gilyoines.com חזרה לאתר · Back to the site

הואיל משה · Hoil Moshe — נח (2026-10-12)

מוציא לאור: הואיל משה · Hoil Moshe

שבוע: נח (2026-10-12)

הואיל משה · Hoil Moshe — נח (2026-10-12)

פתח את ה-PDF הורדה

‫פרשת נח‬ ‫שנת תשפ"ז‬ ‫הרב יצחק מאטצען‬ ‫הואיל משה‬ ‫מח"ס הואיל משה ושא"ס‬ ‫מחוסר זמן לבו ביום‪ ,‬וחשוב בשעת הקרבה מיד כאלו היה‬ ‫אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את‬ ‫היתר‪ ,‬עיין בספר פרדס יוסף עה"ת (עה"פ מכל הבהמה הטהורה ח‪-‬כ)‪,‬‬ ‫האלקים התהלך נח‪ :‬וכתב רש"י ז"ל וז"ל‪ ,‬יש מרבותינו‬ ‫אבל קודם המבול י"ל דלכן לא הקריב קרבנות משום‬ ‫דורשים אותו לשבח‪ ,‬כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה‬ ‫ממשקה ישראל‪ ,‬ולפי"ז ל"ש לומר דלכן לא הגין נח על‬ ‫צדיק יותר‪ ,‬ויש שדורשים אותו לגנאי‪ ,‬לפי דורו היה צדיק‬ ‫הדור‪ ,‬משום שלא הקריב קרבן‪ ,‬דהא א"א לו להביא קרבן‬ ‫ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום עכ"ל‪,‬‬ ‫משום דלא הוה ממשקה ישראל‪ ,‬וע"כ דלכן לא הגין על דורו‬ ‫ובסנהדרין (ק"ח‪ ).‬נקבו בשמות‪ ,‬ר' יוחנן אמר בדורותיו ולא‬ ‫משום דלא היה צדיק גמור‪.‬‬ ‫בדורות אחרים‪ ,‬וריש לקיש אמר בדורותיו כל שכן בדורות‬ ‫אחרים עיי"ש‪ ,‬ורבים ראו כן תמהו להבין סברת מחלוקתם‪,‬‬ ‫ובספר אלפי מנשה (בפרשתן) כתב‪ ,‬דשפיר הוה ממשקה ישראל‪,‬‬ ‫דאמאי נימא לדרוש לגנאי אם נוכל לדרוש לשבח‪.‬‬ ‫דבמסכת זבחים (דף קט"ז‪ ).‬פליגי ר' אליעזר ור' יוסי בר חנינא‪,‬‬ ‫אי בני נח קרבו שלמים או עולות קרבו‪ ,‬חד אמר שלמים‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דריו"ח ור"ל אזלי לשיטתם‪ ,‬דבספר בנין דוד‬ ‫קרבו‪ ,‬וחד אמר עולות קרבו עיי"ש‪ ,‬וזה ודאי כו"ע מודים‬ ‫עה"ת (אות ל"א) הביא שני טעמים אמאי לא הגין נח על הדור‪,‬‬ ‫דקרבו עולות כדכתיב גבי נח ויעל עולות במזבח‪ ,‬אלא‬ ‫א)‪ ,‬איתא בזוה"ק (בפרשתן דף ס"א‪ ).‬דהיה לו להקריב קרבן קודם‬ ‫דפליגי אי רק עולות בלבד קרבו או גם שלמים קרבו‪ ,‬וכ"כ‬ ‫המבול עיי"ש‪ ,‬ב)‪ ,‬איתא בנזה"ק דלכן לא הגין על הדור דלא‬ ‫רש"י בפירושו על המדרש רבה (פרשה כ"ב) עיי"ש‪.‬‬ ‫היה צדיק גמור עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז י"ל דפליגי בטעמא דנח לא‬ ‫הגין על דורו‪ ,‬דריו"ח ס"ל דנח לא היה רשאי להביא קרבן‬ ‫ואיתא בבראשית רבה (פרשה ל"ד‪-‬י"ג)‪ ,‬דאדם הראשון לא הותר לו‬ ‫קודם המבול‪ ,‬וע"כ הטעם דלא הגין על דורו משום שלא היה‬ ‫בשר תאוה עיי"ש‪ ,‬וכתב (שם) היפה תואר‪ ,‬דלמ"ד שלמים‬ ‫צדיק גמור‪ ,‬ולכן ס"ל בדורותיו ולא בדורות אחרים‪ ,‬ור"ל‬ ‫הקריבו בני נח‪ ,‬אם אדם הראשון הקריב שלמים‪ ,‬הותר‬ ‫ס"ל דהיה צדיק גמור‪ ,‬והטעם שלא הגין על דורו משום שלא‬ ‫הבשר לאכול גם לאדם עיי"ש‪ ,‬וכ"כ בכריתי ופליתי (סי' כ"ז אות‬ ‫הקריב קרבנות‪ ,‬ולכן ס"ל בדורותיו וכל שכן בדורות אחרים‪.‬‬ ‫ב') ‪ ,‬דאם ב"נ הקריבו שלמים הוצרכו לאכול את הבשר כדי‬ ‫שלא יבוא לידי נותר‪ ,‬ואכל אדם הראשון את הבשר בקרבן‬ ‫ולכאורה י" ל דלכן לא הקריב נח קרבן קודם המבול‪ ,‬כיון‬ ‫שלמים עיי"ש‪ ,‬ומעתה בקרבן שלמים הוי שפיר ממשקה‬ ‫דקיי"ל דבעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל כדאיתא‬ ‫ישראל עכ"ד‪.‬‬ ‫במסכת פסחים (דף מ"ח‪ ,).‬ובמסכת מנחות (דף ה‪ ,).‬וכיון דאז לא‬ ‫הותר לו עדיין לאכול בשר‪ ,‬עד שאמר לו הקב"ה אחר‬ ‫ובספר עיר דוד (אות שי"ד) הביא מש"כ בתנא דבי אליהו‪ ,‬אדם‬ ‫המבול כירק עשב נתתי לכם את כל‪ ,‬ואז הותר לו לאכול‬ ‫כי יקריב מכם קרבן וגו'‪ ,‬מי שקרוי אדם הוא יקריב שלמים‪,‬‬ ‫בשר כדאיתא במסכת סנהדרין (דף נ"ט‪ ,):‬לא הוה מן המותר‬ ‫לאפוקי עכו"ם שאין קרויים אדם לא יקריב שלמים עיי"ש‪.‬‬ ‫לישראל‪ ,‬ולכן לא היה יכול להביא קרבן‪.‬‬ ‫ובילקוט שמעוני ישעיה (רמז שצ"ג) הביא בשם הפסיקתא וז"ל‪,‬‬ ‫ועיין בספר ילקוט הגרשוני (אות א')‪ ,‬שהביא קושיא על אדה"ר‬ ‫אמר ר' יוחנן וישח אדם אלו ישראל שנאמר ואתנה צאני צאן‬ ‫דהיאך הקריב קרבן כדאיתא במסכת חולין (דף ס‪ ,).‬שור‬ ‫מרעיתי אדם אתם וכו' עכ"ל‪ ,‬ולפי"ז ס"ל ר' יוחנן דעכו"ם‬ ‫שהקריב אדה"ר קרן אחת היתה לו במצחו וכו' עיי"ש‪ ,‬הא‬ ‫אין קרויין אדם‪ ,‬ועיין בספר בית האוצר (ח"א כלל ח' אות י"א)‪.‬‬ ‫בעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל עיי"ש‪ ,‬וזה הטעם‬ ‫י"ל גם אצל נח דלכן לא הקריב קרבן משום דל"ה ממשקה‬ ‫ולפי"ז א"ש דריו"ח לשיטתו דס"ל דעכו"ם אינן קרויין אדם‪,‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ובשלמא לאחר שיצא מן התיבה שפיר הקריב‬ ‫ולפי"ז לא הקריבו בני נח קרבן שלמים‪ ,‬ולפי"ז לא היה יכול‬ ‫קרבנות אף דלא הוה ממשקה ישראל‪ ,‬משום כיון דאחר‬ ‫להביא קרבן כיון דלא הוה ממשקה ישראל‪ ,‬וע"כ הטעם דלא‬ ‫הקרבה מיד הותר לו לאכול בשר‪ ,‬לא בעינן שיהא ממשקה‬ ‫הגין על דורו משום שלא היה צדיק גמור‪ ,‬ולכן אמר ריו"ח‬ ‫ישראל‪ ,‬כדאיתא במסכת מנחות (דף ה‪ ).‬דאיסור שנעשה היתר‬ ‫בדורותיו ולא בדורות אחרים‪ ,‬משא"כ ר"ל י"ל דס"ל‬ ‫באותו יום לית ביה משום ממשקה ישראל‪ ,‬משום דאין‬ ‫א‬ ‫טובה הרבה‪ ,‬בשביל חטא יחידי שעשה זה‪ ,‬אבד ממנו ומכל‬ ‫דעכו"ם קרויין אדם‪ ,‬וס"ל דבני נח הקריבו שלמים‪ ,‬ושפיר‬ ‫העולם טובה הרבה עיי"ש‪.‬‬ ‫י"ל דמותר לנח להקריב קרבנות כיון דהוה ממשקה ישראל‪,‬‬ ‫ולפי"ז י"ל דלכן לא הגין על דורו משום שלא הקריב‬ ‫ולכן כיון שבדרך כלל הרשעים הם רוב העולם וכדאיתא‬ ‫קרבנות‪ ,‬ולכן ס"ל בדורותיו כל שכן בדורות אחרים ודו"ק‪.‬‬ ‫במסכת יומא (דף ל"ח‪ , ):‬אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן‪,‬‬ ‫ראה הקב"ה שצדיקים מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור‬ ‫ב) עוי"ל‪ ,‬דבספר בנין דוד (אות מ"ו) כתב‪ ,‬דאיתא במדרש‬ ‫וכו' עיי"ש‪ ,‬ולכן כל זמן שהצדיקים קבועים במקומן וכינוס‬ ‫תנחומא (סי' ט') דנח לא היה צדיק גמור עיי"ש‪ ,‬לפי שאת‬ ‫לצדיקים אף שהן מועטין‪ ,‬מ"מ הרי כל קבוע כמחצה על‬ ‫האלקים התהלך נח להתבודד בינו לבין קונו‪ ,‬ולא הוכיח‬ ‫מחצה דמי‪ ,‬ולכן כינוסן במקום קבוע הוי הנאה לעולם‪ ,‬שעל‬ ‫אנשי דורו שיעשו תשובה‪ ,‬וכיון שנמנע ולא הוכיחם בא‬ ‫ידי כך נידון כל העולם כחציו חייב וחציו זכאי‪ ,‬והקב"ה‬ ‫מבול לעולם עיי"ש‪ ,‬ובספר ישמח משה פי' אלה תולדות נח‪,‬‬ ‫מטה כלפי חסד ודן אותם במדת הרחמים‪ ,‬אבל פיזור‬ ‫רצ" ל דהמבול שהוזכר אחר כך בפרשה הוא הוליד‪ ,‬שהוא‬ ‫לצדיקים שאינם קבועים במקומן הרי הוא רע לעולם‪ ,‬שהם‬ ‫היה הגורם‪ ,‬שהיה לו להתפלל ולבקש רחמים על דורו‬ ‫מוכרעין לכף חובה מחמת רוב הרשעים‪ ,‬ונמצא שהצדיקים‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫והעולם נידונין במדת הדין אחר רובן‪.‬‬ ‫אך בסנהדרין (ק"ח‪ ).‬איתא‪ ,‬דרש ר' יוסי דמן קסרי‪ ,‬מאי דכתיב‬ ‫והנה כאן כתיב לך לך ופירש"י להנאתך ולטובתך‪ ,‬וקשה מה‬ ‫קל הוא על פני מים תקולל חלקתם בארץ‪ ,‬מלמד שהיה נח‬ ‫טובה יש בזה‪ ,‬הלא אברהם היה אחד‪ ,‬ואומות העולם כולם‬ ‫הצדיק מוכיח בהם ואומר להם עשו תשובה‪ ,‬ואם לאו‬ ‫רשעים‪ ,‬ועד עתה שהיה קבוע היה העולם נדון כמחצה על‬ ‫הקב"ה מביא עליכם את המבול וכו' עיי"ש‪ ,‬וכן איתא‬ ‫מחצה‪ ,‬וכשצוהו להיות נודד ולפזר רגליו יהיה רע לו ורע‬ ‫במדרש תנחומא בפרשתן (סי' ה')‪ ,‬אמר רב הונא בשם ר' יוסי‪,‬‬ ‫לעולם‪ ,‬לזה בשרו ואעשך לגוי גדול‪ ,‬דאיתא במסכת ר"ה (דף‬ ‫מאה ועשרים שנה היה מתרה הקב"ה בדור המבול‪ ,‬שמא‬ ‫ל"ב‪ , ):‬דשרה כיון דרבים אתו מינה כרבים דמי עיי"ש‪ ,‬וה"נ‬ ‫יעשו תשובה‪ ,‬כיון שלא עשו תשובה‪ ,‬אמר לנח‪ ,‬עשה לך‬ ‫יצורפו כל דאתי מאברהם עד סוף העולם וכרבים דמי‪ ,‬אבל‬ ‫תבת עצי גפר‪ ,‬עמד נח ועשה תשובה ונטע ארזים וכו'‪.‬‬ ‫הגוים דרחמנא אפקרא לזרעם אינם נחשבים עמהם‪ ,‬וא"כ‬ ‫אברהם הוא הרוב בעולם‪.‬‬ ‫ולפי"ז י"ל‪ ,‬דנח באמת הוכיח את אנשי מקומו שיטיבו‬ ‫דרכם‪ ,‬ואם לא ישיבו מדרכם הרעה יבא מבול על העולם‪ ,‬אך‬ ‫ומה דכתיב ואגדלה שמך ופירש"י אודיע טבעך בעולם‪ ,‬הוא‬ ‫זה היתה רק במקומו‪ ,‬אבל לא כתת רגליו כדרך הצדיקים‬ ‫עפי"מ דאיתא במסכת יבמות (דף ל"ז‪ ,):‬אמר ר' אליעזר בן‬ ‫שדרכם היה לילך ממקום למקום ומעיר לעיר להוכיחם‪ ,‬ולכן‬ ‫יעקב‪ ,‬לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה‬ ‫כתבו שלא הוכיח את בני דורו‪.‬‬ ‫אחרת‪ ,‬שמא יזדווגו זה לזה ונמצא אח נושא את אחותו‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ונראה דלאו דווקא קאמר ראב"י‪ ,‬וה"ה אם הולך עם‬ ‫ובספר בכור שור בחידושיו עמ"ס ר"ה (דף ט"ז‪ ):‬כתב לבאר מה‬ ‫אשתו למדינה אחרת ויוליד שם‪ ,‬ויש לו כאן בנות או אם‬ ‫שכתב רשיז"ל בפרשת לך לך (פרשה י"ב‪-‬א) עה"פ לך לך וז"ל‪,‬‬ ‫ואחות ושאר עריות‪ ,‬איכא למיחש חששא זו ואין ראוי‬ ‫להנאתך ולטובתך‪ ,‬ושם אעשך לגוי גדול‪ ,‬וכאן אי אתה זוכה‬ ‫לעשות כן דמאי שנא‪ ,‬ומה סברא יש לחלק ביניהם‪ ,‬ויתכן‬ ‫לבנים‪ ,‬ועוד שאודיע טבעך בעולם עכ"ל‪ ,‬דלכאורה קשה‬ ‫שהיה לאברהם ושרה כאן אחיות כמ"ש בקרא‪ ,‬והקב"ה ציוה‬ ‫מאי איכפת לאברהם אם יודיע טבעו בעולם‪ ,‬הלא אין מדת‬ ‫שילכו למדינה אחרת ושם יזכה לבנים‪ ,‬וקשה שלא יתכן‬ ‫הצדיקים להקפיד על כך‪.‬‬ ‫לעשות כן שמא יזדווגו‪ ,‬דאפילו לבני נח אסורים עריות‪ ,‬אלו‬ ‫מאם לכו"ע‪ ,‬ואפילו מאב לר' אליעזר במסכת סנהדרין (דף‬ ‫ויש לבאר עפימש"כ בדרושי לבאר מה דאיתא במסכת‬ ‫נ"ח‪.).‬‬ ‫סנהדרין (דף ע"א‪ , ):‬פיזור לרשעים (שנפרדין זה מזה ואין יכולין להועץ עצה רעה‬ ‫ולסייע זה את זה) הנאה להן והנאה לעולם‪ ,‬ולצדיקים רע להן ורע‬ ‫ולכן אמר לו הקב"ה שיודיע טבעו בעולם‪ ,‬עפי"מ דפריך שם‬ ‫לעולם‪ ,‬כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם‪ ,‬ולצדיקים הנאה‬ ‫הגמ' איני והא רב כי איקלע לדרדשיר מכריז ואמר מאן הוה‬ ‫להן והנאה לעולם עיי"ש‪ ,‬דאיתא במסכת קידושין (דף מ‪ ,):‬ר'‬ ‫ליומא (מי חפצה לינשא לימים שאתעכב כאן)‪ ,‬וקשה איך נשא אשה‬ ‫אלעזר בר' שמעון אומר‪ ,‬לפי שהעולם נידון אחר רובו (יראה‬ ‫במדינה אחרת מחששא הנ"ל‪ ,‬ומשני‪ ,‬שאני רבנן דפקיע‬ ‫אדם עצמו כאלו שקול‪ ,‬כל העולם שקול‪ ,‬כמחצה צדיקים וחסידים ומחצה רשעים וכאילו מעשיו‬ ‫שמייהו‪ ,‬פי' שיצא טבעם בעולם וזרעם מפורסם אחריהם‬ ‫שקולים כמחצה על מחצה)‪ ,‬עשה מצוה אחת (נמצאו זכיותיו מכריעין ונמצא צדיק)‪,‬‬ ‫וליכא למיחש לתקלה עיי"ש‪ ,‬וה"נ קאמר לו הקב"ה שמותר‬ ‫אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות (דעל ידו כל‬ ‫לו לילך למדינה אחרת שיודיע טבעו בעולם‪ ,‬וליכא למיחש‬ ‫העולם הוכרע להיות רובן צדיקים) ‪ ,‬עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את‬ ‫לתקלה עכ"ד הבכור שור עיי"ש‪.‬‬ ‫עצמו ואת כל העולם לכף חובה‪ ,‬שנאמר וחוטא אחד יאבד‬ ‫הואיל משה פרשת נח תשפ"ז דף ב‬ ‫אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את‬ ‫ולפי"ז י"ל‪ ,‬דלכן לא הלך נח ממקום למקום‪ ,‬דס"ל דכיון‬ ‫האלקים התהלך נח‪ :‬ואיתא במדרש תנחומא‪ ,‬ילמדנו‬ ‫דרובם ככולם חטאו‪ ,‬ומעתה אם ילך ממקום למקום‬ ‫רבנו‪ ,‬על כמה עברות נשים מתות בשעת לידתן‪ ,‬כך‬ ‫להוכיחם‪ ,‬אז לא יהיה דינו כקבוע‪ ,‬ויהא העולם נידון לפי‬ ‫שנו רבותינו על שלש עברות וכו' ושלשתן מה"ת‬ ‫רוב הרשעים‪ ,‬ומעתה גם הוא יתבטל כלפי רוב בני אדם‬ ‫וכו'‪ ,‬ומה ראו נשים להצטות על שלש מצות האלו‪,‬‬ ‫החוטאים להיות נידון כמותם‪ ,‬ולכן ס"ל דמוטב שלא ילך‬ ‫אמר הקב"ה‪ ,‬אדה"ר תחלת בריותי היה ונצטוה על‬ ‫ממקום למקום‪ ,‬ואז יהיה דינו כקבוע ובזה הוי הנאה לעולם‬ ‫עץ הדעת‪ ,‬וכתיב בחוה ותרא האשה וגו' ותתן גם‬ ‫וכנ"ל‪.‬‬ ‫לאשה עמה ויאכל‪ ,‬וגרמה לו מיתה ושפכה את דמו‪,‬‬ ‫וכתיב בתורה שופך דם האדם ב‪0‬אדם דמו ישפך‪,‬‬ ‫ואיתא במסכת חולין (דף י"א‪ ,).‬מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל‬ ‫תשפוך דמה וכו' כדי שיתכפר לה על דם האדם‬ ‫בתר רובא‪ ,‬שנאמר אחרי רבים להטות עיי"ש‪ ,‬והמרדכי (אות‬ ‫ששפכה‪ ,‬מצות חלה מנין‪ ,‬היא טמאה חלתו של‬ ‫תקצ"ג) כתב וז"ל‪ ,‬והקשה לי מורי רבינו יקר‪ ,‬הא עיקר האי‬ ‫עולם וכו'‪ ,‬הדלקת הנר מנין‪ ,‬היא כבתה נרו של אדם‬ ‫קרא בסנהדרין הוא‪ ,‬וסנהדרין קבועין הן בלשכת הגזית‪ ,‬וכן‬ ‫דכתיב נר ה' נשמת אדם לפיכך תשמור הדלקת הנר‬ ‫בכל מקום שהם יושבין‪ ,‬ודמיא לתשעה ישראל ואחד עובד‬ ‫עכ"ל‪ ,‬וצ"ב שייכות הלכה זו לפרשתן‪.‬‬ ‫כוכבים עומד ביניהם שאם זרק לתוכו פטור דכתיב וארב לו‪,‬‬ ‫דמינה ילפינן דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי‪ ,‬ומתרץ‪,‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דאיתא במסכת סנהדרין (דף ק"ח‪ ).‬עה"פ נח איש‬ ‫דהדיבור היוצא מפיהם לאמר זכאי או חייב‪ ,‬הוא ניידי ולא‬ ‫צדיק תמים היה בדורותיו‪ ,‬ר' יוחנן אמר בדורותיו ולא‬ ‫קבוע עיי"ש‪.‬‬ ‫בדורות אחרים‪ ,‬וריש לקיש אמר בדורותיו כל שכן בדורות‬ ‫אחרים (אילו הוה בדורות אחרים היה צדיק יותר) עיי"ש‪ ,‬ורבים ראו כן תמהו‬ ‫וכתב בספר בא ישועה ונחמה (בפרשתן) דיש לומר דכיון‬ ‫להבין סברת מחלוקתם‪ ,‬דאמאי נימא לדרוש לגנאי אם נוכל‬ ‫העיקר והתכלית של האדם הוא מצות ומעשים טובים‬ ‫לדרוש לשבח‪.‬‬ ‫תורה ותפלה‪ ,‬והלא המה ג"כ דברים רוחניים והמה ג"כ‬ ‫ניידי איקרי‪ ,‬ואין משגיחין על זה שהגוף הוא קבוע רק אל‬ ‫וכתב בספר עצי חיים בפרשתן (ח"ב) דאזלי לשיטתייהו‪,‬‬ ‫הדברים הנוגעים אל הנשמה והן איקרי ניידי‪ ,‬רק אימתי‬ ‫דאיתא במסכת ר"ה (דף ד‪ ,).‬האומר סלע זו לצדקה בשביל‬ ‫נוכל לומר כתירוץ הזה דדיבור איקרי ניידי‪ ,‬דהא אפשר‬ ‫שיחיה בני‪ ,‬ובשביל שאזכה בה לחיי העולם הבא‪ ,‬הרי זה‬ ‫לומר מנלן הא דניזל בתר דיבור‪ ,‬והא דיבור לאו כמעשה‬ ‫צדיק גמור‪ ,‬וכתבו התוס' (ד"ה בשביל)‪ ,‬דהא דאמרינן במסכת‬ ‫דמי‪ ,‬אך ורק מחמת זה דבעלמא אמרינן מחשבה כמעשה‬ ‫אבות (פ"א‪-‬מ"ג) ‪ ,‬אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת‬ ‫דמי‪ ,‬וא"כ שאפילו מחשבה כמעשה דמי כש"כ דיבור‬ ‫לקבל פרס‪ ,‬היינו בתוהא על הראשונות אם לא תבוא שאלתו‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ומשמע דבאינו תוהא על הראשונות מותר לעשות על‬ ‫מנת לקבל פרס‪ ,‬והוא צדיק גמור‪.‬‬ ‫ואיתא במסכת ב"מ (דף צ‪ ,):‬איתמר‪ ,‬חסמה בקול‬ ‫(כשהיתה שוחה‬ ‫לאכול היה גוער בה)‪ ,‬והנהיגה בקול (בכלאים ואינו אוחז במרדע)‪ ,‬רבי יוחנן‬ ‫ויש לומר דנפקא ליה מהכא‪ ,‬דעל מנת לקבל פרס הוא ג"כ‬ ‫אמר חייב (מלקות שעבר על הלאו לא תחסום שור בדישו)‪ ,‬עקימת שפתיו הויא‬ ‫צדיק גמור‪ ,‬דהנה רש"י עה"פ את האלקים התהלך נח כתב‪,‬‬ ‫מעשה (והוה ליה לאו שיש בו מעשה ולוקין עליו)‪ ,‬ריש לקיש אמר פטור‪,‬‬ ‫שהיה צריך סעד לתומכו‪ ,‬ויש לפרש דמעצמו היה קשה לו‬ ‫קלא לא הוי מעשה עיי"ש‪.‬‬ ‫לעבוד את ה' ולכבוש את יצרו בלי קבלת שכר או מיראת‬ ‫העונש‪ ,‬וזהו הסעד ועזר לכבוש את יצרו בשביל שכר מצותיו‬ ‫ומעתה מבואר‪ ,‬דריו"ח לשיטתו דס"ל דדיבור הוה כמעשה‪,‬‬ ‫או בשביל העדר העונש‪ ,‬ואמר הכתוב נח איש צדיק תמים‪,‬‬ ‫ומעתה אין לו אמתלא על מה שלא הלך ממקום למקום‬ ‫והפירוש תמים ר"ל שהיה צדיק גמור‪ ,‬ומבואר דגם העושה‬ ‫להוכיח את בני דורו‪ ,‬דס"ל דכיון דרובם ככולם חטאו‪,‬‬ ‫על מנת לקבל פרס הרי זה צדיק גמור‪ ,‬כדברי התוס' דבאינו‬ ‫ומעתה אם ילך ממקום למקום להוכיחם‪ ,‬אז לא יהיה דינו‬ ‫תוהא על הראשונות הוא צדיק תמים‪ ,‬היינו צדיק גמור‪.‬‬ ‫כקבוע‪ ,‬דבלא"ה ליכא כאן דין קבוע וכנ"ל‪ ,‬ולכן דרש לגנאי‬ ‫דרק בדורותיו היה צדיק ולא בדורות אחרים‪ ,‬דהרי אברהם‬ ‫ובספר ייטב פנים לשבת תשובה (מאמר כ"ח) כתב‪ ,‬דהא אם שרי‬ ‫הלך ממקום למקום כמש"כ בבכור שור (שם)‪ ,‬אבל ר"ל דס"ל‬ ‫לעשות על מנת לקבל פרס תליא בפלוגתא אי מצוות צריכות‬ ‫דיבור לא הוה כמעשה‪.‬‬ ‫כוונה מה"ת‪ ,‬דאי שרי לעשות על מנת לקבל פרס שמע מינה‬ ‫שאין צריך לעשות המצוות בכוונה שלימה בלתי לה' לבדו‪,‬‬ ‫ומעתה שפיר י"ל דיש לו דין קבוע‪ ,‬ומה"ט חשש נח מלהיות‬ ‫אלא דאף כאשר מתכוון להנאת עצמו יצא ידי חובתו‪ ,‬והיינו‬ ‫נע ונד לילך ממקום למקום‪ ,‬דעי"ז יתבטל ברוב החוטאים‪,‬‬ ‫משום דמצוות אין צריכות כוונה‪ ,‬משא"כ אם צריך לקיים‬ ‫ולכן אין עליו שום פגם‪ ,‬ולכן דרש לשבח ודו"ק‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת נח תשפ"ז דף ג‬ ‫דתענית אסמכתא בעלמא הוא‪ ,‬א"כ דרשינן קרא ולעבדו בכל‬ ‫המצוות רק לשם שמים ואסור לעשות על מנת לקבל פרס‬ ‫לבבכם על כוונת המצוה ואמרינן דמצ"כ מה"ת עיי"ש‪.‬‬ ‫דבעינן שיכוון בעשייתם לשם שמים‪ ,‬והיינו דצריך כוונת‬ ‫המצוות לצאת ידי חובתו דמצוות צריכות כוונה עיי"ש‪.‬‬ ‫ולכאורה יש להעיר‪ ,‬דאיתא במסכת מכות (דף כ"ג‪ ,):‬דרש ר'‬ ‫שמלאי‪ ,‬שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה‪,‬‬ ‫ואיתא במסכת נזיר (דף כ"ג‪ ,).‬אמר רבה בר בר חנה אמר ר'‬ ‫שלש מאות וששים וחמשה לאוין כמנין ימות החמה (שבכל יום‬ ‫יוחנן‪ ,‬מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם‬ ‫מזהירים עליו שלא לעבור)‪ ,‬ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד‬ ‫ופושעים יכשלו בם‪ ,‬משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן‪,‬‬ ‫איבריו של אדם (דכל אבר ואבר אומר לו עשה מצוה)‪ ,‬אמר רב המנונא‬ ‫אחד אכלו לשום מצוה‪ ,‬ואחד אכלו לשום אכילה גסה‪ ,‬זה‬ ‫מאי קרא‪ ,‬תורה צוה לנו משה מורשה‪ ,‬תורה בגימטריא שית‬ ‫שאכלו לשום מצוה צדיקים ילכו בם‪ ,‬וזה שאכלו לשום‬ ‫מאה וחד סרי (והיינו דכתיב תורה צוה לנו משה)‪ ,‬אנכי ולא יהיה לך מפי‬ ‫אכילה גסה ופושעים יכשלו בם‪ ,‬אמר ליה ר"ל‪ ,‬האי רשע‬ ‫הגבורה שמענום (הרי שית מאה ותליסרי) עיי"ש‪.‬‬ ‫קרית ליה‪ ,‬נהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא‬ ‫קא עביד עיי"ש‪.‬‬ ‫ומעתה אי ס"ל דתפלה הוי עשה פש לו טפי מתרי"ג מצות‪,‬‬ ‫ואי ס"ל דתפלה לא הוי עשה נמצא דחסר לדידיה ממנין‬ ‫וכתבו האחרונים‪ ,‬דר' יוחנן ור"ל קמיפלגי אי מצות צריכות‬ ‫המצוות‪( ,‬וכקושית התוס' במסכת סוטה (דף ג‪ ).‬ד"ה ר' ישמעאל‪ ,‬גבי‬ ‫כוונה‪ ,‬דר' יוחנן דמשוי ליה כרשיעא למי שאכלו לשום‬ ‫מחלוקת ר"ע ור"י אם לה יטמא‪ ,‬וקנא את אשתו‪ ,‬לעולם‬ ‫אכילה גסה‪ ,‬סבר דמצות צריכות כוונה‪ ,‬ולכן כשאכלו לשום‬ ‫בהם יעבודו אם הנך ג' הוה רשות או חובה‪ ,‬והקשו התוס'‬ ‫אכילה גסה ולא כיון לשם מצוה לא יצא ידי חובתו ורשע‬ ‫דא"כ לר"י בצרי להו תלת או דלר"ע טפי תלת עיי"ש)‪.‬‬ ‫הוא‪ ,‬ור"ל ס"ל מצות אין צריכות כוונה‪ ,‬ולכן אמר נהי שלא‬ ‫קיים מצוה מן המובחר מצוה מיהא עביד עכ"ד‪[ ,‬ועיין בספר‬ ‫אך י"ל‪ ,‬דאיתא במסכת פסחים (דף כ"ב‪ ,):‬שמעון העמסוני‬ ‫טורי אבן על מסכת ר"ה (דף כ"ט‪ ).‬מש"כ ליישב מהא דאיתא‬ ‫ואמרי לה נחמיה העמסוני‪ ,‬היה דורש כל אתין שבתורה‪ ,‬כיון‬ ‫במסכת פסחים (דף קי"ד‪ ):‬דר"ל ס"ל מצוות צריכות כוונה]‪.‬‬ ‫שהגיע לאת ה"א תירא פירש וכו' עד שבא ר"ע ודרש את‬ ‫ה"א תירא לרבות תלמידי חכמים עיי"ש‪ ,‬והנה שיטת הבה"ג‬ ‫ומעתה י"ל דאזלי לשיטתייהו‪ ,‬דר' יוחנן לשיטתו דס"ל‬ ‫הוא דמורא ת"ח הוא מ"ע דאורייתא ומנה במנין העשין‬ ‫מצוות צריכות כוונה‪ ,‬ולפי"ז אין רשאי לעשות על מנת לקבל‬ ‫לירא מפני החכמים‪ ,‬אמנם הרמב"ם בספר המצוות (ריש שורש‬ ‫פרס‪ ,‬ולכן כיון שנח קיים המצוות משום שכר ועונש לא‬ ‫השני) כתב וז"ל‪ ,‬לפיכך הראוי בזה שכל מה שלא תמצאהו‬ ‫נחשב צדיק רק בדורותיו‪ ,‬דאילו היה בדורו של אברהם לא‬ ‫כתוב בתורה ותמצאהו בתלמוד שלמדוהו באחת משלש‬ ‫היה נחשב לכלום‪ ,‬משא"כ ר"ל לשיטתו דס"ל מצוות אין‬ ‫עשרה מדות אם בארו הם בעצמם ואמרו שזה גוף תורה או‬ ‫צריכות כוונה‪ ,‬ושרי לעשות על מנת לקבל פרס‪ ,‬ולכן דרש‬ ‫שזה דאורייתא הנה ראוי למנותו שהמקבלים אמרו שהוא‬ ‫הכתוב לשבח עכ"ד העצי חיים‪.‬‬ ‫דאורייתא‪ ,‬ואם לא יבארו זה ולא דברו בו הנה הוא דרבנן‬ ‫שאין שם כתוב יורה עליו‪ ,‬וזה ג"כ שרש כבר נשתבש בו‬ ‫והראשונים נחלקו אי מצות תפלה הוא מה"ת או מדרבנן‪,‬‬ ‫זולתינו ולכן מנה יראת חכמים בכלל מ"ע‪ ,‬ואשר הביאו לזה‪,‬‬ ‫דהרמב"ם בהל' תפלה (פ"א‪-‬ה"א) כתב‪ ,‬מ"ע מה"ת להתפלל‬ ‫לפי מה שיראה לי מאמר ר"ע וכו'‪ ,‬ואם היה הענין כמו‬ ‫בכל יום שנאמר ועבדתם את ה' אלקיכם‪ ,‬מפי השמועה למדו‬ ‫שחשבו למה לא מנו כבוד בעל האם ואשת האב מצוה‬ ‫שעבודה זו היא תפלה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם‪ ,‬אמרו‬ ‫בפנ"ע מחוברת אל כבוד אב ואם‪ ,‬וכן כבוד אחיו הגדול כי‬ ‫חכמים אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה‪ ,‬וכ"כ בספר המצות‬ ‫אלו האישים למדנו שאנו חייבים לכבדם ברבוי וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫(מ"ע ה') עיי"ש‪ ,‬והרמב"ן בהשגות (שם) האריך טובא וחולק‬ ‫וס"ל דתפלה הוא רק מדרבנן עיי"ש‪.‬‬ ‫והרמב"ן נקט כבה"ג ומתרץ את קושית הרמב"ם‪ ,‬דשאני‬ ‫כבוד בעל האם וכו' דהוי סניף למצות כיבוד אב ואם‪ ,‬ולכן‬ ‫ובספר פרדס דוד (פרשת ואתחנן) כתב‪ ,‬דזה אי מצ"כ מה"ת או‬ ‫חייב רק בחיי אמו בכבוד בעלה ומשו"ה לא הוי מ"ע בפנ"ע‪,‬‬ ‫מדרבנן תליא אי חיוב תפלה הוא מה"ת או מדרבנן‪,‬‬ ‫משא" כ יראת החכמים הוא מצוה בפנ"ע עיי"ש‪.‬‬ ‫דהרמב"ם ס"ל דמ"ע מה"ת להתפלל בכל יום‪ ,‬והרמב"ן ס"ל‬ ‫דתפלה הוא רק מדרבנן‪ ,‬דפלוגתתם תליא בקרא ולעבדו בכל‬ ‫ולפי"ז י"ל דאי ס"ל ס"ל כבה"ג דמורא ת"ח הוי מ"ע מה"ת‪,‬‬ ‫לבבכם‪ ,‬דבמסכת תענית (דף ב‪ ).‬איתא לאהבה את ה"א ולעבדו‬ ‫אז ס"ל דתפילה הוא מדרבנן‪ ,‬ואי ס"ל דמורא ת"ח לא הוי‬ ‫בכל לבבכם איזו היא עבודה שהוא בלב הוה אומר זו תפלה‪,‬‬ ‫מ"ע מה"ת‪ ,‬אז י"ל דתפילה הוא מה"ת‪ ,‬ואפיק הא ועייל הא‪,‬‬ ‫ולפי"ז אי דרשינן האי קרא לתפלה לפי"ז ליכא ילפותא‬ ‫ועיין בספר בית ישראל על המצוות (מצוה כ"א אות א') ד"ה ובאופן‬ ‫לכוונת המצוה ואמרינן דמה"ת א"צ כוונה‪ ,‬משא"כ אי ס"ל‬ ‫אחר עיי"ש‪.‬‬ ‫דתפלה הוא מדרבנן‪ ,‬והקרא לא קאי לענין תפלה והך‬ ‫הואיל משה פרשת נח תשפ"ז דף ד‬ ‫דשבת הוי עשה ול"ת‪ ,‬אבל לגבי נשים שגם המה מצווין על‬ ‫וראיתי מהשפע חיים זצ"ל‪ ,‬שעורר בגוף תקנת חז"ל שהדלקת‬ ‫מלאכת המשכן‪ ,‬וכמש"כ הרמב"ם בה' בית הבחירה (פ"א הי"ב)‪ ,‬ס"ד‬ ‫הנרות בשבת תהא בנשים‪ ,‬דהרי קיי"ל דבמצות עשה שהזמן גרמא‬ ‫דלגבייהו ידחה מצות שבת דהא ליתנהו בעשה דשבתון דהו"ל‬ ‫נשים פטורות‪ ,‬ולכמה דיעות אף במצוה דרבנן אמרינן הכי‪ ,‬ומעתה‬ ‫מ"ע שהז"ג‪ ,‬ולדידהו צריכין קרא לומר דעכ"ז לא תדחה השבת‬ ‫צ"ב למה הנשים חייבות בכך‪ ,‬אך י"ל עפימש"כ הרא"ש (מסכת פסחים‬ ‫מפניה עכ"ד‪ ,‬ולפי" ז הרי מוכח מקרא דאך דנשים חייבות‬ ‫פ"י‪-‬סי' ח') שאין לקדש אלא לאור הנר‪ ,‬וכ"ה בשו"ע או"ח (סי' רע"ג ס"ג)‪,‬‬ ‫בשמירה‪ ,‬ומיושב קושית התוס' דלידרוש איפכא ונימא דנשים יהיו‬ ‫והטעם י"ל‪ ,‬דכמו שאמרו אין קידוש אלא במקום סעודה דכתיב‬ ‫פטורות משמירה‪.‬‬ ‫וקראת לשבת עונג שהקריאה של קידוש תהא במקום עונג היינו‬ ‫שסועד‪ ,‬כן הוא בהדלקת הנרות שהוא מדין עונג‪ ,‬ולכן צריך‬ ‫אך י"ל‪ ,‬לפימש"כ בספר פנים יפות (פרשת כי תשא) לפרש הקרא אך את‬ ‫שהקידוש יהא בעת הנרות דולקים‪ ,‬דבעינן קידוש במקום עונג‪,‬‬ ‫שבתותי תשמורו‪ ,‬לפי"מ שפירש"י (פרשת בראשית) עה"פ ויכל אלהים‬ ‫ולכן כיון דחלק ממצות קידוש היום הוא שיהא נרות דולקין‪ ,‬נמצא‬ ‫ביום השביעי‪ ,‬ר"ש אומר בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך‬ ‫שהדלקת הנר הוא חלק ממצות קידוש‪ ,‬וכיון דנשים חייבות‬ ‫להוסיף מחול על הקודש וכו' עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז י"ל דגם במלאכת‬ ‫בקידוש היום דבר תורה‪ ,‬ממילא חייבות גם בהדלקת הנר‪ ,‬ואף‬ ‫המשכן דאמרינן דאינו דוחה את השבת‪ ,‬היינו דוקא שבת עצמו‪,‬‬ ‫שהזמן גורם לו שתבוא‪ ,‬והא דהטילוהו חז"ל דייקא על הנשים אף‬ ‫אבל לא היו צריכין להוסיף מחול על הקודש‪ ,‬והיינו דכתיב אך את‬ ‫דגם האנשים מצווים בה‪ ,‬הוא כמש"כ רשיז"ל במסכת שבת (דף‬ ‫שבתותי תשמורו‪ ,‬דהיינו שביתת הש"י שהיה בלי הוספה עכ"ד‪,‬‬ ‫ל"ב‪ ,).‬משום דכל צרכי שבת עליה עכ"ד‪.‬‬ ‫וכ"כ בספר מעשה רוקח עה"ת (פרשת ויקהל) דהקרא דאך את שבתותי‬ ‫אתיא למעוטי תוס' שבת דדוחה מלאכת המשכן עיי"ש‪.‬‬ ‫ואיתא במסכת ברכות (דף כ‪ ,):‬אמר רב אדא בר אהבה‪ ,‬נשים חייבות‬ ‫בקידוש היום דבר תורה‪ ,‬ופריך הגמ' אמאי מצות עשה שהז"ג הוא‬ ‫אך זהו רק אי ס"ל תוספת שבת דאורייתא‪ ,‬אז י"ל דהקרא אתיא‬ ‫וכל מצות עשה שהז"ג נשים פטורות‪ ,‬אמר אביי מדרבנן‪ ,‬א"ל רבא‬ ‫דבמלאכת משכן אינו צריך להוסיף מחול על הקודש‪ ,‬משא"כ אי‬ ‫והא דבר תורה קאמר‪ ,‬ועוד כל מצות עשה שהז"ג נחייבינהו‬ ‫ס"ל דתוספת שבת דרבנן‪ ,‬א"א לומר דהקרא אתיא דבמלאכת‬ ‫מדרבנן‪ ,‬אלא אמר רבא אמר קרא זכור ושמור כל שישנו בשמירה‬ ‫המשכן אינו צריך להוסיף‪ ,‬כיון דמה"ת ליכא דין הוספה עיי"ש‪,‬‬ ‫ישנו בזכירה‪ ,‬והני נשי הואיל ואיתנייהו בשמירה איתנייהו בזכירה‪.‬‬ ‫ולפי"ז הרמב"ם דהשמיט דין תוספת שבת וכתב הה"מ בה' שביתת‬ ‫והקשו התוס' (במסכת שבועות דף כ‪ ):‬ד"ה כל‪ ,‬דניקוש איפכא כל שאינו‬ ‫עשור (פ"א ה"ו) הטעם משום דהרמב"ם סובר דתוספת שבת הוא‬ ‫בזכירה אינו בשמירה‪ ,‬ותירצו דלחומרא מקשינן עיי"ש‪ ,‬והקשה‬ ‫מדרבנן עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז ליכא למימר דהקרא אתיא על תוספת שבת‪,‬‬ ‫בספר הקובץ על הרמב"ם הל' שבת (פכ"ט) בשם ספר זרע יעקב‬ ‫וע"כ מוכח מקרא דאך את שבתותי דנשים חייבות בשמירה ולא‬ ‫עמ"ס ברכות‪ ,‬לפימש"כ הפמ"ג בפתיחה כוללת (ח"א אות י"א) דמה‬ ‫נוכל לדרוש איפכא עכ"ד‪.‬‬ ‫דאמרינן לחומרא מקשינן הוא משום דספיקא דאורייתא מה"ת‬ ‫לחומרא‪ ,‬וא"כ לשיטת הרמב"ם דס"ל דספיקא דאורייתא מה"ת‬ ‫ואיתא במכילתא פרשת יתרו (פ"ז‪-‬ס"ד)‪ ,‬זכור את יום השבת לקדשו‪,‬‬ ‫לקולא‪ ,‬א"כ הדרא קושית התוס' לדוכתא דנדרוש איפכא עכ"ק‪.‬‬ ‫זכור מלפניו ושמור מלאחריו‪ ,‬מכאן אמרו דמוסיפין מחול על‬ ‫הקודש‪ ,‬וכתב במרכבת המשנה‪ ,‬דדריש ליה מדכתיב את יתירה‪,‬‬ ‫ומו"ר בשו"ת בנין צבי (ח"א סי' כ"ד אות ה') כתב לתרץ‪ ,‬דרשיז"ל עה"פ‬ ‫לרבות דמוסיפין מחול על הקודש עיי"ש‪.‬‬ ‫(שמות פרשה ל"א‪-‬י"ג) ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתתי‬ ‫תשמרו וגו' כתב‪ ,‬אעפ" י שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה‪,‬‬ ‫ובספר ישמח משה (בפרשתן) הביא מה דאיתא בשבת (דף ל"ב‪,).‬דפריך‬ ‫שבת אל תדחה מפניה‪ ,‬כל אכין ורקין מיעוטין למעט שבת‬ ‫הגמ' ומאי שנא בשעת לידתן‪ ,‬אמר רבא נפל תורא חדד לסכינא (נפל‬ ‫ממלאכת המשכן עיי"ש‪ ,‬והקשו המפ' דלמ"ל קרא ע"ז‪ ,‬הא בלא"ה‬ ‫תורא לארץ שהוא עומד לשחיטה הכל אומרים חדדו לסכינא עד שלא יקום ויהא טורח להשליכו‪ ,‬כך‪ ,‬הואיל‬ ‫לא דחי משום דשבת הוי עשה ול"ת‪ ,‬ומלאכת המשכן הוי רק עשה‬ ‫(תרבה פשעים‬ ‫ואיתרע מזלה מזומנת פורענותה לבא)‪ ,‬אביי אמר תפיש תירוס אמתא‬ ‫וקיי"ל דאין עשה דוחה לתו"ע עכ"ק‪.‬‬ ‫השפחה) בחד מחטרא ליהוי‬ ‫(וכולן תלקה בחבטה אחת כלומר אשה עומדת ליסורי לידה על‬ ‫עונשה של חוה ומצרפין לה עונשין הרבה לאותו מלקות)‪ ,‬רב חסדא אמר שבקיה לרויא‬ ‫וכתב בנפש יהונתן (פרשת בהעלותך) ליישב‪ ,‬עפי"ד התוס' בקידושין‬ ‫(ל"ד‪).‬‬ ‫דמנפשיה נפיל‪( ,‬לשיכור אינך צריך להפילו שהוא יפול מאליו‪ ,‬כך האשה עומדת לילד‬ ‫ד"ה מעקה‪ ,‬דהקשו דלמאי איצטריך לומר דמעקה ואבידה ושילוח‬ ‫משנתעברה‪ ,‬והיא צריכה לבקש להקב"ה לפתוח רחמה‪ ,‬והוא נמנע והיא מתה אליה‪ ,‬כל הני משל הדיוט‬ ‫הקן הוי מ"ע שלא הזמ"ג ונשים חייבות‪ ,‬הא בלא"ה חייבות‬ ‫נינהו)‪ ,‬מר עוקבא אמר רעיא חגרא ועיזי ריהטן אבב חוטרא מילי‬ ‫דבכולהו איכא ל"ת‪ ,‬וכתבו דיש מפרשים דאי מטעם ל"ת א"כ‬ ‫ואבי דרי חושבנא‬ ‫(כשהיא באה לפני גדרות צאן שם הוא מדבר עמה להלקותה על פשעה‪ ,‬ואבי‬ ‫כשהיה להם לקיים עשה המנגד לל"ת היה הל"ת נדחית מפני‬ ‫דרי לבית הדיר של צאן באין לחשבון‪ ,‬גדרות צאן מתרגמינן חוטרין דען כלומר האשה כשהיא בבריאות‪,‬‬ ‫העשה‪ ,‬ומשו"ה איצטריך בגמ' לומר דשייכי גם בעשה‪ ,‬ומעתה‬ ‫פעמים שזכויותיה תולין‪ ,‬ואין כח במקטרג להזכיר עונה‪ ,‬אבל משהגיע לפתח הסכנה וצריכה לנסים שם‬ ‫הו"ל לתו"ע ואינן נדחין מפני עשה דאין עשה דוחה לתו"ע עיי"ש‪.‬‬ ‫מזכירין עונותיה ומעשיה אם ראויה היא לנס או לאו) עיי"ש‪ ,‬מבואר מזה דטעמא‬ ‫‪ 0‬ולפי"ז א"ש‪ ,‬דאה"נ גבי אנשים שמצווין בשבת על לתו"ע‪ ,‬לא‬ ‫דנשים מתות בלידתן משום דאז הוא שעת סכנה ואיתרע מזלה‪.‬‬ ‫איצטריך קרא להזהיר על מלאכת המשכן‪ ,‬דבלא"ה אינו דוחה כיון‬ ‫הואיל משה פרשת נח תשפ"ז דף ה‬ ‫פשע‪ ,‬אמרו להם ב"ה לב"ש‪ ,‬והלא נאמר אם לא שלח ידו‬ ‫וכתב היש"מ דלפי"ד התנחומא דלכן נתנו מצות האלו‬ ‫במלאכת רעהו‪ ,‬אמרו ב"ש לב"ה א"כ על כל דבר פשע למה‬ ‫לנשים לתיקון חטא הקדמון‪ ,‬יש ליישב קושית הגמרא מ"ש‬ ‫לי‪ ,‬שיכול אין לי אלא הוא‪( ,‬שנתחייב באונסין בשליחות יד אלא בזמן ששלח בה‬ ‫בשעת לידתן בפשיטות‪ ,‬דהא בחטא דאדה"ר נגזרה הגזירה‬ ‫יד הוא עצמו) ‪ ,‬אמר לעבדו ולשלוחו מנין‪ ,‬תלמוד לומר על כל‬ ‫בעצב תלדי בנים‪ ,‬ולכן אם לא עשתה האשה התיקון לחטא‬ ‫דבר פשע עיי"ש‪.‬‬ ‫אדה"ר בקיום הנך מצוות‪ ,‬אז נתעורר עליה העונש דבעצב‬ ‫תלדי בנים‪ ,‬והגמרא דלא משני הכי צ"ל דלא ס"ל כהתנחומא‬ ‫ואיתא בבראשית רבה (פרשה ל"א‪-‬ה) וז"ל‪ ,‬וכך היו אנשי המבול‬ ‫דלכן ניתנו המצות האלו כדי לתקן חטא דאדה"ר‪ ,‬ולכן כתב‬ ‫עושים‪ ,‬היה אחד מוציא קופתו מליאה תורמוסים והיה זה‬ ‫רש"י טעם אחר דהנשים נצטוו באלו המצוות מפני שצרכי‬ ‫בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה בא ונוטל פחות משוה‬ ‫הבית תלוין בהן‪ ,‬כי לגמרא דידן א"א לומר כטעם התנחומא‪,‬‬ ‫פרוטה‪ ,‬עד מקום שאינו יכול להוציאו ממנו בדין עיי"ש‪,‬‬ ‫דא"כ מאי מקשה מ"ש בשעת לידתן‪.‬‬ ‫והקשו המפ' דהא קיי"ל דבן נח נהרג על פחות משו"פ‪,‬‬ ‫ותירצו עפימש"כ הרב המגיד בריש ה' גזילה‪ ,‬דאף דגזל כל‬ ‫וכתב היש"מ דאיכא נפק"מ טובא בין הני שני טעמי‪ ,‬דלטעם‬ ‫שהוא אסור‪ ,‬היינו דוקא דבר שמקפידין בו (שיקרא פחות משו"פ)‬ ‫הגמרא דאז הוי שעת סכנה ואיתרע מזלה‪ ,‬אז י"ל דגם על‬ ‫למעוטי נוטל קיסם דאינו נכנס בסוג חצי שיעור‪ ,‬ולפי"ז אף‬ ‫שאר עבירות מתות בשעה זו ולאו דוקא על הני ג'‪ ,‬משא"כ‬ ‫דבן נח נהרג על פחות משוה פרוטה‪ ,‬מאחר שנמכרים מאה‬ ‫לדעת התנחומא לא שייך העונש רק על הנך ג' עבירות‬ ‫תרמוסין בפרוטה‪ ,‬אינו נכנס לגדר פחות משו"פ להתחייב‬ ‫בדוקא‪ ,‬שאם לא קיימם האשה מתעורר עליה הגזירה דבעצב‬ ‫מיתה עכ"ד‪ ,‬ולפי"ז קשה דאמאי נענשו‪ ,‬וכתב בש"ך עה"ת‬ ‫תלדי בנים עיי"ש‪.‬‬ ‫משום שעשו כולם בהסכמה אחת‪ ,‬והוי כמי ששלחו כל אחד‬ ‫שליח ושלוחו של אדם כמותו ויצטרף הכל לשו"פ‪ ,‬באופן‬ ‫ומעתה יבואר שאלת המדרש‪ ,‬כיון דכתיב נח איש צדיק‬ ‫דלב"ש קרא דכתיב על כל דבר פשע‪ ,‬לחייב על המחשבה‬ ‫תמים היה בדורותיו‪ ,‬וי"ל דכל שכן בדורות אחרים‪ ,‬דס"ל‬ ‫כמעשה‪ ,‬ולב"ה על כל דבר פשע דאפילו אמר לשלוחו חייב‪.‬‬ ‫מצוות אין צריכות כוונה‪ ,‬ותפילה מה"ת‪ ,‬ומורא ת"ח לא הוה‬ ‫מ"ע‪ ,‬ומינה דלא דרשינן את‪ ,‬ולפי"ז תוס' שבת מדרבנן‪,‬‬ ‫ובזה יובן הקרא כמין חומר‪ ,‬וירא ה' כי רבה רעת האדם‬ ‫וקרא אך את שבתותי נדרש לאיסור מלאכת המשכן אצל‬ ‫בארץ‪ ,‬והיינו דרבים גוזלין זה מזה ובין כולם נעשית רעה‬ ‫נשים‪ ,‬ומוכח דדרשינן מזכור ושמור דנשים חייבות בקידוש‬ ‫רבה‪ ,‬אף שאין בה שוה פרוטה‪ ,‬מ"מ ע"י שנעשו כולם‬ ‫היום‪ ,‬ומינה דחייבות נמי בהדלקת הנר‪ ,‬ונצטוו עליה משום‬ ‫שלוחים זה לזה‪ ,‬מלאה הארץ חמס מפניהם‪ ,‬וגם זאת יתירה‬ ‫שצרכי הבית מוטלת עליה‪ ,‬וא"כ נענשות בשעת לידה כיון‬ ‫היתה בם‪ ,‬שכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫שפורענתה מזומנת‪ ,‬וע"ז נתעורר לשאול דא"כ גם על שאר‬ ‫ממנ"פ נענשו‪ ,‬דאי דרשינן לחייב את השליח‪ ,‬א"כ הרי בידם‬ ‫עבירות תיענש‪ ,‬וא"כ על כמה עבירות מתו ודו"ק‪.‬‬ ‫עון גזל שכולם נעשים שלוחים זה לזה‪ ,‬וגם אי דרשינן כב"ש‬ ‫לחייב על המחשבה‪ ,‬הרי אליבא דכו"ע יש בידם עון מחשבה‬ ‫***‬ ‫רעה‪ ,‬שכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום‪ ,‬ולכן אמר‬ ‫הקב"ה אמחה את האדם עכ"ד‪ ,‬ובחומת אנך (מהחיד"א) כתב‪,‬‬ ‫ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה‬ ‫ותמלא הארץ חמס‪ ,‬הארץ עצמה היתה מליאה חמס‪ ,‬שאחד‬ ‫הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ‪:‬‬ ‫מפקיד כיסו אצל חבירו ואפרסמון‪ ,‬והיה הנפקד מניחם תחת‬ ‫ופירשז"ל‪ ,‬לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל‪ ,‬ונתחבטו בזה‬ ‫הקרקע עם אוצרותיו‪ ,‬ומפקיד בא בלילה ולריח אפרסמון‬ ‫המפ' שהרי אנשי דור המבול חטאו בע"ז ובג"ע‪ ,‬וכדכתיב‬ ‫נוטל הכל עכ"ד‪.‬‬ ‫ותשחת הארץ לפני האלקים וגו'‪ ,‬ופירשז"ל לשון ערוה‬ ‫ועבודת כוכבים‪ ,‬ומדוע דייקא על הגזל נחתם גזר דינם‪.‬‬ ‫אכן זה תלוי אי אמרינן בבן נח דיש שליח לדבר עבירה‪ ,‬כיון‬ ‫דבעצם גזלו דבר שאין בו שום שוויות‪ ,‬רק דכאן הוי שליחות‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬עפימש"כ בספר יושב אהלים (דף כ"ג‪ ).‬לפרש הקרא‬ ‫כל אחד עבור רעהו לדבר עבירה‪ ,‬ואי אמרינן ישלד"ע בבן‬ ‫בסוף פרשת בראשית‪ ,‬וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל‬ ‫נח א"ש דאמאי נתחייבו דור המבול‪ ,‬דכל אחד נחשב כשליח‬ ‫יצר מחשבת לבו רק רע כל היום‪ ,‬דאיתא במסכת קידושין (דף‬ ‫לרעהו וחל השליחות אף דהוי דבר עבירה ולכן נתחייבו‪.‬‬ ‫מ"ב‪ ,):‬שליחות יד (בפקדון) מאי היא‪ ,‬דתניא על כל דבר פשע‪,‬‬ ‫בית שמאי אומרים לחייב על המחשבה (או על הדיבור) כמעשה‬ ‫ואיתא בבראשית רבה (פרשה לד‪-‬יד) דבבן נח אמרינן ישלד"ע‪,‬‬ ‫(שאם אמר או חשב לשלוח יד בפקדון‪ ,‬הרי הוא ברשותו מאותה שעה ואילך‪ ,‬להתחייב בכל אונסין‬ ‫ויליף לה מקרא דשופך דם האדם באדם‪ ,‬דהפי' הוא דאם‬ ‫שיעלו בו‪ ,‬אפילו הוי שומר חנם‪ ,‬שלא היה חייב עד עכשיו אלא בפשיעה)‪ ,‬ובית הלל‬ ‫נשפך דם האדם ע"י אדם דמו ישפך‪ ,‬משום דבבן נח אמרינן‬ ‫אומרים‪ ,‬אינו חייב עד שישלח בו יד‪ ,‬שנאמר אם לא שלח‬ ‫דיש שליח לדבר עבירה עיי"ש‪.‬‬ ‫ידו במלאכת רעהו‪ ,‬אמרו ב"ש לב"ה והלא נאמר על כל דבר‬ ‫הואיל משה פרשת נח תשפ"ז דף ו‬ ‫ובהואיל משה (שנת תשע"ו אות י"ז) כתבנו‪ ,‬לפימש"כ בספר ברית‬ ‫ואיתא במסכת יבמות (דף ס"ג‪ ,):‬תניא‪ ,‬ר' אליעזר אומר‪ ,‬כל מי‬ ‫שלום פרשת כי תשא (דף נ"ט‪ .‬מדפה"ס) לפרש מה שאומרים‬ ‫שאין עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים‪ ,‬שנאמר שופך‬ ‫בתפילת אל מלך יושב על כסא רחמים וכו' מוחל עונות עמו‬ ‫דם האדם באדם דמו ישפך וכתיב בתריה ואתם פרו ורבו וכו'‬ ‫מעביר ראשון ראשון וכו'‪ ,‬דקיי"ל ביו"ד (סי' קל"ד סעיף א')‪ ,‬דיין‬ ‫עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז י"ל דבב"נ ס"ל אין שליח לדבר עבירה‪.‬‬ ‫נסך שנתערב ביין של היתר אוסר בהנאה בכל שהוא‪ ,‬במה‬ ‫דברים אמורים כשהורק היין המותר על טיפה של יין נסך‪,‬‬ ‫וכתב בספר אהל דוד (שם) דהא דאמרינן דמי שאינו עוסק‬ ‫אבל אם עירה יין נסך מצרצור קטן לתוך הבור של יין (היתר)‪,‬‬ ‫בפריה ורביה הרי הוא כשופך דמים‪ ,‬הוא רק למאן דדריש‬ ‫אפילו עירה כל היום‪ ,‬ראשון ראשון בטל וכו' עיי"ש‪ ,‬וכיון‬ ‫סמוכין ויליף לה מדסמיך ואתם פרו ורבו לשופך דם האדם‬ ‫דהקב" ה ברוב רחמיו וחסדיו רוצה לזכות את בריותיו‪,‬‬ ‫וגו'‪ ,‬משא"כ למאן דלא דריש סמוכין לדידיה ל"א דהוי‬ ‫ולהרבות הזכיות על העונות‪ ,‬לכן כשרואה הקב"ה שהזכיות‬ ‫כשפיכת דמים עכ"ד‪.‬‬ ‫והעונות שוים ושקולים הם‪ ,‬נוטל כל הזכיות בבת אחת ונותן‬ ‫לתוך המדה‪ ,‬ואח"כ נותן לתוכו העונות אחת אחת‪ ,‬כדי‬ ‫ובספר בן פורת יוסף (דף קל"ו‪ ):‬כתב‪ ,‬דזה אי דרשינן סמוכין או‬ ‫שיהיה ראשון ראשון בטל‪ ,‬ויתהפכו העונות לזכיות‬ ‫לא דרשינן תליא אי ס"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה או יש‬ ‫שמתבטלים ברוב‪ ,‬וכדקיי"ל כל איסורין שבתורה חד בתרי‬ ‫מוקדם ומאוחר בתורה‪ ,‬דאי ס"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה‬ ‫בטל‪ ,‬וזהו הכונה מוחל עונת עמו‪ ,‬והאיך‪ ,‬על ידי מעביר‬ ‫דהתורה לא נאמרה כסדר‪ ,‬א"כ מה שנסמכה פרשה אחת‬ ‫ראשון ראשון ומבטלו עכ"ד‪.‬‬ ‫לחבירתה‪ ,‬על כרחך לדרשה‪ ,‬ודרשינן סמוכין‪ ,‬משא"כ אי‬ ‫ס"ל יש מוקדם ומאוחר בתורה‪ ,‬דהתורה נאמרה כסדר‪ ,‬ליכא‬ ‫ונודע מה שכתב הפרמ"ג (יו"ד סי' ס"ב מ"ז סק"א)‪ ,‬ובשער התערובות‬ ‫להקשות למה נסמכה פרשה זו לכאן‪ ,‬שהרי כן הוא הסדר‪,‬‬ ‫(פ"א חקירה ג') ‪ ,‬דבבן נח לא מהני ביטול ברוב‪ ,‬דאחרי רבים‬ ‫ולכן הוצרך להסמיכם‪ ,‬ולפי"ז י"ל דלא דרשינן סמוכין‬ ‫להטות בישראל נאמרה ולא בבן נח עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז א"ש למה‬ ‫עכ"ד‪.‬‬ ‫לא מהני תשובה לב"נ‪ ,‬כיון דכל הטעם דתשובה מהני הוא‬ ‫ע"י שהקב"ה מבטל העונות ברוב‪ ,‬וזה שייך רק בישראל‬ ‫ואיתא בבראשית רבה (פרשה מ"ד‪-‬א)‪ ,‬אמרת ה' צרופה‪ ,‬רב אמר‬ ‫דאזלינן בתר רוב‪ ,‬משא"כ בב"נ דלא אזלינן בתר רוב‪ ,‬ולא‬ ‫לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות‪ ,‬וכי מה איכפת‬ ‫מהני ליה ביטול ברוב‪ ,‬גם תשובה לא מהני וזהו הטעם דלא‬ ‫ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן‬ ‫מהני תשובה לב"נ‪.‬‬ ‫העורף‪ ,‬הוי לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם הבריות עיי"ש‪,‬‬ ‫ובילקוט שמעוני תהלים (רמז תרכ"ה) איתא‪ ,‬א"ר אלעזר‪ ,‬לא נתנו‬ ‫ולכאורה י"ל דכ"ז א"ש אי ס"ל דרשינן טעמא דקרא‪ ,‬אז י"ל‬ ‫פרשיות התורה על הסדר שאלמלי נתנו על הסדר כל מי‬ ‫דהטעם דתשובה מועיל משום דעבירות מתבטלים ברוב‬ ‫שהיה קורא בהן היה יכול להחיות מתים ולעשות מופתים‬ ‫זכיות‪ ,‬ולפי"ז שפיר י"ל דלב"נ דלא מהני ביטול‪ ,‬ולכן לא‬ ‫לפיכך נתעלם סדורה של תורה והוא גלוי לפני הקב"ה‬ ‫מהני תשובה לב"נ‪ ,‬משא"כ אי ס"ל לא דרשינן טעמא דקרא‪,‬‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫לפי"ז לא אמרינן דתשובה מהני הוא מטעם ביטול‪ ,‬ולפי"ז‬ ‫שפיר י"ל דגם לב"נ מהני תשובה‪.‬‬ ‫ובספר זרע בירך שלישי (פרשת וישלח דף רי"ב) כתב‪ ,‬דהך מילתא אי‬ ‫אמרת ה' צרופה היינו דלא נתנו המצוות אלא לצרף את‬ ‫ובזה יבואר דאמאי לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל‪,‬‬ ‫הבריות‪ ,‬תליא בפלוגתא דתנאי אי דרשינן טעמא דקרא‪,‬‬ ‫די"ל דעל חטא ג"ע וע"ז לא היו נענשים אנשי דור המבול‪,‬‬ ‫דלמ"ד לא דרשינן טעמא דקרא ס"ל דהמצוות הן מצד גזירה‬ ‫דאפשר בתשובה‪ ,‬אלא כיון דחטאו בגזל גילו דעתם‬ ‫דלא נתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות‪ ,‬ולכך ליכא‬ ‫דתשובה אינו מועיל להם ואז בהכרח שיענשו על חטאתם‬ ‫למידרש טעמא דקרא דהלא בגזירה ניתנו ולא מצד הטעם‪,‬‬ ‫אשר חטאו בג"ע וע"ז‪ ,‬דבאופן שחטאו בגזל דסברו דאין‬ ‫אמנם המ"ד דס"ל דדרשינן טעמא דקרא מוקי הפסוק אמרת‬ ‫בכך איסור‪ ,‬דאף דהלכו כל אחד בשליחת חבירו לא נחשב‬ ‫ה' צרופה‪ ,‬שלא נתנה התורה כסדר וצריך צירוף‪ ,‬ובני אדם‬ ‫כשליח‪ ,‬משום דבב"נ אמרינן אין שלד"ע‪ ,‬וקרא דשופך דם‬ ‫אי אפשר להם לצרף כסדרן‪ ,‬וזהו אמרת ה' צרופה‪ ,‬פי'‬ ‫האדם אתיא דמי שאינו עוסק בפריה ורביה הרי הוא‬ ‫דהקב"ה לבד יכול לצרף סדרו של תורה עכ"ד‪.‬‬ ‫כשופך דמים‪ ,‬ומינה דס"ל דדרשינן סמוכין‪ ,‬וס"ל אין‬ ‫מוקדם ומאוחר בתורה‪ ,‬וס"ל דדרשינן טעמא דקרא‪,‬‬ ‫וכבר האריכו המפ'‪ ,‬דאמאי עשה הקב"ה כן דרק לבני ישראל‬ ‫ולפי" ז לא מועיל תשובה לב"נ‪ ,‬ולכן נחתם גזר דינם על הגזל‬ ‫מהני תשובה‪ ,‬ולא לגויי הארץ‪( ,‬ועיין בספר בני יששכר חודש סיון מאמר ב'‬ ‫ודו"ק‪.‬‬ ‫אות ה' שהביא כמה טעמים ע"ז)‪.‬‬ ‫הואיל משה פרשת נח תשפ"ז דף ז‬ ‫איסורא מיהא איכא‪ ,‬משום דשבת כבר נצטוו במרה ושם נאסר גם‬ ‫וידבר אלקים אל נח לאמר‪ :‬צא מן התבה אתה ואשתך‬ ‫מלאכה שאצל"ג‪ ,‬דרק ממלאכת המשכן ידעינן דבעינן מלאכת‬ ‫ובניך ונשי בניך אתך‪ :‬ואיתא במדרש תנחומא (אות ח')‪ ,‬ילמדנו‬ ‫מחשבת לאפוקי אצל"ג‪ ,‬וא"כ אין סברא לומר דאח"כ כשנאמרה‬ ‫רבינו‪ ,‬מהו ליתן רוק תפל על גבי העין בשבת‪[ ,‬רוק תפל‬ ‫מלאכת המשכן נפיק מכלל איסור לגמרי ודי לנו לומר שהתורה‬ ‫היינו רוק שלא טעם כלום משניעור משנתו (רש"י שבת ק"ח‪ ,):‬ובדרכי‬ ‫הוציאתו מחיוב מיתה עכ"ד‪.‬‬ ‫משה (סי' שכ"ח אות י"א) הביא מש"כ האור זרוע וז"ל‪ ,‬ואם נמנם בלילה‬ ‫אעפ"י שלא ישן לגמרי אם לא אכל לאחר שניעור מתרדימה הוי‬ ‫אך י"ל‪ ,‬דאיתא בסנהדרין (דף נ"ו‪ ,):‬עשר מצות נצטוו ישראל במרה‪,‬‬ ‫נמי רוק תפל‪ ,‬וביום אי אכל שחרית אפילו ישן כל הלילה לא הוי‬ ‫שבע שקיבלו עליהן בני נח והוסיפו עליהן דינין ושבת וכיבוד אב‬ ‫רוק תפל‪ ,‬ואם עבר עליו חצי הלילה בשינה וניער משנתו ולא אכל‪,‬‬ ‫ואם‪ ,‬דינין דכתיב שם שם לו חק ומשפט‪ ,‬שבת וכיבוד אב ואם‬ ‫אם למד אח"כ הלכה אחת לא הוי רוק תפל עכ"ל]‪ ,‬אמר ר' חייא‬ ‫דכתיב כאשר צוך ה' אלקיך ואמר רב יהודה כאשר צוך במרה (כתיב‬ ‫בר אבא בשם ר' לוי‪ ,‬אסור ליתן רוק על גבי העין בשבת‪ ,‬מפני‬ ‫בדברות האחרונות גבי שבת וכיבוד אב ואם‪ ,‬והיכן צוך‪ ,‬הא ליכא למימר דמשה הוה אמר להו בערבות מואב‬ ‫שהוא כמרפא בשבת עיי"ש‪ ,‬וצ"ב שייכות הלכה זו לפרשתן‪.‬‬ ‫כאשר צוך בסיני‪ ,‬דמשה לאו מאליו היה שונה להם משנה תורה ומזהירם על מצותיה אלא כמו שקבלה הוא‬ ‫והיה חוזר ומגיד להם וכל מה שכתוב בדברות האחרונות הי' כתוב בלוחות וכן שמע בסיני) עיי"ש‪.‬‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬עפי"מ שראיתי מהשפע חיים זצ"ל שכתב לבאר שאלת‬ ‫המדרש‪ ,‬אי מותר ליתן רוק תפל על גבי העין בשבת‪ ,‬דהטעם‬ ‫ובחידושי ‪00‬חת"ס עמ"ס שבת (דף פ"ז‪ ).‬הביא מש"כ הנחלת יעקב‬ ‫דרפואה אסור בשבת הוא גזירה שמא יבוא לידי שחיקת סממנים‬ ‫דהא דאמרינן דשבת במרה נצטוו‪ ,‬לא נצטוו לשבות מיד ממרה‬ ‫והוא איסור טוחן‪ ,‬ושיעור מלאכת טוחן הוא בכגרוגרת‪ ,‬ולכן ברוק‬ ‫ואילך‪ ,‬אלא לעסוק בהלכותיה לכשינהג‪ ,‬והביא ראיה ממש"כ‬ ‫טפל שהוא מועט ואין בו שיעור כגרוגרת‪ ,‬אפשר דשרי בשבת‪,‬‬ ‫רש"י עה"ת (עה"פ הנ"ל) במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה‬ ‫שהרי אף במלאכת טוחן אינו חייב בפחות משיעור זה‪ ,‬ואף שחצי‬ ‫שיתעסקו בהם שבת ופרה אדומה ודינין עיי"ש‪ ,‬הרי דנצטוו במרה‬ ‫שיעור ג"כ אסור‪ ,‬מ"מ לפימש"כ הצל"ח עמ"ס פסחים (דף מ"ד‪,).‬‬ ‫אמצות פרה אדומה‪ ,‬אע"ג דלא נהגה עד שהוקם המשכן לשנה‬ ‫ובשו"ת נובי"ת חאו"ח (סי' נ"ג) דבדבר שאין במציאות שיבוא לידי‬ ‫האחרת‪ ,‬וה"ה דמצות שבת לא נצטוו רק לעסוק בהלכותיה עכ"ד‪.‬‬ ‫שיעור שלם‪ ,‬כגון באוכל חצי זית חמץ בסוף יום ז' של פסח אין בו‬ ‫איסור חצי שיעור‪ ,‬הואיל וטעם האיסור חצי שיעור הוא משום‬ ‫ועיין ברמב"ן עה"ת (עה"פ הנ"ל) שכתב‪ ,‬דמלשון רש"י שאמר במרה‬ ‫דחזי לאצטרופי‪ ,‬ובכה"ג דלא שייך חזי לאצטרופי שרי‪ ,‬וא"כ הכי‬ ‫נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם‪ ,‬משמע שהודיעם‬ ‫נמי ברוק טפל שרפואתו הוא באופן של פחות מכשיעור‪ ,‬וא"א‬ ‫החקים האלה‪ ,‬ולימד אותם עתיד הקב"ה לצוות אתכם בכך‪ ,‬על‬ ‫לעולם לבוא לידי גרוגרת אפשר דשרי עכ"ד השפע חיים זצ"ל‪.‬‬ ‫הדרך שלמד אברהם אבינו את התורה‪ ,‬והיה זה כדי להרגילם‬ ‫במצוות‪ ,‬ולדעת אם יקבלו אותם בשמחה ובטוב לבב‪ ,‬והוא הנסיון‬ ‫ואיתא במסכת יומא (דף ע"ד‪ ,).‬חצי שיעור‪ ,‬ר' יוחנן אמר אסור מן‬ ‫שאמר ושם נסהו עיי"ש‪.‬‬ ‫התורה‪ ,‬ריש לקיש אמר מותר מן התורה‪ ,‬ר' יוחנן אמר אסור מן‬ ‫התורה כיון דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל‪ ,‬ריש לקיש אמר‬ ‫ועיין בגור אריה למהר"ל מפראג פרשת שלח (פרשה ט"ו‪-‬ל"ב)‪ ,‬ויהיו בני‬ ‫מותר מן התורה אכילה אמר רחמנא וליכא‪ ,‬איתיביה ר' יוחנן לריש‬ ‫ישראל במדבר וימצאו איש מקשש עצים ביום השבת‪ ,‬וכתב שם‬ ‫לקיש‪ ,‬אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה‪ ,‬כוי וחצי שיעור‬ ‫רש"י בגנותן של ישראל דבר הכתוב שלא שמרו אלא שבת‬ ‫הואיל ואינו בעונש יכול אינו באזהרה ת"ל כל חלב‪ ,‬ומשני ריש‬ ‫ראשונה ובשניה בא זה וחללה‪ ,‬וכתב הגור אריה ואע"ג דבמרה‬ ‫לקיש‪ ,‬מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫אפקידו על שבת‪ ,‬ומוכח מן המקרא דהיה קודם שבת זה ב' שבתות‬ ‫וכו'‪ ,‬נראה כיון דלא כתיב בתורה שבת של מרה רק שם שם לו חק‬ ‫ודנו האחרונים אי רק באיסורי אכילה אמרינן דחצי שיעור אסור‪,‬‬ ‫ומשפט‪ ,‬לא הוי זה בכלל תורה שנתן לישראל כי לא היה זה רק‬ ‫דבשו"ת חכם צבי (סי' פ"ו) העלה דבשאר איסורין ליכא כלל איסור‬ ‫כמו שאר המצות שנתן קודם שקבלו התורה כמו שאר מצות בני נח‬ ‫בחצי שיעור‪ ,‬והמגיה במל"מ בהל' שבת (פרק י"ח) תמה עליו מדברי‬ ‫וכו'‪ ,‬והחילוק שאין להם רק כללות ולא פרטות ודקדוקיה‪ ,‬שלא‬ ‫רש"י (שבת דף ע"ד‪ ).‬ד"ה וכי מותר לאפות פחות מכשיעור שכתב וז"ל‪,‬‬ ‫נתנו להם רק הלכות שבת ולא דקדוקיה ופרטיה‪ ,‬ולפיכך לא נקרא‬ ‫הא קיי"ל חצי שיעור אסור מן התורה עכ"ל‪ ,‬הרי דגם באיסורי‬ ‫שבת ראשון רק כאשר כתב בתורת שבת‪ ,‬והוא שבת של פרשת‬ ‫שבת אמרינן חצי שיעור אסור מה"ת‪ ,‬והאחרונים האריכו בזה‪.‬‬ ‫המן ואז נתנו פרטותיה ודקדוקיה עיי"ש‪.‬‬ ‫ובספר עצי זית פרשת יתרו (אות ב') כתב לבאר טעמייהו דהנך שיטות‬ ‫ועיין בספר פנים יפות עה"ת (פרשת יתרו) שכתב לפרש הקרא אלה‬ ‫דס"ל חצי שיעור אסור במלאכת שבת‪ ,‬כיון דשבת במרה נצטוו‪,‬‬ ‫הדברים אשר תדבר אל בני ישראל‪ ,‬לפי שאחז"ל כה תאמר לבית‬ ‫ואז נידונו עדיין כב"נ‪ ,‬ולב"נ לא ניתנו שיעורים‪ ,‬ונמצא שבאותה‬ ‫יעקב ותגיד לבני ישראל‪ ,‬הם הגדולים שנקראים בשם ישראל‪,‬‬ ‫פרק נאסרו ישראל גם בפחות מכשיעור‪ ,‬ולכן גם לאחר מתן תורה‬ ‫הודיע להם דקדוקי מצות‪ ,‬ויש לומר שהודיע לגדולים שבהם כל‬ ‫דניתנו שיעורים לא ניתנו להקל אלא להחמיר‪ ,‬וכמש"כ בספר פני‬ ‫ל"ט מלאכות של שבת‪ ,‬וכמו שכתבנו ריש פ' תרומה‪ ,‬שקודם‬ ‫יהושע עמ"ס שבת (דף מ"ו‪ ,):‬דאף למ"ד מלאכה שאצל"ג פטור‪ ,‬מ"מ‬ ‫הואיל משה פרשת נח תשפ"ז דף ח‬ ‫עדיף ממצרן עיי"ש‪ ,‬אך כ"ז א"ש אי ס"ל דשבת נתנה במרה היינו‬ ‫מלאכת המשכן דילפינן מיני' ל"ט מלאכות ותולדותיהם כיוצא‬ ‫שמירת השבת‪ ,‬אז י"ל דכיון דע"י שמירת שבת כהלכתה נעשה‬ ‫בהם‪ ,‬הוצרך משה להודיע להם כל מלאכות בפרטות‪ ,‬וכיון שאמרו‬ ‫שותף במעשה בראשית ליכא כאן דינא דבר מיצרא‪ ,‬משא"כ אי‬ ‫חז"ל בשבת (ע‪ ):‬דכל הל"ט מלאכות ילפינן מלשון אלה הדברים‬ ‫ס"ל דרק הלכות שבת נתנה במרה‪.‬‬ ‫שמספרו ל"ט עיי"ש‪ ,‬היינו דאמר אלה הדברים אשר תדבר אל בני‬ ‫ישראל‪ ,‬שהודיע להם כל ל"ט מלאכות של שבת‪ ,‬וכיון שלא‬ ‫ובספר יציב פתגם (פ' שמיני) כתב לבאר מה דאיתא במסכת שבת (שם)‪,‬‬ ‫הוזהרו בפירוש על פרטי מלאכות‪ ,‬עד שבאו לסיני לא נקרא זה‬ ‫דמשה רבינו השיב על תביעת מלאכי השרת ואמר רבש"ע תורה‬ ‫שמירה‪ ,‬אפילו אם לא עשו המלאכות‪ ,‬כיון שלא הוזהרו עליהם‬ ‫שאתה נותן לי מה כתיב בה וכו' לא יהיה לך אלהים אחרים‪ ,‬בין‬ ‫אינו בכלל שמירה‪ ,‬ואין לחשוב חילול אלא במה שהוזהרו ביום‬ ‫עמים אתם שרויין שעובדין עבודת גלולים‪ ,‬שוב מה כתיב בה זכור‬ ‫הששי‪ ,‬את אשר תאפו אפו ובשבת לא יהיה בו‪ ,‬ולכן נחשב לחילול‬ ‫את יום השבת לקדשו‪ ,‬כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין‬ ‫מה שיצאו מן העם ללקוט‪ ,‬ומתרץ בזה קושית התוס' בשבת (פ"ז‪.):‬‬ ‫שבות‪ ,‬שוב מה כתיב בה‪ ,‬לא תשא‪ ,‬משא ומתן יש ביניכם‪ ,‬שוב מה‬ ‫כתיב בה‪ ,‬כבד את אביך ואת אמיך‪ ,‬אב ואם יש לכם‪ ,‬שוב מה כתיב‬ ‫ובמסכת חולין (דף כ"ח‪ ).‬הביא הגמרא‪ ,‬רבי אומר וזבחת וגו' כאשר‬ ‫בה לא תרצח לא תנאוף לא תגנוב קנאה יש ביניכם יצה"ר יש‬ ‫צויתיך‪ ,‬מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד‬ ‫ביניכם וכו' עיי"ש‪ .‬ולכאורה צ"ב סברת מלאכי השרת‪ ,‬וכי לא ידעו‬ ‫בעוף ועל רוב שנים בבהמה עיי"ש‪ ,‬והקשה הטו"ז בהל' שחיטה‬ ‫שרוב מצוות התורה אי אפשר לקיימן רק בעולם הזה בבעלי גוף‬ ‫(סי' א') ‪ ,‬דהלא בעלמא דרשינן על הנאמר בקרא כאשר צוך‪ ,‬דנצטוו‬ ‫חומרי‪ ,‬והיאך עלה על דעתם לקבל התורה‪ ,‬אך י"ל דסברו דאעפ"י‬ ‫במרה‪ ,‬ולמה נשתנה הך כאשר צויתיך מן כאשר צוך עיי"ש‪.‬‬ ‫שאי אפשר להם לקיים המצוות הקשורים בעניני הגוף והגשם‪,‬‬ ‫מ"מ יכולים לקבל המצוות וחלקי התורה דשייך קיומם גם בשמים‬ ‫ובפליתי כתב לתרץ דלא קשה מידי‪ ,‬דבמרה לא נצטוו רק מצוות‬ ‫ממעל‪ ,‬כגון מצות אהבת ה' ויראת ה' ותלמוד תורה וכדומה‪.‬‬ ‫שינהגו תיכף מאז ולהלאה‪ ,‬וכמה מצוות שהקדים הקב"ה ליתן‬ ‫להם במרה עד נתינת כל התורה‪ ,‬אבל מצוה שלא חל עליהם תיכף‬ ‫אך י"ל דזה תליא בפלוגתת ריו"ח ור"ל‪ ,‬דאיתא במסכת סנהדרין‬ ‫רק לאחר זמן‪ ,‬מהיכי תיתי להקדימו במרה‪ ,‬רק נתנו בנתינת‬ ‫(דף קי"א‪ ).‬עה"פ (ישעיה ה‪-‬ל"ד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי‬ ‫התורה‪ ,‬שאז באו כולם נהוגים תיכף או לאחר זמן‪ ,‬ובמדבר הא‬ ‫חק‪ ,‬אמר ריש לקיש למי שמשייר אפילו חק אחד (מלשמרו נידון בגיהנם)‪,‬‬ ‫קיי"ל כר"ע במסכת חולין (דף י"ז‪ ).‬דלא הצריכו בחולין שחיטה רק‬ ‫אמר ר' יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי (אין הקב"ה רוצה שיהא דן‬ ‫הותרה להם בשר נחירה‪ ,‬וא"כ איך ס"ד דנצטוו במרה על המצוה‬ ‫את ישראל כל כך לכף חובה)‪ ,‬אלא אפילו לא למד אלא חק אחד עיי"ש‪ ,‬וי"ל‬ ‫שלא חל עליהם תיכף רק לאחר ביאת הארץ ומה טובו במרה‪ ,‬וע"כ‬ ‫דמלאכי השרת ס"ל כר' יוחנן דבחוק אחד סגי להנצל ממדת הדין‪,‬‬ ‫כאשר צויתיך קאי על משה‪ ,‬שנצטוו על אחר ביאת הארץ עיי"ש‪.‬‬ ‫ומינה דכל מצוה ומצוה חשיב בפני עצמה‪ ,‬ולכן רצו לקבל אותן‬ ‫המצוות דשייכו בהו‪ ,‬ומשה רבינו השיבם כדעת ר"ל דצריכין‬ ‫ולפי"ז י"ל דדברי העצי זית הנ"ל תליא בפלוגתת הפליתי והנחלת‬ ‫לקיים כל התורה כולה כי תורת ה' תמימה וכיון שהם אינן שייכים‬ ‫יעקב הנ"ל‪ ,‬אי שבת במרה נצטוו היינו רק ללמוד הלכות שבת‬ ‫בכמה וכמה מצוות אינם יכולין לקבל את התורה עיי"ש‪.‬‬ ‫שיצטרכו לה לאחר מתן תורה‪ ,‬או שנצטוו על שמירת השבת‪ ,‬דאי‬ ‫ס"ל דנצטוו על שמירת השבת ואז נאסר להם גם בפחות מכשיעור‪,‬‬ ‫ואיתא במסכת גיטין (דף ס‪ ,).‬אמר ר' יוחנן משום רבי בנאה‪ ,‬תורה‬ ‫ולכן גם לאחר מתן תורה דניתנו שיעורים לא ניתנו להקל אלא‬ ‫מגילה מגילה ניתנה‬ ‫(כשנאמרה פרשה למשה היה כותבה ולבסוף ארבעים שנה כשנגמרו כל‬ ‫להחמיר ‪ ,‬משא"כ אי נימא דבמרה נצטוו רק על לימוד הל' שבת‬ ‫הפרשיות חיברן בגידין ותופרן)‪ ,‬שנאמר אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר‬ ‫אבל שמירתה התחיל רק לאחר מ"ת‪ ,‬לא שייך לומר כדברי העצי‬ ‫כתוב עלי‪ ,‬ר"ש בן לקיש אומר‪ ,‬תורה חתומה ניתנה (לא נכתבה עד סוף‬ ‫זית הנ"ל‪ ,‬דהרי אז לא נאסרו בעשיית מלאכה בפחות מכשיעור‪.‬‬ ‫ארבעים שנה לאחר שנאמרו כל הפרשיות כולן והנאמרות לו בשנה ראשונה ושניה היו סדורות לו על פה עד‬ ‫שכתבן)‪ ,‬שנאמר לקוח את ספר התורה הזאת עיי"ש‪.‬‬ ‫ולכאורה יש להביא ראיה דבמרה נצטוו אשמירת שבת‪ ,‬דאיתא‬ ‫במסכת שבת (דף פ"ח‪ ,):‬דבשעה שעלה משה למרום‪ ,‬אמרו מלאה"ש‬ ‫ובספר בני שמואל (פרשת וישלח) כתב‪ ,‬דזה אי דרשינן סמוכין בכל‬ ‫לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו‪ ,‬אמר להם לקבל תורה בא‪,‬‬ ‫התורה או רק במשנה תורה‪ ,‬תליא בפלוגתת ר' יוחנן וריש לקיש‬ ‫אמרו לפניו תנה הודך על השמים עיי"ש‪ ,‬והמפ' כתבו (עיין ספר ראש דוד‬ ‫הנ"ל‪ ,‬דאי ס"ל תורה מגילה מגילה ניתנה ואח"כ סידרן משה‪ ,‬א"כ‬ ‫פרשת בשלח‪ ,‬ובספר שמע יעקב פרשת במדבר) דטענת המלאכים היתה שהם צריכים‬ ‫אמרינן דבכוונה סידרן בסדר הזה כדי שנדרוש סמוכין‪ ,‬משא"כ אי‬ ‫לקבל התורה מכח דינא דבר מיצרא עיי"ש‪.‬‬ ‫ס"ל תורה חתומה ניתנה‪ ,‬וכפירש"י שניתנה בשלימותה כסדרה‬ ‫מהקב"ה‪ ,‬א"כ ליכא למידרש סמוכין כי סוד צירוף האותיות לה"א‬ ‫וכתב בספר ויגד לאברהם על הגש"פ (דף פ"ו) ד"ה ולהבין‪ ,‬דל"ש‬ ‫הוא והחקר אלוקי תמצא למה סמך הכתובים אהדדי‪ ,‬ורק במשנה‬ ‫כאן דינא דבר מצרא‪ ,‬לפי"מ דאמרינן בשבת דכל השומר שבת‬ ‫תורה שמשה הוא שחזר ושנה לישראל וסידרן מדעתו שם דרשינן‬ ‫נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית‪ ,‬וכיון דשבת כבר איפקודי‬ ‫סמוכין עכ"ד‪.‬‬ ‫במרה ונעשו שותפין עם הקב"ה נדחה לטענתם‪ ,‬משום דשותף‬ ‫הואיל משה פרשת נח תשפ"ז דף ט‬ ‫דנכלל בגזל או בעריות‪ ,‬ולפי"ז י"ל לריו"ח דה"ה גבי מצות פו"ר‬ ‫ובספר בני שמואל (פרשת חיי שרה) כתב‪ ,‬דר' יוחנן דס"ל תורה מגילה‬ ‫כיון דדרשינן סמוכין דמי שאינו עוסק בפו"ר הוי כאלו שופך דם‪,‬‬ ‫ניתנה‪ ,‬להורות דאפילו לא שמר רק חק אחד ניצול מגיהנם‪ ,‬ור'‬ ‫אמנם הגמ' במסכת סנהדרין לי"ל הך דרשא דכל שאינו עוסק‬ ‫יוחנן לשיטתו‪ ,‬ור"ל דס"ל חתומה ניתנה‪ ,‬לשיטתו דצריך לשמור‬ ‫בפו"ר הוי כאלו שופך דם‪ ,‬וממילא דלא שייך לומר דנכלל בהדי‬ ‫דוקא כל המצות והחוקים‪ ,‬ואם שייר אפילו חק אחד אינו ניצול‬ ‫שפ"ד‪ ,‬ולכן פשיטא ליה דעכו"ם אינו בכלל פו"ר מדלא מני לה‬ ‫מגיהנם‪ ,‬כי דוקא חתומה ניתנה כל המצות יחד עכ"ד‪.‬‬ ‫בהדי ז' מצוות עכ"ד‪ ,‬וכ"כ בספר אהל דוד עמ"ס יבמות (שם)‬ ‫עיי"ש‪ ,‬עכ"פ מבואר מזה דמאן דס"ל דדרשינן סמוכין לדידיה י"ל‬ ‫ואיתא ביבמות (ס"ב‪ ).‬איתמר‪ ,‬היו לו בנים בהיותו עכו"ם ונתגייר‪,‬‬ ‫דב"נ מצווה על מצות פו"ר‪.‬‬ ‫ריו"ח אמר קיים פריה ורביה‪ ,‬ר"ל אמר לא קיים פריה ורביה‪,‬‬ ‫ריו"ח אמר קיים פריה ורביה דהא הוו ליה‪ ,‬ור"ל אמר לא קיים‬ ‫ואיתא ברש"י עה"פ צא מן התבה אתה ואשתך וגו'‪ ,‬שהוצרך‬ ‫פריה ורביה גר שנתגייר כקטן שנולד דמי‪ ,‬ואזדו לטעמייהו‪,‬‬ ‫הקב"ה להתירו באשתו כיון שמשעה שנכנסו לתיבה נאסר בה‪,‬‬ ‫דאיתמר היו לו בנים בהיותו עכו"ם ונתגייר‪ ,‬ריו"ח אמר אין לו‬ ‫ובריב"א עה"ת הקשה‪ ,‬דלפי"ז קשה נילוף מהכא דכל דבר שבמנין‬ ‫בכור לנחלה דהא הוה ליה ראשית אונו‪ ,‬ור"ל אמר יש לו בכור‬ ‫צריך מנין אחר להתירו‪ ,‬כדחזינן שהוזקק הקב"ה לחזור להתירו‬ ‫לנחלה גר שנתגייר כקטן שנולד דמי‪ ,‬וצריכא‪ ,‬דאי אשמעינן‬ ‫כעבור זמן המבול‪ ,‬ואמאי ילפינן לה מקרא דלך אמור להם וגו'‪.‬‬ ‫בההיא קמייתא‪ ,‬בההיא קאמר ריו"ח משום דמעיקרא נמי בני פריה‬ ‫ורביה נינהו‪ ,‬אבל לענין נחלה דלאו בני נחלה נינהו אימא מודי ליה‬ ‫ובזה יבואר שייכות השאלה‪ ,‬דכיון דמוכח מהכא דכל דבר שבמנין‬ ‫לר"ל וכו'‪ .‬והקשו התוס' (ד"ה בני) מהא דאיתא בסנהדרין (דף נ"ט‪ ,):‬כל‬ ‫צריך מנין אחר להתירו‪ ,‬ולא צריך ללומדה מסיני דכתיב לך אמור‬ ‫מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה‪ ,‬ופריך והרי‬ ‫להם וגו'‪ ,‬ואמרינן דפו"ר הוה מצוה שנאמרה ונשנית וגם ב"נ‬ ‫פריה ורביה שנאמרה לבני נח דכתיב ואתם פרו ורבו‪ ,‬ונשנית בסיני‬ ‫מצווה אפו"ר‪ ,‬והא דלא נמנה בכלל ז' מצוות דידהו‪ ,‬כיון דהוא‬ ‫לך אמור להם שובו לכם לאהליכם‪ ,‬לישראל נאמרה ולא לבני נח‪,‬‬ ‫בכלל שפיכת דמים‪ ,‬כדילפינן לה מדרשא דסמוכין‪ ,‬וכיון דדרשינן‬ ‫ומשני ההוא לכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו‪ ,‬ולכן נשנית‬ ‫סמוכין ס"ל דתורה מגילה ניתנה‪ ,‬ואפילו לא שמר רק חק אחד‬ ‫בסיני ולא למצות פו"ר עיי"ש‪ ,‬ומשמע דב"נ לאו בני פו"ר נינהו‪,‬‬ ‫ניצול מגיהנם‪ ,‬ומעתה הטעם דליכא טענת בר מיצרא‪ ,‬כיון דשבת‬ ‫והאיך קאמר ריו"ח דב"נ בני פו"ר נינהו עכ"ק התוס' עיי"ש‪.‬‬ ‫כבר איפקודי במרה ונעשו שותפין עם הקב"ה נדחה לטענתם‪,‬‬ ‫משום דשותף עדיף ממצרן‪ ,‬ומעתה ס"ל דשבת נתנה במרה היינו‬ ‫ותירץ בספר פרדס דוד (בפרשתן)‪ ,‬דלכאורה קשה ג"כ לדעת הסמ"ג‬ ‫שמירת השבת‪ ,‬ולפי"ז י"ל דחצי שיעור אסור במלאכת שבת‪ ,‬ולכן‬ ‫(מובא במל"מ פ"י בה' מלכים) דס"ל דב"נ מצווים בפו"ר‪ ,‬הא מש"ס‬ ‫שואל אי מותר ליתן רוק תפל על העין בשבת‪ ,‬אי מסי או לא‪,‬‬ ‫דסנהדרין מוכח דאינן מצווין‪ ,‬אך י"ל דלכאורה קשה מאי פריך‬ ‫והשיב דאסור משום שהוא כמרפא בשבת ודו"ק‪.‬‬ ‫והרי פו"ר דפשיטא ליה דב"נ אינן מצווין על פו"ר‪ ,‬משום דלא‬ ‫נמנה בהדי הז' מצות‪ ,‬מהא דאיתא במסכת סנהדרין (שם) אמר ריו"ח‬ ‫****‬ ‫עכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה שנאמר תורה צוה לנו משה‬ ‫מורשה‪ ,‬לנו מורשה ולא להם‪ ,‬ופריך וליחשבה גבי שבע מצות‪,‬‬ ‫עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום‬ ‫ומשני למ"ד לנו מורשה ולא להם מיגזל קא גזיל ליה והוי בכלל‬ ‫ולילה לא ישבתו‪ :‬ואיתא במסכת סנהדרין (דף נ"ח‪ ,):‬אמר ריש‬ ‫גזל‪ ,‬ולמ"ד מאורסה דינו כנערה המאורסה והוי בכלל עריות‬ ‫לקיש‪ ,‬עכו"ם ששבת (ממלאכתו יום שלם) חייב מיתה‪ ,‬שנאמר ויום‬ ‫עיי" ש‪ ,‬הרי דאף דעכו"ם מוזהרים על ת"ת וחייבים מיתה ע"ז‪,‬‬ ‫ולילה לא ישבתו (ודריש לא ישבתו ממלאכה דאבני אדם נמי קאי‪ ,‬ולא תימא לא ישבתו‬ ‫אפי"ה לא מנו לה להדיא כיון דהו"ל בכלל גזל או עריות‪ ,‬ולפי"מ‬ ‫אהנך ששת עתים דקרא קאי כלומר לא יבטלו ולא יפסקו מלהיות)‪ ,‬ואמר מר אזהרתן זו‬ ‫דאיתא במסכת יבמות (דף ס"ג‪ ,):‬תניא‪ ,‬ר' אליעזר אומר‪ ,‬כל מי שאין‬ ‫היא מיתתן עיי"ש‪ ,‬אמנם במד"ר (דברים א‪-‬כ"א) איתא‪ ,‬דדריש ריו"ח‬ ‫עוסק בפו"ר כאלו שופך דמים‪ ,‬שנאמר שופך דם האדם באדם דמו‬ ‫דב" נ ששבת חייב מיתה‪ ,‬מהא דנהוג שבעולם מלך ומטרוניתא‬ ‫ישפך וכתיב בתריה ואתם פרו ורבו עיי"ש‪ ,‬וא"כ י"ל דבאמת ב"נ‬ ‫יושבין ומסיחין זה עם זה‪ ,‬ובא אחד ומכניס עצמו ביניהם אינו‬ ‫מצווה על מצות פו"ר‪ ,‬והא דלא חשיב לה בכלל ז' מצות‪ ,‬משום‬ ‫חייב מיתה‪ ,‬כך השבת אות היא בין הקב"ה ובין ישראל‪,‬‬ ‫דהוא נכלל בכלל איסור שפיכת דמים‪ ,‬כמו דמשני גבי עכו"ם‬ ‫שנאמר ביני ובין בני ישראל‪ ,‬לפיכך כל עכו"ם שבא ומכניס‬ ‫שעוסק בתורה‪ ,‬ומעתה מאי מקשה הגמרא והרי פו"ר וכו'‪ ,‬דלמא‬ ‫עצמו קודם שמל חייב מיתה עיי"ש‪ ,‬וצריכין להבין במאי‬ ‫אה"נ דמצווים על פו"ר משום דנאמרה ונשנית‪.‬‬ ‫נחלקו‪.‬‬ ‫ועפי"ז מתורץ שפיר‪ ,‬די"ל דבזה נחלקו הסוגיות במסכת יבמות‬ ‫והנבס"ד‪ ,‬דכבר הקשו המפ' בהא דאיתא במסכת יומא (דף כ"ח‪,):‬‬ ‫ובמסכת סנהדרין‪ ,‬דבמסכת יבמות שפיר קאמר ריו"ח דמעיקרא‬ ‫קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה עיי"ש‪,‬‬ ‫בני פו"ר נינהו‪ ,‬דאיהו שפיר ס"ל דגם ב"נ מצווה על פו"ר‪ ,‬דקאי‬ ‫דהיאך שמר את השבת שלא נצטווה עליה‪ ,‬הרי ב"נ מוזהר‬ ‫לשיטתו דאיהו גופיה אמר להא דעכו"ם שעוסק בתורה חייב‬ ‫שלא לשבות כדאיתא במסכת סנהדרין (דף נ"ח‪ ,):‬דעכו"ם ששבת‬ ‫מיתה‪ ,‬ובהכרח לומר דהא דלא חשיב לה בהדי ז' מצות משום‬ ‫הואיל משה פרשת נח תשפ"ז דף י‬ ‫דכל האיסורין המה בגדר איסור חפצא‪ ,‬וכ"מ גם בתשובת‬ ‫(ממלאכתו יום שלם) חייב מיתה עכ" ק‪ ,‬ובספר זית רענן ליקוטי חידושי‬ ‫הרשב"א (ח"א סי' תקט"ו)‪ ,‬אמנם הריטב"א במסכת נדרים‬ ‫(דף ט"ו)‬ ‫תורה הנספח לשו"ת זית רענן ח"ב (בפרשתן) כתב ליישב‪ ,‬די"ל‬ ‫ובנימוקי יוסף (שם) ס"ל דכל איסורי תורה המה אקרקפתא‬ ‫שעשה מלאכה על ידי שלוחו שהוא בן נח‪ ,‬דלפי דינינו אין‬ ‫דגברא עיי" ש‪ ,‬ואף דאיסור שבת הוא איסור זמני‪ ,‬וכתבו‬ ‫שליחות לעכו"ם‪ ,‬וא"כ לא עבר כלל‪ ,‬ולפי דיני ב"נ יש שליחות‬ ‫האחרונים דאיסור התלוי בזמן לכו"ע הוא איסור גברא‪ ,‬עיין‬ ‫מב"נ לב"נ עיין במג"א או"ח (סי' תמ"ח סק"ד)‪ ,‬וא"כ הוי כאילו הוא‬ ‫בספר אתוון דאורייתא (כלל י') שהביא כמה ראיות די"ל דגם‬ ‫עשה המלאכה בעצמו עיי"ש‪.‬‬ ‫לענין שבת שייך נידון הנ"ל אי נחשב כאיסור גברא או איסור‬ ‫חפצא עיי"ש‪.‬‬ ‫ולכאורה יש להעיר לשיטת רש"י במסכת בבא מציעא (דף ע"א‪,):‬‬ ‫דלחומרא אמרינן יש שליחות לעכו"ם עיי"ש‪ ,‬ולפי"ז היה אסור‬ ‫ולפי"ז י"ל‪ ,‬דאי המלאכה שנאסרה בשבת הוא איסור גברא כדי‬ ‫לו לעשות שליח נכרי דהרי בכך חילל את השבת‪ ,‬אך נודע‬ ‫שישבות‪ ,‬וכל המלאכות המה עיקר איסור שלהם מטעם למען‬ ‫מש"כ הבית מאיר חאבהע"ז (סי' ה)‪ ,‬לתרץ קושית המפ' דלשיטת‬ ‫ינוח‪ ,‬לפי"ז אינו אלא על האדם עצמו משא"כ על ידי שליח‪,‬‬ ‫רש"י הנ" ל דלחומרא אמרינן יש שליחות לעכו"ם‪ ,‬א"כ אמאי‬ ‫משא"כ אי נימא דהוה איסור חפצא משום דהמלאכה גופה‬ ‫הוצרכו לגזור על אמירה לעכו"ם‪ ,‬תיפ"ל דבלא"ה אסור לומר‬ ‫תועבה הוא‪ ,‬אז גם על ידי שליח אסור‪ ,‬וזה תלוי בפלוגתת ר"ש‬ ‫לעכו"ם משום שליחות‪ ,‬וכתב ליישב‪ ,‬דמה"ת לא נאסרו‬ ‫ור"י אי מלאכה שאצל"ג חייב או פטור‪ ,‬דמאן דס"ל‬ ‫מלאכות שבת כשעושה על ידי שליח‪ ,‬וטעם הדבר משום דלא‬ ‫דמשאצל"ג פטור ס"ל דמלאכת שבת הוא איסור גברא‪ ,‬וכיון‬ ‫נאסר לעשות עבירה על ידי שליח רק היכא שעצם הדבר נמאס‬ ‫דמלאכת מחשבת אסרה תורה‪ ,‬לכן היכא שאין תכלית כוונתו‬ ‫בעיני ה' והקפידה התורה שלא יתעבד המעשה ולכן מה לי הוא‬ ‫למלאכה אף שנעשה המלאכה ממילא פטור‪ ,‬דאין על המלאכה‬ ‫מה לי שלוחו‪ ,‬משא"כ במצות שמירת שבת אין ענינו שעצם‬ ‫איסור חפצא‪ ,‬ורק הוא מוזהר לשבות ואין חייב רק במתכוון‬ ‫המלאכה מאוסה בשבת‪ ,‬דהלא קיי"ל במסכת שבת (דף י"ז‪):‬‬ ‫לעשות המלאכה ושלא לנוח‪ ,‬והמ"ד דס"ל דמשאצל"ג חייב‬ ‫דמותר להתחיל מלאכה בערב שבת אעפ"י שנגמר בשבת‪ ,‬אלא‬ ‫ס"ל דמלאכת שבת דאסרה התורה הוא איסור חפצא משום‬ ‫רצון השי" ת הוא שיהא גוף האדם שובת וכדכתיב למען ינוח‪,‬‬ ‫דהמלאכה גופה הוא תועבה‪ ,‬וע"כ אעפ"י שהוא אינו מתכוין‬ ‫ולכן כל איסורא דמלאכת שבת רמיא אגופו‪ ,‬שגופו לא יעשה‬ ‫לתכלית המלאכה‪ ,‬מ"מ כיון שהמלאכה נעשית ממילא חייב‬ ‫מלאכה אלא שיהא גופו נח‪ ,‬ולכן כשאינו עושה בעצמו וגופו‬ ‫כיון דהמלאכה גופה תועבה והרי נעשית‪.‬‬ ‫שובת ממלאכה הרי נתקיים רצון התורה‪ ,‬דאין לחלק בין אם‬ ‫התחיל בער"ש ונגמר מעצמו בשבת ובין עושה על ידי שליח‬ ‫והנה המשנה נקט המכבה והמבעיר‪ ,‬כיבוי ואח"כ מבעיר‪,‬‬ ‫דכל שגופו נח רחמנא שריא‪ ,‬ולכן כל שגופו שובת הריהו שומר‬ ‫והרמב"ם נקט וההבערה והכיבוי‪ ,‬הבערה ואח"כ כיבוי‪ ,‬וכתב‬ ‫שבת כהלכתה‪ ,‬ולכן שפיר הוצרכו חכמים לגזור ולאסור אמירה‬ ‫הראש יוסף עמ"ס שבת (דף ע"ג‪ ).‬ד"ה ואפשר כי המשנה‪,‬‬ ‫לעכו"ם‪ ,‬דמטעם שליחות לחוד לא היה שום איסור בכך עכ"ד‪.‬‬ ‫דהמשנה אזיל אליבא דר"ש דס"ל משאצל"ג פטור‪ ,‬ומכבה‬ ‫אינו חייב אא"כ עושה פחם ע"מ להבעיר כדאיתא בפרק במה‬ ‫אך החת"ס בשו"ת חאו"ח (סי' פ"ד) הביא‪ ,‬דבשו"ת פני יהושע‬ ‫מדליקין (דף כ"ט‪ ,):‬ומשו"ה תנן מכבה ומבעיר היינו לגלות שאינו‬ ‫חיור"ד (סי' ג) עמד בקושיא הנ"ל‪ ,‬דאמאי הוצרכו לגזור על‬ ‫חייב בכיבוי רק ע"מ להבעיר היינו בעושה פחם‪ ,‬אבל הרמב"ם‬ ‫אמירה לעכו"ם תיפ"ל דאסור מטעם שליחות‪ ,‬ומדלא תירץ‬ ‫דכתב בהל' שבת (פ"א‪-‬ה"ז)‪ ,‬כל העושה מלאכה בשבת אף על פי‬ ‫כדברי הבית מאיר הנ"ל מוכח דלא ס"ל ליסוד הנ"ל‪ ,‬וכתב שכן‬ ‫שאינו צריך לגופה חייב עליה עיי"ש‪ ,‬וא"כ גם כשמכבה שלא‬ ‫משמע בדברי רש"י במסכת שבת (דף קנ"ג‪ ,).‬דאיתא שם‪ ,‬מי‬ ‫על מנת להבעיר חייב‪ ,‬ע"כ היפך הסדר כדרך הרגיל מבעיר‬ ‫שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי (מבעוד יום)‪ ,‬ופריך הגמ'‪ ,‬מאי‬ ‫ואח"כ מכבה‪ ,‬לומר שאינו תלוי חיוב הכיבוי בהבערה עכ"ד‪,‬‬ ‫טעמא שרו ליה רבנן למיהב כיסיה לנכרי‪ ,‬וכתב רש"י והרי הוא‬ ‫וכ"כ בספר מגן אבות‪ ,‬ועיין בשו"ת ערוגת הבושם חאו"ח (סי'‬ ‫שלוחו לישאנו בשבת עכ"ל‪ ,‬ומדלא פירש דקושית הגמ' הוא‪,‬‬ ‫ע"ט)‪.‬‬ ‫מ"ט שרי הרי אמירה לנכרי שבות‪ ,‬ומבואר דהא גופא טעמא‬ ‫דאסור אמירה לנכרי משום דבשבת מהני שליחות‪ ,‬ורש"י‬ ‫ולפי"ז שפיר מדוייק דברי המשנה והרמב"ם‪ ,‬דהמשנה דקאי‬ ‫לשיטתו במסכת ב"מ דלחומרא אמרינן יש שליחות לעכו"ם‪.‬‬ ‫אליבא דר"ש כדברי הראש יוסף הנ"ל‪ ,‬וא"כ סוברת דמלאכת‬ ‫שבת הוא איסור גברא‪ ,‬וע"כ נקט המשנה הזורע והחורש על‬ ‫ובספר גן דוד על מלאכת שבת (דף כ"ו‪ .‬מדפה"ס) כתב ליישב‪ ,‬דזה אי‬ ‫הפועל‪ ,‬כי כל מלאכת שבת הוא איסור גברא ולא איסור חפצא‪,‬‬ ‫שייך שליחות במלאכת שבת תליא בכך‪ ,‬אם איסורא דמלאכת‬ ‫אבל הרמב"ם דס"ל דמשאצל"ג חייב‪ ,‬ולפי"ז ס"ל דאיסור שבת‬ ‫שבת הוא איסור גברא דהיינו שישבות האדם‪ ,‬או הוה איסור‬ ‫הוא איסור חפצא משום דהמלאכה גופה תועבה‪ ,‬ולכן נקט‬ ‫חפצא דעצם המלאכה בשבת תועבה‪ ,‬דנודע פלוגתת הראשונים‬ ‫הזריעה והחרישה על הפעולה כי הוא איסור חפצא מצד‬ ‫אי כל איסורין שבתורה הוי איסור חפצא או איסור גברא‪,‬‬ ‫שהמלאכה גופה תועבה עכ"ד‪.‬‬ ‫דמדברי רש"י במסכת כריתות (דף י"ד‪ ).‬ד"ה איסור הנאה מוכח‬ ‫הואיל משה פרשת נח תשפ"ז דף יא‬ ‫ה"א) ‪ ,‬דלא ישחוט ביו"ט אלא אם כן היה לו עפר מוכן או אפר מוכן‬ ‫ובספר מעשה רוקח (פרשת ויקהל פ"ב‪ ).‬כתב‪ ,‬דלכן אמרינן‬ ‫מבעוד יום עיי"ש הרי דלא ס"ל הא דמוחלפת השיטה‪ ,‬אלא‬ ‫דמלשאצל"ג פטור‪ ,‬משום דנסמכה מלאכת שבת למלאכת‬ ‫בתריסין ב"ה לקולא‪ ,‬ובשחיטה ב"ה לחומרא‪ ,‬ונתחבטו להבין‬ ‫המשכן‪ ,‬וכמו שבמלאכת המשכן היה מלאכת מחשבת‪ ,‬ה"נ‬ ‫שיטתו דהרי בגמ' משמע דהני תרי סתראי נינהו‪ ,‬וגם טעמא בעי‬ ‫במלאכת שבת לא חייב אלא במלאכת מחשבת כדאמרינן‬ ‫אמאי לא פסק הרמב"ם כר' יוחנן דמוחלפת השיטה‪.‬‬ ‫במסכת חגיגה (דף י‪ ).‬הלכות שבת המה כהררים התלוין בשערה‪,‬‬ ‫מלאכת מחשבת אסרה תורה ומלאכת מחשבת לא כתיבא‬ ‫ובספר חידושי מהר"ם ברבי עמ"ס ביצה (דף ה‪ :‬מדפה"ס ד"ה בד"א) כתב‬ ‫(דמלאכת מחשבת לא כתיבא אלא ילפינן לה מדנסמכה ציווי שבת למלאכת המשכן) עיי"ש‪.‬‬ ‫ליישב‪ ,‬דהנה בהא דהגמ' פריך דבתריסין הו"ל ב"ה לקולא‬ ‫ומעתה ר"י ור"ש דפליגי במלאכה שאצל"ג אי חייבין או‬ ‫משום שמחת יו"ט וב"ש לחומרא‪ ,‬וגבי שחיטה להיפך‪,‬‬ ‫פטורין קאי בשיטתייהו‪ ,‬אי דרשינן סמוכין או לא‪ ,‬דר"ש‬ ‫לכאורה יש לעיין מאי קשיא ליה הרי איכא לחלק בין הנושאים‪,‬‬ ‫לשיטתיה דס"ל דדרשינן סמוכין בכה"ת עיין במסכת פסחים (דף‬ ‫די"ל דהא דהחמירו ב"ה גבי שחיטה ביו"ט‪ ,‬היינו משום דשייך‬ ‫כ"ח‪ ):‬ובמסכת סנהדרין (דף ס‪ ,).‬ולכן דרש סמוכין מפרשת שבת‬ ‫בה איסורים‪ ,‬חדא דחיישינן שמא יחפור גומא דהוא מלאכת‬ ‫למלאכת המשכן‪ ,‬וילפינן מכח הסמיכות שיש בין פרשת שבת‬ ‫בונה‪ ,‬ואע" ג דהוי מקלקל וכל המקלקלין פטורין מ"מ פטור‬ ‫למלאכת המשכן דבעינן מלאכת מחשבת בשבת‪ ,‬ולכן ס"ל דעל‬ ‫אבל אסור‪ ,‬ועוד דגזירה דילמא עביד כתישה דהו"ל מלאכת‬ ‫מלאכה שאצל"ג פטורין‪ ,‬ור' יהודה לשיטתיה דלא דרש סמוכין‬ ‫טוחן‪ ,‬וכיון דאיכא למיחש לשני איסורים לא התירו ב"ה משום‬ ‫בכה"ת רק במשנה תורה לחוד עיין מסכת ברכות (דף כ"א‪):‬‬ ‫שמחת יו"ט‪ ,‬משא"כ לגבי סילוק התריסין דליכא אלא חדא‬ ‫וביבמות (דף ד‪ ).‬ואין לו איפוא הוכחה דבשבת בעינן מלאכת‬ ‫איסורא דהוי טירחא שלא לצורך התירו משום שמחת יו"ט‪,‬‬ ‫מחשבת‪ ,‬ולכן ס"ל דגם על מלאכה שאצל"ג חייבין עכ"ד‪.‬‬ ‫אמנם אי ס"ל דמלאכה שאצל"ג ליכא בה איסור תורה‪ ,‬א"כ‬ ‫ליכא למיחש שמא יחפור גומא‪ ,‬דכיון שאינו צריך אלא לעפרה‬ ‫ובספר בני שמואל (פר' וישלח) כתב דזה אי דרשינן סמוכין בכל‬ ‫הו"ל מלאכה שאצל"ג‪ ,‬ובכה"ג דהו"ל מלאכה שאצל"ג‬ ‫התורה או רק במשנה תורה‪ ,‬תליא בפלוגתת ר' יוחנן וריש‬ ‫ומקלקל וכה"ג פטור ומותר כמש"כ השיטה מקובצת במסכת‬ ‫לקיש בגיטין (ס‪ ,).‬דר' יוחנן ס"ל דתורה מגילה מגילה ניתנה‬ ‫ביצה (דף ח‪ ).‬ד"ה פטור‪ ,‬וא"כ הו"ל חשש רק משום דילמא עביד‬ ‫(כשנאמרה פרשה למשה היה כותבה ולבסוף ארבעים שנה כשנגמרה כל הפרשיות היה מחברן בגידין‬ ‫כתישה‪ ,‬ולכן קא קשיא ליה מהך דהשוחט שהחמירו ב"ה מאי‬ ‫(שלא נכתבה התורה כלל עד‬ ‫ותופרן)‪ ,‬וריש לקיש אמר תורה חתומה ניתנה‬ ‫שנא מהא דתריסין‪ .‬והשתא ניחא‪ ,‬דר' יוחנן ס"ל מלאכה‬ ‫לסוף ארבעים שנה לאחר שנאמר לו כל הפרשיות בשנה ראשונה ושניה‪ ,‬וקודם שכתבן משה היו‬ ‫שאצל"ג פטור‪ ,‬ולכן קשיא ליה סתירת ב"ה‪ ,‬ולכן הוכרח לתרץ‬ ‫סדורות לו על פה עד שכתבן)‪ ,‬דאי תורה מגילה מגילה ניתנה ואח"כ סידרן‬ ‫דמוחלפת השיטה‪ ,‬כי היכי דלא תקשי דבריהם אהדדי‪ ,‬אבל‬ ‫משה‪ ,‬א"כ אמרינן דבכוונה סידרן בסדר הזה כדי שנדרוש‬ ‫הרמב"ם שפסק בהל' שבת (פ"א‪-‬ה"ז) דמלאכה שאצל"ג חייב‪ ,‬לא‬ ‫סמוכין‪ ,‬משא"כ אם תורה חתומה ניתנה‪ ,‬וכפירש"י שניתנה‬ ‫קשיא מידי בסתירת שיטת ב"ה‪ ,‬ואין צריך להחליף שיטתם‬ ‫בשלימותה כסדרה מהקב"ה‪ ,‬א"כ ליכא למידרש סמוכין כי סוד‬ ‫עכ"ד‪ ,‬הרי דר' יוחנן ס"ל מלאכה שאצל"ג פטור‪.‬‬ ‫צירוף האותיות לה"א הוא והחקר אלוקי תמצא למה סמך‬ ‫הכתובים אהדדי‪ ,‬ורק במשנה תורה שמשה הוא שחזר ושנה‬ ‫ולפי"ז א"ש‪ ,‬דריו"ח לשיטתו דס"ל דדרשינן סמוכין‪ ,‬וס"ל‬ ‫לישראל וסידרן מדעתו שם דרשינן סמוכין עכ"ד‪ ,‬הרי דריו"ח‬ ‫מלאכה שאצל"ג פטור‪ ,‬ואיסורי שבת הוה איסורי גברא‪,‬‬ ‫ס"ל דדרשינן סמוכין‪ ,‬ור"ל ס"ל דלא דרשינן סמוכין‪.‬‬ ‫וממילא מועיל שליחות בשבת‪ ,‬ונחשב כאלו הוא עשה מלאכה‪,‬‬ ‫ולפי"ז לא היה בידם תחבולה הנ"ל לקיים את השבת ע"י‬ ‫ובמסכת ביצה (דף י‪ ).‬פריך‪ ,‬מהא דב"ש אומרים אין מסלקין את‬ ‫ששלחו שליח‪ ,‬וא"כ ליכא לאוקמי הקרא דיום ולילה לא ישבתו‬ ‫התריסין ביו"ט‪ ,‬וב"ה מתירין אף להחזיר‪ ,‬אלמא גבי שמחת יו"ט‬ ‫לאיסור שביתה דבני נח‪ ,‬דא"כ היאך שמרו האבות את השבת‪,‬‬ ‫ב"ש לחומרא וב"ה לקולא‪ ,‬ורמינהו‪ ,‬השוחט חיה ועוף ביו"ט‪,‬‬ ‫ולכן הביא ריו"ח הטעם דאסור שביתה לב"נ משום נוהג‬ ‫ב"ש אומרים יחפור בדקר ויכסה‪ ,‬וב"ה אומרים לא ישחוט אלא‬ ‫שבעולם וכו' וזהו שייך רק אחרי מתן תורה‪ ,‬ושפיר שמרו‬ ‫א"כ היה לו עפר מוכן מבעוד יום‪ ,‬בשלמא ב"ש אבית שמאי לא‬ ‫האבות את השבת‪ ,‬משא"כ לר"ל דס"ל דלא דרשינן סמוכין‪,‬‬ ‫קשיא התם דאיכא דקר נעוץ‪ ,‬הכא ליכא דקר נעוץ‪ ,‬אלא ב"ה אבית‬ ‫ולפי"ז ס"ל מלאכה שאצל"ג חייב‪ ,‬ואיסורי שבת הוה איסורי‬ ‫הלל קשיא‪ ,‬אמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה‪ ,‬וברש"י (ד"ה מוחלפת) פירש‬ ‫חפצא‪ ,‬ומעתה אין מועיל שליחות בשבת‪ ,‬א"כ שפיר י"ל‬ ‫דמוחלפת ההיא דתריסין‪ ,‬דב"ה סברי אין מסלקין התריסין ביו"ט‪.‬‬ ‫דהאבות שמרו השבת ע"י ששלחו שליח‪ ,‬ולא עברו על יום‬ ‫ולילה לא ישבתו‪ ,‬ולכן ס" ל דהקרא אתיא דבן נח ששבת חייב‬ ‫אמנם התוס' (דף ט‪ ):‬ד"ה אמר הקשו ע"ז כמה קושיות‪ ,‬ולכן פירש‬ ‫מיתה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬ ‫ר"ת דמוחלפת השיטה היינו ההוא דהשוחט דב"ה סברי יחפור‬ ‫בדקר ויכסה עיי"ש‪ ,‬והרמב"ם בהל' יו"ט (פ"ד‪-‬הי"ב) פסק דמסלקין‬ ‫להערות‪hoilmoshe@gmail.com:‬‬ ‫תריסי חנויות ומחזירין אותן ביו"ט וכו' עיי"ש‪ ,‬וכן פסק שם (פ"ג ‪-‬‬ ‫הואיל משה פרשת נח תשפ"ז דף יב‬