הואיל משה · Hoil Moshe — נח (2026-10-12)

פרשת נח
שנת תשפ"ז
הרב יצחק מאטצען
הואיל משה
מח"ס הואיל משה ושא"ס
מחוסר זמן לבו ביום ,וחשוב בשעת הקרבה מיד כאלו היה אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את
היתר ,עיין בספר פרדס יוסף עה"ת (עה"פ מכל הבהמה הטהורה ח-כ), האלקים התהלך נח :וכתב רש"י ז"ל וז"ל ,יש מרבותינו
אבל קודם המבול י"ל דלכן לא הקריב קרבנות משום דורשים אותו לשבח ,כל שכן שאילו היה בדור צדיקים היה
ממשקה ישראל ,ולפי"ז ל"ש לומר דלכן לא הגין נח על צדיק יותר ,ויש שדורשים אותו לגנאי ,לפי דורו היה צדיק
הדור ,משום שלא הקריב קרבן ,דהא א"א לו להביא קרבן ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום עכ"ל,
משום דלא הוה ממשקה ישראל ,וע"כ דלכן לא הגין על דורו ובסנהדרין (ק"ח ).נקבו בשמות ,ר' יוחנן אמר בדורותיו ולא
משום דלא היה צדיק גמור. בדורות אחרים ,וריש לקיש אמר בדורותיו כל שכן בדורות
אחרים עיי"ש ,ורבים ראו כן תמהו להבין סברת מחלוקתם,
ובספר אלפי מנשה (בפרשתן) כתב ,דשפיר הוה ממשקה ישראל, דאמאי נימא לדרוש לגנאי אם נוכל לדרוש לשבח.
דבמסכת זבחים (דף קט"ז ).פליגי ר' אליעזר ור' יוסי בר חנינא,
אי בני נח קרבו שלמים או עולות קרבו ,חד אמר שלמים והנבס"ד ,דריו"ח ור"ל אזלי לשיטתם ,דבספר בנין דוד
קרבו ,וחד אמר עולות קרבו עיי"ש ,וזה ודאי כו"ע מודים עה"ת (אות ל"א) הביא שני טעמים אמאי לא הגין נח על הדור,
דקרבו עולות כדכתיב גבי נח ויעל עולות במזבח ,אלא א) ,איתא בזוה"ק (בפרשתן דף ס"א ).דהיה לו להקריב קרבן קודם
דפליגי אי רק עולות בלבד קרבו או גם שלמים קרבו ,וכ"כ המבול עיי"ש ,ב) ,איתא בנזה"ק דלכן לא הגין על הדור דלא
רש"י בפירושו על המדרש רבה (פרשה כ"ב) עיי"ש. היה צדיק גמור עיי"ש ,ולפי"ז י"ל דפליגי בטעמא דנח לא
הגין על דורו ,דריו"ח ס"ל דנח לא היה רשאי להביא קרבן
ואיתא בבראשית רבה (פרשה ל"ד-י"ג) ,דאדם הראשון לא הותר לו קודם המבול ,וע"כ הטעם דלא הגין על דורו משום שלא היה
בשר תאוה עיי"ש ,וכתב (שם) היפה תואר ,דלמ"ד שלמים צדיק גמור ,ולכן ס"ל בדורותיו ולא בדורות אחרים ,ור"ל
הקריבו בני נח ,אם אדם הראשון הקריב שלמים ,הותר ס"ל דהיה צדיק גמור ,והטעם שלא הגין על דורו משום שלא
הבשר לאכול גם לאדם עיי"ש ,וכ"כ בכריתי ופליתי (סי' כ"ז אות הקריב קרבנות ,ולכן ס"ל בדורותיו וכל שכן בדורות אחרים.
ב') ,דאם ב"נ הקריבו שלמים הוצרכו לאכול את הבשר כדי
שלא יבוא לידי נותר ,ואכל אדם הראשון את הבשר בקרבן ולכאורה י" ל דלכן לא הקריב נח קרבן קודם המבול ,כיון
שלמים עיי"ש ,ומעתה בקרבן שלמים הוי שפיר ממשקה דקיי"ל דבעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל כדאיתא
ישראל עכ"ד. במסכת פסחים (דף מ"ח ,).ובמסכת מנחות (דף ה ,).וכיון דאז לא
הותר לו עדיין לאכול בשר ,עד שאמר לו הקב"ה אחר
ובספר עיר דוד (אות שי"ד) הביא מש"כ בתנא דבי אליהו ,אדם המבול כירק עשב נתתי לכם את כל ,ואז הותר לו לאכול
כי יקריב מכם קרבן וגו' ,מי שקרוי אדם הוא יקריב שלמים, בשר כדאיתא במסכת סנהדרין (דף נ"ט ,):לא הוה מן המותר
לאפוקי עכו"ם שאין קרויים אדם לא יקריב שלמים עיי"ש. לישראל ,ולכן לא היה יכול להביא קרבן.
ובילקוט שמעוני ישעיה (רמז שצ"ג) הביא בשם הפסיקתא וז"ל, ועיין בספר ילקוט הגרשוני (אות א') ,שהביא קושיא על אדה"ר
אמר ר' יוחנן וישח אדם אלו ישראל שנאמר ואתנה צאני צאן דהיאך הקריב קרבן כדאיתא במסכת חולין (דף ס ,).שור
מרעיתי אדם אתם וכו' עכ"ל ,ולפי"ז ס"ל ר' יוחנן דעכו"ם שהקריב אדה"ר קרן אחת היתה לו במצחו וכו' עיי"ש ,הא
אין קרויין אדם ,ועיין בספר בית האוצר (ח"א כלל ח' אות י"א). בעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל עיי"ש ,וזה הטעם
י"ל גם אצל נח דלכן לא הקריב קרבן משום דל"ה ממשקה
ולפי"ז א"ש דריו"ח לשיטתו דס"ל דעכו"ם אינן קרויין אדם, ישראל ,ובשלמא לאחר שיצא מן התיבה שפיר הקריב
ולפי"ז לא הקריבו בני נח קרבן שלמים ,ולפי"ז לא היה יכול קרבנות אף דלא הוה ממשקה ישראל ,משום כיון דאחר
להביא קרבן כיון דלא הוה ממשקה ישראל ,וע"כ הטעם דלא הקרבה מיד הותר לו לאכול בשר ,לא בעינן שיהא ממשקה
הגין על דורו משום שלא היה צדיק גמור ,ולכן אמר ריו"ח ישראל ,כדאיתא במסכת מנחות (דף ה ).דאיסור שנעשה היתר
בדורותיו ולא בדורות אחרים ,משא"כ ר"ל י"ל דס"ל באותו יום לית ביה משום ממשקה ישראל ,משום דאין
א
טובה הרבה ,בשביל חטא יחידי שעשה זה ,אבד ממנו ומכל דעכו"ם קרויין אדם ,וס"ל דבני נח הקריבו שלמים ,ושפיר
העולם טובה הרבה עיי"ש. י"ל דמותר לנח להקריב קרבנות כיון דהוה ממשקה ישראל,
ולפי"ז י"ל דלכן לא הגין על דורו משום שלא הקריב
ולכן כיון שבדרך כלל הרשעים הם רוב העולם וכדאיתא קרבנות ,ולכן ס"ל בדורותיו כל שכן בדורות אחרים ודו"ק.
במסכת יומא (דף ל"ח , ):אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן,
ראה הקב"ה שצדיקים מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור ב) עוי"ל ,דבספר בנין דוד (אות מ"ו) כתב ,דאיתא במדרש
וכו' עיי"ש ,ולכן כל זמן שהצדיקים קבועים במקומן וכינוס תנחומא (סי' ט') דנח לא היה צדיק גמור עיי"ש ,לפי שאת
לצדיקים אף שהן מועטין ,מ"מ הרי כל קבוע כמחצה על האלקים התהלך נח להתבודד בינו לבין קונו ,ולא הוכיח
מחצה דמי ,ולכן כינוסן במקום קבוע הוי הנאה לעולם ,שעל אנשי דורו שיעשו תשובה ,וכיון שנמנע ולא הוכיחם בא
ידי כך נידון כל העולם כחציו חייב וחציו זכאי ,והקב"ה מבול לעולם עיי"ש ,ובספר ישמח משה פי' אלה תולדות נח,
מטה כלפי חסד ודן אותם במדת הרחמים ,אבל פיזור רצ" ל דהמבול שהוזכר אחר כך בפרשה הוא הוליד ,שהוא
לצדיקים שאינם קבועים במקומן הרי הוא רע לעולם ,שהם היה הגורם ,שהיה לו להתפלל ולבקש רחמים על דורו
מוכרעין לכף חובה מחמת רוב הרשעים ,ונמצא שהצדיקים עיי"ש.
והעולם נידונין במדת הדין אחר רובן.
אך בסנהדרין (ק"ח ).איתא ,דרש ר' יוסי דמן קסרי ,מאי דכתיב
והנה כאן כתיב לך לך ופירש"י להנאתך ולטובתך ,וקשה מה קל הוא על פני מים תקולל חלקתם בארץ ,מלמד שהיה נח
טובה יש בזה ,הלא אברהם היה אחד ,ואומות העולם כולם הצדיק מוכיח בהם ואומר להם עשו תשובה ,ואם לאו
רשעים ,ועד עתה שהיה קבוע היה העולם נדון כמחצה על הקב"ה מביא עליכם את המבול וכו' עיי"ש ,וכן איתא
מחצה ,וכשצוהו להיות נודד ולפזר רגליו יהיה רע לו ורע במדרש תנחומא בפרשתן (סי' ה') ,אמר רב הונא בשם ר' יוסי,
לעולם ,לזה בשרו ואעשך לגוי גדול ,דאיתא במסכת ר"ה (דף מאה ועשרים שנה היה מתרה הקב"ה בדור המבול ,שמא
ל"ב , ):דשרה כיון דרבים אתו מינה כרבים דמי עיי"ש ,וה"נ יעשו תשובה ,כיון שלא עשו תשובה ,אמר לנח ,עשה לך
יצורפו כל דאתי מאברהם עד סוף העולם וכרבים דמי ,אבל תבת עצי גפר ,עמד נח ועשה תשובה ונטע ארזים וכו'.
הגוים דרחמנא אפקרא לזרעם אינם נחשבים עמהם ,וא"כ
אברהם הוא הרוב בעולם. ולפי"ז י"ל ,דנח באמת הוכיח את אנשי מקומו שיטיבו
דרכם ,ואם לא ישיבו מדרכם הרעה יבא מבול על העולם ,אך
ומה דכתיב ואגדלה שמך ופירש"י אודיע טבעך בעולם ,הוא זה היתה רק במקומו ,אבל לא כתת רגליו כדרך הצדיקים
עפי"מ דאיתא במסכת יבמות (דף ל"ז ,):אמר ר' אליעזר בן שדרכם היה לילך ממקום למקום ומעיר לעיר להוכיחם ,ולכן
יעקב ,לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה כתבו שלא הוכיח את בני דורו.
אחרת ,שמא יזדווגו זה לזה ונמצא אח נושא את אחותו
עיי"ש ,ונראה דלאו דווקא קאמר ראב"י ,וה"ה אם הולך עם ובספר בכור שור בחידושיו עמ"ס ר"ה (דף ט"ז ):כתב לבאר מה
אשתו למדינה אחרת ויוליד שם ,ויש לו כאן בנות או אם שכתב רשיז"ל בפרשת לך לך (פרשה י"ב-א) עה"פ לך לך וז"ל,
ואחות ושאר עריות ,איכא למיחש חששא זו ואין ראוי להנאתך ולטובתך ,ושם אעשך לגוי גדול ,וכאן אי אתה זוכה
לעשות כן דמאי שנא ,ומה סברא יש לחלק ביניהם ,ויתכן לבנים ,ועוד שאודיע טבעך בעולם עכ"ל ,דלכאורה קשה
שהיה לאברהם ושרה כאן אחיות כמ"ש בקרא ,והקב"ה ציוה מאי איכפת לאברהם אם יודיע טבעו בעולם ,הלא אין מדת
שילכו למדינה אחרת ושם יזכה לבנים ,וקשה שלא יתכן הצדיקים להקפיד על כך.
לעשות כן שמא יזדווגו ,דאפילו לבני נח אסורים עריות ,אלו
מאם לכו"ע ,ואפילו מאב לר' אליעזר במסכת סנהדרין (דף ויש לבאר עפימש"כ בדרושי לבאר מה דאיתא במסכת
נ"ח.). סנהדרין (דף ע"א , ):פיזור לרשעים (שנפרדין זה מזה ואין יכולין להועץ עצה רעה
ולסייע זה את זה) הנאה להן והנאה לעולם ,ולצדיקים רע להן ורע
ולכן אמר לו הקב"ה שיודיע טבעו בעולם ,עפי"מ דפריך שם לעולם ,כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם ,ולצדיקים הנאה
הגמ' איני והא רב כי איקלע לדרדשיר מכריז ואמר מאן הוה להן והנאה לעולם עיי"ש ,דאיתא במסכת קידושין (דף מ ,):ר'
ליומא (מי חפצה לינשא לימים שאתעכב כאן) ,וקשה איך נשא אשה אלעזר בר' שמעון אומר ,לפי שהעולם נידון אחר רובו (יראה
במדינה אחרת מחששא הנ"ל ,ומשני ,שאני רבנן דפקיע אדם עצמו כאלו שקול ,כל העולם שקול ,כמחצה צדיקים וחסידים ומחצה רשעים וכאילו מעשיו
שמייהו ,פי' שיצא טבעם בעולם וזרעם מפורסם אחריהם שקולים כמחצה על מחצה) ,עשה מצוה אחת (נמצאו זכיותיו מכריעין ונמצא צדיק),
וליכא למיחש לתקלה עיי"ש ,וה"נ קאמר לו הקב"ה שמותר אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות (דעל ידו כל
לו לילך למדינה אחרת שיודיע טבעו בעולם ,וליכא למיחש העולם הוכרע להיות רובן צדיקים) ,עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את
לתקלה עכ"ד הבכור שור עיי"ש. עצמו ואת כל העולם לכף חובה ,שנאמר וחוטא אחד יאבד
הואיל משה פרשת נח תשפ"ז דף ב
אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את ולפי"ז י"ל ,דלכן לא הלך נח ממקום למקום ,דס"ל דכיון
האלקים התהלך נח :ואיתא במדרש תנחומא ,ילמדנו דרובם ככולם חטאו ,ומעתה אם ילך ממקום למקום
רבנו ,על כמה עברות נשים מתות בשעת לידתן ,כך להוכיחם ,אז לא יהיה דינו כקבוע ,ויהא העולם נידון לפי
שנו רבותינו על שלש עברות וכו' ושלשתן מה"ת רוב הרשעים ,ומעתה גם הוא יתבטל כלפי רוב בני אדם
וכו' ,ומה ראו נשים להצטות על שלש מצות האלו, החוטאים להיות נידון כמותם ,ולכן ס"ל דמוטב שלא ילך
אמר הקב"ה ,אדה"ר תחלת בריותי היה ונצטוה על ממקום למקום ,ואז יהיה דינו כקבוע ובזה הוי הנאה לעולם
עץ הדעת ,וכתיב בחוה ותרא האשה וגו' ותתן גם וכנ"ל.
לאשה עמה ויאכל ,וגרמה לו מיתה ושפכה את דמו,
וכתיב בתורה שופך דם האדם ב0אדם דמו ישפך, ואיתא במסכת חולין (דף י"א ,).מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל
תשפוך דמה וכו' כדי שיתכפר לה על דם האדם בתר רובא ,שנאמר אחרי רבים להטות עיי"ש ,והמרדכי (אות
ששפכה ,מצות חלה מנין ,היא טמאה חלתו של תקצ"ג) כתב וז"ל ,והקשה לי מורי רבינו יקר ,הא עיקר האי
עולם וכו' ,הדלקת הנר מנין ,היא כבתה נרו של אדם קרא בסנהדרין הוא ,וסנהדרין קבועין הן בלשכת הגזית ,וכן
דכתיב נר ה' נשמת אדם לפיכך תשמור הדלקת הנר בכל מקום שהם יושבין ,ודמיא לתשעה ישראל ואחד עובד
עכ"ל ,וצ"ב שייכות הלכה זו לפרשתן. כוכבים עומד ביניהם שאם זרק לתוכו פטור דכתיב וארב לו,
דמינה ילפינן דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ,ומתרץ,
והנבס"ד ,דאיתא במסכת סנהדרין (דף ק"ח ).עה"פ נח איש דהדיבור היוצא מפיהם לאמר זכאי או חייב ,הוא ניידי ולא
צדיק תמים היה בדורותיו ,ר' יוחנן אמר בדורותיו ולא קבוע עיי"ש.
בדורות אחרים ,וריש לקיש אמר בדורותיו כל שכן בדורות
אחרים (אילו הוה בדורות אחרים היה צדיק יותר) עיי"ש ,ורבים ראו כן תמהו וכתב בספר בא ישועה ונחמה (בפרשתן) דיש לומר דכיון
להבין סברת מחלוקתם ,דאמאי נימא לדרוש לגנאי אם נוכל העיקר והתכלית של האדם הוא מצות ומעשים טובים
לדרוש לשבח. תורה ותפלה ,והלא המה ג"כ דברים רוחניים והמה ג"כ
ניידי איקרי ,ואין משגיחין על זה שהגוף הוא קבוע רק אל
וכתב בספר עצי חיים בפרשתן (ח"ב) דאזלי לשיטתייהו, הדברים הנוגעים אל הנשמה והן איקרי ניידי ,רק אימתי
דאיתא במסכת ר"ה (דף ד ,).האומר סלע זו לצדקה בשביל נוכל לומר כתירוץ הזה דדיבור איקרי ניידי ,דהא אפשר
שיחיה בני ,ובשביל שאזכה בה לחיי העולם הבא ,הרי זה לומר מנלן הא דניזל בתר דיבור ,והא דיבור לאו כמעשה
צדיק גמור ,וכתבו התוס' (ד"ה בשביל) ,דהא דאמרינן במסכת דמי ,אך ורק מחמת זה דבעלמא אמרינן מחשבה כמעשה
אבות (פ"א-מ"ג) ,אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת דמי ,וא"כ שאפילו מחשבה כמעשה דמי כש"כ דיבור
לקבל פרס ,היינו בתוהא על הראשונות אם לא תבוא שאלתו עיי"ש.
עיי"ש ,ומשמע דבאינו תוהא על הראשונות מותר לעשות על
מנת לקבל פרס ,והוא צדיק גמור. ואיתא במסכת ב"מ (דף צ ,):איתמר ,חסמה בקול
(כשהיתה שוחה
לאכול היה גוער בה) ,והנהיגה בקול (בכלאים ואינו אוחז במרדע) ,רבי יוחנן
ויש לומר דנפקא ליה מהכא ,דעל מנת לקבל פרס הוא ג"כ אמר חייב (מלקות שעבר על הלאו לא תחסום שור בדישו) ,עקימת שפתיו הויא
צדיק גמור ,דהנה רש"י עה"פ את האלקים התהלך נח כתב, מעשה (והוה ליה לאו שיש בו מעשה ולוקין עליו) ,ריש לקיש אמר פטור,
שהיה צריך סעד לתומכו ,ויש לפרש דמעצמו היה קשה לו קלא לא הוי מעשה עיי"ש.
לעבוד את ה' ולכבוש את יצרו בלי קבלת שכר או מיראת
העונש ,וזהו הסעד ועזר לכבוש את יצרו בשביל שכר מצותיו ומעתה מבואר ,דריו"ח לשיטתו דס"ל דדיבור הוה כמעשה,
או בשביל העדר העונש ,ואמר הכתוב נח איש צדיק תמים, ומעתה אין לו אמתלא על מה שלא הלך ממקום למקום
והפירוש תמים ר"ל שהיה צדיק גמור ,ומבואר דגם העושה להוכיח את בני דורו ,דס"ל דכיון דרובם ככולם חטאו,
על מנת לקבל פרס הרי זה צדיק גמור ,כדברי התוס' דבאינו ומעתה אם ילך ממקום למקום להוכיחם ,אז לא יהיה דינו
תוהא על הראשונות הוא צדיק תמים ,היינו צדיק גמור. כקבוע ,דבלא"ה ליכא כאן דין קבוע וכנ"ל ,ולכן דרש לגנאי
דרק בדורותיו היה צדיק ולא בדורות אחרים ,דהרי אברהם
ובספר ייטב פנים לשבת תשובה (מאמר כ"ח) כתב ,דהא אם שרי הלך ממקום למקום כמש"כ בבכור שור (שם) ,אבל ר"ל דס"ל
לעשות על מנת לקבל פרס תליא בפלוגתא אי מצוות צריכות דיבור לא הוה כמעשה.
כוונה מה"ת ,דאי שרי לעשות על מנת לקבל פרס שמע מינה
שאין צריך לעשות המצוות בכוונה שלימה בלתי לה' לבדו, ומעתה שפיר י"ל דיש לו דין קבוע ,ומה"ט חשש נח מלהיות
אלא דאף כאשר מתכוון להנאת עצמו יצא ידי חובתו ,והיינו נע ונד לילך ממקום למקום ,דעי"ז יתבטל ברוב החוטאים,
משום דמצוות אין צריכות כוונה ,משא"כ אם צריך לקיים ולכן אין עליו שום פגם ,ולכן דרש לשבח ודו"ק.
הואיל משה פרשת נח תשפ"ז דף ג
דתענית אסמכתא בעלמא הוא ,א"כ דרשינן קרא ולעבדו בכל המצוות רק לשם שמים ואסור לעשות על מנת לקבל פרס
לבבכם על כוונת המצוה ואמרינן דמצ"כ מה"ת עיי"ש. דבעינן שיכוון בעשייתם לשם שמים ,והיינו דצריך כוונת
המצוות לצאת ידי חובתו דמצוות צריכות כוונה עיי"ש.
ולכאורה יש להעיר ,דאיתא במסכת מכות (דף כ"ג ,):דרש ר'
שמלאי ,שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה, ואיתא במסכת נזיר (דף כ"ג ,).אמר רבה בר בר חנה אמר ר'
שלש מאות וששים וחמשה לאוין כמנין ימות החמה (שבכל יום יוחנן ,מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם
מזהירים עליו שלא לעבור) ,ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד ופושעים יכשלו בם ,משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן,
איבריו של אדם (דכל אבר ואבר אומר לו עשה מצוה) ,אמר רב המנונא אחד אכלו לשום מצוה ,ואחד אכלו לשום אכילה גסה ,זה
מאי קרא ,תורה צוה לנו משה מורשה ,תורה בגימטריא שית שאכלו לשום מצוה צדיקים ילכו בם ,וזה שאכלו לשום
מאה וחד סרי (והיינו דכתיב תורה צוה לנו משה) ,אנכי ולא יהיה לך מפי אכילה גסה ופושעים יכשלו בם ,אמר ליה ר"ל ,האי רשע
הגבורה שמענום (הרי שית מאה ותליסרי) עיי"ש. קרית ליה ,נהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא
קא עביד עיי"ש.
ומעתה אי ס"ל דתפלה הוי עשה פש לו טפי מתרי"ג מצות,
ואי ס"ל דתפלה לא הוי עשה נמצא דחסר לדידיה ממנין וכתבו האחרונים ,דר' יוחנן ור"ל קמיפלגי אי מצות צריכות
המצוות( ,וכקושית התוס' במסכת סוטה (דף ג ).ד"ה ר' ישמעאל ,גבי כוונה ,דר' יוחנן דמשוי ליה כרשיעא למי שאכלו לשום
מחלוקת ר"ע ור"י אם לה יטמא ,וקנא את אשתו ,לעולם אכילה גסה ,סבר דמצות צריכות כוונה ,ולכן כשאכלו לשום
בהם יעבודו אם הנך ג' הוה רשות או חובה ,והקשו התוס' אכילה גסה ולא כיון לשם מצוה לא יצא ידי חובתו ורשע
דא"כ לר"י בצרי להו תלת או דלר"ע טפי תלת עיי"ש). הוא ,ור"ל ס"ל מצות אין צריכות כוונה ,ולכן אמר נהי שלא
קיים מצוה מן המובחר מצוה מיהא עביד עכ"ד[ ,ועיין בספר
אך י"ל ,דאיתא במסכת פסחים (דף כ"ב ,):שמעון העמסוני טורי אבן על מסכת ר"ה (דף כ"ט ).מש"כ ליישב מהא דאיתא
ואמרי לה נחמיה העמסוני ,היה דורש כל אתין שבתורה ,כיון במסכת פסחים (דף קי"ד ):דר"ל ס"ל מצוות צריכות כוונה].
שהגיע לאת ה"א תירא פירש וכו' עד שבא ר"ע ודרש את
ה"א תירא לרבות תלמידי חכמים עיי"ש ,והנה שיטת הבה"ג ומעתה י"ל דאזלי לשיטתייהו ,דר' יוחנן לשיטתו דס"ל
הוא דמורא ת"ח הוא מ"ע דאורייתא ומנה במנין העשין מצוות צריכות כוונה ,ולפי"ז אין רשאי לעשות על מנת לקבל
לירא מפני החכמים ,אמנם הרמב"ם בספר המצוות (ריש שורש פרס ,ולכן כיון שנח קיים המצוות משום שכר ועונש לא
השני) כתב וז"ל ,לפיכך הראוי בזה שכל מה שלא תמצאהו נחשב צדיק רק בדורותיו ,דאילו היה בדורו של אברהם לא
כתוב בתורה ותמצאהו בתלמוד שלמדוהו באחת משלש היה נחשב לכלום ,משא"כ ר"ל לשיטתו דס"ל מצוות אין
עשרה מדות אם בארו הם בעצמם ואמרו שזה גוף תורה או צריכות כוונה ,ושרי לעשות על מנת לקבל פרס ,ולכן דרש
שזה דאורייתא הנה ראוי למנותו שהמקבלים אמרו שהוא הכתוב לשבח עכ"ד העצי חיים.
דאורייתא ,ואם לא יבארו זה ולא דברו בו הנה הוא דרבנן
שאין שם כתוב יורה עליו ,וזה ג"כ שרש כבר נשתבש בו והראשונים נחלקו אי מצות תפלה הוא מה"ת או מדרבנן,
זולתינו ולכן מנה יראת חכמים בכלל מ"ע ,ואשר הביאו לזה, דהרמב"ם בהל' תפלה (פ"א-ה"א) כתב ,מ"ע מה"ת להתפלל
לפי מה שיראה לי מאמר ר"ע וכו' ,ואם היה הענין כמו בכל יום שנאמר ועבדתם את ה' אלקיכם ,מפי השמועה למדו
שחשבו למה לא מנו כבוד בעל האם ואשת האב מצוה שעבודה זו היא תפלה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם ,אמרו
בפנ"ע מחוברת אל כבוד אב ואם ,וכן כבוד אחיו הגדול כי חכמים אי זו היא עבודה שבלב זו תפלה ,וכ"כ בספר המצות
אלו האישים למדנו שאנו חייבים לכבדם ברבוי וכו' עיי"ש. (מ"ע ה') עיי"ש ,והרמב"ן בהשגות (שם) האריך טובא וחולק
וס"ל דתפלה הוא רק מדרבנן עיי"ש.
והרמב"ן נקט כבה"ג ומתרץ את קושית הרמב"ם ,דשאני
כבוד בעל האם וכו' דהוי סניף למצות כיבוד אב ואם ,ולכן ובספר פרדס דוד (פרשת ואתחנן) כתב ,דזה אי מצ"כ מה"ת או
חייב רק בחיי אמו בכבוד בעלה ומשו"ה לא הוי מ"ע בפנ"ע, מדרבנן תליא אי חיוב תפלה הוא מה"ת או מדרבנן,
משא" כ יראת החכמים הוא מצוה בפנ"ע עיי"ש. דהרמב"ם ס"ל דמ"ע מה"ת להתפלל בכל יום ,והרמב"ן ס"ל
דתפלה הוא רק מדרבנן ,דפלוגתתם תליא בקרא ולעבדו בכל
ולפי"ז י"ל דאי ס"ל ס"ל כבה"ג דמורא ת"ח הוי מ"ע מה"ת, לבבכם ,דבמסכת תענית (דף ב ).איתא לאהבה את ה"א ולעבדו
אז ס"ל דתפילה הוא מדרבנן ,ואי ס"ל דמורא ת"ח לא הוי בכל לבבכם איזו היא עבודה שהוא בלב הוה אומר זו תפלה,
מ"ע מה"ת ,אז י"ל דתפילה הוא מה"ת ,ואפיק הא ועייל הא, ולפי"ז אי דרשינן האי קרא לתפלה לפי"ז ליכא ילפותא
ועיין בספר בית ישראל על המצוות (מצוה כ"א אות א') ד"ה ובאופן לכוונת המצוה ואמרינן דמה"ת א"צ כוונה ,משא"כ אי ס"ל
אחר עיי"ש. דתפלה הוא מדרבנן ,והקרא לא קאי לענין תפלה והך
הואיל משה פרשת נח תשפ"ז דף ד
דשבת הוי עשה ול"ת ,אבל לגבי נשים שגם המה מצווין על וראיתי מהשפע חיים זצ"ל ,שעורר בגוף תקנת חז"ל שהדלקת
מלאכת המשכן ,וכמש"כ הרמב"ם בה' בית הבחירה (פ"א הי"ב) ,ס"ד הנרות בשבת תהא בנשים ,דהרי קיי"ל דבמצות עשה שהזמן גרמא
דלגבייהו ידחה מצות שבת דהא ליתנהו בעשה דשבתון דהו"ל נשים פטורות ,ולכמה דיעות אף במצוה דרבנן אמרינן הכי ,ומעתה
מ"ע שהז"ג ,ולדידהו צריכין קרא לומר דעכ"ז לא תדחה השבת צ"ב למה הנשים חייבות בכך ,אך י"ל עפימש"כ הרא"ש (מסכת פסחים
מפניה עכ"ד ,ולפי" ז הרי מוכח מקרא דאך דנשים חייבות פ"י-סי' ח') שאין לקדש אלא לאור הנר ,וכ"ה בשו"ע או"ח (סי' רע"ג ס"ג),
בשמירה ,ומיושב קושית התוס' דלידרוש איפכא ונימא דנשים יהיו והטעם י"ל ,דכמו שאמרו אין קידוש אלא במקום סעודה דכתיב
פטורות משמירה. וקראת לשבת עונג שהקריאה של קידוש תהא במקום עונג היינו
שסועד ,כן הוא בהדלקת הנרות שהוא מדין עונג ,ולכן צריך
אך י"ל ,לפימש"כ בספר פנים יפות (פרשת כי תשא) לפרש הקרא אך את שהקידוש יהא בעת הנרות דולקים ,דבעינן קידוש במקום עונג,
שבתותי תשמורו ,לפי"מ שפירש"י (פרשת בראשית) עה"פ ויכל אלהים ולכן כיון דחלק ממצות קידוש היום הוא שיהא נרות דולקין ,נמצא
ביום השביעי ,ר"ש אומר בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך שהדלקת הנר הוא חלק ממצות קידוש ,וכיון דנשים חייבות
להוסיף מחול על הקודש וכו' עיי"ש ,ולפי"ז י"ל דגם במלאכת בקידוש היום דבר תורה ,ממילא חייבות גם בהדלקת הנר ,ואף
המשכן דאמרינן דאינו דוחה את השבת ,היינו דוקא שבת עצמו, שהזמן גורם לו שתבוא ,והא דהטילוהו חז"ל דייקא על הנשים אף
אבל לא היו צריכין להוסיף מחול על הקודש ,והיינו דכתיב אך את דגם האנשים מצווים בה ,הוא כמש"כ רשיז"ל במסכת שבת (דף
שבתותי תשמורו ,דהיינו שביתת הש"י שהיה בלי הוספה עכ"ד, ל"ב ,).משום דכל צרכי שבת עליה עכ"ד.
וכ"כ בספר מעשה רוקח עה"ת (פרשת ויקהל) דהקרא דאך את שבתותי
אתיא למעוטי תוס' שבת דדוחה מלאכת המשכן עיי"ש. ואיתא במסכת ברכות (דף כ ,):אמר רב אדא בר אהבה ,נשים חייבות
בקידוש היום דבר תורה ,ופריך הגמ' אמאי מצות עשה שהז"ג הוא
אך זהו רק אי ס"ל תוספת שבת דאורייתא ,אז י"ל דהקרא אתיא וכל מצות עשה שהז"ג נשים פטורות ,אמר אביי מדרבנן ,א"ל רבא
דבמלאכת משכן אינו צריך להוסיף מחול על הקודש ,משא"כ אי והא דבר תורה קאמר ,ועוד כל מצות עשה שהז"ג נחייבינהו
ס"ל דתוספת שבת דרבנן ,א"א לומר דהקרא אתיא דבמלאכת מדרבנן ,אלא אמר רבא אמר קרא זכור ושמור כל שישנו בשמירה
המשכן אינו צריך להוסיף ,כיון דמה"ת ליכא דין הוספה עיי"ש, ישנו בזכירה ,והני נשי הואיל ואיתנייהו בשמירה איתנייהו בזכירה.
ולפי"ז הרמב"ם דהשמיט דין תוספת שבת וכתב הה"מ בה' שביתת והקשו התוס' (במסכת שבועות דף כ ):ד"ה כל ,דניקוש איפכא כל שאינו
עשור (פ"א ה"ו) הטעם משום דהרמב"ם סובר דתוספת שבת הוא בזכירה אינו בשמירה ,ותירצו דלחומרא מקשינן עיי"ש ,והקשה
מדרבנן עיי"ש ,ולפי"ז ליכא למימר דהקרא אתיא על תוספת שבת, בספר הקובץ על הרמב"ם הל' שבת (פכ"ט) בשם ספר זרע יעקב
וע"כ מוכח מקרא דאך את שבתותי דנשים חייבות בשמירה ולא עמ"ס ברכות ,לפימש"כ הפמ"ג בפתיחה כוללת (ח"א אות י"א) דמה
נוכל לדרוש איפכא עכ"ד. דאמרינן לחומרא מקשינן הוא משום דספיקא דאורייתא מה"ת
לחומרא ,וא"כ לשיטת הרמב"ם דס"ל דספיקא דאורייתא מה"ת
ואיתא במכילתא פרשת יתרו (פ"ז-ס"ד) ,זכור את יום השבת לקדשו, לקולא ,א"כ הדרא קושית התוס' לדוכתא דנדרוש איפכא עכ"ק.
זכור מלפניו ושמור מלאחריו ,מכאן אמרו דמוסיפין מחול על
הקודש ,וכתב במרכבת המשנה ,דדריש ליה מדכתיב את יתירה, ומו"ר בשו"ת בנין צבי (ח"א סי' כ"ד אות ה') כתב לתרץ ,דרשיז"ל עה"פ
לרבות דמוסיפין מחול על הקודש עיי"ש. (שמות פרשה ל"א-י"ג) ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתתי
תשמרו וגו' כתב ,אעפ" י שתהיו רדופין וזריזין בזריזות המלאכה,
ובספר ישמח משה (בפרשתן) הביא מה דאיתא בשבת (דף ל"ב,).דפריך שבת אל תדחה מפניה ,כל אכין ורקין מיעוטין למעט שבת
הגמ' ומאי שנא בשעת לידתן ,אמר רבא נפל תורא חדד לסכינא (נפל ממלאכת המשכן עיי"ש ,והקשו המפ' דלמ"ל קרא ע"ז ,הא בלא"ה
תורא לארץ שהוא עומד לשחיטה הכל אומרים חדדו לסכינא עד שלא יקום ויהא טורח להשליכו ,כך ,הואיל לא דחי משום דשבת הוי עשה ול"ת ,ומלאכת המשכן הוי רק עשה
(תרבה פשעים ואיתרע מזלה מזומנת פורענותה לבא) ,אביי אמר תפיש תירוס אמתא וקיי"ל דאין עשה דוחה לתו"ע עכ"ק.
השפחה) בחד מחטרא ליהוי
(וכולן תלקה בחבטה אחת כלומר אשה עומדת ליסורי לידה על
עונשה של חוה ומצרפין לה עונשין הרבה לאותו מלקות) ,רב חסדא אמר שבקיה לרויא וכתב בנפש יהונתן (פרשת בהעלותך) ליישב ,עפי"ד התוס' בקידושין
(ל"ד).
דמנפשיה נפיל( ,לשיכור אינך צריך להפילו שהוא יפול מאליו ,כך האשה עומדת לילד ד"ה מעקה ,דהקשו דלמאי איצטריך לומר דמעקה ואבידה ושילוח
משנתעברה ,והיא צריכה לבקש להקב"ה לפתוח רחמה ,והוא נמנע והיא מתה אליה ,כל הני משל הדיוט הקן הוי מ"ע שלא הזמ"ג ונשים חייבות ,הא בלא"ה חייבות
נינהו) ,מר עוקבא אמר רעיא חגרא ועיזי ריהטן אבב חוטרא מילי דבכולהו איכא ל"ת ,וכתבו דיש מפרשים דאי מטעם ל"ת א"כ
ואבי דרי חושבנא
(כשהיא באה לפני גדרות צאן שם הוא מדבר עמה להלקותה על פשעה ,ואבי כשהיה להם לקיים עשה המנגד לל"ת היה הל"ת נדחית מפני
דרי לבית הדיר של צאן באין לחשבון ,גדרות צאן מתרגמינן חוטרין דען כלומר האשה כשהיא בבריאות, העשה ,ומשו"ה איצטריך בגמ' לומר דשייכי גם בעשה ,ומעתה
פעמים שזכויותיה תולין ,ואין כח במקטרג להזכיר עונה ,אבל משהגיע לפתח הסכנה וצריכה לנסים שם הו"ל לתו"ע ואינן נדחין מפני עשה דאין עשה דוחה לתו"ע עיי"ש.
מזכירין עונותיה ומעשיה אם ראויה היא לנס או לאו) עיי"ש ,מבואר מזה דטעמא 0ולפי"ז א"ש ,דאה"נ גבי אנשים שמצווין בשבת על לתו"ע ,לא
דנשים מתות בלידתן משום דאז הוא שעת סכנה ואיתרע מזלה. איצטריך קרא להזהיר על מלאכת המשכן ,דבלא"ה אינו דוחה כיון
הואיל משה פרשת נח תשפ"ז דף ה
פשע ,אמרו להם ב"ה לב"ש ,והלא נאמר אם לא שלח ידו וכתב היש"מ דלפי"ד התנחומא דלכן נתנו מצות האלו
במלאכת רעהו ,אמרו ב"ש לב"ה א"כ על כל דבר פשע למה לנשים לתיקון חטא הקדמון ,יש ליישב קושית הגמרא מ"ש
לי ,שיכול אין לי אלא הוא( ,שנתחייב באונסין בשליחות יד אלא בזמן ששלח בה בשעת לידתן בפשיטות ,דהא בחטא דאדה"ר נגזרה הגזירה
יד הוא עצמו) ,אמר לעבדו ולשלוחו מנין ,תלמוד לומר על כל בעצב תלדי בנים ,ולכן אם לא עשתה האשה התיקון לחטא
דבר פשע עיי"ש. אדה"ר בקיום הנך מצוות ,אז נתעורר עליה העונש דבעצב
תלדי בנים ,והגמרא דלא משני הכי צ"ל דלא ס"ל כהתנחומא
ואיתא בבראשית רבה (פרשה ל"א-ה) וז"ל ,וכך היו אנשי המבול דלכן ניתנו המצות האלו כדי לתקן חטא דאדה"ר ,ולכן כתב
עושים ,היה אחד מוציא קופתו מליאה תורמוסים והיה זה רש"י טעם אחר דהנשים נצטוו באלו המצוות מפני שצרכי
בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה בא ונוטל פחות משוה הבית תלוין בהן ,כי לגמרא דידן א"א לומר כטעם התנחומא,
פרוטה ,עד מקום שאינו יכול להוציאו ממנו בדין עיי"ש, דא"כ מאי מקשה מ"ש בשעת לידתן.
והקשו המפ' דהא קיי"ל דבן נח נהרג על פחות משו"פ,
ותירצו עפימש"כ הרב המגיד בריש ה' גזילה ,דאף דגזל כל וכתב היש"מ דאיכא נפק"מ טובא בין הני שני טעמי ,דלטעם
שהוא אסור ,היינו דוקא דבר שמקפידין בו (שיקרא פחות משו"פ) הגמרא דאז הוי שעת סכנה ואיתרע מזלה ,אז י"ל דגם על
למעוטי נוטל קיסם דאינו נכנס בסוג חצי שיעור ,ולפי"ז אף שאר עבירות מתות בשעה זו ולאו דוקא על הני ג' ,משא"כ
דבן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ,מאחר שנמכרים מאה לדעת התנחומא לא שייך העונש רק על הנך ג' עבירות
תרמוסין בפרוטה ,אינו נכנס לגדר פחות משו"פ להתחייב בדוקא ,שאם לא קיימם האשה מתעורר עליה הגזירה דבעצב
מיתה עכ"ד ,ולפי"ז קשה דאמאי נענשו ,וכתב בש"ך עה"ת תלדי בנים עיי"ש.
משום שעשו כולם בהסכמה אחת ,והוי כמי ששלחו כל אחד
שליח ושלוחו של אדם כמותו ויצטרף הכל לשו"פ ,באופן ומעתה יבואר שאלת המדרש ,כיון דכתיב נח איש צדיק
דלב"ש קרא דכתיב על כל דבר פשע ,לחייב על המחשבה תמים היה בדורותיו ,וי"ל דכל שכן בדורות אחרים ,דס"ל
כמעשה ,ולב"ה על כל דבר פשע דאפילו אמר לשלוחו חייב. מצוות אין צריכות כוונה ,ותפילה מה"ת ,ומורא ת"ח לא הוה
מ"ע ,ומינה דלא דרשינן את ,ולפי"ז תוס' שבת מדרבנן,
ובזה יובן הקרא כמין חומר ,וירא ה' כי רבה רעת האדם וקרא אך את שבתותי נדרש לאיסור מלאכת המשכן אצל
בארץ ,והיינו דרבים גוזלין זה מזה ובין כולם נעשית רעה נשים ,ומוכח דדרשינן מזכור ושמור דנשים חייבות בקידוש
רבה ,אף שאין בה שוה פרוטה ,מ"מ ע"י שנעשו כולם היום ,ומינה דחייבות נמי בהדלקת הנר ,ונצטוו עליה משום
שלוחים זה לזה ,מלאה הארץ חמס מפניהם ,וגם זאת יתירה שצרכי הבית מוטלת עליה ,וא"כ נענשות בשעת לידה כיון
היתה בם ,שכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום ,ולפי"ז שפורענתה מזומנת ,וע"ז נתעורר לשאול דא"כ גם על שאר
ממנ"פ נענשו ,דאי דרשינן לחייב את השליח ,א"כ הרי בידם עבירות תיענש ,וא"כ על כמה עבירות מתו ודו"ק.
עון גזל שכולם נעשים שלוחים זה לזה ,וגם אי דרשינן כב"ש
לחייב על המחשבה ,הרי אליבא דכו"ע יש בידם עון מחשבה ***
רעה ,שכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום ,ולכן אמר
הקב"ה אמחה את האדם עכ"ד ,ובחומת אנך (מהחיד"א) כתב, ויאמר אלקים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה
ותמלא הארץ חמס ,הארץ עצמה היתה מליאה חמס ,שאחד הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ:
מפקיד כיסו אצל חבירו ואפרסמון ,והיה הנפקד מניחם תחת ופירשז"ל ,לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל ,ונתחבטו בזה
הקרקע עם אוצרותיו ,ומפקיד בא בלילה ולריח אפרסמון המפ' שהרי אנשי דור המבול חטאו בע"ז ובג"ע ,וכדכתיב
נוטל הכל עכ"ד. ותשחת הארץ לפני האלקים וגו' ,ופירשז"ל לשון ערוה
ועבודת כוכבים ,ומדוע דייקא על הגזל נחתם גזר דינם.
אכן זה תלוי אי אמרינן בבן נח דיש שליח לדבר עבירה ,כיון
דבעצם גזלו דבר שאין בו שום שוויות ,רק דכאן הוי שליחות והנבס"ד ,עפימש"כ בספר יושב אהלים (דף כ"ג ).לפרש הקרא
כל אחד עבור רעהו לדבר עבירה ,ואי אמרינן ישלד"ע בבן בסוף פרשת בראשית ,וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל
נח א"ש דאמאי נתחייבו דור המבול ,דכל אחד נחשב כשליח יצר מחשבת לבו רק רע כל היום ,דאיתא במסכת קידושין (דף
לרעהו וחל השליחות אף דהוי דבר עבירה ולכן נתחייבו. מ"ב ,):שליחות יד (בפקדון) מאי היא ,דתניא על כל דבר פשע,
בית שמאי אומרים לחייב על המחשבה (או על הדיבור) כמעשה
ואיתא בבראשית רבה (פרשה לד-יד) דבבן נח אמרינן ישלד"ע, (שאם אמר או חשב לשלוח יד בפקדון ,הרי הוא ברשותו מאותה שעה ואילך ,להתחייב בכל אונסין
ויליף לה מקרא דשופך דם האדם באדם ,דהפי' הוא דאם שיעלו בו ,אפילו הוי שומר חנם ,שלא היה חייב עד עכשיו אלא בפשיעה) ,ובית הלל
נשפך דם האדם ע"י אדם דמו ישפך ,משום דבבן נח אמרינן אומרים ,אינו חייב עד שישלח בו יד ,שנאמר אם לא שלח
דיש שליח לדבר עבירה עיי"ש. ידו במלאכת רעהו ,אמרו ב"ש לב"ה והלא נאמר על כל דבר
הואיל משה פרשת נח תשפ"ז דף ו
ובהואיל משה (שנת תשע"ו אות י"ז) כתבנו ,לפימש"כ בספר ברית ואיתא במסכת יבמות (דף ס"ג ,):תניא ,ר' אליעזר אומר ,כל מי
שלום פרשת כי תשא (דף נ"ט .מדפה"ס) לפרש מה שאומרים שאין עוסק בפריה ורביה כאלו שופך דמים ,שנאמר שופך
בתפילת אל מלך יושב על כסא רחמים וכו' מוחל עונות עמו דם האדם באדם דמו ישפך וכתיב בתריה ואתם פרו ורבו וכו'
מעביר ראשון ראשון וכו' ,דקיי"ל ביו"ד (סי' קל"ד סעיף א') ,דיין עיי"ש ,ולפי"ז י"ל דבב"נ ס"ל אין שליח לדבר עבירה.
נסך שנתערב ביין של היתר אוסר בהנאה בכל שהוא ,במה
דברים אמורים כשהורק היין המותר על טיפה של יין נסך, וכתב בספר אהל דוד (שם) דהא דאמרינן דמי שאינו עוסק
אבל אם עירה יין נסך מצרצור קטן לתוך הבור של יין (היתר), בפריה ורביה הרי הוא כשופך דמים ,הוא רק למאן דדריש
אפילו עירה כל היום ,ראשון ראשון בטל וכו' עיי"ש ,וכיון סמוכין ויליף לה מדסמיך ואתם פרו ורבו לשופך דם האדם
דהקב" ה ברוב רחמיו וחסדיו רוצה לזכות את בריותיו, וגו' ,משא"כ למאן דלא דריש סמוכין לדידיה ל"א דהוי
ולהרבות הזכיות על העונות ,לכן כשרואה הקב"ה שהזכיות כשפיכת דמים עכ"ד.
והעונות שוים ושקולים הם ,נוטל כל הזכיות בבת אחת ונותן
לתוך המדה ,ואח"כ נותן לתוכו העונות אחת אחת ,כדי ובספר בן פורת יוסף (דף קל"ו ):כתב ,דזה אי דרשינן סמוכין או
שיהיה ראשון ראשון בטל ,ויתהפכו העונות לזכיות לא דרשינן תליא אי ס"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה או יש
שמתבטלים ברוב ,וכדקיי"ל כל איסורין שבתורה חד בתרי מוקדם ומאוחר בתורה ,דאי ס"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה
בטל ,וזהו הכונה מוחל עונת עמו ,והאיך ,על ידי מעביר דהתורה לא נאמרה כסדר ,א"כ מה שנסמכה פרשה אחת
ראשון ראשון ומבטלו עכ"ד. לחבירתה ,על כרחך לדרשה ,ודרשינן סמוכין ,משא"כ אי
ס"ל יש מוקדם ומאוחר בתורה ,דהתורה נאמרה כסדר ,ליכא
ונודע מה שכתב הפרמ"ג (יו"ד סי' ס"ב מ"ז סק"א) ,ובשער התערובות להקשות למה נסמכה פרשה זו לכאן ,שהרי כן הוא הסדר,
(פ"א חקירה ג') ,דבבן נח לא מהני ביטול ברוב ,דאחרי רבים ולכן הוצרך להסמיכם ,ולפי"ז י"ל דלא דרשינן סמוכין
להטות בישראל נאמרה ולא בבן נח עיי"ש ,ולפי"ז א"ש למה עכ"ד.
לא מהני תשובה לב"נ ,כיון דכל הטעם דתשובה מהני הוא
ע"י שהקב"ה מבטל העונות ברוב ,וזה שייך רק בישראל ואיתא בבראשית רבה (פרשה מ"ד-א) ,אמרת ה' צרופה ,רב אמר
דאזלינן בתר רוב ,משא"כ בב"נ דלא אזלינן בתר רוב ,ולא לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות ,וכי מה איכפת
מהני ליה ביטול ברוב ,גם תשובה לא מהני וזהו הטעם דלא ליה להקב"ה למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן
מהני תשובה לב"נ. העורף ,הוי לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם הבריות עיי"ש,
ובילקוט שמעוני תהלים (רמז תרכ"ה) איתא ,א"ר אלעזר ,לא נתנו
ולכאורה י"ל דכ"ז א"ש אי ס"ל דרשינן טעמא דקרא ,אז י"ל פרשיות התורה על הסדר שאלמלי נתנו על הסדר כל מי
דהטעם דתשובה מועיל משום דעבירות מתבטלים ברוב שהיה קורא בהן היה יכול להחיות מתים ולעשות מופתים
זכיות ,ולפי"ז שפיר י"ל דלב"נ דלא מהני ביטול ,ולכן לא לפיכך נתעלם סדורה של תורה והוא גלוי לפני הקב"ה
מהני תשובה לב"נ ,משא"כ אי ס"ל לא דרשינן טעמא דקרא, עיי"ש.
לפי"ז לא אמרינן דתשובה מהני הוא מטעם ביטול ,ולפי"ז
שפיר י"ל דגם לב"נ מהני תשובה. ובספר זרע בירך שלישי (פרשת וישלח דף רי"ב) כתב ,דהך מילתא אי
אמרת ה' צרופה היינו דלא נתנו המצוות אלא לצרף את
ובזה יבואר דאמאי לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, הבריות ,תליא בפלוגתא דתנאי אי דרשינן טעמא דקרא,
די"ל דעל חטא ג"ע וע"ז לא היו נענשים אנשי דור המבול, דלמ"ד לא דרשינן טעמא דקרא ס"ל דהמצוות הן מצד גזירה
דאפשר בתשובה ,אלא כיון דחטאו בגזל גילו דעתם דלא נתנו המצוות אלא לצרף בהן את הבריות ,ולכך ליכא
דתשובה אינו מועיל להם ואז בהכרח שיענשו על חטאתם למידרש טעמא דקרא דהלא בגזירה ניתנו ולא מצד הטעם,
אשר חטאו בג"ע וע"ז ,דבאופן שחטאו בגזל דסברו דאין אמנם המ"ד דס"ל דדרשינן טעמא דקרא מוקי הפסוק אמרת
בכך איסור ,דאף דהלכו כל אחד בשליחת חבירו לא נחשב ה' צרופה ,שלא נתנה התורה כסדר וצריך צירוף ,ובני אדם
כשליח ,משום דבב"נ אמרינן אין שלד"ע ,וקרא דשופך דם אי אפשר להם לצרף כסדרן ,וזהו אמרת ה' צרופה ,פי'
האדם אתיא דמי שאינו עוסק בפריה ורביה הרי הוא דהקב"ה לבד יכול לצרף סדרו של תורה עכ"ד.
כשופך דמים ,ומינה דס"ל דדרשינן סמוכין ,וס"ל אין
מוקדם ומאוחר בתורה ,וס"ל דדרשינן טעמא דקרא, וכבר האריכו המפ' ,דאמאי עשה הקב"ה כן דרק לבני ישראל
ולפי" ז לא מועיל תשובה לב"נ ,ולכן נחתם גזר דינם על הגזל מהני תשובה ,ולא לגויי הארץ( ,ועיין בספר בני יששכר חודש סיון מאמר ב'
ודו"ק. אות ה' שהביא כמה טעמים ע"ז).
הואיל משה פרשת נח תשפ"ז דף ז
איסורא מיהא איכא ,משום דשבת כבר נצטוו במרה ושם נאסר גם וידבר אלקים אל נח לאמר :צא מן התבה אתה ואשתך
מלאכה שאצל"ג ,דרק ממלאכת המשכן ידעינן דבעינן מלאכת ובניך ונשי בניך אתך :ואיתא במדרש תנחומא (אות ח') ,ילמדנו
מחשבת לאפוקי אצל"ג ,וא"כ אין סברא לומר דאח"כ כשנאמרה רבינו ,מהו ליתן רוק תפל על גבי העין בשבת[ ,רוק תפל
מלאכת המשכן נפיק מכלל איסור לגמרי ודי לנו לומר שהתורה היינו רוק שלא טעם כלום משניעור משנתו (רש"י שבת ק"ח ,):ובדרכי
הוציאתו מחיוב מיתה עכ"ד. משה (סי' שכ"ח אות י"א) הביא מש"כ האור זרוע וז"ל ,ואם נמנם בלילה
אעפ"י שלא ישן לגמרי אם לא אכל לאחר שניעור מתרדימה הוי
אך י"ל ,דאיתא בסנהדרין (דף נ"ו ,):עשר מצות נצטוו ישראל במרה, נמי רוק תפל ,וביום אי אכל שחרית אפילו ישן כל הלילה לא הוי
שבע שקיבלו עליהן בני נח והוסיפו עליהן דינין ושבת וכיבוד אב רוק תפל ,ואם עבר עליו חצי הלילה בשינה וניער משנתו ולא אכל,
ואם ,דינין דכתיב שם שם לו חק ומשפט ,שבת וכיבוד אב ואם אם למד אח"כ הלכה אחת לא הוי רוק תפל עכ"ל] ,אמר ר' חייא
דכתיב כאשר צוך ה' אלקיך ואמר רב יהודה כאשר צוך במרה (כתיב בר אבא בשם ר' לוי ,אסור ליתן רוק על גבי העין בשבת ,מפני
בדברות האחרונות גבי שבת וכיבוד אב ואם ,והיכן צוך ,הא ליכא למימר דמשה הוה אמר להו בערבות מואב שהוא כמרפא בשבת עיי"ש ,וצ"ב שייכות הלכה זו לפרשתן.
כאשר צוך בסיני ,דמשה לאו מאליו היה שונה להם משנה תורה ומזהירם על מצותיה אלא כמו שקבלה הוא
והיה חוזר ומגיד להם וכל מה שכתוב בדברות האחרונות הי' כתוב בלוחות וכן שמע בסיני) עיי"ש. והנבס"ד ,עפי"מ שראיתי מהשפע חיים זצ"ל שכתב לבאר שאלת
המדרש ,אי מותר ליתן רוק תפל על גבי העין בשבת ,דהטעם
ובחידושי 00חת"ס עמ"ס שבת (דף פ"ז ).הביא מש"כ הנחלת יעקב דרפואה אסור בשבת הוא גזירה שמא יבוא לידי שחיקת סממנים
דהא דאמרינן דשבת במרה נצטוו ,לא נצטוו לשבות מיד ממרה והוא איסור טוחן ,ושיעור מלאכת טוחן הוא בכגרוגרת ,ולכן ברוק
ואילך ,אלא לעסוק בהלכותיה לכשינהג ,והביא ראיה ממש"כ טפל שהוא מועט ואין בו שיעור כגרוגרת ,אפשר דשרי בשבת,
רש"י עה"ת (עה"פ הנ"ל) במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שהרי אף במלאכת טוחן אינו חייב בפחות משיעור זה ,ואף שחצי
שיתעסקו בהם שבת ופרה אדומה ודינין עיי"ש ,הרי דנצטוו במרה שיעור ג"כ אסור ,מ"מ לפימש"כ הצל"ח עמ"ס פסחים (דף מ"ד,).
אמצות פרה אדומה ,אע"ג דלא נהגה עד שהוקם המשכן לשנה ובשו"ת נובי"ת חאו"ח (סי' נ"ג) דבדבר שאין במציאות שיבוא לידי
האחרת ,וה"ה דמצות שבת לא נצטוו רק לעסוק בהלכותיה עכ"ד. שיעור שלם ,כגון באוכל חצי זית חמץ בסוף יום ז' של פסח אין בו
איסור חצי שיעור ,הואיל וטעם האיסור חצי שיעור הוא משום
ועיין ברמב"ן עה"ת (עה"פ הנ"ל) שכתב ,דמלשון רש"י שאמר במרה דחזי לאצטרופי ,ובכה"ג דלא שייך חזי לאצטרופי שרי ,וא"כ הכי
נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם ,משמע שהודיעם נמי ברוק טפל שרפואתו הוא באופן של פחות מכשיעור ,וא"א
החקים האלה ,ולימד אותם עתיד הקב"ה לצוות אתכם בכך ,על לעולם לבוא לידי גרוגרת אפשר דשרי עכ"ד השפע חיים זצ"ל.
הדרך שלמד אברהם אבינו את התורה ,והיה זה כדי להרגילם
במצוות ,ולדעת אם יקבלו אותם בשמחה ובטוב לבב ,והוא הנסיון ואיתא במסכת יומא (דף ע"ד ,).חצי שיעור ,ר' יוחנן אמר אסור מן
שאמר ושם נסהו עיי"ש. התורה ,ריש לקיש אמר מותר מן התורה ,ר' יוחנן אמר אסור מן
התורה כיון דחזי לאיצטרופי איסורא קא אכיל ,ריש לקיש אמר
ועיין בגור אריה למהר"ל מפראג פרשת שלח (פרשה ט"ו-ל"ב) ,ויהיו בני מותר מן התורה אכילה אמר רחמנא וליכא ,איתיביה ר' יוחנן לריש
ישראל במדבר וימצאו איש מקשש עצים ביום השבת ,וכתב שם לקיש ,אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה ,כוי וחצי שיעור
רש"י בגנותן של ישראל דבר הכתוב שלא שמרו אלא שבת הואיל ואינו בעונש יכול אינו באזהרה ת"ל כל חלב ,ומשני ריש
ראשונה ובשניה בא זה וחללה ,וכתב הגור אריה ואע"ג דבמרה לקיש ,מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וכו' עיי"ש.
אפקידו על שבת ,ומוכח מן המקרא דהיה קודם שבת זה ב' שבתות
וכו' ,נראה כיון דלא כתיב בתורה שבת של מרה רק שם שם לו חק ודנו האחרונים אי רק באיסורי אכילה אמרינן דחצי שיעור אסור,
ומשפט ,לא הוי זה בכלל תורה שנתן לישראל כי לא היה זה רק דבשו"ת חכם צבי (סי' פ"ו) העלה דבשאר איסורין ליכא כלל איסור
כמו שאר המצות שנתן קודם שקבלו התורה כמו שאר מצות בני נח בחצי שיעור ,והמגיה במל"מ בהל' שבת (פרק י"ח) תמה עליו מדברי
וכו' ,והחילוק שאין להם רק כללות ולא פרטות ודקדוקיה ,שלא רש"י (שבת דף ע"ד ).ד"ה וכי מותר לאפות פחות מכשיעור שכתב וז"ל,
נתנו להם רק הלכות שבת ולא דקדוקיה ופרטיה ,ולפיכך לא נקרא הא קיי"ל חצי שיעור אסור מן התורה עכ"ל ,הרי דגם באיסורי
שבת ראשון רק כאשר כתב בתורת שבת ,והוא שבת של פרשת שבת אמרינן חצי שיעור אסור מה"ת ,והאחרונים האריכו בזה.
המן ואז נתנו פרטותיה ודקדוקיה עיי"ש.
ובספר עצי זית פרשת יתרו (אות ב') כתב לבאר טעמייהו דהנך שיטות
ועיין בספר פנים יפות עה"ת (פרשת יתרו) שכתב לפרש הקרא אלה דס"ל חצי שיעור אסור במלאכת שבת ,כיון דשבת במרה נצטוו,
הדברים אשר תדבר אל בני ישראל ,לפי שאחז"ל כה תאמר לבית ואז נידונו עדיין כב"נ ,ולב"נ לא ניתנו שיעורים ,ונמצא שבאותה
יעקב ותגיד לבני ישראל ,הם הגדולים שנקראים בשם ישראל, פרק נאסרו ישראל גם בפחות מכשיעור ,ולכן גם לאחר מתן תורה
הודיע להם דקדוקי מצות ,ויש לומר שהודיע לגדולים שבהם כל דניתנו שיעורים לא ניתנו להקל אלא להחמיר ,וכמש"כ בספר פני
ל"ט מלאכות של שבת ,וכמו שכתבנו ריש פ' תרומה ,שקודם יהושע עמ"ס שבת (דף מ"ו ,):דאף למ"ד מלאכה שאצל"ג פטור ,מ"מ
הואיל משה פרשת נח תשפ"ז דף ח
עדיף ממצרן עיי"ש ,אך כ"ז א"ש אי ס"ל דשבת נתנה במרה היינו מלאכת המשכן דילפינן מיני' ל"ט מלאכות ותולדותיהם כיוצא
שמירת השבת ,אז י"ל דכיון דע"י שמירת שבת כהלכתה נעשה בהם ,הוצרך משה להודיע להם כל מלאכות בפרטות ,וכיון שאמרו
שותף במעשה בראשית ליכא כאן דינא דבר מיצרא ,משא"כ אי חז"ל בשבת (ע ):דכל הל"ט מלאכות ילפינן מלשון אלה הדברים
ס"ל דרק הלכות שבת נתנה במרה. שמספרו ל"ט עיי"ש ,היינו דאמר אלה הדברים אשר תדבר אל בני
ישראל ,שהודיע להם כל ל"ט מלאכות של שבת ,וכיון שלא
ובספר יציב פתגם (פ' שמיני) כתב לבאר מה דאיתא במסכת שבת (שם), הוזהרו בפירוש על פרטי מלאכות ,עד שבאו לסיני לא נקרא זה
דמשה רבינו השיב על תביעת מלאכי השרת ואמר רבש"ע תורה שמירה ,אפילו אם לא עשו המלאכות ,כיון שלא הוזהרו עליהם
שאתה נותן לי מה כתיב בה וכו' לא יהיה לך אלהים אחרים ,בין אינו בכלל שמירה ,ואין לחשוב חילול אלא במה שהוזהרו ביום
עמים אתם שרויין שעובדין עבודת גלולים ,שוב מה כתיב בה זכור הששי ,את אשר תאפו אפו ובשבת לא יהיה בו ,ולכן נחשב לחילול
את יום השבת לקדשו ,כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין מה שיצאו מן העם ללקוט ,ומתרץ בזה קושית התוס' בשבת (פ"ז.):
שבות ,שוב מה כתיב בה ,לא תשא ,משא ומתן יש ביניכם ,שוב מה
כתיב בה ,כבד את אביך ואת אמיך ,אב ואם יש לכם ,שוב מה כתיב ובמסכת חולין (דף כ"ח ).הביא הגמרא ,רבי אומר וזבחת וגו' כאשר
בה לא תרצח לא תנאוף לא תגנוב קנאה יש ביניכם יצה"ר יש צויתיך ,מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד
ביניכם וכו' עיי"ש .ולכאורה צ"ב סברת מלאכי השרת ,וכי לא ידעו בעוף ועל רוב שנים בבהמה עיי"ש ,והקשה הטו"ז בהל' שחיטה
שרוב מצוות התורה אי אפשר לקיימן רק בעולם הזה בבעלי גוף (סי' א') ,דהלא בעלמא דרשינן על הנאמר בקרא כאשר צוך ,דנצטוו
חומרי ,והיאך עלה על דעתם לקבל התורה ,אך י"ל דסברו דאעפ"י במרה ,ולמה נשתנה הך כאשר צויתיך מן כאשר צוך עיי"ש.
שאי אפשר להם לקיים המצוות הקשורים בעניני הגוף והגשם,
מ"מ יכולים לקבל המצוות וחלקי התורה דשייך קיומם גם בשמים ובפליתי כתב לתרץ דלא קשה מידי ,דבמרה לא נצטוו רק מצוות
ממעל ,כגון מצות אהבת ה' ויראת ה' ותלמוד תורה וכדומה. שינהגו תיכף מאז ולהלאה ,וכמה מצוות שהקדים הקב"ה ליתן
להם במרה עד נתינת כל התורה ,אבל מצוה שלא חל עליהם תיכף
אך י"ל דזה תליא בפלוגתת ריו"ח ור"ל ,דאיתא במסכת סנהדרין רק לאחר זמן ,מהיכי תיתי להקדימו במרה ,רק נתנו בנתינת
(דף קי"א ).עה"פ (ישעיה ה-ל"ד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי התורה ,שאז באו כולם נהוגים תיכף או לאחר זמן ,ובמדבר הא
חק ,אמר ריש לקיש למי שמשייר אפילו חק אחד (מלשמרו נידון בגיהנם), קיי"ל כר"ע במסכת חולין (דף י"ז ).דלא הצריכו בחולין שחיטה רק
אמר ר' יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת להו הכי (אין הקב"ה רוצה שיהא דן הותרה להם בשר נחירה ,וא"כ איך ס"ד דנצטוו במרה על המצוה
את ישראל כל כך לכף חובה) ,אלא אפילו לא למד אלא חק אחד עיי"ש ,וי"ל שלא חל עליהם תיכף רק לאחר ביאת הארץ ומה טובו במרה ,וע"כ
דמלאכי השרת ס"ל כר' יוחנן דבחוק אחד סגי להנצל ממדת הדין, כאשר צויתיך קאי על משה ,שנצטוו על אחר ביאת הארץ עיי"ש.
ומינה דכל מצוה ומצוה חשיב בפני עצמה ,ולכן רצו לקבל אותן
המצוות דשייכו בהו ,ומשה רבינו השיבם כדעת ר"ל דצריכין ולפי"ז י"ל דדברי העצי זית הנ"ל תליא בפלוגתת הפליתי והנחלת
לקיים כל התורה כולה כי תורת ה' תמימה וכיון שהם אינן שייכים יעקב הנ"ל ,אי שבת במרה נצטוו היינו רק ללמוד הלכות שבת
בכמה וכמה מצוות אינם יכולין לקבל את התורה עיי"ש. שיצטרכו לה לאחר מתן תורה ,או שנצטוו על שמירת השבת ,דאי
ס"ל דנצטוו על שמירת השבת ואז נאסר להם גם בפחות מכשיעור,
ואיתא במסכת גיטין (דף ס ,).אמר ר' יוחנן משום רבי בנאה ,תורה ולכן גם לאחר מתן תורה דניתנו שיעורים לא ניתנו להקל אלא
מגילה מגילה ניתנה
(כשנאמרה פרשה למשה היה כותבה ולבסוף ארבעים שנה כשנגמרו כל להחמיר ,משא"כ אי נימא דבמרה נצטוו רק על לימוד הל' שבת
הפרשיות חיברן בגידין ותופרן) ,שנאמר אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר אבל שמירתה התחיל רק לאחר מ"ת ,לא שייך לומר כדברי העצי
כתוב עלי ,ר"ש בן לקיש אומר ,תורה חתומה ניתנה (לא נכתבה עד סוף זית הנ"ל ,דהרי אז לא נאסרו בעשיית מלאכה בפחות מכשיעור.
ארבעים שנה לאחר שנאמרו כל הפרשיות כולן והנאמרות לו בשנה ראשונה ושניה היו סדורות לו על פה עד
שכתבן) ,שנאמר לקוח את ספר התורה הזאת עיי"ש. ולכאורה יש להביא ראיה דבמרה נצטוו אשמירת שבת ,דאיתא
במסכת שבת (דף פ"ח ,):דבשעה שעלה משה למרום ,אמרו מלאה"ש
ובספר בני שמואל (פרשת וישלח) כתב ,דזה אי דרשינן סמוכין בכל לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו ,אמר להם לקבל תורה בא,
התורה או רק במשנה תורה ,תליא בפלוגתת ר' יוחנן וריש לקיש אמרו לפניו תנה הודך על השמים עיי"ש ,והמפ' כתבו (עיין ספר ראש דוד
הנ"ל ,דאי ס"ל תורה מגילה מגילה ניתנה ואח"כ סידרן משה ,א"כ פרשת בשלח ,ובספר שמע יעקב פרשת במדבר) דטענת המלאכים היתה שהם צריכים
אמרינן דבכוונה סידרן בסדר הזה כדי שנדרוש סמוכין ,משא"כ אי לקבל התורה מכח דינא דבר מיצרא עיי"ש.
ס"ל תורה חתומה ניתנה ,וכפירש"י שניתנה בשלימותה כסדרה
מהקב"ה ,א"כ ליכא למידרש סמוכין כי סוד צירוף האותיות לה"א וכתב בספר ויגד לאברהם על הגש"פ (דף פ"ו) ד"ה ולהבין ,דל"ש
הוא והחקר אלוקי תמצא למה סמך הכתובים אהדדי ,ורק במשנה כאן דינא דבר מצרא ,לפי"מ דאמרינן בשבת דכל השומר שבת
תורה שמשה הוא שחזר ושנה לישראל וסידרן מדעתו שם דרשינן נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ,וכיון דשבת כבר איפקודי
סמוכין עכ"ד. במרה ונעשו שותפין עם הקב"ה נדחה לטענתם ,משום דשותף
הואיל משה פרשת נח תשפ"ז דף ט
דנכלל בגזל או בעריות ,ולפי"ז י"ל לריו"ח דה"ה גבי מצות פו"ר ובספר בני שמואל (פרשת חיי שרה) כתב ,דר' יוחנן דס"ל תורה מגילה
כיון דדרשינן סמוכין דמי שאינו עוסק בפו"ר הוי כאלו שופך דם, ניתנה ,להורות דאפילו לא שמר רק חק אחד ניצול מגיהנם ,ור'
אמנם הגמ' במסכת סנהדרין לי"ל הך דרשא דכל שאינו עוסק יוחנן לשיטתו ,ור"ל דס"ל חתומה ניתנה ,לשיטתו דצריך לשמור
בפו"ר הוי כאלו שופך דם ,וממילא דלא שייך לומר דנכלל בהדי דוקא כל המצות והחוקים ,ואם שייר אפילו חק אחד אינו ניצול
שפ"ד ,ולכן פשיטא ליה דעכו"ם אינו בכלל פו"ר מדלא מני לה מגיהנם ,כי דוקא חתומה ניתנה כל המצות יחד עכ"ד.
בהדי ז' מצוות עכ"ד ,וכ"כ בספר אהל דוד עמ"ס יבמות (שם)
עיי"ש ,עכ"פ מבואר מזה דמאן דס"ל דדרשינן סמוכין לדידיה י"ל ואיתא ביבמות (ס"ב ).איתמר ,היו לו בנים בהיותו עכו"ם ונתגייר,
דב"נ מצווה על מצות פו"ר. ריו"ח אמר קיים פריה ורביה ,ר"ל אמר לא קיים פריה ורביה,
ריו"ח אמר קיים פריה ורביה דהא הוו ליה ,ור"ל אמר לא קיים
ואיתא ברש"י עה"פ צא מן התבה אתה ואשתך וגו' ,שהוצרך פריה ורביה גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ,ואזדו לטעמייהו,
הקב"ה להתירו באשתו כיון שמשעה שנכנסו לתיבה נאסר בה, דאיתמר היו לו בנים בהיותו עכו"ם ונתגייר ,ריו"ח אמר אין לו
ובריב"א עה"ת הקשה ,דלפי"ז קשה נילוף מהכא דכל דבר שבמנין בכור לנחלה דהא הוה ליה ראשית אונו ,ור"ל אמר יש לו בכור
צריך מנין אחר להתירו ,כדחזינן שהוזקק הקב"ה לחזור להתירו לנחלה גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ,וצריכא ,דאי אשמעינן
כעבור זמן המבול ,ואמאי ילפינן לה מקרא דלך אמור להם וגו'. בההיא קמייתא ,בההיא קאמר ריו"ח משום דמעיקרא נמי בני פריה
ורביה נינהו ,אבל לענין נחלה דלאו בני נחלה נינהו אימא מודי ליה
ובזה יבואר שייכות השאלה ,דכיון דמוכח מהכא דכל דבר שבמנין לר"ל וכו' .והקשו התוס' (ד"ה בני) מהא דאיתא בסנהדרין (דף נ"ט ,):כל
צריך מנין אחר להתירו ,ולא צריך ללומדה מסיני דכתיב לך אמור מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה ,ופריך והרי
להם וגו' ,ואמרינן דפו"ר הוה מצוה שנאמרה ונשנית וגם ב"נ פריה ורביה שנאמרה לבני נח דכתיב ואתם פרו ורבו ,ונשנית בסיני
מצווה אפו"ר ,והא דלא נמנה בכלל ז' מצוות דידהו ,כיון דהוא לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ,לישראל נאמרה ולא לבני נח,
בכלל שפיכת דמים ,כדילפינן לה מדרשא דסמוכין ,וכיון דדרשינן ומשני ההוא לכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו ,ולכן נשנית
סמוכין ס"ל דתורה מגילה ניתנה ,ואפילו לא שמר רק חק אחד בסיני ולא למצות פו"ר עיי"ש ,ומשמע דב"נ לאו בני פו"ר נינהו,
ניצול מגיהנם ,ומעתה הטעם דליכא טענת בר מיצרא ,כיון דשבת והאיך קאמר ריו"ח דב"נ בני פו"ר נינהו עכ"ק התוס' עיי"ש.
כבר איפקודי במרה ונעשו שותפין עם הקב"ה נדחה לטענתם,
משום דשותף עדיף ממצרן ,ומעתה ס"ל דשבת נתנה במרה היינו ותירץ בספר פרדס דוד (בפרשתן) ,דלכאורה קשה ג"כ לדעת הסמ"ג
שמירת השבת ,ולפי"ז י"ל דחצי שיעור אסור במלאכת שבת ,ולכן (מובא במל"מ פ"י בה' מלכים) דס"ל דב"נ מצווים בפו"ר ,הא מש"ס
שואל אי מותר ליתן רוק תפל על העין בשבת ,אי מסי או לא, דסנהדרין מוכח דאינן מצווין ,אך י"ל דלכאורה קשה מאי פריך
והשיב דאסור משום שהוא כמרפא בשבת ודו"ק. והרי פו"ר דפשיטא ליה דב"נ אינן מצווין על פו"ר ,משום דלא
נמנה בהדי הז' מצות ,מהא דאיתא במסכת סנהדרין (שם) אמר ריו"ח
**** עכו"ם שעוסק בתורה חייב מיתה שנאמר תורה צוה לנו משה
מורשה ,לנו מורשה ולא להם ,ופריך וליחשבה גבי שבע מצות,
עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחרף ויום ומשני למ"ד לנו מורשה ולא להם מיגזל קא גזיל ליה והוי בכלל
ולילה לא ישבתו :ואיתא במסכת סנהדרין (דף נ"ח ,):אמר ריש גזל ,ולמ"ד מאורסה דינו כנערה המאורסה והוי בכלל עריות
לקיש ,עכו"ם ששבת (ממלאכתו יום שלם) חייב מיתה ,שנאמר ויום עיי" ש ,הרי דאף דעכו"ם מוזהרים על ת"ת וחייבים מיתה ע"ז,
ולילה לא ישבתו (ודריש לא ישבתו ממלאכה דאבני אדם נמי קאי ,ולא תימא לא ישבתו אפי"ה לא מנו לה להדיא כיון דהו"ל בכלל גזל או עריות ,ולפי"מ
אהנך ששת עתים דקרא קאי כלומר לא יבטלו ולא יפסקו מלהיות) ,ואמר מר אזהרתן זו דאיתא במסכת יבמות (דף ס"ג ,):תניא ,ר' אליעזר אומר ,כל מי שאין
היא מיתתן עיי"ש ,אמנם במד"ר (דברים א-כ"א) איתא ,דדריש ריו"ח עוסק בפו"ר כאלו שופך דמים ,שנאמר שופך דם האדם באדם דמו
דב" נ ששבת חייב מיתה ,מהא דנהוג שבעולם מלך ומטרוניתא ישפך וכתיב בתריה ואתם פרו ורבו עיי"ש ,וא"כ י"ל דבאמת ב"נ
יושבין ומסיחין זה עם זה ,ובא אחד ומכניס עצמו ביניהם אינו מצווה על מצות פו"ר ,והא דלא חשיב לה בכלל ז' מצות ,משום
חייב מיתה ,כך השבת אות היא בין הקב"ה ובין ישראל, דהוא נכלל בכלל איסור שפיכת דמים ,כמו דמשני גבי עכו"ם
שנאמר ביני ובין בני ישראל ,לפיכך כל עכו"ם שבא ומכניס שעוסק בתורה ,ומעתה מאי מקשה הגמרא והרי פו"ר וכו' ,דלמא
עצמו קודם שמל חייב מיתה עיי"ש ,וצריכין להבין במאי אה"נ דמצווים על פו"ר משום דנאמרה ונשנית.
נחלקו.
ועפי"ז מתורץ שפיר ,די"ל דבזה נחלקו הסוגיות במסכת יבמות
והנבס"ד ,דכבר הקשו המפ' בהא דאיתא במסכת יומא (דף כ"ח,): ובמסכת סנהדרין ,דבמסכת יבמות שפיר קאמר ריו"ח דמעיקרא
קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה עיי"ש, בני פו"ר נינהו ,דאיהו שפיר ס"ל דגם ב"נ מצווה על פו"ר ,דקאי
דהיאך שמר את השבת שלא נצטווה עליה ,הרי ב"נ מוזהר לשיטתו דאיהו גופיה אמר להא דעכו"ם שעוסק בתורה חייב
שלא לשבות כדאיתא במסכת סנהדרין (דף נ"ח ,):דעכו"ם ששבת מיתה ,ובהכרח לומר דהא דלא חשיב לה בהדי ז' מצות משום
הואיל משה פרשת נח תשפ"ז דף י
דכל האיסורין המה בגדר איסור חפצא ,וכ"מ גם בתשובת (ממלאכתו יום שלם) חייב מיתה עכ" ק ,ובספר זית רענן ליקוטי חידושי
הרשב"א (ח"א סי' תקט"ו) ,אמנם הריטב"א במסכת נדרים
(דף ט"ו) תורה הנספח לשו"ת זית רענן ח"ב (בפרשתן) כתב ליישב ,די"ל
ובנימוקי יוסף (שם) ס"ל דכל איסורי תורה המה אקרקפתא שעשה מלאכה על ידי שלוחו שהוא בן נח ,דלפי דינינו אין
דגברא עיי" ש ,ואף דאיסור שבת הוא איסור זמני ,וכתבו שליחות לעכו"ם ,וא"כ לא עבר כלל ,ולפי דיני ב"נ יש שליחות
האחרונים דאיסור התלוי בזמן לכו"ע הוא איסור גברא ,עיין מב"נ לב"נ עיין במג"א או"ח (סי' תמ"ח סק"ד) ,וא"כ הוי כאילו הוא
בספר אתוון דאורייתא (כלל י') שהביא כמה ראיות די"ל דגם עשה המלאכה בעצמו עיי"ש.
לענין שבת שייך נידון הנ"ל אי נחשב כאיסור גברא או איסור
חפצא עיי"ש. ולכאורה יש להעיר לשיטת רש"י במסכת בבא מציעא (דף ע"א,):
דלחומרא אמרינן יש שליחות לעכו"ם עיי"ש ,ולפי"ז היה אסור
ולפי"ז י"ל ,דאי המלאכה שנאסרה בשבת הוא איסור גברא כדי לו לעשות שליח נכרי דהרי בכך חילל את השבת ,אך נודע
שישבות ,וכל המלאכות המה עיקר איסור שלהם מטעם למען מש"כ הבית מאיר חאבהע"ז (סי' ה) ,לתרץ קושית המפ' דלשיטת
ינוח ,לפי"ז אינו אלא על האדם עצמו משא"כ על ידי שליח, רש"י הנ" ל דלחומרא אמרינן יש שליחות לעכו"ם ,א"כ אמאי
משא"כ אי נימא דהוה איסור חפצא משום דהמלאכה גופה הוצרכו לגזור על אמירה לעכו"ם ,תיפ"ל דבלא"ה אסור לומר
תועבה הוא ,אז גם על ידי שליח אסור ,וזה תלוי בפלוגתת ר"ש לעכו"ם משום שליחות ,וכתב ליישב ,דמה"ת לא נאסרו
ור"י אי מלאכה שאצל"ג חייב או פטור ,דמאן דס"ל מלאכות שבת כשעושה על ידי שליח ,וטעם הדבר משום דלא
דמשאצל"ג פטור ס"ל דמלאכת שבת הוא איסור גברא ,וכיון נאסר לעשות עבירה על ידי שליח רק היכא שעצם הדבר נמאס
דמלאכת מחשבת אסרה תורה ,לכן היכא שאין תכלית כוונתו בעיני ה' והקפידה התורה שלא יתעבד המעשה ולכן מה לי הוא
למלאכה אף שנעשה המלאכה ממילא פטור ,דאין על המלאכה מה לי שלוחו ,משא"כ במצות שמירת שבת אין ענינו שעצם
איסור חפצא ,ורק הוא מוזהר לשבות ואין חייב רק במתכוון המלאכה מאוסה בשבת ,דהלא קיי"ל במסכת שבת (דף י"ז):
לעשות המלאכה ושלא לנוח ,והמ"ד דס"ל דמשאצל"ג חייב דמותר להתחיל מלאכה בערב שבת אעפ"י שנגמר בשבת ,אלא
ס"ל דמלאכת שבת דאסרה התורה הוא איסור חפצא משום רצון השי" ת הוא שיהא גוף האדם שובת וכדכתיב למען ינוח,
דהמלאכה גופה הוא תועבה ,וע"כ אעפ"י שהוא אינו מתכוין ולכן כל איסורא דמלאכת שבת רמיא אגופו ,שגופו לא יעשה
לתכלית המלאכה ,מ"מ כיון שהמלאכה נעשית ממילא חייב מלאכה אלא שיהא גופו נח ,ולכן כשאינו עושה בעצמו וגופו
כיון דהמלאכה גופה תועבה והרי נעשית. שובת ממלאכה הרי נתקיים רצון התורה ,דאין לחלק בין אם
התחיל בער"ש ונגמר מעצמו בשבת ובין עושה על ידי שליח
והנה המשנה נקט המכבה והמבעיר ,כיבוי ואח"כ מבעיר, דכל שגופו נח רחמנא שריא ,ולכן כל שגופו שובת הריהו שומר
והרמב"ם נקט וההבערה והכיבוי ,הבערה ואח"כ כיבוי ,וכתב שבת כהלכתה ,ולכן שפיר הוצרכו חכמים לגזור ולאסור אמירה
הראש יוסף עמ"ס שבת (דף ע"ג ).ד"ה ואפשר כי המשנה, לעכו"ם ,דמטעם שליחות לחוד לא היה שום איסור בכך עכ"ד.
דהמשנה אזיל אליבא דר"ש דס"ל משאצל"ג פטור ,ומכבה
אינו חייב אא"כ עושה פחם ע"מ להבעיר כדאיתא בפרק במה אך החת"ס בשו"ת חאו"ח (סי' פ"ד) הביא ,דבשו"ת פני יהושע
מדליקין (דף כ"ט ,):ומשו"ה תנן מכבה ומבעיר היינו לגלות שאינו חיור"ד (סי' ג) עמד בקושיא הנ"ל ,דאמאי הוצרכו לגזור על
חייב בכיבוי רק ע"מ להבעיר היינו בעושה פחם ,אבל הרמב"ם אמירה לעכו"ם תיפ"ל דאסור מטעם שליחות ,ומדלא תירץ
דכתב בהל' שבת (פ"א-ה"ז) ,כל העושה מלאכה בשבת אף על פי כדברי הבית מאיר הנ"ל מוכח דלא ס"ל ליסוד הנ"ל ,וכתב שכן
שאינו צריך לגופה חייב עליה עיי"ש ,וא"כ גם כשמכבה שלא משמע בדברי רש"י במסכת שבת (דף קנ"ג ,).דאיתא שם ,מי
על מנת להבעיר חייב ,ע"כ היפך הסדר כדרך הרגיל מבעיר שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי (מבעוד יום) ,ופריך הגמ' ,מאי
ואח"כ מכבה ,לומר שאינו תלוי חיוב הכיבוי בהבערה עכ"ד, טעמא שרו ליה רבנן למיהב כיסיה לנכרי ,וכתב רש"י והרי הוא
וכ"כ בספר מגן אבות ,ועיין בשו"ת ערוגת הבושם חאו"ח (סי' שלוחו לישאנו בשבת עכ"ל ,ומדלא פירש דקושית הגמ' הוא,
ע"ט). מ"ט שרי הרי אמירה לנכרי שבות ,ומבואר דהא גופא טעמא
דאסור אמירה לנכרי משום דבשבת מהני שליחות ,ורש"י
ולפי"ז שפיר מדוייק דברי המשנה והרמב"ם ,דהמשנה דקאי לשיטתו במסכת ב"מ דלחומרא אמרינן יש שליחות לעכו"ם.
אליבא דר"ש כדברי הראש יוסף הנ"ל ,וא"כ סוברת דמלאכת
שבת הוא איסור גברא ,וע"כ נקט המשנה הזורע והחורש על ובספר גן דוד על מלאכת שבת (דף כ"ו .מדפה"ס) כתב ליישב ,דזה אי
הפועל ,כי כל מלאכת שבת הוא איסור גברא ולא איסור חפצא, שייך שליחות במלאכת שבת תליא בכך ,אם איסורא דמלאכת
אבל הרמב"ם דס"ל דמשאצל"ג חייב ,ולפי"ז ס"ל דאיסור שבת שבת הוא איסור גברא דהיינו שישבות האדם ,או הוה איסור
הוא איסור חפצא משום דהמלאכה גופה תועבה ,ולכן נקט חפצא דעצם המלאכה בשבת תועבה ,דנודע פלוגתת הראשונים
הזריעה והחרישה על הפעולה כי הוא איסור חפצא מצד אי כל איסורין שבתורה הוי איסור חפצא או איסור גברא,
שהמלאכה גופה תועבה עכ"ד. דמדברי רש"י במסכת כריתות (דף י"ד ).ד"ה איסור הנאה מוכח
הואיל משה פרשת נח תשפ"ז דף יא
ה"א) ,דלא ישחוט ביו"ט אלא אם כן היה לו עפר מוכן או אפר מוכן ובספר מעשה רוקח (פרשת ויקהל פ"ב ).כתב ,דלכן אמרינן
מבעוד יום עיי"ש הרי דלא ס"ל הא דמוחלפת השיטה ,אלא דמלשאצל"ג פטור ,משום דנסמכה מלאכת שבת למלאכת
בתריסין ב"ה לקולא ,ובשחיטה ב"ה לחומרא ,ונתחבטו להבין המשכן ,וכמו שבמלאכת המשכן היה מלאכת מחשבת ,ה"נ
שיטתו דהרי בגמ' משמע דהני תרי סתראי נינהו ,וגם טעמא בעי במלאכת שבת לא חייב אלא במלאכת מחשבת כדאמרינן
אמאי לא פסק הרמב"ם כר' יוחנן דמוחלפת השיטה. במסכת חגיגה (דף י ).הלכות שבת המה כהררים התלוין בשערה,
מלאכת מחשבת אסרה תורה ומלאכת מחשבת לא כתיבא
ובספר חידושי מהר"ם ברבי עמ"ס ביצה (דף ה :מדפה"ס ד"ה בד"א) כתב (דמלאכת מחשבת לא כתיבא אלא ילפינן לה מדנסמכה ציווי שבת למלאכת המשכן) עיי"ש.
ליישב ,דהנה בהא דהגמ' פריך דבתריסין הו"ל ב"ה לקולא ומעתה ר"י ור"ש דפליגי במלאכה שאצל"ג אי חייבין או
משום שמחת יו"ט וב"ש לחומרא ,וגבי שחיטה להיפך, פטורין קאי בשיטתייהו ,אי דרשינן סמוכין או לא ,דר"ש
לכאורה יש לעיין מאי קשיא ליה הרי איכא לחלק בין הנושאים, לשיטתיה דס"ל דדרשינן סמוכין בכה"ת עיין במסכת פסחים (דף
די"ל דהא דהחמירו ב"ה גבי שחיטה ביו"ט ,היינו משום דשייך כ"ח ):ובמסכת סנהדרין (דף ס ,).ולכן דרש סמוכין מפרשת שבת
בה איסורים ,חדא דחיישינן שמא יחפור גומא דהוא מלאכת למלאכת המשכן ,וילפינן מכח הסמיכות שיש בין פרשת שבת
בונה ,ואע" ג דהוי מקלקל וכל המקלקלין פטורין מ"מ פטור למלאכת המשכן דבעינן מלאכת מחשבת בשבת ,ולכן ס"ל דעל
אבל אסור ,ועוד דגזירה דילמא עביד כתישה דהו"ל מלאכת מלאכה שאצל"ג פטורין ,ור' יהודה לשיטתיה דלא דרש סמוכין
טוחן ,וכיון דאיכא למיחש לשני איסורים לא התירו ב"ה משום בכה"ת רק במשנה תורה לחוד עיין מסכת ברכות (דף כ"א):
שמחת יו"ט ,משא"כ לגבי סילוק התריסין דליכא אלא חדא וביבמות (דף ד ).ואין לו איפוא הוכחה דבשבת בעינן מלאכת
איסורא דהוי טירחא שלא לצורך התירו משום שמחת יו"ט, מחשבת ,ולכן ס"ל דגם על מלאכה שאצל"ג חייבין עכ"ד.
אמנם אי ס"ל דמלאכה שאצל"ג ליכא בה איסור תורה ,א"כ
ליכא למיחש שמא יחפור גומא ,דכיון שאינו צריך אלא לעפרה ובספר בני שמואל (פר' וישלח) כתב דזה אי דרשינן סמוכין בכל
הו"ל מלאכה שאצל"ג ,ובכה"ג דהו"ל מלאכה שאצל"ג התורה או רק במשנה תורה ,תליא בפלוגתת ר' יוחנן וריש
ומקלקל וכה"ג פטור ומותר כמש"כ השיטה מקובצת במסכת לקיש בגיטין (ס ,).דר' יוחנן ס"ל דתורה מגילה מגילה ניתנה
ביצה (דף ח ).ד"ה פטור ,וא"כ הו"ל חשש רק משום דילמא עביד (כשנאמרה פרשה למשה היה כותבה ולבסוף ארבעים שנה כשנגמרה כל הפרשיות היה מחברן בגידין
כתישה ,ולכן קא קשיא ליה מהך דהשוחט שהחמירו ב"ה מאי (שלא נכתבה התורה כלל עד ותופרן) ,וריש לקיש אמר תורה חתומה ניתנה
שנא מהא דתריסין .והשתא ניחא ,דר' יוחנן ס"ל מלאכה לסוף ארבעים שנה לאחר שנאמר לו כל הפרשיות בשנה ראשונה ושניה ,וקודם שכתבן משה היו
שאצל"ג פטור ,ולכן קשיא ליה סתירת ב"ה ,ולכן הוכרח לתרץ סדורות לו על פה עד שכתבן) ,דאי תורה מגילה מגילה ניתנה ואח"כ סידרן
דמוחלפת השיטה ,כי היכי דלא תקשי דבריהם אהדדי ,אבל משה ,א"כ אמרינן דבכוונה סידרן בסדר הזה כדי שנדרוש
הרמב"ם שפסק בהל' שבת (פ"א-ה"ז) דמלאכה שאצל"ג חייב ,לא סמוכין ,משא"כ אם תורה חתומה ניתנה ,וכפירש"י שניתנה
קשיא מידי בסתירת שיטת ב"ה ,ואין צריך להחליף שיטתם בשלימותה כסדרה מהקב"ה ,א"כ ליכא למידרש סמוכין כי סוד
עכ"ד ,הרי דר' יוחנן ס"ל מלאכה שאצל"ג פטור. צירוף האותיות לה"א הוא והחקר אלוקי תמצא למה סמך
הכתובים אהדדי ,ורק במשנה תורה שמשה הוא שחזר ושנה
ולפי"ז א"ש ,דריו"ח לשיטתו דס"ל דדרשינן סמוכין ,וס"ל לישראל וסידרן מדעתו שם דרשינן סמוכין עכ"ד ,הרי דריו"ח
מלאכה שאצל"ג פטור ,ואיסורי שבת הוה איסורי גברא, ס"ל דדרשינן סמוכין ,ור"ל ס"ל דלא דרשינן סמוכין.
וממילא מועיל שליחות בשבת ,ונחשב כאלו הוא עשה מלאכה,
ולפי"ז לא היה בידם תחבולה הנ"ל לקיים את השבת ע"י ובמסכת ביצה (דף י ).פריך ,מהא דב"ש אומרים אין מסלקין את
ששלחו שליח ,וא"כ ליכא לאוקמי הקרא דיום ולילה לא ישבתו התריסין ביו"ט ,וב"ה מתירין אף להחזיר ,אלמא גבי שמחת יו"ט
לאיסור שביתה דבני נח ,דא"כ היאך שמרו האבות את השבת, ב"ש לחומרא וב"ה לקולא ,ורמינהו ,השוחט חיה ועוף ביו"ט,
ולכן הביא ריו"ח הטעם דאסור שביתה לב"נ משום נוהג ב"ש אומרים יחפור בדקר ויכסה ,וב"ה אומרים לא ישחוט אלא
שבעולם וכו' וזהו שייך רק אחרי מתן תורה ,ושפיר שמרו א"כ היה לו עפר מוכן מבעוד יום ,בשלמא ב"ש אבית שמאי לא
האבות את השבת ,משא"כ לר"ל דס"ל דלא דרשינן סמוכין, קשיא התם דאיכא דקר נעוץ ,הכא ליכא דקר נעוץ ,אלא ב"ה אבית
ולפי"ז ס"ל מלאכה שאצל"ג חייב ,ואיסורי שבת הוה איסורי הלל קשיא ,אמר ר' יוחנן מוחלפת השיטה ,וברש"י (ד"ה מוחלפת) פירש
חפצא ,ומעתה אין מועיל שליחות בשבת ,א"כ שפיר י"ל דמוחלפת ההיא דתריסין ,דב"ה סברי אין מסלקין התריסין ביו"ט.
דהאבות שמרו השבת ע"י ששלחו שליח ,ולא עברו על יום
ולילה לא ישבתו ,ולכן ס" ל דהקרא אתיא דבן נח ששבת חייב אמנם התוס' (דף ט ):ד"ה אמר הקשו ע"ז כמה קושיות ,ולכן פירש
מיתה ,ודו"ק. ר"ת דמוחלפת השיטה היינו ההוא דהשוחט דב"ה סברי יחפור
בדקר ויכסה עיי"ש ,והרמב"ם בהל' יו"ט (פ"ד-הי"ב) פסק דמסלקין
להערותhoilmoshe@gmail.com: תריסי חנויות ומחזירין אותן ביו"ט וכו' עיי"ש ,וכן פסק שם (פ"ג -
הואיל משה פרשת נח תשפ"ז דף יב
