gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m

שבוע: נח (2026-10-12)

אסיפת אמרי"ם · Asifas Amri"m — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת נח ‪-‬תשפ"ז‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫קונטרס זה‬ ‫נערך ונאסף ע"י‬ ‫אחד מבני החבורה‬ ‫למען זיכוי הרבים‬ ‫בכל עניני קונטרס זה‬ ‫להערות והארות‬ ‫ניתן לפנות למייל‬ ‫‪R5708580@gmail‬‬ ‫‪kolmenachem12@gmail.com‬‬ ‫‪2‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ובזה מפרש את הפסוק 'אלה תולדות נח נח'‪,‬‬ ‫פרשת נח‬ ‫שהתוצאה והתולדה של נח – דהיינו מנוחה והתרחקות‬ ‫מן התורה‪ ,‬הוא נח – שגם התורה מתרחקת ממנו‬ ‫אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את‬ ‫ובעל כרחו הוא נח עוד מן התורה‪ ,‬שנעשה רחוק מן‬ ‫האלקים התהלך נח‪( :‬ו ט)‬ ‫התורה מהלך שני ימים ח"ו‪.‬‬ ‫אומר המהר"ל מפראג זצ"ל‪ :‬בכך שהקדימה התורה‬ ‫את 'תולדותיהם של צדיקים'‪ ,‬היינו את מעשיו הטובים‬ ‫הרה"ק ה"נועם מגדים" זי"ע אומר‪ :‬דהנה כתיב 'אדם‬ ‫של נח‪ ,‬לפסוק האומר 'ויולד נח שלשה בנים'‪ ,‬באה‬ ‫לעמל יולד' ופירשו חז"ל‪ :‬דהכוונה שהאדם נברא‬ ‫התורה ללמדנו כי מעשיו הטובים של האדם הם העיקר‬ ‫לעמול בתורה‪ ,‬וזה מצילו שלא ילכד ברשת היצר‪ ,‬והנה‬ ‫בחייו‪ .‬טעם הדבר‪ ,‬כי בבניו של האדם‪ ,‬גם הקב"ה‬ ‫איתא בזוה"ק שתיבת 'אלה' הוא שמא דסט"א‪ ,‬ויש‬ ‫שותף‪ ,‬כמחז"ל [נדה לא‪ ].‬ג' שותפים באדם‪ .‬אבל‬ ‫שם אריכות בענין זה‪ .‬וזשה"כ‪' :‬אלה'‪ ,‬היינו כל כח‬ ‫מעשיו הטובים של האדם‪ ,‬כל כולם שלו הם‪ ,‬שהרי‬ ‫הסט"א הנמצא באדם‪ ,‬הוא 'תולדות נח'‪ ,‬הוא תוצאה‬ ‫הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים [ברכות לג‪ ,]:‬זאת‬ ‫ע"י מנוחה מהתורה‪ ,‬שעי"ז נותן כח להסט"א למשול‬ ‫ועוד‪ ,‬הבנים אינם 'גופו של אדם'‪ ,‬בעוד המעשים‬ ‫עליו‪.‬‬ ‫הטובים הם גופו ואין לך תולדות גדולות מהם‪ ,‬שהרי‬ ‫במעשיו הטובים נחשב האדם כאילו הוא מוליד את‬ ‫בשם הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע‪ :‬אלה הם מעשיו‬ ‫עצמו!‬ ‫הטובים של נח‪ ,‬אשר לימד והשריש אצלו ואצל אחרים‬ ‫את שלשת הדברים הללו‪" :‬את שם" – לזכור תמיד את‬ ‫'אלה תולדות נח נח' – כתוב בספה"ק "בית אהרן"‪:‬‬ ‫שם האלקים‪" .‬את חם" – לקיים כל מצוה בחום‬ ‫נחת רוח אחת מולידה נחת רוח נוספת‪" .‬כל שרוח‬ ‫ובהתלהבות‪" .‬ואת יפת" – לעשות אך ורק מעשים‬ ‫הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו"‪ .‬נחת רוח‬ ‫שהם תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם‪.‬‬ ‫לבריות מסיבה נחת רוח למקום‪ .‬ומהי נחת רוח למקום‬ ‫– שזו תגרור אחריה עוד מעשים טובים ונחת רוח‬ ‫ה"חתם סופר" זצ"ל פירש בדרך רמז ליישב דקדוק‬ ‫לבריות‪.‬‬ ‫הפסוק 'נח נח'‪ .‬דהנה איתא שאאע"ה היה בן נ"ח‬ ‫שנה כשנסתלק נח [ב"תורת משה" מביא כן בשם‬ ‫אלה 'תולדות נח נח איש צדיק' – אומר הרה"ק ה"דברי‬ ‫האבן עזרא‪ ,‬ובהגה"ה שם מביא דברי ה"סדר עולם‬ ‫חיים" זי"ע‪ :‬התנהגותו וצדקתו של האב ניכרות‬ ‫רבה" פ"א‪ ,‬שבדור הפלגה היה אאע"ה בן מ"ח כמובא‬ ‫בפרצופיהן של הבנים‪.‬‬ ‫בראשונים‪ ,‬ונח נפטר עשר שנים אחרי דור הפלגה‬ ‫עכ"ד‪ .‬נמצא שאאע"ה היה בן נ"ח בעת פטירת נח]‪.‬‬ ‫בספה"ק "בארות המים" מביא בשם הרה"ק רבי‬ ‫והלא עיקר תולדותיו של נח היה במה שזכה לראות את‬ ‫מנדל'י מרימנוב זי"ע‪ :‬על המילה "צדיק" יש את הטעם‬ ‫אברהם יוצא מיו"ח‪ ,‬ואחרי שראה את אברהם הבין‬ ‫תביר‪ ,‬דהיינו לרמז שעל הצדיק צריך להיות בשברון לב‪,‬‬ ‫שהעמיד אור העולם‪ ,‬ואז נסתלק לעולם שכולו טוב‬ ‫וזה שכתוב אח"כ "היה" – דהיינו שאין והיה אלא לשון‬ ‫במנוחה עליונה‪.‬‬ ‫שמחה‪ ,‬דזה שמחה שצדיק הדור הוא בעל שברון לב‪.‬‬ ‫וזה מרומז בקרא 'אלה תולדות נח' – שעיקר תולדתו‬ ‫של נח היה נכדו הרמוז בשם 'נח' זה אברהם אשר היה‬ ‫בשם הרה"ק רב ייבי זי"ע‪ :‬דאיתא בירושלמי [ברכות‬ ‫חי כמנין נ"ח שנים‪' ,‬בדורותיו' – של נח‪ ,‬ועליו נאמר‬ ‫פ"ט ה"ה]‪ :‬אם תעזבני יום יומיים אעזבך‪ ,‬משל לשני‬ ‫'צדיק תמים' – כדכתיב 'התהלך לפני והיה תמים'‪ ,‬וכיון‬ ‫בני אדם שהתפרדו והלכו להם זה לצד זה וזה לצד‬ ‫שראה אותו מבני בניו אזי 'את האלקים התהלך נח' –‬ ‫שכנגד‪ ,‬נמצא שכעבור יום אחד הם רחוקים זה מזה‬ ‫לנוח על משכבו לעלמא דקשוט במנוחה‪.‬‬ ‫מהלך שני ימים‪ .‬וכמו כן הוא בתורה‪ ,‬שאם מתרחק מן‬ ‫אומר הרה"ק האדמוה"ז מסדיגורה זי"ע‪ :‬הסיפא של‬ ‫התורה יום אחד‪ ,‬גם התורה מתרחקת כנגדו מהלך יום‬ ‫הפסוק מתרץ מה שניתן להקשות על הרישא‪ ,‬דכשהוא‬ ‫אחד‪ ,‬נמצא שהוא מרוחק מן התורה מהלך שני ימים‪.‬‬ ‫‪3‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שפירש"י ז"ל בפ' בראשית בפסוק 'ויהי נח' שמתחילה‬ ‫אומר ברישא 'נח איש צדיק תמים' בוודאי תתפלא איך‬ ‫אתה דורש את שם שהיה צדיק וכו' [ה לב]‪ ,‬וא"כ מהאי‬ ‫זכה נח למדריגה נשגבה כזאת להיות 'צדיק תמים'‬ ‫טעמא מוכח שפיר שעיקר תולדותיהם הם מעשים‬ ‫בדור שפל כזה? ע"ז אומר הכתוב 'את האלקים‬ ‫טובים‪.‬‬ ‫התהלך נח'‪ ,‬פירוש נח הלך תמיד עם מדת אלקים‬ ‫המורה על מדת היראה‪' ,‬אשרי אדם מפחד תמיד'‪,‬‬ ‫אומר הגה"ק מקוטנא זצוק"ל‪ :‬רק אצל צדיק כנח‪,‬‬ ‫ובדרך זה נשמר מכל זרות ותיעוב‪ ,‬ובכך זכה להגיע‬ ‫שעליו נאמר "את האלקים התהלך נח" שלא התערב‬ ‫לרום מדריגתו‪.‬‬ ‫עם בני דורו‪ ,‬לא דאג להם‪ ,‬לא התאמץ להיות להם‬ ‫לאב‪ ,‬להטותם לתחייה ולהגן עליהם מפני הרעה – רק‬ ‫ברש"י ללמדך שעיקר תולדותיהן של צדיקים מעשים‬ ‫אצל צדיק כזה עיקר תכליתו מעשיו הטובים‪ .‬משא"כ‬ ‫טובים‪.‬‬ ‫אצל צדיק כאברהם אבינו ע"ה שהיה אב המון גויים‬ ‫בשם הרבי מקאצק זי"ע‪ :‬כוונתו להורות לנו שיחוס‬ ‫ולימד תועים בינה‪ ,‬החדירם בהכרה אלקית‪ ,‬אצלו‬ ‫אבות‪ ,‬כלומר "תולדות" בלבד‪ ,‬אינו מספיק כדי להיקרא‬ ‫התכלית לא מעשיו הטובים‪ ,‬אלא מעשי כל בני דורו‬ ‫בשם "צדיק"‪ ,‬אלא עיקר "תולדותיהם של צדיקים"‪,‬‬ ‫והתנהגותם הטובה‪ .‬והרבה פעמים עבודתו הכללית‬ ‫עיקר היחוס שלהם – הוא המעשים טובים שעושים‬ ‫היא על חשבון מעשיו הפרטיים‪.‬‬ ‫הם בעצמם‪.‬‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע [תשט"ז] פירש דבאמת כל‬ ‫שואל הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע‪ :‬ויש לדקדק‪ ,‬למה‬ ‫אדם רוצה שיהיה לו בנים הגונים‪ ,‬אבל הוא עצמו אינו‬ ‫פרט 'צדיקים' דווקא‪ ,‬מה יתרון לכל אדם בעמלו אם לא‬ ‫מוכן לשוב אל השי"ת ולהתגבר על היצה"ר וללכת‬ ‫מצוות ומעשים טובים? – אמנם כך הוא הדבר‪ ,‬שרק‬ ‫בדרך הטוב‪ ,‬אלא על בניו הוא רוצה שיהיו טובים‪ .‬ולכן‬ ‫מעשים טובים של צדיקים‪ ,‬שהם תולדות המוח‬ ‫גם הבנים עושים כמעשה אביהם‪ ,‬ורוצים שבניהם יהיו‬ ‫והמחשבה‪ ,‬הלב והרגש‪ ,‬הם ראויים להיקרא תולדות‪.‬‬ ‫טובים‪ ,‬אבל לא הם עצמם‪.‬‬ ‫מעשים טובים שבאים מלפני ולפנים של האדם‪ ,‬על ידי‬ ‫וזהו הפירוש עיקר תולדותיהם של צדיקים מעשים‬ ‫התרכזות כל החושים‪ ,‬בהנאת המצוה‪ ,‬בחיות‬ ‫טובים‪ ,‬דמה שמביא בעיקר להצלחה בגידול הבנים‬ ‫ובהתלהבות‪ ,‬בדביקות ובהתקשרות בה'‪ ,‬ברטט‬ ‫הוא שיהא הוא עצמו בעל מעשים טובים‪ ,‬ועי"ז יצליח‬ ‫ובחרדת קודש‪ ,‬בחינת 'כל עצמותי תאמרנה'‪ ,‬הם‬ ‫גם בבניו‪.‬‬ ‫נקראים תולדות‪ .‬אבל מצוות הנעשות בלי רגש וזעזוע‬ ‫פנימי‪ ,‬באקראי ובהזדמנות‪ ,‬הן רק מחיצוניותו של‬ ‫האדם‪ ,‬ואינם נקראים תולדות‪.‬‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע אמר‪ :‬הענין שהודיע זאת כאן‬ ‫ולכן אנו אומרים במוסף של ראש חודש "זמן כפרה‬ ‫כאשר מדבר אח"כ מתולדות בניו‪ ,‬י"ל כדאיתא בשם‬ ‫לכל תולדותם"‪ .‬כי ראש חודש הוא יום טוב של דוד‬ ‫הרבי ר' העניך מאלכסנדר שבשמים יש כל מיני‬ ‫כידוע‪ ,‬שכל עניינו תשוקה עזה "צמאה לך נפשי כמה‬ ‫שערים‪ ,‬והשער של בנים זש"ק הוא סמוך לשער של‬ ‫לך בשרי"‪ ,‬וכל ספר תהלים הוא מבע ללהט הנפש‪,‬‬ ‫גמילות חסדים‪ ,‬ולפעמים כאשר שער הבנים סגור‪ ,‬אם‬ ‫והוא מכפר על העדר החיות‪ ,‬העדר הצמאון והכיסופים‬ ‫נמצאים בשער של גמילות חסדים יכולין להכנס בשער‬ ‫במצוות ומעשים טובים‪ ,‬ואנו מתפללים שהמעשים‬ ‫של בנים‪ ,‬זה שלמד הכתוב כאן השייכות בין מעש"ט‬ ‫טובים יהיו ראויים להיקרא תולדות‪.‬‬ ‫של צדיקים להולדת הבנים‪ ,‬שע"י המעש"ט יכולין‬ ‫להוושע בבנים‪ ,‬ואפשר שעי"ז שהאדם עושה חסדים‬ ‫שואל הרה"ק המוהר"י מבעלזא זי"ע‪ :‬וצריך להבין‪,‬‬ ‫מודדין לו בשמים במדה כנגד מדה ונותנין לו בנים‬ ‫מאחר שכתוב מיד אחר כך 'ויולד נח את שם' וכו' אם‬ ‫בחסד‪.‬‬ ‫כן מנין שעיקר תולדותיהם הם מעשים טובים?‬ ‫וזה הרמז 'תתן אמת ליעקב חסד לאברהם' ‪ -‬דתתן‬ ‫ונראה לענ"ד‪ ,‬דהנה באמת חם נולד קודם שם‪ ,‬וגם‬ ‫אמת ליעקב מחמת חסד לאברהם‪ ,‬שע"י החסד של‬ ‫יפת היה גדול משם‪ ,‬כדכתיב 'אחי יפת הגדול'‪ ,‬ולמה‬ ‫אברהם אבינו ע"ה נתנו לו אמת ליעקב‪.‬‬ ‫מנו את שם ראשון לכולם? אלא ע"כ צ"ל כמו‬ ‫‪4‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ולכן כשהזכיר הכתוב את נח שהיה צדיק "בדורותיו" –‬ ‫בספר "אמרות טהורות"‪ :‬י"ל רמז דהנה ידוע שמנהג‬ ‫היינו בדור המבול ובדור הפלגה‪ ,‬נאמר עליו "צדיק‬ ‫חסידים הוא לספר סיפורי צדיקים‪ ,‬ותכלית הסיפורים‬ ‫תמים"‪ ,‬שלגבי דור המבול היה צדיק ולגבי דור הפלגה‬ ‫היא להתעורר בתיקון המעשים טובים‪ ,‬ולזה קאמר‬ ‫היה תמים‪ .‬אבל אח"כ כשאמר לו הקב"ה "כי אותך‬ ‫רש"י עיקר תולדותיהם של צדיקים – מעשים טובים‪,‬‬ ‫ראיתי צדיק לפני בדור הזה" שהמדובר על דור המבול‬ ‫שזהו עיקר תכלית הסיפורים בתולדות ועניני הצדיקים‪,‬‬ ‫בלבד‪ ,‬לגבי הדור הזה אין שייך לומר "תמים" כי אם‬ ‫להתעורר מהם לעשות מעשים טובים‪.‬‬ ‫"צדיק" בלבד‪.‬‬ ‫'נח איש צדיק תמים' – איזו מדריגה היא יותר גבוהה‪,‬‬ ‫ה"כתב סופר" זצ"ל תירץ על פי דברי האבן עזרא‬ ‫"תמים" או "גדול"? אמר ה"חוזה מלובלין" זי"ע‪ :‬הווה‬ ‫שכתב‪' :‬צדיק' – במעשיו‪' ,‬תמים' – בלבבו‪ .‬כלומר‪:‬‬ ‫אומר‪ :‬תמים! והא ראיה‪ ,‬אם ישנן שתי חלות אחת‬ ‫שיש "צדיק במעשיו" היינו שאינו עושה מעשיו אלא‬ ‫גדולה ופרוסה והשניה קטנה ושלימה מברכין על‬ ‫לעיני הבריות ואין לבו תמים‪ ,‬אין תוכו כברו – ולכן צריך‬ ‫השלימה‪ ,‬הרי שלתמימות יש יותר ערך וחשיבות‬ ‫להוסיף "תמים – בלבבו"‪ ,‬היינו שתוכו יהיה כברו‪ ...‬כל‬ ‫מאשר לגדלות‪.‬‬ ‫זה שאומרים שבחו לפני בני אדם‪ ,‬שאז יש להדגיש‬ ‫שיהיה צדיק לא במעשיו בלבד אלא אף "תמים‬ ‫האלשיך הק' שואל‪ :‬מדוע איננו מתיחסים אחרי נח‬ ‫בלבבו"‪ ,‬שלבו ומעשיו שווים‪ .‬אבל לקמן שאמר לו‬ ‫והיחוס שלנו מתחיל מאאע"ה‪ ,‬ואומות העולם לבדן‬ ‫הקב"ה‪" :‬כי אותך ראיתי צדיק לפני"‪ ,‬אין צורך להוסיף‬ ‫נקראות "בני נח"?‬ ‫"תמים בלבו" מכיון שהקב"ה קורא לו צדיק‪ ,‬והקב"ה‬ ‫וההסבר הוא‪ ,‬כי נח היה אמנם צדיק תמים‪ ,‬אבל לא‬ ‫היודע מחשבות יודע כי "תמים בלבו" זהו "צדיק לפני"‬ ‫טיפוס של צדיק יהודי‪ ,‬אלא צדיק מחסידי אומות‬ ‫– שאני רואה ללבב‪.‬‬ ‫העולם‪" ,‬את האלקים התהלך נח"‪ ,‬לא עם בני האדם‪,‬‬ ‫עם הזולת‪ ,‬לא דאג לאנושות‪ ,‬לסביבה‪ ,‬צדקתו היתה לו‬ ‫האברבנאל כותב‪ :‬שני תוארים הם – האחד שהיה‬ ‫לעצמו‪ ,‬בשבילו ובשביל בני ביתו‪" .‬א צדיק אין פעלץ"‪.‬‬ ‫"צדיק"‪ ,‬מתנהג עם הבריות במשפט ובצדקה‪ ,‬לא‬ ‫נצטוה מאת ה' לבנות תיבה – בנה אותה‪ ,‬מסמר אחרי‬ ‫בחמס כאנשי דורו‪ .‬והשני‪ ,‬שהיה "תמים"‪ ,‬בעל תכונה‬ ‫מסמר‪ ,‬קרש אחרי קרש‪ ,‬מאה ועשרים שנים תמימות‬ ‫שלימה בלתי נוטה בטבעו אל הדברים המגונים כבני‬ ‫ולא עלתה על דעתו אולי אפשר עוד לבטל את הגזירה‬ ‫דורו‪ .‬והזכיר הכתוב כל זה‪ ,‬להגיד שבכל הדורות שהיה‬ ‫ולהציל את העולם מכליה‪.‬‬ ‫בהם – שהאריך ימים רבים וקיפל דורות הרבה – שהיו‬ ‫שונה היה אברהם אבינו‪" .‬אברהם מגייר את האנשים‬ ‫בהם אנשי חמס ורשע‪ ,‬לא נפתה לבו ללמוד‬ ‫ושרה מגיירת את הנשים"‪ ,‬הורה לעולם מידות‪ ,‬מוסר‬ ‫ממעשיהם‪ ,‬והיה זה לפי ש"את האלקים התהלך נח" –‬ ‫ודעת השם‪ ,‬וכשהקב"ה רצה להפוך את סדום התאמץ‬ ‫כלומר‪ :‬עם היותו דר בתוך רשעים לא הלך בדרך עמם‪.‬‬ ‫להציל את הרשעים האלה‪.‬‬ ‫אלא נתחבר ונדבק "את האלקים"‪ ,‬לא נפרד ממנו כל‬ ‫ימיו‪ ,‬והוא מלשון "אחרי ה' תלכו ואותו תיראו"!‪...‬‬ ‫'נח איש צדיק תמים היה בדורותיו' – שואל מרן ה"בית‬ ‫יוסף" זי"ע‪ :‬מפני מה נאמר כאן "צדיק תמים" ולהלן‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר בשם אביו ה"שפת‬ ‫נאמר "כי אותך ראיתי צדיק לפני"‪ ,‬צדיק בלבד?‬ ‫אמת" זי"ע בשם אא"ז ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪ :‬שנח‬ ‫יש לומר‪ ,‬משום שנח חי בימי דור המבול ודור הפלגה‬ ‫היה צדיק‪ ,‬אך אאע"ה היה חסיד‪ ,‬והפקיר הכל בעבור‬ ‫כאחד‪ .‬והנה דור המבול‪ ,‬עיקר חטאם היה בעבירות‬ ‫השי"ת‪ .‬ואמר בזה"ל‪" :‬עהר האט אלץ אוועק‬ ‫שבין אדם לחברו‪ .‬ומי שזהיר באלו הוא בבחינת צדיק‪.‬‬ ‫געווארפען אזוי ווי א חסיד"‪.‬‬ ‫בפרט מי שזהיר משחיתות מוסרית – 'כי השחית כל‬ ‫בשר את דרכו' – הוא צדיק‪ .‬ובדור הפלגה חטאו‬ ‫הרבי ר' אלימלך זי"ע מדקדק שהיה ראוי לומר 'תמים‬ ‫בכפירה במקום‪ ,‬כדברי רש"י‪" :‬שפשטו יד בעיקר‬ ‫היה בדורו'‪ ,‬אלא הכוונה שנח תיקן את כל הדורות‪,‬‬ ‫להלחם בו"‪ .‬ומי שזהיר בזה נקרא בשם "תמים" –‬ ‫תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים‪ ,‬וזהו על ידי‬ ‫"תמים תהיה עם ה' אלקיך"‪.‬‬ ‫‪5‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הרבי ה"פני מנחם" זי"ע מביא שהחולקים בזה בגמ'‬ ‫ש'מצא חן'‪ ,‬שעורר את נקודת חיות השי"ת הנמצאת‬ ‫[סנהדרין קח‪ ].‬הם ר' יוחנן וריש לקיש‪ ,‬ואמר‪ ,‬שיש‬ ‫בכל מקום שעל ידה יש קיום לכל‪ ,‬כאשר יודעים שלית‬ ‫לומר שדוקא ריש לקיש אמר כן לפי שהיה רבם של‬ ‫אתר פנוי מיניה אין באים לידי חטא‪.‬‬ ‫בעלי תשובה‪ ,‬התם רבי קרו לי הכא רבי קרו לי [ב"מ‬ ‫פד‪ ,].‬וידע שלהיות בין רשעים בדור כזה ולהישאר צדיק‬ ‫עו"א‪ :‬דלכאורה היה צריך לכתוב "בדורו"? ומבאר‬ ‫תמים הרי זו מדריגה גדולה ביותר‪ ,‬עוד יותר מדורו של‬ ‫באופן פלא‪ ,‬דהנה בכל דור ודור יש מצוה אחת מיוחדת‬ ‫אברהם אבינו‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫לאותו הדור שעליה צריכים בעיקר לעבוד ולתקנה‪.‬‬ ‫וכתב שבדורינו – היינו שכן היה באותו הדור של‬ ‫עוד מביא בשם צדיקים הקודמים תלמידי המגיד ז"ל‬ ‫הרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע – המצוה של הדור‬ ‫שהפרשיות שקורין בימי החורף עטופים במעיל עב‬ ‫שצריכים לתקנה היא מצות ציצית‪ .‬וזהו שכתוב בנח‬ ‫[אהן געטיעהן מיט א פעלץ]‪ ,‬ואולי המכוון כמו שהגיד‬ ‫תמים היה "בדורותיו"‪ ,‬שבכל הדורות שהיה נח חי בהן‬ ‫הרבי מקאצק ז"ל על מה שאומרים העולם א צדיק און‬ ‫היה מתקן בתמימות את כל המצות אשר היו צריכים‬ ‫א פעלץ‪ ,‬שכאשר קר לאדם יש לו שתי עצות כיצד‬ ‫לתקן בדורות אלה‪.‬‬ ‫להתחמם‪ ,‬או להסיק תנור או להתכסות במלבוש‪ ,‬והנה‬ ‫כשמתכסה במלבוש רק לו חם ולאחרים עדיין קר‪ ,‬אך‬ ‫שואל הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל בספרו "דרש‬ ‫כאשר מסיק התנור חם גם לאחרים‪.‬‬ ‫משה"‪ :‬מה המשמעות לשון 'איש'‪ ,‬ומה היה חסר אילו‬ ‫וזהו ההפרש שבין נח לאברהם אבינו‪ ,‬שאברהם אבינו‬ ‫היה כתוב רק 'נח צדיק תמים' היה ?‬ ‫הבעיר וחימם כל העולם באש כתנור בוער‪ ,‬אור‬ ‫ומבאר וז"ל‪ :‬נראה לומר דכתבה התורה התואר 'איש'‪,‬‬ ‫כשדים‪ ,‬שנטע והשריש מסירות נפש‪ ,‬ואפילו על סדום‬ ‫לומר שרק כשהוא איש‪ ,‬בדעת ובהשכל‪ ,‬שייך לומר‬ ‫ביקש רחמים‪ ,‬שהביא חסד לעולם והשפיע לדורו‬ ‫עליו תוארים ד'צדיק ותמים'‪ ,‬אבל כשהוא רק צדיק‬ ‫ולדורות הבאים‪ ,‬פירסם אלוקותו‪ ,‬אולם נח היה א צדיק‬ ‫תמים – כשאינו 'איש'‪ ,‬דהיינו שהוא לא בדעת‪ ,‬אין‬ ‫אין פעלץ‪ ,‬שנכנס לבדו לתיבה והציל רק את עצמו ולא‬ ‫לתארו בתוארים אלו‪ ,‬שנקל להתפתות‪.‬‬ ‫את דורו‪ ,‬כדוגמת המתעטף במלבוש להחם את עצמו‬ ‫בלבד‪.‬‬ ‫אמר הגאב"ד שימנו רבי שעפטיל ווייס זצ"ל הי"ד‪ :‬ר"ל‬ ‫שהיה צדיק שאפילו בדורו שהיו רשעים מ"מ היה‬ ‫הרבי ר' מאיר מפרמישלאן זי"ע אמר‪ ,‬שרש"י מלמד‬ ‫תמים שלא מצאו בו כל מום ולא יכלו לדבר עליו‬ ‫אותנו דרך ארץ בשני ענינים‪ :‬ראשית‪ ,‬אין עצה ואין‬ ‫מאומה‪.‬‬ ‫מנוס מבעלי לשון הרע‪ ,‬אפילו צדיק תמים אינו ניצל‬ ‫מהם‪ .‬הנה מעידה התורה בעצמה "נח איש צדיק‬ ‫ברש"י‪ :‬יש מרבותינו דורשים אותו לשבח ויש‬ ‫תמים היה" – ואף על פי כן נמצאו אנשים שלא‬ ‫שדורשים אותו לגנאי‪.‬‬ ‫השגיחו בכך ודרשו את מעשיו של נח לגנאי‪ .‬שנית‪ ,‬לא‬ ‫אומר הסבא משפולי זי"ע‪ :‬אלה שדרשו לגנאי עשו בכך‬ ‫תמיד יש לשים לב לשיחת הבריות‪ .‬האמת לאמיתה‬ ‫טובה גדולה לישראל‪ ,‬כי ראו ברוח קדשם שכמעט כל‬ ‫היא בכל זאת‪ ,‬כי נח היה איש צדיק‪ ,‬כדברי התורה‪ ,‬ולא‬ ‫הצדיקים שיעמדו לישראל יהיה להם התנגדות‪ ,‬ומי לנו‬ ‫כאותם שדרשו לגנאי‪.‬‬ ‫גדול ממשה שחשדוהו בכמה דברים חמורים‪.‬‬ ‫והנה הצדיק הראשון שנזכר בתורה היה נח‪ ,‬ולו היו‬ ‫הרה"ק ה"אוהב ישראל" זי"ע וכן איתא מהרבי מלובלין‬ ‫כולם דורשים אותו לשבח‪ ,‬היו למדים ממנו על כל‬ ‫זי"ע [ב"דברי אמת"] מפרשים‪ ,‬דהנה אלו הדורשים‬ ‫הצדיקים העתידים לבוא‪ ,‬שאם יהיה עליו קטרוג מצד‬ ‫לשבח הוא פשוט‪ ,‬אבל הדורשים לגנאי היה נח עצמו‪,‬‬ ‫כלשהו סימן שאיננו צדיק‪ .‬לכן‪ ,‬יש שדרשו בכוונה את‬ ‫שנח בעצמו היה דורש את עצמו לגנאי מחמת‬ ‫הצדיק הראשון לגנאי‪ ,‬להורות‪ ,‬כי התנגדות לצדיק אינו‬ ‫ענוותנותו‪ .‬והיה מפרש לעצמו דמה שאמר לו השי"ת‬ ‫בהכרח סימן מובהק לפגם בו‪ ,‬שהרי בכל זאת "נח‬ ‫'כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה' – הוא רק לפי‬ ‫מצא חן בעיני ה' "‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הרה"ק ראי"ש מנובומינסק זי"ע אמר פעם לרבי‬ ‫ערך דורו השפל‪ ,‬לכך הוא נקרא צדיק כנגדם‪ ,‬אבל‬ ‫ה"אמרי אמת" זי"ע בעת הכנסיה הגדולה במארינבאד‪,‬‬ ‫כלפי דורו של אברהם לא היה נחשב לכלום‪ ,‬ורק בדור‬ ‫כאשר היה להרבי הא"א הרבה התנגדות‪ ,‬והוא היה‬ ‫הזה אני נחשב לצדיק‪ ,‬ואם כן זהו עצמו גם שבחו של‬ ‫ידיד טוב [שהרבי כתב עליו והכתירו בתואר קדוש יאמר‬ ‫נח‪ ,‬שהיה דורש עצמו לגנאי מחמת ענווה‪.‬‬ ‫לו] והיה נכד הבעש"ט הק' זי"ע‪ :‬שמקובל מרבותיו‬ ‫בשם הבעש"ט שהתנגדות היא סגולה לאריכות ימים‪.‬‬ ‫ובספה"ק "אור יצחק" כתב ג"כ בחינה זו שנח דרש‬ ‫ואמר ע"ז הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬דאפשר דלכך‬ ‫עצמו לגנאי‪ ,‬שבהכרח היה נח צריך לדעת שהוא צדיק‬ ‫דרשוהו לנח לגנאי כדי שיהיה לו אריכות ימים‪ .‬ואכן חי‬ ‫גדול יותר מבני דורו‪ ,‬שהרי היה בדור של רשעים‪,‬‬ ‫עוד ‪ 350‬שנה אחר המבול‪ ,‬ולמרות שבעת יציאתו מן‬ ‫ובוודאי שהוא במעלה יותר מהם‪ .‬וזה גופא הוא מה‬ ‫התיבה היה שותת דם מהכשת הארי‪.‬‬ ‫שדרש עצמו לגנאי‪ ,‬שידע בעצמו שאי אפשר להיות בו‬ ‫מדת הענווה לגמרי כיון שיודע שהוא צדיק‪ .‬וזה הפירוש‬ ‫ב"פרדס יוסף" הביא בשם דודו הרה"צ רבי צבי הירש‬ ‫'אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום'‪,‬‬ ‫הכהן זצ"ל ראבד"ק זגירש‪ :‬דבודאי אינו ראוי לדרוש את‬ ‫דהיינו שאז היה יכול להיות עניו ונחשב בעיני עצמו‬ ‫האדם לגנאי כאשר אפשר לדורשו לשבח‪ ,‬מיהו הכא‬ ‫לכלום‪ ,‬מחמת שהיה רואה ויודע שישנם גדולים ממנו‪,‬‬ ‫יש שבח להקב"ה במה שדרשו אותו לגנאי‪ ,‬דהגם דלא‬ ‫אבל בדור הזה בהכרח היה חושב על עצמו שהוא‬ ‫היה צדיק גמור הצילו מן המבול‪ ,‬וכדי לספר גדולת‬ ‫צדיק‪.‬‬ ‫השי"ת דרשו אותו לגנאי‪.‬‬ ‫בשם הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע אומרים‪ :‬אין‬ ‫מבאר ה"חזון איש" זצ"ל [וכן איתא מהחת"ס זצ"ל]‬ ‫אלה שדורשים אותו לגנאי סותרים את האמור בתורה‬ ‫דאין הכוונה שאילו היה נח חי בדורו של אברהם לא‬ ‫על נח "איש צדיק תמים היה"‪ ,‬דוקא את הצדיק‬ ‫היה נח נחשב לכלום‪ .‬רק דידוע שהאויר משפיע מאד‬ ‫התמים‪ ,‬את מנהיג הדור האמיתי יש דורשים לגנאי‪ ,‬יש‬ ‫על האדם‪ ,‬ולכן נח אף שהוא עצמו היה צדיק גדול אך‬ ‫לו מתנגדים רבים‪ ,‬כי הוא איש ריב ומדון‪ ,‬בעל תוכחה‪.‬‬ ‫באויר מזוהם כזה כפי מה שהיה בדורו ובתקופתו היה‬ ‫כי זה שדורשים אותו רק לשבח‪ ,‬סימן שאינו מוכיח את‬ ‫לכך השפעה גם על הצדיק ומנע ממנו מלהתעלות‬ ‫בני דורו‪ ,‬אלא הולך הוא עם הזרם‪ .‬מחניף לכולם ובגלל‬ ‫ביותר‪ .‬וזהו הפירוש 'אילו היה בדורו של אברהם לא‬ ‫נוחיותו הוא חי בשלום עם כל אחד‪.‬‬ ‫היה נחשב' – אותו המדריגה – 'לכלום'‪ ,‬כי אברהם‬ ‫אע"ה קידש וטיהר את האויר בדורו‪ ,‬ובאויר כזה היה‬ ‫הרה"ק רבי יעקב דוד מאמשינוב זי"ע אמר‪ :‬רש"י דייק‬ ‫ודאי נח נתעלה ביותר ויותר‪ ,‬ואותם שדרשו לגנאי לא‬ ‫בלשונו "יש מרבותינו דורשין אותו לשבח" שהדורשים‬ ‫נתכוונו לגנות את נח‪ ,‬כי אם את דורו שהיא הגורמת‬ ‫לשבח קורא אותם בשם רבותינו‪ ,‬ויש ללמוד מהם‪.‬‬ ‫למדריגתו הפחותה יותר של צדיק הדור‪.‬‬ ‫"ויש דורשין לגנאי" – אלה שדורשים לגנאי מעלימים‬ ‫מהם את התואר רבותינו‪ ,‬כי צריך לדון את כל האדם‬ ‫ברש"י‪ :‬נח היה צריך סעד לתמכו‪.‬‬ ‫לכף זכות‪.‬‬ ‫אומר הרה"ק רבי יחיאל מאיר מגוסטנין זי"ע‪ :‬זה היה‬ ‫הסעד‪ ,‬שהתנהג עמו במידת הדין‪" - ,‬האלקים"‪,‬‬ ‫שואל הרה"ק המוהר"י מבעלזא זי"ע‪ :‬וקשה לומר זאת‬ ‫שאילו התנהג עמו ברוב טובה‪ ,‬במידת הרחמים‪ ,‬היה‬ ‫על נח אשר הכתוב מכנהו 'איש צדיק' והקב"ה א"ל 'כי‬ ‫חשש שמא יסור מעבודתו חלילה‪.‬‬ ‫אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה'‪ ,‬הכי יאמר עליו שלא‬ ‫נחשב לכלום ?‬ ‫הרבי מבוהוש זי"ע סיפר‪ :‬אחד מבני חבורתו של‬ ‫ותירץ‪ ,‬כי אדרבה שבח הוא לנח שהיה צדיק וענוותן כל‬ ‫הבעש"ט הק'‪ ,‬שאל אותו‪ ,‬מדוע יכול להיות שהוא‬ ‫כך‪ ,‬שאילו היה בדורו של אברהם אבינו ע"ה וראה‬ ‫מרגיש בנפשו דבוק במקור החיים וחש בקרבת אלקים‪,‬‬ ‫עבודת ה' ומסי"נ של אאע"ה היה נשבר לבו בקרבו‬ ‫ואח"כ מרגיש שמתרחק מהקדושה‪ ,‬מדוע זה?‬ ‫והיה מחשב א"ע לכלום נגד אברהם אע"ה וזה מעלה‬ ‫ענה לו הבעש"ט במשל‪ :‬אבא שיש לו תינוק שאוהבו‬ ‫גדולה כמובן‪.‬‬ ‫‪7‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫בפסוק נאמר "את שם את חם ואת יפת"‪ ,‬והרי היה חם‬ ‫אהבת נפש‪ ,‬והגיע הגיל שצריך ללמדו ללכת‪ ,‬אז הוא‬ ‫צריך להיות האחרון‪ ,‬כי הוא הצעיר‪ .‬אלא‪ ,‬כנראה שם‬ ‫נותן לו את ידו וצועד כמה צעדים ואז הוא עוזבו שילך‬ ‫ויפת רצו לקרבו והכניסו אותו ביניהם‪ ,‬חשבו שעי"ז‬ ‫לבד ובהתחלה הוא נופל וקם ועוד קצת ועוד קצת עד‬ ‫ישפר מעשיו‪ ,‬אבל ללא הועיל – חם נשאר חם אפילו‬ ‫שהוא צועד היטב‪.‬‬ ‫כשמושיבים אותו בין גדולים‪...‬‬ ‫אותו דבר בנוגע לשאלתך‪ ,‬הקב"ה עוזר לך ונושא אותך‬ ‫על כפיו‪ ,‬אבל מלמד אותך לצעוד לבד‪ ...‬וזה הפירוש‬ ‫ותשחת הארץ לפני האלקים ותמלא הארץ חמס‪( :‬ו‬ ‫אצל נח שהיה צריך סעד לתמכו‪ ,‬שיוסיף בדביקותו‬ ‫יא)‬ ‫בהבורא ית"ש‪.‬‬ ‫אמר הרבי ר' בער ממזריטש זי"ע‪ :‬הקלקול של דור‬ ‫המבול היה שהיו מבכרים ומקדימים את "הארציות"‬ ‫בספר "צבי וחמיד" מביא את דברי התרגום אונקלוס‬ ‫לפני "האלקים"‪ .‬עשו את הארציות עיקר ואת הקדושה‬ ‫שתירגם‪" :‬בדחלתא דה' הליך נח"‪ .‬ובספורנו כתב‬ ‫טפל‪.‬‬ ‫"הלך בדרכיו להטיב לזולתו"‪ .‬ובעל הטורים כתב‬ ‫"האלקי ם התהל ך נ ח סופי תיבות "חכם"‪.‬‬ ‫שואל הגה"ק רבי שלמה קלוגר זצ"ל‪ :‬מה פשר הכתוב‬ ‫ומבאר בדרך צחות‪ ,‬ששלושת הפירושים אחד הם‪ ,‬כי‬ ‫'ותשחת הארץ'‪ ,‬והרי לכאורה 'אנשי הארץ' הם‬ ‫כבר אמר הרה"ק מרופשיץ זי"ע‪ ,‬שאדם צריך להיות‬ ‫שהשחיתו ולא הארץ‪.‬‬ ‫ירא שמים‪ ,‬טוב לב‪ ,‬וחכם‪ .‬כי אם הוא ירא שמים בלי‬ ‫ויש לבאר הפסוק כפשוטו‪ ,‬דהרי במעשה בראשית‬ ‫חכמה הוא שוטה‪ ,‬ואם הוא טוב לב בלי יר"ש הוא בעל‬ ‫ציוה השי"ת שיברא 'עץ פרי עושה פרי'‪ ,‬היינו שיהיה‬ ‫תאוה‪ ,‬ואם הוא חכם בלי יר"ש הוא אפיקורס‪ .‬לכן‬ ‫טעם העץ כטעם הפרי‪ ,‬אך הארץ שינתה מהציווי של‬ ‫מגלה לנו הפסוק שלנח היה את שלושת המעלות‬ ‫השי"ת‪ ,‬כנאמר 'עץ עושה פרי'‪ ,‬ולא שהעץ עצמו היה‬ ‫האלה‪ :‬יר"ש – 'את האלקים התהלך נח'‪ ,‬וכפירוש‬ ‫פרי‪ .‬לו הייתה האדמה מקיימת את ציווי הבורא והיה‬ ‫התרגום 'בדחלתא דה'‪ .‬גם היה טוב לב כדברי הספורנו‬ ‫טעם העץ כטעם הפרי‪ ,‬הרי אז הבריאה הייתה‬ ‫– 'הלך בדרכיו להטיב לזולתו'‪ .‬ובנוסף היה גם חכם‪,‬‬ ‫משופעת במזון‪ ,‬ולא היו באים בני אדם לידי גזל וחמס‪.‬‬ ‫כדברי הבעה"ט שסופי תיבות רומזים לחכמתו‪.‬‬ ‫לכן אמר הכתוב 'ותשחת הארץ לפני האלקים'‪ ,‬היינו‬ ‫שהארץ השחיתה דרכה ושינתה ממאמר הבורא‪,‬‬ ‫בספה"ק "עילאין קדישין" על סוכות‪ ,‬מביא מכ"ק‬ ‫וכתוצאה מכך באו בני האדם לידי גזל ולכן 'ותמלא‬ ‫האדמו"ר מנדבורנה שליט"א שאמר לפרש בכוונת‬ ‫הארץ חמס'‪.‬‬ ‫דבריו הק' של רש"י‪ :‬דאברהם אבינו לרוב אהבתו‬ ‫להקב"ה היה מתחזק תמיד והולך 'לפניו' דהיינו שהיה‬ ‫אומר הגה"ק מקוטנא זצוק"ל‪ :‬כל מצוות התורה‬ ‫מקיים את רצונו ית' עוד קודם שנצטווה‪ .‬משא"כ מדתו‬ ‫קשורות זו בזו‪ ,‬ואי אפשר להפריד בין מצוות שבין אדם‬ ‫של נח לא היתה כן וכדכתיב 'ויעש נח ככל אשר צווה‬ ‫למקום לבין מצוות שבין אדם לחבירו‪ ,‬כי המיקל ומזלזל‬ ‫אותו אלקים' – שעשה רק מה ומתי שנצטווה ותו לא‪.‬‬ ‫באחת מהן סופו שיעזוב גם את האחרות‪.‬‬ ‫וזה 'ותשחת הארץ לפני האלקים' – התחילו להקל‬ ‫ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת‪( :‬ו י)‬ ‫במצוות שבין אדם למקום על מנת לקיים את המצוות‬ ‫כותב הספורנו‪ :‬מאז שהתחיל להוכיח בני דורו זכה‬ ‫שבין אדם לחבירו‪ ,‬אבל בסופו של דבר היה – 'ותמלא‬ ‫לבנים‪ .‬כי בני אותו הדור כבר לא היו ממתינים כ"כ‬ ‫הארץ חמס'‪ ,‬גם זה לא נתקיים בידן‪.‬‬ ‫הרבה שנים לזש"ק כבדורות הקודמים להם‪ ,‬אבל נח‬ ‫עדיין לא זכה לפרי בטן‪ ,‬ורק בזכות שהחל לעסוק‬ ‫ה"תורת חיים" שואל‪ :‬הרי מצינו שצדיקים נתפסים‬ ‫ב"זיכוי הרבים" זכה ל'ויולד נח שלשה בנים'‪.‬‬ ‫בעוון הדור‪ ,‬ואילו כאן בדור המבול מצאנו להיפך שרק‬ ‫הצדיקים נשארו – נח ובניו – ושאר הדור נמחה?‬ ‫אחד מחסידי קאצק שנטה קצת מדרך הישר‪ ,‬ניסו‬ ‫ומתרץ בספר "זרע יעקב"‪ :‬אי' בספרי מקובלים‪ ,‬מדוע‬ ‫חבריו להכניסו יותר ל"חברה" ולא הועיל‪ ,‬לימים יצא‬ ‫הפורענות מתחילה מן הצדיקים‪ ,‬כיון שהעוונות גורמים‬ ‫לתרבות רעה‪ .‬כשסיפרו זאת לרבי מקאצק זי"ע אמר‪:‬‬ ‫‪8‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אומר ה"כלי יקר"‪' :‬קץ כל בשר' זה יום המיתה – אמר‬ ‫נזק ופגם בעולמות העליונים‪ ,‬ונקראים "מזיק"‪ ,‬ומזיק‬ ‫הקב"ה‪" :‬יום המיתה" בא לפני בקובלנה שאין איש‬ ‫הדין שנפרע מן העידית‪ ,‬ע"כ נפרעים מן הצדיקים‪.‬‬ ‫זוכר אותו‪ ,‬והראיה – 'כי מלאה הארץ חמס' ‪...‬‬ ‫אמנם כל זה בחטאים שבין אדם למקום‪ ,‬אבל חטאים‬ ‫שבין אדם לחבירו אינם אלא בגדר חוב – ובעל חוב דינו‬ ‫בזוהר הקדוש איתא‪ :‬מאן הוא קץ כל בשר? יצר הרע!‪.‬‬ ‫בבינונית‪.‬‬ ‫מספרים שהצדיק רבי צבי הירש זי"ע בנו של הבעש"ט‬ ‫מכאן מובן‪ ,‬כי מאחר שאמרו רבותינו שלא נחתם דינם‬ ‫הק' זי"ע אמר בשם אביו זי"ע‪ :‬למה נקרא היצר הרע‬ ‫אלא על הגזל‪ ,‬הרי החטא שבעטיו בא המבול היה חטא‬ ‫"קץ כל בשר" ולא קץ כל נפש? מפני שהוא שונא גם‬ ‫שבין אדם לחבירו ולכן לא גבו מהעידית דהיינו מנח‬ ‫את הגוף של היהודי והוא מסיתו לכן לצום ולהסתגף‪.‬‬ ‫ובניו‪.‬‬ ‫בשם רב ייבא זי"ע‪ :‬בא "לפני" – הקץ של בני ישראל‬ ‫וירא אלקים את הארץ כי השחית כל בשר את דרכו‪( :‬ו‬ ‫צריך לבוא "לפני" הזמן של "בעתה" – 'כי מלאה הארץ‬ ‫יב)‬ ‫חמס מפניהם' – כי האומות נוגשות וחומסות את‬ ‫שואל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל‪ :‬לכאורה למה‬ ‫ישראל יותר מדי ואדעתא דהכי לא מסר הקב"ה את‬ ‫כתוב 'וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה'‪ ,‬והלא זאת‬ ‫ישראל לידי האומות‪.‬‬ ‫המציאות שהארץ נשחתה והשי"ת בודאי ידע על כך‪,‬‬ ‫ומהו הדגש שה' ראה כי הארץ נשחתה?‬ ‫ב"ילקוט מאורי אור" בשם הרה"ק רבי יעקב ישראל‬ ‫ומתרץ‪ :‬כי הכתוב בא להדגיש לנו ולומר‪ ,‬כי רק ה' ראה‬ ‫מטשערקאס זי"ע‪ :‬באונקלוס תרגם "ארי אתמליאת‬ ‫זאת‪ ,‬רק הוא הבחין בכך שהארץ הולכת ונשחתת‪ ,‬אבל‬ ‫ארעא חטופין"‪ .‬ענין אכילת שיריים מצדיקים הוא תקון‬ ‫בני האדם שחיו באותו הדור לא שמו לב לכך‪ ,‬ולא מפני‬ ‫חטא דור המבול שכל חטאם היה בגזל ובחטיפה‬ ‫שהשחיתות היתה בדקות של דק מן הדק עד כי אין‬ ‫כתרגום אונקלוס‪ .‬וזה הוא הענין מה שחוטפין שיריים‬ ‫נבדק‪ ,‬אלא‪ ,‬אדרבה‪ ,‬דווקא בגלל שהשחיתות כ"כ‬ ‫לתקן בחטיפה את חטא דור המבול‪.‬‬ ‫התחזקה והשתרשה והפכה לדרך בני אדם עד כדי כך‬ ‫שכבר לא הבחינו בה‪ ,‬כי הם פשוט התרגלו לקיומה‬ ‫בשם הרה"ק רבי חיים מקראסנע זי"ע‪ :‬לשעבר היה‬ ‫וראו אותה כחלק מחייהם‪ ,‬ולכן רק ה' ראה זאת‪.‬‬ ‫הראשי תיבות של "חכמה" – ח ילו מ פניו כ ל ה‬ ‫ארץ‪ ,‬ועכשיו בעוונותינו הרבים הר"ת של "חכמה" כ י‬ ‫ברש"י לשון ערוה‪.‬‬ ‫מ לאה ה ארץ ח מס‪ .‬עכ"ל הזהב‪.‬‬ ‫אומר המגיד מקוז'ניץ זי"ע‪ :‬דרכו של מחבר לכתוב‬ ‫הקדמה לספרו‪ ,‬וכך כתב גם הקב"ה מעין מבוא לספר‬ ‫הגאון אב"ד קוטנא זצ"ל בספרו "מקרא מפורש" מביא‬ ‫התורה‪ .‬סיפורי התורה על קין והבל‪ ,‬על דור המבול ועל‬ ‫את דברי הגמרא בר"ה דהקב"ה דן את האדם רק לפי‬ ‫דור ההפלגה הם סיפורים על שלוש המידות המגונות –‬ ‫מה שהוא לא ע"ש סופו‪ .‬וכבר עמד המזרחי א"כ למה‬ ‫הקנאה התאוה והכבוד – שבן אדם צריך לשרשן‬ ‫בבן סו"מ נהרג ע"ש סופו‪.‬‬ ‫מקרבו לפני שהוא ניגש ללמוד את התורה ולקיימה‪.‬‬ ‫ונראה לי לחלק בין חטא אדם למקום דאין נענש רק‬ ‫רצח קין היה על רקע של קנאה‪ ,‬על ש"שעה ה' אל‬ ‫לפי מה שהוא‪ ,‬אבל בחטא שבין אדם לחברו נתבאר‬ ‫הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה"‪ .‬דור‬ ‫כמו כל דבר שיוכל להזיק‪ ,‬ולכן סו"מ נהרג ע"ש סופו‬ ‫המבול – תאוה‪" ,‬כי השחית כל בשר את דרכו"‪ .‬דור‬ ‫שילסטם את הבריות והורגם‪ ,‬נהרג בשביל שעתיד‬ ‫הפלגה ‪ -‬כבוד "ונעשה לנו שם"‪.‬‬ ‫להזיק‪.‬‬ ‫וזה פירוש הפסוק 'קץ כל בשר בא לפני' – אף כי אז‬ ‫ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה‬ ‫עוד לא הגיע החטא למרום קיצו‪ ,‬אבל השי"ת צפה לקץ‬ ‫הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ‪( :‬ו יג)‬ ‫מעשיהם‪ ,‬וזה בשביל 'כי מלאה הארץ חמס מפניהם' –‬ ‫אי' בספ' שהקב"ה אמר‪ :‬צופה ומביט הייתי בכל אחד‬ ‫ובעבירה כזאת מתעקש הקב"ה על סופו לשמור את‬ ‫מהם עד סוף כל הדורות וראיתי שאין שום צדיק עתיד‬ ‫עולמו מן המזיקים‪.‬‬ ‫לצאת מזרעם‪.‬‬ ‫‪9‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הקערה על פיה‪ ,‬אעשה סוף לכל המשחק‪ ,‬וכולכם‬ ‫ב"כפלים לתושיה"‪ :‬כשפגעו בהם היה הדבר בעיניהם‬ ‫תלכו לאבדון ‪...‬‬ ‫חמס‪ ,‬אבל כשהם פגעו באחרים היה בזה משום צדק‬ ‫ויושר‪...‬‬ ‫בספר "פרחי שושנה" מביא מה ששמע מה"חפץ‬ ‫חיים" זצ"ל שהקשה‪ ,‬הלא דור המבול עברו על עבירות‬ ‫ברש"י‪ :‬לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל‪.‬‬ ‫חמורות כע"ז ועריות שהן יותר חמורות מגזל ומפני מה‬ ‫אומר ה"ילקוט הגרשוני" וכן איתא בשם המהר"ם שיק‬ ‫נחתם דינם דוקא על הגזל?‬ ‫זצ"ל‪ :‬הטעם הוא‪ ,‬כי אין בעל הרחמים פוגע בנפשות‬ ‫ותירץ עפ"י מאמרם ז"ל‪ :‬סאה מלאה עונות מי מקטרג‬ ‫תחילה‪ ,‬אלא קודם הוא מענישן בממון‪ .‬אבל מפני שכל‬ ‫בראש כולם – גזל‪ .‬וצריך טעם מדוע דוקא גזל‪ ,‬ואמר‬ ‫רכושם היה של גזל‪ ,‬לכן היה מוכרח ליסרם‬ ‫הטעם דאיתא במסכת אבות‪ :‬העושה מצוה אחת קונה‬ ‫בנפשותיהם‪ ,‬וזה שנאמר שלא נחתם גזר דינם אלא על‬ ‫קטיגור אחד‪ ,‬והמלאך שנברא מן המצוה או מן העבירה‬ ‫הגזל‪.‬‬ ‫הוא נברא גם כן באותו מצב שבו נעשתה הפעולה‪,‬‬ ‫כגון מצוה שנעשתה בזריזות נברא על ידה מלאך זריז‪,‬‬ ‫הרבי ר' העשיל אומר‪ :‬שדייק לומר "נחתם"‪ ,‬כי הדין‬ ‫והעושה בעצלתיים נברא מפעולתו מלאך עצל וכן בכל‬ ‫הוא שאין בית דין נזקקים על פחות משוה פרוטה‪ ,‬אבל‬ ‫המצבים‪.‬‬ ‫כשכבר יושבים ודנים‪ ,‬דנים על הכל‪ .‬והנה מבואר כאן‬ ‫והנה פעולת הגזל בדרך כלל נעשית בחוצפה‪ ,‬ועל כן‬ ‫במדרש‪ ,‬שאנשי דור המבול היו גוזלים פחות משוה‬ ‫הקטגור שנברא מן הגזל אף הוא חצוף‪ ,‬ואפשר‬ ‫פרוטה‪ ,‬יוצא שעל החטא של גזל לא היו יכולים לדון‬ ‫שבסאה מלאה עונות‪ ,‬אף שיש בה קטגורים מקטגורים‬ ‫אותם‪ ,‬שאין בית דין נזקקין לפחות משווה פרוטה‪ ,‬אלא‬ ‫שונים‪ ,‬בכל זאת אין אחד מהם קופץ בראש כדי‬ ‫בגמר דין‪ ,‬וזהו – נחתם דינם על הגזל‪.‬‬ ‫לקטרג‪ ,‬מפני שלא נבראו במדת החוצפה‪ ,‬ורק המלאך‬ ‫החצוף שנברא מן הגזל הוא הקופץ בראש‪ .‬וכך היה גם‬ ‫הרה"ק ה"אבני נזר" זי"ע שואל‪ :‬הרי עברו גם על ג'‬ ‫בדור המבול שהגזל קטרג בראש כולם ועליו נחתם גזר‬ ‫העבירות החמורות‪ ,‬עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות‬ ‫דינם‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫דמים?‬ ‫אלא שבגזל נכללו כל שלושת העבירות‪ :‬אדם שגוזל‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע תירץ בשם ה"חידושי‬ ‫מחבירו דבר שאינו שלו‪ ,‬ואינו מאמין שאם נגזר‬ ‫הרי"ם" זי"ע‪ :‬כי אי' שכשרוצים להעניש אדם על‬ ‫מהשמים שהדבר יהיה שלו יגיע הדבר לידו בהיתר –‬ ‫חטאיו‪ ,‬אז בתחילה מענישים אותו בממונו ואחר כך‬ ‫הרי זו עבודה זרה‪ .‬ואם אדם רוכש בחזקה ובאונס רכוש‬ ‫בהדרגה עד שממיתים אותו‪ .‬אולם כאן שממונם היה‬ ‫זר ונהנה מדבר שאינו שלו‪ ,‬כמוהו כגילוי עריות‪ .‬יש‬ ‫כולו גזול א"כ לא היה במה להענישם רק ישר להרוג‪.‬‬ ‫בגזל גם משום שפיכות דמים‪ ,‬מה לי קטליה כולה מה‬ ‫וזה"פ אלא על הגזל – דזה גרם למבול‪ ,‬שאל"כ היו‬ ‫לי קטליה פלגא‪ ,‬מדה ידועה של רציחה בודאי יש בגזל‪.‬‬ ‫מענישים אותם בדברים אחרים‪.‬‬ ‫ולכן לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל‪.‬‬ ‫ב"ממעינות הנצח" מביא בשם חכמי הדורות שפירשו‬ ‫המגיד מדובנה זצ"ל מסביר כדרכו על פי משל‪ :‬כשבעל‬ ‫את דברי הגמרא בב"מ‪ ,‬שתיקנו חז"ל שאדם שאינו‬ ‫הבית מכין משתה לאורחים – מושיב כל אדם במקומו‬ ‫עומד בדיבורו במקח וממכר‪ ,‬אעפ"י שלא נעשה עדיין‬ ‫הנכון ומעמיד לפני כל אחד מכל טוב‪ ,‬וכאשר מתחילים‬ ‫קנין רק דיבור בלבד‪ ,‬מביאים אותו לבי"ד‪ ,‬ואומרים לו‪:‬‬ ‫האורחים לסחוב ולחטוף אחד מן השני‪ ,‬מגנים ומכים‬ ‫מי שפרע מאנשי דור המבול הוא יפרע ממי שאינו‬ ‫אחד לשני‪ ,‬לוקח הבעה"ב את השלחן שערך לפניהם‬ ‫עומד בדיבורו‪ .‬ולמה כן? משום שפלוני זה אומר בלבו‪:‬‬ ‫ואין להם על מה להתקוטט‪ .‬כך עשה הקב"ה כשראה‬ ‫הרי לא גזלתי מחברי כלום רק "דיבור" היה והדיבור אין‬ ‫בימי נח‪ ,‬שגוזלים ושודדים אחד את השני – המעט‬ ‫בו מעשה – לכך אומרים לו‪ :‬ראה‪ ,‬כל העולם כולו נחרב‬ ‫לכם טוב העולם ואינכם יכולים להתהלך במתנות‬ ‫בשעתו על דבר שאין בו ממש‪ ,‬על חמס שהוא אפילו‬ ‫הטבע שהענקתי לכם בשפע רב‪ ,‬אז אהפוך את‬ ‫‪10‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ניתנו גם לדורות הבאים‪ ,‬אשר כלפיהם יהיה שייך‬ ‫בפחות משוה פרוטה‪...‬‬ ‫מציאות של גזל‪.‬‬ ‫וזה שאחז"ל לא נחתם דינם אלא עלה גזל‪ ,‬כי אם לא‬ ‫המהרי"ל דיסקין זצ"ל מביא את דברי הספרי פרשת‬ ‫מצוות גזל‪ ,‬היו יכולים לומר ששבעת מצוות בני נח לא‬ ‫קרח [יח ח]‪ :‬כל מקום שנאמר 'הנה' או 'הנני' היינו‬ ‫נאמרו לאדה"ר‪ ,‬אמנם ע"י מצוות גזל שנאסר לאדה"ר‬ ‫שנעשה הדבר בשמחה‪ .‬ומקשה הרי במבול כתיב‬ ‫לגזול‪ ,‬ידעו כי ציווי זה בהכרח אינו מכוון אלא לדורות‬ ‫'והנני' ולפי זה הרי כשהקב"ה הביא המבול עשה‬ ‫שלאחר מכן‪ ,‬ועל כן בסיבת גזל נענשו גם על שאר‬ ‫בשמחה‪ ,‬ודבר זה קשה להולמו שהיתה להקב"ה‬ ‫מצוות בני נח שלא קיימום‪.‬‬ ‫שמחה בזה‪ ,‬ומתרץ‪ :‬שהיתה להקב"ה שמחה בזה‬ ‫שהשמיד את המכעיסים אותו‪.‬‬ ‫עוד מביא ה"ילקוט גרשוני" מש"כ הגאון בעהמ"ח‬ ‫וקשה‪ ,‬דתירוץ זה נסתר מגמרא בסנהדרין שמבואר בה‬ ‫"תשובה מאהבה" תלמידו של ה"נודע ביהודה" זצ"ל‬ ‫שהקב"ה אינו שמח במפלתן של רשעים וכיצד כאן‬ ‫בספרו "עולת ציבור"‪ :‬כי הרי אמרו חז"ל [ת' אחרי]‬ ‫במבול אפשר לומר שהקב"ה שמח‪.‬‬ ‫שמיתת צדיקים מכפרת‪ ,‬כי נסמכה מיתת בני אהרן‬ ‫ויש ליישב‪ :‬שרש"י מביא שלא נחתם גזר דינם אלא על‬ ‫לעבודת יום הכיפורים‪ ,‬ומה יוהכ"פ מכפר כך מיתת‬ ‫הגזל וכדאי' בגמרא סנהדרין [קה] שכל אנשי הדור היו‬ ‫צדיקים מכפרת‪.‬‬ ‫גזלנים וידוע שמכל עבירה נבראים מקטרגים שעומדים‬ ‫והנה כתב רש"י עה"פ 'כי לימים עוד שבעה אנכי‬ ‫ומשטינים לפני ה' והמקטרגים שנבראים מהגזל‬ ‫ממטיר על הארץ'‪ :‬אלו שבעת ימי אבלו של מתושלח‬ ‫עומדים ומשטינים עד אשר תשוב הגזילה‪.‬‬ ‫הצדיק‪ ,‬שחס הקב"ה על כבודו ועיכב את הפורענות‪.‬‬ ‫והנה ע"י המבול נתקן חטא הגזל‪ ,‬שהרי כל אנשי הדור‬ ‫ולכאורה מאחר ומתושלח צדיק היה‪ ,‬איך לא כיפר‬ ‫מתו וא"כ מתו כל הגזלנים וכל הנגזלים ונשאר אך נח‬ ‫במיתתו על בני דור המבול‪ ,‬עד כי תיכף אחר סיום‬ ‫לבדו‪ ,‬נמצא שנח ירש את רכוש כל הגזלנים וכל‬ ‫שבעת ימי אבלותו החל המבול‪.‬‬ ‫הנגזלים וממילא נתקיימה המצוה של 'והשיב את‬ ‫רק ביאר בזה‪ ,‬כי הרי אחז"ל כי יוהכ"פ מכפר רק על‬ ‫הגזילה' ונתבטלו המקטרגים שנבראו מהגזילה‪.‬‬ ‫עבירות שבין אדם למקום‪ ,‬אבל על עבירות שבין אדם‬ ‫ומיושב היטב שהקב"ה באמת אינו שמח במפלתן של‬ ‫לחבירו אינו מכפר עד שירצה את חבירו‪ ,‬ולכן‪ ,‬אין הכי‬ ‫רשעים וכאן שמח במבול מפני שע"י סר העוון ונתקיים‬ ‫נמי שמיתתו של מתושלח כיפרה לבני דור המבול על‬ ‫דין והשיב את הגזילה והתבטלו המקטריגים‪.‬‬ ‫חטאים דעריות וע"ז‪ ,‬אמנם על חטא גזל שהוא בין אדם‬ ‫לחבירו‪ ,‬על זה לא הועילה מיתתו של מתושלח לכפר‪,‬‬ ‫ה"ילקוט גרשוני" מביא בשם ה"כתנות אור" להרה"ק‬ ‫ועל כן לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל‪ ,‬כי רק הגזל‬ ‫ה"פנים מאירות" זצ"ל שכתב בשם ספר "קנה‬ ‫לא מתכפר במיתת הצדיקים‪.‬‬ ‫חכמה"‪ :‬כי למעשה היו בני דור המבול יכולים לתרץ‬ ‫את עצמם על שחטאו והעוו את דרכם‪ ,‬שלא ניתנו‬ ‫עשה לך תבת עצי גפר‪( :‬ו יד)‬ ‫שבע מצוות בני נח אלא לאדה"ר בעצמו‪ ,‬ולא ניתנו‬ ‫הרה"ק רמ"מ מליובאוויטש זי"ע מבאר על מה שפירש‬ ‫עבורו בכדי שימשיכו כל בניו אחריו להתנהג כן‪,‬‬ ‫רש"י‪ ,‬שנח השתדל מאה ועשרים שנה בבניית‬ ‫וממילא אין מצוות אלו מחייבות אותם‪.‬‬ ‫התיבה‪ .‬וצ"ל איך יתכן שנח התמהמה כ"כ הרבה‬ ‫אמנם‪ ,‬בכך שניתן לאדם הראשון מצוה שלא לגזול‪,‬‬ ‫בקיום מצות ה' 'עשה לך תבת עצי גפר' – ולא קיים את‬ ‫בזה יש להוכיח כי מצוות אלו לא עבור עצמו בלבד‬ ‫הציווי בזריזות ובפרט שהתיבה היתה בשביל קיום כל‬ ‫ניתנו‪ ,‬אלא לו ולכל דורותיו הבאים אחריו‪ ,‬וזה עפ"י‬ ‫העולם‪.‬‬ ‫דברי רש"י עה"כ 'אדם כי יקריב מכם'‪ :‬אדם למה‬ ‫ובפשטות י"ל‪ ,‬ש'עשה לך' פירושו – "אתה" תעשה‪,‬‬ ‫נאמר‪ ,‬מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל שהכל היה‬ ‫וכמ"ש האברבנאל‪' :‬עשה לך' כלומר שנח בעצמו‬ ‫שלו‪ ,‬אף אתם אל תקריבו מן הגזל‪ .‬נמצא כי אצל אדם‬ ‫יעשה התיבה ולא יצוה לעשותה לאחרים‪ ,‬וזה היה‬ ‫הראשון לא היה שייך כלל איסור גזל‪ ,‬שהכל היה שלו‪,‬‬ ‫הציווי‪.‬‬ ‫ואם בכל זאת ניתנה לו מצוה זו‪ ,‬הרי בהכרח שהמצוות‬ ‫‪11‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫בתנועת המתקנים שהתחוללה בימיו בגרמניה ועשתה‬ ‫וממילא אין זה חידוש‪ ,‬שהגם שנח קיים את מצות ה'‬ ‫שמות בעם ישראל – לא רצה להתפלל בהיכל‪ .‬אמר‬ ‫לבנות את התיבה בזריזות גדולה‪ ,‬אעפ"כ זה נמשך‬ ‫להם‪ :‬אויר צח נחוץ לי לרפואה ואני מתפלל בחוץ‪,‬‬ ‫ק"כ שנה‪ ,‬אדרבה‪ ,‬כיון שעשה זאת לבד‪ ,‬פלא כיצד‬ ‫בגינה שלפני ההיכל‪ .‬יצאו כולם לכבודו והתפללו בחוץ‪.‬‬ ‫עבודת הבניה הגדולה נמשכה לא יותר מק"כ שנה‪.‬‬ ‫לאחר שסיימו תפילתם‪ ,‬אמר רב ההיכל לרבי שמשון‬ ‫רפאל‪ :‬איך היכל זה נאה שלנו בעיני מר? נענה ואמר‪:‬‬ ‫ברש"י‪ :‬הרבה ריוח והצלה לפניו ולמה הטריחו בבנין?‬ ‫הריהו כתיבת נח ולא כתיבת נח‪ .‬ופירש‪ :‬דומה הוא‬ ‫אומר ה"באר מים חיים"‪ :‬נראה לומר לפי חז"ל [מגילה‬ ‫לתיבת נח – שהוא ב"כופר" מבית ומחוץ‪ ,‬ואינו דומה –‬ ‫יב] במידה שאדם מודד מודדין לו‪ ,‬היינו‪ ,‬אדם העובד‬ ‫שאילו תיבת נח תיבת הצלה היתה לו ולבניו עד סוף כל‬ ‫את ה' לפי טבעו ומהותו‪ ,‬בלי התאמצות יתירה‪ ,‬בלי‬ ‫הדורות לקיום העולם‪ ,‬ואילו היכל זה‪ ,‬תמה אני‪ ,‬אם יש‬ ‫שינוי טבעו והרגליו‪ ,‬גם הקב"ה נוהג עמו בדרך הטבע‪,‬‬ ‫בו משום הצלה לקיום היהדות לאבות‪ ,‬וכל שכן לבניכם‬ ‫בלי לשנות בשבילו סדרי בראשית‪.‬‬ ‫הבאים אחריכם‪...‬‬ ‫ובנח כתוב‪" :‬את האלקים התהלך נח" – אלהים‬ ‫בגימטריא "הטבע"‪ ,‬שהיה מתנהג על פי הטבע‪ ,‬לכך‬ ‫שלש מאות אמה וגו'‪( :‬ו טו)‬ ‫לא רצה ה' להצילו רק בדרך הטבע‪ ,‬שיעשה תיבה‪.‬‬ ‫במדרש תנחומא‪ :‬שלמד הקב"ה עם נח את התורה‬ ‫ואמר לו עתיד לעמוד אחד מבניך ולעשות משכן ולומר‬ ‫האלשיך הק' אומר‪' :‬עשה לך' – לך כדרכך וכשיטתך‪,‬‬ ‫עשר אמות אורך הקרש‪.‬‬ ‫שלא התערבת עם בני דורך ולא הוכחת אותם‪ ,‬לא‬ ‫שואל המהרי"ל דיסקין זצ"ל‪ :‬מנין למדרש לומר שנח‬ ‫רצית להיות בצוותא עמהם ולהתחבר אליהם‪ .‬תהיה‬ ‫למד עם הקב"ה תורה בשביל בניית התיבה‪.‬‬ ‫איפה כעת בתיבה עם בהמות ועם חיות השדה‪...‬‬ ‫ויש ליישב לפי פשוטו‪ ,‬שהרי הקב"ה נתן לנח אמות‬ ‫מידה לתיבה כמתואר בפסוקים שלש מאות אמה אורך‬ ‫ה"עברא דדשא" שואל‪ :‬שלכאורה צ"ב האם במציאות‬ ‫וחמישים אמה רוחב ושלושים אמה קומתה‪ ,‬וכיצד ידע‬ ‫הגיעה הידיעה למקומות הרחוקים‪ ,‬הלא בימיהם היו‬ ‫נח מה היא מידת האמה?‬ ‫צריכים לנסוע בסוס ועגלה כדי לספר על הנעשה‬ ‫ואין לומר שיכל נח למדוד לפי האמה שהשתמשו אנשי‬ ‫במקום אחר‪ ,‬ואיך בשעה שבנה נח את התיבה ידעו‬ ‫דור המבול‪ ,‬שהרי בחז"ל אי' שנחתם גזר דינם על‬ ‫מזה כל אנשי דור המבול?‬ ‫הגזל‪ ,‬ובקניה ומכירה היו גוזלין ע"י שינוי המידה וכגון‬ ‫אלא יש לפרש‪ ,‬שהכוונה לידיעה והשפעה רוחנית‬ ‫שהמוכר מוכר במידה קטנה והקונה קונה במידה‬ ‫שהשפיע נח על כל העולם כולו בעסקו בבנין התיבה‪,‬‬ ‫גדולה‪ ,‬כגון שהמוכר מוכר באמה בת חמישה טפחים‪,‬‬ ‫כי בכל העולם היה השחתה כדכתיב "כי השחית כל‬ ‫והקונה קונה במידה בת ששה טפחים‪ ,‬וא"כ באיזה‬ ‫בשר"‪ ,‬אפילו בהמות וחיות‪ ,‬ואנשים דימו שח"ו לית דין‬ ‫אמה ימדוד נח האם בשל הקונה או המוכר?‬ ‫ולית דיין‪ ,‬אבל נח ידע 'כי על כל אלה יביאך אלקים‬ ‫לכן הוצרך הקב"ה ללמוד עם נח את התורה והתורה‬ ‫במשפט'‪ ,‬והקב"ה אמר לו שיביא מבול לעולם ושיעסוק‬ ‫נותנת את אמות המידה כדאי' בגמרא סוכה [ה]‬ ‫בבניית התיבה כדי שאנשי דור המבול ישובו‪.‬‬ ‫שמידת אמה בת ששה טפחים‪ ,‬וכך ידע את גודל‬ ‫ההשפעה לא היתה רק ע"י השפעה ישירה‪ ,‬שאנשי‬ ‫המידות ושפיר דרש המדרש‪.‬‬ ‫דור המבול יעברו ויראוהו וישאלו ועל ידי זה ישובו‪ ,‬אלא‬ ‫דבר זה עצמו שנמצא בעולם מי שעושה פעולה שהיא‬ ‫צהר תעשה לתיבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח‬ ‫היפוך הפעולות של אנשי דור המבול‪ ,‬יגרום לכך‬ ‫התיבה בצדה תשים תחתים שנים ושלישים תעשה‪:‬‬ ‫שישובו אליהם‪.‬‬ ‫(ו טז)‬ ‫הגאון רבי יהודה צדקה ראש ישיבת פורת יוסף זצ"ל‬ ‫מעשה ברבי שמשון רפאל הירש זצ"ל שנזדמן למקום‬ ‫דרש פסוק זה‪' :‬צהר תעשה לתבה' – יש להאיר את‬ ‫אחד‪ ,‬ולא היה שם בית כנסת אלא היכל גדול ומפואר‬ ‫"תיבת" הברכה שהנך רוצה להוציא מפיך‪ .‬ואל אמ"ה‬ ‫של כת המתקנים שנבנה זה מקרוב‪ ,‬ועלה הון רב‪ .‬רבי‬ ‫– ראשי תיבות א לקינו מלך ה עולם‪ .‬תכלנה‬ ‫שמשון רפאל שהיה כידוע קנאי גדול ולוחם נמרץ‬ ‫‪12‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫טובים על פי התורה‪ ,‬בכדי להתחיל בעולם חדש על‬ ‫מלמעלה – שתהיה פרחה לעילא ולא תשאר כאן‬ ‫יסודות חזקים של צדק ומשפט‪.‬‬ ‫בתחתונים‪' .‬ופתח התיבה' – "פתח" רומז למאמר‬ ‫הכתוב 'לפתח חטאת רובץ'‪ ,‬היינו על היצה"ר המבלבל‬ ‫'ופתח התיבה בצדה תשים' – אומר ה"בית אהרן"‪ :‬זה‬ ‫את מחשבותיך‪' .‬בצדה תשים' – שלא יפריעך ולא‬ ‫פתח צדדי לבעלי תשובה‪ ,‬שאינם יכולים להיכנס‬ ‫יטרידך בשעת הברכה‪ .‬והעצה לזה‪ ,‬על ידי 'תחתים‬ ‫בפתח הראשי‪ ,‬שיכנסו מן הצד‪ .‬וזה שאמרו חז"ל‬ ‫שנים ושלישים תעשה' – שתחלק את הברכה לשלש‬ ‫מלמד שעשה לו [למנשה] הקב"ה כמין מחתרת‬ ‫חלקים‪ ,‬כגון‪[ :‬א] ברוך אתה ה'‪[ .‬ב] אלקינו מלך‬ ‫ברקיע כדי לקבלו בתשובה‪.‬‬ ‫העולם‪[ .‬ג] שהכל נהיה בדברו‪.‬‬ ‫ואני הנני מביא את המבול וגו' מתחת השמים כל‬ ‫ברש"י‪ :‬יש אומרים חלון ויש אומרים אבן טובה‬ ‫אשר בארץ יגוע‪( :‬ו יז)‬ ‫המאירה להם‪.‬‬ ‫שואל המהרי"ל דיסקין זצ"ל‪ :‬והרי 'מתחת השמים'‬ ‫אומר הרבי ר' אלימלך זי"ע‪ :‬יש לפרש‪ :‬תיבה – מלה‪,‬‬ ‫ו'כל אשר בארץ' זה היינו הך‪ ,‬ומדוע התורה כפלה‬ ‫והכוונה – שכל מלה ומלה שהאדם מוציא מפיו צריכה‬ ‫זאת?‬ ‫להאיר כאבן טובה‪ ,‬ושיהא האדם מייקר דבריו‬ ‫ויש ליישב‪ :‬שהרי קיי"ל שאין ריבוי אחר ריבוי אלא‬ ‫כמרגליות‪.‬‬ ‫למעט‪ ,‬ובגמ' זבחים [קיג] כתוב שעוג מלך הבשן ניצל‬ ‫מהמבול וי"ל דזה המיעוט‪ ,‬שהתמעט ע"י ב' הריבויים‬ ‫אומר הרה"ק המוהרי"ד מבעלזא זי"ע‪ :‬איתא בספה"ק‬ ‫דהמבול מחה הכל מלבד עוג מלך הבשן שנשתייר‪.‬‬ ‫דכאשר ניצול האדם מצרה בזכות עצמו – יוכל לראות‬ ‫במפלת אחרים‪ ,‬אבל כשאדם ניצל בזכות אחרים אינו‬ ‫שואל הגרי"ז מבריסק זצ"ל‪ :‬לכאורה כיון שאמר‬ ‫יכול לראות במפלת אחרים‪ .‬ולכן לוט שניצל בזכות‬ ‫הקב"ה הנני מביא מה הוצרך להקדים 'ואני'?‬ ‫אברהם א"ל המלאך 'אל תביט אחריך'‪ ,‬כיון שלא ניצול‬ ‫אכן נראה דזה בא לרמז מש"כ רש"י על 'ויהי הגשם על‬ ‫בזכות עצמו לא היתה לו רשות לראות במפלת אנשי‬ ‫הארץ' – שמתחילה הוריד הקב"ה את המבול ברחמים‬ ‫סדום‪.‬‬ ‫כדי שאם יחזרו בתשובה יהיו גשמי ברכה ורק לאחר‬ ‫לפי זה אפשר לפרש‪ ,‬דמחלוקת זו במלת "צהר" אם‬ ‫שלא חזרו נעשה למבול‪ ,‬וזה בא הכתוב לרמז בתיבת‬ ‫פירושה חלון או אבן טובה‪ ,‬תליא בפלוגתא שהביא‬ ‫'ואני הנני' – שהרי אחז"ל [תענית ב‪ ].‬דג' מפתחות‬ ‫רש"י על מלת "בדורותיו"‪ ,‬אם הכוונה לשבח או לגנאי‪,‬‬ ‫בידו של הקב"ה ולא נמסרו ביד שליח‪ ,‬ואחד מהן‬ ‫דהי"א ס"ל דהקב"ה ציוה לו לעשות חלון – ס"ל לשבח‪,‬‬ ‫מפתח של גשמים‪ ,‬ומזה שכתוב 'ואני הנני'‪ ,‬למדים אנו‬ ‫וכיון שהיה צדיק ממש גם אם היה בדורות אחרים –‬ ‫כי נעשה הדבר ע"י הקב"ה בעצמו ולא ע"י שליח‪,‬‬ ‫לכך היה יכול לראות במפלת אנשי דורו והיה יכול‬ ‫דהיינו ירידת גשמים‪ ,‬שזה המפתח לא נמסר לשליח‪,‬‬ ‫לעשות חלון‪ .‬והי"א דס"ל היינו אבן טובה – ס"ל דרק‬ ‫לרמוז כי בתחילת המבול יהיו גשמי ברכה‪.‬‬ ‫בדורותיו היה צדיק אבל בדורות אחרים לא היה נחשב‬ ‫לכלום‪ ,‬וניצל בזכות אברהם ולא בזכותו‪ ,‬וממילא לא‬ ‫ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך וגו'‪( :‬ו יח)‬ ‫היה זכאי לראות במפלת רשעים‪ ,‬ולכך ציוהו ה' לסגור‬ ‫שואל ה"שפת אמת" זי"ע [בליקוטים]‪ :‬משמע שכבר‬ ‫את התיבה מכל צד שלא יוכל להסתכל החוצה‪ ,‬ורק‬ ‫היו לו בנים אז‪ ,‬וקשה על מ"ש רש"י מהמדרש [ו יד]‬ ‫אבן טובה תאיר לו בתוך התיבה‪.‬‬ ‫שראוהו עוסק בתיבה ק"כ שנים‪ ,‬ואיך יכול להיות והרי‬ ‫שם בנו לא היה עדיין בשעת המבול רק בן מאה שנים?‬ ‫בשם הרבי מקאצק זי"ע‪ :‬ה' אמר לנח‪ :‬הלא המבול בא‬ ‫וצ"ל בדוחק שפי' 'בניך' – שעתיד להיות לו‪ ,‬וצ"ע‬ ‫בשביל התוהו ובוהו – כלומר המעשים הרעים והחמס‬ ‫במדרשים‪.‬‬ ‫שעשו בני האדם בבחינת "חושך"‪ ,‬ואני הצלתי אותך‬ ‫על ידי התיבה‪ ,‬מפני שמצאת חן בעיני – לפיכך תראה‬ ‫הרבי ה"פני מנחם" זי"ע מביא את דברי השפ"א‪ ,‬ואמר‬ ‫להשתדל ולהכניס לתיבה את האור של המעשים‬ ‫‪13‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫והשיב‪ :‬דהנה חז"ל אמרו [ב"ק צב‪ :]:‬לא לחנם הלך‬ ‫שיתכן הרמז לתיבת תורה ותפילה‪ ,‬ועניין זה שייך‬ ‫הזרזיר אצל העורב אלא מפני שהוא מינו‪ .‬וקשה‪ ,‬אם‬ ‫תמיד‪ ,‬שכאשר יש תורה ותפילה אפשר להעמיד אחר‬ ‫הזרזיר הוא ממין העורב‪ ,‬למה נקרא זה בשם זרזיר וזה‬ ‫כך בנים ולהקים דורות‪ ,‬וזה שנאמר לו 'אתה ובניך' –‬ ‫בשם עורב? אך האמת היא‪ ,‬שיש בכל החיות והעופות‬ ‫שיבקש שיהיו לו בנים‪ ,‬שצריך להפציר‪ ,‬לבקוע רקיעים‪,‬‬ ‫ובכל החי אשר על פני האדמה רבבות מינים לאין‬ ‫לעשות כל שביכלתו להציל‪ ,‬להביא כח בדורותיו אחריו‪.‬‬ ‫מספר‪ ,‬אמנם סוג אחד כולל כמה אלפים‪ ,‬למשל במין‬ ‫הבהמה יש 'פרה' ובכל מחוז ואקלים תשתנה צורתה‬ ‫ומכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התבה‬ ‫ותוארה‪ ,‬ובאנגליה הפרות משונות משלנו וכתיב 'פרות‬ ‫להחיות אתך וגו'‪( :‬ו יט)‬ ‫הבשן'‪ .‬וכן סוסי מצרים משונים משלנו‪ ,‬ובאמת הם‬ ‫מהעוף למינהו וגו' שנים מכל יבואו אליך להחיות‪( :‬ו‬ ‫ממין אחד‪ ,‬אך שנשתנו וחלפו צורותיהן מחיות טבע‬ ‫כ)‬ ‫הארץ ההיא הגדילה בה‪ ,‬אם שמנה אם רזה‪ ,‬ולפי טבע‬ ‫בתרגום יונתן‪ :‬מעופא לזניה וגו' תכין מכולא יעלון‬ ‫האקלים אשר היא בה תשתנה צורתה‪ .‬וכדוגמת זה‬ ‫לוותך על יד מלאכא דאחד ומיעל יתהון לך לקיימא‪.‬‬ ‫הזרזיר והעורב שהם ממין וסוג אחד‪ ,‬ונשתנה שמם‬ ‫הרה"ק המוהר"ש מבעלזא זי"ע אמר לבאר עפ"י דברי‬ ‫לצד התחלפות צורתם ומזגם‪ .‬וכן הכ"ד מיני עופות‬ ‫התרגו"י את כפל הלשון 'תביא אל התיבה' 'יבואו אליך‬ ‫שמצד מראיתם קומתם וצורתם ושמותם נתחלפו לכ"ד‬ ‫להחיות'‪.‬‬ ‫אלף‪ ,‬אמנם כולם מסוג אחד‪ .‬ונח לא הכניס לתיבתו רק‬ ‫שבתחילה כתוב 'שנים מכל תביא' – דמשמע שנח‬ ‫הסוג הכולל מכל נברא‪ ,‬ובצאתו כאשר נתפזרו‬ ‫יביא‪ ,‬אולם אין זה אפשרי‪ ,‬כי איך ילך בהרים וביערות‬ ‫הנבראים בכל העולם‪ ,‬נשתנו במראיתם וצורתם כטבע‬ ‫ליקח את כל המינים‪ ,‬ולכן אמר לו הקב"ה שלא יפסיק‬ ‫האקלים דשם‪ ,‬ויהיו למינים הרבה‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫לטרוח‪ ,‬אלא מלאך יביא את כולם אל נח‪ ,‬והוא יכניס‬ ‫אותם לתוך התבה‪ .‬וזה מ"ש 'תביא אל התיבה‬ ‫ואתה קח לך מכל מאכל אשר יאכל וגו' והיה לך ולהם‬ ‫להחיות' – שנח יביאם לתוך התיבה‪.‬‬ ‫לאכלה‪( :‬ו כא)‬ ‫מפרש הגר"א ב"קול אליהו"‪ :‬שהכוונה‪ ,‬שציווה לו‬ ‫ברש"י‪ :‬אפילו שדים‪.‬‬ ‫הקב"ה להכין שיעור כביצה לסעודת אדם‪ ,‬וכמו שדרשו‬ ‫שאל אחד את הרבי מקאצק זי"ע‪ :‬הרמב"ם במורה‬ ‫רבותינו ז"ל שזהו שיעור סעודת אדם‪ .‬וכן ציוה לו להכין‬ ‫נבוכים כופר במציאות שדים וכשפים‪ ,‬ואילו בתורה‬ ‫לכל הבריות שיעור בליעתן לסעודה‪ .‬ואמנם הקב"ה‬ ‫כתוב‪" :‬ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים"‪ .‬ועוד‪,‬‬ ‫ישלח אחר כך את ברכתו ויהיה לאכלה לשבעה‪ ,‬וכפי‬ ‫כיצד יתיישבו דברי רש"י‪ ,‬שנח נצטוה מפי הגבורה‬ ‫שסיים‪' :‬והיה לך ולהם לאכלה'‪.‬‬ ‫להביא שדים אל התיבה?‬ ‫ולפי זה מיושב‪ ,‬דלכאורה‪ ,‬אם כפשוטו שהכין כדי‬ ‫השיב לו הרבי מקאצק אלו ואלו דברי אמת‪ :‬בימי קדם‬ ‫שביעה ממש לכולם על שנה תמימה‪ ,‬למה אם כן לא‬ ‫היו שדים וכשפים בנמצא‪ ,‬אך מיום שבא הרמב"ם‬ ‫נזכר הנס שהחזיק מועט את המרובה ונכנסו כל‬ ‫ואמר שאינם בנמצא‪ ,‬הרי הרמב"ם הוא פוסק והסכימו‬ ‫האוכלין לתיבה‪ .‬ולפי האמור ניחא‪ ,‬כי הוא הכין רק כדי‬ ‫עמו גם בשמים וקיימו את דבריו‪ ,‬הלכה למעשה‪ ,‬וחדלו‬ ‫שיעור סעודה‪ ,‬והקב"ה ציוה את הברכה שיהא‬ ‫השדים מן הארץ‪.‬‬ ‫לשבעה‪.‬‬ ‫פעם שאלו את הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע בענין‬ ‫בגמ' [חולין קכט] דרש רבי שמעון‪' ,‬מכל האוכל אשר‬ ‫תיבת נח‪ ,‬שלכל החיות והעופות וכל הנבראים כולם‬ ‫יאכל' – אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים [עכו"ם]‬ ‫הנמצאים בעולם היה להם לכל אחד ואחד מדור אחד‪,‬‬ ‫קרוי אוכל‪ .‬וזהו אומר ה"משך חכמה" זצ"ל גם כאן‬ ‫והנה חז"ל אמרו [חולין סג‪ ]:‬שיש כ"ד מיני עופות‬ ‫"אשר יאכל"‪ ,‬רק אוכל המותר בהנאה‪ .‬כי רק לבהמת‬ ‫טמאים‪ ,‬ומלבד זה חיות ובהמות ויתר הנבראים לאין‬ ‫הפקר מותר להאכיל איסורי הנאה‪ ,‬שלא נהנה כלום‬ ‫שיעור וערך‪ ,‬ואיך הכילה התיבה בקרבה ההמון הרב‬ ‫מזה‪ .‬אבל בתיבה היו מזונותיו עליו‪ ,‬שהיה חייב לזונם‪,‬‬ ‫הזה‪ ,‬ואם היה על צד הנס ופלא מדוע לא נכתב בתורה‬ ‫ולכן היה צורך דווקא ב"מאכל אשר יאכל" לא באיסורי‬ ‫הנס הגדול הזה?‬ ‫‪14‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫הרה"ק ה"אמרי חיים" מויז'ניץ זי"ע אומר‪' :‬ואתה קח‬ ‫הנאה‪.‬‬ ‫לך' – כאשר חננך השי"ת בשפע כל טוב‪ ,‬ובביתך מכל‬ ‫מאכל אשר יאכל‪ ,‬אל תאכל לבדך‪ ,‬אלא יהיו עניים בני‬ ‫מדייק ה"כלי יקר"‪' :‬לך' – משמע משלך‪ ,‬לא משל‬ ‫ביתך – 'ואספתם אליך'‪ ,‬אלי"ך נוט'‪ :‬כ י י עמוד ל ימין‬ ‫אחרים‪ ,‬כדרך 'משלכם' הנאמר בד' מינים‪ ,‬ומדוע היה‬ ‫א ביון‪.‬‬ ‫צריך הקב"ה להדגיש לנח שיקח רק מן המזון שלו ?‬ ‫ומבאר‪ :‬שאין זה אלא שלא יחשוב נח‪ ,‬הרי היום או‬ ‫הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע אומר‪ :‬השי"ת צוה לנח‬ ‫מחר ימותו כולם‪ ,‬כך שממונם עומד להיות כלה‪ ,‬ואם‬ ‫שיתנהג בדרך הרחבה ולא בצמצום‪" ,‬והיה לך ולהם‬ ‫כן‪ ,‬אולי יהא מותר לקחת משלהם ‪ ...‬ת"ל 'לך' – משלך‬ ‫לאכלה"‪ ,‬בכדי שיוכל להשפיע לבניו אחריו שגם הם‬ ‫דווקא‪.‬‬ ‫יוכלו להתנהג בדרך הרחבה‪.‬‬ ‫וכן כתב ה"שפתי צדיק" זי"ע‪ ,‬ומוסיף‪ :‬שקמ"ל שיען‬ ‫שלא נודע בעוה"ז הפסק משמים‪ ,‬אין דין הפקר‪.‬‬ ‫הרה"ק ה"באר יעקב" זי"ע מנדבורנה אמר‪ :‬דהנה‬ ‫באכילה יש שני ענינים‪ ,‬אחד שהבן אדם צריך את‬ ‫הגה"ק רבי שמעון סופר מקראקא זצוק"ל מדקדק על‬ ‫האוכל כדי לחזק את גופו‪ ,‬והשני‪ ,‬שהאוכל נזקק‬ ‫היתור בלשון הכתוב 'ואתה קח לך'‪ ,‬דתיבת 'לך'‬ ‫לתיקונו ולהעלות ניצו"ק ואז האוכל צריך את האדם‪.‬‬ ‫מיותרת‪ ,‬וכי הכוונה שיקח דייקא לו לעצמו ? ושנית‪,‬‬ ‫לפי"ז מבואר הפסוק שהשי"ת אמר לנח‪' :‬קח לך מכל‬ ‫בסיפא דקרא 'והיה לך ולהם לאכלה' היה לו לכתוב רק‬ ‫מאכל אשר יאכל' – ואז – 'והיה לך'‪ ,‬שיהיה לך ממה‬ ‫'והיה לכם לאכלה' ? וביותר קשה להבין בעצם הכנסת‬ ‫להחזיק את גופך ולהתקיים במשך י"ב חודש‪' ,‬ולהם' –‬ ‫אוכל לחיות ובהמות של שנה‪ ,‬שאיך היה באפשרי‬ ‫שע"י שתכוון את מה שצריך יהיה גם להם תיקון‪.‬‬ ‫להכניס לתיבה צידה על שנה תמימה לאדם ולבהמות‬ ‫וכן לקמן בפר' המן שירד לבנ"י במדבר‪ ,‬שהרי המן היה‬ ‫ולחיות ?‬ ‫לחם אבירים כמ"ש לחם שמלאכי השרת וכו' וא"כ לא‬ ‫וביאר‪ ,‬עפי"מ ששאל פעם את הרה"ק ה"דברי חיים"‬ ‫היה צריך לתקנו‪ ,‬ורק לצרכם‪ ,‬ולכן שאלו את מש"ר‬ ‫מצאנז זי"ע‪ :‬שיאמר לו מה טיבם של השיריים‬ ‫'מה הוא'? מה צריך לעשות אם זה?‬ ‫שהחסידים משתוקקים כל כך להנות מהם ? והשיב לו‪:‬‬ ‫היות כי ידוע שבמאכלים ישנם הרבה פסולת ואינם‬ ‫ה"מעדני מלך" כתב‪ :‬שמרמז בזה‪ ,‬על פי הידוע‬ ‫נותנים כח להאוכלם‪ ,‬רק עיקר הכח שבא להאדם‬ ‫מהנהגת צדיקים‪ ,‬שאין לאדם לקרב את גופו למאכל‬ ‫האוכל – הוא רק חלק המעולה והטוב שבמאכל והוא‬ ‫שאוכל‪ ,‬אלא לקחת את הכף עם המאכל אליו‪ ,‬לבל‬ ‫הנקרא "ניצוצות דקדושה"‪ .‬והצדיק האוכל בקדושה‬ ‫יאכל כדרך הרעבתנים‪.‬‬ ‫ובטהרה מתקן כל המאכל ונעשה כולו קודש‪ ,‬והאוכל‬ ‫וזה אומרו‪' :‬קח לך' – דייקא – 'מכל מאכל אשר יאכל‬ ‫מזה "אפילו רק מעט" עושה בו פעולה גדולה לכל‬ ‫ואספת אליך' – להרכין גופך למאכל‪.‬‬ ‫הענינים לטוב‪ .‬ע"כ מה ששמע הגר"ש מפי הרה"ק‬ ‫מצאנז זי"ע‪.‬‬ ‫ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלקים כן עשה‪( :‬ו כב)‬ ‫ועפי"ז פירש רבה של קראקא הדקדוקים בכתוב‪ :‬דלכן‬ ‫הרבי מלובלין זי"ע ב"דברי אמת" דקדק‪ :‬דכאן כתיב‬ ‫אמר לו השי"ת לנח 'ואתה קח לך' – היינו שהוא יאכל‬ ‫'ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלקים'‪ ,‬ולהלן [ז ה] הוא‬ ‫מקודם‪ ,‬וטעם הדבר‪ ,‬בשביל שאי אפשר להכניס אל‬ ‫אומר 'ויעש נח ככל אשר צוהו ה''‪ ,‬ומאי טעמא נאמר‬ ‫תוך התיבה כל כך הרבה אוכל‪ ,‬וע"י שנח אכל הרי‬ ‫כאן שם אלקים ולהלן נאמר שם ה'?‬ ‫נעשו כל המאכלים הנשארים מאכל רוחני שהוא‬ ‫ומבאר‪ :‬דלכאורה היינו יכולים לחשוב על נח שעשה‬ ‫שיריים של הצדיק‪ ,‬ובמשהו אוכל יוכל האוכל לפרנס‬ ‫את התיבה בשביל הנאת עצמו‪ ,‬כדי להציל את נפשו‬ ‫את עצמו כאילו אכל הרבה מאד‪ ,‬ואז לא יצטרך להכניס‬ ‫מהמבול ויישאר לחיים‪ ,‬על כן אמרה התורה בבנייתו‬ ‫כל כך הרבה אוכל‪ .‬וז"ש 'והיה לך' – שמקודם יהיה‬ ‫'ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלקים'‪ ,‬שעשה זאת רק‬ ‫לנח‪ ,‬שיאכל מתחילה‪ ,‬וממילא אז וגם 'ולהם לאכלה' –‬ ‫כדי לקיים ציווי הבורא וכאילו אין זה לרחמים עליו כי‬ ‫יוכלו הם לאכול ויתברכו במעיהם אפילו מעט אוכל‬ ‫אם מגזירת הבורא‪ .‬משא"כ להלן דאיירי הפסוק‬ ‫ודפח"ח‪.‬‬ ‫‪15‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫מקוברין זי"ע שפירש‪ :‬אם אתה אומר דבר מה – תכניס‬ ‫כשהיה צריך לאסוף מכל בעלי החיים ולהכניסם‬ ‫לתוכה כל רמ"ח אבריך כל פנימיותך וישותך‪ .‬רבי –‬ ‫לתיבה‪ ,‬זה כבר עשה במדת הרחמים‪ ,‬וע"כ כתיב ביה‬ ‫שאלו אותו – איך יכול אדם גדול להכנס ולהתרכז‬ ‫שם ה'‪.‬‬ ‫בתיבה אחת קטנה? ענה‪ :‬אדם שאינו יכול להצטמצם‬ ‫ולהתקפל מחמת גאוותו וגדולתו – ודאי שהוא קטן‬ ‫בשם הגאון הרב מברעז'אן זצ"ל מובא הסבר על דברי‬ ‫מאד‪.‬‬ ‫המדרש‪' :‬כן עשה' – זו עשיית התיבה‪ .‬שיש מצוה‬ ‫שהאדם נהנה ממנה גם הנאה גופנית ואין לדעת אם‬ ‫ברש"י‪ :‬ולא נאמר צדיק תמים‪ ,‬מכאן שאומרים מקצת‬ ‫מתכוון הוא בעשייתה לש"ש‪ ,‬אבל אם מקיים הוא גם‬ ‫שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו‪ .‬שואל הרבי‬ ‫מצוות שאין בהם הנאה גופנית‪ ,‬יש הוכחה שכוונתו‬ ‫מסערט ויז'ניץ ה"חכמת אליעזר" זי"ע‪ :‬לכאורה "צדיק"‬ ‫בכל המצוות לש"ש‪.‬‬ ‫הוא מחצית שבחו ולא קצת שבחו? אלא אפשר לומר‬ ‫וזה שאמר המדרש‪' :‬כן עשה' – זו עשיית התיבה‪,‬‬ ‫בדרך צחות‪ :‬כשסיפר הכתוב שבחו של נח מנו בו ג'‬ ‫כלומר‪ :‬שנח עשה את התיבה באותה הכוונה אשר‬ ‫תארים‪" :‬איש צדיק תמים"‪ ,‬דלשון "איש" ג"כ שבח‪,‬‬ ‫עשה "כל אשר צוה ה'" – כמו שעשה את כל הדברים‬ ‫כדרך אומרם כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות‪ .‬ואילו‬ ‫אשר ציווהו ה'‪ ,‬שאין בהם הנאה גופנית וכל כוונתו אז‬ ‫כאן כשדיבר אתו ה' הזכיר בו שבח אחד בלבד "צדיק"‪,‬‬ ‫לש"ש‪ ,‬כן גם עשה את התיבה‪ ,‬לא כדי להינצל‬ ‫מכאן שאומרים מקצת שבחו – כי תואר צדיק הוא רק‬ ‫מהמבול אלא לקיים מצות ה'‪.‬‬ ‫שליש כנ"ל‪.‬‬ ‫ברש"י זה בנין התיבה‪.‬‬ ‫החוזה מלובלין זי"ע היה אומר‪ :‬אם אשמע מפי מי‬ ‫שואל הרה"ק ה"שפע חיים" זי"ע‪ :‬לכאורה‪ ,‬כיון דקיי"ל‬ ‫שאשמע כי צדיק אני‪ ,‬לא אאמין לו‪" ,‬כי אדם אין צדיק‬ ‫שכאשר נתמנה אדם פרנס על הציבור אסור לו לעשות‬ ‫בארץ" [קהלת ז כ]‪ .‬ואם יתרחש נס‪ ,‬והקב"ה בכבודו‬ ‫מלאכה בפני שלושה‪ ,‬כדי שלא יתבזה בפניהם‪ ,‬א"כ‬ ‫ובעצמו יאמר לי‪ ,‬כאשר אמר לנח‪" :‬כי אותך ראיתי‬ ‫האיך היה נח עושה את התיבה בעצמו ?‬ ‫צדיק" אאמין לו רק לאותו רגע ממש‪ ,‬שאשמע בו את‬ ‫אלא שכבר דנו הפוסקים לענין דבר מצוה אם מותר‬ ‫הדברים‪ ,‬כי אין אדם בעולם – אפילו צדיק גמור וגדול‪,‬‬ ‫לעשות מלאכה בפני ג'‪ ,‬ויש שכתבו דבזה שרי‪ ,‬דהטעם‬ ‫שמובטח לו מה יהיה בעוד רגע‪ ,‬ומה יהיה אז טיבו‬ ‫הוא כדי שלא יתבזה‪ ,‬משא"כ אם עושה לשם מצוה‬ ‫וצורתו‪.‬‬ ‫אדרבה שבח הוא לו‪ .‬ולפי זה שפיר עבד נח‪ ,‬דכיון‬ ‫שהיה מצווה ועומד על עשיית התיבה‪ ,‬הרי זה כבודו‬ ‫ויעש נח ככל אשר צוהו ה'‪( :‬ז ה)‬ ‫לטרוח במצות ה'‪.‬‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר‪ :‬התוה"ק סיפרה ב'‬ ‫וז"ש 'ויעש נח' – זה בנין התיבה‪ ,‬שעשה בעצמו‪ ,‬וכי‬ ‫פעמים כי נח עשה ככל אשר צוה אותו ה'‪ ,‬בפעם‬ ‫תימא האיך היה מותר לעשות כן‪ ,‬לבנות בעצמו‪ ,‬לזה‬ ‫הראשונה [ו יב] מבאר רש"י שזה בנין התיבה‪ ,‬ובפעם‬ ‫בא הכתוב לתרץ 'ככל אשר צוה אותו אלקים כן עשה'‬ ‫השניה כתב‪ :‬זה ביאתו לתיבה‪ .‬לכאורה פעם שנית זו‬ ‫– שכן עשה משום דמלאכה זו היא מצוה 'אשר צוה‬ ‫למה? והרי דבר זה כתוב מפורש 'ויבא נח ובניו וגו' אל‬ ‫אותו אלקים'‪.‬‬ ‫התיבה' ?‬ ‫אלא להודיע שבראותו שכל העולם הולך לאיבוד לא‬ ‫ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אותך‬ ‫רצה להכנס להציל עצמו עד אשר ציוהו ה' להכנס‬ ‫ראיתי צדיק לפני בדור הזה‪( :‬ז א)‬ ‫באופן מיוחד‪.‬‬ ‫בשם הבעש"ט הק' זי"ע‪ :‬תיבה משמעה גם מלה‪ .‬זה‬ ‫רמז הוא‪ ,‬שהאדם צריך להכנס לכל תיבה מתיבות‬ ‫ויבא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו אל התיבה מפני‬ ‫התורה והתפלות בכל כוחותיו‪ ,‬ובכל רמ"ח אבריו "וכל‬ ‫מי המבול‪( :‬ז ז)‬ ‫ביתך" במסירות נפש‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬אף נח מקטני אמונה היה מאמין ואינו מאמין‬ ‫שיבוא המבול‪ .‬ולא נכנס עד שדחקוהו המים‪.‬‬ ‫בספר "אור ישרים" מביא בשם הרה"ק רבי משה‬ ‫‪16‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ויצא‪ ,‬היה חושב שזה יהיה אחר זמן רב‪ ,‬ולא נכנס עוד‬ ‫בשם הרה"ק המוהר"י מוורקא זי"ע אומרים‪ :‬חס לנו‬ ‫יותר עד שהגיעו המים לקרסוליו‪ .‬וזה שפירש"י ז"ל‬ ‫לומר‪ ,‬שנח צדיק תמים היה מהסס ומתלבט באמונתו‪.‬‬ ‫מקטני אמנה היה‪ ,‬מאמין ואינו מאמין וכו'‪.‬‬ ‫אלא כך הוא הפירוש‪ ,‬נח מקטני אמונה היה מאמין –‬ ‫נתן אמון גם בקטני אמונה‪ ,‬האמין שעוד ישובו‪ ,‬ולכן לא‬ ‫שאל הגר"ח שמואלביץ זצ"ל‪ :‬והרי נח הוא נביא והוא‬ ‫היה מאמין שיבוא המבול‪.‬‬ ‫איש צדיק ותמים‪ ,‬איך אפשר לומר עליו שהוא מחוסר‬ ‫אמנה ? הוא אינו יודע שה' כל יכול‪ ,‬ויכול להביא מבול‬ ‫הרבי ה"לב שמחה" זי"ע מוסיף ע"ז‪ :‬שלשון רש"י אף‬ ‫?‬ ‫נח מקטני וכו' משמע שהיו עוד קטני אמונה זולת נח‪,‬‬ ‫והסביר‪ :‬שאין כוונת חז"ל לומר שנח לא האמין ח"ו‬ ‫שהרי אמר אף נח וכו'‪ ,‬ומן הנראה שגם בשמים‬ ‫ביכולת ה' להביא מבול לעולם‪ ,‬רק כוונתם שהוא לא‬ ‫האמינו כן שיכולים לחזור בתשובה ולא יבוא המבול‪,‬‬ ‫האמין שמידת הדין תתגבר עד כדי כך‪ ,‬הוא הכיר את‬ ‫וראי' לזה שמקודם כתי' 'ויהי הגשם' וגו' ורק אח"כ‬ ‫חסד ה' הגדול‪ ,‬כמה ה' הוא טוב ומטיב לכל‪ ,‬ודוקא‬ ‫'ויהי המבול'‪ ,‬וברש"י מחז"ל כשהורידן הורידן ברחמים‬ ‫בגלל היותו גדול באמונה ובאהבת חסד לכן הוא אינו‬ ‫שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה וכשלא חזרו היו למבול‪.‬‬ ‫מאמין שה' יעניש את בריותיו בכזה עונש נורא‪,‬‬ ‫להשמיד כל בשר חוץ מכמה בעלי חיים נבחרים‬ ‫בספה"ק "מאמר מרדכי" שואל‪ :‬היתכן שנח שצדיק‬ ‫שיישארו בתיבה‪ .‬הוא היה בטוח שבסופו של דבר‬ ‫תמים היה לא יאמין באמונה שלימה? וגם עוד צריך‬ ‫תגבר מידת החסד על מידת הדין ולא יהיה מבול‪.‬‬ ‫להבין הלשון מאמין ואינו מאמין?‬ ‫ואמר הרה"ק מנדבורנה זי"ע בשם הרה"ק מראדוויל‬ ‫שנים שנים באו אל נח אל התבה זכר ונקבה כאשר‬ ‫זי"ע בשם אביו הרה"ק המגיד מזלוטשוב זי"ע‪ :‬שפעם‬ ‫צוה אלקים את נח‪( :‬ז ט)‬ ‫היה לומד חומש עם פירש"י‪ ,‬וכאשר בא לפסוק הזה‬ ‫במדרש הנעלם‪ :‬אילין יומין דמשלימין בהון הלל הגדול‪.‬‬ ‫נתקשה לו מאד‪ ,‬היתכן נח הצדיק חסר אמונה היה‪,‬‬ ‫הסבר על מדרש פליאה זה נמצא בספר "חידודי‬ ‫ונתמרמר בבכי ונרדם‪ ,‬ונגלה אביו אליו ואמר לו‪ :‬בני‬ ‫נפלאות" בשם הגאון רבי שמשון מאוסטרפולי זי"ע וכן‬ ‫חביבי כן הוא הפשט‪ ,‬לפי שנח הצדיק היה רוצה לבטל‬ ‫בספר "דבש לפי" מהרב החיד"א ז"ע‪ .‬דהנה הסימן על‬ ‫את הגזר דין מבני דורו‪ ,‬והנה הצדיק באמונת מחשבתו‬ ‫הימים שגומרים בהם את ההלל [בחו"ל] הוא בבט"ח‪.‬‬ ‫מביא הדבר לפועל ונמצא מסכים ח"ו עם מדת הדין‪,‬‬ ‫היינו ב' ימים של פסח‪ ,‬ב' של שבועות‪ ,‬ט' ימי הסוכות‪,‬‬ ‫לא כן אם הצדיק אינו נותן מחשבתו אל האמונה‬ ‫וח' חנוכה‪.‬‬ ‫להאמין ברע‪ ,‬באופן זה יכול לבטל הגזר דין בבחינת‬ ‫וזו כוונת המדרש‪" :‬שנים שנים" – ב' ימי פסח וב' ימי‬ ‫הקב"ה גוזר והצדיק מבטל‪ .‬וזה שפירש"י מאמין ואינו‬ ‫שבועות‪" .‬באו" בגימטריא תשע – ט' ימי סוכות‪" .‬אל‬ ‫מאמין – פירוש שלא רצה להאמין בכדי שלא להסכים‬ ‫נח" בגימטריא "חנוכה"‪.‬‬ ‫עם מדת הדין‪ .‬ועיין ב"אוהב ישראל" משמיה דהמגיד‬ ‫מזלוטשוב זי"ע‪.‬‬ ‫בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו'‪( :‬ז יא)‬ ‫כתב ה"שם משמואל"‪ :‬בזוה"ק נאמר שבשנת ת"ר‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר‪ :‬לפי שראה שלא בא‬ ‫לאלף הששי אפתחון תרעי דחכמתא‪ .‬ואמר אדמו"ר‬ ‫המבול עד אחר ז' ימים מפטירת מתושלח הצדיק חשב‬ ‫רבי יצחק מוורקא שכן היה באמת‪ .‬אלא לפי שישראל‬ ‫שלא יהיה עוד מבול כלל‪ ,‬כי מיתת צדיקים מכפרת‪ .‬עד‬ ‫לא היו ראויים לה‪ ,‬שבאותה שעה לא איכשר דרא‪,‬‬ ‫שראה שבא המבול‪ ,‬ונכנס בעל כרחו‪.‬‬ ‫נמסרה החכמה לחיצונים‪.‬‬ ‫וכשנאמרו הדברים לפני כ"ק זקני האדמו"ר מקאצק‬ ‫עוד דקדק‪ :‬הלא כתוב לעיל מיניה "ויעש נח ככל אשר‬ ‫קילסו‪ .‬ואמר להגיד לו‪ :‬מרגניתא טבא כזו היה בידך וזה‬ ‫צוהו ה'"‪ ,‬ופרש"י ז"ל זה ביאתו לתיבה? ופירש ואמר‪,‬‬ ‫כמה ימים שאתה פה ולא מסרתיה לי‪ .‬והוסיף‪ :‬והתיקון‬ ‫שבאמת כיון שאמר לו הקב"ה להכנס לתיבה היה‬ ‫לזה – לא להיגרר אחריהם ולא להיבטל מפניהם‪ ,‬כי‬ ‫מאמין ונכנס‪ ,‬וזה שכתוב 'ויעש נח ככל אשר צוהו ה''‪.‬‬ ‫תיקון העולם לא יבוא על ידם‪.‬‬ ‫אבל אח"כ במשך ז' ימי אבל מתושלח שנכנס כל הזמן‬ ‫‪17‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ומיישב עפ"י דברי ה"גור אריה" [בפ' תצא]‪ :‬שמלקות‬ ‫הרד"ק בתהלים [ז כג] כתב‪ :‬שמנין ידע נח סדר‬ ‫ארבעים הן מחמת קלקול האדם שנוצר בארבעים יום‬ ‫הזמנים בתיבה‪ ,‬שלא היה יום ולא לילה‪ ,‬וביאר שהיה‬ ‫ויצירת הגוף הוא בל"ט ימים ויום ארבעים הוא שלימות‬ ‫חכם בעניני התכונה והכין לו כלים לשעות היום‬ ‫הנשמה שהיא הנפש‪ ,‬והנשמה אינה חוטאת אלא‬ ‫והלילה‪.‬‬ ‫מחמת שהיא מחוברת לגוף וכלל המחובר לו הרי הוא‬ ‫אמנם מצינו בירושלמי [פסחים] שהכניס עמו לתיבה‬ ‫כמוהו‪ ,‬על כן כדי לנקות כל ארבעים הבחינות של‬ ‫אבנים טובות ומרגליות‪ ,‬שבשעה שהיו כהות היה יודע‬ ‫ארבעים ימי היצירה צריכין ארבעים מלקות‪ ,‬אבל אחר‬ ‫שהוא יום‪ ,‬ובשעה שהיו מבהיקות היה יודע שהוא‬ ‫שנלקה ל"ט מלקות ושבו כל חלקי הגוף שנוצרו בל"ט‬ ‫לילה‪ ,‬והיה צריך לדעת עבור החיות שיש שאוכלים‬ ‫יום להיות נקיים‪ ,‬שוב הנשמה אינה צריכה עוד ללקות‪,‬‬ ‫ביום ויש אוכלים בלילה‪.‬‬ ‫שהרי עתה אינה מחוברת לטמא אלא לטהור‪.‬‬ ‫ויש להוסיף ולומר‪ ,‬שלאו דווקא משום חיבור לטמא‬ ‫ומהיכן ידע נח כמה להכין‪ ,‬הרי לא ידע כמה זמן יהיה‬ ‫צריכה הנשמה לנקיון‪ ,‬אלא שאין אדם חוטא אלא‬ ‫בתיבה? ביאר הרב ר' יוסף ממעלץ זצ"ל [דודו של‬ ‫לעומת ההתגברות כח החומר על כח הנשמה ומכניעה‬ ‫הגר"א זי"ע]‪ :‬שנח עשה חשבון שלא יקח יותר משנה‪,‬‬ ‫תחתיו עד שהיא בטלה אל החומר‪ ,‬ולכן כשנטהר‬ ‫והוא‪ :‬שהקב"ה ציוה לו שיקח שבע מבהמות טהורות‬ ‫החומר ממילא הנפש נקיה וטהורה‪.‬‬ ‫להקריב מהן קרבן אחר יציאתו מן התיבה‪ ,‬ולהלכה‬ ‫וזה דוקא בנפש ישראל שמעצמה היא נקיה וטהורה‪,‬‬ ‫פרה אחר ג' שנים כבר נחשבת לזקן ופסולה לקרבן‪,‬‬ ‫אבל נפש הגויים איננה נטהרת במירוק ל"ט החלקים‪,‬‬ ‫ומכיון שא"ל שיקח רק מי שדבקו במינם‪ ,‬בהכרח‬ ‫וע"כ צריכה גם היא ללקות וצריכה לארבעים שלימות‪.‬‬ ‫שבאמת הבהמות היו לפחות בת שתים‪ ,‬כדאמרינן‬ ‫בגמ' בכורות‪ ,‬נמצא שלא יתכן שיהיה יותר משנה‬ ‫ויהי המבול ארבעים יום‪( :‬ז יז)‬ ‫בתיבה‪ ,‬דאם כך הבהמה תהיה יותר מבת ג' שנים‬ ‫שואל ה"שפת אמת" זי"ע‪ :‬הרי הכל גלוי וידוע לפניו‬ ‫ותיפסל להקרבה ודו"ק‪.‬‬ ‫ית"ש‪ ,‬וידע כי ייחרב העולם במבול‪ ,‬א"כ היה לו לברוא‬ ‫את העולם רק מנח והלאה‪ .‬אלא‪ ,‬שהבורא רצה‬ ‫ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה‪( :‬ז‬ ‫להודיענו שגדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים‬ ‫יב)‬ ‫וארץ‪ ,‬וראה נא שכשהוא יתברך ברא את העולם לא‬ ‫ברש"י‪ :‬ולהלן הוא אומר ויהי המבול? אלא כשהורידן‬ ‫היה לזה קיום כביכול‪ ,‬ואילו כשנח מסר את נפשו‬ ‫הורידן ברחמים‪ ,‬שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה‪ ,‬וכשלא‬ ‫לעבוד את ה' האלקים – נשאר יחידי וממנו יצאו כל באי‬ ‫חזרו היו למבול‪.‬‬ ‫עולם עד עצם היום הזה‪ ,‬ללמדך שכל העולם תלוי‬ ‫כותב ע"ז הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע‪ :‬מכאן רמז‬ ‫בעבודת האדם‪.‬‬ ‫מוסר לכל אחד שלא יפול ח"ו לבו כשנשלח עליו עונש‬ ‫משמים שזהו ק"ו מה דור המבול שהיו מכעיסים‬ ‫בשם הרה"ק מבארנוב זי"ע‪ :‬ע"ש מה נקרא שטפון‬ ‫למרות כבוד שמים והתרה בהם ע"י נח ק"כ שנה‪,‬‬ ‫המים בשם "מבול"? כי כתיב בספה"ק שאמות התיבה‬ ‫ומ"מ כששלח גוף העונש‪ ,‬היה להם עוד עת לשוב‬ ‫– ש לש מאות אורך‪ ,‬נ' רוחב‪ ,‬ול' קומתה‪ ,‬הוא נרמז‬ ‫ולהפוך הרע לטוב שיהיו גשמי ברכה‪ ,‬מכ"ש ישראל‬ ‫בצירוף תיבת לש"ן‪ ,‬להורותם כי פגמו בלשון‪ ,‬והנה‬ ‫עם קרובו שמצפים בשמים שייטיבו מעשיהם בכל רגע‬ ‫כתיב 'מות וחיים ביד לשון'‪ ,‬על כן קראו בשם "מבול"‬ ‫יוכל להמשיך העונש למדה טובה מרובה ממדת‬ ‫– שהוא ר"ת‪ :‬מ ות ו חיים ב יד ל שון‪.‬‬ ‫פורענות והבן עכ"ל‪.‬‬ ‫ויגברו המים וירבו מאד על הארץ ותלך התבה על פני‬ ‫הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע מביא דברי הזוה"ק‬ ‫המים‪( :‬ז יח)‬ ‫דארבעים יום של גשם המבול היו כענין ארבעים‬ ‫הרה"ק המהר"ש [השני] מבאבוב זי"ע אמר בשם זקינו‬ ‫מלקות! ותמה הא מלקות בפועל אינן אלא ל"ט וכך‬ ‫הרה"ק ר' מענדל'י לינסקער זי"ע‪ ,‬דהפסוק בא לרמוז‪,‬‬ ‫בקרא הזכיר ארבעים‪ ,‬ולמה כאן היו ארבעים יום‬ ‫שאם האדם לומד תורה‪ ,‬אז כשבא אחר כך להתפלל‬ ‫בפועל‪.‬‬ ‫‪18‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫בספר "ויהי בנסוע" מביא בשם הרבי ה"אמרי אמת"‬ ‫מקבלים את התפילה ועולה למעלה‪ ,‬מפני שהתפילה‬ ‫זי"ע ששאל ולמה איחר? אלא שאיתא בגמרא‬ ‫שלאחר הלימוד היא בוודאי בקדושה ופרחה לעילא‪.‬‬ ‫[סנהדרין קח‪ :]:‬אריא אישתא זינתיה דאמר רב לא‬ ‫וזה שאמר הכתוב 'ויגברו המים' – היינו פה המתגבר‬ ‫בציר משיתא ולא טפי מתריסר זינא אישתא‪ .‬ברש"י‪:‬‬ ‫במים דהיינו תורה – 'תרם התיבה מעל הארץ' הוא‬ ‫חמה אחזתו וזנהו וכו'‪ .‬אין לך חמה קלה שלא תהא‬ ‫זוכה שהתיבות של התפילה עולה למעלה מן הארץ‪.‬‬ ‫חמימותו יכולה לזונו ששת ימים שלא ימות בלא מאכל‪,‬‬ ‫ואין לך חמה שיכולה לזון יותר משנים עשר ימים בלי‬ ‫מכל אשר בחרבה מתו‪( :‬ז כב)‬ ‫מאכל ומשתה כל שהוא כו'‪ .‬ולכן לא ידע בדיוק זמן‬ ‫אמרו חז"ל ולא דגים שבים‪ .‬ואמר ע"ז ה"חידושי‬ ‫האכילה‪[ .‬וע"ש בהערה בעמוד תשה מס' ‪.]166‬‬ ‫הרי"ם" זי"ע‪ :‬מפני זה יש לדגים חן ועולים על שולחן‬ ‫מלכים‪ ,‬יען שלא השחיתו את דרכם בדור המבול‪.‬‬ ‫בשם כ"ק אד"ש‪ :‬כי נח סבר‪ ,‬כיון שהגיע המבול‬ ‫ונשתנו סדרי בראשית‪ ,‬דהרי כל ימות המבול לא שמשו‬ ‫המזלות ולא ניכר בין יום ללילה‪ ,‬אם כך אין צריך יותר‬ ‫וימח את כל היקום וגו' וישאר אך נח וגו'‪( :‬ז כג)‬ ‫לשמור על הסדר‪ - ,‬לתת ראשון לאריה מלך החיות‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬שאיחר מזונות לארי והכישו‪ .‬יש להבין הענין‬ ‫ולזה הכישו האריה לרמז לו שעל הסדר צריך לשמור‬ ‫שהכישו ארי דוקא‪.‬‬ ‫בכל מצב ובכל תקופה‪.‬‬ ‫ומבאר הרה"ק רי"מ מאוסטרובצה זי"ע‪ :‬בהקדם דברי‬ ‫הגמרא [יומא כא‪ ]:‬דבמקדש ראשון היה עשן המערכה‬ ‫שואל הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זי"ע‪ :‬הרי מקרא מלא‬ ‫רובץ כארי ובבית שני היה רובץ ככלב‪ .‬והענין הוא‪,‬‬ ‫הוא "צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך"‪,‬‬ ‫דידוע מה דאיתא בכתבי האר"י ז"ל דעשן המערכה‬ ‫מכאן שנשארו מלבד נח עוד מספר אנשים‪ ,‬מה‬ ‫היה מגן על ישראל שלא יבואו לידי חטא‪ .‬והנה ההבדל‬ ‫הפירוש וישאר אך נח?‬ ‫בין הגנת ארי להגנת הכלב הוא‪ ,‬שהארי מגן על בעה"ב‬ ‫אלא בתחילת הפרשה נאמר "נח איש צדיק תמים‬ ‫ומציל אותו מכל רע ומבלי שום פעולה מצד הנשמר‪.‬‬ ‫היה" ואח"כ נאמר לו מפי השי"ת‪" :‬כי אותך ראיתי‬ ‫אבל הגנת הכלב הוא רק שמעורר את בעה"ב‪ ,‬ומודיע‬ ‫צדיק לפני בדור הזה"‪ .‬וצדיק תמים אמיתי צריך‬ ‫שהסכנה מרחפת עליו כדי שיראה להציל את עצמו‪.‬‬ ‫להתפלל‪ ,‬לעורר רחמים על בני דורו להעביר את רוע‬ ‫וזה היה ההפרש בין בית ראשון לבית שני‪ ,‬שבבית‬ ‫הגזירה‪ ,‬והקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים‪.‬‬ ‫ראשון היה אש המערכה רובץ כארי‪ ,‬שהיה בבחינת‬ ‫אבל נח לא כן עשה‪ ,‬והמבול היה על הארץ‪' ,‬וימח את‬ ‫ארי שהציל את ישראל שלא יבואו לידי חטא ולידי רע‬ ‫כל היקום'‪ .‬מפני זה היה חרון אף על נח‪ ,‬כל צדקתו‬ ‫כלל‪ ,‬ולא היו צריכין לזה שום פעולה והתעוררות‬ ‫כאילו סרה "וישאר אך נח"‪ ,‬נח סתם בלא תואר ובלא‬ ‫מישראל‪ .‬אבל בבית שני היה רובץ ככלב‪ ,‬שאז היה רק‬ ‫הדר‪...‬‬ ‫מעורר שישראל מצדם ישמרו את עצמם מלחטוא‪.‬‬ ‫והנה בזוה"ק איתא שהקב"ה התרעם על נח שלא‬ ‫מדוע כתוב רק "נח" ולא כתוב "צדיק"?‬ ‫ביקש רחמים על בני דורו כמו שעשה משרע"ה‬ ‫אומר ה"תולדות יעקב יוסף" זי"ע‪ :‬כי קודם המבול היה‬ ‫שהרבה רחמים ותחנונים לפני הקב"ה להציל את‬ ‫נחשב ל"צדיק תמים בדורותיו" – לעומת מעשי‬ ‫ישראל‪ ,‬ונח לא עשה כן רק המתין שיתעוררו מעצמם‬ ‫הרשעים שבדורו‪ .‬אבל עכשיו נמחו‪ ,‬ספו ותמו כל‬ ‫ע"י עשיית התיבה ע"ש‪ .‬וכאן שהוא בעצמו לא עשה‬ ‫הרשעים וישאר אך נח ולא צדיק‪...‬‬ ‫פעולת ההצלה‪ ,‬לזאת היתה ההתעוררות שעורר‬ ‫בעשיית התיבה כענין העשן שהיה בבית שני שהיה‬ ‫איתא בספה"ק "בית אברהם" בשם אביו הק' ז"ל‪ :‬נח‬ ‫רובץ ככלב‪.‬‬ ‫ניצל ממי המבול על ידי כח וזכות הצדקה שעשה‬ ‫וזה שפירש"י שהכישו ארי – מחמת שלא היה בבחינת‬ ‫בתיבה עם כל הברואים‪ .‬ומי שנותן צדקה וק"ו צדקה‬ ‫ארי להציל את בני דורו לגמרי‪ ,‬והיה זה הפגם והמום‬ ‫עבור ארץ ישראל‪ ,‬ששם לא היה כלל המבול כמובא‪,‬‬ ‫שלו‪ .‬והבן‪.‬‬ ‫‪19‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫החל בא' לחודש‪' ,‬נראו ראשי ההרים' נראים לפני‬ ‫בודאי היא סגולה להינצל ממי המבול מים הזידונים‪.‬‬ ‫השי"ת רק ראשי האבות אברהם ויעקב שמדתם היא‬ ‫מידת החסד והרחמים‪ ,‬ולא יצחק שמדתו מידת הדין‪.‬‬ ‫ויזכר אלקים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה‬ ‫אשר אתו בתבה ויעבר אלקים רוח על הארץ וישוכו‬ ‫ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה‪( :‬ח ו)‬ ‫המים‪( :‬ח א)‬ ‫כותב הרה"ק ה"ישמח ישראל" זי"ע‪ :‬עפימ"ש האזולאי‬ ‫דרש הרה"ק ה"אמרי חיים" זי"ע מויז'ניץ‪ :‬הקב"ה זוכר‬ ‫בס' "מדבר קדמות" [מערכת צדיק אות טו"ב] צדיקים ‪-‬‬ ‫לטובה את הצדיק – 'נח איש צדיק'‪' ,‬ואת כל החיה –‬ ‫ידוע כי בעוה"ר מחיצה מפסקת בינינו לשמים‪,‬‬ ‫שהוא מכניס בכל מצוה‪' ,‬ואת כל הבהמה' – ואפילו‬ ‫והצדיקים ע"י מצוות כתיקונן פורצים בגדר הזה‬ ‫אלו שמקיימים המצוה ללא שום חיות‪' ,‬אשר אתו‬ ‫כחלונות‪ ,‬ואשר יעשו מצוות שאינם כתיקונן אין בהם‬ ‫בתיבה' – אם הם מקושרים לצדיק זוכרם השי"ת‬ ‫כח לפרוץ רק מעט‪ ,‬והם כחרכים‪ ,‬וזשה"כ [שה"ש ב‬ ‫לטובה‪' ,‬ויעבר אלקים' –מעביר מהם הדינים‪' ,‬רוח על‬ ‫ט] 'משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים'‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומובן‬ ‫הארץ' – הם מתעדנים להכניס קדושה וחיות רוחני‬ ‫בזה פי' הפסוק [ירמיה ט כ] 'כי עלה מות בחלונינו'‪,‬‬ ‫בעניניהם הארציים‪' ,‬וישוכו' המים' – המים הזידונים‪.‬‬ ‫היינו הצדיקים שעשו עד עתה במחיצה חלונות‬ ‫נסתלקו בעוה"ר‪ ,‬ונסתמו החלונות ונעשו מחיצות‪ .‬וזה‬ ‫ויסכרו מעינות תהום וארבת השמים ויכלא הגשם מן‬ ‫ביאור הפסוק הנ"ל 'ויפתח נח את חלון התיבה'‪ ,‬היינו‬ ‫השמים‪( :‬ח ב)‬ ‫שבתפילותיו עשה בהמחיצות חלונות‪.‬‬ ‫בבעל הטורים‪ :‬ב' במסורה ואידך ויכלא העם מהביא‪.‬‬ ‫אומר ה"מלא העומר"‪ :‬אפשר להסביר את השייכות‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא‪ :‬שלמעלה בפסוק 'צהר תעשה‬ ‫לפי חז"ל [תענית ח] אין הגשמים נעצרים אלא בשביל‬ ‫לתיבה'‪ ,‬למדנו שני פירושים‪ :‬יש אומרים חלון‪ ,‬וי"א אבן‬ ‫פוסקי צדקה ברבים ואינם נותנים‪ ,‬וזהו 'ויכלא הגשם'‬ ‫טובה המאירה להם [עי' ברש"י]‪ .‬והקשה הגאון רבי‬ ‫בשביל – 'ויכלא העם מהביא'‪.‬‬ ‫שלמה קלוגר זצ"ל‪ :‬בשלמא אם ביאור אותו 'צוהר'‬ ‫היינו שעשה חלון‪ ,‬מובן כי 'ויפתח נח את חלון התיבה'‬ ‫וישובו המים על הארץ הלוך ושוב‪( :‬ח ג)‬ ‫קאי על אותו הצוהר‪ ,‬אולם לדעת הסוברים שם שהיא‬ ‫הרה"ק ה"ישועות משה" מויז'ניץ זי"ע אמר‪' :‬וישובו‬ ‫אבן טובה‪ ,‬א"כ איך 'נולד' כעת חלון שאותו פתח נח‪.‬‬ ‫המים' – צריכים לשוב אל המים‪ ,‬הרומזים לתורה‪,‬‬ ‫ומתרץ‪ :‬כי גם לדעה זו שהצוהר היינו אבן טובה‪ ,‬מ"מ‬ ‫כדכתי' הוי כל צמא לכו למים ‪ -‬ואין מים אלא תורה‪.‬‬ ‫נח עשה בנפרד גם חלון‪ .‬אלא שעשאו על דעת עצמו‬ ‫ואיך אפשר לזכות לכך? מ'על הארץ הלוך ושוב' – ע"י‬ ‫ללא ציווי מאת הבורא‪.‬‬ ‫התבוננות בכך שדברים ארציים אשר הם עוברים‬ ‫והוסיף עוד‪ :‬כי אדרבה‪ ,‬לדעה זו הדבר מדוייק כאן‬ ‫ושבים כלים ונפסדים – משקיעים בהם טורח רב‬ ‫בלישנא דקרא‪ ,‬שאמר 'ויפתח נח את חלון התיבה‬ ‫ומחשבה עצומה‪ ,‬ק"ו שיש להשקיע הרבה בתורה‬ ‫אשר עשה'‪ ,‬ומה בא לאשמעינן‪ ,‬הרי כבר ידענו כי נח‬ ‫ועבודת השי"ת שהם דברים נצחיים‪.‬‬ ‫בנה את התיבה כולה‪ ,‬אלא שבא לומר כי את חלון זה‬ ‫עשה מעצמו ולא שנצטווה‪.‬‬ ‫בעשירי באחד לחודש נראו ראשי ההרים‪( :‬ח ה)‬ ‫בשם הרבי ר' בונם מפשיסחא זי"ע שאמר‪ :‬האבות‬ ‫וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל‬ ‫קרויים "הרים"‪ ,‬כפי שאחז"ל [ויק"ר לו ו] "הרים אלו‬ ‫הארץ‪( :‬ח ז)‬ ‫האבות"‪ .‬כאשר התורה מזכירה את האבות‪ ,‬פעמים‬ ‫שואל ה"חתם סופר" זצ"ל‪ :‬מדוע שלח תחילה את‬ ‫אברהם מוזכר ראשון ופעמים יעקב‪ ,‬כפי שנאמר‬ ‫העורב ולא שלח מיד את היונה ? אלא שמתחילה ידע‬ ‫'וזכרתי את בריתי יעקב ואת בריתי יצחק ואת בריתי‬ ‫נח שעדיין אי אפשר לפרוח בכל העולם רק סמוך‬ ‫אברהם' [ויקרא כו מב]‪ ,‬ואילו יצחק לעולם אינו מוזכר‬ ‫לתיבה ולזה היה די בעורב‪ .‬אך אחר שעברו שבעה‬ ‫ראשון‪ ,‬כיוון שמדתו היא מידת דין‪.‬‬ ‫ימים כמ"ש רש"י‪ ,‬רצה נח לשלוח עוף שישוט ויפרח‬ ‫וזה שאמר הפסוק‪' :‬בעשירי' – ביום הכפורים החל‬ ‫בכל העולם לבחון שמא ימצא אילן וכדומה לנוח עליו‪,‬‬ ‫ביום העשירי לחודש‪ ,‬ו'באחד לחודש' – בראש השנה‬ ‫‪20‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שאם יצטרך להביא ירק לבהמות שילך בה ויביא‪ ,‬לכך‬ ‫וזאת לא היה יכול לנסות עם כל עוף‪ ,‬שהרי אם ירחיק‬ ‫שלח היונה לראות 'הקלו המים' להביא ירק וצרכי‬ ‫וייעף וייגע‪ ,‬יפול למים וימות‪ ,‬לכן שלח דווקא את‬ ‫בהמות‪ ,‬וזהו 'וכפרת "אותה" מבית ומחוץ' – ולא‬ ‫היונה‪ ,‬שהרי על היונה העידו חז"ל 'כנפיה מגינות‬ ‫הקטנה עכ"ל‪ .‬ולפי"ז ניחא‪.‬‬ ‫עליה'‪ ,‬ופירשו התוס' בשם מדרש "שפורחת בכנף‬ ‫אחד ונחה בשני ושוב פורחת בזה ונחה בזה ולעולם‬ ‫ברש"י‪ :‬וישלח את היונה – לסוף ז' ימים‪ ,‬שהרי כתיב‬ ‫אינה יגיעה ועייפה"‪.‬‬ ‫'ויחל עוד שבעת ימים אחרים' מכלל זה אתה למד‬ ‫והוא אשר דקדק הפסוק באמרו 'ולא מצאה היונה מנוח‬ ‫שאף בראשונה הוחיל ז' ימים‪.‬‬ ‫לכף רגלה' – לרגלה לא מצאה מנוח כי רגליה צריכות‬ ‫שאל מו' רה"י שליט"א [ס"ג תש"פ]‪ :‬בשלמא כשלא‬ ‫מנוחה‪ ,‬אבל לכנפיה מצאה מנוח כי לעולם כנפיה‬ ‫מצאה היונה מנוח היה צורך להמתין שבוע כדי שיקלו‬ ‫אינם מתעייפות‪.‬‬ ‫המים‪ ,‬אך בתחילה כששלח את העורב ולא הסכים‬ ‫ללכת היה יכול לשלוח את היונה מיד‪ ,‬ומה טעם המתין‬ ‫ברש"י‪ :‬ולא הלך בשליחותו‪ .‬אומרים בשם הגר"ח‬ ‫נח שבעה ימים‪.‬‬ ‫מבריסק זצ"ל‪ :‬מצינו בש"ס כמה פעמים כשאמורא‬ ‫וי"ל ע"ד הפשט‪ ,‬די"ל דבלאו הכי לא יצא נח מן התיבה‬ ‫אחד שואל את השני איזה דבר והוא רוצה להתחמק‬ ‫עד שנצטוה לצאת‪ ,‬ולא שלח את העורב והיונה אלא‬ ‫מתשובה אומר לו‪" :‬עורבא פרח"‪ ,‬ומפרש רש"י –‬ ‫כדי לצאת חובת ההשתדלות‪ ,‬כשואל כלפי מעלה אם‬ ‫השיאו לדבר אחר‪ .‬מה שורש המליצה הזאת?‬ ‫באה כבר העת לבנות את העולם מחדש‪ ,‬וא"כ די היה‬ ‫אלא הכוונה היא‪ ,‬כשם שהעורב לא הביא שום תשובה‬ ‫בהשתדלות שניסה לשלוח את העורב‪ .‬וביותר עומק‬ ‫לנח‪ ,‬כך אין לך לצפות לתשובה ממני‪.‬‬ ‫עצם העובדה שלא הסכים העורב ללכת היא ג"כ‬ ‫תשובה מן השמים‪ ,‬ולכן הסתפק בזה והמתין שבוע‪,‬‬ ‫ה"חפץ חיים" זצ"ל מבאר‪ :‬הכוונה בזה‪ ,‬כי פסוק זה‬ ‫וכן אנו בהשתדלותינו בעוה"ז צריכים לזכור שעושים‬ ‫ללמדנו בא‪ ,‬כי מגלגלין זכות על ידי זכאי‪ ,‬ואי אפשר‬ ‫רק השתדלות‪ ,‬ולא להיות מהמנסים להפיק רצונם‬ ‫לשליחות של דבר טוב שתצא לפועל ע"י מי שאינו הגון‬ ‫בכח‪ ,‬ואם לא מצליחים מנסים ביתר כח‪.‬‬ ‫וכדאי לכך‪ .‬וכן דוד המלך ע"ה היה מתפלל ומבקש‬ ‫'עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ'‪ ,‬לא נאמר כאן 'עזרי‬ ‫ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה‪:‬‬ ‫מה''‪ ,‬כי אם 'עזרי מעם ה''‪ ,‬כלומר ממי שהוא תמים‬ ‫(ח יא)‬ ‫עם ה'‪ ,‬צדיק וזכאי‪ ,‬שמגלגלין את זכות ההצלה על ידו‪.‬‬ ‫ברש"י‪ :‬אומר אני שזכר היה‪.‬‬ ‫וזה דוהמע"ה התפלל כאן‪ ,‬שהקב"ה ימציא לו את‬ ‫אומרים בשם הגאון ר' איזל חריף זצ"ל בדרך צחות‪ :‬כי‬ ‫עזרתו ע"י זכאי וצדיק‪ ,‬שהרי על ידו עושה הקב"ה את‬ ‫היונה חזרה לעת ערב ועלה זית בפיה‪ ,‬לא יכלה היונה‬ ‫שליחותו‪.‬‬ ‫אם כן להוציא הגה מפיה כל היום‪ ,‬ולא יתכן אצל נקבה‬ ‫שיעבור עליה כל היום בשתיקה‪...‬‬ ‫כתוב בתוספות הרא"ש‪ :‬שלא הלך בשליחות עד זמנו‬ ‫של אליהו כשנסתתר בנחל כרית‪ ,‬ושם נאמר [מלכים‬ ‫דרש הרה"ק ה"בית אברהם" מסלונים זי"ע‪ :‬הכוונה‬ ‫א‪ ,‬יז ו]‪' :‬והערבים מביאים לו לחם ובשר'‪ .‬והרמז – 'עד‬ ‫היא‪ ,‬שאפילו עלה קטן – מעט עבודה‪ ,‬אלא שהוא‬ ‫יבשת'‪ ,‬בהיפך האותיות – תשבי‪ ,‬היינו אליהו‪.‬‬ ‫מרורין – שבא לאדם בקושי ובמרירות לעשות רצון‬ ‫קונו‪ ,‬דבר זה חשוב ומקובל לפניו ית'‪ ,‬יותר מעבודות‬ ‫וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים מעל פני‬ ‫גדולות אשר הם בלא יגיעה אלא מתוקין כדבש‪.‬‬ ‫האדמה‪( :‬ח ח)‬ ‫שואלים האחרונים‪ :‬לכאורה מה צורך בזה‪ ,‬כיון שבין כך‬ ‫היעב"ץ בספרו "מגדול עוז" כתב‪ :‬שיש מופת על שבת‬ ‫לא יצא נח אלא ברשותו של מקום כשם שלא נכנס‬ ‫חוץ ממה שהסמבטיון שובת‪ ,‬שהיונה אינה תולשת‬ ‫לתוכה בלא הרשות?‬ ‫מהמחובר בשבת‪ .‬ולפי זה כתב ה"פרדס יוסף" לפרש‬ ‫וברוקח כתב עה"פ [ו יד]‪' :‬קינים תעשה את התיבה'‬ ‫את הכתוב 'ותבוא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית‬ ‫וז"ל‪' :‬את התיבה' – לרבות תיבה קטנה קשר לתיבה‪,‬‬ ‫‪21‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אמר הרה"ק המוהר"א מבעלזא זי"ע‪ :‬שבזוה"ק אי'‬ ‫בפיה' – שכל השבת לא תלשה ורק לעת ערב‪ .‬וזה"פ‬ ‫ש'עלה זית' רומז לנס חנוכה שיהיה בשמן‪ .‬ע"כ לפי‬ ‫במה שמזמרים ב"דרור יקרא" – "יונה מצאה בה‬ ‫מה שכ' הזוה"ק שנס חנוכה מרומז על אור הגנוז‬ ‫מנוח" – שלא תולשת מהמחובר בשבת‪.‬‬ ‫שיהיה בעת שיבוא משיח צדקנו בב"א [ראה בני‬ ‫יששכר חנוכה ב ח] ע"כ מרומז בשילוח היונה הגאולה‬ ‫הרה"ק ה"דברי ישראל" ממודז'יץ זי"ע שואל‪ :‬מדוע לא‬ ‫השלישית שתהיה אי"ה‪ .‬כי היונה נשתלחה שלש‬ ‫פירש שלפי פשוטו תיבת 'טרף' הוא לשון מזונות‬ ‫פעמים ובפעם השלישית כ' "ולא יספה שוב אליו עוד"‪,‬‬ ‫כדכתיב 'טרף נתן ליראיו'‪.‬‬ ‫לרמז ששלש גלויות יהיה לישראל ובפעם השלישית‬ ‫אלא‪ ,‬כי לכאורה קשה מה חטאה היונה שנזדמן לה‬ ‫ולא יספה וגו' שלא יהיה עוד גלות‪ ,‬ושיהיה לנו אז‬ ‫'עלה מר' – וכרבים מאתנו השואלים וכי מה חטאתי‬ ‫הגאולה השלימה‪.‬‬ ‫שפרנסתי באה לי בקושי ובמרירות גדול כל כך‪ ,‬לזה‬ ‫ע"כ פירש"י על "וייחל"‪ :‬הוא לשון ויחל אלא שזה לשון‬ ‫פירש 'טרף' – לשון 'חטף'‪ .‬וכמ"ש חז"ל הדוחק את‬ ‫ויפעל וזה לשון ויתפעל'‪ ,‬רמז בזה אנחנו מייחלים לחסד‬ ‫השעה השעה דוחקתו‪ ,‬דמפני שחטפה היונה ודחקה‬ ‫לגאולה השלימה בפעם השלישית והיונה היה "ויפעל"‬ ‫את השעה – מחוסר אמונה בה' שיזמין לה מאכלה‬ ‫כמש"כ רש"י שבפעם השלישית וישלח את היונה ולא‬ ‫בעת הראוי לה‪ ,‬לכן נזדמן לה עלה מר ולא מתוק‪ ,‬אך‬ ‫יספה שוב אליו עוד על כן "ויפעל" שלאחר גלות‬ ‫המאמין וסובל הכל יומתק לו כל ענייניו‪ ,‬בפרנסתו‬ ‫השלישי לא יהיה לנו עוד גלות‪ ,‬ויהיה לנו את האור‬ ‫ובשאר צרכיו‪.‬‬ ‫הגנוז מאור של חנוכה ודו"ק‪.‬‬ ‫מו' רה"י שליט"א אמר [פ' נח תשפ"ב] בשם המהר"ל‬ ‫בשם הרה"ק רבי משה מראזוואדוב זי"ע‪ :‬הנה ידוע‬ ‫[בגור אריה] שנח שלח את הזכר‪ ,‬לפי שאמר נח שאם‬ ‫שבחנוכה הוא גמר החתימה מראש השנה ויום‬ ‫ישלח נקבה – הנה אם תמצא דבר מה מן המאכל לא‬ ‫הכיפורים‪ ,‬אך ההבדל הוא שבר"ה דנים את האדם לפי‬ ‫תביא אל הזכר לאכול‪ ,‬דאמנם עבור הגוזלות גם הזכר‬ ‫מעשיו‪ ,‬משא"כ בחנוכה הוא גמר החתימה‪ ,‬אף אם‬ ‫וגם הנקבה דואגים לפרנס‪ ,‬אבל אין דרך הנקבה‬ ‫איננו ראויים על פי מעשינו‪ .‬והוא בחסד השי"ת על עמו‬ ‫לפרנס לזכר אלא דרכה לאכול לעצמה‪ ,‬ורק הזכר מביא‬ ‫בני ישראל‪ ,‬כמו שהיה בימי מתתיהו‪.‬‬ ‫לפרנס את הנקבה‪ ,‬וכדכתיב 'אריה טורף בדי גורותיו‬ ‫וזהו הרמז‪ :‬רבש"ע יהיו מזונותי מרורין כזית – דהיינו‬ ‫ומחנק לליבאותיו' [נחום ב יג]‪ ,‬ואמרינן בגמרא [ב"ק‬ ‫מוטב שידונו אותנו בזמן שלוקחין שמן זית שהוא ימי‬ ‫טז‪ ]:‬בשביל גורותיו בשביל לביאותיו‪ ,‬ולכך כתיב 'והנה‬ ‫החנוכה‪ ,‬שאז אנו "מסורין בידך" ברוב רחמיו אף אם‬ ‫עלה זית טרף בפיה' – ולא 'אוכל בפיה'‪.‬‬ ‫איננו ראויים‪ ,‬ואל יהיו מתוקין כדבש – דהיינו בר"ה‬ ‫שלוקחין תפוח בדבש‪ ,‬שאז אנחנו תלוין בידי בשר ודם‬ ‫במדרש‪ :‬מהיכן הביאה אותו וכו'‪ ,‬רב ביבי אמר נפתחו‬ ‫– לפי מעשינו‪.‬‬ ‫לה שערי גן עדן והביאה אותו‪.‬‬ ‫הרי דהיונה טפשה היתה‪ ,‬שהיתה בגן עדן ויצאה‬ ‫כל החיה כל הרמש וגו' למשפחותיהם יצאו מן‬ ‫משם‪ .‬ולזה כיון דוד המלך ע"ה בתהלים [נה ז]‪ :‬מי יתן‬ ‫התבה‪( :‬ח יט)‬ ‫לי אבר כיונה אעופה ואשכונה‪ .‬מי יתן לי אבר כיונה –‬ ‫בגמ' סנהדרין [קח]‪ :‬למשפחותיהם ולא הם‪ .‬ורבים‬ ‫הידועה שהביאה לנח עלה זית מגן עדן‪ .‬אעופה – עד‬ ‫מתקשים בפשוטו של המאמר הנ"ל‪.‬‬ ‫לגן עדן‪ - ,‬ואשכונה – אשאר שם‪.‬‬ ‫אומר רבי יעקב עמדין זצ"ל‪ :‬נראה שיש לכוון הדרשה‬ ‫הזאת למאמר חז"ל [חולין נח] כל בריה שיש בה עצם‬ ‫הרמב"ן שואל‪ :‬אם כך שהיונה הביאה את העלה מגן‬ ‫אינה חיה י"ב חודש‪ ,‬ומאחר שהמבול היה י"ב חודש –‬ ‫עדן – איך יכל להוכיח מזה ש'קלו המים'‪ ,‬והרי בגן עדן‬ ‫היו בריות כאלו שרק תולדותיהם יצאו ולא הם‪.‬‬ ‫לא היה מבול ? רק יכול להיות‪ ,‬שבשעת המבול נסגרו‬ ‫ודפח"ח‪.‬‬ ‫שערי גן עדן כדי שהמים לא יכנסו‪ ,‬ואם היונה כן‬ ‫הצליחה להכנס משמע שכבר נפתחו השערים‪ ,‬ואם כן‬ ‫ויבן נח מזבח לה' וגו' ויעל עלות במזבח‪( :‬ח כ)‬ ‫'קלו המים'‪.‬‬ ‫‪22‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫'כי יצר לב האדם רע מנעריו' ‪ -‬הרבי ה"אמרי אמת"‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע אמר שיש מקשים איך יכל‬ ‫זי"ע אמר‪ :‬כמו המעשה מהרבי ר' יהונתן שאמר ששכל‬ ‫נח להקריב קרבן בצאתו מהתיבה‪ ,‬והרי היה בעל מום‬ ‫האדם אינו יכול להפוך הטבע‪ ,‬וחכמי האומות אמרו‬ ‫לאחר שהכישו הארי‪ ,‬ובעל מום פסול לעבודה?‬ ‫שאפשר‪ .‬ועשה המלך סעודה‪ ,‬והביאו חתול מלומד‬ ‫ואמר‪ ,‬שבעצם אינו מבין את הקושיא‪ ,‬דהרי איתא [ע"ז‬ ‫שהתנהג כמו אדם‪ ,‬והיה הרבי ר' יונתן בסכנת נפשות‪,‬‬ ‫ו‪ ].‬גבי נח‪ ,‬אמר קרא אתך בדומין לך‪ ,‬וא"כ אפשר דכל‬ ‫הוציא מכיס בגדו עכבר ושלחו על השלחן‪ .‬וכאשר ראה‬ ‫הפסול של בעל מום הוא רק בכהן‪ ,‬אבל אז לפני מתן‬ ‫החתול את העכבר קפץ על השולחן והפך הקערות וכל‬ ‫תורה כשהעבודה לא היתה בכהנים‪ ,‬אזי אין פסול של‬ ‫מה שהיה מוכן לסעודה‪ ,‬ורדף אחרי העכבר‪.‬‬ ‫בעל מום‪ ,‬וא"כ היה נח יכול להקריב אפילו בתור בעל‬ ‫כמו כן אצל אדם שכבר הגיע למדריגות‬ ‫מום?!‬ ‫[אויסגעארבייט]‪ ,‬וכשבאה פתאום איזו תאוה הוא‬ ‫ואז"ל הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ ,‬תירץ‪ ,‬דאין הכי נמי‪,‬‬ ‫שוכח הכל‪ ,‬לכן צריך להיזהר ביותר‪.‬‬ ‫שנח אמנם נהיה בעל מום בצאתו מן התיבה‪ ,‬אולם‬ ‫בכ"ז כשהקב"ה בירכו‪ ,‬וכדכתיב‪' :‬ויברך אותם אלקים'‪,‬‬ ‫מו' רה"י שליט"א אמר [פ' נח תשפ"ב] בשם הרה"ק‬ ‫נתרפא נח ממומו‪.‬‬ ‫ה"דברי שמואל" זי"ע וכן הרבי ה"פני מנחם" זי"ע אמר‬ ‫בשם אביו הרבי הא"א זי"ע שאמרו לפרש את הפסוק‪:‬‬ ‫בספר "וידבר דוד" שואל‪ :‬מדוע הקריב נח קרבן עולה‬ ‫'כי יצר לב האדם רע מנעוריו' – שמה שהיצה"ר הוא‬ ‫ולא קרבן תודה‪ ,‬שהרי יורדי הים באניות דינם בקרבן‬ ‫כל כך רע ומתגבר על האדם‪ ,‬הוא 'מנעוריו' – מחמת‬ ‫תודה? אלא‪ ,‬נח הרי היה אסור באכילת בשר‪ ,‬רק לאחר‬ ‫שבשנות הנעורים הזניח את מלחמת היצר ולא התגבר‬ ‫שנאמר לו "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה‬ ‫על יצרו כדבעי‪.‬‬ ‫כירק עשב נתתי לכם את כל"‪ ,‬וכיון שקרבן תודה נאכל‬ ‫לבעלים‪ ,‬ונח היה אסור אז לאכול בשר‪ ,‬לכן הקריב‬ ‫בשם הרה"ק רבי שלמה מלוצק זי"ע‪ :‬חז"ל אמרו‪ :‬כל‬ ‫קרבן עולה שהיא כולה כליל‪ .‬ודפח"ח‪.‬‬ ‫הגדול מחברו יצרו גדול ממנו – היינו‪ :‬מי שלומד יותר‬ ‫מחבירו ומתגאה עליו‪ ,‬ועושה בלימודו כדין יצרו ולא‬ ‫וירח ה' אח ריח הניחח וגו' כי יצר לב האדם רע‬ ‫יוצרו – יצרו שלו גדול ממנו במעלה‪ ,‬כי השטן עושה‬ ‫מנעריו וגו'‪( :‬ח כא)‬ ‫מלאכתו לשם שמים‪ ,‬והוא לא‪ ,‬היצר לומד ומתפלל‬ ‫אי' במדרש‪ :‬הריח ריחו של אברהם אבינו עולה מכבשן‬ ‫אתו בצוותא‪ ,‬היצר לומד ממש לשמה והוא לומד שלא‬ ‫האש עיי"ש‪.‬‬ ‫לשמה‪...‬‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע אמר‪ :‬מה שאומרים בראש‬ ‫השנה בתפלת זכרונות‪ :‬וגם את נח באהבה זכרת וכו'‬ ‫עד כל ימי הארץ וגו' לא ישבתו‪( :‬ח כב)‬ ‫– באהבה‪ ,‬הכוונה‪ ,‬על אברהם אבינו ע"ה‪.‬‬ ‫אומר המגיד הקדוש מקוז'ניץ זי"ע‪ :‬אם הזמנים אינם‬ ‫כסדרם‪ ,‬סדרי בראשית משתנים‪ ,‬קיץ בחורף‪ ,‬חורף‬ ‫אמר הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע‪ :‬הנה בתורה יש‬ ‫בקיץ או ששניהם משתמשים בערבוביא‪ ,‬וכן בכל סדרי‬ ‫ל"ב פעמים תיבת "לב"‪ .‬היינו‪ ,‬תיבת לב בלבד בלי שום‬ ‫הטבע ערבוביא ואי‪-‬סדר‪ ,‬כל זה מפני "שלא ישבותו"‪.‬‬ ‫נטיה‪ ,‬כי בנטיות‪ ,‬כגון לבו‪ ,‬לבכם‪ ,‬יש הרבה פעמים‪.‬‬ ‫הסיבה היא שאינם שומרים את השבת‪ .‬מידה כנגד‬ ‫וזה כנגד ל"ב נתיבות החכמה‪ .‬ללמדך שכל נתיב של‬ ‫מידה‪ ,‬אתם משנים את דרכי הטבע‪ ,‬שהטביע הקב"ה‬ ‫חכמה יש לו קשר ללב‪ .‬והחכמה בלא לב אינה חשובה‬ ‫במעשה בראשית‪ ,‬אף הטבע משנה לכם את דרכו‪.‬‬ ‫כלל כמו שנאמר‪' :‬למה זה מחיר ביד כסיל לקנות‬ ‫חכמה ולב אין' [משלי יז יט]‪.‬‬ ‫אומר ה"דברי שאול"‪ :‬הנה המפרשים תמהים‪ ,‬למה‬ ‫ולכן אמרו חז"ל‪ :‬אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים‬ ‫אנו מזכירים מידת לילה ביום‪" :‬יוצר אור ובורא חושך"‪,‬‬ ‫תאמין יש תורה אל תאמין‪ .‬ר"ל‪ :‬תורה – היא‬ ‫ומידת יום בלילה‪" :‬בורא יום ולילה גולל אור מפני חושך‬ ‫התחברות החכמה עם הלב‪ ,‬כמו שנאמר יפתח לבנו‬ ‫וחושך מפני אור"‪ ,‬ויש לומר לפי פירוש הרז"ה [במס'‬ ‫בתורתו‪.‬‬ ‫‪23‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫לעובדו כענין דניאל בגוב האריות‪ .‬ומעתה יובן היטב‬ ‫ראש השנה]‪' :‬ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד' – היינו‬ ‫פירוש הפסוק‪' :‬ומוראכם וחתכם יהיה' וגו'‪ ,‬הכוונה היא‬ ‫שכל המעת לעת הוא באותו רגע ערב ובוקר‪ ,‬בחלק זה‬ ‫המורא והחיתות שלכם‪ ,‬דהיינו מה שאתם מתייראים‬ ‫של העולם הוא יום ובחלק האחר – לילה‪ .‬וזה גם‪ :‬יוצר‬ ‫מהבורא ית'‪ ,‬זה יהיה על כל חית הארץ‪ ,‬שתפול עליהם‬ ‫אור ובורא חושך‪ ...‬ובורא את הכל – הכל כאחד‪ ,‬באותו‬ ‫עי"ז אימתה ופחד‪.‬‬ ‫הרגע‪ .‬וזה גם כאן‪' :‬זרע וקציר וחום קיץ וחורף יום‬ ‫ולילה לא ישבותו'‪ ,‬כל הדברים האלה‪ ,‬לא ישבתו אף‬ ‫כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב‬ ‫רגע‪ ,‬כולם מתקיימים ומשמשים בבת אחת‪ ,‬באותו‬ ‫נתתי לכם את כל‪( :‬ט ג)‬ ‫הזמן ממש‪.‬‬ ‫אומר הרה"ק רבי משה מקוברין זי"ע‪ :‬כל מה‬ ‫שהרשיתי לכם לאכול‪ ,‬לא תאכלו באכילה גסה ובתאוה‬ ‫ויברך אלקים את נח ואת בניו וגו' (ט א)‬ ‫מופרזת‪ ,‬אלא כירק עשב שאין לאוכלו לשם הנאה ולא‬ ‫בפרקי דרבי אליעזר [פרק כד]‪ :‬ברך נח ובניו שנאמר‬ ‫לשם תענוג‪ ,‬אלא כדי להחיות את הנפש בלבד‪.‬‬ ‫ויברך אותם אלקים במתנותיהם‪ ,‬והנחילם את כל‬ ‫הארץ‪ .‬ברך לשם ולבניו – שחורים ונאים‪[ ,‬כמאה"כ‬ ‫הרה"ק ה"ישמח משה" זי"ע מפרש הטעם שעם‬ ‫שחורה אני ונאוה]‪ ,‬והנחילם את כל ארץ נושבת‪ .‬ברך‬ ‫הארץ אסור לאכול בשר‪ ,‬בהקדם הטעם מדוע נאסרה‬ ‫לחם ובניו – שחורים כעורב‪ ,‬והנחילם חוף הים‪ .‬ברך‬ ‫אכילת בשר לאדם והותרה לנח‪ ,‬כי קודם המבול לא היו‬ ‫ליפת ובניו – כולם לבנים ויפים‪ ,‬והנחילם מדבר ושדות‪,‬‬ ‫עוד נפשות שהוצרכו להתגלגל בבעלי חי‪ ,‬לכן לא‬ ‫אלה הנחלות שהנחילם‪.‬‬ ‫הותרה הריגה של בע"ח כדי למלאות תאוות האדם‬ ‫וב"תפארת ישראל" [מסכת נגעים פ"ב מ"א‪ ,‬יכין אות‬ ‫האוכל‪ .‬לא כן בימי נח התחיל ענין הגלגול בבעלי חי‪,‬‬ ‫א'] על דברי המשנה בהרת עזה נראית בגרמני כהה‪,‬‬ ‫והוצרכו הנפשות המגולגלות לתיקון‪ ,‬לכן הותרה‬ ‫והכהה בכושי עזה‪ ,‬רבי ישמעאל אומר בני ישראל אני‬ ‫אכילת בשר‪ .‬ממילא הותרה רק לת"ח‪ ,‬אבל לא לע"ה‪,‬‬ ‫כפרתן הרי הן כאשכרוע‪ ,‬לא שחורים ולא לבנים אלא‬ ‫היינו שעוסקים רק בעבודת הארץ ועסקי העולם‪ ,‬ואינם‬ ‫בינוניים‪.‬‬ ‫ראויים לתקן נפשות המגולגלות‪ ,‬לכן די להם לקיים‬ ‫ומטו משמיה דהגר"א‪ :‬מג' בני נח התיישבו בני יפת‬ ‫הארץ במה שתוצא הארץ ולא להרוג בעלי חי ולאכלם‪.‬‬ ‫בצפון העולם היא אירופה‪ .‬ואשכנז היא הכי צפונית‬ ‫בה‪ ,‬ומדאין שם תגבורת השמש‪ ,‬לכך תושביה הם‬ ‫הרה"ק ה"שפתי צדיק" זי"ע כותב ששאל את גיסו‬ ‫לבנים ביותר‪ .‬ובני חם התייצבו בדרום העולם‪ ,‬היא‬ ‫ה"שפת אמת" זי"ע‪ :‬על דברי הרמב"ן שמה שניתן‬ ‫אפריקה‪ ,‬וכוש היא אתיופיה‪ ,‬היא היותר דרומית בה‪,‬‬ ‫רשות לאכול כל בע"ח מחמת שניצולו כולם בזכות נח‪.‬‬ ‫ומדיש שם התגברות השמש ביותר לכך תושבי ארץ‬ ‫לפי זה הדגים שלא מתו כדרשת חז"ל 'מכל אשר‬ ‫כוש הם שחורים ביותר‪ .‬אולם בני שם התיישבו במזרח‬ ‫בחרבה מתו' – ולא דגים שבים‪ ,‬א"כ למה הותרו‬ ‫העולם‪ ,‬היא אסיה‪ ,‬והיא מול האמצע שבין אפריקה‬ ‫הדגים?‬ ‫לאירופה‪ ,‬וארץ ישראל היא קרובה לאמצעית אסיה‪ ,‬לכן‬ ‫והשיב ה"שפת אמת"‪ :‬אפשר שלולי זכותו של נח היו‬ ‫תושביה ממוצעים בלבנונית עורם‪.‬‬ ‫מוכרחים הדגים להישאר באוקיינוס תמיד‪ ,‬ומה‬ ‫שהורשו לשוט בכל המעיינות – זה היה בזכות נח‪.‬‬ ‫ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ‪( :‬ט ב)‬ ‫כותב ב"אגרא דכלה"‪ :‬ונ"ל עפי"מ דאיתא בספה"ק‬ ‫"חובת הלבבות" שחסיד אחד מצא את חבירו מתבודד‬ ‫אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו‪( :‬ט ד)‬ ‫ביערות‪ ,‬ושאל אותו איך אינו מתיירא מפני חיות רעות?‬ ‫אומר החיד"א‪ :‬כלומר בשר שאדם משים נפשו בכפו‪,‬‬ ‫והשיב לו שהוא מתבייש מן מי שמחוייב להיות יראתו‬ ‫שמסכן את עצמו בגלל פרנסתו‪ ,‬כגון על ידי גזל וגניבה‪,‬‬ ‫על פניו‪ ,‬שיהיה מתיירא מאיזה בריה מהנבראים‪,‬‬ ‫לא תאכלו‪ .‬וכן מצינו בדוד שלא רצה לשתות המים‬ ‫עכ"ד‪ .‬והנה תוכן הדבר‪ ,‬כשאדם מתיירא מאת הבורא‬ ‫שהביאו לו שלשת הגיבורים ממחנה הפלישתים ואמר‪:‬‬ ‫ית"ש‪ ,‬אזי ע"י אותה יראה תפול אימתה ופחד על כל‬ ‫"הדם והאנשים ההולכים בנפשותם"‪.‬‬ ‫הנבראים ומתייראים ליגע בו‪ ,‬אדרבה כפופים אליו‬ ‫‪24‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫אומר הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר זי"ע‪ :‬יש בני אדם‬ ‫הרב רובינשטיין זצ"ל מפאריז כותב בספרו "שארית‬ ‫אשר מתוך כונה להיטיב לפלוני לעקור ממנו מדה רעה‪,‬‬ ‫מנחם"‪ :‬זה כמה שנים שבאתי מפולין לפאריז‬ ‫הרי הם פוגעים בו ברבים‪ ,‬ולפעמים עד כדי הלבנת‬ ‫[=הכוונה לאחר המלחמה] והתחלתי להשיג את ענין‬ ‫פנים‪ .‬דבר זה יכול להרשות לעצמו רק ידיד מסור ונאמן‬ ‫התפילה "הושענא נפש מבהלה"‪ .‬וזה שאמרו [פסחים‬ ‫המוכן גם להקריב עצמו עבורו בשעת הצורך ולהיטיב‬ ‫נ] מעות הבאות ממדינת הים אין בהם סימן ברכה‪.‬‬ ‫עמו גם טובה חומרית‪ ,‬רק איש כזה זכאי לפעמים‬ ‫וברש"י שם‪ :‬שמשלח ספינותיו במקום סכנה‪ .‬אמרתי‬ ‫לבייש את חבירו לטובתו‪ .‬ברם‪ ,‬זה שאינו מסור לו כ"כ‬ ‫שלא רק על סכנת הגוף הכוונה‪ ,‬אלא גם‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬על‬ ‫אינו רשאי לבייש את חבירו‪.‬‬ ‫סכנת הנפש‪" ...‬בנפשו יביא לחמו"‪ ,‬בנפש ממש‪,‬‬ ‫זהו שמרמז הפסוק‪' :‬שופך דם האדם' – אדם המסוגל‬ ‫בתוך הלחם נמצאים הציצית‪ ,‬התפילין‪ ,‬השבת ויום‬ ‫לשפוך את דם "עצמו" – באדם‪ ,‬למען אדם אחר‪ ,‬רק‬ ‫טוב‪ ,‬הנפש והנשמה מושקעות בלחם‪ .‬ואין הם אוכלים‬ ‫אז דמו ישפך‪ ,‬זכאי הוא לפעמים לביישו לטובתו‪,‬‬ ‫לחם – אלא את נפשותם‪ ,‬ועל כן מעות הבאות ממדינת‬ ‫ואפילו אם עי"כ דמו ישפך‪.‬‬ ‫הים אין בהם סימן ברכה‪ .‬וזה שאמר דוד בתהלים‪:‬‬ ‫'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך'‪ ,‬פירושו‪ :‬שיהיה‬ ‫אמר הרה"ק ה"צמח צדיק" מויז'ניץ זי"ע‪ :‬בחלום נאמר‬ ‫רק יגיע כפיך‪ ,‬לא יגיעת הנפש‪ ,‬אז אשריך וטוב לך‪,‬‬ ‫לי פירוש הפסוק 'כי בצלם אלקים עשה את האדם' –‬ ‫אבל 'בשר בנפשו' – שהנפש תהיה בתוך הבשר‪' ,‬לא‬ ‫כי עבודת האדם צריכה להיות לצרף וללבן עצמו‬ ‫תאכלו'‪...‬‬ ‫מהחומריות שבו‪ ,‬כדי שיוכל להמתיק כל הדינים‬ ‫ברחמים וחסדים‪ ,‬וזה מרמז 'כי בצלם אלקים עשה את‬ ‫ומיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם‪( :‬ט‬ ‫האדם' – 'צלם' – ר"ת צ רוף ל בון מ תוק‪ ,‬שבזה‬ ‫ה)‬ ‫'עשה את האדם' – שיצרף וילבן את החומריות כדי‬ ‫ברש"י‪ :‬מיד שהוא אוהב לו כאח והרגו שוגג – אני‬ ‫למתק הדינים‪.‬‬ ‫אדרוש‪ ,‬אם לא יגלה ויבקש על עונו לימחל‪ ,‬שאף‬ ‫השוגג צריך כפרה וכו'‪.‬‬ ‫ויחל נח איש האדמה ויטע כרם‪( :‬ט כ)‬ ‫שואל ה"שפת אמת" זי"ע [בליקוטים]‪ :‬צ"ע אי ס"ל‬ ‫וישת מן היין וישכר וגו'‪( :‬ט כא)‬ ‫לרש"י דבאמת היה מצות גלות כבר לבני נח והלא ניתן‬ ‫הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע פירש לפי מה דאי' גבי מש"ר‬ ‫אחר כך לבנ"י‪ ,‬ואע"ג דקיי"ל דגר תושב גולה ע"י גר‬ ‫'ויחל משה' – לשון חולי‪ ,‬שנח היה חולה וחלש מחמת‬ ‫תושב מדכתי' 'ולגר ולתושב' וגו'‪ ,‬מ"מ זה היה אחר‬ ‫המבול – מחמת שהכישו הארי‪ ,‬ולכן שתה קצת יין כדי‬ ‫שכבר ניתן לבנ"י המצוה של גלות‪ ,‬תדע‪ ,‬דאי לאו הכי‬ ‫לחזק את עצמו‪ ,‬וכדאי' "בריש כל אסוון אנא חמר"‪.‬‬ ‫עד כמה ישב בעיר מקלטו‪ ,‬ועוד‪ ,‬איזה מקום היה לנוס‬ ‫שם? וצ"ל דהוא אסמכתא ורמז על מה שיהיה אח"כ‬ ‫"מן היין" בה"א הידיעה‪ ,‬אומר ה"שפת אמת ליקוטים"‪,‬‬ ‫לבנ"י‪ .‬או לרמוז דעכ"פ הכנעה ותשובה צריך ולא גלות‬ ‫אותו יין עצמו ובאותה מידה שהיה רגיל בהם‪ ,‬הרבה‬ ‫ממש‪.‬‬ ‫הפעם לשתות‪ ,‬ולפי שאחרי המבול נחלשו הדורות‪ ,‬לא‬ ‫היה יכול מוחו לקלוט מה שקלט פעם‪.‬‬ ‫שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלקים‬ ‫טעותו של נח היתה בכך‪ ,‬שהתנהג וחשב ופעל כמו‬ ‫עשה את האדם‪( :‬ט ו)‬ ‫לפני המבול‪ ,‬שכח שבינתיים אירע דבר בעולם‪ ,‬היה‬ ‫הרה"ק מקומרנא זי"ע כותב ב"היכל הברכה" וז"ל‪:‬‬ ‫מבול‪ ,‬ושוב אין אמת המידה הקודמת מתאימה‪ ,‬ומה‬ ‫מכאן אזהרה רבה למקפח את פרנסתו של חבירו ויורד‬ ‫שהיה מותר לו קודם הזיק לו אחר המבול‪.‬‬ ‫לאומנות חבירו הרי הוא כשופך דמים ממש !‬ ‫שואל הבעש"ט הק' זי"ע‪ :‬התורה מספרת לנו‪ ,‬ולא לבד‬ ‫אומר ה"חפץ חיים" זי"ע‪ :‬מכאן רמז למה שאמרו חז"ל‬ ‫בפרשה זו‪ ,‬סיפורים בעניינים פשוטים‪ ,‬ולפעמים גם‬ ‫"המלבין פני חבירו ברבים – כאילו שופך דמים"‪ .‬והיינו‪,‬‬ ‫בדברים גשמיים‪ ,‬כביכול‪ ,‬מה ראתה התורה הקדושה‬ ‫'שופך דם האדם באדם' – בתוך האדם‪ ,‬דאזל סומקא‬ ‫לאחוז בדרך זאת של סיפורי מעשיות?‬ ‫ואתי חיוורא – 'דמו ישפך' – כאילו הורג נפש‪.‬‬ ‫‪25‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ציצית‪ ,‬ויפת זכה לקבורה לבניו שנאמר אתן לגוג מקום‬ ‫והסביר הדבר בדרך משל‪ :‬למלך ששלח את בנו לארץ‬ ‫שם קבר‪.‬‬ ‫רחוקה מאד‪ .‬נתכוון המלך‪ ,‬שבנו יתייסר בנדודים‬ ‫שואל הרה"ק ה"שם משמואל" זי"ע‪ :‬צריך ביאור‪ ,‬מה‬ ‫ותלאות‪ ,‬כדי שאחר כך ירגיש את התענוגים בבית‬ ‫שייך "התאמצות במצוה יותר" שנשתבח בו שם‪ ,‬הלא‬ ‫המלכות‪ .‬עברו ימים‪ ,‬חדש אחרי חדש‪ ,‬בהמשך הזמן‬ ‫שניהם לקחו ביחד את הבגד ? וכן על ענין מתן שכרם‪,‬‬ ‫היסב בן המלך את דעתו מתענוגים בבית אבא‪,‬‬ ‫הלא השי"ת משלם מדה כנגד מדה‪ ,‬א"כ מהי השייכות‬ ‫והתרגל אל חייו בארץ החדשה‪ .‬וכששיגר המלך אחריו‪,‬‬ ‫בין שימת הבגד לטלית וקבורה ?‬ ‫להשיבו לביתו לא נענה לו‪ ,‬שלח המלך שליח שני‬ ‫ומביא בשם אביו הרה"ק ה"אבני נזר" זי"ע‪ ,‬ש"נתאמץ‬ ‫מחשובי שריו‪ ,‬וגם הוא חזר כלעומת שבא‪.‬‬ ‫במצוה" הכוונה שעשה מצוה בפנימיות הלב‪ ,‬משא"כ‬ ‫נמלך שר אחד בלבו והוא חכם גדול ואמר למלך‪ :‬מידי‬ ‫יפת עשה רק מן השפה ולחוץ‪ ,‬ולפי"ז גם יובן המדה‬ ‫תבקשנו‪ ,‬הלך והתחפש ולבש בגדים פשוטים‪ ,‬דומים‬ ‫כנגד מדה בשכרם‪ ,‬שיפת כיבד לאביו בלי רעותא דלבא‬ ‫לבגדיו של בן המלך‪ .‬דיבר אליו בלשונו וכלשונו‪,‬‬ ‫אלא בחיצוניותו בלבד שהיה מסייע שאין בו ממש‪ ,‬על‬ ‫התקרב אליו לפי מנהגיו ודרכיו – עד שהביאו לבסוף‬ ‫כן שכרו נמי כבוד והצלה מבזיון בחיצוניותו דהיינו‬ ‫לבית אביו המלך‪ .‬הנה כי כן‪ ,‬סיים הבעש"ט‪ ,‬מחפשת‬ ‫קבורה לגופו שהוא רק כבוד חיצוני‪ ,‬כי אין הנשמה‬ ‫תורתנו ומספרת לנו סיפורי דברים פשוטים גשמיים‪,‬‬ ‫בתוכו‪ .‬משא"כ שם שעשה המצוה בפנימיות לבו‪ ,‬זכה‬ ‫לפי דרכינו ומנהגינו‪ ,‬כדי להביאנו לבסוף לבית המלך‪.‬‬ ‫לטלית של מצוה שמקיף את הנשמה‪ ,‬כי בעצם אין‬ ‫הגוף זקוק לכיסוי זה רק הנשמה מתכסית בה‪.‬‬ ‫במדרש תנחומא‪ :‬כיון שנזקק לאדמה נעשה חולין‪,‬‬ ‫אמרו חכמים בו ביום נטע‪ ,‬בו ביום עשה פירות‪ ,‬בו ביום‬ ‫והגאון רבי זלמן סורוצקין זצ"ל מפרש‪ :‬מדה כנגד מדה‬ ‫בצר‪ ,‬בו ביום דרך‪ ,‬בו ביום שתה‪ ,‬בו ביום נשתכר בו‬ ‫הדבר‪" ,‬שם" שעשה המצוה בהתלהבות ובחיות‪,‬‬ ‫ביום נתגלה קלונו‪.‬‬ ‫באותו מדה מדדו לו שכרו – בבגד של אדם חי החייב‬ ‫שואל המהרי"ל דיסקין זצ"ל‪ :‬הכיצד שתה נח מיין זה‪,‬‬ ‫בציצית‪ .‬מה שאין כן "יפת" שרק נגרר אחרי שם בקיום‬ ‫והרי היה "ערלה"‪ ,‬ובחז"ל אמרו שנח למד תורה?‬ ‫המצוה ועשאה כמצות אנשים מלומדה ולא בחיות‬ ‫ומתרץ‪ ,‬שנח נטע את הגפן לרבים‪ ,‬ודעתו כר' יהודה‬ ‫ובהתלהבות‪ ,‬לכך באותה מדה מדדו לו שכרו – בכיסוי‬ ‫הסובר במס' ערלה כי הנוטע לרבים פטור מערלה‪.‬‬ ‫עפר למתים שזרעו יזכה לקבורה‪.‬‬ ‫שואל הגאון ר' ישראל יעקב פישר זצ"ל‪ :‬איך אפשר‬ ‫וכן שם שהזדרז בקיום המצוה קיבל את שכרו בזריזות‪,‬‬ ‫לקרוא לזה "לרבים"‪ ,‬והרי לא היו בעולם אנשים אחרים‬ ‫שכבר מעת מתן תורה זכה זרעו במצות ציצית‪ ,‬משא"כ‬ ‫פרט לנח ובניו שנותרו מן המבול? ועוד‪ ,‬שלהלכה לא‬ ‫יפת שנתרשל בקיום המצוה‪ ,‬לכן את שכרו יקבל רק‬ ‫קיי"ל כר' יהודה?‬ ‫באחרית הימים במלחמת גוג ומגוג‪.‬‬ ‫ומתרץ‪ ,‬שכתוב שנח לקח אתו זמורות ויחורים כדי‬ ‫שיהיה לו בתיבה וכפי הנראה הוא לקח עם גוש העפר‪,‬‬ ‫ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו‪( :‬ט כה)‬ ‫והדין שאם מעבירים עם העפר ליותר מי"ב חודש אזי‬ ‫אומר ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪ :‬אפילו בזמן שאין ישראל‬ ‫פטור מערלה‪.‬‬ ‫עושין רצונו של מקום והם עצמם נקראים אז עבדים –‬ ‫הרי בכל זאת כנען נשאר גם אז עבד שלהם‪ .‬וזהו "עבד‬ ‫ברש"י‪ :‬איש האדמה – אדוני האדמה‪.‬‬ ‫עבדים יהיה לאחיו"‪.‬‬ ‫אמר הרבי ה"פני מנחם" זי"ע‪ :‬שהרמז בזה‪ ,‬שהיה‬ ‫בעל הבית על הארציות‪ ,‬על הגשמיות‪ ,‬אצל דור המבול‬ ‫בספר "בנסוע הארון" מביא שהרבי ה"אמרי אמת"‬ ‫איתא שאף ג' טפחים מהאדמה נמוחו‪ ,‬אבל נח היה‬ ‫זי"ע אמר‪ :‬לשון 'עבד עבדים' – היינו לעולמים‪ ,‬הוא‬ ‫איש האדמה‪ ,‬מאריה דארעא‪.‬‬ ‫וזרעו אחריו‪ ,‬דהא איתא [ברכות מז‪ .‬ועוד] כל המשחרר‬ ‫עבדו עובר בעשה שנאמר 'לעולם בהם תעבודו'‪.‬‬ ‫ויקח שם ויפת את השמלה וגו'‪( :‬ט כג)‬ ‫ברש"י‪ :‬ויקחו אין כתיב כאן אלא ויקח‪ .‬למד על שם‬ ‫ויאמר ברוך ה' אלקי שם‪( :‬ט כו)‬ ‫שנתאמץ במצוה יותר מיפת‪ ,‬ולכן זכו בניו לטלית של‬ ‫‪26‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך‪( :‬י י)‬ ‫שואל הגאב"ד דירושלים ת"ו הגה"צ רי"ט ווייס זצ"ל‪:‬‬ ‫אומר ה"אור לשמים" מהרה"ק רבי מאיר מאפטא זי"ע‪:‬‬ ‫לכאורה רצה נח לברך כאן את בנו שם עבור שחס על‬ ‫'ותהי ראשית ממלכתו' – תחילת קבלת עול מלכות‬ ‫כבודו‪ ,‬א"כ היל"ל 'ברוך שם'‪ ,‬ע"ד אמרו 'ארור כנען'‪,‬‬ ‫שמים היא – 'בבל' – תלמוד בבלי‪ ,‬כי ע"י הלימוד‬ ‫ומה זה שבירך את השי"ת אלקי שם?‬ ‫בגמרא יוכל להגיע לכל הדברים הטובים‪' .‬ארך' – חיים‬ ‫אלא נראה‪ ,‬כי נח ראה אצל שם בנו הנהגה ישרה‪,‬‬ ‫"ארוכים" "ארוכה" ומרפא‪ .‬ועוד שיכול להמשיך‬ ‫והבין שזה נובע רק מיראת שמים‪ ,‬מצד היותו דבוק‬ ‫רחמים בעולם מיום שכולו ארוך‪.‬‬ ‫באלוקיו‪ ,‬ונתגלה בזה כבוד שמים‪ ,‬לכך הכריז ואמר‬ ‫'ברוך ה' אלקי שם'‪ ,‬כי ע"י הדביקות בו יתברך בא‬ ‫ולעבר ילד שני בנים שם האחד פלג כי בימיו נפלגה‬ ‫להתנהגות זו‪.‬‬ ‫הארץ ושם אחיו יקטן‪( :‬י כה)‬ ‫שאל הרבי מלובלין זי"ע‪ :‬מדוע על "פלג" מספרת‬ ‫וכוש ילד את נמרד וגו' הוא היה גבור ציד לפני ה' וגו'‪:‬‬ ‫התורה למה קראוהו בשם זה‪ ,‬ואילו מפני מה נקרא‬ ‫(י ט‪-‬י)‬ ‫"יקטן" בשמו אין שום הסבר בכתוב? ואמר‪ :‬שם‬ ‫פי' באבן עזרא ז"ל כי היה גבור ציד‪ ,‬וטעם לפני ה'‪,‬‬ ‫שמקורו בפילוג יש להסביר טעמו‪ ,‬אבל שם שמקורו‬ ‫שהיה בונה מזבחות ומעלה אותם החיות עולה לשם‬ ‫בענוה וקטנות‪ ,‬אין צורך כלל להסביר טעמו‪ ,‬הרי כולנו‬ ‫וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫קטנים‪.‬‬ ‫והרמב"ן ז"ל כותב ע"ז‪ :‬ואין דבריו נראין‪ .‬הנה הוא‬ ‫מצדיק רשע‪ ,‬כי רבותינו ידעו רשעו בקבלה וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫ויהי כל הארץ שפה אחת‪( :‬יא א)‬ ‫ותירץ ה"חידושי הרי"ם" זי"ע‪ :‬בדרך משל‪ ,‬למלך שהיה‬ ‫ברש"י‪ :‬לשון הקודש‪.‬‬ ‫שרים ונכבדים ובתוכם היה לו שר אחד אוהב נאמן‪.‬‬ ‫אומר הרה"ק ה"אמרי חיים" זי"ע מויז'ניץ‪ :‬לרמז‬ ‫והשר ההוא היה רוצה לכבד את המלך באיזה דבר‬ ‫שאפשר לדבר בלשון הקדש ובכל זאת למרוד ח"ו בו‬ ‫חשוב למתנה‪ ,‬ולא היה לו במה לכבדו‪ ,‬כי כלום חסר‬ ‫ית' כדור הפלגה וד"ל‪.‬‬ ‫בבית המלך‪ ,‬ועלה בדעתו לעשות עוגה יפה‪ .‬והיה‬ ‫עוסק בעשיית העוגה הזו בכל כחו וכוונתו במסירת‬ ‫בשם הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זי"ע‪ :‬שלא היו‬ ‫נפש כדי שיהיה ראוי להביאה לפני המלך‪ ,‬ויהי כאשר‬ ‫באחדות באמת רק מן השפה ולחוץ‪ ,‬שבפיהם היו‬ ‫הביא את העוגה לפני המלך וכראות המלך את עוגת‬ ‫מדברים דברים אחדים‪ ,‬אבל בלבם לא היו אחדים‪ ,‬רק‬ ‫אוהבו הנאמן בבריתו‪ ,‬אז הבין המלך בחשיבות הדבר‪,‬‬ ‫אחד מתגאה על חבירו‪ .‬ולזה אמר הקב"ה 'הבה נרדה‬ ‫ולא על מעט הקמח כוונתו‪ ,‬רק על מה שנתן כל כחו‬ ‫ונבלה שם שפתם' [לקמן ז]‪ ,‬דמכיון שפיהם ולבם לא‬ ‫ונפשו לעשותה יפה כראוי למלך‪ ,‬והיה לנחת רוח לפני‬ ‫היו שוים והיו מתגאים אחד על חבירו‪ ,‬אם כן כאשר ירד‬ ‫המלך‪.‬‬ ‫הקב"ה ביניהם הלא אין אני והוא יכולין לדור במדור‬ ‫אז מחמת שנאה וקנאה על ידי שרי המלך‪ ,‬עשו גם‬ ‫אחד ובהכרח יפוצו ממילא‪.‬‬ ‫המה עוגות יפות ושלחו לפני המלך‪ ,‬הגם שידעו היטב‬ ‫שאין דומה מתנתם למתנת אוהב המלך‪ ,‬כי הוא עשה‬ ‫ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וגו'‪( :‬יא‬ ‫את העוגה בכל מסירת נפשו‪ ,‬מכל מקום עשו גם המה‬ ‫ב)‬ ‫כן כדי לקרר את מתנת האוהב‪.‬‬ ‫אומר מו' רה"י שליט"א‪ :‬דור הפלגה ניסו לבנות מגדל‬ ‫וכמו כן נמרוד היה מעלה קרבנות ועשה כמעשה‬ ‫ולהגיע ע"י עד לשמים‪ ,‬וא"כ הסברא אומרת שהיו‬ ‫ישראל אשר עולים קרבנותיהם לריח ניחוח לפני ה'‪ .‬כי‬ ‫צריכים לבנות המגדל בהר שקרוב יותר לשמים ולא‬ ‫גם קודם מתן תורה היו מקריבין ישראל קרבנות כגון‬ ‫עמוק בבקעה‪ ,‬אלא כי בא לרמז לנו על שורש חטא דור‬ ‫נח‪ ,‬וכוונת נמרוד הי' לקרר ולקלקל ולהפריד את‬ ‫הפלגה‪ ,‬שרצו לעלות לשמים אבל מבלי להתרומם מעל‬ ‫האהבה הדבוקה בין ישראל לאבינו שבשמים – ע"י‬ ‫הקרקע דהיינו מלהיות שקוע בעוה"ז ותאוותיה‪ ,‬ועכ"ז‬ ‫קרבנותיו ובנין מזבחות אשר עשה‪ ,‬וזה כוונת האבן‬ ‫להשיג דעת עליון 'וראשו בשמים'‪.‬‬ ‫עזרא ז"ל‪ ,‬ומסתלק קושית הרמב"ן ז"ל‪.‬‬ ‫‪27‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫שואל הגה"צ רבי ירוחם המשגיח ממיר זצ"ל‪ :‬למה‬ ‫ותהי להם הלבנה לאבן‪( :‬יא ג)‬ ‫סיבב הקב"ה את הנס שאברהם יפול לתוכו ולא ישרף‪,‬‬ ‫במדרש [ילקוט סב]‪ :‬דהוה מצלחא להון על חד תרין‪.‬‬ ‫ומדוע לא נעשה נס שלא יפול כלל לכבשן האש ?‬ ‫שזכו להצלחה נפלאה שהשלימו כמות כפולה מדרך‬ ‫ותירץ‪ ,‬עפ"י המבואר בקדמונים שסיבת הצרה היא כדי‬ ‫העולם‪ .‬שקצב הבניה היה במחצית מזמן העבודה‬ ‫להביא את האדם להתפלל‪ ,‬ועדיפה תפילת אברהם‬ ‫הנדרשת‪ ,‬ומנין זאת לחז"ל?‬ ‫מעומק נימי לבבו הנאמרת בהיותו בתוך האש‪,‬‬ ‫ב"ניצוץ אחד" מביא מה שחידש הגאון רבי יעקב‬ ‫מתפילתו הנאמרת לפני הכבשן‪.‬‬ ‫מלובלין זצ"ל [אביו של הרבי ר' העשיל מקראקא] כי‬ ‫אכן מקורו ברור‪ ,‬שכך שנינו מתחילת מסכת ב"ב [ב‪].‬‬ ‫וימת תרח בחרן‪( :‬יא לב)‬ ‫כי 'אבן' רוחבה ששה טפחים‪ ,‬ואילו לבנה היא שלשה‬ ‫ברש"י ז"ל‪ :‬ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח‬ ‫טפחים בלבד‪ .‬ואם אמרה התורה שנעשתה לה הלבנה‬ ‫ליציאתו של אברם שלא יהא הדבר מפורסם לכל‬ ‫לאבן‪ ,‬הרי שהאבן הכפילה את גודלה‪ ,‬וזה ממש 'על‬ ‫ויאמרו לא קיים אברהם כיבוד אב שהניחו זקן והלך לו‬ ‫חד תרין'‪.‬‬ ‫לפיכך קראו הכתוב מת‪ ,‬שהרשעים אף בחייהם קרוים‬ ‫מתים וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫ויאמרו הבה נבנה לנו עיר וגו' ונעשה לנו שם וגו'‪( :‬יא‬ ‫שואל הרבי ה"אמרי אמת" זי"ע‪ :‬האם כתבה התורה‬ ‫ד)‬ ‫ח"ו לרמות את הבריות‪ ,‬ועוד כיון שנכתבו שנות חייו‬ ‫אחד מזקני החסידים בא לרבי ר' העניך מאלכסנדר‬ ‫ממילא יודעים את החשבון?‬ ‫זי"ע ואמר לו‪ :‬על יצר הרע התגברתי ברוך ה' ‪ -‬והייתי‬ ‫ואמר‪ ,‬שהפירוש הוא דהנה אי' ששה דברים עשה‬ ‫רוצה להתנהג בחסידות‪ .‬ענה לו‪ :‬האמת שלו היה לך‬ ‫חזקיהו המלך וכו' גירר עצמות אביו והודו לו עיי"ש‪ .‬ופי'‬ ‫כח היית חוטא‪ ,‬היצר הרע רק עבר מ"תאוה" ל"כבוד"‪.‬‬ ‫גירר עצמות אביו‪ ,‬היינו שגירר מעצמיותו ומתוכו חלק‬ ‫וזה הפירוש‪' :‬ונגד זקניו – כבוד'‪ ,‬מה שעומד נגד‬ ‫אביו אחז שהיה בו‪ ,‬וכדאי' שהעצמות הם חלק האב‪.‬‬ ‫הזקנים‪ ,‬מה שמפריע ומונע מהם את השלימות‪ ,‬זה‬ ‫כן הפירוש כאן‪ ,‬שאאע"ה המית מעצמו ומתוכו חלק‬ ‫התאוה לכבוד‪ ,‬היצר הרע אינו סר מן האדם עד הרגע‬ ‫אביו תרח שהיה בו‪ ,‬וזה שאומר הרשעים בחייהם‬ ‫האחרון‪.‬‬ ‫קרוים מתים‪ ,‬היינו כשיהדות מתה נקרא מת‪ ,‬וז"פ‬ ‫'וימת תרח'‪ ,‬היינו כל מדות המגונות שהיו לאאע"ה‬ ‫וימת הרן על פני תרח אביו בארץ מולדתו באור‬ ‫מתרח אביו‪ ,‬המה מתו ובטלו‪ ,‬כי ניקח כל הכח שהיה‬ ‫כשדים‪( :‬יא כה)‬ ‫באאע"ה מתרח אביו‪ ,‬וממילא לא שייך כיבוד אב‪.‬‬ ‫במדרש אגדה‪ :‬השליכו את אברהם לתוך כבשן האש‬ ‫על ששרף את צלמי אביו‪ .‬וזה הנסיון הראשון שנתנסה‬ ‫הרבי ה"בית ישראל" זי"ע הוסיף ע"ז‪ :‬שאותו הדבר‬ ‫בו אברהם‪.‬‬ ‫היה אצל בלעם הרשע‪ ,‬שבנה ז' מזבחות והקריב‬ ‫ותמהו המפרשים‪ ,‬מה גדלותו של אברהם בזה‪ ,‬הרבה‬ ‫קרבנות ואמר לה' שהוא הקריב קרבנות כנגד כל הג'‬ ‫יהודים בכל הדורות מסרו את נפשם על קדושת השם?‬ ‫אבות‪ ,‬היינו שגם רצה להוריד את החשיבות של‬ ‫אלא אומר הרה"ק המוהר"י מווארקה זי"ע‪ :‬שאברהם‬ ‫הקרבנות של האבות‪ ,‬ולא נתכוין לש"ש‪.‬‬ ‫היה אז היהודי היחידי בעולם‪ ,‬ובא אליו השטן‪ :‬איך‬ ‫ואמר‪ ,‬דיכול להיות פשוט‪ ,‬דכתיב‪' :‬זבח רשעים‬ ‫רשאי אתה לסכן את עצמך? מי ימשיך את השרשרת‬ ‫תועבה'‪ .‬ממילא כל קרבנותיו של נמרוד היו תועבה‬ ‫ומי יזכיר שם שמים בעולם? מוטב שתכנע לנמרוד‪,‬‬ ‫לפני ה'‪ ,‬ואין בדברי האבן עזרא שום הצדקת רשע‪,‬‬ ‫ותשתחוה למראית העין ותשאר בחיים‪ ,‬ואחר כך תפיץ‬ ‫אלא להיפך שעוד מגנהו שהקריב קרבנות והקרבנות‬ ‫את אמונת ה' בעולם‪.‬‬ ‫היו תועבה לפני ה'‪.‬‬ ‫השיב לו אברהם‪ :‬האם אני קבלן להמציא יהודים‬ ‫להשי"ת‪ ,‬לזה ידאג כביכול בעצמו‪ ,‬ועלי לקיים את‬ ‫במשנה במסכת אבות פ"ה עשרה נסיונות נתנסה‬ ‫המצוה של יהרג ואל יעבור‪ ,‬מצוה באה לידי ואקיימנה‬ ‫אאע"ה ועמד בכולן‪ ,‬והרע"ב כתב שהנסיון הראשון‬ ‫ואמסור את נפשי על קדושת שמו הגדול‪.‬‬ ‫‪28‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫תועלת‪ ,‬וכי איזו תועלת היתה להם בהריגת נח‪,‬‬ ‫היה באור כשדים כשנמרוד השליכו לכבשן האש‪,‬‬ ‫ולהאמור מיושב‪ ,‬שאם היו מצליחים להרוג את נח‪ ,‬אזי‬ ‫ולכאורה מדוע לא כתבה התורה את הנסיון הזה?‬ ‫בהכרח לא יהיה המבול‪ ,‬שהרי צריך להיות המשכת‬ ‫ראיתי בספר הנפלא "ליקוטים חדשים" מרבה של‬ ‫הדורות‪ .‬והוא דבר פלא‪.‬‬ ‫יאדימוב זצוק"ל תלמידו של הרה"ק רבי דוד מקאצק‬ ‫זי"ע‪ .‬שהוא מסביר שהאיברים של אברהם אבינו ע"ה‬ ‫היו פועלים לפי רצון השי"ת‪ ,‬ולכן בנסיון העקידה‬ ‫אמרות טהורות שנאמרו ע"י צדיקים זי"ע‬ ‫שהאיברים שלו לא רצו לשחוט את יצחק משום שזה‬ ‫בענינים שונים‪:‬‬ ‫לא היה רצונו של הקב"ה‪ ,‬והוא נלחם אתם כן לשחוט‬ ‫זה נקרא נסיון גדול‪ ,‬משא"כ באור כשדים להכנס לתוך‬ ‫כבשן האש היה זה רצונו של הקב"ה כדי שיצא קידוש‬ ‫כאשר היה הרה"ק הריי"צ מליובאוויטש זי"ע בגיל‬ ‫השם גדול‪ ,‬וא"כ לא היה לו כזה נסיון בזה‪ ,‬משום‬ ‫השידוכים ודובר בו נכבדות‪ ,‬עמדו על הפרק הצעות‬ ‫שאיבריו משכוהו להכנס לתוכו‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫שידוך עם בנות גבירים גדולים אשר נדוניה מכובדת‬ ‫בצידן‪ ,‬ובד בבד הוצעה לו הצעת שידוך עם נכדת הרבי‬ ‫הרה"ק ה"אמרי אש" ממודז'יץ זי"ע אמר בשם הרה"ק‬ ‫ה"צמח צדק" זי"ע‪.‬‬ ‫רבי מנדלי מרימנוב זי"ע שחודש מר חשון מסוגל‬ ‫לפרנסה‪ .‬יעזור השי"ת ונוושע בכל מילי דמיטב אכי"ר‪.‬‬ ‫סבתו – אמו של הרבי הרש"ב‪ ,‬נטתה לשידוכים עם‬ ‫כסף‪ ,‬כיוון שהמצב הכלכלי בבית הרבי היה אז דחוק‪,‬‬ ‫אולם בנה‪ ,‬הרש"ב‪ ,‬נטה יותר לשידוך עם נכדת הרבי‬ ‫ה"צמח צדק" זי"ע‪ .‬הוחלט לשאול את הריי"צ עצמו‪,‬‬ ‫הפטרה‬ ‫והוא בחר בנטיית לבו של אביו הרש"ב‪ ,‬ואכן שידוך זה‬ ‫יצא אל הפועל‪.‬‬ ‫כי מי נח זאת לי‪( :‬ישעיה נד ט)‬ ‫הרה"ק‬ ‫מכ"ק‬ ‫טהורות"‬ ‫"אמרות‬ ‫בספר‬ ‫באותה שנה בערב יום הכיפורים‪ ,‬בא הרש"ב אל אמו‬ ‫מראחמסטריווקא נ‪.‬י‪ .‬זי"ע כתב שהרה"ק ה"עבודת‬ ‫לבקש 'לעקעך' כנהוג‪ .‬ובאותה הזדמנות ביקש הימנה‬ ‫ישראל" זי"ע מביא דאיתא בזוה"ק שהמבול נקרא 'מי‬ ‫מחילה על השידוך שנעשה שלא כדעתה‪ .‬ענתה לו‬ ‫נח' מפני שלא התפלל נח על בני דורו‪ ,‬נמצא שהמבול‬ ‫הרבנית‪:‬‬ ‫בא בסיבתו‪ .‬וכתב בעבודת ישראל שבאמת קשה לומר‬ ‫שלא התפלל נח על בני דורו‪ ,‬כי איך אפשר שבמשך כל‬ ‫"מיין קינד‪ ,‬איך וועל דיר דערציילען א מעשה‪...‬‬ ‫הק"כ שנה שבנה את התיבה לא התפלל על בני דורו?‬ ‫ועל כן מבאר העבו"י בדרך אחר‪ ,‬באופן פלא‪ ,‬דהנה‬ ‫כידוע‪ ,‬היו אנשי הישובים והכפרים הגרים בין הגויים‬ ‫אצל הקב"ה היה דבר זה מוכרח שיהיה המשכת‬ ‫נוסעים לכבוד הימים הנוראים לעיר הסמוכה כדי‬ ‫הדורות מאדם הראשון עד האבות הקדושים‪ ,‬והאריך‬ ‫שיוכלו להתפלל עם הציבור‪ .‬פעם התכונן 'ישובניק'‬ ‫להוכיח שכן היה ההכרח‪ ,‬ואם כן אם לא היה נח ניצול‬ ‫לנסוע את העיר ליום כיפור‪ ,‬הוא עם בני ביתו‪ .‬הוא היה‬ ‫מהמבול לא היה יכול להיות מבול כלל‪ ,‬דהרי היה‬ ‫כבר מוכן‪ ,‬ואלו בני ביתו התמהמהו‪ ,‬התחיל לזרזם אבל‬ ‫מוכרח להיות אחד שיישאר להמשיך השלשלת‪ .‬נמצא‬ ‫הם לא היו מוכנים עדיין‪ .‬אי לכך אמר להם‪ :‬אני אתחיל‬ ‫דעי"ז שניצול נח מהמבול זה גרם שיכול להיות המבול‪,‬‬ ‫לצאת לדרך‪ ,‬אלך לאטי וכשאגיע לעץ המסוים ההוא‪,‬‬ ‫ועל כן נקרא המבול על שמו מי נח‪ ,‬דאילולי שניצול נח‬ ‫אחכה לכם שם‪ .‬כשתגיעו לשם גם אתם‪ ,‬נמשיך כולנו‬ ‫לא היה יכול להיות המבול‪ ,‬ולצד זה איקרי שבא המבול‬ ‫יחד בדרכנו‪.‬‬ ‫בסיבתו‪.‬‬ ‫והנה נח בא בעצם היום הזה אל התיבה‪ ,‬ואמרו חז"ל‬ ‫ויצא האב לדרך‪ ,‬ויגיע אל העץ ההוא‪ ,‬וישב לנוח בצילו‬ ‫הטעם‪ :‬שלא יאמרו בני דורו אילו היינו רואים אותו‬ ‫בינתיים מרוב עייפות‪ ,‬וגם בגלל ששתה מעט משקה‬ ‫נכנס לתיבה היינו הורגים אותו‪ .‬וקשה דלכאורה הלא‬ ‫בבוקר‪ ...‬נרדם מתחת לעץ‪ ,‬ותערב עליו שנתו‪ .‬ילדיו‬ ‫לא היו טפשים גדולים לעשות כן סתם בלי שום‬ ‫‪29‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫להבא מה אעשה‪ ,‬לעבור עבירה ולא להביא קרבן לא‬ ‫יצאו גם הם לדרך ושכחו לגמרי את אביהם‪ ,‬הם עברו‬ ‫טוב יהיה לי בעוה"ב‪ ,‬ולהביא קרבן לא טוב לי בעוה"ז‪,‬‬ ‫על יד העץ והמשיכו בדרכם מבלי לצרפו אליהם‪.‬‬ ‫מוטב שלא לחטוא ויהיה לי טוב בעוה"ז ובעוה"ב‪ .‬ובא‬ ‫השטן לפני השי"ת ואמר הלא תתבטל הבחירה ונחרב‬ ‫לפנות ערב התעורר האב‪ ,‬הוא הבין שבניו שכחוהו‬ ‫ביהמ"ק‪ ,‬אח"כ היו ראשי גלויות ונשיאים שהיו‬ ‫לגמרי‪ ,‬והוא אינו יכול כבר להספיק להגיע העירה לפני‬ ‫מענישים לעוברי עבירה ונתבטל גם זה‪ ,‬עד שבא הדבר‬ ‫שקיעת החמה‪ ,‬וגם לכפר מאוחר לחזור מבלי לחלל‬ ‫לצדיקים ואם בא לפניהם בעל עבירה היו מוכיחים‬ ‫את החג‪ ,‬הוא הרים את עיניו אל על‪ ,‬ואמר‪:‬‬ ‫אותו ברבים ונתבייש הבעל עבירה‪ ,‬ואמר בלבו לחטוא‬ ‫ולא ליסע להצדיק יאמרו עליו שהוא אפיקורס‪ ,‬וליסע‬ ‫רבונו של עולם‪ ,‬ילדי שכחוני לגמרי‪ ,‬אך אני הנני מוחל‬ ‫לצדיק לא טוב כי מביישו‪ ,‬יותר טוב שלא לחטוא וליסע‬ ‫להם‪ ,‬מחל גם אתה ככה לבניך אשר שכחו אותך!"‬ ‫להצדיק‪ ,‬ויבוא השטן להשי"ת ויאמר הלא תתבטל‬ ‫הבחירה‪ ,‬ואסרו על הצדיקים שלא יגלו עוד‪ .‬נו‪ ,‬לא די‬ ‫סיימה הרבנית ואמרה לבנה הרש"ב‪" :‬הלוואי הקב"ה‬ ‫שאני יודע מה אתה ושותק אני‪ ,‬אתה רוצה שאהיה ח"ו‬ ‫ימחל לנו לכולנו‪ ,‬כפי שאני מוחלת לך!"‪...‬‬ ‫כמוך‪ ,‬ונעשה האיש בעל תשובה גמור וחסיד גדול‪ .‬כן‬ ‫יעזור השי"ת שנשוב כולנו בתשובה שלימה באמת‬ ‫אכי"ר‪.‬‬ ‫***‬ ‫פעם בא אפיקורס גדול לפני הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין‬ ‫זי"ע [יו"ד ג' חשון] ושאל אותו‪ :‬מדוע אצל הצדיקים‬ ‫***‬ ‫הקדמונים‪ ,‬כאשר בא לפניהם בעל עבירה ר"ל הוכיחו‬ ‫בקונטרס "נעימים אמריה" – להגה"ח רבי מיכאל‬ ‫אותו על פניו‪ ,‬וכעת מקרבים אותו?‬ ‫אריה ראנד שליט"א‪:‬‬ ‫והשיב לו‪ :‬הנה כאשר ברא הקב"ה את העולם עשה כך‬ ‫עמדתי פעם בסיום שיעור ההלכה בבית מדרשו של‬ ‫שיהיה הבחירה חופשית‪ ,‬אחר כך כאשר חטאו בני‬ ‫הגר"ש וואזנר זצ"ל‪ ,‬ע"י ידידי הרה"ג רא"ב שיחי' אשר‬ ‫האדם והקב"ה הביא עליהם את המבול‪ ,‬בא השטן‬ ‫כיהן אז כר"מ ב"ישיבת חכמי לובלין" בב"ב‪ .‬וכשעבר‬ ‫לפני השי"ת ואמר לו‪ :‬אם אתה מעניש תיכף תתבטל‬ ‫הגר"ש זצ"ל ביציאתו מביהמ"ד‪ ,‬ראהו ושאלו בחביבות‪,‬‬ ‫הבחירה‪ ,‬נשבע השי"ת כביכול שלא יביא עוד מבול‪.‬‬ ‫מה שלומכם אהרן? ענה ידידי ואמר‪ :‬רבי! יש לי שאלה‬ ‫אח"כ היו דור הפלגה ואנשי סדום‪ ,‬אח"כ כאשר באו‬ ‫לשאול! מדוע בתפילת שמו"ע מקדימין לבקש על‬ ‫ישראל לארץ הקדושה והיה להם הביהמ"ק‪ ,‬וכל איש‬ ‫סליחה ["סלח לנו"] לפני רפואה ["רפאנו"]‪ ,‬ואילו ב"מי‬ ‫שעבר איזה עבירה ח"ו היה מביא קרבן‪ ,‬ואפילו היה‬ ‫שברך" שאומרים בש"ק קודם 'יקום פורקן'‪ ,‬מקדימין‬ ‫עשיר או מיוחס היה מוכרח לילך בעצמו להר הבית‪,‬‬ ‫לבקש על רפואה לפני סליחה‪ ,‬וכנוסח "הקב"ה ישלם‬ ‫ולילך בעצמו לכמה ממונים‪ ,‬ולקחת בעצמו את הקרבן‪,‬‬ ‫שכרם ויסיר מהם כל מחלה וירפא לכל גופם ויסלח‬ ‫ולהוליך בעצמו את הקרבן לביהמ"ק ומסתמא נערי בני‬ ‫לכל עוונם"‪.‬‬ ‫ישראל היו רומזים זה לזה ואמרו מי יודע מה עבירה‬ ‫עבר האיש הנכבד הזה‪ ,‬ונתבייש האיש מאוד‪ ,‬וכאשר‬ ‫עוד מילתו על לשונו‪ ,‬והגר"ש זצ"ל משיבו במתק‬ ‫בא עם הקרבן לביהמ"ק ושם היו כמה אלפים מבנ"י‪,‬‬ ‫שפתים כדרכו‪ :‬טייערע רבי אהרן‪ ,‬בשביל עצמך תבקש‬ ‫ומסתמא היו ביניהם כמה אנשים שהכירוהו והתלחשו‬ ‫על סליחה לפני רפואה‪ ,‬אולם בשביל השני תקדים‬ ‫ביניהם‪ :‬הראיתם את האיש הזה? מי יודע מה עשה על‬ ‫ותבקש על רפואה לפני סליחה‪...‬‬ ‫שהוצרך להביא קרבן‪ .‬וכל זה לא היה די לפניו עד שבא‬ ‫להכהן המקריב קרבנו‪ ,‬והכהן הניף את הקרבן וקרא‬ ‫לימים נזדמן שסיפרתי זאת לכ"ק אדמו"ר מפינסק –‬ ‫בקול גדול פלוני בן פלוני הביא קרבן כזה על אשר עבר‬ ‫קרלין שליט"א‪ ,‬והוא נתלהב מאד ואמר‪" :‬אינך עומד‬ ‫עבירה פלונית‪ ,‬והיה קולו נשמע למרחוק‪ ,‬ומה מאוד‬ ‫על עומק הדברים! אני אסביר לך מה התכוון הרב‬ ‫נתבייש אותו איש ודמיו נשפכו בקרבו‪ ,‬וחשב בלבו‬ ‫‪30‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫'את האלקים' – אבל אתה אל תעזוב דרכך בהרבצת‬ ‫וואזנר!‬ ‫תורה לרבים‪.‬‬ ‫הרי איתא ברמב"ם [פ"ז מהל' תשובה ה"ז] שכל זמן‬ ‫***‬ ‫שמלוכלך האדם בחטאים‪ ,‬הרי הוא "צועק ואינו נענה"‪,‬‬ ‫סיפר הגאון רבי אלעזר שמחה ווסרמן זצ"ל [בנו של‬ ‫שנא' [ישעיה א טו] "גם כי תרבו תפילה אינני שומע"‪,‬‬ ‫רבי אלחנן ה"קובץ שעורים" זצ"ל הי"ד]‪:‬‬ ‫ומסתמא זהו הטעם שיש להקדים לבקש סליחה לפני‬ ‫רפואה‪ ,‬כי קודם הסליחה על חטאיו לא תועיל תפילתו‬ ‫בתקופת מלחמת העולם השניה‪ ,‬פעל להצלת שארית‬ ‫על רפואה‪ ,‬ויהיה "צועק ואינו נענה"‪ .‬ובא הרב ווזאנר‬ ‫הפליטה מידי הצורר הנאצי ימ"ש‪ ,‬לצד הגאון רבי‬ ‫וחידש‪ ,‬שזהו דווקא כאשר מתפלל האדם על עצמו‪ ,‬אך‬ ‫אברהם קלמנוביץ זצ"ל נשיא ישיבת מיר ויו"ר וועד‬ ‫כאשר מתפלל על רעהו‪ ,‬אזי אפילו אם הוא מלוכלך‬ ‫ההצלה בארה"ב‪.‬‬ ‫בחטאים – הרי הוא צועק ונענה‪ .‬כי כל כך חשובה‬ ‫בשמים תפילת איש על רעהו‪ ,‬שאין עושים שם‬ ‫לילה אחד חיכינו יחד לקבל סכום כסף כדי להעבירו‬ ‫חשבונות אם ראוי ונקי הוא או לא‪ ,‬אלא מיד מקבלין את‬ ‫לתלמידי ישיבת מיר‪ ,‬אשר שהו באותה תקופה בגלותם‬ ‫תפילתו‪ ,‬ולכן כשמתפללים על אחרים יכולין שפיר‬ ‫המפורסמת בשנחאי‪ .‬השעה הייתה כבר שעת לילה‬ ‫להקדים לבקש על רפואה לפני סליחה‪ .‬והדברים‬ ‫מאוחרת‪ ,‬שתים – שלוש לפנות בוקר‪ ,‬והכסף בושש‬ ‫נפלאים !‬ ‫מלהגיע‪.‬‬ ‫כאשר סוף סוף הגיע הכסף‪ ,‬הביע הגר"א קלמנוביץ‬ ‫***‬ ‫את רצונו לצאת תיכף ומיד אל סניף הדואר המרכזי כדי‬ ‫ב"מפי ספרים וסופרים" מביא מספר "אור ישע"‬ ‫להפקיד את הכסף עבור בני הישיבה בשנחאי‪.‬‬ ‫מתורותיו של הרה"ק רבי אשר ישעיה מרופשיץ זי"ע‬ ‫הצטרפתי אליו למסע לילי לעבר סניף הדואר‪ .‬כאשר‬ ‫שמביא מעשה שהיה בחכם אחד – שהיה מחסידי‬ ‫ישבנו והמתנו לתורנו במשרדי הדואר‪ ,‬פניתי אליו‬ ‫הרה"צ מרופשיץ זי"ע‪ ,‬וכל ימיו היה מרביץ תורה‬ ‫בשאלה‪" :‬מה הדחיפות הרבה‪ ,‬מדוע לא ניתן היה‬ ‫ומלמד את תלמידיו תורה ודעת‪ ,‬פעם אחת הרהר‬ ‫להמתין עם הפקדת הכסף עוד כמה שעות בודדות‪ ,‬רק‬ ‫בדעתו‪ ,‬דהנה הצדיקים יושבים בכל יום כמה שעות‬ ‫עד הבוקר"?‬ ‫במנוחה ומתבודדים בינם לבין קונם‪ ,‬וכן עובדים את ה'‬ ‫בדביקות ויחודים‪ ,‬וא"כ למה לו לעמול ולהתייגע ללמד‬ ‫ענה לי הגר"א קלמנוביץ זצ"ל‪:‬‬ ‫תורה לתלמידים‪ ,‬מדוע לא יעשה אף הוא כמעשה‬ ‫הצדיקים‪ ,‬אך לא רצה להוציא מחשבתו מכח אל‬ ‫בתיאור המבול אומרת התורה 'וימח את כל היקום‬ ‫הפועל מבלי לשאול בעצת רבו הרה"ק מרופשיץ‪ .‬ויהי‬ ‫אשר על פני האדמה‪ ,‬מאדם עד בהמה עד רמש ועד‬ ‫כאשר נכנס אל חדר רבו ראהו שוכב על ערש דוי‪,‬‬ ‫עוף השמים וימחו מן הארץ‪ ,‬וישאר אך נח ואשר אתו‬ ‫הושיט לו ידו לשלום והרה"ק החזיר לו שלום‪ .‬ובטרם‬ ‫בתיבה'‪ .‬ופירש רש"י‪' :‬אך נח' – י"א שאיחר מזונות‬ ‫פתח הלה לשטוח את שאלתו א"ל הרבי שברצונו‬ ‫לארי והכישו‪ .‬ומבואר במדרש שפעם אחת איחר נח‬ ‫להגיד לו ד"ת‪:‬‬ ‫בהבאת מזונות לארי ומחמת זה הכיש אותו הארי‪.‬‬ ‫ונשאלת השאלה‪ :‬כיצד לא התבייש הארי להכישו? כל‬ ‫כתיב 'אלה תולדות נח' – והנה 'אלה' – לשון ע"ז היא‬ ‫התנהגותו של האריה מעידה על חוסר הכרת הטוב‪,‬‬ ‫[כמ"ש 'אלה אלהיך ישראל']‪ ,‬ורמזה תורה שע"ז היא‬ ‫הרי כל שאר האריות שבעולם נמחו במי המבול ורק‬ ‫מתולדות 'נח' – זה הבטלה והמנוחה‪ .‬וא"ת 'נח איש‬ ‫הוא ניצל בזכותו של נח‪ ,‬והוסיף נח וטרח ופירנס אותו‬ ‫צדיק תמים היה בדורותיו' – דהא עינינו רואות בכל דור‬ ‫במשך י"ב חודש בתיבה‪ ,‬וכפי הנראה לא איחר יותר‬ ‫צדיקים ישובים ומעשנים מקטרת במנוחה‪ ,‬דע כי 'את‬ ‫מאותה פעם בהבאת המזונות לארי‪ ,‬וכי לא יכל האריה‬ ‫האלקים התהלך נח' – צדיקים אלו גם מנוחתם היא‬ ‫‪31‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫והגיעו לפסוק 'אלה תולדות נח נח איש צדיק' – קרא‬ ‫להמתין פעם אחת למזונו?‬ ‫המלמד את דברי רש"י‪" :‬יש מרבותינו דורשים אותו‬ ‫לשבח‪ ,‬ויש שדורשים אותו לגנאי"‪ .‬תמה הילד הפעוט‬ ‫אלא עלינו לדעת שהאריה בתיבה של נח לא היה אריה‬ ‫והקשה‪" :‬אם הכתוב אומר בפירוש שנח היה איש‬ ‫רגיל‪ ,‬הוא היה האריה האחרון שנשאר בעולם! נצר‬ ‫צדיק‪ ,‬כיצד אפשר לדרוש אותו לגנאי"? נבוך המלמד‪,‬‬ ‫אחרון לזן נבחר של כפירי אריות‪ ,‬וממנו עתיד היה‬ ‫אולם הילד השיב בעצמו לאחר רגעים מספר תשובה‬ ‫לקום כל הדור הבא‪ ,‬ובכן‪ ,‬את האוכל של האריה‬ ‫נפלאה‪" :‬צדיק שדורשים אותו לגנאי‪ ,‬בודאי איננו צדיק‪.‬‬ ‫האחרון בעולם אסור לאחר אפילו פעם אחת! לשריד‬ ‫אולם גם צדיק שכולם דורשים אותו רק לשבח‪ ,‬גם עליו‬ ‫אחרון יש מעמד מיוחד במינו ויש להתייחס אליו‬ ‫יש לפקפק אם אמנם צדיק הוא‪ ,‬שהרי כי אין צדיק‬ ‫בהתאם‪.‬‬ ‫בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא‪ ,‬ואם על נח יש לו‬ ‫דורשים לשבח ולגנאי כאחד‪ ,‬הריהו בודאי איש‬ ‫וכך הוא בעניינינו‪ :‬בחורי הישיבות והרמי"ם שנמצאים‬ ‫צדיק"‪...‬‬ ‫עכשיו בגלות שנחאי הם "האריות האחרונים" של‬ ‫עולם התורה‪ ,‬מהם יקום דור חדש של לומדי התורה‪,‬‬ ‫ולפיכך אסור לחכות לשלוח להם את הכסף אפילו‬ ‫***‬ ‫שעות ספורות בלבד ‪...‬‬ ‫סיפר הרה"ק רבי יעקב יוסף וייס מספינקה זי"ע‪:‬‬ ‫נסעתי פעם עם זקיני הקדוש הרה"ק ה"חקל יצחק"‬ ‫***‬ ‫זי"ע הי"ד‪ ,‬למעיינות מרפא ברומניה‪ .‬בעת שהיינו שם‬ ‫בילדותו‪ ,‬התגורר הרה"ק רבי פינחס מקוריץ זי"ע בעיר‬ ‫הגיע מולנו אוברלנדר רב ודיבר עם ה"חקל יצחק"‬ ‫שקלוב‪ ,‬עיר מגורי אבותיו‪ ,‬ורק לאחר עלילה שהעלילו‬ ‫בד"ת‪ .‬בין הדברים שאל על מה שנאמר בפרשת נח‬ ‫על אביו‪ ,‬עברו בני המשפחה לווהלין ושם הסתופפו‬ ‫'ויסכרו מעינות תהום' – ואומר רש"י‪ :‬כשנפתחו כתיב‬ ‫בצל הבעש"ט הק' זי"ע‪.‬‬ ‫'כל מעינות' וכאן אין כתיב 'כל'‪ ,‬לפי שנשתיירו מהם‬ ‫אותן שיש בהם צורך לעולם כגון חמי טבריה‪.‬‬ ‫זקני שקלוב היו מתארים את חריפותו של רבי פינחס‬ ‫עוד בילדותו‪ ,‬וסיפרו‪ ,‬כי בהיותו כבן שש שנים‪ ,‬ישב‬ ‫ושאל‪" :‬מובן לי מפני מה צריך לעשות זכר למעשה‬ ‫בפרשת נח עם חבריו אצל המלמד‪ ,‬והלה לימדם‬ ‫בראשית או זכר ליציאת מצרים‪ ,‬אך מפני מה צריך‬ ‫בפרשת נח את פרשת השבוע‪ .‬כשהגיעו לפסוק 'וימח‬ ‫לעשות בעולם זכר למבול"?‬ ‫את כל היקום וגו' וישאר אך נח ואשר אתו בתבה' –‬ ‫הקשה אחד מהתלמידים‪" ,‬מדוע נאמר כאן בלשון 'אך‬ ‫אמר לו ה"חקל יצחק"‪" :‬זו שאלה טובה‪ ,‬ואיזה תירוץ‬ ‫נח'? והרי נותרו גם אשתו ושלושה בניו ונשותיהם"?‬ ‫יש לך"?‬ ‫נענה הילד פינחס על אתר ואמר‪" :‬הרי למדנו בתחילת‬ ‫הפרשה‪ ,‬שהקב"ה אמר לנח 'כי אותך ראיתי צדיק‬ ‫אמר לו אותו הרב‪ ,‬בשם זקן אחד [וכן אומרים בשם‬ ‫לפני בדור הזה'‪ ,‬והרי חובתו של צדיק‪ ,‬להתפלל לביטול‬ ‫הרה"ק רבי דוד מדינוב זי"ע] ‪" :‬לפעמים קשה להסביר‬ ‫הגזירה‪ .‬וכיון שנח היה 'מאמין ואינו מאמין' – לא‬ ‫לאדם כיצד הקב"ה‪ ,‬שהוא קל חנון ורחום‪ ,‬הביא מבול‬ ‫התפלל על מניעת המבול‪ ,‬ולכן 'וישאר אך נח' – נותר‬ ‫לעולם‪ .‬ולא השאירו את המעיינות החמים‪ ,‬וכאשר‬ ‫אך בשם 'נח' בלי שום כינוי של כבוד ותואר צדיק‬ ‫באים לשם אנשים בחופשת הקיץ ורואים איך‬ ‫שנאמר בתחילה"‪...‬‬ ‫שמתנהגים שם‪ ,‬זו כבר לא שאלה מפני מה היה‬ ‫המבול"‪...‬‬ ‫***‬ ‫רבי שלמה מוילקומירר זצ"ל תלמידו של הגר"א‪ ,‬היה‬ ‫***‬ ‫מדקדק בכל מילה בדברי רש"י ומוצא בהם פנינים‬ ‫סיפר כ"ק האדמו"ר מספינקא ‪ -‬ב"ב שליט"א‪:‬‬ ‫ומרגליות‪ .‬בילדותו‪ ,‬כשלמד עם רבו את פרשת נח‬ ‫‪32‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ותמיד היה שקוע בלימודו‪ ,‬ואביו האדמו"ר [ה"אמונת‬ ‫היה יהודי מסויים שלפני מלחמת העולם השניה למד‬ ‫משה" זי"ע] נהג לבוא לקראת סוף הסדר להזכירו‬ ‫בישיבה אצל אבי הרה"ק רבי יעקב יוסף מספינקא‬ ‫לחזור לביתו‪ .‬פעם אחת הוא לא הרגיש שאביו כבר בא‪,‬‬ ‫זי"ע‪ ,‬ולאחר המלחמה התקלקל‪ ,‬ואף נהיה‬ ‫ולמד גמרא בנגינה ובקול ו'בברען' כדרכו בקודש‪ ,‬ואביו‬ ‫'להכעיס'ניק' ר"ל‪ ,‬ולכולם היה ברור ששום אדם לא‬ ‫נשאר לשבת ולחכות עליו‪ ,‬וכך ישב כשהוא שקוע‬ ‫יצליח להחזירו בתשובה‪.‬‬ ‫בלימודו כמה שעות‪ .‬כיון שהרי יש לו זמן ללמוד‪ ,‬כל עוד‬ ‫שאביו לא הגיע‪ ,‬ולעומת זה גם לאביו מספיק הזמן‬ ‫כשהרבי מספינקא זי"ע הגיע בפעם הראשונה לארץ‬ ‫לחכות לו עד שיסיים את תלמודו‪ ,‬וכך ישבו כמה‬ ‫ישראל‪ ,‬בשנת תשי"ד‪ ,‬שמע על כך אותו יהודי‪ ,‬ונזכר‬ ‫שעות‪ ,‬האב מחכה לבן והבן לאב‪ ...‬וסיים נכדו של הרב‬ ‫בימי לימודיו בישיבה ובקשר שהיה לו לבית ספינקא‪,‬‬ ‫ברוק ואמר לי‪ :‬שזקינו רה"י סיפר לו את הדברים באמרי‬ ‫והחליט להיכנס ל'טיש'‪ .‬ואכן בא ונכנס לביהמ"ד‬ ‫תוכחה‪ ,‬כאומר‪ ,‬כך לומדים תורה לאמיתה‪ ,‬ואתה‬ ‫והתחבא באחת הפינות שלא ירגישו בו‪.‬‬ ‫מחמת שמחה בביתך‪ ,‬פטרת עצמך מללמוד בכולל‬ ‫כמה ימים?!‪...‬‬ ‫בסוף כשכולם עברו לומר 'גוט שבת' לרבי‪ ,‬היסס‬ ‫היהודי האם לעבור‪ .‬הוא כלל לא היה בטוח שהרבי‬ ‫מענין זה הוסיף הרה"ח ר' דוד לנציצקי ז"ל לספר‪:‬‬ ‫יכירו‪ ,‬שהרי קודם המלחמה היה עטור זקן ובפיאות‬ ‫כי הוא שמע הסיפור מפי הג"ר בן ציון זצ"ל בעצמו‪,‬‬ ‫וכאן הופיע בלא כלום‪ ,‬ובקושי מצא כיפה לבוא עימה‬ ‫בתוספת הפרט דלהלן‪ :‬כי כשהבחין בדבר‪ ,‬והוא ידע‬ ‫לביהמ"ד‪ .‬לבסוף החליט שאדרבה‪ ,‬אולי עדיף שלא‬ ‫סיבת ביאתו של ה"אמונת משה" ניגש אליו והעיר לו‬ ‫יכירו‪...‬‬ ‫בחיוך‪ :‬הרי מע"כ צריך כבר ללכת‪ ,‬או אז נראה האמונת‬ ‫משה כמתעורר ממשנתו ואמר לו בתמיהה‪ :‬אוי ווי‪ ,‬איך‬ ‫אולם‪ ,‬כשעבר ליד הרבי‪ ,‬מיד הכירו‪ ,‬ושאלו בשתי‬ ‫האב זיך אינגאנצען פארגעסען‪ ,‬ווא איז מיין זון? [אוי‬ ‫מילים‪" :‬חיים‪ ,‬היכן הגארטל?"‪...‬‬ ‫ואבוי‪ ,‬שכחתי לגמרי‪ ,‬היכן בני]? והשיב לו רב"צ‪ :‬נישט‬ ‫געפערליך‪ ,‬אייער זון האט זיך אויך פארגעסען‪ ,‬והראה‬ ‫כששמע היהודי את המילים הללו‪ ,‬וחש את החמימות‬ ‫לו את בנו השוקד על תלמודו לא רחוק ממנו‪...‬‬ ‫והאהבה השופעות אליו מהרבי‪ ,‬אשר למרות שהכירו‬ ‫לא העיר לו אלא על הגארטל החסר בלבד‪ ...‬נהפך לבו‬ ‫בקרבו‪ .‬הוא חזר למוטב‪ ,‬שינה את כל אורחות חייו‬ ‫***‬ ‫ושלח את ילדיו לתלמודי תורה‪ ,‬וזכה להקים בית של‬ ‫סיפר הרה"ק מטאהש זי"ע‪:‬‬ ‫תורה ויראת שמים‪.‬‬ ‫כחו של הרה"ק ה"דברי יואל" מסאטמר זי"ע היה גדול‬ ‫***‬ ‫מאד במדת הצדקה‪ ,‬שחילק ופיזר ממון רב לעניים‬ ‫סיפר כ"ק האדמו"ר מאלכסנדר שליט"א‪:‬‬ ‫ואביונים‪ .‬פעם בעודו יושב על כס הרבנות בעיר קראלי‪,‬‬ ‫קרא אליו את הנגיד רבי חיים שטערן [שגר בעיר פעסט‬ ‫שמעתי מפי נכדו של הגה"צ רבי בן ציון ברוק זצ"ל ר"י‬ ‫ואח"כ בארה"ב]‪ ,‬וביקש שיבוא אליו לעיר קראלי‪ ,‬כי יש‬ ‫"בית יוסף נובהרדוק" בי‪-‬ם‪ ,‬אשר בדידיה הוה מעשה –‬ ‫לו ענין נחוץ לדבר אליו‪ .‬כאשר בא אליו‪ ,‬אמר לו‪ ,‬דע כי‬ ‫ומדובר במה שאירע בדורנו – שבעת לידת אחד מילדיו‪,‬‬ ‫בעיר פעסט ישנם קרוב לארבעים משפחות שאין להם‬ ‫החסיר מלבוא לכולל כמה ימים‪ ,‬ניגש אליו זקנו הנ"ל‬ ‫לחם לאכול‪ ,‬אבקשך נא ספק להם את צרכיהם עכ"פ‬ ‫והוכיחו בדברי מוסר‪ ,‬באמרו אליו‪ ,‬היודע אתה כיצד‬ ‫לש"ק‪ .‬השיב ר' חיים להרה"ק – אמלא את כל מה‬ ‫לומדים תורה באמת ובלב שלם? שמע את אשר אומר‬ ‫שרבינו יצוה עלי‪ ,‬אך זאת אבקש שרבנו לא יעשני‬ ‫לך‪:‬‬ ‫לחסיד‪ ...‬השיב לו הרה"ק מסאטמר בנועם שפתיו‪:‬‬ ‫"בני היקר! הלא אם תמלא את דברי לספק את צרכי‬ ‫כאן בישיבה למד הרבי מאלכסנדר [ה"אמרי מנחם"]‬ ‫העניים‪ ,‬אני אהיה חסיד שלך‪...‬‬ ‫שלמד שם בימי בחרותו‪ ,‬ובראשית ימי אברכותו כנ"ל –‬ ‫‪33‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫מה שלמד עד כה‪ ,‬ובני המשפחה היו בטוחים שוודאי‬ ‫לא יסכים הגאון לעבור את הניתוח אחרי שישמע‬ ‫***‬ ‫כזאת‪ ,‬אך למרבה פליאתם‪ ,‬כאשר באו לשאלו הסכים‬ ‫אחד הרבנים שאל את הרה"ק ה"בית אהרן" מקארלין‬ ‫מיד שיטפלו בו‪ ,‬ואמר להם‪" :‬ומה בכך‪ ,‬אם אשכח את‬ ‫זי"ע‪ ,‬מהו הענין הגדול שהחסידים עושים מהמקוה?!‬ ‫מה שלמדתי אתחיל ללמוד את התורה מחדש"!‬ ‫ענה לו הרה"ק‪ :‬כתיב 'ורוח אלקים מרחפת על פני‬ ‫המים'‪ ,‬הרי כי רוח אלקים שוכנת מעל מי המקוה‪,‬‬ ‫נמצא שהטובל במקוה‪ ,‬מיד כאשר מוציא את ראשו מן‬ ‫***‬ ‫המים‪ ,‬מתעטר בקדושת השכינה הרוחפת על פני‬ ‫בספר "מכתב סופר" להגאון רבי שמעון סופר זצ"ל‬ ‫המים‪.‬‬ ‫כתב לבאר‪ :‬מה שקראו חז"ל [ברכות סד‪ ].‬לחריף‬ ‫המפלפל בשם "עוקר הרים"‪ ,‬כי ע"י פלפול התורה‬ ‫ויגיעו ועמלו – עוקר ומכניע את היצר הרע הנקרא‬ ‫***‬ ‫"הר"‪ ,‬ע"ד אמרם ז"ל [סוכה נב‪ ].‬צדיקים נדמה להם‬ ‫הרה"ק רבי שמעון מיערוסלאב זי"ע היה אומר בדרך‬ ‫כהר גבוה‪.‬‬ ‫צחות‪:‬‬ ‫הנה בריחוק מקום אין מכירים אותי‪ ,‬וקוראים לי "הרב‬ ‫סיפורי השבוע‬ ‫הגדול רבי שמעון מיערוסלאב"‪ ,‬בערי הסביבה מכירים‬ ‫אותי יותר וקוראים לי "הר"ר שמעון מיערוסלאב"‪ ,‬כאן‬ ‫בספר "בן זכאי" מתאר הכותב‪ ,‬צאצא לחסידי קרלין‪,‬‬ ‫בעירי מכירים אותי עוד יותר וקוראים לי "ר' שמעון"‬ ‫מקרה מוזר שהתרחש באחת השנים בעיצומו של יום‬ ‫בלבד‪ ,‬ואילו בתוך ביתי מכירים אותי עוד יותר ואין‬ ‫ראש השנה‪:‬‬ ‫קוראים לי אלא "שמעון"‪...‬‬ ‫באחת השנים בערב ראש השנה קרה מקרה‪ .‬הרכבת‬ ‫ובזה יש להמליץ הפסוק [ז כג]‪' :‬וישאר אך נח מאשר‬ ‫אחרה לבוא לתחנת הורין‪ ,‬והגיעה עם חשיכה‪ ,‬בפרוס‬ ‫אתו בתיבה'‪ ,‬והיינו כיוון שנימוח כל היקום ולא נשארו‬ ‫החג‪.‬‬ ‫רק אשתו ובניו הקרובים אליו ביותר ודרים אתו בתיבה‪,‬‬ ‫נשרו כל התוארים ולא נשאר רק שמו "נח" בלבד‪...‬‬ ‫בין הנוסעים היו גם תשעה חסידים מקרוב ורחוק‪,‬‬ ‫[במאמר מוסגר‪ ,‬יש לציין את אמרתו של הרה"ג ר'‬ ‫שעזבו את משפחותיהם כמנהגם מימים ימימה ונסעו‬ ‫אהרן לוין זצ"ל – הי"ד רבה של ריישא‪ ,‬עה"פ 'אשרי‬ ‫אל הרבי להסתופף בצילו‪ ,‬להתבשם מזיו יקר תפארתו‪,‬‬ ‫יושבי ביתך עוד יהללוך סלה' – שהיה מרגלא בפומיה‬ ‫לברך ולהתברך ברכת ה"לשנה טובה תכתבו ותחתמו‬ ‫של הרבי ה"פני מנחם" זי"ע‪ ,‬שדרך העולם שמלך‬ ‫לאלתר לחיים"‪.‬‬ ‫כמה שיותר קרובים אליו כך מעריכים אותו פחות‪,‬‬ ‫משא"כ אצל הקב"ה 'עוד יהללוך סלה'‪ ,‬כמה שיותר‬ ‫הללו נסעו ובוששו לבוא‪ ,‬והורין רחוקה מסטולין‬ ‫קרובים כך רואים יותר את גדולתו וגבורתו‪.].‬‬ ‫כארבעה מיל‪ ,‬מהלך של שעה אחת לאור היום ובמזג‬ ‫אוויר נוח‪ ,‬השמש כבר שקעה מזמן‪ ,‬ועם כל רצונם‬ ‫הטוב כבר אין סיפק בידם ללכת ברגל‪ ,‬מזוודותיהם‬ ‫***‬ ‫בידיהם‪ ,‬ולהגיע העירה בחשכת הערב‪ ,‬לבוא ולהתדפק‬ ‫מספרים נכדי הגה"ק המהרי"ץ דושינסקיא זצ"ל‬ ‫על פתחי בתיהם של ידידים‪ ,‬אנ"ש‪ ,‬בשעה מאוחרת‪,‬‬ ‫גאב"ד ירושלים ת"ו‪:‬‬ ‫לאחר התקדש יום הדין‪.‬‬ ‫כאשר היה המהרי"ץ עדיין רב בחוסט שבהונגריה‪,‬‬ ‫בלית ברירה נמנו לקנות שביתה בתחנת הורין ולעשות‬ ‫הוצרך פעם לעבור ניתוח קשה‪ ,‬והרופאים אמרו לבני‬ ‫את החג אצל אחד היהודים מאנשי המקום‪ .‬פנו כה‬ ‫המשפחה שכרוך בזה סכנה מסויימת שישכח את כל‬ ‫‪34‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫ואני‪ ,‬יהושע דווינסקי אחראי כלפיך שהם יעמדו‬ ‫וכה‪ ,‬איש והמזוודה שלו בידו‪ ,‬והנה בתי היהודים‬ ‫לפקודתך לתת את הדין לפי דרישתך"‪.‬‬ ‫במקום סגורים ומסוגרים‪ .‬שלוש המשפחות‬ ‫המתגוררות כל ימות השנה בתחנת הרכבת לקחו את‬ ‫הצו ניתן‪ ,‬ובבוקר השכם יצאו שוטרים לתחנת הורין‪,‬‬ ‫משפחותיהם ואת טפם ונסעו לסטולין‪ ,‬לעשות את‬ ‫מצאו את ה"פולשים" בביתו של אחד מנכבדי היהודים‬ ‫החג ברוב עם בצל קדשו של הרבי‪.‬‬ ‫במקום‪ ,‬ערכו חקירה‪ ,‬רשמו דו"ח‪ ,‬ובעל כורחם הושיבו‬ ‫אותם בעגלה והביאו אותם לתחנת המשטרה בסטולין‪.‬‬ ‫עמדו החסידים חסרי אונים וחשבו‪ :‬מה עליהם‬ ‫לעשות? לא תפילה בציבור‪ ,‬לא ברכת הרבי‪ ,‬לא‬ ‫שם רשמו דו"ח רשמי‪ ,‬ולכבוד יום הדין ליוו אותם‬ ‫מלכיות זכרונות ושופרות‪ ,‬ואף לא מקום להניח את‬ ‫לאכסניה של החסידים‪ ,‬על אחריותו של בעל האכסניה‬ ‫הראש‪.‬‬ ‫ובערבותו של ר' יהושע דווינסקי‪.‬‬ ‫נמלכו וגמרו לפרוץ לאחד מבתי היהודים‪ ,‬ללון שם‬ ‫בינתיים עברו כבר שעות צפרירי הבוקר‪ ,‬וכשהגיעו‬ ‫הלילה‪ ,‬ואולי גם לקנות בו שביתה עד למוצאי החג‪.‬‬ ‫ה"עצורים" סוף סוף לבית הכנסת הגדול‪ ,‬כבר עמדו‬ ‫הקהל באמצע תפילת שחרית‪ .‬הם נכנסו פנימה‬ ‫עוף השמים הוליך את הקול‪ ,‬הידיעה הגיעה לסטולין‬ ‫בחבורה אחת‪ ,‬וכל קהל המתפללים‪ ,‬זקן ונער‪ ,‬קיבלו‬ ‫והשמועה עברה מפה לאוזן‪ :‬תשעה יהודים‪ ,‬חסידים‬ ‫את פניהם בתרועות שמחה ובהתרגשות רבה‪.‬‬ ‫מאנ"ש‪ ,‬נתקעו במחנה הורין‪ ,‬והופרע יום חגם‪.‬‬ ‫הרבי הרגיש שמשהו לא רגיל מתרחש בבית הכנסת‪,‬‬ ‫לרבינו זי"ע היה איש נאמן אשר היה ממונה על‬ ‫ורמז ליהושע נאמן ביתו שייגש אליו‪.‬‬ ‫האירועים והשמחות בחצר הקודש‪ ,‬ושמו ר' יהושע‬ ‫דווינסקי‪ .‬הוא המלווה את הרבי בכל מסעיו‪ ,‬בעיר‬ ‫"יהושע‪ ,‬רואה אני בחוש שנפל דבר בעיר‪ ,‬ואני מבין‬ ‫ומחוץ לעיר‪ ,‬הוא העורך את הקבלות פנים ביומי‬ ‫שידך בדבר הזה‪ ,‬ספר לי את כל האמת ואל תכחד‬ ‫דפגרא‪ ,‬חג ומועד‪ ,‬והוא משמש גם כקצין הקשר בין‬ ‫דבר"‪.‬‬ ‫בית הרבי לבין השלטונות והמשטרה‪.‬‬ ‫"אני מודה ומתוודה‪ ,‬רבי" השיב יהושע‪ ,‬וסיפר לו‬ ‫ר' יהושע היה מוכר בשמו כ'קוזאק' מכיוון שבאותם‬ ‫בקיצור את סיפור המעשה‪ ,‬דברים כהווייתם‪.‬‬ ‫אירועי שמחה היה לובש מדים ורוכב על סוס כמו‬ ‫קוזאק של הרבי‪.‬‬ ‫"לא יכולתי לראות בצערם של אחים ורעים מאנ"ש‪,‬‬ ‫שנתקעו בעל כורחם מחוץ לתחום‪ ,‬מופרשים ומובדלים‬ ‫לאחר שהתגלגלה השמועה על החסידים שנשארו‬ ‫מקהל עדת ישראל‪ ,‬ודווקא ביום הדין‪ ,‬יום הרת עולם‪,‬‬ ‫בהורין והגיעה לאוזנין של ר' יהושע דווינסקי‪ ,‬מיד חש‬ ‫כאבתי את כאבם וטיכסתי עצה לחלצם ממעצרם‬ ‫אל האוריאדניק – קצין המשטרה דמתא‪ ,‬התנצל על‬ ‫ולהביאם איכשהו לתפילת בציבור ולהכנסת אורחים‪,‬‬ ‫ההטרדה בשעת לילה‪ ,‬פנה ואמר לו‪:‬‬ ‫להפיג את צערם ולשתפם בשמחת החג ובהמתקת‬ ‫הדין"‪.‬‬ ‫"כבוד מעלתך‪ ,‬אתה יודע ודאי שאני אזרח שומר חוק‬ ‫ומקפיד על דינא דמלכותא‪ ,‬והנה נודע לי על קבוצת‬ ‫בת שחוק קלה‪ ,‬מלווה בעננה של קפידא‪ ,‬עלתה על‬ ‫יהודים זרים‪ ,‬שלא מבני המקום‪ ,‬עשו דין לעצמם ופלשו‬ ‫פניו הקדושות של הרבי ואמר‪" :‬יהושע‪ ,‬נאמן ביתי‪,‬‬ ‫לביתו של אחד מאנשי המקום שבאו אלינו לתפילה‬ ‫הכוונה שלך ודאי הייתה טובה‪ ,‬אך המעשה שלך פסול‬ ‫ליום הדין‪ ,‬והם עושים שם כבתוך שלהם‪.‬‬ ‫ונפסד – בבחינת 'מצווה הבאה בעבירה'‪ ,‬ולכן על‬ ‫כוונתך הטובה אתה ראוי ל'יישר כח'‪ ,‬ואילו על‬ ‫"הא לך בקבוק יי"ש ופרפראות לקינוח‪ ,‬ואתה במחילת‬ ‫שהרשית לעצמך לאלו יהודים‪ ,‬חסידים מאנ"ש‪,‬‬ ‫כבודך‪ ,‬טרח וצא מיד להורין והבא את העבריינים לכאן‪,‬‬ ‫‪35‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫כי אנשי השררה‪ ,‬וסתם מי שאינם בני ברית או‬ ‫להיטלטל בעגלה ביום הדין – אתה ראוי לנזיפה חמורה‬ ‫מומרים‪ ,‬אינם נוהגים לבקר בבית הכנסת – ודיה לצרה‬ ‫ולעונש‪.‬‬ ‫בשעתה‪.‬‬ ‫"וכדי לכפר על עוונך‪ ,‬הרי לך גם זה וגם זה – עונש‬ ‫ויהי היום‪ ,‬יום שני של ראש השנה‪ ,‬והנה רצים באו‬ ‫וגמול בבת אחת"‪.‬‬ ‫דחופים ומבוהלים לבית הכנסת הגדול‪ ,‬הזעיקו את‬ ‫ראשי הקהל והגבאים והסתודדו עימם‪.‬‬ ‫ותוך כדי דיבור סטר הרבי על פניו לעיני קהל‬ ‫המתפללים‪ ,‬וסמוך לזה הושיט לו בחיבה את ידו‬ ‫נפלה הברה בקהל‪ :‬האינספקטור והפמליה שלו קרבים‬ ‫הקדושה ואמר לו‪" :‬יישר כחך שפדית את אנשי‬ ‫ובאים לבית הכנסת! [אינספקטור – קצין משטרה]‪.‬‬ ‫שלומינו מן המעצר ומן המצר ביום הדין‪ .‬כוונה טובה –‬ ‫הקב"ה מצרפה למעשה"‪.‬‬ ‫חרדה גדולה נפלה על כולם‪ .‬מה יש כעת לעשות? הנה‬ ‫פקד יפקוד נציג הוד מלכותו את קהל עדת ישראל‬ ‫בבית הכנסת הגדול‪ ,‬וימצא אותם בקלקלתם – ודי בזיון‬ ‫***‬ ‫וקצף‪.‬‬ ‫בימי הצאר לבית רומנוב נגזירה גזירה על קהילות‬ ‫ישראל‪ ,‬שתהא תמונת הצאר מתנוססת בכל בתי‬ ‫שאלו את פי הרבי זי"ע ובפקודתו הוצב סולם גבוה אל‬ ‫הכנסיות ובתי המדרשות‪ ,‬בכל אתר ואתר‪.‬‬ ‫הכותל המערבי‪ ,‬בכיוון לתמונת הצאר‪ ,‬והגבאי נצטווה‬ ‫לעלות בסולם‪.‬‬ ‫אמנם‪ ,‬דינא דמלכותא דינא‪ ,‬אולם הציווי‪ ,‬לא תעשה לך‬ ‫פסל וכל תמונה" – מה יהא עליו?!‬ ‫עוד הגבאי עולה בשלבי הסולם‪ ,‬והאינספקטור וכל‬ ‫הפמליה שלו נכנסים ובאים לבית הכנסת‪ .‬עיניהם‬ ‫בסטולין היו שלושה בית כנסת סמוכים זה לזה‪ ,‬בצורת‬ ‫נשואות למעלה‪ ,‬תרות ומבקשות את דמות דיוקנו של‬ ‫סגול הפוך‪ ,‬השול‪-‬הויף מצד שמאל – בית הכנסת של‬ ‫הוד מלכותו‪ ,‬הצאר של רוסיה‪.‬‬ ‫מרן אור ישראל הינוקא זי"ע בו היו מתפללים עדת‬ ‫החסידים תמידין כסדרן‪ .‬ממול‪ :‬מצד ימין – בית‬ ‫וקהל עדת ישראל העטופים בטליתותיהם‪ ,‬אף הם‬ ‫המדרש של המתנגדים‪ .‬ובין שניהם בתווך קצת יוצא‬ ‫עיניהם נשואות אל על – אל אבינו שבשמים – ולמטה‪,‬‬ ‫דופן‪ ,‬בנוי לתפארה – "די ווייסע שוהל"‪ ,‬בית הכנסת‬ ‫אל הגבאי המטפס ועולה בשלבי הסולם‪.‬‬ ‫הגדול הלבן‪ ,‬שהיה בעל שתי קומות‪.‬‬ ‫הרגיש האינספקטור במתיחות שבקהל המתפללים‪,‬‬ ‫לבית הכנסת הגדול היו נוהרים המונים המונים‪ ,‬מקרוב‬ ‫הביט לכאן ולכאן‪ ,‬הבחין בסולם המוצב ובגבאי היורד‬ ‫ומרחוק‪ ,‬בחגים ובמועדים‪ ,‬ובעיקר בימים הנוראים –‬ ‫בסולם מלמעלה למטה‪ ,‬והרעים בקולו‪:‬‬ ‫בראש השנה וביום הכיפורים‪.‬‬ ‫"מה התעלולים האלה?! יהודים בוגדים במלכות! למה‬ ‫כשנגזירה הגזירה‪ ,‬לתלות את תמונת הצאר ימ"ש‪,‬‬ ‫דמות דיוקנו של הוד מלכותו תלויה אצלכם במהופך‪,‬‬ ‫נתכנסו זקני החסידים בקודש פנימה לטכס עצה כדת‬ ‫כשפניו אל הקיר?"‬ ‫מה לעשות‪ ,‬כדי לקיים דינא דמלכותא ויחד עם זאת‬ ‫שלא לעבור על איסור התורה של "לא תעשה לך פסל‬ ‫פסע הרבי לקראתו ואמר לו‪" :‬אל נא בקצפך‪ ,‬אדוני‬ ‫כל תמונה"‪.‬‬ ‫האינספקטור‪ .‬ודאי ידוע לכבוד מעלתך שאנו היהודים‪,‬‬ ‫נוהגים להבדיל בין קודש לחול‪.‬‬ ‫נמנו וגמרו‪ ,‬בברכת רבינו‪ ,‬לשים את דיוקנו של הצאר‬ ‫במסגרת ולתלותה בכותל המערבי במהופך‪ ,‬כאשר‬ ‫"כל ימות השבוע אנו שקועים בעל כורחינו‪ ,‬ראשנו‬ ‫צלם דמות הצאר מופנה כלפי הקיר‪ .‬ההשערה הייתה‬ ‫‪36‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫"אם אתה רוצה להתעשר" השיב לו האדמו"ר‪" ,‬תן לי‬ ‫ורובנו בעניני חול‪ ,‬מסחר ומלאכה‪ ,‬וכדי להאציל מקצת‬ ‫מאתיים רובל לצדקה ואתפלל עליך"‪.‬‬ ‫רוחניות על כל אחד מישראל‪ ,‬אנו משכימים יום יום‬ ‫בבוקר‪ ,‬הולכים ובאים לבתי כנסיות‪ ,‬מתעטפים‬ ‫"מאתיים רובל?!" הזדעק העגלון‪" ,‬מנין אקח סכום כה‬ ‫בטליתות ומניחים תפילין‪ ,‬וקושרים אותם לאות על‬ ‫גבוה"?‬ ‫ידינו ולטוטפות בין עינינו‪ ,‬ועל ידי כך אנו מקרבים את‬ ‫עצמינו אל אבינו שבשמים‪.‬‬ ‫"תתייעץ אם אשתך"‪ ,‬השיב האדמו"ר‪.‬‬ ‫"ואילו בימי שבת חג ומועד‪ - ,‬ימים שהם כולם קודש‬ ‫העגלון שב לביתו וסיפר לאשתו על השיחה שהיתה לו‬ ‫לתפילה ולעבודת השם‪ ,‬ואין בהם חציצה בינינו לבין‬ ‫עם הרבי‪.‬‬ ‫אבינו שבשמים – אסור לנו להניח תפילין לאות הקשר‬ ‫עם הקב"ה הוא‪ ,‬דיינו בזה שהוא‪ ,‬הקב"ה‪ ,‬שוכן בתוכנו‬ ‫"מה את מייעצת לי לעשות"? שאל‪" .‬מהיכן אשיג‬ ‫בכבודו ובעצמו‪.‬‬ ‫סכום כזה"?‬ ‫"כך‪ ,‬כבוד מעלתך‪ ,‬אנו נוהגים גם לגבי דינא דמלכותא‪.‬‬ ‫"יש לך סוס בריא וחזק ששווה מאתיים רובל"‪ ,‬הציעה‬ ‫בכל ימות השנה‪ ,‬שאין לנו הזכות לקדם את פני שרי‬ ‫אשתו‪" .‬תמכור אותו ותתן לרבי את הכסף לצדקה"‪.‬‬ ‫המלכות‪ ,‬עינינו צופות ורואות את דמות דיוקנו של הוד‬ ‫מלכותו‪ ,‬כאשר ציוונו‪.‬‬ ‫"וממה נתפרנס"? הקשה‪.‬‬ ‫"אולם היום הזה‪ ,‬יום הדין שלנו‪ ,‬כאשר זכינו להקביל‬ ‫"תחליט לבד‪ .‬אם אתה מאמין לרב'ה תמכור ואם לאו‬ ‫את פניו של שליח המלך בין כותלי הבית הזה‪ ,‬חובה‬ ‫אל תמכור"‪.‬‬ ‫עלינו לתת כבוד ויקר לנציגו של המלך‪ ,‬שכן שלוחו של‬ ‫מלך כמותו‪.‬‬ ‫העגלון מכר את הסוס ונתן את הכסף לרבי לצדקה‪,‬‬ ‫במעט הכסף שנותר בידו התחיל להתעסק בכל מיני‬ ‫"שא עיניך וראה‪ ,‬כבוד מעלתך‪ :‬בכל העדה הזאת אין‬ ‫ביזנעס קטנים‪ ,‬וב"ה ראה בהם ברכה מרובה ולאט‬ ‫אף אחד ביום זה שיניח תפילין לאות קשר עם אבינו‬ ‫לאט התעשר עושר רב‪.‬‬ ‫שבשמים‪ ,‬שכן הוא ממילא שוכן בתוכנו בכבודו‬ ‫ובעצמו"‪.‬‬ ‫שאלו את הרה"ק מטאלנא זי"ע – איך קרה המופת‬ ‫הזה?‬ ‫"הנחתם את דעתי‪ ,‬כבוד הרבי‪ ,‬שאתם שומרי חוק"‬ ‫אמר השר בשפה רפה‪" .‬קבלו את ברכתי ואיחוליי‬ ‫נענה ואמר‪" :‬העגלון הזה היה רגיל לבוא אלי מדי פעם‪.‬‬ ‫לראש השנה שלכם – לשנה טובה"‪.‬‬ ‫בכל פעם ביקש ממני ברכה שהסוס שלו יישאר חזק‪,‬‬ ‫שאנשים יזמינו אותו לנסיעות‪ ,‬שיהיה לו כח לעשות‬ ‫הרבה נסיעות‪ ,‬וכיו"ב‪ .‬נוכחתי לראות שהאיש הזה‬ ‫***‬ ‫בוטח בסוס לשלו‪ .‬אמרתי‪ :‬כל עוד הוא בוטח בסוס שלו‬ ‫"עגלון אחד ניגש להרה"ק רבי דוד מטאלנא זי"ע ושפך‬ ‫– הסוס שלו ישאיר אותו למטה‪ ...‬רק כשיבטח‬ ‫לפניו את ליבו‪" :‬אני עובד קשה משעת בוקר מוקדמת‬ ‫בהקב"ה – הקב"ה ישפיע עליו את כל הברכות‪ .‬לכן‬ ‫ועד שעת לילה מאוחרת‪ .‬מסיע אנשים‪ ,‬סוחב משאות‪,‬‬ ‫לקחתי לו את הסוס‪ ,‬ולא נותר לו אלא לבטוח בהקב"ה‬ ‫מתגלגל בדרכים‪ .‬לעיתים אנשים מעירים אותי אפילו‬ ‫ואז הכל נהייה אחרת‪...‬‬ ‫באמצע הלילה‪ .‬אני בקושי חי‪ ,‬אני מבקש שהרבי ייתן‬ ‫לי ברכה שאתעשר‪ ,‬ולא אצטרך לעבוד כל כך קשה"‪.‬‬ ‫***‬ ‫‪37‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫השתדל זמן מה לתקוע באותו שופר‪ ,‬אך לשווא‪.‬‬ ‫באחת השנים הראשונות של נשיאות כ"ק אדמו"ר‬ ‫הציבור החל להיות מתוח‪.‬‬ ‫הרמ"מ מליובאוויטש זי"ע התקשר יהודי אחד‬ ‫למשפחה של חסידי חב"ד שגרה בקראון הייטס בניו‬ ‫הרבי הניח את השופר‪ ,‬לקח שופר אחר וניסה לתקוע‬ ‫יורק‪ ,‬ואמר שהוא מאד רוצה להיות אצל הרבי בראש‬ ‫בו‪ ,‬וגם ממנו לא יצא שום קול‪ ,‬ממש כלום‪ ,‬הציבור‬ ‫השנה ובפרט בזמן התקיעות‪ ,‬ולכן הוא מבקש מהם‬ ‫הרב נכנס למתח גבוה יותר‪.‬‬ ‫לארחו אצלו‪.‬‬ ‫הרבי לקח את השופר השלישי‪ ,‬והכל חזר על עצמו‪.‬‬ ‫המשפחה הסכימה בחפץ לב שהאיש יתארח בביתם‪.‬‬ ‫הוא השתדל לתקוע בשופר ולא יצא שום קול‪ .‬כולם‬ ‫אותו יהודי הגיע בערב ראש השנה‪ ,‬וקודם כל אמר‬ ‫כמעט יצאו מדעתם‪ .‬ובמשך כל אותו זמן היהודי שעמד‬ ‫לבעל הבית‪" :‬אני רוצה להיות בשורה הראשונה מול‬ ‫מול הרבי כיוון חזק בכוונתו מבלי להרפות‪.‬‬ ‫הרבי בזמן התקיעות‪ .‬האם תוכל לסדר לי את זה‬ ‫מראש?"‪.‬‬ ‫היהודי הזה לא זכה עדיין לפרי בטן‪ .‬הוא רצה להיות‬ ‫אצל הרבי בתקיעות כדי לכוון חזק מאוד שבזכות‬ ‫בעל הבית הסביר לו בחיוך‪" :‬אי אפשר לסדר דבר כזה‪.‬‬ ‫התקיעות והתפילות של הרבי‪ ,‬התעוררות הרחמים‬ ‫יש מקומות קבועים וגם מאד צפוף בראש השנה‪ .‬אם‬ ‫הרבים של הצדיק‪ ,‬הוא יזכה לזרע של קיימא‪ .‬כך כיוון‬ ‫אתה רוצה להיות כמה שיותר קרוב לרבי‪ ,‬תשכים‬ ‫כל העת‪ ,‬למרות הנסיונות הכושלים של התקיעות‪.‬‬ ‫ממש לפנות בוקר ותנסה לתפוס מקום קרוב ככל‬ ‫שתוכל"‪.‬‬ ‫הציבור היה מתוח מאוד‪ ,‬היה חשמל באוויר מכך‬ ‫שהרבי מנסה שוב ושוב לתקוע ולא מצליח להפיק‬ ‫האורח עשה כדברו‪ ,‬השכים ביום הראשון של ראש‬ ‫אפילו קול אחד‪.‬‬ ‫השנה בבוקר‪ ,‬ותפס‪ ,‬אחרי כל הדוחק העצום‪ ,‬מקום‬ ‫הכי קרוב שהיה ביכולתו להשיג‪ ,‬ועמד שם דרוך כולו‬ ‫לפתע עלה בדעתו של אותו יהודי‪ ,‬שאולי העובדה‬ ‫לקראת תקיעותיו של הרבי‪.‬‬ ‫שהוא מכוון כל כך חזק מול הרבי היא המעכבת‬ ‫ומפריעה לתקיעות! הוא פנה להקב"ה במחשבתו‬ ‫לאחר תפילת שחרית והקריאה בתורה‪ ,‬הפותחת‬ ‫ואמר‪" :‬ריבונו של עולם‪ ,‬אני מוותר על הבקשה‬ ‫במילים 'וה' פקד את שרה'‪ ,‬הגיע זמן התקיעות‪ .‬הרבי‬ ‫האישית שלי‪ ,‬על ילד שאני ואשתי כל כך רוצים‪ ,‬לטובת‬ ‫ירד ונכנס לבית הכנסת עם כמה שופרות כמנהגו‪ .‬הוא‬ ‫התקיעות של הרבי‪ ,‬לטובת עם ישראל‪ .‬אני מוותר על‬ ‫החל לקרוא בפעם הראשונה "למנצח לבני קרח‬ ‫הבקשה שלי לגמרי ובלבד שהרבי יצליח לתקוע‬ ‫מזמור"‪ ,‬ברצינות ובחרדת קודש‪.‬‬ ‫בשופר"‪.‬‬ ‫היהודי‪ ,‬שעמד קרוב למדי מול הרבי‪ ,‬נכנס לדבקות‬ ‫באותו רגע שאמר כך במחשבתו קירב הרבי את‬ ‫גדולה וכוונה עצומה‪ ,‬ואמר יחד עם הרבי מלה במלה‬ ‫השופר אל פיו ונשמעו קולות צלולים לחלוטין‪ .‬במשך‬ ‫את המזמור‪ ,‬שבמרכזו הפסוק 'עלה אלקים בתרועה‪,‬‬ ‫כל סדר התקיעות הכל זרם בלי שום תקלה‪ .‬אחרי‬ ‫ה' בקול שופר'‪ .‬גם בכל הפעמים הנוספות שבהן נאמר‬ ‫התקיעות יצא היהודי מבית הכנסת והחל לבכות ללא‬ ‫המזמור היה האיש בכוונה שאי אפשר לתאר כלל‪.‬‬ ‫הרף כי חש מה אירע‪ .‬הוא לא סיפר את סיפורו לאף‬ ‫הרבי בירך "ברוך אתה ה"א מלך העולם אשר קדשנו‬ ‫אדם‪.‬‬ ‫במצוותיו וציוונו לשמוע קול שופר!"‪ ,‬ולאחר מכן בירך‬ ‫"שהחיינו"‪.‬‬ ‫בסוף אותה שנה נולד לו בן זכר‪.‬‬ ‫ואז לקח הרבי שופר אחד מכלל שופרותיו וניסה לתקוע‬ ‫כעבור שנתיים הביא האיש את ילדו הקטן כדי לעבור‬ ‫בו אבל לא יצא שום קול‪ ,‬ממש דממה מוחלטת‪ .‬הוא‬ ‫‪38‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫דעתו‪ ,‬היות וכבר רכש את הבית‪ ,‬והמעשה כבר נעשה‪,‬‬ ‫לפני הרבי ולקבל כוס של ברכה‪ ,‬שהרבי מזג לכולם‬ ‫אך לאחר הפצרותיו של ר' זליג פנה ואמר‪" :‬עפ"י הדין‬ ‫בסוף החג‪ .‬הוא עבר עם הילד לפני הרבי כדי לקבל את‬ ‫וההלכה אין כל עילה להוציא מרשותך את הבית‪,‬‬ ‫היין‪ .‬כרגיל היה מאוד צפוף שם‪ ,‬והאנשים בתור דחפו‬ ‫ואדרבה‪ ,‬גאלת את המקום מיד זרים שרצו לרכוש‬ ‫זה את זה‪ .‬היתה שניה אחת שבה הצליח לעבור לפני‬ ‫אותו‪ .‬גם לפנים משורת הדין אין כל חשש לגור במקום‪,‬‬ ‫הרבי ולקבל ממנו יין בכוס שהגיש‪ .‬ואז הצביע הרבי על‬ ‫אך ברצוני לספר לך סיפור שארע עם זקנך הרה"צ רבי‬ ‫הילד ושאל‪" :‬זה הילד של התקיעות?"‪.‬‬ ‫נח וינברג זצ"ל‪:‬‬ ‫כאשר האב שמע זאת הוא כה התרגש עד שהתינוק‬ ‫בטבריה של מעלה גר אחד מחסידי קמאי הגה"צ רבי‬ ‫כמעט נפל מידיו‪ ,‬ורק בחסדי שמים לא אירע לו דבר‪.‬‬ ‫הירש מיכל זצ"ל‪ ,‬מגדולי תלמידי הרה"ק רבי שמה‬ ‫אחרי כוס הברכה שקיבל הוא סיפר לראשונה את‬ ‫מקוברין זי"ע‪ .‬בין הנהגותיו בקודש היה רבי הירש מיכל‬ ‫סיפורו לחסידים שהיו שם‪.‬‬ ‫מדקדק גדול בנטילת ידים‪ ,‬ודאג תמיד לנגב את ידיו‬ ‫היטב באמצעות מגבות עבות שהותירו את ידיו יבשות‬ ‫לגמרי‪.‬‬ ‫***‬ ‫באחד הימים בשעה שהתהלך הרה"ח ר' זליג וינברג‬ ‫באחד הבקרים‪ ,‬קודם לתפילת שחרית‪ ,‬הביא לו רבי נח‬ ‫ז"ל‪ ,‬בנו הגדול של הרה"ק ה"ברכת אברהם" מסלונים‬ ‫וינברג זצ"ל שתי מגבות עבות וטובות במיוחד‪ .‬רבי‬ ‫זי"ע‪ ,‬ברחובה של טבריה עיר מגוריו‪ ,‬ראה התקהלות‬ ‫הירש מיכל שמח במגבות מאד‪ ,‬אך בכל זאת עדיין לא‬ ‫אנשים גדולה‪ .‬כשניגש למקום‪ ,‬שמע כי רשויות‬ ‫השתמש בהם‪.‬‬ ‫השלטון מציעות למכירה פומבית בית של יהודי‪ ,‬שלא‬ ‫עלה בידו לשלם את חובות המס המושתות עליו‪.‬‬ ‫לאחר התפילה ניגש רבי הירש מיכל אל רבי נח ושאלו‬ ‫הצטרף ר' זליג למתבוננים‪ ,‬וראה כיצד סכומי הכסף‬ ‫מנין לו מגבות טובות ואיכותיות שכאלו בבוקרו של יום?‬ ‫המוצעים מגיעים לסך של ‪ 200‬ל"י‪ ,‬אותן הציע גוי‬ ‫גילה לו ר' נח כי בשעה שהלך בדרכו אל התפילה‬ ‫כלשהו ששהה במקום‪ .‬מכיוון ששוויו של הבית היה‬ ‫הבחין באשה אלמנה העומדת בפתח ביתה ומוכרת‬ ‫גבוה בהרבה מהסכום המוצע‪ ,‬הצטרף ר' זליג‬ ‫מחפצי הבית במחיר מוזל על מנת להביא לחם לפיות‬ ‫למתמקחים והוסיף מיד עוד ‪ 20‬ל"י מעבר להצעתו של‬ ‫ילדיה‪ .‬בין שלל החפצים הבחין רבי נח במגבות‬ ‫אותו גוי‪ .‬איש לא העלה את ההצעה‪ ,‬ולאחר פעמיים‬ ‫המשובחות וידע כי יגרום לר' הירש מיכל קורת רוח‬ ‫שהכריז הכרוז את סכומו של ר' זליג‪ ,‬הודיע כי הוא זכה‬ ‫במידה וירכוש מגבות שכאלו עבור נט"י‪ .‬כיוון שכך‪,‬‬ ‫במכרז‪.‬‬ ‫עמד ורכשם עבורו‪ .‬כששמע זאת רבי הירש מיכל נאנח‬ ‫בזעזוע‪" :‬אשה אלמנה ברוב צערה נאלצה למכור חפצי‬ ‫כאשר הגיע ר' זליג לביתו וסיפר לב"ב אודות העיסקה‬ ‫ביתה במחיר מוזל‪ ,‬כיצד אוכל להשתמש במגבות‬ ‫הנאה שערך‪ ,‬התעוררו בליבם חששות אודות הקניה‬ ‫שכאלו? הרי בכל פעם שאנגב בהם את ידי אחשוב על‬ ‫מפני צערו של אותו יהודי שנושל מביתו‪ ,‬האם מן‬ ‫כך שאותה אלמנה שבורה שרויה בצער ואני מרוויח‬ ‫הראוי לדור בבית שנלקח מיהודי אחר כנגד רצונו?‬ ‫מכך! אינני מסוגל להשתמש וליהנות בדבר שהוא שבר‬ ‫למרות שמדובר בבית שכבר הופקע מבעליו ע"י‬ ‫וצרה לזולתי"!‬ ‫השלטונות‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬ע"י קנייתו הרוויח היהודי סכום‬ ‫כסף גבוה יותר על מנת לפרוע את חובותיו מאשר אילו‬ ‫היה קונה את הבית אותו ערבי‪ ,‬אך אין זה נעים לגור‬ ‫כשסיים רבי משה קלירס את סיפורו‪ ,‬פנה אל ר' זליג‬ ‫בבית שכזה‪ .‬נמנו וגמרו שילך אל רבה של טבריה‪,‬‬ ‫ואמר‪" :‬יתכן שמבחינת ההלכה ואפילו מבחינת 'ועשית‬ ‫הגה"צ רבי משה קלירס זצ"ל לשאול את מוצא פיו‪.‬‬ ‫הישר והטוב' – הבית עומד ברשותך והינך יכול‬ ‫להשתמש בו‪ ,‬אבל ר' הירש מיכל לא היה מסוגל לדור‬ ‫נכנס ר' זליג אל רבי משה קלירס ושטח בפניו את‬ ‫בבית שכזה‪."...‬‬ ‫סיפור המעשה‪ .‬בתחילה סירב רבי משה להורות לו את‬ ‫‪39‬‬ ‫אסיפת אמרי"ם – פרשת נח תשפ"ז‬ ‫בה"י‬ ‫מלחמת העולם הראשונה ולא ממלחמת העולם‬ ‫סופו המופלא של המעשה היה‪ :‬שהתעוררו כמה‬ ‫השניה!!!‬ ‫יהודים טובים‪ ,‬אספו עבור אותו יהודי כסף לפרעון‬ ‫חובותיו ור' זליג החזיר לו את ביתו באותו סכום בו‬ ‫לא זו אף זו‪ ,‬נכדו הגאון רבי גדליה הוניגסברג שליט"א‬ ‫רכשו‪ .‬כשסיפר ר' זליג לאביו ה"ברכת אברהם" זי"ע‬ ‫מוסיף‪ :‬שרה"י אמר שהטעם שניתן לפעול כל כך‬ ‫את סיפור המעשה אמר לו אביו‪" :‬מי יודע אם לא סיבבו‬ ‫ישועות בפורים‪ ,‬נעוץ בכך שביום זה עושים היהודים‬ ‫זאת משמים כך שתרכוש את הבית ותלך לרבי משה‬ ‫כ"כ הרבה טוב עם השני‪ ,‬מתנות לאביונים‪ ,‬משלוח‬ ‫קלירס על מנת שייאנח רבי משה אנחה אחת מעמקי‬ ‫מנות וגם כתוב שבסעודה יביא עוד אנשים‪.‬‬ ‫ליבו על גורלו של אותו יהודי וכך יוושע"‪...‬‬ ‫"כשיהודים עושים טוב זה עם זה‪ ,‬יש להקב"ה כזו נחת‬ ‫עצומה‪ ,‬שזה נהיה עת רצון וגם הקב"ה מצינו‬ ‫***‬ ‫שמשפיע כל כך הרבה על עמו ישראל"‪.‬‬ ‫סיפר הרב אסחייק שליט"א‪:‬‬ ‫זכותם תגן עלינו‬ ‫היה זה אחר הצונאמי הגדול שפגע במדינות אסיה‪,‬‬ ‫במזרח הרחוק‪.‬‬ ‫באותה זמן השתוללה באוקיינוס ההודי רעידת אדמה‬ ‫בעוצמה של ‪ 9.1‬דרגות בסולם ריכטר‪ ,‬וכתוצאה מכך‬ ‫ידידי חביבי‬ ‫הים רעש ורגש ונוצרו גלי ענק שהתפזרו לכל עבר‬ ‫בקול רעש גדול ושטפו את היבשה בעוצמה אדירה‪.‬‬ ‫בעזרת צור העולמים נתחזק בכל הענינים‬ ‫עם כח הצדיקים‬ ‫הצונאמי גרם למותם של יותר מ‪ 180.000-‬בני אדם‪,‬‬ ‫אשר מברכותיהם אנו מתקיימים‬ ‫מתוכם ‪ 166.000‬באינדונזיה לבדה‪ .‬לפי חלק‬ ‫מהערכות מספר ההרוגים הכולל הגיע ליותר‬ ‫ואת רצונם אנו מבצעים ומקיימים‬ ‫מ‪ 300.000‬בני אדם‪ ,‬אלא שרובם לא היו רשומים כי‬ ‫ולרפואתם והצלחתם אנו מתפללים‬ ‫גרו במדינות פרימטיביות ולא היתה דרך לדעת את‬ ‫ומכח שמחת התורה וקדושת החגים‬ ‫מספר ההרוגים המלא‪.‬‬ ‫הקדושים‬ ‫נתחזק בלימוד התורה ועשיית מעשים טובים‬ ‫העולם כולו הזדעזע מאד לשמע תוצאותיו של אסון‬ ‫כפי שדורש מאתנו שוכן מרומים‬ ‫הטבע הנורא הזה‪ ,‬ממש מבול בזעיר אנפין‪.‬‬ ‫ויהיה לכולם חורף בריא ופרנסה מלא חפנים‬ ‫או אז אמר הגאון רה"י המהריא"ל שטיינמן זצ"ל‪ :‬שזה‬ ‫בני חיי ומזוני רויחי בכפלים‬ ‫קרה במקום שאין שם חסד‪ ,‬רבינו יונה ב'משלי' כותב‬ ‫ויעזור השי"ת שתמיד בשמחות אצל קוראי‬ ‫שחסד שהגויים עושים‪ ,‬אפילו שהם עושים שלא לשם‬ ‫כתיבתי‬ ‫שמים זה מגן עליהם מפני הצרות והיסורים‪ .‬ובמדינה‬ ‫בבריות גופא ונהורא מעליא ועל זה תפילתי‬ ‫ההיא‪ ,‬מלבד שהם עובדי ע"ז עד עצם היום הזה‪,‬‬ ‫ותתקיים בי ברכת "יעלו איב"ר כנשרים"‬ ‫[לתשומת לב המייחלים לעשות שלום עמם‪ ,]...‬הם‬ ‫אכזרים ביותר‪ ,‬וכן שאר העמים באזור שם‪.‬‬ ‫כברכת דורשי טובתי‬ ‫אגיטען שבת אין אגיטען חודש‬ ‫לעומת זאת‪ ,‬אמר רה"י‪ ,‬אמריקה עושה חסד עם הרבה‬ ‫מדינות בעולם‪ ,‬לדוגמא את החיטה שם שולחים‬ ‫ידידכם אוהבכם‬ ‫להרבה מדינות‪ ,‬מספקים מים ומזון וצרכים בסיסיים‬ ‫לאזורים מוכי אסון ועוד‪ ,‬ולכן זכו ולא סבלו באדמתם לא‬ ‫‪40‬‬