‫'את האלוקים התהלך נח'!‪.‬‬ ‫וההכנעה מתרצים לפני השי"ת וממתקים‬ ‫את הדינים!‬ ‫הרשעים בדורו של נח לא הלכו בתמימות‬ ‫רק התחכמו וביקשו חשבונות רבים ועי"ז‬ ‫ואיתא במדרש ש'וירח ה' את ריח הניחוח'‬ ‫השחיתו העולם‬ ‫היינו ריח כבשן האש שהושלך שם אברהם‬ ‫אבינו ושל חנניה מישאל ועזריה‪ ,‬והיינו‬ ‫וזה היה זה לעומת זה מבני דורו הרשעים‬ ‫שע"י אותו כח ה'נאמנות' וה'תמימות'‬ ‫שהתחכמו ברשעותם וביקשו חשבונות‬ ‫שהיה אצל נח‪ ,‬להיות מקושר אל השי"ת‬ ‫רבים להצדיק רוע מעלליהם‪ ,‬כמ"ש‬ ‫בזוה"ק ובמקובלים (הובא באגרא דכלה)‬ ‫בקשר קרוב של אהבה היא המביאה עד‬ ‫למסירות נפש ממש להשי"ת‪ ,‬להתבטל‬ ‫שאף היו אז בעלי השגה והיו בספירות‬ ‫ובאורות ומאורות העליונים‪ ,‬והם השחיתו‬ ‫תמיד לפניו ולבוא באש ובמים על כבוד שמו‬ ‫את דרכם על הארץ בחשבונות וטענות‬ ‫יתברך כמו שהיה אצל אברהם אבינו באור‬ ‫כשדים ואצל חנניה מישאל ועזריה בבבל‪,‬‬ ‫והיתרים שונים ומשונים‪ ,‬וע"י ששינו סדרי‬ ‫משא"כ 'התחכמות' ו'חשבונות' שמביאים‬ ‫בראשית למעלה נענשו שאכן נשתנו סדרי‬ ‫לידי אפיקורסות ופירוד מהשי"ת ועקירת‬ ‫בראשית עליהם וגרם לחורבן עצום שבא‬ ‫עליהם המבול שהציף ובלבל את הכל ומחה‬ ‫התורה‪ ,‬עד לחורבן העולם כולו!א‬ ‫את כל היקום אשר על פני האדמה‪ ,‬ואף ג'‬ ‫לא לברוח מימי התשרי הקדושים רק‬ ‫הטפחים בקרקע של המחרישה נימוחה‬ ‫להישאר מקושרים להשי"ת בתמימות‬ ‫עמהם‪.‬‬ ‫ונאמנות בכל זמן ומקום‬ ‫וישאר אך נח‪ ,‬שהוא עמד בצדקתו‬ ‫וכן הוא אצל כל אחד אחד‪ ,‬כשיוצאים‬ ‫ובתמימותו ואת האלקים התהלך בלי‬ ‫אנו עכשיו מימי התשרי הקדושים‪ ,‬ירח‬ ‫חשבונות והיתרים‪ ,‬ואף כאשר ניצול והיה‬ ‫האיתנים – התקיף במצוות‪ ,‬וכולנו זכינו‬ ‫יכול לצאת לא זחה עליו דעתו ולא גבה‬ ‫לזמנים נעלים וקדושים של קרבת אלוקים‬ ‫לבו לצאת מעצמו אלא חיכה בנאמנות‬ ‫וקשר קרוב אליו יתברך‪ ,‬הרי שאין לבעוט‬ ‫ובתמימות עד שצטווה ויקבל רשות‪.‬‬ ‫ולצאת ממנו כתינוק הבורח מבית הספר‪,‬‬ ‫ויכולים לחזור איש תחת גפנו ותחת‬ ‫נח איש צדיק תמים היה ועי"ז זכה להינצל‬ ‫תאנתנו‪ ,‬בשמחה שהנה עברו הימים‬ ‫ולהעלות ריח ניחוח להשי"ת וזה כח‬ ‫המתוחים והקשים וכו'‪ ,‬אלא יש ללמוד‬ ‫המסירות נפש בכל הדורות‬ ‫מנח‪ ,‬לרצות להישאר מקושר לימים אלו‪,‬‬ ‫ואכן כאשר יצא בהכנעה והודאה‪ ,‬מיד‬ ‫ולצאת מימים אלו מתוך הכנעה ותשוקה‪,‬‬ ‫בנה מזבח לה' להודות ולשבח לפניו‪ ,‬ואכן‬ ‫א וכידוע דברי החסיד ר' יוסף יעב"ץ זי"ע המובאים בבני יששכר שמעיד שראה בעיניו בזמני השמדיות‪,‬‬ ‫שאלו שהאמינו אמונת אומן תמימה בהשי"ת בלי חשבונות והתחכמויות‪ ,‬הם עמדו איתנים למסור נפשם‬ ‫בפועל ממש על כבוד שמו יתברך‪ ,‬אכן אלו שהאמינו מכח הוכחות וראיות ומכח חקירות פילוסופיות‪,‬‬ ‫לא החזיקו מעמד‪ ,‬ובשעת הנסיון מעדו ונפלו‪ ,‬כי ענין האמונה הוא למעלה מהשכל‪ ,‬חשבונות וחקירות!‬ ‫ה‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫ותפקדהו בדבר ישועה ורחמים' וגו'‪.‬‬ ‫לצאת ברשות – מלכו של עולם‪ ,‬וגם בצאתנו‬ ‫ולכאורה מה ענין זה של זכירת נח אלינו?‬ ‫ובואנו כל אחד למקומו‪ ,‬אם בישיבה או‬ ‫אך הכוונה כנ"ל שנח ע"י גודל עבודתו‬ ‫בכולל או במקום עסקיו ועיניניו‪ ,‬תמיד‬ ‫את השי"ת בתמימות ונאמנות‪ ,‬בלי‬ ‫להישאר מקושר אם אבינו אוהבנו המדריכנו‬ ‫התחכמות ופשרות‪ ,‬עורר מלמעלה ג"כ‬ ‫ומנהלינו תמיד‪ ,‬ולזכור ולהיכנע תמיד לפניו‪,‬‬ ‫ש'את נח באהבה זכרת'‪' ,‬בהביאך את מי‬ ‫לעובדו בתמימות ונאמנות ובלב שלם ונפש‬ ‫המבול לשחת כל בשר מפני רוע מעלליהם'‬ ‫חפיצה!‬ ‫והיינו חשבונותיהם מעלליהם‪ ,‬וידיעותיהם‬ ‫בימי חודש מרחשון‪ ,‬יש לראות שיהי'‬ ‫שעי"ז פקרו והפירו ברית וגרמו להביא את‬ ‫עדיין 'רחושי מרחשן שפוותיה'‪ .‬וכמו שפי'‬ ‫מי המבול לשחת כל בשר‪ ,‬על כן זכורונו –‬ ‫קדוש ישראל מרוז'ין זי"ע (יודה"ק ג' חשוון)‪,‬‬ ‫של נאמנותו ותמימותו – בא לפניך להרבות‬ ‫שימשיך אצלו הקדושה וההתעוררות של‬ ‫זרעו כעפרות תבל וצאצאיו כחול הים!‬ ‫ימי התשרי הקדושים‪ ,‬ראש השנה ועשרת‬ ‫והנה מה שנקט הלשון 'וצאצאיו כחול‬ ‫ימי תשובה‪ ,‬יוה"כ והימים שלאחריו‪ ,‬וימי‬ ‫הים' דוקא‪ ,‬יש לפרש הדבר בהקדם דברי‬ ‫הסוכות‪ ,‬הושענה רבה ושמחת תורה‪ ,‬עם‬ ‫האור החיים הק' בפרשתנו‪.‬‬ ‫כל המצוות המרוממות והנעלות אשר בהם‪:‬‬ ‫לשמור ולעשות ולקיים את כל הקבלות‬ ‫בני יששכר‪ :‬יסוד ופינה לתורה ומצוות‬ ‫הטובות שקיבל על עצמו‪ ,‬ולבקש ולהתחנן‬ ‫– לעבוד את השי"ת בתמימות ובלי‬ ‫'ורוח קדשך אל תקח ממני'‪ ,‬ולהמשיך‬ ‫חשבונות שונים‬ ‫בעבודתו וקרבת ה' שזכה לו‪ ,‬להכניסו‬ ‫דהנה כתיב בפרשתן 'ויעבר אלוקים‬ ‫לתוך כלי המעשה כפי אשר יוכל‪.‬‬ ‫רוח על הארץ וישוכו המים'‪ ,‬והק' באוה"ח‬ ‫הק' שלמה ליה להפסוק להשמיע בדיוק‬ ‫עי"ז יזכה שהשי"ת יפרוש עליו סוכות‬ ‫האופן איך נשקטו המים‪ ,‬ע"י ש'ויעבר‬ ‫שלומו באהבה רבה ולהעלות זכרונו‬ ‫אלוקים רוח על הארץ'‪ ,‬ולמה לן לידע ע"י‬ ‫לפניו לטובה‬ ‫מה עשהו‪.‬‬ ‫ואז יזכה שכביכול הקב"ה גם ימשיך אורו‬ ‫אך מבואר יסוד נפלא‪ ,‬ומבואים דבריו‬ ‫עליו‪ ,‬לקרבו ולהיטיב עמו וכרחם אב על בנו‪,‬‬ ‫בספר 'אגרא דכלה' שכתב על זה 'ומה מאוד‬ ‫כמו שהיה מרגלא בפומיא דהבעש"ט על‬ ‫מתוק האור לעיני'‪ ,‬ומסיים "והבן הדבר כי‬ ‫הפסוק 'ה' צילך'‪ ,‬שכפי מה שפועל ועושה‬ ‫הוא יסוד ופינה לתורה ולמצוות'!‬ ‫האדם כאן למטה‪ ,‬הרי הוא מעורר עליו‬ ‫ויסוד התירוץ הוא‪ ,‬כי זה לעומת זה‪,‬‬ ‫כעי"ז מלמעלה‪ ,‬כמו כאשר אדם מתנועע‬ ‫שכנ"ל הרשעים אנשי דור המבול פגמו‬ ‫והולך וכדו'‪ ,‬שכל מה שהוא עושה‪ ,‬נעשה‬ ‫בזה שעשו 'חשבונות והתירו איסורים‬ ‫כן גם בצל שלו‪.‬‬ ‫לפי דעתם ומחשבתם‪ ,‬איזה מצוות יש‬ ‫וזה שאנו אומרים ומזכירים בכל שנה‬ ‫לנהוג גם עכשיו‪ ,‬ובמה אפשר לשנות‬ ‫ושנה בפסוקי הזכרונות בתפילת המוספים‬ ‫וכדו'‪ ,‬רח"ל‪ .‬ונח ב'נאמנותו' ו'מתמימותו'‬ ‫של ראש השנה‪' ,‬וגם את נח באהבה זכרת‬ ‫ו‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫'ישראלים'‪ ,‬לא כאלה חלק יעקב! רק לעשות‬ ‫זכה אכן להינצל‪ .‬ומדה כנגד משה‪' ,‬מי‬ ‫המצוות כאשר ציוונו ה' אלוקינו!'‬ ‫המבול' הענישו ועשו שליחותם ב'נאמנות‬ ‫וכותב שם שאף שגילו לנו מקצת טעמי‬ ‫וב'תמימות'‪ ,‬שכיוון שנצטוו מאת השי}"ת‬ ‫המצוות ורזי דרזין‪ ,‬ומצווה על כל אדם‬ ‫להתרבות ולשטוף העולם היו הולכים‬ ‫לדרוש ולהמציא טעמים בפרד"ס התורה‬ ‫ומתרבים וגדלים עוד ועוד‪ ,‬ואף אחר שכבר‬ ‫כ"א כפי אשר חלק לו ה' בבינה‪ ,‬מ"מ‬ ‫נמחה את כל היקום‪ ,‬עדיין לא עצרו ועשו‬ ‫צריך לידע שהמצוות הן חכמתו של יוצר‬ ‫'חשבון' שכבר נח קיים רצון השי"ת ואין‬ ‫בראשית‪ ,‬ואין סוף לחכמתו‪ ,‬וממילא אין‬ ‫להם עוד סיבה להתרבות‪ .‬רק עשו ציוויים‬ ‫סוף וקץ לטעמי המצוות‪ ,‬ואף אם הטעמים‬ ‫בשלמות והתמימות בלי חשבונות‪ .‬ורק‬ ‫שאנו משיגים אינם שייכים עכשיו‪ ,‬מ"מ‬ ‫כאשר 'ויעבר אלוקים רוחח על הארץ' –‬ ‫עוד לאלוקי מילים וטעמים עד אין סוף‬ ‫כוח של תנחומים והנחה כמו שפי' רש"י‬ ‫וחקר‪ ,‬וחלילה לתלות יסוד דתי המצוות על‬ ‫והקב"ה 'שלח רוחו אליהם שכבר כלתה‬ ‫הטעמים‪ ,‬רק לעשותם מאהבה כעבד הנאמן‬ ‫מצוותן – אזי נחו שקטו'!‬ ‫השש ומתעלס בקיום מצוות אדוניו בלי‬ ‫וכתב ע"ז באגרא דכלה שם‪ ,‬והנה‬ ‫חקירת הטעם! עכתדה"ק עיי"ש‪.‬‬ ‫שמח לבי בקרבי על דבריו‪ ,‬וטובא איכא‬ ‫למשמע מהדבר הזה לכל בעל נפש‪ ,‬דהעבד‬ ‫גלי הים נעמדים ונעצרים בנאמנות בהגיעם‬ ‫הנאמן אין לו לבקש טענה לעצמו לפטור‬ ‫לחול שהוא שפה להם‬ ‫את עצמו ממצוותיו יתברך‪ ,‬הגם שידמה‬ ‫והנה כענין הזה מצינו גם אצל ה'חול‬ ‫בדעתו וימצא איזה טעם למצוה‪ ,‬ולפי‬ ‫אשר על שפת הים'‪ ,‬שגלי הים באים תמיד‬ ‫הטעם שמצא‪ ,‬ימצא עת שאינו נוהג הטעם‬ ‫ורוצים לצאת ולשטוף את העולם‪ ,‬והם‬ ‫הזה‪ ,‬ועי"ז יבוא להפר חוקי התרה‪ ,‬אשר‬ ‫נעצרים בחול אשר על שפת הים שהוא‬ ‫עי"ז נתפקרו הפלוסופים שבדו טעמים‬ ‫כחומה להם‪ ,‬כמו שנצטוו שלא לצאת‬ ‫מלבם למצוות השי"ת‪ ,‬וכאשר מצא עת‬ ‫מגבולם‪ ,‬וכל הגלים נשקטים ונעמדים שם‬ ‫שאינו נוהג הטעם אשר בדו מלבם בשכלם‬ ‫בנאמנות ובתמימות כמו שנצטוו לפני אלפי‬ ‫המזוהם‪ ,‬התירו להפר חוקי התורה‪ ,‬עד‬ ‫שנים‪ ,‬וכמו שכתוב 'האותי לא תיראו‪ ,‬אשר‬ ‫שיצאו מכלל כל חוקי התורה וכו'!‬ ‫שמתי חול גבול לים'‪ ,‬ולכן כאשר מעלים‬ ‫ומזכירים אנו את זכרו של נח איש צדיק‬ ‫המשכילים סילפו התורה לפי דעתם‬ ‫ותמים‪ ,‬שלא עשה חשבונות ומעקשים‬ ‫המזוהמת אך אנו יודעים כי אין סוף‬ ‫לשנות מצוויו יתרך ב"ש‪ ,‬אלא פעל ועשה‬ ‫לטעמי המצוות ואין לשנות כקוצו של יו"ד‬ ‫בנאמנות‪ ,‬ואף לא יצא מהתיבה עד שיקבל‬ ‫וממשיך שם בלשון קדשו 'ובפרט‬ ‫רשות‪ :‬ע"כ קיבל ברכה להרבות צאצאיו‬ ‫בדורותינו בעוה"ר אשר רבים מהערב‬ ‫'כחול הים' דוקא‪ ,‬שגם בהם מצינו תמימות‬ ‫רב שבבני עמנו חבקו חיק נכריה חכמות‬ ‫ונאמנות זו‪ ,‬וכח וברכה זו קיבל לצאצאיו‬ ‫חיצוניות‪ ,‬והוציאו כל חוקי התורה בדברי‬ ‫אחריו‪ ,‬שיוכלו ללכת בתמימות ונאמנות‪,‬‬ ‫הבאי‪ ,‬עד שנתפקרו מכל חוקי התורה‪,‬‬ ‫'לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה'‪.‬‬ ‫ותוך עמנו הם יושבים ומכנים עצמם בשם‬ ‫ז‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫ולהלל להשי"ת‪ ,‬ו'בי יכתירו צדיקים'‬ ‫לימוד גדול לכל אחד לפרוק מעליו‬ ‫שיזכרוהו הצדיקים בתפילות ראש השנה‬ ‫חשבונות הרבים ולעבוד השי"ת בנאמנות‬ ‫כנ"ל‪ ,‬שמזכירים נאמנותו ותמימותו שאינו‬ ‫בכל עת ומקום ומצב‬ ‫יוצא אלא ברשות‪ ,‬וכדי להודות את שמך!‬ ‫ואכן לימוד ויסוד גדול הוא לדידן‪ ,‬לזכור‬ ‫ע"י תפילה בנאמנות מהפכים וממתיקים‬ ‫תמיד לעשות רצון וציווי השי"ת בתמימות‬ ‫מידת הדין לרחמים‬ ‫ונאמנות‪ ,‬בהכנעה ולב שמח; ולפרוק מעל‬ ‫צווארינו עול חשבונות הרבים שביקשו בני‬ ‫ואכן הקב"ה הוציאו‪ ,‬וקיבל ברצון‬ ‫אדם‪ ,‬רק ללכת ישר כמו שבראו האלוקים‪,‬‬ ‫את הודאתו וקרבנותיו‪ ,‬וירח ה' את ריח‬ ‫ולהיבדל לעמוד לשרת לפניו באהבה ויראה‬ ‫הניחוח‪ ,‬ויאמר לא אוסיף לקלל עוד‬ ‫בלבב שלם!‬ ‫את האדמה‪ ,‬ונהפכה מידת הדין ששרתה‬ ‫על העולם למידת הרחמים בכח תפילתו‬ ‫ובכל הזמנים ובמצבים שנמצא בהם‬ ‫ותמימותו‪ ,‬וכמ"ש ברש"י הק' על 'ויזכור‬ ‫האדם‪ ,‬בין 'בתוך הזמן' ובין ב'בין הזמנים'‪,‬‬ ‫אלוקים את נח'‪ ,‬ש'גדול כח תפילת הצדיקים‬ ‫ישתדל לעשות את המוטל עליו בלי חשבונות‪,‬‬ ‫שמהפכים מידת הדין למידת הרחמים'‪,‬‬ ‫ולא לצאת ממקומו כי אם ב'רשות'‪ ,‬שאף‬ ‫ועל כן הוזכר כאן שם 'אלוקים' שהוא שם‬ ‫בצאתו ממקומו לא יהיה כאילו שאומרים‬ ‫של 'דין'‪ ,‬שאף הדין נהפך לרחמים ועלה‬ ‫עליהם שבדרך הם רק 'חצי יהודי' ח"ו‪ ,‬אלא‬ ‫זכרונו לפניו לטובה; והקב"ה אמר שיצר‬ ‫'שוויתי ה' לנגדי תמיד'‪ ,‬לעשות רצונו ולעבדו‬ ‫לב האדם רע מנעוריו‪ ,‬וע"כ כבר לא יביא‬ ‫בלבב שלם בכל מקום ובכל עת ועונה!‬ ‫מבול על העולם רק אות הקשת במקומו‬ ‫והכל מכח התפילה והאמונה בתמימות‬ ‫נח התפלל והשתוקק לצאת מהתיבה כדי‬ ‫ובפשטות כנ"ל!‬ ‫שיוכל להודות לפניו‬ ‫והנה נח שהיה שם בתיבה במצב קשה‬ ‫להתפלל לפני השי"ת שיוציא ממסגר נפשו‬ ‫וצר‪ ,‬שהיה שם בתיבה קטנה למשך י"ב‬ ‫כדי להודות לפניו ולהישאר תמיד ברשותו‬ ‫חודש‪[ ,‬והיום כאשר נמצאים בתוך פליגער‬ ‫וכן אנו בכל זמן ומצב שנמצאים‪ ,‬וכל‬ ‫למשך כמה שעות כמעט ומשתגעים‪ ,‬וקשה‬ ‫אחד עם התמודדותיו ומתנותיו שקיבל‬ ‫הדבר‪ ,‬והוא היה למשך זמן ארוך כזה‪...‬‬ ‫בבית ובחוץ‪ ,‬יש לו להתחנן ולבקש מהשי"ת‬ ‫והיה עליו לפרנס ולטפל בכל הבהמות‬ ‫'הוציאה ממסגר נפשי'‪ ,‬כדי שאוכל כבר‬ ‫והחיות‪ ,‬עד שארי הכישו על שאיחר‬ ‫'להודות את שמך'‪ ,‬להודות ולהלל לפניך‬ ‫מזונותיו‪ ,‬אך מ"מ לא בעט וברח שהרי שם‬ ‫בשיר וקול תודה בלב שמח‪ :‬אך גם יש‬ ‫יכול לפגוע בו עוד ארי וצרה‪ ,‬רק התפלל‬ ‫להיזהר שלא לצאת אלא ברשות‪ ,‬דהיינו שכל‬ ‫והתחנן 'הוציאה ממסגר נפשי'‪ ,‬והטעם –‬ ‫מעשיו ופעולותיו יהיו רק כרצון השי"ת‪ ,‬ולא‬ ‫'כדי להודות את שמך' ולהקריב קרבן תודה‬ ‫לנסות לברוח מהשי"ת ממצבו בע"כ‪ ,‬כמ"ש‬ ‫לפניך‪ ,‬שלא ביקש לצאת כדי לנשום כבר‬ ‫באנשי דור הפלגה 'ויהי בנסעם מקדם' –‬ ‫אויר צח‪ ,‬ולראות את אור השמש ולדרוך‬ ‫כתינוק הבורח מבית הספר‪ ,‬רק להישאר‬ ‫על ארץ יציבה‪ ,‬אלא כבר השתוקק להודות‬ ‫ח‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫לארה"ק שהמצב בחינוך אז היה יותר טוב‪,‬‬ ‫תמיד אחוז ודבוק בזרועותיו של הקב"ה‬ ‫אף שבארה"ק היה קשה מאוד ודוחק גדול‬ ‫אבינו אב הרחמן‪ .‬חבוקה ודבוקה בך‪:‬‬ ‫בעניני הפרנסה‪ ,‬ובארה"ב היה יותר טוב‪,‬‬ ‫א"א לברוח מהשי"ת רק תמיד יש לעשות‬ ‫כי בכל מצב וזמן 'איני יוצא אלא ברשות'‪,‬‬ ‫רצונו מתוך אמונת אומן חזקה ותמימה‬ ‫וכרצון מלכו של עולם!‬ ‫ויש לנו לזכור שא"א לברוח מיד הקב"ה‬ ‫להודות להשי"ת ולהמשיך הקשר של נח‬ ‫כמו שראו אצל יונה הנביא‪ ,‬וכמו ששמענו‬ ‫בימים הקדושים שעברו עלינו לטובה‬ ‫גם בדורות לפנינו מאנשים שברחו‬ ‫ובימים אלו אכן נודה לפניו יתברך על‬ ‫מארצות הדמים באירופה בשנות הזעם‪,‬‬ ‫השנה הטובה אשר חנן אותנו‪ ,‬ונשכיל‬ ‫והגיעו עד לארה"ק‪ ,‬וכאן פגע בהם מחיצי‬ ‫לנצל לילי החורף הארוכים‪ ,‬שאמרו צדיקים‬ ‫המוות של הישמעאלים רח"ל ונהרגו‬ ‫שיש בהם מקדושת חול המועד‪ .‬ונזכה‬ ‫הי"ד‪ ,‬אלא מוטל עלינו תמיד לעשות‬ ‫להיות מרוממים ונעלים 'ותרם התיבה מעל‬ ‫רצונו ולעובדו בלבב שלם ובתמימות בלי‬ ‫הארץ' – להתרומם מהמבול של שטף מים‬ ‫חשבונות וערמימויות!‬ ‫הזידונים‪ ,‬וכל המשטינים והמקטרגים‪,‬‬ ‫וכן ראינו אחרי שנות הזעם‪ ,‬כי אלו אשר‬ ‫להתקרב אל השי"ת ולהמשיך הקשר‬ ‫עסקו ב'חשבונות'‪ ,‬וכדו'‪ ,‬וכשלפי שכלם‬ ‫עמו כדבעי‪.‬‬ ‫לא הבינו על מה ולמה הגיע זאת‪ ,‬יש מהם‬ ‫והרי עברו עלינו נ"ח ימים קדושים‬ ‫שפקרו וכפרו רח"ל בה' ובתורתו‪ :‬אך לא‬ ‫מתחילת חודש אלול עד לראש חודש‬ ‫כן חלק יעקב וכנ"ל‪ ,‬שהיראים ושלימים‬ ‫מרחשוון‪ ,‬שכולם ימים קדושים של קירבת‬ ‫ידעו שאין אנו משיגים ומבינים את סודות‬ ‫השי"ת‪ ,‬שגם בימים אחרי סוכות יש בהם‬ ‫הנהגת השי"ת וקיבלו הכל באהבה וברצון‪,‬‬ ‫מקדושת חודש תשרי וא"א בו תחנון‪,‬‬ ‫בהכנעה ובתמימות ואכן נשארו באמונת‬ ‫ובפרט עד אחר שבת בראשית‪ .‬ויש לראות‬ ‫אומן איתנה והקימו את כלל ישראל מחדש‬ ‫את התולדותיהם של צדיקים – מעשיהם‬ ‫לשם ולתפארת‪.‬‬ ‫הטובים‪ ,‬שנראה ונערוך התולדות נ"ח‬ ‫העובדא של קריעת הסערטיפיקאטן של‬ ‫– והתוצאות של נ"ח הימים הקדושים‪,‬‬ ‫אאמו"ר זי"ע‬ ‫שיהיה 'איש צדיק תמים'‪ .‬לעבוד את השי"ת‬ ‫בתמימות ונאמנות‪ ,‬לבקש ולהתחנן מלפניו‬ ‫כמו שסיפרה אמי מורתי הרבנית‬ ‫ולהודות לו ולשבח למאמרו!‬ ‫הצדקנית ע"ה‪ ,‬שלאחר המלחמה כאשר‬ ‫נישאה לאאמו"ר [מנדבורנא פתח תקוה]‬ ‫ע"י התגברות והתעצמות קטנה בסור מרע‬ ‫זי"ע‪ ,‬שניהם עברו את שנות הזעם‬ ‫ועשה טוב יזכה לרב טוב לו ולזרעו אחריו‬ ‫בצער ויסורים רבים‪ ,‬וכבר היה בידם‬ ‫ויש לנו להחשיב ולייקר מאוד כל‬ ‫ה'סערטיפיקאטן' – האישור לנסוע ולהיכנס‬ ‫התגברות לעשות רצון השי"ת‪ ,‬כמו‬ ‫לארה"ב‪ ,‬אך כאשר שמע אאמו"ר זי"ע‬ ‫שרואים בפרשתנו בפסוק 'ויקח שם ויפת‬ ‫שמצב החינוך שם עדיין לא היה כהוגן‪ ,‬אז‬ ‫את השמלה וגו' ויכסו'‪ ,‬וכמו שפי' ברש"י‬ ‫קרע את ה'סערטיפיקאטן' והחליט לנסוע‬ ‫ט‬ ‫אורות הפרשה‬ ‫פרוצים ורשעים‪ ,‬היה הוא ירא שמים‬ ‫שכתב ויקח בלשון יחיד לפי שנתאמץ‬ ‫ושמור‪ ,‬ולא נסחף להפקרות ששררה‬ ‫'שם' במצוה יותר מיפת‪ ,‬וע"כ זכו בניו‬‫ֵ‬ ‫בעולם אז‪ ,‬ואכן עי"ז ובכח תפילותיו‬ ‫לטלית של מצוה‪ .‬ויפת שלא נתאמץ‬ ‫והודאותיו זכה להיפך מדת הדין‬ ‫כ"כ זכו בניו רק לקבורה‪ .‬ודבר זה נורא‬ ‫ולהינצל; וכיון שהתיירא אז אחר‬ ‫הוא למתבונן‪ ,‬כי הרי מדובר בפעולה‬ ‫המבול מלפרות ולרבות כי לפני זה‬ ‫קטנה וקלה של לקיחת שמלה וכיסוי‬ ‫היו כולם רגילים ברציחה רח"ל‪ ,‬וגם‬ ‫וכו'‪ ,‬ולא שייך בו כ"כ יותר התאמצות‪,‬‬ ‫התיירא שלא יבוא עוד מבול לשחת‬ ‫אך מ"מ ע"י שהתאמץ יותר במעשה או‬ ‫את הארץ‪ ,‬ע"כ הובטח לו אז שלא‬ ‫בצער וכוונת לבו על בזיון אביו‪ ,‬עי"ז‬ ‫יהיה עוון מבול‪ ,‬ולא אוסיף לקלל עוד‬ ‫זכה לדורות עולם שאלפי ריבי רבבות‬ ‫צאצאיו מקיימים בכל יום ורגע מצוות‬ ‫את האדמה‪ ,‬וכן הוזהרו אז גם בני נח‬ ‫על הרציחה‪ ,‬כדי שיוכל לקיים מצות‬ ‫ציצית‪ ,‬לטלית קטן ולטלית גדול‪ ,‬שזה‬ ‫כיסוי תחת כיסוי – שכיסה את אביו;‬ ‫פריה ורביה‪' ,‬מלאו את הארץ וכבשוה'‪.‬‬ ‫אך יפת שלא נתאמץ כ"כ זכו בניו רק‬ ‫לזכור ולהמשיך ההתעלות של הימים‬ ‫לכיסוי של קבורה‪.‬‬ ‫הקדושים‬ ‫וכן הוא לדידן‪ ,‬כאשר אברך או בחור‬ ‫ובעמדנו בימים אלו יש לנו לזכור מה‬ ‫יושב והוגה בתורה‪ ,‬וכבר נגמר הסדר‬ ‫שלפני כחודש עמדנו בימי ראש השנה‬ ‫ולא ירד לעומק כוונת תוס' אחד כראוי‬ ‫המאירים‪ ,‬ולפני פחות מחודש נטהרנו‬ ‫ומתאמץ בכל זאת וממשיך ומעמיק‬ ‫מעוונותינו ביום הכיפורים‪ ,‬ונתקרבנו‬ ‫להבינו על בוריו‪ ,‬הרי בזה זוכה לדברים‬ ‫לה' אלוקינו ונתקשרנו אליו בקשר‬ ‫עצומים ונעלים לו ולזרעו אחריו‪.‬‬ ‫של אהבה ובקשר של קיימא; ע"כ יש‬ ‫וכן בסור מרע‪ ,‬כאשר מתגבר על יצרו‬ ‫לראות להמשיך קשר וקירבה זו‪ ,‬ולבקש‬ ‫וזובחו ושומר על קדושת עיניו ואיבריו‪,‬‬ ‫ולהתחנן בתמימות ונאמנות 'הוציאה‬ ‫הרי בזה קונה לעצמו בלי שיעור שכר‬ ‫ממסגר נפשי' – כדי שאוכל להודות את‬ ‫וקרבת אלוקים‪ ,‬ובזה גם מודה להשי"ת‬ ‫שמך‪ ,‬ולזכור לא לצאת ולפעול אלא‬ ‫כנח על כל חסדיו ורחמיו‪ ,‬כמ"ש‬ ‫ברשות השי"ת בכל עת ועונה!‬ ‫'זובח תודה יכבדנני' – וכמו שדרשו‬ ‫חז"ל ש'כל הזובח את יצרו‪ ,‬מעלה עליו‬ ‫יעזור השי"ת שיהיה כבר סוף וקץ‬ ‫הכתוב כאילו הקריב תודה'!‬ ‫לכל צרותינו‪ ,‬תחילה וראש לפדיון‬ ‫נפשינו‪ ,‬עד שנזכה בקרוב לשמחה‬ ‫לא להיסחף אחר הפקרות של הדור‬ ‫הגדולה בישועתם של ישראל בביאת‬ ‫רק להיות איש צדיק ותמים‬ ‫גוא"צ במהרה בימינו‪ ,‬ברחמים‬ ‫ונח הורה לנו שלא לצאת אלא‬ ‫גדולים‪ ,‬אמן‪.‬‬ ‫ברשות‪ ,‬ואף כשכל בני דורו היו‬ ‫****‬ ‫י‬